החומציות מזיקה ללבלב

החומציות מזיקה ללבלב - הפעילות האנטי מיקרוביאלית של הלבלב תלויה בpH שלוכאשר ה-pH של הלבלב יורד מתחת ל-7 יש ירידה בפעילות האנטי מיקרוביאלית

החומציות מזיקה ללבלב

עודכן ב: 10/08/2017

הפרעות בדרכי העיכול נפוצות מאד בימינו. קוראים להן תסמונות והרפואה ממליצה על תרופות שעוזרות להקל על הסימפטומים, בדרך כלל ללא התייחסות למזון שהמטופל צורך. הצרוף של חומציות כרונית, תפקוד חלש של הלבלב וקשיים בעיכול במעי הדק מסבירים רבות מההפרעות.

האיזון של החומציות-בסיסיות בגוף הוא גורם חשוב לתפקוד תקין של מערכות רבות בגוף. בריאות טובה תלויה בכושר של הגוף לשמור על רמה קצת אלקלית.

היציבות של ה-pH של הדם היא הכרחית כדי לקיים סביבה פנימית יציבה.

ה-pH של הדם הוא 7.35-7.45. האדם אינו יכול לחיות אם ה-pH של הדם נמוך יותר מ-7.0 או גבוה יותר מ-8.0 (1). אם ה-pH של הדם יורד ל-6.95, זה עלול לגרום לאיבוד הכרה ולמוות (1).

האיזון בין החומציות והבסיסיות נשמר על יד כמה מערכות בגופנו, כגון, מערכת הנשימה, העיכול, מחזור הדם, ההפרשה והמטבוליזם בתאים. המערכות פועלות ביחד כדי למנוע שינויים אקוטיים או כרוניים באיזון של החומציות-בסיסיות בגוף.

חומציות בתריסריון נגרמת על ידי ריכוז נמוך של ביקרבונט במיץ הפנקריאס- הלבלב. הלבלב הוא בלוטה בעלת תפקודי הפרשה חיצונית- אקסוקרינית, והפרשה פנימית- אנדוקרינית. התאים האקסוקריניים של הלבלב מפרישים אנזימי עיכול.התאים האנדוקריניים שלו מצויים בצברים בתוך הלבלב. כל צבר תאים נקרא אי לבלב. כל אחד מהאיים מכיל שלושה סוגים של תאים מפרישי הורמונים.

תאי אלפא של הלבלב מפרישים את ההורמון גלוקגון. כשרמת הגלוקוז בדם יורדת הגלוקגון גורם לתאי הכבד להפוך גליקוגן וחומצות אמיניות לגלוקוז. בדרך זו הגלוקגון מעלה את רמת הגלוקוז בדם.

תאי ביתא של הלבלב מפרישים את ההורמון אינסולין. כאשר רמת הגלוקוז בדם גבוהה, האינסולין מגביר את קליטת הגלוקוז, בעיקר בתאי שריר ושומן. בתאי כבד, אינסולין מגביר את קליטת הגלוקוז ומעכב את שחרורו. אינסולין מעודד סינתיזה של חלבונים, ממריץ כניסת חומצות אמינו לתא, מגביר הפיכת גלוקוז לגליקוגן ולחומצות שומן, ומעכב פירוק של גליקוגן לגלוקוז ושחרור של חומצות שומן מרקמת שומן.

בכל הפעילויות האלה האינסולין מוריד את רמת הגלוקוז בדם.

תאי דלתא של הלבלב מפרישים את ההורמון סומטוסטטין, המסייע בבקרת העיכול. הוא יכול גם לעכב הפרשת גלוקגון ואינסולין.

אינסולין הוא ההורמון היחידי הממריץ תאים לקלוט ולאחסן גלוקוז בצורות שקל לפרקן בשעת הצורך.

הלבלב מייצר כל יום 1000-1500 מ"ל של מיצי עיכול. במיץ הלבלב יש מלח בישול- NaCl וסודיום ביקרבונט- NaHCO3. תפקידו של הסודיום ביקרבונט לנטרל את החומציות הגבוהה של המזון המגיע מהקיבה, ולהעלות את ה-pH

ל-7.1-8.2.

חומציות בתריסריון נגרמת על ידי ריכוז נמוך של ביקרבונט במיץ הלבלב ובמיץ המרה. במקרים של פנקריאטיטיס כרוני, ובמקרים של אי ספיקת מיצי לבלב ה-pH של התריסריון יהיה נמוך באופן קבוע.

האנזימים של הלבלב פועלים רק בסביבה אלקלית. הלבלב מייצר אנזימים הנשפכים אל התריסריון, ומשתתפים בעיכול המזון.

Lipase- אנזים המפרק שומנים. פעיל ב-pH 8.0

Trypsin- אנזים המפרק חלבונים. פעיל ב-pH 1.8-8.7

Amylase- אנזים המפרק פחמימות פעיל ב-pH 6.7-7.0

אם הסביבה בתריסריון חומצית תהיה פגיעה בעיכול המזון. יש גם קשר ישיר בין ריכוז הביקרבונט והזרימה של מיץ הלבלב. לאנשים עם פנקריאטיטיס יש ריכוז נמוך של ביקרבונט, ואי ספיקה של הורמונים מהלבלב. זה עלול להגביר את הסיכון לסרטן בלבלב (1).

ביקרבונט היא מולקולה אלקלית, המשמשת מרכיב מרכזי במערכת בופר המבקרת את מידת החומציות בגוף. בשילוב עם מים ופחמן דו חמצני היא מייצרת את מערכת הבופר המונעת שינויים קיצוניים חדים לכיוון החומצי או הבסיסי.

רוב הפחמן הדו חמצני זורם בגוף בצורת קרבונט. הוא משתחרר מהלבלב בהשפעת הסקרטין, כדי לנטרל את המזון החומצי הנכנס לתריסריון מהקיבה.

סודיום ביקרבונט NaHCO3 ידוע כסודה לשתייה. הוא יעיל כסותר חומצה ועוזר מאד במקרים של צרבת.

חוקרים בריטיים טפלו בהצלחה בחולים עם אי ספיקת כליות ועודף חומציות בדם עם סודה לשתייה. הם מצאו שקצב ההידרדרות בתפקוד הכליות אצלם היה נמוך בהרבה מאלה שלא טופלו. הם מוסיפים שרצוי שהחולים יתייעצו עם רופא ולא יתחילו להשתמש לבד (2).

החומציות גם מעודדת את ההפעלה של הטריפסינוגן שהוא האנזים במצב

בלתי פעיל, והופכת אותו לטריפסין שהוא המצב הפעיל. ככל שמיץ הלבלב בסיסי יותר כך תתעכב הפיכת הטריפסינוגן לטריפסין פעיל. עליה בחומציות הלבלב גורמת לפנקריאטיטיס. ירידה בהפרשה של ביקרבונט עלולה לגרום לפנקריאטיטיס (1).

ללבלב יש כמה מנגנונים למניעת הפיכה מוקדמת של טריפסינוגן לטריפסין. אם הטריפסין היה משתחרר בלבלב הוא היה יכול לעכל את הלבלב עצמו.

מנגנון נוסף למנוע את ייצור הטריפסין בלבלב הוא שפיכה מהירה של מיצי הלבלב אל התריסריון.הריריות של צינור הלבלב מפרישים יונים, נוזלים וביקרבונט. ריכוז גבוה של יונים גורם למים לדחוף את מיץ הלבלב אל המעי. ריכוז נמוך של ביקרבונט עלול להפחית את ריכוז המים בצינור הלבלב. הירידה בריכוז המים תגרום לצמיגות של מיץ הלבלב בתוך הצינור,ותקשה על ההתרוקנות שלו. כך תלויים גורמים רבים זה בזה, והשילוב האופטימלי של כולם הכרחי לתפקוד יעיל של מערכת העיכול.

הפעילות האנטי מיקרוביאלית של הלבלב תלויה בpH שלו

כאשר ה-pH של הלבלב יורד מתחת ל-7 יש ירידה בפעילות האנטי מיקרוביאלית שלו. מחקרים הראו שבמצב שבו הלבלב מתפקד היטב המיץ שלו סטרילי, והוא הורס כמעט את כל המיקרואורגניזמים.
מיץ הלבלב מסייע לצמצום מספר החיידקים האלימים המגיעים למעי הדק. הוא רגיש מאד ל-pH. הפעילות האופטימלית של מיץ הלבלב היא בתחום האלקלי, ב-pH 8.5 והיא נעלמת לחלוטין ב-pH7.0.

אם החומציות עולה במיץ הלבלב הוא נעשה רגיש לזיהומים. שיקום האלקליות של מיץ הלבלב הוא הכרחי למניעת פנקריאטיטיס.

במקרים של אצידוזיס כרוני, נלקח סידן מהעצמות כדי לנטרל את החומציות. כשריכוז הסידן עולה בדם ובנוזלי הגוף, גובר הסיכון לשקיעה של יוני סידן על כלי הדם ועל איברים פנימיים. זה יכול להסביר את התופעות של אוסטאופורוזיס, ושל היווצרות אבנים באיברים פנימיים.

המזון בארצות מערביות הוא ברובו חומצי. העופות, הבקר והצאן שמגדלים אותם למאכל, אינם רועים באחו. הם מקבלים מזון תעשייתי שאינו עשיר במינרלים ולא בחומצות שומן חיוניות. המשקאות הצבעוניים התוססים, שכל כך מרבים להשתמש בהם, מעלים את החומציות בגוף. ילדים קטנים שמתרגלים לשתות משקאות צבעוניים, מתוקים ותוססים מתקשים לשתות מים.

החוקר טוען שהרפואה מקדישה מאמצים למחקרים על פעילות הקיבה, המעי הדק והגס. אולם לא השקיעו הרבה במחקרים על הלבלב, הכבד וכיס המרה. מוציאים את כיס המרה מהגוף כאילו זה איבר מיותר, מבלי להבין לעומק את הפעילות שלו.

בלי כמות ואיכות מספקת של מיץ הלבלב ומיץ המרה לא יוכלו הקיבה והמעי לעכל את המזון.

פנקריאטיטיס כרוני מתפתח תוך 8-15 שנים. התקף ראשון של פנקריאטיטיס אקוטי אינו גורם לשינוי במבנה של הלבלב. במשך שנים אחרי ההתקף הראשון מתרחשים תהליכים ביוכימיים, נוירו הורמונליים ודלקתיים שגורמים לפנקריאטיטיס הכרוני, לשינויים מבניים, ולהורדת רמת האנזימים שהלבלב מייצר. העיכול נפגע ומופיעות הפרעות רבות במערכת העיכול. ספיגת המזון נפגעת והביטוי הוא במצב הכללי של החולה.

החוקר חוזר ומדגיש שהלבלב הוא איבר מפתח לעיכול תקין. חייבים לבדוק את הפעילות שלו כשמתחילים להרגיש התחלה של בעיות, כגון, התנפחות, מעי רגיז, גזים, קנדידה, כאבי בטן.

קשה לאבחן מצב של חוסר ספיגה של מזון, של עיכול בלתי יעיל, של פנקריאטיטיס כרוני. כשמטופל מתלונן על כאבים, עצירות או שלשול, תחושה של כובד, נותנים של כולל של מעי רגיז מבלי לתת פתרון.

הבדיקות הפולשניות של מערכת העיכול קשות. צריך לבדוק עודם כל את האיזון בין החומציות והבסיסיות במזון שהאדם אוכל ובגוף שלו. הבדיקות של הרוק והשתן הן הפשוטות ביותר. אם במשך שבועיים עד שלושה שבועות הם חומציים אפשר לחשוב על פנקריאטיטיס כרוני, ולהדריך את המטופל איך לבחור את המזון שלו, ולנטרל את החומציות. עיכול אופטימלי אינו אפשרי אם יש בגוף חומציות כי "החומציות מזיקה ללבלב".

מקורות:

1. Melamed P., Melamed F. Acidity Kills the Pancreas. Townsend Letter. The Examiner of Alternative Medicine August/September 2015.
2. Am. Soc. Nephrol. July, 2009

חזרה לחנות

ברבריס – Berberis vulgaris

ברבריס - נהגו להשתמש בברבריס לטיפול בציסטיטיס, כאבי מחזור חודשי, אקסמה, להורדת חום, דלקת, שטפי דם במחזור חודשי, שגרון, טיניטוס, דלקת של הוג

שם אנגלי: Barberry

שם עברי: ברברית

משפחה: ערטניתיים, Berberidaceae

חלקי צמח בשימוש: קליפת הגזע

תאור הצמח: שיח קוצני, נשיר, מסועף בגובה של 2 מ'. מוצאו מאירופה וצפון אסיה. הביאו אותו לצפון אמריקה והוא התאקלם שם (1). הקוצים באורך 1-2 ס"מ. הפרחים צהובים. הפרי הוא ענבה בצבע ארגמן, מכיל שני זרעים. הפרי אכיל (1).לקליפת הגזע יש טעם מר, והיא צובעת את הרוק בצהוב (2).

מרכיבים: אלקלואידים איזוקינוליניים, בעיקר ברברין, המצוי בריכוז של 4.5%. ברבריןאלקלואידים אחרים: oxyacanthine, berbamine, columbamine, jatrorrhizine, magnoflorine(3).

פעילות: עוצר שלשול, נוגד דלקת, מעכב צימות של טסיות דם, אנטי מיקרוביאלי, מעכב היליקובקטר פילורי, מעכב חיידקים גרם-חיוביים וגרם-שליליים, מעכב פטריות, כולל פטריות שמר, כגון, השמר הלבן-Candida albicans (4), מסייע להרפייה של שרירים חלקים.

התוויות: לטיפול בהפרעות של מערכת העיכול, כגון, גסטריטיס, שלשול, גזים, נפיחות (2), לטיפול בשלשול זיהומי הנגרם על ידי חיידקים (5), לטיפול בטרכומה בעיניים (6) ובליישמניה (7).

רפואה מסורתית: נהגו להשתמש בברבריס לטיפול בציסטיטיס, כאבי מחזור חודשי, אקסמה, להורדת חום, דלקת, שטפי דם במחזור חודשי, שגרון, טיניטוס, דלקת של הוגינה (8). כמו כן השתמשו בו כמגביר זרימה של מיצי מרה (1).

פרמקולוגיה: לא נעשו מחקרים קליניים על השימוש הרפואי בקליפת הגזע של הברבריס. נעשו מחקרים על האקלואיד העיקרי של הצמח ברברין. דרושים מחקרים כדי לבדוק את ההתאמה בין הפעילות של הצמח והברברין (1).עוצר שלשול: כאשר מגדלים את החיידק Vibrio cholera בנוכחות ברברין, אין עיכוב בגידול החיידק, אבל הוא אינו מייצר את הטוקסין הגורם לשלשול (9).

נוגד דלקת: הראו בעכברים ובחולדות עיכוב על ידי ברברין של דלקת מושרית על ידי חומרים שונים (1). מיצוי אלכוהולי של קליפת הגזע הכיל ברברין ואלקלואידים אחרים (10). כשהזריקו ריכוזים שונים מהמיצוי לחלל הבטן של עכברים, הוא מנע תגובה דלקתית לחומרים גורמי דלקת (10).

המיצוי האלכוהולי הפחית דלקת כרונית בעכברים (10). הוא היה הפעיל ביותר כנוגד דלקת מכל האלקלואידים המבודדים שנחקרו (10).

מעכב צימות של טסיות דם: הראו עיכוב משמעותי של תרומבוקסאן A2 על ידי ברברין (11). מסקנות המחקר הן שברברין מעכב את האנזים cyclooxygenase וכך מעכב מטבוליזם של חומצה ארכידונית. יתכן שהוא מעכב גם שחרור של חומצה ארכידונית מהממברנה (11).

פעילות אנטי מיקרוביאלית: ברברין מעכב 15 זנים של הליקובקטר פילורי (12). הראו עיכוב שלStaphylococcus aureus, Mycobacterium smegmatis, Pseudomonas aeruginosa, E. coli (13)ברברין מעכב פטריות, Aspergillus niger, Tricoderma viride, Fusarium nivaleMicrosporum gypseum ושתי פטריות שמר, Candida albicans, Saccaromyces cerevisae(4).

מחקרים קליניים: היעילות של ברברין כעוצר שלשול הוכחה במקרים של כולרה. לא היתה השפעה על שלשול מסיבות אחרות (14). מחקר אחר הראה שהברברין יעיל ובטוח לשימוש במקרים של שלשול מושרה על ידי E. coli. במחקר זה היתה רק השפעה מתונה של הברברין על חולים בכולרה (15).

ההשפעה של ברברין על טרכומה בעיניים נבדקה על 96 ילדים שהשתמשו בטיפות עיניים שהכילו 0.2% ברברין. התוצאות הראו ש- 83.88% מהילדים נרפאו, אבל רק אצל 50% מהם החיידק נעלם כאשר השתמשו רק בברברין (6).

נבדק טיפול עם ברברין במקרים של ליישמניה שנגרמה על ידי Leishmania tropica. המטופלים קבלו 2% ברברין, שניתן כזריקות ליד הפצעים. הטיפול היה יעיל (7).

פרמקוקינטיקה ופרמקודינמיקה: ברברין התפזר בדם, בכבד ובמיצי המרה. הוא עובר מטבוליזם בכבד ומופרש מהכבד אל מיצי המרה (16).

רעילות ומנת-יתר: LD50 בעכברים הוא 329מ"ג ל-ק"ג (1). אצל כלבים שקבלו 2.75 ג' של ברברין בלקיחה פומית, הופיעו שלשולים, הפרשה מוגברת של רוק, פגיעה בקיבה ובמעי, רעד ושיתוק (17).

כשבני אדם לקחו כמות של יותר מ-500 מ"ג של ברברין ליום הופיעה תשישות, דימום מהאף, קוצר נשימה, גירויים באף ובעיניים. בנוסף הופיעה בגיעה בכליות, נפריטיס ומוות מהרעלה (17).

תופעות לוואי: לא נמצאו

התוויות נגד: מומלץ לא להשתמש בקליפת הגזע במקרים של רגישות יתר לצמח(1).

השימוש בתקופת ההריון וההנקה אינו מומלץ, מכיוון שלא נעשו מחקרים על בטיחות השימוש. מאותה סיבה לא מומלץ להשתמש בברבריס לטיפול בילדים מתחת לגיל 12.

אזהרה: במקרים של שימוש חיצוני בהכנות מקליפת הגזע של הברבריס מומלץ לא להחשף לשמש, כי הברברין עלול לגרום לרגישות יתר לשמש(18).

מומלץ להשתמש בצמח בזהירות אצל מטופלים עם יתר-לחץ דם, סכרת, גלאוקומה ומחלות לב (1).

אינטראקציות עם תרופות: עלולה להופיע אינטראקציה עם ציקלוספורין אצל אנשים שהושתלה אצלם כליה (1). הריכוז של ציקלוספורין עלה אצלם ב-75% לאחר הוספת ברברין, אבל ריכוז זה לא הגביר את הטוקסיות של ציקלוספורין (1).

הכנות ומינון: מירתח מקליפת הגזע 0.5-1.0 ג' שלוש פעמים ביוםטינקטורה 1:10 ב-60% אלכוהול, 2-4מ"ל שלוש פעמים ביום (2)מיצוי נוזלי 1:1 ב-60% אלכוהול, 0.3-1.0 שלוש פעמים ביום (2).

מקורות

1. Cortex berberidis, in WHO Monographs on Selected Medicinal Plants, Vol. 4, 2009, World Health Organization, Geneva, p. 30-47.

2. British herbal pharmacopoeia, Vol. 1. Exeter, British Herbal Medicine Association, 1996.

3. Slavik J. Slavikova L. Quaternary isoqinoline alkaloids and some diterpenoid alkaloids in plants of the Czech Republic, Collection Czechoslovakian Chemical Communication, 1995, 60: 1034-1041.

4. Cernakova M. Kostalova D. Antimicrobial activity of berberine- a constituent of Mahonia aquifolium. Folia Microbiologia (Praha), 2002, 47: 375-378.

5. Sharda DC. Berberine in the treatment of diarrhea in infancy and childhood. Journal of the Indian Medical Association, 1970, 54; 22-24.

6. Mohan M. et al. Berberine in trachoma. Indian Journal of Ophthalmology, 1982, 30: 69-75.

7. Ds Gupta BM. The treatment of oriental sore with berberine acid sulfate, Indian Medical Gazette, 1930, 65:683-685.

8. Kupeli E. et al. A comparative study on the anti-inflammatory, antinociceptive and antipyretic effects of isoquinoline alkaloids from the roots of Turkish Berberis species. Life Science. 2002, 72: 645-657.

9. Hahn EF. Ciak J. Berberine, Antibiotics, 1975, 3: 577-588.

10. Ivanovska N. Philipov S. Study on the anti-inflammatory action of Berberis vulgaris root extract, alkaloid fractions and pure alkaloids. International Journal of Immunopharmacology, 1996, 18: 553-561.

11. Huang CG. et al. Effect of berberine on arachidonic acid metabolism in rabbit platelets and endothelial cells. Thrombosis Research, 2002, 106: 223-227.

12. Mahady GB. et al. In vitro susceptibility of Helicobacter pylori to isoquinoline alkaloids from Sanguinaria Canadensis and Hydrastis Canadensis. Phytotherapy Research, 2003, 17: 217-221.

13. Chi HJ. Woo YS. Lee YJ. Effect of berberine and some antibiotics on the growth of microorganisms. Korean Journal of Pharmacognosy, 1991, 22: 45-50.

14. Khin-Maung U. et al. Clinical trial of berberine in acute watery diarrhea. British Medical Journal, 1986, 291: 1601-1605.

15. Rabbani GH. et al. Randomized controlled trial of berberine sulfate therapy for diarrhea due to enterotoxigenic Escherichia coli and Vibrio cholerae. Journal of Infectious Diseases, 1987, 155: 979-984.

16. Tsai PL. Tsai TH. Simultaneous determination of berberine in rat blood, liver and bile using microdialysis coupled to high performance liquid chromatography. sJournal of Chromatography A. 2002, 96: 125-130.

17. Lampe KF. Berberine in: De Smet PA. et al. eds. Adverse effects of herbal drugs, Vol 1, Berlin, Springer- Verlag, 1992, 97-104.Inbaraj JJ. et al. Photochemistry and photocytotoxicity of alkaloids from Golden seal (Hydrastis Canadensis) Berberine, Chemical Research Toxicology, 2001, 14: 1529-1534.

חזרה לחנות

ג'ינסנג סיבירי – Eleutherococcus senticosus

ג'ינסנג סיבירי מגביר כושר גופני ונפשי, מפחית סטרס, מסייע להחלמה ממחלות וטיפולים קשים, מסייע במקרים של עייפות ותשישות. התוויות: לאי ספיקה

שם עברי: ג'ינסנג סיבירי

שם נרדף: Acanthopanax senticosus
משפחה: קיסוסיים, Araliaceae
חלקי צמח בשימוש: שורש
תיאור הצמח: מוצאו של הצמח מצפון ומזרח רוסיה, צפון סין, קוריאה ויפן. מגדלים אותו בסיביר ובחלקים מסין (1). ג'ינסנג סיבירי הוא שיח קוצני בגובה 4-6 מ', עם גבעולים אחדים ללא ענפים. הגבעולים הצעירים מכוסים בקוצים דוקרניים גמישים צפופים (2). העלים בצורת כף יד עם חמישה עלעלים. הפרחים קטנים ויושבים על עוקץ בקצה הגבעול. הפירות הם ענבות בצבע שחור. השורשים ישרים, בד"כ אינם מסועפים, בקוטר עד 0.5 ס"מ וצבעם חום כהה. קנה שורש בצבע חום בהיר, עוביו כ-4 ס"מ (2).
מרכיבים: קבוצה של נגזרות של פניל-פרופן, העיקרית היא של lignans, כולל אליטרוזיד B4, אליטרוזיד E1, אליטרוזיד D ו-E,קומרינים והגלוקוזיד שלהם אליטרוזיד B1קבוצה של פוליסכרידים, glycans הנקראים eletherans A-G, סטרולים, בטא-סיטוסטרול ו-daucosterol (2).
רפואה מסורתית: שם הצמח בסינית ci wu jia. ברפואה הסינית המסורתית הצמח נחשב כמחזק של
הטחול והכליות, וכמרגיע של הרוח (shen). השימוש בצמח הוא כחלק מפורמולות (3).

הצמח הוכנס לשימוש ברוסיה בתחילת שנות הששים של המאה העשרים, אחרי כ-20 שנות מחקר על צמחים אדפטוגנים הגדלים מהר יותר מהג'ינסנג וזולים ממנו (1). בשנות השבעים של המאה העשרים הוכנס הצמח לשימוש בארה"ב (4). למעלה מ-1000 מחקרים נערכו על אליטרוקוקוס (1). הוא נחשב לאחד הצמחים המגדירים את המונח צמח אדפטוגן (1), מונח שאינו מקובל ברפואה הקונבנציונלית. Brekhman מתאר צמח
אדפטוגן לפי שלוש איכויות עיקריות: בלתי ספציפי, חסר רעילות, מאזן ומסייע לשיווי המשקל הדינמי (1).
פעילות: אימונוסטימולנט, אנטי ויראלי, מגביר רגישות לאינסולין, מגן בפני קרינה, מגביר כושר לימוד, מסייע לשיפור הזיכרון, מגביר חדות של הראייה והשמיעה, מגביר את כושר העבודה (4,5,6).

מגביר כושר גופני ונפשי, מפחית סטרס, מסייע להחלמה ממחלות וטיפולים קשים, מסייע במקרים של עייפות ותשישות (2).
התוויות: לאי ספיקה של הורמונים של האדרנל, למקרים של עייפות או תשישות, לשיפור הכושר הקוגנטיבי, להגביר עירנות, לחיזוק מערכת החיסון, במיוחד במקרים של מחלות ויראליות, לשיקום אחרי מחלות קשות או ממושכות (1,2).

התוויות נגד: הריון והנקה, וכן במקרים של יתר לחץ דם (2)
אינטראקציות עם תרופות: המנוגרפים של ESCOP ושל הפרמקופיאה הבריטית לא מצאו אינטראקציה של הצמח עם תרופות (2,7,8,9).

בשנים 1950-1970 נעשו ברוסיה מחקרים על הג'ינסנג סיבירי. בכמה מחקרים עבדו עם חולים בסרטן שקבלו טיפול בכימותירפיה והקרנות. במחקרים נטען שהצמח מפחית את הנזק שנגרם לגוף מהטיפולים בכימותירפיה והקרנות (1). לא נעשו מחקרים במערב המאשרים או שוללים מימצאים אלה.
שימוש בתקופת ההריון וההנקה: לא נמצאו השפעות טרטוגניות אצל חולדות וכבשים (2).

מומלץ לא להשתמש בג'ינסנג סיבירי בהריון ובהנקה
תופעות לוואי: היו מקרים בודדים של הפרעות בשינה, שינויים בקצב הלב, כולל טכיקרדיה, עליה בלחץ דם, פלפיטציות (2).
הכנות ומינון: שורש טחון בקפסולות, כדורים, חליטה, סירופ (2)

טינקטורה 1:5 ב-33-40% של אלכוהול (1)

המינון 2-3 ג' ליום

מקורות

1.     Eleuthero in: Mitchell Bebel Stargrove in: Interactions guide 20102.     Radix Eleutherococcus in: WHO Monographs on Selected Medicinal Plants, Vol.
2. Geneva, World Health Organization, 2002, 97-105.
3.     Bensky D. Clavey S. Stoger E. Gamble A. ci wu jia, Chinese Herbal Medicine 3^rded. Seattle, Eastland Press, 2004, 735-736.
4.     Baranov AL. Medical uses of ginseng and related plants in the Soviet Union: recent trends in the Soviet literature. J. Ethnopharmacol. 1982, 6: 339-353.
5.     McKenna D. Jones K. Hughes K. Humphrey S. Eleuthero, Botanical Medicines, 2^nd. Ed. Binghamton, NY. Haworth Press, 2002, 255-270.
6.     Davydov M. Krikorian AD. Eleutherococcus senticosus Maxim (Araliaceae) as an adaptogen: a closer look. J. Ethnopharmacol. 2000, 72: 345-393.
7.     ESCOP Eleutherococci Radix, ESCOP Monographs: The Scientific Foundation for Herbal Medical Products. 2^nd ed. UK. European Scientific Cooperative on Phytotherapy, 2003: 142-149.
8.     Bluementhal M. Busse W. Goldberg A. et al. The Complete German Commission E Monographs, Austin TX, American Botanical Council Integrative Medicine Communications, 1998.
9.     BHMA, Eleutherococcus in Bradley P. ed. British Herbal Compedium Bournemouth UK, British Herbal Medical Association , 1992:89-91.

להזמנת ג'ינסנג סיבירי

מלון מר – Momordica charantia

למלון מר יש פעילות היפוגליקמית, מוריד רמת כולסטרול בדם, אנטי ויראלי, מוריד רמת שומנים בדם, נוגד טפילים, יעיל לטיפול בסכרת ועצירות

משפחה: דלועיים, Cucurbitaceae
שמות נוספים: Karla, Karela, Momordica chinensis
שם אנגלי: Bitter melon
שם עברי: מלון מר
חלקי צמח בשימוש: פירות
תיאור הצמח: מלון מר (מומורדיקה) גדל בכל הארצות הטרופיות, ומרבים לגדל אותו בארצות אלה (1). הצמח הוא מטפס חד-שנתי, המגיע לאורך של 5מ'. העלים מסורגים, עם טרף רחב בצורת כף יד. הפרחים בצבע צהוב עד כתום, ממין אחד, זכרי או נקבי. הפירות בשרניים, מאורכים. אורכם מגיע בדרך כלל ל-11 ס"מ, פירות שגדלים כצמחי תרבות גדולים בהרבה, ואורכם מגיע ל-45 ס"מ, והקוטר שלהם 2-8ס"מ (1). הפירות הצעירים ירוקים והם נעשים כתומים. טעמם מר. הזרעים אדומים עד חומים מסודרים בשורות בתוך הפרי (2).הפירות מכילים לפחות 28% מרכיבים הנמסים במים (3).
מרכיבים: טריטרפנים, goyasaponins a-h, goyasapobins I-III Cucurbitacins והגליקוזידים שלהם, כגון, momordicosides E1, F1, F2,F-K, חומצה גאלית, חומצה כלורוגנית, חומצה genisticCatechin, epicatechin, חלבונים, כולל, alpha & beta – momorcharins סטרולים, כולל, daucosterol (1, 4, 5).
פעילות: היפוגליקמי, מוריד רמת כולסטרול בדם, אנטי ויראלי, מוריד רמת שומנים בדם, נוגד טפילים (1).
התוויות: לטיפול בסכרת, לגרום להקאה, למקרים של עצירות, להגביר רגישות לגלוקוז (6, 7, 8).
שימוש ברפואה המסורתית: נוהגים להשתמש בפירות לטיפול באנמיה, דלקת מפרקים, הצטננות, חום, גאוט, אי פוריות, אבנים בכליות, כיב פפטי, כאבי בטן, לסלק תולעים (9, 10).
פרמקולוגיה השפעה על חולדות עם סכרת מושרה השתמשו במיצוי יבש שהוכן מ-1 ק"ג פירות בתוך 1500 מ"ל אלכוהול 95% , כדי לבדוק חולדות נורמליות וחולדות שהשרו בהן סכרת. נתנו להם בלקיחה פומית 500 מ"ג ל-ק"ג מהמיצוי היבש. רמת הסוכר בחולדות הנורמליות ירדה לאחר שעה ב-10-15%. בחולדות עם סכרת ירדה רמת הסוכר ב-26%, והוגברה הסבילות לגלוקוז (11).

במחקר נוסף בדקו השפעה של מיצויים מימיים שונים של הפרי על חולדות עם סכרת מושרה (12). המיצוי המימי של הפרי הטרי הבלתי בשל היה היעיל ביותר. ריכוז של 20 מ"ג ל-ק"ג הוריד רמת גלוקוז בדם ב-48% (12). בדקו את ההשפעה של המיצוי הנ"ל על רעילות בכליות ובכבד, וכן השפעה על אנזימי הכבד. לא מצאו סימנים לרעילות (12).
השפעה על עמידות לאינסולין בדקו השפעה של ריכוזים שונים של מיצוי מימי ומיצוי אלכוהולי של הפירות. להכנת המיצוי השתמשו ב-1 ק"ג פרי בתוך 500 מ"ל של מים או אלכוהול (13). נתנו מהמיצויים לחולדות שהאכילו אותן במשך 15 יום מזון עשיר בפרוקטוז. תזונה זו גרמה לעליה משמעותית בריכוז הגלוקוז והאינסולין אצל החולדות בהשוואה לקבוצת הביקורת. מיצוי מימי של הפירות שניתן לחולדות במשך 15 יום הוריד את רמת הגלוקוז ורמת האינסולין (13).

מיצוי מהפירות שניתן לחולדות במשך 10 שבועות, גרם להורדה ברמת הכולסטרול, הטריליצרידים והפוספוליפידים (14).
פעילות אנטי ויראלית MAP- Momordica anti HIV protein שבודד מהצמח מעכב זיהום עם HIV טיפוס 1. הוא מעכב גם רפליקציה של הוירוס בתאים שהזדהמו (15).
מחקרים קליניים כמה תאורי מקרה ומחקרים קליניים הסיקו שלמיץ מהפרי, לפרי ולאבקה מפרי יבש יש פעילות היפוגליקמית מתונה (1). ברוב המחקרים המדגם היה קטן והם לא נעשו עם סמיות כפולה. רובם בדקו מיצוי מהפרי השלם על סכרת מטיפוס 2 (1).באחד המחקרים נבדקו 22 אנשים. מתוכם היו 12 מתנדבים בריאים ו-10 סכרתיים (8). הם קבלו אבקה של הפרי היבש במינון של 2 ג' ליום במשך 11 יום. ריכוז הגלוקוז והכולסטרול ירדו בסוף תקופת הניסוי ב-10.02% (8).
תופעות לוואי: דווח על היפוגליקמיה ואיבוד הכרה אצל ילדים, על עליה ב- glutamyl transferaseו- alkaline phosphatase וכאבי ראש (16).
התוויות נגד: הזרעים אינם מומלצים בתקופת ההריון.

המיצוי אינו מומלץ לילדים ולאשה שמיניקה (16).
אזהרה: במקרים של מחלות כבד מומלץ להתייעץ עם רופא לגבי שימוש במיצוי מהפרי (1).
הכנות ומינון: מיץ מהפרי, טינקטורה, מיצוי מימי, מיצוי יבש כדורים

המינון למבוגרים 10-15 מ"ל ליום של מיץ טרי

2-15 ג' של מיצוי יבש מהפרי השלם (1, 7).

מומורדיקה כמזון

הפרי של המומורדיקה הוא מאכל נפוץ ואהוב במזרח אסיה. פרי הבוסר נאכל אחרי בישול עם ירקות אחרים או לבד. אוכלים אותו ממולא או מטוגן. מוסיפים כמויות קטנות של פרי הבוסר למרק או למנות אחרות כדי לתת להם טעם מר.

לעתים קרובות משרים את הפירות במי מלח או שמרתיחים אותם ושופכים את המים כדי להפחית את המרירות שלהם. דרך נוספת לשימוש בפירות היא לכבוש אותם במים עם מלח.

משתמשים בפירות, בפרחים ובנצרים הצעירים לתיבול מאכלים.

נצרים צעירים ועלים נאכלים מבושלים. עלים ומיצוי מהפירות משמשים כחליטות לשתייה (1).

פרמקולוגיה

נערכו מחקרים על חיות מעבדה ומחקרים קליניים עם אנשים חולים ובריאים. המחקרים הוכיחו את מה שהיה ידוע ברפואה המסורתית.

הוכיחו שפרי המומורדיקה מוריד רמת סוכר בדם, הוא בעל פעילות נוגדת דלקת, עוזר להוריד רמה גבוהה של שומנים בדם (1).

הצמח פעיל כנוגד סכרת על פי כמה מנגנונים: מניעה של ספיגת גלוקוז לדם, זרוז של ספיגת גלוקוז על ידי רקמות פריפריות, עידוד של חדירת אינסולין לתוך התאים. הפרי של המומורדיקה מגביר הפרשת אינסולין מתאי בטא בפנקריאס, ומגביר את רגישות תאי הגוף לאינסולין (4).

מחקר קליני הראה שהפרי גורם לשיפור במקרים של המחלה המטבולית (5). בנוסף הפרי פועל בסינרגיזם עם התרופה נגד סכרת מטפורמין, ומסייע להורדת רמת גלוקוז אצל מטופלים הסובלים מהמחלה המטבולית (5).

מומורדיקה מוריד רמה של טריגליצרידים, כולסטרול, LDL ,ומעלה רמה של HDL בדם אצל עכברים (6). מחקר שנערך על השפעת הפרקציה של הספונינים של המומורדיקה על חולדות, הראה ירידה ברמת הסוכר והשומנים בדם וירידה בפעילות של האנזים ליפאז בלבלב (7). כתוצאה מהירידה בפעילות הליפאז יורדת הספיגה של השומנים, ולירידה ברמה של טריגליצרידים בדם (7).

מומורדיקה מגן על הכבד ומזרז את הפעילות שלו, כנראה הודות לפעילות האנטי אוקסידנטית של הצמח ונטרול הרדיקלים החופשיים (1).

הצמח מונע steatosis שהיא הצטברות של שומן בתאי הכבד ובכך מגן על הכבד ומאפשר לו פעילות טובה (1).

ערך תזונתי של פרי המומורדיקה

הערכים ניתנים לכוס אחת של הפרי, בערך 93 ג'.

83 קלוריות

1 ג' חלבון

3.4 ג' פחמימות

0.2 ג' שומן

ויטמין C כ-78 מ"ג

סיבים 2.6 ג'

ויטמין A כ-438 IU

ויטמין K כ- mcg 4.8

אשלגן 275 מ"ג

מגנזיום 16 מ"ג

זרחן 29 מ"ג

סידן 18 מ"ג

ויטמין E כ- 0.14 מ"ג

מקורות

1.     Fructus Momordicae in: WHO Monographs on selected medicinal plants Vol. 4, 2009, World Health Organization.
2.     Medicinal plants in Thailand. Vol 1 Bangkok, Department of Pharmaceutical Botany, Faculty of Pharmacy, Mahidol University, 1996.
3.     The Ayurvedic Pharmacopeia India Part 1 Vol. 11, 1es ed. New Delhi, Ministry of Health & Family Welfare, Department of Indian System of Medicine and Homeopathy, 1999.
4.     Tse PMF at al. New ribosome-inactivating proteins from seeds and fruits of the bitter gourd Momordica charantia. International Journal of Biochemistry and Cell Biology, 1999, 31: 895-901.
5.     Murakami T. et al. Medicinal food stuffs XXI. Structures of new cucurbitane-type triterpene glycosides –a-b-c-d-e-f-g and h, and new oleane-type triterpene saponins, goyasaponins I, II and III, from the fresh fruit of Japanese Momordica charantia L. Chemistry and Pharmaceutical Bulletin, 2001, 49: 54-63.
6.     Baldwa VS. et al. Clinical trial in patients with diabetes mellitus of an insulin-like copound obtained from a plant source. Uppsala Journal of Medical Science, 1977, 82: 39.
7.     Grover JK. Gupta SR. Hypoglycemic effect of seeds of Momordica charantia. European Journal of Pharmacology, 1990, 183: 1026-1027.
8.     Upadhyaya GL. Ajai K. Pant MC. Effect of karela as hypoglycemic and hypocholesterolemic agent. Journal of the Diabetic Association of India, 1985, 25: 12-15.
9.     Farnsworth NR, ed. NAPRALERT database, Chicago, University of Illinois at Chicago IL. 30 June 2005.
10.                  Medicinal plants in the South Pacific, Manila, World Health Organization Regional Office for the Western Pacific, 1998 (WHO Reginal Publications, Western Pacific Series, No 19).
11.                  Sakar S. Pranava M. Marita R. Demonstration of the hypoglycemic action of Momordica charantia in a validated animal model of diabetes. Pharmacological Research, 1996, 33: 1-4.
12.                  Virdi J. et al. Antihyperglycemic effects of three extracts from Momordica charantia. Journal of Ethnopharmacology, 2003, 88; 107-111.
13.                  Vikrant V. et al. Treatment with extracts of Momordica charantia and Eugenia jambolana prevents hyperglycemia and hyperinsulinemia in fructose fed rats. Journal of Ethnopharmacology 2001, 76; 139-143.
14.                  Ahmed I. et al. Hypotriglyceridemic and hypocholesterolemic effects of anti-diabetic Momordica charantia (karela) fruit extract in streptozotocin-induced diabetic rats. Diabetic Research in Clinical Practice, 2001, 51: 155-161.
15.                  Lee-Huang S. et al. Inhibition of the integrase of human immunodeficiency virus, HIV type 1 by anti HIV plant proteins MAP30 and GAP31. Proceedings of the National Academy of Science, USA, 1995, 92: 8818-8822.Basch E. Gabardi S. Ulbricht C. Bitter melon (Momordica charantia): A review of efficacy and safety. American Journal of Health System Pharmacy, 2003, 60: 356-359.

להזמנת מלון מר פרי

חזרה לחנות

חזזית איסלנדית – Cetraria islandica

השתמשו ברפואה המסורתית בחזזית איסלנדית לטיפול באסתמה, ברונכיט, שיעול, סכרת, תשישות, הפרעות במערכת העיכול, ירידה בפעילות של מערכת החיסון,

שם עברי: חזזית איסלנדית

שם בוטני: Cetraria islandica

שם אנגלי: Lichen islandicus

תאור בוטני: חזזית איסלנדית (Cetraria) היא חזזית הגדלה בצפון, מזרח ומרכז אירופה, בסיביר ובאמריקה הצפונית (1). גובהה כ-10 ס"מ. הטאלוס מסועף. החלק התחתון של החזזית חום, החלק העליון בצבע ירוק-זית (2).

הטעם רירי ומר (2).

מרכיבים: פוליסכרידים מסיסים במים (50%), כולל בעיקר lichenin שהוא פולימר לינארי דומה לצלולוז של יחידות beta-D-glucose, ו-isolichenin שהוא פולימר של alpha-D-glucose.שני glucans, lichenan ו-isolichenan (3) וכן galactomannans (1).בנוסף מכילה החזזית lichen acids, fumaprotocetraric acid, protolichestearic acidcetraric acid (1,4).

פעילות: מעכב Helicobacter pilori במבחנה, מעכב פעילות של DNA-polymerase בוירוס האידסHIV (5).

אנטי אוקסידנט, אימונוסטימולנט, מרכך, מרפד קרומים ריריים.

התוויות: למקרים של דלקות ויובש בפה ובדרכי הנשימה העליונים (6)

למקרים של חוסר תאבון ובחילות (7).

שימוש ברפואה המסורתית: נוהגים להשתמש בחזזית איסלנדית- לטיפול באסתמה, ברונכיט, שיעול, סכרת, תשישות, הפרעות במערכת העיכול, ירידה בפעילות של מערכת החיסון, מיגרנות, בחילות בתקופת ההיריון, להגביר חלב בהנקה, כמרכך ומרפא פצעים בשימוש חיצוני.נהגו להשתמש בחזזית איסלנדית כמזון במצבים של מחסור.

פרמקולוגיה מיצוי מימי של החזזית הראה פעילות in vitro נגד הליקובקטר פילורי(2).

חומצה protolichesterinic שבודדו מהחזזית עכבה פעילות של DNA-polymerase של וירוס האיידסHIV (5).

פעילות אנטי אוקסידנטית נבדקה עם מיצוי מימי של החזזית in vitro. התקבלה עליה תלויה במינון בפעילות האנטי אוקסידנטית, עם מינונים של 50, 100, 250 ו-500 מיקרוגרם מהמיצוי המימי שהוסיפו לאמולסיה של חומצה לינולאית. מדדו פראוקסידציה של החומצה הלינולאית. המיצוי המימי גרם לעיכוב של 96%, 99% 100% 100% של פראוקסידציה של האמולסיה של החומצה הלינולאית, בהשוואה ל-500 מיקרוגרם של alpha-tocopherol שנתן עיכוב של 77% (8).

פוליסכריד שבודד מהחזזית, ותואר כ-galactomannan מסועף היה בעל פעילות אימונוסטימולנטית משמעותית. הוא הגביר פאגוציטוזיס ב-68% כשהוסיפו אותו לגרנולוציטים הומניים בריכוז של 1מ"ג ל- 1מ"ל (2,9).

כשהזריקו את הפוליסכריד הנ"ל לחלל הבטן של עכברים בריכוז של 1.0 מ"ג ל-1 ק"ג הוא העלה באופן משמעותי את רמת ההתנקות מפחמן רדיואקטיבי, וזה מעיד על עליה בפעילות של המערכת הרטיקולואנדותליאלית (2,9).

פוליסכריד נוסף שבודד מהמיצוי המימי ונקרא Ci-3 גרם גם הוא לעליה בפאגוציטוזיס (10).

מחקרים קליניים במחקר קליני פתוח, קבלו 100 משתתפים (ילדים ובוגרים) שסבלו מדלקות בדרכי הנשימה, לכסניות שהכילו מיצוי מימי של החזזית. המחלות היו מפרינגיטיס ולרינגיטיס ועד לברונכיט כרוני. המטופלים קבלו לכסניות שהכילו 160 מ"ג של מיצוי מימי, במשך ארבעה ימים עד שלושה שבועות. הסימפטומים היו שיעול, צרידות, דלקת, ליחה וכאב. התקבל שיפור אצל 86% מהמטופלים. היו תופעות לוואי מועטות ולא היו הפרעות במערכת העיכול (2).

מחקר נוסף נערך על 61 מטופלים שעברו ניתוח של מחיצת האף. המחקר נערך עם קבוצת ביקורת. המטופלים סבלו בעיקר מיובש ודלקת של חלל הפה, מפני שבמצב שהיו בו הם נשמו רק דרך הפה.

הם חולקו לשלוש קבוצות, וקבלו מיצוי מימי בתוך כדורים קטנים בריכוז 0.048ג', 0.3ג', 0.5ג' ליום. בדקו את היובש, הדלקת של הריריות, הציפוי, בלוטות הלימפה והלשון. כמו כן נבדקו סימפטומים כגון, צרידות וכאב גרון. נתנו את הטיפול מהיום הראשון ועד החמישי אחרי הניתוח. הטיפול עם החזזית גרם לירידה מיידית בשינויים הפתולוגיים. לא היה הבדל משמעותי בין הריכוזים השונים. הריכוז הקטן, 0.048ג' היה מספיק כדי לטפל במנותחים (6).

תופעות לוואי: במחקר שהשתתפו בו 3143 ילדים בגיל 4-12 שנים היו מעט תופעות לוואי. הילדים קבלו 320-600 מ"ג ממיצוי מימי בצורת לכסניות במשך 1-2 שבועות. תופעות הלוואי היו מועטות וחלפו מהר. הן התבטאו בכאב בטן ובחילה (11).

התוויות נגד: לא נמצאו

רעילות: לא נמצאה

מינון: מיצוי מימי, חליטה, טינקטורה (7).

אחסון: חשוב לאחסן בכלים סגורים היטב, במקום חשוך ויבש (1).

מקורות

1. Wichtl M. (Bisset NG ed. And trans) Herbal drugs and phytopharmaceuticals. English ed. Boca Raton, FL, CRC Press, 1994.

2. Lichen islandicus in; WHO monographs on selected medicinal plants, Vol 4, 2010, World Health Organization.

3. Kramer P. et al. Rational approach to fractionation, isolation, and characterization of polysaccharides from the lichen Cetraria islandica. Arzneimittel-forschung, 1995, 45: 726-731.

4. Ingolfsdottir K. Bioactive compounds from Iceland moss. Proceedings of the Phytochemistry Society of Europe, 2000, 44: 25-36.

5. Pengsuparp T et al. Mechanistic evaluation of new plant-derived compounds that inhibit HIV-1 reverse transcriptase. Journal of Natural Products, 1995, 58: 1024-1031.

6. Kempe C. et al. Islandisch- Moos- Pastillen zur Prophylaxe bzw. Heilung von und augertrockneter Rachenschleimhaut (Icelandic moss lozenges in the prevention or treatment of oral mucosa irritation and dried out throat mucosa). Laryngorbinootolgie, 1997, 76; 186-188.

7. Bluementhal M. et al. The complete German Commission E monographs: therapeutic guide to herbal medicines. Austin TX, American Botanical Council, 1998.

8. Gulcin I. et al. Determinatin of antioxidant activity of lichen Cetraria islandica (L) Ach. Journal of Ethnopharmacology 2002, 79: 325-329.

9. Ingolfsdottir ES. et al. Immunologically active polysaccharide from Cetraria islandica. Plant Medica, 1994, 60: 527-531,

10. Olafsdottir ES. et al. Immunology active (1-3) –(1-4)-alpha-D-glucan from Cetraria islandica. Phytomedicine, 1999, 6: 33-39.Hecker M. Volp A. Tolerability of Icelandic moss lozenges in upper respiratory tract diseases-multicentric drug monitoring study with 3143 chidren. Forschende Komplementarmedizin und klassische Naturbeilkunde, 2004, 11:76-82.

להזמנת חזזית איסלנדית

פיסידיה Piscidia erythrina, piscipula

פיסידיה - מרגיע, ספסמוליטי, מרגיע של העצבים, משכך כאב, מסייע לשינה, נוגד שיעול. שימוש רפואי: להיפראקטיביות אצל ילדים, למקרים של חרדות ל >

שם בעברית: פיסידיה

שם אנגלי: Jamaica dogwood

משפחה: Fabaceae

חלקי צמח בשימוש: קליפת השורש

תאור בוטני: עץ נשיר בגובה עד 15 מ'. מוצאו ממרכז אמריקה ומארצות שבצפון אמריקה הדרומית. כינוי נוסף שניתן לעץ הוא Fish poison bark.

מרכיבים: איזופלבונואידים, כולל, jamaicine, ichthynone rotenoids : rotenone, milleton, isomilletone טאנינים

פעילות: מרגיע, ספסמוליטי, מרגיע של העצבים, משכך כאב, מסייע לשינה, נוגד שיעול

שימוש רפואי: להיפראקטיביות אצל ילדים, למקרים של חרדות, לעצבנות, לטיפול בנוירלגיה, לכאב שיניים, לכאב בטן עוויתי, כאבי מחזור חודשי

בטיחות: לא דווח על תופעות לוואי במינון המומלץ

התווות נגד: הריון

הכנות ומינון: מירתח 2-4 ג' שלוש פעמים ביום טינקטורה 1:5 ב-45% אלכוהול 5-15 מ"ל ליום

צירופים: לעיתים קרובות נותנים את הצמח בצרוף עם ולריאנה רפואית, Pulatilla, Hops

מקורות:

Jamaica dogwood in: PDR for Herbal Medicine 3^rd ed.Thomson PDR 2004 p,497

להזמנת פיסידיה

חזרה לחנות

קיסוס החורש Hedera helix

קיסוס החורש - פעילות: אנטי בקטריאלי, אנטי ויראלי, אנטי פטרייתי, מכייח, משכך כאב. שימוש רפואי: מבוסס על הרפואה המסורתית. השימוש בקיסוס ידוע >

קיסוס החורש

משפחה: קיסוסיים, Araliaceae

שם אנגלי: Common Ivy

תאור בוטני: קיסוס החורש הוא מטפס, ירוק-עד הגדל בארץ כאחד המטפסים של החורש הים תיכוני. הוא נפוץ בכל אירופה בצפון עד סקנדינביה ובמזרח עד תורכיה. הוא מגיע לגובה של 20-30 מ' ומכסה עצים ובתים. כשאינו מוצא בסביבתו גופים אנכיים לטפס עליהם הוא משתרע על האדמה. העלים בצורת לב עם חוד בקצה. הפרחים קטנים, בצבע צהוב-ירקרק. הפירות הם ענבות. הם משחירים כשהם מבשילים. הם משמשים מזון לצפורים (1).הקיסוס נחשב לצמח פולש בכמה ארצות שהוא הובא אליהן, כגון, אוסטרליה, וכמה אזורים בארה"ב(2,3). הוא עלול לטפס על עצים ולהפיל אותם, או לכסות שטחים ולמנוע צמיחה של הצמחיה המקומית. בכמה מדינות בארה"ב, כגון, באורגון חל איסור על מכירה והכנסה של קיסוס. אסור לשתול אותו בגינות פרטיות, כי הוא מופץ מהגינות לשטחים ציבוריים.

הקיסוס נחשב לצמח פולש בכמה ארצות שהוא הובא אליהן, כגון, אוסטרליה, וכמה אזורים בארה"ב(2,3). הוא עלול לטפס על עצים ולהפיל אותם, או לכסות שטחים ולמנוע צמיחה של הצמחיה המקומית. בכמה מדינות בארה"ב, כגון, באורגון חל איסור על מכירה והכנסה של קיסוס. אסור לשתול אותו בגינות פרטיות, כי הוא מופץ מהגינות לשטחים ציבוריים.

חלקי צמח בשימוש: עלים

מרכיבים: ספונינים 10%, כולל, alpha-hederin, beta-hederin. הדרין הוא ספונין המוליטי (4). בנוסף מכילים העלים hederacoside B & C. הם מכילים גם את האלקלואיד emetine (4).

פעילות: אנטי בקטריאלי, אנטי ויראלי, אנטי פטרייתי, מכייח, משכך כאב.

שימוש רפואי: מבוסס על הרפואה המסורתית. השימוש בקיסוס ידוע מאז אלפי שנים.

משתמשים בעלי הקיסוס לטיפול בברונכיט חריף וכרוני, שעלת, דיזנטריה, הצטננות ושפעת בשימוש חיצוני משתמשים בעלים לטיפול בכוויות ואקסמה, לסילוק כינים.

מינון: 25 טיפות מטינקטורה פעמיים ביום לילדים

50 טיפות פעמיים ביום למבוגרים.

תופעות לוואי: נדירות במינון המומלץ. במינון גבוה או בשימוש ממושך הצמח עלול לגרום לבחילה או להקאה, וכן לדלקות בעור.

התוויות נגד: הריון והנקה

Commission E בגרמניה אישרה את השימוש בצמח לטיפול בחסימות בדרכי הנשימה.

מקורות

1. Metcalfe DJ 2005, Biological Flora of the British Isle no 268 Hedera helix L.

2. Thompson P. Poisonous and Invasive Plants in Australia, WWF-Australia.

3. USDA Plants Profile: Hedera helix (htto://plants.usda.gov/java/profile/symbol)Hedera helix in: Duke JA. Handbook of Medicinal Herbs CRC Press Boca Raton Florida, p. 224.

חזרה לחנות

פילאנטוס Phyllanthus niruri, amarus

פילאנטוס - מגן על הכבד, ממיס אבנים בדרכי השתן, נוגד עוויתות, אנטי ויראלי, אנטי בקטריאלי, דיורטי, אנטי מוטגני, היפוגליקמי.הוכיחו פעילות אנטי

פילאנטוס Phyllanthus niruri, amarus

שם מקומי (ספרדי): Chanca piedra

שם אנגלי: Black catnip

משפחה: חלבלוביים, Euphorbiaceae

חלקי צמח בשימוש: כל הצמח

תאור בוטני: לסוג Phyllanthus משתייכים כ-600 מינים של עצים, שיחים, צמחים דו-שנתיים וחד-שנתיים, המפוזרים באזורים טרופיים וסוב-טרופיים. P. amarus ו- P. niruri דומים מאד ואולי אף זהים. לפעמים מתייחסים אל P. amarus כאל זן של P. niruri .P. niruri נפוץ לאורך הנהר אמזונס, ביערות גשם בהם הלחות מרובה. P. amarus נפוץ בארצות טרופיות יבשות יותר, כגון, הודו, ברזיל ואפילו פלורידה (1). ה- Phyllanthus הוא צמח חד שנתי, קטן, זקוף, בגובה 30-40 ס"מ. משמעות השם הספרדי הוא מרסק אבנים. בברזיל קוראים לו Quebra-pedra שמשמעותו שובר אבנים.

רפואה מסורתית: יש היסטוריה ארוכה של שימוש בצמח (1). נוהגים להשתמש בו בכל הארצות הטרופיות בהן הוא גדל למטרות דומות. השימוש העיקרי היה לטיפול באבנים בכליות ובדרכי השתן, וכן למקרים של אבנים במרה. כמו כן משתמשים בצמח לטיפול במחלות ויראליות, כגון, הפטיטיס, שפעת, ומחלות זיהומיות של דרכי הנשימה, במחלות זיהומיות הנגרמות על ידי חיידקים, כגון ציסטיטיס, זיהום בבלוטת הערמונית ובדרכי השתן, למקרים של מלריה, שחפת, דיזנטריה, זיהום בוגינה. גונוריאה. בנוסף משתמשים בצמח במקרים של אנמיה, סכרת, לשיכוך כאבים, להפחית גזים במערכת העיכול, נגד תולעים ולהוריד לחץ דם (2).

מרכיבים: טאנינים, בעיקר גאלוטאנינים, כולל amarine, phyllanthusin, geraniine, corilagin
פלבונואידים, כולל, רוטין, גליקוזידים של קוורצטין ליגננים, כולל, phyllanthin 0.8%, hypophyllanthin

אלקלואידים, מתיל סליצילאט

פעילות: מגן על הכבד, ממיס אבנים בדרכי השתן, נוגד עוויתות, אנטי ויראלי, אנטי בקטריאלי, דיורטי, אנטי מוטגני, היפוגליקמי (3,1).

הוכיחו פעילות אנטי ויראלית נגד הפטיטיס וירוס B (4,5). בהודו נחשב שורש ה- Phyllanthus לאמצעי היעיל ביותר לטיפול בצהבת.

התוויות: לפי הרפואה המסורתית הצמח מומלץ לחיזוק וניקוי הכבד, להגנה על הכבד, להוריד חום, לעצירת שלשולים, לטיפול בסכרת (6), להפרעות במערכת הכליות והשתן, לטיפול במקרים של צהבת,לטיפול בזיהומים ויראליים, כגון, שפעת, וכן לוירוסים הפאטיטיס A, B, C (1).

ברפואה ההודית משתמשים בצמח לטיפול בברונכיט, אסתמה, אנמיה, שיעול, סכרת, שלשול, לשיפור העיכול, לטיפול בדיזנטריה, למחלות עיניים, להגברת חלב בהנקה, לעצירת שתן, לטיפול בזיהומים בדרכי השתן.

התווויות נגד: לא נמצאו

אינטראקציות עם תרופות: הצמח עלול להגביר פעילות של אינסולין, ושל תרופות אחרות המטפלות
בסכרת. הוא עלול להגביר השפעה של תרופות להורדת לחץ דם.

מינון: חליטה או מירתח קל 1-3 כוסות ליום

מיצוי בגליצרין 2-6 מ"ל 2-3 פעמים ביום

מקורות

1. Chanca piedra, Phyllanthus niruri, amarus in: Taylor L. The Healing Power of Rainforest Herbs, 2005.
2. Shead A. et al. Effect of Phyllanthus plant extracts on duck hepatitis B virus in vitro and in vivo. Antiviral Research Vol 18 p. 127-138, 1992.
3. Srividya N. Periwal S. Diuretic, hypotensive and hypoglycaemic effect of Phyllanthus amarus. Indian J. Exp. Biol. 1995, 74: 861-864.
4. Blumberg BS. Millman I. Venkatewaran PS. et al. Hepatitis B. virus and primary hepatocellular carcinoma: treatment of HBV carriers with Phyllanthus amarus. Vaccine. 1990, 8 suppl.: 86-92.
5. Ott M. Thyagarajan SP. Gupta S. Phyllanthus amarus suppresses hepatitis B virus by interrupting interactions between HBV enhabcer I and cellular transcription factors. Eur. J. Clin. Invest. 1997, 27: 908- 915.Black catnip in: PDR for Herbal Medicine 3^rd. ed. 2004, Thomson, PDR p. 92-93.

להזמנת פילאנטוס אמבליקה

חזרה לחנות

גלגה – Galega officinalis

גלגה - מוריד רמת סוכר בדם מניחים שאחד המנגנונים הוא עיכוב בטרנספורט של גלוקוז דרך תאי המעי. כנראה שהצמח יכל לסייע בשלבים התחלתיים של סכרת

גלגה – Galega officinalis

השם באנגלית: Goat’s rue

משפחה: פרפרניים, Papilionaceae

תאור בוטני: הסוג גלגה כולל ששה מינים של שיחים רב- שנתיים, הגדלים במרכז ודרום אירופה, במערב אסיה ובמזרח אפריקה. מקור השם האנגלי Goat’a rue, הוא בריח הנודף מהעלים כשמרסקים אותם. הריח אינו מורגש בצמח השלם.השם Galega מקורו במונח היווני gala שמשמעותו חלב. הצמח נחשב למגביר הפרשת חלב בהנקה.

הפרחים וורודים, הפירות הם תרמיל עגול המכיל זרעים רבים.

חלקי צמח בשימוש: נוף הצמח בפריחה

מרכיבים: נגזרות של guanidine, galegine, 4-hydroxygalegine אלקלואידים quinazoline, peganine לקטינים פלבונואידים, כולל gluteolin (1) ספונינים, טאנינים (2)מלחי כרום (3 (

פעילות: מוריד רמת סוכר בדם (4) מניחים שאחד המנגנונים הוא עיכוב בטרנספורט של גלוקוז דרך תאי המעי (5). כנראה שהצמח יכל לסייע בשלבים התחלתיים של סכרת (6).

אצל עכברים מצאו ירידה במשקל בהשפעת הצמח (7). אין מחקרים קליניים המוכיחים זאת.

מגביר הפרשת חלב. תפוקת החלב עלתה אצל פרות שקבלו Galega כחלק מהתזונה שלהם (3).

Galega נחשב למגן על הכבד ולמעכב צימות של טסיות דם (8)

תופעות לוואי: לא נמצאו כשהשתמשו במינון המומלץ (1)

רעילות: נמצאה אצל חיות שאכלו כמות גדולה מהצמח. אצל כבשים הופיעו עוויתות, שיתוק ומוות (1).

אינטראקציות עם תרופות: עלולות להיות אינטראקציות עם תרופות המורידות רמת סוכר בדם (1).

מינון: חליטה 2 ג' ליוםטינקטורה 1:10 ב-45% אלכוהול (1).

השימוש בצמח אינו מומלץ לחולי סכרת. יש סכנה של רעילות אם מעלים את המינון ואי אפשר לסמוך על הפעילות של 2 ג' ליום (3).

לאחרונה הועלתה הסברה שמלחי הכרום הם האחראים לפעילות ההיפוגליקמית של הצמח (3).

שימוש בהריון והנקה: אינו מומלץ. לא נערכו מחקרים.

מקורות

1. Goat’s rue, Galega officinalis in: PDR for Herbal Medicine 3^rd ed.Thomson PDR 2004 p. 388-389.

2. Funkunaga T. Nisgiya K. Takeya K. et al. Studies on the constituents of Goat’s rue (Galega officinalis) Chem. Pharm. Bull. 1987, 35: 1610-1614.

3. Galegae herba in: Wichtl M. Herbal Drugs and Phytopharmaceuticals, 1994, Medpharm Scientific Publishers, Stuttgart p. 220-221.

4. Marles RJ. Farnswoorth NR. Antidiabetic plants and their active constituents. Phytomedicine 1995, 2: 137-189.

5. Neef H. Augustijns P. Declercq P. et al. Inhibitory effects of Galega officinalis on glucose transport across monolayrs of human intestinal epithelial cells (CaCo-2) Pharm. Pharmacol. Lett. 1996, 6: 86-89.

6. Chevallier A. Encyclopedia of Medicinal Plants. New York, NY, DK Publishing, 1996: 212.

7. Palit P. Furman BL Gray AL. Novel weight reducing activity of ethanol-water extract of Galega officinalis. J. Pharm. Pharmacol. 1998, 50 (Supllment of Conference 1998) 80.Altanasov AT. Spasov V. Inhibiting effect of desalted extract from Galega officinalis L. on platelet aggregation. Folia Med. 1999, 41: 46-50.

*הצמח הינו ברשימה הרוקחית של משרד הבריאות

לחזרה לחנות

נים – Azadirachta indica

נים משמש ברפואה האירוודית לעקיצות, כוויות, לזיום נרתיקי וכאמצעי הגנה וגינלי. בניסוי שעשו מצאו שהזרקה של נים בכמויות גרמה לשינוי

שם מקומי: Neem tree
משפחה: Meliaceae
תאור בוטני: עץ שמוצאו מהודו והוא גדל בדרום-מזרח אסיה. מגדלים אותו באפריקה, באיי האוקינוס השקט, במרכז ודרום אמריקה ובאוסטרליה (1). גובהו של העץ 6-25 מ'. העלה ארוך ועליו יושבים עלעלים נגדיים. הפרחים בצבע לבן. הפירות מאורכים, מצהיבים כשהם בשלים.
חלקי צמח בשימוש: עלים, פרחים, קליפת הגזע, זרעים, שמן מהזרעים (1).
מרכיבים של העלים: tetranortriterpenes , כולל, azadirachtin A, azadirachtin Bazadirachtin D, azadirachtin H, meliacarpin, azadiriadione, azadirachtanin, nimbin, salannin, margosinolide, nimbandiol, nimbinene, nimboline A, nimbolide, nimocin, nimocinol (1,2).
קליפת הגזע מכיל gedunin, nimbarin, nimbinin, nimbonol, margosinone, maragosinolone, nimosone, margosone, margolonone (3) צלאדוראי הניצנים מכילים isonimolide, isolimbolide (3) הפרחים מכילים gedunin, azadiradione, azadirone, nimbiol (3) הפירות מכילים azadirachtin, salanin, azadirachtol, nimolinone (3)
שימוש רפואי בעלים: במקרים של תולעים וכינים, לטיפול בצהבת, כיבים חיצוניים, סכרת, דלקת חניכיים, מלריה, רוימטיזם, פגעי עור, מחלות לב וכלי דם.
שימוש חיצוני: לטיפול בפצעים מזוהמים (4,5).
שימוש רפואי ברפואה המסורתית: טיפול בתגובות אלרגיות בעור, אסתמה, דיזנטריה, כאבי מחזור חודשי, גאוט, גרוד, צהבת, אבנים בכליות, צרעת, פסוריאזיס, לויקוראה, סיפיליס, יבלות, פצעים, אמצעי מניעה (6).
ברפואת הסידהא והאיורודה משתמשים בפרחים, בניצנים, בזרעים ובקליפת הגזע באופן דומה. בנוסף משתמשים בהם לטיפול בדלקות עיניים ולטיפול במחלות כבד (3).

פרמקולוגיה ניסויים בחיות פעילות נוגדת חרדה ומשככת כאב: החדרה של 10-20 מ"ג ל-ק"ג משקל גוף למערכת העיכול, של מיצוי מימי של עלי Neem גרמה להשפעה מרגיעה דומה לזו של 1.0 מ"ג ל-ק"ג של diazepam אצל חולדות (7).
פעילות משככת כאב הוכחה אצל עכברים שקבלו 10-100 מ"ג ל-ק"ג של מיצוי מימי של העלים (8).

פעילות אנטי אנדרוגנית אצל חולדות שקבלו אבקה של עלי Neem בריכוז של 20,40 ו-60 מ"ג במשך 24 יום הראו ירידה בריכוז הטסטוסטרון בדם (9).
פעילות אנטי דלקתית החדרה של 200מ"ג ל-ק"ג של מיצוי מימי מהעלים למערכת העיכול של חולדות הפחיתה נפיחות ודלקת (10).
פעילות היפוגליקמית ארנבות נורמליות וארנבות עם סכרת מושרה על ידי אלוקסן קבלו 50מ"ג של מיצוי עלי Neem ב-70% אלכוהול. רמת הסוכר ירדה אצל הארנבות הנורמליות והסכרתיות, אבל היתה משמעותית בהרבה יותר אצל הסכרתיות (11).
פעילות נוגדת מלריה מיצוי מימי ואלכוהולי של העלים עיכב גידול של Plasmodium falciparum במבחנה. הריכוז המעכב היה 114 מיקרוגרם של מיצוי מימי ו-5.0 מיקרוגרם של מיצוי אלכוהולי (12).
פעילות אנטי מיקרוביאלית מיצוי מימי של העלים עיכב גידול במבחנה של: Bacteroides gingivitis, Bacteroides intermedius, Streptococcus salivarius, Streptococcus viridans (13).מיצוי של העלים בפטרוליום אתר עיכב גידול של Epidermophyton floccsum,Microsporum canis, M. gypseum, Trichophyton concentricum, T. violaceumT. rubrum (14).
רעילות: תרנגולות קבלו אבקה של עלי Neem בריכוז של 2% ו- 5% מהתזונה שלהם, מהיום השביעי עד היום 35 לחייהן. אחר כך קבלו תזונה מבוקרת במשך שבועיים. הן עלו במשקל פחות מקבוצת הביקורת, מצאו אצלן עליה בריכוז של חומצת שתן ובילירובין, וירידה בריכוז החלבון בדם. היתה גם ירידה משמעותית במספר כדוריות הדם האדומות, בריכוז ההמוגלובין. הרגליים שלהן קבלו צבע צהוב (15).
החדירו למערכת העיכול של עיזים ושל אוגרים מיצוי מימי בריכוז של 50 ו-200 מ"ג ליום, במשך שמונה שבועות. העיזים והאוגרים ירדו במשקל בתקופת הניסוי. הם נחלשו, היתה ירידה בקצב פעימות הלב ובנשימה. אצל העיזים הריכוז הגבוה גרם לרעד (16).
LD50 בעכברים, בהזרקה לפריטונאום של מיצוי באלכוהול 50% היה 681 מ"ג ל-ק"ג (17).
תופעות לוואי שליליות: דרמטיטיס במגע (18), דווח על מקרה אחד של פרפור חדרים (19).
התוויות נגד: הריון, הנקה, לא מומלץ לילדים מתחת לגיל 12 (1).
אינטראקציות עם תרופות:יש לנהוג בזהירות עם סכרתיים המקבלים תרופות להורדת רמת סוכר (1).
מינון: חליטה 1:20, 15-30 מ"ל ליום, טינקטורה 1:5 4-8 מ"ל ליום (1).
מקורות

1. Folium Azadirachti in: WHO Monographs Vol 3, 2007, 88-101.

2. Medicinal plants in South Pacific, Manila, World Health Organization Regional Office for the Western Pacific, 1998 (WHO Regional Publications, Western Pacific Series, No 19).

3. Azaditachta indica in:Yoganarasimhan SN, Chelladurai V. Medicinal Plants of India, Tamil Nadu, 2000, 64-65.

4. Indian medicinal plants, Vol. 1. New Delhi, Orient Longman, 1971.

5. Iwu MM. Handbook of African medicinal plants. Boca Raton, FL, CRC Press, 1993.

6. Farnsworth NR, ed. NAPRALERT database. Chicago, IL.University of Illinois at Chicago, 9 February 2001 production.

7. Jaiswal AK. Bhattacharya SK. Acharya SB. Anxiolytic activity of Azadirachta ind ica leaf extract in rats. Indian Journal of Experimental Biology, 1994, 32: 489-491.

8. Khanna N. Antinociceptive action of Azadirachta indica (neem) in mice: possible mechanisms involved. Indian Journal of Experimental Biology, 1995, 33: 848-850.

9. Kasturi M. et al. Changes in the epididymal structure and function of albino rat treated with Azadirachta indica leaves. Indian Journal of Experimental Biology, 1995, 33: 725-729.

10. Chattopadhyay RR. et al. A comparative evaluation of some anti-inflammatory agents of plant origin. Fitoterapia, 1994, 65: 146-148.

11. Khosla P. et al. A study of hypoglycaemic effects of Azadirachta indica (neem) in normal and alloxan diabetic rabbits. Indian Journal of Physiology and Pharmacology, 2000, 44: 69-74.

12. Rochanakij S. et al. Nimbolide, a constituent of Azadirachta indica, inhibits Plasmodium falciparum in culture. Southeast Asian Journal of Tropical Medicine and Public Health, 1985, 16: 66-72.

13. Patel VK. Venkatakrishna- Bhatt H. Folklore therapeutic indigenous plants in periodontal disorders in India (review, experimental and clinical approach), International Journal of Clinical Pharmacology. Therapy and Toxicology, 1988, 26: 176-184.

14. Khan M. et al. The effects of raw materials of the neem tree, neem oils and neem extracts on dermatophytes, yeasts and moulds. Zeitschrift furHautkranheiten, 1988, 63: 499-502.

15. Ibrahim IA. et al. On the toxicology of Azadirachta indica leaves. Journal of Ethnopharmacology 1992, 35: 267-273.

16. Ali BH. The toxicity of Azadirachta indica leaves in goats and guinea pigs, Veterinary and Human Toxicology, 1987, 29: 16-19.

17. Abraham Z. et al. Screening of Indian plants for biological activity: Part XII, Indian Journal of Experimental Biology, 1986, 24: 48-68.

18. Pasricha JS. Bhaumik P. Agarwal A. Contact dermatitis due to Xanthium strumarium. Indian Journal of Dermatology, Venereology and Leprology, 1990, 56: 319-321.

19. Balakrishnan V. Pillai NR. Santhakumari G. Ventricular fibrillation and cardiac arrest due to neem leaf poisoning. Journal of the Association of Physicians of India, 1986, 34: 536.

שמן NEEM

מפיקים את השמן מהזרעים של העץ Azadirachta indica. צבעו של השמן צהוב כהה, טעמו מר מאד והוא בעל ריח חזק וחריף, המזכיר מעט ריח של שום. השמן מכיל חומצה אולאית 25-54%, חומצה לינולאית 6-16%, חומצה פלמיטית 16-33%, חומצה סטארית 9-24%.

פרמקולוגיה פעילות נוגדת פוריות נתנו לחולדות בהריון 0.6 מ"ל שמן Neem, בימים ה-8-10 להריונן. ביום השביעי בדקו כמה עוברים נקלטו. ביום ה-15 בדקו את מצב העוברים. מצאו אצל כל החולדות שהעוברים לא התפתחו אלא נספגו ונעלמו. בקבוצת הביקורת החולדות קבלו שמן בוטנים, והעוברים המשיכו להתפתח בקצב נורמלי (7). בניסוי נוסף נתנו לקופי באבון בהריון 6 מ"ל של שמן Neem ליום, במשך 60 יום. השמן גרם להפלה אצל כל הקופות (8).

הזריקו לחולדות ולקופים 100 מיקרוגרם של שמן לתוך הרחם. אצל החולדות נצפתה עקרות במשך 107-180 יום (8). אצל הקופים לא היו הריונות במשך 7-11 חודש (9).הפגיעה בפוריות היתה הפיכה, ולאחר כמה חודשים החולדות ןהקופות יכלו להכנס להריון (10).

כאשר הזריקו לחולדות זכרים 50 מיקרוליטר של שמן בפעם אחת הם הפסיקו לייצר זרע במשך שמונה חודשים. לא היתה פגיעה בייצור טסטוסטרון. קבוצת הביקורת קבלה כמות זהה של שמן חמניות, ולא היה שינוי בפוריות (11).

פעילות היפוגליקמית החדרה של 21 מ"ג ל-ק"ג של שמן Neem למערכת העיכול של חולדות גרם לירידה ברמת הסוכר בדם (12). לארנבות נורמליות ולארנבות עם סכרת מושרה על ידי אלוקסאן נתנו 200 מ"ג של שמן. הירידה ברמת הגלוקוז היתה גדולה בצורה משמעותית אצל הארנבות הסכרתית (13).

פעילות אנטי מיקרוביאלית ואנטי ויראלית נערכה השוואה בין הפעילות האנטי מיקרוביאלית של השמן ובין מיצוי של השמן בפטרוליום-אתר.

הפעילות נבדקה in vitro. המיצוי היה פעיל יותר. המיצוי עיכב גידול של Klebsiella pneumoniaE. coli בריכוז של 2 מ"ג ל-מ"ל, Candida albicans הוא עיכב בריכוז של 0.25 מ"ג ל-מ"ל, וכן הוא עיכב רפליקציה של poliovirus (14).

הזרקה תוך-ורידית של 60 מ"ג ל-ק"ג של שמן לעכברים במשך 7 ימים גרמה להעלמות של קנדידה, שהוכחה על ידי בדיקת כמה רקמות של העכברים (14).

השמן עיכב גידול של E. coli, Staphylococcus aureus, Pseudoman aeruginosaStreptococcus pyogenes במבחנה (15, 14).

השפעה על מערכת החיסון עכברים קבלו 150 מיקרוליטר של שמן לפריטונאום. בימים הבאים נערכו שטיפות של הפריטונאום. אחרי שלושה ימים היתה הגברה של פאגוציטוזיס, עליה בייצור של גאמא-אינטרפרון. הניסוי מראה ששמן ה-Neem מגביר פעילות לא ספציפית של מערכת החיסון (16).

פרמקולוגיה קלינית פעילות נוגדת פוריות בניסוי ללא קבוצת ביקורת, השתתפו 225 נשים בגיל 18-35. בתקופת הניסוי שנמשכה 16 חודש, בדקו את יעילות השמן שמונע הריון. הנשים שהשתתפו בניסוי החדירו לוגינה 1 מ"ל מהשמן חמש דקות לפני מגע מיני. הן לא השתמשו באמצעי מניעה אחרים.

במשך 16 חודש רק שלוש נשים נכנסו להריון (1).

פעילות אנטי בקטריאלית בניסוי מבוקר שנערך בסמיות כפולה, השתתפו 55 נשים עם זיהום בקטריאלי בוגינה. הקבוצה שטופלה בשמן ה-Neem החדירה לוגינה 5 מ"ל שמן כל יום במשך שבועיים. כל הנשים שטופלו עם השמן הבריאו בניגוד לאלה שקבלו פלצבו (3).

פעילות דוחה חרקים ערבבו שמן Neem עם שמן קוקוס בריכוז 1-4%. מרחו את השמן לגופות חשופים של מתנדבים. השמן הגן על המתנדבים מפני יתושים ב-81-91% במשך 12 שעות שהניסוי נמשך (2).

רעילות נמסר על כמה מקרים של רעילות אצל אנשים שלקחו מינון מוגזם של השמן (17).

התוויות נגד: שימוש פנימי בשמן אינו מומלץ בהריון, בהנקה ולילדים עד גיל 12 (4).
תופעות לוואי: השמן עלול להוריד רמת גלוקוז בדם. יש להזהר אצל סכרתיים התלויים באינסולין (4)
מינון: 1-5 מ"ל מהשמן לוגינה (4).
שימוש בחקלאות: משתמשים בשמן Neem כדי להרחיק מהצמחים חרקים, פטריות, עש, זחלים ומזיקים שונים. מוהלים כפית אחת של שמן בתוך 1 ליטר של מים.
מקורות

1. Schawat D. Tyagi RK. Kisgre P. The clinical studies on contraceptive effect of Nimba taila. Journal of the Royal Ayurveda Society, 1998, 19; 1-8.

2. Mishra AK. Singh N. Sharma VP. Use of neem oil as a mosquito repellent in tribal villages of Mandla District, Madhya Pradesh. Indian Journal of Malariology, 1995, 32: 99-103.

3. Mittal A. et al. Clinical trial with Praneem polyherbal cream in patients with abnormal vaginal dischargre due to microbial infections. Australian and New Zealand Journal of Obstetrics and Gynecology, 1995, 35: 190-191

4. Oleum Azadirachti in: WHA Monographs Vol. 3 2007, 102-113.

5. Vijayalakshmi K. Radha KS. Shiva V. Neem: a user’s manual. Madras, Centre for Indian Knowledge Systems, New Delhi, Research Foundation for Science, Technology and Natural Resource Policy, 1995.

6. Puri HS. Neem The Divine Tree, Azadirachta indica. Harwood Academic Publications, Amsterdam, 1999.

7. Mukherjee S. Talwar GP. Termination of pregnancy in rodents by oral administration of praneem, a purified neem seed extract. American Journal of Reproductive Immunology, 1996, 35: 51-56.

8. Mukherjee S. et al. Purified neem (Azadirachta indica) seed extract (Praneem) abrogate pregnancy in primates. Contraception, 1996, 53: 375-378.

9. Upadhyay SN. Kaushic C. Talwar GP. Antifertility effects of neem (Azadirachta indica) oil by single intrauterine administration : a novel method of contraception. Proceedings of the Royal Society of London B, 1990, 242: 175-180.

10. Upadhyay SN. et al. Long-term contraceptive effects of intrauterine neem treatment (IUNT) in bonnet monkeys: an alternate to intrauterine contraceptive devices (iucd) Contraception, 1994, 49: 161-169.

11. Upadhyay SN. Dhawan S. Talwar GP. Antifertility effects of neem (Azadirachta indica) oil in mail rats by single intra-vas administration: an alternate approach to vasectomy. Journal of Andrology, 1993, 14: 275-281

12. Sharma Mk Khare AK. Feroz H. Effect of neem oil on blood sugar levels of normal, hyperglycaemic and diabetic animals. Nagarjun , 1983, 26: 247-250.

13. Dixit MK. Sinha R. Tasnk R. Effect of neem oil on blood glucose concentration of normal and alloxan diabetic rats. Journal of Ethnopharmacology, 1986, 17:95-98.

14. SaiRam M. et al. Antimicrobial activity of a new vaginal contraceptive NIM-76 from neem oil (Azadirachta indica) Journal of Ethnopharmacology, 2000, 71: 377-382.

15. Rao DVK et al. In vitro antibacterial activity of neem oil. Indian Journal of Medical Research, 1986, 84: 314-316.

16. Upadhyay SN. Et al. Immunomodulatory effects of neem (Azadirachta indica) oil. International Journal of Immunopharmacology, 1992, 14: 1187-1193.

17. Sundaravalli N. Raju BB. Krishnamoorty KA. Neem oil poisoning. Indian Journal of Periatrics, 1982, 49: 357-359.s