H. erinaceus ידועה גם בשמות נפוצים שונים, כגון רעמת אריה, פטריית ראש קוף, שן מזוקן, קיפוד מזוקן או Yamabushitake. מין זה נפוץ בעיקר באסיה, אירופה וצפון אמריקה, אך לאחרונה דווח על ממצאים חדשים באזורים גיאוגרפיים שונים. באירופה, התפשטותו הגיעה למדינות רבות. באיטליה היא נפוצה וידועה באזור הים התיכון, הכולל בעיקר את מרכז ודרום איטליה, מלבד האיים סרדיניה וסיציליה.
H. erinaceus גדלה בעיקר על עצים חיים, גוססים או מתים רחבי עלים, בעיקר אלון, אגוז, אשור ואחרים. היא נמצאת בדרך כלל בגומות בקליפה ובפצעים.
הפטריה מאופיינת מורפולוגית על ידי ספורופור (גוף פרי) דמוי קיפוד כדורי, עם בליטה לא מפוצלת באורך 1-4 ס"מ. הספורופור הוא פחות או יותר שעיר, כמו גם בעל ריח בולט. החלק החיצוני לבנבן וסיבי. צבעו לבן בשלבי הצמיחה המוקדמים, לאחר מכן הופך לקרם, ובסוף הופך לצהוב-חום או חום, כשהתיישן.
סקירה זו מתמקדת בראיות זמינות ומעודכנות החושפות את ההשפעות הנוירו-פרוטקטיביות והנואוטרופיות של תוספי תזונה של H. erinaceus, תוך ניסיון למלא את הפער בין מחקרים פרה-קליניים לניסויים קליניים. למרות נתונים קיימים החושפים את ההשפעות הנואוטרופיות (נואוטרופי = מקדם פעילות קוגניטיבית) של H. erinaceus, רק מספר מצומצם של מחקרי התערבות נערכו עד כה, בעוד שאחרים נמשכים כעת.
הקשר בין צריכת פטריות והפרעה קוגניטיבית קלה (MCI) נחקר במחקרי חתך ואורך אשר בוצעו על קבוצות מאופיינות היטב במרכז המחקר של דיאטה והזדקנות בריאה (DaHA), באוניברסיטה הלאומית של סינגפור (NUS). מעניין לציין כי לנבדקים מבוגרים שחיים בקהילה אשר צרכו יותר משתי מנות שבועיות של פטריות (מנה מוגדרת כ-150 גרם) היה סיכון מופחת עד 50 אחוז לפתח MCI בהשוואה למשתתפים מבוגרים שצרכו פטריות פחות מפעם בשבוע. ממצאי מחקר אלו תומכים בתפקיד הסביר של פטריות והחומרים הביו-אקטיביים שלהן בקידום רווחה קוגניטיבית, כמו גם עיכוב ניוון עצבי.
ככל הידוע לנו, אין עדיין תרופות המבוססות על רכיבי H. erinaceus זמינות לשימוש קליני בסין או ביפן. בסין, השימוש המסורתי ב-H. erinaceus מבוסס בעיקר על השפעותיה במערכת העיכול, כתוסף מונע או מרפא במחלות כרוניות של מערכת העיכול, כגון מחלת קרוהן. ביפן, השימוש המסורתי ב-H. erinaceus קשור יותר לתכונותיה הנוירו-פרוטקטיביות למערכת העצבים המרכזית.
מינים מהסוג Hericium ידועים כמייצרים הרבה מטבוליטים משניים, שרבים מהם אחראים לתכונות המועילות לבני אדם ולבעלי חיים. בפרט, H. erinaceus ידועה היטב בתכולת מטבוליטים נוירו-פרוטקטיבים כגון הטרפנואידים הריצנונס ו-erinacines, מטבוליטים נוגדי חמצון ואימונומודולטים כגון פוליסכרידים, ומטבוליטים אנטי-אייג'ינג כגון "ויטמין אריכות ימים" L-ergothioneine (ERGO).
התפטיר וגוף הפרי ((sporophore של H. erinaceus מכילים כמות גדולה במיוחד של מולקולות שונות מבחינה מבנית, כולל כ-70 מטבוליטים משניים שונים אשר עשויים להיות פעילים מבחינה ביולוגית. ניתן לחלק את התרכובות הביו-אקטיביות הללו לקבוצות עיקריות של חומרים אורגניים: פוליסכרידים, דיטרפנואידים מסוג ציאתן, ונגזרות של granyl-resorcilate, אלקלואידים, לקטונים וסטרואידים. מבין אלה, ארינאצינים, ציאתין-דיטרפנואידים והרצינונים (C-H), נגזרות של אלכוהול בנזיל המופקים מהתפטיר ומגוף הפרי משכו מדענים בשל ההשפעות הנואוטרופיות שלהם.
ארגותיוניאין (ERGO) הוא חומר תזונתי "חיוני" נוסף. סינתזה דה נובו של ERGO תוארה בפטריות שונות, כולל Basidiomycota . ERGO הוא נוגד חמצון רב עוצמה, הפועל כסורק רדיקלים חופשיים ומגן תאי, המסוגל להחליש מתח חמצוני ונזקי ניטרוסאמין הנגרמים על ידי פפטיד נוירוטוקסי, ולהפחית את המוות האפופטוטי המושרה על ידי בטא-עמילואיד בתאי PC1 . מסלול נוגד-חמצון תוך תאי מופעל על ידי ERGO בהצלת תאים, כדי להימלט מאפופטוזיס הנגרם על ידי מתח. הוכח כי ERGO מפחית את הנפרוטוקסיות הנגרמת על ידי ציספלטין, המכוונת לתופעות האפופטוטיות דרך p53.
ERGO תזונתי נספג ביעילות ובמהירות מהמעי הדק ומופץ לרקמות גוף רבות, כולל מוח העכבר, והוא נשמר מאוד לאחר מתן אוראלי בבני אדם. בפרט, הוכח כי ERGO מוגבר, המתווך על ידי ביטוי יתר של OCTN1, הוא בעל אפקט מגן-תאי ברקמות פגועות (כגון כבד, לב, מפרקים ומעי), המאופיינות בעקה חמצונית גבוהה ודלקת. לכן, הצטברות נוגד החמצון ERGO in vivo יכולה להיות מנגנון שימושי אדפטיבי המופעל על מנת למזער נזקי חמצון באמצעות תרכובת טבעית אקסוגנית, וגם לווסת את קליטתו וריכוזו.
כמות נכבדת של נתוני ספרות הוכיחה גם את ההשפעות המועילות של ERGO in vivo על קוגניציה וזיכרון. כמה מאמרים חשפו שטיפול ב-ERGO הצליח למנוע את החסרים הקוגניטיביים במודלים של עכברים של AD, הפחית פלאקים עמילואידים, עקה חמצונית והציל את חילוף החומרים של גלוקוז. יתר על כן, מחקרים אחרים in vivo הראו כי תוסף ERGO שניתן במשך 88 ימים הגן מפני זיכרון וחוסר למידה במודל של הזדקנות מואצת, והפחית את העקה החמצונית. כמו כן, דווח כי הטיפול המשולב של ERGO ומלטונין הראה השפעות מועילות גבוהות יותר בהשוואה לכל טיפול בודד. יתרה מכך, טיפול ב-ERGO החזיר את ליקוי הלמידה והזיכרון שנגרמו על ידי ציספלטין בעכברים, כנראה באמצעות עיכוב של עקה חמצונית וחמצן שומנים במוח. בנוסף, הוכח שטיפול ERGO שנמשך שבועיים היה מספיק כדי לשפר את התגובה לבדיקות התנהגות בעכברים, להגביר את הביטוי של סמני היווצרות סינפסות בנוירונים בהיפוקמפוס.
נוכחות ERGO הוערכה לאחרונה בזני H. erinaceus האיטלקיים באמצעות HPLC-UV-ESI/MS . ERGO נמדד בכמויות דומות הן בתפטיר והן בספורופור, כאשר ה-H. erinaceus primordium הראה את הריכוז הגבוה.
מיקרוביוטת המעי והמוח מתקשרים זה עם זה באמצעות מספר מנגנונים, ותקשורת דו-כיוונית זו נקראת ציר המעי-מיקרוביום-מוח. כיום, גם אם התהליכים המובילים לתקשורת בין מיקרוביוטת המעי למוח עדיין אינם ברורים, ידוע שתקשורת זו יכולה להיות ישירה, דרך מערכת העצבים של המעי והעצב התועה ((vagal, או עקיפה – באמצעות גירוי השחרור של מספר מולקולות כגון חומצות שומן קצרות שרשרת, חומצות אמינו, ויטמינים, הורמונים ונוירוטרנסמיטורים המשפיעים על חילוף החומרים ועל מערכת החיסון, אשר בתורו משפיע על שלמות מחסום הדם-מוח ועל תפקוד המוח.
מספר מחקרים קליניים נערכו על השפעות נואוטרופיות של H. erinaceus.
מחקר פיילוט התערבותי נערך לאחר מתן אוראלי של H. erinaceus ל-31 נבדקים מעל גיל 50 שהיו בריאים ובעלי תפקודים קוגניטיביים תקינים. האבקה היבשה של H. erinaceus sporophore (0.8 גרם*ארבע פעמים ביום, במשך 12 שבועות) נבדקה במחקר השוואתי אקראי, כפול-סמיות מבוקר פלצבו-קבוצתי מקביל. שלושה מבחנים שונים שימשו להערכת ההשפעות של H. erinaceus על תפקודים קוגניטיביים: Mini Mental State Examination (MMSE), מבחן למידה מילולי-זוגי-שייך סטנדרטי ושימור חזותי בנטון. הראשון הוא הערכה של זיכרון אסוציאטיבי ואפיזודי. צריכה אוראלית של H. erinaceus שיפרה משמעותית את התפקודים הקוגניטיביים ומנעה הידרדרות. המחברים הגיעו למסקנה שצריכה דרך הפה של H. erinaceus בטוחה ונראית שיטה נוחה למניעת דמנציה, עד כה. בקבוצה בגיל האוניברסיטה (n = 24), בליעה של 10 גרם H. erinaceus ליום במשך 4 שבועות לא עוררה שינויים מובהקים סטטיסטית לא של קוגניציה ולא של סמני גמישות מטבולית.
ליקוי קוגניטיבי קל (MCI) נחשב בדרך כלל לשלב הראשוני בין הירידה הקוגניטיבית של הזדקנות נורמלית לבין הירידה החמורה יותר של דמנציה.
היעילות של מתן אוראלי של H. erinaceus לשיפור ליקוי קוגניטיבי נבדקה בניסוי קליני מבוקר פלצבו כפול-סמיות של 30 חולים יפנים שאובחנו עם MCI . MCI נבדק עם סולם התפקוד הקוגניטיבי, המבוסס על ה-Revised Hasegawa Dementia Scale (HDS-R) . H. erinaceus ניתנה במשך 16 שבועות כארבע טבליות של 250 מ"ג המכילות 96% אבקת ספורופור יבשה, שלוש פעמים ביום. לאחר 4 שבועות של צריכה, נוטרו תפקודים קוגניטיביים. בהשוואה לקבוצת הפלצבו, קבוצת H. erinaceus הראתה תוצאות מוגברות משמעותית של סולם התפקוד הקוגניטיבי (ציון 22-25 לעומת 30); לאחר הפסקת הצריכה, הציונים ירדו באופן משמעותי. הבטיחות של צריכת H. erinaceus נבדקה באמצעות ניתוח מעבדה ואושרה על ידי היעדר תוצאות שליליות. עם זאת, הרכב התרכובות הביו-אקטיביות הכלולות בטבליות H. erinaceus אשר שמשו למחקר זה לא נבחן בהרחבה.
מטופלים עם AD קלה (n=49) נחקרו עבור התפקודים הקוגניטיביים שלהם במחקר כפול-סמיות מבוקר פלצבו בקבוצה מקבילה. המתן דרך הפה כלל 15 מ"ג של ארינצין -A ליום כ-H.erinaceus mycelia (EAHE) מועשרת ב-erinacine-A. הערכות קוגניטיביות, בדיקות עיניים, איסוף סמנים ביולוגיים, הדמיה עצבית וניתוחי בדיקות מעבדה לבדיקת בטיחות נבדקו לאורך כל הדרך. בקבוצת EAHE, לאחר 49 שבועות של התערבות EAHE, נצפה שיפור מובהק בציון MMSE, ונמצא הבדל משמעותי בציון פעילויות אינסטרומנטליות של חיי היומיום בין שתי הקבוצות.
לסיכום, מסת הנתונים המדעיים שדווחו לא משאירה ספק לגבי התכונות הנואוטרופיות של H. erinaceus. כמו כן, נראה בבירור כי חומרים נואוטרופיים שונים קיימים גם בתפטיר H. erinaceus וגם בספורופור. בין התרכובות הביו-אקטיביות, ERGO היא אחת המבטיחות ביותר. פעילות מחקרית זו נחוצה כדי להשיג תוספי תזונה, מזון פונקציונלי או תרופות לקידום מוח בריא. יתר על כן, המרכיבים הפעילים תרופתית, כמו גם אופן הפעולה, דורשים מחקר קליני מעמיק נוסף.
Erinacine A הכלול בתפטיר הוא אחד ממרכיבי המפתח האחראים להשפעות הנואוטרופיות של H. erinaceus, כפי שאושר הן במבחנה והן במחקרים פרה-קליניים in vivo. יתרה מכך, תמציות ספורופורים הוכחו כבעלי כוח נוירוטרופי או נוירו-פרוטקטיבי. במחקרי הפיילוט הקליניים שדווחו לעיל, נבדקה צריכה דרך הפה של ספורופור כמזון מועיל, וחשפה שיפור בתפקודים קוגניטיביים ספציפיים. כדי להגדיל עוד יותר את מערך החומרים הנואוטרופיים, סורק הרדיקלים החופשיים והנוגד חמצון החזק ERGO המגן על תאים, הכלול בתפטיר ובספורופור, מחליש מתח חמצוני ונזקי ניטרוזאמין במוח פגוע או מזדקן.
המחברים רוצים להדגיש שבעקבות התערבות H. erinaceus, נוסף על הפנוטיפ הפתולוגי המשופר אשר הוכח באופן עקבי בניסויים קליניים, המסלול המולקולרי במורד הזרם האחראי על ההצלה הפנוטיפית מערב, כפי שהוכח במבחנה ובמחקרים פרה-קליניים, גם את גורם הגדילה העצבי ((NGF ואת הגורם הנוירוטרופי המוחי ((BDNF. עם זאת, המחברים מדגישים את הצורך הדחוף במחקרים קליניים מעמיקים נוספים, כדי להבהיר את אופן הפעולה שבאמצעותו תרכובות H. erinaceus מסוגלות לקדם התאוששות נוירו-פיזיולוגית תפקודית באדם, ולהעריך את הקשר בין H. erinaceus, מיקרוביוטה וקוגניציה בבני אדם.
פטריות Hericium: מעמדן וחשיבותן בתרבויות מזרח אסיה
פטריות Hericium, סוג של פטריות אפופות קונוטציות מיסטיות בתזונה וברפואה המסורתית של מזרח אסיה, מחזיקות במעמד יוקרתי בתור המובילות מבין "שמונת אוצרות ההר" בסין, מה שמקנה להן את הכינוי "מעדני הרים וטעמים ימיים". כפטריות מרפא מסורתיות, פטריות Hericium ידועות בתכונותיהן לחיזוק המוח ותכונות משפרות קוגניטיביות.
Hericium erinaceus: מין בולט עם יתרונות רפואיים
Hericium erinaceus (H. erinaceus) היא המובילה מבין פטריות Hericium, ומתורבתת בקנה מידה גדול. בנוסף, כמה מינים חדשים כמו ה- Hericium alpestre, Hericium coralloides, , ו-Hericium rajendrae התגלו ותועדו בהדרגה [1, 2]. הנטייה לאחרונה אחר בריאות ותזונה הביאו את הפטרייה העשירה והביו-אקטיבית הזו אל אור הזרקורים. מאמר זה בוחן את השימושים המסורתיים של פטריות Hericium, המבנים הכימיים והפעילויות הביולוגיות של המטבוליטים המשניים שלהן, כמו גם את התפקיד המרכזי של טכנולוגיות האומיקה בתחום זה (איור 1).
איור 1: שימוש מסורתי, הרכב כימי, פעילות ביולוגית וגנום של פטריות Hericium .
BDNF הוא גורם נוירוטרופי שמקורו במוח.
הרכב כימי ופעילויות ביולוגיות של פטריות Hericium
H. erinaceus היא פטרייה מסורתית בשימוש במזרח אסיה מאז ימי קדם, ויש לה היסטוריה קולינרית ורפואה עשירה. בקוריאה היא נקראת Norugungdengi והיא נאכלת בעיקר כפטריית מאכל. ביפן, היא ידועה בשם Yamabushitake ומוערכת בשל ההשפעות הנוירו-פרוטקטיביות שלה על מערכת העצבים המרכזית. בסין, H. erinaceus ידועה בתור houtougu (פטריית ראש קוף) בגלל גוף הפרי דמוי רעמת האריה שלו, והיא שימשה כמזון ותרופה במשך מאות שנים, עם היסטוריה הניתנת למעקב עוד מימי שושלת סוי. הרישומים השונים של חפצים יוצאי דופן ב- "אדמת "Linhai שנכתבה בשושלת סוי תיעדה את אהבתם של אנשים למרק H. erinaceus, והספר של שושלת Tang Dietary Therapy Materia Medica תיעד את הערך התזונתי של הפטריה. ה-Yinshan Zhengyao של שושלת יואן, והמטריה מדיקה של שושלת מינג תיעדו את הערך הרפואי של H. erinaceus בפירוט.
השפעות נוירוטרופיות: טיפול במחלות נוירודגנרטיביות
הקומפנדיום הלאומי של תרופות צמחיות סיניות, אשר פורסם ב-1975, וה-New Materia Medica, שפורסמה ב-1999, תיעדו שניהם בפירוט את היעילות הרפואית של H. erinaceus כתרופה סינית מסורתית. נכון לעכשיו, שבע תרופות סיניות מסורתיות שאושרו על ידי מינהל המזון והתרופות בסין, העשויות מגופי הפרי ותמציות התפטיר של H. erinaceus , נמצאות בשימוש רחב בסין [3]. מחקר מודרני של מוצרים טבעיים זיהה למעלה מ-200 תרכובות טבעיות מפטריות Hericium [4], כאשר ה-erinacinediterpenes [5] וה-hericenones polyketide-meroterpenoids הם המרכיבים העיקריים של המטבוליטים שלהם. השלד הדיטרפני של ארינאצ'ין, ציאתן, הוא שלד מולקולרי דיטרפני שנמצא במספר פטריות [6]. Hericenones, לעומת זאת, הם מרוטרפנים המורכבים מחומצה אורסלינית וחלקי איזופרנואיד, גרניל או פרנסיל. "פיגום" החומצה האורסלינית מיוצר במגוון פטריות [7].
אתגרים עתידיים ומחקר מתמשך בתחום ה-Hericium
מטבוליטים משניים של Hericium, בעיקר erinacines וה-hericenones, מציגים מגוון של פעילויות ביולוגיות והשפעות פרמקולוגיות. הפעילות נוגדת מחלות נוירודגנרטיביות שלהם בולטת במיוחד, תוך התמקדות בהיבטים נוירוטרופיים, נוירו-פרוטקטיביים ואנטי-דלקתיים. קבוצה של תרכובות הידועות כ-אסירינאצינים והרצינונים הפכה לנושא חם במחקר מדעי המוח. תרכובות אלו נמצאו כמגינות על נוירונים מנזק על ידי קידום הסינתזה של גורם גדילה עצבי, ומציעות פרספקטיבה חדשה לטיפול במחלת האלצהיימר. ניסויים רלוונטיים בבעלי חיים מצביעים על כך שיש להם השפעות טיפוליות פוטנציאליות על מחלות נוירודגנרטיביות כגון מחלת אלצהיימר על ידי הפעלת מסלולי איתות כמו TrkA/Erk1/2 [8]. פעילות היפוגליקמית היא תכונה רפואית אופיינית נוספת של פטריות Hericium כפטריית מרפא מסורתית, ומרכיבים המונומריים שנמצאו כבעלי פעילות מעכבת α-glucosidase חלק הריצנונים [9] עשויים להיות הבסיס המולקולרי לפעילות ההיפוגליקמית של פטריות Hericium.
פעילות פרמקולוגית נוספת של פטריות Hericium כצמחי מרפא שחייבים להזכיר הן המרצת קיבה ועיכול, שהיא ההשפעה הרפואית העיקרית של מספר תרופות סיניות קנייניות. גילוי המולקולות המעכבות את הליקובקטר פילורי סיפק את הבסיס התיאורטי להשפעה זו של H. erinaceus [10]. התקדמות טכנולוגית, במיוחד רצף תפוקה גבוהה וניתוח מטבולומי, קידמו באופן משמעותי את מחקר ה Hericium. טכנולוגיות אלו מאפשרות זיהוי וכימות מהירים של מטבוליטים בפטרייה, וחושפות את המורכבות והמגוון של חילוף החומרים שלה.
מחקרים גנומיים של פטריות Hericium מספקות רמזים חדשים להבנת המסלולים הביוסינתטיים המורכבים שלה. באמצעות ניתוח גנומי של H. rajendrae, גילו חוקרים את צביר הגנים של H.ra האחראי לסינתזה של erinacine [1], וחושפים את המסלול הביוסינתטי שלו ומציעים את האפשרות לייצר תרכובות פעילות אלו באמצעות שיטות ביולוגיה סינטתית. ריצוף גנום שלם של H. erinaceus זיהה את חתימת המיקרו-לוין שלו, המספקת מידע חיוני לפיתוח סמנים מולקולריים לתכונות גננות [11]. רצף גנום שלם נוסף של H. erinaceus מספק תובנות חדשות לגבי הביוסינתזה של פוליסכרידים ב-H. erinaceus [12]. מחקר על פטריות Hericium הוא לא רק משמעותי מבחינה מדעית אלא גם מוביל ליישומים תעשייתיים פוטנציאליים. למשל, גופי הפרי שלה פותחו למזונות בריאות ותרופות. פעילות ההגנה העצבית והאנטי דלקתית מציעה תקווה חדשה לטיפול במחלות שונות. עם זאת, בגידול המלאכותי ובייצור בקנה מידה גדול של פטריות ה Hericium עדיין מתמודדים עם אתגרים, לרבות אופטימיזציה של אמצעי הגידול, שליטה בתנאי הגידול, מיצוי וטיהור מוצרים. טיפול בבעיות אלו מחייב שיתוף פעולה בין-תחומי, המשלב ידע מתחומים כגון ביולוגיה, הנדסה כימית וביולוגיה מולקולרית.
המחקר ימשיך לחקור את המטבוליטים המשניים של פטריות Hericium, במיוחד אלה שטרם התגלו, והפוטנציאל שלהן בטיפול במחלות ניווניות ומחלות אחרות. יתרה מכך, פיתוח ביולוגיה סינתטית ועריכת גנים טכנולוגיות יספקו אפיקים חדשים לייצור מותאם אישית של תרכובות פעילות של פטריות Hericium. בעזרת טכנולוגיות אלו, מדענים מקווים לפתח בעתיד הקרוב מזון יעיל ובריא יותר מפטריות Hericium, ובכך לשפר את בריאות האדם ואיכות החיים.
מקורות:
1.Wei J, Cheng M, Zhu J, et al. Comparative Genomic Analysis and Metabolic Potential Profiling of a Novel Culinary-Medicinal Mushroom, Hericium rajendrae (Basidiomycota). J Fungi. 2023;9(10):1018. Available at: http://doi.org/10.3390/jof9101018
2. Cesaroni V, Brusoni M, Cusaro CM, et al. Phylogenetic Comparison between Italian and Worldwide Hericium Species (Agaricomycetes). Int J Med Mushrooms. 2019;21(10):943–954. Available at: http://doi.org/10.1615/IntJMedMushrooms.2019032561. Tan Y-F, Mo J-S,
3. Wang Y-K, et al. The ethnopharmacology, phytochemistry and pharmacology of the genus Hericium. J Ethnopharmacol. 2024;319:117353. Available at: http://doi.org/10.1016/j.jep.2023.117353
4. Qi J, Wu J, Kang S-j, et al. The chemical structures, biosynthesis, and biological activities of secondary metabolites from the culinary-medicinal mushrooms of the genus Hericium: A review. Chin J Nat Med. 2024;22:1–24. Available at: https://doi.org/10.1016/S1875-5364(24)60590-X
5. Wei J, Li J, Feng X, et al. Unprecedented Neoverrucosane and Cyathane Diterpenoids with Anti-Neuroinflammatory Activity from Cultures of the Culinary-Medicinal Mushroom Hericium erinaceus. Molecules. 2023;28(17):6380. Available at: http://doi.org/10.3390/molecules28176380
6. Qi J, Gao Y-Q, Kang S, Liu C, Gao J-M. Secondary Metabolites of Bird’s Nest Fungi: Chemical Structures and Biological Activities. J Agric Food Chem. 2023;71(17):6513–6524. Available at http://doi.org/10.1021/acs.jafc.3c00904
7. Han H, Yu C, Qi J, et al. High-efficient production of mushroom polyketide compounds in a platform host Aspergillus oryzae. Microb Cell Fact. 2023;22(1):60. Available at: http://doi.org/10.1186/s12934-023-02071-9
8. Mitchell DJ, Blasier KR, Jeffery ED, et al. Trk Activation of theERK1/2 Kinase Pathway Stimulates Intermediate Chain Phosphorylation and Recruits Cytoplasmic Dynein to Signaling Endosomes for Retrograde Axonal Transport. J Neurosci. 2012;32(44):15495–15510. Available at: http://doi.org/10.1523/jneurosci.5599-11.2012
9. Lee SK, Ryu SH, Turk A, et al. Characterization of α-glucosidase inhibitory constituents of the fruiting body of lion’s mane mushroom (Hericium erinaceus). J Ethnopharmacol. 2020;262(15):113197. Available at: http://doi.org/10.1016/j.jep.2020.113197
10. Zhang Z, Liu R-N, Tang Q-J, Zhang J-S, Yang Y, Shang X-D. Anew diterpene from the fungal mycelia of Hericium erinaceus. Phytochem Lett. 2015;11:151–156. Available at: http://doi.org/10.1016/j.phytol.2014.12.011
11. Gong W, Wang Y, Xie C, Zhou Y, Zhu Z, Peng Y. Whole genome sequence of an edible and medicinal mushroom, Hericium erinaceus (Basidiomycota, Fungi). Genomics. 2020;112(3):2393–2399. Available at: http://doi.org/10.1016/j.ygeno.2020.01.011
12. Gong M, Zhang H, Wu D, et al. Key metabolism pathways and regulatory mechanisms of high polysaccharide yielding in Hericium erinaceus. BMC Genomics. 2021;22(1):160. Available at: http://doi.org/10.1186/s12864-021-07480-x
שאלות ותשובות
מהן התכונות הרפואיות המרכזיות של פטריות ה-Hericium?
פטריות Hericium ידועות בעיקר בתכונותיהן הנוירו-פרוטקטיביות והנוירוטרופיות, המסייעות בהגנה על מערכת העצבים המרכזית, וכן בתכונות אנטי-דלקתיות והיפוגליקמיות.
איזה מיני פטריות Hericium נמצאים בשימוש רפואי?
המין הבולט ביותר הוא Hericium erinaceus, אך גם מינים נוספים כמו Hericium alpestre, Hericium coralloides, ו-Hericium rajendrae הוזכרו במחקרים.
מהם המרכיבים הפעילים בפטריות Hericium שמשפיעים על המוח?
המרכיבים העיקריים הם ה-erinacines וה-hericenones, שהוכחו כמשפרים את הסינתזה של גורם הגדילה העצבי (BDNF) ומסייעים בהגנה על נוירונים.
כיצד מתקדמים המחקרים על פטריות Hericium?
מחקרים גנומיים וטכנולוגיות חדשות, כמו רצף גנום וניתוח מטבולומי, מאפשרים זיהוי של מטבוליטים חדשים, הבנת המסלולים הביוסינתטיים וייצור תרכובות פעילות באמצעות ביולוגיה סינתטית.
קקאו הוא עץ טרופי ממשפחת החלמיתיים, אשר מקורו במרכז ודרום אמריקה. כיום רוב הקקאו מגיע ממערב אפריקה (חוף השנהב וגאנה) ומדרום אסיה (אינדונזיה).
הפירות גדולים כגודל מלון ועובי הקליפה כ3 ס"מ. בתוכם נמצאים פולי הקקאו, בין 30-50 פולים. טעמם של הפולים הוא מר מאוד.
במשך אלפי שנים תרבות המאיה של דרום אמריקה השתמשה בצמח למטרות רפואיות, רוחניות וטקסיות. במסורת המאיה, המילה קקאו מתורגמת מילולית כ"דם של הלב", ומדגישה את החשיבות שיש לצמח על איבר הלב מבחינה פיזית ורוחנית.
תאוברומין
פולי הקקאו מכילים תאוברומין. תאוברומין הוא אלקלואיד פסיכואקטיבי מריר אשר אינו מסיס במים, ובדומה לקופאין, הוא בעל השפעה ממריצה ומעוררת על הגוף, משפרת את המיקוד והזיכרון. הוא מרחיב את כלי הדם, ממריץ את פעולת הלב ומשתן. שמו הבוטני של העץ הוא תאוברומה קקאו Theobroma cacao, ושם האלקלואיד קרוי על שמו הבוטני של העץ. המילה תאוברומה נוצר מחיבור המילים היווניות תאו – אל וברומה – אוכל, כלומר, "מזון האלים".
הרכב תזונתי בקקאו
ב-100 גרם אבקת קקאו יש 13.7 גרם שומן, 19.6 גרם חלבון, 13.8 מ"ג ברזל (107% מהצריכה היומית המומלצת), 499 מ"ג מגנזיום (141%), 3,837 מ"ג מנגן (183%), 734 מ"ג זרחן (105%), 6.8 מ"ג אבץ (72%), 230 מ"ג קפאין[9] ו-2060 מ"ג תיאוברומין.
השפעה פיזית ורוחנית
קקאו מגביר את זרימת הדם והחמצן למוח וגורם לשחרור אנדורפינים ודופמין. משחרור של שני אלו, ניתן לחוש תחושת אושר ופרץ יצירתיות. התאוברמין גורם לתחושת אמפתיה ושייכות.
מאז ימי קדם השתמשו בקקאו כתרופה לריפוי מחלות פיזיות, נפשיות ורוחניות. הוכח כי הקקאו מחזק את המערכת החיסונית ומוריד כולסטרול ולחץ דם, כמו גם מוביל לאופוריה ולתחושת חיבור רוחני עמוק.
טקסטים עתיקים של בני המאיה כבר תיארו את טקס הקקאו כ"פתיחת לב". מחקרים מודרניים מראים גם כי התאוברומין מסוגל להרחיב את כלי הדם וממריץ במיוחד את הלב, אך זהו רק ההסבר המדעי. בני המאיה האמינו שהקקאו פותח את הלב ומבחינה רוחנית יכול לקחת אותנו למסע עמוק פנימה ולחבר אותנו לתחושת אהבה, אחדות וחיבור. החוויה המיוחדת של "שתיית קקאו עודפת" (3-4 כוסות) גורמת לנו להקשיב פנימה, להתחבר לקריאות העמוקות של הלב, ומתוך כך להתחבר לאני האמיתי והאותנטי שלנו.
יתרונות בריאותיים של קקאו
מקור טבעי עשיר בנוגדי חמצון- מגנזיום, ברזל, אבץ ופלבנול. האחרון משפר את ביצועי המוח, מנרמל את לחץ הדם, ומשפר את זרימת המוח;
עשיר במגנזיום
מהווים תמיכה לבריאות הלב וכלי הדם- מכילים כמויות גדולות של ויטמינים ומינרלים, כולל אשלגן ונחושת. בנוסף, מורכב מיותר מ -300 תרכובות בריאות כמו פנילאתילאמין, תאוברומין ופוליפנולים (נוגדי חמצון חזקים. תפקידם פירוק שומנים וכתוצאה מכך עלולים להפחית את הסיכון לטרשת עורקים ומחלות לב וכלי דם);
מסייעים למערכת העיכול – מכילים סיבים תזונתיים רבים
עזרה בשמירה על ריכוז וערנות עקב תכולת הקפאין
הפולים עשירים בברזל, אבץ, ויטמין C וויטמין B וסידן.
אפרוזידיאק- מגביר את החשק המיני
תחליף מצוין לקפה בשל אחוז הקפאין
מעורר תחושת שייכות ואמפתיה
יכול לשמש כמוצר קוסמטי – בשל תכולת הפרוציאניד ההופכת את גוון העור לרך ומשפרת את גמישות העור
"תרופה נוגדת דיכאון טבעית"- הקקאו מכיל דופמין, פנילאתילאמין וסרוטונין אשר שומרים על בריאות הנפש, משפרים את מצב הרוח, עוזרים עם מתח ודיכאון, מפחיתים עייפות ומשפרים את תחושת ההנאה מפעילות גופנית.
אופן צריכה ומינון
1-2 פולים ביום. מכיוון וטעמם מר, ניתן להוסיף לצרוך בצורת אבקה בתוספת לשייקים או להכנת משקה כ-1 כוס ביום.
תופעות לוואי
קקאו מכיל קפאין, המעלה את לחץ הדם, ולכן יש להיזהר באנשים עם לחץ דם גבוה.
לא מומלץ להשתמש במקרים של שלשול ותסמונת מעי רגיז (על פי הרפואה הסינית נכנס לכבד, ללב ולטחול מזין יין ומלחלח).
תגובת אלרגיה היא מקרה נדיר, עם זאת, עלולה להתרחש בעיקר כתוצאה מאיכות ירודה של טיפול כימי במהלך הגידול.
Cassia - הקינמון הסיני, הוא הנפוץ ביותר במסחר. יש לזכור כי הקינמון והקסיה אינם באים מאותו מין בוטני. יש להתייחס אליהם כחומרי גלם נפרדים,
מה ההבדל בין קינמון אמיתי לקינמון קסיה? -סקירה מאת פרץ גן
ההבדלים בין קינמון אמיתי (ציילוני) וקינמון קסיה
הקינמון והקסיה (נכתב גם "כסיה"), שניהם הם חומרי גלם לתעשיית המזון, לתוספי תזונה ולמרפא, העשויים מקליפות עצי מינים שונים של קינמון. מגוון שימושי הקינמון רחב ביותר: מחומר טעם במזון, משקאות, משחות שיניים, ועד קוסמטיקה, תוספי תזונה ושימוש ברפואה מסורתית. העלים משמשים להפקת שמן קינמון זול יותר, המשמש חומר טעם בתעשיית המזון, ובמיוחד למאפים, לקוסמטיקה ולטבק.
מיני קינמון ומיקומם הגיאוגרפי
בסוג הבוטני Cinnamomum (קינמון) כ250 מינים שונים. מקור הקינמון בהרי ההימלאיה, והוא נפוץ היום כגידול מסחרי בכל דרום מזרח אסיה. העצים הם ירוקי-עד, גדלים באקלים טרופי לח, בד"כ בגבהים של למעלה מ-500 מ'. העץ עשוי להגיע לגובה של עד כ-10 מטרים, אך בגידול מסחרי למטרות ניצול הקליפה הרכה, הוא מגודל כשיחים או עצים נמוכים. הריבוי נעשה מזרעים או מיחורים. אסיף קליפת הענפים מתחיל בעצים בני 2-3 שנים, והוא מתבצע אחת לשנתיים או שלוש.
הכינויים השונים לקינמון ציילוני וקסיה
המוצר העיקרי הנמכר בשוק הוא "קינמון עגול" – גלילים של קליפות מגולגלות (quills), באורכים שונים. עובי הקליפה מצביע על גיל הענף או העץ. הארומה מתחזקת בצמח עם התבגרותו. שברי קליפה או חתיכות שטוחות הן זולות יותר, הן בעלות ארומה פחותה, ביחס למקלות או גלילים, ומשמשות בד"כ לטחינה לאבקה.
בסחר העולמי מקובלים ארבעה מיני קינמון: Cinnamomum verum, C. cassia, C. burmannii, C. loureiroi. המין C. cassia שם נרדף: (C. aromaticum) , וגם מספר מינים נוספים מספקים לנו את קליפת העץ הנקראת באופן כללי Cassia – הקינמון הסיני, והוא הנפוץ ביותר במסחר. אך אף כי הם קשורים זה לזה, יש לזכור כי הקינמון וקסיה אינם באים מאותו מין בוטני. יש להתייחס אליהם כחומרי גלם נפרדים, הן מבחינה תזונתית והן מבחינה בריאותית.
ה קינמון ה"אמיתי" נקרא בדרך כלל "קינמון ציילון" או "ציילוני", ומקורו בצמח Cinnamomum zeylanicum, אשר גדל בעיקר באי ציילון (סרי לנקה), אך גם בדרום הודו, אינדונזיה, מדגסקר ודרום סין. שם מדעי (בוטני) חלופי ל"קינמון ציילון" הוא Cinnamomum verum, אשר תרגומו מלטינית הוא "קינמון אמיתי". קינמון ציילון בדרך כלל יקר יותר מכל גרסאות הקסיה, היבול הממוצע של קינמון ציילוני הוא כ-50 ק"ג קליפה יבשה לדונם.
בשני המינים, קיימים זנים שונים המיוצרים במדינות שונות. לקינמון הציילוני ידועים 8 זנים מסחריים, והנחשב לטוב מביניהם הוא “Pani-Miris Kurundu”, זן מתוק וחריף יחסית, אם כי גם חריפותו פחותה מזו של מרבית זני הקסיה.
רמות קומרין בקינמון: סיכונים בריאותיים
ההבדל העיקרי בין הקינמון האמיתי לקסיה נוגע לתכולת הקומרינים Coumarins שלהם. קומרינים הם רכיבים צמחיים טבעיים, שעלולים להיות בעלי תכונות נוגדות קרישה חזקות. מכיוון שהדם שלנו צריך לשמור על יכולתו כדי לקרוש בעת פציעה, צריכת יתר של קומרינים במשך תקופה ממושכת עלולה להוות סיכון בריאותי. בעוד שרמת הקומרינים באופן טבעי בקינמון ציילון היא מאוד קטנה ונמוכה מהרמה שעלולה לגרום לסיכונים בריאותיים, רמת ה coumarins בקינמון קסיה היא גבוהה יותר ועלולה להוות סיכון לאנשים מסוימים, אם נצרכה במינונים משמעותיים על בסיס קבוע. מסיבה זו, ארגונים כמו המכון הפדרלי להערכת סיכונים בברלין, גרמניה, המליצו כי יש להימנע מצריכת כמויות גדולות של קינמון קסיה.
הערכת רעילות וצריכת קינמון קסיה
בשנת 2008, הרשות האירופית לבטיחות המזון שקלה את הרעילות של קומרין, מרכיב בקינמון, ואישרה צריכה יומית נסבלת מקסימלית (TDI) של 0.1 מ"ג קומרין לק"ג משקל גוף. ידוע כי קומרין גורם לנזק לכבד ולכליות בריכוזים גבוהים ולהשפעה מטבולית בבני אדם עם פולימורפיזם CYP2A6. בהתבסס על הערכה זו, האיחוד האירופי קבע קו מנחה לתכולת קומרין מקסימלית במזון של 50 מ"ג לק"ג בצק במזונות עונתיים, ו-15 מ"ג לק"ג במזונות אפויים יומיומיים.
ה-TDI המקסימלי המומלץ של 0.1 מ"ג קומרין לק"ג משקל גוף שווה ל-5 מ"ג של קומרין (או 5.6 גרם C. verum עם 0.9 מ"ג קומרין לגרם) למשקל גוף של 50 ק"ג. כפי שמוצג בטבלה למטה:
המלצה על קינמון ציילוני כבחירה בטוחה
בשל הכמות המשתנה של קומרין ב-C. cassia – בדרך כלל הרבה יותר מ-1.0 מ"ג של קומרין לגרם קינמון ולפעמים עד פי 12 מזה, ל-C. cassia יש גבול עליון נמוך ברמת צריכה בטוחה כדי לעמוד ב-TDI הנ"ל. לעומת זאת, ב-C. verum יש רק כמויות קטנות של קומרין.
השריה של הקינמון (מקלות שלמים או מרתח) המים במשך מספר שעות עשויה להפחית את רמות הקומרינים בקינמון.
הסכנות של זיהום בעופרת בקינמון
לאחרונה עלה לדיון נושא ריכוזי העופרת בקינמון, אשר עלולים להגיע לרמה מדאיגה.
במרץ 2024, מנהל המזון והתרופות האמריקאי המליץ על החזרה מרצון ("ריקול") של 6 מותגי קינמון עקב זיהום בעופרת, לאחר חקירה שנבעה מ-500 דיווחים על הרעלת עופרת לילדים ברחבי ארה"ב. ה-FDA קבע כי בקינמון אובחן זיהום מכוון של כרומט העופרת.
כאשר השימוש הוא בכמויות תיבול רגילות בתזונה, ומדי פעם, סביר לשער כי לא יתקיימו סיכונים בריאותיים כתוצאה משימוש בקינמון קסיה. אין סיבה להימנע מצורות קסיה של התבלין הזה כאשר הוא נצרך באופן מוגבל. עם זאת, אם אתה חובב נלהב של קינמון ונוטה לצרוך כמויות גדולות של קינמון, ההמלצה היא על קינמון ציילון ( קינמון אמיתי) כבחירה מועדפת. לאחר טחינת הקליפה, אין אפשרות לזהות את סוג הקינמון או להבחין בין קינמון ציילוני וקסיה, אלא במעבדה. כך או אחרת – קינמון קסיה או קינמון ציילון, מומלץ תמיד לרכוש קינמון אורגני, כמו גם שאר התבלינים וצמחי המרפא.
שימוש בשמן קינמון בתעשיות שונות
שמן קינמון החליף במרוצת השנים את השימוש בקליפה בתעשייה, בגלל היכולת לשלוט בתכונות המוצר הסופי. איכות הקינמון נמדדת על פי רוב בריכוז השמן שבו, ומחירו עולה ככל שריכוז השמן בקליפה גבוה יותר. תחום ריכוז השמן בקליפה המקובל כסטנדרט הוא 2-4% לקסיה, אך ידועים גם ריכוזים נמוכים מ-2%. השמן מופק בזיקוק באדים. הרכיב העיקרי המצוי בשמן הקליפה הוא Cinnamaldehyde , בעוד Eugenol הוא הרכיב העיקרי בשמן המופק מהעלים. איכות השמן נקבעת על פי היחס בין הרכיבים. הסינאמאלדהיד הוא הרכיב שנותן לקינמון את הצבע, הריח והטעם האפייני לקינמון, וריכוזו מגיע עד כ 90% מהשמן בקליפה. תחום הריכוז השכיח הוא 65-80%. המולקולה הוצעה כתרופה נוגדת סרטן, נוגדת דלקת, או אנטי בקטריאלית בכיווני מחקר שונים אשר עדין לא הבשילו לכדי מוצר מאושר. בשמן הקסיה יש גם פרואנטוציאנידינים מסוג A, המקנים לו פעילות נוגדת דלקת.
יתרונות רפואיים של שמן קינמון
בשמן האתרי של קינמון סייגון (Cinnamomum loreiroi) קיים הריכוז הגבוה ביותר של שמן – 4-6%, ובו גם ריכוז הקינמלדהיד הגבוה ביותר, מבין סוגי הקינמון. מעלים וענפים של המין Cinnamomum camphora מייצרים את השמן האתרי הקרוי "קמפור". לשמן הקינמון יש שימוש גם בתעשיית התרופות והקוסמטיקה.
שימושים רפואיים של קינמון
מגוון השימושים הרפואיים של הקינמון אשר נחקרו בצורותיו השונות ובמגוון המינים הבוטניים של הסוג קינמון הוא רחב מאוד, וכולל השפעות נוגדות חמצון, נוגדות בקטריות, אנטי-דיאבטיות, נוגדות דלקת, נוגדות סרטן ומגנות על מערכת העצבים.
לקינמון שימוש רחב בטיפול בבעיות עיכול לקוי, הפגת גזים, שלשול, מפחית בחילות והקאות, כמו גם בעיות של מע' הנשימה. לקינמון ידועה יעילות בטיפול נוגד סוכרת, בזכות הגברת יעילות פעולת האינסולין בהטמעת הסוכר בגוף. קיימות דעות שונות לגבי השאלה איזה ממיני הקינמון הוא יעיל יותר למטרת ויסות רמת הסוכר בדם. עם זאת, מאחר ששני המינים העיקריים בשימוש שייכים לא רק לאותה המשפחה של צמחים (Lauraceae, משפחת העריים), אלא גם לאותו הסוג (Cinnamomum), הם חולקים מאפיינים רבים. במחקרים על חולדות ועכברים, שני המינים (קסיה ו"ציילוני") הראו יכולת ויסות רמת סוכר בדם, אך נראה שהתמיכה המחקרית למין C.aromaticum היא מבוססת יותר.
קינמון עשוי לשפר זרימת דם, בזכות הפחתת ריכוז פרוסטאגלנדינים והפחתת קרישיות הדם. הוא מעכב את ייצור החומצה הארכידונית ובכך מפחית דלקת וכאב. רכיבים של קינמון הוכחו כמשפיעים על מדדים של תיפקוד מנטלי – ריכוז, זיכרון ודיכאון. חוקרים מאונ' תל אביב, בראשות פרופ' מכאל עובדיה, בודדו ב2011 רכיב מקינמון אשר עשוי לעכב את מחלת האלצהיימר (ניסויים בחיות מעבדה).
חברת "על עלים" הביאה לפני מספר שנים לראשונה את הקינמון הציילוני לישראל, והיום ניתן להשיג את שני סוגי הקינמון העיקריים גם בארצנו.
מקורות:
Anderson RA. Chromium and polyphenols from cinnamon improve insulin sensitivity. Proc Nutr Soc 2008;67(1):48-53. 2008.
Dugoua JJ, Seely D, Perri D, et al. From type 2 diabetes to antioxidant activity: a systematic review of the safety and efficacy of common and cassia cinnamon bark. Can J Physiol Pharmacol 2007;85(9):837-47. 2007.
Engels G., J. Brinckmann Cinnamon, Cinnamomum verum (Lauraceae), Herbalgram # 95.
Mang B, Wolters M, Schmitt B, et al. Effects of a cinnamon extract on plasma glucose, HbA, and serum lipids in diabetes mellitus type 2. Eur J Clin Invest 2006;36(5):340-4. 2006.
Matan N, Rimkeeree H, Mawson AJ, et al. Antimicrobial activity of cinnamon and clove oils under modified atmosphere conditions. Int J Food Microbiol 2006;107(2):180-5. 2006.
Sharifi-Rad J. et al. Cinnamomum Species: Bridging Phytochemistry Knowledge, Pharmacological Properties and Toxicological Safety for Health Benefits. Frontiers in Pharmacology, 12. 2021.
Vanschoonbeek K, Thomassen BJ, Senden JM,. Cinnamon supplementation does not improve glycemic control in postmenopausal type 2 diabetes patients. J Nutr 2006;136(4):977-80. 2006.
Verspohl EJ, Bauer K, Neddermann E. Antidiabetic effect of Cinnamomum cassia and Cinnamomum zeylanicum in vivo and in vitro. Phytother Res 2005;19(3):203-6. 2005.
מה ההבדל העיקרי בין קינמון אמיתי (ציילוני) לקינמון קסיה?
קינמון ציילוני (Cinnamomum verum) הוא "הקינמון האמיתי" ויש בו רמת קומרינים נמוכה, מה שמאפשר צריכה בטוחה. לעומת זאת, קינמון קסיה (Cinnamomum cassia) מכיל רמות גבוהות של קומרינים, שעלולות להוות סיכון בריאותי אם נצרכות בכמויות גדולות.
האם קינמון קסיה בטוח לצריכה?
בשימוש בכמויות תיבול רגילות בתזונה, קינמון קסיה לא צפוי להוות סיכון בריאותי. עם זאת, יש להימנע מצריכת כמויות גדולות או ממושכות של קינמון קסיה בשל רמות גבוהות של קומרינים.
מהם השימושים הרפואיים של קינמון?
קינמון משמש לטיפול בבעיות עיכול (כגון גזים ושלשול), בעיות נשימה, סוכרת, וכן כטיפול נוגד דלקת, אנטי בקטריאלי, נוגד סרטן ומגן על מערכת העצבים.
מהם היתרונות הבריאותיים של שמן קינמון?
שמן קינמון, שמופק בעיקר מקליפות קינמון קסיה, מכיל את הרכיב Cinnamaldehyde, הידוע בנוגד החמצון, אנטי דלקתיות, ופעילות אנטי בקטריאלית. השמן מציע גם יתרונות פוטנציאליים בטיפול בסרטן ובדלקת.
סופורה יפנית- על פי הרפואה הסינית, הצמח מפסיק דימום כתוצאה ממצבי חום ואש עודפים.הניצנים (Huai mi, Flos Sophora immaturus) הם מקור חשוב
סופורה יפנית – תורגם ונערך על ידי: טליה בן דוד
שם בוטני: Sophora japonica
שם סיני: Zhong Guo Huai, Huai Shu
שם עממי: Japanese pagoda tree
במשך מאות שנים, S. japonica הוכרה ברחבי העולם כתרופה מסורתית ומזון פונקציונלי. בנוסף, היא משמשת בסיס למוצרים בשוק התרופות, מוצרי בריאות וקוסמטיקה (Gong et al., 2021; He et al., 2016). לאחרונה, הסופורה היפנית אושרה כתוסף-תזונה בריאותי לשימוש קליני בוועדת הפרמקופיאה הסינית (2015). מלבד הפרחים והפירות שלו, שיעילותם אומתה על ידי מחקרים פרמקולוגיים רבים ושימוש יומיומי, דווח כי חלקים אחרים של S. japonica מכילים תרכובות ביו-אקטיביות רבות המציגות פעילויות ביולוגיות מגוונות. חלקים אלה כוללים את הענפים, העלים, הגבעולים, השורשים ואפילו פטרייה טפילית. בין התרכובות הביו-אקטיביות הללו, התרכובות הביו-אקטיביות השולטות ב-S. japonica הן פלבנואידים, במיוחד רוטין בפרחים, ו-sophoricoside בפירות, עליהם נרחיב בהמשך. (1)
תיאור בוטני- סופורה יפנית
Sophora japonica הוא עץ נשיר, בגובה בינוני לרוב צומח לגובה 15-30 מטר. פני קליפת הגזע גליים, בצבע חום-ירקרק כהה או אפור-ירוק כהה וענפים רחבים, עם נקודות חיוורות יותר לרוב צהבהבות- לבנות;
העלים מנוצים, מסודרים בצורה ספירלית, חסרי פנים באורך 15-25 ס"מ בעל קודקוד קהה שבכל אחד מהם נמצאים כ7-15 עלעלים מעוגלים.
הפרחים לבנים באורך 15-35 ס"מ, מפיצי ריח.
הפירות הם תרמילים, אורכם בין 2-5 ס"מ והם מחוייצים בין הזרעים שבתוכם מחרוזת. בכל תרמיל 1-6 זרעים חומים כהים בצורת כליה. הבשלת הפירות בסתיו. העץ עומד בשלכת בחורף.
ביולוגיה
העץ מתחיל לפרוח בגיל 3-4 בערך. בווייטנאם, עצים פורחים ממאי עד אוגוסט והפירות מבשילים מספטמבר עד נובמבר. (2)
על פי הרפואה הסינית, הצמח מפסיק דימום כתוצאה ממצבי חום ואש עודפים.
הניצנים (Huai mi, Flos Sophora immaturus) הם מקור חשוב של רוטין, מרכיב חשוב לשמירה על נימי הדם, גמישותם וחדירותם. מחסור ברוטין עלול לגרום לצפדינה, שברירות כלי דם ודימומים רבים בנימים בגוף, דימומים מהאף ודימומי חניכיים. (4)
הניצנים משמשים גם לטיפול בהורדת לחץ דם, מחלות עור, דיזנטריה חיידקית, הצטננות, דלקת מעיים, כאב, נפיחות במפרקים ודלקת מפרקים שגרונית חריפה.
בפירות הבשלים (Huai jiao, Fructus Sophorae) שנאספים בחורף, משתמשים לטיפול בדימום מעיים.
הגבעולים והפרחים משמשים יחד כחליטה בטיפול בדלקות בדרכי הנשימה העליונות (כולל דלקת ריאות) ודיזנטריה.
תמציות מהתרמילים הבוגרים היא רעילה, אך באופן מסורתי גם שימשה להורדת לחץ דם.
הצמח ידוע גם כבעל פעילות אסטרוגנית. (5)
מרכיבי הצמח
המרכיבים העיקריים של S. japonica כוללים פלבנואידים, איזופלבונואידים, טריטרפן וגליקוזידים, אלקלואידים, פוספוליפידים (PL), חומצות אמינו, ופוליסכרידים. (6)
פעילות פרמקולוגית
מחקרים פרמקולוגיים מודרניים הראו כי הרכיבים הפעילים ו/או תמציות גולמיות של S. japonica מציגים מגוון רחב של פעילות תרופתית של הצמח, כגון השפעות קרדיווסקולריות וכן אנטי דלקתיות, אנטי אוסטאופורוטיות, פעילות נוגדת חמצון, פעילות ממיסת גידולים, אנטיבקטריאלית, אנטי ויראלית והשפעה אנטי-טרשתית. (7)
מחקר תרופתי מודרני אחר מציג תוצאות דומות. (8)
ל-Lonicera japonica יש פעילות תרופתית רחבה, כגון פעילות אנטי-דלקתית, אנטיבקטריאלית, אנטי-ויראלית, נוגדת חמצון ופעילות מגנה על הכבד. (9)
התוויות נגד
הצמח נמצא בשימוש תכוף ב-TCM. כדי למנוע השפעות רעילות, מהדורת 2015 של הפרמקופיאה הסינית ממליצה על מינון מדויק של 5-10 גרם ליום עבור הפרחים או הניצנים, ו-6-9 גרם עבור הפירות (ועדת הפרמקופיאה הסינית, 2015). הפרמקופיאה הסינית מחייבת זהירות בנטילה ע"י נשים הרות או אנשים עם אי-ספיקת יאנג בטחול. (10)
מהן התרכובות הביו-אקטיביות העיקריות שנמצאות בסופורה היפנית?
התרכובות הביו-אקטיביות העיקריות הן פלבנואידים, במיוחד רוטין בפרחים ו-sophoricoside בפירות.
כיצד הסופורה היפנית משמשת ברפואה הסינית המסורתית?
ברפואה הסינית, הסופורה היפנית משמשת להפסיק דימומים כתוצאה ממצבי חום ואש עודפים, לטיפול בלחץ דם, דיזנטריה, דלקת מעיים, כאב, נפיחות במפרקים ודלקת מפרקים שגרונית חריפה.
מורינגה מכונפת - צריכה של עד 10 גרם ליום של עלים מומלצת ברוב המקרים, אך גם מנה של עד 70 גרם ליום למבוגר מוזכרת כבטוחה. בטיחות השימוש בתמצ...
מורינגה מכונפת (Moringa oleifera)
משפחת מורינגיים (Moringaceae)
לזכרה של מאיה בן-דוד ז"ל, מליצה נאמנה למורינגה וְרֵעָה לכל אדם.
המורינגה המכונפת (Moringa oleifera) זכתה לכיסוי נרחב בתקשורת בישראל בשנים האחרונות. הצמח קנה פופולריות רבה, ואלפים רבים כבר התנסו בצריכת העלים.
מורינגה בישראל
ד"ר דוד מייקין ז"ל הביא את המורינגה המכונפת לישראל כגידול חקלאי בשנת 2004, וייסד את "החברה להפצת מורינגה" במושב כפר חיים ב2008. מייקין ראה חזון של גידול מורינגה בישראל בקנה מידה רחב, ולשימושים מגוונים. הוא אסף מיני מורינגה שונים מרחבי העולם, השקיע את הונו ומרצו במחקר, ביישום הגידול ובעיבוד התוצרת למטרות שונות, ביניהן גם הזנת בע"ח. מאז, עצי המורינגה הפכו להיות מראה שכיח בגינון בארץ.
גם הגידול החקלאי של מורינגה התרחב, בעיקר באזור העמקים ובדרום הארץ, אך גם במישור החוף, בשפלה ואף בדרום רמת הגולן. עץ המורינגה המכונפת הוא מקור למזון, תוספי תזונה, ולמוצרי טיפוח (קוסמטיקה). העלים והזרעים הם חומרי גלם לתוספי תזונה מאושרים בישראל. שאר חלקי הצמח אינם מאושרים בישראל למזון. השמן המופק מהזרעים מאושר לשימוש חיצוני.
תנאי גידול
העץ, שמקורו למורדות ההימלאיה, אינו דורש הרבה מאמץ בגידולו. הוא יכול לשרוד באזורים צחיחים, אך מגיב יפה גם להשקיה ולהזנה מינרלית. בעולם, גידול מורינגה מוצע לאזורים מוכי-רעב או בצורת באפריקה, בזכות עמידתו ליובש מחד גיסא ויכולת צימוח פנומנלית בתנאי גידול מיטבייים, מאידך. בשנתו הראשונה, העץ רגיש לקור, וחלקיו העליונים ייפגעו בטמפ' הנמוכה מ-0, אך בד"כ יתחדש הצמח מהקרקע באביב, ללא פגיעה ניכרת. בחצרות הבתים באזורים רבים בהודו נטועים עצי מורינגה ("Drumstick"). לכל אברי העץ יש ערך רפואי ברפואה העממית במזרח אסיה.
הרכב תזונתי עלי מורינגה
העלים וגם תרמילי הזרעים נחשבים כמקור עשיר לחלבון, ויטמינים ומינרלים. כמזון, הרכבם התזונתי הייחודי של עלי המורינגה הופך אותם למזון בריאות או "מזון-על". ראוי לציון מיוחד הוא ריכוז החלבון הגבוה – 7-10% למשקל טרי, ועד 40% למשקל יבש – במטעים בגידול אינטנסיבי בישראל (מידע אישי). מאה גרם של עלי מורינגה טריים עשויים לספק מנת חלבון השווה לכשישית (17%) של מנת החלבון היומית הנדרשת למבוגר, ומכילה לפחות 10 חומצות אמינו חיוניות. העלים מכילים גם שיעור גבוה יחסי (57%) של חומצות שומן בלתי רוויות. מהן, חומצה אלפא-לינוליאית היא בריכוז הגבוה ביותר.
במרשתת מתפרסמים נתונים לא מדויקים ומופרזים בדבר ריכוזי מינרלים וויטמינים בעלי המורינגה. עם זאת, ריכוזי ויטמיני E , A ו-C, וריכוזי מינרלים בעלים (ברזל, סידן, מגנזיום, אבץ) הם גבוהים באופן יחסי ומקנים יחודיות בערכם התזונתי.
שימוש במזון
העלים ניתנים למאכל טרי (סלטים) או מבושל (מרק, חליטות ותבשילים שונים). לעלים טעם דמוי-חרדל. העץ ניחן בפרחים לבנים ריחניים, ותרמילים ארוכים (עד 40 ס"מ) נושאי זרעים בקוטר 4-8 מ"מ, עטורים בקשוות דמויות כנפים, אשר העניקו לעץ את שמו (העברי). תרמילי הפרי הצעירים נאכלים, וגם הזרעים הטריים, מבושלים או במצבם הטבעי. לזרעים טעם חריף מיוחד ואופייני, המתחלף במהירות למתיקות המזכירה אגוזים או בוטנים. לשמן טעם עדין, דומה לשמן זית גם בהרכבו. הוא בהיר, חסר ריח כמעט, ויש לו שימוש במזון (עדין לא בישראל) ובקוסמטיקה. השורש חריף וטעמו כחזרת, ומכאן שמו האנגלי של העץ (Horseradish).
בישראל בדרך כלל נצרכים עלי המורינגה, פרחים ותרמילי הפרי. המחקרים מצביעים על תכולה גבוהה של ברזל, סידן, אבץ ומגנזיום בעלים. אחד האנזימים העיקריים הנדרשים לייצור ויטמין C נמצא בביטוי משמעותי בעץ.
התמונה צולמה על ידי: פרץ גן
פעילות מחקרית – עלי מורינגה
פעולת רפואית של עלי המורינגה נחקרה והוכחה במספר תחומים:
נמצא אפקט נוגד-סוכרת, אנטי דלקתי, נוגד חמצון, מוריד לחץ דם ומגביר חלב אצל נשים מיניקות. בעלים תכולה גבוהה יחסית של חומרים הנקראים גלוקוסינולאטים (הם המעניקים לעלי המורינגה את טעמם ה"חרדלי"), ושל מגוון רחב של חומרי טבע כגון Crypto-chlorogenic חומצה קריפטו-כלורוגנית, איזו-קוורציטין ,isoquercetin אסטראגלין astragalin , טאנינים וספונינים. ברובם הם נוגדי חימצון אשר אחראים להפחתת דלקת ולחץ דם, וסילוק רדיקלים חפשיים. מספר מחקרים שבוצעו בחיות מעבדה הוכיחו אפקט מובהק להורדת ריכוז כולסטרול ושומנים בדם. מחקר אחר הצדיק את השימוש המסורתי בתמצית עלי M. oleifera לטיפול באפילפסיה. נמצאה השפעה מדכאת CNS (מרגיעה-היפנוטית, נוגדת פרכוסים) תלויה במינון.
האפקט האנטי-דיאבטי של העלים השלמים (או אבקה) הוכח במספר ניסויים בבני אדם. מספר רב של ניסויים בחיות ובבני אדם הוכיחו את האפקטים המשמרים את הרקמות, נוגדי החמצון, מווסת מע' חיסון (אימונו-מודולוטורי), מוריד לחץ דם, נוגד טרשת-עורקים, נוגד דכאון, מגן על הכבד, מווסת רמות תירואיד, ועוד. פעילות משמרת ומיטיבה לעור נמצאה בשימוש בתמציות של עלי מורינגה מכונפת.
מורינגה ברפואה המסורתית
ברפואה מסורתית בהודו, העלים משמשים לטיפול בטפילי מעיים והעלים הטריים, סחוטים למיץ, מקובלים להורדת סוכר ולחץ דם, ולהגברת חלב הנקה. חליטת עלי מורינגה עשויה לרפא כיבי קיבה ושלשולים. מטפלים בעלים גם בחום, ברונכיטיס, דלקות עיניים ואוזניים. תכולת הברזל של העלים גבוהה, והם מקובלים גם בטיפול באנמיה.
שימוש עממי רחב קיים גם לדלקות פרקים, אסטמה ובעיות עיכול. פעילות משמרת ומיטיבה לעור נמצאה בשימוש בתמציות של עלי מורינגה מכונפת.
לקבלת מלוא התועלת התזונתית והרפואית, צריכת העלים השלמים או טחונים עדיפה על חליטה של העלים, או שימוש בתמצית.
השפעות אנטי-סרטניות, אנטיבקטריאליות ופרמקולוגיה של המורינגה
מחקרים הראו אפקט נוגד סרטן וציטוטוקסיות, נוגד שגשוג, אינדוקציה של אפופטוזיס על תאי סרטן אנושיים, והגנה מקרינה.
נמצאה השפעה רחבה לפעילות אנטיבקטריאלית. תמציות שונות של עלי M. oleifera פעילות נגד חיידקים פתוגניים כגון E. coli, S. aureus, P. aeruginosa ו-B. cereus, העלולים לגרום למחלות הנישאות במזון ולקלקול מזון. התכונות האנטי-בקטריאליות של צמח זה מיוחסות לתכולת אלקלואידים, טאנינים ופלבונואידים בעלים. תמציות ומיץ של M. oleifera עשויים לשמש כאמצעי אנטי-בקטריאלי במזון ובתרופות.
רכיב חדש ומעניין התגלה בעלים בשנים האחרונות, אשר כונה MOP-2. לרכיב זה מייחסים השפעה על ויסות מערכת החיסון.
צריכה של עד 10 גרם ליום של עלים מומלצת ברוב המקרים, אך גם מנה של עד 70 גרם ליום למבוגר מוזכרת כבטוחה. בטיחות השימוש בתמציות של העלים עדיין אינה מבוססת דיה.
שימוש בחלקי המורינגה (שורש וזרעים)
ידועה גם פעילות רפואית חזקה של קליפת השורש, אך השימוש בשורשים אינו מאושר עדיין כתוסף תזונה בישראל, וכפי הנראה גם לא באירופה. השורש עשיר במטבוליטים משניים ופעולתו חזקה מפעולת חלקי הצמח האחרים, למטרות חיזוק הלב ומע' הדם, נגד דלקת ועוד, לכן מחייב זהירות וליווי מקצועי בשימוש (כאמור, אינו מאושר בישראל). הפרחים משמשים כתרופה להצטננות.
הזרעים משמשים גם לטיהור מים, ובכבישה ניתן להפיק מהם שמן איכותי למזון, הדומה בתכונותיו לשמן זית (מעל 70% חומצות שומן לא-רוויות), וכשמן סיכה. השמן אינו מתחמצן בקלות. יבול הזרעים בגידול מסורתי הוא כ-300 קג/ד, מהם מפיקים כ-90 ק"ג שמן.
בחלקים שונים של הצמח אותרו אנזימים יוצרי תרכובות (פלבונואידים, טרפנואידים, ויטמינים ואלקלואידים כמו מורינגין) ומובילי מינרלים. בין אלה, תרכובות ביו-אקטיביות בעלות ערך רפואי כגון קוורצטין (יעיל בהפרעות מטבוליות). התרכובת Kaempferol (יעילה כחומר נוגד סרטן) נצפתה בריכוז גבוה בפרחים. התעתיק (טרנסקריפט) של אנזים המאפשר סינתזה של מורינגין/ בנזילמין, הנצפה בדרך כלל בחיידקים, בא לידי ביטוי רב בזרעי מורינגה. מורינגין מועבר לשורשים וידוע כמשפר את העמידות לגלוקוז ומטבוליזם השומנים אצל יונקים.
המורינגה כחלבון חלופי
במקביל לשימוש כתוסף תזונה, העניין הגובר בחלבון חלופי לחלבון מבע"ח (בשר) הניע פרוייקטים חדשים ושאפתניים אשר הציבו את צמח המורינגה בשנים האחרונות כ"קטר" לייצור חלבון צמחי. בישראל כעת לפחות שני פרוייקטים מתקדמים של מחקר ופיתוח בכיוון זה. מספר הפרסומים המדעיים בעולם על המורינגה המכונפת בעשור 2010-2020 הוכפל פי 3, בהשוואה לעשור הקודם. המחקר מתמקד בהשפעות הפארמקולוגיות של הצמח. הפופולריות הגוברת של הצמח לאור ערכו המזוני והבריאותי מצדיקה את המשך המחקר, אך גם מחייבת זהירות ואחריות בפרסום.
המורינגה הוא הסוג היחידי במשפחת המורינגיים. בדרום הארץ גדלה בבר המורינגה הרותמית (Moringa peregrina), אשר דומה בהרכבה למורינגה המכונפת, ומצטיינת בריכוז פנולים גבוה יותר, אך עצמת הצימוח שלה פחותה בהרבה ועל כן לא תועדף מבחינה חקלאית ומסחרית.
לאחר פטירתו של ד"ר דוד מייקין ב 2018, קיבלה לידיה מאיה בן דוד מכפר חיים את ניהול "החברה להפצת מורינגה", וקידמה מאוד את שיווק מוצרי המורינגה – עלים טריים, תוספי תזונה ומוצרים קוסמטיים. מסירותה ואהבתה של מאיה את הגידול ואמונתה בכוחה המזין והמרפא של המורינגה, אישיותה הלבבית, נדיבותה ויושרה המקצועי סייעו מאוד להפצת השימוש במורינגה בישראל. מאיה נרצחה באופן טראגי בכפר עזה ב-7 באוקטובר 2023 והשאירה בעל ושני ילדים, משפחה רחבה וחברים כואבים רבים. החברה להפצת מורינגה ממשיכה היום את פעילותה של מאיה ז"ל, על ידי משפחתה וחברים.
היתה לנו הזכות ללוות את מאיה ז"ל בגידול ובייצור, ולשתף איתה פעולה במשך מספר שנים. נישא את זכרה בליבנו תמיד.
*****
מקורות:
1.מורינגה רותמית, באתר עיל"ם. מינה פארן Moringa, Moringa peregrina.
2. מורינגה, באתר עיל"ם. מינה פארן Drumstick tree ,Moringa oleifera
3. Jed W. Fahey 2005. Moringa oleifera: A Review of the Medical Evidence for Its Nutritional Therapeutic, and Prophylactic Properties. Trees for Life J.
4. Koul, Bhupendra & Chase, Neikuozo. (2015). Moringa oleifera Lam.: Panacea to several maladies. Journal of Chemical and Pharmaceutical Research. 2015. 687-707.
5. Kou, Xianjuan, Biao Li, Julia B. Olayanju, Justin M. Drake, and Ning Chen. 2018. Nutraceutical or Pharmacological Potential of Moringa oleifera Lam. Nutrients 10..
7. Stohs SJ, Hartman MJ. Review of the Safety and Efficacy of Moringa oleifera. Phytother. Res. 2015
8. Toyosi T. George, Anthony O. Obilana, Ayodeji B. Oyenihi, Fannie G. Rautenbach, Moringa oleifera through the years: a bibliometric analysis of scientific research (2000-2020), Sout African Journal of Botany, Volume 141, 2021
9. Vergara-Jimenez M, Almatrafi MM, Fernandez ML. Bioactive Components in Moringa Oleifera Leaves Protect against Chronic Disease. Antioxidants (Basel). 2017
פרץ גן (B.Sc., M.Ag.) הוא אגרונום מומחה לגידול ועיבוד צמחי מרפא, ומנהל את "על עלים – מרכז לצמחי מרפא", במושב ציפורי. לתגובות: alalim.p@gmail.com
שאלות ותשובות על מורינגה מתוך המאמר
מהן התכונות הרפואיות העיקריות של המורינגה (Moringa oleifera)?
המורינגה מציעה מגוון תכונות רפואיות, כולל פעילות נוגדת-סוכרת, אנטי דלקתית, נוגדת חימצון, הורדת לחץ דם והגברת חלב אצל נשים מיניקות. כמו כן, נמצא כי היא משפרת את תפקוד מערכת החיסון ונוגדת סרטן.
מהן הערכים התזונתיים של עלי המורינגה?
עלי המורינגה עשירים בחלבון (עד 40% במשקל יבש), חומצות שומן בלתי רוויות, וויטמינים (A, C, E) ומינרלים חיוניים כמו ברזל, סידן ומגנזיום. הם גם מכילים חומצות אמינו חיוניות ומספקים תועלת תזונתית רבה.
כיצד ניתן להשתמש בעלים של המורינגה לצרכים רפואיים?
העלים ניתנים לצריכה טרייה (כמו סלטים) או מבושלת (כמרק או חליטות), ויש להם תועלות רפואיות נרחבות כגון טיפול בכיבי קיבה, שלשולים, דלקות פרקים ואסטמה. ישנם גם מחקרים המצביעים על השפעה נוגדת סרטן וכנוגדי חימצון.
מהן הסכנות בשימוש בחלקים שונים של המורינגה?
עוד שעלים וזרעים נחשבים לבטוחים לשימוש, השורש אינו מאושר לשימוש כתוסף תזונה בישראל ויכול להיות בעל השפעה חזקה, לכן יש להימנע משימוש בו ללא פיקוח רפואי. צריכה של עד 10 גרם ליום של עלים מומלצת ברוב המקרים, אך גם מנה של עד 70 גרם ליום למבוגר מוזכרת כבטוחה. בטיחות השימוש בתמציות של העלים עדיין אינה מבוססת דיה.
השאיפה היא להאריך את החיים, ולהגיע לגיל מופלג עם תפקוד תקין של כל מערכות הגוף. מי הם הצמחים שיסייעו לנו להאיט את תהליכי ההזדקנות ולמנוע התנוונות פיזית ושכלית.
שיבה טובה בסיוע צמחי מרפא
אלביציהפוליגלה
תוחלת החיים עולה ואוכלוסית העולם מזדקנת. דיור מוגן לגיל הזהב הפך לפרנסה לאנשים רבים.
השאיפה היא להאריך את החיים, ולהגיע לגיל מופלג עם תפקוד תקין של כל מערכות הגוף. מי הם הצמחים שיסייעו לנו להאט את תהליכי ההזדקנות ולמנוע התנוונות פיזית ושכלית.
נסקור במאמר הבא את הבעיות הבאות:
ירידה בזרימת הדם למוח, ירידה בזרימת דם לרגליים ולרקמות שונות, אי ספיקת בזרימת דם בוורידים, דלקות ורידים, טחורים
טרשת עורקים
יתר לחץ דם
קשיים בעיכול, חומציות- יתר או חומציות נמוכה, עצירות
מערכת אנדוקרינית- עייפות, חולשה, ירידה בראייה, איבוד זכרון
ירידה בפעילות התירואיד
ירידה בפעילות של מערכת החיסון
דכאון
חרדה, הפרעות בשינה
בעיות בשלד- אוסטאוארטריטיס, אוסטאופורוזיס, סיאטיקה, כאבי גב
בנוסף קיימות מחלות נוספות אותם לא נסקור במאמר: פרוסטטה, יובש בוגינה
1. זרימת דם לקויה
מחלות ניווניות עלולות להתפתח כתוצאה של חוסר אספקה של חמצן, גלוקוז ומרכיבים חיוניים לרקמות. מחלות הזיקנה של המוח הן: סניליות, איבוד זכרון, ירידה בכושר הריכוז, ירידה בפעילות המוח, אלצהיימר. חמצון-יתר עלול לגרום לפגיעה בפעילות המוח, ולהרס של תאי עצב שהם רגישים מאד לחמצון (1). מערכת העצבים המרכזית מקבלת 15% מתפוקת הלב וחילוף החומרים בה גבוה (2). עם השנים יש הצטברות של הנזקים שגורם החמצון לחלבונים, שומנים וחומצות הגרעין של מערכת העצבים המרכזית, והיא נעשית פגיעה יותר מחמצון ומתהליכי דלקת (3).
כדי להגן על פעילות המוח נעזר בצמחים נוגדי חמצון, מפחיתי לחץ, צמחים המגבירים זרימת דם אל המוח. מחקרים חדשים מראים שרמות נמוכות של ויטמין D פוגעות במוח ועלולות לגרום לירידה בכושר הקוגנטיבי (4).
הוא צמח ממשפחת הלועניתיים שמוצאו בהודו. ברפואת האיורודה משתמשים בצמח לטיפול באנמיה וסכרת, וכן לניקוי הדם, לשיפור הזכרון, לשיפור פעילות המוח, לחיזוק הלב, לטיפול בדרמטיטיס וקטרקט. הצמח מומלץ במקרים של חרדה ודאגנות יתר (5).
המרכיבים העיקריים של הצמח הם ספונינים המוליטיים bacoside A, bacoside B
הצמח הוא אדפטוגן, מגביר עמידות למצבי לחץ פיזיים ונפשיים, מחזק ומשקם של מערכת העצבים, מגביר את הפעילות הקוגניטיבית של המוח, מסייע לשיפור הזכרון וכושר הריכוז.
הוא מומלץ למקרים של חולשה עצבית, להגברת זכרון חלש, להגברת כושר הלימוד והריכוז, לחיזוק הלב במקרים של אי ספיקת לב קלה, להרגעה במקרים של חרדה ועצבנות, לטיפול באפילפסיה. באקופה הוא צמח אדפטוגן, ונעזרים בו במצבי לחץ נפשי ופיזי, וכן כסיוע להחלמה ממחלות ולשיפור ההרגשה הכללית הטובה.
וינקה קטנה, Vinca minor
משפחה: הרדופיים, Apocyanaceae
חלקי צמח בשימוש: עלים ושורש
לסוג וינקה משתייכים שבעה סוגים של צמחים רב-שנתיים ירוקי-עד, שמוצאם מאפריקה.
הם מכילים כמה אלקלואידים, בינהם vincamine.
הצמח הוא אסטרינג'נט, ממריץ זרימת דם, משפר זרימת דם אל המוח, עוצר דימומים פנימיים וחיצוניים, מסייע להורדת לחץ דם. העלים מרים, ומשככים כאבי בטן.
שימוש רפואי: לטיפול בכאבי ראש, סחרחורת, ירידה בזכרון ובכושר הקוגנטיבי, ירידה בשמיעה.
הכנות ומינון: חליטה 2-4 ג' שלוש פעמים ליום. טינקטורה 1:5 ב-55% אלכוהול, 5-15 מ"ל ליום.
התוויות נגד: הריון, הנקה, סרטן במוח.
Polygala tenuifolia
משפחה: Polygalaceae
השם באנגלית: Senega root
Senega root כולל את השורש של Polygala senega L. ושל כמה מינים דומים (6). בפרמקופיאה האירופית מקובל לכלול כ- Senega root את שני המינים, Polygala senenga L. זן latifolia Torr et Gray, ו- P. tenuifolia שהם דומים מאד זה לזה(7).
בפרמקופיאה היפנית מכנים את ה-P. senega זן latifolia בשם שורש Senega, ואת P. tenuifolia בשם שורש Polygala (6). מוצאו של המין P. senega var. latifolia בצפון אמריקה. מגדלים אותו ביפן. מוצאו של המין P.tenuifolia (P. sibirica) באסיה, ובפרט בסין וביפן (8).
תאור הצמח: צמח רב שנתי עשבוני, בעל גבעולים אחדים היוצאים משורש מסועף. הגבעולים רכים באורך 15-40 ס"מ. צבעו של השורש אפור-חום.
מרכיבים: triterpenoid saponins 6-12% המכילים אגליקון אחד presenegenin (9). כל הספונינים הטריטרפנואידים הם 3-glucosides של presenegenin, עם tetra-, penta-או hexaglycosyl הקשורים בקשר אסטרי ל- C-28 (10).
הספונינים של P.tenuifolia נקראים onji-saponins A-G. הם דומים לאלה של P. senega ובמקרה אחד הם זהים, onjipsaponin B זהה ל- senegin III (11) .
מרכיבים אחרים הם אסטרים של phenypropanoids (12) וכמה מונוסכרידים ואוליגוסכרידים הנקראים senegoses A-O (13).
שמן נדיף 0.2% המכיל 25-45% methyl salicylate שנותן את הריח האופייני לשורש (14).
פעילות: מכייח, בריכוז גבוה גרום להקאה (6,8).
שימוש ברפואה המסורתית: ידוע כצמח מכייח, המשמש לטיפול בשיעול, ברונכיט חריף וכרוני, ולמחלות של דרכי הנשימה העליונים (15,16).
פרמקולוגיה: הגורם לפעילות המכייחת של השורש הוא גירוי של רירית הקיבה על ידי הספונינים. הגירוי מעורר רפלקס המגביר הפרשה מדרכי הנשימה. כתוצאה מכך חלה ירידה בצמיגות של הליחה, שמקלה על סילוקה (17).
מיצוי נוזלי של שורש Senega שהוחדר לקיבה של חיות בריכוז של 0.1-1.0 מ"ל ל-ק"ג גרם לעליה משמעותית בייצור של הנוזלים בדרכי הנשימה. לאחר 3-4 שעות עלה הנפח של הנוזלים ב-173% אצל חתולים, וב-186% אצל חזירי ים (18).
בניסוי נוסף ניתן לכלב מורדם סירופ של שורש Senega. נפח הנוזלים בדרכי הנשימה התחיל לעלות תוך 5-30 דקות (19). לאחר שעתיים היה נפח הנוזלים בחיות הניסוי 0.114 מ"ל, לעומת 0.02 מ"ל בקבוצת הביקורת שקיבלה מי מלח (19).
מיצוי של השורש ב-n-butanol שהוזרק לפריטונאום של עכברים בריכוז של 5 מ"ג ל-ק"ג, גרם לירידה בריכוז של טריליצרידים אצל עכברים שקבלו דיאטה נורמלית, ולירידה של טריגליצרידים וכולסטרול בעכברים שקבלו מזון עשיר בכולסטרול (20).
כשהוזרק לפריטונאום מיצוי של השורש בריכוז של 10 מ"ג ל-ק"ג נצפתה ירידה בריכוז גלוקוז אצל עכברים בריאים, ואצל עכברים עם היפרגליקמיה מושרה על ידי streptozocin (21).
פרמקוקינטיקה: ספונינים טריטרפניים נספגים מעט מאד אצל בני אדם וחיות בלקיחה פומית. הם יוצאים מהגוף ללא כל שינוי או שהם עוברים מטבוליזם במעי (22).
התוויות: מחלות של דרכי הנשימה העליונים, ברונכיט כרוני (8).
התוויות נגד: הריון. לצמח אין השפעה טרטוגנית, אבל הוא עלול להגביר התכווצויות של הרחם (15). אינו מומלץ במקרים של גסטריטיס ושל כיב קיבה (8).
תופעות לוואי: בריכוז גבוה עלול לגרום להקאה, אצל אנשים רגישים המינון המומלץ עלול לגרום לבחילה (23).
רעילות: LD50 של השורש שהוחדר לקיבה לעכברים הוא 17 ג'. LD50 של קליפת השורש בעכברים 10 ג' (15). מיצויים מימיים ומיצוי באלכוהול הוכיחו שלשורש ה-Senega אין השפעה מוטגנית (24).
אינטראקציות עם תרופות: לא נמצאו
מינון: חליטה או מירתח של השורש 0.5-1.0 שלוש פעמים ביום. מיצוי נוזלי 1:1 ב-60% אלכוהול 0.3-1.0 מ"ל שלוש פעמים ביום. טינקטורה 1:5 ב-60% אלכוהול 2.5-5.0 מ"ל שלוש פעמים ביום (8).
סטטוס: באנגליה GSL. בבלגיה מאושר להתוויות מיוחדות. בצרפת מאושר להתוויות מיוחדות. בגרמניה מאושר ע"י Commission E (8).
Ocimum sanctum
שם עברי:ריחן קדוש
שם עממי: טולסי
הוא צמח ממשפחת השפתניים. מוצאו של הצמח מהודו ומאזורים בצפון-מזרח אפריקה (25)
הצמח הוא ספסמוליטי, אנטי מיקרוביאלי, נוגד דלקת, מוריד חום, מגביר פעילות של מערכת החיסון, היפגליקמי (26).
לפי הרפואה המסורתית נוהגים להשתמש בצמח לטיפול בארטריטיס, אסתמה, ברונכיט, הצטננות, סכרת, להורדת חום, שפעת, כיב פפטי, רוימטיזם.
O. sanctum הוא צמח פולחן חשוב בהודו. נעשה בו שימוש רפואי בהודו ובארצות אחרות בדרום-מזרח אסיה. הצמח משמש לטיפול בכאבי אוזניים, אפילפסיה, מחלות לב, מלריה, סינוסיטיס, הכשות של נחשים, כאבי בטן, הקאות, כנוגד תולעים, להגביר הפרשת חלב בהנקה ולמנוע נשירת שיער (25).
הליציום הוא שיח קטן קוצני, השייך למשפחת הסולניים. הוא גדל בצפון-מערב סין ובמונגוליה. הפירות מתקבלים משני מינים דומים, L. chinensis ו-L. barbarum.
הפירות מכילים קרוטנואידים, בעיקר zeaxanthin ולוטאין המגינים על העיניים מפני מחלות ניווניות. הם פועלים כנוגדי חמצון ומגינים על הרישתית מפני חמצון (28).
הפוליסכרידים המצויים בפירות פעילים כאימונוסטימולנטים (29).
ברפואה הסינית נחשבים פירות הליציום למחזקים של הכבד והכליות, ולמשפרים של הראייה.
הפירות מכילים חומצה אמינית בטאין המצויה באופן טבעי בגוף. הבטאין הוא מטבוליט של כולין. הוא מצוי בריכוז נמוך בסלק, תרד ודגניים. הכינו מבטאין תרופה בשם cystadane הפועלת כתורמת קבוצה מתילית להומוציסטאין והפיכתה למתיונין. התרופה מורידה רמה של הומוציסטאין ב-20-30%. הראו עליה ברמת המתיונין בהשפעת התרופה, כשהריכוז שלו בדם היה נמוך (30).
3. יתר לחץ דם
במקרים שיתר לחץ הדם הוא מתון, טיפול עם צמחים מורידי לחץ דם, תוספי מזון, כגון, קואנזים Q10 ושינוי באורח החיים במרבית המקרים מחזירים את לחץ הדם לערכים הנורמליים.
במקרים רבים הפרשת מיצי הקיבה יורדת עם העליה בגיל. חומציות הקיבה יורדת, ואיתה מופיעות הפרעות במערכת העיכול. הסימפטומים עלולים להיות כאבי בטן, גזים, קרקורים והפרעות בספיגת המזון (1). רבים חושבים שהבעיה היא עודף חומציות, ולוקחים תרופות להפחתת החומציות, וזה גורם להגברת הבעיה. אצל אנשים מזדקנים הסיכוי רב יותר שהסימפטומים הבלתי נעימים קשורים לחוסר ב-HCl ולא בעודף. ישנן תרופות רבות בשוק שמטרתן להקל על הסימפטומים. שפע התרופות המוצעות מראה עד כמה הבעיה שכיחה ועד כמה היא גורמת סבל לאנשים רבים.
צמחים המסייעים לשיפור העיכול, ואלה המגבירים ספיגה והתרוקנות של של המזון יעילים מאד במקרים אלה.
Angelica archangelica הוא צמח מחמם, מרפה שרירים חלקים, קרמינטיבי, אנטימיקרוביאלי, מסייע לעיכול. A. archangelica נפוץ באזורים נרחבים באירופה. הוא נחשב ברפואה המסורתית לידיד של אנשים מזדקנים. הוא מומלץ במקרים של קור בגוף כולו, או קור באחת המערכות. הוא מגביר את הזרימה בכלי הדם, בקיבה ובמעי.
ניתן להשתמש בו כמרתח של השורש, כפות לכוס שלוש כוסות ליום.
טינקטורה 1:5 ב-50% אלכוהול, 0.5-2.0 מ"ל שלוש פעמים ביום
כורכום Curcuma longa
ברפואה הסינית ממליצים על שימוש בכורכום לשיפור העיכול, לטיפול במקרים של אל-וסת, גודש בקיבה, כאבים שגרוניים של הכתפיים והזרועות, דלקת, כאבים בחזה ובבטן.
האיגוד האירופאי EMEA- European Medicines Agency פרסם מונוגרף בו הוא מציע להשתמש בכורכום ובמוצרים שמכינים ממנו לשפר את העיכול. Health Canada הוציא מונוגרף בו הוא מציע להשתמש בכורכום להפחית גזים במערכת העיכול, וכסיוע לעיכול תקין .
הקנמון, הג'ינג'ר וקליפות המנדרינה הם צמחים מחממים ומניעים. מטרת השימוש בהם במקרים של הפרעות בעיכול בגלל חוסר במיצי קיבה, הוא לפתוח את החסימות, הגורמות להצטברות של גזים ולכאב.
ב. עצירות
ירידה בייצור וזרימה של מיצי מרה, ביחד עם הירידה בריכוז HCl בקיבה, גורמים לעיכול והתרוקנות איטיים ממערכת העיכול. בנוסף לכך, עלולה להיות ירידה בפלורה של המעי הגס בגלל טיפולים מרובים עם אנטיביוטיקה לצורך ושלא לצורך. תזונה חסרה בסיבים מוסיפה גם היא לפגיעה בפלורה של המעי הגס. כל הגורמים האלה מביאים לבעיה שכיחה ביותר של עצירות. זוהי אחת הבעיות השכיחות ביותר של העולם המודרני בכל גיל, ועם הגיל המתקדם חלה החמרה.
מומלץ להשתמש בצמחים הפועלים על הנפח במעי, ובממריצים של ייצור וזרימה של מיצי מרה.
עץ פרי השייך למשפחת הורדניים. מכיל פלבונואידים ואנתוציאנינים וכן חומצה כלורוגנית ומאלית. פרי השזיף, במיוחד השזיף האדום והשחור הוא בעל פעילות נוגדת חמצון.
הפעילות המשלשלת של פרי השזיף והמיץ מהפרי קשורה לריכוז הגבוה של סורביטול שהוא מכיל. הריכוז הגבוה של חומצה כלורוגנית משתתף גם הוא בפעילות המשלשלת.
השזיף עשיר בסידן, ברזל, מגנזיום וזרחן, וכן בויטמינים A, B1, B3, B2, C הוא פרי מזין ומשלשל.
5. הפרעות הקשורות למערכת האנדוקרינית
א. עייפות
רבים מתלוננים על עייפות, צעירים, מתבגרים וזקנים. אצל זקנים העייפות נגרמת לפעמים מהפרעות בשינה, קושי להירדם, הצורך ללכת לשירותים שמעיר את האנשים פעמים אחדות בלילה והם אינם מצליחים להירדם אחרי שהתעוררו. הכאבים שמתלווים למחלות שונות מפריעים גם הם לשינה שקטה.
סיבות נוספות לעייפות עלולות להיות ירידה בספיגה של מרכיבים חיוניים מהמזון, ירידה בשחרור הורמונים מבלוטות אנדוקריניות, כגון בלוטת האדרנל, התירואיד או ההיפופיזה, כתוצאה מכך יש ירידה בחיוניות המתבטאת בין השאר בעייפות.
תופעות לוואי של תרופות ואינטראקציות בין תרופות שונות עלולות גם הן להשפיע על איכות השינה, ולגרום לעייפות וישנוניות במשך היום.
צמחים אדפטוגניים במינון נמוך מסייעים להפחתת המתח, לשיפור ההרגשה הכללית. ולהפחתת העייפות. ברפואה המסורתית שמקורה בתרבויות שונות היו ידועים הצמחים האדפטוגנים כמאיטים של תהליכי זיקנה וכמוסיפי חיוניות.
רצוי להשתמש בפורמולה של שלושה עד ארבעה צמחים ולשנות מדי פעם את הצמחים שבתערובת.
אחת התופעות הידועות שאדם צריך להתמודד אתם עם השנים היא איבוד הזכרון. אין לנו מירשם בדוק איך למנוע תופעה זאת. לימוד והפעלה של המוח מועילים לשמור על התפקוד שלו, אבל אינם מבטיחים צלילות וזכרון טוב לעת זיקנה. ישנם צמחים המגבירים זרימת דם אל המוח, המונעים נזק מחמצון והממריצים את הפעילות הקוגנטיבית. ניתן להעזר בהם בשימוש קבוע עם הפסקות. רצוי להחליף את הצמחים שבפורמולה כל חודש. הצמחים המשפרים את פעילות המוח מוזכרים בפרק הראשון.
דמיאנה הוא צמח השייך למשפחת Turneraceae. לסוג דמיאנה משתייכים 60 מינים רב שנתיים, הגדלים במרכז ודרום אמריקה.
המין D. diffusa הוא צמח ארומטי, מר, מחמם, שמסייע לשיפור העיכול, משפר את מצב הרוח, מרגיע את העצבים, מוסיף אנרגיה לכליות, מוסיף חשק מיני.
הוא מומלץ למצבים של תשישות עצבית, חרדה, דכאון, אין-אונות, שפיכת זרע מוקדמת, עיכול איטי , חוסר תיאבון (31).
Albizia julibrissin
משפחה: Mimosaceae
שם אנגלי: Silk tree
חלקי צמח בשימוש: קליפת הגזע, פרחים
תאור הצמח: הסוג אלביציה כולל כ-150 מינים, של עצים, שיחים ומטפסים הגדלים באזורים סוב-טרופיים של אסיה, אפריקה ואוסטרליה. המין A. julibrissin גדל בדרום- מזרח אסיה, מאירן עד סין וקוריאה. מרבים לגדל אותו כעץ נוי, הפורח בקיץ עם פריחה עדינה ויפה. מקלפים את הגזע באביב או בסוף הקיץ.
פעילות: אסטרינג'נט, מרגיע של העצבים, משכך כאב, נוגד תולעים, דיורטי, ממריץ, מגביר התכווצויות בזמן הלידה.
שימוש רפואי: למקרים של חרדה, הפרעות בשינה, קוצר נשימה, לסיוע בלידה. הפרחים משמשים לטיפול בנדודי שינה, לשיפור העיכול, להרגעה ולחיזוק, לשיפור הזכרון. בשימוש חיצוני משתמשים בפרחים ובקליפת הגזע לריפוי פצעים, לטיפול באבצס, להפחית נפיחות.
6. אי ספיקה של בלוטת התירואיד
הירידה בפעילות התירואיד בדרך כלל אינה קשורה בימינו לחוסר יוד כפי שהיה בעבר (32). התזונה מכילה כמויות מספיקות של יוד, ולמרות זאת עלולים להיות מקרים של חוסר ספיגה של יוד שתגרום לחוסר יוד. סיבות אחרות לירידה בפעילות התירואיד עלולות להיות מצב מתמיד של לחץ ומתח, עמידות לאינסולין, ירידה בפעילות ההיפופיזה ומחלה אוטו אימונית האשימוטו שבה מערכת החיסון תוקפת את בלוטת התירואיד.
מומלץ להפחית בירקות בלתי מבושלים ממשפחת המצליבים, כגון, כרוב, כרובית, ברוקולי, כרוב ניצנים, ולקחת טירוזין כתוסף.
ישנם צמחים המשפרים את ההרגשה הכללית, מחזקים ומסייעים לתפקוד באופן כללי (32).
חלקי צמח בשימוש: פירות. קוטפים את הפרי הבשל בחורף, מחממים על אדים ומייבשים.
תכונות: מר, מתוק, נויטרלי.
מרידיאן היעד: כליות, כבד.
פעילות לפי הרפואה המסורתית: מזין את הכבד והכליות, מרחיק חום שמקורו בחוסר yin, מסייע לשיפור הראייה.
התוויות לפי הרפואה המסורתית: לחוסר yin של הכבד והכליות, עם סימפטומים של סחרחורת, נקודות לפני העיניים, שיבה מוקדמת, טיניטוס, לתחושה של חום פנימי המתפרץ בגלל חוסר yin, לפגיעה בחדות הראייה אצל אנשים הסובלים מחוסר בכבד ובכליות.
התוויות נגד: במקרים של חוסר yang או שלשול בגלל קור הקשור לחוסר בטחול.
פעילות: אימונוסטימולנט, אנטי מוטגני, נוגד דלקת, גורם לעליה במספר תאי דם לבנים, מוריד רמת סוכר.
התוויות: לטיפול בלויקופניה, בסכרת, ברונכיט כרוני, לשיפור החיוניות, לחיזוק העמידות.
הצמח חסר רעילות לחלוטין.
מינון: 4.5-15ג'.
8. דכאון
דכאון תוקף אנשים בכל גיל. הוא שכיח אצל מזקנים שנאלצים להפרד מקרובי משפחה וידידים ותיקים, שמרגישים לעתים קרובות שאינם נחוצים לאיש, והם חשים את הסוף המתקרב. דכאון קשור גם לכאב המתמיד שחווים מזדקנים רבים, לתחושה של הירידה בכושר הפיסי והגופני, וגם לתופעות הלוואי של תרופות. חוסר איזון הורמונלי עלול להשפיע על מערכת העצבים ולגרום לדכאון.
צמחים אדפטוגניים המשפרים את ההרגשה הכללית והאיזון ההורמונלי מסייעים במקרים של דכאון (32).
מצבי החרדה משתנים ממצב קל ועד חמור מאד ועד לפניקה. אדם מזדקן שנשאר לבד אחרי שהיה רגיל להיות מוקף בבני משפחה וחברים במשך חייו, מפחד מהבדידות, מאלימות, מהמוות. החרדה עלולה להיות הסיבה לנדודי שינה, לקושי להרדם.
ניתן להיעזר בצמחים כדי להירגע, להירדם ולהשיג שקט נפשי. הצמח הנחשב כיעיל ביותר נגד חרדה הוא שורש הקאווה שגדל באיי פולינזיה. לאחר שנחקר במערב, והביקוש עלה מאד הוא נעלם מרוב איי פולינזיה. מגדלים את הצמח כדי למלא את הביקוש.
מחלה ניוונית שכיחה אצל מזדקנים. הטיפול צריך להיות משולב, צמחי מרפא ביחד עם תזונה, דיקור, אוסטיאופתיה, תנועה. נעזרים בצמחים נוגדי דלקת, משככי כאב, מנקזים, מגבירי זרימת דם.
איבוד צפיפות העצם שכיח יותר אצל נשים, ומתחיל לקראת סיום הפוריות. הריונות, לידות, הנקה, חוסר בויטמין D, חוסר פעילות גופנית, עישון, שימוש בשמנים מזוקקים, שימוש בקורטיקוסטרואידים, כל אלה מהווים סיכון לאיבוד צפיפות העצם. נוסף לכך הגורם התורשתי.
המניעה חשובה יותר מהטיפול כשהמחלה מופיעה, והיא דורשת עבודה ומודעות במשך כל החיים.
השימוש בצמחים מועיל בשלבים המוקדמים של המחלה. מומיו מומלץ בכל מקרה של נטייה משפחתית לאוסטיאופורוזיס. המומיו עשיר במינרלים הנספגים על ידי העצם.
סיאטיקה הוא דלקת מכאיבה של שורשי העצבים בגב התחתון. הכאב עשוי לנוע לאורך עצב השת מהאגן לאורך הרגל. הטיפול הוא עם צמחים משככי כאב, חימום, דיקור וטיפול חיצוני עם צמחים.
שימוש חיצוני מומלץ עם צמחים משככי כאב, כמיצוי בשמן וכן עם שמנים נדיפים.
מקורות
1. Golden TR. et al. Oxidative stress and aging: beyond correlation. Aging Cell, 1: 117-123, 2002.
2. Sokoloff L. et al. Determinants of nutrients to the brain. In: Wurtman RJ. Wurtman JJ. Eds. Nutrition and the brain. Vol. 1, Raven Press, New York, 1977, p. 87-139.
3. Joseph J. et al. Age-related neurodegeneration and oxidative stress: putative nutritional intervention. Neurol. Clin. 16: 747-755, 1998.
4. Winston D. Herbs and nutrition for healthy aging, J. of the American Herbal Guild 2010, 9: 5-12.
5. Vaidya ADB. The status and scope of Indian medicinal plants acting on central nervous system. Indian Journal of Pharmacology, 29: -S344, 1997.
6. Polygalae radix, Senega root in: ESCOP, European Scientific Cooperative on Phytotherapy Monograph, 1997.
8. Senega, Polygalae radix in; Bradley PR. Ed. British Herbal Compendium Vol. 1, 1992, British Herbal Medicine Association: 196-198.
9. Shoji J. Kawanishi S. and Tsukitani Y. Studies on the constituents of Senegae Radix. Isolation and quantitative analysis of the glycosides. Yakugaku Zasshi, 1971, 91:198-202.
10. Pelletier SW. Nakamura S. Soman R. Constituents of Polygala species. The structure of tenuifolin, a prosapogenin from P. senega and P. tenuifolia. Tetrahedron 1971, 27: 4417-4427.
11. Sakuma S. Shoji J. Studies on the constituents of the root of Polygala tenuifolia Willdenow. IL. On the structures of onjisaponins A, B and E. Chem. Pharm. Bull. 1982, 30: 810-821.
12. Ikeya Y. Sugama K. Okada M. et al. Four new phenolic glycosides from Polygala tenuifolia. Chem. Pharm. Bull. 1991, 39: 2600-2605.
13. Saitoh H. Miyase T. Ueno A. Senegoses A-E, oligosaccharide multi-esters from Polygala senega var. latifolia Torr et Gray. Chem. Pharm. Bull. 1993, 41: 1127-1131.
14. Hayashi S. Kameoka H. Volatile compounds of Polygala senega L. var. latifolia Torrey et Gray roots. Flavour Fragrance J. 1995, 10: 273-280.
15. Radix Senega in: WHO monograph on Selected Medicinal Plants WHO, 2002, World Health Organisation Geneva, 276-284.
16. Reynolds JEF editor, Cough suppressants, expectorants and mucolytics. In: Martindale, The Extra Pharmacopoeia, 31st ed. London: Royal Pharmaceutical Society, 1996, 1059-1060, 1074.
17. Boyd EM. Expectorants and respiratory tract fluid. J. Pharm. Phrmacol. 1954, 6: 521-542.
18. Boyd EM. Palmer ME. Effect of Quillaja, Senega, Grindelia, Sanguinaria, Chionanthus and Dioscorea upon the output of espiratory tract fluid. Acta Pharmacolgia Toxicologia, 1946, 2: 235-239.
19. Misawa M. Yanaura S. Continuous determination of tracheobronchial secretory activity in dogs. Japanese Journal of Pharmacology 1980, 30: 221-229.
20. Masuda H. et al. Intraperitoneal administration of Senega Radix extract and its main component, senegin –II, affects lipid metabolism in normal and hyperlipidemic mice. Biological and Pharmaceutical Bulletin, 1996, 19: 315-317.
21. Kato M. et al. Hypoglycemic effect of the rhizomes of Polygala senega in normal and diabetic mice and its main component, the triterpenoid glycoside senegin-II. Planta Medica, 1996, 62: 440-443.
22. Hostettmann K. Marston A. Saponins. Cambridge University Press, 1995.
23. Briggs CJ. Senega snakeroot- a traditional Canadian herbal medicine. Canadian Pharmaceutical Journal, 1988, 121: 199-201.
24. Morimoto I. Watanabe F. Osawa T. et al. Mutagenicityscreening of crude drugs with Bacillus subtilis rec-assay and Salmonella microsome reversion assay. Mutation Res. 1982, 97: 81-102.
25. Manual for cultivation, production and utilization of herbal medicines in primary health care. Northaburi Department of Medical Science, Ministry of Health, 1990.
26. Folium Ocimum Sancti in: WHO Monographs on Selected Medicinal Plants, Vol 2, 2002, p. 206-216.
27. Winston D. Herbs and nutition for healthy aging, J. of the American Herbal Guild 2010, 9: 5-12.
29. Zhou Jinhuang Immunopharmacological activities of yin and yang biomodulatory drugs, in Recent Advances in Chinese Herbal Drugs, 1991, Science Press Beijing.
30. Yu MS. et al. Characterization of the effects of anti-aging medicine Fructus Lycii on beta-amyloid peptide neurotoxicity, International Journal of Molecular Medicine, 2007, 20: 261-268.
31. Turnera in:Bown D, Encylopedia of Herbs and Their Uses DK, London, New York, 2001 p. 395.
32. Hoffmann D. 2007, Herbal prescriptions after 50, inner tradition, Rochester, VT.
אבפטוריון על פי הרפואה המסורתית מסייע כטיפול בעצירות קלה, חוסר תיאבון, בהפרעות בעיכול ורוימטיזם מומלץ להשתמש בחליטה קרה.להורדת חום, לטיפול
אבפטוריון Eupatorium perfoliatum
שם אנגלי: Boneset
שם עברי: אבפטוריון
משפחה: מורכבים, Asteraceae
תאור הצמח
צמח רב-שנתי עם גבעול זקוף, מכוסה בשערות קטנות, בגובה של 60-120 ס"מ. פורח בחודשים יולי עד ספטמבר. הפרחים לבנים. בצד התחתון של העלה מצויות בלוטות המפיקות שרף. הן נראות כנקודות צהובות.
פוריה היא פטריה שעל פי הרפואה המסורתית משתנת, מייבשת עודף לחות, מומלצת לטיפול בבצקות, שתן מועט, כאבים בהטלת שתן נכנסת לטחול קיבה ושלפוחית שתן
פוריה FU LING Poria cocos
משפחה: Polyporaceae
שם סיני: Fu ling
תאור בוטני של פוריה:
הפוריה היא פטריה הגדלה בסין על שורשים של עצי אורן ועמי מחט אחרים. מגדלים אותה על עצי אורן הגדלים בסין, Pinus massoniana ו-P. tabuliformis.
היא קבלה שמות רבים במערב עד שהתקבל השם פוריה, אבל עדיין ניתן לשמוע בכמה מקומות את השמות הקודמים. מדענים גרמנים קראו לה Pachyma hoelen, אח"כ קראו לה Pachyma cocos ובעוד שמות נוספים, שחלקם מקובלים גם היום.
שם המשפחה Polyporiaceae מתייחס אל החורים הקטנים הרבים שיש בפטריות המשתייכות למשפחה זו. אצל מינים רבים במשפחה מצוי אנזים cellulase המפרק צלולוז מהעצים וגורם נזק לעצי היער.
הפטריה גדלה מתחת לאדמה. היא לבנה בפנים וחומה מבחוץ.
מרכיבי הפוריה:
סיבים בצורה של פוליסכרידים beta-glucan הנקראים pachyman. הם מהווים 91-98% מהמשקל היבש של הפטריה (1,2).
beta-glucan
הסוכרים רובם אינם מסיסים במים. בנוסף מכילה הפטריה חומצות טריטרפניות, כולל Pachymic acid, tumulosic acid, eburicoic acid
pachymic acid
פעילות פטרית הפוריה:
דיורטי, מחזק של הלב, מרגיע, משכך כאבי בטן (3).
פוריה ברפואה מסורתית:
מרידיאן היעד של הפטריה הוא הטחול, הכליות ושלפוחית השתן. דיורטי, מייבש עודף לחות, מומלץ לטיפול בבצקות, שתן מועט, כאבים בהטלת שתן.
הפטריה אינה מומלצת כשאין לחות בגוף. השימוש בפטריה אינו מומלץ לזמן ארוך (2).
התוויות לפוריה:
לטיפול בבצקות, כאבי בטן, צבירת מים בגוף, הפרעות שינה, חוסר תאבון, כיב קיבה, הצטברות ליחה.
פרמקולוגיה של פוריה:
הפוליסכרידים מרככים ומרגיעים, והם אחראים להשפעה על מערכת העיכול. עדיף לקחת אותם בצורת מירתח, שבו הסיבים המסיסים עוברים למים ומשתחררים מהסיבים שאינם מסיסים (3,4).
בכמה מחקרים טוענים שהפוליסכרידים הם אימונוסטימולנטים בדומה לפטריות אחרות (,54). לא הוכחה פעילות אימונוסטימולנטית בולטת.
הטריטרפנים אחראים לפעילות המרגיעה של הפטריה, וכנראה גם לפעילות הדיורטית. ריכוז הטריטרפנים ומספרם נמוך בהשוואה לריישי ולפטריות אחרות.
בכמה עבודות הראו שהפטריה מסייעת לספיגה של מינרלים (6).
הכנות ומינון: מירתח, 9-15 ג' ליום.
מקורות
1. Hsu Hong-yen et al. Oriental Materia Medica 1986, Oriental Healing Arts Institute, Long Beach, CA.
2. Zhu YP. Chinese Materia Medica: Chemistry, Pharmacology and Applications, 1998, Harwood Academic Publishers, Amsterdam.
3. Wong KH. and Cheung PC. Dietary fibers from mushroom sclerotia: 1. Preparation and physiochemical and functional properties, Journal of Agricultural and Food Chenistry 2005, 53: 9395-9400.
4. Dharmananda S, The physiological responses to immunologically-active polysaccharides, 1999 START Manuscripts, ITM, Portland, OR.
5. Yu Shjian, Fuling, a Chinese herbal drug, modulates cytokine secretion by human peripheral blood monocytes. International Journal of Immunopharmacology 1996, 18: 37-44.
6. Wong KH. et al. Dietary fibers from mushroom sclerotia. 4. In vivo mineral absorption using ovariectomized rat model. Journal of Agricultural and Food Chemistry 2006, 54: 1921-1927.
שאלות ותשובות מתוך המאמר:
מהו בית הגידול של הפטריה פוריה (Poria cocos)?
הפוריה היא פטריה הגדלה תחת האדמה, בעיקר על שורשים של עצי אורן, כגון Pinus massoniana ו-P. tabuliformis בסין.
אילו מרכיבים פעילים נמצאים בפטריה פוריה?
הפוריה מכילה בעיקר פוליסכרידים מסוג beta-glucan (כ-91-98% מהמשקל היבש שלה), חומצות טריטרפניות כמו Pachymic acid, tumulosic acid ו-eburicoic acid.
באילו בעיות בריאותיות פטריית הפוריה נחשבת יעילה?
הפוריה משמשת ברפואה המסורתית לטיפול בבצקות, כאבי בטן, צבירת מים בגוף, הפרעות שינה, חוסר תיאבון, כיב קיבה והצטברות ליחה.
מהו המינון המומלץ לשימוש בפטריית פוריה?
המינון המומלץ של הפוריה הוא מירתח בכמות של 9-15 גרם ליום, כשהפוליסכרידים שבה נמסים במים במהלך ההכנה.
נקטר אגבה - נשאל פול ברגנר המאמר עוסק באינולין וצמחים המכילים ריכוז גבוה של אינולין המומלצים לסכרת. בנוסף משתמשים באינולין כחלק מסיוע בהורדת
נקטר אגבה
Paul Bergner בתגובה לשאלה בקשר לאיכות של נקטר אגבה.
הסוכרים מצויים בפירות בד"כ כתערובת של סוכרוז, גלוקוז ופרוקטוז, כשהם קשורים עם סיבים. הם אינם מצויים בפרי במצב חופשי. כשאנו אוכלים פרי, אנחנו מקבלים כמות קטנה יחסית של פרוקטוז חופשי. יש הבדל בין השימוש בגלוקוז ובפרוקטוז בגוף.
גלוקוז מתחמצן בתאים בתהליך ארוך שנקרא מעגל קרבס, שבסופו נוצרות מולקולות של ATP, שהן המקור לאנרגיה זמינה בגוף. כניסת מולקולות של גלוקוז למעגל קרבס מווסתת על ידי אנזימים. כשריכוז ATP מגיע לריוויון תהיה האטה בתהליך של הגליקוליזה. חדירות הגלוקוז לתאים מווסתת גם היא על יד האינסולין שמופרש מהלבלב. הפיכת הגלוקוז לגליקוגן ואגירתו בכבד מווסתת על ידי הורמונים שמפקחים על התהליך של גלוקוז-גליקוגן-גלוקוז.
אין וויסות כזה בגוף לגבי הפרוקטוז. הוא נכנס למעגל קרבס בנקודה שונה מהגלוקוז, אחרי נקודת הפיקוח. הסוכרוז שמגיע מהמזון מתפרק במערכת העיכול לגלוקוז ופרוקטוז. הגלוקוז עובר עם זרם הדם לכל תאי הגוף ונכנס למעגל המווסת של הגליקוליזה. הפרוקטוז עובר ומציף את מעגל קרבס ללא ביקורת וללא וויסות. בגוף האדם אין מנגנון של פיקוח לשימוש בפרוקטוז.
הכבד שצריך להתמודד עם הצפה של פרוקטוז פועל בכמה דרכים. הוא מייצר שומן מהפרוקטוז, בהמשך הוא מגביר ייצור של אנזימים שמייצרים שומנים, מקטין ייצור של ATP על ידי מעגל קרבס, וגורם לעמידות לאינסולין. אם היתה נמשכת רגישות לאינסולין, היתה חדירה מוגזמת של גלוקוז אל התאים, ואז היה הכבד מקבל הוראה להפסיק לשלוח גלוקוז אל הגוף. הפתרון שנוקט הגוף הוא לגרום לעמידות לאינסולין ולהפחית כניסה של גלוקוז לתאים.
מדענים מייחסים לשימוש המוגזם בפרוקטוז במוצרי הדיאטה את העמידות שהתפתחה בתוך שנים מועטות לאינסולין ולהשמנה.
בשנות השבעים של המאה ה-20 הוציאה התעשיה לשוק סירופ מתירס עשיר בפרוקטוז. הוא הכיל 45% גלוקוז ו-55% פרוקטוז. בסירופ זה הפרוקטוז היה חופשי לא קשור לסיבים ולא מחובר בקשר כימי לגלוקוז. מערכת העיכול לא היתה צריכה לטרוח לפרק את הקשר בין הגלוקוז והפרוקטוז, והוא זרם לכבד בחופשיות והציף אותו. השתמשו בסירופ מתירס להמתקת מוצרים דלי קלוריות. המתיקו אתו משקאות קלים. מכרו אותם כמוצרי דיאט, כמזון ללא סוכר. הציגו את הסירופ העשיר בפרוקטוז כמוסיף בריאות, כי הוא לא דורש התערבות של אינסולין, ולא גורם לעליה בריכוז גלוקוז בדם.
בבדיקות דם בדקו ריכוז של טריגליצרידים בצום, ולא הבחינו בריכוז הגבוה שלהם במשך היום אחרי הארוחות. העמידות לאינסולין הלכה ועלתה, וזה גרם לתופעה שקראו לה סינדרום X. היום קוראים לתופעה זו הסינדרום המטבולי. היא התבטאה בעליה בעליה בלחץ הדם, ברמת הסוכר בדם, בעליה ברמת הכולסטרול ובהשמנה. כל התופעות האלה נעשו שכיחות כבר בשנות ה-80 של המאה ה-20.
מכינים סירופ עשיר בפרוקטוז מהתירס על ידי תהליך כימי שבו חותכים מולקולות של סוכר. כך משחררים את הפרוקטוז. בתהליך זה מכינים גם סירופ של אגבה, שהוא צמח עשיר באינולין. חיתוך מולקולות הסוכר מהאגבה גורם לסירופ שמכינים ממנו להכיל 80-90% של פרוקטוז. הוא מסוכן והרסני יותר מהסירופ שהכינו מהתירס, והרבה יותר מסוכן מכפית אחת או שתיים של סוכר.
Paul Bergner פורסם ב- Herbal Hall.
אינולין
האינולין הוא פולימר של D-fructofuranose. הוא מורכב מכ-35 שאריות של פרוקטוז, הקשורות בקשר בטא, ובקצה השרשרת שארית גלוקוז טרמינלית. אינולין מיוצר בצמח כחומר תשמורת. הוא נאגר בווקואולה של תאים צמחיים במשפחות מסוימות. הוא התגלה לראשונה בטיון- Inula, ונקרא אינולין על שמו. הוא נפוץ במשפחת המורכבים והפעמוניתיים- Campanulaceae.
מפיקים את האינולין משורש של צמחים ממשפחת המורכבים. הוא משמש בתעשיית המזון כתחליף לשומן, וכן כהעשרה בסיבים. שימוש תעשייתי נוסף הוא הפקת פרוקטוז.
אינולין אינו נספג ואינו נעכל. הוא נמס היטב במים חמים ושוקע כשהמים מתקררים. על תכונה זו מתבססת הפקת האינולין מהצמחים. הוא נמס מעט במים קרים ובאלכוהול.
ריכוז אינולין בכמה צמחים: (1)
Cichorium intybus 11-58% עולש
Arctium lappa 9-50% לפה
Inula helenium 11-44% טיון השמש
Tataxacum officinale 25-40% שינן רפואי
Echinaceae spp. 5.9-20% מיני קפודנית
Saussurea lappa 18%
צמחים המכילים ריכוז גבוה של אינולין מומלצים לסכרתיים (1). האינולין ממלא את דרכי העיכול ונותן תחושת שובע, אולם מכיוון שאינו נעכל או נספג אין לו השפעה על ריכוז הגלוקוז בדם. משתמשים בצמחים עשירים באינולין להכנת ערכות המסייעות להורדת משקל.
בדומה ל- fructooligosaccharides, אינולין משמש מזון מועדף ללקטובצילים המצויים במעי (2). במחקר שנערך על השפעת האינולין על חיידקי המעי, נתנו למשתתפים 15 ג' ליום של אינולין במשך 15 יום (2). הראו עליה של 10% של Lactobacillus bifidum. כתוצאה מפירוק האינולין על ידי החיידקים נוצרות חומצות שומניות קצרות שרשרת, כגון, חומצה אצטית, פרופיונית ובוטירית (3, 4)
אינולין, שנמס רק מעט מאד באלכוהול, אינו מצוי בטינקטורות שמכינים מהצמחים המכילים אותו בריכוז גבוה. ברפואה המסורתית השתמשו בצמחים אלה כמירתח (1), והמליצו עליהם לחיזוק הטחול ודרכי העיכול (6,5).
משתמשים באינולין כבדיקה לקביעת תפקוד הכליות. מזריקים לווריד אינולין בריכוז של 10%. אם תפקוד הכליות תקין, הוא ייפלט כולו ובשלמותו לשתן. אם מוצאים שיירים של אינולין בדם ניתן להסיק שיש בעיות בתפקודי הכליות.
מקורות
1. Bergner P. Inulin Medical Herbalism, 2001, 9: 20-21.
2. Gibson GR. Beatty ER, Wang X. Cumming JH. Selective stimulation of bifidobacteria in the human colon by oligofructose and inulin, Gastroenterology, 1995, 108: 975-982.
3. Roberfroid M. Dietary fiber, inulin and oligofructose; a review comparing their physiological effects. Crit. Rev. Food Sci. 1993, 33; 103-148.
4. Ready BS, Hamid R. Rao CV. Effect of dietary oligofructose and inulin on colonic preneoplastic aberrant crypt loci inhibition. Carcinogenesis, 1997, 18: 1371-1374.
5. Felter HW. The Eclectic Materia Medica, Pharmacognosy, and Therapeutics. Portland, Oregon: Eclectic Medical Publications, 1922.
6. Hsu HY. Oriental Materia Medica: A Concise Guide, Long Beach, California: Oriental Healing Arts Institute, 1986.
