טיפול צמחי בוירוס האבולה

טיפול צמחי בוירוס האבולה - מטרת הטיפול היא לעכב את הרפליקציה של הוירוס,לסייע לווסת את מערכת החיסון ולהרגיע את סערת הציטוקינים,

טיפול צמחי בוירוס האבולה

האבולה הוא וירוס אלים שעלול לגרום למוות . הוא עובר מאדם חולה לסביבה ומדביק אנשים המצויים בקרבתו. הוא עובר מאחד לשני על ידי נוזלי הגוף, כגון, רוק, זיעה, שתן, זרע. וירוס האבולה יכול לשרוד במשך כמה שעות על משטחים יבשים, כגון ידיות של דלתות, מעקה של מדרגות, ספסל ציבורי , ולהדביק את מי שבא במגע אתם (1).

הסימפטומים כוללים חום, כאב ראש חזק, כאבי שרירים, חולשה, שלשול, הקאה, כאבי בטן ודימומים בלתי ברורים. הסימפטומים עלולים להופיע מ-2-21 יום אחרי החשיפה לוירוס, עם זמן ממוצע של 8-10 ימים (1).

השינויים הפתולוגיים כוללים התפרקות של תאי אנדותל, קרישה מפוזרת בתוך כלי הדם, ושטפי דם באברים רבים.

נמק בתאי הכבד עלול לגרום לירידה בייצור המרכיבים הקשורים לקרישת הדם, וכתוצאה מכך מופיעים שטפי דם. התפרצות של ציטוקינים עלולה לגרום למוות. מערכת המשלים מתעוררת לפעולה ומגבירה את הדלקת (2).

ההשפעה שיש לרפליקציה של הוירוס על המקרופאגים ועל התאים הדנדריטיים גורמת למהלך המחלה האופייני לאבולה. המקרופאגים שנלחמים בוירוס, מייצרים ציטוקינים המגבירים את הדלקת, וכימוקינים, שהם חלבונים בעלי משיכה כימוטקטית. הם מושכים עוד תאי דם לבנים, גורמים להתרחבות כלי הדם, מגבירים חדירות של כלי דם וגורמים לקרישה מפוזרת בכלי הדם (1). המקרופאגים והתאים הדנדריטים ממלאים תפקיד חשוב בפתוגנזה של האבולה. הם משתתפים בפגיעה בתפקוד אברים שונים ובמוות (2,3).

אצל 79% מהחולים המחלה מסתיימת במוות (1).

תאים דנדריטים הם תאים השייכים למערכת החיסון, שתפקידם העיקרי הוא לבלוע אנטיגנים שמקורם במיקרואורגניזמים מעוררי מחלות, ולהציג אותם ללימפוציטים, ובייחוד לתאי T-לימפוציטים.

המונח תאים דנדריטים נקבע על ידי שני מדענים מ. שטיינמן וא. כהן. שטיינמן גילה את תפקידו המרכזי של תא דנדריט בתגובה החיסונית הנרכשת. הוא זכה בשל הגילוי בפרס נובל לרפואה בשנת 2011.

לתאים הדנדריטים אין קשר לדנדריטים של מערכת העצבים, אבל המקור לשמם זהה. Dendos ביוונית הוא עץ.

התאים הדנדריטים וגם הדנדריטים של מערכת העצבים מסתעפים בדומה לעצים. מטרת ההסתעפות בשתי המערכות היא לאפשר מגע עם תאים רבים ביחד, ולהגדיל את שטח הפנים של התא.

התאים הדנדריטים משתייכים לקבוצת תאים הנקראים Antigen presenting cells- תאים מציגי אנטיגנים, כפי שעושים זאת המקרופאגים. התאים הדנדריטים הם החשובים ביותר בהנעת התגובה החיסונית.

התאים הדנדריטים משתייכים למערכת החיסון המולדת. הם מסוגלים לבלוע כל אנטיגן. מנגנון פעולתם אינו ספציפי. הם מגשרים בין מערכת החיסון המולדת ומערכת החיסון הנרכשת.

התאים הדנדריטים נמצאים בכל הרקמות שיש להן קשר עם הסביבה החיצונית, העור, מערכת הנשימה ודרכי העיכול.

התגובה של מערכת החיסון כוללת ייצור של ציטוקינים מעוררי דלקת והפעלה של גורמים שונים, כולל NF-kappaB. תאי המטרה הראשונים של האבולה הם התאים הדנדריטים, המקרופאגים ותאי קופפר.

למרות שהלימפוציטים אינם נפגעים ישירות על ידי הוירוס יש ירידה בתאי ההרג הטבעיים ובלימפוציטים על ידי מוות של תאים בגלל אפופטוזיס (1).

בדיקות דם שנעשו לחולים בוירוס האבולה מצאו שהמוות, שטפי הדם והזיהום הויראלי בדם היו קשורים לרמה גבוה של כימוקינים וציטוקינים אחדים.

המוות ושטפי הדם היו קשורים לרמה גבוהה של תרומבומודולין ופריטין (4).

תרומבומודולין הא גליקופרוטאין הנמצא בקרום של תאי אנדותל, לכל אורך כלי הדם, בגוף כולו. הוא מווסת את קרישת הדם. תרומבומודולין הוא חלבון המפעיל פרוטאין C. חלבון C מעכב ייצור של תרומבין, החלבון הדרוש לקרישת דם. תרומבומודולין המפעיל את חלבון C מעכב עודף קרישיות ומונע היווצרות של קרישים בכלי הדם. לחלבון C יש גם תכונות אנטי דלקתיות.

הפריטין הוא חלבון האוגר ומאחסן את הברזל החופשי בגוף, ומשחרר אותו אל הרקמות לפי הצורך.

זיהום של הוירוס בדם היה קשור לרמה גבוהה של tissue plasminogen activator, המעכב קרישה של דם.

טיפול בוירוס האבולה באמצעות צמחים:

מטרת הטיפול היא לעכב את הרפליקציה של הוירוס,

לסייע לווסת את מערכת החיסון ולהרגיע את סערת הציטוקינים,

להילחם בוירוס בסיוע של צמחים אנטי ויראליים הפועלים לפי מנגנונים שונים.

פרופוליס

מחקר הראה שלפרופוליס יש פעילות וירוצידית נגד הרפס סימפלקס טיפוס 1 וטיפוס 2 (5).

פירות סמבוק, Sambucs nigra

מחקרים אחדים הוכיחו שפירות הסמבוק מעכבים וירוסים הגורמים לשפעת. מרכיבים המצויים בפירות מעכבים את הפעילות של נוראמינידאז שמכסה את הזיזים המאפשרים את חדירות הוירוס לתאים. הם מונעים את חדירות הוירוס אל התאים (6).

מחקר נוסף הראה שפלבונואידים המצויים בפירות הסמבוק מעכבים וירוסים H1N1 הגורמים לשפעת (7).

Eupatorium perfoliatum

שם עברי: אבפטוריון

משפחה: מורכבים

חלקי צמח בשימוש: נוף הצמח

מוצאו של הצמח מצפון אמריקה. האינדיאנים של צפון אמריקה נהגו להשתמש בצמח כמחזק וכמוריד חום, וכן לטיפול ברוימטיזם. הצמח מגביר הזעה ובכך עוזר להוריד חום.

משתמשים בו במקרים של שפעת, הצטננות, ברונכיוט, הצטברות של ליחה באף ובגרון.

בין המרכיבים שלו sesquiteroene lactones, דיטרפנים, טריטרפנים, פיטוסטרולים, פוליסכרידים, פלבונואידים, טאנינים ושמן נדיף.

הצמח מגביר פעילות של מערכת החיסון.

משתמשים בצמח גם לטיפול בהפרעות של מערכת הכליות והשתן כולל דלקת של הכליות או של צינור השתן ואבנים בכליות.

הצמח מכיל אלקלואידים פירוליזידינים ויש להשתמש בו בזהירות.

במחקר שנעשה בשנת 2013 בדקו את פעילות הפולסכרידים של הצמח כמגינים נגד וירוס של שפעת H5N1. מצאו שהגברת הפעילות של מערכת החיסון מסייעת להתגבר על שפעת הנגרמת על ידי וירוס H5N1 (8).

מינון: 1-4 מ"ל של טינקטורה 1:5 ב-45% אלכוהול.

Forsythia

צמח סיני שמשתמשים בו להפחית חום ורעלנים. משתמשים בפורמולה סינית עתיקה הכוללת שני צמחים, פורסיטיה ויערה לטיפול במחלות זיהומיות השתמשו בפורמולה של שני הצמחים לטיפול בשפעת החזירים וטענו שלא היו מקרים של תמותה (1).

היערה- Lonicera הוא צמח אנטי בקטריאלי, אנטי דלקתי ואנטי ויראלי. יש לו ספקטרום רחב של פעילות נגד חיידקים, כולל Staphylococcus aureus סטרפטוקוקים מקבוצה A וחיידקים גרם-שליליים (1).

אכילאה אלף העלים, Achillea millefolium

האכילאה הוא צמח רפואי חשוב בעל פעילות אנטי בקטריאלית, אנטי ויראלית, נוגד דלקת, נוגד עוויתות, אנטי אוקסידנט ומעכב צימות של טסיות דם (1).

Androgaphis paniculata

צמח בעל פעילות אנטי ויראלית יעילה מאד. הראו שהצמח מזרז החלמה ומונע סיבוכים אחרי שפעת (1).

מקורות

1. Herbal Protection for Acute Viral Infections, Donnie Yance in Healing Medicine. www.donnieyance.com

2. Ansari AA. Clinical features and pathobiology of Ebola virus. J. Autoimmun. 2014 Sep. 23.

3. Bray MI. Geisbert TW. Ebola virus: the role of macrophages and dendritic cells in the pathogenesis of Ebola hemorrhagic fever. Int. J. Biochem. Cell Biol. 2005 Aug:37: 1560-1566.

4. McElroy AK. Erickson BR. Fliestra TD et al. Ebola hemorrhagic Fever: novel biomarkers correlates of clinical outcome. J. Inf. Dis. 2014, 15: 210: 558-566.

5. Bankova V. Galabov AS. Antonova D. et al. Chemical composition of Propolis Extract ACF and activity against herpes simplex virus. 2014 21:1432-1438.

6. Zakay-Rones Z. Varsano N. Zlotnik M. et al. Inhibition of several strains of influenza virus in vitro and reduction of symptoms by an elderberry extract (Sambucus nigra) during an outbreak of influenza B Panama. J. Altern. Complement Med. 1995 1:361-369.

7. Roschek B. Fink RC. McMichael MD. et al. Elderberry flavonoids bind to and prevent H1N1 infection in vitro. 2009 70: 1255-1261. Epub 2009 Aug 12.

8. Jin Y. Zhang Y. Wan C et al. Immunomodulatory Activity and Protective Effects of Polysaccharide from Eupatoium adenophorum Leaf Extract on Highly Pathogenic H5N1 Influenza Infection. Evid. Based Complement Alternat. Med.2013: 194976. Doi: 10.1155.

חזרה לחנות

צמחים להפחתת עמידות לאינסולין Reverse Insulin Resistances with foods

צמחים להפחתת עמידות לאינסולין- הקצח מוריד באופן משמעותי רמת גלוקוז בדם בצום, ועמידות לאינסולין, ממריץ פעילות של מערכת החיסון, נוגד דלקת

צמחים להפחתת עמידות לאינסולין

המודעות לבעיה של העמידות לאינסולין התעוררה בעשרות השנים האחרונות, ומאז מרבים לעסוק בה.

בעבודה הנוכחית ממליצים על 8 תבלינים וצמחי מרפא שעשויים להחזיר לתאים את הרגישות לאינסולין, ולמנוע את המחלות הנובעות מהעמידות לאינסולין.

Curcuma longa יעיל למניעת סכרת

הכורכומין המצוי בכורכום הוא בעל סגולות רפואיות חשובות. הוא נוגד חמצון יעיל, אנטי דלקתי, אנטי מיקרוביאלי, וכן מגביר רגישות לאינסולין ומעכב התפתחות של סכרת בגלל עמידות לאינסולין.

נערך מחקר עם 240 מטופלים מבוגרים במצב של קדם-סכרת. הם קבלו 250 מ"ג של כורכומין. קבוצת הביקורת היתה מטופלים בגיל דומה במצב של קדם-סכרת. אחרי תשעה חודשים לא התפתחה סכרת אצל המשתתפים במחקר שקבלו כורכומין. לעומת זאת בקבוצת הפלצבו אצל 16.4% מהמשתתפים התפתחה סכרת. החוקרים מסיקים שהכורכומין מספק 100% הגנה מפני התפתחות של סכרת במקרים של עמידות לאינסולין.

ג'ינג'ר מפחית רמת גלוקוז בדם בצום

במחקר כפול-סמיות נבדקו 88 מטופלים סכרתיים. חלקו אותם לשתי קבוצות. האחת קיבלה 3 קפסולות של 1 ג' ג'ינג'ר ליום. הקבוצה השנייה קיבלה פלצבו.

אחרי שמונה שבועות בקבוצה שקיבלה ג'ינג'ר היתה ירידה של 10.5% ברמת הסוכר בדם בצום. בקבוצת הפלצבו היתה עליה של 21% ברמת הגלוקוז בדם. בנוסף, הרגישות לאינסולין גדלה בקבוצה שקיבלה ג'ינג'ר.

במחקר אחר הראו שיפור של שמונה סמנים אצל מטופלים סכרתיים שקבלו 1600 מ"ג ליום של ג'ינג'ר (1).

קנמון, תבלין שמוריד רמת סוכר בדם

קנמון הוא אחד התבלינים העתיקים והנפוצים ביותר בשימוש. משתמשים בו לתיבול מזונות, לרפואה וכן כקטורת במקדשים.

הקנמון מסייע להוריד את רמת הגלוקוז בדם על ידי שיפור הכושר של התאים להגיב לאינסולין. סיכום תוצאות של שמונה מחקרים הראה שהקנמון, או מיצויים שהוכנו ממנו הוריד את רמת הגלוקוז בדם (2).

בנוסף הקנמון מאט את ספיגת הגלוקוז מהמעי. הראו שספיגת הגלוקוז מפודינג של אורז שהוסיפו לו קנמון, היתה איטית יותר מאותו פודינג ללא קנמון (3).

מיצוי מעלי זית

במחקר באוניברסיטת Auckland נבדקו 46 גברים עם עודף משקל. חלקו אותם לשתי קבוצות. קבוצה אחת קיבלה מיצוי של עלי זית. הקבוצה השניה קיבלה פלצבו. אחרי 12 שבועות מצאו אצל הקבוצה שקיבלה מיצוי של עלי זית שיפור ברגישות לאינסולין. בנוסף היתה אצלם עליה בייצור אינסולין בפנקריאס.

פירות יער מפחיתים צורך באינסולין אחרי הארוחה (4)

מחקר שנערך בפינדלנד הראה שהגוף צריך פחות אינסולין לאיזון הסוכר אחרי הארוחה, אם הוסיפו לארוחה פירות יער.

במחקר השתתפו נשים בריאות, שאכלו לחם לבן או לחם שיפון עם או בלי מחית של פירות יער (4). עמילן שבלחם מעלה את רמת הגלוקוז אחרי הארוחה. אם מוסיפים תות עץ, אוכמניות, חמוציות, פטל שחור מפחיתים הצורך באינסולין אחרי הארוחה (4).

Nigella sativa 2 גרם מפחיתים עמידות לאינסולין

במחקר שכלל 94 אנשים חולים בסכרת, קבלו האנשים 1,2 או 3 ג' של קצח הגינה, Nigella sativa בקפסולות.

הקצח ממריץ פעילות של מערכת החיסון, נוגד דלקת, אנטי מיקרוביאלי, נוגד חמצון, מוריד רמת גלוקוז בדם.

קצח במינון של 2 ג' ליום הוריד באופן משמעותי רמת גלוקוז בדם בצום, ועמידות לאינסולין (5). המינון הגבוה יותר של 3 ג' לא היה משמעותי בתוצאות.

ספירולינה מגבירה רגישות לאינסולין

נערך מחקר שבו השתתפו אנשים בעלי עמידות לאינסולין. המטרה היתה לבדוק טיפול עם ספירולינה לעומת טיפול עם סויה להגברת רגישות לאינסולין (6).

נבדקו 17 מטופלים שקבלו 19 ג' של ספירולינה ליום, מול 16 מטופלים שקבלו 19 ג' של סויה ליום.

אחרי 8 שבועות כל המטופלים שקבלו ספירולינה נעשו רגישים לאינסולין, לעומת 60% מהמטופלים שקבלו סויה. הרגישות לאינסולין אצל המטופלים שקבלו ספירולינה גדלה ביותר מ-200%, לעומת הרגישות אצל אוכלי הסויה שגדלה רק ב-60%.

טיפול בסכרת עם ברברין

הברברין הוא אלקלואיד מר המצוי בשורש של חותם זהב, בקליפת הגזע של Berberis vulgaris, בשורש של Berberis aquifolium.

במחקר שבו השתתפו 36 מטופלים סכרתיים, בדקו טיפול עם ברברין לעומת טיפול עם Metformin (7). הם הראו שברברין הוריד רמת סוכר אצל המטופלים בדומה למטפורמין בטיפול שנמשך שלושה חודשים (7).

באותו מחקר הם בדקו 48 מטופלים סכרתיים נוספים. המטופלים קבלו ברברין במשך שלושה חודשים. החוקרים הראו שאחרי שבוע אחד של טיפול בברברין היתה ירידה ברמת הגלוקוז בדם, וכן שיפור ברגישות לאינסולין (7).

מקורות

1. Mozaffari-Khosravi H. Talaei B. Berman-Ali J. et al. The effect of ginger powder supplementation on insulin resistance and glycemic indices in patients with type 2 diabetes: a randomized double-blind, placebo-controlled trial. Complement Ther. Med. 2014 Feb. 22:9-16.

2. Davis PA. Yokoyama W. Cinnamon intake lowers fasting blood glucose: meta-analysis. J. Med. Food. 2011 Sep. 14: 884-889.

3. Hlebowicz J. et al. Effect of Cinnamon on postprandial blood glucose, gastric emptying and satiety in healthy subjects. Am. J. Clin. Nutr. 2007, 85:1552-56.

4. Torronen R. Kolehmainen M. Sarkkinen E. Berries reduce postprandial insulin responses to wheat and rye breads in healthy women. J. Nutr. 2013, 143 (4): 430-436.

5. Bamosa AO. Kaatabi H. Lebdaa FM. Et al. Effect of Nigella sativa seeds on the glycemic control of patients with type 2 diabetes mellitus. Indian J. Physiol. Pharmacol. 2010, 54: 344-354.

6. Marcel AK. Ekali LG. Eugene S. et al. The effect of Spirulina platensis versus Soybean on Insulin Resistance in HIV- infected patients: A Randomized Pilot Study. Nutrients 2011, 3: 714-724.

7. Yin J. Xing H. Ye. J. Efficacy of berberine in patients with type 2 diabetes mellitus: Metabolism 2008, 57: 712-717.

חזרה לחנות

אנדופיטים בצמחים

אנדופיטים בצמחים -

מחקרים רבים שנערכו בעשרות השנים האחרונות הראו שמיקרואורגניזמים, בעיקר, חיידקים ופטריות , החיים בתוך הצמחים כאנדופיטים וכריזוספרים, הם המקור למספר עצום של חומרי טבע. רבים מהמרכיבים הכימיים החדשים שמוצאים בצמחים נוצרו על ידי החיידקים או הפטריות.

מאמרים רבים מתפרסמים בשנים האחרונות המספרים על מיקרואורגניזמים המצויים בצמחים מסוימים, ועל המרכיבים שהם מייצרים.

להלן כמה דוגמאות למרכיבים שבודדו בשנים האחרונות:

פטריה בשם Fusarium graminearum שוכנת בתוך דגניים וגורמת להם לשדפון. היא אכילה ובעלת טעם נעים. ניתן להשתמש בה כתחליף לבשר. היא מכילה 12% חלבון, ואין בה שומן וכולסטרול. יש לה מבנה סיבי, והיא מסייעת להורדת רמת כולסטרול בדם.

בתוך העץ Taxus brevigolia מצויה פטריה אנדופיטית Pestaliopsis spp.. העץ והפטריה מייצרים את הטקסול, תרופה חשובה מאד לטיפול בסרטן השד.

הצמח Kennedia nigriscans הוא אנדמי באוסטרליה. האבוריג'נים השתשמשו בו לטיפול בפצעים פתוחים. התברר שהוא פונדקאי לאנדופיט streptomycete שמייצר קבוצה של פפטידים אנטיביוטיים חדשים הנקראים munumbicins. הם פעילים נגד חיידקים גרם חיוביים, Bacillus anthracis, חיידק הגורם לשחפת

Mycobacterium tuberculosis וכן הוא פעיל נגד הטפיל הגורם למלריה

Plasmodium falciparum

Kenndia nigricans הוא צמח מטפס השייך למשפחת הקטניות Fabaceae.

זהו מטפס חזק המגיע לגובה של ארבעה מ', והוא מתפשט לקוטר של 6 מ'.

האבוריג'נים העבירו את הידע במשך דורות רבים ברפואה המסורתית שלהם. הוא היה אנטיספטי חזק גם בשימוש חיצוני. פטריה שבודדה מ-Tripterygium wilfordii, צמח רפואי שמוצאו מאירופה ואסיה, הראתה פעילות אנטי פטרייתית יעילה מאד נגד פטריות הפוגעות בבני אדם, בעיקר נגד Candida albicans ו- Trichophyton.

Munumbicins

מונומביצינים A, B, C, D הם מרכיבים אנטיביוטיים שהתגלו בשנים האחרונות. יש להם ספקטרום רחב של פעילות נגד פטריות וחיידקים שהם פתוגניים לבני אדם ולצמחים. הם מיוצרים על ידי Strptomyces שהוא אנדופיט בצמח Kennedia nigricans. בודדו את הפטריה וגדלו אותה. מיצו את הפטריה עם ממיס אורגני והתקבלו 4 פפטידים, עם משקל מולקולרי בסביבות 1200-1300 דלטון. הם מורכבים ממספר קטן של חומצות אמיניות: חומצה אספרטית, תריאונין, חומצה גלוטמית ואלין ופרולין ביחסים שונים.

המונומביצינים פעילים גם נגד חיידקים שאינם רגישים לאנטיביוטיקה. יש להם פוטנציאל לשימוש רחב ברפואה ובחקלאות.

חזרה לחנות

די מאנוז בשתן – d-mannose in recurrent urinary track infectons in women

די מאנוז בשתן - החוקרים מסיקים שD- מאנוז מתאים לטיפול פרופילקטי במקרים של דלקות חוזרות בדרכי השתן. D- מאנוז מצוי בפירות, כגון, חמוציות, תפוחים

די מאנוז בשתן –

מגדירים דלקת חוזרת בדרכי השתן כשהיא מופיעה פעמיים בתוך ששה חודשים, או שלוש פעמים בשנה (1). בהרבה מקרים שכיחות הדלקת גבוהה בהרבה. הרפואה מתמודדת עם דלקות חוזרות על ידי טיפול פרופילקטי עם אנטיביוטיקה (1). נותנים מינון נמוך של אנטיביוטיקה לתקופה ארוכה.

מעקב אחרי המטופלות הראה שטיפול אנטיביוטי למשך 6-12 חודשים וגם יותר, הוריד את מספר ההתפרצויות של הדלקת בדרכי השתן באופן משמעותי.

אין הסכמה כללית לגבי הזמן המדויק להתחלת הטיפול הפרופילקטי, על תקופת הטיפול ועל המינון המדויק (1). בדרך כלל נותנים רבע מהמינון היומי הטיפולי במצבי דלקת למשך ששה חודשים.

הבעייתיות של טיפול פרופילקטי ממושך היא הגברת עמידות של החיידקים לאנטיביוטיקה, והפגיעה בפלורה של מערכת העיכול.

בודקים השפעה של פירות של חמוציות, Vaccinium macrocarpon ופרוביוטיק כטיפול מונע ארוך-טווח.

עיכוב היצמדות של חיידקים אל מערכת השתן באמצעות D-Mannose

החיידקים המעורבים ביותר בזיהום של דרכי השתן הם Escherichia coli. אלה הם חיידקים לא אלימים, המהווים חלק מהפלורה הטבעית במערכת העיכול. כשהם יוצאים ממערכת העיכול ועוברים למערכות אחרות הם עלולים להיות אלימים. כשהם מגיעים למערכת הנשימה הם עלולים לגרום לדלקת ריאות אצל אנשים עם מערכת חיסון שאינה מתפקדת היטב.

כשהם מגיעים אל מערכת השתן הם נצמדים אל התאים ומתרבים בשלפוחית השתן (1). לחיידקי הקולי יש מנגנון מיוחד המאפשר את ההיצמדות שלהם. דופן התא של החיידק מכוסה בבליטות קטנות הנקראות pili. הקצוות של הפילי הם קומפלקס של לקטין שהוא גליקופרוטאין. הוא מכונה Type 1 Fimbriae והוא נקשר אל התאים. הלקטין קושר פוליסכרידים, והפימבריה נקשרים אל הסוכר D- מאנוז המצוי על הקולטנים של תאי האפיתל של רירית דרכי השתן.

ההיצמדות של חיידקי הקולי לתאי הפונדקאי מתווכת באמצעות ההתאמה שבין אתר הקשירה של החיידק Fim H לבין מולקולות המאנוז המצויות על הממברנות של תאי האפיתל של רירית דרכי השתן.

כבר בשנות השבעים של המאה ה-20 נעשו עבודות שמטרתן לעכב את ההיצמדות של חיידקי הקולי לתאים של דרכי השתן באמצעות מאנוז (1,2,3). ההנחה היתה שהמאנוז יתקשר אל הפימבריה של החיידקים, יכסה אותם, ויפעל כמעכב תחרותי להיצמדות של החיידקים אל תאי האפיתל (3).

הנחה זאת אושרה במחקרים in vitro. D- מאנוז שהוסיפו אותו לחיידקים אמנם הפחית היצמדות של חיידקי קולי, Pseudomonas aeruginosa ו-Streptococcus zooepidemicus (3).

לאחר שהחיידקים נצמדים אל הרקמה, מתחיל תהליך של התרבות ושל ייצור של ביופילם. החיידקים מתארגנים במושבות בצורה של גוף רב-תאי, המאפשר להם יציבות והגנה, ומקנה להם עמידות לאנטיביוטיקה. בתוך הביופלם יש מובלעות של חיידקים רדומים שאינם רגישים כלל לאנטיביוטיקה, והם מצליחים לשקם את הביופילם אם החיידקים נפגעו מאנטיביוטיקה. הביופילם הוא המקור העיקרי לזיהומים החוזרים.

זמן קצר לאחר שהחיידקים נקשרים לתאי האפיתל מערכת החיסון מתעוררת לפעולה ומתפתחת דלקת, שעלולה להיות מלווה בצריבה בזמן מתן שתן, בכאב, חום, בשתן עכור, בכאבי גב תחתון ולפעמים גם בדם בשתן. הדלקת עלולה להתפשט אל צינור השתן ואל הכליות.

הטיפול המקובל הוא אנטיביוטיקה הניתן למטופל. הטיפול האנטיביוטי בדרך כלל יעיל והזיהום נעלם. כשיש רגישות לזיהומים חוזרים בדרכי השתן, הופך הטיפול באנטיביוטיקה לבעייתי וגם לא תמיד יעיל .

נבדקה האפשרות לטיפול עם D -מאנוז כדי לעכב קישור של חיידקים (3).

המחקר נערך על 308 נשים מעל גיל 18, שכולן סבלו מזיהומים חוזרים בדרכי השתן.

הטיפול ההתחלתי היה עם אנטיביוטיקה. המטופלים קבלו 500 מ"ג של ciprofloxacin פעמיים ביום במשך שבוע. לאחר מכן חילקו את המטופלים לשלוש קבוצות.

הקבוצה הראשונה קבלה טיפול פרופלקטי של 2 ג' ליום של D-מאנוז למשך 6 חודשים. הקבוצה השנייה קבלה טיפול פרופילקטי של 50 מ"ג nitrofurantoin פעם אחת ביום למשך 6 חודשים. הקבוצה השלישית לא קבלה טיפול פרופילקטי (3).

במשך תקופת המחקר 98 מטופלות, שהם 32% קבלו דלקת חוזרת בדרכי השתן. בין 98 המטופלות, 60% לא קבלו טיפול פרופילקטי, 15% קבלו טיפול עם D-מאנוז, 20% קבלו טיפול פרופילקטי עם nitrofurantoin (3).

החוקרים הסיקו שללא טיפול פרופילקטי הסיכון לדלקת חוזרת בדרכי השתן הוא גבוה באופן משמעותי. בנוסף נוכחו החוקרים שבקבוצה שקיבלה מאנוז היו פחות תופעות לוואי מאשר אצל אלה שקבלו nitrofurantoin (3).

החוקרים מסיקים ש D- מאנוז מתאים לטיפול פרופילקטי במקרים של דלקות חוזרות בדרכי השתן (3).

D- מאנוז מצוי בפירות, כגון, חמוציות, תפוחים, תפוזים ואפרסקים בריכוז נמוך. ספיגתו בדם איטית פי 8 מגלוקוז. הוא מסונן דרך הכליות ומשתחרר מהגוף עם השתן.

הראו ש- 90% מהמאנוז המגיע במתן אורלי מגיע למערכת השתן תוך 30-60 דקות. הוא הפחית את תסמיני הדלקת אצל יותר מ-70% מהנבדקות (4). חיידקי הקולי נצמדים למאנוז ואינם יכולים להיצמד לתאי האפיתל של שלפוחית השתן. החיידקים ביחד עם המאנוז נשטפים החוצה עם השתן.

D- מאנוז נמכר בשוק כתוסף מזון.

מקורות

1. Ofek I. Beachey EH. Mannose binding and epithelial cell adherence of Escherichia coli. Infect. Immune. 1978, Oct. 22: 247-254.

2. Eisenstein BI. Ofek I. Beavhey EH. Interference with the mannose binding and epithelial cell adherence of Escherichia coli by sublethal concentrations of streptomycin. J. Clin. Invest. 1979 Jun. 63: 1219-1228.

3. Altarac S. and Papes D. Use of D-mannose on prophylaxis of recurrent urinary tract infections (UTIs) in women. BJU International 2013, Published by John Wiley & Sons.

4. Pak J. Pu Y. Zhang ZT et al. Tamm- Horsfall protein binds to type 1 fimbriated and prevents E. coli from binding to Uroplakin 1a and 1b receptors. J. Biol. Chem. 2001 Mar, 276: 9924- 9930.

חזרה לחנות

צמחי מרפא לסטרפטוקוק Herbal treatment of Streptococcal infections

צמחי מרפא לסטרפטוקוק - החוקר ממליץ לרופא שרוצה לטפל בזיהום סטרפטוקוקלי עם צמחים לקחת דוגמא מטיפול שהוא נתן. הוא טיפל ב-6 מקרים בגרון עם צמחים

צמחי מרפא לסטרפטוקוק

סטרפטוקוקים מקבוצה A נקראים גם Strep pyogenes ו-Strep hemoliticus. המחקר על חיידקים אלה נמשך כ-100 שנה. עד היום אין חיסון נגד החיידק. הסטרפטוקוקים רגישים לפניצילין, וזה הטיפול העיקרי בזיהומים השונים.

אחד המרכיבים המצויים בסטרפ. מקבוצה A הוא Streptolysine S שמפרק כדוריות דם אדומות. מגדלים את החיידקים על אגר עם דם, עדיף דם כבש, וסביב הסטרפ. מקבוצה A יש אזור שבו התפרקו הכדוריות האדומות, והאגר נראה שקוף. זוהי דרך נוחה לזהות סטרפ. ישר מהמשטח.

כמה מהמרכיבים של הסטרפטוקוקים הם אימונוגניים. במקרים של זיהומים בגרון או בעור מתפתחים נוגדנים. האנטיגן הספציפי לכל אחד מהטיפוסים נקרא M- ptotein. נוגדן נוסף ספציפי לטיפוסים השונים הוא חלבון T.

עבודה רבה הושקעה בניסיונות לייצר חיסון לטיפוסים השונים של חלבון M, ללא הצלחה. ישנם חוקרים המנסים לייצר חיסון על פי העיקרון של מניעת היצמדות של החיידק לתאי האפיתל.

מרכיבים אימונוגניים נוספים הם סטרפטוליזין O, DNase, Hyaluronidase.

אנזימים אלה עוזרים לחיידק להתפזר בתוך הרקמות של הפונדקאי.

סטרפ. מקבוצה A עלולים לגרום סיבוכים קשים, כגון, פגיעה בשסתומים של הלב, גלומרולונפריטיס, דלקת מפרקים. בדרך כלל במקרים אלה המטופל פיתח רמה גבוהה של נוגדנים לאנטיגנים השונים של החיידק.

ההסבר שניתן הוא שהקומפלקס אנטיגן-נוגדן שנקשר לרקמות הוא הגורם העיקרי לסיבוך שנוצר. מסיבה זאת מעדיפים לתת טיפול מהיר עם אנטיביוטיקה, כדי שהחיידק לא ישרוד בגוף זמן רב ולא יספיק לעורר תגובה חזקה של מערכת החיסון.

רופאים ומטפלים שעוסקים ברפואה אינטגרטיבית ונשאלים אם אפשר לוותר על הטיפול באנטיביוטיקה ולהשתמש בצמחים אנטי בקטריאליים, אינם מעיזים לענות בחיוב. לעיתים קרובות החולים במחלות סטרפטוקוקליות הם ילדים, וזה מוסיף על ההססנות של המטפל.

ההורה אינו מעז להחליט בעצמו למנוע טיפול אנטיביוטי מהילד, ולסכן אותו עם סיבוך שהוא יחיה אתו כל ימי חייו, וכך ממשיכים לתת לילדים פנצילינים שונים שמצליחים לסלק את הזיהום.

הפנצילין נחשב לאנטיביוטיקה כמעט אידיאלית. הוא פוגע בהשלמת בניין דופן התא בזמן חלוקת התאים של החיידק. מכיוון שלתאים של בני אדם ושל בעלי חיים אחרים אין דופן, צפוי שהפניצילין לא יפעל עליהם.

למרות זאת במקרים רבים מפתחים מטופלים אלרגיה לפניצילין, וצריך לפתח תרכובות חדשות, וכשנתנו טיפול פרופילקטי עם פניצילין לתקופה ארוכה, נפגעה מאד הפלורה הנורמלית של מערכת העיכול.

במחקרים in vitro ו- in vivo נמצאו צמחים בעלי פעילות נגד סטרפטוקוקים. בטיפול בזיהומים סטרפטוקוקליים של העור ניתן להשתמש בצמחים שמועילים לעור ופעילים נגד החיידקים.

טיפול באימפטגו עם צמחי מרפא

אימפטיגו הוא אחד מהזיהומים הסטרפטוקוקליים הנפוצים ביותר. כתוצאה של זיהום בעור עם סטר. מקבוצה A מתפתחים על פני העור פצעים מכוסים בקרום צהוב, ובתוכם מצוי החיידק. הפצעים מופיעים על הפנים, על הידיים והרגליים. אימפטיגו היא מחלה מדבקת מאד.

הטיפול הקונבנציונלי הוא משחות אנטיניטיות חזקות, ויש רופאים המעדיפים לתת למטופל גם טיפול אנטיביוטי אוראלי, כדי להרחיק את החיידק במהירות.

ישנם צמחים שהם יעילים כמו הטיפול האנטיביוטי, אבל חשוב שהרופא יעקוב אחרי הילד, ואם אין הטבה אחרי 24 שעות ימליץ על טיפול אחר (1).

החוקר ממליץ לרופא שרוצה לטפל בזיהום סטרפטוקוקלי עם צמחים לקחת דוגמא מטיפול שהוא נתן (1). הוא טיפל ב-6 מקרים של סטרפ. בגרון עם צמחים.

הוא עקב אחרי המטופלים וראה במהירות הטבה במצבם. הוא לקח משטחי גרון לביקורת אחרי 7-10 ימים. כל המשטחים היו שליליים (1). הוא השתמש בפורמולה שמקורה ברפואה מסורתית ונקראת HEMP . היא מכילה 4 צמחים:

Hydrastis Canadensis

Echinacea spp.

Commiphora mlmol

americana Phytolacca

החוקר ממליץ להשתמש בארבעה צמחים אלה בשימוש חיצוני במקרים של אימפטיגו (1), ולשטוף את הפצעים לפני הטיפול עם הצמחים, עם מימן פראוקסיד H2O2.

צמחים שהראו פעילות נגד טיפוסים שונים של סטרפטוקוקים: (2,3,4)

שם הצמח	השם בעברית	חלקי צמח בשימוש
Alium satvum	שום	בצל
Coptis chinensis		קני שורש
Ligusticum porteri	אושה	שורש
Cordyceps sinensis		פטריה
Achillea millefolium	אכילאה אלף העלים	נוף הצמח
Satureja hortensis	צתרה	נוף הצמח
Sophora flavescens	סופורה	עלים

עפצים של כמה מיני אלון מעכבים טיפוסים של סטרפ. המצויים בפה. אבל הם מתאימים גם לשטיפה של פצעים של אימפטיגו (1).

מחקר אחר הראה עיכוב של זיהום סטפטוקוקלי בעכברים עם שמן עץ התה- Melaleuca alternifolia(1)

כמה שמנים נדיפים הראו פעילות נגד סטרפטוקוקים, ביניהם : שמן אקליפטוס, תימוס, לבנדר, עשב לימון, קנמון, ציפורן, מנטה, מרוה (5).

שמן עץ התה ושמן לבנדר היו פעילים כששמו אותם ישירות על העור. בשאר השמנים הנדיפים משתמשים כשהם מהולים בתוך שמן שקדים (1).

Erysipelas– שושנה, טיפול עם צמחי מרפא

Erysipelas היא מחלה זיהומית של העור שנגרמת על ידי סטרפ. מקבוצה A. המחלה מתבטאת בחום, כאב וחולשה, ואזור מודלק בעור, אדום נפוח, חם וכואב מאד.

פורמולה מוצעת לשימוש פנימי

שם הצמח	השם בעברית	חלקי צמח בשימוש
Berberis mahonia	ברברית	שורש
Echinacea spp.	אכינצאה	שורש
Alium sativum	שום	בצל
Cordyceps sinensis	קורדיספס	פטריה
Achillea millefolium	אכילאה אלף העלים	נוף הצמח

פורמולה מוצעת לשימוש חיצוני

שם הצמח	השם בעברית	חלקי צמח בשימוש
Berberis mahonia	ברבריס	שורש
Achillea millefolium	אכילאה אלף העלים	נוף הצמח
Melaleuca alternifolia	עץ התה	שמן נדיף
Thymus vulgare	בת קורנית מצויה	שמן נדיף
Gentian violet

מקורות

Stansbury J. Botanical Management of Streptococcal Infections of the Skin.NDNR.

Cichewicz RH. Thorpe PA. The antimicrobial properties of chile peppers (Capsicum specises) and their uses in Mayan medicine. J. Ethnopharmacol. 1996, 52: 61-70.

Kuo CF. Chen CC. Luo YH. et al. Cordyceps sinensis mycelium protects mice from group A streptococcal infection. J. Med. Microbiol. 2005, 54: 795-802.

Candan F. Unlu M. Tepe B. et al. Antioxidant and antimicrobial activity of essential oil and methanol extracts of Achillea millefolium subsp. millefolium (Asteraceae) J. Ethnopharmacol. 2003, 87: 215-220

Martin KW. Emst E. Herbal medicines for treatment of bacterial infections: a review of controlled clinical trials. J. Antimicrob. Chemother. 2003, 51:241-246

חזרה לחנות

צמח מרנטה Maranta arundinacea

צמח מרנטה Maranta arundinacea - פעילות: הצמח מזין, ומשתמשים בו כמזון עדין לאנשים שחולים במחלות כרוניות מסוימות, או בשלב של החלמה. הוא מתאים גם

צמח מרנטה Maranta arundinacea

שם אנגלי: Arrow root

משפחה: Marantaceae

תאור הצמח: צמח רב שנתי שגדל בארצות טרופיות. העלים בצבע ירוק בהיר, הפרחים לבנים.

מפיקים מהצמח עמילן חסר ריח וכמעט חסר טעם.

הפקעת של הצמח מכילה 27% עמילן, 53% מים, 1.56% אלבומין, 4.10% סוכר, 2.83% סיבים.

הצמח הגדל בהודו נותן עמילן יותר בהיר מזה שגדל באמריקה.

פעילות: הצמח מזין, ומשתמשים בו כמזון עדין לאנשים שחולים במחלות כרוניות מסוימות, או בשלב של החלמה. הוא מתאים גם לילדים כתחליף להנקה, או לתקופה קצרה לאחר שהאם מפסיקה להניק.

משתמשים בעמילן בצורה של ג'לי, מיץ לימון, ג'לי של פירות, ביחד עם תמציות או שמנים נדיפים וסוכר. הוא לא נעשה חומצי במעי.

הוא משמש לעיבוי מרקים ולפתנים בדומה לטפיוקה.

חזרה לחנות

היהודי הנודד – Commelina benghalensis

היהודי הנודד - שימוש רפואי: בסין יש שימוש רפואי לצמח. הוא ידוע כמוריד חום, דיורטי ונוגד דלקת.בפקיסטן הוא משמש מזון לחיות בית וגם לבני אדם

היהודי הנודד – Commelina benghalensis

הצמח ידוע בארץ בשם היהודי הנודד.

משפחה: Commelinacece

חלקי צמח בשימוש: כל הצמח

תאור הצמח: צמח רב שנתי שמוצאו באסיה ואפריקה הטרופית., הודו, סרי לנקה ודרום-מזרח אסיה. מגדלים אותו כצמח נוי בארצות רבות, כולל בארץ.

הצמח פורח במשך כל הקיץ. בארה"ב הוא נחשב לעשב רע.

בסין הוא גדל באזורים לחים.

הוא גדל בדרום- מזרח ארה"ב, בקליפורניה, הוואי, וכן בקובה, פורטו ריקו, ז'מייקה, ברבדוס.

שימוש רפואי: בסין יש שימוש רפואי לצמח. הוא ידוע כמוריד חום, דיורטי ונוגד דלקת.

בפקיסטן הוא משמש מזון לחיות בית וגם לבני אדם.

בפקיסטן יש גם שימוש רפואי לצמח. משתמשים בו כמשלשל, לטיפול בדלקות של העור וכן לטיפול בצרעת.

בנפאל משתמשים בצמח כירק מאכל. נוהגים לאכול את העלים.

מכינים משחה מהצמח לטיפול בכוויות בשימוש חיצוני. שותים מיץ שמכינים מהשורש במקרים של בעיות בעיכול.

בהודו ידוע הצמח כמזון בשעת רעב.

בדרום מזרח אפריקה ואסיה הוא משמש כמזון לבהמות.

בשימוש חיצוני משתמשים בו להכנת משחה לטיפול בפצעים.

חזרה לחנות

גזר – Carrot, Daucus carota

גזר- בנוסף האדום מכיל אלפה- ובטא קרוטן ולוטאין. הגזר הלבן מכיל ריכוז גבוה של אשלגן. מחקרים בשנים הארונות מייחסים פעילות אנטי סרטנית

גזר

הגזר הוא ירק נפוץ ומוכר, המצוי בכל חנות ירקות. ניתן להתייחס אליו כאל מזון רפואי, הודות לתכולת המרכיבים הפעילים שהוא מכיל.

משתייך למשפחת הסוככיים, Apiaceae.

תאור הצמח: שבעה מינים גדלים בר בארץ: הגינה, יושב, הירדן, זהוב, עדין, החוף, מצוי.

מבין המינים יש כאלה שהם חד שנתיים ואחרים הם דו שנתיים.

גזר הגינה, בדומה לDaucus carota- הוא צמח דו שנתי. בשנה הראשונה הצמח מפתח שורש עבה ושושנת עלים. בשנה השנייה הוא מפתח שושנת עלים וגבעול גבוה, הנושא פרחים סוככיים. גובה הצמח הפורח 200-270 ס"מ. מוצאו מאירופה וגם מחלקים באסיה ומצפון אפריקה (1). מגדלים אותו בגידול חקלאי בארצות רבות ובאקלים שונה. הצמח עמיד בפני קפאון (1).

מרכיבים: קרוטנואידים, כולל, אלפה-קרוטן, בטא-קרוטן, ליקופן

פלבונואידים, קוורצטין

מינרלים

הצבע הכתום הוא הנפוץ והמקובל בשנים האחרונות, אבל הגזר הופיע בכמה צבעים, צהוב, לבן, אדום וסגול (1). הצבע הסגול היה הנפוץ ביותר עד לפני כ-400 שנה. התיאוריה הרווחת היא שהצבע הכתום פותח בהולנד לכבוד המנהיג William of Orange. לא ברור מדוע הצבע הכתום התקבל כצבע השולט.

הקרוטנואידים נותנים את הצבע הצהוב, כתום ואדום. מקור הצבע הסגול הכהה באנתוציאנינים. הגזר הכתום מכיל ריכוז גבוה של בטא-קרוטן. הצהוב מכיל ריכוז נמוך של בטא-קרוטן, וריכוז גבוה של לוטאין. האדום מכיל ליקופן. בנוסף מכיל האדום אלפה- ובטא קרוטן ולוטאין (1).הלבן מכיל ריכוז גבוה של אשלגן.

רפואה מסורתית: הצמח מוזכר לראשונה במאה העשירית לספירה, בהרבריום האנגלי. מסופר בספר שהשורש הוא emmenagogue, והוא מומלץ לטיפול באבעבועות ובשיעול (2). בכמה מקומות מדובר על שימוש בזרעים לזירוז מחזור חודשי וכדיורטיים (1).המין הגדל באמריקה Daucus pulsillus היה בשימוש בשבטים האינדיאניים שחיו באמריקה הצפונית. השתמשו בו לטיפול בהצטננות, חום גבוה, גרוד והכשות של נחשים (3).

מחקרים שנערכים בשנים הארונות מייחסים לצמח פעילות אנטי סרטנית (4), וכן ממליצים לאנשים עם לחץ דם גבוה ומחלות לב (1).

בטא – קרוטן הוא פרקורסור לויטמין A שהוא אנטי אוקסידנט יעיל המסייע לשמור על בריאות העור והעיניים (1).

אכילת כמות גדולה, או שתייה מרובה של מיץ עלולים לגרום לתופעה הנקראת carotenemia המתבטאת בצבע צהוב של העור. זוהי תופעה חולפת ואין בה נזק (1).

הרכב תזונתי: כוס אחת של מיץ טרי מכילה: 52 קלוריות 1.26 ג' חלבון 12 ג' פחמימות 0.23 ג' שומנים,

ויטמין A 31.317 IU ויטמין C 11.4 מ"ג

סיבים תזונתיים 3.7 ג'

אשלגן 394 מ"ג הגזר הוא מקור טוב לויטמין B6, מנגן, מוליבדן, תיאמין, ניאצין, זרחן, מגנזיום ופולאט (1).

מקורות

Bauman H. Food as Medcine: Carrot, Daucus carota, Apiaceae. HerbalEGram, 2014, Vol 11, Issue 12, December.What the ancient said about Carrot. World Carrot Museum website. Available at HerbalEGram 2014, November 19.Moerman DE.Native American Ethnobotany, Portland, OR: Timber Press, 1998.Bhanot A. Sharma R. Noolvi M. Natural Sources as Potential anti cancer agents: A review. International Journal of Phytomedicine(serial online) April 2011, 3 (1):9-26.

מקור התמונה

חזרה לחנות

סרפד – Urtica dioica

סרפד - נוהגים להשתמש בעלים לטיפול באנמיה, דלקות מפרקים, אקזמה, גאוט, אלרגיה, כאב כללי, שיעול, שחפת, וכן לבעיות של הכליות ושלפוחית השתן .

הסרפד הוא צמח השייך למשפחת הסרפדיים Urticaceae. מאז אלפי שנים הוא התקבל כצמח מזון ומרפא בכל הארצות בהן הוא גדל. למרות זאת הוא לא הפך לגידול חקלאי ולירק מאכל מקובל כחלק מהתזונה.

כשהצמח נקטף לאכילה מקפידים לקטוף אותו לפני הפריחה. משתמשים בעלים ובחלק הרך של הגבעול. במשך העונה החלק התחתון של הגבעול מתעצה.

שימוש מסורתי במיני סרפד

מיני סרפד גדלים באירופה, אסיה, אפריקה וצפון אמריקה.

נוהגים להשתמש בעלים לטיפול באנמיה, דלקות מפרקים, אקזמה, גאוט, אלרגיה, כאב כללי, שיעול, שחפת, וכן לבעיות של הכליות ושלפוחית השתן (1).

בשימוש חיצוני משתמשים בסרפד לטיפול בשיער שמן ובקשקשים בשיער.

השורש משמש בשנים האחרונות לטיפול בגידול של בלוטת הערמונית .הזרעים משמשים לחיזוק של הכליות . הם מסייעים להורדת ריכוז של uric acid.

מרכיבים: ריכוז גבוה של מינרלים: ברזל, סידן, מגנזיום, אשלגן זרחן, מנגן, צורן, יוד, נתרן וגפרית (1)

הסרפד עשיר מאד בכלורופיל והוא משמש מקור להפקת כלורופיל.

ויטמינים: ויטמין C, קרוטנואידים, ויטמין A ו-B.10% חלבון (1).

השפעת צורות ההכנה השונות על תכונות חלקי הסרפד: ייבוש והקפאה של עלי סרפד השאיר בהם את רוב המרכיבים הפעילים. מחקר שנעשה בשנת 1980 הראה שהעלים היבשים היו יעילים מאד לטיפול בקדחת השחת (2).

בישול גרם לירידה בריכוז החלבון והשומן של העלים. בישול קצר גרם לירידה קלה בריכוז, אבל היא עלתה ככל שגדלה החשיפה לחום ולמלח (3). ויטמין A סידן וברזל מושפעים גם הם מהבישול (3).

חומצות שומניות שנמצאו בעלים: חומצה אולאית, לינולאית, אלפה-לינולנית, פלמיטית. בישול עם או בלי מלח לא גרם לשינוי בריכוז החומצות השומניות (3).

ריכוז החומצה הלינולאית והאלפה –לינולנית דומה לזה שבעלים. לא היה הבדל גם בין הריכוזים בעלי סרפד קפואים וטריים, וניתן להסיק שהעלים הקפואים יכולים לשמש מקור טוב לחומצות שומניות חיוניות כשמשתמשים בהם כירק מאכל (3).

חומצות אמיניות שנמצאו בעלים: תריאונין, ואלין, איזולויצין, לויצין, פנילאלנין, ליזין. החומצות היסטידין ומתיונין מצויות בריכוז נמוך יותר. הסרפד טרי או מבושל הוא מקור טוב לחלבון.

החוקרים ממליצים להוסיף עלים טחונים של סרפד ללחם, איטריות, פתיתים, קוסקוס, כדי להעשיר אותם בחלבון. תוספת כזאת תועיל לאוכלוסיה הסובלת מתת תזונה (3). הסרפד מתאים במיוחד, כי קל לגדל אותו, והמרכיבים הפעילים מצטברים בו במהירות. ניתן להפוך אותו למזון-על זול, המספק לאוכלוסיה מינרלים, ויטמינים וחלבונים.

החוקרים טוענים שהסרפד הקפוא, או המעובד בתוך מוצרים שונים יזכה להצלחה רבה, כי הצריבות שהצמח גורם מרתיעות אנשים מלצאת ולקטוף את הצמח הטרי (3).

לסיכום, הסרפד הוא צמח עשיר במיוחד, קל לגידול, קל לעיבוד, נפוץ בארצות רבות ולא מנוצל.

מקורות

1. Nettle in: Yance DR. Adaptogens inMedcal Herbalism Healing Arts Press, USA 2013, p. 520-522.

2. Mittman P. Randomized double-blnd study of freeze-dried Urtica dioica in the treatment of allergic rhinitis. Planta Med. 1990, 56:44-47.

3. Rutto LK. Yixiang X. Ramirez E. Brandt M. Mineral properties and dietary value of raw and processed Stinging Nettle (Urtica dioica L.) Internationa J. of Food Science 2013, 1-5. http://dx.doi/10.1155/2013/857120

מקור התמונה

לרכישת סרפד

חזרה לחנות

אלת המסטיק – Pistacia lentiscus

אלת המסטיק - חברת על עלים הינה חברה מובילה בארץ במכירת וגידול צמחי מרפא, את רוב הצמחים שאתם מכירים אנחנו מגדלים, מוזמנים להצטרף אלינו>

אלת המסטיק – Pistacia lentiscus

שם עברי: אלת המסטיק

משפחה: אלתיים Anacardiaceae

תאור הצמח: הסוג Pistacia כולל 11 מינים. אלת המסטיק הוא עץ קטן ירוק-עד הגדל בארצות שמסביב לים התיכון. אלת המסטיק הוא עץ דו ביתי, עגול ומסועף. עליו מסורגים, ועל כל עלה יושבים עלעלים זוגיים. העץ נפוץ בארץ בכל האזור הים תיכוני עד שפת המדבר. הוא גדל על אדמות שונות, ובכמה מקומות הוא מצוי בחברת צומח עם החרוב המצוי. העץ פורח באמצע מרץ עד סוף אפריל. הפרחים הזכריים הם בצבע אדום כהה, והנקביים בצבע צהוב. הפירות הם ענבות בצבע אדום, ההופך לשחור עם הבשלה.

חלקי צמח בשימוש: שמן מסטיק, השמן הנדיף המופק מהשרף, Lentisk oil השמן הנדיף המופק מהעלים, השרף עצמו, העפצים וחליטות מהעלים הצעירים והניצנים (1)

הכנת השרף: הזמן המתאים להפקת השרף הוא מאמצע יולי עד אמצע אוקטובר. עושים חתכים בקליפת הגזע והענפים, אחרי שמנקים את השטח מסביב לעץ, וגם מנקים את הגזע והענפים. החתכים הם בעומק 2-4 ס"מ. עושים אותם עם פטיש ועם כלי בצורת סהרון (1). נותנים לנוזל לזרום לאדמה, שקודם כיסו אותה בחימר לבן. הנוזל מתקשה לטיפות. רוחצים אותן ידנית במים קרים וסבון ומשאירים אותן להתייבש בצל (1).

עצים זכריים נותנים יותר שרף מאשר עצים נקביים. הם מתחילים לייצר שרף בגיל 5, ומגיעים ליבול מקסימלי בגיל 15.

מרכיבים: השמן מהזרעים מכיל כ-80% חומצות שומניות בלתי רוויות, 50% מהווה החומצה האולאית ו-20% חומצה לינולאית ויותר מ-8% tocopherols (2). המרכיבים העיקריים באלת המסטיק הם פנולים וטרפנים. שניהם מצויים בכל חלקי הצמח, אבל הפנולים מרוכזים בעיקר בעלים ובניצנים, והטרפנים הם המרכיבים העיקריים של השרף ושל השמנים הנדיפים (1).

הפנולים כוללים פרואנתוציאנידינים, גליקוזידים של מיריצטין, רוטין, חומצה גאלית, חומצה כלורוגנית.

פעילות: אנטי בקטריאלי,

הוכחה פעילות נגד E. coli, Staphylococcus aureus, Bacillus subtilis

Helicobacter pylori, Streptococcus mutans

פעילות נגד תולעים ונגד פטריות הראו בבני אדם וכן בעיזים וכבשים (3). הטיפול המסורתי בשרף בצהבת עודד את החוקרים לבדוק את השפעת הצמח על הכבד, וכן את יעילותו כצמח אנטי אוקסידנט.

הפעילות האנטי אוקסידנטית היעילה ביותר התקבלה עם מיצוי מתנולי של עלים שנקטפו באביב⁽⁴⁾. החוקר מייחס את יעילות הצמח בניטרול רדיקלים חופשיים לפלבונואידים ולנגזרות של galloyl בעלים^(4). פעילות אנטי אוקסידנטית יעילה הוכחה גם בחומצה הגאלית המצויה בפירות.

מחקר שנעשה ביוון הראה שאכילת אבקה של שרף האלה בריכוז של 5 ג' ליום, במשך 18 חודש גרם לירידה ברמת כולסטרול בדם, ירידה ברמה של LDL, של האנזימים GOT ו-GPT ⁽⁵⁾.

בטיחות: השימוש בצמח בארצות רבות במשך אלפי שנים מראה שהצמח אינו רעיל. נהגו ללעוס את השרף כמסטיק לצורך טיפול וגם להנאה.

אין מספיק מחקרים המאשרים שהצמח בטוח לשימוש.

מקורות

1. Dhifi W. Jelai N. Chaabani E.et al. Chemical compositions oflentisk (Pistacia lentiscus) seed oil. Afr. J, Agric. Res 2013 8:1395-1400.

2. Landau S. Muklada H. Markovics A and Azaizeh H. Traditional Uses of Pistacia lenticus in Veterinary and Human Medicine, in: Yaniv Z. Dudai N. ed. Medicinal and Aromatic Plants of the Middle-East, Springer Science+ Business Media, 2014.

3. Azaizeh H. Halahleh F. Abbas N. et al. Polyphenols from Pistacia lentiscus and Phillyrea latifolia impair the exsheathment of gasro-intestinal nematode larvae. Vet Parasitol 2012, 191:44-50

4. Gardeli C. Papageorgiou V. Mallouchos A. Essential oil composion of Pistacia lentiscus L. and Myrtus communis L. :Evaluation of antioxidant capacity of methanolic extracts. Food Chem. 2008 107:1120-1130.

5. Triantafyllou A. Chaviaras N. Sergentanis TN. et al. Chios mastic gum modulates serum biochemical parameters in a human population. J. Ethnopharmacol. , 2007, 111:43-49.

להזמנת אלת המסטיק מהחנות בעל עלים

חזרה לחנות