על מינה פארן מאמרים צור קשר
צמחי מרפא
חומרי המרפא (מטבוליטים משניים) בצמחים
מחלות ודרכי הטיפול בהן
נושאים כללים
צמחים אנטי ויראליים - צמחים אנטי ויראליים
>>גרסת הדפסה
צמחים אנטי ויראליים
הוירוסים הם היצורים הקטנים ביותר. הם בנויים מחומצת גרעין המוקפת במבנה חלבוני, הנקרא קופסית –capsid. לחלק מהוירוסים יש מעטפת המקיפה את הקופסית, המורכבת משומנים וחלבונים.
הוירוסים מכילים רק חומצת גרעין אחת, RNA או DNA. לפי סוג חומצת הגרעין הם נחלקים לנגיפי RNA או DNA.
השם וירוס מקורו ביוונית, ומשמעותו רעל. ההסבר שניתן למחלות הויראליות היה שמקורן ברעל שחודר לגוף. השם העברי הוא נגיף.
הוירוסים אינם פועלים כיצורים חיים כשהם מצויים מחוץ לתא המאכסן. הם אינם נושמים ואינם מתרבים.
כדי לחדור לתא מאכסן עליהם להצמד אל קרום התא. ההיצמדות נעשית באמצעות גליקופרוטאינים הבולטים מן המעטפת כזיזים, ומהווים אתרי קישור. הגליקופרוטאינים הם האנטיגנים העיקריים של הנגיף, ומערכת החיסון של האדם יוצרת נוגדנים נגדם.
ע"י עיכוב או מניעת הצמדות של הוירוס לקרום התא ניתן למנוע מחלה ויראלית.
לאחר שהוירוס חודר לתא, הוא מעביר לו מידע המצוי בחומצת הגרעין שלו, וגורם לתא לייצר את מרכיביו. בצורה זאת הוא מתרבה בתוך התא.
המשך: מחלות נגיפיות
 
שלבי הדבקה עם נגיף- RNA  
 
השלב הראשון הוא הצמדות של הנגיף אל קרום התא המודבק.
התא מחדיר את הנגיף אל תוך הציטופלסמה שלו.
אנזימים תאיים מפרקים את הקופסית החלבונית העוטפת את חומצת הגרעין, וה-RNA של הנגיף
נחשף. ה-RNA מכיל את המידע התורשתי. נגיפי RNA  הם היחידים בטבע המכילים מידע תורשתי ב-RNA ולא ב- DNA.
ה-RNA הנגיפי משכפל את עצמו. הוא מתנהג כ-RNA שליח, ומוסר את המידע התורשתי כתבנית לייצור חלבון לריבוזומים של התא, שאינם יודעים להבחין בין ה-RNA הנגיפי לבין RNA- שליח של התא עצמו.
במקרים אחרים הנגיף מכיל אנזים ההופך אותו
ל-RNA שליח.
הריבוזומים מייצרים חלבונים לפי המידע המצוי ב-RNA של הנגיף. התא משתעבד לגמרי לנגיף ומייצר
את המרכיבים שלו, הוא מייצר חלבונים וחומצת גרעין של הנגיף, וכן אנזימים, כגון, RNA-  polymerase הדרושים לשכפול  RNA של הנגיף.
חלבוני הקופסית מתחברים עם חומצת הגרעין, ויוצרים חלקיקי נגיף חדשים.
חלקיקי הנגיף גורמים להרס התא המאכסן, משתחררים ממנו ויכולים לתקוף תאים אחרים.
במקרים אחרים הם מתעטפים בקרום של התא,
ויוצאים ממנו בדרך של הנצה.
התהליך כולו אורכו כ-7 שעות.
 
 
 
 
הדבקה עם נגיף DNA (דוגמא, הרפס).
 
השלבים הראשונים זהים להדבקה עם נגיף RNA.
הנגיף חייב להצמד לקרום התא של המאכסן, והתא מכניס אותו אל הציטופלסמה, שם הוא מפרק את חלבוני הקופסית שלו וחושף את ה-DNA.
ה-DNA חודר אל גרעין התא, כי רק שם הוא יכל לשכפל את עצמו.
המידע הגנטי המצוי ב-DNA הנגיפי מועתק למולקולות של RNA- שליח, שיוצאות אל הציטופלסמה, ומעבירות את תבנית החלבון לריבוזומים.
המשך התהליך דומה. התא המאכסן מייצר את החלבונים וחומצת הגרעין של הנגיף, והם מתחברים ויוצרים חלקיקי נגיף חדשים.
חלקיקי הנגיף משתחררים ע"י הריסת התא או שהם יוצאים ממנו בשיטת ההנצה, ומדביקים תאים נוספים.
התהליך נמשך כ-18 שעות
מנגנוני הגנה
הפעלת לימפוציטים T ו-B.
תאי T- לימפוצטים האחראים להגנה התאית של הגוף, קושרים אליהם את חלקיקי הנגיף התוקף, ומכינים אותם למסירה לתאי B לימפוציטים.
תאי B יוצרים נוגדנים נגד מרכיבים אנטיגניים של הנגיף, ובכך מנטרלים אותם.
הנוגדנים הם ההגנה העיקרית נגד נגיפים. הם נוצרים בזמן מחלה קלינית או סוב-קלינית הנגרמת ע"י נגיפים, וכן ע"י חיסונים.
חלק מהנוגדנים נשארים בגוף במשך כל החיים, ולכן ישנן מחלות ויראליות, כגון, אדמת, חצבת, אבעבועות ועוד, שאנו חולים בהן רק פעם אחת .
 
מנגנון האינטרפרון
האינטרפרון הוא חלבון קטן, המיוצר בציטופלסמה ע"י תאים, כתגובה להדבקה ע"י נגיפים. הפקודה לייצור האינטרפרון יוצאת מגרעין התא המודבק אל הריבוזומים באמצעות RNA- שליח מיוחד.
האינטרפרון אינו מסוגל לעכב שום פעילות של הנגיף בתוך התא, אבל הוא יכל לצאת מתוך התא המותקף, ולהעביר אינפורמציה לתאים הסמוכים.
מולקולות האינטרפרון מתקשרות לקולטנים המצויים ע"פ קרום התאים, ומוסרות להם הודעה על הנגיף התוקף.
התאים מגיבים בייצור אנזים Rnase, המפרק את ה-RNA הנגיפי.
כשהנגיף ישתחרר מהתא המודבק ויחדור לתוך תאים אחרים, התאים אמנם ימשיכו לפרק את הקופסית שלו ולשחרר את ה-RNA של הנגיף, אבל ה-RNase שהתא ייצר יוכל לפגוע ב-RNA ולהרוס אותו. במקרים של מחלות ויראלים, מוצאים עליה בכמות האינטרפרון בגוף החולה.
 
וירוס ההרפס- HSV
Herpes Simplex Virus HSV שייך למשפחת
נגיפי ה- Herpesviridae, הנפוצים מאד אצל בני אדם. בודדו שבעה מבני המשפחה.
HSV1 – נגיף נפוץ ביותר. מופיע בשלפוחיות בחלל הפה. המחלה מלווה בחום ובהגדלת בלוטות לימפה. עלול לגרום לדלקות עיניים או דלקת קרום המוח.
אתר הלטנטיות שלו במערכת העצבים, בעיקר באזור השליטה על הלחיים ובמערכת העצבים המרכזית.
הנגיף הלטנטי עלול לעבור רה-אקטיבציה תקופתית, ולנדוד לאזור הפה והלסת, האף או העיניים, ולגרום להופעת השלפוחיות והכאב.
HSV2
נגיף נפוץ הקשור לזיהומים באברי המין.
הוא עלול להיות קשור לסרטן צוואר הרחם. אתר הלטנטיות של במערכת העצבים באזור אברי המין.
המשך: צמחים אנטי ויראליים
 
וירוס ההרפס
Varicella Zoster Virus – גורם לאבעבועות רוח. אתר הלטנטיות שלו במערכת העצבים.
 
Human Cytomegalovirus HCMV – נגיף נפוץ ביותר, הגורם למיגוון רחב של מחלות בבני אדם. יכל להתבטא בזיהומים סמויים, עייפות, דלקות בכבד, מחלות של דרכי הנשימה, דלקת ריאות.
אתר הלטנטיות שלו בלויקוציטים, אך יש פגיעה בכליות, בלב ובשקדים.
 
Epstein- Barr Virus EBV- נגיף נפוץ מאד. עלול לגרום למונונוקלאוזיס – מחלת הנשיקה. רוב בני האדם נושאים את הנגיף ומפתחים נוגדנים נגדו עוד בגיל הילדות. המעטים שלא באו במגע עם הנגיף או לא פתחו נוגדנים נגדו, עלולים לחלות בגיל 17-25, או מאוחר יותר. הנגיף מתרבה בלוע וגורם לשינוים בבלוטות לימפה.
אתר הלטניות של הנגיף הוא בלימפוציטים מסוג B, תאי החיך והשקדים.
נמצא קשר בינו לבין סוגי סרטן, כגון, לימפומה.
 
Human Herpes Virus- HHV- גורם לאדמדמת אצל תינוקות. אתר הלטנטיות שלו אינו ידוע, כנראה בבלוטות הרוק.
המשך: צמחים אנטי ויראליים
 
וירוסים תוקפים צמחים וגורמים למחלות ויראליות. הצמחים פיתחו מרכיבים הפועלים במנגנונים שונים כדי להגן על עצמם מפני הוירוסים.
אחד המנגנונים הוא מניעת היצמדות של הוירוס לקרום התא. וירוס שלא חדר לתא לא יוכל להתרבות
ולגרום למחלה.
מנגנונים אחרים הם עיכוב של אנזימים הדרושים לשכפול חומצות הגרעין של הוירוס, או חיזוק והמרצה של מרכיבים של מערכת החיסון, בעיקר של הלימפוציטים מסוג T ו-B. ישנם צמחים בעלי פעילות וירוצידית, שיכולים להרוג נגיפים שונים.
 
שום הגינה – Allium sativum
שום טרי, או מיץ משום טרי מעכב את כל הוירוסים שנבדקו. לגבי חלק מהוירוסים הוא פועל כוירוצידי.
מרכיבים מעכבי וירוסים: אליצין, שהוא הגורם הפעיל העיקרי בשום, מצוי רק בשום טרי,
-Ajoene- allyl methyl thiosulfonate נמצא במיצוי של שום בתוך שמן. מיצוי של שום בשמן זית מתחמצן בקלות, ורצוי להכין כמות קטנה.
תכשירים מסחריים שהכילו אליצין ותרכובות גופרית אחרות המצויות בשום, היו פעילים נגד וירוסים שונים.
מחקרים הראו ששום הגן על עכברים מפני הידבקות בוירוסים של שפעת שהוחדרו דרך האף. הראו גם המרצה של ייצור נוגדנים נגד וירוס השפעת.
 
 
Hypericum perforatum       
Expanded Commission E Monograph
 
 
השם בעברית: פרע מחורר
משפחה: פרעיים – Hypericaceae
תאור בוטני: לסוג היפריקום משתייכים כ-370 מינים, המפוזרים ע"פ כדור הארץ. המין  perforatum H.הוא עשב רב שנתי, המגיע לגובה של 30-60 ס"מ. הפריחה בחודשים יוני עד אוגוסט. הפרחים צהובים.
חלקי צמח בשימוש: פרחים, ניצנים, עלים.
הפרחים והעלים המצויים בצמרת הענף מכילים כמות מקסימלית של מרכיבים פעילים. יש לקטוף רק את החלק העליון של הענף.
 
היסטוריה: מקור השם היפריקום מיוונית, ומשמעותו מעל לתופעה. שם זה ניתן לו כנראה בגלל השימוש שנעשה בו בזמן קדום כמגן מפני רוחות רעות.
בכתביהם של היפוקרטס, פליני, דיוסקורידס, תאופרסטוס וגאלן, מתואר הצמח כמרפא פצעים,
משתן, משכך כאב. השתמשו בו לטיפול בדכאון, כנוגד תולעים, להרטבת לילה אצל ילדים, לעצור דימומים, לטיפול בנוירלגיה.
נהגו להשתמש בחליטה מהצמח, במינון של 2-3 ג' שלוש עד חמש פעמים ביום.
במאה ה-19 המליצו בארה"ב להשתמש בהיפריקום במקרים של היסטריה ושל דכאון.
 
מרכיבים: 6.5 – 15% של טאנינים מסוג catechin
epicatechin, leucocyanidins
2-5% פלבנואידים, בעיקר: רוטין, קוורצטין,
quercetrin, isoquercetrin, kaempferol
ביפלבנואידים, נגזרות של phloroglucinol-
hyperforin עד 4%,
חומצות פנוליות: קפאית, כלורוגנית, פרולית,
שמן נדיף 0.05-1.0% בעיקר n-alkanes,
Naphthodianthrones 0.05-0.15%: היפריצין
ו-pseudohypericin. בפרחים יבשים מצוי היפריצין בריכוז של עד 1.8%.
בטא-סיטוסטרול, ויטמינים C ו- A, xanthones
קרוטנואידים וכולין.
 
 
פעילות: היפריצין ופסוידוהיפריצין הם בעלי פעילות אנטי ויראלית ונוגדי דכאון
פרואנתוציאנידינים- אנטי אוקסידנטים, אנטי
מיקרוביאליים, אנטי ויראליים, מחזקים כלי דם
נימיים
xanthones- נוגדי דכאון, אנטי מיקרוביאליים, אנטי ויראליים, דיורטיים.
מחקרים רבים אשרו שההיפריקום הוא צמח אנטי דכאוני, אנטי ויראלי ומרפא פצעים.
 
מחקרים in vitro הראן שהיפריצין ו-xanthones מעכבים MAO- Mono Amine Oxidase. פעילות זו לא הוכחה in vivo.
 
פעילות אנטי ויראלית הוכחה in vitro  ו-in vivo.
הראו עיכוב של הוירוסים:     וירוס השפעת, Herpes simplex type 1 and 2, HIV, Cytomegalovirus,
Parainfluenza 3, Vesicular stomatitis virus
פעילות נוגדת דכאון הוכחה בבני אדם ובחיות. הצמח נחשב היום למוביל בטיפול טבעי בדכאון.
לאחרונה הוצע ה-hyperforin כאחראי לפעילות האנטי דכאונית של הצמח.
 
התוויות: דכאון, הפרעות בשינה, דאגנות יתר, רגזנות, חוסר מנוחה, נברוזה, מיגרנה, כאב ראש, נוירלגיה, אישיאס, כאבים ודלקות עצביים, הרפס, כאבים כרוניים לאחר שברים, כאבי שרירים, אולקוס, דלקות קיבה ומעיים, טחורים פנימיים, שפעת.
שימוש חיצוני: כאבים ודלקות בפה, שמן פרע מומלץ לטיפול בכוויות, עקיצות, חתכים, טחורים, הרפס, כיבים שאינם נרפאים.
בחליטה מומלץ להשתמש לשטיפות פה וגרגור.
התוויות נגד: אינן ידועות
 
תופעות לואי: מגביר רגישות לאור השמש, בעיקר אצל אנשים בעלי עור בהיר.
מחקרים שנערכו בבני אדם וחיות הראו השפעות פוטוטוקסיות רק אם משתמשים במינון הגדול פי 30 עד 50 מהמינון המומלץ.
 
שימוש בתקופת ההריון וההנקה: אין מניעה
 
אינטראקציות עם תרופות אחרות: לא נמצאו
 
הכנות ומינון: חליטה 2 כפיות בכוס מים רותחים     1-3 כוסות ליום,
טינקטורה 1:5 ב-70% אלכוהול, 300 מ"ג שלוש פעמים ביום= 30 טיפות שלוש פעמים ביום.
השימוש בטינקטורה נמצא יעיל יותר מאשר החליטה.
שימוש חיצוני במיצוי בשמן.
הכנת מיצוי בשמן: משתמשים רק בפרחים, עדיף טריים.
משאירים את הפרחים בשמן במשך 10 ימים בשמש. מערבבים כמה פעמים ביום. לאחר הסינון רצוי להוסיף לפרחים מעט אלכוהול 70%. להשאיר באלכוהול במשך 2-3 שעות. להוסיף לשמן.
ניתן להשתמש בשמן גם בשימוש פנימי- 1 כפית על קיבה ריקה בבוקר ובערב.
תכשירים מסחריים צריכים להכיל לפחות 0.04% היפריצין.
 
 
 
 מרכיבים צמחיים בעלי פעילות נגד וירוסים
 
פלבנואידים
Quercetin הוא בעל פעילות וירצידית נגד וירוסים בעלי מעטפת, כגון, Herpes simplex. הוא גם מעכב רפליקציה של וירוסים.
מחקרים הראו פעילות של קורצטין נגד וירוס הפוליו בנוכחות אנטי אוקסידנט, כגון, ויטמין C.
Catechin  ו- luteolin פעילים in vivo  נגד
Hepatitis B ונגד Herpes simplex.
 
טאנינים
 
 
הטאנינים נקשרים לחלבונים ומשקיעים אותם. מניחים שפעילותם האנטי ויראלית היא תוצאה מהתקשרות הטאנינים לחלבון שע"פ קופסית הנגיף או על הקרום של תא המאכסן, ובכך למנוע הדבקה של הוירוס לתא.
פעילותם היא וירוצידית.
דוגמא: eugeniin מצוי בצפורן- Syzygium       aromatica מעכב וירוסים מסוג הרפס.
 
חומצות פוליפנוליות
 
 
חומצה קפאית- הוכחה פעילות נגד שפעת,
Herpes simplex,vesicular stomatitis virus,
נגיף ה- vaccinia ו- adenovirus
המשך: מרכיבים אנטי ויראליים
 
נגזרות החומצה הקפאית: חומצה רוזמרינית,
כלורוגנית- chlorogenic acid, חומצה ציקורית,
ו- echinacoside הם בעלי פעילות נגד וירוסים.
 
ספונינים
 
Anagalis arvensis- פעיל נגד נגיף הפוליו ונגד
Herpes simplex. המנגנון הוא עיכוב של רפליקציה.
בטיפול חיצוני יעיל נגד דלקות עיניים ויראליות.
 
Glycyrrhiza glabra המכיל ספונינים מעכב וירוסים הגורמים להפטיטיס, וידוע כצמח המגן על הכבד.
 
Lignans
מעכבים רפליקציה. צמחים המכילים lignans הם בעלי פעילות אנטי ויראלית.
דוגמא- Podophyllum peltatum מעכב נגיפים של אדמת והרפס.
לקטינים
נקשרים לפוליסכרידים וגורמים לצימות. מעכבים קשירה של הנגיף לקרום התא.
דוגמא- סמבוק שחור
Tabebuia avellanedae   
 
שמות נרדפים: Arco'La Pacho, Pau D
Ipe Roxo
משפחה: Bignoniaceae
תאור בוטני: עץ טרופי ירוק-עד, שמוצאו מברזיל. גובהו יכל להגיע ל-40 מ'. לסוג שייכים כ-140 מינים. ברוב המינים הפריחה היא בצהוב. המין avellanedae פורח בצבע ורוד-סגול.
חלקי צמח בשימוש: קליפת הגזע.
 
רפואה מסורתית: הצמח מצוי בשימוש כבר למעלה מ-1000 שנים. הוא היה אחד מהצמחים הנפוצים ביותר בשימוש אצל האינדיאנים משבט האינקה
וה-Callawaya.
הם השתמשו בקליפה הפנימית של העץ לטיפול בכוויות, דלקות במעי, דיזנטריה, חום, דלקות גרון, פצעים, דלקת מפרקים, ציסטיטיס, מחלות של דרכי הנשימה, הכשות נחשים , עגבת, כיבים, דלקות בדרכי השתן וסוגים שונים של סרטן.
 
מרכיבים: הקליפה הפנימית של הגזע היא החלק העיקרי, אבל גם הקליפה החיצונית מכילה ריכוזים נמוכים יותר של אותם המרכיבים.
המרכיבים העיקריים הם 18 quinones שונים, כולל naphthoquinones ו- anthraquinones.
הנפתוקינונים החשובים ביותר הם: lapachol
beta-lapachone, xyloidone.
מרכיבים אחרים: quercetin, lapachenole,
Carnosol, indoles, hydroxybenzoic acids
ספונינים סטרואידיים ואלקלואידים- tecomine.
Lapachol היה המרכיב הראשון שנחקר. הוא בודד מהצמח בשנת 1882, וסונתז ב-1927.
שלושת המרכיבים העיקריים הוכחו כבקטריצידיים ופונגיצידיים.
 
פעילות: אנטי בקטריאלי, אנטי ויראלי, אנטיפטרייתי, אסטרינג'נט, אנטי סרטני, נוגד פרזיטים, מעכב מלריה, אימונוסטימולנט.
פעילות אנטי בקטריאלית הוכחה נגד חידק גרם- שלילי- ברוצלה, וחידקים גרם- חיובי: סטרפטוקוקים וסטפילוקוקים.
פעילות אנטי ויראלית הוכחה נגד הרפס 1 ו-2,
וירוס השפעת, וירוס הפוליו retrovirus reverse- transcriptase,Vesicula stomtitis virus
האחראים לפעילות האנטי ויראלית הם הנפתוקינונים, המתערבים בטרנספורט של אלקטרונים במסלול הנשימה של מיקרואורגניזמים.
כנראה שזה גם המנגנון שלו כאנטי סרטני.
פעילות אנטי פטרייתית הוכחה נגד קנדידה ונגד
Trichophyton. העיכוב הוכח בשימוש פנימי וחיצוני.
 
פעילות אנטי סרטנית משתמשים במיצוי מקליפת הגזע. הוכיחו אפיניות של lapachol לתאים סרטניים. המנגנון הוא התערבות במטבוליזם של חמצן בתאים סרטניים, ועיכוב של העברת אלקטרונים בנשימה.
כתוצאה מכך נוצרים רדיקלים חופשיים שפעולת ההרס שלהם מתמקדת בחומצות הגרעיניות של התאים הסרטניים.
בנוסף, ל-beta-lapachone יש פעילות אנטי ויראלית נגד וירוסים שעלולים לגרום לקרצנומה ולויקמיה.
פעילות נגד רדיקלים חופשיים הצמח מכיל מרכיבים אנטי אוקסידנטים פעילים-carnosol , אינדולים ו-furanoquinones. האחרון פעיל נגד לויקמיה.
התוויות: במקרים של זיהומים עם קנדידה בשימוש
פנימי וחיצוני, זיהומים פטרייתיים, מלריה ומחלות אחרות שנגרמות ע"י פרזיטים,
דלקות של הפה, אף וגרון
הפרעות במערכת העיכול: סינדרום המעי הרגיז, דלקות של קרומים ריריים, קוליטיס, מחלת Crohn
דיזנטריה, אולקוס
הפרעות במערכת האורוגניטלית: ציסטיטיס, דלקת של הפרוסטטה, פוליפים בשלפוחית השתן, דלקת של צואר הרחם, לויקוראה.
למקרים של גסטריטיס, פצעים, כיבים, פיסטולה, אנמיה, פגעי עור שונים הקשורים לניקוז בלתי יעיל, אקסמה, פרונקולוזיס, פסוריאזיס, כאבי מפרקים, אסתמה, ברונכיט.
שימוש חיצוני: במקרים של זיהום עם חידקים, וירוסים או פטריות
 
התוויות נגד:
 אינו מומלץ בהריון. לא מצאו השפעה שלילית במיצוי מהצמח השלם.
Lapachol במינון של 100 מ"ג לק"ג, גרם להפלות אצל חולדות.
 
הכנות ומינון:
 מירתח 1.5-3.5 ג' שלוש פעמים ביום
או 3-7 מ"ל של טינקטורה של מיצוי 1:5 ב-45%
של אלכוהול.
הנפתוקינונים נמסים טוב יותר באלכוהול מאשר במים.
ניתן להרתיח 10 ג' מקליפת הגזע בתוך 600 מ"ל של מים במשך 15 ד'. לסנן ולשתות במשך היום.
 
 
 
 תערובת טינקטורות נגד וירוסים (ע "פ Ed Smith )
 
Tabebuia- La Pacho    20%
 Hypericum perforatum   20%
Hyssopus officinalis    16%
Melissa officinalis   16%
Thuja occidentalis 16%
Echinacea purpurea   12%
 
 
 
תערובת אנטי ויראלית נוספת
Ecinacae spp.   15%
Uncaria tomentosa   20%
Hypericum perforatum   15%
Tabebuia avellanedae   20%
Astragalus membranaceus   15%
Usnea barbata   15%
 
 
 
 
מליסה רפואית – Melissa officinalis
 
 
צמח אנטי ויראלי בעיקר בשימוש חיצוני.
מיצוי מימי וטינקטורה 1:5 ב-45% אלכוהול הוכחו כמעכבים של Herpes simplex טיפוס 1 ו-2.
הפעילות האנטי ויראלית מיוחסת לתרכובות פולי- פנוליות, כולל חומצה קפאית והנגזרות שלה.
שימוש חיצוני: משחה מ- 5% של הצמח
חליטה של שלוש כפיות מהצמח בכוס מים או שתי כפיות של טינקטורה, למריחה על פצע או שטיפה.
 
 
 Azadirachta indica - Neem tree
 
משפחה: Meliaceae- איזדרכתיים
חלקי צמח בשימוש: כל חלקי הצמח- קליפת הגזע, קליפת השורש, פירות, זרעים, עלים, שמן מהזרעים
 
תאור בוטני: עץ ירוק-עד, בגובה של 12-18 מ', דומה לאיזדרכת. הפריחה בצבע לבן. מוצאו מהודו. רוב חלקי הצמח הם בעלי טעם מר מאד. העץ יכל לחיות למעלה מ-200 שנה.
מקור שם הסוג הוא מהשם ההודי azad dirakht,
שמשמעותו עץ חופשי.
 
רפואה מסורתית: הצמח ידוע בהודו כ"בית מרקחת כפרי". במשך יותר מ- 4500 שנה הוא מומלץ כאנטי בקטריאלי, אנטי ויראלי, נוגד תולעים, נוגד סכרת,
מועיל במקרים של מלריה. השתמשו בו לטיפול במחלות דלקתיות, כגון, ארטריטיס, שגרון ומחלות דלקתיות אחרות.
הנצרים הצעירים משמשים לניקוי השיניים ולמניעת עששת.
בשימוש חיצוני משתמשים בו לטיפול במחלות עור.
מרכיבים: קליפת הגזע- טאנין 12-16%, מרכיבים מרים: nimbin, nimbinin ו- nimbidin.
הגזע מכיל צבע אדום שנהגו להשתמש בו לצביעה.
מהגזע מופרש נוזל בצבע ענבר, שמשחיר עם הזמן.
 
הנוזל הוא גומי הנקרא East I ndia Gum.
הגומי מכיל אלקלואיד בשם margosine, המתגבש למחטים לבנות.
מרכיבים אחרים: L-arabinose, D-galactose,
D-glucuronic acid, D-glucoseamine
העלים והנצרים מכילים נגזרת של margosine שהיא מסיסה יותר במים, nimbin, nimbinene
nimbandiol, nimbolide, quercetin, beta sitosterol, n- hexacosanol, nonacosane
העלים הבוגרים מכילים ריכוז גבוה של סידן, זרחן וברזל,ויטמינים B,C וקרוטנים וחומצות אמיניות חופשיות.
הפירות מכילים: gedunin, azadiradione, azadirone, bimbiol  ועוד.
הזרעים מכילים שמן בריכוז של כ-23-30% ממשקלם.
השמן נקרא Neem oil או oil of margosa.
 nimibinin
 
השמן מר מאד וריחו דומה מעט לשום. הוא מכיל חומצה מרגוזית ותרכובות אורגניות גופריתיות.
החומר המר הוא margospicrin.
החומצות השומניות שבשמן הן: חומצה אולאית 56.6%, לינולאית 9%, פלמיטית 16.2%, סטארית 14.6%, ארכידית 3.4%.
השמן מתקבל ע"י כבישה קרה וחמה.
 
פעילות: קליפת הגזע- אסטרינג'נט, נוגד תולעים
 
הגומי המופרש מקליפת הגזע- סטימולנט, מרכך
 
העלים והנצרים- קרמינטיביים, מסייעים לעיכול, נוגדי תולעים, נוגד עששת ודלקת חניכיים.
מיצוי מימי של העלים בריכוז של 10% הוא אנטי ויראלי נגד : Vaccinia, Variola, New Castle
המיצוי האלכוהולי של העלים מעכב חידקים גרם-חיוביים וגרם-שליליים.
לשמן הנדיף יש פעילות נגד פטריות.
בשימוש חיצוני העלים משככי כאב ואנטי דלקתיים.
 
הפירות: tonic, משלשל, מרכך עבור העור, נוגד תולעים, יעיל בטיפול בדלקות בדרכי השתן ובטחורים.
 
הפרחים: סטימולנטים ומרגיעים כאבי בטן.
 
הזרעים: אנטי ויראליים ואנטי פטרייתיים
שמן מהזרעים:  הורג חרקים, משכך כאב אוזניים, מרפא מחלות פה ולסת, אנטי בקטריאלי נגד חידקים גרם-חיוביים וגרם-שליליים, אנטיספטי,
בשימוש חיצוני יעיל למחלות עור, רוימטיזם,כיבים,
חתכים וצרעת.
 
 margosates- הם מלחים של החומצה המרגוזית. יש להם פעילות חזקה נגד טפילים חד תאיים. הפעילות נגד שוטוניות דומה לזו של emetin.
 
התוויות: קליפת הגזע- לטיפול במלריה ובמחלות עור, במקרים של חום עולה ויורד לסרוגין.
הגומי מהגזע  הוא סטימולנט, מחזק ו- tonic
העלים משמשים למאכל לבקר, צאן וגמלים בתערובת עם מזון אחר.
מומלצים לטיפול בתולעים, לדחות חרקים ונמטודות
להגן על מזון נגד עש ופטריות.
בשימוש רפואי פנימי וחיצוני משתמשים בעלים לטיפול בזיהומים ויראליים, בקטריאליים ופטרייתיים וכן כנוגדי דלקת.
הפירות מומלצים לטיפול בזיהומים של דרכי השתן, בטחורים ובמחלות עור.
הזרעים הטחונים משמשים להגנה על קטניות ודגניים מפני חרקים שונים. יש להם שימוש בחקלאות כדוחי מזיקים.
השמן מהזרעים  בשימוש חיצוני, למחלות עור כרוניות, כגון, אקסמה, לכיבים שאינם נרפאים, לכאבים רוימטיים וכאבי ראש, ל-erysipelas, לטיפול בזיהומים של העור, לטיפול בפטריות של העור, למחלות פה ולסת, דלקת חניכיים, לדחות כינים, לטיפול בקרציות אצל כלבים.
לשמן יש שימוש רב בחקלאות, כדוחה חרקים ומזיקים אחרים. מכינים ממנו תרסיסים להדברת מזיקים.
להגנה על העור והפה, מכינים מהשמן תכשירי הגיינה, משחות שיניים, נוזלים לשטיפת הפה, סבונים רפואיים ומשחות שונות.
שימוש פנימי בשמן: עשר טיפות ביום, במקרים של מלריה כרונית, עגבת וצרעת.
 
הכנות: חליטות חמות וקרות של חלקי הצמח השונים.
מירתח, טינקטורה
טוחנים חלקים שונים של הצמח לאבקה, ומשתמשים בצורה של אבקה או שמכינים קפסולות וכדורים.
בשימוש חיצוני: משחה מהעלים לטיפול בטחורים
חיצוניים ופנימיים ופיסטולה.
משחה מהעלים עם זרעי שומשום מומלצת לטיפול בכיבים.
עלים בוגרים ביחד עם זרעים של Psoralea corylifolia מומלצים לטיפול בלויקודרמה.
הפרחים נאכלים בהודו חיים או קצת מטוגנים.
הם מומלצים במקרים של חולשה כללית.