אפיתרפיה

אפיתרפיה - אנטי דלקתי, נוגד דלקות מפרקים, מאלחש ומרגיע כאבים, מחזק את מערכת הלב, מווסת את כלי הדם, מאזן לחץ דם, ממריץ ומפעיל את מערכת החיסון

אפיתרפיה – ארס הדבורה

מבוא

הדבורה מייצרת ארס רק בהגיעה לגיל חמישה ימים, ותייצר ארס במלוא התפוקה בגילאי 14-16 ימים לחייה. הארס נוצר בבלוטות הארס ומשם נאגר בשלפוחית המשמשת כאיבר קיבול- שק הארס. בזמן העקיצה מועבר הארס דרך תעלות אל העוקץ. העוקץ עצמו הינו חלק ממערכת המין של הדבורה. אצל הדבורה העמלה מערכת המין מנוונת ואת מקומה תפשה התפתחות מנגנון ההגנה של משפחת הדבורים.

העוקץ נמצא בפלג גופה האחורי של הדבורה. דרך קבע הוא מוגן ונסתר בתוך גופה ונשלף רק בעת הצורך. גוף הדבורה מגן על העוקץ במעטפת הגנה דמויית שני נדנים.

מבנה העוקץ משונן דמוי מסור, בתקיפת חרקים הדבורה מנצלת מבנה התפתחותי זה של העוקץ כדי להקל על החדירה והעצמת הפציעה בעת שליפת העוקץ בשלמותו.

אולם כאשר העוקץ המשונן פוגש מעטפת חיצונית אלסטית, כדוגמת אפידרמיס היונקים, המבנה הנ"ל הופך מיתרון לחיסרון והעוקץ נתקע. במקרה כזה נאלצת הדבורה להקריב את חייה כדי לנתק את אברי התקיפה מגופה, כלומר, העוקץ ושק הארס.

שק הארס מכיל 0.3 מ"ל של נוזל שהם 3-4 מיליגרם ארס נוזלי, שהם 0.1 מיליגרם ארס מיובש.

הארס שקוף. לאחר ייבוש צבעו צהבהב. טעמו מר ובעל ריח "בננה רקובה".

חומר הארס הינו מסיס מים, ותכולתו כ-80% מים. 20% החומר הפעיל מכילים תרכובות חלבוניות, סוכרים, חומרי הרדמה ופרמונים.

הארס חומצי, Ph 5-5.5 . לאחר כ-20 דקות הארס מתייבש ותוך כדי כך מאבד מערכו. בתנאי קור במצב מיובש הארס יכול לשרוד אפילו שנים.

חלבוני הארס כוללים אנזימים, פוליפפטידים והורמונים. לכל קבוצת חלבונים תפקיד משל עצמה, אך עוצמתו האפקטיבית של הארס עולה כאשר בחלק מהמרכיבים מתגלה מערכת יחסים סימביוטית עם מרכיבים מהקבוצה האחרת.

לדוגמא, האנזים פוספורילז "סולל" את הדרך לחדירתו של הפולפפטיד מליטין.

רבים ממרכיבי הארס קיימים ומיוצרים בגוף האדם בדרך קבע. עובדה המסייעת לארס בפעולתו הבריאה והטבעית על הגוף. ארס הדבורה נוצר בתהליך האבולוציה כמנגנון הגנה של הדבורה כנגד אויביה, אולם ניסיון של אלפי שנים הוכיח כי בכוח מרכיבי הארס להגן ולרפא את גופנו.

מרכיבים מרכזיים בארס הדבורה

אנזימים- היאלורונידז ופוספוליפז. האנזימים הינם מולקולות חלבון גדולות ומורכבות. בגוף האדם קיימים ומיוצרים אלפי סוגי אנזימים המוגדרים ומיועדים לתפקידים ספציפיים. חלקפםפעילים בפני עצמם, חלקם זקוקים למתניע, קו-אנזים, כדי להתחיל את פעולתם ובכך לזרז ולסייע לתהליכים וריאקציות בגוף.

פוליפפטידים- מולקולות חלבוניות. פולי-הרבה חומצות אמינו, לפחות 10. מולקולות בעלות מבנה פשוט יחסית וטעונות מטען חשמלי, עובדה המאפשרת להן להשפיע במערכת העצבים.

מליטין- פוליפפטיד בעל הרכב פשוט של 26 חומצות אמינו. מהווה 40-50% מהארס היבש. המליטין בהיותו טעון חשמל גורם לגירוי במערכת העצבים. הגירוי מגיע להיפותלמוס אשר דרך המערכת האנדוקרינית, בלוטת האדרנל, גורם להפרשת ההורמון אדרנלין. המליטין מהווה פקטור חשוב באיזון מערכת החיסון, ובעל תפקיד חשוב בריפוי דלקות כרוניות ואוטואימוניות כדוגמת ראומטיזם.

מליטין במינון נמוך גורם לגירוי בבלוטת ההפרשה הפנימית בכבד, ובכך נגרם דיכוי תגובה דלקתית בגוף. המליטין עצמו כחומר אנטי דלקתי חזק פי ארבע מקורטיזון. כמו כן גורם לאפקט הגנה על החלבונים בפלזמת הדם. מורכב מ-18 חומצות אמינו. מהווה 2-3% מהחומר היבש בארס. משפיע על מערכת העצבים. ביכולתו לעבור את מחסום דם-מוח וכך להגיע למרכזי העצבים ולהשפיע בעומק המערכת. בדומה למליטין הוא בעל השפעות אנטי דלקתיות והגנת החלבונים בדם.

אדולפין- פוליפפטיד זה הינו אנטי דלקתי כמו קודמיו, אך ניחן בתכונה יחודית-מאלחש. האדולפין מפחית כאבים חזקים. בדיקות הראו השפעה פי 70 מהחומר אינדומיצין- חומר מאלחש הנמצא בשימוש נרחב ברפואה.

פפטיד 401 MCDP– מורכב מ-22 חומצות אמינו. מהווה בין 2-3% מהחומר היבש בארס. השפעת פעילותו העיקרית היא יצירת תנאים בגוף לשחרור חומרים דלקתיים כמו היסטמין, אך בנוסף משחרר הפרין, חומר המנטרל את פעילות ההיסטמין, ובכך יוצר איזון מערכתי בתגובת הגוף לארס. מרכיב פפטידי זה הוא כנראה המשפיע ביותר בטיפול בטרשת נפוצה. כמו כן, בעל השפעה מרגיעה על המוח. נמצא כמרגיע התקפים של יתר פעילות חשמלית במוח, אפילפסיה. בניסוי אצל עכברים עלתה ההשפעה על הזיכרון בטווח קצר.

קרדיופפטיד– מתאפיין בהשפעה מרגיעה על קצב הלב.

תרכובות אורגניות, לא פפטידים

היסטמין- תרכובת אורגנית המשתחררת מרקמות התאים, גם תאי דם לבנים משחררים היסטמין, כאשר מתרחשת דלקת. גורם לתגובה בעור, אודם, פריחה ונפיחות. ההיסטמין מדלל דם ומזרים דם.

היסטמין משתחרר כאשר יש תגובה אלרגית. החומר המצוי בארס מדמה את ההיסטמין המופרש בגופנו במבנהו ותפקידו, ומכאן שמו. להיסטמין תכונה של הורדת לחץ דם, עקב תכונתו להרחבת כלי הדם. בכך הוא יעיל גם לכאבי ראש הנגרמים בין היתר עקב היצרות הנימים.

דופמין- הורמון המשמש כנוירוטרנסמיטור- מוליך עצבי.

השפעתו היא על מערכת העצבים האוטונומית, האחראית על פעילות האיברים הפנימיים בגוף. רובה בלתי ניתנת לשליטה ותפקידה בלתי רצוני, מכאן שמה.

הדופמין בעיקרו חומר מעורר הקשור למסלול הסימפטתי, אך בכולתו להיקשר גם לרצפטורים הפרה- סימפטתיים ולתפקד כחומר מדכא.

הדופמין מיוצר דרך קבע בגוף ואחראי על איזון מצב הרוח, עלייה ברמת הדופמין גורמת להתרוממות רוח.

חוסר בדופמין יוצר הפרעות בשליטה על השרירים הרצוניים, שרירי השלד, המפעילים את האיברים המוטוריים, כדוגמת מחלת פרקינסון.

איזון נכון של דופמין משפיע לטובה על כושר הלמידה, הקשב והתנועה.

נוראדרנלין- הורמון נוירוטרנסמיטור

מיוצר באדרנל דרך קבע בגוף. הנוראדרנלין יכול גם להיווצר גם בפירוק הדופמין. כאשר נוצר עודף דופמין במערכת העצבים הוא נאגר בשלפוחיות בסינפסה ובעזרת אנזים מתפרק לנוראדרנלין.

לנוראדרנלין תפקיד איזוני חשוב, בדומה לאדרנלין, על תפוקת הלב ולחץ הדם. כאשר הלב נדרש לתפוקה רבה יותר עקב מאמץ פיזי או לוחמה באנטיגן, משתחרר ההורמון המעורר וממריץ את פעולתו.

ניתן לציין שהנוראדרנלין במינון גבוה משפיע גם על מצב הרוח, עירנות ודריכות.

סרוטונין- נקרא גם 5-הידרוקסיטריפטמין

כמו הדופמין והנוראדרנלין משמש כטרנסמיטור בסינפסה, אך בניגוד להם הוא משמש כחומר מעכב בעיקרו, בעל אלמנטים מרגיעים.

לסרוטונין תפקיד באיזון מצב הרוח, שליטה על אכילה קביעת מצבי עירנות ושינה, קשור גם לחלימה בשינה.

בניסוי על קופים התגלה כי חוסר בסרוטונין מגביר התנהגות תוקפנית, ואילו לרמה סבירה ומאוזנת של סרוטונין יש השפעה מרסנת לגבי התנהגויות הכרוכות בסיכון בכלל. הסרוטונין גם מווסת כאבים.

ההורמון מלטונין הנגזר מסרוטונין הינו אנטי אוקסידנט בעל השפעה יתרה על מערכות גופנו. משפיע על מערכת החיסון בכלל ומעודד לוחמה בגידולים סרטניים בפרט. מחקרים הראו כי בדמם של חולי סרטן נמצאו רמות נמוכות של מלטונין.

המלטונין המשפיע על המערכת האנדוקרינית בעידוד ההיפופיזה בייצור הורמון גדילה החיוני להתפתחות רקמות הגוף, במיוחד במקרים של ניווני שרירים וניוון תאי עצב בכלל, ותאי מוח בפרט כדוגמת פרקינסון, אלצהיימר ותהליכי הזדקנות במוח.

חומרים נוספים הנמצאים בארס

פרומונים- חומרי ריח כימיים באמצעותם הדבורים מתקשרות ביניהן. במקרה זה מטרתו לסמן לכל הדבורים את המטרה.

סוכרים- מטרת הסוכרים להזין את מרכיבי הארס עצמו.

דרכי פעולת הארס על המערכות השונות

מערכת העצבים

העקיצה, הארס, מפעילה תחילה את מערכת העצבים, שכן גופנו למד להגיב בכאב לחדירת אנטיגן ובכך לאותת למערכות הגוף ולהכניסן לפעולה. הגירוי הראשוני עובד במערכת העצבים כאשר הנוירונים התחושתיים יוצרים שינוי מתח חשמלי באקסונים. במקרים של פגיעה עצבית כתוצאה מתאונה או טרשת נפוצה, תיתכן תגובה עצבית מקומית כדוגמת רפלקס. לעיתים עצבוב כזה גורם לקיפצוצים בלתי רצוניים. תגובות אלו בהחלט רצויות בטיפול ומעידות על נגיעה בנקודה הנכונה. בהמשך עם תהליך הריפוי תגובות אלו יצטמצמו וייעלמו.

בהמשך עם תהליך הריפוי תגובות אלו יצטמצמו ויעלמו. חלק מהנוירונים מחוברים לאקסונים קרניאליים, המחוברים ישירות ל"מוחות" וגורמים לעצבוב בהיפותלמוס. איבר מוחי זה משמש כמרכז מערכת העצבים האוטונומית, אחראי על פעילות האיברים הפנימיים בגוף. המערכת האנדוקרינית, הבלוטות ההורמונליות, וכן על היצרים: רעב, מין, תוקפנות והתגוננות מפני תוקפנות. ההיפותלמוס אחראי על תגובות הגוף לגירויים בכלל. תפקידו להגיב באופנים שונים תוך הפעלת מערכות הגוף בהתאם לצורך. במרכיבי הארס ניתן למצוא הורמונים נוירוטרנסמיטורים המשפיעים בתפקוד מערכת העצבים. טיפול בארס הדבורה תןך שימוש בנקודות דיקור מהרפואה הסינית מפעיל את מערכת העצבים ופעילותה גורמת להתפתחותה. רוב ניווני השרירים הינם תולדה של פגיעה עצבית. טיפול זה מונע ומרפא בעיות אלו.

מערכת הדם

ההיפותלמוס מפעיל בשלבים את מערכת הדם. שלב ראשון יוצר היצרות של כלי הדם המקומיים. זאת כדי לעכב את פעילות האנטיגן.

שלב שני של פעילות מערכת הדם הוא יצירת דלקת שסימניה אודם, נפיחות, חום וזרימה מוגברת של דם.

נפיחות: בדרך זו מנסה הגוף לרכז ולבודד את האנטיגן, ואחר כך לבצע ניקוז וסינון הנוזלים ו"שרידי הקרב"- תאי גוף מתים וחלקי אנטיגן דרך מערכת הלימפה.

חום: הגוף מייצר תנאי טמפרטורה המהווים אקלים נוח יותר ללחום באנטיגן.

זרימה מוגברת של דם: הגוף מזרים דרך הדם לויקוציטים, תאי דם לבנים, כדי ללחום באנטיגן, אריתרוציטים, תאי דם אדומים, וסוכר, כדי להזין את התאים הלבנים והרקמות במזון וחמצן.

אודם: כתוצאה מעליית החום וזרימת הדם לאזור וכן כתגובה להיסטמין.

הפרשות הגוף מרגע העקיצה: 30-60 שניות משתחרר היסטמין מהתאים הלבנים לנוזל הדם, הפלזמה. רמת ההיסטמין עולה פי 20 ממצב רגוע.

5-10 דקות בלוטת האדרנל, יותרת הכליה, משחררת שני הורמונים נוירוטרנסמיטורים אפינפרין ונויאפינפרין, שהם שם נרדף לאדרנלין ונוראדרנלין.

עד 20 דקות, בנוסף לאדרנלין מפרישה בלוטת האדרנל גם הורמונים סטרואידים בעיקר קורטיזון. סטרואידים הם הורמונים הבנויים ממולקולות שומן קטנות. הסטרואידים מיוצרים בגוף באופן טבעי וממלאים תפקיד חשוב בריפוי דלקות כרוניות כדוגמת ארטריטיס, קרוהן ועוד.

מערכת החיסון

עם זרימת הדם המוגברת מגיעים תאי דם לבנים להתגוננות מפני האנטיגן. תחילה מגיעים תאים לבנים מסוגים שונים, שכן האנטיגן טרם זוהה. ביניהם מגיעים תאים לבנים הנקראים נויטרופילים- כ-70% מהתאים הלבנים והם הראשונים להגיע לאירוע.

מונוציט-מקרופגים- תאים היכולים להימצא בפלזמת הדם אך גם ברקמות, תפקידם ללחום בכל אנטיגן שהוא ולאחר פרוקו ובליעתו להציגו לתאי דם לבנים אחרים, הנקראים לימפוציטים מסוג B שתפקידם לייצר נוגדנים חדשים המתואמים לאנטיגן.

במידה ומערכת החיסון כבר נחשפה בעבר לגורם זה או דומה לו, קיים מנגנון "זיכרון" המזניק במהירות את הנוגדנים הספציפיים למקרה. נוגדנים אלה נקראים IgG. הם מהווים את עיקר המסה של הנוגדנים בדם. יש להם כושר הישרדות ותוחלת חיים ארוכה, והם למעשה מהווים את ה"זיכרון החיסוני". גם כנגד ארס הדבורים יש נוגדנים כאלה המיועדים להגיב ספציפית לו.

אצל הכוורנים נוגדני IgG מגיעים במהירות רבה יחסית שכן מערכת החיסון מאומנת ומזהה את הארס בנקל. תאי הדם הלבנים מתפתחים רובם במוח העצם, נקראים לימפוציטים מסוג B, ומשם נודדים למחזור הדם, קשרי הלימפה או רקמות הגוף בהתאם ליעודם.

חלקם מתפתחים בבלוטת התימוס ומכאן שמם לימפוציטים מסוג T. אצל תינוקות וילדים רכים היחס בין בלוטת התימוס למוח העצם הפוך, שכן תינוק נולד כאשר בלוטת התימוס מפותחת, והיא ממלאת תפקיד מרכזי בייצור תאי דם לבנים ובמערכת החיסון בכלל. אך כאשר הילד גדל מתפתחות הבלוטות במוח העצם והן תופשות בהדרגה ועם החשיפה לאנטיגנים את הבכורה בתהליכי מערכת החיסון.

תאי דם לבנים מתמקצעים ומייצרים נוגדנים גם בבלוטות הלימפה ובטחול- איבר זה בנוי רקמה לימפטית ומשמש תפקיד מרכזי בלוחמה וסינון הדם מהאנטיגנים.

לאחר השלב הראשון של פעילות מערכת החיסון, קרי תגובה לאנטיגן תוך יצירת דלקת מקומית, נכנס לפעולה השלב השני ניקוז הנוזלים מהבצקות, הנפיחות וסינון הגוף במערכת הלימפה שמדמה "מערכת ביוב מרכזית". מערכת הלימפה בנויה כרשת של צינורות דקים, דמויי נימים, המגיעים לרקמות. צינורות אלו מתחברים לגדולים ומרכזיים יותר ובהמשך לצינור הלימפה המרכזי המצוי מתחת לעצם הבריח השמאלי ומשם למחזור הדם.

המערכת נראית כדמוית עץ עם שורשים, גזע וענפים. לאורך הצינורות המרכזיים ממוקמות בלוטות הלימפה מרכזיות ומישניות.

המרכזים של בלוטות הלימפה נמצאים באזור המפשעה, בית החזה, בצוואר ובטחול. בבלוטות הלימפה מתבצע סינון והפרדה בין המרכיבים השונים שנוקזו במערכת. את הנוזלים מחזירים לרקמות ולפלזמה בהתאם לצורך. למחזור הדם חוזרים התאים החלבוניים וכל הפסולת הנ"ל מנוקזת לכבד, לטחול ולכליות, שם מתבצעים הסינונים הסופיים של המרכיבים השונים.

רעלנים וחלבונים לטחול ולכבד, מינרלים ונוזלים לכליות. את מערכת החיסון ניתן להמשיל למערכת הביטחון. המערכת מורכבת ממספר מדורים, מצבא המופקד על לוחמה כנגד גורמים חיצוניים כדוגמת וירוסים חיידקים ועוד. ממשטרה האחראית לביטחון הפנים, למערכת החיסון תפקיד בזיהוי ותיקון פגעים ושימושים בתוך מערכת הגוף, כדוגמת סרטן ומצבים של אוטו-אגרסיה, בהם הגוף תוקף את מערכות עצמו, מחלות אוטואימוניות.

מחקרים אחרונים מראים כי מערכת החיסון מהווה פקטור חיוני בהגנה, תחזוקה וריפוי בעיות מוחיות ועצביות בכלל כדוגמת אלצהיימר ועוד.

טיפול בארס הדבורה תוך שימוש באלמנטים נוספים באפיתרפיה הינו הטיפול האימונותרפי הטוב, הבריא והיעיל ביותר. פפטידים ממרכיבי הארס הינם חומרים אנטי דלקתיים טבעיים חזקים. דיקור בארס הדבורה מחזק את מערכת החיסון באופן כללי תוך הזרקת תרופה אנטי דלקתית טבעית, ארס הדבורה, ובכך מקל ומרפא דלקת כרונית, מחלות אוטואימוניות וכשלים נוספים במערכת החיסון כדוגמת תסמונת העייפות הכרונית ועוד.

פעילותו הרפואית של הארס

אנטי דלקתי

נוגד דלקות מפרקים

מאלחש ומרגיע כאבים

מחזק את מערכת הלב

מווסת את כלי הדם

מאזן לחץ דם

ממריץ ומפעיל את מערכת החיסון

מגרה ומפעיל את מערכת העצבים

מקל ומסייע בניוון שרירים

אנטי ויראלי

נגד גידולים סרטניים

ריפוי מיגרנה

פעילותו של הארס כה רחבה ומקיפה, כך שכנגד כמעט כל בעיה ומחלה ניתן להשתמש בארס הדבורה, במיוחד כנגד בעיות עצביות, דלקות מפרקים ומחלות אוטואימוניות, כדוגמת ראומטיזם וטרשת נפוצה.

התוויית הנגד החשובה היא אלרגיה לארס דבורים. אדם אלרגי עלול להדרדר במצבו תוך דקות ולהיכנס לשוק אנפילקטי. לכן יש לערוך בדיקות לפני כל טיפול.

חזרה לחנות

סטטינים בצמחים

סטטינים בצמחי מרפא - הרשימה היא חלקית בלבד, והיא לקוחה מההרבולוג האמריקאי James Duke.שקדים, אבוקדו, סלק, שעועית שחורה, Nigella sativa,

סטטינים בצמחים

צמחים רבים מכילים סטטינים, וניתן להעזר בהם כדי להוריד רמה של כולסטרול, טריגליצרידים, LDL ולהעלות רמה של HDL.

הסטטינים נפוצים גם במזון, וניתן להעזר במזון ובתבלינים כדי למנוע עליה ברמת הסטטינים ולגרום לירידה ברמה שלהם.

תכנון נבון של התזונה והצמחים שאנחנו משתמשים בהם ימנע עלייה ברמת הכולסטרול והטריגליצרידים ויעזור להורדתם.

בנוסף לשימוש בצמחים המכילים סטטינים, חשוב להפחית את השימוש בסוכרים, להימנע משימוש בסוכרים מזוקקים, בפחמימות ריקות, כמו הקמח הלבן והמזוקק וכל מה שמייצרים ממנו, והמשקאות הממותקים והצבעוניים, שאינם מוסיפים לבריאות, אלא ההיפך הורסים אותה.

רשימת הסטטינים בצמחים היא חלקית בלבד, והיא לקוחה מההרבולוג האמריקאי James Duke.

שקדים, אבוקדו, סלק, שעועית שחורה, Nigella sativa, פלפל שחור, אורז מלא, ברוקולי, דלעת, חרוב, אפונה, שוקולד מקקאו מרוכז, קינמון, פרי הקוקוס, כוסברה עלים וזרעים, זרעים של כמון, צמח ממשפחת הסוככיים מעכב את האנזים HMG-CoA-Reductase, אותו אנזים שמעכבים הסטטינים הרפואיים ושאחראי לייצור הכולסטרול,

חילבה- Fenugreek, זרעי פשתן, ג'נג'ר, שום, ענבים, אשכולית, תה ירוק, מורינגה מכונפת, כרוב הקייל, עדשים, שוש קירח, שמן חרדל, שיבולת שועל, בצל, תפוז, בוטנים, מנתה, פיסטוקים,

פרי עץ האלה, רימון, הזרעים של Plantago psyllium, מרווה רפואית, שומשום, זרעים של סויה, פירות של תמר הינדי, עלים של ריחן קדוש- Basilicum sanctum, שורש של כורכום, קליפת גזע ועלים של ערבה, גרגיר הנחלים- Watercress,

Wasabi.

ישנן אצות ופטריות המכילות סטטינים.

מקור התמונה

חזרה לחנות

בורנאול

בורנאול - בורנאול מצוי בצמחים: Cardamon-הל, אגוז מוסקט, ג'ינג'ר, Lindera, קליפת גזע של מגנוליה, כורכום, Liquidambar, שמן קמפור ובמוקסה הסינית

בורנאול

בכתבה הנוכחית השם בורנאול מתייחס גם למרכיב הכימי המצוי בצמחים כשמן נדיף, וגם לתערובת של כמה מרכיבים דומים, שנלקחו מצמחים אחדים, ושהבורנאול הוא אחד מהם. התערובת מכילה בורנאול, קמפור וארטמיזיה.

הבורנאול הוא אחד מהמרכיבים הארומטיים של מיני הארטמיזיה, וביחד הם מצויים בשימוש פנימי וחיצוני ברפואה הסינית.

מכינים מהארטמיזיה את המוקסה, שנעשה בה שימוש במשך אלפי שנים ברפואה הסינית. כיום המוקסה מוכרת בעולם כולו ומרבים להשתמש בה במערב.

שורפים את הארטמיזיה על או על יד הגוף כדי לפתח חום מקומי, ולהעצים את ההשפעה של הצמח ואת תערובת הבורנאול שמוסיפים (1).

הבורנאול מופק מהצמח Blumea balsamifera, צמח ארומטי המשתייך למשפחת המורכבים ומוצאו בפיליפינים. בסין משתמשים גם בבורנאול סינתטי שמקבלים אותו בעזרת כמה ריאקציות כימיות מקמפור.

בורנאול

הצורה הטיפוסית של הבורנאול היא של חתיכות דקות של קריסטלים לבנים.

זה המקור לשם הסיני של הבורנאול bingpian. Bing משמעותו קרח, ו- pian משמעותו פרוסה, נתח.

צורה נוספת המוזכרת היא של בורנאול טחון לאבקה. זאת הצורה המתקבלת כשמפיקים את הבורנאול מה- Blumea שמגדלים אותה בדרום סין.

השימוש המקורי בתערובת של הבורנאול היה כקרמינטיבי , מוריד חום , נוגד תולעים ומסייע במקרים של כאבי בטן ובעיות בעיכול (1).

כיום ממליצים על תערובת הבורנאול לפתיחת אברי חוש חסומים. מתארים אותו כחריף, מר וצונן (2). משתמשים בבורנאול במקרים של מחלות של חום וכאב, וכשהחסימה של אברי החוש עלולה לגרום למחלות עם עוויתות (1). בנוסף משתמשים בבורנאול לטיפול במחלות של דרכי הנשימה, וכן ביחד עם עוד מרכיבים לשימוש חיצוני, במקרים של פצעים בפה, נפיחות בגרון, זיהומים של האוזן, פסוריאזיס, כוויות ומחלות עיניים (1).

המינון המומלץ 30-100 מ"ג ליום, בפרמקופאה ממליצים על 150-300 מ"ג ליום.

הצמח Blumea balsamifera הוא צמח חשוב ברפואת האיורודה בהודו.

הם משתמשים במיץ טרי מהצמח לטיפול בדלקות עיניים, ובשימוש פנימי הוא מומלץ לטיפול בתולעים ודיזנטריה.

הצמח מתואר כמכייח, מגביר הזעה, אנטיספטי, נוגד עוויתות (1).

בורנאול מצוי בצמחים: Cardamon-הל, אגוז מוסקט, ג'ינג'ר, Lindera, קליפת גזע של מגנוליה, כורכום, Liquidambar ושמן קמפור (1).

שימוש חיצוני בבורנאול

השימוש החיצוני בבורנאול יותר נפוץ מאשר השימוש הפנימי. משתמשים בתערובת הבורנאול לטיפול בכאבים רוימטיים, כוויות, טחורים, מחלות עור, כיבים בפה, כאב אוזניים.

מכינים מהם פלסתר נגד כאבים. זהו ידע שהיה בסין לפני שנים רבות והוא נפוץ גם בימינו. מוציאים לשוק פורמולות פטנט חדשות, המיועדות לטיפול בכאבים במקומות שונים בגוף (1).

דוגמאות להכנות עם בורנאול לטיפול בבעיות בעור.

Luhui binz zhu weifu ji

1 עלה אלויורה

0.3-1.0 ג' תערובת בורנאול

1ג' אבקת פנינה

לערבב את כל המרכיבים. למרוח 1-2 פעמים ביום על פצעים של הרפס זוסטר.

Di yu er cang hu gao

18 ג' Phellodendron

18 ג' Atractylodes (cangzhu)

18 ג' Xanthium

36 ג' Sanguisorba –בן סירה, צמח ממשפחת הורדניים הגדל בר בארץ

3 ג' מנתול

1.5 ג' תערובת בורנאול

לטחון הכול לאבקה להוסיף petroleum jelly כדי לתת מירקם של משחה

למרוח 2-3 פעמים ביום במקרים של דרמטיטיס אטופי.

Qing liang fen

120ג' אבקת טאלק

20 ג' licorice טחון לאבקה

12 ג' תערובת בורנאול

למרוח 3-5 פעמים ביום על מכת שמש עם אודם ושלפוחיות

השימוש בקמפור כמחליף של בורנאול

מפיקים את הקמפור מהעץ Cinnamomum camphora. השימוש בקמפור נעשה שכיח יותר מאשר בבורנאול.

במזרח אסיה נהגו להשתמש בקמפור כאנטיספטי, נוגד עוויתות, קרמינטיבי, מסייע לנשימה, נוגד תולעים.

הקמפור, במינון תירפואיטי, מחמם את הקיבה, מגביר פריסטלטיקה, מרחיק גזים. הוא נספג בקלות מתכשירים בשימוש חיצוני ומאינהלציה (3).

בשימוש חיצוני הקמפור נוגד גרוד, משכך כאב, אנטיספטי. ביחד עם תחמוצת אבץ וטאלק ניתן להשתמש בו לטיפול בפצעים קשים לריפוי, אקסמה, אורטיקריה ופצעים של הרפס זוסטר(1).

מטפטפים מהקמפור למים חמים ונושמים את הקמפור המשתחרר כאדים.

טיפול זה מומלץ להרגיע כאבי ראש קשים, להרגיע הצטננות, להקל על הנשימה כשהאף סתום עם נזלת.

שימוש פנימי בקמפור

הקמפור מרגיע את העצבים, משכך כאב, מרגיע עוויתות. הוא יעיל כמרגיע של העצבים, במקרים של בחילה או הקאות מתוך עצבנות, שיהוקים.

המינון המומלץ לקמפור בשימוש פנימי הוא 0.3-1.5 ג' ליום (1).

Artemisia

המין Artemisia argyi הוא הנפוץ ביותר בשימוש חיצוני, כולל להכנת מוקסה.

העלים מכילים 0.3% שמן נדיף הכולל: carveol, terpinol. Carvone, borneol, bornyl acetate, isoborneol, cineol, caryophyllene, linalool, thujone (4).

השימוש הפנימי מומלץ בשתי פורמולות מסורתיות הכוללות ארטמיזיה (5).

Rehmannia 18 ג'

Paeonia lactiflora 12ג'

Angelica sinensis 9ג'

Artemisia 9ג'

Cnidium 6ג'

Gelatin 6ג'

Glycyrrhiza uralensis 6ג'

השימוש המומלץ בפורמולה הוא לדימום מהרחם במיוחד לדימום בתקופת ההיריון, או אחרי הלידה.

Ai fu nuangong wan

Cyperus 22%

Artemisia 11%

Evodia 11%

Angelica sinensis 11%

Cnidium 11%

Paeonia lactiflora 11%

Astragalus memb. 11%

Rehmannia 4%

Dipsacus 6%

Cinnamon bark 2%

השימוש בפורמולה הוא לקור וחולשה ברחם, שמתבטא בלויקוראה, כאב בזרועות וברגליים, עייפות, מחזור בלתי סדיר, כאב בטן וחוסר פוריות.

השימוש העיקרי של הארטמיזיה הוא להכנת המוקסה.

השימוש במוקסה

Ling shu פרק 73 אומר: מחלה שאין מצליחים לרפא אותה עם אקופונקטורה, יתכן שיהיה ניתן לטפל בה עם מוקסה.

ספר משנת 1575 שנקרא Introduction to Medicine אומר: כשהמחלה אינה מגיבה לתרופות (הכוונה לצמחים הסיניים) ולאקופונקטורה צריך לטפל עם מוקסה.

הטיפול עם מוקסה מקובל בסין בימינו, והוא נהוג גם במערב. מוכרים אותו בצורות שונות , כגון, צורה של סיגר, שהיא נוחה יותר לשימוש למטפל מערבי.

הספר הסיני Chinese Acupuncture and Moxibustion מספר על השימוש במין Artemisia vulgaris להכנת מוקסה.

הצמח לענה מצויה- Artemisia vulgaris הוא הטוב והמתאים ביותר להכנת מוקסה. העלים שלו מכילים סיבים רכים. המוקסה שמכינים מעלי הלענה המצויה נחשבת למעולה ביותר בין כל סוגי המוקסה הנמכרים.

העלים של הלענה המצויה מרים וחריפים. הם מייצרים חום נעים כשמשתמשים בהם בכמות קטנה, וחום גדול כשמבעירים כמות גדולה.

יש להם תכונה של יאנג טהור, והם מסוגלים לשקם את היאנג המקורי שהתמוטט.

היאנג שמשתחרר יפתח את 12 המרידיאנים. הוא יזרום דרך שלושת המרידיאנים של ה-yin ויסדיר את הצ'י והדם, יסלק קור ועודף לחות, יחמם את הרחם, יעצור דימום, יחמם את הטחול והקיבה, יפתח חסימות, יסדיר את המחזור ויסייע לעובר אצל אשה בהיריון.

העלים של הלענה המצויה הם בעלי טבע חם וכך הם יכולים להמריץ ולהפעיל את היאנג. הריח החריף של העלים זורם במרידיאנים, מסדיר צ'י ודם.

הטעם המר של העלים מטפל בעודף הלחות, כי המר הוא טעם מייבש.

הודות לסיבים שיש בעלי הלענה הבעירה היא איטית. אבל מדגישים שיש להרגיש את הצד הרוחני והמיסטי שיש בחום ובריח, ואיך הוא חודר ומשפיע על הגוף והנפש. לעתים קרובות משלבים טיפול עם מוקסה ואקופונקטורה, ומחממים עם המוקסה נקודות על מרידיאנים שונים.

חימום נקודות מסוימות על מרידיאן הקיבה מסייע לחיזוק של הטחול והקיבה, ממריץ את העיכול ותורם לחיזוק הגוף.

ישנן שיטות שונות של טיפול עם מוקסה, וזה דורש לימוד והתמחות.

משך הטיפול הוא 3-5 דקות על נקודה מסוימת. מזהירים לא להאריך יותר מ-10-15 דקות.

המטפלים טוענים שכדי להשיג חיזוק של הגוף ותמיכה במרץ וכושר הפעולה, הטיפול במוקסה צריך להיות לפחות פעם בשבוע עד שמתחילים לראות תוצאות. בהדרגה אפשר לרדת לפעם בחודש או פעם בחודשיים או שלושה חודשים.

המוקסה נעשתה מוצר שכיח ומקובל באירופה, אמריקה וגם בישראל.

אנשים רבים אינם אוהבים את הריח של המוקסה, ופיתחו בשבילם מוקסה ללא ריח. הם מפסידים את השמנים הנדיפים הבוערים, שהם אנטיספטיים ומטהרים את חדר הטיפולים.

הם מפסידים גם את הצד הרוחני שיש בריח.

מקורות

Dharmananda S. Borneol, Artemisia and Moxa in: www.itmonelone.org/arts/borneol.htm

Hong-Yen hsu et al. Oriental Materia Media: a Concise Guide, 1986 Oriental Healing Arts Institute, Long Beach, CA.

Felter HW The Eclectic Materia Medica, Pharmacology and Therapeutics, 1983 Eclectic Medical Publishers, Portland Or.

Tang W. and Eisenbrand G. Chinese Drugs of Plant Origin, 1992 Springer-Verlag, Berlin.

Huang B, and Wang Y. Thousand formulas and Thoudand Herbs of Traditional Chinese Medicine, 1993 Heilongjiang Education Press, Harbin

חזרה לחנות

המיקרוביום של המעי – The gut microbiome

המיקרוביום של המעי - ילדים קטנים מקבלים לעיתים קרובות טיפול אנטיביוטי מוגזם. ישנן מחלות ילדים זיהומיות קלות שניתן לטפל בהן עם צמחים אנטי ויראל

המיקרוביום של המעי

בעבר, הלא רחוק, נהגנו לחשוב שבגופנו חיים ומתקיימים דיירי משנה שהם החיידקים. אנחנו צריכים לפרנס אותם ולדאוג למחסורם, והם ייצרו אנזימים, ויטמינים ומרכיבים נוספים עבורנו.

עם השנים מתברר לנו שהחיידקים הם בעלי הבית ואנחנו צריכים לדאוג לכול מחסורם.

גוף האדם נושא בתוכו 10 בחזקת 14 חיידקים שונים. מספר העולה פי 10 על כל התאים שבגוף, שמספרם מגיע ל-10 בחזקת 13 (1).

כ-500 מינים של חיידקים חיים במעי (1), אבל רוב חיידקי המעי משתייכים ל-30-40 מינים.

בין החיידקים והמאכסן קיימים יחסים של סימביוזה הדדית. החיידקים מפיקים אנרגיה ממרכיבים שהאדם אינו מסוגל לפרק, משתתפים בהתפתחות של מערכת החיסון, מונעים התרבות והתפשטות של חיידקים פתוגניים , מייצרים ויטמין K וביוטין.

המאכסן נותן לחיידקים מקום מוגן עשיר במזון שמאפשר להם להתרבות ולשרוד.

מחקרים שנעשו על חיידקי המעי הראו שאוכלסיית החיידקים שונה אצל בני אדם שונים, אבל היא נשארת קבועה אצל אותו אדם במשך שנים, על אף השינויים שחלים בתזונה, בגיל ובאורח החיים (1).

רוב חיידקי המעי הם אנאארוביים, כלומר, הם אינם זקוקים לחמצן כדי להתקיים.

ארבע הקבוצות הגדולות של חיידקי המעי הן: Firmicutes, Bacteroidetes, Actinobacteria, Peptostreptococcus (2).

רוב הסוגים המצויים במעי הם: Bacteroides, Clostridium, Faecalibaterium, Eubacterium, Ruminococcus, Peptococcus, Bifidobacterium (1,3).

פטריות שוכנות גם הן במעי האדם. הידועות ביותר הן Candida, Saccharomyces, Aspergillus, Penicillium.

המיקרוביום של המעי והתפתחותו עם הגיל.

התינוק מקבל את החיידקים כשהוא עובר בתעלת הלידה., ומקבל את החיידקים מאמו. תינוק הנולד בניתוח קיסרי מקבל את החיידקים הראשונים מהצוות הרפואי המטפל בו, מתינוקות אחרים ומאמו. החיידקים הראשונים אצל תינוק שנולד בניתוח קיסרי הם סטפילוקוקים, Corynbacterium ו-Propiobactterium.

חיידקי המעי אצל תינוק שנולד בניתוח קיסרי עלולים להיות לא מסודרים עד תקופה של ששה חודשים.

אצל תינוק שנולד בלידה נורמלית הפלורה של המעי שלו בנויה ומאורגנת אחרי חודש אחד (6).

חיידקי הפה, העור והסביבה עוברים מהאם לתינוק דרך הנקה, נשיקות, ליטוף והמגע שבין האם לתינוק.

אצל כל התינוקות מתיישבים במהירות חיידקי קולי וסטרפטוקוקים. בתוך ימים ספורים מגיע מספר החיידקים ב-1ג' של צואה ל-10 בחזקת 8 עד 10 בחזקת 10. בתוך השבוע הראשון לחיים החיידקים האלה מייצרים סביבה נוחה לאלה שבאים אחריהם, לחיידקים האנאארובים, בעיקר אלההמשתייכים למינים

Bifidobacterium, Bacteroides, Clostridium, Ruminococcus.

חלב אם מכיל כמות גדולה של bifidobacteria, וזה החיידק השכיח ביותר אצל תינוק שיונק Bifidobacterium longum הוא חיידק המסוגל לפרק כ-20 סוכרים המצויים בחלב אם.

המיקרופלורה של תינוקות המוזנים בפורמולה יותר מגוונת. מצויים אצלם enterococci, bifidobacteria, Bacteroides ו-Clostridium.

החיידק הבולט ביותר אצל תינוק שיונק הוא Bifidobacterium longum. משערים שי לו תפקיד בהתפתחות של מערכת החיסון.

מחקר שנערך על 528 משתתפים, מגילים שונים וממוצא שונה (4) הראה רבגוניות גדולה בהרבה במיקרוביום של אדם מבוגר מאשר את ילד צעיר. בהשוואה של המיקרוביום בין המשתתפים הייתה הרבגוניות גדולה בהרבה בקרב הילדים (4).

המחקר הראה גם שהמיקרוביום של הילד מתפתח ומשתנה בתוך שלוש השנים הראשונות לחייו, ומקבל צורה של מיקרוביום של אדם מבוגר.

היה מפתיע לגלות דימיון בחיידקי המעי של בני משפחה שגרים בארצות שונות, על אף ההבדלים בתזונה, באקלים ובאורח החיים שלהם (4).

השפעת התזונה על חיידקי המעי

נמצא קשר בין מיני החיידקים במעי והתזונה של האדם.

החיידק Prevotella מתייחס לפחמימות וסוכרים פשוטים. הוא קשור לתזונה המבוססת על פחמימות.

Bacteroides מתקשר לחלבון מן החי, חומצות אמיניות ושומן רווי. אלה הם רכיבים הנפוצים יותר בתזונה מערבית.

יש לצפות שאצל אנשים האוכלים יותר פחמימות יהיה Prevotella נפוץ יותר, ואילו אצל אדם שהתזונה שלו כוללת חלבון מהחי ושומן רווי, יהיה Bacteroides נפוץ יותר (5).

ניתן לשנות את המיקרוביום על ידי שינוי התזונה לאורך זמן. אדם שעובר מתזונה הכוללת בשר לתזונה צמחונית, יוכל לאחר תקופה מסוימת לשנות את המיקרוביום שלו, ועל ידי כך להשפיע על הבריאות שלו.

פעילות חיידקי המעי בגוף האדם

חיידקי המעי מבצעים פעילות חשובה ומגוונת בגוף האדם. ככל שמתרחב הידע אנו מבינים יותר עד כמה החיידקים מארגנים את חיינו. במשך שנים חשבו שחיידקי המעי מתפקדים בעיקר בתוך מערכת העיכול. היום אנחנו מתחילים להבין עד כמה החיידיקם משפיעים על חיינו.

מתווכים של מערכת העצבים מצויים במעי ומדובר על המוח שמצוי במערכת העיכול. החיידקים שולטים במצב הרוח שלנו, בשמחת החיים, בתשוקה למזון מסוים, לטעם זה או אחר.

פעילות המיקרוביום במערכת העיכול.

החיידקים מעכלים רכיבי מזון שהאדם אינו יכול לעכל הם מדכאים צמיחה של מיקרואורגניזמים מזיקים מזרזים צמיחה של תאים מגינים מפני מחלות (1).

לגוף האדם אין אנזימים לעכל פוליסכרידים מקבוצה בטא, שמצויים בסיבים, בסוכרים המצויים בירקות, באצות, בפטריות שהם מזון האדם. קטניות שמכילות מרכיבים שהאדם אינו יכול לעכל גורמים להתנפחות ולגזים.

החיידקים פועלים על פחמימות והופכים אותם לחומצות שומניות קצרות שרשרת בתהליך של תסיסה שנקרא Saccharolytic fermentation.

התאים יכולים להשתמש באנרגיה שמשתחררת, וגם לספוג מינרלים, כגון, סידן, מגנזיום וברזל(1).

החיידקים מזרזים ספיגה של ליפידים, ומסייעים לספיגת ויטמינים כמו ויטמין K.

בנוסף, החיידקים מגדילים את כושר המעי לספוג מים, מרבים גדילה של תאי מעי, מפחיתים מספר של חיידקים מזיקים, ומזרזים צמיחה של חיידקי מעי.

חומצות השומן קצרות השרשרת, שנוצרות מהפחמימות על ידי החיידקים מגבירות צמיחה של תאי אפיתל של המעי, ומווסתות את ההתרבות וההתמיינות שלהם (1).

הפלורה של המעי מונעת מחיידקים שעלולים להזיק למאכסן להתיישב במעי. הם נצמדים לקרומים הריריים של המעי ומתחרים עם פטריות וחיידקים אלימים על המקום. הם מונעים מחיידקים לפלוש למעי, ומעכבים התרבות של חיידקים מזיקים המצויים במעי בריכוז נמוך (1).

התחרות בין חיידקי המעי וחיידקים פולשים היא גם על המזון, ועל מקומות שניתן להיצמד אליהם על האפיתל של המעי הגס.

הגנה נוספת מספקים חיידקי המעי באמצעות הבקטריוצינים שהם מייצרים. הבקטריוצינים הם פפטידים רעילים שמעכבים גידול של זני חיידקים דומים,

השפעת המיקרוביום על התפתחות מערכת החיסון

חיידקי המעי משפיעים על מערכת החיסון בכך שהם תומכים בהתפתחות ההתחלתית של הרקמות החיסוניות של המעי. הם מעודדים את הרקמות החיסוניות לייצר נוגדנים למיקרואורגניזמים אלימים, ובכך מסייעים למערכת החיסון להכיר ולהילחם בחיידקים אלימים, ולפתח סבילות כלפי מיני חיידקים.

החיידקים הראשונים שמתיישבים במערכת העיכול אחרי הלידה קובעים את הפלורה של האדם למשך חייו. החיידקים הראשונים משפיעים על התגובה החיסונית של האדם. החיידקים שהתיישבו במערכת העיכול משתדלים לייצר סביבה נוחה בשבילם, ופחות נוחה למתחרים שלהם.

במערכת העיכול חל שינוי בהרכב החיידקים שהם בהתחלה אנאארובים פקולטטיביים, כלומר, הם יכולים להיות אנאארובים, אבל מסתדרים גם עם חמצן. הסטרפטוקוקים והקולי הם אנאארובים פקולטטיבים.

במערכת העיכול חל שינוי בהרכב החיידקים שהם בהתחלה אנאארובים פקולטטיביים, כלומר, הם יכולים להיות אנאארובים, אבל מסתדרים גם עם חמצן. הסטרפטוקוקים והקולי הם אנאארובים פקולטטיבים, שמתפתחים ומתרבים ללא חמצן (1,8).

כאשר מערכת החיסון של המאכסן כבר התפתחה היא מסדירה את הרכב החיידקים במעי.

חיידקי המעי משפיעים גם כמונעים של אלרגיה למשך החיים (9). מחקרים שבדקו את הפלורה של המעי אצל ילדים שהתפתחו אצלם מצבים של אלרגיה למרכיבים שונים, לעומת ילדים שלא סבלו לאלרגיות שונות, הראו הבדלים בחיידקים במערכת העיכול.

אצל הילדים שפתחו אלרגיות מצאו ריכוז גבוה של Clostridium difficile

ו-staphylococcus aureus, וריכוז נמוך של Bacteroides ו-Bifidobacteria.

ההסבר שניתן הוא שהמחסור בחיידקים הפרוביוטיים מנע הכשרה טובה של מערכת החיסון, שתוכל להתמודד עם אנטיגנים שעלולים להיות בעייתיים (9).

שימוש מוגזם באנטיביוטיקה בשנים הראשונות של החיים, פוגע בחיידקי המעי, ועלול לגרום בשלבים מאוחרים יותר בחיים למעי רגיז ולדלקות של מערכת העיכול.

השפעה של שימוש באנטיביוטיקה

שימוש באטיביוטיקה רחבת-טווח עלול לשנות את הרכב חיידקי המעי. הוא יגרום לירידה במיני החיידקים הנמצאים במעי וגם לירידה במספר שלהם. מערכת העיכול תתקשה לפרק את הפחמימות ותהיה ירידה בחומצות שומן קצרות שרשרת, וזה עלול לגרום לספיגה רבה של מים ולשלשולים.

ילדים קטנים מקבלים לעיתים קרובות טיפול אנטיביוטי מוגזם. ישנן מחלות ילדים זיהומיות קלות שניתן לטפל בהן עם צמחים אנטי ויראליים, אנטי בקטריאליים ומורידי חום. הורים שנבהלים מחום גבוה אצל הילד נותנים לו מיד תרופות אנטיביוטיות, שעוזרות לטווח קצר, ועלולות להזיק לטווח ארוך.

הידע כיצד לטפל במחלות ילדים זיהומיות קלות היה נפוץ במשפחות, והוא הועבר מהאם או מהסבתא לדורות הבאים. מכאן הביטוי "תרופות סבתא" שאין מה לזלזל בהן.

חשוב להחזיר את הידע הזה לאימהות כדי שתוכלנה לטפל בעצמן בילדיהן במקום לפנות למרפאות ולבתי החולים בשביל כל בעיה רפואית קטנה.

מקורות

1. Guarner F. Malagelada J. Gut flora in health and disease. The Lancet, 2003. 361(9356): 512-9).

2. Khanna S. Tosh PK. A clinician's primer on the role of the microbiome in human health and disease. Mayo Clin. Proc. (2014), 89 (1): 107-114.

3. Beaugerie L. Petit J-C. Antibiotic-associated diarrrhoea (2004), Best Practice & Research Clinical Gastroenterology 18(2): 337- 352.

4. Yatsunenko T. Rey F. Manary MJ. Human gut microbiome viewed acroos age and geography. Nature (2012) 486 (7401) : 22-227.

5. Wu GD. Chen J, Hoffmann C. Linking Long-Term Dietary Patterns with Gut Microbial Enterotypes. Science (2011) 334 (6052): 105- 108.

6. Grolund MM.Lehtobeb OP. Eerla E. Fecal Miccroflora in Healthy Infants Born by Different Methoods of Delivery: Permanent Changes in Intestinal Flora After Cesarean Delivery. Journal of Pediatric Gastroenterology & Nutrition (1999) 28 (1):19-25.

7. Stenhoff U. Who controls the crowd? New findings and old questions about the intestinal microglora. Immuunology Letters (2005) 99 910:6-12.

8. Sears CL. Adynamic partnership: Celebrating our gut flora.

9. Anaerobe (2003) 11 (5):247-251.

10. Bjorksteb B. e.j. MM. Allergy development and the intestinal microflora during the first year of life. Journal of Allergy and Clinical Immunonology (2001). 108 (4): 516-520.

חזרה לחנות

גפן היין – Vitis vinifera

גפן היין- הענבים הם הצמח הראשון המוזר בתנ"ך. הם עשירות באנטי אוקסידנטיות, ועוזרים בשמירה על כלי הדם ובשמירה על הלב >

גפן היין

משפחה: Vitaceae, גפניים

השם בעברית: ענבים

חלקי צמח בשימוש: פירות, עלים, חרצנים

רפואה מסורתית: משמעות השם Vitis vinifera הגפן הנושאת ענבים.

הגפן היא מטפס רב שנתי, בעלת קנוקנות מתפתלות ועלים גדולים.

הפרחים בצורת אשכולות, שנותנים פירות בצורת ענבות מלאות במיץ.

הענבות הבשלות הן בצבע לבן-ירוק או אדום-שחור. ישנם זנים בעלי או חסרי זרעים (1).

הגפן היא מטפס הדורש תמיכה. מגדלים גפנים ליד גדרות, קירות או צורות נוספות של מבנים שניתן להישען עליהם.

הפרי אינו מבשיל לאחר שקוטפים אותו. נותנים לפרי להבשיל על העץ, וקוטפים אותו עם האשכולות כשהצבע מראה שהפירות בשלים. שומרים אותם במקרר ואין מקפיאים אותם. ההקפאה פוגעת במרכיבים ובטעם שלהם.

מגדלים גפנים באזור הממוזג של כל חלקי כדור הארץ. הארצות המרבות לייצר ענבים הן: איטליה, צרפת, ספרד, ארצות הברית, מקסיקו וצ'ילי (2).

מרכיבים: פוליפנולים שמרוכזים בעיקר בקליפה של הפרי והריכוז שלהם עולה עם הבשלת הפרי.

ענבים אדומים ושחורים עשירים באנתוציאנינים וב-catechins, ב-stilbenes ,כגון, רזברטרול, ןבחומצות פנוליות, כגון, חומצה קפאית וקומרית (1).

ענבים מכילים בנוסף, epicathechin ופרואנתוציאנידינים.

שימוש היסטורי ומסורתי: גרעיני ענבים הם מקור עשיר לפרואנתוציאנידינים. משתמשים בהם כתוסף תזונה. בין השאר הם מומלצים להפחתת שבירות של קפילרות וכלי דם קטנים למניעת חמצון LDL-כולסטרול ולמניעת חסימות של כלי דם (3).

רסרבטרול שמצוי בקליפת הפרי של הענבים מצוי גם בזרעים, ומוסיף לתכונות האנטי אוקסידנטיות שלהם, לשמירה על הלב ועל כלי הדם.

הענבים הם בין הצמחים הראשונים המוזכרים בתנ"ך. כשנוח יצא מהתיבה הוא הכין יין מענבים, שתה ממנו והשתכר.

לפי בדיקות ארכיאולוגיות הגפן שגדלה בר הפכה לצמח תרבותי לפני כ-5000 שנה. הגידול שלה התחיל בין הים הכספי לים השחור, והתפשט דרומה לסוריה, ירדן, ישראל ומצרים, ומשם הגיע לאירופה (2).

אחרי נפילת האימפריה של רומא והשתלטות הנצרות על אירופה, התמחו המנזרים בייצור יין.

הספרדים הכניסו את הגפן לאמריקה. קליפורניה התגלתה כמקום אידיאלי לגידול גפנים.

פטריית שמר סימביוטית טבעית חיה על הגפן, והיא מסייעת לתהליך התסיסה ועוזרת לכל תהליך הכנת היין (1).

לעתים קרובות השתמשו ביין להכנת תמציות רפואיות מצמחים, בעיקר הודות לאלכוהול המצוי בו. ברפואה הסינית והמערבית השתמשו ביין רפואי.

בשנים קדומות יותר, בערך ב-1600 לפנה"ס השתמשו בסין ביין אורז (1).

הכינו מהיין ליקר, והשרו בו צמחים שמסייעים לעיכול, כגון, Artemisia absinthium, או זרעים של אניס.

מחקרים מחקרים מדווחים על פעילות אנטי אוקסידנטית, הגנה על העצבים, מניעת חסימות של כלי דם של פירות הענבים (4).פעילות נוספת של ענבים היא סיוע להורדת לחץ דם והקטנת הסיכון למחלות לב.

הפוליפנולים הם אנטי דלקתיים, והם מגינים על הגוף מפני התפתחות של תהליכי דלקת, הקשורים במחלות לב.

ערך תזונתי של ענבים כוס אחת, בערך 150 ג'.

קלוריות 104

פרוטאין 1.1 ג'

פחמימות 27.3 ג'

שומן 0.2 ג'

מכיל:

אשלגן 288 מ"ג

ויטמין C 4.8 מ"ג

תיאמין 0.1 מ"ג

ריבופלבין 0.1 מ"ד

סיבים תזונתיים 1.4 ג'

מנגן 0.1 מ"ג

ויטמין B6 0.1 מ"ג

מקורות

1. Hannah Bauman, Food as medicine Vitis vinifera, Vitaceae HerbalGram Vol 12 issue 12, 2015

2. Ensminger AH. Esminger ME. Konlande JE. The conciseEncyclopedia of Food & Nutrition. Boca Raton, FL: CRC Press, 1995.

3. Yamakoshi J. Saito M. Kataoka S. et al. Safety evaluation of proanthocyanidin-rich extract from grape seeds. Food and chemical Toxicology, 2002, 40: 599-607.

4. Yadav M. Jain S. Bhardwal A et al. Biological and medicinal properties of grapes and their bioactive constituents: An update. Journal of Medicinal Food. 2009, 12 "(3): 473-484.

חזרה לחנות

חומוס – Cicer arietinum

חומוס - רפואה מסורתית: בבוקר סחטו את הבד והשתמשו במים שהכילו את החומצות להכנת תרופות לברונכיט, כולרה, עצירות, שלשול, גזים, עיכול לא יעיל, לטי>

השם בעברית: חומוס

השם באנגלית: Chickpea

משפחה: קטנייתיים, Fabaceae

החומוס הוא צמח חד שנתי. הפרחים שלו בצבע לבן עד סגול. הם מופיעים באביב או בתחילת הקיץ. הפרי בצורת תרמיל באורך כ-38 מ"מ (1). התרמיל מכיל 1-2 זרעים.

יש שני סוגים שמגדלים בגידול חקלאי. האחד נקרא Macrosperma או Kabuli chickpea. הזרעים שלו גדולים והצבע שלהם קרם. הסוג השני נקרא Microsperma או desi. הזרעים שלו קטנים וצבעם צהוב-חום.

את ה-Macrosperma מגדלים באפגניסטן, במערב אסיה, צפון אפריקה, דרום אירופה ואמריקה.

את הסוג Microsperma מגדלים במקומות חמים, חצי יבשים בדרום הודו, אתיופיה, מקסיקו ואירן.

מגדלים את הצמח ביותר מ-50 ארצות, כולל אוסטרליה.

מרכיבים

הזרעים של שני סוגי החומוס עשירים בחלבון. הם מכילים פחמימות, שומנים, סיבים מסיסים ובלתי מסיסים, ויטמינים ומינרלים. הם מכילים ויטמין C, ריבופלבין- ויטמין B2, פירידוקסין- B6, pantothenic acid – ויטמין B5, סידן, חומצה פולית, מגנזיום, ברזל, מנגן, נחושת, אבץ, מוליבדן, כרום, סלניום.

רמת הפחמימות גבוהה יחסית לקטניות אחרות, כגון, שעועית,אפונה, עדשים.

הפחמימות שבצמח כוללות מונוסכרידים, דיסכרידים ואוליגוסכרידים.

החומוס הוא מקור אנרגיה לגוף האדם.

סיבים תזונתיים חשובים לבריאות המעי. אכילת סיבים מסייעת למנוע עלייה בלחץ דם וברמת הכולסטרול. הסיבים הם מזון לחיידקי המעי. הזרע מכיל 18-22 ג' סיבים ב-100ג' של זרעים.

החומוס מכיל כמה חומצות אמינו, כגון, ליזין, טירוזין, חומצה גלוטמית, היסטידין.

השומנים שבזרע כוללים בעיקר חומצה לינולאית ואולאית.

מצויים בחומוס כמה מרכיבים שמצדיקים לראות בו מזון פונקציונלי: תרכובות פנוליות, במיוחד איזופלבונים נותנים לחומוס פעילות אנטי אוקסידנטית. קרוטנואידים, כגון, בטא-קרוטן, ליקופן, לוטאין ו-zeaxanthin הם אנטי אוקסידנטים בפאזה השומנית. זרעי החומוס מכילים ספונינים המאיטים ספיגת כולסטרול וטריגליצרידים.

בחומוס יש חומצה פיטית, שקושרת ברזל, אבץ, סידן ומגנזיום. ההשרייה לפני הבישול, ההרתחה והבישול מפחיתים או מבטלים את פעילות החומצה הפיטית.

שימוש היסטורי ומסחרי

מוצאו של הצמח מדרום-מזרח תורכיה. לפני כ-7500 שנה התחילו לביית אותו מצמח הבר. הוא הגיע לאזור הים התיכון בערך ב-4000 לפנה"ס, ולהודו הוא הגיע בערך ב-2000 לפנה"ס.

גידלו את החומוס כדי להפיק ממנו חומצה מאלית ואוקסלית. השתמשו בעלים, בגבעולים ובתרמילים. קטפו אותם ופרשו עליהם במשך הלילה בד עדין. בבוקר סחטו את הבד והשתמשו במים שהכילו את החומצות להכנת תרופות לברונכיט, כולרה, עצירות, שלשול, גזים, עיכול לא יעיל, לטיפול בריריות, ביבלות ובהכשת נחשים (2).

בימינו החומוס הוא מאכל אהוב ומקובל בכל קצות תבל. בהודו טוחנים אותו לקמח, והוא בסיס למאכלים רבים. באסיה, אפריקה וגם בארץ משתמשים להכנת סלט, מרק, פלאפל, והוא חלק חשוב בתפריט היום-יומי.

החומוס כפי שאוכלים אותו בישראל, לבנון ומצרים הגיע לאמריקה, והפך שם למאכל מקובל ואהוב. חקלאים שגידלו טבק בשדות שלהם החליפו את הטבק בחומוס, ומגדלים עכשיו כמויות גדולות של חומוס (1,2).

מחקרים מעטים נערכו על החומוס. מחקר אחד הראה שהחומוס שיפר רגישות לאינסולין, ומנע עליה ברמת סוכר אחרי הארוחה (1).

מחקרים מעטים על השפעת החומוס על חיידקי המעי מראים שיש לו פוטנציאל לשנות את חיידקי המעי, ולשפר בכך את מצב הבריאות.

ערך תזונתי ל-100 ג'

קלוריות 378

חלבונים 20.47 ג'

פחמימות 62.95 ג'

שומנים 6.0 ג'

סיבים תזונתיים 12.2 ג'

מנגן 0.85 מ"ג

תיאמין 0.48 מ"ג

ויטמין B6 0.53 מ"ג

זרחן 252 מ"ג

אשלגן 718 מ"ג

אבץ 2.76 מ"ג

מקורות

1. Hannah Bauman Chickpea, Cicer arietinum, Fabaceae. HerbaleGaran Vol. 12, Issue 11, November 2015.

2. Jukanti AK. Gaur PM. Gowda CL. Et al. Nutritional quality and health benefits of chickpea (Cicer arietinum L.): a review. Br. J. Nutr. 2012: 108(S1): S11-26.

Chickpea or chick pea or Cicer arietinum plants with fruits and white flowers

חזרה לחנות

פרס נובל לרפואה הסינית Nobel Prize to TCM

פרס נובל לרפואה הסינית - Tu הייתה החוקרת הראשית במחקר שהוכיח שהארטמיזין שמצוי בצמח Artemisia annua הוא התרופה היעילה ביותר נגד מלריה.

פרס נובל לרפואה הסינית Nobel Prize to TCM

סיפור פרס הנובל לרפואה או פיסיולוגיה שקבלה השנה המדענית הסינית Youyou Tu, הוא פריצת דרך של הרפואה המסורתית.

Tu הייתה החוקרת הראשית במחקר שהוכיח שהארטמיזין שמצוי בצמח Artemisia annua הוא התרופה היעילה ביותר נגד מלריה.

הפרס הוא כעין הכרה של וועדת פרס הנובל בחשיבות של ידע עתיק מסורתי, ובתרומה שהוא יכול לתרום לרפואה המודרנית.

המחקר על תרופה למלריה התחיל בתקופה של מלחמת ויאטנאם. הלוחמים של צפון ויאטנאם שלחמו ביערות הטרופיים סבלו מאד מהטפילים של המלריה, שהתרופה המקובלת, Chloroquine לא פעלה יותר. המנהיג של צפון וייטנאם פנה אל המנהיג הסיני מאו צה טונג ובקש את עזרתו. מאו הכריז על המחקר למציאת תרופה למלריה כעל פרויקט צבאי ועזר לממן אותו.

המחקר התארגן במהירות רבה. יותר מ-500 חוקרים השתתפו בו. קבוצה אחת ערכה סקר על 40.000 מרכיבים כימיים.

הקבוצה השנייה פנתה אל הרפואה הסינית המסורתית. הם חפשו ידע מסורתי בכפרים סיניים. בשנת 2011 פרסמה החוקרת Tu שהקבוצה בדקה 2000 צמחים סיניים, מצאה 640 צמחים עם פעילות מסוימת נגד מלריה. המחלה אינה מוכרת בשם זה ברפואה הסינית. החוקרים חפשו צמחים המורידים חום.

אלפי חיילים אמריקאים חלו גם הם במלריה, וארה"ב הציעה תרופה בשם mefloquine. לתרופה זאת היו תופעות לוואי קשות, של פרנויה ושיגעון.

בטקסט סיני עתיק סופר על צמח בשם qinghao שהשתמשו בו לטיפול במחלות עם חום. הצמח הזה היה חרוט על קברים משנת 168 לפני הספירה. המטפלים הכפריים זיהו את הצמח qinghao כ-Artemisia annua. בשנת 1972 מצאה Tu את השיטה למיצוי ארטמיזין. החוקרת והצוות שלה התנדבו להיות הראשונים שינסו את הארטמיזין על עצמם, כדי לבדוק את הבטיחות שלו. ב-1980 פרסמה Tu את תוצאות המחקר שלה.

מאו נפטר בשנת 1976, ומלחמת ויאטנאם הסתיימה והמחקר נעצר.

מיליוני איש מתו באפריקה ממלריה, והיה צורך דחוף להשיג תרופה. אחרי 30 שנה אישר ארגון הבריאות העולמי-WHO את הארטמיזין כתרופה נגד מלריה.

הארטמיזין הציל חיים של מיליוני אנשים באפריקה, והוא מקובל היום כתרופה היעילה ביותר נגד מלריה.

Youyou Tu נולדה בשנת 1930. למדה באוניברסיטת פקינג, וכשסיימה את לימודיה, בשנת 1955 עסקה במשך שנתיים וחצי ברפואה סינית מסורתית. היא חיה בצניעות רבה, ולא יצאה מסין עד שקבלה פרס נובל.

בשנת 2011 היא קבלה פרס Lasker-DeBakey' ובשנת 2015 קיבלה פרס נובל.

הפרס התקבל בסין בהתרגשות גדולה, כי הסינים רואים בו הכרה לחוכמה הסינית העתיקה.

חזרה לחנות

צמחים המסייעים לחיזוק הלב

צמחים לחיזוק הלב - שימוש מסורתי: ברפואה הסינית משתמשים בצמח לטיפול באנגינה פקטוריס ואי ספיקת לב. מגביר זרימת חמצן לעורקים הקורונריים וללב.

צמחים לחיזוק הלב

הטיפול באי ספיקת לב הוא קשה ובעייתי. קשה להחזיר לתפקוד תקין לב שנחלש. הרפואה מציעה תרופות שלרובן יש תופעות לוואי בלתי נעימות ויעילותן מוטלת בספק.

ניתן למנוע את הידרדרות פעילות הלב על ידי אורח חיים שמסייע ללב, וצמחים לחיזוק הלב.

להימנע מתזונה עשירה בקלוריות

להפחית במזון מתוק ובמשקאות מתוקים וצבעוניים

להפחית במלח

להשתמש באופן קבוע בשמן זית

להרבות באכילת מזון המכיל סיבים תזונתיים

להקפיד על פעילות גופנית

להימנע מעישון אקטיבי ופסיבי

אם יש צורך לקחת תוספי מזון, כגון, Co-Q-10, חומצה שומנית אומגה 3

להקפיד על פנולים במזון, להקפיד על תזונה המכילה אנטי אוקסידנטים, במיוחד אנטי אוקסידנטים שמונעים חמצון של LDL

להשתמש בצמחים לחיזוק הלב.

צמחים לחיזוק הלב- Cardiotonic Herbs

להזמנת הצמח יש ללחוץ על שמו העברי, במידה ואינו קיים מצויין ב* .

שם הצמח	השם בעברית	חלקי צמח בשימוש
Terminalia arjuna	טרמינליה*	קליפת הגזע
Astragalus membranaceus	אסטרגלוס HUANG QI	שורש
Salvia miltiorrhiza	מרווה אדומה DAN SHEN	שורש
Angelica sinensis	אנג'ליקה DANG GUI	שורש
Crataegus monogyna	עוזרר חד גלעיני ואחרים SHAN ZHA	פירות, עלים
Selenicereus grandiflorus	קקטוס, מלכת לילה*	גבעול, פרחים
Panax notoginseng	נוטוג'ינסנג REN SHEN	שורש

הוראות שימוש על פי David Winston

Terminalia arjuna

חלקי צמח בשימוש: קליפת הגזע

מרכיבים עיקריים: טריטרפנואידים, טאנינים

פעילות: מחזק את הלב, מוריד רמה של LDL כולסטרול וטריגליצרידים, מעלה רמה של HDL כולסטרול

מגביר ריכוז של חמצן המגיע אל הלב, מחזק התכווצויות של הלב, מאיט קצב מהיר של דפיקות לב.

שימוש רפואי: לטיפול בתעוקת הלב-אנגינה פקטוריס

אי ספיקת לב קלה, פרפורים

מינון: טינקטורה 1:5 2-4 מ"ל שלוש פעמים ביום

מירתח, 1 כפית של קליפת גזע טחונה בכוס מים. להרתיח במשך 15ד' , להשרות במים החמים 40 ד'. לשתות 1-3 פעמים ביום.

התוויות נגד: מטופלים שהיה להם התקף לב בזמן האחרון, עצירות, הריון

Astragalus membranaceus

השימוש בשורש

מרכיבים: ספונינים הנקראים אסטרגלוזידים, פלבונואידים

פעילות: מחזק של הלב וכלי הדם, מרחיב עורקים כליליים. ניתן להשתמש בו ביחד עם עוד צמחים שברשימה במקרים של אי ספיקת לב קלה.

מינון: טינקטורה 1:5 ב-45% אלכוהול, 2-4 מ"ל שלוש פעמים ביום.

Salvia mitiorrhiza- Dan shen

חלקי צמח בשימוש: שורש

מרכיבים: Diterpene quinones, Salvenolic acids

פעילות: מסייע להגנה על הלב, משכך כאב מרחיב כלי דם היקפיים

שימוש רפואי: מגביר זרימת דם אל הלב, מפחית צמיגות של הדם,

צמח חשוב במקרים של אנגינה פקטוריס, משכך כאב של אנגינה פקטוריס. מסייע להורדת רמה של כולסטרול וטריגליצרידים בדם.
מינון: טינקטורה 1:5 1.5-3.0 שלוש פעמים ביום

מירתח של שתי כפיות של שורש טחון ב-500 מ"ל מים, להרתיח 10-15 דקות, להשרות במים כשעה, לשתות 2-3 כוסות ליום.

התוויות נגד: הריון, שימוש בקומדין או במדלל דם רפואי אחר.

Angelica sinensi- Dang gui

חלקי צמח בשימוש: שורש

מרכיבים: Z-Ligustilide, Ferulic acid

פעילות: ברפואה הסינית משתמשים באנג'ליקה הזאת להזין את הדם ולהגביר זרימת דם. הצמח משפר את זרימת הדם, וביחד עם הצמחים האחרים ברשימה הוא מפחית כאב במקרים של אנגינה פקטוריס.

הצמח יתאים לשימוש גם במקרים של צליעה לסרוגין.

מינון: טינקטורה 1:5 2-4 מ"ל שלוש פעמים ליום

מירתח 1-2כפיות, להרתיח במשך 10-15 דקות, להשרות במשך 45 דקות, לקחת 3 כוסות ליום.

התוויות נגד: להשתמש בזהירות במקרים שלוקחים מדללי דם.

Crataegus monogyna עוזרר

חלקי צמח בשימוש: פירות, עלים, פרחים

מרכיבים: פלבונואידים

פעילות: מחזק של הלב, מרגיע של העצבים, אנטי דלקתי

שימוש רפואי: העוזרר הוא "מזון ללב" ניתן להשתמש בו כדי להזין, לחזק ולקן את הלב. הוא גם מחזק את הוורידים, הקפילרות והעורקים, ומועיל במקרים של טרשת עורקים וצליעה לסרוגין.

מינון: טינקטורה 1:4 4-5 מ"ל 3 פעמים ביום

חליטה 1-2 כפיות, חולטים במשך שעה במים חמים, שותים 3 כוסות ליום

Selenicereus grandifloras – קקטוס מלכת הלילה

חלקי צמח בשימוש: גבעולים ופרחים

מרכיבים: גליקוזידים של פלבונואידים, רוטין, grandiflorin

פעילות: מחזק של הלב, אנטי דכאוני, מרכך

שימוש רפואי: פרפורים עם קוצר נשימה, מועקה בבית החזה, דופק חלש ולא סדיר. מומלץ להשתמש עם עוזרר ו-Arjuna.

מינון: טינקטורה 1:4, 2-15 טיפות שלוש פעמים ביום

התוויות: יתר לחץ דם, עלולות להיות אינטראקציה עם תרופות ללב

Panax notoginseng

חלקי צמח בשימוש: שורש

מרכיבים: ספונינים, ג'ינסנוזידים, נוטוג'ינסנוזידים

שימוש רפואי: ברפואה הסינית משתמשים בצמח לטיפול באנגינה פקטוריס ואי ספיקת לב. מגביר זרימת חמצן לעורקים הקורונריים וללב.

מינון: טינקטורה 1:51.5-2.5 פעמיים ביום

מירתח כפית אחת, להרתיח 15-20 דקות, להשרות במים החמים 45 דקות,

לשתות 2 כוסות ליום.

התוויות נגד: הריון, תרופות לדילול דם

Terminalia arjuna

משפחה: Combretaceae

השם בסנסקריט: Arjuna

חלקי צמח בשימוש: קליפת הגזע.

מוצאו של העץ ממורדות ההימלאיה, והוא גדל ברחבי הודו, בורמה וסרי לנקה.

רפואה מסורתית: ברפואת האיור-ודה השתמשו בצמח כמחזק מאז אלפי שנים. מתארים אותו כצמח המועיל לבעיות של שלוש הדושות. למעלה מ-1500 שנה ידוע הצמח כמחזק את הלב, ומומלץ לטיפול בבעיות שונות של הלב. נוהגים להשתמש בו לטיפול באי ספיקת לב.

מרכיבים: טאנינים, כולל, חומצה גלוקוטאנית, חומצה גאלית, חומצה אלאגית, ספונינים טריטרפנואידים, פלבנואידים, arjunic acid, terminic acid ,

פרואנתוציאנידינים, פיטוסטרולים.

מינרלים: נתרן, קרבונט הסידן בריכוז גבוה, ריכוז נמוך של מלחי מגנזיום, אבץ ונחושת.

פעילות: אסטרינג'נט, tonic, ממריץ של הלב.

הייחודיות של הצמח היא בפעילות שלו על הלב. הוא מגן על הלב מפני איסכמיה במקרים של יתר לחץ דם. הוא מוריד לחץ דם, כולסטרול וטריגליצרידים. מעכב חמצון של LDL, ומגביר ניקוז של כולסטרול.

בנוסף הצמח הוא נוגד מוטציות.

התוויות: אי ספיקת לב בצקתית כרונית, אנגינה פקטוריס, מחלות לב איסכמיות, יתר לחץ דם, מחלות של כלי הדם הקורונריים, טכיקרדיה, פלפיטציות.

התוויות נגד: לא נמצאו.

הצמח הגיע למערב רק בשנים האחרונות, ומאז נערכים מחקרים רבים הבודקים את יעילותו במקרים של מחלות לב. המיוחד שבצמח הוא הפעילות היעילה על בעיות רבות של הלב בלי התוויות נגד ובלי רעילות.

אפשרות נוספת היא שמלחי הסידן המצויים בשפע עוזרים להתכווצויות של שריר הלב.

פורמולה מומלצת לטיפול במחלות של הלב וכלי הדם:

Terminalia arjuna 15% קליפת גזע

Crataegus species 30% פירות, עלים

Salvia miltiorrhiza 20% שורש

Panax ginseng 20% שורש

Commiphora mukul 15% שרף

מינון: 1-2ג' ליום כאבקה, כדורים או טינקטורות.

לחזרה לחנות

ספונינים – Saponins, their way in the body

ספונינים - החלק ההידרופובי של הספונינים שנשאר אחרי שהסוכר נעלם, נספג במהירות אל הדם, בדרך כלל בפחות מ-90 דקות. אחרי ההיפרדות מהסוכר נשאר החלק

הספונינים מורכבים מחלק הידרפובי שהוא טריטרפן או סטרואיד. יחידת המבנה שלהם הוא איזופרן.

החלק השני של המולקולה הוא הידרופובי, בדרך כלל סוכר. הם למעשה גליקוזידים נפוצים בעולם הצומח. הם נפוצים גם במזון של האדם, בזרעים, בשורשים ובעלים.

הם נפוצים בזרעים של צמחי מאכל ממשפחת הקטניות, כגון, חומוס, חילבה, סויה, שעועית, תורמוס, עדשים, בשורש של האסטרגלוס, בפטריית הריישי, ובצמחים רבים נוספים.

ניתן לזהות אותם על פי הקצף היציב שהם מייצרים בתמיסות מימיות.

הצמחים מייצרים ספונינים כהגנה בפני פטריות, חיידקים, וירוסים, חלזונות.

הקצף מופיע בצורת בועות הנקראות מיצלות. מולקולות הסוכר נדחפות אל המים, והחלקים ההידרופוביים מתרכזים במרכז הבועות.

פעילותם במערכת העיכול

הספונינים המצויים בצמחי מרפא, ממריצים קולטנים מרים ומגבירים הפרשת מיצי עיכול. הם מייצרים אמולסיה עם הנוזלים ועוצרים מעט את הסוכרים, הכולסטרול והשומנים במעי. בכך הם מונעים העברה מהירה שלהם אל הדם.

רוב הצמחים הידועים כמורידים רמת סוכר פועלים על בסיס של ספונינים.

צמחי מרפא המכילים ספונינים הם בעלי פעילות מכייחת במערכת הנשימה.

יש קשר בין הריריות של המעי ומערכת הנשימה, והספונינים מסייעים לליחה לעלות מהמעי והקיבה ולצאת מהגוף.

כשמיצי המרה שכוללים גם כולסטרול מגיעים אל התריסריון, חלק מהכולסטרול נתפש על המיצלות שיוצרים הספונינים. הוא עובר בקלות אל המעי הגס, ואינו מוחזר אל הדם והכבד (1).

צמחי מרפא שמכילים ספונינים מסייעים להורדת רמת כולסטרול (2).

המיצלות של הספונינים נפגשות עם חיידקי המעי ועם תאים של מערכת החיסון המצויים במעי (3).

כתוצאה מהמפגש עם האנזימים מפרקי הסוכר ועם חיידקי המעי, נשברות מולקולות של ספונינים. הסוכר מתפרק על ידי האנזימים, וחיידקי המעי אוכלים את הסוכר שהוא חלק מהמולקולה של הספונינים.

טפילים המצויים במעי מותקפים על ידי הספונינים שמפרקים להם את הממברנות החיצוניות.

החלק ההידרופובי של הספונינים שנשאר אחרי שהסוכר נעלם, נספג במהירות אל הדם, בדרך כלל בפחות מ-90 דקות (4).

אחרי ההיפרדות מהסוכר נשאר החלק השומני כאגליקון, החלק חסר הסוכר.

חלק מהאגליקוננים הולכים אל המערכת הלימפתית ויוצאים מהגוף. חלק מגיעים לכבד.

אגליקונים רבים של ספונינים הם בעלי פעילות אנטי דלקתית, על ידי עיכוב של ציקלואוקסיג'נז.

האגליקונים של Aesculus hippocastanum הנקראים aescin, מחזקים קפילרות וורידים קטנים.הם מפחיתים דליפה, נפיחות וכאב.

ישנם אגליקונים של ספונינים המסוגלים לעבור את מחסום-דם, מוח, ולהשפיע על ייצור, פיזור ואיזון של נוירוטרנסמיטורים, במיוחד את אלה הקשורים להפחתת סטרס. כך פועלים צמחים אדפטוגנים, כגון, ג'ינסנג, שוש קירח, אליטרוקוקוס, קודונופסיס.

הפעילות תהיה שונה אצל אנשים שונים ובמצבים שונים, ותלויה כנראה במצבים של חוסר האיזון של כל אחד.

ניתן ליחס להם תכונות של מאזנים בפורמולה, במעי, בכלי הדם, בכבד ובתאים אנדוקריניים.

מקורות

1. Sauier C. et al. Effects of soy protein and saponins on serum, tissue and feces steroids in rats. Athersclerosis, 1979, 34: 233-241.

2. Kim Seung-Hwan and Kyung-Shin Park, Effects of Panax ginseng extract on lipid metabolism in humans. Pharmacological Research, 2003, 48: 511-513.

3. Shin Byong-Kyu, Sung Won Kwon and Jeong Hill Park. Chemical diversity of ginseng saponins from Panax ginseng. Journal of Ginseng Research, 2015.

4. Lee Jayeul et al. Studies on absorption, distribution and metabolism of ginseng in humans after oral administration, Journal of Ethnopharmacology, 2009, 122: 143-148.

חזרה לחנות

שדר – The Genus Betula – Pharmacological properties

שדר - פעילות: מחקרים פרמקולוגיים מדווחים על פעילות נוגדת סרטן, נוגדת דלקת, נוגדת ארטריטיס, אנטי אוקסידנט, אנטי ויראלי, מגביר פעילות של מערכת>

שם עברי: שדר

שם אנגלי: Silver Birch

משפחה: שדריים, Betulaceae

תאור בוטני: הסוג Betula כולל כ-60 מינים של עצים או שיחים נשירים הגדלים בחצי הצפוני של כדור הארץ. הם בין העצים הנפוצים ביותר באזורים הצפוניים, ומרבים לגדל אותם כי הם גדלים במהירות על אדמות שונות.

במקומות שונים בהם גדלים עצי השדר נוהגים להשתמש בהם כחליטות, מירתח, משחות, אבקות מהגזע, עלים, ניצנים, שרף, עלים, פרחים, שורש, והצמח השלם.

מרבים להשתמש בהם לטיפול בבעיות של העצם, כולל שברים קטנים, נקע, מחלות רוימטיות, ארטריטיס וגאוט (1).

שימושים נוספים הם לבעיות של מערכת הכליות והשתן, בצקת, בעיות בלב, בעיות בעור, פצעים, כוויות. נוהגים להשתמש בשדר גם לאיבוד שיער.

ממיני השדר מקבלים סוכר, חומץ ובירה.

Betula lenta הוא המקור העיקרי לשמן הנדיף wintergreen.

מיצויים מהעלים משמשים כמלבינים של העור בקוסמטיקה.

משתמשים בעץ גם להגנה על בניינים בבנייה, כי הוא דוחה מים.

למין Betula utilis הגדל בהימלאיה יש שימוש בטקסים דתיים (1).

מרכיבים: קבוצות שונות של פלבונואידים, טריטרפנואידים, קטכינים, ליגנן וכן סטרואידים.

המרכיבים שונים בחלקים השונים של העץ.

שלושה טריטרפנואידים, betulin, betulinic acid lupeol מצויים בכל מיני השדר והם המרכיבים החשובים של הצמח.

פעילות: מחקרים פרמקולוגיים מדווחים על פעילות נוגדת סרטן, נוגדת דלקת, נוגדת ארטריטיס, אנטי אוקסידנט, אנטי ויראלי, מגביר פעילות של מערכת החיסון, מסייע להגנה על הכבד, נוגד סכרת, מועיל לעור, מסייע להגנה על דרכי העיכול (1).

רוב המחקרים שעסקו בשדר הם in vitro או מחקרים על חיות. הראו פעילות אנטי סרטנית של מינים אחדים של שדר.

מחקרים קליניים אחדים נעשו על סרטן העור. השתמשו בעלים ובניצנים של Betula alba לטיפול בסרטן העור והרחם. אין פרטים על יעילות הטיפול. מחקר אחר מספר על שימוש ב-Betula alba לטיפול בהפטיטיס כרוני.

כמה מחקרים מוכיחים את הידע המסורתי שנעשה בקליפת הגזע של השדר לטיפול במחלות ניווניות של העצם והמפרקים. היו אמנם הצלחות בטיפול בבעיות אלה. מחקרים אחרים אישרu שהשדר מסייע לריפוי שברים, להוריד רמת כולסטרול ולבעיות בכיס המרה.

מקורות

1. Rastogi S. Pandey MM. Rawat AKS. Medicinal plants of the genus Betula- traditional uses and a phytochemical-pharmacological review. J. Ethnopharmacol. Jauary 15, 2015, 159: 62-83.

חזרה לחנות