סל קניות 0

ביופילם – Anti biofilm activity of medicinal plants

ביופילם - צמחים המעכבים ביופילם של חיידקים.בין  הצמחים המעכבים ביופילם של חיידקים מצויים כאלה המצויים במזון או בתבלינים >

כשהתגלתה האנטיביוטיקה לפני כמה עשרות שנים הייתה הרגשה שהאדם ניצח את החיידקים, הוא יצליח לחסל את המחלות הזיהומיות.

אבל לחיידקים יש כושר הישרדות עצום, הם לומדים איך להתגבר על המכשולים שהאדם שם לפניהם. הם מקשים על האנטיביוטיקה לחדור לתאים של  החיידק על ידי שינויים בממברנה ובדופן התא (1). הם עלולים לגרום לשינוי אנזימטי בחומר האנטיביוטי ולהחליש את האלימות שלהם (1).

האנטיביוטיקה פועלת רק על חיידקים במצב פעיל, כשהם מתחלקים ומתרבים, ואינה פועלת עליהם  כשהם במצב רדום.

החיידקים מייצרים ביופילם שמאפשר להם לחיות כגוף רב תאי, ומספק להם הגנה, מזון ומרחב מחיה. החיידקים במרכז הביופילם הם במצב רדום וזה מקשה על הטיפול האנטיביוטי לפגוע בהם. הם אחראים לרבים מהזיהומים החוזרים, כגון דלקות בדרכי השתן,  דלקות בדרכי הנשימה ומחלות חניכיים כגון פריודונטיטיס  (1).

החיידקים המצויים בביופילם מהווים בעיה בתוך בתי החולים. הם פוגעים במכשירים ובצינורות, כגון צינורות אינפוזיה, קטטר, מתקנים אורתופדיים.

החיידקים מייצרים ביופילם בתוך צינורות שמצויים בהם מים ונוזלים אחרים, ומהווים בעיה גם בשביל התעשייה.

החיידקים שבתוך הביופילם נעשים עמידים לאנטיביוטיקה. במקרים רבים הם מפתחים  עמידות נגד סוגי אנטיביוטיקה רבים.

מסבירים את עמידות החיידקים לאנטיביוטיקה על ידי צמצום כושר החדירות של התרופות לתוך הביופילם, ירידה במטבוליזם ובהתרבות החיידקים בתוך הביופילם, וכן הגנה על החיידקים שבמרכז הביופילם על ידי אלה המצויים בהיקף.

כשמטפלים במחלה זיהומית כרונית עם אנטיביוטיקה החיידקים שבהיקף הביופילם נהרסים, ונראה שהבעיה נפתרה ומצב החולה משתפר. אבל אחרי שבועיים או שלושה מתחילים להתחלק החיידקים שבמרכז הביופילם שהם לא נפגעו מהטיפול באנטיביוטי והמחלה מתפתחת מחדש.

פטריות מייצרות גם הן ביופילם, לבד או ביחד עם חיידקים. המחקר על הפטריות מצומצם יותר ויש מחקרים הנערכים עכשיו על צמחים ההורסים ביופילם של פטריות.

ישנם כמה מנגנונים אפשריים למניעת היווצרות ביופילם או להריסת ביופילם קיים:

-מניעת היצמדות החיידקים למשטח או לחיידקים שנקשרו

-חסימת קולטנים על פני השטח של הביופילם שתמנע ממולקולות האיתות להתחבר ולהעביר את האיתות

-עיכוב של חישת ה-quorum, שבלעדיה הביופילם לא יכול להתקיים . חישת הקוורום  היא   הכינוי לתופעה שבתוך הביופילם החיידקים יכולים לחוש את אלה שנמצאים מסביבם. לבניית הביופילם יש צורך במרכיבים כולל ברזל ומתכות אחרות. מניעת ברזל ומרכיבים נחוצים אחרים תמנע את היווצרות הביופילם.

צמחים המעכבים ביופילם של חיידקים.

בין  הצמחים המעכבים ביופילם של חיידקים מצויים כאלה המצויים במזון או בתבלינים.

השום מעכב את חישת הקוורום ומאפשר ריפוי מהיר של זיהום בריאות עם Pseudomonas aeruginosa (2). המרכיבים האחראים לפעילות זו של השום הם האליצין וה-ajoen.

מיצויים  מימיים מהפרי של האננס- Ananas comosus מעכבים את חישת הקוורום, והם יכולים לעכב ייצור של ביופילם, מבלי לפגוע בחיידקי המעי (1).

הפרי של הרימון- Punica granatum והגרעין של המשמש- Prunus armeniaca מראים גם הם עיכוב של חישת הקוורום (1).

מיצויים מימיים של Musa paradiciaca בננה- המיצויים של פרי הבננה מעכבים ייצור של ביופילם  של פסוידומונס.

הפרי של הגויאבה- Psidium guajava הוא בעל פעילות נגד חישת הקוורום, והוא מעכב ייצור של ביופילם (3).

צמחים המעכבים והורסים ביופילם

Panax ginseng השורש של הג'ינסנג  מפרק ביופילם (4).

Centella asiatica- גוטו קולה, המיצוי האלכוהולי מעכב ייצור של ביופילם של

פסוידומונס (3).

Cymbopogon citratus- עשב לימון מעכב ומפרק ביופילם של Staohylococcus aureus (1)

העץ Salvadora persica סלודורה פרסית, הידוע בתרבויות שונות כמועיל למחלות פה ולטיפול בשיניים מעכב חישת קוורום ומעכב ביופילם של Streptococcus mutans.

סלודורה פרסית הוא עץ מדברי הגדל בנגב (1).

מיצויים מימיים, של הסלודורה, מיצויים באלכוהול, בכלורופורם ובאצטון מעכבים היצמדות של החיידקים, מעכבים ייצור ביופילם,  מעכבים הסדרה של חישת הקוורום של Streotococcus mutans שבודד מעששת של הפה.

Capparis spinose- צלף קוצני, מיצויים מתנוליים של חלקים שונים של הצלף מעכבים ייצור של ביופילם של החיידקים: E. coli, Pseusodomonas aeruginosa

Serratia macrescens

Ballota nigra- בלוטה שחורה מעכב ייצור ביופילם של Staphylococcus aureus MRSA

Embelica officinalis מיצוי אלכוהולי מעכב היצמדות של חיידקים והורס ביופילם של S. mutans

Hydrastis Canadensis- חותם זהב, המיצוי האלכוהולי מעכב והורס ביופילם של

S. aureus שאינם רגישים לאנטיביוטיקה, כולל MRSA.

Achyranthes aspera צמח סיני, מעכב ביופילם של S. mutans שבודד מעששת של שיניים.

Wheat bran- סובין של חיטה, מעכב ייצור של ביופילם  של פסוידומונס.

הוכחו גם כמה מרכיבים פעילים שבודדו מצמחי מרפא שונים שהפריעו לחישת הקוורום ומנעו ייצור של ביופילם או הרסו ביופילם קיים.

מרכיבים שהוכחו כמעכבים והורסים ביופילם:

Emodin

Betulinic acid

Ursolic acis

Baicalin

Cinnamaldeyde

Hamamelitannin

Malvidin  (5)

מקורות

Borges A. Abreu AC. Dias C. et al. New Perpective on the use of phytochemicals as an emergent Strategy to Control Bacterial Infections Including Biofilms/ Molecules 2016, 21: 877-918

Bjarnsholt T. Jensen P. Rasmussen TB. Et al. Garlic blocks quorum sensing and promotes rapid clearing of pulmonary Pseudomonas aeruginosa infections. Microbiology 2005, 151: 3873-3880.

Vsavi HS. Arun AB. Rekha PD. Anti quorum sensing activity of Psidium guajava L. flavonoids against Chromobacterium violaceum and P. aeuruginosa. Microbiol. Immunol. 2014, 58: 286-293.

Wu H. Lee B. Yang L. et al. Effects of ginseng on P. aeruginosa motility and biofilm formation. FEMS Immunol. Med. Microbiol. 2011, 62: 49-56.

Gopu V. Kothandapani S. Shetty PH. Quorum quenching activity of Syzygium cumini L. Skeels and its anthocyanin malvidin againsy Klebsiella pneumonia. Microb. Pathog. 2015, 79: 61-69.

יתושי האנופלס – Anopheles host species

יתושי האנופלס - החוקרים מצאו שהאדם הוא היצור המועדף על ידי יתושי האנופלס. בתוך הבית הם עוקצים תמיד אנשים. כשהם בחוץ הם עוקצים גם >

יתושי האנופלס

לאחרונה נערך, בפעם הראשונה, מחקר הבודק אילו בעלי חיים מעדיפים יתושי אנופלס לעקוץ, והאם יש כאלה שדוחים אותם.

המחקר נערך על ידי האוניברסיטה השבדית ללימודי מדעי החקלאות והאוניברסיטה של אדיס אבבה, אתיופיה.

התברר שנקבת היתוש Anopheles arabiensis נמנעת מלעקוץ תרנגולות. הריח של התרנגולות דוחה אותן.

ניתן להשתמש בריח של תרנגולות כדי להגן על בני אדם המצויים בסביבה שהאנופלס נפוץ בה, ושיש סיכון גבוה שאנשים יעקצו (1).

 יתושי האנופלס עוקצים בני אדם, בקר, עיזים וכבשים, אבל אינם עוקצים תרנגולות, והם מבדילים בין הריח של התרנגולות  לעומת הריח של בעלי חיים אחרים. הריח של התרנגולות דוחה ומרחיק אותם, והם יודעים להבחין בין ריחות של בעלי חיים שונים.

כדי למצוא מי  הם בעלי החיים המועדפים על יתושי האנופלס אספו החוקרים מידע על האנשים ועל חיות הבית המתגוררים בשלושה כפרים אתיופיים. הם אספו גם דם מיתושים שעקצו בעלי חיים  כדי לברר מה מקור הדם שהם אכלו.

החוקרים מצאו שהאדם הוא היצור המועדף על ידי יתושי האנופלס. בתוך הבית הם עוקצים תמיד אנשים. כשהם בחוץ הם עוקצים גם בקר, עיזים וכבשים, אבל נמנעים מלעקוץ תרנגולות, למרות שיש שפע מהן.

החוקרים אספו שיער, צמר ונוצות מבני אדם ובעלי חיים שחיו בסביבה. הם פזרו ב-11 בתים מלכודות של יתושים,  ושמו בהם פיתיונות  עם ריחות של בעלי החיים השונים,  בכל בית היה מתנדב אחד בגיל 27-36 שישן מתחת לרשת בלי ריחות.

מעט מאד יתושים נלכדו ברשת שהיה בה פיתיון עם ריח של תרנגולות. תוצאה דומה התקבלה כאשר היה  תרנגול בתוך כלוב ליד המלכודת של היתושים.

המסקנה מהמחקר היא שניתן להשתמש בריחות הדומים לריח של התרנגולות כדי להגן על אנשים מפני עקיצות על ידי האנופלס.

יתושי האנופלס נפוצים באפריקה, והם נעשים עמידים לחומרי הדברה (!). הם שינו את הרגלי האכילה שלהם, והם עכשיו עוקצים גם מחוץ לבתים.

החוקרים טוענים שפיתוח של ריחות הדוחים את היתושים יהיה חשוב מאד כדי להגן על התושבים שנפגעים מהמלריה.

מקורות

Habte Tekie and Richard Ignell Chicken volatiles repel host seeking malaria mosquitoes. Malaria Journal 2016.

Media Contact: Anne Korn

BioMed Central

Anne.korn@biomedcentral.com

עגבניה צמח מרפא- Solanum lycopersicum

עגבניה צמח מרפא - הערך של העגבניות עלה אחרי שגילו את הפעילות הרפואית של הליקופן, והוא הוכרז כנוגד חמצון ודלקת >

עגבניה צמח מרפא

משפחה: סולניים, Solanaceae

חלקי צמח בשימוש: פרי

מגדלים בעולם זנים שונים של עגבניות. הם שונים בגודל הפרי, בצורתו, ובטעמו. העגבניות הן פרי  בשרני ובתוכו זרעים. בשנים האחרונות מגדלים עגבניות קטנות בעלות צבע צהוב, כתום, אדום, שחור. הצמח הוא בגובה של כ-20 ס"מ עד 100 ס"מ. הוא מתפזר על הקרקע.

עגבניות גדלו כצמח בר בדרום ומרכז אמריקה. הפירות של צמח הבר היו קטנים ודומים לעגבניות שרי (1). האצטקים והאינקה היו הראשונים שהתחילו לגדל את העגבניות. העגבניות דומות ל-Tomatillo הירוק ששייך למשפחת הסולניים, ושתושבי האזור הכירו אותו היטב כצמח מאכל. ישנם שני מינים של Tomatillo- Physalis philadelphica ו- Physalis ixocarpa  ואת שניהם נהגו לאכול (1).

הספרדים שהגיעו למקסיקו העבירו זרעים של עגבניות לאירופה. גידול העגבניות התפשט לאזור הים התיכון, ובמאה ה-16 הן כבר היו מוכרות כצמח מאכל בארצות רבות (1).

מרכיבים: ויטמינים: ויטמין A, ויטמין C

 הפלבנואידים (98%) מצויים בקליפה שמכסה את הפרי.  הם כוללים בעיקר קוורצטין ו-kaempferol.

בנוסף עשירות העגבניות  במינרלים: אשלגן , מגנזיום, זרחן, מוליבדן וסידן (2).

הקרוטנואידים כוללים: ליקופן, phytoene, phytofluene ,beta-caroten בטא-קרוטן, גאמה-קרוטן (2). הקרוטנואידים נותנים לעגבניות את הצבעים השונים , צהוב, כתום, אדום ושחור (1).

שימוש עממי ומסחרי:

כשהעגבניות הובאו לאירופה על ידי הספרדים הן לא זכו לקבלת פנים נלהבת. גידלו אותן בהתחלה כצמחי נוי (1). תושבי אירופה הכירו את בני משפחת הסולניים הרעילים Atropa belladonna, Hyoscyamus niger הדודא הרפואי, והם היו חשדנים לגבי הצמחים החדשים, בני אותה משפחה שהגיעו מאמריקה, כגון, עגבניות, תפוחי אדמה, חצילים. רק לקראת סוף המאה ה-18 התגברו תושבי אירופה על הפחד מפני העגבניות והסולניים האחרים (3).

כשהשימוש בעגבניות כמזון התפשט באירופה, התחילו  בתחילת המאה ה-19 באיטליה לשמר עגבניות בקנה מידה גדול. קראו למוצר Pomodoro (1).

ב-1830 ייצרו בארה"ב לראשונה את הקטשופ, שהפך להיות התבלין הלאומי.

בימינו העגבנייה היא אחד מהירקות הנפוצים ביותר בשימוש בעולם כולו.

העגבנייה הייתה הירק הראשון  שעבר שינוי גנטי. שינו את הפרי כך שיהיה קשה וחזק יותר, כדי שיוכל לעמוד בנסיעות ארוכות (1).

הערך של העגבניות עלה אחרי שגילו את הפעילות הרפואית של הליקופן, והוא הוכרז כנוגד חמצון ודלקת.

פעילות רפואית

ויטמין E וויטמין C פועלים ביחד עם הליקופן ומגבירים את פעילותו. מחקר שנערך על הפעילות של הליקופן הראה ייצור מוגבר של ציטוקינים אנטי דלקתיים כשהשתמשו בצרוף של ליקופן, ויטמין C וויטמין E, בהשוואה לכל אחד מהמרכיבים האלה או צרוף של שניים מהם (4).

מצב כרוני של דלקת קשור לסיכון גבוה של מחלות ניווניות. אצל אנשים בריאים הוספת ליקופן למזון במשך שבוע אחד גרמה לעלייה ברמת ליקופן בסרום, והפחיתה חמצון של ליפידים, חלבונים וליפופרוטאינים. לעומת זאת אצל אנשים שלא לקחו ליקופן כתוסף או מוצרים מעגבניות הייתה רמה נמוכה של ליקופן בדם וחמצון מוגבר (5).

מחקרים אפידמיולוגיים מצאו ששימוש בעגבניות ומוצרים שמכינים מהן מפחית את הסיכון לסרטן במערכת העיכול (1). מחקר אחר מצא שעגבניות ומוצרים שמכינים מהן מפחית סיכון לסרטן של בלוטת הערמונית (5).

מחקר שנערך על 51.529 גברים בגילאים 40-75, מצא שאכילה של עגבניות ומוצרים עשויים מהן יותר מפעמיים בשבוע גרמה לירידה בסיכון לסרטן בפרוסטטה (1).

מוצרים שונים מעגבניות מכילים ריכוזים שונים של ליקופן. ממרח מעגבניות הוא העשיר ביותר בליקופן (1).

הספיגה של המרכיבים הפעילים של העגבניות טובה יותר אחרי בישול. הליקופן כמעט ואינו נספג מעגבניות ללא בישול. גם המוצרים שמכינים מהעגבניות מכילים מרכיבים זמינים יותר שנספגים בקלות בגוף. תוספת של שמן זית לעגבניות מועילה גם היא לספיגה טובה יותר של המרכיבים. הריכוז הגבוה ביותר של ליקופן מצוי בעגבניות מוקפצות בתוך שמן זית, מרק עגבניות, ממרח, רוטב קטשופ (1).

עדיף לקבל את הליקופן מעגבניות או ממוצרים שונים שמכינים מהן, במקום ליקופן שניתן בקפסולות כתוסף מזון (1).

הרכב תזונתי בעגבנייה אחת גדולה (בערך 182 ג')

33 קלוריות

1.6 ג' חלבונים

7.08 ג' פחמימות

0.36 ג' שומן

..

ויטמין C  24.9  מ"ג

אשלגן    431 מ"ג

מגנזיום   20 מ"ג

סיבים תזונתיים 2.2 ג'

ויטמין           E    0.98 מ"ג

זרחן       44  מ"ג

סידן       18 מ"ג

מקורות

Food as Medicine: Tomato (Solanum lycopersicum, Solanaceae) HerbalEGram, Vol.13,Issue 7, July 2016.

Perveen R. Suleria HA. Anjium FM. Tomato (Solanum lycopersicum) carotenoids and lycopenes chemistry: metabolism, absorption, nutrition and allied health claims: A comprehensive review. Crit. Rev. Food Sci. Nutr.2015, 55(7):919-929.

Murray M. Pizzorno J. Pizzorno L. The encyclopedia of Healing Foods. New York, NY: Atria Books, 2005.

Hazewindus M. Haenen GR, Weseler A. et al. The anti-inflammatory effect of lycopene complements the antioxidant action of ascorbic acid and a-tocopherol. Food Chem. 2012, 132(2):954-958.

Agarwal S. Rao AV. Tomato lycopene and its role in human health and chronic diseases. CMAJ. 2000 163(6): 739-744.

ליצ'י – Litchi chinensis

ליצ'י - הפרי מסייע להקלה על שיעול, מונע חמצון יתר, נוגד דלקת, מגן על הכבד, אנטי ויראלי (2).בסין מייחסים לזרעים תכונות של שיכוך כאבים ו >

ליצ'י

משפחה: Sapindaceae

חלקי צמח בשימוש: פירות

תיאור הצמח: פירות הליצ'י גדלים על עץ ירוק- עד בגובה 9-30 מ'. העלים בצבע ירוק כהה בחלק החיצוני שלהם, ובצבע ירוק-אפור בחלק התחתון (1). הפרחים בצבע ירוק-צהבהב גדלים בצורת אשכולות בקצות הענפים. הפירות בולטים  עם קליפה בצבע אדום, הפרי בפנים לבן. הפרי מתקלף בקלות (1). בתוך הפרי מצוי זרע אחד. הפרי אכיל, וטעמו מתוק ועסיסי.

מוצאו של  הליצ'י מדרום סין. הוא גדל בעיקר ליד נהרות וקרוב לחוף הים.

הליצ'י היה צמח מוכר וידוע בסין העתיקה. הוא מוזכר ומצויר בכתבים משנת 1059 לפנה"ס. גידלו אותו בארצות שכנות בדרום אסיה, רחוקים משפת הים.

בסוף המאה ה-17 העבירו את הליצ'י לבורמה, ו-100 שנים אחר כך הוא הועבר להודו. בתחילת המאה ה-19 שתלו את הליצ'י במשתלות באנגליה ובצרפת(1). מאירופה העבירו את הליצ'י להוואי, לקליפורניה, לפלורידה.

בתחילת המאה העשרים הייתה סין הראשונה בגידול ובכמות הפירות שגדלו בה. הודו הגיעה למקום השני. הגידולים של הליצ'י התפשטו לפקיסטן, בנגלדש, בורמה, סרי לנקה, יפן, הפיליפינים, מדגסקר, ברזיל ודרום אפריקה (1).

מרכיבים: תרכובות פנוליות הן המרכיבים העיקריים של פרי הליצ'י (2).בכול שלב של הבשלת הפרי אין בו תכונות של אסטרינג'נט (1).

הפרי מכיל פלבונואידים, טריטרפנים, סטרולים צמחיים (2).

שימוש כמזון: השימוש העיקרי בליצ'י הוא כפרי מאכל טרי או יבש.

הוא מצוי בשוק כפרי כבוש, משומר בתוך רוטב מתוק או ביין. מכינים מהפרי ג'לי עם 1% של פקטין  וחומצה ציטרית (1).

הפרי היבש נאכל כמו צימוקים. בסין נוהגים להכניס אותם לתה כממתיק (1).

בסין ובהודו  משמרים פירות מקולפים בלי הזרעים בסירופ מסוכר ומפיצים אותו לארצות רבות. שומרים על הצבע הלבן של הזרעים באמצעות 4% של חומצה טרטרית (1).

שימוש רפואי: הפרי מסייע להקלה על שיעול, מונע חמצון יתר, נוגד דלקת, מגן על הכבד, אנטי ויראלי (2).

בסין מייחסים לזרעים תכונות של שיכוך כאבים, ומשתמשים בהם במקרים של נוירלגיה (1). חליטה מקליפת הפרי משמשת לטיפול בפריחה של אבעבועות רוח  ובשלשול.

בהודו משתמשים בפרי הטחון לטיפול בנוירלגיה (1).

 ערך תזונתי של 100 ג' פרי של ליצ'י.

ערך תזונתי פרי טרי פרי יבש
קלוריות 63-64 277
לחות 81.9-84.83% 17.9-22.3%
חלבון 0.68-1.0ג' 2.9-3.8ג'
שומן 0.3-0.58 ג' 0.2-1.2ג'
פחמימות 13.31-16.4 ג' 70.7-77.5 ג'
סיבים 0.23-0.4 ג' 1.4 ג'
אפר 0.37-0.5 ג' 1.5-2.0 ג'
סידן 8-10 מ"ג 33 מ"ג
זרחן 30-42 מ"ג  
ברזל 0.4 מ"ג 1.7 מ"ג
נתרן 3 מ"ג 3 מ"ג
אשלגן 170 מ"ג 1.100 מ"ג
תיאמין 28 mcg  
חומצה ניקוטינית 0.4 מ"ג  
חומצה אסקורבית 24-60 מ"ג 42 מ"

 מקורות

Morton J. Morton JF.  Lychee, Fruits of warm climates 1987, p. 249-259.

Ibrahim SR. Mohamed GA. Lichi chinensis: medical uses, phytochemistry and pharmacology. J. Ethnopharmacol. 2015, 4, 174 :492-513.

יבלית מצויה – Cynodon dactylon

יבלית מצויה - רפואה מסורתית : בשימוש פנימי הצמח מומלץ לטיפול במעי רגיש, שלשול, כאבי מחזור, לסייע להתפתחות העובר, מגביר חלב בהנקה >

שם עברי: יבלית מצויה

משפחה: דגניים, Poaceae

תיאור הצמח: היבלית הוא עשב נפוץ מאד על פני כדור הארץ וגדל בכל היבשות. הוא נפוץ גם אצלנו בארץ. ההתייחסות אליו היא כאל עשב רע, המתפשט בקלות ובמהירות בשדות, ויש לעקור אותו במהירות.

שימוש באיורודה: בהודו הצמח נקרא Bermuda grass, והוא אחד הצמחים הנערצים בהודו. השם שלו בסנסקריט Durva. בדומה לריחן הקדוש- Basilicum sanctum גם היבלית נחשב לצמח קדוש. הוא קדוש לאל Ganesha – אל שמתואר כראש של פיל (1).

חלקי צמח בשימוש: נוף הצמח , החלק העליון של השורש

מרכיבים: טריטרפנואידים: arunsoin, friedelin

סלניום, ויטמין C, סיטוסטרול, קרוטן, חומצה פלמיטית

מוצילג, שמן נדיף

פעילות: נוגד דלקת, אנטי ויראלי, מוריד רמת סוכר בדם, דיורטי, מוריד לחץ דם, מקרר, מנטרל רעלנים.

שימוש רפואי: ניתן להשתמש בצמח כאבקה, טינקטורה, חליטה, מיץ מהצמח הטרי.

בשימוש פנימי הצמח מומלץ לטיפול במעי רגיש, שלשול, כאבי מחזור, לסייע להתפתחות העובר, מגביר חלב בהנקה.

שימוש חיצוני: משתמשים בצמח לטיפול בפצעים, לעצור דימומים, כולל דימום באף, להפסיק גרוד, לטיפול בטחורים, לטיפול ב–erysipelas שושנת יריחו, באורטיקריה.

מיץ מהצמח הטרי משמש לטיפול בשלשול כרוני, וכן לעצור דימומים.

מרתח מהשורש משמש, לטיפול בטחורים מדממים,  לטיפול באבנים בשלפוחית השתן. לוקחים את המרתח בדרך כלל עם חלב.

מקורות

Michael Tierra, Herbal Hall

http//: theemerald. WordPress.com/2010/05/01ganesha-and-durva-grass/

http:/ ayurvedaconsultants.com/images/docor/Ayurveda/ayurvedic-herb-durva.aspx

זעפרן – The Salubrious Spice

זעפרן - כרכום תרבותי- הזעפרן כתרופה לקשיים בנשימה, לכאבים במתן שתן, לבעיות שונות של מחזור חודשי ו"למחלות של המוח".

השם בעברית: זעפרן

משפחה: איריסיים- Iridaceae

חלקי צמח בשימוש : צלקות של העלי.

הזעפרן הוא התבלין היקר ביותר בעולם. החלק של הצמח שמשתמשים בו הוא הצלקות של העלי. בכל פרח יש שלושה עליים בצבע אדום עד כתום. אוספים את הצלקות של העלי מכול פרח. העבודה ידנית, ומכול צמח מקבלים שלוש צלקות, שצריך לקטוף בזהירות מתוך הצמח.

השימוש רק בצלקות העלי הפך את לתבלין היקר ביותר והמזויף בעולם. נעשים מחקרים הבודקים חלקים נוספים מהפרח.

מחקר שבדק פעילות של עלי הכותרת כאנטי דיכאוניים מצא שהם יעילים כמו הצלקות של העלי (1). הוספת חלקים אחרים של הצמח לתמציות תעשה את הצמח לזמין יותר ותוריד את מחירו.

מחקרים קליניים שנערכים לאחרונה על שימוש פנימי וחיצוני בחלקים שונים של הצמח, מראים שהוא יעיל ובטוח לשימוש (1).

השימוש כמזון וכמרפא ידוע מאז הזמן הקדום. הוא מופיע בפעם הראשונה בספרות העתיקה, במאה השביעית לפני הספירה. בספר בוטניקה אשורי  מהמאה השביעית לפנה"ס מוזכר הזעפרן כתרופה לקשיים בנשימה, לכאבים במתן שתן, לבעיות שונות של מחזור חודשי ו"למחלות של המוח".

הזעפרן תפש מקום חשוב ברפואה המסורתית בפרס. גם היוונים העתיקים, המצרים, וברפואת האיורוודה בהודו השתמשו בו למרפא (2).

הבעיות בהן טפלו היו: התכווצויות של שרירים,  אסתמה, הפרעות של המחזור החודשי, מחלות כבד וכאבים שונים (3).

אירן היא הספקית העולמית הגדולה של הזעפרן ורבים מהמחקרים נעשו שם (1). 

מרכיבים: המחקר על המרכיבים הפעילים ועל מנגנון הפעילות עדיין בתחילתו. כמה מרכיבים ידועים:

קרוטנואידים: safranal, crocin, crocetin דומים במבנה שלהם ל-zeaxanthin       

בשנים האחרונות נערכים מחקרים על אלצהיימר, דיכאון, בעיות של מערכת הרבייה, בריאות העין, הורדת משקל ועוד (1).

נערך באירן מחקר כפול-סמיות של טיפול באלצהיימר עם מיצוי של זעפרן והתרופה  zonepezil  המובילה בטיפול באלצהיימר על ידי עיכוב של cholinesterase  (1).  צלקות העלי של הזעפרן עברו מיצוי ב-80% אלכוהול בריכוז 1:15. 24 מטופלים לקחו מיצוי של זעפרן  ו- 23 מטופלים לקחו zonepezil. היעילות של הזעפרן וה-zonepezil הייתה כמעט זהה. בדקו את השיפור במצב המטופלים עם אלצהיימר (1).

המטופלים שקבלו zopezil הקיאו יותר, אבל גם לאלה שקבלו זעפרן היו תופעות לוואי שליליות (1), אמנם קלות יותר.

במחקר אחר בדקו 46 מטופלים עם אלצהיימר עם מיצוי של זעפרן מול פלצבו.

היה שיפור במצב המטופלים עם הזעפרן  אבל לא משמעותי מבחינה סטטיסטית (1).

השימוש המסורתי העיקרי שנעשה היה הטיפול בדיכאון.

נערכו שני מחקרים קטנים כפולי סמיות על אנשים הסובלים מדיכאון.

המחקר הראשון נמשך 6 שבועות. השתתפו בו 35 איש עם דיכאון קל עד בינוני. הם קבלו 30 מ"ג של צלקות עלי של זעפרן. הצלקות עברו מיצוי ב-80% של אלכוהול ויבוש. קבוצת הביקורת קבלה פלצבו.

לאחר ששה שבועות הקבוצה שקבלה זעפרן הראתה שיפור גדול יותר לפי הסקלה  של Hamilton מאשר קבוצת הפלצבו. לא היו תופעות לוואי משמעותיות, ללא הבדל משמעותי עם קבוצת הביקורת (4).

המחקר השני נערך על 40 איש עם דיכאון חלש עד בינוני. המשתתפים קבלו 30 מ"ג של מיצוי מעלי כותרת של זעפרן או פלצבו, במשך 6 שבועות.

העלים עברו מיצוי ב80%  אלכוהול.

אצל הקבוצה שקבלה זעפרן התקבל שיפור משמעותי בהשוואה לאלה שקבלו פלצבו. תופעות הלוואי היו מעטות ודומות בשתי הקבוצות (5).

החוקרים מסיקים שניתן להשתמש בעלי הכותרת במקום בצלקות של העלי (1).

עלי הכותרת אמנם אינם מכילים crocin, אבל הם מכילים kaempferol שהוא פלבונואיד בעל  פעילות נוגדת דיכאון (1).

             
בהשוואה בין השפעה  על אנשים עם דיכאון קל עד בינוני, של  זעפרן מול fluoxetine- תרופה שמעכבת  reuptakekשל סרוטונין, נמצא שיפור של 54% עם זעפרן, לעומת שיפור של 65% עם Fluoxetine (1).

תוצאות דומות התקבלו כאשר נערכה השוואה בין השפעה על אנשים עם דיכאון קל או בינוני של עלי כותרת של זעפרן, מול fluoxetine.

שיפור של 54% התקבל עם עלי הכותרת של הזעפרן  לעומת שיפור של 59% עם fluoxetine  (1).

התפרסם review   שסיכם 6 מחקרים שבדקו  את השפעת הזעפרן על דיכאון קשה. נבדקו בסה"כ  נבדקו 230 מטופלים  עם דיכאון קשה (6).

שני מחקרים בדקו השפעה של זעפרן מול קבוצה שקבלה פלצבו. ארבעה מחקרים בדקו את השפעת הזעפן מול תרופות נגד דיכאון.

ארבעה מחקרים בדקו את הצלקות של העלי של הזעפרן שני מחקרים בדקו השפעה של עלי כותרת (1).

החוקרים הסיקו שצלקות העלי ועלי הכותרת של הזעפרן  דומים מאד בפעילות שלהם (6). הם מציעים שהפעילות של הזעפרן על דיכאון קשורה כנראה להשפעה הסרוטינרגית שלהם, האנטי אוקסידנטית, אנטי דלקתית וההגנה שהם על תאי העצב (1). יתכן שהזעפרן מעכב גם את ה-reuptake של דופמין ושל נוראפינפרין (1).

השפעה על בריאות העין

נבדקה השפעה של צלקות העלי של הזעפרן על גלאוקומה (7).

במחקר כפול סמיות  נבדקו 34 מטופלים עם גלאוקומה מול קבוצת  ביקורת.

המטופלים קבלו פעם אחת ביום קפסולה שהכילה 30 מ"ג של אבקה מרוכזת מהעלי. קבוצת הביקורת קבלה פלצבו.

לאחר שלושה שבועות התחיל שיפור במצב המטופלים שקבלו זעפרן. אחרי ארבעה שבועות הייתה ירידה משמעותית בלחץ התוך-עיני בקבוצה שקבלה זעפרן, לעומת קבוצת הביקורת שאצלם לא הייתה ירידה בלחץ התוך עיני (7).

הזעפרן מסייע גם במקרים של ניוון מקולרי.

במחקר שנמשך 15 חודש קבלו 29 אנשים עם ניוון מקולרי 20 מ"ג של מיצוי של זעפרן (8). בתום 15 חודשים דיווחו המטופלים על שיפור בחדות הראייה, שיפור בהבחנה בצבעים, ביכולת הקריאה באור חלש (8).

מחקר נוסף היה כפול סמיות, ונערך על 25 מטופלים בגיל 54 עד 85 שסבלו מניוון מקולרי, מול קבוצת ביקורת (9). המטופלים קבלו מיצוי שהכיל 20 מ"ג של זעפרן במשך שלושה חודשים. קבוצת הביקורת קבלה פלצבו.

בבדיקות לאחר שלושה חודשים התקבל הבדל משמעותי בין שתי הקבוצות. שיפור בחדות הראייה התקבל אצל 80% מהנבדקים שקבלו זעפרן, ולא היה שיפור כלל בקבוצה שקבלה פלצבו (9). השיפור בראייה היה משמעותי. שלושה reviews שסיכמו מחקרים שנעשו בשנים האחרונות מציינים שהזעפרן יעיל לטיפול בדיכאון, בתסמונת טרום-ווסתית, בטיפול בניוון מקולרי והוא מסייע להורדת משקל (1).

החוקרים מציעים להמשיך במחקר על השימוש בעלי הכותרת של הכרכום. אם אמנם עלי הכותרת יעילים כמו הצלקות של העלי תהיה ירידה חדה במחיר הזעפרן, וניתן יהיה להשתמש בו כצמח רפואי וצמח תבלין  (1).                                                  

מקורות

Woolven L. Snider T. The Salubrious Spice. Herbalgram 2016 issue 110: 62-71.

Glenn L. HerbClip News- Saffron: Crocus sativus. HerClip February 28 2006, Austin TX: American Botanical Council.

Hausenblas HA. Heekin K. Mutchie HI. et al. A systematic review of randomized controlled trials examining the effectiveness of saffron (Crocus sativus L.)  on psychological and behavioral outcomes. J. Integr. Med. 2015, 13 (4): 231-240.

Akhondzadeh S. Tahmacebi-Pour N. Noorbala A-A. et al. Crocus sativus L. in the treatment of mild to moderate depression : a Res. 2005, 19 (2): 148-151.

Moshiri E. Basti AA. Noorbala A-A. et al. Crocus sativus L. (petal) in the treatment of mild to moderate depression: a double blind randomized and placebo-controlled trial. Phytomedicine, 2006, 13 (9-10):607-611.

Lopresti AL. Drummond PD. Saffron (Crocus sativus) for depression: a systematic review of clinical studies and examination of underlying antidepressant mechanism of action . Hum Psychopharmacol. 2014, 29(6): 517-527.

 Jabbarpoor Bonyadi MH. Yazani S. Saadat S. The ocular hypotensive effect of saffron extract in primary open angle glaucoma: a pilot study .BMC. Complement Altern. Med. 2014, 14:399.

Piccardi M. Maragoni D. Minnela AM. Et al. A longitudinal follow-up study of saffron supplementation in early age-related macular degeneration: sustained benefits to central retinal function. Evid. Based Complement Alternat. Med. 2012, 2012: 429124.

Falsini B. Piccardi M. Minnela A. et al. Influence of saffron supplementation on retinal flicker sensitivity in early age-related macular degeneration. Invest. Ophthalmol. Vis Sci. 2010, 51(12)
:6118-6124

מקור התמונה

כוסברה – Coriander sativum

כוסברה - ברפואת האיורודה השתמשו בתערובת של זרעים של כוסברה ביחד עם זרעים של קימל והל לטיפול בהפרעות של מערכת העיכול >

שם עברי: גד השדה, כוסברה

משפחה: סוככיים, Apiaceae

חלקי צמח בשימוש: זרעים, עלים

תיאור הצמח: גד השדה הוא צמח הגדל בר בארץ. הגד הוא צמח חד שנתי, ארומטי, הפורח בחודשים מרץ עד יוני. הוא מוכר בארץ בשם הערבי כוסברה.

לצמח יש גבעולים דקים, ועלים מבריקים ארומטיים. הפרחים בצבע לבן או וורוד בהיר בצורת סוכך.

מוצאו של הצמח מהאזור המזרחי של הים התיכון ומערב אסיה. מגדלים אותו בארצות רבות, ומשתמשים בעלים ובזרעים שלו כתבלינים (1). 

הודו היא היצרנית הגדולה ביותר של הזרעים וגם היצואנית הגדולה. רק 10-15% מכול הצמח שמגדלים נמכר לארצות אחרות. כל השאר נמכר לשימוש ביתי בהודו (1).

מרכיבים: הזרעים מכילים שמן נדיף בעל ערך רפואי, הכולל, 70% לינלול שהוא טרפנואיד בעל פעילות אנטי אוקסידנטית.

חומצות שומניות המצויות בזרעים כוללות petroselenic acid, linoleic acid וחומצות שומניות נוספות אומגה 6.

בנוסף הזרעים מכילים סוכרים, אלקלואידים, פלבונים, טאנינים, אנתרקינונים,  סטרולים ורזינים (2).

העלים מכילים פלבונואידים, פולי פנולים וחומצות פנוליות, כגון, חומצה קפאית, ונילית, protocathenic acid (1)

הפוליפנולים  כוללים קוורצטין וkanpferol- בעלי פעילות אנטי אוקסידנטית ונוגדת דלקת.

העלים מכילים גם ויטמינים A,K,C  והם עשירים בסידן (1).

היסטוריה ושימוש מסחרי יש עדויות היסטוריות לשימוש בכוסברה כבר בתקופה הניאוליתית, בערך ב-7000  שנים לפני הספירה (3). הצמח מוזכר בכתבים הודיים כתובים בסנסקריט, הוא מוזכר בתנ"ך ובכתבים מצריים כתובים על פפירוס (4).

בספר שמות, כאשר מתארים את המן שירד במדבר כתוב על המן "והוא כזרע גד."  כולם ידעו  והכירו את זרע הגד.

ביוון גידלו את  הצמח כבר באלף השני לפני הספירה. השתמשו בזרעים שלו להכנת בושם, ובזרעים ובעלים השתמשו כתבלינים (1).

ברפואה הסינית ובאיורודה השתמשו בזרעים כקרמינטיביים, מסייעים לעיכול ומשככי כאב בטן (1).

ברפואת האיורודה השתמשו בתערובת של זרעים של כוסברה ביחד עם זרעים של קימל (Carum carvi) והל- Elettaria cardamomum  לטיפול בהפרעות של מערכת העיכול.

באירופה השתמשו בתערובת שלזרעים של כוסברה עם זרעים של שומר פשוט ואניס לטיפול במערכת העיכול (1).

בעלים השתמשו לטיפול בכאבי בטן, בקושי בעיכול  הפפסין  וכן כדי לעורר תיאבון. השתמשו בעלים גם בשימוש חיצוני , הניחו אותם על החזה כדי לטפל בשיעול ובכאבים בבית החזה (1).

בזרעים השתמשו לטיפול בעיכול בלתי יעיל, בחילות, שלשול, כמכייח במקרים של שיעול וברונכיט, ובשימוש חיצוני השתמשו בו כאנטי דלקתי. הכינו משחה מהזרעים לטיפול בדלקת מפרקים וברוימטיזם, וכן הכינו מהם מוצרים קוסמטיים  (5).

בימינו ניתן למצוא זרעים של כוסברה בשימוש בתרופות  שמכינים בגרמניה, לסילוק גזים  ולשיפור העיכול (1 ). הפרמקופיאה הבריטית ו-Commission E    

מאשרים שזרעי הכוסברה הם ספסמוליטיים, משככים כאבי בטן, קרמינטיביים, מורידים רמת שומנים בדם (1). 

ניתן למצוא את הזרעים של הכוסברה בתערובות שונות של זרעים עם תבלינים נוספים  לשימוש בתעשיית המזון ולצרכים ביתיים.   

פרמקולוגיה: כמה מחקרים הראו שהזרעים של ה-Coriander מורידים רמת סוכר בדם ומקטינים את העמידות לאינסולין. הפלבונואידים  והפוליפנולים אחראים כנראה לפעילות זאת (1). מחקרים שנערכו על חולדות הראו שמיצוי מהזרעים גרם לירידה ברמת הכולסטרול והטריגליצרידים בדם  וכן על רמת LDL- כולסטרול. המיצוי גרם גם לעלייה ברמת HDL- כולסטרול (6,7).  

נחקרה ההשפעה של השמן הנדיף המצוי בזרעים. מחקרים שנעשו על עכברים וחולדות הראו ששאיפה של שמן מהזרעים  גרמה להפחתת מתח ולרגיעה  אצל  החיות (1).  מיצוי מהזרעים האריך את שעות השינה אצל העכברים, וגרם להרפיה של השרירים (1).

לא נערך עד עכשיו מחקר קליני על ההשפעה של השמן הנדיף על אנשים הסובלים מנדודי שינה. 

העלים מפחיתים את הסימפטומים אצל אנשים הסובלים מדלקת מפרקים.

שימוש חיצוני בשמן נדיף מהול לא גרם לפגיעה בעור (1).

אכילת עלים של כוסברה ביחד עם מאכלים המכילים מתכות כבדת, מפחיתה את ספיגת המתכות בגוף, אבל אינה יכולה לסלק מתכות מהגוף כפי שפורסם בכמה מקומות (1).  

מרכיבים במצויים ב-20 ג' של הצמח:

ויטמין A           1350    יחידות

ויטמין C           5.4 מ"ג

אשלגן             104 מ"ג

סיבים              0.6 ג'

ויטמין E           0.5 מ"ג

ויטמין B6         0.03 מ"ג

סידן                13 מ"ג

מקורות

Bauman H. Coriander/Cilantro (Coriandrum sativum, Apiaceae) herbalEGram, Volume 12, Issue 6, June 2015.

Abascal K. Yarnel E. Cilantro- culinary herb or miracle medicnal plant? Altern. Complement Ther. 2012, 18(5): 259-264.

Aggarwal B. Healing Spices: How to use 50 Everyday and Exotic Spices to boost Health and Beat Disease. New York, NY: Sterling, 2011.

Teuscher E. Medicinal Spices: A Handbook of Culinary Herbs, Spices, SpiceMixtures and their Essential Oils. Boca Raton: Taylor and Francis, 2006.

Savib NG. Anwar F. Gilani A. et al. Coriander (Coriandrum sativum): A potential source of high-value components for functional foods and nutrceuticals- a review. Phytotherapy Research. 2013

גוגול – Guggulu

שרף גוגול - התערובת של גוגולו עם טריפאלה היא צרוףלריפוי פצעים כרוניים שאינם נרפאים. משתמשים במשחה לגאוט, דלקת מפרקים, התנפחות של בלוטות וטחור

שרף גוגול

השם בהודו: Guggulu

משפחה: בושמיים, Burseraceae

חלקי צמח בשימוש: שרף

תיאור הצמח: צמח הגוגולו נפוץ בצפון הודו. הוא גדל במרכז אסיה ועד לצפון אפריקה (1). הוא גדל בארצות יבשות או יבשות למחצה, ויכול להסתגל לאדמה ענייה (1). הגוגולו הוא שיח או עץ קטן, המגיע לגובה של 3 מ'.

השיח מייצר שרף בעל פעילות רפואית. בהודו הוא היה ידוע כצמח רפואי כבר לפני שנים רבות.

שרף הגוגול הוא ארומטי, וצבעו צהוב בהיר ועד חום.  טעמו מר. אוספים אותו מהגזע. הוא שביר, והופך לנוזלי כשהוא מתחמם בשמש.

ניתן להרבות את הצמח מזרעים וכן מייחורים שנלקחים מהשורש (1).

מרכיבים: השרף מכיל סטרולים: Z-guggul sterone, E-guggulsterone,

Guggul sterol-I,II,III

Sesamine, cholesterol, mucolol

דיטרפנים: alpha-camphorene, cembrene  (1).

Guggulsterol VI, Z-guggulstrol

הצמח סובל מקטיף מוגזם והוא מצוי בסכנת הכחדה. הכניסו אותו לרשימה האדומה של צמחים בסכנה. משתדלים למנוע את הכחדת הגוגולו על ידי גידול מסיבי, ועל ידי חינוך התושבים.

מרבים לזייף את הגוגולו. הזיוף העיקרי הוא עם שרף של לבונה.  זיוף נוסף הוא עם Commiphora  myrrha  שמייבאים מאפריקה.

פעילות של השרף

נוגד דלקת, נוגד דלקת מפרקים (2)

מפחית פוריות.

השרף גורם לירידה במשקל של הרחם, השחלות וצוואר הרחם (3). הראו תופעה זאת  בחולדות.

מוריד רמת כולסטרול בדם, פיברינוליטי (4).

הראו פעילות פיברינוליטית אצל מטופלים עם מחלה של העורקים הקורונריים (4). הראו שיפור של 22% בעורקים הקורונריים אחרי טיפול עם גוגולו במשך 24 שעות. אחרי 30 יום של טיפול התקבל שיפור של 40% בעורקים הקורונריים.

לא הייתה ירידה משמעותית בריכוז הכולסטרול במחקר זה (4).

נעשה מחקר על 22 מטופלים עם השמנה ועם רמה גבוהה של כולסטרול (5). נתנו למשתתפים במחקר  שרף של גוגולו  בריכוז 6.12 מ"ג במשך 15-30 יום.

אצל כל המשתתפים מצאו ירידה ברמת הכולסטרול והשומנים . אצל 10 מבין המשתתפים מצאו ירידה משמעותית במשקל הגוף (5).

מוריד רמת שומנים בדם. הראו שהפרקציה של הסטרולים הייתה פעילה בהורדת רמת השומנים  והכולסטרול בדם (6).

ריפוי פצעים

התערובת של גוגולו עם טריפאלה היא צרוף יעיל מאד לריפוי פצעים כרוניים  שאינם נרפאים, לוקחים אותה באופן פנימי (1). בשימוש חיצוני משתמשים בגוגולו לניקוי וריפוי פצעים ולהפחית בצקת.

משתמשים במשחה שמכינים מהשרף לטיפול בגאוט, דלקת מפרקים, התנפחות של בלוטות וטחורים  (1).

 לסיכום, גוגולו הוא אחת התרופות העתיקות ביותר, והמפורסמת ביותר ברפואת האיורודה. הוא התפרסם בעולם, ונעשו מחקרים על הגוגולו בארצות רבות.  הגוגולו הוא תרופה רבת השפעות וניתן להשתמש בה לטיפול בבעיות רבות.

מקורות

Singh DC. Srishti D. Kaur G. A critical review on Guggulu (Commiphora wightii (ARN.) Bhand and its miraculous medicinal uses. Int. Ayur. Pharma Research, 2015, 3 (1): 1-9.

Gujral ML. Sareen K.. Tangri KK. et al. Anti-arthritic and anti-inflammatory activity of Gum guggul. Indian J. Physiol. Pharmacol. 1960, 4:267.

Amma MKP. Malhotra N. Suri RK. et al. Effect of oleoresin of gum guggulu (Commiphora mukul) on the reproductive organs of female rat. Indian J. Expt. Biol.. 1978, 16(9): 1021-1023.

Bordia A. Chuttani SK. Effect of gum guggulu on fibrinolysis and platelet adhesiveness in coronary heart disease. Indian J. Med. Res. 1979, 70:992-996.

Satyavati GV. Effect of an indigenous drugs (guggulu) disorders of lipid metabolism with special reference to atherosclerosis and obesity (Medorog), 1966. Thesis submitted of the degree of D.Ay.M (B.H.U) Brochure P.G.I.M. B.H.U:77.

Malhotra CL. Agarwal YK. Mehta VL. And Prasad D. The effect of various fractions of Gum guggulu on experimentally produced hypocholesterolaemia. Indian J. Med. Res. 1970, 5193): 394.

מקור התמונה

לענה חד שנתית – Artemisia annua

לענה פשוטה - ברפואה המסורתית השתמשו בצמח להורדת חום ושיכוך כאבים. בסין העתיקה השתמשו בלענה החד שנתית לטיפול במחלות אוטואימוניות >

השם בעברית: לענה חד שנתית

שם סיני: Qing hao

משפחה: מורכבים, Asteraceae

חלקי צמח בשימוש: נוף הצמח

תיאור הצמח: מוצאו של הארטמיסיה החד שנתית  מאסיה ובמיוחד מסין. הוא גדל בסין בהרים בגובה של 1000 עד 1500 מ'. מגדלים אותו בארצות רבות  כגון, ארגנטינה, בולגריה, צרפת, הונגריה, איטליה, רומניה, יפן וארה"ב (1). הוא גדל בחצי הכדור הצפוני של כדור הארץ בארצות ממוזגות וחצי יבשות.

הסוג ארטמיסיה הוא אחד הסוגים הגדולים במשפחת המורכבים. הוא כולל כ-500 מינים המפוזרים על פני כדור הארץ (2).

A .annua הוא שיח בגובה של 2 מ' ויותר, בעל גזע אחד וממנו מסתעפים ענפים.

העלים ארומטיים בגודל 2.5-5.0 ס"מ (1).

העלים היו ידועים בסין כבעלי תכונות רפואיות מאז אלפי שנים. ברפואה הסינית המסורתית השתמשו בהם  לטיפול במחלות עם חום (2).  הוכח שהם אנטי בקטריאליים, אנטי דלקתיים, נוגדי פרזיטים (1). הצמח התפרסם מאד בעשרות השנים האחרונות, כשהוכח שהוא מעכב יעיל של הטפילים שגורמים למלריה Plasmodium falciparum ו- Plasmodium vivax (1). 

מרכיבים: שמן נדיף 0.2-0.25%, כולל: beta camphene, canphor, beta-pinene, beta-caryophyllene, Artemisia ketone, 1,8 cineol

ססקויטרפנים, פלבונואידים, קומרינים

חלבונים: בטא-גלקטוזידאז, בטא, גלוקוזידאז

סטרואידים: סטיגמסטרול, בטא-סיטוסטרול (1)

המרכיבים העיקריים הם הססקויטרפנואידים הכוללים ארטמיזין I, ארטמיזין II, ארטמיזין III, ארטמיזין IV ארטמיזין V, artemisic acid, artemisilactone (1).

הארטמיזין הוא מולקולה המתפרקת בקלות ומשחררת את האנרגיה שלה (2).

פעילות הארטימיזין נגד מלריה.

נזכר במחזור החיים של הטפיל- הפלסמודיום הגורם למלריה.

הפלסמודיום נמצא במעי של הנקבה של האנופלס לאחר שעקצה אדם נגוע ומצצה מדמו.

הטרופוזואיטים שהם השלב הנייד בעל כושר ההדבקה נודדים לבלוטות הרוק של היתוש. היא עוקצת אדם כדי לאכול מדמו, ומעבירה אליו את הטרופוזואיטים. זרם הדם מביא אותם אל הכבד.

הטרופווזואיטים מתחלקים  בכבד ונוצרים מרוזואיטים, שהם שלב בחיי הטפיל שחודר לכדוריות הדם האדומות של האדם שנעקץ.

המרוזואיטים מתרבים בתוך הכדוריות האדומות והורסים אותן. חלק מתפתחים לגמטוציטים זכריים ונקביים והופכים לגמטות.

הגמטות מגיעות מהדם למעי ומשם לבלוטות הרוק של היתוש. התנאים בגוף היתוש מתאימים להבשלה של הגמטוציטים.  טמפרטורת הגוף שלו נמוכה יותר מאשר בגוף האדם , ונוזל הגוף שלו מכיל יותר חמצן כי הוא אינו  קשור להמוגלובין כמו בגוף האדם.

הארטמיזין פוגע בשלבים הראשונים של התפתחות הטרופוזואיטים. הוא מעכב כבר בשלב הראשון, ומונע את כול השלבים המאוחרים יותר, ואת החדירה של הטפיל לכדוריות הדם האדומות. הארטמיזין מפסיק את שלבי התפתחות הטפיל. הוא מונע את המעבר של הטפיל אל היתוש שעוקץ.

Golenser et al   מציעים הסבר למנגנון הפעולה של הארטמיזין (3). הם טוענים שיש התערבות של הארטמיזין עם המטבוליזם של החלבון של הטפיל, והתערבות בפעילות של המיטוכונדריה שלו (3). שלבי ההתפתחות של הפלסמודיום זקוקים לפעילות של המיטוכונדריה ולייצור האנרגיה. פגיעה בממברנה של המיטוכונדריה תמנע ייצור של פירימידין ותגרום למות הטפיל (3).

הסבר נוסף למנגנון הפעולה של הארטמיזין קושר את הריגת הטפיל ברדיקלים חופשיים שנוצרים במפגש של הרכיבים שיש בארטימיזין עם ההמוגלובין שבכדוריות הדם של הפונדקאי.

בארטמיזין שהוא ססקויטרפנואיד יש גשר endoperoxide, כלומר, יש שני אטומי חמצן קשורים זה לזה בתוך שני אטומים של פחמן (c-o-o-c). הגשר הזה כשהוא נשבר נעשה פעיל מאד (4). נגזרות של ארטמיזין שאין בהם את הגשר של endoperoxide הן חסרות פעילות נגד מלריה.

מקובל שה-heme שנמצא בתוך ההמוגלובין שובר את הגשר של האנדופראוקסיד.

כשהטפילים מגיעים לכדוריות הדם האדומות וניזונים מהם, הם אוכלים כ-70% מההמוגלובין המצוי בהן בתוך שעות אחדות. כשהם שוברים את המולקולה של ההמוגלובין משתחרר ה- heme, שכולל את הברזל.  אחד משני אטומי החמצן שהיו בגשר במולקולה של הארטמיזין הופך לרדיקל חופשי. הוא תוקף את הממברנות של הטפיל וגם את האריתרוציט שהטפילים חדרו לתוכו. מערכת החיסון של הפונדקאי תתקוף ותבלע את האריתרוציט הנגוע.

התיאוריה שטוענת שרדיקלים חופשיים גורמים למוות של הטפילים שחדרו לגוף מקבלת חיזוק על ידי כך שאנטי אוקסידנטים מבטלים את פעילות הארטמיזין כמעכב של מלריה (4).

גם לפי הסבר זה הארטמיזין הורג את הטפילים כבר בשלב הראשון, כשהטפילים שעקצו את האדם מגיעים מהכבד אל הכדוריות האדומות כדי לאכול מהדם.

פעילויות  נוספות של Artemisia annua

אנטי מיקרוביאלי

השמן הנדיף הוא בעל פעילות אנטי פטרייתית. הוא מעכב את השמר הלבן- 

Candida albicans (1). עיכוב מתון התקבל נגד Staphylococcus aureus ונגד E. coli (1).

 פעילות אנטי דלקתית התקבלה על ידי מיצוי של מתנול עם מים.

לטריטרפנואידים, לפלבונואידים,  לפוליפנולים  ולקומרינים יש פעילות נגד דלקות כרוניות (1).

אנטי אוקסידנט

לעלים ולפרחים יש פעילות אנטי  אוקסידנטית. מציעים להשתמש בעלים כמזון.

דיכוי של מערכת החיסון

בסין העתיקה השתמשו בלענה החד שנתית לטיפול במחלות אוטואימוניות, כגון, לופוס וארטריטיס שגרוני.

לענה חד שנתית לפי הרפואה הסינית המסורתית

      תכונות: מר, חריף, קר.

      מרידיאן  היעד: כבד, כיס  מרה, כליות.

     פעילות: מרחיק חום,  מפסיק מלריה. הצמח היה בשימוש בסין כנוגד מלריה כבר לפני  1000   שנה.

     לטיפול בחום שמקורו  מבחוץ או בחום הנובע מחוסר yin.

     במקרים של  מלריה עם  חום וצמרמורות.

     מינון: 6-12 ג'.

אופן השימוש בלענה החד שנתית

השימוש המסורתי בצמח היה בצורת חליטה של  4.5-9.0 ג' ליום של עלים יבשים. השתמשו בצמח למחלות עם חום.

הצעה אחרת היא להרתיח במשך 30 דקות 25-30  ג' של עלים יבשים כדי לטפל במחלות חום וכדי לשכך כאבים. לוקחים את הצמח במשך שבעה ימים. השתמשו בשיטות האלה לפחות במשך 2000 שנה בלי דיווח על תופעות לוואי שליליות (2).

מחקרים רבים נערכו על הטיפול במלריה עם ארטמיזין או עם הנגזרות החצי סינתטיות שלו.

בודקים מהו הזמן האופטימלי לקטוף את הצמח, מה השיטה המתאימה ביותר ליבש את העלים, כמה זמן ניתן לשמר את העלים, מה השיטה הטובה ביותר לשימוש של העלים היבשים, מי הזן המתאים ביותר של הלענה למיצוי הארטמיזין (2).

במערב אפריקה בדקו כמה זנים של לענה חד שנתית. הם מצאו שאחוז הארטמיזין היה 0.8-1.3%.

הארטמיזין נחשב לתרופה הטובה ביותר נגד מלריה. הוא פועל במהירות ללא תופעות לוואי שליליות. הוא הציל חיים של מיליוני בני אדם.

הצמח Artemisia annua שהשתמשו בו כצמח רפואי כבר במשך 2000 שנה , בלי דיווח על תופעות לוואי שליליות, נחשב לבטוח לשימוש GRAS.

הבעיה עכשיו היא איך לייצר כמות גדולה של ארטמיזין  כדי לטפל בכל האנשים שנעקצים על ידי האנופלס.

מגדלים את הצמח במקומות רבים בעולם, ומשתדלים לפתח זנים שמכילים כמות גדולה יותר של ארטמיזין.

המלריה הופכת לבעיה כלל עולמית, והביקוש לארטמיזין הולך ועולה.

מקורות

Garcia L.C.  A Review of Artemisia annua L. Its Genetics, Biochemical Characteristics, and Anti-Malarial Efficacy. International J.  0f Science and Technology, 2015, 5(2): 38-46.

Yearsley C, Artemisin:  A Nobel Prize-Winning Antimalarial from Traditional Chinese Medicine. Herbalgram (May-July),  2016, Issue 110: 50-61

Glenser    J.J.H. Waknine M. Krugliak N.H. et al. Current prospectives on the mechanism of action of artemisinins.  Int. J. Parasitol. 2006, 36:1427-1441.

Meshnick SR. Taylor TE. Kamchonwonpaisan S. Artemisin and the antimalarial endoperoxide: From herbal remedy to targeted chemotherapy. Microbiological Reviews, 1996, 60(2): 301-315.

צמחי מרפא ומחלות אוטואימיוניות – Autoimmune diseases

צמחי מרפא ומחלות אוטואימיוניות - צמחים אדפטוגנים מחזקים את הגוף והנפש. אם חסר למטופל כוח נפשי להתמודד עם המחלה שלו רצוי לתת >

צמחי מרפא ומחלות אוטואימיוניות – Autoimmune diseases

חברים ב-Herbal Hall מציעים איך לטפל במחלות אוטואימוניות.

מעקב של שנים אחרי מטופלים החולים במחלה אוטואימונית מראה  שהמחלה מופיעה אצל אנשים שמערכת החיסון שלהם איננה מווסתת. היא פעילה מדי או שאינה פעילה בצורה מספקת. יוצאת מן הכלל סכרת מטיפוס 1 שמופיעה לעתים קרובות אצל צעירים ואפילו ילדים.

התזונה היא אחד הגורמים העיקריים. תזונה המכילה מרכיבים דלקתיים, המעוררים תגובה של מערכת החיסון עלולים לגרום לפעילות- יתר של המערכת. עלול להתפתח מצב של מעי דולף. חלבונים גדולים ומרכיבים נוספים עלולים לצאת מהמעי ולהגיע אל זרם הדם. מערכת החיסון תפעל נגדם כי בתוך זרם הדם הם נחשבים לזרים.

שינוי של התזונה, הרחקה של מרכיבים הגורמים לדלקת, התאמה של התזונה למטופל ושימוש בצמחי מרפא מרגיעים במהירות את המחלה.

השלב הראשון של הטיפול הוא לעבור לתזונה אנטי דלקתית שמרגיעה את המעי ואת מערכת החיסון.

חיידקים פרוביוטיים   מסייעים להרגיע את המעי.

צמחי מרפא להרגעת המעי ומערכת החיסון

שם הצמח השם בעברית חלקי צמח
Ganoderma lucidum ריישי פטריה
Grifola frondosa מייטקי פטריה
Astragalus membranaceus אסטרגלוס שורש
Eleuterococus senticosus אליטרו שורש
Ocimum sanctum ריחן קדוש עלים

כשהמחלה האוטואימונית מלווה במעי דולף מוסיפים צמחים אנטי דלקתיים ומרגיעים של מערכת העיכול.

הטיפול בתזונה של המטופל חשוב מאד, ויש להתאים אותה למצב האנרגטי  של המטופל.

חשוב להימנע ממזון מוכן שנמכר בחנויות, מצבעי מאכל, משמנים מזוקקים שהתקבלו על ידי כבישה חמה. שמן זית מתאים מאד.

צמחי מרפא למחלות אוטואימוניות עם מעי דולף

שם הצמח השם בעברית חלקי צמח בשימוש
Matricaria recutita קמומיל פרחים
Foeniculum vulgare שומר פשוט פירות
Mentha piperita מנתה נוף הצמח
Glycyrrhiza glabra שוש קירח שורש
Calendula officinalis צפורני חתול רפואיות פרחים
Plantago major,lanceolata לחך גדול, איזמלני עלים
Althea officinalis נטופית רפואית שורש

קלנדולה ולחך פועלים על המעי כפי שהם פועלים על העור. הקלנדולה הוא צמח אנטי דלקתי מעולה ואנטי אוקסידנט.  הלחך מכיל הרבה מרכיבים ריריים ונותן לחות למעי. הקמומיל הוא אנטי דלקתי, אנטי ויראלי, אנטי בקטריאלי, מרגיע ומשכך כאב.

השוש הקירח הוא צמח אדפטוגן הפועל על כל המערכות בגופנו. הוא פועל על מערכת העיכול, ונחשב לאחד הצמחים הטובים לטיפול באולקוס.

השומר הוא צמח קרמינטיבי והוא מסייע להרחיק עודף של גזים.

צמחים אדפטוגנים מחזקים את הגוף והנפש. אם חסר למטופל כוח נפשי להתמודד עם המחלה שלו רצוי לתת לו כמה צמחים אדפטוגנים, שיוסיפו לו שמחת חיים וכוח פיזי

צמחים אדפטוגים

שם הצמח השם בעברית חלקי צמח
Withania somnifera ויתניה משכרת שורש
Schizandra chinensis שיזנדרה פירות
Rhodiola rosea רודיולה שורש
Panax quinquefolium ג'ינסנג אמריקאי שורש
Ocimum sanctum ריחן קדוש נוף הצמח

צמחים נוספים שמשתמשים בהם הם אנטי דלקתיים מקררים. תפקידם הוא להרגיע את פעילות היתר של מערכת החיסון וכן להרגיע את מערכת העיכול.

צמחים אנטי דלקתיים ומקררים 

שם הצמח השם בעברית חלקי צמח
Centella asiatica גוטו קולה נוף הצמח
Salvia miltiorrhiza מרווה אדומה שורש
Scutellaria baicalensis סקוטלריה שורש
Curcuma longa כורכום קני שורש
Boswellia serata לבונה שרף
Bupleurum chinensis בופלאורום שורש
Smilax sarsaparilla קיסוסית סרספרילה שורש
Paeonia lactiflora אדמונית לבנת שורש שורש

 אין צורך להשתמש בכל הצמחים המוזכרים בכתבה. מתאימים אותם למטופל ולמחלה. משנים ומחליפים אותם לפי השינויים שחלים בחולה ובמחלה.

ניתן לחיות עם מחלה אוטו אימונית במשך עשרות שנים. המטרה היא למנוע התפרצויות, לשפר את איכות החיים של המטופל ולשמור על הכושר הגופני והרוחני שלו.            

Ocimum sanctum נחשב לצמח אדפטוגן. הוא מרגיע את הכבד, מפחית מתח, מחזק של מערכת החיסון, אנטי דלקתי, אנטי ספסטי.

0
    0
    העגלה שלך
    העגלה שלך ריקהחזור לחנות