סופורה יפנית- על פי הרפואה הסינית, הצמח מפסיק דימום כתוצאה ממצבי חום ואש עודפים.הניצנים (Huai mi, Flos Sophora immaturus) הם מקור חשוב
סופורה יפנית – תורגם ונערך על ידי: טליה בן דוד
שם בוטני: Sophora japonica
שם סיני: Zhong Guo Huai, Huai Shu
שם עממי: Japanese pagoda tree
במשך מאות שנים, S. japonica הוכרה ברחבי העולם כתרופה מסורתית ומזון פונקציונלי. בנוסף, היא משמשת בסיס למוצרים בשוק התרופות, מוצרי בריאות וקוסמטיקה (Gong et al., 2021; He et al., 2016). לאחרונה, הסופורה היפנית אושרה כתוסף-תזונה בריאותי לשימוש קליני בוועדת הפרמקופיאה הסינית (2015). מלבד הפרחים והפירות שלו, שיעילותם אומתה על ידי מחקרים פרמקולוגיים רבים ושימוש יומיומי, דווח כי חלקים אחרים של S. japonica מכילים תרכובות ביו-אקטיביות רבות המציגות פעילויות ביולוגיות מגוונות. חלקים אלה כוללים את הענפים, העלים, הגבעולים, השורשים ואפילו פטרייה טפילית. בין התרכובות הביו-אקטיביות הללו, התרכובות הביו-אקטיביות השולטות ב-S. japonica הן פלבנואידים, במיוחד רוטין בפרחים, ו-sophoricoside בפירות, עליהם נרחיב בהמשך. (1)
תיאור בוטני- סופורה יפנית
Sophora japonica הוא עץ נשיר, בגובה בינוני לרוב צומח לגובה 15-30 מטר. פני קליפת הגזע גליים, בצבע חום-ירקרק כהה או אפור-ירוק כהה וענפים רחבים, עם נקודות חיוורות יותר לרוב צהבהבות- לבנות;
העלים מנוצים, מסודרים בצורה ספירלית, חסרי פנים באורך 15-25 ס"מ בעל קודקוד קהה שבכל אחד מהם נמצאים כ7-15 עלעלים מעוגלים.
הפרחים לבנים באורך 15-35 ס"מ, מפיצי ריח.
הפירות הם תרמילים, אורכם בין 2-5 ס"מ והם מחוייצים בין הזרעים שבתוכם מחרוזת. בכל תרמיל 1-6 זרעים חומים כהים בצורת כליה. הבשלת הפירות בסתיו. העץ עומד בשלכת בחורף.
ביולוגיה
העץ מתחיל לפרוח בגיל 3-4 בערך. בווייטנאם, עצים פורחים ממאי עד אוגוסט והפירות מבשילים מספטמבר עד נובמבר. (2)
על פי הרפואה הסינית, הצמח מפסיק דימום כתוצאה ממצבי חום ואש עודפים.
הניצנים (Huai mi, Flos Sophora immaturus) הם מקור חשוב של רוטין, מרכיב חשוב לשמירה על נימי הדם, גמישותם וחדירותם. מחסור ברוטין עלול לגרום לצפדינה, שברירות כלי דם ודימומים רבים בנימים בגוף, דימומים מהאף ודימומי חניכיים. (4)
הניצנים משמשים גם לטיפול בהורדת לחץ דם, מחלות עור, דיזנטריה חיידקית, הצטננות, דלקת מעיים, כאב, נפיחות במפרקים ודלקת מפרקים שגרונית חריפה.
בפירות הבשלים (Huai jiao, Fructus Sophorae) שנאספים בחורף, משתמשים לטיפול בדימום מעיים.
הגבעולים והפרחים משמשים יחד כחליטה בטיפול בדלקות בדרכי הנשימה העליונות (כולל דלקת ריאות) ודיזנטריה.
תמציות מהתרמילים הבוגרים היא רעילה, אך באופן מסורתי גם שימשה להורדת לחץ דם.
הצמח ידוע גם כבעל פעילות אסטרוגנית. (5)
מרכיבי הצמח
המרכיבים העיקריים של S. japonica כוללים פלבנואידים, איזופלבונואידים, טריטרפן וגליקוזידים, אלקלואידים, פוספוליפידים (PL), חומצות אמינו, ופוליסכרידים. (6)
פעילות פרמקולוגית
מחקרים פרמקולוגיים מודרניים הראו כי הרכיבים הפעילים ו/או תמציות גולמיות של S. japonica מציגים מגוון רחב של פעילות תרופתית של הצמח, כגון השפעות קרדיווסקולריות וכן אנטי דלקתיות, אנטי אוסטאופורוטיות, פעילות נוגדת חמצון, פעילות ממיסת גידולים, אנטיבקטריאלית, אנטי ויראלית והשפעה אנטי-טרשתית. (7)
מחקר תרופתי מודרני אחר מציג תוצאות דומות. (8)
ל-Lonicera japonica יש פעילות תרופתית רחבה, כגון פעילות אנטי-דלקתית, אנטיבקטריאלית, אנטי-ויראלית, נוגדת חמצון ופעילות מגנה על הכבד. (9)
התוויות נגד
הצמח נמצא בשימוש תכוף ב-TCM. כדי למנוע השפעות רעילות, מהדורת 2015 של הפרמקופיאה הסינית ממליצה על מינון מדויק של 5-10 גרם ליום עבור הפרחים או הניצנים, ו-6-9 גרם עבור הפירות (ועדת הפרמקופיאה הסינית, 2015). הפרמקופיאה הסינית מחייבת זהירות בנטילה ע"י נשים הרות או אנשים עם אי-ספיקת יאנג בטחול. (10)
מהן התרכובות הביו-אקטיביות העיקריות שנמצאות בסופורה היפנית?
התרכובות הביו-אקטיביות העיקריות הן פלבנואידים, במיוחד רוטין בפרחים ו-sophoricoside בפירות.
כיצד הסופורה היפנית משמשת ברפואה הסינית המסורתית?
ברפואה הסינית, הסופורה היפנית משמשת להפסיק דימומים כתוצאה ממצבי חום ואש עודפים, לטיפול בלחץ דם, דיזנטריה, דלקת מעיים, כאב, נפיחות במפרקים ודלקת מפרקים שגרונית חריפה.
מורינגה מכונפת - צריכה של עד 10 גרם ליום של עלים מומלצת ברוב המקרים, אך גם מנה של עד 70 גרם ליום למבוגר מוזכרת כבטוחה. בטיחות השימוש בתמצ...
מורינגה מכונפת (Moringa oleifera)
משפחת מורינגיים (Moringaceae)
לזכרה של מאיה בן-דוד ז"ל, מליצה נאמנה למורינגה וְרֵעָה לכל אדם.
המורינגה המכונפת (Moringa oleifera) זכתה לכיסוי נרחב בתקשורת בישראל בשנים האחרונות. הצמח קנה פופולריות רבה, ואלפים רבים כבר התנסו בצריכת העלים.
מורינגה בישראל
ד"ר דוד מייקין ז"ל הביא את המורינגה המכונפת לישראל כגידול חקלאי בשנת 2004, וייסד את "החברה להפצת מורינגה" במושב כפר חיים ב2008. מייקין ראה חזון של גידול מורינגה בישראל בקנה מידה רחב, ולשימושים מגוונים. הוא אסף מיני מורינגה שונים מרחבי העולם, השקיע את הונו ומרצו במחקר, ביישום הגידול ובעיבוד התוצרת למטרות שונות, ביניהן גם הזנת בע"ח. מאז, עצי המורינגה הפכו להיות מראה שכיח בגינון בארץ.
גם הגידול החקלאי של מורינגה התרחב, בעיקר באזור העמקים ובדרום הארץ, אך גם במישור החוף, בשפלה ואף בדרום רמת הגולן. עץ המורינגה המכונפת הוא מקור למזון, תוספי תזונה, ולמוצרי טיפוח (קוסמטיקה). העלים והזרעים הם חומרי גלם לתוספי תזונה מאושרים בישראל. שאר חלקי הצמח אינם מאושרים בישראל למזון. השמן המופק מהזרעים מאושר לשימוש חיצוני.
תנאי גידול
העץ, שמקורו למורדות ההימלאיה, אינו דורש הרבה מאמץ בגידולו. הוא יכול לשרוד באזורים צחיחים, אך מגיב יפה גם להשקיה ולהזנה מינרלית. בעולם, גידול מורינגה מוצע לאזורים מוכי-רעב או בצורת באפריקה, בזכות עמידתו ליובש מחד גיסא ויכולת צימוח פנומנלית בתנאי גידול מיטבייים, מאידך. בשנתו הראשונה, העץ רגיש לקור, וחלקיו העליונים ייפגעו בטמפ' הנמוכה מ-0, אך בד"כ יתחדש הצמח מהקרקע באביב, ללא פגיעה ניכרת. בחצרות הבתים באזורים רבים בהודו נטועים עצי מורינגה ("Drumstick"). לכל אברי העץ יש ערך רפואי ברפואה העממית במזרח אסיה.
הרכב תזונתי עלי מורינגה
העלים וגם תרמילי הזרעים נחשבים כמקור עשיר לחלבון, ויטמינים ומינרלים. כמזון, הרכבם התזונתי הייחודי של עלי המורינגה הופך אותם למזון בריאות או "מזון-על". ראוי לציון מיוחד הוא ריכוז החלבון הגבוה – 7-10% למשקל טרי, ועד 40% למשקל יבש – במטעים בגידול אינטנסיבי בישראל (מידע אישי). מאה גרם של עלי מורינגה טריים עשויים לספק מנת חלבון השווה לכשישית (17%) של מנת החלבון היומית הנדרשת למבוגר, ומכילה לפחות 10 חומצות אמינו חיוניות. העלים מכילים גם שיעור גבוה יחסי (57%) של חומצות שומן בלתי רוויות. מהן, חומצה אלפא-לינוליאית היא בריכוז הגבוה ביותר.
במרשתת מתפרסמים נתונים לא מדויקים ומופרזים בדבר ריכוזי מינרלים וויטמינים בעלי המורינגה. עם זאת, ריכוזי ויטמיני E , A ו-C, וריכוזי מינרלים בעלים (ברזל, סידן, מגנזיום, אבץ) הם גבוהים באופן יחסי ומקנים יחודיות בערכם התזונתי.
שימוש במזון
העלים ניתנים למאכל טרי (סלטים) או מבושל (מרק, חליטות ותבשילים שונים). לעלים טעם דמוי-חרדל. העץ ניחן בפרחים לבנים ריחניים, ותרמילים ארוכים (עד 40 ס"מ) נושאי זרעים בקוטר 4-8 מ"מ, עטורים בקשוות דמויות כנפים, אשר העניקו לעץ את שמו (העברי). תרמילי הפרי הצעירים נאכלים, וגם הזרעים הטריים, מבושלים או במצבם הטבעי. לזרעים טעם חריף מיוחד ואופייני, המתחלף במהירות למתיקות המזכירה אגוזים או בוטנים. לשמן טעם עדין, דומה לשמן זית גם בהרכבו. הוא בהיר, חסר ריח כמעט, ויש לו שימוש במזון (עדין לא בישראל) ובקוסמטיקה. השורש חריף וטעמו כחזרת, ומכאן שמו האנגלי של העץ (Horseradish).
בישראל בדרך כלל נצרכים עלי המורינגה, פרחים ותרמילי הפרי. המחקרים מצביעים על תכולה גבוהה של ברזל, סידן, אבץ ומגנזיום בעלים. אחד האנזימים העיקריים הנדרשים לייצור ויטמין C נמצא בביטוי משמעותי בעץ.
התמונה צולמה על ידי: פרץ גן
פעילות מחקרית – עלי מורינגה
פעולת רפואית של עלי המורינגה נחקרה והוכחה במספר תחומים:
נמצא אפקט נוגד-סוכרת, אנטי דלקתי, נוגד חמצון, מוריד לחץ דם ומגביר חלב אצל נשים מיניקות. בעלים תכולה גבוהה יחסית של חומרים הנקראים גלוקוסינולאטים (הם המעניקים לעלי המורינגה את טעמם ה"חרדלי"), ושל מגוון רחב של חומרי טבע כגון Crypto-chlorogenic חומצה קריפטו-כלורוגנית, איזו-קוורציטין ,isoquercetin אסטראגלין astragalin , טאנינים וספונינים. ברובם הם נוגדי חימצון אשר אחראים להפחתת דלקת ולחץ דם, וסילוק רדיקלים חפשיים. מספר מחקרים שבוצעו בחיות מעבדה הוכיחו אפקט מובהק להורדת ריכוז כולסטרול ושומנים בדם. מחקר אחר הצדיק את השימוש המסורתי בתמצית עלי M. oleifera לטיפול באפילפסיה. נמצאה השפעה מדכאת CNS (מרגיעה-היפנוטית, נוגדת פרכוסים) תלויה במינון.
האפקט האנטי-דיאבטי של העלים השלמים (או אבקה) הוכח במספר ניסויים בבני אדם. מספר רב של ניסויים בחיות ובבני אדם הוכיחו את האפקטים המשמרים את הרקמות, נוגדי החמצון, מווסת מע' חיסון (אימונו-מודולוטורי), מוריד לחץ דם, נוגד טרשת-עורקים, נוגד דכאון, מגן על הכבד, מווסת רמות תירואיד, ועוד. פעילות משמרת ומיטיבה לעור נמצאה בשימוש בתמציות של עלי מורינגה מכונפת.
מורינגה ברפואה המסורתית
ברפואה מסורתית בהודו, העלים משמשים לטיפול בטפילי מעיים והעלים הטריים, סחוטים למיץ, מקובלים להורדת סוכר ולחץ דם, ולהגברת חלב הנקה. חליטת עלי מורינגה עשויה לרפא כיבי קיבה ושלשולים. מטפלים בעלים גם בחום, ברונכיטיס, דלקות עיניים ואוזניים. תכולת הברזל של העלים גבוהה, והם מקובלים גם בטיפול באנמיה.
שימוש עממי רחב קיים גם לדלקות פרקים, אסטמה ובעיות עיכול. פעילות משמרת ומיטיבה לעור נמצאה בשימוש בתמציות של עלי מורינגה מכונפת.
לקבלת מלוא התועלת התזונתית והרפואית, צריכת העלים השלמים או טחונים עדיפה על חליטה של העלים, או שימוש בתמצית.
השפעות אנטי-סרטניות, אנטיבקטריאליות ופרמקולוגיה של המורינגה
מחקרים הראו אפקט נוגד סרטן וציטוטוקסיות, נוגד שגשוג, אינדוקציה של אפופטוזיס על תאי סרטן אנושיים, והגנה מקרינה.
נמצאה השפעה רחבה לפעילות אנטיבקטריאלית. תמציות שונות של עלי M. oleifera פעילות נגד חיידקים פתוגניים כגון E. coli, S. aureus, P. aeruginosa ו-B. cereus, העלולים לגרום למחלות הנישאות במזון ולקלקול מזון. התכונות האנטי-בקטריאליות של צמח זה מיוחסות לתכולת אלקלואידים, טאנינים ופלבונואידים בעלים. תמציות ומיץ של M. oleifera עשויים לשמש כאמצעי אנטי-בקטריאלי במזון ובתרופות.
רכיב חדש ומעניין התגלה בעלים בשנים האחרונות, אשר כונה MOP-2. לרכיב זה מייחסים השפעה על ויסות מערכת החיסון.
צריכה של עד 10 גרם ליום של עלים מומלצת ברוב המקרים, אך גם מנה של עד 70 גרם ליום למבוגר מוזכרת כבטוחה. בטיחות השימוש בתמציות של העלים עדיין אינה מבוססת דיה.
שימוש בחלקי המורינגה (שורש וזרעים)
ידועה גם פעילות רפואית חזקה של קליפת השורש, אך השימוש בשורשים אינו מאושר עדיין כתוסף תזונה בישראל, וכפי הנראה גם לא באירופה. השורש עשיר במטבוליטים משניים ופעולתו חזקה מפעולת חלקי הצמח האחרים, למטרות חיזוק הלב ומע' הדם, נגד דלקת ועוד, לכן מחייב זהירות וליווי מקצועי בשימוש (כאמור, אינו מאושר בישראל). הפרחים משמשים כתרופה להצטננות.
הזרעים משמשים גם לטיהור מים, ובכבישה ניתן להפיק מהם שמן איכותי למזון, הדומה בתכונותיו לשמן זית (מעל 70% חומצות שומן לא-רוויות), וכשמן סיכה. השמן אינו מתחמצן בקלות. יבול הזרעים בגידול מסורתי הוא כ-300 קג/ד, מהם מפיקים כ-90 ק"ג שמן.
בחלקים שונים של הצמח אותרו אנזימים יוצרי תרכובות (פלבונואידים, טרפנואידים, ויטמינים ואלקלואידים כמו מורינגין) ומובילי מינרלים. בין אלה, תרכובות ביו-אקטיביות בעלות ערך רפואי כגון קוורצטין (יעיל בהפרעות מטבוליות). התרכובת Kaempferol (יעילה כחומר נוגד סרטן) נצפתה בריכוז גבוה בפרחים. התעתיק (טרנסקריפט) של אנזים המאפשר סינתזה של מורינגין/ בנזילמין, הנצפה בדרך כלל בחיידקים, בא לידי ביטוי רב בזרעי מורינגה. מורינגין מועבר לשורשים וידוע כמשפר את העמידות לגלוקוז ומטבוליזם השומנים אצל יונקים.
המורינגה כחלבון חלופי
במקביל לשימוש כתוסף תזונה, העניין הגובר בחלבון חלופי לחלבון מבע"ח (בשר) הניע פרוייקטים חדשים ושאפתניים אשר הציבו את צמח המורינגה בשנים האחרונות כ"קטר" לייצור חלבון צמחי. בישראל כעת לפחות שני פרוייקטים מתקדמים של מחקר ופיתוח בכיוון זה. מספר הפרסומים המדעיים בעולם על המורינגה המכונפת בעשור 2010-2020 הוכפל פי 3, בהשוואה לעשור הקודם. המחקר מתמקד בהשפעות הפארמקולוגיות של הצמח. הפופולריות הגוברת של הצמח לאור ערכו המזוני והבריאותי מצדיקה את המשך המחקר, אך גם מחייבת זהירות ואחריות בפרסום.
המורינגה הוא הסוג היחידי במשפחת המורינגיים. בדרום הארץ גדלה בבר המורינגה הרותמית (Moringa peregrina), אשר דומה בהרכבה למורינגה המכונפת, ומצטיינת בריכוז פנולים גבוה יותר, אך עצמת הצימוח שלה פחותה בהרבה ועל כן לא תועדף מבחינה חקלאית ומסחרית.
לאחר פטירתו של ד"ר דוד מייקין ב 2018, קיבלה לידיה מאיה בן דוד מכפר חיים את ניהול "החברה להפצת מורינגה", וקידמה מאוד את שיווק מוצרי המורינגה – עלים טריים, תוספי תזונה ומוצרים קוסמטיים. מסירותה ואהבתה של מאיה את הגידול ואמונתה בכוחה המזין והמרפא של המורינגה, אישיותה הלבבית, נדיבותה ויושרה המקצועי סייעו מאוד להפצת השימוש במורינגה בישראל. מאיה נרצחה באופן טראגי בכפר עזה ב-7 באוקטובר 2023 והשאירה בעל ושני ילדים, משפחה רחבה וחברים כואבים רבים. החברה להפצת מורינגה ממשיכה היום את פעילותה של מאיה ז"ל, על ידי משפחתה וחברים.
היתה לנו הזכות ללוות את מאיה ז"ל בגידול ובייצור, ולשתף איתה פעולה במשך מספר שנים. נישא את זכרה בליבנו תמיד.
*****
מקורות:
1.מורינגה רותמית, באתר עיל"ם. מינה פארן Moringa, Moringa peregrina.
2. מורינגה, באתר עיל"ם. מינה פארן Drumstick tree ,Moringa oleifera
3. Jed W. Fahey 2005. Moringa oleifera: A Review of the Medical Evidence for Its Nutritional Therapeutic, and Prophylactic Properties. Trees for Life J.
4. Koul, Bhupendra & Chase, Neikuozo. (2015). Moringa oleifera Lam.: Panacea to several maladies. Journal of Chemical and Pharmaceutical Research. 2015. 687-707.
5. Kou, Xianjuan, Biao Li, Julia B. Olayanju, Justin M. Drake, and Ning Chen. 2018. Nutraceutical or Pharmacological Potential of Moringa oleifera Lam. Nutrients 10..
7. Stohs SJ, Hartman MJ. Review of the Safety and Efficacy of Moringa oleifera. Phytother. Res. 2015
8. Toyosi T. George, Anthony O. Obilana, Ayodeji B. Oyenihi, Fannie G. Rautenbach, Moringa oleifera through the years: a bibliometric analysis of scientific research (2000-2020), Sout African Journal of Botany, Volume 141, 2021
9. Vergara-Jimenez M, Almatrafi MM, Fernandez ML. Bioactive Components in Moringa Oleifera Leaves Protect against Chronic Disease. Antioxidants (Basel). 2017
פרץ גן (B.Sc., M.Ag.) הוא אגרונום מומחה לגידול ועיבוד צמחי מרפא, ומנהל את "על עלים – מרכז לצמחי מרפא", במושב ציפורי. לתגובות: alalim.p@gmail.com
שאלות ותשובות על מורינגה מתוך המאמר
מהן התכונות הרפואיות העיקריות של המורינגה (Moringa oleifera)?
המורינגה מציעה מגוון תכונות רפואיות, כולל פעילות נוגדת-סוכרת, אנטי דלקתית, נוגדת חימצון, הורדת לחץ דם והגברת חלב אצל נשים מיניקות. כמו כן, נמצא כי היא משפרת את תפקוד מערכת החיסון ונוגדת סרטן.
מהן הערכים התזונתיים של עלי המורינגה?
עלי המורינגה עשירים בחלבון (עד 40% במשקל יבש), חומצות שומן בלתי רוויות, וויטמינים (A, C, E) ומינרלים חיוניים כמו ברזל, סידן ומגנזיום. הם גם מכילים חומצות אמינו חיוניות ומספקים תועלת תזונתית רבה.
כיצד ניתן להשתמש בעלים של המורינגה לצרכים רפואיים?
העלים ניתנים לצריכה טרייה (כמו סלטים) או מבושלת (כמרק או חליטות), ויש להם תועלות רפואיות נרחבות כגון טיפול בכיבי קיבה, שלשולים, דלקות פרקים ואסטמה. ישנם גם מחקרים המצביעים על השפעה נוגדת סרטן וכנוגדי חימצון.
מהן הסכנות בשימוש בחלקים שונים של המורינגה?
עוד שעלים וזרעים נחשבים לבטוחים לשימוש, השורש אינו מאושר לשימוש כתוסף תזונה בישראל ויכול להיות בעל השפעה חזקה, לכן יש להימנע משימוש בו ללא פיקוח רפואי. צריכה של עד 10 גרם ליום של עלים מומלצת ברוב המקרים, אך גם מנה של עד 70 גרם ליום למבוגר מוזכרת כבטוחה. בטיחות השימוש בתמציות של העלים עדיין אינה מבוססת דיה.
השאיפה היא להאריך את החיים, ולהגיע לגיל מופלג עם תפקוד תקין של כל מערכות הגוף. מי הם הצמחים שיסייעו לנו להאיט את תהליכי ההזדקנות ולמנוע התנוונות פיזית ושכלית.
שיבה טובה בסיוע צמחי מרפא
אלביציהפוליגלה
תוחלת החיים עולה ואוכלוסית העולם מזדקנת. דיור מוגן לגיל הזהב הפך לפרנסה לאנשים רבים.
השאיפה היא להאריך את החיים, ולהגיע לגיל מופלג עם תפקוד תקין של כל מערכות הגוף. מי הם הצמחים שיסייעו לנו להאט את תהליכי ההזדקנות ולמנוע התנוונות פיזית ושכלית.
נסקור במאמר הבא את הבעיות הבאות:
ירידה בזרימת הדם למוח, ירידה בזרימת דם לרגליים ולרקמות שונות, אי ספיקת בזרימת דם בוורידים, דלקות ורידים, טחורים
טרשת עורקים
יתר לחץ דם
קשיים בעיכול, חומציות- יתר או חומציות נמוכה, עצירות
מערכת אנדוקרינית- עייפות, חולשה, ירידה בראייה, איבוד זכרון
ירידה בפעילות התירואיד
ירידה בפעילות של מערכת החיסון
דכאון
חרדה, הפרעות בשינה
בעיות בשלד- אוסטאוארטריטיס, אוסטאופורוזיס, סיאטיקה, כאבי גב
בנוסף קיימות מחלות נוספות אותם לא נסקור במאמר: פרוסטטה, יובש בוגינה
1. זרימת דם לקויה
מחלות ניווניות עלולות להתפתח כתוצאה של חוסר אספקה של חמצן, גלוקוז ומרכיבים חיוניים לרקמות. מחלות הזיקנה של המוח הן: סניליות, איבוד זכרון, ירידה בכושר הריכוז, ירידה בפעילות המוח, אלצהיימר. חמצון-יתר עלול לגרום לפגיעה בפעילות המוח, ולהרס של תאי עצב שהם רגישים מאד לחמצון (1). מערכת העצבים המרכזית מקבלת 15% מתפוקת הלב וחילוף החומרים בה גבוה (2). עם השנים יש הצטברות של הנזקים שגורם החמצון לחלבונים, שומנים וחומצות הגרעין של מערכת העצבים המרכזית, והיא נעשית פגיעה יותר מחמצון ומתהליכי דלקת (3).
כדי להגן על פעילות המוח נעזר בצמחים נוגדי חמצון, מפחיתי לחץ, צמחים המגבירים זרימת דם אל המוח. מחקרים חדשים מראים שרמות נמוכות של ויטמין D פוגעות במוח ועלולות לגרום לירידה בכושר הקוגנטיבי (4).
הוא צמח ממשפחת הלועניתיים שמוצאו בהודו. ברפואת האיורודה משתמשים בצמח לטיפול באנמיה וסכרת, וכן לניקוי הדם, לשיפור הזכרון, לשיפור פעילות המוח, לחיזוק הלב, לטיפול בדרמטיטיס וקטרקט. הצמח מומלץ במקרים של חרדה ודאגנות יתר (5).
המרכיבים העיקריים של הצמח הם ספונינים המוליטיים bacoside A, bacoside B
הצמח הוא אדפטוגן, מגביר עמידות למצבי לחץ פיזיים ונפשיים, מחזק ומשקם של מערכת העצבים, מגביר את הפעילות הקוגניטיבית של המוח, מסייע לשיפור הזכרון וכושר הריכוז.
הוא מומלץ למקרים של חולשה עצבית, להגברת זכרון חלש, להגברת כושר הלימוד והריכוז, לחיזוק הלב במקרים של אי ספיקת לב קלה, להרגעה במקרים של חרדה ועצבנות, לטיפול באפילפסיה. באקופה הוא צמח אדפטוגן, ונעזרים בו במצבי לחץ נפשי ופיזי, וכן כסיוע להחלמה ממחלות ולשיפור ההרגשה הכללית הטובה.
וינקה קטנה, Vinca minor
משפחה: הרדופיים, Apocyanaceae
חלקי צמח בשימוש: עלים ושורש
לסוג וינקה משתייכים שבעה סוגים של צמחים רב-שנתיים ירוקי-עד, שמוצאם מאפריקה.
הם מכילים כמה אלקלואידים, בינהם vincamine.
הצמח הוא אסטרינג'נט, ממריץ זרימת דם, משפר זרימת דם אל המוח, עוצר דימומים פנימיים וחיצוניים, מסייע להורדת לחץ דם. העלים מרים, ומשככים כאבי בטן.
שימוש רפואי: לטיפול בכאבי ראש, סחרחורת, ירידה בזכרון ובכושר הקוגנטיבי, ירידה בשמיעה.
הכנות ומינון: חליטה 2-4 ג' שלוש פעמים ליום. טינקטורה 1:5 ב-55% אלכוהול, 5-15 מ"ל ליום.
התוויות נגד: הריון, הנקה, סרטן במוח.
Polygala tenuifolia
משפחה: Polygalaceae
השם באנגלית: Senega root
Senega root כולל את השורש של Polygala senega L. ושל כמה מינים דומים (6). בפרמקופיאה האירופית מקובל לכלול כ- Senega root את שני המינים, Polygala senenga L. זן latifolia Torr et Gray, ו- P. tenuifolia שהם דומים מאד זה לזה(7).
בפרמקופיאה היפנית מכנים את ה-P. senega זן latifolia בשם שורש Senega, ואת P. tenuifolia בשם שורש Polygala (6). מוצאו של המין P. senega var. latifolia בצפון אמריקה. מגדלים אותו ביפן. מוצאו של המין P.tenuifolia (P. sibirica) באסיה, ובפרט בסין וביפן (8).
תאור הצמח: צמח רב שנתי עשבוני, בעל גבעולים אחדים היוצאים משורש מסועף. הגבעולים רכים באורך 15-40 ס"מ. צבעו של השורש אפור-חום.
מרכיבים: triterpenoid saponins 6-12% המכילים אגליקון אחד presenegenin (9). כל הספונינים הטריטרפנואידים הם 3-glucosides של presenegenin, עם tetra-, penta-או hexaglycosyl הקשורים בקשר אסטרי ל- C-28 (10).
הספונינים של P.tenuifolia נקראים onji-saponins A-G. הם דומים לאלה של P. senega ובמקרה אחד הם זהים, onjipsaponin B זהה ל- senegin III (11) .
מרכיבים אחרים הם אסטרים של phenypropanoids (12) וכמה מונוסכרידים ואוליגוסכרידים הנקראים senegoses A-O (13).
שמן נדיף 0.2% המכיל 25-45% methyl salicylate שנותן את הריח האופייני לשורש (14).
פעילות: מכייח, בריכוז גבוה גרום להקאה (6,8).
שימוש ברפואה המסורתית: ידוע כצמח מכייח, המשמש לטיפול בשיעול, ברונכיט חריף וכרוני, ולמחלות של דרכי הנשימה העליונים (15,16).
פרמקולוגיה: הגורם לפעילות המכייחת של השורש הוא גירוי של רירית הקיבה על ידי הספונינים. הגירוי מעורר רפלקס המגביר הפרשה מדרכי הנשימה. כתוצאה מכך חלה ירידה בצמיגות של הליחה, שמקלה על סילוקה (17).
מיצוי נוזלי של שורש Senega שהוחדר לקיבה של חיות בריכוז של 0.1-1.0 מ"ל ל-ק"ג גרם לעליה משמעותית בייצור של הנוזלים בדרכי הנשימה. לאחר 3-4 שעות עלה הנפח של הנוזלים ב-173% אצל חתולים, וב-186% אצל חזירי ים (18).
בניסוי נוסף ניתן לכלב מורדם סירופ של שורש Senega. נפח הנוזלים בדרכי הנשימה התחיל לעלות תוך 5-30 דקות (19). לאחר שעתיים היה נפח הנוזלים בחיות הניסוי 0.114 מ"ל, לעומת 0.02 מ"ל בקבוצת הביקורת שקיבלה מי מלח (19).
מיצוי של השורש ב-n-butanol שהוזרק לפריטונאום של עכברים בריכוז של 5 מ"ג ל-ק"ג, גרם לירידה בריכוז של טריליצרידים אצל עכברים שקבלו דיאטה נורמלית, ולירידה של טריגליצרידים וכולסטרול בעכברים שקבלו מזון עשיר בכולסטרול (20).
כשהוזרק לפריטונאום מיצוי של השורש בריכוז של 10 מ"ג ל-ק"ג נצפתה ירידה בריכוז גלוקוז אצל עכברים בריאים, ואצל עכברים עם היפרגליקמיה מושרה על ידי streptozocin (21).
פרמקוקינטיקה: ספונינים טריטרפניים נספגים מעט מאד אצל בני אדם וחיות בלקיחה פומית. הם יוצאים מהגוף ללא כל שינוי או שהם עוברים מטבוליזם במעי (22).
התוויות: מחלות של דרכי הנשימה העליונים, ברונכיט כרוני (8).
התוויות נגד: הריון. לצמח אין השפעה טרטוגנית, אבל הוא עלול להגביר התכווצויות של הרחם (15). אינו מומלץ במקרים של גסטריטיס ושל כיב קיבה (8).
תופעות לוואי: בריכוז גבוה עלול לגרום להקאה, אצל אנשים רגישים המינון המומלץ עלול לגרום לבחילה (23).
רעילות: LD50 של השורש שהוחדר לקיבה לעכברים הוא 17 ג'. LD50 של קליפת השורש בעכברים 10 ג' (15). מיצויים מימיים ומיצוי באלכוהול הוכיחו שלשורש ה-Senega אין השפעה מוטגנית (24).
אינטראקציות עם תרופות: לא נמצאו
מינון: חליטה או מירתח של השורש 0.5-1.0 שלוש פעמים ביום. מיצוי נוזלי 1:1 ב-60% אלכוהול 0.3-1.0 מ"ל שלוש פעמים ביום. טינקטורה 1:5 ב-60% אלכוהול 2.5-5.0 מ"ל שלוש פעמים ביום (8).
סטטוס: באנגליה GSL. בבלגיה מאושר להתוויות מיוחדות. בצרפת מאושר להתוויות מיוחדות. בגרמניה מאושר ע"י Commission E (8).
Ocimum sanctum
שם עברי:ריחן קדוש
שם עממי: טולסי
הוא צמח ממשפחת השפתניים. מוצאו של הצמח מהודו ומאזורים בצפון-מזרח אפריקה (25)
הצמח הוא ספסמוליטי, אנטי מיקרוביאלי, נוגד דלקת, מוריד חום, מגביר פעילות של מערכת החיסון, היפגליקמי (26).
לפי הרפואה המסורתית נוהגים להשתמש בצמח לטיפול בארטריטיס, אסתמה, ברונכיט, הצטננות, סכרת, להורדת חום, שפעת, כיב פפטי, רוימטיזם.
O. sanctum הוא צמח פולחן חשוב בהודו. נעשה בו שימוש רפואי בהודו ובארצות אחרות בדרום-מזרח אסיה. הצמח משמש לטיפול בכאבי אוזניים, אפילפסיה, מחלות לב, מלריה, סינוסיטיס, הכשות של נחשים, כאבי בטן, הקאות, כנוגד תולעים, להגביר הפרשת חלב בהנקה ולמנוע נשירת שיער (25).
הליציום הוא שיח קטן קוצני, השייך למשפחת הסולניים. הוא גדל בצפון-מערב סין ובמונגוליה. הפירות מתקבלים משני מינים דומים, L. chinensis ו-L. barbarum.
הפירות מכילים קרוטנואידים, בעיקר zeaxanthin ולוטאין המגינים על העיניים מפני מחלות ניווניות. הם פועלים כנוגדי חמצון ומגינים על הרישתית מפני חמצון (28).
הפוליסכרידים המצויים בפירות פעילים כאימונוסטימולנטים (29).
ברפואה הסינית נחשבים פירות הליציום למחזקים של הכבד והכליות, ולמשפרים של הראייה.
הפירות מכילים חומצה אמינית בטאין המצויה באופן טבעי בגוף. הבטאין הוא מטבוליט של כולין. הוא מצוי בריכוז נמוך בסלק, תרד ודגניים. הכינו מבטאין תרופה בשם cystadane הפועלת כתורמת קבוצה מתילית להומוציסטאין והפיכתה למתיונין. התרופה מורידה רמה של הומוציסטאין ב-20-30%. הראו עליה ברמת המתיונין בהשפעת התרופה, כשהריכוז שלו בדם היה נמוך (30).
3. יתר לחץ דם
במקרים שיתר לחץ הדם הוא מתון, טיפול עם צמחים מורידי לחץ דם, תוספי מזון, כגון, קואנזים Q10 ושינוי באורח החיים במרבית המקרים מחזירים את לחץ הדם לערכים הנורמליים.
במקרים רבים הפרשת מיצי הקיבה יורדת עם העליה בגיל. חומציות הקיבה יורדת, ואיתה מופיעות הפרעות במערכת העיכול. הסימפטומים עלולים להיות כאבי בטן, גזים, קרקורים והפרעות בספיגת המזון (1). רבים חושבים שהבעיה היא עודף חומציות, ולוקחים תרופות להפחתת החומציות, וזה גורם להגברת הבעיה. אצל אנשים מזדקנים הסיכוי רב יותר שהסימפטומים הבלתי נעימים קשורים לחוסר ב-HCl ולא בעודף. ישנן תרופות רבות בשוק שמטרתן להקל על הסימפטומים. שפע התרופות המוצעות מראה עד כמה הבעיה שכיחה ועד כמה היא גורמת סבל לאנשים רבים.
צמחים המסייעים לשיפור העיכול, ואלה המגבירים ספיגה והתרוקנות של של המזון יעילים מאד במקרים אלה.
Angelica archangelica הוא צמח מחמם, מרפה שרירים חלקים, קרמינטיבי, אנטימיקרוביאלי, מסייע לעיכול. A. archangelica נפוץ באזורים נרחבים באירופה. הוא נחשב ברפואה המסורתית לידיד של אנשים מזדקנים. הוא מומלץ במקרים של קור בגוף כולו, או קור באחת המערכות. הוא מגביר את הזרימה בכלי הדם, בקיבה ובמעי.
ניתן להשתמש בו כמרתח של השורש, כפות לכוס שלוש כוסות ליום.
טינקטורה 1:5 ב-50% אלכוהול, 0.5-2.0 מ"ל שלוש פעמים ביום
כורכום Curcuma longa
ברפואה הסינית ממליצים על שימוש בכורכום לשיפור העיכול, לטיפול במקרים של אל-וסת, גודש בקיבה, כאבים שגרוניים של הכתפיים והזרועות, דלקת, כאבים בחזה ובבטן.
האיגוד האירופאי EMEA- European Medicines Agency פרסם מונוגרף בו הוא מציע להשתמש בכורכום ובמוצרים שמכינים ממנו לשפר את העיכול. Health Canada הוציא מונוגרף בו הוא מציע להשתמש בכורכום להפחית גזים במערכת העיכול, וכסיוע לעיכול תקין .
הקנמון, הג'ינג'ר וקליפות המנדרינה הם צמחים מחממים ומניעים. מטרת השימוש בהם במקרים של הפרעות בעיכול בגלל חוסר במיצי קיבה, הוא לפתוח את החסימות, הגורמות להצטברות של גזים ולכאב.
ב. עצירות
ירידה בייצור וזרימה של מיצי מרה, ביחד עם הירידה בריכוז HCl בקיבה, גורמים לעיכול והתרוקנות איטיים ממערכת העיכול. בנוסף לכך, עלולה להיות ירידה בפלורה של המעי הגס בגלל טיפולים מרובים עם אנטיביוטיקה לצורך ושלא לצורך. תזונה חסרה בסיבים מוסיפה גם היא לפגיעה בפלורה של המעי הגס. כל הגורמים האלה מביאים לבעיה שכיחה ביותר של עצירות. זוהי אחת הבעיות השכיחות ביותר של העולם המודרני בכל גיל, ועם הגיל המתקדם חלה החמרה.
מומלץ להשתמש בצמחים הפועלים על הנפח במעי, ובממריצים של ייצור וזרימה של מיצי מרה.
עץ פרי השייך למשפחת הורדניים. מכיל פלבונואידים ואנתוציאנינים וכן חומצה כלורוגנית ומאלית. פרי השזיף, במיוחד השזיף האדום והשחור הוא בעל פעילות נוגדת חמצון.
הפעילות המשלשלת של פרי השזיף והמיץ מהפרי קשורה לריכוז הגבוה של סורביטול שהוא מכיל. הריכוז הגבוה של חומצה כלורוגנית משתתף גם הוא בפעילות המשלשלת.
השזיף עשיר בסידן, ברזל, מגנזיום וזרחן, וכן בויטמינים A, B1, B3, B2, C הוא פרי מזין ומשלשל.
5. הפרעות הקשורות למערכת האנדוקרינית
א. עייפות
רבים מתלוננים על עייפות, צעירים, מתבגרים וזקנים. אצל זקנים העייפות נגרמת לפעמים מהפרעות בשינה, קושי להירדם, הצורך ללכת לשירותים שמעיר את האנשים פעמים אחדות בלילה והם אינם מצליחים להירדם אחרי שהתעוררו. הכאבים שמתלווים למחלות שונות מפריעים גם הם לשינה שקטה.
סיבות נוספות לעייפות עלולות להיות ירידה בספיגה של מרכיבים חיוניים מהמזון, ירידה בשחרור הורמונים מבלוטות אנדוקריניות, כגון בלוטת האדרנל, התירואיד או ההיפופיזה, כתוצאה מכך יש ירידה בחיוניות המתבטאת בין השאר בעייפות.
תופעות לוואי של תרופות ואינטראקציות בין תרופות שונות עלולות גם הן להשפיע על איכות השינה, ולגרום לעייפות וישנוניות במשך היום.
צמחים אדפטוגניים במינון נמוך מסייעים להפחתת המתח, לשיפור ההרגשה הכללית. ולהפחתת העייפות. ברפואה המסורתית שמקורה בתרבויות שונות היו ידועים הצמחים האדפטוגנים כמאיטים של תהליכי זיקנה וכמוסיפי חיוניות.
רצוי להשתמש בפורמולה של שלושה עד ארבעה צמחים ולשנות מדי פעם את הצמחים שבתערובת.
אחת התופעות הידועות שאדם צריך להתמודד אתם עם השנים היא איבוד הזכרון. אין לנו מירשם בדוק איך למנוע תופעה זאת. לימוד והפעלה של המוח מועילים לשמור על התפקוד שלו, אבל אינם מבטיחים צלילות וזכרון טוב לעת זיקנה. ישנם צמחים המגבירים זרימת דם אל המוח, המונעים נזק מחמצון והממריצים את הפעילות הקוגנטיבית. ניתן להעזר בהם בשימוש קבוע עם הפסקות. רצוי להחליף את הצמחים שבפורמולה כל חודש. הצמחים המשפרים את פעילות המוח מוזכרים בפרק הראשון.
דמיאנה הוא צמח השייך למשפחת Turneraceae. לסוג דמיאנה משתייכים 60 מינים רב שנתיים, הגדלים במרכז ודרום אמריקה.
המין D. diffusa הוא צמח ארומטי, מר, מחמם, שמסייע לשיפור העיכול, משפר את מצב הרוח, מרגיע את העצבים, מוסיף אנרגיה לכליות, מוסיף חשק מיני.
הוא מומלץ למצבים של תשישות עצבית, חרדה, דכאון, אין-אונות, שפיכת זרע מוקדמת, עיכול איטי , חוסר תיאבון (31).
Albizia julibrissin
משפחה: Mimosaceae
שם אנגלי: Silk tree
חלקי צמח בשימוש: קליפת הגזע, פרחים
תאור הצמח: הסוג אלביציה כולל כ-150 מינים, של עצים, שיחים ומטפסים הגדלים באזורים סוב-טרופיים של אסיה, אפריקה ואוסטרליה. המין A. julibrissin גדל בדרום- מזרח אסיה, מאירן עד סין וקוריאה. מרבים לגדל אותו כעץ נוי, הפורח בקיץ עם פריחה עדינה ויפה. מקלפים את הגזע באביב או בסוף הקיץ.
פעילות: אסטרינג'נט, מרגיע של העצבים, משכך כאב, נוגד תולעים, דיורטי, ממריץ, מגביר התכווצויות בזמן הלידה.
שימוש רפואי: למקרים של חרדה, הפרעות בשינה, קוצר נשימה, לסיוע בלידה. הפרחים משמשים לטיפול בנדודי שינה, לשיפור העיכול, להרגעה ולחיזוק, לשיפור הזכרון. בשימוש חיצוני משתמשים בפרחים ובקליפת הגזע לריפוי פצעים, לטיפול באבצס, להפחית נפיחות.
6. אי ספיקה של בלוטת התירואיד
הירידה בפעילות התירואיד בדרך כלל אינה קשורה בימינו לחוסר יוד כפי שהיה בעבר (32). התזונה מכילה כמויות מספיקות של יוד, ולמרות זאת עלולים להיות מקרים של חוסר ספיגה של יוד שתגרום לחוסר יוד. סיבות אחרות לירידה בפעילות התירואיד עלולות להיות מצב מתמיד של לחץ ומתח, עמידות לאינסולין, ירידה בפעילות ההיפופיזה ומחלה אוטו אימונית האשימוטו שבה מערכת החיסון תוקפת את בלוטת התירואיד.
מומלץ להפחית בירקות בלתי מבושלים ממשפחת המצליבים, כגון, כרוב, כרובית, ברוקולי, כרוב ניצנים, ולקחת טירוזין כתוסף.
ישנם צמחים המשפרים את ההרגשה הכללית, מחזקים ומסייעים לתפקוד באופן כללי (32).
חלקי צמח בשימוש: פירות. קוטפים את הפרי הבשל בחורף, מחממים על אדים ומייבשים.
תכונות: מר, מתוק, נויטרלי.
מרידיאן היעד: כליות, כבד.
פעילות לפי הרפואה המסורתית: מזין את הכבד והכליות, מרחיק חום שמקורו בחוסר yin, מסייע לשיפור הראייה.
התוויות לפי הרפואה המסורתית: לחוסר yin של הכבד והכליות, עם סימפטומים של סחרחורת, נקודות לפני העיניים, שיבה מוקדמת, טיניטוס, לתחושה של חום פנימי המתפרץ בגלל חוסר yin, לפגיעה בחדות הראייה אצל אנשים הסובלים מחוסר בכבד ובכליות.
התוויות נגד: במקרים של חוסר yang או שלשול בגלל קור הקשור לחוסר בטחול.
פעילות: אימונוסטימולנט, אנטי מוטגני, נוגד דלקת, גורם לעליה במספר תאי דם לבנים, מוריד רמת סוכר.
התוויות: לטיפול בלויקופניה, בסכרת, ברונכיט כרוני, לשיפור החיוניות, לחיזוק העמידות.
הצמח חסר רעילות לחלוטין.
מינון: 4.5-15ג'.
8. דכאון
דכאון תוקף אנשים בכל גיל. הוא שכיח אצל מזקנים שנאלצים להפרד מקרובי משפחה וידידים ותיקים, שמרגישים לעתים קרובות שאינם נחוצים לאיש, והם חשים את הסוף המתקרב. דכאון קשור גם לכאב המתמיד שחווים מזדקנים רבים, לתחושה של הירידה בכושר הפיסי והגופני, וגם לתופעות הלוואי של תרופות. חוסר איזון הורמונלי עלול להשפיע על מערכת העצבים ולגרום לדכאון.
צמחים אדפטוגניים המשפרים את ההרגשה הכללית והאיזון ההורמונלי מסייעים במקרים של דכאון (32).
מצבי החרדה משתנים ממצב קל ועד חמור מאד ועד לפניקה. אדם מזדקן שנשאר לבד אחרי שהיה רגיל להיות מוקף בבני משפחה וחברים במשך חייו, מפחד מהבדידות, מאלימות, מהמוות. החרדה עלולה להיות הסיבה לנדודי שינה, לקושי להרדם.
ניתן להיעזר בצמחים כדי להירגע, להירדם ולהשיג שקט נפשי. הצמח הנחשב כיעיל ביותר נגד חרדה הוא שורש הקאווה שגדל באיי פולינזיה. לאחר שנחקר במערב, והביקוש עלה מאד הוא נעלם מרוב איי פולינזיה. מגדלים את הצמח כדי למלא את הביקוש.
מחלה ניוונית שכיחה אצל מזדקנים. הטיפול צריך להיות משולב, צמחי מרפא ביחד עם תזונה, דיקור, אוסטיאופתיה, תנועה. נעזרים בצמחים נוגדי דלקת, משככי כאב, מנקזים, מגבירי זרימת דם.
איבוד צפיפות העצם שכיח יותר אצל נשים, ומתחיל לקראת סיום הפוריות. הריונות, לידות, הנקה, חוסר בויטמין D, חוסר פעילות גופנית, עישון, שימוש בשמנים מזוקקים, שימוש בקורטיקוסטרואידים, כל אלה מהווים סיכון לאיבוד צפיפות העצם. נוסף לכך הגורם התורשתי.
המניעה חשובה יותר מהטיפול כשהמחלה מופיעה, והיא דורשת עבודה ומודעות במשך כל החיים.
השימוש בצמחים מועיל בשלבים המוקדמים של המחלה. מומיו מומלץ בכל מקרה של נטייה משפחתית לאוסטיאופורוזיס. המומיו עשיר במינרלים הנספגים על ידי העצם.
סיאטיקה הוא דלקת מכאיבה של שורשי העצבים בגב התחתון. הכאב עשוי לנוע לאורך עצב השת מהאגן לאורך הרגל. הטיפול הוא עם צמחים משככי כאב, חימום, דיקור וטיפול חיצוני עם צמחים.
שימוש חיצוני מומלץ עם צמחים משככי כאב, כמיצוי בשמן וכן עם שמנים נדיפים.
מקורות
1. Golden TR. et al. Oxidative stress and aging: beyond correlation. Aging Cell, 1: 117-123, 2002.
2. Sokoloff L. et al. Determinants of nutrients to the brain. In: Wurtman RJ. Wurtman JJ. Eds. Nutrition and the brain. Vol. 1, Raven Press, New York, 1977, p. 87-139.
3. Joseph J. et al. Age-related neurodegeneration and oxidative stress: putative nutritional intervention. Neurol. Clin. 16: 747-755, 1998.
4. Winston D. Herbs and nutrition for healthy aging, J. of the American Herbal Guild 2010, 9: 5-12.
5. Vaidya ADB. The status and scope of Indian medicinal plants acting on central nervous system. Indian Journal of Pharmacology, 29: -S344, 1997.
6. Polygalae radix, Senega root in: ESCOP, European Scientific Cooperative on Phytotherapy Monograph, 1997.
8. Senega, Polygalae radix in; Bradley PR. Ed. British Herbal Compendium Vol. 1, 1992, British Herbal Medicine Association: 196-198.
9. Shoji J. Kawanishi S. and Tsukitani Y. Studies on the constituents of Senegae Radix. Isolation and quantitative analysis of the glycosides. Yakugaku Zasshi, 1971, 91:198-202.
10. Pelletier SW. Nakamura S. Soman R. Constituents of Polygala species. The structure of tenuifolin, a prosapogenin from P. senega and P. tenuifolia. Tetrahedron 1971, 27: 4417-4427.
11. Sakuma S. Shoji J. Studies on the constituents of the root of Polygala tenuifolia Willdenow. IL. On the structures of onjisaponins A, B and E. Chem. Pharm. Bull. 1982, 30: 810-821.
12. Ikeya Y. Sugama K. Okada M. et al. Four new phenolic glycosides from Polygala tenuifolia. Chem. Pharm. Bull. 1991, 39: 2600-2605.
13. Saitoh H. Miyase T. Ueno A. Senegoses A-E, oligosaccharide multi-esters from Polygala senega var. latifolia Torr et Gray. Chem. Pharm. Bull. 1993, 41: 1127-1131.
14. Hayashi S. Kameoka H. Volatile compounds of Polygala senega L. var. latifolia Torrey et Gray roots. Flavour Fragrance J. 1995, 10: 273-280.
15. Radix Senega in: WHO monograph on Selected Medicinal Plants WHO, 2002, World Health Organisation Geneva, 276-284.
16. Reynolds JEF editor, Cough suppressants, expectorants and mucolytics. In: Martindale, The Extra Pharmacopoeia, 31st ed. London: Royal Pharmaceutical Society, 1996, 1059-1060, 1074.
17. Boyd EM. Expectorants and respiratory tract fluid. J. Pharm. Phrmacol. 1954, 6: 521-542.
18. Boyd EM. Palmer ME. Effect of Quillaja, Senega, Grindelia, Sanguinaria, Chionanthus and Dioscorea upon the output of espiratory tract fluid. Acta Pharmacolgia Toxicologia, 1946, 2: 235-239.
19. Misawa M. Yanaura S. Continuous determination of tracheobronchial secretory activity in dogs. Japanese Journal of Pharmacology 1980, 30: 221-229.
20. Masuda H. et al. Intraperitoneal administration of Senega Radix extract and its main component, senegin –II, affects lipid metabolism in normal and hyperlipidemic mice. Biological and Pharmaceutical Bulletin, 1996, 19: 315-317.
21. Kato M. et al. Hypoglycemic effect of the rhizomes of Polygala senega in normal and diabetic mice and its main component, the triterpenoid glycoside senegin-II. Planta Medica, 1996, 62: 440-443.
22. Hostettmann K. Marston A. Saponins. Cambridge University Press, 1995.
23. Briggs CJ. Senega snakeroot- a traditional Canadian herbal medicine. Canadian Pharmaceutical Journal, 1988, 121: 199-201.
24. Morimoto I. Watanabe F. Osawa T. et al. Mutagenicityscreening of crude drugs with Bacillus subtilis rec-assay and Salmonella microsome reversion assay. Mutation Res. 1982, 97: 81-102.
25. Manual for cultivation, production and utilization of herbal medicines in primary health care. Northaburi Department of Medical Science, Ministry of Health, 1990.
26. Folium Ocimum Sancti in: WHO Monographs on Selected Medicinal Plants, Vol 2, 2002, p. 206-216.
27. Winston D. Herbs and nutition for healthy aging, J. of the American Herbal Guild 2010, 9: 5-12.
29. Zhou Jinhuang Immunopharmacological activities of yin and yang biomodulatory drugs, in Recent Advances in Chinese Herbal Drugs, 1991, Science Press Beijing.
30. Yu MS. et al. Characterization of the effects of anti-aging medicine Fructus Lycii on beta-amyloid peptide neurotoxicity, International Journal of Molecular Medicine, 2007, 20: 261-268.
31. Turnera in:Bown D, Encylopedia of Herbs and Their Uses DK, London, New York, 2001 p. 395.
32. Hoffmann D. 2007, Herbal prescriptions after 50, inner tradition, Rochester, VT.
אבפטוריון על פי הרפואה המסורתית מסייע כטיפול בעצירות קלה, חוסר תיאבון, בהפרעות בעיכול ורוימטיזם מומלץ להשתמש בחליטה קרה.להורדת חום, לטיפול
אבפטוריון Eupatorium perfoliatum
שם אנגלי: Boneset
שם עברי: אבפטוריון
משפחה: מורכבים, Asteraceae
תאור הצמח
צמח רב-שנתי עם גבעול זקוף, מכוסה בשערות קטנות, בגובה של 60-120 ס"מ. פורח בחודשים יולי עד ספטמבר. הפרחים לבנים. בצד התחתון של העלה מצויות בלוטות המפיקות שרף. הן נראות כנקודות צהובות.
פוריה היא פטריה שעל פי הרפואה המסורתית משתנת, מייבשת עודף לחות, מומלצת לטיפול בבצקות, שתן מועט, כאבים בהטלת שתן נכנסת לטחול קיבה ושלפוחית שתן
פוריה FU LING Poria cocos
משפחה: Polyporaceae
שם סיני: Fu ling
תאור בוטני של פוריה:
הפוריה היא פטריה הגדלה בסין על שורשים של עצי אורן ועמי מחט אחרים. מגדלים אותה על עצי אורן הגדלים בסין, Pinus massoniana ו-P. tabuliformis.
היא קבלה שמות רבים במערב עד שהתקבל השם פוריה, אבל עדיין ניתן לשמוע בכמה מקומות את השמות הקודמים. מדענים גרמנים קראו לה Pachyma hoelen, אח"כ קראו לה Pachyma cocos ובעוד שמות נוספים, שחלקם מקובלים גם היום.
שם המשפחה Polyporiaceae מתייחס אל החורים הקטנים הרבים שיש בפטריות המשתייכות למשפחה זו. אצל מינים רבים במשפחה מצוי אנזים cellulase המפרק צלולוז מהעצים וגורם נזק לעצי היער.
הפטריה גדלה מתחת לאדמה. היא לבנה בפנים וחומה מבחוץ.
מרכיבי הפוריה:
סיבים בצורה של פוליסכרידים beta-glucan הנקראים pachyman. הם מהווים 91-98% מהמשקל היבש של הפטריה (1,2).
beta-glucan
הסוכרים רובם אינם מסיסים במים. בנוסף מכילה הפטריה חומצות טריטרפניות, כולל Pachymic acid, tumulosic acid, eburicoic acid
pachymic acid
פעילות פטרית הפוריה:
דיורטי, מחזק של הלב, מרגיע, משכך כאבי בטן (3).
פוריה ברפואה מסורתית:
מרידיאן היעד של הפטריה הוא הטחול, הכליות ושלפוחית השתן. דיורטי, מייבש עודף לחות, מומלץ לטיפול בבצקות, שתן מועט, כאבים בהטלת שתן.
הפטריה אינה מומלצת כשאין לחות בגוף. השימוש בפטריה אינו מומלץ לזמן ארוך (2).
התוויות לפוריה:
לטיפול בבצקות, כאבי בטן, צבירת מים בגוף, הפרעות שינה, חוסר תאבון, כיב קיבה, הצטברות ליחה.
פרמקולוגיה של פוריה:
הפוליסכרידים מרככים ומרגיעים, והם אחראים להשפעה על מערכת העיכול. עדיף לקחת אותם בצורת מירתח, שבו הסיבים המסיסים עוברים למים ומשתחררים מהסיבים שאינם מסיסים (3,4).
בכמה מחקרים טוענים שהפוליסכרידים הם אימונוסטימולנטים בדומה לפטריות אחרות (,54). לא הוכחה פעילות אימונוסטימולנטית בולטת.
הטריטרפנים אחראים לפעילות המרגיעה של הפטריה, וכנראה גם לפעילות הדיורטית. ריכוז הטריטרפנים ומספרם נמוך בהשוואה לריישי ולפטריות אחרות.
בכמה עבודות הראו שהפטריה מסייעת לספיגה של מינרלים (6).
הכנות ומינון: מירתח, 9-15 ג' ליום.
מקורות
1. Hsu Hong-yen et al. Oriental Materia Medica 1986, Oriental Healing Arts Institute, Long Beach, CA.
2. Zhu YP. Chinese Materia Medica: Chemistry, Pharmacology and Applications, 1998, Harwood Academic Publishers, Amsterdam.
3. Wong KH. and Cheung PC. Dietary fibers from mushroom sclerotia: 1. Preparation and physiochemical and functional properties, Journal of Agricultural and Food Chenistry 2005, 53: 9395-9400.
4. Dharmananda S, The physiological responses to immunologically-active polysaccharides, 1999 START Manuscripts, ITM, Portland, OR.
5. Yu Shjian, Fuling, a Chinese herbal drug, modulates cytokine secretion by human peripheral blood monocytes. International Journal of Immunopharmacology 1996, 18: 37-44.
6. Wong KH. et al. Dietary fibers from mushroom sclerotia. 4. In vivo mineral absorption using ovariectomized rat model. Journal of Agricultural and Food Chemistry 2006, 54: 1921-1927.
שאלות ותשובות מתוך המאמר:
מהו בית הגידול של הפטריה פוריה (Poria cocos)?
הפוריה היא פטריה הגדלה תחת האדמה, בעיקר על שורשים של עצי אורן, כגון Pinus massoniana ו-P. tabuliformis בסין.
אילו מרכיבים פעילים נמצאים בפטריה פוריה?
הפוריה מכילה בעיקר פוליסכרידים מסוג beta-glucan (כ-91-98% מהמשקל היבש שלה), חומצות טריטרפניות כמו Pachymic acid, tumulosic acid ו-eburicoic acid.
באילו בעיות בריאותיות פטריית הפוריה נחשבת יעילה?
הפוריה משמשת ברפואה המסורתית לטיפול בבצקות, כאבי בטן, צבירת מים בגוף, הפרעות שינה, חוסר תיאבון, כיב קיבה והצטברות ליחה.
מהו המינון המומלץ לשימוש בפטריית פוריה?
המינון המומלץ של הפוריה הוא מירתח בכמות של 9-15 גרם ליום, כשהפוליסכרידים שבה נמסים במים במהלך ההכנה.
נקטר אגבה - נשאל פול ברגנר המאמר עוסק באינולין וצמחים המכילים ריכוז גבוה של אינולין המומלצים לסכרת. בנוסף משתמשים באינולין כחלק מסיוע בהורדת
נקטר אגבה
Paul Bergner בתגובה לשאלה בקשר לאיכות של נקטר אגבה.
הסוכרים מצויים בפירות בד"כ כתערובת של סוכרוז, גלוקוז ופרוקטוז, כשהם קשורים עם סיבים. הם אינם מצויים בפרי במצב חופשי. כשאנו אוכלים פרי, אנחנו מקבלים כמות קטנה יחסית של פרוקטוז חופשי. יש הבדל בין השימוש בגלוקוז ובפרוקטוז בגוף.
גלוקוז מתחמצן בתאים בתהליך ארוך שנקרא מעגל קרבס, שבסופו נוצרות מולקולות של ATP, שהן המקור לאנרגיה זמינה בגוף. כניסת מולקולות של גלוקוז למעגל קרבס מווסתת על ידי אנזימים. כשריכוז ATP מגיע לריוויון תהיה האטה בתהליך של הגליקוליזה. חדירות הגלוקוז לתאים מווסתת גם היא על יד האינסולין שמופרש מהלבלב. הפיכת הגלוקוז לגליקוגן ואגירתו בכבד מווסתת על ידי הורמונים שמפקחים על התהליך של גלוקוז-גליקוגן-גלוקוז.
אין וויסות כזה בגוף לגבי הפרוקטוז. הוא נכנס למעגל קרבס בנקודה שונה מהגלוקוז, אחרי נקודת הפיקוח. הסוכרוז שמגיע מהמזון מתפרק במערכת העיכול לגלוקוז ופרוקטוז. הגלוקוז עובר עם זרם הדם לכל תאי הגוף ונכנס למעגל המווסת של הגליקוליזה. הפרוקטוז עובר ומציף את מעגל קרבס ללא ביקורת וללא וויסות. בגוף האדם אין מנגנון של פיקוח לשימוש בפרוקטוז.
הכבד שצריך להתמודד עם הצפה של פרוקטוז פועל בכמה דרכים. הוא מייצר שומן מהפרוקטוז, בהמשך הוא מגביר ייצור של אנזימים שמייצרים שומנים, מקטין ייצור של ATP על ידי מעגל קרבס, וגורם לעמידות לאינסולין. אם היתה נמשכת רגישות לאינסולין, היתה חדירה מוגזמת של גלוקוז אל התאים, ואז היה הכבד מקבל הוראה להפסיק לשלוח גלוקוז אל הגוף. הפתרון שנוקט הגוף הוא לגרום לעמידות לאינסולין ולהפחית כניסה של גלוקוז לתאים.
מדענים מייחסים לשימוש המוגזם בפרוקטוז במוצרי הדיאטה את העמידות שהתפתחה בתוך שנים מועטות לאינסולין ולהשמנה.
בשנות השבעים של המאה ה-20 הוציאה התעשיה לשוק סירופ מתירס עשיר בפרוקטוז. הוא הכיל 45% גלוקוז ו-55% פרוקטוז. בסירופ זה הפרוקטוז היה חופשי לא קשור לסיבים ולא מחובר בקשר כימי לגלוקוז. מערכת העיכול לא היתה צריכה לטרוח לפרק את הקשר בין הגלוקוז והפרוקטוז, והוא זרם לכבד בחופשיות והציף אותו. השתמשו בסירופ מתירס להמתקת מוצרים דלי קלוריות. המתיקו אתו משקאות קלים. מכרו אותם כמוצרי דיאט, כמזון ללא סוכר. הציגו את הסירופ העשיר בפרוקטוז כמוסיף בריאות, כי הוא לא דורש התערבות של אינסולין, ולא גורם לעליה בריכוז גלוקוז בדם.
בבדיקות דם בדקו ריכוז של טריגליצרידים בצום, ולא הבחינו בריכוז הגבוה שלהם במשך היום אחרי הארוחות. העמידות לאינסולין הלכה ועלתה, וזה גרם לתופעה שקראו לה סינדרום X. היום קוראים לתופעה זו הסינדרום המטבולי. היא התבטאה בעליה בעליה בלחץ הדם, ברמת הסוכר בדם, בעליה ברמת הכולסטרול ובהשמנה. כל התופעות האלה נעשו שכיחות כבר בשנות ה-80 של המאה ה-20.
מכינים סירופ עשיר בפרוקטוז מהתירס על ידי תהליך כימי שבו חותכים מולקולות של סוכר. כך משחררים את הפרוקטוז. בתהליך זה מכינים גם סירופ של אגבה, שהוא צמח עשיר באינולין. חיתוך מולקולות הסוכר מהאגבה גורם לסירופ שמכינים ממנו להכיל 80-90% של פרוקטוז. הוא מסוכן והרסני יותר מהסירופ שהכינו מהתירס, והרבה יותר מסוכן מכפית אחת או שתיים של סוכר.
Paul Bergner פורסם ב- Herbal Hall.
אינולין
האינולין הוא פולימר של D-fructofuranose. הוא מורכב מכ-35 שאריות של פרוקטוז, הקשורות בקשר בטא, ובקצה השרשרת שארית גלוקוז טרמינלית. אינולין מיוצר בצמח כחומר תשמורת. הוא נאגר בווקואולה של תאים צמחיים במשפחות מסוימות. הוא התגלה לראשונה בטיון- Inula, ונקרא אינולין על שמו. הוא נפוץ במשפחת המורכבים והפעמוניתיים- Campanulaceae.
מפיקים את האינולין משורש של צמחים ממשפחת המורכבים. הוא משמש בתעשיית המזון כתחליף לשומן, וכן כהעשרה בסיבים. שימוש תעשייתי נוסף הוא הפקת פרוקטוז.
אינולין אינו נספג ואינו נעכל. הוא נמס היטב במים חמים ושוקע כשהמים מתקררים. על תכונה זו מתבססת הפקת האינולין מהצמחים. הוא נמס מעט במים קרים ובאלכוהול.
ריכוז אינולין בכמה צמחים: (1)
Cichorium intybus 11-58% עולש
Arctium lappa 9-50% לפה
Inula helenium 11-44% טיון השמש
Tataxacum officinale 25-40% שינן רפואי
Echinaceae spp. 5.9-20% מיני קפודנית
Saussurea lappa 18%
צמחים המכילים ריכוז גבוה של אינולין מומלצים לסכרתיים (1). האינולין ממלא את דרכי העיכול ונותן תחושת שובע, אולם מכיוון שאינו נעכל או נספג אין לו השפעה על ריכוז הגלוקוז בדם. משתמשים בצמחים עשירים באינולין להכנת ערכות המסייעות להורדת משקל.
בדומה ל- fructooligosaccharides, אינולין משמש מזון מועדף ללקטובצילים המצויים במעי (2). במחקר שנערך על השפעת האינולין על חיידקי המעי, נתנו למשתתפים 15 ג' ליום של אינולין במשך 15 יום (2). הראו עליה של 10% של Lactobacillus bifidum. כתוצאה מפירוק האינולין על ידי החיידקים נוצרות חומצות שומניות קצרות שרשרת, כגון, חומצה אצטית, פרופיונית ובוטירית (3, 4)
אינולין, שנמס רק מעט מאד באלכוהול, אינו מצוי בטינקטורות שמכינים מהצמחים המכילים אותו בריכוז גבוה. ברפואה המסורתית השתמשו בצמחים אלה כמירתח (1), והמליצו עליהם לחיזוק הטחול ודרכי העיכול (6,5).
משתמשים באינולין כבדיקה לקביעת תפקוד הכליות. מזריקים לווריד אינולין בריכוז של 10%. אם תפקוד הכליות תקין, הוא ייפלט כולו ובשלמותו לשתן. אם מוצאים שיירים של אינולין בדם ניתן להסיק שיש בעיות בתפקודי הכליות.
מקורות
1. Bergner P. Inulin Medical Herbalism, 2001, 9: 20-21.
2. Gibson GR. Beatty ER, Wang X. Cumming JH. Selective stimulation of bifidobacteria in the human colon by oligofructose and inulin, Gastroenterology, 1995, 108: 975-982.
3. Roberfroid M. Dietary fiber, inulin and oligofructose; a review comparing their physiological effects. Crit. Rev. Food Sci. 1993, 33; 103-148.
4. Ready BS, Hamid R. Rao CV. Effect of dietary oligofructose and inulin on colonic preneoplastic aberrant crypt loci inhibition. Carcinogenesis, 1997, 18: 1371-1374.
5. Felter HW. The Eclectic Materia Medica, Pharmacognosy, and Therapeutics. Portland, Oregon: Eclectic Medical Publications, 1922.
6. Hsu HY. Oriental Materia Medica: A Concise Guide, Long Beach, California: Oriental Healing Arts Institute, 1986.
דלעת השעווה - אכילת הפרי חביבה על הסינים ועל עמי המזרח, במיוחד לכבוד ראש השנה, הפרי עשיר ברב-סוכרים (פוליסכרידים) ופוליפנולים נוגדי חמצון.
דלעת השעווה/ אבטיח סיני/ דלעת סינית
Benincasa hispida
פרי דלוע חדש בישראל: בנינקאסה / דלעת השעווה/ אבטיח סיני/ דלעת סינית
הבנינקאסה היא מין שאינו אבטיח ואינו דלעת, דומה לשניהם אבל שונה משניהם. זהו צמח ממשפחת הדלועיים, נפוץ מאוד בסין (שם סיני: DONG QUA) ובמזרח אסיה. בהודו היא נפוצה מאוד, מהדרום ועד הצפון, במגוון גדול של שמות ושימושים קולינריים.
באיורוודה מייחסים לאכילתה גם השפעות רוחניות ואנרגטיות. היא נחשבת למקור עשיר לPRANA (כח החיים).
הפירות מארכים, קליפתם ירוקה, קשה אך דקה. הפרי הצעיר מכוסה בשערות לבנות, אך אלה נושרות בהמשך ההבשלה, ונותר על הקליפה מעטה לבן כעין שעווה (ומכאן שמה "דלעת השעווה"). ניתן לשטוף את הפרי הבשל, ואז המגע עם הקליפה נעים יותר. משקל פרי ממוצע 6-8 קג. הפירות הגדולים מגיעים למשקל של עד 15 קג ויותר. הציפה לבנה, המרקם פריך, בדומה למלפפון טרי, וטעמה מריר במידה קלה בפרי הצעיר, נייטראלי בפרי הבוגר. בסין אוכלים את הדלעת הטריה, פרוסה לפרוסות דקות, וגם כבושה או מבושלת. נתחים גדולים של הפרי מוכנסים למרק או תבשילים שונים.
ניתן להכין ממנה גם קינוחים מתוקים ומעניינים.
הפרי עשיר ברב-סוכרים (פוליסכרידים) ופוליפנולים נוגדי חמצון. פעילות רפואית מגוונת (נוגדת-סוכרת, משמרת למע' העיכול, נוגדת בקטריות, נוגדת דלקת ונוגדת סרטן של תמציות הצמח) הוכחה בניסויים in vitro , ובחיות מעבדה.
אכילת הפרי חביבה על הסינים ועל עמי המזרח, במיוחד לכבוד ראש השנה, והנה נפל בחלקנו עיתוי מוצלח להציג את הבנינקאסה אצלינו בדיוק לקראת שנה חדשה לעולם!
סיור בליל ירח מלא - פעם או פעמיים בשנה, מקיימים ב"על עלים" בלילות של ירח מלא (במחצית החודש העברי) סיורים בגן לאור ירח. הסיור כולל מיתוסים ואג
סיור בליל ירח מלא
פעם או פעמיים בשנה, מקיימים ב"על עלים" בלילות של ירח מלא (במחצית החודש העברי) סיורים בגן לאור ירח. הסיור כולל הרצאה קצרה על צמחים ומיתוסים, מנהגים עממיים וממצאים מדעיים בהקשר למופע הירח. ברשימה שלפניכם נביא כמה קטעים – ציטטות, הסברים ותמונות מתוך אחד הסיורים אשר נערך לאחרונה בגן הבוטני-רפואי, בהנחיית פרץ גן (מייסד ומנהל "על עלים"). טליה בן דוד, מטפלת ברפואה סינית סייעה בהכנת סיכום זה ובצילום הצמחים.
אֵין לְךָ כָּל עֵשֶׂב מִלְּמַטָּה שֶׁאֵין לוֹ מַזָּל מִלְּמַעְלָה (בָּרָקִיעַ) וְאוֹמֵר לוֹ: גָּדַל! (ר' שמעון בן פזי)
מולד הירח הוא לעתים קרובות זמן שבו אנו עשויים להרגיש הכי רגישים; מבחינה אנרגטית, רוחנית ופסיכולוגית. הירח המלא הוא התגלמות האנרגיה הרוחנית, והזמן שבו לבהירות בכוונותינו יהיה הכוח הרב ביותר. הירח החדש מסמן התחלה, הירח המלא מייצג את פסגת ההר שאליו טיפסנו. בשלב זה, אנו יכולים להיכנס ללא התנצלות אל מה שהכי משרת את הפוטנציאל הגבוה ביותר שלנו, ולאמץ באופן מלא את מה שעבדנו לקראתו. בשלב זה, הדרך אל המטרות שלנו היא הכי ברורה.
"צמחי הירח" הם צמחים קרים בדרך כלל, פמינינים, מחזקי יין. הנה תיאור כמה מהצמחים אשר ראינו בסיור:
סמבוק שחור: הצמח זכה למיתוסים שונים, בעיקר באירופה, על מכשפות או פיות, אשר חיות בתוך סבך הגזעים. עד היום, נוהגים לחרוז את גבעולי הסמבוק כשרשראות לילדים שסבלו מכאבי שיניים. הפרחים והפירות הם חלקי הצמח אשר בשימוש למזון ולמרפא. העלים והגבעולים נחשבים לרעילים. הפירות מכילים זרעים משלשלים, אך לאחר בישול והרחקת הזרעים הם בטוחים לשימוש. מהענפים החלולים הוותיקים נהגו להכין כלי נגינה דמוי חליל.
קוסטוס נאה: האם זהו הקושט הקדום? הקשט היה אחד מסממני הקטורת של בית המקדש, תבלין או צמח מרפא או קטורת, כמו קינמון, מור ולבונה. היום מניחים שהקושט מקורו מהצמח costus שמגיע מהודו. שורשיו ארומטיים, והוא צמח לצל, ממשפחת הזנגביל. יש הטוענים כי הקושט הוא צמח אחר – שגם הוא נקרא קוסטוס, ממשפחה בוטנית אחרת (מורכבים). תמונה של קושט Costus speciosus
שורש האור: (דיוסקוריאה בטאטאס, או ד. פוליסטאכיה) זהו אחד ממיני הדיוסקוריאה, סוג הקרוי על שם דיוסקורידס, הרופא היווני מהמאה הראשונה לספירה. כתביו הם ה"מטריה מדיקה" הראשונה במערב (הצמח נקרא בגרמנית ליכט-גיוורץ, ונפוץ בגידול בצרפת ובגרמניה).
מה הקשר בינו ובין הירח והשמש?
את השם "שורש האור" קבע הפילוסוף רודולף שטיינר, אבי האנתרופוסופיה (לאחרונה נפוצים בישראל גני ילדים ובתי ספר לחינוך בשיטתו), והוא כתב שצמח זה אוסף את אנרגיית האור בשורשיו, המעמיקים עד לכדי מטר ויותר. הצמח מטפס מעלה אל האור, ואוסף את כל האנרגיה – "אתר" (חומר תאורטי, לא הוכח קיומו במציאות). על פי שטיינר, שורש הדיוסקוריאה עשיר באתר האור ולכן טוב להשתמש בו כתרופה או מזון. נחשב למחזק את הכח הפנימי – מחזק יין.
פיגם מצוי: "רוטא" (או פיג'ין= בערבית משמע "שיש בו שד"). יש בו אלקלואידים, שימושו מוגבל ועלולות להיות בו השפעות אלרגניות לחלק מהאנשים.
ראינו את בן החרצית, צמח יעיל לטיפול במיגרנות (תמונת כל צמח מופיעה מתחת לשמו)
ולריאנה רפואית (השורש משמש להרגעה ולשינה)
טינוספורה מכילה ברברין – חומר מרפא שנמצא גם בחותם זהב (מחירו יקר מאוד) משתמשים בו לדלקות חמורות
וכן : דליה מלכותית, פרח יפה וקצר מועד.
הדיקיום – צמח צל ממשפחת הזנגביליים, פורח רק שבוע בשנה – הגיע מתאילנד ומשמש נגד בחילות הקאות, מגביר זרימת דם, אנטי דלקתי, מחטא.
צסטרום ("יערת הדבש", "לילת-אל-קאדר") – צמח שנותן את ריחו בלילה, משפחת הסולניים, רעיל – לא למאכל.
אמאקרינום – גיאופיט יפה, עכשיו בפריחה ורודה מרהיבה. זהו תוצר הכלאה בין אמרליס לקרינום, ונקרא ממשפחת אמאריליים. נחשב רעיל, משפיע על הלב, לא לשימוש עצמי.
זנב הארי (לאונורוס) : "צמח האם", מרגיע, משתמשים בנוף הצמח.
טברנמונטנה – צמח נוי פופולרי ומרפא (לא לשימוש עצמי בישראל), ממשפחת ההרדופיים.
באופן מסורתי, צמחים המקושרים באופן מסורתי ללבנה הם לרוב בעלי פריחה לבנה, מבנה עגול או בעלי פרי עגול, בשרניים, מלאי מים, מאופיינים בסביבת מים או בבתי גידול לחים.
כזו היא הנטופית הרפואית – לשעבר צמח בר בישראל, הגדל בביצה ("חלמית הביצות" – plant Marshmallow) – הנטופית קשורה כנראה לבקעת בית נטופה, הנמצאת צפונית לציפורי, ואולי קרויה על שמה. עד היום, הבקעה מוצפת מים בחורף, ויתכן שהנטופית גדלה שם בעבר בשפע. ביוונית althea משמעותה "ריפוי". עלי הצמח שלו ממש רכים, משמש כיום בעיקר לדלקות גרון, בחליטה או במיצוי.
ראינו מספר מיני לענה (ארטמיסיה). כל מיני הלענות הם "צמחי לבנה" – חמות, יבשות ומרות.
ארטמיס היא אלת הציד והירח במיתולוגיה היוונית (דיאנה, במיתולוגיה הרומית). אחותו התאומה של אפולו, אל השמש. היא חזקה , עצמאית ואכזרית.
לענת שיחנית (שיבא) מחממת, מחטאת, נוגדת פטריות ותולעים, מזרימה מיצי מרה, טובה לעיכול, ומרה מאוד. לענת האבסינט, היא קשה להבדלה מהשיבא במראהה, אך ריחה שונה במעט והיא מכילה טוג'ון בשיעור גבוה יותר, לכן מוגבלת בשימוש בישראל.
לענת המדבר (א. הרבה-אלבה) היא מלכת המדבר שלנו – צמח המרפא של יושבי הנגב וסיני, המרפא 40 מחלות…
צמח טרגון – לענת הדרקון, שריחה וטעמה כטעם האניס.
לענת יהודה – תכונותיה כמו של לענת המדבר אבל יהודה יותר עדינה ריח של אפרסק – טובה לשימוש חיצוני מאוד יעיל בקוסמטיקה וטיפול בעיות עור.
על קיר החממה פגשנו צמח מטפס עם עלים יפהפיים בצורת לב: דיוסקוריאה בולביפרה (כי יש לה פקעות-אויר, כעין תפו"א שגדל על הצמח) והוא רעיל ומאוד מר.
עוד צמח שמתקשר לירח – בעל מראה עדין ונשי, פרחים פורחים בלילה – הוא הארכובית הסינית he shou wu משתמשים בשורש. בארץ משתמשים בעיקר בארכובית השבטבטית ובארכובית הציפורים. לארכוביות שימוש מאוד טוב לעור. ומשתמשים בשורש ומעט בעלים (פחות חזקים).
ברוגמנסיה, ממשפחת הסולניים, המכילה אלקלואידים שמשתקים את מערכת העצבים. דומה לדטורה.
עוד ראינו את עץ הקינמון-כסיה (בלי קשר לירח)
ראינו את חבלבל השדה, אותו החקלאים שונאים כי קשה להיפטר ממנו כעשב רע בשדה, והוא צמח טוב שנחקר נגד סרטן (גם עם הפריחה התכלת וגם עם הפריחה הלבנה), שיש המשתמשים בו בטינקטורה.
בתוך אחת החממות גילינו צמח מעניין נוסף ממשפחת החלבלוביים, בשם צ'איה אוCANA. בעלים ובגבעול מוהל חלבי לבן. במצבו הטרי הצמח רעיל, אך בבישול הוא מאבד את רעילותו. אף כי מקורו במקסיקו, הוא נפוץ גם בקולינריה התאילנדית.
ראינו את אפונת הפרפר – קליטוריה
והרבה פיטולקה אמריקאית – צמח מרשים, נחשב כצמח מאוד פוטנטי, יכול לגרום להקאות רעילות ובחילות קשות , יעיל במצבים של דלקות חוזרות שלא נפתרות. רבים מהצמחים בגן הם נדירים בישראל, ונכללים בו לצורך הדרכה בלבד.
ההליכה בין הצמחים בגן הבוטני בלילה הקריר היא אטית וזהירה, כדי שלא לדרוך על הצמחים שאינם נראים. הגן רחב ויש בו עוד עשרות מינים מענייינים. השעה מתאחרת, הטל כבר מתחיל להרטיב את העלים, וקשה להיפרד מצמחי הירח, אך נשוב ונחזור אל הגן, כדי לראות את צמחי השמש – בשעות היום!
משפחת האיריסיים - השימוש בצמח למרפא הוא עתיק יומין, לטיפול במחלות לב, לחץ דם ועוד. היום מייחסים לו גם את הסגולות הבאות: נוגד דלקת
משפחת האיריסיים – ליקוט מרחבי הרשת, תרגום ועריכה: פרץ גן, מנהל “על עלים – מרכז לצמחי מרפא”, מושב ציפורי.
משפחת האיריסיים (אירוסיים) – (Iridaceae) קרויה על שם האלה איריס – אלת הקשת בענן, במיתולוגיה היוונית. כפי הנראה, קיבלה המשפחה שם זה בזכות צבעי הקשת של פרחי הצמחים במשפחה.
במשפחה כ70 סוגים, וכ1800 מינים. כמעט כל המינים הם רב-שנתיים. הסוג הידוע ביותר במשפחה הוא האירוס, ובו למעלה מ-250 מינים וכמה מאות זנים.
המאפיינים הפנולוגיים של צמחי המשפחה הם אברי האגירה: גבעול מעובה, קנה שורש, בצל או פקעת. העלים הם צרים, שטוחים, אזמלניים ועורקיהם מקבילים, בד”כ במישור אחד עם הגבעול. הפרחים ניכרים ויפים, יושבים על עמוד תפרחת שראשיתו בד”כ בגובה הקרקע, ובראשו פרח אחד או מספר פרחים. בדרך-כלל התפרחות עטופות בחפה או שני חפים נגדיים. הפרחים דו-מיניים, מואבקי חרקים או ציפורים. העטיף כותרתי, בן 6 אונות נפרדות, או מאוחות, הערוכות בשני דורים, כל דור דומה לחברו, או שונה בגודל האונות וצבעם. בפרחים 3 אבקנים, הניצבים אל מול אונות העטיף החיצוניות. השחלה תחתית. עמוד-העלי מחולק ל-3 ענפים עדינים, לעתים כותרתיים, הנושאים בראשם צלקת תמימה, או שסועה עמוקות לאונות. הפרי הלקט, הנפתח על-ידי 3 קשוות ובו זרעים מרובים, כדוריים או מזוותים.
תפוצת המשפחה רחבה, נפרשת על מספר יבשות. בולט מספרם של הסוגים המשמשים בגינון, או בחקלאות כפרחי קטיף, בינהם הסוגים: סיפן Gladiolus , פרזיה Freesia, כרכום Crocus .
מבחינה רפואית, המשפחה מעניינת משום השימוש העממי הרחב שיש למספר מינים, בעיקר לשורשים המשמשים למאכל. הרעילות של מרבית המינים היא נמוכה, בניגוד למספר משפחות אחרות בסדרת האספרגיים, כגון הסחלביים, המרוקליים ועוד (אך זהירות נדרשת, משום שיש במשפחה גם מינים רעילים!). שורשים של מספר מינים משמשים כמייצבים בתעשיית הבשמים.
חומרים פעילים: המשפחה מצטיינת במגוון גדול של פלאבונואידים, אשר בדרך כלל אינם רעילים. ספונינים ואלקלואידים נמצאים בשיעור נמוך יחסית. מספר סוגים אפריקאים במשפחה מכילים גליקוזידים קרדיאליים.
בישראל מונה המשפחה 38 מינים, הגדלים בר: 20 מיני איריס, 9 מיני כרכום, 5 רומוליאה, 2 סיפן, 2 צהרון.
נרחיב תיאורם של כמה מהסוגים הבולטים במשפחה:
הסוג כרכום CROCUS
מבין מיני הכרכום, הכרכום התרבותי או כרכום הגינה Crocus sativus ידוע במיוחד לשימוש רפואי וכצמח תבלין (זעפרן). הכרכום התרבותי גדל היום באזור גיאוגרפי רחב, מאיראן, טורקיה, יוון ועד לספרד, אך כנראה מקורו הבוטני במין בר הנמצא ביוון. המרכיב היוצר את הזעפרן (גלגול המילה מערבית ומשמעותה “צהוב”) הוא צלקות הפרחים, כ-500 מהן לכל גרם. מדונם אחד של גידול חקלאי ניתן להפיק כ 2.5 קג של צלקות יבשות. מבין התבלינים, הוא היקר ביותר. השימוש בצמח למרפא הוא עתיק יומין, לטיפול במחלות לב, לחץ דם ועוד. היום מייחסים לו גם את הסגולות הבאות: נוגד דלקת, מרגיע, נוגד חרדה ודיכאון ומועיל לטיפול בתופעות שונות הקשורות למע’ העצבים. החומר הפעיל העיקרי בזעפרן הוא קרוטנואיד בשם Crocin, שפעולתו הוכחה במחקרים רבים.
מבין מיני כרכום הבר בישראל, ידוע במיוחד הכרכום החורפי. כל מיני הבר פורחים בסתיו ובחורף.
שימוש במזון: בזכות ריחו, טעמו העדין והמתקתק, שורש האיריס (מינים שונים) משמש כחומר טעם וריח בגלידות, ממתקים ומשקאות. תכולת החומרים נוגדי החמצון מחזקת גם תכונות שימור למזון אליו מוסף השורש.
כ25 מיני אירוס מרחבי העולם תועדו בשימוש אתנו-בוטני. להלן דוגמאות של כמה מהמינים הבולטים (עובד מהמקור):
טבלה: חומרים פעילים המצויים במיני איריס ובאברי צמח שונים, חומצות פוליפנוליות ופעילותן הביולוגית. קיצורים: Rh: Rhizomes; L: Leaves; R: Root
Plant Part
Species Resources
Activities and Functions
Polyphenolic Acids
Rh
I. hungarica Waldst. I. Variegata L., I. schachtii Markgr., I. lactea Pall., I. pseudacorus L.
Anticancer, cardioprotective, neurodegenerative diseases prevention, ameliorative for metabolic diseases.
Gallic acid
Rh, R
I. schactii Markgr., I. flavissima Pall., I. dichotoma Pall., I. germanica L., I. versicolor L., I. lactea Pall.
I. schactii Markgr., I. flavissima Pall., I. dichotoma Pall., I. lactea Pall., I. bungei Maxim.
Anti-inflammatory, antimicrobial, hepatoprotective, antiendotoxic, neuroprotective effects, prevention and alleviation of oxidative stress, prevention of diabetes; cerebral ischemia, cancer, and cardiovascular diseases.
Syringic acid
L, R, Rh
I. schactii Markgr., I. flavissima Pall., I. dichotoma Pall., I. bungei Maxim., I. tenuifolia Pall., I. lactea Pall., I. florentina L., I. germanica L., I. versicolor L., I. carthaliniae Fomin
מקור: Exploring the Use of Iris Species: Antioxidant Properties, Phytochemistry, Medicinal and Industrial Applications. S. Khatib, C. Faraloni, L. Bouissane. Antioxidants (Basel). 2022
החומרים הפעילים העיקריים בשורשי מיני האיריס השונים הם מקבוצת הפוליפנולים, ומתוכם בולטים בעיקר פלאבונואידים. תכולה זו מקנה תכונות נוגדות חמצון מובהקות, ומכאן – שימושים רחבים ברפואה ורוקחות, ותועלת הטיפול במצבים של עקה חמצונית, במחלות שהן מן הקשות והנפוצות ביותר: סרטן, סוכרת, דלקות פרקים, ומחלות ניווניות של מע’ העצבים. ניסויים רבים in vitro הראו פעילות ניכרת נוגדת חמצון ומנטרלת רדיקלים חופשיים, לתמציות הידרו-אלכוהוליות של שורשי איריס ממינים שונים. אפקט מובהק של הגנה על הכבד מפני רעלנים הוכח במספר ניסויים בחיות מעבדה. גם הפעילות האנטי-בקטריאלית נמצאה מובהקת, בניסויי מבחנה ומעבדה.
אפקט נוגד סרטן של תמציות צמחי איריס (שורשים, וגם הצמח השלם) הוכח במעבדה על סוגי סרטן שונים, ובמנגנונים שונים: ציטוטוקסיות, עיכוב שגשוג תאי הסרטן, ואפופטוזיס.
פעילות מורידת ריכוז סוכר (אנטי-דיאבטית) הוכחה לגבי שורש האיריס הגרמני I. germanica)). בסין הוא משמש גם לטיפול בעצירות. במרוקו משמש השורש כאחד המרכיבים של תערובת התבלינים “ראס אל חנות”.
Photo: Isabelle Grosjean. Iris germanica hyb.
נוכחות פלאבונים מסוכררים מסיסי מים בדם בשיעור גבוה לאחר מתן פומי של תמציות שורש אירוס, מצביע על זמינות ביולוגית גבוהה של תוצרי המיצוי. נתון זה מצביע על פוטנציאל גבוה של פעילות ואפשרויות לפיתוח תרופות/ תכשירים בכיוון של פעילות אנטי-סטרס, אנטי אוקסידנטית ואנטי -בקטריאלית. בין החומרים אשר בודדו משורשי האיריס הגרמני (I. germanica) ונמצאה להם פעילות נוגדת סרטן:Iriflogenin , genistein, Irilone, בין השאר על ידי הפחתת פעילות ציטוכרום P450.
מן השורשים מפיקים גם שמנים אתריים. השמנים מכילים ריכוז ניכר של חומצות שומן (ח. מיריסטית היא הרכיב העיקרי, וכן ח. אולאית, ח. לינולאית), אך גם מונוטרפנים וססקויטרפנים. תכולת השמנים שונה באופן משמעותי בין אתרי גידול שונים של הצמח, ותלויה גם בעונות השנה וגיל הצמח. תכולת השמנים מצביעה על אפשרויות פיתוח שימושים נוספים למיני אירוסים בעתיד.
הסוג: סייפן Gladiolus
הסוג כולל כ-300 מינים, נפוצים באפריקה ובאזור הים-תיכוני. הסוג מוכר בזכות העלים האזמלניים והזקופים של מרבית המינים. בעוד שאין כמעט תיעוד לשימוש בסוג זה למזון או לרפואה במערב, מינים שונים זוכים לביקוש ושימוש אנטי-בקטריאלי באפריקה, בעיקר בדרום אפריקה ובמערבה. קנה השורש של המין Gladiolus dalenii משמש למאכל (אחר בישול) ולמרפא, בעיקר לכאבי בטן וכן כרטייה poultice להוצאת קוץ או גוף זר.
המין: בלמקנדה סינית
Belamcanda chinensis , היום מקובל השם: Iris domestica , שם עממי באנגלית: Blackberry Lily
העלים הסרגליים יוצרים מניפה גבוהה ומרשימה, המייחדת את מראה הצמח, עם פרחיו הכתומים-מנוקדים, אשר הקנו לו גם את השם Leopard Lily. שורשי מין זה משמשים ברפואה הסינית המסורתית בשם SHE GAN. פעולת השורש בעיקר על הריאות והכבד, מוריד חום ודלקת. טעמו מר וטבעו מקרר. נוגד זיהומים ומכיל מספר חומרים נוגדי בקטריות . משמש לטיפול בשיעול, דלקות גרון, דלקות שקדים. השורשים מכילים Tectorigenin, נוגד חמצון חזק ופיטואסטרוגן, אשר הראה פוטנציאל מבטיח בטיפול בסוגי סרטן הקשורים לאיזון הורמונלי.
אזובית פשוטה - משמשת כצמח מרפא וקולינרי כבר אלפי שנים. יש לה השפעה מועילה על מערכת העיכול ומערכת הנשימה והיא משמשת גם לקידום הווסת.
אזובית פשוטה או אורגנו
תרגום ועריכה: פרץ גן
להלן קטעים מתורגמים והערות(*), מתוך סקירת ספרות יפה אשר פורסמה ב 2020 בירחון הבינלאומי למדע מולקולרי (International Journal of Molecular Sciences) על הצמח, בהקשר לפעילותו הביולוגית של השמן האתרי. הסקירה כוללת רשימת 83 מקורות מדעיים. מקור: Lombrea, A. et al. A Recent Insight Regarding the Phytochemistry and Bioactivity of Origanum vulgare L. Essential Oil. Int. J. Mol. Sci. 2020
אורגנו, Origanum vulgare L. (שם עברי: אזובית פשוטה), הוא אחד המינים הארומטיים הנודעים ביותר, עם רקע מסורתי חזק כתבלין וצמח מרפא, אך גם כמקור מבוסס היטב לתרופות צמחיות בעלות ערך נפוצות בפיטותרפיה המודרנית. בן משפ’ השפתניים (Lamiaceae) צמח זה הוא יליד אירופה, צפון יבשת אפריקה ורוב אסיה הממוזגת, אך מרכז תפוצת המגוון שלו נמצאת באזור הים התיכון ובעיקר בטורקיה. הוא יובא גם לצפון אמריקה, שם הוא גדל במספר מדינות לאורך החוף המזרחי והמערבי. O. vulgare , המין המסחרי, נאסף בר או מעובד, כאשר טורקיה היא הספקית החשובה ביותר של אורגנו ים-תיכוני. עם זאת, השם הנפוץ “אורגנו” משמש לכמה מינים מהסוג: Origanum onites או אורגנו טורקי, O. majorana או מיורן מתוק, O. minutiflorum או אורגנו ספרטני, והאורגנו “הישראלי”O. syriacum – הלא הוא האזוב המצוי, אשר מוין בעבר כ Marjorana syriaca . השם “אורגנו” גם מיוחס לעיתים לסוגים בוטניים אחרים (קורנית, בת-קורנית, צתרה, ליפיה).
מבחינה בוטנית, O. vulgare הוא צמח רב שנתי בעל בסיס עצי וגבעולים עשבוניים, הגדל לגובה של 20–80 ס”מ. העלים שלו מנוגדים, בצורת ביצה, אורכם 1–4 ס”מ ורוחבם 0.5–2.5 ס”מ; שולי העלה חלקים והקצה משתנה מעוגל למחודד. הפרחים קטנים יחסית, מקובצים בתפרחת קצה וצדית. הכותרת מורכבת מ-5 עלי כותרת מאוחדים, באורך 0.4-0.8 ס”מ, בעלי צבע לבן עד סגול. הפירות הם אגוזיות קטנות. Origanum vulgare הוא מין משתנה מאוד, הכולל מספר תת-מינים, זנים, כימוטיפים והכלאות. שישה תת-מינים מוכרים: שלושה מהם אופייניים לאזור הדרומי של המין ונחשבים לאיכותיים ועשירים בשמנים נדיפים, בעוד שלושת תת-המינים הצומחים באזורים צפוניים יותר הם עניים יותר בשמנים אתריים.
השמנים האתריים, המרכיבים הרלוונטיים ביותר לערך הרפואי של O. vulgare, מסונתזים בטריכומות בלוטיות מוגנות (peltate), המופיעות על פני השטח של גבעולים, עלים ופרחים (גביעים, עלי כותרת). לטריכומות אלו ראש הפרשה מוגדל, המורכב מ-12–16 תאים בלוטיים המכוסים בציפורן משותפת; השמנים הנדיפים משתחררים בעת שבירה של הקוטיקולה. פרט לשערות המוגנות הללו, מופיעות גם שערות ראש קטנות בהרבה משני צידי העלים והאפידרמיס של הגביע. יש להם ראש בן 1-2 תאים ונראה שהם מעורבים בסינתזה של מטבוליטים הידרופיליים אחרים כמו תרכובות פנוליות ופוליסכרידים. הגורמים המשפיעים על הצפיפות והגודל של טריכומות בלוטיות, ובכך משפיעים ישירות על יבול השמן האתרי, מוגדרים הן מבחינה גנטית והן מבחינה סביבתית. אורגנו יווני מציג צפיפות וגודל מוגברים של טריכומות peltate, בניגוד לאורגנו נפוץ. עם העלייה בגובה, צפיפות הבלוטות פוחתת, אשר מובילה לירידה בכמות השמנים האתריים. חשוב לציין, כי גם הפרופיל הכימי של השמן האתרי משתנה עם הגובה: הוכח שצמחי השפלה מסנתזים שמנים אתריים עשירים בפחמימנים מונוטרפן וססקיטרפן, בעוד שצמחים בגובה רב הכילו כמויות גבוהות של מונוטרפנים ארומטיים ופחמימנים ונמוכים בריכוז ססקוויטרפנים. אספקת מים וחנקן מופחתת מגדילה את הצפיפות של טריכומות peltate, בעוד שצפיפות הצמח אינה משפיעה על מספר שערות הבלוטה ליחידת פני העלה.
שימושי אורגנו ברפואה העממית נקשרו לתכונות של הרגעת הקיבה, קרמינטיביות, כיוח ואמנגוגיות. הוא ידוע ומשמש כחליטה להפרעות בדרכי הנשימה והעיכול, אך גם להכנת משחות לטיפול בפצעים. שימושיו המסורתיים כוללים טיפול בבעיות עיכול, שלשול, שיעול וברונכיטיס. הוא שימש גם כתרופה נגד גירוד, כאבי ראש ודיכאון. נזכרים שימושים מיוחדים לחלקים שונים של הצמח: בעוד שהחלקים העליונים שימשו בכאב, שיעול או הפרעות בתפקוד המיני, הזרעים שימשו לטיפול בדלקות בדרכי השתן או הפרעות מחזור, וענפי הפריחה שימשו חיצונית על ידי שפשוף במקום של שברים או לטיפול בכאבי שיניים. מחקר אתנובוטני הראה כי תה העשוי מעלי אזובית פשוטה שימש באופן מסורתי בטרנסילבניה לטיפול בכאב גרון. בטורקיה, הענפים והעלים הפורחים הוכנו כחליטות ושימשו להצטננות, שפעת, כאבי ראש או שיניים. חלקים עליונים של אורגנו משמשים כתבלין רגיל, במיוחד במדינות הים התיכון. בנוסף לשימושים קולינריים ומרפאים, אורגנו שימש גם בהכנת בשמים או כחומר טעם למשקאות אלכוהוליים.
התמונה באדיבות: על עלים, מרכז לצמחי מרפא
הרכב כימי
החלקים האוויריים של O. vulgare מכילים שמנים אתריים בעלי הרכב משתנה, כמו גם מגוון של פלבונואידים, טאנינים, גליקוזידים פנוליים וטרפנואידים. Luteolin-O-Glucuronide ו-luteolin-7-O-glucoside הם הנגזרות העיקריות של הפלבונואידים, המצויים בתמציות ההידרו-אלכוהוליות, המרתחים והחליטות של O. vulgare. חומצה רוזמרינית היא החומצה הפנולית העיקרית. כמו כן דווח על נוכחות של חומצה קפאית, חומצה פרוטוקטכואית, חומצה ונילית וחומצה או-קומרית.
השמן האתרי הוא המרכזי מבין הרכיבים הכימיים של האורגנו, והוא נחקר רבות. מכיוון ש-O. vulgare הוא מין בעל שונות טבעית, יש גם וריאציות בהרכב הכימי. השמן הנדיף מכיל מונוטרפנים ופחמימנים ססקוויטרפן, וכן תרכובות פנוליות. טרפנים כגון תימול, carvacrol, p-cymene, γ-terpinene ולינלול הם המרכיבים העיקריים. בהתאם לתרכובות העיקריות, הוגדרו כמה כימוטיפים. חקירה של 502 צמחים מ-17 מדינות אירופיות הובילה לזיהוי של שלושה כימוטיפים עיקריים של O. vulgare, בהתאם לפרופורציות של תרכובות לינאלול/לינאליל אצטט, סימיל וסאביניל א-ציקליות.
הרכב השמן האתרי משתנה בהתאם לתנאי הסביבה, האזור הגיאוגרפי, זמן הקטיף ושלב הבשלת הצמח. שמנים אתריים שהתקבלו מצמחים שנאספו באיטליה אפשרו זיהוי של 37 תרכובות, ביניהן בריכוזים הגבוהים יותר היו תימול, קרוואקרול, לינאליל אצטט ו-γ-טרפינן. צמחים מפורטוגל חשפו את נוכחותם של קרוואקרול, תימול, γ-טרפינן ו-β-פנצ’יל אלכוהול כתרכובות עיקריות בשמן האתרי, בעוד שבזה ממונטנגרו היו גרמאקרן D, β-caryophyllene, linalyl acetat, ו-α- טרפינול מרכיבים עיקריים. גם ההבדלים בהרכב השמן האתרי באיברים שונים של הצמח נחקרו, וחשפו שינויים בתכולת תרכובות מסוימות. לדוגמה, שמן הגבעול היה דל יותר בפחמימני מונוטרפן, בהשוואה לשמן מהעלים.
תת-מינים בעלי תכולת שמנים אתריים גבוהה יותר (O. vulgare subsp. hirtum, O. vulgare subsp. glandulosum ו-O. vulgare subsp. gracile) מאופיינים בנוכחות של קרוואקרול, תימול, p-cymene ו-γ-terpinene, בעוד שצמחים עם ריכוז שמן נמוך יותר מאופיינים בנוכחות של sabinene, linalool, borneol, ו sesquiterpenes. מחקר נרחב של שמן אתרי O. vulgare הובילה למסקנה שניתן להסביר את השונות הכימית המדהימה של אורגנו על ידי ויסות מעלה/מטה של המסלולים הביוסינתטיים המטבוליים. מחקר זה ביסס את העובדה שהרכב הכימוטיפ נמצא בקורלציה ישירה עם גורמי האקלים, כאשר צמחים מהאקלים הים תיכוני מציגים מסלול סימיל ו/או לינאלול פעיל, בעוד שצמחים הגדלים באזורים המאופיינים באקלים היבשתי עניים יותר במונוטרפנים ומציגים מסלול סביניל פעיל יותר.
פעילות אנטי – מיקרוביאלית
היעילות של שמן אתרי Origanum vulgare L. (OEO) נגד מגוון רחב של חיידקים פתוגניים נחקרה בהרחבה. כפי שהוכח על ידי מספר מוגבר של מחקרים בתחום, OEO מייצג אלטרנטיבה יעילה כחומר אנטי-מיקרוביאלי, כנגד זן חיידקים גראם חיובי וגם גראם שלילי. מכיוון ששמנים אתריים הם מולקולות הידרופוביות, יש להם חדירות גדולה יותר דרך קרום התא וגורמים להרחבה של תוכן התא. מותם של החיידקים מתרחש על ידי ניקוז של מולקולות ויונים חיוניים מתא החיידק. תכונות החיטוי והאנטי-בקטריאליות של ה-OEO נבדקו לראשונה ביוון העתיקה, שם הוא שימש לעתים קרובות לטיפול בזיהומי עור ופצעים חיידקיים. הוא שימש גם כחומר משמר מזון (*וגם היום, כשמן או תמציות של העלים. פ.ג.). Carvacrol ו-Thymol מייצגים את שני הפנולים העיקריים, המהווים כמעט 78-85% מה-OEO והם אחראים לתכונות האנטי-מיקרוביאליות של הצמח. הפעילות האנטי-בקטריאלית של ה-OEO נובעת מרמה גבוהה של תימול, הקשור לחלבוני ממברנה ומגביר את החדירות של קרום התא החיידקי. באותו אופן, Carvacrol פועל על תאי חיידקים וגורם לנזק מבני ותפקודי, מה שמגביר את חדירות ממברנת תא החיידק.
פעילות אנטי פטרייתית
הפעילות האנטי-פטרייתית של OEO מבוססת על נוכחות של כמות גבוהה של תימול ו-carvacrol. הפעולה האנטי-פטרייתית שלהם קשורה להפרעה של שלמות דופן התא הפטרייתי ובהפרעה של סינתזת ארגוסטרול.
פעילות אנטי טפילית
הפעילות האנטי-טפילית עשויה לנבוע מנוכחות של תרכובות פנוליות (תימול ו-carvacrol) המקיימות אינטראקציה עם החדירות של קרום התא הציטופלזמי.
פעילות נוגדת חמצון
הפעילות נוגדת החמצון של שמן אתרי של Origanum vulgare L. מיוחסת לנוכחותם של carvacrol, thymol ו-p-cymene, שלכל אחד מהם יש את התכונה ליצור קומפלקסים כימיים עם יוני מתכת ורדיקלים חופשיים. ניתן לפתח את יישומה של פעילות ביולוגית זו עבור תעשיות המזון.
פעילות אנטי דלקתית
OEO יכול לעכב את הפרשת ציטוקינים פרו-דלקתיים, והוא גם מווסת את הביטוי של גנים דלקתיים עקב נוכחות של carvacrol. הפעילויות האנטי דלקתיות שנחקרו עבור שמן אתרי Origanum vulgare L. מוצגות בהרחבה במאמר. לקרבקרול וגמא-טרפינן כנראה ההשפעה החזקה ביותר מבין רכיבי השמן.
השפעות על העור
OEO מתאילנד נמצא בעל פעילות אנטי-הזדקנות גבוהה משמעותית בהשוואה לחומצה אסקורבית (p<0.01). העיכוב באובדן הקולגן והאלסטין עשוי להתרחש עקב תרכובת הפיטו-קרוואקרל שזוהתה בכמות הגבוהה ביותר.
השפעות על ייצור המלנין
נמצא עיכוב בפעילות היפרפיגמנטציה של העור. Origanum vulgare EO נבדק כחומר הלבנה להיפרפיגמנטציה, באמצעות עיכוב האנזים טירוזינאז, האחראי על הביוסינתזה של מלנין.
פעילות היפוגליקמית
עיכוב האנזימים α-Amylase ו-α-glucosidase הוא אסטרטגיה חשובה לשמירה על ערכי הגלוקוז בדם. שמנים אתריים המופקים מ-2 תת-מינים של אזובית מטורקיה, נחקרו על פעילותם האנטי-סוכרתית. נמצאה פעילות מעכבת α-glucosidase.
פעילות נגד אלצהיימר
היכולת של תרכובות צמחיות הקיימות בשמנים אתריים לעכב אצטילכולין אסטראז עשויה לשמש כטיפול אפשרי לכמה מחלות עצבים כגון מחלת אלצהיימר. נבדקה פעילות מעכבת כולינסטראז. אורגנו שגדל באזור הים התיכון העליון היה בעל הפעילות החזקה יותר בעיכוב אצטילכולין אסטראז.
מסקנות
סקירה זו התמקדה בפיטוכימיה של תכולת השמנים האתריים, ופעילותם הביולוגיות.
ה Oregano vulgare L. היא צמח ארומטי ים-תיכוני חשוב בעל ערך רב בפיטותרפיה המסורתית, לצד שימושיו התזונתיים הנרחבים. המלצות אתנו-פרמקולוגיות הקשורות לשימוש באורגנו כוללות טיפול בבעיות עיכול, נשימה ועור. בשל תכולת השמנים האתריים העשירים ב-carvacrol ובתימול, ההשפעות הפרמקולוגיות העיקריות הרלוונטיות הן התכונות האנטי-מיקרוביאליות.
למין Origanum vulgare שונות טבעית גבוהה מאוד. השונות העיקרית בהרכב השמן האתרי תלויה באקלים, בתנאי הסביבה ובאזור הגיאוגרפי. הפרופיל הפיטוכימי של OEO נחקר בהרחבה, ונקבעו שלושה כימוטיפים עיקריים של O. vulgare, בהתאם ליחסי התרכובות לינאלול/לינאליל אציקליות, סימיל וסביניל. ה-OEO הנחקרים ביותר מאופיינים בנוכחות של ריכוזים גבוהים יותר של Carvacrol ו- Thymol. סטנדרטיזציה של OEO לפי תרכובות עיקריות היא בעלת חשיבות רבה עבור מתאם רלוונטי עם פעילותו הביולוגית.
OEO גבוה במיוחד ב-carvacrol ו-thymol מייצג חלופה יעילה כחומר אנטי-מיקרוביאלי כנגד זני חיידקים, כולל חיידקים גראם-חיוביים ו-גראם-שליליים רב-עמידים S. aureus, E. coli, P. aeruginosa, K. pneumoniae. הפעילות נוגדת החמצון של OEO מיוחסת לנוכחותן של אותן תרכובות. OEO מקטין את הביטוי של ציטוקינים פרו-דלקתיים ושל גנים דלקתיים, עקב נוכחות של קרוואקרול, תוך שימת דגש על מנגנוני פעולה מרובים. ההשפעות האנטי-גידוליות של OEO דווחו עבור מספר סוגים של סרטן, כולל סרטן השד, המעי הגס, הכבד או צוואר הרחם, עם ערכי IC50 שנעים בקירוב בין 8 ל-300 מיקרוגרם/מ”ל.
יתר על כן, חלק מהפרעות העור הנפוצות כגון אקנה, הגלדת פצעים או הזדקנות, הוכחו גם כמושפעות מהתכונות האנטי-בקטריאליות, האנטי דלקתיות והיכולת נוגדת-חמצון של OEO. העיכוב של היאלורונידאז, קולגנאז ואלסטאז נמצא בקורלציה במיוחד לתכולת ה-carvacrol, בעוד שהשפעת האנטילנין על ידי עיכוב טירוזינאז נצפתה עבור סוג שמן אתרי עשיר בלינאלול.
בשנים האחרונות דווחו כמה גישות מבטיחות בשימוש ב-OEO כתכשירים פרמצבטיים. הכוונה בעיקר לתכשירים עוריים, אשר ביישום מקומי של OEO הוכחו כיעילים, בטוחים בדרך כלל ושימושיים במצבי עור שונים. ננו-נשאים משתי קטגוריות, דהיינו ננו-חלקיקים פולימריים ונושאי שומנים, כולל ננו- ומיקרו-אמולציות, הוצעו כמערכות drug-delivery עבור OEO. ננוקפסולציה של OEO בנשאי תרופות קולואידים כאלה היא אטרקטיבית מכיוון שהיא מאפשרת להתגבר על החיסרון הגדול של השימוש ב- OEO, בהפחתת תנודתיותו, שיפור היציבות והמסיסות שלו, והגברת זמינותו הביולוגית ויעילותו הטיפולית.
OEO הוא מקור בעל ערך רב לתרכובות צמחיות פעילות עם השפעות ביולוגיות חשובות. מלבד ההשפעות הביולוגיות המתוארות, סקירת הספרות מובילה למסקנה כי יש צורך במחקרים פרה-קליניים וקליניים עתידיים, המכוונים לפיתוח מערכות ננו-אקטואליות עמוסות OEO עם זמינות ביולוגית משופרת, לבחינת ההשפעות האנטי-מיקרוביאליות, נוגדות-דלקת, נוגדות-גידולים, והשפעות על ריפוי פצעים.
*שמן אתרי של אורגנו מיועד לשימוש לאחר דילול בלבד. השימוש בעלי אורגנו הוא בטוח לחלוטין.
מיני אזוב בישראל
בישראל גדלים שלושה מיני בר: אזובית רמון, אזובית המדבר ואזוב מצוי (אזובית מצויה) ועוד 4 מיני בר מחוץ לישראל: אזובית סיני במערב סיני, אזובית ירדנית, אזובית פטרה ואזובית פונון בממלכת ירדן.
אֲזוֹבִית הַמִּדְבָּר (Origanum dayi Post) – היא בן-שיח רב-שנתי מדברי, בן קיימא לא מצוי, אנדמי לישראל, ממשפחת השפתניים. הוא מצוי במדבר יהודה ובהר הנגב; נדיר בהרי יהודה, בצפון הנגב ובמערב הנגב; ונדיר מאוד בקעת ים המלח.
אֵזוֹב מָצוּי (Origanum syriacum L) – שמו המדעי בעברית אזובית מצויה ושמו המדעי בעבר Majorana syriaca, ושמו בערבית הוא “זעתר”. בן שיח שגבעוליו מעוצים, פרחיו קטנים, לבנים ומופעים בתפרחת דמוית שיבולת. הוא נפוץ, גדל בבר ובתרבות כמעט בכל חלקי ישראל
אֲזוֹבִית רָמוֹן (Origanum ramonense Danin) – בן-שיח מדברי נדיר מאוד, בסכנת הכחדה ואנדמי לדרום ישראל. אזובית הרמון דומה לאזובית המדבר, אך שונה ממנה בכמה מאפיינים. העלים קטנים יותר והגבעולים שעירים הרבה יותר מאלה של אזובית המדבר, אבל טעמם וריחם דומים לה.
(ויקיפדיה 2024)
האזובית (אורגנו) משמשת כצמח מרפא וקולינרי כבר אלפי שנים. יש לה השפעה מועילה על מערכת העיכול ומערכת הנשימה והיא משמשת גם לקידום הווסת. אין להשתמש בצמח באופן רפואי על ידי נשים בהריון, אם כי הוא בטוח לחלוטין בכמויות קטנות למטרות קולינריות. העלים והגבעולים הפורחים הם מחטאים מאוד, נוגדי עוויתות, קרמינטיביים, כולאגוגיים, דיפורטיים, אמנגוגיים, מכיחים, ממריצים, מעוררי קיבה וטוניקים קלים. הצמח נלקח באופן פנימי לטיפול בהצטננות, שפעת, מחלות חום קלות, הפרעות עיכול, קלקולי קיבה ומחזור כואב. זה מרגיע מאוד ואין ליטול אותו במינונים גדולים, אם כי לתה מתון יש השפעה מרגיעה ומסייע לשינה רגועה. אין לרשום אותו לנשים בהריון. חיצונית, אורגנו משמש לטיפול בברונכיטיס, אסטמה, דלקת פרקים וכאבי שרירים. ניתן להשתמש בצמח טרי או מיובש – לקצור את כל הצמח (אך לא את השורשים) בסוף הקיץ לייבוש ולאחסן לשימוש בחורף. לעתים קרובות נעשה שימוש באורגנו בצורה של שמן אתרי שזוקק מהצמח הפורח. כמה טיפות מהשמן האתרי, הניחו על צמר גפן והניחו בשקע של שן כואבת, מקלות לעיתים קרובות על כאבי שיניים. צמח זה הוא אחד מחומרי החיטוי הטבעיים הטובים ביותר בגלל תכולת התימול הגבוהה שלו. השמן האתרי משמש בארומתרפיה לטיפול באותן מטרות שהצמח משמש עבורם.
