אדוטה לבנה – Adhatoda vasica

אדוטה לבנה - אסתמה, ברונכיט כרוני וחריף, ברונכיט ספסטי, מחלות של דרכי הנשימה המלוות בקוצר נשימה, דלקת חניכיים, טחורים אחרי לידה, לזירוז לידה.

שם עברי: אדוטה לבנה

משפחה: Acanthaceae, קוציציים

תאור בוטני: שיח ירוק-עד, שגובהו 2.5-3.5 מ'. העלים שעירים, דמויי איזמל, מחודדים בראשם, אורכם כ-20 ס"מ. הפרחים בצבע לבן עם קווים אדומים או ארגמניים. מוצא הצמח מהודו וסרי לנקה.

חלקי צמח בשימוש: עלים

מרכיבים: שמן נדיף 0.08%, אלקלואיד vasicine בריכוז של 1% שהוא המרכיב הפעיל העיקרי. בנוסף מכיל הצמח חומצה אדטודית, שרף, גומי וסוכר. vasicine מבודד הוא גביש בצורת מחטים, בעל טעם מר, הנמס בקלות באלכוהול ונמס בקושי במים קרים, קצת יותר טוב במים חמים. המלחים מסיסים במים.

פעילות: נוגד שיעול, נוגד אסתמה, נוגד עוויתות בפרט בדרכי הנשימה, מכייח, מרחיב סימפונות, נוגד שיעול, גורם להתכווצויות ברחם (oxytocic). מייחסים את תכונות הכיוח בעיקר לשמן הנדיף. הפעילות המכייחת מתקבלת בחליטה מהעלים היבשים, במיץ מהעלים, בחליטה או מירתח וגם בטינקטורות עם העלים הטריים או היבשים. היא מתבטאת בהפיכת ליחה צמיגה וקשה לנוזלית.

התוויות: אסתמה, ברונכיט כרוני וחריף, ברונכיט ספסטי, מחלות של דרכי הנשימה המלוות בקוצר נשימה, דלקת חניכיים, טחורים אחרי לידה, לזירוז לידה.

רפואה עממית: מרבים להשתמש בצמח ברפואת האיור-ודה והסידהא לטיפול במחלות של דרכי הנשימה.
בהודו נוהגים להשתמש בצמח לטיפול באסתמה. משתמשים במירתח מהעלים והשורש בצרוף עם זנגביל.
בצפון הודו משתמשים במיץ מהעלים לעצירת דימומים. כמו כן מעשנים את העלים במקרים של אסתמה.

התוויות נגד: הריון

מינון: חליטה מצמח יבש 0.5-1.5 ג' ליום.
העלים רעילים לזבובים, יתושים, צדפות, חלזונות.

חזרה לחנות

Ziziphus spp – שיזף

שיזף משמש לטיפול בכיבים, בפצעים, למחלות עיניים וברונכיט . הבדואים משתמשים בו להורדת חום, לעצירת שתן, לטיפול בפגעי עור שונים

שם עברי: שיזף
משפחה: אשחריים, Rhamnaceae
תיאור בוטני: לסוג שיזף משתייכים כ-100 מינים, של עצים או שיחים, ירוקי-עד או נשירים, המפוזרים באזורים טרופיים או סוב-טרופיים של כדור הארץ. העלים מסורגים, עלי הלוואי קוצניים. בארץ גדלים שלושה מינים: שיזף שעיר – Z. nummularia, שיזף השיח- Z. lotus, שיזף מצוי – Z. spina-christi, השם הנרדף שלו הוא Z. spinosa. שיזף השיח הוא מין נפוץ בארץ. טיפוס התפוצה שלו הוא ים- תיכוני וסודני. שיזף מצוי נפוץ גם בנגב, במדבר יהודה ובקעת ים המלח. טיפוס התפוצה שלו סודני. הפריחה בחודשים יולי-אוגוסט. הפירות מבשילים באוקטובר עד דצמבר. מקור השם spina-christi במסורת הנוצרית, הטוענת שהענפים לזר הקוצים שהונח לראשו של ישו בדרך לצליבתו נלקחו מהשיזף. משמעות השם היא קוצי המשיח.
רפואה מסורתית: משתמשים בכל חלקי הצמח. בסעודיה משתמשים בו לטיפול בכיבים, בפצעים, למחלות עיניים וברונכיט (1). הבדואים משתמשים בו להורדת חום, לעצירת שתן, לטיפול בפגעי עור שונים.
באירן משתמשים בעלים של Z. spina Christi לטיפול במחלות דלקתיות של העור, אקסמה, דרמטיטיס אטופי. מייחסים לעלים תכונות של אנטי פטרייתי, אנטיספטי ונוגד דלקת (2).
במרוקו משתמשים בפירות כמורידי חום, מחזקים, כתמיכה להחלמה ממחלות (3).
בעלים ופירות של Z. lotus משתמשים בדרום מרוקו לטיפול בפרונקלים ובאבצס. טוחנים עלים ופירות יבשים וממצים במים או בחלב חמוץ (3). העלים נחשבים כמעכבים של הטעם המתוק (3).
מרכיבים: שמן נדיף המכיל בעיקר alpha-terpineol16.4% ו-linalool11.5% (4). העלים מכילים סוכרים וארבעה ספונינים (5,6). פלבנואדים מצויים בכל חלקי הצמח. הריכוז הגבוה ביותר בעלים,0.66% (7).

אלקלואידים, zizyphine-F, jabaine A amphibine-H (8). הפירות מכילים סוכרים, חומצות אמינו, סיבים, מינרלים ויטמין C.

פעילות: אנטי בקטריאלי, אנטי פטרייתי (9), נוגד חמצון, הפירות מזינים ומשמשים מקור לחלבונים ומינרלים.
שימוש כמזון: הפירות הטריים והיבשים משמשים כמזון. טוחנים את הפירות לקמח המשמש להכנת דיסה.
שימוש חיצוני: שימוש לעור מתבסס על הרפואה המסורתית. משתמשים בהשרייה של עלים טחונים במים במשך 24 שעות. העלים מגינים על העור מפני חמצון, קרניים אולטרה סגוליות וכוויות שמש. משתמשים במירתח מהעלים לשטיפת השיער.

אושר פטנט באירופה לשימוש בצמח לקוסמטיקה ולהכנת תכשירים לטיפול בפסוריאזיס (Safai-Ghomi).
בטיחות: הצמח נחשב לבטוח לשימוש. לא נמצאה השפעה טרטוגנית בחיות (10).

ספרות

1. Adzu B. Amos S. Wambebe C. Gamaniel K. Antinociceptive activity of Zizyphus spina-christi root bark extract. Fitoterapia, 2001, 72: 344-350.
2. Amin G. Popular Medicinal Plants of Iran. Vol. 1 Ministry of Health Publication, Tehran. P. 67, 1991.
3. Bellakhdar J. La Pharmacopee marocaine traditionelle, 1997, Ibis Press, p. 464-465.
4. Younes ME. Amer MS. El-Messallami ADE, Phytochemical examination of the leaves of the Egyptian Zizyphus spina-christi “Nabc”, Bulletin of the National Research Center (Cairo) 1996, 21: 35-40.
5. Ikram M. Tomlinson H. Chemical constituents of Zizyphus apina-christi. Planta Med. 1076 29: 289-290.
6. Mahran GEDH. Glomitza KW. Mirhon YW. et al. Novel saponins from Zizyphus spina-christi growing in Egypt. Planta Med. 1996, 62; 163-165.
7. Brantner AH. Males Z. Quality assessment of Paliurus spina-christi extracts. Journal of Ethnopharmacology, 1999, 66: 175-179.
8. Abdel-Galil FM. El-Jissry MA. Cyclopeptide alkaloids from Zizyphus spina-christi. Phytochemistry v. 30, p. 1348-1349, 1991.
9. Shahat AA. Pieters L. Apeers S. et al. Chemical and biological investigations on Zizyphus spina-christi L. 2001, 14,7 p. 593-59.
10. Islam MW. Radhakrihnan R. Liu XM. et al. Safety evaluation of Zizyphus spina Christi L. and Teucrium stocksianum Boiss, used in traditional Medicine in the Arabian gulf. International Congress and 49^th Annual Meeting of the Society for Medicinal Plant Research, September 2-6 2001, Eriangen, Germany.

להזמנת שיזף סיני

צבר מצוי – Opuntia ficus-indica

צבר ופירותיו ברפואה המסורתית שמשו לטיפול בבעיות של מערכת העיכול ובבצקת. בשימוש חיצוני השתמשו בפירות לטיפול בכוויות ולריפוי פצעים.

השם בעברית: צבר מצוי

משפחה: Cactaceae

חלקי צמח בשימוש: גבעולים מעובים, פירות, פרחים

שם מקומי: Nopal

תאור הצמח: הסוג Opuntia כולל קבוצה גדולה של מינים המאופיינים על ידי גבעולים פחוסים בשרניים בצורת עלה. על פני הגבעול גדלים קוצים נוקשים ארוכים, ובבסיסם מצויים זיפים שעירים קטנים. הזיפים נקראים גלוכידים, והם מצויים גם על הפרי.

הסוג צבר מונה כ-200 מינים שמוצאם ביבשת אמריקה. צבר מצוי הובא לארץ במאה ה-18 כצמח גדרות. הוא הפך במהרה לחלק בלתי נפרד מנוף הארץ, והוא משמש היום כצמח פרי וצמח רפואי.

מיניו הם הם צמחי מדבר, השורדים הודות לגבעולים האוגרים מים, והמפחיתים התאדות של המים.

הפרחים בצבע צהוב, כתום, ורוד או אדום. הפירות בשלים בקיץ. פירות המינים השונים מצויים בצבעים שונים: ירוק, צהוב, אדום, כתום וארגמן (1). בפרי מצויים זרעים קשים רבים.

קל מאד להרבות את הצבר על ידי כך ששותלים את הגבעול שלו או רק חלק ממנו. כך התפשט הסוג צבר שמוצאו ממקסיקו לכל רחבי תבל.

מרכיבים

הפירות עשירים בפיגמנטים הנקראים betacyanins השייכים לקבוצת ה-betalains. בטאציאנינים הם אנטי אוקסידנטים יעילים. הם מורידים רמה של LDL- כולסטרול (2).

הפירות עשירים גם בפלבונואידים בעלי פעילות אנטי אוקסידנטית.

הגבעולים מכילים מנגן, מגנזיום וויטנמין C.

רפואה מסורתית

פירות הצבר שמשו לטיפול בבעיות של מערכת העיכול ובבצקת. בשימוש חיצוני השתמשו בפירות לטיפול בכוויות ולריפוי פצעים.

הפירות נחשבו למצננים, והשתמשו בהם לצנן אתהגוף במקרים שלמחלות עם חום, לטפל בגונוריאהובשעלת, להרחיק ליחה מהריאות, לעצור שיעול חזק ולהגביר הפרשת מיצי מרה (1).

בגבעולים השתמשו כדיורטים, מורידי חום, לטיפול בויטיליגו, בעיות במערכת הכליות והשתן, בסרטן, נוזלים חסומים בבטן, לטיפול בדלקת, אנמיה, כיבים, ברונכיט, טחורים, דלקות עיניים, כאבי גב תחתון, הגדלה של הטחול (1).

באבקה שהכינו מהגבעולים השתמשו בשימוש חיצוני לקרר דלקות חמות ולהסיר מוגלה.

בפרחים השתמשו לטיפול בבעיות בריאות, כולל ברונכיט ואסתמה. השבטים האינדיאנים במקסיקו ושבט ה-Pima במרכז ודרום אריזונה השתמשו הצבר לטיפול בסכרת. באריזונה נהגו להשתמש בצבר גם לטיפול בפרוסטטה מוגדלת

הצבר תפש מקום חשוב בחיי היום-יום ובכלכלה של שבטי האצטקים והמאיה. הם השתמשו בצבר כמזון לבני אדם וחיות בית, וגם כצמח עבור החרק Dactylopius coccus (1). משתמשים בחרק זה להכנת צבע אדום מיוחד –carmine, שמשתמשים בו לצביעת בדים.

בדים מצמר וכותנה צבועים בצבע carmine הם בעלי חשיבות גם בימינו.

מגדלים כיום את הצבר באזורים יבשים בארצות חמות כולל: מקסיקו, ארגנטינה, ברזיל, טוניס, איטליה, ישראל, סין, ספרד וקליפורניה (4).

יש שימוש רב בעולם לחלקים שונים של הצבר. במקסיקו, ספרד, איטליה, צפון אפריקה וארה"ב משתמשים בפירות ובגבעולים של הצבר כמזון (4).

פרמקולוגיה

הצבר היה ידוע ברפואה המסורתית כמוריד רמת סוכר. מחקרים בחיות עם גבעולים מיובשים טחונים לאבקה הראו ירידה של 30% ברמת הגלוקוז, כשהבדיקה נעשתה אחרי צום (1).

נערך מחקר עם נשים בגיל 35-55. הן קבלו 55ג' ליום של גבעולים מיובשים. מצאו אצלן ירידה ברמת הקריאטינין, וירידה ברמת הגלוקוז (1).

במחקר נוסף קבלו נשים בגיל שלפני המנופאוזה 15 ג' ליום של גבעולים מיובשים. הם הכילו 500 מ"ג של סידן. מצאו אצלן עליה בצפיפות העצם.

בארץ נערך מחקר שהוכיח שפרחי הצבר מסייעים מסייעים במקרים של בלוטת ערמונית מוגדלת. הם מעכבים את האנזימים ארומטאז ו- 5-alpha reductase, ומסייעים לזרימה טובה של השתן. בארץ משתמשים בפרחי הצבר כחלק מהטיפול בבלוטת ערמונית מוגדלת.

ערך תזונתי

ל-100 ג' גבעולים טריים

קלוריות 16

חלבון 1.3 ג'

פחמימות 3.33 ג'

שומן 0.1 ג'

סיבים תזונתיים 2.2 ג'

סידן, ויטמין C,מגנזיום, ויטמין A, אשלגן

מקורות

Bauman H. Food as Medicine 2015. Opuntia ficus-indica, HerbalGram Vol 12 Issue 9.

Tesoriere L. Allegra M. Butera D. et al. Absorption excretion, and distribution of dietary antioxidant betalain in LDLs: potential health effects of betalaon in humans. Am. J. Clin. Nutr. 2004, 80: 941-945

Shetty AA. Rana MK. PREETHAM sp. Cactus: a medicinal food. J.Food Sci. Technol. 2012, 49: 530-536.

Chauhan SP. Sheth NR. Jivani NP. Et al. Biological actions of Opuntia species. System Rev. Pharm. 2010, 1:146-151.

להזמנת אבקת פרחי צבר

בילברי – Vaccinium myrtilus

<p>בילברי - Vaccinium myrtilus - חברת על עלים הינה חברה מובילה בארץ במכירת וגידול צמחי מרפא, מוזמנים להצטרף אלינו></p>

שם בפרמקופיאה (ספר התרופות) Myrtilli fructus
שם אירופאי Bilberry fruit
שם בעברית אוכמניות (בילברי)
שמות אחרים bilberry, European blueberry, huckleberry, whortleberry
סקירה כללית האוכמניות הוא שיח נשיר קטן, שגדל בסבך שיחים ושדות לא פוריים באזורי מרכז וצפון אירופה, צפון אסיה וצפון אמריקה.¹ בצפון אמריקה גדל באזורים ההרריים מקולומביה הבריטית לאלברטה בצפון ועד לאריזונה וניו-מקסיקו בדרום.² החומר המסחרי מגיע מאלבניה, פולין, יוגוסלביה וארצות ברית המועצות לשעבר.³ השם העממי 'בילברי' נגזר מהמילה הדנית bollebar – משמעותה גרגרים כהים. ⁴ פירות בילברי שימשו ברפואה המסורתית באירופה כמעט אלף שנים,⁵ דווח לראשונה במאה ה-12 על-ידי ההרבליסט הגרמני הילדרגרד וון-בינגן (Hildergarde von Bingen, 1098-1179), ומאוחר יותר, במאה ה-16 על-ידי ההרבליסט הירונימוס בוק (Hieronymus Bock). באופן מסורתי, השתמשו במירתחים מרוכזים של הפרי היבש כמכווצים בטיפול בשלשול ודיזנטריה.^6,7. הכנות של פירות ניתנו גם להפסקת הפרשת חלב בהנקה, וגם להקלה במחלות כמו צפדינה וכאב בהשתנה.⁴ למטרות אלה, ייבשו את הפירות בשמש והכינו מהם תה או סירופ.⁸בגרמניה, פרי הבילברי מאושר על-ידי,Commission E ⁹מופיע בקודקס התרופות הגרמני ¹⁰ (German Drug Code). התה לחליטה מופיע באופן רשמי ברשימה הסטנדרטית הגרמנית (German Standard Licenses).¹¹הודות לתכולת הטאנינים שבפרי, משתמשים בו בשימוש פנימי לטיפול בשלשול אקוטי, בעיקר אצל ילדים, ובשימוש חיצוני לטיפול בדלקת מתונה בקרום הרירי של הפה. פרי האוכמניות משמש מרכיב בכמה תערובות תה מכווצות, כגון, .Stopftee Fides³ טינקטורה ביחס 1:10 מהפרי הטרי הבשל היא רשמית בפרמקופיאה ההומיאופתית הגרמנית ¹²(German Homeopathic Pharmacopoeia).באזורים שונים באירופה, בעיקר באיטליה, משתמשים בפרי הבילברי לטיפול בהפרעות בזרימת הדם , כולל דליות, טרשת עורקים, אי-ספיקה ורידית ומצבים של התנוונות הרשתית, כגון, ניוון של הכתם הצהוב (מקולה),גלאוקומה וקטראקט. ^2,5,8 מנגנון פעולה אפשרי על מחלות עיניים יכול להיות היכולת להגן מפני פירוק הרודופסין, פיגמנט רגיש לאור שממוקם ברשתית, בקנה העין, וגם היכולת לייצר רודופסין מחדש. יכול להיות שפרי האוכמניות גם מספק הגנה על-ידי הקטנת שבירות וחדירות של הקפילרות ^7,13 . אנתוציאנידינים שבאוכמניות הראו מגוון של השפעות פיסיולוגיות. הם מונעים התקפי תעוקת חזה (אנגינה פקטוריס) דרך מניעת שחרור לקטט-דהידרוגנאז לבביים בניסוים in vitro². אנתוציאנידינים תורמים להגנה על הרשתית על ידי עיכוב של phosphoglucomutase & glucose-6-phospatase¹⁴. אנתוציאנידינים תומכים גם בהמרצת עמידות של נימי הדם, מהווים הגנה על מערכת כלי הדם, הם נוגדי בצקת ומרחיבים כלי דם, ¹⁵ מעכבים היצמדות טסיות דם והיווצרות קרישי דם, תוך כדי אינטראקציה עם פרוסטגלנדינים בכלי הדם ².

במחקר אחד, הזרקת הכנת אוכמניות מסוימת שינתה את קצב השינוי בקוטר כיס הלחי של עכבר ובעורקיקים סופיים. תגובה זו היתה חיונית לזרימת הדם הנימית וליצירת נוזל בין-רקמתי ¹⁶. אמנם הממצאים הללו, נמצאו במבדקים בבעלי-חיים או במבחנה ולא שוחזרו במבדקים בבני-אדם⁸.

דווח בספרות על מספר ניסויים קליניים אנושיים, שאינם מוזכרים במונוגרף של Commission E, שחקרו אפשרויות לשימושים נוספים בבילברי. במיוחד כאלה שעסקו בתפקוד לקוי של הראיה, כולל מקרים שנבעו מבעיות זרימת דם וסכרת. נבדקה השפעת פירות הבילברי על חדות הראיה באור מעומעם ¹⁷, על חולים שלקו בדלקת ברשתית (בילברי ניתן יחד עם בטא-קרוטן) ¹⁸, על ראיית לילה באנשים בריאים ¹⁹, אצל חולים בדלקת רשתית סכרתית (נלקח בשילוב עם בטא-קרוטן) ²⁰, אצל חולים שאובחנה אצלם ירידה בראייה באור בוהק ²¹, אצל חולים הסובלים מניוון של הכתם הצהוב, מחלת רשתית עקב סכרת, דלקת של הרשתית, רטיניטיס פיגמנטוזה ²² ואצל חולים עם קוצר ראייה הולכת ומחמירה ²³. מחקרים מאוחרים יותר בדקו את השפעת האוכמניות על הפעילות הקפילארוטרופית אצל חולים עם מחלות כלי דם ורידיים ²⁴, אצל חולי סכרת עם מיקרואנגיופטיה (מחלה שתוקפת את כלי הדם הנימיים)²⁵אצל חולים אחרים עם בעיות רשתית שונות²⁶, עם קוצר ראייה, גלאוקומה, רטיניטיס פיגמנטוזה ²⁷, מחלות רשתיות הקשורות לסכרת וליתר לחץ דם ²⁸. מחקרים נוספים בדקו השפעות של אוכמניות על התקדמות בהתפתחות של קטראקט, כאשר פרי האוכמניות נלקח יחד עם ויטמין E²⁹. האישור של הפרמקופיאה הגרמנית ניתן לפרי האוכמניות שכולל את הפרי השלם, היבש, הבשל של Vaccinium myrtillus L. בחינת זיהוי מפורטת ובה הפרי ממוצה במים בכדי למצות את הסוכרים. אחר כך, ממצים את הגליקוזידים האנתוציאנינים בעזרת מתנול. את האנתוציאנידינים מקבלים על-ידי הידרוליזה בעזרת חומצה הידרוכלורית ^1,10. בדיקות מיקרו- ומקרו-סקופיות מבוצעות כמו גם בדיקת כרומטוגרפיה (TLC) בכדי לחשוף פיגמנטים אנטוציאנים. מבחן לגילוי זיופים מבוצע עם בילברי צפוני Vaccinium uliginosum^1,3,10. מכיוון שמשתמשים בעיקר בפרי השלם, בדיקה מקרוסקופית היא החשובה ביותר ³. הפרמקופיאה האוסטרית דורשת שהפרי יכלול לא פחות מ-50% תמצית מסיסה במים ^3,30. בנוסף, דורשת הפרמקופיאה השוויצרית, שיכלול לא פחות מ-1.5% טאנינים ^3,31.
תיאור:

הבילברי כולל פרי בשל ויבש של Vaccinium myrtillusL. (משפחת אברשיים), וההכנות שלהם במינון יעיל. הפירות מכילים טאנינים, אנתוציאנינים וגליקוזידים פלבונואידים.
כימיה ופרמקולוגיה:

פרי האוכמניות מכיל 5-10% טאנינים (catechin); בסביבות 30% סוכר; מעל 1% חומצות פירות ¹,פלבונולים גליקוזידים כוללים – astragalin, hydroside, isoquercitrin, quercitrin חומצות פנוליות – קפאית וכלורוגנית ^32,33. פקטינים טריטרפנים – 0.25% חומצה אורסולית פוליפנולים (0.5% אנתוציאנים) ^34,35, כמו פרוציאנידינים B1-B4^2,5, ובעיקר האנתוציאנידינים – מלבידין, ציאנידין ודלפינידין ¹ מקושרים לאחד משלושת הסוכרים (גלוקוז, גלקטוז וארבינוז)³⁶– לדוגמא,delphinidine-3-O-arabinoside, delphinidine-3-O-galactoside, delphinidine-3-O-glucoside. .האנתוציאנינים הם אגליקונים מחוברים לאחד משלושת הגליקוזידים ³⁷. כמות האנתוציאנינים גדלה ככל שהפרי מבשיל, בעוד שכמות הטאנינים והפרואנתוציאנידים דימרים (B1-B4) יורדת ⁵ .

CommissionE מדווח על פעילות מכווצת. פרי האוכמניות הראה פעילות מגנה על כלי דם, אנטי-בצקתית, נוגדת חימצון, נוגדת דלקת ומכווצת ⁷. נראתה פעילות מנטרלת רדיקלים חופשיים ומעכבת c-AMP phosphodiesterase פעילות^38'39. מחקרים קליניים במבחנה ובגוף החי הראו הצטברות של טסיות דם ואקוסנואידים בכלי הדם. מחקרים ראשוניים בבני אדם הראו פעילות מגינה על כלי הדם. אנתוציאנינים גורמים לייצור מחודש של רודופסין ומצביעים על אפשרות לטיפול בראיית לילה לקויה, ניוון הכתם הצהוב, גלאוקומה וקטראקט ³⁸.
שימוש:

Commission E אישר את השימוש הפנימי בבילברי לטיפול בשלשול אקוטי לא-ספציפי ולריפוי מקומי של דלקות קלות בריריות הפה והגרון. רשימת הרישיונות הסטנדרטית הגרמנית מציינת את השימוש בתה אוכמניות כתומך בריפוי של שלשול אקוטי לא-ספציפי בילדים ומבוגרים^3,11. מיצוי של פרי אוכמניות יכול להקל על תופעות של מחלות כלי-דם כולל בעיות חולשה נימיות, אי-ספיקת ורידים וטחורים. משתמשים בו גם כטיפול משני להתקפים של דלקת ספסטית של המעיים ³⁸.
התוויות נגד: לא ידועות
תופעות לוואי: לא ידועות
שימוש בתקופת הריון והנקה: לא ידועות הגבלות
אינטראקציה עם תרופות אחרות: לא ידוע
הכנות ומינון: אלא אם כן נאמר אחרת – 20-60 גרם של פרי בשל-יבש ליום לחליטה או מירתח, או הכנות רפואיות אחרות לשימוש פנימי.

שימוש חיצוני: מירתח בריכוז של 10% או הכנות אקויולנטיות לשימוש מקומי.

לפי הפרמקופיאה האוסטרית, מנה יחידה ממוצעת לפרי האוכמניות היא 5 גרם ^35,40 .

שימוש פנימי – פרי מיובש 4-8 גרם בלקיחה עם מים, מספר פעמים ביום ^3,11,35 . מירתח 5-10 ג' פרי יבש כתוש ב-150 מ"ל מים קרים, מביאים לרתיחה למשך כ-10 דקות, מסננים כשעוד חם. שותים קר מספר פעמים ביום עד להפסקת השלשול.

השרייה קרה – משרים 5-10 גרם של פרי יבש כתוש ב-150 מל' מים קרים למשך שעתיים (הפרי יספוג את המים ויתפח). שותים קר מספר פעמים ביום ^3,11,35. מיצוי נוזלי 1:1 (g/ml)2-4 מל', 3 פעמים ביום^37,41. מיצוי יבש (25% אנתוציאנינים) – 80-160 מג', 3 פעמים ביום ^6,42. שימוש חיצוני – 10% תמצית ממירתח או הכנה דומה למריחה מקומית מירתח 5-10 גרם של פרי יבש כתוש ב-150 מל' מים קרים, להביא לרתיחה למשך כ-10 דקות, לסננן כשעוד חם. שטיפות פה – מכילות 10% תמצית מהמירתח. למשך הטיפול – אם השלשול נמשך יותר מ- 3-4 ימים, יש להתייעץ עם רופא.

מקורות

1. -Wichtl, M. 1996. MonographienKommentar. In: Braun, R. et al. 1997.       Standardzulassungen f r FertigarzneimittelText and Kommentar.Stuttgart: Deutscher   Apotheker Verlag
2. – Leung, A.Y. and S. Foster. 1996. Encyclopedia of Common Natural Ingredients Used in       Food, Drugs, and Cosmetics,2^nd ed. New York: John Wiley & Sons, Inc. 84-85.
3. – Wichtl, M. and N.G. Bisset (eds.). 1994. Herbal Drugs and Phytopharmaceuticals.                 Stuttgart: Medpharm Scientific Publishers. 351-352.
4. – Grieve, M. 1979. A Modern Herbal. New York: Dover Publications, Inc.
5. – Morazzoni, P. and E. Bombardelli. 1996. Vaccinium myrtillus L. Fitoterapia67(1):329.
6. – Foster, S. 1996. Bilberry: A Long History. Health Food Business. August 1996: 40.
7. – Bone, K. and M. Morgan. 1997. BilberryThe Vision Herb. MediHerb Professional Review         59:14.
8. – Tyler, V.E. 1994. Herbs of Choice: The Therapeutic Use of Phytomedicinals. New York:        Pharmaceutical Products Press.
9. – Bundesanzeiger (BAnz). 1998. Monographien der Kommission E (Zulassungs- und          Aufbereitungskommission am BGA f r den humanmed. Bereich, phytotherapeutische       Therapierichtung und Stoffgruppe). Kln: Bundesgesundheitsamt (BGA).
10. – Deutscher Arzneimittel-Codex (DAC). 1986. Stuttgart: Deutscher Apotheker Verlag
11. – Braun, R. et al. 1997. Standardzulassungen f r FertigarzneimittelText and Kommentar.                                   Stuttgart: Deutscher Apotheker Verlag.
12. – German Homeopathic Pharmacopoeia (GHP). 1993. Translation of theDeutsches                Homopathisches Arzneibuch(HAB 1), 1^st ed., 5^th suppl. 1991. Stuttgart: Deutscher              Apotheker Verlag. 383-384.
13. – Regtop, H. 1998. Age related macular degeneration. Aust J Med Herbalism10(2):38-45.
14.- Cluzel, C., P. Bastide, P. Tronche. 1969. [Phosphoglucomutase and glucose-6-              phosphatase activities of the retina and anthocyanoside extracts fromVaccinium             myrtillus (study in vitro and in vivo)] [In French]. C R Seances Soc Biol Fil                163(1):147-150.
15. – Lietti, A., A. Cristoni, M. Picci. 1976. Studies on Vaccinium myrtillusanthocyanosides. I.                 Vasoprotective and antiinflammatory activity. Arzneimforsch 26(5):829-832.
16. – Colantuoni, A., S. Bertuglia, M.J. Magistretti, L. Donato. 1991. Effects of Vaccinium       myrtillus anthocyanosides on arterial vasomation. Arzneimforsch 41(9):905-909.
17. – Jayle, G.E. and L. Aubert. 1964. [Action des glucosides d'anthocyanes sur la vision        scotopique et mesopique du sujet normal] [In French]. Therapie 19:171.
18. – Fiorini, G., A. Biancacci, F.M. Graziano. 1965. Modificazioni perimetriche ed          adattometriche dopo ingestione di mirtillina associata a beta-carotene [Perimetric and        adaptometric modifications after ingestion of myrtillin associated with beta-carotene].       Ann Ottalmol Clin Ocul 91(6):371-386.
19. – Jayle, G.E. et al. 1965. [Study concerning the action of anthocyanoside extracts of        Vaccinium Myrtilluson night vision] [In French]. Ann Ocul (Paris)198(6):556-562.
20. – Sevin, R. and J.F. Cuendet. 1966. Effets d'une association d'anthocyanosides de        myrtille et de beta-carotene sur la resistance capillaire des diabetiques [In French].        Ophthalmologica 152:109-117.
21. – Zavarise, G. 1968. Sull'effetto del trattamento prolungato con antocianosidi sul senso         luminoso [Effect of prolonged treatment with anthocyanosides on light senstivity].Ann        Ottalmol Clin Ocul 94(2):209-214.
22. – Neumann, L. 1971. Therapeutische Versuche mit Anthozyanosiden bei        Langzeitbehandlungen in der Augenheilkunde [In German]. Klin Monatsbl Augenheilkd158:592-597.
23. – Politzer, M. 1977. [Experiences in the medical treatment of progressive myopia] [In        German]. Klin Monatsbl Augenheilkd 171(4):616-619.
24. – Ghiringhelli, C., F. Gregoratti, F. Marastoni. 1978. Attivita capillarotrop di antocianosidi        and alto dosaggio nella stasi da flebopatia [Capillarotropic activity of anthocyanosides in        high doses in phlebopathic statis]. Minerva Cardioangiol 26(4):255-276.
25. – Lagrue, G. et al. 1979. Pathology of the microcirculation in diabetes and alterations of        the biosynthesis of intracellular matrix molecules. Front Matrix Biol S Karger 7:324-325.
26. – Scharrer, A. and M. Ober. 1981. Anthocyanoside in der Behandlung von Retinopathien       [Anthocyanosides in the treatment of retinopathies] [In German]. Klin Monatsbl       Augenheilkd 178(5):368-389.
27. – Caselli, L. 1985. Studio clinico ed elettroretinografico sull'attivita degli antocianosidi          [Clinical and electroretinographic study on activity of anthocyanosides]. Arch Med Int       (Parma) 37:29-35.
28. – Perossini, M. et al. 1987. Diabetic and hypertensive retinopathy therapy withVaccinium       myrtillus anthocyanosides (Tegens): Double blind placebo controlled clinical trial.Ann      Ottalmol Clin Ocul 113:1173.
29. – Bravetti, G. 1989. Preventive medical treatment of senile cataract with vitamin E and                anthocyanosides: clinical evaluation. Ann Ottalmol Clin Ocul 115:109.
30. – sterreichisches Arzneibuch, 1^st suppl. ( AB). 1983. Wien: Verlag der sterreichischen       Staatsdruckerei.
31. – Pharmacopoeia Helvetica, 7^th ed. Vol. 14.(Ph.Helv.VII). 1987. Bern: OfficeCentral Fdral              des Imprims et du Matriel.
32. – Azar, M., E. Verette, S. Brun. 1987. Identification of some phenolic compounds in                bilberry juice Vaccinium myrtillus.J Food Sci 52(5):12551257.
33. – Friedrich, V.H. and J. Schnert. 1973. Untersuchungen ber einige Inhaltsstoffe der Bltter        und Fruchte von Vaccinium myrtillus [Phytochemical investigation of leaves and fruits of        Vaccinium myrtillus]. Planta Med 24(1):90-100.
34. – Hnsel, R., K. Keller, H. Rimpler, G. Schneider (eds.). 1992-1994. Hagers Handbuch der               Pharmazeutischen Praxis,5^th ed. Vol. 46. Berlin-Heidelberg: Springer Verlag.
35. – Meyer-Buchtela, E. 1999. Tee-RezepturenEin Handbuch f r Apotheker und rzte.        Stuttgart: Deutscher Apotheker Verlag.
36. – Barrette, E.P. 1999. Bilberry fruit extract for night vision. Alternative Medicine Alert2(2):2021
37. – Cunio, L. 1993. Vaccinium myrtillus. Aust J Med Herbalism 5(4):81-85.        Deutscher Arzneimittel-Codex (DAC). 1986. Stuttgart: Deutscher Apotheker Verlag.
38. – Bruneton, J. 1995. Pharmacognosy, Phytochemistry, Medicinal Plants. Paris: Lavoisier              Publishing.
39. – Ferretti, C., M.J. Magistretti, A. Robotti, P. Ghi, E. Genazzani. 1988. Vaccinium myrtillusanthocyanosides are inhibitors of cAMP and cGMP phosphodiesterases.Pharm Res              Comm 20(11):150.
40. – sterreichisches Arzneibuch ( AB). 1991. Wien: Verlag der sterreichischen       Staatsdruckerei41. – Anderhuber, R. 1991. Vaccinium myrtillus. Aust J Med Herbalism 3:131442. – Pizzorno, J.E. and M.T. Murray. 1992. A Textbook of Natural Medicine. Seattle,WA:       Bastyr University Publications. .

מקורות נוספים
Alexeeff, T. 1998. Circulatory insufficiency: a historical and modern review of three classic herbs. Aust J Med Herbalism 10(4):135-140.

Alfieri, R. and P. Sole. 1964. Influence des anthocyanosides administres par voie parenerale sur l'adaptoelectroretinogramme du lapin. C R Soc Biol 158:23-38.

Benninger, J. 1997. Understanding Bilberry. Health Supplement Retailer. March 1997: 54.

Bettini, V. et al. 1984. Interactions between Vaccinium myrtillus anthocyanosides and serotonin on splenic artery smooth muscle. Fitoterapia 55(4):201-208.

Bettini, V. et al. 1984. Interactions between Vaccinium myrtillus anthocyanosides on vascular smooth muscle. Fitoterapia 55(5):265-272.

Bomser, J., D.L. Madhavi, K. Singletary, M.A. Smith. 1996. In vitro anti-cancer activity of fruit extracts from Vaccinium species. Planta Med 62(3):212-216.

Der Marderosian, A. (ed.). 1999. The Review of Natural Products. St. Louis: Facts and Comparisons.

Detre, Z., H. Jellinek, R. Miskulin. 1986. Studies on vascular permeability in hypertension: action of anthocyanosides. Clin Physiol Biochem 4(2):143-149.

Mian, E. et al. 1977. Anthocyanosides and microvessel walls: new findings on the mechanism of action of their protective effect in syndromes due to abnormal capillary fragility. Min Med 68:35-65.

Morazzoni, P. and M.J. Magistretti. 1990. Activity of bilberry, an anthocyanoside complex from Vaccinium myrtillus (VMA), on platelet aggregation and adhesiveness. Fitoterapia 61(1):13-21.

Orsucci, P.L. et al. 1983. Treatment of diabetic retinopathy with anthocyanosides: a preliminary report. Clin Oc 5:377.

Repossi, P., R. Malagola, C. De Cadilhac. 1987. The role of anthocyanosides on vascular permeability in diabetic retinopathy. Ann Ottalmol Clin Ocul 357.

Wichtl, M. (ed.). 1989. Teedrogen, 2^nd ed. Stuttgart: Wissenschaftliche Verlagsgesellschaft.המידע עובד מתוך The Complete German Commission E Monographs Therapeutic Guide to Herbal Medicines. M. Blumenthal, W.R. Busse, A. Goldberg, J. Gruenwald, T. Hall, C.W. Riggins, R.S. Rister (eds.) S. Klein and R.S. Rister (trans.). 1998. Austin: American Botanical Council; Boston: Integrative Medicine Communications.

להזמנת בילברי

חזרה לחנות

חילבה- Trigonella foenum-graecum – גרגרנית יוונית

חילבה מוזכר כהיפוגליקמי, מוריד רמת שומנים וכולסטרול בדם, מגביר תאבון, מגביר הפרשת חלב בהנקה, משלשל עדין, מזין את הרחם ומגביר התכווצויות וג

שם עברי: חילבה, גרגרנית יוונית
משפחה: פרפרניים, Papilionacea (Fabaceae)
תאור בוטני: בארץ גדלים 22 מינים של גרגרנית. הם נפוצים באזורים שונים בארץ. הגרגרנית היוונית ידועה בשם הערבי חילבה. מוצאה כנראה מדרום-מערב אסיה, והיא גדלה בארץ כפליט תרבות, בהרי יהודה, בשפלה ובגליל העליון. צבע הפרחים לבן או קרם. התרמיל פחוס ודמוי חרב.
חלקי צמח בשימוש: זרעים בשלים
מרכיבים: ספונינים סטרואידליים, בעיקר furostanol diglycoside. לפחות 30 ספונינים נוכחים בזרעים, רובם בודדו והמבנה הכימי שלהם נבדק. הם כוללים 18 trigonellosidestrigofoenosides A-G, Trigonelloside B(1). אחרי הידרוליזה furostanol-ספונינים נותנים ספוג'נינים בעיקר diosgenin ו-yamogenin, בריכוז 0.7-1.0% פוליסכרידים ריריים 18-45% (2), כוללים בעיקר galactomannan קשר בקשר בטא 1-4 למאנוז. פלבנואידים, כולל, vicenin 1, vicenin 2, vitexin (נגזרות של אפיגנין) ו-iso-orientin (נגזרת של לוטאולין). ה-flavonol קוורצטין ו-naringenin מצויים גם הם בזרעים (3). שומנים 7-9%, הכוללים למעלה מ-90% חומצות שומן בלתי רוויות, בעיקר חומצה אולאית, לינולאית ולינולנית (4). מעל 20 סטרולים זוהו ובודדו מהצמח.שמן נדיף, פחות מ-0.01%. במיצוי באמצעות ממיס התקבל חומר בעל ריח וטעם מודגשים ואופייניים. החומר הוא3-hydroxy-4,5-dimethyl -2(5H)-furanone(5).

מרכיבים נוספים הם חומצות אמיניות, והאלקלואידטריגונלין (6).

הרכב הזרעים היבשים: מים 9%, אפר 3%, שומנים 8%, חלבון 26%, עמילן 6%, סיבים 48% (7).

פרמקולוגיה: המחקרים עוסקים בשנים האחרונות בעיקר בתכונות ההיפוגליקמיות והיפוליפידמיות של הצמח. רוב המחקרים נעשו על מטופלים עם סכרת מטיפוס 2, ואחדים על מטופלים עם סכרת מטיפוס 1.
פעילות: היפוגליקמי (8), מוריד רמת שומנים וכולסטרול בדם (8,9), מגביר תאבון (10), מזין (10), מרכך בשימוש פנימי וחיצוני, משלשל עדין (11), מזרז של הרחם וכנראה גורם להתכווצויות (12), מגביר הפרשת חלב בהנקה (13).
התוויות: כטיפול תומך בסכרת מטיפוס 2, להגברת תאבון במקרים של חוסר תאבון, לטיפול בחולשה כללית, לשיפור של החלמה ממחלה (14) בשימוש חיצוני לטיפול בדלקת בעור, אבצס, נפיחות, כוויות, כיבים, פצעים פתוחים (11,13,14).
התוויות נגד: הריון.

אינטראקציות עם תרופות: בלתי ידועות
מינון: לטיפול בסכרת לאדם מבוגר 25 ג' של זרעים טחונים.למטרות אחרות, 2 ג' של זרעים טחונים לפני הארוחה, שלוש פעמים ביום.

לשימוש חיצוני, 50 ג' של זרעים טחונים, להרתיח בתוך 250 מ"ל של מים במשך חמש דקות.
בטיחות: החילבה הוא צמח מאכל ותיבול. במחקרים השונים לא דווח על תופעות לוואי קשות כאשר הצמח נלקח במינון של 5-100ג' ליום. אצל אנשים שלקחו 100 ג' ליום מהזרעים במשך 10 ימים היו כמה משתתפים שהתלוננו על שלשול וגזים (15). אצל אנשים שלקחו את הזרעים במשך 24 שבועות לא מצאו שום רעילות בכבד או בכליות (16). כשנתנו לחולדות זרעים כחלק מהתזונה (20% מהתזונה) במשך 90 יום, לא נמצאה אצלם שום תופעה של רעילות (17). סוכם שהצמח חסר רעילות. (14).
סטטוס: באנגליה התקבל כ-GSL לשימוש פנימי וחיצוניבגרמניה הצמח קבל אישור של Commission E.

בצרפת הצמח מאושר עם התוויות מיוחדות בארה"ב הצמח מקובל כבטוח לשימוש.

ספרות.

1.     Murakami T. Kishi A. Matsuda H. et al. Medicinal Foodstuffs VIII. Fenugreek Seed. (3) Structures of New Furostanol – Type Steroid Saponins . Trigoneosides Xa, Xb, XIb, XIIa, XIIb, and XIIIa from the seeds of Egyptian Trigonella foenum-graecum L. Chem. Pharm. Bull. 2000, 48: 994-1000
.2.     Ribes G. Sauvaire Y. Baccou JC. et al. Effects of Fenugreek Seeds on Endocrine Pancreatic Secretions in Dogs. Ann. Metab. 1984, 28: 37-78
.3.     Wagner H. Lyengar MA and Horhammer L. Vicenin-1 and-2 in the seeds of Trigonella foenum-graecum. Phytochemistry 1973, 12: 2548
.4.     Sidhu GS. and Oakenfull DG. Lipid Composition of Fenugreek (Trigonella foenum-graecum L.)Seeds (Hemavathy &Prabhakar, 1989) (Letter). Food Chem. 1990, 35: 159-160
.5.     Girardon P. Sauvaire V. Baccou JC. et al. Identificationof 3-Hydroxy-4,5-dimethyl-2(5H)-Furanone in Aroma of Fenugreek Seeds (Trigonella foenum-graecum L.) Lebensm. Wiss Technol. 1986, 19: 44-46
.6.     Mishkinsky J. Joseph B. Sulman FG. et al. Hypoglycaemic Effect of Trigonelline. Lancet 1967, 2: 1311-1312
.7.     Sharma RD. Sarkar A. Hazra DK. et al. Use of Fenugreek seed powder in the ma
nagement of non-insulin dependent diabetes mellitus. Nutr. Res. 1996, 16; 1331-1339
.8.     Sharma RD.and Raghuram TC. Hypoglycaemic effect of fenugreek seeds in non-insulin dependent diabetec subjects. Nutr. Res. 1990, 10: 731-739
.9.     Sharma RD. Sarkar A. Hazra DK. et al. Hypolipidaemic Effect of Fenugreek Seeds: a Chronic Study in Non-insulin Dependent Diabetic Patients. Phytotherapy Res. 1996. 19:332-334
.10.            Foenugreci semen. German Commission E Monograph published in: Bundesanzeiger No 22 of 1 February 1990
.11.            Trigonella in: British Herbal Pharmcopoeia 1983, ISBN 0-903032-07-4.Bournemouth: British Herbal Medicine Assoociation, 1983
.12.            Abdo MS. and Al-Kafawi AA. Experimental studies on the effect of Trigonella foenum-gaecum. Planta Medica 1969, 17: 14-18
.13.            Chevallier A. Fenugreek- Trigonella foenum- graecum, in: Encyclopedia of Medicinal Plants, 2^nd ed. ISBN 0-7513-1209-6. London- New York; Dorling Kindersley, 2001, 277
.14.            Fenugreek, in:British Herbal Compendium Vol 2, Peter Bradley, BHMA British Herbal Medicine Association, Bournemouth BH7 6JX, 2006,154-159
.15.            Sharma RD. Raghuram TC. and Rao NS. Effect of fenugreek seeds on blood glucose and serum lipids in Type 1 diabetes. Eur, J. Clin. Nutr. 1990, 44: 301-306.
16.            Sharma RD. Sarkar A. Hazda DK et al. Toxicological Evaluation of Fenugreek Seeds; a long Term Feeding. Experiment in Diabetic Patients. Phytotherapy Res, 1996, 10: 519-520.Rao PU. Seikeran B. Rau PS. et al. Short term nutritional and safety evaluation of fenugreek. Nutr. Res. 1996, 16: 1495-1505.

להזמנת חילבה

תמר הודי – Tamarindus indica

תמר הודי - התוויות: לטיפול בעצירות, להורדת חום. מירתח מהפירות מומלץ לטיפול בפצעים ואפתות בפה, בלקיחה פנימית ובשטיפות של הפה. פרי בן שנה

תמר הודי

השם בעברית: תמר הינדי
משפחה: Caesalpiniaceae קסאלפיניים
חלקי צמח בשימוש: פירות, עלים, פרחים, זרעים
תאור בוטני: עץ גדול ירוק-עד, נפוץ מאד בדרום הודו. מוצאו כנראה ממזרח אפריקה. כיום הוא גדל בכל הארצות הטרופיות. הפרחים קטנים וצהובים. הפרי הוא תרמיל מכופף, הפירות בעלי ציפה רכה וטעמם חמוץ.
מרכיבים: הפירות מכילים כ-20% חומצות, ביניהן חומצה טרטרית, מאלית, אצטית, ציטרית, סוכר 35%, גומי, פקטין, תרכובות פנוליות, כולל, safrole, furfural, furunone חומצה צינמית, ethyl cinnamate.
פעילות: פרי הבוסר חמוץ מאד. הפרי הבשל חמוץ, מתוק, קר, קרמינטיבי ומשלשל. העלים והזרעים הם אסטרינג'נט. העלים והפרחים מקררים ואנטיספטיים.
התוויות: לטיפול בעצירות, להורדת חום. מירתח מהפירות מומלץ לטיפול בפצעים ואפתות בפה, בלקיחה פנימית ובשטיפות של הפה. פרי בן שנה או שנתיים משמש לחיזוק הכבד. ניתן להבחין בפרי ישן על ידי צבעו שנעשה שחור. מירתח מהעלים מומלץ לגרגור במקרים של דלקות גרון. רסק של עלים בתוך מים משמש לטיפול בדלקות של הקרסול, המפרקים ומקומות אחרים. מכינים מרסק העלים כעין תחבושת שמניחים על מקומות מודלקים. הם משככים כאב ומפחיתים נפיחות.

האפר שמתקבל מהתרמיל הריק של הפירות הבשלים הוא אלקאלי. משתמשים בו (בדרך כלל בצרוף עם אפר אלקאלי נוסף) להכנת תכשירים לטיפול בעודף חומציות בקיבה וטחול מוגדל. מירתח מהאפר משמש לשטיפות של הפה לטיפול בדלקות חניכיים.

תמר הינדי נחשב בעיקר לצמח מזון ותבלין. מכינים ממנו משקאות, ממרחים ורטבים. לעתים קרובות משתמשים בו כתחליף ללימון ומכינים ממנו מרקים חמוצים.

חזרה לחנות

קערורית – Scutellaria lateriflora

קערורית - scutellaria-lateriflora - ה-Cherokee השתמשו במירתח מהשורש לטיפול בשלשול, ולניקוי אחרי לידה. בתערובת עם כמה צמחים אחרים השתמשו בו ל

שם עברי: קערורית

שם אנגלי:Mad-dog Skullcap, syn Skullcap
משפחה: שפתניים, Lamiace(Labiatae)
תיאור בוטני: לסוג קערורית משתייכים כ-300 מינים, הגדלים על פני כל כדור הארץ. השם קערורית ניתן לצמח ע"י לינאוס בגלל הצורה המיוחדת של הגביע שהוא דו שפתני, מעוגל וקעור. שם המין lateriflora מתאר שכל הפרחים נוטים לצד אחד. הצמח הוא בן שיח רב שנתי, שמוצאו מצפון אמריקה. הפרחים כחולים, הפריחה בחודשים יולי עד ספטמבר. מרבים לגדל אותו כצמח נוי.

בארץ גדלים ארבעה מיני קערורית. המין S. subvelutina קערורית סגולה, נפוץ בבתה ובחורש הים תיכוני, הפריחה בצבע סגול. המין S. galericulata קערורית הביצה נדיר, וגדל בעיקר בעמק החולה. S. lateriflora הוא צמח שמרבים להחליף אותו עם צמחים אחרים השייכים למשפחת השפתניים (1), או עם מינים שונים של סקוטלריה. ב-1989 דווח על ארבעה מקרים של צהבת באנגליה כתוצאה משימוש בתכשירים שהכילו סקוטלריה (2). אחרי בדיקה מצאו שהתכשירים הכילו מינים של געדה, Teucrium chamaedrys ו- Teucrium canadense(3). מאוחר יותר דווח שהמין T. chamaedrys שנלקח כתכשיר להרזייה גרם לעשרות מקרים של הפטיטיס באירופה, בעיקר בצרפת ובקנדה (4).

מרכיבים: פלבנואידים, כולל baicalin, lateriflorin scutellarin, ikonnikoside, oroxylin A

הפלבנואידים של הסקוטלריה בודדו ב-1963 על ידי Flouvier(5) ונחקרו רק בשנים האחרונות (6).

baicalin דיטרפנים, scutecyprol, scutellaterins A,B,C

חומצות אמיניות, בעיקר GABA , גלוטמין, וריכוז נמוך של טריפטופן, פנילאלנין ופרולין.

שמן נדיף 0.06%, מכיל בעיקר ססקויטרפנים (78%)כולל delta-cadinene, calamine(7). המרכיבים העיקריים הם baicalin ו-bacalein.

פעילות: נוגד חרדה, מחזק של העצבים, מרגיע, נוגד עוויתות, משכך כאב, אסטרינג'נט עדין (8).

פרמקולוגיה: נוגד חרדה- נבדק על חולדות (9). חולדות קבלו 100 מ"ג של מיצוי מסקוטלריה בתוך 1 מ"ל חלב. קבוצת הביקורת קבלה רק חלב. החולדות שקבלו את הצמח גילו פחות חרדה ויותר העזה לביצוע המשימות שנדרשו מהן (9).

מחקר קליני נערך על 19 מתנדבים בריאים (15 נשים וארבעה גברים) בגיל 20-70. המשתתפים קבלו ארבעה תכשירים שונים של סקוטלריה, אותם היו צריכים לקחת באופן חופשי, בהפרש של יומיים לפחות, ולסיים תוך שבועיים. התכשירים היו: 350 מ"ג של צמח יבש, 100 ו-200 מ"ג של מיצוי והרביעי היה פלצבו.

המשתתפים התבקשו לעקוב אחרי השפעת התכשירים בזמן הלקיחה, ואחרי 30, 60, 90 ו-120 דקות על מצב הרוח, חרדה, דאגנות-יתר, כושר קוגנטיבי. התוצאות הראו השפעה ברורה של שלוש התרכובות בהשוואה לפלצבו, ובהשוואה למצב ההתחלתי (10).

GABA הוא מתווך עצבי מעכב, המסייע להשראת הרפייה ושינה, ולאזן עודף ריגוש של מערכת העצבים. למרכיבים המצויים בצמח baicalin, bacalein, scutellarin ישאפיניות לאתרי הקישור של benzodiazepine כגון ואליום ל-GABA(9).

פעילות נוגדת חמצון: הפלבנואידים של הסקוטלריה הם אנטי אוקסידנטים, ומנטרלים רדיקלים חופשיים.

פרמקוקינטיקה: Baicalin- עובר הידרוליזה על ידי חידקי המעי לאגליקון שלו baicalein, שנספג היטב מהמעי לדם. הוא הופך אחר כך בפלסמה ובכבד בחזרה ל-baicalin(11).

בין החומצות האמיניות של הצמח, GABA אינו עובר את המחסום דם-מוח, בעוד שגלוטמין יכל לעבור את המחסום ולהגיע אל המוח. גלוטמין יכל לעבור מטבוליזם בקצות העצבים ל-GABA(12). מנקודת ראות של הפעילות על המוח, הגלוטמין המצוי בצמח בריכוז נמוך יותר מGABA חשוב יותר (6).

רפואה מסורתית: מוצאו של הצמח מצפון אמריקה, והוא היה בשימוש אצל שבטים אינדיאנים, במיוחד ה-Cherokee וה-Iroquois. הם השתמשו במירתח מהשורש לטיפול בשלשול, ולניקוי אחרי לידה (8). בתערובת עם כמה צמחים אחרים השתמשו בו לסיוע לכליות. ה-Iroquois השתמשו באבקה מהשורש למניעת אבעבועות שחורות ולניקוי של הגרון (13). ב-1772 התחילו להשתמש בצמח לטיפול בכלבת, ומכאן לקוח שמו האנגלי Mad dog skullcap. מתחילת המאה ה-19 התחילו להשתמש בסקוטלריה לטיפול בהפרעות של מערכת העצבים הקשורות לחרדה וסטרס (7), כולל היסטריה, התקפים של פניקה, חוסר שקט, חולשה עצבית, הפרעות בשינה, מיגרנות, כאבי ראש, נוירלגיה, דכאון, תסמונת טרום-ויסתית (7).
התוויות: לטיפול בהפרעות עצביות הקשורות לחרדה, מתח וסטרס, להפרעות בשינה, אי שקט, כאבי מחזור, תסמונת טרום-ויסתית, עצבנות.
התוויות נגד: בלתי ידועות

ניתן להשתמש בצמח בתקופת ההריון, ההנקה וכן לילדים.
תופעות לוואי: לא נמצאו.

אינטראקציות עם תרופות: לא נמצאו

הכנות ומינון: לפי הפרמקופיאה הבריטית המינון לחליטה הוא 1-2 ג' שלוש פעמים ביום

טינקטורה 1:5 ב-45% אלכוהול 1-2 מ"ל שלוש פעמים ביום.

לסיכום: הסקוטלריה הוא צמח בעל מסורת של שימוש של מאות שנה כמחזק של מערכת העצבים, מרגיע, מומלץ לטיפול בחרדה, אפילפסיה ובעיות בשינה.

גילויים חדשים יכולים להוביל לשימושים חדשים של הצמח, כנוגד אלרגיה, נוגד חמצון וכמגן על הכבד.

בגלל ההחלפה שלו עם מינים של געדה הייתה רתיעה מהצמח, והוא נחשב לבלתי בטוח לשימוש. אחרי שחפותו הוכחה, ניתן להמליץ עליו כצמח מועיל, ובטוח לשימוש.

סטטוס בינלאומי: בארה"ב GSL. אין לצמח שימוש במזון.

ספרות

1.     British Herbal Medicine Association (1983 and 1996). British Herbal Medicine Pharmacopoeia, Exter, UK: British Herbal Medicine Association Publishing
.2.     MacGregor FB. Abernethy VE. Dahabra S. et al. Hepatotoxicity of Herbal Remedies. British Medical Journal, 1989, 299: 1156-1157
.3.     Gafner S. et al. Adulteration of Mad-dog Skullcap (Scutellaria lateriflora L.): An example of the importance of Classical Pharmacognosy. 4
4^th Annual Meeting of the American Society of Pharmacognosy, Chapel Hill, USA July 2003
.4.     Lalaberte L. & Villeneuve J. Hepatitis after the use of Germander, A Herbal Remedy Canadian Medical Association Journal 1996, 154:1689-1692
.5.     Flouvier V. Sur la recherché des heterosides flavoniques dans quelques groupes botaniques . Comptes Rendus Acad. Sci. Paris 196, 257: 4061-4063,6.     Bergeron C. Gafner S. Clausen E. et al. Comparison of the Chemical Composition of Extracts from Scutellaria lateriflora using accelerated solvent extraction versus standard hot water or 70% ethanol extraction. J. Agaric. Food Chem. 2005, 53: 3076-3080.7.     Skullcap, in: Peter Bradley, British Herbal Compendum, Vol 2, British Herbal Medicine Association, Bournemouth, 2006, 357-362.8.     Metzman HL. Monograph of Scurellaria lateriflora, J. of the American Herbalist Guild, 2006, 7: 4-18
.9.     Awad R. Arnason JT. Trudeau T. Phytochemical and Biological Analysis of Skullcap (Scutellaria lateriflora L.): A medicinal plant with anxiolytic properties. Phytomedicine 2003,10: 640-649
.10.      Wolfson P. and Hoffmann DL. An investigation into the efficacy of Scutellaria lateriflora in healthy volunteers. Altern. Ther. Health Med. 2003, 9: 74-78
.11.      Akao T. Kawabata K et al. Baicalin, the predominant flavone glucuronide of Scutellaria radix is absorbed from the rat gastrointestinal tract as the aglycone and restored to its original form. J. Pharm. Pharmacol. 2000, 52: 1563-1568
.12.      Cavadas C. Araujo I. Cotrim MD. et al. In vitro study on the interaction of Valeriana officinalis L. Extracts and their amino acids on GABA receptor in rat brain. Arzneim. Forsch. Drug Res. 1995, 45: 753-755.Moerman D. 1998, Native American Ethnobotany apaortland OR: Timber Press.

מקור התמונה

להזמנת קערורית

חזרה לחנות

Ruscus aceleatus – עצבונית החורש

עצבונית החורש - לשימוש כתמיכה לטיפול באי-נוחות כרונית שנובעת מאי-ספיקה בוורידים, כגון, כאב וכבדות, עוויתות והתכווצויות ברגליים, גירוד ונפיחות

שם לטיני Ruscus aculeatus
שם בפרמקופיאה (ספר התרופות)    Rusci aculeate rhizoma
שם אנגלי Butcher’s Broom  box holly
שם בעברית עצבונית החורש
סקירה כללית עצבונית החורש היא שיח ירוק-עד, שמוצאה בארצות הים התיכון, באירופה ואפריקה, מהאיים האזרים במערב פורטוגל ועד איראן בדרום מערב אסיה ^{1; 2; 3}. השתמשו בו ברפואה המסורתית באירופה במשך כ- 2000 שנה כחומר משלשל ומשתן לטיפול בהפרעות במערכת העיכול, הרבייה והשתן ^1;4.

באופן מסורתי, מירתח במים או ביין של קנה השורש שימש לטיפול בבעיות בבטן³.

במאה הראשונה לאחר הספירה, הרופא היווני דיוסקורידס דיווח על התכונות המשלשלות של הצמח כמו גם על השימוש בצמח לטיפול באבנים בכליות ^4;5.

ניקולאס קולפפר, הרבליסט אנגלי שחי במאה ה-17, דיווח כי לקיחה פנימית של מירתח מהשורש וחבישה מקומית של הפרי, מסייעים באיחוי עצמות שבורות ^2;4.

היום משתמשים בעצבונית באירופה לטיפול בהפרעות שקשורות במערכת הורידים, לרבות שבירות של הורידים או דלקת של הדליות. יש נתונים שמגבים את ההשפעה החיובית של הצמח על זרימת הדם בורידים ⁴.

Ruscogenin, הוא ספונין שבודד לראשונה מהצמח, בשנות ה-50 של המאה הקודמת, על-ידי החוקרים הצרפתיים לאפין וסאני. הוא דומה לספונין הסטרואידי diosgenin, שמצוי בשורש של הצמח המקסיקני דיוסקוריאה (Dioscorea species)^{6; 2; 3}.

תכשירים אירופאים המכוילים על-פי ruscogenin כוללים Ruscorectal (מיוצר על ידי Endopharm בגרמניה , ו- Justa בספרד).

מצוי בצורת משחה ונרות רקטליים, ו-Hemodern Simple (Llorens בספרד).

תכשירים אלה מוצעים לטיפול מקומי בטחורים ^3;6.

בארצות הברית, אין עדיין שימוש נרחב בצמח, קיימות בחנויות טבע קפסולות שמכילות עצבונית ושמן רוזמרין ². נערכו ותועדו מספר מחקרים קליניים. במחקרים בבני אדם נבדקו השפעות של הצמח על אי-ספיקת ורידים באיברי הגוף התחתונים, כאשר הצמח ניתן בשילוב עם trimethy lhesperidine chalcone וחומצה אסקורבית ⁷. בנוסף נבדק השימוש בעצבונית בשילוב עם הספרידין וחומצה אסקורבית לטיפול במחלות ורידים בפלג הגוף התחתון אצל חולים בפקקת ורידים כרונית ⁸.

נבדקה ההשפעה על טונוס הורידים ואטימת קפילרות כאשר ניתן הצמח בשילוב עם הספרידין ו-mehyl chalcone⁹, וכן נבדקה השפעה של טיפול מקומי על היצרות ורידים ¹⁰ ועל מחלה של הרישתית (רטינופתיה) ושומנים אצל חולי סכרת ¹¹.

במחקר שנערך בפולין נבדק מינון של 75 מ"ג מיצוי של הצמח השלם בלקיחה פנימית, נראה שיפור ברטינופתיה כתוצאה מסכרת¹¹. אותו מחקר הוכיח ירידה ברמת הטריגליצרידים בדם בהשפעת המיצוי, וחוסר השפעה על עודף כולסטרול בדם. במחקר שנערך בסמיות-כפולה ובקרת-פלצבו, הוערכו היעילות והסבילות של תרופות לטיפול בורידים (RAES) ב-40 חולים (30 נשים, 10 גברים), בגילאים 28-74, שסובלים מאי-ספיקת ורידים כרונית בפלג הגוף התחתון. כל קפסולת RAES הכילה 16.5 מ"ג מיצוי של עצבונית החורש (כנראה מהשורש) בשילוב עם 75 מ"ג הספרידין ו-50 מ"ג חומצה אסקורבית.

נערכו שתי תקופות טיפול של חודשיים ותקופת ביניים של 15 יום לניקיון. המינון היומי היה 2 קפסולות, 3 פעמים ביום.

החוקרים דיווחו על מגמה כללית של שיפור בקבוצת הטיפול. סימפטומים (כמו בצקת, גירוד, תחושות מדומות, כבדות ברגליים ועוויתות) ונתונים פלסמוגרפיים השתפרו באופן מיידי ומשמעותי בעזרת הטיפול בהשוואה לקבוצת הפלצבו. (פלסמוגרף, מכשיר המשמש למדידת שינויים בנפח הגוף כתוצאה משינוי בכלי הדם).

לא דווחו תופעות לוואי ⁸.

השימוש הרפואי המאושר בעצבונית החורש מבוסס על היסטוריה ארוכה של שימוש מסורתי, מחקרים פיטוכימיקליים, מחקרים במבחנה, מחקרים פרמקולוגיים בבעלי חיים ומחקרים קליניים מודרניים.

הדרוג הפרמקופיאלי של עצבונית החורש עדיין לא נקבע.
תיאור

עצבונית הוא השורש וקנה השורש היבש של Ruscus aculeatus L.(משפחת השושניים) ), וההכנות שלהם במינון יעיל.

השורש וקנה השורש מכילים ספונינים סטרואידיים ruscinו- ruscoside.

כימיה ופרמקולוגיה עצבונית החורש מכילה 4-6% תערובת של ספונינים סטרודיאלים כולל 0.12% ruscogenine, neoruscogenin, ruscin, ו-ruscoside^{12; 13; 1; 14; 6 ;3}. חומצות שומן – בעיקר חומצה tetracosanoic פלבנואידים

סטרולים – כולל סיטוסטרול, סטיגמאסטרול ו-campesterol Benzofuranes – כולל euparone, ruscodibenzofurane^{15; 16; 17; 1}.

Commission E דיווח על עליה בטונוס ורידים, תגובה דמוית-אלקטרוליטים על דפנות הקפילרות, פעילות משתנת ומפחיתה דלקת, בניסויים בבעלי חיים.

לקיחה פנימית יכולה להמריץ קולטנים אלפה-אדרנרגיים של השרירים החלקים של דפנות הורידים. הכנות שהכילו מינון גבוה של הצמח הקלו על הסימפטומים של אי-ספיקת ורידים ועל התקף חריף של טחורים.

הצמח הראה תכונות משתנות ומפחיתות דלקת¹⁵.

שימוש Commission E אישר לשימוש כתמיכה לטיפול באי-נוחות כרונית שנובעת מאי-ספיקה בוורידים, כגון, כאב וכבדות, עוויתות והתכווצויות ברגליים, גירוד ונפיחות. אושר גם שימוש כתמיכה לטיפול בתופעות שקשורות בטחורים, כגון, גרוד ושריפה.

התוויות נגד לא ידועות

תופעות לוואי במקרים נדירים, הפרעות עיכול או בחילות

שימוש בתקופת הריון והנקה לא ידועות מגבלות

אינטראקציה עם תרופות אחרות לא ידוע

צורת שימוש ומינון אלא אם כן נאמר אחרת –מינון יומי – מיצויים או הכנות אחרות ללקיחה פנימית במינון שווה ל 7-11 מ"ג של ruscogenin (נקבע לפי סך הכל neoruscogeninו- ruscogeninשמוצו לאחר התססה או הידרוליזה חומצית. מינון לצורות הכנה מוצקות – מיצוי יבש שמכיל סך-הכל 7-11 מ"ג של ruscogenin.

מקורות / סימוכין

1. Der Marderosian, A. (ed.). 1999. The Review of Natural Products. St. Louis: Facts and Comparisons.

2. Tyler, V.E. 1987. The New Honest Herbal. Philadelphia, PA: George F. Stickley Company. 5152.

3. Weiss, R.F. 1988. Herbal Medicine. Beaconsfield, England: BeaconsfieldPublishers.

4. Foster, S. and V. Tyler. 1999. Tyler's Honest Herbal, 4^th ed. New York: TheHaworth Herbal Press.

5. Bown, D. 1995. Encyclopedia of Herbs and Their Uses. New York: DK Publishing, Inc. 345.

6. Reynolds, J.E.F. (ed.). 1989. Martindale: The Extra Pharmacopoeia, 29^th ed.London: The Pharmaceutical Press.

7. Weindorf, N. and U. Schultz-Ehrenburg. 1987. Kontrollierte Studie zur oralen Venentonisierung der primaren Varikosis mit Ruscus aculeatus und Trimethylhesperidinchalkon [Controlled study of increasing venous tone in primary varicose veins by oral administration of Ruscus aculeatus and trimethylhespiridinchalcone]. Z Hautkr 62(1):2838.

8. Cappelli, R., M. Nicora, T. Di Perri. 1988. Use of extract of Ruscus aculeatus in venous disease in the lower limbs. Drugs Exp Clin Res 14(4):277283.

9. Rudofsky, G. 1989. Venentonisierung und Kapillarabdichtung. Die Wirkung der Kombination aus Ruscus-Extrakt und Trimethylhesperidinchalkon bei gesunden Probanden unter Warmebelastung [Improving venous tone and capillary sealing. Effect of a combination of Ruscus extract and hesperidine methyl chalcone in healthy probands in heat stress]. Fortschr Med 107(19):52, 5558.

10. Berg, D. 1990. Venenkonstriktion durch lokale Anwendung von Ruscusextrakt. [Venous constriction by local administration of Ruscus extract]. Fortschr Med108(24):473476.

11. Archimowicz-Cyrylowska, B. et al. 1996. Clinical effect of buckwheat herb, ruscus extract and troxerutin on retinopathy and lipids in diabetic patients. Phytother Res 10(8): 659662.

12. List, P.H. and L. Hrhammer (eds.). 1979. Hagers Handbuch der Pharmazeutischen Praxis, 4th ed. Vol. 6. Berlin-Heidelberg: Springer Verlag. 200201.

13. Nikolov, S., M. Joneidi, D. Panova. 1976. Quantitative determination of ruscogenin in Ruscus species by densitometric thin-layer chromatography. Pharmazie31(9):611612.

14. Pourrat, H., J.L. Lamaison, J.C. Gramain, R. Remuson. 1983. [Isolation and confirmation of the structure by 13C-NMR of the main prosapogenin from Ruscus aculeatus L.] [In French]. Ann Pharm Fr 40(5):451458.

15. Bruneton, J. 1995. Pharmacognosy, Phytochemistry, Medicinal Plants. Paris: Lavoisier Publishing.

16. ElSohly, M.A. et al. 1974. Euparone, a new benzofuran from Ruscus aculeatus L. J Pharm Sci 63(10):16231624.

17. ElSohly, M.A. et al. 1975. Constituents of Ruscus aculeatus. Lloydia 38(2):106108.

מקורות נוספים·

Bouskela, E., F.Z. Cyrino, G. Marcelon. 1994. Possible mechanisms for the inhibitory effect of Ruscus extract on increased microvascular permeability induced by histamine in hamster cheek pouch. J Cardiovasc Pharmacol 24(2):281285.·

. 1993. Effects of Ruscus extract on the internal diameter of arterioles and venules of the hamster cheek pouch microcirculation. J Cardiovasc Pharmacol 22(2):221224.·

Facino, R.M., M. Carini, R. Stefani, G. Aldini, L. Saibene. 1995. Anti-elastase and anti-hyaluronidase activities of saponins and sapogenins from Hedera helix, Aesculus hippocastanum, and Ruscus aculeatus: factors contributing to their efficacy in the treatment of venous insufficiency. Arch Pharm (Weinheim) 328(10):720724.·

Harborne, J.B. and H. Baxter. 1993. Phytochemical Dictionary: A Handbook of Bioactive Compounds from Plants. Washington, D.C.: Taylor & Francis.·

Marcelon, G., T.J. Verbeuren, H. Lauressergues, P.M. Vanhoutte. 1983. Effect of Ruscus aculeatus on isolated canine cutaneous veins. Gen Pharmacol 14(1):103106.·

Rubanyi, G., G. Marcelon, P.M. Vanhoutte. 1984. Effect of temperature on the responsiveness of cutaneous veins to the extract of Ruscus aculeatus.Gen Pharmacol 15(5):431434.·

Salzmann, P. et al. 1977. [Ruscus aculeatus L.Butcher's broom, a therapeutic agent in proctology] [In German]. Fortschr Med 95(21):14191422.·

Vanhoutte, P.M. 1986. Advances in Medicinal Phytochemistry. New York: John Wiley & Sons, Inc.·

Werbach, M.R. and M.T. Murray. 1994. Botanical Influences on Illness: A Sourcebook of Clinical Research. Tarzana, CA: Third Line Press.

המידע עובד מתוך The Complete German Commission E MonographsTherapeutic Guide to Herbal Medicines. M. Blumenthal, W.R. Busse, A. Goldberg, J. Gruenwald, T. Hall, C.W. Riggins, R.S. Rister (eds.) S. Klein and R.S. Rister (trans.). 1998. Austin: American Botanical Council; Boston: Integrative Medicine Communications.

מקור התמונה

חזרה לחנות

רוזמרין רפואי – Rosmarinus officinalis

רוזמרין על פי על הרפואה המסורתית, מטפל בהפרעות במערכת העיכול, גזים, דכאון קל, ממריץ זרימה של דם, למקרים של לחץ דם נמוך,מגביר פעילות המוח

שם עברי: רוזמרין רפואי
משפחה: שפתניים, Lamiaceae (Labiatae)
חלקי צמח בשימוש: נוף הצמח
מרכיבים: שמן נדיף 0.4-2.4% הכולל 1,8-cineole עד 89%, alpha-pinene עד 29%, camphor עד 23%, וכןborneol, bornyl acetate, camphene, beta-pinene alpha- terpineol (1).

יש הבדלים גדולים בין מרכיבי השמן הנדיף בצמחים הנקטפים במקומות שונים.

חומצות פנוליות: נגזרות של חומצה הידרוקסי-צינמית כ- 3.5%, בעיקר חומצה רוזמרינית, חומצה קפאית 0.7%, וכן חומצה פרולית, קומרית, בנזואית (2).

פנולים דיטרפניים: carnosic acid שהופך על ידי חמצון ל-carnosol(3).

טריטרפנים: חומצה אורסולית עד 4%, חומצה אולינולית כ-1%, חומצה בטולינית, אלפה ובטא-אמירין (4).

פלבונואידים: פלבונים וגליקוזידים של פלבונים, apigetrinhispidulin, diosmin, hesperidin(5).
פעילות: אנטי אוקסידנט, ספסמוליטי, קרמינטיבי, נוגד דלקת, דיורטי, אנטי מיקרוביאלי, נוגד כיבים, ממריץ זרימת דם אל המוח, מגביר פעילות של המוח, מגביר ייצור והפרשה של מיצי מרה, מגן על הכבד (3).

לרוזמרין יש השפעה סטימולנטית כללית על זרימת הדם, מערכת העצבים והעיכול (6).
התוויות: מתבססות (7).
שימוש חיצוני: לטיפול בכאבים רוימטיים, אישיאס, נוירלגיה (7), להגברת זרימת דם לראש ולשיפור השיער, לעודד צמיחה של השיער לטיפול בקשקשים (3), לשיפור זרימת דם אל הרגליים. מיצוי בשמן מעכב הידבקות עם כינים.
התוויות נגד: בלתי ידועות
תופעות לוואי: בלתי ידועות
אינטראקציות עם תרופות: בלתי ידועות
הכנות ומינון:
חליטה 4-6 ג' ליום
מיצוי מימי 1:1 2-4 מ"ל ליום (3)
טינקטורה 1:5 ב-45% אלכוהול 5-15 מ"ל ליום.
שימוש חיצוני: מירתח מהעלים בקומפרס, אמבט לרגליים, כשטיפה לשיער, או טינקטורה 1:5 ב-70% אלכוהול (3).

שמן נדיף 4-6 בתוך שמן שקדים, לכאבי מפרקים ושרירים.
פרמקולוגיה: פעילות הצמח כנוגד חמצון היא אחת מהפעילויות החשובות ביותר של הצמח. משתמשים בהם כתוספי מזון להגן עליו מפני חמצון (3). רוב הפעילות נוגדת החמצון מיוחסת ל-carnosol ול-carnosic acid(8). מחקרים in vivo מיצוי יבש מעלי הרוזמרין הראה פעילות נוגדת דלקת עדינה בעכברים(9). שימוש חיצוני במיצוי יבש מהעלים, מנע דלקת מושרית בעור אצל עכברים (10). אינהלציה של השמן הנדיף, או לקיחה פנימית של 20-40 מיקרוגרם לעכבר, גרמו לסטימולציה של מערכת העצבים המרכזית (11). מחקרים נוספים בחיות הראו השפעות של הרוזמרין על הכבד. הוכיחו הגברת ייצור והגברת זרימה של מיצי מרה, והגנה על הכבד (12). מחקר שנערך בבני אדם מול קבוצת ביקורת, הראה שאינהלציה של שמן נדיף של רוזמרין גרם ליתר עירנות של מערכת העצבים (7).

פרמקוקינטיקה: חומצה רוזמרינית ניתנה לחולדות בריכוז של 200 מ"ג לק"ג. החומצה הורחקה מהגוף דרך הכליות. 32% מהחומצה יצאה עם השתן בתוך 48 שעות (13), בצורת ששה מטבוליטים. ארבעה מהמטבוליטים נמצאו בפלסמה. אף אחד נמצא במיצי המרה (38).

ספרות

1. Angioni A. Barra A. Ceretti E. et al. Chemical Composition Plant Genetic Differences, Antimicrobial and antifungal Activity Investigation of the Essential Oil of Rosmarinus offSicinalis L. J. Agaric. Food Chem. 2004, 52; 3530-3535
2. Schulz JM. and Hermann K. Occurrence of Hydroxybenzoic acid and Hydroxycinnamic Acids in Spices.IV Phenolics of Spices. Z. Lebensm. Unters. Forsch. 1980, 171: 193-199
3. Rosemary leaf in; Bradley P. British Herbal Compendium Vol. 2 2006, British Herbal Medicine Association, Bournemouth, p. 333-338
4. Abe F. Yamauchi T. Nagao T. et al. Ursolic Acid as a Trypanocidal Constituent in Rosemary. Biol. Pharm. Bull. 2002, 25: 1485-1487
5. Aeshbach R. Philipssonian G. and Richli U. Flavonoid glycosides from rosemary : separation isolation and identification. Bull. Liaiaon- Groupe polyphenols 1986, 13: 56-58
6. Chevallier A. Rosemary- Rosmarinus officinalis in: Encyclopedia of Medicinal Plants 2^nd ed. ISBN 0-7513-1209-6. London New York: Dorling Kindersley 2001:128.

7. Rosmarinus in: British Herbal Pharmacopeia 1983. ISBN 0-903032-0704, Bourenmouth: British Herbal Medicine Association, 1983
8. Huang MT. Ho CT. Wang ZY. et al. Inhibition of Skin Tumorinegesis by Rosemary and its Constituents Carnosol and Ursolic Acid. Cancer Res. 1994, 54: 701- 708
9. Mascolo N. Autore G. Capasso F. et al. Biological Screening of Italien Medicinal Plants for Anti-inflammatory Activity. Phytotherapy Res. 1987, 1: 28-31
10. Haraguchi H. Saito T. Okamura N. and Yagi A. Inhibition of Lipid Peroxidation and Superoxide Generation by Diterpenoids from Rosmarinus officinalis. Planta Medica 1995, 61: 333-336
11. Kovar KA. Gropper B. Freiss D. and Ammon HPT. Blood Levels of 1,8-Cineole and Locomotor Activity of Mice After Inhalation and Oral Administration of Rosemary oil. Planta Medica 1987, 53: 315-318
12. Europiean Scientific Cooperative Phytotherapy, Rosmarini folium- Rosemary leaf in; ESCOP Monographs- The Scientific Foundation for Herbal Medicinal Products, 2^nd ed. Stuttgart- New York: Thieme Exeter, UK: ESCOP. 2003: 429-436.

13. Nakazawa T. and Ohsawa K. Metabolism of Rosmarinic Acid in Rats. J. Nat. Prod. 1998 61: 993-996.

להזמנת רוזמרין

רימון מצוי – Punica granatum

רימון מצוי משמש ברפואה המסורתית לשלשולים, דיזנטריה, דלקות של דרכי העיכול, לויקוריאה, שטפי דם של מחזור חודשי ולטיפול בתולעים

השם בעברית: רימון מצוי
משפחה: רימוניים, Punicaceae
חלקי צמח בשימוש: פירות, זרעים, קליפת הפרי.
תאור בוטני: הרימון הוא סוג יחיד במשפחת הרימוניים.הוא גדל בארצות הים התיכון, ובאסיה עד ההימלאיה.

הרימון הוא עץ קטן או שיח גדול נשיר. הפרחים אדומים, הפריחה בתחילת הקיץ.

הפרי הוא ענבה גדולה המכילה זרעים מרובים. קליפת הזרע הבשל וורודה עד אדומה ועסיסית. הפצת הזרעים נעשית על ידי צפורים. קליפת הפרי גלדנית. כשהפרי בשל הקליפה מתבקעת והזרעים מתפזרים.

מאז אלפי שנים מגדלים את הרימון כעץ פרי. שמו העתיק היה תפוח קרתגו, וכנראה שזהו אחד המקומות הראשונים שבו גידלו את הרימון. מקור שם הסוג Punica הוא Punic, שזהו שמה של השפה הקרתגית.

השם האנגלי Pomegranate, מקורו בצרפתית, ומשמעותו תפוח עץ מרובה גרעינים.

הרימון נמנה עם שבעת המינים שהארץ השתבחה בהם. הוא מוזכר פעמים רבות בתנ"ך, במשנה ובגמרא, ומקומות בארץ נקראו על שמו, כגון עין רימון, גבע רימון. בכמה מהמקורות בגמרא מדובר בהערצה על יופיו של הרימון. בימי קדם הרבו להשתמש ברימון כעץ נוי, והוא היווה מרכיב חשוב בגנים.

מרכיבים: קליפת הפרי מכילה כ- 30% טאנינים. בעבר השתמשו בה להכנת דיו שחורה.החלק האכיל בפרי מהווה כ- 50% ממשקלו. הוא כולל 80% מיץ ו- 20% זרעים. המיץ הטרי מכיל 85% מים, 10% סוכרים הכוללים ריכוז שווה של גלוקוז ופרוקטוז, 1.5% פקטין, והשארחומצה אסקורבית, פוליפנולים, פלבנואידים.הזרעים עשירים בסיבים, פקטין וסוכרים. הזרעים היבשים מכילים את האסטרוגן estrone, איזופלבונים פיטואסטרוגנים, genisteinו- daidzeinופיטואסטרוגןcoumestrol(1,2).

ריכוז הפוליפנולים המסיסים במיץ הוא 0.2 – 1.0%. הם כוללים בעיקר אנתוציאנינים, כגון, גליקוזידים של cyanidine ושל delphidinin, ו- anthoxanthins, כגון, catechins, ellagic tannins וכן חומצה גאלית ואלאגית (1,2). הערך התזונתי של 100ג' גרגרי רימון: (ע"פ Duke).

קלוריות 65, חלבון 0.7ג', פחמימות 17ג', סיבים 4ג', סידן 10מ"ג, זרחן 10מ"ג, אשלגן 250מ"ג, ברזל 0.8מ"ג, כולסטרול 0, נתרן 3 מ"ג, ויטמין C4 מ"ג, ויטמין B0.3 מ"ג, ריבופלבין (ויטמין B2 ) 0.03 מ"ג, תיאמין (ויטמין B1) 0.03מ"ג.הסידן מהווה 50% מריכוז האפר.
פעילות: אנטיאוקסידנט. בארץ נערכו מחקרים בטכניון ובבי"ח רמב"ם. במחקרים השתמשו במיץ רימונים שעבר תהליך של תסיסה, ובשמן שהפיקו בכבישה קרה מהזרעים. המחקרים נעשו על בני אדם ועל עכברים.

שני מחקרים נערכו בבני אדם. בראשון נתנו לכל משתתף 50מ"ל של מיץ מהפרי במשך שבועיים. במחקר השני נתנו 20-80מ"ל ליום מהמיץ במשך 10 שבועות (2). הראו במיץ פעילות נוגדת חמצון גדולה פי שלוש מזו של היין האדום ושל תה ירוק (1,2,3). הראו שריכוז הפוליפנולים במיץ רימון גבוה יותר מאשר ביין אדום ובמיצים של פירות שונים, כולל מיץ אוכמניות וחמוציות (1). מעכב חמצון של LDL, מעכב היווצרות של תאי קצף. הפרקציה המסיסה במים מהקליפה הפנימית והחיצונית של הרימון חזקה יותר מזו של הזרעים בפעילות המעכבת חמצון של LDL(1). מעכב פראוקסידציה של שומנים בפלסמה.

מעכב טרשת עורקים, מוסבר ע"י עיכוב חמצון וצימות של LDL,עיכוב ייצור של תאי קצף, וכן עיכוב צימות של טסיות דם.

בדומה למיץ אשכוליות גם מיץ רימון מעכב אנזימים ציטוכרומים מסוג P-450, ובכך הוא מאט את האלימינציה של תרופות מסוימות.

הראו ש-50 מ"ל של מיץ רימון שניתן במשך שבועיים סייע להורדת לחץ דם, כאשר נתנו אותו ביחד עם תרופה הפועלת לפי עקרון של עיכוב של ACE. מיץ הרימון מאט את הפירוק של התרופה וגורם לשיפור הפעילות שלה (2).

מחקרים אחרים הראו עיכוב של לויקוטריאנים על ידי מיץ רימון, והקלה במקרים של אסתמה (4).

פעילות אסטרוגנית בחיות הוכחה in vivoעם שמן שהופק מזרעי הרימון (5).

רפואה מסורתית: נהגו להשתמש בקליפת הפרי, בקליפת הגזע והשורש ובמיץ מהפירות, במקרים של שלשולים, דיזנטריה, דלקות של דרכי העיכול, לויקוריאה, שטפי דם של מחזור חודשי ולטיפול בתולעים (6).

בשימוש חיצוני נהגו לטפל עם חלקי הרימון השונים בסדקים בפטמות (6).

ספרות

Aviram M. et al. Pomegranate juice flavonoids inhibit low-density lipoprotein oxidation and cardiovascular diseases: Studies in atherosclerotic mice and in humans. Drugs Exptl. Clin. Res. XXVIII: 49-62, 2002.

Aviram M. Pomegranate juice consumption reduces oxidative stress, atherogenic modifications to LDL, and platelet aggregation: Studies in human and atherosclerotic apolipoprotein E-deficient mice. Am. J. Clin. Nutr. 71: 1062-1076, 2000.

Shay Y. et al. Antioxidant and eicosanoid enzyme inhibition properties of pomegranate seed oil and fermented juice flavonoids. J. of Ethnopharmacology, 66: 11-17, 1999.

Spector SL. Leukotriene unhibitors and antagonists of asthma. Annals of Allergy, Asthma and Immunology, 75: 463-470, 1995.

Sharaf A. Nigm SAR. The oestrogenic activity of pomegranate seed oil. J. of Endocrinology, 29: 91-92, 1964.

Duke AJ. Ayensu SE. Medicinal Plants of China, Reference Publications, Algonac, MI, 1985.

להזמנת רימון מצוי

פעילות אנטי סרטנית של מיצוי רימון מצוי וגניסטאין.

מחקרים על מיצויים שונים של פרי הרימון מדווחים על פעילות אנטי סרטנית (1). התכונות הפרמקולוגיות של מיצויים מפרי הרימון נבדקו.

השמן המופק מהזרעים מכיל פוליפנולים המעכבים ייצור של פרוסטגלנדינים, לויקוטריאנים ותרומבוקסאן (2).

בנוסף מכיל השמן סטרואידים, כולל esterone,17-beta-estradiol(3), טסטוסטרון, סטיגמה-סטרול וסיטוסטרול (4).

מיצויים של הפרחים מורידים לחץ דם אצל מכרסמים (2). מיצוי מהמיץ מעכב חמצון של LDL, וייצור של חסימה של כלי דם אצל בני אדם ומכרסמים (5).

מטרת המחקר הנוכחי היא לבדוק מהו מנגנון הפעילות האנטי סרטנית של מיצוי מהרימון.

המחקר נעשה עם מיצוי של פרי הרימון בהשוואה לאיזופלבון גניסטאין. החוקרים בדקו את השפעתם על תאים סרטניים שנלקחו מנשים עם סרטן השד (2).

הריכוז שנלקח ממיצוי הרימון היה 40 ו-20 מיקרוגרם למיליליטר.

התוצאות הראו שלמיצויים מהרימון ולג'ניסטאין יש השפעה מעכבת על גידול תאים סרטניים in vitro. המיצויים מהרימון והג'ניסטאין, כל אחד לבד ושניהם ביחד גרמו ל-apoptosis(התאבדות תאים), בתלות בזמן ובמינון. התמותה עם מיצוי רימון וג'ניסטאין ביחד היתה גבוהה בהרבה משל כל אחד לבד. תמותת התאים הסרטניים הייתה גבוהה בהרבה משל התאים הבריאים שנלקחו כקבוצת ביקורת. נתקבלו שינויים מורפולוגיים בתאים, שמראים על דיפרנציאציה, עיכוב ומוות.

בתאים שמתו היה ניתן לראות שבירה של DNA ושל חלבונים שנגרמה על ידי הרימון או הג'ניסטאין.

המסקנה מהמחקר היא שהפעילות האנטי סרטנית של הג'ניסטאין ומיץ הרימון היא כנראה עידוד של התאבדות תאים (2).

ספרות:

1. Li YZ. et al. Release of mitochondria cytochrome C in both apoptosis and necrosis- induced by beta-lapachone in human carcinoma cells. Mol. Med. 1995, 5: 232-239.

2. Louis Jeune MA. et al. Anticancer activities of Pomegranate extract and genistein in human breast cancer cells. J. of Medicinal Food 2005, 8: 469-475.

3. Heffmann E. et al. Identification of estrone in pomegranate seeds. Phytochemistry 1996, 5: 1337-1340.

4. Anesini C. Perez C. Screening of plants used in Argentine folk medicine for antimicrobial activity. J. Ethnopharmacol, 1999, 66: 11-17.

5. Aviram MA. Pomegranate juice consumption reduces oxidative stress, athrogenic modifications to LDL and platelet aggregation: studies in human and in atherosclrotic apolipoprotein E-deficient mice. Am J. Clin Nutr. 2000, 71: 1062-1076.

פעילות אנטי אנגיוג'נית בפרקציות של רימון:

אנגיוגנזיה (פיתוח כלי דם חדשים) הוא תהליך קריטי להתפתחות של גידול סרטני. עיכוב של אנגיוגנזה הוא אחת הדרכים לעיכוב התפתחות של גידול סרטני.

במחקר הנוכחי נבדקו פרקציות שונות של הרימון לפעילות אנטי אנגיוג'נית (1). הרקמות שנבדקו הן פיברוציטים שנלקחו מרירית הרחם ומהנוזל האמניוטי בזמן ניתוח קיסרי. ברקמות אלה יש חלוקה מהירה של תאים וגידול מהיר של כלי דם חדשים.

פרקציות הרימון שנבדקו: מיץ רימון שעבר תסיסה, פוליפנולים של הקליפה, שמן מזרעי רימון שהתקבל בכבישה קרה, פוליפנולים של שמן רימון, ושמן מהזרעים ללא תסיסה. התוצאות הראו: עיכוב של חלוקת הפיברוציטים על ידי המיץ המותסס והפוליפנולים של קליפת הרימון. עיכוב של vascular endothelial growth factor על ידי שמן רימון ומיץ מותסס, בתאי סרטן השד של נשים רגישות לאסטרוגן.

העיכוב הברור ביותר היה של שמן רימון ומיץ מותסס על תאי שד של נשים בריאות.

פרקציות שונות של הרימון בריכוז של 10 מיקרוגרם למיליליטר עכבו ייצור כלי דם בפיברוציטים ובתאי אנדותל של הוריד של חבל הטבור.
סיכום: העיכוב של פקטור גידול תאי אנדותל ברקמה שמתחלקת במהירות רבה, מצביעה על פעילות של מיץ ושמן רימון כמסייעים למניעת סרטן. התוצאות מראות על פעילות אנטי אנגיוג'נית של מיצויים מרימון. גורמים הממריצים ייצור כלי דם חדשים עוכבו, וגורמים המעכבים גידול כלי דם הוגברו. התוצאות שהראו זאת הן העיכוב של גידול הפיברוציטים, והעיכוב של גידול הוריד של חבל הטבור. מחקר שנעשה in vivoנתן תוצאות דומות. עבודה אחרת שנעשתה על ידי כמה מהחוקרים של המחקר הנוכחי, הראתה עיכוב סינרגיסטי עם חלק מפרקציות הרימון על חלוקת תאים וכושר הפלישה שלהם במקרים של סרטן הפרוסטטה (2). הם הראו גם עיכוב בפעילות של phospholipase A2. החוקרים טוענים שזהו מחקר ראשוני, שאחרי מחקרים נוספים יוכל להביא להכנת תכשיר מפרקציות שונות של הרימון למניעה וטיפול בסרטן השד והפרוסטטה.

ספרות:

1. Masakazu T….Lansky EP. et al. Preliminary studies on the anti-angiogenic potential of pomegranate fractions in vitro and in vivo. Angiogenesis 6: 121-128, 2003.

2. Lansky EP. et al. Therapeutic synergy in pomegtanate. Poster presented at the 94^th Annual Meeting of the American Association for Cancer Research, July 11-14, 2003, Washington, DC.

להזמנת רימון מצוי