שיסנדרה סינית – Schisandra chinensis

שיסנדרה סינית יעילה לטיפול בגסטריטיס, הפטיטיס, עייפות, פסיכוזה, שיעול כרוני, אסתמה, סכרת, מחלות של דרכי השתן, לשיפור כללי של ההרגשה הכללית, לט

שם עברי: שיסנדרה סינית

שם סיני: WU WEI ZI

משפחה: Schisandraceae
חלקי צמח בשימוש: פירות
תאור בוטני: מוצאו של הצמח מרוסיה, צפון-מזרח סין, יפן וקוראה. מגדלים אותו בסין ובקוראה. השיסנדרה סינית היא מטפס נשיר, דו ביתי, באורך של 8 מ'. העלים מאורכים, דמויי ביצה באורך 5-11 ס"מ. הפרחים בצורת אשכול, צבעם לבן-צהבהב עד ורדרד. הפירות הם ענבות, מסודרים כאשכולות וצבעם אדום כהה. בכל פרי 1-2 זרעים, בצבע צהוב-חום עד אדום כהה-חום (1). הפרי חמוץ, מריר ועפיץ.
מרכיבים: המרכיבים העיקריים בשיסנדרה סינית הם כ-30 ליגננים, עם שלד של benzo cyclooctadiene. הם כוללים: Schizandrin, schizandrol A, wuweizichum B, wuweizi alcohol B, deoxyschizandrinGama-schizandrin, gomisin N schizandrin
פעילות: אנטי דלקתי, מגן על הכבד, אנטי אוקסידנט, נוגד סרטן, מפחית עייפות, מגביר עמידות (1).
פעילות אנטי דלקתית: ליגננים מבודדים, gomisin A ו- gomisin J שניתנו באופן חיצוני, בריכוז של 0.6 מ"ג לכל אוזן, עכבו דלקת אוזניים מושרית אצל עכברים (2).
מגן על הכבד: מחקרים in vivo מראים שפירות השיזנדרה מגינים על הכבד מרעלנים. הזרקה לפריטונאום של חולדות במינון של 80 מ"ג ל-ק"ג של מיצוי מהפירות מועשר בליגנן, מנע נזק לכבד מ-CCl4 ומנע דילול של גלוטטיון (3).

מיצוי של הפירות ב–95% אלכוהול הוריד רמה גבוהה של אנזים של הכבד GPT, בעכברים שטופלו בפחמן טטרה-כלורי, או ב- thioacetamide (4). הליגננים המבודדים שהוזרקו לפריטונאום הורידו גם הם רמה של GPT אצל עכברים שטופלו בפחמן טטרה-כלורי (5). בנוסף, הליגננים המבודדים מנעו עליה של GPT ונמק של תאי כבד אצל עכברים שטופלו בפחמן טטרה-כלורי (5).

טיפול פומי מוקדם עם 50 מ"ג ל-ק"ג של gomisin A מנע עליה ב-GPT וב-GOT ונמק של תאי כבד בעכברים שטופלו ב-paracetamol (6).

הזרקה של gomisin A במשך ארבעה ימים לחולדות שהורידו חלק מהכבד שלהן, גרם להתחדשות של תאי כבד, הגביר שגשוג של תאי כבד והחיש זרימת דם בכבד (7).

מחקר שנעשה על תאי כבד בתרבית הראה שמיצויים של פירות השיזנדרה באתר אתילי, באתיל-אצטט, במתנול או במים הפחיתו נזק לתאים שטופלו בפחמן טטרה-כלורי ובגלקטוז אמין (8).

פירות שנטחנו לאבקה ניתנו לעכברים כחלק מהמזון שלהם בריכוז של 5% מהתזונה היומית. התוצאה הייתה עליה פי שלוש בפעילות של Cyt. P-450 של הכבד (9).
פעילות נוגדת חמצון: מחקרים in vitro הראו עיכוב של פראוקסידציה של הליפידים במיקורוזומים מכבד של חולדות, עיכוב של פראוקסידציה של ליפידים בתרבית של תאי כבד, עיכוב של חמצון של ליפידים בממברנות של תאי דם אדומים שטופלו על ידי ברזל כלורי (10,11).
שיפור כושר ועמידות: טינקטורה של הפירות ב-50% אלכוהול ניתנה לסוסים לפני תחרות. החוקרים הראו אצל הסוסים שקבלו את המיצוי מהצמח כמות נמוכה יותר של חומצה לקטית, עליה בריכוז הגלוקוז בפלסמה, ריצה מהירה יותר, עמידות גבוהה בתחרות והישגים טובים יותר מקבוצת הביקורת(12). ניסויים נוספים עם סוסים בתחרויות שנעשו מול קבוצות ביקורת הראו שיפור בכושר של הסוסים (13).
ניסויים קליניים: ירידה בעייפות ועליה בכושר ובדיוק בעבודה נראו אצל מתנדבים שקבלו טינקטורה של פירות השיסנדרה ב-70% אלכוהול (14).

התאוששות מהירה אחרי ריצות ארוכות, תרגול אינטנסיבי וסקי הראו אצל ספורטאים שלקחו מיצויים שונים של הפירות (15).

מחקר מבוקר נערך על 59 דיילים בגיל 22-29, במשך שבע טיסות רצופות של תשע שעות ללא הפסקה. הראו שאצל הדיילים שקבלו מיצוי של הפירות לא הייתה עליה בלחץ דם ובמהירות פעילות הלב, לעומת קבוצת הביקורת (16). בקבוצות של 58 חיילים ו-62 ספורטאים הראו עליה בכושר ובביצוע 24 שעות לאחר שלקחו מיצויים של פירות של השיסנדרה (16).

במחקר ללא קבוצת ביקורת נתנו טינקטורה של הפירות ל-140 מטופלים עם כיב פפטי. המטופלים קבלו 30-40 טיפות ליום במשך 3-4 שבועות. המטופלים דווחו על הקלה בסימפטומים של המחלה ושיפור ניכר בהרגשה הכללית (17).
התוויות: לטיפול בגסטריטיס, הפטיטיס, עייפות, פסיכוזה, שיעול כרוני, אסתמה, סכרת, מחלות של דרכי השתן, לשיפור כללי של ההרגשה הכללית, לטיפול בעייפות כתוצאה ממחלה (1).
שימוש רפואי ברפואה הסינית המסורתית: משתמשים בשיסנדרה סינית כצמח מחזק של הריאות, נגד שיעול, מכייח, נוגד שלשול, אסטרינג'נט, מרגיע (18).
התוויות נגד: מועטות מאד.
אינטראקציות עם תרופות: לא נמצאו. מומלץ לא להשתמש בשיסנדרה ביחד עם מרגיעים של מערכת העצבים (1).

מנת יתר: עלול לגרום להפרעות בשינה וחוסר שקט.
שימוש בצמח בהריון: לא נמצאו השפעות טרטוגניות. שימוש בפירות ובמיצויים מהם במשך שלושה ימים, הגבירו את התכווצויות הרחם וגרמו ללידה מהירה (1).

המחקרים על השפעת המיצויים מהפירות מעטים ומומלץ לא להשתמש בצמח בהריון.
שימוש בהנקה: אין מחקרים המוכיחים בטיחות של שימוש בשיסנדרה בהנקה.
הכנות ומינון: ניתן להשתמש בחליטה או מרתח מהפירות, בטינקטורה ובאבקות.

המינון 1.5-6.0 ג' ליום.

ספרות

1.     Fructus Schisandrae in WHO Monographs, 2008, p.296-313.
2.     Yasukawa K. et al. Gomisin A inhibits tumor promotion by 12-0-tetradecanolphor-bol-13-acetate in two-stage carcinogenesis in mouse skin. Oncology, 1992, 49: 68-71.
3.     Ko KM. et al. Effect of lignan-enriched fructus schisandrae extract on hepatic glutathione status in rats: protection against carbon tetrachloride toxicity. Planta Medica, 1995, 61: 439-442.
4.     Hikino H. Kiso Y. Schizandra chinensis Baill. Chung-kuo K’o Hsueb, 1976, 19: 276-290.
5.     Bao TT. et al. A comparison of the pharmacologic actions of 7 constituents isolated from Fructus Schizandrae. Chinese Medical Journal, 1980, 93:41-47.
6.     Yamada S. Murawaki Y. Kawasaki H. Preventive effect of Gomisin A, a lignan component of schisandra fruits on acetaminophen-induced hepatotoxicicty in rats. Biochemical Pharmacology, 1993, 46: 1081-1085.
7.     Hirotani Y, et al. Effects of gomisin A on rat liver regeneration after partial hepatectomy in reference to c-myc and c-fosproduct levels.Biomedical Research, 1995, 16: 43-50.
8.     Hikino H. et al. Antihepatotoxic actions of lignoids from Schizandra chinensis fruits. Planta Medica, 1984, 50: 213-218.
9.     Hendrich S. Bjeldanes LF. Effects of dietary cabbage, Brussels sprouts. Illicium verum, Illicium verum, Schizandra chinensis and Alfalfa on benzo(alpha)pyrene metabolic system in mouse liver. Food and Chemical Toxology, 1983, 21:479-486.
10.    Mak DH. et al. Effects of schisandrin B and alpha-tocopherol on lipid peroxidation, in vitro and in vivo. Molecular and Cellular Biochemistry, 1996, 165: 161-165.
11. Lu H. Liu GT. Antioxidant activity of dibenzocyclooctene lignans isolated from Schisandraceae. Planta Medica, 1992, 58: 311-313.
12. Ahumada F et al. Studies on the effect of Schisandra chinensis extract on horses submitted to exercise and maximum effort. Phytotherapy Research, 1989, 3: 175-178.
13. Hancke JL. et al. Reduction of serum hepatic transaminases and CPK in sport horses with poor performance treated with a standardized Schisandra chinensis fruit extract. Phytomedicine, 1996, 3; 237-240.
14. Brekhman H. Dardymov IV. New substances of plant origin which increase nonspecific resistance. Annual Reviews of Pharmacy, 1969, 163: 249-262.
15. Lupandin AY. Lapaev IL. Stimulation and tonic action of Schizandra. Khabarovsk, Khabarovsk Book Press, 1981 (in Russian).
16.  Lupandin AY. Adaptation to extreme natural and technogenic factors in trained and untrained people under the effect of adaptogens. Fiziologia Cheloveka , 1990, 16; 114-119 (in Russian).
17. Lapajev II. Schizandra and its curative properties, 3^rd amended and supplemented ed. Khabarovsk, Khabarovsk Book Press, 1978.Farnsworth NR. Ed. NAPRALERT database. Chicago IL, University of Illinois at Chicago, 10 Jauary 2001 production (an online database available directly through the University of Illinois at Chicago or through the Scientific and Technical Network (stn) of Chemical Abstract Services).

להזמנת שיסנדרה סינית

סינפיטון – Symphytum uplandicum Nyman

סינפיטון - לטיפול במכות חבלות, נקע, מתיחה של רצועות וסיוע לריפוי של עצמות.נעשה שימוש בשורש לשטיפות של הפה במקרים של מחלות חניכיים

סינפיטון – Symphytum uplandicum Nyman

שם אנגלי: Russian comfrey

שם נרדף: Symphytum peregrinum

משפחה: זיפניים, Boraginaceae

תאור בוטני: המין S. uplandicum הוא היבריד טבעי של המינים S. officinale ו- S. asperum (1), זהו צמח רב שנתי הגדל במהירות. גובהו מגיע ל-60-120 ס"מ. העלים צרים ומוארכים. הצמח פורח בחודשים מאי-יוני. הפרחים בצבע ורוד-סגול. הוא מואבק על ידי דבורים.מוצאו של הצמח מאירופה ומאזורים ממוזגים של אסיה. המין S. uplandicum אינו גדל בר, אך מרבים לגדל אותו בגנים ובאזורים מוצלים. בשנת 1954 שלחו ייחורים מהצמח לקנדה, ושם התחילו לגדל אותו בהצלחה בשם Quaker comfrey.

חלקי צמח בשימוש: עלים טריים ומיובשים, צעירים ובוגרים, שורש העלים הצעירים שמשו למאכל, בעיקר כסלט ומרק (2). את העלים הבוגרים יותר נהגו לייבש ולהשתמש בהם כחליטה (3). נהגו לקלות את השורשים ולהכין מהם תחליף קפה בצרוף עם שורש Taraxacum ושורש Cichorium intybus (4).

מרכיבים: allantoin מרכיבים ריריים, בעיקר פרוקטאנים חלבונים,חומצות פנוליות, בעיקר חומצה רוזמרינית ונגזרותיה (5) ספונינים טריטרפניים, כולל symphytoxin A טאנינים אלקלואידים פירוליזידינים, בעלים 0.03% (5).

פעילות: אסטרינג'נט, משכך כאב, מרכך, מכייח, מרפא פצעים, נוגד דלקת (6) הפעילות נגד דלקת הוכחה במחקר שבדק שימוש חיצוני בתכשירים מהצמח. נבדקו אדמומית ורגישות לכאב in vivo (7). מחקר הכולל קבוצת ביקורת הוכיח פעילות נוגדת דלקת במקרים של הפרעות של השלד והשרירים (8) הצמח מחיש ריפוי פצעים, תכונה זו מיוחדת בעיקר ל-allantoin (9), המגביר חלוקת תאים וממריץ ריפוי של רקמה (10). הראו השפעה משמעותית של אלנטואין על חלוקת תאים במקרים של התחדשות של תאי עצב היקפיים (11). שני תכשירים בצורת משחה הוכנו בגרמניה ונבדקו, Kytta ו- Traumaplant.Kytta, משחה שהוכנה משורש של קומפרי, נבדקה במחקר פתוח על 492 מטופלים, שסבלו מנקע, חבורות, כאבי מפרקים כאבי שרירים וממתיחה של רצועות (12). המשחה סייעה להקלה על הכאבים בשיעור של 45%, ולהפחתה או הפסקה של לקיחת תרופות קונבנציונליות משככות כאב אצל 66% מהמטופלים (12). מחקר נוסף, בשיטת הסמיות הכפולה נערך עם אותו התכשיר. הוא כלל 142 משתתפים שסבלו מנקע בקרסול (13). המשחה הייתה יעילה באופן משמעותי יותר מהפלצבו בהקלה על הכאב, בהפחתת הנפיחות ובהגברת תנועת המפרקים (13). Traumaplant נבדק בשני מחקרים בשיטת הסמיות הכפולה מול קבוצת ביקורת (14, 15). במחקר אחד נבדקו היעילות והבטיחות של משחה שהוכנה ממיץ שנסחט מנוף הצמח של Symphyum uplandicum (14). נבדקו 203 מטופלים עם נקע בקרסול. הקלה על הכאב, הגברת התנועה וירידה של הנפיחות התקבלו כבר ביום 3-4 (14).

במחקר השני נבדקו 215 משתתפים שסבלו מכאבי גב תחתון ועליון וכאבים בתנועה (15). המחקר הראה הקלה בכאב ובדלקת אצל רוב המשתתפים (15). המשחה אינה מכילה אלקלואידים פירוליזידינים.

התוויות: הצמח אושר לשימוש חיצוני על ידי Commission E לטיפול במכות חבלות, נקע, מתיחה של רצועות וסיוע לריפוי של עצמות.

נעשה שימוש בשורש לשטיפות של הפה במקרים של מחלות חניכיים, לגרגור במקרים של דלקות גרון.

התוויות נגד: שימוש חיצוני מומלץ עם תכשירים מאושרים, שהוכח שאינם מכילים אלקלואידים פירוליזידים (16).

הצמח אינו מומלץ לשימוש בהריון, בהנקה, ולא במקרים של מחלת כבד או כליות (16).

הכנות ומינון: תכשיר חצי מוצק או משחה מכינים מהשורש או ממיץ שנסחט מנוף הצמח. השימוש חיצוני.חליטה, 5-10 ג' חולטים במשך 10-15 ד'. כפית אחת מכילה 4 ג' של אבקה.

התכשיר צריך להכיל מקסימום 1 מיקרוגרם של אלקלואידים פירוליזידים (16). השימוש מוגבל ל-4 שבועות.

ספרות

1.     Huxley A. The New RHS Dictionary of Gardening. 1992. MacMillan Press 1992 ISBN 0-333-47494-5.
2.     Uphof J.C.Th. Dictionary of Economic Plants. Weinheim, 1959.
3.     Hills L. Comfrey Report. Henry Doubleday Research Ass.
4.     Facciola S. Cornucopia- A Source Book of Edible Plants. Kampong Publications 1990 ISBN 0-9628087-0-9.
5.     Leung AY. Foster S. Encyclopedia of Common Natural Ingredients used in food, drugs and cosmetics. 2^nd Ed. 1995, John Wiley & Sons INC. New York.
6.     Furnadzhiev G. et al. Stomatoloiya (Sofia) 58: 37, 1976, through Chem Abstr. 85, 13897c, 1976.
7.  Awans R. et al. Topical Comfrey helps sprained ankles. Planta Medica 1990 56: 4.
8. Petersen G. et al. Anti-inflammatory activity of pyrrolizidine alkaloid-free extract of roots of Symphytum officinale , 1993, Planta Medica 59(7)A703.
9.  Awang DVC, 1987, Comfrey Canadian Pharm. J. 129: 101-104.
10. Anon. 1967, Allantoin British Med. J. 4: 535.
11.  Loots JM. Loots GP. Joubert WS. 1979, The effect of allantoin on cellular multiplication in degenerating and regenerating nerves, S, Afr. Med J. 55: 53-56.
12.  Koll R. Klingenburg S. 2002, Therapeutic characteristance and tolerance of topical comfrey preparations. Results of an observational study of patients. (Article in allemande, resume in English). Fortchr Med. Orig. 120; 1-9.
13. Koll R. Buhr M. et al. 2004, Efficacy and tolerance of a comfrey root extract (Extr. Rad. Symphyti) in the treatment of ankle distorsions: result of a multicenter, randomized, placebo-controlled, double-blind study. Phytomedicine 11: 470-477.
14. Kucera M. Barna M. Horacek O. et al. 2004, Efficacy and safety of topically applied Symphytum herb extract cream in the treatment of ankle distortion: Results of a randomized controlled clinical double blind study. Wien Med. Wochenschr.
154/21-22: 498-507.15.   Kucera M. Barna M. Horacek O. 2005, Topical Symphytum Herb Concentrate Cream Against Myalgia: A Randomized Controlled Double-Blind Clinical Study. Advances in Therapy, 22:681-692.
16.   Comfrey, Symphytum officinale in: PDR for Herbal Medicine 3^RD Ed. 2004 Thomson PDR, 222-226.

*בארץ נמכר Symphytum officinale סינפיטון רפואי והוא נמצא ברשימה הרוקחית של משרד הבריאות ♥

חזרה לחנות

גוגול – Commiphora mukul

גוגול - נטי דלקתי, מסייע לאיחוי שברים, לטיפול במחלות לב וכלי דם ולבעיות בעיכול השומנים. השימוש העיקרי שעשו בגוגולו באיור-ודה היה טיפול בדלקות

גוגול – Commiphora mukul

משפחה: בושמיים Burseraceae

חלקי צמח בשימוש: שרף

תאור בוטני: עץ קטן שמוצאו מהודו. הוא גדל באזורים חצי יבשים ברג'אסטן, גוז'ארט וקרנטקה. קליפת הגזע שלו אפורה ומתקלפת בקלות. מתחתה מצויה קליפת הגזע הפנימית יותר שגם היא מתקלפת.

השרף מצוי בתוך צנורות בקליפה הפנימית הרכה של העץ. הוא נקרא בהודו guggulu או guggul. מפיקים אותו על ידי חתכים מעגליים בגזע. השרף מופרש כנוזל בצבע צהוב בהיר, ריחני מאד, שנעשה מוצק במהירות ומתקבלים גושים בצבע חום- זהב או אדום- חום. השרף המיובש הוא מר וריחני.

מרכיבים: השרף הוא oleogum resin. הוא מורכב משמן נדיף, הכולל myrcene, dimyrcene, polymyrcene כמרכיבים עיקריים, יש להם פעילות נוגדת דלקת, גומי המורכב מפחמימות ונמס במים, שרף הכולל תרכובות סטרואידיות שהחשובות שבהן הן guggulsterone-Z ו- guggulsterone-E שהן אחראיות לפעילות של השרף. תרכובות נוספות הן: guggulstero-Iguggulsterol-II, guggulsterol-IIIgugglsterol-VI.

GUGGULSTERONES

פעילות: מוריד רמת ליפידים וכולסטרול, אנטי דלקתי.

מנגנון הפעולה: מעכב ייצור של כולסטרול, מחיש הפרשה של כולסטרול, מאפשר פירוק מהיר של כולסטרול ושל ליפידים אחרים, ממריץ פעילות של בלוטת התירואיד, מגביר רמה של אמינים, כגון, דופמין ונור-אפינפרין. הרמה הגבוהה ביותר של כולסטרול בגוף מצויה בכבד, בעור , במוח ובמערכת העצבים. כ-50% מהמיילין העוטף סיבי עצב בנוי מכולסטרול. קרוב ל-50% מהכולסטרול המיוצר כל יום הופך לחומצות מרה ומופרש לכיס המרה. חלק גדול מהכולסטרול המופרש חוזר מהמעי אל הכבד ומשמש לייצור הורמונים סטרואידיים, ויטמין D וקרומים של תאים. גוגול מתערב בייצור של הליפופרוטאינים על ידי כך שהוא מעכב אנזים בשלב הביוסינתיזה של כולסטרול.

הוא מעכב את הספיגה של הכולסטרול, חומצות המרה והשומנים במעי, ומגביר את הפרשתם בצואה.

בנוסף גוגול מגביר פירוק של LDL. גוגול מגביר ייצור של הורמונים בבלוטת התירואיד. הוא גורם לעליה בשני ההורמונים T3 ו-T4. בכך הוא מגביר את חילוף החומרים, מגביר פירוק של פחמימות ושומנים, וגורם לירידה בריכוז השומנים בגוף. עליה בריכוז של דופמין ונור-אדרנלין הראו בארנבות וקופים.

כאשר נתנו גוגול לארנבות עם רמה גבוהה של כולסטרול, ראו עליה בריכוז דופמין ונור-אדרנלין וירידה בריכוז כולסטרול.

שימוש ברפואה המסורתית. בכתבי האיור-ודה שנכתבו 1000 ו-600 שנה לפני הספירה מתואר העץ והשרף שמפיקים ממנו. מתוארים סוגים שונים של השרף. נאמר על הגוגול שהוא מרחיק את המחלה במהירות של צבי הבורח כשהוא רואה סוס. הוא מומלץ לאנשים האוכלים מזון שמן ומתוק, ומרבים באכילת בשר, כדי למנוע חסימות של כלי הדם ולסייע להורדת משקל. בנוסף המליצו על הגולגולו כאנטי דלקתי, מסייע לאיחוי שברים, לטיפול במחלות לב וכלי דם ולבעיות בעיכול השומנים. השימוש העיקרי שעשו בגוגול באיור-ודה היה טיפול בדלקות מפרקים.

רק ב-1964 התחיל המחקר הכימי והקליני של הצמח. הוא נעשה בהתחלה על ארנבות, והוכיחו ירידה ברמה של כולסטרול וטריגליצרידים, ירידה במשקל והגנה מפני טרשת עורקים. המחקר הראשוני עודד מחקרים נוספים, וב-1988 הוציאה חברת Sabinsa לשוק את התכשיר הנקרא גוגוליפיד, והיא שיווקה אותו לשוק האמריקאי. גוגוליפיד הוא תכשיר מכויל, המכיל 2.5% של guggulsterone E&Z. הוא נמכר בצורת אבקה או קפסולות.

מינון: 2-4 קפסולות ליום.

*הצמח נמצא ברשימה רוקחית של משרד הבריאות

חזרה לחנות

Asclepias tuberosa אסקלפיאס

שם אנגלי: Pleurisy root
משפחה: Asclepiadaceae (Milk-weed family)
חלקי צמח בשימוש: שורש, נקטף בדרך כלל אחרי שנתיים
תאור בוטני: צמח עשבוני רב שנתי. ענפים רבים מסתעפים מהשורש, ומגיעים לגובה של 40-70 ס"מ. הפרחים בצבע כתום. הפריחה בחודשים יוני עד ספטמבר. השורש באורך 15-25 ס"מ, ובעובי של 2-7 ס"מ. צבעו כתום-חום מבחוץ ולבן מבפנים.

בניגוד לצמחים אחרים במשפחה לסוג Esclepias אין מוהל חלבי. כשפוצעים אותו יוצא נוזל בהיר ושקוף.

מוצאו של הצמח באמריקה, והוא נפוץ בעיקר בדרום. מרבים לגדל אותו כצמח נוי. הצמח מושך אליו פרפרים רבים, וזה המקור לשמו העממי Butterfly-weed (1).
רפואה מסורתית: האינדיאנים החשיבו את ה-Esclepias לאחד הצמחים החשובים ביותר לטיפול במחלות ריאה. השתמשו בו בשימוש פנימי וחיצוני לטיפול בזיהומים של דרכי הנשימה. השתמשו בו גם לטיפול בלב ובכאבי בטן.

בשימוש חיצוני השתמשו בו לטיפול בפגעי עור שונים.
מרכיבים: גליקוזידים קרדיאליים, ascelpiadin (2)פלבנואידים, rutin, kaempferol, quercitin, isohamnetin (2) ספונינים טריטרפניים, friedalin, lupeol, alpha amyrinbeta-amyrin (2,3)רזין asclepion (3).
פעילות: נוגד דלקת, נוגד עוויתות, קרמינטיבי, מכייח, מוסיף לחות לקרומים נסיוביים, מגביר הזעה, דיורטי, אסטרוגני, מאזן בלוטות זיעה.
התוויות: לטיפול במחלות של דרכי הנשימה, מתאים במיוחד לטיפול במקרים של ליחה יבשה החוסמת את דרכי הנשימה, לטיפול בשיעול יבש, בעור חם ויבש (4), לטיפול בדלקת של קרום הריאה, ודלקת של קרום הלב, מוריד חום (5), למקרים של עודף או חוסר הזעה. להגברת הזעה לוקחים את הצמח בתוך מים חמים, וכדי להפחית הזעה לוקחים מינון נמוך של מיצויי כוהליים (4). בנוסף הצמח מומלץ לבעיות של מחזור חודשי, כגון, אל-וסת, כאבים, אי סדירות של המחזור החודשי (2,3).
פרמקולוגיה: הגליקוזידים הקרדיאליים מגבירים התכווצויות של הלב ומפחיתים את תפוקת הלב (6). בנוסף יש להם פעילות דיורטית על ידי עיכוב המערכת רנין- אנגיוטנסין, אלדוסטרון (7), והם כנראה משתתפים בפעילות הדיורטית של הצמח. יתכן שהצמח עוזר ללב בזה שהוא מפחית את הגודש בריאות (8). הפלבונואידים הם נוגדי דלקת, ומסייעים לפעילות האנטי ויראלית של הצמח (9). הם גם נוגדי חמצון ואלרגיה (6) ומשתתפים בפעילות נוגדת הדלקת של הצמח.

הספונינים הם נוגדי דלקת ומכיחים, וממלאים תפקיד בפעילות הצמח על דרכי הנשימה (6).
התוויות נגד: אינו מומלץ בהריון כי הוא ממריץ את הרחם, אינו מומלץ למטופלים המשתמשים בתרופות המבוססות על גליקוזידים קרדיאליים.

מומלץ לא להשתמש בצמח לזמן ארוך.
הכנות ומינון: טינקטורה 1:5 ב-50% אלכוהול (10) או 45% לפי Hoffmann (5) 1-3 מ"ל 1-3 פעמים ביום

מירתח, כפית לכוס 2-3 כוסות ליום (10)או חליטה שלוש כוסות ליום (5).
ספרות.

1.     Tekela S. 2000 Wild flowers of Michigan Field Guide. Adventure Publications Inc, Cambridge, MN, p. 79.
2.     Wren RC. 1988, Potter’s New Cyclopedia of Botanical Drugs and Preparations. The C.W. Daniel Company Ltd, Essex, England.
3.     Holmes P. 1997, The Energetics of Western Herbs: Treatment Strategies Integrating Western and Oriental Herbal Medicine (Vol 1). Snow Lotus Press, Boulder, CO, p.28.
4.     Felter HW. 1994, The Eclectic Materia Medica, Pharmacology and Therapeutics, Botanical Vol 1, Eclectic Medical Publications, Sandy, OR.
5.     Hoffmann D. 2003, Medical Herbalism; The Science and Practice of Herbal Medicine, Healing Arts Press, Rochester,VT, p. 531-532.
6.     Yarnell E. 2004, Phytochemistry and Pharmacy for Practitioners of Botanical Medicine. Healing Mountain Publishing, Wenatchee. WA.
7.     Bruneton J. 1999, Pharmacognosy, Phytochemistry Medicinal Plants. Lavoisir Publishing, Secaucus, NJ.
8.     Charles D. 2007, Monograph: Asclepias tuberose, J. of American Herbalist Guild, 7: (2):13-20.
9.     Savov VM. et al. 2006, Effects of rutin and quercetin on monooxygenase activities in experimental and Toxicologic Pathology, 58(1): 59-64.Cech R. 2000, Making Plant Medicine. Horizon Herbs Publications, Williams, OR, p. 202.

מקור התמונה

חזרה לחנות

אדוטה לבנה – Adhatoda vasica

אדוטה לבנה - אסתמה, ברונכיט כרוני וחריף, ברונכיט ספסטי, מחלות של דרכי הנשימה המלוות בקוצר נשימה, דלקת חניכיים, טחורים אחרי לידה, לזירוז לידה.

שם עברי: אדוטה לבנה

משפחה: Acanthaceae, קוציציים

תאור בוטני: שיח ירוק-עד, שגובהו 2.5-3.5 מ'. העלים שעירים, דמויי איזמל, מחודדים בראשם, אורכם כ-20 ס"מ. הפרחים בצבע לבן עם קווים אדומים או ארגמניים. מוצא הצמח מהודו וסרי לנקה.

חלקי צמח בשימוש: עלים

מרכיבים: שמן נדיף 0.08%, אלקלואיד vasicine בריכוז של 1% שהוא המרכיב הפעיל העיקרי. בנוסף מכיל הצמח חומצה אדטודית, שרף, גומי וסוכר. vasicine מבודד הוא גביש בצורת מחטים, בעל טעם מר, הנמס בקלות באלכוהול ונמס בקושי במים קרים, קצת יותר טוב במים חמים. המלחים מסיסים במים.

פעילות: נוגד שיעול, נוגד אסתמה, נוגד עוויתות בפרט בדרכי הנשימה, מכייח, מרחיב סימפונות, נוגד שיעול, גורם להתכווצויות ברחם (oxytocic). מייחסים את תכונות הכיוח בעיקר לשמן הנדיף. הפעילות המכייחת מתקבלת בחליטה מהעלים היבשים, במיץ מהעלים, בחליטה או מירתח וגם בטינקטורות עם העלים הטריים או היבשים. היא מתבטאת בהפיכת ליחה צמיגה וקשה לנוזלית.

התוויות: אסתמה, ברונכיט כרוני וחריף, ברונכיט ספסטי, מחלות של דרכי הנשימה המלוות בקוצר נשימה, דלקת חניכיים, טחורים אחרי לידה, לזירוז לידה.

רפואה עממית: מרבים להשתמש בצמח ברפואת האיור-ודה והסידהא לטיפול במחלות של דרכי הנשימה.
בהודו נוהגים להשתמש בצמח לטיפול באסתמה. משתמשים במירתח מהעלים והשורש בצרוף עם זנגביל.
בצפון הודו משתמשים במיץ מהעלים לעצירת דימומים. כמו כן מעשנים את העלים במקרים של אסתמה.

התוויות נגד: הריון

מינון: חליטה מצמח יבש 0.5-1.5 ג' ליום.
העלים רעילים לזבובים, יתושים, צדפות, חלזונות.

חזרה לחנות

Ziziphus spp – שיזף

שיזף משמש לטיפול בכיבים, בפצעים, למחלות עיניים וברונכיט . הבדואים משתמשים בו להורדת חום, לעצירת שתן, לטיפול בפגעי עור שונים

שם עברי: שיזף
משפחה: אשחריים, Rhamnaceae
תיאור בוטני: לסוג שיזף משתייכים כ-100 מינים, של עצים או שיחים, ירוקי-עד או נשירים, המפוזרים באזורים טרופיים או סוב-טרופיים של כדור הארץ. העלים מסורגים, עלי הלוואי קוצניים. בארץ גדלים שלושה מינים: שיזף שעיר – Z. nummularia, שיזף השיח- Z. lotus, שיזף מצוי – Z. spina-christi, השם הנרדף שלו הוא Z. spinosa. שיזף השיח הוא מין נפוץ בארץ. טיפוס התפוצה שלו הוא ים- תיכוני וסודני. שיזף מצוי נפוץ גם בנגב, במדבר יהודה ובקעת ים המלח. טיפוס התפוצה שלו סודני. הפריחה בחודשים יולי-אוגוסט. הפירות מבשילים באוקטובר עד דצמבר. מקור השם spina-christi במסורת הנוצרית, הטוענת שהענפים לזר הקוצים שהונח לראשו של ישו בדרך לצליבתו נלקחו מהשיזף. משמעות השם היא קוצי המשיח.
רפואה מסורתית: משתמשים בכל חלקי הצמח. בסעודיה משתמשים בו לטיפול בכיבים, בפצעים, למחלות עיניים וברונכיט (1). הבדואים משתמשים בו להורדת חום, לעצירת שתן, לטיפול בפגעי עור שונים.
באירן משתמשים בעלים של Z. spina Christi לטיפול במחלות דלקתיות של העור, אקסמה, דרמטיטיס אטופי. מייחסים לעלים תכונות של אנטי פטרייתי, אנטיספטי ונוגד דלקת (2).
במרוקו משתמשים בפירות כמורידי חום, מחזקים, כתמיכה להחלמה ממחלות (3).
בעלים ופירות של Z. lotus משתמשים בדרום מרוקו לטיפול בפרונקלים ובאבצס. טוחנים עלים ופירות יבשים וממצים במים או בחלב חמוץ (3). העלים נחשבים כמעכבים של הטעם המתוק (3).
מרכיבים: שמן נדיף המכיל בעיקר alpha-terpineol16.4% ו-linalool11.5% (4). העלים מכילים סוכרים וארבעה ספונינים (5,6). פלבנואדים מצויים בכל חלקי הצמח. הריכוז הגבוה ביותר בעלים,0.66% (7).

אלקלואידים, zizyphine-F, jabaine A amphibine-H (8). הפירות מכילים סוכרים, חומצות אמינו, סיבים, מינרלים ויטמין C.

פעילות: אנטי בקטריאלי, אנטי פטרייתי (9), נוגד חמצון, הפירות מזינים ומשמשים מקור לחלבונים ומינרלים.
שימוש כמזון: הפירות הטריים והיבשים משמשים כמזון. טוחנים את הפירות לקמח המשמש להכנת דיסה.
שימוש חיצוני: שימוש לעור מתבסס על הרפואה המסורתית. משתמשים בהשרייה של עלים טחונים במים במשך 24 שעות. העלים מגינים על העור מפני חמצון, קרניים אולטרה סגוליות וכוויות שמש. משתמשים במירתח מהעלים לשטיפת השיער.

אושר פטנט באירופה לשימוש בצמח לקוסמטיקה ולהכנת תכשירים לטיפול בפסוריאזיס (Safai-Ghomi).
בטיחות: הצמח נחשב לבטוח לשימוש. לא נמצאה השפעה טרטוגנית בחיות (10).

ספרות

1. Adzu B. Amos S. Wambebe C. Gamaniel K. Antinociceptive activity of Zizyphus spina-christi root bark extract. Fitoterapia, 2001, 72: 344-350.
2. Amin G. Popular Medicinal Plants of Iran. Vol. 1 Ministry of Health Publication, Tehran. P. 67, 1991.
3. Bellakhdar J. La Pharmacopee marocaine traditionelle, 1997, Ibis Press, p. 464-465.
4. Younes ME. Amer MS. El-Messallami ADE, Phytochemical examination of the leaves of the Egyptian Zizyphus spina-christi “Nabc”, Bulletin of the National Research Center (Cairo) 1996, 21: 35-40.
5. Ikram M. Tomlinson H. Chemical constituents of Zizyphus apina-christi. Planta Med. 1076 29: 289-290.
6. Mahran GEDH. Glomitza KW. Mirhon YW. et al. Novel saponins from Zizyphus spina-christi growing in Egypt. Planta Med. 1996, 62; 163-165.
7. Brantner AH. Males Z. Quality assessment of Paliurus spina-christi extracts. Journal of Ethnopharmacology, 1999, 66: 175-179.
8. Abdel-Galil FM. El-Jissry MA. Cyclopeptide alkaloids from Zizyphus spina-christi. Phytochemistry v. 30, p. 1348-1349, 1991.
9. Shahat AA. Pieters L. Apeers S. et al. Chemical and biological investigations on Zizyphus spina-christi L. 2001, 14,7 p. 593-59.
10. Islam MW. Radhakrihnan R. Liu XM. et al. Safety evaluation of Zizyphus spina Christi L. and Teucrium stocksianum Boiss, used in traditional Medicine in the Arabian gulf. International Congress and 49^th Annual Meeting of the Society for Medicinal Plant Research, September 2-6 2001, Eriangen, Germany.

להזמנת שיזף סיני

צבר מצוי – Opuntia ficus-indica

צבר ופירותיו ברפואה המסורתית שמשו לטיפול בבעיות של מערכת העיכול ובבצקת. בשימוש חיצוני השתמשו בפירות לטיפול בכוויות ולריפוי פצעים.

השם בעברית: צבר מצוי

משפחה: Cactaceae

חלקי צמח בשימוש: גבעולים מעובים, פירות, פרחים

שם מקומי: Nopal

תאור הצמח: הסוג Opuntia כולל קבוצה גדולה של מינים המאופיינים על ידי גבעולים פחוסים בשרניים בצורת עלה. על פני הגבעול גדלים קוצים נוקשים ארוכים, ובבסיסם מצויים זיפים שעירים קטנים. הזיפים נקראים גלוכידים, והם מצויים גם על הפרי.

הסוג צבר מונה כ-200 מינים שמוצאם ביבשת אמריקה. צבר מצוי הובא לארץ במאה ה-18 כצמח גדרות. הוא הפך במהרה לחלק בלתי נפרד מנוף הארץ, והוא משמש היום כצמח פרי וצמח רפואי.

מיניו הם הם צמחי מדבר, השורדים הודות לגבעולים האוגרים מים, והמפחיתים התאדות של המים.

הפרחים בצבע צהוב, כתום, ורוד או אדום. הפירות בשלים בקיץ. פירות המינים השונים מצויים בצבעים שונים: ירוק, צהוב, אדום, כתום וארגמן (1). בפרי מצויים זרעים קשים רבים.

קל מאד להרבות את הצבר על ידי כך ששותלים את הגבעול שלו או רק חלק ממנו. כך התפשט הסוג צבר שמוצאו ממקסיקו לכל רחבי תבל.

מרכיבים

הפירות עשירים בפיגמנטים הנקראים betacyanins השייכים לקבוצת ה-betalains. בטאציאנינים הם אנטי אוקסידנטים יעילים. הם מורידים רמה של LDL- כולסטרול (2).

הפירות עשירים גם בפלבונואידים בעלי פעילות אנטי אוקסידנטית.

הגבעולים מכילים מנגן, מגנזיום וויטנמין C.

רפואה מסורתית

פירות הצבר שמשו לטיפול בבעיות של מערכת העיכול ובבצקת. בשימוש חיצוני השתמשו בפירות לטיפול בכוויות ולריפוי פצעים.

הפירות נחשבו למצננים, והשתמשו בהם לצנן אתהגוף במקרים שלמחלות עם חום, לטפל בגונוריאהובשעלת, להרחיק ליחה מהריאות, לעצור שיעול חזק ולהגביר הפרשת מיצי מרה (1).

בגבעולים השתמשו כדיורטים, מורידי חום, לטיפול בויטיליגו, בעיות במערכת הכליות והשתן, בסרטן, נוזלים חסומים בבטן, לטיפול בדלקת, אנמיה, כיבים, ברונכיט, טחורים, דלקות עיניים, כאבי גב תחתון, הגדלה של הטחול (1).

באבקה שהכינו מהגבעולים השתמשו בשימוש חיצוני לקרר דלקות חמות ולהסיר מוגלה.

בפרחים השתמשו לטיפול בבעיות בריאות, כולל ברונכיט ואסתמה. השבטים האינדיאנים במקסיקו ושבט ה-Pima במרכז ודרום אריזונה השתמשו הצבר לטיפול בסכרת. באריזונה נהגו להשתמש בצבר גם לטיפול בפרוסטטה מוגדלת

הצבר תפש מקום חשוב בחיי היום-יום ובכלכלה של שבטי האצטקים והמאיה. הם השתמשו בצבר כמזון לבני אדם וחיות בית, וגם כצמח עבור החרק Dactylopius coccus (1). משתמשים בחרק זה להכנת צבע אדום מיוחד –carmine, שמשתמשים בו לצביעת בדים.

בדים מצמר וכותנה צבועים בצבע carmine הם בעלי חשיבות גם בימינו.

מגדלים כיום את הצבר באזורים יבשים בארצות חמות כולל: מקסיקו, ארגנטינה, ברזיל, טוניס, איטליה, ישראל, סין, ספרד וקליפורניה (4).

יש שימוש רב בעולם לחלקים שונים של הצבר. במקסיקו, ספרד, איטליה, צפון אפריקה וארה"ב משתמשים בפירות ובגבעולים של הצבר כמזון (4).

פרמקולוגיה

הצבר היה ידוע ברפואה המסורתית כמוריד רמת סוכר. מחקרים בחיות עם גבעולים מיובשים טחונים לאבקה הראו ירידה של 30% ברמת הגלוקוז, כשהבדיקה נעשתה אחרי צום (1).

נערך מחקר עם נשים בגיל 35-55. הן קבלו 55ג' ליום של גבעולים מיובשים. מצאו אצלן ירידה ברמת הקריאטינין, וירידה ברמת הגלוקוז (1).

במחקר נוסף קבלו נשים בגיל שלפני המנופאוזה 15 ג' ליום של גבעולים מיובשים. הם הכילו 500 מ"ג של סידן. מצאו אצלן עליה בצפיפות העצם.

בארץ נערך מחקר שהוכיח שפרחי הצבר מסייעים מסייעים במקרים של בלוטת ערמונית מוגדלת. הם מעכבים את האנזימים ארומטאז ו- 5-alpha reductase, ומסייעים לזרימה טובה של השתן. בארץ משתמשים בפרחי הצבר כחלק מהטיפול בבלוטת ערמונית מוגדלת.

ערך תזונתי

ל-100 ג' גבעולים טריים

קלוריות 16

חלבון 1.3 ג'

פחמימות 3.33 ג'

שומן 0.1 ג'

סיבים תזונתיים 2.2 ג'

סידן, ויטמין C,מגנזיום, ויטמין A, אשלגן

מקורות

Bauman H. Food as Medicine 2015. Opuntia ficus-indica, HerbalGram Vol 12 Issue 9.

Tesoriere L. Allegra M. Butera D. et al. Absorption excretion, and distribution of dietary antioxidant betalain in LDLs: potential health effects of betalaon in humans. Am. J. Clin. Nutr. 2004, 80: 941-945

Shetty AA. Rana MK. PREETHAM sp. Cactus: a medicinal food. J.Food Sci. Technol. 2012, 49: 530-536.

Chauhan SP. Sheth NR. Jivani NP. Et al. Biological actions of Opuntia species. System Rev. Pharm. 2010, 1:146-151.

להזמנת אבקת פרחי צבר

בילברי – Vaccinium myrtilus

<p>בילברי - Vaccinium myrtilus - חברת על עלים הינה חברה מובילה בארץ במכירת וגידול צמחי מרפא, מוזמנים להצטרף אלינו></p>

שם בפרמקופיאה (ספר התרופות) Myrtilli fructus
שם אירופאי Bilberry fruit
שם בעברית אוכמניות (בילברי)
שמות אחרים bilberry, European blueberry, huckleberry, whortleberry
סקירה כללית האוכמניות הוא שיח נשיר קטן, שגדל בסבך שיחים ושדות לא פוריים באזורי מרכז וצפון אירופה, צפון אסיה וצפון אמריקה.¹ בצפון אמריקה גדל באזורים ההרריים מקולומביה הבריטית לאלברטה בצפון ועד לאריזונה וניו-מקסיקו בדרום.² החומר המסחרי מגיע מאלבניה, פולין, יוגוסלביה וארצות ברית המועצות לשעבר.³ השם העממי 'בילברי' נגזר מהמילה הדנית bollebar – משמעותה גרגרים כהים. ⁴ פירות בילברי שימשו ברפואה המסורתית באירופה כמעט אלף שנים,⁵ דווח לראשונה במאה ה-12 על-ידי ההרבליסט הגרמני הילדרגרד וון-בינגן (Hildergarde von Bingen, 1098-1179), ומאוחר יותר, במאה ה-16 על-ידי ההרבליסט הירונימוס בוק (Hieronymus Bock). באופן מסורתי, השתמשו במירתחים מרוכזים של הפרי היבש כמכווצים בטיפול בשלשול ודיזנטריה.^6,7. הכנות של פירות ניתנו גם להפסקת הפרשת חלב בהנקה, וגם להקלה במחלות כמו צפדינה וכאב בהשתנה.⁴ למטרות אלה, ייבשו את הפירות בשמש והכינו מהם תה או סירופ.⁸בגרמניה, פרי הבילברי מאושר על-ידי,Commission E ⁹מופיע בקודקס התרופות הגרמני ¹⁰ (German Drug Code). התה לחליטה מופיע באופן רשמי ברשימה הסטנדרטית הגרמנית (German Standard Licenses).¹¹הודות לתכולת הטאנינים שבפרי, משתמשים בו בשימוש פנימי לטיפול בשלשול אקוטי, בעיקר אצל ילדים, ובשימוש חיצוני לטיפול בדלקת מתונה בקרום הרירי של הפה. פרי האוכמניות משמש מרכיב בכמה תערובות תה מכווצות, כגון, .Stopftee Fides³ טינקטורה ביחס 1:10 מהפרי הטרי הבשל היא רשמית בפרמקופיאה ההומיאופתית הגרמנית ¹²(German Homeopathic Pharmacopoeia).באזורים שונים באירופה, בעיקר באיטליה, משתמשים בפרי הבילברי לטיפול בהפרעות בזרימת הדם , כולל דליות, טרשת עורקים, אי-ספיקה ורידית ומצבים של התנוונות הרשתית, כגון, ניוון של הכתם הצהוב (מקולה),גלאוקומה וקטראקט. ^2,5,8 מנגנון פעולה אפשרי על מחלות עיניים יכול להיות היכולת להגן מפני פירוק הרודופסין, פיגמנט רגיש לאור שממוקם ברשתית, בקנה העין, וגם היכולת לייצר רודופסין מחדש. יכול להיות שפרי האוכמניות גם מספק הגנה על-ידי הקטנת שבירות וחדירות של הקפילרות ^7,13 . אנתוציאנידינים שבאוכמניות הראו מגוון של השפעות פיסיולוגיות. הם מונעים התקפי תעוקת חזה (אנגינה פקטוריס) דרך מניעת שחרור לקטט-דהידרוגנאז לבביים בניסוים in vitro². אנתוציאנידינים תורמים להגנה על הרשתית על ידי עיכוב של phosphoglucomutase & glucose-6-phospatase¹⁴. אנתוציאנידינים תומכים גם בהמרצת עמידות של נימי הדם, מהווים הגנה על מערכת כלי הדם, הם נוגדי בצקת ומרחיבים כלי דם, ¹⁵ מעכבים היצמדות טסיות דם והיווצרות קרישי דם, תוך כדי אינטראקציה עם פרוסטגלנדינים בכלי הדם ².

במחקר אחד, הזרקת הכנת אוכמניות מסוימת שינתה את קצב השינוי בקוטר כיס הלחי של עכבר ובעורקיקים סופיים. תגובה זו היתה חיונית לזרימת הדם הנימית וליצירת נוזל בין-רקמתי ¹⁶. אמנם הממצאים הללו, נמצאו במבדקים בבעלי-חיים או במבחנה ולא שוחזרו במבדקים בבני-אדם⁸.

דווח בספרות על מספר ניסויים קליניים אנושיים, שאינם מוזכרים במונוגרף של Commission E, שחקרו אפשרויות לשימושים נוספים בבילברי. במיוחד כאלה שעסקו בתפקוד לקוי של הראיה, כולל מקרים שנבעו מבעיות זרימת דם וסכרת. נבדקה השפעת פירות הבילברי על חדות הראיה באור מעומעם ¹⁷, על חולים שלקו בדלקת ברשתית (בילברי ניתן יחד עם בטא-קרוטן) ¹⁸, על ראיית לילה באנשים בריאים ¹⁹, אצל חולים בדלקת רשתית סכרתית (נלקח בשילוב עם בטא-קרוטן) ²⁰, אצל חולים שאובחנה אצלם ירידה בראייה באור בוהק ²¹, אצל חולים הסובלים מניוון של הכתם הצהוב, מחלת רשתית עקב סכרת, דלקת של הרשתית, רטיניטיס פיגמנטוזה ²² ואצל חולים עם קוצר ראייה הולכת ומחמירה ²³. מחקרים מאוחרים יותר בדקו את השפעת האוכמניות על הפעילות הקפילארוטרופית אצל חולים עם מחלות כלי דם ורידיים ²⁴, אצל חולי סכרת עם מיקרואנגיופטיה (מחלה שתוקפת את כלי הדם הנימיים)²⁵אצל חולים אחרים עם בעיות רשתית שונות²⁶, עם קוצר ראייה, גלאוקומה, רטיניטיס פיגמנטוזה ²⁷, מחלות רשתיות הקשורות לסכרת וליתר לחץ דם ²⁸. מחקרים נוספים בדקו השפעות של אוכמניות על התקדמות בהתפתחות של קטראקט, כאשר פרי האוכמניות נלקח יחד עם ויטמין E²⁹. האישור של הפרמקופיאה הגרמנית ניתן לפרי האוכמניות שכולל את הפרי השלם, היבש, הבשל של Vaccinium myrtillus L. בחינת זיהוי מפורטת ובה הפרי ממוצה במים בכדי למצות את הסוכרים. אחר כך, ממצים את הגליקוזידים האנתוציאנינים בעזרת מתנול. את האנתוציאנידינים מקבלים על-ידי הידרוליזה בעזרת חומצה הידרוכלורית ^1,10. בדיקות מיקרו- ומקרו-סקופיות מבוצעות כמו גם בדיקת כרומטוגרפיה (TLC) בכדי לחשוף פיגמנטים אנטוציאנים. מבחן לגילוי זיופים מבוצע עם בילברי צפוני Vaccinium uliginosum^1,3,10. מכיוון שמשתמשים בעיקר בפרי השלם, בדיקה מקרוסקופית היא החשובה ביותר ³. הפרמקופיאה האוסטרית דורשת שהפרי יכלול לא פחות מ-50% תמצית מסיסה במים ^3,30. בנוסף, דורשת הפרמקופיאה השוויצרית, שיכלול לא פחות מ-1.5% טאנינים ^3,31.
תיאור:

הבילברי כולל פרי בשל ויבש של Vaccinium myrtillusL. (משפחת אברשיים), וההכנות שלהם במינון יעיל. הפירות מכילים טאנינים, אנתוציאנינים וגליקוזידים פלבונואידים.
כימיה ופרמקולוגיה:

פרי האוכמניות מכיל 5-10% טאנינים (catechin); בסביבות 30% סוכר; מעל 1% חומצות פירות ¹,פלבונולים גליקוזידים כוללים – astragalin, hydroside, isoquercitrin, quercitrin חומצות פנוליות – קפאית וכלורוגנית ^32,33. פקטינים טריטרפנים – 0.25% חומצה אורסולית פוליפנולים (0.5% אנתוציאנים) ^34,35, כמו פרוציאנידינים B1-B4^2,5, ובעיקר האנתוציאנידינים – מלבידין, ציאנידין ודלפינידין ¹ מקושרים לאחד משלושת הסוכרים (גלוקוז, גלקטוז וארבינוז)³⁶– לדוגמא,delphinidine-3-O-arabinoside, delphinidine-3-O-galactoside, delphinidine-3-O-glucoside. .האנתוציאנינים הם אגליקונים מחוברים לאחד משלושת הגליקוזידים ³⁷. כמות האנתוציאנינים גדלה ככל שהפרי מבשיל, בעוד שכמות הטאנינים והפרואנתוציאנידים דימרים (B1-B4) יורדת ⁵ .

CommissionE מדווח על פעילות מכווצת. פרי האוכמניות הראה פעילות מגנה על כלי דם, אנטי-בצקתית, נוגדת חימצון, נוגדת דלקת ומכווצת ⁷. נראתה פעילות מנטרלת רדיקלים חופשיים ומעכבת c-AMP phosphodiesterase פעילות^38'39. מחקרים קליניים במבחנה ובגוף החי הראו הצטברות של טסיות דם ואקוסנואידים בכלי הדם. מחקרים ראשוניים בבני אדם הראו פעילות מגינה על כלי הדם. אנתוציאנינים גורמים לייצור מחודש של רודופסין ומצביעים על אפשרות לטיפול בראיית לילה לקויה, ניוון הכתם הצהוב, גלאוקומה וקטראקט ³⁸.
שימוש:

Commission E אישר את השימוש הפנימי בבילברי לטיפול בשלשול אקוטי לא-ספציפי ולריפוי מקומי של דלקות קלות בריריות הפה והגרון. רשימת הרישיונות הסטנדרטית הגרמנית מציינת את השימוש בתה אוכמניות כתומך בריפוי של שלשול אקוטי לא-ספציפי בילדים ומבוגרים^3,11. מיצוי של פרי אוכמניות יכול להקל על תופעות של מחלות כלי-דם כולל בעיות חולשה נימיות, אי-ספיקת ורידים וטחורים. משתמשים בו גם כטיפול משני להתקפים של דלקת ספסטית של המעיים ³⁸.
התוויות נגד: לא ידועות
תופעות לוואי: לא ידועות
שימוש בתקופת הריון והנקה: לא ידועות הגבלות
אינטראקציה עם תרופות אחרות: לא ידוע
הכנות ומינון: אלא אם כן נאמר אחרת – 20-60 גרם של פרי בשל-יבש ליום לחליטה או מירתח, או הכנות רפואיות אחרות לשימוש פנימי.

שימוש חיצוני: מירתח בריכוז של 10% או הכנות אקויולנטיות לשימוש מקומי.

לפי הפרמקופיאה האוסטרית, מנה יחידה ממוצעת לפרי האוכמניות היא 5 גרם ^35,40 .

שימוש פנימי – פרי מיובש 4-8 גרם בלקיחה עם מים, מספר פעמים ביום ^3,11,35 . מירתח 5-10 ג' פרי יבש כתוש ב-150 מ"ל מים קרים, מביאים לרתיחה למשך כ-10 דקות, מסננים כשעוד חם. שותים קר מספר פעמים ביום עד להפסקת השלשול.

השרייה קרה – משרים 5-10 גרם של פרי יבש כתוש ב-150 מל' מים קרים למשך שעתיים (הפרי יספוג את המים ויתפח). שותים קר מספר פעמים ביום ^3,11,35. מיצוי נוזלי 1:1 (g/ml)2-4 מל', 3 פעמים ביום^37,41. מיצוי יבש (25% אנתוציאנינים) – 80-160 מג', 3 פעמים ביום ^6,42. שימוש חיצוני – 10% תמצית ממירתח או הכנה דומה למריחה מקומית מירתח 5-10 גרם של פרי יבש כתוש ב-150 מל' מים קרים, להביא לרתיחה למשך כ-10 דקות, לסננן כשעוד חם. שטיפות פה – מכילות 10% תמצית מהמירתח. למשך הטיפול – אם השלשול נמשך יותר מ- 3-4 ימים, יש להתייעץ עם רופא.

מקורות

1. -Wichtl, M. 1996. MonographienKommentar. In: Braun, R. et al. 1997.       Standardzulassungen f r FertigarzneimittelText and Kommentar.Stuttgart: Deutscher   Apotheker Verlag
2. – Leung, A.Y. and S. Foster. 1996. Encyclopedia of Common Natural Ingredients Used in       Food, Drugs, and Cosmetics,2^nd ed. New York: John Wiley & Sons, Inc. 84-85.
3. – Wichtl, M. and N.G. Bisset (eds.). 1994. Herbal Drugs and Phytopharmaceuticals.                 Stuttgart: Medpharm Scientific Publishers. 351-352.
4. – Grieve, M. 1979. A Modern Herbal. New York: Dover Publications, Inc.
5. – Morazzoni, P. and E. Bombardelli. 1996. Vaccinium myrtillus L. Fitoterapia67(1):329.
6. – Foster, S. 1996. Bilberry: A Long History. Health Food Business. August 1996: 40.
7. – Bone, K. and M. Morgan. 1997. BilberryThe Vision Herb. MediHerb Professional Review         59:14.
8. – Tyler, V.E. 1994. Herbs of Choice: The Therapeutic Use of Phytomedicinals. New York:        Pharmaceutical Products Press.
9. – Bundesanzeiger (BAnz). 1998. Monographien der Kommission E (Zulassungs- und          Aufbereitungskommission am BGA f r den humanmed. Bereich, phytotherapeutische       Therapierichtung und Stoffgruppe). Kln: Bundesgesundheitsamt (BGA).
10. – Deutscher Arzneimittel-Codex (DAC). 1986. Stuttgart: Deutscher Apotheker Verlag
11. – Braun, R. et al. 1997. Standardzulassungen f r FertigarzneimittelText and Kommentar.                                   Stuttgart: Deutscher Apotheker Verlag.
12. – German Homeopathic Pharmacopoeia (GHP). 1993. Translation of theDeutsches                Homopathisches Arzneibuch(HAB 1), 1^st ed., 5^th suppl. 1991. Stuttgart: Deutscher              Apotheker Verlag. 383-384.
13. – Regtop, H. 1998. Age related macular degeneration. Aust J Med Herbalism10(2):38-45.
14.- Cluzel, C., P. Bastide, P. Tronche. 1969. [Phosphoglucomutase and glucose-6-              phosphatase activities of the retina and anthocyanoside extracts fromVaccinium             myrtillus (study in vitro and in vivo)] [In French]. C R Seances Soc Biol Fil                163(1):147-150.
15. – Lietti, A., A. Cristoni, M. Picci. 1976. Studies on Vaccinium myrtillusanthocyanosides. I.                 Vasoprotective and antiinflammatory activity. Arzneimforsch 26(5):829-832.
16. – Colantuoni, A., S. Bertuglia, M.J. Magistretti, L. Donato. 1991. Effects of Vaccinium       myrtillus anthocyanosides on arterial vasomation. Arzneimforsch 41(9):905-909.
17. – Jayle, G.E. and L. Aubert. 1964. [Action des glucosides d'anthocyanes sur la vision        scotopique et mesopique du sujet normal] [In French]. Therapie 19:171.
18. – Fiorini, G., A. Biancacci, F.M. Graziano. 1965. Modificazioni perimetriche ed          adattometriche dopo ingestione di mirtillina associata a beta-carotene [Perimetric and        adaptometric modifications after ingestion of myrtillin associated with beta-carotene].       Ann Ottalmol Clin Ocul 91(6):371-386.
19. – Jayle, G.E. et al. 1965. [Study concerning the action of anthocyanoside extracts of        Vaccinium Myrtilluson night vision] [In French]. Ann Ocul (Paris)198(6):556-562.
20. – Sevin, R. and J.F. Cuendet. 1966. Effets d'une association d'anthocyanosides de        myrtille et de beta-carotene sur la resistance capillaire des diabetiques [In French].        Ophthalmologica 152:109-117.
21. – Zavarise, G. 1968. Sull'effetto del trattamento prolungato con antocianosidi sul senso         luminoso [Effect of prolonged treatment with anthocyanosides on light senstivity].Ann        Ottalmol Clin Ocul 94(2):209-214.
22. – Neumann, L. 1971. Therapeutische Versuche mit Anthozyanosiden bei        Langzeitbehandlungen in der Augenheilkunde [In German]. Klin Monatsbl Augenheilkd158:592-597.
23. – Politzer, M. 1977. [Experiences in the medical treatment of progressive myopia] [In        German]. Klin Monatsbl Augenheilkd 171(4):616-619.
24. – Ghiringhelli, C., F. Gregoratti, F. Marastoni. 1978. Attivita capillarotrop di antocianosidi        and alto dosaggio nella stasi da flebopatia [Capillarotropic activity of anthocyanosides in        high doses in phlebopathic statis]. Minerva Cardioangiol 26(4):255-276.
25. – Lagrue, G. et al. 1979. Pathology of the microcirculation in diabetes and alterations of        the biosynthesis of intracellular matrix molecules. Front Matrix Biol S Karger 7:324-325.
26. – Scharrer, A. and M. Ober. 1981. Anthocyanoside in der Behandlung von Retinopathien       [Anthocyanosides in the treatment of retinopathies] [In German]. Klin Monatsbl       Augenheilkd 178(5):368-389.
27. – Caselli, L. 1985. Studio clinico ed elettroretinografico sull'attivita degli antocianosidi          [Clinical and electroretinographic study on activity of anthocyanosides]. Arch Med Int       (Parma) 37:29-35.
28. – Perossini, M. et al. 1987. Diabetic and hypertensive retinopathy therapy withVaccinium       myrtillus anthocyanosides (Tegens): Double blind placebo controlled clinical trial.Ann      Ottalmol Clin Ocul 113:1173.
29. – Bravetti, G. 1989. Preventive medical treatment of senile cataract with vitamin E and                anthocyanosides: clinical evaluation. Ann Ottalmol Clin Ocul 115:109.
30. – sterreichisches Arzneibuch, 1^st suppl. ( AB). 1983. Wien: Verlag der sterreichischen       Staatsdruckerei.
31. – Pharmacopoeia Helvetica, 7^th ed. Vol. 14.(Ph.Helv.VII). 1987. Bern: OfficeCentral Fdral              des Imprims et du Matriel.
32. – Azar, M., E. Verette, S. Brun. 1987. Identification of some phenolic compounds in                bilberry juice Vaccinium myrtillus.J Food Sci 52(5):12551257.
33. – Friedrich, V.H. and J. Schnert. 1973. Untersuchungen ber einige Inhaltsstoffe der Bltter        und Fruchte von Vaccinium myrtillus [Phytochemical investigation of leaves and fruits of        Vaccinium myrtillus]. Planta Med 24(1):90-100.
34. – Hnsel, R., K. Keller, H. Rimpler, G. Schneider (eds.). 1992-1994. Hagers Handbuch der               Pharmazeutischen Praxis,5^th ed. Vol. 46. Berlin-Heidelberg: Springer Verlag.
35. – Meyer-Buchtela, E. 1999. Tee-RezepturenEin Handbuch f r Apotheker und rzte.        Stuttgart: Deutscher Apotheker Verlag.
36. – Barrette, E.P. 1999. Bilberry fruit extract for night vision. Alternative Medicine Alert2(2):2021
37. – Cunio, L. 1993. Vaccinium myrtillus. Aust J Med Herbalism 5(4):81-85.        Deutscher Arzneimittel-Codex (DAC). 1986. Stuttgart: Deutscher Apotheker Verlag.
38. – Bruneton, J. 1995. Pharmacognosy, Phytochemistry, Medicinal Plants. Paris: Lavoisier              Publishing.
39. – Ferretti, C., M.J. Magistretti, A. Robotti, P. Ghi, E. Genazzani. 1988. Vaccinium myrtillusanthocyanosides are inhibitors of cAMP and cGMP phosphodiesterases.Pharm Res              Comm 20(11):150.
40. – sterreichisches Arzneibuch ( AB). 1991. Wien: Verlag der sterreichischen       Staatsdruckerei41. – Anderhuber, R. 1991. Vaccinium myrtillus. Aust J Med Herbalism 3:131442. – Pizzorno, J.E. and M.T. Murray. 1992. A Textbook of Natural Medicine. Seattle,WA:       Bastyr University Publications. .

מקורות נוספים
Alexeeff, T. 1998. Circulatory insufficiency: a historical and modern review of three classic herbs. Aust J Med Herbalism 10(4):135-140.

Alfieri, R. and P. Sole. 1964. Influence des anthocyanosides administres par voie parenerale sur l'adaptoelectroretinogramme du lapin. C R Soc Biol 158:23-38.

Benninger, J. 1997. Understanding Bilberry. Health Supplement Retailer. March 1997: 54.

Bettini, V. et al. 1984. Interactions between Vaccinium myrtillus anthocyanosides and serotonin on splenic artery smooth muscle. Fitoterapia 55(4):201-208.

Bettini, V. et al. 1984. Interactions between Vaccinium myrtillus anthocyanosides on vascular smooth muscle. Fitoterapia 55(5):265-272.

Bomser, J., D.L. Madhavi, K. Singletary, M.A. Smith. 1996. In vitro anti-cancer activity of fruit extracts from Vaccinium species. Planta Med 62(3):212-216.

Der Marderosian, A. (ed.). 1999. The Review of Natural Products. St. Louis: Facts and Comparisons.

Detre, Z., H. Jellinek, R. Miskulin. 1986. Studies on vascular permeability in hypertension: action of anthocyanosides. Clin Physiol Biochem 4(2):143-149.

Mian, E. et al. 1977. Anthocyanosides and microvessel walls: new findings on the mechanism of action of their protective effect in syndromes due to abnormal capillary fragility. Min Med 68:35-65.

Morazzoni, P. and M.J. Magistretti. 1990. Activity of bilberry, an anthocyanoside complex from Vaccinium myrtillus (VMA), on platelet aggregation and adhesiveness. Fitoterapia 61(1):13-21.

Orsucci, P.L. et al. 1983. Treatment of diabetic retinopathy with anthocyanosides: a preliminary report. Clin Oc 5:377.

Repossi, P., R. Malagola, C. De Cadilhac. 1987. The role of anthocyanosides on vascular permeability in diabetic retinopathy. Ann Ottalmol Clin Ocul 357.

Wichtl, M. (ed.). 1989. Teedrogen, 2^nd ed. Stuttgart: Wissenschaftliche Verlagsgesellschaft.המידע עובד מתוך The Complete German Commission E Monographs Therapeutic Guide to Herbal Medicines. M. Blumenthal, W.R. Busse, A. Goldberg, J. Gruenwald, T. Hall, C.W. Riggins, R.S. Rister (eds.) S. Klein and R.S. Rister (trans.). 1998. Austin: American Botanical Council; Boston: Integrative Medicine Communications.

להזמנת בילברי

חזרה לחנות

חילבה- Trigonella foenum-graecum – גרגרנית יוונית

חילבה מוזכר כהיפוגליקמי, מוריד רמת שומנים וכולסטרול בדם, מגביר תאבון, מגביר הפרשת חלב בהנקה, משלשל עדין, מזין את הרחם ומגביר התכווצויות וג

שם עברי: חילבה, גרגרנית יוונית
משפחה: פרפרניים, Papilionacea (Fabaceae)
תאור בוטני: בארץ גדלים 22 מינים של גרגרנית. הם נפוצים באזורים שונים בארץ. הגרגרנית היוונית ידועה בשם הערבי חילבה. מוצאה כנראה מדרום-מערב אסיה, והיא גדלה בארץ כפליט תרבות, בהרי יהודה, בשפלה ובגליל העליון. צבע הפרחים לבן או קרם. התרמיל פחוס ודמוי חרב.
חלקי צמח בשימוש: זרעים בשלים
מרכיבים: ספונינים סטרואידליים, בעיקר furostanol diglycoside. לפחות 30 ספונינים נוכחים בזרעים, רובם בודדו והמבנה הכימי שלהם נבדק. הם כוללים 18 trigonellosidestrigofoenosides A-G, Trigonelloside B(1). אחרי הידרוליזה furostanol-ספונינים נותנים ספוג'נינים בעיקר diosgenin ו-yamogenin, בריכוז 0.7-1.0% פוליסכרידים ריריים 18-45% (2), כוללים בעיקר galactomannan קשר בקשר בטא 1-4 למאנוז. פלבנואידים, כולל, vicenin 1, vicenin 2, vitexin (נגזרות של אפיגנין) ו-iso-orientin (נגזרת של לוטאולין). ה-flavonol קוורצטין ו-naringenin מצויים גם הם בזרעים (3). שומנים 7-9%, הכוללים למעלה מ-90% חומצות שומן בלתי רוויות, בעיקר חומצה אולאית, לינולאית ולינולנית (4). מעל 20 סטרולים זוהו ובודדו מהצמח.שמן נדיף, פחות מ-0.01%. במיצוי באמצעות ממיס התקבל חומר בעל ריח וטעם מודגשים ואופייניים. החומר הוא3-hydroxy-4,5-dimethyl -2(5H)-furanone(5).

מרכיבים נוספים הם חומצות אמיניות, והאלקלואידטריגונלין (6).

הרכב הזרעים היבשים: מים 9%, אפר 3%, שומנים 8%, חלבון 26%, עמילן 6%, סיבים 48% (7).

פרמקולוגיה: המחקרים עוסקים בשנים האחרונות בעיקר בתכונות ההיפוגליקמיות והיפוליפידמיות של הצמח. רוב המחקרים נעשו על מטופלים עם סכרת מטיפוס 2, ואחדים על מטופלים עם סכרת מטיפוס 1.
פעילות: היפוגליקמי (8), מוריד רמת שומנים וכולסטרול בדם (8,9), מגביר תאבון (10), מזין (10), מרכך בשימוש פנימי וחיצוני, משלשל עדין (11), מזרז של הרחם וכנראה גורם להתכווצויות (12), מגביר הפרשת חלב בהנקה (13).
התוויות: כטיפול תומך בסכרת מטיפוס 2, להגברת תאבון במקרים של חוסר תאבון, לטיפול בחולשה כללית, לשיפור של החלמה ממחלה (14) בשימוש חיצוני לטיפול בדלקת בעור, אבצס, נפיחות, כוויות, כיבים, פצעים פתוחים (11,13,14).
התוויות נגד: הריון.

אינטראקציות עם תרופות: בלתי ידועות
מינון: לטיפול בסכרת לאדם מבוגר 25 ג' של זרעים טחונים.למטרות אחרות, 2 ג' של זרעים טחונים לפני הארוחה, שלוש פעמים ביום.

לשימוש חיצוני, 50 ג' של זרעים טחונים, להרתיח בתוך 250 מ"ל של מים במשך חמש דקות.
בטיחות: החילבה הוא צמח מאכל ותיבול. במחקרים השונים לא דווח על תופעות לוואי קשות כאשר הצמח נלקח במינון של 5-100ג' ליום. אצל אנשים שלקחו 100 ג' ליום מהזרעים במשך 10 ימים היו כמה משתתפים שהתלוננו על שלשול וגזים (15). אצל אנשים שלקחו את הזרעים במשך 24 שבועות לא מצאו שום רעילות בכבד או בכליות (16). כשנתנו לחולדות זרעים כחלק מהתזונה (20% מהתזונה) במשך 90 יום, לא נמצאה אצלם שום תופעה של רעילות (17). סוכם שהצמח חסר רעילות. (14).
סטטוס: באנגליה התקבל כ-GSL לשימוש פנימי וחיצוניבגרמניה הצמח קבל אישור של Commission E.

בצרפת הצמח מאושר עם התוויות מיוחדות בארה"ב הצמח מקובל כבטוח לשימוש.

ספרות.

1.     Murakami T. Kishi A. Matsuda H. et al. Medicinal Foodstuffs VIII. Fenugreek Seed. (3) Structures of New Furostanol – Type Steroid Saponins . Trigoneosides Xa, Xb, XIb, XIIa, XIIb, and XIIIa from the seeds of Egyptian Trigonella foenum-graecum L. Chem. Pharm. Bull. 2000, 48: 994-1000
.2.     Ribes G. Sauvaire Y. Baccou JC. et al. Effects of Fenugreek Seeds on Endocrine Pancreatic Secretions in Dogs. Ann. Metab. 1984, 28: 37-78
.3.     Wagner H. Lyengar MA and Horhammer L. Vicenin-1 and-2 in the seeds of Trigonella foenum-graecum. Phytochemistry 1973, 12: 2548
.4.     Sidhu GS. and Oakenfull DG. Lipid Composition of Fenugreek (Trigonella foenum-graecum L.)Seeds (Hemavathy &Prabhakar, 1989) (Letter). Food Chem. 1990, 35: 159-160
.5.     Girardon P. Sauvaire V. Baccou JC. et al. Identificationof 3-Hydroxy-4,5-dimethyl-2(5H)-Furanone in Aroma of Fenugreek Seeds (Trigonella foenum-graecum L.) Lebensm. Wiss Technol. 1986, 19: 44-46
.6.     Mishkinsky J. Joseph B. Sulman FG. et al. Hypoglycaemic Effect of Trigonelline. Lancet 1967, 2: 1311-1312
.7.     Sharma RD. Sarkar A. Hazra DK. et al. Use of Fenugreek seed powder in the ma
nagement of non-insulin dependent diabetes mellitus. Nutr. Res. 1996, 16; 1331-1339
.8.     Sharma RD.and Raghuram TC. Hypoglycaemic effect of fenugreek seeds in non-insulin dependent diabetec subjects. Nutr. Res. 1990, 10: 731-739
.9.     Sharma RD. Sarkar A. Hazra DK. et al. Hypolipidaemic Effect of Fenugreek Seeds: a Chronic Study in Non-insulin Dependent Diabetic Patients. Phytotherapy Res. 1996. 19:332-334
.10.            Foenugreci semen. German Commission E Monograph published in: Bundesanzeiger No 22 of 1 February 1990
.11.            Trigonella in: British Herbal Pharmcopoeia 1983, ISBN 0-903032-07-4.Bournemouth: British Herbal Medicine Assoociation, 1983
.12.            Abdo MS. and Al-Kafawi AA. Experimental studies on the effect of Trigonella foenum-gaecum. Planta Medica 1969, 17: 14-18
.13.            Chevallier A. Fenugreek- Trigonella foenum- graecum, in: Encyclopedia of Medicinal Plants, 2^nd ed. ISBN 0-7513-1209-6. London- New York; Dorling Kindersley, 2001, 277
.14.            Fenugreek, in:British Herbal Compendium Vol 2, Peter Bradley, BHMA British Herbal Medicine Association, Bournemouth BH7 6JX, 2006,154-159
.15.            Sharma RD. Raghuram TC. and Rao NS. Effect of fenugreek seeds on blood glucose and serum lipids in Type 1 diabetes. Eur, J. Clin. Nutr. 1990, 44: 301-306.
16.            Sharma RD. Sarkar A. Hazda DK et al. Toxicological Evaluation of Fenugreek Seeds; a long Term Feeding. Experiment in Diabetic Patients. Phytotherapy Res, 1996, 10: 519-520.Rao PU. Seikeran B. Rau PS. et al. Short term nutritional and safety evaluation of fenugreek. Nutr. Res. 1996, 16: 1495-1505.

להזמנת חילבה

תמר הודי – Tamarindus indica

תמר הודי - התוויות: לטיפול בעצירות, להורדת חום. מירתח מהפירות מומלץ לטיפול בפצעים ואפתות בפה, בלקיחה פנימית ובשטיפות של הפה. פרי בן שנה

תמר הודי

השם בעברית: תמר הינדי
משפחה: Caesalpiniaceae קסאלפיניים
חלקי צמח בשימוש: פירות, עלים, פרחים, זרעים
תאור בוטני: עץ גדול ירוק-עד, נפוץ מאד בדרום הודו. מוצאו כנראה ממזרח אפריקה. כיום הוא גדל בכל הארצות הטרופיות. הפרחים קטנים וצהובים. הפרי הוא תרמיל מכופף, הפירות בעלי ציפה רכה וטעמם חמוץ.
מרכיבים: הפירות מכילים כ-20% חומצות, ביניהן חומצה טרטרית, מאלית, אצטית, ציטרית, סוכר 35%, גומי, פקטין, תרכובות פנוליות, כולל, safrole, furfural, furunone חומצה צינמית, ethyl cinnamate.
פעילות: פרי הבוסר חמוץ מאד. הפרי הבשל חמוץ, מתוק, קר, קרמינטיבי ומשלשל. העלים והזרעים הם אסטרינג'נט. העלים והפרחים מקררים ואנטיספטיים.
התוויות: לטיפול בעצירות, להורדת חום. מירתח מהפירות מומלץ לטיפול בפצעים ואפתות בפה, בלקיחה פנימית ובשטיפות של הפה. פרי בן שנה או שנתיים משמש לחיזוק הכבד. ניתן להבחין בפרי ישן על ידי צבעו שנעשה שחור. מירתח מהעלים מומלץ לגרגור במקרים של דלקות גרון. רסק של עלים בתוך מים משמש לטיפול בדלקות של הקרסול, המפרקים ומקומות אחרים. מכינים מרסק העלים כעין תחבושת שמניחים על מקומות מודלקים. הם משככים כאב ומפחיתים נפיחות.

האפר שמתקבל מהתרמיל הריק של הפירות הבשלים הוא אלקאלי. משתמשים בו (בדרך כלל בצרוף עם אפר אלקאלי נוסף) להכנת תכשירים לטיפול בעודף חומציות בקיבה וטחול מוגדל. מירתח מהאפר משמש לשטיפות של הפה לטיפול בדלקות חניכיים.

תמר הינדי נחשב בעיקר לצמח מזון ותבלין. מכינים ממנו משקאות, ממרחים ורטבים. לעתים קרובות משתמשים בו כתחליף ללימון ומכינים ממנו מרקים חמוצים.

חזרה לחנות