שפעת, חיסון וטיפול בצמחי מרפא

שפעת טיפול בצמחי מרפא - טיניספורה - ממריץ פעילות של מערכת החיסון, מפחית מתח ולחץ, מסייע לשיפור הזכרון והכושר הקוגניטיבי (1), מגביר ייצור

השפעת היא מחלה חריפה של דרכי הנשימה הנגרמת על ידי הוירוסים Influenza A &B, המחולקים לתת-קבוצות על פי התכונות האנטיגניות שלהם.

אינפלואנזה A וירוסים מתחלקים לשני תת- טיפוסים עיקריים לפי שני אנטיגנים שונים שנמצאים על שטח הפנים שלהם: hemagglutinin ו- neuramidase. המאגלוטינין אנטיגן–HA הוא גליקופרוטאין המתקשר לחומצה הסיאלית שבתא ומתמזג עם הממברנות של הפונדקאי. נויראמידאז אנטיגן- NA, עושה פעולה הפוכה. הוא שובר את החומצה הסיאלית ומאפשר לוירוס להתפשט החוצה מהתא.

ב-1933 בודדו לראשונה את הוירוס Influenza A מאנשים (1), וב-1957 התאפשר מחקר של הוירוס במעבדות (2). החוקרים שניסו להכין חיסון נגד הוירוס נוכחו שהוא עובר מוטציות במהירות, ושיש קושי רב בהכנת חיסון יעיל.

Influenza A הוא נפוץ ומסוכן יותר, והוא גרם לרוב ההתפרצויות המגפתיות הידועות בהיסטוריה. Influenza B הוא פחות אלים, והוא גורם למחלה קלה יותר אצל מבוגרים. אצל ילדים המחלה דומה בחומרתה לזו הנגרמת על ידי אינפלואנזה A (3).

המגפות פורצות בדרך כלל כשמופיע וירוס חדש של אינפלואנזה, שהאוכלוסיה אינה מחוסנת נגדו (4). המחלה מתפשטת במהירות, ועלולה לעבור מארץ אחת לשניה. מדובר אז על התפרצות פנדמית.

במאה ה-20 היו התפרצויות פנדמיות ב-1918, 1957 ו-1968. בהתפרצות של השפעת הספרדית ב-1918 מתו כ-500.000 איש בארה"ב, וכ-50 מיליון איש בעולם כולו, בהתפרצות של השפעת האסייתית ב-1957 מתו כ-70.000 איש וב-1968 מתו כ-33.000 איש (4).

כשההתפרצות מופיעה, מתחילה מיד התגייסות של מדענים הממהרים לבודד את הוירוס ולהכין חיסון נגדו. ב-1957 בודדו זן חדש והכינו חיסון נגדו. כשמזהים זן חדש דרושים 6-9 חודשים עד שמכינים חיסון נגדו, וכשמחסנים אנשים דרושים להם כשבועיים לייצר נוגדנים ולהתחסן (4).

יעילות החיסון מוטלת בספק. הרשויות מדווחות על הצלחת החיסונים וממליצות לאוכלוסיה להתחסן. רבים טוענים שעל אף האחוז הגבוה של אנשים המתחסנים אין ירידה בתמותה. ובסיבוכים. השפעת היא מחלה עונתית. היא מתחילה להופיע בסתיו, מתגברת בחודשי החורף וממשיכה עד האביב. הוירוס של השפעת עלול להדביק אנשים בכל קבוצת גיל, אבל שיעור ההדבקה הגבוה ביותר הוא אצל ילדים (5). שיעור התמותה הגבוה ביותר הוא אצל קשישים (5).

שפעת, חיסון וטיפול בצמחי מרפא:

צמחים מומלצים למניעה וטיפול בשפעת החזירים

באביב של שנת 2009 דווח במקסיקו על התפרצות של דלקת ריאות חמורה, שהופיעה כסיבוך של שפעת, שנגרמה על ידי וירוס influenza A (H1N1). מקור הוירוס הוא בחזירים והשפעת התפרסמה בתור שפעת החזירים. מ-24 במרץ עד 29 באפריל היו במקסיקו 2155 מקרים של דלקת ריאות חמורה. משרד הבריאות של מקסיקו דיווח על 821 אישפוזים ו-100 מקרי מוות (6).

השפעת התפשטה בעולם, ועד סוף ספטמבר דווח על 300.000 חולים שנדבקו בוירוס influenza A H1N1 , ועל 3917 מקרי מוות (7).

בסין דווח על 14.581 חולים בשפעת. אין דיווח ממשלתי על מקרי מוות. משרד החינוך הציע לתושבים טיפול מניעתי באמצעות פורמולה הנקראת lian hua qing wen, הכוללת שני צמחים: פרחים של יערה יפנית Lonicera japonica ופירות של Forsythia suspense (8).

ביה"ח Ditan בביג'ינג דיווח על הצלחה של 75% בטיפול בחולים בשפעת החזירים. מתוך 117 חולים שאושפזו 88 הבריאו. החולים קבלו חליטות מארבעה צמחים, 3 ג' מכל צמח.

הם שתו מהחליטות והשתמשו בהן גם לשטיפת הפה (9). הצמחים הם:

Lonicera japonica יערה יפנית פרחים

Isatis indigotica איזטיס שורש ועלים

Mentha spp. מיני מנתה עלים

Glycyrrhiza uralensis שוש שורש

הכנה ומינון: חליטה מ-12 ג' של התערובת (כל צמח 3 ג') לשתייה ולשטיפת הפה. בהודו נפטרו 277 חולים בשפעת החזירים. ממליצים בהודו על שימוש בצמח Tinospora cordifolia או על תערובת המכילה שלושה צמחים (8):

Tinospora cordifolia טינוספורה

Ocimum tenuifolium ריחן נוף הצמח

Zingiber officinale ג'ינג'ר רפואי שורש, קנה שורש

FDA ממליץ לתושבים להתחסן נגד השפעת, ומזהיר מפני המלצות על שימוש בתוספי מזון וצמחים למניעה וטיפול בשפעת.

San Francisco Chronical (10) ממליץ להרבות באכילת שום ולהשתמש בפטריות הרפואיות המחזקות את מערכת החיסון (10).

Grifolia frondosa Maitaki

Lentinula edodes Shitaki

Ganoderma lucidum Reishi

חשיבותו של ויטמין D בפעילות החיסון הבלתי ספציפי חוזרת ועולה. Gombart A. (12) טוען שחשיבותו של ויטמין D כמווסת את הפפטידים האנטי מיקרוביאליים גדולה כל כך, שהיא נשמרה במשך 60 מיליון שנה אצל בני אדם וקופים (12). ויטמין D מונע פעילות יתר של מערכת החיסון הספציפית ומעודד פעילות של החיסון המולד הבלתי ספציפי. בנוסף לפעילות הפפטידים האנטי מיקרוביאליים כמגינים מפני מחלות זיהומיות, הם גם מסייעים בבניית כלי דם, ובריפוי פצעים (12). ויטמין D חשוב מאד לבריאות העור ולפעילות תקינה של מערכת העיכול. ריכוז תקין של ויטמין D יסייע להמנע משפעת, או לעבור אותה כמחלה קלה ללא סיבוכים (13).

מקורות

1. Smith W. Andrewes CH. Laidlaw PP. A virus obtained from influenza patients. Lancet 1933, 2: 66-68.

2. Chu CM. Shao D. Hou CC. Studies of strains of influenza virus isolated during the epidemic in 1957 in Changchun. Vopr Virusol 1957, 2: 278-281.

3. Immunisation against infectious diseases. In: The Green Book; Influenza Update, 2006, Chapter 19. Department of Health. www.dh.uk [Accessed December 13, 2006]

4. Bergner P. Influenza prevention, Immunization and Tmiflu is not enough. Medical Herbalism Eletter, December 2008. 1-8.

5. Roxas M. Jurenka J. Colds and Influenza; A Review of Diagnosis and Conventional, Botanical, and Nutritional Considerations. Alternative Medicine Review, 2007, 12 : 25-47.

6. Chowell G. Stefano M. Colchero MA et al. Severe Respiratory Disease Concurrent with the Circulation of H1N1 Influenza. The New England Journal of Medicine, 2009, 361: 1-6.

7. Pandemic (H1N1) 2009-update 67. World Health Organization website. Available at: http://www.who.int/csr/don/2009 09 25/en/index.html. Accessed September 22, 2009.

8. Lindsay Stafford, International Report on Herbs and Swine Flu, HerbalEGram Vol. 10 No.6 October, 2009.

9. Margolin C. Swine flu cured using Chinese herbs. Alternative Health Journal, July 25, 2009.

10. Robbins S. Naturopath bridges gap in treatment, prevention. San Francisco Chronicle. September 21, 2009.

11. Gombart AF. Borregaard N. Koffler HP. Human Cathelicidin Antimicrobial Peptide Gene is a Direct Target of the Vitamin D Receptor and is Strongly Upregulated in Myeloid Cells by 1,25 dihydroxy Vitamin D3. FASEB J. 2005, 19: 1067-1077.

12. Gombart A. Key feature of immune system survived in humans, other primates for 60 million years, Oregon State University, http://www.orst.edu 2009.

13. Cannell JJ. Vieth R. Umhau JC. Epidemic influenza and vitamin D. Epidemiol. Infect. 2006, 134: 1129-1140.

השימוש ב-Lomatium בהתפרצות של שפעת

בכתבה משנת 1920 מתאר Dr. Krebs איך טפלו האינדיאנים של נבאדה בהתפרצות של השפעת ב-1918 (1). בנבאדה גר השבט האינדיאני Washoe. הם השתמשו בצמח שקראו לו באותה תקופה Leptotaemia dissecata. הצמח שייך למשפחת הסוככיים והוא גדל במורדות הגבעות.

האינדיאנים קטפו אותו בסתיו. חודש נובמבר נחשב למתאים ביותר אצל האידיאנים. הם חתכו את השורש, הרתיחו אותו ושתו ממנו כמויות גדולות (1). האינדיאנים החשיבו את הצמח ל-panacea.

הוא הוכיח את עצמו כיעיל במיוחד לטיפול בדלקת ריאות כסיבוך של שפעת. הוא פועל כמחזק של הקרומים הריריים של דרכי הנשימה, עוצר שיעול, מוריד חום, מכייח. בריכוז גבוה הוא לקסטיבי, ובמינון מוגזם הוא גורם להקאה (1).

בקרב האינדיאנים משבט Washoe לא היו מקרי מוות, ואילו אצל אינדיאנים שגרו במקומות בהם לא גדל הצמח היו מקרי מוות רבים.

שמו של הצמח הוחלף ב-1942 על ידי Mathias ו- Constance מ- Leptotaenia ל- Lomatium

Lomatium dissectum

שם מקומי: Biscuit root

משפחה: סוככיים Apiaceae

חלקי צמח בשימוש: שורש

תאור בוטני: לסוג Lomatium משתייכים מעל 80 מינים. L. dissectum הוא צמח רב שנתי ריחני. החלק התחתון של הגבעולים סגול. כמה גבעולים יוצאים מהשורש, וגובהם 50-150 ס"מ. השורש מעובה. העלים מצויים רובם בחלק התחתון של הגבעולים. הפרחים קטנים, צהובים בצורת סוכך. הפירות מאורכים.

הצמח גדל על מדרונות סלעיים בצפון-מערב ארה"ב (2,1).

נהגו ליבש את השורש, לטחון אותו ולהכין ממנו עוגיות זה המקור לשם המקומי Biscuit root (3, 2)

מרכיבים: Michael Moore שהכיר את הצמח ועבד אתו מציין כמה מרכיבים, שמן נדיף, שלושה גליקוזידים של קומרינים אחד מהם הוא apiose , גומי, רזין, לוטאולין, אלקלואיד (1) פורנוקומרינים, חומצה אסקורבית. המחקר על המרכיבים הפעילים מצומצם.

פעילות: אנטי ויראלי, אנטי מיקרוביאלי, אימונוסטימולנט.

רפואה מסורתית: הצמח נחשב למרפא הכל אצל האינדיאנים שגרו באזור נבאדה (4), אבל לא משך תשומת לב של האירופאים שהגיעו לאמריקה.

האינדיאנים השתמשו בצמח בעיקר לטיפול במחלות של העור ושל דרכי הנשימה (5,6). בנוסף השתמשו בשורש לטיפול במחלות שגרוניות, כאבי בטן, שיעול, הצטננות, ברונכיט, שפעת, דלקת גרון, דלקת ריאות, שחפת (6,5).

נהגו לשרוף את השורש היבש ולשאוף את העשן לטיפול באסתמה (6).

הכינו משחה מהחלק הפנימי של השורש לטיפול בחתכים, פצעים פתוחים וכוויות (6).

מים שהשרו בהם את השורש שמשו כשטיפת שיער נגד קשקשים (6).

בנוסף השתמשו בשורש כקטורת (6).

הצמח התפרסם כשאינדיאנים שגרו באזורים בהם הוא גדל, השתמשו בו לטיפול בשפעת הספרדית, ב-1918, שגרמה למוות של 50 מיליון איש. הטיפול באמצעות ה-Lomatium היה יעיל, ולא היו מקרי מוות בין המטופלים. דר' Krebs חקר את הצמח ודיווח על המימצאים שלו (1).Ed Smith מספר באתר שלו (Herb Pharm) שהוא שמע על סגולות ה-Lomatium מ-Dr’ Bastyr שסיפר לו על הצלחותיו בטיפול במחלות ויראליות עם שורש ה-Lomatium. דר' Bastyr נהג לאסוף את הצמח בשדות ולהרתיח אותו כפי שעשו האינדיאנים.

הצמח עולה ומוזכר שוב בימינו כשיש חשש מהתפרצות של שפעת החזירים בחודשי החורף.

בטיחות: לפי הדיווחים שנאספו הצמח בטוח לשימוש במינון של 2-3 ג' ליום.

שימוש ממושך או מוגזם עלול לגרום להופעת פריחה על העור. Ed Smith טוען שהפריחה נעלמת תוך 1-7 ימים, כשמפסיקים לקחת את הצמח.

מקורות:

1. Krebs, Dr. Krebs uses Lomatium for Influenza Epidemic Bulletin of the Nevada State Board of Health,1920, No. 1, Carson City, Nevada.

2. Hitchcock CL.Vascular Plants of the Pacific Northwest. University of Washngton Press, 1955.

3. Tanaka T. Tanaka’s Cyclopaedia of Edible Plants of the World, 1976, Keigaku Publishing.

4. Facciola S. Cornucopia- A Source Book of Edible Plants, 1990, Kampong Publications.

5. Coffey T. The History and Folklore of North American Wild Flowers. Facts on File, 1993.

6. Moerman D. Native American Ethnobotany , 1998 Timber Press, Oregon.

Forsythia suspense

משפחה: זיתיים, Oleaceae

חלקי צמח בשימוש: פירות

תאור בוטני: לסוג Forsythia משתייכים שבעה מינים שגדלים במזרח אסיה. במאה ה-19 התחילו לגדל את הצמח , והוא התקבל במהירות כצמח נוי מבוקש. הוא מרשים בפריחתו הצהובה באביב. הוא נקרא על שם בוטנאי סקוטי William Forsyth.Forsythia suspense הוא שיח נשיר עם עלים משוננים ופרחים בצבע צהוב בהיר.

פעילות של הפירות: אסטרינג'נט, ממריץ של מערכת העצבים, הלב וכיס המרה

משתן, נוגד דלקת

מוריד חום, אנטי בקטריאלי

מחזק קפילרות (1)

שימוש רפואי: לטיפול במחלות זיהומיות, כגון, דלקת גרון, erysipelas, דלקות בדרכי השתן, פריחות אלרגיות, דימום ברישתית (1)

רפואה סינית מסורתית (2)הפירות מרים וצוננים, הולכים למרידיאנים של הלב, הכבד וכיס המרה.

פעילות: מרחיקים חום ורעלנים, מפזר רוח חמה

התוויות: לטיפול בפצעים, בפריחה עם חום, בלוטות לימפה נפוחותלטיפול בדלקת גרון, חום גבוה, כאב ראש (2)

צרופים: Mentha haplocalycis לטיפול בשפעת

התוויות נגד: אינו מומלץ במקרים של שלשול בגלל חוסר בקיבה ובטחול

מינון: 6-15 ג'

מקורות:

1. Bown D. The Herb Society of America New Encylopedia of Herbs and Theur Uses, 2001, DK, London, New York, Delhi

2. Bebski D, & Gamble A. Chinese Herbal Medicine Materia Medica, Revised Ed.1993,Eastland Press, Washington.

Tinospora cordifolia

השם בסנסקריט: Guduchi

משפחה: Menispermaceae

חלקי צמח בשימוש: כל הצמח

תאור בוטני: צמח מטפס גדול, נשיר, בשרני, השולח שורשי אויר מרובים. קליפת הגזע בצבע אפור-חום. העלים בצורת לב, הפרחים קטנים וצהובים. גדל באזורים הטרופיים של הודו ובסין.

מרכיבים: אלקלואידים- ברברין, פאלמיטין, כולין, טינוספורין, נוכחים בגזע ובשורש.

גליקוזידים tinocordifolioside, syringintinocorside נוכחים בגזע.

דיטרפן לקטונים furanolactone, tinosporon, columbin

סטרולים -סיטוסטרולססקויטרפנואידים tinocordifolin.

פעילות: ממריץ פעילות של מערכת החיסון, מפחית מתח ולחץ, מסייע לשיפור הזכרון והכושר הקוגניטיבי (1), מגביר ייצור של אצטילכולין במוח (2), היפוגליקמי (3), אדפטוגן (4), נוגד דלקת,מוריד רמת שומנים בדם (5), מגן על הכבד (6), נוגד חמצון.

המנגנון הפועל על המוח הוא כנראה השפעה על מתווכי עצב, ובעיקר עליה ברמת אצטילכולין (1).

רפואה מסורתית: ברפואת האיור-ודה משתמשים בצמח להגברת הפרשת מיצי מרה, להורדת רמת סוכר אצל סכרתיים, לטיפול בטחול מוגדל, לשיכוך כאבים רוימטיים, לטיפול בשלשול כרוני, כמחזק כללי, כמאיט של תהליכי זקנה. הצמח מהווה מרכיב ב-141 פורמולות. הצמח מוגדרכ- rasayana, שהוא מונח דומה להגדרה של אדפטוגן.

הכנות ומינון: בטיפול המסורתי הצמח ניתן בצורת אבקה. הוא מצוי בשוק בצורת קפסולות, כדורים וחלק מתכשירים.במחקרים השתמשו במיצויים במים או באלכוהול.

מינון, 5-15 ג' ליום.

מקורות

1. Agarwal A. et al. Effect of Tinospora cordifolia on learning and memory in normal and memory deficit rats. Indian J. of Pharmacology, 34: 339-349, 2002.

2. Khosa RL. et al. Effect of Tinospora cordifolia on brain neurotransmitter in stressed rats. Fitoterapia, 141: 421-422, 1995.

3. Chemistry and medical properties of Tinospora cordata. Indian Journal of Pharmacology 35: 83-91, 2003.

4. Rege NN. et al. Adaptogenic properties of six rasayana herbs used in ayurveda medixine. Phytother. Res. 13: 275-291, 1991.

5. Stanley M. et al. Hypolipidaemic action of Tinospora cordata roots in alloxan rats. J. Ethnopharmacol. 64: 53-57, 1999.

6. Gupta S. and Rai NP. Tinospora cordata, treatment of viral hepatitis. Institut of Medical Science, B.H.U. Ayurveda News Oct.: 16-31, 1998.

Lonicera japonica

משפחה: יערתיים, Caprifoliaceae

שם אנגלי: Honeysuckle

שם עברי: יערה יפנית

תאור בוטני: הסוג יערה כולל 180 מינים של מטפסים, שהם בדרך כלל נשירים ולפעמים ירוקי-עד. הם גדלים בארצות רבות בחצי הצפוני של כדור הארץ. בארץ מיני יערה גדלים בר. מינים רבים פותחו כצמחי נוי ובושם.היערה היפנית היא מטפס ירוק-עד (1). הפרחים לבנים וריחניים, לפעמים הצבע קצת סגול. יש זנים בהם הפרח נעשה צהוב לפני שהוא נובל.

חלקי צמח בשימוש: גבעולים, ניצנים של פרחים

פעילות: צמח מקרר, אנטי בקטריאלי,משתן, מוריד חום, מגביר הזעה

שימוש רפואי: לטיפול בארטריטיס שגרוני, הפטיטיס, זיהומים של דרכי הנשימה העליונים, כולל דלקת ריאות, לטיפול בדלקות עיניים, מחלות זיהומיות של ילדים, כולל אדמת, לטיפול בפריחות, פצעים שהזדהמו, דלקת בשד.

טיפול חיצוני: לטיפול בדלקות בעור, פריחות עם זיהומים, erysipelas (1).

רפואה סינית מסורתית (2)

חלקי צמח בשימוש: פרחיםהפרחים קרירים וצוננים

פעילות: מרחיק חום ורעילות הקשורה לחום מרחיק רוח חמה שבאה מבחוץ

שימוש רפואי: במקרים של פצעים מכאיבים ונפיחות בשלבים שונים של התפתחות, במיוחד בגרון, בעיניים ובשדלשלבים ראשונים של מחלות עם רוח חמה שבאה מבחוץ, עם סימפטומים, כגון, חום, דלקת גרון, כאב ראש

התוויות נגד: במקרים של שלשול הקשור לקור וחוסר בטחול ובקיבה

מינון: 9-15 ג'

מקורות

1. Bown D. The Herb Society of America New Encylopedia of Herbs and Theur Uses, 2001, DK, London, New York, Delhi

2. Bebski D, & Gamble A. Chinese Herbal Medicine Materia Medica, Revised Ed.1993,Eastland Press, Washington.

מקור התמונה

לחזרה לחנות

סערת ציטוקינים- היפרציטוקינמיה Cytokine storm – hypercytokinemia

ציטוקינים - התפרצות של ציטוקינים היא מצב שבו משתחררים בריכוז גבוה והם פועלים על תאים של מערכת החיסון. הם חומרים המופרשים

סערת ציטוקינים- היפרציטוקינמיה Cytokine storm – hypercytokinemia

התפרצות של ציטוקינים היא מצב שבו משתחררים ציטוקינים בריכוז גבוה והם פועלים על תאים של מערכת החיסון.

מי הם וכיצד הם פועלים?

הציטוקינים הם חומרים המופרשים בעיקר מתאים של מערכת החיסון, והם נקשרים ומשפיעים על תאים של מערכת החיסון, או על תאים ורקמות במקומות שונים בגוף (1). הם מורכבים מחלבונים קטנים, פפטידים או גליקופרוטאינים. הם התגלו באמצע שנות ה-70 של המאה ה-20 על ידי Stanley Cohen. משמעות השם הוא cyto- תא ו-kinos- תנועה. הם נוצרים כתגובה לאנטיגן. הם נקשרים לרצפטורים המצויים על הממברנות של התאים, מעבירים איתות בין תאים, וממלאים תפקיד חשוב בתקשורת בין תאית.

ההשפעה של ציטוקין מסוים על תא תלויה באופי הציטוקין, בריכוז שלו, בריכוז הרצפטור הספציפי שלו על פני שטח התא, ובאיתות שנוצר בזמן הקישור שלו לרצפטור.

הם יכולים לפעול על אותו סוג של תאים שהפרישו אותם, או על תאים שונים המצויים בקירבתם.

ציטוקינים הוא שם כולל לקבוצה גדולה של חלבונים, כולל:

מונוקינים– ציטוקינים המיוצרים על ידי מקרופאגים

לימפוקינים– ציטוקינים המיוצרים על ידי לימפוציטים משופעלים

אינטרלויקינים– ציטוקינים הפועלים כמתווכים בין לויקוציטים. הם מופרשים על ידי לויקוציטים ונקשרים לרצפטורים על פני לויקוציטים אחרים. ישנם אינטרלויקינים הפועלים כפרו-דלקתיים ואחרים הפועלים כאנטי דלקתיים. עד היום הוגדרו 35 אינטרלויקינים שונים.

כימוקינים הם חלבונים קטנים הפועלים בעיקר על נדידה של לויקוציטים בתהליך המוכר בשם כמוטקסיס.ציטוקינים המופרשים משפיעים על ייצור של ציטוקינים אחרים.הם מייצרים תגובות שרשרת ועלולים לזרז או לעכב ייצור של ציטוקינים אחרים. הם אינם נאגרים, אלא נוצרים לפי הצורך כחלק מהתגובה החיסונית.

Tumor necrosis factor alpha-TNF-alpha נוצר על ידי מקרופאגים משופעלים בתגובה לחיידקים, בעיקר לליפופוליסכרידים LPS של חיידקים גרם-שליליים. הם פועלים כמתווכי דלקת חשובים. חסימת TNF- alpha מסייעת לטיפול בדלקת מפרקים שגרונית.

אינטרפרון גאמא מופרש מתאים של מערכת החיסון, כגון תאי T מסייעים, תאי הרג טבעיים ומקרופאגים. הוא משמש מרכיב חשוב בתהליכי דלקת ובהתמודדות עם פתוגנים שחדרו לגוף. אינטרפרון גאמא מגביר את פעילות מערכת החיסון. התפרצות של ציטוקינים עלולה לקרות במחלות זיהומיות, כגון, שפעת, אלח דם, מחלות של דרכי הנשימה, וגם במקרים של השתלות. התייחסות ראשונה לתופעה של התפרצות ציטוקינים היתה ב-1993 על ידי Ferarara (2).

בחודשים האחרונים, כששפעת החזירים מתפשטת בעולם כהתפרצות פנדמית, מתעורר העניין בהתפרצות של ציטוקינים, ובאפשרות של מוות כתוצאה מהתפרצות כזאת.

מקורות:

1. Seymour RM. and Henderson B. Pro-inflammatory-anti-inflammatory cytokine dynamics mediated by cytokine-receptor dynamics in monocytes. Mathematical Medicine and Biology 2001, 18(2): 159-192.

2. Ferrara JL. Abhyanakar S. Gilliland DG. Cytokine storm of graft-versus –host disease: a critical effector role for interleukin-1. Transplant Proc. 1993, 2: 1216-1217. דיון ב-Herbal Hall

בעקבות הפרסומים עלתה השאלה: האם אין סכנה בשימוש בצמחים אימונוסטימולנטים במקרים של שפעת? האם אכינצאה עלול לעורר התפרצות של ציטוקינים.

Paul Bergner: אכינצאה מעודד שגשוג של לימפוציטים, ובכך מגביר ייצור של נוגדנים ופעילות של לימפוציטים נגד וירוסים וחידקים. במקרים של מחלות אוטואימוניות, כשהגוף מייצר נוגדנים נגד עצמו, השימוש באכינצאה עלול להחמיר את המחלה, ורצוי לא להשתמש בו. ברגנר מעיד שהיו לו 18 מקרים של החמרת מחלה אוטואימונית בעקבות שימוש באכינצאה.

הנושא של התפרצות ציטוקינים עלה בקשר לשפעת העופות באסיה. הופיעו מאמרים בהם הועלתה ההשערה שהתפרצות של ציטוקינים עלולה לגרום למוות במקרים של שפעת. טענו שבהתפרצות השפעת ב-1918 מתו אנשים צעירים רבים, וכנראה שמערכת חיסון בריאה שמשחררת ציטוקינים רבים מדי היתה הסיבה לתמותה.

על סמך הנחה זו טפלו בחולים בשפעת העופות עם סטרואידים. כל המטופלים בסטרואידים נפטרו, ו-WHO הוציא פירסום שטיפול בסטרואידים אינו מתאים במקרים של שפעת העופות.

כמה הרבליסטים טענו שצמחים אימונוסטימולנטים עלולים להגביר שחרור של ציטוקינים ואינם מתאימים לטיפול בשפעת. ברגנר אינו מסכים אתם. הוא טוען שצמחים הפועלים על מערכת החיסון מעודדים גם את המזרזים וגם את המעכבים ואין בהם סכנה.

ברגנר טוען שהמוות במקרים של שפעת נגרם כתוצאה מדלקת ריאות כזיהום מישני. בדרך כלל החיידקים המזהמים הם אופורטוניסטיים, כלומר, אינם אלימים בדרך כלל, אלא רק כשהגוף חלש ממילא.

C. Robinson טוען שרוב המסקנות לקוחות ממחקרים in vitro, והם לא תמיד מתאימים למה שקורה במציאות. הוא טוען שהוא, ועוד קלינאים פגשו מקרים בהם אכינצאה גרמה לפעילות- יתר של מערכת החיסון. לעומת זאת, צמחים המכילים סליצילאטים הפחיתו ואיזנו את שחרור הציטוקינים.

Robinson מציע לבנות פורמולות דומות לאלו שמשתמשים בהם ברפואה הסינית, בהם יש כמה צמחים עיקריים חזקים, שמאזנים אותם עם צמחים מישניים מקררים ואנטי דלקתיים.

לאחרונה התפרסמה עבודה של Hudson, בה הוא מראה, במחקר in vitro, שאכינצאה מעכב שחרור של ציטוקינים פרו-דלקתיים.

Hudson JB. Altamirano-Dimas M. Sharma M. Echinacea: from folklore to scientific validation. Biology 2009, 47: 1-34.
מקור התמונה

לחזרה לחנות

דיאטת האורז שתגרום ללחץ הדם שלכם לרדת

דיאטת אורז- "אני מודה שבהתחלה הרעיון נשמע לי מגוחך", אומר ד"ר שי אפרתי, מנהל היחידה למחקר ופיתוח במרכז הרפואי אסף הרופא, "אבל הסכמתי לבצע

דיאטת האורז שתגרום ללחץ הדם שלכם לרדת

רוצים להוריד את לחץ הדם ולהימנע מהטיפול התרופתי? כדאי שתתחילו לאכול על-פי דיאטת האורז. במחקר שנערך ב"אסף הרופא" הצליחו 62% מהמשתתפים לרדת מהכדורים לגמרי או להוריד מינון
מיטל יסעור בית-אור

"דיאטת אורז" ותרגול יוגה ומדיטציה נמצאו כיעילים יותר בהפחתה של יתר לחץ דם, יותר מאשר הדיאטה הרגילה והמומלצת הכוללת הפחתה בצריכת המלח. מחקר השוואתי שנערך בבית החלים "אסף הרופא" מצא כי 60 אחוז מהמשתתפים בסדנה שבה נחשפו לדיאטת אורז הפסיקו או הפחיתו את הטיפול התרופתי לאחר שאיזנו את ערכי לחץ הדם. שיעור גבוה פי שניים מאשר בקבוצת הנבדקים שאכלו מאכלים דלי מלח ודלי שומן. במחקר נבדקו 135 משתתפים בני 30 עד 70, שסבלו מיתר לחץ דם ורובם נזקקו לטיפול תרופתי. קבוצת הביקורת טופלה לפי ההנחיות המקובלות והקפידה על דיאטה דלת מלחים ואכילת מוצרי חלב דלי שומן. הם עברו סדנה בת ארבעה חודשים שכללה הליכה והרצאות בנושא הדיאטה ה"רגילה". חברי קבוצת המחקר עברו סדנה בת ארבעה חודשים שפותחה בשיר"ם, המרכז לשירותי רפואה משלימה באסף הרופא וכללה דיאטת אורז מלא, יוגה, צ'י קונג, תרגול מדיטציה יומי והליכה.

השינוי הורגש תוך שבועיים

בקרב כל משתתפי סדנת דיאטת האורז חלה ירידה משמעותית בלחץ הדם ו-62 אחוז מהמשתתפים אף הפחיתו מינון או הפסיקו במהלכה את הטיפול התרופתי לאחר שלחץ הדם שלהם התאזן. לעומת 30 אחוז מהמשתתפים בקבוצת הביקורת. בנוסף קבוצת דיאטת האורז הגיעה לערכי היעד תוך זמן קצר יותר: בתוך שבועיים שלושה בלבד, לעומת קבוצת הביקורת שהגיעה לערכי המטרה תוך 7 או 8 שבועות.

בבדיקות שנערכו לאחר חצי שנה עד שנה מתום הסדנה נמצא כי 70 אחוז מהמשתתפים בשתי הקבוצות שמרו על התוצאות ועל ערכי לחץ דם תקינים. הנבדקים מילאו שאלונים שבהם התבקשו לדרג את איכות חייהם בעקבות הסדנאות. בקרב משתתפי דיאטת האורז נרשמו ציונים גבוהים באופן מובהק.

דיאטת האורז מוכרת בעולם מזה עשרות שנים ובעבר, לפני שהומצאו התרופות לטיפול ביתר לחץ דם, אף שימשה כטיפול היחיד למחלה. עם זאת, הדיאטה לא נחקרה מעולם באופן מדעי. השיטה התפתחה במקביל במספר מדינת ונעשה בה שימוש בארצות הברית, במדינות חבר העמים ובחלק ממדינות אירופה.

עורך המחקר: "התוצאות הפתיעו אותי"

מה (חוץ מאורז) אוכלים בדיאטת אורז? אופיר פוגל, נטורופת, ראש תחום נטורופתיה במרפאת שירמ ומדריך בסדנא מסביר "בשבוע הראשון אוכלים רק אורז מלא ומוצריו בהם פסטה שמיוצרת מאורז, פריכיות אורז וחלב אורז ושותים רק מים וחליטות צמחים. השבוע הראשון הוא מאד מאתגר, אבל אחד הדברים שעוזרים להתגבר הוא שהמשתתפים אינם מוגבלים בכמויות, אוכלים כמה שהם רוצים ולא חשים רעב. בכל שבוע מרחיבים את התפריט לקבוצת מזון אחרת בסדר מסויים. בהתחלה מוסיפים ירקות מסויימים, אחר כך פירות כשהמטרה בתום ארבעת חודשי הסדנה להגיע לתפריט מלא".

"אני מודה שבהתחלה הרעיון נשמע לי מגוחך", אומר ד"ר שי אפרתי, מנהל היחידה למחקר ופיתוח במרכז הרפואי אסף הרופא, "אבל הסכמתי לבצע מחקר מסודר של הנושא. לא האמנתי שזה יעבוד אבל התוצאות הפתיעו גם אותי". עם זאת ציין כי "יש לעשות את הדיאטה הזו בפיקוח רפואי. בימים הראשונים של הסדנה ישנן ירידות חדות בלחץ הדם וצריך ליווי רפואי כדי שנוכל לשנות את מינוני התרופות ליתר לחץ דם. הדיאטה אינה מאימה לאנשים הסובלים מבעיות במערכת העיכול כמו עצירות או בעיות ספיגה". ד"ר דן קרת, רופא ומבכירי הנטורופתים בארץ שהיה שותף למחקר ציין כי "יתרונות נוספים הצפויים למשתתפים בתוכנית הם, בין השאר, ירידה במשקל, שיפור איזון סוכרת, שיפור בתפקוד המיני הנפגע לעתים מתרופות להפחתת לחץ דם, הפחתת סיכון למחלות לב כליליות, הפחתת סיכון לסרטן ושיפור במצב הרוח כתוצאה מחוויה של ריפוי עצמי ושדרוג הבריאות. כמובן שלבוחרים בדרך זו, נחסכות תופעות הלוואי הנלוות לטיפול התרופתי".

עמוס זיו, ראש אגף מחקר ברפואה משולבת בשיר"ם: "קשה לנו להגדיר בדיוק אילו מהמרכיבים, דיאטת אורז, יוגה, מדיטציה או צ'י קונג הביאו לשינוי. מדובר בתוכנית שלמה. כעת אנחנו עורכים מחקר נוסף שייתכן שיענה על השאלה". המחקר צפוי להתפרסם בקרוב באחד מכתבי העת הרפואיים בעולם.

מקור התמונה

לחזרה לחנות

תגובות מ-Herbal Hall וצמחים לשפעת

צמחים לשפעת- צמחים לשפעת יהיו אנטי אוקסידנטיים, אנטי ויראליים, אנטימיקרוביאלייםצמחים אנטי אוקסידנטים, כגון, כורכום

תגובות מ-Herbal Hall וצמחים לשפעת

בתשובה לשאלה מה סיבת המוות במקרים של שפעת, הועלתה ההצעה שהסיבה היא התפרצות של ציטוקינים. הסימן הראשון להתפרצות כזאת הוא חום גבוה, נפיחות, אודם, תשישות ובחילה.

התפרצות של ציטוקינים

כאשר מערכת החיסון נלחמת בפתוגנים, הציטוקינים שולחים אותות לתאים, כגון, תאי T-לימפוציטים ומקרופאגים, ומסמנים להם שהם צריכים לנוע אל מקום הזיהום. בנוסף, הציטוקינים משפעלים את התאים האלה, וממריצים אותם לייצר עוד ציטוקינים. בדרך כלל התהליך מבוקר ומווסת, אבל ישנם מקרים שהתהליך יוצא מוויסות ותאים רבים הקשורים למערכת החיסון משופעלים במקום אחד (1) יתכן שהסיבה לכך היא תגובה מוגזמת של מערכת החיסון כשהיא פוגשת פולש פתוגני אלים. התפרצות של ציטוקינים עלולה לגרום נזק רב לאיברים ולרקמות. אם התפרצות של ציטוקינים מתרחשת בריאות, לדוגמה, זה יגרום להצטברות של נוזלים ושל מקרופאגים ולחסימת דרכי האוויר. התוצאה עלולה להיות מוות.

בהתפרצות של ציטוקינים יש ביטוי לפעילות עוצמתית ואלימה של מערכת החיסון. משתחררים בפעילת כזאת יותר מ-150 מתווכי דלקת,כגון, ציטוקינים, רדיקלים חופשיים ופקטורים הקשורים לקרישת הדם.בין המתווכים יהיו כאלה המגבירים דלקת, כגון, tumor necrosis factor-alpha, אינטרלויקין 1 ואינטרלויקין 6. ציטוקינים אחרים הם מעכבי דלקת. כולם יהיו ברמה גבוהה בסרום (1). התפרצות של ציטוקינים עלולה להופיע במחלות זיהומיות ובלתי זיהומיות, כגון, בדחיית שתל, במחלות המתבטאות בקוצר נשימה, בספסיס, שפעת העופות, אבעבועות שחורות. המושג התפרצות ציטוקינים הופיע בפעם הראשונה בספרות הרפואית בשנת 1993 על ידי Ferrara (2). משערים שהתפרצות של ציטוקינים היתה אחראית לרבים ממקרי המוות במגיפה של השפעת ב-1918, שבה מתו מספר גדול חסר פרופורציה של אנשים צעירים (3). בהתפרצות של ה-SARS בהונג קונג בשנת 2003 היו גם כן צעירים רבים בין המתים. ניתן להסביר זאת על ידי מערכת חיסון בריאה ופעילה שמתפרצת ומזיקה לגוף.

מקורות

1. Cytokine storm, Classification and external resources in: www.disessedatabase/ddb34296.html

2. Ferrara JL. Abhyankar S. Gilliland DG. 1993, Cytokine storm of graft versus host disease: a critical effector role for interleukin-1. Transplant Proc. 2: 1216-1217.

3. Osterholm AB. Michael T. 2005, Cecil Textbook of Medicine 21^st ed.

הצעות לטיפול בהתפרצות של ציטוקינים

צמחים לשפעת יהיו אנטי אוקסידנטיים, אנטי ויראליים, אנטימיקרוביאליים

צמחים אנטי אוקסידנטים, כגון, כורכום –Curcuma longa שהוא גם אנטי דלקתי יעיל.

Cimicifuga racemosa שהוא צמח מר, מקרר ונוגד דלקת. הוא מפחית חום בדם, מוריד חום ומשכך כאב. ברפואה המסורתית השתמשו בו לטיפול במחלות שגרוניות, שיעול, אסתמה, נוירלגיה ושעלת.

Eupatorium perfoliatum צמח מר, מקרר, מגביר הזעה, מוריד חום, ספסמוליטי בדרכי הנשימה. נוהגים להשתמש בו לטיפול בשפעת, מחלות שגרוניות, הצטננות, להורדת חום ושיכוך כאב.

Achillea millefolium צמח מר ומקרר. משתמשים בו להורדת חום, לשיכוך כאב לטיפול בשפעת. צמח נוגד דלקת ומשכך כאב.

Echinacea spp. צמח אנטי ויראלי מחזק ומאזן את מערכת החיסון

Sambucus nigra הוכח בכמה מחקרים כצמח אנטי ויראלי, נוגד וירוסים של שפעת, נוגד וירוס של שפעת העופות.

Lomatium dissectum

Ligusticum porterii – osha

Uncaria tomentosa

La pacho

רוב החוקרים ממליצים על מניעת התפשטות המחלה לארצות אחרות. ממליצים להשתמש בצמחים אנטי ויראליים, להגביר את פעילות מערכת החיסון על ידי שימוש בצמחים אימונוסטימולנטים ובויטמין D, ללעוס Osha בטיסות. בזמנים שקיימת סכנה של התפשטות מחלה ויראלית זיהומית מומלץ להשתמש באופן קבוע, יום-יומי בצמחים אנטי מיקרוביאליים, כגון, אורגנו, תימוס, מרוה, פרחי סמבוק, פירות סמבוק, איזטיס, תויה ג'ינסנג אמריקאי, היפריקום.

מקור התמונה

חזרה לחנות

סויה וסרטן השד

סויה וסרטן השד - המאמר הנוכחי (1) מסכם מסקנות של מחקרים אפידמיולוגיים שבדקו את הקשר בין צריכת הסויה וסרטן השד.סוכמו תוצאות של 28 מחקרים שנעשו

סויה וסרטן השד

חשיפה לסויה בגיל צעיר וסרטן השד

הסיכון הנמוך לסרטן השד אצל נשים במזרח אסיה, הוביל אל התיאוריה שהסויה המקובל כמזון בארצות אלה אחראי לכך. נערכו מחקרים רבים על המרכיבים המצויים בסויה, שהם איזופלבונים, שהמטבוליטים שלהם הם בעלי דמיון מבני לאסטרוגן, והם קבלו את השם פיטואסטרוגנים. נמצאו מאז מאות צמחים המכילים מרכיבים שניתן לקרוא להם פיטואסטרוגנים, ונערכו מחקרים על השפעתם על הסיכון לחלות בסרטן השד, סרטן הפרוסטטה, צפיפות העצם אחרי גיל הפוריות, מחלות לב אצל נשים אחרי גיל הפוריות וסימפטומים הקשורים למנופאוזה.

חברות מזון התחילו לייצר מזון לתינוקות המבוסס על חלב סויה, והתעוררו ויכוחים על השפעת הסויה על התפתחות של תינוקות וילדים צעירים.

המחקר הנוכחי מסכם תוצאות של מחקרים בהם בדקו השפעה של סויה, או של ג'ניסטאין שניתן לחיות מעבדה בתקופת ההריון או בגיל צעיר על הסיכון לסרטן השד במשך החיים (1).

מחקרים שנעשו על חולדות נתנו תוצאות מנוגדות: שלושה מחקרים הראו עליה בסיכון לסרטן השד אצל חולדות שקבלו סויה או ג'ניסטאין בחיים העובריים. מחקר אחד הראה ירידה משמעותית בסרטן השד, ושני מחקרים הראו שלא היתה השפעה לסויה ולג'ניסטאין.

ארבעה מחקרים בדקו השפעה של סויה או ג'ניסטאין שניתנו בשלב העוברי, והשימוש בהם נמשך באופן רציף עד גיל ההתבגרות. הם הראו ירידה בסרטן השד ובמיני סרטן אחרים.

שבעה מחקרים שנעשו בעכברים, ובדקו השפעה של סויה כארוחה, שניתנה לפני גיל הפוריות נתנו תוצאות סותרות. אחדים הראו ירידה בסרטן השד ואחרים הראו עליה.

המסקנות שהסיקו ממחקרים אפידמיולוגיים וממחקרים בחיות הם:

סויה או ג'ניסטאין הניתנים בשלב מוקדם של החיים לפני גיל הפוריות, מפחיתים את הסיכון להתפתחות של סרטן השד בשלבים מאוחרים של החיים.

חשיפה לסויה או ג'ניסטאין בשלב העוברי אינו נותן הגנה.

חשיפה לסויה בשלב העוברי תתן הגנה רק אם ימשיכו אותה עד גיל הפוריות.

נראה שההשפעה המגינה של הסויה מקסימלית כשהיא ניתנת בגיל הילדות ובתחילת גיל ההתבגרות. הסיבה לכך אינה ברורה. יתכן שניתן להסביר זאת בכך שהיא קשורה להגדלה של הדיפרנציאציה של השד, והפחתה של אזורים בהם עלול להתפתח שינוי שיוביל לסרטן.

מקורות

Warri A. Saarinen NM. Makela S. Hilakivi- Clarke L. The role of early life genistein exposure in modifying brest cancer risk.m Br. J. Cancer, 2008: 1-9.

סויה Glycine max הוא מזון נפוץ במזרח אסיה מאז מאות שנים. ההגירה של הסינים למערב הביאה אתה את הסויה וכל מוצרי הסויה למערב. בשנים האחרונות נעשו מוצרי סויה נפוצים מאד בארצנו.

הסויה הוא קטנית, והזרעים עשירים באיזופלבונים, בעיקר genistein ו- daidzein, שיש להם פעילות אסטרוגנית.

בשנת 1991 פורסם לראשונה מחקר על הסיכון הנמוך לסרטן השד אצל נשים בסינגפור. המחקר עושה את הקשר בין האחוז הנמוך של נשים חולות בסרטן השד וצריכת הסויה הגבוהה באוכלוסיה.

מאז פורסמו עבודות רבות במערב על איזופלבונים הפעילים כפיטואסטרוגנים, ועל השפעתם על הסיכון לסרטן השד.

המאמר הנוכחי (1) מסכם מסקנות של מחקרים אפידמיולוגיים שבדקו את קשר זה.

סוכמו תוצאות של 28 מחקרים שנעשו באסיה ובארצות מערביות. מכיון שהיו הבדלים בכמויות הסויה ובמוצרים שנצרכו באסיה ובמערב, נעשתה האנליזה בנפרד בשתי האוכלוסיות.

במחקרים האסיאתיים התקבל ערך מרשים מבחינה סטטיסטית של 29% ירידה בסיכון לסרטן השד באוכלוסיות שצרכו כמות גדולה של סויה, שהגיעה ל-20 מ"ג של איזופלבונים ליום.

צריכה בינונית של סויה, שהגיעה ל-10 מ"ג של איזופלפונים ליום היתה קשורה ל-12% ירידה בסיכון לחלות. שני מחקרים הראו השפעה חזקה יותר על הסיכון לסרטן השד, כשהשתמשו בסויה בגיל ההתבגרות לעומת שימוש בגיל מבוגר.

הצריכה הממוצעת של סויה בארצות המערב היתה נמוכה בהרבה, והגיעה ל-0.3 מ"ג איזופלבונים ליום. לא נמצאה כל השפעה על הסיכון לסרטן השד במינון נמוך זה. מניחים שההגנה של הסויה מתווכת על ידי מנגנון הורמונלי, וריכוזים גבוהים עלולים להשפיע על אסטרוגן חופשי ועל sex hormone binding globulin.לסיכום, בהתבסס על מחקרים אפידמיולוגיים אסיאתיים, ניתן להסיק שיש השפעה תלויה במינון לצריכה גבוהה של סויה וירידה בסיכון לסרטן השד. הירידה היתה בערך של 16% ל-10 מ"ג של איזופלבונים.

ההשפעה של האיזופלבונים גדולה יותר על נשים בגיל ההתבגרות.

החוקרים טוענים שלא ברור אם כמויות קטנות של סויה, או שימוש לזמן קצר משפיע על רמת האסטרוגן או על צפיפות רקמת השד.

מקורות

.Wu AH. Yu MC. Tseng CC. Pike MC. Epidemiology of soy exposures and breast cancer risk. Br. J. Cancer, 2008, 98: 9-14.

מקור התמונה

חזרה לחנות

הצטננות ושפעת, אפידמיולוגיה, מניעה טיפול וצמחים

צמחים טיפול שפעת -

הצטננות ושפעת, אפידמיולוגיה, מניעה טיפול וצמחים-

הצטננות נגרמת על ידי למעלה מ-100 וירוסים שונים. Rhinoviruses ו- Coronaviruses אחראים ל-50-70% ממקרי ההצטננות (1). כ-50% ממקרי ההצטננות נגרמים על ידי rhinoviruses, 10-20% מהמקרים נגרמים על ידי coronaviruses, 10-15% נגרמים על ידי influenza viruses ו-5% על ידי adenoviruses.

Rhinoviruses הם RNA וירוסים, המשתייכים למשפחת ה- Picornaviridae. pico משמעותו קטן, ו-rna כי הם RNA וירוסים. אנטרו-וירוסים, והוירוס הגורם להפטיטיס A שייכים לאותה משפחה.

זיהומים הנגרמים על ידי רינו-וירוסים מתבטאים בדרך כלל באף ובגרון. הם עלולים לגרום לזיהום גם באוזן התיכונה ובסינוסים. הם גדלים בטווח צר של טמפרטורה, 33-35 מעלות צלזסיוס, טמפרטורה אופיינית לדרכי הנשימה עליונים. בדרכי הנשימה התחתונים שוררת טמפרטורה גבוהה יותר, שאינה מתאימה לרינו-וירוסים. הם אינם יכולים לגדול בסביבה חומצית, והחומציות ביחד עם הטמפרטורה הגבוהה בקיבה מונעת זיהומים של וירוסים אלה במערכת העיכול.

הוירוס מתפשט בסביבה על ידי העברה אישית מאחד לשני, על ידי מגע עם חפצים שהזדהמו, כגון, שפופרת של טלפון, כלי אוכל, מעקה של מדרגות וכו', וכן על ידי שאיפה של חלקיקים הנמצאים באויר. הם נקשרים לרצפטורים המצויים על תאי אפיתל של האף והגרון. התאים המותקפים משחררים אינטרלויקין-8, שממריץ שחרור של מתווכי דלקת, כגון, קינינים ופרוסטגלנדינים, הגורמים להתרחבות כלי דם ולהגדלת החדירות של כלי הדם, וכן להגברת הפרשה של בלוטות אקסוקריניות. מתפתחים הסימפטומים הידועים ממקרים של הצטננות, נזלת, התעטשות, דימוע של העיניים.

מקור המונח הצטננות ברפואה המסורתית. מדווח על הצטננות בכתבים מצריים עתיקים, אצל היפוקרטס שחי במאה החמישית לפני הספירה ואצל הרופאים היוונים והרומאים, כגון, תאופרסטוס, דיוסקורידס, פליני ואחרים.המדען הגמני Walter Kruse הראה בשנת 1914 שוירוסים ולא חיידקים גורמים להצטננות, אבל המימצא שלו לא התקבל, עד 1920, כש- A. Dochez הוכיח זאת על ידי מחקרים בבני אדם ובשימפנזים.ההצטננות נחשבת למחלה קלה, אבל היא גורמת להפסד של ימים רבים של עבודה ולימודים, ולביקורים רבים אצל רופאים (2). במקרים רבים נוהגים לתת לחולה אנטיביוטיקה, למרות שאין לתרופות האנטיביוטיות השפעה על וירוסים (2).

השפעת היא מחלה חריפה של דרכי הנשימה הנגרמת על ידי הוירוסים Influenza A &B, המחולקים לתת-קבוצות על פי התכונות האנטיגניות שלהם.

ב-1933 בודדו לראשונה את הוירוס Influenza A מאנשים (3), וב-1957 התאפשר מחקר של הוירוס במעבדות (4). החוקרים שניסו להכין חיסון נגד הוירוס נוכחו שהוא עובר מוטציות במהירות, ושיש קושי רב בהכנת חיסון יעיל.

הדיווח הראשון על מחלה המתוארת כהתפרצות מגפתית של שפעת הופיע בשנים 1173-1174 (6). הדיווח על מחלה המוגדרת כהתפרצות של שפעת הופיע בשנת 1694 (7). במאה ה-18 וה-19 התרבו הנתונים על התפרצויות של שפעת (6,8).

המגפות פורצות בדרך כלל כשמופיע וירוס חדש של אינפלואנזה, שהאוכלוסיה אינה מחוסנת נגדו (9). המחלה מתפשטת במהירות, ועלולה לעבור מארץ אחת לשניה. מדובר אז על התפרצות פנדמית.

במאה ה-20 היו התפרצויות פנדמיות ב-1918, 1957 ו-1968. בהתפרצות של השפעת הספרדית ב-1918 מתו כ-500.000 איש בארה"ב, בהתפרצות של השפעת האסייתית ב-1957 מתו כ-70.000 אישוב-1968 מתו כ-33.000 איש (9).

כשההתפרצות מופיעה מתחילה מיד התגייסות של מדענים הממהרים לבודד את הוירוס ולהכין חיסון נגדו. ב-1957 בודדו זן חדש והכינו חיסון נגדו. כשמזהים זן חדש דרושים 6-9 חודשים עד שמכינים חיסון נגדו, וכשמחסנים אנשים דרושים להם כשבועיים לייצר נוגדנים ולהתחסן (9).

השפעת היא מחלה עונתית. היא מתחילה להופיע בסתיו, מתגברת בחודשי החורף וממשיכה עד האביב. הוירוס של השפעת עלול להדביק אנשים בכל קבוצת גיל, אבל שיעור ההדבקה הגבוה ביותר הוא אצל ילדים (10). שיעור התמותה הגבוה ביותר הוא אצל קשישים (10).

מכיוון שהשפעת עלולה להיות מחלה קשה ואפילו לטלית, ומכיוון שיש סכנה להתפשטות מגפתית של המחלה, ממליצות רשויות הבריאות לאנשים בסיכון גבוה להתחסן.

סיכון גבוה לפיתוח סיבוכים בעקבות שפעת מצוי אצל: קשישים מעל גיל 65

ילדים מתחת לגיל שנתיים

נשים בהריון

חולים במחלות לב וכלי דם

אנשים הסובלים מאי ספיקת כליות, מסכרת, מכשל חיסוני

חולים במחלות של דרכי הנשימה

משנים את החיסון כל שנה כך שיכלול את הזנים הנפוצים ביותר בעונה הקודמת. בדרך כלל מכיל החיסון שני זנים של אינפלואנזה A וזן אחד של אינפלואנזה B. כשהחיסון אמנם מכיל את האנטיגנים הזהים לאלה שגורמים לשפעת באוכלוסיה, הוא יכל למנוע זיהום אצל 70-90% ממבוגרים בריאים שגילם פחות מ-65 שנה (9,10). אבל בכל עונה יש מאות זנים של וירוסים של אינפלואנזה באוכלוסיה, וקשה למצוא במדויק את הזן שיש להתחסן נגדו. בנוסף, אצל אנשים מעל גיל 65 יעילות החיסון נמוכה יותר, ורק 30-40% מפתחים נוגדנים נגד הוירוסים (11).

סקר שנערך בארה"ב על יעילות החיסון למניעת תמותה משפעת הראה, שעל אף שאחוז האנשים המתחסנים נגד שפעת עלה מ -15-50% לפני 1980 עד ל- 65% ב-2001, לא היתה ירידה בתמותה (12). בארה"ב מתים 36.000 איש משפעת כל שנה.

הטיפול המומלץ לשפעת הוא צמחים ותוספי מזון, שנפרט בהמשך.

שפעת, ויטמין D והחיסון המולד

במאמר שפורסם לאחרונה על ידי J. Cannel ושות' (13) מציגים המחברים שאלות ותהיות לגבי הההנחות שהפכו למוסכמות בכל הנוגע להדבקות בשפעת ולהתפשטות המחלה. מקובל לחשוב שהוירוסים הגורמים לשפעת אלימים מאד, ועוברים מהאדם החולה אל הבריא. המחברים מראים שכאשר נתנו למתנדבים לא מחוסנים זן חדש של וירוס אינפלואנזה A רובם לא נדבקו במחלה, ומעטים חלו בשפעת קלה ביותר (14). כמה מחקרים חזרו על מימצא זה, והראו שהדבקה ישירה בוירוס אינה גורמת להתפתחות של שפעת (13). שאלה נוספת ששואלים המחברים היא לגבי העונתיות של מחלת השפעת. איפה נמצאים הוירוסים במשך כל הקיץ? איך ניתן להסביר את הופעת המחלה בסתיו, התגברותה בחודשי החורף, והעלמותה בקיץ. Hope-Simpson טוען במאמר שפרסם בשנת 1987 שהאפידמיולוגיה של השפעת אינה מתבססת על העברה של מחלה מאד מדבקת מהחולה לבריא (15). הוא טוען שיש ממריץ עונתי, שקשור לקרינה של השמש, שגורם להתפרצות של שפעת בחודשי הסתיו והחורף ולהעלמותה בקיץ (15). מחקרים שנעשו על ידי Cannel ושות' מראים שהגורם העונתי עלול להיות ירידה ב-AMP –Antimicrobial peptides שהם הכרחיים לתפקוד תקין של החיסון המולד (16). הירידה בריכוז AMP קשורה להבדלים ענתיים ברמה של ויטמין D (17).

מחקרים שנעשים לאחרונה מראים שיש קשר הדוק בין ויטמין D והחיסון המולד הבלתי ספציפי (18).

Anti microbial peptides הם חלבונים קטנים, בעלי משקל מולקולרי קטן, הנוצרים ברקמות אפיתליאליות ובתאי הדם הפגוציטיים. הם פעילים נגד ספקטרום רחב של מיקרו-אורגניזמים, חיידקים גרם-חיוביים וגרם-שליליים, וירוסים, פטריות ושמרים (19). הם טעונים מטען חשמלי חיובי, מסיסים במים וגם חודרים בקלות דרך ממברנות ליפידיות. הם פועלים במהירות והורסים ממברנות של חיידקים ווירוסים בעלי מעטפת (13).AMP

אחדים, כגון, beta defensin 3 קושרים המאגלוטינין A דרך אינטראקציה עם לקטין (13).

הם מגינים על האפיתל ויוצרים כעין שריון נגד חידקים. Cathelicidin, בנוסף, מאיץ צמיחה של אפיתל ושל כלי דם חדשים (20).

התפקיד החשוב שיש לויטמין D בחיסון המולד התגלה רק לאחרונה (21). תאי אפיתל ומקרופאגים מגדילים את ההתבטאות של cathelicidin כשהם נחשפים לחיידקים. ההתבטאות שלהם תלויה בנוכחות של ויטמין D (21). במקרופאגים ויטמין D מדכא יצור מוגבר של ציטוקינים (13).

הזנים האלימים של האינפלואנזה גורמים לתאים המודבקים לייצר אינטרלויקין-8 שמגביר ייצור של ציטוקינים מעוררי דלקת, והם עלולים לגרום נזק יותר מהוירוסים עצמם (9). ויטמין D שמעכב ייצור מוגבר של ציטוקינים פועל כאנטי דלקתי, ומקטין את חומרת המחלה.

Canell ושות' טוענים שהגורם העונתי עליו כתב Simpson הוא הרמה הנמוכה של ויטמין D בחודשי החורף (13), והרמה הגבוהה יותר בקיץ. ייצור ויטמין D קשור לפעילות של הקרניים האולטרה סגוליות על הכולסטרול. פעולות ההסברה של רשויות הבריאות על הסכנה שבהחשפות לשמש, ביחד עם אורח החיים המודרני שבו אדם מבלה את רוב שעות היום סגור בבית או במשרד, גורם לירידה בריכוז ויטמין D באוכלוסיה. ישנה ירידה בייצור של ויטמין D עם הגיל, ויחד עם הריכוז הנמוך של ויטמין D שהוא הורמון סטרואידי, יש ירידה בחיסון הבלתי ספציפי. כך מסביר המחקר את חומרת המחלה אצל קשישים, שלעתים קרובות מופיעים בעקבותיה סיבוכים ואף תמותה.

ההסבר שנותנים המחברים ליעילות הנמוכה של החיסונים הוא, שהחיסונים פועלים על החיסון הספציפי, ויעילותם תלויה בוירוס שגורם לזיהום. עיקר המלחמה של הגוף נגד הוירוסים של השפעת הוא עם החיסון הבלתי ספציפי, הקשור לייצור של AMP.

הויוסים הגורמים לשפעת אינם נעלמים בקיץ, אבל אינם יכולים להיות פעילים כאשר הרמה של ויטמין D גבוהה. לקיחת ויטמין D כתוסף מזון מונעת את העונתיות של השפעת ומפחיתה באופן משמעותי את מספר המקרים ואת חומרת המחלה (13). החוקרים ממליצים לקחת 2000 יחידות ליום של ויטמין D.

רשימת הצמחים המומלצים לטיפול בשפעת

Echinacea spp. מיני אכינצאה שורש, נוף הצמח

Sambucus nigra סמבוק שחור פירות

Olea europaea זית אירופי עלים

Astragalus membranaceus אסטרגלוס שורש

Baptisia tinctoria ניל הצבעים שורש

Isatis tinctoria איזטיס הצבעים שורש ועלים

הרחבה על הצמחים המומלצים לטיפול בשפעת –

אכיניצאה צרת עלים Echinacea spp.

לפחות שלושה מינים מצויים היום בשימוש: E. purpurea, E. angustifolia, E. pallida

מיני האכינצאה הם הצמחים הנפוצים ביותר בשימוש לטיפול בשפעת והצטננות. פעילותם על מערכת החיסון הבלתי ספציפית הוכחה in vivo ו-in vitro. הם גם מגבירים ייצור של נוגדנים, ובכך מסייעים לשיפור החיסון הספציפי.

להזמנת אכינציאה צרת עלים

פירות סמבוק שחור Sambucus nigra

מיצויים מצמחים של הפירות הם בעלי פעילות אנטי ויראלית מוכחת, וניתן להעזר בהם לטיפול בהצטננות, שפעת וזיהומים עם מיני ההרפס השונים.

הפירות מכילים פלבונואידים, אנתוציאנינים שזוהו כ- cyaniding-3-glucoside ו- cyaniding-3-sambubioside לקטין הנקרא sambucus nigra agglutinin IIIcyanogenic glycosides כולל sambunigrin

חומצה ויבורנית וויטימין A ו-C. הפעילות האנטי ויראלית של הסמבוק נחקרה לראשונה על ידי מדלן מומצוגלו (10) שהראתה שהפירות מנטרלים את פעילות ההמגלוטינינים המצויים כעוקצים על שטח הפנים של הוירוסים אינפלואנזה A ו-B וכן וירוסים של הרפס. ניטרול ההמאגלוטינינים מונע מהוירוס מלהצמד לתא ולחדור לתוכו. הפירות גם מגבירים ייצור של ציטוקינים המחישים את תנועת הפאגוציטים אל מקום הזיהום.

Commission E מאשרת את השימוש בסמבוק ברשימת הצמחים לטיפול בהצטננות, חום ושפעת.

להזמנת סמבוק שחור

שום – Allium sativa

שום טרי, או מיצויים הכוללים אליצין הם אנטי ויראליים, אנטי בקטריאליים ואנטי פטרייתיים. ניתן להתשמש בשום טרי לטיפול בשפעת. כמה מחקרים הוכיחו שטיפול זה יעיל.

להזמנת שום

גינסנג קוריאני – Panax quinquefolium

מחקרים שנעשו לאחרונה על הג'ינסנג האמריקאי הוכיחו שהוא מסייע למנוע הצטננות ושפעת, להקל על חומרת המחלה ולקצר את משך המחלה (10).

להזמנת גינסנג קוריאני

צרוף של ג'ינסנג סיבירי עם אנדרוגרפיס Eleutherococcus senticosus@ Andrographis paniculata

מחקר שנעשה על טיפול בשפעת עם אליטרוקוקוס ביחד עם אנדרוגרפיס הוכיח את יעילות הטיפול (10). המטופלים קבלו שני כדורים שכללו מיצוי של אנדרוגרפיס 88.8מ"ג ו-10 מ"ג של אליטרוקוקוס. הם לקחו את הכדורים שלוש פעמים ביום. המטופלים דיווחו על הקלה בסימפטומים של המחלה ועל קיצור ימי המחלה לעומת קבוצת ביקורת.

להזמנת אליטרוקוקוס – גינסנג סיבירי

להזמנת אנדרוגרפיס

עלי זית – Olea europea

עלי זית שמשו לטיפול במחלות זיהומיות ברפואה המסורתית. מיצוי עלי זית מיוצר מהעלים. הוא מכיל תרכובות פנוליות oleuropein שהוא אנטי מיקרוביאלי, אנטי אוקסידנט ואנטי דלקתי. הנגזרות שלו הנוצרות כמטבוליטים, כגון, elenolic acid, פעילים in vitro ו-in vivo נגד influenza virus, parainfluenza, retroviruses, coxsackie וכן נגד כמה חיידקים (10). כנראה שהמרכיבים של עלי הזית מתקשרים עם החלבונים של הוירוסים ומעכבים את הרפליקציה שלהם. ניתן להשתמש בעלי הזית בגרגור במקרים של דלקת גרון ויראלית.

להזמנת עלי זית

אסטרגלוס- Astragalus membranaceus

אסטרגלוס פעיל כאימונוסטימולנט. הוא מגביר חלוקה של תאי דם לבנים, בעיקר תאי T-לימפוציטים הפעילים נגד וירוסים.

להזמנת אסטרגלוס

ניל הצבעים – Baptisia tinctoria

בפטיסיה ניתן בדרך כלל בצרוף עם עוד צמחים, כגון, אכינצאה ותויה. מחקרים הראו הטבה במצב החולה כבר ביום השני. אינו במלאי.

שורש איסאטיס – Isatis tinctoria

משתמשים בשורש ובנוף הצמח לטיפול במחלות של דרכי הנשימה העליונים, שפעת וגסטרואנטריטיס (10). הוכיחו פעילות אנטי ויראלית, אנטי בקטריאלית ונוגדת טפילים של האיסטיס. הפוליסכרידים של הצמח פועלים על מערכת החיסון, וגורמים להגדלת הספירה של תאי הדם הלבנים. הם מגבירים גם ייצור של נוגדנים והוא אחד הצמחים היעילים בטיפול בשפעת.

להזמנת שורש איסטיס

ספרות

1. Durand M. Joseph M. Infections of the upper respiratory tract. In: Braunwald E. Fauci AS. Kasper DL. et al. eds. Harrison’s Principles of Internal Medicine. 15^th ed. New York, NY: McGraw Hill, 2001:187-193.

2. Fendrick AM Monto AS.Nightengale B. Sarnes M. The economic burden of non-influenza-related viral respiratory tract infection in the United States. Arch. Intern. Med. 2003, 163: 487-494.

3. Smith W. Andrewes CH. Laidlaw PP. A virus obtained from influenza patients. Lancet 1933, 2: 66-68.

4. Chu CM. Shao D. Hou CC. Studies of strains of influenza virus isolated during the epidemic in 1957 in Changchun. Vopr Virusol 1957, 2: 278-281.

5. Immunisation against infectious diseases. In: The Green Book; Influenza Update, 2006, Chapter 19. Department of Health. www.dh.uk [Accessed December 13, 2006]

6. Hirsch A. Handbook of Geographical and Historical Pathology. London, UK: New Sydenham Society, 1883.

7. Molineux T. Dr. Molineux’s historical Account of the late general coughs and colds: with some observations on other epidemic distemper. Philosophical Transcations of Royal Society of London 1694: 18:105-109.

8. Creighton C. A History of Epidenics in Britain. London, UK, Cambridge University Press.

9. Bergner P. Influenza prevention, Immunization and Tmiflu is not enough. Medical Herbalism Eletter, December 2008. 1-8.

10. Roxas M. Jurenka J. Colds and Influenza; A Review of Diagnosis and Conventional, Botanical, and Nutritional Considerations. Alternative Medicine Review, 2007, 12 : 25-47

11. Advisory Committee on Immunization Practices, Smith NM, Bresee JS. Shay DK. et al. Prevention and control of influenza: recommendations of the Advisory Committee on Immunnization Practices (ACIP). MMWR Recomn Rep 2006, 55(rr-10):1-42.

12. Simonsen L. Reichert TA. Viboud C. et al. Impact of influenza vaccination on seasonal mortality in the US elderly population. Arch Intern. Med. 2005, 165: 265-272.

13. Cannell JJ. Zasloff M. Garland CF. et al. On the epidemiology of influenza, Virology Journal 2008, 5: 29-41.

14. Brankston G. Gitterman L. Hirji Z. et al. Transmission of influenza A in human beings. Lancet Infect. Dis. 2007, 7: 257-265.

15. Hope-Simpson RE, Golubev DB: A new concept of the epidemic process of influenza A virus. Epidemiol. Infect 1987, 99: 5-54.

16. Cannell JJ. Vieth R. Umhau JC. Epidemic influenza and vitamin D. Epidemiol. Infect. 2006, 134: 1129-1140.

17. Hypponen E. Power C. Hypovitaminosis D in British adults at age 45 y: nationwide cohort study of dietary and lifestyle predictors. Am. J. Clin. Nutr. 2007, 85: 860-868.

18. Adams JS. Hewison M. Unexpected actions of vitamin D: new perspectives on the regulation of innate and adaptive immunity. Nat. Clin. Pract. Endocrinol. Metab. 2008, 4: 80-90.

19. Schuttb BC. McCray PB. Jr: beta-defensin in lung host defense. Annu. Rev. Physiol. 2002, 64: 709-748.

20. Tjabringa GS. Aarbiou J. Ninaber DK. et al. The Antimicrobial Peptide LL-37 Activate Innate Immunity at the Airway Surface by Transactivation of the Epithelial Growth Factor Receptor. J. Immunol. 2003, 171: 6690-6696. Gombart AF. Borregaard N. Koffler HP. Human Cathelicidin Antimicrobial Peptide Gene is a Direct Target of the Vitamin D Receptor and is Strongly Upregulated in Myeloid Cells by 1,25 dihydroxy Vitamin D3. FASEB J. 2005, 19: 1067-1077.

21. מקור התמונה 30 Herbs That Fight Cold And Flu | Prevention

לחזרה לחנות

היפריקום ודכאון חמור

היפריקום ודכאון - במחקרים שבדקו טיפול בהיפריקום מול פלצבו היה הבדל משמעותי. המטופלים הגיבו למיצוי ההיפריקום ומצבם השתפר.

המטרה של המאמר הנוכחי היא לבדוק: האם המיצויים של ההיפריקום יותר יעילים מפלצבו, אם הם שווים בפעילותם לתרופות המשמשות לטיפול בדיכאון חמור ואת הקשר בין מיצויים של היפריקום ודיכאון חמור והאם יש פחות תופעות לוואי מאשר לתרופות נגד דכאון.

נסרקו מחקרים שנעשו עד יולי 2008. מתוך 79 מחקרים נבחרו 29 שעמדו בקריטריונים שנדרשו. הם כללו 5489 משתתפים.

18 מחקרים נעשו עם קבוצת ביקורת שקבלה פלצבו. 17 מחקרים נעשו מול קבוצת ביקורת שקבלה תרופה סטנדרטית.

חומרת הדכאון מתוארת כקלה עד בינונית ב-19 מחקרים, וכבינונית עד חמורה ב-9 מחקרים.

18 מחקרים נעשו בארצות דוברות גרמנית, ארבעה בארה"ב, שנים באנגליה, מחקר אחד נעשה בברזיל, קנדה, דנמרק, צרפת ושבדיה.

השתמשו במחקרים במיצויים שונים של היפריקום. הריכוז שקבלו המשתתפים היה 240-1800 מ"ג. ברוב המחקרים השתמשו ב-200-500 מ"ג.

התרופות שנבחרו להשוואה עם היפריקום היו: fluoxetine, sertraline, imipraminecitalopram, paroxetine, maprotiline, amitriptyline

משך הניסוי היה ארבעה שבועות במחקר אחד, ששה שבועות ב-19 מחקרים, שבעה שבועות במחקר אחד, שמונה שבועות בחמישה מחקרים ו-12 שבועות בארבעה מחקרים.

יעילות

במחקרים שבדקו טיפול בהיפריקום מול פלצבו היה הבדל משמעותי. המטופלים הגיבו למיצוי ההיפריקום ומצבם השתפר. הייתה הטרוגניות בתוצאות המחקרים שנבעה ממידת הדיוק ובארץ שבה נערכו המחקרים. ככל שהמחקר היה מדויק יותר השפעת ההיפריקום שנמדדה הייתה נמוכה יותר. בארצות הדוברות גרמנית דווחו תוצאות חיוביות משמעותיות יותר. בגרמניה משתמשים במיצוי מהיפריקום כתרופה נגד דכאון.

הערכים שמדדו רמיסיה היו באופן משמעותי גבוהים יותר בקבוצות שקבלו מיצוי של היפריקום לעומת אלה שקבלו פלצבו.

בקבוצות שבדקו מיצוי של היפריקום לעומת תרופות אנטי דכאוניות התוצאות היו הומוגניות מבחינה ססטטיסטית. לא נמצא הבדל משמעותי בין יעילות ההיפריקום בהשוואה ליעילות התרופות השונות. בארצות הדוברות גרמנית הייתה יעילות ההיפריקום קצת יותר גבוהה מהתרופות.

בטיחות

מספר המשתתפים שנשרו מהמחקר בגלל תופעות לוואי היה זהה בקבוצה שקבלה מיצוי של היפריקום ובאלה שקבלו פלצבו. מספר המשתתפים שנשרו בקבוצות שקבלו תרופות סטנדרטיות היה גבוה יותר מאשר באלה שקבלו היפריקום. היה הבדל בין אלה שקבלו תרופות אנטי דיכאוניות ישנות לעומת אלה שקבלו תרופות SSRI- serotonin selective reuptake inhibitors. תופעות הלוואי היו רבות יותר אצל אלה שקבלו תרופות ישנות.

כאשר מסכמים את כל הממצאים ניתן לתמוך בשימוש בהיפריקום לטיפול בדכאון חמור. הוא יעיל ובטוח לשימוש.

מומלץ לקבל יעוץ רפואי כשמחליטים להשתמש במיצוי מהיפריקום. המיצויים המצויים בשוק שונים באיכותם. התוצאות שהתקבלו במחקרים שסוכמו מתייחסים רק לתכשירים שנבדקו.

תופעות הלוואי של מיצויים מהיפריקום הן מעטות ובלתי שכיחות. Cochrane פרסמו סיכומים קודמים בשנת 1998 וב-2005. הופיעו בהם סיכומים של מחקרים שנעשו על מקרים של דכאון קל ובינוני. לא הייתה אז כוונה להגיד שהיפריקום אינו יעיל במקרים של דכאון חמור. המטרה הייתה להפחית את הוריאביליות בניתוח התוצאות. המגבלה של הדו"ח הנוכחי היא שהחוקרים מוכנים להעיד רק על התכשירים שבהם הם השתמשו.

לא נבדקה השפעת הצמח בצורת מרתח או טינקטורה.

המיצויים של היפריקום שנבדקו הם:Hypericum extract L1160, HYP611, Calmigen STW3-1. STW3-IV, STW3-VI, LoHyp-57WS5572, WS5573, WS5570Iperisan, STEI300, ZE117, Psycho tonin fortes

מקורות

Linde K. Berner MM. Kriston L. St. John’s Wort for major depression. Cochrane Database of Systematic Review 2008.

מקור התמונה

לחזרה לחנות

אלכמילה

אלכמילה וולגריס - חברת על עלים הינה חברה מובילה בארץ במכירת וגידול צמחי מרפא, את רוב הצמחים שאתם מכירים אנחנו מגדלים, מוזמנים להצטרף אלינו>

אלכמילה

שם בוטני: Alchemilla vulgaris

שם אנגלי: Lady’s mantle

משפחה: ורדניים, Rosaceae

תאור בוטני: לסוג אלכמילה משתייכים כ-250 מינים של צמחים רב שנתיים, הגדלים באזורים ממוזגים. חלק מהמינים קשים לזיהוי והתייחסו אליהם כאל תת-מינים. מקור השם האנגלי בשימוש הנפוץ של הצמח לטיפול בבעיות של מערכת הרבייה של האשה. משמעות השם המדעי, אלכמילה, הוא הקסם הקטן. אנשים ראו כקסם את הצורה שבה הצמח מחזיק מים במרכזו.

חלקי צמח בשימוש: נוף הצמח בפריחה.מרכיבים: ellagitannins כולל בעיקר agrimoniin 3.5-3.8% ו- pedunculagin 1.2%. ריכוז הטאנינים בנוף הצמח 12-13%. ריכוז הטאנינים בעלים 15% ובפרחים 12%. ריכוז הטאנינים גבוה ביותר בזמן הפריחה.פלבנואידים, כולל פלבונול-גליקוזידים 2.2-2.5% בעלים,1.0-1.9% בפרחים, בעיקר quercetin 3-glucuronide, רוטין, kaempferol leucocyanidin 1% מצוי בפרחים בנוסף מכיל הצמח פיטוסטרולים (1-3).פעילות: אסטרינג'נט, עוצר דימומים, נוגד דלקת.הפעילות של הצמח מיוחסת לטאנינים, וכוללת עיכוב של חמצון שומנים ונטרול של סופראוקסיד (4) ופעילות נגד Staphilococcus aureus ו- Bacillus subtilis.Leucocyanidin מסיע לשיפור זרימת דם בקפילרות (5).

התוויות: לעצירת שטפי דם של מחזור חודשי, לאי ספיקת דם בורידים המתבטאת בכובד ברגליים (6), לטיפול בטחורים, לעצירת דימומים הקשורים למערכת העיכול, לטיפול בשלשול אצל ילדים.

רפואה מסורתית: נוהגים להשתמש בצמח בשימוש חיצוני לטיפול בפצעים ובדלקות בעור, לשטיפות במקרים של לויקוראה, כמשחות נגד גרוד, לשטיפות פה במקרים של אפתות, דלקת גרון או לרינגיטיס.

התוויות נגד: הריון

תופעות לוואי: אינן ידועות

אינטראקציות עם תרופות: אינן ידועות

הכנות ומינון: חליטה 2-4 ג' שלוש פעמים ביום

מיצוי נוזלי 1:1 ב-25% של אלכוהול, 2-3 מ"ל

לשימוש חיצוני 6 ג' ב-100 מ"ל של מים לשטיפות פה או שטיפות וגינליות.

מחקר קליני נערך ברומניה. השתתפו בו 341 בנות בגיל 11 -.17 נערך מעקב במשך שש שנים על שטפי דם של מחזור חודשי. השתמשו במיצוי נוזלי של אלכמילה שהכיל 5.8% טאנינים ו-2.2% של פלבנואידים גליקוזידיים. הבנות קבלו 50-60 טיפות מהמיצוי 3-5 פעמים ביום. התוצאות הראו הפחתה של שטפי דם חזקים, ועצירת הדימום תוך 3-5 ימים. ההשפעה נוגדת הדימום התקבלה גם כשנתנו את המיצוי מהצמח 10-15 יום לפני הופעת המחזור החודשי. לא הופיעו תופעות לוואי, והצמח נראה בטוח לשימוש (6). תקן בינלאומי: בארה"ב GSL- General Sale List (7). בגרמניה הצמח קבל אישור של Commission E.

טיפול באפתות עם מיצוי של אלכמילה בגליצרין: ניתן להבחין בשלושה סוגים עיקריים של אפתות: קטנות, גדולות, הרפטיות.האפתות הקטנות מופיעות ככיבים קטנים ברירית של הפה, בקוטר של פחות מ-1 ס"מ. הן מהוות 80-87% מכלל האפתות. הן נרפאות בדרך כלל ללא טיפול ב-7-10 ימים.האפתות הגדולות מהוות 10-15% מכלל האפתות. הכיב עמוק יותר והקוטר שלו יותר מ-1 ס"מ. הריפוי איטי, ועלול להמשך כמה שבועות ואף חודשים. לעתים קרובות נשארות צלקות.אפתות הרפטיות מהוות 5-10% מכלל האפתות. הן מופיעות בקבוצות של כיבים קטנים, בקוטר 1-3 מ"מ. הריפוי נמשך כחודש.האפתות נפוצות יותר אצל מתבגרים צעירים. כשמערכת החיסון אינה מתפקדת היטב מופיעות אפתות לעתים קרובות. הן עלולות להיות גדולות ומכאיבות, וזמן הריפוי שלהן ממושך.ברפואה הסינית רואים באפתות תופעה של חום המשתחרר מהקיבה או מהלב. רצוי לחשוב על כיוון של קירור גם כאשר מטפלים עם צמחים מערביים.לטיפול באפתות נעזר בצמחים בעלי התכונות הבאות: אנטי מיקרוביאליים, אימונומודולטורים, אנטי דלקתיים,צמחים המזרזים בניית רקמות, צמחים מנקזים.ברוב המקרים ניתן לסייע לריפוי האפתות על ידי טיפול מקומי, עם צמחים אנטי מיקרוביאליים, מכווצים ומקררים, כגון, מרוה רפואית- Salvia officinalis, פרע מחורר-Hypericum perforatum או מיצוי מחרובים.ישנם מקרים שהטיפול החיצוני אינו עוזר, והמטפלים מתלוננים על סבל שנמשך זמן ארוך. ישנם מקרים של אפתות החוזרות ומופיעות לעתים קרובות. במקרים כאלה יש להעזר בטיפול פנימי, ובצמחים אנטי בקטריאליים הפועלים נגד זיהום הפצעים. הכיבים אינם יכולים להתרפא אם יש בהם זיהום בקטריאלי. תכשיר חדש הנקרא aphtarine מיוצר על ידי חברה צרפתית Lab. Biosphere, הופיע לאחרונה בשוק. הוא מכיל מיצוי של Alchemilla vulgaris וניתן בצרוף עם גליצרין. לפי טענת החברה התכשיר מזרז חלוקה של תאי אפיתל, ומסייע לריפוי מהיר של האפתות.האלכמילה הוא צמח השייך למשפחת הורדניים, שהיה מומלץ ברפואה המסורתית לטיפול בפצעים בפה.

ספרות

1.Lady’s mantle, British Herbal Compendum, A handbook of scientific information on widely used plant drugs, by Peter Bradley, British Herbal Medicine Association, Bournemouth, 2006.

2. Geiger C. Scoltz E. and Rimpler H. Ellagitannins from Alchemilla xanthochlora and Potentilla erecta. Planta Medica 1994, 60: 384-385.

3. Fraisse D. Heitz A. Carnat A. et al. Quercetin 3-arabinopyranoside, a major flavonoid compound from Alchemilla xanthochlora. Fitoterapia 2000, 71: 463-464.

4. Filipek J. The effect of Alchemilla xanthochlora water extract on lipid peroxidation and superoxide anion scavenging activity. Pharmazie 1992, 47: 717-718.

5. Reynolds JEF. Editor, Leucocianidol. In Martindale, The Extra Pharmacopoeia, 31^st ed London. Pharmaceutical Press, 1996.

6. Petcu P. Andronescu E. et al. The management of juvenile meno-metrorrhagia with Alchemilla vulgaris L. fluid extract, Clujul Medical 1979 52: 266-270.

7.Lady’s mantle , in : UK Statutory instrument 1994 No 2410, The Medicines (General Sale List) Amendment Order 1994, Schedule 1 Table A.

להזמנת אלכמילה

צמחי מרפא המסייעים לגמילה מעישון

צמחי מרפא לגמילה מעישון - Panax ginseng (ג'ינסנג אמריקאי) - ישנם מטפלים המדווחים על הצלחה בגמילה מסיגריות כאשר שתו או לעסו ג'ינסנג כל שעתיים.

צמחי מרפא המסייעים לגמילה מעישון-

ההתמכרות לעישון היא אחת ההתמכרויות הקשות ביותר: העישון מקובל בחברה על אף כל המאבקים הרבים, הסיגריות נמכרות באופן חופשי, והאדם המנסה להיגמל מתקשה להתנתק מהן.ניקוטין הוא אלקלואיד ה"מחקה" אצטילכולין, שמגביר ערנות, זיכרון וכושר לימוד. ניקוטין מגביר את פעילות הדופמין במוח ובכך גורם להרגשה טובה. המעשן מפתח סבילות לניקוטין בדומה לסמים רבים אחרים, וכדי להגיע לאותה תחושה נעימה עליו להעלות את המינון בהדרגה.

ההתמכרות לטבק היא פיזית ונפשית. הגמילה מעישון קשה בגלל ההשתוקקות לסיגריה, ובגלל תופעות פיזיות הנלוות אליה כגון: עצירות, תיאבון מוגבר, עלייה במשקל, עייפות, עצבנות ומתח. כדי להצליח בגמילה יש לאזן מחדש את תפקודי הגוף, ולעזור לנגמל להגיע באמצעים אחרים לתחושות הנעימות שהוא קיבל מהסיגריות.

הטיפול באמצעות צמחי מרפא הוא חלקי בלבד. הטיפול המשולב כולל: פעילות גופנית, אקופונקטורה, שכנוע עצמי, תזונה, תוספי מזון, קבוצות תמיכה, מדיטציה, וכל שיטה שיכולה לעזור באופן אישי לנגמל.

ניתן להיעזר בצמחים המשפיעים על מערכת העצבים המרכזית ומקלים על קשיי הגמילה, בצמחים הפועלים על מערכת הנשימה העוזרים לנקות את הריאות, באנטי-אוקסידנטים המסייעים להתמודד עם מצב של עודף חמצון, ובמנקי כבד שעוזרים לכבד להתנקות מהרעלנים שהצטברו בו.

ניתן להשתמש בצמחים בצורות שונות. בנוסף לחליטות, טינקטורות וכדורים, ניתן להכין סוכריות נגד עישון, מסטיקים וסיגריות העשויים מצמחים שונים. לסוכריות ניתן להוסיף שמנים נדיפים הפותחים את דרכי הנשימה, בדומה לסוכריות נגד שיעול.

צמחי מרפא מומלצים להכנת סוכריות גמילה מעישון:

Glycyrrhiza glabra 15% שוש קירח – שורש

Mentha piperita 15% מנתה חריפה – נוף הצמח

Calendula officinalis 20% ציפורני חתול רפואיות

Verbascum tapsus 15% בוצין – נוף הצמח

Lobelia inflata 10% לובליה – נוף הצמח

Thymus vulgaris 15% הצמח בת קורנית מצויה – נוף הצמח

Curcuma longa 10% כורכום – שורש וקנה שורש

מכינים את הסוכריות ממיצוי נוזלי 1:1 או ממיצוי יבש שהוא מרוכז יותר. הסוכריות עוזרות לנגמל מעישון גם בעצם המציצה. להכנת המסטיק מומלץ להוסיף פרופוליס, שהוא אנטי-אוקסידנט יעיל המסייע לריפוי מחלות פה ולסת.

צמחי מרפא המתאימים לעישון (הכנת סיגריות):

Lobelia inflata – לובליה

Verbascum tapsus – בוצין

Medicago sativa – אספסת תרבותית

Trifolium pretense – תלתן אדום

Symphytum oficinale – קומפרי, סימפיטון רפואי

Nasturtium officinalis – גרגיר הנחלים

Arctium lappa – לפה

Mentha piperita – מנתה חריפה

Matricaria recutita – קמומיל

Tussilago farfara – טוסילגו

Salvia officinalis – מרוה רפואית

Achillea millefolium – אכילאה אלף העלים

Cinnamon – קינמון

Majorana hortensis – אזוב

את הסיגריות מכינים מהצמחים היבשים שטוחנים לאבקה דקה, מוסיפים ארומה ומגלגלים בתוך נייר. מומלץ להוסיף ארומה הדומה לזו שיש לסיגריות, כדי שלא ידחו את המשתמש. במקרים קיצוניים של התמכרות, מוסיפים בהתחלה ריכוז נמוך של ניקוטין, ומקטינים את המינון שלו בהדרגה, עד שמגיעים להיעדר מוחלט של ניקוטין.

בארה"ב ניתן לקנות חפיסות סיגריות של לובליה ושל Verbascum tapsus.

הצעות של מטפלים העוסקים בגמילה מעישון:

לאכול באופן קבוע קוואקר מלא. דיווחים של מטופלים ומחקר שנערך בסקוטלנד טוענים שהקווקר מפחית את התשוקה לניקוטין.

החומציות מגבירה את התשוקה לסיגריות. לכן, מומלץ לאכול מזון יותר אלקלי, כגון תפוחי עץ, שקדים, עלי סלק, גזר, סלרי, עלי שינן, תאנים, בצל, אפונה, תרד, צימוקים.

ירקות עשירים בבטא-קרוטן, כגון גזר, דלעת ובטטה, וכן ירקות עשירים בתרכובות גופריתיות, כגון ברוקולי וכרוביים אחרים – מפחיתים מהסיכון לחלות בסרטן הריאות. צנון, ובמיוחד צנון שחור, מסייע בניקוי הריאות והכבד.

שתיית מיצים מירקות ותפוחי עץ מסייעת לניקוי הגוף מרעלנים. מומלץ ללעוס שורש של שוש קירח (Glycyrrhiza glabra), שמפחית את ההשתוקקות לסיגריה ומסייע לניקוי הריאות.

כמה מטפלים מציעים למטופלים לפצח גרעיני חמניות או דלעת. נותנים עדיפות לגרעינים עם קליפה, כדי שהמטופל יהיה עסוק בפיצוח. עדיפים גרעינים ללא קלייה.

צמחי מרפא מומלצים כחליטות או טינקטורות לגמילה מעישון:

Panax ginseng (ג'ינסנג אמריקאי) – ישנם מטפלים המדווחים על הצלחה בגמילה מסיגריות כאשר שתו או לעסו ג'ינסנג כל שעתיים.

Lobelia inflata – חשוב להתחיל עם מינון נמוך של 7 עד 10 טיפות מהטינקטורה, ולעלות בהדרגה. מינון גבוה גורם לבחילה והקאה ומייאש את המטופל. האינדיאנים בצפון אמריקה נהגו לעשן את הלובליה, ומכאן הכינוי שניתן לו: הטבק של האידיאנים.

Avena sativa (שיבולת שועל) – חליטה או טינקטורה מהצמח השלם. הצמח מזין ומחזק את מערכת העצבים.

Nasturtium officinalis (גרגיר הנחלים) – מומלץ במיוחד. הוכח כצמח המונע נזקים בפה כתוצאה מעישון, ומפחית את הסיכון לחלות בסרטן הריאות.

Zingiber officinale – מומלץ בשתייה או בלעיסה כצמח המסייע לטיהור הריאות.

צמחי מרפא מרגיעים המסייעים במקרים של עצבנות ומתח בתקופת הגמילה מעישון:

מומלצים במיוחד: Scutellaria lateriflora, Passiflora officinalis, Melissa officinalis

מקורות:

Castleman M. Quitting nicotine. Herbs can help you keep your resolution to break free. Herbs for Health, January/February: 46-51, 1991Diamond S. Alleviating addictions- Herbs that help. Healthy& Natural Journal. Oct.: 101-103, 1999Engleman L. Kicking the Tobacco Habit Naturally. Health SupplementRetailer. Oct: 10-14, 1996

Lobelia inflata

משפחה: פעמוניתיים – Campanulaceae.

שם הסוג לובליה נקרא על שם בוטנאי מפורסם שחי במאה ה-16: Matthias de l’Obel.

חלקי הצמח בשימוש:עלים וזרעים או כל הצמח. השורש נחשב לפעיל ביותר, ובדרך כלל אין משתמשים בו.

תיאור בוטני: צמח זקוף, חד-שנתי או דו-שנתי, שגובהו 15ס"מ עד 1.0מ'. הפרחים קטנים, מרובים וצבעם כחול בהיר. הזרעים מרובים, קטנים ומאורכים. כאשר חותכים את הצמח הטרי, יוצא ממנו מיץ לבן חלבי שטעמו דומה לטבק.

מוצאו של הצמח ממזרח ארה"ב וקנדה. גדלים שם כמה מינים של לובליה, שרובם פורחים מיולי עד ספטמבר. היום מרבים לגדל אותו כצמח נוי בגינות.

רפואה מסורתית: הלובליה הוא אחד הצמחים המפורסמים ביותר של צפון אמריקה. האינדיאנים השתמשו בצמח בשימוש פנימי וחיצוני. חליטה קרה מהעלים הומלצה לטיפול בראומטיזם, הצטננות, חום גבוה וכיבים. בשימוש חיצוני השתמשו בחליטה הקרה בהסנפה, במקרים של דימום מהאף. נהגו לעשן את הצמח כטיפול בהפרעות של דרכי הנשימה. בחליטה מהשורש השתמשו במקרים של הפרעות בעיכול וכן נגד פרזיטים במערכת העיכול. רסק של עלים טריים בצורת קומפרס הומלץ לטיפול בכאבי ראש וכאבים אחרים.

מרכיבים: piperidine alkaloids 0.24%-0.48%, כוללים בעיקר לובלין, וכן אלקלואידים אחרים פחות ידועים, כגון, lobelanine, lobelanidine norlobelanine, lobinine ועוד.

מרכיבים נוספים הם: גליקוזיד מר lobelacrin, חומצה כלידונית, שומנים, גומי, רזין ושמן נדיף.הלובלין הוא נוזל צהבהב נמס במים, בעל תגובה אלקלית. לובלין והמלחים שלו גורמים להקאה. הוא נהרס בחום, ולכן משתמשים בחליטה קרה או בטינקטורה.

פעילות האלקלואיד לובלין: ללובלין יש השפעה דומה לניקוטין על מערכת העצבים המרכזית וההיקפית, אבל ההשפעה חלשה יותר. מאז שגילו זאת במאה ה-19 השתמשו בלובליה לטיפול בהתמכרות לטבק. בניגוד לניקוטין, הלובלין אינו מעלה את מספר הרצפטורים הניקוטיניים. הוא מווסת את שחרור הדופמין, שמוגבר בהשפעת הניקוטין.

קיימת ציפייה שהלובלין יפעל גם על התמכרויות נוספות. in vitro התברר שהלובלין מעכב שחרור דופמין בהשפעת methamphetamine. הלובלין אחראי לפעילות הצמח כגורם להקאה.

פעילות הצמח השלם: מגביר הזעה, מכייח, נוגד עוויתות, מסייע להרפייה של שרירים חלקים, משכך כאב, מגביר הפרשת רוק, מרגיע, גורם להקאה.

הלובליה הוא צמח מפזר. הוא מניע את הדם והנוזלים כלפי חוץ, ומאפשר שחרור של רעלנים החוצה ביחד עם הזיעה.

התוויות: הצטננות, שיעול, ברונכיט כרוני, אסתמה, דלקת גרון, לרינגיטיס, אדמת, התכווצויות של השרירים, נוירלגיה, כאבים עוויתיים, אפילפסיה, הפרעות בעיכול, כאבי ראש, עצירות, כאבי בטן עוויתיים, גודש של הלב, יתר לחץ דם, דרמטיטיס, כסיוע לגמילה מעישון.

הצמח מומלץ לכל סוג של כאב בחזה, במיוחד לתחושה של כובד ולחץ. הוא מסייע לפתיחת חסימות הנגרמות על ידי גודש בריאות ובסימפונות. הוא מפחית גודש בלב ומועיל במקרים של קוצר נשימה.

התוויות-נגד: עצבנות, חולשה, עייפות, הריון.

הכנות ומינון: טינקטורה מהצמח הטרי מכינים בריכוז 1:2, ב-95% אלכוהול. המינון: 3-10 טיפות מהטינקטורה.

טינקטורה מהצמח היבש מכינים בריכוז 1:5 ב-50% אלכוהול. מינון: 3-20 טיפות.

טינקטורה של הזרעים – 1:5 ב-65% אלכוהול, מינון: 3-10 טיפות.

חליטה קרה: 2.5 ג' צמח יבש בתוך 250 מ"ל של מים.

אבקה: 200-600 מ"ג ליום.

שמן לובליה מכינים ממיצוי של הזרעים. משרים קודם במעט אלכוהול נקי. מחממים את השמן עם הזרעים בחום של 65 מעלות במשך 24 שעות. משתמשים בשמן לשיכוך כאבים.

ספרות:

.McCurdy. Christopher R. Lobeline: a natural product with high affinity for neuronal nicotinic receptors and a vast potential for use in neurological disorders. Biologically Active Natural Products: Pharmaceuticals. Boca Raton, CRC Press, 2000Lancaster T. Stead L. Silagy C. Sowden A. Effectiveness of interventions to help people stop smoking: findings from the Cochrane Library. British Medical Journal, 321:355-358, 2000Dwoskin LP. Crooks PA, a novel mechanism of action and potential use for lobeline as a treatment for psychostimulant abuse. Biochem. Pharmacol. 63:89-98, 2002Subbarnas A. Oshima Y. Ohizumi Y. An antidepressant principle of Lobelia inflate L. (Campanulaceae). J. Pharm. Sci. 81:620-621, 1992

מקור התמונה

חזרה לחנות

צמחים לחיזוק הריאות

צמחים לחיזוק הריאות הם צמחי מרפא המשמשים לטיפול במגוון בעיות נשימה כגון ליחה, שיעול, אסטמה ועוד. על עלים חנות המשווקת מבחר צמחי מרפא.

צמחים לחיזוק הריאות-

מחלות חסימתיות של דרכי הנשימה מתבטאות בשיעול ובקוצר נשימה קל עד חמור מאד. החסימה נגרמת על ידי הגדלה של הנאדיות והרס הדפנות שלהן, וכן על ידי ריר וליחה שמצטברים. החסימה יכולה להיות הפיכה או בלתי הפיכה. במקרים שהחסימה אינה הפיכה מתפתחת מחלה כרונית, המתבטאת בשיעול, קוצר נשימה במצב של מנוחה וירידה ברמת החמצן בדם.

מטרת הטיפול לפתוח ככל האפשר את דרכי הנשימה לגרום להרפייה של שרירי בית החזה, להפחית מצבי דלקת ולהגביר את הפרשת הריר והליחה.

הטיפול הצמחי במחלות של דרכי הנשימה:

המחלות הכרוניות הקשות אינן מופיעות באופן פתאומי. הן מתפתחות בהדרגה ממחלות קלות יותר שמופיעות ונעלמות. הטיפול בצמחים מתחיל עם הרמזים הראשונים המצביעים על חולשה של הריאות, על רגישות-יתר לשינויים במזג האויר או למזון, ועל רגישות למחלות זיהומיות של דרכי הנשימה המופיעות בשכיחות גבוהה. ביחד עם הטיפול בצמחים נוכל להעזר בתגילי נשימה, המסייעים לתפקוד טוב של דרכי הנשימה, והמונעים את חסימתם.

התכונות הפיזיולוגיות של הצמחים נקבעות על ידי המרכיבים הכימיים שהצמח מייצר. התכונות הפיזיולוגיות היו ידועות לאדם שנים רבות לפני התפתחות מדע הכימיה. למדו להכיר אותן מתוך שימוש נסיוני בצמחים. המושגים בהם אנו משתמשים להגדרת התכונות הפיזיולוגיות לקוחות רובן מהרפואה המסורתית. התפתחות מדע הכימיה איפשר להכיר את המרכיבים המצויים בצמח , ולהבין את מנגנון הפעולה שלהם.

לטיפול במחלות חסימתיות של דרכי הנשימה נבחר בצמחים נוגדי עוויתות, מכייחים, נוגדי דלקת, מרככים (demulcent).

1. צמחים מכייחים (expectorants)

צמחים המסייעים להגברת ניקוז הליחה ולהפחתת הגודש בסימפונות. הצמחים המכייחים מכילים ספונינים, אלקלואידים או שמנים נדיפים. הם פעולים על פי מנגנונים שונים:

גירוי של הסימפונינים הגורם לרפלקס המעורר שיעול והוצאת הליחה עם השיעול.

פירוק של הליחה הצמיגה והפיכתה לנוזלית, ובכך להקל על זרימתה החוצה.

הגברת הזרמת הליחה החוצה בעזרת הריסים המצויים על תאי האפיתל של הסימפונינים.

להזמנת צמח ללחוץ על שמו, במידה ואינו קיים בחנות יסומן ב * .

Thymus vulgaris בת קורנית מצויה נוף הצמח

Grindelia robusta גרינדלה* תפרחות

Primula veris בכור אביב נוף הצמח, שורש

Polygala senega מרבה חלב* שורש

Marubium vulgare מרוביון מצוי* נוף הצמח

Verbascum tapsus בוצין* עלים ופרחים

Lobelia inflate לובליה* נוף הצמח

Inula helenium טיון השמש שורש

2. צמחים נוגדי עוויתות

מכילים פלבנואידים, ספונינים או אלקלואידים. הם מסייעים להרפיית השרירים ומעכבים את היצרות הסימפונות.

Thymus vulgaris בת קורנית מצויה נוף הצמח

Lobelia inflata לובליה* נוף הצמח

Viburnum opulus מורן קליפת הגזע

Drosera rotundifolia טללית עגולת עלה כל הצמח

Lactusa virosa חסת המצפן* עלים

Glycyrrhiza glabra שוש קירח שורש

3. צמחים מרככים demulcents

אלה הם צמחים המכילים פוליסכרידים שאינם נעכלים, אלא סופחים מים ותופחים. הם מרפדים דפנות של קרומים ריריים ומסייעים להגן עליהם.

Tussilago farfara טוסילגו* עלים

Verbascum tapsus בוצין* עלים ופרחים

Glycyrrhiza glabra שוש קירח שורש

Althea officinalis נטופית רפואית שורש

4. צמחים נוגדי דלקת

מכילים פולי פנולים, אלקלואידים או סטרואידים. הם מעכבים ייצור של פרוסטגלנדינים ולויקוטריאנים, הגורמים לכיווץ והיצרות של הסימפונות

Curcuma longa כורכום קני שורש, שורש

Boswellia serrata לבונה שרף

Glycyrrhiza glabra שוש קירח שורש

צמחים לחיזוק הריאות – פירוט צמחים מומלצים:

Grindelia camporum

משפחה: מורכבים, Asteraceae (Compositae)

שם אנגלי: Gumweed

חלקי צמח בשימוש: נוף הצמח

תאור בוטני: הצמח נקרא על שם בוטנאי רוסי D. Grindel שחי בשנים 1776-1836. בצפון אמריקה גדלים 45 מינים של גרינדליה, כצמחים חד שנתיים, דו שנתיים או רב- שנתיים. הם גדלים בצפון-מערב מקסיקו ובדרום-מערב אמריקה, באקלים יבש ואדמות מלוחות או אלקליות .

G. campora הוא צמח זקוף שגובהו כ-1 מ'. קוטפים את הצמח בזמן הפריחה.

מרכיבים: רזינים המכילים דיטרפנים 5-18% , מתוכם

מהוות grindelic acid ו- hydroxygrindelic acid כ-30%. הרזינים מכסים את העלים והפרחים, ומגינים על הצמח מפני היובש.

שמן נדיף 0.2% כולל בורנאול, קמפור bornyl acetate

camphene, myrcene, alpha &beta-pinene

ספונינים, טאנינים

פלבונואידים כולל kaempferol, luteolin, quercetin

רפואה מסורתית: האינדיאנים של צפון אמריקה השתמשו בצמח לטיפול בברונכיט, במיוחד למקרים של ליחה צמיגה החוסמת את דרכי הנשימה. בשימוש חיצוני השתמשו בצמח לטיפול בפגעי עור.

פעילות: אנטי מיקרוביאלי, אנטי פטרייתי, ספסמוליטי, אנטי דלקתי, נוגד אלרגיה, מכייח, מוריד לחץ דם. מסייע להרפייה של שרירים חלקים ושל שריר הלב.

החומצה הגרינדילית והנגזרות שלה אינן נמסות במים. הרזינים והחומצה הגרינדילית ונגזרותיה אחראים לתכונות האנטי מיקרוביאליות של הצמח.

הפלבונואידים אחראים לפעילות האנטי דלקתית והנוגדת אלרגיה.

התוויות: אסתמה, ברונכיט, שעלת, שיעול כרוני הנובע מגודש בריאות בגלל פעילות לקויה של הלב. הצמח מומלץ במיוחד למקרים שליחה צמיגה חוסמת את דרכי הנשימה וגורמת לקוצר נשימה.

שימוש חיצוני: לטיפול באקסמה ובפריחות אלרגיות על העור, לטיפול בכיבים ובפצעים שאינם נרפאים. מכינים תכשירים שונים לטיפול בפגעי עור.

תופעות לוואי: מינון גבוה עלול לגרום נזק לכליות.

התוויות נגד: הריון והנקה.

הכנות ומינון: חליטה כפית אחת של צמח יבש בתוך כוס מים, לשתות שלוש כוסות ביום.

טינקטורה 1:5 ב-60% אלכוהול, 1-2 מ"ל שלוש פעמים ביום.

ספרות:

1. Didry N. Pinkas M. Torck M. Chemical composition and antibacterial activity of leaves from different species of Grindelia. Plant Med. Phytother. 1982, 16: 7-15.

2. Hoffman JJ. Kingsolver BE. et al. Production of resins by arid-adapted Asteraceae. Rec. Adv. Phytochem. 1984, 18: 251-271.

3. Schafer M. Schimmer O. Schultze W. Relative amounts of essential oil components in the flowers , leaves and stems of four Grindelia species. Planta Med. 1993, 59 (Suppl) A634.

4. Timmerman BN. Hoffman JJ. et al. Quantitative variation of grindelane diterpene acids in 20 species of North American Grindelia. Biochem. Sys. Ecol. 1987, 15: 401-410.

5. Bohlmann F. Ahmed M. Borthakur N. et al. Diterpenes related to grindelic acid and further constituents from Grindelia species. Phytochem. 1982, 21:167-172.

6. Kaltenbach G. Schimmer O. Volatile constituents of the herbs of Grindelia robusta and Grindelia squarrsa. Planta Med. 1991, 57 (Suppl. 2) A82.

7. Timmerman BN. Hoffman JJ. et al. Grindelane diterpenoid s from Grindelia squarrosa and G. camporum. Phytochem. 1985, 24: 1031-1034.

Glycyrrhiza glabra

שם עברי: שוש קירח

שם אנגלי: Licorice, Sweetwood

משפחה: פרפרניים, Fabaceae (Leguminosae)

תיאור בוטני: מוצאו של הצמח מאזור הים התיכון, דרום רוסיה ואסיה הקטנה עד אירן. הוא גדל באדמה עשירה לגובה של 2-1.5מ'. בארץ הוא גדל ליד מקווי מים.

הפרחים בצבע לבן עד ורוד, הפרי הוא תרמיל שטוח חסר זיפים, וזה המקור לשם המין. השורש בנוי משורש מרכזי וכמה שורשים צדדים. שימוש רפואי נעשה בשורש המרכזי שצבעו צהוב בהיר וטעמו מתוק.

המקור לשם הצמח הוא ביוונית העתיקה, glykos- מתוק ו-rhiza- שורש. השם ניתן לצמח על ידי דיוסקורידס שחי במאה הראשונה אחרי הספירה.

עד סוף האלף הראשון לספירה קטפו את הצמח מהבר. רק בתחילת האלף השני התחילו לגדל אותו כגידול חקלאי. כיום מרבים לגדל אתו בארצות רבות.

חלקי צמח בשימוש: שורש

רפואה מסורתית: שימוש רפואי בשורש נעשה לפני אלפי שנים במצרים, יוון, רומא וכן בהודו. יש עדויות לשימוש בשוש באשור העתיקה ובמצרים כ-2500 שנה לפני הספירה. השתמשו בו לטיפול במחלות של דרכי הנשימה, בשיעול, ולהפרעות של מערכת העיכול. דיוסקורידס ממליץ בכתביו להשתמש בצמח לטיפול באסתמה, שיעול, ברונכיט ובהפרעות שונות של דרכי הנשימה. הצמח מוזכר כקרמינטיבי, ספסמוליטי ומשפר את איכות הקול. בסין משתמשים במין G. uralensis שהוא אחד הצמחים הנפוצים ביותר בשימוש בפורמולות הסיניות. הוא מוזכר לראשונה בספרו של הקיסר האגדי Shen Nong. הוא נחשב לצמח מתוק, מחזק ומאזן, נוגד שיעול ומשכך כאבי בטן.

מרכיבים: ספונינים טריטרפניים, בעיקר glycyrrhizin(2-6%), שהוא מלח אשלגן-סידן-מגנזיום של חומצה

גליציריזית (1). בכמה מקומות בספרות מכנים אותה חומצה גליצריזינית (2). גליצריזין אחראי לטעם המתוק.

Glycyrrhizin

החומצה הגליצריזית מורכבת מחלק הידרופילי, שהוא שתי מולקולות של חומצה גלוקורונית, וחלק הידרופובי שהוא החומצה הגליצירטית (3).

13 ספונינים נוספים מצויים בכמויות קטנות יותר (2).

פלבנואידים כ-1%, כ-30 פלבנואידים שונים. ביניהם liquiritigenin (flavanone), הגליקוזיד שלו liquiritin,

Isoliquiritigenin (calchone) והגליקוזיד שלו isoliquiritinואחרים (2).

איזופלבנואידים formononetin, glabroneואחרים (2).

Formononetin

מרכיבים נוספים: סטרולים, קומרינים, עמילן, סוכרים

asparagine ומרכיבים מרים.

פעילות: אנטי דלקתי, מכייח, מרכך, endocorticotropic, אנטי ויראלי, נוגד אולקוס.

פרמקוקינטיקה: החומצה הגליצריזית עוברת הידרוליזה על ידי חידקי המעי בעלי אנזים בטא-גלוקורונידאז. היא הופכת לחומצה גליצריטית שנספגת במהירות ומועברת לכבד (4).

לאחר לקיחה של 100מ"ג גליצריזין על ידי מתנדבים בריאים, לא נמצא גליצריזין בפלסמה, אבל נמצאה חומצה גליצריטית בריכוז של פחות מ-200 ננוגרם ב-מ"ל. עשרים וארבע שעות לאחר לקיחת גליצריזין, מצאו גליצריזין בשתן. מכאן ניתן להסיק שחלק מהגליצריזין אינו מתפרק אלא מגיע לשתן בלי שעבר מטבוליזם (2).

פרמקולוגיה: גליצריזין וחומצה גליצריזית מעכבים RNAו-DNAוירוסים, כולל הפטיטיס Aו-C, הרפס זוסטר (5,6),

HIV, הרפס סימפלקס (7) ו- CMV(8).

גליצריזין והמטבוליטים שלו מעכבים את המטבוליזם של אלדוסטרון בכבד, ומדכאים פעילות של האנזים

-beta-reductase5. עיכוב זה אחראי לפעילות הפסוידו-אלדוסטרון של השוש.

הדמיון של החומצה הגליצרטית להורמונים הקורטיקו-סטרואידים קשור לפעילות המינרלוקורטיקואידית והגלוקוקורטיקטאידית של החומצה הגליצריזית (9).

בנוסף, יש למרכיבים של השוש פעילות דומה להידרוקורטיזון. הם מעכבים פוספוליפאז A2(10).

In vitro הראו שהחומצה הגליציריזית מעכבת פעילות של COX, וייצור של פרוסטגלנדינים (11).

לאיזופלבנואידים יש השפעה אסטרוגנית (1).

בין מרכיבי השוש יש כאלה שהם נוגדי חמצון פעילים ומגינים על הכבד. הם מסייעים להורדת רמת האנזימים של הכבד ולשיפור מצב הרקמות בחולי הפטיטיס (12).

תכשירים ללא גליצריזין משמשים לטיפול באולקוס. הם מגבירים ייצור ריר ואספקת דם לרירית הקיבה, ומחישים את ריפוי הכיב (13).

התוויות: לטיפול בהפטיטיס A, הפטיטיס Cכרוני, למחלות זיהומיות הנגרמות על ידי הרפס סימפלקס, הרפס זוסטר, varicella zoster, CMVו-HIV. לטיפול באפתות, בכיב פפטי, באקסמה, במחלות של דרכי הנשימה, באי ספיקה של של הורמונים אדרנוקורטיקואידים.

התוויות נגד: אי ספיקת כליות חמורה, שחמת הכבד.

שימוש בתקופת ההריון והנקה: אינו מומלץ בהריון, אין מניעה לשימוש בתקופת ההנקה.

תופעות לוואי: עלול לגרום לעליה בלחץ הדם. הספונינים של השוש נקשרים לקולטנים של מינרלוקורטיקואידים בכליות, ומגבירים פעילות של אלדוסטרון (1).

עלול לגרום לירידה ברמת האשלגן וצבירה של נתרן, וכתוצאה מכך לבצקות. כל התופעות נעלמות אם מפסיקים לקחת את השוש (12). מחקרים רבים מדווחים שלא הופיעו תופעות לוואי כלל במשך תקופת המחקר (14). הופעת תופעות הלוואי קשורה למינון שלוקחים ולמשך הטיפול, וכן לרגישות אישית (1).

כמות הצמח שנלקחה יום-יום וגרמה לתופעות של עודף מינרלקורטיקואידים היתה בטווח של 1.5-250 ג' (15).

אינטראקציות עם תרופות: הורדת רמת האשלגן עלולה לגרום לאינטראקציה עם תרופות המכילות גליקוזידים קרדיאליים. תרופות משתנות הנלקחות ביחד עם שוש עלולות להגביר היפוקלמיה.

תרופות למניעת הריון המבוססות על אסטרוגן עלולות להגביר את תופעות הלוואי המינרלוקורטיקואידיות אצל אנשים רגישים.

הכנות ומינון: 1-1.5ג' שלוש פעמים ביום בחליטה או מירתח, לטיפול באולקוס תכשיר ללא גליצריזין 0.4-1.6 ג'.

מינון גבוה מוגבל ל-4-6 שבועות (2).

שימוש בתעשיה: נעשה שימוש רב בשוש בתעשיית המזון, הממתקים והמשקאות. מכינים מהשוש סוכריות בצרוף עם שמן אניס, מכינים משקאות אלכוהוליים, כגון, סוגים שונים של בירה, ומשקאות בלתי אלכוהוליים. מוסיפים ממנו למיני מאפה, פודינג וג'לטין.

התקן למזון הוא לא יותר מ-0.25% מהצמח (16).

משתמשים בשוש בתעשיית הסיגריות כדי לתת טעם וריח לטבק.

סטטוס: באנגליה GSL, מאושר לשימוש בצרפת, בלגיה, גרמניה, בישראל, בארה"ב נחשב לבטוח לשימוש במזון.

ספרות

1. Gamer-Wizard M. Oliff HS. Webb D. et al. Glycyrrhiza glabra. Alt. Med. Rev. 2005, 10: 230-237.

2. Liquorice root, in: British Herbal Compendium, Bradley P.R (ed) 1992 British Herbal Medicine Association, p. 145-148.

3. Obolentseva GV. Litvinenko VI. Ammosov AS. et al. Pharmacological and therapeutic properties of licorice preparations (a review). Pharm. Sci. J. 1999, 33: 24-31.

4. Hattori M. Sakamoto T. Yamagishi T. et al. Metabolism of glycyrrhizin by human intestinal flora. II. Isolation and characterization of human intestinal bacteria capable of metabolizing glycyrrhizin and related compounds. Chem. Pharm. Bull. (Tokyo) 1985, 33: 210-217.

5. Baba M. Shigeta S. Antiviral activity of glycyrrhizin against Varicella-zoster virus in vitro. Antiviral Res. 1987, 7: 99-107.

6. Hattori T. Ikematsu S. Koito A. et al. Preliminary evidence for inhibitory effect of glycyrrhizin on HIV replication in patients with AIDS. Antiviral Res. 1989, 11: 255-261.

7. Pompei R. Flore O. Marccialis MA. et al. Glycyrrhizic acid inhibits virus growth and inactivates virus particles. Nature 1979, 281: 689-690.

8. Numazaki K. Umetsu M. Chiba S. Effect of glycyrrhizin in children with liver dysfunction associated with cytomegalovirus infection. Tohoku J. Exp. Med. 1994, 172: 147-153.

9. Armanini D. Karbowiak I. Funder JW. Affinity of liquorice derivatives for mineralocorticoid receptores. Clin. Endocrinol. (Oxf) 1983, 19: 609-612.

10. Okimasu E. Moromizato Y. Watanabe S. et al. Inhibition of phospholipase A2 and platelet aggregation by glycyrrhizin, an anti-inflammation drug. Acta Med. Okayama 1983, 37: 385-391.

11. Ohuchi K. Tsurufuji A. A study of the anti-inflammatory mechanism of glycyrrhizin. Mino Med. Rev. 1982, 27: 188-193.

12. Van Rossum TG. Vulto AG. Hop WC. et al. Glycyrrhizin-induced reduction of ALT in European patients with chronic hepatitis C. Am. J. Gastroenterol. 2001, 96: 2432-2437.

13. Van Marle J. Aarsen PN. Lind A. et al. Deglycyrrhizinised liquorice (DGL) and the renewal of rat stomach epithelium. Eur. J. Pharmacol. 1981, 72: 219-225.

14. Lino S. Tango T. Matsushima T. et al. Therapeutic effects of stronger neo-minophagen C at different doses on chronic hepatitis and liver chirosis. Hepatol. Res. 2001, 19: 31-40.

15. Stormer FC. Reistad R. Alexander J. Glycyrrhizic acid in liquorice – evaluation of health hazard. Food Chem. Toxicol. 1993, 31: 303-312.

16. Licorice root in:Herbal Medicine, Expanded Commission E Monographs, Blumenthal M. Goldberg A. Brinckmann J.(Ed.) American Botanical Council Austin TX. 2000 p. 233-240.

Lobelia inflata

משפחה: פעמוניתיים, Campanulaceae

חלקי צמח בשימוש: עלים וזרעים או כל הצמח. השורש נחשב לפעיל ביותר, ובדרך כלל אין משתמשים בו.

תיאור בוטני: צמח זקוף, חד שנתי או דו שנתי, שגובהו 15ס"מ עד 1.0מ'. הפרחים קטנים, מרובים וצבעם כחול בהיר. הזרעים מרובים, קטנים ומאורכים. כאשר חותכים את הצמח הטרי יוצא ממנו מיץ לבן חלבי שטעמו דומה לטבק.

מוצאו של הצמח ממזרח ארה"ב וקנדה. גדלים שם כמה מינים של לובליה, שרובם פורחים מיולי עד ספטמבר.

שם הסוג לובליה נקרא על שם בוטנאי מפורסם שחי במאה ה-16 Matthias de l’Obel.

רפואה מסורתית: הלובליה הוא אחד הצמחים המפורסמים ביותר של צפון אמריקה. האינדיאנים השתמשו בצמח בשימוש פנימי וחיצוני.

חליטה קרה מהעלים הומלצה לטיפול ברוימטיזם, בהצטננות, חום גבוה וכיבים. בשימוש חיצוני השתמשו בחליטה הקרה בהסנפה, במקרים של דימום מהאף.

בחליטה מהשורש השתמשו במקרים של הפרעות בעיכול וכן נגד פרזיטים במערכת העיכול.

רסק של עלים טריים בצורת קומפרס הומלץ לטיפול בכאבי ראש וכאבים אחרים.

מרכיבים: piperidine alkaloids0.24-0.48%, כוללים בעיקר לובלין, וכן גם אלקלואידים אחרים פחות ידועים, כגון, lobelanine, lobelanidine lobeline, norlobelanine, lobinine ועוד.

מרכיבים נוספים כוללים גליקוזיד מר lobelacrin, חומצה כלידונית, שומנים, גומי, רזין ושמן נדיף.

הלובלין הוא נוזל צהבהב נמס במים, בעל תגובה אלקלית. לובלין והמלחים שלו גורמים להקאה. הוא נהרס בחום, ולכן משתמשים בחליטה קרה או בטינקטורה.

מצפים שהלובלין יפעל על התמכרויות נוספות. הראו ש in vitro-הלובלין מעכב שחרור דופמין בהשפעת methamphetamine.

הלובלין אחראי לפעילות הצמח כגורם להקאה.

פעילות הצמח השלם: מגביר הזעה, מכייח, נוגד עוויתות, מסייע להרפייה של שרירים, מגביר הפרשת רוק, מרגיע, גורם להקאה.

הלובליה הוא צמח מפזר. הוא מניע את הדם והנוזלים כלפי חוץ, ומאפשר שחרור של רעלנים החוצה ביחד עם הזיעה.

פעילות הלובליה כצמח נוגד עוויתות ומסייע להרפייה מאפשרת את פתיחת החסימות והנעת הדם והנוזלים.

הצמח מומלץ לכל סוג של כאב בחזה, במיוחד לתחושה של כובד ולחץ. הוא מסייע לפתיחת חסימות הנגרמות על ידי גודש בריאות ובסימפונות.

הוא מפחית גודש בלב, ומועיל במקרים של קוצר נשימה.

התוויות נגד: עצבנות, הלם, חולשה, עייפות, הריון.

הכנות ומינון: טינקטורה מהצמח הטרי מכינים בריכוז 1:2, ב-95% אלכוהול. המינון 3-10 טיפות.

טינקטורה מהצמח היבש מכינים בריכוז 1:5 ב-50% אלכוהול. מינון: 3-20 טיפות.

טינקטורה של הזרעים 1:5 ב-65% אלכוהול, מינון 3-10 טיפות.

חליטה קרה: 2.5 ג' צמח יבש בתוך 250 מ"ל של מים.

אבקה, 200-600 מ"ג ליום.

שמן לובליה מכינים ממיצוי של הזרעים. משרים קודם במעט אלכוהול נקי. משתמשים בשמן לשיכוך כאבים.

ספרות:

1. Dwoskin LP. and Crooks PA. A novel mechanism of action and potential use for lobeline as a treatment for psychostimulant abuse. Biochem, Pharmacol. 15: 89-98, 2002.

2. McCurdy. Christopher R. et al. Lobeline: a natural product with high affinity for neuronal nicotinic receptors and a vast potential for use in neurological disorders. Biologically Active Natural Products: Pharmaceuticals. Boca Raton, CRC Press, 2000.Caldecott T. Monograph Lobelia inflate, 2002.

מקור התמונה

לחזרה לחנות