על מינה פארן מאמרים צור קשר
מאמרים חדשים
צמחי מרפא
חומרי המרפא (מטבוליטים משניים) בצמחים
מחלות ודרכי הטיפול בהן
נושאים כללים
זרעי משמש - Prunus armeniaca - זרעי משמש - Prunus armeniaca
>>גרסת הדפסה
זרעי משמש - Prunus armeniaca
שם עברי: זרעי משמש
משפחה: ורדניים Rosaceae
תאור בוטני: מוצאו של עץ המשמש מסין, קוריאה, הודו, ויפן. היום מגדלים זנים שונים של העץ בארצות רבות, כולל ישראל. זהו עץ נשיר, בגודל בינוני, עם גזע בצבע חום-אדום. הפריחה באביב, הפרחים מופיעים לפני העלים. ציפת הפרי אכילה. צבע הציפה צהוב עד אדום. הזרע מוקף בקליפה קשה. הזרעים בדרך כלל מרים. בזנים מועטים הזרע מתוק.
מרכיבים: המרכיב העיקרי הוא amygdalin, שהוא גליקוזיד ציאנוגני, כלומר, תרכובת צמחית המכילה סוכר והמייצרת ציאניד (1). amygdalin
מרכיבים ציאנוגניים נוספים המצויים בזרע הם prunasin  ו- mandelonitrile, וכן מצוי האנזים emulsion המפרק את האמיגדלין וסיטוסטרולים (2).
פעילות: משכך כאב, נוגד סרטן, נוגד שיעול
שימוש ברפואה המסורתית: לטיפול בהפרעות גניקולוגיות, היפרפיגמנטציה של העור, להקלה על כאבי ראש ועל כאבים רוימטיים (2). השמן המופק מהזרעים על ידי כבישה משמש כטיפות לטיפול בדלקות אוזניים ובטיניטוס, וכן לטיפול חיצוני במחלות עור (3).
פרמקולוגיה: שיכוך כאב- הזריקו לחלל הבטן של חולדות אמיגדלין. שיכוך כאב התקבל במינון של
457 מ"ג ל-ק"ג. מינון כזה אינו יכל להיות תחליף למורפין. לא נמצאה פעילות נוגדת דלקת בחיות.
נוגד סרטן – כאשר הזריקו לעכברים אמיגדלין במינון של 200 מ"ג עד 2.0 ג' ל-ק"ג לעכברים חולים בלויקמיה, לא היתה הארכה של תוחלת החיים שלהם (4).
נוגד שיעול- במינון של 30 מ"ג ל-ק"ג האמיגדלין עצר שיעול בעכברים עם שיעול מושרה על ידי SO2.
האנזימים amygdalase  ו- prunase ביחד עם מיצי העיכול מפרקים בפירוק הידרוליטי את האמיגדלין ונוצרת כמות קטנה של חומצה הידרו-ציאנית, שממריצה את הרפלקס הנשימתי ומייצרת השפעה נוגדת שיעול ונוגדת אסתמה (19).
מטבוליזם ופרמקוקינטיקה
הזריקו 30 מ"ג של אמיגדלין או פרונסין לחלל הבטן של חולדות (5). פירוק התרכובות היה מקסימלי באיברים שנלקחו מחולדות בנות 15 יום, בעיקר במעי הדק ובמעי הגס. פעילות האיברים ירדה עם הגיל. אצל חולדות מבוגרות פירוק הפרונסין היה גדול יותר מאשר פירוק האמיגדלין, והוא התרחש בעיקר בטחול, במעי הגס ובכליות.
נתנו לחולדות מבוגרות 30 מ"ג של אמיגדלין דרך הפה, ובדקו את הפיזור לאחר שעה (5). הפיזור שהתקבל היה: בקיבה 0.89 מ"ג, במעי הדק 0.78 מ"ג, בטחול 0.36 מ"ג, במעי הגס 0.30 מ"ג, בכליות 0.19 מ"ג, בכבד 0.10 מ"ג, בסרום 5.6 מיקרו גרם (5). אחרי שעתיים הריכוז הגבוה ביותר של האמיגדלין היה במעי הגס.
רעילות
הזריקו לחלל הבטן של עכברים וארנבות 125 מ"ג ל-ק"ג של גרעיני משמש טחונים לאחר שהרחיקו מהם את השומנים כל יום, במשך שבעה ימים(6). לא מצאו השפעות רעילות. לא היו שינויים התנהגותיים, מיקרוסקופיים או היסטולוגיים (6). מינון של 250 מ"ג שהוזרק לחלל הבטן של חולדות לא גרם להשפעות רעילות במשך 24 שעות (6). LD50 בחולדות היה 880 מ"ג ל-ק"ג.
כאשר נתנו לחולדות גרעיני משמש טחונים בריכוז של 10% מהמזון שלהן, לא היו השפעות שלילות, ולא שינויים בכימיה של הדם (7). הדה-טוקסיפיקציה היתה יעילה, והציאניד התפרק והשתחרר. ריכוז ה-thiocyanate בדם עלה (7).
הציאניד נאגר בדם אחרי שלוקחים מנות חוזרות של אמיגדלין (8). כשנתנו לחולדות מנות אמיגדלין הולכות ועולות מדי יום במשך חמישה ימים, התמותה הלכה ועלתה (8).
השמן שמפיקים מגרעיני המשמש מכיל 94% חומצות שומן בלתי רוויות. אין בו רעילות בשימוש פנימי והוא אינו גורם נזק לעור בשימוש חיצוני (1).
פרמקולוגיה קלינית
פעילות אנטי סרטנית: המונח laetrile הוא ראשי תיבות לתאור של צורה מנוקה של אמיגדלין, שהוא גליקוזיד ציאנוגני המצוי בזרעים של פירות רבים, באגוזים, בשעועית לימה, בתלתן ובסורגום (1).
בארה"ב הכינו מוצר פטנט של laetrile  שמכיל נגזרת חצי סינתטית של אמיגדלין, ושונה בהרכב הכימי מהאמיגדלין הטבעי.
נעשה שימוש בלאטריל לטיפול באנשים חולים בסרטן, כי טענו שהציאניד פועל כאנטי סרטני. ניתן לקחת את הלאטריל באופן פומי, או להזריק אותו לורידים או לשרירים. בדרך כלל נותנים את הלאטריל תוך-ורידי במשך תקופה מסוימת, ואח"כ עוברים לטיפול פומי לתמיכה. הרעלת ציאניד גבוהה יותר כשהלאטריל נלקח פומית, מפני שחיידקי המעי וכמה צמחים במזון מכילים אנזים beta-glucosidase שמחיש את שחרור הציאניד (9).
ישנם הרבה דיווחים ותאור של מקרים בודדים על הטיפול בלאטריל בסרטן, אבל רק שני מחקרים קליניים נעשו (10,11). לא נעשו מחקרים הכוללים קבוצת ביקורת.
הדיווחים וסיפורי המקרים מצביעים על יעילות הטיפול בלאטריל, אבל קשה להסיק מסקנות .
אין תאור מדויק של סוגי הסרטן השונים, השילוב עם טיפול קונבנציונלי, המינון היה שונה במקרים השונים וגם משך הטיפול.
במחקר שמתאר טיפול ב-10 חולים בסוגים שונים של סרטן גרורתי (12), נתנו לחולים את המוצר האמריקאי של לאטריל באינפוזיה לורידים. הצטופלים דיווחו על הקלה בכאב, בכמה מקרים היתה ירידה בנפיחות קשרי הלימפה, וכן הקטנה של הגידול (12). לא נערך מעקב ארוך אחרי החולים לאחר שהמחקר הסתיים.
Nationa Cancer Institute (NCI) בארה,ב מימן כמה מחקרים של טיפול בלאטריל. באחר המחקרים נבדקו 175 חולים שבתחילת הניסוי היו במצב טוב. שליש מהמטופלים לא קבלו טיפול קונבנציונלי (11).
המטופלים קבלו לאטריל לתוך הוריד וכן ויטמינים ואנזימים של הפנקריאס.
רק חולה אחד מבין 175 המשתתפים הגיב בצורה ברורה ללאטריל. היה לו סרטן בקיבה עם גרורות לקשרי לימפה. היתה אצלו ירידה בגידול במשך 10 שבועות, כל זמן שהטיפול בלאטריל נמשך. ארבעה אחרים הגיבו באופן חלקי. 7% מהמששתפים דווחו על שיפור בכושר העבודה שלהם ובהרגשה הכללית. 20% דיוחו על הקלה. אצל כולם הטיפול לא עצר את התפתחות הסרטן. לא היתה הרעלה של ציאניד כאשר הטיפול היה תוך-ורידי. כשקבלו טיפול פומי היתה עליה בריכוז הציאניד בדם (11).
NCI הפסיקו לממן מחקרים העוסקים בטיפול בלאטריל.
תופעות לוואי: דומות להרעלת ציאניד שהוא נוירוטוקסין. ההרעלה מתבטאת בבחילה, הקאה, כאב ראש, סחרחורת, בהמשך מתפתח ציאנוזיס בגלל חוסר חמצן בדם, פגיעה בכבד, ירידה חדה בלחץ הדם, קושי ללכת בגלל פגיעה בעצבים, בלבול, איבוד הכרה ומוות
תופעות הלואי מתגברות כשאוכלים ירקות או פירות המכילים beta-glucosidase, כגון, סלרי, אפרסקים, נבטים של שעועית וגזר, או מינונים גבוהים של ויטמין C (13).
מנת יתר: גורמת לסחרחורת, בחילה, הקאות וכאב ראש. בהמשך עלול להופיע קוצר נשימה, עוויתות, התרחבות אישונים ואיבוד הכרה. עלול לגרום למוות.
התוויות נגד: הריון והנקה, לא מומלץ לילדים.
הכנות ומינון: 3.0-9.0ג' של זרעים בשלים ליום. לרסק את הזרעים ולקלות אותם עד שהם מצהיבים. להוסיף אותם למירתח (1). מקור ההכנה בפרמקופיאה הסינית.
 
ספרות
 
1.     Semen Armeniacae, WHO Monographs on Selected Medicinal Plants Vol. 3, 2007.
2.     Farsworth NR, ed. NAPRALERT database, Chicago, IL, University of Ilinois at Chicago, 9 February, 2000.
3.     Ahmed MS. Honda G. Miki W. Herb drugs and herbalists in the Middle East. Tokyo, Institute of the Study of Languages and Cultures of Asia and Africa, Tokyo University for Foreign Studies, 1979.
4.     Chitnis MP. Adwankar MK. Amonkar AJ. Studies on high-dose chemotherapy of amygdalin in murine P388 lymphocytic leukaemia and P815 mast cell leukaemia. Journal of Cancer Research and Clinical Oncology,1985, 109; 208-209.
5.     Adewusi SR. Oke OL. On the metabolism of amygdalin. 1. The LD50 and biochemical changes in rats. Canadian Journal of Physiology and Pharmacology, 1985, 63: 1080-1083.
6.     Stosic D. Gorunovic M. Popovic B. Etude toxicologique preliminaire du noyau et de quelques especes du genre Prunus . Plantes medicinales et phytotherapie, 1987, 21; 8-13.
7.     Miller KW. Anderson JL. Stoewsand GS. Amygdlin metabolism and effect on reproduction of rats fed apricot kernels. Journal of Toxicology and Environmental Health, 1981, 7: 457-467.
8.     McAnalley BH. Gardiner TH. Garriott JC. Cyanide concentrations in blood after amygdalin (laetrile) administration in rats. Veterinary and Human Toxicology, 1980, 22; 400-402.
9.     Herbert V. Laterile: the cult of cyanide. Promoting poison for profit. American Journal of Clinical Nutrition, 1979, 32: 1121-1158.
10.      Moertel CG. et al. A pharmacologic and toxicological study of amygdalin. Journal of the American Medical Association. 1981, 245: 591-594.
11.      Moertel CG. et al. A clinical trial of amygdalin (Laterile) in the treatment of human cancer. New England Journal of Medicine, 1982, 306: 201-216.
12.      Navarro MD. Five years experience with laetrile therapy in advanced cancer. Acta Unio Internationalis contra Cancrum, 1959, 15 (suppl.): 209-221.
13.      Howard-Ruben J. Miller NJ. Unproven methods of cancer management. Part II: current trends and implications for patient care. Oncology Nursing Forum, 1984, 11: 67-73.