פוליפנולים במזון

פוליפנולים במזון - polyphenols-in-food - סקירה מלאה של ההשפעות הפיזיולוגית של פוליפנולים המצויים במזון. קבוצות של פלבונואידים:

ההשפעה הפיזיולוגית של פוליפנולים המצויים במזון.

קבוצות של פלבונואידים:
אנתוציאנינים
האנתוציאנינים הם גליקוזידים של אנתוציאנידינים. מצויים באוכמניות, דובדבנים, תות עץ, תות גינה, פטל שחור, פטל אדום ועוד. הכמות שלהם בפירות הולכת ועולה לקראת הבשלת הפרי.
הם נמסים במים ונהרסים בבישול ממושך.
פרואנתוציאנינים הם חסרי צבע. הם בנויים מאוליגומרים או פולימרים קטנים ופעילים כטאנינים. הם עוברים הידרוליזה עם חומצה או מים חמים, ומשחררים אנתוציאנינים.
הם מצויים בהרבה פירות ביחד עם חומצות פנוליות. הם מגינים על תאים מפני נזק חמצוני.
Catchins
הקטכינים הם פלבונולים.
הם נהרסים כשמייבשים ענבים ואינם מצויים בצימוקים. catechin מגבירים מטבוליזם, וביחד עם זה מייצרים רדיקלים חופשיים.
מסוגלים לעצור סרטן בשלבים הראשונים.
יכולים להגן מפני נזק ל-DNA, ולכן עשויים להועיל לאנשים העוברים טיפול כימותירפי.
בתה ירוק יש 15-20% של קטכינים
בתה שחור יש 5-10% של קטכינים.
הקטכינים הנפוצים ביותר בתה ירוק הם epigallocatechin galleate. הם אינם מצויים בתה שחור. מצויים בחמוציות
Isoflavoes
בזרעי סויה יש 2-4 מ"ג איזופלבונים ב-1 ג'. הנפוץ ביותר הוא genistein.
מצויים בקטניות ובזרעי רימונים
מסייעים להעלאת רמה של HDL ולהורדת רמה של LDL
אנטיאוקסידנט יעיל נגד סופראוקסיד ומימן פראוקסיד
פעילים כפיטואסטרוגנים – איזופלבונים ו-lignans הם הפיטואסטרוגנים העיקריים
מסייעים למנוע אוסטאופורוזיס אצל נשים בתקופת המנופאוזה
איזופלבונים מסויה מעכבים סרטן הערמונית
Hesperetin
flavanone, הפלבונואיד העיקרי בתפוזים ובפירות הדר אחרים
אנטיאוקסידנט, מאיט שגשוג של תאי סרטן
מאיט רפליקציה של וירוסים, כולל וירוסים של פוליו, הרפס ושפעת
Naringin
Flavanone, נותן לאשכולית את הטעם המריר האופייני
עלול לפעול על אנזימים במעי, כגון Cyt P-450 ולהגביר ספיגה של תרופות
מגביר מטבוליזם של אלכוהול וליפידים בכבד, מגביר פעילות אנטי אוקסידנטית בכבד
Rutin
מצוי באספרגוס ובפירות הדר. רוטין לא נהרס בייבוש של ענבים, מצוי בצימוקים
מחזק קפילרות
Quercetin
Flavonol, מצוי בריכוז גבוה בבצל אדום, בענבים אדומים, בתה ירוק, בקליפה של תפוחי עץ, בצימוקים. אינו נהרס בייבוש של ענבים
אנטיאוקסידנט פעיל, מעכב חמצון של LDL. קוורצטין מרחיב כלי דם ומדלל דם
נוגד אלרגיה, מעכב שחרור של היסטמין
Silymarin
מצוי בעלי ארטישוק ובגדילן
מגן בפני סרטן העור
אנטי אוקסידנט פעיל, נוגד דלקת
מסייע לעיכול השומנים
טאנינים
מושג המתאר תפקוד יותר מאשר קבוצה כימית
טאנינים ביחד עם ויטמין C מסייעים לבנות ולהגן על קולגן
מונעים זיהומים בדרכי השתן בכך שהם מעכבים קישור של חיידקים לדפנות
שילוב של טאנינים עם אנתוציאנינים, כמו במיץ רימון, עשוי לפרק כולסטרול מחומצן בזרם הדם וברובד של טרשת עורקים
נפוצים בצמחי מרפא, בירקות ובפירות
ריכוז הטאנינים בצמחים מסוימים גבוה מאד, ומגיע ל- 25-35% מהחומר היבש

חומצות פנוליות
מפחיתות צימות של חיידקים לשיניים ולשלפוחית השתן
ממתיקים מפחיתים את הפעילות המבטלת צימות של החומצות הפנוליות
מפחיתות חמצון של LDL כולסטרול
Ellagic acid
מסייעת למנוע סרטן בושט ובמעי הגס
פטל ותות שדה עשירים בחומצה זו
Chlorogenic acid
מצויה בריכוז גבוה באוכמניות, עגבניות, בענבים
לעתים קרובות מופיעה כאסטר של חומצה קפאית
משתתפת בפעילות האנטי אוקסידנטית של הקפה
חומצה קפאית עשויה לשקם ויטמין E מחומצן
קליית קפה מגבירה את הפעילות האנטי אוקסידנטית שלו
Phytic acid
מצויה בריכוז גבוה בסובין של חיטה ובזרעי פשתן
קושרת מינרלים, בעיקר סידן וברזל
עשויה להפחית ספיגת סידן מהמעי
מפחיתה עיכול של עמילן
קשירה של ברזל על ידי החומצה הפיטית מאיטה התפתחות של סרטן ומפחיתה מחלות של הלב וכלי הדם. תאי סרטן זקוקים לברזל לצמיחה שלהם.
Ferulic acid
שכיחה בדופן התא הצמחי
מצויה באורז מלא, חיטה ושבולת שועל
מצויה בתפוחי עץ, ארטישוק, תפוזים, בוטנים, אננס
אנטי אוקסידנט ונוגד סרטן
בעלת פעילות אנטי סרטנית בסרטן השד והכבד
Vanllin
חומר טעם וריח המופק מתרמילים של וניל
בתעשיה מייצרים אותו מתסיסה של ליגנין (מוצר לוואי בתעשיית נייר)

Cinnamic acid
נותנת לשמן קנמון את הריח והטעם האופייניים
אנטיבקטריאלית, אנטי ויראלית, נוגדת טפילים
בונה יחידות של lignans
נפוצה בשרפים של עצים ובקליפה הפנימית
Oxalic acid
מצויה בתרד טרי, סלק, קקאו, אגוזים, פטרוזיליה, תה
ריבס עשיר במיוחד בחומצה אוקסלית
נקשרת לסידן ומפחיתה מהזמינות שלו
מופרשת בשתן עם הסידן.
עלולה לייצר אבנים בכליות

מקורות

Phytochemicals as Nutraceuticals, Ben Best, 2012
The color code JA. Joseph. 2002
Cheynier V. Review of the chemistry of polyphenols. American J. Clin. Nutr. 2005, 81 (SUPPL): 223S-229S.

מקור התמונה

חזרה לחנות

שרף לבונה צמח מרפא

שרף הלבונה מופק מחומרים תחת קליפת עץ הבוסווליה. העץ גדל בהודו וצפון אמריקה בעיקר. על עלים מציעים לבונה צמח מרפא המסייע בפעילות אנטי דלקתית ועוד. לקנייה לחצו

סיכום מאמר של אריק מוסיוף ורפי משולם: Moussaieff A. Mechoulam R. Boswellia resin from religious ceremonies tp medical uses: a review of in-vitro, in-vivo and clinical trials. J. Pharm Pharmacol. Oct. 2009, 61 (10): 1281-1293.

במשך אלפי שנים משמש שרף הלבונה כקטורת בטקסים דתיים. הוא היה מרכיב חשוב בקטורת שהקטירו בבית המקדש, ובשמן המשחה ששימש למשיחת מלכים וכוהנים גדולים.

לשרף הלבונה יש שימוש רפואי פנימי וחיצוני. הוא נוגד דלקת , ומרפא פצעים (1). בודדו למעלה מ-200 מרכיבים מהשרף של הלבונה. ייחסו את הפעילות נוגדת הדלקת של שרף הלבונה ל- boswellic acid ולנגזרות שלהן, Acetyl-beta-boswellic acid, 11-keto-beta-boswellic acid,acetyl-11-keto-boswellic acid. כמה מחקרים הראו שהפעילות האנטי דלקתית של השרף כולו עולה על זו של החומצות המבודדות. החוקרים בודדו מרכיבים רבים מהשרף, ומצאו שהמרכיבים acetate incensole והנגזרות שלו הם כנראה המרכיבים העיקריים הפועלים כנוגדי דלקת בשרף של מין נוסף של לבונה Boswellia carterii. הוא מעכב in vitro ציטוקינים, כגון, אינטרלויקינים 1-בטא ו-IL-6, וכן Tumor Necrotic Factor-alpha ופרוסטגלנדינים E2.

מיצוי אלכוהולי של Boswellia serrata מעכב cyclooxygenase-1 והוא פחות יעיל בעיכוב של cyclooxygenase-2, ואילו incensole acetate מעכב COX-2. מיצויים של מיני לבונה והחומצות המבודדות מעכבים ציטוכרום P-450 .

הנגזרות של החומצות משרות אפוםטוזיס בתרביות רקמה של תאי סרטן. מחקרים שנעשו על חיות מעבדה הראו פעילות נוגדת דלקת של שרף בלבונה במקרים של דלקות חריפות וכרוניות. כמו כן הראו פעילות נוגדת דלקת מפרקים בארנבות. החוקרים של עבודה זו הראו פעילות מרגיעה, אנטי דכאונית ומשככת כאב של incensole acetate. מחקרים קליניים קטנים הראו ששרף הלבונה הוא בעל השפעה חיובית במצבי דלקת, כגון, אסתמה ודלקת כרונית של המעי הגס (2). שרף הלבונה אינו גורם לתופעות לוואי בשימוש חיצוני. בשימוש פנימי הוא נספג טוב יותר אם לוקחים אותו עם ארוחה שומנית (3). החוקרים מראים שלשרף הלבונה פעילות המאזנת את מערכת החיסון. המחקרים הקליניים נעשו על מדגמים קטנים, ויש צורך במחקרים נוספים.

פעילות אנטי דלקתית של מיני Boswellia

נבדקה השפעה של לבונה על חולים עם סרטן במוח. במקרים של סרטן במוח נוצרים נוזלים מסביב לגידול, בגלל פעילות של לויקוטריאנים ומתווכי דלקת נוספים. הנוזלים גורמים להרס של תאי עצב בריאים (1). נערכו כמה מחקרים ראשוניים שבדקו השפעה של Boswellia serrata על דלקת המלוווה גידול סרטני במוח. במחקר הראשון שנערך נבדקו 12 חולים בסרטן ממאיר במוח. הם קבלו 3600 מ"ג ליום של מיצוי של לבונה, מכויל ל-60% חומצות בוסבליות, במשך שבעה ימים לפני ניתוח. אצל 10 מהמשתתפים היתה ירידה בנוזל שמסביב לגידול. פחתו גם הסימנים להרס במוח. אצל מטופל אחד הייתה החמרה. אצל משתתף אחר היו תופעות לוואי בצורת הקאות. במחקר נוסף נבדקו 19 ילדים ומבוגרים עם סרטן בגולגולת. הם קבלו מיצוי של לבונה, מינון מקסימלי 126 מ"ג ל-ק"ג ליום. המחקר נמשך 26 חודשים (3). פעילות נגד בצקת נראתה ב- MRI אצל משתתף אחד. חמישה מתוך 19 הנבדקים טענו שיש שיפור בהרגשה הכללית שלהם. שיפור בא וחולף היה אצל שבעה משתתפים. במחקר אחר קבלו 12 מטופלים עם סרטן במוח ובצקת מתקדמת 3600 מ"ג של מיצוי לבונה ליום במשך ארבעה שבועות (4). נראתה ירידה בבצקת אצל 5 מטופלים. השיפור נשמר במשך מספר חודשים (4). המחקר האחרון נערך לפני מספר חודשים. 44 מטופלים עם גידול סרטני במוח קבלו טיפול בהקרנות וב-4200 מ"ג ליום של מיצוי לבונה או פלצבו במחקר עם סמיות כפולה. בבדיקה שנערכה מיד לאחר סיום ההקרנות מצאו ירידה בבצקת אצל יותר מ-75% אצל 60% מהמטופלים שקבלו לבונה, בהשוואה ל-26% של אלה שקבלו פלצבו (5). באופן בלתי צפוי ראו תגובה יותר טובה להקרנות בקבוצה שקבלה לבונה. בנוסף הייתה אצלם ירידה ביחס בין הגידול והבצקת, וזה יכל להצביע על פעילות אנטי סרטנית מסוימת. אבל לא היה הבדל בהישרדות בין שתי הקבוצות. אי נוחות במערכת העיכול התקבלה אצל רוב המשתתפים שקבלו כולם הקרנות, אבל בקבוצה שקבלה מיצוי של לבונה היו יותר מקרים של הקאות.

הפעילות נוגדת הדלקת של הלבונה הוכחה במחקרים רבים (1). הוכיחו ששרף הלבונה מעכב את האנזים 5-lipoxygenase ומפחית ייצור של לויקוטריאנים שמגבירים ומנציחים את הדלקת. מאז התגלו תכונות אנטי דלקתיות נוספות של השרף. במחקרים in vitro הראו עיכוב של ציטוקינים הגורמים לדלקת. כמה מהחומצות הבוסבליות עכבו tumor necrosis factor alpha (TNF-alpha).מין נוסף של לבונה Boswellia carterii עיכב in vitro ציטוקינים נוספים.חומצות בוסבליות עכבו in vitro את האנזים הפרו-דלקתי human leukocyte elastase. העיכוב הכפול של ליפוקסיגנאז וhuman leukocyte elastase הוא כנראה ייחודי לחומצות הבוסבליות (1), שמעכבות גם פעילות במערכת המשלים. מערכת זו כוללת אנזימים המגבירים או משלימים תהליכים דלקתיים. היא קשורה במיוחד לדלקת במקרים של ארטריטיס שגרוני.Cathepsin G (catG) הוא serine protease נוסף המצוי בניוטרופילים. הוא משתתף בפירוק של הפתוגנים שנבלעו על ידי התאים הלבנים, ובתגובות נוספות של מערכת החיסון (1). מעכבים של האנזים catG יכולים לסייע בטיפול במצבי דלקת הקשורים לאסתמה, קוצר נשימה, פסוריאזיס וארטריטיס שגרוני (1). הראו אצל החומצות הבוסבליות אפיניות לקשירה של catG במבחנה. הן עכבו את הפעילות הפרוטאוליטית שלו באופן תחרותי והפיך. נתנו מיצוי של לבונה ל- 12 מתנדבים בריאים ול-5 חולים במחלת קרון. הם קבלו 800 מ"ג מהמיצוי של הלבונה שלוש פעמים ביום, בסה"כ 2400 מ"ג ליום. הראו ירידה משמעותית בפעילות של catG בדם של המשתתפים (6).שרף הלבונה אינו רעיל, ויש לו תופעות לוואי מעטות. הוא מוכח כצמח אנטי דלקתי יעיל, בלי הסיכונים שבקורטיקוסטרואידים ובאנטי דלקתיים בלתי סטרואידיים.

מקורות

1. Bone K. Boswellia and brain inflammation, Medi Herb e-Monitor No 39 November 2011.

2. Reising K. Meins J. Bastian B. et al. Anal. Chem. 2005, 77: 6640-6645.

3. Janssen G. Bode U. Breu H. et al. Klin. Padiatr. 2000, 212: 189-195.

4. Streffer JR. Bitzer M. Schabet M. et al. Neurology 2001, 56 (9):1219-1221.

5. Kirste S. Treier M. Wehrle SJ. et al. Cancer 2011, 117 (16): 3788-3795.

6. Ammon HP. Phytomedicine 2010, 17 (11): 862-867.

7. מקור התמונה

להזמנת לבונה שרף

חזרה לחנות

שמן Tamanu

שמן Tamanu - חברות קוסמטיקה משתמשות בשמן להכנת תכשירים קוסמטיים. מעודדים את תושבי האיים לאסוף את הפירות שנופלים מהעצים ומכינים מהם את השמן.

שמן Tamanu מופק מהזרעים של העץ Calophyllum inophyllum

מקור השם Calophyllum ביוונית, kalos משמעותו יפה ו-phullon משמעותו עלה. מוצאו בדרום מזרח אסיה, והוא נפוץ מאד באיי פולינזיה ובאיים של האוקיאנוס השקט (1). עץ ה-Tamanu מגיע לגובה 30-35 מ'. יש לו פרחים קטנים עדינים בצבע לבן ובמרכזם צהוב, והם בעלי ריח עדין ונעים (1).

העץ נותן כ-100 ק"ג פירות בשנה. בתוך הפרי יש גרעין אחד גדול. מהגרעינים מפיקים את שמן הטמאנו. ניתן להפיק מעץ אחד כ-10 ק"ג שמן לשנה. עצי הטמאנו גדלים על אדמה חולית, ומסוגלים לגדול על סלעים ועל מדרונות קרובים לים. הפירות נושרים מהעצים ונופלים למי האוקיאנוס. הם מגיעים עם המים לחופים של איים נוספים ונובטים וגדלים שם. כך מתפזרים העצים בכל האיים (2).

תושבי פולינזיה משתמשים בעץ לבניית סירות, בתים, מתקנים שונים ועבודות יד. בעבר נחשבו העצים לקדושים, ובנו מהם אלילים. מרבים לנטוע אותם כעצי נוי.

הזרעים מכילים שמן, שבמשך אלפי שנים השתמשו בו תושבי האיים לריפוי חיצוני של פגעי עור שונים (1). העלים והזרעים משמשים גם הם לטיפול בפצעים, נפיחויות, בעור יבש או מתקלף, בפציעות וכוויות שמש (3). חליטה מרסק של עלים משמשת לשטיפות של פצעים שהזדהמו, דלקות, פריחות בעור ודלקות עיניים (4).

השמן משמש לטיפול בפריחות חיתולים אצל תינוקות, וכן כטיפול קוסמטי. במקרים של כאב בצוואר או במפרקים משתמשים בשמן לעיסוי כמשכך כאב (3).

חברות קוסמטיקה משתמשות בשמן להכנת תכשירים קוסמטיים. מעודדים את תושבי האיים לאסוף את הפירות שנופלים מהעצים ומכינים מהם את השמן.

מסייעים בכך לכלכלה של תושבי הכפרים הקטנים על חוף הים.

בפולינזיה יש יחס של הערצה לשמן טמאנו. הוא נחשב לשמן שנספג היטב לעור, ומסייע לריפוי פצעים, לשיכוך כאבים ולטיפול במחלות עור, כגון, פסוריאזיס, אקסמה, כוויות, עקיצות וחתכים.

השמן מתפרסם בעולם, וניתן להשיג אותו בארצות רבות. נערך מחקר אחד בבני אדם שהראה שהשמן משפר מראה של צלקות, ומסייע לריפוי פצעים (5).

מקורות

1. Kilham C. Tamanu oil: a tropical topical remedy. HerbalGram 2004, No. 63: 26-31.

2. Cox PA. Banack SA. Islands, Plants and Polynesians: An Introduction to Polynesian Ethnobotany Portland Or, Dioscorides Press, 1991.

3. Chevalier J. Study on a new cicatrizing agent for cutaneous and mucus wounds, oil of Xalophyllum inophyllum (doctoral thesis) Paris, France: Institut de Biologie Normale Superiere, October 1951.

4. Whistler WA. Polynesian Herbal Medicine. Kaual HI. National Tropical Botanical Garden, 1992.

5. Beausoleil C. Lehman L. et al. Evaluaton of the Ability of One Test Product to improve the Appearance of Scars. Bioscience Laboraties Inc. Bozeman MT. Cited in Dweck AC. Meadows T. Tamanu (Calophyllum inophyllum)- The African Asian Polynesian and Pacific Panacea. International Journal of Cosmetic Science, 2002, 24: 341-349.

מקור התמונה

לחזרה לחנות

שמן קיק

שמן קיק - שמן קיק היה ידוע ברפואה המסורתית כמזרז לידה. מיילדות הרבו להמליץ לנשים להשתמש בו לקראת הלידה. מנגנון הפעולה שלו אינו

שם מדעי: Ricinus communis

שם עברי: קיקיון מצוי

שם אנגלי: Castor oil plant

משפחה: חלבלוביים, Euphorbiaceae

חלקי צמח בשימוש: שמן המופק מהזרעים

תאור הצמח: מוצאו של הקיקיון מאפריקה, כנראה מאתיופיה (1) הוא הסתגל לארצות סוב-טרופיות, והוא נפוץ בארצות חמות (2). הוא גדל בר בארץ. בארצות הטרופיות הוא מגיע לגובה של 15 מ'. בארצות ממוזגות הוא גדל כשיח (1). העלים גדולים, בעלי 5-12 אונות.

הפירות מכוסים בקוצים רכים אדומים. בתוכם זרע מאורך, רעיל (3).

השמן המופק מהזרעים נקרא שמן קיק. הוא חסר צבע או צהוב בהיר, צמיג, נמס חלקית בהקסן, בניגוד לשאר השמנים שנמסים היטב בהקסאן. כשמקררים אותו ל-0 מעלות הוא נעשה צמיג יותר, ובהדרגה מופיעה עכירות (4).

השמן מכיל: חומצות שומנית: פלמיטית עד 2%, סטארית עד 2.5%, אולאית 2.5-6.0%, לינולאית 2.5-7.0%, לינולנית עד 2.5%, eicosenoic עד 1.0%, ריצינולאית 85-92% ועוד חומצות שומניות בריכוז נמוך (4).

המרכיב העיקרי של השמן הוא החומצה הריצינולאית, שהיא חומצה בלתי רוויה, בעלת 18 אטומי פחמן (4). היא מצויה בשמן בעיקר בצורת הפרקורסור, הטריגליצריד ריצינולאין 70-77% מהשמן (5).

חומצה ריצינולאית פעילות: נוגד דלקת, מזרז לידה, משלשל, מרפא פצעים.

פרמקולוגיה

פעילות נוגדת דלקת

ניסויים שנעשו בחיות מעבדה הראו שחומצה ריצינולאית גורמת לדלקת עם ריכוזים גבוהים, ומעכבת דלקת עם ריכוזים נמוכים (6). נערכו ניסויים המשווים את פעילות החומצה הרצינולאית והקפסאיצין כגורמים וכמעכבים דלקת. הראו בשניהם עליה בחומר P בטיפול הראשון, ובהמשך גם כשניתן אותו מינון של חומר במשך 8 ימים, התקבל עיכוב של הדלקת וירידה ברמת חומר P (7).

זרוז לידה

שמן קיק היה ידוע ברפואה המסורתית כמזרז לידה. מיילדות הרבו להמליץ לנשים להשתמש בו לקראת הלידה (1). מנגנון הפעולה שלו אינו ברור, והמספר הקטן של מחקרים שנעשו אינו מאפשר להמליץ על שמן קיק כאמצעי יעיל ובטוח לשימוש (1).

במחקר שנערך על השפעת שמן קיק על זרוז לידה השתתפו 100 נשים, שהיו כולן בשבוע 40-42 להריון (8). קבוצה אחת כללה 52 נשים שקבלו פעם אחת 60 מ"ל של שמן קיק. הקבוצה השניה כללה 48 נשים ולא קבלה כלום. השפעה חיובית של השמן התבטאה בלידה מוצלחת תוך 24 שעות.

שלושים מתוך 52 הנשים (57.7%) שקבלו שמן קיק ילדו תוך 24 שעות, בהשוואה ל- 2 מתוך 48 הנשים (4.2%) שלא קבלו טיפול. לא התקבל מידע על תמותה או מחלה של האמהות או התינוקות (8). תופעת הלוואי העיקרית היתה בחילה.

התוצאות ניראות חיוביות אבל המידגם היה קטן ולא ניתן להסיק ממנו על יעילות ובטיחות הטיפול בשמן קיק לזירוז לידה (1).

שמן קיק כמשלשל

הפעילות העיקרית של שמן קיק היא הרטבה וריכוך של הצואה, והקלה על הערבוב שלה עם מים וליפידים. הטריגליצריד של החומצה הריצינולאית המצויה בשמן הקיק מתפרק במעי הדק על ידי אנזימים מפרקי שומנים, ליפאזות, לחומצה ריצינולאית וגליצרול (1). הריצינולאט שנוצר מגביר ייצור של AMP ציקלי, וזה גורם לשחרור מוגבר של אלקטרוליטים מהמעי הדק, הודות לעיכוב בספיגה של נוזלים ושל אלקטרוליטים. הצטברות הנוזלים במעי הדק וההתרוקנות שלהם מהירה, בדרך כלל 1-6 שעות. היא נמשכת עד שכל המסה עוברת למעי הגס, שמתרוקן לגמרי (1).

הפעילות המשלשלת של שמן קיק הוכחה במחקרים שנעשו עם חיות מעבדה וכן במחקרים קליניים (1).

השפעה על ריפוי פצעים

מחקר נעשה על קצב הריפוי של תורמים שנתנו עור להשתלה. טיפלו בהם עם בלזם פרו ביחד עם שמן קיק. כל התורמים נרפאו בתוך 6-11 יום, ממוצע 8 ימים. לא היו סיבוכים ולא נוצרו זיהומים (9).

תופעות לוואי

שמן קיק עלול לגרום לבחילה, להקאה, לכאבי בטן עוויתיים, לשלשול, לאיבוד של מים ואלקטרוליטים. במקרים כאלה יש להוריד את המינון או להפסיק את השימוש.ישנם אנשים אלרגים לפירות של הקיקיון, שעלולים לגרום לאסתמה. דווח על מקרים של אלרגיה אצל אנשים שעבדו במפעלים לייצור שמן קוקוס (1).

משתמשים בשמן קיק בקוסמטיקה, במיוחד בייצור של שפתונים, מפני שהשמן פועל כמלחלח יעיל. אלרגיה למוצרים אלה היא נדירה ביותר (1).

התוויות נגד: יש להימנע משימוש בשמן קיק כמשלשל בתקופת ההיריון וההנקה (10).

אינו מתאים לשימוש אצל ילדים מתחת לגיל 12 (1).

השמן אינו מומלץ לשימוש במקרים של חסימות בכיס המרה, ובמקרים של רגישות- יתר ונטייה לאלרגיה, במקרים של דלקות כרוניות בדרכי העיכול. ליווי של רופא או מיילדת הכרחי לשימוש בשמן קיק לזרוז לידה.

מנת יתר: עלול לגרום לבחילה, הקאה, התכווצויות בבטן, שלשול חזק, איבוד של מים ואלקטרוליטים.

אינטראקציות עם תרופות: עלולה להיות אינטראקציה עם גליקוזידים קרדיאליים, עם תרופות לטיפול בקצב לא סדיר של הלב, עם משתנים, עם היסטמין ועם ויטמינים הנמסים בשמן. בכל המקרים חוץ מהגליקוזידים הקרדיאליים, שמן קיק עלול להפחית את היעילות שלהם. במקרה של גליקוזידים קרדיאליים הוא עלול להגביר את תופעות הלוואי (1).

מינון: כמשלשל 1-10 מ"ל ליום (11) לזרוז לידה 4-60 מ"ל (8) לשימוש חיצוני משתמשים בשמן למריחה (10)

מקורות

1. Oleum Ricinus in: WHO Monogaphs on Selected Medicinal Plants, Vol 4, 2005, p. 284-299.

2. Iwu MM. Handbookok African medicinal plants. Boca Raton, FL, CRC Press, 1993.

3. Medicinal plants in China. Manila, World Health Organization Regional Office for the Western Pacific, 1989 (WHO Regional Publications, Western Pacific Series, No. 2).

4. European Pharmacopoeia, 5^th ed. Strasbourg Directorate for the Quality of Medicines of the Council of Europe (edqm), 2005.

5. Hagers Handuch der Drogen (CD ROM). Heidelberg, Springer Verlag, 2003.

6. Vieira C. et al. Pro- and anti-inflammatory actions of ricinoleic acid: similarities and differences with capsaicin. Naunyn Schmiedeberg's Archives of Pharmacology, 2001, 364: 87-95.

7. Veira C. et al. Effect of ricinoleic acid in acute and subchronic experimental models in inflammation. Mediators of Inflammation, 2000, 9: 222-228.

8. Kelly AJ. Kavanagh J. Thomas J. Castor oil, bath and/or enema for cervical priming and induction of labour. Cochrane Database Systematic Review, 2001, 2: CD0003099.

9. Carson SN. et al. Using a castor oil balsam of Peru-trypsin ointment to assist in healing skin graft donor sites. Ostomy Wound Management, 2003, 49: 60-64.

10. Pharmacopoeia of the People 's Republic of China, Vol 1. Guang-zhou, Guangdong Science and Technology Press, 2005.Bluemental M. et al. eds. The Complete German Commission E monographs. Austin, TX, American Botanical Council.

מקור התמונה

לרכישת שמן קיק

חזרה לחנות

שילאג'יט

שילאג'יט - בדומה למומיו, מחיש ריפוי של פצעים בשימוש פנימי וחיצוני. נוגד דלקת. נוגד אולקוס, מחזק עצמות, מפחית חרדה, מפחית סטרס, מסייע בחיזוק ה

שילאג'יט הוא חומר שמוצאים בהרי ההימלאיה, שהוא דומה מאד למומיו. מוצאים את השילאג'יט בקיץ כשהוא מטפטף מסלעים בהרי ההימלאיה, בגובה 2000-5000מ'.

המומיו שדומה לשילאג'יט מצוי בהרי קוקז, אוראל, פאמיר, אלטאי שבסיביר, טיאן שן בסין, וגם בנורבגיה מצאו מעט ממנו (1).

בקיץ, כשהשמש מחממת את הסלעים החשופים השילאג'יט הופך לנוזל. עם ירידת הטמפרטורה הוא נעשה שוב מוצק. הוא מורכב מרקבובית וחומרים אורגניים נוספים. רוב המרכיבים הם צמחיים.

חוקרים מצאו בשילאג'יט מרכיבים של צמחי מרפא ידועים, כגון, Trifolium repens, Euphorbia royleena. היו חוקרים שהסיקו מכך שהשילאג'יט מורכב מרקבובית המכילה שרפים ו-latex של צמחים. הרכב החומר תלוי בצמחים המצויים בו, במבנה הסלע, בלחות, בטמפרטורה ובגובה המקום (2).

מקור השם שילאג'יט בסנסקריט, ומשמעותו סלע בלתי מנוצח. מקור השם מומיו ביוונית, והוא מוזכר בכתבים של אריסטו ואבן סינה כתרופה אנטיספטית וסטימולנטית שמרבים להשתמש בה בהרי קוקז.

ישנה הסכמה בין החוקרים את המומיו, שבני אדם התוודעו אליו כאשר ראו חיות פצועות הולכות למערות בהרים ויוצאות משם בריאות. כשהתעוררה סקרנותם והם הלכו לברר מה עושות שם החיות, הם מצאו את המומיו (3).

אחרי שמנקים את השילאג'יט מהחומרים המצויים על הסלע, מתקבל חומר הומגני בצבע חום-שחור. הוא מבריק, יש לו ריח אופייני וטעם מר. הוא נעשה קשה בטמפרטורה נמוכה ומתרכך בחום. הוא נמס בקלות במים בלי להשאיר שאריות. הוא מתרכך אם מועכים אותו בין האצבעות. יש לו חיי מדף ארוכים.

מרכיבים: חומצה בנזואית, חומצה היפורית, חומצות שומניות, רזינים, שעוות. מינרלים: סידן, אשלגן, סיליקה, אלומיניום, מגנזיום, נתרן. טריטרפנים, חומצות פנוליות. מינרלים נוספים בכמויות זעירות, כולל, קובלט, נחושת, ברזל, מנגן, מוליבדן, אבץ (4,5).

פעילות: נוגד דלקת (6,7). נוגד אולקוס (4), מחזק עצמות (4), מפחית חרדה, מפחית סטרס (8), מסייע לשיפור הזכרון והכושר הקוגנטיבי (8), מאיט תהליכי זיקנה (9).

שימוש רפואי: בהודו נהגו באופן מסורתי לטחון את החומר הנקי לאבקה. השרו את האבקה במים חמים לשעות אחדות, סננו וייבשו את הנוזל (9). התקבלה אבקה שהיו משרים אותה בתוך מים רותחים או בתוך מירתח של צמחים, לפי הבעיה שרצו לטפל בה.

ישנם תכשירים בשוק שלא עברו את העיבוד המסורתי הזה. מכיילים אותם לפי Fulvic acid ו-dibenzo-pyrone (9). שילאג'יט, בדומה למומיו, משמש לטיפול במחלות וכמונע מחלות, מחזק של הגוף ומאיט תהליכים ניווניים של זיקנה (9). מרבים להשתמש בשילאג'יט לטיפול בסכרת. לשימוש זה משרים את האבקה במירתח של צמחים מורידי רמת סוכר.

הודות לתכולה הגבוהה של מינרלים שיש בשילאג'יט, מרבים להשתמש בו לטיפול במחלות הקשורות לשלד ולשרירים, למנוע ולטפל באוסטאוארטריטיס ואוסטאופורוזיס, לכאבי שרירים, כאבי ברכיים, ריפוי שברים (9).

השילאג'יט משמש לטיפול במחלות דלקתיות, במצבים של חולשה ותשישות, במקרים של חוסר אנרגיה (9).

ברפואת האיורודה משתמשים בשילאג'יט לחזק את מערכת החיסון, להגביר פעילות רפואית של צמחים, לחזק את הכבד והכליות, לטיפול באנמיה, מחלות עור, אקנה, כוויות, מחלות כבד, אלרגיות, עייפות, מחלות של מערכת השתן (10).

שילאג'יט, בדומה למומיו, מחיש ריפוי של פצעים בשימוש פנימי וחיצוני (10).

רעילות: לא נעשו מחקרים על בטיחות השימוש בשילאג'יט בהריון והנקה, וכן אצל ילדים.

מקובל לחשוב שזהו חומר חסר רעילות.

הכנות ומינון: ממיסים את החומר במים פושרים. המינון 1.0 מ"ל פעמיים ביום

מקורות

1. Hill A. Paolo F. 1997, Cave minerals of the world, Vol. 2, National Speleological Society, p. 217-223.

2. Chopra RN. Chopra IC. Handa KL. Kapur LD., Chopra's Indigenous Drugs of India. http://www.ajtmh.org/cgi/content/abstracts

3. David Winston and Steven Maimes. Adaptogen: Herbs for Strength, Stamina and Stress Relief, Healing Arts Press, 2007, ISBN 9781594771583.

4. Talbert R. Shilajit- a material medica monograph- California College of Ayurveda. www.oriveda.com/chaga/resources.php.2004.

5. Frolova LN. Kiseleva TL. 1996. Chemical composition of mumijo and methds for determining its authenticity and quality (a review) Pharmceutical Chemistry Journal 30 (8): 543-547.

6. Shibnath G. Chemistry of Shilajit, an immunomodultory sAyurvedic rasayan. www.oriveda.com/chaga/resources.php.

7. Acharya SB. Frotan MH. Goel RK. et al. Pharmacological actions of Shilajit. www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed.

8. Jaiswal AK. Bhattacharya SK. Effects of Shilajit on memoty, anxiety and brain monoamines in rats. Indian Journal of Pharmacology.www.ijp-online.com/article.asp

9. Caldescott T. Shilajit toddcaldecott.com/learning-herb/332-Shilajitu

10. Shilajatu,Shilajeet in Tiloston's Herbal Encyclopedia

חזרה לחנות

שימוש חיצוני בתרכובות הפנוליות של גדילן מצוי

גדילן מצוי - Silibinin סיליבינין הוא אחד ממרכיבי הסילימרין. יש לו כמה איזומרים. הוא אנטי אוקסידנט פעיל, המונע פראוקסידציה של ליפידים והמנטרל

השימוש בצמחי מרפא ובמרכיבים הפעילים שלהם להכנת תכשירים לטיפול בעור הולך ומתרחב, ומהווה ענף שנוהגים לקרוא לו "קוסמטיקה טבעית.

העור, שהוא המערכת החיצונית של הגוף חשוף לכל פגעי הסביבה, ליובש, ללחות, לזיהום האויר, לפיח, לאבק ולאבקות הצמחים. מראה העור משקף את ההשפעות החיצוניות והפנימיות. תזונת האדם משפיעה על העור, הבריאות והחולי של האיברים, וכמובן חלים בעור שינויים עם הגיל.

נערכים מחקרים על השפעת המרכיבים הפעילים, שמקורם בצמחים, על העור בשימוש חיצוני. לפי תוצאות המחקרים הם נכנסים לשימוש תעשייתי, בדרך כלל כתכשירים קוסמטיים להגנה על עור הגוף, הגנה על הפנים, כמוסיפים חיוניות לשיער או כהגנה מקרנים אולטרה-סגוליות.

אחת מהתכונות החשובות שמחפשים החוקרים במרכיבים הצמחיים היא יעילותם כנוגדי חמצון. לכן רוב המרכיבים שהתקבלו לשימוש מסחרי הם פלבונואידים, פוליפנולים, קרוטנואידים וקומרינים. משתמשים במיצויים מהצמח השלם אן במרכיבים מבודדים ומנוקים מהצמח (1,2,3). נפוצים בשימוש Calendula officinalis, Matricaria recutita, Hamamelis, Aesculus hippocastanum, Comfrey, Aloevera, זרעי ענבים, רימון, אלנטואין

מרכיבים מבודדים, כגון, quercetin, hesperidin, diosmin, lycopene, lutein חומצה רוזמרינית, חומצה כלורוגנית, חומצה אלאגית (2,3).

מספר התכשירים המופיעים בשוק הולך ועולה, אבל כמעט כולם נמכרים ללא מחקר שמוכיח את פעילותם. הם מוצעים לציבור כשומרים על בריאות העור, מונעים או מיישרים קמטים, מסירים כתמים מהעור, שומרים על עור צעיר ומתוח ועוד הבטחות רבות, שמשאירות את הציבור עם הרגשה שמוכרים להם אשליות.

תכשירים מעטים נחקרו, ביניהם הסילימרין ואחד מהמרכיבים שלו סיליבינין שהופקו מגדילן מצוי, Silybum marianm.

סיליבינין הוא פלבונולגינן המצוי בגדילן מצוי וכן בארטישוק, Cynara scolymus (4).

Silibinin סיליבינין הוא אחד ממרכיבי הסילימרין. יש לו כמה איזומרים. הוא אנטי אוקסידנט פעיל, המונע פראוקסידציה של ליפידים והמנטרל רדיקלים חופשיים (5).

חלק מהניסויים שנעשו עם מרכיבים שמזיקים לכבד נעשו עם הצמח השלם, עם סילימרין או עם סיליבינין. הראו שסיליבינין מגן על הכבד מפני רעלנים (6). במיצוי המסחרי מגדילן מצוי שמכיל 80% סילימרין, מהווה הסיליבינין 32% מהרכבו (4).

בשנים האחרונות הראו תכונות אנטי סרטניות של סילימרין. סיליבינין מונע ומעכב סרטן העור (7). הוא מנע התפתחות של סרטן העור על ידי חומרים מסרטנים (7).

סילימרין מגן על הכבד ועל העור מפני כימיקלים קסנוטוקסיים (8).

סילימרין הוא אנטי דלקתי. הוא מעכב את האנזימים cyclooxygenase ו-lypoxygenase ומעכב ייצור של פרוסטגלנדינים (9). הוא מפחית מצבים דלקתיים בעור. סילימרין וסיליבינין מעכבים שחרור של ציטוקינים (4).

חשיפה של העור לקרניים אולטר סגוליות גורם לדלקת, בצקת, ובהמשך לסרטן העור (7). טיפול פנימי או חיצוני עם סילימרין או סיליבינין מעכב התפתחות של סרטן העור. הראו עיכוב של סרטן העור בעכברים אחרי חשיפה לקרניים אולטרה סגוליות (10). שימוש קבוע בסילימרין אצל עכברים, פנימי או חיצוני, לא גרם לתופעות לוואי שליליות, ולא היתה לו השפעה שלילית על בריאות העכברים (11).

סיליבינין מגן בפני כוויות שמש, הנגרמות מחשיפה ממושכת לקרניים אולטרה סגוליות (4). יש לכך חשיבות רבה כי חשיפה לקרניים אולטרה סגוליות וכוויות שמש עלולות לגרום לאפופטוזיס ולמוות של תאים. אפילו חשיפה קצרה עלולה לגרום למוות של תאי אפידרמיס (4).

שימוש פנימי בסיליבינין עיכב אפופטוזיס אצל עכברים והגן מפני כוויות שמש (11). סילימרין וסיליבינין בטוחים לשימוש. בכל המחקרים נבדקו המרכיבים שבודדו מהצמח ולא מרכיבים מסונתזים.

ניתן לשלב שימוש חיצוני בסילימרין יחד עם שימוש פנימי, ולקבל השפעה מקסימלית של תכשיר אנטי אוקסידנט, מנטרל רדיקלים חופשיים, מגן על הכבד ומגן על העור.

מקורות

1.Choi CM. Berson DS. Cosmeceuticals. Semin. Cutan. Med. Surg. 2006, 25: 163-168.

2. Pieroni A. Quave CL. Villanelli ML. et al. Ethnopharmacognostic survey on the natural ingredients used in folk cosmetics, cosmeceuticals and remedies for healing skin diseases in the inland Marches, Central-Eastern Italy. J. Ethnopharmacol. 2004, 91: 331-344.

3. Thornfeldt C. Cosmeceuticals containing herbs: fact, fiction and future. Dermatol. Surg. 2005, 31: 873-860.

4. Singh RP. and Agarwal R. Cosmeceuticals and Silibinin. Clin. Dermatol. 2009, 27: 479-484.

5. Carini R. Comoglio A. Albano E. et al. Lipid peroxidation and irreversible damage in the rat hapatocyte model. Protection by the silybin-phospholipid complex idB 1016. Biochem. Pharm. 1992, 43:2111-15.

6. Pares A. Planas R. Torres M. et al. Effects of silymarin in alcoholic patients with cirrhosis of the liver: results of a controlled, double-blind, randomized and multicenter trial. J. Hepatol. 1998, 28: 615-621.

7. Singh RP. Agarwal R. Mechanisms and preclinical efficacy of silibinin in preventing skin cancer. Eur. J. Cancer, 2005, 41: 1969-1979.

8. Lang I. Nekam K. Gonzales-Cabello R. et al. Hepatoprotective and immunological effects of antioxidant drugs. Tokai J. Exp. Clin. Med. 1990, 15: 123-127.

9. Marks F. Furstenberger G. Muller-Decker K. Arachidonic acid metabolism as a reporter of skin irritancy and target of cancer chemoprevention. Toxicol. Lett. 1998, 96-96, 111-118.

10. Katiyar SK. Korman NU. Mukhtar H. et al. Protective effects of silymarin against photocarcinogenesis in a mouse skin model. J. Natl. Cancer Inst. 1997, 88: 56-66.

11. Mallikarjuna G. Dhanalakshmi S. Singh RP. Silibinin protectsagainst photocarcinogenesis via modulation of cell cycle regulators, mitogen-activated protein kinases, and Akt signaking. Cancer Res. 2004, 64: 6349-6356.

מקור התמונה

חזרה לחנות

מרכיבים צמחיים המשפיעים על פעילות המוח

צמחים שמשפיעים על המוח - בכתבים שפורסמו ביוון העתיקה לפני למעלה מ-2000 שנה דווח על המרוה הרפואית והמין lavandulifolia S. כצמחים המשפרים

מחקרים רבים נעשו בעשרות השנים האחרונות על צמחים בעלי השפעה פסיכואקטיבית, ועל המרכיבים שלהם (1). רובם בודקים in vitro השפעה של מרכיבים צמחיים על תאים. מעטים מתארים מחקר שנעשה על חיות מעבדה, ורק מספר קטן מאד של המחקרים נעשו על בני אדם (1). העבודה הנוכחית בודקת את הצמחים והמיצויים שהוכנו מהם, שנערכו עליהם מחקרים קליניים, והם סייעו במשהו לשיפור פעילות המוח (1).

השאלה הנוספת שעבודה זו עוסקת בה היא מדוע מייצר הצמח מרכיבים שפועלים על המוח של האדם, וכיצד הם פועלים (1).

בפני הצמחים עומדים אתגרים רבים. הצמחים, שהם המקבלים הישירים של אנרגית השמש, צריכים להעביר אותה לכל שאר היצורים על פני כדור הארץ. ההתמודדות של הצמחים היא לשרוד על אף היותם נאכלים. הם חייבים למצוא את הדרך לאיזון בין הסובבים אותם שאוכלים אותם כדי להתקיים, לבין הרצון וההכרח שלהם לשרוד.

הצמחים צריכים גם לדאוג לעצמם להאבקה ולפיזור הזרעים שלהם. הם צריכים להתגבר על תנודות במזג האויר, תקופות של יובש ותקופות של גשמים חזקים, רוחות ושאר פגעי מזג האויר.

במשך כל שנות קיומם על פני כדור הארץ למדו הצמחים לסנתז מרכיבים שמגבירים את כושר ההישרדות שלהם, ומסייעים להם להתמודד עם האתגרים העומדים בפניהם (2).

הצמחים משקיעים אנרגיה רבה בבניית המרכיבים, שנוהגים לקרוא להם מרכיבים שניוניים.

הם מגינים על הצמח מפני זיהומים עם חיידקים, וירוסים ופטריות, פועלים כאנטי אוקסידנטים, מנטרלים רדיקלים חופשיים, בולעים קרניים אולטרה סגוליות. ישנם מרכיבים המעכבים נביטה וצמיחה של צמחים אחרים בקירבת הצמח. כך הם מאפשרים לזרעים שהתפזרו מצמח האם לנבוט ולגדול.

ישנם צמחים המייצרים מרכיבים מרים מאד, ואפילו רעילים, כדי למנוע מבעלי חיים לאכול אותם. מרכיבים מעניינים במיוחד הם אלה הפועלים על מערכת העצבים (3). הם פועלים על המתווכים העצביים כאגוניסטים או אנטגוניסטים (4).

דימיון ביולוגי בטבע

תהליכים דומים מתרחשים בטבע בין קבוצות שונות ומינים שונים. לדוגמא, רוב המסלולים המביאים לסינתיזה או לפירוק של חלבונים, חומצות גרעין, פחמימות ושומנים הם דומים ואפילו זהים(1).

כמה מהמולקולות המשמשות כמתווכים עצביים אצל היונקים, כגון, אצטיל כולין, מצויות אצל כל הייצורים האויקריוטיים (5). האנזימים ציטוכרום P-450 מצויים בכל הייצורים החיים וגם בצמחים. הם עוסקים בדה טוקסיפיקציה ומטבוליזם של מרכיבים רבים (6).

גלוטטיון בצורותיו השונות מצוי בכל הייצורים, ומתפקד כנוגד חמצון אנדוגני (7).

מולקולות איתות, כגון,nitric oxide (NO) ממלאות תפקיד דומה בכל עולם החי ובצמחים (8).

אצל בני אדם וחרקים ניתן למצוא אותם מתווכים עצביים, כגון, דופמין, סרוטונין, גלוטמאט, gama-amino-butyric acid- GABA ואצטיל כולין.

המתווך העצבי octopaine שהוא אנלוגי לנור-אדרנלין מצוי אצל חרקים (9).

הכימיקלים העצביים האלה ממלאים לפעמים תפקידים דומים אצל בני אדם וחרקים, ולפעמים תפקידים שונים.

כיצד פועלים הצמחים על מערכת העצבים?

תיאוריה אחת אומרת שההשפעה נובעת מהדמיון במבנה ובתפקוד של המולקולות אצל הצמחים והיונקים. בעיקר עלולים להשפיע מסלולי האיתות שקיימים בכל עולם החי והצומח.

תיאוריה שניה אומרת שהדמיון הוא בין מערכת העצבים האנושית, וזאת של אוכלי העשבים, בעיקר החרקים. המרכיבים שמייצר הצמח כדי לפעול על מערכת העצבים של החרקים, שהם מרבית האכלנים של הצמחים, יפעלו גם על מערכת העצבים של האדם. התגובה אצל האדם עלולה להיות דומה או שונה לחלוטין.

מה ידוע עד היום

מספר גדול מאד של תמציות שצמחים וחומרי טבע מוזכרים במחקרים רבים כמשפיעים על פעילות המוח (10). מיצויים ומרכיבים מ-85 צמחים היו פעילים בטיפול בבעיות נפשיות על מודל של חיות (10). מחקרים קליניים מסודרים נעשו רק על חלק קטן מהצמחים. ב-10 השנים האחרונות פורסמו כ-15.000 מאמרים על מרכיבים צמחיים המשפרים את פעילות המוח (1). הקבוצות הכימיות הגדולות ביותר המצויות בצמחים אלה הם האלקלואידים, טרפנים ופנולים (1).

אלקלואידים

האלקלואידים כוללים כ-12.000 מרכיבים צמחיים טבעתיים, המכילים חנקן. הם מצויים בכ-20% מהצמחים (11). מעריכים ששימוש רפואי באלקלואידים נעשה כבר לפני 5000 שנה. האלקלואידים שמשו כצמחי רעל, נוירוטוקסינים ופסיכדלים (12).

דוגמאות לאלקלואידים: אטרופין, סקופולאמין, היוציאמין, ניקוטין, קפאין, אפדרין, קוקאין, מורפין, סנגוינרין, כלידונין (13).

התועלת של האלקלואידים לגבי הצמח היא שהם רעילים לחרקים ולאוכלי צמחים אחרים. צמחים עשירים באלקלואידים אינם נאכלים (2). לעתים קרובות הם פועלים באופן ישיר על מערכת העצבים (4). הם פועלים כאגוניסטים או אנטגוניסטים למתווכים עצביים, על ידי התקשרות לרצפטורים שלהם, והתערבות במטבוליזם שלהם.

לדוגמא, אלקלואידים מעכבים את האנזים כולין אסטראז, ומגבירים פעילות של אצטיל כולין.

במקרים אחרים האלקלואידים מחקים מבנה מולקולרי של נוירוכימיקלים אנדוגניים (3).

חלק מהאלקלואידים רעילים ליונקים. הם פועלים על מערכת העצבים וגורמים להתמכרות, לשינוי בתפישת המציאות ולהרס.

קפאין

קפאין הוא פורין-אלקלואיד.

תפקידו בצמח הוא הגנה מפני אוכלי העשבים, וגם עיכוב של צמיחה ופוריות של צמחים אחרים (14). הוא מגביר עירנות אצל החרקים, מפחית שינה (15). יש לו השפעה דומה אצל יונקים. הוא מגביר פעילות דופמינרגית וגלוטמינרגית (16).

אצל בני אדם הקפאין הוא המרכיב הפסיכו אקטיבי הנפוץ ביותר בשימוש. הוא מצוי בקפה, בתה, בקקאו, במאטה, ובריכוז גבוה בגוארנה. נערכו מחקרים רבים על הקפאין. בריכוז נמוך הוא מגביר ערנות ופועל כסטימולנט. בריכוז גבוה הוא עלול לגרום לחרדה, חוסר מנוחה, הפרעות בשינה, טכיקרדיה ועצבנות.

ניקוטין

ניקוטין הוא פירידין-אלקלואיד. הוא דוחה חרקים ופרזיטים. הוא רעיל ליונקים, ובלקיחה פומית או בהזרקה מתחת לעור במינון לטלי הוא עלול לגרום למוות.

אדים של ניקוטין גרמו לדרוזופילה היפראקטיביות בריכוז נמוך, והקטנה בפעילות עד לשיתוק בריכוזים הולכים ועולים. הסיבה לפעילות זו היא קישור ישיר לרצפטורים לאצטילכולין ועליה בפעילות הדופמינרגית (17).

ביונקים ניקוטין נקשר ישירות לרצפטורים ניקוטיניים של אצטיל כולין. הוא מגביר שחרור של מתווכים עצביים, כולל אצטיל כולין, גלוטמט, סרוטונין (18). כמה עבודות הראו שהניקוטין מסייע לשיפור הזכרון והכושר הקוגנטיבי. אבל בגלל האופי הממכר שלו, והסכנה מהרעילות לא מומלץ להשתמש בניקוטין.

טרפנים

הטרפנים הם קבוצה גדולה, המונה כ-30.000 מרכיבים הנמסים בשומנים. יחידת המבנה שלהם היא האיזופרן המורכב מחמישה אטומי פחמן. הם מיוצרים על ידי כל עולם החי והצומח. ממיינים אותם לפי מספר יחידות האיזופרן למונוטרפנים,, ססקויטרפנים, דיטרפנים,Sesterpenes (5 יחידות איזופרן), טריטרפנים וטטרה טרפנים.

הם מהווים קבוצה גדולה של מרכיבים, ודרגת הרעילות שלהם היא מצמחי מאכל חסרי רעילות לחלוטין ועד לצמחי רעל. בין הטרפנים יש כאלה שהם אנטי ויראליים, אנטי בקטריאליים ואנטי פטרייתיים, ויש כאלה שתפקידם למשוך אל הצמח את המאביקים ואת מפזרי הזרעים (1).

הטרפנים משפיעים גם כן על מערכת העצבים של חרקים. יש ביניהם כאלה הפועלים על מערכת ה-GABA. יש להם פעילות אגוניסטית ואנטגוניסטית על ידי קשירה לרצפטורים של GABA.

צמחים מייצרים אקדיסטרואידים מסטרולים שהם אנלוגים להורמונים של חרקים.הם מגינים על הצמח בכך שהם מתערבים במסלול החיים של חרקים, בכך שהם עלולים לעכב צמיחה או מטמורפוזה שלהם (19).

מונוטרפנים מצויים בטבע כשמנים נדיפים בצמחים, לדוגמא, צינאול, גרניול. הם מעכבים גידול של מיקרואורגניזמים.

טרפנים מצויים בטבע בתוך תרכובות שונות. הספונינים הם גליקוזידים של טריטרפנים. הם רעילים לבעלי חיים בעלי דם קר, כגון, דגים, צפרדעים, חלזונות. הם מהווים מרכיב חשוב אצל הצמחים האדפטוגנים המגבירים עמידות של בני אדם בפני מצבי לחץ, ומגבירים פעילות של המוח.

גינקו בילובה

הצמח המקובל ביותר בעולם לשמירה על פעילות המוח. באירופה מרבים לתת אותו באופן קבוע לאנשים זקנים וכן במקרים של דמנטיה (20). הצמח מעכב PAF, מגביר ייצור של תחמוצת חנקן- NO, מגביר זרימת דם למוח וזרימת דם היקפית, מגן על תאי המוח כאנטי אוקסידנט יעיל. נעשו מחקרים רבים המוכיחים את יעילות כצמח נואוטרופי באנשים צעירים וזקנים (21).

הגינקו מכיל פלבונואידים וטרפנים, שפועלים בצמח כנוגדי חרקים ואנטי מיקרוביאלים. העלים בדרך כלל אינם מותקפים על ידי חרקים, וגם אינם רגישים למחלות הנגרמות על ידי וירוסים ופטריות. אין זחל שגדל על עלי הגינקו. המרכיבים של הצמח מגינים עליו מפני פגיעה סביבתית.

מחקר שנעשה על ידי Cochrane סיכם תוצאות של 33 מחקרים. בסיכום נאמר שהתוצאות מוכיחות שיש שיפור בכושר הקוגנטיבי ובתפקוד המוח אצל אנשים המשתמשים בגינקו (22).

לעומת זאת התפרסם מחקר שטען ש-3069 אנשים עם דמנטיה, בגיל 72-96, קבלו 120 מ"ג של מיצוי מגינקו פעמיים ביום. המחקר טוען שלא היה הבדל בין המטופלים בגינקו לבין קבוצת הביקורת (23). בתשובה עונה Kaschel (24) שבמחקר נתנו תוצאות כלליות ולא התחשבו בשינויים שחלו אצל אנשים בודדים. הוא סיכם 29 מחקרים והסיק ששימוש קבוע בגינקו מביא לשיפור בתפקוד, בזכרון לטווח ארוך ובריכוז (24).

מליסה רפואית

המליסה נחשבת כבר למעלה מ-2000 שנה כצמח הפועל על מערכת העצבים, מפחית חרדות ומשפר מצב רוח (25). השמן הנדיף מכיל מונוטרפנים וססקויטרפנים כולל, geranial, neral, citronellal, geranyl acetate, beta caryophyllene, 1,8 cineol (26). השמן הנדיף מעכב נמטודות ווירוסים. הצמח מעכב אצטי כולין אסטראז. יש לו אפיניות ל-GABA. הוא מעכב GABA transaminase, ובכך מגביר פעילות של GABA.

Panax ginseng

הג'ינסנג הוא צמח מוערך בסין כבר 5000 שנה. הוא ידוע ברפואה הסינית המסורתית כצמח המסייע לשיפור הכושר הקוגנטיבי, מגביר זכרון ומגביר חיוניות. המרכיבים העיקריים שלו הם כ-40 ספונינים טריטרפניים הידועים בשם ג'ינסנואידים. תפקידם בצמח הוא להגן עליו מפני פטריות, וירוסים, חיידקים וחרקים (27).

כמה מחקרים שנערכו מול קבוצת ביקורת הוכיחו את יעילות הג'ינסנג כמסייע לשיפור הזכרון, להגברת מהירות המחשבה, לדיוק הזכרון ולשיפור כושר הביצוע (28). הג'ינסנג נחשב לצמח אדפטוגן הפועל על מערכת העצבים והמערכת האנדוקרינית.

Salvia officinalis, Salvia lavandulifolia

בכתבים שפורסמו ביוון העתיקה לפני למעלה מ-2000 שנה דווח על המרוה הרפואית והמין lavandulifolia S. כצמחים המשפרים את פעילות המוח.

המרכיבים הפעילים האחראית לפעילות זאת הם קבוצה של פוליפנולים, ומונוטרפנים המצויים בצמח בשמן הנדיף שהוא מייצר. מרכיבים אלה מגינים על הצמח מפני חרקים.

טינקטורות מהצמח והשמן הנדיף מעכבים אצטיל כולין אסטראז (29). כמה מחקרים מבוקרים הוכיחו שמיני מרווה מסייעים לשיפור הזיכרון, כושר הריכוז והערנות (30).

פנולים

קבוצה גדולה המונה כ-10.000 מרכיבים שונים, הנפוצים מאד בכל עולם הצומח. ישנן כמה קבוצות של פוליפנולים. הגדולה מביניהן היא הפלבונואידים, שמספרם מגיע ל-6000 תרכובות שונות. הריכוז שלהם בצמח מגיע לפעמים ל-10% מהמשקל היבש של הצמח.

ישנם בין הפנולים מרכיבים הדוחים פטריות ווירוסים, אבל רובם ממלאים תפקיד של אנטי אוקסידנטים, בולעים קרניים אולטרה סגוליות, נותנים צבע לצמח שמושך חרקים שמאביקים אותו, מצויים בפירות שבעלי חיים אוכלים ומפזרים את הזרעים, מייצרים צבע כהה בקליפת הפרי שמגן על הזרע והנבט.

מבין הפנולים יש כאלה המגיעים אל תא העצב ופועלים עליהם כאנטי אוקסידנטים. הם מונעים נזק לתאי המוח.

הפנולים, וביוחד הפלבונואידים נפוצים מאד בין הצמחים, והם מהווים מרכיב חשוב בתזונה של האדם. יש המלצות רבות להקפיד על אכילת פירות וירקות המכילים פלבונואידים כדי למנוע מחלות ניווניות של העיניים, למנוע מחלות דלקתיות ולהגן על פעילות המוח.

מוצרים תעשייתיים רבים פותחו מהפלבונואידים המצויים בצמחים, והנמכרים כמרכיבים בודדים, כגון, קוורצטין, ממרכיבים פנוליים אחרים, כגון, Resveratrol ומפנולים אחרים המומלצים בשימוש פנימי וחיצוני.

לסיכום, בספרות העתיקה שבאה מהודו, סין, מצרים, יוון ורומא מוזכרים צמחים המסייעים לשמור על פעילות המוח, למנוע איבוד זיכרון וירידה בכושר הקוגניטיבי. מחקרים קליניים על צמחים אלו התחילו רק בשנים האחרונות. עבודות רבות פורסמו על מרכיבים בודדים שנבדקו על תאים בתרבית, על השפעה של צמחים על חרקים, עכברים וחולדות.דרושים מחקרים שיגדירו את המרכיבים הפועלים על מוח האדם, שיסייעו להבנה של מנגנון הפעולה שלהם, להבנה של מנגנונים של סינרגיזם, ויתנו תוצאות אמינות החוזרות על עצמן במחקרים שיעשו על ידי קבוצות שונות של חוקרים.

מקורות

1. Kennedy DO. Wightman EL. Herbal Extract and Phytochemicals; Plant Secondary Metabolites and the Enhancement of Human Function. American Society for Nutrition, Adv. Nut. 2011, 2: 32-50.

2. Harborne JR. Introduction to ecological biochemistry. 4^th ed. London: Elsvier, 1993.

3. Wink M. Evolution of secondary metabolites from an ecological and molecular phylogenic perspective. Phytochemistry, 2003, 29: 913-920.

4. Wink M. Interference of alkaloids with neuroreceptors and ion channels. Stud. Nat. Proc. Chem. 2000, 21: 3-122.

5. Kawashima K. Misawa H. Moriwaki Y. et al. Ubiquitous expression of acetylcholine and its biological functions in life forms without nervous systems. Life Sci. 2007, 80: 2206-2209.

6. Scott JG. Liu N. Wen Z. Insect cytochromes p450 diversity, insecticide resistance and tolerance to plant toxins. 1. Comp. Biochem. Physiol C Pharmacol Toxicol Endocrinol. 1998, 121: 147-155.

7. Dalle-Donne I. Rossi R. Colombo G. et al. Protein S-glutathioneylation; a regulatory device from bacteria to humans. Trends Biochem. Sci. 2009, 34: 85-96.

8. Palavan-Unsal N. Arisan D. Nitric oxide signaling in plants. Bot. Rev. 2009, 75; 203-229.

9. Farooqui T. Octopamine-mediated neuromodulation of insect senses. Neurocham. Res. 2007, 32: 1511-1529.

10. Zhang ZJ. Therapeutic effects of herbal extracts and constituents in animal models of psychiatric disorders. Life Sci. 2004, 75; 1659-1699.

11. Zulak K. Liscombe D. Ashaihra H. et al. Plant secondary metabolism in diet and human health. Oxford : Blckwell Publishing 2006. p. 102-136.

12. Goldman P. Herbal medicines today and the roots of modern pharmacology. Ann Intern Med, 2001, 135: 594-600.

13. Zenk MH. Juenger M. Evolution and current status of the phytochemistry of nitrogenous compouns. Phytochem. 2007, 68: 2757-2772.

14. Ashihara H. Sano H. Crozier A. Caffeine and related purine alkaloids; biosynthesis, catabolism, function and genetic engineering. Phytochemistry, 2008, 69: 841-856.

15. Ho KS. Sehgal A. Drosophila melanogaster: an insect model for fundamental studies of sleep. Methods Enzymol. 2005, 393: 772-793.

16. Ferre S. An update on the mechanism s of the psychostimulant effects of caffeine. J. Neurochem. 2008, 105: 1067-1079.

17. Wolf FW. Heberlein U. Invertebrate models of drug abuse. J. Neurobiol., 2003, 54: 161-178.

18. Di Matteo V. Pierucci M. Di Giovanni G. et al. The neurobiological bases for the pharmacotherapy of nicotine addiction. Curr. Pharm. Des. 2007, 13: 1269-1284.

19. Cespedes CL. Salazar JR. Martinez M. Insect growth regulatory effects of some extracts and sterols from Myrtillocactus geometrizans (Cactaceae) against Spodoptera frugiperda and Tenebrio molitor. Phytochem. 2005, 66: 2481-2493.

20. Berger P. Ginkgo leaf extract . Medical Herbalism, 2001, 2; 5-6.

21. Mix JA. Crews WD. An examination of the efficacy of Ginkgo biloba extract EGb 761 on the neuropsychologic fubctioning of cognitively intact older adults. J. Altern. Complement Med. 2000, 6: 209-219.

22. Moulton PL. Boyko LN. Fitzpatrrick JL. et al. The effect of Ginkgo biloba on memory in healthy male volunteers. Physiol. Behav. 2001, 73; 659-665.

23. Birks JG. Grimley E. Van Dongen M. Ginkgo biloba for cognitive impairment and dementia. Cochrane Database Syst. Rev. 2009, CD003120.

24. Kaschel R. Ginkgo biloba specificity of neuropsychological improvement. A selective review in search of differential effects. Human Psychopharmacol. 2009, 24: 345-370.

25. Kennedy DO. Scholey AB. The psychopharmacology of European herbs with cognition –enhancing properties. Curr. Pharm. Des. 2006, 12: 4613-4623.

26. Tittel G. Wagner H. Bos R. Chemical composition of the essential oil from Melissa. Planta Med. 1982, 46; 91-98.

27. Sparg SG. Light ME. Van Staden J. Biological activities and distribution of plant saponins. J. Ethnopharmacol. 2004, 94: 219-243.

28. Kennedy DO. Scholey AB. Wesnes KA. Differential, dose dependent changes in cognition performance following acute administration of a Ginkgo biloba/Panax ginseng combination to healthy young volunteers. Nutr. Neurosci. 2001, 4: 399-412.

29. Savelev SU. Okello EJ. Perry EK. Bytyryl-and acetyl-cholinesterase inhibitory activities in essential oils of Salvia species and their constituents. Phytother. Res. 2004, 18; 315-324.Kennedy D. Dodd F. Robertson B. et al. Monoterpenoid extract of sage- Savia lavandulifolia with cholin-esterase unhibiting properties improve cognitive performance and mood in healthy adults. J. Psychopharmacol. Epub. 2010, Oct. 11.

מקור התמונה https://www.google.com/blank.html

חזרה לחנות

קומרינים

קומרינים טבעיים וסינתטיים הם אנטי דלקתיים ואנטי אוקסידנטים, מגבירים טונוס של הורידים, מגבירים זרימת דם בורידים נהגו להשתמש בהם לטיפול בבצקת,

קומרינים הם תרכובות פנוליות שבודדו לראשונה מהצמח Dipteryx odorata ששמו האנגלי הוא Tonka bean ושמו הספרדי Kumaru. ממנו נלקח הכינוי קומרינים. יש להם ריח נעים, ונעשה שימוש רב בהם בתעשיית הבושם.

לעתים קרובות מתארים את הקומרינים כמדללי דם, וטוענים שיש אינטראקציה ביניהם ובין תרופות נוגדות קרישה. זוהי טענה מוטעית, שגורמת בהרבה מקרים להימנעות משימוש בצמחים המכילים קומרינים, למרות הפעילות הרפואית החיובית שיש להם (1), ולקשיים בקבלת אישור רשמי לצמחים המכילים קומרינים. יתכן שמקור הטעות בשם של התרופה לדילול דם קומדין שדומה מאד לקומרין.

הקומרינים עצמם אינם נוגדי קרישה, אבל הם עלולים להפוך לדימר dicoumarol בהשפעת פטריות מסוימות (1). דיקומרול הוא מטבוליט של הפטריות שגדלות על צמחים עשירים בקומרינים (1,2). כשצמחים כגון, Melilotus אינם מיובשים היטב עלולים להתפתח עליהם עובשים או פטריות אחרות שיגרמו לתסיסה ויהפכו את הקומרינים של הצמח לדיקומרול (2). שהוא אמנם רעיל ומסוכן ועלול לגרום לשטפי דם. זמן קצר לאחר שגילו את הדיקומרול הוא נתן את הרעיון לפיתוח חומר חצי סינתטי warafin, כרעל נגד חולדות ועכברים (2).

dicoumarol

בגוף האדם ובגוף בעלי חיים הקומרינים הצמחיים אינם הופכים לדיקומרול (1). יש דיווחים על צאן ובקר שאוכלים במרעה כמות גדולה של עשבים עשירים בקומרינים, ורואים אצלם תופעה של עיכוב בקרישת דם, שבד"כ אינה מסכנת את חייהם (2). יתכן שהסיבה היא הכמות הגדולה של קומרינים שהם אוכלים, או תגובה סינרגיסטית עם מרכיבים אחרים בלתי ידועים שיש בצמח (2).

קומרינים טבעיים וסינתטיים הם אנטי דלקתיים ואנטי אוקסידנטים (3), מגבירים טונוס של הורידים, מגבירים זרימת דם בורידים (4,5) נהגו להשתמש בהם לטיפול בבצקת, דלקות ורידים, דליות ברגליים וטחורים (3,4).

הקומרינים הנפוצים ביותר הם: coumarins, melilotoside מהצמח Melilotus officinalis- דבשה רפואית, esculetin והגליקוזיד שלו esculin המצויים בריכוז גבוה בקליפת הגזע וקליפות הפרי של ערמונית הסוסים- Aesculus hippocastanum,

Furanocoumarins

פורנוקומרינים מבוססים על שלד של קומרין בתוספת טבעת של furan.

פסורלן

חלק מהפורנוקומרינים הם פוטוטוקסיים. הם עלולים לגרום לתופעות קלות או קשות יותר בעור, כגון, פריחות או דלקות של העור. הנפוצים ביותר הם ברגפטן, פסורלן ו-xanthotoxin.

פורנוקמרינים הם פיטואלקסינים המופיעים בריכוזים שונים בצמחי מאכל ומרפא (2). סלרי עלול לפתח כמות גדולה של פורנוקומרינים, ולגרום לפריחות אצל אנשים העוסקים בו.

פריחות ודלקות כתוצאה ממגע עם ריכוז גבוה של פורנוקומרינים מוצאים גם בצמחים נוספים, כגון, מיני אנג'ליקה, מיני פיגם, אשכולית, ברגמוט Lime (6).

במיץ אשכוליות, ברגפטן והנגזרות שלו, מעכבים כמה אנזימים מהקבוצה של ציטוכרום P-450 ^(7מקור).

הפלבונואיד naringenin והגליקוזיד שלו naringen מעכבים אנזימים נוספים ממשפחת ציטוכרום P- 450. לקומרינים במיץ האשכוליות יש פעילות אנטי בקטריאלית.

מקורות

1. Yarnell E, Abascal K. Plant Coumarins: Myths and Realities. Alterantive and Complementary Therapies, 2009,15: 24-30.

2. Coumarins in: Ganora L. Herbal Constituents, Foundations and Phytochemistry, 2008, Herbalchem Press, Louisville, Colorado.

3. Fylaktakidou K. et al. Natural and synthetic coumarin derivatives with anti-inflammatory, anti oxidant activities. Curr. Pharm. Des. 2004, 10: 3813-3833.

4. Hoult J. and Paya M. Pharmacological and biochemical actions of simple coumarins; natural products with therapeutic potential. Gen. Pharmacol. 1996, 27: 713-722.

5. Pittler M. and Ernst E. Horse chestnut seed extract for chronic venous insufficiency. Cochrane Database Syn. Rev. 2006, 91): CD003230.

6. Eickhorst K. Delero V. and Csaposs J. Rue the herb: Ruta graveolens-associated phytophototoxicity. Dermatitis 2007, 18: 52-55.Fujita T. et al. Comparative evaluation of 12 immature citrus fruit extracts for the inhibition of cytochrome p450 isoform activities. Biol. Pharm. Bull. 2008, 31: 925-930.

לחזרה לחנות

חומצות שומניות במיני מרוה

מרוה - הסוג מרוה כולל כ-900 מינים של צמחים חד-שנתיים, דו-שנתיים או רב-שנתיים. המין הידוע ביותר הוא המרוה הרפואית שגדל ב

הסוג מרוה כולל כ-900 מינים של צמחים חד-שנתיים, דו-שנתיים או רב-שנתיים. רובם בני שיח ירוקי- עד, ארומטיים. הם מפוזרים על פני כדור הארץ באקלים סוב טרופי, ממוזג וטרופי יבש. לרבים ממיני המרוה יש פרחים המפיצים צוף המושך אליהם דבורים. למעלה מ-100 מינים משמשים כצמחי נוי (1).

המין הידוע ביותר הוא המרוה הרפואית שגדל בר באירופה. בימי הביניים התחילו לגדל אותו באירופה, וקראו לו Sage the savior, המרוה המושיעה. בשם זה הוא מוזכר בכתבים של תאופרסטוס, דיוסקורידס ופליני (1).

במאה ה-17 הביאו את המרוה הרפואית לאמריקה, ומאז מרבים לגדל אותה שם.

בכמה ממיני המרוה ידועים הזרעים בערך התזונתי או הרפואי שלהם. משרים אותם במים כדי לקבל את המרכיבים המוצילגניים שלהם, ומכינים מהם משקאות מרעננים.

במאה ה-17 הביאו את המרוה הרפואית לאמריקה, ומאז מרבים לגדל אותה שם.

מיני מרוה שנעשה שימוש בזרעים שלהם

Salvia colubariae ו- Salvia tiliaefolia , מנביטים את הזרעים ואוכלים את הנבטים, ומשתמשים בזרעים הטחונים לאפיה. העלים של שני המינים ארומטיים ומשתמשים בם לתיבול ולהכנת חליטות (1).

Salvia apiana, שנקראת באנגלית White sage, העלים בעלי ריח חריף. הזרעים מזינים.

Salvia lyrata – שימשה ברפואה המסורתית לטיפול בהצטננות, שיעול, אסתמה, סרטן, וכן להכנת מוצרים לשימוש חיצוני, לטיפול ביבלות, פצעים ופציעות.

Salvia repens- משמשת לטיפול במחלות של דרכי הנשימה ודרכי העיכול, וכן לטיפול בפצעים ובמחלות עור. מבעירים את העלים והזרעים כמו קטורת לטיהור הבתים אחרי מחלה ולהרחיק חרקים מהבית.

Salvia hispanica- מוצאו של הצמח ממקססיקו. שמו המקומי Chia. צמח חד שנתי, זקוף ומסועף. העלים בצבע ירוק בהיר. הפרחים בצבע כחול בהיר. משתמשים בזרעים ובשמן שמפיקים מהם. בעבודה שנעשתה בגרמניה נבדקו השמנים המופקים מהזרעים של מיני מרוה הגדלים בתורכיה(2). 88 מינים של מרוה גדלים בתורכיה, רבים מהם באזור אנטוליה ובאזור הים התיכון. חלק מהם אנדמיים (2). מטרת המחקר היתה למצוא מינים בעלי חשיבות כלכלית.

כמות השמן בזרעים היתה בין 17.7% ל25.2%. הכמות הגבוהה ביותר נמצאה אצל S. virgata והנמוכה ביותר אצל S. cryptantha. חומצות השומן שנמצאו היו בין C14 ו-C24.

רוב החומצות השומניות היו בלתי רוויות 87.5% עד 92.9% (S. halophylla). ריכוז חומצות השומן הרוויות 6.8% עד 12.4%.

החומצות הבלתי רוויות היו ברובן חומצה אולאית, לינולאית ואלפה-לינולנית (2). בחמישה מיני מרוה היה אחוז החומצה הלינולאית( 18:2:6 ) גבוה 58.5% עד 69.2%. המינם הם: S. bracteataS. euphratica, S. aucherii, S. canascens, S. staminea. במינים האחרים מצאו 22.9% עד 44.2% חומצה לינולאית (2).

חומצה אלפה לינולנית בריכוז גבוה נמצאה במינים S. limbata 40.8% ו- S. virgata 55.5%. במינים האחרים , S. hypargeia, S. halophylla, S. syriaca, S. cilicica היה ריכוז החומצה הלינולנית בין 20.8% ל-36.6% (2).

ריכוז החומצה האולאית בזרעים של המינים שנבדקו היה בין 16.8% ל-23%.

החוקרים הסיקו שיש אחידות בפיזור החומצות השומניות במיני המרוה, ושיש בסיס כלכלי להפקת השמן מהזרעים לשימוש רפואי וקוסמטי (2).

Salvia hispanica מרוה ספרדית- זרעי צ'יה

משפחה: Lamiaceae

שם מקומי: Chia

מוצאו של הצמח ממקסיקו. הוא היה ידוע ונערץ אצל האצטקים שגידלו אותו, והשתמשו בו כמזון וכן לשימוש רפואי (3). מקור השם המקומי של הצמח מהשפה האצטקית, chian משמעותו שמנוני.

מגדלים היום את המין hispanica כדי להכין מוצרי מזון מהזרעים, ולהפיק מהם שמן. ריכוז השמן בזרעים 25-34%. הוא מכיל 60-64% חומצה אלפה לינולנית אומגה 3, 20% חלבונים, 25% סיבים תזונתיים, רובם מסיסים במים, ריכוז גבוה של פנולים, כולל, חומצה כלורוגנית, חומצה קפאית, קוורצטין, kaempferol, myricetin (3).

שמנים רבים המצויים בצמחים מוגנים על ידי פוליפנולים אנדוגניים, המגינים עליהם מפני חמצון. חשיבותם גדולה בהגנה על חומצות שומניות רב בלתי רוויות (4).

זרעי ה-chia הם מזון מקובל במקסיקו ובדרום – מערב ארה"ב. מגדלים את הצמח במקסיקו, בוליביה, ארגנטינה, אקוודור וגואטמלה וכן גם באוסטרליה. במחקר שנערך בארגטינה נבדקה השפעת אכילה של זרעי chia במשך תקופה ארוכה על עמידות לאינסולין, ירידה בפעילות האינסולין ודיסליפידמיה אצל חולדות, שקבלו תזונה עשירה בסוכרוז (3). חולדות שקבלו במשך 3-5 שבועות תזונה עשירה בפרוקטוז או סוכרוז פיתחו תופעות שנוהגים לכנות סינדרום X. הן כללו שינויים בשומנים בדם, עמידות לאינסולין, השמנה מתונה, היפראינסולנמיה וירידה בפעילות האינסולין (5). ההשפעה של התזונה העשירה בסוכרים תלויה בריכוז הסוכר ובאורך התקופה שניזונים בה (3). אכילה של תזונה עתירת סוכרים לאורך זמן גורמת לשינויים אלה להיות בלתי הפיכים (3). כאשר הוסיפו לתזונה של החולדות שמן דגים ביחד עם הסוכרים לא התפתחו התופעות הנזכרות (5).

מחקר שנערך בשנים האחרונות הראה שהחלפת שליש מהחומצה הלינולאית הניתנת בתזונה בחומצה אלפה לינולנית אומגה 3, במשך שלושה חודשים, גרמה לירידה ברמת השומנים בדם והביאה לשיפור ברגישות לאינסולין (6).

שני ניסויים נעשו כדי לבדוק את השפעת זרעי ה-chia על התפתחות תופעות של שינויים בליפידים ועמידות לאינסולין. בניסוי אחד נתנו לחולדות תזונה שהכילה 62.5% במשך שלושה שבועות. המקור לשומן בתזונה שלהם היה זרעי chia. במקרה זה לא התפתחו תופעות של פגיעה בשומנים ושל עמידות לאינסולין (3).

בניסוי השני קבלו החולדות תזונה עשירה בסוכרים במשך שלושה חודשים. התפתחה אצלן עמידות לאינסולין ורמה גבוהה של שומנים. בהמשך חולקו החולדות לשתי קבוצות. במשך חודשיים נוספים קבלו מחצית מהחולדות תזונה עשירה בסוכרים. המחצית השניה קבלה תזונה עשירה בסוכרים וזרעי chia כמקור לשומן.

התוצאה שהתקבלה היתה שאצל החולדות שקבלו זרעי chia חזרה רמת השומנים בדם לערכים הנורמליים, והיתה ירידה בשומנים ששקעו בכבד ובלבלב (3).

החוקרים מסיקים שזרעי ה-chia מונעים תופעות של עמידות לאינסולין ושינוי ברמת השומנים, וגם מחזירים ערכים לנורמלים אחרי שימוש ממושך (3).

Salvia sclarea – מרווה מרושתת

שם עברי: מרוה מרושתת

שם אנגלי: Clary sage

תאור הצמח: מוצאו של הצמח מדרום אירופה וסוריה. צמח דו-שנתי שמגיע לגובה של 1-1.2 מ'. העלים גדולים, זוגיים, מכוסים בשערות. הפרחים בצבע ורוד-סגול מופיעים באביב ובקיץ. הפרחים והצמח כולו ארומטיים. הפרחים מושכים דבורים, והמרוה המרושתת הוא צמח דבש.

חלקי צמח בשימוש: עלים, פרחים, זרעים, שמן נדיף

מרכיבים של השמן הנדיף: מונוטרפים, myrcene, germacrene 1-2%מונוטרפנולים גרניול 1-5% לינאלול 24%, נרול 1-2%אסטרים,linalyl acetate20-70% , geranyl acetate 1-5%, neryl acetate 1-2%ססקויטרפנים דיטרפנואידים 3%

מרכיבים של הזרעים: חומצות שומניות, קפרית 0.92%, פלמיטית 7.05%ף סטארית 2.82%, לינולאית 16.82%, אולאית 21.71%, לינולנית 50.66%עקבות של חומצות arachidic, behenic, lignoceric

פעילות: נוגד עוויתות, נוגד דכאון, emmenagogue, מרגיע את העצבים, נוגד פטריות, אסטרינג'נט, קרמינטיבי, משכך כאבי בטן, מחיש ייצור של אסרוגן

שימוש רפואי: לפי הרפואה המסורתית משמש במקרים של בחילות, חוסר תאבון, הפרעות של מחזור חודשי, מנופאוזה

התוויות נגד: הריון. הזרעים משמשים לשטיפות עיניים, לטיפול בפצעים ובכיבים

שימוש במזון: ניתן לאכול את העלים והפרחים

שימוש במוצרי הגיינה: משתמשים בפרחים ובעלים להכנת סבונים ומוצרי הגיינה.

מקורות

1. Salvia in: Bown D. Encyclopedia of Herbs and Their Uses, Revised Edition 2001. DK, New York, p.353-356.

2. Bagci E. Vural M. Dirmenci T. et al. Fatty Acid and Tocochromanol Patterns of Some Salvia L. species. Z. Naturforsch, 2004, 59: 305-309.

3. Chicco AG. D’Alessandro ME. Hein GJ. et al. Dietary chia seed (Salvia hispanica L.) rich in alpha-linolenic acid improves adiposity and normalizes hyperiacylglycerolaemia and insulin resistance in dyslipaemic rats. British Journal of Nutrition 2009, 101: 41-50.

4. Taga MS. Miller EE. Pratt DE. Chia seeds as a source of natural lipid antioxidants. Journal of American Oil Chemists’ Society, 1984, Vol. 61 Number 5.

5. Lombardo YB. And Chicco A. Effect of dietary polyunsaturated omega-3 fatty acids on dislipemia and insulin resistance in rodents and humans. A review. J. Nutr. Biochem. 2006, 17; 1-13.

6. Ghafoornunissa, I A. and Natarajan S. Substituting dietary linoleic acid with alpha-linolenic acid improves insulin sensitivity in sucrose fed rats. Biochem. Biophys. Acta, 2005, 1733: 67-75.

מקור התמונה

להזמנת מרוה

חזרה לחנות

טאנינים

טאנינים - מקור השם טאנינים בנוהג להשתמש בהם לעיבוד עורות (tan). הטאנינים נקשרים לקולגן ולשאר ההחלבונים המצוים בעור. כולם בעלי תכונות נוגדות

מקור השם טאנינים בנוהג להשתמש בהם לעיבוד עורות (tan). הטאנינים נקשרים לקולגן ולשאר החלבונים המצוים בעור.

הטאנינים מצויים בדופן התא הצמחי. הם מצויים בכל צמח, ומשמשים כעין "עור" המסייע לריפוי הצמח כשהוא נפצע.

הטאנינים הם פולימרים או אוליגומרים, הבנויים מיחידות מבנה רבות, בעלות קבוצות פנוליות חופשיות.

משקלם המולקולרי 500-5000. רובם נמסים במים. הטאנינים הגדולים, בעלי משקל מולקולרי גבוה אינם נמסים במים. הם נקשרים לחלבונים ויוצרים קומפלקס חלבון-טאנין שאינו מסיס במים.

מבחינים בין שתי קבוצות עיקריות:

Hydrolyzable tannins – HT

Proanthocyanidins PA הנקראים גם condensed tannins.

HT הם מולקולות שבהן הקבוצות ההידרוקסיליות OH של הסוכר, בדרך כלל גלוקוז, עבר אסתריפיקציה עם חומצות פנוליות, כגון, חומצה גאלית או חומצה אלאגית. מתקבלים gallotannins או ellagitannins.

המקור הידוע ביותר לגאלו-טאנינים הוא tannic acid שמפיקים מהעפצים של Rhus semialata.

משקלם המולקולרי של אלגיטאנינים הוא 2000-5000.

HT עוברים הידרוליזה על ידי חומצות או בסיסים חלשים והופכים לסוכרים וחומצות פנוליות. הם עוברים הידרוליזה גם על ידי מים חמים או אנזימים. כשהם נקשרים לחלבונים יש אפשרות לחלבון להשתחרר אחרי שהטאנינים עוברים הידרוליזה ומתפרקים.

Epigallocatechin gallate epicatechin gallate

פרואנתוציאנידים נפוצים יותר בטבע מ-HT. הם מורכבים מאוליגומרים או פולימרים של יחידות פלבנואידים, הקשורים זה לזה על ידי קשר פחמן-פחמן. הם אינם מתפרקים על ידי הידרוליזה.

המסיסות שלהם במים או בממיסים אורגניים תלויה ברמת הפולימריזציה ובמשקל המולקולרי.

ההתקשרות של הטאנינים אל החלבונים תלויה במבנה של החלבון ושל הטאנין. החלבונים הנקשרים יותר הם בעלי משקל מולקולרי גבוה, בעלי מבנה גמיש ופתוח ואלה העשירים בפרולין. הטאנינים הנוטים להתקשר הם בעלי משקל מולקולרי גבוה יחסית. הם צריכים להיות מספיק קטנים כדי לחדור לתוך הפיברילות של מולקולות החלבון, ומספיק גדולות כדי לחבר ולהצליב שרשרות של פפטידים ביותר מנקודה אחת. ניתן לשער שיש דרגה מסוימת של קישור בין כל חלבון וכל טאנין.

הקבוצה הפנולית של הטאנין נותנת אטום מימן, ויוצרת קשר מימני חזק עם הקבוצה הקרבוקסילית של החלבון.

השקעת החלבון מקסימלית ב-pH הקרוב לנקודה האיזו-אלקטרית שלו.

הטבעת הפנולית, הנושאת קבוצות הידרוקסיליות רבות אחראית לפעילות האנטי אוקסידנטית של המולקולה, וגם מאפשרת לה להשקיע חלבונים.

כל הפוליפנולים בעלי תכונות נוגדות חמצון, כולל הפלבונואידים, מכילים טבעות פנוליות.

הטאנינים הקטנים יותר מסיסים במים חמים, או במים עם אלכוהול. יש להם פחות טבעות פנוליות והם חלשים יותר בפעילותם כאסטרינג'נט. הטאנינים הגדולים מכילים יותר טבעות פנוליות, והם בעלי פעילות מכווצת חזקה. משתמשים בהם לעיבוד עורות. המסיסות שלהם במים קטנה יותר, והם מצויים פחות בטינקטורות או במירתחים.

חלבונים עשירים בחומצה האמינית פרולין הם בעלי אפיניות מיוחדת לטאנינים. הם מצויים בריכוז גבוה ברוק של צאן ובקר שמתמודדים באופן קבוע עם טאנינים רבים.

מכאן עולה השאלה על השפעת הטנינים שבמזון על ספיגת חלבונים, מתכות ומינרלים שונים.

חזרה לחנות