על מינה פארן מאמרים צור קשר
מאמרים חדשים
צמחי מרפא
חומרי המרפא (מטבוליטים משניים) בצמחים
מחלות ודרכי הטיפול בהן
נושאים כללים
חומוס - Cicer arietinum - חומוס - Cicer arietinum
>>גרסת הדפסה
חומוס - Cicer arietinum

עודכן ב: 08/02/2016

השם בעברית: חומוס

השם באנגלית: Chickpea

משפחה: קטנייתיים, Fabaceae

 החומוס הוא צמח חד שנתי. הפרחים שלו בצבע לבן עד סגול. הם מופיעים באביב או בתחילת הקיץ. הפרי בצורת תרמיל באורך כ-38 מ"מ (1). התרמיל מכיל 1-2 זרעים.

יש שני סוגים של חומוס שמגדלים בגידול חקלאי. האחד נקרא Macrosperma או Kabuli chickpea. הזרעים שלו גדולים  והצבע שלהם קרם. הסוג השני נקרא Microsperma או desi. הזרעים שלו קטנים וצבעם צהוב-חום.

את ה-Macrosperma מגדלים באפגניסטן, במערב אסיה, צפון אפריקה, דרום אירופה ואמריקה.

את הסוג Microsperma מגדלים במקומות חמים, חצי יבשים בדרום הודו, אתיופיה, מקסיקו ואירן.

מגדלים את החומוס ביותר מ-50 ארצות, כולל אוסטרליה.

 

מרכיבים

 הזרעים של שני סוגי החומוס עשירים בחלבון. הם מכילים פחמימות, שומנים, סיבים מסיסים ובלתי מסיסים, ויטמינים ומינרלים. הם מכילים ויטמין C, ריבופלבין- ויטמין B2, פירידוקסין- B6, pantothenic acid – ויטמין B5, סידן, חומצה פולית, מגנזיום, ברזל, מנגן, נחושת, אבץ, מוליבדן, כרום, סלניום.

רמת הפחמימות גבוהה יחסית לקטניות אחרות, כגון, שעועית,אפונה, עדשים.

הפחמימות שבחומוס כוללות מונוסכרידים, דיסכרידים ואוליגוסכרידים.

החומוס הוא מקור אנרגיה לגוף האדם.

סיבים תזונתיים חשובים לבריאות המעי. אכילת סיבים מסייעת למנוע עלייה בלחץ דם וברמת הכולסטרול. הסיבים הם מזון לחיידקי המעי. החומוס מכיל 18-22 ג' סיבים ב-100ג' של זרעים.

החומוס מכיל כמה חומצות אמינו, כגון, ליזין, טירוזין, חומצה גלוטמית, היסטידין.

השומנים שבחומוס כוללים בעיקר חומצה לינולאית ואולאית.

 מצויים בחומוס כמה מרכיבים שמצדיקים לראות בו מזון פונקציונלי: תרכובות פנוליות, במיוחד איזופלבונים נותנים לחומוס פעילות אנטי אוקסידנטית. קרוטנואידים, כגון, בטא-קרוטן, ליקופן, לוטאין ו-zeaxanthin הם אנטי אוקסידנטים בפאזה השומנית. זרעי החומוס מכילים ספונינים המאיטים ספיגת כולסטרול וטריגליצרידים.

בחומוס יש חומצה פיטית, שקושרת ברזל, אבץ, סידן ומגנזיום. ההשרייה לפני הבישול, ההרתחה והבישול מפחיתים או מבטלים את פעילות החומצה הפיטית.

 שימוש היסטורי ומסחרי

 מוצאו של צמח החומוס מדרום-מזרח תורכיה. לפני כ-7500 שנה התחילו לביית אותו מצמח הבר.   הוא הגיע לאזור הים התיכון בערך ב-4000 לפנה"ס, ולהודו הוא הגיע בערך ב-2000 לפנה"ס.

גידלו את   החומוס כדי להפיק ממנו חומצה מאלית ואוקסלית. השתמשו בעלים, בגבעולים ובתרמילים. קטפו אותם ופרשו עליהם במשך הלילה בד עדין. בבוקר סחטו את הבד והשתמשו במים שהכילו את החומצות להכנת תרופות לברונכיט, כולרה, עצירות, שלשול, גזים, עיכול לא יעיל, לטיפול בריריות,    ביבלות ובהכשת נחשים (2).

בימינו החומוס הוא מאכל אהוב ומקובל בכל קצות תבל. בהודו טוחנים אותו לקמח, והוא בסיס למאכלים רבים. באסיה, אפריקה וגם בארץ משתמשים להכנת סלט, מרק, פלאפל, והוא חלק חשוב בתפריט היום-יומי.

החומוס כפי שאוכלים אותו בישראל, לבנון ומצרים הגיע לאמריקה, והפך שם למאכל מקובל ואהוב. חקלאים שגידלו  טבק   בשדות שלהם החליפו את הטבק בחומוס, ומגדלים עכשיו כמויות  גדולות של חומוס (1,2).

 מחקרים מעטים נערכו על החומוס. מחקר אחד הראה שהחומוס שיפר רגישות לאינסולין, ומנע עליה ברמת סוכר אחרי הארוחה (1).

מחקרים מעטים על השפעת החומוס על חיידקי המעי מראים שיש לחומוס פוטנציאל לשנות את חיידקי המעי, ולשפר בכך את מצב הבריאות.

   

ערך תזונתי ל-100 ג'

 קלוריות           378

חלבונים          20.47 ג'

פחמימות         62.95 ג'

שומנים            6.0 ג'

  

סיבים תזונתיים       12.2 ג'

מנגן                       0.85 מ"ג

תיאמין                    0.48 מ"ג

ויטמין B6                0.53 מ"ג

זרחן                      252 מ"ג

אשלגן                    718 מ"ג   

אבץ                       2.76 מ"ג        

  

מקורות   

 

  1. Hannah Bauman Chickpea, Cicer arietinum, Fabaceae. HerbaleGaran Vol. 12, Issue 11, November 2015.
  2. Jukanti AK. Gaur PM. Gowda CL. Et al. Nutritional quality and health benefits of chickpea (Cicer arietinum L.): a review. Br. J. Nutr. 2012: 108(S1): S11-26.