רודיולה – Rhodiola rosea

רודיולה- נהגו להשתמש בצמח כדי להתחזק, להגביר את כושר העבודה, העמידות בפני תנאי החיים הקשים בהרים הגבוהים, את תוחלת החיים. הצמח נחשב כנוגד עייפות, מסייע להתגבר על פחד גבהים, על דכאון, אימפוטנציה, אנמיה.

שם עברי: רודיולה

משפחה: Crassulaceae
שם אנגלי:Golden root Rose root.
תיאור בוטני: צמח רב שנתי, בגובה כ- 70 ס"מ, הגדל על אדמה חולית, בהרים גבוהים באזור הארקטי של אירופה ואסיה. יש לו שורש מעובה ופריחה צהובה. השם ניתן לצמח על ידי Linnaeus, והוא מתייחס לריח השורש הטרי, הדומה לריח ורדים. כ-20 מינים של Rhodiola נמצאו בהרים הגבוהים של אירופה, אסיה וצפון אמריקה. המין R. rosea הוא היחיד שנערכו עליו מחקרים קליניים.
רפואה מסורתית: נהגו להשתמש בצמח כדי להתחזק, להגביר את כושר העבודה, העמידות בפני תנאי החיים הקשים בהרים הגבוהים, את תוחלת החיים. הצמח נחשב כנוגד עייפות, מסייע להתגבר על פחד גבהים, על דכאון, אימפוטנציה, אנמיה. הוא הומלץ לטיפול במחלות של דרכי העיכול, מחלות זיהומיות והפרעות עצביות (1).

בכפרים ההרריים של סיביר נוהגים עד היום לתת זר של שורשי רודיולה לחתן ולכלה ביום נישואיהם, כדי לחזק את הפוריות שלהם, ולהבטיח לידה של ילדים בריאים.

רופאים במונגוליה המליצו על הצמח במקרים של שחפת וסרטן. מקומות בהם ניתן למצוא את הצמח נשמרו בסוד שעבר בתוך המשפחה. הכפריים הסיביריים העבירו את הרודיולה דרך שבילים להרי קוקז.

Linnaeus כתב שהרודיולה הוא אסטרינג'נט, מומלץ לטיפול בלויקוראה, היסטריה וכאבי ראש.

בשנת 1755 נכלל הצמח בפרמקופיאה השבדית.

מרכיבים: phenylpropanoids: rosavin, rosin, rosarinphenylethanol derivatives: salidroside, tyrosol

פלבנואידים: rodiolin, rodionin, rodiosin, acetylrodalgin, tricin טריטרפנים: daucosterol, beta-sitosterol

חומצות פנוליות: כלורוגנית, גאלית, הידרוקסיצינמית.

המרכיבים הספציפיים למין R. rosea הם שלושתה-phenylpropanoids הנקראים בשם כולל rosavins(2-4) ה-salidrosides שנחשבו בעבר למרכיבים העיקריים, אינם ספציפיים ל- Rodiola rosea. הם מצויים גם במינים האחרים של הרודיולה, במיני ערבה ובצמחים אחרים.

במחקרים הקליניים שנעשו עם הצמח השתמשו בטינקטורות או במיצויים יבשים מהשורש, שכוילול-3% rosavins ו- 0.8-1.0% של salidroside. היחס בין מרכיבים אלה במין R. rosea הוא בערך 1:3.

פעילות: אדפטוגן, נוגד עייפות, נוגד מתח ולחץ, מעכב נזקים במקרים של חוסר חמצן, אנטי סרטני, אנטי אוקסידנט, ממריץ של מערכת החיסון, מגביר חשק מיני, מגביר את כושר החשיבה, הלימוד, הזכרון, העירנות, מחזק כללי (2-4). השפעה על מערכת העצבים המרכזית. מינונים נמוכים ובינוניים של הצמח ממריצים נור-אפינפרין, דופאמין וסרוטונין במערכת העצבים המרכזית. בנוסף, הצמח מגביר את השפעתם של מתווכים עצביים אלה על המוח על ידי הגברת החדירות שלהם דרך המחסום דם- מוח.

המנגנון המשוער הוא פעילות של הרודיולה בגזע המוח המגבירה שחרור של נור-אפינפרין, סרוטונין ודופאמין אל התעלות העולות, והפעלה של קליפת המוח והמערכת הלימבית.

כתוצאה מכך יש עליה בפעילות הקוגנטיבית של קליפת המוח, כולל יכולת החשיבה, הניתוח, ההערכה, החישוב והתיכנון, וכן הגברת הריכוז, הזכרון וכושר הלימוד, הקשורים לחלק הקדמי של קליפת המוח.

הרודיולה הוא נוגד חמצון יעיל, והוא מגן על תאי העצב מפני נזקים שעלולים להגרם על ידי הרדיקלים החופשיים (5-8). מחקרים שנעשו על השפעת הצמח על אנשים שסבלו מתשישות עצבית הכוללת עייפות, ירודה בכושר העבודה, נמנום, חוסר תאבון, רגזנות וכאב ראש, הראו שיפור משמעותי במצבם של הנבדקים.

חוקרים אחרים בדקו את השפעת הצמח על סטודנטים שלמדו לקראת בחינות. הם הראו ירידה במתח אצל הסטודנטים ועליה בכושר הלימוד והריכוז (5,6).

השפעה הרודיולה על המערכת הלימבית מתבטאת בוויסות של הרגשות, בהסדרת ואיזון של מצב הרוח, הפחתת מצבי חרדה ודאגנות- יתר. כמו כן הראו השפעה נוגדת דכאון (6-8).

השפעה על כושר העבודה: מחקרים שנערכו בשיטת הסמיות הכפולה הוכיחו שהרודיולה מסייע להגברת כושר העבודה, ולקיצור זמן ההתאוששות אחרי עבודה מאמצת במיוחד.

המחקרים נעשו על ספורטאים בענפי ספורט שונים שהתאמנו לתחרויות. הצמח סייע למשתתפים להמשיך באימונים קשים מבלי להישבר גם כשהיו עייפים מאד.

השפעה על המערכת האנדוקרינית: הצמח נחשב לאדפטוגן, המסדיר ומאזן פעילות של רקמות ואברים רבים, כגון, התפקוד של מערכת החיסון, המערכת ההורמונלית, הלב וכלי הדם, השרירים והעצבים (9). ההשערה המקובלת היא שצמח אדפטוגן משפיע על מערכות רבות הודות לפעילות שלו על הציר היפותלאמוס היפופיזה ועל בלוטת יותרת הכליה, אדרנל. נראה שהרודיולה גורם להעלאת ריכוז הסרוטונין בהיפותלאמוס, ובכך הוא מסייע להפחתת חרדות, מתח ולחץ (1).

הרודיולה מגביר את פעילות בלוטת התירואיד, מבלי לגרום למצבים של יתר- פעילות.

השפעת הצמח על מערכת הרבייה מתבטאת בהגברת הפוריות אצל נשים וגברים, זירוז המחזור החודשי במקרים של אל-וסת, וירידה בתופעות בלתי נעימות בתקופת המנופאוזה.

התוויות: במקרים של הפרעות בזיכרון, בחשיבה, ריכוז, כושר הלמידה, הפרעות קשב, דכאון, פגיעה במוח בתאונה או מחלה, במקרים של קצב בלתי סדיר של הלב, מחלת פרקינסון, אי פוריות, תפקוד מיני בלתי תקין, פיברומיאלגיה, עייפות כרונית וכסיוע בטיפול כמותירפיה והקרנות אצל חולי סרטן.

רעילות: נמוכה מאד. LD50 אצל חולדות 3.360 מ"ג לק"ג.

תופעות לוואי: במקרים בודדים דווח על המרצת- יתר וקושי להרדם. מומלץ לא לקחת את הצמח בלילה.

הכנות ומינון: טינקטורה 1:5 ב- 40% אלכוהול, 5-10 מ"ל ליום בין הארוחות.

מיצוי יבש 200-600 מ"ג.

ספרות

1. Darbinyan V. et al. Rhodiola rosea in stress induced fatigue: a double- blind cross- over study of standardized extract SHR-5 with a repeated low- dose regimen on the mental performance of healthy physicians during night duty. Phytomedicine, 7: 365- 371, 2000
2. SaratikovAS. et al. Chemical composition of Rhodiola rosea. In: Saratikov AS.Krasnov EA. Rhodiola rosea is a valuable medicinal plant. Tomsk State UniversityPress, 1987, p. 3-39
3. Kurkin VA. Zapesochnaya GG. Chemical composition and pharmacological properties of Rhodiola rosea. Chemical and Pharmaceutical Journal (Moscow) 20: 1231-1244, 1986
4. Dubichev AG. et al. Study of Rhodiola rosea root chemical composition using HPLC. Comico Pharmaceutical Journal, 1:188-193, 1991
5. Spasov AA. et al. A double- blind, placebo- controlled pilot study of the stimulating and adaptogenic effect on the psychophysiological and physical adaptation of students to an academic load. Eksp Klin Farmakol, 63: 76-78, 2000
6. Spasov AA. Wikmann gk. Mandrikov VB. et al. A double-blind placebo-controlled pilot study on the stimulating and adaptogenic effect of Rhodiola rosea SHR-5 extract on the fatigue of students caused by stress during an examination period with a repeated low-dose regimen. Phytomedicine, 7: 85-89, 2000.

7. Komar VV et al. Effect of Rhodiola rosea on the human mental activity. Pharmaceutical J. 36: 62-64, 1981
.8. Petkov VD. et al. Effects of alcohol aqueous extract from Rhodiola rosea L. roots on learning and memory. Acta Physiol. Pharmacol. Bulg. 12: 3-16, 1986.

9. Maslova LV. Et al. The cardioprotective and antiadrenergic activity of an extract of Rhodiola rosea in stress. Eksp. Klin Farmakol. 57: 61-63, 1994.

להזמנת רודיולה

אלון לבן Quercus alba

אלון לבן- חברת על עלים הינה חברה מובילה בארץ במכירת וגידול צמחי מרפא, את רוב הצמחים שאתם מכירים אנחנו מגדלים, מוזמנים להצטרף אלינו>

שם עברי: אלון לבן
משפחה: אלוניים, Fagaceae
מינים דומים: ישנם כמה מינים של אלון שמשתמשים בהם ביחד עם האלון הלבן, כולל Q. robur, Q. elongata, Q. petraea, Q. pedunculata, Q. macrocarpa, Q. pallusris, Q. phellos
תיאור בוטני: האלון הלבן הוא עץ נשיר, גדול ומסועף, מאריך ימים עד ל-1000 שנה ויותר. הוא מגיע לגובה של 30 מ', והגזע שלו רחב מאד. בכמה עצים מגיע ההיקף ל-20 מ'. הגזע לבן, העלים מחולקים לאונות, חמש עד תשע אונות לעלה. העלים בהירים יותר בחלקם התחתון. הם מקבלים צבע אדום-חום בשלכת. הבלוטים ביצתיים, ואורכם 2-3 ס"מ. החלק הפנימי של הגזע סיבי, קשה, וצבעו חום בהיר. מוצאו של האלון הלבן מהיערות של העצים הנשירים בצפון-מזרח אמריקה. הם גדלים באדמה לחה, מנוקזת היטב וחמוצה. מיני אלון מפוזרים על פני כל כדור הארץ.
חלקי צמח בשימוש: החלק הפנימי של הגזע, עלים ובלוטים
היסטוריה: עץ האלון היה עץ נערץ על העמים העתיקים. ייחסו לו משמעות רוחנית. ראו בו סמל לכוח, אומץ וחכמה. הקריבו קורבנות מתחת לעצי אלון. העריצו וחיפשו את הצמחים שגדלו על האלונים. באירופה חפשו את הדביקון הלבן שצמח על עצי אלון, בסין וביפן חפשו את הריישי והמייטקי שגדלו על אלונים.
מרכיבים: טאנינים, כולל catechin, ellagitanningallic acid, gallocatechin(1) catechin פרואנתוציאנידינים (2), כולל תערובת של אוליגומרים ופולימרים. בודדו למעלה מ-20 תרכובות שונות (2). ריכוז הטאנינים הכולל בגזע האלון 8-15%. התקן באירופה הוא לפחות 3% של טאנינים (2).
פעילות: אסטרינג'נט, עוצר דימומים, אנטי בקטריאלי, אנטי דלקתי (1,3,4).
התוויות: מבוססות על הרפואה המסורתית. לטיפול בשלשול (4,5)
שימוש חיצוני: טחורים (4), לויקוראה (4), דלקת של ריריות הפה והגרון, כולל דלקת גרון (4,5), דלקות בעור (5), אקסמה (6), דליות ברגליים, אבעבועות חורף, רגליים מזיעות (6). העפצים המופיעים על הענפים מכילים ריכוז גבוה פי 2-3 של טאנינים (7). ניתן להשתמש בהם כאסטרינג'נט למטרות דומות (7). האלון הלבן והמינים הדומים לו הם בין האסטרינג'נט היעילים ביותר.
התוויות נגד: הריון
תופעות לוואי: אינן ידועות
אינטראקציות עם תרופות: עלול לעכב ספיגה של אלקלואידים, או של תרופות אלקליות (5).
הכנות ומינון: לשימוש פנימי- מרתח מהגזע 3-6 ג' ליום, מיצוי נוזלי 1:1 למקרים של שלשול חריף, 3-6 מ"ל ליום, לקחת לעתים קרובות במנות קטנות, לא יותר מ-3-4 ימים (8). טינקטורה 1:5 ב-50% אלכוהול
שימוש חיצוני: מרתח של 20 ג' ב-1 ליטר של מים לשטיפות פה, גרגור, קומפרס במקרים של דליות ברגליים, חוקן במקרים של טחורים, לטיפול בדלקות בעור ולעצור דימומים (8). במקרים של רגליים מזיעות מרתיחים 100 ג' מהגזע בתוך 1 ליטר של מים ועושים אמבט לרגליים (8).
מחקרים: ערכו מחקרים in vitro הפעילות האסטרינג'נט של הגזע מיוחסת ברובה לפרואנתוציאנידינים, למרות שריכוז ה-ellagitannins עולה על 70% מכלל הטאנינים (1). נבדקו 48 צמחים שהשתמשו בהם באופן מסורתי לטיפול בפצעים מזוהמים בעור (3). מיצוי מימי של Q. robur היה פעיל מאד נגד Staph. aureus ונגד E. coli, MIC0.08 מ"ג (3). המיצוי המימי היה פעיל גם נגד וירוסים, הרפס ווירוסים של שפעת (9). טינקטורה של Q. robur ב-50% אלכוהול, הראתה פעילות נוגדת חמצון יעילה נגד אניון של סופראוקסיד (10). מיני האלון נחשבים ל- GSL באנגליה, והם קבלו אישור של Commission E בגרמניה.

ספרות

1. Konig M. Scholz E. Hartmann R. et al. Ellagitannins and complex tannins from Quercus petraea bark. J. Nat. Prod. 1994, 57: 1411-1415.2.
Pallenbach E. Scholz E. Konig M. et al. Proanthocyanidins from Quercus petraea Barsk. Planta Medica 1993, 59: 264-268
.3. Brantner A. and Grein E. Antibacterial activity of plant extracts used externally in traditional medicine. J. Ethnopharmacol. 1994, 44; 35-40
.4.     Quercus in: British Herbal Pharmacopoea 1983, ISBN O-903032-07-9,Bournemouth: British Herbal Medicine Association
.5.     Quercus cortex: German Commission E Monograph published in: Bundesanzeiger No 22 of 1^st February 1990
.6.     Weiss RF. And Finelmann V. Dermatologic Disease in; Herbal Medicine 2^nd ed. ISBN 3-13-126332-6, Stuttgart Thieme, 2000: 293-313
.7.     MooreM. 1979, Medicinal Plants of the Mountain West. Santa Fe; Museum of New Mexico Press.8.
     Oak Bark in; Bradley P. British Herbal Compendium Vol.2, 2006, British Herbal Medicine Association, Bournemouth p. 306-308
.9.     May G. and Willhn G. Antiviral activity of Aqueous extracts from Medicinal Plants in Tissue Cultures.Arzneim –Forsch. Drug Res. 1978, 28: 1-7. Masaki H. Sakaki S. Atsumi T. et al. Active-Oxygen Scavenging Activity of Plant Extracts. Biol. Pharm. Bull. 1995, 18: 162-166.

להזמנת אלון לבן

גויאבה – Psidium guajava

גויאבה - רפואה מסורתית: רבים משבטי האידיאנים הגרים באגן האמזונס משתמשים במירתח מהעלים והגזע של העץ לטיפול בשלשול ודיזנטריה, דלקות גרון,

גויאבה
משפחה: הדסיים, Myrtaceae
תאור בוטני: עץ ירוק-עד, בגובה של כ-10 מ', המסתעף לענפים רבים, בעל גזע בצבע נחושת, המתקלף וחושף שכבה תחתונה ירוקה. הפרחים לבנים, בעלי ריח עדין. הפירות צהובים, עגולים, ביצתים או בצורת אגס, הם בעלי ריח חזק אופייני כשהם בשלים. ציפת הפרי מגורגרת, בצבע לבן, צהוב, ורוד בהיר או כהה. הטעם מתוק חמצמץ.

עץ אחד נותן כ-40 ק"ג פרי בשנה. גידול חקלאי של הגויאבה התחיל לפני זמן רב מאד, והוא גדל בכל האזור הטרופי של מרכז ודרום אמריקה, וכן באיים של האוקינוס השקט.הספרדים והפוטוגזים העבירו אותו לאסיה ואפריקה, והעץ התאקלם במהירות בארצות חמות, והוא גדל במקומות רבים כצמח בר.

חלקי צמח בשימוש: קליפת גזע, עלים, פרי

רפואה מסורתית: רבים משבטי האידיאנים הגרים באגן האמזונס משתמשים במירתח מהעלים והגזע של העץ לטיפול בשלשול ודיזנטריה, דלקות גרון, הקאות, קלקול קיבה, ורטיגו וכן להסדרת המחזור החודשי.

לועסים עלים רכים כדי לטפל בדימום בחניכיים וריח רע מהפה. מירתח מהעלים משמש לשטיפות פה ולגרגור במקרים של פצעים בפה או דימום מהחניכיים, וכן לשטיפות של הוגינה במקרים של הפרשות. מירתח מהגזע או מהפרחים משמש לטיפול בפצעים, כיבים ודלקות בעור, וכן לטיפול בדלקות עיניים או הפרעות בראייה.

מרכיבים המצויים ב-100 ג' פרי בשל (www.hort.purdue.edu)
קלוריות                 30-50
מים                       77-86 ג'
סיבים                    2.8-5.5 ג'
חלבון                    0.9-1.0 ג'
שומן                     0.1-0.5 ג'
אפר                       0.43-0.7 ג'
פחמימות                9.5-10 ג'
סידן                      9.1-17 מ"ג
זרחן                      17.8- 30 מ"ג
ברזל                     0.30-0.70 מ"ג
ויטמין A תכולה:    IU200-400
תיאמין                  0.046 מ"ג
ריבופלווין              0.03-0.04 מ"ג
ניאצין                   0.6-1.068 מ"ג
ויטמין B3             40 I.U
מרכיבים: טאנינים, פקטין, חומצה אסקורבית, לקטינים, ספונינים, קרוטנואידים, חומצות אמיניות, חומצות שומן חיוניות, כגון, חומצה לינולאית, אלפה-לינולנית

פלבונואידים, quercetin, isoquercetinleucocyanidinsפרי הבוסר עשיר מאד בטאנינים

שמן נדיף הכולל, caryophyllene, nerolidiollimonene, benzaldehyde, beta-selinene העלים עשירים בפלבונואידים, במיוחד בקורצטין.
פעילות: אנטי אוקסידנט, אנטי בקטריאלי, אסטרינג'נט, עוצר שלשול, הפלבונואידים נוגדי עוויתות, מרגיע את השרירים החלקים של המעי, הלקטינים נקשרים ל-E.coli ומונעים מהם היצמדות למעי.

In vitro הראו שקליפת הגזע והעלים של הגויאבה מעכבים שיגלה, סלמונלה, בצילוס, קולי, קלוסטרידיום, פסוידומונאס, וכן את פטריית השמו הלבן.
התוויות: שלשול לילדים ולבוגרים, דיזנטריה, לטיפול בזיהומים עם חידקים, וירוסים אן פטריות בשימוש פנימי וחיצוני, להורדת חום, לטיפול בשיעול ובדלקת גרון, בשימוש חיצוני לטיפול בדלקת עיניים.
התוויות נגד: הפרי מוריד רמת סוכר בדם. יש להמנע משימוש בפרי במצבים של היפוגליקמיה.

אינטראקציות עם תרופות: לא נמצאו

הכנות ומינון: הפרי כמזון ומיץ מהפרי

מירתח מהעלים 3-5 ג' 1-3 פעמים ביום.
ספרות:

Suntornsuk L et al. Quantitation of vitamin C content in herbal juice using direct titration. J. Pharm. Biomed. Anal. 2002 28: 849-855.

Jimenez-Escrig A. et al. Guava fruit (Psidium guajava L.) as a new source of antioxidant dietary fiber. J. Agric. Food Chem. 2001, 49: 5489-5493.

Arima H. et al. Isolation of antimicrobial compounds from guava (Psidium Guajava) and their structural elucidation. Bioschs. Biotechnol. Biochem. 2002, 66:1727-30.

Lozoya X. et al. Quercetin glycosides in Psidium guajava L. leaves and determination of a spasmolytic principle. Arch. Med. Res. 1994, 25: 11-15.

Lozoya X. et al. Intestinal anti-spasmodic effect of a phytodrug of Psidium guajava folia in the treatment of acute diarrheic disease. J. Ethnopharmacol. 2002, 83: 24.

Roman-Ramos R. et al. Anti-hyperglycemic effect of some edible plants. J. Ethnopharmacol. 1995.

Jaiarj P. et al. Anticough and antimicrobial activities of Psidium guajava Linn. Leaf extract. J. Ethnopharmacol. 1999, 203-212.

Begum S. et al. Triterpenoids from the leaves of Psidium guajava. Phytochemistry 2002, 61: 300-403.

חזרה לחנות

דובדבן הבר – Prunus serotina

דובדבן הבר צמח מרפא -חברת על עלים הינה חברה מובילה בארץ במכירת וגידול צמחי מרפא, את רוב הצמחים שאתם מכירים אנחנו מגדלים, מוזמנים >

שם עברי: דובדבן הבר
משפחה: ורדניים, Rosaceae
חלקי צמח בשימוש: קליפת הגזע הפנימית

תיאור בוטני:

עץ גבוה שמוצאו מצפון אמריקה. מגיע לגובה של 30 מ'. קוטר הגזע 1.5 מ'. לקליפה יש ריח דומה לשקדים, שמתפזר ונעלם בייבוש. משמעות השם serotina מאוחר. הפריחה שלו מאוחרת יותר משל עצי פרי אחרים. העץ מתכסה כולו באביב בפריחה לבנה, הפירות משחירים כשהם מבשילים.

מרכיבים:

גליקוזידים ציאנוגניים, prunasin, 0.05-0.15%emulsion, eudesmic acid, p-coumaric acid, scopoletin, טאנינים, סוכרים (1).prunasin עובר הידרוליזה על ידי האנזים prunase לחומצה הידרו-ציאנית HCN, גלוקוז ו-benzaldehyde. הניצולת של HCN משתנה לפי הזמן שבו אוספים את קליפת הגזע. הניצולת הגבוהה ביותר היא בסתיו 0.15%, הנמוכה ביותר באביב 0.05%. העלים מכילים כמות מקסימלית של HCN באביב 0.25% (1).

רפואה מסורתית:

נהגו להשתמש בצמח לטיפול בשלשול, הצטננות, שיעול ולמחלות אחרות של דרכי הנשימה, לשכך כאבים, השתמשו בצמח כחליטה.

פעילות: אסטרינג'נט, נוגד שיעול, מרגיע.

התוויות: על פי הרפואה המסורתית, לטיפול בשיעול, בברונכיט, שעלת, שלשול

תופעות לוואי: אין סכנה לבריאות ולא תופעות לוואי כאשר משתמשים בצמח בצורה נכונה. אין סכנה להרעלה מציאניד. כמות ה-prunasin קטנה מאד (2).

הכנות ומינון: סירופ או טינקטורה.

שימוש במזון:

יש שימוש רב במיצויים מהצמח במשקאות אלכוהוליים ובלתי אלכוהוליים, בסוכריות, מיני מאפה פודינג. ריכוז מקסימלי במשקאות אלכוהוליים 0.06% (1).

סטטוס: GRAS

ספרות:

1. Cherry bark, wild, in: Leung AY. Foster S. Encyclopedia of Common Natural Ingredients, 1996, John Wiley &Sons, INC. New York, Toronto, Singapore p. 155-156.

2. Wild Cherry, Prunus serotina in: PDR for Herbal Medicine 3^rd Ed. 2004, Thomson PDR, p. 877.

דיון על דובדבן הבר ב- Herbal Hall:

השאלה: האם ההרבליסטים משתמשים ב-Cherry bark, או שמתעלמים ממנו מתוך פחד כפי שעשו עם הקומפרי? Lisa Ganora: קליפת הגזע מכילה כמות קטנה מאד של prunasin שהוא גליקוזיד ציאנוגני, כלומר, מסוגל לשחרר HCN. מכיוון שציאניד הוא חומר פסולת שנוצר בגוף בתהליכי מטבוליזם של חלבונים, יש לנו אנזימים אנדוגניים שמנטרלים אותו. הם יכולים לנטרל 1מ"ג של ציאניד לשעה. בנוסף, ה-pH של מערכת העיכול האנושית אינו אופטימלי לייצור של ציאניד. כך שאין בעיה בשימוש של קליפת הגזע של הצמח. העלים מכילים כמות גדולה יותר של prunasin, והם יכולים לגרום למוות לחיות שאוכלות אותם.

Michael Tierra: איני יכול לספור את הפעמים שנתתי מירתח מהצמח לחולי שיעול, ברונכיט ואסתמה. בדרך כלל במירתח ביחד עם צמחים אחרים. בספרות של הרופאים האקלקטיים מוזכר שתושבי אמריקה הילידים נהגו להשתמש בצמח כחליטה לחיזוק כללי ולהפרעות של דרכי הנשימה.

Paul Bergner: אני מכין סירופ מקליפת הגזע לפי שיטה המתוארת אצל Larkin ו- John. אני משאיר את הצמח להשרייה במים בטמפרטורת החדר במשך 12 שעות. אפשר לקבל ריח חזק או עדין יותר של שקדים, על ידי שינוי טמפרטורת המים, טמפרטורת החדר או מים קרים יותר, על ידי הארכת ההשרייה ל-24 שעות. השרייה בטמפרטורת החדר במשך 24 שעות נותנת מוצר חזק מאד. אני מייצב ומשמר את המוצר על ידי הוספת סוכר שמשמש כמשמר. עלולות לצמוח פטריות במוצר שמתקבל. לסגור את הבקבוק עם פקק שעם כדי שלא תהיה התפוצצות.

מיצוי באלכוהול: 1:5 ב-60% אלכוהול, נותן ריח חזק של שקדים ומוצר פעיל מאד. הסירופ יותר נעים, ואנשים שותים ברצון כמות יותר גדולה ממנו. בכל השנים שאני עובד עם הצמח לא ראיתי מקרה של הרעלה.

דיון על דובדבן הבר ב- Larkin Child:

השאלה "אם מכינים את הסירופ בחליטה קרה איך מונעים זיהום?"

התשובה היא שמומלץ להחזיק את הסירופ במקרר. John Redden: אנשים רבים מבזבזים את הצמח על ידי שימוש לא נכון. אם מרתיחים את קליפת הגזע מקבלים מירתח עשיר בטאנינים וזה הכל. בהשרייה של 12-24 שעות בטמפרטורת החדר מאפשרים את ההידרוליזה של ה-prunasin ומקבלים HCN.

אני ממליץ למטופלים להשתמש בשתי תרופות לשיעול וברונכיט. תרופה ליום שמכילה צמחים מכייחים ואנטי מיקרוביאליים, ותרופה ללילה המכילה סירופ של P. serotina, שמדכא שיעול ומרגיע את העצבים, ומאפשר שינה שקטה. אנזים נוסף שמנטרל את פעילותו הרעילה של הציאניד הוא ה-rhodanase. זהו אנזים המצוי במיטוכונדריה והופך ציאניד ל-thiocyanate, שאינו גורם לנזק. משתמשים ב- thiosulfate כאנטידוט במקרים של הרעלה על ידי ציאניד. הוא גורם לאקטיבציה של כל הפעילות האנזימטית שמנטרלת את הציאניד (1).

ספרות

Gliubich F. Gazerro M. Zanotti G. et al. Active site structural features for chemically modified forms of Rhodonase. 1996 Journal of Biological Chemistry, 271: 21054- 21061.

להזמנת דובדבן הבר

Piper nigrum – פלפל שחור

הפלפל השחור הוא תבלין חם, ממריץ, פותח חסימות, מרגיע כאב בטן, נוגד בחילה והקאה. נוהגים להשתמש בו למקרים של קור במערכת העיכול, לטיפול בשלשול או

Piper nigrum – פלפל שחור
שם עברי: פלפל שחור
שם אנגלי: Black pepper
משפחה: פלפליים, Piperaceae
חלקי צמח בשימוש: פירות בוסר, פירות בשלים, שמן נדיף
תיאור בוטני: מוצאו של הפלפל השחור מ-Malabar, בחוף המערבי של דרום הודו. היום אזור זה שייך לקראלה. הפלפל הוא מטפס רב שנתי, מעוצה, המגיע לגובה של כ-10 מ'. הוא גדל בארצות טרופיות בתנאים של חום ולחות. הוא מתחיל לפרוח בגיל 3 -4. הפירות הם ענבות קטנות. מוצאו של השם Pepper מהשם בסנסקריט של הפלפל הארוך- pippali. ממנו נלקח השם היווני peperi והשם הלטיני piper. מגדלים היום את הפלפל בארצות טרופיות בדרום מזרח אסיה ובמרכז ודרום אמריקה. הספקיות העיקריות של הפלפל הן הודו ואינדונזיה.
פלפל שחור, לבן, אדום וירוק.
לקבלת פלפל שחור קוטפים את הפירות קצת לפני ההבשלה. קוטפים אותם ירוקים, כשהצבע האדום מתחיל להופיע. משאירים אותם למשך לילה בטמפרטורת החדר. בכמה מקומות נוהגים להשרות את הפירות במים רותחים כדי לחטא אותם. מתרחש תהליך של תסיסה, דומה לזה ההופך את התה הירוק לשחור. הטאנינים מתחמצנים על ידי אנזימים phenoloxidases, ופירות הפלפל מקבלים צבע שחור. מייבשים אותם בשמש. לקבלת פלפל לבן צריך להסיר את הקליפה החיצונית של הפרי. משרים פירות בשלים אדומים במים במשך שמונה ימים. הקליפה מתפוררת ונשאר בעיקר הזרע הלבן. מייבשים את הזרעים. הפלפל הלבן שומר על החריפות המלאה של הפרי, אבל טעמו שונה, כי חלק מהארומה נעלם בזמן ההשרייה.

פלפל ירוק מתקבל מפרי בוסר שכובשים במלח או בחומץ, או שמייבשים במהירות בחימום, כדי למנוע תסיסה. הפלפל הירוק פחות חריף מהשחור.

פלפל אדום מתקבל מפירות בשלים שכובשים אותם במלח או בחומץ ומייבשים. הוא יותר חריף וארומטי מהפלפל הירוק. הוא דומה בחריפות לפלפל השחור.
מרכיבים: כ-3% שמן נדיף הכולל כ-80% מונוטרפנים, כגון, sabinene, beta-pinene, limonene,alpha–pinene, myrcene, נגזרות של מונוטרפנים: borneol, carvone, carvacrol, 1,8-cineol linaloolכ-20% ססקויטרפנים כגון, beta-carophyllene, humulene, beta-bisabolone, caryophyllene

מקור החריפות של הפלפל השחור באלקלואיד piperine, באיזומר שלו chavicine ובאנלוגים שלו שהריכוז הכולל שלהם 5% (1). piperine פיפרין מעכב CYP3A4 ו-P-glycoprotein

אנזימים חשובים למטבוליזם של xenobiotics(1). אצל חיות מעבדה שנבדקו מעכב הפיפרין אנזימים אחרים החשובים במטבוליזם של תרופות(2,3). עיכוב האנזימים גורם לעליה בפעילות של התרופות. נמצא גם שפיפרין מגביר השפעה של כוכרכומין אצל בני אדם (4). פיפרין מתגבש לגבישים שאינם נמסים במים.
פעילות: חם, ממריץ, משפר פעילות של מערכת העיכול, מגביר הפרשת מיץ קיבה, מגרה את בלוטות הטעם, קרמינטיבי, סטימולנט, מגביר הזעה, אנטי בקטריאלי, דיורטי, מגביר תאבון, נוגד חמצון, נוגד כולרה, השמן הנדיף הוא אנטי פטרייתי.
שימוש ברפואה המסורתית: הפלפל השחור הוא תבלין אוניברסלי. הוא מוזכר בכתבים הודיים שנכתבו בסנסקריט עתיקה 1000 שנים לפני הספירה. יחד עם תבלינים הודיים אחרים העבירו אותו בדרך הבשמים שעברה בארץ ישראל למצרים ולאירופה.

הפלפל השחור הוא תבלין חם, ממריץ, פותח חסימות, מרגיע כאב בטן, נוגד בחילה והקאה.

נוהגים להשתמש בו למקרים של קור במערכת העיכול, לטיפול בשלשול או בעצירות, לשיפור העיכול, להוריד חום, לזירוז זרימה של דם, להגביר תאבון. משתמשים בו כתבלין מחמם להוסיף חום למאכלים קרים, לטיפול בתולעים.
מינון: 5-15 פירות טחונים לאבקה.

מירתח של 1-3 ג' מומלץ למקרים של עיכול בלתי יעיל, הקאה, שלשול

התוויות נגד: הריון והנקה, מומלץ לא להשתמש בפלפל השחור בריכוזים גדולים מאשר בתיבול עדין.

אינטראקציות עם תרופות: עלול להגביר השפעה של תרופות העוברות מטבוליזם על ידי Cyt.P-450, יש להימנע משימוש בפלפל השחור ביחד עם תרופות (5).
בטיחות ורעילות: רעיל בריכוז גבוה. במינון שלתבלין אינו רעיל בדרך כלל. LD50 בלקיחה פומית אצל חולדות 514 מ"ג לק"ג (5).

ספרות

1. Bhardwaj RK. Glaeser H. Becquemont L. et al. Piperine. A major constituent of black pepper, inhibits human p-glycoprotein and CYP3A4. 2002, J. Pharmacol. Exp. Ther. 302: 640-650.

2. Atal CK., Dubey RK. Singh J. J. Biochemical basis of enhanced drug bioavailability by piperine: evidence that piperine is a potent inhibitor of drug metabolism. 1985, J. Pharmacol. Exp. Ther. 232: 258-262.

3. Reen RK. Jamwal DS. Taneja SC. et al. Impairment of UDP-glucose dehydrogenase and glucuronidation activities in liver and small intestine of rat and guinea pig in vitro by piperine. 1993, Biochem. Pharmacol. 46: 229-238.

4. Shoba G. Joy D. Joseph T. et al. Influence of piperine on the pharmacokinetics of curcumin in animals and human volunteers. 1998, Planta Med. 64:353-356.

5. Black pepper, www.mdidea.com/products/new/new068.html www.uni-graz.at/-katzer/engl/pipe_nig.html

להזמנת פלפל שחור

פיטולקה אמריקנית – Phytolacca americana

פיטולקה - פעילות: מנקז בלטות לימפה, אנטי ויראלי, אנטי דלקתי, מיטוגני- מגביר חלוקה של של לימפוציטים T ו-B. אנטי ויראלי-

פיטולקה אמריקנית

שם אנגלי :Pokeroot
משפחה: Phytolaccaceae
תאור בוטני: צמח זקוף,מסועף, רב-שנתי, הפרחים קטנים ולבנים, הפירות הם ענבות בצבע אדום, שהופך לסגול כהה. הפירות מכילים מיץ אדום וכ-10 זרעים בכל פרי.

מוצאו של הצמח מצפון אמריקה. מרבים לגדל אותו כצמח נוי. המקור לשם הצמח ביוונית phyton-צמח, lacca הוא ה"לאק" שנלקח מחרק Laccifer lacca. Lacca מתייחס למיץ האדום המצוי בפירות.
חלקי צמח בשימוש: שורש

מרכיבים: אלקלואידים, betanidine, betaine, isobetanineisobetanidine, phytolaccine, prebatanine

ספונינים טריטרפניים, phytolaccosides A-I, D2,O (1)

אגליקון, phytolaccagenin, jaligonic acid(2)

לקטינים, חמישה גליקופרוטאינים בעלי פעילות מיטוגנית, ידועים כ-pokeweed mitogen (PWM)(3)

מרכיבים נוספים: isoamericanin A, PAP- (pokeweed antiviral protein) alpha-spinasterol, GABA.
רפואה מסורתית: הרבו להשתמש בצמח לטיפול במחלות שגרוניות, כצמח משלשל וגורם להקאה וכן לטיפול בפגעי עור שונים.

נהגו לאכול צמח צעיר ללא בישול, או שהרתיחו את העלים ואכלו אותם כסלט.
פעילות: מנקז בלטות לימפה, אנטי ויראלי, אנטי דלקתי, מיטוגני- מגביר חלוקה של של לימפוציטים Tו-B(4).

אנטי ויראלי- החלבון האנטי ויראלי (PAP) הוא גליקוזידאז המעכב פעילות של ריבוזומים (4).

הספונינים הטריטרפניים הם נוגדי דלקת (3,4).

מנקז בלוטות לימפה- הפיטולאקה הוא אחד הצמחים הפעילים והיעילים ביותר לניקוז בלוטות לימפה. הוא פועל במיוחד על העור ועל קרומים ריריים.
רעילות: כל חלקי הצמח רעילים, והשורש במיוחד (3). המרכיבים הרעילים העיקריים הם הלקטינים. הרעילות מתבטאת בתחושה של שריפה בפה ובגרון, בחילה, הקאה, שלשול, כאבי בטן, סחרחורת, טכיקרדיה, איבוד הכרה (3,4). הרעילות של השורש והעלים עולה עם גיל הצמח. אצל הפירות המצב שונה, הפירות הצעירים יותר רעילים מהפירות הבשלים (3,5). דווחו מקרים של רעילות אצל אנשים שהשתמשו בצמח למאכל או למטרות ריפוי (3). הרעילות מצטברת (4). הצמח הטרי יעיל יותר מהיבש. המיץ מהפרי עלול לפגוע בעור (3).
התוויות: בלוטות לימפה נפוחות, פרינגיטיס, טונסיליטיס, דלקת של הרחם, צסטיטיס, מחלות דלקתיות של העור, פיברואידים ברחם.
התוויות נגד: סרטן של הלימפה, הריון, הנקה.
הכנות ומינון: מירתח מהשורש, 0.06-0.3 ג' שלוש פעמים ביום.טינקטורה 1:5 ב-50% אלכוהול 0.2-0.6 שלוש פעמים ביום
ספרות

1. Woo WS. et al. Triterpenoid saponins from the roots of Phytolacca Americana. Planta Med. 1978, 34: 87-92.

2. Woo WS et al. Constituents of Phytolacca species. Anti-inflammatory saponins. Kor. J. Pharmacog. 1976, 7: 47-50.

3. Newall CA. Anderson LA.Phillipson JD. 1966, Herbal Medicine: A Guide for Health-Care Professionals. The Pharmaceutical Press, London.

4. Mills S. and Bone K. 2000, Pricipals and Practice of Phytotherapy, Churchill Livingstone, London.Roberge R. et al. The root of evil- poke weed intoxication. Ann. Emerg. Med. 1986, 15: 470-473.

חזרה לחנות

אורתוסיפון – Orthosiphon stamineus

אורתוסיפון - חברת על עלים הינה חברה מובילה בארץ במכירת וגידול צמחי מרפא, את רוב הצמחים שאתם מכירים אנחנו מגדלים, מוזמנים להצטרף אלינו > > >

אורתוסיפון עלי הצמח הקצוצים – נחשבים בישראל לתוסף תזונה.

שם בוטני: Orthosiphon stamineus
שם נפוץ: Java tea
שם עברי: אורתוסיפון
חלקי צמח בשימוש: עלים וקצות הגבעולים. העלים נקטפים לפני שהפרחים נפתחים

משפחה: שפתניים Labiatae, Lamiaceae

חלקי צמח בשימוש: עלים וקצות הגבעולים. העלים נקטפים לפני שהפרחים נפתחים.

מרכיבים: פלבנואידים, בעיקר sinebsetin ו- tetra-methylscutellarein וכן eupatorin, דיטרפנים, כולל, orthosiphols A,B,C,D,E,F, I,J , neoorthosiphols A,B, staminols A,B . staminolactones A,B (1).
benzochromenes , נגזרות של חומצה קפאית, בעיקר חומצה רוזמרינית כ-0.1%, ריכוז הנגזרות של חומצה קפאית הוא 67% מכל התרכובות הפנוליות. ריכוז הפלבונים 33% (1).
שמן נדיף 0.02%, מכיל בעיקר ססקויטרפנים, כגון, beta-caryophyllene, cadinene, beta-selinene,
אשלגן בריכוז 3% (2)

מרכיבים נוספים: בטא-סיטוסטרול, חומצות טריטרפניות: בטולינית, אולאנולית, אורסולית, הקומרין esculetin.

פעילות: דיורטי (3), מרגיע (3), מוריד רמת סוכר בדם (4), מוריד לחץ דם (5), אנטי דלקתי בשימוש חיצוני.

המיצוי המימי של הצמח הוא דיורטי עדין. מחקרים לא הראו עליה בנפח השתן או בשחרור של אלקטרוליטים (1).

הפעילות הדיורטית יותר בולטת עם טינקטורות של הצמח (6). המרכיבים האחראים לפעילות הדיורטית הם ליפופיליים, ולכן הטינקטורות יותר יעילות מהמיצוי המימי.

התוויות: אין התוויות שהוכחו על ידי ניסויים קליניים.

לפי הרפואה המסורתית: משתמשים באורתוסיפון במקרים של זיהומים ודלקות בדרכי השתן, וכן להרחיק אבנים קטנות מהכליות (7).

בדרום-מזרח אסיה משתמשים בצמח לטיפול בלחץ דם גבוה וסכרת (8), וכן להרחקת אבנים קטנות מהכליות.

התוויות נגד: בלתי ידועות

תופעות לואי: בלתי ידועות

הכנות ומינון: חליטה 6-12ג' ליום, טינקטורה ב-50% אלכוהול, או מיצויים שונים במינון דומה.

בטיחות: LD50 בעכברים כטינקטורה אינטרה פריטונאלית 19.6ג' ל-ק"ג.

לא נמצאה רעילות בצמח.

סטטוס: באנגליה אין צרוך באישור לתכשירים המכילים את הצמח. בצרפת הצמח מקובל עם התוויות מיוחדות.

Commission Eמאשר את הצמח.

ספרות:

1. Java tea, Orthosiphonis folium British Herbal Compendium Vol 2, by Peter Bradley, 2006, British Herbal Medicine Association, Bournemouth, p. 232-236.

2. SchutGAand Zwaving JH. Content and Composition of the Essential Oil of Orthosiphon aristatus. Planta Med. 1986, 52: 240-241.

3. Mercier F. and Mercier LJ. L’Orthosiphon stamineus. Medicament hepato-renal. Stimulant de la depuration urinaire. Le Bulletin Medical 1936: 523-531.

4. Mariam A. Asmawi MZ. and Sadikun A. Hypoglycaemic activity of the aqueous extract of Orthosiphon stamineus. Fitoterapia 1996, 67; 465-468.

5. Matsubara T. Bohgaki T. Watarai M. et al. Antihypertensive Actions of Methylripario-chromene A from Orthosiphon aristatus an Indonesian Traditional Medicinal Plant. Biol. Pharm. Bull. 1999, 22: 1083-1088.

6. Beaux D. Fleurentin I. and Mortier F. Effect of Extracts of Orthosiphon stamineus Benth. Hieracium pilosella L. Sambucus nigra L. and Arctostaphylos uva ursi L. in rats. Phytotherapy Res. 1998, 12: 498-501.

7. Orthosiphon folium. Commissin E Monograph published in Bundesanzeiger No 50 of 13.03.90.Shibuya H. Bohgaki T. and Ohashi K. Two Novel Migrated Pimarane-type Diterpenes, Neoorthosiphonis A and B, from the leaves of Orthosiphon aristatus (Lamiaceae). Chem. Pharm. Bull. 1999, 47: 911-912.

להזמנת אורתוסיפון

מורינדה – Morinda citrifolia

מורינדה - פעילות: מיצוי מהפרי משכך כאב, אנטי בקטריאלי, הראו פעילות נגד חיידקים. נוגד דלקת, נוגד טפילים, נוגד מלריה, נוגד סרטן >

מורינדה

שם מקומי: Noni
משפחה: פואתיים, Rubiaceae
תאור בוטני: הנוני הוא עץ ירוק-עד הגדל באזורים טרופיים של אסיה, באיי פולינזיה ובאוסטרליה. העץ מגיע לגובה של 6-8 מ'. העלים גדולים ומבריקים, הפרחים לבנים וריחניים. הנוני פורח ונותן פרי לאורך כל השנה. הפירות בצורת ביצה וגודלם כ- 7 ס"מ. הם ירוקים בהתחלה והופכים לצהובים כשהם מבשילים. העץ נותן 4-8 ק"ג של פרי בחודש.

לפרי הבשל יש ריח וטעם דוחה.

על פני הפרי מצויים הזרעים שנראים כמו גבשושיות. לכל זרע מחובר שק אויר קטן, שמאפשר לו לצוף על פני האוקיינוס במשך חודשים. כנראה שבדרך זו הגיע הצמח לכל איי פולינזיה.
חלקי צמח בשימוש: עלים, שורש פירות
רפואה מסורתית: הצמח כולו שימש לטיפול בכאב בעצמות (1). במלזיה השתמשו בעלים מחוממים שהניחו על בית- החזה והבטן לטיפול בשיעול ובחילה (2). בפיליפינים השתמשו במיץ מהעלים לטיפול בדלקת מפרקים (2). עלים מונחים על המצח שמשו לטיפול בכאבי ראש, בדלקת בשד וכן לטיפול בכאבים רוימטיים (3). מירתח מהעלים שימש לטיפול בשלשול, חום ודיזנטריה (4). משחה מהעלים שמשה לטיפול בפרונקלוזיס (4). ברפואה הסינית והיפנית משתמשים בפרי להורדת חום, לטיפול בלומבגו, אסתמה ודיזנטריה (2,5). בטהיטי השתמשו בפרי הבוסר או הפרי הבשל במקרים של ברונכיט, לויקוראה, אנגינה וכן לטיפול בעקיצות של חרקים (3). מיץ מהפרי משמש לטיפול בסכרת, יתר-לחץ דם, כאבי פרקים ושרירים, אולקוס, איידס, סרטן, בעיות של כלי דם והתמכרות לסיגריות וסמים (4,6). השורש משמש להורדת חום ולטיפול בלומבגו (4). הנוני שימש כצמח צבע. השתמשו בו לצביעת אריגים, וכן חצאיות ריקוד מסיבים. נהגו להשרות את האריגים בתוך מים קרים עם צבע. מתקבל צבע צהוב לימון יציב (3).
מרכיבים: anthraquinones: morindin, morindone rubiadin, alizarin, lucidin, morindiaiolcaproic acid, caprylic acid, ursolic acid ויטמין C, ויטמין B3-ניאצין, ויטמין Aסטרולים צמחיים, חומצות שומניות (2,7,8),Iridoids glycosides קומרינים, scopoletin scopoletin אלקלואידים, xeronine, proxeronine פלבנואידים, רוטין, חומצה אספרולוזידית אוליגוסכרידים, פוליסכרידים

פעילות: מיצוי מהפרי משכך כאב (10,9), אנטי בקטריאלי, הראו פעילות נגד Pseudomonas, Bacillus subtilis Proteus, Staphylococcus aureus, E. coli(8). נוגד דלקת, מעכב cyclooxygenase נוגד טפילים, נוגד מלריה, מיצוי בכלורופורם מעכב Plasmodium faciparum(11). נוגד סרטן, כמה מחקרים הראו שהנוני מעכב גידול של תאים סרטניים, ומעכב התפתחות של כלי דם חדשים (11,12). יש שממליצים עליו כמונע סרטן.

מיץ מפרי הנוני: חברה בשם Morinda יצאה לשוק עם מיץ מפרי הנוני. המיץ מעורב עם מיץ ענבים ועובר תהליך להפחתת הטעם והריח של פרי הנוני. כיום יש כ-300 חברות המוכרות את מיץ הנוני.
מחקרים רפואיים ראשוניים: הנוני מעורר את סקרנותם של אנשי המדע. מאז 1994 התפרסמו 145 מחקרים, חלק מהם מומנו על ידי החברות המוכרות את המיץ. מאז 2006 התפרסמו 55 מחקרים על הנוני. חלק מהתכונות המיוחסות למיץ הוכחו, כגון, הראו שהמיץ מהנוני גרם לירידה בריכוז כולסטרול (14), הראו עיכוב של צמיחת כלי דם חדשים על ידי מיץ מפרי הנוני (12).
בטיחות: בצרפת, גרמניה, ארה"ב, אירלנד, פינדלנד בודקים את הבטיחות של מיץ מהפרי.
ספרות:

1. Wee YC. and Hsuan K. An illustrated Dictionary of Chinese Medicinal Herbs. Time Edition and Eu Yan Seng Holdings Ltd. 1990.

2. Wee YC. 1992, A Guide to Medicinal Plants, Singapore Science Center p. 106.

3. Noni: Polynesia’s Natural Pharmacy, Pride Publishing, Vineyard, Utah, USA 1997.

4. Nguyen VD. and Doanm TN. Medicinal Plants in Vietnam. World Health Organisation, Regional office for the Western Pacific, Manila, Institute of Materia Medica, Hanoi, 1989.

5. Ditmar A. Morinda citrifolia L. Use in indigenous Samoan Medicine. J. of Herbs, Spices and Medicinal Plants, 1993, Vol 1, p. 77-92.

6. Wang MY. West BJ. et al. Morinda citrifolia (Noni): A literature review and recent advances in Pharmacol. Sin. 2002, 23: 1127-1141.

7. Sang SM. Liu GM. He KZ. et al. New unusual iridoids from the leaves of noni (Morinda citrifolia) show inhibitory effect on ultraviolet B-induced transcriptional activator protein-1 (AP-1) activity. Bioorganic & Medicinal Chemistry 2003, 11: 2499-2502.

8. Saludes JP. Garson MJ. Franzblau SG. Antitubercular constituents from the hexane fraction of Morinda citrifolia Iinn. (Rubiaceae). Phytotherapy Reaserch 2002, 16: 683-685.

9. Wang MY. West BJ. Jensen JC. et al. Morinda citrifolia (Noni) A literature review and recent advances in Noni reaserch. Acta Pharmacologica Sinica 2002, 23: 1127-1141.

10. Ancolio C. Azas N. Mahiou V. et al. Antimalarial activity of extracts an alkaloids isolated from six plants used in traditional medicine in Mali and Sao Tome. Phtotherapy Reaserch 2002, 16: 646-649.

11. Inhibition of angiogenic initiation and disruption of newly established human vascular networks by juice from Morinda citrifolia (noni). In: Angiogenesis 2003, 6; 143-149. ISSN 0969-6970.

12. Wang MY. Su C. Cancer preventive effect of Morinda citrifolia (Noni). Annals of New York Academy of Sciences 2001, 952; 161-168.Noni juice may lower total cholesterol and triglycerides in adult smokers. www.americanheart.org/presenter.jhrml.

חזרה לחנות

מימוזה ביישנית – Mimosa pudica

מימוזה ביישנית - רפואה מסורתית: נהגו להשתמש בצמח לטיפול בכאבי ראש, מיגרנה, הפרעות בשינה, שלשול, דיזנטריה, חום, טחורים, פיסטולה >

מימוזה ביישנית

השם בעברית: מימוזה ביישנית
משפחה: Mimosaceae
תאור בוטני: המימוזה הוא צמח חד שנתי הגדל במקומות לחים. מוצאו ממקומות לחים במרכז אמריקה ובברזיל, ועכשיו הוא מפוזר בכל האזורים הטרופיים.

לצמח יש גבעול זקוף ומסתעף. העלים עדינים, ונסגרים כאשר נוגעים בהם. הם נפתחים מחדש אחרי זמן קצר. העלים נסגרים גם בלילה וגם כשיורד גשם או כשהטמפרטורה עולה באופן קיצוני. הפרחים וורודים. הצמח מתפשט מאד ובמקומות רבים מתנהג כצמח פולש. על השורשים יושבים חיידקים המקבעים חנקן (1).
חלקי צמח בשימוש: עלים, כל הצמח
מרכיבים: טאנינים, סטרואידים, אלקלואידים, טריטרפנים, פלבונואידים, גליקוזיל-פלבונים (2). הזרעים מכילים חומצה אמינית mimosine הגורמת לאיבוד שיער ולהפרעות בצמיחה אצל יונקים (3). המינון הגורם לבעיות אלה גדול בהרבה מהמומלץ לשימוש רפואי (4).
רפואה מסורתית: נהגו להשתמש בצמח לטיפול בכאבי ראש, מיגרנה, הפרעות בשינה, שלשול, דיזנטריה, חום, טחורים, פיסטולה (2).
פעילות: דיורטי עדין, מגביר רגנרציה של עצבים, עוצר שטפי דם של מחזור חודשי, מעכב התכווצויות בתריסריון בדומה ל atropine sulphone-(5). מחקרים הראו פעילות נוגדת דכאון בבני אדם (6).
ספרות:

1. Pokhtiyal TC. et al. 1990, Identification of some fast growing leguminous tree species for nitrogen fixation studies. Indian Forester 116: 504-507.

2. Ngo Burn E. et al. Anticonvulsant activity of Mimosa pudica decoction. 2004 Fitoterapia 75: 309-314.

3. Arora SK. Ed. 1983 Chemistry and Biochemistry of legumes. Edward Arnold (Publishers) Limited, London. P. 358.

4. Francis JK. Mimosa pudica, 2007. Research Forester U.S Department of Agriculture,

5. Modern-natural. 2001. Mimosa pudica. L. http;//modern-natural.com/mimosa_pudica.htm.MartinezRG. et al. 1996. Estudio preliminary de las possibles acciones antidepressivas de Mimosa pudica L. in: Resumen de ponencias del Prmer Conreso Nactional de Plantas Medicinales de Mexico. Tiacala Mexico, p. 69.

חזרה לחנות

Lycium barbarum – אטד

פירות האטד מזינים את הדם, מעשירים את ה-yin, מחזקים את הכליות והכבד ומוסיפים לחות לריאות. הצמח התפרסם כמשפר של הראייה וכתרופה לסכרת.

שם עברי: אטד

שם סיני: gou qi
השם הסיני של הפרי: gou qi zi המונח zi מסמל פרי קטן.
משפחה: סולניים, Solanaceae
תיאור בוטני: האטד / ליציום הוא שיח קטן קוצני, הגדל בצפון-מערב סין ובמונגוליה. הפירות מתקבלים משני מינים דומים, L. chinensisו-L. barbarum. מייבשים את הפירות עם או בלי גפרית, או שסוחטים מיץ מהפירות הטריים. כיום מרבים לגדל את הצמח בכמה אזורים בסין. רוב היבול משמש לצריכה מקומית.
חלקי צמח בשימוש: פירות
רפואה מסורתית: פירות האטד מוזכרים בספרו של Shennong, אבל השימוש שלהם בפורמולות מסורתיות היה מוגבל עד אמצע המאה ה-17. בתקופה זו השתמשו בו בצרוף עם Rehmannia, Cornus, Cuscuta להזין את הכליות. הומלץ להשתמש בו לטיפול לסינדרומים שונים של חוסר, כצמח מחזק ומזין. הוא נחשב לצמח מתוק ונייטרלי.

פירות האטד מזינים את הדם, מעשירים את ה-yin, מחזקים את הכליות והכבד ומוסיפים לחות לריאות (1). הפעילות העיקרית של הפירות היא חיזוק ה-yin של הכליות והכבד. מומלץ להשתמש בהם למקרים של סחרחורת, ירידה בחדות הראייה, ושיעול כרוני (1). הצמח התפרסם כמשפר של הראייה וכתרופה לסכרת.
מרכיבים: קרוטנואידים הנותנים לפרי את הצבע האדום, lycopen, zeaxanthin, lutein(2) פוליסכרידים בעלי משקל מולקולרי גבוה 5-8% (3)חומצה אמינית betaine1% (4) Betaine בנוסף מכילים הפירות ריכוז נמוך של שמן נדיף המכיל שני ססקויטרפנים, cyperoneו- solavetivone(5), ו-1.15% פלבונואידים, הכוללים רוטין וחומצה כלורוגנית (6).
פעילות: הקרוטנואידים, בעיקר zeaxanthin ולוטאין מגינים על העיניים מפני מחלות ניווניות. הם פועלים כנוגדי חמצון ומגינים על הרישתית מפני חמצון (1).

הפוליסכרידים פעילים כאימונוסטימולנטים (4). הם ממריצים תגובה חיסונית תאית והומוראלית (7). הם מגבירים פעילות של T-לימפוציטים ושל תאי הרג טבעיים.

בניסויים in vitro הראו שהפוליסכרידים מגינים על תאי עצב, ומונעים נזק לתאים אלה (8).

בטאין הוא חומצה אמינית המצויה באופן טבעי בגוף. הבטאין הוא מטבוליט של כולין. הוא מצוי בריכוז נמוך בסלק, תרד ודגניים. הכינו מבטאין תרופה בשם cystadane הפועלת כתורמת קבוצה מתילית להומוציסטאין והפיכתה למתיונין. התרופה מורידה רמה של הומוציסטאין ב-20-30%. הראו עליה ברמת המתיונין כשהריכוז שלו היה נמוך.
אופן השימוש: האטד מהווה ברוב המקרים חלק מפורמולה. בכמה מקרים ממליצים להשתמש בליציום כצמח יחיד או כצמח עיקרי בפורמולה. לדוגמא, במקרים של גסטריטיס ממליצים לאכול 10 ג' של הפרי פעמיים ביום (6). ברפואה המסורתית המליצו על אכילת 10 ג' של הפרי פעמיים ביום לטיפול בסכרת (9).

לחיזוק אדם חלש ממליצים לבשל את פירות האטד עם נצרים של במבוק. המינון 15-30 ג' ליום (10).

לחיזוק הראייה מומלץ מירתח של 20 ג' פרי ליום (11).

פורמולה לחיזוק הראייה מיוצרת על ידי ITM.

היא נמכרת בצורת כדורים ונקראת Lycuvin(12). היא מכילה מיצוי של ליציום (אטד), פרי של אוכמניות, זרעים של Cuscuta cinenesis ופרחים של Calendula officinalis. בשני כדורים (המינון המומלץ) מצוי מיצוי מ-10 ג' ליציום כמקור ל-zeaxanthin, 6 ג' Cuscuta כמקור ל-quercetin, 75 מ"ג של אנתוציאנינים מהאוכמניות ו-8 מ"ג של לוטאין שמקורם בקלנדולה (12).
רעילות: האטד הוא פרי מאכל ואין בו רעילות (4).

LD50 בעכברים בהזרקה לפריטונאום 8.3 ג' ל-ק"ג. בארה"ב התפרסם מיץ מארבעה פירות שיצא לשוק ב-2003 ונקרא Himalayan Goji Juice(1). הוא מכיל מיצויים של פירות הליציום, ענבים, תפוח עץ ואגסים. המיץ מומלץ לחיזוק הראייה, להגברת הפעילות של מערכת החיסון וכנוגד חמצון.

חברות אחרות הוציאו תכשירים דומים, כגון, כדורים העשויים מריכוזים שווים של ליציום, אסטרגלוס והפטריה Tremella. מינון מומלץ 5 כדורים פעמיים ביום.
המינון של הפרי באכילה או מירתח: 9-18 ג' ליום.
ספרות:

1.Dharmananda S. Lycium fruit, Food and Medicine, www.itmonline.org/arts/lycium.htm

2. Yong P. et al. Quantification of zeaxanthin dipalmitate and total carotenoids in Lycium fruits, 2006, Plant Foods for Human Nutrition, 60: 161-164.

3. Wang Q. et al. Determination of polysaccharide contents in Fructus Lycii, Chinese Traditional and Herbal Drugs, 1991, 22: 67-68.

4. Zhu Youping, Chinese Materia Medica: Chemistry, Pharmacology, and Application, 1998, Harwood Academic Publishers, Netherlands.

5. Sannai A. Fujimori T. and Kato K. Isolation of 1,2-dehydro-a-cyperone and solavetivone from Lycium chinensis, Phytochemistry, 1982, 21: 2986-2987.

6. Wang Qi and Dong Zhilin, Modern Clinic Necessities for Traditional Chinese Medicine, 1990, China Ocean Press, Beijing.

7. Zhou Jinhuang Immunopharmacological activities of yin and yang biomodulatory drugs, in Recent Advances in Chinese Herbal Drugs, 1991, Science Press Beijing.

8. Yu MS. et al. Characterization of the effects of anti-aging medicine Fructus Lycii on beta-amyloid peptide neurotoxicity, International Journal of Molecular Medicine, 2007, 20: 261-268.

9. Xu Xiangcai (chief editor), Maintaining Your Health, Vol. 9 of The English-Chinese Encyclopedia of Practical Traditional Medicine, 1989, Higher Education Press, Beijing.

10. Zhang W. et al. Chinese Medicated Diet, 1988, Publishing House of ShanghaiCollege of Traditional Chinese Medicine, Shanghai.

11. Zong XF and Liscum G. Chinese Medicinal Tea, 1996, Blue Poppy Press, Boulder, CO.12. Dharmananda S. Abag of Pearl, 2004, Institute for Traditional Medicine, Portland,OR

להזמנת אטד