קורדיספס - לטיפול באסטמה, בסוגי סרטן שונים, לסיוע בהרפיית שרירים, למקרים של אי-ספיקת כליות, להמרצת המערכת האנדוקרינית, למקרים של עייפות
קורדיספס Cordyceps sinensis
שם סיני: dong cong xia cao
משפחה: Clavicipitiaceae
הפטריה ידועה בסין בשם 'פטריית הזחל', או: 'צמח בקיץ, תולעת בחורף'.
זוהי פטריה טפילה שאורכה 4-11 ס"מ. גדלה בהרים בגובה מעל 3,000 מ' בסין ובטיבט, במקומות לחים מכוסים בעשב ושלג. הפטריה גדלה על זחל שהיא נצמדת אליו, בדרך כלל על Hepialus armoricanus. הפטריה מופיעה בקיץ מתוך הזחל, ומכאן השם 'צמח בקיץ, תולעת בחורף'. קוטפים את הפטריה בתחילת הקיץ ביחד עם השרידים של גוף הזחל.
הפטריה נחשבת למתוקה ומחממת. מרידיאן היעד הוא הריאות והכליות. הפטריה מחזקת את ה-yang של הכליות ואת ה-yin של הריאות. היא מומלצת לטיפול בכאבי גב תחתון, אימפוטנציה, שיעול וכאבים בחזה. היא מסייעת להחלמה ממחלה ולשיקום הגוף.
פרמקולוגיה: מגבירה חלוקה של כדוריות דם אדומות, אימונוסטימולנט. הפוליסכרידים אחראים לפעילות האימונוסטימולנטית. מגבירה פאגוציטוזיס, מגבירה פעילות של תאי B-למפוציטים ומחישה ייצור נוגדנים. הגברת הפעילות של מערכת החיסון התקבלה במקרים של תת-פעילות של המערכת, ולא במקרים של פעילות תקינה.
לפטריה השפעה מרגיעה על מערכת העצבים, מרחיבה סימפונות וכלי דם. הפוליסכרידים הם אנטי-סרטניים והראו עיכוב של סרטן הריאות.
התוויות: לטיפול באסטמה, בסוגי סרטן שונים, לסיוע בהרפיית שרירים, למקרים של אי-ספיקת כליות, להמרצת המערכת האנדוקרינית, למקרים של עייפות ותשישות, לשיעול כרוני, אימפוטנציה, חולשה ואנמיה.
מחקרים קליניים הוכיחו שהפטריה מסייעת במקרים של מחלות כבד, מורידה עודף כולסטרול וטריגליצרידים, מסייעת להורדת רמות של LDL ומעלה רמות של HDL. היא מאטה תהליכי הזדקנות (1,2).
פטריות שמגדלים בגידול תרבותי מראות תכונות דומות: הן גורמות לירידה ברמת הכולסטרול והטריגליצרידים, לירידה ברמת ה-LDL ולעלייה ברמת ה-HDL(3). תוצאות טובות התקבלו לאחר טיפול של שלושה חודשים בחולי סרטן הריאות (4). פטריות תרבותיות ובר היו יעילות במקרים של אי-ספיקת כליות כרונית. המינון שניתן היה 2 ג' שלוש פעמים ביום במשך 30 יום (5).
מחקר אחר הראה שיפור בתפקוד הכליות במקרים של אי-ספיקה כרונית. המינון שניתן היה 2-5 ג' ליום (6). מחקר נוסף הראה שיפור במקרים של טיניטוס שנגרם על ידי הצטברות של נוזלים באוזן התיכונה. לא היתה השפעה במקרים של פגיעה בעצב השמיעה (7).
רעילות: לא נמצאה רעילות.
הכנות ומינון: חליטה או אבקה 3-9 ג' פעמיים ביום, או 1 ג' של מיצוי יבש.
מקורות
1. Xu N. and Zhang B. Effect of Cordyceps on plasma lipids in normal , stressed and hyperlipemic rats. Chin. J. Pathophysiol. 3: 215-219, 1987
2. Geng S. et al. Treatment of hyperlipidemia with cultivated Cordyceps- A double blind randomised placebo control trial. Chin. J. Integ. Med. 5(11), 652, 1985
3. Zhang S. et al. Activation of murine peritoneal macrophage by the natural Cordyceps and the cultured micelia of Cordyceps sinensis. Chinese Journal of Integrated Traditional and Western Medicine. 5: 45-47, 1985
4. Chang HM. and Pui-Hay But P. Pharmacology and Application of Chinese Materia Medica. Vol 1. Singapore: World Scientific
5. Chen Y. et al. Clinical effects of natural Cordyceps and cultured mycelia of Cordyceps sinensis in kidney failure. Chin. Traditional Herba. Drugs, 17: 256-258, 1986
6. Guan YJ. et al. Effect of Cordyceps sinensis on T-lymphocyte subsets in chronic renal failure. Chung-Kao Cung Hsii Chieh Ho Tsa Chih, 12 (6): 338-339, 19927. Zuang J. and Chen H. Treatment of tinnitus with Cordyceps infusion: A report of 23 cases. Fujan Medical Journal, 7: 42,53, 1985
צמחי מרפא לחורף - החורף הוא עונה שבה המערכת החיסונית מתמודדת עם אתגרים משמעותיים, כגון הצטננויות, שפעת ושיעול. מי צמחי המרפא היעילים ביותר ?
צמחי מרפא לחורף- בריאות טבעית בעונה הקרה החורף הוא עונה שבה המערכת החיסונית מתמודדת עם אתגרים משמעותיים, כגון הצטננויות, שפעת ושיעול. אחת הדרכים האפקטיביות לחיזוק הבריאות בעונה הקרה היא שימוש בצמחי מרפא טבעיים.
צמחים אלו מכילים חומרים פעילים התורמים לשיפור תפקוד המערכת החיסונית, למניעת מחלות ולהקלה על תסמיני מחלות החורף.
צמחי מרפא מספקים תמיכה טבעית באמצעות תרכובות כימיות המסייעות להגברת עמידותו מול זיהומים, הפחתת דלקות חיזוק המערכת החיסונית ושיפור החיוניות הכללית.
אכינצאה נחשבת לאחד מצמחי המרפא החשובים בחורף, בזכות יכולתה להגביר את פעילות מערכת החיסון ולמנוע מחלות חורף. החומרים הפעילים העיקריים באכניצאה הם פוליסכרידים, אלקילאמידים וגליקופפטידים. מחקרים מדעיים מצביעים על כך שחלק מהמרכיבים האפקטיביים באכינצאה יכולים להפעיל את המערכת החיסונית על ידי הגברת הייצור של תאי דם לבנים מסוג לימפוציטים, אשר אחראים לזיהוי ולהשמדה של מזהמים.
מנגנון פעולה:
הפוליסכרידים שבאכינצאה מעודדים את פעילות תאי מאקרופאגים ותאי דם לבנים, תהליכים החיוניים לזיהוי והרס של פתוגנים. בנוסף, הצמח מווסת את רמות הציטוקינים (Cytokines) — חלבונים ששולחים "הוראות" לתאים במערכת החיסון, ומעודד את יצירת אינטרלוקין-1 (IL-1) ו-IL-6, ציטוקינים שמעורבים במערכת החיסון ובתהליכים דלקתיים.
ב. זנגביל/ ג'ינג'ר-( Zingiber officinale) – חום וקלות בנשימה:
הזנגביל הוא צמח מרפא המוכר בזכות תכונותיו האנטי-דלקתיות והמחממות. בין שאר הרכיבים, הג'ינג'ר מכיל שמנים אתריים וג'ינגרול, שמפחית דלקת ועוזר בהפגת כאבים. לחומרים אלו יש גם אפקט משכך כאבים, תכונה שמסייעת בהקלה על תסמינים של כאב גרון ושיעול. בנוסף, הזנגביל תורם לשיפור מחזור הדם, דבר שעוזר בחימום הגוף ומפחית תחושת קור במהלך החורף.
מנגנון פעולה:
הג'ינגרול, שמצוי בשורש הג'ינג'ר, מפחית את פעולתה של האנזים COX-2 (Cyclooxygenase-2), אשר תורם לתהליכים דלקתיים בגוף. בכך הוא משפר את היכולת להקל על דלקת באזורים כמו הגרון והסמפונות. ג'ינג'ר גם מגביר את פעילות האנזים פוספוליפאז A2, המעורב בתגובה הדלקתית ומפחית את התחושה הלא נוחה של חסימות בדרכי הנשימה.
הקינמון, עץ ששייך למשפחת ה-Lauraceae, ומכיל חומרים פעילים כמו קומרין (Coumarin) ו-cinnamaldehyde . חומרים אלו בעלי תכונות אנטי-ויראליות ואנטי-דלקתיות שמסייעות בהתמודדות עם מחלות חורף כמו שפעת והצטננות. קינמון ידוע גם בתכונותיו המחממות, שמסייעות בהפגת תחושת קור במזג האוויר הקר.
מנגנון פעולה:
ה cinnamaldehydeבצמח נמצא מחקרית כבעל פעילות אנטי-ויראלית המפחיתה את היכולת של וירוסים להתרבות. בנוסף, קינמון מאזן את רמות הסוכר בדם, תומך במערכת העיכול ויכול לעזור בשיפור ספיגת חומרים חיוניים בגוף.
יתרונות רפואיים:
טיפול בדלקות ויראליות.
אנטי-חיידקי ואנטי-פטרייתי.
תכונות חימום שמסייעות שיפור מחזור הדם והגברת תחושת החום.
ד. סמבוק (Sambucus nigra) – טיפול בוירוסים ונגיפים:
הסמבוק הוא צמח מרפא נוסף שבעל תכונות אנטי-ויראליות מוכחות, במיוחד ביחס לוירוס השפעת. מחקרים מצביעים על כך שהסמבוק עשוי להפחית את משך הזמן של מחלות חורף ולשפר את מהירות ההתאוששות. תמצית הסמבוק מכילה פלבנואידים וויטמינים כמו ויטמין C, אשר נחשבים לקריטיים בהגברת תפקוד המערכת החיסונית.
מנגנון פעולה:
הפלבנואידים בסמבוק פועלים על מנת למנוע את שעתוק הווירוס בתאים, מה שמפחית את היכולת שלו להתרבות ולהתפשט בגוף. בנוסף, הסמבוק עשוי לחזק את עמידות מערכת החיסון ואת יכולתה להתמודד עם מגוון וירוסים.
ה. אסטרגלוס (Astragalus membranaceus) – חיזוק המערכת החיסונית ואנטי-ויראלי:
אסטרגלוס, אחד הצמחים המרכזיים ברפואה הסינית המסורתית, משמש לחיזוק מערכת החיסון ולהתמודדות עם מחלות חורף. החומרים הפעילים בצמח, בהם ספונינים, פוליסכרידים ופלבנואידים, מגבירים את יכולת הגוף להילחם בזיהומים ומספקים תמיכה במצבים של חולשה כללית.
מנגנון פעולה: האסטרגלוס מעודד את פעילות תאי דם לבנים, כמו מקרופאגים ותאי T, שתורמים להגנה חיסונית. הפוליסכרידים בצמח ממריצים את ייצור ציטוקינים (כמו אינטרלוקינים), המחזקים את פעילות מערכת החיסון.
אנדוגראפיס, הידוע גם בשמו הנוסף: "מלך המרים", מכיל אנדרוגרפוליד – חומר פעיל אנטי-דלקתי ואנטי-ויראלי. הצמח נמצא יעיל בהקלה על תסמינים של הצטננות ושפעת.
מנגנון פעולה: האנדרוגרפוליד מעכב את שחרורם של פרוסטגלנדינים וציטוקינים פרו-דלקתיים, וכך מסייע בהפחתת דלקת ושיפור התגובה החיסונית. בנוסף, הוא מעכב כמעט עד כדי עצירה קצב התרבות הווירוסים.
ז. לבנדר (Lavandula angustifolia), או לבנדין- חיזוק מערכת העצבים
ע"פ הספרות המדעית הלבנדר מסייע בהפגת מתח, חרדה וכאבים פיזיים. השמנים האתריים בצמח מכילים תרכובות כמו linalool ו- linalyl acetate, שמפחיתות מתח ומקלות על תסמינים של נדודי שינה הנפוצים בעת מחלה.
מנגנון פעולה:
הפנוליים והטרפנואידים שנמצאים בשמן האתרי של הלבנדר מסייעים בהפגת מתח על ידי השפעה על מערכת העצבים המרכזית. השפעה זו חיונית במיוחד בתקופות חורף, כאשר רמות הלחץ עשויות להיות גבוהות יותר בשל מזג האוויר הקר.
החורף הוא הזמן המושלם להתחיל לשלב צמחי מרפא בתפריט.
תה צמחים
ניתן להכין תה מהצמחים הנ"ל. בצמחים "קלים" – צמחים שמשקלם קל (כמו עלים וגבעולים) ניתן להכין חליטה. יש לשים את הכמות הרצויה (מינון רפואי נחשב לכפית צמח לכוס מים X 3 פעמים ביום), ולסגור את כוס המים החמים למשך כ10 דקות. פעולת הסגירה מונעת מחומרים נדיפים להתאדות עם האדים במלך תהליך החימום ולהתנדף. ניתן להכין כמות ליום שלם ולשתות במהלך היום. חליטה טובה ל24 שעות.
צמחים "כבדים" כמו שורשים, קליפה, וזרעים יש לבשל באותה כמות הרשומה למעלה במרתח.
בסיר עם מים + הצמח יש להתחיל את תהליך הבישול עד הרתיחה, עם הרתיחה יש להנמיך את האש ללהבה נמוכה שעדיין תהליך הבעבוע ממשיך ולאחר מכן לבשל ל20-40 דקות, לסנן ולשתות. המרתח טוב ל48 שעות, ניתן להכין בכמות של יומיים מראש.
קפסולות ותמציות
קפסולות או תמציות שמכילות את החומרים הפעילים בצמחים כמו אכינצאה או סמבוק עשויות להיות נוחות במיוחד בשגרת יומיום. אלו מכילות ריכוז גבוה של החומרים הפעילים ומספקות טיפול ממוקד.
שמנים אתריים
שמנים אתריים של לבנדר או מנטה יכולים לשמש בעיסוי, במיוחד להקלה על כאבים שריריים או לחיזוק מערכת החיסון.
סיכום
צמחי מרפא לחורף מציעים פתרון טבעי ויעיל לחיזוק המערכת החיסונית ולתמיכה בבריאות כללית בעונה הקרה. חומרים פעילים כמו פוליסכרידים, ג'ינגרול ופלבנואידים מציעים תמיכה משמעותית בגוף באמצעות מנגנונים ביולוגיים המפחיתים דלקת, מחזקים את התגובה החיסונית ומסייעים בהפגת תסמינים של מחלות חורף. על ידי שילוב של צמחים כמו אכינצאה, זנגביל, קינמון, סמבוק ולבנדר במהלך היום יום, אפשר לשפר את הבריאות, לחזק את החיסון ולמנוע מחלות חורף בצורה הרמונית.
ביבליוגרפיה
1. Cohen, M. (2020). "Herbal Medicine for the Winter Season: Immune Support and Cold Remedies." Journal of Herbal Medicine, 10(4), 238-248.
2. Schultes, R. E., & Raffauf, R. F. (2004). The Healing Forest: Medicinal and Toxic Plants of the Northwest Amazonia. Oregon: Timber Press.
3. Tapsell, L. C., & Hemphill, I. (2014). "A Review of Herbs and Spices in Traditional Medicine and Their Role in the Prevention of Winter Illnesses." The American Journal of Clinical Nutrition, 99(4), 788-794.
4. Upton, R. (2013). Herbal Medicine: Expanded Commission E Monographs. American Botanical Council.
5. Cohen, M. (2020). "Herbal Medicine for the Winter Season: Immune Support and Cold Remedies." Journal of Herbal Medicine, 10(4), 238-248.
6. Schultes, R. E., & Raffauf, R. F. (2004). The Healing Forest: Medicinal and Toxic Plants of the Northwest Amazonia. Oregon: Timber Press.
7. Tapsell, L. C., & Hemphill, I. (2014). "A Review of Herbs and Spices in Traditional Medicine and Their Role in the Prevention of Winter Illnesses." The American Journal of Clinical Nutrition, 99(4), 788-794.
8. Upton, R. (2013). Herbal Medicine: Expanded Commission E Monographs. American Botanical Council.
9. Chen, T. et al. (2019). "Immunomodulatory Effects of Astragalus membranaceus in Viral Infections: A Review." Phytotherapy Research, 33(11), 2905-2915.
10. Sharma, M., & Anderson, M. (2021). "Andrographis paniculata: A Comprehensive Review on Pharmacological Properties and Therapeutic Potential." Journal of Ethnopharmacology, 267, 113569.
11. Zhang, W. et al. (2015). "Polysaccharides from Astragalus membranaceus: Structural Features and Biological Activities." Carbohydrate Polymers, 123, 134-149.
12. Coon, J. T., & Ernst, E. (2004). "Andrographis paniculata in the Treatment of Upper Respiratory Tract Infections: A Systematic Review." Planta Medica, 70(4), 293-298.
צמח טרי או יבש - ההרבליסט מייקל מורMichael Moore ממליץ על באופן גורף על החלפת יחס 1:5 ביחס 1:2, כאשר בוחרים למצות צמח טרי.מחקר שוויצרי בדק
צמח טרי או צמח יבש?
מאת: פרץ גן, מנהל “על עלים – מרכז לצמחי מרפא” בע”מ
בשנים האחרונות יש נטייה בקרב הרבליסטים להעדפת השימוש בצמח טרי על פני צמח יבש, לצרכי הכנת טינקטורות.
בעוד שבעבר היתה העדפה לצמח טרי עבור מספר צמחים מצומצם ומסוים בלבד (כגון מליסה רפואית, בן חרצית, כלידוניום גדול), הרי היום יש נטייה בקרב חלק מההרבליסטים להעדפת מגוון רחב יותר של מינים, עד כדי כל מיני הצמחים.
אין עוררין על כי השימוש בצמח יבש כחמר גלם לטינקטורה הוא נוח יותר: הוא תופס פחות נפח, מתאים יותר לאחסון, לגריסה/טחינה ולשקילה, והוא זמין במשך כל השנה. מדוע, אם כן, להשתמש בצמח הטרי?
לצמח טרי מייחסים קיום “אנרגיות” או פוטנציאל חיות גבוה יותר.
יש טענות בדבר פעילות טובה יותר של צמחים טריים בזכות ריכוז גבוה יותר של חומרים פעילים, או עקב “איבודים” מהצמח במהלך הייבוש. טענה זו תיבחן בסקירה זו במבחן הספרות המחקרית.
אין ספק לגבי ערכם של צמחים טריים למטרות אחרות מאשר השריה לצורך טינקטורה. צמחים טריים משמשים בדרך כלל להפקת שמנים אתריים, להכנת תמיסות-אם הומאופטיות, לחליטות, לרטיות ולאמבט.
כשאנחנו אומרים “צמח יבש”, הכוונה בדרך כלל היא לצמח שתכולת המים בו אינה עולה על 10% ממשקלו הכללי. אברי הצמח הטרי מכילים בד”כ בין 40-60% מים (שורשים, זרעים, קליפה), ועד 70-90% (עלים, פרחים). הצמח היבש המצוי במסחר מכיל בד”כ 6-10% מים. בתהליך הייבוש, באופן אידאלי מתנדפים המים העודפים, ונשארים בצמח המטבוליטים המשניים החשובים לפעילות הביולוגית. בפועל, מתרחשים בייבוש גם תהליכים אחרים. תהליכי ייבוש שונים נהוגים בתעשייה: ייבוש בשמש, ייבוש בצל, ייבוש בתנורים או במתקני ייבוש ייעודיים אחרים. בכל אחד מהתהליכים השונים יש איבוד מסוים של חומרים נדיפים בנוסף למים, ושינויים מסוימים המתרחשים ברקמה הצמחית בזמן הייבוש. יש להתאים את אופן הייבוש לסוג החומר המיובש, כדי להקטין את השינויים והאיבודים הצפויים. במרבית המקרים, ייבוש מהיר עדיף על פני יבוש אטי, אך טמפרטורת ייבוש גבוהה תגביר את נידוף החומרים הנדיפים. טמפ’ נמוכה מדי תאריך את זמן הייבוש ותאפשר תהליכים אנזימטיים משמעותיים יותר, או רקבון.
לשימוש באלכוהול שתי מטרות: 1. המסה של הרכיבים שאינם מסיסים במים, ו- 2. שימור התמיסה.
תכולת המים בחומר הצמחי הטרי הקטוף אמורה להילקח בחשבון בעת ייצור הטינקטורה. לדוגמא, אם מעוניינים בייצור טינקטורה 5:1 , ו- 40% אלכוהול, של מליסה רפואית, מ250 גרם של עלי צמח יבש (עד 10% רטיבות), נשתמש להכנת התמיסה ב- 250*5*0.4= 500 גרם של אתנול לשתיה 96%, ועוד 250*5*0.6= 750 גרם מים, ובסה”כ 1250 גרם של נוזל המיצוי.
(הערה: לצרכים מעשיים מתייחסים בד”כ לריכוז של 96% כאילו היה 100% אתנול.)
כאשר נשתמש בצמח הטרי, עלינו לקבוע תחילה את ריכוז המים בצמח הקטוף. קביעה זו ניתנת להיעשות על ידי שקילה וייבוש זהיר של הצמח באויר החופשי או בתנור. אם אין מבצעים את המדידה הזאת, אפשר להסתפק בהערכה: 85% מים למשקל. דהיינו, 250 גרם של מליסה טרייה יכילו 250*0.85= מליסה טרייה, משקל המים הצמח הוא 212.5 גרם, ובהשוואה לתכולת המים של צמח יבש (10%), 212.5-25= 187.5 גרם מים, או (נעגל) 190 גרם.
לפיכך, בייצור הטינקטורה (5:1, 40%) עלינו להפחית כמות מים זאת ממשקל המים המוספים, דהיינו רק 750-190 = 560 גרם מים, וכעוד 500 גרם של אלכוהול 96%. נקבל טינקטורה 1:5, 40%, של מליסה מצמח טרי.
עד כאן פשוט וקל. הנושא מסתבך כאשר מעוניינים בטינקטורה מרוכזת יותר, נניח 1:2, 60%. נחזור על החישוב: לצמח יבש, נזדקק ל 250*2*0.6=300 גרם אתנול 96% , ועוד 250*2*0.4=200 מ”ל או גרם מים. ולצמח טרי: 300 גרם אתנול, ומכיוון שהצמח הטרי שלנו מכיל כאמור 190 גרם מים, 200-190=10 רק גרם מים. בסה”כ 300+10=310 גרם נוזל.
כאן אנחנו עשויים להיתקל בבעיה: האם כמות הנוזל שלנו תספיק לכיסוי הצמח?
ובשאלה: האם תכולת המים שחישבנו בצמח אכן מסוגלת להתמזג או להתווסף למים המוספים?
המים שבצמח הטרי נמצאים ברובם בתוך התאים. כדי שיתמזגו במידת האפשר עם המים המוספים, עלינו לרסק את חלקי הצמח הטרי הממוצה ככל האפשר, ואף אם כך עשינו, חדירת תמיסת המים והאלכוהול לתוך התא עלולה להיות מוגבלת ופחותה ביחס לצמח היבש, שתאיו מתים וחדירותם רבה יותר.
הצמח הטרי מכיל אנזימים פעילים. בצמח היבש, האנזימים עברו דה-אקטיבציה ואינם פעילים עוד. לנוכחות האנזימים משמעות לגבי חיי המדף של הצמח. האפקט השלילי של האנזימים במיצוי צמח טרי הודגם על ידי החוקר R. Bauer ושותפיו, אשר הראו כי חומצה ציקורית עוברת פירוק בעת מיצוי צמח קיפודנית ארגמניתEchinacea purpurea טרי.
Nüsslein B, Kurzmann M, Bauer R, Kreis W. Enzymatic degradation of cichoric acid in Echinacea purpurea preparations. J Nat Prod. 2000 Dec;63(12):1615-8. doi: 10.1021/np0002839.
מיצוי של תרכובות ליפופיליות (שומניות) הוא בעייתי בסביבה מימית. צמחים טריים מכילי חומצות שומן בריכוז משמעותי עשויים להתקלקל ולהתחמצן בקלות בסביבה מימית. לדוגמא: פרחי צפורני חתול, שורש כורכום, זנגביל ועוד. יש להביא את הצמח הטרי לפחות למצב של ייבוש 50% מתכולת המים שלו (מצב “מוקמל”) כדי למצות אותו בתערובת של מים ואלכוהול.
הרוקח/הרבליסט האוסטרלי קרי בון Kerry Bone פוסל, ככלל, את השימוש בצמח טרי לצורך ייצור טינקטורה, וממליץ על טינקטורה של צמח יבש, בתנאי שהצמח יובש כראוי כדי לשמור על ריכוזי הפיטוכימיקלים החשובים שבו, ונעשה שימוש בריכוז האלכוהול המתאים. כאשר נדרש יחס מיצוי גבוה (1:3 או גבוה יותר), או כאשר נדרש ריכוז אלכוהול גבוה בגלל תכולה גבוהה של מסיסי-שמן, תכולת המים הגבוהה בצמח הטרי לא תאפשר להגיע ליחס המיצוי הרצוי, ולכן אין להשתמש בצמח טרי לצרכי הכנת טינקטורה.
Kerry Bone. A Clinical Guide to Blending Liquid Herbs: Herbal Formulations for the individual patient.2003. Elsevier.
ההרבליסט מייקל מורMichael Moore ממליץ על באופן גורף על החלפת יחס 1:5 ביחס 1:2, כאשר בוחרים למצות צמח טרי.
מחקר שוויצרי בדק את מידת ההשפעה של חשיפה לאויר בעת קיצוץ הצמחים הטריים ועד להשרייתם בנוזל המיצוי. ההשפעות שנמדדו היו חד-משמעיות: בתוך חצי שעה נמדדה ירידה של 10-44% ברמת נוגדי החמצון בצמחים הבאים: פרע מנוקב Hypericum perforatum , Echinacea purpurea קיפודנית ארגמנית, ומנתה חריפה Mentha piperita . עלים טריים של Ginkgo biloba הראו עמידות יחסית לחשיפה. החוקרים מסיקים: זהו מרוץ כנגד הזמן.
Oxidation during Fresh Plant Processing: A Race against Time. by albermatte. Dpt. of R&D, Ceres Heilmittel AG, 8593 Kesswil, Switzerland. Processes 2022, 10(7), 1335; Didier Barmaverain, Samuel Hasler ORCID, Christoph Kalbermatten , Matthias Plath and Roger Khttps://doi.org/10.3390/pr10071335
מחקר אחר שבחן השפעה על עלי מליסה רפואית לאחר קטיף הגיע למסקנה דומה.
Didier Barmaverain, Samuel Hasler, Christoph Kalbermatten, Matthias Plath, Roger Kalbermatten; Influence of Comminution Methods and Air Exposure in the Production of Melissa officinalis Mother Tincture. Complement Med. Res. 23 February 2023; 30 (1): 45–55. https://doi.org/10.1159/000528219
לזמן שעובר בין הקטיף ועד למיצוי יש חשיבות קריטית. רצוי לשמור על טמפרטורה נמוכה של המסה הצמחית, כדי להאט תהליכים אנזימטיים. ריכוז חומצה רוזמרינית בתמצית מליסה יבשה נמצא גבוה פי 3 בערך מאשר במליסה טרייה.
Sanchez-Medina, A., Etheridge, C. J., Hawkes, G. E., Hylands, P. J., Pendry, B. A., Hughes, M. J., & Corcoran, O. (2007). Comparison of rosmarinic acid content in commercial tinctures produced from fresh and dried lemon balm (Melissa officinalis). Journal of Pharmacy & Pharmaceutical Sciences, 10(4), 455–463. https://doi.org/10.18433/J3H59R –
מחקרים בצמחים ספציפיים:
ד”ר VOGEL השוויצרי פיתח את השימוש במיץ הטרי של קיפודנית ארגמנית, והראה במחקריו כי האפקט הקליני של הצמח הטרי היה חזק יותר. חוקרים אחרים (ממשיכי דרכו) בחב’ BIOFORCE AG (הראו אפקטים דומים לגבי אכינצאה ארגמנית וצמחים אחרים, כפי שיפורט להלן: 1. קיפודנית ארגמנית Echinacea purpurea: ריכוז האלקילאמידים היה גבוה פי 3 בתמצית הצמח הטרי מאשר בצמח היבש. ריכוז החומצה הציקורית היה דומה בשני המקרים. החוקרים מסיקים כי חלק מהאלקילאמידים התנדף במהלך הייבוש. 2. פירות עוזרר Crataegus: ריכוז התרכבות נוגדות החמצון (פרו-אנתוציאנידינים ופלבונואידים) היה דומה בשני סוגי התמצית, אך יציבותם היתה גבוה במידה ניכרת במיצוי הפירות הטריים. 3. שורש סימפיטון רפואי (קומפרי) Symphytum officinalis: ריכוז האלנטואין וצמיגות התמיסה היו גבוהים באופן משמעותי (פי 3) בצמח הטרי מאשר היבש. כך גם ריכוז הפירוליזידינים (אינם רצויים), ועל כן יש להרחיקם במוצר הסופי. 4. שורש ולריאן רפואי Valeriana officinalis : ריכוז השמנים האתריים והחומצה הוולריאנית בתמצית הצמח הטרי נמצא גבוה בכ50% יותר מאשר בתמצית השורש היבש. הססקיטרפנים והואלפוטריאטים אינם יציבים. 5. אכילאת אלף העלים, נוף הצמח Achillea millefoilum: ריכוז השמנים האתריים בתמצית הצמח הטרי היה גבוה יותר בכ20%. 6. פרע מנוקבHypericum perforatum , גבעולי פריחה: ריכוז הגליקוזידים הפלבונואידים היה גבוה יותר בצמח היבש. ריכוז ההיפריצין היה דומה בשני המקרים. בתשרית בשמן, ריכוז היפריצין ותרכבות דומות היה גבוה יותר בצמח הטרי. 7. עלי שדר לבן Betula pendula: האפקט הדיורטי של העלים מוקנה באמצעות הפלאבונואידים. ריכוזם היה דומה בשני סוגי התמצית. 8. ארטישוק, עלים Cynara scolymus: ריכוז החומרים המרים בתמצית הצמח הטרי היה כפול מאשר בצמח היבש. 9. פרחי בבונג Chamomilla recutita: יציבות תמיסה מחומר צמחי יבש נפגעה מאוד באחסון לאחר הייצור, בעוד שיציבות התמיסה מהצמח הטרי לא נפגעה לאחר 10 חודשים. החוקרים מסיקים כי בדרך כלל, יציבות התמיסות מהצמחים הטריים גבוהה יותר. ראוי לציין כי יחס המיצוי בשני סוגי התמצית היה 1:10, עובדה שמדגישה עוד יותר את משמעות התוצאות האנליטיות.
M. Egger, “Characteristics of Whole fresh plant extracts”.
מחקר מעניין בגרמניה השווה פעילות של תמצית חומר צמחי טרי ולעומת חומר יבש של מרווה רפואית Salvia officinalis. נמדדה מידת הקשירה לרצפטורים עצביים בהקשר לתופעות של גיל המעבר אצל נשים. התוצאות היו חד משמעיות לטובת תמצית הצמח הטרי, ובשיעור פעילות של פי 2 עד פי 4.
Tober and Schoop BMC Complementary and Alternative Medicine (2019) 19:128
ריכוז פלאבונואידים היה גבוה באופן משמעותי בטינקטורה של היביסקוס (פרחים) כצמח טרי לעומת יבש. ההסבר שהציעו החוקרים הוא בפירוק וחמצון מהיר של רכיבים אלה בעת הייבוש.
Article No.: 141132 http://biozoojournals.ro/bihbiol/index.html. A comparative study of dry and fresh Hibiscus trioni Herba tinctures. Simona G. BUNGĂU1, Gabriela VONHAZ2, Delia M. ŢIŢ1 and Lucian COPOLOVICI3.
ריכוז הפלאבונואידים היה גבוה באופן משמעותי בטינקטורה של הצמח הטרי לעומת יבש. ההסבר שהציעו החוקרים הוא בפירוק וחמצון מהיר של רכיבים אלה בעת הייבוש.
תוצאות דומות התקבלו גם במיצוי של שורש צמח מרפא מאפריקה – Tulbaghia violacea. ריכוז ופעילות של נוגדי חמצון היו גבוהים יותר בטינקטורה של הצמח הטרי בהשוואה לצמח היבש.
Olorunnisola, O.S., Bradley, G., Afolayan, A.J. (2011): Antioxidant properties and cytotoxicity evaluation of methanolic extract of dried and fresh rhizomes of Tulbaghia violacea African Journal of Pharmaceutical Pharmacology 5: 2490-2497.
ריכוז 15 סוגי אלקילאמידים בשורשי קיפודנית ארגמנית Echinacea purpurea נמדד באופן השוואתי בטינקטורות של שורשים מצמחים יבשים וטריים, אשר הוכנו ביחסי מיצוי שונים אך על בסיס משקלי שווה של חומר יבש. בעוד ריכוזי האלקילאמידים בתמיסת הצמח היבש היו דומים בדרך כלל לריכוזם בטינקטורה של הצמח הטרי, הרי סך המוצקים המסיסים היה גבוה ב38% מריכוזם בתמיסת החומר הטרי.
Kevin Spelman, Matthew H. Wetschler, Nadja B. Cech, Comparison of alkylamide yield in ethanolic extracts prepared from fresh versus dry Echinacea purpurea utilizing HPLC–ESI-MS, Journal of Pharmaceutical and Biomedical Analysis, Volume 49, Issue 52009, , Pages 1141-1149, ISSN 0731-7085, https://doi.org/10.1016/j.jpba.2009.02.011.
מספר מחקרים הראו ריכוזים גבוהים יותר של פוליפנולים במיצויי פרחים אכילים טריים:
Śmiechowska, M.; Dmowski, P.; Skowierzak, L. Edible Flowers’ Antioxidant Properties and Polyphenols Content Reflect Their Applicability for Household and Craft Tincture Production. Appl. Sci. 2021, 11, 10095. https://doi.org/10.3390/app112110095
Jefferson D. da Cruz, Maria A. Mpalantinos, Aline de S. Ramos, José Luiz P. Ferreira, Aimêe A. de Oliveira, Nilton L. Netto Júnior, Jefferson Rocha de A. Silva, Ana Claudia F. Amaral,
Chemical standardization, antioxidant activity and phenolic contents of cultivated Alpinia zerumbet preparations, Industrial Crops and Products, Volume 151, 2020,112495, ISSN 0926-6690, https://doi.org/10.1016/j.indcrop.2020.112495.
השוואה בין טינקטורות של פרחי ארניקה Arnica montanaאשר יוצרו מחומר צמחי טרי או יבש, העלתה כי יש הבדל איכותי בין התמציות. בעוד שלא נמצאו הבדלים בין שני הסוגים בריכוזי הססקיטרפן-לקטונים והפלאבונואידים, נמצא כי ריכוז מטבוליטים אחרים כגון חומצות קיניות, נגזרות טימוליות ואחרים היה גבוה יותר בתמיסת הצמח הטרי.
Duthen, S.; Gadéa, A.; Trempat, P.; Boujedaini, N.; Fabre, N. Comparison of the Phytochemical Variation of Non-Volatile Metabolites within Mother Tinctures of Arnica montana Prepared from Fresh and Dried Whole Plant Using UHPLC-HRMS Fingerprinting and Chemometric Analysis. Molecules 2022, 27, 2737. https://doi.org/10.3390/molecules27092737.
לסיכום:
לתמצית הידרו-אלכוהולית של צמח טרי עשוי להיות יתרון על פני שימוש בצמח יבש, במקרים מסוימים ולא בכולם.
בהתאם לשיעור כמות המים בצמח הטרי ואופי הפיטוכימיקלים (“חמרים פעילים”) בצמח, עשוי להיות קושי בשמירה על יחס מיצוי נכון וריכוז אלכוהול נכונים.
אם בוחרים לעשות מיצוי של צמח טרי, כדי לשמר כמות מירבית של המטבוליטים המשניים, יש לקצץ את החומר הצמחי ולהשתדל לקצר את הזמן שבין הקטיף/אסיף ועד להכנת הטינקטורה ככל האפשר. רצוי לשמור על טמפ’ נמוכה של הצמח.
מה קורה לכל החומרים הטובים האלה, הקיימים בכורכום הטרי? תהליך הייבוש והעיבוד של השורש הטרי, גורמים לאיבוד חלקי או מלא של חומרים פעילים. השורש הטרי מיובש בטמפ' גבוהה, ולאחר חליטה במים רותחים. טחינה מעלה של שטח הפנים, ומיצוי בממסים כימיים חזקים נועד לרכז את הכורכומין לבדו, תוך ויתור על חומרים אחרים. לעתים קרובות, מוספים תוספים לתמצית או לאבקה.
כורכום אורגני הוא טבעי, וגדל ללא שימוש בחומרי הדברה. הוא אינו מטופל בחומרים כלשהן במהלך הגידול, או לאחר הקטיף. תכולת נוגדי החמצון שבשורש, וחומרים נוגדי-עובש, מונעת את קלקול השורש באחסון.
הכורכומין, שהוא החומר הפעיל העיקרי בכורכום, מסיס בשמן. שילוב של כורכום טרי מרוסק, קצוץ ואף שלם, ביחד עם רכיבים שומניים או שמניים, ישפר בהרבה את ספיגתו לדם ואת פעילותו. תוספת של פלפל שחור, בשיעור של כ 5% ממשקל הרסק, צפוי להביא לתוצאות טובות אף יותר.
לפי שעה, הכורכום הטרי האורגני של "על עלים" זמין בעונות החורף והאביב בלבד. הערכו בהתאם… השורש משתמר יפה באחסון גם ללא קירור! אפשר להניח על השיש, או לשמור במזווה, למשך מספר שבועות ואף חודשים.
מוגש על ידי "על עלים – מרכז לצמחי מרפא", מושב ציפורי.
כל הזכויות שמורות. אין להעתיק או להשתמש במצגת זו או בחלק ממנה ללא קבלת רשות בכתב מן המחבר ומאת "על עלים מרכז לצמחי מרפא".
Moringa oleifera, Moringaceae – English version
moringa-oleifera- An anti-diabetic, anti-inflammatory, antioxidant, blood pressure-lowering and milk-increasing effect was found in
Moringa oleifera, Moringaceae
Hebrew name: Winged Moringa – (מורינגה מכונפת)
In memory of the late Maya Ben-David,
a loyal advocate of the Moringa tree, and a friend to everyone.
The winged moringa (Moringa oleifera), relatively a new crop in Israel, has received extensive media coverage in Israel in recent years. The plant has gained great popularity, and thousands of Israelis have already experimented with consuming the leaves.
The late Dr. David Meikin brought the winged moringa to Israel as an agricultural crop in 2004, and founded "The Moringa Distribution Company" in Moshav Kfar Haim in 2008. Meikin's vision was of moringa being a high-quality source of nutrition in Israel, and for other diverse uses. He collected various species of moringa from around the world, invested his wealth and energy in research, in developing new cultivation methods and processing of the produce for various purposes, among them also feed for livestock. Since then, moringa trees have become a common sight in gardens Israel. The agricultural cultivation of moringa has also expanded, mainly in the valleys and in the south of the country, but also in the lowlands and even in the southern Golan Heights. The moringa tree is a source of food, nutritional supplements and cosmetics). The leaves and seeds are the plant parts which are approved as human nutritional supplements in Israel. The oil extracted from the seeds is not approved for use in Israel yet, but approved for external use.
The tree, which originates from the slopes of the Himalayas, does not require much effort in its growing. It can survive in arid zones, but it also responds well to irrigation and mineral nutrition. Moringa cultivation is proposed for famine-stricken or drought-stricken areas in Africa, thanks to its resistance to drought on one hand, and a phenomenal growth rate under optimal growing conditions, on the other hand. In its first year, the tree is sensitive to cold, and its upper parts will be damaged in temperatures below freezing, but the plant will usually regenerate from the ground in the spring, without any significant damage.
All parts of the tree have medicinal value. In East Asian folk medicine, the leaves and seed pods are considered a rich source of protein, vitamins and minerals. In India, moringa trees ("Drumstick") are planted in the backyards of houses in many parts of the country.
As food, the unique nutritional composition of moringa leaves makes them a health food or "superfood". Worthy of special mention is the high protein concentration – 7-10% of fresh weight, and up to 40% for dry weight – in orchards of intensive cultivation in Israel (personal information). One hundred grams of fresh moringa leaves may provide a protein dose equal to one-sixth (17%) of the daily protein requirement for an adult, and contains at least 10 essential amino acids. The leaves also contain a relatively high proportion (57%) of unsaturated fatty acids. Of these, alpha-linoleic acid is in the highest concentration.
On the internet, one can find inaccurate and exaggerated data regarding the concentrations of minerals and vitamins in moringa leaves. However, the concentrations of vitamins E, A and C, and concentrations of minerals in the leaves (iron, calcium, magnesium, zinc) are relatively high, and important for their nutritional value.
The leaves can be eaten fresh (salads) or cooked (infusions, soup and stews). The leaves have a mustard-like taste. The tree is endowed with fragrant white flowers, and long pods (up to 40 cm) bearing seeds 4-8 mm in diameter. The seeds are crowned with wing-like arches, which gave the tree its Hebrew name. The young fruit pods are eaten, and also the fresh seeds, cooked or in their natural state. The seeds have a special and characteristic spicy taste, which quickly changes to a sweetness reminiscent of nuts or peanuts. The oil has a delicate taste, similar to olive oil in its composition. It is clear, almost odorless, and has uses in food (not yet approved in Israel) and cosmetics. The root is spicy and tastes like horseradish, hence the English name of the tree (Horseradish tree).
In Israel, moringa leaves, flowers and fruit pods are usually consumed. The studies indicate a high content of iron, calcium, zinc and magnesium in the leaves. One of the main enzymes required for the production of vitamin C is found in significant expression in the tree.
P.C Peretz gan
The medicinal action of moringa leaves has been studied and proven in several areas:
An anti-diabetic, anti-inflammatory, antioxidant, blood pressure-lowering and milk-increasing effect was found in lactating women. Morinaga has a relatively high content of substances called glucosinolates (they are responsible for moringa's "mustard-like" taste), and a wide variety of natural substances such as crypto-chlorogenic acid, isoquercetin, astragalin, tannins and saponins. Most of them are antioxidants which are responsible for reducing inflammation and blood pressure, and eliminating free radicals. In traditional medicine in India, the leaves are used to treat intestinal parasites and the fresh leaves, squeezed into juice, are accepted for lowering sugar and blood pressure, and for increasing breast milk. The antidiabetic effect of the whole leaves (or powder) has been demonstrated in several human trials. A large number of experiments in animals and humans have proven the tissue-preserving, antioxidant, immune-modulatory effects, blood pressure-lowering, anti-arteriosclerosis, anti-depressant, liver protector, thyroid level regulator, and more.
Moringa leaf infusion may cure stomach ulcers and diarrhea. Leaves are also used to treat fever, bronchitis, eye and ear infections. The iron content of the leaves is high, and they are also accepted in the treatment of anemia. Wide folk use also exists for arthritis, asthma and digestive problems. To obtain the full nutritional and medicinal benefits, consuming the whole or ground leaves is preferable to infusing the leaves, or using an extract.
Studies have shown an anticancer effect and cytotoxicity, antiproliferative, induction of apoptosis on human cancer cells, and radiation protection. A number of studies carried out in laboratory animals have demonstrated a distinct effect in lowering the concentration of cholesterol and fats in the blood. Another study justified the traditional use of M. oleifera leaf extract for the treatment of epilepsy. A dose-dependent CNS depressant (sedative-hypnotic, anticonvulsant) effect was found.
A broad effect for antibacterial activity was found. Different extracts of M. oleifera leaves are active against pathogenic bacteria such as E. coli, S. aureus, P. aeruginosa and B. cereus, which can cause foodborne diseases and food spoilage. The antibacterial properties of this plant are attributed to the content of alkaloids, tannins and flavonoids in the leaves. Extracts and juice of M. oleifera may be used as an antibacterial agent in food and medicine.
P.C Peretz gan
A new and interesting component was discovered in the leaves in recent years, which was called MOP-2. This component is attributed an effect on the regulation of the immune system.
Consumption of up to 10 grams per day of leaves is recommended in most cases, but a dose of up to 70 grams per day for an adult is also mentioned as safe. The safety of using leaf extracts is not yet well established. Protective and beneficial activity for the skin was found in the use of extracts of winged moringa leaves.
The strong medicinal activity of the root bark is also known. Its use is not yet approved as a nutritional supplement in Israel, apparently not in Europe either. The root is rich in secondary metabolites and its action is stronger than other parts of the plant, for the purposes of strengthening the heart and blood circulation, against inflammation and more, therefore it requires caution and professional guidance in its use. The flowers are used as a remedy for colds.
The seeds may be pressed, for production of a high-quality oil for food, similar in properties to olive oil (over 70% unsaturated fatty acids), and as a lubricating oil. The oil does not oxidize easily. The seed yield in traditional cultivation is about 300 kg/d, from which about 90 kg of oil is produced. The seedmeal is also used for water purification.
Enzymes that create compounds (flavonoids, terpenoids, vitamins and alkaloids such as moringin) and transport minerals have been found in different parts of the plant. Among these, bioactive compounds with medicinal value such as quercetin (effective in metabolic disorders) are included. The compound Kaempferol (effective as an anti-cancer agent) was observed in high concentration in the flowers. The transcript of an enzyme that enables the synthesis of moringin/benzylamine (usually observed in bacteria), is highly expressed in moringa seeds. Moringin is transported to the roots and is known to improve glucose tolerance and lipid metabolism in mammals.
At the same time as its use as a nutritional supplement, recent growing interest in substituting meat protein with alternative has motivated new and ambitious projects that have positioned the moringa as a "engine" for the production of vegetable protein. In Israel there are now at least two advanced research and development projects in this direction. The number of scientific publications on winged moringa has tripled in the decade 2010-2020, compared to the previous decade. The research focuses on the pharmacological effects of the plant. The growing popularity of the plant in light of its nutritional and health value justifies the continuation of the research, but also requires caution and responsibility in advertising.
Moringa is the only genus in the Moringaceae family. In the south of Israel, Moringa peregrina grows in the wild. It is similar in composition to the winged moringa, and excels in a higher concentration of phenols, but its growth rate is much slower and therefore, from an agricultural and commercial point of view, it will not be preferred over M. oleifera.
After the death of Dr. David Meikin in 2018, Maya Ben David of Kfar Haim took over the management of "The Moringa Distribution Company", and greatly promoted the marketing of moringa products – fresh leaves, nutritional supplements and cosmetic products. Maya's dedication, her love for the growing, and her belief in its nourishing and healing power of the moringa is recognized in Israel. Her generosity and professional integrity helped a lot to spread the use of moringa. Maya was tragically murdered in Kfar Gaza on October 7, 2023, leaving behind a husband and two children, a large family and many friends. The Company for the Distribution of Moringa continues her work, through her family and friends.
We had the privilege of accompanying Maya in cultivation and production, and collaborating with her for several years. We will always carry her memory in our hearts.
Sources:
1 . Moringa Rotmit, on the ILAM site. Mina Paran Moringa, Moringa peregrina.
2 . Moringa, on the Ilam site. Mina Paran Drumstick tree, Moringa oleifera
3 . Jed W. Fahey 2005. Moringa oleifera: A Review of the Medical Evidence for Its Nutritional Therapeutic, and Prophylactic Properties. Trees for Life J.
4. Koul, Bhupendra & Chase, Neikuozo. (2015). Moringa oleifera Lam.: Panacea to several maladies. Journal of Chemical and Pharmaceutical Research. 2015. 687-707
5. Kou, Xianjuan, Biao Li, Julia B. Olayanju, Justin M. Drake, and Ning Chen. 2018. Nutraceutical or Pharmacological Potential of Moringa oleifera Lam. Nutrients 10.
6. https://pfaf.org/user/cmspage.aspx?pageid=313
7. Stohs SJ, Hartman MJ. Review of the Safety and Efficacy of Moringa oleifera. Phytother. Res. 2015
8. Toyosi T. George, Anthony O. Obilana, Ayodeji B. Oyenihi, Fannie G. Rautenbach, Moringa oleifera through the years: a bibliometric analysis of scientific research (2000-2020), South African Journal of Botany, Volume 141, 2021
9. Vergara-Jimenez M, Almatrafi MM, Fernandez ML. Bioactive Components in Moringa Oleifera Leaves Protect against Chronic Disease. Antioxidants (Basel) 2017
• Peretz Gan (B.Sc., M.Ag.) is an agronomist specializing in the cultivation and processing of medicinal plants, and manages "Al Alim – Center for Medicinal Plants", in Moshav Tzipori.
אבקת מורינגה - אבקת עלי המורינגה היא כנראה צורת השימוש הנוחה ביותר לצריכה פנימית. ניתן לערבב אותה כתרחיף בכוס מים פושרים,
אופני השימוש השונים במוצרי צמח המורינגה
מאת: פרץ גן, מנהל "על עלים – מרכז לצמחי מרפא" בע"מ
מורינגה במזון
כמזון, הרכבם התזונתי הייחודי של עלי המורינגה הופך אותם למזון בריאות או "מזון-על". ראוי לציון ריכוז החלבון הגבוה: 7-10% למשקל טרי, ועד 40% למשקל יבש, כפי שנמצא במטעי מורינגה בגידול אינטנסיבי בישראל. מאה גרם של עלי מורינגה טריים עשויים לספק מנת חלבון השווה לכשישית (17%) של מנת החלבון היומית הנדרשת למבוגר, ומכילה לפחות 10 חומצות אמינו חיוניות. העלים מכילים גם שיעור גבוה יחסי (57%) של חומצות שומן בלתי רוויות. מהן, חומצה אלפא-לינוליאית היא בריכוז הגבוה ביותר. המחקרים מצביעים על תכולה גבוהה של ברזל, סידן, אבץ ומגנזיום בעלים. אחד האנזימים העיקריים הנדרשים לייצור ויטמין C נמצא בביטוי משמעותי בעץ.
מורינגה- צורות לקיחה
בישראל בדרך כלל נצרכים עלי המורינגה, פרחים ותרמילי הפרי. העלים ניתנים למאכל טרי (סלטים) או מבושל (מרק, חליטות ותבשילים שונים), וכתוספי תזונה בצורות שונות: כמוסות או טבליות, או באבקת מורינגה, בתפזורת. לעלים טעם דמוי-חרדל. תרמילי הפרי הצעירים נאכלים, וגם הזרעים הטריים, מבושלים או במצבם הטבעי. לזרעים טעם חריף מיוחד ואופייני, המתחלף במהירות למתיקות המזכירה אגוזים או בוטנים. השורש חריף וטעמו כחזרת, ומכאן שמו האנגלי של העץ (Horseradish).
שימוש מסורתי במורינגה
ברפואה מסורתית בהודו, העלים משמשים לטיפול בטפילי מעיים. העלים הטריים, סחוטים למיץ, מקובלים להורדת סוכר ולחץ דם, ולהגברת חלב הנקה. האפקט האנטי-דיאבטי של העלים השלמים (או אבקה) הוכח במספר ניסויים בבני אדם. מספר רב של ניסויים בחיות ובבני אדם הוכיחו את האפקטים המשמרים את הרקמות, נוגדי החמצון, מווסת מע' חיסון (אימונו-מודולוטורי), מוריד לחץ דם, נוגד טרשת-עורקים, נוגד דכאון, מגן על הכבד, מווסת רמות תירואיד, ועוד.
חליטת מורינגה
חליטת עלי מורינגה עשויה לרפא כיבי קיבה ושלשולים. מטפלים בעלים גם בחום, ברונכיטיס, דלקות עיניים ואוזניים. תכולת הברזל של העלים גבוהה, והם מקובלים גם בטיפול באנמיה. שימוש עממי רחב קיים גם לדלקות פרקים, אסטמה ובעיות עיכול. לקבלת מלוא התועלת התזונתית והרפואית, צריכת העלים השלמים או טחונים עדיפה על חליטה של העלים, או שימוש בתמצית.
עלי מורינגה
אבקת עלי המורינגה היא כנראה צורת השימוש הנוחה ביותר לצריכה פנימית. ניתן לערבב אותה כתרחיף בכוס מים פושרים, לארוז אותה בכמוסות, או לייצר ממנה טבליות. צריכה יומית של עד 10 גרם עלים מומלצת ברוב המקרים, אך גם מנה של עד 70 גרם ליום למבוגר מוזכרת כבטוחה.
עלי מורינגה
קיים גם שימוש בתמציות של העלים. התמציות אינן יכולות להכיל את כל המרכיבים העיקריים של העלים (חלבון, סיבים, מינרלים), אך נצפתה פעילות משמעותית שלהם נגד חיידקים פתוגניים, העלולים לגרום למחלות הנישאות במזון ולקלקול מזון. לפיכך, תמציות ומיץ של עלי מורינגה טריים עשויים לשמש כאמצעי אנטי-בקטריאלי במזון ובתרופות. מחקר אחר הצדיק את השימוש המסורתי בתמצית עלי M. oleifera לטיפול באפילפסיה, לאחר שנמצאה השפעה מדכאת CNS (מרגיעה-היפנוטית, נוגדת פרכוסים), התלויה במינון. בטיחות השימוש בתמציות של העלים עדיין אינה מבוססת דיה.
שורש מורינגה
פעילות משמרת ומיטיבה לעור נמצאה בשימוש בתמציות של עלי מורינגה מכונפת. ידועה גם פעילות רפואית חזקה של קליפת השורש, אך השימוש בשורשים אינו מאושר עדיין כתוסף תזונה בישראל, וכפי הנראה גם לא באירופה. השורש עשיר במטבוליטים משניים ופעולתו חזקה מפעולת חלקי הצמח האחרים, למטרות חיזוק הלב ומע' הדם, נגד דלקת ועוד, לכן מחייב זהירות וליווי מקצועי בשימוש (כאמור, אינו מאושר בישראל). הפרחים משמשים כתרופה להצטננות.
זרעי מורינגה
הזרעים משמשים גם לטיהור מים, ובכבישה ניתן להפיק מהם שמן מורינגה איכותי למזון, בעל טעם עדין, חסר ריח, הדומה בתכונותיו לשמן זית (מעל 70% חומצות שומן לא-רוויות), ויש לו שימוש במזון (עדין לא בישראל), בקוסמטיקה וכשמן סיכה. השמן אינו מתחמצן בקלות. יבול הזרעים בגידול מסורתי הוא כ-300 קג/ד, מהם מפיקים כ-90 ק"ג שמן.
צמחי מרפא גיל המעבר - איזון הורמונלי: שורש אנג'ליקה סינית יכול להקל על תסמיני גיל המעבר כמו גלי חום ושינויים במצב הרוח.
מהם צמחי המרפא המומלצים העיקריים לטיפול בבעיות הקשורות לגיל המעבר?
מאת: צוות על עלים, אוקט. 2024
בגיל המעבר נשים רבות חוות שינויים פיזיולוגיים ורגשיים, וצמחי מרפא יכולים להוות סיוע. להלן תיאור כמה מהצמחים העיקריים שיכולים לעזור: (להזמנת הצמח יש ללחוץ על שמו>)
פרחי תלתן אדום מכילים איזופלבונים שיכולים לסייע בהפחתת גלי חום, ובשיפור צפיפות העצם.
הנה התכונות העיקריות של המרכיבים המועילים במהלך גיל המעבר:
איזופלבונים: תלתן אדום מכיל איזופלבונים, שהם סוג של פיטואסטרוגנים. פיטואסטרוגנים יכולים לסייע בהקלה על תסמיני גיל המעבר כמו גלי חום והזעות לילה, על ידי חיקוי פעולת האסטרוגן בגוף.
תמיכה בריאותית כללית: תלתן אדום עשוי לתמוך בבריאות הלב וכלי הדם, מה שחשוב במיוחד עבור נשים בגיל המעבר, כאשר הסיכון למחלות לב עשוי לעלות.
תכונות אנטי-דלקתיות: תלתן אדום עשוי להכיל חומרים בעלי תכונות נוגדות דלקת, העשויות לעזור בהפחתת דלקות בגוף.
ד. תמיכה במערכת העיכול: הצמח יכול לסייע בשיפור הבריאות הכללית של מערכת העיכול, דבר שיכול להיות חשוב בתקופות של שינויים הורמונליים.
