סל קניות 0

שורשים והשפעתם על הריזוספרה

שורשים והשפעתם על הריזוספרה- לדוגמא, כאשר הפעילו על שורשים של Ocimum basilicum בתרבית רקמה, מיצוי מדופן תא של פטריות, התחילו תאי השורש

שורשים והשפעתם על הריזוספרה

לעומת המחקרים הרבים העוסקים בחלקים העל-קרקעיים של הצמח, מעטים המחקרים על החיים שמתחת לקרקע.

ידוע אמנם לכל שתפקיד השורש הוא לשמש תמיכה לצמח באדמה, כדי שהוא יוכל לגדול, להתרחב ולהתפשט כלפי מעלה. השורש סופח מים ומינרלים מהקרקע ומעביר אותם לחלקים העל-קרקעיים של הצמח.

מחקרים שנערכים בעשרים השנים האחרונות מראים שהשורש יכול לייצר מרכיבים, לאגור, לפזר מסביבו מרכיבים המושכים או דוחים אורגניזמים המצויים בסביבתו, ולהשפיע על הסביבה המקיפה את מערכת השורשים (1).

המרכיבים הרבים המופרשים אל האדמה מיוצרים על ידי השורש ובנוסף או אולי בעיקר על ידי האנדופיטים השוכנים בתוכו.

באמצעות המרכיבים השורש מווסת את אוכלוסיית החיידקים בסביבה הקרובה, מעודד חיידקים סימביוטיים, דוחה את אלה שאוכלים אותו, משנה את התכונות הכימיות והפיזיקליות של הקרקע, ומעכב צמיחה של צמחים מתחרים (2)

השורשים מייצרים חומצות אמינו, חומצות אורגניות, פוליפנולים שונים, מוצילג, פוליסכרידים וחלבונים (1).

מערכת השורשים של כל צמח צריכה להתחרות עם שורשים של צמחים נוספים הנמצאים בסביבה, על המים, המינרלים ועל חומרי המזון. הם צריכים להתחרות גם עם החיידקים, הפטריות והחרקים שניזונים מחומרים אורגניים המצויים באדמה (3). ישנם חיידקים שהשורש מייצר אתם יחסים חיוביים, סימביוטיים, כגון אלה הקושרים חנקן. עם אחרים  כגון, צמחים טפילים, פטריות וחיידקים פתוגניים הוא מייצר יחסים שליליים (1).

הישרדות של כל צמח בסביבה שלו תלויה ביכולת שלו להבחין בשינויים החלים בקרבתו, ובתגובה המאפשרת לו להסתגל למצב החדש. השורש מגיב בייצור מרכיבים להגנה על עצמו, והם עלולים להיות חיוביים או שליליים למי שנמצא בקרבתו. בעזרת האנדופיטים שבתוכו הוא יכול לייצר מרכיבים אנטי בקטריאליים ואנטי פטרייתיים, או מרכיבים המדכאים צמיחה של שורש הגדל בסביבתו (1). יש לכך חשיבות רבה גם בחקלאות. לדוגמא, צמחים טפילים עלולים לשלוח שורשים לתוך גידולים של תירס, דוחן, סורגום ואורז, ולגזול מהם את המים, המינרלים וחומרי מזון אורגניים (1).

תקשורת בין השורש והחיידקים.

תאי השורש העדינים מצויים תחת מתקפה מתמדת של מיקרואורגניזמים פתוגניים. ההישרדות שלהם תלויה במלחמה כימית תת-קרקעית, המתווכת על ידי ייצור ושחרור של פיטואליקסינים וחלבונים מגינים (4). רוב המרכיבים הכימיים שהשורשים מייצרים אינם מוכרים עדיין. מחקרים שיבדקו את המרכיבים המופרשים על ידי שורשים עשויים למצוא מרכיבים חדשים, ביניהם בעלי פעילות אנטי מיקרוביאלית.

לדוגמא, כאשר הפעילו על שורשים של Ocimum basilicum בתרבית רקמה, מיצוי מדופן תא של פטריות, התחילו תאי השורש לייצר חומצה רוזמרינית (5). החומצה הראתה פעילות אנטי בקטריאלית חזקה נגד חיידקים החיים בקרקע, ביניהם Pseudomonas aeruginosa (5).

צמחים נוספים ייצרו נפתוקינונים צבעוניים אחרי גירוי על ידי פטריות, וגם הם הראו פעילות אנטי מיקרוביאלית יעילה מאד (1).

ניתן ללמוד מזה על החשיבות הגדולה שיש למרכיבים המיוצרים על ידי שורשים של צמחים כהגנה על הסביבה הקרובה שלהם (1).

ישנם חיידקים גרם-חיוביים וגרם-שליליים שיש  להם תקשורת בין תאים באמצעות מולקולות איתות. זוהי תופעה המכונה quorum sensing. אצל חיידקים גרם-שליליים מולקולות האיתות הן acylated homo-serlactones (1),

אצל חיידקים גרם-חיוביים מולקולות האיתות הן פפטידים (1).

נראה שמרכיבים המופרשים מהשורשים לסביבתם הקרובה מתערבים בחישת הקוורום של חיידקים, במנגנון של חיקוי של מולקולות האיתות (1).

השפעת השורשים על הרכב הקרקע

מרכיבים אורגניים ואי אורגניים רבים מופרשים מהצמח לקרקע במהלך הגידול וההתפתחות של הצמחים. הם גורמים לשינויים ביוכימיים בהרכב הקרקע (1). השורש מפריש חומרים שמאפשרים את ההיאחזות שלו בקרקע, מרכיבים המוסיפים לחות ומונעים התייבשות של השורש, וכן כאלה המייצבים חלקיקים קטנים של האדמה (1). חומר רירי מקצה השורש מופרש באופן קבוע לאדמה.

צמחים שגדלים באזורים יבשים שומרים על לחות הקרקע בסביבתם באמצעות מרכיבים שהם מייצרים. הלחות מסביב לשורשים יותר גדולה בשעות הבוקר המוקדמות מאשר בשעות הצהרים (1). זה מאפשר כנראה לשורשים להתפשט ולהרחיב את ההיאחזות שלהם בקרקע.

הידע על הקשר בין השורש והקרקע מצומצם ודורש עבודות מחקר רבות. ממה שנלמד עד עכשיו מתברר שהשורש ממלא תפקיד אקטיבי בקיום הקשר בינו ובין הקרקע. על יד שינוי ההרכב הביוכימי של הקרקע שבסביבתו הקרובה כך שיתאים לצרכיו, הוא מאפשר את הגידול וההישרדות שלו (1).

למרות שמיקרואורגניזמים רבים חיים בקרקע, רק מעטים פיתחו את היכולת להיות פתוגניים לצמחים. החלקים העל-קרקעיים של הצמח סובלים בהרבה יותר ממיקרואורגניזמים ומחרקים. הסיבה היא כנראה המרכיבים האנטי מיקרוביאליים שהשורש מייצר כדי לשרוד.

מקורות

1. Walker TS. Bais HP. Grotewold E. and Vivanco JM. Root Exudation and Rhizosphere Biology, Plant Physiology 2003 Vol 132

2. Nardi S. Concheri G. Pizzeghello D. et al. Soil organic matter mobilization by root exudates. Chemosphere, 2000, 5;653-658.

3. Russell RS. Sanderson I. Nutrient uptake by different parts of the intact roots of plants. J. Exp. Bot. 1967, 18: 401-508.

4. Flores HE. Pickard JJ. Hoy MW. Production of polyacetylenes and thiophenes in heterotrophic and photosynthetic root cultures of Asteraceae. Biol. Mol. 1988, 7:233-254.

5. Bais HP. Walker TS. Schweizer HP. Vivanco JM. Root specific elicitation and

6. antimicrobial activity of rosmarinic acid in hairy root cultures of sweet basil. Plant Physiol. 2002b 40: 983-995.

סטיויה – Stevia rebaudiana

סטיויה

משפחה: מורכבים, Asteraceae
חלקי צמח בשימוש: עלים
תאור הצמח: הסטיויה הוא צמח רב שנתי שמוצאו מהאזורים הצפוניים של אמריקה הדרומית. גובהו מגיע ל-1מ' ואורך העלים שלו 2-3 ס"מ. ניתן עדיין למצוא את הסטיויה גדל בר בגבול שבין ברזיל ופארגואי.

לסוג סטיויה משתייכים כ-200 מינים שמוצאם מאזורים שונים בדרום אמריקה. המין S. rebaudiana הוא היחיד שיש לו את המתיקות המיוחדת שהפכה אותו לצמח מבוקש בעולם כולו.

היום מרבים לגדל את הסטיויה בברזיל פארגואי, אורגואי, במרכז אמריקה, בישראל, תאילנד וסין (1).
רפואה מסורתית: במשך מאות שנים משתמשים בסטיביה בברזיל ובפארגואי כממתיק. האינדיאנים משבט הגוארני שחיו בפארגואי השתמשו בצמח להמתיק את המאטה, וכן משקאות ומאכלים.

שימוש רפואי נעשה בצמח להורדת לחץ דם, לצרבת, להוריד רמה של חומצת שתן ולטיפול בסכרת.

בברזיל  ובפארגואי משתמשים בסטיויה כמוריד לחץ דם, מוריד רמת סוכר בדם, משתן ומחזק. משתמשים בצמח לטיפול בעייפות, דכאון וכדי להפחית תשוקה לטעם המתוק.

ביפן וברזיל הסטיביה מאושר כתוסף מזון וכממתיק המחליף סוכר.
מרכיבים: עלי הסטיביה מכילים טרפנואידים  ופלבונואידים.

פלבונואידים : קוורצטין, אפיגנין, לוטאולין, קורציטרין, kaempferol

חומצות פנוליות: כלורוגניות, קפאית

המרכיב האחראי למתיקות של הצמח הוא ספונין הנקרא stevioside. הוא בודד ב-1931 ביחד עם שבעה סטיביוזידים אחרים, והוא היה המתוק מכולם.

סטיביוזיד הוא גם הספונין המצוי בריכוז הגבוה ביותר בעלים. הריכוז שלו מגיע ל-6-18% ממשקל העלים.

ממתיקים אחרים הם: rebausiosides A-E, dulcoside A, steviolbioside

מרכיבים נוספים הם גליקוזידים דיטרפנים, ג'יברלינים, סקופולטין וקסנתופילים.
פעילות: ממתיק חסר קלוריות, מוריד לחץ דם, מחקרים מעטים טוענים שהצמח מוריד רמת סוכר בדם, אנטי בקטריאלי, אנטי ויראלי

מעכב Streptococcus mutans ומסייע למניעת עששת ודלקת חניכיים.
השימוש בסטיביה במזון: השימוש בסטיויה כממתיק נפוץ בעולם כולו. יפן היא הארץ בה השימוש בסטיויה הוא השכיח בותר. ממתיקים עם סטיויה משקאות, רוטבים שונים, מאכלים ומשקאות מסויה.

בארה"ב הסטיויה אסור בשימוש כממתיק וכתוסף מזון. הסיבה היא כנראה ההשפעה החזקה שיש לחברות הגדולות שמייצרות ממתיקים סינתטיים יקרים, שמפעילות לחץ כדי למנוע את השימוש בממתיק טבעי וזול.

בשנת 1991 אסר ה-FDA לייבא סטיויה לארה"ב. האיסור הוסר בשנת 1995 בעקבות לחץ מצד החברות המשווקות צמחים ותוספי מזון.

ה-FDA טוען שהסטיויה אינו בטוח לשימוש כמזון.
מינון: להמתקת משקאות משתמשים ברבע כפית של עלי סטיויה טחונים כתחליף לכפית אחת של סוכר.

חולטים את עלי הסטיביה בתוך המשקה החם.

לטיפול ביתר לחץ דם משתמשים בשלוש קפסולות ליום של stevioside 250מ"ג (2).

להורדת רמת סוכר המינון הוא 1 ג' של Stevioside  עם הארוחה

או 5 ג' של עלי סטיויה כל 6 שעות. 
אינטראקציות עם תרופות: עלול להגביר הורדת לחץ דם בשילוב עם תרופות להורדת לחץ דם

עלול להגביר הורדת רמת סוכר בשילוב עם תרופות להורדת רמת סוכר.
התוויות נגד: הסטיויה שייך למשפחת המורכבים, ויש להימנע משימוש בצמח במקרים שיש אלרגיה למשפחת המורכבים.

מקורות

Stevia rebaudiana , Tropical plant database,            www.rain-tree.com Natural Standard Bottom Line Monograph, 2012 Chan P. et al. Adouble-blind placebo-controlled study of the effectiveness and tolerability oral stevioside in human hepertension. Br. J. Clin. Pharmacol. 2000, 50:215-220

מקור התמונה

לילנית רב גונית – Mirabilis jalapa

לילנית רב גונית - Mirabilis jalapa - ברפואה המסורתית משתמשים בחלקים שונים של הצמח כמשתנים, משלשלים, כמרפאי פצעים.העלים משמשים כאנטי דלקתיים

שם עברי: לילנית רב גונית

משפחה: Nyctaginaceae לילניים

תיאור הצמח: בן שיח שמוצאו מדרום אמריקה. נפוץ מאד בארצות דרום-מזרח אסיה, בהודו, סרי לנקה, אינדונזיה, בסין, ביפן, באירופה ובאפריקה. הוא התפשט מדרום אמריקה הטרופית לארצות חמות וממוזגות. הצמח נמצא במיטבו בשמש מלאה.

הצמח זורע את עצמו. הזרעים מתפזרים במהירות ותופשים שטח גדול בגינות אם לא עוצרים בעדם.

במקומות קרים הלילנית שורדת בקיץ, אבל נעלמת עם הכפור הראשון.

גדל בארץ כבן שיח הפורח בקיץ. הפרחים בצבע לבן, צהוב, סגול.

הפרחים נפתחים אחר הצהרים ונשארים פתוחים כל הלילה. הם נסגרים בבוקר, ולא נפתחים שוב. למחרת יוצאים פרחים חדשים. 

מרכיבים: beta-xanthins, beta- sitosterol, stigmasterol. Oleanolic acid, ursolic acid (1)

Rotenoids, mirabijalone A,B,C,D

איזופלבון. אנטי מיקרוביאלי, מעכב את השמר הלבן – קנדידה (2). 

שימוש במזון וברפואה: משתמשים בפרחים כצבע מאכל (3). צובעים אתו עוגות וג'לי (3). 

ברפואה המסורתית משתמשים בחלקים שונים של הצמח כמשתנים, משלשלים, כמרפאי פצעים.

העלים משמשים כאנטי דלקתיים. מירתח מהעלים משמש לטיפול באבצס.

מיץ מהעלים משמש לטיפול בפצעים.

אבקה שמכינים מהזרעים משמשת לשיפור העיכול להכנת תכשירים קוסמטיים להכנת צבע.

ניתן להשתמש בצמח לטיהור של אדמות שהזדהמו עם מתכות כבדות, כגון, קדמיום (4).

ישנם רק מחקרים מועטים העוסקים במירביליס, למרות שהוא צמח בולט מאד הנפוץ בכל ארצות תבל. הוא זורע את עצמו, גדל בגינות ובמקומות ציבוריים, ויש ידע עממי המעיד על שימוש רפואי פנימי וחיצוני של הצמח.

רק חלק קטן מהמרכיבים הפעילים שבו התגלה, ואין מחקרים קליניים העוסקים בו. במקומות רבים מתייחסים אל המירביליס כאל עשב רע שראוי לנכש ולזרוק מהגינה.

מקורות

1. Siddiqui S. Siddiqui BS. Adil Q. and Begum S. Constituents of Mirabilis jalapa.  Fitoterapia, 1990, 61: 471.

2. Epple AO. 1995 A Field Guide to the Plants of Arizona. Falcon Publishing, Helena Montana.

3.  Mirabilis jalapa Marvel of Peru PFAP Database. Pfap org. 2012.

4. Yu Z. Zhou Q. Growth responses and cadmium accumulation of Mirabilis jalapa L. under interaction between cadmium and phosphorus. J. Hazard Mater. 2009, 167: 38-43.

בן חרדל מצוי – Eruca sativa

רוקט - רפואה מסורתית: הצמח היה מוכר כתבלין ומרפא למצרים, ליוונים ולרומאים העתיקים. הוא מוזכר בספרים של פליני ודיוסקורידס כצמח נוגד תולעים, מש

שם עברי: בן  חרדל מצוי
שם מקומי: רוקט
משפחה: מצליבים, Brassicaceae
חלקי צמח בשימוש: עלים
תאור הצמח: עשב חד שנתי הגדל בר בארץ. הוא נפוץ באזורי הארץ השונים מהגליל ועד הכרמל. בן חרדל גדל בארצות הים התיכון, מצפון אפריקה וספרד ובכל הארצות השוכנות לחוף הים התיכון (1). מרבים לגדל אותו בארצות רבות, והעלים שלו מוכרים בשם רוקט.

הפרחים בצבע לבן-קרם, ועורק סגול עובר במרכז עלי הכותרת. הפרי בצורת תרמיל זקוף וצמוד לגבעול. הוא אינו נפתח כשהוא בשל. הצמח מוכר בארץ בשם רוקט, ומרבים להשתמש בעלים שלו כתבלין לסלט. מהזרעים מכינים שמן נדיף (1).
רפואה מסורתית: הצמח היה מוכר כתבלין ומרפא למצרים, ליוונים ולרומאים העתיקים. הוא מוזכר בספרים של פליני ודיוסקורידס כצמח נוגד תולעים, דיורטי, משפר עיכול ומרפא מחלות עיניים (1). בזרעים השתמשו, בדומה לזרעי חרדל, לתיבול מאכלים (1).

במקורות של עם ישראל מוזכר בן חרדל כמגביר רוק ומשפר ראייה (2).

בימי הביניים השתמשו בצמח כדוחה טפילים, כמרפא מחלות של הכליות והכבד, ובשימוש חיצוני לטיפול באקנה (3).

במאה ה-16 השתמשו בצמח באירופה לשיכוך כאב, להסיר כתמים מהעור וכמכייח (1). בשנים מאוחרות יותר, בשנות הכיבוש על ידי המוסלמים והעותומנים, השתמשו בבן חרדל לטיפול במחלות עור, בבעיות נפשיות, בהפרעות במערכת העיכול ובטחורים (4).

בימינו משתמשים בבן חרדל בארצות ערביות לטיפול בפסוריאזיס (5), בירדן ובטורקיה משתמשים בו להורדת רמת כולסטרול בדם (6), לנשירת שיער (7), ולהורדת רמת סוכר בדם (8).

במרכז אסיה מצוי שמן רוקט שנקרא שמן  טארמירה או שמן jamba. משתמשים בצמח כשמן מסג' לטיפול בשיער וכתרופה נגד שפעת (9). 
מרכיבים: המרכיבים העיקריים במשפחת המצליבים הם תרכובות המכילות גפרית, גלוקוזינולאטים (1). הם נגזרות של חומצות אמיניות, וניתן להבחין בהן שלוש קבוצות: גלוקוזינולאטים אליפטיים, שהם נגזרות של מתיונין, אלנין, ואלין, לויציןאיזולויציןגלוקוזינולאטים ארומטיים שהם נגזרות של טירוזין, פנילאלניןגלוקוזינולאטים אינדוליים שנגזרו מטריפטופן.

כ-120 גלוקוזינולאטים שונים נמצאו בצמחים, רובם ממשפחת המצליבים (10).

בבן חרדל רוב הגלוקוזינולאטים הם אליפטיים ומקורם בחומצה האמינית מתיונין – glucosaivin (1).

נמצאו הבדלים בין הגלוקוזינולאטים ברקמות השונות של הצמח. Glucosativin הוא השכיח ביותר בעלים והוא נדיר בשורש, שמכיל בעיקר glucoerucin.

בזרעים נפוץ במיוחד glucoerucin שהריכוז שלו מגיע ל-94%.

בנוסף מכילים העלים תרכובות פנוליות רבות, במיוחד הפלבונואיד kaempferol פלבונואידים נוספים נמצאו בנבטים, בעלים ובפרחים (1).

הפרחים מכילים לפחות 16 אנתוציאנינים שונים (1). 

פעילות המרכיבים הפעילים העיקריים הם הגלוקוזינולאטים, והפעילות שלהם תלויה בשארית של החומצה האמינית, ב-pH, בריכוז היונים של ברזל ובנוכחות חלבונים מיוחדים (1). מהגלוקוזינולאטים נוצרים באופן ספונטני איזותיוציאנאטים, שמצויים במיוחד בשמנים הנדיפים של הצמח, והם משתתפים בארומה ובטעם של הצמח (1).איזותיוציאנאטים חשובים בהגנה על הצמח מפני חרקים האוכלים צמחים.בבני אדם, האיזוציאנאטים פעילים במניעת סרטן. הם מעודדים אפופטוזיס של תאים סרטניים ומעכבים ייצור של כלי דם חדשים (1).Sulforaphane  הוא אנטי אוקסידנט פעיל שמגן על תאים מפני עודף חמצון.

הודות לפעילות נוגדת החמצון היעילה של הצמח ממליצים להשתמש בו כמזון פונקציונלי.

הפלבונואידים קורצטין וקמפפרול הם שותפים חשובים לפעילות נוגדת החמצון  של העלים והזרעים (1).

הפלבונואידים והאיזוציאוציאנאטים אחראים גם לפעילות האנטי בקטריאלית והאטי דלקתית של הצמח. הם מעכבים גם את החיידק הליקובקטר פילורי, ומיצויים אלכוהוליים של הצמח הראו פעילות נגד אולקוס (1).
פעילות אנטי בקטריאלית: מיצויים מהצמח והשמן הנדיף של הזרעים פעילים נגד חיידקים גרם-חיוביים וגרם-שליליים. הפעילות של השמן הנדיף היא החזקה ביותר.

ריכוז החומצה האסקורבית בצמח הוא 1.5 מ"ג ב-1 ג'.

זהו ריכוז גבוה בהשוואה לכרוב, כרובית ותרד.מינרלים: בצמח מצויים מינרלים, כגון, ברזל, אשלגן, מגנזיום, נחושת וסידן.

בטיחות: בן חרדל הוא צמח תבלין שיש עדויות לשימוש בו כצמח מזון מאז אלפי שנים. הוא בטוח לשימוש ולא נמצאו התוויות נגד או תופעות לוואי.

מקורות

Barzani Oz and Ziffer-Berger J. Eruca sativa, a tasty Salad Herb with Health-Promoting Properties. In: Yaniv Z. Dudai N. Ed.Medicinal and Aromatic Plants of the Middle-East Springer Dordrecht, HeidelbergNew York London, 2014.Low I. Die Flora der Juden, 1928, Vol 1 R. Lowit Verlag, Wien/Leipzig.Yaniv Z. Schafferman D. Amar Z. Trdition, uses, and biodiversity of rocket (Eruca sativa, Brassicaceae) in Israel. Econ. Bot. 1998, 52: 394- 400.Lev E. Reconstruction material medica of the Medieval and Ottoman  al-Sham. J. Ethnopharmacol. 2002, 80: 167-179.Saad B. Azaizeh H. Said O. Arab herbal medicines in: Waston RR. Preedy VR (eds) Botanical medicine in clinical practice. CAB International 2008, Cambridge pp.31-39.Ertug F. An ethnobotanical study in central Anatolia (Turkey). Econ. Bot. 2000, 54: 155-182.Rajaei P. Mohamadi N. Ethnobotanica study of medicinal plants of Hezar Mountain allocated in south east of Iran. Iran J. Pharm. Res. 2012, 11: 1153-1167.Jouad H. Haloui M. Rhiouani H. et al. Ethnobotanical survey of medicinal plants used for the treatment of diabetes, cardiac and renal diseases in the North centre region of Morocco. J. Ethnopharmacol. 2001, 77: 175-182.Ahmad M. Khan MA. Zafar M. Traditional herbal cosmetics used by local women communities in district Attock of Northern Pakistan. Indian J. Tradit Knowl. 2008, 7:421-424.Fahey JW. Zalemann AT. Talalay P. The chemical diversity and distribution of glucosinolates and isothiocyanates among plants. Phytochemistry, 2001, 56: 5-51.

מקור התמונה caribbeangardenseed.com

דלורית – Cucurbita moschata

דלורית - ברפואת האיורודה המליצו על שימוש בפרי הדלורית לחולי סכרת. הודות לפחמימות המורכבות הוא גורם להאטה בשחרור של אינסולין מהלבלב

השם בעברית: דלורית

משפחה: דלועיים, Cucurbitaceae

חלקי צמח בשימוש: פרי, זרעים

תאור הצמח: הדלורית הוא צמח חד שנתי בעל פרחים צהובים, ופרי בצורת בקבוק המתרחב כלפי מטה. ציפת הפרי בצבע כתום. הפרי ידוע כירק מאכל. מוצא הצמח באזורים הטרופיים והסוב טרופיים של אמריקה. מגדלים אותו בארצות חמות, כולל אצלנו בארץ. הוא אינו עמיד בפני קור (1). הוא גדל טוב בשמש מלאה, וחיי המדף שלו ארוכים (1).

מרכיבים: הפרי עשיר בויטמין C, אשלגן, ברזל, ריבופלבין ומגנזיום (2).

הוא מקור טוב לויטמין A ולקרוטנואידים, כגון, אלפה-קרוטן, בטא-קרוטן, לוטאין, beta- cryptoxanthin, zeaxanthin (2).

חומצה שומנית אלפה- לינולנית אומגה 3 (3). הפרי הוא דל שומן, ומכיל בעיקר פחמימות מורכבות (1).

מחקר שנערך על השפעת הבישול על מרכיבי הפרי מצא, שאחרי בישול ב-95 מעלות במשך 30 דקות, נשארו 80% מהויטמין C שהפרי הכיל (4). זהו אחוז גבוה לעומת ירקות אחרים שמאבדים את רוב הויטמין C בתהליך הבישול.

תפוחי אדמה, לדוגמא, מאבדים 70% ויטמין C בבישול. אם שומרים על החום לשעה נוספת נשארים רק 10% מהויטמין C המקורי (1).

האינדקס הגליקמי של הדלורית הוא 66, והוא גבוה יחסית. אבל הפחמימות המורכבות שהפרי מכיל מאיטות את פירוק הפוליסכרידים לסוכרים פשוטים, ובכך הם מעכבים את שחרור האינסולין (5).

זרעי הדלורית מכילים חומצה לינולאית ואולאית, שתי החומצות ביחד מהוות 75% מהשומן שיש בזרעים (3).

הזרעים מכילים ריכוז גבוה של קרוטנואידים, וכן אלפה, בטא וגמא- טוקופרול. בנוסף הזרעים הם מקור טוב לויטמין E (6).

הזרעים אכילים. קלייה לזמן קצר באש קטנה אינה הורסת את החומצות השומניות (1). 

רפואה מסורתית: מגדלים את הדלורית במרכז אמריקה כבר אלפי שנים (7). גידול הצמח והשימוש בו התפשט לדרום ולצפון אמריקה. יש עדויות לשימוש בדלורית בדרום מקסיקו מ-4900 שנים לפני הספירה, ובפרו מאז 3000 שנים לפני הספירה (8). לאחר גילוי אמריקה הביאו את הדלורית לאירופה (7).

בהתחלה גידלו את הדלורית בשביל הזרעים. ציפת הפרי הייתה בהתחלה מרה ובלתי אכילה (7). השתמשו בזרעים לטיפול בגידול של בלוטת הערמונית , וכן כדי להרחיק טפילים מהמעי (9).

ברפואה הסינית מדווח על שימוש בזרעי דלורית במאה ה-17. הזרעים נחשבו למזון חמים שמסייע לעיכול , מוסיף אנרגיה לטחול וללבלב ומשכך כאב (2).

מיץ מהפרי נחשב למפחית דלקת ומסייע במקרים של כוויות.השתמשו  בפרי כמרכיב במרק המומלץ כמאריך חיים (10).

ברפואת האיורודה המליצו על שימוש בפרי הדלורית לחולי סכרת. הודות לפחמימות המורכבות הוא גורם להאטה בשחרור של אינסולין מהלבלב (2). מחקרים שנערכים בשנים האחרונות מתמקדים במרכיב בשם cucurmosin שבודד מציפת הפרי (11). הראו שכוכורמוזין מעכב  שגשוג של תאים סרטניים על ידי עידוד של אפופטוזיס (11). הראו שהוא מעודד אפפטוזיס במיוחד במקרים של סרטן הלבלב (11).

מחקר אחר הראה עידוד של אפופטוזיס על ידי כוכורמוזין , של תאים שנלקחו מכבד של אדם חולה בסרטן של הכבד (12).

דרושים מחקרים רבים נוספים כדי לבדוק את השפעת פרי הדלורית  על מקרים של סרטן בלבלב ובכבד (1). 

הרכב הפרי ( בכוס אחת של פרי טרי)

קלוריות   63
חלבון      1.4 ג'
פחמימות 16.4 ג
שומן       0.14 ג
ויטמין A   14.8 יחידות
ויטמין C   29.4 מ"ג
מנגן       0.38 מ"ג
אשלגן     493 מ"ג
מגנזיום   48 מ"ג
ויטמין B6 0.22 מ"ג
ריבופלבין  0.03 מ"ג
סיבים תזונתיים  2.8 ג'  

מקורות

 Food as Medicine: Butternut Squash (Cucurbita moschata) HerbalEGram, 2015, Vol. 12 February.

Wood R. The New Whole Foods Encyclopedia: A Compehensive Resource for Healthy Eating. Middlesex, England: Penguin Books Ltd, 1999.

Mateljan G. The World's Healthiest Foods, Seattle, WA: George Mateljan Foundation Publishing, 2007.

Roura SI. Del Valle CE. Aguero L. Davidovich LA. Changes in apparent viscosity and vitamin C Retention during thermal treatment of butternut squash (Curcurbita moschata) pulp: effect of ripening stage. J. Food Qual. 2007, 30: 538-551.

Bahado-Singh PS. Wheatley AO. Ahmed MH. Et al. Food processing methods influence the glycemic indices of some commonly eaten West Indian carbohydrate-rich foods. Brit. J. Nutr. 2006, 96; 476- 481.

Veronezi CM. Jorge N. Bioactive compounds in lipid fractions of pumpkin (Cucurbit asp.) seeds for use in food. J. Food Sci. 2012, 77: C653-C657.

Murray M. The Encyclopedia of Healing Foods, New York, NY; Atria Books, 2005.Van Wyk B. Food Plants  of the World. An illustrated Guide, Portland, OR.: Timber Press, Inc, 2006.

Khare CP. Ed. Indian Herbal Remedies: Rational Western Therapy, Ayurvedic and other Traditional Usage , Botany. Berlin Germany, Springer, 2003.

Pitchford P. Healing with Whole Foods; Oriental Traditions and Modern Nutrion. Berkeley, CA, North Atlantic Books, 1993.

Zhang B. Huang H. Xie J. et al. Cucurmosin induces apoptosis of BsPC-3 human pancreatic cancer cells via inactivation of the EGFR signaling pathway. Oncol. Rep. 2012, 27; 891-897.

Xie j. Que W. Liu H. et al. Anti- proliferative effects of cucurmosin on human hepatoma HepG2 cells. Mol. Med. Rep. 2012 5: 197-201.

כורכום – Curcuma zedoaria

כורכום - פעילות: מר, קרמינטיבי, ממריץ זרימת דם, פותח חסימות של דם ושל אנרגיה, משכך כאב, נוגד הקאה, אסטרינג'נט

השם בעברית: כורכום

השם באנגלית: White turmeric

משפחה: זנגביליים, Zingiberaceae

חלקי צמח בשימוש: קנה השורש

מקור השם כורכום בערבית. Kurkum משמעותו צבע צהוב. שם המין zedoaria בא משמו הערבי של הצמח jadwaar. מוצאו של הצמח מהיער הסוב -טרופי של הודו. הצמח מעדיף חצי צל  ולחות בינונית. הוא מגיע לגובה של 1מ'. הפרחים בצבע ורוד-סגול או בצבע צהוב.

השורש מגיע להבשלה בתוך שנתיים.

מרכיבים: פחמימות, שמן נדיף, מוצילג

ססקויטרפנים: curcumenone, curcumanolide A, curcumanolide B zederone, germacrone

פעילות: מר, קרמינטיבי, ממריץ זרימת דם, פותח חסימות של דם ושל אנרגיה, משכך כאב, נוגד הקאה, אסטרינג'נט

רפואה מסורתית: בהודו נוהגים לתת את הצמח לילדים קטנים. נותנים אותו בתערובת עם קנמון , פלפל ודבש, לטיפול בהצטננות. הכורכום הוא מרכיב מר בכמה תערובות לחיזוק והמרצת מערכת העיכול.

שימוש רפואי: טחול מוגדל, התנפחות גזים, עיכול איטי, דלקת בגרון.

שימוש חיצוני: מכינים משחה מהצמח ומורחים על פצעים במקרים שהפצע הזדהם, מגרגרים עם מירתח של הצמח במקרים של דלקת וכאב בגרון.

שימוש כמזון: קנה השורש והעלים אכילים.

משתמשים בשורש כתבלין למרות שהוא מר. השורש נותן צבע צהוב. 

מקורות:

 Brigitte Mars, www.brigittemars.com
נכתב בספר של Brigitte The Desktop Guide to Herbal Medicine     

טיפול צמחי בשלבקת חוגרת

טיפול צמחי בשלבקת חוגרת - הטיפול יכלול צמחים בעלי התכונות הבאות: צמחים המסייעים לחיזוק ושיקום של מערכת העצבים, צמחים מרגיעים את מערכת העצבים

שלבקת חוגרת נגרמת על ידי הנגיף שלבקת וריצלה זוסטר. אותו נגיף הגורם למחלת הילדים אבעבועות רוח.

הנגיף נשאר בגוף לאחר המחלה. הוא חודר דרך הגנגליונים אל העצבים של עמוד השדרה או הגולגולת, ונשאר שם לאורך שנים במצב לטנטי.

עשרות שנים לאחר המחלה יכול הנגיף להתעורר לפעולה ולגרום למחלה.

חיסון נגד אבעבועות רוח עלול גם הוא לגרום לאחר שנים להתפרצות של שלבקת חוגרת. זהו וירוס אופורטיניסטי שתוקף בעיקר כשמערכת החיסון חלשה בגלל מחלה אחרת, או מצב של מתח ולחץ הפוגעים בבריאות.

הנגיף נודד מהגנגליונים אל העור וגורם לפריחה או לשלפוחיות קטנות המכילות בתוכן את הנגיף.

שלבקת חוגרת היא מחלה של מערכת העצבים. הכאבים שנמשכים זמן ארוך לאחר ההתקף הם כאבים עצביים לאורך סיב העצב. 

המחלה מלווה בכאבים חזקים שעלולים להתארך ולהציק במשך חודשים אחרי התקף של שלבקת חוגרת, אחרי שהפריחה והשלפוחיות נעלמו. מכנים את הכאבים האלה נוירלגיה פוסט-הרפטית.

עלולים להופיע סיבוכים אחרי המחלה.

נמק של הרישתית

זיהום  של הרפס זוסטר בעין עלול לגרום לתמותת תאים מתקדמת ברישתית. כתוצאה מכך מתחילה ירידה בראייה עם כאבים באזור העין.  

סיבוך זה מופיע בדרך כלל כשמספר תאי T-לימפוציטים קטן מאד, כמו במקרים של מחלת איידס.

Meningoencephalitis

זהו מונח המתייחס לדלקת במוח וברקמות שעל יד המוח. הסימפטומים עלולים להיות כאבי ראש, שינויים בכושר הקוגנטיבי, קשיים בדיבור, חולשה של צד אחד של הגוף.

Myelopathy

במקרים של מילופתיה נגרם נזק לחוט השדרה, שעלול לגרום לחולשה ברגליים שהולכת וגוברת, וכן חוסר שליטה בשלפוחית השתן.

טיפול בשלבקת חוגרת באמצעות צמחי מרפא

הטיפול יכלול צמחים בעלי התכונות הבאות:

צמחים המסייעים לחיזוק ושיקום של מערכת העצבים

צמחים מרגיעים את מערכת העצבים

צמחים משככי כאב

צמחים אנטי דלקתיים

צמחים ספסמוליטיים שיסייעו להרפות את כאבי השרירים

צמחים אנטי ויראליים

צמחים המנקים בלוטות לימפה

טיפול חיצוני עם צמחים משככי כאב

משחה משמן חלוט של Capsicum species

משחה משמן חלוט של פיגם מצוי או פיגם ריחני ורוזמרין

קרם מאלויורה וגוטו קולה לריפוי העור

קרם ממליסה ושוש קירח

תערובת של שמנים משככי כאב: אכילאה, פיגם, רוזמרין, פלפלת, ארניקה, היפריקום

שמנים נדיפים של צפורן, קמפור.

תערובת צמחים לטיפול בשלבקת חוגרת

שם הצמח שם עברי חלקי צמח בשימוש
Hypericum perforatum פרע מחורר נוף הצמח בפריחה
Avena sativa  שבולת שועל תרבותית  נוף הצמח בתחילת הפריחה
Vburnum opulus מורן שסוע עלה קליפת הגזע
Scutellria lateriflora קערורית נוף הצמח
Echinacea spp. מיני אכינצאה שורש ועלים
Galium aparine דבקה זיפנית נוף הצמח

תערובת מס' 2

שם הצמח שם עברי חלקי צמח בשימוש
Uncaria tomentosaIsatis tinctorium אונקריהאיזטיס הצבעים קליפת הגזעשורש ועלים
Hypericum perforatum פרע מחורר נוף הצמח בפריחה
Scutellaria laterflora קערורית נוף הצמח
Avena sativa שבולת שועל תרבותית נוף הצמח בתחיל הפריחה
Calendula officinalis צפורני חתול פרחים
Boswelia serata לבונה שרף

מקורות

Nagel MA. Gilden D. The challenging patient with varicella zoster virus disease. Neurology Clinical practice. 2013, 3:109-117.

טיפול צמחי בוירוס האבולה

טיפול צמחי בוירוס האבולה - מטרת הטיפול היא לעכב את הרפליקציה של הוירוס,לסייע לווסת את מערכת החיסון ולהרגיע את סערת הציטוקינים,

טיפול צמחי בוירוס האבולה

האבולה הוא וירוס אלים שעלול לגרום למוות . הוא עובר מאדם חולה לסביבה ומדביק אנשים המצויים בקרבתו.  הוא עובר מאחד לשני על ידי נוזלי הגוף, כגון, רוק, זיעה, שתן, זרע. וירוס האבולה יכול לשרוד במשך כמה שעות על משטחים יבשים, כגון ידיות של דלתות, מעקה של מדרגות, ספסל ציבורי , ולהדביק את מי שבא במגע אתם (1).

הסימפטומים כוללים חום, כאב ראש חזק, כאבי שרירים, חולשה, שלשול, הקאה, כאבי בטן ודימומים בלתי ברורים. הסימפטומים עלולים להופיע מ-2-21 יום אחרי החשיפה לוירוס, עם זמן ממוצע של 8-10 ימים (1).

השינויים הפתולוגיים כוללים התפרקות של תאי אנדותל, קרישה מפוזרת בתוך כלי הדם, ושטפי דם באברים רבים.

נמק בתאי הכבד עלול לגרום לירידה בייצור המרכיבים הקשורים לקרישת הדם, וכתוצאה מכך מופיעים שטפי דם. התפרצות של ציטוקינים עלולה לגרום למוות. מערכת המשלים מתעוררת לפעולה ומגבירה את הדלקת (2).

ההשפעה שיש לרפליקציה של הוירוס על המקרופאגים ועל התאים הדנדריטיים גורמת למהלך המחלה האופייני לאבולה. המקרופאגים שנלחמים בוירוס, מייצרים ציטוקינים המגבירים את הדלקת, וכימוקינים, שהם חלבונים בעלי משיכה כימוטקטית. הם מושכים עוד תאי דם לבנים, גורמים להתרחבות כלי הדם, מגבירים חדירות של כלי דם וגורמים לקרישה מפוזרת בכלי הדם (1). המקרופאגים והתאים הדנדריטים ממלאים תפקיד חשוב בפתוגנזה של האבולה. הם משתתפים בפגיעה בתפקוד אברים שונים ובמוות (2,3).

אצל 79% מהחולים המחלה מסתיימת במוות (1).

תאים דנדריטים הם תאים השייכים למערכת החיסון, שתפקידם העיקרי הוא לבלוע אנטיגנים שמקורם במיקרואורגניזמים מעוררי מחלות, ולהציג אותם  ללימפוציטים, ובייחוד לתאי T-לימפוציטים.

המונח תאים דנדריטים נקבע על ידי שני מדענים מ. שטיינמן וא. כהן. שטיינמן גילה את תפקידו המרכזי של תא דנדריט בתגובה החיסונית הנרכשת. הוא זכה בשל הגילוי בפרס נובל לרפואה בשנת 2011.

לתאים הדנדריטים אין קשר לדנדריטים של מערכת העצבים, אבל המקור לשמם זהה. Dendos ביוונית הוא עץ.

התאים הדנדריטים וגם הדנדריטים של מערכת העצבים מסתעפים בדומה לעצים. מטרת ההסתעפות בשתי המערכות היא לאפשר מגע עם תאים רבים ביחד, ולהגדיל את שטח הפנים של התא.

התאים הדנדריטים משתייכים לקבוצת תאים הנקראים Antigen presenting cells- תאים מציגי אנטיגנים, כפי שעושים זאת המקרופאגים. התאים הדנדריטים הם החשובים ביותר בהנעת התגובה החיסונית.

התאים הדנדריטים משתייכים למערכת החיסון המולדת. הם מסוגלים לבלוע כל אנטיגן. מנגנון פעולתם אינו ספציפי. הם מגשרים בין מערכת החיסון המולדת ומערכת החיסון הנרכשת.

התאים הדנדריטים נמצאים בכל הרקמות שיש להן קשר עם הסביבה החיצונית, העור, מערכת הנשימה ודרכי העיכול.

התגובה של מערכת החיסון כוללת ייצור של ציטוקינים מעוררי דלקת והפעלה של גורמים שונים, כולל NF-kappaB. תאי המטרה הראשונים של האבולה הם התאים הדנדריטים, המקרופאגים ותאי קופפר.

למרות שהלימפוציטים אינם נפגעים ישירות על ידי הוירוס יש ירידה בתאי ההרג הטבעיים ובלימפוציטים על ידי מוות של תאים בגלל אפופטוזיס (1).

בדיקות דם שנעשו לחולים בוירוס האבולה מצאו שהמוות, שטפי הדם והזיהום הויראלי בדם היו קשורים לרמה גבוה של כימוקינים וציטוקינים אחדים.

המוות ושטפי הדם היו קשורים לרמה גבוהה של תרומבומודולין ופריטין  (4).

תרומבומודולין הא גליקופרוטאין הנמצא בקרום של תאי אנדותל, לכל אורך כלי הדם, בגוף כולו. הוא מווסת את קרישת הדם. תרומבומודולין הוא  חלבון המפעיל  פרוטאין C. חלבון C מעכב ייצור של תרומבין, החלבון הדרוש לקרישת דם. תרומבומודולין המפעיל את חלבון C מעכב  עודף קרישיות ומונע היווצרות של קרישים בכלי הדם. לחלבון C יש גם תכונות אנטי דלקתיות.

הפריטין הוא חלבון האוגר ומאחסן את הברזל החופשי בגוף, ומשחרר אותו אל הרקמות לפי הצורך.

זיהום של הוירוס בדם היה קשור לרמה גבוהה של tissue plasminogen activator,  המעכב קרישה של דם.

טיפול בוירוס האבולה באמצעות צמחים:

מטרת הטיפול היא לעכב את הרפליקציה של הוירוס,

לסייע לווסת את מערכת החיסון ולהרגיע את סערת הציטוקינים,

להילחם בוירוס בסיוע של צמחים אנטי ויראליים הפועלים לפי מנגנונים שונים.

פרופוליס

מחקר הראה שלפרופוליס יש פעילות וירוצידית  נגד הרפס סימפלקס טיפוס 1 וטיפוס 2 (5).

פירות סמבוק,  Sambucs nigra

מחקרים אחדים הוכיחו שפירות הסמבוק מעכבים וירוסים הגורמים לשפעת. מרכיבים המצויים בפירות מעכבים את הפעילות של נוראמינידאז שמכסה את הזיזים המאפשרים את חדירות הוירוס לתאים. הם מונעים את חדירות הוירוס אל התאים (6).

מחקר נוסף הראה שפלבונואידים המצויים בפירות הסמבוק מעכבים וירוסים H1N1  הגורמים לשפעת (7).

Eupatorium perfoliatum

שם עברי: אבפטוריון

משפחה: מורכבים

חלקי צמח בשימוש: נוף הצמח

מוצאו של הצמח מצפון אמריקה. האינדיאנים של צפון אמריקה נהגו להשתמש בצמח כמחזק וכמוריד חום, וכן לטיפול ברוימטיזם. הצמח מגביר הזעה ובכך עוזר להוריד חום.

משתמשים בו במקרים של שפעת, הצטננות, ברונכיוט, הצטברות של ליחה באף ובגרון.

בין המרכיבים שלו sesquiteroene lactones, דיטרפנים, טריטרפנים, פיטוסטרולים, פוליסכרידים, פלבונואידים, טאנינים ושמן נדיף.

הצמח מגביר פעילות של מערכת החיסון.

משתמשים בצמח גם לטיפול בהפרעות של מערכת הכליות והשתן כולל דלקת של הכליות או של צינור השתן ואבנים בכליות.

הצמח מכיל אלקלואידים פירוליזידינים ויש להשתמש בו בזהירות.

במחקר שנעשה בשנת 2013 בדקו את פעילות הפולסכרידים של הצמח כמגינים נגד וירוס של שפעת H5N1. מצאו שהגברת הפעילות של מערכת החיסון מסייעת להתגבר על שפעת הנגרמת על ידי וירוס    H5N1 (8).

מינון: 1-4 מ"ל של טינקטורה 1:5 ב-45% אלכוהול.

Forsythia

צמח סיני שמשתמשים בו להפחית חום ורעלנים. משתמשים בפורמולה סינית עתיקה הכוללת שני צמחים, פורסיטיה ויערה לטיפול במחלות זיהומיות השתמשו בפורמולה של שני הצמחים לטיפול בשפעת החזירים וטענו שלא היו מקרים של תמותה (1).

היערה- Lonicera הוא צמח אנטי בקטריאלי, אנטי דלקתי ואנטי ויראלי. יש לו ספקטרום רחב של פעילות נגד חיידקים, כולל Staphylococcus aureus סטרפטוקוקים מקבוצה A וחיידקים גרם-שליליים (1).

אכילאה אלף העלים, Achillea millefolium

האכילאה הוא צמח רפואי חשוב בעל פעילות אנטי בקטריאלית, אנטי ויראלית, נוגד דלקת, נוגד עוויתות, אנטי אוקסידנט ומעכב צימות של טסיות דם (1).

Androgaphis paniculata

צמח בעל פעילות אנטי ויראלית יעילה מאד. הראו שהצמח מזרז החלמה ומונע סיבוכים אחרי שפעת (1).

מקורות

1. Herbal Protection for Acute Viral Infections, Donnie Yance in Healing Medicine. www.donnieyance.com

2. Ansari AA. Clinical features and pathobiology of Ebola virus. J. Autoimmun. 2014 Sep. 23.

3. Bray MI. Geisbert TW. Ebola virus: the role of macrophages and dendritic cells in the pathogenesis of Ebola hemorrhagic fever. Int. J. Biochem. Cell Biol. 2005 Aug:37: 1560-1566.

4. McElroy AK. Erickson BR.  Fliestra TD et al. Ebola hemorrhagic Fever: novel biomarkers correlates of clinical outcome. J. Inf. Dis. 2014, 15: 210: 558-566.

5. Bankova V. Galabov AS. Antonova D. et al. Chemical composition of Propolis Extract ACF and activity against herpes simplex virus. 2014 21:1432-1438.

6. Zakay-Rones Z. Varsano N. Zlotnik M. et al. Inhibition of several strains of influenza virus in vitro and reduction of symptoms by an elderberry extract (Sambucus nigra) during an outbreak of influenza B Panama. J. Altern. Complement Med. 1995 1:361-369.

7. Roschek B. Fink RC. McMichael MD. et al. Elderberry flavonoids bind to and prevent H1N1 infection in vitro. 2009 70: 1255-1261. Epub 2009 Aug 12.

8. Jin Y. Zhang Y. Wan C et al. Immunomodulatory Activity and Protective Effects of Polysaccharide from Eupatoium adenophorum Leaf Extract on Highly Pathogenic H5N1 Influenza Infection. Evid. Based Complement Alternat. Med.2013: 194976. Doi: 10.1155.

צמחים להפחתת עמידות לאינסולין Reverse Insulin Resistances with foods

צמחים להפחתת עמידות לאינסולין- הקצח מוריד באופן משמעותי רמת גלוקוז בדם בצום, ועמידות לאינסולין, ממריץ פעילות של מערכת החיסון, נוגד דלקת

צמחים להפחתת עמידות לאינסולין

המודעות לבעיה של העמידות לאינסולין התעוררה בעשרות השנים האחרונות, ומאז מרבים לעסוק בה.

בעבודה הנוכחית ממליצים על 8 תבלינים וצמחי מרפא שעשויים להחזיר לתאים את הרגישות לאינסולין, ולמנוע את המחלות הנובעות מהעמידות לאינסולין.

Curcuma longa יעיל למניעת סכרת

הכורכומין המצוי בכורכום הוא בעל סגולות רפואיות חשובות. הוא נוגד חמצון יעיל, אנטי דלקתי, אנטי מיקרוביאלי, וכן מגביר רגישות לאינסולין ומעכב התפתחות של סכרת בגלל עמידות לאינסולין.

נערך מחקר עם 240 מטופלים מבוגרים במצב של קדם-סכרת. הם קבלו 250 מ"ג של כורכומין. קבוצת הביקורת היתה מטופלים בגיל דומה במצב של קדם-סכרת. אחרי תשעה חודשים לא התפתחה סכרת אצל המשתתפים במחקר שקבלו כורכומין. לעומת זאת בקבוצת הפלצבו אצל 16.4% מהמשתתפים התפתחה סכרת. החוקרים מסיקים שהכורכומין מספק 100% הגנה מפני התפתחות של סכרת במקרים של עמידות לאינסולין.

ג'ינג'ר מפחית רמת גלוקוז בדם בצום

במחקר כפול-סמיות נבדקו 88 מטופלים סכרתיים. חלקו אותם לשתי קבוצות. האחת קיבלה 3 קפסולות של 1 ג' ג'ינג'ר ליום. הקבוצה השנייה קיבלה פלצבו. 

אחרי שמונה שבועות בקבוצה שקיבלה ג'ינג'ר היתה ירידה של 10.5% ברמת הסוכר בדם בצום. בקבוצת הפלצבו היתה עליה של 21% ברמת הגלוקוז בדם. בנוסף, הרגישות לאינסולין גדלה בקבוצה שקיבלה ג'ינג'ר.

במחקר אחר הראו שיפור של שמונה סמנים אצל מטופלים סכרתיים שקבלו 1600 מ"ג ליום של ג'ינג'ר (1).

קנמון, תבלין שמוריד רמת סוכר בדם

קנמון הוא אחד התבלינים העתיקים והנפוצים ביותר בשימוש. משתמשים בו לתיבול מזונות, לרפואה וכן כקטורת במקדשים.

הקנמון מסייע להוריד את רמת הגלוקוז בדם על ידי שיפור הכושר של התאים להגיב לאינסולין. סיכום תוצאות של שמונה מחקרים הראה שהקנמון, או מיצויים שהוכנו ממנו הוריד את רמת הגלוקוז בדם (2).

בנוסף הקנמון מאט את ספיגת הגלוקוז מהמעי. הראו  שספיגת הגלוקוז מפודינג של אורז שהוסיפו לו קנמון, היתה איטית יותר מאותו פודינג ללא קנמון (3).

מיצוי מעלי זית

במחקר באוניברסיטת Auckland נבדקו 46 גברים עם עודף משקל. חלקו אותם לשתי קבוצות. קבוצה אחת קיבלה מיצוי של עלי זית. הקבוצה השניה קיבלה פלצבו. אחרי 12 שבועות מצאו אצל הקבוצה שקיבלה מיצוי של עלי זית שיפור ברגישות לאינסולין. בנוסף היתה אצלם  עליה בייצור אינסולין בפנקריאס.

פירות יער מפחיתים צורך באינסולין אחרי הארוחה (4)

מחקר שנערך בפינדלנד הראה שהגוף צריך פחות אינסולין לאיזון הסוכר אחרי הארוחה, אם הוסיפו לארוחה פירות יער.

במחקר השתתפו נשים בריאות, שאכלו לחם לבן או לחם שיפון  עם או בלי מחית של פירות יער (4). עמילן שבלחם מעלה את רמת הגלוקוז אחרי הארוחה. אם מוסיפים תות עץ, אוכמניות, חמוציות, פטל שחור מפחיתים הצורך באינסולין אחרי הארוחה (4).

Nigella sativa 2 גרם מפחיתים עמידות לאינסולין

במחקר שכלל 94 אנשים חולים בסכרת, קבלו האנשים 1,2 או 3 ג' של קצח הגינה, Nigella sativa בקפסולות.

הקצח ממריץ פעילות של מערכת החיסון, נוגד דלקת, אנטי מיקרוביאלי, נוגד חמצון, מוריד רמת גלוקוז בדם.

קצח במינון של 2 ג' ליום הוריד באופן משמעותי רמת גלוקוז בדם בצום, ועמידות לאינסולין (5). המינון הגבוה יותר של 3 ג' לא היה משמעותי בתוצאות.

ספירולינה מגבירה רגישות לאינסולין

נערך מחקר שבו השתתפו אנשים בעלי עמידות לאינסולין. המטרה היתה לבדוק טיפול עם ספירולינה לעומת טיפול עם סויה להגברת רגישות לאינסולין (6).

נבדקו 17 מטופלים שקבלו 19 ג' של ספירולינה ליום, מול 16 מטופלים שקבלו 19 ג' של סויה ליום.

אחרי 8 שבועות כל המטופלים שקבלו ספירולינה נעשו רגישים לאינסולין, לעומת 60% מהמטופלים שקבלו סויה. הרגישות לאינסולין אצל המטופלים שקבלו ספירולינה גדלה ביותר מ-200%, לעומת הרגישות אצל אוכלי הסויה שגדלה רק ב-60%.

טיפול בסכרת עם ברברין

הברברין הוא אלקלואיד מר המצוי בשורש של חותם זהב, בקליפת הגזע של Berberis vulgaris, בשורש של Berberis aquifolium.

במחקר שבו השתתפו 36 מטופלים סכרתיים, בדקו טיפול עם ברברין לעומת טיפול עם Metformin (7). הם הראו שברברין הוריד רמת סוכר אצל המטופלים בדומה למטפורמין בטיפול שנמשך שלושה חודשים (7).

באותו מחקר הם בדקו 48 מטופלים סכרתיים נוספים. המטופלים קבלו ברברין במשך שלושה חודשים. החוקרים הראו שאחרי שבוע אחד של טיפול בברברין היתה ירידה ברמת הגלוקוז בדם, וכן שיפור ברגישות לאינסולין (7).

מקורות                                                                                                                                                                                                                                                                     

1. Mozaffari-Khosravi H. Talaei B. Berman-Ali J. et al. The effect of ginger powder supplementation on insulin resistance and glycemic indices in patients with type 2 diabetes: a randomized double-blind, placebo-controlled trial. Complement Ther. Med. 2014 Feb. 22:9-16.

2. Davis PA. Yokoyama W. Cinnamon intake lowers fasting blood glucose: meta-analysis. J. Med. Food. 2011 Sep. 14: 884-889.

3. Hlebowicz J. et al. Effect of Cinnamon on postprandial blood glucose, gastric emptying and satiety in healthy subjects. Am. J. Clin. Nutr. 2007, 85:1552-56.

4. Torronen R. Kolehmainen M. Sarkkinen E. Berries reduce postprandial insulin responses to wheat and rye breads in healthy women. J. Nutr. 2013, 143 (4): 430-436.

5. Bamosa AO. Kaatabi H. Lebdaa FM. Et al. Effect of Nigella sativa seeds on the glycemic control of patients with type 2 diabetes mellitus. Indian J. Physiol. Pharmacol. 2010, 54: 344-354.

6. Marcel AK. Ekali LG. Eugene S. et al. The effect of Spirulina platensis versus Soybean on Insulin Resistance in HIV- infected patients: A Randomized Pilot Study. Nutrients 2011, 3: 714-724.

7. Yin J. Xing H. Ye. J. Efficacy of berberine in patients with type 2 diabetes mellitus: Metabolism 2008, 57: 712-717.

אנדופיטים בצמחים

אנדופיטים בצמחים -

מחקרים רבים שנערכו בעשרות השנים האחרונות הראו שמיקרואורגניזמים, בעיקר, חיידקים ופטריות , החיים בתוך הצמחים כאנדופיטים וכריזוספרים, הם המקור למספר עצום של חומרי טבע. רבים מהמרכיבים הכימיים החדשים שמוצאים בצמחים נוצרו על ידי החיידקים או הפטריות.

מאמרים רבים מתפרסמים בשנים האחרונות המספרים על מיקרואורגניזמים המצויים בצמחים מסוימים, ועל המרכיבים שהם מייצרים.

להלן כמה דוגמאות למרכיבים שבודדו בשנים האחרונות:

פטריה בשם Fusarium graminearum שוכנת בתוך דגניים וגורמת להם לשדפון. היא אכילה ובעלת טעם נעים. ניתן להשתמש בה כתחליף לבשר. היא מכילה 12% חלבון, ואין בה שומן וכולסטרול. יש לה מבנה סיבי, והיא מסייעת להורדת רמת כולסטרול בדם.

בתוך העץ Taxus brevigolia מצויה פטריה אנדופיטית Pestaliopsis spp.. העץ והפטריה מייצרים את הטקסול, תרופה חשובה מאד לטיפול בסרטן השד.

הצמח Kennedia nigriscans הוא אנדמי באוסטרליה. האבוריג'נים השתשמשו בו לטיפול בפצעים פתוחים. התברר שהוא פונדקאי לאנדופיט streptomycete שמייצר קבוצה של פפטידים אנטיביוטיים חדשים הנקראים munumbicins. הם פעילים נגד חיידקים גרם חיוביים, Bacillus anthracis, חיידק הגורם לשחפת

Mycobacterium tuberculosis וכן הוא פעיל נגד הטפיל הגורם למלריה

Plasmodium falciparum

Kenndia nigricans הוא צמח מטפס השייך למשפחת הקטניות Fabaceae.

זהו מטפס חזק המגיע לגובה של ארבעה מ', והוא מתפשט לקוטר של 6 מ'.

האבוריג'נים העבירו את הידע במשך דורות רבים ברפואה המסורתית שלהם. הוא היה אנטיספטי חזק גם בשימוש חיצוני. פטריה שבודדה מ-Tripterygium wilfordii, צמח רפואי שמוצאו מאירופה ואסיה, הראתה פעילות אנטי פטרייתית יעילה מאד נגד פטריות הפוגעות בבני אדם, בעיקר נגד Candida albicans ו- Trichophyton.

Munumbicins

מונומביצינים A, B, C, D הם מרכיבים אנטיביוטיים שהתגלו בשנים האחרונות. יש להם ספקטרום רחב של פעילות נגד פטריות וחיידקים שהם פתוגניים לבני אדם ולצמחים. הם מיוצרים על ידי Strptomyces שהוא אנדופיט בצמח Kennedia nigricans. בודדו את הפטריה וגדלו אותה. מיצו את הפטריה עם ממיס אורגני והתקבלו 4 פפטידים, עם משקל מולקולרי בסביבות 1200-1300 דלטון. הם מורכבים ממספר קטן של חומצות אמיניות: חומצה אספרטית, תריאונין, חומצה גלוטמית ואלין ופרולין ביחסים שונים.

המונומביצינים פעילים גם נגד חיידקים שאינם רגישים לאנטיביוטיקה. יש להם פוטנציאל לשימוש רחב ברפואה ובחקלאות.

0
    0
    העגלה שלך
    העגלה שלך ריקהחזור לחנות