סל קניות 0

היפוקרטס – Hippocrates

היפוקרטס - צאו בו materia medica של כ-400 צמחים ומזון, וכ-2500 פורמולות.צמחים שמופיעים באוסף בין 25-49 פעמים: פיגם, ברוש, פאוניה, שעורה, לוט

התפתח דיון ב-Herball Hall  על הידע שיש לנו על היפוקרטס. מה האמת ומה האגדה, מה הוא אמר ומה שמו בפיו מאוחר יותר.

היפוקרטס לימד בבית ספר לרפואה באי קוס. הוא האמין שהמקור למחלה הוא רעלנים המופיעים בגוף בגלל עיכול לא יעיל של המזון. גישה זאת התפתחה ברפואה המצרית 2000 שנה לפני היפוקרטס.

מדענים שערכו מחקרים על היפוקרטס ועל התקופה שבה הא חי, משערים שהוא לא כתב כלום כל חייו . שלוש מאות שנה לאחר מותו מישהו בלתי ידוע הדביק את שמו על כל ספר בספריה שהיה קשור לרפואה במזרח הים התיכון.

מאוחר יותר גאלן קרא לאוסף הצמחים בשמו של היפוקרטס.

בכינוס של מדענים  בתחום הרפואה, היוונית, המצרית והמספוטמית החליטו לאחר דיונים שהרפואה היוונית לא הוסיפה שום חידוש על מה שהיה ידוע כבר.

הטענה הייתה שהיוונים לא המציאו את הרפואה הרציונלית, והיא הייתה קיימת במצרים ובמסופוטמיה כבר למעלה מ-1000 שנים. בנוסף, הרפואה היוונית לא עצרה ולא הפסיקה את ההשפעה של הרפואה המאגית.

העקרונות של ביסוס הרפואה על ארבעה יסודות: אש, מים, אדמה ואוויר, ועל העקרונות  של צמחים חמים, קרים, לחים ויבשים הקדימו גם הם את הרפואה היוונית באלף שנים. גם הרפואה ההומורלית, זאת שמייחסת את התכונות האלה לנוזלים השונים של הגוף הייתה קיימת כבר במסופוטמיה.

הכינוס הזה היה הראשון שדווח עליו, ושנכתבו המסקנות, שבו התאספו החכמים כדי לדבר על הרפואה והם הכירו את שלוש השיטות הרפואיות.

באחד המאמרים שפורסמו מצטט המדען ממסופוטמיה 17 המלצות טיפוליות כמעט זהות ברפואה ממסופוטמיה וברפואה היוונית.

גאלן למד רפואה בביה"ס לרפואה הגדול שבאלכסנדריה במצרים. בתלמוד מוזכרים רופאים וכוהנים שלמדו בבי"ס זה.

לגאלן הייתה גישה לאוסף הרפואי המצרי הגדול , וגם לרופאים המצרים שהיו מורים בביה"ס. האוסף כלל ששה כרכים, ושיטה בסיסית של תוכנית לימודים לכל הרופאים.

התוכנית כללה:  הרבליזם, תזונה,  אנטומיה, רפואה כללית, התמחות בגניקולוגיה, בגסטרואנטרולוגיה, רפואת הציבור, מחלות לב.

נשארו מהאוסף הגדול רק 4000 שורות, ובעיקר נשמר לדורות מה שהייונים העבירו ממנו.

בוושינגטון למדו וסיכמו מדענים את  האוסף. הם מצאו בו materia medica של כ-400 צמחים ומזון, וכ-2500 פורמולות.

צמחים שמופיעים באוסף בין 25-49 פעמים:

שום, מרקולית, סלרי, כרישה, פשתן, אניס, סלק לבן, כרובית, אורגנו, רימון, סמבוק, הדס, ירוקת החמור, מרווה, ברוש, שעורה, פיגם, ער אציל, תאנה, זית, פאוניה, שומר, חיטה, עדשים, לוטוס, מנתה, רקפת.

פיגם – Ruta graveolens

פיגם - שימוש רפואי: לזרוז מחזור חודשי, לאל-וסת, לשיכוך כאב בלקיחה פנימית. פיגם מושרה בשמן זית משמש כתרופה נגד תולעים

שם עברי: פיגם ריחני

משפחה: פיגמיים, Rutaceae

חלקי צמח בשימוש: נוף הצמח

תאור הצמח: משפחת הפיגמיים כוללת עשבים, שיחים או עצים. העלים, הגבעולים והפרחים מכילים בלוטות של שמן אתרי ומדיפים ריח חזק.

בארץ גדל המין פיגם מצוי, Ruta chalepensis, הוא זהה במראה ובתכונות לפיגם הריחני.

מוצאו של הפיגם הריחני באירופה, ומגדלים אותו בארצות רבות, כצמח נוי ורפואי. הפיגם הריחני והמצוי הם  שיחים  ירוקי עד, בגובה 50-70 ס"מ. הפרחים צהובים.  הפיגם המצוי פורח בארץ בחודשים פברואר עד יולי.

מרכיבים: אלקלואידים פורוקינולינים בריכוז 1.5% (3)

אלקלואידים נוספים: graveoline, graveolinine, rutacridone, skimmianine

פלבונואיד: רוטין שבודד לראשונה מהפיגם.

שמן נדיף בריכוז 0.1%. המרכיב העיקרי בו הוא methyl-nonyketone (2).

הצמח והשמן הנדיף עשירים בקומרינים ובנגזרות שלהם (3).

פורנוקומרינים המצויים בצמח: פסורלן, ברגפטן, xanthoxanthin, xanthotoxin, rutamarin   (3)

רפואה מסורתית: מאז מאות שנים משתמשים במיצוי של הצמח, בשימוש חיצוני, כדוחה חרקים וכמשכך כאב יעיל (3).  

פליני שחי ברומא במאה הראשונה לספירה   מונה 84 תרופות המכילות פיגם. ביוון, רומא ומצרים העתיקה השתמשו בפיגם  כדי לגרום להפלה ולחיזוק הראייה (3) בשימוש פנימי נוהגים להשתמש בפיגם כממריץ של מחזור חודשי וכגורם להפלה . בנוסף השתמשו בו לטיפול במחלות של הריאות, כגון, שחפת, וכן להפחית נפיחות של הטחול (3).

במקסיקו משתמשים בפיגם לטיפול בסחרחורת, כאב ראש, צוואר תפוס וכאב אוזניים. בשמן הנדיף משתמשים לטיפול בתולעים (3).

פעילות: אנטי אוקסידנט, אנטיספטי, דוחה תולעים ממערכת העיכול, emmenagogue, משכך כאב בשימוש חיצוני, נוגד עוויתות.

שימוש רפואי: לזרוז מחזור חודשי, לאל-וסת, לשיכוך כאב בלקיחה פנימית. פיגם מושרה בשמן זית משמש כתרופה נגד תולעים.

בשימוש חיצוני משתמשים בשמן המושרה לטיפול בדלקות אוזניים (3).

האחראים לפעילות נגד עוויתות הם האלקלואיד arborine והקומרין rutamarin(1,3).

הצמח מפחית פוריות. המרכיב הפעיל הוא chalepensin שגורם להפסקת ההריון בשלבים הראשונים (4). בכמה מחקרים דווחו שהצמח מעכב חיידקים גרם-חיוביי, כגון, Staphylococcus aureus, Streptococcus hemoliticus, Listeria monocytogenes, Bacillus subtilis (3).

רעילות: הפיגם עלול לגרום לדרמטיטיס פוטוטוקסית (5)

שימוש פנימי עלול לגרום לכאבי בטן.

ריכוזים נמוכים של 30 מ"ג ליום לא היו רעילים ולא פגעו בכבד (3).

התוויות נגד: הריון והנקה

הצמח מתאים  לשימוש חיצוני כמשכך כאב ואנטיספטי. שימוש פנימי דורש זהירות רבה ומעקב קבוע (3).

מינון: באופן מסורתי השתמשו בריכוז של 0.5-1.0 ליום (3).

מקורות

1. Minker E. Bartha C. Koltai Z. et al. Effect of secondary substances isolated from the Ruta graveolens on the coronary smooth muscle. Acta Pharm. Hung. 1980, 50: 7-11.

2. Chevallier A. The Encyxlopedia of Medicinal Plants. New York, NK: DK Publishing, 1992: 262-263

3. Rue Uses and Dossage in: http//drugs.com/npp/html

4. Kong YC. Lau CP. Wat KH. Et al. Antifertility principe of Ruta graveolens. Planta Med. 1989, 55: 176-178.

5. Eickhorst K. DeLeo V. Csaposs J. Rue the herb: Ruta graveolens associated phytophototoxicity. Dermatitis, 2007, 18: 52-55.

שבר לבן – Peganum harmala

שבר לבן - השבר הלבן עלול לגרום להלוצינציות, לעליה בטמפרטורה של הגוף, לברדיקריה, להורדה מסוכנת של לחץ הדם, לרעד, להקאה

שם עברי: שבר לבן

משפחה: זוגניים Zygophyllaceae  Nitrariaceae

חלקי צמח בשימוש: זרעים

תיאור הצמח: השבר הלבן הוא צמח רב שנתי, הגדל במקומות יובשניים, באדמות חוליות. מוצאו ממזרח הים התיכון.

השבר הלבן הוא שיח קטן, בגובה 0.3-0.8 מ'. הפרחים לבנים. הזרעים מצויים בקפסולות, כ-50 זרעים עגולים ובהירים  בכל קפסולה (1).

משתמשים בעיקר בזרעים שמכנים אותם בשם הרמל. שימוש רפואי נעשה בזרעים באזור הים התיכון, במרכז אסיה, ובצפון אפריקה. הכניסו את השבר גם לאמריקה ולאוסטרליה (1).

מרכיבים: אלקלואידים קינזוליניים, כגון, harmine, harmaline, Harman, harmol, והנגזרות של קונזולין vasicine ו- vasicinone.

האלקלואידים מצויים גם בחלקים האחרים של הצמח. הרמלין הוא האלקלואיד העיקרי לש הצמח (1).

אלקלואידים אלה מצויים בצמח שגדל בפרו ובברזיל Banisteriopsis caapi הנקרא בשם המקומי Ayahuasca.

פעילות

השפעה על הלב וכלי הדם

משתמשים בשבר לטיפול ביתר לחץ דם ומחלות לב (2). מיצוי מהצמח והאלקלואידים שלו מאיטים את קצב הלב, מורידים לחץ דם, גורמים להרפייה בכלי הדם ומעכבים ייצור של כלי דם חדשים (1).

למיצוי המימי של הזרעים יש פעילות נוגדת היסטמין ונוגדת עוויתות (1). הראו שהאלקלואידים גורמים להרפיה של כלי הדם (1).

הם מגבירים שחרור של NO- nitric oxide מתאי האנדותל. פעילות זו תלויה ביוני סידן שבאים מהחוץ (1). האלקלואידים מורידים את לחץ הדם בעורקים.

כמה מחקרים בדקו את השפעת מיצוי מהצמח והאלקלואידים שלו על שריר הלב. מחקרים שנעשו על חולדות מורדמות הראו ירידה בקצב הלב ובספיגה של יוני סידן (3).

האלקלואיד harmine הוא מעכב חזק של ייצור כלי דם חדשים (1). הוא מעכב שגשוג של תאי אנדותל (1). הוא עיכב ייצור של מרכיבים נוספים בתאים סרטניים, שממלאים תפקיד חשוב בייצור כלי דם חדשים- angiogenesis(1).

השפעה על מערכת העצבים

ברפואה המסורתית השתמשו בשבר הלבן לטיפול במחלות של מערכת העצבים, כגון, מחלת פרקינסון , עצבנות ובמצבים פסיכוטיים. בנוסף השתמשו בצמח להרגיע כאבים (1). מחקרים in vivo ו- in vitro הראו השפעות של הצמח ושל האלקלואידים שלו על מערכת העצבים המרכזית וההיקפית, כולל, הלוצינציות, ריגוש-יתר, שיכוך כאב והשפעה נוגדת דיכאון.

האלקלואידים של השבר פועלים על קולטנים של אופיואידים, דופמין, GABA, סרוטונין ובנזודיאזפין (1) המצויים במערכת העצבים, וכך גורמים להשפעות הפרמקולוגיות השונות.

האלקלואידים הם מעכבים של MAO- מונואמין אוקסידז, ומסייעים משום כך במקרים של דיכאון.

הפעילות נוגדת הדיכאון של הזרעים והשורש והאלקלואידים המצויים בהם מעודדים הכנת מוצר אלטרנטיבי שיחליף את התרופות האנטי דיכאוניות הניתנות למטופלים.

פעילות אנטי מיקרוביאלית

כמה מחקרים הראו שהשבר פעיל נגד טפילים, פטריות וחיידקים, וגם דוחה חרקים.

ברפואות מסורתיות שונות השתמשו  בשבר הלבן כנוגד פטריות וטפילים. בסעודיה, לדוגמא, היה נפוץ השימוש בשבר לטיפול בזיהומים פטרייתיים (1).

בדרום-מזרח ספרד השתמשו בשבר לבן לטיפול נגד ליישמניה .

אבקה של זרעים טחונים שימשה לטיפול נגד תולעים.

נערכו מחקרים על השפעת האלקלואידים המבודדים על ליישמניה. כמה מחקרים דיווחו על פעילות יעילה של האלקלואידים נגד ליישמניה. אחרים דיווחו על פעילות חלשה.

פעילות אנטי בקטריאלית

כמה חיידקים הראו רגישות גבוהה לאלקלואידים של השבר הלבן. החיידקים Proeus vulgaris ו-Bacillus subtilis רגישים מאד לאלקלואידים של השבר.

מיצוי במתנול של הזרעים היה פעיל נגד Staphylococcus aureus, Pseudomonas aerudinosa,E. coli, Klebsiella pneumonia, Proteus vulgaris

ההצעה היא להשתמש במיצויים מהשבר הלבן לטיפול בזיהומים עם חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה (1).

פעילות אנטי סרטנית

ברפואה המסורתית נהגו להשתמש בהכנות שונות של שבר לבן לטיפול בסרטן. במרוקו משתמשים בזרעים טחונים לטפל בסרטן העור.

נבדקו כמה מיצויים של השבר הלבן, ומצאו שהם מעכבים גידול של תאים סרטניים.

פעילות אנטי אוקסידנטית 

הוכחה אצל הזרעים, השורש והאלקלואידים המבודדים. מיצויים מהזרעים והשורש מנטרלים רדיקלים חופשיים, ומונעים פראוקסידציה של שומנים.

שבר לבן גורם להפלה

במזרח התיכון , בהודו ובצפון אפריקה נוהגים להשתמש בשבר הלבן כדי לגרום להפלה. בישראל השבר הוא הצמח העיקרי שבו משתמשות נשים בדוויות כדי לגרום להפלה.

הראו שחיות שאוכלות את השבר בשנים שחונות לעיתים קרובות מפילות את העוברים.

רעילות

השבר הלבן עלול לגרום להלוצינציות, לעליה בטמפרטורה של הגוף, לברדיקריה, להורדה מסוכנת של לחץ הדם, לרעד, להקאה. התופעות האלה בדרך כלל חולפות תוך שעות מספר.

בריכוז גבוה הצמח מסוכן ועלול לגרום לשיתוק, לפגיעה בכבד, לפגיעה במערכת העצבים המרכזית, לעוויתות.

מסקנות

המטרה בהכנת המאמר הייתה להראות צמח בעל פעילות פיזיולוגית רפואית יוצאת דופן. הרעילות של הצמח מונעת שימוש חופשי, על אף התועלת שאפשר לקבל. החוקרים ממליצים ללמוד איך להשתמש בשבר בצורה בטוחה. השבר בולט מאד בפעילות הרפואית שלו וצריך ללמוד איך להפיק ממנו תועלת מבלי להיפגע ממנו.

מקורות

1. Moloudizargari M. Milkaill P. Aghajanshakeri S. Pharmacological and therapeutic effects of Peganum harmala and its main alkaloids. Pharmacogn. Rev. 2013, 7; 199-212.

2. Tahraoui A. El-Hilali J. Israeli ZH. Et al. Ethnopharmacological survey of plants used in the traditional treatment of hypertension and diabetes in south-eastern Morocco. J. Ethnopharmacol. 2007, 110: 105-117.

3. Suleiman MS. Reeves JP. Inhibition of Na+Ca2+ exchange mechanism in cardiac sarcolemmal vesicles by harmaline. Comp Biochem. Soc. Trans. 1993, 21:462S

4. Leporatti ML. Ghedira K. Copparative analysis ofmedical plants used in traditional medicine in Italy and Tunisia. J. Ethnopharmacol. 2003, 89; 5;31.

ג'ינסנג קוריאני – Panax ginseng

ג'ינסנג קוריאני - פעילות: ממריץ יעיל של הצ'י המקורי, מחזק את הריאות ומגביר את הצ'י, מחזק את הטחול והקיבה, מועיל ל- yin ומייצר נוזלים, מפסיק

ג'ינסנג קוריאני – Panax ginseng

שם סיני: Ren Shen

משפחה: Araliaceae, קיסוסיים

חלקי צמח בשימוש: שורש, עלים

משתמשים בשורשים  מגידול בני 6-7 שנים

 תכונות: מתוק, מריר, מחמם מעט

נכנס למרידיאנים : טחול, ריאות

משמעות השם הסיני היא תמצית האדם, ה-Shen   של האדם.

הג'ינסנג הוא הצמח הנערץ ביותר בסין, ובארצות אחרות באסיה, במיוחד בקוריאה ויפן, כמו גם אצל המהגרים הסינים שהתפזרו בארצות שונות.

במשך אלפי שנים משתמשים אנשים עשירים בסין בג'ינסנג באופן קבוע כדי להגביר את החיוניות ולשמור על הנעורים. מיעוטי היכולת משתמשים בצמח במקרים של חוסר אנרגיה.

היסטוריה: בספר סיני שנכתב כ100- שנה לפנה"ס, ונקרא: The Herbal Classic of the Divine Plowman כתוב "הג'ינסנג תומך בחמשת האברים, מרגיע את העצבים, מרגיע את הרוח, מרחיק רוחות רעות, מוסיף בהירות לראייה, מחזק את הזיכרון. שימוש יומי משמר yin  ו- yang  ומאריך את תוחלת החיים של גברים ונשים. לכן הוא נקרא צמח האלמוות." ספרים עתיקים רבים תארו את הג'ינסנג והללו אותו.

הג'ינסנג הובא לאירופה ע"י מרקו פולו במאה ה12. הקושי להשיג אותו ומחירו הגבוה מנעו שימוש נרחב בצמח.  בשנת 1697 קרא Baldelin  מאמר לפני אנשי האקדמיה הצרפתית למדע. מדענים בארצות אירופה ואמריקה התחילו להתעניין בג'ינסנג כצמח רפואי.

נהגו לקטוף את צמח הבר באזור מנצ'וריה ובצפון סין. במאה ה 14-התחילו לגדל את הג'ינסנג, ומקומות הגידול היו סגורים לקהל. עונשים כבדים הוטלו על מי שהעז לגנוב ג'ינסנג.

מיני ג'ינסנג הגדלים בר:

בהרי Kilin במנצ'וריה גדלים המינים:

 P. japonica, Panax ginseng,  P.notoginseng,

P. stipulenentes,  P. Pseudoginseng

P.zinginberensis

בקוריאה גדל המין P. Ginseng

ביפן גדל המין  P. Rifolius

בצפון אמריקה גדל המין  P.  Quinquefolius

הטמפרטורה בהרי קילין שהם מקום הגידול העיקרי של הג'ינסנג, היא בין -10 מעלות ועד 10 מעלות מתחת לאפס. כמות הגשמים 500 1000-מ"מ.

המחקר העסק במרכיבים הפעילים של הצמח נמשך למעלה מ100 שנה.

מרכיבים: שמן נדיף- 0.05%, ספונינים הנקראים panaxosides או ginsenosides, פוליסכידים, חומצות שומניות, ויטמינים  B1, B2, C.

הספונינים מורכבים מספוג'נין אחד וכמה מולקולות סוכר. בעלים ובגבעולים מצויים ספונינים זהים לאלה המצויים בשורש. ריכוז הספונינים בג'ינסנג 2.1-4.4%, בג'ינסנג אמריקאי 4.9%.

בודדו חמישה פוליסכרידים שונים בשורש, והם נקראים panaxans.

הפוליסכרידים מגבירים פעילות וריכוז של cAMP, ומייחסים להם את התכונות ההיפוגליקמיות של הצמח. הם פועלים גם כאימונסטימולנטים.

פעילות: ממריץ יעיל של הצ'י המקורי, מחזק את הריאות ומגביר את הצ'י, מחזק את הטחול והקיבה, מועיל ל- yin ומייצר נוזלים, מפסיק צימאון, מועיל לצ'י של הלב ומרגיע את shen.

התוויות:

למקרים של תשישות של הצ'י המתבטא בקוצר נשימה, קור בידיים וברגליים, הזעות ספונטניות, דופק חלש.

לטיפול בחוסר באנרגית הריאות המתבטא בקוצר נשימה, קושי לנשום.

לטיפול בחולשה, איבוד תאבון, נפיחות של בית החזה והבטן, שלשול כרוני, צניחת רחם, צניחת פי הטבעת.

למקרים של צימאון רב, וכן למקרים שהצ'י והנוזלים נפגעו על ידי חום גבוה והזעה מרובה.

מומלץ למקרים של פלפיטציות, חרדה, הפרעות בשינה וחוסר מנוחה בגלל חוסר של צ'י ושל דם.

צרופים:

עם שמן של אגוז המלך- Juglans regia לשיעול בגלל חולשה של הכליות שאינן מצליחות לקלוט את האנרגיה

עם קנה שורש של Atractylodis macroephala והפטריה Poria coccos לטיפול באנורקסיה, שלשול, הקאה, נפיחות של הבטן, עייפות בגלל הקיבה והטחול.

עם פירות של שיזנדרה סינית ופקעת של Ophipogon japonicum לטיפול בקוצר נשימה והזעה ספומטנית הקשורה לחולשה של הצ'י וה-yin.

עם שורש מעובד של glutinosa  Rehmannia ופקעת של Asperagus cocinchinensis למקרים של חום, צמאון, קוצר נשימה ולשון אדומה ויבשה בגלל חוסר בצ'י וביין.

עם Angelica sinensis , Euphria longan, Polygala tenuifolia לטיפול בחוסר תאבון ונדודי שינה בגלל חולשה של הלב והטחול.

הג'ינסנג מצוי בשוק בצורות שונות.

ג'ינסנג לבן עבר טיפול עם סוכר. משתמשים בו לטיפול בחוסר צ'י וyin.

ג'ינסנג אדום עבר טיפול באדים. הוא נעשה חם יותר, ומשתמשים בו לטיפול בחוסר צ'י וחוסר yang.

ג'ינסנג קוריאני הוא בדרך כלל  אדום.

התוויות נגד: חוסר yin עם חום,

yang של הכבד עולה למעלה ולחץ דם גבוה,

יתר לחץ דם,

שימוש יתר עלול לגרום לכאב ראש, הפרעות בשינה, פלפיטציות ועליה בלחץ הדם.

תוצאות מחקרים

השפעה על המערכת הקרדיו וסקולרית

ריכוזים נמוכים גורמים לכיווץ כלי דם, ריכוזים גבוהים גורמים להרחבת כלי דם.

גינסנג גרם להרחבת כלי דם כליליים וכלי דם של המוח, משפר זרימת דם אל המוח. פעילות זו מוסברת ע"י ההשפעה של הספונינים הגורמת להרפייה של השרירים החלקים של כלי הדם.

ממריץ חלוקת תאים במוח העצם, מסייע במקרים של אנמיה ושל לויקופניה.

מיצויים של ג'ינסנג אדום מסייעים להורדת רמת כולסטרול, ולכן יכולים לסייע במניעת טרשת עורקים.

השפעה על מערכת העצבים

דווח על השפעה מרגיעה על מערכת העצבים.

חוקרים רוסיים דיווחו על שיפור בפעילות המוח, שיפור בריכוז ובכושר הלימוד. חושבים שהג'ינסנג מגביר את רגישות קליפת המוח לגירויים חיצוניים ופנימיים. ההשפעה המרגיעה בולטת יותר כאשר משתמשים בריכוזים גבוהים של הצמח.

ג'ינסנג ממריץ ייצור של אצטילכולין במוח, ומעלה ריכוז של ACTH בפלסמה.

שיפור בכושר הלימוד הראו אצל בני אדם ואצל חיות מעבדה. בסין נהגו במשך אלפי שנים להוסיף את הג'ינסנג לתזונה היום- יומית כדי לשמור על תפקוד תקין של המוח.

השפעה על המערכת האנדוקרינית

ההשפעה על המערכת האנדוקרינית היא הבולטת והברורה ביותר.

מחקרים הראו המרצה של ACTH  בבלוטת ההיפופיזה. הראו השפעה ישירה של הצמח על ההיפותלאמוס וההיפופיזה. כמו"כ הוכח שלצמח יש השפעה ממריצה על התירואיד.

אצל חיות מעבדה הראו השפעה ממריצה על התפקוד המיני. אצל ארנבות נראתה עליה במספר ובתנועתיות של תאי זרע.

אצל נקבות הראו התבגרות מינית מהירה יותר בהשפעת הג'ינסנג.

אצל נשים בשליש אחרון בהריון, שהתפתחות הרחם אצלן היתה איטית ובלתי מספיקה, הראו שלקיחה יומית של ג'ינסנג גרמה לגידול של הרחם ולעליה ברמת הפרוגסטרון בשליה.

השפעה על מערכת החיסון

מגביר עמידות למחלות זיהומיות. אצל חיות הראו הגברה של ייצור נוגדנים. הספונינים של הג'ינסנג מגבירים את הפעילות של מערכת החיסון.

מחקרים על אנשים זקנים הראו הגברת החיוניות וירידה בעייפות ובמתח. בסין נחשב הג'ינסנג לצמח הנעורים.

כנראה שההשפעות השונות של הצמח על שיפור זרימת הדם למוח ושיפור המטבוליזם מסייעות להאטה של תהליך ההזדקנות.

 רעילות:  הגינסנג נחשב לצמח בלתי רעיל לחלוטין. LD50 בעכברים 5ג'/ ק"ג.

אצל אנשים שקבלו 100 מ"ל ליום של טינקטורה בריכוז של 3% מצאו ריגוש קל.

כאשר לקחו 200 מ"ל ליום מהטינקטורה הופיעו תופעות של מנת יתר: כאבי ראש, סחרחורת, גרוד, דימום והפרעות בשינה.

הכנות  השורש הפרוס ניתן ללעיסה.

אפשר להכין מיצוי של 3% או 10% בתוך יין.

בסין נוהגים להשתמש בצמח כמירתח.

עלי הג'ינסנג נחשבים לקרירים, ומשתמשים בהם להפחית חום, לייצר נוזלים, לנטרל השפעות של אלכוהול. יש לעלים השפעה חיובית על הקול, והם מומלצים במקרים של צרידות.

בשימוש חיצוני העלים מסייעים בריפוי פצעים ובהגנה על העור, והם מומלצים לשימוש בתכשירים קוסמטיים.

מקורות

1. Bensky Dan and Gamble A. Chinese Herbal Medicine Materia Medica Eastland Press Seattle, Washington, 1993.

להזמנת ג'ינסנג קוריאני

חזרה לחנות

איסטיס – Isatis tinctoria

חלקי צמח בשימוש: שורש, עלים תאור בוטני: צמח דו שנתי בגובה 50-100 ס"מ. מוצאו מדרום רוסיה. הצמח התפשט לאסיה ואירופה, הוא נחשב לצמח פולש איסטיס

איסטיס – Isatis tinctoria

משפחה: מצליבים, Brassicaceae (Cruciferae)

חלקי צמח בשימוש: שורש, עלים

תאור בוטני: צמח דו שנתי בגובה 50-100 ס"מ. מוצאו מדרום רוסיה. הצמח התפשט לאסיה ואירופה, הוא נחשב  לצמח פולש. איסטיס שימש לאורך כל ההיסטוריה להפקת צבע כחול מהעלים.

מרכיבים: השורש מכיל אלקלואידים indirubin, indoles

Indoxyl-beta-glucoside, beta-sitosterol, isatinת indirubin

העלים מכילים אלקלואיד tryptanthrin וכן נגזרות של חומצה הידרוקסיצינמית, כולל חומצה פרולית וסינאפית.

פעילות: אנטי בקטריאלי בעל ספקטרום רחב, מעכב חידקים גרם-חיוביים וגרם-שליליים, אנטי ויראלי, מעכב וירוס של חזרת ושל הפטיטיס, נוגד טפילים, אנטי סרטני.

לעלים יש פעילות אנטי דלקתית הודות לאלקלואיד triptanthrin, שהוא מעכב יעיל של cyclooxygenase (1).  החומצה הפרולית והחומצה הסינאפית הן נוגדות דלקת ואלרגיה (2,3).

המרכיבים האחראים לפעילות האנטי סרטנית הם כנראה האינדולים ו-indirubin (4,5).

רפואה מסורתית: ברפואה הסינית משתמשים בשורש של האיזטיס. הוא נחשב לצמח קר ומר, שהולך למרידיאנים של הלב, הריאות והטחול. משתמשים בו לטיפול במחלות זיהומיות עם חום וכן לטיפול בנפיחות ודלקת.

התוויות: לטיפול במחלות זיהומיות בקטריאליות וויראליות. העלים והשורש מומלצים לטיפול בדלקות חריפות, כולל, דלקת גרון, דלקת ריאות, דלקת קרום המוח, encephalitis, erysipelas, חזרת ופריחות המופיעות עם חום.

בטיחות: לא נערכו מחקרים לגבי בטיחות השימוש בצמח. ברפואה הסינית המסורתית אין התוויות נגד, אבל הם מזהירים מפני שימוש בצמח אצל אנשים חלשים.

עדיף להשתמש בצמח כחלק מפורמולה.

מינון: מירתח 1-2 ג' ליום מחולק לפעמיים או שלוש פעמים.

מקורות

Danz H. et al. Identification and isolation of the cycloxygenase -2 inhibitory principle in Isatis tinctoria. Planta Med. 2001, 67: 411-416.

1.     Hartleb I. Seifert K. Acid constituents from Isatis tinctoria. Planta Med. 1995, 61: 95-96.

2.     Diel F. et al. Tea of Isatis tinctoria (waod) responses by allergic patients in vivo and in vitro. Aktuel Ernahrungsmed 1992, 17: 34-36.

3.     Mingzhu M. Bangguan  Y. Progress in indirubin treatment of myelocytic leukemia. J. Tradit. Chin. Med. 1983, 3: 245-248.

Brignall M. Prevention and treatment of cancer with indole-3-carbinol. Altern. Med. Rev. 2002, 6: 580-589.

שורש איסטיס אורגני לקנייה
שורש איסטיס BAN LAN GEN

להזמנת עלי איסטיס (DA QING YE)

להזמנת שורש איסטיס (BAN LAN GEN)

גינקו בילובה

גינקו בילובה - Ginkgo biloba - התוויות: לטיפול בשיעול כרוני ואסתמה בגלל חולשה של הריאות, למועקה וכאב בבית החזה ובלב

זרעי גינקו Ginkgo biloba

שם סיני: bai guo
משפחה: Ginkoacece
השם בעברית: גינקו דו אונתי

תכונות: מתוק, מר, נייטרלי

נכנס למרידיאנים: כליות, ריאות

חלקי צמח בשימוש: זרעים

משמעות השם הסיני של הצמח הוא אגוז הכסף, על שם הזרעים הנאכלים ונחשבים למעדן. 

פעילות: מכייח, מפסיק שיעול, מפחית לחות, עוצר עודף של הפרשות, מייצב את המחמם התחתון 

התוויות: למקרים של שיעול עם ליחה מרובה, להפרשות מהוגינה ולשתן עכור, למקרים של חוסר שליטה בשתן ובשפיכת זרע מוקדמת. 

צרופים: למקרים של שיעול וליחה צהובה בגלל חולשה של הריאות להוסיף: Ephedra sinica Prunus armeniaca- זרעים של משמש, Morus alba קליפת הגזע של תות.

למקרים של הפרשות מימיות מהוגינה בגלל חולשה של האגן להוסיף: Nelumbo nucifera- זרעים של לוטוס, Piper nigrum פירות של פלפל שחור .

התוויות נגד: בזרעים יש רעילות מסוימת. יש להימנע מלקחת מינון גבוה מהם. מנת יתר גורמת לכאב ראש, רעד, קוצר נשימה. מקלפים את הזרעים וטוחנים את הזרע. הרעילות גבוהה יותר בזרע טרי. כשמשתמשים בזרע טרי לוקחים מינון נמוך.

מינון: 4.5-9.0 ג' ליום 

רעילות: ישנן דיווחים סותרים על רעילות ועל חוסר רעילות של הזרעים. נוהגים לאכול אותם קלויים ולכן מדווח על חוסר רעילות. מומלץ לא לאכול מהזרעים יותר מהמינון שנקבע. מנת יתר עלולה לפגוע גם בעור.  

עלי גינקו Ginkgo biloba

שם סיני: bai guo ye
משפחה: Ginkgoaceae העלים נקטפים בסתיו כשהם מתחילים להצהיב אבל עדיין ירוקים
תכונות: מתוק, מר, אסטרינג'נט
טבע: נייטרלי
מרידיאן היעד: ריאות, לב 
פעילות: מחזק את הריאות, מסייע במקרים של אסתמה, מזין את הלב, משכך כאב 

התוויות: לטיפול בשיעול כרוני ואסתמה בגלל חולשה של הריאות, למועקה וכאב בבית החזה ובלב

מרכיבים: גינקולידים דיטרפניים, sesquiterpene- bilobalide, פלבונואידים, תרכובות פנוליות, כגון, catechin, epicatechin 

פרמקולוגיה: גורם להרפיה של שרירים בדרכי הנשימה, מעכב שחרור היסטמין, מגביר זרימה של דם, מונע בצקת במוח במקרים של חוסר חמצן, אנטי אוקסידנט, מפחית נזק מרדיקלים חופשיים, הגינקולידים הם מעכבים ספסיפיים של PAF- Platelet Activating Factor, העלים הם נוגדי אלרגיה יעילים.
שימוש רפואי: לזרימת דם לקויה בעורקים הכליליים, לאנגינה פקטוריס, למנוע איבוד זיכרון, לשיפור הזיכרון במקרים של התחלה של שכחה. מחקרים הראו שיפור רב בזיכרון ארוך וקצר- מועד, בריכוז ובהבנה. לטיפול בירידה בשמיעה וטיניטוס לקשיים בהליכה בגלל זרימת דם לקויה בוורידים ובעורקים.

מינון: 3-6 ג' 

מקורות

 1. You-Ping Zhu Chinese Materia Medica, Chemixtry, Pharmacology and Application. Harwood academic publishers, Amsterdam, 1998,  p. 509-512.

מלפפון – Cucumber

מלפפון - מועיל לעור בשימוש חיצוני. ניתן להשתמש בו כמיץ שסוחטים מהמלפפון או כמסיכה עם פרוסות דקות.עוזר לעיכול, במיוחד כשהוא כבוש במלח

שם עברי: מלפפון

משפחה: דלועיים, Cucrbitaceae 

הערך הרפואי לפי הרפואה הסינית טבע הצמח: צונן

טעם: מתוק 

מנקה, משחרר את הגוף מרעלנים, מסייע לדה- טוקסיפיקציה

מועיל ללב, לטחול וללבלב

מוסיף לחות למעי הגס

מוסיף לחות לריאות, עוזר במיוחד לאנשים שחיים במקומות חמים ויבשים

מועיל לעור בשימוש חיצוני. ניתן להשתמש בו כמיץ שסוחטים או כמסיכה עם פרוסות דקות.

עוזר לעיכול, במיוחד כשהוא כבוש במלח.

מועיל לעיניים בשימוש חיצוני. במקרים של דלקת, נפיחות או יובש בעיניים מניחים פרוסות דקות על העיניים.

שימוש חיצוני מומלץ בכל מקרה של דלקת, אודם ונפיחות על העור. למלפפון יש תגובה אלקלית והוא מסייע במקרים של עודף חומציות .

מרכיבים: המלפפון מכיל כ-96% מים

מינרלים: מגנזיום, אשלגן, צורן, גפרית, מוליבדן

הקליפה עשירה בויטמין A. 

התוויות: שימוש במלפפון מועיל במקרים של עודף חומציות, יתר לחץ דם, המיץ הוא דיורטי ומועיל במקרים של עצירת שתן, כסיוע לטיפול באולקוס. 

שימוש חיצוני: לשטיפות עיניים במקרים של עכירות,  אודם ונפיחות בעיניים

להקלה על אקסמה, פסוריאזיס, אקנה, פצעים דלקתיים

לכוויות שמש- למרוח בעדינות מיץ מהמלפפון מומלץ לשטוף את המלפפון היטב ולהשתמש בקליפה בשימוש פנימי וחיצוני.

מקורות

 1. Dr. G. Eichenauer Cucumber Nutrition.  http://www.holistic-medicine-works.com-nutrition.html

קודונופסיס – Codonopsis pilosula

קודונופסיס - פרמקולוגיה: הצמח גורם לעליה במספר כדוריות דם אדומות ובריכוז ההמוגלובין. בנוסף,  הוא גורם לעליה במספר הנויטרופילים

קודונופסיס – Codonopsis pilosula

שם סיני: Dang Shen

משפחה: פעמוניתיים – Campanulaceae

חלקי צמח בשימוש: שורש

תכונות: מתוק, נייטרלי

הולך למרידיאן: טחול, ריאות. שני המרידיאנים משתייכים  לשכבת רמה האנרגטית tai yin 

פעילות: ממריץ ומחזק את המחמם האמצעי

מחזק את הצ'י ומזין את הנוזלים

מחזק את הריאות

הצמח דומה בהשפעתו לג'ינסנג, אבל הוא מתון יותר. השפעתו על הצ'י המקורי חלשה יותר משל הג'ינסנג. 

התוויות: חוסר אנרגיה, בעיקר ממקור של חולשה בריאות או בטחול. מומלץ למקרים של עייפות, חוסר תאבון, שלשול, הקאות, עייפות של הגפיים, צניחת רחם או צניחת פי הטבעת. לחיזוק הריאות, שיעול כרוני, קוצר נשימה או ליחה מרובה הנובעת מחוסר אנרגיה של הטחול. למקרים של צימאון רב שמקורו בפגיעה בנוזלים. 

צרופים: Astragalus membranaceus (HUANG QI), Angelica sinensis (DANG GUI), Atractylodes macrocephalae (BAI ZHU), Dioscoea opposita (SHAN YAO)

לחיזוק האנרגיה והדם- Rehmania glutinosa (SHU DI HUANG), Angelica sinensis (DANG GUI)
התוויות נגד: אין

מינון: 39ג' 
מרכיבים: ספונינים, אלקלואידים, סוכרים, אינולין 

פרמקולוגיה: הצמח גורם לעליה במספר כדוריות דם אדומות ובריכוז ההמוגלובין. בנוסף,  הוא גורם לעליה במספר הנויטרופילים. הראו שבעכברים שעברו כריתת טחול לא התקבלו ההשפעות הנ"ל, מכאן שהצמח פועל על הטחול, ובאמצעותו משפיע על הדם.

מרחיב כלי דם היקפיים ומסייע להורדת לחץ דם. לצמח יש השפעה ממריצה על מערכת העצבים, הוא משפר את מצב העירנות, ומסייע להפחית שעות שינה.

מפחית עייפות, מאפשר לעבוד או להתרכז במשך זמן ארוך יותר.

מגביר עמידות, מחזק, מאפשר התמודדות עם רעלנים שונים.

הצמח מומלץ במיוחד לחיזוק הריאות והטחול.

חזרה לחנות

תויה Biota orientalis

תויה - התוויות: למקרים של  רגזנות, נדודי שינה, שכחה, פלפיטציות עם חרדהלמקרים של עצירות אצל אנשים מבוגרים, חולשה אחרי לידה בגלל חוסר של דם

תויה Biota orientalis

שם סיני: ce bai ye

שם אנגלי: Arbor vitae

משפחה: ברושיים  Cupressaceae

חלקי צמח בשימוש: עלים

תכונות: מר אסטרינג'נט, צונן

מרידיאן היעד: לב, כבד, מעי גס 

תאור הצמח: לסוג  ביוטה משתייכים 6 מינים של צמחים מחטניים, הגדלים במזרח אסיה ובצפון אמריקה. מרבים לגדל את המין Biota orentalis  כצמח נוי. ביוטה הוא שם נרדף לתויה.

התויה או ביוטה הוא עץ קטן , בצורת פירמידה עם עלים ארומטיים עשירים בשמן נדיף. העלים קטנים ובחורף הם מקבלים צבע חום. מוצא העץ מסין ואירן. 

פעילות: מזין את הלב ומרגיע את הרוח

מוסיף לחות למעי ומשחרר חסימות

מועיל במקרים של הזעות לילה בגלל חולשה של ה-yin 

התוויות: למקרים של  רגזנות, נדודי שינה, שכחה, פלפיטציות עם חרדה

למקרים של עצירות אצל אנשים מבוגרים, חולשה אחרי לידה בגלל חוסר של דם או של yin. 

מרכיבים: חומצות שומניות 14%שמן נדיף, ספונינים

פרוציאנידינים, epicatechin, catechin 

צרופים: במקרים של פלפיטציות או נדודי שינה בגלל חולשה של הלב, להוסיף שורש של Polygala tenuifolia וזרעים של Zizyphus spinosa

במקרים של הזעות לילה להוסיף Schizandra chinensis

התוויות נגד: במקרים של צואה רכה או הפרעות הקשורות בליחה

כאשר משתמשים בזרעים בשימוש חיצוני קולים אותם בקליה יבשה 

מינון: 6-18 ג'

מקורות

Jiangsu New Medical College, 1977, Encyclopedia of Chinese Substances, p. 1514-1515, Shanghai: Shanghai People Publisher.

The infant gut microbiome

חיידקי ילדים- מחקר חדש מצא קשר בין התפתחות החיידקים במעי של התינוקות לבין אופן הלידה שלהם. אצל תינוקות שנולדו בניתוח קיסרי חיידקי המעי

חיידקי ילדים מחקר-

מחקר חדש נערך באוניברסיטת Gothenburg בשבדיה, על ידי פרופ' Fredrik  Backhed ו – Jovanna Dahlgen.

המחקר פורסם במאי 2015 בעיתון Cell Host & Microbes (1). 

החוקרים בדקו דגימות של צואה של 98 ילדים בשנה הראשונה לחייהם. הם מצאו קשר בין התפתחות החיידקים במעי של התינוקות לבין אופן הלידה שלהם. אצל תינוקות שנולדו בניתוח קיסרי חיידקי המעי היו פחות דומים לחיידקי האם באופן משמעותי, בהשוואה לילדים שנולדו בלידה נורמלית (1). המחקר תומך במימצאים שהתקבלו במחקרים קודמים שהראו שהחיידקים שמתיישבים במעי בשלב המוקדם ביותר הם אלה המגיעים לתינוק מהאם.

תינוקות שנולדים בניתוח קיסרי מקבלים פחות חיידקים מהאם, אבל הם יכולים לקבל חיידקים מהאם דרך הפה.

אחרי שהחיידקים התיישבו במעי של התינוק, ההתרבות שלהם תלויה במזון שהתינוק מקבל. הפסקת ההנקה היא שלב משמעותי בהתפתחות של המיקרוביום. חלק מהחיידקים מצליחים להתרבות ולהתפתח בעזרת המרכיבים המצויים בחלב אם. כשאינם מקבלים את המרכיבים האלה מופיעים חיידקים אחרים, שהם שכיחים יותר אצל מבוגרים.

החוקרים טוענים שהתוצאות שלהם מדגישות את התפקיד שיש להנקה ברציפות של מושבות החיידקים בשנה הראשונה של החיים.

אצל תינוקות שינקו במשך כל השנה הראשונה לחייהם היו החיידקים לקטובצילוס ו-Bifidobacterium הבולטים ביותר עד סוף השנה. לעומת זאת אצל אלה שהפסיקו לינוק הופיעו חיידקים מסוג Clostridium שהם נפוצים יותר אצל מבוגרים.

המעי של תינוקות והאנטיביוטקה.

אנטיביוטיקה מהווה בערך רבע מהתרופות שנותנים לילדים. לפחות שליש מהאנטיביוטיקה מיותר. לתרופות האנטיביוטיות יש בנוסף השפעות לטווח ארוך. הפגיעה שלהם במיקוביום עלולה לגרום אחרי שנים רבות להשמנה, לאלרגיות ולמחלות אוטאימנויות (1).

נעשו מחקרים העוסקים בהשפעות של האנטיביוטיקה לטווח קצר ולטווח ארוך, לגבי הרכב החיידקים והסיכון למחלות.

תפקיד המיקרוביום של המעי באסתמה.

בשנים האחרונות יש עליה במקרים של אסתמה, במיוחד אצל ילדים עד גיל  ארבע.  החוקרים תולים את העלייה בתפוצת האסתמה, בשינויים במיקרוביום במעי ובאויר, כשותפים לפקטורים הסביבתיים.

מחקרים שנעשים על חיידקים מראים איך טיפוסים מיוחדים של חיידקים משנים את הנוכחות של  תאים שונים של מערכת החיסון (2).

מקורות

Backhed F. et al. Dynamics and Stabilization of the human Gut Microbiome during the First year of Life. Cell Host & Microbe, May 2015, 17: 690-703

Fujimura et al. Microbiotica in Allergy and Asthma and the Emerging Relationship with the Gut Micrbiome.

מקור התמונה

0
    0
    העגלה שלך
    העגלה שלך ריקהחזור לחנות