מחלות כבד

מחלות כבד- במאמר הבא נסקור חומרים פעילים הנמצאים בצמחי מרפא למחלות שונות בכבד: הפטיטיס, סרטן ,שחמת, פגיעה בעקבות אלכוהול עי צמחי

מחלות הכבד כוללות הפטיטיס כרוני, כבד שומני, פגיעה בכבד מאלכוהול, פיברוזיס (לייפת), צירוזיס- שחמת הכבד, סרטן בכבד.

אנשים עם פגיעה בכבד מאלכוהול או מהפטיטיס ויראלי כרוני, הם בסיכון גבוה לחלות בצירוזיס, שזאת מחלה המסתיימת בהשתלת כבד או במוות.

המוצרים הטבעיים המשמשים לטיפול במחלות הכבד מיוצרים מצמחים רפואיים, המכילים מרכיבים פעילים (1).

בין המוצרים שנבדקו ופעילותם לגבי מחלות כבד הוכחה , נזכיר את ה-glycyrrhizin שמטפל בהפטיטיס ויראלי כרוני, ellagic acid הפעיל כאנטי פיברוטי, phyllanthin שהוכח שמסייע בטיפול בהפטיטיס B כרוני, כורכומין

המשמש לטיפול במחלות כבד (1,2). בכולם הראו פעילות אנטי אוקסידנטית, אנטי ויראלית והגנה על הכבד (1).

מתוארים כמה מהמוצרים הטבעיים המשמשים לטיפול במחלות כבד. חלקם מבודדים ישירות מהצמחים, אחרים עברו שינויים והם פיתוח מלאכותי של מוצר טבעי (1).

מתוארים כמה ממוצרים המשמשים לטיפול במחלות כבד.

Wogonin

Wogonin הוא פלבונואיד שמבודדים אותו מהשורש של הסקוטלריה, שהשתמשו בו במשך אלפי שנים באסיה לטיפול במחלות דלקתיות וכן לטיפול בהפטיטיס (3). הוא פעיל נגד הפטיטיס B וירוס- HBV. הוא מדכא hepatitis B

Surface antigen – HbsAg (1).

כאשר טיפלו בברווזים עם Wogonin הרמה של HBsAg בפלסמה ירדה באופן משמעותי ומצב הכבד שלהם השתפר (1).

Wogonin עודד אפופטוזיס במקרים של קרצנומה בכבד.

מפתחים עכשיו מהWogonin- תרופה נגד הפטיטיס B.

Curcumin

הכורכומין הוא אחד מהמרכיבים הפעילים העיקריים של הצמח Curcuma longa. בודדו אותו לראשונה מהצמח לפני כ-200 שנה.

בהודו השתמשו בכורכום לטיפול ברוימטיזם, מחלות עור, תולעים, שלשול, הפרעות בכבד, הפרעות בדכי השתן, דלקות, דיספפסיה, עצירות, לויקודרמה, איחורים בווסת (1).

כורכומין מטפל במחלות דלקתיות שונות, בסכרת, מחלות לב, מחלת אלצהיימר, פסוריאזיס.

כורכומין מגן על הכבד מפני רעלנים, כגון, פחמן טטרה כלורי, אלכוהול ואחרים.

Glycyrrhizin

גליצריזין הוא אחד המרכיבים החשובים של הצמח Glycyrrhiza glabra שגדל בארץ ליד מקווי מים. זהו טריטרפן אנטי ויראלי, אנטי דלקתי והוא משמש לטיפול בהפטיטיס כרוני, בעיקר בהפטיטיס C. הוא מעכב שחרור של Tumor Necrosis Factor A. הוא מעודד רגנרציה של כבד שנפגש על ידי LPS-Lypopolysaccaride.

הגליציריזין הוא אחד התכשירים הצמחיים שמשתמשים בהם לטיפול בהפרעות של הכבד.

Resveratrol

רסברטרול הוא פוליפנול המצוי בענבים ויין אדום. כמה מחקרים הראו שלרסברטרול יש פעילות של הגנה על הכבד (1). הוא אנטי אוקסידנט יעיל ומגן על הכבד מפני רדיקלים חופשיים וציטוקינים מעוררי דלקת. הוא מעלה רמה של גלוטטיון, מזרז רגנרציה של הכבד.

רסרבטרול עיכב גידול של סרטן הכבד וייצור של כלי דם חדשים.

הוא הראה הגנה על הכבד in vivo וכן הגנה נגד פיברוזיס.

ניתן להשתמש ברסרבטרול לטיפול בפציעה בכבד ובהתפתחות של פיברוזיס, והוא יכול להיות יעיל למניעת התפתחות של פיברוזיס של הכבד וצירוזיס (1).

Silimarin

סילימרין הוא המרכיב המצוי בצמח גדילן מצוי- Silybum marinum. הגדילן ידוע כצמח המחזק ומנקה את הכבד כבר 2000 שנה. סלילימרין הוא פלבונוליגנן.

הוא אנטי אוקסידנט , אנטיפיברוטי, והוא מונע קישור של רעלנים לממברנות של תאי הכבד (3).

סילימרין מייצב את הקרומים של תאי הכבד, ומעודד רגנרציה של התאים.

הוא מפחית את התגובה לדלקת, ומעכב ייצור של רקמה פיברוטית בכבד.

טיפול עם סילימרין מאריך חיים של אנשים עם צירוזיס שנגרם משתיה מופרזת של אלכוהול (1). הוא מאיט שגשוג של תאי סרטן בכבד ומעכב ייצור של כלי דם חדשים (1). לסילימרין יש השפעה חיובית במקרים של הפטיטיס C.

Naringenin

נארינג'נין הוא flavonone המצוי באשכוליות ובעגבניות (1). מינון של 20-50 מ"ג ליום של נארינג'נין עיכב עליה ברמה של alanine transaminase, aspartate transaminase, alkaline phosphatase ובילירובין בסרום (5).

הנארינג'נין הוא אנטי אוקסידנט, והוא מונע חמצון יתר בכבד.

Geniposide

ג'ניפוסיד הוא iridid glycoside המופק מהפרי של Gardenia jasminoides.

הוא מועיל במקרים של רמה גבוהה של טריגליצרידים בדם ושל כבד שומני (1).

הוא מעכב פיברוזיס בכבד.

Genipin האגליקון של ג'ניפוזיד מעודד אפופטוזיס במקרים של סרטן בכבד (1).

Rhein

Rhein הוא אנטרקינון המצוי בצמח Rheum palmatum. הוא מעכב שגשוג של תאי סרטן אנושי.

גורם לשיפור במקרים של כבד שומני. הוא מגן על תאי כבד ומונע התקדמות של פיברוזיס בכבד אצל עכברים (1). הוא מעכב אצל עכברים פיברוזיס בכבד שנגרם על ידי CCl4.

מחקרים קליניים

הפעילות של כמה מהמוצרים הטבעיים נחקרה במחקרים קליניים (6).

יעילות משמעותית הוכחה עם גליציריזין וסילימרין בטיפול בהפטיטיס, פגיעה בכבד מאלכוהול וצירוזיס (1).

מצויים בעולם יותר מ -350 מיליון נשאים של הפטיטיס B, ומיליון אנשים מתוכם מתים כל שנה בגלל הפטיטיס B משולב עם מחלת כבד.

חשוב להמשיך ולחפש מוצרים טבעיים שמגינים על הכבד ומטפלים במחלות השונות של הכבד.

פיתוח של תרופה חדשה הוא ארוך מאד. עוברות שנים עד שתרופה חדשה נכנסת לשימוש רפואי. מוצר טבע, שנהגו להשתמש בו ברפואה מסורתית יכול היכנס לשימוש רפואי במהירות רבה יותר.

מקורות

1 .Aihua Z. Hui S. Xijun W. Recent aadvances in natural products from plants for treatment of liver diseases. European Journal of Medical Chemistry, 2013, 63: 570-577.

2. Girish C. Pradhan SC. Drug development for liver diseases: focus on picroliv, ellagic afid and curcumin. Fundum. Ckin. Pharmacol. 2008, 22:623-632.

3. Muthumani am. ParabuSM. Silibin potentially protects arsenic –induced oxidative hepatic dysfunction in rats. Toxicol. Mecch. Methods. 2012, 22: 277-288.

Feher J. Lengyel G. Silimarin in the prevention and treatment of liver diseases and primary liver cancer. Curr. Pharm. Biotechnol. 2012, 13:210-217.

מקור התמונה

חזרה לחנות

אספרגוס רפואי (גבעול)

אספרגוס רפואי- חברת על עלים הינה חברה מובילה בארץ במכירת וגידול צמחי מרפא, את רוב הצמחים שאתם מכירים אנחנו מגדלים, מוזמנים להצטרף אלינו>

השם בעברית: אספרגוס רפואי

משפחה: Aspergaceae

חלקי צמח בשימוש: גבעול

תיאור הצמח: צמח עשבוני רב שנתי, עם גבעולים שמסוגלים לצמוח לגובה.

בדרך כלל קוטפים את הגבעול כשהוא מגיע לגובה של 15-20 ס"מ. הגבעול הוא החלק האכיל של הצמח, ביחד עם הקצה המחודד שלו.

אם נותנים לצמח לגדול הוא יוציא עלים קטנים ודקים, פרחים לבנים קטנים ופירות קטנים עגולים ואדומים.

האספרגוס נותן יבול בשלושה צבעים לפי צורת הגידול שלו: ירוק לבן וארגמן.

הצבע הלבן הוא הנפוץ ביותר בארץ. הוא מתקבל כאשר מכסים את הצמח בערמות של עפר ומונעים מאור השמש להגיע אל הגבעול.

הצבע הירוק מתקבל כשמגדלים את הצמח חשוף לשמש עד שקוצרים אותו.

האספרגוס הארגמן מכיל אנתוציאנינים. בדרך כלל קוצרים אותו כשהוא מגיע לגובה של 3-5 ס"מ ⁽¹⁾.

מרכיבים פעילים: האספרגוס עשיר בויטמינים ומינרלים. הוא מכיל ריכוז נמוך של פחמימות , וריכוז גבוה של חלבון ⁽²⁾.

הצמח מכיל חומצות אמינו , כולל חומצה אספרטית ו-asparagine.

האספרגין הוא דיורטי, עוזר לפרק ייצור של חומצה אוקסלית וחומצת שתן בכליות ובשרירים (1).

מכיל ויטמינים A, C, E, שנותנים לו תכונות אנטי אוקסידנטיות. הוא מכיל גם גלוטטיון שמוסיף לפעילות האנטי אוקסידנטית שלו.

הספונינים המצויים באספרגוס נותנים לו טעם מריר ומשתתפים בפעילות הדיורטית שלו (3).

שימוש ברפואה מסורתית: הסוג אספרגוס כולל 300 מינים. מוצאו מצפון אפריקה, אירופה ואסיה.

במצרים העתיקה, ביוון וברומא גידלו את האספרגוס הרפואי. הוא היה צמח מכובד, שהמצרים הגישו ממנו מנחה לאלים ⁽¹⁾.

מגדלים אותו גידול מסחרי בארצות סוב-טרופיות וממוזגות, כגון, ארה"ב, מקסיקו, פרו, צרפת, ספרד וארצות הים התיכון ⁽¹⁾.

באירופה ואסיה השתמשו באספרגוס כדיורטי ומשלשל, וכן לטיפול במחלות לב, יתר לחץ דם, רוימטיזם, אקנה, בעיות בעיניים וכאבי מחזור ⁽⁴⁾.

ברומא ויוון העתיקה השתמשו בו לשיכוך כאב שיניים ועקיצות של דבורים ⁽¹⁾. ברפואת האיורודה משתמשים במין Asperagus racemose שנקרא בהודו Shatavari. הם משתמשים בשורש של הצמח.

הוא נחשב באופן מסורתי לצמח המשפר פוריות, לטיפול בכאבי מחזור, להגברת חלב בהנקה (3).

מחקרים מודרניים

מיצוי מתנולי של הצמח השלם נבדק לפעילות היפוגליקמית על חיות מעבדה. נתנו לחיות מינון של 500 מ"ג ל-ק"ג של המיצוי במשך 28 יום. מצאו שהמיצוי גורם לשיפור התפקוד של תאי בטא בלבלב ובהפרשה של אינסולין ⁽⁵⁾.

מיצויים מחלקים שונים של הצמח הראו פעילות דיורטית. הם מסייעים לפעילות הכליות, מורידים רמה של creatinine ושל חלבון בשתן ⁽¹⁾.

נערך ניסיון על השפעת שיטות שונות של בישול על הפעילות של האספרגוס:

אפיה, הרתחה, טיגון, בישול במיקרוגל, גריל, בישול באדים.

ריכוז הגלוטטיון עלה, לעומת הצמח הטרי, אחרי אפיה לזמן קצר, בישול במיקרוגל ובאדים במשך 2-3 דקות.

ריכוז הגלוטטיון ירד אחרי אפיה במשך 18 דקות, טיגון במשך 14 דקות או בישול בגריל במשך 3 דקות

תוצאות הניסויים עם השפעת שיטות הבישול השונות על פעילות האספרגוס מראות שבישול קצר של פחות מ-10 דקות אינו משפיע על פעילות האספרגוס.

התוויות נגד: אספרגוס מכיל ריכוז נמות של אוקסלט. מומלץ לאנשים שהיו אצלם אבנים בכליות לא להרבות באכילת אספרגוס.

אספרגוס מכיל פורינים, ולאנשים שסובלים מגאוט עדיף להפחית באכילת אספרגוס.

לרוב האנשים האספרגוס הוא צמח בטוח וטעים.

כוס אחת של אספרגוס טרי, בערך 134 ג' נונים27 קלוריות, מכילים 3 ג' חלבון, 5.2 פחמימות, 0.2 שומן.

מקורות

1. Bauman H.Food as Medicine: Asperagus officinalis, HerbalGram Vol. 13, issue 2, February 2016.

2. Chi TT. Asparagus extract for heart, kidney and immune function . Nutritional Perspectives: Journal of the Council on Nutrition, 2014, 37 (3):27.

3. Negi JS, Singh P. Joshi GP. Et al. Chemical constituents of Asparagus, Pharmacogn Rev. 2010, 498):215-220.

4. Nationa Geographic Society Staff. Edible: An Illustrated Guide to the World's Food Plants. Des Moines, IA.: Nationa Geographic Society, 2008.

5. Hafizur RM. Kabir N. Christi S. Asparagus officinalis extract controls blood glucose by improving insulin secretion and B-cell function in streptozotocin-induced type 2 diabetic rats. Br. J. Nutr. 2012, 108:1586-1595.

חזרה לחנות

שסק – Eriobotrya japonica

שסק - רפואה מסורתית: לטיפול בחום בריאות עם שיעול, למקרים של בחילה, הקאה, שיהוקים, בגלל חום בקיבה, על פי הרפואה הסינית למקרים >

שסק

שם סיני: pi pa ye

משפחה: ורדניים, Rosaceae

חלקי צמח בשימוש: עלים

תכונות: מר צונן

נכנס למרידיאנים: ריאות, קיבה

תאור הצמח: השסק הוא עץ קטן, ירוק – עד שמוצאו בסין. העלים ארוכים, ירוקים כהים בצד העליון של העלה, ובהירים ושעירים בצד התחתון של העלה. מגדלים אותו בקוריאה, יפן, הודו, תאילנד , בארצות רבות מוספות וגם בישראל.

העץ פורח בתחילת הסתיו, והפירות מבשילים בקיץ. הפירות מאורכים, צבעם צהוב ובתוכם 2-5 זרעים (1). הפירות מתוקים ואכילים.

במערב למדו על השסק מהבוטנאי Kaempfer בשנת 1690. בוטנאי שביקר ביפן 20 שנה מאוחר יותר הביא תאור מדויק יותר של העץ (1).

לקראת סוף המאה ה-18 הביאו את השסק מסין ושתלו אותו בגנים הבוטניים של פריז וב- Kew Garden של לונדון. שתלו את השסק אחר כך בדרום צרפת, אלג'יריה, והוא הסתגל למקומות חמים יותר ונתן שפע של פירות (1).

גידול העץ התפשט על פני כדור הארץ. בישראל מגדלים אותו מאז 1960, ובכל הארצות הוא נשאר עץ קטן, ירוק-עד ונותן פירות רבים.

מצויים היום בעולם כ-800 זנים של עץ שסק, השונים בגודל העלים והפירות (1

רפואה מסורתית: ברפואה הסינית המסורתית השתמשו בעלים לטיפול במחלות הקשורות בריאות ובקיבה (2).

השתמשו בעלים לטיפול בברונכיט כרוני, אסתמה, כאנטי דלקתיים, לטיפול בכאבי גב תחתון וכן לטיפול בסרטן (2).

העלים מכילים פלבונואידים, טאנינים, טריטרפנים וססקויטרפנים (2).

בחורף האחרון נעשה שימוש במרתח מעלי השסק בארץ. השפעת השנה הייתה מלווה בשיעול קשה וטורדני שנמשך שבועיים עד שלושה שבועות. בהרבה מקרים הייתה ליחה רבה שהיה קשה לנקז אותה.

אנשים ששמעו על השימוש בעלי השסק לטיפול בהפרעות של דרכי הנשימה ניסו אותו על עצמם. טחנו או חתכו עלים טריים והרתיחו אותם במשך 15דקות.

השאירו אותם במים החמים במשך 15 דקות נוספות.

העלים נקטפו מעצים שונים והמינון שנלקח היה מחצי כוס ועד 3 כוסות ליום.

פעילות לפי הרפואה הסינית: משנה ליחה, מנקה ומטהר חום מהריאות, מוביל את הצ'י של הריאות כלפי מטה

מביא להרמוניזציה בקיבה, מרחיק חום מהקיבה, מכוון את הצ'י של הקיבה כלפי מטה

התוויות: לטיפול בחום בריאות עם שיעול

למקרים של בחילה, הקאה, שיהוקים, בגלל חום בקיבה

צרופים: עם גלעינים של משמש למקרים שהחום של הריאות מעורר שיעול עם ליחה רבה שקשה לשחרר, עם כאבים בבית החזה וגרון יבש.

עם שורש של סקוטלריה למקרים שחום הקיבה גרם להקאה

התוויות נגד: אינו מומלץ במקרים של הקאות בגלל קור בקיבה. 4.5-12 ג' ביום של עלים יבשים, או 15-30 ג' עלים טריים.

לעתים קרובות מטגנים את העלים עם דבש כדי להגביר את הוספת הלחות לריאות, או שמטגנים עם זנגביל כדי להגביר את יכולתם לעצור בחילה והקאה.

יש לשפשף היטב את העלים כדי להוריד את ה"שערות" המצויות עליהם כדי למנוע גירוי בגרון.

מקורות

1 . Kammoun M. Ben Ali Y. Bezzine S. Anti-inflammatory and antioxidant properties of Eriobotrya japonica leaves extracts. African Health Sciences, 2015 15 (2): 613-620.

2. Loquat, Eriobotrya japonica. Morton J. 1987, Loquat P. 103-108. In: Fruits of warm climates. https://www.hort.purdue.edu/newcrop/morton/loquat.html

חזרה לחנות

ברוקולי – Brassica oleracea

ברוקולי - רפואה מסורתית: ביוון העתיקה השתמשו בברוקולי לטיפול בבעיות גניקולוגיות. מאוחר יותר הפך הברוקולי לתרופה שמטפלת בהפרעות שונות ורבות כ

משפחה: Brassicaceae

חלקי צמח בשימוש: תפרחת , גבעול.

תאור הצמח: הברוקולי הוא פיתוח של כרוב הבר.

מוצאו של כרוב הבר הוא מהחופים הצפוניים והמערביים של הים התיכון. בארצות מוצאו הפך הכרוב לצמח מזון כבר לפני אלפי שנים (1). במשך השנים התפתחו זנים שונים של גידולים מהכרוב, כולל ברוקולי, כרובית, כרוב ניצנים וכרוב קייל. ברוקולי הוא הוא צמח חד שנתי הגדל במהירות ופורח בתוך 60-150 יום. תקופת הגידול תלויה בעיקר בזן שמגדלים ובאקלים במקום הגידול (1). החלק האכיל הוא התפרחת הבלתי בשלה. אם הצמח נשאר בשדה הפרחים נפתחים ומופיעים הזרעים. ניתן להכין נבטים מהזרעים עם מים ואור, תוך 3-4 ימים. הצמח בעל גבעול עבה ותפרחת צפופה, שניהם אכילים. הצמח הירוק הוא הגידול הנפוץ ביותר, אבל יש גם סגול.

מרכיבים: ירק דל קלוריות עשיר במרכיבים פעילים. כוס אחת של תפרחת של ברוקולי מכילה אותה כמות של חלבון כמו כוס של אורז, עם פחות 30% מהקלוריות (2).

עשיר בויטמין C, K,A חומצה פולית וסיבים מסיסים (1).

מרכיבים נוספים: selenocysteine, glucosinolates ותרכובות פנוליות.

Selenocysteine הוא צורה של סלניום בעל פעילות נגד סרטן, שמגביר את ייצור הגלוקוזינולט (3). בגוף הופך גלוקוזינולט ל- isothiocyanates בעלי פעילות אנטי בקטריאלית ואנטי פטרייתית (4).

הברוקולי, במיוחד הזרעים והנבטים, עשיר בתרכובות פנוליות, כולל חומצות פנוליות ופלבונואידים. הם פעילים כאנטי אוקסידנטים ואנטי דלקתיים (3).

Glucoraphanin הוא גלוקוזינולט המצוי בחלקים שונים של הברוקולי בריכוזים שונים. הנבטים מכילים את הריכוז הרב ביותר של glucoraphanin, שעוזר לפרק מזהמים סביבתיים וחומרים קרצנוגניים שיוצאים מהגוף עם השתן (1).

מחקרים שנערכים על glucopharanin מראים השפעה חיובית על אנשים החיים באזורים בהם יש זיהום אוויר כבד כמו בסין (1).

שיטות הכנה: שיטות ההכנה משפיעות על הכמות והאיכות של המרכיבים הפעילים ועל הפעילות שלהם.

הרתחה של הברוקולי גורמת לאיבוד של גליקוזינולט כי הם מסיסים במים. הרתחה של 10 דקות גורמת לאיבוד 40% מהגליקוזינולט.

בישול באדים במשך 5 דקות בטמפרטורה נמוכה מ-100 מעלות משאירה את רוב המרכיבים בפעילות המקסימלית שלהם.

ההקפאה כפי שהיא נעשית בברוקולי הקפוא המסחרי פוגעת גם כן בריכוז המרכיבים הפעילים (1). בחירה נכונה של הברוקולי ואחסון טוב חשובים כדי להבטיח איכות מקסימלית.

התפרחת צריכה להיות בצבע ירוק כהה, והגבעול צריך להיות קשה ויציב.

נבטי הברוקולי הם ירוקים בקצה והגבעולים לבנים (1).

רפואה מסורתית: הארץ הראשונה שהתחילה לגדל ברוקולי הייתה איטליה, משם עבר הגידול לאנגליה ולארצות אחרות באירופה. גידול הברוקולי הגיע לצפון אמריקה במאה ה-18 (2).

ביוון העתיקה השתמשו בברוקולי לטיפול בבעיות גניקולוגיות.

מאוחר יותר הפך הברוקולי ל-panacea, לתרופה שמטפלת בהפרעות שונות ורבות, כגון, בעיות במערכת העיכול, טטנוס, זיהומים בעור, בצקת (1).

כיום אנחנו מכירים את הברוקולי בעיקר כירק מאכל. נערכים מחקרים על העלים והגבעולים, במטרה ללמוד אם יש בהם מרכיבים פעילים שניתן להכין מהם מוצרים פעילים כתוסף מזון.

מחקרים מודרניים: מחקר שנערך על מטופלים עם סכרת מצאו שאכילה מרובה של נבטי ברוקולי, גרמה לירידה ברמה של אינסולין והפחיתה עמידות לאינסולין (6). במחקר נוסף נתנו למטופלים עם סכרת 10 ג' ליום של נבטי ברוקולי טריים במשך 4 שבועות (7). מצאו אצלם ירידה בריכוז האינסולין בסרום (7).

כמה מחקרים הראו שברוקולי יעיל להגנה נגד חומרים מזהמים המצויים באוויר (1). הראו שהברוקולי מעודד אפופטוזיס של תאים סרטניים ומעכב של ייצור כלי דם חדשים (1).

מחקר נוסף הראה שברוקולי הוריד רמה של LDL- כולסטרול (1).

התוויות נגד: רצוי להתייעץ עם רופא במקרים של שימוש במדללי דם מסוג קומדין (1).

ערך תזונתי לכוס אחת של ברוקולי טרי חתוך

קלוריות 31

פחמימות 6 ג'

חלבונים 2.57 ג'

שומנים 0.34 ג'

ויטמין C 81.2 מ"ג

ויטמין K 92.5mcg

סיבים תזונתיים 2.4 ג'

מגנזיום 19 מ"ג

סידן 43 מ"ג

מקורות

1. Bauman H. Food as Medicine: Broccoli, Brassica oleracea, Brassicaceae. HerbalGram Vol. 13, Issue 3, March 2016.

2. Murray M. Pizzorno J. Pizzorno L. The Encylopedia of Healing Foods. New York: Atria Books, 2005.

3. Mahn A. Reyes A. An overeview of health promoting compounds of broccoli (Brassica oleracea var. otalica) and the effect of processing. Food Science and Technology International, 2012, 18: 503-514.

4. Vale AP. Santos J. Melia N. et al. Phytochemical composition and antimicrobial properties of four varieties of Brassica oleracea sprouts. Food Control, 2015, 63: 1169-1174.

5. National Geographic Society. Edible: An Illustrated Guide to the World's Food Plants.. Lane Cove, NSW, Australia: Global Book Publishing, 2008.

6. Bahadoran Z. Mirmiran P. Azizi F. Potential efficacy of broccoli sprouts as a urine supplement for management of type 2 diabetes and its complications. J. Med. Food, 2013, 16: 375-382.

7. Bahadoran Z. Mirimiran P. Hosseinpanah F. et al. Broccoli sprouts powder could improve serum triglyceride and oxidized LDL/LDL- cholesterol ratio in type 2 diabetes patents. A randomized double-blind placebo-controlled clinical trial. Diabetes Research and Clinical Practice, 2012, 96: 348-354.

חזרה לחנות

צמחים מרגיעי חרדה ודכאון

צמחים מרגיעי חרדה - רפואה מסורתית: מרגיע את העצבים, מייצב חוסר יציבות ריגשית, מחזיר שלוות נפש ורגיעה לאנשים מתוחים מאד, מסייע במקרים

צמחים מרגיעי חרדה ודכאון

החיים המודרניים הם מהירים, דורשים ומותחים. ישנם אנשים בכל הגילים שאינם יכולים לעמוד בקצב ובדרישות החיים מהם, והם מתמלאים בחרדה, בפחדים, בהרגשה של כישלון.

החיים המודרניים גורמים לרבים לחיות במצב קבוע של לחץ, של סטרס. ישנן מחלות המתפתחות כתוצאה מסטרס, כגון, יתר לחץ דם, סכרת, המחלה המטבולית, כאב ראש, מחלות של מערכת העיכול.

הצמחים עזרו לבני אדם להתקיים בזמנים שהחיים היו קשים יותר, בימים של רעב ושל עבודה קשה של עוני ושל בורות. איך יכולים הצמחים לסייע לעולם של שפע וגם של מחסור?

במקומות רבים בעולם יש שפע של מזון, ויחד עם זה יש מחסור במרכיבים חשובים. יש שפע של קלוריות, של מזון מהחי שאינו איכותי, שהוא חסר מרכיבים חיוניים. יש מחסור של שעות שינה. צעירים ומבוגרים מבלים שעות רבות מול המחשב והטלויזיה, במקום לישון.

השמנים שנמכרים בחנויות עברו תהליכים של כבישה חמה וזיקוק אלים. חסרות בהם חומצות שומן חיוניות הדרושות לבניית תאים בגוף. חסרות בהם חומצות שומן אומגה 3, מינרלים, כגון, מגנזיום, אבץ, סלניום, ויטמינים, כגון, ויטמין D וגם סיבים תזונתיים להזנת החיידקים שבתוכנו, ולהפעלת מערכת העיכול.

הצמחים הנקראים nervines הם מחזקים של העצבים, משקמים עצבים מתוחים מדי, עוזרים לשמור על איזון. הם מפחיתים דאגנות וחרדה, ומסייעים לעמוד בלחצים.

נפרט כמה צמחים מתאימים, המאזנים ומשקמים את מערכת העצבים.

צמחים מרגיעי חרדה ודכאון:

1. Avena sativa שיבולת שועל

משתמשים בצמח לקראת סוף הפריחה, כשהזרעים אינם בשלים. ממצים את נוף הצמח באלכוהול או בגליצרין.

פעילות: מרגיע את העצבים, מייצב חוסר יציבות ריגשית, מחזיר שלוות נפש ורגיעה לאנשים מתוחים מאד, מסייע במקרים של מצבי רוח משתנים בתקופת המנופאוזה (גיל המעבר, אצל נשים).

עוזר להתמודד עם הפסקת עישון או התמכרות אחרת, מסייע לילדים עם קשיים בבית הספר ובחברה, מחזק אנשים עם עייפות כרונית

אין לו תופעות לוואי ולא אינטראקציות עם תרופות.

מינון: טינקטורה 1:5 ב-45% אלכוהול, 80-100 טיפות 3 פעמים ביום.

מיצוי בגליצרין 1:5 120 טיפות שלוש פעמים ביום.

התוויות נגד: להימנע מלהשתמש בצמח במקרים של מחלת צליאק או רגישות לגלוטן.

להזמנת שיבולת שועל

2. Scutellaria lateriflora קערורית אמריקאית

זהו צמח שמרבים להשתמש בו כמרגיע עצבים. הוא מתאים במיוחד לאנשים מתוחים מאד, שהמתח פוגע להם בשרירים בצורה של כאב או עווית.

מומלץ לתסמונת הרגל חסרת המנוחה, במקרים של רעד בגלל מחלת פרקינסון, לכאב ראש בגלל סטרס, לכאבי צוואר וגב. מומלץ כצמח מרגיע עצבים במקרים של אולקוס, יתר לחץ דם, פריחה על העור.

מינון: טינקטורה 1:5 3-4 מ"ל, שלוש פעמים ביום.

הצמח בטוח לשימוש. המין האמריקאי אינו זמין בחנות.

3. Albizia julibrissin אלביציה (עץ המשי)

משפחה: Mimosaceae מימוסיים.

שם סיני: HE HUAN HUA/PI

חלקי צמח בשימוש: קליפת הגזע, פרחים.

הצמח הוא מרגיע של העצבים, משכך כאב, נוגד תולעים.

משתמשים בפרחים במקרים של נדודי שינה, להרגעה, לחיזוק, לשיפור הזיכרון.

ברפואה הסינית משתמשים בצמח במקרים של רגזנות, כעס, דכאון, חלומות רעים, סיוטי לילה. נאמר עליו במקורות הסיניים שהוא מטפל בחוסר השקט של הלב, מרגיע את הרוח, מפזר את הדיכאון ומביא להרמוניה.

David Winston ההרבליסט האמריקאי מספר שהוא משתמש באלביציה ביחד עם פירות של עוזרר ועלי כותרת של ורד, במקרים של צער עמוק ואבל. הוא משתמש בפורמולה הזאת של שלושת הצמחים כ-10 שנים עם תוצאות מדהימות. היו לו מטופלים שיצאו ממצבים קשים של פוסט-טראומה, פחדים, עצבות.

המטופלים מספרים שהצמח עוזר להם לצאת במהירות ממצבים של עצבות, בכי, ולהביא אותם לאיזון רגשי.

מינון: טינקטורה 1:5 2-4 מ"ל שלוש פעמים ביום.

חליטה של קליפת הגזע: 1-2 כפיות, להרתיח 10 דקות, להשאיר במים חמים 30 דקות. לשתות 3 פעמים ביום.

פרחים אפשר לחלוט במים או למצות בגליצרין.

התוויות נגד : הריון.

להזמנת קליפת האלביציה

4. Melissa officinalis מליסה רפואית

הצמח גורם לשיפור במצב הרוח, ועוזר להקל על סימפטומים למצבים קלים של אלצהיימר.

מליסה מועילה במקרים של כאב ראש, ביחד עם קמומיל משתמשים בו לשיפור השינה, וכן בשביל קיבה עצבנית, בעיות של קשב וריכוז.

הצרוף של מליסה עם פרע Hypericum perforatum נותן סינרגיזם שמביא לשיפור ניכר של הפעילות שלהם.

המליסה הוא צמח בטוח, ללא תופעות לוואי. משתמשים בחלקי הצמח העליונים.

מינון: 1-2 כפיות לחלוט בכוס עם מים רותחים במשך 15 דקות. לשתות 2-3 כוסות ביום.

טינקטורה 1:5 4-5 מ"ל עד 4 פעמים ביום.

יש לקטוף את המליסה לפני הפריחה. אחרי הפריחה הצמח נעשה מריר.

צמחים מתאימים לפורמולה עם מליסה: קמומיל, היביסקוס עב-גביע (Hibiscus sabdarifa), זנגביל, Tilia , שומר (Foeniculum vulgaris).

פורמולה זאת מתאימה גם לילדים , לנשים מיניקות וגם בהריון.

להזמנת מליסה רפואית

5. Verbena hastata ורבנה

מין זה של ורבנה אינו נפוץ בשימוש. David Winston מספר על הניסיון שלו בשימוש בצמח זה.

הצמח הוא מרגיע של העצבים, משכך כאב ונוגד עוויתות. הוא נותן תוצאות טובות במקרים של חרדה.

David Winston נותן למטופלים שלו פורמולה של ורבנה עם זנב הארי, Leonorus cardiaca, ושיבולת שועל. הפורמולה יעילה מאד במקרים של PMS ושל מנופאוזה.

הוא ממליץ גם על צרוף של Withania somnifera ויטניה (אשווגאנדה), וסקוטלריה (קערורית אמריקאית) למקרים של תנועות עצבניות.

הפורמולה יעילה גם להפרעות הקשורות לשינויים הורמונליים, כגון עצבנות בתקופת המנופאוזה. היא מסייעת גם במקרים של כאבי מחזור חודשי.

מינון: חליטה 1 כפית לכוס 3 פעמים ביום.

טינקטורה 1:4 20-40 טיפות 3 פעמים ביום.

התוויות נגד: הריון. או מנת יתר הגורמת לבחילה.

המין הידוע יותר מהסוג VERBENA הוא Verbena officinalis ומשתמשים בו כצמח מרגיע למטרות דומות.

להזמנת עלי ורבנה

6. Leonorus cardiaca זנב הארי

הצמח הוא נוגד עוויתות, מוריד לחץ דם, מחזק פעילות של הלב.

יש היסטוריה ארוכה של שימוש בלאונורוס לבעיות שונות של מערכת הרבייה של האשה.

David Winston משתמש בלאונורוס בצרוף עם פסיפלורה לנדודי שינה בתקופת המנופאוזה.

מינון: בחליטה, 1 כפית שלוש פעמים ביום. טינקטורה 3-4 מ"ל שלוש פעמים ביום.

התוויות נגד : הריון.

בישראל צמח זה מאושר למכירה בבתי מרקחת בלבד.

7. Tilia cordata תרזה (טיליה)

הפרחים הם בעלי פעילות של מרגיעי עצבים, ומורידים לחץ דם.

D. Winston מציע פורמולה של טיליה, מליסה, קמומיל, נפית החתולים, דמיאנה, כדי להפחית סטרס, דכאון וכאבי ראש.

תערובת של טיליה, עוזרר, מליסה, קמומיל מועילה להרגיע ילדים עם בעיות של קשב וריכוז.

תערובת של טיליה, קמומיל ושומר יכולה לסייע במקרים של הפרעות במערכת העיכול, שיעול.

לנדודי שינה וחלומות רעים ניתן להשתמש בטיליה, פסיפלורה, ריישי ולבנדר.

מינון: חליטה 1-2 כפיות בכוס מים, 3 כוסות ליום.

להזמנת עלי טיליה

8. Hypericum perforatum פרע מנוקב

הפרע הוא צמח שמשתמשים בו יותר מ-2000 שנים לטיפול במערכת העצבים. ביוון העתיקה השתמשו בו למלנכוליה, כאבים עצביים, עצבות. המושג מלנכוליה שהשתמשו בו ביוון העתיקה מתאר אדם שיש לו עודף של מרה שחורה. זה גורם לעייפות, תשישות, קושי לעכל מזון, מראה שחור ואפטיה.

במשך השנים השתמשו בו לטיפול במצבים של עצבות, אבל ודכאון. מחקרים שנערכו אמנם מוכיחים את הידע העתיק, וממשיכים להשתמש בו לטיפול בדיכאון.

גם השימוש שעשו בו לטיפול בכאבים עצביים הוכח, וממשיכים גם היום לטפל בפרע בשימוש פנימי וחיצוני בנוירולוגיה, כאבים שנגרמים על ידי הרפס זוסטר, באישיאס, בדלקת של התעלה הקרפלית, בפציעות, כאבי שרירים, עקיצות של חרקים ובפצעים מכאיבים.

מינון: טינקטורה ב-70% אלכוהול, 2-3 מ"ל 3-4 פעמים ביום.

כמוסות, 350 מ"ג 3 פעמים ביום.

התוויות נגד: להימנע משימוש בפרע ביחד עם קומדין, דיגוקסין, תרופות נגד דחיית שתל.

הפרע הוא צמח בטוח לשימוש שעוזר לאנשים במצבים קשים. בישראל הצמח מאושר למכירה בבתי מרקחת בלבד.

9. מיני עוזרר Crataegus – פירות, פרחים ועלים

העוזרר הוא צמח המזין ומשקם את הלב וכלי הדם. משתמשים בו לאי-ספיקת לב קלה, למניהע או לטפול בהסתיידות עורקים, להורדת לחץ דם.

העוזרר פועל גם על מערכת העצבים והוא צמח מרגיע . הוא מועיל מאד במקרים של היפראקטיביות, קושי להתרכז אצל ילדים ומבוגרים.

הוא אינו גורם לתופעות לוואי.

צירוף של עוזרר עם קליפת גזע של אלביציה ועלי כותרת של ורד מטפל בלבבות שבורים, עצבות וצער.

מינון: טינקטורה 3-4 מ"ל 4 פעמים ביום.

להזמנת פרי העוזרר

10. Passiflora incarnate שעונית רפואית

משתמשים בעלי הפסיפלורה. הם פועלים כמרגיעים, משקיטים, נוגדי עוויתות ומפחיתים דאגנות . מכול הצמחים המרגיעים, לפסיפלורה יש השפעה מוגדרת ביותר. הצמח מומלץ למקרים של מחשבות שאינן נעצרות וגורמות לקושי להירדם ולישון. מתאים לאנשים שאינם יכולים להרגיע את המוח בלילה וממשיכים לחשוב על היום שעבר והימים שיבואו.

הצמח פועל כמו מפסק המפסיק את זרם המחשבות ונותן מנוחה למוח.

למצב של דאגנות יתר רצוי לצרף שיבולת שועל, ורבנה ולאונורוס.

הצמח בטוח לשימוש.

להזמנת עלי פסיפלורה

11. Matricaria recutita בבונג (קמומיל גרמני)

לפרחי הבבונג (קמומיל גרמני) היסטוריה ארוכה של שימוש כצמח רפואי וכצמח להכנת חליטה למשקה.

משתמשים בו כצמח מרגיע, מסייע לכאבי בטן, רגזנות, נדודי שינה.

הקמומיל הוא צמח מצוין עבור תינוקות וילדים. הוא חסר רעילות לחלוטין, אנטיספטי, משכך כאבי בטן וכאבי שיניים.

קמומיל מומלץ לשימוש במקרים של כאבי בטן, כאבי מחזור חודשי, ריפלוקס, שיהוקים, קיבה עצבנית.

מינון: 3-5 מ"ל עד 4 פעמים ביום.

הצמח בטוח לשימוש ואין תופעות לוואי. הוא אינו מתאים לאנשים שיש להם אלרגיה למשפחת המורכבים.

להזמנת בבונג ~ קמומיל

מקור התמונה

לחזרה לחנות >

אנדוקרינולוגיה מיקרוביאלית בציר המיקרוביום-מעי-מוח Microbial Endocrinology in the Microbiome-Gut-brain Axis

אנדוקרינולוגיה מיקרוביאלית בציר המעי מוח - המחקר העוסק בחיידקי המעיים והשפעתם על התנהגות האדם הביא לקביעת מונח חדש - Microbial endocrinology

אנדוקרינולוגיה מיקרוביאלית בציר המיקרוביום-מעי-מוח

המחקר העוסק בחיידקי המעיים והשפעתם על התנהגות האדם הביא לקביעת מונח חדש – Microbial endocrinology(1). הוא עוסק באינטראקציות הנוירוכימיות בין המערכת הנוירופיזיולוגית של המאכסן והמיקרוביום.

יש עדויות לכך שמיקרואורגניזמים פועלים על מרכיבים במערכת הנוירופיזיולוגית באופן שגורם לשינוי בהתנהגות של המאכסן. היכולת שלהם לפעול כך קשורה כנראה לכך שהם מסוגלים לייצר ולזהות מרכיבים נוירוכימיקליים שהם אנלוגיים במבנה שלהם לאלה שמיוצרים על ידי מערכת העצבים של המאכסן.

רבים ממסלולי הביוסינתיזה של הורמונים שמיוצרים בתאים אויקריוטיים, מצויים גם בתאים פרוקריוטיים, ויתכן שעברו מהם אל התאים האויקריוטיים.

ההבנה של המסלולים המיוחדים שלפיהם מיקורואגניזמים משפיעים על התנהגות יכולה להביא לטיפול חדש במחלות נפש, שיתבסס על שינויים של המיקרוביום בציר מעי-מוח (1).

ידוע מאז עשרות שנים שחיידקים פתוגניים עלולים להשפיע על התנהגות המאכסן. אחת מההשפעות המדהימות ביותר היא ההשפעה שיש לזיהום עם Toxoplasma goundii. הם מאבדים תחושה של פחד וחרדה, ואינם מפחדים מהטורפים שלהם (2).

אצל בני אדם הסובלים ממחלות דלקתיות של מערכת העיכול עלולים להתפתח חרדה ודכאון (1). משותף לכולם שחרור של חומרים ממערכת החיסון, כגון, ציטוקינים שיש להם השפעה במערכת העצבים המרכזית ובמערכת העצבים של המעי (1).

בשנים האחרונות דווח על השפעה ישירה של חיידקים, לא דרך זיהום ולא דרך מערכת החיסון על התנהגות של בני אדם.

ניסויים שנעשו על השפעה של Campilobacter jejuni על עכברים הראו שהתפתחה אצלם חרדה (1).

עבודות אלה נעשו בשנות התשעים של המאה העשרים.

המחקרים החדישים יותר חוקרים את ההשפעה שיש לחיידקים על המאכסן, ואת ההשפעה שיש למאכסן על החיידקים.

מאחר שהחיידקים מסוגלים לייצר ולזהות את הנוירוטרנסמיטורים שיש לבעלי חוליות, ההשפעה תהיה הדדית. הם משגיחים ומשפיעים עלינו ואנחנו משגיחים ומשפיעים עליהם (3).

קיימים בטבע הורמונים נוירואנדוקריניים, זהים במבנה שלהם ובמסלול הביוסינתיזה שלהם, והם מצויים אצל אצל כל היצורים. זה מאפשר איתות מתא אל תא המבוסס על נוירוטרנסמיטורים.

לדוגמא, ההורמון נור-אפינפרין מצוי בצמחים, בחרקים, בדגים ובחיידקים (4).

התפקיד של הורמונים אנדוקריניים, בפרט אלה הקשורים לתגובה של סטרס בפתוגנזה של מחלות זיהומיות מוכרות בימינו. בשנת 1990 מצאו שקטכולאמין מסוגל לזרז גידול של חיידקים באופן ישיר, ולשנות ייצור של גורמים וירולנטיים. מאוחר יותר הראו שזרימה נוירואנדוקרינית מהמאכסן,

לדוגמא ,שחרור של הורמונים המאפשרים להילחם או לברוח, יכולה לשנות ביטוי של כמה פתוגנים.

החיידקים יכולים לייצר הורמונים נוירואנדוקריניים, ומכאן שהאינטראקצייות שלהם עם המאכסן רבות יותר. ואינן מוגבלות רק למחלות זיהומיות.

המעי הוא איבר מעוצבב, בעל מערכת עצבים משלו, ידועה בשם מערכת העצבים של המעי- Enteric nervous system ENS. מערכת זאת נמצאת בקשר קבוע עם מערכת העצבים המרכזית, באמצעות עצב ה-vagus שמקשר ישירות חלקים מהמעי אל המוח.

הקשר בין המעי למוח הוא נושא שעוסקים בו שנים רבות, והוא ממלא תפקיד גם במחלות, כגון, דכאון.

המיקרוביום מייצר מרכיבים נוירואקטיביים, כגון, קטכול אמין, היסטמין ואחרים, שיכולים להמריץ את התגובה של המאכסן דרך אינטראקציה ישירה עם קולטנים בתוך מערכת העיכול, או על ידי ספיגה פסיבית דרך דופן המעי לתוך זרם הדם.

בתוך המעי שלוחות עצבים היוצאות ממערכת העצבים של המעי מעצבבות את כל אורך ה-microvilli (6).

כמה מחקרים מראים שחיידקים בתוך המעי יכולים להתגלות על ידי המוח, והתוצאה יכולה להיות שינוי בהתנהגות. לדוגמא, שינוי בתזונה.

האכלת מכרסמים עם בשר, משנה את הרכב המיקרוביום. היא גורמת לשיפור הזיכרון וכושר הלימוד אצל המכרסמים (1).

בהמשך המחקר על ההורמונים האנדוקריניים וההשפעה שלהם על המוח, יש להתחשב בכך שהעצבוב של המעי אינו הומוגני לכל אורכו (6). חיידקים מסוימים שמייצרים מרכיבים נוירואקטיביים, יכולים להשפיע בחלק אחד של המעי ולא בחלק אחר.

יש להתחשב גם בכך שהחידקים יכולים לייצר מרכיבים נוירואקטיביים עם החומרים שמצויים במערכת העיכול.

התזונה חשובה מאד בשביל המיקרוביום ובשביל האפשרויות שלהם לייצר מרכיבים נוירואקטיביים.

אנחנו נמצאים עכשיו רק בהתחלת הדרך להבנת האנטראקציות בין המעי והמוח. שאלות רבות נשאלות, וכדי לענות עליהן יש צורך בעבודות ומחקרים.

עצב הואגוס

עצב הואגוס או העצב התועה הוא זוג עצבי הגולגולת העשירי. עיקר תפקידן הוא לעצבב איברים פנימיים בגוף במסגרת מערכת העצבים הפראסימפתטית.

כ-80-90% מהסיבים בעצב התועה משמשים לתחושה מאותם איברים פנימיים בגוף.

העצב יוצא מהמוח המוארך טובר את הגלגולת דרך הנקב הצווארי יחד עם עצבי הגולגולת התשיעי והאחד עשר.

סעיף פנימי של העצב ה-11 מתאחד לתוך העצב התועה, שממשיך בכיוון בית החזה והבטן. עובר מבית החזה לבטן דרך פתח הוושט שבסרעפת.

מקורות

Lyte M. Microbial Endocrinology in the Microbiome-Gut-Brain Axis: How Bacterial Production and Utilization of Neurochemicals influenceBehavior. Plos Pathogen, 2013, Vol. 9 issue 11e100726.

Berdoy M. Webster JP. Macdonald DW. 2000, Fatal attraction in rats infected with Tooxoplasma goundii. Proc. Biol. Sci. 267: 1591-1594.

Lyte M. The microbial organ in the gut as a driver of homeostasis and disease. Med Hypotheses. 74: 634-638.

Roshchina VV. Evolutionary considerations of neurotransmitters in microbial , plant and animal cells. In: Lyte M. Freestone PP.EDITORS. Microbial Endocrinology interkingdom signaling in infectous disease and health. New York.Springer pp.17-52.

Lyte M. Ernst S. Catecholamine induced growth of gram negative bacteria. Life Sci. 50: 203-212.

Furness JB. The enteric nervous system and neurogastoenterology

Nar. Rew. Gastroenterol hepatol. 9286-294.

חזרה לחנות

מוח ומערכת החיסון Brain linked to immune system

מוח ומערכת החיסון - התגלית הזאת משנה לגמרי את הדרך שבה אנחנו תופשים איטראקציה נויר-אימוניות. החוקרים בטוחים עכשיו שבכל מחלה

מוח ומערכת החיסון:

תגלית גדולה התגלתה לאחרונה באוניברסיטת וירג'יניה בארה"ב, ופורסמה בעיתון המדעי Nature .

חוקרים מצאו צינורות לימפתיים מחוברים למוח.

במשך עשרות שנים מחפשים הוכחה לחיבור הזה, ועד עכשיו הצליחו החיבורים האלה להתחמק מהחוקרים.

הרעיון שיש קשר ישיר בין מערכת החיסון והמוח קיים מזמן, אבל עד עכשיו לא מצאו החוקרים את הצינור המקשר.

המערכת הלימפתית פועלת בין השאר, בהרחקת נוזלים בין-חלליים, ובהעברת תאי דם לבנים אל קשרי הלימפה. היא פועלת ברשת שבין הרקמות והאיברים שכוללים את השקדים, הטחול, הפוליפים והתימוס.

פרופ' קיפניס מהמחלקה למדעי העצבים של אוניברסיטת וירג'יניה פירסם שהמוח, כמו כל שאר הרקמות בגוף, קשור למערכת החיסון.

התגלית הזאת משנה לגמרי את הדרך שבה אנחנו תופשים איטראקציה נויר-אימוניות. החוקרים בטוחים עכשיו שבכל מחלה נוירולוגית שיש בה מרכיב חיסוני , יש תפקיד חשוב ואולי עיקרי לצינורות האלה.

צינורות הלימפה במוח התגלו על ידי החוקר Dr. Antoine Louvea שקרא לחוקר האחר Dr. Kipnis לאשר את מה שהוא רואה.

הם טוענים שצינורות הלימפה היו מוחבאים היטב, והם עוקבים אחרי כלי דם גדול ההולך אל סינוסים ליד המוח.

מדענים מארצות אחרות ששמעו על מציאת כלי הלימפה במוח, התפלאו איך במשך שנים הם למדו ולימדו את האחרים שאין ניקוז לימפתי מהמוח.

עכשיו כשהתברר שהמוח קשור אל מערכת החיסון, נפתח הצורך לערוך מחקרים חדשים על כל המחלות הקשורות למוח ולנפש, כגון, אוטיזם, אלצהיימר, הקשר בין אוטיזם לבין חיסונים, טרשת נפוצה, השפעה של תרופות על המוח, השפעה של מזון על המוח, השפעת ארוחת הבוקר של ילדים על קשב וריכוז.

חזרה לחנות

אפיתרפיה

אפיתרפיה - אנטי דלקתי, נוגד דלקות מפרקים, מאלחש ומרגיע כאבים, מחזק את מערכת הלב, מווסת את כלי הדם, מאזן לחץ דם, ממריץ ומפעיל את מערכת החיסון

אפיתרפיה – ארס הדבורה

מבוא

הדבורה מייצרת ארס רק בהגיעה לגיל חמישה ימים, ותייצר ארס במלוא התפוקה בגילאי 14-16 ימים לחייה. הארס נוצר בבלוטות הארס ומשם נאגר בשלפוחית המשמשת כאיבר קיבול- שק הארס. בזמן העקיצה מועבר הארס דרך תעלות אל העוקץ. העוקץ עצמו הינו חלק ממערכת המין של הדבורה. אצל הדבורה העמלה מערכת המין מנוונת ואת מקומה תפשה התפתחות מנגנון ההגנה של משפחת הדבורים.

העוקץ נמצא בפלג גופה האחורי של הדבורה. דרך קבע הוא מוגן ונסתר בתוך גופה ונשלף רק בעת הצורך. גוף הדבורה מגן על העוקץ במעטפת הגנה דמויית שני נדנים.

מבנה העוקץ משונן דמוי מסור, בתקיפת חרקים הדבורה מנצלת מבנה התפתחותי זה של העוקץ כדי להקל על החדירה והעצמת הפציעה בעת שליפת העוקץ בשלמותו.

אולם כאשר העוקץ המשונן פוגש מעטפת חיצונית אלסטית, כדוגמת אפידרמיס היונקים, המבנה הנ"ל הופך מיתרון לחיסרון והעוקץ נתקע. במקרה כזה נאלצת הדבורה להקריב את חייה כדי לנתק את אברי התקיפה מגופה, כלומר, העוקץ ושק הארס.

שק הארס מכיל 0.3 מ"ל של נוזל שהם 3-4 מיליגרם ארס נוזלי, שהם 0.1 מיליגרם ארס מיובש.

הארס שקוף. לאחר ייבוש צבעו צהבהב. טעמו מר ובעל ריח "בננה רקובה".

חומר הארס הינו מסיס מים, ותכולתו כ-80% מים. 20% החומר הפעיל מכילים תרכובות חלבוניות, סוכרים, חומרי הרדמה ופרמונים.

הארס חומצי, Ph 5-5.5 . לאחר כ-20 דקות הארס מתייבש ותוך כדי כך מאבד מערכו. בתנאי קור במצב מיובש הארס יכול לשרוד אפילו שנים.

חלבוני הארס כוללים אנזימים, פוליפפטידים והורמונים. לכל קבוצת חלבונים תפקיד משל עצמה, אך עוצמתו האפקטיבית של הארס עולה כאשר בחלק מהמרכיבים מתגלה מערכת יחסים סימביוטית עם מרכיבים מהקבוצה האחרת.

לדוגמא, האנזים פוספורילז "סולל" את הדרך לחדירתו של הפולפפטיד מליטין.

רבים ממרכיבי הארס קיימים ומיוצרים בגוף האדם בדרך קבע. עובדה המסייעת לארס בפעולתו הבריאה והטבעית על הגוף. ארס הדבורה נוצר בתהליך האבולוציה כמנגנון הגנה של הדבורה כנגד אויביה, אולם ניסיון של אלפי שנים הוכיח כי בכוח מרכיבי הארס להגן ולרפא את גופנו.

מרכיבים מרכזיים בארס הדבורה

אנזימים- היאלורונידז ופוספוליפז. האנזימים הינם מולקולות חלבון גדולות ומורכבות. בגוף האדם קיימים ומיוצרים אלפי סוגי אנזימים המוגדרים ומיועדים לתפקידים ספציפיים. חלקפםפעילים בפני עצמם, חלקם זקוקים למתניע, קו-אנזים, כדי להתחיל את פעולתם ובכך לזרז ולסייע לתהליכים וריאקציות בגוף.

פוליפפטידים- מולקולות חלבוניות. פולי-הרבה חומצות אמינו, לפחות 10. מולקולות בעלות מבנה פשוט יחסית וטעונות מטען חשמלי, עובדה המאפשרת להן להשפיע במערכת העצבים.

מליטין- פוליפפטיד בעל הרכב פשוט של 26 חומצות אמינו. מהווה 40-50% מהארס היבש. המליטין בהיותו טעון חשמל גורם לגירוי במערכת העצבים. הגירוי מגיע להיפותלמוס אשר דרך המערכת האנדוקרינית, בלוטת האדרנל, גורם להפרשת ההורמון אדרנלין. המליטין מהווה פקטור חשוב באיזון מערכת החיסון, ובעל תפקיד חשוב בריפוי דלקות כרוניות ואוטואימוניות כדוגמת ראומטיזם.

מליטין במינון נמוך גורם לגירוי בבלוטת ההפרשה הפנימית בכבד, ובכך נגרם דיכוי תגובה דלקתית בגוף. המליטין עצמו כחומר אנטי דלקתי חזק פי ארבע מקורטיזון. כמו כן גורם לאפקט הגנה על החלבונים בפלזמת הדם. מורכב מ-18 חומצות אמינו. מהווה 2-3% מהחומר היבש בארס. משפיע על מערכת העצבים. ביכולתו לעבור את מחסום דם-מוח וכך להגיע למרכזי העצבים ולהשפיע בעומק המערכת. בדומה למליטין הוא בעל השפעות אנטי דלקתיות והגנת החלבונים בדם.

אדולפין- פוליפפטיד זה הינו אנטי דלקתי כמו קודמיו, אך ניחן בתכונה יחודית-מאלחש. האדולפין מפחית כאבים חזקים. בדיקות הראו השפעה פי 70 מהחומר אינדומיצין- חומר מאלחש הנמצא בשימוש נרחב ברפואה.

פפטיד 401 MCDP– מורכב מ-22 חומצות אמינו. מהווה בין 2-3% מהחומר היבש בארס. השפעת פעילותו העיקרית היא יצירת תנאים בגוף לשחרור חומרים דלקתיים כמו היסטמין, אך בנוסף משחרר הפרין, חומר המנטרל את פעילות ההיסטמין, ובכך יוצר איזון מערכתי בתגובת הגוף לארס. מרכיב פפטידי זה הוא כנראה המשפיע ביותר בטיפול בטרשת נפוצה. כמו כן, בעל השפעה מרגיעה על המוח. נמצא כמרגיע התקפים של יתר פעילות חשמלית במוח, אפילפסיה. בניסוי אצל עכברים עלתה ההשפעה על הזיכרון בטווח קצר.

קרדיופפטיד– מתאפיין בהשפעה מרגיעה על קצב הלב.

תרכובות אורגניות, לא פפטידים

היסטמין- תרכובת אורגנית המשתחררת מרקמות התאים, גם תאי דם לבנים משחררים היסטמין, כאשר מתרחשת דלקת. גורם לתגובה בעור, אודם, פריחה ונפיחות. ההיסטמין מדלל דם ומזרים דם.

היסטמין משתחרר כאשר יש תגובה אלרגית. החומר המצוי בארס מדמה את ההיסטמין המופרש בגופנו במבנהו ותפקידו, ומכאן שמו. להיסטמין תכונה של הורדת לחץ דם, עקב תכונתו להרחבת כלי הדם. בכך הוא יעיל גם לכאבי ראש הנגרמים בין היתר עקב היצרות הנימים.

דופמין- הורמון המשמש כנוירוטרנסמיטור- מוליך עצבי.

השפעתו היא על מערכת העצבים האוטונומית, האחראית על פעילות האיברים הפנימיים בגוף. רובה בלתי ניתנת לשליטה ותפקידה בלתי רצוני, מכאן שמה.

הדופמין בעיקרו חומר מעורר הקשור למסלול הסימפטתי, אך בכולתו להיקשר גם לרצפטורים הפרה- סימפטתיים ולתפקד כחומר מדכא.

הדופמין מיוצר דרך קבע בגוף ואחראי על איזון מצב הרוח, עלייה ברמת הדופמין גורמת להתרוממות רוח.

חוסר בדופמין יוצר הפרעות בשליטה על השרירים הרצוניים, שרירי השלד, המפעילים את האיברים המוטוריים, כדוגמת מחלת פרקינסון.

איזון נכון של דופמין משפיע לטובה על כושר הלמידה, הקשב והתנועה.

נוראדרנלין- הורמון נוירוטרנסמיטור

מיוצר באדרנל דרך קבע בגוף. הנוראדרנלין יכול גם להיווצר גם בפירוק הדופמין. כאשר נוצר עודף דופמין במערכת העצבים הוא נאגר בשלפוחיות בסינפסה ובעזרת אנזים מתפרק לנוראדרנלין.

לנוראדרנלין תפקיד איזוני חשוב, בדומה לאדרנלין, על תפוקת הלב ולחץ הדם. כאשר הלב נדרש לתפוקה רבה יותר עקב מאמץ פיזי או לוחמה באנטיגן, משתחרר ההורמון המעורר וממריץ את פעולתו.

ניתן לציין שהנוראדרנלין במינון גבוה משפיע גם על מצב הרוח, עירנות ודריכות.

סרוטונין- נקרא גם 5-הידרוקסיטריפטמין

כמו הדופמין והנוראדרנלין משמש כטרנסמיטור בסינפסה, אך בניגוד להם הוא משמש כחומר מעכב בעיקרו, בעל אלמנטים מרגיעים.

לסרוטונין תפקיד באיזון מצב הרוח, שליטה על אכילה קביעת מצבי עירנות ושינה, קשור גם לחלימה בשינה.

בניסוי על קופים התגלה כי חוסר בסרוטונין מגביר התנהגות תוקפנית, ואילו לרמה סבירה ומאוזנת של סרוטונין יש השפעה מרסנת לגבי התנהגויות הכרוכות בסיכון בכלל. הסרוטונין גם מווסת כאבים.

ההורמון מלטונין הנגזר מסרוטונין הינו אנטי אוקסידנט בעל השפעה יתרה על מערכות גופנו. משפיע על מערכת החיסון בכלל ומעודד לוחמה בגידולים סרטניים בפרט. מחקרים הראו כי בדמם של חולי סרטן נמצאו רמות נמוכות של מלטונין.

המלטונין המשפיע על המערכת האנדוקרינית בעידוד ההיפופיזה בייצור הורמון גדילה החיוני להתפתחות רקמות הגוף, במיוחד במקרים של ניווני שרירים וניוון תאי עצב בכלל, ותאי מוח בפרט כדוגמת פרקינסון, אלצהיימר ותהליכי הזדקנות במוח.

חומרים נוספים הנמצאים בארס

פרומונים- חומרי ריח כימיים באמצעותם הדבורים מתקשרות ביניהן. במקרה זה מטרתו לסמן לכל הדבורים את המטרה.

סוכרים- מטרת הסוכרים להזין את מרכיבי הארס עצמו.

דרכי פעולת הארס על המערכות השונות

מערכת העצבים

העקיצה, הארס, מפעילה תחילה את מערכת העצבים, שכן גופנו למד להגיב בכאב לחדירת אנטיגן ובכך לאותת למערכות הגוף ולהכניסן לפעולה. הגירוי הראשוני עובד במערכת העצבים כאשר הנוירונים התחושתיים יוצרים שינוי מתח חשמלי באקסונים. במקרים של פגיעה עצבית כתוצאה מתאונה או טרשת נפוצה, תיתכן תגובה עצבית מקומית כדוגמת רפלקס. לעיתים עצבוב כזה גורם לקיפצוצים בלתי רצוניים. תגובות אלו בהחלט רצויות בטיפול ומעידות על נגיעה בנקודה הנכונה. בהמשך עם תהליך הריפוי תגובות אלו יצטמצמו וייעלמו.

בהמשך עם תהליך הריפוי תגובות אלו יצטמצמו ויעלמו. חלק מהנוירונים מחוברים לאקסונים קרניאליים, המחוברים ישירות ל"מוחות" וגורמים לעצבוב בהיפותלמוס. איבר מוחי זה משמש כמרכז מערכת העצבים האוטונומית, אחראי על פעילות האיברים הפנימיים בגוף. המערכת האנדוקרינית, הבלוטות ההורמונליות, וכן על היצרים: רעב, מין, תוקפנות והתגוננות מפני תוקפנות. ההיפותלמוס אחראי על תגובות הגוף לגירויים בכלל. תפקידו להגיב באופנים שונים תוך הפעלת מערכות הגוף בהתאם לצורך. במרכיבי הארס ניתן למצוא הורמונים נוירוטרנסמיטורים המשפיעים בתפקוד מערכת העצבים. טיפול בארס הדבורה תןך שימוש בנקודות דיקור מהרפואה הסינית מפעיל את מערכת העצבים ופעילותה גורמת להתפתחותה. רוב ניווני השרירים הינם תולדה של פגיעה עצבית. טיפול זה מונע ומרפא בעיות אלו.

מערכת הדם

ההיפותלמוס מפעיל בשלבים את מערכת הדם. שלב ראשון יוצר היצרות של כלי הדם המקומיים. זאת כדי לעכב את פעילות האנטיגן.

שלב שני של פעילות מערכת הדם הוא יצירת דלקת שסימניה אודם, נפיחות, חום וזרימה מוגברת של דם.

נפיחות: בדרך זו מנסה הגוף לרכז ולבודד את האנטיגן, ואחר כך לבצע ניקוז וסינון הנוזלים ו"שרידי הקרב"- תאי גוף מתים וחלקי אנטיגן דרך מערכת הלימפה.

חום: הגוף מייצר תנאי טמפרטורה המהווים אקלים נוח יותר ללחום באנטיגן.

זרימה מוגברת של דם: הגוף מזרים דרך הדם לויקוציטים, תאי דם לבנים, כדי ללחום באנטיגן, אריתרוציטים, תאי דם אדומים, וסוכר, כדי להזין את התאים הלבנים והרקמות במזון וחמצן.

אודם: כתוצאה מעליית החום וזרימת הדם לאזור וכן כתגובה להיסטמין.

הפרשות הגוף מרגע העקיצה: 30-60 שניות משתחרר היסטמין מהתאים הלבנים לנוזל הדם, הפלזמה. רמת ההיסטמין עולה פי 20 ממצב רגוע.

5-10 דקות בלוטת האדרנל, יותרת הכליה, משחררת שני הורמונים נוירוטרנסמיטורים אפינפרין ונויאפינפרין, שהם שם נרדף לאדרנלין ונוראדרנלין.

עד 20 דקות, בנוסף לאדרנלין מפרישה בלוטת האדרנל גם הורמונים סטרואידים בעיקר קורטיזון. סטרואידים הם הורמונים הבנויים ממולקולות שומן קטנות. הסטרואידים מיוצרים בגוף באופן טבעי וממלאים תפקיד חשוב בריפוי דלקות כרוניות כדוגמת ארטריטיס, קרוהן ועוד.

מערכת החיסון

עם זרימת הדם המוגברת מגיעים תאי דם לבנים להתגוננות מפני האנטיגן. תחילה מגיעים תאים לבנים מסוגים שונים, שכן האנטיגן טרם זוהה. ביניהם מגיעים תאים לבנים הנקראים נויטרופילים- כ-70% מהתאים הלבנים והם הראשונים להגיע לאירוע.

מונוציט-מקרופגים- תאים היכולים להימצא בפלזמת הדם אך גם ברקמות, תפקידם ללחום בכל אנטיגן שהוא ולאחר פרוקו ובליעתו להציגו לתאי דם לבנים אחרים, הנקראים לימפוציטים מסוג B שתפקידם לייצר נוגדנים חדשים המתואמים לאנטיגן.

במידה ומערכת החיסון כבר נחשפה בעבר לגורם זה או דומה לו, קיים מנגנון "זיכרון" המזניק במהירות את הנוגדנים הספציפיים למקרה. נוגדנים אלה נקראים IgG. הם מהווים את עיקר המסה של הנוגדנים בדם. יש להם כושר הישרדות ותוחלת חיים ארוכה, והם למעשה מהווים את ה"זיכרון החיסוני". גם כנגד ארס הדבורים יש נוגדנים כאלה המיועדים להגיב ספציפית לו.

אצל הכוורנים נוגדני IgG מגיעים במהירות רבה יחסית שכן מערכת החיסון מאומנת ומזהה את הארס בנקל. תאי הדם הלבנים מתפתחים רובם במוח העצם, נקראים לימפוציטים מסוג B, ומשם נודדים למחזור הדם, קשרי הלימפה או רקמות הגוף בהתאם ליעודם.

חלקם מתפתחים בבלוטת התימוס ומכאן שמם לימפוציטים מסוג T. אצל תינוקות וילדים רכים היחס בין בלוטת התימוס למוח העצם הפוך, שכן תינוק נולד כאשר בלוטת התימוס מפותחת, והיא ממלאת תפקיד מרכזי בייצור תאי דם לבנים ובמערכת החיסון בכלל. אך כאשר הילד גדל מתפתחות הבלוטות במוח העצם והן תופשות בהדרגה ועם החשיפה לאנטיגנים את הבכורה בתהליכי מערכת החיסון.

תאי דם לבנים מתמקצעים ומייצרים נוגדנים גם בבלוטות הלימפה ובטחול- איבר זה בנוי רקמה לימפטית ומשמש תפקיד מרכזי בלוחמה וסינון הדם מהאנטיגנים.

לאחר השלב הראשון של פעילות מערכת החיסון, קרי תגובה לאנטיגן תוך יצירת דלקת מקומית, נכנס לפעולה השלב השני ניקוז הנוזלים מהבצקות, הנפיחות וסינון הגוף במערכת הלימפה שמדמה "מערכת ביוב מרכזית". מערכת הלימפה בנויה כרשת של צינורות דקים, דמויי נימים, המגיעים לרקמות. צינורות אלו מתחברים לגדולים ומרכזיים יותר ובהמשך לצינור הלימפה המרכזי המצוי מתחת לעצם הבריח השמאלי ומשם למחזור הדם.

המערכת נראית כדמוית עץ עם שורשים, גזע וענפים. לאורך הצינורות המרכזיים ממוקמות בלוטות הלימפה מרכזיות ומישניות.

המרכזים של בלוטות הלימפה נמצאים באזור המפשעה, בית החזה, בצוואר ובטחול. בבלוטות הלימפה מתבצע סינון והפרדה בין המרכיבים השונים שנוקזו במערכת. את הנוזלים מחזירים לרקמות ולפלזמה בהתאם לצורך. למחזור הדם חוזרים התאים החלבוניים וכל הפסולת הנ"ל מנוקזת לכבד, לטחול ולכליות, שם מתבצעים הסינונים הסופיים של המרכיבים השונים.

רעלנים וחלבונים לטחול ולכבד, מינרלים ונוזלים לכליות. את מערכת החיסון ניתן להמשיל למערכת הביטחון. המערכת מורכבת ממספר מדורים, מצבא המופקד על לוחמה כנגד גורמים חיצוניים כדוגמת וירוסים חיידקים ועוד. ממשטרה האחראית לביטחון הפנים, למערכת החיסון תפקיד בזיהוי ותיקון פגעים ושימושים בתוך מערכת הגוף, כדוגמת סרטן ומצבים של אוטו-אגרסיה, בהם הגוף תוקף את מערכות עצמו, מחלות אוטואימוניות.

מחקרים אחרונים מראים כי מערכת החיסון מהווה פקטור חיוני בהגנה, תחזוקה וריפוי בעיות מוחיות ועצביות בכלל כדוגמת אלצהיימר ועוד.

טיפול בארס הדבורה תוך שימוש באלמנטים נוספים באפיתרפיה הינו הטיפול האימונותרפי הטוב, הבריא והיעיל ביותר. פפטידים ממרכיבי הארס הינם חומרים אנטי דלקתיים טבעיים חזקים. דיקור בארס הדבורה מחזק את מערכת החיסון באופן כללי תוך הזרקת תרופה אנטי דלקתית טבעית, ארס הדבורה, ובכך מקל ומרפא דלקת כרונית, מחלות אוטואימוניות וכשלים נוספים במערכת החיסון כדוגמת תסמונת העייפות הכרונית ועוד.

פעילותו הרפואית של הארס

אנטי דלקתי

נוגד דלקות מפרקים

מאלחש ומרגיע כאבים

מחזק את מערכת הלב

מווסת את כלי הדם

מאזן לחץ דם

ממריץ ומפעיל את מערכת החיסון

מגרה ומפעיל את מערכת העצבים

מקל ומסייע בניוון שרירים

אנטי ויראלי

נגד גידולים סרטניים

ריפוי מיגרנה

פעילותו של הארס כה רחבה ומקיפה, כך שכנגד כמעט כל בעיה ומחלה ניתן להשתמש בארס הדבורה, במיוחד כנגד בעיות עצביות, דלקות מפרקים ומחלות אוטואימוניות, כדוגמת ראומטיזם וטרשת נפוצה.

התוויית הנגד החשובה היא אלרגיה לארס דבורים. אדם אלרגי עלול להדרדר במצבו תוך דקות ולהיכנס לשוק אנפילקטי. לכן יש לערוך בדיקות לפני כל טיפול.

חזרה לחנות

סטטינים בצמחים

סטטינים בצמחי מרפא - הרשימה היא חלקית בלבד, והיא לקוחה מההרבולוג האמריקאי James Duke.שקדים, אבוקדו, סלק, שעועית שחורה, Nigella sativa,

סטטינים בצמחים

צמחים רבים מכילים סטטינים, וניתן להעזר בהם כדי להוריד רמה של כולסטרול, טריגליצרידים, LDL ולהעלות רמה של HDL.

הסטטינים נפוצים גם במזון, וניתן להעזר במזון ובתבלינים כדי למנוע עליה ברמת הסטטינים ולגרום לירידה ברמה שלהם.

תכנון נבון של התזונה והצמחים שאנחנו משתמשים בהם ימנע עלייה ברמת הכולסטרול והטריגליצרידים ויעזור להורדתם.

בנוסף לשימוש בצמחים המכילים סטטינים, חשוב להפחית את השימוש בסוכרים, להימנע משימוש בסוכרים מזוקקים, בפחמימות ריקות, כמו הקמח הלבן והמזוקק וכל מה שמייצרים ממנו, והמשקאות הממותקים והצבעוניים, שאינם מוסיפים לבריאות, אלא ההיפך הורסים אותה.

רשימת הסטטינים בצמחים היא חלקית בלבד, והיא לקוחה מההרבולוג האמריקאי James Duke.

שקדים, אבוקדו, סלק, שעועית שחורה, Nigella sativa, פלפל שחור, אורז מלא, ברוקולי, דלעת, חרוב, אפונה, שוקולד מקקאו מרוכז, קינמון, פרי הקוקוס, כוסברה עלים וזרעים, זרעים של כמון, צמח ממשפחת הסוככיים מעכב את האנזים HMG-CoA-Reductase, אותו אנזים שמעכבים הסטטינים הרפואיים ושאחראי לייצור הכולסטרול,

חילבה- Fenugreek, זרעי פשתן, ג'נג'ר, שום, ענבים, אשכולית, תה ירוק, מורינגה מכונפת, כרוב הקייל, עדשים, שוש קירח, שמן חרדל, שיבולת שועל, בצל, תפוז, בוטנים, מנתה, פיסטוקים,

פרי עץ האלה, רימון, הזרעים של Plantago psyllium, מרווה רפואית, שומשום, זרעים של סויה, פירות של תמר הינדי, עלים של ריחן קדוש- Basilicum sanctum, שורש של כורכום, קליפת גזע ועלים של ערבה, גרגיר הנחלים- Watercress,

Wasabi.

ישנן אצות ופטריות המכילות סטטינים.

מקור התמונה

חזרה לחנות

בורנאול

בורנאול - בורנאול מצוי בצמחים: Cardamon-הל, אגוז מוסקט, ג'ינג'ר, Lindera, קליפת גזע של מגנוליה, כורכום, Liquidambar, שמן קמפור ובמוקסה הסינית

בורנאול

בכתבה הנוכחית השם בורנאול מתייחס גם למרכיב הכימי המצוי בצמחים כשמן נדיף, וגם לתערובת של כמה מרכיבים דומים, שנלקחו מצמחים אחדים, ושהבורנאול הוא אחד מהם. התערובת מכילה בורנאול, קמפור וארטמיזיה.

הבורנאול הוא אחד מהמרכיבים הארומטיים של מיני הארטמיזיה, וביחד הם מצויים בשימוש פנימי וחיצוני ברפואה הסינית.

מכינים מהארטמיזיה את המוקסה, שנעשה בה שימוש במשך אלפי שנים ברפואה הסינית. כיום המוקסה מוכרת בעולם כולו ומרבים להשתמש בה במערב.

שורפים את הארטמיזיה על או על יד הגוף כדי לפתח חום מקומי, ולהעצים את ההשפעה של הצמח ואת תערובת הבורנאול שמוסיפים (1).

הבורנאול מופק מהצמח Blumea balsamifera, צמח ארומטי המשתייך למשפחת המורכבים ומוצאו בפיליפינים. בסין משתמשים גם בבורנאול סינתטי שמקבלים אותו בעזרת כמה ריאקציות כימיות מקמפור.

בורנאול

הצורה הטיפוסית של הבורנאול היא של חתיכות דקות של קריסטלים לבנים.

זה המקור לשם הסיני של הבורנאול bingpian. Bing משמעותו קרח, ו- pian משמעותו פרוסה, נתח.

צורה נוספת המוזכרת היא של בורנאול טחון לאבקה. זאת הצורה המתקבלת כשמפיקים את הבורנאול מה- Blumea שמגדלים אותה בדרום סין.

השימוש המקורי בתערובת של הבורנאול היה כקרמינטיבי , מוריד חום , נוגד תולעים ומסייע במקרים של כאבי בטן ובעיות בעיכול (1).

כיום ממליצים על תערובת הבורנאול לפתיחת אברי חוש חסומים. מתארים אותו כחריף, מר וצונן (2). משתמשים בבורנאול במקרים של מחלות של חום וכאב, וכשהחסימה של אברי החוש עלולה לגרום למחלות עם עוויתות (1). בנוסף משתמשים בבורנאול לטיפול במחלות של דרכי הנשימה, וכן ביחד עם עוד מרכיבים לשימוש חיצוני, במקרים של פצעים בפה, נפיחות בגרון, זיהומים של האוזן, פסוריאזיס, כוויות ומחלות עיניים (1).

המינון המומלץ 30-100 מ"ג ליום, בפרמקופאה ממליצים על 150-300 מ"ג ליום.

הצמח Blumea balsamifera הוא צמח חשוב ברפואת האיורודה בהודו.

הם משתמשים במיץ טרי מהצמח לטיפול בדלקות עיניים, ובשימוש פנימי הוא מומלץ לטיפול בתולעים ודיזנטריה.

הצמח מתואר כמכייח, מגביר הזעה, אנטיספטי, נוגד עוויתות (1).

בורנאול מצוי בצמחים: Cardamon-הל, אגוז מוסקט, ג'ינג'ר, Lindera, קליפת גזע של מגנוליה, כורכום, Liquidambar ושמן קמפור (1).

שימוש חיצוני בבורנאול

השימוש החיצוני בבורנאול יותר נפוץ מאשר השימוש הפנימי. משתמשים בתערובת הבורנאול לטיפול בכאבים רוימטיים, כוויות, טחורים, מחלות עור, כיבים בפה, כאב אוזניים.

מכינים מהם פלסתר נגד כאבים. זהו ידע שהיה בסין לפני שנים רבות והוא נפוץ גם בימינו. מוציאים לשוק פורמולות פטנט חדשות, המיועדות לטיפול בכאבים במקומות שונים בגוף (1).

דוגמאות להכנות עם בורנאול לטיפול בבעיות בעור.

Luhui binz zhu weifu ji

1 עלה אלויורה

0.3-1.0 ג' תערובת בורנאול

1ג' אבקת פנינה

לערבב את כל המרכיבים. למרוח 1-2 פעמים ביום על פצעים של הרפס זוסטר.

Di yu er cang hu gao

18 ג' Phellodendron

18 ג' Atractylodes (cangzhu)

18 ג' Xanthium

36 ג' Sanguisorba –בן סירה, צמח ממשפחת הורדניים הגדל בר בארץ

3 ג' מנתול

1.5 ג' תערובת בורנאול

לטחון הכול לאבקה להוסיף petroleum jelly כדי לתת מירקם של משחה

למרוח 2-3 פעמים ביום במקרים של דרמטיטיס אטופי.

Qing liang fen

120ג' אבקת טאלק

20 ג' licorice טחון לאבקה

12 ג' תערובת בורנאול

למרוח 3-5 פעמים ביום על מכת שמש עם אודם ושלפוחיות

השימוש בקמפור כמחליף של בורנאול

מפיקים את הקמפור מהעץ Cinnamomum camphora. השימוש בקמפור נעשה שכיח יותר מאשר בבורנאול.

במזרח אסיה נהגו להשתמש בקמפור כאנטיספטי, נוגד עוויתות, קרמינטיבי, מסייע לנשימה, נוגד תולעים.

הקמפור, במינון תירפואיטי, מחמם את הקיבה, מגביר פריסטלטיקה, מרחיק גזים. הוא נספג בקלות מתכשירים בשימוש חיצוני ומאינהלציה (3).

בשימוש חיצוני הקמפור נוגד גרוד, משכך כאב, אנטיספטי. ביחד עם תחמוצת אבץ וטאלק ניתן להשתמש בו לטיפול בפצעים קשים לריפוי, אקסמה, אורטיקריה ופצעים של הרפס זוסטר(1).

מטפטפים מהקמפור למים חמים ונושמים את הקמפור המשתחרר כאדים.

טיפול זה מומלץ להרגיע כאבי ראש קשים, להרגיע הצטננות, להקל על הנשימה כשהאף סתום עם נזלת.

שימוש פנימי בקמפור

הקמפור מרגיע את העצבים, משכך כאב, מרגיע עוויתות. הוא יעיל כמרגיע של העצבים, במקרים של בחילה או הקאות מתוך עצבנות, שיהוקים.

המינון המומלץ לקמפור בשימוש פנימי הוא 0.3-1.5 ג' ליום (1).

Artemisia

המין Artemisia argyi הוא הנפוץ ביותר בשימוש חיצוני, כולל להכנת מוקסה.

העלים מכילים 0.3% שמן נדיף הכולל: carveol, terpinol. Carvone, borneol, bornyl acetate, isoborneol, cineol, caryophyllene, linalool, thujone (4).

השימוש הפנימי מומלץ בשתי פורמולות מסורתיות הכוללות ארטמיזיה (5).

Rehmannia 18 ג'

Paeonia lactiflora 12ג'

Angelica sinensis 9ג'

Artemisia 9ג'

Cnidium 6ג'

Gelatin 6ג'

Glycyrrhiza uralensis 6ג'

השימוש המומלץ בפורמולה הוא לדימום מהרחם במיוחד לדימום בתקופת ההיריון, או אחרי הלידה.

Ai fu nuangong wan

Cyperus 22%

Artemisia 11%

Evodia 11%

Angelica sinensis 11%

Cnidium 11%

Paeonia lactiflora 11%

Astragalus memb. 11%

Rehmannia 4%

Dipsacus 6%

Cinnamon bark 2%

השימוש בפורמולה הוא לקור וחולשה ברחם, שמתבטא בלויקוראה, כאב בזרועות וברגליים, עייפות, מחזור בלתי סדיר, כאב בטן וחוסר פוריות.

השימוש העיקרי של הארטמיזיה הוא להכנת המוקסה.

השימוש במוקסה

Ling shu פרק 73 אומר: מחלה שאין מצליחים לרפא אותה עם אקופונקטורה, יתכן שיהיה ניתן לטפל בה עם מוקסה.

ספר משנת 1575 שנקרא Introduction to Medicine אומר: כשהמחלה אינה מגיבה לתרופות (הכוונה לצמחים הסיניים) ולאקופונקטורה צריך לטפל עם מוקסה.

הטיפול עם מוקסה מקובל בסין בימינו, והוא נהוג גם במערב. מוכרים אותו בצורות שונות , כגון, צורה של סיגר, שהיא נוחה יותר לשימוש למטפל מערבי.

הספר הסיני Chinese Acupuncture and Moxibustion מספר על השימוש במין Artemisia vulgaris להכנת מוקסה.

הצמח לענה מצויה- Artemisia vulgaris הוא הטוב והמתאים ביותר להכנת מוקסה. העלים שלו מכילים סיבים רכים. המוקסה שמכינים מעלי הלענה המצויה נחשבת למעולה ביותר בין כל סוגי המוקסה הנמכרים.

העלים של הלענה המצויה מרים וחריפים. הם מייצרים חום נעים כשמשתמשים בהם בכמות קטנה, וחום גדול כשמבעירים כמות גדולה.

יש להם תכונה של יאנג טהור, והם מסוגלים לשקם את היאנג המקורי שהתמוטט.

היאנג שמשתחרר יפתח את 12 המרידיאנים. הוא יזרום דרך שלושת המרידיאנים של ה-yin ויסדיר את הצ'י והדם, יסלק קור ועודף לחות, יחמם את הרחם, יעצור דימום, יחמם את הטחול והקיבה, יפתח חסימות, יסדיר את המחזור ויסייע לעובר אצל אשה בהיריון.

העלים של הלענה המצויה הם בעלי טבע חם וכך הם יכולים להמריץ ולהפעיל את היאנג. הריח החריף של העלים זורם במרידיאנים, מסדיר צ'י ודם.

הטעם המר של העלים מטפל בעודף הלחות, כי המר הוא טעם מייבש.

הודות לסיבים שיש בעלי הלענה הבעירה היא איטית. אבל מדגישים שיש להרגיש את הצד הרוחני והמיסטי שיש בחום ובריח, ואיך הוא חודר ומשפיע על הגוף והנפש. לעתים קרובות משלבים טיפול עם מוקסה ואקופונקטורה, ומחממים עם המוקסה נקודות על מרידיאנים שונים.

חימום נקודות מסוימות על מרידיאן הקיבה מסייע לחיזוק של הטחול והקיבה, ממריץ את העיכול ותורם לחיזוק הגוף.

ישנן שיטות שונות של טיפול עם מוקסה, וזה דורש לימוד והתמחות.

משך הטיפול הוא 3-5 דקות על נקודה מסוימת. מזהירים לא להאריך יותר מ-10-15 דקות.

המטפלים טוענים שכדי להשיג חיזוק של הגוף ותמיכה במרץ וכושר הפעולה, הטיפול במוקסה צריך להיות לפחות פעם בשבוע עד שמתחילים לראות תוצאות. בהדרגה אפשר לרדת לפעם בחודש או פעם בחודשיים או שלושה חודשים.

המוקסה נעשתה מוצר שכיח ומקובל באירופה, אמריקה וגם בישראל.

אנשים רבים אינם אוהבים את הריח של המוקסה, ופיתחו בשבילם מוקסה ללא ריח. הם מפסידים את השמנים הנדיפים הבוערים, שהם אנטיספטיים ומטהרים את חדר הטיפולים.

הם מפסידים גם את הצד הרוחני שיש בריח.

מקורות

Dharmananda S. Borneol, Artemisia and Moxa in: www.itmonelone.org/arts/borneol.htm

Hong-Yen hsu et al. Oriental Materia Media: a Concise Guide, 1986 Oriental Healing Arts Institute, Long Beach, CA.

Felter HW The Eclectic Materia Medica, Pharmacology and Therapeutics, 1983 Eclectic Medical Publishers, Portland Or.

Tang W. and Eisenbrand G. Chinese Drugs of Plant Origin, 1992 Springer-Verlag, Berlin.

Huang B, and Wang Y. Thousand formulas and Thoudand Herbs of Traditional Chinese Medicine, 1993 Heilongjiang Education Press, Harbin

חזרה לחנות