צמחי מרפא המשפרים פוריות של גברים

ההגדרה הנהוגה לאי פוריות היא חוסר היכולת של זוג ללדת ילד אחרי שנה של קיום יחסי מין קבועים (1). מייחסים 30% מהמקרים לאי פוריות של האישה, 30% לאי פוריות של הגבר, 30% לחוסר ההתאמה שבין בני הזוג, ו-10% לגורמים שאינם ידועים (1).

סיבות אפשריות לאי פוריות של גברים:

אחד האשכים או שניהם לא ירדו

חסימה בצינור הזרע שעלולה להגרם על ידי זיהומים חוזרים או דלקות

הפרעה מטבולית המתבטאת בשקיעה של ברזל באשכים

בעיות שמקורן בציר של ההיפותלאמוס-היפופיזה-גונדות

תרופות שנלקחו למטרות שונות וגרמו לעיכוב בייצור זרע

סמים או אלכוהול שגרמו לעיכוב בייצור זרע (2)

מחלות זיהומיות של מערכת הרבייה

מחלות סיסטמיות, כגון, מחלות של הכליות, מחלות זיהומיות חוזרות, חום גבוה

סרטן וטיפול כימותרפי

פציעה או מכה קשה באזור האשכים

ליקויים בזרימת הדם גורמים סביבתיים עלולים להשפיע על הפוריות, כגון, מקום העבודה, חשיפה לכימיקלים, חשיפה לעישון אקטיבי או פסיבי, תת תזונה, מזון מהיר מתועש חסר מרכיבים הכרחיים, חמצון גבוה ואפילו הבגדים שהאדם לובש (1).

למעלה מ-1000 כימיקלים שונים, שמשתמשים בהם במקומות עבודה, פגעו ברבייה של חיות מעבדה. השפעתם על בני אדם לא נבדקה. הם עלולים להשפיע על ייצור הזרע, על איכות תאי הזרע ועל תפקודם (1). החומרים חודרים לגוף דרך הנשימה, העור או דרך מערכת העיכול.

מרכיבים אסטרוגניים, כגון, בטא-אסטרדיול או diethylstilbestrol, וגם ריכוז גבוה של genistein ו- daidzein עלולים לגרום לתופעות דומות לאלה הנגרמות ע"י כימיקלים (3).

מרכיבים אסטרוגניים מצויים בבשר, ובעופות ובמאכלי חלב.

שתיית אלכוהול, עישון של סיגריות ושל מריחואנה גורמים לירידה בספירת הזרע, בתנועתיות שלו ולעלייה במספר תאי זרע פגומים (2). מחקר שהשווה את מספר תאי הזרע אצל מעשנים ובלתי מעשנים, הראה שספירת הזרע גבוהה בהרבה אצל לא מעשנים (4). עישון מריחואנה עלול לגרום לאי פוריות (5).

תוספי מזון מומלצים להגברת פוריות הגבר

אבץ

ריכוז האבץ בגוף הוא כ-2 ג'. הוא מצוי בתוך 300 אנזימים שונים, וממלא תפקיד של קו-פקטור בתהליכים רבים, כולל בייצור של חומצות גרעין וחלבונים (6).

ריכוז נמוך של אבץ עלול להשפיע על נפח נוזל הזרע ועל הטסטוסטרון המצוי בסרום (7).

מחקר נוסף הראה את השפעת האבץ על תנועתיות תאי הזרע (8). הוא מדגיש במיוחד את השפעת האבץ על השוטון של תאי הזרע (8).

הוספת אבץ כתוסף מזון, בריכוז של 45-60 מ"ג ליום תסייע להגברת התנועתיות של תאי הזרע (1). תוספת של אבץ מומלצת לגברים מעשנים.

אנטי אוקסידנטים

עודף חמצון עלול להזיק לתאי הזרע, ולפגוע ב-DNA שלהם. פירות וירקות עשירים ברכיבים נוגדי חמצון. ניתן להשתמש בהם טריים או מבושלים, בצורה של מיצים, מרק, לפתן וכו'. כל שצריך הוא להכניס למודעות שלנו את החשיבות של שימוש יום-יומי בכמה צמחים נוגדי חמצון.

ניתן לקבל מרכיבים נוגדי חמצון על ידי שימוש בתוספי מזון, כגון, ויטמין E, ויטמין C, גלוטתיון, ליקופן, מיצוי מזרעי ענבים, מיצוי של מיץ רימון, מיצוי יבש של אוכמניות.

טיפול באי פוריות באמצעות צמחי מרפא

אי פוריות הוא נושא שהעסיק את האדם עוד בימי קדם. אמנם בעבר היתה נטיה לראות את האשה כעקרה, ורק בעשרות השנים האחרונות הבינו שהבעיה יכולה להיות של הגבר או של האשה.

ברפואה המסורתית שבאה מתרבויות שונות מוצעים צמחים לטיפול בבעיית האי פוריות. במקרים רבים השתמשו באותם הצמחים לשפר את פוריות חיות הבית. רבים מהצמחים משפרי הפוריות הוגדרו בעשרות השנים האחרונות כאדפטוגנים, הפועלים על רוב המערכות. הם היו נערצים בארצות שבהן הם גדלו.

Withania somnifera

צמח בר של הארץ השייך למשפחת הסולניים. שמו העברי ויטניה משכרת. שימוש רפואי נעשה בשורש.

במשך שנים רבות הוא נחשב לצמח רעיל בארץ ובאירופה. ברפואת האיורודה בהודו הוא היה צמח נערץ, שהרבו להשתמש בו לחיזוק של ילדים וקשישים. המליצו להשתמש בו בתקופת ההריון.

הויטניה הוכר אחרי מחקר כצמח אדפטוגן בעל אפיניות למערכת הרבייה של הגבר והאישה. הוא מומלץ לטיפול באין אונות אצל גברים, להרבות חשק מיני, לחזק אישה בהריון שסובלת מחולשה ולייצב הריון שאינו מתקדם היטב. הוכח שהוא מגביר חלוקה של כדוריות דם אדומות, והוא מומלץ לשימוש במקרים של אנמיה.

להזמנת ויטניה

Tribulus terrestris

צמח בר של הארץ. שמו העברי קוטב מצוי. נחשב לצמח מעזבות בארץ, אבל נערץ ברפואת האיורודה. משתמשים בפירות, שיש להם כעין ווים והם דוקרים.

ברפואת האיורודה הכירו את השימוש בצמח לפני שנים רבות. משתמשים בו לטיפול במערכת האורוגניטלית. מחקרים שנעשו בשנים האחרונות הוכיחו שהוא מגדיל מספר ותנועתיות של תאי זרע, והוא מומלץ בעיקר לאי פוריות של גברים. הוא חשוב במקרים של מיעוט זרע אצל גברים. ניתן להשתמש בו לפני הפרייה חוץ גופית, כדי להגביר את מספר תאי הזרע ואת איכותם.

Lepidum meyenii, Maca

צמח מאכל מזין ממשפחת המצליבים הגדל באנדים של פרו. משתמשים בשורש, שהיה ידוע כל השנים כירק מאכל.

ברפואה העממית של פרו והארצות השכנות הוא היה ידוע כצמח מגביר פוריות וכאפרודיזיאק. השתמשו בו להרבות פוריות אצל חיות בית ובני אדם. בנוסף נהגו להשתמש בו כמוסיף אנרגיה ומגביר כושר גופני. נחשב היום לאדפטוגן.

במחקר קליני נתנו למשתתפים 1500-3000 מ"ג ליום של שורש מאקה, כדי לבחון את פעילותו על מערכת הרביה בהשוואה לטסטוסטרון (9). אחרי שמונה שבועות דיווחו המשתתפים שטופלו במאקה על שיפור בחשק המיני. לעומתם הקבוצה שטופלה בטסטוסטרון לא חוותה השפעה כזאת (9).

במחקר נוסף שנערך נבדקו גברים בריאים. הם קבלו 1500-3000 מ"ג של מאקה ליום במשך ארבעה חודשים (10). הטיפול במאקה גרם לעליה במספר תאי הזרע, בנפח ובתנועתיות שלהם. לא היתה עלייה ברמת ההורמונים הקשורים למערכת הרבייה. החוקרים הסיקו שהמאקה משפר ומגביר את החשק המיני ואת פעילות תאי הזרע (10).

לא היו תלונות על תופעות לוואי שליליות.

אותם החוקרים המשיכו בעבודתם, במטרה לברר מהו מנגנון הפעילות של שורש המאקה. הם ערכו מחקר בשיטת הסמיות הכפולה מול קבוצת ביקורת.

השתתפו במחקר 56 גברים בריאים בגיל 21 עד 56 (11). המחקר נמשך 12 שבועות.

קבוצה אחת שכללה 15 משתתפים קיבלה 3 כדורים ליום, כדור אחד כל 8 שעות, בסה"כ 1.5 ג' ליום. קבוצה שניה שכללה 15 משתתפים קבלה 2 כדורים כל 8 שעות, בסה"כ 3 ג' ליום. קבוצה שלישית שכללה 15 איש קבלה 3 כדורים בפעם אחת בבוקר, בסה"כ 1.5 ג ' ליום. הקבוצה הרביעית הייתה קבוצת הביקורת.

בכל הקבוצות התקבלה השפעה של שיפור בחשק המיני, ללא עלייה בריכוז הורמוני המין (11). המחקר לא נתן תשובה לשאלה אם השפעת המאקה על החשק המיני היא ישירה או עקיפה. האם יש כאן פעילות המחקה את פעילות הטסטוסטרון או שהצמח פועל כאדפטוגן, המפחית מתח ולחץ.

ידוע שרמה נמוכה של טסטוסטרון קשורה לחוסר חשק מיני, ושניתן להגביר את החשק המיני על ידי הוספת טסטוסטרון (12). אבל אין משתמשים בשיטה זאת של הוספת טסטוסטרון כי הוא עלול לעורר סרטן של הערמונית. מבחינה זו השימוש במאקה בטוח, כי הוא מעורר חשק מיני מבלי לגרום לעלייה בריכוז הטסטוסטרון (11). לא התקבל שינוי גם ברמת הפרולקטין, ההורמון המצהיב LH, וההורמון המזרז זקיק FSH.

המחקר מראה שהמאקה אינו מעורר פעילות הורמונלית אצל אנשים בריאים. השורש נחשב למזון, ובדרך כלל משתמשים בו אנשים בריאים.

החוקרים מסכמים ואומרים שהמחקרים הקליניים מראים שהמאקה פועל על מערכת הרבייה הזכרית, אבל דרושים מחקרים נוספים כדי להבין כיצד הוא פועל.

להזמנת אבקת שורש מאקה

Pfaffia paniculata, Suma, Paratuda

רפואה מסורתית: מוצאו של הצמח מארצות טרופיות של דרום ומרכז אמריקה. הצמח נקרא בכמה ארצות Paratuda, שמשמעותו בשביל הכל. התייחסו אל הצמח כאל תרופה לכל בעיה.

נהגו להשתמש בצמח כמחזק כללי מוסיף אנרגיה, מאיט תהליכי הזדקנות, כמרפא כל מחלה וכן כאפרוזידיאק המסייע לשיפור התפקוד המיני. הצמח נחשב לאדפטוגן, ומומלץ לטיפול, בין השאר, לאי פריון.

Ptychopetalum uncinatum, Muira puama

מוצאו של הצמח מאגן נהר האמזונס והוא גדל בארצות טרופיות של אמריקה הדרומית. נהגו להשתמש בכל חלקי הצמח, במיוחד בקליפת הגזע ובשורש. האינדיאנים בברזיל השתמשו בגבעולים של צמחים צעירים לטיפול בכאבי שרירים.

מירתח מהשורשים וקליפת הגזע שימש לטיפול בבעיות של אין- אונות, רוימטיזם וכן לחיזוק הלב. הצמח נחשב לאפרודיזיאק, מגביר תשוקה, ומועיל בכל מקרה של בעיות של זיקפה.

פעילותו של הצמח לטיפול באין אונות ובבעיות של המחזור החודשי הוכחה, והוא מומלץ לטיפול באי-פריון.

Panax ginseng

צמח אדפטוגן בעל פעילות על מערכת הרבייה. במחקר קליני הראו אצל אנשים שקבלו מיצוי של ג'ינסנג השפעה על התפוד המיני. אצל משתתפים במחקר מצאו עליה במספר תאי הזרע ובתנועתיות שלה (11). במחקר זה הראו גם עלייה בטסטוסטרון הכללי ובהורמון החופשי, וכן ירידה בפרולקטין (11). מסבירים את ההשפעה על מערכת הרבייה בהשפעה שיש לג'ינסנוזידים על הציר של ההיפותלאמוס, ההיפופיזה והאדרנל.

להזמנת ג'ינסנג

מקורות

1. Meletis CD. Baker J. Natural ways to enhance male fertility. Alternative and Complementary Therapies, 2004, Feb: 22-27.

2. Vilalta J. Ballesca JL. Nicolas JM. et al. Testicular function in asymptomatic chronic alcoholics. Relation to ethanol intake. Alcohol Clin. Exp. Res. 1997, 21: 128-133.

3. Anderson D. Dobrzynska MM. Basaran N. Effect of various genotoxins and reproductive toxins in human lymphocytes and sperm in the Comet assay. Teratog. Carcinog. Mutagen, 1997,17: 29-43.

4. Ochedalski T. Lachowicz-Ochedalska A. Dec. W. et al. Evaluating the effect of smoking tobacco on some semen parameters in men of reproductive age. Ginekol/ Pol. 1994 65: 80-86.

5. Buchanan JF. Davis LJ. Drug-induced infertility. Drug Intell Clin. Pharm. 1984, 18: 122-132.

6. Grahn BH. Paterson PG. Gottschall-Pass KT. Zinc and the eye. J. Am. Coll. Nutr. 2001, 20: 106-118.

7. Hunt CD. Johnson PE. Herbel J. et al. Effect of dietary zinc depletion on seminal volume and zinc loss, serum testosterone concentrations, and sperm morphology in young men. Am. J. Clin. Nutr. 1992, 56: 148-157.

8. Henkel R. Bittner J. Weber R. et al. Relevance of zinc in human sperm flagella and its relation to motility. Fertil Steril 1999, 71: 1138-1143.

9. Gonzales GF. Cordova A. Vega K. et al. Effect of Lepidum meyenii (Maca) on sexual desire and its absent relationship with serum testosterone levels in adult healthy men. Andrologia 2002 34: 367-372.

10. Gonzales GF. Cordova A. Gonzales C. et al. Lepudum meyenii (Maca) improved semen parameters in adult men. Asian J. Androl. 2001, 3: 301-303.

11. Gonzales GF. Cordova A. Vega K. et al. Efeect of Lepidium meyenii (Maca), a root with aphrodisiac and fertility-enhancing propertives, on serum reproductive hormone levels in adult healthy man. J. of Endocrinology 2003, 176: 163-168.

12. Harnack LJ. Rydell SA. and Stang J. Prevalence of use of herbal products by adults in the Minneapolis/ St. Paul , Minn metropolitan area. Mayo Clinic Proceedin, 2001,76: 688-694.

13. Salvati G. Genovski G. Marcellini L. et al. Effect of Panax ginseng CA Meyer saponins on male fertility. Panminerva Med. 1996, 38: 249-254.

מקור תמונה

לחזרה לחנות

עדכון לשימוש בזרעי גזר כאמצעי מניעה

זרעי גזר כאמצעי מניעה - כל ההכנות מתאימות לשימוש של 1-3 ימים לאחר מגע מיני.ניתן להוסיף 20 טיפות מהטינקטורה לחליטה של 2-3 פרחים יבשים

החוקרת Bennet מספרת שיש לה מטופלות ותלמידות שמשתמשות בזרעי הגזר כאמצעי מניעה כבר למעלה מ-5 שנים.

לעתים קרובות היא משתמשת להכנת הטינקטורה בקרקפת כולה עם כל הזרעים שבתוכה. היא אינה מוציאה את הזרעים כדי להכין טינקטורה, והיא מוסיפה למיצוי כמה פרחים.

רוב הנשים לוקחות 1.5-3.0 מ"ל פעמיים ביום, במשך שלושה ימים אחרי מגע מיני.

ההצלחה כמעט מלאה. היו שני "כשלונות", כלומר, שתי נשים נכנסו להריון.

במקרה הראשון זאת היתה אישה שהתחילה לקחת זרעי גזר יום אחרי שהיא הפסיקה לקחת גלולות נגד הריון. במקרה השני זאת היתה אישה שלא הפסיקה להוריד את המינון. היא נכנסה להריון כשלקחה שלוש טיפות מהטינקטורה פעם אחת, בבוקר שאחרי המגע המיני. הניסיון שהצטבר במשך השנים מאפשר לנו להגיד שזרעי הגזר יעילים למנוע הריון, שהם בטוחים לשימוש, ומאפשרים ייצור של פרוגסטרון והריון, עם לידה של ילד בריא, אחרי שמפסיקים לקחת אותם. זרעי הגזר מונעים השתלה של הביצית המופרית ברחם.

יש נשים בודדות שרצו להבטיח את עצמן ולקחו את זרעי הגזר כל יום במשך כל החודש. זה בהחלט מיותר, ואולי אפילו פחות פעיל מלקיחה קצרה של שלושה ימים אחרי מגע מיני. Susan Weed שהיא הרבליסטית ומטפלת בבעיות של מערכת הרבייה של האשה, מספרת שהיא משתמשת בזרעי הגזר כאמצעי מניעה יחיד. היא מכינה טינקטורה בתוך וודקה של תערובת של זרעים ופרחים של גזר.

היא עברה לגור במקום אחר לפני שנתיים וחצי. היא ראתה על הגבעות הסלעיות שמסביב לבית הרבה צמחי מרפא שהיא מכירה ושפע של גזר קיפח. כשהזרעים הבשילו היא קטפה אותם והתחילה להשתמש בהם.

מכיוון שאין עדיין מחקר שבדק את כל המרכיבים הפעילים של הצמח, ואת האחוז המדויק של האלכוהול שצריך להשתמש בו להכנת הטינקטורה, היא מציעה לנשים לבדוק מה משפיע עליהם בצורה הטובה ביותר. השימוש המקורי היה לעיסה של כפית אחת של זרעים פעם ביום. אפשר להכין חליטה מכפית אחת של זרעים.

סיכום:

שימוש יומי בזרעי גזר עלול להיות פחות יעיל מלקיחה של שלושה ימים אחרי מגע מיני.

כל ההכנות מתאימות לשימוש של 1-3 ימים לאחר מגע מיני.

ניתן להוסיף 20 טיפות מהטינקטורה לחליטה של 2-3 פרחים יבשים או 3-6 פרחים טריים, ולשתות כוס אחת ליום.

דרך נוספת לשימוש היא לטחון זרעים לאבקה זמן קצר לפני השימוש, ולבלוע כפית אחת מהאבקה עם מים או לאכול אותה עם יוגורט.

מומלץ לטחון כמות של זרעים שתספיק למקסימום של שלושה ימים. אין ידע לגבי פעילות הזרעים לאחר הקפאה והפשרה. עדיף לא להקפיא.

חזרה לחנות

פעילות אנטי אוקסידנטית של ירקות מבושלים

פעילות אנטי אוקסידנטית של ירקות מבושלים- צמחים המכילים קרוטנואידים, כגון, פלפלת, צ'ילי ביחד עם פלפל צהוב, כתום או אדום או תבלינים שונים, כגון

פעילות אנטי אוקסידנטית של ירקות מבושלים

פירות וירקות מכילים פולי פנולים, המפחיתים חימצון ומונעים מחלות כרוניות. תרכובות הפולי פנולים אחראים לתכונות האנטי ויראליות, אנטי דלקתיות, אנטי סרטניות של הצמחים המכילים אותם. בנוסף, הם מונעים שבירות של נימי דם ומעכבים צימות של טסיות דם.

מחקר שנעשה באיטליה בדק את הכושר נוגד החמצון של ירקות ופירות טריים, של עשבים ותבלינים הנפוצים בשימוש במרכז איטליה. החוקרים בדקו את הכושר נוגד החימצון אצל ירקות מבושלים, סלטים ורוטבים.

החוקרים בדקו 27 ירקות שונים, 15 מיני עשבי מרפא, 6 תבלינים שונים ו-10 רוטבים. הם בדקו את ריכוז הפנולים שבירקות הטריים. הכושר החימצוני נקבע לפי ORAC- Oxygen Radial Absorbance Capacity. הם קבעו ש- ORAC תלוי בריכוז הכולל של הפנולים והפלבונואידים. הירקות שמכילים את ריכוז הפנולים הגדול ביותר הם: ארטישוק, סלק, כרוב, ברוקולי, עולש, צ'ילי, פלפל צהוב. החוקרים מדווחים שגידול שונה של ירקות זהים נותן ריכוז שונה של פנולים ופלבונואידים, וכתוצאה מכך כושר שונה שלנוגדי חמצון. החוקרים מדדו את איבוד התרכובות הפנוליות והכושר החימצוני של הירקות אחרי בישול.

ירקות מאודים שמרו על 80% מריכוז הפנולים ומהכושר החימצוני של הירקות הטריים.

ירקות מורתחים שמרו על 30% מהכושר החימצוני. הפנולים שנמסים במים עברו אל המים, ונשארו פעילים בתוך המים. הם לא נהרסו כשההרתחה הייתה יחסית קצרה.

כדי לא לאבד את המרכיבים הפעילים ואת הכושר החימצוני שלהם יש לשתות את המים. אם אנחנו שופכים את מי הבישול ולא משתמשים בהם, אנחנו מפסידים את רוב הפנולים והפלבונואידים שהיו בירקות.

אידוי של הירקות בחום בינוני ולזמן קצר, שומר על רוב המרכיבים הפנוליים וגם על ויטמינים רבים. זוהי שיטת הבישול הטובה ביותר למניעת הפסדים של מרכיבים פעילים. בין צמחי המרפא בעלי כושר חימצוני גדול ביותר היו: מרוה רפואית, Majorana hortensis- מיורן, רוזמרין ובת קורנית- תימוס. הערכים של ORAC שהתקבלו אצלם היו גבוהים יותר משל הירקות.

החוקרים הראו שהוספת צמחים ארומטיים לסלט מעלה באופן משמעותי את ריכוז הפנולים שבסלט, ואת הכושר החימצוני שלו.

מליסה בריכוז של 1.5% העלה את כושר החימצון של הסלט פי 1.5. הוספת מיורן בריכוז של 1.5% העלתה את כושר החימצון פי 2.

בין התבלינים, הכמון היה היעיל ביותר בהעלאת הכושר החימצוני למרות שריכוז הפנולים והפלבונואידים שלו לא היה הגבוה ביותר. ג'ינג'ר טרי היה גם הוא יעיל מאד בהעלאת הכושר החימצוני.

הרוטבים היעילים ביותר היו אלה שהוכנו עם שמן זית. הזיתים מכילים ריכוז גבוה של פנולים. שמן זית שמיוצר בשיטת הכבישה הקרה ללא זיקוק מכיל רבים מהפנולים, ויש לו כושר חימצון גבוה. ניתן להגביר את כושר החימצון של שמן הזית על ידי מיצוי של תבלינים בתוכו, שמוסיפים לו טעם וריח, ומשפרים את כושר החימצון שלו.

ניתן למצות בשמן תבלינים ממשפחת השפתניים שהם בעלי כושר חימצוני גבוה וטעם נעים ההופך את השמן לרוטב, צמחים המכילים קרוטנואידים, כגון, פלפלת, צ'ילי ביחד עם פלפל צהוב, כתום או אדום או תבלינים שונים, כגון, כורכום, כמון או ג'ינג'ר, יתנו לשמן גוונים מיוחדים ויוסיפו טעם למזון. הקרוטנואידים הם נוגדי חימצון, אנטי דלקתיים, פרקורסורים לויטמינים. המרכיבים הנמסים בממיסים אורגניים, כגון, השמנים הנדיפים והקרוטנואידים וכן כמה פלבונואידים יעברו אל השמן.

אם ממצים צמחים טריים רצוי ליבש אותם במשך כמה שעות, כדי למנוע מהשמן להתעפש.

חזרה לחנות

ציסטות בשד צמחי מרפא

ציסטות בשד צמחי מרפא - שינן רפואי הוא צמח דיורטי ומנקה. תלתן אדום, הצמחים המנקים את בלוטות הלימפה, דביקה זיפנית וקלנדולה

ציסטות בשד צמחי מרפא

ציסטה היא שקית או חלל מלא בגז, נוזל או חומר חצי מוצק. הציסטה ממוקמת מתחת לעור. הגוף מייצר ציסטות כדי לבודד משהו מהסביבה. לדוגמה, כשיש רסיס קטן של חומר שהגוף אינו מצליח להרחיק אותו, הוא מייצר ציסטה מסביבו וכך מבודד אותו מהסביבה, כדי שלא יזהם או יזיק לרקמה שכנה.

רוב הציסטות אינו בעייתיות ואינן גורמות לסימפומים מיוחדים. אבל יש שני סוגים של ציסטות שעלולים להיות בעייתיים עבור נשים: ציסטות בשד וציסטות בשחלות. שרירנים ברחם עלולים גם הם לגרום להפרעה.

רוב הציסטות בשד הן שקיות קטנות ממולאות בנוזל. הן עלולות להיות גדולות יותר ולגרום לכאב. הן מורגשות לפעמים כגוש. כדי לאבחן ציסטה ולהיות בטוח שאין גידול סרטני, חודרים עם מחט עדינה לציסטה ומוציאים ממנה נוזל. בדרך כלל הציסטה מצטמקת ונעלמת לאחר טיפול כזה.

אם הציסטה אינה נעלמת, או שבנוזל שמוציאים יש דם ממשיכים בבדיקות נוספות ולוקחים ביופסיה לבדיקה.

במרבית המקרים הציסטות אינן ממאירות, והן צרות ושטוחות, לעתים קרובות הן מופיעות בצברים וגורמות לכאב.

תופעה נוספת היא שד פיברוציסטי, שמתבטא בגושים קטנים או גרגרים בשד. נשים עלולות לסבול מרגישות או כאב בשדיים לקראת הופעת המחזור החודשי. יתכן גם שמופיעה התנפחות של השד לקראת המחזור. הוא יחזור למימדים הטבעיים שלו אחרי המחזור החודשי.

רוב הנשים מתגברות על הכאב ללא טיפול, כשהן יודעות שהוא יחלוף אחרי כמה ימים. יש נשים הנעזרות במשככי כאב.

טיפול בציסטות בשד באמצעות תזונה וצמחי מרפא

1. טיפול בציסטות בשד באמצעות תזונה

מומלץ להתחיל טיפול עם תזונה צמחונית עם אחוז נמוך של שומנים (1,2). המזון צריך להכיל בעיקר זרעים, קטניות וירקות. ניתן להוסיף מעט דג. אפשר להוסיף את פירות העונה, ומעט מאד סוכר או דבש.

נבחר ירקות עשירים בקרטנואידים, כגון, גזר, עגבניה, בטטה, ועלים בצבע ירוק כהה, כמו עלי סלק.

חשוב להמנע משומן מהחי וממרגרינה וכן מאלכוהול.

2. ציסטות בשד טיפול והמלצות צמחי מרפא

(1,2)Calendula officinalis 15% צפורני חתול רפואיות פרחים

Arctium lappa 15% לפה שורש

Achillea millfolium 15% אכילאה אלף העלים נוף הצמח

Urtica dioica 10% סרפד דו ביתי נוף הצמח

Trifolium pratense 15% תלתן אדום פרחים

Taraxacum officinale 15% שינן רפואי שורש

Galium aparine 15% דיבקה זיפנית נוף הצמח

עקרון הטיפול הוא שיפור פעילות הכבד בעזרת הצמחים הפועלים על הכבד, כגון השינן הרפואי, הקלנדולה והלפה. הכבד הופך את ההורמונים שבעודף למיצי מרה, ומעביר אותם לכיס המרה.

הצמחים המנקים את בלוטות הלימפה, כגון, דביקה זיפנית וקלנדולה משפרים את זרימת הלימפה, ומונעים חסימות.

אכילאה מגביר זרימה של דם והוא גם דיורטי עדין.

שינן רפואי הוא צמח דיורטי ומנקה של הכליות.

תלתן אדום הוא צמח עשיר בספונינים, מנקה פסולת ומונע חסימות.

טיפול חיצוני: קומפרס על השד עם שמן קיק מחומם

קןמפרס על השד עם הצמחים שבפורמולה

להניח עלי כרוב על השד

למרוח על השד שמן מ-Phytolacca Americana

מקורות

1.Hudson T. Fibrocystic breasts in: Women's Encyclopedia of Natural Medicine, Library of Congress Cataloging in Publication Data, 1999, p.89-96.

2. Hobbs C. Keville K. Fibroids and Cystes Women's Herbs Women's Health, Library og Congrss Cataloging in Publication Data, 1998 p. 99-110.

לחזרה לחנות

צמחי מרפא מומלצים לפגעי עור וקוסמטיקה

צמחי מרפא לקוסמטיקה - צמחים מכילי טאנינים גורמים למתיחה של העור, ולכן השימוש הקוסמטי שלהם הוא נגד קמטים. עדיף להשתמש לקוסמטיקה באסטרינג'נט

הצמחים הפועלים על העור נקראים בשם כולל Vulnararies – מרפאי פצעים. מה צריכות להיות תכונותיו של צמח כדי שיוכל לרפא פצעים? הבעיות שיש לטפל בהן במקרה של פציעה הן: עצירת הדימום, מניעת זיהום, מניעת התייבשות רקמות, כאב, והצורך לבנות עור חדש.
הצמחים שניתן להעזר בהם לעצירת דימומים הם אלה המכילים ריכוז גבוה של טאנינים, הנותנים להם תכונות של astringent – מכווצים. הטאנינים הנקשרים לחלבונים ומקרישים אותם, וגם מסייעים ליצירת שכבת מגן, שיכולה למנוע התפשטות של מיקרואורגניזמים ובכך למנוע זיהום של הפצע. צמח מסוג זה, שיש לו שימוש רב בקוסמטיקה, הוא Hamamelis virginiana .
צמחים מכילי טאנינים גורמים למתיחה של העור, ולכן השימוש הקוסמטי שלהם הוא נגד קמטים. עדיף להשתמש לקוסמטיקה באסטרינג'נט עדינים. צמחים המכילים ריכוז גבוה של טאנינים עלולים לגרום לקילוף עור.
צמחים מונעי זיהומים הם צמחים ארומטיים המכילים שמנים נדיפים שהם אנטי ויראליים, אנטי באקטריאליים ואנטי פטרייתיים, כגון מיני מרווה, מיני אכילאה, מור, אזוב, ועוד. צמחים אנטי בקטריאליים הפועלים במנגנונים אחרים, כגון מיני האכינצאה, קלנדולה, אונקריה, מליסה ועוד יכולים לשמש להכנת תכשירים קוסמטיים, למניעה ולטיפול בזיהומים בעור.

האכינצאה והמליסה מעכבים באופן ספציפי את וירוס ההרפס, ותכשירים נגד הרפס, עשויים מצמחים אלה, מצויים כבר היום בשוק.
צמחים המשמשים למניעת התיבשות רקמות מכונים Demulcent, או מרככים. על קבוצה זו נמנים צמחים המכילים רכוז גבוה של ריר Mucilage – . הריר משמש כמרפד ומרכך ומונע התייבשות של הרקמה שנחשפה. צמחים מכילי ריר, כגון Comfrey, Ulmus fulva, Althea officinalis , מיני לחך Plantago , ועוד, מתאימים מאד לעור יבש וניתן להכין מהם קרם לחות איכותי. אצות ים מכילות ריכוז גבוה של ריר, ומשמשות לתכשירים קוסמטיים ורפואיים.
צמחים המזרזים ריפוי של פצעים פועלים על פי מנגנונים של ממריצי ייצור של רקמות חיבור, של אפידרמיס או של קרטין. צמחים כאלה נודעו כבר לפני אלפי שנה כצמחי עור יעילים, והשתמשו בהם למקרים של כוויות או פציעות. עליהם נמנים: אלוורה, Centella asiatica, מיני פרע – Hypericum ועוד.
ביקוש רב בארץ ובעולם לצמחי מרפא בשימוש פנימי וחיצוני גרם להתמסחרות מהירה של הנושא. אין ספק שתעשיה חייבת להיות רווחית, אך חשוב שתהיה גם מצפונית, ולא תמכור לציבור תכשירים שאינם פעילים. הפצת תכשירים כאלה תכרות את הענף הצעיר שרק התחיל להתפתח. כדי להרחיב ולפתח תעשיה של צמחי מרפא, יש לעבוד עם צמחים באיכות טובה, ולהכין תכשירים יעילים ואמינים.

חזרה לחנות

מחלת אלצהיימר – טיפול עם צמחים סיניים

אלצהיימר צמחים סיניים -

ברפואה הסינית המסורתית אין התייחסות למחלה זהה לאלצהיימר. הבדיקות המדויקות בהן משתמשים ברפואה המערבית לאיבחון של המחלה, לא היו קיימות בסין במשך הדורות, וגם היום, מטפל סיני מסורתי אינו משתמש בהן ואלה אינן בדיקות הנעשות באופן רוטיני. מדובר ברפואה הסינית באופן כללי על ירידה בכושר של המוח, על סניליות, על מצבים שעלולים לגרום לפגיעה במוח.

הצעות לטיפול ולמניעת סניליות לאורך ההיסטוריה

לפי הראייה הסינית המסורתית המוח מוזן על ידי הכליות (1). ניתן לכן למנוע את ניוון המוח, לעצור את ההתנוונות שלו או להגביל אותה, באמצעות צמחים המחזקים את הכליות.הציעו צמחים כגון, Rehmannia glutinosa, אסטרגלוס, שיזנדרה, צמחים המחזקים את הדם והצ'י, כגון, אסטרגלוס, Polygonatum שנחשב למחזק של הריאות והכליות, Angelica sinensis שנחשב למחזק של הדם. הלב נחשב למי שמאזן ומווסת את הכושר הקוגנטיבי. הזכרון, החכמה וכושר החשיבה לא יתפקדו היטב אם הלב חסר מנוחה, ואם הפתחים שקושרים את הלב עם המוח חסומים על ידי ליחה, שפוגעת בזרימה טובה של האנרגיה במרידיאנים.

צמחים מוצעים להרגעת הלב ולשיפור הזרימה:

Ziziphus spinosa, zuzuba (suan zao ren) שהפירות שלו מזינים את ה-yin של הלב, מגבירים אספקת דם לכבד ומרגיעים את הרוח

Biota orientalis (bai zi ren) שהזרעים שלו מזינים את הלב ומרגיעים את הרוח

Polygala tenuifolia (yuan zhi) שהשורש שלו מרגיע את הרוח ומשקיט את הלב. הוא מרחיק ליחה ומנקה את הפתחים, כשהליחה חוסמת מעבר אנרגיה, והביטוי עלול להיות איבוד כושר ההתמצאות.

שיפור פעילות הלב נעשה באמצעות צמחים המחזקים את הצ'י של הלב והכליות. הם נמכרים עד היום בסין כפורמולות: bu nao wan כדורים לחיזוק המוח

zian nao wan- כדורים לבריאות המוח. בספר שהופיע בשנת 1637, Collected Works of Zhang Jinguue מופיע פרק שעוסק בדמנטיה. המחבר מתאר את הבעיה כצרוף של התמוטטות האנרגיה המקורית, yuang qi, ונוכחות של אנרגיה לא טהורה במרידיאן של הלב. הוא מציע לשקם את האנרגיה, כדי שתרחיק את הצ'י הפתולוגי.

Zhang הציע פורמולה שנקראת qi fu yin. היא כוללת את הצמחים הבאים:

Panax ginseng (ren shen) שהשורש שלו מחזק את הצ'י המקורי ומומלץ למקרים של התמוטטות הצ'י

Rehmannia glutinosa (shu di huang) השורש מבושל ביין והוא מחמם מעט. השורש מחזק את הכליות ואת הדם.

Angelica sinensis (dang gui)

Atractylodes macrocephala (bai zhu) שקנה השורש שלו מחזק את הטחול ומגביר את הצ'י

Ziziphus spinosa (suan zao ren)

Glycyrrhiza uralensis (gan cao) שורש אפוי מחזק את הטחול ומגביר את הצ'י. צמח חשוב מאד ברפואה הסינית, נחשב למאזן ומביא להרמוניה של כל שאר הצמחים שבפורמולה.

Polygala tenuifolia (yuan zhi) הספר Manual of Medical Differentiation נכתב ב-1690 על ידי Chen Shiduo. הוא כותב שהדמנטיה מתחילה בדיכוי של הכבד, שנגרם לעתים קרובות על ידי בעיות רגשיות. ההפרעה בכבד עלולה לגרום לחולשה של הקיבה, כי הצ'י הפתולוגי של הכבד מועבר בקלות אל הקיבה. כתוצאה מכך תהיה פגיעה בעיכול המזון, וזה עלול לגרום להיווצרות ליחה החוסמת זרימה טובה של האנרגיה. Chen כותב בספרו שטיפול בליחה הוא טיפול בדמנטיה.

הטיפול שהוא מציע כולל חיזוק של הקיבה והטחול, פיזור של הליחה החוסמת ופתיחת המובילים של הדם והאנרגיה.

הפורמולה המוצעת על ידו נקראת su xin tang. היא כוללת את הצמחים הבאים:

Panax ginseng (ren shen)

Poria cocos (fu ling) פטריה שמייבשת עודף לחות, משתנת, מחזקת את הטחול ומרחיקה ליחה.

Pinellia ternata (ban xia) קנה השורש מחמם, מייבש לחות, מרחיק ליחה, מפזר חסימות

Bupleurum chinensis (chai hu) השורש מפזר את האנרגיה של הכבד ופותח חסימות, משחרר חוסר יציבות רגשית, מעלה את אנרגית ה-yang במקרים של חוסר בקיבה ובטחול.

Coptis chinensis (huang lian) קנה השורש קר. הוא מוריד את האש, מקרר, מנקז עודף לחות, מצנן את הלב והקיבה.

Evodia rutaecarpa (wu zhu yu) הפירות מחממים, פותחים חסימות במרידיאן הכבד, משככים כאב, מחממים את הטחול.

Gardenia jasminoides (zhi zi) הפירות מקררים ומסייעים במצב של חוסר שקט, מועקה

Paeonia lactiflora (bai shao) השורש מזין את הדם, מרגיע את הyang – של הכבד, משכך כאב.

Ziziphus spinosa (suan zao ren) ברפואה הסינית המודרנית, זאת שאחרי 1950, רואים את האלצהיימר כמחלה המתפתחת כתוצאה משינויים ניווניים ברקמות. מטפלים בהם באמצעות צמחים המגבירים זרימת דם, וצמחים המחזקים את הרקמות הפגועות. מזינים את המוח עם צמחים המחזקים את הכליות ואת הצ'י, כגון, רימניה וג'ינסנג.

בשנים האחרונות פותחה פורמולת פטנט Restore brain power granules- nao li kang. היא כוללת ארבעה צמחים:

Rehmannia glutinosa (shu di huang)

Polygala tenuifolia (yuan zhi)

Polygonatum sibiricum (huang jing) השורש מחזק את האנרגיה של הטחול ואת הכליות. הוא מומלץ למקרים של חוסר בקיבה ובטחול עם עייפות ותשישות.

Salvia miltiorrhiza (dan shen) השורש מחזק את הדם ופותח חסימות בכלי דם, מצנן ומרגיע חוסר שקט ורגזנות.

הפורמולה נבדקה במחקר קליני בו השתתפו 31 חולים באלצהיימר או אנשים עם סניליות וטרשת עורקים. אחרי טיפול שנמשך שלושה חודשים היה שיפור אצל 40% מהחולים באלצהיימר, ושל 86% אצל אלה הסובלים בטרשת עורקים וסניליות.

חשוב להתחיל את הטיפול כאשר הסימנים הראשונים של אלצהיימר מתחילים להופיע. הצמחים המומלצים לא יזיקו גם אם יתברר אחרי דיאגנוזה מדויקת שהמחלה איננה אלצהיימר.

דיאגנוזה המבוססת על גורמים שונים

הרופאים הסינים בימינו תופשים את מחלת אלצהיימר כהפרעה שעלולה להגרם על ידי סיבות שונות, כגון:

חוסר באנרגיה של הטחול, עם ליחה החוסמת זרימת דם אל המוח

חסימה באנרגית הכבד, הצטברות של ליחה וחסימה בזרימת הדם

ליחה חמה החוסמת את הפתחים

חוסר ב-yang של הטחול והכליות, עם ליחה החוסמת את הדם ומפריעה לזרימה טובה אל המוח

חסימה של הדם והצ'י המפריעה לזרימה אל המוח.

לפי הגורם שנראה המשפיע ביותר יבחר המטפל בצמחים המחזקים את הצ'י, המפזרים את הצ'י, המזרימים את הדם ואת הליחה.

הצמחים המחזקים הם אלה ניתנים בדרך כלל בפורמולות הסיניות לטיפול בבעיות שונות הקשורות להזדקנות.

הצמחים המקובלים הם:

Panax ginseng (ren shen)

Astragalus membranaceus (huang qi)

Atractylodes macrocephala (bai zhu)

Rehmannia glutinosa (shu di huang)

Dioscorea opposita (shan yao) השורש מחזק את הקיבה והטחול, מחזק את האנרגיה של הריאות, מחזק את הכליותLycium barbarum (gou qi zi) הפירות מזינים ומחזקים את הכבד והכליות, מסייעים לשיפור הראייהMorinda officinalis (ba ji tian) השורש מחזק את הכליום ואת ה-yang , מחזק את העצם

Cistanch deserticola (rou cong rong) הצמח מחזק את הכליות ואת ה-yang , מחמם את הרחם, מסייע לפוריות. הצמח Salvia mitiorrhiza נערץ היום ברפואה הסינית. ממליצים על מיצוי של השורש ביין כדי לפתוח חסימות בדם ולאפשר זרימה טובה של הדם. בספרות הסינית מוצעים כמה צמחים בנוסף לאלה שכבר הוזכרו. ההמלצה למטפל היא להרכיב פורמולה מהצמחים המוצעים לפי מצב המטופל. ממליצים לא להמשיך עם אותה פורמולה יותר משלושה חודשים. המטפל צריך לעקוב אחרי השינויים החלים במטופל. אם אין שיפור במצבו אחרי כחודש ממליצים לו לשנות את הפורמולה.

צמחים נוספים:

Acorus calamus (shi chang pu)

Platycodon grandiflorum (jie gene) פותח את הצ'י של הריאות, מסלק ליחה, מקל על שחרור של מוגלה, פועל בעיקר על החלק העליון של הגוף

Crataegus pinnatifida (shan zha) מפחית סטגנציה הנגרמת על ידי מזון, פועל על הכבד, הטחול והקיבה

Curcuma longa (jiang huang) קנה השורש מחזק את הדם, פותח חסימות של מחזור חודשי, מניע את הצ'י, משכך כאב, מגביר זרימה של דם

Gastrodia elata (tian ma) קנה השורש מרגיע את הכבד, נוגד עוויתות ורעד, מפזר חסימות מכאיבות

Paeonia rubra (chi shao) מחזק את הדם, פותח חסימות של הדם, מפחית חום, מצנן את הדם, מפחית אש של הכבד בשנים האחרונות נכנס לשימוש בסין הצמח Huperzia serrata שהאלקלואיד huperzine A המצוי בו מעכב את האנזים cholinesterase המחזיר את האצטיל כולין למצב של פרקורסור. ברפואה המערבית פותחו תרופות לאלצהיימר הפועלות לפי עקרון זה. ההצלחה שלהן חלקית. הצמח נחקר כיום במערב. במכון וייצמן נערך מחקר על ה-Huperzia.

מקורות

1. Subuti D. Alzheimer's disease: treatment with Chinese herbs. www.itmonline.org/arts/alzheimer.htm

2. Chang HM and But PPH. Pharmacology and applications of Chinese Materia Medica (2 Vols) 1987, World Scientific, Singapore.

3. Butt PPT et al (eds.) Abstracts of Chinese Medicine, 1986-1995, Chinese University of Hong Kong, Shatin NT, Hong Kong.Fu KZ and Fruehauf H. Senile Dementia and Alzheimer's Disease 1995, Institute for Traditional Medicine, Portland, OR.

חזרה לחנות

Glycated hemoglobin – HbA1c זיהוי סכרת באמצעות

זיהוי סכרת - הבדיקה להמוגלובין קשור לסוכר נקראת בעברית המוגלובין מסוכרר,HbA1c. זוהי בדיקה המאפשרת להעריך את ריכוז הגלוקוז בפלסמה במשך תקופה

הבדיקה להמוגלובין קשור לסוכר נקראת בעברית המוגלובין מסוכרר,HbA1c. זוהי בדיקה המאפשרת להעריך את ריכוז הגלוקוז בפלסמה במשך תקופה ארוכה, ונוהגים להשתמש בה כדי לזהות סכרת, ולהעריך עד כמה היא נשלטת, וכן להעריך מצב של סיכון לסכרת.

גלוקוז מגיע לתאי הגוף באמצעות ההמוגלובין המצוי בכדוריות הדם האדומות. הגלוקוז נקשר להמוגלובין, שהופך לglycosylated haemoglobin A1C או HbA1C.

ככל שריכוז הגלוקוז בדם גבוה, כך יהיה גבוה יותר ריכוז הגלוקוז המסוכרר.

כדוריות דם אדומות חיות 8-12 שבועות.. בדיקת הסוכר המסוכרר אומרת מה היה ריכוז הגלוקוז ב-8-12 השבועות האחרונים. הערך הנורמלי אצל אדם לא סכרתי הוא 3.5-5.5%. אצל סכרתי הערך 7.0%-6.5% מתקבל אצל אדם שהסכרת שלו בשליטה.

הסוכר הוא חומר דביק, וכשהוא מצוי במשך זמן ארוך במקום מסוים קשה להשתחרר ממנו. כשם שהוא נדבק מחוץ לגוף כך הוא גם נדבק בתוכנו, במיוחד לחלבונים. מולקולה של המוגלובין שנקשר אליה גלוקוז נשארת במצב זה למשך כל משך החיים של הכדורית האדומה שבתוכה מצוי ההמוגלובין הקשור.

בבדיקה מפרידים את ההמוגלובין המסוכרר משאר ההמוגלובין על ידי כרומטוגרפיה. הבדיקה היום נעשית בשיטה של High-Performance Liquid Chromatography-HPLC. הערך המתקבל הוא היחס של ההמוגלובין המסוכרר לעומת כלל ההמוגלובין שבפלסמה.

השימוש בהמוגלובין המסוכרר להערכת המטבוליזם של גלוקוז אצל סכרתיים או אצל אנשים עם סיכון לסכרת הוצע בשנת 1976 על ידי A. Cerami ו- R. Koenig(1). מצאו שאצל סכרתיים ריכוז ההמוגלובין המסוכרר גבוה בהרבה משל בריאים.

ריכוז הגלוקוז בדם משתנה מיום ליום ומשעה לשעה. הוא גבוה יותר אחרי ארוחה. הוא גבוה אם אוכלים מזון ממותק, הוא משתנה אחרי תירגול וכמובן אחרי צום של כמה שעות.

הבדיקה של ההמוגלובין המסוכרר נותנת ערך שניתן לפיו להעריך את ריכוז הגלוקוז במשך 4-12 שבועות. הערך המתקבל אצל סכרתיים הוא 6.5-7.0% אם הסכרת מבוקרת ומטופלת. ערך גבוה יותר מראה על חוסר טיפול או על סכרת שיצאה מכלל שליטה (2).

ניתן להעריך את הממוצע של ריכוז הגלוקוז על פי האחוז המתקבל בבדיקה של HbA1c (3).

glucose	estimated average	HbA1c
mg/dL	mmole/liter	%
97	5.4	5
126	7.0	6
154	8.6	7
183	10.2	8
212	11.8	9
240	13.4	10
269	14.9	11
298	16.5	12

בדיקת ההמוגלובין המסוכרר מומלצת במקרים של חשד למצב קדם-סכרת, שעלול להתפתח לסכרת או להיפרליפידמיה, לעליה בלחץ הדם או להתפתחות של אי ספיקת כליות. אנשים רבים אינם ערים לסכנה שבהתפתחות המחלה המטבולית עד שמופיעים הסימנים הקליניים. הטיפול במחלות המתפתחות קשה יותר.

הבדיקה מומלצת גם כמעקב אחרי שינוי ברמת הגלוקוז אצל סכרתיים. במקרים אלה מספיק לעשות את הבדיקה פעמיים בשנה.

אצל סכרתיים שהחליפו להם תרופות, אצל אלה שעושים מאמצים להוריד את רמת הסוכר באמעות תזונה ופעילות גופנית מומלץ לבדוק המוגלובין מסוכרר כל שלושה חודשים (4). כשריכוז ההמוגלובין הקשור לגלוקוז הוא 6% או פחות, הנבדק יחשב ללא סכרתי. כשהריכוז הוא 6.5-7.0% ויותר, הנבדק נחשב כסכרתי השומר על רמה גלוקוז מבוקרת.

כשריכוז ההמוגלובין הקשור הוא 6.0-6.5% צריך הנבדק לקבל את התשובה כאזהרה להתפתחות של מחלות מטבוליות. הוא יצטרך לשנות את אורח החיים שלו, לשנות את התזונה, להקפיד על זמני אכילה מסודרים, לא לאכול בין הארוחות, להוסיף ירקות ולהפחית בפחמימות, ולעסוק בפעילות גופנית.

מקורות

1. Koenig RJ. Peterson CM. Jones RL. et al. Correlation of glucose regulation and hemoglobin A1c in diabetes mellitus. N. Engl. J. Med. 1976, 295 (8 ):417-420.

2. Executive Summary; Standards of medical care in diabetes-2009. Diabetes Care 32; S6-S12.

3. Nathan DM. Kuenen J. Borg R. et al. Translating the A1C assay into estimated average glucose values. Diabetes Care, 2008, 31 (8):1473-1478.

4. American Diabetes Association. Standards of medical care in diabetes-2007. Diabetes Care, 2007, 30(Suppl.) S4-S41.

חזרה לחנות

שמן קוקוס

שמן קוקוס - רפואה מסורתית: שמן קוקוס נחשב למועיל במקרים של מחלות הלב וכלי הדם, למוריד רמה של כולסטרול בדם, הוא מומלץ במקרים של העייפות הכר >

שם הצמח: Cocos nucifera

משפחה: Arecaceae/Palmae

שמן קוקוס הוא שמן מאכל, שמשמש כחלק מתזונת האדם בארצות טרופיות מאז אלפי שנים. הוא מתקבל מהפרי היבש של עץ הקוקוס.

מרכיבים: חומצה לאורית C12:0 47.5%

חומצה קפרית C10:0 6.7%

חומצה קפרילית C8:0 7.8%

חומצה מיריסטית C14:0 18.1%

חומצה פלמיטית C16:0 8.8%

חומצה סטארית C18:0 2.6%

חומצה אולאית C18:1 6.2%

חומצה לינולאית C18:2 1.6% (1)

פעילות: שמן קוקוס מכיל ריכוז גבוה של חוומצות שומניות רוויות והוא מוצק בטמפרטורת החדר. החומצה הלאורית היא המרכיב העיקרי ואחריה החומצה המיריסטית.

שימוש בשמן קוקוס כחלק מהתזונה גורם לעליה ברמת החומצה הלאורית בחלב אם. זוהי חומצת שומן בעלת פעילות אנטי מיקרוביאלית (2).

רוב החומצות השומניות בשמן הן טריגליצרידים בינוניים, בעלי מספר נמוך של אטומי פחמן. חומצות שומן כאלה עוברות בדרך כלל מטבוליזם מהיר. למרות זאת מופיע השמן בכמה עבודות כמעלה רמה של LDL. מחקרים אחרים טוענים שהוא גורם לירידה ברמת LDL אחרי הארוחה, ובכך הוא מועיל במקרים של מחלות של הלב וכלי הדם (3).

לא נערכו עבודות על רמת הסיכון למחלות לב באוכלוסיה שצורכת שמן קוקוס.

דוחה כינים, תרסיס המכיל שמן קוקוס, שמן אתרי של אניס ושל ylang ylang יעיל להרחקת כינים מהראש. מחקר ראשוון שבדק את פעילות התרסיס על טיפול בכינים אצל ילדים, מצא שהוא היה יעיל ב-92% מהמקרים.

רפואה מסורתית: שמן קוקוס נחשב למועיל במקרים של מחלות הלב וכלי הדם, למוריד רמה של כולסטרול בדם, הוא מומלץ במקרים של העייפות הכרונית, סכרת, מחלת קרון, תסמונת המעי הרגיז, וכן כמגביר פעילות של מערכת החיסון.

היחודיות של שמן הקוקוס הוא בחומצות השומן הקטנות המרכיבות אותו, שעוברות מטבוליזם מהיר ומשחררות הרבה אנרגיה.

בשימוש חיצוני נוהגים להשתמש בשמן קוקוס כמרכך של העור וכן לטיפול בפסוריאזיס.

תופעות לוואי: אלרגיה לשמן קוקוס נדירה בשימוש פנימי או חיצוני.

אינטראקציות עם תרופות: לא נמצאו

אינטראקציות עם מזון: לא נמצאו

שמן קוקוס עלול לגרום לעליה ברמת הכולסטרול.

בטיחות: השמן נחשב לבטוח לשימושאין מניעה להשתמש בו בהריון ואצל ילדים

איכות השמן הנמכר בשוק

מרבית השמן המצוי בשוק מופק מאגוז הקוקוס המיובש בשמש, ומכונה קופרה. פורשים את האגוז החתוך על רשתות ומניחים אותו עד שהוא מתייבש. מפיקים את השמן בכבישה חמה, והוא עובר תהליך של זיקוק, הלבנה והרחקת הריח. שמן זה מכונה RBD, כלומר, RefinedBleached, Deodorized. זהו שמן מעובד, זול יחסית, חסר צבע, ריח וטעם.

שמן איכותי יותר מתקבל כשהוא מופק מהאגוז הטרי, ללא ייבוש. הוא מופק בכבישה חמה על ידי הרתחה, או בכבישה מיכנית קרה. קוראים לשמן המופק בכבישה מיכנית שמן כתית –virgin, למרות שאין סטנדרד תעשייתי לשמן כתית. הכינוי כתית אומר לנו שהשמן לא עבר תהליך של זיקוק, הלבנה והרחקת הריח. כשהשמן נמכר בשוק כ"כבישה קרה" זה אומר שהשתמשו בשיטה מכנית כדי להפיק אותו. הוא יהיה מוצק, לבן ובעל ריח עדין. כשנתיך אותו נקבל שמן נוזלי צלול.

שימוש במזון: משמש כשמן מוצק למריחה על לחם, וכשמן לבישול ואפיה. מאחר ורוב החומצות השומניות בשמן הקוקוס רוויות הוא יציב, ואינו מתחמצן בקלות.

שימוש בקוסמטיקה: מרבים להשתמש בשמן קוקוס להכנת תכשירים קוסמטיים ורפואיים, וכן בתעשיית הסבון. ניתן להשתמש בשמן הנקי למריחה על העור, ולטיפול בעור יבש. ברפואת האיור ודה מרבים להשתמש בשמן קוקוס בשימוש חיצוני לטיפול במחלות עור .

מקורות

1. Agero AL. Verallo-Rowell VM. A randomized double blind controlled trial comparing extra virgin coconut oil with mineral oil as a moisturizer for mild to moderate xerosiss. Dermatitis, 2004, 15 (3): 109-116.

2. Enig NG. Lauric acid as antimicrobial agents: theory of effect, scientific rationale, and dietary applications as adjunct nutritional suppsort for HIV-infected individuals. In Nutrients and Foods in AIDS (RR Watson ed) CRC Press, Boca Raton, 1998, p. 81-97.

3. Kumar PD. The role of coconut and coconut oil in coronary heart disease in Kerala, South India. Trop Doct. 1997 27:215-217.

4. Coconut oil, Monograph: Natural Medicines Comprehensive Database

חזרה לחנות

צמחי מרפא – מולוסקום

צמחי מרפא מולוסקום - טיפול ב-MA עם צמחי מרפא עקרון הטיפול יהיה: טיפול פנימי וחיצוני עם צמחים אנטי ויראליים וצמחים המחזקים את מערכת החיסון >

צמחי מרפא מולוסקום–

Molluscum contagiosum(MA) היא מחלה מדבקת מאד, הנגרמת על ידי וירוסים הגורמים לאבעבועות (poxvirus). הוירוס תוקף את השכבה החיצונית של העור, וגורם לתפיחות, הדומות לגידולים קטנים, המתרוממות מעל לעור. הן יכולות להופיע בכל מקום בגוף. בדרך כלל הן מופיעות בצברים. הן שונות בגודלן ובמספרן אבל לא בצורתן. הן כולן עגולות, מורמות מעל העור, יש בהן מרכז והן מלאות בנוזל. צבען לבן, ורוד או צבע העור.

MA נפוץ יותר אצל ילדים, ומופיע אצל ילדי גן או בית ספר. הוירוס מדבק מאד, ועובר במגע ממקום אחד לשני בגוף, מיד ליד, מהידיים לפנים וכך הלאה. הוא מועבר במגע בין הילדים על ידי מגע ישיר או מגע במשחקים או בחפצים שהילד הנגוע נגע בהם. הוא עלול לעבור מילד אחד לשני במשפחה על ידי שימוש בכלי מיטה משותפים ומגבות.

אצל ילדים מופיע MA על הפנים, הידיים, על הבטן ועל הרגליים. אצל מבוגרים הוירוס מועבר גם על ידי מגע מיני, ואז מופיעים הגידולים על אברי המין.

MA אינו גורם לכאב, אבל לעיתים קרובות הוא גורם לגרוד, וזוהי אחת הדרכים הנפצות להעביר את הוירוס ממקום למקום ומאיש לאיש.

התופעה נפוצה יותר בארצות חמות. טיפול ב-MA ללא כל טיפול, MA נעלם תוך שנתיים. ישנם רופאים הממליצים למטופל לא לנגוע ולא לגרד ולתת לגוף להילחם בוירוס. אצל ילדים ודאי שאי אפשר לסמוך עליהם שלא יגרדו ולא יגעו, ועדיף לטפל ולהתגבר על הוירוס בזמן קצר.

הרפואה הקונבנציונלית ממליצה על טיפול בלייזר, טיפול עם חנקן נוזלי או כריתה. לכל שיטה יש יתרון וחסרון, והבחירה תלויה במקום ובמספר הגידולים, ובגיל הילד.

כשהוירוס נעלם מהעור, הוא לא נשאר במצב לטנטי במקומות שונים בגוף, בדומה לוירוסים ממשפחת ההרפס. הוא יכל לחיות רק בעור, וכשהוא נעלם מהעור הוא נעלם לגמרי. הגוף אינו מייצר חיסון נגדו, ולכן הדבקה חוזרת באותו וירוס היא אפשרית.

טיפול ב-MA עם צמחי מרפא

עקרון הטיפול יהיה: טיפול פנימי וחיצוני עם צמחים אנטי ויראליים

צמחים המחזקים את מערכת החיסון

צמחים אנטי מיקרוביאליים המסייעים להמסת גידולים קטנים על העור

צמחים אנטי ויראליים

Uncaria tomentosa אונקריה קליפת הגזע

Tabebuia avelandae לה פצ'ו קליפת הגזע

Hypericum perforatum פרע מחורר נוף הצמח

Isaris tinctorium איזטיס הצבעים שורש

Echinacea spp. מיני אכינצאה שורש, עלים

Andrographis paniculata אנדרוגרפיס עלים, כל הצמח

Origanum vulgaris אורגנו נוף הצמח

צמחים מחזקי מערכת החיסון

Echinacea spp. מיני אכינצאה שורש, עלים

Astragalus membranaceus אסטרגלוס שורש

Eleutherococcus senticosus אליטרוקוקוס שורש

Ganoderma lucidum ריישי פטריה

Grifola frondosa מייטקי פטריה

Cordyceps sinensis קורדיספס פטריה

צמחים הממיסים גידולי עור

Sanguinaria Canadensis, Chelidonium majus, Salix alba Sanguinaria ו-Chelidonium הם צמחים ממשפחת הפרגיים. הפעילות שלהם מבוססת על אלקלואידים איזוקינולידים, כגון, סנגוינרין, כלידונין ואחרים.

מספיגים גאזה בטינקטורה של הצמח ומכסים בגאזה נוספת.

Salix alba- ערבה לבנה, מכיל נגזרות של החומצה הסליצילית שמסייעת להמיס יבלות וגידולי עור שונים. ניתן להשתמש בחומצה הסליצילית לטיפול ב-MA, ולהכין ממנה משחה בריכוז של 3-5%.

ישנם תכשירים רבים הנמכרים ללא מירשם של רופא לטיפול ב-MA. ישנם גם טיפולים עממיים רבים, כגון, מחית תפוחי אדמה עם לימון. מבשלים תפוח אדמה עם הקליפה, מרסקים, מוסיפים מעט לימון, מורחים על המקומות הנגועים ומכסים עם גאזה.

הצעות שקבלתי מבעלי נסיון שהצליחו להתגבר בזמן קצר על הבעיה:

Usnea barbata כמיצוי בשמן או באלכוהול

שמן של צמחים אנטי ויראליים: בת קורנית מצויה, אורגנו, פרע מחורר, אונקריה, אכילאה ריחנית, אכילאה אלף העלים, שרפים של מור ולבונה.

חזרה לחנות

גלוטטיון, אנזים המשמש להגנה כימית אצל הצמחים

גלוטטיון - הם קבוצה של אנזימים המצויים בתאים של יצורים פרוקריוטיים ואויקריוטיים. הם מצויים בריכוז גבוה ברקמות. אצל יונקים, הם מהווים בתאים ש

גלוטטיון- Glutathione S-transferase, GSH הם קבוצה של אנזימים המצויים בתאים של יצורים פרוקריוטיים ואויקריוטיים. הם מצויים בריכוז גבוה ברקמות. אצל יונקים, הם מהווים בתאים של כמה איברים עד 10% מכלל החלבונים שבתא (1).

גלוטטיון מורכב משלוש חומצות אמיניות , חומצה גלוטמית, ציסטאין וגליצין, ומכיל קשר פפטידי יוצא דופן בין קבוצת האמין של הציסטאין לבין קבוצת הקרבוקסיל שעל שרשרת הצד של הגלוטמט. החיבור בין שלוש החומצות האמיניות נותן טריפפטיד, הכולל קבוצת תיול-SH אחת . היא נקראת גם קבוצת sulfhydryl. הגלוטטיון הוזכר בפעם הראשונה בשנת 1888 על ידי De Rey Pailhae שקרא לו philothion. השם גלוטטיון ניתן לו על ידי Hopkins ב-1921.

הוא פועל בתאים כמגן בפני חמצון. הוא מעביר אלקטרון למימן פראוקסיד ומתחמצן בעצמו. האנזים המבצע פעילות זאת הוא גלוטטיון פראוקסידאז, שתלוי בפעילותו במתכת סלניום בריכוז נמוך מאד.

אחרי מסירת האלקטרון הופך הגלוטטיון לדימר GS-SG, כששתי המולקולות מחוברות ביניהן בקשר דיסולפידי. האנזים גלוטטיון רדוקטאז אחראי על חיזור הגלוטטיון המחומצן למצב מחוזר GSH, שבו הוא מצוי רוב הזמן.

תפקיד נוסף של הגלוטטיון הוא להרחיק מטבוליטים רעילים מהתאים (2).

Glutathione S-transferase מנטרל רעלנים של מרכיבים אנדוביוטיים וקסנוביוטיים, על ידי קשירת גלוטטיון בקשר קובלנטי לסובסטרט הידרופובי. נוצר על ידי כך גלוטטיון קוניוגאט (מחובר לחומר שומני) פולרי יותר (3).

מרכיבים אנדוביוטיים וקסנוביוטיים

מרכיבים אנדוביוטיים נוצרים על ידי הגוף, לדוגמא, נוגדנים הנוצרים כתגובה לפתוגן שחדר לגוף, אנזימים המשתחררים ממערכת החיסון. לפעמים הרמה שלהם עולה, כתוצאה ממחלה, והגוף מפעיל מנגנונים כדי להוריד את הרמה שלהם.

מרכיבים קסנוביוטיים אינם נוצרים בגוף האדם, לדוגמא, תרופות שונות, אנטיביוטיקה, או חומרים שבאים ממזון מתועש שהגוף אינו מכיר והם עלולים להזיק לו.

מקור המונח קסנוביוטיק ביוונית. Xenos הוא זר, bios משמעותו חיים. לפעמים משתמשים בביטוי קסנוביוטיים כדי לתאר זיהום, כי הוא זר לסביבה שלו ולמערכות הביולוגיות. הגוף משתדל להרחיק מרכיבים קסנוביוטים, בעיקר דרך הכבד. הם מופרשים בשתן, בצואה, באויר היוצא בנשיפה ובזיעה.

האנזימים של הכבד אחראים על המטבוליזם של המרכיבים הקסנוביוטיים על ידי תהליכים של אקטיבציה, באמצעות חמצון, חיזור, הידרוליזה או הידרטציה, ואז השלב של הקוניוגציה, שבו המרכיב שהתקבל מתחבר עם חומצה גלוקורונית או גלוטטיון, ואח"כ ההפרשה של המטבוליט שנוצר דרך הכליות אם הוא נמס במים, או דרך מיצי המרה אם אינו נמס במים.

קבוצת הציטוכרומים P450 הם דוגמא לאנזימים הקשורים למטבוליזם של קסנוביוטיים, ויש להם חשיבות רבה בתעשיית התרופות, כי הם מפרקים את התרופות שבני אדם משתמשים בהן.

דה טוקסיפיקציה בצמחים

תהליך הדה טוקסיפיקציה מתרחש בשלושה שלבים או שלוש פאזות:

פאזה 1 אקטיבציה

פאזה 2 קוניוגציה (חיבור לשומנים)

פאזה 3 סיווג לתאים ואגירה (4)

פאזה 1 כוללת ריאקציות כימיות המופעלות על ידי המערכת של ציטוכרום P-450.

פאזה 2 כוללת קישור לחומר הידרופילי אנדוגני, כגון, גלוקוז, מלונאט או גלוטטיון. מתקבלים מרכיבים חסרי רעילות, או עם רעילות קטנה יותר. מסיסים יותר במים.

פאזה 3 המולקולות שהתקבלו בפאזה 2, מובלות על ידי חלבונים היושבים בממברנה אל הוקואולה שבתא אם החומר מסיס, או אל דופן התא אם החומר אינו מסיס (4). מצאו בצמחים קבוצות שונות של GST. בודדו GST מתירס, חיטה, טבק, אורנים, שעורה, סויה, אפונה, סורגום, אשוח, תפוחי אדמה ועוד מינים רבים נוספים (4,5).

GST שבצמחים משתתף בדה טוקסיפיקציה של קוטלי עשבים. הם מנטרלים את הרעלנים שבקוטלי העשבים במהירות מספיק גדולה כדי למנוע הצטברות שלהם עד לרמה שעלולה להיות טוקסית עבור הצמח (6).

קוטלי העשבים שהם בדרך כלל ליפופיליים, משתנים על ידי האנזימים והופכים לפולריים. בהמשך הם עוברים חמצון, חיזור, הידרוליזה וקוניוגציה (7). מחקרים רבים נעשו על פעילות GST נגד קוטלי עשבים, אבל רק מעט ידוע על פעילות ביולוגית נוספת של GST בצמחים.

הראו שבזרעים של חיטה שהותקפו על ידי פתוגן היתה עליה משמעותית בריכוז RNA- שליח, שהביא ליצור של חלבון הומולוגי ל-GST (8).

הראו שרמת החלבון ההומולי ל-GST עלתה כשעשו אינקובציה לחיטה עם פטריות (8).

כאשר הדביקו תפוחי אדמה עם פטריה עלתה רמת GST באופן משמעותי (9).

לצמחים יש מנגנונים שמאפשרים להם לשמור על רמה של מתכות הדרושות להם, בין מצב של חוסר קטן לבין גבול של רעילות. מתכות שאינן דרושות לצמח נשמרות ברמה של רעילות נמוכה (10). הרמה של GST עולה כשמפעילים על הצמח מתכות כבדות, אלכוהול, וכן במקרים של פציעה (4). הגלוטטיון מהווה חלק מההגנה הכימית שיש לצמחים. הנושא העוסק באמצעי ההגנה הכימית של הצמח, נגד כל הכימיקלים שהוא צריך להתמודד אתם הוא חדש במחקר. האם הצמח מצליח לפרק חלק מהחומרים הכימיים שבני אדם משתמשים בהם נגד חרקים, כנימות ויצורים רבים נוספים.

מקורות

1. Boyer TD. The glutathione S-transferase: an apdate. Hepatology, 1989, 9: 486-496.

2. Liebman JF. Greenberg A. 1988, Mechanistic principles of enzyme activity, VCH Publishers, New York.

3. Neuefeind T. Reinemer P, Blesser B. Plant glutathione s-transferase and herbicide detoxification. Biological Chemistry, 1997, 378: 199-205.

4. Marrs KA. The functions and regulation of glutathione S-transferase in plants. Annual review of plant physiology and plant molecular biology. 1996, 47: 127-158.

5. Ulmasov T. Ohmiya A. Hagen G. Guilfoley T. The soybean GH2/4 gene that encodes a glutathione S-transferase has a promoter that is activated by a wide range of chemical agents. Plant Physiology, 1995, 108: 919-927.

6. Mortimer AM. Phenological adaptation in weeds- an evolutionary response to the use of herbicides? Pesticides Science, 1997, 51: 299-304.

7. Devine MD. Duke SO. Featke C. Physiology of herbicide action. PTR Prentice Hall, Englewood Cliffs, New Jersey, 1993.

8. Dubler R. Hertig C. Rebmann G. et al. A pathogen-induced wheat gene encodes a protein homologous to glutathione S-transferase. Molecular plant – microbe interactions, 1991, 4: 14-18.

9. Hahn K. and Strittmater G. Pathogen-defence gene prpl-1 from potato encodes an auxin-responsive glutathioneS-transferase. European Journal of Biochemistry, 1994, FEBS 226: 619-626.

10. Rauser WE. Phytochelatins and related peptides: structure, Biosynthesis and Functions. Plant Physiology, 1995, 109: 1141-1149.

מקור התמונה https://hormonesbalance.com/articles/10-ways-to-naturally-raise-glutathione-and-balance-hormones/

חזרה לחנות