קערורית – Scutellaria lateriflora
שם עברי: קערורית
שם אנגלי:Mad-dog Skullcap, syn Skullcap
משפחה: שפתניים, Lamiace(Labiatae)
תיאור בוטני: לסוג קערורית משתייכים כ-300 מינים, הגדלים על פני כל כדור הארץ. השם קערורית ניתן לצמח ע"י לינאוס בגלל הצורה המיוחדת של הגביע שהוא דו שפתני, מעוגל וקעור. שם המין lateriflora מתאר שכל הפרחים נוטים לצד אחד. הצמח הוא בן שיח רב שנתי, שמוצאו מצפון אמריקה. הפרחים כחולים, הפריחה בחודשים יולי עד ספטמבר. מרבים לגדל אותו כצמח נוי.
בארץ גדלים ארבעה מיני קערורית. המין S. subvelutina קערורית סגולה, נפוץ בבתה ובחורש הים תיכוני, הפריחה בצבע סגול. המין S. galericulata קערורית הביצה נדיר, וגדל בעיקר בעמק החולה. S. lateriflora הוא צמח שמרבים להחליף אותו עם צמחים אחרים השייכים למשפחת השפתניים (1), או עם מינים שונים של סקוטלריה. ב-1989 דווח על ארבעה מקרים של צהבת באנגליה כתוצאה משימוש בתכשירים שהכילו סקוטלריה (2). אחרי בדיקה מצאו שהתכשירים הכילו מינים של געדה, Teucrium chamaedrys ו- Teucrium canadense(3). מאוחר יותר דווח שהמין T. chamaedrys שנלקח כתכשיר להרזייה גרם לעשרות מקרים של הפטיטיס באירופה, בעיקר בצרפת ובקנדה (4).
מרכיבים: פלבנואידים, כולל baicalin, lateriflorin scutellarin, ikonnikoside, oroxylin A
הפלבנואידים של הסקוטלריה בודדו ב-1963 על ידי Flouvier(5) ונחקרו רק בשנים האחרונות (6).
baicalin דיטרפנים, scutecyprol, scutellaterins A,B,C
חומצות אמיניות, בעיקר GABA , גלוטמין, וריכוז נמוך של טריפטופן, פנילאלנין ופרולין.
שמן נדיף 0.06%, מכיל בעיקר ססקויטרפנים (78%)כולל delta-cadinene, calamine(7). המרכיבים העיקריים הם baicalin ו-bacalein.
פעילות: נוגד חרדה, מחזק של העצבים, מרגיע, נוגד עוויתות, משכך כאב, אסטרינג'נט עדין (8).
פרמקולוגיה: נוגד חרדה- נבדק על חולדות (9). חולדות קבלו 100 מ"ג של מיצוי מסקוטלריה בתוך 1 מ"ל חלב. קבוצת הביקורת קבלה רק חלב. החולדות שקבלו את הצמח גילו פחות חרדה ויותר העזה לביצוע המשימות שנדרשו מהן (9).
מחקר קליני נערך על 19 מתנדבים בריאים (15 נשים וארבעה גברים) בגיל 20-70. המשתתפים קבלו ארבעה תכשירים שונים של סקוטלריה, אותם היו צריכים לקחת באופן חופשי, בהפרש של יומיים לפחות, ולסיים תוך שבועיים. התכשירים היו: 350 מ"ג של צמח יבש, 100 ו-200 מ"ג של מיצוי והרביעי היה פלצבו.
המשתתפים התבקשו לעקוב אחרי השפעת התכשירים בזמן הלקיחה, ואחרי 30, 60, 90 ו-120 דקות על מצב הרוח, חרדה, דאגנות-יתר, כושר קוגנטיבי. התוצאות הראו השפעה ברורה של שלוש התרכובות בהשוואה לפלצבו, ובהשוואה למצב ההתחלתי (10).
GABA הוא מתווך עצבי מעכב, המסייע להשראת הרפייה ושינה, ולאזן עודף ריגוש של מערכת העצבים. למרכיבים המצויים בצמח baicalin, bacalein, scutellarin ישאפיניות לאתרי הקישור של benzodiazepine כגון ואליום ל-GABA(9).
פעילות נוגדת חמצון: הפלבנואידים של הסקוטלריה הם אנטי אוקסידנטים, ומנטרלים רדיקלים חופשיים.
פרמקוקינטיקה: Baicalin- עובר הידרוליזה על ידי חידקי המעי לאגליקון שלו baicalein, שנספג היטב מהמעי לדם. הוא הופך אחר כך בפלסמה ובכבד בחזרה ל-baicalin(11).
בין החומצות האמיניות של הצמח, GABA אינו עובר את המחסום דם-מוח, בעוד שגלוטמין יכל לעבור את המחסום ולהגיע אל המוח. גלוטמין יכל לעבור מטבוליזם בקצות העצבים ל-GABA(12). מנקודת ראות של הפעילות על המוח, הגלוטמין המצוי בצמח בריכוז נמוך יותר מGABA חשוב יותר (6).
רפואה מסורתית: מוצאו של הצמח מצפון אמריקה, והוא היה בשימוש אצל שבטים אינדיאנים, במיוחד ה-Cherokee וה-Iroquois. הם השתמשו במירתח מהשורש לטיפול בשלשול, ולניקוי אחרי לידה (8). בתערובת עם כמה צמחים אחרים השתמשו בו לסיוע לכליות. ה-Iroquois השתמשו באבקה מהשורש למניעת אבעבועות שחורות ולניקוי של הגרון (13). ב-1772 התחילו להשתמש בצמח לטיפול בכלבת, ומכאן לקוח שמו האנגלי Mad dog skullcap. מתחילת המאה ה-19 התחילו להשתמש בסקוטלריה לטיפול בהפרעות של מערכת העצבים הקשורות לחרדה וסטרס (7), כולל היסטריה, התקפים של פניקה, חוסר שקט, חולשה עצבית, הפרעות בשינה, מיגרנות, כאבי ראש, נוירלגיה, דכאון, תסמונת טרום-ויסתית (7).
התוויות: לטיפול בהפרעות עצביות הקשורות לחרדה, מתח וסטרס, להפרעות בשינה, אי שקט, כאבי מחזור, תסמונת טרום-ויסתית, עצבנות.
התוויות נגד: בלתי ידועות
ניתן להשתמש בצמח בתקופת ההריון, ההנקה וכן לילדים.
תופעות לוואי: לא נמצאו.
אינטראקציות עם תרופות: לא נמצאו
הכנות ומינון: לפי הפרמקופיאה הבריטית המינון לחליטה הוא 1-2 ג' שלוש פעמים ביום
טינקטורה 1:5 ב-45% אלכוהול 1-2 מ"ל שלוש פעמים ביום.
לסיכום: הסקוטלריה הוא צמח בעל מסורת של שימוש של מאות שנה כמחזק של מערכת העצבים, מרגיע, מומלץ לטיפול בחרדה, אפילפסיה ובעיות בשינה.
גילויים חדשים יכולים להוביל לשימושים חדשים של הצמח, כנוגד אלרגיה, נוגד חמצון וכמגן על הכבד.
בגלל ההחלפה שלו עם מינים של געדה הייתה רתיעה מהצמח, והוא נחשב לבלתי בטוח לשימוש. אחרי שחפותו הוכחה, ניתן להמליץ עליו כצמח מועיל, ובטוח לשימוש.
סטטוס בינלאומי: בארה"ב GSL. אין לצמח שימוש במזון.
ספרות
1. British Herbal Medicine Association (1983 and 1996). British Herbal Medicine Pharmacopoeia, Exter, UK: British Herbal Medicine Association Publishing
.2. MacGregor FB. Abernethy VE. Dahabra S. et al. Hepatotoxicity of Herbal Remedies. British Medical Journal, 1989, 299: 1156-1157
.3. Gafner S. et al. Adulteration of Mad-dog Skullcap (Scutellaria lateriflora L.): An example of the importance of Classical Pharmacognosy. 4
4th Annual Meeting of the American Society of Pharmacognosy, Chapel Hill, USA July 2003
.4. Lalaberte L. & Villeneuve J. Hepatitis after the use of Germander, A Herbal Remedy Canadian Medical Association Journal 1996, 154:1689-1692
.5. Flouvier V. Sur la recherché des heterosides flavoniques dans quelques groupes botaniques . Comptes Rendus Acad. Sci. Paris 196, 257: 4061-4063,6. Bergeron C. Gafner S. Clausen E. et al. Comparison of the Chemical Composition of Extracts from Scutellaria lateriflora using accelerated solvent extraction versus standard hot water or 70% ethanol extraction. J. Agaric. Food Chem. 2005, 53: 3076-3080.7. Skullcap, in: Peter Bradley, British Herbal Compendum, Vol 2, British Herbal Medicine Association, Bournemouth, 2006, 357-362.8. Metzman HL. Monograph of Scurellaria lateriflora, J. of the American Herbalist Guild, 2006, 7: 4-18
.9. Awad R. Arnason JT. Trudeau T. Phytochemical and Biological Analysis of Skullcap (Scutellaria lateriflora L.): A medicinal plant with anxiolytic properties. Phytomedicine 2003,10: 640-649
.10. Wolfson P. and Hoffmann DL. An investigation into the efficacy of Scutellaria lateriflora in healthy volunteers. Altern. Ther. Health Med. 2003, 9: 74-78
.11. Akao T. Kawabata K et al. Baicalin, the predominant flavone glucuronide of Scutellaria radix is absorbed from the rat gastrointestinal tract as the aglycone and restored to its original form. J. Pharm. Pharmacol. 2000, 52: 1563-1568
.12. Cavadas C. Araujo I. Cotrim MD. et al. In vitro study on the interaction of Valeriana officinalis L. Extracts and their amino acids on GABA receptor in rat brain. Arzneim. Forsch. Drug Res. 1995, 45: 753-755.Moerman D. 1998, Native American Ethnobotany apaortland OR: Timber Press.
Ruscus aceleatus – עצבונית החורש
שם לטיני Ruscus aculeatus
שם בפרמקופיאה (ספר התרופות) Rusci aculeate rhizoma
שם אנגלי Butcher’s Broom box holly
שם בעברית עצבונית החורש
סקירה כללית עצבונית החורש היא שיח ירוק-עד, שמוצאה בארצות הים התיכון, באירופה ואפריקה, מהאיים האזרים במערב פורטוגל ועד איראן בדרום מערב אסיה 1; 2; 3. השתמשו בו ברפואה המסורתית באירופה במשך כ- 2000 שנה כחומר משלשל ומשתן לטיפול בהפרעות במערכת העיכול, הרבייה והשתן 1;4.
באופן מסורתי, מירתח במים או ביין של קנה השורש שימש לטיפול בבעיות בבטן3.
במאה הראשונה לאחר הספירה, הרופא היווני דיוסקורידס דיווח על התכונות המשלשלות של הצמח כמו גם על השימוש בצמח לטיפול באבנים בכליות 4;5.
ניקולאס קולפפר, הרבליסט אנגלי שחי במאה ה-17, דיווח כי לקיחה פנימית של מירתח מהשורש וחבישה מקומית של הפרי, מסייעים באיחוי עצמות שבורות 2;4.
היום משתמשים בעצבונית באירופה לטיפול בהפרעות שקשורות במערכת הורידים, לרבות שבירות של הורידים או דלקת של הדליות. יש נתונים שמגבים את ההשפעה החיובית של הצמח על זרימת הדם בורידים 4.
Ruscogenin, הוא ספונין שבודד לראשונה מהצמח, בשנות ה-50 של המאה הקודמת, על-ידי החוקרים הצרפתיים לאפין וסאני. הוא דומה לספונין הסטרואידי diosgenin, שמצוי בשורש של הצמח המקסיקני דיוסקוריאה (Dioscorea species)6; 2; 3.
תכשירים אירופאים המכוילים על-פי ruscogenin כוללים Ruscorectal (מיוצר על ידי Endopharm בגרמניה , ו- Justa בספרד).
מצוי בצורת משחה ונרות רקטליים, ו-Hemodern Simple (Llorens בספרד).
תכשירים אלה מוצעים לטיפול מקומי בטחורים 3;6.
בארצות הברית, אין עדיין שימוש נרחב בצמח, קיימות בחנויות טבע קפסולות שמכילות עצבונית ושמן רוזמרין 2. נערכו ותועדו מספר מחקרים קליניים. במחקרים בבני אדם נבדקו השפעות של הצמח על אי-ספיקת ורידים באיברי הגוף התחתונים, כאשר הצמח ניתן בשילוב עם trimethy lhesperidine chalcone וחומצה אסקורבית 7. בנוסף נבדק השימוש בעצבונית בשילוב עם הספרידין וחומצה אסקורבית לטיפול במחלות ורידים בפלג הגוף התחתון אצל חולים בפקקת ורידים כרונית 8.
נבדקה ההשפעה על טונוס הורידים ואטימת קפילרות כאשר ניתן הצמח בשילוב עם הספרידין ו-mehyl chalcone9, וכן נבדקה השפעה של טיפול מקומי על היצרות ורידים 10 ועל מחלה של הרישתית (רטינופתיה) ושומנים אצל חולי סכרת 11.
במחקר שנערך בפולין נבדק מינון של 75 מ"ג מיצוי של הצמח השלם בלקיחה פנימית, נראה שיפור ברטינופתיה כתוצאה מסכרת11. אותו מחקר הוכיח ירידה ברמת הטריגליצרידים בדם בהשפעת המיצוי, וחוסר השפעה על עודף כולסטרול בדם. במחקר שנערך בסמיות-כפולה ובקרת-פלצבו, הוערכו היעילות והסבילות של תרופות לטיפול בורידים (RAES) ב-40 חולים (30 נשים, 10 גברים), בגילאים 28-74, שסובלים מאי-ספיקת ורידים כרונית בפלג הגוף התחתון. כל קפסולת RAES הכילה 16.5 מ"ג מיצוי של עצבונית החורש (כנראה מהשורש) בשילוב עם 75 מ"ג הספרידין ו-50 מ"ג חומצה אסקורבית.
נערכו שתי תקופות טיפול של חודשיים ותקופת ביניים של 15 יום לניקיון. המינון היומי היה 2 קפסולות, 3 פעמים ביום.
החוקרים דיווחו על מגמה כללית של שיפור בקבוצת הטיפול. סימפטומים (כמו בצקת, גירוד, תחושות מדומות, כבדות ברגליים ועוויתות) ונתונים פלסמוגרפיים השתפרו באופן מיידי ומשמעותי בעזרת הטיפול בהשוואה לקבוצת הפלצבו. (פלסמוגרף, מכשיר המשמש למדידת שינויים בנפח הגוף כתוצאה משינוי בכלי הדם).
לא דווחו תופעות לוואי 8.
השימוש הרפואי המאושר בעצבונית החורש מבוסס על היסטוריה ארוכה של שימוש מסורתי, מחקרים פיטוכימיקליים, מחקרים במבחנה, מחקרים פרמקולוגיים בבעלי חיים ומחקרים קליניים מודרניים.
הדרוג הפרמקופיאלי של עצבונית החורש עדיין לא נקבע.
תיאור
עצבונית הוא השורש וקנה השורש היבש של Ruscus aculeatus L.(משפחת השושניים) ), וההכנות שלהם במינון יעיל.
השורש וקנה השורש מכילים ספונינים סטרואידיים ruscinו- ruscoside.
כימיה ופרמקולוגיה עצבונית החורש מכילה 4-6% תערובת של ספונינים סטרודיאלים כולל 0.12% ruscogenine, neoruscogenin, ruscin, ו-ruscoside12; 13; 1; 14; 6 ;3. חומצות שומן – בעיקר חומצה tetracosanoic פלבנואידים
סטרולים – כולל סיטוסטרול, סטיגמאסטרול ו-campesterol Benzofuranes – כולל euparone, ruscodibenzofurane15; 16; 17; 1.
Commission E דיווח על עליה בטונוס ורידים, תגובה דמוית-אלקטרוליטים על דפנות הקפילרות, פעילות משתנת ומפחיתה דלקת, בניסויים בבעלי חיים.
לקיחה פנימית יכולה להמריץ קולטנים אלפה-אדרנרגיים של השרירים החלקים של דפנות הורידים. הכנות שהכילו מינון גבוה של הצמח הקלו על הסימפטומים של אי-ספיקת ורידים ועל התקף חריף של טחורים.
הצמח הראה תכונות משתנות ומפחיתות דלקת15.
שימוש Commission E אישר לשימוש כתמיכה לטיפול באי-נוחות כרונית שנובעת מאי-ספיקה בוורידים, כגון, כאב וכבדות, עוויתות והתכווצויות ברגליים, גירוד ונפיחות. אושר גם שימוש כתמיכה לטיפול בתופעות שקשורות בטחורים, כגון, גרוד ושריפה.
התוויות נגד לא ידועות
תופעות לוואי במקרים נדירים, הפרעות עיכול או בחילות
שימוש בתקופת הריון והנקה לא ידועות מגבלות
אינטראקציה עם תרופות אחרות לא ידוע
צורת שימוש ומינון אלא אם כן נאמר אחרת –מינון יומי – מיצויים או הכנות אחרות ללקיחה פנימית במינון שווה ל 7-11 מ"ג של ruscogenin (נקבע לפי סך הכל neoruscogeninו- ruscogeninשמוצו לאחר התססה או הידרוליזה חומצית. מינון לצורות הכנה מוצקות – מיצוי יבש שמכיל סך-הכל 7-11 מ"ג של ruscogenin.
מקורות / סימוכין
1. Der Marderosian, A. (ed.). 1999. The Review of Natural Products. St. Louis: Facts and Comparisons.
2. Tyler, V.E. 1987. The New Honest Herbal. Philadelphia, PA: George F. Stickley Company. 5152.
3. Weiss, R.F. 1988. Herbal Medicine. Beaconsfield, England: BeaconsfieldPublishers.
4. Foster, S. and V. Tyler. 1999. Tyler's Honest Herbal, 4th ed. New York: TheHaworth Herbal Press.
5. Bown, D. 1995. Encyclopedia of Herbs and Their Uses. New York: DK Publishing, Inc. 345.
6. Reynolds, J.E.F. (ed.). 1989. Martindale: The Extra Pharmacopoeia, 29th ed.London: The Pharmaceutical Press.
7. Weindorf, N. and U. Schultz-Ehrenburg. 1987. Kontrollierte Studie zur oralen Venentonisierung der primaren Varikosis mit Ruscus aculeatus und Trimethylhesperidinchalkon [Controlled study of increasing venous tone in primary varicose veins by oral administration of Ruscus aculeatus and trimethylhespiridinchalcone]. Z Hautkr 62(1):2838.
8. Cappelli, R., M. Nicora, T. Di Perri. 1988. Use of extract of Ruscus aculeatus in venous disease in the lower limbs. Drugs Exp Clin Res 14(4):277283.
9. Rudofsky, G. 1989. Venentonisierung und Kapillarabdichtung. Die Wirkung der Kombination aus Ruscus-Extrakt und Trimethylhesperidinchalkon bei gesunden Probanden unter Warmebelastung [Improving venous tone and capillary sealing. Effect of a combination of Ruscus extract and hesperidine methyl chalcone in healthy probands in heat stress]. Fortschr Med 107(19):52, 5558.
10. Berg, D. 1990. Venenkonstriktion durch lokale Anwendung von Ruscusextrakt. [Venous constriction by local administration of Ruscus extract]. Fortschr Med108(24):473476.
11. Archimowicz-Cyrylowska, B. et al. 1996. Clinical effect of buckwheat herb, ruscus extract and troxerutin on retinopathy and lipids in diabetic patients. Phytother Res 10(8): 659662.
12. List, P.H. and L. Hrhammer (eds.). 1979. Hagers Handbuch der Pharmazeutischen Praxis, 4th ed. Vol. 6. Berlin-Heidelberg: Springer Verlag. 200201.
13. Nikolov, S., M. Joneidi, D. Panova. 1976. Quantitative determination of ruscogenin in Ruscus species by densitometric thin-layer chromatography. Pharmazie31(9):611612.
14. Pourrat, H., J.L. Lamaison, J.C. Gramain, R. Remuson. 1983. [Isolation and confirmation of the structure by 13C-NMR of the main prosapogenin from Ruscus aculeatus L.] [In French]. Ann Pharm Fr 40(5):451458.
15. Bruneton, J. 1995. Pharmacognosy, Phytochemistry, Medicinal Plants. Paris: Lavoisier Publishing.
16. ElSohly, M.A. et al. 1974. Euparone, a new benzofuran from Ruscus aculeatus L. J Pharm Sci 63(10):16231624.
17. ElSohly, M.A. et al. 1975. Constituents of Ruscus aculeatus. Lloydia 38(2):106108.
מקורות נוספים·
Bouskela, E., F.Z. Cyrino, G. Marcelon. 1994. Possible mechanisms for the inhibitory effect of Ruscus extract on increased microvascular permeability induced by histamine in hamster cheek pouch. J Cardiovasc Pharmacol 24(2):281285.·
. 1993. Effects of Ruscus extract on the internal diameter of arterioles and venules of the hamster cheek pouch microcirculation. J Cardiovasc Pharmacol 22(2):221224.·
Facino, R.M., M. Carini, R. Stefani, G. Aldini, L. Saibene. 1995. Anti-elastase and anti-hyaluronidase activities of saponins and sapogenins from Hedera helix, Aesculus hippocastanum, and Ruscus aculeatus: factors contributing to their efficacy in the treatment of venous insufficiency. Arch Pharm (Weinheim) 328(10):720724.·
Harborne, J.B. and H. Baxter. 1993. Phytochemical Dictionary: A Handbook of Bioactive Compounds from Plants. Washington, D.C.: Taylor & Francis.·
Marcelon, G., T.J. Verbeuren, H. Lauressergues, P.M. Vanhoutte. 1983. Effect of Ruscus aculeatus on isolated canine cutaneous veins. Gen Pharmacol 14(1):103106.·
Rubanyi, G., G. Marcelon, P.M. Vanhoutte. 1984. Effect of temperature on the responsiveness of cutaneous veins to the extract of Ruscus aculeatus.Gen Pharmacol 15(5):431434.·
Salzmann, P. et al. 1977. [Ruscus aculeatus L.Butcher's broom, a therapeutic agent in proctology] [In German]. Fortschr Med 95(21):14191422.·
Vanhoutte, P.M. 1986. Advances in Medicinal Phytochemistry. New York: John Wiley & Sons, Inc.·
Werbach, M.R. and M.T. Murray. 1994. Botanical Influences on Illness: A Sourcebook of Clinical Research. Tarzana, CA: Third Line Press.
המידע עובד מתוך The Complete German Commission E MonographsTherapeutic Guide to Herbal Medicines. M. Blumenthal, W.R. Busse, A. Goldberg, J. Gruenwald, T. Hall, C.W. Riggins, R.S. Rister (eds.) S. Klein and R.S. Rister (trans.). 1998. Austin: American Botanical Council; Boston: Integrative Medicine Communications.
חזרה לחנות
רוזמרין רפואי – Rosmarinus officinalis
שם עברי: רוזמרין רפואי
משפחה: שפתניים, Lamiaceae (Labiatae)
חלקי צמח בשימוש: נוף הצמח
מרכיבים: שמן נדיף 0.4-2.4% הכולל 1,8-cineole עד 89%, alpha-pinene עד 29%, camphor עד 23%, וכןborneol, bornyl acetate, camphene, beta-pinene alpha- terpineol (1).
יש הבדלים גדולים בין מרכיבי השמן הנדיף בצמחים הנקטפים במקומות שונים.
חומצות פנוליות: נגזרות של חומצה הידרוקסי-צינמית כ- 3.5%, בעיקר חומצה רוזמרינית, חומצה קפאית 0.7%, וכן חומצה פרולית, קומרית, בנזואית (2).
פנולים דיטרפניים: carnosic acid שהופך על ידי חמצון ל-carnosol(3).
טריטרפנים: חומצה אורסולית עד 4%, חומצה אולינולית כ-1%, חומצה בטולינית, אלפה ובטא-אמירין (4).
פלבונואידים: פלבונים וגליקוזידים של פלבונים, apigetrinhispidulin, diosmin, hesperidin(5).
פעילות: אנטי אוקסידנט, ספסמוליטי, קרמינטיבי, נוגד דלקת, דיורטי, אנטי מיקרוביאלי, נוגד כיבים, ממריץ זרימת דם אל המוח, מגביר פעילות של המוח, מגביר ייצור והפרשה של מיצי מרה, מגן על הכבד (3).
לרוזמרין יש השפעה סטימולנטית כללית על זרימת הדם, מערכת העצבים והעיכול (6).
התוויות: מתבססות (7).
שימוש חיצוני: לטיפול בכאבים רוימטיים, אישיאס, נוירלגיה (7), להגברת זרימת דם לראש ולשיפור השיער, לעודד צמיחה של השיער לטיפול בקשקשים (3), לשיפור זרימת דם אל הרגליים. מיצוי בשמן מעכב הידבקות עם כינים.
התוויות נגד: בלתי ידועות
תופעות לוואי: בלתי ידועות
אינטראקציות עם תרופות: בלתי ידועות
הכנות ומינון:
חליטה 4-6 ג' ליום
מיצוי מימי 1:1 2-4 מ"ל ליום (3)
טינקטורה 1:5 ב-45% אלכוהול 5-15 מ"ל ליום.
שימוש חיצוני: מירתח מהעלים בקומפרס, אמבט לרגליים, כשטיפה לשיער, או טינקטורה 1:5 ב-70% אלכוהול (3).
שמן נדיף 4-6 בתוך שמן שקדים, לכאבי מפרקים ושרירים.
פרמקולוגיה: פעילות הצמח כנוגד חמצון היא אחת מהפעילויות החשובות ביותר של הצמח. משתמשים בהם כתוספי מזון להגן עליו מפני חמצון (3). רוב הפעילות נוגדת החמצון מיוחסת ל-carnosol ול-carnosic acid(8). מחקרים in vivo מיצוי יבש מעלי הרוזמרין הראה פעילות נוגדת דלקת עדינה בעכברים(9). שימוש חיצוני במיצוי יבש מהעלים, מנע דלקת מושרית בעור אצל עכברים (10). אינהלציה של השמן הנדיף, או לקיחה פנימית של 20-40 מיקרוגרם לעכבר, גרמו לסטימולציה של מערכת העצבים המרכזית (11). מחקרים נוספים בחיות הראו השפעות של הרוזמרין על הכבד. הוכיחו הגברת ייצור והגברת זרימה של מיצי מרה, והגנה על הכבד (12). מחקר שנערך בבני אדם מול קבוצת ביקורת, הראה שאינהלציה של שמן נדיף של רוזמרין גרם ליתר עירנות של מערכת העצבים (7).
פרמקוקינטיקה: חומצה רוזמרינית ניתנה לחולדות בריכוז של 200 מ"ג לק"ג. החומצה הורחקה מהגוף דרך הכליות. 32% מהחומצה יצאה עם השתן בתוך 48 שעות (13), בצורת ששה מטבוליטים. ארבעה מהמטבוליטים נמצאו בפלסמה. אף אחד נמצא במיצי המרה (38).
ספרות
1. Angioni A. Barra A. Ceretti E. et al. Chemical Composition Plant Genetic Differences, Antimicrobial and antifungal Activity Investigation of the Essential Oil of Rosmarinus offSicinalis L. J. Agaric. Food Chem. 2004, 52; 3530-3535
2. Schulz JM. and Hermann K. Occurrence of Hydroxybenzoic acid and Hydroxycinnamic Acids in Spices.IV Phenolics of Spices. Z. Lebensm. Unters. Forsch. 1980, 171: 193-199
3. Rosemary leaf in; Bradley P. British Herbal Compendium Vol. 2 2006, British Herbal Medicine Association, Bournemouth, p. 333-338
4. Abe F. Yamauchi T. Nagao T. et al. Ursolic Acid as a Trypanocidal Constituent in Rosemary. Biol. Pharm. Bull. 2002, 25: 1485-1487
5. Aeshbach R. Philipssonian G. and Richli U. Flavonoid glycosides from rosemary : separation isolation and identification. Bull. Liaiaon- Groupe polyphenols 1986, 13: 56-58
6. Chevallier A. Rosemary- Rosmarinus officinalis in: Encyclopedia of Medicinal Plants 2nd ed. ISBN 0-7513-1209-6. London New York: Dorling Kindersley 2001:128.
7. Rosmarinus in: British Herbal Pharmacopeia 1983. ISBN 0-903032-0704, Bourenmouth: British Herbal Medicine Association, 1983
8. Huang MT. Ho CT. Wang ZY. et al. Inhibition of Skin Tumorinegesis by Rosemary and its Constituents Carnosol and Ursolic Acid. Cancer Res. 1994, 54: 701- 708
9. Mascolo N. Autore G. Capasso F. et al. Biological Screening of Italien Medicinal Plants for Anti-inflammatory Activity. Phytotherapy Res. 1987, 1: 28-31
10. Haraguchi H. Saito T. Okamura N. and Yagi A. Inhibition of Lipid Peroxidation and Superoxide Generation by Diterpenoids from Rosmarinus officinalis. Planta Medica 1995, 61: 333-336
11. Kovar KA. Gropper B. Freiss D. and Ammon HPT. Blood Levels of 1,8-Cineole and Locomotor Activity of Mice After Inhalation and Oral Administration of Rosemary oil. Planta Medica 1987, 53: 315-318
12. Europiean Scientific Cooperative Phytotherapy, Rosmarini folium- Rosemary leaf in; ESCOP Monographs- The Scientific Foundation for Herbal Medicinal Products, 2nd ed. Stuttgart- New York: Thieme Exeter, UK: ESCOP. 2003: 429-436.
13. Nakazawa T. and Ohsawa K. Metabolism of Rosmarinic Acid in Rats. J. Nat. Prod. 1998 61: 993-996.
רימון מצוי – Punica granatum
השם בעברית: רימון מצוי
משפחה: רימוניים, Punicaceae
חלקי צמח בשימוש: פירות, זרעים, קליפת הפרי.
תאור בוטני: הרימון הוא סוג יחיד במשפחת הרימוניים.הוא גדל בארצות הים התיכון, ובאסיה עד ההימלאיה.
הרימון הוא עץ קטן או שיח גדול נשיר. הפרחים אדומים, הפריחה בתחילת הקיץ.
הפרי הוא ענבה גדולה המכילה זרעים מרובים. קליפת הזרע הבשל וורודה עד אדומה ועסיסית. הפצת הזרעים נעשית על ידי צפורים. קליפת הפרי גלדנית. כשהפרי בשל הקליפה מתבקעת והזרעים מתפזרים.
מאז אלפי שנים מגדלים את הרימון כעץ פרי. שמו העתיק היה תפוח קרתגו, וכנראה שזהו אחד המקומות הראשונים שבו גידלו את הרימון. מקור שם הסוג Punica הוא Punic, שזהו שמה של השפה הקרתגית.
השם האנגלי Pomegranate, מקורו בצרפתית, ומשמעותו תפוח עץ מרובה גרעינים.
הרימון נמנה עם שבעת המינים שהארץ השתבחה בהם. הוא מוזכר פעמים רבות בתנ"ך, במשנה ובגמרא, ומקומות בארץ נקראו על שמו, כגון עין רימון, גבע רימון. בכמה מהמקורות בגמרא מדובר בהערצה על יופיו של הרימון. בימי קדם הרבו להשתמש ברימון כעץ נוי, והוא היווה מרכיב חשוב בגנים.
מרכיבים: קליפת הפרי מכילה כ- 30% טאנינים. בעבר השתמשו בה להכנת דיו שחורה.החלק האכיל בפרי מהווה כ- 50% ממשקלו. הוא כולל 80% מיץ ו- 20% זרעים. המיץ הטרי מכיל 85% מים, 10% סוכרים הכוללים ריכוז שווה של גלוקוז ופרוקטוז, 1.5% פקטין, והשארחומצה אסקורבית, פוליפנולים, פלבנואידים.הזרעים עשירים בסיבים, פקטין וסוכרים. הזרעים היבשים מכילים את האסטרוגן estrone, איזופלבונים פיטואסטרוגנים, genisteinו- daidzeinופיטואסטרוגןcoumestrol(1,2).
ריכוז הפוליפנולים המסיסים במיץ הוא 0.2 – 1.0%. הם כוללים בעיקר אנתוציאנינים, כגון, גליקוזידים של cyanidine ושל delphidinin, ו- anthoxanthins, כגון, catechins, ellagic tannins וכן חומצה גאלית ואלאגית (1,2). הערך התזונתי של 100ג' גרגרי רימון: (ע"פ Duke).
קלוריות 65, חלבון 0.7ג', פחמימות 17ג', סיבים 4ג', סידן 10מ"ג, זרחן 10מ"ג, אשלגן 250מ"ג, ברזל 0.8מ"ג, כולסטרול 0, נתרן 3 מ"ג, ויטמין C4 מ"ג, ויטמין B0.3 מ"ג, ריבופלבין (ויטמין B2 ) 0.03 מ"ג, תיאמין (ויטמין B1) 0.03מ"ג.הסידן מהווה 50% מריכוז האפר.
פעילות: אנטיאוקסידנט. בארץ נערכו מחקרים בטכניון ובבי"ח רמב"ם. במחקרים השתמשו במיץ רימונים שעבר תהליך של תסיסה, ובשמן שהפיקו בכבישה קרה מהזרעים. המחקרים נעשו על בני אדם ועל עכברים.
שני מחקרים נערכו בבני אדם. בראשון נתנו לכל משתתף 50מ"ל של מיץ מהפרי במשך שבועיים. במחקר השני נתנו 20-80מ"ל ליום מהמיץ במשך 10 שבועות (2). הראו במיץ פעילות נוגדת חמצון גדולה פי שלוש מזו של היין האדום ושל תה ירוק (1,2,3). הראו שריכוז הפוליפנולים במיץ רימון גבוה יותר מאשר ביין אדום ובמיצים של פירות שונים, כולל מיץ אוכמניות וחמוציות (1). מעכב חמצון של LDL, מעכב היווצרות של תאי קצף. הפרקציה המסיסה במים מהקליפה הפנימית והחיצונית של הרימון חזקה יותר מזו של הזרעים בפעילות המעכבת חמצון של LDL(1). מעכב פראוקסידציה של שומנים בפלסמה.
מעכב טרשת עורקים, מוסבר ע"י עיכוב חמצון וצימות של LDL,עיכוב ייצור של תאי קצף, וכן עיכוב צימות של טסיות דם.
בדומה למיץ אשכוליות גם מיץ רימון מעכב אנזימים ציטוכרומים מסוג P-450, ובכך הוא מאט את האלימינציה של תרופות מסוימות.
הראו ש-50 מ"ל של מיץ רימון שניתן במשך שבועיים סייע להורדת לחץ דם, כאשר נתנו אותו ביחד עם תרופה הפועלת לפי עקרון של עיכוב של ACE. מיץ הרימון מאט את הפירוק של התרופה וגורם לשיפור הפעילות שלה (2).
מחקרים אחרים הראו עיכוב של לויקוטריאנים על ידי מיץ רימון, והקלה במקרים של אסתמה (4).
פעילות אסטרוגנית בחיות הוכחה in vivoעם שמן שהופק מזרעי הרימון (5).
רפואה מסורתית: נהגו להשתמש בקליפת הפרי, בקליפת הגזע והשורש ובמיץ מהפירות, במקרים של שלשולים, דיזנטריה, דלקות של דרכי העיכול, לויקוריאה, שטפי דם של מחזור חודשי ולטיפול בתולעים (6).
בשימוש חיצוני נהגו לטפל עם חלקי הרימון השונים בסדקים בפטמות (6).
ספרות
Aviram M. et al. Pomegranate juice flavonoids inhibit low-density lipoprotein oxidation and cardiovascular diseases: Studies in atherosclerotic mice and in humans. Drugs Exptl. Clin. Res. XXVIII: 49-62, 2002.
Aviram M. Pomegranate juice consumption reduces oxidative stress, atherogenic modifications to LDL, and platelet aggregation: Studies in human and atherosclerotic apolipoprotein E-deficient mice. Am. J. Clin. Nutr. 71: 1062-1076, 2000.
Shay Y. et al. Antioxidant and eicosanoid enzyme inhibition properties of pomegranate seed oil and fermented juice flavonoids. J. of Ethnopharmacology, 66: 11-17, 1999.
Spector SL. Leukotriene unhibitors and antagonists of asthma. Annals of Allergy, Asthma and Immunology, 75: 463-470, 1995.
Sharaf A. Nigm SAR. The oestrogenic activity of pomegranate seed oil. J. of Endocrinology, 29: 91-92, 1964.
Duke AJ. Ayensu SE. Medicinal Plants of China, Reference Publications, Algonac, MI, 1985.
פעילות אנטי סרטנית של מיצוי רימון מצוי וגניסטאין.
מחקרים על מיצויים שונים של פרי הרימון מדווחים על פעילות אנטי סרטנית (1). התכונות הפרמקולוגיות של מיצויים מפרי הרימון נבדקו.
השמן המופק מהזרעים מכיל פוליפנולים המעכבים ייצור של פרוסטגלנדינים, לויקוטריאנים ותרומבוקסאן (2).
בנוסף מכיל השמן סטרואידים, כולל esterone,17-beta-estradiol(3), טסטוסטרון, סטיגמה-סטרול וסיטוסטרול (4).
מיצויים של הפרחים מורידים לחץ דם אצל מכרסמים (2). מיצוי מהמיץ מעכב חמצון של LDL, וייצור של חסימה של כלי דם אצל בני אדם ומכרסמים (5).
מטרת המחקר הנוכחי היא לבדוק מהו מנגנון הפעילות האנטי סרטנית של מיצוי מהרימון.
המחקר נעשה עם מיצוי של פרי הרימון בהשוואה לאיזופלבון גניסטאין. החוקרים בדקו את השפעתם על תאים סרטניים שנלקחו מנשים עם סרטן השד (2).
הריכוז שנלקח ממיצוי הרימון היה 40 ו-20 מיקרוגרם למיליליטר.
התוצאות הראו שלמיצויים מהרימון ולג'ניסטאין יש השפעה מעכבת על גידול תאים סרטניים in vitro. המיצויים מהרימון והג'ניסטאין, כל אחד לבד ושניהם ביחד גרמו ל-apoptosis(התאבדות תאים), בתלות בזמן ובמינון. התמותה עם מיצוי רימון וג'ניסטאין ביחד היתה גבוהה בהרבה משל כל אחד לבד. תמותת התאים הסרטניים הייתה גבוהה בהרבה משל התאים הבריאים שנלקחו כקבוצת ביקורת. נתקבלו שינויים מורפולוגיים בתאים, שמראים על דיפרנציאציה, עיכוב ומוות.
בתאים שמתו היה ניתן לראות שבירה של DNA ושל חלבונים שנגרמה על ידי הרימון או הג'ניסטאין.
המסקנה מהמחקר היא שהפעילות האנטי סרטנית של הג'ניסטאין ומיץ הרימון היא כנראה עידוד של התאבדות תאים (2).
ספרות:
1. Li YZ. et al. Release of mitochondria cytochrome C in both apoptosis and necrosis- induced by beta-lapachone in human carcinoma cells. Mol. Med. 1995, 5: 232-239.
2. Louis Jeune MA. et al. Anticancer activities of Pomegranate extract and genistein in human breast cancer cells. J. of Medicinal Food 2005, 8: 469-475.
3. Heffmann E. et al. Identification of estrone in pomegranate seeds. Phytochemistry 1996, 5: 1337-1340.
4. Anesini C. Perez C. Screening of plants used in Argentine folk medicine for antimicrobial activity. J. Ethnopharmacol, 1999, 66: 11-17.
5. Aviram MA. Pomegranate juice consumption reduces oxidative stress, athrogenic modifications to LDL and platelet aggregation: studies in human and in atherosclrotic apolipoprotein E-deficient mice. Am J. Clin Nutr. 2000, 71: 1062-1076.
פעילות אנטי אנגיוג'נית בפרקציות של רימון:
אנגיוגנזיה (פיתוח כלי דם חדשים) הוא תהליך קריטי להתפתחות של גידול סרטני. עיכוב של אנגיוגנזה הוא אחת הדרכים לעיכוב התפתחות של גידול סרטני.
במחקר הנוכחי נבדקו פרקציות שונות של הרימון לפעילות אנטי אנגיוג'נית (1). הרקמות שנבדקו הן פיברוציטים שנלקחו מרירית הרחם ומהנוזל האמניוטי בזמן ניתוח קיסרי. ברקמות אלה יש חלוקה מהירה של תאים וגידול מהיר של כלי דם חדשים.
פרקציות הרימון שנבדקו: מיץ רימון שעבר תסיסה, פוליפנולים של הקליפה, שמן מזרעי רימון שהתקבל בכבישה קרה, פוליפנולים של שמן רימון, ושמן מהזרעים ללא תסיסה. התוצאות הראו: עיכוב של חלוקת הפיברוציטים על ידי המיץ המותסס והפוליפנולים של קליפת הרימון. עיכוב של vascular endothelial growth factor על ידי שמן רימון ומיץ מותסס, בתאי סרטן השד של נשים רגישות לאסטרוגן.
העיכוב הברור ביותר היה של שמן רימון ומיץ מותסס על תאי שד של נשים בריאות.
פרקציות שונות של הרימון בריכוז של 10 מיקרוגרם למיליליטר עכבו ייצור כלי דם בפיברוציטים ובתאי אנדותל של הוריד של חבל הטבור.
סיכום: העיכוב של פקטור גידול תאי אנדותל ברקמה שמתחלקת במהירות רבה, מצביעה על פעילות של מיץ ושמן רימון כמסייעים למניעת סרטן. התוצאות מראות על פעילות אנטי אנגיוג'נית של מיצויים מרימון. גורמים הממריצים ייצור כלי דם חדשים עוכבו, וגורמים המעכבים גידול כלי דם הוגברו. התוצאות שהראו זאת הן העיכוב של גידול הפיברוציטים, והעיכוב של גידול הוריד של חבל הטבור. מחקר שנעשה in vivoנתן תוצאות דומות. עבודה אחרת שנעשתה על ידי כמה מהחוקרים של המחקר הנוכחי, הראתה עיכוב סינרגיסטי עם חלק מפרקציות הרימון על חלוקת תאים וכושר הפלישה שלהם במקרים של סרטן הפרוסטטה (2). הם הראו גם עיכוב בפעילות של phospholipase A2. החוקרים טוענים שזהו מחקר ראשוני, שאחרי מחקרים נוספים יוכל להביא להכנת תכשיר מפרקציות שונות של הרימון למניעה וטיפול בסרטן השד והפרוסטטה.
ספרות:
1. Masakazu T….Lansky EP. et al. Preliminary studies on the anti-angiogenic potential of pomegranate fractions in vitro and in vivo. Angiogenesis 6: 121-128, 2003.
2. Lansky EP. et al. Therapeutic synergy in pomegtanate. Poster presented at the 94th Annual Meeting of the American Association for Cancer Research, July 11-14, 2003, Washington, DC.
רודיולה – Rhodiola rosea
שם עברי: רודיולה
משפחה: Crassulaceae
שם אנגלי:Golden root Rose root.
תיאור בוטני: צמח רב שנתי, בגובה כ- 70 ס"מ, הגדל על אדמה חולית, בהרים גבוהים באזור הארקטי של אירופה ואסיה. יש לו שורש מעובה ופריחה צהובה. השם ניתן לצמח על ידי Linnaeus, והוא מתייחס לריח השורש הטרי, הדומה לריח ורדים. כ-20 מינים של Rhodiola נמצאו בהרים הגבוהים של אירופה, אסיה וצפון אמריקה. המין R. rosea הוא היחיד שנערכו עליו מחקרים קליניים.
רפואה מסורתית: נהגו להשתמש בצמח כדי להתחזק, להגביר את כושר העבודה, העמידות בפני תנאי החיים הקשים בהרים הגבוהים, את תוחלת החיים. הצמח נחשב כנוגד עייפות, מסייע להתגבר על פחד גבהים, על דכאון, אימפוטנציה, אנמיה. הוא הומלץ לטיפול במחלות של דרכי העיכול, מחלות זיהומיות והפרעות עצביות (1).
בכפרים ההרריים של סיביר נוהגים עד היום לתת זר של שורשי רודיולה לחתן ולכלה ביום נישואיהם, כדי לחזק את הפוריות שלהם, ולהבטיח לידה של ילדים בריאים.
רופאים במונגוליה המליצו על הצמח במקרים של שחפת וסרטן. מקומות בהם ניתן למצוא את הצמח נשמרו בסוד שעבר בתוך המשפחה. הכפריים הסיביריים העבירו את הרודיולה דרך שבילים להרי קוקז.
Linnaeus כתב שהרודיולה הוא אסטרינג'נט, מומלץ לטיפול בלויקוראה, היסטריה וכאבי ראש.
בשנת 1755 נכלל הצמח בפרמקופיאה השבדית.
מרכיבים: phenylpropanoids: rosavin, rosin, rosarinphenylethanol derivatives: salidroside, tyrosol
פלבנואידים: rodiolin, rodionin, rodiosin, acetylrodalgin, tricin טריטרפנים: daucosterol, beta-sitosterol
חומצות פנוליות: כלורוגנית, גאלית, הידרוקסיצינמית.
המרכיבים הספציפיים למין R. rosea הם שלושתה-phenylpropanoids הנקראים בשם כולל rosavins(2-4) ה-salidrosides שנחשבו בעבר למרכיבים העיקריים, אינם ספציפיים ל- Rodiola rosea. הם מצויים גם במינים האחרים של הרודיולה, במיני ערבה ובצמחים אחרים.
במחקרים הקליניים שנעשו עם הצמח השתמשו בטינקטורות או במיצויים יבשים מהשורש, שכוילול-3% rosavins ו- 0.8-1.0% של salidroside. היחס בין מרכיבים אלה במין R. rosea הוא בערך 1:3.
פעילות: אדפטוגן, נוגד עייפות, נוגד מתח ולחץ, מעכב נזקים במקרים של חוסר חמצן, אנטי סרטני, אנטי אוקסידנט, ממריץ של מערכת החיסון, מגביר חשק מיני, מגביר את כושר החשיבה, הלימוד, הזכרון, העירנות, מחזק כללי (2-4). השפעה על מערכת העצבים המרכזית. מינונים נמוכים ובינוניים של הצמח ממריצים נור-אפינפרין, דופאמין וסרוטונין במערכת העצבים המרכזית. בנוסף, הצמח מגביר את השפעתם של מתווכים עצביים אלה על המוח על ידי הגברת החדירות שלהם דרך המחסום דם- מוח.
המנגנון המשוער הוא פעילות של הרודיולה בגזע המוח המגבירה שחרור של נור-אפינפרין, סרוטונין ודופאמין אל התעלות העולות, והפעלה של קליפת המוח והמערכת הלימבית.
כתוצאה מכך יש עליה בפעילות הקוגנטיבית של קליפת המוח, כולל יכולת החשיבה, הניתוח, ההערכה, החישוב והתיכנון, וכן הגברת הריכוז, הזכרון וכושר הלימוד, הקשורים לחלק הקדמי של קליפת המוח.
הרודיולה הוא נוגד חמצון יעיל, והוא מגן על תאי העצב מפני נזקים שעלולים להגרם על ידי הרדיקלים החופשיים (5-8). מחקרים שנעשו על השפעת הצמח על אנשים שסבלו מתשישות עצבית הכוללת עייפות, ירודה בכושר העבודה, נמנום, חוסר תאבון, רגזנות וכאב ראש, הראו שיפור משמעותי במצבם של הנבדקים.
חוקרים אחרים בדקו את השפעת הצמח על סטודנטים שלמדו לקראת בחינות. הם הראו ירידה במתח אצל הסטודנטים ועליה בכושר הלימוד והריכוז (5,6).
השפעה הרודיולה על המערכת הלימבית מתבטאת בוויסות של הרגשות, בהסדרת ואיזון של מצב הרוח, הפחתת מצבי חרדה ודאגנות- יתר. כמו כן הראו השפעה נוגדת דכאון (6-8).
השפעה על כושר העבודה: מחקרים שנערכו בשיטת הסמיות הכפולה הוכיחו שהרודיולה מסייע להגברת כושר העבודה, ולקיצור זמן ההתאוששות אחרי עבודה מאמצת במיוחד.
המחקרים נעשו על ספורטאים בענפי ספורט שונים שהתאמנו לתחרויות. הצמח סייע למשתתפים להמשיך באימונים קשים מבלי להישבר גם כשהיו עייפים מאד.
השפעה על המערכת האנדוקרינית: הצמח נחשב לאדפטוגן, המסדיר ומאזן פעילות של רקמות ואברים רבים, כגון, התפקוד של מערכת החיסון, המערכת ההורמונלית, הלב וכלי הדם, השרירים והעצבים (9). ההשערה המקובלת היא שצמח אדפטוגן משפיע על מערכות רבות הודות לפעילות שלו על הציר היפותלאמוס היפופיזה ועל בלוטת יותרת הכליה, אדרנל. נראה שהרודיולה גורם להעלאת ריכוז הסרוטונין בהיפותלאמוס, ובכך הוא מסייע להפחתת חרדות, מתח ולחץ (1).
הרודיולה מגביר את פעילות בלוטת התירואיד, מבלי לגרום למצבים של יתר- פעילות.
השפעת הצמח על מערכת הרבייה מתבטאת בהגברת הפוריות אצל נשים וגברים, זירוז המחזור החודשי במקרים של אל-וסת, וירידה בתופעות בלתי נעימות בתקופת המנופאוזה.
התוויות: במקרים של הפרעות בזיכרון, בחשיבה, ריכוז, כושר הלמידה, הפרעות קשב, דכאון, פגיעה במוח בתאונה או מחלה, במקרים של קצב בלתי סדיר של הלב, מחלת פרקינסון, אי פוריות, תפקוד מיני בלתי תקין, פיברומיאלגיה, עייפות כרונית וכסיוע בטיפול כמותירפיה והקרנות אצל חולי סרטן.
רעילות: נמוכה מאד. LD50 אצל חולדות 3.360 מ"ג לק"ג.
תופעות לוואי: במקרים בודדים דווח על המרצת- יתר וקושי להרדם. מומלץ לא לקחת את הצמח בלילה.
הכנות ומינון: טינקטורה 1:5 ב- 40% אלכוהול, 5-10 מ"ל ליום בין הארוחות.
מיצוי יבש 200-600 מ"ג.
ספרות
1. Darbinyan V. et al. Rhodiola rosea in stress induced fatigue: a double- blind cross- over study of standardized extract SHR-5 with a repeated low- dose regimen on the mental performance of healthy physicians during night duty. Phytomedicine, 7: 365- 371, 2000
2. SaratikovAS. et al. Chemical composition of Rhodiola rosea. In: Saratikov AS.Krasnov EA. Rhodiola rosea is a valuable medicinal plant. Tomsk State UniversityPress, 1987, p. 3-39
3. Kurkin VA. Zapesochnaya GG. Chemical composition and pharmacological properties of Rhodiola rosea. Chemical and Pharmaceutical Journal (Moscow) 20: 1231-1244, 1986
4. Dubichev AG. et al. Study of Rhodiola rosea root chemical composition using HPLC. Comico Pharmaceutical Journal, 1:188-193, 1991
5. Spasov AA. et al. A double- blind, placebo- controlled pilot study of the stimulating and adaptogenic effect on the psychophysiological and physical adaptation of students to an academic load. Eksp Klin Farmakol, 63: 76-78, 2000
6. Spasov AA. Wikmann gk. Mandrikov VB. et al. A double-blind placebo-controlled pilot study on the stimulating and adaptogenic effect of Rhodiola rosea SHR-5 extract on the fatigue of students caused by stress during an examination period with a repeated low-dose regimen. Phytomedicine, 7: 85-89, 2000.
7. Komar VV et al. Effect of Rhodiola rosea on the human mental activity. Pharmaceutical J. 36: 62-64, 1981
.8. Petkov VD. et al. Effects of alcohol aqueous extract from Rhodiola rosea L. roots on learning and memory. Acta Physiol. Pharmacol. Bulg. 12: 3-16, 1986.
9. Maslova LV. Et al. The cardioprotective and antiadrenergic activity of an extract of Rhodiola rosea in stress. Eksp. Klin Farmakol. 57: 61-63, 1994.
אלון לבן Quercus alba
שם עברי: אלון לבן
משפחה: אלוניים, Fagaceae
מינים דומים: ישנם כמה מינים של אלון שמשתמשים בהם ביחד עם האלון הלבן, כולל Q. robur, Q. elongata, Q. petraea, Q. pedunculata, Q. macrocarpa, Q. pallusris, Q. phellos
תיאור בוטני: האלון הלבן הוא עץ נשיר, גדול ומסועף, מאריך ימים עד ל-1000 שנה ויותר. הוא מגיע לגובה של 30 מ', והגזע שלו רחב מאד. בכמה עצים מגיע ההיקף ל-20 מ'. הגזע לבן, העלים מחולקים לאונות, חמש עד תשע אונות לעלה. העלים בהירים יותר בחלקם התחתון. הם מקבלים צבע אדום-חום בשלכת. הבלוטים ביצתיים, ואורכם 2-3 ס"מ. החלק הפנימי של הגזע סיבי, קשה, וצבעו חום בהיר. מוצאו של האלון הלבן מהיערות של העצים הנשירים בצפון-מזרח אמריקה. הם גדלים באדמה לחה, מנוקזת היטב וחמוצה. מיני אלון מפוזרים על פני כל כדור הארץ.
חלקי צמח בשימוש: החלק הפנימי של הגזע, עלים ובלוטים
היסטוריה: עץ האלון היה עץ נערץ על העמים העתיקים. ייחסו לו משמעות רוחנית. ראו בו סמל לכוח, אומץ וחכמה. הקריבו קורבנות מתחת לעצי אלון. העריצו וחיפשו את הצמחים שגדלו על האלונים. באירופה חפשו את הדביקון הלבן שצמח על עצי אלון, בסין וביפן חפשו את הריישי והמייטקי שגדלו על אלונים.
מרכיבים: טאנינים, כולל catechin, ellagitanningallic acid, gallocatechin(1) catechin פרואנתוציאנידינים (2), כולל תערובת של אוליגומרים ופולימרים. בודדו למעלה מ-20 תרכובות שונות (2). ריכוז הטאנינים הכולל בגזע האלון 8-15%. התקן באירופה הוא לפחות 3% של טאנינים (2).
פעילות: אסטרינג'נט, עוצר דימומים, אנטי בקטריאלי, אנטי דלקתי (1,3,4).
התוויות: מבוססות על הרפואה המסורתית. לטיפול בשלשול (4,5)
שימוש חיצוני: טחורים (4), לויקוראה (4), דלקת של ריריות הפה והגרון, כולל דלקת גרון (4,5), דלקות בעור (5), אקסמה (6), דליות ברגליים, אבעבועות חורף, רגליים מזיעות (6). העפצים המופיעים על הענפים מכילים ריכוז גבוה פי 2-3 של טאנינים (7). ניתן להשתמש בהם כאסטרינג'נט למטרות דומות (7). האלון הלבן והמינים הדומים לו הם בין האסטרינג'נט היעילים ביותר.
התוויות נגד: הריון
תופעות לוואי: אינן ידועות
אינטראקציות עם תרופות: עלול לעכב ספיגה של אלקלואידים, או של תרופות אלקליות (5).
הכנות ומינון: לשימוש פנימי- מרתח מהגזע 3-6 ג' ליום, מיצוי נוזלי 1:1 למקרים של שלשול חריף, 3-6 מ"ל ליום, לקחת לעתים קרובות במנות קטנות, לא יותר מ-3-4 ימים (8). טינקטורה 1:5 ב-50% אלכוהול
שימוש חיצוני: מרתח של 20 ג' ב-1 ליטר של מים לשטיפות פה, גרגור, קומפרס במקרים של דליות ברגליים, חוקן במקרים של טחורים, לטיפול בדלקות בעור ולעצור דימומים (8). במקרים של רגליים מזיעות מרתיחים 100 ג' מהגזע בתוך 1 ליטר של מים ועושים אמבט לרגליים (8).
מחקרים: ערכו מחקרים in vitro הפעילות האסטרינג'נט של הגזע מיוחסת ברובה לפרואנתוציאנידינים, למרות שריכוז ה-ellagitannins עולה על 70% מכלל הטאנינים (1). נבדקו 48 צמחים שהשתמשו בהם באופן מסורתי לטיפול בפצעים מזוהמים בעור (3). מיצוי מימי של Q. robur היה פעיל מאד נגד Staph. aureus ונגד E. coli, MIC0.08 מ"ג (3). המיצוי המימי היה פעיל גם נגד וירוסים, הרפס ווירוסים של שפעת (9). טינקטורה של Q. robur ב-50% אלכוהול, הראתה פעילות נוגדת חמצון יעילה נגד אניון של סופראוקסיד (10). מיני האלון נחשבים ל- GSL באנגליה, והם קבלו אישור של Commission E בגרמניה.
ספרות
1. Konig M. Scholz E. Hartmann R. et al. Ellagitannins and complex tannins from Quercus petraea bark. J. Nat. Prod. 1994, 57: 1411-1415.2.
Pallenbach E. Scholz E. Konig M. et al. Proanthocyanidins from Quercus petraea Barsk. Planta Medica 1993, 59: 264-268
.3. Brantner A. and Grein E. Antibacterial activity of plant extracts used externally in traditional medicine. J. Ethnopharmacol. 1994, 44; 35-40
.4. Quercus in: British Herbal Pharmacopoea 1983, ISBN O-903032-07-9,Bournemouth: British Herbal Medicine Association
.5. Quercus cortex: German Commission E Monograph published in: Bundesanzeiger No 22 of 1st February 1990
.6. Weiss RF. And Finelmann V. Dermatologic Disease in; Herbal Medicine 2nd ed. ISBN 3-13-126332-6, Stuttgart Thieme, 2000: 293-313
.7. MooreM. 1979, Medicinal Plants of the Mountain West. Santa Fe; Museum of New Mexico Press.8.
Oak Bark in; Bradley P. British Herbal Compendium Vol.2, 2006, British Herbal Medicine Association, Bournemouth p. 306-308
.9. May G. and Willhn G. Antiviral activity of Aqueous extracts from Medicinal Plants in Tissue Cultures.Arzneim –Forsch. Drug Res. 1978, 28: 1-7. Masaki H. Sakaki S. Atsumi T. et al. Active-Oxygen Scavenging Activity of Plant Extracts. Biol. Pharm. Bull. 1995, 18: 162-166.
גויאבה – Psidium guajava
גויאבה
משפחה: הדסיים, Myrtaceae
תאור בוטני: עץ ירוק-עד, בגובה של כ-10 מ', המסתעף לענפים רבים, בעל גזע בצבע נחושת, המתקלף וחושף שכבה תחתונה ירוקה. הפרחים לבנים, בעלי ריח עדין. הפירות צהובים, עגולים, ביצתים או בצורת אגס, הם בעלי ריח חזק אופייני כשהם בשלים. ציפת הפרי מגורגרת, בצבע לבן, צהוב, ורוד בהיר או כהה. הטעם מתוק חמצמץ.
עץ אחד נותן כ-40 ק"ג פרי בשנה. גידול חקלאי של הגויאבה התחיל לפני זמן רב מאד, והוא גדל בכל האזור הטרופי של מרכז ודרום אמריקה, וכן באיים של האוקינוס השקט.הספרדים והפוטוגזים העבירו אותו לאסיה ואפריקה, והעץ התאקלם במהירות בארצות חמות, והוא גדל במקומות רבים כצמח בר.
חלקי צמח בשימוש: קליפת גזע, עלים, פרי
רפואה מסורתית: רבים משבטי האידיאנים הגרים באגן האמזונס משתמשים במירתח מהעלים והגזע של העץ לטיפול בשלשול ודיזנטריה, דלקות גרון, הקאות, קלקול קיבה, ורטיגו וכן להסדרת המחזור החודשי.
לועסים עלים רכים כדי לטפל בדימום בחניכיים וריח רע מהפה. מירתח מהעלים משמש לשטיפות פה ולגרגור במקרים של פצעים בפה או דימום מהחניכיים, וכן לשטיפות של הוגינה במקרים של הפרשות. מירתח מהגזע או מהפרחים משמש לטיפול בפצעים, כיבים ודלקות בעור, וכן לטיפול בדלקות עיניים או הפרעות בראייה.
מרכיבים המצויים ב-100 ג' פרי בשל (www.hort.purdue.edu)
קלוריות 30-50
מים 77-86 ג'
סיבים 2.8-5.5 ג'
חלבון 0.9-1.0 ג'
שומן 0.1-0.5 ג'
אפר 0.43-0.7 ג'
פחמימות 9.5-10 ג'
סידן 9.1-17 מ"ג
זרחן 17.8- 30 מ"ג
ברזל 0.30-0.70 מ"ג
ויטמין A תכולה: IU200-400
תיאמין 0.046 מ"ג
ריבופלווין 0.03-0.04 מ"ג
ניאצין 0.6-1.068 מ"ג
ויטמין B3 40 I.U
מרכיבים: טאנינים, פקטין, חומצה אסקורבית, לקטינים, ספונינים, קרוטנואידים, חומצות אמיניות, חומצות שומן חיוניות, כגון, חומצה לינולאית, אלפה-לינולנית
פלבונואידים, quercetin, isoquercetinleucocyanidinsפרי הבוסר עשיר מאד בטאנינים
שמן נדיף הכולל, caryophyllene, nerolidiollimonene, benzaldehyde, beta-selinene העלים עשירים בפלבונואידים, במיוחד בקורצטין.
פעילות: אנטי אוקסידנט, אנטי בקטריאלי, אסטרינג'נט, עוצר שלשול, הפלבונואידים נוגדי עוויתות, מרגיע את השרירים החלקים של המעי, הלקטינים נקשרים ל-E.coli ומונעים מהם היצמדות למעי.
In vitro הראו שקליפת הגזע והעלים של הגויאבה מעכבים שיגלה, סלמונלה, בצילוס, קולי, קלוסטרידיום, פסוידומונאס, וכן את פטריית השמו הלבן.
התוויות: שלשול לילדים ולבוגרים, דיזנטריה, לטיפול בזיהומים עם חידקים, וירוסים אן פטריות בשימוש פנימי וחיצוני, להורדת חום, לטיפול בשיעול ובדלקת גרון, בשימוש חיצוני לטיפול בדלקת עיניים.
התוויות נגד: הפרי מוריד רמת סוכר בדם. יש להמנע משימוש בפרי במצבים של היפוגליקמיה.
אינטראקציות עם תרופות: לא נמצאו
הכנות ומינון: הפרי כמזון ומיץ מהפרי
מירתח מהעלים 3-5 ג' 1-3 פעמים ביום.
ספרות:
Suntornsuk L et al. Quantitation of vitamin C content in herbal juice using direct titration. J. Pharm. Biomed. Anal. 2002 28: 849-855.
Jimenez-Escrig A. et al. Guava fruit (Psidium guajava L.) as a new source of antioxidant dietary fiber. J. Agric. Food Chem. 2001, 49: 5489-5493.
Arima H. et al. Isolation of antimicrobial compounds from guava (Psidium Guajava) and their structural elucidation. Bioschs. Biotechnol. Biochem. 2002, 66:1727-30.
Lozoya X. et al. Quercetin glycosides in Psidium guajava L. leaves and determination of a spasmolytic principle. Arch. Med. Res. 1994, 25: 11-15.
Lozoya X. et al. Intestinal anti-spasmodic effect of a phytodrug of Psidium guajava folia in the treatment of acute diarrheic disease. J. Ethnopharmacol. 2002, 83: 24.
Roman-Ramos R. et al. Anti-hyperglycemic effect of some edible plants. J. Ethnopharmacol. 1995.
Jaiarj P. et al. Anticough and antimicrobial activities of Psidium guajava Linn. Leaf extract. J. Ethnopharmacol. 1999, 203-212.
Begum S. et al. Triterpenoids from the leaves of Psidium guajava. Phytochemistry 2002, 61: 300-403.
דובדבן הבר – Prunus serotina
שם עברי: דובדבן הבר
משפחה: ורדניים, Rosaceae
חלקי צמח בשימוש: קליפת הגזע הפנימית
תיאור בוטני:
עץ גבוה שמוצאו מצפון אמריקה. מגיע לגובה של 30 מ'. קוטר הגזע 1.5 מ'. לקליפה יש ריח דומה לשקדים, שמתפזר ונעלם בייבוש. משמעות השם serotina מאוחר. הפריחה שלו מאוחרת יותר משל עצי פרי אחרים. העץ מתכסה כולו באביב בפריחה לבנה, הפירות משחירים כשהם מבשילים.
מרכיבים:
גליקוזידים ציאנוגניים, prunasin, 0.05-0.15%emulsion, eudesmic acid, p-coumaric acid, scopoletin, טאנינים, סוכרים (1).prunasin עובר הידרוליזה על ידי האנזים prunase לחומצה הידרו-ציאנית HCN, גלוקוז ו-benzaldehyde. הניצולת של HCN משתנה לפי הזמן שבו אוספים את קליפת הגזע. הניצולת הגבוהה ביותר היא בסתיו 0.15%, הנמוכה ביותר באביב 0.05%. העלים מכילים כמות מקסימלית של HCN באביב 0.25% (1).
רפואה מסורתית:
נהגו להשתמש בצמח לטיפול בשלשול, הצטננות, שיעול ולמחלות אחרות של דרכי הנשימה, לשכך כאבים, השתמשו בצמח כחליטה.
פעילות: אסטרינג'נט, נוגד שיעול, מרגיע.
התוויות: על פי הרפואה המסורתית, לטיפול בשיעול, בברונכיט, שעלת, שלשול
תופעות לוואי: אין סכנה לבריאות ולא תופעות לוואי כאשר משתמשים בצמח בצורה נכונה. אין סכנה להרעלה מציאניד. כמות ה-prunasin קטנה מאד (2).
הכנות ומינון: סירופ או טינקטורה.
שימוש במזון:
יש שימוש רב במיצויים מהצמח במשקאות אלכוהוליים ובלתי אלכוהוליים, בסוכריות, מיני מאפה פודינג. ריכוז מקסימלי במשקאות אלכוהוליים 0.06% (1).
סטטוס: GRAS
ספרות:
1. Cherry bark, wild, in: Leung AY. Foster S. Encyclopedia of Common Natural Ingredients, 1996, John Wiley &Sons, INC. New York, Toronto, Singapore p. 155-156.
2. Wild Cherry, Prunus serotina in: PDR for Herbal Medicine 3rd Ed. 2004, Thomson PDR, p. 877.
דיון על דובדבן הבר ב- Herbal Hall:
השאלה: האם ההרבליסטים משתמשים ב-Cherry bark, או שמתעלמים ממנו מתוך פחד כפי שעשו עם הקומפרי? Lisa Ganora: קליפת הגזע מכילה כמות קטנה מאד של prunasin שהוא גליקוזיד ציאנוגני, כלומר, מסוגל לשחרר HCN. מכיוון שציאניד הוא חומר פסולת שנוצר בגוף בתהליכי מטבוליזם של חלבונים, יש לנו אנזימים אנדוגניים שמנטרלים אותו. הם יכולים לנטרל 1מ"ג של ציאניד לשעה. בנוסף, ה-pH של מערכת העיכול האנושית אינו אופטימלי לייצור של ציאניד. כך שאין בעיה בשימוש של קליפת הגזע של הצמח. העלים מכילים כמות גדולה יותר של prunasin, והם יכולים לגרום למוות לחיות שאוכלות אותם.
Michael Tierra: איני יכול לספור את הפעמים שנתתי מירתח מהצמח לחולי שיעול, ברונכיט ואסתמה. בדרך כלל במירתח ביחד עם צמחים אחרים. בספרות של הרופאים האקלקטיים מוזכר שתושבי אמריקה הילידים נהגו להשתמש בצמח כחליטה לחיזוק כללי ולהפרעות של דרכי הנשימה.
Paul Bergner: אני מכין סירופ מקליפת הגזע לפי שיטה המתוארת אצל Larkin ו- John. אני משאיר את הצמח להשרייה במים בטמפרטורת החדר במשך 12 שעות. אפשר לקבל ריח חזק או עדין יותר של שקדים, על ידי שינוי טמפרטורת המים, טמפרטורת החדר או מים קרים יותר, על ידי הארכת ההשרייה ל-24 שעות. השרייה בטמפרטורת החדר במשך 24 שעות נותנת מוצר חזק מאד. אני מייצב ומשמר את המוצר על ידי הוספת סוכר שמשמש כמשמר. עלולות לצמוח פטריות במוצר שמתקבל. לסגור את הבקבוק עם פקק שעם כדי שלא תהיה התפוצצות.
מיצוי באלכוהול: 1:5 ב-60% אלכוהול, נותן ריח חזק של שקדים ומוצר פעיל מאד. הסירופ יותר נעים, ואנשים שותים ברצון כמות יותר גדולה ממנו. בכל השנים שאני עובד עם הצמח לא ראיתי מקרה של הרעלה.
דיון על דובדבן הבר ב- Larkin Child:
השאלה "אם מכינים את הסירופ בחליטה קרה איך מונעים זיהום?"
התשובה היא שמומלץ להחזיק את הסירופ במקרר. John Redden: אנשים רבים מבזבזים את הצמח על ידי שימוש לא נכון. אם מרתיחים את קליפת הגזע מקבלים מירתח עשיר בטאנינים וזה הכל. בהשרייה של 12-24 שעות בטמפרטורת החדר מאפשרים את ההידרוליזה של ה-prunasin ומקבלים HCN.
אני ממליץ למטופלים להשתמש בשתי תרופות לשיעול וברונכיט. תרופה ליום שמכילה צמחים מכייחים ואנטי מיקרוביאליים, ותרופה ללילה המכילה סירופ של P. serotina, שמדכא שיעול ומרגיע את העצבים, ומאפשר שינה שקטה. אנזים נוסף שמנטרל את פעילותו הרעילה של הציאניד הוא ה-rhodanase. זהו אנזים המצוי במיטוכונדריה והופך ציאניד ל-thiocyanate, שאינו גורם לנזק. משתמשים ב- thiosulfate כאנטידוט במקרים של הרעלה על ידי ציאניד. הוא גורם לאקטיבציה של כל הפעילות האנזימטית שמנטרלת את הציאניד (1).
ספרות
Gliubich F. Gazerro M. Zanotti G. et al. Active site structural features for chemically modified forms of Rhodonase. 1996 Journal of Biological Chemistry, 271: 21054- 21061.
Piper nigrum – פלפל שחור
Piper nigrum – פלפל שחור
שם עברי: פלפל שחור
שם אנגלי: Black pepper
משפחה: פלפליים, Piperaceae
חלקי צמח בשימוש: פירות בוסר, פירות בשלים, שמן נדיף
תיאור בוטני: מוצאו של הפלפל השחור מ-Malabar, בחוף המערבי של דרום הודו. היום אזור זה שייך לקראלה. הפלפל הוא מטפס רב שנתי, מעוצה, המגיע לגובה של כ-10 מ'. הוא גדל בארצות טרופיות בתנאים של חום ולחות. הוא מתחיל לפרוח בגיל 3 -4. הפירות הם ענבות קטנות. מוצאו של השם Pepper מהשם בסנסקריט של הפלפל הארוך- pippali. ממנו נלקח השם היווני peperi והשם הלטיני piper. מגדלים היום את הפלפל בארצות טרופיות בדרום מזרח אסיה ובמרכז ודרום אמריקה. הספקיות העיקריות של הפלפל הן הודו ואינדונזיה.
פלפל שחור, לבן, אדום וירוק.
לקבלת פלפל שחור קוטפים את הפירות קצת לפני ההבשלה. קוטפים אותם ירוקים, כשהצבע האדום מתחיל להופיע. משאירים אותם למשך לילה בטמפרטורת החדר. בכמה מקומות נוהגים להשרות את הפירות במים רותחים כדי לחטא אותם. מתרחש תהליך של תסיסה, דומה לזה ההופך את התה הירוק לשחור. הטאנינים מתחמצנים על ידי אנזימים phenoloxidases, ופירות הפלפל מקבלים צבע שחור. מייבשים אותם בשמש. לקבלת פלפל לבן צריך להסיר את הקליפה החיצונית של הפרי. משרים פירות בשלים אדומים במים במשך שמונה ימים. הקליפה מתפוררת ונשאר בעיקר הזרע הלבן. מייבשים את הזרעים. הפלפל הלבן שומר על החריפות המלאה של הפרי, אבל טעמו שונה, כי חלק מהארומה נעלם בזמן ההשרייה.
פלפל ירוק מתקבל מפרי בוסר שכובשים במלח או בחומץ, או שמייבשים במהירות בחימום, כדי למנוע תסיסה. הפלפל הירוק פחות חריף מהשחור.
פלפל אדום מתקבל מפירות בשלים שכובשים אותם במלח או בחומץ ומייבשים. הוא יותר חריף וארומטי מהפלפל הירוק. הוא דומה בחריפות לפלפל השחור.
מרכיבים: כ-3% שמן נדיף הכולל כ-80% מונוטרפנים, כגון, sabinene, beta-pinene, limonene,alpha–pinene, myrcene, נגזרות של מונוטרפנים: borneol, carvone, carvacrol, 1,8-cineol linaloolכ-20% ססקויטרפנים כגון, beta-carophyllene, humulene, beta-bisabolone, caryophyllene
מקור החריפות של הפלפל השחור באלקלואיד piperine, באיזומר שלו chavicine ובאנלוגים שלו שהריכוז הכולל שלהם 5% (1). piperine פיפרין מעכב CYP3A4 ו-P-glycoprotein
אנזימים חשובים למטבוליזם של xenobiotics(1). אצל חיות מעבדה שנבדקו מעכב הפיפרין אנזימים אחרים החשובים במטבוליזם של תרופות(2,3). עיכוב האנזימים גורם לעליה בפעילות של התרופות. נמצא גם שפיפרין מגביר השפעה של כוכרכומין אצל בני אדם (4). פיפרין מתגבש לגבישים שאינם נמסים במים.
פעילות: חם, ממריץ, משפר פעילות של מערכת העיכול, מגביר הפרשת מיץ קיבה, מגרה את בלוטות הטעם, קרמינטיבי, סטימולנט, מגביר הזעה, אנטי בקטריאלי, דיורטי, מגביר תאבון, נוגד חמצון, נוגד כולרה, השמן הנדיף הוא אנטי פטרייתי.
שימוש ברפואה המסורתית: הפלפל השחור הוא תבלין אוניברסלי. הוא מוזכר בכתבים הודיים שנכתבו בסנסקריט עתיקה 1000 שנים לפני הספירה. יחד עם תבלינים הודיים אחרים העבירו אותו בדרך הבשמים שעברה בארץ ישראל למצרים ולאירופה.
הפלפל השחור הוא תבלין חם, ממריץ, פותח חסימות, מרגיע כאב בטן, נוגד בחילה והקאה.
נוהגים להשתמש בו למקרים של קור במערכת העיכול, לטיפול בשלשול או בעצירות, לשיפור העיכול, להוריד חום, לזירוז זרימה של דם, להגביר תאבון. משתמשים בו כתבלין מחמם להוסיף חום למאכלים קרים, לטיפול בתולעים.
מינון: 5-15 פירות טחונים לאבקה.
מירתח של 1-3 ג' מומלץ למקרים של עיכול בלתי יעיל, הקאה, שלשול
התוויות נגד: הריון והנקה, מומלץ לא להשתמש בפלפל השחור בריכוזים גדולים מאשר בתיבול עדין.
אינטראקציות עם תרופות: עלול להגביר השפעה של תרופות העוברות מטבוליזם על ידי Cyt.P-450, יש להימנע משימוש בפלפל השחור ביחד עם תרופות (5).
בטיחות ורעילות: רעיל בריכוז גבוה. במינון שלתבלין אינו רעיל בדרך כלל. LD50 בלקיחה פומית אצל חולדות 514 מ"ג לק"ג (5).
ספרות
1. Bhardwaj RK. Glaeser H. Becquemont L. et al. Piperine. A major constituent of black pepper, inhibits human p-glycoprotein and CYP3A4. 2002, J. Pharmacol. Exp. Ther. 302: 640-650.
2. Atal CK., Dubey RK. Singh J. J. Biochemical basis of enhanced drug bioavailability by piperine: evidence that piperine is a potent inhibitor of drug metabolism. 1985, J. Pharmacol. Exp. Ther. 232: 258-262.
3. Reen RK. Jamwal DS. Taneja SC. et al. Impairment of UDP-glucose dehydrogenase and glucuronidation activities in liver and small intestine of rat and guinea pig in vitro by piperine. 1993, Biochem. Pharmacol. 46: 229-238.
4. Shoba G. Joy D. Joseph T. et al. Influence of piperine on the pharmacokinetics of curcumin in animals and human volunteers. 1998, Planta Med. 64:353-356.
5. Black pepper, www.mdidea.com/products/new/new068.htmlwww.uni-graz.at/-katzer/engl/pipe_nig.html
פיטולקה אמריקנית – Phytolacca americana
פיטולקה אמריקנית
שם אנגלי :Pokeroot
משפחה: Phytolaccaceae
תאור בוטני: צמח זקוף,מסועף, רב-שנתי, הפרחים קטנים ולבנים, הפירות הם ענבות בצבע אדום, שהופך לסגול כהה. הפירות מכילים מיץ אדום וכ-10 זרעים בכל פרי.
מוצאו של הצמח מצפון אמריקה. מרבים לגדל אותו כצמח נוי. המקור לשם הצמח ביוונית phyton-צמח, lacca הוא ה"לאק" שנלקח מחרק Laccifer lacca. Lacca מתייחס למיץ האדום המצוי בפירות.
חלקי צמח בשימוש: שורש
מרכיבים: אלקלואידים, betanidine, betaine, isobetanineisobetanidine, phytolaccine, prebatanine
ספונינים טריטרפניים, phytolaccosides A-I, D2,O (1)
אגליקון, phytolaccagenin, jaligonic acid(2)
לקטינים, חמישה גליקופרוטאינים בעלי פעילות מיטוגנית, ידועים כ-pokeweed mitogen (PWM)(3)
מרכיבים נוספים: isoamericanin A, PAP- (pokeweed antiviral protein) alpha-spinasterol, GABA.
רפואה מסורתית: הרבו להשתמש בצמח לטיפול במחלות שגרוניות, כצמח משלשל וגורם להקאה וכן לטיפול בפגעי עור שונים.
נהגו לאכול צמח צעיר ללא בישול, או שהרתיחו את העלים ואכלו אותם כסלט.
פעילות: מנקז בלטות לימפה, אנטי ויראלי, אנטי דלקתי, מיטוגני- מגביר חלוקה של של לימפוציטים Tו-B(4).
אנטי ויראלי- החלבון האנטי ויראלי (PAP) הוא גליקוזידאז המעכב פעילות של ריבוזומים (4).
הספונינים הטריטרפניים הם נוגדי דלקת (3,4).
מנקז בלוטות לימפה- הפיטולאקה הוא אחד הצמחים הפעילים והיעילים ביותר לניקוז בלוטות לימפה. הוא פועל במיוחד על העור ועל קרומים ריריים.
רעילות: כל חלקי הצמח רעילים, והשורש במיוחד (3). המרכיבים הרעילים העיקריים הם הלקטינים. הרעילות מתבטאת בתחושה של שריפה בפה ובגרון, בחילה, הקאה, שלשול, כאבי בטן, סחרחורת, טכיקרדיה, איבוד הכרה (3,4). הרעילות של השורש והעלים עולה עם גיל הצמח. אצל הפירות המצב שונה, הפירות הצעירים יותר רעילים מהפירות הבשלים (3,5). דווחו מקרים של רעילות אצל אנשים שהשתמשו בצמח למאכל או למטרות ריפוי (3). הרעילות מצטברת (4). הצמח הטרי יעיל יותר מהיבש. המיץ מהפרי עלול לפגוע בעור (3).
התוויות: בלוטות לימפה נפוחות, פרינגיטיס, טונסיליטיס, דלקת של הרחם, צסטיטיס, מחלות דלקתיות של העור, פיברואידים ברחם.
התוויות נגד: סרטן של הלימפה, הריון, הנקה.
הכנות ומינון: מירתח מהשורש, 0.06-0.3 ג' שלוש פעמים ביום.טינקטורה 1:5 ב-50% אלכוהול 0.2-0.6 שלוש פעמים ביום
ספרות
1. Woo WS. et al. Triterpenoid saponins from the roots of Phytolacca Americana. Planta Med. 1978, 34: 87-92.
2. Woo WS et al. Constituents of Phytolacca species. Anti-inflammatory saponins. Kor. J. Pharmacog. 1976, 7: 47-50.
3. Newall CA. Anderson LA.Phillipson JD. 1966, Herbal Medicine: A Guide for Health-Care Professionals. The Pharmaceutical Press, London.
4. Mills S. and Bone K. 2000, Pricipals and Practice of Phytotherapy, Churchill Livingstone, London.Roberge R. et al. The root of evil- poke weed intoxication. Ann. Emerg. Med. 1986, 15: 470-473.
