בקופה פשוטה – Bacopa monniera

בקופה פשוטה מועילה למקרים של חולשה עצבית, להגברת זיכרון חלש, להגברת כושר הלימוד והריכוז, לחיזוק הלב, להרגעה במקרים של חרדה ועצבנות,

שם נרדף: Herpestis monniera

שם בסנסקריט: Brahmi

משפחה: לועניתיים, Scrophulariaceae

חלקי צמח בשימוש: הצמח השלם.

תיאור בוטני: צמח מטפס, בשרני. הפרחים לבנים או כחולים. גדל באזורי ביצות בהודו, עד לגובה של 1320מ'. ניתן להרבות אותו מזרעים או מייחורים.

רפואה מסורתית: זהו הצמח השני, בנוסף לגוטו קולה, הנקרא בסנסקריט Brahmi. שם שמצביע על הערצה רבה לצמח.

Bacopa הוא צמח מר, צונן ואסטרינג'נט. נוהגים להשתמש בו לטיפול בצרידות, אסתמה, אפילפסיה, לחיזוק מערכת העצבים והלב. מיץ מהעלים ניתן לילדים במקרים של שלשול ולהקלה על שיעול. מחית שמכינים מהעלים משמשת לטיפול ברוימטיזם.

ברפואת האיורודה משתמשים בצמח לטיפול באנמיה וסכרת, וכן לניקוי הדם, לשיפור הזכרון, לשיפור פעילות המוח, לחיזוק הלב, לטיפול בדרמטיטיס וקטרקט. הצמח מומלץ במקרים של חרדה ודאגנות יתר.

מרכיבים: אלקלואידים, brahmine, herpestatine, ספונינים טריטרפניים, bacoside B, bacoside A,
monnierin, hersaponin, Bacopa monnierie

מרכיבים נוספים: D-mannitol, betulic acid

beta-sitosterol, stigmasterol, heptacosine, triacontane, luteolin glucoside

חומצות אמיניות, גלוטמית, אספרטית, סרין, אלנין.

פעילות: bacoside A &Bהם ספונינים המוליטיים.

hersaponin הוא ספסמוליטי, מרגיע ומחזק את הלב. לספונינים יש פעילות נוגדת דלקת.

מיצוי אלכוהולי (50%) של הצמח הראה פעילות אנטי סרטנית בעכברים.

הצמח הוא אדפטוגן, מגביר עמידות למצבי לחץ פיזיים ונפשיים, מחזק ומשקם של מערכת העצבים, מגביר את הפעילות הקוגניטיבית של המוח, מסייע לשיפור הזכרון וכושר הריכוז.

התוויות: למקרים של חולשה עצבית, להגברת זיכרון חלש, להגברת כושר הלימוד והריכוז, לחיזוק הלב במקרים של אי ספיקת לב קלה, להרגעה במקרים של חרדה ועצבנות, לטיפול באפילפסיה, כאדפטוגן נעזרים בצמח במצבי לחץ נפשי ופיזי, כסיוע להחלמה ממחלות ולשיפור ההרגשה הכללית הטובה.

התוויות נגד: בלתי ידועות.

תופעות לואי: בלתי ידועות.

רעילות: חסר רעילות. במתן אורלי לא הייתה תמותה אצל חולדות ועכברים עד מינון של 2150 מ"ג ל-ק"ג.

מיצוי הספונינים לא גרם לתופעות לואי שליליות במערכת העיכול או במערכת האנדוקרינית.

הכנות ומינון: אבקה, 5-10 ג' ליום.

חליטה, 8-16 ג' ליום.

טינקטורה 1:5 ב-50% אלכוהול, 5-15 מ"ל ליום.

ספרות:

Elangovan V. et al. In vitro studies on anti cancer studies of Bacopa monnieri. Fitoterpaia, 66: 211-215, 1995.

Garai S. et al. Damarane- type triterpenoid saponins from Bacopa monnieri. Phytochemistry, 42: 815-820, 1996.

Gupta SS. A few observations on the psychotropic and anticonvulsant effects of some ayurvedic remedies. Indian J. Physiol. Pharmacol. 6: 25-27, 1962,

Mahato SB. et al. Bacosaponins E and F, two jujubogenin bisdesmosides from Bacopa monniera. Phytochemistry, 53: 6-7, 2000.

Samiulla DS. et al. Mast cell stabillising activity of Bacopa monnieri. Fitoterapia, 72:284-285, 2001.

Singh HK. and Dhawan BN. Neuropsychopharmacological effects of the Ayurvedic nootropic Bacopa monnieri Linn. (Brahmi). India Pharmacoly 29: 5359-5365, 1996.

Vaidya ADB. The status and scope of Indian medicinal plants acting on central nervous system. Indian Journal of Pharmacology, 29: S340-S344, 1997.

Vohra SB. Analgesic activity of bacosine a new triterpene isolated from B. monnieri. Fitoterapia, 68: 361-365, 1997.

Martis G. et al. Neuropharmacological activity of Bacopa monniera. Fitoterapia, 63: 399-404, 1992.

להזמנת בקופה פשוטה

להזמנת בקופה אורגנית

אסטרגלוס- קדד סיני – Astragalus membranaceus

אסטרגלוס - לטיפול בבצקות שמקורן בחולשה בטחול. למקרים של פצעים וכיבים שאינם נרפאים, לפרונקלים, לאחר איבוד רב של דם. השורש הטרי משמש לריפוי

משפחה: פרפרניים- Papillonaceae
חלקי צמח בשימוש: שורש
תכונות: מתוק, מחמם עדין
מרידיאן היעד: טחול, ריאות
תיאור הצמח: צמח רב שנתי בגובה 50-80 ס"צ. גדל בעיקר בצפון סין ובטיבט.
מרבים לגדל אותו. קוצרים את הצמח כשהוא בן 4-7 שנים. קוצרים אותו באביב לפני שהופיעו העלים, או בסתיו אחרי שהם נופלים.
מרכיבים: ספונינים, למעלה מ-40 גליקוזידים טריטרפניים
פוליסכרידים, פלבונואידים
למעלה מ-20 חומצות אמינו ביניהן: אספרגין, חומצה גלוטמית, חומצה אספרטית, פרולין, ארגינין, אלאנין, חומצה בטא-אמינו בוטירית
מינרלים: מגנזיום, ברזל. אבץ, נחושת, מנגן, מוליבדן, כרום
שורש אסטרגלוס טרי ידוע כמנקז מוגלה, מסייע לבניית רקמות ומחזק את השרירים.
פעילות: מחזק את הטחול, מגביר את הצ'י מעלה כלפי מעלה את ה- yang qi של הטחול והקיבה, מפחית הזעה, דיורטי, מפחית בצקות, ממריץ ניקוז של מוגלה,
מגביר ריפוי של פצעים, מחזק צ'י ודם, מפחית נפיחות
מחזק של מערכת החיסון
משפר את כושר הלימוד והזיכרון
התוויות: חוסר אנרגיה עם חולשה ועייפות
חוסר אנרגיה של הטחול עם עייפות ושלשול
למקרים של צניחת רחם, קיבה או פי הטבעת
לדימומים מהרחם- בצרוף עם אנג'ליקה
לתופעות של חולשה המתבטאות בהזעת יתר וקור
לחיזוק הריאות
למקרים של הצטננויות חוזרות וקוצר נשימה
לטיפול בבצקות שמקורן בחולשה בטחול
למקרים של פצעים וכיבים שאינם נרפאים, לפרונקלים
לאחר איבוד רב של דם. השורש הטרי משמש לריפוי פצעים קשים שאינם נרפאים וכיבים.
התוויות נגד: חוסר של YIN עם חום
מינון: 3-15ג' ליום כמרתח. ניתן להשתמש בצמח בשימוש חיצוני לאחר קליה עם דבש. מכינים כעין משחה ומורחים על כיבים ופצעים שאינם נרפאים.

מקור התמונה

להזמנת אסטרגלוס

חזרה לחנות

Angelica archangelica – אנג'ליקה אירופאית

אנג'ליקה אירופאית לטיפול בחוסר תיאבון, אי-נוחות במערכת העיכול כמו – עוויתות קלות של המעי והקיבה, תחושת מלאות, נפיחות, גזים,

סקירה כללית: אנג'ליקה אירופאית היא צמח דו- או רב-שנתי, שמוצאו מצפון ומזרח אירופה ¹ ומחלקים של אסיה. ^2,3

בית הגידול הטבעי שלה כולל את איסלנד, סקוטלנד, הולנד ולפלנד. ^1,4 בגרמניה מגדלים אותה בחבל בווריה ובחבל טרינגן. ⁵ החומר המסחרי המשמש למטרות מרפא מיובא מצפון אירופה, כולל אנגליה.⁶הוא מופק מצמחים הגדלים בהולנד, פולין וגרמניה ובהיקף קטן יותר בבלגיה, איטליה והרפובליקה הצ'כית. ³

במשך דורות של רפואה אירופאית מסורתית השתמשו באנג'ליקה בתור צמח מכייח במחלות כמו ברונכיט, הצטננות ושיעול וגם כמסייע בהפרעות בדרכי העיכול.^1,7 במאה ה-15 השימוש באנג'ליקה היה מאוד נרחב. בספר צמחי מרפא אנגלי שפורסם על-ידי ג'ון פרקינסון בשנת 1629 (Paradisus Terrestris), אנג'ליקה מוזכר כאחד הצמחים החשובים ביותר בין צמחי המרפא באותה תקופה. ^4,8

בגרמניה, שורש אנג'ליקה נמצא באופן רשמי בפרמקופיאה הגרמנית. ⁹ הוא רשום בקודקס התרופות הגרמנית ¹⁰ ומאושר על-ידי .Commission E¹¹החליטה נמצאת באופן רשמי ברשימה הסטנדרטית של צמחי המרפא המאושרים לשימוש בגרמניה . ¹² מבחינה רפואית, השימוש באנג'ליקה הוא בעיקר כמרענן ומחזק ארומטי ומר עבור מערכת העיכול, משמש כמגביר תיאבון ולטיפול בהפרעות בעיכול (דיספפסיה). מרבים להשתמש בו כמרכיב במשקאות מרים וליקרים, כגון, Benedictine, Boonekamp, Charreuse^3,13וכן גם כמרכיב במספר רב של תרופות לטיפול בקיבה ובמעיים, בכיס המרה ולהמרצת הפרשות מיצי מרה.³ ברפואת הילדים בגרמניה, שורש האנג'ליקה משמש לטיפול בבעיות מעיים וקיבה.

לדוגמא תערובת צמחים לחליטה שמאושרת על-ידי Commission Eהגרמני עבור בעיות במערכת העיכול מורכבת מ-20% שורש אנג'ליקה, 40% שורש גנציאנה ו-40% זרעים קימל. ¹⁴

בארצות הברית שורש האנג'ליקה התווסף באופן רשמי לפרמקופיאה האמריקאית ולרשימת הפורמולות הארצית (National Formulary). ¹

הדירוג של אנג'ליקה אירופאית בפרמקופיאה הגרמנית כולל את קנה השורש היבש והשורשים של Angelica archangelica L. שיובשו בזהירות בטמפרטורות נמוכות מ-40°C.

השורש צריך להכיל לפחות 0.25% שמן נדיף בהשוואה לתרופה היבשה. יכול להכיל לא יותר מ-5% גבעולים וחלקי עלים ולא יותר מ-5% מרכיבים שצבעם דהה.

הזיהוי הבוטני חייב להיות מאושר על-ידי כרומטוגרפיה (TLC), בחינות מקרוסקופיות ומיקרוסקופיות כמו גם בדיקות אורגנולפטיות.

בנוסף נדרשת גם בדיקת לזיוף עם שורש של לביסטיקום (Levisticum officinale).⁹

הפרמקופיאה האוסטרית דורשת לא פחות מ-0.3% שמן נדיף. ^3,15

הפרמקופיאה הבריטית דורשת שהקציר יעשה בסתיו ושיכיל לא פחות מ-30% מרכיבים מסיסים במים.¹⁶ גם קודקס התרופות הגרמני דורשת לא פחות מ-30% מרכיבים המתמצים. ^3,10

תיאור: שורש אנג'ליקה כולל את השורש היבש וקנה השורש של Angelica archangelica L.(משפחת סוככיים), וההכנות שלהם במינון יעיל. השורש וקנה השורש מכילים שמן נדיף, קומארינים ונגזרות שלהם.

כימיה ופרמקולוגיה: שורש אנג'ליקה כולל 0.35-1.9% שמן נדיף – מתוכו 80-90% מונוטרפנים, כגון, (β-phellandrene (13-28

α-phellandrene (2-14%), α-pinene (14-31%), ; ססקויטרפנים.³

0.3% חומצה אנג'לית (angelic acid)^2,13

6% שרפים (רזינים)

סטרולים (לדוגמא סיטוסטרול)

חומצות פנוליות – כלורוגנית, קפאית ²

חומצות שומן (לדוגמא – פלמיטית, אולאית, לינולאית)

קומארינים (בסביבות 0.2% osthol) ופוראנוקומרינים (לדוגמא – אנג'ליצין וברגפטן)

סוכרים וטאנינים ^1,3,17

הערה: בתנאי אחסון נאותים, שורש אנג'ליקה מאבד עדין מתכולת השמן הנדיף בסביבות 0.05-0.1% לשנה. לכן, אורך חיי המדף של המוצר צריך להיות מחושב על-פי נתון זה, תוך חישוב ההפרש בין כמות השמן הנדיף במוצר ביום האריזה לעומת הכמות המינימאלית הנדרשת על-פי קודקס התרופות או הפרמקופיאה. אורך חיי מדף של שורש אנג'ליקה אירופאית יבש חתוך פרוס הוא לא יותר מ-18 חודשים. ¹² אורך חיי המדף של אבקת השורש היבש הוא רק 24 שעות. ^18,19

Commission E דיווח על פעילות אנטיספסמודית וממריצה הפרשת מיצי מרה, כמו גם המרצת הפרשת מיצי עיכול.

הפרמקופיאה הבריטית מדווחת על פעילות ספסמוליטית. ¹⁶

מרק (Merck Index) כולל בפעילות של אנג'ליקה – נוגד גזים (קרמינטיבי), מייזע ומשתן. ²

בנוסף דווח שעבודה עם השמן שהופק מהשורש על בעלי-חיים הראתה פעילות אנטי-בקטריאלית נגד mycobacterium avium ופעילות אנטי-פטרייתית נגד 14 סוגי פטריות. ²⁰

במבחנה (in-vitro), מיצוי של שורש האנג'ליקה ממינים שונים הראה תופעות דומות לפעילות של חומר-נוגד לסידן, דבר שיכול לעזור לטיפול במחלות לב וכלי-דם. ¹

חלקם של השימושים הקדומים של שורש האנג'ליקה הוכחו בניסיונות במבחנה של המרכיבים הפעילים קומארינים ופורנוקומארינים. אחד מהם, אנג'ליצין, מרפה שרירים חלקים לרבות אלה של מערכות העיכול והנשימה. אנג'ליקה גם מרפה שרירים חלקים של קנה הנשימה ²¹ וכלי הדם. האחרון מדמה פעילות של מנגנון נוגד-סידן. ²²

אנג'ליקה אירופאית יכולה גם להגביר התכווצויות רחם, בדומה להשפעה של אנג'ליקה סינית Angelica sinensis (dong quai)על ארנבות מורדמות. ²³

שימוש: Commission E אישר את השימוש באנג'ליקה לטיפול בחוסר תיאבון, אי-נוחות במערכת העיכול כמו – עוויתות קלות של המעי והקיבה, תחושת מלאות ונפיחות, גזים.

האישור הגרמני הסטנדרטי מציין שימוש של תה משורש אנג'ליקה לטיפול בתחושת מלאות, נפיחות, גזים ועוויתות קלות, כמו גם בבעיות קיבה כמו – חוסר בייצור מיצי קיבה. ¹²

בהודו משתמשים באנג'ליקה לטיפול באנוקרסיה, גזים והפרעות עיכול. ²⁴

התוויות נגד: לא ידועות

תופעות לוואי: נוכחות של פוראנקומרינים בשורש אנג'ליקה גורמים להגברת הרגישות של העור לאור. חשיפה לאור אולטרא-סגול בסמיכות לשימוש באנג'ליקה יכולה להוביל לדלקות בעור.

במהלך השימוש בתרופה או במהלך הכנתה יש להמנע מ שהות ממושכת בשמש או לחשיפה לקרינה אולטרא-סגולית.

שימוש בתקופת הריון והנקה: לא מומלץ לשימוש בתקופת ההריון. ²⁵ אין התוויות נגד לתקופת ההנקה.

אינטראקציה עם תרופות אחרות: לא ידוע

צורת שימוש ומינון: אלא אם כן נאמר אחרת – 4.5 גרם ליום שורש יבש או תכשירים גאלניים אחרים.

מיצוי יבש של שורש וקנה שורש יבש: 1-2 גרם, 3 פעמים ביום.^6,24,26
מירתח 1.5 גרם שורש חתוך ב- 150-250 מל' מים קרים, להביא לרתיחה ולהשאיר לרתיחה על אש קטנה במשך 10 דקות בכלי מכוסה. ^3,19 או – להרתיח 2-4 גרם ב- 150 מל' במים רותחים למשך כ-10 דקות. לשתות חם, מספר פעמים ביום כחצי שעה לפני הארוחה. ^12,19
חליטה – להשרות 2-4 גרם ב-150 מל' מים רותחים למשך כ-10 דקות. לשתות חם, מספר פעמים ביום כחצי שעה לפני הארוחה. ^12,19

הערה: לפי הפרמקופיאה האוסטרית, מנה אחת ממוצעת של חליטת שורש אנג'ליקה היא 1.5 גרם לכוס.^19,27

מיצוי נוזלי 1: 1 (גרם/מל'): 1.5-3 מל' (Commission E), 0.5-2.0 מל' שלוש פעמים ביום^6,24,26
טינקטורה 1:5 (גרם/מל'): 1.5 מל' (Commission E), 0.5-2.0 מל' שלוש פעמים ביום ^6,26
שמן נדיף (Oleum Angelicae)– 10-20 טיפות (Commission E)

מקורות / סימוכין

1. – Leung, A.Y. and S. Foster. 1996. Encyclopedia of Common Natural Ingredients Used in Food, Drugs, and Cosmetics, 2^nd ed. New York: John Wiley & Sons, Inc. 3234.

2. – Budavari, S. (ed.). 1996. The Merck Index: An Encyclopedia of Chemicals, Drugs, and Biologicals, 12^th ed. Whitehouse Station, N.J.: Merck & Co, Inc. 109.

3. – Wichtl, M. and N.G. Bisset (eds.). 1994. Herbal Drugs and Phytopharmaceuticals.Stuttgart: Medpharm Scientific Publishers. 7072.

4. – Grieve, M. 1979. A Modern Herbal. New York: Dover Publications, Inc.

5. – Lange, D. and U. Schippmann. 1997. Trade Survey of Medicinal Plants in GermanyA Contribution to International Plant Species Conservation. Bonn: Bundesamt f r Naturschutz. 32.

6. – British Herbal Pharmacopoeia (BHP).1983. Keighley, U.K.: British Herbal Medicine Association.

7. – Wren, R.C. 1988. Potter's New Cyclopaedia of Botanical Drugs and Preparations.Essex: The C.W. Daniel Company Ltd.

8. – Bown, D. 1995. Encyclopedia of Herbs and Their Uses. New York: DK Publishing, Inc. 238

9. – Deutsches Arzneibuch, 10^th ed., 2^nd suppl. (DAB 10). 1993. Stuttgart: Deutscher Apotheker Verlag.

10. – Deutscher Arzneimittel-Codex (DAC). 1986. Stuttgart: Deutscher Apotheker Verlag.

11. – Bundesanzeiger (BAnz). 1998. Monographien der Kommission E (Zulassungs- und Aufbereitungskommission am BGA f r den humanmed. Bereich, phytotherapeutische Therapierichtung und Stoffgruppe). Kln: Bundesgesundheitsamt (BGA).

12. – Braun, R. et al. 1997. Standardzulassungen f r FertigarzneimittelText and Kommentar. Stuttgart: Deutscher Apotheker Verlag.

13. Weiss, R.F. 1988. Herbal Medicine. Beaconsfield, England: BeaconsfieldPublishers. 4647.

14. – Schilcher, H. 1997. Phytotherapy in Paediatrics: Handbook for Physicians and Pharmacists. Stuttgart: Medpharm Scientific Publishers. 48.

15. – sterreichisches Arzneibuch, 1^st suppl. ( AB). 1983. Wien: Verlag der sterreichischen Staatsdruckerei.

16. – British Herbal Pharmacopoeia (BHP). 1996. Exeter, U.K.: British Herbal Medicine Association

17. – Bruneton, J. 1995. Pharmacognosy, Phytochemistry, Medicinal Plants. Paris: Lavoisier Publishing.

18. – Deutsches Arzneibuch der Deutsche Demokratische Republik(DAB-DDR). 1983.Berlin: Akademie Verlag.

19. – Meyer-Buchtela, E. 1999. Tee-RezepturenEin Handbuch f r Apotheker und rzte.Stuttgart: Deutscher Apotheker Verlag.

20. – Opdyke, D.L.J. 1975. Angelica root oil. Food Cosmet Toxicol 13(suppl.):713.

21. – Reiter, M. and W. Brandt. 1985. Relaxant effects on tracheal and ileal smooth muscles of the guinea pig. Arnzeimforsch 35(1A):408414.

22. – Hrml, P., H. Vuorela, K. Tornquist, R. Hiltunen. 1992. Choice of solvent in the extraction of Angelica archangelica roots with reference to calcium blocking activity. Planta Med 58(2):176183.

23. – Harada, M., M. Suzuki, Y. Ozaki. 1984. Effect of Japanese Angelica root and peony root on uterine contraction in the rabbit in situ. J Pharmacobiodyn 7(5):304311.

24. – Karnick, C.R. 1994. Pharmacopoeial Standards of Herbal Plants, Vol. 1. Delhi: Sri Satguru Publications. 1112.

25. – McGuffin, M., C. Hobbs, R. Upton, A. Goldberg. 1997. American Herbal Product Association's Botanical Safety Handbook. Boca Raton: CRC Press. 10.

26. – Newall, C.A., L.A. Anderson, J.D. Phillipson. 1996. Herbal Medicines: A Guide for Health-Care Professionals. London: The Pharmaceutical Press. 2829.

27. – Staatsdruckerei. sterreichisches Arzneibuch ( AB). 1991. Wien: Verlag der sterreichischen Staatsdruckerei.

מקורות נוספים

British Pharmaceutical Codex(BPC). 1934. London: The Pharmaceutical Press.

Salikhova, R.A., Sh.N. Dulatova, G.G. Poroshenko. 1993. Izuchenie antimutagennykh svoistv dudnika lekarstvennogo (Angelica archangelica L.) mikroiadernym testom [Study of the antimutagenic properties of Angelica archangelica by the micronucleus test]. Biull Eksp Biol Med 115(4):371372.

Salikhova, R.A. and G.G. Poroshenko. 1995. Antimutagennye svoistva dudnika lekarstvennogo [Antimutagenic properties of Angelica archangelica L]. Vestn Ross Akad Med Nauk (1):58-61.

Wichtl, M. (ed.). 1989. Teedrogen, 2^nd ed. Stuttgart: Wissenschaftliche Verlagsgesellschaft.

המידע עובד מתוך The Complete German Commission E MonographsTherapeutic Guide to Herbal Medicines. M. Blumenthal, W.R. Busse, A. Goldberg, J. Gruenwald, T. Hall, C.W. Riggins, R.S. Rister (eds.) S. Klein and R.S. Rister (trans.). 1998. Austin: American Botanical Council; Boston: Integrative Medicine Communications.

להזמנת אנג'ליקה אירופאית

אמיתה קייצית – Anemone pulsatilla

אמיתה קייצית - לטיפול עוויתיים, לדלקות וזיהומים של העור, לטיפול במחלות של מערכת העיכול והשתן, לטיפול בנוירלגיה, מיגרנות, ולחוסר שקט >

אמיתה קייצית

משפחה: נוריתיים Ranunculaceae

השם באנגלית: Pasque flower

חלקי צמח בשימוש: נוף הצמח

תאור בוטני: השם האנגלי קשור כנראה להופעת הפרח לקראת חג הפסחא. הצמח פורח מאפריל עד יוני. המין A. pratensis דומה מאד ל-pulsatilla, ובדרך כלל משתמשים בתערובת של שניהם.

מרכיבים: לקטונים, ranunculinמצוי בצמח הטרי וניתן לקבל אותו כמרכיב יציב. כאשר מרסקים את הצמח משתחרר האגליקון protoanemonin(1). ניתן להפיק בזיקוק protoanemonin. הוא אינו יציב והופך באופן ספונטני ל-anemonin(1,2).

ספונינים טריטרפניים 0.2-0.75%

מרכיבים נוספים: טאנינים, שמן נדיף (2), חומצה כלידונית, מלחי סידן של חומצה סוקצינית, פלבונואידים

בפרחים מצויים אנתוציאנינים דלפינידין ופלרגונידין.

פעילות: נוגד עוויתות, מרגיע, מדכא של מערכת העצבים המרכזית (3). יעיל במיוחד להפרעות של המערכת האורו-גניטלית. protoanemonin שמצוי בצמח הטרי הוא אנטי בקטריאלי וגורם לגירוי קשה של העור ושל הקרומים הריריים. הוא אינו מצוי בצמח היבש. לדימר anemoninאין פעילות דומה (4).

התוויות: לטיפול בכאבים עוויתיים הקשורים למערכת הרבייה של הגבר או האשה, לדלקות וזיהומים של העור, לטיפול במחלות של מערכת העיכול והשתן, לטיפול בנוירלגיה, מיגרנות, ולחוסר שקט.

התוויות נגד: הריון

תופעות לוואי: גירוי קשה בעור עלול להופיע אצל אנשים המטפלים בצמח הטרי.

הכנות ומינון: חליטה של צמח יבש 0.1-0.3 ג' שלוש פעמים ביום, טינקטורה 1:5 ב-25% אלכוהול 0.5-3.0 מ"ל שלוש פעמים ביום.

ספרות

1. Hill R. and van Heyningen R. Ranunculin: The precursor of the vesicant substance in the Buttercup. Biochem. J. 1951, 49: 332-335.

2. Baer H. Holden M. and Seegal BC. The nature of the antibacterial agent from Anemone pulsatilla. J. Biol. Chem. 1946, 162: 65-68.

3. Pulsatilla in: Bradley PR. British Herbal Compendium, Vol. 1 1992 British herbal sAssociation Bournemouth, p. 179-180.

4. Hifny SA. Mahran GH. and El-Alfy T. Phytochemical investigation of Rannunculus sceleratus L. Planta Med. 1968, 16: 231-238

חזרה לחנות

Ananas comosus – ברומלין

ברומלין - אישר את השימוש בברומלין במקרים אקוטיים של נפיחות, במיוחד בסינוסים באזור האף (לאחר ניתוח ובמצבי פוסט-טראומה) בנוסף, משולב עם

ברומלין. מאת: דר' מינה פארן

שם לטיני: Ananas comosus

שם בפרמקופיאה (ספר התרופות) Bromelanium

שם אחר pineapple enzyme

שם בעברית: אננס / ברומליין

סקירה כללית

ברומלין הוא אנזים מפרק חלבונים שמיוצר משאריות מיץ של גבעול האננס והפרי (בוסר ובשל) משולב עם חומרים ממיסים, כמו אצטון או מתנול, או לאחר סינון ^{1; 2; 3}. במשך 25 השנים האחרונות השתמשו בתעשיית המזון באנזימים מפרקי חלבונים שמכילים חומרים פעילים מקבוצת ה-thiol, לריכוך בשר² אנזימים נוספים המכילים קבוצות תיול הםו פפאין, המצוי בלטקס של הפאפיה (Carica papaya) ופיצין המצוי בלטקס של התאנה (Ficus species). שימושים נוספים לאנזימים מפרקי חלבונים כוללים הכנת עור בעלי חיים, ייצור של שמן דגים, ייצור סבונים וכיווץ בדים¹.

באירופה, משתמשים באגד שמכיל ברומלין (פטנט רשום) בכדי לאחות ולעזור להגלדת פצעים¹. ברומלין משמש גם לטיפול בנפיחות שנוצרה בעקבות ניתוח. Commission E אישר שימוש בברומלין לטיפול בנפיחות לאחר ניתוח, בעיקר נפיחות בסינוסים. יש חוקרים שמטילים ספק באישור הזה. הם מעירים שההערכה של Commission E מבוססת על 5 מחקרים, מתוכם שלושה חיוביים ושניים שליליים, שמובילים להוכחה דו-משמעית ליעילות הטיפול בברומלין³.

בבדיקות פרמקולוגיות, ברומליין הראה פעילות של עיכוב צימות טסיות דם, עובדה שמסבירה, לפחות באופן חלקי, את הפעילות האנטי-דלקתית שלו⁴. ברומליין יכול להשפיע על פירוק פיברין, גידולים סרטניים, ספיגת תרופות, קרישת דם והגלדת כוויות מדרגה שלישית⁴. מחקר נוסף מראה השפעה אנטי-בקטריאלית בטיפול בשלשול⁵.

זמינותו הביולוגית של ברומליין בבני אדם מהווה מכשול ביכולת לקבוע את השפעותיו המרפאות. מכיוון שהחלבונים שבברומליין מתפרקים, בדרך כלל, עוד לפני הספיגה שלהם בקיבה ובמעי, הם כנראה לא ישרדו את מערכת העיכול. בחולדות, רמת ספיגת הברומליין עומדת על 50%, אצל חיות אחרות בדיקות הראו שמספר חלבונים מגיעים ללימפה ולזרם הדם³. רמות הספיגה בבני אדם אינה ידועה. מחקר אחד שנערך על 19 גברים בריאים מראה שכמות קטנה של ברומלין יכולה לעבור את מערכת העיכול בשלמותה⁶.

המקור לברומלין המסחרי הוא בדרך כלל גבעול צמח האננס ^{3 ;1}. הפירות הבשלים נמכרים כמוצרי מזון. בעבר השתמשו בגבעולים, בפרי ובלטקס.

רפואה מסורתית בהוואי, יפן וטיוואן כמו גם תיאורים בני-זמננו, מדווחים על שימוש בטקס של הפרי לניקוי וריפוי פצעים וכוויות, הקלה על הפרעות עיכול ולטיפול במספר סוגי סרטן⁴.

תיאור

ברומלין (Bromelain EC 3.4.22.4)הוא תערובת אמיתית של ברומלין Aו-B, האנזימים מפרקי החלבונים של פרי האננס (Ananas comosus L. Merill)ממשפחת Bromeliaceae, במינונים יעילים.

כימיה ופרמקולוגיה

המרכיבים הפעילים של הברומלין הם תערובת של גליקופרוטאינים פשוטים בדומה לפאפאין⁷. הפרי מכיל מונוסכרידים ודיסכרידים מסיסים, חומצות אורגניות וויטמינים⁷.

במספר מחקרים בבעלי חיים נבדקה השפעה של ברומלין על בצקת שנגרמה על ידי חלבון ביצה-, carrageen-, דקסטרן-, שמרים, בצקת טראומתית ובצקת בריאות כתוצאה מאדרנלין. המחקרים הראו הפחתת בצקת על ידי מינונים גבוהים של ברומלין שניתן בלקיחה פנימית ובהחדרה לקרום הבטן.

בלקיחה פנימית, ברומלין יכול להאריך את השפעת פרותרומבין (גורם בקרישת הדם) וזמן דימום, כמו גם עיכוב צימות תרומבוציטים.

אין נתונים לגבי ספיגת המרכיבים הפעילים בבני אדם לאחר לקיחה פנימית דרך הפה. קיימים רק נתונים ישנים לגבי רעילות אקוטית וכרונית של המרכיבים. LD50אצל חולדות, בהזרקה לבטן, הוא 85.2 מ"ג/ק"ג; אצל עכברים – 30-35 מ"ג/ק"ג; אצל ארנבות – גדול מ-20 מ"ג/ק"ג ממשקל הגוף. אין נתונים לגבי מוטגניות וקרצינוגניות. אצל חולדות וארנבות, לא היו השפעות רעילות או טרטוגניות על התפתחות העובר.

שימוש

Commission E אישר את השימוש בברומלין במקרים אקוטיים של נפיחות, במיוחד בסינוסים באזור האף (לאחר ניתוח ובמצבי פוסט-טראומה)

בנוסף, ברומלין משולב עם מיצויים של אנזימים מהפנקריאס, Trypsin amylase, ו-lipase, מומלץ כטיפול לסימפטומים של הפרעות בעיכול ואי-ספיקה של הפרשת הורמוני כבד אקסוקריניים⁷.

התוויות נגד

רגישות יתר לברומלין.

תופעות לוואי

לפעמים הפרעות בעיכול או שלשול. מדי פעם תגובות אלרגיות.

שימוש בתקופת הריון והנקה

לא ידועות הגבלות.

אינטראקציה עם תרופות אחרות

נטייה מוגברת לדימומים בלקיחה יחד עם תרופות מדללות דם ומעכבות צימות טסיות דם. מגביר את רמת האנטיביוטיקה מסוג tetracyclines בפלסמה ובשתן בזמן לקיחה יחד עם ברומלין.

צורת שימוש ומינון

אלא אם כן נאמר אחרת –

80-320 מ"ג, 2-3 פעמים ביום בלקיחה פנימית במשך 8-10 ימים. אם יש צורך, אפשר להאריך את משך הטיפול.

מינון למיצוי מוצק– 80-320 מ"ג ברומליין (200-800 יחידות FIP) ב 2-3 מנות.

מקורות / סימוכין

1. Leung, A.Y. and S. Foster. 1996. Encyclopedia of Common Natural Ingredients Used in Food, Drugs and Cosmetics, 2^nd ed. New York: John Wiley & Sons, Inc.

2. Samuelsson, G. 1992. Drugs of Natural Origin: A Textbook of Pharmacognosy.Stockholm: Sweden Pharmaceutical Press.

3. Schulz, V., R. Hnsel, V.E. Tyler. 1998. Rational Phytotherapy: A Physicians' Guide to Herbal Medicine. New York: Springer.

4. Taussig, S.J. and S. Batkin. 1988. Bromelain, the enzyme complex of pineapple (Ananas comosus) and its clinical application. An update. J Ethnopharmacol22(2):191203.

5. Mynott, T.L., S. Guandalini, F. Raimondi, A. Fasano. 1997. Bromelain prevents secretion caused by Vibrio cholerae and Escherichia coli enterotoxins in rabbit ileum in vitro. Gastroenterol 113(1):175184.

6. Castell, J.V., G. Friedrich, C.S. Kuhn, G.E. Poppe. 1997. Intestinal absorption of undegraded proteins in men: presence of bromelain in plasma after oral intake. Am J Physiol 273(1 Pt. 1):G139146.

7. Bruneton, J. 1995. Pharmacognosy, Phytochemistry, Medicinal Plants. Paris: Lavoisier Publishing.

8. Baur, X. et al. 1979. Allergic reactions, including asthma, to the pineapple protease bromelain following occupational exposure. Clin Allergy 9(5):443450.

9. Der Marderosian, A. (ed.). 1999. The Review of Natural Products. St. Louis: Facts and Comparisons.

10. Duke, J.A. 1985. Handbook of Medicinal Herbs. Boca Raton: CRC Press.

11. Edenharder, R., K. John, H. Ivo-Boor. 1990. [Antimutagenic activity of vegetable and fruit extracts against in-vitro benzo(a)pyrene] [In German]. Z Gesamte Hyg 36(3):144147.

12. International Commission on Pharmaceutical Enzymes. 1977. Farm Tijdschr Belg 54(85).

13. Lenarcic, B., A. Ritonja, B. Turk, I. Dolenc, V. Turk. 1992. Characterization and structure of pineapple stem inhibitor of cysteine proteinases. Biol Chem Hoppe Seyler 373(7):459464.

14. Lotz-Winter, H. 1990. On the pharmacology of bromelain: an update with special regard to animal studies on dose-dependent effects. Planta Med 56(3):249253.

15. Morton, J.F. 1977. Major Medicinal Plants. Springfield: C.C. Thomas.

16. Reynolds, J.E.F. (ed.). 1989. Martindale: The Extra Pharmacopoeia, 29^th ed.London: The Pharmaceutical Press.

17. Rowan, A.D., D.J. Buttle, A.J. Barrett. 1990. The cysteine proteinases of the pineapple plant. Biochem J (266):869875.

18. Stecher, P.G. et al. 1968. The Merck Index: An Encyclopedia of Chemicals and Drugs, 8^th ed. Rahway, N.J.: Merck & Co., Inc.

19. Taussig, S.J., J. Szekerczes, S. Batkin. 1985. Inhibition of tumour growth in vitro by bromelain, an extract of the pineapple plant (Ananas comosus). Planta Med (6):538539.

20. Werbach, M. and M. Murray. 1994. Botanical Influences on Illness: A Sourcebook of Clinical Research. Tarzana: Third Line Press.

חזרה לחנות

אמיתה גדולה – Ammi majus

אמיתה גדולה - ברפואה המסורתית: נהגו להשתמש בצמח כ- emmenagogue לווסת מחזור חודשי, כדיורטי, לטיפול באבנים בכליות ובזיהומים של דרכי השתן >

אמיתה גדולה

משפחה: סוככיים Apiaceae(Umbelliferae)

חלקי צמח בשימוש: פירות

שם נרדף: Apium ammi

תאור בוטני: מוצאו של הצמח ממצרים. הוא נפוץ בארצות ים-תיכוניות, באירופה ובמערב אסיה. זהו צמח חד שנתי, בגובה של 90-150 ס"מ. העלים מנוצים פעמיים. הפרחים לבנים, דו מיניים. הזרעים קטנים וצבעם חום כהה.

מרכיבים: פורנוקומרינים, שהחשובים ביותר ביניהם הם ,xanthotoxinimperatorin, bergapten

קומרינים נוספים: marmesin, isopimpinellin, heraclenin(1).

בנוסף מכיל הצמח פלבונואידים

פעילות: xanthotoxin מגביר רגישות לאור השמש, נוגד פסוריאזיס (2)

שימוש ברפואה המסורתית: נהגו להשתמש בצמח כ- emmenagogue לווסת מחזור חודשי, כדיורטי, לטיפול באבנים בכליות ובזיהומים של דרכי השתן, לטיפול בצרעת (3).

התוויות: לטיפול בפסוריאזיס ובויטיליגו (2,4,5)

הגברת הרגישות לשמש גורמת לקשירה של המולקולות עם ה-DNA שבעור. נוצרת טבעת עם הבדסיסים הפירימידיניים של ה-DNAבתאי האפידרמיס של העור. חל עיכוב בחלוקה ובשגשוג של תאי האפידרמיס (2).

מחקרים קליניים: המחקרים נעשו עם הפירות או הקומרינים המבודדים. נתנו פירות טחונים למטופלים עם ויטיליגו, ואז חשפו את הכתמים חסרי המלנין לשמש במשך שעה (6). במקום הכתם הופיעו גרוד, אודם ובצקת. לאחר כמה ימים התכסו הכתמים הלבנים בצבע חום כהה (6).

מאז 1966 נעשו למעלה מ-100 מחקרים שבדקו את הבטיחות והיעילות של ה- xanthotoxin לטיפול במחלות עור, כולל פסוריאזיס וויטיליגו (1). לאחר לקיחת התרופה חושפים את המטופל באופן מבוקר לקרניים אולרה סגוליות.

באחד המחקרים השתתפו 34 מטופלים הסובלים מפסוריאזיס. הם טופלו עם xanthotoxin. קבוצה אחת שכללה 17 איש קבלה את התרופה בלקיחה פומית, והקבוצה השניה שכללה גם היא 17 איש קבלה את התרופה באמבט (7). לאחר מכן הם נחשפו לקרניים UV-A. שני הטיפולים היו יעילים. הטיפול באמבט היה יעיל יותר, וגם לפחות תופעות לוואי (7).

חטיפול עם פירות של האמיתה הגדולה או xanthotoxin בצרוף עם חשיפה לקרני UV-A, מעורר דלקת בעור, אודם ובצקת. התהליך הדלקתי מגיע לשיא תוך 72 שעות (1) ופיגמנטציה מוגברת מתקבלת אחרי שבוע עד שבועיים ונשארת במשך כמה חודשים (8). לאחר 72 שעות מופיעה חלוקת תאים מהירה בתאי המלנין (8).

תופעות לוואי: אצל מטופלים שנחשפו לשמש התפתח אודם ובצקת שנשארו במשך כמה ימים. אצל מטופלים שלא נחשפו לשמש במשך 30 יום לאחר קבלת התרופה, נשאר האודם על העור, וכשהם נחשפו לשמש מאוחר יותר, חזרו כל התופעות השליליות ((9). שימוש ממושך או מינון מוגזם גורמים לבחילות, ורטיגו, עצירות, חוסר תאבון, כאב ראש, תגובות אלרגיות והפרעות בשינה (10).

התוויות נגד: אינו מומלץ לשימוש במקרים של קטרקט, סרטן עור, רגישות ידועה לפסורלן, הריון, הנקה, מחלות כבד או כליות, מחלות אוטואימוניות, אינו מומלץ לילדים מתחת לגיל 12 (11,1).

אזהרה: מומלץ לא לתת למטופל משחות מאמיתה גדולה לשימוש אישי. ההקרנה עם קרניים UV-A מסוכנת. היא עלולה לגרום לכוויות (1). יש להמנע מחשיפה לשמש שמונה שעות אחרי לקיחה פומית של תכשירים מהצמח ו-14-48 שעות אחרי טיפול חיצוני (1).

טיפולים עם הקומרינים מעלים את הסיכון לסרטן. בשבדיה נערך מחקר שכלל 4799 מטולים שקבלו xanthotoxinו-UV-A. הסיכון לסרטן של התאים הקשקשיים בעור עלה בהתאם למינון שנלקח (12). אצל גברים שקבלו 200 טיפולים עלה הסיכון לסרטן התאים הקשקשיים פי 30 (12). היתה עליה גם בסרטן הלבלב, המעי הגס והריאות (12).

הכנות ומינון: פירות בלקיחה פומית 0.02-0.04 ג', מחולק לשלוש פעמים ביום Xanthotoxin 0.25-0.7 מ"ג לק"ג. הטיפולים נעשים רק על ידי צוות מאומן.

ספרות

1. Fructus Ammi majoris, WHO Monograph, 2008, 9-22.

2. Pathak MA. Worden LR Kaufman KD. Effect of structural alterations on the photosensitizing potency of furocoumarins (psoralens) and related compounds. Journal of Investigative Dermatology, 1967, 48: 103-118.

3. Farnsworth NR. Ed. NAPRALET database, Chicago. IL. University of Illinois at Chicago, 9 February 2001 production (an online database available directly through the University of Illinois at Chicago or through the Scientific and Technical Network (STNo of Chemical Abstracts Services).

4. Egyptian pharmacopoeia. Vol. 2, 3^rd ed. Cairo Organization for Government Printing, 1972.

5. De Berker DA et al. Comparison of psoralen-UVB and psoralen UVA photochemotherapy in the treatment of psoriasis. Journal of the American Academy of Dermatology, 1997, 36: 577-581.

6. El-Mofty AM. A preliminary clinical report on the treatment of leucodermia with Ammi majus Linn. Journal of the Royal Egyptian Medical Association, 1948 31: 651-665.

7. Cooper EJ. et al. AS comparison of bathwater and oral delivery of 8-methoxy-psoralen in PUVA therapy for for plaque psoriasis. Clinical and Experimental Dermatology, 2000 25: 111-114.

8. Becker SW. Psoralen phototherapeutic agents. Journal of the American Medical Association, 1967, 202: 422-424.

9. Kiistala R. et al. Occupational allergic rhinitis and contact urticaria caused by bishop’s weed (Ammi majus). Allergy, 1999 54: 635-639.

10. Bisset NG. Herbal drugs and phytopharmaceuticals. Boca Raton, FL, CRC Press. 1994.

11. Wagner H. Wisenauer M. Phytotherapie (Phytoterapy) Stuttgart, Gustav Fisher, 1995.

12. Lindelof B. et al. PUVA and cancer; a large-scale epidemiological study. Lancet, 1999, 338: 91-93.

חזרה לחנות

Althea officinalis – נטופית רפואית

נטופית רפואית - לפי הרפואה המסורתית, לשיעול יבש, לגירויים ודלקות בחלל הפה והגרון, מחלות של דרכי הנשימה העליונים, ברונכיט, דלקות של מערכת העיכ

שם עברי:נטופית רפואית

משפחה:חלמיתיים, Malvaceae

שם אנגלי:Marshmallow

תאור בוטני: צמח רב שנתי שמוצאו מאזורים לחים באירופה ומערב אסיה. מקור השם althea מיוונית, altho משמעותו לרפא. שם המשפחה alvaceae נגזר מהמונח היווני malake שמשמעותו רך (1). הצמח התאקלם בצפון אמריקה. גידולים מסחריים של הצמח מצויים בבלגיה, מזרח אירופה ורוסיה.

חלקי צמח בשימוש: שורש ועלים. ניתן להשתמש בשורש מצמח שהוא לפחות בן שנתיים.

רפואה מסורתית: שימוש רפואי בנטופית מוזכר לראשונה במאה התשיעית לפני הספירה (2). הרבו להשתמש בשורש ביוון העתיקה (2). מיוון התפשט השימוש בצמח ברפואת ה-Unani, ברפואת האיור-ודה וברפואה הערבית (3).

בפרמקופיאה ההודית משנת 2006, מצוין שימוש בשורש ובזרעים לטיפול בשיעול, ברונכיט, נזלת ודלקות גרון.

ברפואת ה-Unani מציינים את השימוש בזרעים לטיפול בברונכיט, דלקת קרום הריאה, דלקת ריאות ואבנים בכליות (4). פורמולה שמכינים ברפואת ה-Unani מכילה זרעים של נטופית, זרעים של Momordica, פירות של שיזף – Ziziphus jujube ופרות של חבוש Cydonia oblonga. משתמשים בה לטיפול בשיעול יבש וטורדני, ברונכיט כרוני, יובש בפה ונזלת כרונית (1).

בשנת 2000 לפנה"ס הכינו במצרים ממתק משורש נטופית ודבש. הגישו ממנו מנחה לאלים ולמלכים (5).

בסוף המאה ה-19 התחילו להכין באופן המוני את הממתק הנקרא Marshmallow שלא הכיל מיצוי מהצמח (5).

בשנת 1989 Commission E אישר את השימוש בשורש ובעלים לטיפול ברירית של הפה, של הגרון ובשיעול יבש (6). השורש אושר לטיפול בדלקות קלות של רירית הקיבה.

באנגליה מומלץ השורש לטיפול חיצוני לשטיפות או גרגור להקלה על דלקות בפה ובגרון (7).

ESCOP-European Scientific Cooperative on Phytotherapy מציין שמשרה קר או סירופ משמש לטיפול בשיעול יבש, בגירויים בפה ובגרון ולהפרעות בקיבה ובמעי (8).

בארה"ב משתמשים בשורש, בעלים ובפרחים במרככים

בשימוש פנימי וחיצוני. ה-FDA מאשר את כל החלקים כבטוחים לשימוש- GRAS(9).

מקדם התפיחה של השורש צריך להיות לפחות 10, ושל העלים לפחות 12 (1).

מרכיבים פעילים של העלים:

פוליסכרידים, חומצה גלוקורונית, חומצה גלקטורונית, רמנוז, גלוקוז, גלקטוז, קסילוז, ארבינוז (10). כמות המוצילג בעלה היבש הוא 9.8%, ובשורש 11.2% (10).

פלבנואידים, הריכוז שלהם בפרחים גדול יותר מאשר בעלים, חומצות פנוליות כולל, חומצה קפאית, קומרית, פרולית, הידרוקסי-בנזואית, סליצילית וונילית (10).

פעילות: מרכך, נוגד דלקת עדין, מרפא פצעים.

התוויות: לפי הרפואה המסורתית, לשיעול יבש, לגירויים ודלקות בחלל הפה והגרון, מחלות של דרכי הנשימה העליונים, ברונכיט, דלקות של מערכת העיכול, כיב פפטי, דלקות בדרכי השתן (10).

שימוש חיצוני: דלקות בפה ובגרון – טיפול על ידי שטיפות או גרגור, לטיפול בבעיות בעור, כולל, חתכים, שריטות, עקיצות של חרקים, כוויות וכיבים (10).

התוויות נגד: אינן ידועות

תופעות לוואי: אינן ידועות

אינטראקציות עם תרופות: אינן ידועות

הכנות ומינון: חליטה שורש ועלים 2-5 ג' שלוש פעמים ביום

טינקטורה ב-25% אלכוהול 5-15 מ"ל שלוש פעמים ביום

שימוש חיצוני: משחה בריכוז של 5-10%.

מחקרים קליניים.

מחקר שנערך על 63 אנשים שפתחו שיעול יבש כתגובה לתרופה המעכבת ACE- angiotensin-converting enzyme. המחקר נערך מול קבוצת בקורת שקבלה פלצבו. המשתתפים קבלו מיצוי נוזלי של שורש נטופית. התקבל שיפור משמעותי בשיעול לעמות קבוצת הביקורת (1).

ספרות.

1. Engels G. Marshmallow herbalgram 2007,75:1-5.

2. Bown D. The Herb Society of America New Encyclopedia of Herbs and their Uses, London: Dorling Kindersley Ltd, 2001.

3. Karnick CR, Pharmacopeial Standards of Herbal Plants, Vols 1 and 2, Delhi: Sri Satguru Publications’ 1994.

4. Central Council for Research in Unani Medicine (CCRUM), Khatmi. In: Standardization of Single Drugs of Unani Medicine, Ferst Edition Part 1, New Delhi, India, CCRUM, 1987: 166-169.

5. Marshmallows. The Food Timeline website, Available at|; http://www.food-timeline.org/foodcandy.html#marshmallows. Accessed March 13, 2007.

6. Bluementhal M. Busse WR. Goldberg A. Gruenwald J. Hall T. Riggins CW. Rister RS. Editors, Klein S. Rister RS. Translators. The Complete German Commission E Monographs- Therapeutic Guide to Herbal Medicine, Aystin TX: American Botanical Council , Boston, Interative Medicine Communication, 1998.

7. Bradley PR. Ed. British Herbal Compendium, Vol 1, British Herbal Medicine Association, Bournemouth, UK, 1992.

8. European Scientific Cooperative on Phytotherapy, ESCOP Monographs 2^nded, New York: Thieme New York, 2003.

9. Food and Drug Administration. 21 CFR172.510 Natural Flavoring Substances and natural substances used in conjunction with flavors, National Archives and Records Administration, 2007: 54-57.

10. Braley PR. Ed. British Herbal Compendium Vol. 2 British Herbal Medicine Association, Bournemouth, UK, 2006.

מקור התמונה

חזרה לחנות

ערמונית הסוסים Aesculus hippocastanum

ערמונית הסוסים - רפואה מסורתית: נהגו להשתמש בצמח לטיפול בהפרעות בכיס המרה, לבלוטת ערמונית מוגדלת, הפרעות בשלפוחית השתן >

ערמונית הסוסים

השם באנגלית: Hippocastanaceae

משפחה: Hippocastanaceae

חלקי צמח בשימוש: זרעים

תאור הצמח: עץ נשיר, בגובה של כ-25 מ', שמוצאו מהרים ביוון, בולגריה וקווקז. הוא גדל גם בצפון אירן ובהימלאיה. מרבים לגדל אותו בארצות רבות, בעיקר באירופה, שם מגדלים אותו כעץ שדרה.

העלים גדולים, בעל 5-7 עלעלים. הפריחה באביב. הפרחים בצבע לבן – ורוד. הפרי מכיל 1-6 זרעים הדומים לערמונים.

מרכיבים: במאה ה-19 בודדו מהזרעים תערובת של ספונינים, שנוקו ונחקרו מאוחר יותר. הם מכילים תערובת של ספונינים טריטרפניים בריכוז של 3-6%, הנקראת escin או aescin. הסוכרים הקשורים לאגליקון הם: גלוקוז, קסילוז, גלקטוז וחומצה גלקטורונית. ה-escin נמס היטב במים ואינו נמס בממיסים שומניים.

בנוסף, הזרעים מכילים פלבנואידים, טאנינים, סטרולים, חומצות שומניות, כולל, חומצה לינולנית, פלמיטית וסטארית, קומרינים, כולל, esculin, fraxin, scopoletin.

המרכיבים הפעילים העיקריים הם הספונינים הטריטרפניים ולהם מיוחסת רוב הפעילות הפיזיולוגית של הצמח.

פעילות: הספונינים פועלים על ממברנות של נימי דם, ומווסתים חדירות של כלי דם (1). הם מגבירים זרימת דם בורידים, מגבירים טונוס של הורידים, מפחיתים הופעת בצקת כתוצאה מדלקת (2), מונעים שבירות של כלי דם, נוגדי חמצון (2,3).

Escin הנלקח דרך הפה אינו נספג היטב. זמן מחצית החיים שלו 10-20 שעות. רמת שיא בפלסמה מתקבלת 2-3 שעות (4) אחרי הלקיחה.

ה-esculin המצוי בצמח הוא בעל פעילות נוגדת תרומבין.

הוא מצוי בניצנים, בקליפת הגזע ובפירות (1). במיצוי מהזרעים הוא מצוי בריכוז נמוך.

Esculin

המחקרים נערכו עם מיצוי מהזרעים או עם escin מנוקה. הם נמשכו 3-12 שבועות. המינונים שנלקחו היו כדור אחד פעמיים ביום או שני כדורים פעם ביום. כל כדור הכיל 50-75 מ"ג של escin. רוב המחקרים בדקו השפעה של מיצוי מזרעי ערמונית הסוסים על אי ספיקה כרונית של הורידים.

המחקרים הראו הפחתת בצקת ברגליים, הפחתת בצקת בקרסוליים, שיכוך כאבי רגליים, הקטנת נפח הרגל, העלמות של גרוד, ירידה בעייפות ובכובד הרגליים, שיפור ריפוי של כיבים ברגליים, שיפור בהליכה (5,6,7,8,9,10).

במחקרים אחרים נבדקה השפעת escinמנוקה על חיות מעבדה ובני אדם.

הוכחה פעילות נגד בצקת מתחת לעור ובצקת במוח אצל חיות. נמצאה התאמה בין הפעילות נוגדת בצקת ובין שינויים בחדירות התא. ל-escin יש פעילות מחקה הורמונים קורטיקו-סטרואידים. זה מסביר את הפעילות הנוגדת דלקת שלו.

Escin פועל ברמה התאית ויעיל לבצקת מקומית ולא כללית.

הוא יעיל מאד לטיפול בדליות ובפלביטיס. יעילותו הוכחה אצל אנשים הסובלים מהתקפים חוזרים של תרומבופלביטיס. ההטבה במצב החולים התבטאה בירידה בתדירות ובחריפות ההתקפים.

במחקר אחר הוכיחו החוקרים יעילות של escin בטיפול בבצקת בגולגולת כתוצאה ממכה או שבר. כאבי ראש, סחרחורת והרגשה רעה חלפו תוך 3 – 16 יום בהתאם לחומרת המקרה. שיפור התקבל גם במקרים של דלקת קרום המוח, שבר בגולגולת, מכה חזקה עם שטפי דם, אירוע מוחי ובצקת הנגרמת מספיקת דם לקויה לראש.

יעילות ה-escin דווחה גם במקרים של אבצס על השקדים, צרידות חריפה, צרידות או איבוד קול אחרי שפעת ובצקת של ה- epiglotte.

התוויות: למקרים של אי ספיקת ורידים כרונית, בצקת של הרגליים, נפיחות של הקרסולים, התכווצויות של שרירי הרגליים, דלקות של דליות, טחורים.

שימוש חיצוני: לשטיפות פה במקרים של דלקת חניכיים מלווה בדימום, למריחה על דליות ברגליים.

רפואה מסורתית: נהגו להשתמש בצמח לטיפול בהפרעות בכיס המרה, לבלוטת ערמונית מוגדלת, הפרעות בשלפוחית השתן, שיעול, סחרחורת, שלשול, כאבים הקשורים למחזור חודשי, טחורים, מחלות כליות, התכווצויות שרירים ברגליים, גודש של הכבד, דלקת של הלבלב, דלקת דליות, אוסטיאוארטריטיס.

רעילות: חלקים שונים של הצמח, כגון, העלים וקליפת הגזע כוללים מרכיבים רעילים. מומלץ לא להשתמש בהם. הרעילות מתבטאת בהקאה, שלשול, כאב ראש, איבוד הכרה, שיתוק, חולשה ופגיעה בקואורדינציה (11).

אבקת הפרחים גורמת לעתים קרובות לתגובות אלרגיות אצל ילדים (12).

תופעות לוואי: המיצוי המכויל מהזרעים נחשב לבטוח לשימוש. תופעות לוואי נראו אצל 0.6-3.0% מתוך למעלה מ-5,000 איש שהשתמשו בצמח (13). הן התבטאו בבחילה קלה, דרמטיטיס לאחר שימוש חיצוני ממושך בצמח ולעתים רחוקות גרוד. שימוש בעלים גרם לדלקת בכבד.

התוויות נגד: הריון והנקה.

אינטראקציות עם תרופות: מיצוי המכיל אסקולין עלול לגרום לדילול יתר של הדם בצרוף עם תרופות נוגדות קרישה, כגון, קומדין והפרין וגם עם תרופות נוגדות צימות של טסיות דם, כגון, אספירין. במחקרים שנעשו לא התקבלו מקרים של הגברה מוגזמת של דילול דם.

הכנות ומינון: המיצויים בדרך כלל מכוילים ל-16-20% ספונינים טריטרפניים המחושבים לפי escin. המינון מחושב לפי הכמות המקבילה ל-50-75מ"ג escin כל 12 שעות.

לשימוש חיצוני מכינים ג'ל או משחה המכילים 2% של escin. מורחים 3-4 פעמים ביום.

תכשירים המצויים בשוק: Venostatin של חברת Klinge Pharma גרמניה Venoplant של חברת Schwabe בזל, שוויץ

Venastat של חברת Ridgefield

ספרות.

1. Boon TN. et al. Horse chestnut: A multidisciplinary clinical review. Journal of Herbal Pharmacotherapy, 2: 71-84, 2002.

2. Matsuda H. et al. Efects of Escins Ia, Ib, Iia and Iib from Horse chestnut, the Seeds of Aesculus castanum L. on Acute Inflammation. Animals Biol Pharm. Bull. 20: 1092-1095, 1997.

3. Masaki H. et al. Active-Oxygen Scavanging Activity of Plant Extracts. Biol. Pharm. Bull. 18: 162-1661, 1995.

4. Schulz V. et al. (eds) Rational Phytotherapy. Third Edition Berlin: Springer 1998.

5. Rehn D. et al. Comparative Clinical Efficicy and Tolerability of Oxerutins and Horse Chestnut Extract in Patients with Chronic Venous Insufficiency. Arzneimittelforschung, 46: 483-487, 1996.

6. Bisler H. et al. Effects of Horse chestnut Seed Extract on Transcapillary Fiktration in Chronic Venous Insufficiency. Disch. Med. Wochenschr, 111: 1321-1329, 1986.

7. Diehm C. et al. Medical Edema Protection- Clinical Benefit in Patients with Chronic Deep Vein Incompetence. A Placebo Controlled Double Blind Study. Vasa, 21: 188-192, 1992.

8. Diehm C. et al. Conparision of Leg Compression Stocking and Oral Horse chestnut Seed Extract Therapy in Patients with Chronic Venous Insufficiency. Lancet, 347: 292-294, 1996.

9. Lohr E. Anti-edemic Therapy in Chronic Venous Insufficiency with tendency to Formation of Edema. Munch. Med. Wochenschr. 128: 579-581, 1986.

10.Vayassairat M. Horse chestnut Seed Extract for chronic Venous Insufficiency. Lancet 347 (9009): 1182, 1996.

11.Williams MC and Olsen JD. Toxicity of Seeds of Three Aesculus spp. to Chicks and Hamsters. Am. J. Vet. Res. 45: 539-542, 1984.

12.Popp W. et al. Horse chestnut (Aesculus hippocastanum) Pollen: A Frequent Cause of Allergic Sensitization in Urban Children. Allergy, 47 (4Pt 2): 380-383, 1992.

13.Greeske R. and Pohlmann BK. Horse chestnut Seed Extract- An Effective Therapy Principle in General Pracrice. Drug Therapy of Chronic Venous Insufficiency. Fortschr. Med. 114-196-200, 1996.

חזרה לחנות

בולדו – Peumus boldo

בולדו - רפואה מסורתית: לטיפול בהפרעות עיכול קלות ובתלונות על עוויתות במערכת העיכול. הוכחה הצלחה בשימוש לטיפול באבני כיס המרה, בעיות כבד >

בולדו

מונוגרף על ידי German Commision E

תרגום: סיגל קרומר. עריכת התרגום: ד"ר מינה פארן וד"ר גבי לינק

בולדו: מונוגרף מקצועי של ה-German Commision E באדיבות האגודה הבוטנית האמריקנית (ABC) המונוגרף עובד ונערך מקצועית בידי צוות מתנדבי העמותה הישראלית לצמחי מרפא (עיל"ם), למען הרחבת והעמקת הידע המקצועי בשפה העברית בתחום רפואת צמחי המרפא

המידע עובד מתוך:
The Complete German Commission E MonographsTherapeutic Guide to Herbal Medicines. M. Blumenthal, W.R. Busse, A. Goldberg, J. Gruenwald, T. Hall, C.W. Riggins, R.S. Rister (eds.) S. Klein and R.S. Rister (trans.). 1998. Austin: American Botanical Council; Boston: Integrative Medicine Communications.

המונוגרף המקורי מתוך: American Botanical Council

שם בפרמקופיאה (ספר התרופות): Boldo folium
שם בעברית: בולדו (עלים)

סקירה כללית: בולדו הוא צמח ירוק-עד הגדל בר בצ'ילה, באקוודור, בארגנטינה, בבוליביה ובפרו. חוקרי יבשות שהגיעו לדרום אמריקה ראו שהילידים משתמשים בעלים לתיבול המזון וכן כצמחי מרפא קרמינטיביים. נהגו להשתמש בהם לטיפול בגאוט, בהפרעות בכבד, בשלפוחית השתן ולטיפול בפרוסטטה. בשנת 1875 הוצג צמח הבולדו בפני הרוקחים האמריקנים והבריטים כטיפול בבעיות קיבה קלות, בעיות כבד ואי-נוחות בשלפוחית השתן. הצמח שימש גם כמרגיע מתון.1

חפירות שנערכו לאחרונה במונטה ורדה (Monte Verde) בדרום צ'ילה, גילו עדויות לשימוש רפואי ב- 22 סוגי צמחים על-ידי הילידים שגרים באזור מזה 12,500 שנים. את הבולדו מצאו ארכיאולוגים כשהוא עטוף באצות. אנשים עם פציעות חזקות או לפני ניתוח לעסו את הצמח, כנראה כמשכך כאבים וכמרגיע נפש (2).

כיום משמשים עלי בולדו לטיפול באבנים בכיס המרה, בעיות בכבד ובכיס המרה, ציסטיטיס וראומטיזם (3), לטיפול בצרבת ובעוויתות קלות בקיבה. הפעילות הממריצה מרה שלו משחררת מיצי מרה, הפעילות המשתנת שלו מגבירה הפרשה של נוזלים, כנראה מנקה שאריות או חיידקים מצינור המרה עצמו (4). המרכיב הפעיל Boldine ממריץ את הפרשת מיצי המרה (5) ויכול להיות אפשרות טיפולית עבור הסובלים מאבנים בכיס המרה שעבורם ניתוח אינו אפשרות מעשית וטיפול תרופתי אחר לא נמצא יעיל (4).
בעבר נשען הטיפול בצמחי מרפא בבעיות מרה וכיס מרה בעיקר על הוכחות אמפיריות ליעילות הטיפול. מחקר קליני שנערך בהשתתפות 12 מתנדבים הוכיח כי שימוש במיצוי יבש של בולדו מאריך את זמן שהות המזון במעי (6). רוב המחקרים השתמשו בתערובות שהבולדו היה אחד המרכיבים שלהם (3).

מחקרים שנערכו בבעלי חיים מציעים שימוש בבולדו להפחתת דלקת וחום על-ידי עיכוב מנגנון ייצור פרוסטגלנדינים.7 מחקרים נוספים בבע"ח שנערכו לאחרונה מציעים שמרכיבים של בולדו מאפשרים הרפיית שרירים חלקים ומאריכים את זמן שהות המזון במעי (6). בולדו יכול להגן על הכבד מפני חומרים מזיקים ונראה שהוא מאפשר שימור של רמת אנזימי כבד מתאימה כתגובה לחומרים רעילים (8). ההשלכות הטיפוליות לממצאים אלה דורשות מחקר נוסף, כמו גם השימוש המסורתי בבולדו כחומר מרגיע.
מנגנוני הפעולה שלו והיקף הפעילות של הצמח עדיין לא הוגדרו.

כמו צמחים אחרים בעלי פעילות משתנת, עדיין לא ברור אם זוהי פעילות משתנת מלאה (המרצה של הפרשת נוזלים ואלקטרוליטים) או שהפעילות חלקית (המרצת הפרשת נוזלים בלבד). זוהי הבחנה חשובה עבור חולי בצקת, מיימת או יתר לחץ-דם (5).

השמן הנדיף בעלי בולדו מכיל חומר רעיל בשם ascaridole. מרפאים מסורתיים משתמשים בצמחים שמכילים את החומר הזה לטיפול בפרזיטים (9).
CommissionE הגרמני מאפשר שימוש רק בתערובות בולדו שאינן כוללות ascaridole.

תיאור: עלי בולדו כוללים את העלים היבשים של Peumus boldo Molina (משפחת Monimiaceae), וההכנות שלהם במינון יעיל.
העלים מכילים לפחות 0.1% אלקלואידים (מחושבים לפי boldine) ופלבנואידים.

כימיה ופרמקולוגיה: הצמח מכיל 0.25-0.7% אלקלואידים (10).
מרכיבים פעילים נוספים כוללים 13% שמן נדיף, בעיקר מונוטרפנואידים.
לדוגמא: p-cymene limonene-, beta-pinene, linalool, cineole ,camphor ,ascaridole3,11,12.
פלבונולים גליקוזידים. לדוגמא: rhamnetin, isorhamnetin, ונגזרות של kaempferol
שרף וטאנינים (10,11).

CommissionE מדווח שבולדו מגביר הפרשת מיצי עיכול ונוגד עוויתות.
נראה שהמרכיבים האלקלואידים אחראים לפעילות המוכחת של הצמח כמגביר הפרשת מיצי מרה (3).
במבחנה, Boldine מתנהג כמגן מפני נזק של רדיקלים חופשיים, לפי מחקרים שנערכו בבעלי חיים. בנוסף, במבחנה פועל Boldine גם כמרפה שרירים חלקים ומרפה התכווצויות (11).

שימוש: CommissionE אישר את השימוש בבולדו לטיפול בהפרעות עיכול קלות ובתלונות על עוויתות במערכת העיכול. הוכחה הצלחה בשימוש לטיפול באבני כיס המרה, בעיות כבד, ציסטיטיס וראומטיזם (3).

התוויות נגד: הפרעות בדרכי המרה, מחלות כבד חמורות.
במקרים של אבנים בכיס המרה מומלץ השימוש רק לאחר התייעצות עם רופא.

תופעות לוואי: לא ידועות

שימוש בתקופת הריון והנקה: לא ידועות הגבלות

אינטראקציה עם תרופות אחרות: לא ידוע

שימוש ומינון: אלא אם כן נאמר אחרת:
3 גרם ליום של הצמח החתוך
חליטה: 3 גרם ב-150 מ"ל מים
מיצוי נוזלי: 1:1 (גרםמל') – 3 מל'
טינקטורה: 1:5 (גרםמל') – 15 מל'

הערה: בגלל נוכחות ascaridole , אין להשתמש בשמן נדיף של עלי בולדו.

מקורות / סימוכין

1. Bastien, J.W. 1987. Healers of the AndesKallaway Herbalists and Their Medicinal Plants. Salt Lake City: University of Utah Press.
2. Gore, R. 1997. The most ancient Americans. National Geographic 192(4):9899.
3. Newall, C.A., L.A. Anderson, J.D. Phillipson. 1996. Herbal Medicines: A Guide for Health-Care Professionals. London: The Pharmaceutical Press.
4. Schulz, V., R. Hnsel, V.E. Tyler. 1998. Rational Phytotherapy: A Physicians' Guide to Herbal Medicine. New York: Springer.
5. Tyler, V.E. 1994. Herbs of Choice: The Therapeutic Use of Phytomedicinals. New York: Pharmaceutical Products Press.
6. Gotteland, M., J. Espinoza, B. Cassels, H. Speisky. 1995. [Effect of a dry boldo extract on oro-cecal intestinal transit in healthy volunteers] [In Spanish]. Rev Med Chil 123(8):955960.
7. Backhouse, N. et al. 1994. Anti-inflammatory and antipyretic effects of boldine. Agents Actions 42(34):114117.
8. Lanhers, M.C. et al. 1991. Hepatoprotective and anti-inflammatory effects of a traditional medicinal plant of Chile, Peumus boldus. Planta Med 57(2):110115.
9. Montoya-Cabrera, M.A. et al. 1996. Fatal poisoning caused by oil of epazote, Chenopodium graveolens. Gac Med Mex 132(4):433437.
10. Leung, A.Y. and S. Foster. 1996. Encyclopedia of Common Natural Ingredients Used in Food, Drugs, and Cosmetics, 2nd ed. New York: John Wiley & Sons, Inc.
11. Bruneton, J. 1995. Pharmacognosy, Phytochemistry, Medicinal Plants. Paris: Lavoisier Publishing
12. Wichtl, M. and N.G. Bisset (eds.). 1994. Herbal Drugs and Phytopharmaceuticals. Stuttgart: Medpharm Scientific Publishers…

מקורות נוספים

• British Herbal Pharmacopoeia (BHP).1983. Keighley, U.K.: British Herbal Medicine Association.
• Borgia, M. et al. 1981. Pharmacological activity of a herb extract: A controlled clinical study. Curr Ther Res (29):525536.
• Borgia, M. et al. 1985. Studio policentrico doppio-cieco doppio-controllato sull'attivita terapeutica di una nota associazione di erbe medicamentose. Clin Ter (114):401409.
• Deutscher Arzneimittel-Codex (DAC). 1986. Stuttgart: Deutscher Apotheker Verlag.
• List, P.H. and L. Hrhammer (eds.). 1977. Hagers Handbuch der Pharmazeutischen Praxis, 4th ed. Vol. 6A. New York: Springer Verlag.
• Pharmacopoeia Helvetica, 7th ed. (Ph.Helv.VII), Vol. 14. 1987. Bern: Office Central Fdral des Imprims et du Matriel.
• Reynolds, J.E.F. (ed.). 1982. Martindale: The Extra Pharmacopoeia. London: The Pharmaceutical Press.
• Salati R, R. Lugli, E. Tamborino. 1984. Valutazione delle proprieta coleretiche di due preparati contenenti estratti di boldo e cascara [Evaluation of the choleretic property of 2 preparations containing extracts of boldo and cascara]. Minerva Dietol Gastroenterol 30(3):269272.
• Wagner, H. and P. Wolff (eds.). 1977. New Natural Products and Plant Drugs with Pharmacological, Biological, or Therapeutical Activity. Berlin-Heidelberg: Springer Verlag.
• Wren, R.C. 1988. Potter's New Cyclopaedia of Botanical Drugs and Preparations. Essex: The C.W. Daniel Company Ltd

לחזרה לחנות

רפואה סינית

מאת: פרץ גן.

הרפואה הסינית היא אחת מגישות הטיפול העתיקות ביותר בעולם והיא קיימת בערך 2,500 שנה. במהלך שנותיה הארוכות של שיטת ריפוי זו, אספו המטפלים פיסות מידע לגבי צמחים, נקודות דיקור, תזונה וכו', ערכו מחקרים רבים בנושאים אלו וביססו את הידע הרפואי והטיפולי שעליו נשענים המטפלים ברפואה סינית כיום, ברחבי העולם כולו.

תפיסתה של הרפואה הסינית את האדם כוללת את הגוף הנפש והרוח, סביבתו
הפיזית והחברתית והטבע שבקרבו הוא חי. מחלה נתפסת כחוסר איזון בכל אותם אלמנטים
ומטרת הטיפולים היא להחזיר את האדם לאיזון פיזי, נפשי ורוחני. כתוצאה מכך, הטיפול
ברפואה הסינית נעשה בשורש המחלה ולא רק בסימפטומים, במטרה למנוע את הישנותה.
מספרים שרופא הכפר בסין העתיקה היה מקבל תשלום כל עוד תושבי כפרו היו בריאים ואכן,
תושבי סין ידועים עד היום, ביכולתם להגיע לגיל מופלג, בבריאות טובה.

הרפואה הסינית כוללת בתוכה מגוון רחב של שיטות טיפול ובתוכן תזונה, צמחי
מרפא, דיקור (אקופונקטורה), ג'ין שין (אקופרסורה – לחיצות על נקודות דיקור), טווינא,
שיאצו ועוד. שיטות טיפול אלו קיימות לא רק במרפאות פרטיות, אלא כמעט בכל בית חולים
בסין, כשגרה. בישראל כיום, הרפואה הסינית זוכה למקום נכבד בקרב הרפואה המשלימה
והיא משולבת בבתי חולים רבים בארץ, גם כאפשרות טיפול וגם בתוך מחקרים רפואיים.

צמחי מרפא סיניים

הטיפול בעזרת צמחי מרפא הוא נדבך חשוב ברפואה הסינית, והוא כולל מגוון
רחב של מאות צמחים, הניתנים במספר צורות, – בעיקר כאבקה (צמח טחון, או תמצית יבשה), קפסולות
וכחליטות או מרתחים (בישול של הצמח במים) של חלקי הצמח השלמים. השילוב הסינרגטי של
מספר צמחים בתוך פורמולה המותאמת אישית לכל מטופל/ת, הוא היוצר את האפקט הטיפולי
החזק של הצמחים.

שיטת בחירת הצמחים לפורמולה כוללת היררכיה מסוימת (שהתקיימה בסין
בעבר), הכוללת את הקיסר, השר, העוזר והמשרת, לפי רמת חשיבותו של כל צמח בתוך
הפורמולה הספציפית שבה הוא מצוי. בנוסף, מתייחסים המטפלים הסיניים לאלמנטים כגון
חום/קור, יין/יאנג, לחות/יובש ועוד, כל זאת בהתאם לאבחון של המטופל, הנעשה בדרך
כלל במפגש הראשון. בעוד שישנן מספר רב של פורמולות "קלאסיות", בהן
השתמשו המטפלים הסיניים לאורך אלפי שנים, ניתן לשנות אותן על ידי הוספת או הורדת
צמחים מסוימים, לפי צרכי המטופל/ת או ליצור פורמולה חדשה.

ניתן לטפל ואף למנוע, בעזרת צמחי מרפא סיניים, כמעט כל מחלה, כגון
מיגרנות, כאבי מחזור, בעיות ודלקות במערכת העיכול, עייפות, בעיות שינה, כאבי גב,
בעיות פוריות ועוד. הטיפול בצמחי מרפא יכול להתקיים במקביל לטיפול הקונבנציונאלי
ותוך שיתוף פעולה עם הרופאה המטפל. חלק מהצמחים בטוחים לשימוש אצל ילדים, נשים
בהריון, חולים במחלות כרונית, קשישים, חולי סרטן וכו', אך חשוב להתייעץ עם איש/אשת
מקצוע בכל מצב של שימוש בצמחי מרפא.

צמחי מרפא רבים, המשמשים את המטפלים הסיניים הגיעו למערב והם משמשים
גם את המטפלים ברפואת צמחים מערבית. את רבים מהצמחים מגדלים בעיקר בסין, ו"על
עלים" מייבאת אותם מאחת החברות הטובות ביותר בתחום זה. במקביל, בחוות
הנסיונות של "על עלים" עובדים גם על איקלומם בישראל, בגידול אורגני
ובהקפדה על כללי ייצור נאותים.