Ulmus fulva – אולמוס

אולמוס מסייע בטיפול בברונכיט, דלקת של המעי הגס, עצירות, שיעול, אסתמה, שלשול, טחורים, כיב פפטי, גסטריטיס, צרידות, להוריד רמת כולסטרול בדם, ל

משפחה: Ulmaceae
השם באנגלית: Slippery Elm
שם נרדף: Ulmus rubra
חלקי צמח בשימוש: קליפת הגזע, משתמשים בחלק הפנימי של קליפת הגזע
תאור בוטני: האולמוס הוא עץ נשיר שמוצאו מצפון אמריקה. הגזע בצבע חום כהה. החלק הפנימי של הגזע לבן. הוא מכיל כמות גדולה של מוצילג. העלים אליפטיים, מסודרים בשתי שורות. הפריחה באפריל. הפרחים בצבע ירוק בהיר. העץ פורח בתחילת הלבלוב, והפרי בשל לפני סיום הופעת העלים. השם rubra מתייחס לניצנים שצבעם חום חלודה.
מרכיבים: המרכיב העיקרי הוא המוצילג, המורכב מתערובת של פוליסכרידים, כולל, גלקטוז, 3-מתיל גלקטוז, רמנוז ושאריות של חומצה גלקטורונית,טאנינים 3.0-6.5%

בנוסף הוא מכיל פלבונואידים, פרואנתוציאנידים

סטרולים צמחיים, כגון, beta-sitosterol

ניתן לראות במיקרוסקופ גרגרים של עמילן וגבישים של סידן אוקסלאט.

המוצילג תופח עם מים ונותן ג'ל עבה ויציב.
פעילות: מרכך, מגן על העור, מכייח, מזין.
התוויות: לטיפול בברונכיט, דלקת של המעי הגס, עצירות, שיעול, אסתמה, שלשול, טחורים, כיב פפטי, גסטריטיס, דיברטיקוליטיס, צרידות, להוריד רמת כולסטרול בדם, למקרים של reflux. בשימוש חיצוני מומלץ לטיפול בכוויות, פריחה של חיתולים אצל תינוקות, אקסמה, לשמירה על לחות העור, להזנת העור.
רפואה מסורתית: האינדיאנים של צפון אמריקה השתמשו במוצילג של האולמוס לטיפול בהפרעות בדרכי הנשימה, הפרעות בדרכי השתן, לטיפול בדיזנטריה, בצרידות, בהפרעות של דרכי העיכול, בטחורים, בעצירות, בשימוש חצוני לטיפול בדלקות של העור ובפגעי עור שונים.הג'ל של האולמוס עשיר, רך ונוח לעיכול. התושבים של אמריקה נהגו להשתמש בג'ל כמזון בתקופות של רעב, וכן בתקופה של החלמה ממחלה. נהגו לתת ג'ל של אולמוס כמזון לילדים שסבלו מאלרגיה לחלב (1). התייחסו אליו כאל מזון שהגוף יכל לקבל בתקופות שהוא דוחה כל מזון אחר (1).
מקור ופעילות המוצילג בצמחים

המונח מוצילג צמחי מתייחס למרכיבים שנמסים במים, או תופחים במגע עם מים, ושוקעים בריכוז גבוה של אלכוהול (1). הצמח מייצר מוצילג בגוף התא, בדופן התא או בשערות בלוטיות היוצאות מתוך התא. תפקיד המוצילג בצמח הוא לשמור על הלחות של הרקמות השונות (1).

המוצילג מרפד את הפה, הלוע ומיתרי הקול, הושט ואת כל צינור העיכול עם ריר עבה. בכך הוא מרכך את הקרומים הריריים ומגן עליהם. הוא מסייע לשיכוך כאב שנגרם על ידי דלקת גרון ודלקות לאורך צינור העיכול. הוא מוסיף לחות לריריות ומונע צרידות.

המיילדות במאה ה-19 נהגו לטבול את ידיהן בתוך ריר של אולמוס כשהן טפלו בדקו יולדות או טפלו בהן (1).

הצעה להכנת תכשיר לטיפול בברונכיט ובמחלות של דרכי הנשימה:

לחתוך מגזע של אולמוס באלכסון חתיכות בעובי של גפרור (2 כפות), להוסיף להן קורט פלפלת, חתיכת לימון וסוכר או דבש כדי להמתיק. לחלוט בתוך 500 מ"ל מים רותחים במשך 25 דקות. לשתות כמויות קטנות לעיתים קרובות במשך היום (1).
התוויות נגד: הצמח מפחית ספיגה מהמעי. מומלץ לא לקחת תרופות ותוספים ביחד עם אולמוס (2)
תופעות לוואי: אינן ידועות
אינטראקציות עם תרופות: אינן ידועות
בטיחות: הצמח בטוח לשימוש. אין מניעה משימוש בצמח בהריון (3)החלק החיצוני של הגזע עלול לגרום להפלות. אין חשש להפלות עם החלק הפנימי של הגזע (3).
הכנות ומינון: מירתח , 4 ג' מקליפת גזע טחונה ב-500 מ"ל מים, שלוש פעמים ביום (3)מיצוי נוזלי 1:1 5 מ"ל שלוש פעמים ביום
תקן חוקי: GSL

מקורות

1. Slippery Elm-the funny sounding herb with serious significance.www.mdidea.com/products/proper019/paper.html

2. Bradley PR (ed) 1992, Slippery Elm bark, in British Herbal Compendium Vol.1 Britisj Herbal Medicine Association, Bournmouth Dorset, p.204.

3. Newall C. Anderson LA. Phillipson JD. Herbal Medicines, A Guide for Health-care Professionals. 1996, THE Pharmaceutical Press, London, p.248.

להזמנת אולמוס

אגוז שחור – Juglans nigra

אגוז שחור - פעילות: הורג תולעים, משכך כאב, נוגד דלקת, אסטרינג'נט, צמח מנקה, משלשלהגזע והעלים משככים כאב, משלשלים והורגים תולעים

השם בעברית: אגוז שחור

משפחה: Juglandaceae

שם אנגלי: Black walnut

חלקי צמח בשימוש: קליפת הפרי, עלים, קליפת הגזע שמן מהפירות, זרע

תאור הצמח: עץ גדול נשיר הגדל בצפון אמריקה. הוא מגיע לגובה של 40 מ'. הגזע הוא אפור-שחור. העלים גדולים. לכל עלה יש 15-23 עלעלים, שהם גדולים יותר במרכז וקטנים יותר בקצה העלה. הפרחים הזכריים ניראים כעגילים המשתלשלים כלפי מטה, באורך 8-10 ס"מ. הפרחים הניקביים גדלים כצברים של 2-5 פרחים. הפירות מבשילים בסתיו. קליפת הפרי קצת בשרנית בצבע ירוק-חום. הפרי חום. הפרי נופל מהעץ במשך הסתיו. העץ חי כ-130 שנה (1).

שימוש כמזון: הזרע נאכל טרי או מבושל. לזרע יש טעם נעים, ומשתמשים בו להכנת עוגות, גלידות, מיני מאפה שונים, מימרחים למריחה על הלחם.

רכיבים פעילים :הזרע עשיר בחומצות שומניות בלתי רוויות ובחלבון. ריכוז החומצה הלינולאית בזרע הוא 30%, חומצה אולאית כ-20%, חומצה לינולנית 1.6-3.2%, חומצה פלמיטית 1.6-2.15%, חומצה סטארית 1.0-1.7% (2).

הפרי מכוסה בקליפה שמסירים אותה כשהיא עדיין ירוקה.

בית הגלעין מכיל juglone שהוא 5-hydroxy-1'4-naphthoquinone ,

פלומבגין שהוא קינון בעל צבע צהוב, וטאנינים. המרכיבים האלה צובעים מדרכות ומכוניות, וגם את האצבעות של מי שמקלף את הפרי (2).

האינדיאנים נהגו להשתמש בצבע השחור לצבוע את השערות.

הקליפה הרכה שמכסה את בית הגלעין משמשת לצביעת דברי אוומנות ולהכנת דיו

פעילות: הורג תולעים, משכך כאב, נוגד דלקת, אסטרינג'נט, צמח מנקה, משלשל

הגזע והעלים משככים כאב, משלשלים והורגים תולעים.

שימוש רפואי: לטיפול במקרים של תולעים, הרפס, אקזמה.

חליטה מקליפת הגזע משמשת לטיפול בשלשול, להפסקת חלב אצל אשה מניקה, לשיכוך כאב שיניים, כמשחה לשיכוך כאב ראש (3).

קליפת הפרי משמשת כמשחה לטיפול בדלקות

חלקים שונים של העץ משמשים לטיפול בטפילים במעי, וכן כאנטי מיקרוביאליים,

ולטיפול בפצעים בפה (4).

רפואה מסורתית: נוהגים להשתמש בחליטה מהעלים להוריד לחץ דם, וכקומפרס לטיפול בפטריות.

שורש קלוי בתוך יין נחשב למונע נשירת שיער

בשמן נוהגים להשתמש בשימוש חיצוני לטיפול בנמק, בדלקות ובפגעי עור שונים.

נהגו להכין מקליפת הפרי, מהפרי ומקליפת הגזע צבע חום, שהפך לשחור אם הכינו אותו בכלי מברזל.

העץ נחשב לדוחה חרקים, ומרחו מירתח או מיץ מהעלים על הגוף כדוחי חרקים.

תופעות לוואי: חלקים שונים של העץ עלולים לגרום לדרמטיטיס

הצמח אינו מתאים לשימוש ממושך. לא התקבלו תופעות שליליות במינון המומלץ.

התוויות נגד: הריון והנקה

יש לנהוג בזהירות רבה אם לוקחים תרופות נוספות.

יש להמנע משימוש בצמח אצל מטופלים הסובלים ממחלות כבד,

אינטראקציות עם תרופות: עלול לחזק השפעה של משלשלים, של תרופות אנטי מיקרוביאליות ותרופות לטיפול בדלקת.

הכנות ומינון: זמין כמיצוי נוזלי ומוצק.

מצויות קפסולות של 95 מ"ג ו-500 מ"ג. המינון המומלץ הוא 3.5 ג'.

מקורות

1. RHS A-Z encyclopedia of garden plants. United Kingdom: Dorling Kindersley. 2008, p. 1136.

2. Senter SD. Hovat RJ. Forbus WR. GLC-MS Analysis of Fatty Acids from five Black Walnut Cultivars. Journal of Food Sciience 1982, 47: 1753-1755.

3. Girzu M. Carnat A. Privat AM. Sedative effect of walnut leaf extract and juglone, an isolated constituent. Pharmaceutical Biology, 36: 280-286, 1998.

Clark A. Jurgens T. and Hufford C. Antimicrobial activity of Juglone. Phytotherapy Research, 4: 11-14, 1990.

להזמנת אגוז שחור

חזרה לחנות

השפעה של גוטו קולה Centella asiatica על הכושר הקוגנטיבי

מבחנים שבדקו כושר קוגנטיבי הראו אצל המשתתפים שקבלו גוטו קולה ירידה בזמן התגובה, ועליה באחוז הדיוק בתשובות שבדקו את הזכרון

Centella asiatica הוא צמח השייך למשפחת הסוככיים. שמו האנגלי Gotu kola ושמו בסנסקריט Brahami. הוא גדל בדרום-מזרח אסיה ובאפריקה. הוא נפוץ מאד בהודו, סרי לנקה, תאילנד, סין ומדגסקר. במקומות שונים הצמח מומלץ כסיוע לשמירה על תפקוד המוח, כמפחית חרדה וכמגביר זכרון. במחקר הנוכחי נבדקה ההשפעה של הגוטו קולה על הכושר הקוגנטיבי ומצב הרוח אצל אנשים מזדקנים בתאילנד. הכינו מהצמח קפסולות עם מיצוי בריכוז של 250 מ"ג, 500 מ"ג ו-750 מ"ג. כל משתתף קבל קפסולה של פלצבו או קפסולה שהכילה מיצוי מהצמח, כל יום במשך שמונה שבועות. הכושר הקוגנטיבי, מצב הרוח ואיכות החיים נבדקו בהתחלת הניסוי, אחרי הלקיחה הראשונה של הצמח, וחודש וחודשיים אחרי הטיפול. הבדיקות לקביעת הכושר הקוגנטיבי ומצב הרוח נעשו לפי מבחנים מקובלים. השתתפו במחקר 24 נשים וארבעה גברים בגיל 65+ – 3.6 שנים. חלקו אותם ל-4 קבוצות, קבוצה אחת קבלה פלצבו וקבוצה לכל ריכוז של הגוטו קולה. בתחילת הניסוי לא נמצאו הבדלים בולטים בכל המבחנים שנעשו. כל המשתתפים שהתחילו את הניסוי המשיכו בו עד הסוף. המבחנים שבדקו כושר קוגנטיבי הראו אצל המשתתפים שקבלו גוטו קולה ירידה בזמן התגובה, ועליה באחוז הדיוק בתשובות שבדקו את הזכרון. העליה התבטאה במהירות ובאיכות של הזכרון. הצמח סייע גם לשיפור ההרגשה הכללית. המשתתפים שקבלו 750 מ"ג ליום הראו הגברה של העירנות והזריזות בהשוואה לקבוצת הביקורת, אחרי חודש וחודשים של טיפול. המשתתפים שקבלו גוטו קולה במינונים השונים הראו כולם יותר שקט פנימי. הבדיקה לשביעות רצון ושמחה של המשתתפים לא הראתה הבדל בין המשתתפים בקבוצת הביקורת ובין המשתתפים שקבלו את כל שאר המינונים. החוקרים מסיקים שהגוטו קולה הוא צמח המסייע לשיפור העירנות, הזריזות, השקט הנפשי והזכרון. זהו המחקר הראשון שבודק השפעה של גוטו קולה על הכושר הקוגנטיבי ומצב הרוח. הוא נתן תוצאות חיוביות, והוא מעודד ניסויים נוספים עם מדגם גדול יותר.
Wattanathorn J. Mator L. Muchimapura S. et al. Positive modulation of cognition and mood in healthy elderly volunteer following the administration of Centella asiatica. J. Ethnopharmacol. 2008, 116: 325-332.

להזמנת גוטו קולה

חזרה לחנות

נר הלילה – Oenothera biennis

נר הלילה - השימוש המסורתי הוא פנימי וחיצוני, לטיפול בפציעה, טרשת עורקים, סרטן, סיוע בזמן הטיפול הכימותירפי, מחלת קרון, הפרעות בקיבה ובמעי

שם עברי: נר הלילה

שם אנגלי: Evening primrose

משפחה: Onagraceae משפחת נר הלילה

מוצאו של הצמח מצפון אמריקה. מגדלים אותו באירופה ובצפון אמריקה כדי להפיק את השמן מהזרעים. הזרעים מכילים 14% שמן , הכולל 50-70% חומצה לינולנית ו- 7-10% של חומצה omega 6 gamma-linolenic- GLA. החומצה הגמא-לינולנית נחשבת למרכיב הפעיל העיקרי של הצמח. נערכו מחקרים על הפעילות הפיזיולוגית של שמן נר הלילה, אבל חסר מידע מדויק ואיכותי.

שימוש רפואי המבוסס על מחקרים

דרמטיטיס אטופי (אקסמה) נערכו כמה מחקרים על טיפול פנימי עם שמן נר הלילה במקרים של דרמטיטיס אטופי (1,2). דרושים מחקרים קליניים עם מדגמים גדולים יותר כדי שיהיה אפשר להמליץ על טיפול פנימי עם השמן במקרים של מחלות עור.
סרטן השד– אין מספיק מידע המאשר את יעילות השמן במקרים של סרטן השד (3).
ציסטות בשדיים– המחקר המצומצם שנעשה אינו מצביע על השפעה משמעותית על ציסטות בשד.
ברונכיט- הראו ששמן נר הלילה בצרוף עם Thymus vulgare היה יעיל במקרים של ברונכיט חריף (4). השימוש בשמן לבד לא נחקר.
טרשת נפוצה- מניחים ששמן נר הלילה יכל לסייע במקרים של טרשת נפוצה. נעשו כמה מחקרים in vitro. המידע על שימוש קליני בשמן בשביל מטופלים עם טרשת נפוצה מוגבל מאד.
אוסטאופורוזיס– עלתה הצעה להשתמש בשמן נר הלילה לטיפול באוסטאופורוזיס, אבל לא נערכו מחקרים קליניים.
ארטריטיס שגרוני- לא הראו יעילות משמעותית בטיפול בארטריטיס שגרוני עם שמן נר הלילה. דרושים יותר נתונים והוכחות כדי שניתן יהיה להמליץ על שימוש בשמן למטרה זו.
אסתמה- המחקרים המעטים שנעשו אינם מעודדים שימוש בשמן נר הלילה לטיפול באסתמה.
הפרעות קשב- מחקרים קטנים שנעשו מראים שאין לשמן השפעה במקרים של הפרעות קשב.
מחלות לב וכלי דם- לא התקבלה השפעה חיובית של שמן נר הלילה על תפקוד המערכת.
מנופאוזה- נערכו מחקרים שהראו שלשמן נר הלילה אין השפעה על נשים הסובלות מסימפטומים הקשורים לתקופת המנופאוזה (6).
פסוריאזיס- לא נראתה השפעה חיובית של שמן נר הלילה על מטופלים עם פסוריאזיס.

שימוש ברפואה המסורתית: השימוש המסורתי הוא פנימי וחיצוני, לטיפול בפציעה, טרשת עורקים, סרטן, סיוע בזמן הטיפול הכימותירפי, מחלת קרון, הפרעות בקיבה ובמעי, מחלות לב, טחורים, דלקת, מעי רגיז, טרשת נפוצה, סקלודרמה, בעיות בעור בגלל אי ספיקת כליות, לופוס, לריפוי פצעים.

מינון: למבוגרים 4-8 ג' ליום של השמן. בכמה מחקרים השתמשו ב-3 ג' ליום.לילדים, לטיפול בבעיות עור 3 ג' מהשמן ליום. מינון מקסימלי לילדים לא יותר מ-0.5 ג' ל-1 ק"ג משקל.

בטיחות: במקרים מועטים דווח על כאב בטן, בחילה, כאב ראש.

אינטראקציות עם תרופות: עלולה להיות אינטראקציה עם מדללי דם ועם תרופות נגד דכאון.

מקורות

1.     Evening primrose oil, Medline Plus, www.nlm.nih.gov/medlineplus/druginfo/natural
2.   Hederos CA. Berg A. Epogam evening primrose oil treatment in atopic dermatitis and asthma. Arch Dis. Child 1996, 75(6): 494-497.
3.  Gateley CA. Pye JK. Harrison BJ et al. Evening primrose. J. Obstet Gynaecol. 2006 May, 26 (4): 344-347.
4.  Kemmerich B. Evaluation of efficacy and tolerability of a fixed combination of dry extracts of thyme herb and primrose root in adults suffering from acute bronchitis with productive cough. A prospective, double-blind, placebo-controlled multicenter clinical trial. Arzneimittelforschung 2007,57(9): 607-615.
5.  Joe LA. Hart LL. Evening primrose oil in rheumatoid arthritis. Ann. Pharmacother 1993,27(12): 1475-1477.Huntley AL. Ernst E. A systematic review of herbal medicine products for the treatment of menopausal symptoms. Menopause 2003, 10(5): 465-476.

חזרה לתמונה

שורש אושה -Ligusticum porteri

שורש אושה - התוויות: שיעול, זיהומים בדרכי הנשימה, להוריד חום, כאבים הקשורים למחזור החודשי, הפרעות במערכת העיכול, כאב שיניים

שורש אושה -Ligusticum porteri

שם מקומי: Osha

משפחה: סוככיים, Apiaceae

חלקי צמח בשימוש: שורש

תאור בוטני: לסוג Ligusticum משתייכים 25 מינים. Osha הוא צמח רב שנתי שמוצאו מהרי הרוקי ומדרום- מערב ארה"ב. הוא גדל על אדמות עשירות הרריות, בגובה כ-3000 מ'. השורש ארוך ומעובה, מכוסה בשערות. יש לו ריח אופייני וטעם מר. הצמח סבל מקטיף יתר והוא עומד בסכנת הכחדה. קוטפים את השורש בסתיו. ניתן להשתמש בו טרי או יבש.

רפואה מסורתית: האינדיאנים שגרו באזור של הרי הרוקי הרבו להשתמש ב-Osha. הם ספרו שלמדו על ערכו הרפואי של הצמח מהדובים החומים, שחפרו באדמה והוציאו את השורשים. הם לעסו את השורש ומרחו בו את עצמם. זה המקור לשם העממי של הצמח Bear root.

השתמשו בשורש לטיפול בהצטננות, דלקת גרון, גודש בריאות ומחלות נוספות של דרכי הנשימה, עיכול איטי וכן כמשכך כאב. הוא מגביר את העיכול ומגביר הזעה. לפעמים השתמשו בצמח השלם.

מרכיבים: אלקלואידים, סטרולים, ספונינים,לקטונים- E- ligustilides, Z- ligustilidesPhtalides, pinenes פורנוקומרינים, שמן נדיף.

פעילות: צמח מר, מחמם, מגביר זרימת דם, מסייע לשיפור העיכול, משכך כאב, מכייח, מגביר הזעה, אנטי מיקרוביאלי.

התוויות: שיעול, זיהומים בדרכי הנשימה, להוריד חום, כאבים הקשורים למחזור החודשי, הפרעות במערכת העיכול, כאב שיניים.

פרמקולוגיה: נוגד דלקת במערכת הנשימה. מרכיבים המצויים בצמח ממריצים את תאי הריסים(cilia cells) שברקמות הריריות של הריאות, ומסייעים לטיהור הריריות מליחה. Ligustilide ממריץ את פעילות המקרופאגים. הודות לו ה-Osha הוא אנטי בקריאלי ואנטי ויראלי. Z-ligustilidr הוא בעל פעילות אנטי מיקרוביאלית. בנוסף ligustilide הם אנטי אסמתיים.

בטיחות: הצמח נחשב בטוח לשימוש.

תופעות לוואי: לא נמצאו.

התוויות נגד: אינו מומלץ בהריון.

אינטראקציות עם תרופות: לא נמצאו.

מינון: קפסולות 450 מ"ג שלוש פעמים ביום.

מקורות

Osha- Native Herb of the Southwest, Native American Botanics, 2004, Tucson ArizonaDuke J. Biological activities of ligustilides, Dr Duke’s Phytochemical and Ethnobotanical Database, Agricultural Research Service 2000www.ars-grin.gov/cgi-bin/duke.htmlKirkpatrick M. Osha, Introduction to Medicinak Crops, 2001Anthro.fortlewis.edu/ethnobotany/Dbase/images/Documents/osha.htmMoerman D. Native American Ethnobotany Timber Press Oregon, 1998 ISBN 0-88192-453-9s

חזרה לחנות

כלנית – Anemone pulsatilla

כלנית - לטיפול בכאבים עוויתיים הקשורים למערכת הרבייה של הגבר או האשה, לדלקות וזיהומים של העור, לטיפול במחלות של מערכת העיכול והשתן

כלנית – Anemone pulsatilla

משפחה: נוריתיים Ranunculaceae

השם באנגלית: Pasque flower

חלקי צמח בשימוש: נוף הצמח

תאור בוטני: השם האנגלי קשור כנראה להופעת הפרח לקראת חג הפסחא. הצמח פורח מאפריל עד יוני. המין A. pratensis דומה מאד ל-pulsatilla, ובדרך כלל משתמשים בתערובת של שניהם.

מרכיבים: לקטונים, ranunculin מצוי בצמח הטרי וניתן לקבל אותו כמרכיב יציב. כאשר מרסקים את הצמח משתחרר האגליקון protoanemonin (1). ניתן להפיק בזיקוק protoanemonin. הוא אינו יציב והופך באופן ספונטני ל-anemonin (1,2).

ספונינים טריטרפניים 0.2-0.75%

מרכיבים נוספים: טאנינים, שמן נדיף (2), חומצה כלידונית, מלחי סידן של חומצה סוקצינית, פלבונואידים

בפרחים מצויים אנתוציאנינים דלפינידין ופלרגונידין.

פעילות: נוגד עוויתות, מרגיע, מדכא של מערכת העצבים המרכזית (3). יעיל במיוחד להפרעות של המערכת האורו-גניטלית. protoanemonin שמצוי בצמח הטרי הוא אנטי בקטריאלי וגורם לגירוי קשה של העור ושל הקרומים הריריים. הוא אינו מצוי בצמח היבש. לדימר anemonin אין פעילות דומה (4).

התוויות: לטיפול בכאבים עוויתיים הקשורים למערכת הרבייה של הגבר או האשה, לדלקות וזיהומים של העור, לטיפול במחלות של מערכת העיכול והשתן, לטיפול בנוירלגיה, מיגרנות, ולחוסר שקט.

התוויות נגד: הריון

תופעות לוואי: גירוי קשה בעור עלול להופיע אצל אנשים המטפלים בצמח הטרי.

הכנות ומינון: חליטה של צמח יבש 0.1-0.3 ג' שלוש פעמים ביום, טינקטורה 1:5 ב-25% אלכוהול 0.5-3.0 מ"ל שלוש פעמים ביום.

ספרות:

1. Hill R. and van Heyningen R. Ranunculin: The precursor of the vesicant substance in the Buttercup. Biochem. J. 1951, 49: 332-335.
2. Baer H. Holden M. and Seegal BC. The nature of the antibacterial agent from Anemone pulsatilla. J. Biol. Chem. 1946, 162: 65-68.
3. Pulsatilla in: Bradley PR. British Herbal Compendium, Vol. 1 1992 British herbal sAssociation Bournemouth, p. 179-180.Hifny SA. Mahran GH. and El-Alfy T. Phytochemical investigation of Rannunculus sceleratus L. Planta Med. 1968, 16: 231-238

חזרה לחנות

זרעי משמש – Prunus armeniaca

זרעי משמש - לטיפול בהפרעות גניקולוגיות, היפרפיגמנטציה של העור, להקלה על כאבי ראש ועל כאבים רוימטיים (2). השמן המופק מהזרעים על ידי כבישה

שם עברי: זרעי משמש

משפחה: ורדניים Rosaceae

תאור בוטני: מוצאו של עץ המשמש מסין, קוריאה, הודו, ויפן. היום מגדלים זנים שונים של העץ בארצות רבות, כולל ישראל. זהו עץ נשיר, בגודל בינוני, עם גזע בצבע חום-אדום. הפריחה באביב, הפרחים מופיעים לפני העלים. ציפת הפרי אכילה. צבע הציפה צהוב עד אדום. הזרע מוקף בקליפה קשה. הזרעים בדרך כלל מרים. בזנים מועטים הזרע מתוק.

מרכיבים: המרכיב העיקרי הוא amygdalin, שהוא גליקוזיד ציאנוגני, כלומר, תרכובת צמחית המכילה סוכר והמייצרת ציאניד (1). amygdalin מרכיבים ציאנוגניים נוספים המצויים בזרע הם prunasin ו- mandelonitrile, וכן מצוי האנזיםemulsion המפרק את האמיגדלין וסיטוסטרולים (2).

פעילות: משכך כאב, נוגד סרטן, נוגד שיעול

שימוש ברפואה המסורתית: לטיפול בהפרעות גניקולוגיות, היפרפיגמנטציה של העור, להקלה על כאבי ראש ועל כאבים רוימטיים (2). השמן המופק מהזרעים על ידי כבישה משמש כטיפות לטיפול בדלקות אוזניים ובטיניטוס, וכן לטיפול חיצוני במחלות עור (3).

פרמקולוגיה: שיכוך כאב- הזריקו לחלל הבטן של חולדות אמיגדלין. שיכוך כאב התקבל במינון של457 מ"ג ל-ק"ג. מינון כזה אינו יכל להיות תחליף למורפין. לא נמצאה פעילות נוגדת דלקת בחיות.נוגד סרטן – כאשר הזריקו לעכברים אמיגדלין במינון של 200 מ"ג עד 2.0 ג' ל-ק"ג לעכברים חולים בלויקמיה, לא היתה הארכה של תוחלת החיים שלהם (4).נוגד שיעול- במינון של 30 מ"ג ל-ק"ג האמיגדלין עצר שיעול בעכברים עם שיעול מושרה על ידי SO2.האנזימים amygdalase ו- prunase ביחד עם מיצי העיכול מפרקים בפירוק הידרוליטי את האמיגדלין ונוצרת כמות קטנה של חומצה הידרו-ציאנית, שממריצה את הרפלקס הנשימתי ומייצרת השפעה נוגדת שיעול ונוגדת אסתמה (19).

מטבוליזם ופרמקוקינטיקה הזריקו 30 מ"ג של אמיגדלין או פרונסין לחלל הבטן של חולדות (5). פירוק התרכובות היה מקסימלי באיברים שנלקחו מחולדות בנות 15 יום, בעיקר במעי הדק ובמעי הגס. פעילות האיברים ירדה עם הגיל. אצל חולדות מבוגרות פירוק הפרונסין היה גדול יותר מאשר פירוק האמיגדלין, והוא התרחש בעיקר בטחול, במעי הגס ובכליות.נתנו לחולדות מבוגרות 30 מ"ג של אמיגדלין דרך הפה, ובדקו את הפיזור לאחר שעה (5). הפיזור שהתקבל היה: בקיבה 0.89 מ"ג, במעי הדק 0.78 מ"ג, בטחול 0.36 מ"ג, במעי הגס 0.30 מ"ג, בכליות 0.19 מ"ג, בכבד 0.10 מ"ג, בסרום 5.6 מיקרו גרם (5). אחרי שעתיים הריכוז הגבוה ביותר של האמיגדלין היה במעי הגס.

רעילות הזריקו לחלל הבטן של עכברים וארנבות 125 מ"ג ל-ק"ג של גרעיני משמש טחונים לאחר שהרחיקו מהם את השומנים כל יום, במשך שבעה ימים(6). לא מצאו השפעות רעילות. לא היו שינויים התנהגותיים, מיקרוסקופיים או היסטולוגיים (6). מינון של 250 מ"ג שהוזרק לחלל הבטן של חולדות לא גרם להשפעות רעילות במשך 24 שעות (6). LD50 בחולדות היה 880 מ"ג ל-ק"ג.כאשר נתנו לחולדות גרעיני משמש טחונים בריכוז של 10% מהמזון שלהן, לא היו השפעות שלילות, ולא שינויים בכימיה של הדם (7). הדה-טוקסיפיקציה היתה יעילה, והציאניד התפרק והשתחרר. ריכוז ה-thiocyanate בדם עלה (7).הציאניד נאגר בדם אחרי שלוקחים מנות חוזרות של אמיגדלין (8). כשנתנו לחולדות מנות אמיגדלין הולכות ועולות מדי יום במשך חמישה ימים, התמותה הלכה ועלתה (8).השמן שמפיקים מגרעיני המשמש מכיל 94% חומצות שומן בלתי רוויות. אין בו רעילות בשימוש פנימי והוא אינו גורם נזק לעור בשימוש חיצוני (1).

פרמקולוגיה קלינית פעילות אנטי סרטנית: המונח laetrile הוא ראשי תיבות לתאור של צורה מנוקה של אמיגדלין, שהוא גליקוזיד ציאנוגני המצוי בזרעים של פירות רבים, באגוזים, בשעועית לימה, בתלתן ובסורגום (1).בארה"ב הכינו מוצר פטנט של laetrile שמכיל נגזרת חצי סינתטית של אמיגדלין, ושונה בהרכב הכימי מהאמיגדלין הטבעי.

נעשה שימוש בלאטריל לטיפול באנשים חולים בסרטן, כי טענו שהציאניד פועל כאנטי סרטני. ניתן לקחת את הלאטריל באופן פומי, או להזריק אותו לורידים או לשרירים. בדרך כלל נותנים את הלאטריל תוך-ורידי במשך תקופה מסוימת, ואח"כ עוברים לטיפול פומי לתמיכה. הרעלת ציאניד גבוהה יותר כשהלאטריל נלקח פומית, מפני שחיידקי המעי וכמה צמחים במזון מכילים אנזים beta-glucosidaseשמחיש את שחרור הציאניד (9).

ישנם הרבה דיווחים ותאור של מקרים בודדים על הטיפול בלאטריל בסרטן, אבל רק שני מחקרים קליניים נעשו (10,11). לא נעשו מחקרים הכוללים קבוצת ביקורת.

הדיווחים וסיפורי המקרים מצביעים על יעילות הטיפול בלאטריל, אבל קשה להסיק מסקנות .אין תאור מדויק של סוגי הסרטן השונים, השילוב עם טיפול קונבנציונלי, המינון היה שונה במקרים השונים וגם משך הטיפול.

במחקר שמתאר טיפול ב-10 חולים בסוגים שונים של סרטן גרורתי (12), נתנו לחולים את המוצר האמריקאי של לאטריל באינפוזיה לורידים. הצטופלים דיווחו על הקלה בכאב, בכמה מקרים היתה ירידה בנפיחות קשרי הלימפה, וכן הקטנה של הגידול (12). לא נערך מעקב ארוך אחרי החולים לאחר שהמחקר הסתיים.Nationa Cancer Institute (NCI) בארה"ב מימן כמה מחקרים של טיפול בלאטריל. באחר המחקרים נבדקו 175 חולים שבתחילת הניסוי היו במצב טוב. שליש מהמטופלים לא קבלו טיפול קונבנציונלי (11).

המטופלים קבלו לאטריל לתוך הוריד וכן ויטמינים ואנזימים של הפנקריאס.

רק חולה אחד מבין 175 המשתתפים הגיב בצורה ברורה ללאטריל. היה לו סרטן בקיבה עם גרורות לקשרי לימפה. היתה אצלו ירידה בגידול במשך 10 שבועות, כל זמן שהטיפול בלאטריל נמשך. ארבעה אחרים הגיבו באופן חלקי. 7% מהמשתתפים דווחו על שיפור בכושר העבודה שלהם ובהרגשה הכללית. 20% דיוחו על הקלה. אצל כולם הטיפול לא עצר את התפתחות הסרטן. לא הייתה הרעלה של ציאניד כאשר הטיפול היה תוך-ורידי. כשקבלו טיפול פומי היתה עליה בריכוז הציאניד בדם (11).NCI הפסיקו לממן מחקרים העוסקים בטיפול בלאטריל.

תופעות לוואי: דומות להרעלת ציאניד שהוא נוירוטוקסין. ההרעלה מתבטאת בבחילה, הקאה, כאב ראש, סחרחורת, בהמשך מתפתח ציאנוזיס בגלל חוסר חמצן בדם, פגיעה בכבד, ירידה חדה בלחץ הדם, קושי ללכת בגלל פגיעה בעצבים, בלבול, איבוד הכרה ומוות

תופעות הלואי מתגברות כשאוכלים ירקות או פירות המכילים beta-glucosidase, כגון, סלרי, אפרסקים, נבטים של שעועית וגזר, או מינונים גבוהים של ויטמין C (13).

מנת יתר: גורמת לסחרחורת, בחילה, הקאות וכאב ראש. בהמשך עלול להופיע קוצר נשימה, עוויתות, התרחבות אישונים ואיבוד הכרה. עלול לגרום למוות.

התוויות נגד: הריון והנקה, לא מומלץ לילדים.

הכנות ומינון: 3.0-9.0ג' של זרעים בשלים ליום. לרסק את הזרעים ולקלות אותם עד שהם מצהיבים. להוסיף אותם למירתח (1). מקור ההכנה בפרמקופיאה הסינית.

ספרות

1.  Semen Armeniacae, WHO Monographs on Selected Medicinal Plants Vol. 3, 2007.
2.  Farsworth NR, ed. NAPRALERT database, Chicago, IL, University of Ilinois at Chicago, 9 February, 2000.
3.     Ahmed MS. Honda G. Miki W. Herb drugs and herbalists in the Middle East. Tokyo, Institute of the Study of Languages and Cultures of Asia and Africa, Tokyo University for Foreign Studies, 1979.
4.     Chitnis MP. Adwankar MK. Amonkar AJ. Studies on high-dose chemotherapy of amygdalin in murine P388 lymphocytic leukaemia and P815 mast cell leukaemia. Journal of Cancer Research and Clinical Oncology,1985, 109; 208-209.
5.     Adewusi SR. Oke OL. On the metabolism of amygdalin. 1. The LD50 and biochemical changes in rats. Canadian Journal of Physiology and Pharmacology, 1985, 63: 1080-1083.
6. Stosic D. Gorunovic M. Popovic B. Etude toxicologique preliminaire du noyau et de quelques especes du genre Prunus . Plantes medicinales et phytotherapie, 1987, 21; 8-13.
7.  Miller KW. Anderson JL. Stoewsand GS. Amygdlin metabolism and effect on reproduction of rats fed apricot kernels. Journal of Toxicology and Environmental Health, 1981, 7: 457-467.
8.  McAnalley BH. Gardiner TH. Garriott JC. Cyanide concentrations in blood after amygdalin (laetrile) administration in rats. Veterinary and Human Toxicology, 1980, 22; 400-402.
9.  Herbert V. Laterile: the cult of cyanide. Promoting poison for profit. American Journal of Clinical Nutrition, 1979, 32: 1121-1158.
10.  Moertel CG. et al. A pharmacologic and toxicological study of amygdalin. Journal of the American Medical Association. 1981, 245: 591-594.
11. Moertel CG. et al. A clinical trial of amygdalin (Laterile) in the treatment of human cancer. New England Journal of Medicine, 1982, 306: 201-216.
12. Navarro MD. Five years experience with laetrile therapy in advanced cancer. Acta Unio Internationalis contra Cancrum, 1959, 15 (suppl.): 209-221.
13. Howard-Ruben J. Miller NJ. Unproven methods of cancer management. Part II: current trends and implications for patient care. Oncology Nursing Forum, 1984, 11: 67-73.

חזרה לחנות

הודיה – Hoodia gordonii

הודיה - מטרה לבדוק אם יש למרכיבים הפעילים של הצמח השפעה אנורקטית על המוח, הזריקו החוקרים תערובת של גליקוזידים למוח של

הודיה – Hoodia gordonii

משפחה: Apocyanaceae , הרדופיים בעבר היה הסוג Hoodia שייך למשפחת ה- Asclepiadaceae אבל לאחר מחקרים הוחלט שהוא שייך למשפחת ההרדופיים, Apocyanaceae.

המין הראשון של Hoodia דווח בשנת 1772. נתנו לו את השם Stapelia pilifera. על שמו קוראים לצמחים סוקולנטים בעלי גבעול בשם Stepeliads. במשך השנים הוא קבל את השם Hoodia pilifera. הפרחים שלו קטנים יותר מאלה של Hoodia gordonii

תאור בוטני: Hoodia gordonii הוא צמח סוקולנטי וגובהו עד 1 מ'. הוא נפוץ במדבר קלהארי ובאזורים הצחיחים של דרום אפריקה ונמיביה. הגבעולים שלו סוקולנטים וקוצניים וצבעם ירוק-אפור. לעתים קרובות מכנים אותו קקטוס מדברי, אבל הוא אינו שייך למשפחת הקקטוסים. הוא גדל באיטיות, ונחשב בדרום אפריקה לצמח מוגן. האיסוף, הגידול והיצוא שלו דורשים אישור מהשלטונות.

אתנופרמקולוגיה רוב המינים של ה-stapeliads הם בשרניים וגדלים באזורים צחיחים, ורבים מהם משמשים כמזון (2). אוכלים את הגבעולים טריים או צלויים. Hoodia gordonii הוא צמח מר ונחשב לבלתי אכיל. בשנת 1994 נכתב עליו שאינו אכיל וגם אינו נחשב לבעל ערך רפואי אצל שבט ה-Khoisan המתגורר באזורים שהוא גדל (3). מקור אחר (4) מספר ש-Hoodia gordonii נחשב לחסר ערך תזונתי ורפואי דרומה לנהר Orange, אבל במדבר קלהארי הבושמנים מקלפים את הגבעולים הצעירים הבשרניים ואוכלים אותם טריים או מבושלים (4).

גם במקורות קדומים יותר נכתב בבירור ש- Hoodia pilifera היה המין המועדף על התושבים (5). השתמשו בו כדי להרוות את הצמאון. Marloth כתב ב-1932 (6) ש-H. pilifera הוא המין החשוב ביותר אצל הילידים, שמשתמשים בו כתחליף למזון ולמים כשהם מצויים בצמצום. Marloth מספר שהוא השתכנע אחרי הפצרות של המדריך ההוטנטוטי לאכול את הצמח. המיץ שלו היה מתוק והזכיר ליקוריץ, והוא לא סבל יותר מרעב במשך כל היום, וגם כשחזרו למחנה לא היה לו שום צורך לאכול (6).Fox ו- Norwood Young (7) מדווחים ש – H. pilifera הוא צמח שמפחית צמאון, ושצמחים ממין זה נחשבים לאכילים על ידי התושבים. במקורות אלה לא מסופר על Hoodia gordonii שהוא צמח המפחית תאבון (2).

מרכיבים: רוב המרכיבים שבודדו ממינים דןמים ל-Hoodia הם pregnane glycosides המכילים סוכרים 6-deoxy ו– 2,6-dideoxy(8,9). המרכיב המפחית תאבון ב-H. gordonii הוא טריגליקוזיד של 12beta-tigloyloxy-14beta-hydroxypregn-5-en-20-one (10). המרכיבים הם גליקוזידים שלסטרואידים. pregnane glycoside מחקרים מעטים נעשו עד עכשיו על היעילות והבטיחות של המיצויים מהצמח. מחקר שנעשה בחולדות שהאכילו אותן עם תערובת של הגליקוזידים הראה ירידה בכמות המזון שהן צרכו וירידה במשקל הגוף (10).

במטרה לבדוק אם יש למרכיבים הפעילים של הצמח השפעה אנורקטית על המוח, הזריקו החוקרים תערובת של גליקוזידים למוח של חולדות (11). הם מצאו ירידה של 50-60% בכמות המזון שנצרכה ב-24 שעות, ועליה ב-ATP בהיפותלאמוס. הם הסיקו שיש לצמח השפעה על מערכת העצבים המרכזית. המחקר העוסק בצמח הוא התחלתי. לא נעשו מחקרים קליניים בבני אדם, ואין דיווח על תופעות לוואי, התוויות נגד ואינטראקציות.

הביקוש הגדול לצמח והמקורות שיכולים לספק צמחים באיכות טובה הם מעטים. התוצאה היא זיופים רבים, ומוצרים באיכות ירודה המסתובבים בשוק. נמצאו מוצרים שלא הכילו מרכיבים של Hoodia בכלל.

הצמח נמכר במשתלות בארץ ובמקומות רבים בעולם. צריך להוכיח שהצמחים הגדלים במקומות שונים אמנם מסנתזים את המרכיבים הפעילים המצויים בצמחים הגדלים במדבר קלאהרי ובדרום אפריקה.

בדרום אפריקה, בנמיביה ובארצות נוספות באפריקה מגדלים את ה- Hoodia, ומקווים שהביקוש לצמח יסייע לשיפור המצב הכלכלי ויתן עבודה לתושבים.

ספרות

1. Bruyns PV. 2005 Stapeliads of Southern Africa and Madagascar. Vol. 1. Umdaus Press Pretoria, pp. 4-8.
2.  Van Heerden FR. Hoodia gordonii: A natural appetite suppressant. J. of Ethnopharmacology 2008, 119: 434-437.
3.  Shearing D.1994, Karoo, South African Wild Flower Guide, Vol. 6 Botanical Society of South Africa, Kirstevbosch p. 118.
4.  Van der Walt P. Le Riche R. The Kalahari and its Plants. Info Naturae, Pretoria, p. 8
5.  Pappe L. 1862, Silva Capensis. A description of South African Forest Trees and Arborescent Shrubs Used for Technical and Economical Purposes. 2^nd ed. Ward & Co, London , pp. 54-55.
6. Marloth R. 1932 The Flora of South Africa with a Synopsis of the South African Genera of Phanerogamous Plants. Vol. 3 Weldon & Wesley, London pp. 90-94.
7. Fox FM. Norwood Young ME. 1982, Food from the Veld. Edible Plants from South Africa. Delta Books Craighall (South Africa) p. 118.
8. Steyn PS. Van Heerden FR. Vieggaar R. 1989, Toxic constituents of the Asclepiadaceae Structure elucidation of the cynafosides, toxic pregnane glycosides of Cynanchum africanum R. British South African Journal of Chemistry 42: 29-37.
9. Deng J. Liao Z. Chen D. Marsdenosides A-H, polyxypregnane glycosides from Marsdenia tenacissima. Phytochemistry, 2005, 66: 1040-1051.
10. Van Heerden FR. Horak RM. Maharaj VJ. et al. An appetite suppressant from Hoodia species. Phytochemistry, 2007, 68: 2545-2553. McLean DB. Luo LG. Icreased ATP content / production in the hypothalamus may be a signal for energy-sensing of satiety, studies of the anorectic mechanism of a plant steroidal glycoside. Brain Research , 2004, 1020:1-11.

חזרה לחנות

בוכו – Agasthoma crenulata

בוכו מסייע בטיפול בציסטיטיס, דלקת של צינור השתן, כאבים בזמן מתן שתן, דלקת של הפרוסטטה, התוויות נגד: היריון

שם עברי: בוכו

משפחה: פיגמיים, Rutaceae
שם מקומי: Buchu
חלקי צמח בשימוש: עלים
תיאור בוטני: כ-150 מינים של Agasthoma גדלים בדרום אפריקה. המקומיים קראו בשם Buchu לכל הצמחים הארומטיים שהיה אפשר ליבש ולטחון לאבקה. היום מוסכם שהשם בוכו מתייחס לשני מיני Agasthoma: A. betulina ו- A. crenulata (1).betulina A. הוא שיח רב שנתי ארומטי מסועף, בגובה 2 מ'. לעלים יש צבע ירוק בהיר. הם קטנים, עגולים, שטוחים וגלדניים. הם מפיצים ריח חזק. השמן הנדיף שמפיקים מהם הוא צהוב וריחו דומה לריח של המנטה (1). הפרחים גדולים ולבנים. השיח מתאים במיוחד לגידול באזורים יבשים. הוא גדל על מדרונות סלעיים שטופי שמש במקומות שצמחים רבים אינם יכולים לגדול (1). Agasthoma crenulata הוא שיח ארומטי חריף, בגובה 2.5 מ'. יש לו גבעול אחד מעוצה. העלים בצבע ירוק כהה, ארוכים, ביצתיים ומכוסים בבלוטות בהם נוצר שמן נדיף. הפריחה בין יוני לנובמבר. הפרחים גדולים ולבנים או בצבע ארגמן בהיר. השמן הנדיף צהבהב בהיר (1). הוא גדל במקומות לחים.
רפואה מסורתית: בוכו הוא מרכיב חשוב בחיי היום-יום של ה-. Khoi-san מוסיפים להשתמש בו עד היום כמחזק כללי וכמרפא בדרום אפריקה. התושבים שהגיעו מאירופה למדו מהילידים להכיר את התכונות הרפואיות של הבוכו בסביבות 1650, והידע התפשט לאירופה ולאמריקה.

הילידים ייחסו לבוכו תכונות של נוגד עוויתות, מוריד חום, דיורטי, מומלץ לטיפול בהצטננות, בקור ובשפעת, לזיהומים בדרכי השתן, למקרים של דם בשתן, לדלקת של הפרוסטטה, לטיפול בכולרה ובמחלות של דרכי העיכול, להקלה על דלקת מפרקים וגאוט (2).

נהגו להשתמש במינים אחדים של Agasthoma להכנת תכשירים קוסמטיים, כמרכיב האנטיספטי של הקרם. הכינו מהם מיצוי בשמן, ומרחו בו את גופם. הם התגוננו בכך מפני היובש של המדבר, ובנוסף השמן פעל כמרחיק חרקים.

נוהגים להכין מהעלים מישרה בתוך ברנדי, או שלועסים אותם לטיפול בהפרעות של דרכי העיכול.

עלי הבוכו בתוך חומץ משמשים לניקוי פצעים (3). מרסקים את העלים ומורחים אותם על כלי המיטה כדי להרחיק נמלים ויתושים (4).
מרכיבים: שמן נדיף 2.5%, כולל, limonene, isomenthone, diosphenol, terpinene-4-ol תרכובות המכילות גפרית, כגון, mercapto-p-methane-3-one- 8 אחראיות חלקית לריח ולטעם הדומה לכמון של העלים. השמן הנדיף של Agasthoma cerulata מכיל ריכוז גבוה של puligone וריכוז נמוך של diosphenol (5). למעלה מ-100 מרכיבים נמצאו בשמן הנדיף של שני מיני הבוכו.

ריכוז הפוליגון משמש להבחנה בין שני המינים. A. betulina מכיל 2.4 -4.5% של פוליגון, ואילוcerulata A. מכיל 31.6- 73.2% של פוליגון (5).

פלבונואידים, בעיקר דיוסמין ורוטין. מוצילג, רזין.
פעילות: אנטיספטי בדרכי השתן, דיורטי, אנטי דלקתי.
פרמקולוגיה: פעילות אנטי בקטריאלית הוכחה בשמן הנדיף ובמיצויים מהצמח נגד Staphilococcus aureusBacillus cereus, Klebsiella pneumonia, Candida albicans (6).בנוסף הראו פעילות in vitro נגד פסוידומונס, קולי ופרוטאוס (7).

פעילות אנטי דלקתית – הוכח שהצמח מעכב 5-lipoxygenase (7,8). השמן הנדיף מעכב cycloxygenase.
התוויות: ציסטיטיס, דלקת של צינור השתן, כאבים בזמן מתן שתן, דלקת של הפרוסטטה
התוויות נגד: הריון
תופעות לוואי: לפעמים יש אי נוחות במערכת העיכול. במקרים אלה יש להימנע מלקחת את הצמח על קיבה ריקה.
מינון: חליטה 1-2 ג' שלוש פעמים ביום

טינקטורה 1:5 ב-60% אלכוהול 0.5-1.5 מ"ל שלוש פעמים ביום

סטטוס: GSL
סיכום: בוכו הוא צמח שהיה ידוע כ- panacea וכאחד מצמחי המרפא החשובים בדרום אפריקה (1). על אף השימוש המסורתי והידע המסורתי הרב, המחקר הקליני והכימי מצומצם. נערכו כמה מחקרים in vitro ומחקרים מועטים ראשוניים. לא נערכו מחקרים על המרכיבים הבלתי נדיפים של הצמח.

יש שימוש רב לשמן הנדיף של הבוכו בתעשיית המזון, כמרכיב המוסיף טעם וריח, וכן בתעשיית הבושם, הקוסמטיקה וההגיינה.

ספרות

1.     Moola A. Vijoen AM. Agasthoma betulina and Agasthoma cerulata (Rutaceae); A review. J. of Ethnopharmacology, 2008, 119: 413-419.
2.     Watt J. Breyer-brandwijk M. 1962, The Medicinal and Poisonous Plants of Southern and Eastern Africa, second ed. Livingstone, London.
3.     Van Wyk BE. Van Vuuren SF. Gericke N. 1997. Medicinal Plants of South Africa, Briza Publications, Pretoria.
4.     Schwegler M. 2003, Medicinal and other uses of Southern Overberg Fynbos Plants. Durban, South Africa.
5.     Collins NF. Graven EH. Chemotaxonomy of commercial buchu species (Agasthoma betulina and A. cerulata). Journal of Essential Oil Research 1996, 8: 229-335.
6.     Moola A. Van Vuuren SF. Van Zyl RL. Viljoen AM. Biological activity and toxicity profile of 17 Agasthoma (Rutaceae) species. South Africa Journal of Botany 2007, 73: 588-592.Moola A. 2006, A phytochemical and pharmacological investigation of indigenous Agasthoma species. MSc Dissertation. University of the Witwatersrand.

אוניה דה גאטו – Uncaria tormentosa

אוניה דה גאטו מומלץ למקרים של כשל חיסוני, לנשאים של איידס, יעיל לטיפול בארטריטיס, רוימטיזם, גסטריטיס, דלקת בשד, דלקות בדרכי השתן, דלקת בגיד, ל

שם עברי: אוניה דה גאטו / ציפורן החתול

משפחה: פואתיים – Rubiaceae
חלקי צמח בשימוש: גזע, קליפת השורש
תיאור בוטני: האונקריה הוא מטפס מעוצה – liana, גדול, שמוצאו מפרו. מקור השם הספרדי, Una de gato- צפורני חתול, בקוצים הארוכים הגדלים לכל אורך הגזע, שמאפשרים לצמח לטפס על עצים גבוהים ביער. אורכו מגיע לכ-40מ'. כמה מינים של אונקריה מכונים בשם זה.
בפרו משתמשים בעיקר בשני מינים: U. tomentosa,Guianensis U.. למין U. tomentosa יש פרחים קטנים בצבע צהוב בהיר, ואילו ל-U. guianensis יש פרחים גדולים יותר בצבע אדום-כתום.

שני המינים גדלים ביערות הגשם של מרכז דרום אמריקה.
רפואה מסורתית: אוניה דה גאטו היה בשימוש אצל שבטים אינדיאנים שגרו בפרו, ובארצות אחרות של דרום ומרכז אמריקה. השימוש היה דומה בכל השבטים. ידוע על שימוש בצמח לפחות 2000 שנה. השימוש העתיק ביותר מדווח בשבט האינדיאני Ashaninka , שמנה כ-50.000 איש, שגרו ביערות הגשם של מרכז פרו. הם השתמשו בצמח לטיפול בארטריטיס, אסתמה, דלקות בדרכי השתן, מחלות רוימטיות, לניקוי הכליות, לרפא פצעים עמוקים, דלקות בדרכי העיכול, אולקוס, סרטן, דלקת בשד, זיהומים ויראליים, וכן כאמצעי מניעה לנשים. לפי המסורת בכמה שבטים אינדיאניים שתיית מרתח מכמות גדולה מהצמח בתקופת המחזור מונעת הריון. מכינים מרתח מ-2-3 ק"ג מהשורש, מנדפים את המים לכוס אחת ושותים כוס אחת ליום בתקופת המחזור במשך שלושה חודשים רצופים. לפי המסורת הירידה בפוריות נמשכת 3-4 שנים. המחקר על אוניה דה גאטו התחיל באמצע שנות השבעים של המאה ה-20. הוא התחיל להתפרסם במערב בתחילת שנות התשעים כאימונסטימולנט, וכמסייע בטיפול באיידס.
מרכיבים: oxynol alkaloids: isopteropodine,pteropodine, isomitraphylline, uncarine F,mitraphylline, speciophylline גליקוזידים של quinovic acid בנוסף מצויים בצמח טאנינים פרוציאנידינים ו- catechin טריטרפנים וסטרואידים צמחיים: sitosterol, stigmasterol, kaempferol
פעילות: אימונוסטימונט, האלקלואידים מגבירים פאגוציטוזיס ע"י מקרופאגים וגרנולוציטים, ממריץ לימפוציטים, בנוסף הם גם מעכבים צימות של טסיות דם. מיצויים מקליפת השורש וקליפת הגזע ממריצים ייצור של אינטרלויקינים 2 ו-6 in vitro, על ידי מקרופאגים מהריאות. אנטי אוקסידנט, אנטי ויראלי, אנטי דלקתי, אנטי מוטגני, תכונות אלו מיוחסות לפולי פנולים. אנטי סרטני, הוכחה פעילות של האלקלואידים נגד לויקמיה ונגד סוגי סרטן אחרים. מיצויים מהצמח מעודדים אפופטוזיס ומעכבים שגשוג של תאים סרטניים.

מחקרים הראו שהצמח מעכב וירוסים רבים: הרפס, וירוסים הגורמים לשפעת, rhinovirus 1BVSV- vesicular stomatitis virus, HIV מחקרים רבים נערכים על תכונתו של הצמח לעכב את וירוס האידס. מעכב שנערך במשך שש שנים אחרי חולי אידס שטופלו באוניה דה גאטו הראו הקלה רבה בסימפטומים כבר בשנה הראשונה. נשאים של הוירוס ללא סימפטומים, נשארו בריאים לאורך כל תקופת המחקר, אבל הם המשיכו לשאת את הוירוס.
התוויות: כאימונוסטימולנט הצמח מומלץ למקרים של כשל חיסוני, לנשאים של איידס, וכטיפול תומך בחולי סרטן המקבלים כימותירפיה כאנטי דלקתי יעיל לטיפול בארטריטיס, רוימטיזם, גסטריטיס, דלקת בשד, דלקות בדרכי השתן, דלקת בגיד, לפציעות וכאבי שרירים כמנקה ונוגד דלקת במערכת העיכול- לטיפול באולקוס, מחלת Crohn, תסמונת המעי הרגיז, זיהומים של דרכי העיכול עם טפילים שונים, דלקת המעי הגס המתכייבת, לטיפול בקנדידה.
התוויות נגד: הריון והנקה. הצמח ידוע ברפואה המסורתית של פרו כגורם לאי פוריות. תכונה זו הוכחה אצל עכברים. הצמח אינו גורם להפלה. כאימונוסטימולנט הצמח אינו מומלץ במקרים של השתלות איברים, כשמעוניינים להחליש את מערכת החיסון. כמעכב צימות של טסיות דם מומלץ לא להשתמש בצמח 10 ימים לפני ניתוח.

אינטראקציות עם תרופות: עלול להגביר השפעה של מדללי דם.
הכנות ושימוש: מירתח 3-6 ג' ליום, קפסולות 2-4 ג' ליום, טינקטורה 3-4 מ"ל פעמיים או שלוש פעמים ליום.

ספרות:

1.Aquino R. et al. Plant metabolites: new compounds and anti-inflammatory activity of Uncaria tomentosa. J. Nat. Prod. 54: 453-459, 1991.

2. Aquino R. et al. Plant metabolites. Structure and in vitro antivital activity of quinovic acid glycosides from Uncaria tomentosa and Guettarda platypoda. J. Nat. Prod. 52: 679-685, 1989.

3. Desmarchellier C. et al. Evaluation of the in vitro antioxidant activity in extracts of Uncaria tomentosa DC. Phytother. Res 11: 254-256, 1997.

4. Keplinger K. et al. Uncaria tomentosa DC. Ethnomedicinal use and new pharmacological, toxicological and botanical results. J. Ethnopharmacol. 64: 23-34, 1999.

5. Lee KK. et al. Bioactive indole alkaloids from the bark of Uncaria guianensis. Planta Med. 65: 759-760, 1999.

6. Wirth C. & Wagner H. Pharmacologically active procyanidines from the bark of Uncaria tomentosa. Phytomedicine, 4: 265-266, 1997.

7. Sheng Y. et al. Induction of apoptosis and inhibition of proliferation in human tumor cells treated with extracts of Uncaria tomentosa. Anticancer Res. 18: 3363-3368, 1998.

8. Schauss AG. Cat’s Claw (Uncaria tomentosa). Nat. Med. J. 1: 16-19, 1998.Reinhard KH. Uncaria tomentosa DC. Cat’s Claw, Una de Gato, or Saventaro. J. Altern. Complement Med. 5: 143-151, 1999.

9. Lemaire I. et al. Stimulation of interleukin-1 and –6 production in alveolar macrophages by the neotropical liana, Uncaria tomentosa (una de gato). J. Ethnopharmacol. 64: 109-115, 1999.

להזמנת אוניה דה גאטו