השרירים והשלד

השרירים והשלד - אצל אנשים צעירים נמשכת צמיחת העצם גם כאשר חסר סידן זמין, אבל העצמות נשארות רכות. אצל מבוגרים גורם מחסור בויטמין D להפרת המאזן

הפרעות של השרירים והשלד הן בין הסיבות העיקריות לכאבים כרוניים ולנכות.

מערכת השרירים והשלד פגיעה לטראומה, ורגישה במיוחד לדלקות מקומיות וסיסטמיות. דלקת חריפה, או נזק ברקמה, עלולים להפוך לפגיעה כרונית בגלל תנועה מתמדת או לחץ מיכני.

ההפרעות מתבטאות בשרירים, עצמות או מפרקים.

המפרק הוא מקום מפגש בין שתי עצמות, כגון, המרפק , הכתף, הברך, הירך וכו'. ישנם מפרקים המאפשרים תנועה של 180 מעלות, ויש המאפשרים תנועה של 360 מעלות.

המפרק מכיל רפידת סחוס, ומנגנון סיכה של נוזל חלקלק בתוך נדן רך, הידוע בשם המימשח. קישורים וגידים מהדקים את המיפרק.

הקישור הוא חיבור סיבי בין העצמות מכל צד של המפרק. קרע בקישור נקרא נקע.

גיד הוא הקצה המיתרי של שריר המחבר אותו לעצם.

רוב מחלות השרירים והשלד גורמות לכאבים כרוניים ופגיעה בתפקוד, מבלי להשפיע על תוחלת החיים.

רובן פוגעות באנשים מבוגרים יותר מאשר בילדים. בחלק מהמחלות נשים נפגעות יותר מגברים, בעיקר נשים לאחר גיל הפוריות.

הכאב נגרם משגרון של העצם, מדלקת, ממתיחה או לחץ הנגרמים ע"י פגיעה בעצם, משחיקה ועוד.

דלקת מאופיינת ע"י חום, אודם, נפיחות וכאב.

החום והאודם נגרמים מהתרחבות של כלי דם קטנים באזור הפגוע, הגורמים לזרימת דם מוגברת.

החדירות של כלי הדם עולה כחלק מהתהליך הדלקתי, וזה גורם לנפיחות. גורם נוסף הוא ניקוז גרוע כתוצאה מעליה בייצור הפיברין, התוחם את אזור הדלקת.

מחלות ניווניות הקשורות למערכת זו פוגעות בתנועה ובתפקוד, ועלולות לגרום לנכות.

תפקידי השלד

להקנות לגוף יציבות וצורה

להגן על איברים פנימיים

השלד יוצר כעין מנופים, שבאמצעות המפרקים ושרירי השלד מאפשרים לגוף תנועה יעילה.

השלד מהווה מאגר של מינרלים, כגון, זרחן וסידן, שניתנים לגיוס בשעת הצורך לתהליכי חילוף חומרים שונים.

תאי דם נוצרים באופן קבוע במוח העצם.

התפתחות העצמות

אצל העובר העצמות עשויות בעיקר סחוס, שהוא חומר חזק וגמיש מאד.

הסחוס עשוי תאים המפוזרים בחומר ביניים. זוהי רקמה יוצאת דופן. אין בה עצבים, כלי דם ולימפה. תכונותיה אינן של תאיה, אלא של הפרשותיהם.תאי הסחוס מייצרים ומפרישים חלבונים גדולים במיוחד.

החלבונים מצטברים מסביב לתאים ויוצרים חומר ביניים רב, שמכיל גם כמויות גדולות של מים.

ביחד הם מעניקים לסחוס את תכונותיו המיוחדות כ"בולם זעזועים", ומאפשר לעצמות להחליק בחופשיות זו על זו.

במהלך התפתחות העובר נוצרים בסחוס תאים מיוחדים בוני עצם שמביאים במשך הזמן להתגרמות העצם.

ההתגרמות היא תהליך הפיכת הסחוס לעצם. היא מלווה בצבירת גבישים של תרכובות סידן, בעיקר סידן זרחתי.

התאים קולטים את חומרי הגלם הדרושים להם מהדם.

במהלך ההתגרמות מפרישים התאים סיבי חלבון, בעיקר קולגן. מלחי הסידן מתגבשים מסביב לסיבי הקולגן.

פעילות התאים יוצרי העצם נמשכת כל החיים. זהו תהליך דינמי רציף, הנמשך כל עוד האדם חי.

החומר היבש של עצמות אדם מבוגר מורכב מכשליש חומר אורגני (בעיקר חלבונים) והשאר חומר מינרלי.

המבנה המיוחד של העצמות מאפשר להן להיות חזקות, גמישות למדי וקלות למדי.

מבנה העצם

תאי העצם מצויים בתוך חומר בין-תאי רב, שתופש את רוב נפח העצם. חומר זה עשיר בקולגן, המעניק לעצם את חוזקה וגמישותה. תרכובות הסידן נותנות לעצם את קשיחותה.

תאי העצם ערוכים במעגלים סביב "תעלות" בהן עוברים כלי דם. העצמות הארוכות חלולות מבפנים. בחללים מצוי מוח העצם שבו נוצרים תאי דם ותאי עצם חדשים.

התפתחות וגדילה של עצם מושפעת ממצב תזונתי, חשיפה לאור השמש, הפרשות הורמונליות ופעילות גופנית.

ספיגת הסידן מהמעי הדק דורשת ויטמין D. בהעדר ויטמין Dהסידן שבמזון כמעט ואינו נספג והעצמות אינן מתפתחות כראוי.

אצל אנשים צעירים נמשכת צמיחת העצם גם כאשר חסר סידן זמין, אבל העצמות נשארות רכות.

אצל מבוגרים גורם מחסור בויטמין D להפרת המאזן בין הסידן היוצא מהעצמות לזה הנקלט בהן. העצמות נעשות דלות בתרכובות סידן, וכתוצאה מכך הן פחות קשיחות ויותר פריכות ושבריריות.

בקרה הורמונלית בעצמות

הורמונים שונים משפיעים על צמיחת הגוף והתפתחות העצמות. הבולט מכולם הוא הורמון הגדילה, המופרש מבלוטת יותרת המוח. הורמונים אחרים משפיעים ישירות או בעקיפין.

אצל הבוגר העצמות חדלות מלגדול, אך לא נפסקים בהם תהליכי החיים.

בקרת רמת יוני סידן וזרחן

ריכוז יוני סידן וזרחן שמקורם במזון נשמר בקפידה רבה.

ריכוז תקין של יוני סידן וזרחן חיוני לפעילות תקינה של השרירים והעצבים, וכן למבנה העצמות ולשמירתן. ירידה בריכוז יוני סידן בנוזל הבין תאי תגרום לכיווץ בלתי רצוני של השרירים.

יוני הסידן והזרחן בדם ובנוזל הבין תאי נמצאים בשיווי משקל דינמי עם המאגר הגדול ביותר שלהם המצוי בעצמות.

שמירת רמה קבועה של ריכוזי היונים בדם ובנוזל הבין תאי נעשית על חשבון העצמות.

ירידה בריכוז יוני הסידן בנוזל הבין תאי גורמת לסינתיזה ולשחרור של ההורמון PTHמיותרת בלוטת התריס – פרתירואיד.

פעולת PTHתלויה בייצור ויטמין D3בעור. ויטמין D3 מגיע מהכבד לכליות, שם הוא הופך בהשפעת PTH להורמון הכלייתי 1,25-(0H)2D3 .

הורמון זה מופרש מהכליות לדם, וגורם לשחרור יוני סידן וזרחן מהעצם, להגברת ספיגתם מהמזון במעי ולצמצום אובדן יוני סידן בשתן.

העליה ברמת יוני סידן בסביבה הבין תאית מדכאת הפרשת PTH, ומעודדת הפרשת קלציטונין מבלוטת התריס.

הקלציטונין מופרש מבלוטת התריס, והוא הורמון המדכא תהליכים הגורמים להרס העצמות ומעודד את בנייתן.

הוא גורם להורדת רמת יוני סידן בסביבה הבין תאית ע"י הגברת הפרשת יוני סידן, זרחן, מגנזיום ונתרן בשתן, העברת יוני סידן אל הכבד והקטנת ספיגת יוני סידן מהמעי אל הדם.

מצב העצם בכל עת תלוי ביחס בין התהליכים המביאים לבניית עצם ובין אלו המביאים להריסתה.

PTH הוא הורמון המעודד תהליכי הריסת עצם. אסטרוגן מעכב שחרור של PTH.

רמת האסטרוגן יורדת אצל נשים לאחר גיל הפוריות. הירידה ברמת האסטרוגן עלולה לגרום לעליה בשחרור PTH ולהריסה מוגברת של עצם.

טסטוסטרון הוא הורמון המזרז התגרמות ובנייה של עצם.

מקור התמונה The Musculoskeletal System and Disease (verywellhealth.com)

לחזרה לחנות

זיכרון

מרוה וזכרון - הפעילות הקוגנטיבית של המוח נבדקה לאחר שעה, שעתיים, 4, 6 שעות וכן הלאה. מצאו שמינון של 50 מיקרוליטר של שמן נדיף של מרוה גרם

מיני המרוה, כמו גם הרוזמרין, נחשבו בתרבויות שונות לצמחים המסייעים לשיפור הזכרון, ומונעים איבוד זכרון. מייחסים פעילות זו לפלבנואידים שהם נוגדי חמצון, מגינים על קרומי התאים מפני הרס העלול להגרם על ידי הרדיקלים החופשיים, ומאפשרים זרימה תקינה של דם אל תאי המוח.

לאחרונה, נעשו מחקרים על השפעת מיני מרוה על הזכרון, ועל האפשרות להעזר בהם לטיפול באלצהיימר.

באנגליה נערך מחקר על השפעת השמן הנדיף של מרוה מסוג Salvia lavandulaefolia (Spanish Sage) על שיפור הזכרון אצל אנשים צעירים (1). המחקר נערך בשיטת הסמיות הכפולה. בחלק הראשון של המחקר השתתפו 20 צעירים שקבלו 50, 100 ו-150 מיקרוליטר מהשמן הנדיף או פלצבו.

לאחר שבעה ימים של הפסקה נתנו ל- 24 צעירים 25 ו-50 מיקרוליטר של שמן נדיף או פלצבו.

הפעילות הקוגנטיבית של המוח נבדקה לאחר שעה, שעתיים, 4, 6 שעות וכן הלאה. מצאו שמינון של 50 מיקרוליטר של שמן נדיף של מרוה גרם לשיפור מיידי בזכרון. המבחנים נעשו באמצעות שאלונים, והתוצאות היו משמעותיות באופן סטטיסטי.

החוקרים הסיקו ששמן נדיף של S. lavandulaefolia גורם לשיפור מיידי בזכרון של צעירים בריאים.

במחקר אחר שנעשה גם הוא באנגליה (2), נבדקה השפעת מיצויים אלכוהוליים מהצמח, השמן הנדיף והמונוטרפינואידים המבודדים על פעילות האנזים אצטילכולין אסטראז. מחקר זה נעשה גם הוא על המין S. lavandulaefolia.

המחקר הראה עיכוב של האנזים אצטילכולין אסטראז in vivoו-in vitro. בכך הוא גורם לעליה בריכוז אצטיל כולין במוח, ומגביר את הפעילות הקוגנטיבית של המוח. הצמח והשמן הנדיף מומלץ לטיפול באלצהיימר.

הפעילות הנוספת של הצמח והשמן הנדיף, כנוגד חמצון, נוגד דלקת ובעל השפעה אסטרוגנית, משפיעה גם כן על שיפור פעילות המוח.

פעילות זו הוכחה בטינקטורות שהוכנו מנוף הצמח, בשמן הנדיף ובחלק מהמרכיבים הבודדים, כגון, 1,8-cineole,alfa and beta-pinene.

מחקר נוסף בדק השפעה של מרוה רפואית על חולי אלצהיימר (3). המחקר נעשה עם מיצויים מנוף הצמח, נמשך שלושה חודשים והראה שיפור בשלב ההתחלתי של המחלה.

להזמנת מרווה רפואית

ספרות.

1. Tildesley NT. et al. Salvia lavandulaefolia (Spanish Sage) enhances memory in healthy young volunteers. Pharmacol. Biochem. Bihav. 75:669-674, 2003.

2. Perry NS. et al. In vitro activity of S. lavandulaefolia (Spanish Sage) relevant to treatment of Alzheimer’s disease. Pharama Pharmacol. 53: 1347-1356, 2001.Akhondzadeh S. et al. Salvia officinalis extract in the treatment of patients with mild to moderate Alzheimer’s disease. J. of Clinical Pharmacy and Therapeutics, 28: 53-59, 2003.

מקור התמונה How to Prevent Memory Loss – The New York Times (nytimes.com)

לחזרה לחנות

צמחים אדפטוגנים

אדפטוגנים - לפי הסיכום הכללי של המחקרים הרבים טוען וינסטון שיש תשעה צמחים אדפטוגניים שנחקרו והוכחו Panax Ginseng, Panax quinqeufolius, Withhani

צמחים אדפטוגנים מוכחים, צמחים מחזקים

D. Winston שערך מחקרים רבים על צמחים אדפטוגנים, טוען שיש אי סדר בנוגע להגדרת צמחים כאדפטוגנים.

לפי הסיכום הכללי של המחקרים הרבים טוען וינסטון שיש תשעה צמחים אדפטוגנים שנחקרו והוכחו: Panax Ginseng, Panax quinqeufolius, Withhania somnifera, Eleutherococcus senticosus, Schisanndra chinensis, Rhodiola rosea, Shilajit (Asphaltum bitumen), Rhaponticum cartahmoides, Cordyceps sinensis

יש כמה צמחים שהם קרוב לודאיים כאדפטוגנים, אבל דרושים עוד מחקרים כדי להוכיח :Ocimum basilicum, Asparagus racemosus, Aralia elata, Aralia mandshurica,

צמחים שכנראה הם אדפטוגנים: Codonopsis pilosula, Reishi, Tinospora cordifolia,

צמחים מחזקים ומזינים: Astragalus membranaceus, Lycium chinensis, Lepidum meyenii, Phyllanthus embelicus-Amla

ידע מסורתי לעומת מדע מודרני

ישנם רבים החושבים שהצמחים האדפטוגנים באים מתוך ידע מסורתי. אבל המנח אדפטוגן הוא חדש יחסית. המקור שלו אינו בידע מסורתי אלא במדע.

ברפואה הסינית צמחים מחזקים רבים ידועים כמחזקים של ה-yang של הכליות. ברפואת האיורוודה קוראים להם Rasayanas.

אמנם יש כמה צמחים שהם מחזקים של ה-yang של הכליות ושמתאימים להגדרה ההודית Rasayana שהם אמנם אדפטוגנים, אבל לא כולם.

המחקר על האדפטוגנים התחיל ב-1947 ברוסיה, ומטרתו הייתה לחזק ולשפר את הצבא. הם חפשו תרופות או מוצרים טבעיים לשם כך.

Panax Ginseng היה יקר, והיחסים בין רוסיה לסין היו מתוחים. הם מצאו את האליטרוקוקוס שגדל באזור המיוער של מנג'וריה בדומה לג'ינסנג.

Eleuterococcus senticosus שייך למשפחת Araliaceae- קיסוסיים כמו הג'ינסנג. המחקר על האליטרוקוקוס נערך על ידי דר' Israel Brekhman , האבא של האדפטוגנים.

דר' ישראל ברכמן ושותפיו קבעו מה הן תכונות הצמח שנקרא אדפטוגן:

1. הוא צריך להיות חסר רעילות במינון הרפואי

2. הוא מייצר מצב של עמידות בגוף נגד לחץ פיזי, רגשי וסביבתי.

3. הוא עוזר לגוף להשתקם ולחזור לתפקוד נורמלי אחרי שהוא נפגע ממצב כרוני של סטרס.

העקרונות האלה נקבעו ב-1960, ומאוחר יותר הגיעו להגדרה מדויקת יותר של פעילות האדפטוגנים.

צמחים אדפטוגניים פועלים על ידי ארגון מחודש של מערכות חשובות ביותר:

הציר של ההיפותלאמוס – בלוטת ההיפופיזה. אדרנל- HPA

והמערכת החשובה SAS- Sympatho- adrenal system.

הציר HPA מווסת את התפקוד של המערכת האנדוקרינית, מערכת העצבים וחלק מהתפקוד של מערכת החיסון.

SAS נותנת את התגובה של "תלחם או תברח"

צמח אדפטוגן צריך למלא את כל הדרישות ולא רק על חלק מהן.

וינסטון טוען שה-Maca, לדוגמא, הוא צמח מזין ומחזק, אבל אינו עובד על הציר

מההיפותלאמוס ועד האדרנל, ולא ראוי להיקרא אדפטוגן. Panossian et Wikman הראו שצמחים אדפטוגנים עובדים ברמה התאית, ומונעים פגיעה בתפקוד המיטוכונדריה.

פגיעה בתפקוד המיטוכונדריה קשורה בכמה בעיות רפואיות, ביניהן עייפות כרונית ופיברומאלגיה (1).

וינסטון טוען שקיים בלבול גם אצל המשתמש הפרטי. יישנם אנשים שחושבים שאדפטוגן הוא מרפא הכל ומטפל בכל בעיה. אבל האדפטוגן איננו תחליף לשינה, הוא לא יפתור בעיות שמקורן בתזונה שאינה מתאימה.

האדפטוגנים מתאימים לאדם שחייב לעבוד שעות רבות במשך זמן מסוים, לאנשים שצריכים, להשקיע עבודה רבה בשביל אירוע גדול ועוד דוגמאות כאלה.

הצמחים האדפטוגנים דומים בכך שהם מחזקים מערכות בגוף, אבל יש הבדל בפעילות שלהם, וחשוב לדעת מה ההבדלים ביניהם כדי להתאים אותם לאדם שמשתמש בהם.

הצמחים ג'ינסנג אסיאתי לבן, ג'ינסנג אדום, רודיולה הם סטימולנטים.

שיזנדרה סינית, ויתניה משכרת, Cordyceps הם מרגיעים

ג'ינסנג אמריקאי, Codonopsis, Asparagus racemosus הם מלחלחים

רודיולה ושיזנדרה הם מייבשים.

אנשים שלוקחים צמחים מבלי לדעת איך להשתמש בהם, אומרים אחר כך "עלי זה לא עובד"., או לא ראיתי תועלת בשימוש בצמח הזה. אבל הסיבה היא שהם לא התאימו את הצמח לבעיה שלהם , או לאופי האנרגטי שלהם.

המטפל צריך לחשוב ולהחליט מה צריך המטופל שלו. האם חשוב להמריץ אותו, להרגיע אותו, להוסיף לו לחות או יובש.

רק כך יפעל הצמח האדפטוגן באופן אופטימלי.

Daniells S. Winston D. Last Updated on Jan. 17, 2018 GMT

מקור התמונה What Is an Adaptogenic Herbs? | Caldera + Lab

לחזרה לחנות

פטריות מרפא

פטריות מרפא - נסקור כמה מהפטריות שנחקרו ונכנסו לשימוש ברפואה המשלימה ונחשבות לפטריות מרפא ריישי מייטקי צ'אגה קורדיספס

פטריות מרפא/

הפטריות נחשבות לסדרה מיוחדת בתוך ממלכת החי. הן חסרות כלורופיל ואינן מטמיעות. הפטריות זקוקות למזון אורגני, ונימנות עם היצורים ההטרוטרופיים.

על פי דרך הזנתן, ניתן לחלק אותן לשתי קבוצות עיקריות:

פטריות רקב או פטריות ספרופיטיות (saprophyte)

אלה הן פטריות הניזונות מרקבובית, שמקורה בשיירי צמחים ובעלי חיים נרקבים. חשיבותן רבה במחזור החיים בטבע. בשיתוף עם חיידקים הן מפרקות חומרים אורגניים המצויים בשרידים של בעלי חיים וצמחים. בכך הן מעשירות את הקרקע בתרכובות אורגניות פשוטות ובמינרלים הקשורים אליהן.

מצויות גם פטריות רקב הגורמות למחלות צמחים ונזק לחקלאות.

פטריות טפיליות

אלה הן פטריות המתרבות על בעלי חיים או צמחים. הן שולחות קורים לתאים של המאכסן, ויונקות ממנו את החומרים הדרושים להן.

פטריות טפיליות שכיחות אצל האדם על העור, מתחת לצפורניים, בגרון, בווגינה, במערכת העיכול ובכל מקום.

מינים אחרים הם טפילים בחלקים שונים של הצמחים וגורמים נזק רב לחקלאות.

חזזיות

אלה הן פטריות החיות בסימביוזה עם אצות. הפטריות מקבלות מהאצות מזון אורגני, ואילו האצות מקבלות מהפטריה תוספת מים ומלחים. ישנן פטריות החיות בסימביוזה עם שורשי צמחים עילאיים. האורניה המצויה, לדוגמה, חיה בסימביוזה עם שורשי אורן ירושלים.

מבנה הפטריות פשוט ופרימיטיבי. אין בהן דיפרנציאציה לשורש, גבעול ועלה. אין להן צינורות הובלה למים ומזון, ואין להן פרחים, פירות וזרעים. הן מתרבות על ידי נבגים הנוצרים בכמת גדולה מאוד, ומופצים בדרך כלל על ידי הרוח.

הפטריות נפוצות על פני כל כדור הארץ. רבות ידועות כפטריות מאכל, לחלק מהן יש שימוש רב בתעשייה וברפואה. בתרבויות שונות במזרח אסיה מרבים להשתמש בהן שימוש רפואי. סגולותיהן הרפואיות היו ידועות ברפואה הסינית, היפנית, וכן בארצות אסיאתיות אחרות מזה אלפי שנים. המחקרים הנערכים בשנים האחרונות מוכיחים את חשיבותן הרפואית.

נסקור כמה מהפטריות שנחקרו ונכנסו לשימוש ברפואה המשלימה ונחשבות לפטריות מרפא

Ganoderma lucidum – Reishi

השם הסיני: Ling Zhi או Ling qi

משפחה: Polyporaceae

חלקי צמח בשימוש: גוף הרבייה, תפטיר

הריישי היא פטריה רב-שנתית הגדלה על עצים, בעיקר על עצי אלון. הכובע עגול ומבריק, בצורת כליה. שם המין lucidum מתייחס לברק של הכובע, בדומה ללכה, בצבע חום-שחור. שם הסוג, Ganoderma, מתייחס גם הוא לברק של הפטריה. Gan- מבריק, Derm- עור.

משמעות השם הסיני – 'הפטריה של הרוח'. הפטריה מוזכרת בשם זה לראשונה במאה ה-11 לספירה. שמות סיניים נוספים הם: פטריית האלמוות, והפטריה של עשרת אלפים שנה.

על הכובע מופיעות טבעות גידול שנתיות. הרגל והכובע מעוצים. הנבגים לבנים ונעשים חומים עם הגיל. ביפן גדלה הפטריה על עצי שזיף, אבל היא נדירה מאוד.

מינים נוספים: ,G. oregonense ,G. tsugae, G. japonicum ,G. capens ,G. sinense.

הפטריה היתה בשימוש בסין וביפן כבר לפני 4,000 שנה. השתמשו בה לטיפול בהפטיטיס כרוני, נפריטיס, יתר לחץ דם, ארטריטיס, נוירלגיה, נדודי שינה, ברונכיט, אסתמה וכיב קיבה. שימוש ממושך הומלץ כדי להאריך את תוחלת החיים. טעמה של הפטריה תפל. היא נחשבת למחממת ולאחד מה-tonics הטובים ביותר. ביפן נהגו לענוד את הריישי כקמע. היא היתה נדירה ומחירה היה יקר. היום מרבים לגדל אותה.

מרכיבים: פוליסכרידים, חומצות אמיניות, סטרואידים טריטרפנים, קומרינים, ergosterol, שמן נדיף, רזין, חומצה אסקורבית, ריבופלווין.

Beta-D- glucan

מינרלים: Mg, Ca, Zn, Mn, Fe, Cu, Ge.

הנבגים מכילים: כולין, betain, חומצות שומניות, ארגוסטרול.

בחלקים השונים של הפטריה מצויים כ-100 טריטרפנים שונים, הכוללים:,ganoderic acids ,Ganoderenic acids ,ganolucidic acids Lucidenic acidsו-lucidone C.

ganoderic acid

פעילות: אימונוסטימולנט – הודות לפוליסכרידים. הם ממריצים מקרופאגים לייצר TNF-alpha – Tumor Necrosis Factor וכן אינטרלויקוינים. כמו כן ממריצים פעילות של תאי הרג טבעיים. הריישי היא אנטי-סרטנית כתוצאה מהפעילות האימונוסטימולנטית שלה. מרכיבים נוספים בעלי פעילות אנטי-סרטנית הן החומצות הטריטרפניות T-Z. מחקרים הראו עיכוב של סרטן הכבד.

בתרביות רקמה מגבירים הפוליסכרידים סינתיזה של DNA ע"י תאי הטחול. אצל עכברים הם מגבירים ייצור של DNAו-RNA במוח העצם.

הטריטרפנים מקנים לפטריה תכונות של אדפטוגן, אנטי-אלרגי ומוריד לחץ דם.

המרכיב הפעיל ביותר כאנטי-אלרגי הוא ganoderic acid C, וכן החומצות Aו-D המעכבות שחרור היסטמין.

טריטרפנים נוספים מסייעים להורדת לחץ דם ע"י עיכוב האנזים המהפך ACE- Angiotensin Converting Enzyme.

מחקרים קליניים נערכו עם מיצויים מימיים או מיצויים באלכוהול. הם הוכיחו את הפעילויות הבאות:

אנטי-אלרגיים, נוגדי דלקת, משככי כאב, אנטי-בקטריאליים, מעכבי התרבות של סטפילוקוקים, סטרפטוקוקים ובצילוס פנוימוניה, אנטי-אוקסידנטיים, אנטי-סרטניים, אימונוסטימולנט, ממריצי פעילות של תאי הרג טבעיים, אנטי-ויראליים – ממריצי ייצור של אינטרפרון, מורידי לחץ דם, מורידי רמת כולסטרול, מרגיעים, מגנים על הכבד, משפרים דה-טוקסיפיקציה, מחישים רגנרציה של תאי אפיתל של הסימפונות – ולכן מסייעים לטיפול בברונכיט.

התוויות: לטיפול בברונכיט, מחלות לב, יתר לחץ דם, סרטן, לחיזוק כללי, לשיפור הבריאות, לשיפור איכות השינה, להגברת עמידות למחלות זיהומיות, לטיפול במצבי אלרגיה, למקרים של הפטיטיס, נפריטיס, כיב פפטי, לויקופניה, סחרחורת, עצבנות מרובה. ביפן מומלץ הריישי כסיוע לטיפול בסרטן.

הפטריה מומלצת לנשאים של וירוס האיידס-HIV, וכן לאנשים הסובלים מ-Epstein Barr Virus – EBV, וירוס נפוץ מאוד שעלול לגרום למונונוקלאוזיס.

בשימוש חיצוני – כמשחה או lotion, להגנה על העור בפני קרינה אולטרה סגולית.

הכנות ומינון: ניתן להשתמש בפטריה בצורות שונות: סירופ, מרק, חליטה, זריקות, כדורים, טינקטורות, אבקה מעורבת עם דבש.

מינון מומלץ: 3 כדורים של 1 ג' שלוש פעמים ביום. טינקטורה בריכוז 1:5, 10 מ"ל שלוש פעמים ביום. סירופ 4-6 מ"ל ליום.

הריישי היא פטריית מאכל ולא נמצאה בה רעילות כלל.

מקורות

1. Kahda, et al. The biologically active constituents of Ganoderma lucidum. Chemical Pharmacological Bulletin, 33:1367-1374, 1985

2. Mori, K. et al. Antitumor action of fruit bodies of edible mushrooms orally administered to mice. Mushroom Journal 7: 121-126, 1987

3. Willard, T.L. Reishi Mushroom: Herb of Spiritual and Medical Wonder. Sylvan

4. Press, Issaquah, WA, 1990

4.Yoshimassa K. and Hiroshi H. Central actions of Ganodema lucidum. Phytotgerapy Res. 1:17-21, 1987

5. Chang H.M., But P.P.H. Pharmacology and Application of Chinese Materia Medica. World Scientific, Hong Kong, 1986, pp 642-652

6. Jones K. et al. Reishi, Longevity herb of the orient. Townsend Letters for Doctors and Patients, November 1992: 1008-1012

7. Hobs C. Medicinal Mushrooms.An Exploration of Traditional Healing and Culture. Interweave Press, Inc. Loveland, CO, 1996 pp. 96-107

–

Grifola frondosa – Maitaki

משפחה: Basidiomycotina

חלקי צמח בשימוש: גופי רבייה

מוצא: מזרח ארה"ב, אירופה ואסיה

משמעות השם היפני Maitaki היא: 'הפטריה הרוקדת' (mai– ריקוד, taki– פטריה).

זוהי פטריה רב-שנתית הגדלה על שורשים של צמחים. לכובע של הפטריה צורת מניפה, עם גופי רבייה המכסים זה את זה כמו שמלה של רקדנית. נראה שזה המקור לשמה היפני. כיום מרבים לגדל אותה ביפן, והיא ידועה שם כמאכל משובח עם טעם עדין ונעים מאוד.

השימוש הרפואי בפטריה זו מקובל כבר למעלה מ-3,000 שנה. היא נחשבת למאכל מחזק, משפר את איכות החיים, מאט תהליכי הזדקנות, מוסיף חיוניות, מונע עייפות, מונע סרטן ויתר לחץ דם.

גידול מסחרי של הפטריה החל ביפן רק לפני כ-20 שנה, והוא נעשה נפוץ בעוד ארצות. כיום מעריכים אותו ב-40,000 טון.

מרכיבים: פוליסכרידים , alpha-D-glucansbeta D-glucans, grifolan, grifolin-LE, חלבונים הקשורים למתכות, לקטין, ליפידים – 3.4% הכוללים פוספוליפידים שונים. Ergosterol (vitamin D2) הוא הסטרול העיקרי. הריכוז שלו בצמח 50-150IU ב-100 גר' ,ergosterol

5-nucleotides מצויים בריכוז 106-366 מ"ג ב-100 ג' של חומר טרי.

פעילות: אימונוסטימולנט. ההשפעה על מערכת החיסון מיוחסת לפוליסכרידים בעלי שרשראות ביתא – beta-D-glucans. אלה הן שרשראות המורכבות ממולקולות של גלוקוז הקשורות בקשר ביתא. ככל שהשרשרת מסועפת יותר, עולה הפעילות האימונוסטימולנטית שלה.

פעילות ממריצה של הפטריה הוכחה על מקרופאגים, על תאי T-לימפוציטים ועל תאי הרג טבעיים. עלייה נמצאה ברמת הציטוקינים בדם.

פעילות אנטי-סרטנית הוכחה במקרים של סרטן השד, המעי הגס, הריאות, הקיבה, הכבד ולויקמיה. מיצוי מהפטריה ניתן בצורת קפסולות: 4 קפסולות 3 פעמים ביום במשך 1-3 חודשים.

רוב המחקרים העוסקים בפעילות האנטי-סרטנית נעשו עם פרקציה שבודדה מהפטריה והיא מכונה פרקציה D. היא מתקבלת ע"י השרייה של הפטריה במים חמים והוספת אלכוהול בריכוז של 80% למים. למשקע שנוצר מוסיפים חומצת חומץ ואלקלי.

פרקציה D מכילה פוליסכרידים, בעיקר בעלי קשר ביתא 1-3 וביתא 1-6, ופפטידים בעלי משקל מולקולרי של כ-1,000kD.

המחקרים הוכיחו מניעה של היווצרות תאי גידול ברקמת הריאה, מניעת התפתחות גרורות, והקטנת מהירות הצמיחה או הפסקת הצמיחה של גידול קיים. כמו כו הראו עידוד של אפופטוזיס בתאים סרטניים.

בדומה לאצות ים, גם הפטריות מונעות את תופעות הלוואי הקשות הקשורות בטיפולים כימותרפיים. כנראה שהמנגנון הוא הגנה על ריריות הקיבה הודות לפוליסכרידים.

השפעה על יתר לחץ דם: מיצוי מהפטריה GrifronTM ניתן במינון של 1 ג' ליום. לחץ הדם הסיסטולי והדיאסטולי ירד אצל רוב הנבדקים.

השפעה על הכבד: הפטריה מסייעת לשיקום הכבד במקרים של הפטיטיס כרוני.

סיכום התווית: לחיזוק של מערכת החיסון, למניעת סרטן, כסיוע לחולי סרטן המקבלים טיפול כמותירפי, כסיוע לחולי איידס.

הכנות ומינון: כמזון או כמירתח – 3-7 ג' ליום. יש גם קפסולות.

רעילות: אין.

מקורות

C. Hobbs, Medicinal Mushrooms, Interweave Press, Inc. Loveland, CO pp.110-115

Nanba, H. Activity of maitake D-fraction to prevent cancer growth and metastasis.

J. Naturapathic Med. 1994.

Nanba, H. et al. Andiabetic activity present in the fruit body of Grifola frondosa

(Maitake), Biol. And Pharm. Bull. 17:1106-1110, 1994

Harada Y. Maitake descends from mountains. Excerpts from “Biology in Mushrooms and Molds,” May 1993

Mori K. et al. Antitumor activities of edible mushrooms by oral administration. From Wuest P.J. et al. (eds), Cultivatin Edible Fungi, Amsterdam: Elsevier: 1-6, 1987

Adachi, K. et al. Blood pressure lowering activity present in the fruit body of Grifola frondosa (Maitake). Chem Pharm. Bull. 36:1000-1006, 1988

HishidaI. Et al.Antitumor activity exhibited by orally administered extract from fruit body of Grifola frondosa (Maitake). Chem. Pharm. Bull. 36:1819-1827, 1988

Kidd P.M. The use of mushroom glucans and proteoglycans in cancer treatment. Alter. Med. Rev. 5:4-27, 2000.

Borchers A.T., Stern J.S., Hackman R.M. et al. Mushrooms Tumors and Immunity. Proc. Soc. Exp. Boil. Med. 221:281-293, 1999.

Mayell M. Maitake extracts and their therapeutic potential. Altern. Med. Rev. 6:48-60, 2001.

Lentinula edodes – Shitake

השיטקי היא פטריה הגדלה על עצים. צבעה חום בהיר, דומה לענבר. מוצאה ביפן, סין וארצות ממוזגות אחרות באסיה. מין נוסף גדל בקוסטה ריקה.

השיטקי היא פטריית מאכל בעלת טעם נעים. בארצות מוצאה, סין ויפן, היא שימשה למזון ולרפואה כבר לפני אלפי שנים.

כיום מרבים לגדל אותה בארצות שונות.

מרכיבים: לשיטקי ערך תזונתי רב. היא מכילה: חלבונים 25.9%, פחמימנים 67%, שומנים – בעיקר חומצה לינולאית, סיבים מסיסים ובלתי מסיסים, מינרלים, בעיקר סידן, ויטמינים B2ו-C, וכן ריכוזים גבוהים של ergosterol, שהופך בהשפעת קרני השמש לויטמין D.

lentinan

חשיפת הפטריה לאור שמש במשך שלוש שעות ביום גורמת לעלייה של פי 5 בתכולת ויטמין D2. ריכוז ויטמין D2ב-100ג' (משקל יבש) של הפטריה הוא 873-4380.

פטריה הגדלה על מצע עשיר מכילה מינרלים רבים:

K, Ca, Mg, Mn, Cd, Fe, Ni, Cu, P, Zn, Br, Rb

מפיקים מהפטריה שתי הכנות בעלות פעילות פרמקולוגית: Lentinan ו-LEM-

Lentinan הוא פוליסכריד המרכיב את דופן התא. יש לו משקל מולקולרי גבוה, בערך 1,000,000. בנוי בצורה helix משולש ומכיל רק מולקולות של גלוקוז. הוא בנוי רק מפחמן, מימן וחמצן. Lentinan נמס במים, יציב בחום ובחומצה, אך אינו יציב באלכוהול.

LEM (Lentinula Edodes Mycelium Extract) הוא מיצוי שמכינים מהתפטיר, לפני שמתפתחים הגבעול והכובע. הוא מכיל 24.6% חלבון, 44% סוכרים, בעיקר xyloseArabinose, גלוקוז ומעט גלקטוז, מנוז ופרוקטוז. בנוסף, מכיל המיצוי ויטמין B, בעיקרB1 ו-B2, Ergosterol ו- eritadenine המסייע להורדת רמת הכולסטרול.

פעילות: אימונוסטימולנט, אנטי-ויראלית ואנטי-סרטנית.

Lentinan משפעל תאי הרג טבעיים, מגביר ייצור של אינטרלויקין ע"י מקרופאגים, ממריץ של לימפוציטים מסוג T-helper cells, ממריץ ייצור של TNF- Tumor Necrosis Factor. ממריץ ייצור של אימונוגלובולינים אצל בני אדם in vivo וכן ייצור אינטרפרון.

מניחים שהפעילות האנטי-סרטנית של ה-lentinan היא תוצאה של הפעילות האימונוסטימולנטית, ואין לו פעילות ישירה על הגידול הסרטני. הניסויים לגבי הפעילות האנטי-סרטנית נעשו כולם ע"י הזרקה של lentinan לעכברים, לפריטונאום או לווריד.

פעילות אנטי-ויראלית:

הוכיחו שגם ל-LEM וגם ל-lentinan יש פעילות המעכבת התרבות של וירוסים. מחקרים אחדים הראו עיכוב ע"י lentinan של HIV, Vesicular stomatitis virus, adenovirus type 12. וירוסים של שפעת עוכבו בעכברים ע"י טיפות אף שהוכנו מ-lentinan. אצל בני אדם הוכיחו השפעה חיובית של lentinan על חולים ב-CFS- עייפות כרונית.

LEM מעכב HIV. הוכיחו עיכוב של הווירוס בתרביות של T-לימפוציטים מבני אדם. LEM משפעל מקרופאגים וממריץ ייצור של אינטרלויקין 1.

פעילות אנטי ויראלית ואימונוסטימולנטית הראו גם אצל ליגנין ו-lignans מסיסים במים המצויים בפטריה.

התוויות: בכל מקרה של תפקוד לקוי של מערכת החיסון, כולל סרטן, איידס ואלרגיות. במקרים של שפעת והצטננות החוזרות לעתים קרובות, זיהומים עם קנדידה, וכן להורדת רמת הכולסטרול.

הכנות ומינון: הפעילות האנטי-סרטנית של lantinan תלויה במינון. כאשר משתמשים בפטריה כמזון, המינון המומלץ הוא 6-16 ג' ליום.

במקרים של איידס או הפטיטיס כרוני, מומלץ השימוש ב-LEM2-6 ג' ליום. Lentinan ניתן בהזרקה 1-5 מ"ג פעמיים בשבוע.

השימוש בפטריה כמזון מומלץ לחיזוק הגוף ולמניעת מחלות.

רעילות: הפטריה אכילה ואין בה שום רעילות.

Inonotus obliquus – Chaga

פטריה טפילה הגדלה על עצי שדר לבן (Betula alba), באזורים קרים בסיביר ובצפון אמריקה. ידועה ברפואה המסורתית ברוסיה כיעילה לטיפול בסרטן, במיוחד בסרטן הקיבה, הוושט והריאות (2,1). השימוש בפטריה כאנטי-סרטנית מוכר גם בפולין ובפינדלנד (1,2).

ברוסיה יש יחס של הערצה ל-Chaga, וממליצים עליה לחיזוק, לניקוי, לטיפול באולקוס וגסטריטיס, למחלות כבד ולשיכוך כאבים.

נוהגים להכין מהפטריה סבון. קולים אותה עד שהיא נעשית אדומה, מכניסים אותה למים חמים ומערבבים עד שהיא נשברת והמים נעשים שחורים (3).

מרכיבים:betulinic acid, betulinic acid

פוליסכרידים, טריטרפנים, בעיקר: inotodiol.lanosterol ,trametenolic acid ,vanillic acid ,syringic acid , hydroxybenzoic acid.

פעילות: אנטי-סרטנית, אמונוסטימולנט.

פרמקולוגיה: הפעילות האנטי-סרטנית של הפטריה נבדקה in vitroו-in vivo(4). נמצאו כמה מרכיבים שניתן ליחס להם פעילות אנטי-סרטנית. הפוליסכרידים הם אימונוסטימולנטים ואנטי-סרטניים.

סולז'ניצין מתאר שימוש חיצוני ב-Chaga שגרם לריפוי של סרטן עור.

חומצה בטולינית המצויה בשדר הלבן עליו גדלה הפטריה, היא בעלת פעילות אנטי-סרטנית. ריכוזים גבוהים של חומצה בטולינית מצויים בפטריה, ומחקרים הראו שהיא מעודדת apoptosis.

הטריטרפנים הראו גם הם פעילות אנטי-סרטנית (5 ,6). מחקרים בבני אדם נערכו על נשים חולות בסרטן הרחם והשד (7), ועל חולים בסרטן הריאות (8). בשני המחקרים הפטריה ניתנה בזריקות. התוצאות הראו הקטנה של הגידולים, הפחתת הכאב, שיפור בשינה ובתיאבון.

התוויות: כטיפול מסייע במקרים של סרטן הריאות, הרחם, השד, הקיבה והמעי הגס.

הכנות ומינון: השימוש בפטריה ידוע ברוסיה בצורת מירתח, מיצוי באלכוהול, סירופ, פתילות, כדורים וזריקות.

מירתח מכינים מ-3 ס"מ של הפטריה בכוס מים. חותכים את הפטריה לחתיכות קטנות ומרתיחים במשך כמה דקות. שותים 2-3 כוסות ביום, בין הארוחות.

טינקטורה 1:5 ב-20% אלכוהול. מרתיחים את הפטריה במים במשך 15 דקות, אחר כך מוסיפים את האלכוהול. המינון 1-2 כפיות ביום.

מקורות

1. Wasser SP. and Weiss AL. Therapeutic effects of substances occuring in higher Basidiomycetes mushrooms: a modern perspective. Crit. Rev. Immunol. 19: 65-96, 1999

2. Wasser SP. and Weiss AL. Medicinal properties of substances occuring in higher Basidiomycetes mushrooms: Currenr perspectives (Review). International J. of Medicinal Mushroons, 1: 31-62, 1999

3. Saar M. Fungi in Khanty folk medicine. J. Ethnopharmacol. 31: 175-179, 1991a

4. Jarosz A. et al. Effect of the extracts from fungus Inonotus obliquus on catalase level in HeLa and nocardia cells. Acta Biochim. Pol. 37: 149-151, 1990

5. Khalos K. et al. Antitumor activity of some compounds and fractions from an n-hexane extract of Inonotus obliquus. Acta Pharm. Fenn. 97: 33-40, 1987

6. Khalos K. et al. Preliminary studies on the antitumor activity of polar fractions extracted from Inonotus obliquus. Acta Pharm. Fenn. 96: 167-174, 1987

7.Piaskowski S. Preliminary studies on the preparation and application of preparations from black birch touchwood in human cases of malignant tumors. Sylwan 105: 5-11, 1957

8. Hartwell JL. Plants used against cancer. Lloydia 34: 386-396, 1971

קורדיספס Cordyceps sinensis

שם סיני: dong cong xia cao

משפחה: Clavicipitiaceae

פטרית הקורדיספס ידועה בסין בשם 'פטריית הזחל', או: 'צמח בקיץ, תולעת בחורף'.

זוהי פטריה טפילה שאורכה 4-11 ס"מ. גדלה בהרים בגובה מעל 3,000 מ' בסין ובטיבט, במקומות לחים מכוסים בעשב ושלג. הפטריה גדלה על זחל שהיא נצמדת אליו, בדרך כלל על Hepialus armoricanus. הפטריה מופיעה בקיץ מתוך הזחל, ומכאן השם 'צמח בקיץ, תולעת בחורף'. קוטפים את הפטריה בתחילת הקיץ ביחד עם השרידים של גוף הזחל.

הפטריה נחשבת למתוקה ומחממת. מרידיאן היעד הוא הריאות והכליות. הפטריה מחזקת את ה-yang של הכליות ואת ה-yin של הריאות. היא מומלצת לטיפול בכאבי גב תחתון, אימפוטנציה, שיעול וכאבים בחזה. היא מסייעת להחלמה ממחלה ולשיקום הגוף.

מרכיבים: מים 10.8%, שומן 8.4%, חלבונים 25.3%, סיבים 18.5%, פחמימות 30%, אפר 4.1%.

השומנים כוללים 13% חומצות שומניות רוויות ו-82.2% חומצות בלתי רוויות, בעיקר חומצה אולאית ולינולאית.

חומצות אמיניות: גלוטמית, ואלין, פרולין, פניל אלנין, ארגינין, אדנין, אורציל.

cordycepic acid, cordycepin.

פרמקולוגיה: מגבירה חלוקה של כדוריות דם אדומות, אימונוסטימולנט. הפוליסכרידים אחראים לפעילות האימונוסטימולנטית. מגבירה פאגוציטוזיס, מגבירה פעילות של תאי B-למפוציטים ומחישה ייצור נוגדנים. הגברת הפעילות של מערכת החיסון התקבלה במקרים של תת-פעילות של המערכת, ולא במקרים של פעילות תקינה.

לפטריה השפעה מרגיעה על מערכת העצבים, מרחיבה סימפונות וכלי דם. הפוליסכרידים הם אנטי-סרטניים והראו עיכוב של סרטן הריאות.

התוויות: לטיפול באסתמה, בסוגי סרטן שונים, לסיוע בהרפיית שרירים, למקרים של אי-ספיקת כליות, להמרצת המערכת האנדוקרינית, למקרים של עייפות ותשישות, לשיעול כרוני, אימפוטנציה, חולשה ואנמיה.

מחקרים קליניים הוכיחו שהפטריה מסייעת במקרים של מחלות כבד, מורידה עודף כולסטרול וטריגליצרידים, מסייעת להורדת רמות של LDL ומעלה רמות של HDL. היא מאטה תהליכי הזדקנות (1,2).

פטריות שמגדלים בגידול תרבותי מראות תכונות דומות: הן גורמות לירידה ברמת הכולסטרול והטריגליצרידים, לירידה ברמת ה-LDL ולעלייה ברמת ה-HDL(3). תוצאות טובות התקבלו לאחר טיפול של שלושה חודשים בחולי סרטן הריאות (4). פטריות תרבותיות ובר היו יעילות במקרים של אי-ספיקת כליות כרונית. המינון שניתן היה 2 ג' שלוש פעמים ביום במשך 30 יום (5).

מחקר אחר הראה שיפור בתפקוד הכליות במקרים של אי-ספיקה כרונית. המינון שניתן היה 2-5 ג' ליום (6). מחקר נוסף הראה שיפור במקרים של טיניטוס שנגרם על ידי הצטברות של נוזלים באוזן התיכונה. לא היתה השפעה במקרים של פגיעה בעצב השמיעה (7).

רעילות: לא נמצאה רעילות.

הכנות ומינון: חליטה או אבקה 3-9 ג' פעמיים ביום, או 1 ג' של מיצוי יבש.

מקורות

1. Xu N. and Zhang B. Effect of Cordyceps on plasma lipids in normal , stressed and hyperlipemic rats. Chin. J. Pathophysiol. 3: 215-219, 1987

2. Geng S. et al. Treatment of hyperlipidemia with cultivated Cordyceps- A double blind randomised placebo control trial. Chin. J. Integ. Med. 5(11), 652, 1985

3. Zhang S. et al. Activation of murine peritoneal macrophage by the natural Cordyceps and the cultured micelia of Cordyceps sinensis. Chinese Journal of Integrated Traditional and Western Medicine. 5: 45-47, 1985

4. Chang HM. and Pui-Hay But P. Pharmacology and Application of Chinese Materia Medica. Vol 1. Singapore: World Scientific

5. Chen Y. et al. Clinical effects of natural Cordyceps and cultured mycelia of Cordyceps sinensis in kidney failure. Chin. Traditional Herba. Drugs, 17: 256-258, 1986

6. Guan YJ. et al. Effect of Cordyceps sinensis on T-lymphocyte subsets in chronic renal failure. Chung-Kao Cung Hsii Chieh Ho Tsa Chih, 12 (6): 338-339, 19927. Zuang J. and Chen H. Treatment of tinnitus with Cordyceps infusion: A report of 23 cases. Fujan Medical Journal, 7: 42,53, 1985

מקור התמונה Medicinal Mushrooms: 7 Kinds and Their Unique Health Benefits (realmushrooms.com)

למעבר לקטגוריית הפטריות באתר

לחזרה לחנות

צמחי המכשפות

צמחי המכשפות - השמאן מחלק לכולם סיגריה, שהאידיאנים מכינים בעצמם ממין של Nicotiana. החלונות סגורים ווילונות מכסים אותם. הסיגריות מעלות עשן שחו

שבעה אנשים יושבים על שרפרפים נמוכים עשויים מעץ. ממול יושב השמאן סולאנג' טאיו. התלמידה שלו, רוזנה, לוחשת שהוא כבר בן למעלה מ-90. שני נרות דולקים בחדר, והם המקור היחידי לאור. השמאן מחלק לכולם סיגריה, שהאידיאנים מכינים בעצמם ממין של Nicotiana. החלונות סגורים ווילונות מכסים אותם. הסיגריות מעלות עשן שחור, האויר דחוס והריח של הסיגריות מכביד על הנשימה. המשתתפים צמו במשך היום. בין ההוראות שקבלו היתה הוראה לא לשתות שום משקה שחור, כדי שלא יראו מחזות שחורים ומפחידים.
השמאן מביא אל מרכז המעגל מגש קטן, ובו קנקן עם משקה וכמה כוסיות פלסטיק קטנות. הוא מערבב את הנוזל עם מקל עץ, תוך כדי שירה ותפילה. הוא מביט בנוכחים ויוצק אל הכוסיות כמויות בלתי שוות מהנוזל.
הוא קם, נכנס אל מרכז המעגל, מרים את ידיו ופונה אל ארבעת הכיוונים. בכל אחד מהם הוא קורא לרוחות שבכל אחד מהכיוונים להצטרף לטקס. הוא פונה אליהן בדיבור ושירה, מעין תפילה.
הוא מחלק את הכוסיות לנוכחים, ומעריך את הכמות המתאימה לכל אחד. כמה מהמשתתפים יקבלו כוסית או שתים נוספות במשך הערב, אחרים יאלצו להסתפק במנה הראשונה שקבלו.
הוא שותה בעצמו כוסית כפולה, ומסביר למשתתפים שכל החושים יעשו חדים יותר, והם יוכלו לשמוע קולות שאינם נשמעים, לראות ראייה בהירה אל האין סוף, לחוש את המגע עם הרוחות. הנפש יכולה להשתחרר מהגוף, ללכת אל עולמות עליונים ולבסוף תחזור. הנפש המשוחררת, משחררת את האדם מהמציאות היום-יומית , מביאה אותו למחוזות נעלמים, ומאפשרת לו ליצור קשר עם הקדמונים. הוא גם מסביר לנו שלשמאן יש יכולת להשפיע על המראות שנראה, ושהוא יכל להזמין את אלה שיופיעו אצלנו.
כל אחד יוצא למסע הפרטי שלו, והשמאן שר מדי פעם שירים מיוחדים לטקס. הוא מודה לצמחים שעוזרים לו לעשות את הטרנספורמציה ולרוחות שהתקשרו אתו. מאוחר יותר יצטרפו המשתתפים לשירה, וחלק מהם רוקדים ללא הפסקה במשך שעות.
המקום הוא איקיטוס בצפון פרו, והמשקה הוא Ayahuasca – המטפס של הנפש.

מקור התמונה What Is Ayahuasca? Benefits, Side Effects And Retreats – Forbes Health

לחזרה לחנות

וירוס CMV

CMV - טיפול בזיהום ב-CMV באמצעות צמחי מרפא. פעילות של צמחי מרפא נבדקה. נמצאו צמחים אנטי ויראליים שפעילותם הוכחה.Uncaria tomentosa

Cytomegalovirus (CMV)

CMV הוא אחד הוירוסים השכיחים ביותר. הוא נפוץ בכל האזורים הגיאוגרפיים ובכל שכבות החברה. זהו אחד מהוירוסים המועברים לעובר.

אחרי שאדם נדבק על ידי הוירוס נשאר הוירוס לתמיד בגוף, בדרך כלל במצב רדום. הוירוס מתפרץ רק אם יש ירידה בפעילות של מערכת החיסון.

הזיהומים עלולים להיות בעייתיים לנשים בהריון, לאנשים שעוסקים בטיפול בילדים, ולמקרים של כשל חיסוני, כגון, לחולי איידס או למושתלי איברים.

CMV משתייך לקבוצת ההרפס.

הוירוס עלול להופיע בנוזלי הגוף במקרים של זיהום. ניתן למצוא את הוירוס ברוק, בשתן, בדמעות, בנוזל הזרע ובחלב אם. נוזלים אלה עלולים לגרום להדבקה, במגע קרוב לנושא הזיהום או לנוזלי הגוף שלו.

שטיפת ידים אחרי החלפת חיתולים לילד, או אחרי טיפול באדם הנושא CMV יכולה למנוע העברה של הוירוס.

מקרים בהם זיהום עם CMV מהווה בעיה.

הריון

זיהום עם CMV אינו מסכן אישה בהריון. לפעמים אין שום סימפטום מיוחד. במקרים אחדים הזיהום מתבטא כמו מונונוקלאוזיס קל. אצל העובר הזיהום עלול להתבטא כמו מחלה מולדת. הוא עלול להתפתח כזיהום כללי, לגרום לכבד או טחול מוגדלים, או לגרום למוות. רוב התינוקות המקבלים טיפול נשארים בחיים, אבל עלולים להופיע סיבוכים בשנים הראשונות לחייהם, כגון, איבוד שמיעה, פגיעה בראייה או דרגות שונות של פיגור שכלי.

תינוקות שנולדים ללא סימפטומים בלידה, עלולים לסבול בהמשך מדרגות שונות של איבוד שמיעה, פיגור שכלי או בעיות בקואורדינציה.

הסיכון הזה קיים רק אצל נשים בהריון שהזיהום עם CMV הוא הפעם הראשונה אצלן.

הוירוס יכל לעבור לתינוק גם בשעת הלידה עצמה, וגם עם חלב אמו. במקרים אלה אין פגיעה בתינוק.

אשה בהריון צריכה להקפיד על הגיינה, בפרט אם יש בבית ילדים החוזרים ממעון או פעוטון, או שהיא עובדת בטיפול בילדים. במקרים של מחלה דמוית מונונוקלאוזיס חשוב לברר אם הגורם המזהם הוא CMV, לבדוק נוגדנים ולברר אם הם IgM או IgG.

מקרים של כשל חיסוני

כשל חיסוני מאפשר התעוררות של הוירוס הרדום. במקרים אלה הזיהום עלול לגרום למחלה קשה ואף למוות. הזיהומים השכיחים מתבטאים בדלקת ריאות, זיהומים בעיניים או זיהום במערכת העיכול.

אין חיסון נגד CMV ולא טיפול יעיל.

החומר נלקח מפרסום של National Center for Infectious Disease, Atlanta, (CDC).

טיפול בזיהום ב-CMV באמצעות צמחי מרפא

פעילות של צמחים נגד CMV נבדקה. נמצאו צמחים אנטי ויראליים שפעילותם הוכחה.

Uncaria tomentosa

Tabebuia avellandae

Echinaceae spp.

Hypericum perforatum

Andrographis paniculata

Isatis tinctoria

Baptisia tinctoria

Allium sativum

Propolis

Olea europaea

רוב הצמחים האנטי ויראליים אינם מומלצים בתקופת ההריון. מיני האכינצאה נבדקו, ולא נמצא נזק לאם או לעובר. ניתן להשתמש בהריון במיני אכינצאה, בשורש בעלים ובפרחים, בשום, בפרופוליס, ובצמחי מרפא ותבלין, כגון, Origanum vulgare או Thymus vulgaris.

חזרה לחנות

שמנים אתרים המעכבים גידול של קנדידה

שמנים אתרים קנדידה - הצמחים היעילים ביותר לעיכוב הקנדידה במחקר זה היו הצתרה- Satureja montana, הקנמון ועשב לימון- Cymbopogon citratus.

שמנים אתרים המעכבים גידול של קנדידה/

מטרת המחקר הייתה לקבוע אילו שמנים אתרים, ומרכיבים בודדים המצויים בשמנים הנדיפים, מתאימים לטיפול בזיהום עם קנדידה, מבלי לפגוע בפלורה הנורמלית של הגוף.

המחקר נעשה in vitro. החוקרים בדקו צמיחה של שני מינים של קנדידה: Candida albicans ו- Candida glabrata בנוכחות השמנים הנדיפים הבאים:

Melaleuca alternifolia, Mentha spicata, Rosa spp., Mentha piperita, Cymbopogon martinii, Lavandula angustifolia, Myristica fragrans, Satureja montana, Cymbopogon citratus, Pelagonium spp., Eucalyptus citriodora, Coriandrum sativum, Cinnamomum spp.

הבדיקה נעשתה על ידי הנחת דיסקיות שכללו את השמנים הנדיפים בפלטות פטרי בהן גדלו הפטריות, ובדיקת גודל אזור העיכוב.

מרכיבים בודדים של השמנים הנדיפים שנתנו את העיכוב הגדול ביותר נבדקו באותה שיטה עם שני מיני הקנדידה.

השמנים האתרים שגרמו לעיכוב הגדול ביותר לקנדידה היו: Satureja montana, Cinnamomum, Cymbopogon citratus.

השמנים האתרים שגרמו לעיכוב בינוני היו: Mentha spicata, Palmarosa, Eucalyptus citriodora

השמנים האתרים שנתנו את העיכוב הקטן ביותר היו: Lavandula, Myristica, Coriandrum ו- Melaleuca

בדרך כלל Candida glabrata היתה יותר רגישה לשמנים הנדיפים מאשר Candida albicans.

בדיקה של מרכיבים מבודדים

מתוך 30 מרכיבים בודדים שנבדקו הראו 25 מרכיבים עיכוב של השמרים. העיכוב היה קטן ברוב המקרים. המרכיבים שנתנו את העיכוב הגדול ביותר היו: citral, cinnamaldehyde, eugenol, perillaldehyde, terpineol, carvacrol, citronellol.

המרכיבים שנתנו עיכוב בינוני היו: geraniol, nerol, heptanol, jasmine

החוקרים השתמשו בשמנים נדיפים מנוקים, ואין המלצה להשתמש בהם בצורה זו לטיפול. ניתן להוסיף שמן נדיף לפורמולה של צמחים נוגדי קנדידה, להכין מיצוי בשמן לשימוש חיצוני, להחליף את השמנים הנדיפים שבפורמולה מדי פעם כדי למנוע עמידות של הפטרייה לטיפול.

כדי להשתמש בשמנים נדיפים יש ללמוד ולהכיר את תכונותיהם, ההתוויות והתוויות הנגד, הוראות לגבי שימוש פנימי, משך הזמן שניתן להשתמש בהם בשימוש פנימי, באילו מקרים יש להימנע משימוש פנימי, מה הריכוז המומלץ.

השמנים האתרים הצמחיים היעילים ביותר לעיכוב הקנדידה

השמנים האתרים הצמחיים היעילים ביותר לעיכוב הקנדידה במחקר זה היו הצתרה- Satureja montana, הקנמון ועשב לימון- Cymbopogon citratus. השמנים הנדיפים הם האחראים לעיכוב. ניתן לבדוק שימוש במיצוי בשמן של הצמחים האלה לתיבול מאכלים.

ספרות

Oberg K. Rolling I. Oberg C. Selection of essential oil components to inhibit Candida without affecting normal microbiota. The Journal of the Utah Academy of Sciences, Arts and Letters, 2005, 82: 60-72.

חזרה לחנות

צמחים לחיזוק מערכת העצבים

צמחים לחיזוק מערכת העצבים יכולים להיות דרך טבעית להתמודדות עם לחץ נפשי וסטרס. חנות על עלים מציעים מגוון גדול של צמחי מרפא מכל הסוגים. לרכישה

צמחים לחיזוק מערכת העצבים/

מערכת העצבים היא רשת מאורגנת של סיבי עצבים ומרכזי עצבים שתפקידה לקשר את האדם אל סביבתו ולתאם בין מערכות הגוף.

היא קולטת גירויים מהסביבה החיצונית והפנימית באמצעות אברי החושים, מעבדת אותם ומגיבה עליהם.

היא מקיימת קשר קבוע בין חלקי הגוף השונים ומתאמת בין הפעולות השונות, מפקחת על פעילות הבלוטות ההורמונליות באמצעות השולט בהיופיזה, ומגיבה במהירות רבה על כל מצב של סכנה.

מערכת העצבים בנויה משלשה חלקים:

1. מערכת העצבים המרכזית, הכוללת את מוחות הגולגולת ומוח השדרה.

2. מערכת העצבים ההיקפית, המורכבת מסיבי עצב תחושתיים.

3.פעולה. מערכת העצבים האוטונומית המעצבבת את אברי הגוף הפנימיים. המערכת כוללת סיבי עצב שבקצותיהם אברי חישה הקולטים גירויים, או אבר מבצע , effector, המבצע, המבצע פעולה.

תא העצב

תא העצב, או הנוירון, הוא היחידה ההיסטולוגית והתפקודית של מערכת העצבים.

הוא בנוי מגוף התא הכולל גרעין, וממנו יוצאים סיבים קצרים או ארוכים.

לפי כיוון מעבר הדחף העצבי, מבחינים בין שני סוגי סיבים:

דנדריט- סיבים קצרים בהם כיוון התנועה הוא מן החוץ אל תא העצב. לרוב הנוירונים יש דנדריטים רבים.

אקסון- סיבים קצרים או ארוכים, כיוון התנועה בהם מגוף התא החוצה.

לכל נוירון יש אקסון יחיד.

האקסונים שעוביים עולה על מיקרון אחד מכוסים במעטפת עשויה בחומר שומני הנקרא מיאלין. תפקידו לשמש כשכבת בידוד המונעת קצר בין תאי עצב שכנים.

הדחף העצבי עובר תמיד בכיוון אחד, מהדנדריט אל גוף התא ומשם אל האקסון.

העברת הדחף העצבי

תאי העצב במוח הגולגולת ומוח השדרה מאורגנים כך שקצה האקסון של תא אחד קרוב מאד אל קצה הדנדריט של התא השני, אבל אין מגע ביניהם. מפריד ביניהם רווח זעיר הנקרא סינפסה.

אות עצבי עובר מאקסון של תא אחד אל הדנדריט של התא השני דרך הסינפסה, הממיינת את האותות ושולחת אות חשמלי הנקרא דחף עצבי.

התא המעביר דחף חשמלי אל הסינפסה נקרא התא הפרה- סינפטי (pre-synaptic), והתא המקבל את הדחף העצבי נקרא פוסט-סינפטי.

העברת האות בסינפסה נעשית באופן כימי ובכיוון אחד בלבד. הסינפסה קובעת את כיוון ההתפשטות של הדחף העצבי. היא גם משמשת כמסנן, ויכולה לחסום מעברים לדחפים עצביים.

הגירויים הבאים מבחוץ גורמים לשינויים בחדירות הממברנה ליונים. כתוצאה מכך מתפתחים בתא אותות חשמליים שהם הדחפים העצביים.

מעבר האותות מתא אחד למשנהו דרך הסינפסות, נעשה בדרך כימית, באמצעות תרכובות ייחודיות הנקראות נוירוטרסמיטורים או מתווכים עצביים. הם מצויים בתוך שלפוחיות סינפטיות, שהן התעבויות המצויות בקצה האקסון של הנוירון הפרה- סינפטי.

פעילותו של המתווך העצבי תהיה שונה לפי הקולטנים שאליהם הוא נקשר.

כאשר מגיע דחף עצבי לממברנה הפרה- סינפטית, מופרש המתווך העצבי בבת אחת מתוך השלפוחיות הסינפטיות אל המירווח הסינפטי. המתווך מעביר את הדחף העצבי כשהוא נקשר לקולטנים המצויים על הקרום שבקצה הנוירון. התפשטות הדחף העצבי לאורך סיב העצב נעשית ע"י הולכה חשמלית.

לאחר העברת הגירוי צריכים הקולטנים להשתחרר מהחומר המגרה, כדי שיוכלו לקלוט גירוי חדש. השחרור נעשה ע"י פירוק אנזימטי של המתווך העצבי, או ספיגתו לתא העצב.

הסינפסה חוזרת למצבה המקורי והיא יכולה להמשיך לתפקד.

מערכת העצבים המרכזית

כוללת ששה חלקים:

1. המוח הגדול – cerebrum

2. מוח הביניים – diencephalon

3. המוח התיכון – mesencephalon

4. המוח הקטן – cerebellum

5. המוח המוארך medulla oblongata-

6. מוח השדרה – medulla spinalis

המוח הגדול בנוי משני חצאי כדורים, המי ספרות, המחוברים בבסיסם. קליפת המוח הגדול עשויה פיתולים המגדילים את שטחה.

בקליפת המוח ממוקמים למעלה מ – 200 אזורים שונים, כגון, אזורים תנועתיים שגירויים מעורר תנועות רצוניות, אזורים תחושתיים, מרכז השמיעה, מרכז הראיה, אזורי תאום, אזורים הקשורים בלמידה, ברגשות, בריכוז ובזכרון.

מוח הביניים ממוקם בין המוח התיכון והמוח הגדול. הוא כולל את הרמה –thalamus, תת- רמה hypothalamus ועל רמה- epithalamus.

התלאמוס הוא צומת עצבים, אליו מגיעים דחפים עצביים מהתחושות הכלליות והמיוחדות. הוא קשור להרגשת נוחות, שביעות רצון או אי שביעות רצון כתוצאה מגירויים מהסביבה.

תת רמה – hypothalamus , מצויים בו מרכזים האחראים לויסות החום, הרעב, התאבון, הצמא, הלחץ האוסמוטי של נוזלי הגוף, רמת הגלוקוז בדם, הפחד והכעס. ההיפותלאמוס מפקח על מערכת העצבים האוטונומית, ועל בלוטת ההיפופיזה, המפקחת על רוב הבלוטות האנדוקריניות.

על רמה, epithalamus,קשור לתחושת הריח ולתגובות הקשורות לאכילה.

המוח התיכון מכיל בעיקר מסילות עצביות. מצויים בו מרכזים האחראים לתגובות הקשורות לראיה ולשמיעה, כגון, צמצום האישון כתגובה לאור חזק.

המוח הקטן ממוקם בחלק התחתון של הגולגולת. הוא מורכב משני חצאי כדורים המחוברים במרכז. הוא אחראי על שיווי המשקל והקואורדינציה בין התנועות. פגיעה במוח הקטן גורמת לחוסר התאמה בין התנועות. כל תנועה, ולו הפשוטה ביותר, הופכת להיות קשה ומסובכת. נפגעת היכולת ליצור תנועה מתואמת ומכוונת.

המוח המוארך מהווה המשך למוח השדרה ודומה לו בצורתו. הוא כולל מרכזים המפקחים על הנשימה, על קצב הלב ולחץ הדם. מצויה בו המערכת הרשתית, reticular formation, האחראית לעירנות. היא מורכבת מאוסף של תאי עצב השזורים זה בזה כרשת.

דחפים עצביים עוברים דרך הסינפסות שבין התאים ומגיעים אל אזורים שונים בקליפת המוח הגדול. הם שומרים על רמת העירנות. העדר גירויים במערכת הרישתית גורם לתרדמה.

מוח השדרה מצוי בתוך תעלת עמוד השדרה. במרכזו מרוכזים גופי הנוירונים שאינם מכוסים במיאלין, ואילו בהיקף מצויים סיבי עצב המצופים מיאלין. יוצאים ממנו צמדי עצבים למקומות שונים בגוף.

מוח השדרה מקשר את המרכזים המוטוריים שבמוח לאפקטורים, ואת אברי החישה שבגוף אל מרכזי החישה שבמוח. הקשר נעשה באמצעות מסילות יורדות ומסילות עולות, המופרדות ביניהן ע"י תאי ביניים עצביים.

מערכת העצבים המרכזית עוסקת במיון, השוואה ועיבוד אותות שונים שהיא קולטת ובשיגור תגובות מתאימות.

מערכת העצבים ההיקפית

המערכת כוללת סיבי עצב שבקצותיהם אברי חישה הקולטים גירויים, או אבר מבצע ,effector, שתפקידו לבצע פעולה על פי המידע שהתקבל.

תפקיד מערכת העצבים ההיקפית להוליך אותות בדייקנות ובמהירות מאברי החישה למערכת המרכזית, או להעביר אותות ממנה אל האברים המבצעים.

לפי זה מגדירים מערכת סנסורית כזו הקולטת גירויים, ומערכת מוטורית המעבירה תגובות לאברים המופעלים.

המערכת המוטורית מתחלקת לשנים: מערכת סומטית ומערכת אוטונומית.

מערכת העצבים הסומטית

מעצבבת שרירים רצוניים ומאפשרת תנועות רצוניות. העברת הגירוי לשריר נעשית באמצעות אצטיל כולין.

מערכת העצבים האוטונומית

מעצבבת את כל השרירים החלקים ואת הבלוטות האנדוקריניות. המערכת נקראת אוטונומית מפני שהיא מעצבבת את השרירים החלקים הבלתי רצוניים, ואת הבלוטות.

המערכת האוטונומית מתחלקת לשני חלקים: המערכת הסימפתטית והמערכת הפראסימפתטית. הן נבדלות זו מזו באופי תפקודן ובסוגי הנויטרנסמיטורים המופרשים מתאי העצב שלהן.

המערכת הפראסימפתטית מפקחת על הפעילות השוטפת של מערכות הגוף, ושומרת על הסביבה הפנימית. הנוירונסמיטור המופרש מהנוירונים של מערכת זו הוא אצטיל כולין. היא מעצבבת את רוב האברים שבבית החזה והבטן.

במצב מנוחה או פעילות רגילה מתבטאת פעילות המערכת בהקטנת האישון, הזרמת רוק, הקטנת תפוקת הלב, הזרמת דם לאברים והגברת התנועתיות של הקיבה והמעי.

המערכת הסימפתטית היא מערכת עקה. היא פועלת כאשר הגוף זקוק לפעילות נמרצת . היא גורמת לגיוס הרזרבות בגוף. מגבירה את קצב הלב, תפוקת הלב וחילוף החומרים, מגבירה פירוק הגליקוגן בכבד והפיכתו לגלוקוז ובכך משחררת אנרגיה זמינה, גורמת להזרמה של דם מההיקף אל האברים הפנימיים, להרחבת הסימפונות ולהפחתת יציאת נוזלים מהגוף . היא מאפשרת לגוף לעמוד בתנאים קשים, אבל לזמן מוגבל.

הנוירוטרנסמיטור המופרש מהנוירונים שלה הוא נור- אדרנלין או נור-אפינפרין.

אדרנלין ונור-אדרנלין הם הורמונים המופרשים מליבת הכליה. מכנים אותם סימפתיקו- מימטיים –symmpathico mimetic, מפני שהם משפיעים על אברי המטרה כאילו הופרשו על ידי המערכת הסימפתטית. כשהם מגיעים עם זרם הדם אל חלקי הגוף השונים, הם גורמים לתגובה כאילו ניתן גירוי לכל המערכת הסימפתטית.

המערכת הסימפתטית והפראסימפתטית משלימות זו את זו, וגורמות להפעלה מתואמת של האברים בהתאם לצורך.

רוב האברים הפנימיים מקבלים עצבוב כפול מהמערכת הסימפתטית והפארסימפתטית. השפעת המערכות מנוגדת זו לזו. לדוגמא, הדחף הסימפתטי גורם להחשת קצב הלב בעוד שהדחף הפארסימפתטי גורם להאטת הקצב. הדחף הסימפתטי גורם להרחבת האישונים, להפחתת תנועתיות של הקיבה והמעי, להפחתת זרימת רוק, הרחבת הסימפונות, כיווץ כלי דם היקפיים והרחבת כלי דם קורונריים.

הדחף הפארסימפתטי גורם לצמצום האישונים, הגברת תנועתיות של הקיבה והמעי, להגברת זרימת רוק, כיווץ הסימפונות והאטה של חילוף החומרים.

הקצב התפקודי של רוב האברים נקבע על ידי השפעת הגומלין של שתי המערכות, שמשלימות זו את זו. הן גורמות להפעלה מתואמת של האברים בהתאם לצורך.

ישנן מערכות המעוצבבות רק על ידי המערכת הסימפתטית, כגון, כלי הדם ההיקפיים, בלוטות הזיעה וליבת יותרת הכליה.

מתווכים עצביים – נוירוטרנסמיטורים

העברה עצבית כוללת :

1. סינתיזה ואחסון של נוירוטרנסמיטור.

2. שחרור של נוירוטרנסמיטור מסיב עצבי.

3. אינטראקציה בין נויורטרסמיטור לרצפטור.

4. סיום מהיר של האינטראקציה ביניהם.

5. הרס של הנוירוטרנסמיטור או ספיגה שלו לתוך הסיב העצבי.

נוירוטרנסמיטור הוא חומר כימיהמשוחררמתאי עצב על ידי גירוי עצבי, חוצה את הגשר הסינפטי , נקשר לרצפטור ספציפי המצוי בתא העצב הבא, ומעורר תגובה פיזיולוגית. לשם כך עליו להיות בעל מבנה מולקולרי התואם בדיקנות לרצפטור הספציפי שבתא הבא. התאום ביניהם דומה לשילוב שבין מפתח ומנעול. רק מפתח התואם את המנעול במדויק יוכל לסובב את המנעול ולפתוח את הדלת.

הגירוי העצבי ממשיך את דרכו בתוך תא העצב באמצעות הולכה חשמלית.

רוב הנוירוטרנסמיטורים הם נגזרות של חומצות אמיניות.

ישנם תאי עצב המסנתזים רק נוירוטרנסמיטור אחד, אחרים יכולים לייצר שנים או יותר.

נסקור להלן את המתווכים העצביים החשובים ביותר ואת דרך פעולתם.

אצטילכולין: המתווך העצבי העיקרי של סיבי עצב מוטוריים, סיבים אוטונומיים פרה-גנגליוניים, סיבים פוסטגנגליונים פרה- סינפטיים ותאי עצב רבים במערכת העצבים המרכזית. פועל כמתווך מעורר.

מיוצר מכולין ואצטיל קואנזים A, על ידי האנזים כולין אצטילכולין טרנספרז. לאחר שחרורו מתקשר אצטילכולין לרצפטורים כולינרגיים. סיום הקישור נעשה על ידי הידרוליזה של אצטיל-כולין לכולין ואצטט באמצעות האנזים אצטילכולין אסטרז.

ריכוזי אצטילכולין מווסתים באמצעות האנזים כולין- אצטילכולין טרנספרז וקליטה של כולין.

דופאמין: מתווך עצבי של סיבי עצב מרכזיים רבים ושל כמה מסיבי העצב ההיקפיים.

הפרקורסור שלו הוא טירוזין, שהופך לדופאמין באמצעות האנזימים: טירוזין הידרוקסילז ו- acid decarboxylase aromatic L-amino.

לאחר שחרורו נשאב הדופאמין באופן אקטיבי אל סיבי העצב.

ויסות הדופאמין נעשה באמצעות האנזים טירוזין הידרוקסילז והאנזים מונואמין אוקסידז MAO.

הדופאין שייך לקבוצת הקטכול אמינים שהם בעלי שלד של phenylethylamine.

גופי תא דופימינרגיים מצויים באזור ה- midbrainומהם יוצאים שני מסלולים: האחד מגיע לאזור ה- sub-cortex, ואחראי לתנועה העדינה, השני מגיע למערכת הלימבית ואחראי לדיבור, להתנהגות ולאישיות.

האמפטמינים דומים במבנה שלהם לדופמין, והם פועלים כחומרים מעוררים.

נור-אפינפרין: מתווך עצבי של רוב הסיבים הסימפתטיים הפוסטגנגליוניים ושל סיבי עצב מרכזיים רבים. מיוצר מדופאמין על ידי הידרוליזה באמצעות האנזים דופאמין בטא -הידרוקסילז.

מתקשר לרצפטורים אדרנרגיים. פעילותו מסתיימת על ידי ספיגתו בחזרה לתאי העצב.

רמות אפינפרין מווסתות באמצעות האנזימים טירוזין הידרוקסילז ו –MAO.

סרוטונין(5 HT-): מתווך עצבי של תאי עצב מרכזיים רבים. הפרקורסור שלו הוא טריפטופן. הריכוזים הגבוהים ביותר מצויים בגזע המוח ובהיפותלאמוס. באזורים אלו משמש הסרוטונין כמעבד בין תגובות לגירוי פנימי, שבאות לידי ביטוי בענף הפארה-סימפתטי של מערכת העצבים האוטונומית.

ויסות הרמה שלו נעשה על ידי קליטה מבוקרת של טריפטופן ועל ידי MAO שבתוך תאי העצב.

חומצה גמא- אמינו בוטירית –GABA: גורמת לתגובות של עיכוב במערכת העצבים המרכזית. הפרקורסור שלה הוא חומצה גלוטמית. לאחר שחרורה נספגת בחזרה באופן אקטיבי לקצות העצבים.

בטא –אנדורפין: פוליפפטיד המורכב מ – 31 חומצות אמיניות ומהווה מתווך של תאי עצב מרכזיים רבים, כגון, התלאמוס וההיפותלאמוס.

עם שחרורו הוא מתקשר לרצפטורים אופיואידים, לאחר מכן עובר הידרוליזה על ידי פפטידזות לפפטידים קטנים בלתי פעילים.

: Substance P פפטיד המהווה מתווך של תאי עצב מרכזיים רבים. קשור בהעברה של כאב.

גליצין, גלוטמט, אספרטט: מתווכים עצביים הפועלים בתאי עצב מסוימים. אספרטט נוכח בעיקר בקליפת המוח, גלוטמט במוח הקטן ובמוח השדרה, וגליצין במוח השדרה.

חומצה גלוטמית ואספרטית יוצרים תגובות של ריגוש, ואילו הגליצין הוא מעכב.

רצפטורים – קולטנים

רצפטור עצבי אתר קישור, בעל מבנה מולקולרי מיוחד, המצוי על פני שטח התא או בתוכו, וגורם לתגובה פיזיולוגית לגירוי המתקבל על ידי מתווך עצבי או חומר כימי אחר, כגון, סם או רעלן. המתווך העצבי מתקשר לרצפטור המתאים לו. חסימה של רצפטור על ידי מתווך עצבי שאינו מתפנה מיידית עם סיום המשימה, מונעת מעבר של גירויים עצביים.

אם נחזור לדוגמה של המפתח והמנעול, נוכל להשוות מצב של חסימה על ידי רצפטור שאינו מתפנה, למפתח התואם את גודל המנעול אולם אינו מסובב אותו. כל עוד המפתח חוסם את המנעול מפני המפתח המתאים, הוא ימנע את פתיחת הדלת, או במילים אחרות, את העברת הגינרוי העצבי.

חומרים המפעילים רצפטורים של מתווך עצבי נקראים אגוניסטים, ואילו חומרים הפוגעים בפעילותו של המתווך על ידי דיכוי הפרשתו או חסימת הרצפטור שלו נקראים אנטגוניסטים.

ישנם רצפטורים בעלי תגובה מעכבת, לדוגמא הרפייה של השרירים, לאחרים יש תגובה ממריצה, כגון, כיווץ שרירים או העברה של דחף עצבי. נוירון אחד יכל להכיל מאות או אלפי רצפטורים זהים או שונים.

הפרעה בייצור מתווכים עצביים , באחסון או בשחרור שלהם, בפינוי שלהם מהרצפטור או שינוי באפיניות של הרצפטורים, עלולים לגרום למחלה קלינית. דכאון, סכיזופרניה, חרדה, מאניה, פרקינסון ועוד מחלות מוסברות על ידי הפרעות בהעברה עצבית.

מכאן ואילך נדון בהפרעות שונות הקשורות למערכת העצבים, ובצמחים המומלצים לטפל בהן.

הצמחים פועלים על מערכת העצבים לפי מנגנונים שונים.

ישנם צמחים שפעילותם אינה ספציפית, כגון, הצמחים האדפטוגנים. אלו הם צמחים המסייעים לחיזוק ושיקום מערכת העצבים באמצעות פעילות כללית על איברים, רקמות ותהליכים שונים בגוף.

צמחים אחרים פועלים באופן ספציפי על קולטנים פרה או פוסט סינפטיים ובכך הם משפיעים על העברת הגירוי העצבי. המנגנון הוא בדרך כלל חיקוי או “mimetic".

מרכיבים בעלי דמיון מבני למתווכים עצביים מתחרים על אתרי קשירה. לפעמים המנגנון הפועל על נטרול או ספיגת המתווך אינו פועל על המרכיבים הצמחיים, ואז הם נשארים קשורים, ומונעים מעבר של גירוי נוסף.

מרכיבים צמחיים אחרים משפיעים על תנועת יוני הסידן בתוך תעלות הסידן. ישנם כאלה המעכבים מעבר של יוני סידן. זהו מנגנון נוסף המשפיע על העברה של גירוי עצבי. כך פועלים, לדוגמא, אלקלואידים אופיואידיים, המעכבים מעבר של גירוי עצבי של כאב ופועלים כמשככי כאב יעילים.

לחזרה לחנות

צמחים נוגדי חימצון לפעולת המוח

צמחים רבים נחשבים ברפואה המסורתית העממית למשפרים פעילויות של המוח כגון למידה של פרטים חדשים עירנות פוקוס וחיוניות, כמה מהם נמצאו מחקרית

צמחים נוגדי חימצון לפעולת המוח

צמחים אנטי אוקסידנטים המסייעים לפעילות המוח

רדיקלים חופשיים נוצרים בגופנו באופן קבוע ביחד עם הפעילות הכימית היום-יומית המתרחשת בגופנו, כגון, נשימה, חילוף חומרים, פעילות של מערכת החיסון, וריאקציות אנזימטיות הפועלות לפי מנגנון של חמצון-חיזור. הרדיקלים החופשיים מפעילים מנגנוני שרשרת שעלולים לגרום נזק לשומנים שבקרומי התאים, לחומצות הגרעין, לחלבונים ולחומצות האורגניות. הם עלולים לפגוע בחדירות הסלקטיבית של קרומי התאים, להגביר חדירות של כלי דם נימיים, לפגוע בזרימת הדם, לגרום למוטציות בתאים, ולעורר תהליכים גורמי סרטן.

כל תאי הגוף עלולים להפגע על ידי הרדיקלים החופשיים, אולם ישנם תאים ורקמות שהם רגישים במיוחד, ביניהם, תאי המוח, הרישתית, וכלי הדם הנימיים.

מחקרים שנערכים לאחרונה מצביעים על הנזק שנגרם למערכת העצבים מהרדיקלים החופשיים, הגורמים לפגיעה בכושר הקוגנטיבי עם התקדמות הגיל ⁽¹⁾.

מערכת העצבים המרכזית מקבלת 15% מתפוקת הלב וחילוף החומרים בה גבוה ⁽²⁾. עם השנים יש הצטברות של הנזקים שגורם החמצון לחלבונים, שומנים וחומצות הגרעין של מערכת העצבים המרכזית, והיא נעשית פגיעה יותר מחמצון ומתהליכי דלקת⁽³⁾.

תוחלת החיים הולכת ועולה בעולם כולו, אבל ביחד עם העליה בגיל האוכלוסיה עולה הסיכון למחלות ניווניות, לירידה בפעילות המוח, לדמנציה ולמחלת אלצהיימר.

ברפואה המסורתית מתרבויות שונות ניתן למצוא צמחים נערצים, מומלצים לשיפור פעילות המוח, שיפור הזכרון, הריכוז וכושר הלמידה. התייחסות לצמחים כאלה ניתן למצוא בכתבים הודיים וסיניים מלפני כ-4000 שנה, במצרים העתיקה, בכתבים מלפני כ-2000 שנה שנכתבו על ידי רופאים ומדענים יווניים ורומאים, וכן ברפואה הפרסית והערבית. בשנים האחרונות נערכים מחקרים על צמחים אלה במטרה לגלות מי הם המרכיבים המצויים בהם וכיצד הם פועלים על המוח.

כמה מנגנונים אפשריים התגלו בצמחים אלה. אחד החשובים מכולם, הוא ניטרול של רדיקלים חופשיים ומניעת נזק הנגרם מחמצון. הצמחים המפחיתים חמצון מכונים נוגדי חמצון או אנטי אוקסידנטים.

הצמחים מייצרים מרכיבים רבים הפועלים כנוגדי חמצון. הצמח, כמו כל ייצור חי נאלץ להתמודד עם רדיקלים חופשיים שנוצרים בתהליכי הפוטוסינתיזה, הנשימה, חילוף החומרים, ובריאקציות כימיות רבות המתרחשות בו. המרכיבים נוגדי החמצון שנוצרים בצמח משתייכים לקבוצות כימיות שונות, כגון, פנולים, קרוטנואידים, אלקלואידים, ויטמינים הנמסים בשומנים ופועלים בעיקר בשכבות השומניות בגוף, כגון, A ו-E, וויטמינים הנמסים במים,כגון, ויטמין Cהמגינים על חלבונים ועל מרכיבים הנמסים במים.

קבוצת הפוליפנולים, ובמיוחד הפלבנואידים הם נוגדי חמצון יעילים ביותר. הם נפוצים מאד בטבע, ומצויים בפירות וירקות. הפלבנואידים ביחד עם הקרוטנואידים נותנים את הצבע הצהוב, אדום, כחול , סגול ושחור לעלים, לפרחים, לפירות ולזרעים. הצמח מייצר אותם כדי להגן על עצמו מפני עודף חמצון. רבים מהפירות ירוקים בצעירותם, וככל שהם מבשילים הם נעשים אדומים, כחולים או שחורים. הצמח מייצר ריכוז גבוה של פלבנואידים בקליפת הפרי כדי להגן על הזרע המצוי בתוך הפרי, ועל הנבט הקטן המצוי בזרע. הוא מגן על הזרע מפני עודף חמצון, ובמיוחד מפני קרניים אולטרה-סגוליות שעלולות להרוס אותו.

מחקרים שנעשו בחיות מעבדה ובבני אדם הוכיחו שהפלבנואידים, ופוליפנולים אחרים המצויים במזון, מפחיתים את הנזק שנגרם לתאי העצבים מחמצון, ומסייעים לשמור על פעילות המוח ^(4,5).

כדי שיוכלו לפעול על תאי המוח, חייבים הפלבנואידים לעבור את המחסום דם-מוח ולחדור אל המוח.

מחקרים שנעשו בשנים האחרונות הראו, שקבוצות שונות של פלבנואידים שמקורם בתזונה, חודרים למוח, ומתמקמים בקליפת המוח, במערכת הלימבית ובמוח הקטן ⁽⁶⁾.

צמחים שהשפעתם על המוח נחקרה והוכחה

להזמנת צמח מהטבלה יש ללחוץ על שמו העברי. * הצמח אינו זמין בחנות.

שם הצמח בעברית	שם בלועזית	חלק בשימוש
גינקו בילובה	Ginkgo biloba	עלים
רודיולה	Rhodiola rosea	שורש
גינסנג אסיאתי	Panax ginseng	שורש
אליטרוקוקוס	Eleuthrococcus senticosus	שורש
בקופה	Bacopa monieri	נוף הצמח
מרוה רפואית	Salvia officinalis	נוף הצמח
וינקה גדולה וקטנה*	Vinca major/minor	עלים
מרווה*	Salvia lavandulifolia	עלים, שמן נדיף

צמחים המסייעים לשיפור פעילות המוח לפי הרפואה המסורתית

להזמנת צמח מהטבלה יש ללחוץ על שמו העברי. * הצמח אינו זמין בחנות.

שם הצמח בעברית	שם בלועזית	חלק בשימוש
אזוב מצוי	Majorana syriaca	נוף הצמח
רוזמרין רפואי	Rosmarinus officinalis	נוף הצמח
גוטו קולה	Centella asiatica	עלים

Rhodiola rosea

הרודיולה הוא צמח רב שנתי המשתייך למשפחת ה- Crassulaceae. הוא גדל על אדמה חולית, בהרים הגבוהים באזור הארקטי של אירופה ואסיה. יש לו שורש מעובה ופריחה צהובה.

הרודיולה היה צמח נערץ בסיביר, במונגוליה ובארצות אחרות שבהן גדל. נהגו להשתמש בו כדי להתחזק, להגביר את כושר העבודה, להגביר את העמידות בפני תנאי החיים הקשים השוררים בהרים הגבוהים. הוא הומלץ לטיפול במחלות של דרכי העיכול, מחלות זיהומיות, דכאון, פחד גבהים, הפרעות עצביות ואנמיה.

בכפרים ההרריים של סיביר נוהגים עד היום לתת זר של שורשי רודיולה לחתן ולכלה ביום נישואיהם כדי לחזק את הפוריות שלהם ולהבטיח לידה של ילדים בריאים.

המרכיבים האחראים לפעילות הצמח שייכים ברובם לקבוצה הגדולה של הפוליפנולים. המרכיבים הספציפיים הם polypropanoids והנגזרות שלהם. החשובים מביניהם הם rosavins ו- salidrosides⁽⁷⁾.

מחקרים שנעשו על הרודיולה בשנים האחרונות הוכיחו שהצמח הוא נוגד חמצון יעיל, מגן על תאי העצב מפני נזקים שעלולים להגרם על ידי הרדיקלים החופשיים, מגביר את כושר החשיבה, הלימוד, הזכרון, אדפטוגן, נוגד מתח ולחץ, מעכב נזקים במקרים של חוסר חמצן, אנטי סרטני, מגביר עירנות ומחזק כללי.

מינונים נמוכים ובינוניים של הצמח משפיעים על מתווכים עצביים במערכת העצבים המרכזית. הם מגבירים את החדירות של נור-אפינפרין, דופאמין וסרוטונין למוח, ובכך מגבירים את השפעתם על המוח. התוצאה היא עליה בפעילות הקוגנטיבית, הגברה של יכולת החשיבה, הניתוח, ההערכה, החישוב והתיכנון, שיפור הזכרון וכושר הלימוד והריכוז ^(8,9).

הרודיולה משפיע גם על המערכת הלימבית, ומסייע לויסות הרגשות, לשיפור מצב הרוח ולהפחתת חרדה ודאגנות-יתר.

השימוש בצמח מומלץ לשיפור הזכרון, החשיבה, הריכוז וכושר הלימוד. הוא עשוי לסייע במקרים של הפרעות קשב, דכאון, פגיעה במוח על ידי תאונה או מחלה, במקרים של קצב בלתי סדיר של הלב, מחלת פרקינסון, פיברומיאלגיה ועייפות כרונית.

הצמח חסר רעילות. הוא עלול לגרום בתחילת השימוש בו להמרצת יתר וקושי להרדם, ולכן מומלץ לא לקחת אותו בלילה.

המינון המומלץ הוא 200-600 מ"ג של מיצוי יבש.

הצמח זמין בארץ וניתן להשיג אותו כצמח יבש או בקפסולות.

להזמנת צמח הרודיולה

Ginkgo biloba

גינקו בילובה הוא עץ המשתייך למשפחת ה- Ginkgoaceae, והוא הסוג והמין היחיד ששרד במשפחה זו. הגינקו הוא העץ העתיק ביותר בעולם. הוא העץ היחיד ששרד מתקופות גיאולוגיות קדומות. מוצאו מסין.

הוא יכל להגיע לגובה של 40 מ', וקוטר הגזע שלו מגיע ל-2.5 מ'.

הגינקו הוא עץ נשיר, דו ביתי שצמיחתו איטית. הוא מתחיל לפרוח ולתת פירות בגיל 40 שנה ומעלה. הפרי שלו קטן, צהוב וחלקלק. הזרע בשרני וגדול וצבעו כסוף. הוא ראוי למאכל. הזרעים הקלויים נמכרים בסין כפיצוחים ונחשבים למעדן. שם העץ בסינית מתייחס לזרע, ומשמעותו אגוז הכסף.

הגינקו הוא עץ ייחודי מבחינה בוטנית, והבוטנאים באירופה ואמריקה הכירו אותו והתחילו לגדל אותו לפני מאות שנים. ניתן למצוא בארצות שונות באירופה וכן באמריקה עצים גדולים בני 300 שנה ויותר.

הגינקו הוא עץ עמיד, המסתגל לתנאי אקלים שונים. היום מרבים לגדל אותו בארצות רבות, והוא מסתגל לתנאים השונים ומצליח לגדול, לפרוח ולתת פירות. הוא עמיד גם לזיהום אויר, ולכן נוטעים אותו בימינו כעץ רחוב בערים הגדולות והמזוהמות בעולם.

הסינים נוהגים להשתמש בחלקים שונים של העץ, בזרעים, בעלים, בפירות ובקליפת הגזע. במערב נוהגים להשתמש בעלים.

מחקרים רבים נערכו ב-35 השנים האחרונות, והגינקו שהיה נערץ בסין ונחשב לעץ קדוש, הפך לתכשיר מבוקש מאד במערב.

המרכיבים הפעילים של הגינקו משתייכים לשתי קבוצות עיקריות: פלבנואידים שמגיעים לריכוז מקסימלי בסתיו, לפני השלכת, וטרפנים, המכונים גינקולידים והם ייחודיים לגינקו.

גינקוליד

הודות לפלבנואידים העלים נוגדי חמצון. הם מסייעים לשיפור הזכרון וכושר הלמידה והחשיבה. הם מגינים על כלי הדם, מגינים על כדוריות הדם האדומות, מונעים עודף חדירות לכלי הדם ומסייעים לשיפור זרימת הדם אל המוח ולספיגת חמצן וגלוקוז על ידי תאי המוח, וכן לזרימת הדם ההיקפית. כמה מחקרים שנעשים בשנים האחרונות הראו ששימוש בגינקו מעכב התפתחות של אלצהיימר ^(10,11).

הפלבנואידים מעכבים שחרור של היסטמין מתאי פיטום, והם נותנים לצמח תכונות של נוגד אלרגיה.

המנגנון השני שמקנה לצמח תכונות של נוגד אלרגיה יעיל הוא זה של הגינקולידים, המעכבים PAF- Platelet Activating Factor המשתחרר מתאי לימפה ופועל כמתווך דלקת. הסינים הקדמונים השתמשו בגינקו לטיפול באסתמה ובמחלות אלרגיות של דרכי הנשימה.

הגינקו מומלץ לשימוש לאנשים בגיל 50 ונעלה, כדי למנוע איבוד זכרון וירידה בפעילות של המוח, למניעת התפתחות של אלצהיימר, לשיפור כושר הלימוד והריכוז, לטיפול בזרימת דם לקויה, כנוגד אלרגיה הוא מומלץ לטיפול באסתמה ובאלרגיות שונות של דרכי הנשימה.

תכשירים רבים מכינים מהגינקו. הוא מצוי בשוק כצמח יבש, קפסולות מצמח , מיצוי יבש מכויל ל-24% פלבנואידים ו-6% טרפנים וכן תכשירים חצי סינתטיים.

המינון המומלץ ממנו הוא 3-5 מ"ל ליום מטינקטורה בריכוז 1:5,

מיצוי יבש מכויל 120-240 מ"ג ליום.

להזמנת צמח הגינקו

Salvia officinalis מרוה רפואית

המרוה הוא סוג המשתייך למשפחת השפתניים. כ-20 מיני מרוה גדלים בר בארץ, שניים מתוכם נחשבים לבעלי סגולות רפואיות, מרוה משולשת – Salvia friticosa שהוא מין אנדמי בארץ, ומרוה ריחנית – Salvia dominica שפורח בצבע לבן.

מרוה רפואית גדלה בר באירופה ובארצות ים תיכוניות. ברפואה המסורתית היתה המרווה ידועה כצמח המסייע לשיפור הזכרון וכושר החשיבה. זוהי מסורת בת אלפי שנים במצרים, יוון, רומא וברפואה הפרסית והערבית. המחקר על המרווה כצמח הפועל על מערכת העצבים המרכזית התחיל רק בשנים האחרונות.

המין הראשון שנבדק היה Salvia lavandulaefolia ואחריו נבדקה גם המרוה הרפואית.

פעילות על המוח נמצאה בשמן הנדיף ובמיצוי האלכוהולי.

המרוה מכילה ריכוז גבוה של פלבנואידים וטאנינים, שאחראים לפעילות נוגדת החמצון של הצמח.

כאשר נתנו מיצוי אלכוהולי לחולי אלצהיימר התקבל שיפור משמעותי אצל החולים שהיו בשלב התחלתי של המחלה ⁽¹²⁾.

המחקרים על המרוה הם עדיין בשלב התחלתי, אבל התוצאות מעודדות.

המרוה הוא צמח זמין, חסר רעילות, אנטי בקטריאלי פעיל ואסטרינג'נט.

הוא מומלץ לשימוש במחלות זיהומיות של העור, הכבד מערכת העיכול והנשימה.

להזמנת צמח המרוה

ספרות.

1. Golden TR. et al. Oxidative stress and aging: beond correlation. Aging Cell, 1: 117-123, 2002.

2. Sokoloff L. et al. Determinants of nutrients to the brain. In: Wurtman RJ. Wurtman JJ. Eds. Nutrition and the brain. Vol. 1, Raven Press, New York, 1977, p. 87-139.

3. Joseph J. et al. Age-related neurodegeneration and oxidative stress: putative nutritional intervention. Neurol. Clin. 16: 747-755, 1998.

4. Martin A. et al. Effects of fruits and vegetables on levels of vitamins E and C in the brain and their association with cognitive performance. J. Nutr. Health Aging 6: 392-404, 2002.

5. Youdim KA. Joseph J. A possible emerging role of phytochemicals in improving age-related neurological dysfunctions: a multiplicity of effects. Free Radic. Biol. Med. 30: 583-594, 2001.

6. Gage FH. Multipotent progenitor cells in the adult dentate gyrus. J. Neurobiol. 36: 249-266, 1998.

7. KurkinVA.Zapesochnaya GG. Chemical composition and pharmacological properties of Rhodiola rosea. Chemical and Pharmacological Journal (Moscow), 20: 1231-1244, 1986.

8. Komar VV. et al. Effect of Rhodiola rosea on the human mental activity. Pharmaceutical J. 36: 62-64, 1981.

9. Perkov VD. Effects of alcohol aqueous extract from Rhodiola rosea L. roots on learning and memory. Acta Physiol. Pharmacol. Bulg. 12: 3-16, 1986.

10. Solomon PR. et al. Ginkgo for memory enhancement: A randomized controlled trial. JAMA, 288: 835-840, 2002.

11.Crews WD et al. The Neuropsychological Efficacy of Ginkgo Preparations in Healthy and Cognitive Intact Adults. Herbalgram 67: 43-62, 2005.

12. Akhondzadeh et al. Salvia officinalis extract in the treatment of patients with mild to moderate Alzheimer’s disease. J. of Clinical Pharmacy and Therapeutics, 28: 53-59, 2003.

מקור התמונה: https://www.pinterest.com/pin/1688918605343385/

לחזרה לחנות

נוגדי חמצון במזון

נוגדי חמצון במזון - חמצון יתר קשור למחלות לב (2), סרטן (3), אלצהיימר (4), פרקינסון (5) וכן לתהליכי הזדקנות (6).פירות, ירקות ואגוזים הם נוגדי

נוגדי חמצון במזון/

פיתוח תוכנה להערכת ספיגת רדיקל חמצני על ידי המזון

חמצון יתר עלול להיות אחד מן הגורמים להתפתחות של מחלות כרוניות וניווניות. הרדיקלים החופשיים עלולים להזיק לחלבונים, שומנים ו-DNA. לגוף האדם יש אמנם אנזימים וויטמינים המנטרלים רדיקלים חופשיים, אבל יעילותם אינה מושלמת ⁽¹⁾. חמצון יתר קשור למחלות לב ⁽²⁾, סרטן ⁽³⁾, אלצהיימר ⁽⁴⁾, פרקינסון ⁽⁵⁾ וכן לתהליכי הזדקנות ⁽⁶⁾.

פירות, ירקות ואגוזים הם נוגדי חמצון. גורמים רבים משפיעים על פעילותם, כגון, הזנים השונים, תנאי הגידול, הקטיף, עיבוד המזון, האחסנה ועוד.

ישנן כמה שיטות הבודקות את יעילות הפעילות נוגדת החמצון. אחת מהן בודקת את ספיגת הרדיקל החמצני – oxygen radical absorbance capacity – ORAC

של חומרים שונים ⁽⁷⁾.

בארה"ב פותחה תוכנה לבדיקת ORAC וריכוז כלל המרכיבים הפנוליים במזון ⁽⁸⁾. הוכנסו לתוכנה תוצאות על 275 מוצרי מזון.

נבדקו 59 פירות, ירקות, אגוזים ותבלינים המהווים מזון לאינדיאנים אמריקאים ולילידים של אלסקה ⁽⁸⁾. הם נבדקו במעבדה ממשלתית לספיגת חמצן ולתכולת פנולים ⁽⁹⁾.

התוצאות מצויות באינטרנט www.ars.usda.gov/nutrientdata

כשבדקו את ספיגת החמצן לפי מנת מזון היעילים ביותר היו:

פירות טריים של סמבוק, תפוחי עץ דלישס חיים עם הקליפה, תפוחי עץ סמית חיים עם קליפה, מיץ רימונים, שוקולד, שזיפים מיובשים חיים, יין אדום, ארטישוק מורתח, חמוציות טריות, אגסים חיים, מיץ שזיפים מקופסה, תפוחי עץ גאלה עם קליפה, אגוזי פקאן, אוכמניות, תפוחי עץ דלישס מקולפים (שליש מהפעילות של אותם תפוחי עץ עם הקליפה).

כשנבדקו מזונות דומים במעבדות שונות נמצאו הבדלים בין הבדיקות. אמנם, הם בדקו מזונות דומים אבל מדגמים שונים.

מעבדה אחת סיווגה את היעילים ביותר לפי הסדר:

בצל אדום , תרד , ברוקולי , פלפלים ירוקים, כרובית, פלפל אדום, שעועית, גזר, כרוב, עגבניה, כולם חיים.

מעבדה שניה סיווגה אותם לפי הסדר:

תרד, ברוקולי, כרוב, גזר, בצל אדום, פלפל אדום, פלפל ירוק, עגבניה, שעועית, כולם חיים.

מסקנות

ישנן כמה שיטות לבדיקת פעילות נוגדי החמצון של המזון.

כל אחת מהשיטות מבוססת על מנגנון שונה, ובודקת חלק מהפעילות נוגדת החמצון. אין היום שיטה שיכולה לבדוק את הפעילות הכוללת, שכדי לחשב אותה צריך לעשות כמה מבחנים ⁽¹⁰⁾. מכאן ההבדלים שהתקבלו בבדיקות השונות שנעשו. ההבדלים שהתקבלו כאשר מוצרי מזון דומים נבדקו בשיטה אחת, נובעים כנראה מגידול שונה, עונות שנה, זן וכו'.

ספרות

1. Young IS. and Woodside JV. 2001, Antioxidant in health and diseases. J. Clin. Path. 54: 178-180.

2. DiazMN. Prel B. Kesney JF. 1997, Antioxidants and atherosclerotic heart disease. New Eng. J. Med. 337: 408-415.

3. Ames BN. Gold LS. & Willet WC. 1995. The causes and prevention of cancer. Proc. Natl. Acad. Sci. USA, 92: 5259-5265.

4. Christen Y. 2000. Oxidative stress and Alzheimer disease. Am. J. Clin. Nutr. 71: 621S-629S.

5. Lang AE. & Lozano AM. 1998. Parkinson’s diseases. First of two parts, N. Eng. J. Med. 339: 111-114.

6. AmesBN. Shigenaga MK. & Hagen TM. 1993, Oxidants, antioxdants, and the degenerative deseases of aging. Proc. Natl. Acad. Sci. USA, 90: 7915-7922.

7. Awika JM. Rooney LW. Wu X. et al. 2003, Screening methods to measure antioxidant activity of sorghum (Sorghum bicolor) and sorghum products. J. Agrio. Food Chem. 51: 6657-6662.

8. Halvorsen BL. Carisen MH. Phillips KM. et al. 2006, Content of redox-active compounds (antioxidants) in foods consumed in the United States. Am. J. Clin. Nutr. 84: 95-135.

9. Wu X. Beecher GR. Holden JM. et al. 2004, Lipophilic and hydrophilic antioxidant capacities of common foods in the United States. J. Agrio. Food Chem. 52: 4026-4037.

10. Ou B. Huang D. Hampach-Woodill et al. 2002. Analysis of antioxidant activities of common vegetables employing oxygen radical absorbance capacity (ORAC) and ferric reducing antioxidant power (FRAP) assays: A comperative study. J. Agrio. Food Chem. 50: 3122-3128.

לחזרה לחנות