סויה וסרטן השד

סויה וסרטן השד - המאמר הנוכחי (1) מסכם מסקנות של מחקרים אפידמיולוגיים שבדקו את הקשר בין צריכת הסויה וסרטן השד.סוכמו תוצאות של 28 מחקרים שנעשו

סויה וסרטן השד

חשיפה לסויה בגיל צעיר וסרטן השד

הסיכון הנמוך לסרטן השד אצל נשים במזרח אסיה, הוביל אל התיאוריה שהסויה המקובל כמזון בארצות אלה אחראי לכך. נערכו מחקרים רבים על המרכיבים המצויים בסויה, שהם איזופלבונים, שהמטבוליטים שלהם הם בעלי דמיון מבני לאסטרוגן, והם קבלו את השם פיטואסטרוגנים. נמצאו מאז מאות צמחים המכילים מרכיבים שניתן לקרוא להם פיטואסטרוגנים, ונערכו מחקרים על השפעתם על הסיכון לחלות בסרטן השד, סרטן הפרוסטטה, צפיפות העצם אחרי גיל הפוריות, מחלות לב אצל נשים אחרי גיל הפוריות וסימפטומים הקשורים למנופאוזה.

חברות מזון התחילו לייצר מזון לתינוקות המבוסס על חלב סויה, והתעוררו ויכוחים על השפעת הסויה על התפתחות של תינוקות וילדים צעירים.

המחקר הנוכחי מסכם תוצאות של מחקרים בהם בדקו השפעה של סויה, או של ג'ניסטאין שניתן לחיות מעבדה בתקופת ההריון או בגיל צעיר על הסיכון לסרטן השד במשך החיים (1).

מחקרים שנעשו על חולדות נתנו תוצאות מנוגדות: שלושה מחקרים הראו עליה בסיכון לסרטן השד אצל חולדות שקבלו סויה או ג'ניסטאין בחיים העובריים. מחקר אחד הראה ירידה משמעותית בסרטן השד, ושני מחקרים הראו שלא היתה השפעה לסויה ולג'ניסטאין.

ארבעה מחקרים בדקו השפעה של סויה או ג'ניסטאין שניתנו בשלב העוברי, והשימוש בהם נמשך באופן רציף עד גיל ההתבגרות. הם הראו ירידה בסרטן השד ובמיני סרטן אחרים.

שבעה מחקרים שנעשו בעכברים, ובדקו השפעה של סויה כארוחה, שניתנה לפני גיל הפוריות נתנו תוצאות סותרות. אחדים הראו ירידה בסרטן השד ואחרים הראו עליה.

המסקנות שהסיקו ממחקרים אפידמיולוגיים וממחקרים בחיות הם:

סויה או ג'ניסטאין הניתנים בשלב מוקדם של החיים לפני גיל הפוריות, מפחיתים את הסיכון להתפתחות של סרטן השד בשלבים מאוחרים של החיים.

חשיפה לסויה או ג'ניסטאין בשלב העוברי אינו נותן הגנה.

חשיפה לסויה בשלב העוברי תתן הגנה רק אם ימשיכו אותה עד גיל הפוריות.

נראה שההשפעה המגינה של הסויה מקסימלית כשהיא ניתנת בגיל הילדות ובתחילת גיל ההתבגרות. הסיבה לכך אינה ברורה. יתכן שניתן להסביר זאת בכך שהיא קשורה להגדלה של הדיפרנציאציה של השד, והפחתה של אזורים בהם עלול להתפתח שינוי שיוביל לסרטן.

מקורות

Warri A. Saarinen NM. Makela S. Hilakivi- Clarke L. The role of early life genistein exposure in modifying brest cancer risk.m Br. J. Cancer, 2008: 1-9.

סויה Glycine max הוא מזון נפוץ במזרח אסיה מאז מאות שנים. ההגירה של הסינים למערב הביאה אתה את הסויה וכל מוצרי הסויה למערב. בשנים האחרונות נעשו מוצרי סויה נפוצים מאד בארצנו.

הסויה הוא קטנית, והזרעים עשירים באיזופלבונים, בעיקר genistein ו- daidzein, שיש להם פעילות אסטרוגנית.

בשנת 1991 פורסם לראשונה מחקר על הסיכון הנמוך לסרטן השד אצל נשים בסינגפור. המחקר עושה את הקשר בין האחוז הנמוך של נשים חולות בסרטן השד וצריכת הסויה הגבוהה באוכלוסיה.

מאז פורסמו עבודות רבות במערב על איזופלבונים הפעילים כפיטואסטרוגנים, ועל השפעתם על הסיכון לסרטן השד.

המאמר הנוכחי (1) מסכם מסקנות של מחקרים אפידמיולוגיים שבדקו את קשר זה.

סוכמו תוצאות של 28 מחקרים שנעשו באסיה ובארצות מערביות. מכיון שהיו הבדלים בכמויות הסויה ובמוצרים שנצרכו באסיה ובמערב, נעשתה האנליזה בנפרד בשתי האוכלוסיות.

במחקרים האסיאתיים התקבל ערך מרשים מבחינה סטטיסטית של 29% ירידה בסיכון לסרטן השד באוכלוסיות שצרכו כמות גדולה של סויה, שהגיעה ל-20 מ"ג של איזופלבונים ליום.

צריכה בינונית של סויה, שהגיעה ל-10 מ"ג של איזופלפונים ליום היתה קשורה ל-12% ירידה בסיכון לחלות. שני מחקרים הראו השפעה חזקה יותר על הסיכון לסרטן השד, כשהשתמשו בסויה בגיל ההתבגרות לעומת שימוש בגיל מבוגר.

הצריכה הממוצעת של סויה בארצות המערב היתה נמוכה בהרבה, והגיעה ל-0.3 מ"ג איזופלבונים ליום. לא נמצאה כל השפעה על הסיכון לסרטן השד במינון נמוך זה. מניחים שההגנה של הסויה מתווכת על ידי מנגנון הורמונלי, וריכוזים גבוהים עלולים להשפיע על אסטרוגן חופשי ועל sex hormone binding globulin.לסיכום, בהתבסס על מחקרים אפידמיולוגיים אסיאתיים, ניתן להסיק שיש השפעה תלויה במינון לצריכה גבוהה של סויה וירידה בסיכון לסרטן השד. הירידה היתה בערך של 16% ל-10 מ"ג של איזופלבונים.

ההשפעה של האיזופלבונים גדולה יותר על נשים בגיל ההתבגרות.

החוקרים טוענים שלא ברור אם כמויות קטנות של סויה, או שימוש לזמן קצר משפיע על רמת האסטרוגן או על צפיפות רקמת השד.

מקורות

.Wu AH. Yu MC. Tseng CC. Pike MC. Epidemiology of soy exposures and breast cancer risk. Br. J. Cancer, 2008, 98: 9-14.

מקור התמונה

חזרה לחנות

הצטננות ושפעת, אפידמיולוגיה, מניעה טיפול וצמחים

צמחים טיפול שפעת -

הצטננות ושפעת, אפידמיולוגיה, מניעה טיפול וצמחים-

הצטננות נגרמת על ידי למעלה מ-100 וירוסים שונים. Rhinoviruses ו- Coronaviruses אחראים ל-50-70% ממקרי ההצטננות (1). כ-50% ממקרי ההצטננות נגרמים על ידי rhinoviruses, 10-20% מהמקרים נגרמים על ידי coronaviruses, 10-15% נגרמים על ידי influenza viruses ו-5% על ידי adenoviruses.

Rhinoviruses הם RNA וירוסים, המשתייכים למשפחת ה- Picornaviridae. pico משמעותו קטן, ו-rna כי הם RNA וירוסים. אנטרו-וירוסים, והוירוס הגורם להפטיטיס A שייכים לאותה משפחה.

זיהומים הנגרמים על ידי רינו-וירוסים מתבטאים בדרך כלל באף ובגרון. הם עלולים לגרום לזיהום גם באוזן התיכונה ובסינוסים. הם גדלים בטווח צר של טמפרטורה, 33-35 מעלות צלזסיוס, טמפרטורה אופיינית לדרכי הנשימה עליונים. בדרכי הנשימה התחתונים שוררת טמפרטורה גבוהה יותר, שאינה מתאימה לרינו-וירוסים. הם אינם יכולים לגדול בסביבה חומצית, והחומציות ביחד עם הטמפרטורה הגבוהה בקיבה מונעת זיהומים של וירוסים אלה במערכת העיכול.

הוירוס מתפשט בסביבה על ידי העברה אישית מאחד לשני, על ידי מגע עם חפצים שהזדהמו, כגון, שפופרת של טלפון, כלי אוכל, מעקה של מדרגות וכו', וכן על ידי שאיפה של חלקיקים הנמצאים באויר. הם נקשרים לרצפטורים המצויים על תאי אפיתל של האף והגרון. התאים המותקפים משחררים אינטרלויקין-8, שממריץ שחרור של מתווכי דלקת, כגון, קינינים ופרוסטגלנדינים, הגורמים להתרחבות כלי דם ולהגדלת החדירות של כלי הדם, וכן להגברת הפרשה של בלוטות אקסוקריניות. מתפתחים הסימפטומים הידועים ממקרים של הצטננות, נזלת, התעטשות, דימוע של העיניים.

מקור המונח הצטננות ברפואה המסורתית. מדווח על הצטננות בכתבים מצריים עתיקים, אצל היפוקרטס שחי במאה החמישית לפני הספירה ואצל הרופאים היוונים והרומאים, כגון, תאופרסטוס, דיוסקורידס, פליני ואחרים.המדען הגמני Walter Kruse הראה בשנת 1914 שוירוסים ולא חיידקים גורמים להצטננות, אבל המימצא שלו לא התקבל, עד 1920, כש- A. Dochez הוכיח זאת על ידי מחקרים בבני אדם ובשימפנזים.ההצטננות נחשבת למחלה קלה, אבל היא גורמת להפסד של ימים רבים של עבודה ולימודים, ולביקורים רבים אצל רופאים (2). במקרים רבים נוהגים לתת לחולה אנטיביוטיקה, למרות שאין לתרופות האנטיביוטיות השפעה על וירוסים (2).

השפעת היא מחלה חריפה של דרכי הנשימה הנגרמת על ידי הוירוסים Influenza A &B, המחולקים לתת-קבוצות על פי התכונות האנטיגניות שלהם.

אינפלואנזה A וירוסים מתחלקים לשני תת- טיפוסים עיקריים לפי שני אנטיגנים שונים שנמצאים על שטח הפנים שלהם: hemagglutinin ו- neuramidase. המאגלוטינין אנטיגן–HA הוא גליקופרוטאין המתקשר לחומצה הסיאלית שבתא ומתמזג עם הממברנות של הפונדקאי. נויראמידאז אנטיגן- NA, עושה פעולה הפוכה. הוא שובר את החומצה הסיאלית ומאפשר לוירוס להתפשט החוצה מהתא.

ב-1933 בודדו לראשונה את הוירוס Influenza A מאנשים (3), וב-1957 התאפשר מחקר של הוירוס במעבדות (4). החוקרים שניסו להכין חיסון נגד הוירוס נוכחו שהוא עובר מוטציות במהירות, ושיש קושי רב בהכנת חיסון יעיל.

Influenza A הוא נפוץ ומסוכן יותר, והוא גרם לרוב ההתפרצויות המגפתיות הידועות בהיסטוריה. Influenza B הוא פחות אלים, והוא גורם למחלה קלה יותר אצל מבוגרים. אצל ילדים המחלה דומה בחומרתה לזו הנגרמת על ידי אינפלואנזה A (5).

הדיווח הראשון על מחלה המתוארת כהתפרצות מגפתית של שפעת הופיע בשנים 1173-1174 (6). הדיווח על מחלה המוגדרת כהתפרצות של שפעת הופיע בשנת 1694 (7). במאה ה-18 וה-19 התרבו הנתונים על התפרצויות של שפעת (6,8).

המגפות פורצות בדרך כלל כשמופיע וירוס חדש של אינפלואנזה, שהאוכלוסיה אינה מחוסנת נגדו (9). המחלה מתפשטת במהירות, ועלולה לעבור מארץ אחת לשניה. מדובר אז על התפרצות פנדמית.

במאה ה-20 היו התפרצויות פנדמיות ב-1918, 1957 ו-1968. בהתפרצות של השפעת הספרדית ב-1918 מתו כ-500.000 איש בארה"ב, בהתפרצות של השפעת האסייתית ב-1957 מתו כ-70.000 אישוב-1968 מתו כ-33.000 איש (9).

כשההתפרצות מופיעה מתחילה מיד התגייסות של מדענים הממהרים לבודד את הוירוס ולהכין חיסון נגדו. ב-1957 בודדו זן חדש והכינו חיסון נגדו. כשמזהים זן חדש דרושים 6-9 חודשים עד שמכינים חיסון נגדו, וכשמחסנים אנשים דרושים להם כשבועיים לייצר נוגדנים ולהתחסן (9).

השפעת היא מחלה עונתית. היא מתחילה להופיע בסתיו, מתגברת בחודשי החורף וממשיכה עד האביב. הוירוס של השפעת עלול להדביק אנשים בכל קבוצת גיל, אבל שיעור ההדבקה הגבוה ביותר הוא אצל ילדים (10). שיעור התמותה הגבוה ביותר הוא אצל קשישים (10).

מכיוון שהשפעת עלולה להיות מחלה קשה ואפילו לטלית, ומכיוון שיש סכנה להתפשטות מגפתית של המחלה, ממליצות רשויות הבריאות לאנשים בסיכון גבוה להתחסן.

סיכון גבוה לפיתוח סיבוכים בעקבות שפעת מצוי אצל: קשישים מעל גיל 65

ילדים מתחת לגיל שנתיים

נשים בהריון

חולים במחלות לב וכלי דם

אנשים הסובלים מאי ספיקת כליות, מסכרת, מכשל חיסוני

חולים במחלות של דרכי הנשימה

משנים את החיסון כל שנה כך שיכלול את הזנים הנפוצים ביותר בעונה הקודמת. בדרך כלל מכיל החיסון שני זנים של אינפלואנזה A וזן אחד של אינפלואנזה B. כשהחיסון אמנם מכיל את האנטיגנים הזהים לאלה שגורמים לשפעת באוכלוסיה, הוא יכל למנוע זיהום אצל 70-90% ממבוגרים בריאים שגילם פחות מ-65 שנה (9,10). אבל בכל עונה יש מאות זנים של וירוסים של אינפלואנזה באוכלוסיה, וקשה למצוא במדויק את הזן שיש להתחסן נגדו. בנוסף, אצל אנשים מעל גיל 65 יעילות החיסון נמוכה יותר, ורק 30-40% מפתחים נוגדנים נגד הוירוסים (11).

סקר שנערך בארה"ב על יעילות החיסון למניעת תמותה משפעת הראה, שעל אף שאחוז האנשים המתחסנים נגד שפעת עלה מ -15-50% לפני 1980 עד ל- 65% ב-2001, לא היתה ירידה בתמותה (12). בארה"ב מתים 36.000 איש משפעת כל שנה.

הטיפול המומלץ לשפעת הוא צמחים ותוספי מזון, שנפרט בהמשך.

שפעת, ויטמין D והחיסון המולד

במאמר שפורסם לאחרונה על ידי J. Cannel ושות' (13) מציגים המחברים שאלות ותהיות לגבי הההנחות שהפכו למוסכמות בכל הנוגע להדבקות בשפעת ולהתפשטות המחלה. מקובל לחשוב שהוירוסים הגורמים לשפעת אלימים מאד, ועוברים מהאדם החולה אל הבריא. המחברים מראים שכאשר נתנו למתנדבים לא מחוסנים זן חדש של וירוס אינפלואנזה A רובם לא נדבקו במחלה, ומעטים חלו בשפעת קלה ביותר (14). כמה מחקרים חזרו על מימצא זה, והראו שהדבקה ישירה בוירוס אינה גורמת להתפתחות של שפעת (13). שאלה נוספת ששואלים המחברים היא לגבי העונתיות של מחלת השפעת. איפה נמצאים הוירוסים במשך כל הקיץ? איך ניתן להסביר את הופעת המחלה בסתיו, התגברותה בחודשי החורף, והעלמותה בקיץ. Hope-Simpson טוען במאמר שפרסם בשנת 1987 שהאפידמיולוגיה של השפעת אינה מתבססת על העברה של מחלה מאד מדבקת מהחולה לבריא (15). הוא טוען שיש ממריץ עונתי, שקשור לקרינה של השמש, שגורם להתפרצות של שפעת בחודשי הסתיו והחורף ולהעלמותה בקיץ (15). מחקרים שנעשו על ידי Cannel ושות' מראים שהגורם העונתי עלול להיות ירידה ב-AMP –Antimicrobial peptides שהם הכרחיים לתפקוד תקין של החיסון המולד (16). הירידה בריכוז AMP קשורה להבדלים ענתיים ברמה של ויטמין D (17).

מחקרים שנעשים לאחרונה מראים שיש קשר הדוק בין ויטמין D והחיסון המולד הבלתי ספציפי (18).

Anti microbial peptides הם חלבונים קטנים, בעלי משקל מולקולרי קטן, הנוצרים ברקמות אפיתליאליות ובתאי הדם הפגוציטיים. הם פעילים נגד ספקטרום רחב של מיקרו-אורגניזמים, חיידקים גרם-חיוביים וגרם-שליליים, וירוסים, פטריות ושמרים (19). הם טעונים מטען חשמלי חיובי, מסיסים במים וגם חודרים בקלות דרך ממברנות ליפידיות. הם פועלים במהירות והורסים ממברנות של חיידקים ווירוסים בעלי מעטפת (13).AMP

אחדים, כגון, beta defensin 3 קושרים המאגלוטינין A דרך אינטראקציה עם לקטין (13).

הם מגינים על האפיתל ויוצרים כעין שריון נגד חידקים. Cathelicidin, בנוסף, מאיץ צמיחה של אפיתל ושל כלי דם חדשים (20).

התפקיד החשוב שיש לויטמין D בחיסון המולד התגלה רק לאחרונה (21). תאי אפיתל ומקרופאגים מגדילים את ההתבטאות של cathelicidin כשהם נחשפים לחיידקים. ההתבטאות שלהם תלויה בנוכחות של ויטמין D (21). במקרופאגים ויטמין D מדכא יצור מוגבר של ציטוקינים (13).

הזנים האלימים של האינפלואנזה גורמים לתאים המודבקים לייצר אינטרלויקין-8 שמגביר ייצור של ציטוקינים מעוררי דלקת, והם עלולים לגרום נזק יותר מהוירוסים עצמם (9). ויטמין D שמעכב ייצור מוגבר של ציטוקינים פועל כאנטי דלקתי, ומקטין את חומרת המחלה.

Canell ושות' טוענים שהגורם העונתי עליו כתב Simpson הוא הרמה הנמוכה של ויטמין D בחודשי החורף (13), והרמה הגבוהה יותר בקיץ. ייצור ויטמין D קשור לפעילות של הקרניים האולטרה סגוליות על הכולסטרול. פעולות ההסברה של רשויות הבריאות על הסכנה שבהחשפות לשמש, ביחד עם אורח החיים המודרני שבו אדם מבלה את רוב שעות היום סגור בבית או במשרד, גורם לירידה בריכוז ויטמין D באוכלוסיה. ישנה ירידה בייצור של ויטמין D עם הגיל, ויחד עם הריכוז הנמוך של ויטמין D שהוא הורמון סטרואידי, יש ירידה בחיסון הבלתי ספציפי. כך מסביר המחקר את חומרת המחלה אצל קשישים, שלעתים קרובות מופיעים בעקבותיה סיבוכים ואף תמותה.

ההסבר שנותנים המחברים ליעילות הנמוכה של החיסונים הוא, שהחיסונים פועלים על החיסון הספציפי, ויעילותם תלויה בוירוס שגורם לזיהום. עיקר המלחמה של הגוף נגד הוירוסים של השפעת הוא עם החיסון הבלתי ספציפי, הקשור לייצור של AMP.

הויוסים הגורמים לשפעת אינם נעלמים בקיץ, אבל אינם יכולים להיות פעילים כאשר הרמה של ויטמין D גבוהה. לקיחת ויטמין D כתוסף מזון מונעת את העונתיות של השפעת ומפחיתה באופן משמעותי את מספר המקרים ואת חומרת המחלה (13). החוקרים ממליצים לקחת 2000 יחידות ליום של ויטמין D.

רשימת הצמחים המומלצים לטיפול בשפעת

Echinacea spp. מיני אכינצאה שורש, נוף הצמח

Sambucus nigra סמבוק שחור פירות

Olea europaea זית אירופי עלים

Astragalus membranaceus אסטרגלוס שורש

Baptisia tinctoria ניל הצבעים שורש

Isatis tinctoria איזטיס הצבעים שורש ועלים

הרחבה על הצמחים המומלצים לטיפול בשפעת –

אכיניצאה צרת עלים Echinacea spp.

לפחות שלושה מינים מצויים היום בשימוש: E. purpurea, E. angustifolia, E. pallida

מיני האכינצאה הם הצמחים הנפוצים ביותר בשימוש לטיפול בשפעת והצטננות. פעילותם על מערכת החיסון הבלתי ספציפית הוכחה in vivo ו-in vitro. הם גם מגבירים ייצור של נוגדנים, ובכך מסייעים לשיפור החיסון הספציפי.

להזמנת אכינציאה צרת עלים

פירות סמבוק שחור Sambucus nigra

מיצויים מצמחים של הפירות הם בעלי פעילות אנטי ויראלית מוכחת, וניתן להעזר בהם לטיפול בהצטננות, שפעת וזיהומים עם מיני ההרפס השונים.

הפירות מכילים פלבונואידים, אנתוציאנינים שזוהו כ- cyaniding-3-glucoside ו- cyaniding-3-sambubioside לקטין הנקרא sambucus nigra agglutinin IIIcyanogenic glycosides כולל sambunigrin

חומצה ויבורנית וויטימין A ו-C. הפעילות האנטי ויראלית של הסמבוק נחקרה לראשונה על ידי מדלן מומצוגלו (10) שהראתה שהפירות מנטרלים את פעילות ההמגלוטינינים המצויים כעוקצים על שטח הפנים של הוירוסים אינפלואנזה A ו-B וכן וירוסים של הרפס. ניטרול ההמאגלוטינינים מונע מהוירוס מלהצמד לתא ולחדור לתוכו. הפירות גם מגבירים ייצור של ציטוקינים המחישים את תנועת הפאגוציטים אל מקום הזיהום.

Commission E מאשרת את השימוש בסמבוק ברשימת הצמחים לטיפול בהצטננות, חום ושפעת.

להזמנת סמבוק שחור

שום – Allium sativa

שום טרי, או מיצויים הכוללים אליצין הם אנטי ויראליים, אנטי בקטריאליים ואנטי פטרייתיים. ניתן להתשמש בשום טרי לטיפול בשפעת. כמה מחקרים הוכיחו שטיפול זה יעיל.

להזמנת שום

גינסנג קוריאני – Panax quinquefolium

מחקרים שנעשו לאחרונה על הג'ינסנג האמריקאי הוכיחו שהוא מסייע למנוע הצטננות ושפעת, להקל על חומרת המחלה ולקצר את משך המחלה (10).

להזמנת גינסנג קוריאני

צרוף של ג'ינסנג סיבירי עם אנדרוגרפיס Eleutherococcus senticosus@ Andrographis paniculata

מחקר שנעשה על טיפול בשפעת עם אליטרוקוקוס ביחד עם אנדרוגרפיס הוכיח את יעילות הטיפול (10). המטופלים קבלו שני כדורים שכללו מיצוי של אנדרוגרפיס 88.8מ"ג ו-10 מ"ג של אליטרוקוקוס. הם לקחו את הכדורים שלוש פעמים ביום. המטופלים דיווחו על הקלה בסימפטומים של המחלה ועל קיצור ימי המחלה לעומת קבוצת ביקורת.

להזמנת אליטרוקוקוס – גינסנג סיבירי

להזמנת אנדרוגרפיס

עלי זית – Olea europea

עלי זית שמשו לטיפול במחלות זיהומיות ברפואה המסורתית. מיצוי עלי זית מיוצר מהעלים. הוא מכיל תרכובות פנוליות oleuropein שהוא אנטי מיקרוביאלי, אנטי אוקסידנט ואנטי דלקתי. הנגזרות שלו הנוצרות כמטבוליטים, כגון, elenolic acid, פעילים in vitro ו-in vivo נגד influenza virus, parainfluenza, retroviruses, coxsackie וכן נגד כמה חיידקים (10). כנראה שהמרכיבים של עלי הזית מתקשרים עם החלבונים של הוירוסים ומעכבים את הרפליקציה שלהם. ניתן להשתמש בעלי הזית בגרגור במקרים של דלקת גרון ויראלית.

להזמנת עלי זית

אסטרגלוס- Astragalus membranaceus

אסטרגלוס פעיל כאימונוסטימולנט. הוא מגביר חלוקה של תאי דם לבנים, בעיקר תאי T-לימפוציטים הפעילים נגד וירוסים.

להזמנת אסטרגלוס

ניל הצבעים – Baptisia tinctoria

בפטיסיה ניתן בדרך כלל בצרוף עם עוד צמחים, כגון, אכינצאה ותויה. מחקרים הראו הטבה במצב החולה כבר ביום השני. אינו במלאי.

שורש איסאטיס – Isatis tinctoria

משתמשים בשורש ובנוף הצמח לטיפול במחלות של דרכי הנשימה העליונים, שפעת וגסטרואנטריטיס (10). הוכיחו פעילות אנטי ויראלית, אנטי בקטריאלית ונוגדת טפילים של האיסטיס. הפוליסכרידים של הצמח פועלים על מערכת החיסון, וגורמים להגדלת הספירה של תאי הדם הלבנים. הם מגבירים גם ייצור של נוגדנים והוא אחד הצמחים היעילים בטיפול בשפעת.

להזמנת שורש איסטיס

ספרות

1. Durand M. Joseph M. Infections of the upper respiratory tract. In: Braunwald E. Fauci AS. Kasper DL. et al. eds. Harrison’s Principles of Internal Medicine. 15^th ed. New York, NY: McGraw Hill, 2001:187-193.

2. Fendrick AM Monto AS.Nightengale B. Sarnes M. The economic burden of non-influenza-related viral respiratory tract infection in the United States. Arch. Intern. Med. 2003, 163: 487-494.

3. Smith W. Andrewes CH. Laidlaw PP. A virus obtained from influenza patients. Lancet 1933, 2: 66-68.

4. Chu CM. Shao D. Hou CC. Studies of strains of influenza virus isolated during the epidemic in 1957 in Changchun. Vopr Virusol 1957, 2: 278-281.

5. Immunisation against infectious diseases. In: The Green Book; Influenza Update, 2006, Chapter 19. Department of Health. www.dh.uk [Accessed December 13, 2006]

6. Hirsch A. Handbook of Geographical and Historical Pathology. London, UK: New Sydenham Society, 1883.

7. Molineux T. Dr. Molineux’s historical Account of the late general coughs and colds: with some observations on other epidemic distemper. Philosophical Transcations of Royal Society of London 1694: 18:105-109.

8. Creighton C. A History of Epidenics in Britain. London, UK, Cambridge University Press.

9. Bergner P. Influenza prevention, Immunization and Tmiflu is not enough. Medical Herbalism Eletter, December 2008. 1-8.

10. Roxas M. Jurenka J. Colds and Influenza; A Review of Diagnosis and Conventional, Botanical, and Nutritional Considerations. Alternative Medicine Review, 2007, 12 : 25-47

11. Advisory Committee on Immunization Practices, Smith NM, Bresee JS. Shay DK. et al. Prevention and control of influenza: recommendations of the Advisory Committee on Immunnization Practices (ACIP). MMWR Recomn Rep 2006, 55(rr-10):1-42.

12. Simonsen L. Reichert TA. Viboud C. et al. Impact of influenza vaccination on seasonal mortality in the US elderly population. Arch Intern. Med. 2005, 165: 265-272.

13. Cannell JJ. Zasloff M. Garland CF. et al. On the epidemiology of influenza, Virology Journal 2008, 5: 29-41.

14. Brankston G. Gitterman L. Hirji Z. et al. Transmission of influenza A in human beings. Lancet Infect. Dis. 2007, 7: 257-265.

15. Hope-Simpson RE, Golubev DB: A new concept of the epidemic process of influenza A virus. Epidemiol. Infect 1987, 99: 5-54.

16. Cannell JJ. Vieth R. Umhau JC. Epidemic influenza and vitamin D. Epidemiol. Infect. 2006, 134: 1129-1140.

17. Hypponen E. Power C. Hypovitaminosis D in British adults at age 45 y: nationwide cohort study of dietary and lifestyle predictors. Am. J. Clin. Nutr. 2007, 85: 860-868.

18. Adams JS. Hewison M. Unexpected actions of vitamin D: new perspectives on the regulation of innate and adaptive immunity. Nat. Clin. Pract. Endocrinol. Metab. 2008, 4: 80-90.

19. Schuttb BC. McCray PB. Jr: beta-defensin in lung host defense. Annu. Rev. Physiol. 2002, 64: 709-748.

20. Tjabringa GS. Aarbiou J. Ninaber DK. et al. The Antimicrobial Peptide LL-37 Activate Innate Immunity at the Airway Surface by Transactivation of the Epithelial Growth Factor Receptor. J. Immunol. 2003, 171: 6690-6696. Gombart AF. Borregaard N. Koffler HP. Human Cathelicidin Antimicrobial Peptide Gene is a Direct Target of the Vitamin D Receptor and is Strongly Upregulated in Myeloid Cells by 1,25 dihydroxy Vitamin D3. FASEB J. 2005, 19: 1067-1077.

21. מקור התמונה 30 Herbs That Fight Cold And Flu | Prevention

לחזרה לחנות

היפריקום ודכאון חמור

היפריקום ודכאון - במחקרים שבדקו טיפול בהיפריקום מול פלצבו היה הבדל משמעותי. המטופלים הגיבו למיצוי ההיפריקום ומצבם השתפר.

המטרה של המאמר הנוכחי היא לבדוק: האם המיצויים של ההיפריקום יותר יעילים מפלצבו, אם הם שווים בפעילותם לתרופות המשמשות לטיפול בדיכאון חמור ואת הקשר בין מיצויים של היפריקום ודיכאון חמור והאם יש פחות תופעות לוואי מאשר לתרופות נגד דכאון.

נסרקו מחקרים שנעשו עד יולי 2008. מתוך 79 מחקרים נבחרו 29 שעמדו בקריטריונים שנדרשו. הם כללו 5489 משתתפים.

18 מחקרים נעשו עם קבוצת ביקורת שקבלה פלצבו. 17 מחקרים נעשו מול קבוצת ביקורת שקבלה תרופה סטנדרטית.

חומרת הדכאון מתוארת כקלה עד בינונית ב-19 מחקרים, וכבינונית עד חמורה ב-9 מחקרים.

18 מחקרים נעשו בארצות דוברות גרמנית, ארבעה בארה"ב, שנים באנגליה, מחקר אחד נעשה בברזיל, קנדה, דנמרק, צרפת ושבדיה.

השתמשו במחקרים במיצויים שונים של היפריקום. הריכוז שקבלו המשתתפים היה 240-1800 מ"ג. ברוב המחקרים השתמשו ב-200-500 מ"ג.

התרופות שנבחרו להשוואה עם היפריקום היו: fluoxetine, sertraline, imipraminecitalopram, paroxetine, maprotiline, amitriptyline

משך הניסוי היה ארבעה שבועות במחקר אחד, ששה שבועות ב-19 מחקרים, שבעה שבועות במחקר אחד, שמונה שבועות בחמישה מחקרים ו-12 שבועות בארבעה מחקרים.

יעילות

במחקרים שבדקו טיפול בהיפריקום מול פלצבו היה הבדל משמעותי. המטופלים הגיבו למיצוי ההיפריקום ומצבם השתפר. הייתה הטרוגניות בתוצאות המחקרים שנבעה ממידת הדיוק ובארץ שבה נערכו המחקרים. ככל שהמחקר היה מדויק יותר השפעת ההיפריקום שנמדדה הייתה נמוכה יותר. בארצות הדוברות גרמנית דווחו תוצאות חיוביות משמעותיות יותר. בגרמניה משתמשים במיצוי מהיפריקום כתרופה נגד דכאון.

הערכים שמדדו רמיסיה היו באופן משמעותי גבוהים יותר בקבוצות שקבלו מיצוי של היפריקום לעומת אלה שקבלו פלצבו.

בקבוצות שבדקו מיצוי של היפריקום לעומת תרופות אנטי דכאוניות התוצאות היו הומוגניות מבחינה ססטטיסטית. לא נמצא הבדל משמעותי בין יעילות ההיפריקום בהשוואה ליעילות התרופות השונות. בארצות הדוברות גרמנית הייתה יעילות ההיפריקום קצת יותר גבוהה מהתרופות.

בטיחות

מספר המשתתפים שנשרו מהמחקר בגלל תופעות לוואי היה זהה בקבוצה שקבלה מיצוי של היפריקום ובאלה שקבלו פלצבו. מספר המשתתפים שנשרו בקבוצות שקבלו תרופות סטנדרטיות היה גבוה יותר מאשר באלה שקבלו היפריקום. היה הבדל בין אלה שקבלו תרופות אנטי דיכאוניות ישנות לעומת אלה שקבלו תרופות SSRI- serotonin selective reuptake inhibitors. תופעות הלוואי היו רבות יותר אצל אלה שקבלו תרופות ישנות.

כאשר מסכמים את כל הממצאים ניתן לתמוך בשימוש בהיפריקום לטיפול בדכאון חמור. הוא יעיל ובטוח לשימוש.

מומלץ לקבל יעוץ רפואי כשמחליטים להשתמש במיצוי מהיפריקום. המיצויים המצויים בשוק שונים באיכותם. התוצאות שהתקבלו במחקרים שסוכמו מתייחסים רק לתכשירים שנבדקו.

תופעות הלוואי של מיצויים מהיפריקום הן מעטות ובלתי שכיחות. Cochrane פרסמו סיכומים קודמים בשנת 1998 וב-2005. הופיעו בהם סיכומים של מחקרים שנעשו על מקרים של דכאון קל ובינוני. לא הייתה אז כוונה להגיד שהיפריקום אינו יעיל במקרים של דכאון חמור. המטרה הייתה להפחית את הוריאביליות בניתוח התוצאות. המגבלה של הדו"ח הנוכחי היא שהחוקרים מוכנים להעיד רק על התכשירים שבהם הם השתמשו.

לא נבדקה השפעת הצמח בצורת מרתח או טינקטורה.

המיצויים של היפריקום שנבדקו הם:Hypericum extract L1160, HYP611, Calmigen STW3-1. STW3-IV, STW3-VI, LoHyp-57WS5572, WS5573, WS5570Iperisan, STEI300, ZE117, Psycho tonin fortes

מקורות

Linde K. Berner MM. Kriston L. St. John’s Wort for major depression. Cochrane Database of Systematic Review 2008.

מקור התמונה

לחזרה לחנות

אלכמילה

אלכמילה וולגריס - חברת על עלים הינה חברה מובילה בארץ במכירת וגידול צמחי מרפא, את רוב הצמחים שאתם מכירים אנחנו מגדלים, מוזמנים להצטרף אלינו>

אלכמילה

שם בוטני: Alchemilla vulgaris

שם אנגלי: Lady’s mantle

משפחה: ורדניים, Rosaceae

תאור בוטני: לסוג אלכמילה משתייכים כ-250 מינים של צמחים רב שנתיים, הגדלים באזורים ממוזגים. חלק מהמינים קשים לזיהוי והתייחסו אליהם כאל תת-מינים. מקור השם האנגלי בשימוש הנפוץ של הצמח לטיפול בבעיות של מערכת הרבייה של האשה. משמעות השם המדעי, אלכמילה, הוא הקסם הקטן. אנשים ראו כקסם את הצורה שבה הצמח מחזיק מים במרכזו.

חלקי צמח בשימוש: נוף הצמח בפריחה.מרכיבים: ellagitannins כולל בעיקר agrimoniin 3.5-3.8% ו- pedunculagin 1.2%. ריכוז הטאנינים בנוף הצמח 12-13%. ריכוז הטאנינים בעלים 15% ובפרחים 12%. ריכוז הטאנינים גבוה ביותר בזמן הפריחה.פלבנואידים, כולל פלבונול-גליקוזידים 2.2-2.5% בעלים,1.0-1.9% בפרחים, בעיקר quercetin 3-glucuronide, רוטין, kaempferol leucocyanidin 1% מצוי בפרחים בנוסף מכיל הצמח פיטוסטרולים (1-3).פעילות: אסטרינג'נט, עוצר דימומים, נוגד דלקת.הפעילות של הצמח מיוחסת לטאנינים, וכוללת עיכוב של חמצון שומנים ונטרול של סופראוקסיד (4) ופעילות נגד Staphilococcus aureus ו- Bacillus subtilis.Leucocyanidin מסיע לשיפור זרימת דם בקפילרות (5).

התוויות: לעצירת שטפי דם של מחזור חודשי, לאי ספיקת דם בורידים המתבטאת בכובד ברגליים (6), לטיפול בטחורים, לעצירת דימומים הקשורים למערכת העיכול, לטיפול בשלשול אצל ילדים.

רפואה מסורתית: נוהגים להשתמש בצמח בשימוש חיצוני לטיפול בפצעים ובדלקות בעור, לשטיפות במקרים של לויקוראה, כמשחות נגד גרוד, לשטיפות פה במקרים של אפתות, דלקת גרון או לרינגיטיס.

התוויות נגד: הריון

תופעות לוואי: אינן ידועות

אינטראקציות עם תרופות: אינן ידועות

הכנות ומינון: חליטה 2-4 ג' שלוש פעמים ביום

מיצוי נוזלי 1:1 ב-25% של אלכוהול, 2-3 מ"ל

לשימוש חיצוני 6 ג' ב-100 מ"ל של מים לשטיפות פה או שטיפות וגינליות.

מחקר קליני נערך ברומניה. השתתפו בו 341 בנות בגיל 11 -.17 נערך מעקב במשך שש שנים על שטפי דם של מחזור חודשי. השתמשו במיצוי נוזלי של אלכמילה שהכיל 5.8% טאנינים ו-2.2% של פלבנואידים גליקוזידיים. הבנות קבלו 50-60 טיפות מהמיצוי 3-5 פעמים ביום. התוצאות הראו הפחתה של שטפי דם חזקים, ועצירת הדימום תוך 3-5 ימים. ההשפעה נוגדת הדימום התקבלה גם כשנתנו את המיצוי מהצמח 10-15 יום לפני הופעת המחזור החודשי. לא הופיעו תופעות לוואי, והצמח נראה בטוח לשימוש (6). תקן בינלאומי: בארה"ב GSL- General Sale List (7). בגרמניה הצמח קבל אישור של Commission E.

טיפול באפתות עם מיצוי של אלכמילה בגליצרין: ניתן להבחין בשלושה סוגים עיקריים של אפתות: קטנות, גדולות, הרפטיות.האפתות הקטנות מופיעות ככיבים קטנים ברירית של הפה, בקוטר של פחות מ-1 ס"מ. הן מהוות 80-87% מכלל האפתות. הן נרפאות בדרך כלל ללא טיפול ב-7-10 ימים.האפתות הגדולות מהוות 10-15% מכלל האפתות. הכיב עמוק יותר והקוטר שלו יותר מ-1 ס"מ. הריפוי איטי, ועלול להמשך כמה שבועות ואף חודשים. לעתים קרובות נשארות צלקות.אפתות הרפטיות מהוות 5-10% מכלל האפתות. הן מופיעות בקבוצות של כיבים קטנים, בקוטר 1-3 מ"מ. הריפוי נמשך כחודש.האפתות נפוצות יותר אצל מתבגרים צעירים. כשמערכת החיסון אינה מתפקדת היטב מופיעות אפתות לעתים קרובות. הן עלולות להיות גדולות ומכאיבות, וזמן הריפוי שלהן ממושך.ברפואה הסינית רואים באפתות תופעה של חום המשתחרר מהקיבה או מהלב. רצוי לחשוב על כיוון של קירור גם כאשר מטפלים עם צמחים מערביים.לטיפול באפתות נעזר בצמחים בעלי התכונות הבאות: אנטי מיקרוביאליים, אימונומודולטורים, אנטי דלקתיים,צמחים המזרזים בניית רקמות, צמחים מנקזים.ברוב המקרים ניתן לסייע לריפוי האפתות על ידי טיפול מקומי, עם צמחים אנטי מיקרוביאליים, מכווצים ומקררים, כגון, מרוה רפואית- Salvia officinalis, פרע מחורר-Hypericum perforatum או מיצוי מחרובים.ישנם מקרים שהטיפול החיצוני אינו עוזר, והמטפלים מתלוננים על סבל שנמשך זמן ארוך. ישנם מקרים של אפתות החוזרות ומופיעות לעתים קרובות. במקרים כאלה יש להעזר בטיפול פנימי, ובצמחים אנטי בקטריאליים הפועלים נגד זיהום הפצעים. הכיבים אינם יכולים להתרפא אם יש בהם זיהום בקטריאלי. תכשיר חדש הנקרא aphtarine מיוצר על ידי חברה צרפתית Lab. Biosphere, הופיע לאחרונה בשוק. הוא מכיל מיצוי של Alchemilla vulgaris וניתן בצרוף עם גליצרין. לפי טענת החברה התכשיר מזרז חלוקה של תאי אפיתל, ומסייע לריפוי מהיר של האפתות.האלכמילה הוא צמח השייך למשפחת הורדניים, שהיה מומלץ ברפואה המסורתית לטיפול בפצעים בפה.

ספרות

1.Lady’s mantle, British Herbal Compendum, A handbook of scientific information on widely used plant drugs, by Peter Bradley, British Herbal Medicine Association, Bournemouth, 2006.

2. Geiger C. Scoltz E. and Rimpler H. Ellagitannins from Alchemilla xanthochlora and Potentilla erecta. Planta Medica 1994, 60: 384-385.

3. Fraisse D. Heitz A. Carnat A. et al. Quercetin 3-arabinopyranoside, a major flavonoid compound from Alchemilla xanthochlora. Fitoterapia 2000, 71: 463-464.

4. Filipek J. The effect of Alchemilla xanthochlora water extract on lipid peroxidation and superoxide anion scavenging activity. Pharmazie 1992, 47: 717-718.

5. Reynolds JEF. Editor, Leucocianidol. In Martindale, The Extra Pharmacopoeia, 31^st ed London. Pharmaceutical Press, 1996.

6. Petcu P. Andronescu E. et al. The management of juvenile meno-metrorrhagia with Alchemilla vulgaris L. fluid extract, Clujul Medical 1979 52: 266-270.

7.Lady’s mantle , in : UK Statutory instrument 1994 No 2410, The Medicines (General Sale List) Amendment Order 1994, Schedule 1 Table A.

להזמנת אלכמילה

צמחי מרפא המסייעים לגמילה מעישון

צמחי מרפא לגמילה מעישון - Panax ginseng (ג'ינסנג אמריקאי) - ישנם מטפלים המדווחים על הצלחה בגמילה מסיגריות כאשר שתו או לעסו ג'ינסנג כל שעתיים.

צמחי מרפא המסייעים לגמילה מעישון-

ההתמכרות לעישון היא אחת ההתמכרויות הקשות ביותר: העישון מקובל בחברה על אף כל המאבקים הרבים, הסיגריות נמכרות באופן חופשי, והאדם המנסה להיגמל מתקשה להתנתק מהן.ניקוטין הוא אלקלואיד ה"מחקה" אצטילכולין, שמגביר ערנות, זיכרון וכושר לימוד. ניקוטין מגביר את פעילות הדופמין במוח ובכך גורם להרגשה טובה. המעשן מפתח סבילות לניקוטין בדומה לסמים רבים אחרים, וכדי להגיע לאותה תחושה נעימה עליו להעלות את המינון בהדרגה.

ההתמכרות לטבק היא פיזית ונפשית. הגמילה מעישון קשה בגלל ההשתוקקות לסיגריה, ובגלל תופעות פיזיות הנלוות אליה כגון: עצירות, תיאבון מוגבר, עלייה במשקל, עייפות, עצבנות ומתח. כדי להצליח בגמילה יש לאזן מחדש את תפקודי הגוף, ולעזור לנגמל להגיע באמצעים אחרים לתחושות הנעימות שהוא קיבל מהסיגריות.

הטיפול באמצעות צמחי מרפא הוא חלקי בלבד. הטיפול המשולב כולל: פעילות גופנית, אקופונקטורה, שכנוע עצמי, תזונה, תוספי מזון, קבוצות תמיכה, מדיטציה, וכל שיטה שיכולה לעזור באופן אישי לנגמל.

ניתן להיעזר בצמחים המשפיעים על מערכת העצבים המרכזית ומקלים על קשיי הגמילה, בצמחים הפועלים על מערכת הנשימה העוזרים לנקות את הריאות, באנטי-אוקסידנטים המסייעים להתמודד עם מצב של עודף חמצון, ובמנקי כבד שעוזרים לכבד להתנקות מהרעלנים שהצטברו בו.

ניתן להשתמש בצמחים בצורות שונות. בנוסף לחליטות, טינקטורות וכדורים, ניתן להכין סוכריות נגד עישון, מסטיקים וסיגריות העשויים מצמחים שונים. לסוכריות ניתן להוסיף שמנים נדיפים הפותחים את דרכי הנשימה, בדומה לסוכריות נגד שיעול.

צמחי מרפא מומלצים להכנת סוכריות גמילה מעישון:

Glycyrrhiza glabra 15% שוש קירח – שורש

Mentha piperita 15% מנתה חריפה – נוף הצמח

Calendula officinalis 20% ציפורני חתול רפואיות

Verbascum tapsus 15% בוצין – נוף הצמח

Lobelia inflata 10% לובליה – נוף הצמח

Thymus vulgaris 15% הצמח בת קורנית מצויה – נוף הצמח

Curcuma longa 10% כורכום – שורש וקנה שורש

מכינים את הסוכריות ממיצוי נוזלי 1:1 או ממיצוי יבש שהוא מרוכז יותר. הסוכריות עוזרות לנגמל מעישון גם בעצם המציצה. להכנת המסטיק מומלץ להוסיף פרופוליס, שהוא אנטי-אוקסידנט יעיל המסייע לריפוי מחלות פה ולסת.

צמחי מרפא המתאימים לעישון (הכנת סיגריות):

Lobelia inflata – לובליה

Verbascum tapsus – בוצין

Medicago sativa – אספסת תרבותית

Trifolium pretense – תלתן אדום

Symphytum oficinale – קומפרי, סימפיטון רפואי

Nasturtium officinalis – גרגיר הנחלים

Arctium lappa – לפה

Mentha piperita – מנתה חריפה

Matricaria recutita – קמומיל

Tussilago farfara – טוסילגו

Salvia officinalis – מרוה רפואית

Achillea millefolium – אכילאה אלף העלים

Cinnamon – קינמון

Majorana hortensis – אזוב

את הסיגריות מכינים מהצמחים היבשים שטוחנים לאבקה דקה, מוסיפים ארומה ומגלגלים בתוך נייר. מומלץ להוסיף ארומה הדומה לזו שיש לסיגריות, כדי שלא ידחו את המשתמש. במקרים קיצוניים של התמכרות, מוסיפים בהתחלה ריכוז נמוך של ניקוטין, ומקטינים את המינון שלו בהדרגה, עד שמגיעים להיעדר מוחלט של ניקוטין.

בארה"ב ניתן לקנות חפיסות סיגריות של לובליה ושל Verbascum tapsus.

הצעות של מטפלים העוסקים בגמילה מעישון:

לאכול באופן קבוע קוואקר מלא. דיווחים של מטופלים ומחקר שנערך בסקוטלנד טוענים שהקווקר מפחית את התשוקה לניקוטין.

החומציות מגבירה את התשוקה לסיגריות. לכן, מומלץ לאכול מזון יותר אלקלי, כגון תפוחי עץ, שקדים, עלי סלק, גזר, סלרי, עלי שינן, תאנים, בצל, אפונה, תרד, צימוקים.

ירקות עשירים בבטא-קרוטן, כגון גזר, דלעת ובטטה, וכן ירקות עשירים בתרכובות גופריתיות, כגון ברוקולי וכרוביים אחרים – מפחיתים מהסיכון לחלות בסרטן הריאות. צנון, ובמיוחד צנון שחור, מסייע בניקוי הריאות והכבד.

שתיית מיצים מירקות ותפוחי עץ מסייעת לניקוי הגוף מרעלנים. מומלץ ללעוס שורש של שוש קירח (Glycyrrhiza glabra), שמפחית את ההשתוקקות לסיגריה ומסייע לניקוי הריאות.

כמה מטפלים מציעים למטופלים לפצח גרעיני חמניות או דלעת. נותנים עדיפות לגרעינים עם קליפה, כדי שהמטופל יהיה עסוק בפיצוח. עדיפים גרעינים ללא קלייה.

צמחי מרפא מומלצים כחליטות או טינקטורות לגמילה מעישון:

Panax ginseng (ג'ינסנג אמריקאי) – ישנם מטפלים המדווחים על הצלחה בגמילה מסיגריות כאשר שתו או לעסו ג'ינסנג כל שעתיים.

Lobelia inflata – חשוב להתחיל עם מינון נמוך של 7 עד 10 טיפות מהטינקטורה, ולעלות בהדרגה. מינון גבוה גורם לבחילה והקאה ומייאש את המטופל. האינדיאנים בצפון אמריקה נהגו לעשן את הלובליה, ומכאן הכינוי שניתן לו: הטבק של האידיאנים.

Avena sativa (שיבולת שועל) – חליטה או טינקטורה מהצמח השלם. הצמח מזין ומחזק את מערכת העצבים.

Nasturtium officinalis (גרגיר הנחלים) – מומלץ במיוחד. הוכח כצמח המונע נזקים בפה כתוצאה מעישון, ומפחית את הסיכון לחלות בסרטן הריאות.

Zingiber officinale – מומלץ בשתייה או בלעיסה כצמח המסייע לטיהור הריאות.

צמחי מרפא מרגיעים המסייעים במקרים של עצבנות ומתח בתקופת הגמילה מעישון:

מומלצים במיוחד: Scutellaria lateriflora, Passiflora officinalis, Melissa officinalis

מקורות:

Castleman M. Quitting nicotine. Herbs can help you keep your resolution to break free. Herbs for Health, January/February: 46-51, 1991Diamond S. Alleviating addictions- Herbs that help. Healthy& Natural Journal. Oct.: 101-103, 1999Engleman L. Kicking the Tobacco Habit Naturally. Health SupplementRetailer. Oct: 10-14, 1996

Lobelia inflata

משפחה: פעמוניתיים – Campanulaceae.

שם הסוג לובליה נקרא על שם בוטנאי מפורסם שחי במאה ה-16: Matthias de l’Obel.

חלקי הצמח בשימוש:עלים וזרעים או כל הצמח. השורש נחשב לפעיל ביותר, ובדרך כלל אין משתמשים בו.

תיאור בוטני: צמח זקוף, חד-שנתי או דו-שנתי, שגובהו 15ס"מ עד 1.0מ'. הפרחים קטנים, מרובים וצבעם כחול בהיר. הזרעים מרובים, קטנים ומאורכים. כאשר חותכים את הצמח הטרי, יוצא ממנו מיץ לבן חלבי שטעמו דומה לטבק.

מוצאו של הצמח ממזרח ארה"ב וקנדה. גדלים שם כמה מינים של לובליה, שרובם פורחים מיולי עד ספטמבר. היום מרבים לגדל אותו כצמח נוי בגינות.

רפואה מסורתית: הלובליה הוא אחד הצמחים המפורסמים ביותר של צפון אמריקה. האינדיאנים השתמשו בצמח בשימוש פנימי וחיצוני. חליטה קרה מהעלים הומלצה לטיפול בראומטיזם, הצטננות, חום גבוה וכיבים. בשימוש חיצוני השתמשו בחליטה הקרה בהסנפה, במקרים של דימום מהאף. נהגו לעשן את הצמח כטיפול בהפרעות של דרכי הנשימה. בחליטה מהשורש השתמשו במקרים של הפרעות בעיכול וכן נגד פרזיטים במערכת העיכול. רסק של עלים טריים בצורת קומפרס הומלץ לטיפול בכאבי ראש וכאבים אחרים.

מרכיבים: piperidine alkaloids 0.24%-0.48%, כוללים בעיקר לובלין, וכן אלקלואידים אחרים פחות ידועים, כגון, lobelanine, lobelanidine norlobelanine, lobinine ועוד.

מרכיבים נוספים הם: גליקוזיד מר lobelacrin, חומצה כלידונית, שומנים, גומי, רזין ושמן נדיף.הלובלין הוא נוזל צהבהב נמס במים, בעל תגובה אלקלית. לובלין והמלחים שלו גורמים להקאה. הוא נהרס בחום, ולכן משתמשים בחליטה קרה או בטינקטורה.

פעילות האלקלואיד לובלין: ללובלין יש השפעה דומה לניקוטין על מערכת העצבים המרכזית וההיקפית, אבל ההשפעה חלשה יותר. מאז שגילו זאת במאה ה-19 השתמשו בלובליה לטיפול בהתמכרות לטבק. בניגוד לניקוטין, הלובלין אינו מעלה את מספר הרצפטורים הניקוטיניים. הוא מווסת את שחרור הדופמין, שמוגבר בהשפעת הניקוטין.

קיימת ציפייה שהלובלין יפעל גם על התמכרויות נוספות. in vitro התברר שהלובלין מעכב שחרור דופמין בהשפעת methamphetamine. הלובלין אחראי לפעילות הצמח כגורם להקאה.

פעילות הצמח השלם: מגביר הזעה, מכייח, נוגד עוויתות, מסייע להרפייה של שרירים חלקים, משכך כאב, מגביר הפרשת רוק, מרגיע, גורם להקאה.

הלובליה הוא צמח מפזר. הוא מניע את הדם והנוזלים כלפי חוץ, ומאפשר שחרור של רעלנים החוצה ביחד עם הזיעה.

התוויות: הצטננות, שיעול, ברונכיט כרוני, אסתמה, דלקת גרון, לרינגיטיס, אדמת, התכווצויות של השרירים, נוירלגיה, כאבים עוויתיים, אפילפסיה, הפרעות בעיכול, כאבי ראש, עצירות, כאבי בטן עוויתיים, גודש של הלב, יתר לחץ דם, דרמטיטיס, כסיוע לגמילה מעישון.

הצמח מומלץ לכל סוג של כאב בחזה, במיוחד לתחושה של כובד ולחץ. הוא מסייע לפתיחת חסימות הנגרמות על ידי גודש בריאות ובסימפונות. הוא מפחית גודש בלב ומועיל במקרים של קוצר נשימה.

התוויות-נגד: עצבנות, חולשה, עייפות, הריון.

הכנות ומינון: טינקטורה מהצמח הטרי מכינים בריכוז 1:2, ב-95% אלכוהול. המינון: 3-10 טיפות מהטינקטורה.

טינקטורה מהצמח היבש מכינים בריכוז 1:5 ב-50% אלכוהול. מינון: 3-20 טיפות.

טינקטורה של הזרעים – 1:5 ב-65% אלכוהול, מינון: 3-10 טיפות.

חליטה קרה: 2.5 ג' צמח יבש בתוך 250 מ"ל של מים.

אבקה: 200-600 מ"ג ליום.

שמן לובליה מכינים ממיצוי של הזרעים. משרים קודם במעט אלכוהול נקי. מחממים את השמן עם הזרעים בחום של 65 מעלות במשך 24 שעות. משתמשים בשמן לשיכוך כאבים.

ספרות:

.McCurdy. Christopher R. Lobeline: a natural product with high affinity for neuronal nicotinic receptors and a vast potential for use in neurological disorders. Biologically Active Natural Products: Pharmaceuticals. Boca Raton, CRC Press, 2000Lancaster T. Stead L. Silagy C. Sowden A. Effectiveness of interventions to help people stop smoking: findings from the Cochrane Library. British Medical Journal, 321:355-358, 2000Dwoskin LP. Crooks PA, a novel mechanism of action and potential use for lobeline as a treatment for psychostimulant abuse. Biochem. Pharmacol. 63:89-98, 2002Subbarnas A. Oshima Y. Ohizumi Y. An antidepressant principle of Lobelia inflate L. (Campanulaceae). J. Pharm. Sci. 81:620-621, 1992

מקור התמונה

חזרה לחנות

צמחים לחיזוק הריאות

צמחים לחיזוק הריאות הם צמחי מרפא המשמשים לטיפול במגוון בעיות נשימה כגון ליחה, שיעול, אסטמה ועוד. על עלים חנות המשווקת מבחר צמחי מרפא.

צמחים לחיזוק הריאות-

מחלות חסימתיות של דרכי הנשימה מתבטאות בשיעול ובקוצר נשימה קל עד חמור מאד. החסימה נגרמת על ידי הגדלה של הנאדיות והרס הדפנות שלהן, וכן על ידי ריר וליחה שמצטברים. החסימה יכולה להיות הפיכה או בלתי הפיכה. במקרים שהחסימה אינה הפיכה מתפתחת מחלה כרונית, המתבטאת בשיעול, קוצר נשימה במצב של מנוחה וירידה ברמת החמצן בדם.

מטרת הטיפול לפתוח ככל האפשר את דרכי הנשימה לגרום להרפייה של שרירי בית החזה, להפחית מצבי דלקת ולהגביר את הפרשת הריר והליחה.

הטיפול הצמחי במחלות של דרכי הנשימה:

המחלות הכרוניות הקשות אינן מופיעות באופן פתאומי. הן מתפתחות בהדרגה ממחלות קלות יותר שמופיעות ונעלמות. הטיפול בצמחים מתחיל עם הרמזים הראשונים המצביעים על חולשה של הריאות, על רגישות-יתר לשינויים במזג האויר או למזון, ועל רגישות למחלות זיהומיות של דרכי הנשימה המופיעות בשכיחות גבוהה. ביחד עם הטיפול בצמחים נוכל להעזר בתגילי נשימה, המסייעים לתפקוד טוב של דרכי הנשימה, והמונעים את חסימתם.

התכונות הפיזיולוגיות של הצמחים נקבעות על ידי המרכיבים הכימיים שהצמח מייצר. התכונות הפיזיולוגיות היו ידועות לאדם שנים רבות לפני התפתחות מדע הכימיה. למדו להכיר אותן מתוך שימוש נסיוני בצמחים. המושגים בהם אנו משתמשים להגדרת התכונות הפיזיולוגיות לקוחות רובן מהרפואה המסורתית. התפתחות מדע הכימיה איפשר להכיר את המרכיבים המצויים בצמח , ולהבין את מנגנון הפעולה שלהם.

לטיפול במחלות חסימתיות של דרכי הנשימה נבחר בצמחים נוגדי עוויתות, מכייחים, נוגדי דלקת, מרככים (demulcent).

1. צמחים מכייחים (expectorants)

צמחים המסייעים להגברת ניקוז הליחה ולהפחתת הגודש בסימפונות. הצמחים המכייחים מכילים ספונינים, אלקלואידים או שמנים נדיפים. הם פעולים על פי מנגנונים שונים:

גירוי של הסימפונינים הגורם לרפלקס המעורר שיעול והוצאת הליחה עם השיעול.

פירוק של הליחה הצמיגה והפיכתה לנוזלית, ובכך להקל על זרימתה החוצה.

הגברת הזרמת הליחה החוצה בעזרת הריסים המצויים על תאי האפיתל של הסימפונינים.

להזמנת צמח ללחוץ על שמו, במידה ואינו קיים בחנות יסומן ב * .

Thymus vulgaris בת קורנית מצויה נוף הצמח

Grindelia robusta גרינדלה* תפרחות

Primula veris בכור אביב נוף הצמח, שורש

Polygala senega מרבה חלב* שורש

Marubium vulgare מרוביון מצוי* נוף הצמח

Verbascum tapsus בוצין* עלים ופרחים

Lobelia inflate לובליה* נוף הצמח

Inula helenium טיון השמש שורש

2. צמחים נוגדי עוויתות

מכילים פלבנואידים, ספונינים או אלקלואידים. הם מסייעים להרפיית השרירים ומעכבים את היצרות הסימפונות.

Thymus vulgaris בת קורנית מצויה נוף הצמח

Lobelia inflata לובליה* נוף הצמח

Viburnum opulus מורן קליפת הגזע

Drosera rotundifolia טללית עגולת עלה כל הצמח

Lactusa virosa חסת המצפן* עלים

Glycyrrhiza glabra שוש קירח שורש

3. צמחים מרככים demulcents

אלה הם צמחים המכילים פוליסכרידים שאינם נעכלים, אלא סופחים מים ותופחים. הם מרפדים דפנות של קרומים ריריים ומסייעים להגן עליהם.

Tussilago farfara טוסילגו* עלים

Verbascum tapsus בוצין* עלים ופרחים

Glycyrrhiza glabra שוש קירח שורש

Althea officinalis נטופית רפואית שורש

4. צמחים נוגדי דלקת

מכילים פולי פנולים, אלקלואידים או סטרואידים. הם מעכבים ייצור של פרוסטגלנדינים ולויקוטריאנים, הגורמים לכיווץ והיצרות של הסימפונות

Curcuma longa כורכום קני שורש, שורש

Boswellia serrata לבונה שרף

Glycyrrhiza glabra שוש קירח שורש

צמחים לחיזוק הריאות – פירוט צמחים מומלצים:

Grindelia camporum

משפחה: מורכבים, Asteraceae (Compositae)

שם אנגלי: Gumweed

חלקי צמח בשימוש: נוף הצמח

תאור בוטני: הצמח נקרא על שם בוטנאי רוסי D. Grindel שחי בשנים 1776-1836. בצפון אמריקה גדלים 45 מינים של גרינדליה, כצמחים חד שנתיים, דו שנתיים או רב- שנתיים. הם גדלים בצפון-מערב מקסיקו ובדרום-מערב אמריקה, באקלים יבש ואדמות מלוחות או אלקליות .

G. campora הוא צמח זקוף שגובהו כ-1 מ'. קוטפים את הצמח בזמן הפריחה.

מרכיבים: רזינים המכילים דיטרפנים 5-18% , מתוכם

מהוות grindelic acid ו- hydroxygrindelic acid כ-30%. הרזינים מכסים את העלים והפרחים, ומגינים על הצמח מפני היובש.

שמן נדיף 0.2% כולל בורנאול, קמפור bornyl acetate

camphene, myrcene, alpha &beta-pinene

ספונינים, טאנינים

פלבונואידים כולל kaempferol, luteolin, quercetin

רפואה מסורתית: האינדיאנים של צפון אמריקה השתמשו בצמח לטיפול בברונכיט, במיוחד למקרים של ליחה צמיגה החוסמת את דרכי הנשימה. בשימוש חיצוני השתמשו בצמח לטיפול בפגעי עור.

פעילות: אנטי מיקרוביאלי, אנטי פטרייתי, ספסמוליטי, אנטי דלקתי, נוגד אלרגיה, מכייח, מוריד לחץ דם. מסייע להרפייה של שרירים חלקים ושל שריר הלב.

החומצה הגרינדילית והנגזרות שלה אינן נמסות במים. הרזינים והחומצה הגרינדילית ונגזרותיה אחראים לתכונות האנטי מיקרוביאליות של הצמח.

הפלבונואידים אחראים לפעילות האנטי דלקתית והנוגדת אלרגיה.

התוויות: אסתמה, ברונכיט, שעלת, שיעול כרוני הנובע מגודש בריאות בגלל פעילות לקויה של הלב. הצמח מומלץ במיוחד למקרים שליחה צמיגה חוסמת את דרכי הנשימה וגורמת לקוצר נשימה.

שימוש חיצוני: לטיפול באקסמה ובפריחות אלרגיות על העור, לטיפול בכיבים ובפצעים שאינם נרפאים. מכינים תכשירים שונים לטיפול בפגעי עור.

תופעות לוואי: מינון גבוה עלול לגרום נזק לכליות.

התוויות נגד: הריון והנקה.

הכנות ומינון: חליטה כפית אחת של צמח יבש בתוך כוס מים, לשתות שלוש כוסות ביום.

טינקטורה 1:5 ב-60% אלכוהול, 1-2 מ"ל שלוש פעמים ביום.

ספרות:

1. Didry N. Pinkas M. Torck M. Chemical composition and antibacterial activity of leaves from different species of Grindelia. Plant Med. Phytother. 1982, 16: 7-15.

2. Hoffman JJ. Kingsolver BE. et al. Production of resins by arid-adapted Asteraceae. Rec. Adv. Phytochem. 1984, 18: 251-271.

3. Schafer M. Schimmer O. Schultze W. Relative amounts of essential oil components in the flowers , leaves and stems of four Grindelia species. Planta Med. 1993, 59 (Suppl) A634.

4. Timmerman BN. Hoffman JJ. et al. Quantitative variation of grindelane diterpene acids in 20 species of North American Grindelia. Biochem. Sys. Ecol. 1987, 15: 401-410.

5. Bohlmann F. Ahmed M. Borthakur N. et al. Diterpenes related to grindelic acid and further constituents from Grindelia species. Phytochem. 1982, 21:167-172.

6. Kaltenbach G. Schimmer O. Volatile constituents of the herbs of Grindelia robusta and Grindelia squarrsa. Planta Med. 1991, 57 (Suppl. 2) A82.

7. Timmerman BN. Hoffman JJ. et al. Grindelane diterpenoid s from Grindelia squarrosa and G. camporum. Phytochem. 1985, 24: 1031-1034.

Glycyrrhiza glabra

שם עברי: שוש קירח

שם אנגלי: Licorice, Sweetwood

משפחה: פרפרניים, Fabaceae (Leguminosae)

תיאור בוטני: מוצאו של הצמח מאזור הים התיכון, דרום רוסיה ואסיה הקטנה עד אירן. הוא גדל באדמה עשירה לגובה של 2-1.5מ'. בארץ הוא גדל ליד מקווי מים.

הפרחים בצבע לבן עד ורוד, הפרי הוא תרמיל שטוח חסר זיפים, וזה המקור לשם המין. השורש בנוי משורש מרכזי וכמה שורשים צדדים. שימוש רפואי נעשה בשורש המרכזי שצבעו צהוב בהיר וטעמו מתוק.

המקור לשם הצמח הוא ביוונית העתיקה, glykos- מתוק ו-rhiza- שורש. השם ניתן לצמח על ידי דיוסקורידס שחי במאה הראשונה אחרי הספירה.

עד סוף האלף הראשון לספירה קטפו את הצמח מהבר. רק בתחילת האלף השני התחילו לגדל אותו כגידול חקלאי. כיום מרבים לגדל אתו בארצות רבות.

חלקי צמח בשימוש: שורש

רפואה מסורתית: שימוש רפואי בשורש נעשה לפני אלפי שנים במצרים, יוון, רומא וכן בהודו. יש עדויות לשימוש בשוש באשור העתיקה ובמצרים כ-2500 שנה לפני הספירה. השתמשו בו לטיפול במחלות של דרכי הנשימה, בשיעול, ולהפרעות של מערכת העיכול. דיוסקורידס ממליץ בכתביו להשתמש בצמח לטיפול באסתמה, שיעול, ברונכיט ובהפרעות שונות של דרכי הנשימה. הצמח מוזכר כקרמינטיבי, ספסמוליטי ומשפר את איכות הקול. בסין משתמשים במין G. uralensis שהוא אחד הצמחים הנפוצים ביותר בשימוש בפורמולות הסיניות. הוא מוזכר לראשונה בספרו של הקיסר האגדי Shen Nong. הוא נחשב לצמח מתוק, מחזק ומאזן, נוגד שיעול ומשכך כאבי בטן.

מרכיבים: ספונינים טריטרפניים, בעיקר glycyrrhizin(2-6%), שהוא מלח אשלגן-סידן-מגנזיום של חומצה

גליציריזית (1). בכמה מקומות בספרות מכנים אותה חומצה גליצריזינית (2). גליצריזין אחראי לטעם המתוק.

Glycyrrhizin

החומצה הגליצריזית מורכבת מחלק הידרופילי, שהוא שתי מולקולות של חומצה גלוקורונית, וחלק הידרופובי שהוא החומצה הגליצירטית (3).

13 ספונינים נוספים מצויים בכמויות קטנות יותר (2).

פלבנואידים כ-1%, כ-30 פלבנואידים שונים. ביניהם liquiritigenin (flavanone), הגליקוזיד שלו liquiritin,

Isoliquiritigenin (calchone) והגליקוזיד שלו isoliquiritinואחרים (2).

איזופלבנואידים formononetin, glabroneואחרים (2).

Formononetin

מרכיבים נוספים: סטרולים, קומרינים, עמילן, סוכרים

asparagine ומרכיבים מרים.

פעילות: אנטי דלקתי, מכייח, מרכך, endocorticotropic, אנטי ויראלי, נוגד אולקוס.

פרמקוקינטיקה: החומצה הגליצריזית עוברת הידרוליזה על ידי חידקי המעי בעלי אנזים בטא-גלוקורונידאז. היא הופכת לחומצה גליצריטית שנספגת במהירות ומועברת לכבד (4).

לאחר לקיחה של 100מ"ג גליצריזין על ידי מתנדבים בריאים, לא נמצא גליצריזין בפלסמה, אבל נמצאה חומצה גליצריטית בריכוז של פחות מ-200 ננוגרם ב-מ"ל. עשרים וארבע שעות לאחר לקיחת גליצריזין, מצאו גליצריזין בשתן. מכאן ניתן להסיק שחלק מהגליצריזין אינו מתפרק אלא מגיע לשתן בלי שעבר מטבוליזם (2).

פרמקולוגיה: גליצריזין וחומצה גליצריזית מעכבים RNAו-DNAוירוסים, כולל הפטיטיס Aו-C, הרפס זוסטר (5,6),

HIV, הרפס סימפלקס (7) ו- CMV(8).

גליצריזין והמטבוליטים שלו מעכבים את המטבוליזם של אלדוסטרון בכבד, ומדכאים פעילות של האנזים

-beta-reductase5. עיכוב זה אחראי לפעילות הפסוידו-אלדוסטרון של השוש.

הדמיון של החומצה הגליצרטית להורמונים הקורטיקו-סטרואידים קשור לפעילות המינרלוקורטיקואידית והגלוקוקורטיקטאידית של החומצה הגליצריזית (9).

בנוסף, יש למרכיבים של השוש פעילות דומה להידרוקורטיזון. הם מעכבים פוספוליפאז A2(10).

In vitro הראו שהחומצה הגליציריזית מעכבת פעילות של COX, וייצור של פרוסטגלנדינים (11).

לאיזופלבנואידים יש השפעה אסטרוגנית (1).

בין מרכיבי השוש יש כאלה שהם נוגדי חמצון פעילים ומגינים על הכבד. הם מסייעים להורדת רמת האנזימים של הכבד ולשיפור מצב הרקמות בחולי הפטיטיס (12).

תכשירים ללא גליצריזין משמשים לטיפול באולקוס. הם מגבירים ייצור ריר ואספקת דם לרירית הקיבה, ומחישים את ריפוי הכיב (13).

התוויות: לטיפול בהפטיטיס A, הפטיטיס Cכרוני, למחלות זיהומיות הנגרמות על ידי הרפס סימפלקס, הרפס זוסטר, varicella zoster, CMVו-HIV. לטיפול באפתות, בכיב פפטי, באקסמה, במחלות של דרכי הנשימה, באי ספיקה של של הורמונים אדרנוקורטיקואידים.

התוויות נגד: אי ספיקת כליות חמורה, שחמת הכבד.

שימוש בתקופת ההריון והנקה: אינו מומלץ בהריון, אין מניעה לשימוש בתקופת ההנקה.

תופעות לוואי: עלול לגרום לעליה בלחץ הדם. הספונינים של השוש נקשרים לקולטנים של מינרלוקורטיקואידים בכליות, ומגבירים פעילות של אלדוסטרון (1).

עלול לגרום לירידה ברמת האשלגן וצבירה של נתרן, וכתוצאה מכך לבצקות. כל התופעות נעלמות אם מפסיקים לקחת את השוש (12). מחקרים רבים מדווחים שלא הופיעו תופעות לוואי כלל במשך תקופת המחקר (14). הופעת תופעות הלוואי קשורה למינון שלוקחים ולמשך הטיפול, וכן לרגישות אישית (1).

כמות הצמח שנלקחה יום-יום וגרמה לתופעות של עודף מינרלקורטיקואידים היתה בטווח של 1.5-250 ג' (15).

אינטראקציות עם תרופות: הורדת רמת האשלגן עלולה לגרום לאינטראקציה עם תרופות המכילות גליקוזידים קרדיאליים. תרופות משתנות הנלקחות ביחד עם שוש עלולות להגביר היפוקלמיה.

תרופות למניעת הריון המבוססות על אסטרוגן עלולות להגביר את תופעות הלוואי המינרלוקורטיקואידיות אצל אנשים רגישים.

הכנות ומינון: 1-1.5ג' שלוש פעמים ביום בחליטה או מירתח, לטיפול באולקוס תכשיר ללא גליצריזין 0.4-1.6 ג'.

מינון גבוה מוגבל ל-4-6 שבועות (2).

שימוש בתעשיה: נעשה שימוש רב בשוש בתעשיית המזון, הממתקים והמשקאות. מכינים מהשוש סוכריות בצרוף עם שמן אניס, מכינים משקאות אלכוהוליים, כגון, סוגים שונים של בירה, ומשקאות בלתי אלכוהוליים. מוסיפים ממנו למיני מאפה, פודינג וג'לטין.

התקן למזון הוא לא יותר מ-0.25% מהצמח (16).

משתמשים בשוש בתעשיית הסיגריות כדי לתת טעם וריח לטבק.

סטטוס: באנגליה GSL, מאושר לשימוש בצרפת, בלגיה, גרמניה, בישראל, בארה"ב נחשב לבטוח לשימוש במזון.

ספרות

1. Gamer-Wizard M. Oliff HS. Webb D. et al. Glycyrrhiza glabra. Alt. Med. Rev. 2005, 10: 230-237.

2. Liquorice root, in: British Herbal Compendium, Bradley P.R (ed) 1992 British Herbal Medicine Association, p. 145-148.

3. Obolentseva GV. Litvinenko VI. Ammosov AS. et al. Pharmacological and therapeutic properties of licorice preparations (a review). Pharm. Sci. J. 1999, 33: 24-31.

4. Hattori M. Sakamoto T. Yamagishi T. et al. Metabolism of glycyrrhizin by human intestinal flora. II. Isolation and characterization of human intestinal bacteria capable of metabolizing glycyrrhizin and related compounds. Chem. Pharm. Bull. (Tokyo) 1985, 33: 210-217.

5. Baba M. Shigeta S. Antiviral activity of glycyrrhizin against Varicella-zoster virus in vitro. Antiviral Res. 1987, 7: 99-107.

6. Hattori T. Ikematsu S. Koito A. et al. Preliminary evidence for inhibitory effect of glycyrrhizin on HIV replication in patients with AIDS. Antiviral Res. 1989, 11: 255-261.

7. Pompei R. Flore O. Marccialis MA. et al. Glycyrrhizic acid inhibits virus growth and inactivates virus particles. Nature 1979, 281: 689-690.

8. Numazaki K. Umetsu M. Chiba S. Effect of glycyrrhizin in children with liver dysfunction associated with cytomegalovirus infection. Tohoku J. Exp. Med. 1994, 172: 147-153.

9. Armanini D. Karbowiak I. Funder JW. Affinity of liquorice derivatives for mineralocorticoid receptores. Clin. Endocrinol. (Oxf) 1983, 19: 609-612.

10. Okimasu E. Moromizato Y. Watanabe S. et al. Inhibition of phospholipase A2 and platelet aggregation by glycyrrhizin, an anti-inflammation drug. Acta Med. Okayama 1983, 37: 385-391.

11. Ohuchi K. Tsurufuji A. A study of the anti-inflammatory mechanism of glycyrrhizin. Mino Med. Rev. 1982, 27: 188-193.

12. Van Rossum TG. Vulto AG. Hop WC. et al. Glycyrrhizin-induced reduction of ALT in European patients with chronic hepatitis C. Am. J. Gastroenterol. 2001, 96: 2432-2437.

13. Van Marle J. Aarsen PN. Lind A. et al. Deglycyrrhizinised liquorice (DGL) and the renewal of rat stomach epithelium. Eur. J. Pharmacol. 1981, 72: 219-225.

14. Lino S. Tango T. Matsushima T. et al. Therapeutic effects of stronger neo-minophagen C at different doses on chronic hepatitis and liver chirosis. Hepatol. Res. 2001, 19: 31-40.

15. Stormer FC. Reistad R. Alexander J. Glycyrrhizic acid in liquorice – evaluation of health hazard. Food Chem. Toxicol. 1993, 31: 303-312.

16. Licorice root in:Herbal Medicine, Expanded Commission E Monographs, Blumenthal M. Goldberg A. Brinckmann J.(Ed.) American Botanical Council Austin TX. 2000 p. 233-240.

Lobelia inflata

משפחה: פעמוניתיים, Campanulaceae

חלקי צמח בשימוש: עלים וזרעים או כל הצמח. השורש נחשב לפעיל ביותר, ובדרך כלל אין משתמשים בו.

תיאור בוטני: צמח זקוף, חד שנתי או דו שנתי, שגובהו 15ס"מ עד 1.0מ'. הפרחים קטנים, מרובים וצבעם כחול בהיר. הזרעים מרובים, קטנים ומאורכים. כאשר חותכים את הצמח הטרי יוצא ממנו מיץ לבן חלבי שטעמו דומה לטבק.

מוצאו של הצמח ממזרח ארה"ב וקנדה. גדלים שם כמה מינים של לובליה, שרובם פורחים מיולי עד ספטמבר.

שם הסוג לובליה נקרא על שם בוטנאי מפורסם שחי במאה ה-16 Matthias de l’Obel.

רפואה מסורתית: הלובליה הוא אחד הצמחים המפורסמים ביותר של צפון אמריקה. האינדיאנים השתמשו בצמח בשימוש פנימי וחיצוני.

חליטה קרה מהעלים הומלצה לטיפול ברוימטיזם, בהצטננות, חום גבוה וכיבים. בשימוש חיצוני השתמשו בחליטה הקרה בהסנפה, במקרים של דימום מהאף.

בחליטה מהשורש השתמשו במקרים של הפרעות בעיכול וכן נגד פרזיטים במערכת העיכול.

רסק של עלים טריים בצורת קומפרס הומלץ לטיפול בכאבי ראש וכאבים אחרים.

מרכיבים: piperidine alkaloids0.24-0.48%, כוללים בעיקר לובלין, וכן גם אלקלואידים אחרים פחות ידועים, כגון, lobelanine, lobelanidine lobeline, norlobelanine, lobinine ועוד.

מרכיבים נוספים כוללים גליקוזיד מר lobelacrin, חומצה כלידונית, שומנים, גומי, רזין ושמן נדיף.

הלובלין הוא נוזל צהבהב נמס במים, בעל תגובה אלקלית. לובלין והמלחים שלו גורמים להקאה. הוא נהרס בחום, ולכן משתמשים בחליטה קרה או בטינקטורה.

מצפים שהלובלין יפעל על התמכרויות נוספות. הראו ש in vitro-הלובלין מעכב שחרור דופמין בהשפעת methamphetamine.

הלובלין אחראי לפעילות הצמח כגורם להקאה.

פעילות הצמח השלם: מגביר הזעה, מכייח, נוגד עוויתות, מסייע להרפייה של שרירים, מגביר הפרשת רוק, מרגיע, גורם להקאה.

הלובליה הוא צמח מפזר. הוא מניע את הדם והנוזלים כלפי חוץ, ומאפשר שחרור של רעלנים החוצה ביחד עם הזיעה.

פעילות הלובליה כצמח נוגד עוויתות ומסייע להרפייה מאפשרת את פתיחת החסימות והנעת הדם והנוזלים.

הצמח מומלץ לכל סוג של כאב בחזה, במיוחד לתחושה של כובד ולחץ. הוא מסייע לפתיחת חסימות הנגרמות על ידי גודש בריאות ובסימפונות.

הוא מפחית גודש בלב, ומועיל במקרים של קוצר נשימה.

התוויות נגד: עצבנות, הלם, חולשה, עייפות, הריון.

הכנות ומינון: טינקטורה מהצמח הטרי מכינים בריכוז 1:2, ב-95% אלכוהול. המינון 3-10 טיפות.

טינקטורה מהצמח היבש מכינים בריכוז 1:5 ב-50% אלכוהול. מינון: 3-20 טיפות.

טינקטורה של הזרעים 1:5 ב-65% אלכוהול, מינון 3-10 טיפות.

חליטה קרה: 2.5 ג' צמח יבש בתוך 250 מ"ל של מים.

אבקה, 200-600 מ"ג ליום.

שמן לובליה מכינים ממיצוי של הזרעים. משרים קודם במעט אלכוהול נקי. משתמשים בשמן לשיכוך כאבים.

ספרות:

1. Dwoskin LP. and Crooks PA. A novel mechanism of action and potential use for lobeline as a treatment for psychostimulant abuse. Biochem, Pharmacol. 15: 89-98, 2002.

2. McCurdy. Christopher R. et al. Lobeline: a natural product with high affinity for neuronal nicotinic receptors and a vast potential for use in neurological disorders. Biologically Active Natural Products: Pharmaceuticals. Boca Raton, CRC Press, 2000.Caldecott T. Monograph Lobelia inflate, 2002.

מקור התמונה

לחזרה לחנות

חיסון נגד שפעת

חיסון שפעת - החיסון החדש פועל נגד החלבון M2, שלא עבר שום שינוי ב-100 השנים האחרונות. הוא מצוי בכל הטיפוסים של אינפלואנזה A, כולל

שפעת נגרמת על ידי זיהום של וירוס Influenza. זהו RNA

וירוס בעל מעטפת. ידועים בעיקר שני סוגים, אינפלואנזה A ואינפלואנזה B וכן גם אינפלואנזה C. הם נבדלים זה מזה בנוקליאופרוטאין ובחלבונים הספציפיים.

אינפלואנזה A גורם למחלה אצל בני אדם, סוסים, חזירים וצפורים. אינפלואנזה B תוקף רק בני אדם, אינפלואנזה C תוקף בני אדם וחזירים.

אינפלואנזה A

מתחלקים לתת-טיפוסים שנבדלים באנטיגניות של הגליקופרוטאינים שעל פני השטח: האמאגלוטינין- H ונויראמינידאז- N. אצל בני אדם תוקפים בעיקר H1N1 ו- H3N3. רוב הזיהומים אצל בני אדם נגרמים על ידי H1H2H3 ושני תת-טיפוסים של נוראמינידאז N1N2. נמצאו 16 מיני אגלוטינינים ו-9 מיני נוראמינידאז אצל צפורים, חזירים וסוסים.

בכל וירוס שתוקף יש בערך 500 ווים המכילים האמאגלוטינין וכרבע מזה נויראמינידאז שמצפים את הממברנה של התא הפונדקאי. בתוך הממברנה מצוי פרוטאין M2 שעובר דרך הממברנה ומשמש תעלת יונים.

ההאמאגלוטינינים מאפשרים לוירוס להתקשר לתא הפונדקאי ולחדור לתוכו, שם הוא יתחלק. הנויראמינידאז נקשר לחלקיקים של חומצה סיאלית, ומאפשר לוירוס לעבור דרך השכבה הרירית של מערכת הנשימה.

חיסון נגד אינפלואנזה A.

מדענים בריטיים ייצרו חיסון מהפכני, הפועל נגד כל הטיפוסים העיקריים הגורמים לשפעת בבני אדם, וגם לשפעת העופות. חברת Acambis מייצרת את החיסון עם מדענים מקיימברידג' ביחד עם מדענים מבלגיה. ניסויים בבני אדם יתחילו בחודשים הקרובים.

חיסון דומה מכינה גם החברה השוויצרית Cytos Biotechnology, שכנראה תצא לשוק בעוד כחמש שנים.

מכינים את החיסון לפי שיטה שונה מזו שהיתה נהוגה עד עכשיו, שיטה שתאפשר ייצור המוני של החיסון.

החשש הוא מפני התפרצות בינלאומית של שפעת העופות.

החיסונים שמצויים היום בשוק יעילים בדרך כלל רק לשנה אחת. המוטציות המהירות שעוברים הוירוסים הופכות את החיסון לחסר ערך, לפעמים כבר באותה שנה. בנוסף שיטת ההכנה העכשווית אינה מאפשרת ייצור מהיר והמוני.

החיסון החדש פועל נגד החלבון M2, שלא עבר שום שינוי ב-100 השנים האחרונות. הוא מצוי בכל הטיפוסים של אינפלואנזה A, כולל אלה שגורמים לשפעת העופות, והשפעת הספרדית שגרמת ב-1918 למוות של מיליוני איש על פני כדור הארץ. חיסון כזה צריך להבדק לפחות חמש שנים על בני אדם לפני שהוא יוצא לשוק. אבל אם תפרוץ בתקופת הניסוי שפעת המונית יהיה ניתן לייצר במהירות את החיסון ולחסן את האוכלוסיה.

ניסויים שנערכו עם עכברים וחיות מעבדה אחרות נתנו תוצאות טובות, והראו שהחיות התחסנו לתקופה ארוכה. הן לא נדבקו בשפעת גם כאשר הזריקו להן וירוסים אינפלואנזה A.

החיסון בבני אדם יספיק ל-5-10 שנים. יתנו אותו למניעת הידבקות בוירוס.

המדענים רואים בחיסון נגד חלבון M2 הישג בינלאומי, שיגן על האנושות מפני תמותה וסיבוכים ממחלת השפעת.

הספקנים טוענים שעוד מוקדם מדי לשמוח, שאין בטחון מלא שהחיסון יפעל על בני אדם כמו שהוא פועל על חיות מעבדה, ושיתכן שפרוטאין M2 יעבור מוטציות אם יתקפו אותו באופן ישיר.

מתוך הפורום של Herbahall.

מקור התמונה

חזרה לחנות

טיפול תומך בסרטן באמצעות PSK מ Trametes versicolor

PSK- פוליסכריד שממוצה מהפטריה Trametes versicolor (שם נרדף Coriolus versixolor) משמש ביפן כטיפול משלים, בשיתוף עם הרפואה הקונבנציונלית, בחולי סרטן.

פוליסכריד שממוצה מהפטריה Trametes versicolor (שם נרדף Coriolus versixolor) משמש ביפן כטיפול משלים, בשיתוף עם הרפואה הקונבנציונלית, בחולי סרטן.

הפוליסכריד הוא proteoglycan המכונה polysaccharide Krestin- PSK. הוא מאושר ביפן כטיפול תומך בניתוחים, כמותירפיה והקרנות הניתנים לחולי סרטן. משתמשים בו בטיפול בסרטן כבר 30 שנה. בשנים האחרונות הוא קבל אישור רשמי, והטיפול ממומן על ידי הביטוח הרפואי.

PSK הוא פוליסכריד הנמס במים, שממצים אותו מהפטריה. הוא ניתן בלקיחה פומית. הוא מומלץ בעיקר במקרים של סרטן בקיבה, בושט, במעי הגס, ברקטום ובריאות. מחקרים קליניים מוכיחים שהוא מאריך הישרדות של חולי סרטן, בעיקר על יד חיזוק מערכת החיסון שלהם. בנוסף, הוא מעכב התפשטות של גרורות.

הפטריה עצמה, המרכיבים הפעילים שלה והפעילות הפיזיולוגית נחקרו באופן חלקי.

היפנים אשרו את השימוש בפוליסכריד PSK על סמך המחקרים הקליניים, שהראו תוצאות טובות אצל בחולים שקבלו את הטיפול המשולב.

נערכו 10 מחקרים בהם ניתן PSK3 ג' ליום לחולים בסרטן הקיבה, שעברו ניתוח להסרת הגידול. הם קבלו בנוסף טיפול ארוך טווח בכימותירפיה. המחקרים הראו הארכת ההישרדות שלהם ב-3-15 שנים.

התוצאות הטובות ביותר התקבלו כאשר הטיפול ניתן לסרוגין עם הטיפול הכימותירפי.

מחקרים אחרים הראו שיפור אצל חולים בסרטן המעי הגס. תקופת הרמיסיה התארכה אצלם באופן משמעותי.

שני מחקרים נערכו על חולים בסרטן הושט. הם הראו הארכה של הישרדות של 1-5 שנים.

הארכת ההישרדות בחמש שנים התקבלה במקרים של סרטן הריאות.

המחקרים שבדקו השפעה של שילוב PSK בטיפול בסרטן השד נתנו תוצאות מעורבות.

החוקרים מסכמים שהמחקרים הקליניים משכנעים, והאישור הרשמי שניתן ביפן להכנסת PSK לשימוש רפואי מבורך.

מקורות

Abascal K. Yarnell E. A turkey tails polysaccharide as an immunochemotherapy agent in cancer. Altern. Complement Ther. 2007: 178-182

מקור התמונה

להזמנת פטרית הטראמטס

חזרה לחנות

צמחי מרפא לטיפול באוסטאוארטריטיס- Osteoarthritis

צמחי מרפא לטיפול באוסטאוארטריטיס - נבחר בצמחים בעלי השפעות פיזיולוגיות שונות המסייעים לעצירת התהליך הניווני כגון, ערבה לבנה ושחורה, ספיראה,

צמחי מרפא לטיפול באוסטאוארטריטיס- Osteoarthritis.

אוסטאוארתריטיס היא מחלה ניוונית, המתפתחת כתוצאה של בלאי במפרקים. זוהי ההפרעה השכיחה ביותר מבין מחלות המפרקים. מעריכים שלמעלה מ-80% מבני 70 ומעלה סובלים ממנה.

המחלה מתפתחת בעיקר במפרקים הנושאים משא כבד, בעיקר, מפרק הירך, הברך ועמוד השדרה. המחלה איננה דלקתית. נפיחות עלולה להופיע, אבל היא אינה מלווה באודם וחום.

הסימנים הראשונים הם קשיחות של המפרקים בבוקר, וכאב המופיע מדי פעם. בדרך כלל הסימפטומים מופיעים במפרק אחד או שנים, אבל לא באופן סימטרי.

בהמשך הכאב מתגבר, והמפרק הולך ומתנוון. הסחוס נשחק והעצם נפגעת ומאבדת את צורתה המקורית.

הכאב מורגש במפרק הפגוע, או שהוא מוקרן לאזור אחר. לדוגמא, הכאבים הקשורים לאוסטאוארתריטיס במפרק הירך מתבטאים בעוצמה רבה בברכיים. הפגיעה בעמוד השדרה עלולה לגרום לכאבים בצוואר או בגב התחתון.

המלצות לטיפול באוסטאוארתריטיס:

ניתן לעצור את המחלה, ובמקרים רבים גם לשקם את הרקמות הפגועות. מטרת הטיפול היא להפחית הרס של קולגן, להגביר ייצור של קולגן ושל מרכיבי הסחוסים. הטיפול הוא בתזונה, צמחים, תוספי מזון, טיפולים חיצוניים ופעילות גופנית עדינה.

המלצות לתזונה:

יש להימנע ממאכלים כבושים במלח או בחומץ, מירקות ופירות חמוצים, כגון, עגבניות, תפוזים, תות שדה וכדומה, מפחמימות מזוקקות, צבעי מאכל, מזון מעובד, תוספים מלאכותיים, חומרי שימור, ומכל מזון שאינו מתאים למטופל באופן אישי.

מומלץ לאכול מזון פשוט, עשיר בסיבים תזונתיים ובמרכיבים נוגדי חמצון. אנתוצאינינים ופרוציאנינים חשובים במיוחד כנוגדי חמצון וכמעכבים של קולגנאז הגורם להרס של קולגן.

חומצות שומניות רב בלתי רוויות אומגה 3 ואומגה 6 חשובות כדי להפחית מצבי דלקת. ניתן לקבל אותם משמני מאכל מכבישה קרה, מדגי ים, או משמן נר הלילה, שמן בורגו, שמן פשתן.

חשוב שהמטופל יהיה מודע להשפעה הפיזיולוגית של המזון שהוא אוכל, ויכיר מי הם המזונות שאינם מתאימים לו וגורמים להחמרה במצבו.

צמחי מרפא לטיפול באוסטאוארטריטיס:

צמחים הזמינים בחנות יסומנו עם קו מתחתם. להזמנת הצמח יש ללחוץ על שמו.

לטיפול במחלה נבחר בצמחים בעלי השפעות פיזיולוגיות שונות, שיעצרו את התקדמות המחלה ויסייעו בשיקום הרקמה.

צמחים נוגדי דלקת פועלים באופן סימפטומטי ומסייעים לעצירת התהליך הניווני. צמחים המכילים סליצילאטים חשובים במיוחד, כגון, ערבה לבנה ושחורה, ספיראה, מיני Populus (צפצפה), Betula alba (שדר לבן).

צמחים מנקזים:

שחרור מפסולת חשוב בכל מחלה כרונית וניוונית. הם מסייעים בשמירה על הקיים ובהאטת תהליכי ניוון. מומלצים במיוחד שבטבט- Equisetum, סרפד- Urtica spp וקיסוסית- Smilax sarsaparilla.

מחליפי הורמונים:

העלייה בשכיחות של אוסטאוארתריטיס אצל נשים אחרי גיל הפוריות, מצביעה על קשר הורמונלי. מחקרים הראו ש-tamoxifen הפועל כאנטי אסטרוגן מביא לשיפור במצב החולה.

פיטואסטרוגנים, הנקשרים לרצפטורים של אסטרוגן, פועלים כאנטי אסטרוגן ומעכבים ניוון של עצמות.

צמחים המכילים פיטואסטרוגנים: אספסת תרבותית- Medicago sativa, שוש קירח-Glycyrrhiza glabra, תלתן אדום- Trifolium pretense ועוד.

הסויה הוא אחד הצמחים העשירים בפיטואסטרוגנים, ומומלץ להשתמש בו כמרכיב תזונתי.

נוגדי עוויתות:

צמחים המסייעים להרפיית השרירים פועלים כמשככי כאב. מומלצים במיוחד:

Cimicifuga racemosa- קוהוש שחור ו- Viburnum opulus- מורן שסוע. צמח ספסמוליטי יעיל נוסף הוא Lobelia inflata. הוא אינו מומלץ לטיפול פנימי ממושך, אבל ניתן להשתמש בו כחלק מפורמולה בשימוש פנימי, וכן בשימוש חיצוני.

משככי כאב:

מומלץ להיעזר, בשימוש חיצוני, במשככי כאב הפועלים לפי מנגנונים שונים. משתמשים במיצוי בשמן שמכינים מהצמחים. תערובת של כמה שמנים נותנת שמן יעיל במיוחד כמשכך כאב.

מומלצים במיוחד: ארניקה, אכילאה אלף העלים, אכילאה ריחנית, פיגם מצוי או ריחני, רוזמרין, היפריקום, Capsicum, קמפור.

משחה מארניקה מצויה בשוק, והיא יעילה לשיכוך כאב.

Harpagophytom ו- Feverfew הם צמחים אנטי דלקתיים משככי כאב. השימוש בהם הוא פנימי.

מגבירי זרימת דם:

זרימת דם לקויה עלולה לפגוע ברקמה ולזרז תהליך של ניוון. צמחים המגבירים זרימת דם יסייעו לריפוי ולשיקום. צמחים מומלצים: Xanthoxylum spp.

קינמון, זנגוויל, או רוזמרין בשימוש חיצוני.

צמחים המסייעים לבניית עצם:

גוטו קולה הוא צמח המסייע לבניית רקמות, מומיו אינו צמח, אבל יעילותו בבניית עצם הוכחה. Symphytum officinalis הוא צמח המסייע לבניית העצם, משתמשים בו במקרים של שבר. הוא אינו מומלץ לשימוש ממושך כצמח יחיד, אבל ניתן להוסיף אותו כחלק מפורמולה.

Equisetum arvense-שבטבט הוא צמח עשיר במינרלים, ומסייע לבניית עצם.

תוספי מזון:

גלוקוזאמין סולפט נכנס לשוק בשנים האחרונות. הוא מומלץ כמסייע לבנייה ושיקום של סחוסים. מחקרים הוכיחו את יעילותו אצל קרוב ל-80% מהמשתמשים.

פעילות גופנית:

הפעילות המומלצת ביותר היא הליכה יומית.

פורמולות צמחי מרפא לטיפול באוסטאוארטריטיס:

Harpagophtum procumbens 20% קנה שורש

Tanacetum parthenium 20% נוף הצמח

Hypericum perforatum 20% ענפים פורחים

Spiraea ulmaria 20% נוף הצמח

Salix alba 20% קליפת הגזע

פעילות פורמולת הצמחים: נוגד דלקת, משכך כאב.

מינון: 30-40 טיפות שלוש פעמים ביום.

פורמולת צמחים נוספת:

Smilax sarsaparilla 15% שורש

Curcuma longa 20% שורש, קנה שורש

Thuja occidentalis 20% נצרים צעירים

Melilotus officinalis 15% נוף הצמח

Equisetum arvense 15% נוף הצמח

Rhemannia glutinosa 15% שורש

מינון: 30-40 טיפות, 3-5 פעמים ביום.

פעילות: נוגד דלקת, משכך כאב, מחזק כליות, בונה עצם.

פורמולת צמחים נוספת:

Lycium chinensis 15% פירות

Alisma orientalis 10% קנה שורש

Ligusticum walichii 15% שורש

Rehmannia glutinosa 20% שורש

Zingiber officinalis 15% קנה שורש

Curcuma longa 15% קנה שורש

Boswelia serrata 10% שרף

מינון:30-40 טיפות 3-5 פעמים ביום.

פעילות: פירות ה- Lycium מחזקים את הכבד והכליות. הם מומלצים למקרים של כאבי גב ורגליים ולהפרעות הקשורות בחוסר בכליות ובכבד.

קנה השורש של ה- Alisma הוא קר ומשתן. משתמשים בו במקרים של חוסר yin בכליות, כדי למנוע מה-yang לפגוע ב-yin.

Ligusticum walichii הוא צמח המגביר זרימה של דם. הוא מחזק את הדם ומסייע לזרימה תקינה.

Rhemannia מחזק את הכליות, שלפי הרפואה הסינית המסורתית חוזק העצמות תלוי בהן.

הזנגוויל הוא צמח מחמם, פותח חסימות, מניע ומאזן של המחמם האמצעי. הכורכום והלבונה הם צמחים נוגדי דלקת פעילים.

Gout – צינית או שיגדון

צינית היא מחלה דלקתית הנגרמת על ידי גבישים של חומצת שתן השוקעים ברווחים שבין המפרקים.

חומצת שתן, uric acid היא אחד מחומרי הפסולת הנוצרים בגוף בתהליכים של חילוף החומרים.

חומצת השתן היא תוצר של פירוק הפורינים. היא מופרשת בעיקר בשתן דרך הכליות, וחלק קטן מופרש דרך המעי. ריכוז של חומצת שתן בדם קשור באופן ישיר לאיזון העדין שבין הייצור וההפרשה שלה.

כשריכוז החומצה עולה על יכולת ההפרשה של הכליות היא מצטברת ויוצרת גבישים בצורת מחטים. כשהם שוקעים במפרקים הם גורמים לדלקת ברקמה המקיפה את המפרק. הדלקת מגרה את קצות העצבים וגורמת לכאבים עזים. אם הגבישים מצטברים בכליות עצמן הם עלולים לגרום לאי ספיקת כליות.

מקור התמונה

חזרה לחנות

מחלות השרירים והשלד

במאמר הבא נסקור את מחלות השרירים והשלד הבאות ואת הטיפול באמצעות צמחים:

מחלות רוימטיות – שגרוניות

דלקות פרקים – osteoarthritis

rheumatoid arthritis

אוסטאופורוזיס – בריחת סידן

לומבגו, כאבי גב תחתון, אישיאס, רככת, שגדון – gout

התכווצויות שרירים, קרע בגיד, מתיחה נקע, שבר, סדק, חבלות, מכות, פציעות, תאונות ספורט

בעיות של יציבה ושל עמוד השדרה

זיהומים ודלקות

Rheumatoid Arthritis – RA

מחלה דלקתית כרונית, המשפיעה על הגוף כולו, כולל המפרקים. מעריכים שאחוז החולים באוכלוסיה הוא 1-3%. היחס בין נשים לגברים 3:1.

המחלה מתחילה בד"כ באופן הדרגתי. סימנים ראשונים הם: עייפות, חום נמוך, חולשה, נוקשות של המפרקים, כאב עמום במפרקים בד"כ באופן סימטרי ימין ושמאל.

המפרקים נעשים חמים ומתחילה נפיחות. העור מעל המפרקים מאדים. בהמשך המפרקים מתחילים להתעוות והכאבים מתגברים.

RAהיא מחלה אוטו אימונית, ואצל רוב החולים מוצאים בסרום ובסינוביה את הפקטור הרוימטואידי – RF. הוא כולל כמה נוגדנים נגד חלקיק של IgG.

שגדון- Gout

מחלה שגרונית המלווה בכאב עז, ונובעת מחילוף חומרים בלתי תקין של חומצת שתן – uric acid. גבישים של

Monosodium urateשוקעים על מפרקים וגידים. הסימפטומים אינם מופיעים בכל מקרה של רמת חומצת שתן גבוהה בדם.

הסימפטומים מופיעים בפתאומיות, בצורת כאב עז במפרק אחד, בד"כ בבוהן כף הרגל. אם המחלה אינה מטופלת עלולים להפגע מפרקים נוספים בכף הרגל, בקרסול, בברך, בפרק כף היד או בכף היד. מופיעים אודם, חום, נפיחות וכאב עז.

עלול להתפתח מצב כרוני, עם שינוי בצורת המפרק והגבלת התנועה.

מרפק טניס–דלקת של הצד החיצון של המרפק, הנגרמת עקב אימוץ יתר של המרפק. הכאב מופיע בד"כ לאחר מאמץ, כגון, משחק טניס. עלול להיות מלווה בכאב עז, חום ונפיחות, ולהקשות על כל פעולה של היד.

לופוס – Systemic Lupus Erythematous

מחלה דלקתית של רקמת החיבור, המופיעה בד"כ אצל נערות ואצל ילדים. הנשים מהוות 90% מבין החולים במחלה. בסרום של החולים מוצאים נוגדנים נגד חומצות גרעין. כ-90% מהחולים מתלוננים על כאבי מפרקים. בד"כ מופיעה פריחה על העור, הפרעות בכליות, לויקופניה, רמה גבוהה של גלובולינים בסרום ונוגדנים נגד DNA.

סימפטומים נוספים: רגישות לאור השמש, כיבים בפה, ארטריטיס, ירידה במספר הלימפוציטים, ירידה במספר טסיות הדם, אנמיה, הפרעות עצביות.

מחלות זיהומיות של העצמות והמפרקים

דלקת מפרקים זיהומית

נגרמת ע"י זיהום של הרקמות הסינוביאליות ע"י חידקים או מיקרואורגניזמים אחרים. בד"כ הזיהום נגרם ע"י חידק, אבל גם וירוסים עלולים לגרום למחלה. הזיהום יכל להיות גם תוצאה של ניתוח או פציעה. הטיפול חייב להיות מיידי, אחרת המפרק עלול לההרס.

Osteomyelitis

זיהום של העצם, שנגרם ע"י חידקים, ולפעמים ע"י פטריות. המחלה מלווה בכאב של העצם ובחום, שיכל להקדים את הכאב בכמה ימים. הזיהום יכל להגרם ע"י פציעה, אבל לעתים קרובות חודרים החידקים דרך מחזור הדם, בעקבות זיהום בדם.

המשך: השרירים והשלד

התכווצויות שרירים

התכווצויות שרירים במקומות שונים בגוף, נגרמות לעתים קרובות ע"י חוסר איזון של סידן ומגנזיום, או מחוסר של ויטמין E.

ההתכווצויות מתרחשות לרוב בלילה, במנוחה. מתכווצים בעיקר שרירי הרגליים.

שימוש בתרופות משתנות להורדת לחץ דם או להפרעות של הלב, יכל ג"כ לגרום להתכווצויות. סיבה אחרת עלולה להיות זרימת דם לקויה.

אוסטיאופורוזיס – בריחת סידן

אוסטאופורוזיס, שמשמעותו עצמות נקבוביות, הוא תהליך של הריסת עצם. התופעה שכיחה יותר אצל נשים, והיא מתחילה לעתים קרובות לאחר הפסקת המחזור החודשי. ההרס עלול להתבטא בכל העצמות, בעיקר בעמוד השדרה, הירכיים והצלעות. אלה הם המקומות הרגישים במיוחד לכאב, שברים ושינויי צורה.

נגרם נזק גם למרכיבים האורגניים של העצם- הקולגן, החלבון ומוקופוליסכרידים.

הטיפול הוא בעיקר מניעתי.

ספרות

Musculoskeletal and connective tissue disorders. The Merck Mannual, 16^th Edition, 1992, Merck Research Laboratories N.Y. pp. 1294-1377.

טיפול באמצעות צמחים

מאות צמחים מומלצים ברפואה המסורתית של עמים שונים כנוגדי שגרון. חלקם נחקרו ומנגנון הפעולה שלהם ברור. ניתן לסווג אותם לפי השפעתם הפיזיולוגית לכמה קבוצות:

צמחים נוגדי דלקת

צמחים מנקזים – depuratives

צמחים דיורטיים – משתנים

ממריצי זרימת דם

צמחים ספסמוליטיים – נוגדי עוויתות

צמחים משככי כאב.

צמחים נוגדי דלקת

פועלים לפי מנגנונים שונים:

פעילות על בסיס של סליצילאטים– פעילותם דומה לזו של אספירין, והם אינם גורמים לתופעות הלואי של אספירין. מנגנון הפעולה הוא עיכוב סינתיזה של פרוסטג-לנדינים ושל תרומבוקסן, וכן של מתווכי דלקת שונים.

דוגמאות:

Salix alba/nigra– ערבה לבנה או שחורה, קליפת הגזע

Spiraea ulmaria– נוף הצמח

Populus spp.– מיני צפצפה, קליפת הגזע

Gaultheria procumbens –Wintergreen– עלים

Viburnum opulus/ prunifolium– קליפת השורש

Cimicifuga racemosa –Black Cohosh– שורש

פעילות על בסיס ספונינים

הספונינים הם גליקוזידים, שהאגליקון שלהם הוא סטרואיד או טריטרפן. בין הצמחים המכילים ספונינים מצויים כאלה הפועלים במנגנון של "חיקוי" של סטרואידים אנימליים. הם מתקשרים לרצפטורים שלהם, ומעכבים אנזימים במסלול ייצור הפרוסטגלנדינים והלויקוטיראנים.

דוגמאות:

מיני דיוסקוראה – שורש

Smilax sarsaparilla– שורש וקנה שורש

Glycyrrhiza glabra– שורש

ערמונית הסוסים – פירות

Ruscus aculeatus– שורש

Yucca spp.

צמחים ארומטיים המכילים שמן נדיף

לכמה מהשמנים הנדיפים יש תכונות של נוגדי דלקת. רבים מהם משככי כאב.

דוגמאות:

Matricaria chamomilla– קמומיל, פרחים

Melissa officinalis– עלים

Hypericum perforatumפרע, צמרות הענפים והפרחים

Calendula officinalis– צפורני חתול, פרחים

שמנים נדיפים משככי כאב: קמפור, לבנדר, אזולנים, בורנאול, eugenol, אגוז מוסקט ועוד.

צמחים המכילים שרף (resin)

כמה מהצמחים מכילי השרף עלולים לגרום לדלקות במערכת העיכול, והשימוש בהם צריך להיות מוגבל. כמה מהם הם בין הטובים ביותר לטיפול במחלות שגרוניות.

דוגמאות:

Menyanthes trifoliata– עלים

Harpagophytum procumbens– פקעת

Guaiacum officinale and sanctum– החלק הפנימי של הגזע

Commiphora molmol– מור, שרף

תערובת צמחים מומלצים לטיפול ב – Rheumatoidarthritis

בתערובת נכללים צמחים אנטי דלקתיים, נוגדי עוויתות ומשככי כאב.

Curcuma longa 15%

Zingiber officinale 10%

Tanacetum parthenium- Feverfew 15%

Harpagophytum procumbens 10%

Bupleurum falcatum 10%

Glycyrrhiza glabra 10%

Panax ginseng 15%

Scutellaria baicalensis 15%

צמחים מנקזים

הגורם למחלות הרוימטיות אינו ברור. מייחסים חלק גדול ממחלות השרירים והשלד לתהליך טבעי של בלייה של הסחוסים והעצמות. הצטברות של פסולת בגוף מזרזת תהליכים של בלייה.

הצמחים המנקזים שמשפרים וממריצים אלימינציה של פסולת דרך הכליות, הכבד, הריאות, המעי הגס והעור, מסייעים לשיפור איכות החיים בכלל ולהאטת תהליכי הבלייה.

דוגמאות:

Iris versicolor– קני שורש

Tanacetum parthenium –Feverfew– נוף הצמח

Apium graveolens– סלרי, זרעים

Arctium lappa– שורש

Smilax sarsaparilla– שורש

Rumex crispus– חומעה, שורש

Taraxacum officinalis– שורש

Urtica spp.- סרפד, נוף הצמח

Thuja occidentalis– עלים ונצרים צעירים

Calendula officinalis– נוף הצמח

Silybium marianum– זרעים

Trifolium pratense– תלתן אדום, נוף הצמח

צמחים דיורטיים

מסייעים לניקוי דרך הכליות, מונעים בצקות.

Apium graveolens– זרעים

Achillea millefolium– נוף הצמח

Arctostaphylos uva-ursi– עלים

Juniper communis– פירות

Taraxacum officinale– שורש

Eupatorium perfoliatum– נוף הצמח

Eupatorium purpurea– שורש וקני שורש

Equisetum arvens– נוף הצמח

צמחים ממריצי זרימת דם

זרימת דם לקויה גורמת לירידה בכמות החמצן המגיעה לתאים, ועלולה לפגוע בתפקוד השרירים. צמחים הממריצים זרימת דם בשימוש פנימי וחיצוני מסייעים בשמירה על תפקוד השרירים, ומשככים כאב הנגרם ע"י הפרעה בזרימת הדם.

דוגמאות:

Rosmarinus officinalis– עלים ופרחים

Brassica alba– כרוב שחור, זרעים

Sinapsis alba– חרדל לבן, זרעים

Capsicum annum– פלפלת, פירות

Myrica cerifera– קליפת הגזע

Zanthoxylum americanum– קליפת הגזע, פירות

Zingiber officinalis– קני שורש

נוגדי עוויתות

צמחים הפועלים על קצות עצבים וגורמים להרפייה של שרירים חלקים. צמחים המעכבים ייצור של פרוסטגלנדינים נחשבים ג"כ לנוגדי עוויתות.

דוגמאות:

Cimiciguga racemosa

Viburnum opulus

Tanacetum parthenium

צמחים משככי כאב

אלה הם צמחים הפועלים על מערכת העצבים לפי מנגנונים שונים. ניתן להעזר בהם בשימוש פנימי וחיצוני במקרים של מכות, פציעות, חבלות ותאונות. במקרים של מחלות רוימטיות המלוות בכאב, נעזרים בהם כטיפול סימפטומטי לשיכוך הכאב. הפעילים ביותר בין משככי הכאב הם צמחים המכילים אלקלואידים, הפועלים על מערכת העצבים המרכזית או ההיקפית.

דוגמאות:

Arnica montana– פרחים

Capsicum anuum– פירות

Papaver somniferum– פרג האופיום, מורפין

Atropa belladona– הצמח כולו בשימוש חיצוני

Hyocyamus aureus– נוף הצמח, בשימוש חיצוני

Anemona pulsatilla– נוף הצמח, יבש

Hypericum perforatum– פרחים ועלים

צמחים מומלצים לטיפול בארטריטיס (לפי Ed Smith)

Harpagophytum procumbens 22.5%

Smilax ornata 22.5%

Urtica dioica 20%

Arctium lappa 20%

Angelica archangelica 7.5%

Xanthoxylum clava-herculis 7.5%

הפורמולה מורכבת מצמחים אנטי דלקתיים ואנטי אוקסידנטים, יעילים בטיפול במחלות מיפרקים דלקתיות וניווניות. הצמחים שבפורמולה מסייעים למנוע או להפחית את הנזק מהתהליך הדלקתי לרקמות הסינוביאליות, לסחוסים ולמיפרקים. בנוסף, הם מסייעים להורדת רמת חומצת שתן בדם, ובכך מפחיתים את הנזק שעלול המשקע של החומצה לגרום למיפרקים.

התוויות:Rheumatoid arthritis, Osteoarthritis, Gout

מינון:

לדלקת חריפה 30-50 טיפות,3-5 פעמים ביום

לדלקת כרונית 20-40 טיפות שלוש פעמים ביום.

תערובת של צמחים אנטי דלקתיים(ע"פ Ed Smith)

Curcuma longa 18% קני שורש

Matricaria chamomilla 18% פרחים

Spiraea ulmaria 18% עלים ופרחים

Glycyrrhiza glabra 18% שורש

Hypericum perforatum 18% פרחים וניצנים

Arnica latifolia 10% שורש, עלים ניצנים

המרכיבים הבולטים של הצמחים המשתתפים בפורמולה הם: פלבנואידים, סליציליאטים וסטרולים צמחיים.

פעילות:אנטי אוקסידנט, אנטי היסטמין, מורידי חום, אנטי דלקתיים.

הפורמולה נועדה להרגיע עוצמה ולקצר זמן של תהליך דלקתי, ולהפחית נזק לרקמות.

התוויות: לטיפול בדלקות חריפות או כרוניות: סינוסיטיס, סטומטיטיס,גסטריטיס, נפריטיס, ארטריטיס, פלביטיס וכד'. הפורמולה מסייעת גם להקלה על דלקות הקשורות למחלות אוטואימוניות.

מינון:לדלקת חריפה 20-50 טיפות 3-5 פעמים ביום

לדלקת כרונית 20-40 טיפות שלוש פעמים ביום.

ניתן להשתמש בתערובת גם בשימוש חיצוני, בצורתה המרוכזת או מהולה במים.

תערובת מומלצת לטיפול בדלקות מיפרקים

Salix alba/nigra 10%

Hypericum perforatum 10%

Spiraea ulmaria 10%

Achillea millefolium 10%

Tanacetum parthenium 10%

Harpagophytum procumbens 10%

Dioscorea villosa 10%

Smilax sarsaparilla 10%

Thuja occidentalis 10%

Cimicifuga racemosa 10%

הצמחים המשתתפים בפורמולה הם אנטי דלקתיים ומשככי כאב. הם יעילים במקרים של מחלות שגרוניות המלוות בכאב.

תערובת שמנים מומלצת לשימוש חיצוני:

מכינים כל אחד מהמיצויים בנפרד, ומערבבים לפי הצורך.

הצמחים המומלצים הם משככי כאב:

Hypericum perforatum

Ruta graveolens

Arnica montana

Capsicum anuum

Achillea millefolium

רוזמרין, אורגנו, קמומיל

Bursitis ודלקת גידים

הטיפול המומלץ הוא צמחים אנטי דלקתיים, נוגדי שגרון, ספסמוליטיים, ממריצי זרימת דם ומשככי כאב.

Salix alba 15% קליפת גזע

Spiraea ulmaria 15% עלים ופרחים

Apium graveolens 15% זרעים

Lobelia inflata 15% נוף הצמח

Viburnum opulus 15% קליפת גזע

Zanthoxylum americana 10% קליפת גזע, פירות

התכווצויות שרירים

המלצות לתזונה: אלפלפה, שמרי בירה, עלים ירוקים, אצות ים.

צמחים מומלצים:

Angelica sinensis

Ginkgo biloba

Equisetum arvense

Chaparral– יעיל במיוחד

Viburnum opulus

תוספות מזון: מגנזיום, סידן, ויטמין E400 יחידות ליום,ויטמין B100 מ"ג ליום.

טיפולים חיצוניים

עיסוי להרפיית שרירים מכווצים:

Lobelia inflata

Viburnum opulus

לערבב טינקטורות ביחס 1:1. לעסות את השרירים הכואבים.

הלובליה הוא אחד הצמחים היעילים ביותר להרפיית מתח שרירים ולשיכוך כאב, במקרים של התכווצויות, רוימטיזם, חבלות ספורט, דלקת גיד, דורבן ועוד.

להכין מיצוי בברנדי מלובליה, ולריאנה, עלי כרוב וסקוטלריה. להשרות במשך שבוע, לסנן ולהשתמש למסג'.

זרעי חרדל או כרוב שחור:

הזרעים מחממים, ממריצים זרימת דם ומשככים כאבים, כגון, אישיאס, כאב גב תחתון, פריצת דיסק, gout ועוד.

משרים זרעים במים רותחים, עד שנוצרת כעין עיסה. שמים על חתיכת בד ומניחים על המקום הכואב. להשאיר 10 דקות. שימוש ממושך עלול לגרום לכוויות קשות.

Capsicum spp

מכינים מחית מפרי הפלפלת ועלי בוצין בתוך חומץ תפוחי עץ. מניחים על המקום הכואב. ניתן להשתמש בפלפלת גם כטינקטורה, מיצוי בשמן, או משחה.

Stellaria media– כוכבית מצויה

ניתן להשתמש בצמח כתחבושת או משחה, לטיפול בכאבים רוימטיים, ובפגעי עור רבים, כולל גרוד קשה.

תערובת מומלצת:

Stellaria media

Thymus vulgaris– בת קורנית

Trigonella – חילבה

Capsicum spp.– פלפלת

עלי כרוב

לערבב את כל המרכיבים עם חילבה טחון. להוסיף חומץ תפוחי עץ. לחמם, ולהניח חם על המקום הכואב. לכסות עם פיסת גאזה או בד ועליה ניילון כדי לשמור על החום.

Verbascum spp.– בוצין

צמח משכך כאב, במיוחד כמיצוי בשמן.

ניתן להכין תערובת של פרחי ועלי בוצין עם לובליה ופלפלת בתוך חומץ תפוחי עץ. להשרות כ-15 ד' לחמם ולהניח על מקום הכאב.

חבישה עם לחך בתוך חומץ תפוחי עץ

Plantago major/ lanceolata 3g

Symphytum officinale 3g

Althaea officinalis 1g

Lobelia inflata 1g

משככי כאב המכילים אלקלואידים

כדי לשכך כאבים קשים, ניתן להשתמש במיצוי בשמן של עלי בלאדונה, ויתניה משכרת, שכרון זהוב, שכרון סיני, דודא רפואי. ניתן להוסיף למיצוי כלורופורם או אלכוהול 95%. השימוש הוא חיצוני כעיסוי או קומפרס.

Hedera helix– קיסוס

צמח משכך כאב. להעביר מגהץ חם על העלים או לחלוט במים רותחים ל2-3 דקות. להניח כתחבושת על המקום הכואב.

ספרות

D. Hoffmann. An Elders’ Herbal, 1993 pp. 139-149

F.J. Brinker, Eclectic Dispensatory of Botanical Therapeutics, 1995, pp 65-70

Theel, R.J. Musculuskeletal pain relief for people with arthritis, lupus and fibromyalgia. Townsend Letters for Doctors and Patients. November 1997, 91

Nicolini E. Studies in cartilage. The 12^th Annual Convention of the American Naturopathic Medical Association, Las Vegas, 1995

DarlingtonL.G. and Ramey, S.W. Clinical Review of the Dietary Therapy for Rheumatoid Arthritis. British J. of Rheumatol. 32:507-514, 1992Ongley, M.J, Dorman T.A. et al. Ligament instability of knees. A new approach to treatment. Manual Medicine 1988, 3:151-154.

חזרה לחנות