שומשום – Sesamum indicum, Pedaliaceae

שומשום - רפואה מסורתית: ברפואת האיורוודה נהגו לטפל עם זרעים טחונים של שומשום ביחד עם אמבט ישיבה עם זרעי שומשום במקרים של כאבי וסת >

שומשום

משפחה: Pedaliaceaea שומשומיים

צמח חד שנתי עם עלים מאורכים ערוכים בזוגות על הגבעול. הצמח מגיע לגובה של 0.6-1.2 מ'. הפרחים בצבע ורוד, סגול או לבן, יושבים קרוב לגבעול. הזרעים מצויים בתוך תרמילים מאורכים. הזרעים קטנים בצורת ביצה בצבע שחור, לבן או אדום-חום (1).

השומשום גדל בארצות בעלות אקלים חם או ממוזג. הוא אינו יכול לגדול במקומות שיש בהם כפור (1). נחשב כצמח חזק, שיכול לגדול באדמה ענייה, יבשה, בתנאים של חום רב שרוב הצמחים אינם יכולים לגדול בהם.

ניתן לאכול את העלים, אבל החלק הנאכל העיקרי שלו הוא הזרעים. כובשים מהם שמן בעל חשיבות מסחרית ורפואית (1).

נחשב לבין הצמחים העתיקים ביותר הידועים לאנושות. מוצאו המדויק של הצמח והפיכתו לגידול תרבותי אינם ידועים. חושבים שמקורו מאפריקה ומשם התפשט למצרים, הודו, המזרח התיכון וסין. בארצות אלה התחיל גם הגידול שלו. כיום מגדלים את השומשום בארצות טרופיות וסוב טרופיות באסיה, אפריקה ודרום אמריקה.

מרכיבים: הזרעים קטנים, ועמוסים במרכיבים מזינים. הם עשירים בחלבון, שמהווה 20-25% ממשקלם. הם מכילים שמן שמגיע ל-50% ממשקל הזרעים.

בנוסף מכילים זרעי השומשום סיבים, ויטמין E, תיאמין, ריבופלבין, ניאצין ומינרלים, כגון, נחושת, אבץ, מגנזיום, זרחן, ברזל וסידן (2).

שמן שומשום מכיל 38% של חומצות שומן חד- בלתי רוויות, ו-44% רב-בלתי רוויות (1). חומצות השומן העיקריות המצויות בשמן הם חומצה אולאית ולינולאית.

השמן חשוב לצמחונים וטבעונים בגלל החומצות האמיניות והסידן שהוא כולל. הוא מכיל את רוב חומצות האמינו החיוניות. החומצה האמינית ליזין היא היחידה החסרה בו. השמן עשיר במתיונין שחסר לעתים קרובות בשמנים צמחיים.

סידן הוא המינרל הבולט ביותר ביחד עם מנגן , זרחן וברזל. זרעי שומשום מכילים חומצה אוקסלית ופיטית (3). הן עלולות להפריע לספיגה של מרכיבים אחרים (1).

הזרעים מכילים בנוסף פיטוסטרולים וליגנן שהוא אנטי אוקסידנט חזק. ריכוז גבוה של פיטוסטרולים בתזונה מסייע להוריד רמה של כולסטרול בדם(1).

המרכיבים sesmin ,sesaminol, sesamolinol, seasamolin הם ליגננים הנמסים בשומן, והם המרכיבים הנחקרים ביותר בין המרכיבים של השומשום (1).

בזרעים מלאים של שומשום יש גם גליקוזידים של ליגנן. הם אינם מצוים בשמן שומשום. הם הופכים בגוף ל-sesaminol ומתפקדים כאנטי אוקסידנטים.

שימוש היסטורי ומסחרי: השימוש בשומשום כמזון, כרפואה וכמרכיב לשימוש רוחני כחלק מפולחן התחיל לפני יותר מ-4000 שנה במצרים, במזרח התיכון, משם התפשט להודו ולאירופה (1). במסורת ההודית מסמלים זרעי השומשום נצחיות. באימפריה הבבלית, במאה ה-18 עד הששית לפני הספירה, השתמשו בשמן שומשום להכנת בושם ותרופות (1). גם במצרים העתיקה השתמשו בשומשום כתרופה, ובשמן השתמשו לטקסים של היטהרות (1).

באירופה פגשו לראשונה את השומשום כשהביאו אותו מהודו במאה הראשונה לספירה. זרעי שומשום הובאו מאפריקה לאמריקה במה ה-17 (1).

לאורך השנים השתמשו בכמה הכנות משומשום למטרות רפואיות. ברפואת האיורוודה נהגו לטפל עם זרעים טחונים של שומשום ביחד עם אמבט ישיבה עם זרעים כתושים של שומשום במקרים של אל-וסת וכאבי מחזור.

משחה מזרעי שומשום שימשה לטיפול בכיבים וכוויות ובצרוף חמאה מזוקקת- גי. טפלו בדימום וטחורים. שמן שומשום היה בסיס להכנת שמנים ריחניים למסג' ולמריחה על השערות כדי לעודד צמיחה שלהן (1).

ברפואה הסינית המסורתית היה השומשום ידוע כמחזק של ה-yin, מוסיף לחות ומרבה נוזלים בגוף. השתמשו בזרעים להגברת חלב בהנקה (1).

באירופה השתמשו בשמן כטיפות עיניים לדלקות וכבים בעיניים.

השתמשו בעלים כמירתח במקרים של דיזנטריה וכולרה (1).

הזרעים משמשים כמזון, להכנת טחינה, ממתקים, מיני מאפה. מקור הטחינה בארצות המזרח התיכון. היום נוהגים להכין ולאכול טחינה גם באירופה ובאמריקה. השמן נפוץ בשימוש בימינו. במקומות רבים מכינים אותו על ידי כבישה חמה וזיקוק. כרגיל בימינו מעדיפים שמנים בהירים, חסרי ריח וצבע.

מחקרים: נערך מחקר על השפעת השימוש של הזרעים והנגזרות שלהם בתזונה על השומנים, על לחץ הדם ועל רמת השומנים בדם (4).

המחקר שבדק השפעה של הזרעים על לחץ הדם מצא ירידה משמעותית בלחץ הדם הסיסטולי והדיאסטולי (4)

שלושה מחקרים בדקו השפעה של הזרעים על שומנים בדם. שני מחקרים מתוך השלושה מצאו ירידה משמעותית ברמת הכולסטרול וברמת LDL- כולסטרול. המחקר השלישי מצא עלייה ברמת HDL- כולסטרול (4).

הירידה ברמת הכולסטרול התקבלה אצל אנשים שקבלו במשך 45-60 יום 7.6 ג' זרעי שומשום שחורים בקפסולות (4).

נבדקה ההשפעה של הזרעים והשמן של השומשום על הלב וכלי הדם. התקבל שיפור בתפקוד כלי הדם, בהשוואה לשמן תירס ושמן זית.

החוקרים הסיקו שהוספת הזרעים לתזונה כתוספת לתרופה מועיל למניעת סיבוכים מבעיות בזרימת דם לקויה (1).

קליפות הזרעים מכילות ריכוז גבוה של חומצה אוקסלית. הסרת חלק הקליפות תורם להורדת הרמה של חומצה אוקסלית.

חימום הזרעים לפני שכובשים מהם שמן תורם גם הוא להורדת הרמה של החומצה האוקסלית.

ערך תזונתי של זרעי שומשום – בכפית אחת של זרעים המכילה 9 ג'

קלוריות 52

חלבון 1.6 ג'

פחמימות 2.11 ג'

שומן 4.47 ג'

סידן 88 ג'

מגנזיום 32 ג'

ברזל 1.31 ג'

מקורות

1. Bauman H. Food as Medicine: Sesame, Sesamum indicum, Pedaliaceae HerbalEGram, Vol.14, Issue 1 January 2017.

2. Namiki M. Nutraceutical funtions of sesame: A Review. Critical Reviews in Food Science and Nutrition. 2007, 47: 651-673.

3. Murray M. Pizzorno J. Pizzorno L. The Encyclopedia of Healing Foods. New York, NY: Atria Books, 2005

4.Cardoso CA. DE Olieira JMF, Gouvela ASB et al. The effect of dietary intake of sesame (Sesamum indicum) derivatives related to the lipid profile and blood pressure: a systematic review. Critical Reviews in Food Science and Nutrition. February 2016.

חזרה לחנות

צמחי מרפא לכאבי מחזור

צמחי מרפא לכאבי מחזור - צמחים מומלצים להרגעת כאבי מחזור Viburnum opulus- מורן שסוע עלה. השימוש בקליפת הגזע Vibutnum prunifolium- מורן >

צמחי מרפא לכאבי מחזור – דיסמנוריאה – Herbal uterine spasmolytics for dysmenorrhea

כאבי מחזור עלולים להיות קשים ומכאיבים, ופוגעים בפעילות היום-יומית של האישה. התכווצויות בודדות בזמן המחזור הן נורמליות, אבל כאב חזק ומתמשך דורש טיפול. השימוש בצמחי מרפא להרגעת כאבי מחזור נפוץ ויעיל.

אצל נשים הסובלות מכאבי מחזור יש התכווצויות חזקות יותר ב-myometrium (השכבה האמצעית בדופן הרחם), וחוסר דם יחסי בשכבה הפנימית של דופן הרחם- endometrium (1). כדי להפחית כאבי מחזור צריך להפחית את הפעילות של השכבה האמצעית בדופן הרחם. ניתן לעשות זאת על ידי צמחים ספסמוליטיים הפועלים על מערכת הרבייה. משתמשים בצמחים שנשים נהגו להשתמש בהם במשך שנים ודורות ברפואה המסורתית.

דופן הרחם בנויה משלוש שכבות: perimetrium- השכבה החיצונית של דופן הרחם, בנויה משרירים חלקים מאורכים, endometrium- השכבה הפנימית , myometrium- השכבה האמצעית.

השרירים החלקים ברירית הרחם דומים במבנה המולקולרי שלהם לשרירים חלקים במקומות אחרים בגוף. החלבונים הבולטים ביותר בהם הם myosin ו- actin. בשרירים החלקים שברחם יש ריכוז גבוה פי 6 של actin לעומת myosin. אחת ההשערות היא שעלייה בריכוז ה-myosin משפיע על התכווצויות השרירים וזאת אחת הסיבות לכאבי המחזור.

שרירי הרחם עוברים פאזה של כיווץ ופאזה של מנוחה לסירוגין לפי תדירות ואורך כיווץ משתנים.

השכבה האמצעית של דופן הרחם- myometrium מתרחבת בזמן ההיריון. השרירים החלקים גדלים במספר התאים וגם בגודל שלהם. אחרי הלידה חל כיווץ של ה-myometrium כדי לסלק את השיליה ולהפחית איבוד של דם.

צמחים מומלצים להרגעת כאבי מחזור

Viburnum opulus– מורן שסוע עלה.

השימוש בקליפת הגזע

Vibutnum prunifolium– מורן

השימוש בעלים. מוצאו מצפון-מזרח אמריקה. לצמח יש אפיניות חזקה לרחם (1). משתמשים בחליטות או טינקטורות.

בשני מיני המורן יש להתחיל את הטיפול יום או יומיים לפני שמתחיל המחזור החודשי, ולהשתמש בהם עד שהוא מסתיים (1).

Foeniculum vulgare– שומר מצוי

צמח ממשפחת הסוככיים- Apiaceae השחמוש בפירות.

מרבים להשתמש בפירות השומר להרגעת השרירים החלקים של מערכת העיכול.

לפירות יש השפעה מרגיעה דומה גם על שרירי הרחם. משתמשים בחליטות או בטינקטורות. אפשר להשתמש גם בקפסולות של שמן נדיף.

Angelica sinensis ואדמונית- Paeonia lactiflora מומלצים ברפואה הסינית לטיפול בכאבי מחזור. הם ניתנים באבקה של שני הצמחים ביחד.

האנג'ליקה הסינית שייכת למשפחת הסוככיים, והיא מומלצת על ידי הרפואה הסינית לטיפול בחסימות של דם, בהצטננות, בחולשה של ה-yin . חסימה היא הגורם לכאב, וכדי להשתחרר מכאב צריך לפתוח את החסימות.

צמחים נוספים המומלצים על ידי הרפואה הסינית

הפטריה Poria coccos Polyporaceae-

Atractylodes macrocephala bai zhu- מורכבים

Ligusticum sinense סוככיים

Alisma plantago-aquatica – Alismataceae, משפחת כף הצפרדע

צמחים ספסמוליטיים מערביים

Ammi visnaga- אמיתה קייצית, סוככיים

Dioscorea villosa –Dioscoraceae

Lobelia inflate לובליה, Campanulaceae- פעמוניתיים

Piscidia piscipula Fabaceae' קטנייתיים

הגורמים הישירים לכאבי המחזור הם הפרוסטגלנדינים המצטברים בדופן רירית הרחם, והם גורמים להתכווצויות. אין מחקרים העוסקים בשיכוך כאבי מחזור על ידי מעכבים של פרוסטגלנדינים. שמנים מכבישה קרה, המכילים חומצות שומן פעילות הם מעכבים של פרוסטגלנדינים הגורמים לכאב. הם פועלים כאנטי דלקתיים ומייצרים פרוסטגלנדינים מהקבוצה הראשונה שאינם גורמים לכאב. צמחים עשירים בפלבונואידים מעכבים פרוסטגלנדינים.

תערובת להרגעת כאבי מחזור

Viburnum pruniflium 15% מורן קליפת הגזע

Dioscorea villosa 15% דיוסקוראה שורש

Tanacetum parthenium 20% בן חרצית ריחנית נוף הצמח

Curcuma longa 10% כורכום שורש, קנה שורש

Vitex agnus castus 20% שיח אברהם פירות

Zingiber officinalis 10% ג'ינג'ר רפואי קנה שורש

Scutellaria laterifolia 10% קערורית נוף הצמח

כמה מחקרים מצאו שהזנגביל מסייע להרגעת כאבי מחזור (1).

צמחים המחזקים את הרחם הם בדרך כלל אסטרינג'נט. יש שימוש רב בצמחים כאלה ברפואה המסורתית. השתמשו בהם לטיפול בבעיות שונות של הרחם כולל כאבי מחזור. מנגנון הפעולה שלהם אינו ידוע.

צמח כזה, לדוגמא, הוא Trillium erectumו- Trillium ovatum (1). הם שייכים למשפחת Melanthiaceae.

Trillium erectum גדל בצפון-מזרח אמריקה. והוא אסטרינג'נט וטוניק יעיל. זהו אחד הצמחים שנהגו להשתמש בהם לטיפול בכאבי מחזור. הטיפול יעיל במיוחד אם מתחילים להשתמש בו אחרי הביוץ וממשיכים עד שמסתיים הדימום (1).

Trillium ovatum גדל במערב אמריקה ליד האוקינוס השקט. לוקחים אותו באותה צורה, מאחרי הביוץ ועד סוף הדימום.

עלי הגויאבה Psidium guajava , Myrtaceae הם טוניק של הרחם. הם ידועים יותר בפעילות שלהם נגד טפילים ושלשול (1).

במקסיקו נערך מחקר עם סמיות כפולה על 197 שנים. הן קבלו מיצוי מעלי גויאבה 300 או 600 מ"ג שלוש פעמים ביום, או 400 מ"ג ibuprofen או פלצבו (1). המחקר נמשך 3 חודשים ובדק 3 מחזורים חודשיים.

עלי הגויאבה בריכוז של 600 מ"ג וה-ibuprofen נתנו תוצאות טובות בהרבה יותר מאשר הפלצבו ללא טיפול בכלל. הם הפחיתו כאבי מחזור.

על הגויאבה היו יותר יעילים מאשר ה- ibuprofen (1).

מקורות

1 Yarnell E. Herbal medicine for dysmenorrhea. Alter. Complement Ther. October 2015, 21 (5): 224-228.

חזרה לחנות

ביופילם – Anti biofilm activity of medicinal plants

ביופילם - צמחים המעכבים ביופילם של חיידקים.בין הצמחים המעכבים ביופילם של חיידקים מצויים כאלה המצויים במזון או בתבלינים >

כשהתגלתה האנטיביוטיקה לפני כמה עשרות שנים הייתה הרגשה שהאדם ניצח את החיידקים, הוא יצליח לחסל את המחלות הזיהומיות.

אבל לחיידקים יש כושר הישרדות עצום, הם לומדים איך להתגבר על המכשולים שהאדם שם לפניהם. הם מקשים על האנטיביוטיקה לחדור לתאים של החיידק על ידי שינויים בממברנה ובדופן התא (1). הם עלולים לגרום לשינוי אנזימטי בחומר האנטיביוטי ולהחליש את האלימות שלהם (1).

האנטיביוטיקה פועלת רק על חיידקים במצב פעיל, כשהם מתחלקים ומתרבים, ואינה פועלת עליהם כשהם במצב רדום.

החיידקים מייצרים ביופילם שמאפשר להם לחיות כגוף רב תאי, ומספק להם הגנה, מזון ומרחב מחיה. החיידקים במרכז הביופילם הם במצב רדום וזה מקשה על הטיפול האנטיביוטי לפגוע בהם. הם אחראים לרבים מהזיהומים החוזרים, כגון דלקות בדרכי השתן, דלקות בדרכי הנשימה ומחלות חניכיים כגון פריודונטיטיס (1).

החיידקים המצויים בביופילם מהווים בעיה בתוך בתי החולים. הם פוגעים במכשירים ובצינורות, כגון צינורות אינפוזיה, קטטר, מתקנים אורתופדיים.

החיידקים מייצרים ביופילם בתוך צינורות שמצויים בהם מים ונוזלים אחרים, ומהווים בעיה גם בשביל התעשייה.

החיידקים שבתוך הביופילם נעשים עמידים לאנטיביוטיקה. במקרים רבים הם מפתחים עמידות נגד סוגי אנטיביוטיקה רבים.

מסבירים את עמידות החיידקים לאנטיביוטיקה על ידי צמצום כושר החדירות של התרופות לתוך הביופילם, ירידה במטבוליזם ובהתרבות החיידקים בתוך הביופילם, וכן הגנה על החיידקים שבמרכז הביופילם על ידי אלה המצויים בהיקף.

כשמטפלים במחלה זיהומית כרונית עם אנטיביוטיקה החיידקים שבהיקף הביופילם נהרסים, ונראה שהבעיה נפתרה ומצב החולה משתפר. אבל אחרי שבועיים או שלושה מתחילים להתחלק החיידקים שבמרכז הביופילם שהם לא נפגעו מהטיפול באנטיביוטי והמחלה מתפתחת מחדש.

פטריות מייצרות גם הן ביופילם, לבד או ביחד עם חיידקים. המחקר על הפטריות מצומצם יותר ויש מחקרים הנערכים עכשיו על צמחים ההורסים ביופילם של פטריות.

ישנם כמה מנגנונים אפשריים למניעת היווצרות ביופילם או להריסת ביופילם קיים:

-מניעת היצמדות החיידקים למשטח או לחיידקים שנקשרו

-חסימת קולטנים על פני השטח של הביופילם שתמנע ממולקולות האיתות להתחבר ולהעביר את האיתות

-עיכוב של חישת ה-quorum, שבלעדיה הביופילם לא יכול להתקיים . חישת הקוורום היא הכינוי לתופעה שבתוך הביופילם החיידקים יכולים לחוש את אלה שנמצאים מסביבם. לבניית הביופילם יש צורך במרכיבים כולל ברזל ומתכות אחרות. מניעת ברזל ומרכיבים נחוצים אחרים תמנע את היווצרות הביופילם.

צמחים המעכבים ביופילם של חיידקים.

בין הצמחים המעכבים ביופילם של חיידקים מצויים כאלה המצויים במזון או בתבלינים.

השום מעכב את חישת הקוורום ומאפשר ריפוי מהיר של זיהום בריאות עם Pseudomonas aeruginosa (2). המרכיבים האחראים לפעילות זו של השום הם האליצין וה-ajoen.

מיצויים מימיים מהפרי של האננס- Ananas comosus מעכבים את חישת הקוורום, והם יכולים לעכב ייצור של ביופילם, מבלי לפגוע בחיידקי המעי (1).

הפרי של הרימון- Punica granatum והגרעין של המשמש- Prunus armeniaca מראים גם הם עיכוב של חישת הקוורום (1).

מיצויים מימיים של Musa paradiciaca בננה- המיצויים של פרי הבננה מעכבים ייצור של ביופילם של פסוידומונס.

הפרי של הגויאבה- Psidium guajava הוא בעל פעילות נגד חישת הקוורום, והוא מעכב ייצור של ביופילם (3).

צמחים המעכבים והורסים ביופילם

Panax ginseng השורש של הג'ינסנג מפרק ביופילם (4).

Centella asiatica- גוטו קולה, המיצוי האלכוהולי מעכב ייצור של ביופילם של

פסוידומונס (3).

Cymbopogon citratus- עשב לימון מעכב ומפרק ביופילם של Staohylococcus aureus (1)

העץ Salvadora persica סלודורה פרסית, הידוע בתרבויות שונות כמועיל למחלות פה ולטיפול בשיניים מעכב חישת קוורום ומעכב ביופילם של Streptococcus mutans.

סלודורה פרסית הוא עץ מדברי הגדל בנגב (1).

מיצויים מימיים, של הסלודורה, מיצויים באלכוהול, בכלורופורם ובאצטון מעכבים היצמדות של החיידקים, מעכבים ייצור ביופילם, מעכבים הסדרה של חישת הקוורום של Streotococcus mutans שבודד מעששת של הפה.

Capparis spinose- צלף קוצני, מיצויים מתנוליים של חלקים שונים של הצלף מעכבים ייצור של ביופילם של החיידקים: E. coli, Pseusodomonas aeruginosa

Serratia macrescens

Ballota nigra- בלוטה שחורה מעכב ייצור ביופילם של Staphylococcus aureus MRSA

Embelica officinalis מיצוי אלכוהולי מעכב היצמדות של חיידקים והורס ביופילם של S. mutans

Hydrastis Canadensis- חותם זהב, המיצוי האלכוהולי מעכב והורס ביופילם של

S. aureus שאינם רגישים לאנטיביוטיקה, כולל MRSA.

Achyranthes aspera צמח סיני, מעכב ביופילם של S. mutans שבודד מעששת של שיניים.

Wheat bran- סובין של חיטה, מעכב ייצור של ביופילם של פסוידומונס.

הוכחו גם כמה מרכיבים פעילים שבודדו מצמחי מרפא שונים שהפריעו לחישת הקוורום ומנעו ייצור של ביופילם או הרסו ביופילם קיים.

מרכיבים שהוכחו כמעכבים והורסים ביופילם:

Emodin

Betulinic acid

Ursolic acis

Baicalin

Cinnamaldeyde

Hamamelitannin

Malvidin (5)

מקורות

Borges A. Abreu AC. Dias C. et al. New Perpective on the use of phytochemicals as an emergent Strategy to Control Bacterial Infections Including Biofilms/ Molecules 2016, 21: 877-918

Bjarnsholt T. Jensen P. Rasmussen TB. Et al. Garlic blocks quorum sensing and promotes rapid clearing of pulmonary Pseudomonas aeruginosa infections. Microbiology 2005, 151: 3873-3880.

Vsavi HS. Arun AB. Rekha PD. Anti quorum sensing activity of Psidium guajava L. flavonoids against Chromobacterium violaceum and P. aeuruginosa. Microbiol. Immunol. 2014, 58: 286-293.

Wu H. Lee B. Yang L. et al. Effects of ginseng on P. aeruginosa motility and biofilm formation. FEMS Immunol. Med. Microbiol. 2011, 62: 49-56.

Gopu V. Kothandapani S. Shetty PH. Quorum quenching activity of Syzygium cumini L. Skeels and its anthocyanin malvidin againsy Klebsiella pneumonia. Microb. Pathog. 2015, 79: 61-69.

חזרה לחנות

יתושי האנופלס – Anopheles host species

יתושי האנופלס - החוקרים מצאו שהאדם הוא היצור המועדף על ידי יתושי האנופלס. בתוך הבית הם עוקצים תמיד אנשים. כשהם בחוץ הם עוקצים גם >

יתושי האנופלס

לאחרונה נערך, בפעם הראשונה, מחקר הבודק אילו בעלי חיים מעדיפים יתושי אנופלס לעקוץ, והאם יש כאלה שדוחים אותם.

המחקר נערך על ידי האוניברסיטה השבדית ללימודי מדעי החקלאות והאוניברסיטה של אדיס אבבה, אתיופיה.

התברר שנקבת היתוש Anopheles arabiensis נמנעת מלעקוץ תרנגולות. הריח של התרנגולות דוחה אותן.

ניתן להשתמש בריח של תרנגולות כדי להגן על בני אדם המצויים בסביבה שהאנופלס נפוץ בה, ושיש סיכון גבוה שאנשים יעקצו (1).

יתושי האנופלס עוקצים בני אדם, בקר, עיזים וכבשים, אבל אינם עוקצים תרנגולות, והם מבדילים בין הריח של התרנגולות לעומת הריח של בעלי חיים אחרים. הריח של התרנגולות דוחה ומרחיק אותם, והם יודעים להבחין בין ריחות של בעלי חיים שונים.

כדי למצוא מי הם בעלי החיים המועדפים על יתושי האנופלס אספו החוקרים מידע על האנשים ועל חיות הבית המתגוררים בשלושה כפרים אתיופיים. הם אספו גם דם מיתושים שעקצו בעלי חיים כדי לברר מה מקור הדם שהם אכלו.

החוקרים מצאו שהאדם הוא היצור המועדף על ידי יתושי האנופלס. בתוך הבית הם עוקצים תמיד אנשים. כשהם בחוץ הם עוקצים גם בקר, עיזים וכבשים, אבל נמנעים מלעקוץ תרנגולות, למרות שיש שפע מהן.

החוקרים אספו שיער, צמר ונוצות מבני אדם ובעלי חיים שחיו בסביבה. הם פזרו ב-11 בתים מלכודות של יתושים, ושמו בהם פיתיונות עם ריחות של בעלי החיים השונים, בכל בית היה מתנדב אחד בגיל 27-36 שישן מתחת לרשת בלי ריחות.

מעט מאד יתושים נלכדו ברשת שהיה בה פיתיון עם ריח של תרנגולות. תוצאה דומה התקבלה כאשר היה תרנגול בתוך כלוב ליד המלכודת של היתושים.

המסקנה מהמחקר היא שניתן להשתמש בריחות הדומים לריח של התרנגולות כדי להגן על אנשים מפני עקיצות על ידי האנופלס.

יתושי האנופלס נפוצים באפריקה, והם נעשים עמידים לחומרי הדברה (!). הם שינו את הרגלי האכילה שלהם, והם עכשיו עוקצים גם מחוץ לבתים.

החוקרים טוענים שפיתוח של ריחות הדוחים את היתושים יהיה חשוב מאד כדי להגן על התושבים שנפגעים מהמלריה.

מקורות

Habte Tekie and Richard Ignell Chicken volatiles repel host seeking malaria mosquitoes. Malaria Journal 2016.

Media Contact: Anne Korn

BioMed Central

Anne.korn@biomedcentral.com

חזרה לחנות

עגבניה צמח מרפא- Solanum lycopersicum

עגבניה צמח מרפא - הערך של העגבניות עלה אחרי שגילו את הפעילות הרפואית של הליקופן, והוא הוכרז כנוגד חמצון ודלקת >

עגבניה צמח מרפא

משפחה: סולניים, Solanaceae

חלקי צמח בשימוש: פרי

מגדלים בעולם זנים שונים של עגבניות. הם שונים בגודל הפרי, בצורתו, ובטעמו. העגבניות הן פרי בשרני ובתוכו זרעים. בשנים האחרונות מגדלים עגבניות קטנות בעלות צבע צהוב, כתום, אדום, שחור. הצמח הוא בגובה של כ-20 ס"מ עד 100 ס"מ. הוא מתפזר על הקרקע.

עגבניות גדלו כצמח בר בדרום ומרכז אמריקה. הפירות של צמח הבר היו קטנים ודומים לעגבניות שרי (1). האצטקים והאינקה היו הראשונים שהתחילו לגדל את העגבניות. העגבניות דומות ל-Tomatillo הירוק ששייך למשפחת הסולניים, ושתושבי האזור הכירו אותו היטב כצמח מאכל. ישנם שני מינים של Tomatillo- Physalis philadelphica ו- Physalis ixocarpa ואת שניהם נהגו לאכול (1).

הספרדים שהגיעו למקסיקו העבירו זרעים של עגבניות לאירופה. גידול העגבניות התפשט לאזור הים התיכון, ובמאה ה-16 הן כבר היו מוכרות כצמח מאכל בארצות רבות (1).

מרכיבים: ויטמינים: ויטמין A, ויטמין C

הפלבנואידים (98%) מצויים בקליפה שמכסה את הפרי. הם כוללים בעיקר קוורצטין ו-kaempferol.

בנוסף עשירות העגבניות במינרלים: אשלגן , מגנזיום, זרחן, מוליבדן וסידן (2).

הקרוטנואידים כוללים: ליקופן, phytoene, phytofluene ,beta-caroten בטא-קרוטן, גאמה-קרוטן (2). הקרוטנואידים נותנים לעגבניות את הצבעים השונים , צהוב, כתום, אדום ושחור (1).

שימוש עממי ומסחרי:

כשהעגבניות הובאו לאירופה על ידי הספרדים הן לא זכו לקבלת פנים נלהבת. גידלו אותן בהתחלה כצמחי נוי (1). תושבי אירופה הכירו את בני משפחת הסולניים הרעילים Atropa belladonna, Hyoscyamus niger הדודא הרפואי, והם היו חשדנים לגבי הצמחים החדשים, בני אותה משפחה שהגיעו מאמריקה, כגון, עגבניות, תפוחי אדמה, חצילים. רק לקראת סוף המאה ה-18 התגברו תושבי אירופה על הפחד מפני העגבניות והסולניים האחרים (3).

כשהשימוש בעגבניות כמזון התפשט באירופה, התחילו בתחילת המאה ה-19 באיטליה לשמר עגבניות בקנה מידה גדול. קראו למוצר Pomodoro (1).

ב-1830 ייצרו בארה"ב לראשונה את הקטשופ, שהפך להיות התבלין הלאומי.

בימינו העגבנייה היא אחד מהירקות הנפוצים ביותר בשימוש בעולם כולו.

העגבנייה הייתה הירק הראשון שעבר שינוי גנטי. שינו את הפרי כך שיהיה קשה וחזק יותר, כדי שיוכל לעמוד בנסיעות ארוכות (1).

הערך של העגבניות עלה אחרי שגילו את הפעילות הרפואית של הליקופן, והוא הוכרז כנוגד חמצון ודלקת.

פעילות רפואית

ויטמין E וויטמין C פועלים ביחד עם הליקופן ומגבירים את פעילותו. מחקר שנערך על הפעילות של הליקופן הראה ייצור מוגבר של ציטוקינים אנטי דלקתיים כשהשתמשו בצרוף של ליקופן, ויטמין C וויטמין E, בהשוואה לכל אחד מהמרכיבים האלה או צרוף של שניים מהם (4).

מצב כרוני של דלקת קשור לסיכון גבוה של מחלות ניווניות. אצל אנשים בריאים הוספת ליקופן למזון במשך שבוע אחד גרמה לעלייה ברמת ליקופן בסרום, והפחיתה חמצון של ליפידים, חלבונים וליפופרוטאינים. לעומת זאת אצל אנשים שלא לקחו ליקופן כתוסף או מוצרים מעגבניות הייתה רמה נמוכה של ליקופן בדם וחמצון מוגבר (5).

מחקרים אפידמיולוגיים מצאו ששימוש בעגבניות ומוצרים שמכינים מהן מפחית את הסיכון לסרטן במערכת העיכול (1). מחקר אחר מצא שעגבניות ומוצרים שמכינים מהן מפחית סיכון לסרטן של בלוטת הערמונית (5).

מחקר שנערך על 51.529 גברים בגילאים 40-75, מצא שאכילה של עגבניות ומוצרים עשויים מהן יותר מפעמיים בשבוע גרמה לירידה בסיכון לסרטן בפרוסטטה (1).

מוצרים שונים מעגבניות מכילים ריכוזים שונים של ליקופן. ממרח מעגבניות הוא העשיר ביותר בליקופן (1).

הספיגה של המרכיבים הפעילים של העגבניות טובה יותר אחרי בישול. הליקופן כמעט ואינו נספג מעגבניות ללא בישול. גם המוצרים שמכינים מהעגבניות מכילים מרכיבים זמינים יותר שנספגים בקלות בגוף. תוספת של שמן זית לעגבניות מועילה גם היא לספיגה טובה יותר של המרכיבים. הריכוז הגבוה ביותר של ליקופן מצוי בעגבניות מוקפצות בתוך שמן זית, מרק עגבניות, ממרח, רוטב קטשופ (1).

עדיף לקבל את הליקופן מעגבניות או ממוצרים שונים שמכינים מהן, במקום ליקופן שניתן בקפסולות כתוסף מזון (1).

הרכב תזונתי בעגבנייה אחת גדולה (בערך 182 ג')

33 קלוריות

1.6 ג' חלבונים

7.08 ג' פחמימות

0.36 ג' שומן

ויטמין C 24.9 מ"ג

אשלגן 431 מ"ג

מגנזיום 20 מ"ג

סיבים תזונתיים 2.2 ג'

ויטמין E 0.98 מ"ג

זרחן 44 מ"ג

סידן 18 מ"ג

מקורות

Food as Medicine: Tomato (Solanum lycopersicum, Solanaceae) HerbalEGram, Vol.13,Issue 7, July 2016.

Perveen R. Suleria HA. Anjium FM. Tomato (Solanum lycopersicum) carotenoids and lycopenes chemistry: metabolism, absorption, nutrition and allied health claims: A comprehensive review. Crit. Rev. Food Sci. Nutr.2015, 55(7):919-929.

Murray M. Pizzorno J. Pizzorno L. The encyclopedia of Healing Foods. New York, NY: Atria Books, 2005.

Hazewindus M. Haenen GR, Weseler A. et al. The anti-inflammatory effect of lycopene complements the antioxidant action of ascorbic acid and a-tocopherol. Food Chem. 2012, 132(2):954-958.

Agarwal S. Rao AV. Tomato lycopene and its role in human health and chronic diseases. CMAJ. 2000 163(6): 739-744.

חזרה לחנות

ליצ'י – Litchi chinensis

ליצ'י - הפרי מסייע להקלה על שיעול, מונע חמצון יתר, נוגד דלקת, מגן על הכבד, אנטי ויראלי (2).בסין מייחסים לזרעים תכונות של שיכוך כאבים ו >

ליצ'י

משפחה: Sapindaceae

חלקי צמח בשימוש: פירות

תיאור הצמח: פירות הליצ'י גדלים על עץ ירוק- עד בגובה 9-30 מ'. העלים בצבע ירוק כהה בחלק החיצוני שלהם, ובצבע ירוק-אפור בחלק התחתון (1). הפרחים בצבע ירוק-צהבהב גדלים בצורת אשכולות בקצות הענפים. הפירות בולטים עם קליפה בצבע אדום, הפרי בפנים לבן. הפרי מתקלף בקלות (1). בתוך הפרי מצוי זרע אחד. הפרי אכיל, וטעמו מתוק ועסיסי.

מוצאו של הליצ'י מדרום סין. הוא גדל בעיקר ליד נהרות וקרוב לחוף הים.

הליצ'י היה צמח מוכר וידוע בסין העתיקה. הוא מוזכר ומצויר בכתבים משנת 1059 לפנה"ס. גידלו אותו בארצות שכנות בדרום אסיה, רחוקים משפת הים.

בסוף המאה ה-17 העבירו את הליצ'י לבורמה, ו-100 שנים אחר כך הוא הועבר להודו. בתחילת המאה ה-19 שתלו את הליצ'י במשתלות באנגליה ובצרפת(1). מאירופה העבירו את הליצ'י להוואי, לקליפורניה, לפלורידה.

בתחילת המאה העשרים הייתה סין הראשונה בגידול ובכמות הפירות שגדלו בה. הודו הגיעה למקום השני. הגידולים של הליצ'י התפשטו לפקיסטן, בנגלדש, בורמה, סרי לנקה, יפן, הפיליפינים, מדגסקר, ברזיל ודרום אפריקה (1).

מרכיבים: תרכובות פנוליות הן המרכיבים העיקריים של פרי הליצ'י (2).בכול שלב של הבשלת הפרי אין בו תכונות של אסטרינג'נט (1).

הפרי מכיל פלבונואידים, טריטרפנים, סטרולים צמחיים (2).

שימוש כמזון: השימוש העיקרי בליצ'י הוא כפרי מאכל טרי או יבש.

הוא מצוי בשוק כפרי כבוש, משומר בתוך רוטב מתוק או ביין. מכינים מהפרי ג'לי עם 1% של פקטין וחומצה ציטרית (1).

הפרי היבש נאכל כמו צימוקים. בסין נוהגים להכניס אותם לתה כממתיק (1).

בסין ובהודו משמרים פירות מקולפים בלי הזרעים בסירופ מסוכר ומפיצים אותו לארצות רבות. שומרים על הצבע הלבן של הזרעים באמצעות 4% של חומצה טרטרית (1).

שימוש רפואי: הפרי מסייע להקלה על שיעול, מונע חמצון יתר, נוגד דלקת, מגן על הכבד, אנטי ויראלי (2).

בסין מייחסים לזרעים תכונות של שיכוך כאבים, ומשתמשים בהם במקרים של נוירלגיה (1). חליטה מקליפת הפרי משמשת לטיפול בפריחה של אבעבועות רוח ובשלשול.

בהודו משתמשים בפרי הטחון לטיפול בנוירלגיה (1).

ערך תזונתי של 100 ג' פרי של ליצ'י.

ערך תזונתי	פרי טרי	פרי יבש
קלוריות	63-64	277
לחות	81.9-84.83%	17.9-22.3%
חלבון	0.68-1.0ג'	2.9-3.8ג'
שומן	0.3-0.58 ג'	0.2-1.2ג'
פחמימות	13.31-16.4 ג'	70.7-77.5 ג'
סיבים	0.23-0.4 ג'	1.4 ג'
אפר	0.37-0.5 ג'	1.5-2.0 ג'
סידן	8-10 מ"ג	33 מ"ג
זרחן	30-42 מ"ג
ברזל	0.4 מ"ג	1.7 מ"ג
נתרן	3 מ"ג	3 מ"ג
אשלגן	170 מ"ג	1.100 מ"ג
תיאמין	28 mcg
חומצה ניקוטינית	0.4 מ"ג
חומצה אסקורבית	24-60 מ"ג	42 מ"

מקורות

Morton J. Morton JF. Lychee, Fruits of warm climates 1987, p. 249-259.

Ibrahim SR. Mohamed GA. Lichi chinensis: medical uses, phytochemistry and pharmacology. J. Ethnopharmacol. 2015, 4, 174 :492-513.

חזרה לחנות

יבלית מצויה – Cynodon dactylon

יבלית מצויה - רפואה מסורתית : בשימוש פנימי הצמח מומלץ לטיפול במעי רגיש, שלשול, כאבי מחזור, לסייע להתפתחות העובר, מגביר חלב בהנקה >

שם עברי: יבלית מצויה

משפחה: דגניים, Poaceae

תיאור הצמח: היבלית הוא עשב נפוץ מאד על פני כדור הארץ וגדל בכל היבשות. הוא נפוץ גם אצלנו בארץ. ההתייחסות אליו היא כאל עשב רע, המתפשט בקלות ובמהירות בשדות, ויש לעקור אותו במהירות.

שימוש באיורודה: בהודו הצמח נקרא Bermuda grass, והוא אחד הצמחים הנערצים בהודו. השם שלו בסנסקריט Durva. בדומה לריחן הקדוש- Basilicum sanctum גם היבלית נחשב לצמח קדוש. הוא קדוש לאל Ganesha – אל שמתואר כראש של פיל (1).

חלקי צמח בשימוש: נוף הצמח , החלק העליון של השורש

מרכיבים: טריטרפנואידים: arunsoin, friedelin

סלניום, ויטמין C, סיטוסטרול, קרוטן, חומצה פלמיטית

מוצילג, שמן נדיף

פעילות: נוגד דלקת, אנטי ויראלי, מוריד רמת סוכר בדם, דיורטי, מוריד לחץ דם, מקרר, מנטרל רעלנים.

שימוש רפואי: ניתן להשתמש בצמח כאבקה, טינקטורה, חליטה, מיץ מהצמח הטרי.

בשימוש פנימי הצמח מומלץ לטיפול במעי רגיש, שלשול, כאבי מחזור, לסייע להתפתחות העובר, מגביר חלב בהנקה.

שימוש חיצוני: משתמשים בצמח לטיפול בפצעים, לעצור דימומים, כולל דימום באף, להפסיק גרוד, לטיפול בטחורים, לטיפול ב–erysipelas שושנת יריחו, באורטיקריה.

מיץ מהצמח הטרי משמש לטיפול בשלשול כרוני, וכן לעצור דימומים.

מרתח מהשורש משמש, לטיפול בטחורים מדממים, לטיפול באבנים בשלפוחית השתן. לוקחים את המרתח בדרך כלל עם חלב.

מקורות

Michael Tierra, Herbal Hall

http//: theemerald. WordPress.com/2010/05/01ganesha-and-durva-grass/

http:/ ayurvedaconsultants.com/images/docor/Ayurveda/ayurvedic-herb-durva.aspx

חזרה לחנות

זעפרן – The Salubrious Spice

זעפרן - כרכום תרבותי- הזעפרן כתרופה לקשיים בנשימה, לכאבים במתן שתן, לבעיות שונות של מחזור חודשי ו"למחלות של המוח".

השם בעברית: זעפרן

משפחה: איריסיים- Iridaceae

חלקי צמח בשימוש : צלקות של העלי.

הזעפרן הוא התבלין היקר ביותר בעולם. החלק של הצמח שמשתמשים בו הוא הצלקות של העלי. בכל פרח יש שלושה עליים בצבע אדום עד כתום. אוספים את הצלקות של העלי מכול פרח. העבודה ידנית, ומכול צמח מקבלים שלוש צלקות, שצריך לקטוף בזהירות מתוך הצמח.

השימוש רק בצלקות העלי הפך את לתבלין היקר ביותר והמזויף בעולם. נעשים מחקרים הבודקים חלקים נוספים מהפרח.

מחקר שבדק פעילות של עלי הכותרת כאנטי דיכאוניים מצא שהם יעילים כמו הצלקות של העלי (1). הוספת חלקים אחרים של הצמח לתמציות תעשה את הצמח לזמין יותר ותוריד את מחירו.

מחקרים קליניים שנערכים לאחרונה על שימוש פנימי וחיצוני בחלקים שונים של הצמח, מראים שהוא יעיל ובטוח לשימוש (1).

השימוש כמזון וכמרפא ידוע מאז הזמן הקדום. הוא מופיע בפעם הראשונה בספרות העתיקה, במאה השביעית לפני הספירה. בספר בוטניקה אשורי מהמאה השביעית לפנה"ס מוזכר הזעפרן כתרופה לקשיים בנשימה, לכאבים במתן שתן, לבעיות שונות של מחזור חודשי ו"למחלות של המוח".

הזעפרן תפש מקום חשוב ברפואה המסורתית בפרס. גם היוונים העתיקים, המצרים, וברפואת האיורוודה בהודו השתמשו בו למרפא (2).

הבעיות בהן טפלו היו: התכווצויות של שרירים, אסתמה, הפרעות של המחזור החודשי, מחלות כבד וכאבים שונים (3).

אירן היא הספקית העולמית הגדולה של הזעפרן ורבים מהמחקרים נעשו שם (1).

מרכיבים: המחקר על המרכיבים הפעילים ועל מנגנון הפעילות עדיין בתחילתו. כמה מרכיבים ידועים:

קרוטנואידים: safranal, crocin, crocetin דומים במבנה שלהם ל-zeaxanthin

בשנים האחרונות נערכים מחקרים על אלצהיימר, דיכאון, בעיות של מערכת הרבייה, בריאות העין, הורדת משקל ועוד (1).

נערך באירן מחקר כפול-סמיות של טיפול באלצהיימר עם מיצוי של זעפרן והתרופה zonepezil המובילה בטיפול באלצהיימר על ידי עיכוב של cholinesterase (1). צלקות העלי של הזעפרן עברו מיצוי ב-80% אלכוהול בריכוז 1:15. 24 מטופלים לקחו מיצוי של זעפרן ו- 23 מטופלים לקחו zonepezil. היעילות של הזעפרן וה-zonepezil הייתה כמעט זהה. בדקו את השיפור במצב המטופלים עם אלצהיימר (1).

המטופלים שקבלו zopezil הקיאו יותר, אבל גם לאלה שקבלו זעפרן היו תופעות לוואי שליליות (1), אמנם קלות יותר.

במחקר אחר בדקו 46 מטופלים עם אלצהיימר עם מיצוי של זעפרן מול פלצבו.

היה שיפור במצב המטופלים עם הזעפרן אבל לא משמעותי מבחינה סטטיסטית (1).

השימוש המסורתי העיקרי שנעשה היה הטיפול בדיכאון.

נערכו שני מחקרים קטנים כפולי סמיות על אנשים הסובלים מדיכאון.

המחקר הראשון נמשך 6 שבועות. השתתפו בו 35 איש עם דיכאון קל עד בינוני. הם קבלו 30 מ"ג של צלקות עלי של זעפרן. הצלקות עברו מיצוי ב-80% של אלכוהול ויבוש. קבוצת הביקורת קבלה פלצבו.

לאחר ששה שבועות הקבוצה שקבלה זעפרן הראתה שיפור גדול יותר לפי הסקלה של Hamilton מאשר קבוצת הפלצבו. לא היו תופעות לוואי משמעותיות, ללא הבדל משמעותי עם קבוצת הביקורת (4).

המחקר השני נערך על 40 איש עם דיכאון חלש עד בינוני. המשתתפים קבלו 30 מ"ג של מיצוי מעלי כותרת של זעפרן או פלצבו, במשך 6 שבועות.

העלים עברו מיצוי ב80% אלכוהול.

אצל הקבוצה שקבלה זעפרן התקבל שיפור משמעותי בהשוואה לאלה שקבלו פלצבו. תופעות הלוואי היו מעטות ודומות בשתי הקבוצות (5).

החוקרים מסיקים שניתן להשתמש בעלי הכותרת במקום בצלקות של העלי (1).

עלי הכותרת אמנם אינם מכילים crocin, אבל הם מכילים kaempferol שהוא פלבונואיד בעל פעילות נוגדת דיכאון (1).

בהשוואה בין השפעה על אנשים עם דיכאון קל עד בינוני, של זעפרן מול fluoxetine- תרופה שמעכבת reuptakekשל סרוטונין, נמצא שיפור של 54% עם זעפרן, לעומת שיפור של 65% עם Fluoxetine (1).

תוצאות דומות התקבלו כאשר נערכה השוואה בין השפעה על אנשים עם דיכאון קל או בינוני של עלי כותרת של זעפרן, מול fluoxetine.

שיפור של 54% התקבל עם עלי הכותרת של הזעפרן לעומת שיפור של 59% עם fluoxetine (1).

התפרסם review שסיכם 6 מחקרים שבדקו את השפעת הזעפרן על דיכאון קשה. נבדקו בסה"כ נבדקו 230 מטופלים עם דיכאון קשה (6).

שני מחקרים בדקו השפעה של זעפרן מול קבוצה שקבלה פלצבו. ארבעה מחקרים בדקו את השפעת הזעפן מול תרופות נגד דיכאון.

ארבעה מחקרים בדקו את הצלקות של העלי של הזעפרן שני מחקרים בדקו השפעה של עלי כותרת (1).

החוקרים הסיקו שצלקות העלי ועלי הכותרת של הזעפרן דומים מאד בפעילות שלהם (6). הם מציעים שהפעילות של הזעפרן על דיכאון קשורה כנראה להשפעה הסרוטינרגית שלהם, האנטי אוקסידנטית, אנטי דלקתית וההגנה שהם על תאי העצב (1). יתכן שהזעפרן מעכב גם את ה-reuptake של דופמין ושל נוראפינפרין (1).

השפעה על בריאות העין

נבדקה השפעה של צלקות העלי של הזעפרן על גלאוקומה (7).

במחקר כפול סמיות נבדקו 34 מטופלים עם גלאוקומה מול קבוצת ביקורת.

המטופלים קבלו פעם אחת ביום קפסולה שהכילה 30 מ"ג של אבקה מרוכזת מהעלי. קבוצת הביקורת קבלה פלצבו.

לאחר שלושה שבועות התחיל שיפור במצב המטופלים שקבלו זעפרן. אחרי ארבעה שבועות הייתה ירידה משמעותית בלחץ התוך-עיני בקבוצה שקבלה זעפרן, לעומת קבוצת הביקורת שאצלם לא הייתה ירידה בלחץ התוך עיני (7).

הזעפרן מסייע גם במקרים של ניוון מקולרי.

במחקר שנמשך 15 חודש קבלו 29 אנשים עם ניוון מקולרי 20 מ"ג של מיצוי של זעפרן (8). בתום 15 חודשים דיווחו המטופלים על שיפור בחדות הראייה, שיפור בהבחנה בצבעים, ביכולת הקריאה באור חלש (8).

מחקר נוסף היה כפול סמיות, ונערך על 25 מטופלים בגיל 54 עד 85 שסבלו מניוון מקולרי, מול קבוצת ביקורת (9). המטופלים קבלו מיצוי שהכיל 20 מ"ג של זעפרן במשך שלושה חודשים. קבוצת הביקורת קבלה פלצבו.

בבדיקות לאחר שלושה חודשים התקבל הבדל משמעותי בין שתי הקבוצות. שיפור בחדות הראייה התקבל אצל 80% מהנבדקים שקבלו זעפרן, ולא היה שיפור כלל בקבוצה שקבלה פלצבו (9). השיפור בראייה היה משמעותי. שלושה reviews שסיכמו מחקרים שנעשו בשנים האחרונות מציינים שהזעפרן יעיל לטיפול בדיכאון, בתסמונת טרום-ווסתית, בטיפול בניוון מקולרי והוא מסייע להורדת משקל (1).

החוקרים מציעים להמשיך במחקר על השימוש בעלי הכותרת של הכרכום. אם אמנם עלי הכותרת יעילים כמו הצלקות של העלי תהיה ירידה חדה במחיר הזעפרן, וניתן יהיה להשתמש בו כצמח רפואי וצמח תבלין (1).

מקורות

Woolven L. Snider T. The Salubrious Spice. Herbalgram 2016 issue 110: 62-71.

Glenn L. HerbClip News- Saffron: Crocus sativus. HerClip February 28 2006, Austin TX: American Botanical Council.

Hausenblas HA. Heekin K. Mutchie HI. et al. A systematic review of randomized controlled trials examining the effectiveness of saffron (Crocus sativus L.) on psychological and behavioral outcomes. J. Integr. Med. 2015, 13 (4): 231-240.

Akhondzadeh S. Tahmacebi-Pour N. Noorbala A-A. et al. Crocus sativus L. in the treatment of mild to moderate depression : a Res. 2005, 19 (2): 148-151.

Moshiri E. Basti AA. Noorbala A-A. et al. Crocus sativus L. (petal) in the treatment of mild to moderate depression: a double blind randomized and placebo-controlled trial. Phytomedicine, 2006, 13 (9-10):607-611.

Lopresti AL. Drummond PD. Saffron (Crocus sativus) for depression: a systematic review of clinical studies and examination of underlying antidepressant mechanism of action . Hum Psychopharmacol. 2014, 29(6): 517-527.

Jabbarpoor Bonyadi MH. Yazani S. Saadat S. The ocular hypotensive effect of saffron extract in primary open angle glaucoma: a pilot study .BMC. Complement Altern. Med. 2014, 14:399.

Piccardi M. Maragoni D. Minnela AM. Et al. A longitudinal follow-up study of saffron supplementation in early age-related macular degeneration: sustained benefits to central retinal function. Evid. Based Complement Alternat. Med. 2012, 2012: 429124.

Falsini B. Piccardi M. Minnela A. et al. Influence of saffron supplementation on retinal flicker sensitivity in early age-related macular degeneration. Invest. Ophthalmol. Vis Sci. 2010, 51(12)
:6118-6124

מקור התמונה

להזמנת זעפרן

חזרה לחנות

כוסברה – Coriander sativum

כוסברה - ברפואת האיורודה השתמשו בתערובת של זרעים של כוסברה ביחד עם זרעים של קימל והל לטיפול בהפרעות של מערכת העיכול >

שם עברי: גד השדה, כוסברה

משפחה: סוככיים, Apiaceae

חלקי צמח בשימוש: זרעים, עלים

תיאור הצמח: גד השדה הוא צמח הגדל בר בארץ. הגד הוא צמח חד שנתי, ארומטי, הפורח בחודשים מרץ עד יוני. הוא מוכר בארץ בשם הערבי כוסברה.

לצמח יש גבעולים דקים, ועלים מבריקים ארומטיים. הפרחים בצבע לבן או וורוד בהיר בצורת סוכך.

מוצאו של הצמח מהאזור המזרחי של הים התיכון ומערב אסיה. מגדלים אותו בארצות רבות, ומשתמשים בעלים ובזרעים שלו כתבלינים (1).

הודו היא היצרנית הגדולה ביותר של הזרעים וגם היצואנית הגדולה. רק 10-15% מכול הצמח שמגדלים נמכר לארצות אחרות. כל השאר נמכר לשימוש ביתי בהודו (1).

מרכיבים: הזרעים מכילים שמן נדיף בעל ערך רפואי, הכולל, 70% לינלול שהוא טרפנואיד בעל פעילות אנטי אוקסידנטית.

חומצות שומניות המצויות בזרעים כוללות petroselenic acid, linoleic acid וחומצות שומניות נוספות אומגה 6.

בנוסף הזרעים מכילים סוכרים, אלקלואידים, פלבונים, טאנינים, אנתרקינונים, סטרולים ורזינים (2).

העלים מכילים פלבונואידים, פולי פנולים וחומצות פנוליות, כגון, חומצה קפאית, ונילית, protocathenic acid (1)

הפוליפנולים כוללים קוורצטין וkanpferol- בעלי פעילות אנטי אוקסידנטית ונוגדת דלקת.

העלים מכילים גם ויטמינים A,K,C והם עשירים בסידן (1).

היסטוריה ושימוש מסחרי יש עדויות היסטוריות לשימוש בכוסברה כבר בתקופה הניאוליתית, בערך ב-7000 שנים לפני הספירה (3). הצמח מוזכר בכתבים הודיים כתובים בסנסקריט, הוא מוזכר בתנ"ך ובכתבים מצריים כתובים על פפירוס (4).

בספר שמות, כאשר מתארים את המן שירד במדבר כתוב על המן "והוא כזרע גד." כולם ידעו והכירו את זרע הגד.

ביוון גידלו את הצמח כבר באלף השני לפני הספירה. השתמשו בזרעים שלו להכנת בושם, ובזרעים ובעלים השתמשו כתבלינים (1).

ברפואה הסינית ובאיורודה השתמשו בזרעים כקרמינטיביים, מסייעים לעיכול ומשככי כאב בטן (1).

ברפואת האיורודה השתמשו בתערובת של זרעים של כוסברה ביחד עם זרעים של קימל (Carum carvi) והל- Elettaria cardamomum לטיפול בהפרעות של מערכת העיכול.

באירופה השתמשו בתערובת שלזרעים של כוסברה עם זרעים של שומר פשוט ואניס לטיפול במערכת העיכול (1).

בעלים השתמשו לטיפול בכאבי בטן, בקושי בעיכול הפפסין וכן כדי לעורר תיאבון. השתמשו בעלים גם בשימוש חיצוני , הניחו אותם על החזה כדי לטפל בשיעול ובכאבים בבית החזה (1).

בזרעים השתמשו לטיפול בעיכול בלתי יעיל, בחילות, שלשול, כמכייח במקרים של שיעול וברונכיט, ובשימוש חיצוני השתמשו בו כאנטי דלקתי. הכינו משחה מהזרעים לטיפול בדלקת מפרקים וברוימטיזם, וכן הכינו מהם מוצרים קוסמטיים (5).

בימינו ניתן למצוא זרעים של כוסברה בשימוש בתרופות שמכינים בגרמניה, לסילוק גזים ולשיפור העיכול (1 ). הפרמקופיאה הבריטית ו-Commission E

מאשרים שזרעי הכוסברה הם ספסמוליטיים, משככים כאבי בטן, קרמינטיביים, מורידים רמת שומנים בדם (1).

ניתן למצוא את הזרעים של הכוסברה בתערובות שונות של זרעים עם תבלינים נוספים לשימוש בתעשיית המזון ולצרכים ביתיים.

פרמקולוגיה: כמה מחקרים הראו שהזרעים של ה-Coriander מורידים רמת סוכר בדם ומקטינים את העמידות לאינסולין. הפלבונואידים והפוליפנולים אחראים כנראה לפעילות זאת (1). מחקרים שנערכו על חולדות הראו שמיצוי מהזרעים גרם לירידה ברמת הכולסטרול והטריגליצרידים בדם וכן על רמת LDL- כולסטרול. המיצוי גרם גם לעלייה ברמת HDL- כולסטרול (6,7).

נחקרה ההשפעה של השמן הנדיף המצוי בזרעים. מחקרים שנעשו על עכברים וחולדות הראו ששאיפה של שמן מהזרעים גרמה להפחתת מתח ולרגיעה אצל החיות (1). מיצוי מהזרעים האריך את שעות השינה אצל העכברים, וגרם להרפיה של השרירים (1).

לא נערך עד עכשיו מחקר קליני על ההשפעה של השמן הנדיף על אנשים הסובלים מנדודי שינה.

העלים מפחיתים את הסימפטומים אצל אנשים הסובלים מדלקת מפרקים.

שימוש חיצוני בשמן נדיף מהול לא גרם לפגיעה בעור (1).

אכילת עלים של כוסברה ביחד עם מאכלים המכילים מתכות כבדת, מפחיתה את ספיגת המתכות בגוף, אבל אינה יכולה לסלק מתכות מהגוף כפי שפורסם בכמה מקומות (1).

מרכיבים במצויים ב-20 ג' של הצמח:

ויטמין A 1350 יחידות

ויטמין C 5.4 מ"ג

אשלגן 104 מ"ג

סיבים 0.6 ג'

ויטמין E 0.5 מ"ג

ויטמין B6 0.03 מ"ג

סידן 13 מ"ג

מקורות

Bauman H. Coriander/Cilantro (Coriandrum sativum, Apiaceae) herbalEGram, Volume 12, Issue 6, June 2015.

Abascal K. Yarnel E. Cilantro- culinary herb or miracle medicnal plant? Altern. Complement Ther. 2012, 18(5): 259-264.

Aggarwal B. Healing Spices: How to use 50 Everyday and Exotic Spices to boost Health and Beat Disease. New York, NY: Sterling, 2011.

Teuscher E. Medicinal Spices: A Handbook of Culinary Herbs, Spices, SpiceMixtures and their Essential Oils. Boca Raton: Taylor and Francis, 2006.

Savib NG. Anwar F. Gilani A. et al. Coriander (Coriandrum sativum): A potential source of high-value components for functional foods and nutrceuticals- a review. Phytotherapy Research. 2013

להזמנת זרעי כוסברה

חזרה לחנות

גוגול – Guggulu

שרף גוגול - התערובת של גוגולו עם טריפאלה היא צרוףלריפוי פצעים כרוניים שאינם נרפאים. משתמשים במשחה לגאוט, דלקת מפרקים, התנפחות של בלוטות וטחור

שרף גוגול

השם בהודו: Guggulu

משפחה: בושמיים, Burseraceae

חלקי צמח בשימוש: שרף

תיאור הצמח: צמח הגוגולו נפוץ בצפון הודו. הוא גדל במרכז אסיה ועד לצפון אפריקה (1). הוא גדל בארצות יבשות או יבשות למחצה, ויכול להסתגל לאדמה ענייה (1). הגוגולו הוא שיח או עץ קטן, המגיע לגובה של 3 מ'.

השיח מייצר שרף בעל פעילות רפואית. בהודו הוא היה ידוע כצמח רפואי כבר לפני שנים רבות.

שרף הגוגול הוא ארומטי, וצבעו צהוב בהיר ועד חום. טעמו מר. אוספים אותו מהגזע. הוא שביר, והופך לנוזלי כשהוא מתחמם בשמש.

ניתן להרבות את הצמח מזרעים וכן מייחורים שנלקחים מהשורש (1).

מרכיבים: השרף מכיל סטרולים: Z-guggul sterone, E-guggulsterone,

Guggul sterol-I,II,III

Sesamine, cholesterol, mucolol

דיטרפנים: alpha-camphorene, cembrene (1).

Guggulsterol VI, Z-guggulstrol

הצמח סובל מקטיף מוגזם והוא מצוי בסכנת הכחדה. הכניסו אותו לרשימה האדומה של צמחים בסכנה. משתדלים למנוע את הכחדת הגוגולו על ידי גידול מסיבי, ועל ידי חינוך התושבים.

מרבים לזייף את הגוגולו. הזיוף העיקרי הוא עם שרף של לבונה. זיוף נוסף הוא עם Commiphora myrrha שמייבאים מאפריקה.

פעילות של השרף

נוגד דלקת, נוגד דלקת מפרקים (2)

מפחית פוריות.

השרף גורם לירידה במשקל של הרחם, השחלות וצוואר הרחם (3). הראו תופעה זאת בחולדות.

מוריד רמת כולסטרול בדם, פיברינוליטי (4).

הראו פעילות פיברינוליטית אצל מטופלים עם מחלה של העורקים הקורונריים (4). הראו שיפור של 22% בעורקים הקורונריים אחרי טיפול עם גוגולו במשך 24 שעות. אחרי 30 יום של טיפול התקבל שיפור של 40% בעורקים הקורונריים.

לא הייתה ירידה משמעותית בריכוז הכולסטרול במחקר זה (4).

נעשה מחקר על 22 מטופלים עם השמנה ועם רמה גבוהה של כולסטרול (5). נתנו למשתתפים במחקר שרף של גוגולו בריכוז 6.12 מ"ג במשך 15-30 יום.

אצל כל המשתתפים מצאו ירידה ברמת הכולסטרול והשומנים . אצל 10 מבין המשתתפים מצאו ירידה משמעותית במשקל הגוף (5).

מוריד רמת שומנים בדם. הראו שהפרקציה של הסטרולים הייתה פעילה בהורדת רמת השומנים והכולסטרול בדם (6).

ריפוי פצעים

התערובת של גוגולו עם טריפאלה היא צרוף יעיל מאד לריפוי פצעים כרוניים שאינם נרפאים, לוקחים אותה באופן פנימי (1). בשימוש חיצוני משתמשים בגוגולו לניקוי וריפוי פצעים ולהפחית בצקת.

משתמשים במשחה שמכינים מהשרף לטיפול בגאוט, דלקת מפרקים, התנפחות של בלוטות וטחורים (1).

לסיכום, גוגולו הוא אחת התרופות העתיקות ביותר, והמפורסמת ביותר ברפואת האיורודה. הוא התפרסם בעולם, ונעשו מחקרים על הגוגולו בארצות רבות. הגוגולו הוא תרופה רבת השפעות וניתן להשתמש בה לטיפול בבעיות רבות.

מקורות

Singh DC. Srishti D. Kaur G. A critical review on Guggulu (Commiphora wightii (ARN.) Bhand and its miraculous medicinal uses. Int. Ayur. Pharma Research, 2015, 3 (1): 1-9.

Gujral ML. Sareen K.. Tangri KK. et al. Anti-arthritic and anti-inflammatory activity of Gum guggul. Indian J. Physiol. Pharmacol. 1960, 4:267.

Amma MKP. Malhotra N. Suri RK. et al. Effect of oleoresin of gum guggulu (Commiphora mukul) on the reproductive organs of female rat. Indian J. Expt. Biol.. 1978, 16(9): 1021-1023.

Bordia A. Chuttani SK. Effect of gum guggulu on fibrinolysis and platelet adhesiveness in coronary heart disease. Indian J. Med. Res. 1979, 70:992-996.

Satyavati GV. Effect of an indigenous drugs (guggulu) disorders of lipid metabolism with special reference to atherosclerosis and obesity (Medorog), 1966. Thesis submitted of the degree of D.Ay.M (B.H.U) Brochure P.G.I.M. B.H.U:77.

Malhotra CL. Agarwal YK. Mehta VL. And Prasad D. The effect of various fractions of Gum guggulu on experimentally produced hypocholesterolaemia. Indian J. Med. Res. 1970, 5193): 394.

מקור התמונה

חזרה לחנות