שורש אושה -Ligusticum porteri

שורש אושה - התוויות: שיעול, זיהומים בדרכי הנשימה, להוריד חום, כאבים הקשורים למחזור החודשי, הפרעות במערכת העיכול, כאב שיניים

שורש אושה -Ligusticum porteri

שם מקומי: Osha

משפחה: סוככיים, Apiaceae

חלקי צמח בשימוש: שורש

תאור בוטני: לסוג Ligusticum משתייכים 25 מינים. Osha הוא צמח רב שנתי שמוצאו מהרי הרוקי ומדרום- מערב ארה"ב. הוא גדל על אדמות עשירות הרריות, בגובה כ-3000 מ'. השורש ארוך ומעובה, מכוסה בשערות. יש לו ריח אופייני וטעם מר. הצמח סבל מקטיף יתר והוא עומד בסכנת הכחדה. קוטפים את השורש בסתיו. ניתן להשתמש בו טרי או יבש.

רפואה מסורתית: האינדיאנים שגרו באזור של הרי הרוקי הרבו להשתמש ב-Osha. הם ספרו שלמדו על ערכו הרפואי של הצמח מהדובים החומים, שחפרו באדמה והוציאו את השורשים. הם לעסו את השורש ומרחו בו את עצמם. זה המקור לשם העממי של הצמח Bear root.

השתמשו בשורש לטיפול בהצטננות, דלקת גרון, גודש בריאות ומחלות נוספות של דרכי הנשימה, עיכול איטי וכן כמשכך כאב. הוא מגביר את העיכול ומגביר הזעה. לפעמים השתמשו בצמח השלם.

מרכיבים: אלקלואידים, סטרולים, ספונינים,לקטונים- E- ligustilides, Z- ligustilidesPhtalides, pinenes פורנוקומרינים, שמן נדיף.

פעילות: צמח מר, מחמם, מגביר זרימת דם, מסייע לשיפור העיכול, משכך כאב, מכייח, מגביר הזעה, אנטי מיקרוביאלי.

התוויות: שיעול, זיהומים בדרכי הנשימה, להוריד חום, כאבים הקשורים למחזור החודשי, הפרעות במערכת העיכול, כאב שיניים.

פרמקולוגיה: נוגד דלקת במערכת הנשימה. מרכיבים המצויים בצמח ממריצים את תאי הריסים(cilia cells) שברקמות הריריות של הריאות, ומסייעים לטיהור הריריות מליחה. Ligustilide ממריץ את פעילות המקרופאגים. הודות לו ה-Osha הוא אנטי בקריאלי ואנטי ויראלי. Z-ligustilidr הוא בעל פעילות אנטי מיקרוביאלית. בנוסף ligustilide הם אנטי אסמתיים.

בטיחות: הצמח נחשב בטוח לשימוש.

תופעות לוואי: לא נמצאו.

התוויות נגד: אינו מומלץ בהריון.

אינטראקציות עם תרופות: לא נמצאו.

מינון: קפסולות 450 מ"ג שלוש פעמים ביום.

מקורות

Osha- Native Herb of the Southwest, Native American Botanics, 2004, Tucson ArizonaDuke J. Biological activities of ligustilides, Dr Duke’s Phytochemical and Ethnobotanical Database, Agricultural Research Service 2000www.ars-grin.gov/cgi-bin/duke.htmlKirkpatrick M. Osha, Introduction to Medicinak Crops, 2001Anthro.fortlewis.edu/ethnobotany/Dbase/images/Documents/osha.htmMoerman D. Native American Ethnobotany Timber Press Oregon, 1998 ISBN 0-88192-453-9s

חזרה לחנות

כלנית – Anemone pulsatilla

כלנית - לטיפול בכאבים עוויתיים הקשורים למערכת הרבייה של הגבר או האשה, לדלקות וזיהומים של העור, לטיפול במחלות של מערכת העיכול והשתן

כלנית – Anemone pulsatilla

משפחה: נוריתיים Ranunculaceae

השם באנגלית: Pasque flower

חלקי צמח בשימוש: נוף הצמח

תאור בוטני: השם האנגלי קשור כנראה להופעת הפרח לקראת חג הפסחא. הצמח פורח מאפריל עד יוני. המין A. pratensis דומה מאד ל-pulsatilla, ובדרך כלל משתמשים בתערובת של שניהם.

מרכיבים: לקטונים, ranunculin מצוי בצמח הטרי וניתן לקבל אותו כמרכיב יציב. כאשר מרסקים את הצמח משתחרר האגליקון protoanemonin (1). ניתן להפיק בזיקוק protoanemonin. הוא אינו יציב והופך באופן ספונטני ל-anemonin (1,2).

ספונינים טריטרפניים 0.2-0.75%

מרכיבים נוספים: טאנינים, שמן נדיף (2), חומצה כלידונית, מלחי סידן של חומצה סוקצינית, פלבונואידים

בפרחים מצויים אנתוציאנינים דלפינידין ופלרגונידין.

פעילות: נוגד עוויתות, מרגיע, מדכא של מערכת העצבים המרכזית (3). יעיל במיוחד להפרעות של המערכת האורו-גניטלית. protoanemonin שמצוי בצמח הטרי הוא אנטי בקטריאלי וגורם לגירוי קשה של העור ושל הקרומים הריריים. הוא אינו מצוי בצמח היבש. לדימר anemonin אין פעילות דומה (4).

התוויות: לטיפול בכאבים עוויתיים הקשורים למערכת הרבייה של הגבר או האשה, לדלקות וזיהומים של העור, לטיפול במחלות של מערכת העיכול והשתן, לטיפול בנוירלגיה, מיגרנות, ולחוסר שקט.

התוויות נגד: הריון

תופעות לוואי: גירוי קשה בעור עלול להופיע אצל אנשים המטפלים בצמח הטרי.

הכנות ומינון: חליטה של צמח יבש 0.1-0.3 ג' שלוש פעמים ביום, טינקטורה 1:5 ב-25% אלכוהול 0.5-3.0 מ"ל שלוש פעמים ביום.

ספרות:

1. Hill R. and van Heyningen R. Ranunculin: The precursor of the vesicant substance in the Buttercup. Biochem. J. 1951, 49: 332-335.
2. Baer H. Holden M. and Seegal BC. The nature of the antibacterial agent from Anemone pulsatilla. J. Biol. Chem. 1946, 162: 65-68.
3. Pulsatilla in: Bradley PR. British Herbal Compendium, Vol. 1 1992 British herbal sAssociation Bournemouth, p. 179-180.Hifny SA. Mahran GH. and El-Alfy T. Phytochemical investigation of Rannunculus sceleratus L. Planta Med. 1968, 16: 231-238

חזרה לחנות

זרעי משמש – Prunus armeniaca

זרעי משמש - לטיפול בהפרעות גניקולוגיות, היפרפיגמנטציה של העור, להקלה על כאבי ראש ועל כאבים רוימטיים (2). השמן המופק מהזרעים על ידי כבישה

שם עברי: זרעי משמש

משפחה: ורדניים Rosaceae

תאור בוטני: מוצאו של עץ המשמש מסין, קוריאה, הודו, ויפן. היום מגדלים זנים שונים של העץ בארצות רבות, כולל ישראל. זהו עץ נשיר, בגודל בינוני, עם גזע בצבע חום-אדום. הפריחה באביב, הפרחים מופיעים לפני העלים. ציפת הפרי אכילה. צבע הציפה צהוב עד אדום. הזרע מוקף בקליפה קשה. הזרעים בדרך כלל מרים. בזנים מועטים הזרע מתוק.

מרכיבים: המרכיב העיקרי הוא amygdalin, שהוא גליקוזיד ציאנוגני, כלומר, תרכובת צמחית המכילה סוכר והמייצרת ציאניד (1). amygdalin מרכיבים ציאנוגניים נוספים המצויים בזרע הם prunasin ו- mandelonitrile, וכן מצוי האנזיםemulsion המפרק את האמיגדלין וסיטוסטרולים (2).

פעילות: משכך כאב, נוגד סרטן, נוגד שיעול

שימוש ברפואה המסורתית: לטיפול בהפרעות גניקולוגיות, היפרפיגמנטציה של העור, להקלה על כאבי ראש ועל כאבים רוימטיים (2). השמן המופק מהזרעים על ידי כבישה משמש כטיפות לטיפול בדלקות אוזניים ובטיניטוס, וכן לטיפול חיצוני במחלות עור (3).

פרמקולוגיה: שיכוך כאב- הזריקו לחלל הבטן של חולדות אמיגדלין. שיכוך כאב התקבל במינון של457 מ"ג ל-ק"ג. מינון כזה אינו יכל להיות תחליף למורפין. לא נמצאה פעילות נוגדת דלקת בחיות.נוגד סרטן – כאשר הזריקו לעכברים אמיגדלין במינון של 200 מ"ג עד 2.0 ג' ל-ק"ג לעכברים חולים בלויקמיה, לא היתה הארכה של תוחלת החיים שלהם (4).נוגד שיעול- במינון של 30 מ"ג ל-ק"ג האמיגדלין עצר שיעול בעכברים עם שיעול מושרה על ידי SO2.האנזימים amygdalase ו- prunase ביחד עם מיצי העיכול מפרקים בפירוק הידרוליטי את האמיגדלין ונוצרת כמות קטנה של חומצה הידרו-ציאנית, שממריצה את הרפלקס הנשימתי ומייצרת השפעה נוגדת שיעול ונוגדת אסתמה (19).

מטבוליזם ופרמקוקינטיקה הזריקו 30 מ"ג של אמיגדלין או פרונסין לחלל הבטן של חולדות (5). פירוק התרכובות היה מקסימלי באיברים שנלקחו מחולדות בנות 15 יום, בעיקר במעי הדק ובמעי הגס. פעילות האיברים ירדה עם הגיל. אצל חולדות מבוגרות פירוק הפרונסין היה גדול יותר מאשר פירוק האמיגדלין, והוא התרחש בעיקר בטחול, במעי הגס ובכליות.נתנו לחולדות מבוגרות 30 מ"ג של אמיגדלין דרך הפה, ובדקו את הפיזור לאחר שעה (5). הפיזור שהתקבל היה: בקיבה 0.89 מ"ג, במעי הדק 0.78 מ"ג, בטחול 0.36 מ"ג, במעי הגס 0.30 מ"ג, בכליות 0.19 מ"ג, בכבד 0.10 מ"ג, בסרום 5.6 מיקרו גרם (5). אחרי שעתיים הריכוז הגבוה ביותר של האמיגדלין היה במעי הגס.

רעילות הזריקו לחלל הבטן של עכברים וארנבות 125 מ"ג ל-ק"ג של גרעיני משמש טחונים לאחר שהרחיקו מהם את השומנים כל יום, במשך שבעה ימים(6). לא מצאו השפעות רעילות. לא היו שינויים התנהגותיים, מיקרוסקופיים או היסטולוגיים (6). מינון של 250 מ"ג שהוזרק לחלל הבטן של חולדות לא גרם להשפעות רעילות במשך 24 שעות (6). LD50 בחולדות היה 880 מ"ג ל-ק"ג.כאשר נתנו לחולדות גרעיני משמש טחונים בריכוז של 10% מהמזון שלהן, לא היו השפעות שלילות, ולא שינויים בכימיה של הדם (7). הדה-טוקסיפיקציה היתה יעילה, והציאניד התפרק והשתחרר. ריכוז ה-thiocyanate בדם עלה (7).הציאניד נאגר בדם אחרי שלוקחים מנות חוזרות של אמיגדלין (8). כשנתנו לחולדות מנות אמיגדלין הולכות ועולות מדי יום במשך חמישה ימים, התמותה הלכה ועלתה (8).השמן שמפיקים מגרעיני המשמש מכיל 94% חומצות שומן בלתי רוויות. אין בו רעילות בשימוש פנימי והוא אינו גורם נזק לעור בשימוש חיצוני (1).

פרמקולוגיה קלינית פעילות אנטי סרטנית: המונח laetrile הוא ראשי תיבות לתאור של צורה מנוקה של אמיגדלין, שהוא גליקוזיד ציאנוגני המצוי בזרעים של פירות רבים, באגוזים, בשעועית לימה, בתלתן ובסורגום (1).בארה"ב הכינו מוצר פטנט של laetrile שמכיל נגזרת חצי סינתטית של אמיגדלין, ושונה בהרכב הכימי מהאמיגדלין הטבעי.

נעשה שימוש בלאטריל לטיפול באנשים חולים בסרטן, כי טענו שהציאניד פועל כאנטי סרטני. ניתן לקחת את הלאטריל באופן פומי, או להזריק אותו לורידים או לשרירים. בדרך כלל נותנים את הלאטריל תוך-ורידי במשך תקופה מסוימת, ואח"כ עוברים לטיפול פומי לתמיכה. הרעלת ציאניד גבוהה יותר כשהלאטריל נלקח פומית, מפני שחיידקי המעי וכמה צמחים במזון מכילים אנזים beta-glucosidaseשמחיש את שחרור הציאניד (9).

ישנם הרבה דיווחים ותאור של מקרים בודדים על הטיפול בלאטריל בסרטן, אבל רק שני מחקרים קליניים נעשו (10,11). לא נעשו מחקרים הכוללים קבוצת ביקורת.

הדיווחים וסיפורי המקרים מצביעים על יעילות הטיפול בלאטריל, אבל קשה להסיק מסקנות .אין תאור מדויק של סוגי הסרטן השונים, השילוב עם טיפול קונבנציונלי, המינון היה שונה במקרים השונים וגם משך הטיפול.

במחקר שמתאר טיפול ב-10 חולים בסוגים שונים של סרטן גרורתי (12), נתנו לחולים את המוצר האמריקאי של לאטריל באינפוזיה לורידים. הצטופלים דיווחו על הקלה בכאב, בכמה מקרים היתה ירידה בנפיחות קשרי הלימפה, וכן הקטנה של הגידול (12). לא נערך מעקב ארוך אחרי החולים לאחר שהמחקר הסתיים.Nationa Cancer Institute (NCI) בארה"ב מימן כמה מחקרים של טיפול בלאטריל. באחר המחקרים נבדקו 175 חולים שבתחילת הניסוי היו במצב טוב. שליש מהמטופלים לא קבלו טיפול קונבנציונלי (11).

המטופלים קבלו לאטריל לתוך הוריד וכן ויטמינים ואנזימים של הפנקריאס.

רק חולה אחד מבין 175 המשתתפים הגיב בצורה ברורה ללאטריל. היה לו סרטן בקיבה עם גרורות לקשרי לימפה. היתה אצלו ירידה בגידול במשך 10 שבועות, כל זמן שהטיפול בלאטריל נמשך. ארבעה אחרים הגיבו באופן חלקי. 7% מהמשתתפים דווחו על שיפור בכושר העבודה שלהם ובהרגשה הכללית. 20% דיוחו על הקלה. אצל כולם הטיפול לא עצר את התפתחות הסרטן. לא הייתה הרעלה של ציאניד כאשר הטיפול היה תוך-ורידי. כשקבלו טיפול פומי היתה עליה בריכוז הציאניד בדם (11).NCI הפסיקו לממן מחקרים העוסקים בטיפול בלאטריל.

תופעות לוואי: דומות להרעלת ציאניד שהוא נוירוטוקסין. ההרעלה מתבטאת בבחילה, הקאה, כאב ראש, סחרחורת, בהמשך מתפתח ציאנוזיס בגלל חוסר חמצן בדם, פגיעה בכבד, ירידה חדה בלחץ הדם, קושי ללכת בגלל פגיעה בעצבים, בלבול, איבוד הכרה ומוות

תופעות הלואי מתגברות כשאוכלים ירקות או פירות המכילים beta-glucosidase, כגון, סלרי, אפרסקים, נבטים של שעועית וגזר, או מינונים גבוהים של ויטמין C (13).

מנת יתר: גורמת לסחרחורת, בחילה, הקאות וכאב ראש. בהמשך עלול להופיע קוצר נשימה, עוויתות, התרחבות אישונים ואיבוד הכרה. עלול לגרום למוות.

התוויות נגד: הריון והנקה, לא מומלץ לילדים.

הכנות ומינון: 3.0-9.0ג' של זרעים בשלים ליום. לרסק את הזרעים ולקלות אותם עד שהם מצהיבים. להוסיף אותם למירתח (1). מקור ההכנה בפרמקופיאה הסינית.

ספרות

1.  Semen Armeniacae, WHO Monographs on Selected Medicinal Plants Vol. 3, 2007.
2.  Farsworth NR, ed. NAPRALERT database, Chicago, IL, University of Ilinois at Chicago, 9 February, 2000.
3.     Ahmed MS. Honda G. Miki W. Herb drugs and herbalists in the Middle East. Tokyo, Institute of the Study of Languages and Cultures of Asia and Africa, Tokyo University for Foreign Studies, 1979.
4.     Chitnis MP. Adwankar MK. Amonkar AJ. Studies on high-dose chemotherapy of amygdalin in murine P388 lymphocytic leukaemia and P815 mast cell leukaemia. Journal of Cancer Research and Clinical Oncology,1985, 109; 208-209.
5.     Adewusi SR. Oke OL. On the metabolism of amygdalin. 1. The LD50 and biochemical changes in rats. Canadian Journal of Physiology and Pharmacology, 1985, 63: 1080-1083.
6. Stosic D. Gorunovic M. Popovic B. Etude toxicologique preliminaire du noyau et de quelques especes du genre Prunus . Plantes medicinales et phytotherapie, 1987, 21; 8-13.
7.  Miller KW. Anderson JL. Stoewsand GS. Amygdlin metabolism and effect on reproduction of rats fed apricot kernels. Journal of Toxicology and Environmental Health, 1981, 7: 457-467.
8.  McAnalley BH. Gardiner TH. Garriott JC. Cyanide concentrations in blood after amygdalin (laetrile) administration in rats. Veterinary and Human Toxicology, 1980, 22; 400-402.
9.  Herbert V. Laterile: the cult of cyanide. Promoting poison for profit. American Journal of Clinical Nutrition, 1979, 32: 1121-1158.
10.  Moertel CG. et al. A pharmacologic and toxicological study of amygdalin. Journal of the American Medical Association. 1981, 245: 591-594.
11. Moertel CG. et al. A clinical trial of amygdalin (Laterile) in the treatment of human cancer. New England Journal of Medicine, 1982, 306: 201-216.
12. Navarro MD. Five years experience with laetrile therapy in advanced cancer. Acta Unio Internationalis contra Cancrum, 1959, 15 (suppl.): 209-221.
13. Howard-Ruben J. Miller NJ. Unproven methods of cancer management. Part II: current trends and implications for patient care. Oncology Nursing Forum, 1984, 11: 67-73.

חזרה לחנות

הודיה – Hoodia gordonii

הודיה - מטרה לבדוק אם יש למרכיבים הפעילים של הצמח השפעה אנורקטית על המוח, הזריקו החוקרים תערובת של גליקוזידים למוח של

הודיה – Hoodia gordonii

משפחה: Apocyanaceae , הרדופיים בעבר היה הסוג Hoodia שייך למשפחת ה- Asclepiadaceae אבל לאחר מחקרים הוחלט שהוא שייך למשפחת ההרדופיים, Apocyanaceae.

המין הראשון של Hoodia דווח בשנת 1772. נתנו לו את השם Stapelia pilifera. על שמו קוראים לצמחים סוקולנטים בעלי גבעול בשם Stepeliads. במשך השנים הוא קבל את השם Hoodia pilifera. הפרחים שלו קטנים יותר מאלה של Hoodia gordonii

תאור בוטני: Hoodia gordonii הוא צמח סוקולנטי וגובהו עד 1 מ'. הוא נפוץ במדבר קלהארי ובאזורים הצחיחים של דרום אפריקה ונמיביה. הגבעולים שלו סוקולנטים וקוצניים וצבעם ירוק-אפור. לעתים קרובות מכנים אותו קקטוס מדברי, אבל הוא אינו שייך למשפחת הקקטוסים. הוא גדל באיטיות, ונחשב בדרום אפריקה לצמח מוגן. האיסוף, הגידול והיצוא שלו דורשים אישור מהשלטונות.

אתנופרמקולוגיה רוב המינים של ה-stapeliads הם בשרניים וגדלים באזורים צחיחים, ורבים מהם משמשים כמזון (2). אוכלים את הגבעולים טריים או צלויים. Hoodia gordonii הוא צמח מר ונחשב לבלתי אכיל. בשנת 1994 נכתב עליו שאינו אכיל וגם אינו נחשב לבעל ערך רפואי אצל שבט ה-Khoisan המתגורר באזורים שהוא גדל (3). מקור אחר (4) מספר ש-Hoodia gordonii נחשב לחסר ערך תזונתי ורפואי דרומה לנהר Orange, אבל במדבר קלהארי הבושמנים מקלפים את הגבעולים הצעירים הבשרניים ואוכלים אותם טריים או מבושלים (4).

גם במקורות קדומים יותר נכתב בבירור ש- Hoodia pilifera היה המין המועדף על התושבים (5). השתמשו בו כדי להרוות את הצמאון. Marloth כתב ב-1932 (6) ש-H. pilifera הוא המין החשוב ביותר אצל הילידים, שמשתמשים בו כתחליף למזון ולמים כשהם מצויים בצמצום. Marloth מספר שהוא השתכנע אחרי הפצרות של המדריך ההוטנטוטי לאכול את הצמח. המיץ שלו היה מתוק והזכיר ליקוריץ, והוא לא סבל יותר מרעב במשך כל היום, וגם כשחזרו למחנה לא היה לו שום צורך לאכול (6).Fox ו- Norwood Young (7) מדווחים ש – H. pilifera הוא צמח שמפחית צמאון, ושצמחים ממין זה נחשבים לאכילים על ידי התושבים. במקורות אלה לא מסופר על Hoodia gordonii שהוא צמח המפחית תאבון (2).

מרכיבים: רוב המרכיבים שבודדו ממינים דןמים ל-Hoodia הם pregnane glycosides המכילים סוכרים 6-deoxy ו– 2,6-dideoxy(8,9). המרכיב המפחית תאבון ב-H. gordonii הוא טריגליקוזיד של 12beta-tigloyloxy-14beta-hydroxypregn-5-en-20-one (10). המרכיבים הם גליקוזידים שלסטרואידים. pregnane glycoside מחקרים מעטים נעשו עד עכשיו על היעילות והבטיחות של המיצויים מהצמח. מחקר שנעשה בחולדות שהאכילו אותן עם תערובת של הגליקוזידים הראה ירידה בכמות המזון שהן צרכו וירידה במשקל הגוף (10).

במטרה לבדוק אם יש למרכיבים הפעילים של הצמח השפעה אנורקטית על המוח, הזריקו החוקרים תערובת של גליקוזידים למוח של חולדות (11). הם מצאו ירידה של 50-60% בכמות המזון שנצרכה ב-24 שעות, ועליה ב-ATP בהיפותלאמוס. הם הסיקו שיש לצמח השפעה על מערכת העצבים המרכזית. המחקר העוסק בצמח הוא התחלתי. לא נעשו מחקרים קליניים בבני אדם, ואין דיווח על תופעות לוואי, התוויות נגד ואינטראקציות.

הביקוש הגדול לצמח והמקורות שיכולים לספק צמחים באיכות טובה הם מעטים. התוצאה היא זיופים רבים, ומוצרים באיכות ירודה המסתובבים בשוק. נמצאו מוצרים שלא הכילו מרכיבים של Hoodia בכלל.

הצמח נמכר במשתלות בארץ ובמקומות רבים בעולם. צריך להוכיח שהצמחים הגדלים במקומות שונים אמנם מסנתזים את המרכיבים הפעילים המצויים בצמחים הגדלים במדבר קלאהרי ובדרום אפריקה.

בדרום אפריקה, בנמיביה ובארצות נוספות באפריקה מגדלים את ה- Hoodia, ומקווים שהביקוש לצמח יסייע לשיפור המצב הכלכלי ויתן עבודה לתושבים.

ספרות

1. Bruyns PV. 2005 Stapeliads of Southern Africa and Madagascar. Vol. 1. Umdaus Press Pretoria, pp. 4-8.
2.  Van Heerden FR. Hoodia gordonii: A natural appetite suppressant. J. of Ethnopharmacology 2008, 119: 434-437.
3.  Shearing D.1994, Karoo, South African Wild Flower Guide, Vol. 6 Botanical Society of South Africa, Kirstevbosch p. 118.
4.  Van der Walt P. Le Riche R. The Kalahari and its Plants. Info Naturae, Pretoria, p. 8
5.  Pappe L. 1862, Silva Capensis. A description of South African Forest Trees and Arborescent Shrubs Used for Technical and Economical Purposes. 2^nd ed. Ward & Co, London , pp. 54-55.
6. Marloth R. 1932 The Flora of South Africa with a Synopsis of the South African Genera of Phanerogamous Plants. Vol. 3 Weldon & Wesley, London pp. 90-94.
7. Fox FM. Norwood Young ME. 1982, Food from the Veld. Edible Plants from South Africa. Delta Books Craighall (South Africa) p. 118.
8. Steyn PS. Van Heerden FR. Vieggaar R. 1989, Toxic constituents of the Asclepiadaceae Structure elucidation of the cynafosides, toxic pregnane glycosides of Cynanchum africanum R. British South African Journal of Chemistry 42: 29-37.
9. Deng J. Liao Z. Chen D. Marsdenosides A-H, polyxypregnane glycosides from Marsdenia tenacissima. Phytochemistry, 2005, 66: 1040-1051.
10. Van Heerden FR. Horak RM. Maharaj VJ. et al. An appetite suppressant from Hoodia species. Phytochemistry, 2007, 68: 2545-2553. McLean DB. Luo LG. Icreased ATP content / production in the hypothalamus may be a signal for energy-sensing of satiety, studies of the anorectic mechanism of a plant steroidal glycoside. Brain Research , 2004, 1020:1-11.

חזרה לחנות

בוכו – Agasthoma crenulata

בוכו מסייע בטיפול בציסטיטיס, דלקת של צינור השתן, כאבים בזמן מתן שתן, דלקת של הפרוסטטה, התוויות נגד: היריון

שם עברי: בוכו

משפחה: פיגמיים, Rutaceae
שם מקומי: Buchu
חלקי צמח בשימוש: עלים
תיאור בוטני: כ-150 מינים של Agasthoma גדלים בדרום אפריקה. המקומיים קראו בשם Buchu לכל הצמחים הארומטיים שהיה אפשר ליבש ולטחון לאבקה. היום מוסכם שהשם בוכו מתייחס לשני מיני Agasthoma: A. betulina ו- A. crenulata (1).betulina A. הוא שיח רב שנתי ארומטי מסועף, בגובה 2 מ'. לעלים יש צבע ירוק בהיר. הם קטנים, עגולים, שטוחים וגלדניים. הם מפיצים ריח חזק. השמן הנדיף שמפיקים מהם הוא צהוב וריחו דומה לריח של המנטה (1). הפרחים גדולים ולבנים. השיח מתאים במיוחד לגידול באזורים יבשים. הוא גדל על מדרונות סלעיים שטופי שמש במקומות שצמחים רבים אינם יכולים לגדול (1). Agasthoma crenulata הוא שיח ארומטי חריף, בגובה 2.5 מ'. יש לו גבעול אחד מעוצה. העלים בצבע ירוק כהה, ארוכים, ביצתיים ומכוסים בבלוטות בהם נוצר שמן נדיף. הפריחה בין יוני לנובמבר. הפרחים גדולים ולבנים או בצבע ארגמן בהיר. השמן הנדיף צהבהב בהיר (1). הוא גדל במקומות לחים.
רפואה מסורתית: בוכו הוא מרכיב חשוב בחיי היום-יום של ה-. Khoi-san מוסיפים להשתמש בו עד היום כמחזק כללי וכמרפא בדרום אפריקה. התושבים שהגיעו מאירופה למדו מהילידים להכיר את התכונות הרפואיות של הבוכו בסביבות 1650, והידע התפשט לאירופה ולאמריקה.

הילידים ייחסו לבוכו תכונות של נוגד עוויתות, מוריד חום, דיורטי, מומלץ לטיפול בהצטננות, בקור ובשפעת, לזיהומים בדרכי השתן, למקרים של דם בשתן, לדלקת של הפרוסטטה, לטיפול בכולרה ובמחלות של דרכי העיכול, להקלה על דלקת מפרקים וגאוט (2).

נהגו להשתמש במינים אחדים של Agasthoma להכנת תכשירים קוסמטיים, כמרכיב האנטיספטי של הקרם. הכינו מהם מיצוי בשמן, ומרחו בו את גופם. הם התגוננו בכך מפני היובש של המדבר, ובנוסף השמן פעל כמרחיק חרקים.

נוהגים להכין מהעלים מישרה בתוך ברנדי, או שלועסים אותם לטיפול בהפרעות של דרכי העיכול.

עלי הבוכו בתוך חומץ משמשים לניקוי פצעים (3). מרסקים את העלים ומורחים אותם על כלי המיטה כדי להרחיק נמלים ויתושים (4).
מרכיבים: שמן נדיף 2.5%, כולל, limonene, isomenthone, diosphenol, terpinene-4-ol תרכובות המכילות גפרית, כגון, mercapto-p-methane-3-one- 8 אחראיות חלקית לריח ולטעם הדומה לכמון של העלים. השמן הנדיף של Agasthoma cerulata מכיל ריכוז גבוה של puligone וריכוז נמוך של diosphenol (5). למעלה מ-100 מרכיבים נמצאו בשמן הנדיף של שני מיני הבוכו.

ריכוז הפוליגון משמש להבחנה בין שני המינים. A. betulina מכיל 2.4 -4.5% של פוליגון, ואילוcerulata A. מכיל 31.6- 73.2% של פוליגון (5).

פלבונואידים, בעיקר דיוסמין ורוטין. מוצילג, רזין.
פעילות: אנטיספטי בדרכי השתן, דיורטי, אנטי דלקתי.
פרמקולוגיה: פעילות אנטי בקטריאלית הוכחה בשמן הנדיף ובמיצויים מהצמח נגד Staphilococcus aureusBacillus cereus, Klebsiella pneumonia, Candida albicans (6).בנוסף הראו פעילות in vitro נגד פסוידומונס, קולי ופרוטאוס (7).

פעילות אנטי דלקתית – הוכח שהצמח מעכב 5-lipoxygenase (7,8). השמן הנדיף מעכב cycloxygenase.
התוויות: ציסטיטיס, דלקת של צינור השתן, כאבים בזמן מתן שתן, דלקת של הפרוסטטה
התוויות נגד: הריון
תופעות לוואי: לפעמים יש אי נוחות במערכת העיכול. במקרים אלה יש להימנע מלקחת את הצמח על קיבה ריקה.
מינון: חליטה 1-2 ג' שלוש פעמים ביום

טינקטורה 1:5 ב-60% אלכוהול 0.5-1.5 מ"ל שלוש פעמים ביום

סטטוס: GSL
סיכום: בוכו הוא צמח שהיה ידוע כ- panacea וכאחד מצמחי המרפא החשובים בדרום אפריקה (1). על אף השימוש המסורתי והידע המסורתי הרב, המחקר הקליני והכימי מצומצם. נערכו כמה מחקרים in vitro ומחקרים מועטים ראשוניים. לא נערכו מחקרים על המרכיבים הבלתי נדיפים של הצמח.

יש שימוש רב לשמן הנדיף של הבוכו בתעשיית המזון, כמרכיב המוסיף טעם וריח, וכן בתעשיית הבושם, הקוסמטיקה וההגיינה.

ספרות

1.     Moola A. Vijoen AM. Agasthoma betulina and Agasthoma cerulata (Rutaceae); A review. J. of Ethnopharmacology, 2008, 119: 413-419.
2.     Watt J. Breyer-brandwijk M. 1962, The Medicinal and Poisonous Plants of Southern and Eastern Africa, second ed. Livingstone, London.
3.     Van Wyk BE. Van Vuuren SF. Gericke N. 1997. Medicinal Plants of South Africa, Briza Publications, Pretoria.
4.     Schwegler M. 2003, Medicinal and other uses of Southern Overberg Fynbos Plants. Durban, South Africa.
5.     Collins NF. Graven EH. Chemotaxonomy of commercial buchu species (Agasthoma betulina and A. cerulata). Journal of Essential Oil Research 1996, 8: 229-335.
6.     Moola A. Van Vuuren SF. Van Zyl RL. Viljoen AM. Biological activity and toxicity profile of 17 Agasthoma (Rutaceae) species. South Africa Journal of Botany 2007, 73: 588-592.Moola A. 2006, A phytochemical and pharmacological investigation of indigenous Agasthoma species. MSc Dissertation. University of the Witwatersrand.

אוניה דה גאטו – Uncaria tormentosa

אוניה דה גאטו מומלץ למקרים של כשל חיסוני, לנשאים של איידס, יעיל לטיפול בארטריטיס, רוימטיזם, גסטריטיס, דלקת בשד, דלקות בדרכי השתן, דלקת בגיד, ל

שם עברי: אוניה דה גאטו / ציפורן החתול

משפחה: פואתיים – Rubiaceae
חלקי צמח בשימוש: גזע, קליפת השורש
תיאור בוטני: האונקריה הוא מטפס מעוצה – liana, גדול, שמוצאו מפרו. מקור השם הספרדי, Una de gato- צפורני חתול, בקוצים הארוכים הגדלים לכל אורך הגזע, שמאפשרים לצמח לטפס על עצים גבוהים ביער. אורכו מגיע לכ-40מ'. כמה מינים של אונקריה מכונים בשם זה.
בפרו משתמשים בעיקר בשני מינים: U. tomentosa,Guianensis U.. למין U. tomentosa יש פרחים קטנים בצבע צהוב בהיר, ואילו ל-U. guianensis יש פרחים גדולים יותר בצבע אדום-כתום.

שני המינים גדלים ביערות הגשם של מרכז דרום אמריקה.
רפואה מסורתית: אוניה דה גאטו היה בשימוש אצל שבטים אינדיאנים שגרו בפרו, ובארצות אחרות של דרום ומרכז אמריקה. השימוש היה דומה בכל השבטים. ידוע על שימוש בצמח לפחות 2000 שנה. השימוש העתיק ביותר מדווח בשבט האינדיאני Ashaninka , שמנה כ-50.000 איש, שגרו ביערות הגשם של מרכז פרו. הם השתמשו בצמח לטיפול בארטריטיס, אסתמה, דלקות בדרכי השתן, מחלות רוימטיות, לניקוי הכליות, לרפא פצעים עמוקים, דלקות בדרכי העיכול, אולקוס, סרטן, דלקת בשד, זיהומים ויראליים, וכן כאמצעי מניעה לנשים. לפי המסורת בכמה שבטים אינדיאניים שתיית מרתח מכמות גדולה מהצמח בתקופת המחזור מונעת הריון. מכינים מרתח מ-2-3 ק"ג מהשורש, מנדפים את המים לכוס אחת ושותים כוס אחת ליום בתקופת המחזור במשך שלושה חודשים רצופים. לפי המסורת הירידה בפוריות נמשכת 3-4 שנים. המחקר על אוניה דה גאטו התחיל באמצע שנות השבעים של המאה ה-20. הוא התחיל להתפרסם במערב בתחילת שנות התשעים כאימונסטימולנט, וכמסייע בטיפול באיידס.
מרכיבים: oxynol alkaloids: isopteropodine,pteropodine, isomitraphylline, uncarine F,mitraphylline, speciophylline גליקוזידים של quinovic acid בנוסף מצויים בצמח טאנינים פרוציאנידינים ו- catechin טריטרפנים וסטרואידים צמחיים: sitosterol, stigmasterol, kaempferol
פעילות: אימונוסטימונט, האלקלואידים מגבירים פאגוציטוזיס ע"י מקרופאגים וגרנולוציטים, ממריץ לימפוציטים, בנוסף הם גם מעכבים צימות של טסיות דם. מיצויים מקליפת השורש וקליפת הגזע ממריצים ייצור של אינטרלויקינים 2 ו-6 in vitro, על ידי מקרופאגים מהריאות. אנטי אוקסידנט, אנטי ויראלי, אנטי דלקתי, אנטי מוטגני, תכונות אלו מיוחסות לפולי פנולים. אנטי סרטני, הוכחה פעילות של האלקלואידים נגד לויקמיה ונגד סוגי סרטן אחרים. מיצויים מהצמח מעודדים אפופטוזיס ומעכבים שגשוג של תאים סרטניים.

מחקרים הראו שהצמח מעכב וירוסים רבים: הרפס, וירוסים הגורמים לשפעת, rhinovirus 1BVSV- vesicular stomatitis virus, HIV מחקרים רבים נערכים על תכונתו של הצמח לעכב את וירוס האידס. מעכב שנערך במשך שש שנים אחרי חולי אידס שטופלו באוניה דה גאטו הראו הקלה רבה בסימפטומים כבר בשנה הראשונה. נשאים של הוירוס ללא סימפטומים, נשארו בריאים לאורך כל תקופת המחקר, אבל הם המשיכו לשאת את הוירוס.
התוויות: כאימונוסטימולנט הצמח מומלץ למקרים של כשל חיסוני, לנשאים של איידס, וכטיפול תומך בחולי סרטן המקבלים כימותירפיה כאנטי דלקתי יעיל לטיפול בארטריטיס, רוימטיזם, גסטריטיס, דלקת בשד, דלקות בדרכי השתן, דלקת בגיד, לפציעות וכאבי שרירים כמנקה ונוגד דלקת במערכת העיכול- לטיפול באולקוס, מחלת Crohn, תסמונת המעי הרגיז, זיהומים של דרכי העיכול עם טפילים שונים, דלקת המעי הגס המתכייבת, לטיפול בקנדידה.
התוויות נגד: הריון והנקה. הצמח ידוע ברפואה המסורתית של פרו כגורם לאי פוריות. תכונה זו הוכחה אצל עכברים. הצמח אינו גורם להפלה. כאימונוסטימולנט הצמח אינו מומלץ במקרים של השתלות איברים, כשמעוניינים להחליש את מערכת החיסון. כמעכב צימות של טסיות דם מומלץ לא להשתמש בצמח 10 ימים לפני ניתוח.

אינטראקציות עם תרופות: עלול להגביר השפעה של מדללי דם.
הכנות ושימוש: מירתח 3-6 ג' ליום, קפסולות 2-4 ג' ליום, טינקטורה 3-4 מ"ל פעמיים או שלוש פעמים ליום.

ספרות:

1.Aquino R. et al. Plant metabolites: new compounds and anti-inflammatory activity of Uncaria tomentosa. J. Nat. Prod. 54: 453-459, 1991.

2. Aquino R. et al. Plant metabolites. Structure and in vitro antivital activity of quinovic acid glycosides from Uncaria tomentosa and Guettarda platypoda. J. Nat. Prod. 52: 679-685, 1989.

3. Desmarchellier C. et al. Evaluation of the in vitro antioxidant activity in extracts of Uncaria tomentosa DC. Phytother. Res 11: 254-256, 1997.

4. Keplinger K. et al. Uncaria tomentosa DC. Ethnomedicinal use and new pharmacological, toxicological and botanical results. J. Ethnopharmacol. 64: 23-34, 1999.

5. Lee KK. et al. Bioactive indole alkaloids from the bark of Uncaria guianensis. Planta Med. 65: 759-760, 1999.

6. Wirth C. & Wagner H. Pharmacologically active procyanidines from the bark of Uncaria tomentosa. Phytomedicine, 4: 265-266, 1997.

7. Sheng Y. et al. Induction of apoptosis and inhibition of proliferation in human tumor cells treated with extracts of Uncaria tomentosa. Anticancer Res. 18: 3363-3368, 1998.

8. Schauss AG. Cat’s Claw (Uncaria tomentosa). Nat. Med. J. 1: 16-19, 1998.Reinhard KH. Uncaria tomentosa DC. Cat’s Claw, Una de Gato, or Saventaro. J. Altern. Complement Med. 5: 143-151, 1999.

9. Lemaire I. et al. Stimulation of interleukin-1 and –6 production in alveolar macrophages by the neotropical liana, Uncaria tomentosa (una de gato). J. Ethnopharmacol. 64: 109-115, 1999.

להזמנת אוניה דה גאטו

שיסנדרה סינית – Schisandra chinensis

שיסנדרה סינית יעילה לטיפול בגסטריטיס, הפטיטיס, עייפות, פסיכוזה, שיעול כרוני, אסתמה, סכרת, מחלות של דרכי השתן, לשיפור כללי של ההרגשה הכללית, לט

שם עברי: שיסנדרה סינית

שם סיני: WU WEI ZI

משפחה: Schisandraceae
חלקי צמח בשימוש: פירות
תאור בוטני: מוצאו של הצמח מרוסיה, צפון-מזרח סין, יפן וקוראה. מגדלים אותו בסין ובקוראה. השיסנדרה סינית היא מטפס נשיר, דו ביתי, באורך של 8 מ'. העלים מאורכים, דמויי ביצה באורך 5-11 ס"מ. הפרחים בצורת אשכול, צבעם לבן-צהבהב עד ורדרד. הפירות הם ענבות, מסודרים כאשכולות וצבעם אדום כהה. בכל פרי 1-2 זרעים, בצבע צהוב-חום עד אדום כהה-חום (1). הפרי חמוץ, מריר ועפיץ.
מרכיבים: המרכיבים העיקריים בשיסנדרה סינית הם כ-30 ליגננים, עם שלד של benzo cyclooctadiene. הם כוללים: Schizandrin, schizandrol A, wuweizichum B, wuweizi alcohol B, deoxyschizandrinGama-schizandrin, gomisin N schizandrin
פעילות: אנטי דלקתי, מגן על הכבד, אנטי אוקסידנט, נוגד סרטן, מפחית עייפות, מגביר עמידות (1).
פעילות אנטי דלקתית: ליגננים מבודדים, gomisin A ו- gomisin J שניתנו באופן חיצוני, בריכוז של 0.6 מ"ג לכל אוזן, עכבו דלקת אוזניים מושרית אצל עכברים (2).
מגן על הכבד: מחקרים in vivo מראים שפירות השיזנדרה מגינים על הכבד מרעלנים. הזרקה לפריטונאום של חולדות במינון של 80 מ"ג ל-ק"ג של מיצוי מהפירות מועשר בליגנן, מנע נזק לכבד מ-CCl4 ומנע דילול של גלוטטיון (3).

מיצוי של הפירות ב–95% אלכוהול הוריד רמה גבוהה של אנזים של הכבד GPT, בעכברים שטופלו בפחמן טטרה-כלורי, או ב- thioacetamide (4). הליגננים המבודדים שהוזרקו לפריטונאום הורידו גם הם רמה של GPT אצל עכברים שטופלו בפחמן טטרה-כלורי (5). בנוסף, הליגננים המבודדים מנעו עליה של GPT ונמק של תאי כבד אצל עכברים שטופלו בפחמן טטרה-כלורי (5).

טיפול פומי מוקדם עם 50 מ"ג ל-ק"ג של gomisin A מנע עליה ב-GPT וב-GOT ונמק של תאי כבד בעכברים שטופלו ב-paracetamol (6).

הזרקה של gomisin A במשך ארבעה ימים לחולדות שהורידו חלק מהכבד שלהן, גרם להתחדשות של תאי כבד, הגביר שגשוג של תאי כבד והחיש זרימת דם בכבד (7).

מחקר שנעשה על תאי כבד בתרבית הראה שמיצויים של פירות השיזנדרה באתר אתילי, באתיל-אצטט, במתנול או במים הפחיתו נזק לתאים שטופלו בפחמן טטרה-כלורי ובגלקטוז אמין (8).

פירות שנטחנו לאבקה ניתנו לעכברים כחלק מהמזון שלהם בריכוז של 5% מהתזונה היומית. התוצאה הייתה עליה פי שלוש בפעילות של Cyt. P-450 של הכבד (9).
פעילות נוגדת חמצון: מחקרים in vitro הראו עיכוב של פראוקסידציה של הליפידים במיקורוזומים מכבד של חולדות, עיכוב של פראוקסידציה של ליפידים בתרבית של תאי כבד, עיכוב של חמצון של ליפידים בממברנות של תאי דם אדומים שטופלו על ידי ברזל כלורי (10,11).
שיפור כושר ועמידות: טינקטורה של הפירות ב-50% אלכוהול ניתנה לסוסים לפני תחרות. החוקרים הראו אצל הסוסים שקבלו את המיצוי מהצמח כמות נמוכה יותר של חומצה לקטית, עליה בריכוז הגלוקוז בפלסמה, ריצה מהירה יותר, עמידות גבוהה בתחרות והישגים טובים יותר מקבוצת הביקורת(12). ניסויים נוספים עם סוסים בתחרויות שנעשו מול קבוצות ביקורת הראו שיפור בכושר של הסוסים (13).
ניסויים קליניים: ירידה בעייפות ועליה בכושר ובדיוק בעבודה נראו אצל מתנדבים שקבלו טינקטורה של פירות השיסנדרה ב-70% אלכוהול (14).

התאוששות מהירה אחרי ריצות ארוכות, תרגול אינטנסיבי וסקי הראו אצל ספורטאים שלקחו מיצויים שונים של הפירות (15).

מחקר מבוקר נערך על 59 דיילים בגיל 22-29, במשך שבע טיסות רצופות של תשע שעות ללא הפסקה. הראו שאצל הדיילים שקבלו מיצוי של הפירות לא הייתה עליה בלחץ דם ובמהירות פעילות הלב, לעומת קבוצת הביקורת (16). בקבוצות של 58 חיילים ו-62 ספורטאים הראו עליה בכושר ובביצוע 24 שעות לאחר שלקחו מיצויים של פירות של השיסנדרה (16).

במחקר ללא קבוצת ביקורת נתנו טינקטורה של הפירות ל-140 מטופלים עם כיב פפטי. המטופלים קבלו 30-40 טיפות ליום במשך 3-4 שבועות. המטופלים דווחו על הקלה בסימפטומים של המחלה ושיפור ניכר בהרגשה הכללית (17).
התוויות: לטיפול בגסטריטיס, הפטיטיס, עייפות, פסיכוזה, שיעול כרוני, אסתמה, סכרת, מחלות של דרכי השתן, לשיפור כללי של ההרגשה הכללית, לטיפול בעייפות כתוצאה ממחלה (1).
שימוש רפואי ברפואה הסינית המסורתית: משתמשים בשיסנדרה סינית כצמח מחזק של הריאות, נגד שיעול, מכייח, נוגד שלשול, אסטרינג'נט, מרגיע (18).
התוויות נגד: מועטות מאד.
אינטראקציות עם תרופות: לא נמצאו. מומלץ לא להשתמש בשיסנדרה ביחד עם מרגיעים של מערכת העצבים (1).

מנת יתר: עלול לגרום להפרעות בשינה וחוסר שקט.
שימוש בצמח בהריון: לא נמצאו השפעות טרטוגניות. שימוש בפירות ובמיצויים מהם במשך שלושה ימים, הגבירו את התכווצויות הרחם וגרמו ללידה מהירה (1).

המחקרים על השפעת המיצויים מהפירות מעטים ומומלץ לא להשתמש בצמח בהריון.
שימוש בהנקה: אין מחקרים המוכיחים בטיחות של שימוש בשיסנדרה בהנקה.
הכנות ומינון: ניתן להשתמש בחליטה או מרתח מהפירות, בטינקטורה ובאבקות.

המינון 1.5-6.0 ג' ליום.

ספרות

1.     Fructus Schisandrae in WHO Monographs, 2008, p.296-313.
2.     Yasukawa K. et al. Gomisin A inhibits tumor promotion by 12-0-tetradecanolphor-bol-13-acetate in two-stage carcinogenesis in mouse skin. Oncology, 1992, 49: 68-71.
3.     Ko KM. et al. Effect of lignan-enriched fructus schisandrae extract on hepatic glutathione status in rats: protection against carbon tetrachloride toxicity. Planta Medica, 1995, 61: 439-442.
4.     Hikino H. Kiso Y. Schizandra chinensis Baill. Chung-kuo K’o Hsueb, 1976, 19: 276-290.
5.     Bao TT. et al. A comparison of the pharmacologic actions of 7 constituents isolated from Fructus Schizandrae. Chinese Medical Journal, 1980, 93:41-47.
6.     Yamada S. Murawaki Y. Kawasaki H. Preventive effect of Gomisin A, a lignan component of schisandra fruits on acetaminophen-induced hepatotoxicicty in rats. Biochemical Pharmacology, 1993, 46: 1081-1085.
7.     Hirotani Y, et al. Effects of gomisin A on rat liver regeneration after partial hepatectomy in reference to c-myc and c-fosproduct levels.Biomedical Research, 1995, 16: 43-50.
8.     Hikino H. et al. Antihepatotoxic actions of lignoids from Schizandra chinensis fruits. Planta Medica, 1984, 50: 213-218.
9.     Hendrich S. Bjeldanes LF. Effects of dietary cabbage, Brussels sprouts. Illicium verum, Illicium verum, Schizandra chinensis and Alfalfa on benzo(alpha)pyrene metabolic system in mouse liver. Food and Chemical Toxology, 1983, 21:479-486.
10.    Mak DH. et al. Effects of schisandrin B and alpha-tocopherol on lipid peroxidation, in vitro and in vivo. Molecular and Cellular Biochemistry, 1996, 165: 161-165.
11. Lu H. Liu GT. Antioxidant activity of dibenzocyclooctene lignans isolated from Schisandraceae. Planta Medica, 1992, 58: 311-313.
12. Ahumada F et al. Studies on the effect of Schisandra chinensis extract on horses submitted to exercise and maximum effort. Phytotherapy Research, 1989, 3: 175-178.
13. Hancke JL. et al. Reduction of serum hepatic transaminases and CPK in sport horses with poor performance treated with a standardized Schisandra chinensis fruit extract. Phytomedicine, 1996, 3; 237-240.
14. Brekhman H. Dardymov IV. New substances of plant origin which increase nonspecific resistance. Annual Reviews of Pharmacy, 1969, 163: 249-262.
15. Lupandin AY. Lapaev IL. Stimulation and tonic action of Schizandra. Khabarovsk, Khabarovsk Book Press, 1981 (in Russian).
16.  Lupandin AY. Adaptation to extreme natural and technogenic factors in trained and untrained people under the effect of adaptogens. Fiziologia Cheloveka , 1990, 16; 114-119 (in Russian).
17. Lapajev II. Schizandra and its curative properties, 3^rd amended and supplemented ed. Khabarovsk, Khabarovsk Book Press, 1978.Farnsworth NR. Ed. NAPRALERT database. Chicago IL, University of Illinois at Chicago, 10 Jauary 2001 production (an online database available directly through the University of Illinois at Chicago or through the Scientific and Technical Network (stn) of Chemical Abstract Services).

להזמנת שיסנדרה סינית

סינפיטון – Symphytum uplandicum Nyman

סינפיטון - לטיפול במכות חבלות, נקע, מתיחה של רצועות וסיוע לריפוי של עצמות.נעשה שימוש בשורש לשטיפות של הפה במקרים של מחלות חניכיים

סינפיטון – Symphytum uplandicum Nyman

שם אנגלי: Russian comfrey

שם נרדף: Symphytum peregrinum

משפחה: זיפניים, Boraginaceae

תאור בוטני: המין S. uplandicum הוא היבריד טבעי של המינים S. officinale ו- S. asperum (1), זהו צמח רב שנתי הגדל במהירות. גובהו מגיע ל-60-120 ס"מ. העלים צרים ומוארכים. הצמח פורח בחודשים מאי-יוני. הפרחים בצבע ורוד-סגול. הוא מואבק על ידי דבורים.מוצאו של הצמח מאירופה ומאזורים ממוזגים של אסיה. המין S. uplandicum אינו גדל בר, אך מרבים לגדל אותו בגנים ובאזורים מוצלים. בשנת 1954 שלחו ייחורים מהצמח לקנדה, ושם התחילו לגדל אותו בהצלחה בשם Quaker comfrey.

חלקי צמח בשימוש: עלים טריים ומיובשים, צעירים ובוגרים, שורש העלים הצעירים שמשו למאכל, בעיקר כסלט ומרק (2). את העלים הבוגרים יותר נהגו לייבש ולהשתמש בהם כחליטה (3). נהגו לקלות את השורשים ולהכין מהם תחליף קפה בצרוף עם שורש Taraxacum ושורש Cichorium intybus (4).

מרכיבים: allantoin מרכיבים ריריים, בעיקר פרוקטאנים חלבונים,חומצות פנוליות, בעיקר חומצה רוזמרינית ונגזרותיה (5) ספונינים טריטרפניים, כולל symphytoxin A טאנינים אלקלואידים פירוליזידינים, בעלים 0.03% (5).

פעילות: אסטרינג'נט, משכך כאב, מרכך, מכייח, מרפא פצעים, נוגד דלקת (6) הפעילות נגד דלקת הוכחה במחקר שבדק שימוש חיצוני בתכשירים מהצמח. נבדקו אדמומית ורגישות לכאב in vivo (7). מחקר הכולל קבוצת ביקורת הוכיח פעילות נוגדת דלקת במקרים של הפרעות של השלד והשרירים (8) הצמח מחיש ריפוי פצעים, תכונה זו מיוחדת בעיקר ל-allantoin (9), המגביר חלוקת תאים וממריץ ריפוי של רקמה (10). הראו השפעה משמעותית של אלנטואין על חלוקת תאים במקרים של התחדשות של תאי עצב היקפיים (11). שני תכשירים בצורת משחה הוכנו בגרמניה ונבדקו, Kytta ו- Traumaplant.Kytta, משחה שהוכנה משורש של קומפרי, נבדקה במחקר פתוח על 492 מטופלים, שסבלו מנקע, חבורות, כאבי מפרקים כאבי שרירים וממתיחה של רצועות (12). המשחה סייעה להקלה על הכאבים בשיעור של 45%, ולהפחתה או הפסקה של לקיחת תרופות קונבנציונליות משככות כאב אצל 66% מהמטופלים (12). מחקר נוסף, בשיטת הסמיות הכפולה נערך עם אותו התכשיר. הוא כלל 142 משתתפים שסבלו מנקע בקרסול (13). המשחה הייתה יעילה באופן משמעותי יותר מהפלצבו בהקלה על הכאב, בהפחתת הנפיחות ובהגברת תנועת המפרקים (13). Traumaplant נבדק בשני מחקרים בשיטת הסמיות הכפולה מול קבוצת ביקורת (14, 15). במחקר אחד נבדקו היעילות והבטיחות של משחה שהוכנה ממיץ שנסחט מנוף הצמח של Symphyum uplandicum (14). נבדקו 203 מטופלים עם נקע בקרסול. הקלה על הכאב, הגברת התנועה וירידה של הנפיחות התקבלו כבר ביום 3-4 (14).

במחקר השני נבדקו 215 משתתפים שסבלו מכאבי גב תחתון ועליון וכאבים בתנועה (15). המחקר הראה הקלה בכאב ובדלקת אצל רוב המשתתפים (15). המשחה אינה מכילה אלקלואידים פירוליזידינים.

התוויות: הצמח אושר לשימוש חיצוני על ידי Commission E לטיפול במכות חבלות, נקע, מתיחה של רצועות וסיוע לריפוי של עצמות.

נעשה שימוש בשורש לשטיפות של הפה במקרים של מחלות חניכיים, לגרגור במקרים של דלקות גרון.

התוויות נגד: שימוש חיצוני מומלץ עם תכשירים מאושרים, שהוכח שאינם מכילים אלקלואידים פירוליזידים (16).

הצמח אינו מומלץ לשימוש בהריון, בהנקה, ולא במקרים של מחלת כבד או כליות (16).

הכנות ומינון: תכשיר חצי מוצק או משחה מכינים מהשורש או ממיץ שנסחט מנוף הצמח. השימוש חיצוני.חליטה, 5-10 ג' חולטים במשך 10-15 ד'. כפית אחת מכילה 4 ג' של אבקה.

התכשיר צריך להכיל מקסימום 1 מיקרוגרם של אלקלואידים פירוליזידים (16). השימוש מוגבל ל-4 שבועות.

ספרות

1.     Huxley A. The New RHS Dictionary of Gardening. 1992. MacMillan Press 1992 ISBN 0-333-47494-5.
2.     Uphof J.C.Th. Dictionary of Economic Plants. Weinheim, 1959.
3.     Hills L. Comfrey Report. Henry Doubleday Research Ass.
4.     Facciola S. Cornucopia- A Source Book of Edible Plants. Kampong Publications 1990 ISBN 0-9628087-0-9.
5.     Leung AY. Foster S. Encyclopedia of Common Natural Ingredients used in food, drugs and cosmetics. 2^nd Ed. 1995, John Wiley & Sons INC. New York.
6.     Furnadzhiev G. et al. Stomatoloiya (Sofia) 58: 37, 1976, through Chem Abstr. 85, 13897c, 1976.
7.  Awans R. et al. Topical Comfrey helps sprained ankles. Planta Medica 1990 56: 4.
8. Petersen G. et al. Anti-inflammatory activity of pyrrolizidine alkaloid-free extract of roots of Symphytum officinale , 1993, Planta Medica 59(7)A703.
9.  Awang DVC, 1987, Comfrey Canadian Pharm. J. 129: 101-104.
10. Anon. 1967, Allantoin British Med. J. 4: 535.
11.  Loots JM. Loots GP. Joubert WS. 1979, The effect of allantoin on cellular multiplication in degenerating and regenerating nerves, S, Afr. Med J. 55: 53-56.
12.  Koll R. Klingenburg S. 2002, Therapeutic characteristance and tolerance of topical comfrey preparations. Results of an observational study of patients. (Article in allemande, resume in English). Fortchr Med. Orig. 120; 1-9.
13. Koll R. Buhr M. et al. 2004, Efficacy and tolerance of a comfrey root extract (Extr. Rad. Symphyti) in the treatment of ankle distorsions: result of a multicenter, randomized, placebo-controlled, double-blind study. Phytomedicine 11: 470-477.
14. Kucera M. Barna M. Horacek O. et al. 2004, Efficacy and safety of topically applied Symphytum herb extract cream in the treatment of ankle distortion: Results of a randomized controlled clinical double blind study. Wien Med. Wochenschr.
154/21-22: 498-507.15.   Kucera M. Barna M. Horacek O. 2005, Topical Symphytum Herb Concentrate Cream Against Myalgia: A Randomized Controlled Double-Blind Clinical Study. Advances in Therapy, 22:681-692.
16.   Comfrey, Symphytum officinale in: PDR for Herbal Medicine 3^RD Ed. 2004 Thomson PDR, 222-226.

*בארץ נמכר Symphytum officinale סינפיטון רפואי והוא נמצא ברשימה הרוקחית של משרד הבריאות ♥

חזרה לחנות

גוגול – Commiphora mukul

גוגול - נטי דלקתי, מסייע לאיחוי שברים, לטיפול במחלות לב וכלי דם ולבעיות בעיכול השומנים. השימוש העיקרי שעשו בגוגולו באיור-ודה היה טיפול בדלקות

גוגול – Commiphora mukul

משפחה: בושמיים Burseraceae

חלקי צמח בשימוש: שרף

תאור בוטני: עץ קטן שמוצאו מהודו. הוא גדל באזורים חצי יבשים ברג'אסטן, גוז'ארט וקרנטקה. קליפת הגזע שלו אפורה ומתקלפת בקלות. מתחתה מצויה קליפת הגזע הפנימית יותר שגם היא מתקלפת.

השרף מצוי בתוך צנורות בקליפה הפנימית הרכה של העץ. הוא נקרא בהודו guggulu או guggul. מפיקים אותו על ידי חתכים מעגליים בגזע. השרף מופרש כנוזל בצבע צהוב בהיר, ריחני מאד, שנעשה מוצק במהירות ומתקבלים גושים בצבע חום- זהב או אדום- חום. השרף המיובש הוא מר וריחני.

מרכיבים: השרף הוא oleogum resin. הוא מורכב משמן נדיף, הכולל myrcene, dimyrcene, polymyrcene כמרכיבים עיקריים, יש להם פעילות נוגדת דלקת, גומי המורכב מפחמימות ונמס במים, שרף הכולל תרכובות סטרואידיות שהחשובות שבהן הן guggulsterone-Z ו- guggulsterone-E שהן אחראיות לפעילות של השרף. תרכובות נוספות הן: guggulstero-Iguggulsterol-II, guggulsterol-IIIgugglsterol-VI.

GUGGULSTERONES

פעילות: מוריד רמת ליפידים וכולסטרול, אנטי דלקתי.

מנגנון הפעולה: מעכב ייצור של כולסטרול, מחיש הפרשה של כולסטרול, מאפשר פירוק מהיר של כולסטרול ושל ליפידים אחרים, ממריץ פעילות של בלוטת התירואיד, מגביר רמה של אמינים, כגון, דופמין ונור-אפינפרין. הרמה הגבוהה ביותר של כולסטרול בגוף מצויה בכבד, בעור , במוח ובמערכת העצבים. כ-50% מהמיילין העוטף סיבי עצב בנוי מכולסטרול. קרוב ל-50% מהכולסטרול המיוצר כל יום הופך לחומצות מרה ומופרש לכיס המרה. חלק גדול מהכולסטרול המופרש חוזר מהמעי אל הכבד ומשמש לייצור הורמונים סטרואידיים, ויטמין D וקרומים של תאים. גוגול מתערב בייצור של הליפופרוטאינים על ידי כך שהוא מעכב אנזים בשלב הביוסינתיזה של כולסטרול.

הוא מעכב את הספיגה של הכולסטרול, חומצות המרה והשומנים במעי, ומגביר את הפרשתם בצואה.

בנוסף גוגול מגביר פירוק של LDL. גוגול מגביר ייצור של הורמונים בבלוטת התירואיד. הוא גורם לעליה בשני ההורמונים T3 ו-T4. בכך הוא מגביר את חילוף החומרים, מגביר פירוק של פחמימות ושומנים, וגורם לירידה בריכוז השומנים בגוף. עליה בריכוז של דופמין ונור-אדרנלין הראו בארנבות וקופים.

כאשר נתנו גוגול לארנבות עם רמה גבוהה של כולסטרול, ראו עליה בריכוז דופמין ונור-אדרנלין וירידה בריכוז כולסטרול.

שימוש ברפואה המסורתית. בכתבי האיור-ודה שנכתבו 1000 ו-600 שנה לפני הספירה מתואר העץ והשרף שמפיקים ממנו. מתוארים סוגים שונים של השרף. נאמר על הגוגול שהוא מרחיק את המחלה במהירות של צבי הבורח כשהוא רואה סוס. הוא מומלץ לאנשים האוכלים מזון שמן ומתוק, ומרבים באכילת בשר, כדי למנוע חסימות של כלי הדם ולסייע להורדת משקל. בנוסף המליצו על הגולגולו כאנטי דלקתי, מסייע לאיחוי שברים, לטיפול במחלות לב וכלי דם ולבעיות בעיכול השומנים. השימוש העיקרי שעשו בגוגול באיור-ודה היה טיפול בדלקות מפרקים.

רק ב-1964 התחיל המחקר הכימי והקליני של הצמח. הוא נעשה בהתחלה על ארנבות, והוכיחו ירידה ברמה של כולסטרול וטריגליצרידים, ירידה במשקל והגנה מפני טרשת עורקים. המחקר הראשוני עודד מחקרים נוספים, וב-1988 הוציאה חברת Sabinsa לשוק את התכשיר הנקרא גוגוליפיד, והיא שיווקה אותו לשוק האמריקאי. גוגוליפיד הוא תכשיר מכויל, המכיל 2.5% של guggulsterone E&Z. הוא נמכר בצורת אבקה או קפסולות.

מינון: 2-4 קפסולות ליום.

*הצמח נמצא ברשימה רוקחית של משרד הבריאות

חזרה לחנות

Asclepias tuberosa אסקלפיאס

שם אנגלי: Pleurisy root
משפחה: Asclepiadaceae (Milk-weed family)
חלקי צמח בשימוש: שורש, נקטף בדרך כלל אחרי שנתיים
תאור בוטני: צמח עשבוני רב שנתי. ענפים רבים מסתעפים מהשורש, ומגיעים לגובה של 40-70 ס"מ. הפרחים בצבע כתום. הפריחה בחודשים יוני עד ספטמבר. השורש באורך 15-25 ס"מ, ובעובי של 2-7 ס"מ. צבעו כתום-חום מבחוץ ולבן מבפנים.

בניגוד לצמחים אחרים במשפחה לסוג Esclepias אין מוהל חלבי. כשפוצעים אותו יוצא נוזל בהיר ושקוף.

מוצאו של הצמח באמריקה, והוא נפוץ בעיקר בדרום. מרבים לגדל אותו כצמח נוי. הצמח מושך אליו פרפרים רבים, וזה המקור לשמו העממי Butterfly-weed (1).
רפואה מסורתית: האינדיאנים החשיבו את ה-Esclepias לאחד הצמחים החשובים ביותר לטיפול במחלות ריאה. השתמשו בו בשימוש פנימי וחיצוני לטיפול בזיהומים של דרכי הנשימה. השתמשו בו גם לטיפול בלב ובכאבי בטן.

בשימוש חיצוני השתמשו בו לטיפול בפגעי עור שונים.
מרכיבים: גליקוזידים קרדיאליים, ascelpiadin (2)פלבנואידים, rutin, kaempferol, quercitin, isohamnetin (2) ספונינים טריטרפניים, friedalin, lupeol, alpha amyrinbeta-amyrin (2,3)רזין asclepion (3).
פעילות: נוגד דלקת, נוגד עוויתות, קרמינטיבי, מכייח, מוסיף לחות לקרומים נסיוביים, מגביר הזעה, דיורטי, אסטרוגני, מאזן בלוטות זיעה.
התוויות: לטיפול במחלות של דרכי הנשימה, מתאים במיוחד לטיפול במקרים של ליחה יבשה החוסמת את דרכי הנשימה, לטיפול בשיעול יבש, בעור חם ויבש (4), לטיפול בדלקת של קרום הריאה, ודלקת של קרום הלב, מוריד חום (5), למקרים של עודף או חוסר הזעה. להגברת הזעה לוקחים את הצמח בתוך מים חמים, וכדי להפחית הזעה לוקחים מינון נמוך של מיצויי כוהליים (4). בנוסף הצמח מומלץ לבעיות של מחזור חודשי, כגון, אל-וסת, כאבים, אי סדירות של המחזור החודשי (2,3).
פרמקולוגיה: הגליקוזידים הקרדיאליים מגבירים התכווצויות של הלב ומפחיתים את תפוקת הלב (6). בנוסף יש להם פעילות דיורטית על ידי עיכוב המערכת רנין- אנגיוטנסין, אלדוסטרון (7), והם כנראה משתתפים בפעילות הדיורטית של הצמח. יתכן שהצמח עוזר ללב בזה שהוא מפחית את הגודש בריאות (8). הפלבונואידים הם נוגדי דלקת, ומסייעים לפעילות האנטי ויראלית של הצמח (9). הם גם נוגדי חמצון ואלרגיה (6) ומשתתפים בפעילות נוגדת הדלקת של הצמח.

הספונינים הם נוגדי דלקת ומכיחים, וממלאים תפקיד בפעילות הצמח על דרכי הנשימה (6).
התוויות נגד: אינו מומלץ בהריון כי הוא ממריץ את הרחם, אינו מומלץ למטופלים המשתמשים בתרופות המבוססות על גליקוזידים קרדיאליים.

מומלץ לא להשתמש בצמח לזמן ארוך.
הכנות ומינון: טינקטורה 1:5 ב-50% אלכוהול (10) או 45% לפי Hoffmann (5) 1-3 מ"ל 1-3 פעמים ביום

מירתח, כפית לכוס 2-3 כוסות ליום (10)או חליטה שלוש כוסות ליום (5).
ספרות.

1.     Tekela S. 2000 Wild flowers of Michigan Field Guide. Adventure Publications Inc, Cambridge, MN, p. 79.
2.     Wren RC. 1988, Potter’s New Cyclopedia of Botanical Drugs and Preparations. The C.W. Daniel Company Ltd, Essex, England.
3.     Holmes P. 1997, The Energetics of Western Herbs: Treatment Strategies Integrating Western and Oriental Herbal Medicine (Vol 1). Snow Lotus Press, Boulder, CO, p.28.
4.     Felter HW. 1994, The Eclectic Materia Medica, Pharmacology and Therapeutics, Botanical Vol 1, Eclectic Medical Publications, Sandy, OR.
5.     Hoffmann D. 2003, Medical Herbalism; The Science and Practice of Herbal Medicine, Healing Arts Press, Rochester,VT, p. 531-532.
6.     Yarnell E. 2004, Phytochemistry and Pharmacy for Practitioners of Botanical Medicine. Healing Mountain Publishing, Wenatchee. WA.
7.     Bruneton J. 1999, Pharmacognosy, Phytochemistry Medicinal Plants. Lavoisir Publishing, Secaucus, NJ.
8.     Charles D. 2007, Monograph: Asclepias tuberose, J. of American Herbalist Guild, 7: (2):13-20.
9.     Savov VM. et al. 2006, Effects of rutin and quercetin on monooxygenase activities in experimental and Toxicologic Pathology, 58(1): 59-64.Cech R. 2000, Making Plant Medicine. Horizon Herbs Publications, Williams, OR, p. 202.

מקור התמונה

חזרה לחנות