סל קניות 0

אילנתה – Ailanthus altissima

אילנתה - Ailanthus altissima - ברפואה הסינית משתמשים בקליפת הגזע השימוש צריך להיות זהיר.בקוריאה משתמשים בקליפת השורש לטיפול בשיעול

שם עברי: אילנתה

שם סיני: chun pi

משפחה: Simaroubaceae

חלקי צמח בשימוש: קליפת הגזע

תאור הצמח: משמעות השם הסיני היא עץ עם ריח מעופש. האילנתה הוא עץ נשיר, שמוצאו מצפון-מזרח וממרכז סין וטייואן. בניגוד לרוב מיני האילנתוס המין A. altissima גדל בארצות בעלות אקלים ממוזג ולא באזור הטרופי (1).

העץ גדל במהירות ומגיע לגובה של 25 מ'. העלים גדולים וארוכים, ועליהם יושבים עלעלים מאורכים מסודרים בזוגות.

אילנתה הוא עץ דו ביתי. הוא פורח בקיץ . הפרחים קטנים ויושבים ביחד בצפיפות. צבעם צהוב-ירוק ועד אדום (1).האבקה נעשית על ידי דבורים. הפרחים הנקביים מייצרים כמות עצומה של זרעים שמתפזרים עם הרוח, ונובטים בכל מקום שהם מגיעים אליו.

האבקה נעשית על ידי דבורים. הפרחים הנקביים מייצרים כמות עצומה של זרעים שמתפזרים עם הרוח, ונובטים בכל מקום שהם מגיעים אליו.

הביאו את העץ לאירופה ולארה"ב במחצית השנייה של המאה ה-18. גידלו אותו כעץ שדרה, כי הוא גדל מהר, נותן צל בקיץ וחסר עלים בחורף. הוא התקבל בשמחה בהתחלה, וראו בו עץ נוי קל לגידול, המתפשט מהר ואינו דורש הרבה. במשך הזמן הוא התנהג כעץ פולש, והיום רואים אותו כמזיק שיש לעצור את הגידול שלו.

הוא התפשט לאיזורים נוספים בעולם. הוא הגיע לארץ והפך אצלנו לעץ פולש. הוא נובט בקלות וגדל מהר. עכשיו הוא נחשב לעץ מזיק בארה"ב, באוסטרליה, ניוזילנד. אם גודעים את העץ הוא גדל מהר מחדש. הדרך הטובה למנוע התפשטות שלו היא לעקור את השתילים הקטנים המופיעים בגינות.

השם Ailanthus מקורו  ב-ailanto, שמשמעותו עץ של שמים, או עץ שמגיע עד השמים (2). שם המים altissima, בא מהלטינית, ומשמעותו הגדול ביותר (3).

רפואה מסורתית: ברפואה הסינית משתמשים בקליפת הגזע. העץ נחשב  למר, אסטרינג'נט וקר. מרידיאן היעד שלו הוא המעי הגס והקיבה (4). הוא מומלץ לשימוש  במקרים של חום ולחות.

משתמשים בו במקרים של שלשול כרוני, דיזנטריה, דם בצואה, הפרשות וגינליות כרוניות בגלל חום ולחות.

בנוסף משתמשים בקליפת הגזע במקרים של טפילים במערכת העיכול ושל תולעים עגולות.

בשימוש חיצוני קליפת הגזע עוזרת להפסיק גרוד, ומשתמשים בה במקרים של פריחות עם גרוד חזק וממושך (2).

המינון המוצע הוא  6-9 תג' כמירתח (4).

מרכיבים: quassinoids:  amarolide, ailanthone, chaparrinone

Indole alkaloids (4)

פעילות: נוגד תולעים, אנטי בקטריאלי , נוגד עוויתות, אסטרינג'נט, גורם לבחילה והקאה.

אין שימוש רב לצמח ברפואה המערבית. ברפואה הסינית משתמשים בקליפת הגזע ולפעמים גם בקליפת השורש כחלק מפורמולה. השימוש צריך להיות זהיר.

בקוריאה משתמשים בקליפת השורש לטיפול בשיעול ובזיהומים במערכת העיכול.

שימושים נוספים. ניתן לקבל צבע צהוב מהעלים.

העלים מכילים 12% טאנינים, קוורצטין, איזוקוורצטין (5).

מכינים נייר מהעץ  ומהעלים.

מקורות

1.The Oxford English Dictionary, 2nd ed. Oxford University Press, 1989

2.Shah B. The Checkered Career of Ailanthus. Arnoldia, 1997, 57: 21-27.

3.Swingle W. The Early European history and thebotanical nameof the tree of heaven, Ailanthus altissima. Journal of the Washington Academy of Sciences, 1916, 6: 490-498.

4.Cun pi in: Chinese Materia Medica, Chemistry, Pharmacology and Applicaton by You-Ping –Zhu harwood academic publishers, 1998 p. 662-663.

5.Ailanthus altissima Tree of heaven, Pfaf Plant Database, www.pfaf.org/user/plant.aspx

קונדרוס קריספוס – Irish Moss

Chondrus crispus - קונדרוס קריספוס היא אצה נורית המשמשת כמרפא. מומלץ להמנע מחשיפה לריכוזים גבוהים של קרגינאן ישנם חוקרים בארה"ב

שם האצה: Chondrus crispus

משפחה: Gigartinaceae

אצה אדומית, מצויה בחופים של האוקינוס האטלנטי בצפון- מערב אירופה ובקנדה. האצה נצמדת לסלעים שטוחים מתחת לפני הים. היא מסועפת מאד ויוצאים ממנה ענפים רבים. הצבע שונה בעונות שונות של השנה. לפעמים צבע האצה הוא אדום – ארגמן והוא משתנה עד לצהוב-ירוק (1). אוספים אותה במקומות שהזרם איטי. היא מצויה בחופים של אירלנד, ונהוגים להשתמש בה כבר מאות שנים. מכאן המקור לשמה של האצה (2). 

מרכיבים: מוצילג, carrageenan, יודין, ברומין, ויטמין A, ויטמין B.אסטרים של גלקטוז עם תערובת של מינרלים, אשלגן, נתרן, סידן, מגנזיום ו- NH4SO4

המרכיב העיקרי של האצה הוא פוליסכריד שנקרא carrageenan (1). הוא מצוי באצה בריכוז של 55%.

באצה היבשה יש 10% חלבון ו-15% התערובת של כל המינרלים.

מפיקים carrageenan מאצות אדומיות נוספות, כגון, Euchema species, Gigartina mamillosa, Gigartina chamissoi, Gigartina skottsbergii ואחרות (3).

השם carrageenan ניתן על שם עיר באירלנד בעלת שם דומה. 

פעילות: מרכך בשימוש פנימי וחיצוני, מוסיף לחות.מוריד רמת כולסטרול, מפחית ספיגה של מזון ושחרור של מיצי קיבה בחיות מעבדה (2)

שימוש רפואי ב-carrageenan: להרגיע ולהקל על כאב של קרומים ריריים של דרכי הנשימה במקרים של שיעול, ברונכיט, שחפת להרגיע קרומים ריריים של מערכת העיכול במקרים של דלקות בדרכי העיכול מוצר שמכינים על ידי חימום לטמפרטורה גבוהה ו- pH נמוך משמש לטיפול בכיב פפטיוכן לטיפול בעצירות (3)

שימוש בתעשיה: מנצלים בתעשיה את פעילות הקרגינאן כקושר, מחליב, מעבה ומייצב של תכשירים רוקחיים, מזון, משחות שיניים וקוסמטיקה (3).

השם קרגינאן נכנס לשימוש בשנות העשרים של המאה ה-19, כנראה על שם עיר בעלת שם דומה באירלנד (4). השתמשו באצה באירלנד בשימוש ביתי לבישול, ובמיוחד לעבות ליפתנים, פודינג וקישוטים לעוגות.

הוא משמש כתוסף מזון בתעשיית המזון.

הוא נקשר לחלבון של החלב ומצוי בכל מוצרי החלב, בגבינות, בפורמולות של תינוקות, במוצרי חלב המכילים כמות קטנה של שומן, בקרמים, גלידות ויוגורט.מצוי גם בחלב סויה, חלב שקדים ואחרים

מצוי ברוב המשקאות הדיאטתיים ובתכשירים להרזייה (2).

באנגליה, ובכמה מדינות אירופאיות אחרות מקפידים לא להוסיף קרגינאן לפורמולות של תינוקות. בארה"ב מאפשרים שימושבקרגינאן לתינוקות (4).

תופעות לוואי: עלול לגרום לדימום, התכווצויות, שלשול, כיבים במעי הגס (2).

אינטראקציות עם תרופות: עלול להגביר דימום של מדללי דם.

התוויות נגד: הריון והנקה, כיב פפטי

מומלץ להמנע מחשיפה לריכוזים גבוהים של קרגינאן ישנם חוקרים בארה"ב המזהירים מפני שימוש בקרגינאן, בפרט בחומר שעבר טיפול כימי והמשקל המולקולרי נמוך. הממוצע של המשקל המולקולרי של קרגינאן הוא D 100.000.

לאחר טיפול יורד המשקל המולקולרי לפחות מ- D50.500 (4).

החקרים ממליצים לציבור לקרוא את הכתוב על האריזות של המזון. קרגינן שלא עבר טיפול מופיע כ food –grade או undegraded . קרגינן שעבר דגרדציה עלול לגרום לדלקות בדרכי העיכול ולפגיעה במעי הגס שעלולה להתפתח לסרטן (5,6). 

סטטוס: ה -FDA נתן לאצה ולקרגינאן אישור GRAS. מאוחר יותר הוסיפו אזהרה שרצוי לא לחשוף את הציבור לקרגינאן בעל משקל מולקולרי נמוך.

מקורות:

1.    Grahnen A. et al. Doxycycline Carrageenate- an Improved Formulation Providing More Reliable Absorption and Plasma Concentrations at High Gastric pH than Doxycycline Monohydrate. Eur. J. Clin. Pharmacol. 1994, 46:143-146.

2.    O'Broder DA. Irish Moss, Herbal Monographs, www.summerlands.com

3.    Carrageenan Monograph in Natural Medicine Comprehensive Database, Therapeutic Rersearch Faculty, publishers of Natural Medicines, Stocklon

4. Cohen MA. Carrageenan: pervasive food a that causes cancer, wipes out macrophages, and suppresses interferon. Townsend's Letter July, 2001

5.   Tobacman JK. Et al. Review of harmful gastrointestinal effects of carrageenan in animal studies. Envioronmental Health Perspectives. October 2001:109.

6. Tobacman JK. Et al. Carrageenan iduces interlieukin-8 production through distinct Bc110 pathway in normal human colonic epithelial cells. Am J. Physiol. 2006, 9: 292;G829.

ארוניה – Aronia melanocarpa

ארוניה - המחקרים שנערכו עם חולדות הראו שהצמח מגן על הכבד, מגן על מערכת עיכול, נוגד דלקת (2).פעילות אנטי בקטריאלית הוכחה in vitro נגד Staphy...

ארוניה – Aronia melanocarpa

משפחה: ורדניים, Rosaceae

שם אנגלי: Black Chokeberry

חלקי צמח בשימוש: פירות 

תאור הצמח: Aronia melanocarpa הוא שיח נשיר בגובה 1-4 מ',שמוצאו מצפון-מזרח ארה"ב. מגדלים אותו במזרח אירופה, ב דנמרק וברוסיה (1). הוא פורח באביב. הפרחים לבנים.הפירות בשלים בסתיו, עונה שבה העלים מקבלים צבע אדום של שלכת, והפירות מבשילים ומקבלים צבע כחול כהה.הפירות אהובים על צבאים, ארנבות ועופות שאוכלים מהם בהנאה (1). הפירות נופלים מהשיח כשהם מבשילים. הזרעים והמיץ מהפירות הם בצבע סגול כהה (1).

באירופה פיתחו כמה זנים מהצמח, והם נמכרים עכשיו לארה"ב. משתמשים בפירות באירופה להכנת מיצים ויין (1). 

מרכיבים: הפירות הם בין המקורות העשירים ביותר למרכיבים פנוליים, במיוחד אנתוציאנינים ופלבונואידים (2). האנתוציאנינים בפירות הם רובם גליקוזידים של ציאנידין.

נערכים מחקרים על פירות הארוניה בעשרים השנים האחרונות (2). 

פעילות: הפעילות מיוחסת רובה לריכוז הגבוה של האנתוציאנינים, שאחראים לתכונות נוגדות החמצון של הפירות.

המחקרים שנערכו עם חולדות הראו שהצמח מגן על הכבד, מגן על מערכת עיכול, נוגד דלקת (2).

פעילות אנטי בקטריאלית הוכחה in vitro נגד Staphylococcus aureus ו- E. coli.

פעילות אנטי ויראלית הוכחה in vitro נגד וירוס influenza type A  (2).

פעילות אימונו-מודולטורית נראתה בתרביות רקמה של לימפוציטים אנושיים, ואצל מטופלות עם סרטן השד (2).

עיכוב של צמיחת תאים של סרטן המעי הגס התקבל בתרביות של תאים שנלקחו ממעי גס של מטופל עם סרטן (2). 

בטיחות: בכל המחקרים שנערכו עם הפירות והמיץ לא נראו תופעות לוואי או רעילות (2). 

מקורות:

1. Knudson M. Aronia melanocarpa, Black Chockberry, United States Department of Agriculture, Natural Resources Conservation Service. USDA NRCS.

2. Valcheva-Kuzmanova SV. Bekcheva A. Cuurent knowledge of Aronia melanocarpa as a medicinal plant. Folia Med. 2006 48: 11-17.

מוקונה – Mucuna pruriens

מוקונה במחקרים הראו עלייה במטופלים ברמת הטסטוסטרון. ריכוזים גבוהים (פי 3 מהמינון) העלו באופן משמעותי את שעות השינה, והפחיתו את התנועתיות.

שם בוטני:Mucuna pruriens

שם נפוץ: Cowitch, Velvet bean

שם עברי: מוקונה

משפחה: קטנייתיים Fabaceae

תאור בוטני

הצמח הוא מטפס חד שנתי שמגיע לגובה 15 מ'. מוצאו מהודו והוא גדל בארצות טרופיות באפריקה ובאים הקריביים. כשהצמח צעיר מאד הוא מכוסה בשערות, שנושרות אח"כ. הפרחים בצבע סגול-לבן. הפירות הם תרמילים באורך כ-10 ס"מ. בתוך כל תרמיל 4-6 זרעים בצבע שחור או חום מבריק.

חלקי צמח בשימוש: זרעים, עלים

רכיבים פעילים (בזרעים)

L- Dopa  40m"g/g של הצמח (1).

אלקלואידים mucunine, mucunadine, mucunadinine, pruriendine, nicotine 

בטא-סיטוסטרול, גלוטתיון, חומצה גאלית

Tryptamine, alkylamines

פלבונואידים, קומרינים (2).

פרמקולוגיה

האלקלואידים שבזרעים גורמים לעלייה במספר תאי זרע בחולדות. נראתה עליה ברמת טסטוסטרון בחולדות (3).

ריכוזים נמוכים של האלקלואידים גרמו לירידה בשעות השינה ולעלייה בתנועה אצל חיות מעבדה. ריכוזים גבוהים (פי 3 מהמינון המומלץ) העלו באופן משמעותי את שעות השינה, והפחיתו את התנועתיות. ניכרת השפעה סטימולנטית על מערכת העצבים בריכוזים נמוכים והשפעה מדכאת בריכוזים גבוהים (4).

-Lדופה הוא פרקורסור של דופמין, והצמח גורם להקלה במקרים של מחלת פרקינסון.

מחקר שנעשה על 60 חולים במחלת פרקינסון שקבלו מיצוי של Mucuna במשך 12 שבועות, התקבלה ירידה משמעותית בתופעות המחלה מהשבוע הראשון ועד סוף השבוע ה-12 (5).

התוויות

לטיפול במחלת פרקינסון

למקרים של עקרות בגלל זרע מועט אצל גברים

לעידוד ביוץ אצל נשים

תופעות לוואי

מועטות, בעיקר במערכת העיכול (6).

מקורות

1. Parikh et al. Indian Drugs, 1990, 27.

2. Sinha J. Res. Educ. Indian Med. 1992, 11 (1): 15.

3. Amin KMY., Khan MN. Hakim S. et al. Sexual function improving effect of Mucuna pruriens in sexually normal male rats. Fitoterapia, 1996, 67: 53-58.

4. Ahmad S. et al. Conference of Pharmacology and Symposium on Herbal Druds (New Delhi), March 1991, 15, 26.

5. Katzenschlager R. Evans A. Manson A. et al. Mucuna pruriens in Parknson's disease: a double blind clinical and pharmacological study. J. Neurol. Neurosurg. Psychiatry, 2004, 75: 1672-1677.

6. Manyam BV. J. Altern. Complement Med. 1995, 1(3): 249-255.

טופל אדום – Cynomorium coccinum

טופל אדום - מאה ה-9 השתמשו בו כמרכיב במשחה נגד גירויים בעור. מאוחר יותר ממליץ הרופא Al-Razi על שימוש בצמח לטיפול בטחורים, דימום מהאף

שם עברי: טופל אדום
משפחה: טופליים, Cynomoriaceae
תאור הצמח: הטופל הוא צמח חסר כלורופיל, רב שנתי. הוא טפיל- שורש, החי על שורשים של צמחים אחרים. רוב השנה הוא מצוי באדמה, בצורת קנה שורש הקשור אל השורשים של הצמח הפונדקאי.
הוא גדל במקומות יבשים, סלעיים או על אדמה חולית. הוא גדל בארצות הים התיכון, צפון אפריקה, ספרד, פורטוגל, איטליה, ישראל, סעודיה(1).
בארץ הוא גדל בצפון הנגב, מערב הנגב, חולות חלוצה, מדבר יהודה שומרון. הוא טפיל על שורשים של עצים ושיחים מדבריים הגדלים באדמה מלוחה, כגון, מלוח קיפח, אוכם מצרי, אשל היאור, ימלוח פגום. אין לו פונדקאי ספציפי.
רוב חודשי השנה ניתן לראות רק תפרחות יבשות. בחודש אפריל בוקעות מהאדמה תפרחות חדשות, עגולות. לאורך התפרחת פזורים מאות פרחים קטנים בצבע ארגמן. הפרחים הם חד-מיניים ודו-מיניים. הם מואבקים על ידי זבובים, שנמשכים אל הריח המתוק.
המין השני הוא Cynomorium sonaricum  שגדל במרכז אסיה ומונגוליה  וכן בסין(2). הוא נקרא בסין suo yang ויש לו שימוש רפואי ברפואה הסינית (3).

רפואה מסורתית: נהגו להשתמש בתפרחת לטיפול באנמיה ובמחלות אחרות של כלי הדם, ביתר לחץ דם, דיזנטריה, מחלות זיהומיות של מערכת הרבייה, הקאה ומחזור חודשי בלתי סדיר (4). מסופר  שחיילים שנלחמו במסעי הצלב לקחו אתם תפרחות מיובשות כדי לטפל בפצעים (4).

הצמח הובא לסין ממונגוליה, והוא מוזכר לראשונה ב-Bencao Yanyi  Buyi (הרחבה של ה- Materia Medica ) ב-1347. הצמח היה מרכיב בפורמולה קלסית Huquian Wan  שמשתמשים בה לטיפול באין אונות ובחולשה ברגליים (4).
בימי הביניים קראו הרופאים הערבים לטופל  Tarthuth, שמשמעותו האוצר בין התרופות. במאה ה-9 השתמשו בו כמרכיב במשחה נגד גירויים בעור. מאוחר יותר ממליץ הרופא Al-Razi על שימוש בצמח לטיפול בטחורים, דימום מהאף ודימום בלתי תקין מהרחם (4).
בסעודיה, שגם שם מכונה הצמח Tarthuth משתמשים בחליטה מהצמח היבש לטיפול בדלקות מעיים ובכיב קיבה (4). הבדוים נהגו לקחת למסעות תפרחות טריות, לקלף אותן ולאכול את החלק הפנימי שטוענים שהוא טעים (4).
באיים הקנריים השתמשו בטופל כאמצעי מניעה, כמשחת שיניים וכצבע יציב, שאינו דוהה לצביעת אריגים (4).
מרכיבים : גליקוזידים של אנתוציאנינים, ספונינים טריטרפנים, ליגננים (4).
מחקרים מעטים נעשו על הצמח. הם מראים שהטופל מסייע לשיפור זרימה של דם, להורדת יתר לחץ דם, וכן שהוא מעכב את וירוס האידס (4).

מקורות

1. World Checklist of Selected Plant Families, 2010, Royal Botanic Garens, Kew.
2. World Checklist of Selected Plant Families, 2010, Royal Botanical Gardens,
Kew.
3. Discovery of the photosynthetic relatives of the "Maltese mushroom" Cynomorium, BMC Evolutionary Biology Vol 5:38, 2005.
4. Cynomorium Parasitic Plant Widely Used in Traditional Medicine, by Subhuti Dharmananda.

מקור התמונה

סלק מצוי – Beta vulgaris

שתיית מיץ סלק מגבירה זרימת דם אל המוח (6). הניטראטים המצויים במיץ הסלק הופכים לניטריטים על ידי חיידקים המצויים בפה

משפחה: סילקיים, Chenopodiaceae
חלקי צמח בשימוש: שורש מעובה, עלים, מיץ מהשורש
תיאור הצמח: הסלק המצוי גדל בר בארץ. מוצאו מאזור הים התיכון.
גידול הסלק עתיק מאד, ולפי המקורות גדלו אותו כבר באלף השני לפני הספירה (1). בכתבי אריסטו
ותיאופרסטוס מדובר בעיקר על שימוש בעלי הסלק כמזון. כשהכניסו לשימוש את עלי התרד פחת השימוש בעלי הסלק.
לקראת סוף המאה ה-18 גילו בגרמניה ששורש הסלק מכיל ריכוז גבוה של סוכרוז. הרחיבו  מיד את
הגידול  חקלאי, ולמדו  להכין סוכרוז מסלק סוכר. הבינו במהירות שאפשר להחליף את  קנה
הסוכר הגדל בארצות טרופיות עם סלק הסוכר שקל לגדל באירופה.  בשנת 1830 הוכנס סלק הסוכר
לאמריקה, וב-1880  הגיע ייצור הסוכר מסלק סוכר ל-50% מכל הסוכר שייצרו בעולם  (2).
הסלק המצוי הוא צמח עשבוני דו שנתי, הגדל לגובה 1-2 מ'. העלים גדולים. השורש הוא החלק העיקרי
בשימוש במזון, והוא ירק נפוץ מאד בשימוש. מרבים להשתמש בו במזרח אירופה.

מרכיבים: Betalain
נותן את  הצבע האדום לעלים ולשורש של הסלק
ויטמין A, ויטמין C ברזל ומינרלים נוספים
22% סוכר, סיבים, קרוטנואידים
מקור טוב לסיבים, המהווים 10% מהמשקל היבש. הסיבים אחראים כנראה לפעילות
המשלשלת של הסלק.
Betalain נקרא על שם הסלק. אלה הן תרכובות הנמסות במים שנגזרו מהחומצה האמינית טירוזין.
החומצה ה- betalamic היא הפרקורסור לכל הבטאלאינים שנותנים צבע אדום-סגול לצמחים רבים, כגון, Amaranthus tricolor, Phytolacca americana,
 Chenopodium album, Portulaca oleoracea, בפירות של כמה מיני צבר (3).
בטאלאינים הם אנטי אוקסידנטים , מנטרלים רדיקלים חופשיים, נוגדי סרטן, מגינים על הליפידים מפני
פראוקסידציה, גורמים לאפופטוזיס של סוגי סרטן שונים (3).
הצבע האדום של הבטאלאינים צובע את השתן באדום לאחר אכילת סלק או שתיית מיץ.

מה התכונות הרפואיות של סלק במקורות?

מתוק,צונן, מזין את הכבד והמעי, מקרר, מפזר המטומות, עוצר דימומים, מסייע לעיכול, מוריד לחץ דם ומנטרל רעלנים.
הוא אינו מומלץ במקרים של שלשול.

השפעת מיץ סלק על לחץ הדם
מחקר שנעשה על ידי חוקרים של בית ספר לרפואה בלונדון (4) הראה ששתיית 500 מ"ל של מיץ סלק
הביאה לירידה משמעותית בלחץ הדם. הם הראו שלחץ הדם ירד אצל מתנדבים בריאים שעה אחת לאחר
שתיית המיץ. הירידה בלחץ הדם נמשכה והגיעה לשיא לאחר 3-4 שעות. לחץ הדם נשאר נמוך כ-24
שעות (4).
החוקרים הראו שהירידה בלחץ הדם נגרמה כתוצאה  מייצור ניטריטים מהניראטים המצויים במיץ (4).
חיידקים ברוק ועל הלשון הופכים בפה את הניטראטים לניטריטים. כשהם מגיעים לקיבה הם הופכים
ל-nitric oxide. חלק מהם חודרים לזרם הדם כניטריטים (4). הירידה בלחץ הדם נמשכה כל זמן
שהניטריטים נכחו בזרם הדם.
החוקרים מציעים ללמוד כיצד להשתמש במיץ כאמצעי זול ובטוח להורדת לחץ דם (4).
לאחרונה נערך מחקר נוסף שבדק השפעת המיץ על לחץ הדם (5). מתנדבים שלחץ הדם שלהם היה
נורמלי קבלו מיץ במינון: 0 ג', 100 ג', 250 ג' ו-500 ג'. הם קבלו גם מיץ מסלק סוכר לבן. לחץ הדם וריכוז הניטראטים בשתן נבדקו לפני תחילת הניסוי, ואחר כך כל שעתיים במשך 24 שעות (5).
הירידה בלחץ הדם הייתה תלויה בכמות המיץ שהמתנדבים שתו. מיץ הסלק הלבן גרם גם הוא לירידה בלחץ הדם. ריכוז הניטראט בשתן עלתה באופן משמעותי.

השפעת המיץ על זרימת דם למוח
שתיית המיץ מגבירה זרימת דם אל המוח (6). הניטראטים המצויים במיץ הופכים לניטריטים על ידי חיידקים המצויים בפה. ניטריטים מסייעים לפתיחת כלי דם בגוף, ומגבירים זרימת דם וריכוז חמצן
במקומות שונים בגוף.
קבוצה של 14 משתתפים בגיל 70 ומעלה, קבלו במשך 4 ימים, 500 ג' מיץ לאחר צום של  10
שעות. לאחר שעה נערכה בדיקת MRI וכן בדיקות דם.
בדיקת MRI הראתה זרימת דם מוגברת למוח. בדיקות הדם הראו נוכחות של ניטריטים (6).
החוקרים מציעים להשתמש במיץ כמונע דמנטיה וסניליות בגלל זרימת דם לקויה למוח.

מקורות

1. Hanelt P. Buttner R. Mansfeld R. et al. Mansfeld's Encyclopedia of Agricultural and Horticultural Crops. Springer. P. 235-241, 2001.
2. Hopf M. Zohary D. Domestication of plants in the old world: the orugun and spread of cultivated plants in West Asia, Europe, and the Nile Valley. 2000, Oxford University Press p. 200.
3. Betalain in: Ganora L. Herbal Constituents, Foundations of Phytochemistry, Herbalchem Press, Louisville Colorado, 2008.
4. Webb AJ. Patel N. Loukogeorgakis M. et al. Acute blood pressure lowering, vasoprotective, and antiplatelet properties of dietary nitrate via Bioconversion to nitrite. Hypertension, 2008, 51 (3):781.
5. Beetroot juice may reduce blod pressure, Natural Standard Blog, April, 2012.
6. Hendrick B. Drinking beet juice increases blood flow to brain and may fight dementia. Nitric Oxide: Biology and Chemistry, November 2010 

סרפד צורב וסרפד דו ביתי

סרפד דו ביתי - שני מיני הסרפד, הצורב והדו ביתי אינם נמצאים בסכנה של הכחדה, למרות שכמויות גדולות מאד נקטפות כל שנה. נוף הצמח, העלים, השורש -

שם עברי: סרפד צורב וסרפד דו ביתי

משפחה: סרפדיים, Urticaceae

חלקי צמח בשימוש: נוף הצמח, עלים, זרעים, שורש, קני שורש

בארץ גדלים ארבעה מינים של סרפד: סרפד הכדורים  U. pilulifera

סרפד צורב   U. urens

סרפד קרומי   U. membranacea

סרפד חולה   U. kioviensis

תיאור הצמח: הסרפד הצורב הוא צמח חד שנתי, חד ביתי. גובהו 20-30 ס"מ בדרך כלל, אבל הוא יכול להגיע לגובה של 80 ס"מ (1). 

הסרפד הדו ביתי הוא צמח רב שנתי, ומגיע לגובה של 150 ס"מ (1). יש הבדל משמעותי במרכיבים הפעילים בין הצמח הזכרי והנקבי (1).

העלים בצבע ירוק כהה מכוסים בשיער רך. השערות הצורבות (trichomes) גדולות יותר (1). בבסיסן של השערות הצורבות מצוי  מבנה כעין בלוטה המפרישה נוזל. צורתה כעין שערה  עם עוקץ שנשבר בקלות (1). היא מפריש

ה מרכיבים כימיים הגורמים לכאב וגרוד הנמשכים כמה רגעים , אך יכולים  גם לגרום לכאב הנמשך שעות אחרי מגע עם הצמח (1).

מיני סרפד נפוצים בארצות רבות, ונעשה שימוש בצמח שנקטף מהבר בארצות שבמזרח אירופה, במערב אסיה, במרכז אסיה (1)

ישנן ארצות בהן מגדלים את הסרפד גידול מסחרי: קנדה, מקסיקו, ארה"ב, מצרים, גרמניה (1).

רפואה מסורתית

שימוש בסרפד כמזון וכרפואה עממית ידוע כבר אלפי שנים.

הוא מוזכר על ידי היפוקרטס שחי במאה הרביעית לפני הספירה, על ידי תיאופרסטוס שחי במאה השלישית לפני הספירה, דיוסקורידס  ופליני שחיו במאה הראשונה לספירה. 

Paracelus  רופא שוויצרי שחי בשנים 1493- 1541 ממליץ על שימוש בסרפד בספרו On the Doctrine of Signatures.

הרופא ההרבליסט האנגלי Nicholas Culpeper חי בשנים 1616- 1654. הוא אמר על הסרפד שהוא צמח כל כך מוכר וידוע שאפשר לזהות אותו אפילו בלילה החשוך ביותר (1). הוא המליץ על שימוש בסרפד לטיפול באבנים בכליות, לעצור דימומים, לעצירת שתן, לקשיים בנשימה, שיעול ודלקת ריאות. הוא טען שהסרפד עוזר לאנשים להיות זקופים (2).

ברפואה העממית באנגליה המליצו על הסרפד כצמח מנקה, מתאים לשימוש במקרים של קשיים בראייה, פצעים, פגעי עור שונים. אכלו את הסרפד כדי לטפל באנמיה, דימומים באף, שיעול, כאבים רוימטיים, קשקשים בראש,

כאבי אוזניים, כאבי ראש והפרעות בלב (3). נהגו להשתמש בסרפד גם לטיפול בעקיצות של חרקים, נדודי שינה, צהבת, טחורים, עצבנות, תולעים, הפרעות במערכת העיכול, גויטר ותולעים (3).

בשימוש חיצוני השתמשו בסרפד לניקוי של העור (3).

 U. dioica ו- U. urens הגיעו כנראה לאמריקה מאירופה, והאינדיאנים השתמשו בשני המינים. הם למדו לאכול את הסרפד, ועשו מהצמח חבלים, בדים, רשתות לדייג וסלים (4).

הם הכינו חליטות ומירתחים מהסרפד והשתמשו בהם במקרים של הצטננות, מחלות של דרכי השתן, טחורים מדממים, גרוד, כאבים בקיבה, בעיות בעור וחוסר שליטה בתנועות של הגוף (4). בנוסף הם השתמשו בסרפד לחיזוק בתקופת ההיריון ולדימום אחרי הלידה (4).

האינדיאנים בקנדה השתמשו בעלים ושורשים של הסרפד כתחבושות לפצעים, וכן לאמבט אדים לטיפול בפצעים ובמפרקים נפוחים וכואבים (4).

במיץ מהסרפד השתמשו כעיסוי לראש כדי למנוע נשירת שיער, וכדי לעזור לצמיחת שיער ארוך (4).

הרבליסטים מודרניים משתמשים בסרפד כצמח אסטרינג'נט, מחזק, מזין,  מוריד לחץ דם, עוצר דימומים, אנטי דלקתי, דיורטי, מוריד רמת סוכר בדם (1). משתמשים בסרפד כדי להגביר זרימה של שתן, להפחית תכיפות של צורך להטיל שתן, לטיפול בשלב התחלתי של פרוסטטה, לדלקות בדרכי השתן ובמקרים של אבנים בכליות, לכאבי שרירים, לקדחת השחת, לניקוי של הגוף (1). נשים בהיריון משתמשות בסרפד במקרים של אנמיה, ובשימוש חיצוני להקל על גרוד.

מהמאה ה-1 ועד סוף מלחמת העולם השנייה השתמשו בסרפד שגידלו באירופה להכנת סיבים כתחליף לכותנה. בגלל מחסור בכותנה בתקופת שתי מלחמות העולם התחילה גרמניה להשתמש בסיבי סרפד להכנת מדים לחיילים.

בשנת 1986 אישרה Commission E  את שורש הסרפד לשימוש במקרים של קשיים בהטלת שתן בגלל גידול של בלוטת הערמונית (1).

בשנת 1987 אישרה Commission E שימוש בנוף הצמח ובעלים של הסרפד, בהכנות גלניות שונות, לטיפול במחלות דלקתיות של דרכי השתן.

שימוש חיצוני  של טינקטורה של נוף הצמח של  הסרפד ב-50% אלכוהול, אושר לטיפול בכאבים רוימטיים (1).

מונוגרפים רשמיים הקובעים תקן לסרפד נכתבו על ידי האיחוד האירופי, וכן על ידי European Medicines Agency-  EMA.

בארה"ב אושר השימוש בשורש ובקני השורש של הסרפד הצורב ו- U. dioica.

מונוגרף רשמי התפרסם על ידי ארגון הבריאות הבינלאומי- WHO, וכן על ידי הפרמקופיאה של ארצות הברית.

מחקרים הנערכים בשנים האחרונות

מרכיבים בשערות הצורבות: היסטמין, אצטילכולין, סרוטונין, חומצה פורמית (5,6).

מרכיבים המצויים בצמח: לויקוטריאנים, חומצה אוקסלית, חומצה טרטרית

פלבונואידים:  גלוקוזידים ורוטינוזידים של קוורצטין, kaempferol, isohamnetin

חומצה כלורוגנית, חומצה קפאית, חומצה ניאוכלורוגנית

קומרין- סקופולטין

סיטוסטרול, פוליסכרידים, חומצות שומניות, ויטמין C, מינרלים, חלבון, סיבים  תזונתיים (5,7).

פעילות: משכך כאב, נוגד אנמיה, אנטי בקטריאלי, אנטי דלקתי, נוגד רמת שומנים גבוהה בדם, אנטי אוקסידנט, מונע כיבים, עוזר ללב ולכלי הדם, דיורטי, מסייע למערכת העיכול, מסייע לבניית כלי דם (1,7,8).

מחקרים קליניים הראו שהסרפד מסייע לבעיות בהפרשת שתן בגלל בלוטת ערמונית מוגדלת, במקרים של אוסטיאוארטריטיס, נזלת אלרגית, דימום מוגבר לאחר טיפולי שיניים (1).

מחקר שנערך באירן הראה שאצל אנשים שלקחו 100 מ"ג ליום של שורש סרפד במשך 18 חודשים, היה שיפור בזרימת השתן והקטנה של בלוטת הערמונית אצל 81% מהנבדקים. נבדקו 287 מטופלים עם בלוטת ערמונית מוגדלת (9). קבוצת הביקורת כללה 271 נבדקים ושיפור חל באותה תקופה אצל 16% מהנבדקים (9).

לפחות ששה מחקים נעשו על מוצר של חברת Schwabe הנקרא Prostagutt forte-PRO. הוא מכיל 160 מ"ג של Saw Palmetto שמיצוי אותו ב- 90% אלכוהול והוא מכיל 70% חומצות שומניות, ו-120 מ"ג של מיצוי של שורש סרפד. המחקר בדק אם המוצר מסייע להקלה על הסימפטומים של פרוסטטה ואם הוא מאפשר לדחות ניתוח במקרה של הגדלת בלוטת הערמונית.

מחקר אחד הראה ש-PRO יעיל כמו תרופה בשם finasterise והוא גורם לפחות תופעות לוואי (10).

מחקר נוסף הראה ש-PRO הפחית את נפח בלוטת הערמונית והייתה לו השפעה אנטי דלקתית יותר מאשר לתרופות NSAID.

מחקר שפורסם ב-2007 הראה ש-PRO הפחית סימפטומים של פרוסטטה, IPSS- International Prostate Symptom Score , הגביר זרימה של שתן  והקטין את נפח שאריות השתן (11).

מחקר נוסף טען ש-PRO מסייע למניעה או לדחייה של ניתוח של בלוטת הערמונית (12).

נערכו כמה מחקרים נוספים על מוצרים שהכילו צרוף של Saw Palmetto  ומיצוי של שורש סרפד. הם הראו יעילות מסוימת של הטיפול (1).

במחקר שבדק את יעילות הסרפד לטיפול בנזלת אלרגית, קבלו   98 מתנדבים

300 ג' של עלי סרפד של המפעל Eclectic Institute, Oregon, או פלצבו.

רוב הנבדקים טענו שהתרופה הקונבנציונלית פעילה יותר. רק 7 משתתפים במחקר טענו שהם מעדיפים את עלי הסרפד (1).

שני מיני הסרפד, הצורב והדו ביתי אינם נמצאים בסכנה של הכחדה, למרות שכמויות גדולות מאד נקטפות כל שנה. נוף הצמח, העלים, השורש  וקני השורש נקטפים באזורים כפריים ומוצעים למכירה. בארצות רבות גדלים מינים נוספים של סרפד וגם הם מוצעים למכירה.

בכמה ארצות משתדלים לאמוד את הכמויות על פי הצהרות על יצוא של הצמח. לדוגמא בבולגריה נחשב הסרפד לצמח הרפואי הרביעי לפי הכמות הנמכרת כל שנה. בולגריה מוכרת בממוצע 930.595 ק"ג של עלי סרפד  ו -432.780 ק"ג שורשים כל שנה (1). רומניה מוכרת 50.000 ק"ג של נוף הצמח של סרפד כל שנה (1).

הסרפד מהווה מרכיב במספר גדול מאד של מוצרים הנמכרים כצמחי מרפא.

בגרמניה מצויים עלי סרפד בתוך 1540 מוצרים הנמכרים כצמחי מרפא או תוספי תזונה (1).

בקנדה נוף הצמח או השורש מהווים מרכיבים פעילים בתוך 650  מוצרים מאושרים.

נוף הצמח או השורש של סרפד צורב הם מרכיבים פעילים בתוך54  מוצרים (1).

בארצות רבות מגדלים מיני סרפד ומשתמשים בצמח שנקטף מהבר ובסרפד שמגיע מגידולים חקלאיים.

נקבעים תקנים לסרפד שמגיע מגידולים חקלאיים, ומשתדלים להגן על צמחיית הבר, אבל ממשיכים לאסוף את הצמחים מהבר (1).

המשיכה לצמחים שגדלים בבר או כגידולים  אורגניים ללא טיפול עם חומרים כימיים נגד חרקים גורמת להעדפה ברורה של הסרפד הנקטף מהשדות.

מקורות

1. Engels G. and Brinckmann J. Stinging Nettle, Urtica dioica, U. urens, Herbalgram, 2016, 110: 8-17.

2. Culpeper N. Culpeper's Complete Herbal London, UK: Richard Evans, 1814.

3. Allen DE, Hatfield G. Medicinal Plants in Folk Tradition: An Ethnobotany of Britain and Ireland, Portland OR. Timber Press , 2004.

4. Moerman D. Urtica. Native American Ethnobotany Database. Available at: http:// herb.umich.edu. Accessed March 24, 2016.

5. Bradley P. British Herbal Compendum Vol. 1. Dorset, UK. British Herbal Medicine Association, 1992.

6. European Commission Health& Consumers Directorate . Cosmetic ingredients and Substances Database. Brussels, Belgium: European Commission Aailable at: http://ec.europa.eu/consumers/cosmetics/cosing, Accessed March 19, 2016.

7. Bruneton J. ED. Pharmacognosy, Phytochemistry, Medicinal Plants, 2nd ed. Paris France Lavoisuer, 1999.

8. Chrubasik JE. Roufoogalis BD. Wagner H. Chrubasik SA. A comprehensive reniew on Nettle effect and efficacy profiles, Part 1 Herbal urticae, Phytomedicine, 2007, 14: 423-435.

9. Safarinejad MR. Urtica dioica for treatment of benign prostatic hyoeolasia: a prospective randomized double-blind, placebo-controlled, crossover study, Journal of Herbal Pharmacotherapy 2005, 5(4): 1-11.

 10. Sokeland J. Combined sabal and urtica extract coppared with finasteride in men with benign prostatic hyperplasia , analysis of prostate volume and therapeutic outcome BJU International 2000, 86: 439-442.

11. Loparkin N. Sivkov A. Schlafke S. et al. Efficacy and safety of a combination of sabal and urtica extract in lower urinary tract symptons-long term follow-up of a placebo –controlled double-blind , multicenter trial. Int. Urol. Nephrol. 2007, 39: 1137-1146.

12. Schneider HJ. Honold E. Masuhr Th. Treatment of benign prostatic hyperplasia: Results of a surveillance study in the practices of urological specialists using a combined plant-based preparation

13. Sabal extract WS 1473 and Urtica WS 1031). Forschr Med. 1995, 113: 37-40.

מקור התמונה

Albizia julibrissin – Albizia julibrissin

השימוש בקליפת האלביציה הוא עתיק יותר. הוא מוזכר בספרו של Shen Nong. הטעם של קליפת הגזע מתוק והוא מרגיע את חמשת האיברים, את הלב והמוח

אלביציה – Albizia julibrissin
משפחה: Mimosaceae
שם אנגלי: Silk tree
שם סיני: קליפת הגזע he huan pi     הפרחים he huan hua
חלקי צמח בשימוש: קליפת הגזע, פרחים
תיאור הצמח: הסוג אלביציה כולל כ-150 מינים, של עצים, שיחים ומטפסים הגדלים באזורים סוב-טרופיים של אסיה, אפריקה ואוסטרליה.

המין A. julibrissin גדל בדרום- מזרח אסיה, מאירן עד סין וקוריאה. מרבים לגדל אותו כעץ נוי, הפורח בקיץ עם פריחה עדינה ויפה. מקלפים את הגזע באביב או בסוף הקיץ. 

פעילות האלביציה: 

אסטרינג'נט, מרגיע של העצבים, משכך כאב, נוגד תולעים, דיורטי, ממריץ, מגביר התכווצויות בזמן הלידה

שימוש רפואי: למקרים של חרדה, הפרעות בשינה, קוצר נשימה, לסיוע בלידה.

הפרחים משמשים לטיפול בנדודי שינה, לשיפור העיכול, להרגעה ולחיזוק, לשיפור הזכרון.

בשימוש חיצוני משתמשים בפרחים ובקליפת הגזע לריפוי פצעים, לטיפול באבצס, להפחית נפיחות. 

השימוש באלביציה ברפואה הסינית המסורתית:

ברפואה הסינית משתמשים בקליפת הגזע ובפרחים להרגיע את הרוח.

השימוש בקליפת הגזע הוא עתיק יותר. הוא מוזכר בספרו של Shen Nong. נאמר שם שהטעם של קליפת הגזע מתוק והטבע שלו נייטרלי. הוא מרגיע את חמשת האיברים, את הלב והמוח. הוא מביא שמחה ללא חרדה, וכשמשתמשים בו במשך תקופה ארוכה הוא גורם לתחושת קלילות של הגוף ולבהירות של העיניים. בספר The Grand Dictionary of Chinese Medicinals כתוב שמרידיאן היעד של קליפת הגזע הוא הלב והכבד. הצמח מרגיע את הרוח ומפזר את הדכאון, מביא להרמוניה בדם.הוא מטפל בחוסר השקט של הלב, מפחית חרדה ודאגנות-יתר, מרחיק דכאון, מסייע במקרים של הפרעות בשינה, מטפל בנפיחות ואבצס, במכות, פציעות וחבלות בגלל נפילה. השימוש בפרחים התחיל מאוחר יותר. הם מוזכרים בפעם הראשונה בספר שהופיע ב-1116 Augmented Materia Medica. הספר The Grand Dictionary of Chinese Medicine כותב שטעם הפרחים מתוק-מר, הטבע שלהם נייטרלי, מרידיאן היעד הוא הלב והכבד. הפרחים מרגיעים דכאון, משקיטים את הרוח, מאזנים את הצ'י, מוסיפים בהירות לעיניים ומשפרים את זרימת האנרגיה בגוף.משתמשים בהם לטיפול בחרדה, בדאגנות-יתר, בדכאון, בנדודי שינה, בחוסר מנוחה, בשיכחה, בעיניים אדומות, בכאבים בבית החזה וכאבים בגלל נפילות וחבלות ב- Ling shu מסופר על קליפת הגזע: אלביציה מקבל מהאדמה את הצ'י כדי לצמוח. הטעם שלו מתוק, הצ'י שלו מאוזן ואין בו רעילות. הוא מזין את חמשת האיברים. הלב הוא שורש ההרמוניה של הגוף. אם אנרגית הלב אינה רגועה האדם יהיה בדכאון. אם הטחול חסר אנרגיה חמשת האיברים יהיו בלתי רגועים. הטעם המתוק מזין את הטחול, והוא מביא את הרגיעה לחמשת האיברים. אם הלב רגוע הרוח תהיה חופשיה, ללא דאגה, והאדם יהיה בנוכחות ובפתיחות מלאה.  
מקורות

1. Albizia julibrissin, www.naturalstandard.com

2. Sylvan Institute of Botanical Medicine

3. Materia Medica by Dan Benski

רמת החומציות בגוף

רמת החומציות בגוף - אחד הדברים החשובים המצויים באחריות אישית של כל אחד מאתנו הוא רמת החומציות בגוף.רמת החומציות נמדדת לפי ערכים pH 7

רמת החומציות בגוף-


בחירת המזון היא בעיה שעלינו להתמודד אתה במשך כל החיים. המזון המתאים לילד אינו בדיוק זה המתאים לאדם בוגר. כשמגיעים לזקנה צריך לחשוב מחדש מה לאכול. המקצוע שנבחר לעסוק בו גם הוא יקבע את מזוננו. מזון של אדם היושב במשרד, אינו זהה למזון שדרוש לאדם שעובד במשך שעות כל יום בעבודה גופנית קשה.

המזון בימינו עשיר, ומגיע מכל קצות תבל. מפעלים רבים מכינים מזון מוכן, המשחרר את האדם העובד מהצורך להכין מזון לעצמו. רבים בוחרים את מזונם רק על פי הטעם וההשקעה שצריך להשקיע בהכנתו. ישנם כאלה החוטפים משהו תוך כדי עבודה, נהיגה או משחק, רק כדי להשביע את רעבונם, מבלי לחשוב מה קורה עם המזון לאחר שהוא נכנס לגופנו, לאן הוא הולך ואיך הוא משפיע על הגוף והמוח שלנו.

בחירת המזון היא עניין רציני. אנחנו בוחרים איך לבנות את הגוף, המוח והאישיות שלנו. בנוסף לשאלות על אופן גידול המזון, באיזה חומרי הדברה השתמשו, במה האכילו את העופות והבקר שנמכרים בחנויות, מה מידת הניקיון, הטריות ועוד  שאלות, עלינו להתחשב במידת החומציות והבסיסיות של המזון שאנו אוכלים.

המרכיבים המצויים במזון קובעים אם התגובה שהוא ישאיר בגוף אחרי שיעכל תהיה חומצית או בסיסית. כאשר הדם נעשה חומצי הוא חייב לנטרל את החומציות כדי שיוכל להמשיך למלא את תפקידיו בגוף. לשם כך הוא מוציא סידן ומגנזיום מהעצמות והם מעלים את הבסיסיות ומורידים את החומציות. אבל הוצאת הסידן והמגנזיום מהעצמות פוגעת בהן ומפחיתה מהמסה שלהן.

זה יכול להסביר את השינויים בשלד עם הזקנה, את העצמות שנעשות שבירות, הכאבים, הגוף שנעשה כפוף. זה לא צו הגורל הקובע שהשלד ייהרס במשך החיים, וכל תניעה של אדם זקן תהיה מלווה בכאב ובאנחה. זאת תוצאה של דרך החיים שלנו.

מה היה היחס לתזונה, לפעילות הגופנית ולמנוחה.

אחד הדברים החשובים המצויים באחריות אישית של כל אחד מאתנו הוא רמת החומציות בגוף.

רמת החומציות נמדדת לפי ערכים בין 0 ל-14. pH 7 הוא מצב של איזון. ערך נמוך מ-7 הוא חומצי, כשהערך של חומצות חזקות הוא 2-3.חומצות שה pH שלהן 5 או 5.5 הן חומצות חלשות.

pH מעל 7  הוא בסיסי.

ה- pH של בסיסים חלשים הוא 7.5-8.5, ובסיסים חזקים הם בעלי pH 12.5-13.5 .ישנן בדיקות פשוטות שניתן לבצע אותן כדי לדעת מה מצב החומציות בגופנו.

הבדיקות הפשוטות ביותר הן של השתן והרוק. כל מה שדרוש לנו הוא נייר לקמוס פשוט או נייר pH מדויק יותר. ה-pH של השתן צריך להיות בין 7 ל – 7.5, כלומר מידת חומציות מאוזנת, לא חומצית ולא בסיסית. בודקים את השתן עם נייר לקמוס ומקבלים תשובה על יד הצבע שבו נצבע הנייר. כשהתגובה חומצית הנייר נעשה אדום וכשהיא בסיסית הוא נעשה כחול. נייר לקמוס מדויק יותר ייתן לנו את התשובה המדויקת לגבי ה-pH של השתן.

אם השתן חומצי, ולעתים קרובות ה-pH שלו הוא 5, זה מראה שהמזון שאותו אדם אוכל הוא חומצי.  יתכן שהוא אוכל יותר בשר, פחמימות מזוקקות ואינו אוכל מספיק ירקות.

אם רמת החומציות היא מעל 8, זה מראה שחסרים בתפריט חלבונים, שומנים ופחמימות.

בדיקה דומה ניתן לעשות עם הרוק. רמת החומציות שלו צריכה להיות בתחום הנורמלי המאוזן בין 6.5 ל-7.5. אם הוא גבוה או נמוך יותר נצטרך להסיק מסקנות ולתקן.

כדאי לחזור על הבדיקות האלה לעתים קרובות, עד שנצליח להביא את הגוף לערכים הנורמליים. 
ערכי pH המצויים בתחום הנורמלי בגוף 
דם           7.35-7.45
רוק          6.5-7.5
קיבה        1.00-3.5
מעי דק     4.8-8.2
שתן         4.5-8.0 
הגוף מתאמץ לשמור על רמת חומציות מאוזנת, ולכן איננו מרגישים מיד אם רמת החומציות גבוהה מדי. מתחילים להרגיש כשמופיעות הפרעות שונות במערכת העיכול או במקומות אחרים בגוף. רופאים ומדענים טוענים שהשמנה היא מצב שנוצר בגלל חומציות יתר. הגוף מייצר תאי שומן כדי לאחסן ולהרחיק את החומצות החזקות, הפועלות בגוף כרעל, רחוק מן האיברים החשובים בגוף. ההשמנה היא מנגנון של הגנה על האיברים מפני החומציות. כדי לרדת במשקל צריך להפחית במזון החומצי ולהגביר אכילה של מזון בסיסי. שינוי משמעותי בהרכב התזונה גורם לירידה במשקל, גם אם אין מפחיתים בכמות המזון. חשוב להימנע מלחם לבן, מאורז לבן , עוגות ועוגיות, ולהפחית במאכלי חלב ובממתקים.

קינואה הוא צמח ממשפחת הסלקיים, המסייע להורדת סוכר, הורדת לחץ דם והורדת משקל. הוא זמין היום בארץ וניתן להכין ממנו מיני מאפה שונים. כשעוברים ממזון חומצי למזון בסיסי יותר ניתן להרגיש בשינוי אחרי 3-4 שבועות. השינוי שמתחולל הוא חיובי ומעודד את האדם להמשיך בתזונה הבסיסית. התזונה לא רק מונעת הריסה של תאים אלא גם מחדשת אותם. מרגישים כעין התחדשות. תהיה ירידה ברמת הסוכר, הכולסטרול והשומנים. תהיה הרגשה של קלילות בגוף . 

מזון בעל ערך בסיסי pH  8.5-9.0 לימון, אבטיח, מלון, פלפל אדום, תאנים מיובשות, תמרים מיובשים, מנגו, פפאיה, ענבים, אספרגוס, אגס, צימוקים, מיץ ירקות.

מזון בעל ערך בסיסי pH 8.0-8.5 תפוח עץ, נבטי אספסת, אבוקדו, בננה, דובדבן, גזר, סלרי, שום, תמר, תאנה, ענבים, אשכולית, חסה, עלים ירוקים, אפונה, אפרסמון, תרד, דלעת.

מזון בעל בסיסי pH 7.5-8.0 תפוח עץ חמוץ, שעועית, פול, פלפל, ברוקולי, כרוב, ג'ינג'ר, קולורבי, חסה, אפרסק, תות שדה, תפוח אדמה, תירס, לפת.

מזון בעל ערך pH 7.0-7.5 שקדים, ארטישוק, מלפפון, חציל, בצל, עגבנייה, זיתים, כרישה, חלב סויה, טופו, דוחן, קינואה, כוסמת, שומשום, טחינה, שמן זית.

מזון בעל ערך pH 6.5-7.0 סובין, שעורה, קשיו, פיסטוק, קמח תירס, פרוקטוז, דבש, אגוזים, זרעי חמניות ודלעת, מולסה, חרדל, לחם שיפון, חלב עיזים, פקן, חומוס, שעועית, שזיף, ביצה. 

מזון בעל ערך 6.0-6.5 שמנת, דגים, לחם לבן, יוגורט, דגנים, אורז, שבולת שועל, מיונית, בוטנים, קטשופ.

מזון בעל ערך 5.0-5.5 ממתיקים כגון, אספרטם, בשר בקר כבש ועז, משקאות תוססים, עוגות, סוכר לבן, קפה, תה, מלח, ריבות, ספגטי, ליקר, יין רוב התזונה המערבית בימינו היא חומצית.

היחס בין מזון חומצי לבסיסי הוא 20-80 , כלומר, 20% של תזונה בסיסית לעומת 80% של תזונה חומצית. היחס הרצוי הוא 60-80%  מזון בסיסי, ו- 20-40% מזון חומצי.

ניטרול של חומצות חזקות הוא קשה, והוא מטיל עומס כבד על הכבד והכליות.

תזונה חומצית עלולה להגביר בריחת סידן מהעצמות ודלדול של שרירים, לגרום לאבנים בכליות ולמחלות הידועות של מערכת העיכול, מעי רגיש, צרבת, מעי דולף, אולקוס ואחרים.

המודעות למזון שאנו אוכלים חשובה מאד.

אנחנו יכולים לבנות או להרוס את עצמנו על יד המזון.

אנחנו מרגישים את הטעם של המזון רק במשך זמן קצר שהוא נמצא על הלשון. הגוף צריך להתמודד אתו במשך שעות, ימים או שנים.

מקור התמונה

אנדירובה – Andiroba – Cararpa guianensis

אנדירובה - באמזונס האינדיאנים משתמשים לטיפול בתולעים במערכת העיכול וכן להורדת חום. משתמשים במירתח בשימוש חיצוני לטיפול בכיבים,

אנדירובה
שם מדעי: Carapa guianensis
משפחה: Meliaceae אזדרכתיים
חלקי צמח בשימוש: קליפת גזע, עלים, שמן מהזרעים
תאור הצמח: Andiroba הוא עץ גבוה המגיע ל-40 מ' גובה. הוא נפוץ ביערות הגשם באזור האמזונס, בביצות ובאדמות סחף (1). הוא גדל גם באזור האיים בברזיל.העלים גדולים ורחבים.

העץ הוא רך, מאריך ימים ואינו מותקף על ידי חרקים, ולכן הוא מבוקש מאד בתעשיית הרהיטים. הביקוש הגדול גרם לכריתה ולהרס של עצים רבים.

קל לגדל את העץ בברזיל באזור האמזונס וגם באזורים אחרים.

הזרעים גדולים וצבעם חום. הם מכילים כ-63% שמן שצבעו צהוב בהיר. עץ אחד נותן כ-200 ק"ג זרעים בשנה. לייצור 1 ק"ג של שמן דרושים 6 ק"ג של זרעים, אם משתמשים בשיטת המיצוי המסורתית (1). אוספים את הזרעים שצפים על מי הנהרות, או שהם מכסים את אדמת היער אחרי שנפלו מהעצים. מרתיחים אותם בתוך מים, ומשאירים אותם בתוך המים החמים כשבועיים, עד שהם מתחילים להירקב. סוחטים אותם ומוציאים מתוכם את השמן (1). מכיוון שהשמן שמופק בשיטה הביתית המסורתית הזאת אינו יציב, ונוטה להחמיץ בקלות, עושים בו שימוש מיידי, ומשתמשים בו להכנת סבון או נרות.
רפואה מסורתית: התושבים המקומיים של האמזונס משתמשים בכל חלקי הצמח, ובשמן המופק מהזרעים. בצפון האמזונס נוהגים להשתמש במירתח מקליפת הגזע לטיפול בתולעים במערכת העיכול וכן להורדת חום (1,2). משתמשים במירתח בשימוש חיצוני לטיפול בכיבים, בפצעים מזוהמים ובפגעי עור שונים (1,2).

התושבים המקומיים הגרים ביערות שליד נהר האמזונס והריו נגרו הם בני תערובת של מהגרים שהגיעו מאירופה, מארצות של דרום ומרכז אמריקה ומהאיים הקריביים, ועם האינדאנים שהיו התושבים המקוריים של ברזיל. הם נקראים caboclos. הם מרבים להשתמש בשמן המופק מהזרעים כמשכך כאב וכדוחה חרקים (1). עד היום משתמשים בשמן אנדירובה כדלק למנורות תאורה בבתים. השמן בוער היטב, עם מעט עשן, והוא דוחה יתושים, זבובים וחרקים אחרים (1). הסבון שמכינים מהשמן מומלץ לטיפול במחלות עור וכן כדוחה חרקים (1,3,4). האינדיאנים נהגו למצות צבע מהעץ כדי לצבוע את עצמם. בכמה שבטים אינדיאנים נוהגים לערבב שמן אנדירובה עם צבע המופק מזרעים של Annatto- Bixa orellana. השמן מקבל צבע אדום-כתום. הם מורחים אותו על כל הגוף כדוחה חרקים (3). רבים מהשימושים המסורתיים מהווים היום חלק מרפואת הצמחים של ברזיל. משתמשים בשמן לטיפול בפצעים, פציעות, כשמן לעיסוי לשיכוך כאבים וכן כדוחה חרקים טבעי (1). תרופה טבעית מתקבלת על ידי השריית רבע פרי של Luffa operculata ב-250 מ"ל של של שמן אנדירובה חם במשך שעות אחדות. מורחים את השמן החם במקרים של דלקות מפרקים ושגרון (1,3,4). בתעשיה מכינים סבונים מהשמן, וכן נרות המומלצים כדוחי חרקים. 
מרכיבים: תערובת של טרפנים הנקראים meliacins אחראים לטעם המר של כל חלקי הצמח, וגם השמן (5) Limonoids, כולל andirobin, epoxyazadiradione מצויים בזרעים ובשמן (5,6). שמן אנדירובה מכיל 65% חומצות שומניות בלתי רוויות, כולל, חומצה לינולאית, אולאית, לינולנית. חומצות רוויות שבשמן: חומצה פלמיטית, סטארית.
פעילות: שמן אנדירובה הוא משכך כאב, נוגד דלקת, אנטי בקטריאלי, דוחה חרקים, מרפא פצעים, דוחה תולעים,מסייע להרפייה של השרירים (1). קליפת הגזע היא אנטי בקטריאלית ונוגדת טפילים (7), קליפת הגזע והעלים הם נוגדי דלקת, משככי כאב ומסייעים לריפוי פצעים (8,9). 
התוויות: למנוע ולטפל בעקיצות של חרקים, לטיפול במחלות עור, כגון, דרמטיטיס, פטריות, כיבים. לשיכוך כאב במקרים של דלקות מפרקים ומחלות שיגרוניות. השימוש פנימי וחיצוני.
התוויות נגד: בלתי ידועות
אינטראקציות עם תרופות: לא נמצאו
הכנות ומינון: שמן אנדירובה, למרוח כמה פעמים ביום, לקיחה פנימית, 2 מ"ל בתוך כוס מים פושרים
מקורות

1.   Andiroba (Carapa guianensis) http:// www.rain-tree.com/andiroba.htm
2.   Hammer ML. et al. Tapping an Amazonian plethora: four medicinal plants of Marajo Island, Para (Brazil). J. Ethnopharmacol. 1993, Sep. 40:  53-75.
3.   de Mendonca FA. et al. Activities of some Brazilian plants against larvae of the mosquito Aedes aegypti. Fitoterapia, 2005 Dec.76 : 629-636.
4.   Silva OS. Et al. The use of Andiroba, Carapa guianensis as larvicide againt Aedes albopictus. J. Am. Mosk. Control Assoc. 2004 Dec. 20 (4): 456-457.
5.   Tappin M. et al. Development of an HPLC method for the determination of tetraortriterpenoids in Carapa guianensis seed oil by experimental design. J. Pharm. Biomed. Anal. 2008 Dec. 48: 1090-1095.
6.   da Silva V. et al. Isolation of limonoids from seeds of Carapa guianensis Aublet (Meliaceae) by high speed countercurrent chematography. Phytochem. Anal. 2009, Jan. 20: 77-81.
7.   Mackinnon S. et al. Antimalarial activity of tropical Meliaceae extracts and gedunin derivatives. J. Nat. Prod. 1997, 60: 336-341.
8.   Penido C. et al. Antiinflammatory effects od natural tetraotriterpenoids isolated from Carapa guianensis Aublet on zymosan- induced arthritis in mice. Inflamm. Res. 2006 55: 457-464.Nayak B. et al. Experimental evaluation of ethanolic extract of Carapa guianensis L. leaf for its wound healing activity using three wounf models. Evid. Based Complement Alternat. Med. 2009 Oct 13.

0
    0
    העגלה שלך
    העגלה שלך ריקהחזור לחנות