מתכונים עם כורכום אורגני טרי – בריאות מתחילה מהשורש
כל הזכויות שמורות. אין להעתיק או להשתמש במצגת זו או בחלק ממנה ללא קבלת רשות בכתב מן המחבר ומאת "על עלים מרכז לצמחי מרפא".
כל הזכויות שמורות. אין להעתיק או להשתמש במצגת זו או בחלק ממנה ללא קבלת רשות בכתב מן המחבר ומאת "על עלים מרכז לצמחי מרפא".
Moringa oleifera, Moringaceae
Hebrew name: Winged Moringa – (מורינגה מכונפת)
In memory of the late Maya Ben-David,
a loyal advocate of the Moringa tree, and a friend to everyone.
The winged moringa (Moringa oleifera), relatively a new crop in Israel, has received extensive media coverage in Israel in recent years. The plant has gained great popularity, and thousands of Israelis have already experimented with consuming the leaves.
The late Dr. David Meikin brought the winged moringa to Israel as an agricultural crop in 2004, and founded "The Moringa Distribution Company" in Moshav Kfar Haim in 2008. Meikin's vision was of moringa being a high-quality source of nutrition in Israel, and for other diverse uses. He collected various species of moringa from around the world, invested his wealth and energy in research, in developing new cultivation methods and processing of the produce for various purposes, among them also feed for livestock. Since then, moringa trees have become a common sight in gardens Israel. The agricultural cultivation of moringa has also expanded, mainly in the valleys and in the south of the country, but also in the lowlands and even in the southern Golan Heights. The moringa tree is a source of food, nutritional supplements and cosmetics). The leaves and seeds are the plant parts which are approved as human nutritional supplements in Israel. The oil extracted from the seeds is not approved for use in Israel yet, but approved for external use.
The tree, which originates from the slopes of the Himalayas, does not require much effort in its growing. It can survive in arid zones, but it also responds well to irrigation and mineral nutrition. Moringa cultivation is proposed for famine-stricken or drought-stricken areas in Africa, thanks to its resistance to drought on one hand, and a phenomenal growth rate under optimal growing conditions, on the other hand. In its first year, the tree is sensitive to cold, and its upper parts will be damaged in temperatures below freezing, but the plant will usually regenerate from the ground in the spring, without any significant damage.
All parts of the tree have medicinal value. In East Asian folk medicine, the leaves and seed pods are considered a rich source of protein, vitamins and minerals. In India, moringa trees ("Drumstick") are planted in the backyards of houses in many parts of the country.
As food, the unique nutritional composition of moringa leaves makes them a health food or "superfood". Worthy of special mention is the high protein concentration – 7-10% of fresh weight, and up to 40% for dry weight – in orchards of intensive cultivation in Israel (personal information). One hundred grams of fresh moringa leaves may provide a protein dose equal to one-sixth (17%) of the daily protein requirement for an adult, and contains at least 10 essential amino acids. The leaves also contain a relatively high proportion (57%) of unsaturated fatty acids. Of these, alpha-linoleic acid is in the highest concentration.
On the internet, one can find inaccurate and exaggerated data regarding the concentrations of minerals and vitamins in moringa leaves. However, the concentrations of vitamins E, A and C, and concentrations of minerals in the leaves (iron, calcium, magnesium, zinc) are relatively high, and important for their nutritional value.
The leaves can be eaten fresh (salads) or cooked (infusions, soup and stews). The leaves have a mustard-like taste. The tree is endowed with fragrant white flowers, and long pods (up to 40 cm) bearing seeds 4-8 mm in diameter. The seeds are crowned with wing-like arches, which gave the tree its Hebrew name. The young fruit pods are eaten, and also the fresh seeds, cooked or in their natural state. The seeds have a special and characteristic spicy taste, which quickly changes to a sweetness reminiscent of nuts or peanuts. The oil has a delicate taste, similar to olive oil in its composition. It is clear, almost odorless, and has uses in food (not yet approved in Israel) and cosmetics. The root is spicy and tastes like horseradish, hence the English name of the tree (Horseradish tree).
In Israel, moringa leaves, flowers and fruit pods are usually consumed. The studies indicate a high content of iron, calcium, zinc and magnesium in the leaves. One of the main enzymes required for the production of vitamin C is found in significant expression in the tree.
The medicinal action of moringa leaves has been studied and proven in several areas:
An anti-diabetic, anti-inflammatory, antioxidant, blood pressure-lowering and milk-increasing effect was found in lactating women. Morinaga has a relatively high content of substances called glucosinolates (they are responsible for moringa's "mustard-like" taste), and a wide variety of natural substances such as crypto-chlorogenic acid, isoquercetin, astragalin, tannins and saponins. Most of them are antioxidants which are responsible for reducing inflammation and blood pressure, and eliminating free radicals. In traditional medicine in India, the leaves are used to treat intestinal parasites and the fresh leaves, squeezed into juice, are accepted for lowering sugar and blood pressure, and for increasing breast milk. The antidiabetic effect of the whole leaves (or powder) has been demonstrated in several human trials. A large number of experiments in animals and humans have proven the tissue-preserving, antioxidant, immune-modulatory effects, blood pressure-lowering, anti-arteriosclerosis, anti-depressant, liver protector, thyroid level regulator, and more.
Moringa leaf infusion may cure stomach ulcers and diarrhea. Leaves are also used to treat fever, bronchitis, eye and ear infections. The iron content of the leaves is high, and they are also accepted in the treatment of anemia. Wide folk use also exists for arthritis, asthma and digestive problems. To obtain the full nutritional and medicinal benefits, consuming the whole or ground leaves is preferable to infusing the leaves, or using an extract.
Studies have shown an anticancer effect and cytotoxicity, antiproliferative, induction of apoptosis on human cancer cells, and radiation protection. A number of studies carried out in laboratory animals have demonstrated a distinct effect in lowering the concentration of cholesterol and fats in the blood. Another study justified the traditional use of M. oleifera leaf extract for the treatment of epilepsy. A dose-dependent CNS depressant (sedative-hypnotic, anticonvulsant) effect was found.
A broad effect for antibacterial activity was found. Different extracts of M. oleifera leaves are active against pathogenic bacteria such as E. coli, S. aureus, P. aeruginosa and B. cereus, which can cause foodborne diseases and food spoilage. The antibacterial properties of this plant are attributed to the content of alkaloids, tannins and flavonoids in the leaves. Extracts and juice of M. oleifera may be used as an antibacterial agent in food and medicine.
A new and interesting component was discovered in the leaves in recent years, which was called MOP-2. This component is attributed an effect on the regulation of the immune system.
Consumption of up to 10 grams per day of leaves is recommended in most cases, but a dose of up to 70 grams per day for an adult is also mentioned as safe. The safety of using leaf extracts is not yet well established. Protective and beneficial activity for the skin was found in the use of extracts of winged moringa leaves.
The strong medicinal activity of the root bark is also known. Its use is not yet approved as a nutritional supplement in Israel, apparently not in Europe either. The root is rich in secondary metabolites and its action is stronger than other parts of the plant, for the purposes of strengthening the heart and blood circulation, against inflammation and more, therefore it requires caution and professional guidance in its use. The flowers are used as a remedy for colds.
The seeds may be pressed, for production of a high-quality oil for food, similar in properties to olive oil (over 70% unsaturated fatty acids), and as a lubricating oil. The oil does not oxidize easily. The seed yield in traditional cultivation is about 300 kg/d, from which about 90 kg of oil is produced. The seedmeal is also used for water purification.
Enzymes that create compounds (flavonoids, terpenoids, vitamins and alkaloids such as moringin) and transport minerals have been found in different parts of the plant. Among these, bioactive compounds with medicinal value such as quercetin (effective in metabolic disorders) are included. The compound Kaempferol (effective as an anti-cancer agent) was observed in high concentration in the flowers. The transcript of an enzyme that enables the synthesis of moringin/benzylamine (usually observed in bacteria), is highly expressed in moringa seeds. Moringin is transported to the roots and is known to improve glucose tolerance and lipid metabolism in mammals.
At the same time as its use as a nutritional supplement, recent growing interest in substituting meat protein with alternative has motivated new and ambitious projects that have positioned the moringa as a "engine" for the production of vegetable protein. In Israel there are now at least two advanced research and development projects in this direction. The number of scientific publications on winged moringa has tripled in the decade 2010-2020, compared to the previous decade. The research focuses on the pharmacological effects of the plant. The growing popularity of the plant in light of its nutritional and health value justifies the continuation of the research, but also requires caution and responsibility in advertising.
Moringa is the only genus in the Moringaceae family. In the south of Israel, Moringa peregrina grows in the wild. It is similar in composition to the winged moringa, and excels in a higher concentration of phenols, but its growth rate is much slower and therefore, from an agricultural and commercial point of view, it will not be preferred over M. oleifera.
After the death of Dr. David Meikin in 2018, Maya Ben David of Kfar Haim took over the management of "The Moringa Distribution Company", and greatly promoted the marketing of moringa products – fresh leaves, nutritional supplements and cosmetic products. Maya's dedication, her love for the growing, and her belief in its nourishing and healing power of the moringa is recognized in Israel. Her generosity and professional integrity helped a lot to spread the use of moringa. Maya was tragically murdered in Kfar Gaza on October 7, 2023, leaving behind a husband and two children, a large family and many friends. The Company for the Distribution of Moringa continues her work, through her family and friends.
We had the privilege of accompanying Maya in cultivation and production, and collaborating with her for several years. We will always carry her memory in our hearts.
Sources:
1 . Moringa Rotmit, on the ILAM site. Mina Paran Moringa, Moringa peregrina.
2 . Moringa, on the Ilam site. Mina Paran Drumstick tree, Moringa oleifera
3 . Jed W. Fahey 2005. Moringa oleifera: A Review of the Medical Evidence for Its Nutritional Therapeutic, and Prophylactic Properties. Trees for Life J.
4. Koul, Bhupendra & Chase, Neikuozo. (2015). Moringa oleifera Lam.: Panacea to several maladies. Journal of Chemical and Pharmaceutical Research. 2015. 687-707
5. Kou, Xianjuan, Biao Li, Julia B. Olayanju, Justin M. Drake, and Ning Chen. 2018. Nutraceutical or Pharmacological Potential of Moringa oleifera Lam. Nutrients 10.
6. https://pfaf.org/user/cmspage.aspx?pageid=313
7. Stohs SJ, Hartman MJ. Review of the Safety and Efficacy of Moringa oleifera. Phytother. Res. 2015
8. Toyosi T. George, Anthony O. Obilana, Ayodeji B. Oyenihi, Fannie G. Rautenbach, Moringa oleifera through the years: a bibliometric analysis of scientific research (2000-2020), South African Journal of Botany, Volume 141, 2021
9. Vergara-Jimenez M, Almatrafi MM, Fernandez ML. Bioactive Components in Moringa Oleifera Leaves Protect against Chronic Disease. Antioxidants (Basel) 2017
• Peretz Gan (B.Sc., M.Ag.) is an agronomist specializing in the cultivation and processing of medicinal plants, and manages "Al Alim – Center for Medicinal Plants", in Moshav Tzipori.
For comments, write to: alalim.p@gmail.com
אופני השימוש השונים במוצרי צמח המורינגה
מאת: פרץ גן, מנהל "על עלים – מרכז לצמחי מרפא" בע"מ
כמזון, הרכבם התזונתי הייחודי של עלי המורינגה הופך אותם למזון בריאות או "מזון-על". ראוי לציון ריכוז החלבון הגבוה: 7-10% למשקל טרי, ועד 40% למשקל יבש, כפי שנמצא במטעי מורינגה בגידול אינטנסיבי בישראל. מאה גרם של עלי מורינגה טריים עשויים לספק מנת חלבון השווה לכשישית (17%) של מנת החלבון היומית הנדרשת למבוגר, ומכילה לפחות 10 חומצות אמינו חיוניות. העלים מכילים גם שיעור גבוה יחסי (57%) של חומצות שומן בלתי רוויות. מהן, חומצה אלפא-לינוליאית היא בריכוז הגבוה ביותר. המחקרים מצביעים על תכולה גבוהה של ברזל, סידן, אבץ ומגנזיום בעלים. אחד האנזימים העיקריים הנדרשים לייצור ויטמין C נמצא בביטוי משמעותי בעץ.
בישראל בדרך כלל נצרכים עלי המורינגה, פרחים ותרמילי הפרי. העלים ניתנים למאכל טרי (סלטים) או מבושל (מרק, חליטות ותבשילים שונים), וכתוספי תזונה בצורות שונות: כמוסות או טבליות, או באבקת מורינגה, בתפזורת. לעלים טעם דמוי-חרדל. תרמילי הפרי הצעירים נאכלים, וגם הזרעים הטריים, מבושלים או במצבם הטבעי. לזרעים טעם חריף מיוחד ואופייני, המתחלף במהירות למתיקות המזכירה אגוזים או בוטנים. השורש חריף וטעמו כחזרת, ומכאן שמו האנגלי של העץ (Horseradish).
ברפואה מסורתית בהודו, העלים משמשים לטיפול בטפילי מעיים. העלים הטריים, סחוטים למיץ, מקובלים להורדת סוכר ולחץ דם, ולהגברת חלב הנקה. האפקט האנטי-דיאבטי של העלים השלמים (או אבקה) הוכח במספר ניסויים בבני אדם. מספר רב של ניסויים בחיות ובבני אדם הוכיחו את האפקטים המשמרים את הרקמות, נוגדי החמצון, מווסת מע' חיסון (אימונו-מודולוטורי), מוריד לחץ דם, נוגד טרשת-עורקים, נוגד דכאון, מגן על הכבד, מווסת רמות תירואיד, ועוד.
חליטת עלי מורינגה עשויה לרפא כיבי קיבה ושלשולים. מטפלים בעלים גם בחום, ברונכיטיס, דלקות עיניים ואוזניים. תכולת הברזל של העלים גבוהה, והם מקובלים גם בטיפול באנמיה. שימוש עממי רחב קיים גם לדלקות פרקים, אסטמה ובעיות עיכול. לקבלת מלוא התועלת התזונתית והרפואית, צריכת העלים השלמים או טחונים עדיפה על חליטה של העלים, או שימוש בתמצית.
אבקת עלי המורינגה היא כנראה צורת השימוש הנוחה ביותר לצריכה פנימית. ניתן לערבב אותה כתרחיף בכוס מים פושרים, לארוז אותה בכמוסות, או לייצר ממנה טבליות. צריכה יומית של עד 10 גרם עלים מומלצת ברוב המקרים, אך גם מנה של עד 70 גרם ליום למבוגר מוזכרת כבטוחה.
קיים גם שימוש בתמציות של העלים. התמציות אינן יכולות להכיל את כל המרכיבים העיקריים של העלים (חלבון, סיבים, מינרלים), אך נצפתה פעילות משמעותית שלהם נגד חיידקים פתוגניים, העלולים לגרום למחלות הנישאות במזון ולקלקול מזון. לפיכך, תמציות ומיץ של עלי מורינגה טריים עשויים לשמש כאמצעי אנטי-בקטריאלי במזון ובתרופות. מחקר אחר הצדיק את השימוש המסורתי בתמצית עלי M. oleifera לטיפול באפילפסיה, לאחר שנמצאה השפעה מדכאת CNS (מרגיעה-היפנוטית, נוגדת פרכוסים), התלויה במינון. בטיחות השימוש בתמציות של העלים עדיין אינה מבוססת דיה.
פעילות משמרת ומיטיבה לעור נמצאה בשימוש בתמציות של עלי מורינגה מכונפת. ידועה גם פעילות רפואית חזקה של קליפת השורש, אך השימוש בשורשים אינו מאושר עדיין כתוסף תזונה בישראל, וכפי הנראה גם לא באירופה. השורש עשיר במטבוליטים משניים ופעולתו חזקה מפעולת חלקי הצמח האחרים, למטרות חיזוק הלב ומע' הדם, נגד דלקת ועוד, לכן מחייב זהירות וליווי מקצועי בשימוש (כאמור, אינו מאושר בישראל). הפרחים משמשים כתרופה להצטננות.
הזרעים משמשים גם לטיהור מים, ובכבישה ניתן להפיק מהם שמן מורינגה איכותי למזון, בעל טעם עדין, חסר ריח, הדומה בתכונותיו לשמן זית (מעל 70% חומצות שומן לא-רוויות), ויש לו שימוש במזון (עדין לא בישראל), בקוסמטיקה וכשמן סיכה. השמן אינו מתחמצן בקלות. יבול הזרעים בגידול מסורתי הוא כ-300 קג/ד, מהם מפיקים כ-90 ק"ג שמן.
להזמנת שמן מורינגה לשימוש חיצוני
10.24
מהם צמחי המרפא המומלצים העיקריים לטיפול בבעיות הקשורות לגיל המעבר?
מאת: צוות על עלים, אוקט. 2024
בגיל המעבר נשים רבות חוות שינויים פיזיולוגיים ורגשיים, וצמחי מרפא יכולים להוות סיוע. להלן תיאור כמה מהצמחים העיקריים שיכולים לעזור: (להזמנת הצמח יש ללחוץ על שמו>)
שיח אברהם משמש ברפואה המסורתית לטיפול במגוון בעיות רפואיות, כולל תסמיני גיל המעבר. השפעות השימוש בזרעי שיח אברהם כוללות:
א. הקלת תסמינים הורמונליים: שיח אברהם עשוי לעזור בהקלת תסמינים כמו גלי חום, זיעה לילית ושינויים במצב הרוח, הנגרמים משינויים ברמות ההורמונים.
ב. השפעה על האיזון ההורמונלי: הצמח תומך באיזון רמות ההורמונים בגוף, במיוחד פרוגסטרון, דבר שיכול לעזור בהקלת תסמינים הקשורים לגיל המעבר.
ג. תמיכה במערכת הרבייה: שיח אברהם תומך בבריאות מערכת הרבייה של נשים, ובכך עשוי לשפר את איכות החיים בתקופת גיל המעבר.
ד. השפעות פסיכולוגיות: מחקרים מצביעים על כך שצריכת שיח אברהם עשויה לשפר את מצב הרוח ולהפחית תסמיני דיכאון או חרדה הקשורים לגיל המעבר.
2. שורש קוהוש שחור – Black Cohosh, Cimicifuga racemosa
קוהוש שחור הוא צמח שנמצא בשימוש נרחב כתרופה טבעית לסימפטומים של גיל המעבר. תכונותיו כוללות:
א. הפחתת גלי חום: הצמח ידוע ביכולתו להקל על גלי חום הנגרמים משינויים הורמונליים.
ב. שיפור מצב רוח: ישנם מחקרים המצביעים על כך שהקוהוש השחור עשוי לסייע בשיפור מצב הרוח ולהפחית תסמיני דיכאון וחרדה.
ג. תמיכה בריאותית כללית: הצמח עשוי לתרום לבריאות העצמות ולמנוע אובדן מסת עצם, מה שחשוב במיוחד בתקופת גיל המעבר.
ד. הפחתת תסמינים נוספים: קוהוש שחור עשוי לסייע בהפחתת תסמינים נוספים כמו יובש בנרתיק ועייפות.
ה. השפעה על מערכת העיכול: יש המצביעים על כך שהקוהוש השחור עשוי לשפר את בריאות מערכת העיכול.
3. תלתן אדום (Red Clover, Trifolium pratense):
פרחי תלתן אדום מכילים איזופלבונים שיכולים לסייע בהפחתת גלי חום, ובשיפור צפיפות העצם.
הנה התכונות העיקריות של המרכיבים המועילים במהלך גיל המעבר:
ד. תמיכה במערכת העיכול: הצמח יכול לסייע בשיפור הבריאות הכללית של מערכת העיכול, דבר שיכול להיות חשוב בתקופות של שינויים הורמונליים.
4. שורש אנג'ליקה סינית – Angelica sinensis
אנג'ליקה סינית, הידוע גם בשם "דונג קואי" (Dong Quai), הוא צמח מרפא מסורתי סיני מקובל בטיפול בנשים, במיוחד בגיל המעבר. תכונותיו כוללות:
א. איזון הורמונלי: השורש עשוי לעזור בשיפור האיזון ההורמונלי, מה שיכול להקל על תסמיני גיל המעבר כמו גלי חום ושינויים במצב הרוח.
ב. שיפור זרימת הדם: האנג'ליקה הסינית ידועה כמשפרת את זרימת הדם, דבר שיכול להועיל לנשים בגיל המעבר, בעיקר בהקלה על תסמינים הקשורים למחזור הדם.
ג. תמיכה בבריאות השחלות: השורש עשוי לתמוך בבריאות השחלות ולסייע בשימור תפקודן.
ד. הפחתת תסמיני דיכאון וחרדה: השפעותיו המרגיעות יכולות לעזור בהפחתת תסמיני דיכאון וחרדה, תופעות נפוצות בגיל המעבר.
ה. תכונות אנטי-דלקתיות: השורש מכיל חומרים נוגדי-דלקת, שעשויים להועיל בשיפור מצבים דלקתיים שמופיעים בגיל המעבר.
ו. תמיכה במערכת החיסונית: תכונותיו עשויות לחזק את המערכת החיסונית, דבר שחשוב במיוחד בתקופה זו של שינויים פיזיים.
5. שורש ג'ינסנג (Panax ginseng, Korean ginseng):
תכונות: יכול לשפר את האנרגיה, מצב הרוח ולסייע בהתמודדות עם מתח.
6. שורש ויטניה (ויתניה) משכרת (Withania somnifera, Ashwagandha):
תכונות: מעודד הרפיה, מפחית מתח ועשוי לשפר את איכות השינה.
7. פרחי אזוביון – לבנדר – Lavender angustifolia :
תכונות: הצמח ידוע בהשפעתו המרגיעה, עשוי לעזור בהפחתת חרדה ושיפור השינה.
כמובן, לפני השימוש בצמחי מרפא חשוב להתייעץ עם רופא או מומחה בתחום, כדי לוודא שהשימוש בהם מתאים ובטוח.
להזמנת כל צמח יש ללחוץ על שמו >
פטריית ההריסיום Hericium erinaceus במחלות ניווניות של מערכת העצבים: על הפטריה, על סביבתה, וכמה היא רחוקה מקו המטרה?
Hericium erinaceus in neurodegenerative diseases: From Bench to Bedside and Beyond, How Far from the Shoreline?
(5)9 by Federico Brandalise et al., J. Fungi 2023,
תרגום ועריכה: פרץ גן, alalim.p@gmail.com
H. erinaceus ידועה גם בשמות נפוצים שונים, כגון רעמת אריה, פטריית ראש קוף, שן מזוקן, קיפוד מזוקן או Yamabushitake. מין זה נפוץ בעיקר באסיה, אירופה וצפון אמריקה, אך לאחרונה דווח על ממצאים חדשים באזורים גיאוגרפיים שונים. באירופה, התפשטותו הגיעה למדינות רבות. באיטליה היא נפוצה וידועה באזור הים התיכון, הכולל בעיקר את מרכז ודרום איטליה, מלבד האיים סרדיניה וסיציליה.
H. erinaceus גדלה בעיקר על עצים חיים, גוססים או מתים רחבי עלים, בעיקר אלון, אגוז, אשור ואחרים. היא נמצאת בדרך כלל בגומות בקליפה ובפצעים.
הפטריה מאופיינת מורפולוגית על ידי ספורופור (גוף פרי) דמוי קיפוד כדורי, עם בליטה לא מפוצלת באורך 1-4 ס"מ. הספורופור הוא פחות או יותר שעיר, כמו גם בעל ריח בולט. החלק החיצוני לבנבן וסיבי. צבעו לבן בשלבי הצמיחה המוקדמים, לאחר מכן הופך לקרם, ובסוף הופך לצהוב-חום או חום, כשהתיישן.
סקירה זו מתמקדת בראיות זמינות ומעודכנות החושפות את ההשפעות הנוירו-פרוטקטיביות והנואוטרופיות של תוספי תזונה של H. erinaceus, תוך ניסיון למלא את הפער בין מחקרים פרה-קליניים לניסויים קליניים. למרות נתונים קיימים החושפים את ההשפעות הנואוטרופיות (נואוטרופי = מקדם פעילות קוגניטיבית) של H. erinaceus, רק מספר מצומצם של מחקרי התערבות נערכו עד כה, בעוד שאחרים נמשכים כעת.
הקשר בין צריכת פטריות והפרעה קוגניטיבית קלה (MCI) נחקר במחקרי חתך ואורך אשר בוצעו על קבוצות מאופיינות היטב במרכז המחקר של דיאטה והזדקנות בריאה (DaHA), באוניברסיטה הלאומית של סינגפור (NUS). מעניין לציין כי לנבדקים מבוגרים שחיים בקהילה אשר צרכו יותר משתי מנות שבועיות של פטריות (מנה מוגדרת כ-150 גרם) היה סיכון מופחת עד 50 אחוז לפתח MCI בהשוואה למשתתפים מבוגרים שצרכו פטריות פחות מפעם בשבוע. ממצאי מחקר אלו תומכים בתפקיד הסביר של פטריות והחומרים הביו-אקטיביים שלהן בקידום רווחה קוגניטיבית, כמו גם עיכוב ניוון עצבי.
ככל הידוע לנו, אין עדיין תרופות המבוססות על רכיבי H. erinaceus זמינות לשימוש קליני בסין או ביפן. בסין, השימוש המסורתי ב-H. erinaceus מבוסס בעיקר על השפעותיה במערכת העיכול, כתוסף מונע או מרפא במחלות כרוניות של מערכת העיכול, כגון מחלת קרוהן. ביפן, השימוש המסורתי ב-H. erinaceus קשור יותר לתכונותיה הנוירו-פרוטקטיביות למערכת העצבים המרכזית.
מינים מהסוג Hericium ידועים כמייצרים הרבה מטבוליטים משניים, שרבים מהם אחראים לתכונות המועילות לבני אדם ולבעלי חיים. בפרט, H. erinaceus ידועה היטב בתכולת מטבוליטים נוירו-פרוטקטיבים כגון הטרפנואידים הריצנונס ו-erinacines, מטבוליטים נוגדי חמצון ואימונומודולטים כגון פוליסכרידים, ומטבוליטים אנטי-אייג'ינג כגון "ויטמין אריכות ימים" L-ergothioneine (ERGO).
התפטיר וגוף הפרי ((sporophore של H. erinaceus מכילים כמות גדולה במיוחד של מולקולות שונות מבחינה מבנית, כולל כ-70 מטבוליטים משניים שונים אשר עשויים להיות פעילים מבחינה ביולוגית. ניתן לחלק את התרכובות הביו-אקטיביות הללו לקבוצות עיקריות של חומרים אורגניים: פוליסכרידים, דיטרפנואידים מסוג ציאתן, ונגזרות של granyl-resorcilate, אלקלואידים, לקטונים וסטרואידים. מבין אלה, ארינאצינים, ציאתין-דיטרפנואידים והרצינונים (C-H), נגזרות של אלכוהול בנזיל המופקים מהתפטיר ומגוף הפרי משכו מדענים בשל ההשפעות הנואוטרופיות שלהם.
ארגותיוניאין (ERGO) הוא חומר תזונתי "חיוני" נוסף. סינתזה דה נובו של ERGO תוארה בפטריות שונות, כולל Basidiomycota . ERGO הוא נוגד חמצון רב עוצמה, הפועל כסורק רדיקלים חופשיים ומגן תאי, המסוגל להחליש מתח חמצוני ונזקי ניטרוסאמין הנגרמים על ידי פפטיד נוירוטוקסי, ולהפחית את המוות האפופטוטי המושרה על ידי בטא-עמילואיד בתאי PC1 . מסלול נוגד-חמצון תוך תאי מופעל על ידי ERGO בהצלת תאים, כדי להימלט מאפופטוזיס הנגרם על ידי מתח. הוכח כי ERGO מפחית את הנפרוטוקסיות הנגרמת על ידי ציספלטין, המכוונת לתופעות האפופטוטיות דרך p53.
ERGO תזונתי נספג ביעילות ובמהירות מהמעי הדק ומופץ לרקמות גוף רבות, כולל מוח העכבר, והוא נשמר מאוד לאחר מתן אוראלי בבני אדם. בפרט, הוכח כי ERGO מוגבר, המתווך על ידי ביטוי יתר של OCTN1, הוא בעל אפקט מגן-תאי ברקמות פגועות (כגון כבד, לב, מפרקים ומעי), המאופיינות בעקה חמצונית גבוהה ודלקת. לכן, הצטברות נוגד החמצון ERGO in vivo יכולה להיות מנגנון שימושי אדפטיבי המופעל על מנת למזער נזקי חמצון באמצעות תרכובת טבעית אקסוגנית, וגם לווסת את קליטתו וריכוזו.
כמות נכבדת של נתוני ספרות הוכיחה גם את ההשפעות המועילות של ERGO in vivo על קוגניציה וזיכרון. כמה מאמרים חשפו שטיפול ב-ERGO הצליח למנוע את החסרים הקוגניטיביים במודלים של עכברים של AD, הפחית פלאקים עמילואידים, עקה חמצונית והציל את חילוף החומרים של גלוקוז. יתר על כן, מחקרים אחרים in vivo הראו כי תוסף ERGO שניתן במשך 88 ימים הגן מפני זיכרון וחוסר למידה במודל של הזדקנות מואצת, והפחית את העקה החמצונית. כמו כן, דווח כי הטיפול המשולב של ERGO ומלטונין הראה השפעות מועילות גבוהות יותר בהשוואה לכל טיפול בודד. יתרה מכך, טיפול ב-ERGO החזיר את ליקוי הלמידה והזיכרון שנגרמו על ידי ציספלטין בעכברים, כנראה באמצעות עיכוב של עקה חמצונית וחמצן שומנים במוח. בנוסף, הוכח שטיפול ERGO שנמשך שבועיים היה מספיק כדי לשפר את התגובה לבדיקות התנהגות בעכברים, להגביר את הביטוי של סמני היווצרות סינפסות בנוירונים בהיפוקמפוס.
נוכחות ERGO הוערכה לאחרונה בזני H. erinaceus האיטלקיים באמצעות HPLC-UV-ESI/MS . ERGO נמדד בכמויות דומות הן בתפטיר והן בספורופור, כאשר ה-H. erinaceus primordium הראה את הריכוז הגבוה.
מיקרוביוטת המעי והמוח מתקשרים זה עם זה באמצעות מספר מנגנונים, ותקשורת דו-כיוונית זו נקראת ציר המעי-מיקרוביום-מוח. כיום, גם אם התהליכים המובילים לתקשורת בין מיקרוביוטת המעי למוח עדיין אינם ברורים, ידוע שתקשורת זו יכולה להיות ישירה, דרך מערכת העצבים של המעי והעצב התועה ((vagal, או עקיפה – באמצעות גירוי השחרור של מספר מולקולות כגון חומצות שומן קצרות שרשרת, חומצות אמינו, ויטמינים, הורמונים ונוירוטרנסמיטורים המשפיעים על חילוף החומרים ועל מערכת החיסון, אשר בתורו משפיע על שלמות מחסום הדם-מוח ועל תפקוד המוח.
מספר מחקרים קליניים נערכו על השפעות נואוטרופיות של H. erinaceus.
מחקר פיילוט התערבותי נערך לאחר מתן אוראלי של H. erinaceus ל-31 נבדקים מעל גיל 50 שהיו בריאים ובעלי תפקודים קוגניטיביים תקינים. האבקה היבשה של H. erinaceus sporophore (0.8 גרם*ארבע פעמים ביום, במשך 12 שבועות) נבדקה במחקר השוואתי אקראי, כפול-סמיות מבוקר פלצבו-קבוצתי מקביל. שלושה מבחנים שונים שימשו להערכת ההשפעות של H. erinaceus על תפקודים קוגניטיביים: Mini Mental State Examination (MMSE), מבחן למידה מילולי-זוגי-שייך סטנדרטי ושימור חזותי בנטון. הראשון הוא הערכה של זיכרון אסוציאטיבי ואפיזודי. צריכה אוראלית של H. erinaceus שיפרה משמעותית את התפקודים הקוגניטיביים ומנעה הידרדרות. המחברים הגיעו למסקנה שצריכה דרך הפה של H. erinaceus בטוחה ונראית שיטה נוחה למניעת דמנציה, עד כה. בקבוצה בגיל האוניברסיטה (n = 24), בליעה של 10 גרם H. erinaceus ליום במשך 4 שבועות לא עוררה שינויים מובהקים סטטיסטית לא של קוגניציה ולא של סמני גמישות מטבולית.
ליקוי קוגניטיבי קל (MCI) נחשב בדרך כלל לשלב הראשוני בין הירידה הקוגניטיבית של הזדקנות נורמלית לבין הירידה החמורה יותר של דמנציה.
היעילות של מתן אוראלי של H. erinaceus לשיפור ליקוי קוגניטיבי נבדקה בניסוי קליני מבוקר פלצבו כפול-סמיות של 30 חולים יפנים שאובחנו עם MCI . MCI נבדק עם סולם התפקוד הקוגניטיבי, המבוסס על ה-Revised Hasegawa Dementia Scale (HDS-R) . H. erinaceus ניתנה במשך 16 שבועות כארבע טבליות של 250 מ"ג המכילות 96% אבקת ספורופור יבשה, שלוש פעמים ביום. לאחר 4 שבועות של צריכה, נוטרו תפקודים קוגניטיביים. בהשוואה לקבוצת הפלצבו, קבוצת H. erinaceus הראתה תוצאות מוגברות משמעותית של סולם התפקוד הקוגניטיבי (ציון 22-25 לעומת 30); לאחר הפסקת הצריכה, הציונים ירדו באופן משמעותי. הבטיחות של צריכת H. erinaceus נבדקה באמצעות ניתוח מעבדה ואושרה על ידי היעדר תוצאות שליליות. עם זאת, הרכב התרכובות הביו-אקטיביות הכלולות בטבליות H. erinaceus אשר שמשו למחקר זה לא נבחן בהרחבה.
מטופלים עם AD קלה (n=49) נחקרו עבור התפקודים הקוגניטיביים שלהם במחקר כפול-סמיות מבוקר פלצבו בקבוצה מקבילה. המתן דרך הפה כלל 15 מ"ג של ארינצין -A ליום כ-H.erinaceus mycelia (EAHE) מועשרת ב-erinacine-A. הערכות קוגניטיביות, בדיקות עיניים, איסוף סמנים ביולוגיים, הדמיה עצבית וניתוחי בדיקות מעבדה לבדיקת בטיחות נבדקו לאורך כל הדרך. בקבוצת EAHE, לאחר 49 שבועות של התערבות EAHE, נצפה שיפור מובהק בציון MMSE, ונמצא הבדל משמעותי בציון פעילויות אינסטרומנטליות של חיי היומיום בין שתי הקבוצות.
לסיכום, מסת הנתונים המדעיים שדווחו לא משאירה ספק לגבי התכונות הנואוטרופיות של H. erinaceus. כמו כן, נראה בבירור כי חומרים נואוטרופיים שונים קיימים גם בתפטיר H. erinaceus וגם בספורופור. בין התרכובות הביו-אקטיביות, ERGO היא אחת המבטיחות ביותר. פעילות מחקרית זו נחוצה כדי להשיג תוספי תזונה, מזון פונקציונלי או תרופות לקידום מוח בריא. יתר על כן, המרכיבים הפעילים תרופתית, כמו גם אופן הפעולה, דורשים מחקר קליני מעמיק נוסף.
Erinacine A הכלול בתפטיר הוא אחד ממרכיבי המפתח האחראים להשפעות הנואוטרופיות של H. erinaceus, כפי שאושר הן במבחנה והן במחקרים פרה-קליניים in vivo. יתרה מכך, תמציות ספורופורים הוכחו כבעלי כוח נוירוטרופי או נוירו-פרוטקטיבי. במחקרי הפיילוט הקליניים שדווחו לעיל, נבדקה צריכה דרך הפה של ספורופור כמזון מועיל, וחשפה שיפור בתפקודים קוגניטיביים ספציפיים. כדי להגדיל עוד יותר את מערך החומרים הנואוטרופיים, סורק הרדיקלים החופשיים והנוגד חמצון החזק ERGO המגן על תאים, הכלול בתפטיר ובספורופור, מחליש מתח חמצוני ונזקי ניטרוזאמין במוח פגוע או מזדקן.
המחברים רוצים להדגיש שבעקבות התערבות H. erinaceus, נוסף על הפנוטיפ הפתולוגי המשופר אשר הוכח באופן עקבי בניסויים קליניים, המסלול המולקולרי במורד הזרם האחראי על ההצלה הפנוטיפית מערב, כפי שהוכח במבחנה ובמחקרים פרה-קליניים, גם את גורם הגדילה העצבי ((NGF ואת הגורם הנוירוטרופי המוחי ((BDNF. עם זאת, המחברים מדגישים את הצורך הדחוף במחקרים קליניים מעמיקים נוספים, כדי להבהיר את אופן הפעולה שבאמצעותו תרכובות H. erinaceus מסוגלות לקדם התאוששות נוירו-פיזיולוגית תפקודית באדם, ולהעריך את הקשר בין H. erinaceus, מיקרוביוטה וקוגניציה בבני אדם.
אוקטובר 2024. לתגובות: alalim.p@gmail.com
פטריית הריסיום – Hericium erinaceus – פטריית הקסם למאכל ומרפא במסורת המזרח-אסיאתית.
Hericium erinaceus: the enchanting medicinal-culinary mushroom of East Asian tradition.
Jian-Zhao et al., Integrative Medicine Discovery 2024;8:e24013.
תרגום: פרץ גן, על עלים – מרכז לצמחי מרפא בע"מ, alalim.p@gmail.com
פטריות Hericium, סוג של פטריות אפופות קונוטציות מיסטיות בתזונה וברפואה המסורתית של מזרח אסיה, מחזיקות במעמד יוקרתי בתור המובילות מבין "שמונת אוצרות ההר" בסין, מה שמקנה להן את הכינוי "מעדני הרים וטעמים ימיים". כפטריות מרפא מסורתיות, פטריות Hericium ידועות בתכונותיהן לחיזוק המוח ותכונות משפרות קוגניטיביות.
Hericium erinaceus (H. erinaceus) היא המובילה מבין פטריות Hericium, ומתורבתת בקנה מידה גדול. בנוסף, כמה מינים חדשים כמו ה- Hericium alpestre, Hericium coralloides, , ו-Hericium rajendrae התגלו ותועדו בהדרגה [1, 2]. הנטייה לאחרונה אחר בריאות ותזונה הביאו את הפטרייה העשירה והביו-אקטיבית הזו אל אור הזרקורים. מאמר זה בוחן את השימושים המסורתיים של פטריות Hericium, המבנים הכימיים והפעילויות הביולוגיות של המטבוליטים המשניים שלהן, כמו גם את התפקיד המרכזי של טכנולוגיות האומיקה בתחום זה (איור 1).
איור 1: שימוש מסורתי, הרכב כימי, פעילות ביולוגית וגנום של פטריות Hericium .
BDNF הוא גורם נוירוטרופי שמקורו במוח.
H. erinaceus היא פטרייה מסורתית בשימוש במזרח אסיה מאז ימי קדם, ויש לה היסטוריה קולינרית ורפואה עשירה. בקוריאה היא נקראת Norugungdengi והיא נאכלת בעיקר כפטריית מאכל. ביפן, היא ידועה בשם Yamabushitake ומוערכת בשל ההשפעות הנוירו-פרוטקטיביות שלה על מערכת העצבים המרכזית. בסין, H. erinaceus ידועה בתור houtougu (פטריית ראש קוף) בגלל גוף הפרי דמוי רעמת האריה שלו, והיא שימשה כמזון ותרופה במשך מאות שנים, עם היסטוריה הניתנת למעקב עוד מימי שושלת סוי. הרישומים השונים של חפצים יוצאי דופן ב- "אדמת "Linhai שנכתבה בשושלת סוי תיעדה את אהבתם של אנשים למרק H. erinaceus, והספר של שושלת Tang Dietary Therapy Materia Medica תיעד את הערך התזונתי של הפטריה. ה-Yinshan Zhengyao של שושלת יואן, והמטריה מדיקה של שושלת מינג תיעדו את הערך הרפואי של H. erinaceus בפירוט.
הקומפנדיום הלאומי של תרופות צמחיות סיניות, אשר פורסם ב-1975, וה-New Materia Medica, שפורסמה ב-1999, תיעדו שניהם בפירוט את היעילות הרפואית של H. erinaceus כתרופה סינית מסורתית. נכון לעכשיו, שבע תרופות סיניות מסורתיות שאושרו על ידי מינהל המזון והתרופות בסין, העשויות מגופי הפרי ותמציות התפטיר של H. erinaceus , נמצאות בשימוש רחב בסין [3]. מחקר מודרני של מוצרים טבעיים זיהה למעלה מ-200 תרכובות טבעיות מפטריות Hericium [4], כאשר ה-erinacinediterpenes [5] וה-hericenones polyketide-meroterpenoids הם המרכיבים העיקריים של המטבוליטים שלהם. השלד הדיטרפני של ארינאצ'ין, ציאתן, הוא שלד מולקולרי דיטרפני שנמצא במספר פטריות [6]. Hericenones, לעומת זאת, הם מרוטרפנים המורכבים מחומצה אורסלינית וחלקי איזופרנואיד, גרניל או פרנסיל. "פיגום" החומצה האורסלינית מיוצר במגוון פטריות [7].
מטבוליטים משניים של Hericium, בעיקר erinacines וה-hericenones, מציגים מגוון של פעילויות ביולוגיות והשפעות פרמקולוגיות. הפעילות נוגדת מחלות נוירודגנרטיביות שלהם בולטת במיוחד, תוך התמקדות בהיבטים נוירוטרופיים, נוירו-פרוטקטיביים ואנטי-דלקתיים. קבוצה של תרכובות הידועות כ-אסירינאצינים והרצינונים הפכה לנושא חם במחקר מדעי המוח. תרכובות אלו נמצאו כמגינות על נוירונים מנזק על ידי קידום הסינתזה של גורם גדילה עצבי, ומציעות פרספקטיבה חדשה לטיפול במחלת האלצהיימר. ניסויים רלוונטיים בבעלי חיים מצביעים על כך שיש להם השפעות טיפוליות פוטנציאליות על מחלות נוירודגנרטיביות כגון מחלת אלצהיימר על ידי הפעלת מסלולי איתות כמו TrkA/Erk1/2 [8]. פעילות היפוגליקמית היא תכונה רפואית אופיינית נוספת של פטריות Hericium כפטריית מרפא מסורתית, ומרכיבים המונומריים שנמצאו כבעלי פעילות מעכבת α-glucosidase חלק הריצנונים [9] עשויים להיות הבסיס המולקולרי לפעילות ההיפוגליקמית של פטריות Hericium.
פעילות פרמקולוגית נוספת של פטריות Hericium כצמחי מרפא שחייבים להזכיר הן המרצת קיבה ועיכול, שהיא ההשפעה הרפואית העיקרית של מספר תרופות סיניות קנייניות. גילוי המולקולות המעכבות את הליקובקטר פילורי סיפק את הבסיס התיאורטי להשפעה זו של H. erinaceus [10]. התקדמות טכנולוגית, במיוחד רצף תפוקה גבוהה וניתוח מטבולומי, קידמו באופן משמעותי את מחקר ה Hericium. טכנולוגיות אלו מאפשרות זיהוי וכימות מהירים של מטבוליטים בפטרייה, וחושפות את המורכבות והמגוון של חילוף החומרים שלה.
מחקרים גנומיים של פטריות Hericium מספקות רמזים חדשים להבנת המסלולים הביוסינתטיים המורכבים שלה. באמצעות ניתוח גנומי של H. rajendrae, גילו חוקרים את צביר הגנים של H.ra האחראי לסינתזה של erinacine [1], וחושפים את המסלול הביוסינתטי שלו ומציעים את האפשרות לייצר תרכובות פעילות אלו באמצעות שיטות ביולוגיה סינטתית. ריצוף גנום שלם של H. erinaceus זיהה את חתימת המיקרו-לוין שלו, המספקת מידע חיוני לפיתוח סמנים מולקולריים לתכונות גננות [11]. רצף גנום שלם נוסף של H. erinaceus מספק תובנות חדשות לגבי הביוסינתזה של פוליסכרידים ב-H. erinaceus [12]. מחקר על פטריות Hericium הוא לא רק משמעותי מבחינה מדעית אלא גם מוביל ליישומים תעשייתיים פוטנציאליים. למשל, גופי הפרי שלה פותחו למזונות בריאות ותרופות. פעילות ההגנה העצבית והאנטי דלקתית מציעה תקווה חדשה לטיפול במחלות שונות. עם זאת, בגידול המלאכותי ובייצור בקנה מידה גדול של פטריות ה Hericium עדיין מתמודדים עם אתגרים, לרבות אופטימיזציה של אמצעי הגידול, שליטה בתנאי הגידול, מיצוי וטיהור מוצרים. טיפול בבעיות אלו מחייב שיתוף פעולה בין-תחומי, המשלב ידע מתחומים כגון ביולוגיה, הנדסה כימית וביולוגיה מולקולרית.
המחקר ימשיך לחקור את המטבוליטים המשניים של פטריות Hericium, במיוחד אלה שטרם התגלו, והפוטנציאל שלהן בטיפול במחלות ניווניות ומחלות אחרות. יתרה מכך, פיתוח ביולוגיה סינתטית ועריכת גנים טכנולוגיות יספקו אפיקים חדשים לייצור מותאם אישית של תרכובות פעילות של פטריות Hericium. בעזרת טכנולוגיות אלו, מדענים מקווים לפתח בעתיד הקרוב מזון יעיל ובריא יותר מפטריות Hericium, ובכך לשפר את בריאות האדם ואיכות החיים.
מקורות:
1.Wei J, Cheng M, Zhu J, et al. Comparative Genomic Analysis and Metabolic Potential Profiling of a Novel Culinary-Medicinal Mushroom, Hericium rajendrae (Basidiomycota). J Fungi. 2023;9(10):1018. Available at: http://doi.org/10.3390/jof9101018
2. Cesaroni V, Brusoni M, Cusaro CM, et al. Phylogenetic Comparison between Italian and Worldwide Hericium Species (Agaricomycetes). Int J Med Mushrooms. 2019;21(10):943–954. Available at: http://doi.org/10.1615/IntJMedMushrooms.2019032561. Tan Y-F, Mo J-S,
3. Wang Y-K, et al. The ethnopharmacology, phytochemistry and pharmacology of the genus Hericium. J Ethnopharmacol. 2024;319:117353. Available at: http://doi.org/10.1016/j.jep.2023.117353
4. Qi J, Wu J, Kang S-j, et al. The chemical structures, biosynthesis, and biological activities of secondary metabolites from the culinary-medicinal mushrooms of the genus Hericium: A review. Chin J Nat Med. 2024;22:1–24. Available at: https://doi.org/10.1016/S1875-5364(24)60590-X
5. Wei J, Li J, Feng X, et al. Unprecedented Neoverrucosane and Cyathane Diterpenoids with Anti-Neuroinflammatory Activity from Cultures of the Culinary-Medicinal Mushroom Hericium erinaceus. Molecules. 2023;28(17):6380. Available at: http://doi.org/10.3390/molecules28176380
6. Qi J, Gao Y-Q, Kang S, Liu C, Gao J-M. Secondary Metabolites of Bird’s Nest Fungi: Chemical Structures and Biological Activities. J Agric Food Chem. 2023;71(17):6513–6524. Available at http://doi.org/10.1021/acs.jafc.3c00904
7. Han H, Yu C, Qi J, et al. High-efficient production of mushroom polyketide compounds in a platform host Aspergillus oryzae. Microb Cell Fact. 2023;22(1):60. Available at: http://doi.org/10.1186/s12934-023-02071-9
8. Mitchell DJ, Blasier KR, Jeffery ED, et al. Trk Activation of theERK1/2 Kinase Pathway Stimulates Intermediate Chain Phosphorylation and Recruits Cytoplasmic Dynein to Signaling Endosomes for Retrograde Axonal Transport. J Neurosci. 2012;32(44):15495–15510. Available at: http://doi.org/10.1523/jneurosci.5599-11.2012
9. Lee SK, Ryu SH, Turk A, et al. Characterization of α-glucosidase inhibitory constituents of the fruiting body of lion’s mane mushroom (Hericium erinaceus). J Ethnopharmacol. 2020;262(15):113197. Available at: http://doi.org/10.1016/j.jep.2020.113197
10. Zhang Z, Liu R-N, Tang Q-J, Zhang J-S, Yang Y, Shang X-D. Anew diterpene from the fungal mycelia of Hericium erinaceus. Phytochem Lett. 2015;11:151–156. Available at: http://doi.org/10.1016/j.phytol.2014.12.011
11. Gong W, Wang Y, Xie C, Zhou Y, Zhu Z, Peng Y. Whole genome sequence of an edible and medicinal mushroom, Hericium erinaceus (Basidiomycota, Fungi). Genomics. 2020;112(3):2393–2399. Available at: http://doi.org/10.1016/j.ygeno.2020.01.011
12. Gong M, Zhang H, Wu D, et al. Key metabolism pathways and regulatory mechanisms of high polysaccharide yielding in Hericium erinaceus. BMC Genomics. 2021;22(1):160. Available at: http://doi.org/10.1186/s12864-021-07480-x
פטריות Hericium ידועות בעיקר בתכונותיהן הנוירו-פרוטקטיביות והנוירוטרופיות, המסייעות בהגנה על מערכת העצבים המרכזית, וכן בתכונות אנטי-דלקתיות והיפוגליקמיות.
המין הבולט ביותר הוא Hericium erinaceus, אך גם מינים נוספים כמו Hericium alpestre, Hericium coralloides, ו-Hericium rajendrae הוזכרו במחקרים.
המרכיבים העיקריים הם ה-erinacines וה-hericenones, שהוכחו כמשפרים את הסינתזה של גורם הגדילה העצבי (BDNF) ומסייעים בהגנה על נוירונים.
מחקרים גנומיים וטכנולוגיות חדשות, כמו רצף גנום וניתוח מטבולומי, מאפשרים זיהוי של מטבוליטים חדשים, הבנת המסלולים הביוסינתטיים וייצור תרכובות פעילות באמצעות ביולוגיה סינתטית.
קקאו Theobroma cacao – נכתב על ידי טליה בן דוד.
קקאו הוא עץ טרופי ממשפחת החלמיתיים, אשר מקורו במרכז ודרום אמריקה. כיום רוב הקקאו מגיע ממערב אפריקה (חוף השנהב וגאנה) ומדרום אסיה (אינדונזיה).
הפירות גדולים כגודל מלון ועובי הקליפה כ3 ס"מ. בתוכם נמצאים פולי הקקאו, בין 30-50 פולים. טעמם של הפולים הוא מר מאוד.
במשך אלפי שנים תרבות המאיה של דרום אמריקה השתמשה בצמח למטרות רפואיות, רוחניות וטקסיות. במסורת המאיה, המילה קקאו מתורגמת מילולית כ"דם של הלב", ומדגישה את החשיבות שיש לצמח על איבר הלב מבחינה פיזית ורוחנית.
פולי הקקאו מכילים תאוברומין. תאוברומין הוא אלקלואיד פסיכואקטיבי מריר אשר אינו מסיס במים, ובדומה לקופאין, הוא בעל השפעה ממריצה ומעוררת על הגוף, משפרת את המיקוד והזיכרון. הוא מרחיב את כלי הדם, ממריץ את פעולת הלב ומשתן. שמו הבוטני של העץ הוא תאוברומה קקאו Theobroma cacao, ושם האלקלואיד קרוי על שמו הבוטני של העץ. המילה תאוברומה נוצר מחיבור המילים היווניות תאו – אל וברומה – אוכל, כלומר, "מזון האלים".
ב-100 גרם אבקת קקאו יש 13.7 גרם שומן, 19.6 גרם חלבון, 13.8 מ"ג ברזל (107% מהצריכה היומית המומלצת), 499 מ"ג מגנזיום (141%), 3,837 מ"ג מנגן (183%), 734 מ"ג זרחן (105%), 6.8 מ"ג אבץ (72%), 230 מ"ג קפאין[9] ו-2060 מ"ג תיאוברומין.
קקאו מגביר את זרימת הדם והחמצן למוח וגורם לשחרור אנדורפינים ודופמין. משחרור של שני אלו, ניתן לחוש תחושת אושר ופרץ יצירתיות. התאוברמין גורם לתחושת אמפתיה ושייכות.
מאז ימי קדם השתמשו בקקאו כתרופה לריפוי מחלות פיזיות, נפשיות ורוחניות. הוכח כי הקקאו מחזק את המערכת החיסונית ומוריד כולסטרול ולחץ דם, כמו גם מוביל לאופוריה ולתחושת חיבור רוחני עמוק.
טקסטים עתיקים של בני המאיה כבר תיארו את טקס הקקאו כ"פתיחת לב". מחקרים מודרניים מראים גם כי התאוברומין מסוגל להרחיב את כלי הדם וממריץ במיוחד את הלב, אך זהו רק ההסבר המדעי. בני המאיה האמינו שהקקאו פותח את הלב ומבחינה רוחנית יכול לקחת אותנו למסע עמוק פנימה ולחבר אותנו לתחושת אהבה, אחדות וחיבור. החוויה המיוחדת של "שתיית קקאו עודפת" (3-4 כוסות) גורמת לנו להקשיב פנימה, להתחבר לקריאות העמוקות של הלב, ומתוך כך להתחבר לאני האמיתי והאותנטי שלנו.
מקור טבעי עשיר בנוגדי חמצון- מגנזיום, ברזל, אבץ ופלבנול. האחרון משפר את ביצועי המוח, מנרמל את לחץ הדם, ומשפר את זרימת המוח;
עשיר במגנזיום
מהווים תמיכה לבריאות הלב וכלי הדם- מכילים כמויות גדולות של ויטמינים ומינרלים, כולל אשלגן ונחושת. בנוסף, מורכב מיותר מ -300 תרכובות בריאות כמו פנילאתילאמין, תאוברומין ופוליפנולים (נוגדי חמצון חזקים. תפקידם פירוק שומנים וכתוצאה מכך עלולים להפחית את הסיכון לטרשת עורקים ומחלות לב וכלי דם);
מסייעים למערכת העיכול – מכילים סיבים תזונתיים רבים
עזרה בשמירה על ריכוז וערנות עקב תכולת הקפאין
הפולים עשירים בברזל, אבץ, ויטמין C וויטמין B וסידן.
אפרוזידיאק- מגביר את החשק המיני
תחליף מצוין לקפה בשל אחוז הקפאין
מעורר תחושת שייכות ואמפתיה
יכול לשמש כמוצר קוסמטי – בשל תכולת הפרוציאניד ההופכת את גוון העור לרך ומשפרת את גמישות העור
"תרופה נוגדת דיכאון טבעית"- הקקאו מכיל דופמין, פנילאתילאמין וסרוטונין אשר שומרים על בריאות הנפש, משפרים את מצב הרוח, עוזרים עם מתח ודיכאון, מפחיתים עייפות ומשפרים את תחושת ההנאה מפעילות גופנית.
1-2 פולים ביום. מכיוון וטעמם מר, ניתן להוסיף לצרוך בצורת אבקה בתוספת לשייקים או להכנת משקה כ-1 כוס ביום.
קקאו מכיל קפאין, המעלה את לחץ הדם, ולכן יש להיזהר באנשים עם לחץ דם גבוה.
לא מומלץ להשתמש במקרים של שלשול ותסמונת מעי רגיז (על פי הרפואה הסינית נכנס לכבד, ללב ולטחול מזין יין ומלחלח).
תגובת אלרגיה היא מקרה נדיר, עם זאת, עלולה להתרחש בעיקר כתוצאה מאיכות ירודה של טיפול כימי במהלך הגידול.
מקורות
1. https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%90%D7%95%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%9F
2. ההשפעות הבריאותיות של שוקולד וקקאו: סקירה שיטתית – PubMed (nih.gov)
3. Montagna M.T., Diella G., Triggiano F., Caponio G.R., Giglio O.D., Caggiano G., Ciaula A.D., Portincasa P. Chocolate, “Food of the Gods”: History, science, and human health. Int. J. Environ. Res. Public Health. 2019;16:4960. doi: 10.3390/ijerph16244960
מה ההבדל בין קינמון אמיתי לקינמון קסיה? -סקירה מאת פרץ גן
הקינמון והקסיה (נכתב גם "כסיה"), שניהם הם חומרי גלם לתעשיית המזון, לתוספי תזונה ולמרפא, העשויים מקליפות עצי מינים שונים של קינמון. מגוון שימושי הקינמון רחב ביותר: מחומר טעם במזון, משקאות, משחות שיניים, ועד קוסמטיקה, תוספי תזונה ושימוש ברפואה מסורתית. העלים משמשים להפקת שמן קינמון זול יותר, המשמש חומר טעם בתעשיית המזון, ובמיוחד למאפים, לקוסמטיקה ולטבק.
בסוג הבוטני Cinnamomum (קינמון) כ250 מינים שונים. מקור הקינמון בהרי ההימלאיה, והוא נפוץ היום כגידול מסחרי בכל דרום מזרח אסיה. העצים הם ירוקי-עד, גדלים באקלים טרופי לח, בד"כ בגבהים של למעלה מ-500 מ'. העץ עשוי להגיע לגובה של עד כ-10 מטרים, אך בגידול מסחרי למטרות ניצול הקליפה הרכה, הוא מגודל כשיחים או עצים נמוכים. הריבוי נעשה מזרעים או מיחורים. אסיף קליפת הענפים מתחיל בעצים בני 2-3 שנים, והוא מתבצע אחת לשנתיים או שלוש.
המוצר העיקרי הנמכר בשוק הוא "קינמון עגול" – גלילים של קליפות מגולגלות (quills), באורכים שונים. עובי הקליפה מצביע על גיל הענף או העץ. הארומה מתחזקת בצמח עם התבגרותו. שברי קליפה או חתיכות שטוחות הן זולות יותר, הן בעלות ארומה פחותה, ביחס למקלות או גלילים, ומשמשות בד"כ לטחינה לאבקה.
בסחר העולמי מקובלים ארבעה מיני קינמון: Cinnamomum verum, C. cassia, C. burmannii, C. loureiroi. המין C. cassia שם נרדף: (C. aromaticum) , וגם מספר מינים נוספים מספקים לנו את קליפת העץ הנקראת באופן כללי Cassia – הקינמון הסיני, והוא הנפוץ ביותר במסחר. אך אף כי הם קשורים זה לזה, יש לזכור כי הקינמון וקסיה אינם באים מאותו מין בוטני. יש להתייחס אליהם כחומרי גלם נפרדים, הן מבחינה תזונתית והן מבחינה בריאותית.
ה קינמון ה"אמיתי" נקרא בדרך כלל "קינמון ציילון" או "ציילוני", ומקורו בצמח Cinnamomum zeylanicum, אשר גדל בעיקר באי ציילון (סרי לנקה), אך גם בדרום הודו, אינדונזיה, מדגסקר ודרום סין. שם מדעי (בוטני) חלופי ל"קינמון ציילון" הוא Cinnamomum verum, אשר תרגומו מלטינית הוא "קינמון אמיתי". קינמון ציילון בדרך כלל יקר יותר מכל גרסאות הקסיה, היבול הממוצע של קינמון ציילוני הוא כ-50 ק"ג קליפה יבשה לדונם.
בשני המינים, קיימים זנים שונים המיוצרים במדינות שונות. לקינמון הציילוני ידועים 8 זנים מסחריים, והנחשב לטוב מביניהם הוא “Pani-Miris Kurundu”, זן מתוק וחריף יחסית, אם כי גם חריפותו פחותה מזו של מרבית זני הקסיה.
ההבדל העיקרי בין הקינמון האמיתי לקסיה נוגע לתכולת הקומרינים Coumarins שלהם. קומרינים הם רכיבים צמחיים טבעיים, שעלולים להיות בעלי תכונות נוגדות קרישה חזקות. מכיוון שהדם שלנו צריך לשמור על יכולתו כדי לקרוש בעת פציעה, צריכת יתר של קומרינים במשך תקופה ממושכת עלולה להוות סיכון בריאותי. בעוד שרמת הקומרינים באופן טבעי בקינמון ציילון היא מאוד קטנה ונמוכה מהרמה שעלולה לגרום לסיכונים בריאותיים, רמת ה coumarins בקינמון קסיה היא גבוהה יותר ועלולה להוות סיכון לאנשים מסוימים, אם נצרכה במינונים משמעותיים על בסיס קבוע. מסיבה זו, ארגונים כמו המכון הפדרלי להערכת סיכונים בברלין, גרמניה, המליצו כי יש להימנע מצריכת כמויות גדולות של קינמון קסיה.
בשנת 2008, הרשות האירופית לבטיחות המזון שקלה את הרעילות של קומרין, מרכיב בקינמון, ואישרה צריכה יומית נסבלת מקסימלית (TDI) של 0.1 מ"ג קומרין לק"ג משקל גוף. ידוע כי קומרין גורם לנזק לכבד ולכליות בריכוזים גבוהים ולהשפעה מטבולית בבני אדם עם פולימורפיזם CYP2A6. בהתבסס על הערכה זו, האיחוד האירופי קבע קו מנחה לתכולת קומרין מקסימלית במזון של 50 מ"ג לק"ג בצק במזונות עונתיים, ו-15 מ"ג לק"ג במזונות אפויים יומיומיים.
ה-TDI המקסימלי המומלץ של 0.1 מ"ג קומרין לק"ג משקל גוף שווה ל-5 מ"ג של קומרין (או 5.6 גרם C. verum עם 0.9 מ"ג קומרין לגרם) למשקל גוף של 50 ק"ג. כפי שמוצג בטבלה למטה:
בשל הכמות המשתנה של קומרין ב-C. cassia – בדרך כלל הרבה יותר מ-1.0 מ"ג של קומרין לגרם קינמון ולפעמים עד פי 12 מזה, ל-C. cassia יש גבול עליון נמוך ברמת צריכה בטוחה כדי לעמוד ב-TDI הנ"ל. לעומת זאת, ב-C. verum יש רק כמויות קטנות של קומרין.
השריה של הקינמון (מקלות שלמים או מרתח) המים במשך מספר שעות עשויה להפחית את רמות הקומרינים בקינמון.
לאחרונה עלה לדיון נושא ריכוזי העופרת בקינמון, אשר עלולים להגיע לרמה מדאיגה.
במרץ 2024, מנהל המזון והתרופות האמריקאי המליץ על החזרה מרצון ("ריקול") של 6 מותגי קינמון עקב זיהום בעופרת, לאחר חקירה שנבעה מ-500 דיווחים על הרעלת עופרת לילדים ברחבי ארה"ב. ה-FDA קבע כי בקינמון אובחן זיהום מכוון של כרומט העופרת.
כאשר השימוש הוא בכמויות תיבול רגילות בתזונה, ומדי פעם, סביר לשער כי לא יתקיימו סיכונים בריאותיים כתוצאה משימוש בקינמון קסיה. אין סיבה להימנע מצורות קסיה של התבלין הזה כאשר הוא נצרך באופן מוגבל. עם זאת, אם אתה חובב נלהב של קינמון ונוטה לצרוך כמויות גדולות של קינמון, ההמלצה היא על קינמון ציילון ( קינמון אמיתי) כבחירה מועדפת. לאחר טחינת הקליפה, אין אפשרות לזהות את סוג הקינמון או להבחין בין קינמון ציילוני וקסיה, אלא במעבדה. כך או אחרת – קינמון קסיה או קינמון ציילון, מומלץ תמיד לרכוש קינמון אורגני, כמו גם שאר התבלינים וצמחי המרפא.
שמן קינמון החליף במרוצת השנים את השימוש בקליפה בתעשייה, בגלל היכולת לשלוט בתכונות המוצר הסופי. איכות הקינמון נמדדת על פי רוב בריכוז השמן שבו, ומחירו עולה ככל שריכוז השמן בקליפה גבוה יותר. תחום ריכוז השמן בקליפה המקובל כסטנדרט הוא 2-4% לקסיה, אך ידועים גם ריכוזים נמוכים מ-2%. השמן מופק בזיקוק באדים. הרכיב העיקרי המצוי בשמן הקליפה הוא Cinnamaldehyde , בעוד Eugenol הוא הרכיב העיקרי בשמן המופק מהעלים. איכות השמן נקבעת על פי היחס בין הרכיבים. הסינאמאלדהיד הוא הרכיב שנותן לקינמון את הצבע, הריח והטעם האפייני לקינמון, וריכוזו מגיע עד כ 90% מהשמן בקליפה. תחום הריכוז השכיח הוא 65-80%. המולקולה הוצעה כתרופה נוגדת סרטן, נוגדת דלקת, או אנטי בקטריאלית בכיווני מחקר שונים אשר עדין לא הבשילו לכדי מוצר מאושר. בשמן הקסיה יש גם פרואנטוציאנידינים מסוג A, המקנים לו פעילות נוגדת דלקת.
בשמן האתרי של קינמון סייגון (Cinnamomum loreiroi) קיים הריכוז הגבוה ביותר של שמן – 4-6%, ובו גם ריכוז הקינמלדהיד הגבוה ביותר, מבין סוגי הקינמון. מעלים וענפים של המין Cinnamomum camphora מייצרים את השמן האתרי הקרוי "קמפור". לשמן הקינמון יש שימוש גם בתעשיית התרופות והקוסמטיקה.
מגוון השימושים הרפואיים של הקינמון אשר נחקרו בצורותיו השונות ובמגוון המינים הבוטניים של הסוג קינמון הוא רחב מאוד, וכולל השפעות נוגדות חמצון, נוגדות בקטריות, אנטי-דיאבטיות, נוגדות דלקת, נוגדות סרטן ומגנות על מערכת העצבים.
לקינמון שימוש רחב בטיפול בבעיות עיכול לקוי, הפגת גזים, שלשול, מפחית בחילות והקאות, כמו גם בעיות של מע' הנשימה. לקינמון ידועה יעילות בטיפול נוגד סוכרת, בזכות הגברת יעילות פעולת האינסולין בהטמעת הסוכר בגוף. קיימות דעות שונות לגבי השאלה איזה ממיני הקינמון הוא יעיל יותר למטרת ויסות רמת הסוכר בדם. עם זאת, מאחר ששני המינים העיקריים בשימוש שייכים לא רק לאותה המשפחה של צמחים (Lauraceae, משפחת העריים), אלא גם לאותו הסוג (Cinnamomum), הם חולקים מאפיינים רבים. במחקרים על חולדות ועכברים, שני המינים (קסיה ו"ציילוני") הראו יכולת ויסות רמת סוכר בדם, אך נראה שהתמיכה המחקרית למין C.aromaticum היא מבוססת יותר.
קינמון עשוי לשפר זרימת דם, בזכות הפחתת ריכוז פרוסטאגלנדינים והפחתת קרישיות הדם. הוא מעכב את ייצור החומצה הארכידונית ובכך מפחית דלקת וכאב. רכיבים של קינמון הוכחו כמשפיעים על מדדים של תיפקוד מנטלי – ריכוז, זיכרון ודיכאון. חוקרים מאונ' תל אביב, בראשות פרופ' מכאל עובדיה, בודדו ב2011 רכיב מקינמון אשר עשוי לעכב את מחלת האלצהיימר (ניסויים בחיות מעבדה).
חברת "על עלים" הביאה לפני מספר שנים לראשונה את הקינמון הציילוני לישראל, והיום ניתן להשיג את שני סוגי הקינמון העיקריים גם בארצנו.
מקורות:
Anderson RA. Chromium and polyphenols from cinnamon improve insulin sensitivity. Proc Nutr Soc 2008;67(1):48-53. 2008.
Dugoua JJ, Seely D, Perri D, et al. From type 2 diabetes to antioxidant activity: a systematic review of the safety and efficacy of common and cassia cinnamon bark. Can J Physiol Pharmacol 2007;85(9):837-47. 2007.
Engels G., J. Brinckmann Cinnamon, Cinnamomum verum (Lauraceae), Herbalgram # 95.
Mang B, Wolters M, Schmitt B, et al. Effects of a cinnamon extract on plasma glucose, HbA, and serum lipids in diabetes mellitus type 2. Eur J Clin Invest 2006;36(5):340-4. 2006.
Matan N, Rimkeeree H, Mawson AJ, et al. Antimicrobial activity of cinnamon and clove oils under modified atmosphere conditions. Int J Food Microbiol 2006;107(2):180-5. 2006.
Sharifi-Rad J. et al. Cinnamomum Species: Bridging Phytochemistry Knowledge, Pharmacological Properties and Toxicological Safety for Health Benefits. Frontiers in Pharmacology, 12. 2021.
Vanschoonbeek K, Thomassen BJ, Senden JM,. Cinnamon supplementation does not improve glycemic control in postmenopausal type 2 diabetes patients. J Nutr 2006;136(4):977-80. 2006.
Verspohl EJ, Bauer K, Neddermann E. Antidiabetic effect of Cinnamomum cassia and Cinnamomum zeylanicum in vivo and in vitro. Phytother Res 2005;19(3):203-6. 2005.
קינמון ציילוני (Cinnamomum verum) הוא "הקינמון האמיתי" ויש בו רמת קומרינים נמוכה, מה שמאפשר צריכה בטוחה. לעומת זאת, קינמון קסיה (Cinnamomum cassia) מכיל רמות גבוהות של קומרינים, שעלולות להוות סיכון בריאותי אם נצרכות בכמויות גדולות.
בשימוש בכמויות תיבול רגילות בתזונה, קינמון קסיה לא צפוי להוות סיכון בריאותי. עם זאת, יש להימנע מצריכת כמויות גדולות או ממושכות של קינמון קסיה בשל רמות גבוהות של קומרינים.
קינמון משמש לטיפול בבעיות עיכול (כגון גזים ושלשול), בעיות נשימה, סוכרת, וכן כטיפול נוגד דלקת, אנטי בקטריאלי, נוגד סרטן ומגן על מערכת העצבים.
שמן קינמון, שמופק בעיקר מקליפות קינמון קסיה, מכיל את הרכיב Cinnamaldehyde, הידוע בנוגד החמצון, אנטי דלקתיות, ופעילות אנטי בקטריאלית. השמן מציע גם יתרונות פוטנציאליים בטיפול בסרטן ובדלקת.
