צמחי מרפא כמזון - הגדילן המצוי Silybum marianum הוא אחד הצמחים המתאימים ביותר לשימוש כמזון. הגדילן הוא צמח בר נפוץ בארץ וקל מאד לגדלו.
צמחי מרפא כמזון – ד"ר מינה פארן
"יהא מזונך תרופתך ותרופתך מזונך" אמר היפוקרטס, אבי הרפואה המערבית. בתרבויות שונות נאמרו הדברים בצורה שונה, אבל התוכן זהה. מזוננו מורכב ממרכיבים פעילים שיש להם השפעה פיזיולוגית על מערכות שונות בגופנו. אם נלמד להשתמש במזון כתרופה לא נזדקק לתרופות בכלל. הצמחים המתאימים לשימוש כמזון הם אלה שאין בהם רעילות, ושהם חסרי טעם מודגש. נעדיף צמחים שהמרכיבים הפעילים שלהם מצויים בריכוז משמעותי.
הגדילן המצוי Silybum marianum הוא אחד מצמחי המרפא המתאימים ביותר לשימוש כמזון. הגדילן הוא צמח בר נפוץ בארץ וקל מאד לגדלו. הגדילן נחשב לאחד מהצמחים החשובים ביותר לטיפול בכבד. הזרעים מכילים תערובת של פלאבנואידים הנקראים סילימרין. הוכיחו שהסילימרין הוא אנטי אוקסידנט יעיל, המגן על תאי הכבד מפני הרדיקלים החופשיים. הוא מתחרה עם רעלנים שונים ומונע את קשירתם לקרומי התאים, משפר רגנרציה של תאי הכבד במקרים של הפטיטיס, או כאשר נגרם נזק מעודף של אלכוהול הצמח נחשב לבטוח לשימוש. לא נמצאו תופעות לוואי שליליות ולא אינטראקציות עם תרופות אחרות. לא נמצאה גם השפעה שלילית של מנת יתר. כולנו זקוקים לניקוי הכבד, מבוגרים וצעירים. המזון שאנו אוכלים הוא מרוסס, מעובד ומכיל כימיקלים רבים שעלולים להזיק לכבד. הגדילן יכל להתאים להכנת מזון טעים ונעים, מומלץ לכולם באופן קבוע, ובפרט לאחר לקיחת אנטיביוטיקה או תרופות שעלולות להשפיע לרעה על הכבד. מאחר והוא כמעט חסר טעם ניתן להכין ממנו מזון מתוק או מלוח.
כמה הצעות: גומזיו – לקלות מלח שומשום וזרעי גדילן טחונים ביחד. להשתמש כתבלין. להכין גדילן עם מעט דבש, בדומה לשומשומיות או לבוטנים. להכין מזרעים טחונים של גדילן מיני מאפה. לפזר זרעי גדילן עם זעתר על פיתות, ועוד ועוד…
Lycopus virginicus, כף הזאב, Virginia water horehound
כף הזאב - נוהגים להשתמש בצמח לטיפול במחלות של הכבד, הכליות והלב. התוויות: עצבנות, הפרעות בשינה, לטיפול ביתר פעילות של בלוטת התירואיד הקשור ל
שם בוטני: Lycopus virginicus
שם נפוץ: Virginia water horehound
שם עברי: כף הזאב (מין נוסף בשימוש רפואי הוא Lycopus europaeus, כף הזאב האירופית, הגדל בר בארץ.)
משפחה: שפתניים, Labiatae
חלקי צמח בשימוש: נוף הצמח שנקטף בזמן הפריחה.
תאור בוטני: צמח רב שנתי עשבוני, שגובהו כ-60 ס"מ. גדל בצפון אמריקה. המין L. europaeus גדל באירופה ובארץ ליד מקווי מים.
רכיבים פעילים: חומצה קפאית והנגזרות שלה חומצה רוזמרית ו- lithospermic פלבנואידים, אפיגנין, לוטאולין והגליקוזידים שלו, דיטרפנים, שמן נדיף 0.1%.
פעילות רפואית: מעכב דה-יודינציה פריפרי של הורמון התירואיד T4. מעכב פעילות של בלוטת התירואיד על ידי עיכוב העברה של יוד והפרשה של הורמון התירואיד.
הפוליפנולים מעכבים ייצור פרולקטין וגורמים לירידה בריכוז פרולקטין. הם גם אחראים לעיכוב ייצור והפרשה של הורמונים של התירואיד.
התוויות: עצבנות, הפרעות בשינה, לטיפול ביתר פעילות של בלוטת התירואיד הקשור להפרעות בפעילות של מערכת העצבים האוטונומית, לטיפול בכאב ומתח בשד, לטיפול בתסמונת טרום- ויסתית- PMS.
רפואה מסורתית: נוהגים להשתמש בצמח לטיפול במחלות של הכבד, הכליות והלב.
התוויות נגד: במקרים של תת-פעילות של בלוטת התירואיד, וכן הגדלה של הבלוטה ללא הפרעה בפעילותה. מומלץ לא להשתמש בצמח כאשר לוקחים הורמונים של התירואיד.
תופעות לואי: בלתי ידועות.
אינטראקציות עם תרופות אחרות: תכשירים מ-Lycopus עלולים להפריע לבדיקות עם איזוטופים רדיואקטיביים.
מנת יתר: הגדלה של בלוטת התירואיד עלולה להופיע רק אם משתמשים בריכוזים גבוהים מאד של הצמח. הפסקה פתאומית של לקיחת הצמח עלולה לגרום לעליה ב-TSH ובפרולקטין.
מינון: חליטה: 1-2 ג' ליום
טינקטורה: 1:5 ב-45% של אלכוהול 5 מ"ל ליום.
שימוש בהומיאופתיה: לטיפול ביתר פעילות של בלוטת התירואיד.
מקורות
Bucar R, et al. Flavonoid glycosides from Lycopus europaeus. Planta Med. 61: 489, 1995.
2. Kartnig T. et al. Flvonoids from the above ground parts of Lycopus virginicus. Planta Med. 59: 563-564, 1993.
3. Winterhoff H. et al. On the antigonadotropic activity of Lithospermum and Lycopus species and some of their phenolic constituents. Planta Med. 54: 101-106, 1988.
יאקון - התושבים שחיו בהרי האנדים לפני שהגיעו לשם האינדיאנים משבט האינקה, הכירו את היאקון ואת הערך כמזון. לא נשארו מהם דברים כתובים.בשנת 1615
יאקון-
שם נרדף: Polymnia edulis משפחה: מורכבים, Asteraceae חלקי צמח בשימוש: עלים, שורש שמות מקומיים: Yacon, Mexican potato, aricona, aricoma
תאור הצמח: Yacon הוא צמח רב שנתי המשתייך למשפחת המורכבים. הוא גדל לגובה של 1.5-3.0 מ'. הפרחים בצבע צהוב עד כתום. הם מאובקים על ידי חרקים. כל צמח מייצר בין ארבעה ל-20 שורשים בשרניים גדולים הדומים לפקעות (1). כל שורש יכול להגיע למשקל של 500 גר'. קליפת השורש בהירה כשהצמח באדמה, והופכת במהירות לחום כהה כשהיא נחשפת לאוויר. הצמח גדל בעמקים שבין הרי האנדים, וניתן למצוא אותו גם בגובה של 3200 מ' בהרים. מוצאו מהאזור של האנדים הנמוכים ומיערות העננים של דרום אמריקה. הוא גדל בפרו, אקוודור, בוליביה וקולומביה. מרבים לגדל את היאקון בהרי האנדים של דרום אמריקה. מוכרים את השורשים ליפן, טייואן, ניו זילנד, ולצ'כיה. השורש נמכר לארה"ב כשורש אכיל חדש.
שימוש כמזון : השורשים הטריים הם פריכים ומכילים מיץ. טעמם נעים, והוא מזכיר טעם של תפוח או מילון. השורש מתוק, והמתיקות עולה במשך האחסון. בדרך כלל אוכלים אותם טריים או מיובשים בשמש. נוהגים גם לאפות אותם, לבשל באדים לצלות אותם או להכין מהם מיץ, ולעשות ממנו סירופ. בפרו מרבים להכין מוצרים שונים מהשורש של ה-Yacon. בשווקים בפרו ניתן למצוא מוצרים רבים שמכינים מהשורש, כולל משקאות, סירופ, עוגיות, דגני בוקר, ריבות ופודינג (1).
רפואה מסורתית: התושבים שחיו בהרי האנדים לפני שהגיעו לשם האינדיאנים משבט האינקה, הכירו את היאקון ואת הערך כמזון. לא נשארו מהם דברים כתובים. בשנת 1615 כלל Felipe Guaman Poma de Ayala את היאקון ברשימה של 55 צמחים שמגדלים אותם באנדים (1). בארצות השונות של דרום אמריקה משתמשים בשורש הטרי כדיורטי, לטיפול בבעיות של הכליות ושלפוחית השתן.
ריישי - מחקרים קליניים נערכו עם מיצויים מימיים או מיצויים באלכוהול והוכיחו את הפעילויות הבאות: אנטי אלרגי, נוגד דלקת, משכך כאב, אנטי בקטריאלי-
השם הסיני: Ling Zhi או Ling qi משפחה: Polyporaceae חלקי צמח בשימוש: גוף הרבייה, תפטיר תיאור הצמח: הריישי היא פטריה רב שנתית הגדלה על עצים, בעיקר על עצי אלון. הכובע עגול ומבריק, בצורת כליה. שם המין lucidum מתייחס לברק של הכובע, בדומה ללכה, בצבע חום- שחור. שם הסוג, Ganoderma, מתייחס גם הוא לברק של הפיטריה. Gan- מבריק, Derm- עור. משמעות השם הסיני: הפיטריה של הרוח. הפיטריה מוזכרת בשם זה לראשונה במאה ה-11 לספירה. שמות סיניים נוספים הם: פטריית האלמוות, ופטריה של עשרת אלפים שנה. על הכובע מופיעות טבעות גידול שנתיות. הרגל והכובע מעוצים. הנבגים לבנים, ונעשים חומים עם הגיל. ביפן היא גדלה הפיטריה על עצי שזיף, אבל היא נדירה מאד. מינים נוספים: G. oregonense, G. tsugae, G. japonicum, G. capens, G. sinense שימוש מסורתי: הפיטריה הייתה בשימוש בסין וביפן כבר לפני 4000 שנה. השתמשו בה לטיפול בהפטיטיס כרוני, נפריטיס, יתר לחץ דם, ארטריטיס, נוירלגיה, נדודי שינה, ברונכיט, אסתמה וכיב קיבה. שימוש ממושך הומלץ כדי להאריך את תוחלת החיים. הפטריה נחשבת למחממת, וטעמה תפל. היא נחשבת לאחד מה- tonics הטובים ביותר. ביפן נהגו לענוד את הריישי כקמיע. הפטרייה הייתה תמיד נדירה ומחירה היה יקר. היום מרבים לגדל אותה.
מרכיבים: פוליסכרידים, חומצות אמיניות, סטרואידים טריטרפנים, קומרינים, ergosterol, שמן נדיף, רזין, חומצה אסקורבית, ריבופלווין. Beta-D- glucan, מינרלים: Mg, Ca, Zn, Mn, Fe, Cu, Ge. הנבגים מכילים כולין, betain, חומצות שומניות, ארגוסטרול. בחלקים השונים של הפטריה מצויים כ-100 טריטרפנים שונים, הכוללים: ganoderic acids, Ganoderenic acids, ganolucidic acids, ganoderic acid, Lucidenic acids ו- lucidone C.
פעילות: אימונוסטימולנט הודות לפוליסכרידים. הם ממריצים מקרופאגים לייצר TNF-alpha- Tumor Necrosis Factor וכן אינטרלויקוינים. הם ממריצים פעילות של תאי הרג טבעיים. הריישי היא אנטי סרטנית כתוצאה מהפעילות האימונוסטימולנטית שלה. מרכיבים נוספים בעלי פעילות אנטי סרטנית הם החומצות הטריטרפניות T-Z מחקרים הראו עיכוב של סרטן הכבד. בתרביות רקמה הפוליסכרידים מגבירים סינתיזה של DNA ע"י תאי הטחול. אצל עכברים הם מגבירים ייצור של DNA ו-RNA במוח העצם. הטריטרפנים מקנים לפטריה תכונות של אדפטוגן, אנטי אלרגי ומוריד לחץ דם. המרכיב הפעיל ביותר כאנטי אלרגי הוא ganoderic acid C, וכן גם החומצות A ו-D המעכבות שחרור היסטמין. טריטרפנים נוספים מסייעים להורדת לחץ דם ע"י עיכוב האנזים המהפך, ACE- Angiotensin Converting Enzyme.
ריישי מחקרים:
מחקרים קליניים נערכו עם מיצויים מימיים או מיצויים באלכוהול והוכיחו את הפעילויות הבאות: אנטי אלרגי, נוגד דלקת, משכך כאב, אנטי בקטריאלי- מעכב התרבות של סטפילוקוקים, סטרפטוקוקים ובצילוס פנוימוניה, אנטי אוקסידנט, אנטי סרטני, אימונוסטימולנט, ממריץ פעילות של תאי הרג טבעיים, אנטי ויראלי- ממריץ ייצור של אינטרפרון, מוריד לחץ דם, מוריד רמת כולסטרול, מרגיע, מגן על הכבד, משפר דה טוקסיפיקציה, מחיש רגנרציה של תאי אפיתל של הסימפונות, ולכן מסייע לטיפול בברונכיט.
התוויות:
לטיפול בברונכיט, מחלות לב, יתר לחץ דם, סרטן, לחיזוק כללי, לשיפור הבריאות, לשיפור איכות השינה, להגביר עמידות למחלות זיהומיות, לטיפול במצבי אלרגיה, במקרים של הפטיטיס, נפריטיס, כיב פפטי, לויקופניה, סחרחורת, עצבנות מרובה. ביפן מומלץ הריישי כסיוע לטיפול בסרטן. הפיטריה מומלצת לנשאים של וירוס האיידס-HIV, וכן לאנשים הסובלים מ-Epstein Barr Virus-EBV, וירוס נפוץ מאד שעלול לגרום למונונוקלאוזיס. בשימוש חיצוני, כמשחה או lotion, להגנה על העור בפני קרינה אולטרה סגולית.
הכנה ומינון: ניתן להשתמש בפיטריה בצורות שונות: סירופ, מרק, חליטה, זריקות, כדורים, טינקטורות, אבקה מעורבת עם דבש. מינון מומלץ- 3 כדורים של 1 ג' שלוש פעמים ביום, טינקטורה בריכוז 1:5, 10 מ"ל שלוש פעמים ביום. סירופ 4-6 מ"ל ליום. הריישי היא פטריית מאכל ולא נמצאה בה רעילות כלל.
פעילות היפוגליקמית של הריישי מתוך המונוגרף של הפרמקופיאה של ארה"ב
ישנם כמה מחקרים המראים שלפטריית הריישי- Ganoderma יש השפעה הדומה לזו של האינסולין, והיא גורמת לירידה ברמת הסוכר בדם. המחקרים עוסקים בהבנת המנגנון להורדת הסוכר. האם הריישי משפיע על ייצור האינסולין, על ירידה בעמידות האינסולין, על ספיגת הסוכר, על המטבוליזם של הסוכר. עד עכשיו נערכו מחקרים in vitro וכן מחקרים על חיות. שני ה-glycans שיש בריישי, ganoderans A ו- ganoderan B הם בעלי פעילות היפוגליקמית חזקה אצל עכברים בריאים ,אצל עכברים בעלי רמה גבוהה של סוכר בגלל שהם קבלו רמות של אלוקסן מ-10-100 מ"ג לק"ג לתוך הוריד. הורדה משמעותית ברמת הגלוקוז התקבלה אחרי 7 שעות, עם כל המינונים של גנודרן A , ועם שני המינונים הגבוהים עם גנודרן B. מחקר יפני הראה שגנודרן A פעיל יותר כהיפוגליקמי מגנודרן B. מחקר אחר הראה שגנודרן B וגנודרן C מורידים רמת סוכר. אחרי 7 שעות היתה ירידה ברמת הגלוקוז עם גנודרן B ו-C. אחרי 24 שעות הייתה הירידה בסוכר גדולה עוד יותר. הוצעו שלושה מנגנונים לפעילות ההיפגליקמית של הריישי:
העלאת רמות האינסולין העלאת השימוש בגלוקוז ברקמות היקפיות העלאת המטבוליזם של הגלוקוז בכבד.
כשהשתמשו במחקר בעכברים נורמליים, ובעכברים שהזריקו להם סוכר, הייתה ירידה משמעותית של הסוכר עם שתי הקבוצות שקבלו 30 מ"ג ל-ק"ג של גנודראן B. לא הייתה השפעה על רמת הכולסטרול והטריגליצרידים. הפעילות ההיפוגליקמית הייתה חזקה ביותר אחרי 3-7 שעות, כאשר שהשתמשו בריישי מומס במים, שהכיל גנודראן B.
ספרות
1. Kahda, et al. The biologically active constituents of Ganoderma lucidum. Chemical Pharmacological Bulletin, 33:1367-1374, 1985
2. Mori, K. et al. Antitumor action of fruit bodies of edible mushrooms orally administered to mice. Mushroom Journal 7: 121-126, 1987 3. Willard, T.L. Reishi Mushroom: Herb of Spiritual and Medical Wonder. SylvanPress, Issaquah, WA, 19904.Yoshimassa K. and Hiroshi H. Central actions of Ganodema lucidum. Phytotgerapy Res. 1:17-21, 1987 4. Chang H.M., But P.P.H. Pharmacology and Application of Chinese Materia Medica. World Scientific, Hong Kong, 1986, pp 642-652 5. Jones K. et al. Reishi, Longevity herb of the orient. Townsend Letters for Doctors and Patients, November 1992: 1008-1012 6. Hobs C. Medicinal Mushrooms.An Exploration of Traditional Healing and Culture. Interweave Press, Inc. Loveland, CO, 1996 pp. 96-107
פרע מחורר- Hypericum peforatum, Medical Attributes
סגולות רפואיות של הפרע המחוררמסייע במקרים של דיכאוןנבדקו כמה מחקרים שסוכמו על ידי Cocrane. המחקרים שפורסמו לפני 1995, בעיקר בגרמניה,
הפרע המחורר- H. perforatum משתייך למשפחת הפרעיים Hypericaceae . הוא גדל באזורים ממוזגים במקומות רבים בעולם. הוא היה ידוע כצמח רפואי ביוון העתיקה. השתמשו בו לטיפול בדיכאון חתכים וכוויות (1). מחקרים הנערכים בשנים האחרונות מצאו שהצמח יעיל לטיפול במחלות נוספות, כולל, סרטן, דלקות, מחלות הנגרמות על ידי חיידקים ווירוסים, וכן כנוגד חמצון וכמגן על העצבים (1). מפעלים מייצרים מוצרים סטנדרטיים הנלקחים על ידי מיליוני איש.
מחקרים רבים נערכו על הפרע, במיוחד על הפעילות שלו כאנטי דיכאוני. המחקר הנוכחי בדק את פעילותו והאפשרות לתופעות לוואי שליליות , ומסכם את הידע שהצטבר ב-30 השנים של שימוש בצמח. הסוג פרע- Hypericum כולל כ-400 מינים של עשבים ושיחים בעלי פרחים צהובים. Hypericum perforatum הוא צמח עשבוני שגובהו 40-80 ס"מ. הגבעולים והענפים מכוסים בעלים, בעלי נקודות שחורות הנראות בבירור כאשר מסתכלים בעלים מול האור. הפרחים צהובים. כשמרסקים אותם מתקבל צבע אדום. מוצאו של הצמח מאירופה, והוא התפשט לאזורים ממוזגים באסיה, אפריקה, אוסטרליה צפון אמריקה ודרום אמריקה (1).
רפואה מסורתית הפרע היה ידוע כצמח רפואי כבר לפני 2000 שנה. הוא נחשב לצמח דיורטי, מרפא פצעים, מסייע במקרים של בעיות הקשורות למחזור החודשי מומלץ לטיפול בתולעים במעי והכשת נחשים (1). הקדמונים האמינו שיש לו תכונות מיסטיות. והשתמשו בו כהגנה משדים ורוחות רעות (1). מכאן השם היפריקום, שמשמעותו מעל הטבע, מעל התופעות היום- יומיות (1). הנוצרים הראשונים האמינו גם הם שיש לצמח תכונות מיסטיות. היו שטענו שההשפעה של הצמח גדולה ביותר, אם קוטפים אותו ביום של John, שהוא ב-24 ביוני. זוהי תקופה שבה הפריחה היא בשיא. בימי הביניים המליצו המטפלים על הפרע כצמח המרפא פצעים ומשכך כאבים. Paracelus כתב בשנת 1525 שהפרע הוא צמח אנטי דכאוני, יעיל במקרים של מרה שחורה וריגוש יתר (1). במאה השמינית והתשיעית התפשט השימוש בפרע לארצות נוספות. השתמשו בפרע לטיפול בדאגנות-יתר, דיכאון, נדודי שינה, עצירת מים בגוף וגסטריטיס. מיצוי של פרע בשמן שימש לטיפול בטחורים ודלקות. התפשט גם השימוש בפרע לטיפול בפצעים, חתכים, כוויות קלות ופגיעות בעצבים (1).
שימוש בפרע בימינו משתמשים בפרע לטיפול בדיכאון ובמצבי רוח משתנים (1). הפרע מצוי היום בכדורים, קפסולות, טינקטרות וחליטות. הוא מאושר בפרמקופיאות באירופה ובאמריקה. הוא מצוי בצורת קפסולות המכילות 300 מ"ג מהצמח, במיצויים אלכוהוליים בריכוז 50% אלכוהול. המיצויים כוללים היפריצין והיפרפורין. בגרמניה ישנם מוצרים שהתקבלו על ידי מיצוי עם 80% אתנול, עם יחס 3:1 עד 7:1 של צמח לאלכוהול. המיצוי מכיל 5-6% היפרפורין ו- 0.28% – 0.12 של היפריצין (1).
חברות שונות מוציאות מוצרים נוספים. ישנם מוצרים המכילים היפריצין והיפרפפורין בריכוז שווה. מחקרים קליניים מאשרים שימוש במוצרים בריכוז של 300-1800 מ"ג ליום. בארה"ב מאושר כתוסף מזון על יד ה-FDA. הוא אינו צריך לעבור את כל המבחנים לבטיחות והיעילות שלו (1). ה-FDA מצהיר שהוא אינו אחראי על הערך הרפואי של המוצרים (1).
מרכיבים: נמצאו שבע קבוצות של מרכיבים בעלי פעילות רפואית (1). הקבוצות הנפוצות ביותר הן naphthodianthrones שאליהם משתייך ההיפריצין, phloroglucinols שאליהם משתייך היפרפורין ופלבונואידים, כגון, phenylpropanes, פלבונול וביפלבונים (1). ההיפריצין וההיפרפורין הם המרכיבים העיקריים של הפרע. כ-20% מהמרכיבים שמוצו מהצמח הם בעלי פעילות רפואית (1).
היפרפורין Hyperforin
Naphthdianthrones: ריכוז ה-Naphtodiannthrones בפרע הוא 0.1%-0.3%. היאנתרונים הנפוצים ביותר בפרע הם: היפריצין, פסוידוהיפריצין, איזוהיפריצין ופרוטוהיפריצין. היפריצין הוא אנתרקינון האחראי לצבע השמן. היפריצין מצוי בפרחים, בעיקר בנקודות השחורות המצויות בעלי הכותרת של הפרחים. פלבונואידים מצויים בריכוז של 7% בגבעולים ו-12% בפרחים ובעלים. הם כוללים: קוורצטין, קמפרול, לוטאולין, היפרזיד, איזו קוורצטין, רוטין. Lipophilic Compounds: היפרפורין הוא חומר ליפופילי. הוא מצוי בפרע בריכוז של 2-4.5%. הוא בלתי יציב בנוכחות אור וחמצן. הוא משתייך לקבוצה של phloroglucinol. שמנים נדיפים מצויים בפרע בריכוז 0.05% עד 0.9%. אלה הם ברובם ססקויטרפנים. מרכיבים נוספים: טאנינים מצויים בריכוז 35 עד 16%, תרכובות פנוליות, כגון, חומצה קפאית, חומצה כלורוגנית, חומצה קמרינית.
סגולות רפואיות של הפרע המחורר ע"פ מחקרים:
מסייע במקרים של דיכאון נבדקו כמה מחקרים שסוכמו על ידי Cocrane. המחקרים שפורסמו לפני 1995, בעיקר בגרמניה, שווייץ ואוסטריה נערכו בעיקר כדי להראות שטיפול בדיכאון יעיל יותר מאשר הפלצבו. המחקרים עסקו בדרך כלל בדיכאון קל, ומקרים קשים של דיכאון קשה הוצאו מהמחקר (1). מחקרים גדולים יותר, שנערכו אחרי שנת 2000, בארה"ב, אנגליה, צרפת ושבדיה, בדקו בדרך כלל מקרים של דיכאון קשה וחמור יותר. הם הראו יתרון קל של הטיפול לעומת הפלצבו (1). לא מצאו הבדל בין הפרע לבין תרופות סינתטיות נוגדות דיכאון. הם היו פעילים באותה מידה. היה הבדל בתגובה של המטופלים לטיפול. הם טענו שהטיפול בפרע גרם לפחות תופעות לוואי, הם יכלו להמשיך ולקחת אותו לזמן ארוך יותר. Review נוסף של Cocrane שבדק רק מחקרים שבהם השתתפו מטופלים עם דיכאון קשה, הראה יתרון ברור של הטיפול לעומת הפלצבו. לא היה הבדל בין הטיפול לעומת הטיפול עם תרופות נוגדות דיכאון (1). מחקרים נוספים שפורסמו אחרי 2009 הראו גם הם יתרון של הפרע במקרים של דיכאון קשה לעומת הפלצבו, בדומה לתרופות נוגדות דיכאון. המסקנה מהמחקרים שבדקו השפעה של פרע במקרים של דיכאון היא שטיפול עם פרע הוא יעיל במקרים של דיכאון קל, בינוני וקשה. חשוב להשתמש במיצוי טוב ויעיל של הצמח. התוצאות התקבלו עם מיצויים שנבדקו ואושרו.
פעילות אנטי בקטריאלית ואנטי ויראלית הצמח ידוע במשך אלפי שנים כיעיל לטיפול בפציעות, בחתכים ובפצעים. הוא ידוע גם כאנטי דלקתי. הוא יעיל גם כצמח אנטי בקטריאלי ואנטי ויראלי. מדענים רוסיים דווחו בשנת 1959 על פעילות אנטי בקטריאלית (1). המרכיב העיקרי הפעיל נגד חיידקים הוא היפרפורין (1). הוא מעכב גידול של כמה מיקרואורגניזמים. עיכוב של צמיחה התקבל אצל כל החיידקים הגרם-חיוביים. לא התקבל עיכוב של צמיחת חיידקים גרם שליליים (1). S. aureus שעמיד למתיצילין, לפניצילין ולמוצרים אנטי ביוטיים נוספים רגיש במיוחד להיפרפורין. הפרע פעיל נגד כמה וירוסים, כגון וירוסים הגורמים לשפעת. וירוסים בעלי מעטפת רגישים לצמח. וירוסים חסרי מעטפת אינם רגישים לצמח (1). הוא גורם לשינוי בחלבונים של הוירוס. כנראה שאינו פועל על החומצות הגרעיניות. הפרע גם מונע מהווירוס להתחבר עם הממברנות של התאים. משתמשים בהיפריצין לטיפול במטופלים החולים ב-AIDS . היפריצין הראה פעילות in vitro נגד וירוסים של שפעת ונגד הרפס (1). היפריצין מעכב וירוסים in vitro הגורמים לשלשול אצל בקר.
פעילות נוגדת סרטן מצאו שהיפריצין מעכב צמיחה של תאי סרטן in vitro. היפרפורין מעכב צמיחה של תאים סרטניים in vivo. מחקרים in vitro הראו שהיפרפורין מעכב צמיחה של תאי לויקמיה. היפריצין מעכב צמיחה של תאי סרטן ברקמות שונות בנוכחות אור וחמצן (1). הראו שהיפריצין ביחד עם אור לבן או אור אולטרה סגולי גרם לאפופטוזיס של של תאים סרטניים. כמה מחקרים הראו שהיפריצין או תערובת של היפריצין והיפרפורין מעכבים צמיחה של תאים של מיני סרטן שונים (1).
פעילות נוגדת חמצון ומגינה על עצבים מיצויים של פרע מחורר מפחיתים חמצון ומונעים דלקות ובעיות במערכת העיכול. מצאו שקוורצטין וקמפפרול מגינים על העצבים, על ידי הפחתת החמצון של השומנים של הממברנה השומנית של המיטוכונדריה. מיצויים של פרע מגינים מפני מוות של תאים שנגרם על ידי פפטידים של עמילואיד P, שיוצר רובד במוח אצל אנשים הסובלים מאלצהיימר. פעילות אנטי דלקתית של הפרע מיצויים של פרע מראים פעילות נוגדת דלקת. הראו שהפרע גרם לירידה ברמת האנזימים במעי הדק הקשורים לדלקת במעי הגס. הראו ירידה בדלקות אצל עכברים שקבלו מיצויים של פרע (1).
ריפוי פצעים וחתכים הפרע היה ידוע כבר אלפי שנים כמרפא פצעים וחתכים. הראו ייצור מוגבר של קולגן ואקטיבציה של פיברובלסטים שאחראים לבניית רקמות וריפוי פצעים. תופעות לוואי מינון מומלץ של מיצויים של פרע גורם לתופעות לוואי מעטות. דווח על אלרגיה בכמה מקרים, על סחרחורת, עייפות ויובש בפה.
תופעות לוואי: מופיעות במקרים נדירים, ובדרך כלל בצורה קלה. היפריצין במינון גבוה עלול לגרום לדרמטיטיס בגלל הרגישות לאור שהוא גורם. מינון רגיל של מיצויים של פרע שמשתמשים בהם במקרים של דיכאון אינו גורם להשפעות פוטוטוקסיות (1).
לסיכום, הפרע הוא צמח שנחקר בצורה מעמיקה. עבודות מחקר רבות נערכו על הצמח במשך 30 השנים האחרונות. הפעילות הרפואית שלו הוכחה, והכינו ממנו מוצר רפואי המשמש כאנטי דכאוני, וכן כטיפול לבעיות נוספות.
מקורות
Klemow KM. Bartlow A. Crawford J. et al. Herbal Medicine-NCBI Bookshelf, Boca Raton, CRC Press/ Taylor and Francis, 2011
קוהוש- מיני סימיספוגה - הנפוץ הקוהוש השחור - הראו שכמה מינים מסייעים לבריאות הלב ומפחיתים סיכון לאוסתיאוארטריטיס
שימוש מסורתי ופעילות רפואית של מיני קוהוש שונים:
המין Cimicifuga משתייך למשפחת הנוריתיים- Ranunculaceae. מינים שונים של קוהוש גדלים בצפון אמריקה, אירופה, סין ויפן (1). שבעה מינים של הסוג קוהוש נחקרו. המינים השונים הם צמחים רב שנתיים, הגדלים באזורים ממוזגים של חצי כדור הארץ הצפוני (1). תשעה מינים של הצמח גדלים בסין. שלושה מהמינים גדלים בגובה של 300-2300 מ', הרפואה הסינית המסורתית משתמשת בקנה השורש של מיני הקוהוש לטיפול בכאבי ראש, כאב שיניים, אפתות, דלקת גרון, הצטננות, אדמת, פגעי עור, דלקת חניכיים, צניחת פי טבעת, צניחת רחם, תופעות של גיל המעבר וכן למניעת אוסטאופורוזיס (1).
התוויות לשימוש רפואי בקוהוש נכתבו לראשונה על ידי הקיסר הסיני Shen Nong. הוא כותב שהצמח חריף, קצת מתוק, קצת קר, המשמש להפחית חום, לניקוי וטיהור וכן להגביר גבריות (1). בצרוף לצמחים נוספים, משתמשים לטיפול בפרונקלים, שלשול, דיזנטריה, לויקוריאה ובעיות רפואיות נוספות (1).מינים סיניים של הצמח משמשים בסין להכנת דייסה עם ג'ינסנג ושומשום.
ברפואה המסורתית של אמריקה השתמשו ב-Cimicifuga racemose לטיפול בהצטננות, שלשול, מלריה, לרוימטואיד ארטריטיס, לשיפור פעילות הכליות, אישיאס, שעלת, טיניטוס, כאבי מחזור חודשי ולסימפטומים של מנופאוזה (1). ברפואה היפנית המסורתית משתמשים בצמח לטיפול בטחורים ובעצירות (1).
מצאו במיני הקוהוש השונים יותר מ-457 מרכיבים. רוב המחקרים בדקו את השורש ואת קנה השורש. כמה מחקרים מדווחים על נוכחות של מרכיבים גם בעלים ובפירות. המרכיבים הם: גליקוזידים טריטרפנואידים, תרכובות חנקניות, ליגנן, פניל פרופנואידים, במיוחד חומצה קפאית, פרולית, ואיזו פרולית (1). ריכוז נמוך של פלבונואידים ןסטרואידים. רוב הטריטרפואודים שהם המרכיב העיקרי והחשוב ביותר הם Cimigenol. ישנם הבדלים במרכיבים של כמה מנים, שניתן להסביר על ידי הבדלים בסביבה בה הם צמחו, בתקופת הקציר, בשיטות המיצוי השונות, שיטות האחסון.
פעילות של כמה מהמינים:
נוגדי אלרגיה, אנטי בקטריאליים, נוגדי עוויתות, נוגדי עליה בלחץ הדם, נוגדי חמצון, משככי כאב, אנטי ויראליים, נוגדי דלקת, נוגדי סכרת, מסייעים להרחבת כלי דם (1).
מחקרים ראשוניים שנערכו על כמה מהמינים מאשרים את הידע המסורתי על מיני הקוהוש (1). הראו שכמה מינים של קוהוש מסייעים לבריאות הלב ומפחיתים סיכון לאוסתיאוארטריטיס (1). מנגנון הפעולה אינו ידוע. Cimicifuga racemose (קוהוש שחור) שמשתמשים בו כבר זמן רב לטיפול בעיות של מערכת הרבייה של נשים, ולנשים בתקופת המנופאוזה, הוכח כצמח שהפעילות שלו דומה לזו של האסטרוגן (1). היו מקרים של תופעות לוואי , כגון, שלשול, בצקת, כאבי בטן, אצל נשים וחיות שנחקרו. הוכיחו שבמקרים אלה השתמשו בצמח מזויף. כשהשתמשו בצמחים טובים לא היו תופעות לוואי (1).
מקורות
1. Guo Y. Yin T. Wang X et al. Traditional uses, phytochemistry, pharmacology and toxicology od the genus Cimicifuga: a review. J. Ethnppharmacol. September 14, 2017, 209: 264-82.
חרדל וכרוב- החרדל הוא צמח בעל פעילות אנטי בקטריאלית ואנטי ויראלית (1). הוא יכול להגן בפני זיהומים עם חיידקים ווירוסים בשימוש פנימי וחיצוני.
שם הצמח Brassica junncea- כרוב חום Brassica nigra- כרוב שחור משפחה: מצליבים, Brassicaceae חלקי צמח בשימוש: עלים, זרעים
תיאור בוטני:
מיני החרדל וכרוב הם צמחים עשבוניים, הגדלים באזורים ממוזגים באירופה. הם היו בין הצמחים הראשונים שבייתו אותם (1). הם הפכו אחר כך לצמחים שגידלו אותם באסיה, צפון אפריקה וצפון אמריקה. העלים של כל המינים אכילים. בזרעים משתמשים שלמים או מרוסקים לאבקה , להכנת שמן (1). הפרחים צהובים וקטנים. הפירות הם בצורה של קפסולות מאורכות, ובתוכם עד 20 זרעים, בצבע חום כהה או צהוב, תלוי במין הצמח. הכרוב השחור הוא זקוף וקצת מסועף. גובהו יכול להגיע ל-3מ'. הזרעים קטנים מאד וחריפים. הם מתפזרים על יד צמח האם כשהם בשלים. מגדלים את הכרוב השחור בארגנטינה, צ'ילי וארה"ב – ומשתמשים בעלים ובגבעולים כמזון. לא אוספים את הזרעים. הכרוב החום -מוצאו באזור ההימלאיה של מרכז אסיה. הוא מגיע לגובה של 1-2 מ', ויש לו זרעים שקל לאסוף מהם את הזרעים באופן מיכני. מגדלים את הכרוב החום בצפון אמריקה, במיוחד בארה"ב ובקנדה (1).
שימוש מסורתי:
השימוש של מיני הכרוב והחרדל ידוע מאז המאה הראשונה לפני הספירה. דיוסקורידס ממליץ בספר encyclopedia De Materia Medica על שימוש חיצוני עם הזרעים כתחבושת להקלה על דלקת (1). ברפואת היונאני ממליצים להשתמש בזרעים של הכרוב והחרדל לטיפול בנוירלגיה אפילפסיה, צרעת, אישיאס, גאוט ודלקת ריאות. ברפואת האיורוודה מסופר על שמן החרדל, שממצים אותו מהזרעים של הכרוב החום. הוא מוזכר כשמן חריף ומחמם. מומלץ להשתמש בו כשמן למסג' בשימוש חיצוני לחיזוק השיער, לטיפול במחלות עור, כגון, ויטיליגו ואקנה, וכן לטיפול בטחורים (1). הזרעים של החרדל והכרוב החום היו בשימוש רפואי ברפואת האיורודה. טחנו אותם ועשו מהם מימרח, שהשתמשו בו למקרים של סרטן של בלוטת התריס , ולהתנפחות של בלוטות לימפה. נהגו גם להרתיח את הזרעים במים, ולהשתמש בם כתחבושת לעור מבוקע, לטיפול בצרעת, ארטריטיס שגרוני, אקנה ולשטיפות של הפה במקרים של פצעים בפה (1). באופן מסורתי משתמשים בשמן חרדל בשימוש פנימי, להורדת רמת שומנים בדם, להפחית הצטברות של שומן על הרקמות השומניות, לטיפול פנימי בתולעים במעי ולתמוך בדה טוקספיקציה של הגוף (1). הוסיפו זרעים של חרדל (או כרוב חום) לפורמולה שהשתמשו בה כדי לגרום להקאה, ולנקות את הראש בעזרת ריקון הפרשות מהאף. בעלים השתמשו בדרך כלל לאכילה, ולפעמים הרתיחו אותם והשתמשו בהם כניקוי באדים (1). שימושים נוספים בחרדל ידועים בארצות שונות. באפריקה משתמשים בשורשים כמגבירי הפרשת חלב בהנקה. בטנזניה שורפים עלים ופרחים יבשים בטקסים דתיים. ביאווה משתמשים בעלים בשימוש פנימי לטיפול בסיפיליס, להמריץ זרימה של הדם. בשמן הנדיף השתמשו להקלה על עצירות ולטפל בכאבי ראש. בקוריאה משתמשים בזרעים לטיפול באבצס, בהצטננות, בכאב גב תחתון ברוימטיזם. בכל ארצות אסיה השתמשו בשמן חרדל לטיפול בפצעים ובכיבים. בצפון אמריקה נהגו האינדיאנים להשתמש בכרוב השחור. בשבט ה-Cherokee השתמשו בצמח כדי להגביר תיאבון, לטפל בכליות, במלריה ובאסתמה. האינדיאנים משבט ה-Meskwaki השתמשו בחרדל לטיפול בהצטננות. בשבט ה-Mohegan השתמשו בתחבושות שהכינו מהעלים כמשככי כאב, לגוף, ולראש. בזרעים של הכרוב החום השתמשו כגורם להקאה במקרים של הרעלה של חומרים נרקוטיים (1).
מחקרים:
מחקרים שנערכו בשנים האחרונות על צמח החרדל הראו פעילות אנטי סרטנית של הצמח, סיוע במקרים של סכרת, מחלות לב, וזיהומים עם פטריות וכן במקרים של שפעת. אבקה מזרעים של חרדל גרמה in vitro לאפופטוזיס של תאים סרטניים. כשניתנה האבקה לעכברים כמזון, היא מנעה גידול של סרטן בשלפוחית השתן, היא גם מנעה מחדירות של תאים סרטניים לשרירים של חולדות (1). Sinigrin שהוא מרכיב בזרעים של החרדל עיכב שגשוג של תאי סרטן בכבד של חולדות . העיכוב המשמעותי ביותר התקבל עם 25 מ"ג של סיניגרין. עלים וזרעים של חרדל גרמו לירידה ברמת סוכר אצל חולדות עם סוכרת מסוג 2. מחקר אחד בדק השפעה של זרעי חרדל טחונים על כולסטרול וטריגליצרידים בסרום של חולדות סכרתיות. ריכוז של 8 ג' ל-ק"ג הוריד את הרמה של הכולסטרול והשומנים (1).
פעילות אנטי מיקרוביאלית:
החרדל הוא צמח בעל פעילות אנטי בקטריאלית ואנטי ויראלית (1). הוא יכול להגן בפני זיהומים עם חיידקים ווירוסים בשימוש פנימי וחיצוני. הניסויים נעשו בחולדות, והראו פעילות יעילה יותר מהאנטיביוטיקה. השמן הנדיף של החרדל מעכב גידול של סוגים אחדים של פטריות. החרדל ומיני הכרוב נחשבים לצמחים בטוחים למאכל. החרדל מכיל ריכוז גבוה של ויטמין K שאינו מומלץ למי שלוקח תרופות לדילול הדם. השמן הנדיף עלול לגרום לגירוי בעור. מומלץ לא להשתמש בשמן חרדל בשימוש פנימי או חיצוני. הוא מכיל ריכוז גבוה של erucic acid, ואינו מומלץ בארה"ב, קנדה ובאיחוד האירופי.
הרכב תזונתי לכוס אחת של עלים וגבעולים, בערך 56 ג' קלוריות 15 חלבון 1.6 ג' פחמימות 2.6 ג' שומנים 0.2 ג'
מקורות:
1. Bauman H. and Brown Z. Food as Medicine: Mustard (Brassica juncea and Brassica nigra, Brassicaceae) HerbaEGram: Volume 14, Issue 3, March 2017.
ארכובית הציפורים - חברת על עלים הינה חברה מובילה בארץ במכירת וגידול צמחי מרפא, את רוב הצמחים שאתם מכירים אנחנו מגדלים, מוזמנים להצטרף אלינו>
השם בעברית: ארכובית הציפורים משפחה: ארכוביתיים, Polygonaceae חלקי צמח בשימוש: נוף הצמח
תיאור הצמח
הסוג ארכובית כולל 200 מינים. בארץ גדלים 13 מינים. השם ארכובית מציין את המפרקים הבולטים בגבעול. בכל מפרק צומחים עלי לוואי קרומיים, המאוחדים לנדן דמוי שופר. ארכובית הציפורים נפוצה בכל חלקי הארץ. הצמח הוא מין חד שנתי, שרוע בדרך כלל, עם כמה ענפים המזדקרים כלפי מעלה. העלים אינם נושרים במשך כל חיי הצמח. הפריחה בארץ היא בחודשים נובמבר עד פברואר. הפרחים מאבקים על ידי חרקים. הצמח נפוץ באירופה. הפריחה באירופה היא מיוני עד אוקטובר.
שימוש כמזון
עלים או צמחים צעירים נאכלים טריים או מבושלים. הם עשירים באבץ. ניתן לשתות חליטות מהעלים. הזרעים קטנים, וניתן לאכול אותם טריים או מבושלים. מייבשים אותם וטוחנים אותם לאבקה, שמשתמשים בה לאפייה.
שימוש רפואי
הצמח בטוח לשימוש. הצמח הוא אסטרינג'נט ובעל פעילות דיורטית. משתמשים בו לטיפול בדיזנטריה וטחורים. הצמח מכיל חומצה סיליצית. משתמשים בו לטיפול בריאות, כי החומצה הסיליצית מחזקת רקמות חיבור בריאות. הצמח השלם נוגד תולעים, אסטרינג'נט, מחזק של הלב, מגביר הפרשת מיצי מרה, דיורטי, ממיס אבנים בדרכי השתן, מרפא פצעים. משתמשים בו כאסטרינג'נט לטיפול בפצעים, דימום, טחורים ושלשול. טינקטורה מהצמח מסייעת בטיפול בוורידים בולטים ומכאיבים ברגליים. מיץ שמכינים מהצמח עוצר דימומים מהאף, והוא יעיל לטיפול בפצעים. ניתן להפיק צבע כחול מהעלים, וצבע צהוב-ירוק מהצמח השלם.
תמר מצוי- רפואה מסורתית: השתמשו בפרי התמר לטיפול בצרעת, צימאון, אסתמה, ברונכיט, שחפת, כאבי בטן, הקאות (2).ברפואת האיורודה בהודו ראו את התמר
תמר מצוי-
התמר שייך למשפחת הדקליים, Arecaceae. למשפחה משתייכים כ-200 סוגים וכ- 4000 מינים, שיחים, עצים ומטפסים, הגדלים באזורים טרופיים וסוב טרופיים. מגדלים תמרים כבר למעלה מ-5000 שנה. בגלל ההיסטוריה הארוכה של הגידול שלו קשה לדעת בדיוק מה המוצא שלו (1). לגידול התמרים היה תפקיד גדול בכלכלה של הארצות בהן עסקו בגידול ובשיווק של הפרי. הערך הכלכלי של הדקלים גדול, בעיקר לתושבי האזורים הטרופיים ולתושבי המדברות. הם מפיקים מהדקלים את כל צרכיהם, מזון, מחסה וביגוד. יצרניות התמרים הגדולות ביותר בימינו הן: עירק, מצרים, סעודיה, תוניס, לוב, פקיסטן, סודן, ארצות הברית.
תיאור הצמח התמר המצוי (תמר תרבותי) הוא שני בחשיבותו בין צמחי המשפחה אחרי דקל הקוקוס. לעץ התמר יש גזע גבוה (20-30 מ') וזקוף, עלים שאורכם כ-3 מ' ועלעלים הדומים לאזמל צר. העלים צומחים כספירלה על הגזע. העלים מחודדים בקצה ודוקרים כמו מחט, והם מהווים הגנה נגד טורפים. העלים הנושרים נשארים בצורת סנסינים. "אמרתי אעלה בתמר אוחזה בסנסיניו" (שיר השירים ז,ט). התמר המצוי הוא עץ דו ביתי. הוא מתחיל לפרוח בגיל 6-8 שנים. הוא פורח באביב ומניב את פירותיו בסתיו. הפרחים קטנים וצבעם לבן או צהוב. ההאבקה נעשית בעיקר על ידי הרוח. במטעים בהם מספר העצים הזכריים קטן נוהגים להאביק את העצים באופן מלאכותי. ההאבקה חייבת להיעשות מיד עם הבשלת צלקות העלי והאבקה. איחור בהאבקה גורם לכך שהצלקות נובלות והאבקה מתייבשת. בספרות חז"ל מדובר על הרכבת דקלים. מסופר שאנשי יריחו היו מרכיבים דקלים בערב פסח כל היום, והחכמים התירו להם. למרות שהמלאכה הייתה אסורה בערב פסח אחרי חצות היום. התמר מופיע בתנ"ך פעמים אחדות כסמל ליופי ורעננות, וכן מופיעים השמות תמר ודקלה. התמר הוא אחד מארבעת המינים שנוטלים בחג הסוכות. בספרות חז"ל, בהלכה ובאגדה מופיע התמר פעמים רבות. חז"ל קראו לעץ דקל ולפרי קראו תמר. להבשלת הפרי זקוק התמר לאקלים חם ויבש, ולאספקת מים קבועה לשורשים (1). כשהפרי בשל ריכוז הסוכר עולה וריכוז החלבון יורד בפרי (1). מאז הזמן העתיק גדלו בארץ את התמר בעמקים, ובמיוחד בעמק הירדן ובבקעת ים המלח. המשובחים בתמרי יהודה היו אלה שגדלו ביריחו, שנקראה עיר התמרים. במקורות יווניים ורומיים, כגון, בכתבי תאופרסטוס, פליניוס, גלינוס ואחרים משבחים את תמרי יריחו. מתייחסים במקורות אלה לפרי שהוא עסיסי ומתוק, וליין שמכינים ממנו. מבחינים בין חמישה שלבים בהבשלת הפרי. בשלב הראשון הוא קטן כמו אפונה. בשלב השני הפרי קטן ומאורך וצבעו ירוק, בשלב השלישי צבע הפרי משתנה מירוק לצהוב או אדום, והוא מגיע לגודל ולמשקל המקסימלי שלו, בשלב הרביעי ציפת הפרי נעשית רכה וכהה יותר, בשלב החמישי הפרי בשל לגמרי והוא נקרא תמר (1). התמרים של ארץ ישראל היו סחורה ליצוא, והם כבשו שווקים בארצות רבות. נהגו להשתמש בכל חלקי העץ: "תמרה זו אין בה פסולת, אלא, תמריה לאכילה ולולביה להלל, חריות (עלי התמרים הנקראים גם כפות תמרים) לסיכוך, סיבים לחבלים, סנסינים לכברה, שפעת קורות להקרות בהם את הבית (בראשית רבא, מא,א)." גזע התמר עשוי בעיקר מסיבים והוא נקבובי וקל. הוא אינו מתאים לבניית מבנים גדולים, ואמנם השתמשו בו רק כקורות תמך. התמר מוציא חוטרים סמוך לבסיסי הגזע. בימינו עיקר ריבוי התמרים הוא מהחוטרים. היתרון שבריבוי וגטטיבי זה הוא שמקבלים עץ מאותו מין ובעל תכונות זהות לזה שממנו הוא נלקח. בדרך כלל מעוניינים בעצים נקביים. הלולב הוא עלה היוצא מקודקוד הגזע. עליו עוד לא נפתחו והם צמודים לציר העלה. בקודקוד הגזע מצוי לב הדקל. הוא רך ואכיל. הוא מכיל רקמה עוברית הכוללת את הגזע והעלים שהעץ עשוי לייצר. מעץ תמר בוגר ניתן להפיק 10-15 ק"ג של חומר זה. לאחר הוצאת הלב, העץ מפסיק להצמיח עלים חדשים ומתייבש.
מרכיבים הפרי מכיל כ-70% סוכר, כולל גלוקוז פרוקטוז, וסוכרוז (1). סיבים 11.5% חלבון 2.3-5.6%, שומן 0.2-0.5% (2). הפרי מכיל 23 חומצות אמינו. הגלעין מכיל 17 חומצות אמינו. הפרי הוא מקור עשיר למינרלים, כולל ברזל, סידן, מגנזיום, אשלגן, מנגן, זרחן ואבץ. הגלעין של התמר מכיל סיבים וחומצות שומניות, כולל חומצה לאורית, מירליסטית, פלמיטית וסטארית (1). החומצות המצויות בריכוז גבוה יותר הן: חומצה פלמיטולאית אולאית, לינואית ולינולנאית (1). הפרי עשיר בתרכובות פוליפנוליות, כולל, פלבונואידים, ליגנן, אנתוציאנינים, פרואנתוציאנידינים (1).
רפואה מסורתית: השתמשו בפרי התמר לטיפול בצרעת, צימאון, אסתמה, ברונכיט, שחפת, כאבי בטן, הקאות (2). ברפואת האיורודה בהודו ראו את התמר כצמח צונן ואנטי דלקתי (1). השימוש העיקרי היה בפרי, אבל השתמשו גם בעלים, בפרחים ובגלעין. בעלים השתמשו כאפרודיזיאק וכן כתמיכה בבריאות הכבד (1). בפרחים השתמשו כמחזקים של הכבד וכמכייחים. בגלעין השתמשו כאנטי דלקתי, לטיפול בפצעים, לשיפור העיכול ולטיפול באסמה (1). גלעינים קלויים שימשו כקפה נטול קפאין. הוא נחשב למייצב רמת גלוקוז בדם, למסייע לשיפור הזיכרון ולמניעת מחלות כרוניות. באבקה שמתקבלת מהגלעינים הטחונים ניתן לסנן מים מזוהמים (1).
פעילות מיצוי מימי של פירות התמר הוא בעל פעילות אנטי אוקסידנטית (1). מיצוי מימי של גלעינים טחונים הוא בעל פעילות נוגדת דלקת (1). נעשים מחקרים על הפולן של פרחי התמר, ועל ההשפעה שלו על פוריות. התמר הוא פרי בטוח, ואין התוויות נגד או תופעות לוואי.
מקורות
1. Bauman H. and Abohosh A. Food s medicine: Date(Phoenix dactylifera, Aracaceae) HerbalEGram Vol. 14, issue 12. December 2017. 2. Al-Shahib W. Marshall RJ. The fruit of the date palm: its possible use as the best food for the future. Int. J. Food Sci. Nutr. 54: 247-259, 2003.
קיווי - השפעה על הלב וכלי הדם מחקר אחד הראה שאכילת 2-3 פירות של קיווי ליום גרמה להורדת רמת הטריגליצרידים בדם ב-15%.מחקר קליני נוסף הראה
קיווי
שם הצמח: Actinidia deliciosa Kiwi משפחה: Actinidiaceae חלקי צמח בשימוש: פרי
לסוג קיווי משתייכים 50 מינים של מטפסים מעוצים, עם עלים בצורת לב, פרחים בצבע קרם שפורחים באביב (1). הקיווי הוא צמח דו ביתי. פרחים זכריים ונקביים גדלים על צמחים נפרדים. הפרי מבשיל בתחילת החורף. הוא עטוף בקליפה חומה. בפרי מצויים זרעים קטנים שחורים אכילים. מוצאו מדרום-מערב סין. אחד משמותיו הוא Chinese gooseberry. המין הנפוץ ביותר בשוק הבינלאומי הוא A. deliciosa .
90% מפירות הקיווי הנמכרים בעולם משתייכים למין זה. היום מגדלים בעיקר בניו זילנד, בארה"ב, איטליה, צרפת, צ'ילי ויפן.
מרכיבים הפרי מכיל ויטמינים: A ,C ,E , K . הוא מכיל סיבים, אשלגן, זרחן, נחושת, פולאט. פרי אחד של קיווי מכיל ריכוז של ויטמין C , שמספיק למנה היומית לאדם מבוגר. הפרי מכיל Actidin, שהוא אנזים שעוזר להידרוליזה של חלבונים. אקטידין עוזר לעיכול על ידי כך שהוא מזרז עיכול של חלבונים (1). הפרי מכיל חומצות אורגניות: חומצה ציטרית, מאלית, גאלית, אוקסלית פוליפנולים, קרוטנואידים וכלורופיל. קרוטנואידים כוללים: בטא-קרוטן, לוטאין, violaxanthin. גלוטטיון מצוי בקיווי, והוא עוזר לשמור את ויטמין F ו-E במצב פעיל. ויטמין E הוא אנטי אוקסינט שמסייע למניעת חמצון של LDL כולסטרול.
שימוש היסטורי ומסחרי בקיווי הקיווי מופיע בספרות הסינית במאה ה-15. כינו אותו בסין mi hou tao – אפרסק הקופים. הכינוי הזה ניתן לפרי כי הקופים אכלו את הפירות מהעצים שגדלו בר. ברפואה הסינית השתמשו בשורש ובפרי. השורש מכיל טריטרפנים, פוליפנולים ואנתרקינונים. השתמשו בשורש לטיפול בסרטן הקיבה, השד והרקטום, וכן בהפטיטיס ויראלי (1) במיץ של הפרי השתמשו להורדת חום, להרוות צימאון, כסיוע לעיכול, לטיפול בדלקות ובחילות (1).
פרמקולוגיה המחקרים עסקו בהשפעה שיש לפרי על העיכול, על מערכת החיסון ועל מערכת הלב וכלי הדם. ישנם כמה מחקרים ראשוניים על השפעת הפירות על צמיחה של תאים סרטניים. השפעה על מערכת העיכול הפרי של הקיווי גורם לשלשול אצל אנשים זקנים בריאים (1). מחקר אחר הראה שהפרי של הקיווי עוזר לאנשים הסובלים מעצירות כרונית. מייחסים את ההשפעה על מערכת העיכול לפקטין המצוי בפרי ולאנזים אקטידין. הפקטין והסיבים שבפרי פועלים כפרוביוטיקה, המשנים את הפלורה של המעי. הם מעודדים התרבות של החיידקים המועילים ומדכאים את המזיקים. השפעה על הלב וכלי הדם מחקר אחד הראה שאכילת 2-3 פירות של קיווי ליום גרמה להורדת רמת הטריגליצרידים בדם ב-15%. מחקר קליני נוסף הראה שאכילת שלושה פירות של קיווי ביום במשך שמונה שבועות גרמה לירידה בלחץ הדם אצל אנשים מעשנים (1).
סכנה לאלרגיה הפרי של הקיווי עלול לגרום לגרוד בגרון, בפה ובשפתיים, וגם לסכנה לאנפילקסיס. התגובות בדרך כלל עדינות. תגובות קשות ומסוכנות מופיעות אצל ילדים.
הרכב תזונתי לפרי אחד, בערך 69 גר' קלוריות 42 גר' חלבון 0.9 גר' פחמימות 10.1 גר' שומן 0.4 גר' סיבים 2.1 גר' אשלגן 215 מ"ג ויטמין E 1.0 מ"ג מגנזיום 12 מ"ג ויטמין A 60 IU
מקורות
Baumab H. and Powers R. Food as Medicine: Kiwifruit (Actinidia deliciosa, Actinidiaceae). HerbalEGram. Vol 14, Issue 7, July, 2017
