סרפד צורב וסרפד דו ביתי

סרפד דו ביתי - שני מיני הסרפד, הצורב והדו ביתי אינם נמצאים בסכנה של הכחדה, למרות שכמויות גדולות מאד נקטפות כל שנה. נוף הצמח, העלים, השורש -

שם עברי: סרפד צורב וסרפד דו ביתי

משפחה: סרפדיים, Urticaceae

חלקי צמח בשימוש: נוף הצמח, עלים, זרעים, שורש, קני שורש

בארץ גדלים ארבעה מינים של סרפד: סרפד הכדורים U. pilulifera

סרפד צורב U. urens

סרפד קרומי U. membranacea

סרפד חולה U. kioviensis

תיאור הצמח: הסרפד הצורב הוא צמח חד שנתי, חד ביתי. גובהו 20-30 ס"מ בדרך כלל, אבל הוא יכול להגיע לגובה של 80 ס"מ (1).

הסרפד הדו ביתי הוא צמח רב שנתי, ומגיע לגובה של 150 ס"מ (1). יש הבדל משמעותי במרכיבים הפעילים בין הצמח הזכרי והנקבי (1).

העלים בצבע ירוק כהה מכוסים בשיער רך. השערות הצורבות (trichomes) גדולות יותר (1). בבסיסן של השערות הצורבות מצוי מבנה כעין בלוטה המפרישה נוזל. צורתה כעין שערה עם עוקץ שנשבר בקלות (1). היא מפריש

ה מרכיבים כימיים הגורמים לכאב וגרוד הנמשכים כמה רגעים , אך יכולים גם לגרום לכאב הנמשך שעות אחרי מגע עם הצמח (1).

מיני סרפד נפוצים בארצות רבות, ונעשה שימוש בצמח שנקטף מהבר בארצות שבמזרח אירופה, במערב אסיה, במרכז אסיה (1)

ישנן ארצות בהן מגדלים את הסרפד גידול מסחרי: קנדה, מקסיקו, ארה"ב, מצרים, גרמניה (1).

רפואה מסורתית

שימוש בסרפד כמזון וכרפואה עממית ידוע כבר אלפי שנים.

הוא מוזכר על ידי היפוקרטס שחי במאה הרביעית לפני הספירה, על ידי תיאופרסטוס שחי במאה השלישית לפני הספירה, דיוסקורידס ופליני שחיו במאה הראשונה לספירה.

Paracelus רופא שוויצרי שחי בשנים 1493- 1541 ממליץ על שימוש בסרפד בספרו On the Doctrine of Signatures.

הרופא ההרבליסט האנגלי Nicholas Culpeper חי בשנים 1616- 1654. הוא אמר על הסרפד שהוא צמח כל כך מוכר וידוע שאפשר לזהות אותו אפילו בלילה החשוך ביותר (1). הוא המליץ על שימוש בסרפד לטיפול באבנים בכליות, לעצור דימומים, לעצירת שתן, לקשיים בנשימה, שיעול ודלקת ריאות. הוא טען שהסרפד עוזר לאנשים להיות זקופים (2).

ברפואה העממית באנגליה המליצו על הסרפד כצמח מנקה, מתאים לשימוש במקרים של קשיים בראייה, פצעים, פגעי עור שונים. אכלו את הסרפד כדי לטפל באנמיה, דימומים באף, שיעול, כאבים רוימטיים, קשקשים בראש,

כאבי אוזניים, כאבי ראש והפרעות בלב (3). נהגו להשתמש בסרפד גם לטיפול בעקיצות של חרקים, נדודי שינה, צהבת, טחורים, עצבנות, תולעים, הפרעות במערכת העיכול, גויטר ותולעים (3).

בשימוש חיצוני השתמשו בסרפד לניקוי של העור (3).

U. dioica ו- U. urens הגיעו כנראה לאמריקה מאירופה, והאינדיאנים השתמשו בשני המינים. הם למדו לאכול את הסרפד, ועשו מהצמח חבלים, בדים, רשתות לדייג וסלים (4).

הם הכינו חליטות ומירתחים מהסרפד והשתמשו בהם במקרים של הצטננות, מחלות של דרכי השתן, טחורים מדממים, גרוד, כאבים בקיבה, בעיות בעור וחוסר שליטה בתנועות של הגוף (4). בנוסף הם השתמשו בסרפד לחיזוק בתקופת ההיריון ולדימום אחרי הלידה (4).

האינדיאנים בקנדה השתמשו בעלים ושורשים של הסרפד כתחבושות לפצעים, וכן לאמבט אדים לטיפול בפצעים ובמפרקים נפוחים וכואבים (4).

במיץ מהסרפד השתמשו כעיסוי לראש כדי למנוע נשירת שיער, וכדי לעזור לצמיחת שיער ארוך (4).

הרבליסטים מודרניים משתמשים בסרפד כצמח אסטרינג'נט, מחזק, מזין, מוריד לחץ דם, עוצר דימומים, אנטי דלקתי, דיורטי, מוריד רמת סוכר בדם (1). משתמשים בסרפד כדי להגביר זרימה של שתן, להפחית תכיפות של צורך להטיל שתן, לטיפול בשלב התחלתי של פרוסטטה, לדלקות בדרכי השתן ובמקרים של אבנים בכליות, לכאבי שרירים, לקדחת השחת, לניקוי של הגוף (1). נשים בהיריון משתמשות בסרפד במקרים של אנמיה, ובשימוש חיצוני להקל על גרוד.

מהמאה ה-1 ועד סוף מלחמת העולם השנייה השתמשו בסרפד שגידלו באירופה להכנת סיבים כתחליף לכותנה. בגלל מחסור בכותנה בתקופת שתי מלחמות העולם התחילה גרמניה להשתמש בסיבי סרפד להכנת מדים לחיילים.

בשנת 1986 אישרה Commission E את שורש הסרפד לשימוש במקרים של קשיים בהטלת שתן בגלל גידול של בלוטת הערמונית (1).

בשנת 1987 אישרה Commission E שימוש בנוף הצמח ובעלים של הסרפד, בהכנות גלניות שונות, לטיפול במחלות דלקתיות של דרכי השתן.

שימוש חיצוני של טינקטורה של נוף הצמח של הסרפד ב-50% אלכוהול, אושר לטיפול בכאבים רוימטיים (1).

מונוגרפים רשמיים הקובעים תקן לסרפד נכתבו על ידי האיחוד האירופי, וכן על ידי European Medicines Agency- EMA.

בארה"ב אושר השימוש בשורש ובקני השורש של הסרפד הצורב ו- U. dioica.

מונוגרף רשמי התפרסם על ידי ארגון הבריאות הבינלאומי- WHO, וכן על ידי הפרמקופיאה של ארצות הברית.

מחקרים הנערכים בשנים האחרונות

מרכיבים בשערות הצורבות: היסטמין, אצטילכולין, סרוטונין, חומצה פורמית (5,6).

מרכיבים המצויים בצמח: לויקוטריאנים, חומצה אוקסלית, חומצה טרטרית

פלבונואידים: גלוקוזידים ורוטינוזידים של קוורצטין, kaempferol, isohamnetin

חומצה כלורוגנית, חומצה קפאית, חומצה ניאוכלורוגנית

קומרין- סקופולטין

סיטוסטרול, פוליסכרידים, חומצות שומניות, ויטמין C, מינרלים, חלבון, סיבים תזונתיים (5,7).

פעילות: משכך כאב, נוגד אנמיה, אנטי בקטריאלי, אנטי דלקתי, נוגד רמת שומנים גבוהה בדם, אנטי אוקסידנט, מונע כיבים, עוזר ללב ולכלי הדם, דיורטי, מסייע למערכת העיכול, מסייע לבניית כלי דם (1,7,8).

מחקרים קליניים הראו שהסרפד מסייע לבעיות בהפרשת שתן בגלל בלוטת ערמונית מוגדלת, במקרים של אוסטיאוארטריטיס, נזלת אלרגית, דימום מוגבר לאחר טיפולי שיניים (1).

מחקר שנערך באירן הראה שאצל אנשים שלקחו 100 מ"ג ליום של שורש סרפד במשך 18 חודשים, היה שיפור בזרימת השתן והקטנה של בלוטת הערמונית אצל 81% מהנבדקים. נבדקו 287 מטופלים עם בלוטת ערמונית מוגדלת (9). קבוצת הביקורת כללה 271 נבדקים ושיפור חל באותה תקופה אצל 16% מהנבדקים (9).

לפחות ששה מחקים נעשו על מוצר של חברת Schwabe הנקרא Prostagutt forte-PRO. הוא מכיל 160 מ"ג של Saw Palmetto שמיצוי אותו ב- 90% אלכוהול והוא מכיל 70% חומצות שומניות, ו-120 מ"ג של מיצוי של שורש סרפד. המחקר בדק אם המוצר מסייע להקלה על הסימפטומים של פרוסטטה ואם הוא מאפשר לדחות ניתוח במקרה של הגדלת בלוטת הערמונית.

מחקר אחד הראה ש-PRO יעיל כמו תרופה בשם finasterise והוא גורם לפחות תופעות לוואי (10).

מחקר נוסף הראה ש-PRO הפחית את נפח בלוטת הערמונית והייתה לו השפעה אנטי דלקתית יותר מאשר לתרופות NSAID.

מחקר שפורסם ב-2007 הראה ש-PRO הפחית סימפטומים של פרוסטטה, IPSS- International Prostate Symptom Score , הגביר זרימה של שתן והקטין את נפח שאריות השתן (11).

מחקר נוסף טען ש-PRO מסייע למניעה או לדחייה של ניתוח של בלוטת הערמונית (12).

נערכו כמה מחקרים נוספים על מוצרים שהכילו צרוף של Saw Palmetto ומיצוי של שורש סרפד. הם הראו יעילות מסוימת של הטיפול (1).

במחקר שבדק את יעילות הסרפד לטיפול בנזלת אלרגית, קבלו 98 מתנדבים

300 ג' של עלי סרפד של המפעל Eclectic Institute, Oregon, או פלצבו.

רוב הנבדקים טענו שהתרופה הקונבנציונלית פעילה יותר. רק 7 משתתפים במחקר טענו שהם מעדיפים את עלי הסרפד (1).

שני מיני הסרפד, הצורב והדו ביתי אינם נמצאים בסכנה של הכחדה, למרות שכמויות גדולות מאד נקטפות כל שנה. נוף הצמח, העלים, השורש וקני השורש נקטפים באזורים כפריים ומוצעים למכירה. בארצות רבות גדלים מינים נוספים של סרפד וגם הם מוצעים למכירה.

בכמה ארצות משתדלים לאמוד את הכמויות על פי הצהרות על יצוא של הצמח. לדוגמא בבולגריה נחשב הסרפד לצמח הרפואי הרביעי לפי הכמות הנמכרת כל שנה. בולגריה מוכרת בממוצע 930.595 ק"ג של עלי סרפד ו -432.780 ק"ג שורשים כל שנה (1). רומניה מוכרת 50.000 ק"ג של נוף הצמח של סרפד כל שנה (1).

הסרפד מהווה מרכיב במספר גדול מאד של מוצרים הנמכרים כצמחי מרפא.

בגרמניה מצויים עלי סרפד בתוך 1540 מוצרים הנמכרים כצמחי מרפא או תוספי תזונה (1).

בקנדה נוף הצמח או השורש מהווים מרכיבים פעילים בתוך 650 מוצרים מאושרים.

נוף הצמח או השורש של סרפד צורב הם מרכיבים פעילים בתוך54 מוצרים (1).

בארצות רבות מגדלים מיני סרפד ומשתמשים בצמח שנקטף מהבר ובסרפד שמגיע מגידולים חקלאיים.

נקבעים תקנים לסרפד שמגיע מגידולים חקלאיים, ומשתדלים להגן על צמחיית הבר, אבל ממשיכים לאסוף את הצמחים מהבר (1).

המשיכה לצמחים שגדלים בבר או כגידולים אורגניים ללא טיפול עם חומרים כימיים נגד חרקים גורמת להעדפה ברורה של הסרפד הנקטף מהשדות.

מקורות

1. Engels G. and Brinckmann J. Stinging Nettle, Urtica dioica, U. urens, Herbalgram, 2016, 110: 8-17.

2. Culpeper N. Culpeper's Complete Herbal London, UK: Richard Evans, 1814.

3. Allen DE, Hatfield G. Medicinal Plants in Folk Tradition: An Ethnobotany of Britain and Ireland, Portland OR. Timber Press , 2004.

4. Moerman D. Urtica. Native American Ethnobotany Database. Available at: http:// herb.umich.edu. Accessed March 24, 2016.

5. Bradley P. British Herbal Compendum Vol. 1. Dorset, UK. British Herbal Medicine Association, 1992.

6. European Commission Health& Consumers Directorate . Cosmetic ingredients and Substances Database. Brussels, Belgium: European Commission Aailable at: http://ec.europa.eu/consumers/cosmetics/cosing, Accessed March 19, 2016.

7. Bruneton J. ED. Pharmacognosy, Phytochemistry, Medicinal Plants, 2^nd ed. Paris France Lavoisuer, 1999.

8. Chrubasik JE. Roufoogalis BD. Wagner H. Chrubasik SA. A comprehensive reniew on Nettle effect and efficacy profiles, Part 1 Herbal urticae, Phytomedicine, 2007, 14: 423-435.

9. Safarinejad MR. Urtica dioica for treatment of benign prostatic hyoeolasia: a prospective randomized double-blind, placebo-controlled, crossover study, Journal of Herbal Pharmacotherapy 2005, 5(4): 1-11.

10. Sokeland J. Combined sabal and urtica extract coppared with finasteride in men with benign prostatic hyperplasia , analysis of prostate volume and therapeutic outcome BJU International 2000, 86: 439-442.

11. Loparkin N. Sivkov A. Schlafke S. et al. Efficacy and safety of a combination of sabal and urtica extract in lower urinary tract symptons-long term follow-up of a placebo –controlled double-blind , multicenter trial. Int. Urol. Nephrol. 2007, 39: 1137-1146.

12. Schneider HJ. Honold E. Masuhr Th. Treatment of benign prostatic hyperplasia: Results of a surveillance study in the practices of urological specialists using a combined plant-based preparation

13. Sabal extract WS 1473 and Urtica WS 1031). Forschr Med. 1995, 113: 37-40.

מקור התמונה

חזרה לחנות

Albizia julibrissin – Albizia julibrissin

השימוש בקליפת האלביציה הוא עתיק יותר. הוא מוזכר בספרו של Shen Nong. הטעם של קליפת הגזע מתוק והוא מרגיע את חמשת האיברים, את הלב והמוח

אלביציה – Albizia julibrissin
משפחה: Mimosaceae
שם אנגלי: Silk tree
שם סיני: קליפת הגזע he huan pi הפרחים he huan hua
חלקי צמח בשימוש: קליפת הגזע, פרחים
תיאור הצמח: הסוג אלביציה כולל כ-150 מינים, של עצים, שיחים ומטפסים הגדלים באזורים סוב-טרופיים של אסיה, אפריקה ואוסטרליה.

המין A. julibrissin גדל בדרום- מזרח אסיה, מאירן עד סין וקוריאה. מרבים לגדל אותו כעץ נוי, הפורח בקיץ עם פריחה עדינה ויפה. מקלפים את הגזע באביב או בסוף הקיץ.

פעילות האלביציה:

אסטרינג'נט, מרגיע של העצבים, משכך כאב, נוגד תולעים, דיורטי, ממריץ, מגביר התכווצויות בזמן הלידה

שימוש רפואי: למקרים של חרדה, הפרעות בשינה, קוצר נשימה, לסיוע בלידה.

הפרחים משמשים לטיפול בנדודי שינה, לשיפור העיכול, להרגעה ולחיזוק, לשיפור הזכרון.

בשימוש חיצוני משתמשים בפרחים ובקליפת הגזע לריפוי פצעים, לטיפול באבצס, להפחית נפיחות.

השימוש באלביציה ברפואה הסינית המסורתית:

ברפואה הסינית משתמשים בקליפת הגזע ובפרחים להרגיע את הרוח.

השימוש בקליפת הגזע הוא עתיק יותר. הוא מוזכר בספרו של Shen Nong. נאמר שם שהטעם של קליפת הגזע מתוק והטבע שלו נייטרלי. הוא מרגיע את חמשת האיברים, את הלב והמוח. הוא מביא שמחה ללא חרדה, וכשמשתמשים בו במשך תקופה ארוכה הוא גורם לתחושת קלילות של הגוף ולבהירות של העיניים. בספר The Grand Dictionary of Chinese Medicinals כתוב שמרידיאן היעד של קליפת הגזע הוא הלב והכבד. הצמח מרגיע את הרוח ומפזר את הדכאון, מביא להרמוניה בדם.הוא מטפל בחוסר השקט של הלב, מפחית חרדה ודאגנות-יתר, מרחיק דכאון, מסייע במקרים של הפרעות בשינה, מטפל בנפיחות ואבצס, במכות, פציעות וחבלות בגלל נפילה. השימוש בפרחים התחיל מאוחר יותר. הם מוזכרים בפעם הראשונה בספר שהופיע ב-1116 Augmented Materia Medica. הספר The Grand Dictionary of Chinese Medicine כותב שטעם הפרחים מתוק-מר, הטבע שלהם נייטרלי, מרידיאן היעד הוא הלב והכבד. הפרחים מרגיעים דכאון, משקיטים את הרוח, מאזנים את הצ'י, מוסיפים בהירות לעיניים ומשפרים את זרימת האנרגיה בגוף.משתמשים בהם לטיפול בחרדה, בדאגנות-יתר, בדכאון, בנדודי שינה, בחוסר מנוחה, בשיכחה, בעיניים אדומות, בכאבים בבית החזה וכאבים בגלל נפילות וחבלות ב- Ling shu מסופר על קליפת הגזע: אלביציה מקבל מהאדמה את הצ'י כדי לצמוח. הטעם שלו מתוק, הצ'י שלו מאוזן ואין בו רעילות. הוא מזין את חמשת האיברים. הלב הוא שורש ההרמוניה של הגוף. אם אנרגית הלב אינה רגועה האדם יהיה בדכאון. אם הטחול חסר אנרגיה חמשת האיברים יהיו בלתי רגועים. הטעם המתוק מזין את הטחול, והוא מביא את הרגיעה לחמשת האיברים. אם הלב רגוע הרוח תהיה חופשיה, ללא דאגה, והאדם יהיה בנוכחות ובפתיחות מלאה.
מקורות

1. Albizia julibrissin, www.naturalstandard.com

2. Sylvan Institute of Botanical Medicine

3. Materia Medica by Dan Benski

להזמנת קליפת האלביציה HE HUAN PI

רמת החומציות בגוף

רמת החומציות בגוף - אחד הדברים החשובים המצויים באחריות אישית של כל אחד מאתנו הוא רמת החומציות בגוף.רמת החומציות נמדדת לפי ערכים pH 7

רמת החומציות בגוף-

בחירת המזון היא בעיה שעלינו להתמודד אתה במשך כל החיים. המזון המתאים לילד אינו בדיוק זה המתאים לאדם בוגר. כשמגיעים לזקנה צריך לחשוב מחדש מה לאכול. המקצוע שנבחר לעסוק בו גם הוא יקבע את מזוננו. מזון של אדם היושב במשרד, אינו זהה למזון שדרוש לאדם שעובד במשך שעות כל יום בעבודה גופנית קשה.

המזון בימינו עשיר, ומגיע מכל קצות תבל. מפעלים רבים מכינים מזון מוכן, המשחרר את האדם העובד מהצורך להכין מזון לעצמו. רבים בוחרים את מזונם רק על פי הטעם וההשקעה שצריך להשקיע בהכנתו. ישנם כאלה החוטפים משהו תוך כדי עבודה, נהיגה או משחק, רק כדי להשביע את רעבונם, מבלי לחשוב מה קורה עם המזון לאחר שהוא נכנס לגופנו, לאן הוא הולך ואיך הוא משפיע על הגוף והמוח שלנו.

בחירת המזון היא עניין רציני. אנחנו בוחרים איך לבנות את הגוף, המוח והאישיות שלנו. בנוסף לשאלות על אופן גידול המזון, באיזה חומרי הדברה השתמשו, במה האכילו את העופות והבקר שנמכרים בחנויות, מה מידת הניקיון, הטריות ועוד שאלות, עלינו להתחשב במידת החומציות והבסיסיות של המזון שאנו אוכלים.

המרכיבים המצויים במזון קובעים אם התגובה שהוא ישאיר בגוף אחרי שיעכל תהיה חומצית או בסיסית. כאשר הדם נעשה חומצי הוא חייב לנטרל את החומציות כדי שיוכל להמשיך למלא את תפקידיו בגוף. לשם כך הוא מוציא סידן ומגנזיום מהעצמות והם מעלים את הבסיסיות ומורידים את החומציות. אבל הוצאת הסידן והמגנזיום מהעצמות פוגעת בהן ומפחיתה מהמסה שלהן.

זה יכול להסביר את השינויים בשלד עם הזקנה, את העצמות שנעשות שבירות, הכאבים, הגוף שנעשה כפוף. זה לא צו הגורל הקובע שהשלד ייהרס במשך החיים, וכל תניעה של אדם זקן תהיה מלווה בכאב ובאנחה. זאת תוצאה של דרך החיים שלנו.

מה היה היחס לתזונה, לפעילות הגופנית ולמנוחה.

אחד הדברים החשובים המצויים באחריות אישית של כל אחד מאתנו הוא רמת החומציות בגוף.

רמת החומציות נמדדת לפי ערכים בין 0 ל-14. pH 7 הוא מצב של איזון. ערך נמוך מ-7 הוא חומצי, כשהערך של חומצות חזקות הוא 2-3.חומצות שה pH שלהן 5 או 5.5 הן חומצות חלשות.

pH מעל 7 הוא בסיסי.

ה- pH של בסיסים חלשים הוא 7.5-8.5, ובסיסים חזקים הם בעלי pH 12.5-13.5 .ישנן בדיקות פשוטות שניתן לבצע אותן כדי לדעת מה מצב החומציות בגופנו.

הבדיקות הפשוטות ביותר הן של השתן והרוק. כל מה שדרוש לנו הוא נייר לקמוס פשוט או נייר pH מדויק יותר. ה-pH של השתן צריך להיות בין 7 ל – 7.5, כלומר מידת חומציות מאוזנת, לא חומצית ולא בסיסית. בודקים את השתן עם נייר לקמוס ומקבלים תשובה על יד הצבע שבו נצבע הנייר. כשהתגובה חומצית הנייר נעשה אדום וכשהיא בסיסית הוא נעשה כחול. נייר לקמוס מדויק יותר ייתן לנו את התשובה המדויקת לגבי ה-pH של השתן.

אם השתן חומצי, ולעתים קרובות ה-pH שלו הוא 5, זה מראה שהמזון שאותו אדם אוכל הוא חומצי. יתכן שהוא אוכל יותר בשר, פחמימות מזוקקות ואינו אוכל מספיק ירקות.

אם רמת החומציות היא מעל 8, זה מראה שחסרים בתפריט חלבונים, שומנים ופחמימות.

בדיקה דומה ניתן לעשות עם הרוק. רמת החומציות שלו צריכה להיות בתחום הנורמלי המאוזן בין 6.5 ל-7.5. אם הוא גבוה או נמוך יותר נצטרך להסיק מסקנות ולתקן.

כדאי לחזור על הבדיקות האלה לעתים קרובות, עד שנצליח להביא את הגוף לערכים הנורמליים.
ערכי pH המצויים בתחום הנורמלי בגוף
דם           7.35-7.45
רוק          6.5-7.5
קיבה        1.00-3.5
מעי דק     4.8-8.2
שתן         4.5-8.0
הגוף מתאמץ לשמור על רמת חומציות מאוזנת, ולכן איננו מרגישים מיד אם רמת החומציות גבוהה מדי. מתחילים להרגיש כשמופיעות הפרעות שונות במערכת העיכול או במקומות אחרים בגוף. רופאים ומדענים טוענים שהשמנה היא מצב שנוצר בגלל חומציות יתר. הגוף מייצר תאי שומן כדי לאחסן ולהרחיק את החומצות החזקות, הפועלות בגוף כרעל, רחוק מן האיברים החשובים בגוף. ההשמנה היא מנגנון של הגנה על האיברים מפני החומציות. כדי לרדת במשקל צריך להפחית במזון החומצי ולהגביר אכילה של מזון בסיסי. שינוי משמעותי בהרכב התזונה גורם לירידה במשקל, גם אם אין מפחיתים בכמות המזון. חשוב להימנע מלחם לבן, מאורז לבן , עוגות ועוגיות, ולהפחית במאכלי חלב ובממתקים.

קינואה הוא צמח ממשפחת הסלקיים, המסייע להורדת סוכר, הורדת לחץ דם והורדת משקל. הוא זמין היום בארץ וניתן להכין ממנו מיני מאפה שונים. כשעוברים ממזון חומצי למזון בסיסי יותר ניתן להרגיש בשינוי אחרי 3-4 שבועות. השינוי שמתחולל הוא חיובי ומעודד את האדם להמשיך בתזונה הבסיסית. התזונה לא רק מונעת הריסה של תאים אלא גם מחדשת אותם. מרגישים כעין התחדשות. תהיה ירידה ברמת הסוכר, הכולסטרול והשומנים. תהיה הרגשה של קלילות בגוף .

מזון בעל ערך בסיסי pH 8.5-9.0 לימון, אבטיח, מלון, פלפל אדום, תאנים מיובשות, תמרים מיובשים, מנגו, פפאיה, ענבים, אספרגוס, אגס, צימוקים, מיץ ירקות.

מזון בעל ערך בסיסי pH 8.0-8.5 תפוח עץ, נבטי אספסת, אבוקדו, בננה, דובדבן, גזר, סלרי, שום, תמר, תאנה, ענבים, אשכולית, חסה, עלים ירוקים, אפונה, אפרסמון, תרד, דלעת.

מזון בעל בסיסי pH 7.5-8.0 תפוח עץ חמוץ, שעועית, פול, פלפל, ברוקולי, כרוב, ג'ינג'ר, קולורבי, חסה, אפרסק, תות שדה, תפוח אדמה, תירס, לפת.

מזון בעל ערך pH 7.0-7.5 שקדים, ארטישוק, מלפפון, חציל, בצל, עגבנייה, זיתים, כרישה, חלב סויה, טופו, דוחן, קינואה, כוסמת, שומשום, טחינה, שמן זית.

מזון בעל ערך pH 6.5-7.0 סובין, שעורה, קשיו, פיסטוק, קמח תירס, פרוקטוז, דבש, אגוזים, זרעי חמניות ודלעת, מולסה, חרדל, לחם שיפון, חלב עיזים, פקן, חומוס, שעועית, שזיף, ביצה.

מזון בעל ערך 6.0-6.5 שמנת, דגים, לחם לבן, יוגורט, דגנים, אורז, שבולת שועל, מיונית, בוטנים, קטשופ.

מזון בעל ערך 5.0-5.5 ממתיקים כגון, אספרטם, בשר בקר כבש ועז, משקאות תוססים, עוגות, סוכר לבן, קפה, תה, מלח, ריבות, ספגטי, ליקר, יין רוב התזונה המערבית בימינו היא חומצית.

היחס בין מזון חומצי לבסיסי הוא 20-80 , כלומר, 20% של תזונה בסיסית לעומת 80% של תזונה חומצית. היחס הרצוי הוא 60-80% מזון בסיסי, ו- 20-40% מזון חומצי.

ניטרול של חומצות חזקות הוא קשה, והוא מטיל עומס כבד על הכבד והכליות.

תזונה חומצית עלולה להגביר בריחת סידן מהעצמות ודלדול של שרירים, לגרום לאבנים בכליות ולמחלות הידועות של מערכת העיכול, מעי רגיש, צרבת, מעי דולף, אולקוס ואחרים.

המודעות למזון שאנו אוכלים חשובה מאד.

אנחנו יכולים לבנות או להרוס את עצמנו על יד המזון.

אנחנו מרגישים את הטעם של המזון רק במשך זמן קצר שהוא נמצא על הלשון. הגוף צריך להתמודד אתו במשך שעות, ימים או שנים.

מקור התמונה

חזרה לחנות

אנדירובה – Andiroba – Cararpa guianensis

אנדירובה - באמזונס האינדיאנים משתמשים לטיפול בתולעים במערכת העיכול וכן להורדת חום. משתמשים במירתח בשימוש חיצוני לטיפול בכיבים,

אנדירובה
שם מדעי: Carapa guianensis
משפחה: Meliaceae אזדרכתיים
חלקי צמח בשימוש: קליפת גזע, עלים, שמן מהזרעים
תאור הצמח: Andiroba הוא עץ גבוה המגיע ל-40 מ' גובה. הוא נפוץ ביערות הגשם באזור האמזונס, בביצות ובאדמות סחף (1). הוא גדל גם באזור האיים בברזיל.העלים גדולים ורחבים.

העץ הוא רך, מאריך ימים ואינו מותקף על ידי חרקים, ולכן הוא מבוקש מאד בתעשיית הרהיטים. הביקוש הגדול גרם לכריתה ולהרס של עצים רבים.

קל לגדל את העץ בברזיל באזור האמזונס וגם באזורים אחרים.

הזרעים גדולים וצבעם חום. הם מכילים כ-63% שמן שצבעו צהוב בהיר. עץ אחד נותן כ-200 ק"ג זרעים בשנה. לייצור 1 ק"ג של שמן דרושים 6 ק"ג של זרעים, אם משתמשים בשיטת המיצוי המסורתית (1). אוספים את הזרעים שצפים על מי הנהרות, או שהם מכסים את אדמת היער אחרי שנפלו מהעצים. מרתיחים אותם בתוך מים, ומשאירים אותם בתוך המים החמים כשבועיים, עד שהם מתחילים להירקב. סוחטים אותם ומוציאים מתוכם את השמן (1). מכיוון שהשמן שמופק בשיטה הביתית המסורתית הזאת אינו יציב, ונוטה להחמיץ בקלות, עושים בו שימוש מיידי, ומשתמשים בו להכנת סבון או נרות.
רפואה מסורתית: התושבים המקומיים של האמזונס משתמשים בכל חלקי הצמח, ובשמן המופק מהזרעים. בצפון האמזונס נוהגים להשתמש במירתח מקליפת הגזע לטיפול בתולעים במערכת העיכול וכן להורדת חום (1,2). משתמשים במירתח בשימוש חיצוני לטיפול בכיבים, בפצעים מזוהמים ובפגעי עור שונים (1,2).

התושבים המקומיים הגרים ביערות שליד נהר האמזונס והריו נגרו הם בני תערובת של מהגרים שהגיעו מאירופה, מארצות של דרום ומרכז אמריקה ומהאיים הקריביים, ועם האינדאנים שהיו התושבים המקוריים של ברזיל. הם נקראים caboclos. הם מרבים להשתמש בשמן המופק מהזרעים כמשכך כאב וכדוחה חרקים (1). עד היום משתמשים בשמן אנדירובה כדלק למנורות תאורה בבתים. השמן בוער היטב, עם מעט עשן, והוא דוחה יתושים, זבובים וחרקים אחרים (1). הסבון שמכינים מהשמן מומלץ לטיפול במחלות עור וכן כדוחה חרקים (1,3,4). האינדיאנים נהגו למצות צבע מהעץ כדי לצבוע את עצמם. בכמה שבטים אינדיאנים נוהגים לערבב שמן אנדירובה עם צבע המופק מזרעים של Annatto- Bixa orellana. השמן מקבל צבע אדום-כתום. הם מורחים אותו על כל הגוף כדוחה חרקים (3). רבים מהשימושים המסורתיים מהווים היום חלק מרפואת הצמחים של ברזיל. משתמשים בשמן לטיפול בפצעים, פציעות, כשמן לעיסוי לשיכוך כאבים וכן כדוחה חרקים טבעי (1). תרופה טבעית מתקבלת על ידי השריית רבע פרי של Luffa operculata ב-250 מ"ל של של שמן אנדירובה חם במשך שעות אחדות. מורחים את השמן החם במקרים של דלקות מפרקים ושגרון (1,3,4). בתעשיה מכינים סבונים מהשמן, וכן נרות המומלצים כדוחי חרקים.
מרכיבים: תערובת של טרפנים הנקראים meliacins אחראים לטעם המר של כל חלקי הצמח, וגם השמן (5) Limonoids, כולל andirobin, epoxyazadiradione מצויים בזרעים ובשמן (5,6). שמן אנדירובה מכיל 65% חומצות שומניות בלתי רוויות, כולל, חומצה לינולאית, אולאית, לינולנית. חומצות רוויות שבשמן: חומצה פלמיטית, סטארית.
פעילות: שמן אנדירובה הוא משכך כאב, נוגד דלקת, אנטי בקטריאלי, דוחה חרקים, מרפא פצעים, דוחה תולעים,מסייע להרפייה של השרירים (1). קליפת הגזע היא אנטי בקטריאלית ונוגדת טפילים (7), קליפת הגזע והעלים הם נוגדי דלקת, משככי כאב ומסייעים לריפוי פצעים (8,9).
התוויות: למנוע ולטפל בעקיצות של חרקים, לטיפול במחלות עור, כגון, דרמטיטיס, פטריות, כיבים. לשיכוך כאב במקרים של דלקות מפרקים ומחלות שיגרוניות. השימוש פנימי וחיצוני.
התוויות נגד: בלתי ידועות
אינטראקציות עם תרופות: לא נמצאו
הכנות ומינון: שמן אנדירובה, למרוח כמה פעמים ביום, לקיחה פנימית, 2 מ"ל בתוך כוס מים פושרים
מקורות

1.   Andiroba (Carapa guianensis) http:// www.rain-tree.com/andiroba.htm
2.   Hammer ML. et al. Tapping an Amazonian plethora: four medicinal plants of Marajo Island, Para (Brazil). J. Ethnopharmacol. 1993, Sep. 40: 53-75.
3.   de Mendonca FA. et al. Activities of some Brazilian plants against larvae of the mosquito Aedes aegypti. Fitoterapia, 2005 Dec.76 : 629-636.
4.   Silva OS. Et al. The use of Andiroba, Carapa guianensis as larvicide againt Aedes albopictus. J. Am. Mosk. Control Assoc. 2004 Dec. 20 (4): 456-457.
5.   Tappin M. et al. Development of an HPLC method for the determination of tetraortriterpenoids in Carapa guianensis seed oil by experimental design. J. Pharm. Biomed. Anal. 2008 Dec. 48: 1090-1095.
6.   da Silva V. et al. Isolation of limonoids from seeds of Carapa guianensis Aublet (Meliaceae) by high speed countercurrent chematography. Phytochem. Anal. 2009, Jan. 20: 77-81.
7.   Mackinnon S. et al. Antimalarial activity of tropical Meliaceae extracts and gedunin derivatives. J. Nat. Prod. 1997, 60: 336-341.
8.   Penido C. et al. Antiinflammatory effects od natural tetraotriterpenoids isolated from Carapa guianensis Aublet on zymosan- induced arthritis in mice. Inflamm. Res. 2006 55: 457-464.Nayak B. et al. Experimental evaluation of ethanolic extract of Carapa guianensis L. leaf for its wound healing activity using three wounf models. Evid. Based Complement Alternat. Med. 2009 Oct 13.

חזרה לחנות

דובדבן ברבדוס – Malpighia glabra

דובדבן ברבדוס - הפרי משמש כפרי מאכל באמריקה הדרומית. מרבים להכין ממנו מיצים, ומשתמשים בו כמקור לויטמין C בתזונה.

שם אנגלי: Acerola
שם עברי: דובדבן ברבדוס
משפחה: מלפיגיים, Malpigiaceae
חלקי צמח בשימוש: פרי
תאור הצמח: דובדבן ברבדוס – אסרולה הוא עץ שמקורו באיים הקריביים. הוא התפשט לאמריקה הדרומית והמרכזית, למקסיקו וטקסס. האסרולה הוא עץ קטן בגובה עד 3 מ', ירוק-עד. הפריחה בצבע ורוד-אדום. הפרי הוא ענבה בעל ציפה מבריקה. הפרי הבשל אדום. טעמו חמוץ עד מתוק. הוא מכיל 2-3 זרעים קטנים וקשים.
מרכיבים: חומצה אסקורבית 1-4.5%. ויטמין A, ריבופלאבין, ניאצין. מינרלים, כגון, גופרית, אשלגן, חומצה מאלית, סידן, סוכרים, כגון, דקסטרוז, סוכרוז, פרוקטוז
שימוש כמזון: הפרי משמש כפרי מאכל באמריקה הדרומית. מרבים להכין ממנו מיצים, ומשתמשים בו כמקור לויטמין C בתזונה.
ערך תזונתי: 32 קלוריות ל-100 ג'.

חזרה לחנות

ענבי דב – Uva ursi

ענבי דב - Uva ursi - משתמשים בו לטיפול בזיהומים ודלקות של בכליות ושלפוחית השתן. השתמשו בו לטיפול בדלקות וזיהומים של המערכת האורוגניטלית.

ענבי דב

שם אנגלי: uva ursi
שם עברי: ענבי דוב
משפחה: Ericaceae, אברשיים
חלקי צמח בשימוש: עלים
מרכיבים פעילים: המרכיב העיקרי הוא גליקוזיד פנולי בשם ארבוטין (1). האגליקון שלו הוא הידרוקינון מרכיבים נוספים: טאנינים, פלבונואידים, חומצה p-cumaric, חומצה קפאית, חומצה סליצילית (1), חומצה אורסולית
פעילות: אנטיספטי במערכת הכליות והשתן, נוגד דלקת, אסטרינג'נט.

ארבוטין נספג במהירות כשלוקחים אותו כחליטה או כטינקטורה. מטבוליטים שלו משתחררים בשתן בכמה שעות, עד 24 שעות (2).

הפעילות האנטי בקטריאלית של הצמח חזקה במיוחד ב- pH 8 (1).
רפואה מסורתית: לפחות 12 שבטים של אינדיאנים בארה"ב ובקנדה דיווחו על שימוש בעלים של הצמח לטיפול בדלקות וזיהומים במערכת האורוגניטלית (3). זהו אחד הצמחים הנפוצים ביותר בשימוש במקרים של זיהומים ודלקות בדרכי השתן (4).

במקסיקו משתמשים ב- uva ursi גם במקרים של דלקות בוגינה (1).

הצמח הוכנס לאירופה, ומשתמשים בו לטיפול בזיהומים ודלקות של בכליות ושלפוחית השתן (1). המתיישבים בצפון אמריקה למדו מהר מאד מהאינדיאנים על חשיבותו של Uva ursi כצמח רפואי. הם השתמשו בו לטיפול בדלקות וזיהומים של המערכת האורוגניטלית.

בסוף המאה ה-19 הרבו להשתמש בצמח הרופאים האקלקטיים. הם כתבו עליו בכתבים שלהם, ודווחו על הצלחות בטיפולים. הם הרחיבו את השימוש בצמח והסתמכו בעיקר על הפעילות שלו כאסטרינג'נט. הם השתמשו בו לטיפול בשלשול, בדיזנטריה, בשטפי דם של מחזור חודשי ובהפרעות של המערכת האורוגניטלית (1).

מייילדות משתמשות בצמח בשימוש פנימי וחיצוני לטיפול בדלקות בוגינה ובצינור השתן.

במחקרים in vitro הראו שעלים של uva ursi מעכבים גידול של השמר הלבן- Candida albicans, של קולי, סטפילוקוקים, Proteus vulgaris (5).
הכנה ומינון: חליטה קרה, חליטה חמה, טינקטורה. 3 ג' של עלים יבשים בתוך 150 מ"ל של מים, לחליטה קרה משרים את הצמח שעתיים בתוך המים, לחליטה חמה משרים 30 דקות בתוך מים חמים. שותים את החליטות 4 פעמים ביום (6).

טינקטורה 1:5 ב-45% אלכוהול 2-4 מ"ל ביום (4). כדי שהשתן יהיה אלקלי יש הרבליסטים המציעים לשתות מיץ של ירקות, אחרים ממליצים להמנע ממאכלים חומציים (1).

יש הרבליסטים המציעים להפסיק את השימוש בצמח אחרי שבוע אחד, אחרים טוענים שכדאי להמשיך עד שנעלם הזיהום, אבל לא יותר משבועיים כצמח יחיד (1). אם יש צורך ממשיכים לקחת את הצמח כחלק מפולרמולה.

שימוש בתקופת ההריון וההנקה: ההמלצה הכללית היא להמנע משימוש בתקופת ההריון וההנקה.

אביבה רום מתנגדת לדעה זו, למרות שרוב החוקרים והמטפלים ממליצים לא להשתמש. אביבה רום טוענת שאין הוכחה מספיקה שהצמח יכל לגרום לנזק לאם או לעובר, ובמקרים של דלקות וזיהומים במערכת האורוגניטלית כדאי להשתמש בו. היא טוענת גם שבמשך מאות שנים נהגו המיילדות להשתמש בצמח ולא דווח על נזק.

יש גם הוראה לא להשתמש בצמח אצל ילדים פחות מגיל 12. א. רום טוענת שגם הוראה זו ניתנת ללא ניסיון להצדיק אותה. כנראה שהסיבה היא הריכוז הגבוה של הטאנינים, שעלולים לעכב ספיגה של ברזל. אולי גם מפני שהצמח מר וזה עלול לגרום לבחילה והקאה. ישנם הרבליסטים המגבילים את השימוש בצמח לשבוע אחד, ומציעים לא להשתמש בו יותר מ-5 פעמים בשנה. א. רום טוענת שגם הוראה זו ניתנת ללא נימוק.

ESCOP מאפשר שימוש בצמח במשך שבועיים.

אין מחקרים על רעילות ישירה של הצמח ובכל זאת יש הסתייגויות ממנו.

א. רום טוענת שיש צורך להעמיק ולחקור את נושא הבטיחות של הצמח.

מקורות

1.    Romm A. Plant profile: Uva ursi, Integratve Medicine for Woman and Children, 2008.
2.   Quintus J. Kovar K. Link P. et al. Urinary excretion of arbutin metabolites after oral administration of bearberry leaf extracts. Planta Med. 2005, 71:147-152.
3.   Moerman D. Native American Ethnobotany, 3^rd. ed. Portland OR: Timber Press, 2000.
4.   Upton R. Uva ursi leaf: Arctostaphylos uva ursi. Scott Valley, CA: 2006.
5.   Jahodar L. Jilek P. Paktova M. et al. Antimicrbial effect of arbutin and an extract of the leaves of Arctostaphylos uva ursi in vitro. Ceskoslovenia Farmacie Jun 1985, 34: 174-178.

6. Wichtl M. Herrbal Drugs and Phytopharmaceuticals: A Handbook for Practice on a Scientific Basis. 4 ed. Stuttgart: Medpharm, 2004.

חזרה לחנות

הפרזיה Huperzia serrata

הפרזיה- מהצמח פיתחו אותו בסין כתרופה לטיפול באלצהיימר. הוכיחו שהתרופה שפותחה מסייעת במקרים של דמנטיה ואיבוד זכרון. תוצאות המחקרים אושרו בארה"ב

הפרזיה

שם סיני: qian ceng ta
שם נרדף: Lycopodium serratum
משפחה: Lycopodiaceae
חלקי צמח בשימוש: כל הצמח Huperzia הוא טחב, שהיה בשימוש בסין מאז כ-1000 שנים. נהגו להשתמש בו לטיפול במחלות עור, להורדת חום, לאיבוד דם, כמשתן (1). הוא התפרסם בעולם כשהסינים גילו את האלקלואיד huperzine A כמרכיב הפעיל העיקרי שלו.

בסין הוא מופיע לראשונה בפרמקופיאה ben cao shi yi שנכתב ב-739 על ידי Zang qi chen. הוא המליץ עליו כצמח המשמש להקלה על רוימטיזם והצטננות, להרפייה של השרירים והגידים ולהגברת זרימה של דם.

במאה ה-19 מתוארים כמה מינים של Hperzia באותו שם, ונהגו להשתמש בכמה מהם.

בשנת 1980, תוך כדי חיפוש תרופה למחלה האוטואימונית myasthenia gravis, לפי המסורת הסינית (2), בודדו את האלקלואיד הופרזין A. מחקרים in vivo ו-in vitro הראו שהאלקלואידים המצויים בצמח משפיעים על מחלות נוירו-מוסקולריות הקשורות לפעילות של האנזים כולין אסטראז. הראו שיש לאלקלואידים השפעה חיובית על הזכרון ויכולת הלמידה (3). הופרזין A היה הפעיל והמרשים ביותר מכל האלקלואידים שבודדו מהצמח. עבודות שנעשו בסין הראו שהופרזין מעכב כולין אסטראז, ומאפשר פעילות רבה יותר של המתווך העצבי אצטיל כולין. העיכוב היה ספציפי והפיך (3).

פתחו אותו בסין כתרופה לטיפול באלצהיימר.הוכיחו שהתרופה שפותחה מסייעת במקרים של דמנטיה ואיבוד זכרון (4). תוצאות המחקרים אושרו בארה"ב, שם פותחו מספר תרופות לטיפול באלצהיימר, הפועלות לפי העקרון של עיכוב אצטילכולין אסטראז.

אחד מהתכשירים שפותחו Galantamine, הוא אלקלואיד שמיצו מהמצמח Galanthus nivalis ממשפחת הנרקיסיים – Amaryllidaceae. בהשוואה ל-galamthamine היה הופרזין A בעל חדירות גבוהה יותר דרך המחסום דם-מוח, נוח יותר לשימוש במתן פומי וההשפעה המעכבת על אצטילכולין אסטראז היתה ארוכה יותר (5). רוב המחקרים נעשו בסין על כ-100.000 משתתפים (5).

המחקרים הוכיחו שהופרזין A יעיל ובטוח לשימוש. ייצרו ממנו תרופה חצי סינתטית ZT-1, והראו שהוא דומה בפעילותו להופרזין A.פרסמו את פיתוח התכשירים והתרופה החצי סינתטית בסין, כמודל לתרופות חדשות ומצליחות המתבססות על הרפואה הסינית המסורתית.

הביקוש העולמי היה הגורם לפיתוח התרופה החצי סינתטית. ריכוז האלקלואיד הופרזין A נמוך בצמח, והיה צורך בריכוז גבוה כדי לספק את הביקוש העולמי שעלה וגבר.

אמנם מינים אחדים המשתייכים למשפחת ה-Huperziaceae מכילים אלקלואידים דומים, אבל הצמיחה שלהם איטית מאד, וזה לוקח 15-20 שנה מאז נביטת הנבגים ועד שהצמח הבוגר מוכן לשימוש. קטיף מוגזם של הצמח H. serrata מעמיד אותו בסכנת הכחדה.

הצמח נחשב היום לאחד מה-nootropics החשובים, ונעשים מאמצים לגדל את הצמח בתנאים אופטימליים.

מקורות

1.   College JNM. The Dictionary of Traditional Chinese Medicine, 1985, Shang-hai Sci-Tech Press, Shanghai.
2.   Cheng YS. Lu CZ. Ying ZL. et al. 128 cases of myasthenia gravis treated with huperzine A. Chinese Journal of New Drugs and Clinical Remedies, 1986, 5: 197-199.
3.   Cheng DH. Tang XC. Huperzine A, a novel promising acetylcholinesterase inhibitor. Neuroreport, 1996, 8: 97-101.
4.   Zhang RW. Tang XC. Han YY. et al. Drug evaluation of huperzine A in the treatment of senile memory disorders. Chung Kuo Yao Li Hsueh Pao, 1991, 12: 250-252.Ching RC. The Chinese fern families and genera: systematic arrangement and historical origin. Acta Phytotaxonomica Sinica, 1978, 16: 1-9.

חזרה לחנות

נרקיס חצוצרה – Narcissus pseudo

נרקיס חצוצרה - בלקיחה קצרת מועד רואים שיפור קטן בזכרון ובפעילות הקוגנטיבית של המוח. משכך כאב כנראה במנגנון דומה לזה של האופיאטים >

שם עברי: נרקיס חצוצרה
שם אנגלי: Daffodil
משפחה: נרקיסיים Amaryllidaceae
חלקי צמח בשימוש: פקעת
רפואה מסורתית: הצמח היה ידוע כגורם להקאה. נהגו להשתמש בו במקרים של היסטריה, גודש כרוני בסימפונות, דיזנטריה וכאבים עוויתיים.

בשימוש חיצוני נהגו להשתמש בשורש לטיפול בהתנפחויות קשות. בפקעות השתמשו לטיפול בפצעים פתוחים ומודלקים, למרות הדיווחים שהטיפול עלול לגרום לתחושה של קהות במערכת העצבים, וכן לשיתוק של הלב.
מרכיבים:
אלקלואידים: lycorine, narcitine, galanthamine, pseudolycorine, tazettinenarzettine, galantine, pluviine המרכיב העיקרי שנחקר הוא galanthamine, שהוא בעל פעילות cholinomimetic. נבדקת השפעתו על התפתחות מחלת האלצהיימר, ועל אפשרות לפתח ממנו תכשירים לטיפול במחלה זו.

Galanthamine עובר במהירות את המחסור דם-מוח ומשפיע על מערכת העצבים המרכזית. galanthamine מעכב את הפעילות של acetylcholinesterase, האנזים המווסת את פעילותו של אצטיכולין. העיכוב מתבטא בדגרדציה איטית יותר של אצטילכולין, ותגובה ממושכת יותר לאצטילכולין האנדוגני.
פרמקוקינטיקה של gallanthamine. ריכוזים של 10 מ"ג של gallanthamine נספגים היטב, ואינם גורמים לתופעות לואי שליליות. הספיגה טובה בלקיחה אוראלית. ריכוז מקסימלי בפלסמה מתקבל שעתיים אחרי הלקיחה. זמן מחצית החיים הוא 5.3 שעות.

הראו ספיגה בכל חלקי מערכת העיכול. מעקב אחרי פיזור האלקלואיד בעכברים הראה שהוא נאגר בכליות, בכבד ובמוח. הוא עובר מטבוליזם בכבד, ויוצא מהגוף דרך הכליות. התקבל עיכוב ממוצע של 53% של האנזים אצטילכולין אסטראז והוא נמשך 24 שעות.
פעילות: משכך כאב כנראה במנגנון דומה לזה של האופיאטים. Gallanthamine דומה במבנה שלו לקודאין. בעל פעילות cholinmimetic. במחקר קליני מצומצם ה- gallanthamine היה יעיל בטיפול במקרים של מניה.
טיפול באלצהיימר. אחת מהגישות למחלת האלצהיימר טוענת שניתן לסייע לחולים על ידי הגברת הפעילות הכולינרגית במוח.

הבסיס לגישה זו היא שמוצאים אצל החולים חוסר בהעברת מסרים כולינרגיים, ושחוסר זה גורם לכמה מההפרעות הקוגנטיביות המופיעות אצל החולים.

מצפים שהמרצת העברת הגירויים הכולינרגיים תביא לשיפור בתפקוד הקוגנטיבי של החולים.

מחקרים שנעשו בחיות, אמנם מראים שפגיעה על ידי חומרים כימיים או ניתוחים במערכת הכולינרגית במוח גורמת לירידה בכושר הלימוד ובזכרון.

התרופות המגבירות העברת גירויים כולינרגיים פועלות לפי כמה מנגנונים: מעכבים של אצטילכולין אסטראז, אגוניסטים כולינרגיים, אצטילכולין, פרקורסור של אצטילכולין וחומרים הפועלים כמחקי אצטילכולין.

Gallanthamine הוא אחד החומרים שנחקרים כמעכבים של אצטילכולין אסטראז.
תופעות לואי: כתוצאה מהמרצת אצטילכולין מופיעות לפעמים תגובות של בחילות, הקאות, התכווצויות בבטן ושלשול, ומדי פעם גם הזעת-יתר. דפיקות לב מהירות וירידה בלחץ דם מופיעים רק לעתים רחוקות. המינון חייב להיות אישי, כי אנשים שונים מגיבים בצורה שונה.

המסקנה של החוקרים היא שבלקיחה קצרת מועד רואים שיפור קטן בזכרון ובפעילות הקוגנטיבית של המוח. אין מספיק נתונים לגבי לקיחה של התרופות לטווח ארוך.

מקורות

Daffodil in: PDR for Herbal Medicines 3^rd ed. Thomson, PDR, 2004, P. 250-251.

חזרה לחנות

Sanguinaria canadensis

Sanguinaria - אנטי מיקרוביאלי, נוגד דלקת, נוגד עוויתות, מכייח, מרגיע של מערכת העצבים, מגביר זרימת דם היקפית. בריכוז גבוה גורם להקאה

Sanguinaria canadensis

שם אנגלי: Blood root
משפחה: פרגיים, Papaveraceae
שמות נרדפים: Red root, Red puccoon, Snakbite
תאור הצמח: הסנגוינריה הוא צמח רב שנתי, שמוצאו ממזרח ארה"ב וקנדה. הוא גדל במקומות מוגנים ביערות (1). הצמח פורח בתחילת האביב. הפרחים לבנים.לצמח יש קנה שורש עבה, אופקי ובשרני, המכיל נוזל בצבע כתום-אדום, וכן שרף אדום ועמילן. אורכו 2.5-10 ס"מ (1).
מרכיבים: אלקלואידים איזוקינולינים 3-7%, כולל בעיקר sanguinarine שריכוזו כ-1% ממשקל הצמחאלקלואידים אחרים: celrythrine, protopine, sanguidimerine, berberine (2)מרכיבים נוספים: רזין, עמילן, חומצה ציטרית ומאלית.
פעילות: אנטי מיקרוביאלי, נוגד דלקת, נוגד עוויתות, מכייח, מרגיע של מערכת העצבים, מגביר זרימת דם היקפית (2,3). בריכוז גבוה גורם להקאה (3).
רפואה מסורתית: האינדיאנים של צפון אמריקה הפיקו את הצבע האדום מהצמח, והשתמשו בו כדי לצבוע את עצמם (1). הם נהגו להשתמש בצמח לטיפול בשיעול, במחלות שגרוניות ובסרטן. בשימוש חיצוני השתמשו בו לטיפול ביבלות ובפוליפים (1).
התוויות: לטיפול בשיעול וברונכיט ולהגביר זרימת דם היקפית (3). בשימוש חיצוני משמש הצמח לטיפול בבעיות בעור, להמסת יבלות, לזיהומים פטרייתיים, לסרטן העור (4,5).

בשנים האחרונות השמשו בסנגוינריה ובסנגוינרין לטיפול בדלקות חניכיים וברפואת הפה (3).

הראו שהצמח מפחית רובד דנטלי דלקת חניכיים ודימום. מחקרים מדעיים לא הוכיחו את ערכו של הצמח בשמירה על הגיינה של הפה ובטיפול במחלות פה ולסת.

בטיחות: ריכוז גבוה של הצמח עלול לגרום לבחילה, הקאה, סחרחורת, ירידה בלחץ הדם ובקצב הלב (3).

שטיפות של הפה עם סנגוינרין עלולות לגרום לתחושה של בעירה בלסת (7).

התוויות נגד: הריון, להימנע ממגע עם העיניים (8) להימנע משימוש במקרים של דלקות בדרכי העיכול.

הכנות ומינון: טינקטורה 1:5 ב-60% אלכוהול 0.5 – 1.0 מ"ל שלוש פעמים ביום (3)שורש יבש טחון בקפסולות 60-500 מ"ג שלוש פעמים ביום.

מקורות

1. Hutchens AR. Indian Herbology of North America, Boston, Shambhala Publications, Inc, 1991.

2. Foster S. Duke J. A field guide to Medicinal Plants and Herbs of Eastern and Central North America, New York, Houughton Mifflin, 2000.

3. Hoffman D. Medicinal Herbalism, Rochester, Vermont Healing Arts Press, 2003.

4. Duke JA. The Green Pharmacy. Emmaus, Pennsylvania, Rodale Press, 1997.

5. Alleger I. Cancer Salves: A Botanical Approach to Treatment. Townsend Letter for Doctors & Patients, Townsend Letter Group, pp. 142, 199.

6. Eley BM. Antinacterial agents in the control of supragingival plaque- a review. Br. Dent. J. 186(6): 286-296, 1999.

7. Simard F. Landry RG. Mouthrinses as an antibacterial adjunct in periodontal treatment, J. Can. Dent. Assoc., 1994, 60: 906-907, 910-911.

8. Brinker F. Herb contraindications and drug interactions. Second ed. Sandy, Oregon. Eclectic Medical Publications, 1998.

חזרה לחנות

מגנוליה רפואית – Magnolia officinalis

מגנוליה- שימוש רפואי: מומלץ לשימוש במקרים של סטגנציה הנגרמת על ידי מזון, עם הרגשה של מלאות בבטן וגודש בחזה, לטיפול בהקאות למקרים של שיעול

השם בעברית: מגנוליה רפואית
שם נרדף: Magnolia hypoleuca
משפחה: מגנוליים, Magnoliaceae
תיאור הצמח: לסוג מגנוליה משתייכים כ-125 מינים, חלקם נשירים ואחרים ירוקי-עד. יש להם פרחים
ריחניים. המין מגנוליה רפואית הוא צמח נשיר, עם קליפת גזע מתקלפת בצבע אפור ועלים גדולים
מאורכים. מוצאו מסין. הפרחים גדולים וריחניים וצבעם לבן-קרם
חלקי צמח בשימוש: קליפת הגזע וקליפת השורש
מרכיבים: lignans כולל, honokiol 0.005-9% magnolol 0.01-16%, אלקלואיד איזוקינולין
magnocurarine 0.15-0.23% שמן נדיף, 1% הכולל, cadinol 14%, 1,4-cineole 6%, p-cymene 8%beta-eudesmol 17%, geraniol 9% (1).
פעילות: נוגד אלרגיה, נוגד אסתמה, אנטי בקטריאלי, מיצוי אלכוהולי מעכב גידול של Actinomyces
viscosus, Streptococcus mutans, נוגד אולקוס (2), נוגד דלקת (3), אנטי אוקסידנט (4), מפחית
מתח, מפחית חרדה (5)Magnolol ו- honokiol אחראים לפעילות נוגדת הסטרס של הצמח. הם מסייעים להורדת רמת הקורטיזול (5). Mangnolol ו- honokiol מגבירים פעילות של choline
acetyl-transfrase, ומעכבים Acetyl- choline esterase (6).
שימוש רפואי: לטיפול בהפרעות של מערכת העיכול, כגון, עצירות, dyspepsia, גסטריטיס, בחילה,
הקאה, וכן לטיפול במקרים של חרדה, שיעול, קוצר נשימה (7).
שימוש ברפואה המסורתית: נוהגים להשתמש בקליפת הגזע של המגנוליה לטיפול באלרגיה, נזלת
אלרגית, כאב ראש, כאבים בבית החזה, לטיפול בגודש בדרכי הנשימה, כצמח מנקז, למצבי לחץ (8).
רעילות: הצמח אינו רעיל. LD50 בהזרקה לחלל הבטן לעכברים 6 ג' לק"ג, LD50 לחתולים בהזרקה
לוריד 4.25 ג' לק"ג (1).
התוויות נגד: לא נמצאו
אזהרות: לא נמצאו
אינטראקציות עם תרופות: לא נמצאו
שימוש בהריון: לא נמצאו השפעות טרטוגניות. לא נערכו מחקרים המראים שהשימוש בצמח בטוח
בהריון, ולכן מומלץ לא להשתמש בצמח בתקופת ההריון.
שימוש בהנקה: לא נערכו מחקרים המבטיחים שהצמח בטוח לשימוש בהנקה. מומלץ לא להשתמש בצמח בתקופת ההנקה (1).מומלץ לא להשתמש בצמח לטיפול בילדים מתחת לגיל 12 (1).
הכנות ומינון: מירתח 3-9 ג' ליום.
שימוש בצמח ברפואה הסינית
שם סיני: hou po הצמח הוא מר, מחמם וארומטי, הולך למרידיאנים של המעי הגס, הריאות, הטחול
והקיבה
פעילות לפי הרפואה הסינית המסורתית: מגביר את תנועת הצ'י, מפחית לחות, מונע סטגנציה, פותח
חסימות שנוצרות על ידי ליחה, מוריד צ'י מורד כלפי מטה
שימוש רפואי: מומלץ לשימוש במקרים של סטגנציה הנגרמת על ידי מזון, עם הרגשה של מלאות בבטן
וגודש בחזה, לטיפול בהקאות למקרים של שיעול המלווה בחסימה של ליחה
התוויות נגד: להשתמש בזהירות בתקופת ההריון
מינון 3-9 ג' ליום הצמח בטוח לשימוש כשהוא ניתן במתן פומי.

מקורות

1.   Cortex Magnolia in: WHO Monographs on selected medicinal plants, Vol 4, 2004, p. 167-178.
2.   Zhu ZP. et al. Pharmacological effect of cortex Magnolia officinalis on digestive system. Zhongguo Zhongyao Zazbi, 1997, 22; 686-688.
3.   Wang JP. et al. Anti-inflammatory and analgesic effects of magnolol. Naunyn-Schmiedebergs Archives of Pharmacology. 1992, 346: 707-712.
4.   Kong CW. et al. Magnolol attenuates peroxidative damage and improves survival of rats with sepsis. Shock, 2000, 13: 24-28.
5.   Kuribara H. Kishi E. Hattori N. et al. The anxiolytic effect of two oriental herbal drugs in Japan attributed to honokiol from magnolia bark. J. Pharm. Pharmacol. 2000, 52: 1425-1429.
6.   Hou YC. Chao PD. Chen SY. Honokiol and magnolol increased hippocampal acetycholinerelease in freely –mooving rats. American J of Chinese Medicine, 2000, 28: 379-384.Pharmacopoeia of the Republic of China. Vol 1, Beijing,(English ed) 2005.

מקור התמונה

חזרה לחנות