על מינה פארן מאמרים צור קשר
מאמרים חדשים
צמחי מרפא
חומרי המרפא (מטבוליטים משניים) בצמחים
מחלות ודרכי הטיפול בהן
נושאים כללים
חומצות שומניות במיני מרוה - חומצות שומניות במיני מרוה
>>גרסת הדפסה
חומצות שומניות במיני מרוה
הסוג מרוה כולל כ-900 מינים של צמחים חד-שנתיים, דו-שנתיים או רב-שנתיים. רובם בני שיח ירוקי- עד, ארומטיים. הם מפוזרים על פני כדור הארץ באקלים סוב טרופי, ממוזג וטרופי יבש. לרבים ממיני המרוה יש פרחים המפיצים צוף המושך אליהם דבורים. למעלה מ-100 מינים משמשים כצמחי נוי (1).
המין הידוע ביותר הוא המרוה הרפואית שגדל בר באירופה. בימי הביניים התחילו לגדל אותו באירופה, וקראו לו Sage the savior, המרוה המושיעה. בשם זה הוא מוזכר בכתבים של תאופרסטוס, דיוסקורידס ופליני (1).
במאה ה-17 הביאו את המרוה הרפואית לאמריקה, ומאז מרבים לגדל אותה שם.
בכמה ממיני המרוה ידועים הזרעים בערך התזונתי או הרפואי שלהם. משרים אותם במים כדי לקבל את המרכיבים המוצילגניים שלהם, ומכינים מהם משקאות מרעננים.
מיני מרוה שנעשה שימוש בזרעים שלהם
Salvia colubariae ו- Salvia tiliaefolia , מנביטים את הזרעים ואוכלים את הנבטים, ומשתמשים בזרעים הטחונים לאפיה. העלים של שני המינים ארומטיים ומשתמשים בם לתיבול ולהכנת חליטות (1).
Salvia apiana, שנקראת באנגלית White sage, העלים בעלי ריח חריף. הזרעים מזינים.
Salvia lyrata – שימשה ברפואה המסורתית לטיפול בהצטננות, שיעול, אסתמה, סרטן, וכן להכנת מוצרים לשימוש חיצוני, לטיפול ביבלות, פצעים ופציעות.
Salvia repens- משמשת לטיפול במחלות של דרכי הנשימה ודרכי העיכול, וכן לטיפול בפצעים ובמחלות עור. מבעירים את העלים והזרעים כמו קטורת לטיהור הבתים אחרי מחלה ולהרחיק חרקים מהבית.
Salvia hispanica- מוצאו של הצמח ממקססיקו. שמו המקומי Chia. צמח חד שנתי, זקוף ומסועף. העלים בצבע ירוק בהיר. הפרחים בצבע כחול בהיר. משתמשים בזרעים ובשמן שמפיקים מהם.
 
בעבודה שנעשתה בגרמניה נבדקו השמנים המופקים מהזרעים של מיני מרוה הגדלים בתורכיה(2). 88 מינים של מרוה גדלים בתורכיה, רבים מהם באזור אנטוליה ובאזור הים התיכון. חלק מהם אנדמיים (2). מטרת המחקר היתה למצוא מינים בעלי חשיבות כלכלית.
כמות השמן בזרעים היתה בין 17.7% ל25.2%. הכמות הגבוהה ביותר נמצאה אצל S. virgata והנמוכה ביותר אצל S. cryptantha. חומצות השומן שנמצאו היו בין C14 ו-C24.
רוב החומצות השומניות היו בלתי רוויות 87.5% עד 92.9% (S. halophylla). ריכוז חומצות השומן הרוויות 6.8% עד 12.4%.
החומצות הבלתי רוויות היו ברובן חומצה אולאית, לינולאית ואלפה-לינולנית (2). בחמישה מיני מרוה היה אחוז החומצה הלינולאית( 18:2:6 ) גבוה 58.5% עד 69.2%. המינם הם: S. bracteata
S. euphratica, S. aucherii, S. canascens, S. staminea. במינים האחרים מצאו 22.9% עד 44.2% חומצה לינולאית (2).
חומצה אלפה לינולנית בריכוז גבוה נמצאה במינים S. limbata  40.8% ו- S. virgata 55.5%. במינים האחרים , S. hypargeia, S. halophylla, S. syriaca, S. cilicica היה ריכוז החומצה הלינולנית בין 20.8% ל-36.6% (2).
ריכוז החומצה האולאית בזרעים של המינים שנבדקו היה בין 16.8% ל-23%.
החוקרים הסיקו שיש אחידות בפיזור החומצות השומניות במיני המרוה, ושיש בסיס כלכלי להפקת השמן מהזרעים לשימוש רפואי וקוסמטי (2).
Salvia hispanica         
 
 
משפחה: Lamiaceae
שם מקומי: Chia
מוצאו של הצמח ממקסיקו. הוא היה ידוע ונערץ אצל האצטקים שגידלו אותו, והשתמשו בו כמזון וכן לשימוש רפואי (3). מקור השם המקומי של הצמח מהשפה האצטקית, chian משמעותו שמנוני.
מגדלים היום את המין hispanica כדי להכין מוצרי מזון מהזרעים, ולהפיק מהם שמן. ריכוז השמן בזרעים 25-34%. הוא מכיל 60-64% חומצה אלפה לינולנית אומגה 3, 20% חלבונים, 25% סיבים תזונתיים, רובם מסיסים במים, ריכוז גבוה של פנולים, כולל, חומצה כלורוגנית, חומצה קפאית, קוורצטין, kaempferol, myricetin (3).
שמנים רבים המצויים בצמחים מוגנים על ידי פוליפנולים אנדוגניים, המגינים עליהם מפני חמצון. חשיבותם גדולה בהגנה על חומצות שומניות רב בלתי רוויות (4).
זרעי ה-chia הם מזון מקובל במקסיקו ובדרום – מערב ארה"ב. מגדלים את הצמח במקסיקו, בוליביה, ארגנטינה, אקוודור וגואטמלה וכן גם באוסטרליה.
 במחקר שנערך בארגטינה נבדקה השפעת אכילה של זרעי chia במשך תקופה ארוכה על עמידות לאינסולין, ירידה בפעילות האינסולין ודיסליפידמיה אצל חולדות, שקבלו תזונה עשירה בסוכרוז (3). 
 
חולדות שקבלו במשך 3-5 שבועות תזונה עשירה בפרוקטוז או סוכרוז פיתחו תופעות שנוהגים לכנות סינדרום X. הן כללו שינויים בשומנים בדם, עמידות לאינסולין, השמנה מתונה, היפראינסולנמיה וירידה בפעילות האינסולין (5). ההשפעה של התזונה העשירה בסוכרים תלויה בריכוז הסוכר ובאורך התקופה שניזונים בה (3). אכילה של תזונה עתירת סוכרים לאורך זמן גורמת לשינויים אלה להיות בלתי הפיכים (3). כאשר הוסיפו לתזונה של החולדות שמן דגים ביחד עם הסוכרים לא התפתחו התופעות הנזכרות (5).
מחקר שנערך בשנים האחרונות הראה שהחלפת שליש מהחומצה הלינולאית הניתנת בתזונה בחומצה אלפה לינולנית אומגה 3, במשך שלושה חודשים, גרמה לירידה ברמת השומנים בדם והביאה לשיפור ברגישות לאינסולין (6).
שני ניסויים נעשו כדי לבדוק את השפעת זרעי ה-chia על התפתחות תופעות של שינויים בליפידים ועמידות לאינסולין. בניסוי אחד נתנו לחולדות תזונה שהכילה 62.5% במשך שלושה שבועות. המקור לשומן בתזונה שלהם היה זרעי chia. במקרה זה לא התפתחו תופעות של פגיעה בשומנים ושל עמידות לאינסולין (3).
בניסוי השני קבלו החולדות תזונה עשירה בסוכרים במשך שלושה חודשים. התפתחה אצלן עמידות לאינסולין ורמה גבוהה של שומנים. בהמשך חולקו החולדות לשתי קבוצות. במשך חודשיים נוספים קבלו מחצית מהחולדות תזונה עשירה בסוכרים. המחצית השניה קבלה תזונה עשירה בסוכרים וזרעי chia כמקור לשומן.
התוצאה שהתקבלה היתה שאצל החולדות שקבלו זרעי chia חזרה רמת השומנים בדם לערכים הנורמליים, והיתה ירידה בשומנים ששקעו בכבד ובלבלב (3).
החוקרים מסיקים שזרעי ה-chia מונעים תופעות של עמידות לאינסולין ושינוי ברמת השומנים, וגם מחזירים ערכים לנורמלים אחרי שימוש ממושך (3).
מקורות
1.     Salvia in: Bown D. Encyclopedia of Herbs and Their Uses, Revised Edition 2001. DK, New York, p.353-356.
2.     Bagci E. Vural M. Dirmenci T. et al. Fatty Acid and Tocochromanol Patterns of Some Salvia L. species. Z. Naturforsch, 2004, 59: 305-309.
3.     Chicco AG. D’Alessandro ME. Hein GJ. et al. Dietary chia seed (Salvia hispanica L.) rich in alpha-linolenic acid improves adiposity and normalizes hyperiacylglycerolaemia and insulin resistance in dyslipaemic rats. British Journal of Nutrition 2009, 101: 41-50.
4.     Taga MS. Miller EE. Pratt DE. Chia seeds as a source of natural lipid antioxidants. Journal of American Oil Chemists’ Society, 1984, Vol. 61 Number 5.
5.     Lombardo YB. And Chicco A. Effect of dietary polyunsaturated omega-3 fatty acids on dislipemia and insulin resistance in rodents and humans. A review. J. Nutr. Biochem. 2006, 17; 1-13.
6.     Ghafoornunissa, I A. and Natarajan S. Substituting dietary linoleic acid with alpha-linolenic acid improves insulin sensitivity in sucrose fed rats. Biochem. Biophys. Acta, 2005, 1733: 67-75.
 
 
Salvia sclarea
 
שם עברי: מרוה מרושתת
שם אנגלי: Clary sage
תאור הצמח: מוצאו של הצמח מדרום אירופה וסוריה. צמח דו-שנתי שמגיע לגובה של 1-1.2 מ'. העלים גדולים, זוגיים, מכוסים בשערות. הפרחים בצבע ורוד-סגול מופיעים באביב ובקיץ. הפרחים והצמח כולו ארומטיים. הפרחים מושכים דבורים, והמרוה המרושתת הוא צמח דבש.
חלקי צמח בשימוש: עלים, פרחים, זרעים, שמן נדיף
מרכיבים של השמן הנדיף: מונוטרפים, myrcene, germacrene 1-2%
מונוטרפנולים גרניול 1-5% לינאלול 24%, נרול 1-2%
אסטרים,linalyl acetate20-70%   , geranyl acetate 1-5%, neryl acetate 1-2%
ססקויטרפנים דיטרפנואידים 3%
מרכיבים של הזרעים: חומצות שומניות, קפרית 0.92%, פלמיטית 7.05%ף סטארית 2.82%, לינולאית 16.82%, אולאית 21.71%, לינולנית 50.66%
עקבות של חומצות arachidic, behenic, lignoceric
 
פעילות: נוגד עוויתות, נוגד דכאון, emmenagogue, מרגיע את העצבים, נוגד פטריות, אסטרינג'נט, קרמינטיבי, משכך כאבי בטן, מחיש ייצור של אסרוגן
שימוש רפואי: לפי הרפואה המסורתית משמש במקרים של בחילות, חוסר תאבון, הפרעות של מחזור חודשי, מנופאוזה
התוויות נגד: הריון
הזרעים משמשים לשטיפות עיניים, לטיפול בפצעים ובכיבים
שימוש במזון: ניתן לאכול את העלים והפרחים
שימוש במוצרי הגיינה: משתמשים בפרחים ובעלים להכנת סבונים ומוצרי הגיינה.