אנטיאוקסידנטים במשקאות בריאות – האם יש קליטה?

אנתיאוקסידנט - מחקר אחר שנערך בגרמניה הראה שמשקה המכיל תה ירוק, זרעי ענבים, מיצוי של ציפת ענבים ופטריית שיטאקי יכול להקטין את הסיכוי >

במחקר חדש שנערך בשיתוף חברת קוקה-קולה ואוניברסיטת גלזגו, אשר פורסם בירחון העוסק בנושאים של תזונה ומחקר מזון (Molecular Nutrition & Food Research), נמצא כי תרכובות של פוליפנולים אשר מקורן במגוון רחב של צמחים כגון תה ירוק, תפוחים, ענבים ופירות הדר והוגשו בצורה נוזלית נספגו במעי הדק וגם במעי הגס(Borges et al,2010) .פוליפנולים הם משפחה גדולה של כ- 5000 תרכובות כימיות הנוצרות באופן טבעי במגוון גדול של צמחים. כיום עולה עניין רב (המתבטא במספר גדול של מחקרים בנושא) בחומרים אלו הודות ליכולתם כחומרים נוגדי חמצון, יכולת שנחקרה ונמצאה מוכחת במעבדה, וליכולתם להתקשר ולנטרל רדיקליים חופשיים, מולקולות המזיקות לגופנו. בהמשך לממצאים שכבר הוכחו במעבדה, חוקרים רבים העלו את הסברה שיתכן וחומרים אלו מסוגלים להגן כנגד מגוון רחב של מחלות כגון: סרטן ומחלות קרדיו-וסקולריות, ולגבי חלקם יתכן שכוחם יפה כנגד מחלת האלצהיימר.

באופן מעניין לא נמצאו תגובות גומלין (אינטראקציות) משמעותיות בין התרכובות הפוליפנוליות השונות. עובדה זו מוליכה למסקנה שמשקאות העשירים בפוליפנולים יכולים באופן עקרוני לשמש כאמצעי העשרת דיאטה בפוליפנולים ופלבונואידים, ללא שינוי משמעותי בהרגלי האכילה.

מחקר אחר שנערך בגרמניה הראה שמשקה המכיל תה ירוק, זרעי ענבים, מיצוי של ציפת ענבים ופטריית שיטאקי יכול להקטין את הסיכוי לחלות במחלת השפעת (K. Schutz et al, 2010). המחקר פורסם בירחון הבריטי לתזונה (British Journal of Nutrition). עוד הראו החוקרים שחומרת התסמינים אצל אותם אנשים שכבר חלו במחלת השפעת וצרכו את המשקה, קטנה בצורה משמעותית.

החוקרים ייחסו תוצאות אלו למרכיבים הנמצאים בתה הירוק, העשויים לחזק פעילותם של תאי T, וע"י כך לחזק את מערכת החיסון. את היכולת לדיכוי הדלקת יחסו החוקרים לענבים שבמשקה, שכן מחקר מקדים בנושא הראה שאנטוציאנדין גליקוזידי (Chrysanthemin), פוליפנול המצוי בענבים, מסוגל לדכא אנזימים הנמצאים בראש השרשרת המביאה להתפתחות הדלקת, בדומה לאופן פעולתן של תרופות לא-סטרואידיות (כדוגמת האספירין) לטיפול בדלקות, זהו גם ההסבר להקלה בשאר הסימפטומים, כדוגמת כאבי הראש והפרקים.

מסקנתם של החוקרים הייתה שצריכה של משקה מסוג זה, העשיר בתרכובות פוליפנוליות, יכולה לחזק את ההגנה הטבעית של הגוף ולשפר את פעילות מערכת החיסון. לדברי החוקרים, התקווה היא כי את ההשפעה ניתן יהיה לאמוד מבחינה קלינית באנשים הסובלים ממערכת חיסון מוחלשת, כתוצאה מעקה או זיהומים קיימים.

יתכן וממצאים אלו מהווים נקודת מפנה בכל הנוגע לשימוש בתוספי תזונה וצריכה של משקאות בריאות, שכן הודות למידע זה ניתן יהיה לפתח את נושא הרפואה הטבעית בכיוונים נוספים כדוגמת צריכה של משקאות טבעיים עפ"י מרשם, או מיצים אשר יכילו תמציות מתאימות בהתאם לצורך.

מקורות:

1. G. Borges , W. Mullen, A. Mullan, M.E.J. Lean , S.A. Roberts , A. Crozier (2010)

2. Bioavailability of multiple components following acute ingestion of a polyphenol-rich juice drink, Molecular Nutrition & Food Research

3. Vol. 4, pp. 805-806K. Schutz, M. Sass, A. de With, H-J. Graubaum, J. Grunwald (2010)

4. Immune-modulating efficacy of a polyphenol-rich beverage on symptoms associated with the common cold: a double-blind, randomised, placebo-controlled, multi-centric clinical study

5. British Journal of Nutrition

חזרה לחנות

שערות שולמית Adiantum capillius

שם עברי: שערות שולמית מצויות

משפחה: Adiantaceae

חלקי צמח בשימוש: עלים, קנה שורש

תאור בוטני: שרך רב שנתי הגדל ליד מקווי מים. נפוץ מאד בכל אזורי הארץ ליד מעיינות ומפלי מים. קנה השורש זקוף או שרוע מכוסה בקשקשים. משמעות השם המדעי הוא השערות של ונוס. השם האנגלי הוא Maidenhair fern.

גדל באזורים טרופיים וממוזגים. מרבים לגדל אותו כצמח נוי.

הסוג Adiantum כולל למעלה מ-200 מינים שרובם גדלים באמריקה הטרופית.

רפואה מסורתית: יש עדויות לשימוש בצמח בארצות רבות. דיוסקורידס ממליץ על הצמח כטיפול לאסתמה. Culpeper מספר על שימוש בצמח לטיפול בשיעול ואסתמה. הצמח נחשב לדיורטי והשתמשו בו לניקוי הכליות.

שימוש דומה נעשה בצמח בפרו וברזיל. השתמשו בצמח כדיורטי, כמכייח ומרגיע שיעול, לטיפול בהצטננות, צרבת, אבנים במרה, התקרחות וכן להסדרת המחזור החודשי.

מירתח מקנה השורש הומלץ לטיפול בנשירת שיער בשימוש חיצוני. הצמח השלם מומלץ בשימוש חיצוני לטיפול באקזמה ובדלקות בעור.

מרכיבים: פלבנואידים, כגון, quercetin, kampferol

rutin, naringin, isoquercetin

קרוטנואידים, כגון, lutein, neoxanthin, violaxanthin

Zeaxanthin

חומצות פנוליות, טריטרפנואידים, סטרולים צמחיים.

פעילות: אנטי מיקרוביאלי, מעכב Bacillus, E. coli

Proteus, Pseudomonas.

מיצויים מימיים של הצמח השלם מורידים רמת גלוקוז בדם in vitro, וכן בחיות מעבדה.

השימוש המסורתי בצמח לטיפול בדרכי הנשימה לא נחקר, אבל מסתמכים על הרפואה המסורתית וממשיכים להתשמש בצמח לאותן התוויות.

מחקרים בחיות הראו שהצמח גורם לירידה בפוריות. הוא מעכב קליטה של הביצית המופרית ומונע הריון.

התוויות: לטיפול במחלות של דרכי הנשימה, כגון, שיעול,ברונכיט, דלקת ריאות, שיעול עם ליחה מרובה,לנשירת שיער, לזרוז של מחזור חודשי.

התוויות נגד: הריון, לנשים המעוניינות להרות.

אינטראקציות עם תרופות: הצמח עלול להגביר פעילות של אינסולין ושל תרופות אחרות לסכרת.

הכנות ומינון: 1-2 ג' פעמיים ביום בקפסולות או בחליטה,טינקטורה 5-10 מ"ל ליום.

ספרות:

Neef H. et al. Hypoglycemic activity of selected European plants. Pharm. World & Sci. 1993, 15: H11.

Neef H. et al. Hypoglycemic activity of selected European plants. Phytother. Res. 1995, 9: 45-48.

Murthy RS. et al. Anti-implantation activity of isoadiantone. Indian Drugs 1984, 21: 141-144.

Mahmoud M. et al. In vitro antimicrobial activity of Salsola rosmarinus and Adiantum capillius-veneris. Int. J. Crude Drug Res. 1989, 27: 14-16.

צמחי המרפא בישראל – מעמדם החוקי

מעריכים כי על פני כדור הארץ גדלים כ-300,000 מיני צמחים, שמתוכם זוהו והוגדרו כ-250,000. כ- 75,000 מינים נמצאים כבר בגידול תרבותי, חקלאי או אחר. על פי תקנות משרד הבריאות, כוללת רשימת צמחי המרפא המותרים למכירה חופשית בישראל כ-1300 מינים. משרד הבריאות מגדיר אותם כ"צמחי מאכל". לפי הגדרה זו אין לייחס להם סגולות רפואיות כלשהן, או לציין על אריזתם התוויה רפואית למשתמש.

כ-50 צמחים מוגדרים כ"צמחי מרפא", והם קיבלו הכרה כבעלי השפעה רפואית. צמחים אלה מותרים למכירה בבתי מרקחת בלבד, לאחר הכנתם כתכשירים על ידי רוקח/ת, אך לא כמוצרי מדף תעשייתיים רגילים. רשימה נוספת, מצומצמת יותר, ובה כ-50 צמחים נוספים, מונה את המינים שאינם מותרים כלל למכירה בישראל.
לדברי מר טל לביא, הרוקח האחראי באגף הרוקחות של משרד הבריאות בירושלים על עדכון רשימות הצמחים המוגבלים בשיווק והאסורים לשיווק, נמצאות הרשימות תחת עיון מתמיד. הערות לגבי הכללה או גריעה של צמח מהרשימות מתקבלות תדיר מהציבור, והן נשקלות באגף הרוקחות ובשירות המזון של משרד הבריאות. משרד הבריאות פרסם באתר האינטרנט שלו הודעה בדבר עדכון רשימות הצמחים המותרים לשיווק כמזון.

בשנים 2006-2008 , עברה רשימת צמחי המאבל ביזמת משרד הבריאות עדכונים משמעותיים, ונוספו לרשימה מינים רבים שלא היו בה קודם. שינויים אלה נערכו בעקבות מאמץ מרוכז מטעם עיל"ם (העמותה הישראלית לצמחי מרפא) ומספר יצרנים, אשר סייעו בהגשת חומר מדעי מתאים למשרד. עם זאת, המצב הקיים מותיר מחוץ לתחום הגישה הנוחה לציבור מספר גדול של מיני צמחי מרפא, הידועים בארץ ובעולם כצמחים יעילים ובטוחים לשימוש. כך, למשל, על פי החוק, אין היתר למכור בבתי טבע שורש של צמח הרודיולה Rodiola rosea, צמח הנמצא בשימוש ותיק בסין ובמדינות אירופה. ואף הזוטה הלבנה שלנו (Micromeria fruticosa) – צמח ייחודי שהתברכה בו ארץ ישראל, אשר אוהבי חליטות הצמחים נהנים ממנו – לא הותרה למכירה כמוצר מוגמר עד זמן לא רב. האם דומה מצב זה לנעשה במדינות העולם?

בארצות הברית מתיר החוק מכירה של כל צמח, אלא אם כן נפסל למכירה על ידי מנהל המזון והתרופות (FDA) כצמח רעיל, או שהשפעותיו מסוכנות. הרשות סיווגה כ-380 מיני צמחים כ"מוכרים כבטוחים לשימוש" (Generally Recognized As Safe). עם זאת, רק כמחצית מהמינים הנכללים בתכשירים הנמכרים בבתי הטבע ובתי המרקחת, נמצאים ברשימת ה-GRAS! העובדה שאינם כלולים ברשימת הצמחים ה"מוכרים כבטוחים", אינה מצביעה בהכרח על היעדר בטיחות למשתמש. כל עוד לא הוכח אחרת, היצרן רשאי להשתמש בצמח לייצור תכשיר מסחרי. האחריות לבטיחות המוצר חלה כמובן על היצרן, והוא אחראי לתוצאות במקרים של הרעלה.

באירופה נמצאים היום בשימוש מסחרי למעלה מ 2,000 מיני צמחים, מתוכם כשני שליש הם מינים הגדלים ונאספים מהבר. בשנים האחרונות, האיחוד האירופי קובע תקנות חדשות לגבי הגדרות צמחים כתוספי מזון וכתרופות. מדינות האיחוד מאמצות בהדרגה את התקנות באופן עצמאי ובווריאציות שונות. בימים אלה ממש אמורות להתפרסם תקנות חדשות, על פיהן יאושרו לשימוש כ"תרופות מסורתיות" כל הצמחים שיש לגביהם תיעוד של שימוש מסורתי במשך 30 שנה לפחות, ומתוכן 15 שנה לפחות במדינות האיחוד. צמחים "חדשים", אשר אינם עומדים בקריטריון זה, יוכרו רק אם יוגשו לגביהם מסמכים המוכיחים יעילות ובטיחות.

בעקבות תקנות חדשות אלו, נעלמים כעת מהמדפים מוצרים צמחיים חדשים יחסית באירופה, גם אם היו ידועים באזורי עולם אחרים במשך מאות או אלפי שנים. כיוון שיצרנים קטנים אינם מסוגלים לעמוד, על פי רוב, בדרישות הביורוקרטיות לגבי התיעוד, נוצרה העדפה לתכשירי פטנט: מוצרים צמחיים מעובדים או מזוקקים, המשווקים על ידי היצרנים הגדולים. מחאה קמה גם מצד חסידי הרפואה ההודית (איור- ודה) והרפואה הסינית, אשר התקנות החדשות עלולות "להשאיר אותן בחוץ". עם זאת, במרבית מדינות האיחוד, משתדלות הרשויות לקיים דיאלוג עם היצרנים ועם הציבור, ותהליך הטמעת התקנות החדשות עדיין לא הסתיים.

אחד מתפקידי עיל"ם הוא לקיים דיאלוג מסוג זה עם רשויות הבריאות בישראל. יחד עם גופים מקצועיים אחרים, כגון הסתדרות הרוקחים וארגוני הרופאים, אנו נדרשים לסייע לרשויות לבחון את הרשימות הקיימות, לעדכן אותן ולהרחיבן. האתגר הוא להגיע ל"מודוס ויוונדי", ביסודיות ובאובייקטיביות הנדרשים, תוך הסתייעות ביתרונות המדע המודרני, אך גם תוך קיום פתיחות רעיונית לנכסים שקיבלנו בירושה: מורשת השימוש המסורתי בצמחי מרפא בתרבויות השונות

תרד – Spinacia oleracea

תרד - ברפואה המסורתית היה התרד ידוע כתרופה נגד דכאון. העלים מכילים ריכוז גבוה של כלורופיל וברזל, והשתמשו בו כמזון רפואי במקרים של אנמיה >

תרד

משפחה: סלקיים, Chenopodiaceae

צמח חד שנתי המגיע לגובה של כ-60 ס"מ. העלים משוננים אכילים בצורת רוזטה. העלים בשרניים.

ישנם שני סוגים- לאחד יש עלים מקומטים ולשני עלים רכים ושטוחים. לשני הסוגים יש עלים בשרניים בצבע ירוק כהה, עשירים במרכיבים מזינים.

התרד צריך אדמה עשירה בחנקן. הוא מעדיף אקלים קריר. האביב והסתיו הם העונות הטובות ביותר לגידול העלים (1).

קיץ חם עלול לגרום לצמיחה מהירה מדי ולפגוע בעלים (1).

הפרחים הם בצבע ירוק-צהוב .

מוצאו של מאזור אירן. במאה השביעית לפני הספירה התפשט גידול התרד לסין, ובמאה ה-12 התפשט הגידול לאירופה.

כיום גדל בארצות בעלות אקלים ממוזג על פני כל כדור הארץ.

מרכיבים: התרד הוא אחד מירקות העלים המזינים ביותר. הוא עשיר בקרוטנואידם ובפולאט, הוא עשיר בחלבון ועני בפחמימות ובשומנים (1).

מקור לוויטמינים ומינרלים. הוא מכיל ויטמינים B אחדים, שהם בעלי חשיבות למטבוליזם של פחמימות, למערכת העצבים ולמוח (1). ויטמינים A, K

ו-C מצויים בריכוז גבוה (2).

מינרלים רבים מצויים בו כולל: סידן, מגנזיום, אבץ, סלניום, אשלגן, נחושת, יוד וברזל (2).

הפלבונואידים שבתרד, החומצות הפנוליות והקרוטנואידים אחראים לפעילות נוגדת החמצון והאנטי דלקתית של הצמח.

לוטאין ובטא-קרוטן מהווים 65% מכלל הקרוטנואידים שבצמח.

הטיפול בצמח לאחר הקטיף משפיע על המרכיבים שלו. אחסון של תרד טרי בטמפרטורה של 4 מעלות במשך 24 שעות, לא פגע במרכיבים שלו, אבל אחסון של התרד במשך 72 שעות בטמפרטורה של 4 מעלות גרם לירידה של 15% בריכוז הקרוטנואידים (1).

שימוש היסטורי ומסחרי: נהגו בעבר להשתמש בעלי התרד כדיורטים, משלשלים, כאנטידוט נגד רעלים או זיהומים, וכטיפול באסתמה ובעיות נוספות של מערכת הנשימה, דלקת בגרון ואבנים בכליות.

העלים מועילים גם במקרים של רמת גלוקוז גבוהה בדם ודלקת (1).

בזרעים של התרד השתמשו להורדת חום, לטיפול בכאבי גב וכן כמשתנים (1).

ברפואה ההודית המסורתית השתמשו בעלי התרד לטיפול בפגיעה או בזיהום בכבד ובצהבת.

ברפואה הפרסית המסורתית היה התרד ידוע כתרופה נגד דכאון (1).

העלים מכילים ריכוז גבוה של כלורופיל וברזל, והשתמשו בו כמזון רפואי במקרים של אנמיה (4).

ניתן לאכול עלי תרד ללא בישול או מבושלים בצורות שונות.

יש מחקרים מעטים העוסקים בהשפעה של עלים טריים על מחלות, על מסלולים מטאבוליים ועל מצבים שונים. רוב המחקרים עוסקים בהשפעה של מיצויים מהעלים או מחלקים אחרים (1).

פעילות: אנטי אוקסידנט. הגליקוליפידים הנפוצים בעלי התרד מעכבים תאים של סרטן הקיבה.

עלי התרד מכילים ריכוז גבוה של פולאט. 100 ג' של עלים טריים מספק חצי מריכוז הפולאט הדרוש ליום. בודקים עכשיו אפשרות להוסיף עלים מיובשים וטחונים לקמח, כדי להעלות את ריכוז הפולאט בלחם.

העלים בלקיחה פנימית מסייעים לריפוי פצעים וכיבים לחולי סכרת.

התרד מכיל אוקסלאט, 0.77מ"ג ב-100 ג'. מומלץ לאנשים הסובלים מאבנים בכליות לא לאכול תרד. האוקסלאטים מתקשרים למינרלים, כגון, סידן, אבץ ומגנזיום, ומעכבים את הספיגה שלהם בגוף.

ערך תזונתי של 100 ג' של עלים טריים

קלוריות 23

חלבון 2.9 ג'

שומנים 0.4 ג'

ויטמין C 28.1 מ"ג

מנגן 0.9 מ"ג

מגנזיום 79 מ"ג

אשלגן 558 מ"ג

ברזל 2.7 מ"ג

ריבופלאבין 0.19 מ"ג

ויטמין E 2.03 מ"ג

ויטמין B6 0.2 מ"ג

סידן 99 מ"ג

סיבים 2.2 ג'

מקורות

1. Bauman H. and Alhado M. Food as Medicine: Spinach(Spinacia oleracea, Chenopodiaceae) HerbalEGram: Vol. 14, Number 4, April 2017.

2. Basic Report: 11457, Spinach, raw. United States Department of Agriculture, Agricultural Research Service weside. Available at: https://ndb.nal.usda.gov/ndb/foods/show/3167. Accessed March 22, 2017.

3. Van Wyk B-EFood Plants of the World. Portland. OR: Timber Press, 2006.

4. Grieve MA. Modern Herbal: The Medicinal, Culinary, Cosmetic and Economic Properties, Cultivation and Folk-lore of Herbs, Grasses, Fungi, Shrubs&Trees with All Their Modern Scientific Uses. Vol. 2, Chelmsford, MA, 1971.

חזרה לחנות

מנגו – Mangifera indica

מנגו - רפואה מסורתית : נוגד סכרת, אנטי ויראלי, מחזק של הלב, מוריד לחץ דם ואנטי דלקתי, לטיפול בדימום חזק של מחזור חודשי, בשלשול, סוכרת >

מנגו

משפחה: אילתיים, Anacardiaceae

חלקי צמח בשימוש: פרי

המנגו הוא עץ טרופי גדול, בגובה של 10- 35 מ'. הפירות אכילים, גדולים, ביצתיים, וצבעם אדום עד כתום כשהם בשלים (1). העלים הבוגרים הם בצבע ירוק כהה. הפרחים קטנים וצבעם ורוד-לבן. הפרי גדול, והוא מכיל זרע אחד גדול, מוקף בציפה צהובה, מתוקה, וקליפה דקה (1).

העץ מתחיל לתת פירות כשהוא בן 4-6 שנים לאחר שנשתל, והוא ממשיך לייצר פירות במשך למעלה מ-40 שנה (1).

החלק הנפוץ ביותר הוא הפרי, אבל יש שימושים מסורתיים בשורש, בקליפת הפרי, בעלים, בפרחים ובזרעים.

מוצאו של עץ המנגו מהודו ובורמה. גידלו אותו מאז 2000 לפני הספירה (2). הוא הגיע לאפריקה לפני כ-1000 שנה, ולאמריקה הטרופית הגיע במאה ה-19 (1,2). בארץ מגדלים מנגו בהצלחה רבה. הוא מצליח מאד ברמת הגולן ובעוד מקומות בארץ.

הודו היא היצרנית הגדולה ביותר של המנגו. היא מייצרת 65% מכול היבול העולמי של מנגו (1).

מרכיבים: פרי המנגו עשיר בוויטמינים A,B,C. הוא מכיל סיבים מסיסים ובלתי מסיסים (3).

הסיבים המסיסים מסייעים למניעת מחלות של הלב וכלי הדם, וגורמים לשיפור הבריאות של מערכת העיכול (1).

בפרי מצויים המרכיבים: mangiferin, mangifronic acid, hydroxymangiferin, flavonoids, phenolic acid, carotenes (1).

בין הקרוטנואידים מצוי בטא – קרוטן שהוא פרקורסור של ויטמין A, לוטאין ו- zeaxanthin. השניים האחרונים חשובים לבריאות העין ולמניעת ניוון של המקולה.

פולי פנולים: חומצה גאלית, גאלוטאנינים, קורצטין, איזוקורצטין, חומצה אלגית

הפרי עשיר בקרוטנואידים שהם נוגדי חמצון, נותנים הגנה מפני מחלות לב וכלי דם, ומחזקים את מערכת החיסון (4).

חלקים שונים של העץ מכילים מרכיבים שונים. קליפת הגזע מכילה catechins,

חומצות אמיניות, פנולים וטריטרפנואידים.

עץ המנגו, כמו עצים אחרים השייכים למשפחת ה-Ancardiaceae, מכיל

Xanthone mangifrin, שמקנה לעץ תכונות נוגדות סרטן, נוגדות סכרת ואנטי מיקרוביאליות.

פעילות: לקליפת הגזע יש פעילות נוגדת חמצון, מחזקת את מערכת החיסון, נוגדת דלקת, אנטי בקטריאלית, אנטי ויראלית ואנטי פטרייתית (4).

הפוליפנולים נותנים למנגו פעילות של אנטי אוקסידנטים פעילים.

החומצה הגאלית נוגדת דלקת, החומצה האלגית אנטי מוטגנית ואנטי ויראלית.

Magniferin מצוי בעלים, בקליפת הגזע ובשורשים.

נערך עכשיו מחקר על שימוש בקליפת הגזע וקליפת הפרי כתוסף מזון (1).

Magnefrin הוא אנזים הנוכח בפרי, והוא עוזר לעיכול. אנזימים נוספים המצויים במנגו הם catechol oxidase ו-lactase.

שימוש היסטורי ומסחרי: משתמשים במנגו ברפואת האיורודה יותר מ-4000 שנה (1). הוא נחשב לאפרודיזיאק, ועד היום רואים אותו כקדוש.

כמה חלקים של הצמח משמשים לצחצוח שיניים בצורת אבקה או משחה. כמשלשלים, דיורטיים, כמגבירי הזעה, משפרים של העיכול, מרחיקים תולעים וטפילים שונים ממערכת העיכול (1). מיץ מהפרי נחשב למחזק.

ברפואת האיורודה משתמשים בכמה החלקים של העץ כאנטיספטיים ואסטרינג'נט,

בזרעים השתמשו כאסטרינג'נט וכן לטיפול באסתמה.

העשן שמתקבל מבעירה של העלים נחשב למועיל במקרים של שיהוקים ודלקת גרון (1).

בקליפת הגזע השתמשו לטיפול בדיפתריה ורוימטיזם.

בימינו משתמשים ברפואת האיורודה במנגו לטיפול בהפרעות שונות.

לטיפול בשלשול משתמשים בעלים של עץ המנגו טחונים דק בתוך מים של אורז .

לטיפול בדימום מהאף משתמשים במיץ מהזרעים שמטפטפים לנחיריים.

מיץ ממנגו בשל מעורב עם דבש משמש לטיפול בטחול מוגדל.

בארצות טרופיות משתמשים במנגו לרכך בשר, כי הוא מכיל אנזימים פרוטאוליטיים, המפרידים חלבונים.

יש שימוש רב לחלקים שונים של המנגו ברפואת חיות. מטפלים בבעלי חיים במקרים של שלשולים, נשיכות, עקיצות קשות, דלקות אוזניים, הפרעות בכבד, הפלות, פצעים, קרניים שבורות, זיהומים בקטריאליים (1).

בשבט ה-Tikunas שחיו בברזיל, בפרו ובקולומביה, השתמשו במירתח מעלי המנגו כאמצעי מניעה וכן לגרום להפלה. שתייה של כוס מירתח מהעלים ביומיים של המחזור החודשי נחשבה לאמצעי מניעה. כוס מירתח במשך שלושה ימים נחשבה כגורמת להפלה.

בהודו משתמשים גם בפרי הבוסר הירוק. כובשים אותו, טוחנים לאבקה ומשתמשים בו כמשקה (1).

פרמקולוגיה: מחקרים מוכיחים שיש לחלקים שונים של עץ המנגו פעילות רפואית, כולל, אנטי אוקסידנט, נוגד סכרת, אנטי ויראלי, מחזק של הלב, מוריד לחץ דם ואנטי דלקתי (5). הפעילות הוכחה בפרי של המנגו, בציפה, בקליפה, בזרע, בעלים, בפרחים ובקליפת הגזע (1).

קליפת הגזע קושרת ברזל, וניתן להשתמש בה במקרים של עודף ברזל בגוף (5).

תרכובות פולי פנוליות והפעילויות שלהן יותר גדולות בקליפה של הפרי מאשר בפרי עצמו, והן עוד יותר חזקות בעלים ובקליפת הגזע (1).

קליפת הגזע היא אחד מהחלקים העיקריים בעלי שימוש רפואי. מיצוי מימי מכויל הנקרא Vimang הוא מוצר שפיתחו אותו בקובה (1).

המוצר הוא בעל פעילות נוגדת חמצון, אנטי דלקתית, מחזק את מערכת החיסון. משתמשים בו בכמה ארצות לטיפול בדימום חזק של מחזור חודשי, בשלשול, סיפיליס, סוכרת, סקביאס, זיהומים בעור ואנמיה (4).

רבים מהמחקרים שנעשו עוסקים בקליפת הגזע או בזרעים. רק מספר קטן של מחקרים עוסק בפרי.

בשנת 2011 התפרסם מחקר על אכילת פירות קפואים של מנגו, וההשפעה שלהם על ירידה במשקל וסבילות של גלוקוז, בהשוואה לתרופות המורידות רמת שומנים בדם, ותרופות המורידות רמה של גלוקוז בדם. המחקר בדק עכברים שהאכילו אותם בתזונה עשירה בשומן (1).

המחקר הראה שהפירות הקפואים של המנגו מנעו עלייה ברמת השומן וכן עלייה באחוז השומן בגוף. אצל העכברים שאכלו מהפירות הקפואים של המנגו הייתה ירידה בעמידות לאינסולין לעומת קבוצת הביקורת (1).

הקליפה של הפרי מהווה 15-20% מהפרי. היא נזרקת לפני שאוכלים את הפרי. בתעשייה מכינים אבקה מקליפת הפרי הירוק. היא מכילה ריכוז גבוה של סיבים. בקליפה מצויים גם 22.4מ"ג בכל גרם.

השמן שמפיקים מהזרע של המנגו מכיל חומצות שומן בלתי רוויות. יש לשמן פעילות אנטי אוקסידנטית ואנטי מיקרוביאלית. בגרעין של המנגו מצויים פנולים: טאנינים, קומרינים, חומצה צינמית, חומצה פרולית,, חומצה קפאית, חומצה גאלית , maggiferin

ערך תזונתי בספל אחד של פרי

קלוריות 99

חלבון 1.35 ג'

פחמימות 24.7ג'

שומן 0.63 ג'

ויטמין C 60.1 מ"ג

סיבים תזונתיים 2.6 ג'

מגנזיום 16 מ"ג

זרחן 23 מ"ג

סידן 18 מ"ג

מקורות

1. Bauman H. and Huck M. Food as Medicine: Mango, Mangifera indica, Anacardiaceae. HerbalEGram, Vol. 13, Issue 6, June 2016.

2. The National Geographic Society. Edible: An Illustrated Guide to the World's Food Plants. Washington, DC: National Geographic Society, 2008.

3. Van Wyk B-E. Food Plants of the World. Portland, OR: Timber Press, 2006.

4. Wauthoz N. Balde A. Balde ES et al. Ethnopharmacology of Mangifera Indica L. bark and pharmacological studies of its main c-glucosylxanthone, manfiferin. Int. J. Biomed Pharma Sci. 2007, 1(2): 112-119.

5. Shah KA. Patel MB. Patel PK. Mangifera indica (Mango). Pharmacogn Rev. 2010, 4(7): 42-48.

חזרה לחנות

ההשפעה של Ipomoea batatas על סכרתיים

Ipomoea batatas - רפואה מסורתית: זן של בטטה עם קליפה לבנה היה ידוע ביפן מאז שנים רבות כמוריד לחץ דם ורמת סוכר בדם >

ההשפעה של Ipomoea batatas על סכרתיים

עולם המדע והרפואה ממשיכים בחיפוש תרופות, צמחים ומזון המגבירים את הרגישות לאינסולין (1,2).

ביפן מגדלים באזורים ההרריים זן בעל קליפה לבנה של בטטה- Ipomoea batatas. בהסתמך על ידע מסורתי, ממשיכים התושבים לייחס חשיבות רפואית לצמח. הם אוכלים את השורש החי במקרים של אנמיה, יתר לחץ דם וסכרת. הכינו ממנו תכשיר רפואי הנמכר כתוסף מזון מומלץ למניעה וטיפול בסכרת מטיפוס 2 (3).

במחקר שנערך על מדגם קטן (4) נחקרה השפעת הבטטה על 18 מטופלים סכרתיים, שטופלו רק על ידי מזון, ללא תרופות. המחקר נמשך 6 שבועות, והראה שמנה יומית של 4 ג' מהצמח, גרמה לירידה ברמת הכולסטרול וברמת LDL וכן ירידה ברמת הגלוקוז בדם (4).

הצוות שערך את המחקר הקטן המשיך במחקר עם מדגם גדול יותר, למשך זמן ארוך יותר. החוקרים בדקו את השפעת הבטטה על חולי סכרת בהשוואה לקבוצת בקורת.

נבדקו 61 משתתפים סכרתיים המטופלים רק עם תזונה ללא תרופות. רמת הגלוקוז בדם בצום היתה 145-150. 30 מהמשתתפים קבלו 4 ג' ליום של בטטה, ו-31 משתתפים היו קבוצת בקורת וקבלו פלצבו. המחקר נעשה לפי שיטת הסמיות הכפולה.

נבדקה רמת הגלוקוז בצום, רמת גלוקוז בבדיקת העמסה לפני התחלת המחקר, וכן חודש חודשיים ושלושה חודשים אחר כך. רמות גלוקוז נבדקו בבית על ידי המשתתפים שלוש פעמים בשבוע. בנוסף נבדקו רמות כולסטרול וטריגליצרידים.

התוצאות הראו ירידה ברמת הגלוקוז בצום ובבדיקת ההעמסה בקבוצה שקבלה בטטה לעומת הפלצבו. הירידה התחילה כבר אחרי חודש, ונמשכה במשך החודשיים הבאים. בסיום החודש השלישי ירדה הרמה לממוצע של 128. ירידה מתונה התקבלה גם ברמת הכולסטרול והטריגליצרידים. בקבוצת הפלצבו היתה ירידה מ-148 עד לרמה של 140.

לא נראתה השפעה על ייצור או הפרשת אינסולין מהלבלב. המנגנון הוא, כפי שהתקבל מהמחקר, הגברת רגישות לאינסולין. הוכחה התקבלה על ידי ניסוי שנעשה בתאים בתרבית. נבדקה ספיגת גלוקוז מסומן ב-C14 בתאים של רקמת שומן בתרבית. התקבל זרוז משמעותי של הספיגה.

מנגנון זה אינו מסביר את הירידה ברמת הכולסטרול והטריגליצרידים. החוקרים מסיקים שיש כנראה מרכיבים נוספים ומנגנון נוסף שיכולים להסביר תופעה זו, שחוזרת על עצמה במחקר הנוכחי.

מקורות

1. Ludvir B. Neuffer B. Pacini G. Efficacy of Ipomoea batatas (Caiapo) on Diabetes Control in Type 2 Diabetic Subjects Treated With Diet. Diabetes Care, 2004, 27: 436-440

2. Yeh GY. Eisenberg DM. Kaptchuk TJ. Phillips RS. Systematic review of herbs and dietary supplements for glycemic control in diabetes. Diabetes Care 2003, 26: 1277-1294.

3. Kusano S. Abe H. Tamura H. Isolation of antidiabetic components from white skinned sweet potato (Ipomoea batatas L.). Biosci. Biotechnol Biochem. 2001, 65: 109-114.

4. Pacini G. The effect of Ipomoea batatas (Caiapo) on glucose metabolism and serum cholesterol in patients with type 2 diabetes. A randomized study. Diabetes Care 2002,

Ipomoea batatas

משפחה: חבלבליים, Convolvulaceae

לסוג Ipomoea, לפופית, משתייכים כ-500 מינים של צמחים חד שנתיים או רב שנתיים, של שיחים, עצים קטנים ומטפסים.batatas I. הוא מטפס רב שנתי שמוצאו מדרום אמריקה. הוא ידוע כצמח מאכל בארץ מוצאו, משם עבר לארצות רבות, בהן מגדלים אותו כירק למאכל.

חלקי צמח בשימוש: שורש מעובה

מרכיבים: עשיר בבטא- קרוטן, ויטמין B6, C ו-E,

מכיל מינרלים,כגון, סידן, אשלגן וברזל

עשיר בסיבים, דל בנתרן.

זן של בטטה עם קליפה לבנה היה ידוע ביפן מאז שנים רבות כמוריד לחץ דם ורמת סוכר בדם. חוקרים ביפן עובדים על בידוד המרכיב ההיפוגליקמי. הם מעריכים שהמרכיב הפעיל הוא גליקופרוטאין חומצי, בעל משקל מולקולרי בסביבות 20.000.

מקורות

Kusano S. Abe H. Tamura H. Isolation and antidiabetic componenets from white-skinned sweet potato (Ipomoea batatas L). Biosci Biotechnol. Biochem. 2001, 65: 109-114.

חזרה לחנות

ליפוזומים – Liposome silibinin

ליפוזומים - הליפוזומים הם נאנו-נשאים המסוגלים להמיס ולהעביר מרכיבים רפואיים הידרופוביים ולהגביר את התועלת של תרופות.יש להם נטייה להצטבר בכבד >

הליפוזומים הם נאנו-נשאים המסוגלים להמיס ולהעביר מרכיבים רפואיים הידרופוביים ולהגביר את התועלת של תרופות (1).

יש להם נטייה להצטבר בכבד, והם מייצגים מערכת להעברה אופטימלית של תרופות לטיפול בכבד. ניתן להשתמש בהם לטיפול במחלות הקשורות לכבד, כולל הפטיטיס C כרוני (1).

Silibinin המרכיב העיקרי המצוי בזרעים של הגדילן – Silybum marianum הוא flavolignan הידרופובי שמתגלה כתרופה אפשרית להפטיטיס C . מחקרים הראו שהוא מעכב כניסה לתא של הוירוס של הפטיטיס C, ומעכב את הרפליקציה שלו אחרי שחדר לתא (1).

במחקר הנוכחי בדקו את החדירות לתא והפעילות האנטי ויראלית של סיליבינין שניתן כפיטוליפוזום, לעומת סיליבינין ללא קשירה לליפוזום. המטרה בניסוי זה היא להתגבר על המסיסות הנמוכה במים של הסיליבינין ולהגביר את התועלת על ידי השימוש בו קשור לליפוזום (1(.

המחקר אישר שסיליבינין מעכב כניסה של הוירוס של הפטיטיס C לתאים.

הפיטוליפוזום-סיליבינין נספג לתוך התאים ביעילות גדולה פי 2.4 יותר מהמולקולה החופשית של הסיליבינין. הפעילות הפרמקולוגית של הייתה יעילה פי 300 מזו של הסיליבינין החופשי.

החוקרים גילו להפתעתם שהפיטוליפוזום בעצמו, ללא סיליבינין, מעכב כניסה לתאים על ידי הקטנת ההידבקות של חלקיקי הוירוס.

החוקרים טוענים שלפי תוצאות המחקר ניתן להציע פיטוליפוזומים כמגבירים את היעילות של הפעילות האנטי ויראלית של התרופה (1).

מקורות

1. Ripoli M. Angelico R. Sacco P. et al. Phytoliposome-Based Silibinin Delivery System as a Promising Strategy to Prevent Hepatitis C Virus Infection. J. Biomed Nanotechnol. 2016 Apr. 12(4): 770-780.

חזרה לחנות

כוסמין – Triticum spelta

כוסמין - בכוסמין יש ריכוז גבוה של ניאצין שמסייע לייצור של הורמונים של האדרנל, במיוחד של הורמוני המין.הכוסמין מכיל רמה הגבוהה של מינרלים >

כוסמין

משפחה: דגניים, Poaceae

חלקי צמח בשימוש: זרעים

הכוסמין הוא אחד מהגידולים העתיקים בהיסטוריה האנושית. גידול הכוסמין התחיל לפני למעלה מ-7000 שנים. זהו דגן הדומה לחיטה, אבל עשיר במרכיבים , ויטמינים ומינרלים שחסרים לחיטה.

בשנים האחרונות גוברת התופעה של אנשים הרגישים לחיטה, ומחפשים דגן אחר המתאים להם. ניתן היום להשיג לחם ומיני מאפה משיפון, שבולת שועל, כוסמין ושעורה.

החיטה שמצויה היום בשימוש מקורה בהכלאות שנעשו ב-100 – 150 השנים האחרונות. מוסיפים ללחם כימיקלים כדי שיראה טרי ורך לתקופה ארוכה.

הכוסמין מכיל פחמימות, סיבים תזונתיים, מינרלים, כגון, ברזל, נחושת, מנגן, מגנזיום, זרחן, אשלגן, אב., סלניום, נאזין, תיאמין, ויטמין B6 וחומצה פולית.

השפעת הכוסמין על מערכת העיכול

התכולה הגבוהה של סיבים בכוסמין מסייעת לעיכול ומונעת עצירות, התנפחות, כאבים עוויתיים, גזים, ,שלשול, אולקוס.

הסיבים התזונתיים מונעים עלייה ברמת הכולסטרול, ומעודדים ירידה ברמת הכולסטרול

מניעת עלייה ברמת הסוכר בדם

הסיבים שבכוסמין סופחים מים במערכת העיכול ומאיטים את העברת הסוכר אל הכבד. הם מונעים על ידי כך ייצור והפרשה מהירים של אינסולין.

הם מסייעים למנוע סכרת.

בכוסמין יש ריכוז גבוה של ניאצין שמסייע לייצור של הורמונים של האדרנל, במיוחד של הורמוני המין.

הכוסמין מכיל רמה הגבוהה של מינרלים, כולל, אבץ, מגנזיום, נחושת, זרחן וסלניום. הם מסייעים לבניית עצמות חזקות. הזרחן המצוי בכוסמין ביחד עם החלבון, מסייע להתפתחות וצמיחה של רקמת בגוף, שרירים, עצמות, כלי דם.

החלבון המצוי בכוסמין יכול להתפרק, וחומצות האמינו המשתחררות מרכיבות חלבונים חדשים.

תיאמין מחזק את מערכת החיסון. הוא עוזר להרגיע לחץ ודאגנות.

התוויות נגד: הכוסמין מכיל גלוטן וחולי צליאק צריכים להימנע מלאכול כוסמין.

ההרכב התזונתי של הכוסמין ב-100 ג'

מים 11.2 ג'

קלוריות 338 קק"ל

חלבונים 11.57 ג'

פחמימות 70.19 ג'

שומן 2.43 ג'

ויטמין B1 0.364

ויטמין B2 0.113

ויטמין B3 0.364

ברזל 4.4 מ"ג

סידן 2.7 מ"ג

אשלגן 3.88 מ"ג

נתרן 8 מ"ג

סיבים 10.7 מ"ג

חזרה לחנות

קינואה – Chenopodium quinoa

קינואה - נהגו להשתמש במים שבהם רחצו את הזרעים לשטיפה של שריטות ופצעים. ערבבו זרעים במים והשתמשו בבצק כמסכה לפצעים פתוחים >

קינואה

משפחה: סלקיים, Chenopodiaceae

חלקי צמח בשימוש: זרעים

תיאור הצמח: מוצאו מהרי האנדים. זהו צמח חד שנתי, המגיע לגובה של 3מ'. זנים שונים נותנים זרעים לבנים, אדומים או שחורים, כולם טובים לאכילה. ידוע כגידול עתיק. צמחים עתיקים נוספים הם הירבוז- Amaranthus השעורה, הכוסמין. הם ידועים כעתיקים כי הם לא השתנו בהרבה במשך מאות או אלפי שנים. (1,2).

משמעות השם Chenopodium הוא כף אוז. בארץ גדלים 7 מינים של כף אוז. קוראים להם בשם זה בגלל הדמיון של העלים לכף רגל של אווזים.

האינדיאנים משבט האינקה התחילו לגדל את הקינואה לפני כ-5000 שנה. הם כינו אותו : "האם של כל הזרעים". בשבילם היוותה מקור המזון החשוב ביותר. טחנו את הזרעים והשתמשו בהם לאפיית לחם ועוגות. הם אכלו גם את העלים המבושלים.

כיום מגדלים קינואה בפרו, צ'ילי, בוליביה, קולומביה ואקוודור. הקינואה גדל באקלים קריר ובמקום גבוה. הוא גדל בהרים בגובה 3300-5000 מ'.

ישנם מאות טיפוסים שונים בגידול. הנפוצים ביותר הם בעלי זרעים לבנים, אדומים ושחורים.

מרכיבים: נחשבת למזון המכיל חלבון מלא. מכילה את כל תשע החומצות האמיניות החיוניות (3).

מכיל מינרלים: ברזל, מגנזיום, זרחן, אשלגן, אבץ

ויטמינים: B6, ניאצין, תיאמין, ויטמין E

סיבים: הקינואה מכילה ריכוז גבוה יותר של חלבון מפחמימות. היא אינה מכילה גלוטן, ומתאימה ביותר לחולי צליאק. משביעה ומסדירה את מערכת העיכול. ניתן להכין ממנה לחם ומיני מאפה שונים כמו מהדגנים. עשירה יותר מהקמח והאורז הלבנים שנמכרים בשוק אחרי שקלפו אותם והורידו מהם את רוב המרכיבים הפעילים שלהם.

NASA הציע את הקינואה כמזון אידיאלי לטיסות ארוכות ולשהייה ארוכה בחלל (3). בנוסף מכילה הקינואה חומצות שומניות חשובות. חומצה אולאית מצויה בקינואה בריכוז של 25%. חומצה אלפה-לינולנית אומגה 3 מצויה בריכוז 8%.

רבע כוס של קינואה נותן 160 קלוריות

2.5 ג' שומן, 27 ג' פחמימות, 3 ג' של סיבים, 6 ג' של חלבון.

אין בקינואה כולסטרול ולא סוכר.

הקינואה אינו זרע אמיתי מבחינה בוטנית. הוא מכוסה בעטיף, קליפה מרה המכילה ספונינים. בדרך כלל מסירים את הקליפה מהזרע כשהוא נמכר למאכל.

הספונינים המרים מרחיקים חרקים ואין צורך להוסיף קוטלי חרקים. באופן מסורתי נהגו להשתמש לרחצה ולכביסה במים שהשתמשו בהם כדי לרחוץ את הקינואה ולהוריד את הקליפה המרה (2). הספונינים נמסים במים והם פועלים כדטרגנט מנקה ומרחיק חרקים.

רפואה מסורתית: נהגו להשתמש במים שבהם רחצו את הזרעים לשטיפה של שריטות ופצעים. ערבבו זרעים במים והשתמשו בבצק כמסכה לפצעים פתוחים.

הספונינים שבמים מנעו זיהום של הפצע הפתוח.

שימוש כמזון: הקינואה מתאים במיוחד לחולי סכרת וצליאק. הוא מסייע להורדת רמת סוכר ומשביע.

חוקרים באוניברסיטת קולומביה הראו שהמזון חסר הגלוטן הניתן לחולי צליאק השתפר מאד כשהוסיפו לו קינואה. החלבון במזון עלה ל-20.6 ג' לעומת 11 ג' במזון ללא קינואה, הברזל עלה ל-18.4 מ"ג לעומת 1.4 מ", הסידן עלה ל-182 מ"ג לעומת 0 מ"ג, והסיבים עלו ל-12.7ג' לעומת 5 ג' (3).

אנחנו יודעים היום שאנשים רבים באוכלוסיה רגישים לגלוטן. אמנם לא כולם רגישים בצורה קיצונית כמו חולי צליאק, אבל הגלוטן עלול לגרום להתנפחות, לעלייה במשקל ולתופעות של המעי הרגיז. רבים מרגישים שיפור בבריאות כשהם אוכלים מזון חסר גלוטן או עני בגלוטן.

טוחנים את זרעי הקינואה לקמח וניתן להשתמש בהם כמו בדגניים. הם נמכרים למזון בלי הקליפה המכילה ספונינים, אבל אין פגיעה בנבט, והם נחשבים למזון מלא. זמן הבישול הוא 15 דקות.

מחקר שנערך באקוואדור הראה שילדים שגדלו בתנאים של תת-תזונה, וקבלו קינואה כתוסף מזון, התפתחו יותר טוב מילדים שניזונו בתזונה זהה ללא קינואה כתוסף (4).

מחקר אחר הראה שקינואה נספג אצל ילדים טוב יותר מאשר מזון המכיל זרעי סויה או חלב (4).

הגידול והשימוש בו נעשה נפוץ בעולם. הגידול דורש יום קצר ואקלים קריר. העניין שהתעורר בארצות רבות גורם לארצות דרום אמריקה לגדל כמויות גדולות מהצמח, וזה מסייע לכלכלה של המדינות.

מקורות

1. Bemejo JEH and Leon J. Quinoa (Chenopodium quince) Food and Agriculture Organization of the United Nations, 1994.

http://www.fao.org/docrep/t0646e/htm April, 2005

2. Ralley K. Whole Grains: Quinoa from the Andes. Health and Beyond.

http://chetday.com/quinoa.htm. 2005

3. Quinoa: Health benefits, Nutritional Profile- Medical Newa Today. http://www.medicinalnewstoday.com/articlea/274745php

4. Ruales J. Grijjalva Y. Lopez-Jaramillo P. et al. The nutritional qaullity of an infant food from quinoa and its effect on the plasma level of insulin-like growth factor-1 in undernourished children. International Journal of Food Sciences and Nutrition.2002, 53: 143-154.

חזרה לחנות

דודא רפואי – Mandragora officinarum

דודא רפואי - רפואה מסורתית: מרגיע, משכך כאב, אנטי דלקתי, הליצינוגני, מזרז מחזור חודשי, גורם להפלה, גורם להקאה, רעיל, עלול לגרום למוות >

דודא רפואי

משפחה: סולניים, Solabaceae

חלקי צמח בשימוש: פירות, עלים, שורש

תיאור הצמח: הדודא הוא צמח רב שנתי, חסר גבעול ובעל שורש עבה. העלים גדולים ערוכים בשושנת. הפרחים בצבע סגול. הפרי הוא ענבה כדורית, בעלת צבע צהוב בפרי יש זרעים רבים.

הדודא גדל ברוב אזורי הארץ, כולל צפון הנגב. הוא אינו גדל בדרום הנגב ובערבה.

מרכיבים: tropane alkaloids: scopolamine, hyoscyamine, atropine, mandrgorine,

טרופאן אלקלואידים אופייניים לצמחים ממשפחת הסולניים. יש להם השפעה חזקה על מערכת העצבים המרכזית.

פעילות: מרגיע, משכך כאב, אנטי דלקתי, הלוצינוגני, מזרז מחזור חודשי, גורם להפלה, גורם להקאה, רעיל, עלול לגרום למוות.

שימוש רפואי: בניגוד לדטורה ולבלאדונה שדומים לדודא במרכיבים הפעילים שלהם, אין לדודא הרפואי שימוש רב ברפואת הצמחים.

בזמן העתיק החשיבו את הדודא לצמח רפואי חשוב.

השורש רעיל. הוא גורם לטשטוש של הראייה, להרחבת האישונים, ליובש בפה, סחרחורת, כאב ראש, הקאה וטכיקרדיה.

הכינו מיץ מהשורש, הוסיפו למיץ יין והרתיחו אותם ביחד כדי להקטין את נפח הנוזל ולרכז אותו. השתמשו במוצר המרוכז כדי להרדים אנשים לקראת ניתוח. דיוק במינון היה חשוב מאד, כי הצמח רעיל, וכמות גדולה מהמותר גורמת למוות. היה צורך באדם בעל ניסיון רב כדי להרדים חולה עם מיצוי משורש הדודא הרפואי.

במקרים אחרים נתנו לאדם לפני ניתוח ללעוס חתיכה מהשורש וזה היה מרדים אותו.

שימוש חיצוני בשורש משכך כאב, והשתמשו בו כדי להקל על כאבים רוימטיים.

הכינו ממיץ השורש פתילות ונתנו אותן כדי לגרום להפלה.

השתמשו בעלים כתחבושת במקרים של דלקת, נפיחות והתקשויות על פני העור.

הפירות נרקוטיים, פחות רעילים מהשורש, אבל מסוכן לאכול מהם כמות גדולה. לא ידוע מה הכמות שעלולה לגרום לכאבי בטן קשים ואפילו למוות.

לפירות יש ריח נעים מאד, ועליהן כתוב בשיר השירים " הדודאים נתנו ריח".

בזמן קדום התייחסו לריח של פירות הדודא כאל אפרודיזיאק, וטענו שהוא מגביר פוריות. השתמשו בדודא כקמיע המביא מזל ועוזר נגד עקרות.

האמונה בדודא כצמח נגד עקרות הגיעה עד ימינו. ישנן נשים שמשתמשות בפרי הדודאים נגד עקרות. אין נתונים על כמות הפירות הנאכלים ועל התוצאות.

מקורות:

http://www.sacredearth.com

חזרה לחנות