מדי פעם אני מקבל שיחת טלפון בזה הסגנון: “אני מעוניין לייצר מוצר חדש לשוק, מצמח XXX… האם יש לך אותו? האם תוכל לגדל, או לייבא אותו?”
ומדוע דווקא הצמח הזה? אני חושב לעצמי. האם אנחנו צורכים את צמחי המרפא הנכונים? – “הנכונים”, דהיינו, את המוצרים שאנחנו באמת צריכים?
המוצרים שאנחנו צורכים – כמה מהם יוצרו “עבורנו”, בכוונת תועלת אמיתית? כמה מתוך שיקולים של כדאיות מסחרית גרידא? האם נחקרו (שוב, “עבורנו”), מתוך שיקולים של נוחות או כדאיות לחוקרים? ומה משמעות צמחי המרפא עבורנו – האם הם תרופות (שלא נבדקו כדין)? או רק מזון, (שיש לו השפעה מסוימת).
רוב האנשים שעוסקים בתזונה ובריאות טבעית מנבאים לשימוש בצמחי מרפא עתיד ורוד. הביקוש למוצרים טבעיים הולך וגדל, עם הזמן, וצמחי המרפא “יושבים טוב” בתוך המציאות הזאת. רוב הציבור חושש מנזק אפשרי של שימוש בתרופות, וכל עוד התקשורת (ו/או הממסד הרפואי) לא קלקלו את הדימוי שצמחי מרפא הם בטוחים יותר מתרופות, הרי שאנחנו נוטים לקבל אותם כתחליף בטוח, או לפחות כהשלמה רצויה לדיאטה שאינה מושלמת, מזון מתועש או הרגלי חיים לא- בריאים.
טוב ויפה, אך הצמחים מהווים מאגר בלתי נדלה של חומרים פעילים ממקור טבעי. ידועים כ-300,000 מינים, ובכל מין עשרות, ולעיתים מאות, חומרים שניתן לזהותם כבעלי פעילות ביולוגית מסוימת. המכפלות נותנות, לפיכך, מיליונים של אפשרויות, וברור שמרבית הצמחים יישארו מחוץ למעגל השימוש. מה גורם לנו לבחור צמח מסוים, או מולקולה מסוימת ולהפוך אותה למוצר מבוקש? שני גורמים עיקריים:
1. שימוש מסורתי, ו/או מחקר. שני אלה כרוכים זה בזה, לעיתים קרובות. השימוש המסורתי הוא, בדרך כלל, בצמח השלם. המחקר מחפש שימושים חדשים למולקולות ידועות או חדשות מתוך הצמח. קיים חיפוש מתמיד אחר חומרים טבעיים: נוגדי בקטריות, נוגדי דלקת, נוגדי חמצון, נוגדי קרישה, חומר מעורר, מרדים, מחזק זיכרון, וכו’ וכו’. גילוי של פעילות כזאת מפנה זרקור אל הצמח. למשל: קליפת אורן, פרע (היפריקום), קאווה קאווה, קוהוש שחור.
2. שיקולים שיווקיים. החברות בוחנות את המוצר העתידי בראש ובראשונה על פי מידת הביקוש אליו, או מידת מכירותו. המוצר האידאלי יהיה בעל שימוש רחב, ללא רעילות או תופעות לוואי . יהיה לו סיפור שיווקי מסוים (צמחי האמזונס, רפואת הרמב”ם, צמח מצליח מהרי האנדים, וכו’). רצוי שיצטלם היטב (אכינצאה, גינקו, ענבים, ספירולינה), או שטעמו יהיה מיוחד או משובח (חמוציות, אוכמניות).
בחירת צמח מרפא למטרות ייצור מוצר מחייבת מעקב אחר איכותו. בראש ובראשונה נדרש אימות וזיהוי של החומר הגנטי. תנאי הסביבה, סוג הקרקע, אקלים, כמו גם שיטות הגידול, גם הם גורמים משמעותיים לגבי איכות הצמח. הגידול המבוקר יחייב מעקב לאורך עונת הגידול, והשוואה מתמדת לשיטות הנהוגות. הקפדה על החומר הגנטי, בקרה של שיטות הגידול ותנאי הסביבה (טיפוח זן, גידול אורגני) עולה כסף.
היצרן בד”כ ישתדל לשמור על איכות מיטבית של המוצר, אלא שבמקביל, יעלו שיקולים מסחריים, ביניהם אלה: 1. בידול המוצר ממתחרים; 2. הוזלת עלויות הייצור במטרה להגדלת הרווחיות. 3. הגנת היצרן מתלונות או תביעות.
מה חלקו של הרגולטור (רשות הבריאות), בבחירת הצמח/ המוצר? האינטרס הציבורי מחייב מעורבות של הרגולטור, במטרה להבטיח את איכות המוצר באספקטים הבאים:
1. זיהוי נכון של הצמח או הרכיב
2. נוכחות וריכוז של חומרים פעילים
3. ניקיון מרעלים, בטיחות המוצר.
4. התוויות ואזהרות מתאימות
מבין כל היעדים האלה, נושא ההתוויות הוא ה”בלתי פתור” ביותר, בעיקר מכיוון שרשויות הבריאות והפיקוח עדיין לא מצאו את הדרך ליישב את הסתירה לכאורה, הטבועה במרבית מוצרי צמחי המרפא: הם מוגדרים ברוב המקרים כמזונות, ונצרכים במרבית המקרים כתרופות. רשויות הבריאות במרבית המדינות עדין לא מצאו דרך ליישב את הדואליות הזאת. היצרן, או המשווק יכניס בשיקוליו גם התגובה הצפויה למוצר מצד הממסד הרפואי במדינה: את מידת התמיכה (נדיר), או את מידת ההתנגדות (תדיר).
לחומרי גלם רבים וטובים יש בעיה של תיעוד: צמחים הנאספים משטחי הבר, או מהאוקיינוס עלולים להיפסל מחוסר מידע מספק, או בגלל חשש להכחדת אוכלוסיות בסיכון.
הממסד הרפואי מקבל את מוצרי צמחי המרפא בד”כ בחשדנות או בביטול. היצרן או המשווק עשויים לבחור להתעלם מההתנגדות, או לפעול למען הפחתת ההתנגדות הצפויה למינימום הנסבל, בהשקעה במחקרים קליניים, ואם המחקרים הצליחו – בפרסומם.
כך או אחרת, לרשויות ולממסד הרפואי יש חלק חשוב בעיצוב המציאות הקשורה לצמחים, ולעתים קרובות, הם אחראים במידה רבה לפער שבין פוטנציאל הפופולריות (והתועלת) לבין המצב בפועל. לדוגמא: תמצית של עלי סטיויה, כתחליף לסוכר, נאסרה לשיווק בישראל עד לפני מספר שנים. וולריאן מותר היום כמוצר מזון לחליטות באירופה, אך לא בישראל. מספר צמחים להורדת לחץ דם מותרים למכירה בישראל בבתי מרקחת בלבד.
הצמחים אותם אנחנו מכירים או צורכים, קוראים עליהם או לומדים אותם בקורסים ללימוד צמחים, איפוא, אינם בהכרח הצמחים החשובים ביותר לבריאותנו. בבחירת המוצרים שנמצאו על המדף יתערבבו מידה של תרבות ומסורת, מידה של מדע, של שיווק, אופנה, קשיים בייצור, ורגולציה.
אז מה אפשר לעשות, כדי להבין, ולפעול למען עשיית הבחירות הנכונות – של הצמחים “הנכונים עבורנו”?
חיי מדף של פורמולות- המחשבה הרווחת בקרב הרבליסטים היא שטינקטורות הן אמצעי נוח ואחד מהיתרונות החשובים הוא חיי המדף הארוכים, בד"כ מספר שנים אך
חיי מדף של פורמולות – "יהלומים לנצח"
יהלומים הם לנצח מאת: פרץ גן, אגרונום, מנהל "על עלים מרכז לצמחי מרפא" .
אחת המוסכמות הרווחות בעולם ההרבליסטי נוגעת לחיי מדף של פורמולות. מוסכם, פחות או יותר על כל בר בי רב, שטינקטורות הן אמצעי יעיל ונוח להגשה של הצמח למטופל, ואחד מיתרונותיהן החשובים הוא חיי המדף הארוכים, בדרך כלל מספר שנים (2-6), ובכך מעניקים לצמח חיים ארוכים ("לאחר המוות"). ראוי לבחון מוסכמה זאת מדי פעם.
הסטנדרט הרגולטורי האירופי (EMA) קובע כי המוצר הצמחי יחשב יציב כל עוד ישמרו הריכוזים הפעילים בגבולות 5% +/ לחומרים בעלי פעילות תרפוטית ידועה, או – 10% +/ לחומרים האחרים. בנוסף להוכחה על יציבותם של המרקרים הפעילים, היצרנים נדרשים להוכיח יציבות גם של חומרים אחרים בתמיסה (למשל, באמצעות "fingferprinting").
מספר מחקרים (לא רב) בחנו את סוגית יציבות הפיטוכימיקלים בטינקטורות במהלך השנים האחרונות. להלן כמה מהם:
א . Prosen, H., & Pendry, B. (2016). Determination of shelf life of Chelidonium majus, Sambucus nigra, Thymus vulgaris and Thymus serpyllum herbal tinctures by various stability-indicating tests. Phytochemistry Letters, 16, 311-323 .
חוקרים מסלובניה ומבריטניה בדקו יציבות של טינקטורות מסחריות ומעבדתיות של ארבעה מינים משלוש משפחות בוטניות שונות: פרחי סמבוק שחור, מורניים (Sambucus nigra), שני מינים של בת קורנית , שפתניים (Thymus serpyllum , Thymus vulgaris), וכלידוניום, פרגיים (Chelidonium majus). בכל מין נבדקו ריכוזים של פיטוכימיקלים ("חומרים פעילים") אופייניים למין ("מרקרים"), כפונקציה של הזמן מהכנת הטינקטורה. הפיטוכימיקלים אשר נבדקה יציבותם היו: chelidonine בכלידוניום, thymol בשני מיני בת הקורנית, ו -soquercitrin, rutin , quercetin, בסמבוק . הנחת החוקרים היתה , בדומה לסטנדרט הרגולטורי האירופי, דהיינו, כי כל עוד ריכוז המרקרים בתמיסה יהיה בגבולות 10% – מהריכוז ההתחלתי, הטינקטורה יכולה להחשב יציבה . הריכוזים נבדקו במכשיר המעבדה המתאים לכל מרקר : GC – MS או HPLC . בדיקות אחרות אשר נוסו, כגון fingerprintiung או פוטנציאל נוגדי חמצון, הוכחו כבלתי יעילות למטרת הניסוי. התמיסות נבדקו לאחר 1,3,5 ו- 6 חודשים מיום הכנת התמיסות. תוצאות הניסוי היו מפתיעות:
בעוד שטינקטורה של פרחי הסמבוק (1:4 , 25% אלכוהול) הייתה יציבה גם לאחר 6 חודשים, ולא נרשמה בה דעיכה של ריכוז המרקר, הטינקטורות של כלידוניום ובת קורנית (45% , 1:5 ו- 1:3 בהתאמה) נמצאו בלתי יציבות כבר בבדיקה הראשונה (1.5 חודש מיום ההכנה).
ב . Sik, B., Hanczné Lakatos, E., Kapcsándi, V. et al. Investigation of the long-term stability of various tinctures belonging to the lamiaceae family by HPLC and spectrophotometry method. Chem. Pap. 75, 5781–5791 (2021).
יציבות הריכוז של חומצה רוזמרינית וחומצה קפאית שמשה מדד עיקרי לקביעת יציבות הטינקטורות של מספר מינים ממשפ' השפתניים (רוזמרין, אזובית (אורגנו), מליסה, מנטה, בת קורנית ומרווה) ע"י חוקרים מהונגריה. תמיסות אחידות של העלים, בריכוז 50% אלכוהול , נבדקו במספר מועדים לאורך כשישה חודשים , בטמפ. החדר. הבדיקות העלו כי שיעורי דעיכת ריכוז החומצה הרוזמרינית בתקופת הניסוי נעו בין 14 ל 41 אחוזים . נמצא כי ריכוז החומצה הקפאית עלה בהתאמה בכל הטינקטורות עם האחסון, אך ללא יחס לינארי אחיד. נבדקו המקביל גם ריכוז הפוליפנולים הכללי ופוטנציאל אנטי חמצוני של התמיסות.
החוקרים מסיקים מן הממצאים כי לטינקטורה של בת קורנית חיי מדף של פורמולות, של פחות מחודש אחד, למרווה מליסה ואורגנו חיי מדף של כחודשיים, ומנטה ורוזמרין נמצאו יציבים יותר, וחיי המדף שלהם עד כשלושה חודשים .
ג. W. Peschel. Quality Control of Traditional Cannabis Tinctures: Pattern, Markers, and Stability. 2016 Scientia Pharmaceutica 84(3):567-584
יציבות תמיסות הידרואלכוהוליות של קנאביס (Cannabis sativa) נחקרה לאחרונה במספר מחקרים. המורכבות היחסית של מגוון החומרים הפעילים (קנאבינואידים) מדגימה היטב את מורכבות בעיית יציבות הטינקטורות. בניסוי נבחנו טינקטורות 1:10 של עלים ופרחים, בתמיסות בריכוזים משתנים של מ- 20 , ועד 90 אחוז אתנול, ואחסון בתנאים שונים של טמפרטורה ואור. שינויים כימיים משמעותיים בחלק מהקנאבינואידים (במיוחד THC) נמצא בחלק מהתמיסות השונות כבר אחרי 3 חודשים, בעוד ריכוזים של קנאבינואידים אחרים היו יציבים גם אחרי 15 חודש. תמצית של העלים הייתה יציבה יותר מתמצית פרחים. לאור הייתה השפעה מזיקה יותר מאשר לטמפרטורה . המחבר מסיק כי ייצוב התמצית בפיסטור הוא הכרחי , כדי לשמר את האפקט התרפויטי.
Gafner&Bergeron סיכמו בסקירה מקיפה את הגורמים הסביבתיים והאחרים העשויים להשפיע על התדרדרות של חיי מדף של פורמולות ומוצרים הרבליים: pH, אור, טמפרטורה, חמצן ועוד. כל עלייה של 5 מעלות מעל 25 מעלות צפויה להכפיל את קצב דעיכת הפעילות הביולוגית. בסקירה זו מפורטות דוגמאות רבות של דעיכת ריכוזי חומרי מרפא בתמציות צמחים. נוכחות של מים בתמציות היא גורם חשוב בהתדרדרות ריכוזים של חומרי מרפא, כחלק מתהליכים של חמצון , הידרוקסילציה או פירוק אנזימטי. תמציות המכילות פחות מ 60% אלכוהול רגישות יותר לפירוק. במקרים מסוימים, העלאת ריכוז האלכוהול בממס עשויה להפחית את ההתדרדרות, אך לא תמיד. נוכחות של יונים מתכתיים במים או בכלי האחסון עלולה להאיץ תהליכי חמצון/חיזור, ונוכחות אויר בכלי ידועה אף היא כגורם מדרדר משפיע מאוד. נוכחות של חומרים מסוימים בצמח עשויה להאט או להאיץ דעיכה של חומרים אחרים בתמצית.
נמצא כי הוספה של נוגדי חימצון, כגון ויטמין C, חומצה מלית, או אף צמחים ספציפיים (פרחי היביסקוס Hibiscus subdarifa) לטינקטורה עשויה להאט באופן משמעותי את הדגרדציה בתמציות של מיני קיפודנית (Echinacea spp).
ככלל, כאשר בצמח ידועות משפחות שונות של פיטוכימיקלים, תהיה קביעת היציבות של הטינקטורה מורכבת יותר. בשורש וולריאן (Valeriana officinalis) חומרים פעילים מסוגים שונים, אשר יציבותם בטינקטורה אינה אחידה. בעוד וולפוטריאטים מאבדים מיציבותם ונעלמים לחלוטין בתוך מספר שבועות, חומצות וולרניות הן יציבות הרבה יותר, אף כי גם ריכוזן עלול לרדת ב 14-20% בתוך שנה (תלוי בטמפרטורה וגורמים אחרים).
אף כי תוצאות אלה, אשר עלולות להטריד חלק מהקוראים, מחייבות חזרה על הניסויים ואימותם, הן מצביעות על הסתירה הקיימת בין האמונה הרווחת בקרב הרבליסטים (לא רק בישראל) לבין תוצאות אנליטיות, וראוי שיעוררו חשיבה, לימוד נוסף , ואולי גם שינוי בפרקטיקות הנהוגות בקליניקה ובאתרי הייצור.
מחד גיסא, עלינו להתחשב במגבלות הידועות לגבי תמציות של צמחים ספציפיים. ומאידך גיסא, כל עוד אין נתונים מדויקים בדבר דגרדציה של צמחים ספציפיים בטינקטורה, ובהתחשב במגבלה חמורה של זמינות בדיקות אנליטיות בישראל למרקרים פעילים, יתכן שיש לקחת בחשבון אפשרות של חיי מדף קצרים בהרבה ממה ש"אמרו לנו" .
במילים אחרות, יהלומים הם אולי לנצח (Diamonds are forever, maybe), אבל, טינקטורות – כנראה פחות.
מחטי אורן
לקריאה נוספת : https://www.ema.europa.eu/en/documents/scientific-guideline/guideline-quality herbal- medicinal-products-traditional-herbal-medicinal-products-revision-2_en.pdf
Bilia, A. R., Bergonzi, M. C., Gallori, S., Mazzi, G., & Vincieri, F. F. (2002). Stability of the constituents of calendula, milk-thistle and passionflower tinctures by LC-DAD . and LC-MS. Journal of Pharmaceutical and Biomedical Analysis, 30(3), 613-624
Testoni, L. D., de Souza, A. B., Krueger, C. D. M., Quintão, N. L., Couto, A. G., & Bresolin, T. M. (2019). Quantification of sambucus nigra (Adoxaceae) markers related to tincture stability. Natural Product Communications, 14(1), . 1934578X1901400116
S. Gafner, C. Bergeron. The Challenges of Chemical Stability Testing of Herbal Extracts in Finished Products Using State-of-the-Art Analytical Methodologies June 2005Current Pharmaceutical Analysis 1(2):203-215
דם המכבים האיטלקי, Helichrysum italicum הוא צמח ידוע ברפואת הצמחים ובגינון. הצמח קיבל פרסום והערכה רבה בזכות השמן האתרי המופק מהצמח, והוא בעל
דם המכבים או "הענק הרדום של רפואת הצמחים הים-תיכונית"
תרגום ועריכה: פרץ גן, "על עלים – מרכז לצמחי מרפא", מושב ציפורי. peretz@al-alim.co.il
הליקריסיום דם המכבים , ויקיפדיה
מבוא
דם המכבים האיטלקי, Helichrysum italicum הוא צמח ידוע ברפואת הצמחים ובגינון. הצמח קיבל פרסום והערכה רבה בזכות השמן האתרי המופק מהצמח, והוא בעל סגולות מוערכות לעור. השמן ותכשירים שונים המופקים ממנו נמכרים במחירים גבוהים ועל כן קיבל פרסום כמוצר "פרמיום" בארומתרפיה. תכונותיו הכימיות של הצמח עושות אותו למוצר בעל פוטנציאל רב, לתחום הרפואי, קוסמטי כמו גם לתחום תוספי התזונה, אך למרות ההיכרות רבת השנים עם הצמח, עדיין לא זכה להכרה רחבה בציבור. בסקירה מקיפה (1) על הצמח, אשר נכתבה על ידי שורת חוקרים איטלקיים והתפרסמה לפני מספר שנים בירחון "המועצה האמריקאית לבוטניקה" The American Botanical Council, הוא כונה "הענק הרדום של רפואת הצמחים הים-תיכונית". להלן קטעים מתוך סקירה זו, בשינויים קלים והערות.
היסטוריה וביולוגיה של הצמח
הסוג הליקריסום Helichrysum (משפ' המורכבים) כולל כ500 מינים שונים. כמחצית מהם הם מינים אנדוגניים לאפריקה. בישראל מפורסם המין דם המכבים האדוםHelichrysum sanguineum (L.) Kostel, שם אותו העניק לצמח- הבוטנאי נוגה הראובני, והוא מתייחס לצבע התפרחת האדומה. הצמח הפך לסמל השכול על חללי מערכות ישראל.
מיני ההליקריסיום
לעומת דם המכבים האדום, מרבית מיני הסוג ידועים בזכות צבעם הצהוב של הפרחים, המוקנה להם על ידי פלאבונואידים שונים. ידוע מביניהם הוא צ'לקון (chalcone), השייך לקבוצת קטונים ארומטיים, נוגדי דלקת. צ'לקון מאפיין במיוחד מין אחר בסוג הליכריסום, והוא Helichrysum arenarium, ידוע בישראל בשם "ביסמרטניק" (רוסית), אהוב על העולים מרוסיה. בגינון בישראל נפוץ גם מין נוסף, הליכריסום עלווני H. petiolare , , שעליו מעוגלים, צימוחו נמרץ ופריחתו דלה יותר.
משמעות השם
שם הסוג הבוטני Helichrysum מתייחס כנראה לצבע הפרחים: ביוונית Helios= שמש, או Helix = סליל, Chrysum = זהב . הצבע הצהוב של הפרחים עמיד לזמן רב לאחר ייבושם, ועל כן הם זכו לשמות שמבטאים את "אל-מות" הצמח, בשפות שונות: "חי-עד" בעברית, perpetuino and semprevivo (איטלקית), immortelle (צרפתית) everlasting, (אנגלית), siempreviva (ספרדית).
Helichrysum arenarium
ביסמרטניק באדיבות ויקיפדיה
Helichrysum petiolare
הליקריסיום עלווני, ויקיפדיה
איזורי תפוצה וגידול
תפוצת הצמח הטבעית היא בעיקר במרכז הים התיכון, דרום איטליה, סרדיניה , קורסיקה והאיים הבלאריים. מגדלים אותו היום במדינות שונות בדרום אירופה, בעיקר לצורך הפקת השמן האתרי. הפרחים מופיעים בישראל ביוני. בישראל ניתן לגדל את הצמח בכל חלקי הארץ, גם ללא תמיכה של השקיה בקיץ, אך הפריחה תהיה דלה ולא תאריך ימים, בטמפרטורות הקיץ הרגילות. הצמח עמיד יחסית ליובש ולקרה.
מאפיינים
מראהו אפור בדרך כלל, לבד מזמן הפריחה המעניקה לו גוון צהוב זוהר. ריח הפרחים נחשב למיוחד ואקזוטי. הריח מזכיר את ריח הקארי ההודי, ולכן קיבל הצמח במשתלות את השם "צמח הקארי", אף שאין לו כל קשר לתבלין ההודי. יש שמוצאים דמיון בריחו לריח האניס, לורדים, או לצמח הטבק. השמנים האתריים (נדיפים) המופקים מהצמח משמשים בתעשיית הבשמים לגברים, כמו גם לנשים. ריח השמן האתרי המופק מהצמח אינו זהה לריח הצמח, משום שהשמן עובר שינוי טבעי בזמן ההפקה, ומשנה את ריחו.
שמן אתרי "דם המכבים" "על-עלים"
שימוש בדם המכבים
שימושי הצמח העיקריים הם למערכת הנשימה, העיכול ולבעיות עור. משתמשים בחליטה של כל חלקי הצמח העליונים, או בשמן האתרי. הצמח מקובל בטיפול לדלקות וזיהומים בדרכי הנשימה העליונות, אלרגיות, הצטננות, שיעול, הפרעות בשלפוחית השתן, כמעודד הפרשת מיצי מרה וכבד, לטיפול בקשיי שינה (2). השמן משמש לטיפול בפצעים, להפגת שטפי דם, ולהבהרת כתמי עור.
בשימוש קולינרי, עלי הצמח משמשים גם כתבלין בהכנת תבשילי בשר, בתערובת עם צמחים אחרים להכנת רוטב, כתחליף לכשותנית בהכנת בירה (לידיעת מבשלי הבירה!), ולהעשרת ליקרים.
בשילוב עם שמן זית (השריה), הצמח יכול להועיל לכויות ולהגנה על העור מפגיעת השמש, ולטיפול אנטיספטי. מבין הרופאים הקדמונים, דיוסקורידס ופלינוס (מאה ראשונה לספירה) דיווחו על שימוש בצמח לטיפול בדלקות מפרקים, וכאבים באגן. מאוחר יותר נכתב על שימושים מגוונים אחרים – להגנה על הכבד, נגד זיהומים, ועוד.
בעבר, שימש שמן ההליכריסום כתוספת ארומטית לטבק מקטרת. השימוש באבסולוט (טינקטורה מרוכזת) הוא בתעשיית הבשמים, בעוד השמן משמש בארומתרפיה וברפואה.
הרכב השמן
שמנים אתריים של מיני הליכריסום וזנים שונים של דם המכבים האיטלקי (הליכריסום איטליקום) נבדלים זה מזה באופן מובהק. נריל-אתרים הם הקבוצה הדומיננטית (25-40%), המקנה להליכריסום את ריחו האפייני. גם לססקיטרפנואידים (כ10%) יש חשיבות. הרכב טיפוסי של השמן שנמצא במחקר מקרואטיה (3) : α-pinene (10.2%), α-cedrene (9.6%) aromadendrene (4.4%), β-caryophyllene (4.2%), and limonene (3.8%), neryl acetate (11.5%), 2-methylcyclohexyl pentanoate (8.3%), 2-methylcyclohexyl octanoate (4.8%), geranyl acetate (4.7%) . השמן מופק מפרחים, והיבול המתקבל הוא נמוך: כ0.1%. בהתחשב גם ביבול הנמוך של הפרחים, מחיר השמן גבוה יחסית, כ8000 ₪ לק"ג ויותר, ויש הבדלים משמעותיים בביקוש לזנים השונים. השימוש העיקרי של שמן ההליכריסום הוא בהעלמה או טשטוש צלקות. שימושים אחרים הם בתכשירי "אנטי-אייג'ינג" במהילה עם שמני בסיס, בטיפול בפצעים מדממים, במהילה עם שמן עץ התה או אזוביון (לבנדולה), ועוד. מחקר רב יחסית בוצע על שימוש נוגד-חידקים של השמן האתרי. השפעות ספציפיות של רכיבי השמן השונים לא נבדקו עדין.
מחקרים ואחרים
המידע המצוי בידנו היום על הצמח והתפתחות השימוש הקליני בו מתבססים במידה רבה על מחקריו הקליניים של ליאונרדו סנטיני Santini, רופא וחוקר איטלקי, אשר נערכו בשנות ה-30 של המאה הקודמת. מחקרים רבים התמקדו בתכונותיו האנטיספטיות של הצמח. סנטיני חקר בהרחבה את השפעות הצמח בטיפול חיצוני על פצעים, על פסוריאזיס, ובשימוש פנימי לטיפול במחלות נשימה ועיכול. הוא גילה כי השפעות הצמח, במרתח 5% של הפרחים, דומות במידה רבה להשפעות קורטיזון. מחקרים אלה אומצו מאוחר יותר על ידי תעשיית התרופות, לפיתוח תרופות מן הצמח. השימוש התרופתי המודרני ממוקד בטיפול בטחורים וזרימת דם לגפיים.
המחיר הגבוה של השמן האתרי מהפרחים מעודד ניצול גם של העלים, והצמח השלם אף הוא בשימוש על ידי יצרנים שונים לייצור תמציות ולהפקת שמן אתרי. שמן "קורסיקני" או "סרדיני" מקבלים מחיר גבוה יותר. יש להיזהר מחיקויים הנפוצים בשוק. אין סטנדרטיזציה בינלאומית מוסכמת לשמן הליכריסום.
Helichrysum italicum: The Sleeping Giant of Mediterranean Herbal Medicine (2014). Giovanni Appendino,Laureaa; Orazio Taglialatela-Scafati, PhDb; Alberto Minassi,; Federica Pollastro; Mauro Ballero, Laureac; Andrea Maxia; Cinzia Sanna. HerbalGram #105 (2015).
Helichrysum italicum: From traditional use to scientific data. Oliveiraa Lígia Salgueirob José Martinez-de-Oliveiraac RitaPalmeira-de-Oliveiraad. Journal of Ethnopharmacology, Volume 151, Issue 1, Pages 54-65.
Mastelic, J., Politeo, O., Jerkovic, I. et al.Composition and Antimicrobial Activity of Helichrysum italicum Essential Oil and Its Terpene and Terpenoid Fractions. Chem. Nat. Compd. 41, 35–40 (2005).
צמח דם המכבים (Helichrysum italicum) נמצא בשימוש נרחב לטיפול בבעיות עור, דלקות וזיהומים בדרכי הנשימה העליונות, אלרגיות, שיעול, קשיי שינה ולטיפול בכאבים ושפשופים. השמן האתרי המופק ממנו משמש גם להבהרת כתמים ולטיפול בפצעים שטיפו בהם שטפי דם.
איפה ניתן לגדל את צמח דם המכבים בישראל?
צמח דם המכבים יכול להתגונן ולהתפתח כמעט בכל חלקי ישראל, גם ללא השקיה במהלך הקיץ, אך הפריחה תהיה דלה יותר בטמפרטורות הגבוהות. הוא עמיד ליובש ולקרה, אך הצמיחה תהיה מרשימה ביותר כאשר יש גישה למים בצורה קבועה.
מהם היתרונות של השמן האתרי המופק מדם המכבים?
שמן האתרי של דם המכבים מציע יתרונות רפואיים רבים, כולל טיפול בפצעים, הפגת שטפי דם, והבהרת כתמי עור. השמן ידוע גם בתכונות אנטי-אייג'ינג, עוזר להפחתת סימני הזדקנות עור, ומשתמשים בו בתעשיית הבשמים ובארומתרפיה.
מה ההבדל בין שמן דם המכבים האיטלקי לשמנים אתריים אחרים?
שמן דם המכבים האיטלקי, במיוחד שמני "קורסיקני" ו"סרדיני", מאופיין בריח ייחודי הנובע מרכיבים כימיים כמו נריל-אתרים וססקיטרפנואידים. שמנים אלו יקרים במיוחד בשל התפוקה הנמוכה של הפרחים. יש להיזהר מחיקויים בשוק, שכן לא קיימת סטנדרטיזציה בינלאומית לשמנים אלו.
זנגביל - כמה מיני זנגביל אתם מכירים? לרוב התשובה היא מה, יש יותר מאחד?" שני נסיכים בני משפחת האצולה הזאת, ה* וה*, הם כבר בני בית אצלינו.
על עלים: משפחת זנגביל, מאת: פרץ גן , 04.2023
"כמה מיני זנגבילים אתם מכירים?"
תשובה נפוצה: "מה, יש יותר מאחד?"
שני נסיכים בני משפחת האצולה הזאת, הכורכום והג'ינג'ר (זנגביל רפואי), הם כבר בני בית אצלינו. "נסיכים" נוספים מצויים בתהליכי ביות.
בשנת 2012 יצאנו לביקור לימודי ראשון לדרום הודו, לאזורי הגידול העיקריים של הכורכום, עשבי ועצי תבלין ומרפא אחרים.
משפחת זנביל כורכום ואבקת כורכום
מארחנו במדינת ANDRA PRADESH הוביל אותנו לשדות תחומים בתעלות מים, ומעוטרים בדקלים גבוהים. בין הדקלים, משטחים רחבים של אדמה אדומה לוהטת ושורות צפופות של גבעולי צמחי כורכום קמלים. נשים וגברים שדופים ומקומטים, ישובים על הקרקע, במכושים קטנים הם מכים בחריצות ובדייקנות את הקרקע שבין הגבעולים, ושולפים בזריזות מפתיעה את הפקעות האדמדמות ללא פגע, משליכים אותן לתוך סלי קש. משם הם מובילים אותם אל רחבות של קרקע לוהטת מהודקת היטב, פורשים את השורשים על הקרקע עד שיצטמקו ויתקשו. לאחר מספר ימים בשמש הלוהטת, אוספים שוב את השורשים ומעלים אותם לראש עגלת ברזל גבוהה, רתומה לטרקטור גדול, ובתחתיתה בוערת אש גדולה. מעל האש היוקדת מוצבת כירת ברזל ענקית ובה מים רותחים, ואליה מרוקנים את סלי הכורכום במהומה רבה. עשרות איכרים לבושי אזור בד על חלציהם מתרוצצים מסביב למוקד, מעבירים את הסלים מיד ליד ואוספים שוב את השורשים הצהובים-אדומים, מעלים אדים, מתוך הכירה הרותחת. תמונת השורשים המהבילים בחום השמש של ארבעים מעלות, המתרחשת לנגד עינינו, כאילו נלקחה מתמונת הגיהנום.
בחזרה לשדות ציפורי, התחלנו לגדל כורכום בישראל, לראשונה בגידול מסחרי ובגידול אורגני. שתלנו בהתרגשות את שורשי הכורכום הראשונים. גידול הכורכום נולד בישראל כנראה שנה או שנתיים קודם לנו, על ידי מגדל פרחים בדרום אשר החליט לאחר ניסיון קצר לנטוש את הגידול, ואנחנו זכינו לקנות ממנו כמות מסחרית ראשונה של שורשים, אשר אפשרה את "מטע הכורכום" הראשון. ואכן היה זה כמטע, אשר צמח וגדל עם השנים, והניב פקעות כתמתמות עוד ועוד. יער העלים הירוקים פעיל מאוד במשך כחצי שנה: מחבר את היסודות, אורז אותם למולקולות ושולח אותן מטה, אל מחסני הפקעות הריחניות. שם, רק בבשלותן, יהפוך הבהיר לכתום עז.
מאז נטיעת ה"מטע" הראשון, פיתחנו את שיטות הגידול, הרחבנו את מאגר הזנים שלנו (היום יש לנו חמישה זנים: מיקה, איתמר, שמשון, הוואי, ועוד אחד שלא קיבל שם עדין). את מרבית היבול אנחנו משווקים כשורשים טריים, אך מציעים גם שורשים גרוסים (למיצויים ולבישול), או טחונים. סייענו ללקוחותינו גם בפיתוח שוק מוצרי כורכום משלהם, טריים ויבשים.
הכורכום הוא גידול רב שנתי, אך ניתן לאסוף את השורשים גם לאחר שנת גידול אחת. גם היום לאחר כ12 שנים של גידול חקלאי, אנחנו מוקסמים מדי שנה למראה שפע העלווה המתרוממת מן הקרקע עד לגובה הכתפיים כמעט, והליכה בין הצמחים היא כשוטטות ביער. פרחי הכורכום יפהפיים, ומשאירים פעורי פה את הצופים בהם לראשונה.
כל מיני הזנגביליים ניתנים לריבוי מפיסות של קנה השורש. חלק מהמינים ניתנים לריבוי גם מזרעים. כל המינים, כמעט, מציגים פרחים ותפרחות מפוארות, אשר מרחיבות את העיניים והלב. הפריחה היפה מצדיקה, בעינינו המפלות והלא-אובייקטיביות, את שיוך הזנגביליים וההליקוניות (משפחה שכנה, גם היא בסדרת הזנגביליים) למשפחות האצולה שבגן. אך בניגוד לקני השורש, התופחים להם לאיטם מתחת לפני הקרקע, הפרחים במשפחות אלה (ממש כמו במשפחות האנושיות), אינם מובטחים לך. לא כל הצמחים יפריחו את עצמם, ורק תנאי גידול מתאימים יעניקו את הבונוס הזה. הפרחים פורצים לעיתים מבסיס הצמח (למשל, בכורכום), או מגבעולים גבוהים המתנשאים מעל העלים.
הטעמים החריפים של בני המשפחה הניעו את תושבי אזורי הגידול הטבעי (בעיקר בדרום מזרח אסיה) לשימוש העיקרי בשורשים, כתבלינים שכיחים במזון ומשקה, אך לא פחות מזה גם ברפואה העממית. החומרים הפעילים שבצמחי המשפחה חוזרים ומופיעים, בחלקם לפחות, אצל מרבית המינים. נושא מרתק זה יפורט בהזדמנות אחרת.
באקלים הישראלי, עונת גידול הכורכום מיטבי היא בת כ-9 חודשים. עונת הזנגביל קצרה יותר. הכוונה של תנאי תאורה וטמפרטורה עשויים לשנות את מועדי הפריחה והכניסה לתרדמה עונתית.
אף שאברי הצמח המבוקשים ביותר הם בדרך כלל השורשים, גם העלים של בני משפחת האצולה נושאים בדרך כלל גם הם את תכונות ה"הורים המייסדים", וראוי למצוא להם שימושים מתגמלים (מעבר לעטיפת דגים בתנור, שהוא שימוש מתגמל כשלעצמו). במינים מסוימים יש שימוש קולינרי ורפואי בזרעים (קרדמון, אלפיניות מסוימות).
גידול הזנגביל הרפואי הוא הוותיק מבין גידולי הזנגביליים בישראל, וראשיתו כנראה בשנות השמונים. הגידול בישראל הוא בהיקפים קטנים יחסית, בגלל הקושי בגידול (האקלים האידאלי לגידול זנגביל הוא אקלים טרופי של אזורים גבוהים) ותחרות מחירים קשה עם יבולים מחו"ל. למרבה הצער, גם גידול הכורכום בישראל, אף שהתנאים הנדרש לגידולו מתאימים יותר לאקלים הישראלי, נפגע בשנים האחרונות קשות בגלל היבוא, ולאחרונה נאלצו מספר מגדלים לנטוש את הגידול מאחר שאינם יכולים להתמודד עם התחרות. בקיץ האחרון היה הכורכום המיובא שולט על המדפים במרכולי ישראל. עם זאת, הכורכום עדין לא הגיע לכל בית בישראל. עדין רב פוטנציאל השימוש והתועלת הבריאותית שניתן להפיק מהשימוש בשורש, כמזון בריא ומבריא לבעיות שונות.
על סגולותיו הבריאותיות של הכורכום, ועל "נסיכים זנגביליים" מרתקים נוספים, ניתן להזמין הרצאות ב"על עלים".
אחרי מאות מחקרים ופרסומים מדעיים, האם יש עדיין מה לחדש על השימוש הקליני בתמצית של עלי עץ הגינקו? ברור שכן!
אחרי מאות מחקרים ופרסומים מדעיים, האם יש עדיין מה לחדש על השימוש הקליני בתמצית של עלי עץ הגינקו? ברור שכן! בשנים האחרונות פורסמו עשרות מחקרים מעניינים על הצמח. הנה כמה מהם:
1. תמצית גינקו לא העלתה את הסיכון לדימום, ולא השפיעה על זמני הקרישה של דם, בהשוואה למדללי דם סינטטיים. הניסוי בסמיות כפולה נערך על חולי אלצהיימר ודמנציה, שקיבלו שתי מנות (120,240 מ"ג) של התמצית.
Healthcare 2021, 9(12), 1678
2. מוצר המשלב תמצית גינקו עם תמצית של – CISTANCHE TOBULOSAיחנוק המדבר – סייע לחולים בסינדרום העייפות הכרונית CFS. שיפור במדדים נמצא בנטילת מינונים של 120 ו-180 מ"ג תמצית הצמח.
3. השוואה בין ספיגת פורמולציה ליפוזומלית של תמצית גינקו לבין תמצית רגילה העלתה שרכיבים מסוימים של התמצית נספגים בדם ביעילות רבה יותר מאשר בתמצית הסטנדרטית.
BMC Complement Med Ther 22, 206 (2022)
4. אפקט של תמצית גינקו על סימפטומים של סחרחורת כתוצאה מטרשת בכלי דם במוח נבדק על כ400 משתתפים, בניסוי רב-מקומי בסין. הטיפול נמצא יעיל ובטוח.
Journal of Traditional Chinese Medicine ›› 2022, Vol. 42 ›› Issue (1): 83-89
יש עוד!
עלי הצמח הם מחומרי המרפא העשירים ביותר בחומרים פעילים (גינקלידים, טרפנים). עובדה זו יתכן שקשורה לייחודו של הצמח מבחינה בוטנית וייחוסו למשפחה צמחים עתיקה, ה Ginkgoaceae , אשר נכחדה ועץ הגינקו הוא שרידה היחיד.
המחקר בחומרי המרפא מעלי גינקו יימשך כפי הנראה עוד שנים רבות, בגלל פוטנציאל מגוון ההשפעות האפשריות באמצעות ההשפעה על כלי דם ועל המוח. השימוש בו מקובל מאוד בעולם המערבי כתוסף תזונה פופולרי לבני הגיל המתבגר.
גינ-קו
גינקו בעל עלים:
חומרי הגלם קיימים בישראל. העלים זמינים לנו בקלות יחסית. במושב ציפורי נטענו לפני 30 שנים חורשה של עצי גינקו, היום בגובה של כ20 מטר… ב"על עלים" מציעים גם תמצית יבשה סטנדרטית ומרוכזת של החומרים הפעילים, המיובאת מחו"ל.
דרך אגב, אחת השאלות העולות בעת ביקורי הרבליסטים וסטודנטים במטע, היא מהו מועד הקטיף האופטימלי של העלים. שאלה זו נבדקה במספר מחקרים אשר עקבו אחר השתנות ריכוזי החומרים הפעילים בעלים לאורך העונה. התופעה עשויה לקבל ביטוי שונה באזורים גיאוגרפיים שונים, ואכן בעוד שבארה"ב נהוג האסיף באמצע הקיץ, במטעים מסחריים בצרפת ובסין נוהגים לקטוף בסוף הקיץ ובראשית הסתיו. ההסכמה הכללית היא, על כל פנים, כי יש לקטוף את העלים בעודם ירוקים.
הצמחים אותם אנחנו מכירים או צורכים כצמח מרפא, אינם בהכרח הצמחים החשובים ביותר לבריאותנו. בבחירת המוצרים שנמצא על המדף התערבבה מידת חוקיות
צמח בישראל. מאת פרץ גן, peretz@al-alim.co.il
"כתבו לנציג שלכם בבית הנבחרים, "write to your congressman" – בארה"ב שגור הביטוי הזה, לעידוד האזרחים לכתוב לנציגיהם הנבחרים על הנושאים המטרידים אותם כדי שייצגו אותם טוב יותר. והנה למרבה ההפתעה, גם לנו בישראל יש נציגים בבית הנבחרים שלנו, אשר אמורים לייצג אותנו. האם נעז להטריד אותם בשאלות הנכבדות הנוגעות לבריאותנו?
כבר ציינו (בחלק הראשון של מאמר זה, ניוזלטר יולי 2018) כי הצמחים אותם אנחנו מכירים או צורכים כצמחי מרפא, אינם בהכרח הצמחים החשובים ביותר לבריאותנו. בבחירת המוצרים שנמצאו על המדף יתערבבו מידה של תרבות ומסורת, מידה של מדע, של שיווק, אופנה, שיקולי ייצור, רכש ורגולציה.
– אז מה אפשר לעשות למען הבחירות הראויות, והשקעות נבונות, בצמחים "נכונים עבורנו"?
הכדור הזה מתגלגל לו ראשית לכיוון מגרש הרשויות, אל הרגולטור. הרגולטור, המתהדר באחזקת האחריות לבריאות הציבור, נושא ראשון באחריות לרישוי המוצרים ופיקוח עליהם. האם יוכל גם לבחור עבורנו את הצמחים החשובים לבריאותנו, ולדאוג שיגיעו למדפי המרכולים, בעלות סבירה ובאיכות ראויה? האם יטיל על עצמו אחריות זו? ולחילופין, האם ימנע את השקעת היתר בפרסום מוצרים, או חומרים יומרניים חסרי בסיס?
הרגולטור הוא שאמור להבטיח גם את המשך קיום מקצוע ההרבליסט בקליניקה ובמעבדה. ללא אבטחת מעמד מוכר לתרופה הצמחית המסורתית ולמטפלים, יהפוך תחום צמחי המרפא לנחלתם של "ציידי מולקולות " ומפעלים בעלי חוש מסחרי מפותח.
השקעה במחקר תתרום הרבה למען בחירה נכונה של צמחי המרפא שלנו. הוכחת פעילות ביולוגית מחד גיסא ובדיקת בטיחות השימוש הם חיוניים לצורך בחירה נכונה. ראו לדוגמא, השימוש "הפרטיזני" בשרביטן המצוי בישראל. הצמח קיבל פרסום ותשומת לב מרובה ב2013, כאשר סיפור חדשותי באחד מערוצי הטלויזיה דיווח על ריפוי לכאורה, מסרטן בעקבות שימוש עצמי על ידי רועה צאן באזור ג'נין. גל של ביקוש לצמח התעורר שנמשך במשך כשנתיים או שלש, עד שפרסומים ראשונים של מחקר מבי"ח הדסה ומכון וולקני הצביעו על סכנה בשימוש לא מבוקר בצמח.
אך המחקר עשוי גם לשמש כלי למטרות מסחריות. חברה תעשייתית אשר מימנה מחקר קצר באחד ממוסדות המחקר המסודרים בישראל, משתמשת בשנים האחרונות בתוצאות המחקר המגויס הזה בצורה מנופחת ומוגזמת מעבר לחשיבותו האמיתית והמאוזנת, ביחס למחקרים אחרים באותו נושא. כך הופך להיות המחקר כלי שרת בידי החברות.
למחקר בתחום רפואת הצמחים בישראל , להוציא הקנאביס, אין מפנים מימון ותכנון מספק. יש מקום וצורך בקיום מוסד מחקר ארצי אחד לפחות, למחקר רציף ומתוכנן בתחום חומרי הטבע. מחקר בצמחים אכן קיים והוא חי ובועט במוסדות שונים, אך הוא אקראי וחסר מדיניות לגבי המגמה והאתגר המתבקשים. נחוץ לנו מחקר שיתמקד במתן מענה למחלות קשות כגון סרטן, דלקות במעי, דלקות פרקים, דיכאון ועוד. המחקר צריך להקיף את האספקטים השונים של הטיפול הצמחי.
לעיתים קרובות אני פוגש צעירים נלהבים המחפשים הכשרה בתחום ביולוגיה של צמחים ורפואת הצמחים. אם נוכל להציע לצעירים אנרגטיים הכשרה מדעית רצינית במוסד אקדמי המתמחה ברוקחות טבעית ופיטוכימיקלים, תהיה זו השקעה נושאת רווח בריאותי , כלכלי וחברתי גדול. לאחרונה שמענו על יוזמה להקמת "מכון לחדשנות במזון" בצפון הארץ. אולי ניתן לשלב את מחקר צמחי המרפא בישראל ביוזמה זו. מחוץ לישראל, נדרשת התגייסות רחבה של מדינות העולם התעשייתי, למען פיתוח תרופות צמחיות ומזונות מרפא. משום המרחב הענק של הנושאים הפוטנציאלים למחקר בצמחים, נדרש אחת למספר שנים לקיים פורום חשיבה מעמיקה וניתוח הצרכים הדחופים, מול המשאבים הזמינים.
הארגונים החוץ-ממשלתיים לטובת הציבור (NGO) שותפים לאחריות. נדרש לנו קול אובייקטיבי וחסר פניות , קול ביקורתי וסמכותי אשר יסייע לשפוט את המידע המגיע אל הציבור, בהערכות מקצועיות אשר יפורסמו על ידיו לתקשורת. העמותה לצמחי מרפא (עיל"ם) היא נמענת ראשית לצורך זה. על העמותה ליצור ו"לתחזק" את הקול הזה. עיל"ם צריכה לקבוע יעד ותכנית להגשמת החזון הזה.
ולבסוף, בעידן הנוכחי המיוחד שבו ערוצי התקשורת זמינים ופתוחים לכל אחד, נוצרה ההזדמנות ליחידים בעל ידע מקצועי, מוטיבציה ורוח התנדבות, להשפיע על דעת הציבור בהסברה, הצגת מידע וטיעונים מבוססים שיובילו להעדפות הנכונות. זהו האתגר למנהיגות שצומחת מלמטה, ליחידים ולעמותות ציבוריות, כגון העמותה הישראלית לצמח מרפא, להתבלט כמנהיגות דעת הקהל.
הרגולטור ומשרדי הממשלה הנוגעים בנושא, הגופים השולטים בתקציבי המחקר, חייבים לקבל את משוב הציבור על המדיניות הנוכחית ולפני קביעת כיוון ההחלטות בעתיד. אם לא נציג בפניהם את עמדתנו, באופן הברור והנחרץ כנדרש, נהיה עדים תוך זמן קצר לכליון השימוש העממי והמסורתי בצמחי מרפא, להגמוניה של חברות התרופות ותוספי התזונה, מתוך אינטרסים המכוונים בעיקר לבורסה, ופחות לבריאות.
כלידוניום – קלנדין גדול – Chelidonium majus
כלידוניום החלקים העליונים ושורשי הקלנדין הגדול משמשים כצמחי מרפא. השורש נלעס כדי להקל על כאב השיניים. המיץ של נוף הצמח טוב כדי לחדד את הראיה
כלידוניום מקור: ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. מובא בתרגום, עריכה ותוספות על ידי פרץ גן, אגרונום ומנהל "על עלים – מרכז לצמחי מרפא". (מראי המקומות הושמטו למען נוחות הקריאה והם ניתנים לצפייה בויקיפדיה, בערך chelidonium majus), קישור: Chelidonium majus – Wikipedia.
שם עממי באנגלית: Greater Celandine (קלנדין גדול)
שם ברוסית: צ'סטטיל чистотел
שם סיני: 白屈菜 bai qu cai
שמות נרדפים (synonyms (: Chelidonium cavaleriei H.Lév, Chelidonium dahuricum DC, Chelidonium grandiflorum DC, Chelidonium hematodes Moench, Chelidonium laciniatum , ועוד.
סיווג מדעי
משפחה: Papaveraceae
שבט: Chelidonieae
סוג: Chelidonium
מין: . Chelidonium majus L.
תיאור כלידוניום
Chelidonium majus, (הידוע גם בשם קלנדין celandine גדול, nipplewort, Swallowwort ("צמח הסנונית") או tetterwort (אשר מתייחס גם לצמח Sanguinaria canadensis) הוא צמח רב שנתי עשבוני, אחד משני מינים של הסוג Chelidonium. הצמח הוא צמח בר באירופה ומערב אסיה ואוקלם באופן נרחב בצפון אמריקה.
בעוד הקלנדין הגדול Chelidonium majus שייך למשפחת הפרגיים, הקלנדין הקטן (Lesser Celandine) שייך למשפחת הנוריתיים. קלנדין גדול הוא צמח רב שנתי עם אופי צימוח זקוף, המגיע לגובה 30-120 ס"מ. העלים הם בגוון ירוק-אפור עד כחלחל, מנוצים ושוליהם גליים, ובאורך עד 30 ס"מ. כאשר נפגע, הצמח מפריש מוהל או חלב (לטקס) צהוב או כתום מאזור הפצע.
הפרחים מורכבים מארבעה עלי כותרת צהובים, כל אחד מהם באורך 18 מ"מ, עם שני גביעים. גם טיפוס המכיל פרחים כפולים מתקיים באופן טבעי. הפרחים מופיעים מאביב בסוף הקיץ, מאי עד ספטמבר, במקבצים של כ 4 פרחים.
הזרעים קטנים ושחורים, נישאים בקפסולה גלילית ארוכה. לכל אחד מהם יש גוף שומני (elaiosome), אשר מושך נמלים כדי לפזר את הזרעים (myrmecochory).
טקסונומיה ושמות הכלידוניום
הקלנדין הגדול הוא אחד המינים הרבים המתוארים על ידי אבי הטקסונומיה, קרל לינאוס, בכרך של Plantarum משנת 1753. על פי מילון אוקספורד האנגלי, מקור השם celandine מגיע מ celidonia (לטינית מאוחרת), מ chelidonia (לטינית מוקדמת), ובסופו של דבר מן היוונית העתיקה χελιδόνιον, מתוך χελιδών) chelidṓn) – "סנונית". סופרים קדומים אמרו שפריחת הצמח החלה כאשר הסנוניות הגיעו, ונמוגה כשעזבו.
תפוצה ובתי גידול של כלידוניום
הצמח הוא מקומי באזורים ממוזגים של צפון אפריקה, אירופה ואסיה. נמצא בצפון אפריקה, בתוך Macaronesia, איי מדירה, האיים הקנריים, אלג'יריה ומרוקו. במזרח אסיה – ביפן ובסין. במערב אסיה הוא נמצא בקווקז, ארמניה, אזרביג'אן, גאורגיה, קזחסטן, מונגוליה, סיביר, איראן וטורקיה. במזרח אירופה, הוא נמצא בבלארוס, אסטוניה, לטביה, ליטא ואוקראינה. במרכז אירופה, באוסטריה, בלגיה, צ'כיה, גרמניה, הונגריה, הולנד, פולין וסלובקיה. בצפון אירופה – בדנמרק, בפינלנד, באירלנד, בנורווגיה, בשוודיה ובבריטניה. בדרום מזרח אירופה – באלבניה, בוסניה והרצגובינה, בולגריה, קרואטיה, יוון, איטליה, מקדוניה, מונטנגרו, רומניה וסלובניה. גם בדרום מערב אירופה, הוא נמצא בצרפת, פורטוגל וספרד.
אקולוגיה
הצמח נחשב צמח פולשני אגרסיבי בחלקים של צפון אמריקה, צמח פולשני באזורים אחרים. בוויסקונסין, למשל, הוא צמח מוגבל. הדברה מתבצעת בעיקר באמצעות עקירה או ריסוס הצמח לפני פיזור זרעים.
פרמקולוגיה
הצמח כולו הוא רעיל במינונים מתונים, שכן הוא מכיל מגוון של אלקלואידים isoquinoline אבל יש בו שימושים טיפוליים רבים כאשר נעשה השימוש במינון הנכון. האלקלואיד העיקרי בשורש הוא קופטיסין (המוכר מהצמח קופטיס סיני (Coptis chinensis/HUANG LIAN) אלקלואידים אחרים כוללים מתיל 2 '- (7,8-dihydrosanguinarine-8-yl) אצטט, אקספריפטופין, סטילופין, פרוטופין, נרקלידונין, ברברין, צ'לידונין, סנגוארינין, צ'לריטרין, ו- 8-hydroxydihydrosanguinarine. Sanguinarine הוא רעיל במיוחד, עם LD50 של 18 מ"ג לכל ק"ג משקל גוף (IP חולדות). נגזרות חומצות קפאיות, כגון חומצה קפאילואמלמית, נמצאות גם כן.
השפעת הצמח הטרי (חלק עלי) הוא של משכך כאבים קל, cholagogic, נוגד חיידקים, אונקו-סטטי ומרגיע למערכת העצבים המרכזית. ברוסיה ואוקראינה, מיץ הצמח משמש לטיפול בבעיות עור שונות, בעיות עיכול וטיפול חלופי בסרטן.
חלב (לטקס) אופייני מכיל גם אנזימים מפרקי חלבון ו phytocystatin chelidostatin, מעכב פרוטאז cysteine.
כלידוניום בהרבליזם
החלקים העליונים ושורשי הכלידוניום משמשים כצמחי מרפא. נוף הצמח נאסף במהלך עונת הפריחה ומיובש. השורש נאסף בסתיו, בין אוגוסט לאוקטובר לשימוש טרי או יבש. לכלידוניום טעם חריף ומר מאוד. ההכנות מתבצעות במיצוי אלכוהולי או מימי (חליטה). לצמח Sanguinaria Canadensis יש הרכב כימי דומה, ומשתמשים בו כמו בקלנדין גדול.
מאז פליניוס הזקן ו-Dioscorides (המאה ה-1 לסה"נ), הצמח הוכר כמטהר detoxifying שימושי. השורש נלעס כדי להקל על כאב השיניים. ההרבליסט האנגלי ג'ון ג'רארד בן המאה ה-16 קבע כי "מיץ של נוף הצמח טוב כדי לחדד את הראיה , כיון שהוא מנקה את הריר הדבוק על כדור העין המפריע את המראה, ובעיקר עליו להיות מבושל עם דבש בכלי של פליז".
הצמח היה בעבר בשימוש על ידי צוענים לרענון הרגלים; הרבליסטים מודרניים משתמשים במאפיינים המטהרים שלו. ההרבליסט ג'ולייט דה באירצ'לי לוי, המליץ על דילול הצמח עם חלב לטיפול בעיניים, ועל שימוש בלטקס על מנת להיפטר מיבלות. הכלידוניום היה צמח אהוב על ההרבליסט הצרפתי Maurice Mességué אשר השתמש בו באופן מסורתי לטיפול במחלות דלקתיות שונות, כולל אטופיק דרמטיטיס. הוא משמש גם באופן מסורתי לטיפול באבני מרה ובבעיות עיכול.
רגולציה של כלידוניום (מבחינת החוק)
נוף הצמח (חלקים עליונים) מותר לשיווק בישראל בבתי מרקחת בלבד. קיים גם תכשיר הומאופטי רשום ומשווק.
צמח כלידוניום (Chelidonium majus) משמש כצמח מרפא לטיפול במגוון בעיות רפואיות, כגון בעיות עור, כאבי שיניים, בעיות עיכול ודלקות. מיץ הצמח משמש לטיפול בעור יבש, יבלות ובעיות ראייה. כמו כן, הוא משמש כמרגיע למערכת העצבים המרכזית וכאמצעי טיפול חלופי בסרטן.
מהם איזורי התפוצה של כלידוניום בעולם?
צמח כלידוניום נפוץ באזורים ממוזגים של צפון אפריקה, אירופה, אסיה וצפון אמריקה. ניתן למצוא אותו בעיקר במזרח אירופה, במערב אסיה ובחלקים שונים של צפון אמריקה, במיוחד באזורים כמו אוסטרליה, קזחסטן, ובלארוס.
האם כלידוניום רעיל?
כן, כלידוניום הוא צמח רעיל במינונים גבוהים, שכן הוא מכיל אלקלואידים רעילים כמו סנגוארינין, שמ יכולים להיות מסוכנים כאשר נצרכים בכמות גדולה. עם זאת, במינון נכון ובשימוש נכון הוא יכול לשמש כצמח מרפא עם יתרונות רפואיים רבים.
איך משתמשים בצמח כלידוניום לצורכי ריפוי?
החלקים העליונים ושורשי כלידוניום משמשים להכנה של חליטות ומיצויים אלכוהוליים או מימיים. מיץ הצמח נעשה שימושי בטיפול בבעיות עור, עיניים ובעיות עיכול. צמח זה נמצא בשימוש גם ברפואה המודרנית לטיפול במחלות דלקתיות, אטופיק דרמטיטיס ואבני מרה.
%%title%% מאמר זה נכתב בעקבות מאמר שהתפרסם בארה"ב על תגובה שלילית לתמצית של פירות סמבוק שחור בהקשר של וירוס ה SARS
האמת על סמבוק שחור- פורסם על ידי ההרבליסט דוני יאנס Donnie Yance ב- 23 במרץ 2020 תרגום ועריכה קלה ע"י פרץ גן, על עלים מרכז לצמחי מרפא, מושב ציפורי.
#תוספי תזונה בוטניים , ניקוי רעלים , ריפוי, חיים בריאים, עשבי תיבול וחומרים מזינים, תמיכה חיסונית
(הערת העורך: מאמר זה נכתב בעקבות מאמר שהתפרסם בארה"ב על תגובה שלילית לכאורה לתמצית של פירות סמבוק שחור בהקשר של וירוס ה SARS ב- 2001) .
תמצית של סמבוק שחור הואשמה באופן שקרי בהפעלת סערת ציטוקינים או תסמונת שחרור ציטוקינים (CRS) , תגובה דלקתית עזה שעלולה להיות קטלנית. במהלך מגפת הסארס, התסמונת CRS גרמה לנזק ריאות קשה וגרמה לתמותה .
בתמונה: סמבוק שחור
מבלי שאיש ישאל שאלות כדי לאמת את המקור ואת המדע שמאחורי הטענות, מידע שגוי יכול בקלות להתקבל כאמת . אך עלינו תמיד לשאול מיהו המקור והאם יש להם סמכות לדבר בעניינים כאלה,במיוחד כאשר המידע מנוגד למדע ולמסורת .
תפקיד הצמחים בתפקוד החיסוני
מערכת החיסון ממלאת תפקיד מרכזי בשמירה על המצב היציב של המערכת הביולוגית. באמצעות תהליך הנקרא אימונו-מודולציה, המערכת החיסונית מווסתת תאים שונים המוסמכים לחיסון כנגד פולשים, תאים ממאירים וכל שאר המחלות. מערכת זו נמצאת בשטף מתמיד.
כאשר המערכת החיסונית נלחמת בפתוגנים, ציטוקינים מאותתים לתאי מערכת החיסון כגון תאי T, b ומקרופאגים לנוע לאתר הזיהום. בנוסף, ציטוקינים מפעילים את אותם תאים, ומגרים אותם לייצר עוד ציטוקינים . אם תגובה טבעית זו יוצאת משליטה, ציטוקינים תוקפים איברים ותאים בריאים וכתוצאה מכך נוצרת סערת ציטוקינים1.
אינטראקציות נגיפיות עם קו ההגנה הראשון של מערכת החיסון "המולדת" ממלאות תפקיד מרכזי בקביעת תוצאת ההדבקה . שליטה מוקדמת בשכפול ויראלי לפי אינטרפרונים מסוג I , חלבונים משלימים ומגשרים חיסוניים מולדים אחרים מגבילים את ההתפשטות הוויראלית בתוך הפונדקאי, בשלבים הראשונים של המחלה2.
מסלול חישה ואיתות אינטרפרון
חסינות מולדת, קו ההגנה הראשון, הופכת למופעלת כנגד הנגיף לפני שנוצרת המערכת החיסונית ה'מסתגלת' השנייה. גם הפונדקאי וגם הנגיף יכולים לתפעל מנגנוני חיסון מולדים , כסוג של אסטרטגיית הגנה או התחמקות. התגובה המולדת המוקדמת ממלאת תפקיד חשוב גם בעיצוב התגובה החיסונית ההסתגלותית במורד הזרם. עם זאת, תגובה חיסונית מולדת יתר עלולה לגרום גם לפתולוגיה חיסונית ולנזק לרקמות שלאחר מכן, וזה הדרך לאפקט סערת הציטוקינים2.
לרוב, צמחי מרפא התומכים בתהליך ההתגברות על נגיפים חריפים אינם מגרים יתר על המידה את התפקוד החיסוני. למעשה, צמחים מסוימים יכולים לעזור לווסת את מערכת החיסון לאחר התגובה החיסונית הדלקתית המועילה הראשונית4. צמחי מרפא ותרכובות צמחים הם ידידותיים יותר מבחינה ביולוגית מאשר תרופות, מכיוון שצמחים התפתחו יחד עם אתרי היעד שלהם והם הסתגלותיים יותר ופחות רעילים לתאים רגילים5. מטפלים מנוסים בצמחי מרפא יודעים זאת, אך רבים מאמינים בטעות כי למקצוע הרפואה הסמכות לדבר כמומחים לרפואת צמחים וטבעיים, כאשר למעשה לרובם אין ניסיון או ידע רב בתחום זה.
במשך יותר מארבעה עשורים הקדשתי את חיי לתחום הבריאות הטבעית, עם עניין ספציפי ברפואה בוטנית . במשך יותר משלושה עשורים הייתי קלינאי וסיפקתי הדרכה ותמיכה בצמחי מרפא לעשרות אלפי אנשים . אני מבלה שעות מדי יום במחקר, אוסף מחקרים וכתיבת עבודות. כתבתי מונוגרפיות מפורטות על יותר מ- 300 צמחי מרפא, שבחלקם יש למעלה מ- 400 ציטוטים.
הבנת עשבי תיבול מנקודת מבט מסורתית ומדעית
אני מכיר צמחי מרפא מקרוב, הן מנקודת מבט אנרגטית מסורתית והן מהגישה המדעית המודרנית ומבוססת על מחקר . אינני יכול לחשוב על צמח אחד שלא הוכח שיש לו פעילות אנטי דלקתית. חשוב להבין כי צמחי מרפא מציגים קשת רחבה של פעילויות ביולוגיות, ואינם מנגנוני מסלול מטרה-יחידה. במקום זאת, צמחי מרפא הם אדפטטיביים, ומציעים פעולות מרובות מסלול-מטרה. נקודת מבט זו זרה לאנשים הרואים בצמחי מרפא דרך מה שאני מגדיר כ"עדשת התרופות".
תרופות דומות למתג אור, שיכול רק להדליק או לכבות. עשבי תיבול אינם פטישים , ומכיוון שהם עובדים בצורה מתוחכמת יותר, הם אולי פחות 'זוהרים' מאשר תרופות כימיות בדרכי הריפוי שלהם . צמחי מרפא הם תרופות צנועות הפועלות יחד עם כוח החיים המרפא המולד. התרופות אנלוגיות למתג אור שיכול רק להדליק או לכבות. אבל צמחי מרפא עובדים יותר כמו מתג אור עם עמעם (דימר) כדי לווסת, להסתגל ולהצליב עם כוח החיים . זו, אני מאמין, הגישה האידיאלית.
כאשר מתבקש טיפול תרופתי קונבנציונאלי, שילוב של תרופה ליעד ספציפי עם רפואה תומכת גלובלית למודולציה, שאינה ספציפית , הוא הטוב ביותר . אין זה אומר שלא ניתן לעשות שימוש לרעה בצמחי מרפא, או שאינך זקוק להדרכה מקצועית בבחירת ושימוש בצמחי מרפא או בצמחי מרפא . אך צמחי מרפא הם הרבה יותר סלחניים ומותאמים ממה שאנשים רבים מבינים. לעתים קרובות אני מתייחס בחיבה לצמחי המרפא כאל "צמחים חכמים" מסיבה זו.
העלייה הקטסטרופלית בזיהומים נגיפיים COVID-19 ותמותה קשורה מדגישה צורך גובר לספק כלים בטוחים ויעילים למאבק במחלות נגיפיות ולהגביר את החוסן החיסוני, החוסן הכללי וככלי עזר לוויסות אוטומטי. צמחי מרפא ממוקמים באופן ייחודי כדי לתמוך באותן תכונות מולדות הממלאות תפקיד חשוב בהתאוששות ושיקום התגובה. בכל הנוגע לצמחים אנטי-ויראליים ישירים, זה נותר אתגר בגלל מספר היעדים המועט בנגיפים, ההתפתחות המהירה של גנים נגיפיים, הופעתם המהירה של מסלולים עמידים לתרופות, והופעתם של זנים נגיפיים חדשים באמצעות מוטציות6.
סמבוק שחור הוא החבר שלנו, לא אויב
בואו נחזור לנושא השמועות שמסתובבות על סמבוק. מקור השמועה מדובר במחקר 2001 7שפורסם בג'ורנל האירופי European Cytokine Network. במחקר אקראי כפול-סמיות זה, מבוקר פלצבו, תמצית הסמבוק הפחיתה את משך תסמיני השפעת ל 3-4 ימים. סרום שלב הבראה הראה רמת נוגדנים גבוהה יותר לנגיף שפעת בקבוצת תמצית הסמבוק בהשוואה לקבוצת הביקורת. לא היה שום אזכור לסערת ציטוקינים, אך במסגרת המחקר הייתה התייחסות לגידול בציטוקינים הפרו-דלקתיים לאחר נטילת תמצית סמבוק, שהובילה להחלמה מהירה ויעילה ובייחוד לייצור נוגדנים.
המחקר מעולם לא הזהיר מפני שימוש בסמבוק, וגם החוקרים לא הביעו חשש מסמבוק שגרם לסערת ציטוקינים. אך למרות העובדות, חדשות מזויפות באינטרנט הכפישו את הצמח המועיל הזה. בהסתמך על שנות ניסיוני כקלינאי וחוקר, אני יכול לומר בביטחון כי רפואת צמחי מרפא היא ההגנה הטובה ביותר שלנו מפני נגיפים חריפים, במיוחד כאשר משתמשים בהנחייתו של הרבליסטים קליניים מאומנים היטב, המשתמשים בצמחי מרפא ותמציות צמחים איכותיות ביותר.
מהי סערת ציטוקינים ?
'סערת הציטוקינים' היא תגובה דלקתית ממושכת המתרחשת בקרב צעירים בשלבים הראשונים של כמה מנגיפי הפנדמיה בעבר. בCOVID-19 זה יכול לקרות אצל אנשים מבוגרים, כאשר הנגיף הופך לכרוני יותר וכוח החיים החוקתי המולד אינו מסוגל להתגבר על הנגיף .
במהלך סערת ציטוקינים, מגוון ציטוקינים בנוזלי הגוף מיוצרים במהירות ובצורה מסיבית לאחר שהגוף נגוע במיקרואורגניזמים, מה שמפעיל 'התקף התאבדות' של מערכת החיסון האנושית. סערת ציטוקינים פוגעת גם בריאות ובאיברים מרובים כמו הלב, הכליה והכבד, מה שמוביל בסופו של דבר לתשישות איברים מרובה ולקריסה.
כאשר התגובה החיסונית המולדת אינה מזהה את ה- SARS-CoV-2 , היא עלולה להיבהל ולהתחיל להסתער. SARS-CoV-2 נכנס לתאים באמצעות אנזים הממיר-אנגיוטנסין-2 (ACE2). מסיבה זו רקמת הריאה הפכה ליעד הפלישה העיקרי של ה – SARS-CoV-2 עם ביטוי גבוה של ACE2 . לאחר כניסת הנגיף לריאות, המערכת החיסונית שולחת מספר רב של תאי חיסון לרקמת הריאה בכדי להרוג את הנגיף . זה גורם לדלקת ריאות, עם חום, שיעול וקשיי נשימה.
עם זאת, תאים חיסוניים אלה אינם יכולים לאתר את הנגיף באופן מדויק מכיוון שהם אינם מסוגלים לזהות אותו. כאשר הענף המולד המוגבר של השלב הראשון בתגובת החיסון- שהוא וצריך להיות דלקתי – אינו עושה את העבודה להתגבר על הנגיף, מערכת החיסון אינה מסוגלת לייצר נוגדנים ספציפיים המזהים את הנגיף וממוקדים אליו. לאחר מכן הם מגיבים בהתקפה ללא הבחנה, ומגייסים תאי חיסון נוספים כדי להרוג את הנגיף. ברגע שנוצרת סערת ציטוקינים, ייתכן שמערכת החיסון לא תוכל להרוג את הנגיף, אלא במקום זאת מתחילה להרוג מספר גדול של תאים נורמליים בריאים, מה שיפגע קשות בתפקוד הריאה . לחולים יהיה אי ספיקת נשימה עד שהם מתים מהיפוקסיה (חוסר חמצן). 8
במקרה של אנשים מבוגרים וחלשים עלינו לתמוך בתגובה החריפה, לספק תמיכה אנרגטית עמוקה יותר, ולספק לגוף את האנרגיה והחום כדי לסייע לתגובה החיסונית הכוללת ולהתאושש . בנגיפי פנדמיה בעבר, היו הצעירים נוטים להשפעות 'סערת הציטוקינים' מכיוון שהם היו חזקים מדי , ולא ניתן היה לאזן ולשלוט בתגובה הדלקתית . במקרה זה, הסערה נגרמה מעודף חום ודלקת . כמו בכל דבר, הכול שאלה של איזון .
תרופות בוטניות מצטיינות בסיוע להזנה ולהחזרת האיזון . הסמבוק הוא טוניק תזונתי עדין, לא ספציפי חזק . זהו כלי עזר מצוין לחיזוק הריאות, הלב והכבד.
תמיכה מדעית לסמבוק
פירות הסמבוק הם גרגרים כהים סגולים שחורים, הגדלים באשכולות וצבעם נובע מריכוז העשיר של אנתוציאנינים, קבוצה של תרכובות פנוליות עם יתרונות בריאותיים רבים. הגרגרים עשירים בוויטמין C ובמגוון רחב של פלבנואידים חשובים, כולל קוורצטין ואנתוציאנינים, אשר להם מייחסים את ההשפעות הטיפוליות. עם זאת, הסמבוק מכיל גם מגוון חומרים מזינים הנעים בין ויטמינים שונים (A, B1, B2, B6, B9, C ו- E), יסודות קורט כמו Cu, Zn, Fe מינרלים כגון K, Ca ו – Mg; ופיטוכימיקלים כגון קרוטנואידים, פיטוסטרולים ופוליפנולים9,10.
עץ הסמבוק ידוע היטב בהפחתת דלקת ועקה חמצונית11 . מחקרים מראים כי סמבוק מפחית גם דלקת בכבד ומשפר את תפקוד ה HDL – ויציבות הפלאק הטרשתי12.
עכשיו, בואו נעסוק באמת בנושא של סמבוק ווירוסים חריפים, כולל נגיפי קורונה.
הסמבוק ידוע היטב כגורם תומך נגד הצטננות ושפעת13 . במחקרים, תמצית סמבוק הוכיחה יכולת לעכב את נגיף הרפס ו HIV – בתרבית התאים14. פעילויות העיכוב של H1N1 של פלבנואיד הסמבוק משתוות עד לפעילות הידועה נגד התרופות נוגדות-שפעת אוסלטמיביר (Tamiflu®) ו 15amantadine.
Elderberry – הסמבוק מכיל תרכובות אנטי-ויראליות חזקות. יכולתו נגד השפעת נחקרה רבות הן בישראל והן בשווייץ16. (הערה: גם מחקרים של ד"ר מדלן מומצ'וגלו הישראלית, מייסדת חברת "סמבוכל", שנערכו בשוויץ ובישראל פ.ג.)
הוכח כי סמבוק נלחם בנגיף ברונכיטיס זיהומית (IBV) , נגיף קורונה פתוגני בעופות. המחקר סיכם, "תוצאות אלו מראות כי תמצית סמבוק יכולה לעכב IBV בשלב מוקדם בהדבקה, ככל הנראה על ידי הפיכת הנגיף ללא זיהומי17 ." החוקרים הציעו כי יש צורך במחקרים עתידיים המשתמשים בתמצית סמבוק לטיפול או במניעת IBV או בווירוסים אחרים.
זיהום-על חיידקי במהלך זיהום בנגיף שפעת עלול להוביל לדלקת ריאות קשה. תמצית נוזל סטנדרטית היא בעלת פעילות אנטי מיקרוביאלית כנגד חיידקים גרם-חיוביים של סטרפטוקוקוס פיוגנים ושל סטרפטוקוקים מקבוצת C ו – G, וכן החיידק הגרם שלילי – Branhamella catarrhalis בתרביות נוזליות. התמצית הנוזלית מראה גם השפעה מעכבת על התפשטות נגיפי שפעת פתוגניים אנושיים18.
מטא אנליזה של 180 משתתפים כימתה את ההשפעות של תוספי סמבוק והעריכה את סמני מצב החיסון והפתולוגיה הבסיסית . לדברי החוקרים, "תוסף עם סמבוק נמצא כמפחית משמעותית את תסמיני הנשימה העליונה. הסינתזה הכמותית של ההשפעות הניבה אפקט משמעותי של הגידול. ממצאים אלה מציגים אלטרנטיבה לשימוש לרעה באנטיביוטיקה כתוצאה מסימפטומים בדרכי הנשימה העליונות עקב זיהומים נגיפיים, ואלטרנטיבה בטוחה יותר לתרופות מרשם במקרים שגרתיים של הצטננות ושפעת19".
בניסוי קליני אקראי כפול סמיות מבוקר פלצבו בשנת 2016, תוסף תמצית הסמבוק הפחית את משך ההצטננות ואת הסימפטומים בקרב נוסעים במטוסים20.
כמרפא קליני בצמחי מרפא, אני מאמין שהשימוש המסורתי בסמבוק חשוב לא פחות מממצאים מדעיים מודרניים. בשנת 400 לפנה"ס התייחס היפוקרטס לעץ הסמבוק כאל "ארון התרופות" שלו .
תיאופרסטוס, דיוסקורידס וגאלן ראו את הסמבוק כאחד מצמחי המרפא הגדולים ביותר בטבע. ההרבליסט הילדגרד פון בינגן במאה ה 12- והרופא והסופר ד"ר מרטין בלוכוויץ ' במאה ה 17- גם העלו את מעלותיו של הסמבוק21,22 . בראשית המאה העשרים, ההרבליסט הבריטי מוד גריבס ערך סקירה מקיפה של השימושים ההיסטוריים של הסמבוק השחור כתרופה מסורתית23.
אני משתמש בתמצית (פירות) סמבוק בהרחבה בתרופות הקליניות שלי, אך אינני משתמש בה כסולנית יחידה מבין צמחי המרפא, אפילו כאשר אני משתמש בה למחלות אקוטיות כגון שפעת. במקום זאת, אני משלב אותה עם תמצית העלים והפרחים, ועוד כמה עשבי מרפא כפי שצוין. העלה והפרח של הסמבוק ידועים באופן מסורתי בתור מייזעים (דיאפורטיים) מעוררים, כמו גם מנקים (אלטראטיביים) ומשתנים, התומכים בפינוי פסולת ורעלים דרך העור והכליות24.
מדוע עשוי הסמבוק לתמוך באנשים עם COVID-19
לסיום, ברצוני לספק לכם כמה סיבות מכניות תיאורטיות מדוע הסמבוק עשוי למעשה לתמוך באנשים עם ,COVID-19, ובמיוחד לאלו הסובלים מנזקים דלקתיים של 'סערת ציטוקינים'.
על פי חוקרים החוקרים את המגיפה הנוכחית, "כאשר COVID-19 מדביק את דרכי הנשימה העליונות והתחתונות הוא עלול לגרום לתסמונת נשימה קלה או חריפה מאוד, עם שחרור כתוצאה מכך של ציטוקינים פרו-דלקתיים, כולל אינטרלוקין IL-6 ו- IL) -1b ). הקשירה של COVID-19 לרצפטור (TLR) גורמת לשחרור של PRO-IL-1b , שנבקע על ידי caspase-1 , ואחריו הפעלת דלקת וייצור של IL-1b בוגר פעיל שהוא מתווך לדלקת, חום ופיברוזיס בריאות. ציטוקין מעכב נוסף הוא IL-38 , הציטוקין החדש ביותר של בני המשפחה IL-1 , המיוצר על ידי כמה תאים חיסוניים כולל תאי B ומקרופאגים . IL-38 הוא גם ציטוקין מדכא, המעכב את IL-1b ובני משפחת IL אחרים פרו- דלקתיים"25.
עדויות מצטברות מראות כי פרי הסמבוק, כמו גם העלה והפרח, מכילים כמה תרכובות פעילות פונקציונליות, כולל פלבנואידים וחומצות פנוליות. התרכובות הפנוליות בסמבוק הן מודולטורים חזקים של התגובה החיסונית, במיוחד דלקת. הוכח כי הם מפחיתים את הייצור המוגבר של ציטוקינים דלקתיים, כולל TNF-a, IL-1b, IL-6, כמו גם מינים של תרכובות מחמצנות פעילות26,27, שתי הקבוצות תורמות לנזק לריאות ע"י COVID-19.
ידענו מאז מגיפת SARS בשנת 2003 שהקולטן הקריטי לכניסת SARS-CoV לתאי המארח הוא האנזים 2 (ACE2) , הממיר את האנגיוטנסין . אתר S1 של חלבון ה spike של SARS-CoV מצמיד את הנגיף לקולטן התאי שלו ACE2 בתאי הפונדקאי28.
נגיף הקורונה קשור ל SARS-BAT, בכך ששניהם משתמשים ב ACE2 -הקשור לממברנה כקולטן . הצורה המסיסה של ACE2 חסרה את עוגן הממברנה ומסתובבת בכמויות קטנות בדם. חוקרים הציעו כי צורה מסיסה זו עשויה לשמש מיירט תחרותי של SARS-CoV ושל קורונה ווירוסים אחרים , על ידי מניעת קשירה של החלקיק הנגיפי ל 2 -ACE הקשור באורך מלא29.
סכמה של חלבון S) spike) של וירוס קורונה (CoV) הקשור לקולטן פני השטח, שהוא ACE2. יישום ACE2 מסיס באורך מלא עשוי ליירט את נגיף העטרה. (שורטט על ידי ד"ר ניקול אינניס)
פרי הסמבוק מכיל מספר תרכובות, שוב במיוחד הפלבנואידים ופנולים אחרים שהוכחו כמפחיתים את קשירת 30ACE2.
מה משותף ל מלריה ול COVID-19 ?
אולי שמעת שתרופות נגד מלריה הראו פוטנציאל בטיפול ב COVID-19. כלורוקין, או הידרוקסי כלורוקין, שימש לטיפול במלריה מאז 1944. ניתן לתת אותו לפני החשיפה למלריה כדי למנוע הידבקות, והוא יכול להינתן גם כטיפול לאחר החשיפה. בניגוד לCOVID-19- מלריה היא מחלה הנגרמת על ידי טפיל . עם זאת, מחקרי מעבדה מראים כי כלורוקין יעיל במניעה כמו גם בטיפול בנגיף הגורם לתסמונת נשימה חריפה חמורה , או SARS , שהוא בן דודה קרוב של COVID-19. נראה כי כלורוקין מפריע להיצמדות לקולטן על פני קרום התא של הנגיף31.
חוקרים בסין מצאו כי טיפול עם כלורוקין בחולים עם דלקת ריאות הקשורה ל COVID-19 עשוי לקצר את שהותם בבית החולים ולשפר את תוצאות המטופל . מסקנתם: "ישנן ראיות רציונליות וקדם-קליניות ליעילות וראיות לבטיחות משימוש קליני ממושך לאינדיקציות אחרות , כדי להצדיק מחקר קליני על כלורוקין בחולים עם 32 19"-COVID .
מחקרים אחרים מצביעים על כך שהידרוקסיכלורוקין, נגזרת פחות רעילה של כלורוקין, יעיל כמעכב זיהום SARS-CoV-2 , ומעכב באופן ספציפי את ייצור ה IL-1β מנויטרופילים אנושיים שעוררו בעמילואיד33.
ברפואה המסורתית הסינית (TCM), הוכח כי פורמולה של צמחים המשמשת לטיפול ומניעה של SARS היא בעלת השפעה מעכבת חזקה דרך המסלול הקלאסי והמסלול האלטרנטיבי, וניתן לייחס את פעילותה לפלבנואידים (שרבים מהם נמצאים בפירות הסמבוק, עלים ופרחים) הנמצאים בצמחים34.
ה – FDA נוקט בצעדים דחופים כדי להגן על הצרכנים מפני מוצרים אשר ללא אישור או אישור מטעם ה FDA טוענים כי הם מקלים, מונעים, מטפלים, מאבחנים או מרפאים את הCOVID-19. אבל אני מאמין שחיוני להפיץ את הידע שרפואת צמחי מרפא ותזונה יכולות לסייע בקידום הבריאות והגמישות החיסונית, למרות שטיפולים תומכים אלה אינם מאושרים כרגע כטיפול בCOVID-19. תקוותי היא שתמצא מידע זה אינפורמטיבי ושימושי בקשר לבטיחות ולתועלת של תמצית הסמבוק.
היו בריאים, דאגו לעצמכם וזה לזה, ודעו כי נעבור את התקופה הקשה הזו בעזרת בעלי בריתנו הצמחים , וזה את זה.
לקריאה ומקורות:
Alcami A, Koszinowski UH., Viral mechanisms of immune evasion, Immunol Today. 2000 Sep; 21(9):447-55.
Mishra, B.B.; Tiwari, V.K. Natural products: An evolving role in future drug discovery. Eur. J. Med. Chem. 2011, 46, 4769–4807.
Martins N, Imler JL, Meignin C., Discovery of novel targets for antivirals: learning from flies. Curr Opin Virol. 2016 Oct; 20():64-70.
V Barak, T Halperin, I Kalickman, The Effect of Sambucol, a Black Elderberry-Based, Natural Product, on the Production of Human Cytokines: I. Inflammatory Cytokines, Eur Cytokine Netw, 12 (2), 290-6 Apr-Jun 2001.
Z. Zakay-Rones, N. Varsarno, M. Zlotnik, et al., “Inhibition of several strains of influenza virus in vitro and reduction of symptoms by an elderberry extract (Sambucus nigra L.) during an outbreak of influenza B Panama,” Journal of Alternative and Complementary Medicine 1 (1995): 361–69.
R. C. Fink, B. Roschek Jr., and R. S. Alberte, “HIV type-1 entry inhibitors with a new mode of action,” Antiviral Chemistry and Chemotherapy 19(6) (2009): 243–55.
B. Roschek Jr., R. C. Fink, M. D. McMichael, D. Li, and R. S. Alberte, “Elderberry flavonoids bind to and prevent H1N1 infection in vitro,” Phytochemistry 70(10) (2009): 1255–61.
Hawkins J1, Baker C2, Cherry L2, Dunne E., Black elderberry (Sambucus nigra) supplementation effectively treats upper respiratory symptoms: A meta-analysis of randomized, controlled clinical trials. Complement Ther Med. 2019 Feb;42:361-365. doi: 10.1016/j.ctim.2018.12.004.
Evelin Tiralongo,1,2,* Shirley S. Wee,2,3 and Rodney A. Lea, Elderberry Supplementation Reduces Cold Duration and Symptoms in Air-Travellers: A Randomized, Double-Blind Placebo-Controlled Clinical Trial, Nutrients. 2016 Apr; 8(4): 182. Published online 2016 Mar 24. doi: 10.3390/nu8040182.
Blochwitch M. Anatomia sambuci, or, The Anatomy of the Elder cutting out of it plain, approved, and specific remedies for most and chiefest maladies: confirmed and cleared by reason, experience, and history. London: H Brome and T Sawbridge; 1677.
Grieve M. In: A Modern Herbal. Leyel, C.F, editor. 2010.
Ellingwood, F., MD. American Materia Medica, Therapeutics and Pharmacognosy, 1918, Eclectic medical Publications, pg. 451.
P Conti1, G Ronconi2, A Caraffa3, C Gallenga4, R Ross5, I Frydas6, S Kritas#7Induction of Pro-Inflammatory Cytokines (IL-1 and IL-6) and Lung Inflammation by COVID-19: Anti-Inflammatory Strategies, J Biol Regul Homeost Agents, 34 (2) 2020 Mar 14[Online ahead of print]
Daniel Batlle1 , Jan Wysocki1 and Karla Satchell, Soluble angiotensin-converting enzyme 2: a potential approach for coronavirus infection therapy?, Clinical Science (2020) 134 543–545, https://doi.org/10.1042/CS20200163
Menachery, V.D., Yount, Jr., B.L., Debbink, K., Agnihothram, S., Gralinski, L.E., Plante, J.A. et al. (2015) A sars-like cluster of circulating batcoronaviruses shows potential for human emergence. Nat. Med. 21, 1508–1513, https://doi.org/10.1038/nm.3985.
B.W. Nileeka Balasuriya and H.P. Vasantha Rupasinghe , Plant flavonoids as angiotensin converting enzyme inhibitors in regulation of hypertension, Functional Foods in Health and Disease 2011; 5:172-188.
משפחת הלופיים Araceae חברת עלעלים הינה חברה מובילה בארץ במכירת וגידול צמחי מרפא, את רוב הצמחים שאתם מכירים אנחנו מגדלים, מוזמנים להצטרף אלינו>
משפחת הלופיים Araceae, הנקראים בעגה עממית גם ארואידים Aroids, כוללים 118 סוגים וכ- 3,800 מינים, ביניהם צמחים יבשתיים, עשבוניים, מטפסים, וצמחי מים זעירים מתת-המשפחה Lemnoideae (עדשות המים) . המשפחה מגוונת מאוד בצורתם החיצונית של המינים , באופי ובבתי הגידול . מינים רבים אומצו כצמחי תרבות, במיוחד בתחום הנוי, בזכות העלווה היפה ועוצמת הצימוח גם בתנאי צל, ולכן נבחרו כצמחי בית וגינון-פנים. מביניהם ידועים : פלודנדרון , מונסטרה, פוטוס, אנטוריום, דיפרנבכיה. בגינון חוץ ידוע "אוזן הפיל" – שם כללי המייצג מספר סוגים , בעיקר אלוקסיה Alocasia, קולוקסיה Colocasia, ו- Xanthosoma, והכוללים עשרות מינים. למספר מינים במשפחה יש שימוש כצמחי מאכל, ובעיקר במיני קולוקסיה , ו- Xanthosoma – שורשיהם משמשים כמקור לפחמימות , בעיקר באזורים שבהם גידול חקלאי של מקורות פחמימות אחרים הוא קשה יותר. באותם אזורים, הלופיים גדלים בד"כ במקומות לחים או מוצפים, שולי שדות, גדות תעלות מים , וכו'. האבחנה בין הסוגים השונים של "אזני פיל" היא מאתגרת לעיתים, ורצוי להיעזר במומחים , כדי להימנע מהרעלות.
מבין מיני המאכל ידועים במיוחד esculenta Colocasia, ו – sagittifolium Xanthosoma . אלה נמצאים בשימוש נרחב במזרח אסיה, אפריקה ודרום אמריקה. בישראל חידשנו לאחרונה גידול חקלאי של המין קולקס Colocasia esculenta (טארו).
על אף פוטנציאל רפואי מעניין לצמחים במשפחת הלופיים Araceae, רק מעט מחקר קליני או פיטוכימי בוצע בכיוון זה, והמידע הוא ברובו עממי ומקומי.
המין "לשון השטן"/ אמרפופאלוס קוניאק – Amorphophallus konjac k. koch הוא אחד המינים החשובים מבחינה כלכלית במשפחה. חשיבותו בעיקר בסין , כצמח מזון ומרפא לפצעים , גידולים ובעיות עור, וכחומר גלם בשם KONJAC לייצור תוסף מזון ותוספי תזונה. חלק מההרבליסטים/ נטורופטים בישראל מכירים את הצמח כרכיב "דיאטתי", ויהיה מוצדק לייחד לצמח זה מאמר נפרד .
הסוג Pinellia ובמיוחד המין Pinellia ternate ידוע ברפואה הסינית (FA BAN XIA) כצמח מרפא לבעיות שיעול ובחילות וגם לשימוש חיצוני. השורש רעיל במצבו הטבעי, ומחייב הכנה מיוחדת.
Arisaema הוא סוג רחב המונה כמעט 200 מינים, מתוכם מספר מינים רפואיים המקובלים בתרבות האינדיאנית-אמריקאית וברפואת מזרח אסיה (TIAN NAN XING, מחייב הכנה מיוחדת, אינו מאושר לשימוש בישראל).
הסוג Acorus (בעברית: קנה הבושם) סווג בעבר במשפחת הלופיים אך היום אינו נכלל בה (יש לו משפחה משלו). המין Acorus calamus מוכר ומבוקש ברפואת צמחים מערבית ומזרחית.
משפחת הלופיים Araceae, מאופיינת בשימוש אתנו-בוטני מגוון של הנכללים בה . במזרח התיכון נפוצים בעיקר מיני הלוף (Arum). לגבי הלוף, נפוצות סברות בדבר פעילות נוגדת סוכרת, נוגדת דלקת וסרטן. בטורקיה השימוש העיקרי במינים המקומיים מתמקד בטיפול בטחורים, אקזמה, דלקת – מפרקים וסרטן, כפי שיורחב על כך בהמשך. השימוש העממי הרחב והמגוון בכל העולם מצביע על פוטנציאל רפואי שאינו מוכר ונחקר דיו.
ה- Flora of china מציינת כי כ50% מבני המשפחה הגדלים בסין (181 מינים) הם מינים רפואיים. מספר מחקרים מצביעים על פוטנציאל פעילות אנטי-מלריה של מספר מינים במשפחה. רבים מהם משמשים לטיפול בפגעי -עור שונים. בחלק מהמינים נמצאו מעכבי גלוקוסידאז , תכונה המצביעה על אפשרות לשימוש נוגד סכרת , ואנטי -ויראלי.
כל המינים השונים במשפחה מאופיינים בתכולת גבישים דמויי -מחט של אוקסאלאט הסידן, בתכולה משתנה בין אברים שונים בצמח, אך המונעים אפשרות של מאכל על ידי אדם בעלי חיים ללא טיפול מקדים (בישול, קליה וכד'). נדרשת זהירות בקרבת חיות בית.
בחינה של מטבוליטים משניים בפקעות של שלושה מיני ארואידים לפני ואחרי טיפול ("הכנה") לשימוש, לא גילתה חומרים אלרגניים אחרים העשויים לגרום לגירוי של הרקמות הריריות, מלבד גבישי אוקסלאט הסידן , אך יש גם סברות אחרות, בדבר פיטוכימיקלים המעצימים את הגירוי.
שם אנגלי: cuckoopint, וגם ladies-and-lords (בהקשר למבנה הפרח). שם ערבי: לּוף, אד'ן אל -פיל, מַכְּחַלַה אל-עּולָה.
בארץ קיימים ארבעה סוגים ו 11-מיני בר ממשפחת הלופיים , מביניהם נפוצים בעיקר הלוף המנומר/ ,Arum dioscoridis / لوف مرقط , ולוף ארצישראלי / Arum palestinum / لوف فلسطيني. בתנאי צל ולחות, מיני הלוף נוטים להתפשט ולהתאזרח בקלות.
על אך היותם צמחי מאכל נחשקים ומבוקשים בתרבות הפלסטינית, את עלי הצמחים האלה מלקטים בשטחי הבר ומכינים במטבח בד"כ רק המנוסים(/ות) מבין המלקטים(/ות) . העלים ראויים למאכל בדרך כלל רק לאחר הפרדת העורק המרכזי של הטרף , ובישול העלים בטיגון או בהרתחה חוזרת. מקרי הרעלה של ילדים מאכילה אקראית של עלי לוף טריים נפוצים בישראל. בקנה מידה קטן, קיים גם גידול חקלאי של הצמח בישראל ובשטחי הרשות הפלשתינאית. יש לציין כי משרד הבריאות בישראל אינו מאשר היום את מיני הלוף השונים כצמחי מאכל כלל, על אף תפוצתם הרחבה בישראל כצמחי מאכל במגזר הערבי.
מנגנון הפריחה של מיני הלוף מעניין ומיוחד. התפרחת מייצרת טמפרטורה הגבוהה משמעותית מטמפ' הסביבה, כדי למשוך חרקים לתוכה, לצורך האבקה. מבנה הפרח גורם לחרק הנושא את גרגרי האבקה להילכד בתוך הפרח למשך יום אחד, ולהשתחרר לאחר ביצוע ההפריה.
כל חלקי הצמח מכילים גבישים מיקרוסקופיים דמויי מחטים של סידן -אוקסאלאט, אשר מונעים כל אפשרות של אכילת הצמח הטרי. גבישים אלה גורמים לתחושה צורבת של צריבה ודקירות בפה, לעיתים הקאות ובמקרים קיצוניים גם חנק. נטרול הגבישים האלה מחייב השריה במי מלח ובישול בסביבה חומצית. בישראל נרשמו מקרים רבים יחסית של הרעלת ילדים כתוצאה מאכילת עלי לוף, אך מרבית המקרים הם קלים והסימפטומים חולפים .
ABU REIDA וחובריו דווחו על כ 180 פיטוכימיקלים שונים (פלבונואידים, טרפנואידים, חומצות פנוליות שונות) אשר זוהו בעלי הלוף הא"י. מייחסים לחלק גדול מהחומרים האלה פעילות נוגדת-סרטן. זוהתה גם פעילות אנטי בקטריאלית ואנטי-קואגולנטית לתמצית שהוכנה מפרחי הצמח. על פי דיווח של חוקרים מאונ' אל -נג'אח בשכם, השימוש העממי בצמח למטרות רפואיות הוא רחב מאוד: לשיעול, לעצירות, חומציות-יתר, דלקת בדרכי השתן, סוכרת, טחורים ותולעי מעיים. בעיקר מייחסים לצמחי הלוף סגולות נוגדות-סרטן.
בנוסף לאוקסלאט הסידן, כל חלקי הצמח מכילים רעלנים שונים, כנראה ברובם ספונינים גליקוזידים . עקירת שורשים היא קשה.
Arum maculatum – שימוש בפקעת של מין אירופי זה (נפוץ בדרום אירופה וצפון אפריקה) נמצא יעיל לטיפול בטחורים בפעילות מכווצת, נוגדת דלקת משככת כאב.
סקר אתנו -בוטני (Bozyel et al.) שנעשה על שימושי מיני לוף שונים בטורקיה עשוי לספק רעיונות למחקר על שימושים אפשריים גם במיני הלוף בישראל (לאחר פתרון הבעיה הרגולטורית).
גידול חדש בישראל: קולקס/ טארו – Colocasia esculenta – (L) schott משפחת הלופיים Araceae (מקור: ויקיפדיה)
הקולקס (שם עברי) , או קולוקסיה נאכלת, הוא צמח מאכל ומרפא נפוץ בכל היבשות, מלבד אנטארקטיקה. זהו המין הנפוץ ביותר כגידול חקלאי במשפחת הלופיים. באיי שלמה נמצא כי בני אדם גידלו את הצמח למזון לפני 28,000 שנה – כ 10,000- שנה לפני תירבות החיטה! גם בא"י כנראה היה נפוץ גידולו בתקופת המשנה ואחריה. לשורש הקולקס /קולוקסיה הנאכלת (בעיקר ק . אסקולנטה) שמות רבים, בהתאם לאזור הגיאוגרפי. הנפוצים שבהם: TARO (האוקינוס השקט, אפריקה), DASHHEN (קריביים) , MALANGA ,PITUCA ,EDOO (מרכז ודרום אמריקה). המין מזוהה בטעות גם לעיתים כמין של הסוג Arum (לוף)
. זהו מין עשבוני טרופי , רב שנתי, זקוף עם נוף המגיע ליותר מ-1 מ גובה, עליו רחבים , ירוקים כהים עד כמעט שחורים בצידם העליון. הצמח מייצר גבעולים מעובים בבסיס הצמח ופקעות מתחת לקרקע (באנגלית: corms ,cormels). אורך העלים בצמח מבוגר כ50 ס"מ . החלק האכיל בדרך כלל הוא הפקעות (שורש מעובה), מבושלת או אפויה. תנאי הגידול דורשים רטיבות קרקע גבוהה , וחום (אם כי הצמח עמיד לקרה). גם העלים הטריים עשויים לשמש כירק מאכל, לאחר בישול.
באזורים גיאוגרפיים מסוימים, בעיקר באפריקה הטרופית, משמש השורש כמקור פחמימה עיקרי, החשוב יותר ממקורות הפחמימות האחרים המוכרים לנו . הפקעות המאודות מכילות כ30% עמילן. קמח המיוצר מן השורש מכיל 70-80% עמילן, ורק כ1-2%- חלבון. בנוסף, מכיל הקמח פוליסכרידים שונים ומינרלים. בהודו גם העלים נאכלים.
Prajapati וחוב' סקרו את פעילותו הפרמקולוגית ושימושו האתנו-בוטני של הצמח במדינות השונות בהן גידול הצמח נפוץ. שימוש הצמח ברפואת צמחים עממית בתרבויות שונות הוא מגוון: מוהל מן העלים משמש לעצירת דימומים ולטיפול בטחורים פנימיים וחיצוניים. המוהל ממריץ, מכווץ, מכייח , הצמח משמש להורדת לחץ דם, וכתרופה נוגדת חיידקים ודלקות. בתרבות ההודית משמש המוהל ומירתח מן העלים גם לבעיות עור, נשירת שיער וכאבי בטן, לטיפול בגידולים ולעידוד ווסת. מוהל הפקעת מרכך, משכך כאב ומשלשל. השורש משמש גם לאסטמה, דלקות פרקים, כאבים, עצירות, וטחורים פנימיים. ניתן לייבש את השורש, לטחון ולהשתמש באבקה. לשורשים אינדקס גליקמי נמוך מזה של תפוחי אדמה.
השורש המבושל הוא טוניק יעיל למע' העצבים. גם מיצוי הידרו-אלכוהולי של העלים הראה פעילות נוגדת דכאון ומרגיעה, בניסוי in vivo. ניסויים אחרים מצביעים על אפשרות לפעילות היפוגליקמית (מפחיתת-סוכר), נוגדת חמצון, נוגדת חידקים ופטריות, ונוגדת טפילים.
פעילות נוגדת סרטן ואימונו-סטימולטורית של השורש נמצאה בניסוי in vivo בהוואי, והוצעה כגורם אחראי אפשרי לשכיחות נמוכה יחסית של אדנוקרצינומה (סרטן המעי הגס) בהוואי (Brown et al). מחקרים אחרים המשיכו להוכיח פעילות נוגדת -סרטן של חומרים בשורש.
*פרץ גן הוא אגרונום, מנהל "על עלים -מרכז לצמחי מרפא" , ממייסדי עיל"ם ויו"ר העמותה לשעבר.
מקורות/לקריאה נוספת :
*Brown A. et al. 2005. The anti-Cancer effects of poi (Colocasia esculenta) on colonic adenocarcinoma cells In Vitro. Phytother Res 19:767-71
*Bozyel ME et al. 2020. Ethnomedicinal Uses of Araceae Taxa in Turkish Traditional Medicine. International Journal of Academic and Applied Research (IJAAR).
*Chen J. et al. 2007. Aroids are Important Medicinal Plants. Acta Hort. 756:347-353
*Ibrahim M. et al., 2015. Comprehensive metabolite profiling of Arum palaestinum (Araceae) leaves by using liquid chromatography–tandem mass spectrometry. Food Research International, 70, 74-86
*Liang Z, et al. 2013. Characterization of secondary metabolites from the raphides of calcium oxalate contained in three Araceae family plants using laser microdissection and ultra-high performance liquid chromatography-quadrupole/time of flight-mass spectrometry. Eur J Mass Spectrum (Chichester). 19(3):195-210.
*Pereira R. et al. 2021. Anticancer and Immunomodulatory Benefits of Taro (Colocasia esculenta) Corms, an Underexploited Tuber Crop. Int. J. Mol. Sci.
*Prajapati R. et al., 2011. Colocasia esculenta: A potent indigenous plant. Int J Nutr Pharmacol Neurol Dis 1:90-6
פיטוכימיקלים או למה אנחנו לא אוכלים יותר מיני צמחים ?
פיטוכימיקלים
לפני כשבוע התפרסם דו"ח המשרד לאיכות הסביבה בישראל, המצביע על צמצום מואץ בשטחים הפתוחים בישראל, והתדרדרות במגוון הביולוגי. חשיבות המגוון הביולוגי לכדור הארץ, לטבע ולאדם ידועה. פיתוח ואורבניזציה מהירים מחבלים במאמצים לשמור על המגוון ההולך וכלה. אך האם הצמצום במספר המינים הביולוגיים בטבע הוא תופעה נפרדת מצמצום המגוון בצלחת שלנו?
במטבח הביתי שלנו יימצאו בדרך כלל לא יותר מעשרים סוגים של ירקות ופירות. על מדפי הסופרמרקטים המהודרים ביותר נמצא בדרך כלל לא יותר מ50 סוגים של ירקות, פירות ושורשים למאכל. אם ניקח בחשבון גם את מדפי המוצרים של הצמחים המעובדים – הקמחים, שמנים, משקאות, תבלינים, פירות יבשים, ממתקים וכו' – נגיע ככל הנראה לכל היותר לכ-200 מינים של צמחים שאנחנו אוכלים, שהם מהווים בערך אחוז אחד מכל צמחי המזון אשר בשימוש על פני כדור הארץ (כ-20 אלף), ורק פרומיל אחד מכל הצמחים האכילים (כ200 אלף). ועדין לא דברנו על כ- 200 אלף של צמחים נוספים הידועים לנו, אבל איננו יודעים (עדין) אם אפשר לאכול אותם.
עשרים מינים של צמחים מספקים לנו כ90% ממזוננו. רק ארבעה מינים: תירס, אורז, חיטה ותפוחי אדמה, מספקים יותר מ60% מהמזון שאנחנו צורכים! האם אין זה נתון מדאיג ומדהים כאחד, בהתחשב בכל השפע הצמחי שמסביבנו?
פיטוכימיקלים, פיטוכימיקלים, פיטוכימיקלים
אז מה אנחנו מפסידים, בעצם, בכך שצמצמנו את התפריט שלנו למספר מינים מועט כל כך? – התשובה במילה אחת: פיטוכימיקלים (Phytochemicals). אלה הם רכיבים צמחיים – חומרים שריכוזם בצמח זעיר – בדרך כלל פחות מ-1% למשקל יבש, ולעיתים חלקי מיליון ((ppm בודדים בלבד. הם אינם כוללים את אבות המזון החיוניים הידועים לנו (פחמימות, שומנים, חלבונים), שריכוזם בצמח גבוה עשרות מונים. הפיטוכימיקלים מצויים בכל חלקי הצמח – שורשים, עלים, גבעול, פרחים, פירות וזרעים. למען הנוחות, עד שתימצא מילה עברית מתאימה, וכדי לא לעורר אסוציאציות שליליות, בואו נקרא להם כאן פיטוכימ. (כמו פיצוחים!).
כמה פיטוכימ. ידועים לנו? ברשת מוצאים נתונים סותרים, ממספר אלפים בודדים, ועד 100,000. מספרם של אלה מהפיטוכימ. שנחקרו וידועות השפעותיהם, או לפחות חלק מההשפעות, אינו עולה על 5,000. בצמח אחד עשויים להיות עשרות ואף מאות פיטוכימ. שונים. כל צמח הוא בית מרקחת שלם, אבל "בתי המרקחת" האלה אינם שייכים לאותה הרשת… כל אחד מהם יכול לספק מגוון אחר של תרופות!
ממיינים את הפיטוכימ. השונים לקבוצות, על פי הטבלה שלהלן:
הגנה מפני פתוגנים, נוגדי חידקים, נוגדי דלקת, נוגדי כיב קיבה.
פיטוכימ. עלולים גם להיות רעילים כמובן, בריכוזים מסוימים, אבל חלקם הרעיל הקיים בין צמחי המאכל הידועים לנו הוא קטן ביותר.
מחקרים בתינוקות מצביעים על מע' חיסון חזקה יותר, עמידות לאלרגיות, לאסטמה ולזיהומים טובה יותר, בתינוקות שנחשפו למגוון גדול יותר של מזונות בשנת חייהם הראשונה.
הסכמנו שלגוף שלנו מגיע שיקבל פיטוכימ., אבל איך דואגים שהפיטוכימ. האלה מגיעים לגוף? בעיקר, על ידי הגדלת השונות ( (Diversityבמזון. בשווקים הפתוחים ובחלק מחנויות המזון, בעיקר אלה המספקות מזון טבעי ואורגני, יש מגוון של מזונות טריים ומיובשים שאינו נמצא במרכולים הגדולים. תבלינים, אגוזים שונים, פטריות, צמחים לחליטה, פירות מיובשים – המגוון הוא ענק, וצריך רק להחליט להכניס אותו לסלט, או למרק. יש להיזהר עם מזונות מעובדים, ולקרוא היטב את התוית, לבדוק: האם יש במוצר תוספות מלאכותיות, או שאופן הייצור פגע בפיטוכימ. המקוריים? בנוסף למזון, ובמידה שיש צורך, מגדילים את שונות המזון על ידי צריכת תוספי תזונה ייעודיים, עשירים בנוגדי חמצון או רכיבים בריאותיים שאינם מצויים במזון הרגיל שלנו.
תמונה: לוח שנה של פירות וירקות, מאלי, מערב אפריקה.
בדרך כלל (אך לא תמיד), יש יתרון למוצרים הטריים, המיוצרים באופן מקומי. היתרון אינו נובע רק מהחיסכון האנרגטי (=פליטת גזי חממה) שבהובלה מרחוק, כי אם בטריות המזון, הימנעות מחומרים הנדרשים לשימור מזון המגיע מרחוק, ובמקרים רבים, גם חיסכון בחומרי אריזה. מי שיכול לגדל בעצמו צמחים, בגינה או במרפסת גם בעציצים, ימצא בכך סיפוק כפול. וכך אפשר ורצוי להוסיף לתפריט היומי, באופן קבוע, עונתי, או גם רק מדי פעם, מיני תבלינים חדשים ומעניינים, צמחים כמו מורינגה, ספירולינה, מאקה, פירות גרגריים שונים כגון אטד סיני ("גוג'י ברי"), פטל שחור או אדום, חליטות ריחניות וצבעוניות , ועוד כיד הדמיון…
תוספי תזונה מרוכזים (תמציות יבשות) בכמוסות או טבליות לעולם יכילו פחות פיטוכימ. מאשר הצמח השלם. אך אם מטרת הצריכה היא רכיב ידוע ומסוים מאוד בצמח, אפשר להתמקד בו, בשילוב הצמח השלם. במקרים רבים, קיימים בשוק מוצרים משולבים של הפיטוכימ. המסוים, ביחד עם הצמח השלם.
גם בשמנים יש פיטוכימ., ולעיתים שיעורם גבוה מאוד. בשמן זית ידועים יותר מ-200 פיטוכימ. שונים. בשמן מורינגה יותר ממאה. מכיוון שגם זרעי דגנים וקטניות מכילים פיטוכימ. בשיעור ניכר, יימצא מגוון של פיטוכימ. גם בשמנים המיוצרים מהם, כל עוד לא התקלקלו במהלך ייצור השמן. גיוון בסוגי השמנים שאנחנו צורכים עשוי לתרום לבריאותנו.
ובחזרה לשאלה הראשונה שהתחלנו בה במאמר זה, האם הצמצום במספר המינים הביולוגיים בטבע הוא תופעה נפרדת מצמצום המגוון בצלחת שלנו?
אלפי מינים בוטניים אבדו לעולם בעת המודרנית. בחמש השנים האחרונות בלבד אבדו מאות מינים, ביניהם, (לדוגמא בלבד): Astragalus kentrophyta var. douglasii, Rauvolfia nukuhivensis, ,Ilex gardneriana, Oldenlandia adscensionis. על פי קרבתם הבוטנית, ניתן לשער שמינים אלה הכילו פיטוכימ. חשובים, ואיתם אולי איבדנו את תרופות העתיד, מזונות בריאותיים או אוצרות אחרים.
אלפי גנים בוטניים ברחבי העולם כבר אינם אתרי תיירות, או אתרים היסטוריים בלבד. ייעודם העיקרי היום הוא לשמר ולחזק את המגוון. חקלאות המשמרת את מיני הבר ואת זני המורשת מפחיתה את הלחצים על אוכלוסיות הבר, וממלאת ייעוד חשוב.
נשמור על המגוון הביולוגי אם נצליח לנהל חיים מודרניים לצד שמורות הטבע, נפחית פליטת גזי חממה וקרינה אלקטרומגנטית, נתמוך בתעשיה ובחקלאות בנות-קיימא, ניצור ביקוש למגוון של מזונות בריאותיים, ונאכל פחות בשר. והנה… חזרנו לצלחת.
מקורות:
PFAF.ORG
Lim, T. K. (2012). Edible Medicinal and Non-Medicinal Plants.
