פיטוכימיקלים בצמחים

פיטוכימיקלים בצמחים - בכרוב מצוי indole-3-carbinol שהוכח שהוא נוגד סרטן. נפוץ ביותר שימוש חיצוני בכרוב לטיפול בדלקת ובגודש. הוא מפחית דלקת

פיטוכימיקלים בצמחים

פיטוכימיקלים המצויים בצמחי המרפא נחשבים למרכיבים הפעילים הקובעים את הפעילות הפיזיולוגית של הצמח.

מרכיבים אלה מצויים בכל חלקי הצמח, בשורש, בעלים, בפרחים, בזרעים, והם הכרחיים לקיום הצמח.

הצמחים בהם מצויים מרכיבים אלה בריכוזים משמעותיים נחשבים לצמחי מרפא, ומאז שחר ההיסטוריה למדו אנשים כיצד להשתמש בהם למנוע מחלות ולטפל בהן.

מה מקומם של פיטוכימיקלים בתזונת האדם? כיצד הם משפיעים על חיינו? היכן הם מצויים?

ככל שיגדל הידע על ההשפעה הפיזיולוגית של התזונה, תגדל גם המודעות לחשיבות שיש למזון שאנו אוכלים.

נפרט כמה מהמרכיבים הפעילים הנפוצים במזון.

טרפנים קבוצה גדולה של מרכיבים הכוללים מונוטרפנים, דיטרפנים, טריטרפנים, קרוטנואידים וספונינים.

מונוטרפנים

מצויים ברבים מהשמנים הנדיפים, כגון, myrcene, limonene, geraniol, alpha & beta pinene

limonene

הם נפוצים ברבים מהתבלינים המשמשים לתיבול מאכלים ומשקאות. הם נוגדי חיידקים, וירוסים ופטריות, משככי כאב, ממריצים זרימת דם, מרגיעים.

שימוש קבוע בהם מפחית רגישות למיקרואורגניזמים, ומונע מחלות זיהומיות. ניתן לקבל אותם על ידי שתיית חליטות של צמחים ארומטיים, או הוספתם למזון כתבלינים. הם נמסים בתרכובות אורגניות, וניתן להכין מהם מיצויים בשמן לשיכוך כאבים, לחיטוי פצעים, להגברת זרימת דם, לטיפול במחלות של דרכי הנשימה.

הם מצויים בשמנים הנדיפים של צמחי המרפא והתבלין בני משפחת השפתניים, בשמן הנדיף של מיני האורן ומחטניים אחרים, בפלפל השחור, בג'ינג'ר, בקליפות של ההדרים, בשמן הנדיף של האקליפטוס ועוד.

ספונינים

קבוצה של גליקוזידים המייצרים קצף בתמיסות מימיות. הם אינם נספגים היטב מהמעי, ורובם אינם רעילים עבור האדם.

ginsenoid ספונין

מחקרים קליניים רבים הוכיחו שהספונינים הם אימונוסטימולנטים, אנטי ויראליים, מכייחים, מגינים על הכבד, היפוגליקמיים, מונעים עליה ברמת כולסטרול וטריגליצרידים, נוגדי פטריות, פועלים על הלב ועל כלי הדם. הספונינים המצויים בצמחים אדפטוגניים מפחיתים מצבי לחץ, מגבירים את עמידות הגוף למחלות, מגבירים את כושר ההתמודדות עם מצבים קשים. חלק מהספונינים פועלים כפיטואסטרוגנים, משמשים כמחליפי הורמונים, מעכבים סרטן ומפחיתים סימפטומים לא נעימים בגיל המעבר.

השימוש בהם בחיי יום-יום, כחלק מהתזונה או בחליטות, מונע עליה ברמת סוכר, טריגליצרידים וכולסטרול. הם נפוצים בקטניות, במיוחד בסויה, בסלק, בשוש קירח, בג'ינסנג, באסטרגלוס, בפטריות ובצמחים אדפטוגניים.

רוב הספונינים מסיסים במים, והשימוש בהם יהפוך כל מרק למזון רפואי. פטריות, כגון, השיטקי, תתן למרק סגולות של אימונוסטמולנט, מונע סרטן ומחזק כליות.

באסטרגלוס מצויים כ-40 ספונינים. השימוש בו במרק יסייע להגברת פעילות מערכת החיסון, לשקם רקמות פגועות, וכן להגביר את כושר הלימוד והריכוז.

קרוטנואידים

טטרה-טרפנים בעלי צבע צהוב עד אדום, המצויים בעלים ירוקים, בפירות, ירקות ואצות ים. הם ממלאים תפקיד חשוב בחיי הצמח, בכך שהם בולעים קרנים באורכי גל שונים מהכלורופיל, ומסייעים לפוטוסינתיזה. בנוסף הם נוגדי חמצון ברקמות השומניות, מגינים על קרומי התאים ועל ה-DNA.

ניתן לקבל אותם מפירות וירקות צהובים, כתומים ואדומים, וכן מעלים בצבע ירוק כהה ומאצות ים. הם חשובים כפרו-ויטמינים, כמסייעים לראייה, מונעים ניוון של המקולה, נוגדי סרטן, נוגדי חמצון ונוגדי דלקת. ליקופן מצוי בעגבנייה, אבטיח, פפאיה. הוכח לאחרונה שהוא מעכב סרטן של בלוטת הערמונית. הקרוטנואידים אינם נמסים במים, ורצוי לשפר את הספיגה שלהם עם מעט שמן.

תרכובות גפרית אורגניות

תרכובות הכוללות צורות שונות של גפרית, כולל glucosinolates, indoles, thiosulfonates isothiocyanates

Glucosinolates

גליקוזידים בהם הסוכר, שהוא תמיד גלוקוז, קשור לאגליקון דרך אטום של גפרית- S-glycoside

הם עוברים הידרוליזה על ידי האנזים myrosinaseומתקבל isothiocyanate.

Glucosinolates הם חסרי טעם וריח, ו isothiocyanate הם בעלי טעם וריח חריף. הם נקראים בשם כולל שמן חרדל. כל הסוגים של משפחת המצליבים מכילים גלוקוזינולטים.

glucosinolate הם אנטי בקטריאליים, מכייחים ונוגדי סרטן. זרעי חרדל מגבירים זרימת דם. הגליקוזינולטים של הברוקולי מפעילים אנזימים בכבד המנטרלים קרצינוגנים פוטנציאליים.

Thiosulfonates

מצויים בשום, בצל, כרישה ועירית. כשחותכים או מרסקים את הירקות משתחררים מהם מרכיבים, כגון, אליצין, ajoene, allylic sulfides ועוד. הם נוגדי חיידקים, וירוסים ופטריות, מונעים עודף קרישיות של הדם, מחממים, מכייחים. ניתן להשתמש בהם בשימוש חיצוני במקרים של עקיצות של חרקים. בבצל משתמשים לזרוז הבשלת מוגלה וכאנטי דלקתי.

Indoles

בכרוב מצוי indole-3-carbinol שהוכח שהוא נוגד סרטן. נפוץ ביותר שימוש חיצוני בכרוב לטיפול בדלקת ובגודש. הוא מפחית דלקת ומשכך כאב.

פנולים

משפחה גדולה של מרכיבים נפוצים מאד בצמחים. הם מצויים בריכוז גבוה בירקות בפירות ובצמחי תבלין, ומהווים חלק מהתזונה היום-יומית של האדם.

הם כוללים פנילפרופנואידים, פלבונים, אנתוציאנינים, טאנינים, איזופלבונים.

הפשוטים ביותר הם מרכיבים בעלי יחידה אחת של פנול, כדוגמת האפיול המצוי בפטרוזיליה, התימול והקרבקרול המצויים באורגנו, באזוב, בבת קורנית, והג'ינג'רול המצוי בג'ינג'ר. כולם צמחי תבלין נפוצים בשימוש. הם אנטי מיקרוביאליים ואנטי פטרייתיים.

eugenol הם פעילים כנוגדי חמצון ומשככי כאב.

Phenylpropanes

נפוצים כשמנים נדיפים בצמחים ארומטיים. שמנים נדיפים מצויים במשפחות בוטניות רבות. ריכוזים גבוהים של שמנים נדיפים מצויים במשפחת השפתניים-Lamiaceae, הסוככיים-Apiaceae, ההדסיים-Myrtaceae, הפיגמיים-Rutaceae והעריים-Lauraceae. יש להם ערך רפואי וכלכלי רב.

אנתול המצוי בשומר המצוי, באניס ובאניס הכוכבי הוא פנילפרופאן. מרבים להשתמש בו בתעשיית המזון, הממתקים, ההיגיינה וכן בתעשיית התרופות.

פלבונואידים

כולל פלבונים, פלבאנים, אנתוציאנינים, פרואנתוציאנינים, איזופלבונים.

הפלבונואידים נפוצים מאד בחלקים שונים של הצמח, בירקות ובפירות. הם נוגדי חמצון, אנטי דלקתיים, מעכבים שחרור היסטמין, מגינים על הכבד, אנטי ויראליים, אנטי מיקרוביאליים, נוגדי סרטן, נוגדי עוויתות, מונעים שבירות של קפילרות, מונעים עודף חדירות של קפילרות.

חלק מהפלבונואידים מגיעים אל המוח ומגינים על תאי העצב מפני חמצון והרס. הם מסייעים לשיפור פעילות המוח.

פלבונואידים המגיעים אל הרישתית פועלים כנוגדי חמצון ברקמות של העין, ומגינים על העין מפני מחלות ניווניות.

מרכיבים נוספים המצויים במזון הם חומצות אורגניות, חומצות פנוליות, סטרולים צמחיים, חומצות שומניות,

פוליסכרידים, ויטמינים, אנזימים, קואנזימים.לימוד המרכיבים הפעילים המצויים וההשפעה הפיזיולוגית שלהם, יגרום לאדם להתייחס ברצינות רבה יותר לבחירת המזון, לאופן ההכנה ולמינון.

מקור התמונה

חזרה לחנות

אומגה 3

אומגה 3 - מצויים בשוק ארבעה תוספי מזון עיקריים: שמן מכבד של דגים עשיר בויטמין A ו-D2. שמן צמחי העשוי בעיקר מזרעים של פשתן, פטל שחור

תפקיד השומנים בגוף

השומנים הם המקור הראשון להפקת אנרגיה, מסייעים לספיגת ויטמינים הנמסים בשמן, השומנים הם מרכיב חשוב בממברנה של התא, הם מעורבים בפעילות של מערכת העצבים, בתהליך דלקתי ובתקשורת בין-תאית.

כ-98% מהשומנים שאדם אוכל הם טריגליצרידים. השאר הם פוספוליפידים, וכן סטרולים, שרובם כולסטרול.

הפוספוליפידים דומים לטריגליצרידים. הם מורכבים ממולקולה של גליצרול המחוברת לשתי חומצות שומניות, והפחמן השלישי קשור לאינוסיטול, כולין, סרין או אתנול-אמין. הם מצויים בעיקר בממברנות של התאים.

רוב החומצות השומניות בגופנו הן במצב cis.

בקונפיגורציה ציס שני אטומי המימן מצויים באותו צד של הקשר הכפול, בעוד שבטרנס הם מצויים משני צידי הקשר הכפול. הגוף יכל לייצר חומצות רוויות וחד בלתי רוויות, ומשום כך אין ביניהן חומצות חיוניות.

חומצות רב-בלתי רוויות מצויות כאומגה 3 או 6. גוף האדם אינו יכל להכניס קשר כפול למקומות אלו, והאדם חייב לקבלן מהתזונה.

החומצה הראשונה מכל קבוצה נחשבת לחיונית, וחייבים לקבל אותה מהמזון. החומצה הלינולאית 18:2(LA) היא הראשונה מהקבוצה של אומגה 6. היא מהווה כ-85-90% של חומצות אומגה 6 שאדם אוכל. היא עוברת מטבוליזם והופכת לחומצה גמא-לינולאית (GLA), די הומו גמא-לינולאית (DGLA) וחומצה ארכידונית (AA). האנזימים הפועלים עליה הם elongaseו- denaturase.

החומצה האלפה-לינולנית 18:3(ALA) היא הראשונה בקבוצה של אומגה 3. היא עוברת מטבוליזם על ידי אותם אנזימים ל-20:5-EPAול- docosahexaenoic acid-22:6-DHA . התפקיד היחיד הידוע ל-ALA הוא להיות הפרקורסור של שתי החומצות המוזכרות כאן.

מחקרים שבדקו את שיעור ההפיכה ל-EPAול-DHA מצאו שיעורים של 0.2-15% (1). ניתן לראות שהמטבוליזם של החומצה אינו גבוה. יש הטוענים שהוא גבוה יותר אצל צעירים, והולך ופוחת עם השנים. כדי להפחית סיכונים עדיף לקבל את החומצות מהתזונה באופן ישיר (2). שתי החומצות הן פרקורסור של איקוסנואידים: פרוסטגלנדינים, לויקוטריאנים ותרומבוקסאן.

בדרך כלל, איקוסנואידים הנוצרים מחומצות שומניות אומגה 6, נוטות להגביר פעילות דלקתית. הם מגבירים סיכון למחלות, כגון, דלקת מפרקים, לופוס, פסוריאזיס, דלקת המעי הגס המתכייבת, מחלות חניכיים ואלצהיימר (3).

איקוסנואידים הנוצרים מחומצות אומגה 3, הם עדינים יותר, או נוגדי דלקת (1).

השפעה של חומצות אומגה 3 על הלב וכלי הדם

בשנת 1970 מצאו חוקרים מדנמרק, שלאסקימוסים הגרים בגרינלנד יש אחוז תמותה נמוך ממחלות קרדיו-וסקולריות, על אף האחוז הגבוה של שומנים וכוסטרול בתזונה שלהם (4). החוקרים הניחו שהסיבה היא האחוז הגבוה של EPAו- DHAשמגן על כלי הדם. כאשר הגרו האסקימוסים לדנמרק, ושינו את התזונה שלהם עלה הסיכון למות ממחלת לב פי 8 (4).

מאז יצאו מחקרים רבים שהראו את הערך של חומצות אומגה 3 בשמירה על קצב תקין של הלב ובמניעת קרישים בכלי הדם. באיטליה יצא מחקר גדול בו השתתפו 11.324

חולי לב, שכולם טופלו בתרופות (5). הם קבלו 300 מ"ג של ויטמין E, 850 מ"ג של EPAו-DHA ליום או פלצבו. המחקר נמשך שלוש וחצי שנים.

התוצאות הראו שבקבוצה שקבלה חומצות אומגה-3 היתה ירידה של 15% לעומת קבוצת הביקורת בהתקפי לב ואירועי מוח שלא גרמו למוות, 20% ירידה במוות מכל הסיבות, ו45% ירידה במוות ממחלות לב. ויטמין Eלא הגן בכלל (5).

EPAו-DHA מגינות על הלב בכמה דרכים: הן מייצבות את שריר הלב ובכך מגינות עליו מפני שינויי קצב, הן מפחיתות את צימות טסיות הדם ומונעות היווצרות קרישים בתוך כלי הדם, מקטינות את גידול הקריש הנוצר על דפנות כלי הדם, מסייעים להורדת רמת טריגליצרידים בדם, ותורמים להרפייה של החלק הפנימי של העורקים וכך מונעים את היצרותם.

השפעה של חומצות אומגה-3 על מחלות נפשיות והתפתחות המוח

השומן מהווה כחצי מהמשקל היבש של המוח, והוא עשיר בחומצות אומגה-3. הן נמצאות בכל הממברנות של תאי המוח, וחיוניות לכל פעילות המוח, כולל זכרון, התנהגות, מחשבה ושיקול דעת.

כמה מחקרים הראו שחומצות אומגה-3, כתוסף מזון, מסייעות במצבים של סכיזופרניה (6), דכאון (7) ומאניה-דפרסיה (8), כשהן ניתנות ביחד עם התרופות המתאימות.

מומלץ מאד לנשים בהריון לקחת חומצות אומגה-3 כתוסף מזון, אם אינן אוכלות דגים המכילים חומצות אלה.

DHA מצויה בריכוז גבוה בפוספוליפידים של רישתית העין ובממברנות של תאי המוח.

השפעה של חומצות אומגה-3 על דלקת מפרקים

חומצות אומגה-3 מסייעות במקרים של דלקת מפרקים שגרונית להפחית כאב, ולהגביר את הגמישות והתנועה במפרקים. הם מעכבים ייצור של פרוסטגלנדינים ולויקוטריאנים המגבירים כאב ומנציחים דלקות, ומפחיתים את הדלקת הכרונית. המינון המומלץ הוא 3000 מ"ג ל-12 שבועות. ניתן להפחית אחרי זה, או להמשיך לעוד 6-12 שבועות (9).

השפעות נוספות של חומצות אומגה-3

חומצות אומגה-3 מפחיתות את הסיכון לפיתוח עמידות לאינסולין, הסיכון לאיבוד הכושר הקוגנטיבי ולמחלת

אלצהיימר. הן מסייעות במקרים של הפרעות קשב אצל ילדים ובמקרים של לופוס.

מקורות לחומצות אומגה-3

הכמות המומלצת על ידי מקורות שונים, כולל WHO היא 300 – 500 מ"ג ליום (25) של EPA ו-DHA ביחד.

מקורות בטבע: דגים, כגון, הרינג, מקרל, סלמון, סרדינים, לפחות פעמיים בשבוע.

שמן קנולה: היחס בין חומצות אומגה 6 לאומגה 3 הוא 2:1. בכל כף יש 2.8 ג' חומצה לינולאית- LA, ו-1.3 ג' חומצה אלפה-לינולנית-ALA.

פשתן ושמן פשתן: הזרעים של הפשתן מכילים חומצה אלפה-לינולנית בריכוז של 1800 מ"ג בכף שטוחה (8 ג') של זרעים. המינון המומלץ הוא 1-3 כפות ליום של זרעים שלמים או טחונים. שמן פשתן מכיל 8 ג' של ALA בכף.

בין הירקות, העשיר ביותר בחומצות אומגה-3 הוא רגילת הגינה- Portulaca oleracea.

בטיחות השימוש בשמן דגים

אין בעיות של בטיחות עם שמן דגים כאשר משתמשים בו במינון המומלץ של 300-500 מ"ג ליום. בטוח יותר להשתמש בו ביחד עם הארוחה.

כאשר משתמשים בריכוז גבוה, הוא עלול לגרום לגזים, בחילה, צואה רכה ולפעמים שלשול קל (10).

חומצות אומגה-3 מעכבות צימות של טסיות דם, ומפחיתות קרישיות של הדם. מומלץ לא להשתמש בהן לפני ניתוח.

סיכון כזה קיים בעיקר במינונים של 3000 מ"ג ליום ומעלה.

חשוב להתייעץ עם רופא אם לוקחים קומדין או אספירין לדילול הדם.

תוספי אומגה 3 המצויים בשוק

מצויים בשוק ארבעה טיפוסים עיקריים של תוספי מזון:

1. שמן מכבד של דגים עשיר בויטמין Aו-D

2. שמן צמחי העשוי בעיקר מזרעים של פשתן, פטל שחור, בורגו ושמן נר הלילה.

3. שמן דגים מרוכז המכיל מינון גבוה של EPA ו-DHA

4. DHA שנלקח מאצות ים.

אנשים האוכלים תזונה מסודרת אינם זקוקים לשמן המכיל ויטמינים Aו-D. ויטמין Aעלול להיות מסוכן בריכוז גבוה.

השמן של תערובת הצמחים הוא היקר ביותר. הוא מכיל תערובת של אומגה 3,6 ו-9. עדיף לקבל אותו דרך הצמחים עצמם. השמן השלישי מכיל בד"כ כמות של 180 מ"ג של EPAו-120 מ"ג של DHA. הוא המתאים ביותר.

צמחונים שאינם מוכנים לקבל תכשירים מהחי יכולים להשתמש בתכשיר המופק מאצת הים Neurominis שאין בו EPA והוא עשיר מאד ב- DHA. ילדים יכולים להשתמש בשמן דגים או באצת הים, ולנשים בהריון הוא מתאים במיוחד.

ספרות

1. Thomas PR. Omega-3 fatty acids: The fats of life and good health. The Dietary Supplement 2003 Mar-April, 4: 1-12.

2. Harris WS. Editorial: n-3 long chain polyunsaturated fatty acids reduce risk of coronary heart disease death: extending the evidence to the elderly. American journal of Clinical Nutrition, 77: 279-280, 2003.

3. Simopoulos AP. Omega-3 fatty acids in inflammation and autoimmune diseases. Journal of the American College of Nutrition, 2: 495-505, 2002.

4. Dyeberg J et al. Fatty acid composition of the plasma lipids in Greenland Eskimos. American Journal of Clinical Nutrition, 28: 958-966, 1975.

5. Gruppo Italiano per lo Studio della Sopravivenza nell’ infarto myocardico. Dietary supplement with n-3 polyunsaturated fatty acids and vitamin E after myocardial infraction: results of the GISSI-Prevenzione trial. The Lancet, 354: 447-455, 1999.

6. Emsley R. et al. Randomized placebo controlled study of ethyl-eicosapentaenoic acid as supplemental treatment in schizophrenia. American Journal of Psychiatry, 159: 1596-1598, 2002.

7. Brujnsma KA. Taren DL. Dieting essential fatty acid intake , and depression. Nutrition Review 58: 98-108, 2002.

8. Stoll Al. et al. Omega 3 fatty acids in bipolar disorder. Archives of General Psychiatry, 56: 407-412, 1999.

9. Nelson ME. et al. Strong women and Men Beat Arthritis. GP. Punam’s Sons New York, NY. 2002, pp. 300.

10. Vanschoonbeek K. et al. Fish oil consumption and reduction of arterial disease. Journal of Nutrition, 133: 657-660, 2003.

חזרה לחנות

פוליסכרידים כאימונוסטימולנטים

אימונוסטימולנטים - שיטאקי מייטאקי ריישי קורדיספס - המבנה המולקולרי שלהם שונה, אבל השפעתם על מערכת החיסון דומה. הם מגבירים את הבליעה של חידקים

אימונוסטימולנטים

המונחים אימונוסטימולציה או אימונומודולציה הם חדשים יחסית, והם אינם מוזכרים ברפואה המסורתית. ניתן למצוא הגדרה של צמח כמגביר עמידות להשפעות הבאות מהחוץ. העבודות הרבות שנעשו בעשרות השנים האחרונות על המבנה והתפקוד של מערכת החיסון, הביאו לגילוי של מרכיבים שמסוגלים לשפעל את מרכיבי המערכת ולסייע לשיקומה במקרים של תפקוד לקוי.

Spelman et al.(1) הגדיר צמחים אימונוסטימולנטים, כצמחים שעל ידי ויסות דינמי או מולקולות אינפורמטיביות משנים את הפעילות של מערכת החיסון. הם מזרזים את מערכת החיסון הבלתי ספציפית, מתערבים בפעילות של המערכת הספציפית, משנים את התפקוד והיעילות של מקרופאגים, גרנולוציטים, תאי הרג טבעיים, לימפוציטים, ציטוקינים ומערכת המשלים (2).

המרכיבים הצמחיים המשתתפים בשפעול מערכת החיסון משתייכים לקבוצות שונות של חומרי טבע: אלקלואידים, טרפנואידים, קינונים, תרכובות פנוליות, פוליסכרידים, פפטידים וגליקופרוטאינים (3).

פוליסכרידים כאימונוסטימולנטים

פוליסכרידים רבים, המסיסים במים, בודדו מפטריות, אצות וצמחים עילאיים. מקורם בדפנות התא הצמחי.

המבנה המולקולרי שלהם שונה, אבל השפעתם על מערכת החיסון דומה. הם מגבירים את הבליעה של חידקים על ידי גרנולוציטים ומקרופאגים, מחישים ייצור של אינטרלויקינים ואינטרפרון, וממריצים פעילות של תאי הרג טבעיים ו-T- לימפוציטים.

קבוצה חשובה של פוליסכרידים פעילים היא זו המצויה בפטריות אכילות ורפואיות. הקבוצה הפעילה היא כנראה beta-glucans המצויים בזרעים, בשמרים, חיידקים, פטריות ואצות.

beta glucan:

glucans הם שרשרות ארוכות של מולקולות של פוליסכרידים, הבנויות מגלוקוז. קישור אלפה או בטא מתייחס לצורה שתת- היחידות קשורות זו לזו. הפעילות שלהם תלויה במבנה הכימי שלהם, כגון, משקל מולקולרי, אופן הסתעפותם, מסיסותם במים והמבנה השלישוני שלהם.

פטריות עשירות ב-beta glucan:

Lentinula edodes Shitake

Grifola frondosa Maitake

Ganoderma lucidum Reishi

Coriolus versicolor, Poria cocos, Cordyceps

ה-beta-glucans הנחקרים ביותר הם lentinan מהשיטקי, grifolan מהמייטקי והפוליסכריד-פפטיד PSP מ-Coriolus versicolor.

lentinan:

lentinan הוא בעל משקל מולקולרי 500.000, בעל שלד בנוי מיחידות 1-3 והסתעפויות 1-6, ומבנה שלישוני של helixמשולש. grifolan בנוי בצורה דומה.

lentinan ניתן בהזרקה לחולי סרטן ביפן. מחקרים קליניים הראו הארכת זמן ההישרדות במקרים של סרטן המעי הגס (4). ריכוז ה-lentinan בפטריות הטריות קטן. באחד המחקרים בודדו 31 ג' של lentinanמ-200 ק"ג של פטריות טריות (0.02%). לפחות חמישה פוליסכרידים נוספים בודדו מהשיטקי.

קבוצה שונה של פוליסכרידים שמוצאים בצמחים אימונוסטימולנטים הם heteropolysaccharides. הם מורכבים משנים או שלושה מונוסכרידים שונים.

רבים מבין ההטרופוליסכרידים הם בעלי שרשרות מסועפות, והם קשורים לחלבונים בקשר קוולנטי ויוצרים גליקופרוטאינים, או שהם קשורים לליפידים, ויוצרים גליקוליפידים. גוף האדם אינו מייצר סוכרים. הוא צריך לקבל אותם מצמחים, פטריות או אצות, ולבנות סוכרים מיחידות של מונוסכרידים. כמה מהמונוסכרידים השכיחים ביותר בהם משתמש הגוף לייצר פוליסכרידים הם: mannose, galactose, xylose, arabinose, glucoronic acid, N-acetyl glucosamine, N-acetyl galactoseamine.

Rhamnogalacturan

הטרופוליסכרידים בעלי פעילות אימונוסטימולנטית מוצאים באליטרוקוקוס Eleutherococcus senticosus. הפוליסכריד העיקרי שלו הוא heteroxylan עם משקל מולקולרי 30.000, עם שאריות של beta-xylose, ושרשרות צדדיות המכילות ארבינוז ומתיל-חומצה גלוקורונית (5). אליטרוקוקוס מגביר חלוקה של לימפוציטים ומזרז פעילות של T-לימפוציטים (6).

הפוליסכרידים השונים משפעלים פעילויות שונות של מערכת החיסון. יש ביניהם כאלה הפועלים בעיקר על מערכת המשלים. המבנה, המשקל המולקולרי ואיפיון הכימי שלהם שונה.

אין בידי המדענים אפשרות לקבוע מהו היחס בין המבנה והפעילות, ומהו מבנה הפוליסכריד שיתן פעילות אימונוסטימולנטית אופטימלית.

כדי לקבל פעילות יעילה ומעט תופעות נגד שליליות, משתמשים בפורמולה המכילה כמה צמחים אימונוסטימולנטים, כפי שעשו בתרביות השונות מאז הזמן העתיק ביותר.

שימוש רפואי במרכיב מבודד ומנוקה הוא דבר חדש בביולוגיה, וחדש לתפקוד הפיזיולוגי של הגוף. צרוף של כמה צמחים, בעלי מרכיבים שונים, מתאים יותר לפעילות הפיזיולוגית, שבה אנזימים ורצפטורים רבים מגיבים ביחד.

ספרות.

1. Spelman K. Duke J.A. and Bogenschutz-Godwin MI. 2006. The Synergy principle in Plants, Pathogens, Insects, Herbivores and Humans. In “Natural products from plants” (PB. Kaufman, ed), Vol. 2e, pp. 475-501, CRC Press, Boca Raton, Fla.

2. Wagner H. 1990, Search for plant derived natural products with immunostimulatory activity (recent advances). Pure & Appl. Chem. Vol. 62: 1217-1222.

3. Wagner H. and Prokach A. 1985, Immunostimulatory Drugs of Fungi and Higher Plants. In Economic and Medicinal Plant Research, Vol 1, Academic Press- London- New York, p. 113-153.

4. Ladanyl A. Timar J. Lapis K. Effect of lentinan on macrophage, cytotoxicity against metastatic tumor cells. Cancer Immunol. 1993, 36; 123-126.

5. British Herbal Compendium Vol. 1992, ( Bradley PR. Ed.) Eleutherococcus pp. 89-91, British Herbal Medicine Association, Bournemouth, Dorset.The Clinical Guide to Herbs, 2003 (Bluementhal M. Ed.) Eleuthero, pp.97-107, American Botanical Council, Austin, Texas.

חזרה לחנות

פיטואסטרוגנים ופרוגסטין – קשירת אסטרוגן בצמחים

אסטרוגן בצמחים - הצמחים אצלם קשירת האסטרוגן היתה הגבוהה ביותר הם: סויה, שוש קירח, תלתן אדום, בת קורנית, כורכום, ורבנה ו-Humulus lupulus.

השפעת פיטואסטרוגנים ופרוגסטין שבמזון, בצמחים ובתבלינים.

Zava DT. Dollbaum CM. Blen M. Estrogen and progestin bioactivity of foods, herbs and spices. Proc. Soc. Exp. Biol. Med. 1998, 217: 369-178

במחקר הנוכחי נבדק הכושר של למעלה מ-150 צמחים, ששמשו באופן מסורתי לטיפול בהפרעות שונות בבריאות, להתחרות באסטרוגן ובפרוגסטרון על הקשירה לרצפטורים התוך- תאיים לפרוגסטרון ולאסטרוגן בתאים אנושיים שנלקחו מחולים בסרטן השד.

הצמחים אצלם קשירת האסטרוגן היתה הגבוהה ביותר הם: סויה, שוש קירח, תלתן אדום, בת קורנית, כורכום, ורבנה ו-Humulus lupulus.

הצמחים שאצלם קשירת הפרוגסטרון היתה הגבוהה ביותר הם: אורגנו, ורבנה, כורכום, בת קורנית, תלתן אדום ודמיאנה.

חלק מהצמחים המכילים ריכוז גבוה של פיטואסטרוגנים ופיטופרוגסטינים נבדקו לפעילות המשפיעה על וויסות של גידול תאי סרטן השד בתרבית, ועל הגברה או עיכוב של ייצור של alkaline phosphatase, המוצר הסופי אחרי פעילות של פרוגסטרון. באופן כללי נמצא שהצמחים פעלו כאגוניסטים בתאים בהם הם נקשרו לרצפטור של אסטרוגן, באופן דומה לאסטרדיול. הצמחים שנקשרו לרצפטור של הפרוגסטרון היו ניוטרליים או אנטגוניסטים.

נבדקה קשירה של אסטרוגן ופרוגסטרון לרוק לאחר שתיית חלב סויה, פרוגסטרון ומוצרים מדיוסקוראה.

חלב סויה גרם לעליה משמעותית בקשירת אסטרוגן ברוק. לא נראתה עליה בריכוז האסטרדיול. קשירת הפרוגסטרון לא היתה משמעותית.

החוקרים מסיקים שמזון, צמחים ותבלינים, שאנו נוהגים להשתמש בהם כחלק מהתזונה, מכילים פיטואסטרוגנים שיכולים לפעול כאגוניסטים או אנטגוניסטים, כמזרזים או כמעכבים תהליכים פיזיולוגיים.

פורמולה מוצעת על ידי Paul Bergner לנשים בגיל המעבר.

Vitex agnus castus 15% שיח אברהם פירות

Cimicifuga racemosa 15% קוהוש שחור שורש

Angelica sinensis 15% אנג'ליקה שורש

Salvia officinalis 10% מרוה רפואית עלים

Leonorus cardiaca 10% לאונורוס נוף הצמח

Verbena officinalis 10% ורבנה רפואית נוף הצמח

Rehmannia glutinosa 10% רהמניה שורש

Taraxacum officinale 10% שינן רפואי שורש

Glycyrrhiza glabra 5% שוש קירח שורש

המינון: 2-5 מ"ל 2-3 פעמים ביום.

ורבנה ושינן הם צמחים מקררים, והם מאזנים את האנג'ליקה ושיח אברהם שהם מחממים. ניתן להחליף את אחד הצמחים בפיאוניה כדי לקבל השפעה דומה לשל הפרוגסטרון. במקרים של כאב ניתן להוסיף דיוסקוראה. המספר הרב של הצמחים בפורמולה מקטין את האפשרות לתופעות לוואי שעלול לגרום אחד הצמחים.

מקור התמונה

חזרה לחנות

פלבנואידים

פלבנואידים -anthocyanins, flavonols flavones, isoflavones, flavanones, flavanols, chalcones, leukoflavonoids מספר גורמים משפיעים על הצבע שלהם

הפלבונואידים כוללים: anthocyanins, flavonols flavones, isoflavones, flavanones, flavanols, chalcones, leukoflavonoids

מספר גורמים משפיעים על הצבע שלהם ועל יציבותם: מבנה מולקולרי, ריכוז, pH, יוני מתכת, אנזימים, חמצן, חומצה אסקורבית שעוזרת לייצב אותם, סוכרים הקשורים אליהם, חלבונים הקשורים אליהם, טמפרטורה, זמן החימום, אכסון.

עצמת הצבע של הפלבונואידים מסייעת לנו לקבוע את איכות הצמח, אבל ישנם פלבונואידים חסרי צבע, כך שהצבע אינו יכל לשמש קריטריון יחידי.

האנתוציאנינים, שצבעם אדום, ארגמן וכחול כהה, יציבים ב- pH חומצי 2-3. ישנם צמחים, בעיקר במשפחת הזיפניים, שצבע הפרח משתנה אחרי ההאבקה מורוד-אדום לכחול בהיר. בצמחים אלה חל שינוי ב-pH אחרי ההאבקה.

מה שמקשה במיוחד על הבנת הפעילות הפיזיולוגית של הפלבונואידים, הוא הקושי להרחיב את המחקרים למצבים in vivo. הספיגה שלהם מהמעי, והמטבוליזם שהם עוברים משפיעים מאד על פעילותם. במחקרים רבים נאמר שאין מוצאים פלבנואידים בפלסמה. מרבים למצוא בפלסמה מטבוליטים של פלבנואידים. הפלבנואידים הבנויים מיחידות קטנות של פנולים מתפרקים למונומרים או דימרים, שאותם ניתן למצוא בפלסמה.

ישנם פלבונואידים שנהרסים בסביבה בסיסית, כשה-pH גבוה יותר מ-7. בפלסמה של האדם שורר pH7.4-7.5, במיצי המרה ה-pHהוא 7.1-8.5. ה-pH במעי הוא מעל 8, ובמיצי הפנקריאס 7.0-8.5.

לעומת הדיווחים על חוסר פלבנואידים בפלסמה, מתפרסמים מחקרים המוכיחים שהפלבונואידים עוברים את מחסום הדם-מוח, ופעילים בתוך המוח,מגיעים לרישתית של העין, ופועלים כנוגדי חמצון, נוגדי דלקת, מגבירים של זרימת דם, נוגדי עוויתות ומונעים היצרות של כלי דם.דברים רבים נשארו בלתי ברורים. כנראה שלפלבנואידים שונים יש תכונות שונות של ספיגה ושל שמירה על יציבות. שוב נשאלות השאלות מה ההבדל ביניהם. מי הפלבונואיד שישאר יציב ויגיע לרקמות שונות בגוף ומי יהרס בדרך.

מקור התמונה ee04e39560afd01423c24558ea88d9e0.jpg (603×1072)

בחזרה לחנות

שימוש בצמחי מרפא כמזון – רעיונות חדשים

צמחי מרפא כמזון - הגדילן המצוי Silybum marianum הוא אחד הצמחים המתאימים ביותר לשימוש כמזון. הגדילן הוא צמח בר נפוץ בארץ וקל מאד לגדלו.

צמחי מרפא כמזון – ד"ר מינה פארן

"יהא מזונך תרופתך ותרופתך מזונך" אמר היפוקרטס, אבי הרפואה המערבית. בתרבויות שונות נאמרו הדברים בצורה שונה, אבל התוכן זהה. מזוננו מורכב ממרכיבים פעילים שיש להם השפעה פיזיולוגית על מערכות שונות בגופנו. אם נלמד להשתמש במזון כתרופה לא נזדקק לתרופות בכלל. הצמחים המתאימים לשימוש כמזון הם אלה שאין בהם רעילות, ושהם חסרי טעם מודגש. נעדיף צמחים שהמרכיבים הפעילים שלהם מצויים בריכוז משמעותי.

הגדילן המצוי Silybum marianum הוא אחד מצמחי המרפא המתאימים ביותר לשימוש כמזון. הגדילן הוא צמח בר נפוץ בארץ וקל מאד לגדלו. הגדילן נחשב לאחד מהצמחים החשובים ביותר לטיפול בכבד. הזרעים מכילים תערובת של פלאבנואידים הנקראים סילימרין. הוכיחו שהסילימרין הוא אנטי אוקסידנט יעיל, המגן על תאי הכבד מפני הרדיקלים החופשיים. הוא מתחרה עם רעלנים שונים ומונע את קשירתם לקרומי התאים, משפר רגנרציה של תאי הכבד במקרים של הפטיטיס, או כאשר נגרם נזק מעודף של אלכוהול הצמח נחשב לבטוח לשימוש. לא נמצאו תופעות לוואי שליליות ולא אינטראקציות עם תרופות אחרות. לא נמצאה גם השפעה שלילית של מנת יתר. כולנו זקוקים לניקוי הכבד, מבוגרים וצעירים. המזון שאנו אוכלים הוא מרוסס, מעובד ומכיל כימיקלים רבים שעלולים להזיק לכבד. הגדילן יכל להתאים להכנת מזון טעים ונעים, מומלץ לכולם באופן קבוע, ובפרט לאחר לקיחת אנטיביוטיקה או תרופות שעלולות להשפיע לרעה על הכבד. מאחר והוא כמעט חסר טעם ניתן להכין ממנו מזון מתוק או מלוח.

כמה הצעות: גומזיו – לקלות מלח שומשום וזרעי גדילן טחונים ביחד. להשתמש כתבלין. להכין גדילן עם מעט דבש, בדומה לשומשומיות או לבוטנים. להכין מזרעים טחונים של גדילן מיני מאפה. לפזר זרעי גדילן עם זעתר על פיתות, ועוד ועוד…

חזרה לחנות

Lycopus virginicus, כף הזאב, Virginia water horehound

כף הזאב - נוהגים להשתמש בצמח לטיפול במחלות של הכבד, הכליות והלב. התוויות: עצבנות, הפרעות בשינה, לטיפול ביתר פעילות של בלוטת התירואיד הקשור ל

שם בוטני: Lycopus virginicus

שם נפוץ: Virginia water horehound

שם עברי: כף הזאב (מין נוסף בשימוש רפואי הוא Lycopus europaeus, כף הזאב האירופית, הגדל בר בארץ.)

משפחה: שפתניים, Labiatae

חלקי צמח בשימוש: נוף הצמח שנקטף בזמן הפריחה.

תאור בוטני: צמח רב שנתי עשבוני, שגובהו כ-60 ס"מ. גדל בצפון אמריקה. המין L. europaeus גדל באירופה ובארץ ליד מקווי מים.

רכיבים פעילים: חומצה קפאית והנגזרות שלה חומצה רוזמרית ו- lithospermic פלבנואידים, אפיגנין, לוטאולין והגליקוזידים שלו, דיטרפנים, שמן נדיף 0.1%.

פעילות רפואית: מעכב דה-יודינציה פריפרי של הורמון התירואיד T4. מעכב פעילות של בלוטת התירואיד על ידי עיכוב העברה של יוד והפרשה של הורמון התירואיד.

הפוליפנולים מעכבים ייצור פרולקטין וגורמים לירידה בריכוז פרולקטין. הם גם אחראים לעיכוב ייצור והפרשה של הורמונים של התירואיד.

התוויות: עצבנות, הפרעות בשינה, לטיפול ביתר פעילות של בלוטת התירואיד הקשור להפרעות בפעילות של מערכת העצבים האוטונומית, לטיפול בכאב ומתח בשד, לטיפול בתסמונת טרום- ויסתית- PMS.

רפואה מסורתית: נוהגים להשתמש בצמח לטיפול במחלות של הכבד, הכליות והלב.

התוויות נגד: במקרים של תת-פעילות של בלוטת התירואיד, וכן הגדלה של הבלוטה ללא הפרעה בפעילותה. מומלץ לא להשתמש בצמח כאשר לוקחים הורמונים של התירואיד.

תופעות לואי: בלתי ידועות.

אינטראקציות עם תרופות אחרות: תכשירים מ-Lycopus עלולים להפריע לבדיקות עם איזוטופים רדיואקטיביים.

מנת יתר: הגדלה של בלוטת התירואיד עלולה להופיע רק אם משתמשים בריכוזים גבוהים מאד של הצמח. הפסקה פתאומית של לקיחת הצמח עלולה לגרום לעליה ב-TSH ובפרולקטין.

מינון: חליטה: 1-2 ג' ליום

טינקטורה: 1:5 ב-45% של אלכוהול 5 מ"ל ליום.

שימוש בהומיאופתיה: לטיפול ביתר פעילות של בלוטת התירואיד.

מקורות

Bucar R, et al. Flavonoid glycosides from Lycopus europaeus. Planta Med. 61: 489, 1995.

2. Kartnig T. et al. Flvonoids from the above ground parts of Lycopus virginicus. Planta Med. 59: 563-564, 1993.

3. Winterhoff H. et al. On the antigonadotropic activity of Lithospermum and Lycopus species and some of their phenolic constituents. Planta Med. 54: 101-106, 1988.

מקור התמונה

להזמנת כף הזאב

חזרה לחנות

יאקון – Smallanthus sonchifolius- Yacon

יאקון - התושבים שחיו בהרי האנדים לפני שהגיעו לשם האינדיאנים משבט האינקה, הכירו את היאקון ואת הערך כמזון. לא נשארו מהם דברים כתובים.בשנת 1615

יאקון-

שם נרדף: Polymnia edulis
משפחה: מורכבים, Asteraceae
חלקי צמח בשימוש: עלים, שורש
שמות מקומיים: Yacon, Mexican potato, aricona, aricoma

תאור הצמח: Yacon הוא צמח רב שנתי המשתייך למשפחת המורכבים. הוא גדל לגובה של 1.5-3.0 מ'. הפרחים בצבע צהוב עד כתום. הם מאובקים על ידי חרקים.
כל צמח מייצר בין ארבעה ל-20 שורשים בשרניים גדולים הדומים לפקעות (1).
כל שורש יכול להגיע למשקל של 500 גר'. קליפת השורש בהירה כשהצמח באדמה, והופכת במהירות לחום כהה כשהיא נחשפת לאוויר.
הצמח גדל בעמקים שבין הרי האנדים, וניתן למצוא אותו גם בגובה של 3200 מ' בהרים. מוצאו מהאזור של האנדים הנמוכים ומיערות העננים של דרום אמריקה.
הוא גדל בפרו, אקוודור, בוליביה וקולומביה.
מרבים לגדל את היאקון בהרי האנדים של דרום אמריקה. מוכרים את השורשים ליפן, טייואן, ניו זילנד, ולצ'כיה. השורש נמכר לארה"ב כשורש אכיל חדש.

שימוש כמזון : השורשים הטריים הם פריכים ומכילים מיץ. טעמם נעים, והוא מזכיר טעם של תפוח או מילון. השורש מתוק, והמתיקות עולה במשך האחסון. בדרך כלל אוכלים אותם טריים או מיובשים בשמש. נוהגים גם לאפות אותם, לבשל באדים לצלות אותם או להכין מהם מיץ, ולעשות ממנו סירופ.
בפרו מרבים להכין מוצרים שונים מהשורש של ה-Yacon. בשווקים בפרו ניתן למצוא מוצרים רבים שמכינים מהשורש, כולל משקאות, סירופ, עוגיות, דגני בוקר, ריבות ופודינג (1).

רפואה מסורתית: התושבים שחיו בהרי האנדים לפני שהגיעו לשם האינדיאנים משבט האינקה, הכירו את היאקון ואת הערך כמזון. לא נשארו מהם דברים כתובים.
בשנת 1615 כלל Felipe Guaman Poma de Ayala את היאקון ברשימה של 55 צמחים שמגדלים אותם באנדים (1). בארצות השונות של דרום אמריקה משתמשים בשורש הטרי כדיורטי, לטיפול בבעיות של הכליות ושלפוחית השתן.

מקור התמונה

חזרה לחנות

ריישי- Ganoderma lucidum – Reishi

ריישי - מחקרים קליניים נערכו עם מיצויים מימיים או מיצויים באלכוהול והוכיחו את הפעילויות הבאות: אנטי אלרגי, נוגד דלקת, משכך כאב, אנטי בקטריאלי-

השם הסיני: Ling Zhi או Ling qi
משפחה: Polyporaceae
חלקי צמח בשימוש: גוף הרבייה, תפטיר
תיאור הצמח: הריישי היא פטריה רב שנתית הגדלה על עצים, בעיקר על עצי אלון. הכובע עגול ומבריק, בצורת כליה. שם המין lucidum מתייחס לברק של הכובע, בדומה ללכה, בצבע חום- שחור. שם הסוג, Ganoderma, מתייחס גם הוא לברק של הפיטריה. Gan- מבריק, Derm- עור.
משמעות השם הסיני: הפיטריה של הרוח. הפיטריה מוזכרת בשם זה לראשונה במאה ה-11 לספירה. שמות סיניים נוספים הם: פטריית האלמוות, ופטריה של עשרת אלפים שנה.
על הכובע מופיעות טבעות גידול שנתיות. הרגל והכובע מעוצים. הנבגים לבנים, ונעשים חומים עם הגיל. ביפן היא גדלה הפיטריה על עצי שזיף, אבל היא נדירה מאד.
מינים נוספים: G. oregonense, G. tsugae, G. japonicum, G. capens, G. sinense
שימוש מסורתי: הפיטריה הייתה בשימוש בסין וביפן כבר לפני 4000 שנה. השתמשו בה לטיפול בהפטיטיס כרוני, נפריטיס, יתר לחץ דם, ארטריטיס, נוירלגיה, נדודי שינה, ברונכיט, אסתמה וכיב קיבה. שימוש ממושך הומלץ כדי להאריך את תוחלת החיים.
הפטריה נחשבת למחממת, וטעמה תפל. היא נחשבת לאחד מה- tonics הטובים ביותר.
ביפן נהגו לענוד את הריישי כקמיע. הפטרייה הייתה תמיד נדירה ומחירה היה יקר. היום מרבים לגדל אותה.

מרכיבים: פוליסכרידים, חומצות אמיניות, סטרואידים טריטרפנים, קומרינים, ergosterol,
שמן נדיף, רזין, חומצה אסקורבית, ריבופלווין. Beta-D- glucan, מינרלים: Mg, Ca, Zn, Mn, Fe, Cu, Ge.
הנבגים מכילים כולין, betain, חומצות שומניות, ארגוסטרול.
בחלקים השונים של הפטריה מצויים כ-100 טריטרפנים שונים, הכוללים: ganoderic acids, Ganoderenic acids, ganolucidic acids, ganoderic acid, Lucidenic acids ו- lucidone C.

פעילות: אימונוסטימולנט הודות לפוליסכרידים. הם ממריצים מקרופאגים לייצר TNF-alpha- Tumor Necrosis Factor וכן אינטרלויקוינים. הם ממריצים פעילות של תאי הרג טבעיים. הריישי היא אנטי סרטנית כתוצאה מהפעילות האימונוסטימולנטית שלה. מרכיבים נוספים בעלי פעילות אנטי סרטנית הם החומצות הטריטרפניות T-Z מחקרים הראו עיכוב של סרטן הכבד.
בתרביות רקמה הפוליסכרידים מגבירים סינתיזה של DNA ע"י תאי הטחול. אצל עכברים הם מגבירים ייצור של DNA ו-RNA במוח העצם.
הטריטרפנים מקנים לפטריה תכונות של אדפטוגן, אנטי אלרגי ומוריד לחץ דם.
המרכיב הפעיל ביותר כאנטי אלרגי הוא ganoderic acid C, וכן גם החומצות A ו-D המעכבות שחרור היסטמין.
טריטרפנים נוספים מסייעים להורדת לחץ דם ע"י עיכוב האנזים המהפך, ACE- Angiotensin Converting Enzyme.

ריישי מחקרים:

מחקרים קליניים נערכו עם מיצויים מימיים או מיצויים באלכוהול והוכיחו את הפעילויות הבאות:
אנטי אלרגי, נוגד דלקת, משכך כאב, אנטי בקטריאלי- מעכב התרבות של סטפילוקוקים, סטרפטוקוקים ובצילוס פנוימוניה, אנטי אוקסידנט, אנטי סרטני, אימונוסטימולנט, ממריץ פעילות של תאי הרג טבעיים,
אנטי ויראלי- ממריץ ייצור של אינטרפרון,
מוריד לחץ דם, מוריד רמת כולסטרול,
מרגיע, מגן על הכבד, משפר דה טוקסיפיקציה,
מחיש רגנרציה של תאי אפיתל של הסימפונות, ולכן מסייע לטיפול בברונכיט.

התוויות:

לטיפול בברונכיט, מחלות לב, יתר לחץ דם, סרטן, לחיזוק כללי, לשיפור הבריאות, לשיפור איכות השינה, להגביר עמידות למחלות זיהומיות, לטיפול במצבי אלרגיה, במקרים של הפטיטיס, נפריטיס, כיב פפטי, לויקופניה, סחרחורת, עצבנות מרובה.
ביפן מומלץ הריישי כסיוע לטיפול בסרטן.
הפיטריה מומלצת לנשאים של וירוס האיידס-HIV, וכן לאנשים הסובלים מ-Epstein Barr Virus-EBV, וירוס נפוץ מאד שעלול לגרום למונונוקלאוזיס.
בשימוש חיצוני, כמשחה או lotion, להגנה על העור בפני קרינה אולטרה סגולית.

הכנה ומינון: ניתן להשתמש בפיטריה בצורות שונות: סירופ, מרק, חליטה, זריקות, כדורים, טינקטורות, אבקה מעורבת עם דבש.
מינון מומלץ- 3 כדורים של 1 ג' שלוש פעמים ביום,
טינקטורה בריכוז 1:5, 10 מ"ל שלוש פעמים ביום.
סירופ 4-6 מ"ל ליום.
הריישי היא פטריית מאכל ולא נמצאה בה רעילות כלל.

פעילות היפוגליקמית של הריישי מתוך המונוגרף של הפרמקופיאה של ארה"ב

ישנם כמה מחקרים המראים שלפטריית הריישי- Ganoderma יש השפעה הדומה לזו של האינסולין, והיא גורמת לירידה ברמת הסוכר בדם.
המחקרים עוסקים בהבנת המנגנון להורדת הסוכר. האם הריישי משפיע על ייצור האינסולין, על ירידה בעמידות האינסולין, על ספיגת הסוכר, על המטבוליזם של הסוכר.
עד עכשיו נערכו מחקרים in vitro וכן מחקרים על חיות.
שני ה-glycans שיש בריישי, ganoderans A ו- ganoderan B הם בעלי פעילות היפוגליקמית חזקה אצל עכברים בריאים ,אצל עכברים בעלי רמה גבוהה של סוכר בגלל שהם קבלו רמות של אלוקסן מ-10-100 מ"ג לק"ג לתוך הוריד.
הורדה משמעותית ברמת הגלוקוז התקבלה אחרי 7 שעות, עם כל המינונים של גנודרן A , ועם שני המינונים הגבוהים עם גנודרן B. מחקר יפני הראה שגנודרן A פעיל יותר כהיפוגליקמי מגנודרן B.
מחקר אחר הראה שגנודרן B וגנודרן C מורידים רמת סוכר. אחרי 7 שעות היתה ירידה ברמת הגלוקוז עם גנודרן B ו-C. אחרי 24 שעות הייתה הירידה בסוכר גדולה עוד יותר.
הוצעו שלושה מנגנונים לפעילות ההיפגליקמית של הריישי:

העלאת רמות האינסולין
העלאת השימוש בגלוקוז ברקמות היקפיות
העלאת המטבוליזם של הגלוקוז בכבד.

כשהשתמשו במחקר בעכברים נורמליים, ובעכברים שהזריקו להם סוכר, הייתה ירידה משמעותית של הסוכר עם שתי הקבוצות שקבלו 30 מ"ג ל-ק"ג של גנודראן B.
לא הייתה השפעה על רמת הכולסטרול והטריגליצרידים.
הפעילות ההיפוגליקמית הייתה חזקה ביותר אחרי 3-7 שעות, כאשר שהשתמשו בריישי מומס במים, שהכיל גנודראן B.

ספרות

1. Kahda, et al. The biologically active constituents of Ganoderma lucidum. Chemical Pharmacological Bulletin, 33:1367-1374, 1985

2. Mori, K. et al. Antitumor action of fruit bodies of edible mushrooms orally administered to mice. Mushroom Journal 7: 121-126, 1987
3. Willard, T.L. Reishi Mushroom: Herb of Spiritual and Medical Wonder. SylvanPress, Issaquah, WA, 19904.Yoshimassa K. and Hiroshi H. Central actions of Ganodema lucidum. Phytotgerapy Res. 1:17-21, 1987
4. Chang H.M., But P.P.H. Pharmacology and Application of Chinese Materia Medica. World Scientific, Hong Kong, 1986, pp 642-652
5. Jones K. et al. Reishi, Longevity herb of the orient. Townsend Letters for Doctors and Patients, November 1992: 1008-1012
6. Hobs C. Medicinal Mushrooms.An Exploration of Traditional Healing and Culture. Interweave Press, Inc. Loveland, CO, 1996 pp. 96-107

להזמנת פיטריית ריישי

חזרה לחנות

פרע מחורר- Hypericum peforatum, Medical Attributes

סגולות רפואיות של הפרע המחוררמסייע במקרים של דיכאוןנבדקו כמה מחקרים שסוכמו על ידי Cocrane. המחקרים שפורסמו לפני 1995, בעיקר בגרמניה,

הפרע המחורר- H. perforatum משתייך למשפחת הפרעיים Hypericaceae . הוא גדל באזורים ממוזגים במקומות רבים בעולם.
הוא היה ידוע כצמח רפואי ביוון העתיקה. השתמשו בו לטיפול בדיכאון חתכים וכוויות (1). מחקרים הנערכים בשנים האחרונות מצאו שהצמח יעיל לטיפול במחלות נוספות, כולל, סרטן, דלקות, מחלות הנגרמות על ידי חיידקים ווירוסים, וכן כנוגד חמצון וכמגן על העצבים (1). מפעלים מייצרים מוצרים סטנדרטיים הנלקחים על ידי מיליוני איש.

מחקרים רבים נערכו על הפרע, במיוחד על הפעילות שלו כאנטי דיכאוני. המחקר הנוכחי בדק את פעילותו והאפשרות לתופעות לוואי שליליות , ומסכם את הידע שהצטבר ב-30 השנים של שימוש בצמח.
הסוג פרע- Hypericum כולל כ-400 מינים של עשבים ושיחים בעלי פרחים צהובים.
Hypericum perforatum הוא צמח עשבוני שגובהו 40-80 ס"מ. הגבעולים והענפים מכוסים בעלים, בעלי נקודות שחורות הנראות בבירור כאשר מסתכלים בעלים מול האור. הפרחים צהובים. כשמרסקים אותם מתקבל צבע אדום.
מוצאו של הצמח מאירופה, והוא התפשט לאזורים ממוזגים באסיה, אפריקה, אוסטרליה צפון אמריקה ודרום אמריקה (1).

רפואה מסורתית
הפרע היה ידוע כצמח רפואי כבר לפני 2000 שנה. הוא נחשב לצמח דיורטי, מרפא פצעים, מסייע במקרים של בעיות הקשורות למחזור החודשי מומלץ לטיפול בתולעים במעי והכשת נחשים (1).
הקדמונים האמינו שיש לו תכונות מיסטיות. והשתמשו בו כהגנה משדים ורוחות רעות (1). מכאן השם היפריקום, שמשמעותו מעל הטבע, מעל התופעות היום- יומיות (1).
הנוצרים הראשונים האמינו גם הם שיש לצמח תכונות מיסטיות. היו שטענו שההשפעה של הצמח גדולה ביותר, אם קוטפים אותו ביום של John, שהוא ב-24 ביוני. זוהי תקופה שבה הפריחה היא בשיא. בימי הביניים המליצו המטפלים על הפרע כצמח המרפא פצעים ומשכך כאבים. Paracelus כתב בשנת 1525 שהפרע הוא צמח אנטי דכאוני, יעיל במקרים של מרה שחורה וריגוש יתר (1). במאה השמינית והתשיעית התפשט השימוש בפרע לארצות נוספות.
השתמשו בפרע לטיפול בדאגנות-יתר, דיכאון, נדודי שינה, עצירת מים בגוף וגסטריטיס. מיצוי של פרע בשמן שימש לטיפול בטחורים ודלקות. התפשט גם השימוש בפרע לטיפול בפצעים, חתכים, כוויות קלות ופגיעות בעצבים (1).

שימוש בפרע בימינו
משתמשים בפרע לטיפול בדיכאון ובמצבי רוח משתנים (1). הפרע מצוי היום בכדורים, קפסולות, טינקטרות וחליטות. הוא מאושר בפרמקופיאות באירופה ובאמריקה. הוא מצוי בצורת קפסולות המכילות 300 מ"ג מהצמח, במיצויים אלכוהוליים בריכוז 50% אלכוהול. המיצויים כוללים היפריצין והיפרפורין. בגרמניה ישנם מוצרים שהתקבלו על ידי מיצוי עם 80% אתנול, עם יחס 3:1 עד 7:1 של צמח לאלכוהול. המיצוי מכיל 5-6% היפרפורין ו- 0.28% – 0.12 של היפריצין (1).

חברות שונות מוציאות מוצרים נוספים. ישנם מוצרים המכילים היפריצין והיפרפפורין בריכוז שווה. מחקרים קליניים מאשרים שימוש במוצרים בריכוז של 300-1800 מ"ג ליום.
בארה"ב מאושר כתוסף מזון על יד ה-FDA. הוא אינו צריך לעבור את כל המבחנים לבטיחות והיעילות שלו (1). ה-FDA מצהיר שהוא אינו אחראי על הערך הרפואי של המוצרים (1).

מרכיבים: נמצאו שבע קבוצות של מרכיבים בעלי פעילות רפואית (1). הקבוצות הנפוצות ביותר הן naphthodianthrones שאליהם משתייך ההיפריצין, phloroglucinols שאליהם משתייך היפרפורין ופלבונואידים, כגון, phenylpropanes, פלבונול וביפלבונים (1). ההיפריצין וההיפרפורין הם המרכיבים העיקריים של הפרע. כ-20% מהמרכיבים שמוצו מהצמח הם בעלי פעילות רפואית (1).

היפרפורין Hyperforin

Naphthdianthrones:
ריכוז ה-Naphtodiannthrones בפרע הוא 0.1%-0.3%. היאנתרונים הנפוצים ביותר בפרע הם: היפריצין, פסוידוהיפריצין, איזוהיפריצין ופרוטוהיפריצין.
היפריצין הוא אנתרקינון האחראי לצבע השמן. היפריצין מצוי בפרחים, בעיקר בנקודות השחורות המצויות בעלי הכותרת של הפרחים. פלבונואידים מצויים בריכוז של 7% בגבעולים ו-12% בפרחים ובעלים. הם כוללים: קוורצטין, קמפרול, לוטאולין, היפרזיד, איזו קוורצטין, רוטין.
Lipophilic Compounds:
היפרפורין הוא חומר ליפופילי. הוא מצוי בפרע בריכוז של 2-4.5%. הוא בלתי יציב בנוכחות אור וחמצן. הוא משתייך לקבוצה של phloroglucinol.
שמנים נדיפים מצויים בפרע בריכוז 0.05% עד 0.9%. אלה הם ברובם ססקויטרפנים.
מרכיבים נוספים:
טאנינים מצויים בריכוז 35 עד 16%, תרכובות פנוליות, כגון, חומצה קפאית, חומצה כלורוגנית, חומצה קמרינית.

סגולות רפואיות של הפרע המחורר ע"פ מחקרים:

מסייע במקרים של דיכאון
נבדקו כמה מחקרים שסוכמו על ידי Cocrane. המחקרים שפורסמו לפני 1995, בעיקר בגרמניה, שווייץ ואוסטריה נערכו בעיקר כדי להראות שטיפול בדיכאון יעיל יותר מאשר הפלצבו. המחקרים עסקו בדרך כלל בדיכאון קל, ומקרים קשים של דיכאון קשה הוצאו מהמחקר (1).
מחקרים גדולים יותר, שנערכו אחרי שנת 2000, בארה"ב, אנגליה, צרפת ושבדיה, בדקו בדרך כלל מקרים של דיכאון קשה וחמור יותר. הם הראו יתרון קל של הטיפול לעומת הפלצבו (1). לא מצאו הבדל בין הפרע לבין תרופות סינתטיות נוגדות דיכאון. הם היו פעילים באותה מידה.
היה הבדל בתגובה של המטופלים לטיפול. הם טענו שהטיפול בפרע גרם לפחות תופעות לוואי, הם יכלו להמשיך ולקחת אותו לזמן ארוך יותר.
Review נוסף של Cocrane שבדק רק מחקרים שבהם השתתפו מטופלים עם דיכאון קשה, הראה יתרון ברור של הטיפול לעומת הפלצבו. לא היה הבדל בין הטיפול לעומת הטיפול עם תרופות נוגדות דיכאון (1). מחקרים נוספים שפורסמו אחרי 2009 הראו גם הם יתרון של הפרע במקרים של דיכאון קשה לעומת הפלצבו, בדומה לתרופות נוגדות דיכאון. המסקנה מהמחקרים שבדקו השפעה של פרע במקרים של דיכאון היא שטיפול עם פרע הוא יעיל במקרים של דיכאון קל, בינוני וקשה. חשוב להשתמש במיצוי טוב ויעיל של הצמח. התוצאות התקבלו עם מיצויים שנבדקו ואושרו.

פעילות אנטי בקטריאלית ואנטי ויראלית
הצמח ידוע במשך אלפי שנים כיעיל לטיפול בפציעות, בחתכים ובפצעים. הוא ידוע גם כאנטי דלקתי. הוא יעיל גם כצמח אנטי בקטריאלי ואנטי ויראלי. מדענים רוסיים דווחו בשנת 1959 על פעילות אנטי בקטריאלית (1). המרכיב העיקרי הפעיל נגד חיידקים הוא היפרפורין (1). הוא מעכב גידול של כמה מיקרואורגניזמים. עיכוב של צמיחה התקבל אצל כל החיידקים הגרם-חיוביים. לא התקבל עיכוב של צמיחת חיידקים גרם שליליים (1). S. aureus שעמיד למתיצילין, לפניצילין ולמוצרים אנטי ביוטיים נוספים רגיש במיוחד להיפרפורין.
הפרע פעיל נגד כמה וירוסים, כגון וירוסים הגורמים לשפעת. וירוסים בעלי מעטפת רגישים לצמח. וירוסים חסרי מעטפת אינם רגישים לצמח (1). הוא גורם לשינוי בחלבונים של הוירוס. כנראה שאינו פועל על החומצות הגרעיניות. הפרע גם מונע מהווירוס להתחבר עם הממברנות של התאים. משתמשים בהיפריצין לטיפול במטופלים החולים ב-AIDS . היפריצין הראה פעילות in vitro נגד וירוסים של שפעת ונגד הרפס (1). היפריצין מעכב וירוסים in vitro הגורמים לשלשול אצל בקר.

פעילות נוגדת סרטן
מצאו שהיפריצין מעכב צמיחה של תאי סרטן in vitro. היפרפורין מעכב צמיחה של תאים סרטניים in vivo. מחקרים in vitro הראו שהיפרפורין מעכב צמיחה של תאי לויקמיה. היפריצין מעכב צמיחה של תאי סרטן ברקמות שונות בנוכחות אור וחמצן (1).
הראו שהיפריצין ביחד עם אור לבן או אור אולטרה סגולי גרם לאפופטוזיס של של תאים סרטניים. כמה מחקרים הראו שהיפריצין או תערובת של היפריצין והיפרפורין מעכבים צמיחה של תאים של מיני סרטן שונים (1).

פעילות נוגדת חמצון ומגינה על עצבים
מיצויים של פרע מחורר מפחיתים חמצון ומונעים דלקות ובעיות במערכת העיכול. מצאו שקוורצטין וקמפפרול מגינים על העצבים, על ידי הפחתת החמצון של השומנים של הממברנה השומנית של המיטוכונדריה. מיצויים של פרע מגינים מפני מוות של תאים שנגרם על ידי פפטידים של עמילואיד P, שיוצר רובד במוח אצל אנשים הסובלים מאלצהיימר.
פעילות אנטי דלקתית של הפרע
מיצויים של פרע מראים פעילות נוגדת דלקת. הראו שהפרע גרם לירידה ברמת האנזימים במעי הדק הקשורים לדלקת במעי הגס. הראו ירידה בדלקות אצל עכברים שקבלו מיצויים של פרע (1).

ריפוי פצעים וחתכים
הפרע היה ידוע כבר אלפי שנים כמרפא פצעים וחתכים. הראו ייצור מוגבר של קולגן ואקטיבציה של פיברובלסטים שאחראים לבניית רקמות וריפוי פצעים.
תופעות לוואי
מינון מומלץ של מיצויים של פרע גורם לתופעות לוואי מעטות. דווח על אלרגיה בכמה מקרים, על סחרחורת, עייפות ויובש בפה.

תופעות לוואי: מופיעות במקרים נדירים, ובדרך כלל בצורה קלה.
היפריצין במינון גבוה עלול לגרום לדרמטיטיס בגלל הרגישות לאור שהוא גורם.
מינון רגיל של מיצויים של פרע שמשתמשים בהם במקרים של דיכאון אינו גורם להשפעות פוטוטוקסיות (1).

לסיכום, הפרע הוא צמח שנחקר בצורה מעמיקה. עבודות מחקר רבות נערכו על הצמח במשך 30 השנים האחרונות. הפעילות הרפואית שלו הוכחה, והכינו ממנו מוצר רפואי המשמש כאנטי דכאוני, וכן כטיפול לבעיות נוספות.

מקורות

Klemow KM. Bartlow A. Crawford J. et al.
Herbal Medicine-NCBI Bookshelf, Boca Raton, CRC Press/ Taylor and Francis, 2011

מקור התמונה

חזרה לחנות