דלעת השעווה - אכילת הפרי חביבה על הסינים ועל עמי המזרח, במיוחד לכבוד ראש השנה, הפרי עשיר ברב-סוכרים (פוליסכרידים) ופוליפנולים נוגדי חמצון.
דלעת השעווה/ אבטיח סיני/ דלעת סינית
Benincasa hispida
פרי דלוע חדש בישראל: בנינקאסה / דלעת השעווה/ אבטיח סיני/ דלעת סינית
הבנינקאסה היא מין שאינו אבטיח ואינו דלעת, דומה לשניהם אבל שונה משניהם. זהו צמח ממשפחת הדלועיים, נפוץ מאוד בסין (שם סיני: DONG QUA) ובמזרח אסיה. בהודו היא נפוצה מאוד, מהדרום ועד הצפון, במגוון גדול של שמות ושימושים קולינריים.
באיורוודה מייחסים לאכילתה גם השפעות רוחניות ואנרגטיות. היא נחשבת למקור עשיר לPRANA (כח החיים).
הפירות מארכים, קליפתם ירוקה, קשה אך דקה. הפרי הצעיר מכוסה בשערות לבנות, אך אלה נושרות בהמשך ההבשלה, ונותר על הקליפה מעטה לבן כעין שעווה (ומכאן שמה "דלעת השעווה"). ניתן לשטוף את הפרי הבשל, ואז המגע עם הקליפה נעים יותר. משקל פרי ממוצע 6-8 קג. הפירות הגדולים מגיעים למשקל של עד 15 קג ויותר. הציפה לבנה, המרקם פריך, בדומה למלפפון טרי, וטעמה מריר במידה קלה בפרי הצעיר, נייטראלי בפרי הבוגר. בסין אוכלים את הדלעת הטריה, פרוסה לפרוסות דקות, וגם כבושה או מבושלת. נתחים גדולים של הפרי מוכנסים למרק או תבשילים שונים.
ניתן להכין ממנה גם קינוחים מתוקים ומעניינים.
הפרי עשיר ברב-סוכרים (פוליסכרידים) ופוליפנולים נוגדי חמצון. פעילות רפואית מגוונת (נוגדת-סוכרת, משמרת למע' העיכול, נוגדת בקטריות, נוגדת דלקת ונוגדת סרטן של תמציות הצמח) הוכחה בניסויים in vitro , ובחיות מעבדה.
אכילת הפרי חביבה על הסינים ועל עמי המזרח, במיוחד לכבוד ראש השנה, והנה נפל בחלקנו עיתוי מוצלח להציג את הבנינקאסה אצלינו בדיוק לקראת שנה חדשה לעולם!
סיור בליל ירח מלא - פעם או פעמיים בשנה, מקיימים ב"על עלים" בלילות של ירח מלא (במחצית החודש העברי) סיורים בגן לאור ירח. הסיור כולל מיתוסים ואג
סיור בליל ירח מלא
פעם או פעמיים בשנה, מקיימים ב"על עלים" בלילות של ירח מלא (במחצית החודש העברי) סיורים בגן לאור ירח. הסיור כולל הרצאה קצרה על צמחים ומיתוסים, מנהגים עממיים וממצאים מדעיים בהקשר למופע הירח. ברשימה שלפניכם נביא כמה קטעים – ציטטות, הסברים ותמונות מתוך אחד הסיורים אשר נערך לאחרונה בגן הבוטני-רפואי, בהנחיית פרץ גן (מייסד ומנהל "על עלים"). טליה בן דוד, מטפלת ברפואה סינית סייעה בהכנת סיכום זה ובצילום הצמחים.
אֵין לְךָ כָּל עֵשֶׂב מִלְּמַטָּה שֶׁאֵין לוֹ מַזָּל מִלְּמַעְלָה (בָּרָקִיעַ) וְאוֹמֵר לוֹ: גָּדַל! (ר' שמעון בן פזי)
מולד הירח הוא לעתים קרובות זמן שבו אנו עשויים להרגיש הכי רגישים; מבחינה אנרגטית, רוחנית ופסיכולוגית. הירח המלא הוא התגלמות האנרגיה הרוחנית, והזמן שבו לבהירות בכוונותינו יהיה הכוח הרב ביותר. הירח החדש מסמן התחלה, הירח המלא מייצג את פסגת ההר שאליו טיפסנו. בשלב זה, אנו יכולים להיכנס ללא התנצלות אל מה שהכי משרת את הפוטנציאל הגבוה ביותר שלנו, ולאמץ באופן מלא את מה שעבדנו לקראתו. בשלב זה, הדרך אל המטרות שלנו היא הכי ברורה.
"צמחי הירח" הם צמחים קרים בדרך כלל, פמינינים, מחזקי יין. הנה תיאור כמה מהצמחים אשר ראינו בסיור:
סמבוק שחור: הצמח זכה למיתוסים שונים, בעיקר באירופה, על מכשפות או פיות, אשר חיות בתוך סבך הגזעים. עד היום, נוהגים לחרוז את גבעולי הסמבוק כשרשראות לילדים שסבלו מכאבי שיניים. הפרחים והפירות הם חלקי הצמח אשר בשימוש למזון ולמרפא. העלים והגבעולים נחשבים לרעילים. הפירות מכילים זרעים משלשלים, אך לאחר בישול והרחקת הזרעים הם בטוחים לשימוש. מהענפים החלולים הוותיקים נהגו להכין כלי נגינה דמוי חליל.
קוסטוס נאה: האם זהו הקושט הקדום? הקשט היה אחד מסממני הקטורת של בית המקדש, תבלין או צמח מרפא או קטורת, כמו קינמון, מור ולבונה. היום מניחים שהקושט מקורו מהצמח costus שמגיע מהודו. שורשיו ארומטיים, והוא צמח לצל, ממשפחת הזנגביל. יש הטוענים כי הקושט הוא צמח אחר – שגם הוא נקרא קוסטוס, ממשפחה בוטנית אחרת (מורכבים). תמונה של קושט Costus speciosus
שורש האור: (דיוסקוריאה בטאטאס, או ד. פוליסטאכיה) זהו אחד ממיני הדיוסקוריאה, סוג הקרוי על שם דיוסקורידס, הרופא היווני מהמאה הראשונה לספירה. כתביו הם ה"מטריה מדיקה" הראשונה במערב (הצמח נקרא בגרמנית ליכט-גיוורץ, ונפוץ בגידול בצרפת ובגרמניה).
מה הקשר בינו ובין הירח והשמש?
את השם "שורש האור" קבע הפילוסוף רודולף שטיינר, אבי האנתרופוסופיה (לאחרונה נפוצים בישראל גני ילדים ובתי ספר לחינוך בשיטתו), והוא כתב שצמח זה אוסף את אנרגיית האור בשורשיו, המעמיקים עד לכדי מטר ויותר. הצמח מטפס מעלה אל האור, ואוסף את כל האנרגיה – "אתר" (חומר תאורטי, לא הוכח קיומו במציאות). על פי שטיינר, שורש הדיוסקוריאה עשיר באתר האור ולכן טוב להשתמש בו כתרופה או מזון. נחשב למחזק את הכח הפנימי – מחזק יין.
פיגם מצוי: "רוטא" (או פיג'ין= בערבית משמע "שיש בו שד"). יש בו אלקלואידים, שימושו מוגבל ועלולות להיות בו השפעות אלרגניות לחלק מהאנשים.
ראינו את בן החרצית, צמח יעיל לטיפול במיגרנות (תמונת כל צמח מופיעה מתחת לשמו)
ולריאנה רפואית (השורש משמש להרגעה ולשינה)
טינוספורה מכילה ברברין – חומר מרפא שנמצא גם בחותם זהב (מחירו יקר מאוד) משתמשים בו לדלקות חמורות
וכן : דליה מלכותית, פרח יפה וקצר מועד.
הדיקיום – צמח צל ממשפחת הזנגביליים, פורח רק שבוע בשנה – הגיע מתאילנד ומשמש נגד בחילות הקאות, מגביר זרימת דם, אנטי דלקתי, מחטא.
צסטרום ("יערת הדבש", "לילת-אל-קאדר") – צמח שנותן את ריחו בלילה, משפחת הסולניים, רעיל – לא למאכל.
אמאקרינום – גיאופיט יפה, עכשיו בפריחה ורודה מרהיבה. זהו תוצר הכלאה בין אמרליס לקרינום, ונקרא ממשפחת אמאריליים. נחשב רעיל, משפיע על הלב, לא לשימוש עצמי.
זנב הארי (לאונורוס) : "צמח האם", מרגיע, משתמשים בנוף הצמח.
טברנמונטנה – צמח נוי פופולרי ומרפא (לא לשימוש עצמי בישראל), ממשפחת ההרדופיים.
באופן מסורתי, צמחים המקושרים באופן מסורתי ללבנה הם לרוב בעלי פריחה לבנה, מבנה עגול או בעלי פרי עגול, בשרניים, מלאי מים, מאופיינים בסביבת מים או בבתי גידול לחים.
כזו היא הנטופית הרפואית – לשעבר צמח בר בישראל, הגדל בביצה ("חלמית הביצות" – plant Marshmallow) – הנטופית קשורה כנראה לבקעת בית נטופה, הנמצאת צפונית לציפורי, ואולי קרויה על שמה. עד היום, הבקעה מוצפת מים בחורף, ויתכן שהנטופית גדלה שם בעבר בשפע. ביוונית althea משמעותה "ריפוי". עלי הצמח שלו ממש רכים, משמש כיום בעיקר לדלקות גרון, בחליטה או במיצוי.
ראינו מספר מיני לענה (ארטמיסיה). כל מיני הלענות הם "צמחי לבנה" – חמות, יבשות ומרות.
ארטמיס היא אלת הציד והירח במיתולוגיה היוונית (דיאנה, במיתולוגיה הרומית). אחותו התאומה של אפולו, אל השמש. היא חזקה , עצמאית ואכזרית.
לענת שיחנית (שיבא) מחממת, מחטאת, נוגדת פטריות ותולעים, מזרימה מיצי מרה, טובה לעיכול, ומרה מאוד. לענת האבסינט, היא קשה להבדלה מהשיבא במראהה, אך ריחה שונה במעט והיא מכילה טוג'ון בשיעור גבוה יותר, לכן מוגבלת בשימוש בישראל.
לענת המדבר (א. הרבה-אלבה) היא מלכת המדבר שלנו – צמח המרפא של יושבי הנגב וסיני, המרפא 40 מחלות…
צמח טרגון – לענת הדרקון, שריחה וטעמה כטעם האניס.
לענת יהודה – תכונותיה כמו של לענת המדבר אבל יהודה יותר עדינה ריח של אפרסק – טובה לשימוש חיצוני מאוד יעיל בקוסמטיקה וטיפול בעיות עור.
על קיר החממה פגשנו צמח מטפס עם עלים יפהפיים בצורת לב: דיוסקוריאה בולביפרה (כי יש לה פקעות-אויר, כעין תפו"א שגדל על הצמח) והוא רעיל ומאוד מר.
עוד צמח שמתקשר לירח – בעל מראה עדין ונשי, פרחים פורחים בלילה – הוא הארכובית הסינית he shou wu משתמשים בשורש. בארץ משתמשים בעיקר בארכובית השבטבטית ובארכובית הציפורים. לארכוביות שימוש מאוד טוב לעור. ומשתמשים בשורש ומעט בעלים (פחות חזקים).
ברוגמנסיה, ממשפחת הסולניים, המכילה אלקלואידים שמשתקים את מערכת העצבים. דומה לדטורה.
עוד ראינו את עץ הקינמון-כסיה (בלי קשר לירח)
ראינו את חבלבל השדה, אותו החקלאים שונאים כי קשה להיפטר ממנו כעשב רע בשדה, והוא צמח טוב שנחקר נגד סרטן (גם עם הפריחה התכלת וגם עם הפריחה הלבנה), שיש המשתמשים בו בטינקטורה.
בתוך אחת החממות גילינו צמח מעניין נוסף ממשפחת החלבלוביים, בשם צ'איה אוCANA. בעלים ובגבעול מוהל חלבי לבן. במצבו הטרי הצמח רעיל, אך בבישול הוא מאבד את רעילותו. אף כי מקורו במקסיקו, הוא נפוץ גם בקולינריה התאילנדית.
ראינו את אפונת הפרפר – קליטוריה
והרבה פיטולקה אמריקאית – צמח מרשים, נחשב כצמח מאוד פוטנטי, יכול לגרום להקאות רעילות ובחילות קשות , יעיל במצבים של דלקות חוזרות שלא נפתרות. רבים מהצמחים בגן הם נדירים בישראל, ונכללים בו לצורך הדרכה בלבד.
ההליכה בין הצמחים בגן הבוטני בלילה הקריר היא אטית וזהירה, כדי שלא לדרוך על הצמחים שאינם נראים. הגן רחב ויש בו עוד עשרות מינים מענייינים. השעה מתאחרת, הטל כבר מתחיל להרטיב את העלים, וקשה להיפרד מצמחי הירח, אך נשוב ונחזור אל הגן, כדי לראות את צמחי השמש – בשעות היום!
משפחת האיריסיים - השימוש בצמח למרפא הוא עתיק יומין, לטיפול במחלות לב, לחץ דם ועוד. היום מייחסים לו גם את הסגולות הבאות: נוגד דלקת
משפחת האיריסיים – ליקוט מרחבי הרשת, תרגום ועריכה: פרץ גן, מנהל “על עלים – מרכז לצמחי מרפא”, מושב ציפורי.
משפחת האיריסיים (אירוסיים) – (Iridaceae) קרויה על שם האלה איריס – אלת הקשת בענן, במיתולוגיה היוונית. כפי הנראה, קיבלה המשפחה שם זה בזכות צבעי הקשת של פרחי הצמחים במשפחה.
במשפחה כ70 סוגים, וכ1800 מינים. כמעט כל המינים הם רב-שנתיים. הסוג הידוע ביותר במשפחה הוא האירוס, ובו למעלה מ-250 מינים וכמה מאות זנים.
המאפיינים הפנולוגיים של צמחי המשפחה הם אברי האגירה: גבעול מעובה, קנה שורש, בצל או פקעת. העלים הם צרים, שטוחים, אזמלניים ועורקיהם מקבילים, בד”כ במישור אחד עם הגבעול. הפרחים ניכרים ויפים, יושבים על עמוד תפרחת שראשיתו בד”כ בגובה הקרקע, ובראשו פרח אחד או מספר פרחים. בדרך-כלל התפרחות עטופות בחפה או שני חפים נגדיים. הפרחים דו-מיניים, מואבקי חרקים או ציפורים. העטיף כותרתי, בן 6 אונות נפרדות, או מאוחות, הערוכות בשני דורים, כל דור דומה לחברו, או שונה בגודל האונות וצבעם. בפרחים 3 אבקנים, הניצבים אל מול אונות העטיף החיצוניות. השחלה תחתית. עמוד-העלי מחולק ל-3 ענפים עדינים, לעתים כותרתיים, הנושאים בראשם צלקת תמימה, או שסועה עמוקות לאונות. הפרי הלקט, הנפתח על-ידי 3 קשוות ובו זרעים מרובים, כדוריים או מזוותים.
תפוצת המשפחה רחבה, נפרשת על מספר יבשות. בולט מספרם של הסוגים המשמשים בגינון, או בחקלאות כפרחי קטיף, בינהם הסוגים: סיפן Gladiolus , פרזיה Freesia, כרכום Crocus .
מבחינה רפואית, המשפחה מעניינת משום השימוש העממי הרחב שיש למספר מינים, בעיקר לשורשים המשמשים למאכל. הרעילות של מרבית המינים היא נמוכה, בניגוד למספר משפחות אחרות בסדרת האספרגיים, כגון הסחלביים, המרוקליים ועוד (אך זהירות נדרשת, משום שיש במשפחה גם מינים רעילים!). שורשים של מספר מינים משמשים כמייצבים בתעשיית הבשמים.
חומרים פעילים: המשפחה מצטיינת במגוון גדול של פלאבונואידים, אשר בדרך כלל אינם רעילים. ספונינים ואלקלואידים נמצאים בשיעור נמוך יחסית. מספר סוגים אפריקאים במשפחה מכילים גליקוזידים קרדיאליים.
בישראל מונה המשפחה 38 מינים, הגדלים בר: 20 מיני איריס, 9 מיני כרכום, 5 רומוליאה, 2 סיפן, 2 צהרון.
נרחיב תיאורם של כמה מהסוגים הבולטים במשפחה:
הסוג כרכום CROCUS
מבין מיני הכרכום, הכרכום התרבותי או כרכום הגינה Crocus sativus ידוע במיוחד לשימוש רפואי וכצמח תבלין (זעפרן). הכרכום התרבותי גדל היום באזור גיאוגרפי רחב, מאיראן, טורקיה, יוון ועד לספרד, אך כנראה מקורו הבוטני במין בר הנמצא ביוון. המרכיב היוצר את הזעפרן (גלגול המילה מערבית ומשמעותה “צהוב”) הוא צלקות הפרחים, כ-500 מהן לכל גרם. מדונם אחד של גידול חקלאי ניתן להפיק כ 2.5 קג של צלקות יבשות. מבין התבלינים, הוא היקר ביותר. השימוש בצמח למרפא הוא עתיק יומין, לטיפול במחלות לב, לחץ דם ועוד. היום מייחסים לו גם את הסגולות הבאות: נוגד דלקת, מרגיע, נוגד חרדה ודיכאון ומועיל לטיפול בתופעות שונות הקשורות למע’ העצבים. החומר הפעיל העיקרי בזעפרן הוא קרוטנואיד בשם Crocin, שפעולתו הוכחה במחקרים רבים.
מבין מיני כרכום הבר בישראל, ידוע במיוחד הכרכום החורפי. כל מיני הבר פורחים בסתיו ובחורף.
שימוש במזון: בזכות ריחו, טעמו העדין והמתקתק, שורש האיריס (מינים שונים) משמש כחומר טעם וריח בגלידות, ממתקים ומשקאות. תכולת החומרים נוגדי החמצון מחזקת גם תכונות שימור למזון אליו מוסף השורש.
כ25 מיני אירוס מרחבי העולם תועדו בשימוש אתנו-בוטני. להלן דוגמאות של כמה מהמינים הבולטים (עובד מהמקור):
טבלה: חומרים פעילים המצויים במיני איריס ובאברי צמח שונים, חומצות פוליפנוליות ופעילותן הביולוגית. קיצורים: Rh: Rhizomes; L: Leaves; R: Root
Plant Part
Species Resources
Activities and Functions
Polyphenolic Acids
Rh
I. hungarica Waldst. I. Variegata L., I. schachtii Markgr., I. lactea Pall., I. pseudacorus L.
Anticancer, cardioprotective, neurodegenerative diseases prevention, ameliorative for metabolic diseases.
Gallic acid
Rh, R
I. schactii Markgr., I. flavissima Pall., I. dichotoma Pall., I. germanica L., I. versicolor L., I. lactea Pall.
I. schactii Markgr., I. flavissima Pall., I. dichotoma Pall., I. lactea Pall., I. bungei Maxim.
Anti-inflammatory, antimicrobial, hepatoprotective, antiendotoxic, neuroprotective effects, prevention and alleviation of oxidative stress, prevention of diabetes; cerebral ischemia, cancer, and cardiovascular diseases.
Syringic acid
L, R, Rh
I. schactii Markgr., I. flavissima Pall., I. dichotoma Pall., I. bungei Maxim., I. tenuifolia Pall., I. lactea Pall., I. florentina L., I. germanica L., I. versicolor L., I. carthaliniae Fomin
מקור: Exploring the Use of Iris Species: Antioxidant Properties, Phytochemistry, Medicinal and Industrial Applications. S. Khatib, C. Faraloni, L. Bouissane. Antioxidants (Basel). 2022
החומרים הפעילים העיקריים בשורשי מיני האיריס השונים הם מקבוצת הפוליפנולים, ומתוכם בולטים בעיקר פלאבונואידים. תכולה זו מקנה תכונות נוגדות חמצון מובהקות, ומכאן – שימושים רחבים ברפואה ורוקחות, ותועלת הטיפול במצבים של עקה חמצונית, במחלות שהן מן הקשות והנפוצות ביותר: סרטן, סוכרת, דלקות פרקים, ומחלות ניווניות של מע’ העצבים. ניסויים רבים in vitro הראו פעילות ניכרת נוגדת חמצון ומנטרלת רדיקלים חופשיים, לתמציות הידרו-אלכוהוליות של שורשי איריס ממינים שונים. אפקט מובהק של הגנה על הכבד מפני רעלנים הוכח במספר ניסויים בחיות מעבדה. גם הפעילות האנטי-בקטריאלית נמצאה מובהקת, בניסויי מבחנה ומעבדה.
אפקט נוגד סרטן של תמציות צמחי איריס (שורשים, וגם הצמח השלם) הוכח במעבדה על סוגי סרטן שונים, ובמנגנונים שונים: ציטוטוקסיות, עיכוב שגשוג תאי הסרטן, ואפופטוזיס.
פעילות מורידת ריכוז סוכר (אנטי-דיאבטית) הוכחה לגבי שורש האיריס הגרמני I. germanica)). בסין הוא משמש גם לטיפול בעצירות. במרוקו משמש השורש כאחד המרכיבים של תערובת התבלינים “ראס אל חנות”.
Photo: Isabelle Grosjean. Iris germanica hyb.
נוכחות פלאבונים מסוכררים מסיסי מים בדם בשיעור גבוה לאחר מתן פומי של תמציות שורש אירוס, מצביע על זמינות ביולוגית גבוהה של תוצרי המיצוי. נתון זה מצביע על פוטנציאל גבוה של פעילות ואפשרויות לפיתוח תרופות/ תכשירים בכיוון של פעילות אנטי-סטרס, אנטי אוקסידנטית ואנטי -בקטריאלית. בין החומרים אשר בודדו משורשי האיריס הגרמני (I. germanica) ונמצאה להם פעילות נוגדת סרטן:Iriflogenin , genistein, Irilone, בין השאר על ידי הפחתת פעילות ציטוכרום P450.
מן השורשים מפיקים גם שמנים אתריים. השמנים מכילים ריכוז ניכר של חומצות שומן (ח. מיריסטית היא הרכיב העיקרי, וכן ח. אולאית, ח. לינולאית), אך גם מונוטרפנים וססקויטרפנים. תכולת השמנים שונה באופן משמעותי בין אתרי גידול שונים של הצמח, ותלויה גם בעונות השנה וגיל הצמח. תכולת השמנים מצביעה על אפשרויות פיתוח שימושים נוספים למיני אירוסים בעתיד.
הסוג: סייפן Gladiolus
הסוג כולל כ-300 מינים, נפוצים באפריקה ובאזור הים-תיכוני. הסוג מוכר בזכות העלים האזמלניים והזקופים של מרבית המינים. בעוד שאין כמעט תיעוד לשימוש בסוג זה למזון או לרפואה במערב, מינים שונים זוכים לביקוש ושימוש אנטי-בקטריאלי באפריקה, בעיקר בדרום אפריקה ובמערבה. קנה השורש של המין Gladiolus dalenii משמש למאכל (אחר בישול) ולמרפא, בעיקר לכאבי בטן וכן כרטייה poultice להוצאת קוץ או גוף זר.
המין: בלמקנדה סינית
Belamcanda chinensis , היום מקובל השם: Iris domestica , שם עממי באנגלית: Blackberry Lily
העלים הסרגליים יוצרים מניפה גבוהה ומרשימה, המייחדת את מראה הצמח, עם פרחיו הכתומים-מנוקדים, אשר הקנו לו גם את השם Leopard Lily. שורשי מין זה משמשים ברפואה הסינית המסורתית בשם SHE GAN. פעולת השורש בעיקר על הריאות והכבד, מוריד חום ודלקת. טעמו מר וטבעו מקרר. נוגד זיהומים ומכיל מספר חומרים נוגדי בקטריות . משמש לטיפול בשיעול, דלקות גרון, דלקות שקדים. השורשים מכילים Tectorigenin, נוגד חמצון חזק ופיטואסטרוגן, אשר הראה פוטנציאל מבטיח בטיפול בסוגי סרטן הקשורים לאיזון הורמונלי.
אזובית פשוטה - משמשת כצמח מרפא וקולינרי כבר אלפי שנים. יש לה השפעה מועילה על מערכת העיכול ומערכת הנשימה והיא משמשת גם לקידום הווסת.
אזובית פשוטה או אורגנו
תרגום ועריכה: פרץ גן
להלן קטעים מתורגמים והערות(*), מתוך סקירת ספרות יפה אשר פורסמה ב 2020 בירחון הבינלאומי למדע מולקולרי (International Journal of Molecular Sciences) על הצמח, בהקשר לפעילותו הביולוגית של השמן האתרי. הסקירה כוללת רשימת 83 מקורות מדעיים. מקור: Lombrea, A. et al. A Recent Insight Regarding the Phytochemistry and Bioactivity of Origanum vulgare L. Essential Oil. Int. J. Mol. Sci. 2020
אורגנו, Origanum vulgare L. (שם עברי: אזובית פשוטה), הוא אחד המינים הארומטיים הנודעים ביותר, עם רקע מסורתי חזק כתבלין וצמח מרפא, אך גם כמקור מבוסס היטב לתרופות צמחיות בעלות ערך נפוצות בפיטותרפיה המודרנית. בן משפ’ השפתניים (Lamiaceae) צמח זה הוא יליד אירופה, צפון יבשת אפריקה ורוב אסיה הממוזגת, אך מרכז תפוצת המגוון שלו נמצאת באזור הים התיכון ובעיקר בטורקיה. הוא יובא גם לצפון אמריקה, שם הוא גדל במספר מדינות לאורך החוף המזרחי והמערבי. O. vulgare , המין המסחרי, נאסף בר או מעובד, כאשר טורקיה היא הספקית החשובה ביותר של אורגנו ים-תיכוני. עם זאת, השם הנפוץ “אורגנו” משמש לכמה מינים מהסוג: Origanum onites או אורגנו טורקי, O. majorana או מיורן מתוק, O. minutiflorum או אורגנו ספרטני, והאורגנו “הישראלי”O. syriacum – הלא הוא האזוב המצוי, אשר מוין בעבר כ Marjorana syriaca . השם “אורגנו” גם מיוחס לעיתים לסוגים בוטניים אחרים (קורנית, בת-קורנית, צתרה, ליפיה).
מבחינה בוטנית, O. vulgare הוא צמח רב שנתי בעל בסיס עצי וגבעולים עשבוניים, הגדל לגובה של 20–80 ס”מ. העלים שלו מנוגדים, בצורת ביצה, אורכם 1–4 ס”מ ורוחבם 0.5–2.5 ס”מ; שולי העלה חלקים והקצה משתנה מעוגל למחודד. הפרחים קטנים יחסית, מקובצים בתפרחת קצה וצדית. הכותרת מורכבת מ-5 עלי כותרת מאוחדים, באורך 0.4-0.8 ס”מ, בעלי צבע לבן עד סגול. הפירות הם אגוזיות קטנות. Origanum vulgare הוא מין משתנה מאוד, הכולל מספר תת-מינים, זנים, כימוטיפים והכלאות. שישה תת-מינים מוכרים: שלושה מהם אופייניים לאזור הדרומי של המין ונחשבים לאיכותיים ועשירים בשמנים נדיפים, בעוד שלושת תת-המינים הצומחים באזורים צפוניים יותר הם עניים יותר בשמנים אתריים.
השמנים האתריים, המרכיבים הרלוונטיים ביותר לערך הרפואי של O. vulgare, מסונתזים בטריכומות בלוטיות מוגנות (peltate), המופיעות על פני השטח של גבעולים, עלים ופרחים (גביעים, עלי כותרת). לטריכומות אלו ראש הפרשה מוגדל, המורכב מ-12–16 תאים בלוטיים המכוסים בציפורן משותפת; השמנים הנדיפים משתחררים בעת שבירה של הקוטיקולה. פרט לשערות המוגנות הללו, מופיעות גם שערות ראש קטנות בהרבה משני צידי העלים והאפידרמיס של הגביע. יש להם ראש בן 1-2 תאים ונראה שהם מעורבים בסינתזה של מטבוליטים הידרופיליים אחרים כמו תרכובות פנוליות ופוליסכרידים. הגורמים המשפיעים על הצפיפות והגודל של טריכומות בלוטיות, ובכך משפיעים ישירות על יבול השמן האתרי, מוגדרים הן מבחינה גנטית והן מבחינה סביבתית. אורגנו יווני מציג צפיפות וגודל מוגברים של טריכומות peltate, בניגוד לאורגנו נפוץ. עם העלייה בגובה, צפיפות הבלוטות פוחתת, אשר מובילה לירידה בכמות השמנים האתריים. חשוב לציין, כי גם הפרופיל הכימי של השמן האתרי משתנה עם הגובה: הוכח שצמחי השפלה מסנתזים שמנים אתריים עשירים בפחמימנים מונוטרפן וססקיטרפן, בעוד שצמחים בגובה רב הכילו כמויות גבוהות של מונוטרפנים ארומטיים ופחמימנים ונמוכים בריכוז ססקוויטרפנים. אספקת מים וחנקן מופחתת מגדילה את הצפיפות של טריכומות peltate, בעוד שצפיפות הצמח אינה משפיעה על מספר שערות הבלוטה ליחידת פני העלה.
שימושי אורגנו ברפואה העממית נקשרו לתכונות של הרגעת הקיבה, קרמינטיביות, כיוח ואמנגוגיות. הוא ידוע ומשמש כחליטה להפרעות בדרכי הנשימה והעיכול, אך גם להכנת משחות לטיפול בפצעים. שימושיו המסורתיים כוללים טיפול בבעיות עיכול, שלשול, שיעול וברונכיטיס. הוא שימש גם כתרופה נגד גירוד, כאבי ראש ודיכאון. נזכרים שימושים מיוחדים לחלקים שונים של הצמח: בעוד שהחלקים העליונים שימשו בכאב, שיעול או הפרעות בתפקוד המיני, הזרעים שימשו לטיפול בדלקות בדרכי השתן או הפרעות מחזור, וענפי הפריחה שימשו חיצונית על ידי שפשוף במקום של שברים או לטיפול בכאבי שיניים. מחקר אתנובוטני הראה כי תה העשוי מעלי אזובית פשוטה שימש באופן מסורתי בטרנסילבניה לטיפול בכאב גרון. בטורקיה, הענפים והעלים הפורחים הוכנו כחליטות ושימשו להצטננות, שפעת, כאבי ראש או שיניים. חלקים עליונים של אורגנו משמשים כתבלין רגיל, במיוחד במדינות הים התיכון. בנוסף לשימושים קולינריים ומרפאים, אורגנו שימש גם בהכנת בשמים או כחומר טעם למשקאות אלכוהוליים.
התמונה באדיבות: על עלים, מרכז לצמחי מרפא
הרכב כימי
החלקים האוויריים של O. vulgare מכילים שמנים אתריים בעלי הרכב משתנה, כמו גם מגוון של פלבונואידים, טאנינים, גליקוזידים פנוליים וטרפנואידים. Luteolin-O-Glucuronide ו-luteolin-7-O-glucoside הם הנגזרות העיקריות של הפלבונואידים, המצויים בתמציות ההידרו-אלכוהוליות, המרתחים והחליטות של O. vulgare. חומצה רוזמרינית היא החומצה הפנולית העיקרית. כמו כן דווח על נוכחות של חומצה קפאית, חומצה פרוטוקטכואית, חומצה ונילית וחומצה או-קומרית.
השמן האתרי הוא המרכזי מבין הרכיבים הכימיים של האורגנו, והוא נחקר רבות. מכיוון ש-O. vulgare הוא מין בעל שונות טבעית, יש גם וריאציות בהרכב הכימי. השמן הנדיף מכיל מונוטרפנים ופחמימנים ססקוויטרפן, וכן תרכובות פנוליות. טרפנים כגון תימול, carvacrol, p-cymene, γ-terpinene ולינלול הם המרכיבים העיקריים. בהתאם לתרכובות העיקריות, הוגדרו כמה כימוטיפים. חקירה של 502 צמחים מ-17 מדינות אירופיות הובילה לזיהוי של שלושה כימוטיפים עיקריים של O. vulgare, בהתאם לפרופורציות של תרכובות לינאלול/לינאליל אצטט, סימיל וסאביניל א-ציקליות.
הרכב השמן האתרי משתנה בהתאם לתנאי הסביבה, האזור הגיאוגרפי, זמן הקטיף ושלב הבשלת הצמח. שמנים אתריים שהתקבלו מצמחים שנאספו באיטליה אפשרו זיהוי של 37 תרכובות, ביניהן בריכוזים הגבוהים יותר היו תימול, קרוואקרול, לינאליל אצטט ו-γ-טרפינן. צמחים מפורטוגל חשפו את נוכחותם של קרוואקרול, תימול, γ-טרפינן ו-β-פנצ’יל אלכוהול כתרכובות עיקריות בשמן האתרי, בעוד שבזה ממונטנגרו היו גרמאקרן D, β-caryophyllene, linalyl acetat, ו-α- טרפינול מרכיבים עיקריים. גם ההבדלים בהרכב השמן האתרי באיברים שונים של הצמח נחקרו, וחשפו שינויים בתכולת תרכובות מסוימות. לדוגמה, שמן הגבעול היה דל יותר בפחמימני מונוטרפן, בהשוואה לשמן מהעלים.
תת-מינים בעלי תכולת שמנים אתריים גבוהה יותר (O. vulgare subsp. hirtum, O. vulgare subsp. glandulosum ו-O. vulgare subsp. gracile) מאופיינים בנוכחות של קרוואקרול, תימול, p-cymene ו-γ-terpinene, בעוד שצמחים עם ריכוז שמן נמוך יותר מאופיינים בנוכחות של sabinene, linalool, borneol, ו sesquiterpenes. מחקר נרחב של שמן אתרי O. vulgare הובילה למסקנה שניתן להסביר את השונות הכימית המדהימה של אורגנו על ידי ויסות מעלה/מטה של המסלולים הביוסינתטיים המטבוליים. מחקר זה ביסס את העובדה שהרכב הכימוטיפ נמצא בקורלציה ישירה עם גורמי האקלים, כאשר צמחים מהאקלים הים תיכוני מציגים מסלול סימיל ו/או לינאלול פעיל, בעוד שצמחים הגדלים באזורים המאופיינים באקלים היבשתי עניים יותר במונוטרפנים ומציגים מסלול סביניל פעיל יותר.
פעילות אנטי – מיקרוביאלית
היעילות של שמן אתרי Origanum vulgare L. (OEO) נגד מגוון רחב של חיידקים פתוגניים נחקרה בהרחבה. כפי שהוכח על ידי מספר מוגבר של מחקרים בתחום, OEO מייצג אלטרנטיבה יעילה כחומר אנטי-מיקרוביאלי, כנגד זן חיידקים גראם חיובי וגם גראם שלילי. מכיוון ששמנים אתריים הם מולקולות הידרופוביות, יש להם חדירות גדולה יותר דרך קרום התא וגורמים להרחבה של תוכן התא. מותם של החיידקים מתרחש על ידי ניקוז של מולקולות ויונים חיוניים מתא החיידק. תכונות החיטוי והאנטי-בקטריאליות של ה-OEO נבדקו לראשונה ביוון העתיקה, שם הוא שימש לעתים קרובות לטיפול בזיהומי עור ופצעים חיידקיים. הוא שימש גם כחומר משמר מזון (*וגם היום, כשמן או תמציות של העלים. פ.ג.). Carvacrol ו-Thymol מייצגים את שני הפנולים העיקריים, המהווים כמעט 78-85% מה-OEO והם אחראים לתכונות האנטי-מיקרוביאליות של הצמח. הפעילות האנטי-בקטריאלית של ה-OEO נובעת מרמה גבוהה של תימול, הקשור לחלבוני ממברנה ומגביר את החדירות של קרום התא החיידקי. באותו אופן, Carvacrol פועל על תאי חיידקים וגורם לנזק מבני ותפקודי, מה שמגביר את חדירות ממברנת תא החיידק.
פעילות אנטי פטרייתית
הפעילות האנטי-פטרייתית של OEO מבוססת על נוכחות של כמות גבוהה של תימול ו-carvacrol. הפעולה האנטי-פטרייתית שלהם קשורה להפרעה של שלמות דופן התא הפטרייתי ובהפרעה של סינתזת ארגוסטרול.
פעילות אנטי טפילית
הפעילות האנטי-טפילית עשויה לנבוע מנוכחות של תרכובות פנוליות (תימול ו-carvacrol) המקיימות אינטראקציה עם החדירות של קרום התא הציטופלזמי.
פעילות נוגדת חמצון
הפעילות נוגדת החמצון של שמן אתרי של Origanum vulgare L. מיוחסת לנוכחותם של carvacrol, thymol ו-p-cymene, שלכל אחד מהם יש את התכונה ליצור קומפלקסים כימיים עם יוני מתכת ורדיקלים חופשיים. ניתן לפתח את יישומה של פעילות ביולוגית זו עבור תעשיות המזון.
פעילות אנטי דלקתית
OEO יכול לעכב את הפרשת ציטוקינים פרו-דלקתיים, והוא גם מווסת את הביטוי של גנים דלקתיים עקב נוכחות של carvacrol. הפעילויות האנטי דלקתיות שנחקרו עבור שמן אתרי Origanum vulgare L. מוצגות בהרחבה במאמר. לקרבקרול וגמא-טרפינן כנראה ההשפעה החזקה ביותר מבין רכיבי השמן.
השפעות על העור
OEO מתאילנד נמצא בעל פעילות אנטי-הזדקנות גבוהה משמעותית בהשוואה לחומצה אסקורבית (p<0.01). העיכוב באובדן הקולגן והאלסטין עשוי להתרחש עקב תרכובת הפיטו-קרוואקרל שזוהתה בכמות הגבוהה ביותר.
השפעות על ייצור המלנין
נמצא עיכוב בפעילות היפרפיגמנטציה של העור. Origanum vulgare EO נבדק כחומר הלבנה להיפרפיגמנטציה, באמצעות עיכוב האנזים טירוזינאז, האחראי על הביוסינתזה של מלנין.
פעילות היפוגליקמית
עיכוב האנזימים α-Amylase ו-α-glucosidase הוא אסטרטגיה חשובה לשמירה על ערכי הגלוקוז בדם. שמנים אתריים המופקים מ-2 תת-מינים של אזובית מטורקיה, נחקרו על פעילותם האנטי-סוכרתית. נמצאה פעילות מעכבת α-glucosidase.
פעילות נגד אלצהיימר
היכולת של תרכובות צמחיות הקיימות בשמנים אתריים לעכב אצטילכולין אסטראז עשויה לשמש כטיפול אפשרי לכמה מחלות עצבים כגון מחלת אלצהיימר. נבדקה פעילות מעכבת כולינסטראז. אורגנו שגדל באזור הים התיכון העליון היה בעל הפעילות החזקה יותר בעיכוב אצטילכולין אסטראז.
מסקנות
סקירה זו התמקדה בפיטוכימיה של תכולת השמנים האתריים, ופעילותם הביולוגיות.
ה Oregano vulgare L. היא צמח ארומטי ים-תיכוני חשוב בעל ערך רב בפיטותרפיה המסורתית, לצד שימושיו התזונתיים הנרחבים. המלצות אתנו-פרמקולוגיות הקשורות לשימוש באורגנו כוללות טיפול בבעיות עיכול, נשימה ועור. בשל תכולת השמנים האתריים העשירים ב-carvacrol ובתימול, ההשפעות הפרמקולוגיות העיקריות הרלוונטיות הן התכונות האנטי-מיקרוביאליות.
למין Origanum vulgare שונות טבעית גבוהה מאוד. השונות העיקרית בהרכב השמן האתרי תלויה באקלים, בתנאי הסביבה ובאזור הגיאוגרפי. הפרופיל הפיטוכימי של OEO נחקר בהרחבה, ונקבעו שלושה כימוטיפים עיקריים של O. vulgare, בהתאם ליחסי התרכובות לינאלול/לינאליל אציקליות, סימיל וסביניל. ה-OEO הנחקרים ביותר מאופיינים בנוכחות של ריכוזים גבוהים יותר של Carvacrol ו- Thymol. סטנדרטיזציה של OEO לפי תרכובות עיקריות היא בעלת חשיבות רבה עבור מתאם רלוונטי עם פעילותו הביולוגית.
OEO גבוה במיוחד ב-carvacrol ו-thymol מייצג חלופה יעילה כחומר אנטי-מיקרוביאלי כנגד זני חיידקים, כולל חיידקים גראם-חיוביים ו-גראם-שליליים רב-עמידים S. aureus, E. coli, P. aeruginosa, K. pneumoniae. הפעילות נוגדת החמצון של OEO מיוחסת לנוכחותן של אותן תרכובות. OEO מקטין את הביטוי של ציטוקינים פרו-דלקתיים ושל גנים דלקתיים, עקב נוכחות של קרוואקרול, תוך שימת דגש על מנגנוני פעולה מרובים. ההשפעות האנטי-גידוליות של OEO דווחו עבור מספר סוגים של סרטן, כולל סרטן השד, המעי הגס, הכבד או צוואר הרחם, עם ערכי IC50 שנעים בקירוב בין 8 ל-300 מיקרוגרם/מ”ל.
יתר על כן, חלק מהפרעות העור הנפוצות כגון אקנה, הגלדת פצעים או הזדקנות, הוכחו גם כמושפעות מהתכונות האנטי-בקטריאליות, האנטי דלקתיות והיכולת נוגדת-חמצון של OEO. העיכוב של היאלורונידאז, קולגנאז ואלסטאז נמצא בקורלציה במיוחד לתכולת ה-carvacrol, בעוד שהשפעת האנטילנין על ידי עיכוב טירוזינאז נצפתה עבור סוג שמן אתרי עשיר בלינאלול.
בשנים האחרונות דווחו כמה גישות מבטיחות בשימוש ב-OEO כתכשירים פרמצבטיים. הכוונה בעיקר לתכשירים עוריים, אשר ביישום מקומי של OEO הוכחו כיעילים, בטוחים בדרך כלל ושימושיים במצבי עור שונים. ננו-נשאים משתי קטגוריות, דהיינו ננו-חלקיקים פולימריים ונושאי שומנים, כולל ננו- ומיקרו-אמולציות, הוצעו כמערכות drug-delivery עבור OEO. ננוקפסולציה של OEO בנשאי תרופות קולואידים כאלה היא אטרקטיבית מכיוון שהיא מאפשרת להתגבר על החיסרון הגדול של השימוש ב- OEO, בהפחתת תנודתיותו, שיפור היציבות והמסיסות שלו, והגברת זמינותו הביולוגית ויעילותו הטיפולית.
OEO הוא מקור בעל ערך רב לתרכובות צמחיות פעילות עם השפעות ביולוגיות חשובות. מלבד ההשפעות הביולוגיות המתוארות, סקירת הספרות מובילה למסקנה כי יש צורך במחקרים פרה-קליניים וקליניים עתידיים, המכוונים לפיתוח מערכות ננו-אקטואליות עמוסות OEO עם זמינות ביולוגית משופרת, לבחינת ההשפעות האנטי-מיקרוביאליות, נוגדות-דלקת, נוגדות-גידולים, והשפעות על ריפוי פצעים.
*שמן אתרי של אורגנו מיועד לשימוש לאחר דילול בלבד. השימוש בעלי אורגנו הוא בטוח לחלוטין.
מיני אזוב בישראל
בישראל גדלים שלושה מיני בר: אזובית רמון, אזובית המדבר ואזוב מצוי (אזובית מצויה) ועוד 4 מיני בר מחוץ לישראל: אזובית סיני במערב סיני, אזובית ירדנית, אזובית פטרה ואזובית פונון בממלכת ירדן.
אֲזוֹבִית הַמִּדְבָּר (Origanum dayi Post) – היא בן-שיח רב-שנתי מדברי, בן קיימא לא מצוי, אנדמי לישראל, ממשפחת השפתניים. הוא מצוי במדבר יהודה ובהר הנגב; נדיר בהרי יהודה, בצפון הנגב ובמערב הנגב; ונדיר מאוד בקעת ים המלח.
אֵזוֹב מָצוּי (Origanum syriacum L) – שמו המדעי בעברית אזובית מצויה ושמו המדעי בעבר Majorana syriaca, ושמו בערבית הוא “זעתר”. בן שיח שגבעוליו מעוצים, פרחיו קטנים, לבנים ומופעים בתפרחת דמוית שיבולת. הוא נפוץ, גדל בבר ובתרבות כמעט בכל חלקי ישראל
אֲזוֹבִית רָמוֹן (Origanum ramonense Danin) – בן-שיח מדברי נדיר מאוד, בסכנת הכחדה ואנדמי לדרום ישראל. אזובית הרמון דומה לאזובית המדבר, אך שונה ממנה בכמה מאפיינים. העלים קטנים יותר והגבעולים שעירים הרבה יותר מאלה של אזובית המדבר, אבל טעמם וריחם דומים לה.
(ויקיפדיה 2024)
האזובית (אורגנו) משמשת כצמח מרפא וקולינרי כבר אלפי שנים. יש לה השפעה מועילה על מערכת העיכול ומערכת הנשימה והיא משמשת גם לקידום הווסת. אין להשתמש בצמח באופן רפואי על ידי נשים בהריון, אם כי הוא בטוח לחלוטין בכמויות קטנות למטרות קולינריות. העלים והגבעולים הפורחים הם מחטאים מאוד, נוגדי עוויתות, קרמינטיביים, כולאגוגיים, דיפורטיים, אמנגוגיים, מכיחים, ממריצים, מעוררי קיבה וטוניקים קלים. הצמח נלקח באופן פנימי לטיפול בהצטננות, שפעת, מחלות חום קלות, הפרעות עיכול, קלקולי קיבה ומחזור כואב. זה מרגיע מאוד ואין ליטול אותו במינונים גדולים, אם כי לתה מתון יש השפעה מרגיעה ומסייע לשינה רגועה. אין לרשום אותו לנשים בהריון. חיצונית, אורגנו משמש לטיפול בברונכיטיס, אסטמה, דלקת פרקים וכאבי שרירים. ניתן להשתמש בצמח טרי או מיובש – לקצור את כל הצמח (אך לא את השורשים) בסוף הקיץ לייבוש ולאחסן לשימוש בחורף. לעתים קרובות נעשה שימוש באורגנו בצורה של שמן אתרי שזוקק מהצמח הפורח. כמה טיפות מהשמן האתרי, הניחו על צמר גפן והניחו בשקע של שן כואבת, מקלות לעיתים קרובות על כאבי שיניים. צמח זה הוא אחד מחומרי החיטוי הטבעיים הטובים ביותר בגלל תכולת התימול הגבוהה שלו. השמן האתרי משמש בארומתרפיה לטיפול באותן מטרות שהצמח משמש עבורם.
גאום - גיאון היערות הוא עשב רב שנתי, מעוצה בחלקו, המשמש בעיקר לטיפול בבעיות המשפיעות על הפה, הגרון ומערכת העיכול. מייחסים לו השפעה של הידוק
גיאון (גאום) היערות
גיאון (גאום) היערות הוא צמח מרפא בעל שימוש מתועד ותיק באירופה. לאחר מספר שנים של גידול בישראל, כדאי להפנות אליו גם אצלינו מבט, ולשקול שימוש בקליניקה.
משפחה ושמות עממיים
משפחה: ורדניים Rosaceae
שמות עממיים באנגלית: Wood Avens, Bennet’s Root ,Old man’s whiskers, Herb bennet
בתי גידול
חורשות, גדרות ומשוכות וכו’. הצמח עמיד לקור, גדל בקרקע לחה, מנוקזת היטב, מעדיף חצי צל. הוא נפוץ באירופה, מנורבגיה דרומה ומזרחה ועד צפון אפריקה, סיביר, ההימלאיה ומערב אסיה. נדיר מאוד בישראל.
תיאור הצמח
גיאון היער Geum urbanum הוא עשב רב שנתי שגדל לגובה 0.5 מ’, דומה ל Potentilla . הוא יוצר נוף כדורי בקוטר כ 0.5 מ’ ופרחים צהובים עדינים באביב ובקיץ. הצמח הוא דו-מיני, הוא מואבק על ידי דבורים, וגם פורה מעצמו.
שימוש כצמח מאכל
כמזון, אוכלים את העלים צעירים, מבושלים. השורש – מבושל, משמש כתבלין במרקים, תבשילים וכו’, וגם כחומר טעם בשיכר. לשורש הטרי יש ריח המזכיר ציפורן (clove, עם רמז של טעם קינמון, ועל כן יכול להוות תחליף לציפורן). מומלץ להשתמש בו באביב. השורש מבושל גם להכנת משקאות.
שימושים רפואיים
גיאון היערות הוא עשב רב שנתי, מעוצה בחלקו, המשמש בעיקר לטיפול בבעיות המשפיעות על הפה, הגרון ומערכת העיכול. מייחסים לו השפעה של חיזוק חניכיים רכות, מרפא כיבים בפה, טוב לגרגור לטיפול בזיהומים של הלוע והגרון, ולטיפול בריח רע. כל חלקי הצמח, אבל במיוחד השורש, הם אנטי דלקתיים, מחטאים, ארומטיים, עפיצים, יעילים כטוניקים למע’ העיכול והשתן, ומפחיתים גירוי של הקיבה והמעיים. הם מאחים ומגלידים פצעים וטובים גם כשטיפת פנים, ואומרים שהוא מסיר כתמים, נמשים ופצעונים מהפנים.
תכשירים המופקים משורשים וקני שורש של Geum urbanum L. משמשים באופן מסורתי לטיפול בכיבים וגירויים של ריריות הפה, הקיבה ומערכת המעיים.
שימושים נוספים
בלקיחה פנימית מטפל בשלשולים, הפרעות מעיים, קלקולי קיבה, תסמונת המעי הרגיז והפרעות בכבד. הוא מיושם חיצונית גם כטיפול לטחורים, הפרשות מהנרתיק וכו’, ולטיפול במחלות עור שונות – עדיף לקצור את השורש באביב, שכן בתקופה זו הוא הריחני ביותר. לאבקת השורש היה ידוע גם שימוש כתחליף לכינין וטיפול בחום עולה ויורד.
מחקרים וממצאים
תמציות שונות של חלקי הצמח העליונים נבדקו לפעילות אנטי-ויראלית ואנטי-ניאופלסטית (נוגדת-גידולים) על קוי סרטן שונים. אחת התמציות הראתה פעילות אנטי-נאופלסטית חזקה על קווי תאי סרטן שלפוחית השתן, על ידי השראת אפופטוזיס ועיכוב NFκB p65 ושיבוטות תאים. שתי תמציות הראו גם פעילות אנטי-ויראלית מתונה. שבעים וארבעה מטבוליטים משניים (נגזרות של חומצה גאלית ו-Elagic acid, חומצות פנוליות, פלבנואידים וכו’) זוהו בצמח.
ריבוי
מזרעים, או חלוקה. ניסיון הגידול בישראל מצביע על כך שלמרות שבית הגידול הטבעי של הצמח הוא באזורים קרים, הוא מצליח לשרוד את הקיץ החם בישראל, ויש לו צימוח ומופע יפה באביב.
Zaharieva, M.M. el al., In Vitro Antineoplastic and Antiviral Activity and In Vivo Toxicity of Geum urbanum L. Extracts. Molecules 2022, 27, 245.
שאלות ותשובות מתוך הטקסט:
מהם השימושים הרפואיים של גיאון היערות? גיאון היערות משמש בעיקר לטיפול בבעיות בפה, גרון ומערכת העיכול, כמו חיזוק חניכיים, טיפול בכיבים בפה, גרגור נגד זיהומים בלוע וגרון, ולטיפול בריח רע מהפה. איזה חלק מצמח גיאון היערות בשימוש רפואי? השורש של גיאון היערות הוא החלק העיקרי לשימוש רפואי. כיצד ניתן להשתמש בשורש גיאון היערות במטבח? שורש גיאון היערות מבושל משמש כתבלין במרקים, תבשילים, ושיכר. השורש הטרי יש ריח המזכיר ציפורן וטעמו דומה לקינמון, והוא יכול לשמש כתחליף לציפורן. האם אפשר לגדל גיאון היערות בישראל? כן, את גיאון היערות ניתן לגדל בישראל, למרות שמקורו באזורים קרים. הוא שורד את הקיץ החם ומציג צימוח יפה באביב.
מורינגה הוא צמח ידוע נערץ ונפוץ באסיה והפך פופולרי בשנים האחרונות במערב. לצמח מיוחסות מגוון סגולות רפואיות: אנטי בקטריאלי, אנטי ויראלי, אנטי פטרייתי ועוד. למידע נוסף
שם בוטני: Moringa oleifera שם נפוץ: Drumstick tree, Horseradish tree, Benzolive tree, Mulangay, Marango שם עברי: מורינגה משפחה Moringaceae
מורינגה תיאור בוטני
לסוג מורינגה משתייכים 13 מינים. הנפוץ מכולם הוא M. oleifera. זהו עץ טרופי הגדל במהירות רבה ועמיד ליובש. מוצאו מהודו, פקיסטן, בנגלדש ואפגניסטן. חשיבותו הרפואית והתעשייתית ידועה מאז מאות שנים. הוא קל לגידול, ומרבים לגדל אותו ולהשתמש בו בארצות טרופיות רבות, כגון, פיליפינים, אידונזיה, תאילנד, סרי לנקה, מלזיה, אתיופיה, סודן, במזרח, מערב ודרום אפריקה, אמריקה הלטינית, האיים הקריביים ובאיי האוקינוס השקט (1).
חלקי צמח בשימוש: כל הצמח.
המורינגה כצמח מזון
כל חלקי הצמח אכילים, ומאז שנים רבות הוא נחשב לצמח מאכל. התרמילים הארוכים לפני הבשלתם, הם הידועים והנפוצים ביותר כירק מאכל. ניתן לאכול אותם כסלט ללא בישול, או שמבשלים אותם כמו שעועית ירוקה. התרמילים הבשלים קשים יותר ומכילים הרבה סיבים. נוהגים לטגן אותם (2). השורש המעובה משמש תחליף לחזרת, וזה המקור לכינוי עץ החזרת. ממליצים כיום להמנע משימוש בשורש בגלל תכולת האלקלואידים שבו, במיוחד מורינגין, שעלולים להיות רעילים (3). העלים נאכלים כסלט, מבושלים, כבושים או מיובשים וטחונים לאבקה. עץ המורינגה מכוסה כולו עלים בסוף העונה היבשה, כשיש מחסור במזון. העלים משמשים גם מזון לחיות הבית. בנוסף משתמשים באבקה מהעלים היבשים כחומר ניקוי (1,3). הפרחים נאכלים מבושלים או מטוגנים בחמאה. הם עשירים בסידן ואשלגן (4). הזרעים מכילים 38-40% שמן יציב שאינו מתחמצן בקלות. הוא ידוע בשם Ben oil (1,4). העיסה שנשארת לאחר כבישת השמן משמשת כמזון לחיות הבית וכדשן לשדות, וכן לטיהור מי שתיה (5). הזרעים הטחונים משמשים לניקוי מיץ מקנה סוכר ולטיהור מים. חלבון המצוי בזרעים נקשר לחומרים מוצקים. הם שוקעים והמיץ או המים נעשים צלולים (1,4). הזרעים פועלים כחומר מקריש טבעי. הם דומים בפעילות זאת לסולפט האלומיניום (אלום). משתמשים בהם בשימוש מסחרי לטיהור מי שתיה בקנה מידה גדול (6,7,8). המורינגה מומלץ לטיפול באנשים הסובלים מתת תזונה. העלים מכילים יותר ויטמין A מגזר, יותר סידן מחלב, יותר ברזל מתרד, יותר ויטמין C מתפוז, יותר אשלגן מבננה (1). מורינגה ידוע בארצות בהן מגדלים אותו ומשתמשים בו כעץ פלאי. מעריצים אותו הודות לפעילות הרפואית והמזינה שלו. נעשו כמה מחקרים על העץ, אבל רובם ללא קבוצת ביקורת והם אינם עומדים בקריטריונים הנדרשים במערב (1).
רכיבים פעילים
מינים שונים של מורינגה מכילים גלוקוזינולאטים ו- isothiocyanates, שהסוכר הבולט בהם הוא הרמנוז. בודדו ממיני המורינגה benzyl isothiocyanate, ptergospermin, niazimicin ועוד.
benzyl isothiocyanate
תרכובות דומות לאלה המכילות גפרית אופייניות לצמחים ממשפחת המצליבים, כגון, חרדל, חזרת, גרגיר הנחלים. מכנים אותם בשם כולל שמן חרדל. העלים עשירים בויטמינים, מינרלים וקרוטנואידים. השורש מכיל אלקלואידים (0.1%), כגון. מורינגין ומוריגינין.
פרמקולוגיה
תרכובות הגפרית שבצמח אחראיות לפעילות האנטי ויראלית והאנטי בקטריאלית של הצמח (2). מחקר שנערך in vitro הראה ש-pterygospermin דוחה גידול של חיידקים גרם-חיוביים וגרם-שליליים, כגון, Staph. aureus, Bacillus subtilis, E. coli, Salmonella typhi, S. paratyphi (Shigella dysentheria, Mycobacterium tuberculosis (9,10. מחקרים שנערכים בשנים האחרונות מראים שעלי המורינגה מעכבים הליקובקטר פילורי(11).
פעילות
אנטי בקטריאלי, אנטי ויראלי, אנטי פטרייתי, ספסמוליטי, נוגד דלקת, נוגד טפילים, מסייע להורדת לחץ דם, נוגד אולקוס, מסייע להורדת רמת כולסטרול, מסייע להורדת רמת סוכר (1).
התוויותנגד למורינגה
ההמלצות לשימוש רפואי נאספו מהרפואה העממית ומתוצאות של מחקרים. חלקי הצמח השונים מומלצים לטיפול בזיהומים בדרכי השתן (12,2), הצטננות (2), הרפס סימפלקס (13), לסילוק טפילים (14),לטיפול בברונכיט, דלקות אוזניים, דלקת גרון (2), לטיפול באנמיה (2), למקרים של גסטריטיס, אולקוס (15), לשיפור העיכול (2), לכאבי מפרקים (2), לדלקות חריפות וכרוניות (16), לשיכוך כאב (16), כתוספת של מינרלים וויטמינים (17). הפרחים וקליפת הגזע מומלצים כדי לגרום להפלה (18), השורש וקליפת הגזע מומלצים לשימוש כאמצעי מניעה (19), העלים מומלצים כטיפול למחלות דלקתיות של העור (20). השמן המופק מהזרעים משמש למאכל, להכנת סבון ולהגנה על העור.
סיכום
מורינגה, שהוא צמח ידוע, נערץ ונפוץ בשימוש בארצות טרופיות באסיה, אפריקה ואמריקה מעורר עניין רב בשנים האחרונות במערב. השימוש המסורתי רב השנים למאכל ולרפואה, ביחד עם תוצאות המחקרים המוכיחים פעילות רפואית חשובה של הצמח, הגידול הקל שלו וצמיחתו המהירה, מצדיקים השקעה של מחקר מקיף ויסודי, והכנסת הצמח לשימוש תזונתי ורפואי.
מקורות
1. Fahey J.W. Moringa oleifera: A Review of the Medical Evidence for Its Nutritional, Therapeutic, and Prophylactic Properties. Part 1. Trees for Life Journal, a forum on benefical trees and plants 2005, 1:5 www. TFLJournal.org.
2. Fuglie LJ. The Miracle Tree: Moringa oleifera: Natural Nutrition for the Tropics. 1999, Church World Service, Dakar. 68 pp.
3. Fuglie LJ. New Uses of Moringa Studied in Nicaragua. June 2000, ECHO Development Notes #68.
4. Donovan P. Moringa oleifera: The Miracle Tree, Natural News.com, 2007, www.naturalnews.com/022272.html
5. Berger MR. Habs M. Jahn SA. Schmahi S. Toxicological assessmet of seeds from Moringa oleifera and Moringa stenopetala, two highly efficient primary coagulants for domestic water treatment of tropical raw waters. East African Medical Journal, 1984, 61: 712-716.
6. Sutherland JP. Foklard GK. And Grant WD. Natural Coagulants for appropriate water treatment – a novel approach, Waterlines , 1990, 8: 30-32.
7. Gassenschmidt U. Jany KD. Tauscher B and Niebergall H. Isolation and characterization of a flocculating protein from Moringa oleifera Lam. Biochimica Biophysica Acta 1995, 1243: 477-481.
8. Olsen A. Low technology water purification by bentonite clay and Moringa oleifera seed flocculation as performed in Sudanese villages. Effects on Schistosoma mansoni cercariae. Water Research 1987, 21; 517-522.
9. Caceres A. Cabrera O. Morales O. et al. Pharmacological properties of Moringa oleifera. . Preliminary screening for antimicrobial activity. Journal of Ethnopharmacology 1991, 33: 213-216.
10. Das BR. Kurup PA. and Narasimha Rao PL. Antibiotic principle from Moringa pterygosperma. Part VII. Anti-bacterial activity and chemical structure of compounds related to pterygospermin. Indian Journal of Medical Research, 1957, 45: 191-196.
11. Galan MV. Kishan AA. Silverman AL. Oral broccoli sprouts for the treatment of Helicobacter pylori infection: A preliminary report. Digestive Disease Science, 2004, 49: 1088-1090.
12. Shaw BP. and Jana P. Clinical assessment of Sigru (Moringa oelifera Lam) on Mutrakrichra (lower urinary tract infection) NAGARJUN, 1982, 231-235.
13. Lipipun V. Kurokawa M. Suttisri R. et al. Efficacy of Thai medicinal plant extracts against herpes simplex virus type 1 infection in vitro and in vivo. Anti viral Research, 2003, 60: 175-180.
14. Mekonnen Y. Yardley V. Rock P. Croft S. In vitro antitrypanosomal activity of Moringa stenopetala leaves and roots. Phytotherapy Research, 1999, 13: 538-539.
15. Akhtar AH. Ahmed KU. Anti-ulcerogenic evaluation of the methanolic extracts of some indigenous medicinal plants of Pakistan in aspirin-ulcerated rats.Journal of Ethnopharmacology 1995, 46: 1-6.
16. Cacees A. Saravia A. Rizzo S. et al. Pharmacologic properties of Moringa oleifera 2: Screening for antispasmodic, anti-inflammatory and diuretic activity, Journal of Ethnopharmacology, 1992, 36: 233-237.
17. Barminas JT. Charles M. et al. Mineral composition of non-conventional leafy vegetables. Plant Foods for Human Nutrition Dordrecht, 1998, 53: 29-36.
18. Nath D. Sethi N. et al. Survey on indigenous medicinal plants used for abortion in some districts of Uttar Pradesh. Fitoterpia 1997, 68:223-225.
19. Shukla S. Mathur R. Prakash AO. Antifertility profile of the aqueous extract of Moringa oleifera roots. Journal of Ethnopharmacology 1998, 22: 51-62.
20. Udupa SL. Udupa AL. et al. Studies on the anti-inflammatory and wound healing properties of Moringa oleifera and Aegle marmelos, Fitoterapia 111994, 65: 119-123.
שאלות ותשובות מתוך הטקסט
מהו המין הנפוץ ביותר של צמח המורינגה?
המין הנפוץ ביותר של צמח המורינגה הוא Moringa oleifera.
מהן השימושים הרפואיים של צמח המורינגה?
צמח המורינגה משמש לטיפול בזיהומים בדרכי השתן, הצטננות, הרפס סימפלקס, טפילים, דלקות אוזניים, דלקת גרון, אנמיה, אולקוס, שיפור העיכול, כאבי מפרקים, דלקות חריפות וכרוניות, וכשיכוך כאב.
אלמוות הכסף הוא צמח ייחודי שע"פ הרפואה העממית היו נוהגים להשתמש בו לטיפול בזיהומים בדרכי השתן, ובפרט להמסת אבנים בכליות. לעיתים יחד עם פולי הקפה. לחצו כאן
אלמוות הכסף
שם בוטני ושם נפוץ של הצמח
שם בוטני: Paronychia argentea
שם נפוץ: Silver nailroot
משפחה: צפורניים , Caryophyllaceae
תיאור הצמח
אלמוות הכסף הוא צמח שנתי משתרע, נפוץ בארץ. הפרחים קטנים, מקובצים בתפרחת שנשארת יבשה במשך כל השנה. זה המקור לשם הסוג, אלמוות.
השימוש הרפואי בצמח אלמוות הכסף
השימוש הרפואי בצמח ידוע ברפואה המסורתית. נוהגים להשתמש בו לטיפול בזיהומים בדרכי השתן, ובפרט להמסת אבנים בכליות.
הטיפול המסורתי באבנים בכליות
הטיפול המסורתי באבנים בכליות כולל שימוש בקליפות קפה ביחד עם אלמוות הכסף.
הוראות להכנת חליטה
מרתיחים 4 כפות גדושות של קליפות קפה בתוך 2 ליטר מים במשך 20 דקות. מכבים את האש ומוסיפים 2 כפות של הצמח מכסים את הכלי ומשאירים לחלוט במשך 20 דקות.
שותים את כל החליטה במשך יום.
תוצאות הטיפול עם אלמוות הכסף
מטפלים שהציעו טיפול זה למטופלים עם אבנים בכליות מדווחים על המסת האבן בתוך פחות משבוע.
האבן מתמוססת ומופיעים פרורים בשתן.
שאלות ותשובות מתוך הטקסט
כיצד משתמשים בצמח אלמוות הכסף לטיפול רפואי?
הצמח אלמוות הכסף משמש לטיפול בזיהומים בדרכי השתן ובפרט להמסת אבנים בכליות.
איך מכינים את החליטה המסורתית להמסת אבנים בכליות?
להכנת החליטה, יש להרתיח 4 כפות גדושות של קליפות קפה ב-2 ליטר מים במשך 20 דקות, ואז להוסיף 2 כפות של אלמוות הכסף, לכסות ולהשאיר לחלוט במשך 20 דקות. יש לשתות את כל החליטה במשך היום.
מהי התוצאה המצופה מהשימוש בצמח אלמוות הכסף להמסת אבנים בכליות?
התוצאה המצופה היא שהאבן בכליות תתמוסס בתוך פחות משבוע, ותופיעה פרורים בשתן.
הצמח חומעה מסולסלת מטפל ב: פסוריאזיס, במצב אקוטי או כרוני; דלקות של מע' הנשימה; צהבת חסימתית. אחד המרכיבים בפורמולה העממית לטיפול בסרטן.
חומעה מסולסלת – Rumex crispus
שם בערבית: חומייד' או חמאד' حماض (כללי לחומעה)
שם באנגלית: Curled Dock, Curly dock, Yellow Dock
משפחה: ארכובתיים Polygonaceae
תיאור בוטני
Rumex crispus הוא צמח רב שנתי שגדל לגובה כ 60 ס"מ. הצמח נפוץ מאוד ביבשות אירופה, אסיה, אפריקה, ואמריקה, בעיקר בשדות בור, אתרי פסולת, ובצידי דרכים. הוא עמיד יחסית לקור, פורח מיוני עד אוקטובר, והזרעים מבשילים מיולי עד אוקטובר. המין הוא חד-ביתי, ומואבק על ידי הרוח. מייצר כמות גדולה של זרעים חומים ומלאים בחומרי תשמורת. השורש שיפודי, מעובה ולו צבע צהבהב.
שימוש במזון
העלים ניתנים למאכל בצורתם הגולמית, או מבושלים. ניתן לייבש אותם גם לשימוש מאוחר יותר. ניתן להוסיף את העלים לסלטים, לבשל אותם כמחבת או להוסיף למרקים. יש להשתמש רק בעלים הצעירים מאוד, רצוי לפני שהגבעולים התפתחו, ואפילו אלה עשויים להיות מרים. אם משתמשים בהם בתחילת האביב ובסתיו הם יכולים לעתים קרובות להיות טעימים למדי. העלים עשירים מאוד בוויטמינים ומינרלים, בעיקר בברזל ובוויטמינים A ו-C. את הגבעולים אוכלים נאים או מבושלים. עדיף לקלף אותם ולאכול את החלק הפנימי. הזרע – נא או מבושל. ניתן להשתמש בו להכנת משקה חם או קר , או לטחון אותו לאבקה ולהשתמש בו כקמח להכנת פנקייק וכו'. הזרע מאוד מסובך לקציר ולהכין. הזרע הקלוי שימש כתחליף קפה.
שימוש מסורתי
לחומעה המסולסלת יש היסטוריה ארוכה של שימוש ביתי כצמח מרפא. זהו מקור לחומר משלשל עדין ובטוח, פחות אגרסיבי מצמחי מרפא חזקים יותר כגון הסנה (כסיה) או הריבס (רובארב) בפעולתו, ולכן הוא שימושי במיוחד בטיפול בעצירות קלה. מייחסים לצמח תכונות ניקוי חשובות והוא שימושי לטיפול במגוון רחב של בעיות עור. ניתן להשתמש בכל חלקי הצמח, אם כי השורש הפעיל ביותר מבחינה רפואית. השורש הוא אלטרטיבי, מכווץ, מעודד הפרשת מיצי עיכול (כולאגוג), מטהר, משלשל וטוניק עדין. אבקה של השורש, ביחד עם אבקת עלי סרפד, משמשת לטיפול באנמיה.
בסוג חומעה כ-200 מינים שונים. מין אחר ידוע בסוג חומעה ונפוץ מאוד בשימוש הוא חומעת הגינה, חומעה מצויה או חומעת השדה (Sorrel, בלטינית: (Rumex acetosa. מין זה משמש להכנת מרק (מזרח אירופה), כירק לסלט ולהכנת משקה חמצמץ בצבע אדום (מהזרעים). לפחות בשלש יבשות, העלים והשורש משמשים לטיפול פנימי וחיצוני בכאבי גרון, זיהומים, כיב קיבה, מחלות כליות, חום, תולעי בטן וסרטן. מין זה הוא אחד המרכיבים בפורמולה העממית ESSIAC לטיפול בסרטן.
פעילות
הצמח יכול לגרום או להקל על שלשולים על פי המינון, זמן הקציר והריכוזים היחסיים של טאנינים (גורמים לעפיצות, מכווצים) ואנתראקינונים (משלשלים) שנמצאים בו. בשימוש גם לחום חוזר ונשנה, שיעול, כיב קיבה מחלות כבד וצהבת. הוא משמש לטיפול בעצירות, שלשולים, דימום ריאות, תלונות דם שונות וגם מחלות עור כרוניות. לשימוש חיצוני, ניתן למעוך את השורש ולהשתמש בו כעיסה וכמשחה, או לייבש ולהשתמש בו כאבקה על פצעים, כיבים, התפרצויות פצעים ובעיות עור שונות אחרות. הוא אנטיבקטריאלי, ומעודד הגלדה. נמצא שמיצוי אלכוהולי של הצמח מעכב התפרקות קולאגן, ועשוי לעכב הזדקנות תאים (anti-aging).
התוויות נוספות של הצמח: פסוריאזיס, במצב אקוטי או כרוני; דלקות של מע' הנשימה; צהבת חסימתית.
רכיבים פעילים
השורש מכיל נגזרות שונות של אמודין emodin ואנתראקינונים אחרים, פוליפנולים ((Cathechins, פלאבונואידים שונים כגון קמפרול – Kaempferol נוגד חמצון בעל תכונות חשובות. תכולת האנתראקינונים בצמח מכפילה את עצמה במהלך הקיץ, ומגיעה עד לכדי כמעט 1% למשקל יבש. ריכוז גבוה של נוגדי חמצון אנטי-דלקתיים במיצוי של השורש נמצא מעודד אפופטוזיס בתאי סרטן-כבד ועשוי להחליף רכיבים תרופתיים סינטתיים. הזרע משמש לטיפול בשלשולים. תרופה הומאופתית מיוצרת מהשורש הטרי, שנאסף בסתיו.
התוויות נגד:
חסימת מעיים. זהירות מסוימת מומלצת בשימוש בו מכיוון שמינונים עודפים עלולים לגרום להפרעות בקיבה, בחילות ודרמטיטיס.
מיני חומעה יכולים להכיל רמות גבוהות למדי של חומצה אוקסאלית, האחראית לטעם העלים – חומצי כלימון. אין סיכון בכמויות קטנות, אך אסור לאכול את העלים בכמויות גדולות מאחר שהחומצה האוקסלית עלולה לנטרל זמינות חומרים מזינים אחרים במזון, במיוחד סידן, ובכך לגרום למחסור במינרלים. תכולת החומצה האוקסלית תפחת לאחר בישול הצמח. אנשים עם נטייה לראומטיזם, דלקת פרקים, גאוט, אבנים בכליות או חומציות יתר צריכים לנקוט משנה זהירות אם יכללו צמח זה בתזונתם מכיוון שהוא עלול להחמיר את מצבם. יש להימנע מצריכתו במהלך הריון והנקה.
מקורות:
1. PFAF
2. Demirezer, L. Ömür. "Concentrations of Anthraquinone Glycosides of Rumex crispus during Different Vegetation Stages" Zeitschrift für Naturforschung C, vol. 49, no. 7-8, 1994, pp. 404-406. https://doi.org/10.1515/znc-1994-7-802
3. i JJ, Li YX, Li N, Zhu HT, Wang D, Zhang YJ. The genus Rumex (Polygonaceae): an ethnobotanical, phytochemical and pharmacological review. Nat Prod Bioprospect. 2022 Jun 16;12(1):21. doi: 10.1007/s13659-022-00346-z. PMID: 35710954; PMCID: PMC9203642.
5. Eom, T.; Kim, E.; Kim, J.-S. In Vitro Antioxidant, Antiinflammation, and Anticancer Activities and Anthraquinone Content from Rumex crispus Root Extract and Fractions. Antioxidants 2020, 9, 726. https://doi.org/10.3390/antiox9080726
4.2024 מאת: פרץ גן, אגרונום ומנהל "על עלים – מרכז לצמחי מרפא" – Alalim.p@gmail.com
שאלות ותשובות מתוך הטקסט
מה הפעילות של שורש חומעה?
שורש חומעה משמש במקרים של חום חוזר ונשנה, שיעול, כיב קיבה מחלות כבד וצהבת. הוא משמש לטיפול בעצירות, שלשולים, דימום ריאות, תלונות דם שונות וגם מחלות עור כרוניות. לשימוש חיצוני לריפוי פצעים, פסוריאזיס. מתאים גם במקרים של צהבת ודלקות במערכת הנשימה.
מה השימוש המסורתי של שורש חומעה?
מטהר, משלשל וטוניק עדין.
מה התוויות הנגד של שורש חומעה?
חסימת מעיים. זהירות מסוימת מומלצת בשימוש בו מכיוון שמינונים עודפים עלולים לגרום להפרעות בקיבה, בחילות ודרמטיטיס.
"על עלים" שמחים להגיש לכם תרגום ותקציר של מאמר-סקירה (review), העוסק באחת השאלות הנפוצות ביותר העוסקות ברפואת צמחים, ונשאלת לעתים קרובות בקליניקות, בבתי הטבע ובחוגים פרטיים: מהי יעילות תוספי התזונה המוצעים לטיפול עצמי בהצטננויות (Common cold)?
המאמר התפרסם בעיתון Evidence-Based Complementary and Alternative Medicine, בשנת 2018.
המושג "הצטננות" מתיחס לאחת המחלות הנפוצות ביותר, ומציין מחלה מתונה בדרכי הנשימה העליונות. הצטננות מתייחסת לצירוף של מספר תופעות מוגבלות במשכן, הנגרמות על ידי חידקים ווירוסים שונים. באירופה, ילדים חולים בהצטננות 6-12 פעמים בשנה, מבוגרים 2-5 פעמים בשנה, וקשישים נוטים לחלות יותר. המחלה שכיחה יותר בעונת החורף, ונמשכת בד"כ כ-10 ימים. מעבר לחוסר הנוחות האישי, הצטננויות גובות מחיר כלכלי כבד, בגרימת העדרויות מעבודה.
לפיכך, יש עניין רב בשמירה על מערכת ההגנה החיסונית, בעזרת טיפולים המפחיתים את שכיחות הזיהום ו/או מפחיתים את חומרת התסמינים ו/או מקצרים את משך ההצטננות, הן עבור הפרט והן עבור החברה כולה.
פעילות תאי הרג טבעי (תאי NK) ואימונוגלובולין A ברוק (IgA) נחשבים חשובים במניעת הצטננות. עם זאת, מספר גורמים סביבתיים, כולל אורח חיים מלחיץ, עשויים להחליש את מערכת ההגנה החיסונית, מה שעלול לגרום לסיכון מוגבר להצטננות. אורח חיים ומצב בריאות נפשית קשורים לפעילות תאי הרג טבעיים ופעילות תאי הרג המופעלים על ידי לימפוקינים. מערכת החיסון היא רשת מורכבת של רקמות, איברים, תאים וכימיקלים מיוחדים המגנים מפני גורמים זיהומיים ותוקפניים אחרים. למרות שמנגנוני ההגנה הללו מורכבים מאוד, ניתן לתאר אותם כמאורגנים בשלושה אשכולות אינטראקטיביים עיקריים: מחסומים פיזיים, חסינות מולדת וסתגלנית.
המחסום הראשון נגד "פולשים" מורכב ממחסומים פיזיים (pH נמוך הנגרם על ידי חומצות שומן ואנזימים שונים; הוא יכול להגביל את הצמיחה של רוב החיידקים), הפרשת ריר (הוא מכיל חלבונים שיכולים להרוס פתוגנים), וחומציות הקיבה. חסינות מולדת היא המחסום השני וכוללת תאי מערכת חיסון, כגון תאי NK, ציטוקינים (כגון אינטרפרון-γ), מקרופאגים וגרנולוציטים נויטרופילים. בנוסף, אבץ מדגים את השפעותיו האנטי-ויראליות באמצעות מולקולת ההדבקה הבין-תאית 1 (ICAM-1). חסינות מסתגלת היא המחסום השלישי לזיהום, ונרכשת בשלב מאוחר יותר בחיים, כגון לאחר חיסון או התמודדות מוצלחת עם זיהום. הוא שומר על זיכרון של כל הפולשים שהוא נתקל בהם ומאיץ את ייצור הנוגדנים, הכוללים לימפוציטים T (למשל, תאי T מווסתים) ולימפוציטים B.
שיטת הסקירה:
הסקירה השיטתית בוצעה על ידי שלושה סוקרים מיומנים באנדוקרינולוגיה ותזונה קלינית, אשר בחנו את המתודולוגיה ואת התוצאות הקליניות בשאלת המחקר, אשר נוסחה כדלקמן: "מצב הידע על תפקידם של ויטמין D וויטמין ,C אבץ ואכינצאה בשלושה אשכולות חיסון עיקריים (מחסומים פיזיים, מולדים, וחסינות אדפטיבית) במונחים של מניעה וטיפול (קיצור משך ו/או הפחתת חומרת התסמינים) של הצטננות". נסקרו מאמרים שפורסמו ב-30 השנים האחרונות, בשפה האנגלית.
תוצאות:
אבץ
28 מחקרים נכללו בסקירה על אבץ ושלושת האשכולות המעורבים במהלך פרק הצטננות.
בעידן הנוכחי, כשני מיליארד בני אדם במדינות מתפתחות סובלים ממחסור ב-Zn (ZnD), בעיקר עקב תת-תזונה ומאפיינים קליניים גלויים של פיגור בגדילה ופגיעה במערכת החיסון.
צריכת אבץ מספקת עוזרת לשמור על מחסומים פיזיים ושלמות קרום הרירית ויוני אבץ לא קשורים מפעילים השפעה אנטי-ויראלית ישירה על שכפול רינו-וירוס. תוספת של Zn משפרת את תפקודי החיסון, כולל רגישות יתר עורית מאוחרת בילדים (10-20 mg של Zn).
תוספי אבץ מגבירים את המרכיבים התאיים של חסינות מולדת (למשל, פגוציטוזיס על ידי מקרופאגים ונויטרופילים, פעילות תאי הורגים טבעיים ויצירת פרץ חמצוני).
ציטוקין: וירוסי הצטננות מגבירים עקה חמצונית, אשר מפעילה מקרופאגים ומונוציטים ומביאה לייצור מוגבר הן של הציטוקין הדלקתי והן של המוצר האנטי דלקתי.
Zn נדרש גם כדי לעורר תגובות חיסוניות אדפטיביות. אבץ הוא קו-פקטור חיוני להורמון התימוס תימולין. תימולין משרה מספר סמנים של תאי T ומקדם את תפקוד תאי T, כולל ציטוטוקסיות אלוגניות, פונקציות מדכאות וייצור אינטרלוקין-2.
מחקרים רבים הסכימו שתוסף אבץ מועיל בהפחתת הסיכון לדלקת ריאות ולהצטננות ושכיחות של זיהום בדרכי הנשימה, במיוחד בקשישים וילדים. תוספת אבץ (20 מ"ג ליום) מאיצה החלמה מדלקת ריאות חמורה בילדים. לאחרונה הראו שתי מטא-אנליזות שאבץ עשוי לקצר את משך ההצטננות בכ-33%. עם זאת, ישנם כמה נושאים על אבץ והצטננות שעדיין לא ברורים. קיימת שונות במינון היומי הכולל של אבץ, ומינון גבוה של אבץ בניסויים קליניים גרם להשפעות שליליות, כגון טעם רע.
2. ויטמין D (26 מחקרים)
ניסויים קליניים מראים כי תוספת ויטמין D מפחיתה את האירועים הקשורים לזיהומים בדרכי הנשימה. במיוחד, ויטמין D יעיל במניעת סוגים אלה של זיהומים, בהנחה שמינון הויטמין D נע בין 400 IU/יום ל-2000 IU/יום. יש צורך בתוסף ויטמין D של 400 IU/d למניעת זיהומים בדרכי הנשימה. יש לעקוב אחר מצב ויטמין D בחולים מבוגרים עם זיהומים תכופים בדרכי הנשימה, ויש להשלים לחולים מחסור בוויטמין D. ככל ששמור יותר ויטמין D בגופם של תינוקות, כך הם יהיו חסינים יותר בפני זיהומים בדרכי הנשימה. נראה כי לתוספת עם ויטמין D בילדים חשיבות במלחמה בהופעת זיהומים בדרכי הנשימה. השילוב של חיסונים ותוספי ויטמין D יכול להפחית באופן משמעותי את הופעת URTIs(זיהומים בדרכי הנשימה העליונות) ואת השימוש באנטיביוטיקה, וכתוצאה מכך ירידה של האינדיקטורים העולמיים לעמידות חיידקים. תוספת שבועית עם 10,000 IU של ויטמין D3 מונעת URTI במבוגרים צעירים.
תוספת ויטמין D בטוחה ומגנה מפני זיהום חריף בדרכי הנשימה באופן כללי, אך מטופלים שחסרים מאוד בויטמין D ואלה שלא קיבלו מנות בולוס חוו את התועלת הגדולה ביותר, כפי שהוכח לאחרונה במטה-אנליזה ששקלה 25 מחקרים אקראיים מבוקרים מתאימים (סה"כ 11,321 משתתפים, בגילאי 0 עד 95 שנים).
מצד שני, חלק מהמחקרים לא הראו מתאם משמעותי בין רמות ויטמין D וזיהומים בדרכי הנשימה התחתונות מבחינת המחלה וחומרתה. בנוסף, מתן חודשי של 100,000 IU של ויטמין D אינו מפחית את השכיחות או את חומרת URTIs במבוגרים בריאים. Zittermann וחב' מציעים כי יהיה זה סביר ובטוח לקחת כ-1000 IU של ויטמין D מדי יום, על מנת לייעל חסינות לא ספציפית ולמנוע זיהום.
לסיכום, תוספת ויטמין D הייתה בטוחה והיא עשויה להגן מפני זיהומים חריפים בדרכי הנשימה באופן כללי, אם כי ישנם מחקרים רבים שאינם תומכים בהתוויה זו ולכן יש צורך לערוך מחקר נוסף על מינון צריכת ויטמין D ומניעה/טיפול בהצטננות. יש לקחת בחשבון את רמות הבסיס של ויטמין D, גיל ומינון ויטמין D על מנת להתאים אישית את הטיפול. חשוב להתחיל תוספת בתחילת הסתיו, על מנת להבטיח רמת ויטמין D נאותה בחורף.
3. ויטמין C (14 מחקרים)
סקירת Cochrane של Hemila et al. , 2011, הכוללת עשרים ותשעה ניסויים עם 11,306 משתתפי מחקר, הגיעה למסקנה שלהזרקה קבועה של ויטמין C לא הייתה השפעה על שכיחות הצטננות באוכלוסייה הרגילה. עם זאת, הייתה לה השפעה צנועה אך עקבית בהפחתת משך וחומרת תסמיני הצטננות: במבוגרים משך ההצטננות הופחת ב-8% (3% עד 12%) ובילדים ב-14% (7% עד 21% ); יתרה מכך, בילדים, 1 עד 2 גרם ליום ויטמין C קיצרו הצטננות ב-18%. Maggini et al., 2012 השתמשו במינון של 1000 mg בתוספת 10 mg אבץ, והראו שתוסף עם ויטמין C ואבץ עשוי לייצג טיפול יעיל עם פרופיל בטיחות טוב, כדי לעזור להקל סימפטומים של מחלה ויראלית זיהומית זו.
קטגוריה מסוימת של נבדקים שעשויים להזדקק לתוספי ויטמין C היא ספורטאים העוסקים בפעילות גופנית כבדה, שכן מלאי ויטמין C של ספורטאים אלו עלול להתרוקן. סקירת ניסויים עם משתתפים שנחשפו לתקופות קצרות של מתח פיזי קיצוני (כולל רצי מרתון וגולשי סקי), תוספת של ויטמין C (6-10 גרם ליום) הפחיתה בחצי את הסיכון להצטננות; סקירה זו מצביעה על כך שתוספת ויטמין C עשויה להועיל לחלק מהנבדקים העושים פעילות גופנית כבדה, שיש להם בעיות עם זיהומים תכופים בדרכי הנשימה העליונות.
יש לקחת בחשבון כי מינון יתר של ויטמין C עלול להיות שלילי להגנה החיסונית, מכיוון שהוא מעכב תהליכי חמצון הדרושים להגנה מהשורה הראשונה מפני חיידקים או וירוסים.
לסיכום, תוספת קבועה (1 עד 2 גרם ליום) הראתה שוויטמין C עשוי להפחית את משך הזמן (במבוגרים ב-8%, בילדים ב-14%) ואת חומרת ה-CC. לכן, לאור העלות הנמוכה והבטיחות, ייתכן שכדאי לחולי הצטננות לבדוק על בסיס אינדיבידואלי האם ויטמין C טיפולי מועיל עבורם, בהתחשב בכך שבתנאים מסוימים ויטמין C עלול לפעול כפרואוקסידנט, ולגרום נֵזֶק חמצוני.
4. אכינצאה (קיפודנית ארגמנית) (14 מחקרים)
חסינות סתגלנית: טיפול באכינצאה העלה משמעותית את אחוזי הלימפוציטים בדם של חולדות. יתר על כן, לתמצית מסיסה במים מ- Echinacea purpurea יש השפעות מתווספות, תלויות-מינון, על תגובות ציטוקינים של תאי T אנושיים. מנגנון הפעולה כלל השפעות מודולטוריות המצביעות על תפקיד אפשרי לתמצית מסיסת מים מ- Echinacea purpurea בגיוס משופר של Ca2+ והפעלת תאי T. נמצא שרק הפוליסכרידים בצמח היו אחראים להשפעות המווסתות של מערכת החיסון שתוארו.
ניסוי כפול סמיות, אקראי ומבוקר פלצבו הראה ששילוב של קיפודנית ארגמנית, אבץ, סלניום וויטמין C עשוי להקל תסמינים בחולי מחלת ריאות כרונית-חסימתית (COPD) עם דלקות חריפות בדרכי הנשימה העליונות (URTI). נראה שלאכינצאה יש את אותו אפקט סינרגטי בשילוב עם Justicia adhatoda (אדטודה) ו- Eleutherococcus senticosus (ג'ינסנג סיבירי), כפי שהודגם במחקר מבוקר, בו שילוב זה של תמציות הפעיל השפעות נוגדות-שיעול משמעותיות, כתוצאה מזיהומים בדרכי הנשימה העליונות (URI).
לגבי תוספת אכינצאה לבדה, מחקרים שונים הוכיחו ששימוש בצמח זה עשוי להוות טיפול משלים לזיהומים בדרכי הנשימה. בניסוי אקראי, כפול סמיות, מבוקר פלצבו, אכינצאה הפחיתה את המספר הכולל של אירועי הצטננות, ימי אפיזודה מצטברים ואירועים משככי כאבים, הצטננות מועברת ויראלית, ובעיקר מנע זיהומי וירוס עטוף. הכותבים מציעים צריכה מונעת של E. purpurea במשך 4 חודשים כדי לספק יחס סיכון לתועלת חיובי. בשנת 2012, מחקר הראה כי תמצית סטנדרטית משורשי אכינצאה אנגסטיפוליה עם פרופיל פיטוכימי ספציפי יכולה לשפר את התגובה החיסונית לאחר החיסון לשפעת. ניסוי קליני מבוקר השווה שילוב חדש של אכינצאה עם מעכב נוירמינידאז, הטיפול בסטנדרט הזהב לשפעת, והראה את אותה השפעה. המחברים מציינים יתרונות אפשריים נוספים של טיפול טבעי זה, החופשי מעמידות לתרופות וסיבוכים. מטה-אנליזה עדכנית של מחקרים אקראיים מבוקרים הצביעה על כך שאכינצאה מורידה את הסיכון להישנות והתפתחות של סיבוכים של זיהום בדרכי הנשימה, באמצעות השפעות אנטי-ויראליות ואנטי-דלקתיות והאפנון של מערכת החיסון. בשנת 2014 פורסמה סקירת Cochrane על אכינצאה למניעה וטיפול בהצטננות, שהוכיחה שתוצאות של ניסויים מניעתיים בודדים מראות באופן עקבי מגמות חיוביות (אם לא מובהקות).
לסיכום, השימוש בקיפודנית מייצג טיפול משלים בדלקות בדרכי הנשימה. טיפול מניעתי עם תמציות אכינצאה במשך 4 חודשים נראה מועיל למניעה/טיפול (2400 מ"ג ליום למניעה ו-4000 מ"ג ליום בשלבים חריפים של הצטננות).
מסקנות
באוכלוסיות אירופיות, למבוגרים יש בין 2 ל-5 זיהומים בשנה, ילדים בדרך כלל סובלים מ-6 עד 12 הצטננויות בשנה, ושיעורי הזיהומים התסמינים עולים בקשישים. שמירה על מערכת ההגנה החיסונית במצב תקין מורידה את שכיחות הזיהום ו/או מפחיתה את חומרת התסמינים ו/או מקצרת את משך הצטננות. מערכת החיסון היא רשת מורכבת של רקמות, איברים, תאים וכימיקלים מיוחדים המגנים מפני גורמים זיהומיים. למרות שמנגנוני ההגנה הללו מפני פולשים מורכבים מאוד, ניתן לתאר אותם כמאורגנים בשלושה אשכולות אינטראקטיביים עיקריים: מחסומים פיזיים וחסינות מולדת וסתגלנית. הצריכה של כמה תוספי תזונה וחומרים בוטניים יכולה להשפיע באופן משמעותי על מספר מרכיבים של חסינות. לגבי וויטמין D , ויטמין C ואבץ, יש עמדה מדעית ספציפית מטעם ה EFSA (הרשות האירופית לבטיחות מזון) המתייחסת לטענות הבריאותיות בהקשר של מערכת החיסון. לגבי ויטמין C ואכינצאה, ישנן סקירות של Cochrane לגבי השימוש בשני אבות המזון הללו למניעה וטיפול בהצטננות.
הסקירה הנרטיבית הנוכחית הראתה שהראיות הנוכחיות ליעילות עבור אבץ, ויטמינים D ו-C ואכינצאה הן די חזקות, כך שניתן לעודד חולי CC לנסות אותם למניעה/טיפול בהצטננות שלהם.
לגבי ויטמין C, תוספת קבועה (1 עד 2 גרם ליום) עשויה להפחית את משך הזמן (במבוגרים ב-8%, בילדים ב-14%) ואת חומרת ה-CC.
תוספת אבץ עשויה לקצר את משך ההצטננות בכ-33%. חולי CC עשויים להפיק תועלת מנטילת אבץ בתוך 24 שעות מתחילת התסמינים.
לגבי ויטמין D, התוסף הגן באופן כללי מפני CC. יש לקחת בחשבון את רמות הבסיס והגיל. חולים שסבלו ממחסור בויטמין D ואלה שלא קיבלו מנות בולוס חוו את התועלת הגדולה ביותר.
באשר לאכינצאה, השימוש בצמח זה מייצג טיפול משלים בדלקות בדרכי הנשימה. טיפול מניעתי עם תמציות אכינצאה (2400 מ"ג ליום למניעה ו-4000 מ"ג ליום בשלבים חריפים של הצטננות) במשך 4 חודשים נראה מועיל למניעה/טיפול ב-CC.
חטמית פרחי0 - ניתן לחלוט אותם לטיפול בסימפטומים שונים של מחלות דרכי הנשימה (אסטמה, שיעול) והעיכול (עצירות, טחורים ועוד).
שם בוטני ושם עממי של החטמית
שם בוטני: Alcea שם עממי: Hollyhock (חטמית) שם בערבית: الخطمي
תיאור הצמח וההבדלים בין החטמית הזיפנית לחטמית התרבותית
כולם מכירים את פרחי החטמית הורודים המקשטים באביב את צידי הדרכים בהרי ירושלים ובגליל. אבל בואו נבחין: זוהי החטמית הזיפנית, מין הגדל בישראל בבר. החטמית התרבותית נפוצה בגינון. מקור הצמח כנראה בטבע בהרי הבלקן או טורקיה (דעה אחרת: בדרום-מערב סין), אך היום כבר אינה מצויה בבר, ונפוצה מאוד בגינות הנוי ברחבי העולם, ומקשטת אותן בצבעים שונים של הפרחים, מלבן ועד שחור. אף כי זהו מין שונה מהחטמית הזיפנית (Alcea setosa) הגדלה בר בישראל, הוא דומה לה מאוד בתכונותיה ובמראיה. והנה הזדמנות לתקן גם טעות אחרת הנפוצה בחנויות: החטמיות, הזיפנית וגם התרבותית, אינן זהות לנטופית הרפואית – הלא היא הAlthea officinalis (Marshmallow plant), כפי שנוטים לעיתים לסמן אותה בטעות בבתי הטבע. החטמיות, כמו הנטופית וגם החלמית (ח'ובייזה) הן בנות משפחת החלמיתיים (Malvaceae).
גידול
הצמח הוא חד שנתי, דו-שנתי או רב שנתי שאינו מאריך שנים בדרך כלל. הוא מתרבה בקלות מזרעים. הצמח משגשג בתחילת החורף, ועשוי להגיע עד לגובה 3 מטר במהלך האביב והקיץ. פריחתו שופעת. נוח וקל להשתמש בפרחים היבשים, ונהוג לאסוף את הפרחים הטריים או היבשים במהלך האביב והקיץ.
חומרי הצמח
כל חלקי הצמח מכילים את החומרים אשר הקנו לחטמית ולנטופית את פרסומן ברפואת הצמחים: סוכרים בעלי השפעה מוצילגית (רירית). מידת הריריות משתנה בין חלקי הצמח השונים, אך כולם משמשים למיצוי ולניצול רוקחי.
שימוש רפואי בחלקי הצמח של החטמית
הפרחים יפים לשימוש פנימי וחיצוני. ניתן לחלוט אותם לטיפול בסימפטומים שונים של מחלות דרכי הנשימה (אסטמה, שיעול) והעיכול (עצירות, טחורים ועוד). בדומה לעלים של הנטופית (אלתיאה), אשר השימוש בהם לטיפול בבעיות נשימה, דלקות גרון ושיעול אשר כבר מקובל בישראל, ניתן להשתמש גם בעלי הנטופית ובפרחיה היפים לאותן המטרות.
את השורש השיפודי עוקרים בסוף הקיץ או בסתיו.
שימושים רפואיים בחטמית
השורש הוא מכווץ ומלחלח, ומשמש למחושי בטן שונים, טיפול בדלקות בכליות, ברחם ובאברי המין. משרה של הפרחים, העלים והשורש יפה להגלדת פצעים ולטיפול בעור בכלל, להרגעת גירויים ולהפחתת דלקת ונפיחות.
פרחי החטמית מסמלים יופי, שפע, פוריות.
שאלות ותשובות מתוך הטקסט
מהם השימושים הרפואיים של פרחי החטמית?
החטמית משמשת לטיפול במחלות דרכי הנשימה כמו אסטמה ושיעול, וכן בבעיות עיכול כמו עצירות וטחורים. הצמח עוזר גם בהקלת דלקות גרון וניתן להשתמש בו גם חיצונית להקלת גירויים בעור.
איך להשתמש בפרחי החטמית לטיפול רפואי?
פרחי החטמית, הן טריים והן יבשים, יכולים לשמש לטיפול כחליטה
למה מיוחד השימוש בשורש החוטמית?
השורש הוא מכווץ ומלחלח, ומשמש למחושי בטן שונים, טיפול בדלקות בכליות, ברחם ובאברי המין.
