ברוניקה רפואית – Veronica officinalis

ברוניקה רפואית- רפואה מסורתית: השתמשו בו לטיפול במחלות של דרכי הנשימה, כמכייח במקרים של ברונכיט, כחליטה לטיפול בדלקת מפרקים ומחלות רוימטיות

שם עברי: ברוניקה רפואית
שם אנגלי: Speedwell herb
משפחה: לועניתיים, Scophuliariaceae
חלקי צמח בשימוש: נוף הצמח בפריחה
תאור הצמח: הסוג ברוניקה כולל כ-250 מינים. בארץ גדלים כ-20 מינים של ברוניקה. רוב המינים הם
חד שנתיים, בעלי פרחים בצבע כחול או תכלת. הצמחים המתורבתים הם בעלי פרחים לבנים, וורודים או
ארגמניים. מוצאם מאירופה ואסיה. המין ברוניקה רפואית נפוץ היום גם בצפון אמריקה. הצמח נקרא על
שם בוטנאי שחי במאה ה-18 St Veronica. השם האנגלי Speedwell מתייחס למהירות שנופלים עלי
הכותרת של הפרחים כשקוטפים אותם.
רפואה מסורתית: הצמח היה מוערך כצמח רפואי חשוב באירופה בימי הביניים (1). השתמשו בו כתחליף לתה. בצרפת הוא היה ידוע כתה אירופאי (2). השתמשו בו לטיפול במחלות של דרכי הנשימה, כמכייח
במקרים של ברונכיט, כחליטה לטיפול בדלקת מפרקים ומחלות רוימטיות. הוא נחשב לצמח מנקה ונהגו
להשתשמש בו לטיפול בפגעי עור שונים (2).בשימוש חיצוני נהגו להשתמש בו לטיפול בפצעים ובדלקות של העור.
מרכיבים: iridoid glycosides 0/5-1/0% כולל, catapol, veronicoside, verposide (2)
פלבונואידים, בעיקר נגזרות של לוטאולין מניטול, טאנינים, חומצה כלורוגנית, חומצה קפאית (2) פעילות: צמח מר, אסטרינג'נט, מנקז (1)
התוויות: מבוססות על הרפואה המסורתית, לטיפול בברונכיט כמכייח, לניקוי במקרים של מחלות עור
שונות וכן במחלות רוימטיות כרוניות, להקלה על כאבי בטן. בשימוש חיצוני לטיפול בפצעים ובפגעי עור
שונים. מחקרים שנעשים בשנים האחרונות מראים שהברוניקה הרפואית יעילה לטיפול באולקוס (3).
התוויות נגד: אינן ידועות
אינטראקציות עם תרופות: לא נמצאו
תופעות לוואי: לא נמצאו
הכנות ומינון: חליטה, 1.5 ג' שלוש פעמים ביום
מקורות

1. Bown D. New Encyclopedia of Herbs and Their Uses, D.K London, New York, 2001, p. 402.
2. Wichtl M. and Bisset NG (eds). 1994, Speedwell Herb in: Herbal Drugs and Phyto-pharmaceuricals. CRC Press, Stuttgart, pp. 523-524.Scarlat M. Sandor V. Tamas M. et al. Experimental anti-ulcer activity of Veronica officinalis L. extracts. Ethnopharmacol. 1985. 13: 157-163

מקור התמונה

חזרה לחנות

ארכובית רבת פרחים – Polygonum multiflorum

מר, מתוק, אסטרינג'נט, מחמם, הולך אל מרידיאן הכבד והכליות (2)השם המקורי של הצמח היה Chiao teng. סבו של shou wu היה עקר עד גיל 58

שם סיני :Fo ti (מעובד ובלתי מעובד) He Shou wu (מעובד)
משפחה: Polygonaceae – ארכוביתיים.
חלקי צמח בשימוש: שורש. קוטפים את השורש המעובה בסתיו ובחורף, קוצצים ומייבשים אותו.
תאור בוטני: מטפס רב שנתי המגיע לגובה של 3-4 מ'. המטפס הוא מעוצה בחלק התחתון ומסועף בחלק
העליון. השורש מעובה. מוצאו של הצמח מסין. מאז 1970 משתמשים בצמחים מגידול. קוצרים צמחים בני 3-4 שנים (1). השורש מצוי בשוק בצורות שונות: צמח בלתי מעובד, נשטף במים, קוצצים את שני הקצוות שלו, חותכים לשניים או פורסים אם השורש עבה, מייבשים בשמש או בתנור.

השורש המעובד (cured Fo-ti), מתקבל על ידי ערבוב של שורש טרי פרוס בתוך רוטב סויה שחור. מקפידים לעבוד עם כלים שאינם מתכתיים. מבשלים בכלי סגור בתוך אמבט מים או אדים עד שהנוזל נספג, והשורש הפרוס מקבל צבע חום כהה (1). הבישול נמשך זמן רב. הזמן האופטימלי לקבלת שורש פעיל הוא 32 שעות (1).
מרכיבים: השורש המעובד והבלתי מעובד שונים בתכונות ובמרכיבים שלהם. שניהם מכילים אנתרקינונים, כולל anthrone, emodin, rhein, chrysophanol . הם מצויים רובם כגליקוזידים, חלקם חופשיים (1). בשורש הבלתי מעובד הריכוז שלהם מגיע ל-1.1%. בשורש המעובד הריכוז יורד ב-42-96%.

לציטין 3.7%, הריכוז עולה בצמח המעובד

בטא-סיטוסטרול, גליקוזידים של stilbene, ציאנידין, קטכינים

מינרלים:
סידן,ברזל, אבץ, מנגן (1).

פעילות: אנטי אוקסידנט, מעכב תהליכי זיקנה, מגביר פעילות של מערכת החיסון, מסיע להורדת רמת ליפידים בדם, מונע טרשת עורקים, מגן על הכבד, אנטי מיקרוביאלי
פרמקולוגיה: הראו במחקרים שעיבוד השורש גרם להגברת התכונות האנטי אוקסידנטיות, עיכב הרס של בלוטת התימוס, ועודד ייצור הורמונים בבלוטת האדרנל (1).השורש שעבר חימום במשך 32 שעות, גרם
להגברת הפעילות החיסונית הבלתי ספציפית, והפעילות החיסונית התאית בעכברים (1). כמעט ולא היתה
פעילות אימונוסטימולנטית בשורש הבלתי מעובד.

מחקר יפני הראה שמיצוי אלכוהולי שהוכן משורש
מעובד גרם לעליה בריכוז HDL בדם, להורדת רמת הכולסטרול והטריגליצרידים בדם. כמו כן הראו עיכוב בהתפתחות טרשת עורקים בחיות מעבדה (1).

הגנה על הכבד: stilbene והגליקוזידים שלוׂ הראו פעילות אנטי אוקסידנטית בכבד. הם מנעו פראוקסידציה של הליפידים בכבד, ומנעו עליה ברמת האנזימים של הכבד אצל עכברים (1).פעילות אנטי מיקרוביאלית: מיצוי מימי של שורש מעובד עיכב הכפלה של DNA של וירוס הפטיטיס B.ממריץ תנועה פריסטלטית של המעי, מגביר התרוקנות של המעי. פעילות המיוחסת לאנתרקינונים (2).
שימוש רפואי: נעשה שימוש בצמח בפורמולות לחיזוק, למרות שברך כלל אין מציינים אם משתמשים
בצמח המעובד או הבלתי מעובד.בשימוש חיצוני משתמשים בשורש הארכובית להכנת מוצרים לטיפול
בשיער, למניעת נשירת שיער ולעידוד צמיחת שיער (1) שימוש זה נפוץ מאד בסין ובהונג קונג. השורש
המעובד והבלתי מעובד משמשים להכנת מוצרים להגנה על העור ולטיפול בפגעי עור שונים (1).
רפואה סינית מסורתית תכונות: מר, מתוק, אסטרינג'נט, מחמם, הולך אל מרידיאן הכבד והכליות (2)

השם המקורי של הצמח היה Chiao teng. סבו של shou wu היה עקר עד גיל 58, כאשר נזיר הציע לו לקטוף את שורשי הצמח בהרים ולאכול אותם. התוצאה הייתה שנולדו לו כמה ילדים, ובנוסף השערות שלו
שהתחילו להלבין השחירו, והוא נעשה צעיר וחזק יותר. הוא חי 160 שנה והשיער שלו נשאר שחור. בנו
חי 130 שנה. הצמח נקרא על שם הנכד שפרסם את הסיפור.
פעילות: מחזק את הכבד והכליות, מזין את הדם

מזין את ה-yin, מחזק את הזרע, מונע איבוד של זרע מחזק את הברכיים והגב התחתון מוסיף לחות למעי, מגביר תנועתיות במעי הגס (2)
התוויות: לטיפול בחוסר yin של הכבד והכליות, המתבטא בהפרעות בראיה, סחרחורת, הלבנת שיער בגיל צעיר, כאבי גב תחתון וברכיים, הפרעות בשינה.

לטיפול בספרמטוראה, קרי לילה ולויקוראה, למקרים של גויטר ונפיחות של בלוטות הצואר.
מינון: 6-12 ג' ליום (2)

מקורות

1. Fo-Ti (raw and cured) in: Leung AY. Foster S. Encyclopedia of Common Natural Ingredients used in food, drugs and cosmetics.1996 p. 250-253.
2. Polygonum multiflorum in: Benski D. & Gamble A.Chinese Herbal Medicine Materia Medica 3^rd. edition, 1993, Eastland Pres Washington, p. 328-329.

להזמנת HE SHOU WU

ארכובית יפנית – Polygonum cuspidatum

ארכובית יפנית - משמשת מקור להפקת emodin שמשתמשים בו להכנת תכשירים נגד עצירות. ברפואה הסינית והיפנית המסורתית הצמח משמש כמשלשל.

שם אנגלי: Japanese knotweed
שם עברי: ארכובית יפנית
משפחה: ארכוביתיים, Polygonaceae
חלקי צמח בשימוש: שורש
תאור בוטני: Polygonum cuspidatum הוא צמח רב שנתי עם קני שורש מתפשטים וגבעולים מסועפים בצבע חום- אדום. מוצאו ממזרח אסיה, מיפן, סין וקוריאה. גובהו 1.5 עד 3.0 מ'. העלים רחבים. הפרחים קטנים, בצבע לבן או קרם. הצמח הוא דו ביתי, פרחים זכריים ונקביים היושבים על צמחים נפרדים (1).
בשנת 1825 הביאו את הצמח לאנגליה לגידול כצמח נוי (2) מאוחר יותר הביאו אותו לאמריקה כצמח נוי,
וכהגנה נגד ארוזיה. כיום רואים אותו כצמח פולש (1) המהוה סכנה לצמחיה. הוא מתרבה במהירות דרך
קני השורש שלו, שיוצרים שטחים רחבים המכסים וחונקים את הצמחיה הטבעית באזור (3). קני השורש
מתפשטים עד ל-7 מ' באופן אופקי ועד 3 מ' לעומק. הם שורדים בטמפרטורה של מינוס 35 מעלות. קשה
לעצור את הגידול של הצמח, כי הוא יכל גם לצמוח מתוך חלקי צמח שנופלים לנחלים או לתעלות של מים. אם כורתים את הצמח הוא גדל מחדש מתוך השורשים שלו. הוא נמנה על אחד מתוך 100 הצמחים הפולשים הגרועים ביותר (4).הפרחים של הארכובית היפנית אהובים על דבורת הדבש. הם פורחים בעונה שאין בה פריחה מרובה, והדבורים מייצרות דבש מיוחד מפרחי הארכובית שנקרא Bamboo goney.
הגבעולים הצעירים שיוצאים באביב אכילים. טעמם נעים, אבל מזהירים שהם מכילים חומצה אוקסלית
שעלולה להחמיר מצבים של רוימטיזם,דלקת מפרקים, גאוט, אבנים בכליות וחומציות יתר בקיבה (5).
שימוש רפואי: השורש של הארכובית היפנית משמש מקור חשוב לייצור resveratrol ומחליף את הענבים שבהם השתמשו בעבר לאותה מטרה. רבים מהמפעלים המייצרים resveratrol משתמשים עכשיו בשורש הארכובית. הצמח גדל לאורך כל השנה והוא מתאים את עצמו לאקלימים שונים (6). הרסרבטרול הוא פוליפנול השייך לקבוצת ה- stilbenes. הוא מצוי בצמחים המהווים חלק מהתזונת האדם, כולל ענבים, יין אדום, בוטנים, תות עץ, אוכמניות ועוד. מדען יפני, Takaoka, מיצה רסברטרול בשנת 1963 משורש של Polygonum cuspidatum. השורש מכיל עד 187 מ"ג ב-1ק"ג של שורש. זוהי כמות גדולה בהרבה מזו שיש בגפן. הרסרברטרול לא עורר עניין באותה תקופה. ב-1992 הוא התחיל לעורר עניין רב, כשקשרו את הימצאותו ביין כהסבר לפעילות של היין האדום על הלב (7).

רסברטרול הוא אנטי בקטריאלי ואנטי פטרייתי (8), הוא נוגד חמצון יעיל ואנטי דלקתי, הוא מעכב את האנזים lipoxygenase (9).
הארכובית היפנית משמשת מקור להפקת emodin שמשתמשים בו להכנת תכשירים נגד עצירות. ברפואה הסינית והיפנית המסורתית הצמח משמש כמשלשל.
מקורות

1.Hickman JC. ed. 1993, The Jepson Nanual: Higher Plants of California. University of California Press , Berkeley.
2. Patterson DT. 1976, The history and distribution of five exotic weeds in North Carolina. Castanea 41: 177-180.
3. Ahrens JF. 1975, Preliminary results with glyphosate for control of Polygonum cuspidatum. Proceedings of the Northeastern Weed Science Society, 29: 326.
4.IUCN Global Invasive Species Databasehttp:/www.issg.org/database/species/search.
5. Edible Plants-Japanese Knotweed, http;www.edible-plants.com/jap_knotweed.html
6. Pest Diagnosic Unit, University of Guelphhttp:/www.uoguelph.ca/pdc/Factsheets/PlantID/Japanese_knotweed.htm
7. Baur JA. Sinclair DA. Therapeutic potential of resveratrol: the in vivo evidence. Nat. Rev. Drug Discov. 2006, 5; 493-506.
8. Kubo M. Kimura Y. Shin H. et al. Studies on the antifungal substance of crude drug: 2. On the roots of Polygonum cuspidatum (Polygonaceae). Shoyakugaku Zasshi, 1981, 35: 58-61.
9. Kimura Y. Okuda H. and Kubo M. Effects of stilbenes isolated from medicinal plants on arachidonate metabolism and degranulation in human polymorphonuclear leukocytes. J. Ethnopharmacol. 1995, 45: 131-139.

חזרה לחנות

ארכובית צרת עלים – Polygonum aviculare

ארכובית צרת עלים - נהגו להשתמש בצמח לטיפול במחלות של דרכי הנשימה, להפרעות בדרכי השתן, הזעות לילה, גאוט. לקראיה >

שם עברי: ארכובית צרת עלים
שם אנגלי: Knotweed
משפחה: ארכוביתיים, Polygonaceae
חלקי צמח בשימוש: נוף הצמח בפריחה
תאור הצמח: הגבעול המרכזי של הצמח זקוף, וגובהו מגיע ל-1 מ'. הצמח מסועף מאד. הוא גדל באזורים ממוזגים בכדור הארץ. הוא צמח נדיר בארץ, וגדל באזור החולה.
רפואה מסורתית: נהגו להשתמש בצמח לטיפול במחלות של דרכי הנשימה, להפרעות בדרכי השתן, הזעות לילה, גאוט.
שימוש חיצוני: משתמשים בארכובית צרת עלים לעצירת דימומים, לטיפול בטחורים, לריפוי פצעים
מרכיבים: פלבונואידים 0.1-1.0%, כולל, avicularin, hyperoside, quercetinחומצה סיליצית 1%
טאנינים 4% כולל gallo tannins, catechin tanninsהידרוקסי-קומרינים, כולל, umbelliferone,
scopoletin
פעילות: אסטרינג'נט, דיורטי, מכייח, מוריד חום, מרפא פצעים
התוויות: לטיפול בשיעול, ברונכיט, דלקת בפה, דלקות גרון, דיזנטריה
התוויות נגד: לא נמצאו, הצמח בטוח לשימוש במינון המומלץ
הכנות ומינון: חליטה כפית לכוס שלוש פעמים ביום. מערבבים צמח חתוך בכוס מים קרים, מביאים
לרתיחה, משאירים במים החמים 10 דקות. כפית אחת מכילה 1.4 ג'
מינון 5 ג' ליום
מקורות

Knotweed in: PDR for Herbal Medicine, Thompson, PDR 3^rd Edition, 2004, p. 491.

חזרה לחנות

ארכובית סינית Polygonatum multiflorum

ארכובית סינית - ברפואה הסינית נחשב הצמח למחזק של הריאות ומוסיף להן לחות. הוא מומלץ לשימוש במקרים של שיעול יבש. מחזק של הכליות, מומלץ ב

ארכובית סינית Polygonatum multiflorum

שם אנגלי: Solomon’s seal
משפחה: Convallariaceae
תאור בוטני: צמח רב שנתי בגובה 30-80 ס"מ. העלים ארוכים ורחבים, ונעשים צרים בבסיס. הפרי בצבע כחול-שחור, טעמו מתוק. הצמח גדל בצפון אמריקה.
חלקי צמח בשימוש: שורש, קנה שורש
מרכיבים: ספונינים סטרואידיים 2.5% , ספונינים האגליקון diosgeninמרכיבים רירייםAcetidin-2-carboxylic acid
פעילות: אנטי דלקתי, כנראה הודות לספונינים הסטרואידיים, מקל על כאבי בטן וכאבי גב תחתון. הוא
נחשב לאחד הצמחים החשובים ביותר לטיפול בפגיעות במפרקים. הוא מוסיף לחות וחומר סיכה למפרקים
ולגידים, ומחזיר להם את הרוך והגמישות. הוא מומלץ במיוחד לדלקות גידים. הוא פועל כאנטי דלקתי על רקמות חיבור. טיפול חיצוני עם שמן חלוט מחיש את הריפוי.
רפואה מסורתית: ברפואה הסינית נחשב הצמח למחזק של הריאות ומוסיף להן לחות. הוא מומלץ לשימוש במקרים של שיעול יבש. מחזק של הכליות, מומלץ במקרים של חוסר צ'ינג, ורטיגו, לומבגו, כאבי גב
תחתון. מחזק את הטחול. מומלץ במקרים של עייפות, יובש בפה.
התוויות: לקוח מהרפואה המסורתית. נחשב לצמח יעיל במקרים של כאבי גב תחתון.
שימוש חיצוני: למקרים של כיבים, כוויות, טחורים.
התוויות נגד: לא נמצאו
תופעות לוואי: לא נמצאו
מנת-יתר: עלולה לגרום לבחילה, שלשול, כאבי בטן.
הכנות ומינון: חליטה, 3-9 ג' ליום
מקורות

Miura T. Kato A. Medicinal Polygonatum in northwest China. Chung Kuo Chung Yao Tsa Chih, 1991 31: 202-204.

Son KH. Do JC Kang SS. Steroidal saponins from the rhizomes of Polygonatum sibiricum. J. of Natural Products, 1990, 53: 333-339.

Li XC. Yang CR et ak. Steroid saponins from Polygonatum kingianum. Phytochemistry 1992, 31: 3559-3563.

חזרה לחנות

ג'ינסנג אמריקאי – Panax quinquefolius

ג'ינסנג אמריקאי- ג'ינסנג אמריקאי מסייע להגביר עמידות למצבי סטרס, לטיפול בשיעול, בחוסר תיאבון ועוד. הכנות ומינון: אבקה מהשורש, מיצויים

השם באנגלית: American ginseng
השם בעברית: ג'ינסנג אמריקאי
משפחה: קיסוסיים Araliaceae
תאור הצמח: ג'ינסנג אמריקאי הוא צמח עשבוני בגובה 1 מ', בעל גבעול זקוף, עלים אליפטיים שאורכם כ-16 ס"מ (1). מהשורש הראשי יוצאים שורשים לטרליים. יש להם ריח ארומטי אופייני (2). מוצאו של
הצמח מארה"ב וקנדה.
חלקי צמח בשימוש: שורש
מרכיבים: המרכיבים העיקריים הם damarane triterpene saponins הנקראים ג'ינסנוזידים. בדומה
לג'ינסנג האסיאתי גם אצל הג'ינסנג באמריקאי רוב הג'ינסנוזידים הם נגזרות של protopanaxatriol. רוב המרכיבים זהים בשני המינים: Rb1, Rb2, Rc, RdRe, Rg1, Ro, אבל יש ביניהם הבדלים כמותיים ואיכותיים (1). הריכוז הכללי של ג'ינסנוזידים גדול יותר בג'ינסנג האמריקאי. ישנם ג'ינסנוסידים המצויים בג'ינסנג האסיאתי ואינם מצויים במין האמריקאי. הריכוז של כלל הג'ינסנוזידים ושל Rg1 גדול יותר בג'ינסנג שגדל בר מאשר בצמח התרבותי (3).

מרכיבם נוספים הם פוליסכרידים quinquefolans A, B, C
פעילות: היפוגליקמי, אנטיאוקסידנט, מעכב תרומבין, מגביר פעילות של מערכת החיסון, מסייע לשיפור
הזכרון, מסייע לשיפור הלימוד והריכוז (1).
התוויות: מומלץ לשימוש כצמח אדפטוגן להפחית סטרס, לשיפור הזכרון ופעילות הכושר הקוגנטיבי,
להגביר פעילות של מערכת החיסון, לשיפור ההרגשה הכללית.
רפואה מסורתית: נוהגים להשתמש בצמח כדי להגביר עמידות למצבי סטרס, לטיפול בשיעול, בחוסר
תיאבון , בהקאות, הפרעות בשינה, נוירלגיה, רוימטיזם, כאבי ראש (4), מסתייעים בו כמשפר עיכול,
כדיורטי, כמחזק וכסטימולנט (3,4).
פרמקולוגיהפעילות היפו-גליקמית: הוכחה בעכברים עם רמה גבוהה של גלוקוז מושרית על ידי אלוקסאן (5). הראו במחקר הורדה משמעותית בריכוז הגלוקוז עם מיצוי מימי של השורש, שניתן במתן פומי במינון של 10 ג' ל-ק"ג משקל גוף. שלושה פוליסכרידים אחראים לפעילות ההיפו-גליקמית: Quinquefolans A B, C (5)
פעילות נוגדת חמצון: הפעילות נבדקה עם מיצוי של שורש הג'ינסנג שהכיל 8.0% ספונינים.. הראו
שהספונינים העיקריים הקשורים לפעילות האנטי אוקסידנטית הם ג'ינסנוזידים Rb1, Rb2.

הם עכבו פראוקידציה של ליפידים, עיכבו חמצון של LDL (6).
פעילות אימונוסטימולנטית: הוכחה במקרופאגים מריאות של חולדות. מיצוי מימי בריכוז 1.0 ג' ב-10 מ"ל של מים הגביר שחרור של TNF-alpha מהמקרופאגים (7).

הפוליסכרידים אחראים לפעילות האימונוסטימולנטית. מיצוי שהכיל ג'ינסנוזידים ללא פוליסכרידים לא השפיע על המקרופאגים (1).
ניסויים קליניים: דווח על כמה מיצויים מהשורש שהם מורידים רמת גלוקוז אחרי הארוחה. בניסוי שנערך על 12 מתנדבים, קבלו המשתתפים 75 ג' של סוכר. בבדיקת העמסה. הם קבלו 6.0 ג' של מיצוי השורש , 40 דקות לפני שהם קבלו את הסוכר. קבוצת הביקורת לא קיבלה מיצוי של ג'ינסנג. נלקחו דגימות דם בזמנים שונים עד 120 דקות לאחר לקיחת הסוכר. לא היו הבדלים משמעותיים בעליית רמת הגלוקוז בדם בהשפעת המיצוי האלכוהולי של הג'ינסנג (8).

בניסוי הבא השתמשו בקפסולות שהכילו 500 מ"ג של אבקת שורש שניתנו ברווחים של זמן ל-10 מתנדבים בריאים. ניתנו ריכוזים של 0-9 ג' מאבקת השורש. הם ניתנו בזמנים שונים לפני שנתנו למתנדבים 25 ג' של סוכר. נלקחו דגימות דם בזמנים שונים עד 90 דקות. ריכוזים של 3 ,6, ו-9 ג' הפחיתו מהעליה בריכוז הגלוקוז אחרי 30, 45 ו-60 דקות (9). 3 ג' ו-9 ג' מאבקת השורש הפחיתו עליה של גלוקוז אחרי 90 דקות. לקיחת האבקה ברווחים של זמן לא השפיעה (9). נתנו ריכוזים שונים של אבקת שורש ל-10 מתנדבים סוכרתיים (סוכרת סוג 2) בזמנים מאפס עד 120 דקות לפני שנתנו להם 25 ג' של סוכר. נלקחו דגימות דם בזמנים שונים עד 120 דקות. ההשפעה הייתה משמעותית. הייתה הפחתה בעליית רמת הסוכר עם הזמן. אחרי 30 דקות הייתה הפחתה של 16.3%, 18.4% ו-15.9% עם ריכוזים של 3 ,6,ו-9 ג' אבקה של שורש ג'ינסנג. לאחר 120 דקות הייתה ההפחתה בעליית רמת הסוכר לעומת הפלצבו 59.1%, 40.9% ו-45.5% עם הריכוזים השונים (10).

נערכו עוד כמה ניסויים שהראו ששורש הג'ינסנג האמריקאי מסייע להורדת רמת סוכר (11). בכל הניסויים היה המדגם קטן. המסקנה היא שיש צורך בעוד ניסויים על מספר גדול יותר של אנשים בריאים סוכרתיים כדי להסיק מסקנות אמינות.
לפי הניסויים שנערכו עם מדגמים קטנים נראה שהג'ינסנג האמריקאי הוא אמנם צמח היפוגליקמי (1).
ניסויים אחרים הראו שהג'ינסנג פועל כאנטי סטרס (12).
תופעות לוואי: לא נמצאו
התוויות נגד: במקרים של אלרגיה למרכיבים של הג'ינסנג לא נערכו ניסויים על בטיחות הצמח בתקופת ההריון וההנקה. מומלץ לא להשתמש בג'ינסנג בהריון ובהנקה.

מומלץ לא להשתמש בג'ינסנג אצל ילדים מתחת לגיל 12.
אינטראקציות עם תרופות: לא דווח על אינטראקציות, אבל מצאו שמיצוי של השורש שהכיל 10%
ג'ינסנוזידים עיכב פעילות של Cyt. 450 (1).
הכנות ומינון: אבקה מהשורש, מיצויים, טינקטורות וקפסולות 3-9 ג' ליום מחולק ל-3 פעמים (13).

מקורות

1.     Radix panacis Quinquefolii in: WHO Monographs on Sslected Medicinal Plants, Vol. 3, 2009, World Health Organization, Geneva.
2.     The United States Pharmacopeia, 29, Rockville, MD, United States Pharmacopeia Convention, 2003.
3.     Awang DVC. The neglected ginsenosides of North American ginseng (Panax quinquefolius L.). Journal of Herbs, Spices, and Medicinal Plants, 2000, 7: 103-109.
4.     Farnsworth NR. ed. NAPRALERT database, Chicago, University of Illinois at Chicago, IL 30 June, 2005.
5.     Oshima Y. Sato K. Hikino H. Isolation and hypoglycemic activity of quinquefolans A, B, and C glycans of Panax quinquefolium roots. Journal of Natural Pruducts, 1987, 50: 188-190.
6.     Hu C. Kitts DD. Free radical scavenging capacity as related to antioxidant activity and ginsenoside composition of Asian and North American ginseng extracts. Journal of the American Oil Chemists’ Sociiety, 2001. 78: 249-255.
7.     Assinewe VA et al. Extractable polysaccharides of Panax quinquefolium L.(North American ginseng), root stimulate TNF alpha production by alveolar macrophages, Phytomedicine, 2002, 9: 398-404.
8.     Sievenpiper JL.et al. Variable effects of Amercan ginseng: a batch of American ginseng (Panax quinquefolius L.) with a depressed ginsenoside prpfile does not affect postprandial glycemia. European Journal of Clinical Nutrition, 2003,            57: 243-248.
9.     Vuksan V. et al. American ginseng improves glycemia in individuals with normal glucose tolerance: effect of dose and time escalation. Journal of the American College of Nutrition, 2000, 19: 738-744.
10.             Vuksan V. et al. Similar postprandial glycemic reductions with escalation of dose and administration time of American ginseng in type 2 diabetes. Diabetes Care, 2000, 23: 1221-1226.
11.            Vuskan V. et al. American ginseng (Panax quinquefolius L.) reduces postprandial glycemia in nondiabetic subjects and subjects with type 2 diabetes mellitus. Archives of Internal Medicine, 2000, 160: 1009-1013.
12.             Awang DVC. The anti-stress potential of North American ginseng (Panax quinquefolius L.). Journal of Herbs, Spices and Medicinal Plants, 19986: 87-91.13. Pharmacopeia of the People’s Republic of China. Vol. 1 (English ed.). Beijing Chemical Industry Press, 2005.

חזרה לחנות

ער אציל – Laurus nobilis

השימוש העיקרי היה לטיפול בהפרעת שלמערכת העיכול, כגון, גזים, עיכול בלתי יעילהשמן הנדיף מהול בשמן בסיס משמש לעיסוי במקרים של כאבים רוימטיים

שם עברי: ער אציל
שם עממי: עלי דפנה
שם אנגלי: Bay laurel
משפחה: עריים, Lauraeae
חלקי צמח בשימוש: עלים, שמן נדיף מהעלים
תאור הצמח: עץ ירוק-עד בגובה 8-10 מ'. הפרחים לבנים, העלים מבריקים, בעלי ריח אופייני. הפרי הוא ענבה בצבע שחור. הער האציל גדל בר בארץ, והוא אחד מהעצים של החורש הים-תיכוני.
היסטוריה: ביוון העתיקה היו מקשטים את הגיבורים והמצחים עם זרים מעלי דפנה. לקיסר הרומאי
טיבריום היה פחד מפני מכת ברק. הוא שם על עצמו זר של ער אציל בזמן שהיו סופות רעמים, כי רווחה
האמונה שברק לא יפגע לעולם בער אציל. בשפות שונות יש ביטויים הקשורים לשימוש שנעשה עם עלי
העץ, לדוגמא, הביטוי בעברית לנוח על זרי הדפנה. השם היווני לעץ היה dhaphni. השם נלקח מהאגדה שהנימפה Dhphne הפכה לעץ הער האציל.
מרכיבים: שמן נדיף 0.3-3.1%, מכיל 1,8-cineole, eugenol, linalool, alpha-pinene, beta-pinene, alpha-terpineol, sabinene, limonene, methyl eugenol, camphene, geraniol ריכוז השמן הנדיף גבוה ביותר בסתיו ונמוך ביותר באביב. העלים הבוגרים מכילים כמות מקסימלית של שמן נדיף (1). מרכיבים נוספים, costunolide, catechins, proanthocyanidines אלקלואידים, reticuline, boldine, launobine, nandigerine
רפואה מסורתית: השימוש העיקרי היה לטיפול בהפרעת שלמערכת העיכול, כגון, גזים, עיכול בלתי יעיל

השמן הנדיף מהול בשמן בסיס משמש לעיסוי במקרים של כאבים רוימטיים (2)
שימוש במזון: השימוש העיקרי בעלים ובשמן הנדיף הוא בתעשיית המזון. משתמשים בהם כתבלין
וכמקור לריח נעים במזון ובמשקאות אלכוהוליים ובלתי אלכוהוליים. מוסיפים אותם למיני מאפה.
שימוש בקוסמטיקה: משמש כחומר ריחני בתעשיית קרמים ומוצרי הגיינה, משמש להכנת שמפו,ריכוז
מקסימלי כתוספת לבושם 0.2%
שימוש רפואי: מכינים חליטה מהעלים לטיפול בעודף גזים, התנפחות של הבטן, עיכול לא יעיל.
סטטוס: GRAS

מקורות:

1. Bay, Sweet in: Leung AY. Foster S. Encyclopedia of Common Natural Ingredients used in food, drugs and cosmetics. 1996, John Wiley % Sons, Inc.p. 69-71.Laurus nobilis in:Van-Wyk BE, Wink M. Medicinal plants of the world, 2004, Timber Press, Portland, Oregon, p. 188.

להזמנת ער אציל

חזרה לחנות

גושית נאכלת – Boletus edulis

גושית נאכלת - פעילות - אנטי ויראלי, אנטי אוקסידנט, קושר מתכות כבדות הפטריה יכולה לשרוד על אדמה המזוהמת עם מתכות כבדות רעילות, כמו אדמות ה

שמות נפוצים: Penny bun, Porcino
שם עברי: גושית נאכלת פטריה מסדרת Basidiomycete נפוצה בחצי הצפוני של כדור הארץ, באירופה, אסיה וצפון אמריקה. היא גדלה ביערות של עצים נשירים ועצי מחט, וחיה בסימביוזה עם עצים. היא
עוטפת שורשים של עצים מתחת לפני הקרקע (1). הכובע גדול. הוא מגיע לפעמים לקוטר של 35 ס"מ,
ולמשקל של 3 ק"ג. בארץ גדלים למעלה מ-25 מינים מהסוג גושית- Boletus. הם גדלים כפטריות
הגדלות בודדות או בקבוצות קטנות על פני הקרקע. הכובע בשרני, קמור, מתיישר ונעשה שטוח. צבע
הכובע חום-אדום עד חום- ערמוני. הרגל מוצקה, לפעמים תפוחה באמצע. המין גושית נאכלת נדיר. הוא
גדל בחודשים דצמבר-ינואר בחורשות אלונים ברמת הגולן. הפטריה טובה למאכל. הפטריה מבוקשת
ומוערכת במטבח האירופי. היא דלה בשומנים ובפחמימות מתעכלות, ועשירה בחלבון, ויטמינים, מינרלים
וסיבים תזונתיים. בדרך כלל קוטפים אותה מהבר, מייבשים אותה ומוכרים אותה לארצות רבות. הטעם והארומה של הפטריה נשמרים אחרי הייבוש. הגידול של הפטריה לא עלה יפה. מינים רבים של Boletus
נפוצים בעולם. ישנם מינים דומים מאד הנחשבים לתת-מין.Boletus edulis היא פטרית מיקוריזה, כלומר, יש יחסי גומלין בינה לבין הצמח המארח. הפטריה מעבירה לעץ מינרלים שהיא קולטת מהסביבה. נראה
שנוכחות הפטריה מועילה לעץ. במקרה של עץ הערמון הסיני המיקוריזה על שורשי העץ מגדילה את יכולת השתילים לאגור מים, והעלים נעשים בשרניים. הפטריה יוצרת כעין נרתיק מסביב לקצות השורשים
הקטנים שסופגים מים ומינרלים מהאדמה. נוצר ectomycorrhizae. הקורים של הפטריה מתפשטים על
פני האדמה, ומגדילים את שטח אזור ספיגת המים והמינרלים של הצמח המאכסן. קורי הפטריה חודרים
לקליפת השורש ומסייעים להעברת המים והמינרלים מהאדמה אל העץ. עצים ממשפחות שונות מאכסנים
את הפטריה. מעריכים שלפחות 30 מיני עצים שונים מהווים אכסניה ל-Boletus edulis (2), לדוגמא, עץ האורן הסיני (3), אורן מקסיקני (4), עצי אשוח (5), מינים נוספים של אורן (6). מיקוריזה של Boletus מופיעה על שורשים של עצים אחרי שריפה, ומניחים שהפטריה מסייעת לשיקום של יערות שנשרפים (7).
מרכיבים: הפטריה הטריה מכילה כ-80% מים.

החומר היבש מכיל כ-64% פחמימות, כולל גלוקוז, מניטול וטריהלוז, פוליסכרידים: גליקוגן וכיטין שאינו נמס במים, וממלא תפקיד חשוב בבניית דופן התא.

הפטריה מכילה גם המיצלולוזה ופקטין שאינם נעכלים על ידי גוף האדם, אבל חשובים למערכת העיכול
כסיבים תזונתיים (8).

שומנים 2.4% מהחומר היבש, כולל חומצה פלמיטית 9.8%, חומצה סטארית 2.7%, חומצה אולאית 36.1%, חומצה לינולאית 42.2%, חומצה לינולנית 0.2% (9).חלבון 2.3% מהחומר היבש, מכיל 20 חומצות אמיניות חיוניות ובלתי חיוניות (10) מינרלים שההרכב שלהם שונה והם משקפים את ריכוז המינרלים באדמה שממנה הם נקטפו (8). בדרך כלל הפטריה מכילה ריכוז גבוה של סלניום.
ויטמינים, הפטריה עשירה בויטמין D ובארגוסטרול (11). הפטריה מכילה 500 מ"ג של ארגוסטרול ב-100 ג' של חומר יבש (11). ארגוסטרול פראוקסיד מצוי בריכוז של 30 מ"ג ב-100 ג' חומר יבש. יש לו פעילות אנטי מיקרוביאלית, אנטי דלקתית וציטו-טוקסית לכמה סוגי סרטן שנבדקו בתרביות רקמה (12).
לקטין שהוא מיטוגני, כלומר, ממריץ חלוקת תאים, שהוא גם בעל פעילות אנטי ויראלית (13).
phytochelatins חומצות אורגניות, כגון, חומצה ציטרית, אוקסלית, מאלית, סוקצינית ופומרית, וכן תרכובות פנוליות ואלקלואידים.
פעילות: אנטי ויראלי, אנטי אוקסידנט, קושר מתכות כבדות הפטריה יכולה לשרוד על אדמה המזוהמת עם מתכות כבדות רעילות, כמו אדמות המצויות בקירבת כור היתוך למתכות, הודות למרכיבים הנקראים phytochaletin , שהם אוליגו-פפטידים, הנוצרים אחרי חשיפה למתכות (14). אלה הם מרכיבים הקושרים מתכות, ומונעים קשירה שלהם עם יסודות או יונים אחרים (14).

Boletus edulis משמשת מזון לכמה בעלי חיים. ישנם עובשים העלולים לגדול על הפטריה ולזהם אותה. הם נראים כמו שכבה של צמר גפן בצבע לבן, צהוב או אדום-חום על הפטריה (15). היו דיווחים על אנשים שסבלו מכאבי בטן קשים לאחר שאכלו את הפטריה. הגורם היה העובש שגדל על הפטריה (16).
שימוש למאכל: הפטריות הקטנות והצעירות נחשבות למשובחות ביותר. בפטריות הגדולות יש לעתים
קרובות זחלים, והן נעשות דקות ורכות. מומלץ לא לקלף ולא לרחוץ את הפטריות. הכובע יציב מאד. הוא מכיל כ-90% מים. יש בו פעילות אנזימטית ונוכחות של פלורה טבעית של מיקרו אורגניזמים (17).
הפטריה נמכרת טרייה בשוק בחודשי הקיץ והסתיו במרכז ודרום אירופה. בעונות אחרות של השנה היא
נמכרת יבשה או משומרת, וכך היא גם נמכרת לארצות רחוקות (18). הן נאכלות טריות, מוקפצות,
מבושלות במרק ובתבשילים שונים.החשיבות של הפטריות היא בתכונות הפיזיולוגיות שלהן הבאות לידי
ביטוי בשימוש שלהן כמזון. בפטריות מאכל אין רעילות, וניתן להשתמש בהן כחלק מהתזונה של המשפחה. משתמשים בכמות קטנה.

כמות גדולה של פטריות עלולה לגרום לתחושה של כובד.
מקורות

1.     Binder M. Hibbett DS. Molecular systematics and biological diversification of Boletales. Mycologia, 2006, 98: 971-981.
2.     Wang Y.Sinclair I. HallIR. Cole ALJ. Boletus edulis sensu lato: a new record for New Zealand. New Zealand Journal of Crop and Horticultural Science. 1995, 23; 227-231.
3.     Fu S-C. Tan Q. Chen MJ. et al. Mycorrhizal synthesis involving Boletus edulis and Pinus massoniana. Acta Edulis Fungi, 2009, 36: 31-41.
4.     Gross E. Thomazini- Casagrande LI Caetano FH. A scanning electron microscopy study of ectomycorrhizae on Pinus patula Schiede and Deppe. Naturalia (Rio Claro), 1998, 23: 93-101.
5.     Gobl F. Mycorrhiza in Austrian Douglas fir stands (in German). Centralblattfur das Gesamte Forstwesen, 1977, 94: 185-194.
6.     Froievaux L. Amiet R. Ecto mycorrhizae of Pinus mugo plus Boletus edulis and Pinus cembra plus Suillus variegates formed in pure culture. European Journal of Forest Pathology, 1975, 5: 57-61.
7.     Agueda B. Parlade J. Fernandez-Toiran LM. et al. Mycorrhizal synthesis between Boletus edulis species complex and rockross (Cistus sp.) Mycorrhiza, 2008, 18: 443-449.
8.     Kaae P. Chemical composition and nutritional value of Europen species of wild growing mushrooms: a review. Food Chemistry, 2009, 113:9-16.
9.     Pedneault K. Angers P. Gosselin A. Tweddell RJ. Fatty acid composition of lipids from mushroomsbelonging to the family Boletacaea.Mycological Research 2006, 110: 1179-1183.
10.       Ribeiro B. Andrade PB. Silva BM. et al. Comparative study on free amino acid composition of wild edible mushroom species. Journal of Agricultural and Food Chemistry, 2008, 56: 10973-10979.
11.       Mattila P. Lampi A-M. Ronkainen R. et al. Sterol and vitamin D2 contents in some wild and cultivated mushrooms. Food Chemistry, 2002, 76: 293-298.
12.      Krzyezkowskia W. Malinowskaa E. Suchockib P. et al. Isolation and quantitative determination of ergosterol peroxide in various edible mushroom species. Food Chemistry, 2008, 113; 351-355.
13.        Zheng S. Li C. Ng TB. Wang HX. Alectin with mitogenic activity from the edible wild mushroom Boletus edible. Process Biochemistry, 2007, 42; 1620-24.
14.         Ribeiroa B. Lopesa R. Andradea PB. et al. Comparative study 0f phytochemicals and antioxidant potential of wild edible mushroom caps and stipes. Food Chemistry, 2008, 110: 47-56.
15.        Kuo M. Hypomyces chrysospermus.www.mushroomexpert.com/hypomyces_chrysospermus.html.
16.       Lunghini D. Onofri S. Zucconi L. Some cases of intoxication probably caused by Sepedonium spp. Infecting fruiting-bodies of some species of Boletus (in Italian) Micologia Italiana, 1984, 13: 37-38.
17.         Jaworska G. Bernas E. The effect of preliminary preliminary processing and period of storage on the quality of frozen Boletus edulis mushrooms. Food Chemistry, 2008, 113: 936-943.
18.         Lamaison J-L. Polese J-M. The Great Encylopedia of Mushrooms. 2005, Koln Germany, Konemann p. 28.

חזרה לחנות

אלוורה – Aloe vera

אלוורה - התוויות על פי הרפואה המסורתית: לטיפול בדלקות חניכיים, ב-lichen planus, לריפוי פצעים, לטיפול בכוויות, במכת שמש, בלופוס, לטיפול בסוגי סרטן שונים.

השם בעברית: אלוורה
משפחה: שושניים, Liliaceae לפי Germplasm Resources Information Network- GRIN הצמח שייך למשפחת Asphodelaceae .
שם נרדף: Aloe barbandensis
חלקי צמח בשימוש: ג'ל מהעלים הבשרניים
תאור הצמח: מיני אלוי גדלים בארצות טרופיות וחמות על פני כדור הארץ. מוצא הצמח הוא כנראה מצפון אפריקה, באזור הנילוס בסודן (1). הסוג אלוי כולל כ-360 מינים של צמחים סוקולנטים, עשבוניים
ושיחים. האלויורה, כצמח תרבותי, הוא רב שנתי. גדלים עליו 15-30 עלים בשרניים המגיעים לגובה של
50 ס"מ. הפרחים צהובים.
רפואה מסורתית: השימוש באלוורה הוא עתיק יומין (3). העדות הכתובה הראשונה היא על לוחות חימר במסופוטמיה, משנת 2100 לפני הספירה. בפפירוס Ebers משנת 1550 לפני הספירה מדובר על 12
הכנות שכוללות אלוורה, מומלצות לטיפול בשימוש פנימי וחיצוני.דיוסקורידס, שחי במאה הראשונה
לספירה, מציע להשתמש לטיפול בכוויות, בכיבים, בנשירת שיער, בטחורים, בדלקת ובפצעים בפה (4).
פליני וגאלן ממליצים על טיפול בפצעים ובהפרעות במערכת העיכול (4). מקורות עתיקים נוספים מדווחים על שימוש באלויורה לטיפול באקנה, דלקת מפרקים, כוויות, דרמטיטיס, כאב ראש, יתר לחץ דם, כיב
קיבה, גירוד ופסוריאזיס (3).מינים אחדים של אלויורה שמשו לטיפול בעצירות (5). משתמשים בלטקס
מהצד הפנימי של קליפת העלה. השימוש בצמח לטיפול בעצירות קיבל אישור של Commission E, של
האיגוד האירופאי European Medicines Agency- EMEA וכן של איגוד הבריאות בקנדה (5,6).
מרכיבים: הג'ל מכיל כ-97% של מים. מרכיבים נוספים: נגזרות של hydroxyanthrone בעיקר aloe-emodin anthrone, barbaloin (aloin), hydroxyaloin
התוויות על פי הרפואה המסורתית: לטיפול בדלקות חניכיים, ב-lichen planus, לריפוי פצעים, לטיפול בכוויות, במכת שמש, בלופוס, לטיפול בסוגי סרטן שונים.
מחקרים קליניים: לפחות שלושה מחקרים קליניים נעשו על השפעת אלוורה על פסוריאזיס. שהוא מצב
שבו מערכת החיסון שולחת מסרים מוטעים הגורמים להחשת חלוקת תאי עור (1).

במחקר מבוקר שנערך בתאילנד נבדקו 80 מטופלים עם פסוריאזיס במצב קל עד חמור, במשך שמונה שבועות. הם טופלו באופן חיצוני עם קרם שהוכן מג'ל אלוורה ברוכוז של 70%. מצאו שהטיפול עם אלוורה היה יעיל יותר
מ- triamcinonolone acetonide בריכוז של 0.1% (7).

בפקיסטן נערך מחקר מבוקר שבו טופלו 60 אנשים עם פסוריאזיס עם קרם שהכיל 0.5% מיצוי אלכוהולי של אלוורה. הם מרחו את הקרם שלוש פעמים ביום, חמישה ימים בשבוע במשך חמישה שבועות. אחרי 16 שבועות העור התנקה אצל 25 מתוך 30 המטופלים עם קרם אלוורה, לעומת 2 מתוך 30 המטופלים בקבוצת הפלצבו (8).

שני מחקרים קליניים נעשו על שימוש באלוורה במקרים של lichen planus, מחלת עור כרונית , שמתחילה בפריחה של בליטות קטנות, המתלכדות ויוצרות רבדים מחוספסים וקשקשיים. היא מופיעה גם כפצעים בפה שמציקים מאוד. במחקר שנערך בתאילנד השתתפו 54 אנשים עם לייכן פלאנוס. הם טופלו עם ג'ל אלוורה בריכוז 70%. אחרי טיפול במשך שמונה שבועות היה שיפור ניכר אצל 22 מתוך 27 המטופלים שקבלו ג'ל
אלוורה. רק אצל 2 מתוך 27 המטופלים שקיבלו פלצבו היה שיפור (9).

ארבעה מחקרים בדקו יעילות של טיפול עם אלוורה בכוויות. הם הראו שתכשירים שונים של אלוורה זרזו את ריפוי הכוויות בדרגות שונות (10).

מחקר שנערך על 40 מתנדבים שהוקרנו עם מינון נמוך של קרניים אולטרה סגוליות שגרם
להם לדלקת ואדמומית. הם טופלו עם ג'ל אלוורה בריכוז 97.5% לעומת טיפול עם 1% הידרוקורטיזון.
המחקר הראה שג'ל האלוורה ניקה לגמרי את האדמומית והדלקת בתוך 48 שעות, והיה פעיל ומהיר יותר מהידרוקורטיזון (11).

ב-1998 התפרסם בארה"ב סיכום על הבטיחות בשימוש עם ג'ל אלוורה (12). הם העלו את הבעיה של השימוש הפנימי של אלוורה, עם אחד מהתרכובות של האנטרקינון, 1’8- dihydroxyanthrene שעלול לגרום למוטציות. הטענה בפרסום היא שבתכשירים לשימוש פנימי מורידים מאד את ריכוז המרכיב הזה (12).

הג'ל מהקליפה הפנימית של האלוורה נחשב למשלשל חזק, שהשימוש בו אינו מומלץ באופן קבוע. הוא פועל לפי המנגנון של האנתרקינונים, כלומר, מעכב ספיגת מים מהמעי הגס ומזרז את התנועה הפריסטלטית. הסכנה בתכשירים הפועלים לפי מנגנון זה הוא הפיכת המעי הגס למעי עצל, שדורש מינון גבוה יותר של משלשלים במשך הזמן, וכן איבוד של מרכיבים שדרושים לגיף.

גידול מסחרי של אלוורה נעשה נפוץ בכמה ארצות. International Aloe science Council ממליץ שסימון השם אלוורה יופיע על התכשירים, וכן מציעים לכתוב את ריכוז הג'ל בתכשירים לשימוש פנימי, במיץ מהצמח לשימוש פנימי ועל כל התכשירים לשימוש חיצוני.
מקורות

1.     Angels G. Aloe in: Herbalgram, August 2010, 27: 1-5.
2.     Grindlay D. Reynolds T. The aloe vera phenomenon: a review of the properties and modern uses of the leaf parenchymagel. Journal of Ethnopharmacology , 1986, 16: 117-151.
3.     McAnalley BH. The Science behind Aloe: The Healing Plant. Grand Prairie, TX, Bill McAnalley & Association, 2009.
4.     Mascola N. Izzo AA. Borrelli F. et al. Healing powers of Aloe. In: Reynolds T. Aloe: The genus Aloe. Boca Raton FL. CRC Press 2004:211-238.
5.     EMEA HMPC. Final Community Herbal Monograph on Aloe barbadensis Miller and on Aloe (various species, mainly Aloe ferox Miller and its hybrids). London, UK: European Medicines Agency Committy on Herbal Medicine Products. September 7, 2006.
6.     NHPD Aloe- Oral. In:NHPD Compendium of Monographs, Ottawa, Ontario; Natural Health Products Directorate. October 31, 2008.
7.     Choonhakarn C. Busaracome P. Stripanidkulchai B. et al. A prospective, randomized clinical trial comparing topical aloe vera with 0/1% triamcinolone acetonide in mild to moderate plaque psoriasis. J.Eur. Acad. Dermatol. Venereol. 2010, 24(2): 168-172.
8.     Syed TA. Ahmed SA. Holt AH. et al. Management of psoriasis with Aloe vera extract in a hydrophilic cream: a placebo controlled, double-blind study. Tropical Medicine and International Health, 1996, 1(4): 505-509.
9.     Choonhakaran C. Busaracome P. Sripanidkuluchai B. et al. The efficacy of Aloe vera gel in the treatment of oral lichen planus: a randomized controlled trial. Br. J. Dermatol. 2008, 158: 573-577.
10.             Maenthaisong R. Chaiyakunapruk N. Niruntraporn S. et al. The efficacy of aloe vera used for burn wound healing; a systematic review. Burns, 2007, 33(6): 713-718.
11.             Reuter J. Jocher A. Stump J. et al. Investigation of the anti-inflammatory potential of Aloe vera gel (97.5%) in the ultraviolet erythema test. Skin Pharmacol. Physiol. 2008, 21: 106-110.National Toxicology Program. Exectutive Summary-Aloe vera. Research Triangle Park, NC, National Toxicology Program, 1998.

חזרה לחנות

ויתניה משכרת – Withania somnifera

101 גברים קבלו במשך שנה 3 ג' ליום של ויתניה. התוצאות הראו שיפור בריכוז ההמוגלובין, במספר כדוריות הדם האדומות, במצב הצפורניים, וכן ירידה של

השם בעברית: ויתניה משכרת
משפחה: סולניים, Solanaceae
תאור בוטני: שיח קטן מעוצה הנפוץ כצמח בר בארץ. הוא גדל באפריקה, בארצות הים התיכון ובהודו.
הפירות הם ענבה קטנה. הם מאדימים כשהם מבשילים. הפירות עלולים לגרום להקאה (1).
חלקי צמח בשימוש: שורש
מרכיבים: המרכיבים העיקריים הם לקטונים סטרואידיים הנקראים בשם כולל withanolides (2). הם
כוללים withaferin A, 27-deoxywithferin A, withanolide D,withanosides I-XI, withasomniferols A-C

הקבוצה השנייה של מרכיבים היא האלקלואידים (2), ביניהם anaferine, anahygrine, cuscuhygrinetropane-3-beta-olספונינים כולל sitoindosides VII-X (2). withaferin A
הפעילות הפרמקולוגית של הצמח מיוחסת ברובה לשני הלקטונים הסטרואידיים העיקריים: withaferin A ו- withanolide D.

פעילות: נוגד סטרס, אנטי אוקסידנט, מסייע לשיפור זכרון, משפר פעילות קוגנטיבית, מגביר פעילות של מערכת החיסון (2), נוגד דלקת, הויתנולידים משמשים כפרקוסורים להורמונים, הפועלים כמחקי הורמונים אצל בני אדם, ומאזנים תהליכים פיזיולוגיים. הם נקשרים לרצפטורים של הורמונים (1).
פרמקולוגיה פעילות נוגדת סטרס: נבדקה בחולדות עם מיצוי סטנדרטי 1:1 בריכוז של 25 ו-50 מ"ג לק"ג משקל (3).

מיצוי של השורש ב-70% אלכוהול, שלא היה בו ויתנוליד הראה פעילות נוגדת סטרס פוטנטית בעכברים שהפעילו עליהם סטרס כימי ופיזיולוגי (4).

פעילות נוגדת דלקת: כמה מחקרים הראו פעילות נוגדת דלקת של שורש הויתניה in vitro ו- in vivo(5).

הראו שמיצויים שונים משורש הויתניה הפחיתו מצבי דלקת חריפה(5).
פעילות נוגדת חמצון: בדקו פעילות נוגדת חמצון של מיצוי אלכוהולי שעבר ייבוש (6). הראו בניסוי
in vitro שהמיצוי היבש הוא מחזר פוטנטי של ברזל 3+ (6). הראו גם פעילות נוגדת חמצון בעכברים
ועיכוב פראוקסידציה של ליפידים (6).

נבדקה ההשפעה האנטי אוקסידנטית של sitoindosides VII-X ו-withaferin A. לשם כך בדקו את השפעתם על רמת אנזימים הפועלים כנוגדי חמצון, superoxide dismutase, catalase, glutathione בקליפת המוח של חולדות. הזריקו לפריטונאום של חולדות 10 או 20 מ"ג לק"ג של גליקו-וינולידים במשך 21 יום. מצאו עליה ברמת האנזימים. הסיקו שלמיצוי מויתניה יש השפעה נוגדת חמצון על המוח, וכנראה שזה יכל להסביר חלק מהפעילות הפרמקולוגית של הצמח (7).
במחקר נוסף נתנו לעכברים אבקה של שורש טחון במינון 0.7 ו-1.4 ג' לק"ג במשך 15 ו-30 יום. בדקו
השפעת השורש על פראוקסידציה של ליפידים, ועל עילות האנזימים superoxide dismutase
ו-catalase.

הטיפול בעכברים במשך 30 יום גרם לירידה משמעותית בפראוקסידציה של ליפידים ועליה בפעילות של שני האנזימים שנבדקו (8).
השפעה על הזכרון ועל הכושר הקוגנטיבי כדי לבדוק השפעה של ויתניה על זיכרון קצר מועד ועל
הכושר הקוגנטיבי, השתמשו במיצוי מימי שהוכן משורש טחון. נתנו אותו לעכברים שפגעו בזכרון שלהן
על ידי סקופולאמין, וגרמו להן לשכחה על ידי שוק חשמלי. הראו שמנה יומית של 100 ו-200 מ"ג לק"ג
עכבו את פעילות הסקופולאמין ומנעו פגיעה בפעילות המוח (9).

מחקרים נוספים הראו שויתנולידים שבודדו מהמיצוי עכבו achetycholin esterase.
השפעה על מערכת החיסון: המחקרים נעשו ברובם בחיות. הראו ששורש של ויתניה מנע עיכוב של מערכת החיסון בעכברים, על ידי שלוש תרופות המעכבות את המערכת(10). הייתה עליה משמעותית בריכוז של
המוגלובין, במספר כדוריות הדם האדומות, במספר כדוריות הדם הלבנות ובמספר טסיות הדם (10).

מחקר נוסף בדק את השפעת שורש הויתניה על החיסון התאי בעכברים (11). הם הזריקו לפריטונאום של
העכברים מנות של 20 מ"ג מיצוי של השורש, והראו שגשוג של לימפוציטים, תאי מוח העצם ותימוציטים (תאי תימוס בתהליך של הפיכה ל-T-לימפוציטים, הם הפרוקורסור של T-לימפוציטים), כתגובה למיטוגן שניתן יחד עם המיצוי. של הויתניה. המיטוגן, שהיה concavalin A הכפיל את חלוקת התאים של הלימפוציטים, תאי מוח העצם והתימוציטים, והגדיל פי 6 שגשוג של תאי טחול. נראתה גם עליה בפעילות תאי ההרג הטבעיים (11).

אותם החוקרים בדקו השפעה של מתן חד פעמי לפריטונאום של עכברים, של מיצוי ויתניה במתנול. הם הראו עלייה בספירה הלבנה 10 ימים אחרי שנתנו את המיצוי (11).
מחקרים קליניים שיפור הרגשה כללית השתתפו במחקר 101 גברים בריאים בגיל 50-59. הם קבלו
במשך שנה 3 ג' ליום של ויתניה. התוצאות הראו שיפור בריכוז ההמוגלובין, במספר כדוריות הדם
האדומות, במצב הצפורניים, בתנוחה בישיבה וכן ירידה של רמת הכולסטרול. 71.4% מהם דווחו על
שיפור בחיי המין (3,12).
השפעה על מערכת העצבים נבדקה השפעה של ויתניה וג'ינסנג מול קבוצת ביקורת. 30 מתנדבים בריאים קבלו 250 מ"ג של מיצוי של ויתניה, או 100 מ"ג של Panax ginseng מול קבוצת ביקורת. הבדיקות
נעשו על ידי שאלונים. מצאו שיפור רב בקבוצות שקבלו ויתיה וג'ינסנג מול קבוצת הביקורת. השיפור היה במהירות המחשבה, בחישובים מתימטיים, מהירות החלטה ותגובות שמיעתיות (13,14).
התוויות נגד: הריון
אינטראקצות עם תרופות: מגביר השפעת barbiturates (2, 14)
תופעות לוואי: הצמח בטוח לשימוש במינון המומלץ. ריכוזים גבוהים עלולים לגרום לכאבי בטן, שלשול
והקאה (2,14).

לא נמצאה רעילות בצמח.

הכנות ומינון: מירתח של 3-6 ג' ליום300-500 מ"ג ממיצוי מכויל המכיל 1.5% ויתנולידים

טינקטורה 1:5 ב-70% אלכוהול 6-10 מ"ל (1,2).

ספרות

1.     Monograph. Withania somnifera. Review of the Therapeutic Effects of Ashwagandha (Withania somnifera). Altern. Med. Rev. 2004, 9: 211-214.
2.     Radix Withania, WHO Monographs on selected plants, Vol. 3. Geneva.
3.     Bhattarcharya SK. Muruganandam AV. Adaptogenic activity of Withania somnifera: an experimental study using a rat model of chronic stress. Pharmacol. Biochem. Behav. 2003, 75: 547-555.
4.     Singh B. Chandan BK. Gupta DK. Adaptogenic activity of a novel withanolide-free aqueous fraction from the roots of Withania somnifera Dun. Part II. Phytotherapy Research 2003, 17|: 531-536.
5.     Anbalagan K. Sadique J. Influence of an Indian medicine (Ashwahanda) on acute-phase reactants in inflammation. Indian Journal of Experimental biology, 1981, 19: 245-249.
6.     Perihar MS, Hemnani T. Phenolic antioxidants attenuate hippocampal neuronal cell damage against kainic acid induced excitotoxicity. Journal of Bioscience, 2003, 28: 121-128.
7.     Bhattacharya SK. Stayan KS. Ghosal S. Antioxidant activity of glycowithanolides from Withania somnifera . Indian Journal of Experimental Biology 1997, 35: 236-239.
8.     Panda S. Kar A. Evidence for free radical scavenging activity of Ashvagandha root powder in mice. Indian Journal of Physiology and Pharmacology 1997, 41: 424-426.
9.     Dhuley JN. Nootropic-like effect of Ashwagandha (Withania somnifera) in mice. Phytotherapy Research, 2001, 15: 240-244.
10.  Ziauddin M. et al. Studies on the immunomodulatory effects of Ashwagandha. J. Ethnopharmacology, 1996, 50: 69-76.
11.  Davis L. Kuttan G. Effect of Withania somnifera on cell medated immune responses in mice. Journal of Experimental and Clinical Cancer Research, 2002, 21: 585-590.
12.   Davis L. Kuttan G, Immunomodulatory activity of Withania somnifera. Journal of Ethnopharmacology 2000, 71: 193-200.
13.  Karnick CR. Pharmacopoeial standards of herbal plants. Delhi, Sri Satguru Publications, 1994. Mishra LC. Singh BB. Dagenais S. Scientific basis for the therapeutic use of Withanis somnifera (Ashwagandha): A review, Alternative Medicine Review, 2000, 5: 334-346.

להזמנת ויתניה