גאופיט בעל בצל. בסיסי העלים מעובים ואוגרים מזון. הם מחוברים בבסיסם לגבעול מקוצר, ואילו נדניהם ארוכים מאד. הבצל מחולק לבצלצולים קטנים הנקראים שיננות.
התפרחת דמוית סוכך, והיא נישאת על עמוד תפרחת גבוה.
רפואה עממית
השום היה ידוע כצמח רפואי כבר לפני אלפי שנה.
באשור העתיקה המליצו על שימוש בשום למאכל ולרפואה. נמצאו לוחות מחימר משנת 2600 עד 2300 לפני הספירה, ועליהן נרשמו תכונות פיזיולוגיות של השום והמלצות לשימוש.
בהודו יש עדויות לשימוש בשום לפני 5000 שנה. Charak, אבי הרפואה האיור-ודית, שחי בערך בשנת 3000 לפנה"ס, טען שהשום שומר על נוזליות הדם ומחזק את הלב.
בפפירוס Ebers שנכתב בשנת 1550 לפנה"ס, השום מומלץ לטיפול במקרים של יתר לחץ דם, כאבי ראש, עקיצות, תולעים וגידולים. ידוע לנו לפי כתבים מצריים ששרדו שהקפידו להוסיף שום ובצל למזונם של העבדים שבנו את הפירמידות והמקדשים.
בני ישראל, במסעם במדבר, מתלוננים על חסרון השום והבצל שהם היו רגילים לאכול במצרים.
בארצות שונות השתמשו בשום לטיפול בטרשת עורקים, דיזנטריה, שלשול, שיעול, יתר לחץ דם, כאב אוזניים ועוד. בשימוש חיצוני נעזרו בשום לחיטוי פצעים פתוחים.
מרכיבים
השום השלם מכיל חומצה אמינית חסרת ריח – aliin, בריכוז של 1%.
ה-aliin הוא חומר בלתי יציב מסיס במים. על־ידי פעולה אנזימטית של האנזים aliinaseהופך האליין ל- alicin.
1 מ"ג אליין אקויולנטי ל-0.45 מ"ג אליצין.
אליצין מתפרק כמעט במלואו בטמפרטורה של 20 מעלות בתוך 20 שעות.
האליצין נחשב למרכיב הפעיל העיקרי של השום.
האליצין הוא פרקורסור למרכיבים אחרים:
Allyl sulfides, ajoenes, vinyldithiins.
שום טרי מכיל
65% מים, 28% פחמימנים בעיקר פרוקטנים, 2.3% תרכובות אורגניות של גופרית, 2%
חלבון בעיקר אליינאז, 1.2% חומצות אמיניות בעיקר ארגינין, 1.5% סיבים, ספונינים, סטרולים צמחיים, בעיקר בטא-סיטוסטרול, מינרלים בעיקר סלניום וגרמניום, כולין, יוד ועוד.
אליצין ו-ajoene מעכבים ביוסינתיזה של כולסטרול בכבד. ניתן להראות עיכוב של ביוסינתיזה של כולסטרול גם בתאי כבד בתרביות רקמה. הכנות שום שנמצאו יעילות בהורדת רמת כולסטרול: מיצוי מימי טרי, אבקת שום, מיצוי של שמן נדיף, שום טרי באכילה.
אנטי פטרייתי
מעכב צימות של טסיות דם
ממריץ פעילות פיברינוליטית
אנטי ויראלי
מונע טרשת עורקים
מניעת היפרליפידמיה
לאחר ארוחה עשירה בשומנים יש עליה משמעותית בריכוז הטריגליצרידים והכולסטרול בדם. אכילת שום ביחד עם הארוחה מונעת עליה זו. מרכיבים פעילים בהורדת כולסטרול וליפידים בדם:
מניעת צימות טסיות דם צימות של טסיות דם מוגבר על־ידי כמה חומרים ביוכימיים אנדוגניים, כגון, ADP, קולגן, אפינפרין ובמיוחד תרומבוקסן A2. שום מעכב סינתיזה של תרומבוקסן על־ידי עיכוב של האנזים Cyclo-oxygenase עליה בפעילות הפיברינוליטית, כלומר, פירוק הפיברינוגן בסרום.
פעילות נוגדת יתר לחץ דם שום מוריד לחץ דם סיסטולי ודיאסטולי. מחקרים הראו פעילות זו בבני אדם ובחיות. מסבירים פעילות זו של השום בהרחבה של כלי הדם בהשפעת מרכיבי השום. ניתן לייחס את ההשפעה על כלי הדם לפעילות של מרכיבי השום כפותחי תעלות סידן. בנוסף, השום מסייע למנוע חסימות של כלי דם בכך שהוא מונע עליה ברמת כולסטרול ושומנים בדם.
פעילות אנטי סרטנית. פעילות זו מיוחסת לתכונות האנטי אוקסידנטיות של השום. הוא גורם להעלאת ריכוז הגלוטטיון בתא, ומסייע לניטרול רדיקלים חופשיים. השום פועל כאימונוסטימולנט בכך שהוא גורם לייצור מוגבר של לימפוקינים, שמגבירים את פעילות המקרופאגים, לימפוציטים ותאי הרג טבעיים.
מחקרים מצביעים על כך שפלסמינוגן משופעל על־ידי אחת מתרכובות השום. הפלסמינוגין הוא חלבון המצוי בזרם הדם. באמצעות הפעילות הפרוטאוליטית הופך הפלסמינוגן לפלסמין המפרק קרישי דם. עיכוב צימות של טסיות דם מיוחסת בעיקר ajoene וכן לתרכובות גופריתיות שונות.
התוויות
שיעול, הצטננות, ברונכיט כרוני, סינוסיטיס, יתר לחץ דם, טרשת עורקים, זרימת דם לקויה, היפרליפידמיה, רמה גבוהה של כולסטרול בדם, תולעים, דיזנטריה.
שימוש חיצוני
לטיפול בעקיצות של דבורים וצרעות.
התוויות נגד
בלתי ידועות.
תופעות לואי
במקרי נדירים עלול לגרום לגירוי במערכת העיכול או לתגובה אלרגית.
אינטראקציות עם תרופות אחרות
לא נמצאו.
רעילות
השום הוא צמח חסר רעילות.
אצל חולדות שקבלו 2000 מ"ג לק"ג שום במשך ששה חודשים לא התגלו הפרעות בפעילות הכליות, הלב, זרימת הדם, ולא היה שינוי פתולוגי באברים וברקמות.
LD50 בהזרקה לוריד לעכברים 60 מ"ג ל-1 ק"ג.
הכנה ומינון
שום טרי 2-4 שיניים ליום,
חליטה – 4 ג' שום טרי בתוך כוס מים,
מיצוי מימי, 1:1 2 מ"ל – 4 מ"ל ליום,
סירופ: מערבבים מיץ שום עם דבש, או שממצים שום טרי בתוך מים חמים במשך 12
שעות, ואחר כך מוסיפים סוכר חום או דבש.
מיצוי שום מרוכז
כותשים או מרסקים 350 ג' שום ושמים בתוך 200 מ"ל אלכוהול 95%.
משאירים במקרר במשך 10 ימים.
מסננים ומשאירים במקרר יום יומיים נוספים.
לוקחים את מיצוי השום עם מעט חלב כדי לא לפגוע בקרומים הריריים של הקיבה.
השימוש במיצוי צריך להיות הדרגתי.
באופן מסורתי לוקחים ביום הראשון טיפה אחת בבוקר, 2 טיפות בצהרים, 3 טיפות בערב
ביום השני: 4 טיפות – 5 -6
ביום השלישי: 9-8-7 ביום הרביעי: 12-11-10
ביום החמישי: 15-14-13 ביום הששי: 18-17-16
בששת הימים הבאים יורדים בכמות: 16-17-18
13-14-15, 11-11-12 וכן הלאה עד 1-2-3
ממשיכים לקחת מהמיצוי 25 טיפות שלוש פעמים ביום עד שמסיימים את כל הכמות.
מיצוי שום בשמן
מרסקים שום לתוך שמן מכבישה קרה ללא זיקוק ומשאירים אותו במשך 7 ימים.
ניתן להשתמש בשמן באופן פנימי וחיצוני. רצוי לשמור במקרר כי השמן מתחמצן במהירות.
טינקטורה 1:5 בתוך 60% אלכוהול.
ספרות:
Kleijnen J. Garlic, onions and cardiovascular risk factors. A review of the evidence from human experiments with emphasis on commercially available preparations. Br. J. Clinc. Pharmac. 28: 535-544, 1989.
Mansell P. and Reckless J.P.D. Garlic effects on serum lipids, blood pressure, coagulation and vasodilation. Br. Med. J. 303: 379. 1991.
Ziyyat A. Phytotherapy of hypertension and diabetes in oriental Marroco. J. of Ethnopharmacology, 58: 45-54, 1997.
Gebhardt R. Multiple inhibitory effects of garlic extract on cholesterol biosynthesis in hepatocytes. Lipids 28: 613-619, 1993.
Gebhardt R. Beck H. Wagner KG. Inhibition of cholesterol biosynthesis by allicin and ajoene in rat hepatocytes and HepG2 cells. Biochem. Biophys. Acta, 1213: 57-62, 1994.
Kamanna VS. Chandrasekhara N. Hypocholesteremic activity of different fractions of garlic. Indian J. Med. Res. 79: 580-583, 1984.
Koch HP. Lowson DL. Garlic- the Science and Therapeutic Application of Allium sativum L. and related species. 2nd Edition Williams and Wilkins, Baltimore, 1996.
יתר לחץ דם וצמחי מרפא
יתר לחץ דם וצמחי מרפא
לחץ דם הוא הלחץ הנמדד בעורקים הגדולים, והוא ניתן בשני ערכים:
לחץ דם סיסטולי – הלחץ המירבי בעורקים בזמן כיווץ שריר הלב.
לחץ דם דיאסטולי – הלחץ המינימלי בעורקים בזמן הרפייה של שריר הלב.
הלחץ תלוי בתפוקת הלב ובהתנגדות כלי הדם, במיוחד הקטנים יותר לזרימת הדם.
הטווח האופטימלי של ערכי לחץ דם נשמר על־ידי מערכות בקרה, דיווח ושליטה. הערך שנחשב לתקין הוא 80/120 מ"מ כספית. לחץ דם העולה על 145/95 נחשב ליתר לחץ דם.
הסיבה לעליה בלחץ הדם אינה ידועה, ומכאן הכינוי יתר לחץ דם ראשוני או ממקור בלתי ידוע. זהו המצב הנפוץ ביותר וכולל מעל 90% מהמקרים.
יתר לחץ דם שניוני הוא תוצאה של מצב מחלה, כגון, פגיעה כלייתית, תרופות שונות וכדומה.
הסכנה שביתר לחץ דם היא בכך שנגרם עומס יתר ממושך ללב, שעלול להוביל לאי ספיקת לב ולהאצת תהליכי טרשת עורקים שיגרמו לחסימת כלי דם. יתר לחץ דם מקצר את תוחלת החיים.
עליה חדה מהירה בלחץ הדם לערכים גבוהים עלולה לגרום לפיצוץ של כלי דם עדינים, וכתוצאה מכך יופיעו שטפי דם, שבץ, ארוע מוחי או דימומים.
מכיוון שהגורמים ליתר לחץ דם אינם ידועים, הטיפול התרופתי מכוון למערכות גוף שונות שמשתתפות בשליטה על לחץ הדם.
רוב התרופות המשמשות לטיפול ביתר לחץ דם משתייכות לאחת משלוש הקבוצות הבאות:
תרופות דיורטיות שמקטינות את נפח הדם,
תרופות המעכבות פעילות של מערכת העצבים הסימפתטית, הקובעת את דרגת כיווץ כלי הדם, ובכך את ההתנגדות לזרימת הדם.
תערובת של טינקטורות שמכינים כל אחת בנפרד, 5-10 מ"ל ליום.
חזרה לחנות
אצבעונית ארגמנית DIGITALIS PURPUREA
DIGITALIS PURPUREA אצבעונית ארגמנית
השם באנגלית: Foxglove
משפחה: לועניתיים Scrophulariaceae
חלקי צמח בשימוש: עלים
תאור בוטני
צמח דו שנתי נפוץ בכל רחבי אירופה. בשנה הראשונה הצמח מגדל שושנת עלים. בשנה השניה הוא פורח על עמוד תפרחת בגובה של כ-1.5 מ'. הפרחים בצבע ארגמן וצורתם צינורית כעין פעמון. הפריחה בחודשים מאי-יולי. לפעמים הצמח ממשיך לפרוח כמה עונות.
עלי הדיגיטלס גדולים ומרים מאד.
היסטוריה
השם דיגיטלס ניתן לצמח בשנת 1542 על־ידי הרופא והבוטנאי הגרמני Fuch.
חשיבותו של הדיגיטלס כצמח רפואי התגלתה על־ידי רופא אנגלי צעיר בשם Wiliam Withering. לאחר שנסיונותיו לרפא אשה מבצקת קשה נכשלו, נעזרה האשה בתערובת שהכילה כ-20 עשבים ונרפאה. Withering חקר את התרופה והסיק שהדיגיטלס הוא המרכיב העיקרי בתערובת.
הוא חקר את הצמח במשך 10 שנים, ופרסם ספר, בשנת 1785, שנקרא "דיווח על הדיגיטלס וכמה משימושיו הרפואיים".
Withering מדווח בספרו על ההשפעות השונות של הצמח:
משתן, גורם לבחילה ושלשול, גורם להפרעות בראיה ולהאטת הדופק. הוא ציין שיש לצמח השפעה על תנועות הלב במידה שטרם הובחנה בכל תרופה אחרת. Withering הבחין שהצמח פועל על הלב למרות שהשפעתו התבטאה בהשתנה מרובה והעלמות הבצקת. הוא דיווח גם על רעילות הצמח ועל הסכנה הכרוכה בשימוש בו.
מאז ימיו של Withering ועד תחילת המאה ה-20 נערכו מחקרים רבים על הדיגיטלס. דעות החוקרים היו חלוקות לגבי מנגנון הפעולה שלו. היו שחשבו שהצמח פועל על קצב הלב, אחרים טענו שהוא פועל על הכליות.
רק בשנות ה-30 של המאה ה-20 התברר שהדיגיטלס משפיע ישירות על שריר הלב. הוא אינו מתקן הפרעות בקצב הלב, אבל מגביר את כושר הכיווץ של שריר הלב.
מרכיבים
מצויים בצמח כ-30 גליקוזידים קרדיאליים. דיגוקסין הוא היחיד המצוי בשימוש רפואי.
גליקוזידים קרדיאליים הם סטרואידים בהם השרשרת הצדדית היא טבעת לקטון בלתי רוויה. הם נבדלים ביניהם בעיקר במיקום ובמספר קבוצות ההידרוקסיל.
פעילותם הביולוגית קשורה בעיקר למבנה האגליקון המשולב במולקולה. האגליקון דומה במבנה שלו לחומצות מרה, סטרולים והורמונים סטרואידיים.
הסוכר קובע את מסיסות המולקולה בשומן, הקישור שלה לחלבון, זמן מחצית החיים והמטבוליזם. הוא משפיע על העוצמה ומשך האפקט של הגליקוזיד. הטבעת הלקטונית הכרחית לפעילות הפרמקולוגית.
דיגיטוקסין מנוקה פעיל פי 1000 יותר מאשר העלה השלם. הוא נספג במהירות ממערכת העיכול. הוא גם המרכיב הרעיל ביותר. זמן מחצית החיים שלו 168 שעות, והוא בעל רעילות מצטברת.
הריכוז הטוקסי הוא 35 מ"ג לליטר, ובטיפול כרוני יש להזהר מפני הצטברות החומר עד לטווח הרעילות.
שימוש רפואי נעשה רק בדיגוקסין שזמן מחצית החיים שלו קטן בהרבה והוא נקשר פחות לחלבוני הלב, חלבוני השרירים וחלבוני הפלסמה. הודות לאחוז הקישור הנמוך לפלסמה של הדיגוקסין (25% לעומת 95% קישור של הדיגיטוקסין), ניתן להגיע יותר מהר לריכוז תרפואיטי של תרופה חופשית בדם.
ההשפעה הרפואית של הדיגוקסין מהירה יותר.
הפינוי של הדיגוקסין מהגוף מהיר בהרבה משל הדיגיטוקסין. זמן מחצית החיים שלו 40 שעות, לעומת 7 ימים של הדיגיטוקסין. תרופה שנקשרת פחות לחלבונים מצטברת פחות בגוף, וההשפעות הרעילות שלה קטנות יותר.
פעילות-
מגביר את עוצמת ההתכווצות של שריר הלב.
מסייע להפחתת בצקות
מעודד הקאה
גורם להאטת קצב הלב (לכן אין עליה בצריכת החמצן בשריר הלב)
מעודד הפרשת שתן
מנגנון הפעולה של הגליקוזידים הקרדיאליים
אתר הפעולה העיקרי של הגליקוזידים הקרדיאלים הוא האנזים Na/K-ATPase. אנזים זה מזרז את המעבר האקטיבי של יוני נתרן אל מחוץ לתא ושל יוני אשלגן לתוך התא.
הגליקוזידים נקשרים לאתר הקישור של האשלגן באנזים, ומעכבים את המשאבה. כתוצאה מכך מתקבלת עליה בריכוז הנתרן התוך-תאי וירידה בריכוז האשלגן. העליה בריכוז הנתרן התוך-תאי משנה את מפל ריכוזי יוני הנתרן בין פנים וחוץ התא. מפל זה הוא הכוח המניע לשחלוף יוני נתרן-סידן. במערכת שחלוף זו יוני הנתרן נכנסים פנימה ויוני הסידן יוצאים החוצה. המערכת פועלת לפי מפלי הריכוזים בתא. כאשר ריכוז יוני הנתרן עולה בתוך התא, המערכת מפסיקה להכניס נתרן נוסף ולהוציא סידן. ריכוז הסידן בתא עולה, וכתצאה מכך גובר הכיווץ של תאי שריר הלב.
אינטראקציה עם אשלגן חוץ תאי
פעילות הגליקוזידים עולה כשריכוז האשלגן בפלסמה יורד, בגלל תחרות בין האשלגן לגליקוזידים על האתר הקושר אשלגן במשאבת Na/K-ATPase.
עליה בריכוז האשלגן החוץ-תאי מאיטה את פעילות הגליקוזידים ואת קשירתם לאנזים. יש להזהר מתרופות ומצמחים הגורמים לאיבוד של אשלגן כאשר משתמשים בגליקוזידים קרדיאליים. בדרך כלל ממליצים על שימוש בתרופות דיורטיות במקרים של אי ספיקת לב.
רוב התרופות הדיורטיות גורמות לירידה בריכוז האשלגן בפלסמה.
בדרך כלל ממליצים למטופלים בגליקוזידים קרדיאליים להרבות באכילת מזון עשיר באשלגן, כגון, בננות, אשכוליות, מלון, אפרסקים ועוד.
רעילות
כל חלקי הצמח רעילים.
סימני הרעלה
בחילות, הקאות, האטת הדופק, כאב בטן, שלשול דמי, הפרשת שתן מוגברת, קהות, נמנום, סחרחורת, כאבי ראש, טשטוש הראייה, התכווצות של האישונים, הפרעות במערכת העיכול, הפרעות בקצב הלב שעלולות לגרום לדום לב ולמוות.
אופן השימוש
טבליות או קפסולות המכילות גליקוזידים מבודדים. דיגוקסין מצוי גם כסירופ. אין להשתמש בתרופה זו ללא ייעוץ ומעקב רפואיים.
מינון
25 מ"ג ליום.
ספרות:
Yusuf S. et al. Need for a large randomized trial to evaluate the effects of digitalis on morbidity and mortality in congestive heart failure. Am. J. Cardiol. 69: 64G-70G, 1992.
Bolognesi R. Tsialtus D. Manca C. Digitalis and heart failure: does digitalis really produce benefical effects through a positive inotropic action? Cardiovasc. Drugs Ther. 6: 459-464, 1992.
Kelly RA. Cardiac glycosides and congestive heart failure. Am. J. Cardiol. 65: 10E-16E, 22E-23E, 1990.
Murlrow CD. Feussner JR. Velez R. Reevaluation of digitalis efficacy. New light on an old leaf. Ann. Intern Med. 101: 113-117, 1984.
*מאמר זה מובא באתר לצרכי השכלה וידע כללי בלבד. הצמח המוזכר במאמר זה אינו מוצר של "על עלים" ואינם מיועדים לשימוש עצמי בשום פנים.
מערכת הלב וכלי הדם – מבנה, תפקוד, מחלות וצמחי מרפא
מהי מערכת הלב וכלי הדם ומה תפקידה בגוף?
מערכת הדם היא מערכת הובלה ואספקה. היא משמשת להובלת חמצן ומזון אל התאים, ופחמן דו חמצני ופסולת מן התאים. היא מובילה הורמונים מבלוטות ההפרשה אל המקום בו הם מתפקדים, תורמת לוויסות חום הגוף, וממלאת תפקיד מרכזי בתהליכי הבקרה המסייעים לוויסות הגוף כולו.
הדם זורם במערכת סגורה, אבל לא אטומה. לכל אורך המסלול יש חומרים החודרים לכלי הדם וחומרים אחרים היוצאים ממנו.
הלב
הלב פועל כמשאבה מרכזית. בעופות וביונקים הלב בנוי משני מדורים נפרדים – ימני ושמאלי. כל אחד מהם מהווה משאבה נפרדת, ואין ערבוב ביניהם. איכות הדם שונה בכל אחד מהמדורים.
כל מדור כולל חדר ועליה (או פרוזדור), שביניהם שסתום בכיוון אחד, מן העליה אל החדר. השסתומים מונעים את חזרת הדם מהחדר אל העליה.
הדם מגיע אל הלב מן הגוף כשהוא עני בחמצן ועשיר בפחמן דו חמצני. הוא נכנס בלחץ נמוך, דיאסטולי, כשהלב רפוי, אל העליה הימנית.
העברת הדם מהעליות לחדרי הלב מתבצעת על־ידי קוצב חשמלי. תאי הקוצב בלב מייצרים גירוי חשמלי הגורם לפעימת לב. הגירוי הוא תוצאה של מעברי היונים נתרן, סידן ואשלגן דרך תעלות ייחודיות בממברנה. הגירוי מתפשט לאורך העליות, גורם להן להתכווץ, ומאלץ את הדם להכנס לחדרים.
קוצב הלב הוא מרכז הפעלה מקומי שאינו תלוי במערכת העצבים המרכזית. קצב הלב אצל אדם במצב של מנוחה הוא 60-80 התכווצויות בדקה.
מהחדר הימני הדם נכנס למחזור הדם הקטן ההולך אל הריאות. הדם יוצא מהריאות עשיר בחמצן ועני בפחמן דו חמצני. הוא נכנס אל העליה השמאלית של הלב, משם אל החדר שמאלי, ממנו אל אבי העורקים המתפצל לכלי דם קטנים יותר המגיעים לכל תא בגוף.
תפוקת הלב
תפוקת הלב היא כמות הדם המוזרמת בכל דקה מהלב אל הגוף. תפוקת הלב נקבעת על־ידי כמות הדם הנדחסת בכל התכווצות, ועל־ידי קצב פעולת הלב, כלומר, מספר התכווצויות בדקה. כמות הדם היוצאת עם כל התכווצות של הלב היא כ-60 מ"ל. אם קצב הלב הוא 70 פעימות בדקה, תהיה תפוקת הלב 4.2 ליטר של דם, קצב הלב ותפוקת הלב עולים בשעת מאמץ.
תפוקת הלב מושפעת על־ידי מרכז הבקרה במוח המאורך.
מנגנון כיווץ הלב
כיווץ של תאי שריר הלב דורש הפיכת אנרגיה כימית שמקורה ב-ATP,
Adenosine Tri Phosphate לאנרגיה מיכנית שמתבטאת בקיצור השריר ומתיחתו. הפעולה נעשית בכמה שלבים:
זרם מהיר וקצר של יוני נתרן נכנס לתאי שריר וגורם לדה-פולריזציה, כתוצאה מכך נפתחות תעלות אשלגן, וזרם יוני אשלגן יוצא החוצה מן התאים.
זרם יוני סידן נכנס לתאים ומתאזן עם יציאת יוני האשלגן.
בהמשך יוני אשלגן ממשיכים לצאת, אך יוני הסידן אינם נכנסים יותר, ולכן יש רה-פולריזציה.
השלב האחרון הוא מנוחה בין שני אימפולסים.
העליה בריכוז הסידן התוך תאי גורמת לכיווץ. לאחר הכיווץ יוצאים יוני הסידן בשחלוף עם יוני נתרן.
הדם
הדם כולל כ-55% חומר נוזלי, הפלסמה, ו-45% תאים, הנקראים בשם כולל תאי דם, hematocyte.
הפלסמה מכילה כ-91% מים, 7% חלבונים, הכוללים: אלבומין, גלובולינים ופיברין, 2% של סוכרים, מלחים ושומנים.
תאי הדם נוצרים כולם במח העצמות, מתא גזע אחד, stem cell.
הם כוללים: תאי דם אדומים, אריתרוציטים, תאי דם לבנים, לויקוציטים, וטסיות דם, תרומבוציטים.
תאי הדם האדומים הם תאים חסרי גרעין, המכילים המוגלובין. במרכז מולקולת ההמוגלובין מצוי ברזל דו ערכי.
מספר האריתרוציטים 4,500,000 בכל ממ"ק (מילימטר מעוקב) של דם. הם אינם מתחלקים במחזור הדם וחיים 120 יום, תפקידם לקשור חמצן ולהעבירו לכל תא בגוף.
תאי הדם הלבנים או הספירה הלבנה נוצרים גם הם במח העצם. הם זורמים בתוך כלי הדם ובמערכת הלימפה. מספרם נע בממוצע בין 9000-5000 בממ"ק.
תאי הדם הלבנים מסווגים על פי צביעתם וצורת הגרעין שלהם לכמה סוגים:
מקרופאגים או מונוציטים: תאים גדולים בעלי כושר בליעה. הם בולעים מיקרואורגניזמים או תוצרי פסולת ומפרקים אותם. הם מהווים כ-5% מתאי הדם הלבנים. מונוציטים העוזבים את זרם הדם מתיישבים באיברים שונים, כגון, הכבד, הריאות, הטחול, העור ובלוטות הלימפה. הם הופכים למקרופאגים נייחים, ומהווים חלק מהמערכת הרטיקולו-אנדותליאלית.
PMN – polymorphnuclear או גרנולוציטים
אלה הם תאים קטנים יותר המכילים גרנולות בהן מצויים האנזימים ההורגים ומפרקים מיקרואורגניזמים. הגרעין שלהם הוא רב-צורתי, כפי שמעיד עליהם השם פולימורפונוקליארים.
משך חייהם 7-10 ימים.
מבחינים ביניהם שלושה סוגי תאים על פי צביעתם: נויטרופילים, בזופילים ואיאוזינופילים.
נויטרופילים: מהווים כ-70% מתאי הדם הלבנים. הם חיים בזרם הדם רק 6 שעות, ומהווים קו ראשון של הגנה. לאחר שש שעות הם עוברים לרקמות, שם הם חיים מספר ימים.
הנויטרופילים הם בעלי כושר תנועה עצמית. הם בולעים חידקים, הורגים ומפרקים אותם. נוסף לנויטרופילים המצויים במחזור הדם דרך קבע, מצויה כמות דומה של תאים על דפנות כלי הדם, וכמות גדולה פי 50-100 במח העצמות. במצבי דלקת ומחלות זיהומיות עולה רמת הנויטרופילים בדם.
בזופילים: יחסית הם חסרי תנועה. במגע עם חומר זר הם משחררים חומרים כימיים, כגון היסטמין, המעוררים דלקת. הם קשורים לתופעות של אלרגיה.
איאוזינופילים: תאים קטנים הנעים במהירות. הם בולעים קומפלקסים של אלרגנים והנוגדנים שלהם, ומייצרים את רוב המוגלה. מספרם עולה באופן משמעותי במקרים של אלרגיה.
לימפוציטים: תאים לבנים קטנים חסרי כושר בליעה. הם נוצרים בבלוטות הלימפה, ובמיוחד בקשרי הלימפה המצויים בצוואר, בבית השחי, במפשעה ובמקומות אחרים בגוף. הם קשורים להגנה התאית (תאי T לימפוציטים) וליצירת נוגדנים (תאי B לימפוציטים). הלימפוציטים כוללים גם תאי הרג טבעיים, תאים מסייעים helper cells ותאי זכרון.
טסיות דם או תרומבוציטים: נוצרים במח העצם, אבל לא מה-stem cell, אלא משברי תאים שמקורם בתאים גדולים מאד המצויים במח העצם. טסיות הדם ממלאות תפקיד חשוב בתהליך של קרישת הדם. הן מתכנסות במקום של פגיעה בכלי דם, נצמדות זו לזו ויוצרות קריש.
מערכת הלימפה
המערכת הלימפאתית כוללת את בלוטות הלימפה ורשת של צנורות לימפה. נוזל הלימפה הוא נוזל שומני, חסר צבע, הנוצר מנוזל הדם המסתנן דרך דפנות הנימים. ריכוז החלבונים בנוזל הלימפה קטן מאשר בדם.
חילוף החומרים בין הדם והתאים נעשה באמצעות הלימפה. התאים קולטים מהלימפה את המזון והחמצן המגיעים אליה עם הדם, ומנקזים אל הלימפה פחמן דו חמצני וחומרי פסולת נוזליים.
הלימפה שבין התאים חודרת לכלי לימפה נימיים, הנפתחים אל צנורות לימפה, ההולכים ומתלכדים לצנורות רחבים יותר, עד שנוצרים שני צנורות ראשיים.
נימי הלימפה שבמעי ממלאים תפקיד חשוב במיוחד. הם קולטים מהמעי את השומנים ומעבירים אותם אל צנורות הלימפה. מהצנורות יגיעו השומנים אל זרם הדם.
הזרימה בנימי הלימפה היא רק בכיוון אחד, מההיקף אל המרכז, אל הלב. שסתומים הנפתחים בכיוון אחד מבטיחים שהתנועה לא תחזור אחורה, שני הצנורות הלימפאתיים הראשיים נפתחים לתוך הורידים התת-בריחיים, והלימפה חוזרת אל הדם.
צנורות הלימפה עוברים במקומות רבים דרך גופיפים קטנים, הנקראים קשרי לימפה או בלוטות לימפה. בתוכן מתרכזים הלימפוציטים, המהווים כ-25% מתאי הדם הלבנים.
קשרי הלימפה מרובים במיוחד בצוואר, בבית השחי והמפשעה. הם פועלים כמסננים של חלקיקי פסולת ומיקרואורגניזמים המצויים בזרם הלימפה. מקרופאגים וגרנולוציטים המצויים בהם בולעים חידקים וחלקיקים מיותרים הנעים בזרם הלימפה.
במקרים של זיהומים מתנפחים קשרי הלימפה.
הטחול הוא בלוטת לימפה גדולה. כדוריות דם אדומות שהזדקנו או ניזוקו מתפרקות בטחול.
מחלות הלב וכלי הדם
בפרק זה נתאר כמה מההפרעות הקשורות למערכת הלב וכלי הדם, ונפרט צמחים המסייעים לטיפול בבעיות אלה.
אי ספיקת לב – heart failure
זהו מצב שבו תפוקת הלב אינה מתאימה לצורכי הגוף, והיכולת לביצוע פעילות גופנית נפגעת בהתאם.
מבחינים בין אי ספיקה אקוטית וכרונית, וכן בין דרגות שונות של אי ספיקה קלה או חמורה.
אי ספיקה כרונית מופיעה בהדרגה, בעקבות מחלת לב איסכמית, מחלות של מסתמי הלב, יתר לחץ דם הגורם לעומס יתר על שריר הלב ועוד.
אי ספיקת לב בצקתית או congestive heart failure, היא המצב הקליני הנפוץ ביותר. הפגיעה בשריר הלב חמורה, ומופיעים סימני בצקת.
במצב של אי ספיקה שמאלית, הדם אינו יוצא במלואו אל אבי העורקים. מצטבר גודש (לחץ נוזלים) בריאות והביטוי הוא קוצר נשימה.
באי ספיקה ימנית הדם שנכנס לחדר הימני אינו יוצא במלואו, נוצר גודש בכניסת הדם ללב, שיתבטא בהמשך כבצקת ברגליים ובמקומות אחרים. אופייניים למצב זה גם עייפות מרובה וקושי לתפקד.
המלצות לטיפול
המטרה הראשונית היא שיפור בתפוקת הלב. אחת הדרכים להשגת מטרה זו היא הגברת עוצמת הכיווץ, פעולה אינוטרופית חיובית. ניתן להגביר את הכיווץ באמצעות מרכיבים הגורמים לעליה בריכוז יוני הסידן התוך-תאי.
מרכיבים צמחיים הפועלים במנגנון של העלאת ריכוז הסידן בתא הם הגליקוזידים הקרדיאליים. הצמח החשוב ביותר ממנו ניתן להפיק כ-14 גליקוזידים קרדיאליים הוא Digitalis purpurea ,אצבעונית ארגמנית.
צמחים אחרים המכילים גליקוזידים קרדיאליים הם:
דמומית Adonis vernalis
שושנת העמקים Convallaria Majalis
חצב מצוי Urgimea maritima
הרדוף הנחלים Nerium oleander
סטרופנתוס
Strophanthus kombe
הגליקוזידים הקרדיאליים השונים המצויים בצמחים דומים במנגנון הפעולה שלהם. הם שונים ברמת הספיגה שלהם בלקיחה אוראלית ובזמן שהותם בגוף.
מנגנון הפעולה של הגליקוזידים הקרדיאליים הוא עיכוב של פעילות משאבת הנתרן-אשלגן Na -K-ATPase על-ידי כך שהם מתקשרים לאתר הקישור של האשלגן באנזים.
צפורני חתול רפואיות Calendula officinalis – פעילות פרמקולוגית ויישומים
צפורני חתול רפואיות - סקירה מקיפה - מחקרים רבים על סגולותיו הרפואיות וכן ניסויים קליניים שבדקו את יעילותו במצבים שונים, מתוארים בפירוט בסקירה
קלנדולה (Calendula officinalis) – אחד מצמחי המרפא הנחקרים בעולם
קלנדולה, הידועה גם בשם ציפורני חתול רפואיות (Calendula officinalis), היא צמח מרפא בעל היסטוריה ארוכה של שימוש ברפואת הצמחים המסורתית וברפואה המודרנית. בעשורים האחרונים פורסמו למעלה מ־1,000 מחקרים מדעיים הבוחנים את פעילותה הביולוגית והשפעותיה הרפואיות.
המחקרים מצביעים על מגוון רחב של פעילויות אפשריות, ובהן תמיכה בריפוי פצעים, פעילות אנטי-דלקתית, פעילות אנטי-מיקרוביאלית, נוגדת חמצון, הגנה על מערכת העיכול, תמיכה במערכת החיסון ונושאים נוספים הנחקרים כיום.
במאמר זה תמצאו סקירה מקיפה של השימושים המסורתיים בקלנדולה, המרכיבים הפעילים שבה, הפעילות הפרמקולוגית, המחקרים הקליניים, פרופיל בטיחות ורעיונות לכיוונים עתידיים למחקר.
צפורני חתול רפואיות Calendula officinalis הוא אחד מצמחי המרפא הנחקרים ביותר בהקשר לרפואת הצמחים. בחמישים השנים האחרונות פורסמו יותר מ-1000 מאמרים מדעיים על הצמח. צמח זה, אשר מוכר מאוד ברחבי העולם בפעילותו המיטיבה על העור, ראוי לבחינה מקיפה של תכונותיו כדי להצביע על שימושים אפשריים נוספים או משולבים.
סקירה שהתפרסמה לאחרונה (Zournatzis et al.) בנושא תכונותיו הפרמקולוגיות ופעילות רפואית של הצמח מרכזת את המידע המחקרי על C. officinalis מתוך כ-150 מאמרים. להלן תרגום חלקי וסיכום של סקירה זו ושתי סקירות נוספות, אותו ערכתי תוך התמקדות במידע הרלוונטי לגבי תכונות פרמקולוגיות של תפרחות הקלנדולה ושימושיהן הרפואיים. אף כי המחקרים המצוטטים בסקירה אינם נזכרים בציון מלא של המקור, שמות החוקרים נזכרים, ואני מקווה כי הקורא החרוץ יוכל להגיע באמצעותם אל המאמרים המקוריים.
הפרמקופיאה הצמחית הבריטית (BHP) מכילה התוויות לשימוש בקלנדולה כתרופה צמחית. מלבד התויה לטיפול בנגעים דלקתיים חריפים וכרוניים בעור, היא כוללת גם טיפול בבלוטות לימפה נפוחות או מודלקות, ציסטות חלב, וכיבים בתריסריון. על פי הקואופרטיב המדעי האירופי לפיטותרפיה (ESCOP) והמונוגרפיות של EMA, דרך מתן הקלנדולה המועדפת היא דרך הפה או העור. צורות יישום רלוונטיות כוללות ג'לים, קרמים, נוזלים, משחה, תמיסות (תמציות) ותרסיס. על פי מונוגרפיית ארגון הבריאות העולמי על צמחי מרפא, השיטות המומלצות הן שימוש בחליטה או תמיסת 1-2 גרם/150 מ"ל ליישום מקומי, תמצית אלכוהול 40% לשימוש חיצוני, ומשחה 2-5% לטיפול בפצעים ובקומפרסים. שיטות הכנה שונות ליישום מקומי מפורטות במונוגרפיה על קלנדולה מאת משרד הבריאות הקנדי ובמונוגרפיות זמינות אחרות. אלה כוללות מרתח, חליטה וחליטת שמן. מוצק למחצה (אבקה יבשה, קרם, ג'ל, משחה וקרם ריחניים) צריך להכיל 2-20% פרחים מיובשים,
הסוג צפורני חתול Calendula כולל 25 מינים. הצמח שייך למשפחת המורכבים Compositae , והתפרחות הן חלק הצמח העיקרי המקובל בשימוש רחב. התפרחות אשר משמשות לשימוש רוקחי הן בדרך כלל בעלות צבע כתום וארומה מובהקת, מכילות פרחים לשוניים (זכריים) וצינוריים (נקביים). מיני הבר השונים של Calendula הם בעלי תפרחות קטנות יחסית, בהן קוטר הקרקפת (capitulum) כ-1 ס"מ. מיני הבר אינם מנוצלים לשימוש רוקחי בדרך כלל. מאמץ רב הושקע בטיפוח זנים תרבותיים של המין הרפואי לצרכי רוקחות ותעשייה. הזנים התרבותיים הם בעלי גוונים מצהוב ועד חום-אדום, והם נבדלים זה מזה בעוצמות הצימוח, הארומה, ועמידות שונה למחלות. השימוש בעלי הצמח במזון הוא מועט מאוד, באופן יחסי. התפרחות אשר בשימוש רוקחי הן בדרך כלל בעלות צבע כתום וארומה מובהקת. בישראל עיקר הגידול הוא חורפי. אף כי הצמח הוא רב שנתי, מגדלים אותו בד"כ כגידול חד שנתי. הקטיף נמשך עד אמצע-סוף האביב. התפרחות הכתומות – טריות או מיובשות – משמשות גם למזון וכצבען טבעי בתרבויות שונות, אך שימושן העיקרי הוא לרפואת הצמחים.
מהם השימושים המסורתיים של קלנדולה?
לקלנדולה מסורת ארוכה כצמח מרפא. היא גודלה על ידי המצרים, היוונים, ההינדים והערבים, והשימוש הרפואי בה התחיל כנראה במאה ה-12. בשל תקופת הפריחה הארוכה שלה לאורך השנה, היא נקראה על שם המילה הלטינית ,calends המציינת את היום הראשון של כל חודש. הסוכנות האירופית לתרופות (EMA) מכירה בקלנדולה כמוצר רפואי צמחי מסורתי לטיפול סימפטומטי בדלקות קלות בפה או בגרון ובדלקות קלות בעור (למשל, כוויות שמש) וכסיוע בריפוי פצעים קלים .
Salhi ועמיתיו ערכו מחקר אתנו-פארמקולוגי של צמחי מרפא המשמשים באזור רבאט במרוקו. המחקר כלל 65 רופאי צמחים אשר תיארו פרקטיקות מסורתיות בשימוש באזור בצמחי מרפא נגד כוויות עור. דווח כי אבקת תפרחות C. officinalis מפוזרת ישירות על הכוויות או מעורבבת עם דבש ונמרחת כרטיב (poultice. González-Tejero) ועמיתיו אספו נתונים אתנו-בוטניים מאזור הים התיכון, כולל צמחי מרפא המשמשים באזור זה. על פי הנתונים שהוצגו, C. officinalis משמש באיטליה נגד מחלות לב וכלי דם. Neves ועמיתיו ערכו מחקר אתנו-בוטני, בו ראיינו אנשים באזור Trás-os-Montes בפורטוגל. הם דיווחו על שימוש בפרחי קלנדולה מיובשים לטיפול במצבים שונים כגון עצבנות ונדודי שינה, בעיות בכבד ובצהבת, דלקת עיניים, כיבים ובעיות עיכול, ויבלות.
Rosas-Piñón ועמיתיו ערכו סקר אתנו-בוטני באזור Altiplane במקסיקו. מטפלים בצמחי מרפא ומטופלים שרואיינו באזור זה דיווחו על שימוש בחליטות, מרתחים ומי פה העשויים מפרחי ציפורני חתול לטיפול בעששת, מחלות חניכיים, דלקות, כאב שיניים וריח רע מהפה. תושבי אזור Nor-Yauyos בפרו משתמשים בחליטת פרחי הצמח דרך הפה כנוגדת דלקת, ממריצה, מורידה חום ונוגדת עוויתות לכיבים כרוניים ודליות ורידים, או ביישום מקומי כחומר אנטי-פטרייתי וחיטוי לפצעים, פגמי עור, נמשים, נקעים, צלקות ודלקת הלחמית. ניתן להשתמש גם במריחה מקומית של לטקס הצמח, עם אותה השפעה.
המלאים בגבעות קולי בהודו משתמשים בקלנדולה לטיפול בכיבים בקיבה ובתריסריון ודיסמנוריאה, ובאופן חיצוני לחתכים, חבורות, כוויות וצריבות. Lone and Jain ערכו מחקר אתנו-רפואי באזור טאנגמארג בהודו ודיווחו כי מקומיים משתמשים בקלנדולה כמשחה לפצעים וכמיץ מעלי הצמח לכאבי אוזניים. באזור כורדיסטן בעיראק, מרתחים של עלי קלנדולה משמשים באופן מסורתי לטיפול בכיבים וכאבי בטן.
מה מכיל השמן האתרי של קלנדולה ומה חשיבותו?
נראה כי קיימת שונות רבה בהרכב הכימי הכמותי והאיכותי של שמן אתרי של קלנדולה. תכולת השמן האתרי עשויה לנוע בין 0.1 ועד 1% למשקל יבש. השונות בהרכב הכמותי והאיכותי של שמן אתרי של ציפורני חתול עשויה לנבוע מגורמים סביבתיים כגון בית גידול, עונה, גובה, תזונה, קציר ותהליך המיצוי. α-קדינול הוא המרכיב העיקרי של השמן האתרי. דווח כי לתרכובת זו פעילות אנטי-טרמיטית ואנטי-מיקרוביאלית, כמו גם תכונות אנטי-פטרייתיות כנגד פטריות פתוגניות שונות של צמחים. אף כי הזנים השונים אינם מאופיינים בדרך כלל בתכולת השמנים, בבחירת חומר הגלם יש להעדיף זנים בעלי תכולה גבוהה של שמן.
מהם המרכיבים הכימיים העיקריים?
במהלך השנים נערכו מספר מחקרים פיטוכימיים בנוגע להרכב הכימי של קלנדולה, אשר פרטו את הקבוצות הכימיות העיקריות, כגון ליפידים, טרפנואידים, קרוטנואידים, פלבנואידים, קומרינים וקינונים.
טרפנואידים מייצגים כנראה את קבוצת המטבוליטים המשניים הגדולה ביותר מבחינה כמותית בקלנדולה, אך מחקר הפעילות הרפואית התמקד בעיקר בפוליפנולים (חומצות פנוליות ופלבונואידים), קרוטנואידים ופוליסכרידים. חלק מהקבוצות והתרכובות הכימיות אשר בודדו מ- C. officinalis ולהן חשיבות רבה בפעילות הפיטו-תראפית מתוארות בפסקאות הבאות.
לתרכובות הפעילות של קלנדולה יכולה להיות השפעה סינרגיסטית, כאשר הן מיושמות במשותף. מחקרים הוכיחו כי שילוב התרכובות הפעילות בקלנדולה יכול לסייע בהגברת פעילות חומרים אלה בגוף.
פוליפנולים
Rodriguez-Daza ואחרים חקרו את השפעת הפוליפנולים על המיקרוביוטה של המעיים, ואת מנגנוני ההשפעה שלהם. על פי סקירה זו, פוליפנולים יכולים לתקשר עם חלבונים חיידקיים כדי לשנות את המבנה והנזילות של קרום התא, לשנות את שלמות וייצור דופן התא, את המטבוליזם של התאים, ולעכב את התפתחות הביופילם. בנוסף, הם יכולים ליצור כלאט של מתכות חיוניות כמו ברזל, נחושת ואבץ, הנחוצות לחילוף החומרים של חיידקים. יכולתם של פוליפנולים ליצור כלאט של יוני מתכת עשויה לצמצם ביעילות את התפשטות הפתוגנים במעיים.
קרוטנואידים
קרוטנואידים הם פיגמנטים טבעיים החשובים בשל תפקידם בפוטוסינתזה ובבריאות האדם. הם מורכבים משלד פחמן C40 של יחידות איזופרן, אשר כאשר משתנים, יכולים להוביל למגוון של תרכובות.
תכולת הקרוטנואידים בפרחי ציפורני החתול היא בעלת שונות רבה (בקלנדולה הם מצויים גם בעלים ובגבעולים), משתנה בד"כ בין 0.2% ועד ל-3.5%, ותלויה בזן הצמח, בצבע הפרחים הלשוניים והצינוריים, ובגורמים סביבתיים כגון זמן, ומקום הגידול. Goodwin זיהה בעלי הכותרת של ציפורני חתול שישה קרוטנואידים: פיטופלואן, β-קרוטן, γ-קרוטן, פיגמנט X, ζ-קרוטן וליקופן, ואת הקסנטופילים: פלבוכרום, מוטאטוכרום, לוטאין, פלבוקסנטין ומקסנטין. Pintea ועמיתיו חקרו את הקרוטנואידים בתפרחות ארבעה זנים של ציפורני חתול, וזיהו פלבוקסנטין, לוטאין, רוביקסנטין, β-קרוטן, γ-קרוטן וליקופן כמרכיבים עיקריים. הזנים הכתומים הכילו כמויות גבוהות יותר של קרוטנואידים ופחמימנים בהשוואה לזנים הצהובים, שהכילו בעיקר נגזרות מחומצנות. Bakó ועמיתיו חקרו את הרכב הקרוטנואידים של גבעולים ועלי ציפורני חתול, פרחים ואבקנים, וקבעו תכולת קרוטנואידים כוללת של 0.18%, 0.85%, 7.71% ו-1.61% למשקל יבש, בהתאמה. לקרוטנואידים חשיבות בפעילות אנטי-אג'ינג ונוגדת נזקי UV.
פלבונואידים
פלבונואידים הם תרכובות טבעיות חשובות, המורכבות ממבנים פנוליים שונים, ונמצאות בצמחים, פירות וירקות רבים. בהתאם לשינויים במבנה שלהם, ניתן לחלק פלבונואידים לתת-קבוצות שונות, כלומר פלבונים, פלבונולים, פלבונונים, פלבונונולים, פלבונולים או קטכינים, אנתוציאנינים וצ'לקונים. הם מכסים מגוון רחב של פעילויות ביולוגיות בצמחים, והם לוקחים חלק בתפקודים רבים, אך הם נחשבים גם לתרכובות בעלות ערך רפואי רב לבריאות האדם.
נמצא כי תכולת הפלבונואידים בקלנדולה נעה בין 0.2% ל-0.7% ; היא תלויה בזן הצמח, וכן בזמן ובמיקום הגידול. Komissarenko ואחרים בחנו את הרכב הפלבונואידים של ציפורני חתול ובודדו קוורצטין, איזורהמניטין, קוורציטרין, איזורהמניטין, 3-גלוקוזיד ונרקיסין, יחד עם שלושה פלבונואידים חדשים אשר כונו קלנדופלזיד, קלנדופלבוזיד וקלנדופלבוביוסיד.
פוליסכרידים
יש צורך במחקר נוסף כדי להבהיר את מנגנון הפעולה המדויק של פוליסכרידים פקטיים (פקטין) הנמצאים בקלנדולה ואת היישום הטיפולי שלהם. בתאי סרטן בתרבית, תכשירי פקטין הפגינו ציטוטוקסיות ותכונות נוגדות נדידה. ההשפעות האנטי-סרטניות של פוליסכרידים פקטיים כוללות השפעות עקיפות כגון מערכת החיסון, המיקרוביוטה של המעיים וויסות מטבולי, בנוסף להפחתה ישירה של צמיחת תאי סרטן או הפעלת אפופטוזיס.
אילו השפעות רפואיות נמצאו במחקרים על קלנדולה?
השימוש המסורתי בקלנדולה כנגד הפרעות בריאותיות ומחלות שונות הוביל למחקרים וניסויים קליניים נרחבים על פעילותה הפרמקולוגית ואופן הפעולה שלה. מידע על המשמעות הפרמקולוגית של C. officinalis בתחומים השונים מוצג להלן.
האם קלנדולה מסייעת בהפחתת דלקת?
מתן פומי של 250 ו-500 מ"ג/ק"ג משקל גוף בעכברים הביא לעיכוב של 50.6% ו-65.9% של בצקת בכפות הרגליים בהתאמה. השפעה אנטי דלקתית זו נובעת כנראה מעיכוב של ציטוקינים מעודדי דלקת, וציקלואוקסיגנאז-2. תוצאות דומות דווחו עם יישום של אסטרים של פאראדיולים שמקורם בפרחי ציפורני חתול, אשר עיכבו נפיחות הנגרמת על ידי שמן קרוטון בחולדות. מספר גליקוזידים של טריטרפן בודדו מקלנדולה ולהם כנראה חשיבות בהשפעה נוגדת-דלקת. מנגנון הפעולה אינו ברור דיו.
קלנדולה עשויה גם להשפיע על פעילות מקרופאגים על ידי הפחתת ייצור ציטוקינים פרו-דלקתיים כגון IL-6, TNF-α ו-IL-1β. אפנון זה מוביל להפחתת עקה חמצונית ולשכיחות נמוכה יותר של אפופטוזיס (מוות תאי מתוכנת).
כיצד קלנדולה מסייעת לריפוי פצעים?
לקלנדולה פעילות ריפוי-רגנרטיבית. פיברובלסטים חשובים בתהליך ריפוי הפצעים, מכיוון שהם מעורבים במספר תהליכים, כגון פירוק קריש הפיברין והחלפתו במטריצה חוץ-תאית (ECM) ויצירת מבני קולגן. במחקר שבדק את השפעת הריפוי של צפרני חתול על פיברובלסטים של עכברים, דווח כי תמציות אתנוליות של תפרחות הצמח בריכוזים של 1 ו-10 מיקרוגרם/מ"ל הגדילו את מספר הפיברובלסטים ב-61% ו-71%, בהתאמה. השימוש בתמציות פרחים מתנוליות ואתנוליות של C. officinalis בריכוזים של 5 ו-10 מיקרוגרם/מ"ל הגביר את ייצור גורמי הגדילה TGFβ1 ו-bFGF של תאי פיברובלסט עובריים של עכברים ב-12 השעות הראשונות לאחר מריחה, ובכך שיפר את תפקוד הפיברובלסטים במהלך ריפוי הפצע.
Aro ועמיתיו חקרו את השפעות C. officinalis על ריפוי גיד אכילס בחולדות שעברו טנוטומיה. החולדות טופלו במריחה יומית מקומית של 32 מ"ג של קרם קלנדולה 4% על האזור הפגוע במשך 5 ימים. בקבוצה שטופלה בקלנדולה היו ריכוזים גבוהים יותר של חלבונים שאינם קולגנים והידרוקסיפרולין, שהוא אינדיקטור לקולגן הכולל ברקמה. השפעות ריפוי דומות של תמציות פרחי C. officinalis ועלייה בהידרוקסיפרופלין דווחו בעבר בכוויות תרמיות של חולדות. Chandran and Kuttan השתמשו בשלושה מינונים שונים של התמצית, שנלקחה דרך הפה 24 שעות לפני הכוויה והמשיכו את הטיפול מדי יום במשך 10 ימים. הטיפול שיפר משמעותית את מנגנון הריפוי ואת מנגנון ההגנה נוגד החמצון, תוך העלאת רמות הקולגן הידרוקסיפרולין והקסוסאמין.
האם קלנדולה יעילה נגד חיידקים ופטריות?
לקנלדולה פעילות אנטי-מיקרוביאלית. יישום תמציות מתנוליות ואתנוליות של פרחי ציפורני חתול הראה פעילות אנטי-פטרייתית כנגד מינים מסוימים מהסוגים אספרגילוס וקנדידה, כמו גם פעילות אנטי-בקטריאלית. פעילות אנטי-בקטריאלית דומה דווחה גם עבור תמציות עלי קלנדולה כנגד אשריכיה קולי, קלבסיאלה פנאומיונה, סרצינה לוטאה ובצילוס סובטיליס. תמציות מתנוליות של פרחי ציפורני חתול עיכבו את הצמיחה של חיידקים פריודונטליים אנאירוביים ואירוביים פקולטטיביים מסוימים שבודדו מחולים עם דלקת חניכיים. בניסוי בן 240 משתתפים, תמצית אתנולית של הפרחים הראתה יתרון מובהק במניעת אבנית ודלקות חניכיים.
השמן האתרי של הפרחים הראה פעילות אנטי-פטרייתית כנגד פטריות מהסוגים קנדידה ורודוטורולה. שמן אתרי של הפרחים שהופק בזיקוק עיכב צמיחת מושבות של חיידקים שונים (גראם+ וגראם-) וגם של סלמונלה וקנדידה.
האם קלנדולה עשויה לתמוך בטיפול בסרטן?
Ukiya ועמיתיו דיווחו כי שניים מהגליקוזידים של טריטרפן אשר בודדו מפרחי ציפורני חתול, דהיינו קלנדולוזיד F 6′-O-n-בוטיל אסטר וקלנדולוזיד G 6′-O-מתיל אסטר, הראו פעילות ציטוטוקסית חזקה כנגד תאי סרטן המעי הגס, לוקמיה ומלנומה אנושיים במבחנה. במחקר אחד, נחקרה השפעת ציפורני חתול על גרורות של תאי מלנומה B16F-10 בעכברים, ודווח כי תמציותיו הפחיתו גושים בגידולי הריאה ב-74% והגדילו את תוחלת החיים של עכברים ב-43%.
מחקר בשימוש בתמציות פרחי קלנדולה הראה ציטוטוקסיות עדיפה על קוי תאים של סרטן השד.
מלבד פרח הקלנדולה, גם העלים הראו תכונות נוגדות סרטן. מחקר אחד הגיע למסקנה כי חלקיקי ברזל (Fe) ננומטריים המכילים תמצית עלי קלנדולה C. arvensis יכולים לטפל ביעילות בכולנגיוקרצינומה, מכיוון שהיא הראתה תכונות ציטוטוקסיות כנגד קוי תאים ממאירים ופעילות נוגדת חמצון גבוהה. הספציפיות של קלנדולה למקד רק תאי סרטן ללא כל השפעה שלילית על תאים בריאים היא גם תכונתה המיוחדת. נמצא כי תמצית העלים המתנולית של קלנדולה מעכבת ביעילות התפשטות תאי סרטן השד אך אינה משפיעה על תאים נורמליים.
קלנדולה הוכיחה פוטנציאל כתרופה יעילה נגד סרטן שיכולה לגרום לאפופטוזיס בתאי סרטן, לעכב התפשטות, למנוע נדידה, ולמקד בעיות הקשורות לסרטן, והכל תוך הצגת ספציפיות כלפי תאי סרטן מבלי לפגוע בתאים בריאים. מערכות מתן תרופות חדשות המשמשות למתן יעיל של חומרים טיפוליים, כמו אלה שנמצאות בקלנדולה, יכולות לשפר את הטיפול בסרטן השד.
פעילות אנטיגנוטוקסית וגנוטוקסית
Frankič ועמיתיו חקרו את השפעת תמציות של C. officinalis כנגד נזק חמצוני ל-DNA וחמצון שומנים הנגרמים על ידי צריכה גבוהה של חומצות שומן רב בלתי רוויות בחזירים צעירים. התמציות הציגו פעילות אנטיגנוטוקסית והגנו ביעילות על ה-DNA מפני נזק חמצוני. באופן דומה, תמציות של פרחי ציפורני חתול הפחיתו משמעותית את הנזק החמצוני ואת פיצול ה-DNA הנגרם על ידי בליעת אפלטוקסין בחולדות, ובכך הראו פעילות אנטיגנוטוקסית עקב התכולה הגבוהה יותר של תרכובות פנוליות בתמציות. תמציות של C. officinalis המכילות פלבונולים הראו פעילות אנטיגנוטוקסית בריכוזים נמוכים כאשר נבדקו על תרביות תאי כבד חולדה שטופלו בדיאתילניטרוסאמין; עם זאת, לאותן תמציות הייתה השפעה הפוכה בריכוזים גבוהים והן הראו פעילות גנוטוקסית.
האם קלנדולה עשויה להגן על מערכת העצבים?
תמציות פרחי קלנדולה הראו פעילות נוירו-הגנה מפני רעילות עצבית הנגרמת על ידי מונוסודיום גלוטמט בחולדות על ידי הפחתה משמעותית של שינויים התנהגותיים, עקה חמצונית ונזק להיפוקמפוס. פעילות דומה נגד רעילות עצבית הנגרמת על ידי חומצה 3-ניטרופרופיונית בחולדות דווחה עבור תמציות מתנוליות של התפרחות, אשר הפחיתו משמעותית שינויים התנהגותיים, נזק חמצוני ואובדן נוירונים סטריאטליים כאשר ניתנו דרך הפה, במינונים של 100 ו-200 מ"ג/ק"ג ליום. תמציות פרחי קלנדולה הראו פעילות נוירו-פרוטקטיבית כנגד אלצהיימר הנגרמת על ידי אלומיניום כלוריד בחולדות, פעילות נוירו-פרוטקטיבית דומה של תמציות פרחי קלנדולה דווחה כנגד מחלת פרקינסון, במודל של זחלי דג הזברה, בהשוואה לקבוצת הביקורת.
כיצד קלנדולה משפיעה על מערכת העיכול?
תמציות אתנוליות של קלנדולה הראו השפעות הגנה במערכת העיכול בניסויים על חולדות על ידי הגברת רמות הריר והגלוטתיון (GSH), תוך הפחתת ריכוזי הפפסין. תמציות של פרחי C. officinalis עיכבו נגעים בקיבה ודלקות במעי.
האם קלנדולה היא נוגדת חמצון?
Preethi ועמיתיו חקרו את הפעילות נוגדת-החמצון של תמציות פרחי ציפורני חתול in vivo ו- in vitro. דווח כי התמציות לוכדות רדיקלים של סופראוקסיד, הידרוקסיל, ABTS ו-DPPH, כמו גם תחמוצת חנקן, תוך עיכוב חמצון שומנים in vitro. תמצית שניתנה דרך הפה עיכבה את היווצרות הסופראוקסיד במקרופאגים in vivo בעכברים, והגדילה את רמות הקטלאז והגלוטתיון התוך-תאיים, דבר המצביע על פעילות נוגדת-חמצון משמעותית.
האם קלנדולה פועלת גם נגד נגיפים?
Kalvatchev ועמיתיו בדקו את פעילותן של תמציות אורגניות ומימיות של פרחי ציפורני חתול כנגד נגיף הכשל החיסוני האנושי מסוג 1 (HIV-1) ודיווחו כי התמציות האורגניות הפחיתו את פעילות התעתוק ההפוך של HIV-1 באופן תלוי מינון וזמן.
האם קלנדולה מסייעת בהאטת תהליכי הזדקנות העור?
דווח כי תמציות מתנוליות של קלנדולה מעכבות תגובת מייארד, תגובות גליקציה וחמצון ופועלות כחומרים אנטי-סוכרתיים ואנטי-אייג'ינג. אפקט דומה של אנטי-אייג'ינג והגנה מפני אור מדווחת על קרם מבוסס שמן אתרי קלנדולה, כתוצאה מעיכוב אנזימי קולגנאז ואלסטאז.
פעילות הגנה מפני אור
שמן אתרי קלנדולה בפורמולת קרם הראה פעילות הגנה מפני אור במבחנה באמצעות שיטת ספקטרופוטומטריה אולטרה סגולה.
כיצד קלנדולה משפיעה על מערכת החיסון?
שלושה פוליסכרידים שבודדו מפרחי ציפורני חתול הראו פעילות אימונולוגית (פגוציטוזיס) משמעותית בניסויים במבחנה עם גרנולוציטים.
מה מראים המחקרים הקליניים על קלנדולה?
נוגדת כיב
קלנדולה הראתה פעילות נוגדת כיב במחקר שכלל 34 חולים עם כיבים ורידיים ברגליים. קבוצת הביקורת כללה 13 חולים (11 נשים ו-2 גברים) בגיל ממוצע של 64.5 שנים, בעוד שהקבוצה שטופלה בקלנדולה כללה 21 חולים (16 נשים ו-5 גברים) בגיל ממוצע של 66.8 שנים. 1 גרם של משחת קלנדולה לכל סמ"ר של כיב נמרח באופן מקומי פעמיים ביום במשך 3 שבועות בכל מריחה. קלנדולה הראתה הפחתה של כ 42% בשטח הכיב לאחר 3 שבועות, בעוד שקבוצת הביקורת הראתה הפחתה של 14.5% בלבד מהשטח המקורי.
השפעות טיפוליות דומות של תמציות קלנדולה (C. officinalis) נצפו במחקר קליני של 57 חולים עם כיבים ורידיים ברגליים. החולים חולקו לקבוצת ביקורת של 19 (8 גברים ו-11 נשים) בגיל ממוצע של 68 שנים, וקבוצת טיפול של 38 (11 גברים ו-27 נשים) בגיל ממוצע של 63 שנים. שתי הקבוצות נבדקו כל שבועיים במשך 30 שבועות או עד להחלמה מלאה. קבוצת הטיפול טופלה ב-Plenusdermax, תמצית הידרוגליקולית של קלנדולה (C. officinalis). אפיתליזציה מלאה הושגה ב-72% מהחולים שטופלו בקלנדולה, וזמן הריפוי הממוצע היה 12 שבועות בהשוואה לקבוצת הביקורת, שבה הושגה ב-32% מהחולים וזמן הריפוי היה 25 שבועות. התמצית הביאה לעלייה פי 4 באחוז הריפוי לשבוע (7.4%) בהשוואה לקבוצת הביקורת (1.7%).
מניעת רדיו-דרמיטיס
קלנדולה הוערכה מבחינת השפעתה הטיפולית כנגד דרמטיטיס כתוצאה מקרינה, ב-51 חולים עם גידולי ראש וצוואר. קבוצת הביקורת כללה 27 חולים שקיבלו טיפול בחומצות שומן חיוניות (EFA) למניעה וטיפול ברדיו-דרמיטיס, וקבוצת הניסוי כללה 24 חולים שטופלו במוצר וזלין המכיל 4% שמן קלנדולה. לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין שתי הקבוצות עבור רדיותרמיטיס דרגה 1 ו-3; עם זאת, קלנדולה הייתה יעילה יותר מ-EFA במניעת התפתחות רדיותרמיטיס דרגה 2. במחקר קליני של חולים שעברו טיפול בקרינה לאחר ניתוח לסרטן השד, נצפתה השפעה טיפולית דומה של קלנדולה כנגד דלקת עור חריפה כתוצאה מקרינה. החולים חולקו לשתי קבוצות, כאשר 128 משתתפים טופלו בטרולאמין ו-126 בקלנדולה. המשחות נמרחו על העור המוקרן פעמיים ביום או לעתים קרובות יותר במהלך טיפול בקרינה כאשר הופיעו כאב ודלקת עור. דרמטיטיס חריפה בדרגה 2 התרחשה ב-41% מהחולים שטופלו בקלנדולה, נתון נמוך משמעותית מאשר בקבוצת הטרולאמין (63%). קלנדולה הפחיתה כאבים הנגרמים מקרינה, והחולים נזקקו להפסקת טיפולי קרינה בתדירות נמוכה יותר.
מניעת דלקת מוקוזיס בלוע (oropharyngeal)
במחקר קליני של 40 חולים עם סרטן צוואר וראש שעברו טיפולי קרינה, תמציות ציפורני חתול הפחיתו את עוצמת דלקת המוקוזיס בלוע (אורופרינגיאל). מחצית מהחולים חולקו לשתי קבוצות, אחת מהן קיבלה שטיפת פה המכילה 2% תמצית קלנדולה והשנייה פלצבו. הטיפול ניתן פעמיים ביום במשך 7 שבועות, כאשר 5 מ"ל הוחזקו בחלל הפה למשך דקה אחת. טיפול בקלנדולה הפחית משמעותית את עוצמת דלקת המוקוזיס בהשוואה לקבוצת הפלצבו, דבר שניתן לייחס ליכולת נוגדת החמצון ולפעילות סילוק הרדיקלים החופשיים של הקלנדולה.
ריפוי פצעי כוויות
קלנדולה הראתה השפעות ריפוי בחולים עם כוויות מדרגה שנייה. 60 חולים חולקו לשתי קבוצות של 30 חולים כל אחת. בנוסף לטיפולים שקיבלו, הקבוצה הראשונה טופלה בכמוסה של 2 גרם של C. officinalis מדי יום במשך שבועיים, בעוד שהקבוצה השנייה קיבלה פלצבו. הפצעים בשתי הקבוצות הוערכו בימים 1, 7 ו-15 באמצעות כלי הערכת הפצעים של בייטס-ינסן (BWAT). ציוני ריפוי הפצעים עלו מיום 1 ליום 15 בשתי הקבוצות. ריפוי הפצעים היה טוב יותר בקבוצת הטיפול מאשר בקבוצת הביקורת, ו-C. officinalis האיץ ביעילות את הריפוי של פצעי כוויות מדרגה שנייה.
השפעות נוגדות פלאק ודלקת חניכיים
במחקר שנערך על 240 משתתפים שסבלו מדלקת חניכיים, קלנדולה הפחיתה ביעילות דלקת חניכיים ופלאק. החולים חולקו לשתי קבוצות של 120 משתתפים והתבקשו להשתמש במי פה של 8 מ"ל שסופקו להם פעמיים ביום במשך 6 חודשים. מי הפה של קבוצת הבדיקה הכילו 2 מ"ל של תמיסת קלנדולה ב-6 מ"ל של מים מזוקקים, וקבוצת הביקורת הכילה 8 מ"ל של מים מזוקקים (פלצבו). מדד הפלאק (PI), מדד החניכיים (GI), מדד הדימום במעיים (SBI), ומדד היגיינת הפה הפשוט (OHI-S) נקבעו בתחילת המחקר, בחודש השלישי ובחודש השישי להערכה. קבוצת הבדיקה שטופלה בצפורני-חתול הראתה ציונים נמוכים משמעותית עבור PI, GI ו- SBI, עם ירידה של 28%, 29% ו-24% בהתאמה, בעוד שציוני קבוצת הביקורת נותרו ללא שינוי או עלו מעט. לאחר החודש השלישי, כל החולים עברו הסרת אבנית, ושתי הקבוצות הראו ירידה משמעותית בPI, GI וSBI – בחודש השישי, אך ירידה זו הייתה גדולה יותר בקבוצת הבדיקה, דבר המצביע על השפעת הקלנדולה בהפחתת דלקת חניכיים ופלאק .
האם קלנדולה בטוחה לשימוש ומהן תופעות הלוואי האפשריות?
קלנדולה נחשבת בדרך כלל בטוחה לשימוש. מחקרים במבחנה לא גילו השפעות רעילות חמורות. שמן אתרי של C. officinalis לא הראה השפעות רעילות או שליליות בבדיקות רעילות עורית חריפה ותת-כרונית עבור מינונים של 20 מ"ל/ק"ג ועד 10 מ"ל/ק"ג למשך 90 יום, בהתאמה. תמציות קלנדולה הידרוקסי-אלכוהוליות לא הראו רעילות כלשהי בבדיקות חריפות במינונים של עד 5 גרם/ק"ג ובבדיקות רעילות תת-אקוטיות במינונים של עד 1 גרם/ק"ג למשך 30 יום בהתאמה, אולם חלה עלייה ברמות חנקן אוריאה ואלנין טרנסאמינאז בדם. מחקרים דומים שבחנו רעילות אוראלית אקוטית ותת-כרונית של תמציות קלנדולה לא דיווחו על מקרי מוות או רעילות במבחן האקוטי של מינונים של 2 גרם/ק"ג, אך במבחן התת-כרוני מינונים של עד 1 גרם/ק"ג למשך 90 יום השפיעו על פרמטרים שונים כגון המוגלובין, אריתרוציטים, לויקוציטים וזמן קרישת דם, כמו גם אלנין אמינוטרנספראז, אספרטט אמינוטרנספראז ופוספטאז אלקליין, דבר המצביע על רעילות נמוכה. דווח כי לחלק מתמציות ציפורני החתול המכילות פלבונולים השפעות גנוטוקסיות בריכוזים גבוהים.
פורמולות קלנדולה ששימשו במספר מחקרים קליניים לא הראו תופעות לוואי, רעילות, תגובות אלרגיות או רגישות. עם זאת, מחקר שנעשה באמצעות בדיקת טלאי מצא כי 9 מתוך 443 חולים הפגינו רגישות ל-C. officinalis, דבר המצביע על פוטנציאל לתגובות אלרגיות אצל חלק מהאנשים. באופן דומה, במחקר שבדק אלרגנים במוצרי קוסמטיקה, משתתף אחד מתוך 119 הראה תגובה חיובית לתמצית קלנדולה 10% באלכוהול. מחקר שכלל 16 חולים עם דלקת עור שנבדקו על טלאי עם אלרגנים סטנדרטיים ואלרגנים ותמציות של צמחים מורכבים דיווח על תוצאות דומות. פרחי קלנדולה טריים או קפואים למשך עד 6 חודשים, אבקת קלנדולה ותמצית קלנדולה 10% במריחה גרמו לתגובה חיובית אצל מטופל אחד כאשר מרחו במשך 24 שעות. בדיקת טלאי נוספת שכלל 1032 משתתפים שנבדקו עם סדרת הסטנדרטים האירופית ומספר בסיסי משחות, דיווחה כי 2 משתתפים הראו תגובה חיובית לתמיסת קלנדולה 10% .
מה ניתן ללמוד מהמחקרים על קלנדולה?
לסיכום, לצמח צפרני החתול הרפואיות היסטוריה ארוכה ומגוון שימושים מסורתיים באזורים רבים בעולם, והוא מכיל מגוון רחב של קבוצות כימיות ומרכיבים בעלי חשיבות פרמקולוגית. כתוצאה מכך, הוא היה נושא למחקרים רבים על סגולותיו הרפואיות וכן ניסויים קליניים שבדקו את יעילותו במצבים שונים, המתוארים בפירוט בסקירה זו. מכיוון שקלנדולה בטוחה לשימוש וישנם מעט דיווחים על תופעות לוואי, היא נמצאת בתרופות רבות לשימוש חיצוני, ריפוי פצעים ודלקות, אך היא קיימת גם בשוק צמחי המאכל וצמחי המרפא לשימוש פנימי. אנו מקוים כי המידע במפורט בסקירה זו עשוי לעודד את המחקר לכיוונים נוספים, ואת הציבור לבדוק שימושים נוספים לצמח.
התפלגות תרכובות בעלות פעילות ביולוגית הכלולות בקלנדולה וריכוזן משתנים, עובדה המובילה לחוסר עקביות בפרופיל הכימי. שונות זו מיוחסת לחומר צמחי שונה, תנאי גידול, שיטות קציר ועיבוד לאחר הקציר. על היצרנים להגדיר שיטות ייצור סטנדרטיות שיכללו את תנאי הגידול המומלצים, בקרות קטיף וטיפול לאחר הקטיף. אלה עשויים להוביל לעקביות גבוהות יותר בריכוזי התרכובות הפעילות הרצויות, אשר יגביר את ערכן הטיפולי. למרות שתכונות הריפוי של פורמולציות קלנדולה שונות נבדקו כנגד מצבים בריאותיים רבים, חלק מהמנגנונים העומדים מאחורי השפעות אלו עדיין אינם מובנים במלואם. יש להבהיר את האינטראקציה בין התרכובות הביו-אקטיביות לבין התהליכים הפיזיולוגיים, כדי לשפר את יעילות ההשפעות הפרמקולוגיות.
מחקרים נוספים יכולים להתמקד בחקירת מנגנוני הפעולה העומדים מאחורי השפעות פרמקולוגיות מסוימות, כמו גם בבידוד ובזיהוי התרכובות הפעילות האחראיות.
יישום חדשני של ננוטכנולוגיה ברפואה מצביע על אפשרויות לניצול תמציות של קלנדולה לפיתוח מנגנוני drug delivery חדשים. בשל תכונותיה האנטי-דלקתיות, נוגדות החמצון ונוגדות גידולים, תמצית קלנדולה הראתה פוטנציאל כחומר טיפולי במערכות הולכת תרופות לטיפול במחלות שונות, כולל ריפוי פצעים וסרטן. ניתן לשלב אותה במגוון של תכשירים כדי לשפר את יעילותם ובטיחותם.
מקורות:
1. Ovinuchi Ejiohuo, Samson Folami, Abdulkadir Yusif Maigoro. Calendula in modern medicine: Advancements in wound healing and drug delivery applications. European Journal of Medicinal Chemistry Reports, Volume 12, 2024, 100199,. ISSN 2772 https://doi.org/10.1016/j.ejmcr.2024.100199
2. Lucia-Florina Popovici, Simona Oancea. Calendula officinalis – Overview on applications and pharmaceutical uses. Current Trends in Natural Sciences, Vol. 13, Issue 25, pp. 268-279, 2024. https://doi.org/10.47068/ctns.2024.v13i25.032
3. Ilias Zournatzis, Vasileios Liakos, Savvas Papadopoulos, Eleni Wogiatzi. Calendula officinalis – A comprehensive review. Pharmacological Research – Natural Products. Volume 6, March 2025, 100140. https://doi.org/10.1016/j.prenap.2024.100140
Medicinal in Israel - The experience gained at "Al Alim" in acclimatizing new species may also be useful for similar processes in other
New Medicinal Plant Crops in Israel
By Peretz Gan, Founder and CEO of "Al Alim – Medicinal Herb Center"
Al Alim – Medicinal Herb Center" is an integrative company for the cultivation, production and marketing of culinary and medicinal plants, located in Moshav Tsippori (A village in the Lower Galilee). Since 1984, "Al Alim" has invested efforts in introducing and developing new crops in the field of medicinal plants.
In the early 1980s, FEVERFEW (Tanacetum parthenium, Asteraceae) was first brought to Israel from Britain by the BOTANICARE, then an Israeli company, and its cultivation was first attempted in Moshav Tsippori in 1984 (also in Kibbutz Kfar Hanassi). Since then, new species have been added to the plant beds on the farm every year. In total, over 150 different species were introduced on the farm between 1984-2024, of which approx. 100 species were successfully incorporated into the farm's commercial production.
"Al Alim Medicinal Herb Center" is a privately owned and operated company. Although its primary goal is production, the success in cultivation had a number of additional effects:
1. Increasing the use of medicinal plants in Israel, by making available local fresh produce to shops, herbalists and the nutritional supplement and plant-based cosmetics industry.
2. Making savings on import costs, transportation and storage of imported raw materials.
3. Strengthening the safe use of medicinal plants and nutritional supplements, by production without the use of pesticides, also by allowing for quality control by local authorities.
4. Fostering collaborations with local initiatives, for the purpose of research and development of unique products or innovative production processes.
The new crops were all tested for the first time in "Al Alim", were presented to visitors to the farm and offered to the company's customers and interested entrepreneurs. Over time, some of these crops were also adopted by other growers in Israel.
From the commercial perspective, most of the projects were on a small scale, in accordance with the size of the market in Israel for these products. The production volume of some of these crops started with no more than a few kilograms per year for each crop, and was increased gradually, as demand grew for the products.
Propagation materials was sourced, in part, from variety of wild plant species in Israel, which had not been tried in agricultural cultivation until then, mostly because of limited existing demand. Imported spice products also provided some of the propagation material (seeds or rhizomes). A large group of botanical species came from the ornamental field – private gardens or nurseries that grew the plants for ornamental purposes only. The new species were brought to Israel for the first time, in part by gardeners, botanical gardens or collectors, but had not been tried in Israel as agricultural crops.
The parties interested in these innovations are diverse, including commercial companies, professionals in the fields of nutrition, complementary medicine and cosmetics. A wide range of potential users, producers and mediators, was targeted for marketing.
Israel has some several hundred Traditional Chinese Medicine practitioners who use dried plants, which are specific to this traditional medicine, and usually imported from China. After research and attempts a number of suitable species have been tried and selected to be used in local in traditional Chinese medicine.
For the purpose of the crop introduction, we have used the growing facilities available to us on the farm: a nursery, open field or greenhouses and net houses (for shading). The various facilities widen the possibilities for growing under different conditions. During the acclimatization of most species, no pesticides were used at all. The degree of natural resistance determined their future: only the strongest survived and were kept…
Below is a partial (sample) list of the crops.
Among the crops we have tested for the first time in Israel were a few medicinal tree species: Ginkgo biloba, Black walnut – Juglans nigra, Black elderberry Sambucus nigra.
Tropical and Subtropical climate species: Turmeric – Curcuma longa: various types: "Mika" – sweet, orange; "Itamar" – a variety originating from Brazil, "Samson" – light-colored rhizome, vigorous growth, and another variety currently under test; Galangal – Alpinia galangal (first marketed in Israel just recently), Taro – Colocasia esculenta, Tinospora cordifolia, Japanese honeysuckle – Lonicera japonica.
Wild plants of Israel that were first grown commercially in Israel, at "Al Alim":
Abraham's bush – Vitex agnus-castus, Sticky toadstool – Inula viscosa, dyed fawn – Rubia tinctoria, Hairy two-tooth – Bidens pilosa, large chives – Asphodelus racemosa, common chicory – Cichorium pumilum, Common starflower – Stellaria media, Curly dock – Rumex crispus, Bald licorice – Glycyrrhiza glabra. Several other species are harvested from the wild around the farm, but have not been introduced into agricultural cultivation (yet).
Besides the crops that were introduced successfully, dozens of botanical species were tried but subsequently abandoned, for reasons of climatic, agricultural or marketing unsuitability.
Over a period of approximately 30 years, the "Al Alim" farm in Tsippori, Israel has created a unique experience in growing about 250 medicinal species, more than 100 of which are new cultivation in the state of Israel, and some of which are new to this region of the world. There is an ongoing challenge in the field of acclimatization, which would capture the imagination of those involved, provide employment and income for workers, and most importantly – may bring new ideas for answering nutritional and medical needs.
The experience gained at "Al Alim" in acclimatizing new species may also be useful for similar processes in other countries. We welcome your contact for further details.
Note: If you discover an error or inaccuracies in this article, please report them to us at alalim.p@gmail.com
נטייה גוברת להשקיע בתזונה ורפואה מונעת קומפטביליות בתזונה ובשילוב עם תרופות
תכונות: חיזוק מע' חיסון, נוגדות סרטן, נוגדות דלקת
“מזון-על, מזון חדש”
תכולה גבוהה של חומרים פעילים, ביניהם בטא-d-גלוקאנים, הנחשבים לסיבים תזונתיים, תרכבות פנוליות ואחרות.
בעלות תכונות נוגדות-סרטן, נוגדות חמצון, נוגדות סוכרת, ומחזקות המע' החיסונית. מפחיתות תופעות לואי בטיפול נוגד סרטן. משפרות עיכול ונוגדות השמנה.
ראיות על פעילות רפואית: מחקר In vitro, in vivo, מחקרים קליניים ארוכי טווח.
תפטיר (מיצליום) לעומת גופי פרי כתוספי תזונה–
הרעיון: ייצור של חומר אורגני בעל תכונות תזונתיות ובריאותיות גבוהות, בטוח לשימוש, בעלויות נמוכות ותוך שימוש בתוצרי לוואי (פסולת) ממקור אורגני (שימוש בפרמנטורים)
חיסכון בזמן ובעלויות ייצור.
עם התפטיר בהכרח מגיע גם חומר המצע (פחמימה)
החוק בארה"ב מחייב ציון מקור חמר הגלם ( X%תפטיר)
האם התפטיר זהה בתכונותיו לגוף הפרי?
תכונות התפטיר משתנות עם סוג המצע, טמפרטורה, אור, חמצן, נוטריינטים וכו'. כל אלה מביאים לביטוי גנטי שונה.
Agaricus blazei ארגוסטרול גבוה באופן מובהק בתפטיר. חלבון: דומה
שרשראות המורכבות ממולקולות של גלוקוז, הקשורות בקשר ביתא. ככל שהשרשרת מסועפת יותר, עולה הפעילות האימונוסטימולנטית שלה.
ANTIOXIDANTS
ERGOTHIONEINE
סטטינים
אופני שימוש:
חומר טרי
יבש
בישול
אבקה
מיצוי מימי
מיצוי אלכוהולי
תמצית יבשה
תמצית סטנדרטית
חומרים מבודדים
אופן נטילה ומינונים לדוגמא:
ריישי: סירופ, מרק, חליטה, זריקות, אבקה -כמוסות, טבליות, טינקטורות, אבקה מעורבת עם דבש, תמציות בוטניות (מיצוי יבש). מינון מומלץ: 3 טבליות 1ג' * שלוש פעמים ביום, טינקטורה בריכוז 1:5, 10 מ”ל, שלוש פעמים ביום. סירופ: 4-6 מ”ל ליום.
מיצוי כפול מים ואלכוהול:
מיצוי פטריות לעומת שימוש בפטריה הגלמית כתוסף תזונה:
ריכוז גבוה של פיטוכימיקלים–פוליסכרידים ובטא-גלוקאנים
פחות חלבון, מינרלים, ויטמינים
ניקיון ממזהמים
סטנדרדיזציה
ניצול תעשייתי. ניתנים לשילוב במזון ומשקה, עם רכיבים אחרים
מתגייש בקלות (גם אבקה)
זמינות ביולוגית: למיצויים גבוהה יותר (דופן תא הפטרייה)
שיטאקי Lentinula edodes shitake
פטריית מאכל בעלת טעם נעים. בסין וביפן, שימשה למזון ולרפואה כבר לפני אלפי שנים. מכילה: חלבונים 25.9%, , פחמימנים 67%, שומנים –בעיקר חומצה לינולאית, סיבים מסיסים ובלתי מסיסים, מינרלים, בעיקר סידן, ויטמינים B2 ו- C, וכן: ריכוזים גבוהים של ergosterol, הופך בהשפעת קרני השמש לויטמין D. חשיפת הפטריה לאור שמש במשך שלוש שעות ביום גורמת לעלייה של פי 5 בתכולת ויטמין D2.
ריכוז ויטמין D2 ב- 100 ג’ (משקל יבש) של הפטריה הוא 873-4380 יחידות IU.
פטריה הגדלה על מצע עשיר מכיל מינרלים רבים: K, Ca, Mg, Mn, Cd, Fe, Ni, Cu, P, Zn, Br, Rb.
מיצויים ספציפיים משיטאקי:
מפיקים מהפטריה שתי הכנות בעלות פעילות פרמקולוגית: Lentinan- פוליסכריד המרכיב את דופן התא.
LEM- (Lentinula Edodes Mycelium Extract)- הוא מיצוי שמכינים מהתפטיר. הוא מכיל 24.6% חלבון, 44% סוכרים.
בנוסף, מכיל המיצוי ויטמין B, בעיקר B2, Ergosterol -ו B1 ו- eritadenine: מסייע להורדת רמת הכולסטרול.
Lentinan משפעל תאי הרג טבעיים, מגביר ייצור של מקרופאגים, ממריץ של לימפוציטים מסוג ,T-helper cells ממריץ ייצור TNF-Tumor Necrosis Factor.
פעילות אנטי-ויראלית: הוכיחו שגם ל– LEM וגם ל– lentinan יש פעילות המעכבת התרבות של וירוסים.
הוכיחו השפעה חיובית של lentinan על חולים ב– CFS עייפות כרונית.
התוויות:
כל מקרה של תפקוד לקוי של מערכת החיסון, כולל סרטן, איידס ואלרגיות. במקרים של שפעת והצטננות החוזרות לעתים קרובות, זיהומים עם קנדידה, וכן להורדת רמת הכולסטרול.
מרידיאן היעד הוא הריאות והכליות. הפטריה מחזקת את ה- yang של הכליות ואת ה- yin של הריאות. מומלצת לטיפול בכאבי גב תחתון, אימפוטנציה, שיעול וכאבים בחזה. היא מסייעת להחלמה ממחלה ולשיקום הגוף. cordycepicacid, cordycepin
הכנות ומינון:
חליטה או אבקה 3-9 ג’ פעמיים ביום, או 1 גר’ של מיצוי יבש.
פרמקולוגיה:
מגבירה חלוקה של כדוריות דם אדומות, אימונוסטימולנט. מגבירה פאגוציטוזיס, מגבירה פעילות של תאי -B לימפוציטים ומחישה ייצור נוגדנים. הגברת הפעילות של מערכת החיסון התקבלה במקרים של תת-פעילות של המערכת, ולא במקרים של פעילות תקינה. לפטריה השפעה מרגיעה על מערכת העצבים, מרחיבה סימפונות וכלי דם. הפוליסכרידים הם אנטי-סרטניים והראו עיכוב של סרטן הריאות.
התוויות:
לטיפול באסתמה, בסוגי סרטן שונים, לסיוע בהרפיית שרירים, למקרים של אי-ספיקת כליות, להמרצת המערכת האנדוקרינית, למקרים של עייפות ותשישות, לשיעול כרוני, אימפוטנציה, חולשה ואנמיה.
• הפטריה מסייעת במקרים של מחלות כבד, מורידה עודף כולסטרול וטריגליצרידים, מסייעת להורדת רמות של LDL ומעלה רמות של HDL. מאטה תהליכי הזדקנות. תוצאות טובות התקבלו לאחר טיפול של שלושה חודשים בחולי סרטן הריאות. פטריות תרבותיות ובר היו יעילות במקרים של אי-ספיקת כליות כרונית. מחקר נוסף הראה שיפור במקרים של טיניטוס שנגרם על ידי הצטברות של נוזלים באוזן התיכונה.
מינון: 2 גר’ שלוש פעמים ביום במשך 30 יום.
רעילות: לא נמצאה רעילות.
פוריה Wolfiporia extensa, FU LING(Poriacocos)
פעילות: דיורטי, מחזק של הלב, מרגיע, משכך כאבי בטן.
רפואה מסורתית: מרידיאן היעד של הפטריה הוא הטחול, הכליות ושלפוחית השתן. דיורטי, מייבש עודף לחות, מומלץ לטיפול בבצקות, שתן מועט, כאבים בהטלת שתן.
התוויות: לטיפול בבצקות, כאבי בטן, צבירת מים בגוף, הפרעות שינה, חוסר תאבון, כיב קיבה, הצטברות ליחה. הכנות ומינון: מירתח, 9-15 ג’ ליום.
מייטאקי Grifola frondosa Maitake
פטריה רב-שנתית הגדלה על שורשים של צמחים. מאכל משובח עם טעם עדין ונעים מאוד. פופולרית מאוד ביפן: מאכל מחזק, משפר איכות החיים, מאט תהליכי הזדקנות, מוסיף חיוניות, מונע עייפות, מונע סרטן ויתר לחץ דם.
פעילות: אימונוסטימולנט. ההשפעה על מערכת החיסון מיוחסת לפוליסכרידים בעלי שרשראות beta-D-glucans. פעילות ממריצה של הפטריה הוכחה על מקרופאגים, על תאי T-לימפוציטים ועל תאי הרג טבעיים.
פעילות אנטי-סרטנית הוכחה במקרים של סרטן השד, המעי הגס, הריאות, הקיבה, הכבד ולויקמיה.
פרקציה שבודדה מהפטריה: פרקציה D.
השרייה של הפטריה במים חמים והוספת אלכוהול בריכוז של 80% למים. למשקע שנוצר מוסיפים חומצת חומץ ואלקלי. פעילות אנטי-סרטנית. מסייעת לשיקום הכבד במקרים של הפטיטיס כרוני.
סיכום: לחיזוק של מערכת החיסון, למניעת סרטן, כסיוע לחולי סרטן המקבלים טיפול כימותרפי, כסיוע לחולי איידס.
תמציות של טראמטס הוכחו כמאריכות חיים במקרים של גידולים ממאירים במעיים, בשילוב עם כימותראפיה. גם מאריכות שרידות ללא מחלה, לאחר ניתוח. נוגדת חמצון במצבי עקה ודלקות.
פטריה אכילה, יכולות חזקות נוגדות חמצון גם במיצליום. היסטוריה של שימוש בסין. שם סיני: YUN ZHI.
פעילות: neuroprotection, hypolipidemic effects, immune-modulating effects, and anticancer effect Trametesvers.also been revealed to have wound healing, antidiabetic, antimicrobial, antifibrotic, neurotrophic, and anti-inflammatory effects.
ריישי Ganoderma lucidum
שימוש מסורתי:
טיפול בהפטיטיס כרוני, נפריטיס, יתר לחץ דם, ארטריטיס, נוירלגיה, נדודי שינה, ברונכיט, אסטמה וכיב קיבה. שימוש ממושך מומלץ כדי להאריך את תוחלת החיים. נחשבת למחממת, אחד מה- tonics הטובים ביותר. טעמה תפל לא אכילה.
פעילות:
אימונוסטימולנטית הודות לפוליסכרידים. ממריצים פעילות של תאי הרג טבעיים. אנטי סרטנית. עיכוב של סרטן הכבד. הפוליסכרידים מגבירים סינתיזה של DNA ע"י תאי הטחול. מגבירים ייצור של DNA ו- RNA במח העצם. הטריטרפנים מקנים לפטריה תכונות של אדפטוגן, אנטי אלרגי ומוריד לחץ דם. המרכיב הפעיל ביותר כאנטי אלרגנית – חומצות ganodericacid , מעכבות שחרור היסטמין.
התוויות:
לטיפול בברונכיט, מחלות לב, יתר לחץ דם, סרטן, לחיזוק כללי, לשיפור איכות השינה, להגברת עמידות למחלות זיהומיות, לטיפול במצבי אלרגיה, במקרים של הפטיטיס, נפריטיס, כיב פפטי, סחרחורת, עצבנות מרובה. ביפן מומלץ הריישי כסיוע לטיפול בסרטן. לנשאים של וירוס האיידס HIV, ווירוסים אחרים. בשימוש חיצוני, להגנה על העור בפני קרינה אולטרה סגולית.
הכנה ומינון: מגוון אופנים: סירופ, מרק, חליטה, זריקות, כדורים, טינקטורות, אבקה מעורבת עם דבש.
מינון מומלץ: 3 כדורים של 1 ג' * שלוש פעמים ביום,
טינקטורה בריכוז 1:5 , 10 מ"ל * שלוש פעמים ביום.
סירופ 4-6 מ"ל ליום.
הריישי היא פטריית מאכל (קשה עד בלתי…) לא נמצאה בה רעילות כלל.
ריישי- פעילות אנטי דיאבטית
לריישי- Ganoderma יש השפעה הדומה לזו של האינסולין. גורמת לירידה ברמת הסוכר בדם. הוצעו שלושה מנגנונים לפעילות ההיפגליקמית של הריישי: העלאת רמות האינסולין העלאת השימוש בגלוקוז ברקמות היקפיות העלאת המטבוליזם של הגלוקוז בכבד. הפעילות ההיפוגליקמית הייתה חזקה ביותר אחרי 3-7 שעות, כאשר שהשתמשו בריישי מומס במים.
מנגנונים להורדת סוכר על ידי פטריות כתוספי תזונה
alter gut microbiom
decrease glucose absorption
lower serum glucose levels
increase glucose uptake by the cells
increase/decrease insulin production by β-cells in pancreas
alter lipid metabolism-increase utilization of FFA as energy source in muscle
alter adipose tissue function
reduce pre-inflammatory cytokine levels
reduce/induce weight loss
נכתב על ידי: פרץ גן. כל הזכויות שמורות. אין להעתיק. עריכה גרפית: טליה בן דוד.
מרווה רפואית ומשולשת- סקירה על ההבדלים בין המינים הכוללת חומרים פעילים, שימוש מסורתי, פולקלור ותיאור בוטני. לינק למאמר ולרכישה >
הסקירה עוסקת בהבדלים ביןמרוות כלאים שנעה בין מרווה רפואית בלקנית (Salvia officinalis) לבין המרווה הישראלית האנדמית שהיא המרווה המשולשת (Salvia fruticosa)
מרווה רפואית
תיאור בוטני-
מרווה רפואית היא בן-שיח זקוף מסועף ומתנשא, גובהו מ-70 עד 120 ס"מ, בסיסו מעוצה, פרחיו גדולים (2 ס"מ) והא מפריש שמן אתרי נדיף וריחני כשממוללים את אבריו.
העלים הריחניים, נגדיים, פשוטים, דמויי אזמל ומוארכים. ראשם הארוך מחודד ובסיסם הקצר מעוגל אך אינו סימטרי (החלק הימני של הבסיס מעט גדול מהשמאלי), אורכם 2.5 עד 5.5 ורוחבם 2 עד 3 ס"מ. בעלים צעירים מכוסה הצד העליון בשערות פלומתיות ובעלים המבוגרים לרוב הם חסרי שיער ומקומטים.
הפרחים בעלי עטיף כפול וסימטריה דו-צדדית, צבעם סגול כהה כחול, ארגמני או לבן ואורכם כ- 20 מ"מ. הגביע ארגמני כהה.
חומרים פעילים-
שמן נדיף (כ13% מסך הצמח; כולל מונוטרפנים [כ- 10-60% a-thujone, כ4-36% b-thujone, כ5-20% camphor, כ1-15% cineole], ססקוויטרפנים [a-humulene, b-caryophyllene, viridiflorol]), פנולים (כ- 3.5% מסך הצמח, נגזרות caffeic acid, ביניהן עד 3.3% rosmarinic acid), טאנינים (2-8% מכלל הצמח, לא ברור כמה מתוכן בעלים), חומרים מרירים- דיטרפנים (carnosic acid ונגזרתו carnosol, עד 3.5%), טריטרפנים (עד 3.5% ursolic acid, עד 0.4% oleanolic acid), פלובונאידים (כ- 1.1% מסך הצמח, בעיקר salvigenin, luteolin ונגזרותיהם), סטרולים (b-sitosterol, stigmasterol). (6)
*עקב תכולת התוג'ון במרווה רפואית, אין לחרוג מהמינון המומלץ של מיצויים אלכוהוליים (1:3, 45% אלכוהול 3-9 מ"ל ביום)
פעילות-
מכווץ, אנטיספטי, נוגד עוויתות, מפחית הזעה, חומצה רוזמרינית פועלת כאנטי דלקתית, מפסיק ייצור חלב בזמן הנקה. (6)
שימוש מסורתי-
לטיפול בדלקות גרון הצטננות ושיעול, לטיפול בזיהומים של דרכי העיכול, להסדרת מחזור חודשי, תסמונת גיל המעבר, אמנוריאה, דיסמנוריאה, PMS, למקרים של הזעת יתר.
שימוש חיצוני- לדלקות חניכיים ופצעים בפה- שטיפות פה. לדלקות גרון- גרגור. למניעת זיהום של פצע ולטיפול בפצעים מזוהמים – קומפרס עם מרתח מהצמח או רסק של עלים טריים. (6)
מרווה משולשת-
תיאור בוטני-
מרווה משולשת היא שיח אפור, שבסיסו מעוצה ומתנשא לגובה של 0.5 עד 1.5 מטרים. הוא מכוסה בשערות צמריות הדוקות ומפריש שמן אתרי נדיף וריחני.
הגבעולים זקופים אפורים, צמירים ועולים מבסיס הגזע המעוצה. הם מכוסים בשערות פשוטות, לבנות, ארוכות, רכות וצפופות. הגבעולים המעוצים עם ארבע פאות. בעת הפריחה מתפתחים בראשי הגבעולים עפצים כדוריים, דמויי תפוחים קטנים ייחודיים, שיפים למאכל בצעירותם ובראשם עלים קטנים. העפצים במרווה משולשת נוצרים כתגובה להטלת ביצים על ידי צרעה קטנה שמוביל לחלוקה מואצת של תאים והסעת חומרי מזון ומים עבור הזחלים. צורת העפץ קבועה במרווה משולשת והיא מזכירה כאמור תפוח קטן ירוק שבראשו קבוצת עלים. העפץ של השנה הקודמת אפור ומחורר בנקבים רבים שמתוכם יצאו הצרעות הזעירות שהתפתחו בו.
העלים נגדיים, בעלי פטוטרת, ואורכם 2 עד 5 ס"מ. העלים, פשוטים או חלק מהם מורכבים משלושה עד חמישה עלעלים ברורים מאוד (מכאן שמה). הם מקומטים, בעלי מרקם קטיפתי, דמויי ביצה.
יהודי תימן משתמשים בצמח לשיכוך כאבי אוזניים. יהודי תוניס- להקל על כאבי בטן ויהודי מרוקו- כסם משתן. ערביי הארץ והארצות השכנות משתמשים במרוה בעיקר לטיפול בתחלואים של מערכת העיכול ובהם- כאבי בטן, שלשול, קלקול קיבה ועודף גזים.
בלבנון משמש משרה מימי מן העלים כמזור למחלות כבד. רופאי הצמחים במזרח התיכון ממליצים להשתמש במרוה להסדרת המחזור החודשי, להגברת הפריון, לחיזוק שרירי הרחם לפני ואחרי הלידה ולטיפול בבעיות של גיל המעבר. המרוה מסייעת לפתיחת דרכי הנשימה ומקלה במקרי נזלת וכאבי גרון. גרגור במשרה מעלי מרוה משמש לטיפול בשיעול ובכאבי חניכיים. צ'יזיק כותב כי המרוה מופיעה בספרותנו העתיקה בשם "מרמהין" סממן שפותח את דרכי הנשימה: "ונבחשי בגוזא דמרמרהין" (גיטין ס"ט, ע"ב) ומציין כי תשליק מן העלים משמש כסם מחטא ומשתן. ואילו תמצית העלים מרפאת נזלת, שיעול ודלקת גרון, יחד עם מעט דבש, חומץ ויין. המרוה נחשבת לסגולה לאריכות ימים. אנו מוצאים זאת בפולקלור הערבי והאנגלי.
מקור השם קשור לאגדה נוצרית המספרת שמרים, אמו של ישו, נעזרה בעלי המרוה לקירור החום בעת בריחתה מפני הרומאים.
שימוש מסורתי:
מקרים של הצטננות, שיעול ודלקות של מערכת הנשימה, גזים, כיב קיבה וכאבי בטן, כאבי מחזור, זיהומים במערכת העיכול, כאבים בחזה עקב מחלות לב, הורדת לחץ דם, הזעת יתר, בעיות של גיל המעבר, חיזוק שרירי הרחם, טיפול בשגרון, ריפוי רעידות ידיים וכן לחיטוי פצעים ופטריות על גבי העור ודלקות חניכיים.
שימוש חיצוני: פצעים וכוויות, דלקות וזיהמום בעור, דלקות וזיהומים בחלל הפה והגרון, סינוסיטיס (מריחה ישירה של המצח והרקות) ובישיבה מעל אמבט אדים לשיכוך כאבי פרקים וכאבים בפי הטבעת, וכשמן תשרית ישירות על עור התוף או מסביב לאוזן לכאבי אוזניים. (5)
מרווה "קו 4"
בשנות השמונים נערך במשרד החקלאות בישראל מחקר גדול לפיתוח ענף התבלינים להפקת שמן אתרי, ומאוחר יותר – גם לשיווק תבלינים טריים. במסגרת המחקר נבדקו גם קוים גנטיים שונים של מרווה משולשת ומרווה רפואית. זן מכלוא של שני מיני המרוות אשר כונה "קו 4" נבחר כזן המועדף לגידול בישראל, ומאז הוא הזן השולט בחקלאות ובגינון. זן זה מגיב יפה להשקיה ולדישון, והוא בעל עמידות יחסית למחלות ומזיקים.
מקורות:
1. מחקר חקלאי בישראל- כתב עת של מינהל המחקר החקלאי, כרך ז', חוברת מס' 2, עמוד 13.
מרוה רפואית - המחקרים על המרוה הם עדיין בשלב התחלתי, אבל התוצאות מעודדות.המרוה הוא צמח זמין, חסר רעילות, אנטי בקטריאלי פעיל ואסטרינג'נט
מרוה רפואית Salvia officinalis
המרוה הוא סוג המשתייך למשפחת השפתניים. כ-20 מיני מרוה גדלים בר בארץ, שניים מתוכם נחשבים לבעלי סגולות רפואיות, מרוה משולשת – Salvia friticosa שהוא מין אנדמי בארץ, ומרוה ריחנית – Salvia dominica שפורח בצבע לבן.
מרוה רפואית גדלה בר באירופה ובארצות ים תיכוניות. ברפואה המסורתית היתה המרווה ידועה כצמח המסייע לשיפור הזכרון וכושר החשיבה. זוהי מסורת בת אלפי שנים במצרים, יוון, רומא וברפואה הפרסית והערבית. המחקר על המרווה כצמח הפועל על מערכת העצבים המרכזית התחיל רק בשנים האחרונות.
המין הראשון שנבדק היה Salvia lavandulaefolia ואחריו נבדקה גם המרוה הרפואית.
פעילות על המוח נמצאה בשמן הנדיף ובמיצוי האלכוהולי.
המרוה מכילה ריכוז גבוה של פלבנואידים וטאנינים, שאחראים לפעילות נוגדת החמצון של הצמח.
כאשר נתנו מיצוי אלכוהולי לחולי אלצהיימר התקבל שיפור משמעותי אצל החולים שהיו בשלב התחלתי של המחלה (12).
המחקרים על המרוה הם עדיין בשלב התחלתי, אבל התוצאות מעודדות.
המרוה הוא צמח זמין, חסר רעילות, אנטי בקטריאלי פעיל ואסטרינג'נט.
הוא מומלץ לשימוש במחלות זיהומיות של העור, הכבד מערכת העיכול והנשימה.
ספרות.
1. Golden TR. et al. Oxidative stress and aging: beond correlation. Aging Cell, 1: 117-123, 2002.
2. Sokoloff L. et al. Determinants of nutrients to the brain. In: Wurtman RJ. Wurtman JJ. Eds. Nutrition and the brain. Vol. 1, Raven Press, New York, 1977, p. 87-139.
3. Joseph J. et al. Age-related neurodegeneration and oxidative stress: putative nutritional intervention. Neurol. Clin. 16: 747-755, 1998.
4. Martin A. et al. Effects of fruits and vegetables on levels of vitamins E and C in the brain and their association with cognitive performance. J. Nutr. Health Aging 6: 392-404, 2002.
5. Youdim KA. Joseph J. A possible emerging role of phytochemicals in improving age-related neurological dysfunctions: a multiplicity of effects. Free Radic. Biol. Med. 30: 583-594, 2001.
6. Gage FH. Multipotent progenitor cells in the adult dentate gyrus. J. Neurobiol. 36: 249-266, 1998.
7. KurkinVA.Zapesochnaya GG. Chemical composition and pharmacological properties of Rhodiola rosea. Chemical and Pharmacological Journal (Moscow), 20: 1231-1244, 1986.
8. Komar VV. et al. Effect of Rhodiola rosea on the human mental activity. Pharmaceutical J. 36: 62-64, 1981.
9. Perkov VD. Effects of alcohol aqueous extract from Rhodiola rosea L. roots on learning and memory. Acta Physiol. Pharmacol. Bulg. 12: 3-16, 1986.
10. Solomon PR. et al. Ginkgo for memory enhancement: A randomized controlled trial. JAMA, 288: 835-840, 2002.
11.Crews WD et al. The Neuropsychological Efficacy of Ginkgo Preparations in Healthy and Cognitive Intact Adults. Herbalgram 67: 43-62, 2005.
12. Akhondzadeh et al. Salvia officinalis extract in the treatment of patients with mild to moderate Alzheimer’s disease. J. of Clinical Pharmacy and Therapeutics, 28: 53-59, 2003.
גידולי צמחי מרפא חדשים בישראל - אחד המקורות לחומר הריבוי לגידולים החדשים היה מגוון מיני צמחי הבר בישראל, אשר לא נוסו עד אז בגידול חקלאי, אם
גידולי צמחי מרפא חדשים בישראל
מאת: פרץ גן, מייסד ומנהל "על עלים – מרכז לצמחי מרפא".
"על עלים – מרכז לצמחי מרפא" הוא מרכז לגידול וייצור צמחי מרפא במושב ציפורי (בגליל התחתון). מאז 1984, הושקעו ב"על עלים – מרכז לצמחי מרפא" מאמצים רבים לפתח גידולים חדשים בתחום צמחי המרפא והתבלין ולאקלם אותם כגידולים חקלאיים בישראל.
בתחילת שנות ה-80 הובא לראשונה לישראל מבריטניה הצמח FEVERFEW בן-חרצית ריחני Tanacetum parthenium ע"י חב' BOTANICARE, ובשנת 1984 נוסה גידולו לראשונה במושב ציפורי (במקביל, גם בקיבוץ כפר הנשיא) בישראל. מאז התווספו מינים חדשים מדי שנה לערוגות הצמחים בחווה. בסה"כ נוסו בחווה בין השנים 1984-2024 מעל 150 מינים שונים, מתוכם נקלטו בהצלחה בייצור המסחרי של החווה כ- 100 מינים.
"על עלים מרכז לצמחי מרפא" היא חברה ביוזמה ובבעלות פרטית. להצלחה בגידול היו מספר הישגים נוספים:
הגברת השימוש בצמחי מרפא בישראל, באמצעות הנגשת תוצרת מקומית זמינה וטרייה, למטפלים בצמחי המרפא ולתעשיית תוספי התזונה, והקוסמטיקה מבוססת-צמחים.
חיסכון בעלויות היבוא, שינוע ואחסון של חומרי גלם מיובאים.
חיזוק הבטיחות בשימוש בחומרי הגלם, כתוצאה שליטה על ייצורם המקומי וללא שימוש בחומרי הדברה.
יצירת שיתופי פעולה על יזמים מקומיים בתחום צמחי המרפא, לצורך מחקר ופיתוח מוצרים ייחודיים או תהליכי ייצור חדשניים.
הגידולים החדשים נוסו כולם לראשונה בשדות ובמתקני הגידול של "על עלים", הוצגו למבקרים בחווה והוצעו ללקוחות החברה וליזמים אחרים. עם הזמן, כמה מהגידולים האלה נקלטו גם אצל מגדלים אחרים בישראל.
מבחינה מסחרית, מרבית הפרויקטים היו בקנה מידה קטן, ובהתאמה לגודל השוק בישראל עבור אותם מוצרים. היקף הייצור של חלק מהגידולים האלה התחיל בלא יותר מקילוגרמים בודדים בשנה. הייצור החקלאי גדל, כאשר התרחבה הדרישה לאותם מוצרים, אם בזכות הפרסום שניתן להם ב"על עלים", או בזכות ביקוש גדל בעקבות התחזקות המודעות ליתרונות של אותם מוצרים, בישראל ובעולם.
אחד המקורות לחומר הריבוי לגידולים החדשים היה מגוון מיני צמחי הבר בישראל, אשר לא נוסו עד אז בגידול חקלאי, אם משום היקפי הביקוש המועט עבורם, או משום שהיו בשימוש בעבר הרחוק אך קרנם ירדה בעת הנוכחית. מוצרי תבלין מיובאים סיפקו גם הם חלק מחומרי הריבוי (זרעים או קני שורש). קבוצה גדולה של מינים בוטניים הגיעה מתחום הנוי – גינות פרטיות או משתלות אשר גידלו את הצמחים למטרות נוי בלבד. המינים החדשים הובאו לישראל לראשונה בחלקם על ידי גננים, גנים בוטניים או אספנים, אך מבלי שנוסו בישראל מעולם כגידולים חקלאיים.
הקהל המתעניין בחידושים אלה הוא מגוון, וכולל חברות מסחריות, אנשי מקצוע בתחום התזונה, הרוקחות, הרפואה והקוסמטיקה. בעלי חנויות ועסקים אחרים, כמו גם אנשים פרטיים, היו יעד לשיווק.
בישראל כמה מאות מטפלים ברפואה משלימה העוסקים ברפואה סינית מסורתית, ומשתמשים בצמחים יבשים ספציפיים לרפואה מסורתית זו, המיובאים בד"כ מסין. לאחר עבודת חיפוש ונסיונות אקלום של מגוון של צמחים הנדרשים לרפואה הסינית המסורתית, נקלטו בישראל מספר מינים אשר בית הגידול בישראל מתאים להם.
לצורך האינטרודוקציה, השתמשנו במתקני הגידול הזמינים עבורנו בחווה: משתלה, שטח פתוח או חממות, ובתי רשת (הצללה). המתקנים השונים מרחיבים את אפשרויות הקליטה והגידול בתנאים שונים. במהלך האקלום של מרבית המינים, לא היה שימוש בחומרי הדברה כלל. מידת העמידות הטבעית של הגידולים היא שקבעה את עתידם: רק החזקים שורדים…
לצד הגידולים אשר נקלטו, עשרות רבות של מינים בוטניים נוסו בקנה מידה קטן אך ננטשו לאחר מכן, מסיבות של חוסר התאמה אקלימית, חקלאית או שיווקית.
להלן רשימה חלקית של הגידולים.
בין הגידולים שבדקנו לראשונה בישראל היו מינים של עצי-מרפא: גינקו Ginkgo biloba, אגוז שחור Juglans nigra, סמבוק שחור Sambucus nigra.
מינים של אקלים טרופי: כורכום Curcuma longa – זנים שונים: "מיקה" – מתוק, כתום; "איתמר" – זן שמקורו בברזיל, "שמשון"– שורש בהיר, גידול נמרץ. (זן נוסף נמצא בבדיקה כעת); גלנגאל Alpinia galangal (שיווק ראשון בשלהי 2024), טארו Colocasia esculanta .
