יציבות פיטוכימית

יציבות פיטוכימית - מחקרים הראו שהפעילות הפיזיולוגית של התה נפגעת כאשר מוסיפים חלב לתה.החומצה הפרולית מחזקת את דופן התא הצמחי.

יציבות פיטוכימית/

מיצויים באלכוהול או במים רותחים בדרך כלל אינם מכילים אנזימים פעילים. האנזימים עוברים דה- נטורציה באלכוהול, ורובם נהרסים במים רותחים. מסיבה זו אין לצפות לריאקציות כימיות בין מרכיבים שונים המצויים במיצוי של צמח אחד או בתוך פורמולה.

אמנם יש מרכיבים המתקשרים ויוצרים קומפלקס ביניהם. הדוגמה הבולטת ביותר היא של הטאנינים הנקשרים לחלבונים, אמינים, אלקלואידים וכמה מהפוליסכרידים.

בנוסף, עלולים לחול שינויים כימיים במיצוי שעומד זמן ארוך, בעיקר חמצון של מרכיבים או היווצרות של פולימרים שהם שונים בתכונותיהם מחומר המוצא. מסיבה זו הפורמולות נחשבות ליציבות רק לשנתיים, בעוד שהטינקטורות יציבות לשלוש שנים.

שינויים העלולים לחול בייבוש צמחים

צמחים הנקטפים, אם לא נותנים להם להתייבש, יתחילו מיד להרקיב. אנזימים המצויים בצמח יפעלו עם החמצן שבאויר ויתחילו את תהליך הרקבון. פעילות של חיידקים ופטריות עלולה להחיש את הרקבון. צמח המכיל ריכוז גבוה של סוכרים ופחמימות אחרות ירקב במהירות רבה יותר מצמח המכיל מרכיבים אנטי מיקרוביאליים.

מאז ומתמיד הקפידו אנשים לייבש צמחים ולשמור אותם בצורתם היבשה. מעט מאד ידוע על מרכיבים המשתנים בזמן הייבוש. ידועים צמחים שיש בהם רעילות בצורתם הטריה שנעלמת עם הייבוש, לדוגמה Anemome pulsatilla.

Fever few מכיל מרכיבים הנקראים פרתנולידים, שהם אנטי דלקתיים ואחראים לפעילות הצמח כנוגד מיגרנה. הפרתנולידים נהרסים במהירות אם מייבשים או ממצים את הצמח. פעילות הצמח היא מקסימלית מיד לאחר שקוטפים אותו.

קומרינים ודיקומרול coumarin ,dicoumarol

הקומרינים המצויים בצמחי מרפא רבים פעילים כמדללי דם מתונים, אבל פעילות של פטריה עלולה להפוך את הקומרינים לדיקומרול, שהוא מדלל דם פוטנטי שעלול לגרום לדילול-יתר בשילוב עם תרופות מדללות דם. לדוגמה הדבשה הרפואית- Mellilotus officinalis הוא צמח עשיר בקומרינים. יש להיות זהיר מאד בייבוש הצמח ולמנוע הופעת עובשים בצמח. הייבוש צריך להיות ללא לחות, כדי למנוע הפיכה של הקומרינים לדיקומרול.

לקומרינים בפני עצמם יש פעילות חיובית על הורידים ועל מערכת הלימפה. למרות זאת אין מאשרים צמחים עשירים בקומרינים לשימוש.

דיקומרול הוא רעל. גילו לראשונה את השפעתו המזיקה כשעדר אכל מלילוטוס רפואי שנקטף והושאר כערמה לייבוש. הופיעו שטפי דם פנימיים אצל העדר שגרם למוות בכמה מקרים.

הפעילות של דיקומרול הפיכה.

חמצון ונוגדי חמצון

בתוך הצמח יש הגנה על מרכיבים מפני חמצון על ידי אנזימים ונוגדי חמצון נוספים, כגון, פלבונואידים, קרוטנואידים ואחרים. כשהצמח נקטף ועובר תהליך של ייבוש, כנראה שחלק מאנטי אוקסידנטים מאבדים את פעילותם, ומרכיבים שבצמח עלולים להתחמצן.

חומצות שומניות רב בלתי רוויות, כגון אלה של שמן הפשתן, יתחמצנו אם לא נגן עליהם בקרור ובבקבוקים כהים. יש להגן על טינקטורות מפני השמש והקרניים האולטרה סגוליות.

צמחים עשירים בפוליפנולים מכילים בדרך כלל אנזים פוליפנול אוקסידאז. מיצוי באלכוהול מפסיק את פעילותו. אם הוא ממשיך להיות פעיל הוא יחמצן את הפנולים שיעשו כהים ויאבדו חלק מפעילותם.

טאנינים מתחמצנים כשהם נחשפים לאור. ניתן לראות זאת בפירות שנעשים כהים לאחר חיתוך. כל הצמחים הירוקים מכילים אנטי אוקסידנטים. הם זקוקים לשמש לתהליך הפוטוסינתיזה, אולם צריכים להגן על עצמם מפני הנזק שעלולה לגרום השמש.

יציבות לחום

היציבות לחום שונה אצל מרכיבים שונים. השמנים הנדיפים, המונוטרפנים והססקויטרפנים יהיו הראשונים שיורחקו מהצמח בזמן מיצוי בחום. ניתן למנוע את התנדפותם על ידי מיצוי בכלים סגורים.

קרוטנואידים יציבים מאד לחום. הם ממשיכים להיות נוגדי חמצון גם אחרי חימום ממושך. הליקופן, לדוגמא, נשאר פעיל לאחר בישול של העגבניות, גם אם הבישול ממושך.

בטא-קרוטן בגזר ובירקות אחרים ממשיך להיות פעיל לאחר בישול. הפלבונואידים יציבים גם הם לחום. הם ממשיכים להיות פעילים במיצוי במים רותחים, וגם לאחר בישול.

חומצה אוקסאלית לעומת זאת נהרסת בחום. זוהי חומצה אורגנית שעלולה לגרום נזק לכליות.

לאחר בישול החומצה נהרסת. באופן מסורתי היו מבשלים בישול ארוך צמחים המכילים חומצה אוקסאלית. לפעמים נהגו ליבש צמחים ולאכול אותם רק אחרי שנה.

צמחים עשירים בחומצה אוקסאלית: מיני חומעה, תרד, מיני חמציץ, עלים של רוברב- ריבס. מרבית המרכיבים לא נחקרו לשינויים שחלים בהם על ידי ייבוש, חום, חשיפה לקרניים אולטרה סגוליות והזמן. ניתן להסתמך על שימוש מסורתי בצמח. כשממליצים להשתמש בצמח הטרי, יש בדרך כלל מרכיבים הנהרסים על ידי ייבוש. כשממליצים לא להשתמש בצמח הטרי, יש בדרך כלל איזה מרכיב רעיל שנהרס עם הזמן, החום או הייבוש. מקורות Lisa Ganora, Herbal Constituents, 2008, Herbalchem Press, Louisville, Colorado

השפעה של חלבונים על פנולים במזון

האוכמניות הן פירות של הצמח Vaccinium myrtilis . הפירות עשירים באנתוציאנינים, הנותנים להם את הצבע הכחול כהה, את הפעילות הנוגדת חמצון ואת ההשפעה שלהם על העיניים ועל הראיה.

נבדקה ההשפעה של חלב על אוכמניות.

מטרת המחקר היתה לבדוק אם הפעילות נוגדת החמצון של האוכמניות נפגעת על ידי החלב.

מתנדבים אכלו 200 ג' אוכמניות בתוך 200 מ"ל של מים או 200 מ"ל של חלב מלא (1). נלקחו דגימות דם בזמן אכילת הפרי, ובמשך כמה שעות לאחר מכן.

אצל המתנדבים שאכלו את האוכמניות עם מים היתה עליה בפלסמה בריכוז החומצה הקפאית והפרולית, ועליה בפעילות האנטי אוקסידנטית. אצל אלה שאכלו את האוכמניות עם חלב לא היתה עליה במרכיבים אנטי אוקסידנטים, להיפך היתה ירידה בריכוז חומצה קפאית ופרולית בפלסמה, וירידה בספיגה של החומצה הקפאית (1).

לפוליפנולים יש אפיניות גבוהה לחלבונים. הם נקשרים לחלבונים של החלב והופכים לבלתי פעילים. תופעה דומה נצפתה בתה הירוק והשחור, שנחשב לצמח רפואי חשוב הודות לתכולת הטאנינים שלו. מחקרים הראו שהפעילות הפיזיולוגית של התה נפגעת כאשר מוסיפים חלב לתה.

החומצה הפרולית מחזקת את דופן התא הצמחי. אצל בני אדם החומצה הפרולית והקפאית משתתפות בחיזוק של תאי עצב, ומסייעות למניעת מחלות ניווניות של מערכת העצבים.

החוקרים ממלצים להמנע מאכילת מאכלים עשירים בפוליפנולים עם חלבונים. הם ממליצים על מרחק של שעתיים מזמן אכילת פוליפנולים עד לאכילת מזון עשיר בחלבון.

מקורות

1. Minton B. Milk destroys antioxidant benefit in Blueberries. Free Radical Biology and Medicine, 2009.

אינטראקציות בין טאנינים ומקרו מולקולות

לטאנינים שמקורם בצמחים יש השפעה רבה על התזונה של בעלי חיים, הודות לכושר שלהם ליצור קומפלקס עם מולקולות של פחמימות, חלבונים, פוליסכרידים ואחרים. הם מתקשרים עם עמילן ועם צלולוז. האינטראקציה עם פחמימות גדלה עם המשקל המולקלורי של הפחמימות והירידה במסיסות שלהם.

קישור של חלבונים על ידי טאנינים היה ידוע מאז אלפי שנים. אנשים למדו איך לעבד עורות באמצעות הטאנינים, וזה המקור לשם שניתן להם שלקוח מהמונח tan שמשמעותו לעבד עור. האינטראקציה בין החלבון והטאנינים תלויה במבנה שלהם.

החלבונים יתנו קשר חזק עם הטאנינים ככל שהמשקל המולקולרי שלהם גדול יותר, ככל שהם מכילים יותר פרולין וככל שהמבנה שלהם פתוח וגמיש יותר.

הטאנינים יתנו קשר חזק עם החלבונים ככל שהמשקל המולקולרי שלהם גדול יותר. הקשר בין הטאנינים והחלבון הוא לעיתים קרובות קשר מימני. הקבוצות הפנוליות של הטאנינים נותנות בקלות מימן, ויוצרות קשר מימני חזק עם הקבוצות ההידוקסיליות של החלבון. לטאנינים יש אפיניות גבוהה לחלבונים, הרבה יותר מאשר לעמילן.

השקעה של חלבונים על ידי טאנינים היא מקסימלית ב-pH הקרוב לנקודה האיזו אלקטרית של החלבון.

בתמיסות בהן ה-pH גבוה, הקבוצות ההידקוקסיליות של הפנולים מיוננות, ולחלבונים יש מטען חשמלי שלילי. קיים יחס של דחייה ביניהם ולא יהיה משקע.

לפעמים נוצרים משקעים שהפרוטאזות של מערכת העיכול אינן יכולות לפרק. במקרים אלה המזון הופך לחסר ערך עבור בעל החי, כי החלבון לא ישתחרר מהקומפלקס.

מקור התמונה Our Products & Solutions | DOMO Chemicals

חזרה לחנות

כנס שיר"ם

כנס שיר"ם - שום, (לטיפול בזיהומים ולהורדת רמת כולסטרול) בשילוב עם תרופות נוגדות קרישה, כגון, אספירין, עלול לגרום לנטייה לדימומים.

סיכום הכנס כל יתרונות וחסרונות של הטיפול המשולב של צמחי מרפא ותרופות

הכנס התקיים באסף הרופא ב-1.12.08 צמחי המרפא ותוספי המזון הפכו לחלק מאורח החיים בארצות המערב. מעריכים שכשליש מתושבי ישראל משתמשים בצמחי מרפא או בתוספי תזונה.

סקר שנערך על ידי מכון גיאוקרטוגרפיה ומכבי שירותי בריאות בשנת 2003, מצא כי 37% מהנשאלים השתמשו באופן קבוע בצמחי מרפא או תוספי מזון.

מחקר נוסף נערך בשנת 2004 על ידי רופאי קופ"ח כללית, בקרב מבקרים אצל רופאי משפחה. הם מצאו שיעור דומה של משתמשים בצמחי מרפא ותוספי מזון. מחצית מהנשאלים דיווחו שהם נוטלים במקביל תרופות.

במחקר שבוצע בבית החולים אסף הרופא, ואשר פורסם בבטאון הרפואה של ההסתדרות הרפואית, הזהירו רופאים מפני הסכנה שבשילוב צמחי מרפא עם תרופות קונבנציונליות. עורכי המחקר, פרופ' מתי ברקוביץ ופרופ' אהובה גוליק מבי"ח אסף הרופא, ודר' לי גולדשטיין ודר' מאזן אליאס מבי"ח העמק, סקרו את המימצאים, וציינו שיש בארץ עשרות אלפי אנשים המשתמשים באופן יומי וקבוע בצמחי מרפא. רבים מתוכם נוטלים בו בזמן תרופות קונבנציונליות באופן קבוע.

הם טוענים שיחד עם היתרונות שבשימוש בצמחי מרפא, חייבים להיות מודעים גם להשפעה שעלולה להיות להם על יעילות התרופות שלוקחים המטופלים, ולנזק שעלול לגרום השילוב בין הצמחים והתרופות לבריאות המטופל.

החוקרים מציינים שהפיקוח על צמחי מרפא הוא כעל תוספי מזון ולא כעל תרופות, החברות המייצרות מיצויים צמחיים אינן חייבות לפרט במדויק את המרכיבים, ואינן חייבות לייצר מיצויים בעלי הרכב מדויק בכל פעם. בנוסף, אין רישום מדויק של תופעות הלוואי האפשריות.

מהמחקר עלה שכ-22% מהמבקרים בקופות החולים צורכים צמחי מרפא, אבל מחציתם לא דיווחו על השימוש בצמחים לרופא המטפל בהם. הם סברו שלצמחים אין תופעות לוואי.

עורכי המחקר ממליצים למטופלים להתייעץ עם הרופא המטפל לפני שהם מתחילים להשתמש בצמחים. בכתבה נאמר: " על הרופאים, המטפלים והמטופלים, לקחת בחשבון הן את תופעות הלוואי של צמחי המרפא עצמם, והן את תופעות הלוואי של השילוב בין צמחי המרפא לתרופות הרגילות. מצד שני, על הרופאים והמטפלים לברר עם הצרכנים והמטופלים מהם התרופות וצמחי המרפא שהם נוטלים, כדי לוודא שאין השפעות ושילובים לא רצויים בין התרופות וצמחי המרפא".

דוגמאות לפגיעה הנגרמת משילוב התרופות עם צמחי המרפא*

שום, (לטיפול בזיהומים ולהורדת רמת כולסטרול) בשילוב עם תרופות נוגדות קרישה, כגון, אספירין, עלול לגרום לנטייה לדימומים. הוא עלול גם לגרום לכשלון של טיפול באיידס.* שילוב של אכינצאה עם תרופות נגד אסתמה ואלרגיה, עם סטרואידים או עם תרופה להורדת רמת כולסטרול, עלול לגרום לפגיעה בטיפול, או לעלייה חדה ברמת התרופות. Hypericum, perforatum* נלקח לטיפול בדכאון, חרדה או חוסר שקט, עלול לגרום לירידה ביעילות של תרופות אחדות, ביניהן של גלולות למניעת הריון.* שילוב של גינקו בילובה עם תרופות נוגדות קרישה, עלול לגרום לנטיית יתר לדימומים, לדימום תוך-מוחי ותוך- עיני.* שילוב של Panax ginseng עם תרופות לטיפול בסכרת עלול לגרום לירידה חדה ברמת הסוכר.* Plantago psyllium בשילוב עם תרופות פסיכיאטריות ותרופות נגד פרכוסים עלול לגרום לירידה ברמת התרופות.* שילוב של ורליאנה עם תרופות נוגדות חרדה ואפילפסיה עלול לגרום לדיכוי מערכת העצבים המרכזית.* שימוש ב"חגיגת" יחד עם סוגים שונים של אנטיביוטיקה עלול לגרום לפגיעה בספיגת האנטיביוטיקה.* הג'ינסנג עלול להגביר יעילות של תרופות לטיפול בסכרת.* תמציות של שום עלולות להגביר פעילות של תרופות לסכרת.* אומגה 3 משפר פעילות של תרופות נוגדות דכאון.* אומגה 3 משפר פעילות של סטטינים להורדת רמת כולסטרול. עמוס זיו מדווח על מקרה שכמות גדולה של סוכריות של ליקוריץ גרמה לעליה בלחץ דם. אשה כבת 40 שאהבה סוכריות של ליקוריץ אושפזה בשל עליות חדות וקיצוניות בלחץ הדם שלה. עמוס זיו, ראש אגף מחקרים ברפואה משולבת במרכז הרפואי אסף הרופא, טוען שהמטופלים לא מדווחים לרופא המטפל על נטילת צמחי מרפא, הרופאים אינם מתעניינים מספיק בנושא, והתוצאה היא שלפעמים קשה למנוע התנגשויות בין הטיפולים. " הרופאים אינם מודעים לנושא כי לטענתם אין הרבה חומר על תוספי המזון. ישנם גם רופאים המתנגדים לטיפול בצמחים. בנוסף יש הרבה מטופלים שמתביישים או חוששים לדווח לרופא שהם משתמשים בתרופה לא קונבנציונלית.

חשוב שהמטופל יספר לרופא המטפל באיזה צמחים ותוספים הוא משתמש. חשוב גם שהרופאים ילמדו להכיר צמחי מרפא ותוספי מזון. מומלץ לצרוך צמחי מרפא ותוספי מזון בהמלצת מטפל מוסמך. אם המטופל נוטל תרופות יש ליידע את המטפל כדי שיבדוק את בטיחות השילוב.

מומלץ לחכות לפחות שעתיים וחצי בין נטילת תרופות לנטילת תוספי מזון או צמחי מרפא. יש לנקוט במשנה זהירות אם התרופה והתוסף מטפלים באותה בעיה.

למטופלים הנוטלים באופן קבוע, או לזמן ממושך, תרופות בשילוב עם צמחים, מומלץ לבצע ספירת דם ולבדוק תפקודי כבד וכליות.

אוכלוסיות שלגביהן יש לנקוט זהירות מרובה בשילוב בין תרופות וצמחים הן: בני 70 ומעלה, חולים במחלות כבד, חולים במחלות כליה, חולים במחלות מערכת החיסון, חולים הסובלים מיתר לחץ דם, חולים הנוטלים תרופות מדללות דם.

מקור תמונה כנס חדשנות וטכנולוגיה בבריאות האישה 2022 במרכז הרפואי שמיר – אסף הרופא – (nessziona.net)

חזרה לחנות

השפעת תרכובות פנוליות בשמן זית כתית

השפעת שמן זית - המסקנות שניתן להסיק מהמחקר הן: שמן זית פעיל כאנטי אוקסידנט, נוגד דלקת ומרחיב כלי דם. המכיל ריכוז גבוה של פוליפנולים מסייע

השפעת תרכובות פנוליות בשמן זית כתית/

שמן הזית מעורר לאחרונה עניין רב במערב. מחקרים אפידמיולוגיים מראים שבארצות בהן יש שימוש מוגבר בשמן זית, יש סיכון קטן יותר למחלות לב בהשוואה לארה"ב ולמערב אירופה. המושג של תזונה ים-תיכונית נעשה מקובל. אחד המאפיינים של תזונה זו הוא שמן זית מכבישה קרה ללא זיקוק.

פורסם לאחרונה מחקר שנעשה בספרד (1) על הערך הרפואי של התרכובות הפנוליות של שמן הזית. פירות הזית מכילים תרכובות פנוליות בדומה לעלים. שמן המתקבל בכבישה קרה מכיל ריכוז גבוה של פנולים, והם אחראים לטעם המריר של שמן זית טרי.

במחקר נבדקה השפעת הפנולים בשמן כתית על תגובת תאי האנדותל אצל אנשים עם רמה גבוהה של כולסטרול בדם.

תאי האנדותל הם תאים שטוחים המרפדים בשכבה חד- תאית את רקמות הלב, כלי הדם והלימפה. התרחבות כלי הדם התלויה בתאי האנדותל מופחתת אחרי ארוחה. חמצון מוגבר מהווה כנראה גורם עיקרי לתופעה זאת.

במקרים של חסימה בכלי הדם עלול להיווצר מצב של היפרמיה (עודפי דם בכלי דם מסוימים) ואיסכמיה באיזורים אחרים. האיסכמיה היא זרימה בלתי מספקת של דם, הנובעת בדרך כלל מהיצרות, ומתבטאת בחוסר אספקת חמצן.

נבדקו 21 מתנדבים, שלכולם רמה גבוהה של כולסטרול בדם. הם קבלו כולם אותה ארוחת בוקר שכללה שמן זית זהה. ההבדל היחידי היה שבקבוצה אחת הופחת ריכוז התרכובות הפנוליות שבשמן הזית פי 5. הזרימה בכלי הדם נבדקה על ידי מכשיר דופלר בזמן הארוחה, וכן שעתיים וארבע שעות אחר כך. כמו כן נבדק, בזמנים השונים, ריכוז השומנים בפלסמה, lipoperoxide, פרוסטגלנדינים F-אלפה והיחס בין ניטריטים לניטראטים.

התוצאות הראו שריכוז גבוה של פוליפנולים תרם לשיפור בתפקוד תאי האנדותל, עליה בריכוז הניטריטים המסייעים להרחבת כלי דם, ועליה מתונה בריכוז lipoperoxide ופרוסטגלנדינים F-אלפה. נמצא יחס חיובי בין ריכוז הניטריטים ותפקוד תאי האנדותל, ויחס שלילי בין התרחבות תאי האנדותל וריכוז הפרוסטגלנדינים. לא היה הבדל בתפקוד כלי הדם של שתי הקבוצות לפני הארוחה.

המסקנות שניתן להסיק מהמחקר הן: שמן זית המכיל ריכוז גבוה של פוליפנולים מסייע לתפקוד תקין של כלי הדם במשך כארבע שעות. הוא פעיל כאנטי אוקסידנט, נוגד דלקת ומרחיב כלי דם. הוא מסייע לכלי הדם להתמודד עם שינויים מהירים בזרימת הדם, כגון, האטה בזרימה אחרי הארוחה.

ספרות.

Ruano J. et al. Phenolic content of virgin olive oil improves ischemic reactive hyperemia in hypercholesterolemic patients. J. of the American College of Cardiology. 46: November 1864-1868, 2005.

מקור התמונה Olive Oil – An Oil With Healthiest Fat – Healthyliving from Nature – Buy Online (natureloc.com)

חזרה לחנות

צמחים להורדת סוכר

צמחים להורדת סוכר: ישנם למעלה מ-700 צמחים הגדלים בארצות שונות ומומלצים לטיפול בסכרת. במאמר הבא נסקור את הצמחים להורדת סוכר בדם, לקריאה לחצו

צמחים להורדת סוכר או צמחים בעלי השפעה היפוגליקמית תופסים מקום מרכזי ברפואה המסורתית. מתוארים הסימפטומים השונים הקשורים למחלת הסכרת והצמחים המומלצים לטיפול. הרפואה הסינית מתארת שני טיפוסים שונים של המחלה, המקבילים לסכרת מטיפוס I וטיפוס II. היא מודה שבמקרה הראשון אין אפשרות של ריפוי, ושהמחלה היא לטלית.

למעלה מ-700 צמחים הגדלים בארצות שונות ומשתייכים לכ-180 משפחות, מומלצים לטיפול בסכרת או בסימפטומים הקשורים למחלה. מתוכם 127 מינים משתייכים למשפחת הקטניות- Leguminosae, 98 משתייכים למשפחת המורכבים – Compositae, 35 משתייכים למשפחת השושניים – Liliaceae, 35 למשפחת השפתניים – Labiaceae, 30 למשפחת הדגניים- Gramineae, והשאר מפוזרים בין שאר המשפחות.

מנגנון הפעולה של צמחים להורדת סוכר / בעלי השפעה היפוגליקמית-

הצמחים המומלצים לטיפול בסכרת במסורות השונות פועלים לפי כמה מנגנונים:

1. עיכוב ספיגת גלוקוז ממערכת העיכול לדם.

2. עיכוב ספיגה של גלוקוז מהכליות.

3. המרצת ייצור והפרשה של אינסולין.

4. הגברת קישור האינסולין לרצפטורים שעל הממברנות.

5. עיכוב של גלוקוניאוגנזה (gluconeogenes) בכבד.

צמחים להורדת סוכר היפוגליקמיים- המומלצים לטיפול בסוכרת: (חלק מהצמחים ניתן להזמין בחנות, יש ללחוץ על השם העברי)

Trigonella foenum-graecum	חילבה
Galega officinalis	שורש גלגה
Gymnema sylvestris	ג'ימנמה
Momordica charantia	מלון מר
Atriplex halimus	מלוח קפח
Syzygium cumini	סיזיגיום
Poterium spinosum	סירה קוצנית
Ganoderma lucidum	ריישי
Lupinus albus	תורמוס
Olea europaea	עלי זית
Taraxacum officinale	שינן רפואי
Vaccinum myrtillus	אוכמניות
Grifola frondosa	מאיטקי
Artemisia spp.	מיני לענה
Teucrium polium	געדה מצויה
Cinnamomum zeylanicum	קינמון
Ginseng quinquefolium	ג'ינסנג אמריקאי
Opuntia phaeacantha	צבר
Achillea fragrantissima	אכילאה ריחנית
Paronychia argentea	אלמוות הכסף
Inula viscosa	טיון דביק
Eryngium creticum	חרחבינה מכחילה

חלק מהצמחים המוזכרים ברשימה הנ"ל נחקרו, נפרט את הפעילות של כמה מהצמחים ההיפוגליקמיים.

1. Trigonella foenum-graecum חילבה

תיאור כללי: שמו העברי של הצמח גרגרנית יוונית, והוא ידוע יותר בשם חילבה. הוא משתייך למשפחת הפרפרניים , Papillionaceae. לסוג גרגרנית משתייכים כ-70 מינים, שמוצאם מאזור הים התיכון. בארץ גדלים למעלה מ-20 מינים של גרגרנית.הגרגרנית היוונית היא צמח חד שנתי עשבוני, בגובה 30-60 ס"מ. הפריחה באביב. הפרחים קטנים וצהובים. הפירות הם תרמילים ארוכים ומחודדים. משמעות השם Trigonella משולש קטן, על שם צורתם המשולשת של הפרחים. גדלו את הצמח עוד בימי קדם כצמח מרעה. הוא מוזכר במשנה ובתלמוד בשמות שונים: תלתן, גדגדנית וחנדקוק. הענפים הצעירים שמשו למאכל.

שימוש רפואי נעשה בזרעים, שהם גם החלק הנאכל של הצמח.

רפואה מסורתית: החילבה הוא צמח מאכל ומרפא נפוץ בשימוש אצל יוצאי תימן. הטיפול בסכרת נעשה על יש השרייה של הזרעים הטחונים במים למשך לילה, ושתיית המישרה בבוקר. הזרעים משמשים, בנוסף, לטיפול בשיעול, בכאבי בטן, להורדת לחץ דם, להגברת התיאבון, להקלה על צירי לידה, לטיפול בצהבת, להגברת החשק המיני ולשיכוך כאבי פרקים.

שימוש חיצוני: משתמשים במישרה מהזרעים לשטיפת השיער, כדי לחזק אותו וכן כתכשיר נגד קשקשים. שימוש במישרה מהזרעים כאיספלניות מומלץ לריכוך מורסות ולהקלה על טחורים.

עיסה מזרעים מבושלים בשמן משמשת לטיפול בפצעים פתוחים ומפרישים. שימושים דומים בזרעים מוזכרים במקורות ממצרים העתיקה, יוון והודו. בסין מוזכר הצמח במקורות מלפני 1000 שנה. הזרעים מומלצים ברפואה הסינית לטיפול בכאבי בטן, בדלקת שלפוחית השתן, במחלות כליות ובמחלות שגרוניות, לטיפול באין אונות ולשיפור פוריות של גברים.

מרכיבים: שמן נדיף 0.015%, אלקלואידים דמויי פירידין, בעיקר trigonelline- 0.2-0.36%, choline, gentianine carpaine, ספונינים סטרואידליים 0.6-1.7%, בעיקר diosgenin והאיזומר שלו Yamogenin, gitogenin, tigogenin

פלבנואידים: vitexin, luteolin, quercetinMucilage 26.3%, סיבים כ-10%, מורכבים בעיקר מפקטין ו-galactomannans

25-30% חלבונים, המכילים בעיקר ליזין וטריפטופאן,

5-10% ליפידים ויטמינים A, B1, C, ריבופלאבין, בטא-קרוטן וחומצה ניקוטינית, סידן וברזל, סיטוסטרול,

חומצות אמיניות חופשיות: ארגינין, היסטידין, ליזין.

ערך תזונתי של 100 גרם: (ע"פ J. Duke)

מים 7.8%, חלבון 28.2 ג', שומן 5.9 ג', פחמימות 54.5 ג', סיבים 8 ג', אפר 3.6 ג', סידן 220 מ"ג, זרחן 358 מ"ג, ברזל 24.2 מ"ג, בטא-קרוטן 55 מיקרוגרם, תיאמין 0.32 מ"ג, טריפטופאן 274 מ"ג. ערך קלורי 369 קלוריות.

פעילות זרעי חילבה: היפוקליקמי, מוריד רמת כולסטרול, מסייע להורדת רמת השומנים בדם, מכייח, נוגד עוויתות, ממריץ של הרחם, מרפא פצעים, מרכך את העור.

מנגנוני הפעילות ההיפוגליקמית: כמה ממרכיבי הצמח משתתפים בפעילות ההיפוגליקמית. הסיבים והריר תופחים במערכת העיכול, יוצרים מבנים ג'לטיניים ומעכבים ספיגה של סוכרים, שומנים וכולסטרול מהמעי אל הדם. בכך הם מונעים עליה חדה ברמת הגלוקוז לאחר הארוחה, וחוסכים מהפנקריאס את הצורך לייצר אינסולין בקצב מהיר.

מנגנון נוסף הוא זה של החומצה הניקוטינית העוברת מטבוליזם לניקוטינאמיד. ניקוטינאמיד מגביר חדירות של גלוקוז לתאים ובכך מוריד את רמתו בדם. הטריגונלין, שנחשב בעבר למרכיב הפעיל העיקרי, מסייע כפי הנראה לפעילות של ניקוטינאמיד בכך שהוא מונע את פירוקו על ידי אנזימים. הספונינים הסטרואידליים והטריטרפניים המצויים בזרעים משתתפים גם הם בעיכוב ספיגת הסוכר, השומנים והכולסטרול אל הדם.

התוויות: לטיפול בסכרת, בהיפרליפידמיה וברמה גבוהה של כולסטרול בדם. לטיפול בברונכיט ובשיעול כרוני, להגביר הפרשת חלב אצל נשים מיניקות, לחיזוק כללי, להגברת הפוריות. בשימוש חיצוני מומלץ לטיפול בפצעים פתוחים ומפרישים, לכיבים, לשפתיים סדוקות.

התוויות נגד: הריון, בגלל השפעתו של הצמח כממריץ של הרחם.

הכנות ואופן השימוש: זרעים כתושים או טחונים 6 ג' ליום. על פי Commission E הגרמני (גוף מקביל לFDA- בארה"ב) המנה היומית המומלצת במקרים של סוכרת או רמות גבוהות של כולסטרול היא 5-30 ג' עם כל ארוחה, או 15-90 ג' פעם אחת ביום עם הארוחה. (להגברת הפרשת חלב 1.5 ג' כפיות גדושות זרעים לכוס מים, לבשל על אש קטנה במשך 10 ד'.)

שימוש חיצוני – כמשחה, רטייה- 50 ג' זרעים טחונים ל-1 ליטר של מים חמים.

ספרות:

PDR for Herbal Medicine, Third Edition, 2004, p. 318-319. Thomson PDR.Ali L. et al. Characterization of the hypoglycemic effect of Trigonella foenum graecum seed. In PM 61: 358-360, 1995.

להזמנת חילבה

2. מלון מר Momordica charantia

שמו האנגלי של הצמח Bitter melon, ובעברית הוא תורגם למלון מר. הצמח משתייך למשפחת הדלועיים, Cucurbitaceae. שם הסוג Momordica בא מלטינית ומשמעותו לנגוס. יתכן שהוא בא לבטא את הצורה המיוחדת של העלה שנראה כאילו נגסו אותו. כל חלקי הצמח מרים, כולל הפרי.

חלקי צמח בשימוש: כל הצמח, מיץ מהפירות והעלים. הצמח גדל באזורים טרופיים באסיה, מרכז ודרום אמריקה ובמזרח אפריקה. זהו צמח מטפס בעל גבעולים דקים וקנוקנות. העלים בצורת כף יד, הפרחים צהובים. הפרי הצעיר הוא ירוק ודומה למלפפון קטן. כשהוא מבשיל הוא מגיע לאורך של 20 ס"מ וצבעו כתום. הפרי מפוצל לשלושה חלקים, וכשהוא נפתח משתחררים הזרעים.

רפואה מסורתית: שימוש רפואי נעשה בחלקי הצמח השונים בארצות השונות שבהן הוא גדל. בדרום אמריקה נוהגים לגדל את הצמח. משתמשים בפרי ובעלים כירק מאכל, לאחר הרתחה במי מלח ושפיכת המים המרים. מיץ מהפרי או חליטה מהעלים משמשים בתרבויות השונות לטיפול בסכרת, כנוגדי תולעים וטפילים שונים, וכן נגד זיהומים מיקרוביאליים. הפירות משמשים לטיפול בגידולים, בכיבים, כמגבירי תאבון, אפרודיזיאק, כנוגדי עצירות, לטיפול במלריה, כקוטלי חרקים וכעוצרי דימומים.

הצמח כולו משמש ברפואה המסורתית לטיפול באסתמה, נגד הצטננות, אבנים בכליות, דלקת המעי הגס, דלקות עור, סכרת, דלקת הטחול, פסוריאזיס ומלריה.

מרכיבים: העלים עשירים מאד במינרלים וויטמינים. הם מכילים: סידן, פוספט, ברזל, נתרן, אשלגן, בטא-קרוטן, תיאמין, ריבופלאבין, ניאצין וויטמין C. הפירות מכילים מינרלים וויטמינים דומים לאלה של העלים. בנוסף הם מכילים ספונונים סטרואידליים הנקראים charanthin. פירות בוסר מכילים אלקלואיד הנקרא momordicin. הפרי והזרעים מכילים פוליפפטידים דמויי אינסולין הנקראים p-insulin (plant-insulin) ואלקלואידים- Charantain.

פעילות: היפוגליקמי, אנטי ויראלי, אנטי בקטריאלי, מעכב Helicobacter pylori, מעכב את האנזים Guanylate cyclase הקשור לפתוגנזה של פסוריאזיס ולויקמיה.

מנגנון הפעילות ההיפוגליקמית: קושרים את הפעילות ההיפוגליקמית לשלוש קבוצות של מרכיבים: הספונינים הסטרואידליים- קרנטין, הפפטידים דמויי האינסולין והאלקלואידים – charantain. הקרנטין הוא תערובת של ספונינים וכולל:Beta-sitosterol-beta-D-glucoside 5, 25 stigmadien-3-beta-ol-glycosidep-insulin מורכב מ-166 שיירים המכילים 17 חומצות אמיניות. הוא דומה לאינסולין של פרה (1-4). הצמח מגרה את תאי beta שבפנקריאס לשחרר אינסולין (5). מנגנון נוסף הוא של הספונינים המעכבים ספיגה של סוכר מהמעי (6). הצמח מגביר סינתיזה של גליקוגן בכבד וממריץ את חמצון הגלוקוז (7). מרכיבים של הצמח מעכבים גלוקוניאוגנזה, ע"י עיכוב האנזימים: glucose-6-phosphataseFructose-1,6-biphosphatase (7).

ניסויים קליניים: המחקרים נערכו עם אבקה מהצמח או עם מיצויים, והראו ירידה ברמת הגלוקוז אצל בני אדם וחיות מעבדה (9-12). הירידה ברמת הגלוקוז התחילה 30 דקות לאחר לקיחת הצמח, הגיעה לשיא אחרי ארבע שעות ונמשכה לפחות 12 שעות.

תופעות לואי: מינון גבוה עלול לגרום לכאבי בטן ולשלשולים. דווח על שני מקרים של איבוד הכרה בגלל היפוגליקמיה אצל ילדים שקבלו חליטה מהצמח (13). אצל עכברים הראו ירידה בפוריות מ-90% ל-20% לאחר לקיחה יומית של מיץ מהפרי.

התוויות נגד: הריון. החלבונים שבודדו מהפרי הטרי גרמו להפלה אצל חיות מעבדה.

אינטראקציות עם תרופות אחרות: עלולות להיות תגובות עם תרופות אחרות להורדת רמת סוכר.

מינון: בגלל המגוון הרב של התכשירים שהשתמשו בהם במחקרים השונים, לא הוחלט עדיין על המינון האופטימלי. המינון שניתן כאשר השתמשו במיץ מפרי טרי היה 50-100 מ"ל. אין עד היום מחקרים הקובעים מהו המינון היעיל והבטוח לשימוש.

תכשירים: קפסולות של 100 מ"ג ו -490 מ"גמיץ סחוט טרי של חברת L&S NaturalDiafree של חברת DGM export PVT – טבליות של 500 מ"ג המכילות תערובת של כמה צמחים, וה-Momordica הוא אחד מהם.

ספרות:

1. Ng TB., Wong CM. et al. Insulin- like molecules in Momordica charantia seeds. J. Ethnopharmacol. 15: 107-117, 1986.

2. Ng TB., Wong CM. et al. Isolation and characterization of a galactose binding lectin with insulinomimetic activities from the seeds of the bitter gourd, Momordica carantia. Int. J. Pept. Protein Res. 28: 163-172, 1986.

3. Wong CM et al. Screening of Trichosanthes kirilowii, Momordica charantia and Cucurbita maxima for compounds with antilipolytic activity. J. Ethnopharmacol. 13: 13-21, 1985.

4. Khanna P. et al. Hypoglycemic activity of polypeptide-p from a plant source. J. Nat. Prod. 44: 648-655, 1981.

5. Welihinda J. et al. The plant Momrdica charantia. Acta Biol. Med. Ger. 41: 1229-1240, 1982.

6. Marles R. Farnsworth N. Antidiabetic plants and their active constituents: an update. Phytomedicine, 2:137-189, 1997.

7. Sibib BA. et al. Hypoglycaemic activity of Coccinia indica and Momordica charantia in diabetic rats: depression of the hepatic gluconeogenic enzymes glucuse-6-phosphatase and fructose-1,6-biphosphate and elevation of both liver and red-cell shunt enzyme glucose-6-phosphate dehydrogenase. Biochem. J.292: 267-270, 1993.

8. Lee-Huang S. et al. Inhibition of the integrase of human HIV type 1 by anti- HIV plant proteins MAP30 and GAP31. Proc. Natl. Acad. Sci. USA, 92: 8818-8822, 1995.

9. Baldwa VS. et al. Clinical trials in patients with diabetes mellitus of an insulin-like compound obtained from plant source. Upsala J. Med. Sci. 82: 39-41. 1977.

10. Leatherdale BA. et al. Improvement in glucose tolerance due to Momordica carantia (karela). Br. Med. J. (Clin Res. Ed). 281: 282,1823-4.

11. Srivastava Y. Antidiabetic and adaptogenic properties of Momordica charantia extract: an experimental and clinical evaluation. Phytother. Res. 7: 285-289, 1993.

12. Welihinda J. et al. Effect of Momordica charantia on the glucose tolerance in maturity onset diabetes. J Ethnopharmacol. 17: 277-282, 1986.

13. Raman A. Lau C. Anti-diabetic properties and phytochemistry of Momordica charantia. Phytomedicine, 2: 349-362, 1996.

להזמנת מלון מר

3. ג'ימנמה Gymnema sylverse

משפחה: Asclepiadaceae

חלקי צמח בשימוש: שורש, עלים

תיאור כללי: הצמח גדל בר ביערות טרופיים בהודו, והשתמשו בו לטיפול בסכרת ברפואה המסורתית. מחקרים הוכיחו את יעילותו במקרים של סכרת מטיפוס 1 ו-2. אחד המרכיבים החשובים של הצמח הוא gymnemic acid מגע של החומצה עם הלשון מבטל את התחושה של הטעם המתוק. במחקר הראו ששימוש בחומצה זו גרם לאנשים לאכול פחות, ולא להיות להוטים אחרי הטעם המתוק. תוצאה זו התקבלה רק כאשר השתמשו בחומצה המנוקה או במיצויים מהצמח במגע ישיר עם הלשון. בליעה של כדורים או קפסולות הייתה חסרת השפעה. מנגנון הפעולה ההיפוגליקמית של הצמח הוא המרצת ייצור אינסולין ע"י הפנקריאס, וזירוז של רגנרציה של תאי בטא בפנקריאס. הראו שבמקרים של סכרת מטיפוס 1, הצמח גרם לירידה ברמת הסוכר, ובירידה בריכוז האינסולין הדרוש. כנראה שהצמח פועל ע"י המרצת פעילות האינסולין האקסוגני, ורגנרציה של תאי בטא בפנקריאס.

במקרים של סכרת מטיפוס 2, התבטאה ההשפעה ההיפוגליקמית אצל כל הנבדקים.

מינון: 400 מ"ג ליום.

הצמח אינו מוריד רמת סוכר אצל אנשים בריאים.

ספרות:

Murray M.T. Diabetes and Hypoglycemia, Prima Publishing, Ca, 1998

עד כה, הרחבנו על היפרגליקמיה- רמות סוכר גבוהה בדם וסכרת נרחיב עתה על

היפוגליקמיה- רמות נמוכות של סוכר בדם

היפוגלקמיה, או רמת סוכר נמוכה בדם, יכולה להתבטא בעייפות מרובה והתשה. הסיבות עלולות להיות:

ייצור מוגבר של אינסולין
נזק לתאי הכבד
הפרשה בלתי מספקת של הורמונים אדרנו- קורטיקואידים

המלצות לטיפול: להמנע מאכילת סוכרים מזוקקים, לאכול ארוחות קטנות לעיתים קרובות, צמחים לניקוי וחיזוק הכבד.

צמחים מומלצים:

1. שינן רפואי

במקרים של ירידה בריכוז האשלגן רצוי להוסיף שינן רפואי שהוא עשיר מאד באשלגן. הצמח משתייך למשפחת Asclepiadacece.

להזמנת שינן רפואי

2. ג'ימנמה

הג'ימנמה הוא מטפס מעוצה (liana) המגיע לגובה של 8 מ'. הוא גדל בהודו, סין, מלזיה, סרילנקה, ויאטנם ודרום אפריקה. משמעות השמות ההודיים של הצמח Gurmar ו- Madhunashini היא "הורס סוכר". הם מתייחסים לתכונת הצמח לבטל את הטעם המתוק.

רפואה מסורתית: נהגו להשתמש בצמח לטיפול בסכרת. בנוסף השתמשו בו במקרים של סוכר בשתן והפרעות בדרכי השתן. היום הוא נחשב לאחד הצמחים הטובים ביותר לטיפול בסכרת.

חלקי צמח בשימוש: עלים.

פעילות: מוריד רמת סוכר במקרים של סכרת מטיפוס 1 ו-2, מוריד רמת כולסטרול, נוגד טעם מתוק, מסייע להורדת משקל.

פרמקולוגיה: המרכיבים האחראים לדיכוי הטעם המתוק הם החומצות הג'ימנמיות ו-gimnemasaponins. הראו ש-gimnemasaponins מעכבים תמיסה של גלוקוז 0.1M. המנגנון הוא תחרות על תפישת רצפטורים לטעם מתוק. תופעה זו ידועה גם אצל קופים, חולדות ועכברים. אצל בני אדם ושימפנזים הספונינים תופשים רצפטורים לטעם מתוק, אולם אין להם כל השפעה על רצפטורים הרגישים לטעם מר, חמוץ או מלוח. עיכוב הטעם המתוק מופיע כ-30 שניות לאחר ששותים או לועסים את הצמח. העיכוב חל על הטעם המתוק באופן כללי, ללא הבדל אם המקור הוא סוכרוז, גלוקוז, ממתיקים מלאכותיים או פירות.

פעילות היפוגליקמית: המנגנון לפיו פועל הצמח הוא המרצה של שחרור אינסולין, עיכוב ספיגת גלוקוז מהמעי, ונראה שיש גם שיקום או תיקון של תאי לבלב המייצרים אינסולין. מחקרים הראו שהצמח, בלקיחה אוראלית, האריך חיים של חולדות עם סכרת מושרית. אצל ארנבות עם סכרת מושרית שקבלו את העלים כאבקה, הראו ירידה ברמת הסוכר בדם, עליה בריכוז הגליקוגן בכבד ובכליות. אצל נבדקים בריאים לא נראתה ירידה ברמת הגלוקוז.

התוויות: סכרת מטיפוס 1 ו-2. תשוקה לטעם המתוק.

הכנות ומינון: חליטה 6-12 ג' ליום. כדורים 12 ג' ליום. לדיכוי הטעם המתוק יש לשטוף את הפה עם 1-2 מ"ל מהמיצוי המימי. לחזור על הטיפול כל 2-3 שעות.

התוויות נגד: בלתי ידועות.

רעילות: אין. LD50 בעכברים 3.99 ג' ל-ק"ג.

ספרות:

Shanmuggasundaram ERB et al. Use of Gymnema sylvestre leaf extract in the control of blood glucose in insulin-dependent diabetis mellitus. J. Ethnopharmacol. 30: 281-294, 1990

Baskaran K. et al. Antidiabetic effect of a leaf extract from Gymnema sylvestre in non-insulin dependent diabetes mellitus patients. J. Ethnopharmacol. 30: 295-305, 1990.

Hellekant G. et al. Effects of gymnemic acid on the chorda tympani: Proper nerve responses to sweet, sour, salty and bitter taste stimuli in the chimpanzee. Acta Physiol. Scand. 124: 399-408, 1985.

Warren RP. Warren RM. Weninger MG. Inhibition of sweet taste by Gymnema sylvestre. Nature, 223: 94-95, 1969.

להזמנת ג'ימנמה

3. קינמון ציילוני Cinnamomum zeylanicum

צמח תבלין נפוץ הידוע בשם קינמון הוכח בשנים האחרונות כהיפוגליקמי יעיל . הקינמון הוא עץ ממשפחת העריים, Lauraceae, שמוצאו בדרום מזרח אסיה. קליפת הגזע היא החלק המשמש כתבלין וכמרפא. מחקרים שנעשו לאחרונה הראו שקנמון, בריכוז של 1 ג' ליום, מסייע להורדת רמת סוכר, כולסטרול ושומנים בדם. נצפתה ירידה של עד 30% בריכוז הסוכר והשומנים.המרכיב הפעיל המשפיע על רמת הסוכר אינו ידוע. ישנם חוקרים המייחסים פעילות זו ל- methyl hydroxy chalcone polymer. מניחים שהקנמון מגביר את יעילות האינסולין ומשפר את כושרו להחדיר גלוקוז לתאים. הראו שהקנמון מסייע לתאי השומן להכיר ולהגיב לאינסולין. ריכוז של גרם אחד נראה אופטימלי ואין צורך לקחת כמויות גדולות יותר.

ספרות.

Khan A. et al. Cinnamon improves glucose and lipids of people with Type 2 Diabetes. Diabetes Care 26: 3215-3218, 2003.

מקור תמונה maybomhoachat.vn

להזמנת קינמון ציילוני

למעבר לחנות

צמחים אנטי ויראליים

צמחים אנטי ויראליים בעלי תכונות ייחודיות המסוגלות להילחם בסוגי וירוסים שונים ביעילות. על עלים מציגים סקירה מקצועית של צמחי מרפא אנטי ויראליים

צמחים אנטי ויראליים

הוירוסים הם היצורים הקטנים ביותר. הם בנויים מחומצת גרעין המוקפת במבנה חלבוני, הנקרא קופסית –capsid. לחלק מהוירוסים יש מעטפת המקיפה את הקופסית, המורכבת משומנים וחלבונים. הוירוסים מכילים רק חומצת גרעין אחת, RNA או DNA. לפי סוג חומצת הגרעין הם נחלקים לנגיפי RNA או DNA. השם וירוס מקורו ביוונית, ומשמעותו רעל. ההסבר שניתן למחלות הויראליות היה שמקורן ברעל שחודר לגוף. השם העברי הוא נגיף. הוירוסים אינם פועלים כיצורים חיים כשהם מצויים מחוץ לתא המאכסן. הם אינם נושמים ואינם מתרבים.

כדי לחדור לתא מאכסן עליהם להצמד אל קרום התא. ההיצמדות נעשית באמצעות גליקופרוטאינים הבולטים מן המעטפת כזיזים, ומהווים אתרי קישור. הגליקופרוטאינים הם האנטיגנים העיקריים של הנגיף, ומערכת החיסון של האדם יוצרת נוגדנים נגדם. ע"י עיכוב או מניעת הצמדות של הוירוס לקרום התא ניתן למנוע מחלה ויראלית.

לאחר שהוירוס חודר לתא, הוא מעביר לו מידע המצוי בחומצת הגרעין שלו, וגורם לתא לייצר את מרכיביו. בצורה זאת הוא מתרבה בתוך התא.

שלבי הדבקה עם נגיף- RNA

השלב הראשון הוא הצמדות של הנגיף אל קרום התא המודבק. התא מחדיר את הנגיף אל תוך הציטופלסמה שלו. אנזימים תאיים מפרקים את הקופסית החלבונית העוטפת את חומצת הגרעין, וה-RNA של הנגיף נחשף. ה-RNA מכיל את המידע התורשתי. נגיפי RNA הם היחידים בטבע המכילים מידע תורשתי ב-RNA ולא ב- DNA.

ה-RNA הנגיפי משכפל את עצמו. הוא מתנהג כ-RNA שליח, ומוסר את המידע התורשתי כתבנית לייצור חלבון לריבוזומים של התא, שאינם יודעים להבחין בין ה-RNA הנגיפי לבין RNA- שליח של התא עצמו.

במקרים אחרים הנגיף מכיל אנזים ההופך אותו ל-RNA שליח.

הריבוזומים מייצרים חלבונים לפי המידע המצוי ב-RNA של הנגיף. התא משתעבד לגמרי לנגיף ומייצר את המרכיבים שלו, הוא מייצר חלבונים וחומצת גרעין של הנגיף, וכן אנזימים, כגון, RNA- polymerase הדרושים לשכפול RNA של הנגיף. חלבוני הקופסית מתחברים עם חומצת הגרעין, ויוצרים חלקיקי נגיף חדשים. חלקיקי הנגיף גורמים להרס התא המאכסן, משתחררים ממנו ויכולים לתקוף תאים אחרים. במקרים אחרים הם מתעטפים בקרום של התא, ויוצאים ממנו בדרך של הנצה. התהליך כולו אורכו כ-7 שעות.

שלבי הדבקה עם נגיף DNA (דוגמא, הרפס)

השלבים הראשונים זהים להדבקה עם נגיף RNA.

הנגיף חייב להצמד לקרום התא של המאכסן, והתא מכניס אותו אל הציטופלסמה, שם הוא מפרק את חלבוני הקופסית שלו וחושף את ה-DNA. ה-DNA חודר אל גרעין התא, כי רק שם הוא יכל לשכפל את עצמו. המידע הגנטי המצוי ב-DNA הנגיפי מועתק למולקולות של RNA- שליח, שיוצאות אל הציטופלסמה, ומעבירות את תבנית החלבון לריבוזומים.

המשך התהליך דומה. התא המאכסן מייצר את החלבונים וחומצת הגרעין של הנגיף, והם מתחברים ויוצרים חלקיקי נגיף חדשים. חלקיקי הנגיף משתחררים ע"י הריסת התא או שהם יוצאים ממנו בשיטת ההנצה, ומדביקים תאים נוספים.

התהליך נמשך כ-18 שעות

מנגנוני הגנה

הפעלת לימפוציטים T ו-B.

תאי T- לימפוצטים האחראים להגנה התאית של הגוף, קושרים אליהם את חלקיקי הנגיף התוקף, ומכינים אותם למסירה לתאי B לימפוציטים.

תאי B- יוצרים נוגדנים נגד מרכיבים אנטיגניים של הנגיף, ובכך מנטרלים אותם.

הנוגדנים הם ההגנה העיקרית נגד נגיפים. הם נוצרים בזמן מחלה קלינית או סוב-קלינית הנגרמת ע"י נגיפים, וכן ע"י חיסונים. חלק מהנוגדנים נשארים בגוף במשך כל החיים, ולכן ישנן מחלות ויראליות, כגון, אדמת, חצבת, אבעבועות ועוד, שאנו חולים בהן רק פעם אחת .

מנגנון האינטרפרון

האינטרפרון הוא חלבון קטן, המיוצר בציטופלסמה ע"י תאים, כתגובה להדבקה ע"י נגיפים. הפקודה לייצור האינטרפרון יוצאת מגרעין התא המודבק אל הריבוזומים באמצעות RNA- שליח מיוחד.

האינטרפרון אינו מסוגל לעכב שום פעילות של הנגיף בתוך התא, אבל הוא יכל לצאת מתוך התא המותקף, ולהעביר אינפורמציה לתאים הסמוכים. מולקולות האינטרפרון מתקשרות לקולטנים המצויים ע"פ קרום התאים, ומוסרות להם הודעה על הנגיף התוקף. התאים מגיבים בייצור אנזים Rnase, המפרק את ה-RNA הנגיפי.

כשהנגיף ישתחרר מהתא המודבק ויחדור לתוך תאים אחרים, התאים אמנם ימשיכו לפרק את הקופסית שלו ולשחרר את ה-RNA של הנגיף, אבל ה-RNase שהתא ייצר יוכל לפגוע ב-RNA ולהרוס אותו. במקרים של מחלות ויראלים, מוצאים עליה בכמות האינטרפרון בגוף החולה.

וירוס ההרפס- HSV

Herpes Simplex Virus – HSV (הרפס סימפלקס וירוס) שייך למשפחת נגיפי ה- Herpesviridae, הנפוצים מאד אצל בני אדם. בודדו שבעה מבני המשפחה.

HSV1 – נגיף נפוץ ביותר. מופיע בשלפוחיות בחלל הפה. המחלה מלווה בחום ובהגדלת בלוטות לימפה. עלול לגרום לדלקות עיניים או דלקת קרום המוח.

אתר הלטנטיות שלו במערכת העצבים, בעיקר באזור השליטה על הלחיים ובמערכת העצבים המרכזית. הנגיף הלטנטי עלול לעבור רה-אקטיבציה תקופתית, ולנדוד לאזור הפה והלסת, האף או העיניים, ולגרום להופעת השלפוחיות והכאב.

HSV2 – נגיף נפוץ הקשור לזיהומים באברי המין. הוא עלול להיות קשור לסרטן צוואר הרחם. אתר הלטנטיות של במערכת העצבים באזור אברי המין.

נגיפים ווירוסי DNA נוספים:

Varicella Zoster Virus – גורם לאבעבועות רוח. אתר הלטנטיות שלו במערכת העצבים.

Human Cytomegalovirus –HCMV – נגיף נפוץ ביותר, הגורם למיגוון רחב של מחלות בבני אדם. יכל להתבטא בזיהומים סמויים, עייפות, דלקות בכבד, מחלות של דרכי הנשימה, דלקת ריאות. אתר הלטנטיות שלו בלויקוציטים, אך יש פגיעה בכליות, בלב ובשקדים.

Epstein- Barr Virus –EBV- נגיף נפוץ מאד. עלול לגרום למונונוקלאוזיס – מחלת הנשיקה. רוב בני האדם נושאים את הנגיף ומפתחים נוגדנים נגדו עוד בגיל הילדות. המעטים שלא באו במגע עם הנגיף או לא פתחו נוגדנים נגדו, עלולים לחלות בגיל 17-25, או מאוחר יותר. הנגיף מתרבה בלוע וגורם לשינוים בבלוטות לימפה. אתר הלטניות של הנגיף הוא בלימפוציטים מסוג B, תאי החיך והשקדים. נמצא קשר בינו לבין סוגי סרטן, כגון, לימפומה.

Human Herpes Virus- HHV- גורם לאדמדמת אצל תינוקות. אתר הלטנטיות שלו אינו ידוע, כנראה בבלוטות הרוק.

מרכיבים צמחיים בעלי פעילות נגד וירוסים–

פלבנואידים

Quercetin הוא בעל פעילות וירצידית נגד וירוסים בעלי מעטפת, כגון, Herpes simplex. הוא גם מעכב רפליקציה של וירוסים. מחקרים הראו פעילות של קורצטין נגד וירוס הפוליו בנוכחות אנטי אוקסידנט, כגון, ויטמין C.

Catechin ו- luteolin פעילים in vivo נגד Hepatitis B ונגד Herpes simplex.

טאנינים

הטאנינים בצמח נקשרים לחלבונים ומשקיעים אותם. מניחים שפעילותם האנטי ויראלית היא תוצאה מהתקשרות הטאנינים לחלבון שע"פ קופסית הנגיף או על הקרום של תא המאכסן, ובכך למנוע הדבקה של הוירוס לתא. פעילותם היא וירוצידית.

דוגמא: eugeniin מצוי בצפורן- Syzygium aromatica ונמצא מעכב וירוסים מסוג הרפס.

חומצות פוליפנוליות

חומצה קפאית- הוכחה פעילות נגד שפעת, Herpes simplex,vesicular stomatitis virus, נגיף ה- vaccinia ו- adenovirus

נגזרות החומצה הקפאית

חומצה רוזמרינית, כלורוגנית- chlorogenic acid, חומצה ציקורית, ו- echinacoside הם בעלי פעילות נגד וירוסים.

ספונינים

Anagalis arvensis- פעיל נגד נגיף הפוליו ונגד Herpes simplex. המנגנון הוא עיכוב של רפליקציה. בטיפול חיצוני יעיל נגד דלקות עיניים ויראליות. Glycyrrhiza glabra המכיל ספונינים מעכב וירוסים הגורמים להפטיטיס, וידוע כצמח המגן על הכבד.

Lignans

מעכבים רפליקציה. צמחים המכילים lignans הם בעלי פעילות אנטי ויראלית.

דוגמא- Podophyllum peltatum מעכב נגיפים של אדמת והרפס.

לקטינים

נקשרים לפוליסכרידים וגורמים לצימות. מעכבים קשירה של הנגיף לקרום התא. דוגמא- סמבוק שחור

וירוסים תוקפים צמחים-

כתוצאה מכך הצמחים פיתחו מרכיבים הפועלים במנגנונים שונים כדי להגן על עצמם מפני הוירוסים. אחד המנגנונים הוא מניעת היצמדות של הוירוס לקרום התא. וירוס שלא חדר לתא לא יוכל להתרבות ולגרום למחלה.

מנגנונים אחרים הם עיכוב של אנזימים הדרושים לשכפול חומצות הגרעין של הוירוס, או חיזוק והמרצה של מרכיבים של מערכת החיסון, בעיקר של הלימפוציטים מסוג T ו-B. ישנם צמחים בעלי פעילות וירוצידית, שיכולים להרוג נגיפים שונים.

צמחים אנטי ויראליים

1. שום הגינה – Allium sativum

שום טרי, או מיץ משום טרי מעכב את כל הוירוסים שנבדקו. לגבי חלק מהוירוסים הוא פועל כוירוצידי.

מרכיבים מעכבי וירוסים: אליצין, שהוא הגורם הפעיל העיקרי בשום, מצוי רק בשום טרי,-Ajoene- allyl methyl thiosulfonate נמצא במיצוי של שום בתוך שמן. מיצוי של שום בשמן זית מתחמצן בקלות, ורצוי להכין כמות קטנה. תכשירים מסחריים שהכילו אליצין ותרכובות גופרית אחרות המצויות בשום, היו פעילים נגד וירוסים שונים.

מחקרים הראו ששום הגן על עכברים מפני הידבקות בוירוסים של שפעת שהוחדרו דרך האף. הראו גם המרצה של ייצור נוגדנים נגד וירוס השפעת.

להזמנת שום הגינה

2. טבבויה – Tabebuia avellanedae

שמות נרדפים: La Pacho, Pau D’Arco, Ipe Roxo

משפחה: Bignoniaceae

תאור בוטני: עץ טרופי ירוק-עד, שמוצאו מברזיל. גובהו יכל להגיע ל-40 מ'. לסוג שייכים כ-140 מינים. ברוב המינים הפריחה היא בצהוב. המין avellanedae פורח בצבע ורוד-סגול.

חלקי צמח בשימוש: קליפת הגזע

רפואה מסורתית: הצמח מצוי בשימוש כבר למעלה מ-1000 שנים. הוא היה אחד מהצמחים הנפוצים ביותר בשימוש אצל האינדיאנים משבט האינקה וה-Callawaya. הם השתמשו בקליפה הפנימית של העץ לטיפול בכוויות, דלקות במעי, דיזנטריה, חום, דלקות גרון, פצעים, דלקת מפרקים, ציסטיטיס, מחלות של דרכי הנשימה, הכשות נחשים , עגבת, כיבים, דלקות בדרכי השתן וסוגים שונים של סרטן.

מרכיבים: הקליפה הפנימית של הגזע היא החלק העיקרי, אבל גם הקליפה החיצונית מכילה ריכוזים נמוכים יותר של אותם המרכיבים.

המרכיבים העיקריים הם 18 quinones שונים, כולל naphthoquinones ו- anthraquinones.

הנפתוקינונים החשובים ביותר הם: lapacholbeta-lapachone, xyloidone.

מרכיבים אחרים: quercetin, lapachenole ,Carnosol, indoles.

hydroxybenzoic acids

ספונינים סטרואידיים ואלקלואידים- tecomine.

Lapachol היה המרכיב הראשון שנחקר. הוא בודד מהצמח בשנת 1882, וסונתז ב-1927.

שלושת המרכיבים העיקריים הוכחו כבקטריצידיים ופונגיצידיים.

פעילות: אנטי בקטריאלי, אנטי ויראלי, אנטיפטרייתי, אסטרינג'נט, אנטי סרטני, נוגד פרזיטים, מעכב מלריה, אימונוסטימולנט.

פעילות אנטי בקטריאלית הוכחה נגד חיידק גרם- שלילי- ברוצלה, וחיידק גרם- חיובי: סטרפטוקוקים וסטפילוקוקים.

פעילות אנטי ויראלית הוכחה נגד הרפס 1 ו-2, וירוס השפעת, וירוס הפוליו retrovirus reverse- transcriptase ,Vesicula stomtitis virus האחראים לפעילות האנטי ויראלית הם הנפתוקינונים, המתערבים בטרנספורט של אלקטרונים במסלול הנשימה של מיקרואורגניזמים. כנראה שזה גם המנגנון שלו כאנטי סרטני.

פעילות אנטי פטרייתית הוכחה נגד קנדידה ונגד Trichophyton. העיכוב הוכח בשימוש פנימי וחיצוני. פעילות אנטי סרטנית משתמשים במיצוי מקליפת הגזע. הוכיחו אפיניות של lapachol לתאים סרטניים. המנגנון הוא התערבות במטבוליזם של חמצן בתאים סרטניים, ועיכוב של העברת אלקטרונים בנשימה.

כתוצאה מכך נוצרים רדיקלים חופשיים שפעולת ההרס שלהם מתמקדת בחומצות הגרעיניות של התאים הסרטניים. בנוסף, ל-beta-lapachone יש פעילות אנטי ויראלית נגד וירוסים שעלולים לגרום לקרצנומה ולויקמיה. פעילות נגד רדיקלים חופשיים הצמח מכיל מרכיבים אנטי אוקסידנטים פעילים-carnosol , אינדולים ו-furanoquinones. האחרון פעיל נגד לויקמיה.

התוויות: במקרים של זיהומים עם קנדידה בשימוש פנימי וחיצוני, זיהומים פטרייתיים, מלריה ומחלות אחרות שנגרמות ע"י פרזיטים, דלקות של הפה, אף וגרון, הפרעות במערכת העיכול: סינדרום המעי הרגיז, דלקות של קרומים ריריים, קוליטיס, מחלת Crohn, דיזנטריה, אולקוס, הפרעות במערכת האורוגניטלית: ציסטיטיס, דלקת של הפרוסטטה, פוליפים בשלפוחית השתן, דלקת של צוואר הרחם, לויקוראה. למקרים של גסטריטיס, פצעים, כיבים, פיסטולה, אנמיה, פגעי עור שונים הקשורים לניקוז בלתי יעיל, אקסמה, פרונקולוזיס, פסוריאזיס, כאבי מפרקים, אסתמה, ברונכיט.

שימוש חיצוני: במקרים של זיהום עם חיידקים, וירוסים או פטריות

התוויות נגד: אינו מומלץ בהריון. לא מצאו השפעה שלילית במיצוי מהצמח השלם. Lapachol במינון של 100 מ"ג לק"ג, גרם להפלות אצל חולדות.

הכנות ומינון: מירתח 1.5-3.5 ג' שלוש פעמים ביום או 3-7 מ"ל של טינקטורה של מיצוי 1:5 ב-45% של אלכוהול. הנפתוקינונים נמסים טוב יותר באלכוהול מאשר במים.

ניתן להרתיח 10 ג' מקליפת הגזע בתוך 600 מ"ל של מים במשך 15 ד'. לסנן ולשתות במשך היום.

להזמנת טבבויה

3. נים הודי – Azadirachta indica – Neem tree

משפחה: Meliaceae- איזדרכתיים

חלקי צמח בשימוש: כל חלקי הצמח- קליפת הגזע, קליפת השורש, פירות, זרעים, עלים, שמן מהזרעים

תאור בוטני: עץ ירוק-עד, בגובה של 12-18 מ', דומה לאיזדרכת. הפריחה בצבע לבן. מוצאו מהודו. רוב חלקי הצמח הם בעלי טעם מר מאד. העץ יכל לחיות למעלה מ-200 שנה. מקור שם הסוג הוא מהשם ההודי azad dirakht, שמשמעותו עץ חופשי.

רפואה מסורתית: הצמח ידוע בהודו כ"בית מרקחת כפרי". במשך יותר מ- 4500 שנה הוא מומלץ כאנטי בקטריאלי, אנטי ויראלי, נוגד תולעים, נוגד סכרת, מועיל במקרים של מלריה. השתמשו בו לטיפול במחלות דלקתיות, כגון, ארטריטיס, שגרון ומחלות דלקתיות אחרות. הנצרים הצעירים משמשים לניקוי השיניים ולמניעת עששת. בשימוש חיצוני משתמשים בו לטיפול במחלות עור.

מרכיבים: קליפת הגזע- טאנין 12-16%, מרכיבים מרים: nimbin, nimbinin ו- nimbidin.

הגזע מכיל צבע אדום שנהגו להשתמש בו לצביעה.

מהגזע מופרש נוזל בצבע ענבר, שמשחיר עם הזמן. הנוזל הוא גומי הנקרא East India Gum.

הגומי מכיל אלקלואיד בשם margosine, המתגבש למחטים לבנות.

מרכיבים אחרים: L-arabinose, D-galactose,D-glucuronic acid, D-glucoseamine

העלים והנצרים מכילים נגזרת של margosine שהיא מסיסה יותר במים, nimbin, nimbinenenimbandiol, nimbolide, quercetin, beta – sitosterol, n- hexacosanol, nonacosane

העלים הבוגרים מכילים ריכוז גבוה של סידן, זרחן וברזל,ויטמינים B,C וקרוטנים וחומצות אמיניות חופשיות.

הפירות מכילים: gedunin, azadiradione, azadirone, bimbiol ועוד.

הזרעים מכילים שמן בריכוז של כ-23-30% ממשקלם.

השמן נקרא Neem oil או oil of margosa.

nimibinin – השמן מר מאד וריחו דומה מעט לשום. הוא מכיל חומצה מרגוזית ותרכובות אורגניות גופריתיות. החומר המר הוא margospicrin. החומצות השומניות שבשמן הן: חומצה אולאית 56.6%, לינולאית 9%, פלמיטית 16.2%, סטארית 14.6%, ארכידית 3.4%. השמן מתקבל ע"י כבישה קרה וחמה.

פעילות: קליפת הגזע- אסטרינג'נט, נוגד תולעים הגומי המופרש מקליפת הגזע- סטימולנט, מרכך העלים והנצרים- קרמינטיביים, מסייעים לעיכול, נוגדי תולעים, נוגד עששת ודלקת חניכיים. מיצוי מימי של העלים בריכוז של 10% הוא אנטי ויראלי נגד : Vaccinia, Variola, New Castle. המיצוי האלכוהולי של העלים מעכב חיידקי גרם-חיוביים וגרם-שליליים.

לשמן הנדיף יש פעילות נגד פטריות.

בשימוש חיצוני העלים משככי כאב ואנטי דלקתיים. הפירות: tonic, משלשל, מרכך עבור העור, נוגד תולעים, יעיל בטיפול בדלקות בדרכי השתן ובטחורים. הפרחים: סטימולנטים ומרגיעים כאבי בטן. הזרעים: אנטי ויראליים ואנטי פטרייתיים

שמן מהזרעים: הורג חרקים, משכך כאב אוזניים, מרפא מחלות פה ולסת, אנטי בקטריאלי נגד חידקים גרם-חיוביים וגרם-שליליים, אנטיספטי, בשימוש חיצוני יעיל למחלות עור, רוימטיזם, כיבים, חתכים וצרעת.

margosates- הם מלחים של החומצה המרגוזית. יש להם פעילות חזקה נגד טפילים חד תאיים. הפעילות נגד שוטוניות דומה לזו של emetin.

התוויות: קליפת הגזע- לטיפול במלריה ובמחלות עור, במקרים של חום עולה ויורד לסרוגין. הגומי מהגזע הוא סטימולנט, מחזק ו- tonic, העלים משמשים למאכל לבקר, צאן וגמלים בתערובת עם מזון אחר. מומלצים לטיפול בתולעים, לדחות חרקים ונמטודות להגן על מזון נגד עש ופטריות.

בשימוש רפואי פנימי וחיצוני משתמשים בעלים לטיפול בזיהומים ויראליים, בקטריאליים ופטרייתיים וכן כנוגדי דלקת. הפירות מומלצים לטיפול בזיהומים של דרכי השתן, בטחורים ובמחלות עור.

הזרעים הטחונים משמשים להגנה על קטניות ודגניים מפני חרקים שונים. יש להם שימוש בחקלאות כדוחי מזיקים.

השמן מהזרעים בשימוש חיצוני, למחלות עור כרוניות, כגון, אקסמה, לכיבים שאינם נרפאים, לכאבים רוימטיים וכאבי ראש, ל-erysipelas, לטיפול בזיהומים של העור, לטיפול בפטריות של העור, למחלות פה ולסת, דלקת חניכיים, לדחות כינים, לטיפול בקרציות אצל כלבים. לשמן יש שימוש רב בחקלאות, כדוחה חרקים ומזיקים אחרים. מכינים ממנו תרסיסים להדברת מזיקים. להגנה על העור והפה, מכינים מהשמן תכשירי הגיינה, משחות שיניים, נוזלים לשטיפת הפה, סבונים רפואיים ומשחות שונות.

שימוש פנימי בשמן: עשר טיפות ביום, במקרים של מלריה כרונית, עגבת וצרעת.

הכנות: חליטות חמות וקרות של חלקי הצמח השונים. מירתח, טינקטורה. טוחנים חלקים שונים של הצמח לאבקה, ומשתמשים בצורה של אבקה או שמכינים קפסולות וכדורים.

בשימוש חיצוני: משחה מהעלים לטיפול בטחורים חיצוניים ופנימיים ופיסטולה. משחה מהעלים עם זרעי שומשום מומלצת לטיפול בכיבים. עלים בוגרים ביחד עם זרעים של Psoralea corylifolia מומלצים לטיפול בלויקודרמה. הפרחים נאכלים בהודו חיים או קצת מטוגנים. הם מומלצים במקרים של חולשה כללית.

4. מליסה רפואית – Melissa officinalis

צמח אנטי ויראלי בעיקר בשימוש חיצוני. מיצוי מימי וטינקטורה 1:5 ב-45% אלכוהול הוכחו כמעכבים של Herpes simplex טיפוס 1 ו-2. הפעילות האנטי ויראלית מיוחסת לתרכובות פולי- פנוליות, כולל חומצה קפאית והנגזרות שלה.

שימוש חיצוני: משחה מ- 5% של הצמח

חליטה של שלוש כפיות מהצמח בכוס מים או שתי כפיות של טינקטורה, למריחה על פצע או שטיפה.

להזמנת מליסה

5. היפריקום – Hypericum perforatum

השם בעברית: פרע מחורר

משפחה: פרעיים – Hypericaceae

תאור בוטני: לסוג היפריקום משתייכים כ-370 מינים, המפוזרים ע"פ כדור הארץ. המין perforatum H. הוא עשב רב שנתי, המגיע לגובה של 30-60 ס"מ. הפריחה בחודשים יוני עד אוגוסט. הפרחים צהובים.

חלקי צמח בשימוש: פרחים, ניצנים, עלים.

הפרחים והעלים המצויים בצמרת הענף מכילים כמות מקסימלית של מרכיבים פעילים. יש לקטוף רק את החלק העליון של הענף.

היסטוריה: מקור השם היפריקום מיוונית, ומשמעותו מעל לתופעה. שם זה ניתן לו כנראה בגלל השימוש שנעשה בו בזמן קדום כמגן מפני רוחות רעות. בכתביהם של היפוקרטס, פליני, דיוסקורידס, תאופרסטוס וגאלן, מתואר הצמח כמרפא פצעים, משתן, משכך כאב. השתמשו בו לטיפול בדכאון, כנוגד תולעים, להרטבת לילה אצל ילדים, לעצור דימומים, לטיפול בנוירלגיה. נהגו להשתמש בחליטה מהצמח, במינון של 2-3 ג' שלוש עד חמש פעמים ביום. במאה ה-19 המליצו בארה"ב להשתמש בהיפריקום במקרים של היסטריה ושל דכאון.

מרכיבים: 6.5 – 15% של טאנינים מסוג catechin

epicatechin, leucocyanidins

2-5% פלבנואידים, בעיקר: רוטין, קוורצטין, quercetrin, isoquercetrin, kaempferol ביפלבנואידים, נגזרות של phloroglucinol-hyperforin עד 4%,

חומצות פנוליות: קפאית, כלורוגנית, פרולית,

שמן נדיף 0.05-1.0% בעיקר n-alkanes,Naphthodianthrones 0.05-0.15%: היפריציןו-pseudohypericin. בפרחים יבשים מצוי היפריצין בריכוז של עד 1.8%.בטא-סיטוסטרול, ויטמינים C ו- A, xanthones

קרוטנואידים וכולין.

פעילות: היפריצין ופסוידוהיפריצין הם בעלי פעילות אנטי ויראלית ונוגדי דכאון

פרואנתוציאנידינים- אנטי אוקסידנטים, אנטימיקרוביאליים, אנטי ויראליים, מחזקים כלי דם נימיים

xanthones- נוגדי דכאון, אנטי מיקרוביאליים, אנטי ויראליים, דיורטיים. מחקרים רבים אשרו שההיפריקום הוא צמח אנטי דכאוני, אנטי ויראלי ומרפא פצעים. מחקרים in vitro הראן שהיפריצין ו-xanthones מעכבים MAO- Mono Amine Oxidase. פעילות זו לא הוכחה in vivo. פעילות אנטי ויראלית הוכחה in vitro ו-in vivo. הראו עיכוב של הוירוסים: וירוס השפעת, Herpes simplex type 1 and 2, HIV, Cytomegalovirus, Parainfluenza 3, Vesicular stomatitis virus

פעילות נוגדת דכאון הוכחה בבני אדם ובחיות. הצמח נחשב היום למוביל בטיפול טבעי בדיכאון. לאחרונה הוצע ה-hyperforin כאחראי לפעילות האנטי דכאונית של הצמח.

התוויות: דכאון, הפרעות בשינה, דאגנות יתר, רגזנות, חוסר מנוחה, נברוזה, מיגרנה, כאב ראש, נוירלגיה, אישיאס, כאבים ודלקות עצביים, הרפס, כאבים כרוניים לאחר שברים, כאבי שרירים, אולקוס, דלקות קיבה ומעיים, טחורים פנימיים, שפעת.

שימוש חיצוני: כאבים ודלקות בפה, שמן פרע מומלץ לטיפול בכוויות, עקיצות, חתכים, טחורים, הרפס, כיבים שאינם נרפאים. בחליטה מומלץ להשתמש לשטיפות פה וגרגור.

התוויות נגד: אינן ידועות

תופעות לואי: מגביר רגישות לאור השמש, בעיקר אצל אנשים בעלי עור בהיר. מחקרים שנערכו בבני אדם וחיות הראו השפעות פוטוטוקסיות רק אם משתמשים במינון הגדול פי 30 עד 50 מהמינון המומלץ.

שימוש בתקופת ההריון וההנקה: אין מניעה

אינטראקציות עם תרופות אחרות: לא נמצאו

הכנות ומינון: חליטה 2 כפיות בכוס מים רותחים, 1-3 כוסות ליום, טינקטורה 1:5 ב-70% אלכוהול, 300 מ"ג שלוש פעמים ביום= 30 טיפות שלוש פעמים ביום. השימוש בטינקטורה נמצא יעיל יותר מאשר החליטה. שימוש חיצוני במיצוי בשמן.

הכנת מיצוי בשמן: משתמשים רק בפרחים, עדיף טריים.

משאירים את הפרחים בשמן במשך 10 ימים בשמש. מערבבים כמה פעמים ביום. לאחר הסינון רצוי להוסיף לפרחים מעט אלכוהול 70%. להשאיר באלכוהול במשך 2-3 שעות. להוסיף לשמן.

ניתן להשתמש בשמן גם בשימוש פנימי- 1 כפית על קיבה ריקה בבוקר ובערב.

תכשירים מסחריים צריכים להכיל לפחות 0.04% היפריצין.

*היפריקום נמכר בישראל בבתי מרקחת בלבד.

תערובת טינקטורות נגד וירוסים

(ע "פ Ed Smith) – להזמנת הצמח לחצו על שמו-

Tabebuia- La Pacho 20% טבבויה לפאצ'ו

Hypericum perforatum 20% היפריקום פרע (נמכר בבתי מרקחת בלבד)

Hyssopus officinalis 16% בן אזוב

Melissa officinalis 16% מליסה

Thuja occidentalis 16% טויה (נמכר בבתי מרקחת בלבד)

Echinacea purpurea 12% אכינצאה קיפודנית ארגמנית

תערובת אנטי ויראלית נוספת

Ecinacae spp. 15% קיפודנית צרת עלים

Uncaria tomentosa 20% אוניה דה גאטו

Hypericum perforatum 15% היפריקום פרע (נמכר בבתי מרקחת בלבד)

Tabebuia avellanedae 20% טבבויה לפאצ'ו

Astragalus membranaceus 15% אסטרגלוס

Usnea barbata 15% חזזית

מקור התמונה Antiviral Plants, worth to try! (bluenethospitals.com)

לחזרה לחנות

Swedish bitters – תערובת "סוודיש ביטרס" – "המר השבדי"

סוודיש ביטר - תערובת המורכבת מהצמחים הבאים : אלוורה, מור, זעפרן, קמפור, סנה, ריבס, כורכום, מילה, קרלינה ואנג'ליקה בנוסף מוסיפים

התערובת סוודיש ביטר ידועה כבר עשרות שנים באירופה. היא נמצאה בין כתביו של רופא שבדי, Dr. Samst, לאחר מותו. הוא נפטר בגיל 104 בתאונת רכיבה. גם הוריו והדורות הקודמים להם זכו לאריכות ימים.

בעברית מכנים אותה בשם המר השבדי. בכמה ארצות נתנו לה את השם elixir, בגלל השפעתה הממריצה והמחזקת.

התערובת מורכבת משני חלקים. ריכוז המרכיבים בחלק הראשון, חוץ מה-Safran, הוא בין 0.37% ל- 0.75%. החלק השני של התערובת המכונה Theriac Venezian מהווה ביחד 0.75% מהתערובת. כל אחד מהמרכיבים של ה – Theriac מצוי בריכוז של 0.075% מהתערובת.

בארצות שונות ניתן למצוא את התערובת בגירסאות שונות מעט. הגירסה המובאת להלן נמכרת בצרפת כתערובת של צמחים יבשים. הקמפור המופיע בתערובת ארוז בנפרד, וניתן להחליט אם להוסיף אותו למיצוי או לא. ההוראות לאופן המיצוי והשימוש נלקחו מכתביה של מטפלת אוסטרית, Maria Treben, שהאמינה בהשפעות הפיזיולוגיות של התערובת, והמליצה עליה בהתלהבות למטופליה.

הרכב התערובת:

Aloevera 10g אלויורה

Commiphora molmol 5g מור

Crocus sativus 0.2g זעפרן

Cassia senna 10g סנה

Cinnamomum camphora 10g קמפור

Rheum palmatum 10g ריבס

Curcuma zedoaria 10g כורכום זדואריה

Fraxinus 10g מילה

Carlina acaulis 5g קרלינה

Angelica archangelica 10g אנגליקה

Theriac Venezian 10g הכוללים:

Acorus calamus 1g

Valeriana officinalis 1g

Cinnamomum camphora 1g

Pimpenella anissum 1g

Glycyrrhiza glabra 1g

Zingiber officinalis 1g

Gentiana lutea 1g

1g קליפת לימון

Foeniculum vulgare 1g

Quinquina 1g

הכנה: להוסיף לתערובת הצמחים 1.5 ליטר אלכוהול בריכוז של 40%. להשאיר 15 יום בטמפרטורת החדר. לפי המלצה של Maria Treben, ניתן להשאיר את הצמחים בתוך האלכוהול במשך כמה חודשים.

שימוש רפואי בסוודיש ביטר על פי Maria Treben

לטיפול בדלקות עיניים, ראיה עכורה, קטרקט. מנקים את פינת העין עם צמר גפן טבול בתערובת מהולה, עושים קומפרסים על עיניים עצומות.

לכאב שיניים – שטיפות של הפה.

לטיפול בפצעים בפה ועל הלשון – שטיפות פה.

לכאב גרון וקשיים בבליעה – לבלוע 50 טיפות מהתערובת שלוש פעמים ביום.

לעוויתות בקיבה – שתי כפיות ליום.

לשיפור העיכול – שתי כפיות ליום.

לכאבים בכיס המרה – כף בבוקר ובערב, להניח קומפרסים בלילה על אזור הכבד.

לכאבי אוזניים וטיניטוס – לשים באוזן צמר גפן ספוג בתערובת. למרוח מדי פעם שמן או משחה למניעת גירוי.

ללידה קלה – שתי כפות ליום בשבועיים האחרונים של ההריון.

טיפול בתולעים – שתי כפיות ביום.

לדלקות בשד בזמן הנקה – להניח קומפרסים על השד. יש לשטוף היטב לפני ההנקה.

לצהבת – 3 כפות ביום. להניח קומפרסים על אזור הכבד.

למחלות דרכי הנשימה – לשתות כפית אחת בבוקר על קיבה ריקה במשך ששה שבועות.

לאיזון וויסות של מחזור חודשי.

למקרים של אפילפסיה.

לטיפול בסחרחורת ורגש בחילה.

לטיפול ביבלות ועור סדוק – בשימוש חיצוני.

לטיפול בפצעים הנגרמים ע"י עקיצות – בשימוש חיצוני.

לטיפול בכוויות וצלקות מכוויות – בשימוש חיצוני.

להסרת צלקות ישנות – בשימוש חיצוני.

לטיפול באנמיה, לחיזוק, למניעת רעד בידים וברגליים, לחיזוק הלבלב והטחול.

לטיפול בסינוסיטיס, בשימוש פנימי שתי כפיות ליום. בשימוש חיצוני לעסות את המצח מעל הגבות.

להרגיע כאבי בטן של תינוקות, בשימוש חיצוני כקומפרס על הבטן או כעיסוי של הבטן עם התערובת.

ספרות:

Treben M. Health From God’s Garden. Thornons Publishing Group, Rochester, Vermont, 1987.

Treben M. Les Guerisons de Maria Treben., W. Ennsthaler Verlag, Sreyr, Autriche, 1990.

Treben M. Elixir du Swedois. La Sante a la Pharmacie du Bon Dieu.W. Ennsthaler Verlag, Sreyr, Autriche, 1991, p. 65-74.

מקור התמונה How to Make Swedish Bitter at Home – 20 Amazing Health Uses (mynaturaltreatment.com)

חזרה לחנות

יציבות העור – מחקר תכשיר Tricutan

Tricutan - מכשיר לעור, במחקרים in vitro התכשיר נמצא נוגד דלקת, מגביר ייצור קולגן, מחיש ריפוי פצעים, נוגד חמצון יעיל.

Tricutan/

העור נעשה דק ופחות אלסטי עם השנים. חשיפה של העור לקרניים אולטרה-סגוליות גורמת לקמטים, כתמים, שינויי צבע וסרטן העור.

בשבדיה יצא תכשיר בשם Tricutan על ידי חברת Adderma AB, שמטרתו להגן על העור ולהאיט את הזדקנותו. התכשיר הוא ג'ל המכיל מיצוי של רוזמרין, גוטו קולה (Centella asiatica) כורכום (Curcuma longa) ו- dimethylaminoethanol (DMAE).

DMAE הוא פרקורסור לנוירוטרנסמיטור אצטיל כולין.

נבדקה הגמישות והיציבות של העור לאחר שימוש בתכשיר פעמיים ביום במשך ארבעה שבועות, מול קבוצת ביקורת.

נבדקו 28 נשים בגיל 34-67 .

במחקרים in vitro התכשיר נמצא נוגד דלקת, מגביר ייצור קולגן, מחיש ריפוי פצעים, נוגד חמצון יעיל.

המחקר טוען שהיה שיפור משמעותי בעור של הנשים שהשתמשו בתכשיר לעומת קבוצת הביקורת.

מקורות:

Sommerfeld B. Randomised placebo-controlled, double-blind, split-face study Tticutan ® on skin firmness. Phytomed. 2007, 14: 711-715.

מקור התמונה Skin Therapy – Dynamic Stability

חזרה לחנות

נבטים מגדילן מצוי

נבטי גדילן - נערכה בדיקה ראשונית של אוכלוסיות שונות של גדילן מצוי הגדלים באזורים שונים בארץ, מהגליל העליון ועד לקצה הצפוני של הנגב. הגדילן

במכון למדעי הצמח שבמרכז וולקני מתנהל למעלה משלוש שנים מחקר, שמטרתו לאתר טיפוסים גנטיים שונים של הגדילן המצוי, בעלי פוטנציאל לגידול כנבטי גדילן למאכל, ולצמחים בוגרים למאכל ולרפואה (1).

גדילן מצוי Silybum marianum הוא צמח חד שנתי, הגדל בבתי גידול עשירים בחנקן. הוא גדל בר בשדות מעובדים, בצידי דרכים, ברפתות ומעזבות.

בעבודת מחקר שנערכה על ידי מיכל מאיר באוניברסיטת תל אביב בשנים 2005-2007, נבדקה השפעת גורמים סביבתיים על תכונות הגדילן הגדל בארץ.

נמצאו הבדלים בגובה הצמח, מספר התפרחות ומשקל הזרע. לא נמצא הבדל בין הגדילן הפורח בצבע סגול-ורוד לבין זה הפורח בלבן (1).

במחקר שנערך על ידי נטע בשן, בשנים 2005-2007, במרכז וולקני ובפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית, נבדקו מספר צמחי בר כמקור אפשרי לנבטים למאכל. ביניהם היה נבטי גדילן מצוי (1). הנבטים עשירים בחלבונים, שומנים, פחמימות, ויטמינים ומינרלים. הם קלים לעיכול, קלים להכנה, ומשמשים כמזון פונקציונלי.

הנבטים של הגדילן גדולים ועבים ומעט מרירים. רוב המרירות היא בפסיגים. אחוז הנביטה היה גבוה יחסית לצמחי בר.

נבדק ריכוז הפוליפנולים בזרעים ובנבטים. נמצא שזרעים שהתפתחו מתפרחות בצבע סגול-ורוד, וגדלו באזור של מרכז וולקני, הכילו 30% יותר פוליפנולים מזרעים שמקורם בתפרחות לבנות. הריכוז הגבוה ביותר של פוליפנולים היה בזרעים. הריכוז בנבטים היה כשליש מזה של הזרעים.

הפעילות נוגדת החמצון של הנבט קטנה מזו של הזרעים, אבל בהחלט קיימת.

נערכה בדיקה ראשונית של אוכלוסיות שונות של גדילן מצוי הגדלים באזורים שונים בארץ, מהגליל העליון ועד לקצה הצפוני של הנגב. הגדילן אינו גדל בנגב ובערבה.

גדלו נבטים מהזרעים, ונערכה בדיקה ראשונית של ריכוז הפוליפנולים בנבטים.

התוצאות מראות שונות רבה מבחינת ההרכב הכימי של הנבטים. התוצאות גם מצביעות על כך שהאוכלוסיות הדרומיות יותר מייצרות נבטים בעלי תכולת פוליפנולים גבוהה יותר.

המחקר ממשיך, ומטרתו לאפיין את האוכלוסיות השונות של גדילן הגדל ברחבי הארץ, ולבחור טיפוסים גנטיים בעלי פוטנציאל לגידול נבטים למאכל ולרפואה.

ספרות.

מוגילבסקי א. בשן נ. ואקנין י., מרץ 2008, יבול שיא 32-34

הכתובת: דר' יפתח ואקנין המכון למדעי הצמח, מנהל המחקר החקלאי, מרכז וולקני, בית דגן.

מקור תמונה A Complete Guide to Growing and Enjoying Microgreens – BIOPONICA

לחזרה לחנות

השפעת צמחי מרפא להפחתת חרדה

צמחי מרפא להפחתת חרדה- במאמר נסקור מחקר שנעשה על מיצוי עלי מרווה השפעתה , מינונים ויעילות בנושאי חרדה ומערכת עצבית

השפעת צמחי מרפא להפחתת חרדה/

מיצוי מעלי מרוה מפחית חרדה

מחקרים קודמים שנערכו in vitro, וכן בחיות מעבדה ובבני אדם הראו שמיצויים ממרוה רפואית, Salvia officinalis, מעכבים את האנזים cholinesterase, שמנטרל את פעילות המתווך העצבי אצטיל כולין ⁽¹⁾. הם גורמים לעליה ברמת האצטילכולין, לשיפור פעילות המוח וההרגשה הכללית.

פעילות דומה הראו אצל המליסה הרפואית ⁽²⁾, והיא קשורה כנראה לפעילות של הצמח על מערכת העצבים המרכזית שמתבטאת בשיפור מצב הרוח.

במחקר הנוכחי בדקו השפעה של מרוה רפואית על מצב הרוח ועל חרדות.

נבדקו 30 מתנדבים בריאים, גיל ממוצע 24 שנים. הם קבלו 300 ו- 600 מ"ג של מיצוי יבש מעלי מרוה ליום. אחרי שעה אחת וארבע שעות הם עברו סדרה של בדיקות, שמסייעות לגלות שינויים במצב של חרדה ובמצב הרוח. בנוסף נבדקו המיצויים in vitro, להשפעתם על acetylcholine esterase⁽²⁾.

הבדיקות in vitro הראו עיכוב של אצטילכולין אסטראז ושל butyrcholin esterase. העיכוב של בוטירכולין אסטראז היה משמעותי וספציפי יותר משל אצטיל כולין אסטראז. בוטיכולין אסטראז מצוי בפלסמה ובכבד. העיכוב שלו פחות משמעותי מזה של אצטילכולין אסתראז המצוי בתאי העצב ובכדוריות דם אדומות. החוקרים מציינים שיתכן שיש למיצויים מהמרוה פעילות נוספת שעוד לא התגלתה.

תוצאות:

שני המיצויים גרמו לשיפור ניכר במצב הרוח. המינון הנמוך (300 מ"ג) הפחית חרדה, והמינון הגבוה (600 מ"ג) הגביר שלווה ושביעות רצון.

המיצוי הנמוך היה פחות יעיל. החוקרים הסיקו שמנה חד-פעמית של 600 מ"ג של מיצוי יבש של מרוה, משפר את מצב הרוח ואת הכושר הקוגנטיבי אצל צעירים בריאים.

הבעייתיות שמציינים החוקרים היא שאין בדיקה יעילה ומדויקת כדי לבדוק מצב רוח.

מחקרים קודמים שנעשו עם מרוה בדקו השפעה על סימפטומים של אלצהיימר ⁽⁴⁾.

הם ממליצים להמשיך ולבדוק השפעה של מיני מרוה על מערכת העצבים.

ספרות

1. Tildesley NTJ., Kennedy DO et al. Salvia lavandulaefolis (Spanish sage) enhances memory in healthy young volunteers. Pharmacol Biochem Behav. 2003, 75: 669-674.

2 . Kennedy DO. Scholey AB. et al. Modulation of mood and cognitive performance following acute administration of Melissa officinalis (lemon balm). Pharmacol Biochem Behav. 2002, 72: 953-964.

3 Kennedy DO. Haskell PS. et al. Effects of cholinesterase inhibiting sage (Salvia officinalis) on mood, anxiety and performance on a psychological stressor battery. Neuropsychopharmacol. 2006,31: 845-852.

4. Houghton P. Activity and constituents of sage relevant to the potential treatment of symptoms of Alzheimer’s disease. HerbalGram. 2004, 61: 38-53, 2004.

מקור התמונה 3 Steps to Treat Your Anxiety Using CBT | Psychology Today

חזרה לחנות

נוירוטרנסמיטור

נוירוטרנסמיטור - העברת האינפורמציה בתוך תא עצב נעשית על ידי מעבר של אותות חשמליים. המוליכות החשמלית מבוססת על המתח החשמלי

נוירוטרנסמיטור

תאי גליה (Glia):

מקור השם גליה הוא glue דבק. מספרם במוח עולה פי 10 עד פי 50 בהשוואה למספר תאי העצב במוח. הם ממלאים תפקידים חשובים במבנה ובתפקוד של המוח.

מבחינים בשני סוגים עיקריים:

אסטרוציטים (astrocytes): מקור השם ביוונית ומשמעותו תא דמוי כוכב. הם ממלאים תפקיד חשוב בהגנה על תאי המוח. הם משתתפים בבידוד תאי המוח, ובעיקר בבידוד אזורי הסינפסות. הם מהווים חלק מהמחסום דם-מוח, ומונעים מעבר של חומרים מזיקים מהדם אל תאי המוח.

אוליגודנדרוציטים (oligodendrocytes): תאים מרובי ענפים. תפקידם העיקרי הוא לייצר מיאלין, שהוא חומר שומני העוטף ומבודד אקסונים. הם מצויים רק במוח.

אקסונים המצויים על פני הגוף מכוסים במיאלין הנוצר על ידי תאי Schwann.

המיאלין נוצר בתהליך התפתחותי איטי למדי. אצל רוב התינוקות האקסונים אינם עטופים במיאלין. השלמת תהליך ייצור המיאלין מביא להשלמת התפקוד של אותו חלק במוח.

מעבר של אינפורמציה בתוך תאי עצב (נוירונים):

העברת האינפורמציה בתוך תא עצב נעשית על ידי מעבר של אותות חשמליים. המוליכות החשמלית מבוססת על המתח החשמלי בין הצד החיצוני והפנימי של התא. היונים המצויים בתמיסה מימית אינם יכולים לחדור דרך הממברנה. הם עוברים בתוך תעלות המצויות בתוך הממברנה. התעלות הן מבנים חלבוניים גדולים ספציפיים לכל יון. הן יכולות להיות פתוחות או סגורות. חדירות הממברנה גדלה ככל שיש יותר תעלות פתוחות.

המתח החשמלי בין פנים וחוץ התא נשמר על ידי משאבת הנתרן-אשלגן הפועלת באופן קבוע ותמידי, במנגנון אקטיבי, הצורך אנרגיה רבה. המשאבה מוציאה נתרן החוצה ומכניסה אשלגן. היא אינה מאפשרת ליונים להתאזן.

מעבר של אינפורמציה בין תאי עצב:

הגרוי העצבי עובר מתא עצב אחד לשני באמצעות מרכיבים כימיים הנקראים מתווכים עצביים- נוירוטרנסמיטורים. ההעברה מתרחשת במבנה הנקרא סינפסה. הזרימה בסינפסה היא חד כיוונית, מהטרמינל של האקסון הפרה-סינפטי אל

הטרמינל הפוסט-סינפטי. האקסון יכל להתקשר לכל מקום לאורך התא השני, לדנדריטים, לגוף התא או לאקסון.

כשהגירוי העצבי מגיע לקצה של אקסון פרה-סינפטי, משתחררות ממנו מולקולות של נוירוטרנסמיטור המתפזרות במירווח שבין שני תאי עצב. הנוירוטרנסמיטור עובר עם האקסון אל התא הפוסט-סינפטי שם הוא גורם לשינוי בפוטנציאל החשמלי, שמעורר את ההעברה החשמלית של הגירוי בתוך התא.

הנוירוטרנסמיטורים מצויים בתוך מבנים כעין שלפוחיות (vesicles) בתא הפרה-סינפטי. הוסיקולות נודדות לכוון הממברנה שבקצה התא הפרה-סינפטי (הטרמינל), מתמזגות עם הממברנה, שנפתחת באזור המיזוג, והנוירוטרנסמיטורים נשפכים אל הסינפסה. עם סיום הפעולה נעשה מיחזור של הוסיקולות.

הקשר בין הפעולה החשמלית והפעולה הכימית נעשה על ידי יוני סידן, המצויים בריכוז גבוה יותר מחוץ לתא. כאשר מגיע פוטנציאל הפעולה לאזור הפרה-סינפטי, נפתחות תעלות הסידן. יונים חיוביים של סידן חודרים פנימה אל הטרמינל, והם משפיעים על חלבונים המצויים בתא וגורמים לתנועה ותזוזה של מבנים בתא, תנועת הוסיקולות והנוירוטרנסמיטורים.

המולקולות של הנוירוטרנסמיטורים שהשתחררו מהתא מתקשרות לקולטנים מיוחדים המצויים על פני השטח של התא הפוסט-סינפטי. לכל הקולטנים יש תת-טיפוסים רבים בשביל כל נוירוטרנסמיטור. קולטנים מצויים גם בתא העצב הפרה-סינפטי. בדרך כלל הם פועלים לעיכוב שחרור של נוירוטרנסמיטורים נוספים.

ההתקשרות לקולטן היא רגעית. מולקולות הנוירוטרנסמיטור ניתקות מיד מהקולטן, והוא מתפנה לקליטה של מולקולות נוספות. הסילוק המהיר של הנוירוטרנסמיטור נעשה לפי שני מנגנונים:

1. ספיגה מחדש- re uptake, הנוירוטרנסמיטור נשאב פנימה אל הטרמינל הפרה-סינפטי.

2. פירוק אנזימטי של הנוירוטרנסמיטור על ידי אנזים אחד או יותר.

מתווכים עצביים (נוירוטרנסמיטורים) עיקריים:

מתווך עצבי נגזר מ.. מקום הסינתיזה

אצטילכולין כולין CNS עצבים פרסימתטיים

סרוטונין 5-HT טריפטופן תאים במעי CNS GABA גלוטמט CNS

גלוטמט חומצה גלוטמית CNS

אספרטט CNS

גליצין חוט השדרה

היסטמין היסטידין היפותלאמוס

אפינפרין טירוזין מדולה של האדרנל,CNS

נור-אפינפרין טירוזין עצבים סימפתטיים,CNS

דופמין טירוזין CNS

אדנוזין ATP עצבים פריפריים, CNS

ATP עצבי חישה, עצבים במעי

עצבים סימפתטיים

תחמוצת חנקן-NOארגינין מע. העיכול, CNS

אצטיל כולין

אצטילכולין הוא הנוירוטרנסמיטור הראשון שהתגלה. הןא בודד ב-1921 ע"י ביולוג גרמני O. Loewi. הוא מורכב ממולקולה פשוטה המיוצרת מכולין ואצטיל-קואנזים A.

אצטילכולין הוא יוצא דופן משאר הנוירוטרנסמיטורים בכך שאינו קשור לחומצה אמינית. כולין מגיע לגוף מהתזונה. אצטיל-קואנזים A מצוי בכל תאי הגוף, והוא מהווה חלק ממעגל יייצור האנרגיה.

החיבור ביניהם נעשה באמצעות האנזים choline-o-acetyltransferase. תאי עצב המייצרים ומשחררים אצטילכולין נקראים תאי עצב כולינרגיים.

אצטילכולין מנוטרל על ידי acetylcholinesterase המצוי בקצות העצבים. האנזים מפרק אותו לכולין ואצטיל. הכולין נספג (reuptake) על ידי תאי העצב, ומשמש לייצור אצטילכולין. עיכוב של האנזים אצטילכולין אסטראז גורם לעליה בריכוז של אצטילכולין.

אצטילכולין נקשר לשתי קבוצות עיקריות של קולטנים. זיהו אותם על ידי קישור לשני חומרים ספציפיים: ניקוטין ומוסקרין הם נקראים לכן קולטנים ניקוטיניים ומוסקריניים. כל אחד מהם נקשר לפי מנגנון מיוחד.

השפעה של אצטילכולין

אצטילכולין הוא הנוירוטרנסמיטור העיקרי בהיקף הגוף, והוא משפיע על התקשורת שבין מערכת העצבים והשרירים. הוא שולט בכיוון התנועה של כל אחד מהשרירים. כל תנועה מחייבת שחרור של אצטילכולין.

האינפורמציה עוברת דרך אקסון המסתיים על סיב של שריר. נקודת המפגש בין השריר והעצב, שבה נעשית הפעלת השריר על ידי העצב נקראת neuromuscular junction. האקסון שמגיע מחוט השדרה מתחלק לטרמינלים אחדים שמתקשרים לסיבי עצב. אצטילכולין הוא המתווך העיקרי להעברת אינפורמציה אל השרירים.

בנוסף, אצטילכולין מעביר מסרים מהמוח אל האיברים הפנימיים. חלק מהאיברים אמנם פועלים באופן אוטונומי, אבל הם מווסתים על ידי המוח.

אצטילכולין מצוי במוח בכמה צברים של תאים. הוא אינו מפוזר בכל תאי המוח. הוא משפיע על הזכרון, כושר הלימוד, ויסות הטמפרטורה, השינה, התיאבון, נטיה לתוקפנות. ההשפעה שלו יותר גלובאלית ולא רגעית.

אצל חולים במחלת אלצהיימר מצאו, בין השאר, תמותה גבוהה של תאים המייצרים אצטילכולין. תרופות המשמשות לטיפול במחלה מבוססות על עיכוב של האנזים אצטיכולין-אסטראז. ההשפעה שלהן מוגבלת, והן אינן עוצרות את המחלה. יש כנראה קשר למחלת האלצהיימר ולאצטילכולין, אבל הוא לא הגורם היחידי או העיקרי.

גז עצבים מבוסס גם הוא על עיכוב אצטילכולין אסטראז. העיכוב במקרה זה אינו הפיך. נוצר עודף גדול של אצטילכולין הגורם לעוויתות של השרירים, חוסר תפקוד של האיברים הפנימיים, ולמוות.

ספרות.

Hanson B.A. Understanding Medicinal Plants. Their Chemistry and Therapeutic Action. The Haworth Herbal Press New York, 2005.

Biochemistry of Nerve Transmission. www.med.unibs.it/marchesi/nerves.html

Biochemistry of neurotransmitters. http://web.indstate.edu/theme/mwking/nerves.html

נוירוטרנסמיטורים מונואמיניים:

נוירוטרנסמיטורים מונואמיניים הם קבוצה של נוירוטרנסמיטורים שהמבנה שלהם מבוסס על חומצה אמינית אחת. ניתן לחלק את הקבוצה לשתי תת קבוצות:

קטכולאמינים– catecholamines שהם נגזרות של החומצה האמינית טירוזין, כוללים דופמין, אפינפרין ונוראפינפרין.

אינדולאמינים– indolamines שהם נגזרות של החומצה האמינית טריפטופאן כוללים בעיקר סרוטונין.

המונואמינים הם נוירוטרנסמיטורים גלובליים, בעלי השפעות כלליות על תפקודים נרחבים של המוח, ולא על העברה של אינפורמציה רגעית. שחרור האינפורמציה פחות ממוקד בהשוואה להעברה עם אצטילכולין.

האקסון המשחרר מונואמינים מכיל התרחבויות לאורכו לקראת קצה התא. הנוירוטרנסמיטור מצוי בהתרחבויות אלה. הוא משתחרר ומשפיע על הדנדריט הפוסט-סינפטי, ועל דנדריטים נוספים באזור. כך הוא משפיע במשותף על תאים רבים, ומאפשר השפעה כללית ורחבה.

קטכולאמינים

קטכולאמינים נוצרים מהחומצה האמינית טירוזין, שנוצרת בכבד מפניל אלנין, באמצעות האנזים phenyalanine hydroxylase. הטירוזין מגיע מהכבד לתאי עצב המייצרים קטכולאמינים. שם הוא עובר סדרה של ריאקציות כימיות המביאות לייצור של (3’4-dihydrophenylalanine)–DOPA. האנזים DOPA decarboxylase הופך את ה-DOPA לדופאמין. dopamine beta-hydroxylase הופך דופאמין לנוראפינפרין, וממנו נוצר אפינפרין.

נוראפינפרין ואפינפרין

בחומר השחור של המוח נוצר רק הדופאמין. במדולה של האדרנל דופאמין הופך לאפינפרין ונוראפינפרין.

הטירוזין יהפוך לדופאמין ואחר כך לנוראפינפרין ואפינפרין רק בתאים בהם מצויים האנזימים והקואנזימים הדרושים לריאקציות אלה.

דופאמין

לקטכולאמינים יש השפעות מזרזות ומעכבות על מערכת העצבים ההיקפית, וכן גם השפעה על מערכת העצבים המרכזית.

הם פועלים על כלי הדם של תאי שריר חלקים, ומגבירים אספקת דם לעור ולקרומים ריריים. יש להם השפעה ממריצה על הלב, שמתבטאת בהגדלת תפוקת הלב ובהגברת ההתכווצויות.

הפעילות המעכבת מתבטאת בתאי שריר חלקים של דופן המעי, בדרכי הנשימה והריאות, ובכלי הדם המובילים דם לשרירי השלד.

קטכולאמינים נקשרים לשתי קבוצות של קולטנים, המכונים אלפה ובטא-קולטנים אדרנרגיים. הקטכולאמינים הם נוירוטרנסמיטורים אדרנרגיים, והם מיוצרים בתאי עצב אדרנרגיים.

דופאמין מעורב ביצירת תנועה. למדו הרבה על תפקידו בתנועה מתוך תצפיות קליניות ומחקריות על חולים במחלת פרקינסון, שהיא מחלה ניוונית במערכת העצבים. רעד, קושי בהתחלה ובסיום של תנועות, קשיחות של השרירים, קשיים בדיבור ובבליעה הם בין הסימפטומים המאפיינים את המחלה.

דופאמין מעורב בפונקציות נוספות, כגון בתחושות של הנאה ומוטיבציה.

פעילות יתר של דופאמין קשורה למחלת הנפש הקשה סכיזופרניה, המתבטאת באיבוד קשר עם המציאות, בהזיות, בתפקוד לקוי בחברה ובעבודה, בהפרעות בחשיבה.

התרופות שמשתמשים בהן לטיפול בפסיכוזה חוסמות קולטנים של דופאמין במוח. הן מפחיתות את פעילות הדופאמין ומסייעות להפחתת הסימפטומים.

סיום פעילות הדופאמין נעשה בשתי דרכים:

reaptake- המולקולה נשאבת אל הטרמינל הפרה-סינפטי.

פירוק אנזימטי- האנזים המשותף לפירוק כל המונואמינים נקרא monoamine oxidase- MAO. עיכוב האנזים גורם לעליה בריכוז דופאמין וסרוטונין, ותורם לשיפור מצב הרוח. תרופות הפועלות במנגנון זה משמשות לטיפול בדכאון.

אנזים נוסף פועל על אפינפרין ונוראפינפרין והופך אותם לבלתי פעילים. האנזים הוא catecholamine-o-transferase-COMT.

נוראפינפרין

הוא הנוירוטרנסמיטור העיקרי במערכת העצבים הסימפטטית. הוא נקשר לארבעה קולטנים שונים, המכונים אלפה 1, אלפה 2, בטא 1, בטא 2. הוא מצוי במוח ובעצבים היקפיים. יחד עם אצטילכולין הוא חלק ממערכת השליטה על האיברים הפנימיים. תרופות רבות להפרעות בלב ובכלי הדם פועלות באמצעות השפעתן על קולטנים אלה.

נוראפינפרין משפיע גם על מצבים של עירנות ועל ויסות מצב הרוח. תרופות רבות נגד דכאון חוסמות reuptake של נור- אפינפרין. הן מכונות tricyclic antidrpressants.

הגוף מגיב על מצבי חירום בשחרור של נוראפינפרין ואפינפרין מבלוטת יותרת הכליה לזרם הדם. העצבים משחררים גם הם אפינפרין ונוראפינפרין.

הם גורמים ללב לפעום במהירות, לאישונים להתרחב, לנשימה מואצת, לפעילות מצומצמת של מערכת העיכול, לזרימה מהירה של דם אל השרירים ולתגובה מהירה של הגוף כולו. במקרים של היפוגליקמיה, המוח מגיב על ריכוז הסוכר הנמוך בגירוי יותרת הכליה לשחרר אפינפרין, שמגרה את הכבד לשחרר גלוקוז לזרם הדם.

ברפואה נעשה שימוש באפינפרין במקרים של אנאפילקסיס שהיא תגובה אלרגית חריפה לחלבון זר, לתרופות, לעקיצות של חרקים או למזון. חשיפה חוזרת עם האלרגן עלולה לגרום לשחרור מוגבר היסטמין ומתווכי דלקת אחרים, שעלולים לגרום להיצרות דרכי הנשימה ולשיבוש של פעילות הלב. האדם עלול להכנס למצב של הלם.

הטיפול הראשון שנותנים הוא זריקת אפינפרין שבדרך כלל עוצר את התגובה האנאפליקטית.

סרוטונין

סרוטונין- 5-hydroxytryptamine, 5HT נוצר על ידי הידרוקסילציה וקרבוקסילציה של טריפטופאן. הריכוז הגבוה ביותר של סרוטונין (90%) מצוי בתאים שבמערכת העיכול. השאר נמצא בטסיות הדם ובמערכת העצבים המרכזית.

גופי התא של תאי עצב המכילים סרוטונין מצויים בגזע המוח. משם הם מקרינים אל ההיפותלאמוס, המערכת הלימבית ואל מוח השדרה. תאי העצב המכילים סרוטנין מכונים סרוטונרגיים. לאחר שחרור הסרוטונין מהתאים הוא נשאב רובו בחזרה פנימה על ידי התאים הסרוטונרגיים. תרופות המעכבות את ה-reuptakeשל הסרוטונין, כגון פרוזק, מאריכות את שהותו בסינפסה. הן תורמות לשיפור מצב הרוח והן משמשות כתרופות נגד דכאון.

סרטונין מתחבר למספר רב של קולטנים סרוטונרגיים, המחולקים לקבוצות ולתת קבוצות. חלקם פרה-סינפטיים וחלקם פוסט-סינפטיים. הקולטנים מפוזרים במערכת העיכול, במערכת הלימבית ובטסיות הדם.

לדוגמא, 5HT2A משפיע על צימות של טסיות דם וכיווץ של שרירים חלקים. 5HT3 מצוי במערכת העיכול וקשור להקאה. הקולטן 5HT4 מצוי במערכת העיכול ומשפיע על התנועות הפריסטלטיות. הקולטנים 5HT6 ו-5HT7 מפוזרים במערכת הלימבית ומשפיעים על מצב הרוח.

מלטונין

נוצר מסרוטונין בבלוטת האיצטרובל והרישתית, שבהם מצוי האנזים N-acetyltransferase. התאים של בלוטת האיצטרובל משחררים מלטונין אל הדם ואל הנוזל של מוח השדרה. מלטונין נוצר בעיקר בלילה והוא מצוי בריכוז נמוך בשעות היום. מחזוריות יום ולילה נשלטת על ידי נוראפינפרין שמשתחרר מעצבים סימפטתיים המעצבבים את בלוטת האיצטרובל. מלטונין מעכב סינתיזה ושחרור של נוירוטרנסמיטורים אחרים, כגון דופאמין ו-GABA.

GABA g-aminobutyric acid

לכמה חומצות אמיניות יש השפעה מעוררת או מעכבת על מערכת העצבים. גלוטמאט מצוי ב-30-40% מהסינפסות במוח, והוא פעיל כנוירוטרנסמיטור מעורר.

GABA נוצר כתוצאה מדה-קרבוקסילציה של גלוטמאט על ידי glutamate decarboxylase (GAD). אנזים זה מצוי בקצות עצבים במוח וכן בתאי בטא של הפנקריאס.

GABA נקשר לשלושה קולטנים, GABA-A, B, C .

GABA-A ו-C מגבירים את מוליכות הכלור בתאי העצב הפרה-סינפטיים. הם פותחים תעלות כלור או אשלגן. כניסת יוני כלור שליליים או יציאת יוני אשלגן חיוביים גורמת להגדלת הפרש הפוטנציאל החשמלי בין התא לבין הנוזל ה-בין תאי. מצב זה נקרא היפרפולריזציה. המתח של הממברנה מתרחק מהסף הדרוש לעירור של דחף עצבי, וכך פועל GABA כנוירוטרנסמיטור מעכב. במקרים שהריכוז של GABA נמוך עלול האדם לסבול מהפרעות הקשורות לחרדה ולדאגנות-יתר.

חוסר ב-GABA באזורים מסוימים במוח עלול לגרום לאפילפסיה. התרופות לאפילפסיה מגבירות את פעילות ה-GABA. תרופות להרגעה בנזודיאזפניות, כגון, ואליום, מגבירות את פעילות ה-GABA.

אלכוהול וברביטוראטים משפיעים על הקולטנים ל-GABA. הם מעכבים ומשקיטים את המוח עד למצב של הרדמה.

צמחים המרגיעים את מערכת העצבים, כגון, פסיפלורה וולריאנה פועלים גם הם על הקולטנים של GABA.

הקולטן GABA-B פועל על ידי התקשרות לG-פרוטאינים. אלה הם חלבונים מסוג guanine nucleotide binding protein. הם משתייכים לקבוצה גדולה של אנזימים הנקראים GTPases.

ספרות.

Enna SJ. 2000, GABA-B receptor signaling pathways. In; Mohler H. (ed) Pharmacology of GABA and Glycine Neurotransmission, pp.329-342, Springer-Verlag, ISBN 354067163

Quian H. Dowling JE. 1993, Novel GABA responses from rod-driven retinal horizontal cells. Nature 361; 162-164.

Johnston GR. 1996, GABA-C receptors: relatively simple transmitter-gated ion channels? Trends Pharmacol. Sci. 17: 319-323.Sivilotti L. Nistri A. 1991, GABA receptor mechanisms in the CNS. Prog. Neurobiol. 36: 35-92.

מקור התמונה What are neurotransmitters? – Queensland Brain Institute – University of Queensland (uq.edu.au)

חזרה לחנות