סל קניות 0
התחברות / הרשמה

שעורה תרבותית – Hordeum vulgare

שעורה - שימוש מסורתי בזרעים: שימוש בשעורה במזון במקום חיטה או דגן אחר גורם לירידה ברמת הגלוקוז אצל חולי סכרת. מחקרים הראו >
שעורה תרבותית – Hordeum vulgare

שם עברי: שעורה תרבותית

השם באנגלית  Barley

משפחה: דגניים, Poaceae

חלקי צמח בשימוש: עלים, גבעול, זרעים

תיאור הצמח: השעורה היא צמח חד שנתי ממשפחת הדגניים. העלים ארוכים וצרים. הפרי הוא שיבולת ארוכה וצרה יותר מזאת של החיטה. מלעני השיבולת ארוכים ושעירים, ומכאן נלקח שם הצמח- שעורה.

השעורה התרבותית ניכרת בכך שהשיבולים אינן מתפזרות כשהן בשלות, אלא מחכות לקוצר שיבוא ויקצור אותן. מקורה בשעורת התבור שהוא מין של שעורת בר הגדל בארץ.

הייתה נפוצה באזור הים התיכון לפני יותר מ-5000 שנה. היא נחשבת לגידול העתיק ביותר באזור. כנראה שהיא הגיעה מהאזור של מזרח טורקיה. בחפירות ארכאולוגיות נמצאו גרגרי שעורים בפירמידות במצרים ובמצדה.

היא מבשילה לפני החיטה, וקוצרים אותה לפני פסח. בספר שמות מסופר שמכת הארבה השמידה את השעורה שכבר הבשילה, ולא פגעה בחיטה שהבשלתה מאוחרת יותר.

כשבית המקדש היה קיים הקריבו את העומר עם תחילת קציר השעורים, למחרת החג בט"ז בניסן, והתחילו באותו יום לספור את ספירת העומר עד חג השבועות. השעורה נחשבת לאחד משבעת המינים שהתברכה בהם ארץ ישראל.

גידולה דורש פחות מים משל החיטה, והיא צנועה גם בדרישותיה לגבי הקרקע. בעבר נחשב לחם שעורים ללחם עוני. השתמשו בשעורה בעיקר כמאכל לבהמות.

בימינו משתמשים בשעורה להכנת קמח שהוא עשיר בסיבים ומשמש לאפיית לחם ומיני מאפה שונים. מכינים מזרעי השעורה את הגריסים שמתקבלים על ידי  קילוף הזרעים והליטוש שלהם. מזרעים ללא קילוף מתקבלים גריסים מלאים כהים ומזינים יותר.

מפיקים מהשעורה לתת על ידי הנבטת זרעי השעורה במים וקלייתם. בזמן ההנבטה  נוצרים בזרעים אנזימים  ההופכים את העמילן לסוכר. נוצרים מונוסכרידים, כגון, פרוקטוז או גלוקוז, ודיסכרידים , כגון, מלטוז או סוכרוז (2). טוחנים את הגרעינים הקלויים ומבשלים אותם. מקבלים מהם נוזל כהה ומתוק שמשתמשים בו בתעשיית הבירה ומשקאות  אלכוהוליים. שימוש נוסף בנוזל המתקבל הוא כממתיק למשקאות ומזון.

הצמח כולו משמש מזון לבעלי חיים. העלים והגבעולים שנקטפים בהתחלת הפריחה הם בעלי סגולות רפואיות חשובות שנפרט בהמשך.

ההערכה לשעורה גדלה מאד בימינו, ונערכים מחקרים על מרכיבי הזרעים ועל הערך הרפואי שלהן.

נוף הצמח

קוטפים את הצמח בתחילת הפריחה. משתמשים בגבעול ובעלים.

מרכיבים: בטא קרוטן, ויטמינים B1, B2, B6, B12   pantothenic acid , חומצה פולית.

מינרלים: אשלגן, סידן, ברזל, זרחן, מגנזיום

חומצות אמיניות, חלבון, סיבים, אנזימים  (1).

פעילות: אנטי אוקסידנט, מוריד רמת כולסטרול, מוסיף אנרגיה

התוויות נגד: לחולי צליאק עדיף להימנע משימוש בנוף הצמח (2).

שימוש רפואי בזרעים

שימוש בשעורה במזון במקום חיטה או דגן אחר גורם לירידה ברמת הגלוקוז אצל חולי סכרת. מחקרים הראו ירידה ברמת הגלוקוז בצום, ירידה ברמת ההמוגלובין המסוכרר, וכן ירידה ברמת הכולסטרול והטריגליצרידים (3)

השעורה היא דגן מומלץ לשימוש במקרים של הפרעות במערכת העיכול, כגון, שלשול, כאבי בטן ומחלות דלקתית של המעי (2).

הזרעים המונבטים מכייחים, מסייעים לעיכול, מונעים עצירות, demulcent, ועוזרים לעיכול בקיבה.

משתמשים במקרים של דיספפסיה, וכן לתינוקות המרבים לפלוט חלב אחרי יניקה.

בנוסף גורמת לירידה בהפרשת חלב ביניקה, והשימוש בה אינו מומלץ בתקופת ההנקה (2).

הזרעים מזינים ומרככים במיוחד את העור. משתמשים בהם כמשחה לטיפול בפצעים ובכוויות.

ניתן להשתמש בזרעים המונבטים כחליטה בתוך מים. השימוש בזרעים מתאים במיוחד לילדים ולאנשים חלשים (2).

בארה"ב יותר ממחצית מהשעורה שמגדלים מנוצלת למאכל לבעלי חיים. באדמות שאינן מתאימות לגידול תירס מגדלים שעורה שגדלה בתנאים קשים יותר, ושתקופת הגידול שלה קצרה.

באירופה, במקומות שהאקלים אינו מתאים לגידול דגניים אחרים מגדלים שעורה.

שימוש במזון

טוחנים את הזרעים ומקבלים מהם קמח. משתמשים בו לאפיית לחם ולהכנת דייסות. הזרעים מכילים פחות גלוטן מהחיטה, והם פחות מתאימים להכנת לחם.  לא ניחן להכין מהזרעים סוגים רבים של לחם כפי שמכינים מהחיטה. מזרעים מותססים מכינים שמרי בירה, שיש להם שימוש רפואי. מהזרעים שעברו תסיסה מכינים גם מיסו וטמפה.

השימוש כמזון מתאים במיוחד לחולי סכרת: השעורה גורמת לירידה ברמת הסוכר בדם, ויכולה להפחית את כמות התרופות שחולי סכרת משתמשים בהם באופן קבוע.

השימוש כמזון מועיל מאד גם לאנשים שרמת הכולסטרול והטריגליצרידים גבוהה אצלם.

נבטים שמכינים מהזרעים משמשים כתוספת לסלט. סוחטים מהנבטים מיץ שנחשב למשקה מועיל לבריאות.

אחרי שקוצרים את השעורה נשארים בשדה הגבעולים . משתמשים בהם כמקור לסיבים, ומכינים מהם נייר. הגבעולים היבשים משמשים כקש.

התוויות נגד: נחשבת כדגן בטוח לשימוש. הוא בטוח גם כמזון בתקופת ההיריון.

אין מספיק מחקרים על שמימוש בשעורה בתקופת ההנקה. הוא נחשב למפחית הפרשת חלב בהנקה ומומלץ להימנע מאכילת שעורה בתקופה זאת.

השעורה מכילה גלוטן ואינה מתאימה לחולי צליאק.

לסיכום, השעורה שנחשבה כפחות איכותית מהחיטה מתגלה כצמח רפואי, שהשימוש בו כמזון חשוב ומועיל לבריאות האדם.

מקורות

1. Barley Grass. Review of Natural Products. Factsandcomparisons4.0 (0nline) 2005. Available from Wolters Kluwe Health, Inc. Accessed April 16, 2007.

2. Barley (Hordeum vulgare) 0verview, Health Benefits, Side effects

www.tipdisease.com/2015/05/barley-hordeum-vulgare-overview-health.html

3. Venugopal S. Lyer U. 2010, Management of diabetic dyslipidemia with subatmospheric dehydrated barley grass powder. International Journal of Green Pharmacy, 4(4); 251-256.

מקור התמונה

חזרה לחנות

טיפול צמחי בבעיות מערכת העיכול

טיפול בעזרת צמחים למערכת העיכול - צמחי מרפא לפי התאמתם לבעיות שונות של מערכת העיכול:1.צמחים אנטי מיקרוביאליים- משתמשים בצמחים אנטי מ
טיפול צמחי בבעיות מערכת העיכול

בעיות במערכת העיכול נפוצות מאד בכל גיל. הן עלולות להופיע אצל תינוקות, ילדים, צעירים המטיילים בעולם, מתבגרים וזקנים.

כדי לעזור למטופל חובה שהמטפל יבין מה שורש הבעיה. המטופל מספר מה הסימפטומים שהופיעו אצלו. המופל צריך להבין מיהו הגורם, ואיך אפשר להשתחרר ממנו.

מרכיבים רבים של מערכת העצבים מצויים במערכת העיכול,  והיא מושפעת מאד מהמצב הנפשי של האדם.  מצבים של דאגה, עצב ודיכאון משפיעים על מערכת העיכול, וכן גם שמחה ומצב רוח טוב.

שלשול ועצירות הם סימפטומים שעלולים להופיע בגלל סיבות רבות, וחשוב שהמטפל יבין מה הגורם כדי לדעת איך לטפל.

לפני שהמטפל שולח את המטופל לבדיקות פולשניות קשות, הוא צריך להשתדל  לקבל פרטים רבים על ידי תשאול המטופל.

המטפל צריך לברר אם הבעיה עליה מתלונן המטופל היא כרונית או אקוטית. האם זאת בעיה שהופיעה בפעם הראשונה אצל המטופל, או שהוא כבר סבל ממנה בעבר.

האם הוא עשה שינוי בתזונה לאחרונה, שינוי במקום מגורים, שינוי בחיים הפרטיים, במקום עבודה, בבית ספר.

האם הבעיה עליה מתלונן המטופל היא החרפה של מחלה שכבר הייתה, או שזאת בעיה רפואית המופיעה בפעם הראשונה.

האם המטופל סובל ממחלה נוספת. האם הוא לוקח תרופות.

האם המטופל אכל משהו שאינו רגיל לאכול.

האם המטופל היה חולה במחלה זיהומית.

האם המטופל סובל מעיכול איטי, ומהצטברות של מזון שגורמת לו להרגיש כובד ואי נוחות.

זמן העיכול שונה אצל אנשים שונה ותלוי במזון שהאדם אוכל.

בדרך כלל המזון שאוכלים עובר כולו את מערכת העיכול ב-24- 72 שעות.

המזון המצוי בקיבה מתרוקן בתוך 4-5 שעות. בתוך 2-3 שעות מתרוקן 50% מהמזון המצוי בקיבה.

במעי הדק  50% מהמזון מתרוקן בתום 2.5 עד שלוש שעות

המעי הגס מתרוקן בתוך 25-40 שעות.

הגדרות של המחלות השונות של מערכת העיכול

עצירות– יש קושי בהתרוקנות של המעי הגס. בדרך כלל מדובר על עצירות במקרים של התרוקנות פחות משלוש פעמים בשבוע. אבל יש גם הבדלים אישיים. רוב בני האדם מתרוקנים כל יום.

שלשול- תופעה של יציאות רבות ביום אחד, בדרך כלל הצואה נוזלית ומכילה הרבה מים. לפעמים יש כאבים והתכווצויות.

דיזנטריה– זיהום של המעי שנגרם על ידי מזון או מים מזוהמים. וגורם לכאבי בטן, שלשול מלווה בדם, מוגלה וריר. מקור הזיהום עלול להיות חיידק, טפיל חד תאי או וירוס.

דיזנטריה אמבית- זיהום במעי הגס שנגרם על ידי  אכילת מזון או שתיית מים מזוהמים בטפיל חד תאי Entamoeba histolytica. הסימפטומים הם של מחלה זיהומית קשה עם שלשול  מימי ודמי.

גסטרואנטריטיס– דלקת של הקיבה והמעי כתוצאה מזיהום, בדרך כלל  וירוס, לפעמים על ידי חיידק. הסימפטומים הם: חום, כאבי בטן עוויתיים, שלשול והקאה. המחלה נמשכת בדרך כלל 3-5 ימים, ועלולה לגרום לאיבוד נוזלים, במיוחד אצל תינוקות.

גיארדיאזיס – זיהום של המעי הדק הנגרם על ידי טפיל חד תאי, Giardia lambia. הסימפטומים כוללים שלשול, בחילה, צואה בהירה ושומנית, פגיעה בספיגת המזון על יד המעי הדק.

שלשול מטיילים- שלשול, בחילות והקאות, התכווצויות בבטן אצל מטיילים שאינם  מקפידים על מזון ומים נקיים בטיולים. החיידק השכיח ביותר בגרימת הזיהום הוא E. coli וכן וירוסים מסוימים.

צמחי מרפא לפי התאמתם לבעיות שונות של מערכת העיכול:

1.צמחים אנטי מיקרוביאליים– משתמשים בצמחים אנטי מיקרוביאליים במקרים של זיהום על ידי חיידקים, וירוסים, פטריות.

להזמנת צמח יש ללחוץ על שמו בעברית. הצמחים המסומנים ב * לא נמצאים בחנות.

שם הצמח השם בעברית משפחה חלקי צמח
Allium sativum שום הגינה שושניים בצל
Salvia officinalis מרווה רפואית שפתניים נוף הצמח
Achillea millefolium אכילאה אלף העלים מורכבים נוף הצמח
Acorus calamus קלמוס* Araceae קנה השורש
Matricaria recutita בבונג, קמומיל Asteraceae פרחים
Echinacea spp. אכינצאה Asteraceae שורש
Calendula officinalis צפורני חתול רפואיות Asteraceae פרחים
Glycyrrhiza glabra שוש קירח Fabaceae שורש
Uncaria tomentosa אונקריה Rubiaceae שורש

2. צמחים נוגדי פרזיטים– צמחים ההורגים טפילים, כגון, יד תאיים ותולעים.

להזמנת צמח יש ללחוץ על שמו בעברית. הצמחים המסומנים ב * לא נמצאים בחנות.

שם הצמח השם בעברית משפחה חלקי צמח
Juglans nigra אגוז שחור* Jouglandaceae קליפת הפרי
Allium sativa שום הגינה שושניים בצל
Artemisia annua לענה חד שנתית* Asteraceae עלים
Eugenia caryophyllus צפורן הדסיים זרעים
זרעי דלעת דלעת* דלועיים זרעים

3. צמחים משככי כאב– צמחים המרגיעים כאבים עוויתיים של השרירים.

להזמנת צמח יש ללחוץ על שמו בעברית. הצמחים המסומנים ב * לא נמצאים בחנות.

שם הצמח השם בעברית משפחה חלקי צמח
Viburnum prunifolium מורן* Caprifoliaceaee קליפת השורש
Viburnum opulus מורן שסוע עלה Caprifoliaceae קליפת הגזע
Dioscorea villosa דיוסקוראה Dioscoraceae שורש
Lobelia inflata לובליה* Campanulaceae נוף הצמח
Matricaria recutita בבונג, קמומיל Asteraceae פרחים

4. צמחים אסטרינג'נט המכווצים רקמות במעי– צמחים אסטרינג'נט מסייעים לעצור דימומים.

להזמנת צמח יש ללחוץ על שמו בעברית. הצמחים המסומנים ב * לא נמצאים בחנות.

שם הצמח השם בעברית משפחה חלקי צמח
Capsella bursa pastoris ילקוט הרועים* מצליבים נוף הצמח
Hamamelis virginiana הממיליס* Hamamelidaceae קליפת הגזעעלים
Camellia sinensis קמליה סינית, תה Theaceae עלים
Filipendula ulmaria ספיראה ורדניים נוף הצמח
Inula helenium טיון השמש מורכבים שורש
Achillea millefolium אכילאה אלף העלה מורכבים נוף הצמח

5. צמחים מרים– צמחים מרים מגבירים הפרשות של מיצי עיכול ומזרזים את העיכול.

להזמנת צמח יש ללחוץ על שמו בעברית. הצמחים המסומנים ב * לא נמצאים בחנות.

שם הצמח השם בעברית משפחה חלקי צמח
Artemisia vulgaris לענה מצויה* מורכבים נוף הצמח
Artemisia arborescens לענה שיחנית* מורכבים נוף הצמח
Taraxacum officinale שינן רפואי מורכבים נוף הצמח
Centaurium erythraea ערבז סוככני* ערבזיים נוף הצמח
Gentiana lutea גנציאנה ערבזיים נוף הצמח
Teucrium capitatum געדה מצויה* שפתניים נוף הצמח
Cynara scolymus ארטישוק, קנרס מורכבים עלים

6. צמחים להפרעות שונות של המערכת המלוות בכאב.

להזמנת צמח יש ללחוץ על שמו בעברית. הצמחים המסומנים ב * לא נמצאים בחנות.

שם הצמח השם בעברית משפחה חלקי צמח
Scutellria latriflora קערורית שפתניים נוף הצמח
Foeniculum vulgaris שומר פשוט סוככיים פירות
Matricaria recutita בבונג, קמומיל מורכבים פרחים
Zinziber officinalis זנגביל זנגביליים קנה שורש
Glycyrrhiza glabra שוש קירח פרפרניים שורש
Lobelia inflata לובליה* פעמוניתיים נוף הצמח
Spirea ulmaria ספיראה ורדניים נוף הצמח
Mentha piperita מנתה חריפה שפתניים נוף הצמח
Dioscorea villosa דיוסקוראה Dioscoraceae שורש

7. צמחים המשקמים את המעי אחרי מחלה.

להזמנת צמח יש ללחוץ על שמו בעברית. הצמחים המסומנים ב * לא נמצאים בחנות.

שם הצמח השם בעברית משפחה חלקי צמח
Foeniculum vulgare שומר פשוט סוככיים פירות
Althea officinalis חוטמית רפואית* חלמיתיים שורש
Avena sativa שבולת שועל דגניים נוף הצמח
Mentha piperita מנתה חריפה שפתניים נוף הצמח
Ulmus fulva אולמוס Ulmaceae קליפת הגזע
Zinziber officinalis זנגביל רפואי זנגביליים קנה שורש

מקור התמונה

לחזרה לחנות

מיקרוביום ומערכת העצבים – Microbiume-Gut –Brain Axis

מיקרוביום ומערכת העצבים - ישנם מחקרים הטוענים  שעצב הואגוס קשור בהעברה של חיידקים הגורמים למחלות ניווניות של המוח. מחקר שנערך על ידי >
מיקרוביום ומערכת העצבים – Microbiume-Gut –Brain Axis

המחקרים הרבים הנערכים בעשרות השנים האחרונות על היחס בין המיקרוביום ומערכת העצבים מראים, שמיקרואורגניזמים יכולים לפעול בהדדיות על אלמנטים של המערכת הנוירו-פיזיולוגית ,ולגרום לשינויים בהתנהגות של הפונדקאי (1). הם מסוגלים להשפיע על התנהגות הפונדקאי מפני שהם מסוגלים לייצר ולהכיר נוירו-כימיקלים שהם מקבילים במדויק במבנה שלהם לאלה שמיוצרים על ידי מערכת העצבים של הפונדקאי (1).

הקשר הדו-כיווני בין המערכת הנוירו-פיזיולוגית של הפונדקאי והמיקרוביום מכונה אנדוקרינולוגיה מיקרוביאלית (2).

אצל בני אדם שסובלים ממחלות דלקתיות של מערכת העיכול יש נטייה לדאגנות ודכאון. המחקרים שמוכחים את הכושר של החיידקים לשנות את המיקרוביום ולהשפיע על התנהגות הפונדקאי, מראים כולם שחרור של ציטוקינים ומתווכים של דלקת אצל הפונדקאי שפועלים על מערכת העצבים המרכזית ועל מערכת העצבים של המעי (1).

החיידקים המצויים במעי מייצרים חומצות שומניות בעלות שרשרות קצרות שנספגות לתוך הדם. הן יכולות לעבור את מחסום הדם-מוח ולהשפיע על המוח. החומצות השומניות קצרות השרשרת נוצרות מהפירוק של הסיבים התזונתיים (3). חומצות אלה יכולות לפעול בהדדיות עם תאי עצב במערכת העצבים המרכזית, ולווסת את קצב הלב, את  קצב הבעירה האיטית שבגוף ואת התנועתיות במערכת העיכול (3).

GABA

Gamma Aminobutyric Acid- GABA הוא המתווך העצבי המעכב העיקרי במערכת העצבים המרכזית. ריכוז נמוך של GABA קשור  לדאגנות חרדה, דיכאון ומחלת אלצהיימר (1).   GABA נוצר במוח במחזוריות של גלוטמין-גלוטמט-GABA . הוא מצוי גם במערכת העצבים של דרכי העיכול.

הראו במחקר שLactobacillus – ו- Bifidobacillus שבודדו ממיקרוביום אנושי, הצליחו לייצר GABA כשגדלו אותם על מצע שהכיל גלוטמט(1).  GABA אמנם אינו יכול לחדור למוח, אבל הוא עלול להשפיע דרך מערכת העצבים של המעי, או דרך עצב הואגוס.

סרוטונין

סרוטונין מווסת תהליכים ביולוגיים שונים, כולל, נשימה,הפרשות מהקיבה והמעי, תגובות של הלב וכלי הדם ותפקודים עצביים (3). שינויים בהעברת גירויים עצביים והביטוי שלהם על ידי סרוטונין קשורים להפרעות נפשיות, כולל דיכאון. כ-90% מהסרוטונין שבגוף מצוי במערכת העיכול. הייצור של הסרוטונין במעי קשור באינטראקציות מיוחדות בין המעי והמיקרוביום (3).

רוב הטריפטופן המצוי במעי אינו משמש לייצור סרוטונין, שמיוצר מ-kinurenine. שינויים ביחס בין טריפטופן וקינורנין קשור לדיכאון וחרדה (3).

קינורנין הוא מטבוליט של החומצה האמינית טריפטופן. עודף של קינורנין עלול לחזק סימפטומים של דיכאון. בעיות קוגנטיביות, כגוף סכיזופרניה קשורות לחוסר איזון באנזימים ששוברים קינורנין. במקרים של אלצהיימר ומחלות לב יש ריכוז מוגבר של קינורנין.

חיידקי המעי יכולים לשנות את היחס בין הטריפטופן והקינורנין, ולעכב ייצור של קינורנין.

Gastrointestinal epithelium

השכבה האפיתליאלית של דרכי העיכול היא מחסום חצי חדיר שמאפשר מעבר של חומרי מזון ואותות חיסוניים למחזור הדם, ומונע מעבר של מיקרו -אורגניזמים ופקטורים דלקתיים (3). החדירות של האפיתל של המעי קשורה לכמה הפרעות נוירולגויות, כולל אוטיזם, מחלת פרקינסון ודיכאון קשה.

העברה מוגברת  של חיידקים דרך האפיתל של מעי דולף עלול לגרום למצב של דלקת ובעיות בהתנהגות (3).  מחקרים מראים שחדירת חיידקים מהמעי לדם, עלולה להשפיע על תפקוד עצבי.

Vagus nerve

עצב הואגוס או העצב התועה,  הוא זוג עצבי הגולגולת העשירי, היוצא מהמוח והולך אל המעי. הוא מווסת תחושה של שובע וגם תנועות פריסטלטיות במעי.   עיקר תפקידו הוא לעצבב איברים פנימיים בגוף במסגרת מערכת העצבים הפרה-סימפתטית. הוא מורכב מסיבים תחושתיים ומעביר אינפורמציה מהמעי למערכת העצבים (1).

ישנם מחקרים הטוענים  שעצב הואגוס קשור בהעברה של חיידקים הגורמים למחלות ניווניות של המוח. מחקר שנערך על ידי Svensson et al טוען שמחלה זיהומית במעי גורמת למחלת פרקינסון, כנראה על ידי העברת החיידקים מהמעי אל המוח.

דרושים מחקרים נוספים כדי להוכיח את ההצעה הזאת.

שאלות רבות נשארו ללא מענה, ודרושים מחקרים רבים כדי להעמיק את הידע וההבנה של הקשר בין המוח ומערכת העצבים ומוח המעי.

השאלות שהחוקרים מחפשים את התשובות  עליהן הן:

מתי  חלות תקופות ההתפתחות הקריטית שבהן המוח ירגיש יותר להשפעה של החיידקים? האם יש תקופות שבהן החיידקים מושפעים יותר מהאותות העצביים? איזה אותות דואליים הם החשובים ביותר בתקופות של ההתפתחות או השינויים של המיקרוביום? האם החיידקים הפרו-ביוטיים או הפרה-ביוטיים יכולים להפחית את הרגישות להפרעות עצביות?

האם יש חיידקים במעי או מטבוליטים הקשורים לשמירה על ההומיאסטזיס של מערכת העצבים? מה ההבדל בתפקוד של המתווכים העצביים של מוח המעי ושל מערכת העצבים המרכזית?

דברים רבים אינם מובנים ואינם ידועים, ודרושים מחקרים רבים כדי ללמוד ולהבין את הנושא המרתק הזה.

מקורות

1. Lyte M. Microbial Endocrinology in the Microbium-Gut-Brain Axis: How Bacteria Production and Utiliation of Neurochemicals Influence Behavior. Plos .org/ Plos pathogens 2013.

2. Lyte M. The role of microbial endocrinology in infectious disease. J. Endocrinol.1993,  137:343-345.

3. Kylynda C.  Bauer , Kelsey E. Huus, B. Brett Finlay. Microbes and the mind: emerging hallmarks of the gut microbiota-brain axis. Cellular Microbiology Vol.18 Issue 5, 2016:632-644.

מקור התמונה

חזרה לחנות

פרה ביוטיקה כמזון פונקציונלי

פרה ביוטיקה - מצויים באספרגוס, סלק סוכר, שום, עולש, ארטישוק ירושלמי, חיטה, בננה, שעורה, עגבניות ושיפון. מצויים בזרעים של קטניות, עדשים >
פרה ביוטיקה כמזון פונקציונלי

פרה ביוטיקה כמזון פונקציונלי

מזון פונקציונלי הוא חלק מתזונת האדם. הוא מועיל לבריאות, מפחית את הסיכון למחלות כרוניות, ויש לו יתרון מעבר לזה של המזון הרגיל (1).

המזון הפונקציונלי מכיל: מזון רגיל עם תוספת של מרכיבים טבעיים פעילים, כגון, סיבים תזונתיים.

מזון שהוסיפו לו מרכיבים פעילים, כגון, חיידקים פרוביטיים או  מזון מרוכז המכיל אנטי אוקסידנטים.

מרכיבים הבאים מהמזון ומוסיפים אותם למזון הפונקציונלי, כגון, פרה-ביוטיקה.

המזון הפונקציונלי נאכל כמזון רגיל, ולא נלקח כקפסולות או כדורים.

מחקרים אפידמיולוגיים וניסויים קליניים  מאשרים את התועלת שיש במזון פונקציונלי (1). הראו שיש ירידה בסיכון לסרטן, שיפור בבריאות הלב, שיפור בתפקוד של מערכת החיסון , ירידה בסימפטומים של המנופאוזה, שיפור בתפקוד מערכת העיכול, ירידה בלחץ הדם, ירידה בסיכון למחלות דלקתיות, ירידה באוסטיאופורוזיס (1).

החומרים הפרה ביוטיים הם שרשרות קצרות של פחמימות, שאינן מתעכלות על ידי אנזימים במעי הדק אצל בני אדם. לפעמים מתייחסים אליהם כאל אוליגוסכרידים בלתי נעכלים, הנמסים ב-80% אלכוהול.

כשאוכלים אותם הם מגיעים עד המעי הגס, ושם הם עוברים פרמנטציה סלקטיבית. הם גורמים לזירוז של צמיחה או פעילות של חיידק אחד, או מספר מצומצם של חיידקים (2). כיום רק כמה מולקולות של פחמימות בלתי נעכלות, בתחום של די סכרידים, אוליגוסכרידים ופוליסכרידים, עמילנים יציבים, מוכרים כבעלי תכונות פרה ביוטיות (1).

המרכיבים הפרהביוטיים עוברים דרך המעי הדק אל החלק התחתון של המעי. שם יכולים לפעול עליהם חיידקים פרוביוטיים.

Lactulose, galactooligosaccharides, fructooligosaccharides, inulin ועמילן עמיד הם פרהביוטיים שמשתמשים בהם כרגיל בתזונת האדם. המרכיבים שנשארים בסוף המטבוליזם של הפחמימות הם שרשרות קצרות של חומצות שומן, במיוחד, חומצת חומץ, חומצה פרופיונית ובוטירית, שהגוף משתמש בהן כמקור לאנרגיה.

ניתן למצוא אותםבצמחים , כגון, עולש, בצל, שום, אספרגוס, ארטישוק, כרישה, בננות, עגבניות ובצמחים נוספים (1).

ניתן לקבל אוליגוסכרידים פרוביוטיים  על ידי שלוש שיטות: בידוד ממקור צמחי, ייצור על ידי חיידקים או סינתיזה על ידי חיידקים.

רוב האוליגוסכרידים המשמשים בפרוביוטיקה מתקבלים בייצור תעשייתי.

בדרך כלל מייצרים תערובות של פרוביוטיקה ופרה ביוטיקה, כי ביניהם  יש השפעה סינרגיסטית, ביחד עם מזון.

כשמצרפים פרה ביוטיים עם חיידקים פרוביוטיים , כגון, Lacobacillus  rhamnosus, Bifidobacterium spp. Lactobacillus  acidophilus זה גורם לשיפור החיוניות שלהם ב-4 מעלות לארבעה שבועות של אחסון (1).סיבים מתפוחי עץ ואגסים מעלים גם הם את החיוניות של פרוביוטיקה (1).

סוגים ומקורות של פרהביוטיקה

פחמימות שאינן מתעכלות יכולות להיחשב פרהביוטיות אם הן עמידות בפני החומצות של מערכת העיכול, אם הן רגישות לפרמנטציה על ידי החיידקים של המעי הדק, ואם הן מסוגלות להגביר את החיוניות והפעילות של חיידקים מועילים (3).  Galactooligosaccharides GOS), fructooligosaccharides (FOS)  ואינולין הם הפרה ביוטיים הידועים ביותר.

GOS אינם נעכלים. הם נוצרים מלקטוז המצוי בחלב של יונקים, והם מורכבים משרשרות של גלקטוז.

אינולין והפרוקטנים של אינולין ידועים כסיבים תזונתיים מסיסים (1).

פרה ביוטיים מצויים במזון, כגון, אספרגוס, עולש, עגבניות וחיטה. הם מצויים בחלב אם.

FOS מצויים באספרגוס, סלק סוכר, שום, עולש, ארטישוק ירושלמי, חיטה, בננה, שעורה, עגבניות ושיפון.

Raffinose oligosaccharides מצויים בזרעים של קטניות, עדשים, אפונה, שעועית.

פרה ביוטיים הם סובסטרט סלקטיבי לאחד או לקבוצה קטנה של פרוביוטיים. הם מזרזים את הפרוביוטיים לגדול ולייצר חומצות שומניות בעלי שרשרות קצרות.  הפרה ביוטיים מסוגלים לשנות את הפלורה של המעי הגס ולגרום להרכב בריא יותר.

נעשים מאמצים להפריד ולנקות אינולין ואוליגופרוקטוז כדי להשתמש בהם כמוצרים לשיפור התזונה (1). משתמשים בהם עכשיו כמרכיבים בתוך מוצרי מזון רבים (1). בתעשיה משתמשים בכמה שיטות לייצור פחמימות שאינן מתעכלות במעי הדק (4).

משתמשים בפרה ביוטיים במוצרי מאפה שונים ובדגנים לארוחת בוקר. הם שומרים על טריות המוצרים ומאריכים את חיי המדף שלהם. המסיסות שלהם מאפשרת להשתמש בהם לשתייה בתוך מוצרים חלביים.

משתמשים בהם גם כסיבים תזונתיים בכדורים ובמזון פונקציונלי. מרבים להשתמש בהם במוצרי חלב ובלחם. ניתן לקבל מהם צורה של ג'ל וזה מאפשר להוסיף אותם למאכלים במקום שמן, ולמכור אותם כדלי קלוריות.

מחקרים רבים נערכים על השפעה של פרה ביוטיקה על מערכת החיסון, על מחלות של מערכת העיכול ועל השפעתם על ספיגת מינרלים ומרכיבים נוספים. רוב המחקרים נערכו במשך תקופה קצרה, ואין מעקב למשך החיים.

לסיכום, למרכיבים הפרה ביוטיים יש השפעה משמעותית על בריאות האדם. ישנן אפשרויות רבות להוסיף אותם למוצרי מזון רבים, וההשפעה שלהם מתבטאת כשהם חלק מהתזונה.

הם פועלים על ידי פחמימות שעברו פרמנטציה, שמעודדות צמיחה של חיידקים פרוביוטיים, כגון bifidobacteria וטיפוסים אחדים של לקטובצילים.

הם מסייעים לשיפור התפקוד של מערכת העיכול ומערכת החיסון.

בנוסף הראו שפרוביוטיים מגבירים ספיגה של סידן ומגנזיום, משפיעים על רמת הגלוקוז בדם  ופועלים על השומנים של הפלסמה.

דרושים מחקרים שיעקבו אחרי השפעת הפרה ביוטיים במשך תקופה ארוכה.

מקורות

1. Al-Sheraji SH. Ismail A. Manap MY. Prebiotics as functional foods: A review. Journal of Functiona foods 5, 2013 1542-1553.

Available at www.Sciencedirect.com

2. Gibson GR. & Roberfroid MB. 1995, Dietary modulation of the human colonic microbiotaIntroduction of the cocept of prebiotics.Journal of Nutrition, 125, 1401-1412.

3. Rstall B. & Gibson G. 2006, Prebiotics Development and  application. Wiley.

4. Mussatto SL. & Mancilha LM. 2007, Non-digestible oligosaccharides: A review. Carbohydrate  Polymers, 68: 587-597.

מקור התמונה

חזרה לחנות

שומשום – Sesamum indicum, Pedaliaceae

שומשום - רפואה מסורתית: ברפואת האיורוודה נהגו לטפל עם זרעים טחונים של שומשום ביחד עם אמבט ישיבה עם זרעי שומשום במקרים של כאבי וסת >
שומשום – Sesamum indicum, Pedaliaceae

שומשום

משפחה: Pedaliaceaea שומשומיים

צמח חד שנתי עם עלים מאורכים ערוכים בזוגות על הגבעול. הצמח מגיע לגובה של 0.6-1.2 מ'. הפרחים בצבע ורוד, סגול או לבן, יושבים קרוב לגבעול. הזרעים מצויים בתוך תרמילים מאורכים. הזרעים קטנים בצורת ביצה בצבע שחור, לבן או אדום-חום (1).

השומשום גדל בארצות בעלות אקלים חם או ממוזג. הוא אינו יכול לגדול במקומות שיש בהם כפור (1). נחשב כצמח חזק, שיכול לגדול באדמה ענייה, יבשה, בתנאים של חום רב שרוב הצמחים אינם יכולים לגדול בהם.

ניתן לאכול את העלים, אבל החלק הנאכל העיקרי שלו הוא הזרעים. כובשים מהם שמן בעל חשיבות מסחרית ורפואית (1).

נחשב לבין הצמחים העתיקים ביותר הידועים לאנושות. מוצאו המדויק של הצמח והפיכתו לגידול תרבותי אינם ידועים. חושבים שמקורו מאפריקה ומשם התפשט למצרים, הודו, המזרח התיכון וסין. בארצות אלה התחיל גם הגידול שלו. כיום מגדלים את השומשום בארצות טרופיות וסוב טרופיות באסיה, אפריקה ודרום אמריקה.

מרכיבים: הזרעים קטנים, ועמוסים במרכיבים מזינים. הם עשירים בחלבון, שמהווה 20-25% ממשקלם. הם מכילים שמן שמגיע ל-50% ממשקל הזרעים.

בנוסף מכילים זרעי השומשום סיבים, ויטמין E, תיאמין, ריבופלבין, ניאצין ומינרלים, כגון, נחושת, אבץ, מגנזיום, זרחן, ברזל וסידן (2).

שמן שומשום מכיל 38% של חומצות שומן  חד- בלתי רוויות, ו-44% רב-בלתי רוויות (1). חומצות השומן העיקריות המצויות בשמן הם חומצה אולאית ולינולאית.

השמן חשוב לצמחונים וטבעונים בגלל החומצות האמיניות והסידן שהוא כולל. הוא מכיל את רוב חומצות האמינו החיוניות. החומצה האמינית ליזין היא היחידה החסרה בו. השמן עשיר במתיונין שחסר לעתים קרובות בשמנים צמחיים.

סידן הוא המינרל הבולט ביותר ביחד עם מנגן , זרחן וברזל. זרעי שומשום מכילים חומצה אוקסלית ופיטית (3). הן עלולות להפריע לספיגה של מרכיבים אחרים (1).

הזרעים מכילים בנוסף פיטוסטרולים וליגנן שהוא אנטי אוקסידנט חזק. ריכוז גבוה של פיטוסטרולים בתזונה מסייע להוריד רמה של כולסטרול בדם(1).

המרכיבים  sesmin  ,sesaminol, sesamolinol, seasamolin הם ליגננים הנמסים בשומן, והם המרכיבים הנחקרים ביותר בין המרכיבים של השומשום (1).

בזרעים מלאים של שומשום יש גם גליקוזידים של ליגנן. הם אינם מצוים בשמן שומשום. הם הופכים בגוף ל-sesaminol  ומתפקדים כאנטי אוקסידנטים.

שימוש היסטורי ומסחרי: השימוש בשומשום כמזון, כרפואה וכמרכיב  לשימוש רוחני כחלק מפולחן התחיל לפני יותר מ-4000 שנה במצרים, במזרח התיכון, משם התפשט להודו ולאירופה (1). במסורת ההודית מסמלים זרעי השומשום נצחיות. באימפריה הבבלית,  במאה ה-18 עד הששית לפני הספירה, השתמשו בשמן שומשום להכנת בושם ותרופות (1). גם במצרים העתיקה השתמשו בשומשום כתרופה, ובשמן השתמשו לטקסים של היטהרות (1).

באירופה פגשו לראשונה את השומשום כשהביאו אותו מהודו במאה הראשונה לספירה. זרעי שומשום הובאו מאפריקה לאמריקה במה ה-17 (1).

לאורך השנים השתמשו בכמה הכנות משומשום למטרות רפואיות. ברפואת האיורוודה נהגו לטפל עם זרעים טחונים של שומשום ביחד עם אמבט ישיבה עם זרעים כתושים של שומשום במקרים של אל-וסת וכאבי מחזור.

משחה מזרעי שומשום שימשה לטיפול בכיבים וכוויות ובצרוף חמאה מזוקקת- גי.  טפלו בדימום  וטחורים. שמן שומשום היה בסיס להכנת שמנים ריחניים למסג' ולמריחה על השערות כדי לעודד צמיחה שלהן (1).

ברפואה הסינית המסורתית היה השומשום ידוע כמחזק של ה-yin, מוסיף לחות ומרבה נוזלים בגוף. השתמשו בזרעים להגברת חלב בהנקה (1).

באירופה השתמשו בשמן כטיפות עיניים לדלקות וכבים בעיניים.

השתמשו בעלים כמירתח במקרים של דיזנטריה וכולרה (1).

הזרעים משמשים כמזון, להכנת טחינה, ממתקים, מיני מאפה. מקור הטחינה בארצות המזרח התיכון. היום נוהגים להכין ולאכול טחינה גם באירופה ובאמריקה. השמן נפוץ בשימוש בימינו. במקומות רבים מכינים אותו על ידי כבישה חמה וזיקוק. כרגיל בימינו מעדיפים שמנים בהירים, חסרי ריח וצבע.

מחקרים: נערך מחקר על השפעת השימוש של הזרעים והנגזרות שלהם בתזונה על השומנים, על לחץ הדם ועל רמת השומנים בדם (4).

המחקר שבדק השפעה של הזרעים על לחץ הדם מצא ירידה משמעותית בלחץ הדם הסיסטולי והדיאסטולי (4)

שלושה מחקרים בדקו השפעה של הזרעים על שומנים בדם. שני מחקרים מתוך השלושה מצאו ירידה משמעותית ברמת הכולסטרול וברמת LDL- כולסטרול. המחקר השלישי מצא עלייה ברמת HDL- כולסטרול (4).

הירידה ברמת הכולסטרול התקבלה אצל אנשים שקבלו במשך 45-60 יום 7.6 ג' זרעי שומשום שחורים בקפסולות (4).

נבדקה ההשפעה של הזרעים והשמן של השומשום על הלב וכלי הדם. התקבל שיפור בתפקוד כלי הדם, בהשוואה לשמן תירס ושמן זית.

החוקרים הסיקו שהוספת הזרעים לתזונה כתוספת לתרופה מועיל למניעת סיבוכים מבעיות בזרימת דם לקויה (1).

קליפות הזרעים מכילות ריכוז גבוה של חומצה אוקסלית. הסרת חלק הקליפות תורם להורדת הרמה של חומצה אוקסלית.

חימום הזרעים לפני שכובשים מהם שמן תורם גם הוא להורדת הרמה של החומצה האוקסלית.

ערך תזונתי של זרעי שומשום – בכפית אחת של זרעים המכילה 9 ג'

קלוריות         52

חלבון            1.6 ג'

פחמימות       2.11 ג'

שומן             4.47 ג'

סידן              88 ג'

מגנזיום          32 ג'

ברזל             1.31 ג'

מקורות

1. Bauman H. Food as Medicine: Sesame, Sesamum indicum, Pedaliaceae HerbalEGram, Vol.14, Issue 1 January 2017.

2. Namiki M. Nutraceutical funtions of sesame: A Review. Critical Reviews in Food Science and Nutrition. 2007, 47: 651-673.

3. Murray M. Pizzorno J. Pizzorno L. The Encyclopedia of Healing Foods. New York, NY: Atria Books, 2005

4.Cardoso CA. DE Olieira JMF, Gouvela ASB et al. The effect of dietary intake of sesame (Sesamum indicum) derivatives related to the lipid profile and blood pressure: a systematic review. Critical Reviews in Food Science and Nutrition. February 2016.

מקור התמונה

חזרה לחנות

צמחי מרפא לכאבי מחזור

צמחי מרפא לכאבי מחזור - צמחים מומלצים להרגעת כאבי מחזור Viburnum opulus- מורן שסוע עלה. השימוש בקליפת הגזע Vibutnum prunifolium- מורן >
צמחי מרפא לכאבי מחזור

צמחי מרפא לכאבי מחזור – דיסמנוריאה – Herbal uterine spasmolytics for dysmenorrhea

כאבי מחזור  עלולים להיות קשים ומכאיבים, ופוגעים בפעילות היום-יומית של האישה. התכווצויות בודדות בזמן המחזור הן נורמליות, אבל כאב חזק ומתמשך דורש טיפול. השימוש בצמחי מרפא להרגעת כאבי מחזור נפוץ ויעיל.

אצל נשים הסובלות מכאבי מחזור יש התכווצויות חזקות  יותר ב-myometrium (השכבה האמצעית בדופן הרחם), וחוסר דם יחסי בשכבה הפנימית של דופן הרחם- endometrium (1). כדי להפחית כאבי מחזור צריך להפחית את הפעילות של השכבה האמצעית בדופן הרחם. ניתן לעשות זאת על ידי צמחים ספסמוליטיים הפועלים על מערכת הרבייה. משתמשים בצמחים שנשים נהגו להשתמש בהם  במשך שנים ודורות ברפואה המסורתית.

דופן הרחם בנויה משלוש שכבות: perimetrium- השכבה החיצונית של דופן הרחם, בנויה משרירים חלקים מאורכים,  endometrium- השכבה הפנימית , myometrium- השכבה האמצעית.

השרירים החלקים ברירית הרחם  דומים במבנה המולקולרי שלהם לשרירים חלקים במקומות אחרים בגוף. החלבונים הבולטים ביותר בהם הם myosin ו- actin. בשרירים החלקים שברחם יש ריכוז גבוה פי 6 של actin לעומת myosin. אחת ההשערות היא שעלייה בריכוז ה-myosin  משפיע על התכווצויות השרירים וזאת אחת הסיבות לכאבי המחזור.

שרירי הרחם עוברים פאזה של כיווץ ופאזה של מנוחה לסירוגין לפי תדירות ואורך כיווץ משתנים.

השכבה האמצעית של דופן הרחם- myometrium מתרחבת בזמן ההיריון. השרירים החלקים גדלים במספר התאים וגם בגודל שלהם. אחרי הלידה חל כיווץ של ה-myometrium כדי לסלק את השיליה ולהפחית איבוד של דם.

צמחים מומלצים להרגעת כאבי מחזור

Viburnum opulus– מורן שסוע עלה.

השימוש בקליפת הגזע

Vibutnum prunifolium– מורן

השימוש בעלים. מוצאו מצפון-מזרח אמריקה. לצמח יש אפיניות חזקה לרחם (1). משתמשים בחליטות או טינקטורות.

בשני מיני המורן יש להתחיל את הטיפול יום או יומיים לפני שמתחיל המחזור החודשי, ולהשתמש בהם עד שהוא מסתיים (1).

Foeniculum vulgare– שומר מצוי

צמח ממשפחת הסוככיים- Apiaceae השחמוש בפירות.

מרבים להשתמש בפירות השומר להרגעת השרירים החלקים של  מערכת העיכול.

לפירות יש השפעה מרגיעה דומה גם על שרירי הרחם. משתמשים בחליטות או בטינקטורות. אפשר להשתמש גם בקפסולות של שמן נדיף.

Angelica sinensis ואדמונית- Paeonia lactiflora מומלצים ברפואה הסינית לטיפול בכאבי מחזור. הם ניתנים באבקה של שני הצמחים ביחד.

האנג'ליקה הסינית שייכת למשפחת הסוככיים, והיא מומלצת על ידי הרפואה הסינית לטיפול בחסימות של דם, בהצטננות, בחולשה של ה-yin . חסימה היא הגורם לכאב, וכדי להשתחרר מכאב צריך לפתוח את החסימות.

צמחים נוספים המומלצים על ידי הרפואה הסינית

הפטריה Poria coccos   Polyporaceae-

Atractylodes macrocephala bai zhu- מורכבים

Ligusticum sinense סוככיים

Alisma plantago-aquatica – Alismataceae, משפחת כף הצפרדע

צמחים ספסמוליטיים מערביים

Ammi visnaga- אמיתה קייצית, סוככיים

Dioscorea villosa –Dioscoraceae

Lobelia inflate לובליה, Campanulaceae- פעמוניתיים

Piscidia piscipula Fabaceae'  קטנייתיים

הגורמים הישירים לכאבי המחזור הם הפרוסטגלנדינים המצטברים בדופן רירית הרחם, והם גורמים להתכווצויות. אין מחקרים העוסקים בשיכוך כאבי מחזור על ידי מעכבים של פרוסטגלנדינים. שמנים מכבישה קרה, המכילים חומצות שומן פעילות הם מעכבים של פרוסטגלנדינים הגורמים לכאב. הם פועלים כאנטי דלקתיים ומייצרים פרוסטגלנדינים מהקבוצה הראשונה שאינם גורמים לכאב. צמחים עשירים בפלבונואידים מעכבים פרוסטגלנדינים.

תערובת להרגעת כאבי  מחזור

Viburnum pruniflium  15%            מורן                     קליפת הגזע

Dioscorea villosa  15%                 דיוסקוראה            שורש

Tanacetum parthenium  20%       בן חרצית ריחנית  נוף הצמח

Curcuma longa  10%                   כורכום                 שורש, קנה שורש

Vitex agnus castus  20%             שיח אברהם          פירות

Zingiber officinalis  10%              ג'ינג'ר רפואי         קנה שורש

Scutellaria laterifolia  10%          קערורית               נוף הצמח

כמה מחקרים מצאו שהזנגביל מסייע להרגעת כאבי מחזור (1).

צמחים המחזקים את הרחם הם בדרך כלל אסטרינג'נט. יש שימוש רב בצמחים כאלה ברפואה המסורתית. השתמשו בהם לטיפול בבעיות שונות של הרחם כולל כאבי מחזור. מנגנון הפעולה שלהם אינו ידוע.

צמח כזה, לדוגמא, הוא Trillium erectumו- Trillium ovatum (1). הם שייכים למשפחת Melanthiaceae.

Trillium erectum גדל בצפון-מזרח אמריקה. והוא אסטרינג'נט וטוניק יעיל. זהו אחד הצמחים שנהגו להשתמש בהם לטיפול בכאבי מחזור. הטיפול יעיל במיוחד אם מתחילים להשתמש בו אחרי הביוץ וממשיכים עד שמסתיים הדימום (1).

Trillium ovatum גדל במערב אמריקה ליד האוקינוס השקט. לוקחים אותו באותה צורה, מאחרי הביוץ ועד סוף הדימום.

עלי הגויאבה Psidium guajava , Myrtaceae הם טוניק של הרחם. הם ידועים יותר בפעילות שלהם נגד טפילים ושלשול (1).

במקסיקו נערך מחקר עם סמיות כפולה על 197 שנים. הן קבלו מיצוי מעלי גויאבה 300 או 600 מ"ג שלוש פעמים ביום, או 400 מ"ג ibuprofen או פלצבו (1).  המחקר נמשך 3 חודשים ובדק 3 מחזורים חודשיים.

עלי הגויאבה בריכוז של 600 מ"ג וה-ibuprofen נתנו תוצאות טובות בהרבה יותר מאשר הפלצבו ללא טיפול בכלל. הם הפחיתו כאבי מחזור.

על הגויאבה היו יותר יעילים מאשר ה- ibuprofen  (1).

מקורות

1 Yarnell E. Herbal medicine for dysmenorrhea. Alter. Complement Ther. October 2015, 21 (5): 224-228.

מורן שסוע – מקור התמונה

חזרה לחנות

ביופילם – Anti biofilm activity of medicinal plants

ביופילם - צמחים המעכבים ביופילם של חיידקים.בין  הצמחים המעכבים ביופילם של חיידקים מצויים כאלה המצויים במזון או בתבלינים >
ביופילם – Anti biofilm activity of medicinal plants

כשהתגלתה האנטיביוטיקה לפני כמה עשרות שנים הייתה הרגשה שהאדם ניצח את החיידקים, הוא יצליח לחסל את המחלות הזיהומיות.

אבל לחיידקים יש כושר הישרדות עצום, הם לומדים איך להתגבר על המכשולים שהאדם שם לפניהם. הם מקשים על האנטיביוטיקה לחדור לתאים של  החיידק על ידי שינויים בממברנה ובדופן התא (1). הם עלולים לגרום לשינוי אנזימטי בחומר האנטיביוטי ולהחליש את האלימות שלהם (1).

האנטיביוטיקה פועלת רק על חיידקים במצב פעיל, כשהם מתחלקים ומתרבים, ואינה פועלת עליהם  כשהם במצב רדום.

החיידקים מייצרים ביופילם שמאפשר להם לחיות כגוף רב תאי, ומספק להם הגנה, מזון ומרחב מחיה. החיידקים במרכז הביופילם הם במצב רדום וזה מקשה על הטיפול האנטיביוטי לפגוע בהם. הם אחראים לרבים מהזיהומים החוזרים, כגון דלקות בדרכי השתן,  דלקות בדרכי הנשימה ומחלות חניכיים כגון פריודונטיטיס  (1).

החיידקים המצויים בביופילם מהווים בעיה בתוך בתי החולים. הם פוגעים במכשירים ובצינורות, כגון צינורות אינפוזיה, קטטר, מתקנים אורתופדיים.

החיידקים מייצרים ביופילם בתוך צינורות שמצויים בהם מים ונוזלים אחרים, ומהווים בעיה גם בשביל התעשייה.

החיידקים שבתוך הביופילם נעשים עמידים לאנטיביוטיקה. במקרים רבים הם מפתחים  עמידות נגד סוגי אנטיביוטיקה רבים.

מסבירים את עמידות החיידקים לאנטיביוטיקה על ידי צמצום כושר החדירות של התרופות לתוך הביופילם, ירידה במטבוליזם ובהתרבות החיידקים בתוך הביופילם, וכן הגנה על החיידקים שבמרכז הביופילם על ידי אלה המצויים בהיקף.

כשמטפלים במחלה זיהומית כרונית עם אנטיביוטיקה החיידקים שבהיקף הביופילם נהרסים, ונראה שהבעיה נפתרה ומצב החולה משתפר. אבל אחרי שבועיים או שלושה מתחילים להתחלק החיידקים שבמרכז הביופילם שהם לא נפגעו מהטיפול באנטיביוטי והמחלה מתפתחת מחדש.

פטריות מייצרות גם הן ביופילם, לבד או ביחד עם חיידקים. המחקר על הפטריות מצומצם יותר ויש מחקרים הנערכים עכשיו על צמחים ההורסים ביופילם של פטריות.

ישנם כמה מנגנונים אפשריים למניעת היווצרות ביופילם או להריסת ביופילם קיים:

-מניעת היצמדות החיידקים למשטח או לחיידקים שנקשרו

-חסימת קולטנים על פני השטח של הביופילם שתמנע ממולקולות האיתות להתחבר ולהעביר את האיתות

-עיכוב של חישת ה-quorum, שבלעדיה הביופילם לא יכול להתקיים . חישת הקוורום  היא   הכינוי לתופעה שבתוך הביופילם החיידקים יכולים לחוש את אלה שנמצאים מסביבם. לבניית הביופילם יש צורך במרכיבים כולל ברזל ומתכות אחרות. מניעת ברזל ומרכיבים נחוצים אחרים תמנע את היווצרות הביופילם.

צמחים המעכבים ביופילם של חיידקים.

בין  הצמחים המעכבים ביופילם של חיידקים מצויים כאלה המצויים במזון או בתבלינים.

השום מעכב את חישת הקוורום ומאפשר ריפוי מהיר של זיהום בריאות עם Pseudomonas aeruginosa (2). המרכיבים האחראים לפעילות זו של השום הם האליצין וה-ajoen.

מיצויים  מימיים מהפרי של האננס- Ananas comosus מעכבים את חישת הקוורום, והם יכולים לעכב ייצור של ביופילם, מבלי לפגוע בחיידקי המעי (1).

הפרי של הרימון- Punica granatum והגרעין של המשמש- Prunus armeniaca מראים גם הם עיכוב של חישת הקוורום (1).

מיצויים מימיים של Musa paradiciaca בננה- המיצויים של פרי הבננה מעכבים ייצור של ביופילם  של פסוידומונס.

הפרי של הגויאבה- Psidium guajava הוא בעל פעילות נגד חישת הקוורום, והוא מעכב ייצור של ביופילם (3).

צמחים המעכבים והורסים ביופילם

Panax ginseng השורש של הג'ינסנג  מפרק ביופילם (4).

Centella asiatica- גוטו קולה, המיצוי האלכוהולי מעכב ייצור של ביופילם של

פסוידומונס (3).

Cymbopogon citratus- עשב לימון מעכב ומפרק ביופילם של Staohylococcus aureus (1)

העץ Salvadora persica סלודורה פרסית, הידוע בתרבויות שונות כמועיל למחלות פה ולטיפול בשיניים מעכב חישת קוורום ומעכב ביופילם של Streptococcus mutans.

סלודורה פרסית הוא עץ מדברי הגדל בנגב (1).

מיצויים מימיים, של הסלודורה, מיצויים באלכוהול, בכלורופורם ובאצטון מעכבים היצמדות של החיידקים, מעכבים ייצור ביופילם,  מעכבים הסדרה של חישת הקוורום של Streotococcus mutans שבודד מעששת של הפה.

Capparis spinose- צלף קוצני, מיצויים מתנוליים של חלקים שונים של הצלף מעכבים ייצור של ביופילם של החיידקים: E. coli, Pseusodomonas aeruginosa

Serratia macrescens

Ballota nigra- בלוטה שחורה מעכב ייצור ביופילם של Staphylococcus aureus MRSA

Embelica officinalis מיצוי אלכוהולי מעכב היצמדות של חיידקים והורס ביופילם של S. mutans

Hydrastis Canadensis- חותם זהב, המיצוי האלכוהולי מעכב והורס ביופילם של

S. aureus שאינם רגישים לאנטיביוטיקה, כולל MRSA.

Achyranthes aspera צמח סיני, מעכב ביופילם של S. mutans שבודד מעששת של שיניים.

Wheat bran- סובין של חיטה, מעכב ייצור של ביופילם  של פסוידומונס.

הוכחו גם כמה מרכיבים פעילים שבודדו מצמחי מרפא שונים שהפריעו לחישת הקוורום ומנעו ייצור של ביופילם או הרסו ביופילם קיים.

מרכיבים שהוכחו כמעכבים והורסים ביופילם:

Emodin

Betulinic acid

Ursolic acis

Baicalin

Cinnamaldeyde

Hamamelitannin

Malvidin  (5)

מקורות

Borges A. Abreu AC. Dias C. et al. New Perpective on the use of phytochemicals as an emergent Strategy to Control Bacterial Infections Including Biofilms/ Molecules 2016, 21: 877-918

Bjarnsholt T. Jensen P. Rasmussen TB. Et al. Garlic blocks quorum sensing and promotes rapid clearing of pulmonary Pseudomonas aeruginosa infections. Microbiology 2005, 151: 3873-3880.

Vsavi HS. Arun AB. Rekha PD. Anti quorum sensing activity of Psidium guajava L. flavonoids against Chromobacterium violaceum and P. aeuruginosa. Microbiol. Immunol. 2014, 58: 286-293.

Wu H. Lee B. Yang L. et al. Effects of ginseng on P. aeruginosa motility and biofilm formation. FEMS Immunol. Med. Microbiol. 2011, 62: 49-56.

Gopu V. Kothandapani S. Shetty PH. Quorum quenching activity of Syzygium cumini L. Skeels and its anthocyanin malvidin againsy Klebsiella pneumonia. Microb. Pathog. 2015, 79: 61-69.

מקור התמונה

חזרה לחנות

יתושי האנופלס – Anopheles host species

יתושי האנופלס - החוקרים מצאו שהאדם הוא היצור המועדף על ידי יתושי האנופלס. בתוך הבית הם עוקצים תמיד אנשים. כשהם בחוץ הם עוקצים גם >
יתושי האנופלס – Anopheles host species

יתושי האנופלס

לאחרונה נערך, בפעם הראשונה, מחקר הבודק אילו בעלי חיים מעדיפים יתושי אנופלס לעקוץ, והאם יש כאלה שדוחים אותם.

המחקר נערך על ידי האוניברסיטה השבדית ללימודי מדעי החקלאות והאוניברסיטה של אדיס אבבה, אתיופיה.

התברר שנקבת היתוש Anopheles arabiensis נמנעת מלעקוץ תרנגולות. הריח של התרנגולות דוחה אותן.

ניתן להשתמש בריח של תרנגולות כדי להגן על בני אדם המצויים בסביבה שהאנופלס נפוץ בה, ושיש סיכון גבוה שאנשים יעקצו (1).

 יתושי האנופלס עוקצים בני אדם, בקר, עיזים וכבשים, אבל אינם עוקצים תרנגולות, והם מבדילים בין הריח של התרנגולות  לעומת הריח של בעלי חיים אחרים. הריח של התרנגולות דוחה ומרחיק אותם, והם יודעים להבחין בין ריחות של בעלי חיים שונים.

כדי למצוא מי  הם בעלי החיים המועדפים על יתושי האנופלס אספו החוקרים מידע על האנשים ועל חיות הבית המתגוררים בשלושה כפרים אתיופיים. הם אספו גם דם מיתושים שעקצו בעלי חיים  כדי לברר מה מקור הדם שהם אכלו.

החוקרים מצאו שהאדם הוא היצור המועדף על ידי יתושי האנופלס. בתוך הבית הם עוקצים תמיד אנשים. כשהם בחוץ הם עוקצים גם בקר, עיזים וכבשים, אבל נמנעים מלעקוץ תרנגולות, למרות שיש שפע מהן.

החוקרים אספו שיער, צמר ונוצות מבני אדם ובעלי חיים שחיו בסביבה. הם פזרו ב-11 בתים מלכודות של יתושים,  ושמו בהם פיתיונות  עם ריחות של בעלי החיים השונים,  בכל בית היה מתנדב אחד בגיל 27-36 שישן מתחת לרשת בלי ריחות.

מעט מאד יתושים נלכדו ברשת שהיה בה פיתיון עם ריח של תרנגולות. תוצאה דומה התקבלה כאשר היה  תרנגול בתוך כלוב ליד המלכודת של היתושים.

המסקנה מהמחקר היא שניתן להשתמש בריחות הדומים לריח של התרנגולות כדי להגן על אנשים מפני עקיצות על ידי האנופלס.

יתושי האנופלס נפוצים באפריקה, והם נעשים עמידים לחומרי הדברה (!). הם שינו את הרגלי האכילה שלהם, והם עכשיו עוקצים גם מחוץ לבתים.

החוקרים טוענים שפיתוח של ריחות הדוחים את היתושים יהיה חשוב מאד כדי להגן על התושבים שנפגעים מהמלריה.

מקורות

Habte Tekie and Richard Ignell Chicken volatiles repel host seeking malaria mosquitoes. Malaria Journal 2016.

Media Contact: Anne Korn

BioMed Central

Anne.korn@biomedcentral.com

מקור התמונה

חזרה לחנות

עגבניה צמח מרפא- Solanum lycopersicum

עגבניה צמח מרפא - הערך של העגבניות עלה אחרי שגילו את הפעילות הרפואית של הליקופן, והוא הוכרז כנוגד חמצון ודלקת >
עגבניה צמח מרפא- Solanum lycopersicum

עגבניה צמח מרפא

משפחה: סולניים, Solanaceae

חלקי צמח בשימוש: פרי

מגדלים בעולם זנים שונים של עגבניות. הם שונים בגודל הפרי, בצורתו, ובטעמו. העגבניות הן פרי  בשרני ובתוכו זרעים. בשנים האחרונות מגדלים עגבניות קטנות בעלות צבע צהוב, כתום, אדום, שחור. הצמח הוא בגובה של כ-20 ס"מ עד 100 ס"מ. הוא מתפזר על הקרקע.

עגבניות גדלו כצמח בר בדרום ומרכז אמריקה. הפירות של צמח הבר היו קטנים ודומים לעגבניות שרי (1). האצטקים והאינקה היו הראשונים שהתחילו לגדל את העגבניות. העגבניות דומות ל-Tomatillo הירוק ששייך למשפחת הסולניים, ושתושבי האזור הכירו אותו היטב כצמח מאכל. ישנם שני מינים של Tomatillo- Physalis philadelphica ו- Physalis ixocarpa  ואת שניהם נהגו לאכול (1).

הספרדים שהגיעו למקסיקו העבירו זרעים של עגבניות לאירופה. גידול העגבניות התפשט לאזור הים התיכון, ובמאה ה-16 הן כבר היו מוכרות כצמח מאכל בארצות רבות (1).

מרכיבים: ויטמינים: ויטמין A, ויטמין C

 הפלבנואידים (98%) מצויים בקליפה שמכסה את הפרי.  הם כוללים בעיקר קוורצטין ו-kaempferol.

בנוסף עשירות העגבניות  במינרלים: אשלגן , מגנזיום, זרחן, מוליבדן וסידן (2).

הקרוטנואידים כוללים: ליקופן, phytoene, phytofluene ,beta-caroten בטא-קרוטן, גאמה-קרוטן (2). הקרוטנואידים נותנים לעגבניות את הצבעים השונים , צהוב, כתום, אדום ושחור (1).

שימוש עממי ומסחרי:

כשהעגבניות הובאו לאירופה על ידי הספרדים הן לא זכו לקבלת פנים נלהבת. גידלו אותן בהתחלה כצמחי נוי (1). תושבי אירופה הכירו את בני משפחת הסולניים הרעילים Atropa belladonna, Hyoscyamus niger הדודא הרפואי, והם היו חשדנים לגבי הצמחים החדשים, בני אותה משפחה שהגיעו מאמריקה, כגון, עגבניות, תפוחי אדמה, חצילים. רק לקראת סוף המאה ה-18 התגברו תושבי אירופה על הפחד מפני העגבניות והסולניים האחרים (3).

כשהשימוש בעגבניות כמזון התפשט באירופה, התחילו  בתחילת המאה ה-19 באיטליה לשמר עגבניות בקנה מידה גדול. קראו למוצר Pomodoro (1).

ב-1830 ייצרו בארה"ב לראשונה את הקטשופ, שהפך להיות התבלין הלאומי.

בימינו העגבנייה היא אחד מהירקות הנפוצים ביותר בשימוש בעולם כולו.

העגבנייה הייתה הירק הראשון  שעבר שינוי גנטי. שינו את הפרי כך שיהיה קשה וחזק יותר, כדי שיוכל לעמוד בנסיעות ארוכות (1).

הערך של העגבניות עלה אחרי שגילו את הפעילות הרפואית של הליקופן, והוא הוכרז כנוגד חמצון ודלקת.

פעילות רפואית

ויטמין E וויטמין C פועלים ביחד עם הליקופן ומגבירים את פעילותו. מחקר שנערך על הפעילות של הליקופן הראה ייצור מוגבר של ציטוקינים אנטי דלקתיים כשהשתמשו בצרוף של ליקופן, ויטמין C וויטמין E, בהשוואה לכל אחד מהמרכיבים האלה או צרוף של שניים מהם (4).

מצב כרוני של דלקת קשור לסיכון גבוה של מחלות ניווניות. אצל אנשים בריאים הוספת ליקופן למזון במשך שבוע אחד גרמה לעלייה ברמת ליקופן בסרום, והפחיתה חמצון של ליפידים, חלבונים וליפופרוטאינים. לעומת זאת אצל אנשים שלא לקחו ליקופן כתוסף או מוצרים מעגבניות הייתה רמה נמוכה של ליקופן בדם וחמצון מוגבר (5).

מחקרים אפידמיולוגיים מצאו ששימוש בעגבניות ומוצרים שמכינים מהן מפחית את הסיכון לסרטן במערכת העיכול (1). מחקר אחר מצא שעגבניות ומוצרים שמכינים מהן מפחית סיכון לסרטן של בלוטת הערמונית (5).

מחקר שנערך על 51.529 גברים בגילאים 40-75, מצא שאכילה של עגבניות ומוצרים עשויים מהן יותר מפעמיים בשבוע גרמה לירידה בסיכון לסרטן בפרוסטטה (1).

מוצרים שונים מעגבניות מכילים ריכוזים שונים של ליקופן. ממרח מעגבניות הוא העשיר ביותר בליקופן (1).

הספיגה של המרכיבים הפעילים של העגבניות טובה יותר אחרי בישול. הליקופן כמעט ואינו נספג מעגבניות ללא בישול. גם המוצרים שמכינים מהעגבניות מכילים מרכיבים זמינים יותר שנספגים בקלות בגוף. תוספת של שמן זית לעגבניות מועילה גם היא לספיגה טובה יותר של המרכיבים. הריכוז הגבוה ביותר של ליקופן מצוי בעגבניות מוקפצות בתוך שמן זית, מרק עגבניות, ממרח, רוטב קטשופ (1).

עדיף לקבל את הליקופן מעגבניות או ממוצרים שונים שמכינים מהן, במקום ליקופן שניתן בקפסולות כתוסף מזון (1).

הרכב תזונתי בעגבנייה אחת גדולה (בערך 182 ג')

33 קלוריות

1.6 ג' חלבונים

7.08 ג' פחמימות

0.36 ג' שומן

..

ויטמין C  24.9  מ"ג

אשלגן    431 מ"ג

מגנזיום   20 מ"ג

סיבים תזונתיים 2.2 ג'

ויטמין           E    0.98 מ"ג

זרחן       44  מ"ג

סידן       18 מ"ג

מקורות

Food as Medicine: Tomato (Solanum lycopersicum, Solanaceae) HerbalEGram, Vol.13,Issue 7, July 2016.

Perveen R. Suleria HA. Anjium FM. Tomato (Solanum lycopersicum) carotenoids and lycopenes chemistry: metabolism, absorption, nutrition and allied health claims: A comprehensive review. Crit. Rev. Food Sci. Nutr.2015, 55(7):919-929.

Murray M. Pizzorno J. Pizzorno L. The encyclopedia of Healing Foods. New York, NY: Atria Books, 2005.

Hazewindus M. Haenen GR, Weseler A. et al. The anti-inflammatory effect of lycopene complements the antioxidant action of ascorbic acid and a-tocopherol. Food Chem. 2012, 132(2):954-958.

Agarwal S. Rao AV. Tomato lycopene and its role in human health and chronic diseases. CMAJ. 2000 163(6): 739-744.

מקור התמונה

חזרה לחנות

ליצ'י – Litchi chinensis

ליצ'י - הפרי מסייע להקלה על שיעול, מונע חמצון יתר, נוגד דלקת, מגן על הכבד, אנטי ויראלי (2).בסין מייחסים לזרעים תכונות של שיכוך כאבים ו >
ליצ'י – Litchi chinensis

ליצ'י

משפחה: Sapindaceae

חלקי צמח בשימוש: פירות

תיאור הצמח: פירות הליצ'י גדלים על עץ ירוק- עד בגובה 9-30 מ'. העלים בצבע ירוק כהה בחלק החיצוני שלהם, ובצבע ירוק-אפור בחלק התחתון (1). הפרחים בצבע ירוק-צהבהב גדלים בצורת אשכולות בקצות הענפים. הפירות בולטים  עם קליפה בצבע אדום, הפרי בפנים לבן. הפרי מתקלף בקלות (1). בתוך הפרי מצוי זרע אחד. הפרי אכיל, וטעמו מתוק ועסיסי.

מוצאו של  הליצ'י מדרום סין. הוא גדל בעיקר ליד נהרות וקרוב לחוף הים.

הליצ'י היה צמח מוכר וידוע בסין העתיקה. הוא מוזכר ומצויר בכתבים משנת 1059 לפנה"ס. גידלו אותו בארצות שכנות בדרום אסיה, רחוקים משפת הים.

בסוף המאה ה-17 העבירו את הליצ'י לבורמה, ו-100 שנים אחר כך הוא הועבר להודו. בתחילת המאה ה-19 שתלו את הליצ'י במשתלות באנגליה ובצרפת(1). מאירופה העבירו את הליצ'י להוואי, לקליפורניה, לפלורידה.

בתחילת המאה העשרים הייתה סין הראשונה בגידול ובכמות הפירות שגדלו בה. הודו הגיעה למקום השני. הגידולים של הליצ'י התפשטו לפקיסטן, בנגלדש, בורמה, סרי לנקה, יפן, הפיליפינים, מדגסקר, ברזיל ודרום אפריקה (1).

מרכיבים: תרכובות פנוליות הן המרכיבים העיקריים של פרי הליצ'י (2).בכול שלב של הבשלת הפרי אין בו תכונות של אסטרינג'נט (1).

הפרי מכיל פלבונואידים, טריטרפנים, סטרולים צמחיים (2).

שימוש כמזון: השימוש העיקרי בליצ'י הוא כפרי מאכל טרי או יבש.

הוא מצוי בשוק כפרי כבוש, משומר בתוך רוטב מתוק או ביין. מכינים מהפרי ג'לי עם 1% של פקטין  וחומצה ציטרית (1).

הפרי היבש נאכל כמו צימוקים. בסין נוהגים להכניס אותם לתה כממתיק (1).

בסין ובהודו  משמרים פירות מקולפים בלי הזרעים בסירופ מסוכר ומפיצים אותו לארצות רבות. שומרים על הצבע הלבן של הזרעים באמצעות 4% של חומצה טרטרית (1).

שימוש רפואי: הפרי מסייע להקלה על שיעול, מונע חמצון יתר, נוגד דלקת, מגן על הכבד, אנטי ויראלי (2).

בסין מייחסים לזרעים תכונות של שיכוך כאבים, ומשתמשים בהם במקרים של נוירלגיה (1). חליטה מקליפת הפרי משמשת לטיפול בפריחה של אבעבועות רוח  ובשלשול.

בהודו משתמשים בפרי הטחון לטיפול בנוירלגיה (1).

 ערך תזונתי של 100 ג' פרי של ליצ'י.

ערך תזונתי פרי טרי פרי יבש
קלוריות 63-64 277
לחות 81.9-84.83% 17.9-22.3%
חלבון 0.68-1.0ג' 2.9-3.8ג'
שומן 0.3-0.58 ג' 0.2-1.2ג'
פחמימות 13.31-16.4 ג' 70.7-77.5 ג'
סיבים 0.23-0.4 ג' 1.4 ג'
אפר 0.37-0.5 ג' 1.5-2.0 ג'
סידן 8-10 מ"ג 33 מ"ג
זרחן 30-42 מ"ג  
ברזל 0.4 מ"ג 1.7 מ"ג
נתרן 3 מ"ג 3 מ"ג
אשלגן 170 מ"ג 1.100 מ"ג
תיאמין 28 mcg  
חומצה ניקוטינית 0.4 מ"ג  
חומצה אסקורבית 24-60 מ"ג 42 מ"

 מקורות

Morton J. Morton JF.  Lychee, Fruits of warm climates 1987, p. 249-259.

Ibrahim SR. Mohamed GA. Lichi chinensis: medical uses, phytochemistry and pharmacology. J. Ethnopharmacol. 2015, 4, 174 :492-513.

מקור התמונה

חזרה לחנות

0
    0
    העגלה שלך
    העגלה שלך ריקהחזור לחנות
    המשך קניות