אלוורה – Aloe vera

אלוורה - התוויות על פי הרפואה המסורתית: לטיפול בדלקות חניכיים, ב-lichen planus, לריפוי פצעים, לטיפול בכוויות, במכת שמש, בלופוס, לטיפול בסוגי סרטן שונים.

השם בעברית: אלוורה
משפחה: שושניים, Liliaceae לפי Germplasm Resources Information Network- GRIN הצמח שייך למשפחת Asphodelaceae .
שם נרדף: Aloe barbandensis
חלקי צמח בשימוש: ג'ל מהעלים הבשרניים
תאור הצמח: מיני אלוי גדלים בארצות טרופיות וחמות על פני כדור הארץ. מוצא הצמח הוא כנראה מצפון אפריקה, באזור הנילוס בסודן (1). הסוג אלוי כולל כ-360 מינים של צמחים סוקולנטים, עשבוניים
ושיחים. האלויורה, כצמח תרבותי, הוא רב שנתי. גדלים עליו 15-30 עלים בשרניים המגיעים לגובה של
50 ס"מ. הפרחים צהובים.
רפואה מסורתית: השימוש באלוורה הוא עתיק יומין (3). העדות הכתובה הראשונה היא על לוחות חימר במסופוטמיה, משנת 2100 לפני הספירה. בפפירוס Ebers משנת 1550 לפני הספירה מדובר על 12
הכנות שכוללות אלוורה, מומלצות לטיפול בשימוש פנימי וחיצוני.דיוסקורידס, שחי במאה הראשונה
לספירה, מציע להשתמש לטיפול בכוויות, בכיבים, בנשירת שיער, בטחורים, בדלקת ובפצעים בפה (4).
פליני וגאלן ממליצים על טיפול בפצעים ובהפרעות במערכת העיכול (4). מקורות עתיקים נוספים מדווחים על שימוש באלויורה לטיפול באקנה, דלקת מפרקים, כוויות, דרמטיטיס, כאב ראש, יתר לחץ דם, כיב
קיבה, גירוד ופסוריאזיס (3).מינים אחדים של אלויורה שמשו לטיפול בעצירות (5). משתמשים בלטקס
מהצד הפנימי של קליפת העלה. השימוש בצמח לטיפול בעצירות קיבל אישור של Commission E, של
האיגוד האירופאי European Medicines Agency- EMEA וכן של איגוד הבריאות בקנדה (5,6).
מרכיבים: הג'ל מכיל כ-97% של מים. מרכיבים נוספים: נגזרות של hydroxyanthrone בעיקר aloe-emodin anthrone, barbaloin (aloin), hydroxyaloin
התוויות על פי הרפואה המסורתית: לטיפול בדלקות חניכיים, ב-lichen planus, לריפוי פצעים, לטיפול בכוויות, במכת שמש, בלופוס, לטיפול בסוגי סרטן שונים.
מחקרים קליניים: לפחות שלושה מחקרים קליניים נעשו על השפעת אלוורה על פסוריאזיס. שהוא מצב
שבו מערכת החיסון שולחת מסרים מוטעים הגורמים להחשת חלוקת תאי עור (1).

במחקר מבוקר שנערך בתאילנד נבדקו 80 מטופלים עם פסוריאזיס במצב קל עד חמור, במשך שמונה שבועות. הם טופלו באופן חיצוני עם קרם שהוכן מג'ל אלוורה ברוכוז של 70%. מצאו שהטיפול עם אלוורה היה יעיל יותר
מ- triamcinonolone acetonide בריכוז של 0.1% (7).

בפקיסטן נערך מחקר מבוקר שבו טופלו 60 אנשים עם פסוריאזיס עם קרם שהכיל 0.5% מיצוי אלכוהולי של אלוורה. הם מרחו את הקרם שלוש פעמים ביום, חמישה ימים בשבוע במשך חמישה שבועות. אחרי 16 שבועות העור התנקה אצל 25 מתוך 30 המטופלים עם קרם אלוורה, לעומת 2 מתוך 30 המטופלים בקבוצת הפלצבו (8).

שני מחקרים קליניים נעשו על שימוש באלוורה במקרים של lichen planus, מחלת עור כרונית , שמתחילה בפריחה של בליטות קטנות, המתלכדות ויוצרות רבדים מחוספסים וקשקשיים. היא מופיעה גם כפצעים בפה שמציקים מאוד. במחקר שנערך בתאילנד השתתפו 54 אנשים עם לייכן פלאנוס. הם טופלו עם ג'ל אלוורה בריכוז 70%. אחרי טיפול במשך שמונה שבועות היה שיפור ניכר אצל 22 מתוך 27 המטופלים שקבלו ג'ל
אלוורה. רק אצל 2 מתוך 27 המטופלים שקיבלו פלצבו היה שיפור (9).

ארבעה מחקרים בדקו יעילות של טיפול עם אלוורה בכוויות. הם הראו שתכשירים שונים של אלוורה זרזו את ריפוי הכוויות בדרגות שונות (10).

מחקר שנערך על 40 מתנדבים שהוקרנו עם מינון נמוך של קרניים אולטרה סגוליות שגרם
להם לדלקת ואדמומית. הם טופלו עם ג'ל אלוורה בריכוז 97.5% לעומת טיפול עם 1% הידרוקורטיזון.
המחקר הראה שג'ל האלוורה ניקה לגמרי את האדמומית והדלקת בתוך 48 שעות, והיה פעיל ומהיר יותר מהידרוקורטיזון (11).

ב-1998 התפרסם בארה"ב סיכום על הבטיחות בשימוש עם ג'ל אלוורה (12). הם העלו את הבעיה של השימוש הפנימי של אלוורה, עם אחד מהתרכובות של האנטרקינון, 1’8- dihydroxyanthrene שעלול לגרום למוטציות. הטענה בפרסום היא שבתכשירים לשימוש פנימי מורידים מאד את ריכוז המרכיב הזה (12).

הג'ל מהקליפה הפנימית של האלוורה נחשב למשלשל חזק, שהשימוש בו אינו מומלץ באופן קבוע. הוא פועל לפי המנגנון של האנתרקינונים, כלומר, מעכב ספיגת מים מהמעי הגס ומזרז את התנועה הפריסטלטית. הסכנה בתכשירים הפועלים לפי מנגנון זה הוא הפיכת המעי הגס למעי עצל, שדורש מינון גבוה יותר של משלשלים במשך הזמן, וכן איבוד של מרכיבים שדרושים לגיף.

גידול מסחרי של אלוורה נעשה נפוץ בכמה ארצות. International Aloe science Council ממליץ שסימון השם אלוורה יופיע על התכשירים, וכן מציעים לכתוב את ריכוז הג'ל בתכשירים לשימוש פנימי, במיץ מהצמח לשימוש פנימי ועל כל התכשירים לשימוש חיצוני.
מקורות

1.     Angels G. Aloe in: Herbalgram, August 2010, 27: 1-5.
2.     Grindlay D. Reynolds T. The aloe vera phenomenon: a review of the properties and modern uses of the leaf parenchymagel. Journal of Ethnopharmacology , 1986, 16: 117-151.
3.     McAnalley BH. The Science behind Aloe: The Healing Plant. Grand Prairie, TX, Bill McAnalley & Association, 2009.
4.     Mascola N. Izzo AA. Borrelli F. et al. Healing powers of Aloe. In: Reynolds T. Aloe: The genus Aloe. Boca Raton FL. CRC Press 2004:211-238.
5.     EMEA HMPC. Final Community Herbal Monograph on Aloe barbadensis Miller and on Aloe (various species, mainly Aloe ferox Miller and its hybrids). London, UK: European Medicines Agency Committy on Herbal Medicine Products. September 7, 2006.
6.     NHPD Aloe- Oral. In:NHPD Compendium of Monographs, Ottawa, Ontario; Natural Health Products Directorate. October 31, 2008.
7.     Choonhakarn C. Busaracome P. Stripanidkulchai B. et al. A prospective, randomized clinical trial comparing topical aloe vera with 0/1% triamcinolone acetonide in mild to moderate plaque psoriasis. J.Eur. Acad. Dermatol. Venereol. 2010, 24(2): 168-172.
8.     Syed TA. Ahmed SA. Holt AH. et al. Management of psoriasis with Aloe vera extract in a hydrophilic cream: a placebo controlled, double-blind study. Tropical Medicine and International Health, 1996, 1(4): 505-509.
9.     Choonhakaran C. Busaracome P. Sripanidkuluchai B. et al. The efficacy of Aloe vera gel in the treatment of oral lichen planus: a randomized controlled trial. Br. J. Dermatol. 2008, 158: 573-577.
10.             Maenthaisong R. Chaiyakunapruk N. Niruntraporn S. et al. The efficacy of aloe vera used for burn wound healing; a systematic review. Burns, 2007, 33(6): 713-718.
11.             Reuter J. Jocher A. Stump J. et al. Investigation of the anti-inflammatory potential of Aloe vera gel (97.5%) in the ultraviolet erythema test. Skin Pharmacol. Physiol. 2008, 21: 106-110.National Toxicology Program. Exectutive Summary-Aloe vera. Research Triangle Park, NC, National Toxicology Program, 1998.

חזרה לחנות

ויתניה משכרת – Withania somnifera

101 גברים קבלו במשך שנה 3 ג' ליום של ויתניה. התוצאות הראו שיפור בריכוז ההמוגלובין, במספר כדוריות הדם האדומות, במצב הצפורניים, וכן ירידה של

השם בעברית: ויתניה משכרת
משפחה: סולניים, Solanaceae
תאור בוטני: שיח קטן מעוצה הנפוץ כצמח בר בארץ. הוא גדל באפריקה, בארצות הים התיכון ובהודו.
הפירות הם ענבה קטנה. הם מאדימים כשהם מבשילים. הפירות עלולים לגרום להקאה (1).
חלקי צמח בשימוש: שורש
מרכיבים: המרכיבים העיקריים הם לקטונים סטרואידיים הנקראים בשם כולל withanolides (2). הם
כוללים withaferin A, 27-deoxywithferin A, withanolide D,withanosides I-XI, withasomniferols A-C

הקבוצה השנייה של מרכיבים היא האלקלואידים (2), ביניהם anaferine, anahygrine, cuscuhygrinetropane-3-beta-olספונינים כולל sitoindosides VII-X (2). withaferin A
הפעילות הפרמקולוגית של הצמח מיוחסת ברובה לשני הלקטונים הסטרואידיים העיקריים: withaferin A ו- withanolide D.

פעילות: נוגד סטרס, אנטי אוקסידנט, מסייע לשיפור זכרון, משפר פעילות קוגנטיבית, מגביר פעילות של מערכת החיסון (2), נוגד דלקת, הויתנולידים משמשים כפרקוסורים להורמונים, הפועלים כמחקי הורמונים אצל בני אדם, ומאזנים תהליכים פיזיולוגיים. הם נקשרים לרצפטורים של הורמונים (1).
פרמקולוגיה פעילות נוגדת סטרס: נבדקה בחולדות עם מיצוי סטנדרטי 1:1 בריכוז של 25 ו-50 מ"ג לק"ג משקל (3).

מיצוי של השורש ב-70% אלכוהול, שלא היה בו ויתנוליד הראה פעילות נוגדת סטרס פוטנטית בעכברים שהפעילו עליהם סטרס כימי ופיזיולוגי (4).

פעילות נוגדת דלקת: כמה מחקרים הראו פעילות נוגדת דלקת של שורש הויתניה in vitro ו- in vivo(5).

הראו שמיצויים שונים משורש הויתניה הפחיתו מצבי דלקת חריפה(5).
פעילות נוגדת חמצון: בדקו פעילות נוגדת חמצון של מיצוי אלכוהולי שעבר ייבוש (6). הראו בניסוי
in vitro שהמיצוי היבש הוא מחזר פוטנטי של ברזל 3+ (6). הראו גם פעילות נוגדת חמצון בעכברים
ועיכוב פראוקסידציה של ליפידים (6).

נבדקה ההשפעה האנטי אוקסידנטית של sitoindosides VII-X ו-withaferin A. לשם כך בדקו את השפעתם על רמת אנזימים הפועלים כנוגדי חמצון, superoxide dismutase, catalase, glutathione בקליפת המוח של חולדות. הזריקו לפריטונאום של חולדות 10 או 20 מ"ג לק"ג של גליקו-וינולידים במשך 21 יום. מצאו עליה ברמת האנזימים. הסיקו שלמיצוי מויתניה יש השפעה נוגדת חמצון על המוח, וכנראה שזה יכל להסביר חלק מהפעילות הפרמקולוגית של הצמח (7).
במחקר נוסף נתנו לעכברים אבקה של שורש טחון במינון 0.7 ו-1.4 ג' לק"ג במשך 15 ו-30 יום. בדקו
השפעת השורש על פראוקסידציה של ליפידים, ועל עילות האנזימים superoxide dismutase
ו-catalase.

הטיפול בעכברים במשך 30 יום גרם לירידה משמעותית בפראוקסידציה של ליפידים ועליה בפעילות של שני האנזימים שנבדקו (8).
השפעה על הזכרון ועל הכושר הקוגנטיבי כדי לבדוק השפעה של ויתניה על זיכרון קצר מועד ועל
הכושר הקוגנטיבי, השתמשו במיצוי מימי שהוכן משורש טחון. נתנו אותו לעכברים שפגעו בזכרון שלהן
על ידי סקופולאמין, וגרמו להן לשכחה על ידי שוק חשמלי. הראו שמנה יומית של 100 ו-200 מ"ג לק"ג
עכבו את פעילות הסקופולאמין ומנעו פגיעה בפעילות המוח (9).

מחקרים נוספים הראו שויתנולידים שבודדו מהמיצוי עכבו achetycholin esterase.
השפעה על מערכת החיסון: המחקרים נעשו ברובם בחיות. הראו ששורש של ויתניה מנע עיכוב של מערכת החיסון בעכברים, על ידי שלוש תרופות המעכבות את המערכת(10). הייתה עליה משמעותית בריכוז של
המוגלובין, במספר כדוריות הדם האדומות, במספר כדוריות הדם הלבנות ובמספר טסיות הדם (10).

מחקר נוסף בדק את השפעת שורש הויתניה על החיסון התאי בעכברים (11). הם הזריקו לפריטונאום של
העכברים מנות של 20 מ"ג מיצוי של השורש, והראו שגשוג של לימפוציטים, תאי מוח העצם ותימוציטים (תאי תימוס בתהליך של הפיכה ל-T-לימפוציטים, הם הפרוקורסור של T-לימפוציטים), כתגובה למיטוגן שניתן יחד עם המיצוי. של הויתניה. המיטוגן, שהיה concavalin A הכפיל את חלוקת התאים של הלימפוציטים, תאי מוח העצם והתימוציטים, והגדיל פי 6 שגשוג של תאי טחול. נראתה גם עליה בפעילות תאי ההרג הטבעיים (11).

אותם החוקרים בדקו השפעה של מתן חד פעמי לפריטונאום של עכברים, של מיצוי ויתניה במתנול. הם הראו עלייה בספירה הלבנה 10 ימים אחרי שנתנו את המיצוי (11).
מחקרים קליניים שיפור הרגשה כללית השתתפו במחקר 101 גברים בריאים בגיל 50-59. הם קבלו
במשך שנה 3 ג' ליום של ויתניה. התוצאות הראו שיפור בריכוז ההמוגלובין, במספר כדוריות הדם
האדומות, במצב הצפורניים, בתנוחה בישיבה וכן ירידה של רמת הכולסטרול. 71.4% מהם דווחו על
שיפור בחיי המין (3,12).
השפעה על מערכת העצבים נבדקה השפעה של ויתניה וג'ינסנג מול קבוצת ביקורת. 30 מתנדבים בריאים קבלו 250 מ"ג של מיצוי של ויתניה, או 100 מ"ג של Panax ginseng מול קבוצת ביקורת. הבדיקות
נעשו על ידי שאלונים. מצאו שיפור רב בקבוצות שקבלו ויתיה וג'ינסנג מול קבוצת הביקורת. השיפור היה במהירות המחשבה, בחישובים מתימטיים, מהירות החלטה ותגובות שמיעתיות (13,14).
התוויות נגד: הריון
אינטראקצות עם תרופות: מגביר השפעת barbiturates (2, 14)
תופעות לוואי: הצמח בטוח לשימוש במינון המומלץ. ריכוזים גבוהים עלולים לגרום לכאבי בטן, שלשול
והקאה (2,14).

לא נמצאה רעילות בצמח.

הכנות ומינון: מירתח של 3-6 ג' ליום300-500 מ"ג ממיצוי מכויל המכיל 1.5% ויתנולידים

טינקטורה 1:5 ב-70% אלכוהול 6-10 מ"ל (1,2).

ספרות

1.     Monograph. Withania somnifera. Review of the Therapeutic Effects of Ashwagandha (Withania somnifera). Altern. Med. Rev. 2004, 9: 211-214.
2.     Radix Withania, WHO Monographs on selected plants, Vol. 3. Geneva.
3.     Bhattarcharya SK. Muruganandam AV. Adaptogenic activity of Withania somnifera: an experimental study using a rat model of chronic stress. Pharmacol. Biochem. Behav. 2003, 75: 547-555.
4.     Singh B. Chandan BK. Gupta DK. Adaptogenic activity of a novel withanolide-free aqueous fraction from the roots of Withania somnifera Dun. Part II. Phytotherapy Research 2003, 17|: 531-536.
5.     Anbalagan K. Sadique J. Influence of an Indian medicine (Ashwahanda) on acute-phase reactants in inflammation. Indian Journal of Experimental biology, 1981, 19: 245-249.
6.     Perihar MS, Hemnani T. Phenolic antioxidants attenuate hippocampal neuronal cell damage against kainic acid induced excitotoxicity. Journal of Bioscience, 2003, 28: 121-128.
7.     Bhattacharya SK. Stayan KS. Ghosal S. Antioxidant activity of glycowithanolides from Withania somnifera . Indian Journal of Experimental Biology 1997, 35: 236-239.
8.     Panda S. Kar A. Evidence for free radical scavenging activity of Ashvagandha root powder in mice. Indian Journal of Physiology and Pharmacology 1997, 41: 424-426.
9.     Dhuley JN. Nootropic-like effect of Ashwagandha (Withania somnifera) in mice. Phytotherapy Research, 2001, 15: 240-244.
10.  Ziauddin M. et al. Studies on the immunomodulatory effects of Ashwagandha. J. Ethnopharmacology, 1996, 50: 69-76.
11.  Davis L. Kuttan G. Effect of Withania somnifera on cell medated immune responses in mice. Journal of Experimental and Clinical Cancer Research, 2002, 21: 585-590.
12.   Davis L. Kuttan G, Immunomodulatory activity of Withania somnifera. Journal of Ethnopharmacology 2000, 71: 193-200.
13.  Karnick CR. Pharmacopoeial standards of herbal plants. Delhi, Sri Satguru Publications, 1994. Mishra LC. Singh BB. Dagenais S. Scientific basis for the therapeutic use of Withanis somnifera (Ashwagandha): A review, Alternative Medicine Review, 2000, 5: 334-346.

להזמנת ויתניה

מערכת המרה

מערכת המרה + צמחים הפועלים על המרה: Cynara scolymus עלי ארטישוק Mentha longifolia מנטה ארוכת עלה Berberis vulgaris ברבריס

חומצות ומלחי מרה. חומצות המרה מיוצרות מכולסטרול בכבד. חומצות המרה והמלחים שלהן הם הממיסים העיקריים במרה. יש להם חשיבות רבה בהסדרת רמת הכולסטרול, והם מסייעים בקביעת זרימת המרה. ישנן שלוש קבוצות של חומצות מרה:

חומצות מרה ראשוניות: אצל בני אדם חומצות אלה כוללות בעיקר חומצה כולית וחומצה chenodeoxycholic והמלחים שלהן. הן מיוצרות בכבד באופן ישיר מכולסטרול. חומצות מרה שניוניות נוצרות במעי על ידי פעילות של חיידקי המעיים על המלחים של חומצות המרה הראשוניות. הן כוללות deoxycholate שמיוצר מכולאט, ו- lithocholate שמיוצר מ- chenodeoxycholate. חומצות מרה שלישוניות הן תוצאה של שינוי שחל במלחי המרה השניוניים על ידי חיידקי מעיים או תאי כבד. מתקבלים sulfate esther של lithochlate ו- ursodeoxycholate. הרכב המרה והזרימה שלה מושפעים על ידי גורמים עצביים ואנדוקריניים. אחד מהממריצים העיקריים של זרימת המרה הוא חומצות המרה עצמן בצורתן הראשונית, השניונית או השלישונית. מכאן נובע השימוש הרפואי שלהן במקרים של הפטיטיס כרוני אוטואימוני ובמקרים של cystis fibrosis. ייצור חומצות המרה מווסת על ידי מהירות חזרתן של החומצות לכבד. מלחי המרה, הלציטינים, הכולסטרול והבילירובין מהווים 90% מהמרכיב המוצק של המרה. מלחי המרה והלציטינים הם המרכיבים העיקריים. ה- pH של מלחי המרה הוא 6.0-8.0.
מיצי המרה נשפכים אל התריסריון, ומגיעים אל המעי הדק. קיימת ספיגה חוזרת מתמדת מהמעי אל הכבד. חומצות מרה ראשוניות ושניוניות מעורבות בספיגה החוזרת אל הכבד.

ככל שהמזון עשיר יותר בסיבים, ומעבר המזון במעי מהיר יותר, פוחתת הספיגה החוזרת. מיצי המרה מגיעים אל המעי הגס ויוצאים מהגוף עם הצואה. יש חשיבות להפחתת הספיגה החוזרת כדי למנוע עליה בריכוז מרכיבים רעילים שעברו מהכבד אל המרה. חשיבות מיוחדת יש במקרים של שימוש בתרופות, כגון, מורפין או דיגוקסין, שמתנקזים ברובם אל המרה. הלחץ בדרכי המרה מזרים את מיץ המרה מהכבד לכיס המרה. שם מתרכז המיץ עד פי 10 מזה שמגיע מהכבד. כיס המרה סגור על ידי סוגר הנקרא על שם המגלה שלו סוגר על שם Oddi. הספיגה היא בעיקר של מים ושל אלקטרוליטים, וביחוד נתרן, כלור וביקרבונט.

כיס המרה מוסיף הפרשה מוקואידית סמיכה. תפקיד דרכי המרה אינו רק בהובלת מיץ המרה, אלא גם בהשתתפות פעילה בקביעת הרכבה של המרה, על ידי ספיגה של נתרן, אשלגן, מיץ מרה ,והפרשה של מים ואלקטרוליטים לתוכה. דרכי המרה מפרישות סקרטין בכמות קטנה. חומצות מרה ראשוניות ושניוניות גורמות להגברת הפרשת מיצי עיכול מריריות המעי הדק. הראו גם הגברה של התכווצויות במעי, והרחבת כלי דם בריריות המעי, שגורמת להגברת זרימת הדם (3). חומצות המרה, בעיקר השניוניות פועלות כלקסטיב אנדוגני. תפקוד תקין של המרה חיוני לפעילות של מערכת העיכול, ולהגנה מפני זיהומים ורעלנים במעי. ירידה משמעותית ברמה של חומצות המרה קשורה לירידה בעובי הציפוי של רירית המעי, ובמספר הלימפוציטים ברירית (4).

במקרים אלה מוצאים עליה באוכלוסיות של חיידקים במעי, ובספיגה של אנדוטוקסינים (5).

עליה של אוכלוסיות חיידקים במעי הדק עלולה לגרום להיווצרות מוגברת של חומצות מרה שניוניות. במקרים של תפקוד תקין המפגש העיקרי של חומצות המרה עם חיידקי מעיים נעשה במעי הגס.ריכוז גבוה של חומצות שניוניות עלול לפגוע בדופן המעי הדק. הן מפעילות תהליכי דלקת בדופן המעי, המלווים בשחרור של פרוסטגלנדינים E2 ולויקוטריאנים. השפעת החומצות השניוניות מוגברת במקרים של דלקות כרוניות של המעי. הן מעכבות ספיגה של נוזלים, והתוצאה היא שלשולים (6).

כשהמזון בתריסריון עובר אל המעי הדק, מיץ המרה שנאגר בדרכי המרה עובר ברפלוקס לכיס המרה.

כניסה של מזון לתריסריון גורמת להפרשת כוליציסטוקינין על ידי המעי, וזה גורם להתכווצות כיס המרה ולפתיחת הסוגר על שם Oddi.
צמחים הפועלים על המרה. Cynara scolymus עלי ארטישוק

Mentha longifolia מנטה ארוכת עלה

Berberis vulgaris ברבריס

Berberis aquifolium ברבריס

Dioscorea spp. דיוסקוראה

Taraxacum officinalis שינן

Peumus boldo בולדו
התוויות: עצירות, מיגרנה, אקנה, מחלות עור כרוניות, מחלות אוטו אימוניות, מחלות דלקתיות של המעי, מחלות רוימטיות.
התוויות נגד: חסימה של צינור המרה, צירוזיס בשלב מתקדם, סרטן בכבד, צהבת הקשורה למחלות דם, דלקת כבד ויראלית.
מקורות:

1. Akerlund JE. Reihner E. et al. Hepatic metabolism of cholesterol in Crohn’sdisease. Effects of partial resection of ileum. Gastrenterology, 100: 1046- 1053,1991.
2. Stahlberg D. Reihner E. et al. Interruption of the enterohepatic circulation of bile acids stimulates the esterification rate of cholesterol in human liver. Journal of Lipid Research, 32: 1409-1415, 1991.
3. Karlstrom L. Mechanisms in bile salt- induced secretion in the small intestine. An experimental study in rats and cats. Acta Physiologica Scandinavica, 549: 1-48, 1986.
4. Kalambaheti T. Cooper GN. Jackson GD. Role of bile in non-specific defence mechanisms of the gut. Gut, 35: 1047-1052, 1994.
5. Cahill CJ. Pain JA. Bailey ME. Bile salts, endotoxin and renal function in obstructive jaundice. Surgery Gynecology Obstetrics, 165: 519-522, 1987.
6. Fukushima T. et al. Bile acid deconjugation in intestinal obstruction studied by breath test. Japan Journal of Surgery, 7: 73-81, 1977.
7. Jenkins KJ. Atwal AS. Effects of dietary saponins on faecal bile acids and neutral sterols, and availability of vitamins A and E in the chick. Journal of Nutitional Biochemistry 5: 134-137, 1994.

חזרה לחנות

רימון מצוי, קליפת הפרי

נהגו להשתמש בקליפת הרימון להורדת חום, לטיפול בדרכי העיכול, לכאבי מחזור, לטיפול בזיהומים של דרכי הנשימה, לפריחות בעור, לזיהומים בוגינה ותולעים

שם הצמח: Punica granatum
משפחה: Lythraceae, כופריים
שם נרדף: Punica nana, Punicaceae (1) לאחרונה הוחלט שהרימון שייך למשפחת Lythraceae,
כופריים (2)
חלקי צמח בשימוש: קליפת הפרי
תאור קליפת הפרי: עוביה 1.5-3.0 מ"מ. צבע הקליפה אדום-חום, צהוב-חום, צהוב בהיר. החלק הפנימי של הקליפה צהוב או אדום. הקליפה קשה, פריכה ושבירה. טעמה מר ואסטרינג'נט (1).
מרכיבים: טאנינים, לא פחות מ-10%. המרכיבים העיקריים הם אלגיטאנינים (עד 28%) ופוליפנולים
אחרים (3).
פעילות: אסטרינג'נט, אנטי אוקסידנט, עוצר שלשול, אנטי מיקרוביאלי
שימוש ברפואה המסורתית: נהגו להשתמש בקליפת הרימון לטיפול בברונכיט להורדת חום, לטיפול במחלות של דרכי העיכול, לכאבי מחזור, לטיפול בזיהומים של דרכי הנשימה, לפריחות בעור, לזיהומים בוגינה, נגד תולעים (4).
התוויות: לטיפול בשלשול כרוני, דיזנטריה, דלקת חניכיים, לטיפול בטפילים במעיים (5).
פרמקולוגיה פעילות עוצרת שלשול הוכחה אצל חולדות עם שלשול מושרה על ידי שמן קיק (6). מירתח מהקליפה או מיצוי ב-95% אלכוהול בריכוז של 200מ"ג לק"ג מהמירתח, או 50 מ"ג לק"ג מהמיצוי האלכוהולי הפחיתו את השלשול (6).
פעילות אנטי מיקרוביאלית מירתח מהקליפה ומיצוי ב-95% אלכוהול עכבו in vitro את החיידקים
הבאים: Proteus mirabilis, Haemophylus influenzae, Klebsiella pneumoniae, Pseudomonas Staphylococcus aureus ואת פטריית השמר Candida albicans. (7). טאנינים שבודדו מהמיצוי היו פעילים נגד הרפס וגינלי, herpes simplex type 2 . הטאנינים גם מנעו את הקישור של ההרפס לתאים בתרבית (8).
פעילות נוגדת חמצון הוכחה in vitro ו- in vivo עם מירתח מהקליפה, מיצוי באלכוהול ובאתיל אצטט (9).
מחקרים קליניים מרכיב הנמס במים בודד ממיצוי אלכוהולי. הוא הראה פעילות אנטי מיקרוביאלית בשטיפת פה בריכוז של 0.8% (5). נבדקו 80 מתנדבים. שלושים מתוכם היו בריאים ו-50 סבלו ממחלות פה. הם התבקשו לשטוף את הפה עם 20 מ"ל מהמיצוי במשך 30 שניות, להישאר עם פה סגור במשך 90 שניות ואז לתת רוק לבדיקה. חיידקים פתוגניים המצויים בפה כגון, מינים של לקטובצילוס, סטפילוקוקוס aureus, וסטרפטוקוקוס מוטנס נכחדו. פטרית השמר קנדידה לא הייתה רגישה למיצוי ולא התקבל עיכוב בגידול שלה (5).
תופעות לוואי: לא נמצאו
התוויות נגד: במקרים של אלרגיה למרכיבים המצויים בקליפה (1).

שימוש בקליפת הרימון אינו מומלץ בהריון והנקה וכן אצל ילדים מתחת לגיל 12 (1).

הכנות ומינון: אבקה מהקליפה, מיצוי באלכוהולה מינון 2.5-4.5 ג' ליום (10).

מקורות

1.     Pericarpium Granati, WHO Mnographs on selected medicinal plants, Vol IV, 2009 p. 117-126.
2.     National Genetic Resources Program. Germplasm Information Network (GRIN). National Germplasm Laboratory, Beltsville, MD (available at: http://www.ars-grin.gov2/cgi-bin/npgs/html)
3.     Evans WC. Trease and Evans pharmacognosy, 15^th ed. London, WB Saunders, 2002.
4.     De Feo V. Senatore F. Medicinal plants and phytotherapy in the Amalfitan coast, Salerno Province, Campania, Southern Italy. Journal of Ethnopharmacology, 1993, 39:39-51.
5.     Chulasiri M. et al. A water-soluble component with antimicrobial activity from pomegranate rind: an ingredient in an antiseptic mouthrinse. Mahidol Journal of Pharmaceutical Science, 1995, 22: 150-159.
6.     Alkofahi A. Masaadeh H. Al-Khalil S. Antimicrobial evaluation of some plant extracts of traditional medicine of Jordan. Alexandria Journal of Pharmaceutical Science, 1996, 10: 123-126.
7.     Chulasiri M. et al. A water-soluble component with antimicrobial activity from pomegranate rind: antimicrobial potency and stability study. Mahidol Journal of Pharmaceutical Science, 1995, 22: 1-7.
8.     Zhang J. et al. Antiviral activity of tannin from pericarp of Punica granatum L. against genital herpes virus in vitro. Zhongguo Zhongyao Zazhi, 1995, 20: 556-558.
9.     Singh rp. Chidambara Murthy RN. Jayaprakasha GR. Studies on the anti oxidant activity of pomegranate (Punica granatum) peel and seed extracts using in vitro models. Journal of Agriculture and Food Chmistry, 2002, 50: 81-86.
10.    Medicinal plants in China, Mnila, World Health Organization Regional Office for the western Pacifiic , 1989. Series No. 2.s

להזמנת אבקת רימון

מתכון קמחי Kimchi: The food that helps to detox pesticides

מתכון קימחי - קמחי הוא מאכל קוריאני מסורתי, הכולל ירקות אחדים מותססים או ירק אחד ותערובת חריפה של פלפל צ'ילי, שום, בצל ירוק ותבלינים נוספים >

מתכון קמחי

מהו קמחי?

קמחי הוא מאכל קוריאני מסורתי, הכולל ירקות אחדים מותססים או ירק אחד ותערובת חריפה של פלפל צ'ילי, שום, בצל ירוק ותבלינים נוספים. הקמחי נפוץ מאד במזון הקוריאני, וניתן למצוא אותו כמעט בכל ארוחה, כשמגישים אותו לבד או ביחד עם אורז או אטריות.

נערך מחקר שבדק השפעה של הקמחי על ירקות שגודלו עם חומרי הדברה. בדקו נוכחות של חומרי ההדברה יום יום במשך תקופת ההכנה של הקמחי. המחקר הראה שריכוז חומרי ההדברה ירד במהירות בשלושת הימים הראשונים, והם נעלמו לגמרי עד היום התשיעי.

המחקר פורסם בעיתון Journal of Agricultural Food Chemistry חומר ההדברה שנבדק הכיל זרחן אורגני. בשלושת הימים הראשונים של גידול הקמחי, נעלמו 83% ממנו, ועד היום התשיעי חוסלו גם 17% שנשארו.

בתערובת נמצאו שלושה חיידקים לקטובציליים וחיידק Leuconostoc שהם היו האחראים להעלמות חומרי ההדברה.

החיידקים הם: Leuconostoc mesenterides, Lactobacillus brevis, Lactobacillus plantarum, Lactobacillus sakei, חומרי ההדברה היו המקור היחיד לזרחן ופחמן בשביל החיידקים.

המזון המותסס הוא הטוב ביותר להחזרת לקטובצילים למעי. חומרי הדברה רבים הם ליפופיליים, והם מצטברים ברקמות השומניות בגוף. מזון מותסס כמו קמחי ואחרים מנטרלים אותם, וזו סיבה נוספת מדוע חשוב כל כך להשתמש בהם.

המזון המותסס מונע ומטפל בתסמונות של מערכת העיכול, כגון, תסמונת המעי הרגיז, דלקות במערכת העיכול, שלשול זיהומי, המעי הדולף.
קל מאד להכין מזון מותסס. בעבר הלא רחוק נהגו להכין מזון כזה בכל בית. רצוי מאד לחזור להרגל הטוב להכין ולהשתמש במזון כזה בתזונה היום-יומית שלנו.

מתכון להכנת קמחי ( נלקח מהאתר של Andrew weil)

במתכון יש הוראות להכנת קמחי מכרוב. ניתן להכין קמחי מתערובת של כמה ירקות, או מירק אחד. ניתן להתאים את החריפות של הקמחי לטעם האישי או המשפחתי.

מצרכים

1 כרוב בינוני , רבע כוס מלח ים , 5-6 שיני שום טחונים, 1 כפית של זנגביל טחון, 1 כפית סוכר, 3 כפות של מים, 1-5 כפיות צ'ילי גרוס , 200 ג' צנון או דייקון מקולף וחתוך כמו גפרורים , 4 בצל ירוק חתוך לחתיכות

ציוד

קרש חיתוך וסכין, קערה גדולה, צלחת, מסננת, קערה קטנה, צנצנת עם מכסה,

הוראות הכנה

1. לחתוך את הכרוב ל-4 חלקים. לחתוך כל חלק לרצועות

2. לשים את הכרוב בקערה הגדולה ולשפוך עליו את המלח. לערבב את הכרוב עם המלח, ולמעוך אותו, עד שהוא מתחיל להתרכך, להוסיף את המים כך שיכסו את הכרוב.

לכסות עם צלחת לשים משהו כבד על הכרוב כדי שלא יצוף. להשאיר את הכרוב במים למשך שעה עד שעתיים.

3. לשטוף את הכרוב שלוש פעמים ולהשאיר אותו במסננת במשך 15-20 דקות.לשטוף וליבש את הקערה הגדולה כדי להשתמש בה אח"כ.

4. להכין עיסה: מערבבים את השום, הזנגביל, הסוכר והמים בקערה קטנה, להוסיף לו את הצ'ילי הטחון, 1-5 כפיות לפי מידת החריפות הרצויה.

5 לסחוט את הכרוב כדי להוציא את המים שנשארו, ולהוסיף אותו לקערה הגדולה. להוסיף לקערה בצל ירוק וצנון ואת העיסה שהכנו.

6. לערבב את הכול.

7. להכניס את הקמחי לצנצנת ולכסות. לא למלא עד קצה הצנצנת. להשאיר 3 עד 4 ס"מ ריקים.

8. להשאיר את הצנצנת בטמפרטורת החדר 1-5 ימים. יופיעו בועות בתוך הצנצנת ויתכן שמעט נוזל יגלוש מתוכה.

9. לטעום מהקמחי פעם אחת ליום, וכשהוא מוכן לשים אותו במקרר. אפשר לאכול מיד, אבל עדיף לחכות שבוע עד שבועיים.

חזרה לחנות

קוטב מצוי – Tribulus terrestris

קוטב מצוי - אפרודיזיאק, מגביר תנועתיות ומספר של תאי זרע, מסייע במקרים של בעיות בזיקפה, מגביר זרימת דם, דיורטי, נוגד תולעים, מכייח, משכך כאב מ

קוטב מצוי

שם עברי: קוטב מצוי

שם סיני: BAI JI LI

משפחה: זוגניים, Zygophylaceae

חלקי צמח בשימוש: פירות

תאור בוטני: עשב חד או רב שנתי, שרוע, גדל בשדות מושקים ובגינות בארצות טרופיות
וסוב- טרופיות. הפרח קטן וצבעו צהוב. הפריחה בחודשי הקיץ. הפירות קוצניים ונאחזים ברגליהם של
בעלי חיים שמפיצים אותם. בארץ גדלים ארבעה מיני קוטב.המין קוטב מצוי נפוץ ברוב אזורי הארץ.
המינים האחרים הם מדבריים ונדירים יותר: קוטב גדל כנף- Tribulus macropterus, קוטב מכניף- Tribulus longipetalusקוטב דו זיזי- Tribulus bimucronatus.

מרכיבים: פלבנואידים, kaempferol, kaempferol-3-glucoside, tribuloside astragalin שני
אלקלואידים, harmane, harmine ספונינים סטרואידליים,,spirostanol שהאגליקונים העיקריים שלהם הם: diosgenintigogenin ו- gitogenin , terrestrosines A,B,C,D,E סטרולים, beta-sitosterol, stigmasterol, campesterol שמן, הכולל בעיקר חומצות שומניות בלתי רוויות.

פעילות: אפרודיזיאק, מגביר תנועתיות ומספר של תאי זרע, מסייע במקרים של בעיות בזיקפה, מגביר
זרימת דם, דיורטי, נוגד תולעים, מכייח, משכך כאב, נוגד עוויתות, עוצר דימומים, מחזק את הלב, נוגד
דלקת, מסייע להמסת אבנים בכליות.

הספונינים מרחיבים את כלי הדם הקורונריים ומסייעים לשיפור זרימת הדם בהם (1, 2). ההשפעה על הגברת התשוקה המינית מוסברת על ידי העלאה זמנית של ריכוז הטסטורסטרון. מחקרים הוכיחו את יעילות הפירות וגם הצמח השלם במקרים של אין- אונות, שפיכת זרע מוקדמת ובעיות בזיקפה (3). הצמח ניתן כחליטה או מירתח.

התוויות: אין- אונות, שפיכת זרע מוקדמת, ספרמטוראה, אי פוריות, אבנים בכליות, דימום בשתן, דלקות בדרכי השתן, בצקות, מחלות של הלב וכלי הדם לומבגו, אישיאס, רוימטיזם, מחלות של הלב וכלי הדם, שטפי דם אחרי לידה, קרירות מינית, עכירות של הראייה, להגברת חלב בהנקה(3,4,5).

בארה"ב נמכר הצמח כתוסף מזון, המתואר כסטימולנט כללי, פועל על כושר התנועה, על הטונוס של השרירים, משפר הישגים ספורטיביים ואת חיי המין (8).
התוויות נגד: הריון.

רפואה מסורתית: ברפואת האיור-ודה משתמשים בפירות או בצמח השלם. הוא מומלץ לבעיות של המערכת האורו-גניטלית, לדלקות וכאבים בדרכי השתן, להמסת אבנים בכליות, למקרים של הפרעות בזיקפה, שפיכת זרע מוקדמת ואין-אונות. ברפואה הסינית הצמח נחשב לחריף, מר ומחמם. הוא מומלץ כאחד ה צמחים הטובים ביותר להרגעת הכבד, במקרים של כאבי ראש בגלל שה-yang של הכבד עולה בהגזמה, למקרים של סחרחורות, כאבים בחזה ועכירות של הראייה. הוא מרגיע גרוד בשימוש פנימי וחיצוני.

מינון: 1-1.5 ג' שלוש פעמים ליום.טינקטורה, 1:5 ב-50% אלכוהול, 1-2 מ"ל שלוש פעמים ביום.
ספרות.

1.     Wang B. et al. 406 cases of angina pectoris in coronary heart disease treated with saponin of Tribulus terrestris. Chung His I Chieh Ho Tsa Chih. 10: 85-87, 1990.
2.     Achenbach H. Cardioactive steroid saponins and other constituents from the aerial parts of Tribulus cistoides. Phytochemistry, 35: 1527-1543, 1994.
3.     Nadkarni KM. The Indian Materia Medica with Ayurvedic, Unani and Home Remedies. Revised and enlarged by Nadkarni AK. Bombay Popular Prakashan, 1976.
4.     Anand R. et al. Activity of certain fractions of Tribulus terrestris fruits against experimentaly induced urolithiasis in rats. Indian J. Exp. Biol. 32: 548-552. 1994.
5.     Li JX. et al. Tribulusamide A and B, new hepatoprotective lignanamides from the fruits of Tribulus terrestris: indications of cytoprotective activity in murine hepatocyte culture. Planta Med. 64: 628-631, 1998.
6.     Anand R. et al. Evaluation of antiurolithiatic activity of Tribulus terrestris. International Journal of Pharmacognosy, 32: 217-224, 1994.
7.     Yan W. et al. Steroidal saponins from fruits of Tribulus terrestris, Phytochemistry, 42: 1417-1422, 1996.
8. De Combarieu et al. Furostanol saponins from Tribulus terrestris.  Fitoterapia 74: 583-591, 2003.

להזמנת קוטב מצוי

חזרה לחנות

החומציות מזיקה ללבלב

החומציות מזיקה ללבלב - הפעילות האנטי מיקרוביאלית של הלבלב תלויה בpH שלוכאשר ה-pH של הלבלב יורד מתחת ל-7 יש ירידה בפעילות האנטי מיקרוביאלית

החומציות מזיקה ללבלב

עודכן ב: 10/08/2017

הפרעות בדרכי העיכול נפוצות מאד בימינו. קוראים להן תסמונות והרפואה ממליצה על תרופות שעוזרות להקל על הסימפטומים, בדרך כלל ללא התייחסות למזון שהמטופל צורך. הצרוף של חומציות כרונית, תפקוד חלש של הלבלב וקשיים בעיכול במעי הדק מסבירים רבות מההפרעות.

האיזון של החומציות-בסיסיות בגוף הוא גורם חשוב לתפקוד תקין של מערכות רבות בגוף. בריאות טובה תלויה בכושר של הגוף לשמור על רמה קצת אלקלית.

היציבות של ה-pH של הדם היא הכרחית כדי לקיים סביבה פנימית יציבה.

ה-pH של הדם הוא 7.35-7.45. האדם אינו יכול לחיות אם ה-pH של הדם נמוך יותר מ-7.0 או גבוה יותר מ-8.0 (1). אם ה-pH של הדם יורד ל-6.95, זה עלול לגרום לאיבוד הכרה ולמוות (1).

האיזון בין החומציות והבסיסיות נשמר על יד כמה מערכות בגופנו, כגון, מערכת הנשימה, העיכול, מחזור הדם, ההפרשה והמטבוליזם בתאים. המערכות פועלות ביחד כדי למנוע שינויים אקוטיים או כרוניים באיזון של החומציות-בסיסיות בגוף.

חומציות בתריסריון נגרמת על ידי ריכוז נמוך של ביקרבונט במיץ הפנקריאס- הלבלב. הלבלב הוא בלוטה בעלת תפקודי הפרשה חיצונית- אקסוקרינית, והפרשה פנימית- אנדוקרינית. התאים האקסוקריניים של הלבלב מפרישים אנזימי עיכול.התאים האנדוקריניים שלו מצויים בצברים בתוך הלבלב. כל צבר תאים נקרא אי לבלב. כל אחד מהאיים מכיל שלושה סוגים של תאים מפרישי הורמונים.

תאי אלפא של הלבלב מפרישים את ההורמון גלוקגון. כשרמת הגלוקוז בדם יורדת הגלוקגון גורם לתאי הכבד להפוך גליקוגן וחומצות אמיניות לגלוקוז. בדרך זו הגלוקגון מעלה את רמת הגלוקוז בדם.

תאי ביתא של הלבלב מפרישים את ההורמון אינסולין. כאשר רמת הגלוקוז בדם גבוהה, האינסולין מגביר את קליטת הגלוקוז, בעיקר בתאי שריר ושומן. בתאי כבד, אינסולין מגביר את קליטת הגלוקוז ומעכב את שחרורו. אינסולין מעודד סינתיזה של חלבונים, ממריץ כניסת חומצות אמינו לתא, מגביר הפיכת גלוקוז לגליקוגן ולחומצות שומן, ומעכב פירוק של גליקוגן לגלוקוז ושחרור של חומצות שומן מרקמת שומן.

בכל הפעילויות האלה האינסולין מוריד את רמת הגלוקוז בדם.

תאי דלתא של הלבלב מפרישים את ההורמון סומטוסטטין, המסייע בבקרת העיכול. הוא יכול גם לעכב הפרשת גלוקגון ואינסולין.

אינסולין הוא ההורמון היחידי הממריץ תאים לקלוט ולאחסן גלוקוז בצורות שקל לפרקן בשעת הצורך.

הלבלב מייצר כל יום 1000-1500 מ"ל של מיצי עיכול. במיץ הלבלב יש מלח בישול- NaCl וסודיום ביקרבונט- NaHCO3. תפקידו של הסודיום ביקרבונט לנטרל את החומציות הגבוהה של המזון המגיע מהקיבה, ולהעלות את ה-pH

ל-7.1-8.2.

חומציות בתריסריון נגרמת על ידי ריכוז נמוך של ביקרבונט במיץ הלבלב ובמיץ המרה. במקרים של פנקריאטיטיס כרוני, ובמקרים של אי ספיקת מיצי לבלב ה-pH של התריסריון יהיה נמוך באופן קבוע.

האנזימים של הלבלב פועלים רק בסביבה אלקלית. הלבלב מייצר אנזימים הנשפכים אל התריסריון, ומשתתפים בעיכול המזון.

Lipase- אנזים המפרק שומנים. פעיל ב-pH 8.0

Trypsin- אנזים המפרק חלבונים. פעיל ב-pH 1.8-8.7

Amylase- אנזים המפרק פחמימות פעיל ב-pH 6.7-7.0

אם הסביבה בתריסריון חומצית תהיה פגיעה בעיכול המזון. יש גם קשר ישיר בין ריכוז הביקרבונט והזרימה של מיץ הלבלב. לאנשים עם פנקריאטיטיס יש ריכוז נמוך של ביקרבונט, ואי ספיקה של הורמונים מהלבלב. זה עלול להגביר את הסיכון לסרטן בלבלב (1).

ביקרבונט היא מולקולה אלקלית, המשמשת מרכיב מרכזי במערכת בופר המבקרת את מידת החומציות בגוף. בשילוב עם מים ופחמן דו חמצני היא מייצרת את מערכת הבופר המונעת שינויים קיצוניים חדים לכיוון החומצי או הבסיסי.

רוב הפחמן הדו חמצני זורם בגוף בצורת קרבונט. הוא משתחרר מהלבלב בהשפעת הסקרטין, כדי לנטרל את המזון החומצי הנכנס לתריסריון מהקיבה.

סודיום ביקרבונט NaHCO3 ידוע כסודה לשתייה. הוא יעיל כסותר חומצה ועוזר מאד במקרים של צרבת.

חוקרים בריטיים טפלו בהצלחה בחולים עם אי ספיקת כליות ועודף חומציות בדם עם סודה לשתייה. הם מצאו שקצב ההידרדרות בתפקוד הכליות אצלם היה נמוך בהרבה מאלה שלא טופלו. הם מוסיפים שרצוי שהחולים יתייעצו עם רופא ולא יתחילו להשתמש לבד (2).

החומציות גם מעודדת את ההפעלה של הטריפסינוגן שהוא האנזים במצב

בלתי פעיל, והופכת אותו לטריפסין שהוא המצב הפעיל. ככל שמיץ הלבלב בסיסי יותר כך תתעכב הפיכת הטריפסינוגן לטריפסין פעיל. עליה בחומציות הלבלב גורמת לפנקריאטיטיס. ירידה בהפרשה של ביקרבונט עלולה לגרום לפנקריאטיטיס (1).

ללבלב יש כמה מנגנונים למניעת הפיכה מוקדמת של טריפסינוגן לטריפסין. אם הטריפסין היה משתחרר בלבלב הוא היה יכול לעכל את הלבלב עצמו.

מנגנון נוסף למנוע את ייצור הטריפסין בלבלב הוא שפיכה מהירה של מיצי הלבלב אל התריסריון.הריריות של צינור הלבלב מפרישים יונים, נוזלים וביקרבונט. ריכוז גבוה של יונים גורם למים לדחוף את מיץ הלבלב אל המעי. ריכוז נמוך של ביקרבונט עלול להפחית את ריכוז המים בצינור הלבלב. הירידה בריכוז המים תגרום לצמיגות של מיץ הלבלב בתוך הצינור,ותקשה על ההתרוקנות שלו. כך תלויים גורמים רבים זה בזה, והשילוב האופטימלי של כולם הכרחי לתפקוד יעיל של מערכת העיכול.

הפעילות האנטי מיקרוביאלית של הלבלב תלויה בpH שלו

כאשר ה-pH של הלבלב יורד מתחת ל-7 יש ירידה בפעילות האנטי מיקרוביאלית שלו. מחקרים הראו שבמצב שבו הלבלב מתפקד היטב המיץ שלו סטרילי, והוא הורס כמעט את כל המיקרואורגניזמים.
מיץ הלבלב מסייע לצמצום מספר החיידקים האלימים המגיעים למעי הדק. הוא רגיש מאד ל-pH. הפעילות האופטימלית של מיץ הלבלב היא בתחום האלקלי, ב-pH 8.5 והיא נעלמת לחלוטין ב-pH7.0.

אם החומציות עולה במיץ הלבלב הוא נעשה רגיש לזיהומים. שיקום האלקליות של מיץ הלבלב הוא הכרחי למניעת פנקריאטיטיס.

במקרים של אצידוזיס כרוני, נלקח סידן מהעצמות כדי לנטרל את החומציות. כשריכוז הסידן עולה בדם ובנוזלי הגוף, גובר הסיכון לשקיעה של יוני סידן על כלי הדם ועל איברים פנימיים. זה יכול להסביר את התופעות של אוסטאופורוזיס, ושל היווצרות אבנים באיברים פנימיים.

המזון בארצות מערביות הוא ברובו חומצי. העופות, הבקר והצאן שמגדלים אותם למאכל, אינם רועים באחו. הם מקבלים מזון תעשייתי שאינו עשיר במינרלים ולא בחומצות שומן חיוניות. המשקאות הצבעוניים התוססים, שכל כך מרבים להשתמש בהם, מעלים את החומציות בגוף. ילדים קטנים שמתרגלים לשתות משקאות צבעוניים, מתוקים ותוססים מתקשים לשתות מים.

החוקר טוען שהרפואה מקדישה מאמצים למחקרים על פעילות הקיבה, המעי הדק והגס. אולם לא השקיעו הרבה במחקרים על הלבלב, הכבד וכיס המרה. מוציאים את כיס המרה מהגוף כאילו זה איבר מיותר, מבלי להבין לעומק את הפעילות שלו.

בלי כמות ואיכות מספקת של מיץ הלבלב ומיץ המרה לא יוכלו הקיבה והמעי לעכל את המזון.

פנקריאטיטיס כרוני מתפתח תוך 8-15 שנים. התקף ראשון של פנקריאטיטיס אקוטי אינו גורם לשינוי במבנה של הלבלב. במשך שנים אחרי ההתקף הראשון מתרחשים תהליכים ביוכימיים, נוירו הורמונליים ודלקתיים שגורמים לפנקריאטיטיס הכרוני, לשינויים מבניים, ולהורדת רמת האנזימים שהלבלב מייצר. העיכול נפגע ומופיעות הפרעות רבות במערכת העיכול. ספיגת המזון נפגעת והביטוי הוא במצב הכללי של החולה.

החוקר חוזר ומדגיש שהלבלב הוא איבר מפתח לעיכול תקין. חייבים לבדוק את הפעילות שלו כשמתחילים להרגיש התחלה של בעיות, כגון, התנפחות, מעי רגיז, גזים, קנדידה, כאבי בטן.

קשה לאבחן מצב של חוסר ספיגה של מזון, של עיכול בלתי יעיל, של פנקריאטיטיס כרוני. כשמטופל מתלונן על כאבים, עצירות או שלשול, תחושה של כובד, נותנים של כולל של מעי רגיז מבלי לתת פתרון.

הבדיקות הפולשניות של מערכת העיכול קשות. צריך לבדוק עודם כל את האיזון בין החומציות והבסיסיות במזון שהאדם אוכל ובגוף שלו. הבדיקות של הרוק והשתן הן הפשוטות ביותר. אם במשך שבועיים עד שלושה שבועות הם חומציים אפשר לחשוב על פנקריאטיטיס כרוני, ולהדריך את המטופל איך לבחור את המזון שלו, ולנטרל את החומציות. עיכול אופטימלי אינו אפשרי אם יש בגוף חומציות כי "החומציות מזיקה ללבלב".

מקורות:

1. Melamed P., Melamed F. Acidity Kills the Pancreas. Townsend Letter. The Examiner of Alternative Medicine August/September 2015.
2. Am. Soc. Nephrol. July, 2009

חזרה לחנות

ברבריס – Berberis vulgaris

ברבריס - נהגו להשתמש בברבריס לטיפול בציסטיטיס, כאבי מחזור חודשי, אקסמה, להורדת חום, דלקת, שטפי דם במחזור חודשי, שגרון, טיניטוס, דלקת של הוג

שם אנגלי: Barberry

שם עברי: ברברית

משפחה: ערטניתיים, Berberidaceae

חלקי צמח בשימוש: קליפת הגזע

תאור הצמח: שיח קוצני, נשיר, מסועף בגובה של 2 מ'. מוצאו מאירופה וצפון אסיה. הביאו אותו לצפון אמריקה והוא התאקלם שם (1). הקוצים באורך 1-2 ס"מ. הפרחים צהובים. הפרי הוא ענבה בצבע ארגמן, מכיל שני זרעים. הפרי אכיל (1).לקליפת הגזע יש טעם מר, והיא צובעת את הרוק בצהוב (2).

מרכיבים: אלקלואידים איזוקינוליניים, בעיקר ברברין, המצוי בריכוז של 4.5%. ברבריןאלקלואידים אחרים: oxyacanthine, berbamine, columbamine, jatrorrhizine, magnoflorine(3).

פעילות: עוצר שלשול, נוגד דלקת, מעכב צימות של טסיות דם, אנטי מיקרוביאלי, מעכב היליקובקטר פילורי, מעכב חיידקים גרם-חיוביים וגרם-שליליים, מעכב פטריות, כולל פטריות שמר, כגון, השמר הלבן-Candida albicans (4), מסייע להרפייה של שרירים חלקים.

התוויות: לטיפול בהפרעות של מערכת העיכול, כגון, גסטריטיס, שלשול, גזים, נפיחות (2), לטיפול בשלשול זיהומי הנגרם על ידי חיידקים (5), לטיפול בטרכומה בעיניים (6) ובליישמניה (7).

רפואה מסורתית: נהגו להשתמש בברבריס לטיפול בציסטיטיס, כאבי מחזור חודשי, אקסמה, להורדת חום, דלקת, שטפי דם במחזור חודשי, שגרון, טיניטוס, דלקת של הוגינה (8). כמו כן השתמשו בו כמגביר זרימה של מיצי מרה (1).

פרמקולוגיה: לא נעשו מחקרים קליניים על השימוש הרפואי בקליפת הגזע של הברבריס. נעשו מחקרים על האקלואיד העיקרי של הצמח ברברין. דרושים מחקרים כדי לבדוק את ההתאמה בין הפעילות של הצמח והברברין (1).עוצר שלשול: כאשר מגדלים את החיידק Vibrio cholera בנוכחות ברברין, אין עיכוב בגידול החיידק, אבל הוא אינו מייצר את הטוקסין הגורם לשלשול (9).

נוגד דלקת: הראו בעכברים ובחולדות עיכוב על ידי ברברין של דלקת מושרית על ידי חומרים שונים (1). מיצוי אלכוהולי של קליפת הגזע הכיל ברברין ואלקלואידים אחרים (10). כשהזריקו ריכוזים שונים מהמיצוי לחלל הבטן של עכברים, הוא מנע תגובה דלקתית לחומרים גורמי דלקת (10).

המיצוי האלכוהולי הפחית דלקת כרונית בעכברים (10). הוא היה הפעיל ביותר כנוגד דלקת מכל האלקלואידים המבודדים שנחקרו (10).

מעכב צימות של טסיות דם: הראו עיכוב משמעותי של תרומבוקסאן A2 על ידי ברברין (11). מסקנות המחקר הן שברברין מעכב את האנזים cyclooxygenase וכך מעכב מטבוליזם של חומצה ארכידונית. יתכן שהוא מעכב גם שחרור של חומצה ארכידונית מהממברנה (11).

פעילות אנטי מיקרוביאלית: ברברין מעכב 15 זנים של הליקובקטר פילורי (12). הראו עיכוב שלStaphylococcus aureus, Mycobacterium smegmatis, Pseudomonas aeruginosa, E. coli (13)ברברין מעכב פטריות, Aspergillus niger, Tricoderma viride, Fusarium nivaleMicrosporum gypseum ושתי פטריות שמר, Candida albicans, Saccaromyces cerevisae(4).

מחקרים קליניים: היעילות של ברברין כעוצר שלשול הוכחה במקרים של כולרה. לא היתה השפעה על שלשול מסיבות אחרות (14). מחקר אחר הראה שהברברין יעיל ובטוח לשימוש במקרים של שלשול מושרה על ידי E. coli. במחקר זה היתה רק השפעה מתונה של הברברין על חולים בכולרה (15).

ההשפעה של ברברין על טרכומה בעיניים נבדקה על 96 ילדים שהשתמשו בטיפות עיניים שהכילו 0.2% ברברין. התוצאות הראו ש- 83.88% מהילדים נרפאו, אבל רק אצל 50% מהם החיידק נעלם כאשר השתמשו רק בברברין (6).

נבדק טיפול עם ברברין במקרים של ליישמניה שנגרמה על ידי Leishmania tropica. המטופלים קבלו 2% ברברין, שניתן כזריקות ליד הפצעים. הטיפול היה יעיל (7).

פרמקוקינטיקה ופרמקודינמיקה: ברברין התפזר בדם, בכבד ובמיצי המרה. הוא עובר מטבוליזם בכבד ומופרש מהכבד אל מיצי המרה (16).

רעילות ומנת-יתר: LD50 בעכברים הוא 329מ"ג ל-ק"ג (1). אצל כלבים שקבלו 2.75 ג' של ברברין בלקיחה פומית, הופיעו שלשולים, הפרשה מוגברת של רוק, פגיעה בקיבה ובמעי, רעד ושיתוק (17).

כשבני אדם לקחו כמות של יותר מ-500 מ"ג של ברברין ליום הופיעה תשישות, דימום מהאף, קוצר נשימה, גירויים באף ובעיניים. בנוסף הופיעה בגיעה בכליות, נפריטיס ומוות מהרעלה (17).

תופעות לוואי: לא נמצאו

התוויות נגד: מומלץ לא להשתמש בקליפת הגזע במקרים של רגישות יתר לצמח(1).

השימוש בתקופת ההריון וההנקה אינו מומלץ, מכיוון שלא נעשו מחקרים על בטיחות השימוש. מאותה סיבה לא מומלץ להשתמש בברבריס לטיפול בילדים מתחת לגיל 12.

אזהרה: במקרים של שימוש חיצוני בהכנות מקליפת הגזע של הברבריס מומלץ לא להחשף לשמש, כי הברברין עלול לגרום לרגישות יתר לשמש(18).

מומלץ להשתמש בצמח בזהירות אצל מטופלים עם יתר-לחץ דם, סכרת, גלאוקומה ומחלות לב (1).

אינטראקציות עם תרופות: עלולה להופיע אינטראקציה עם ציקלוספורין אצל אנשים שהושתלה אצלם כליה (1). הריכוז של ציקלוספורין עלה אצלם ב-75% לאחר הוספת ברברין, אבל ריכוז זה לא הגביר את הטוקסיות של ציקלוספורין (1).

הכנות ומינון: מירתח מקליפת הגזע 0.5-1.0 ג' שלוש פעמים ביוםטינקטורה 1:10 ב-60% אלכוהול, 2-4מ"ל שלוש פעמים ביום (2)מיצוי נוזלי 1:1 ב-60% אלכוהול, 0.3-1.0 שלוש פעמים ביום (2).

מקורות

1. Cortex berberidis, in WHO Monographs on Selected Medicinal Plants, Vol. 4, 2009, World Health Organization, Geneva, p. 30-47.

2. British herbal pharmacopoeia, Vol. 1. Exeter, British Herbal Medicine Association, 1996.

3. Slavik J. Slavikova L. Quaternary isoqinoline alkaloids and some diterpenoid alkaloids in plants of the Czech Republic, Collection Czechoslovakian Chemical Communication, 1995, 60: 1034-1041.

4. Cernakova M. Kostalova D. Antimicrobial activity of berberine- a constituent of Mahonia aquifolium. Folia Microbiologia (Praha), 2002, 47: 375-378.

5. Sharda DC. Berberine in the treatment of diarrhea in infancy and childhood. Journal of the Indian Medical Association, 1970, 54; 22-24.

6. Mohan M. et al. Berberine in trachoma. Indian Journal of Ophthalmology, 1982, 30: 69-75.

7. Ds Gupta BM. The treatment of oriental sore with berberine acid sulfate, Indian Medical Gazette, 1930, 65:683-685.

8. Kupeli E. et al. A comparative study on the anti-inflammatory, antinociceptive and antipyretic effects of isoquinoline alkaloids from the roots of Turkish Berberis species. Life Science. 2002, 72: 645-657.

9. Hahn EF. Ciak J. Berberine, Antibiotics, 1975, 3: 577-588.

10. Ivanovska N. Philipov S. Study on the anti-inflammatory action of Berberis vulgaris root extract, alkaloid fractions and pure alkaloids. International Journal of Immunopharmacology, 1996, 18: 553-561.

11. Huang CG. et al. Effect of berberine on arachidonic acid metabolism in rabbit platelets and endothelial cells. Thrombosis Research, 2002, 106: 223-227.

12. Mahady GB. et al. In vitro susceptibility of Helicobacter pylori to isoquinoline alkaloids from Sanguinaria Canadensis and Hydrastis Canadensis. Phytotherapy Research, 2003, 17: 217-221.

13. Chi HJ. Woo YS. Lee YJ. Effect of berberine and some antibiotics on the growth of microorganisms. Korean Journal of Pharmacognosy, 1991, 22: 45-50.

14. Khin-Maung U. et al. Clinical trial of berberine in acute watery diarrhea. British Medical Journal, 1986, 291: 1601-1605.

15. Rabbani GH. et al. Randomized controlled trial of berberine sulfate therapy for diarrhea due to enterotoxigenic Escherichia coli and Vibrio cholerae. Journal of Infectious Diseases, 1987, 155: 979-984.

16. Tsai PL. Tsai TH. Simultaneous determination of berberine in rat blood, liver and bile using microdialysis coupled to high performance liquid chromatography. sJournal of Chromatography A. 2002, 96: 125-130.

17. Lampe KF. Berberine in: De Smet PA. et al. eds. Adverse effects of herbal drugs, Vol 1, Berlin, Springer- Verlag, 1992, 97-104.Inbaraj JJ. et al. Photochemistry and photocytotoxicity of alkaloids from Golden seal (Hydrastis Canadensis) Berberine, Chemical Research Toxicology, 2001, 14: 1529-1534.

חזרה לחנות

ג'ינסנג סיבירי – Eleutherococcus senticosus

ג'ינסנג סיבירי מגביר כושר גופני ונפשי, מפחית סטרס, מסייע להחלמה ממחלות וטיפולים קשים, מסייע במקרים של עייפות ותשישות. התוויות: לאי ספיקה

שם עברי: ג'ינסנג סיבירי

שם נרדף: Acanthopanax senticosus
משפחה: קיסוסיים, Araliaceae
חלקי צמח בשימוש: שורש
תיאור הצמח: מוצאו של הצמח מצפון ומזרח רוסיה, צפון סין, קוריאה ויפן. מגדלים אותו בסיביר ובחלקים מסין (1). ג'ינסנג סיבירי הוא שיח קוצני בגובה 4-6 מ', עם גבעולים אחדים ללא ענפים. הגבעולים הצעירים מכוסים בקוצים דוקרניים גמישים צפופים (2). העלים בצורת כף יד עם חמישה עלעלים. הפרחים קטנים ויושבים על עוקץ בקצה הגבעול. הפירות הם ענבות בצבע שחור. השורשים ישרים, בד"כ אינם מסועפים, בקוטר עד 0.5 ס"מ וצבעם חום כהה. קנה שורש בצבע חום בהיר, עוביו כ-4 ס"מ (2).
מרכיבים: קבוצה של נגזרות של פניל-פרופן, העיקרית היא של lignans, כולל אליטרוזיד B4, אליטרוזיד E1, אליטרוזיד D ו-E,קומרינים והגלוקוזיד שלהם אליטרוזיד B1קבוצה של פוליסכרידים, glycans הנקראים eletherans A-G, סטרולים, בטא-סיטוסטרול ו-daucosterol (2).
רפואה מסורתית: שם הצמח בסינית ci wu jia. ברפואה הסינית המסורתית הצמח נחשב כמחזק של
הטחול והכליות, וכמרגיע של הרוח (shen). השימוש בצמח הוא כחלק מפורמולות (3).

הצמח הוכנס לשימוש ברוסיה בתחילת שנות הששים של המאה העשרים, אחרי כ-20 שנות מחקר על צמחים אדפטוגנים הגדלים מהר יותר מהג'ינסנג וזולים ממנו (1). בשנות השבעים של המאה העשרים הוכנס הצמח לשימוש בארה"ב (4). למעלה מ-1000 מחקרים נערכו על אליטרוקוקוס (1). הוא נחשב לאחד הצמחים המגדירים את המונח צמח אדפטוגן (1), מונח שאינו מקובל ברפואה הקונבנציונלית. Brekhman מתאר צמח
אדפטוגן לפי שלוש איכויות עיקריות: בלתי ספציפי, חסר רעילות, מאזן ומסייע לשיווי המשקל הדינמי (1).
פעילות: אימונוסטימולנט, אנטי ויראלי, מגביר רגישות לאינסולין, מגן בפני קרינה, מגביר כושר לימוד, מסייע לשיפור הזיכרון, מגביר חדות של הראייה והשמיעה, מגביר את כושר העבודה (4,5,6).

מגביר כושר גופני ונפשי, מפחית סטרס, מסייע להחלמה ממחלות וטיפולים קשים, מסייע במקרים של עייפות ותשישות (2).
התוויות: לאי ספיקה של הורמונים של האדרנל, למקרים של עייפות או תשישות, לשיפור הכושר הקוגנטיבי, להגביר עירנות, לחיזוק מערכת החיסון, במיוחד במקרים של מחלות ויראליות, לשיקום אחרי מחלות קשות או ממושכות (1,2).

התוויות נגד: הריון והנקה, וכן במקרים של יתר לחץ דם (2)
אינטראקציות עם תרופות: המנוגרפים של ESCOP ושל הפרמקופיאה הבריטית לא מצאו אינטראקציה של הצמח עם תרופות (2,7,8,9).

בשנים 1950-1970 נעשו ברוסיה מחקרים על הג'ינסנג סיבירי. בכמה מחקרים עבדו עם חולים בסרטן שקבלו טיפול בכימותירפיה והקרנות. במחקרים נטען שהצמח מפחית את הנזק שנגרם לגוף מהטיפולים בכימותירפיה והקרנות (1). לא נעשו מחקרים במערב המאשרים או שוללים מימצאים אלה.
שימוש בתקופת ההריון וההנקה: לא נמצאו השפעות טרטוגניות אצל חולדות וכבשים (2).

מומלץ לא להשתמש בג'ינסנג סיבירי בהריון ובהנקה
תופעות לוואי: היו מקרים בודדים של הפרעות בשינה, שינויים בקצב הלב, כולל טכיקרדיה, עליה בלחץ דם, פלפיטציות (2).
הכנות ומינון: שורש טחון בקפסולות, כדורים, חליטה, סירופ (2)

טינקטורה 1:5 ב-33-40% של אלכוהול (1)

המינון 2-3 ג' ליום

מקורות

1.     Eleuthero in: Mitchell Bebel Stargrove in: Interactions guide 20102.     Radix Eleutherococcus in: WHO Monographs on Selected Medicinal Plants, Vol.
2. Geneva, World Health Organization, 2002, 97-105.
3.     Bensky D. Clavey S. Stoger E. Gamble A. ci wu jia, Chinese Herbal Medicine 3^rded. Seattle, Eastland Press, 2004, 735-736.
4.     Baranov AL. Medical uses of ginseng and related plants in the Soviet Union: recent trends in the Soviet literature. J. Ethnopharmacol. 1982, 6: 339-353.
5.     McKenna D. Jones K. Hughes K. Humphrey S. Eleuthero, Botanical Medicines, 2^nd. Ed. Binghamton, NY. Haworth Press, 2002, 255-270.
6.     Davydov M. Krikorian AD. Eleutherococcus senticosus Maxim (Araliaceae) as an adaptogen: a closer look. J. Ethnopharmacol. 2000, 72: 345-393.
7.     ESCOP Eleutherococci Radix, ESCOP Monographs: The Scientific Foundation for Herbal Medical Products. 2^nd ed. UK. European Scientific Cooperative on Phytotherapy, 2003: 142-149.
8.     Bluementhal M. Busse W. Goldberg A. et al. The Complete German Commission E Monographs, Austin TX, American Botanical Council Integrative Medicine Communications, 1998.
9.     BHMA, Eleutherococcus in Bradley P. ed. British Herbal Compedium Bournemouth UK, British Herbal Medical Association , 1992:89-91.

להזמנת ג'ינסנג סיבירי

מלון מר – Momordica charantia

למלון מר יש פעילות היפוגליקמית, מוריד רמת כולסטרול בדם, אנטי ויראלי, מוריד רמת שומנים בדם, נוגד טפילים, יעיל לטיפול בסכרת ועצירות

משפחה: דלועיים, Cucurbitaceae
שמות נוספים: Karla, Karela, Momordica chinensis
שם אנגלי: Bitter melon
שם עברי: מלון מר
חלקי צמח בשימוש: פירות
תיאור הצמח: מלון מר (מומורדיקה) גדל בכל הארצות הטרופיות, ומרבים לגדל אותו בארצות אלה (1). הצמח הוא מטפס חד-שנתי, המגיע לאורך של 5מ'. העלים מסורגים, עם טרף רחב בצורת כף יד. הפרחים בצבע צהוב עד כתום, ממין אחד, זכרי או נקבי. הפירות בשרניים, מאורכים. אורכם מגיע בדרך כלל ל-11 ס"מ, פירות שגדלים כצמחי תרבות גדולים בהרבה, ואורכם מגיע ל-45 ס"מ, והקוטר שלהם 2-8ס"מ (1). הפירות הצעירים ירוקים והם נעשים כתומים. טעמם מר. הזרעים אדומים עד חומים מסודרים בשורות בתוך הפרי (2).הפירות מכילים לפחות 28% מרכיבים הנמסים במים (3).
מרכיבים: טריטרפנים, goyasaponins a-h, goyasapobins I-III Cucurbitacins והגליקוזידים שלהם, כגון, momordicosides E1, F1, F2,F-K, חומצה גאלית, חומצה כלורוגנית, חומצה genisticCatechin, epicatechin, חלבונים, כולל, alpha & beta – momorcharins סטרולים, כולל, daucosterol (1, 4, 5).
פעילות: היפוגליקמי, מוריד רמת כולסטרול בדם, אנטי ויראלי, מוריד רמת שומנים בדם, נוגד טפילים (1).
התוויות: לטיפול בסכרת, לגרום להקאה, למקרים של עצירות, להגביר רגישות לגלוקוז (6, 7, 8).
שימוש ברפואה המסורתית: נוהגים להשתמש בפירות לטיפול באנמיה, דלקת מפרקים, הצטננות, חום, גאוט, אי פוריות, אבנים בכליות, כיב פפטי, כאבי בטן, לסלק תולעים (9, 10).
פרמקולוגיה השפעה על חולדות עם סכרת מושרה השתמשו במיצוי יבש שהוכן מ-1 ק"ג פירות בתוך 1500 מ"ל אלכוהול 95% , כדי לבדוק חולדות נורמליות וחולדות שהשרו בהן סכרת. נתנו להם בלקיחה פומית 500 מ"ג ל-ק"ג מהמיצוי היבש. רמת הסוכר בחולדות הנורמליות ירדה לאחר שעה ב-10-15%. בחולדות עם סכרת ירדה רמת הסוכר ב-26%, והוגברה הסבילות לגלוקוז (11).

במחקר נוסף בדקו השפעה של מיצויים מימיים שונים של הפרי על חולדות עם סכרת מושרה (12). המיצוי המימי של הפרי הטרי הבלתי בשל היה היעיל ביותר. ריכוז של 20 מ"ג ל-ק"ג הוריד רמת גלוקוז בדם ב-48% (12). בדקו את ההשפעה של המיצוי הנ"ל על רעילות בכליות ובכבד, וכן השפעה על אנזימי הכבד. לא מצאו סימנים לרעילות (12).
השפעה על עמידות לאינסולין בדקו השפעה של ריכוזים שונים של מיצוי מימי ומיצוי אלכוהולי של הפירות. להכנת המיצוי השתמשו ב-1 ק"ג פרי בתוך 500 מ"ל של מים או אלכוהול (13). נתנו מהמיצויים לחולדות שהאכילו אותן במשך 15 יום מזון עשיר בפרוקטוז. תזונה זו גרמה לעליה משמעותית בריכוז הגלוקוז והאינסולין אצל החולדות בהשוואה לקבוצת הביקורת. מיצוי מימי של הפירות שניתן לחולדות במשך 15 יום הוריד את רמת הגלוקוז ורמת האינסולין (13).

מיצוי מהפירות שניתן לחולדות במשך 10 שבועות, גרם להורדה ברמת הכולסטרול, הטריליצרידים והפוספוליפידים (14).
פעילות אנטי ויראלית MAP- Momordica anti HIV protein שבודד מהצמח מעכב זיהום עם HIV טיפוס 1. הוא מעכב גם רפליקציה של הוירוס בתאים שהזדהמו (15).
מחקרים קליניים כמה תאורי מקרה ומחקרים קליניים הסיקו שלמיץ מהפרי, לפרי ולאבקה מפרי יבש יש פעילות היפוגליקמית מתונה (1). ברוב המחקרים המדגם היה קטן והם לא נעשו עם סמיות כפולה. רובם בדקו מיצוי מהפרי השלם על סכרת מטיפוס 2 (1).באחד המחקרים נבדקו 22 אנשים. מתוכם היו 12 מתנדבים בריאים ו-10 סכרתיים (8). הם קבלו אבקה של הפרי היבש במינון של 2 ג' ליום במשך 11 יום. ריכוז הגלוקוז והכולסטרול ירדו בסוף תקופת הניסוי ב-10.02% (8).
תופעות לוואי: דווח על היפוגליקמיה ואיבוד הכרה אצל ילדים, על עליה ב- glutamyl transferaseו- alkaline phosphatase וכאבי ראש (16).
התוויות נגד: הזרעים אינם מומלצים בתקופת ההריון.

המיצוי אינו מומלץ לילדים ולאשה שמיניקה (16).
אזהרה: במקרים של מחלות כבד מומלץ להתייעץ עם רופא לגבי שימוש במיצוי מהפרי (1).
הכנות ומינון: מיץ מהפרי, טינקטורה, מיצוי מימי, מיצוי יבש כדורים

המינון למבוגרים 10-15 מ"ל ליום של מיץ טרי

2-15 ג' של מיצוי יבש מהפרי השלם (1, 7).

מומורדיקה כמזון

הפרי של המומורדיקה הוא מאכל נפוץ ואהוב במזרח אסיה. פרי הבוסר נאכל אחרי בישול עם ירקות אחרים או לבד. אוכלים אותו ממולא או מטוגן. מוסיפים כמויות קטנות של פרי הבוסר למרק או למנות אחרות כדי לתת להם טעם מר.

לעתים קרובות משרים את הפירות במי מלח או שמרתיחים אותם ושופכים את המים כדי להפחית את המרירות שלהם. דרך נוספת לשימוש בפירות היא לכבוש אותם במים עם מלח.

משתמשים בפירות, בפרחים ובנצרים הצעירים לתיבול מאכלים.

נצרים צעירים ועלים נאכלים מבושלים. עלים ומיצוי מהפירות משמשים כחליטות לשתייה (1).

פרמקולוגיה

נערכו מחקרים על חיות מעבדה ומחקרים קליניים עם אנשים חולים ובריאים. המחקרים הוכיחו את מה שהיה ידוע ברפואה המסורתית.

הוכיחו שפרי המומורדיקה מוריד רמת סוכר בדם, הוא בעל פעילות נוגדת דלקת, עוזר להוריד רמה גבוהה של שומנים בדם (1).

הצמח פעיל כנוגד סכרת על פי כמה מנגנונים: מניעה של ספיגת גלוקוז לדם, זרוז של ספיגת גלוקוז על ידי רקמות פריפריות, עידוד של חדירת אינסולין לתוך התאים. הפרי של המומורדיקה מגביר הפרשת אינסולין מתאי בטא בפנקריאס, ומגביר את רגישות תאי הגוף לאינסולין (4).

מחקר קליני הראה שהפרי גורם לשיפור במקרים של המחלה המטבולית (5). בנוסף הפרי פועל בסינרגיזם עם התרופה נגד סכרת מטפורמין, ומסייע להורדת רמת גלוקוז אצל מטופלים הסובלים מהמחלה המטבולית (5).

מומורדיקה מוריד רמה של טריגליצרידים, כולסטרול, LDL ,ומעלה רמה של HDL בדם אצל עכברים (6). מחקר שנערך על השפעת הפרקציה של הספונינים של המומורדיקה על חולדות, הראה ירידה ברמת הסוכר והשומנים בדם וירידה בפעילות של האנזים ליפאז בלבלב (7). כתוצאה מהירידה בפעילות הליפאז יורדת הספיגה של השומנים, ולירידה ברמה של טריגליצרידים בדם (7).

מומורדיקה מגן על הכבד ומזרז את הפעילות שלו, כנראה הודות לפעילות האנטי אוקסידנטית של הצמח ונטרול הרדיקלים החופשיים (1).

הצמח מונע steatosis שהיא הצטברות של שומן בתאי הכבד ובכך מגן על הכבד ומאפשר לו פעילות טובה (1).

ערך תזונתי של פרי המומורדיקה

הערכים ניתנים לכוס אחת של הפרי, בערך 93 ג'.

83 קלוריות

1 ג' חלבון

3.4 ג' פחמימות

0.2 ג' שומן

ויטמין C כ-78 מ"ג

סיבים 2.6 ג'

ויטמין A כ-438 IU

ויטמין K כ- mcg 4.8

אשלגן 275 מ"ג

מגנזיום 16 מ"ג

זרחן 29 מ"ג

סידן 18 מ"ג

ויטמין E כ- 0.14 מ"ג

מקורות

1.     Fructus Momordicae in: WHO Monographs on selected medicinal plants Vol. 4, 2009, World Health Organization.
2.     Medicinal plants in Thailand. Vol 1 Bangkok, Department of Pharmaceutical Botany, Faculty of Pharmacy, Mahidol University, 1996.
3.     The Ayurvedic Pharmacopeia India Part 1 Vol. 11, 1es ed. New Delhi, Ministry of Health & Family Welfare, Department of Indian System of Medicine and Homeopathy, 1999.
4.     Tse PMF at al. New ribosome-inactivating proteins from seeds and fruits of the bitter gourd Momordica charantia. International Journal of Biochemistry and Cell Biology, 1999, 31: 895-901.
5.     Murakami T. et al. Medicinal food stuffs XXI. Structures of new cucurbitane-type triterpene glycosides –a-b-c-d-e-f-g and h, and new oleane-type triterpene saponins, goyasaponins I, II and III, from the fresh fruit of Japanese Momordica charantia L. Chemistry and Pharmaceutical Bulletin, 2001, 49: 54-63.
6.     Baldwa VS. et al. Clinical trial in patients with diabetes mellitus of an insulin-like copound obtained from a plant source. Uppsala Journal of Medical Science, 1977, 82: 39.
7.     Grover JK. Gupta SR. Hypoglycemic effect of seeds of Momordica charantia. European Journal of Pharmacology, 1990, 183: 1026-1027.
8.     Upadhyaya GL. Ajai K. Pant MC. Effect of karela as hypoglycemic and hypocholesterolemic agent. Journal of the Diabetic Association of India, 1985, 25: 12-15.
9.     Farnsworth NR, ed. NAPRALERT database, Chicago, University of Illinois at Chicago IL. 30 June 2005.
10.                  Medicinal plants in the South Pacific, Manila, World Health Organization Regional Office for the Western Pacific, 1998 (WHO Reginal Publications, Western Pacific Series, No 19).
11.                  Sakar S. Pranava M. Marita R. Demonstration of the hypoglycemic action of Momordica charantia in a validated animal model of diabetes. Pharmacological Research, 1996, 33: 1-4.
12.                  Virdi J. et al. Antihyperglycemic effects of three extracts from Momordica charantia. Journal of Ethnopharmacology, 2003, 88; 107-111.
13.                  Vikrant V. et al. Treatment with extracts of Momordica charantia and Eugenia jambolana prevents hyperglycemia and hyperinsulinemia in fructose fed rats. Journal of Ethnopharmacology 2001, 76; 139-143.
14.                  Ahmed I. et al. Hypotriglyceridemic and hypocholesterolemic effects of anti-diabetic Momordica charantia (karela) fruit extract in streptozotocin-induced diabetic rats. Diabetic Research in Clinical Practice, 2001, 51: 155-161.
15.                  Lee-Huang S. et al. Inhibition of the integrase of human immunodeficiency virus, HIV type 1 by anti HIV plant proteins MAP30 and GAP31. Proceedings of the National Academy of Science, USA, 1995, 92: 8818-8822.Basch E. Gabardi S. Ulbricht C. Bitter melon (Momordica charantia): A review of efficacy and safety. American Journal of Health System Pharmacy, 2003, 60: 356-359.

להזמנת מלון מר פרי

חזרה לחנות