הדס מצוי - החוקרים קבעו את הריכוזים המינימליים שנתנו עיכוב של צמיחה של מיני הקנדידה השונים. בדקו 10 מבחנות מכל מין של קנדידה, והישוו מול
שם עברי: הדס מצוי
משפחה: הדסיים Myrtaceae
חלקי צמח בשימוש: שמן אתרי
ההדס הוא שיח ירוק-עד השייך למשפחת ההדסיים. הוא גדל בר בארץ ובארצות ים תיכוניות אחרות. כמו רבים מהצמחים בני משפחת ההדסיים גם ההדס הוא צמח ארומטי, המכיל שמן נדיף בעלים ובפרחים.
מפיקים שמן אתרי מהעלים ומהפירות, והשימוש בו הוא בעיקר תעשייתי כמוסיף טעם וריח (1). מחקרים שנערכו על תכונות פיזיולוגיות של השמן הנדיף של הדס מצוי הראו שהוא פעיל נגד Mycobacteria והליקובקטר פילורי (3,4).
המחקר הנוכחי בדק השפעה של שמן נדיף של הדס על חמישה מינים של Candida.
מיני הקנדידה בודדו מתרביות דם של בני אדם שהיו מאושפזים בבית חולים ברומא, ונבדקו in vitro (1).
השתמשו בשמן נדיף שהוכן מעלים של הדס. קראו תוצאות אחרי 24 ואחרי 48 שעות. הישוו את פעילות השמן הנדיף של ההדס מול שש תרופות נגד פטריות (1).
המחקר נעשה באיטליה.
מיני הקנדידה שנבדקו הם: Candida albicans, C. glabrata, C. krusei, C. tropicalis, C. parapsilosis (1).
ריכוזי השמן הנדיף של ההדס היו מ-32 מיקרוגרם למ"ל עד 0.06 מיקרוגרם ל-מ"ל.
החוקרים קבעו את הריכוזים המינימליים שנתנו עיכוב של צמיחה של מיני הקנדידה השונים. בדקו 10 מבחנות מכל מין של קנדידה, והישוו מול תרופות נוגדות פטריות.
התוצאות הראו פעילות טובה של השמן הנדיף נגד C. albicans ונגד C. tropicalis אחרי 24 ו-48 שעות. פעילות נמוכה יותר התקבלה אחרי 48 שעות נגד C. glabrata
C. krusei, C. parapsilosis
מחקר שנעשה בתורכיה עם שמן נדיף שהוכן מהדס שגדל בתורכיה הראה פעילות גבוהה פי 3 נגד C. albicans (4). הראו שיש הבדל בהרכב השמן הנדיף התורכי לעומת האיטלקי.
השמן הנדיף התורכי מכיל אחוז גבוה של linalool ושל linalyl acetate, ואילו השמן הנדיף האיטלקי מכיל alpha-pinene ו-cineole 1,8 כמרכיבים עיקריים (1).
החוקרים רואים את המחקר שלהם כהתחלתי וטוענים שחשיבותו בכך שקנדידה גורם לזיהומים קשים, פנימיים וחיצוניים לאנשים רבים, והוא עמיד בפני תרופות רבות. הזיהום עם קנדידה חוזר לעתים קרובות לאחר שנראה שהצליחו לדכא את הזיהום.
הם טוענים שצריך לחפש חומרים חדשים לטיפול בזיהומים עם מינים שונים של קנדידה
בעיקר במקרים שהפטריה הצליחה לבנות ביופילם שמקנה לה עמידות לתרופות אנטי ביוטיות ולצמחי מרפא. (1).
מקורות
1. Cannas S. Molicotti P. Ruggeri M. et al. Antimycotic activity of Myrtus communis L. towards Candida spp. From clinical isolates. J. Infect. Dev. Ctries, 2013, 7 (3): 295-298.
2. Deriu A. Branca G. Molicotti P. et al. In vitro activity of essential oil of Myrtus communis L. against Helicobacter pylori. Int. J. Antimicrob. Agents 30: 562-563.
3. Zanetti S, Cannas S. Molicotti P. Evaluation of the antimicrobial properties of the essential oil of Myrtus communis L. against clinical strains of Mycobacterium spp, Interdiscip Perspect Infect. D is, Article ID 931530.
4. Mahboubi M. and Ghazian B.F. In vitro synergistic efficacy of combination of amphotericin B with Myrtus communis essential oil against clinical isolates of Candida albicans. Phitomedicine 2010, 17: 771-774.
צלף קוצני - אנטיאוקסידנט, אנטי מיקרוביאלי. נוגד דלקת, אנטי ויראלי ופעיל נגד Plasmodium falciparium מגן על הסחוסים מפני פגיעה במקרים של דלקת,
שם עברי: צלף קוצני
שם אנגלי: Caper bush
משפחה: Capparaceae או Capparidaceae
חלקי צמח בשימוש: ניצנים של הפרח, עלים, שורש, קליפת השורש, פירות
תאור הצמח: הצלף הוא שיח נמוך קוצני, רב שנתי, נפוץ מאד בארץ. מוצאו מאזור הים התיכון, והוא גדל בצפון אפריקה, בדרום אירופה, באזור הים השחור, סוריה, ישראל, ירדן. הצלף גדל ופורח בקיץ. הוא מסתגל ליובש קיצוני, ועמיד בטמפרטורה של 40 מעלות צלסיוס.
בארץ הוא גדל על סלעי גיר, קירות של בתי אבן, חומות, בבתי גידול מופרעים. הוא נפוץ בכל אזורי הארץ, כולל מדבר יהודה, מדבר שומרון, צפון הנגב ומערב הנגב.
הצמח מסתעף לענפים רבים. העלים ירוקים, מבריקים, עגולים או בצורת ביצה. עלי הלוואי קוצניים כפופים כלפי פנים. בחורף העלים נושרים והצמח עומד בשלכת.
הפרחים לבנים, בעלי ארבעה עלי כותרת וארבעה עלי גביע. האבקנים מרובים וארוכים, וצבעם סגול. לפרח עלי אחד. הפריחה בחודשים מאי עד ספטמבר.
מרבים להשתמש בחלקי הצמח השונים למאכל ולתיבול מזונות. הערך הכלכלי שלו עלה בעשרות השנים האחרונות, ומגדלים את הצמח בספרד, תורכיה, מרוקו, איטליה (1).
העמידות של הצמח לקרינה של השמש, לחום ויובש ולאדמה ענייה היא יוצאת דופן. מחקרים הראו שהצלף פיתח מנגנונים שמאפשרים לו לעמוד במצבים קיצוניים כאלה (2,3).
לצלף יש מערכת שורשים עמוקה ומסועפת, המסייעת לו לספוג מינרלים מאדמה דלה. בנוסף, על השורשים מצויים חיידקים שונים הקושרים חנקן, ומאפשרים לצמח לייצר את החלבונים הדרושים לו (4,5).
ניתן לגדל את הצלף מזרעים טריים הנלקחים מפרי בשל. הנבטים מופיעים תוך 2-4 שבועות. לעיתים קרובות משתמשים לגידול הצמח בייחורים של ענפים צעירים.
כדי לזרז את הנביטה משרים את הזרעים במים חמים במשך יום אחד.
רפואה מסורתית. שימוש בחלקים שונים של הצלף הקוצני ידוע מאז אלפי שנים. המקור הראשון הממליץ על שיח של צלף לשימוש רפואי נכתב בשומר העתיקה 2000 שנים לפנה"ס (6). מומלץ בו להשתמש בצלף במקרים של גזים, שגרון ואנמיה (6).
ביוון נהגו להשתמש בשורש הצלף ובענפים צעירים לטיפול במחלות שגרוניות. דיוסקורידס ממליץ להשתמש בשורש, בעלים ובזרעים של הצלף במקרים של עצירת שתן ודלקת (6).
בסעודיה נוהגים להשתמש בפירות היבשים לטיפול ביתר לחץ דם ובסיבוכים של סכרת. חליטה מהעלים משמשת לטיפול בהצטננות.
מקליפת השורש מכינים מחית לשימוש חיצוני בנפיחות במפרקים, לפריחות בעור ולטיפול בעור יבש. בניצנים הסגורים משתמשים לשטיפות עיניים במקרים של זיהום(6).
שימושים נוספים שדווח עליהם בארצות בהן גדל הצלף הם: הפרעות בדרכי העיכול, יתר לחץ דם, עצירת שתן, איחורים של מחזור חודשי, סכרת, בצקת, טחורים, כנוגד תולעים, כמשכך כאב, כצמח מנקה ומחזק כללי (7).
מרתח מניצנים של הפרח ביחד עם עלים צעירים משמש לטיפול בזיהומים במערכת העיכול. במקרים של שלשול, דיזנטריה וכן להמסת אבנים בכליות. בשימוש חיצוני משמש המרתח לטיפול בעור במקרים של אקסמה, לשטיפות עיניים במקרים של עכירות של הראייה וכן במקרים של זיהומים בעיניים (6).
הצלף מוזכר במקורות של עם ישראל, ואגדות רבות קשורות אליו. הוא נחשב ל"עז באילנות" ומשווים אליו את עם ישראל. כשם שהצלף אינו מתכלה גם אם שורפים ורומסים אותו, כך גם עם ישראל, שעל אף כל הפגיעות שעבר במשך השנים ממשיך להתקיים ולגדול.
נהגו להכין יין מפירות הצלף, שקראו להם אביונות. היין נקרא יין קפריסין והשתמשו בו בין השאר להשריית הציפורן ששימש להכנת הקטורת לבית המקדש. ההשריה ביין חיזקה את הריח של הציפורן. הניצנים נקראו קפריס, והשתמשו בהם למאכל לאחר שכבשו אותם במלח.ראשי הענפים הצעירים נקראו תימורות. הצלף היה תמיד נפוץ מאד.
בארץ, ואנשים יצאו יום יום ללקט את חלקי הצמח השונים המשמשים למאכל ורפואה.
מרכיבים: גליקוזידים של פלבונואידים, כולל רוטין, גליקוזידים של quercetin ושל kaempferol (8), methyl glucosinolate, isothiscyanate, isopropyl isothiocyanateBenzyl-isothiocyanate, אלקלואיד stachydrine (7).השמן הנדיף כולל 145 מרכיבים, ביניהם אלקלואידים, אסטרים ומרכיבים המכילים גפרית.הניצנים של הפרחים והעלים מכילים רוטין, קרוטנואידים, tocopherols ויטמין C (9).
אצל עכברים סכרתיים הראו ירידה ברמת הגלוקוז, הטריגליצרידים והכולסטרול (6)
פעיל נגד הרפס טיפוס 1 ו-2 (11).
מיצוי אלכוהולי של הפירות האה פעילות נגד סקלרוזיס של העור (6).
שימוש בצלף כמזון: כובשים את הניצנים של פרחי הצלף במלח או במלח עם חומץ, ומשתמשים בהם לתיבול ולקישוט מזונות. השימוש בניצנים ידוע ומקובל באוכל ים-תיכוני, ובשנים האחרונות הם נעשו מקובלים ומבוקשים בארצות רבות. הביקוש הביא לגידול חקלאי של הצלף ולהפיכתו לצמח בעל חשיבות מסחרית (6). הניצנים הקטנים נחשבים לטובים יותר מהגדולים. קוטפים אותם בחודש יוני כשגודלם מגיע לגודל של אפונה עדינה.
הפירות הצעירים או הבשלים עוברים תהליך דומה בכבישה במלח או מלח וחומץ, ונמכרים כ-Caper berries.
ביוון נוהגים לכבוש גם עלים של צלף. משתמשים בהם בסלט ובמנות עם דגים.
בטיחות: כל חלקי הצמח בטוחים לשימוש
לסיכום, הצלף הוא צמח בעל שימושים רבים מאז אלפי שנים. ברפואה המסורתית מוזכר שימוש בחלקי הצמח השונים לטיפול במחלות והפרעות שונות. שמוש רפואי בצלף נעשה באיורודה, ברפואה הסינית וברפואת היונאני. מחקרים שנערכים בשנים האחרונות מאשרים את התכונות שיוחסו לצמח בעבר. ערכו המסחרי עולה ביחד עם השימוש הגובר בו כצמח למזון ולרפואה.
מקורות
1. Rivera D. Inocencio C. Obon C. Alcaraz F. Review of Food and Medicinal Uses of Capparis L. (Capparidaceae) Economic Botany 2003, 57:515-534.
2. Rhzopoulou S. Physiological responses of Capparis spinosa L. to drought. Journal of Plant Physiology, 1990, 136:341-348.
3. Levizou E. Drilias P. Kypparissis A. Exceptional photosynthetic performance of Capparis spinosa L. under adverse conditions of Mediterrananean summer. Photosynthetica, 2004, 42: 229-235.
4. Pugnaire FI. Esteban E. Nutritional adaptations of caper shrub (Capparis ovata Desf) to environmental stress. Journal of Plant Nutrition (Talot & Francis) 1990, 14: 229-235.
5. Andade GE. Esteban L. Velasco MJ. et al. Isolation and identification of N2-fixing microorganisms from the rhizosphere of Capparis spinosa L.Plant and Soil, 1997, (Kluwer Academic Publishers)197: 19-23
6. Sher H. Mohammad N. Ethnobotanical and pharmaceutical evaluation of Capparis spinosa L. validity of local folk and Unani system of medicine. J. of Medicinal Plants Research, 2010, 4: 1751-1756.
7. Inocenio C. Alcaraz F. Calderon F. et al. The use of floral characters in Capparis sect. Capparis to determine the botanical and geographical origin of capers. European Food Res. Technol. (Springer), 2002, 214; 335-339.
8. Polat M. Capparis spinosa L. (Capparidceae): A Review, AKU J. of Science, 2003, 7: 35-48.
9. Tlili N. Khalidi S. Munne-Bosch SS. Phenolic compounds and vitamin antioxidants of Caper (Cpparis spinosa). Plant Fds. Hum. Nutr. PMID, 2010, 20668946.
10. Tlili N. Nasri N. Saadaori E. et al. Carotenoid and tocopherol composition of leaves, buds and flowers of Capparis spinosa grown wld in Tunisia.J. Agric. Fd. Chem. 2009, 57: 5381-5385.Arena A. Bisifnano G. Pavone B. et al. Antiviral and buds. Phtotherpy Res. 2008,22: 313-317.
צמחי מרפא לטיפול בתולעים וטפילי מעיים – Intestinal parasites
צמחי מרפא לטיפול בתולעים - אגוז שחור למשל הורג תולעים, משכך כאב, נוגד דלקת, אסטרינג'נט, צמח מנקה, משלשל. הגזע והעלים משככים כאב
צמחי מרפא לטיפול בתולעים וטפילי מעיים – Intestinal parasites
שני טיפוסים עיקריים של טפילי מעיים הם טפילים חד תאיים ותולעים.
דוגמא לטפילים חד תאיים: אמבות, גיארדיה, טוקסופלסמה. הם מתחלקים ומתרבים בגוף האדם, ועלולים לגרום לזיהומים קשים.
התולעים מתחלקות לשתי קבוצות עיקריות, עגולות ושטוחות.
תולעים עגולות מטילות ביצים בצואה שנספגת באדמה. הן עלולות להדביק צמחים הגדלים בסביבה, ולעבור אחר כך לאדם שאוכל מהם. הביצים בוקעות בגוף האדם ומגיעות אל דרכי העיכול באמצעות כלי הדם והלימפה.
דוגמא להן, הן תולעי קרס נקראות כך בגלל צורת הפה שלהן הדומה לקרס. הן נתפסות בעזרתו בדפנות המעי. אלה הן תולעים קטנות שניתן לראותן במיקרוסקופ. מזונן הוא דם, אותו הן מוצצות מכלי דם המצויים בדופן המעי. הן עלולות לגרום לאנמיה.
תולעי סרט, Tapeworm הן ארוכות ודקות. הזחלים שלהן מתפתחים על בשר ודגים, שאכלתם תגרום להדבקה. הן נודדות למעי ושם הן חיות. הן מטילות מספר גדול של ביצים, ואחרי ההטלה התולעת מתה. הביצים יוצאות מהגוף עם הצואה, והן יכולות לשרוד בחוץ כשבועיים. אדם הנגוע בתולעים אלה, יעביר את הביצים לכל חפץ שיגע בו אם לא רחץ היטב את ידיו לאחר שיצא מהשירותים.
תולעי שוט, הן קטנות יותר מתולעי הסרט. ההדבקה מתרחשת כשאוכלים או שותים מזון נגוע. הן ניזונות מרקמת המעי.
תולעי סיכה (או מחט) הן הסוג הנפוץ ביותר בארץ. ההדבקה היא על ידי מגע עם חפצים שנגע בהם אדם נגוע בתולעת שלא רחץ היטב את ידיו אחרי יציאה מהשירותים. הביצים שורדות כעשרה ימים על כל משטח. תולעי הסיכה חיות במעי וניזונות מהמזון המתעכל בו. בלילה הנקבות יוצאות אל פי הטבעת ומטילות שם ביצים.
התולעים אינן מתרבות בתוך גוף האדם. הן יכולות לחיות במעי במשך שנים מבלי לגרום לתסמינים ומבלי שנהיה מודעים לקיומם.
תופעות הקשורות לקיום תולעי מעיים: גרד בפי הטבעת, לרוב בלילה, כאבי בטן, שלשול, גזים, בחילה, הופעת תולעים בצואה, חוסר תאבון, עייפות וירידה במשקל.
רפואה מסורתית: השום נחשב מאז ומתמיד ליעיל במלחמה נגד טפילי המעי. מומלץ לאכול שום טרי או לסחוט ממנו מיץ ולשתות. בנוסף ממליצים על זרעי דלעת, קליפות רימונים, זרעים של פפאיה, שמן אורגנו.
פרוביוטיק
חיידקים המצויים בפלורה הטבעית של המעי, כגון, Lactobacillus acidophilus, Lactobacillus plantarum, bifidobacteria. חיידקי המעיים מעכבים התרבות של טפילים במעי על ידי כך שהם תופשים את המקום והמזון שבמעי, וכן על ידי הבקטריוצינים שהם מייצרים.
צמחי מרפא לטיפול במקרים של תולעים (ניתן להזמין כל צמח על ידי לחיצה על שמו העברי, הצמחים המסומנים ב * אינם נמצאים בחנות)
מינון: אחד מהצמחים שבטבלה, בישול בחליטה של 30-40 דקות, 1-3 ג' מהצמח, לשתות שלוש פעמים ביום.
נרחיב על אחד מהצמחים שבטבלה:
Juglans nigraהשם בעברית: אגוז שחור
משפחה: Juglandaceae
שם אנגלי: Black walnut
חלקי צמח בשימוש: קליפת הפרי, עלים, קליפת הגזע שמן מהפירות, זרע
תיאור הצמח: עץ גדול נשיר הגדל בצפון אמריקה. הוא מגיע לגובה של 40 מ'. הגזע הוא אפור-שחור. העלים גדולים. לכל עלה יש 15-23 עלעלים, שהם גדולים יותר במרכז וקטנים יותר בקצה העלה. הפרחים הזכריים נראים כעגילים המשתלשלים כלפי מטה, באורך 8-10 ס"מ. הפרחים הנקביים גדלים כצברים של 2-5 פרחים. הפירות מבשילים בסתיו. קליפת הפרי קצת בשרנית בצבע ירוק-חום. הפרי חום. הפרי נופל מהעץ במשך הסתיו. העץ חי כ-130 שנה (1).
שימוש כמזון: הזרע נאכל טרי או מבושל. לזרע יש טעם נעים, ומשתמשים בו להכנת עוגות, גלידות, מיני מאפה שונים, מימרחים למריחה על הלחם.
מרכיבים: הזרע עשיר בחומצות שומניות בלתי רוויות ובחלבון. ריכוז החומצה הלינולאית בזרע הוא 30%, אחריה החומצה האולאית כ-20%, חומצה לינולנית 1.6-3.2%, חומצה פלמיטית 1.6-2.15%, חומצה סטארית 1.0-1.7% (2).הפרי מכוסה בקליפה שמסירים אותה כשהיא עדיין ירוקה.בית הגלעין מכיל juglone שהוא 5-hydroxy-1'4-naphthoquinone ,פלומבגין שהוא קינון בעל צבע צהוב, וטאנינים. המרכיבים האלה צובעים מדרכות ומכוניות, וגם את האצבעות של מי שמקלף את הפרי (2).האינדיאנים נהגו להשתמש בצבע השחור לצבוע את השערות.הקליפה הרכה שמכסה את בית הגלעין משמשת לצביעת דברי אוומנות ולהכנת דיו
שימוש רפואי: לטיפול במקרים של תולעים, הרפס, אקזמה. חליטה מקליפת הגזע משמשת לטיפול בשלשול, להפסקת חלב אצל אישה מניקה, לשיכוך כאב שיניים, כמשחה לשיכוך כאב ראש. קליפת הפרי משמשת כמשחה לטיפול בדלקות. חלקים שונים של העץ משמשים לטיפול בטפילים במעי, וכן כאנטי מיקרוביאליים, ולטיפול בפצעים בפה.
רפואה מסורתית: נוהגים להשתמש בחליטה מהעלים להוריד לחץ דם, וכקומפרס לטיפול בפטריות.שורש קלוי בתוך יין נחשב למונע נשירת שיערבשמן נוהגים להשתמש בשימוש חיצוני לטיפול בנמק, בדלקות ובפגעי עור שונים.נהגו להכין מקליפת הפרי,מהפרי ומקליפת הגזע צבע חום, שהפך לשחור אם הכינו אותו בכלי מברזל. העץ נחשב לדוחה חרקים, ומרחו מירתח או מיץ מהעלים על הגוף כדוחי חרקים.
תופעות לוואי: חלקים שונים של העץ עלולים לגרום לדרמטיטיס. הצמח אינו מתאים לשימוש ממושך. הוא עלול לפגוע בקיבה ובכבד.
התוויות נגד: הריון והנקהיש לנהוג בזהירות רבה אם לוקחים תרופות נוספות.
אינטראקציות עם תרופות: עלול לחזק השפעה של משלשלים, של תרופות אנטי מיקרוביאליות ותרופות לטיפול בדלקת.
מקורות
1. RHS A-Z encyclopedia of garden plants. United Kingdom: Dorling Kindersley. 2008, p. 1136.
2. Senter SD. Hovat RJ. Forbus WR. GLC-MS Analysis of Fatty Acids from five Black Walnut Cultivars. Journal of Food Sciience 1982, 47: 1753-1755.
3. Girzu M. Carnat A. Privat AM. Sedative effect of walnut leaf extract and juglone, an isolated constituent. Pharmaceutical Biology, 36: 280-286, 1998.
4. Clark A. Jurgens T. and Hufford C. Antimicrobial activity of Juglone. Phytotherapy Research, 4: 11-14, 1990.
Mahonia aquifolium וברברין
הברברין הוא בקטריצידי לחידקים מסוימים, כולל, Vibrio cholera ו- Staphylococcus aureus (1). הוא גם מעכב קישור של חידקים, כגון, סטרפטוקוקוס המוליטיקוס לקרומים הריריים של הפה (2). מחקרים in vitro וכן מחקרים בחיות הראו שהברברין מעכב גידול של Giardia lambia, אמבות ושל טריכומונס וגינלי (3,4). הוא היה רעיל אצל חיות ל- Leishmania donovani (5).מחקר נוסף בחיות הראה האטה ישירה בהפרשה מהמעי והארכת השהות של המזון במעי בהשפעת ברברין (6,7), ולכן נעזרים בו במקרים של שלשול חמור. מחקר שנערך באנשים מבוגרים שסבלו משלשול זיהומי, מול קבוצת ביקורת שקבלה פלצבו, הראה שיפור משמעותי בקבוצה שקיבלה 400 מ"ג של ברברין לעומת הפלצבו (8).
2. Sun D. Courtney HS. Beachey EH. Berberine sulfate blocks adherence of Streptococcus pyogenes to epithelial cells, fibronectin, and hexadecane. Antimicrob. Agents Chemother. 1988, 32: 1370-1374.
3. Kaneda Y. et al. In vitro effects of berberine sulfate on the growth and structure of Entamoeba histolytica, Giardia lambia and Tricomonas vaginalis. Ann. Trop. Med. Parasitol. 1991, 85: 417-425.
4. Subbaiah TV. Amin AH. Effect of berberine sulfate on Entamoeba histolytica. Nature, 1967, 215: 527-528.
5. Vennerstrom JL. et al. Berberine derivatives as antileishmanial drugs. Antimicrob. Agents Chemother. 1990, 34: 918-921,.
6. Taylor, CT et al. Berberine inhibits ion transport in human colonic epithelia. Eur. J. Pharmacol. 1999, 368: 111-118.
7. Eaker EY. Sninsky CA. Effect of berberine on myoelectric activity and transit of the small intestine in rats. Gastroenterology, 1989, 96: 1506-1513.
8. Rabbani GH. et al. Randomized controlled trial of berberine sulfate therapy for diarrhea due to enterotoxigenic E, coli and Vibrio cholerae. J. Infect. Dis. 1987, 155: 979-984.
צמחי מרפא אוסטאוארטריטיס - אנשים רבים סובלים מתופעות הכוללות כאב וניוון של השרירים, והחוקרים ממליצים להשקיע ולהכין מוצרים צמחיים
אוסטאוארטריטיס היא מחלה שגרונית המתקדמת בהדרגה, ומתבטאת בניוון של הסחוס שבמפרקים. זוהי המחלה השגרונית השכיחה ביותר (1).
רבים מהסובלים מכאבים של השרירים והשלד מחפשים עזרה והקלה בטיפולים המיוחסים לרפואה המשלימה. צמחים משככי כאב, אנטי דלקתיים ביחד עם טיפולים מקומיים יכולים לעצור את התקדמות המחלה.
מצויים בשוק תכשירים רבים המוצעים לטיפול פנימי וחיצוני. משחות המכילות שמנים נדיפים מסייעות להקלה על הכאב, פלסתרים ספוגים בשמנים נדיפים נצמדים על העור.
השמנים הנדיפים חודרים דרך העור ומפחיתים כאב.
הבעיה הייתה קיימת מאז ומתמיד, וברפואה המסורתית שמקורה בתרבויות שונות מוצעים צמחים שעשויים להקל או לרפא אוסטאוארטריטיס.
ישנם תכשירים שנחקרו והוכחו והם יהיו הנושא שנעסוק בו. Aticulin -`f`תערובת צמחים מומלצת ברפואת האיורודה לטיפול באוסטאוארטריס. התערובת מכילה: (להזמנת צמח עם קו מתחתיו נא להקיש עליו)
נבדק מדגם של 42 מטופלים עם אוסטאוארטריטיס מול קבוצת ביקורת. המשתתפים קבלו 2 קפסולות פעם ביום, 8 שעות לאחר הארוחה במשך 3 חודשים. לאחר הפסקה של שבועיים המטופלים קבלו פורמולה נוספת (1).
הטיפול גרם לשיפור משמעותי בתנועת המפרקים, בקשיחות שלהם ובחומרת הכאב (1).
Avocado/soybean unsaponifiables- ASU
התערובת כוללת פרקציות של שמן אבוקדו ושמן סויה ביחס 1:3 ל-2:3 בין האבוקדו והסויה. התערובת, שנקראה ASU נלקחה כקפסולה אחת ליום , והיא הכילה 300 מ"ג של התערובת. המטופלים סבלו מאוסטאוארטריטיס בברכיים או בירכיים. הם קבלו קפסולה מהחומר במשך 3 חודשים (2).
לפני שהתחילו לקחת ASU לקחו כל המשתתפים, כולל קבוצת הביקורת, תרופה נוגדת דלקת, NSAID במשך 45 יום. הם יכלו להתחיל שוב לקחת את התרופה ביחד עם ASU או ביחד עם הפלצבו.
יעילות המוצר נמדדה על ידי היחס בין המשתתפים שחזרו לקחת את התרופה, ועל פי מספר הימים שעברו עד שחזרו להשתמש בתרופה.
בבדיקה שנערכה 45 יום לאחר שהתחילו לקחת ASU היה הבדל משמעותי בין המשתתפים שקבלו ASU ובין אלה שקבלו פלצבו. המצב הכללי של אלה שקבלו ASU היה טוב בהרבה, והם השתמשו פחות בתרופה האנטי דלקתית (2).
שינויים בכאב התקבלו באופן שווה בשתי הקבוצות. השיפור היה ברור יותר בקבוצה של המשתתפים שסבלו מאוסטאוארטריטיס בירכיים (1).
מחקר נוסף נערך עם 164 מטופלים עם אוסטאוארטריטיס בברכיים או בירכיים.
המשתתפים קבלו במשך 3 חודשים ASU 300מ"ג או פלצבו. לאחר הפסקה של 25 יום קבלו אלו שהיו זקוקים לכך תרופה אנטי דלקתית מקבוצת NSAID או תרופה לשיכוך כאב (3).
התוצאות שהתקבלו לאחר 6 חודשים הראו הבדל משמעותי בין קבוצת הפלצבו והמטופלים במוצר. ההבדל היה בכאב, בתפקוד הגוף, בצורך לקבל תרופה נוספת. השיפור היה בולט יותר אצל המטופלים שסבלו מאוסטאוארטריטיס בירכיים.
החוקרים הסיקו שהתערובת של שמן אבוקדו עם שמן סויה מועילה למקרים של אוסטאוארטריטיס, ומאפשרת לאנשים להזדקק לפחות תרופות (3).
קפסאיצין
מפיקים את הקפסאיצין מ-Capsicum spp. משתמשים בו לטיפול חיצוני בכאב.
סוכמו כמה מחקרים בהם השתמשו במשחות שהכילו 0.025% קפסאיצין. מרחו את המשחות למטופלים 4 פעמים ביום. המחקרים נעשו מול קבוצה ביקורת.
בכל המחקרים נראתה יעילות של הקפסאיצין בשיכוך כאבים ובשיפור התנועה במפרקים.
המרכיבים הפעילים של ההרפגו הם קבוצה שלglycoside iridoid. במחקר שנערך מול קבוצת ביקורת קבלו 50 מטופלים עם אוסטאוארטריטיס קפסולות שהכילו 400 מ"ג שלמיצוי מהרפגו, שהכיל 1.5% iridoid glycosides (5). המינון שקבלו היה 2 קפסולות שלוש פעמים ביום, במשך 3 שבועות.
הבדיקות נערכו חודש לאחר שהתחילו לקחת את הקפסולות מהצמח. היה שיפור משמעותי בחומרת הכאב, בתנועה במפרקים ובהליכה, אצל המטופלים שקבלו קפסולות של הרפגו לעמות קבוצת הביקורת שקיבלה פלצבו. השיפור היה בולט יותר במקרים שהמחלה היתה מתונה (5).
מחקר נוסף נערך ובו השתתפו 89 מטופלים עם אוסטאוארטריטיס (6). המשתתפים קבלו שתי קפסולות שלוש פעמים ביום. כל קפסולה הכילה 335 מ"ג של הרפגו טחון שהכיל 3% של iridoid glycoside. המחקר נמשך 60 יום.
הבדיקות נערכו ביום שהמחקר התחיל, אחרי 30 יום ואחרי 60 יום. המחקר הראה ירודה משמעותית מאד בכאב ועליה בתנועה של המפרקים (6).
מטופלים עם אוסטאוארטרטיס קבלו קפסולות עם 170 מ"ג של ג'ינג'ר שלוש פעמים ביום.
בתום המחקר לא נמצא הבדל בין המטופלים שקבלו ג'ינג'ר לבין קבוצת הביקורת (7).
Gitadyl
המוצר מכיל: 110 מ"ג Tanacetum parthenum – בן חרצית ריחנית 90 מ"ג Populus tremulides- צפצפה 60 מ"ג Achillea millefolium- אכילאה אלף העלה.
המוצר נבדק מול התרופה ibuprofen.Gitadyl ניתן בצורת כדורים, שלושה כדורים ליום, ו- ibuprofen ניתן בכדורים שהכילו 400 מ"ג מהתרופה שלוש פעמים ליום (8).לא היה הבדל בין שתי הקבוצות בהפחתת הכאב ושיפור תנועת המפרקים. Gitadyl ואיבופרופן פעלו ביעילות דומה (8).
Phytodor
המוצר מכיל מיצויים אלכוהוליים של שלושה צמחים: Populus tremuloides – צפצפה Fraxinus excelsior – מילה סורית Solidago virgaurea – מטה זהב.
נערכו 6 מחקרים על יעילות הטיפול עם Phytodor במקרים של אוסטאארטריטיס. חלקם לא פורסם. התוצאות הראו יעילות במקרים של מחלות שגרוניות שונות. המוצר פועל כמו תרופות אנטי דלקתיות NSAID עם פחות תופעות לוואי שליליות (9).
המטופלים לקחו 2 כדורים ליום של המוצר, ריכוז שווה-ערך ל-20-40 מ"ג ליום של חומצה סליצילית. המחקר נערך מול קבוצת ביקורת (1), ונמשך חודשיים.
התוצאות היו משמעותיות מבחינה סטטיסטית. אצל המטולים שקבלו את ה- Rheumalex היה שיפור בתנועתיות ובתפקוד של המפרקים (1)
Urtica dioica, Lamium album סרפד ונזמית לבנה
השתמשו בעלים טריים של סרפד או של נזמית לבנה, כשהניחו אותם עך המפרקים הכואבים. עלי הסרפד עזרו לשיכוך הכאב. עלי הנזמית לא היו יעילים (1). לא היה הבדל בתנועתיות של המפרקים, ולא בכמות התרופות שלקחו המטופלים (1).
במחקר זה נבדקו 78 מטופלים עם אוסטאוארטריטיס של הברכיים או הירכיים. הם קבלו , במשך שבועיים שני כדורים פעמיים ביום של קליפת גזע של ערבה לבנה או פלצבו.
הכמות של ערבה לבנה שקבלו היתה שוות-ערך ל-240 מ"ג של סליצין ליום (1).
השיפור בקבוצה שקבלה ערבה היה משמעותי סטטיסטית לעומת קבוצת הפלצבו. לא היה שיפור בנוקשות של השרירים (1).
סיכום
החיפוש אחרי צמחים ומוצרים צמחיים הראה שניתן למצוא הכנות צמחיות שמפחיתות כאב, ומסייעות לתפקוד טוב של המפרקים במקרים של אוסטאוארטריטיס. נערכו מחקרים לפי כל הכללים, עם קבוצת ביקורת וסמיות כפולה שמוכיחים את יעילות התכשירים שהוכנו.כמה מהצחים או ההכנות הצמחיות הראו פעילות משמעותית, כגון, ההרפגו כצמח בודד, ASU שכולל שמן אבוקדו ושמן סויה, Phytodor שכולל צפצפה, מילה סורית וסולידגו וכן שמן או משחה מקפסאיצין.
הפורמולה ההודית Artifulin-F נתנה תוצאות מבטיחות.
הצמחים והמוצרים הצמחיים שהיטיבו עם המטופלים, וגרמו להפחתת הכאב ולשיפור הפעילות של המפרקים, דורשים השקעה נוספת, מחקר על הבטיחות של השימוש בהם, אינטראקציות עם תרופות שהמטופלים לוקחים.
המטרה היא להפחית או להפסיק את השימוש בתרופות שיש להן תופעת לוואי בלתי נעימות.
ASU נחקר in vitro. נמצא שהוא מעכב אינטרלויקינים אחדים, וכן ייצור של פרוסטגלנדינים E2 (1). בנוסף הוא מעכב ייצור של קולגנאז, ובכך מגן על הקולגן שברקמות (1). הוא מגביר ייצור של קולגן במפרקים.
Phytodor איפשר למטופלים להפחית בלקיחת תרופות NSAID שגורמות לעיתים קרובות לתופעות לואי שליליות. יש לו חשיבות קלינית. המרכיבים הפעילים שלו הם סליצין, פלבונואידים, חומצות פנוליות, ספונינים טריטרפניים ונגזרות של קומרינים (1).
כנראה שהפעילות שלו כוללת עיכוב של שחרור חומצה ארכידונית, ועיכוב של האנזימים cyclooxygenase ו- lipoxygenase. יש לו פעילות נוגדת דלקת והוא מעכב התפתחות של מתווכי דלקת, כגון פרוסטגלנדינים E2. כאבים של השרירים והעצמות, דלקות וניוון של רקמות אלה הטרידו את האדם לאורך כל ההיסטריה האנושית.
צמחים רבים הוצעו על ידי התרבויות השונות. הצמחים וההכנות שנאספו במחקר הנוכחי מסייעים לטיפול בסימפטומים של אוסטאוארטריטיס, במיוחד כאב והאטה או מניעה של התנוונות השרירים.
אנשים רבים סובלים מתופעות הכוללות כאב וניוון של השרירים, והחוקרים ממליצים להשקיע ולהכין מוצרים צמחיים שימנעו כאב וניוון של שרירים ומפרקים, ויעצרו תהליכים כאלה לפני שהניוון יהיה ללא תקנה.
מקורות
1. Long L. Soeken E. Ernst E. Herbal medicines for the treatment of osteoarthritis: a systematic review. Rheumatology, 2001, 40; 779-793.
2. Kulkarni RR. Patki PS. Jog VP. Et al. Treatment of osteoarthritis with a herbomineral formulation: a double-blind, placebo and safety of avocado/soybean unsaponifiables in the treatment of symptomatic osteoarthritis of the knees and hip. Rev. Rhum Engl. Ed.1997, 64; 825-834.
3. Maheu E. Mazieres B. Valat JP. et al. Symptomatic efficacy of avocado/sobean unsaponifiables in the treatment of osteoarthritis of the knee and hip: a prospective randomized, double-blind, placebo-controlled, multicenter clinical demonsrating a persistent effect. Arthritis Rheum, 1998, 41: 81-91.
4. McCarthy GM. McCarty DL. Effect of topical capsaicin in the therapy of painful osteoarthritis of the hands. J, Rheumatol. 1992, 19:604-607.
5. Guyader M.Ls plantes antirhmatismales. Etude historique et pharmacologique et etude clinique du nebulisat d-Harpagophtum procumbens DC chez 50patients arthrosique suivis en service hospitalier. Paris: Universite Pierre et Marie Curie, 1984, PhD thesis.
6. Lecomte A. Costa JP. Harpagophytum dans l'arthrose: Etude en double insu contre placebo. 37 2 Le Magazine 1992, 15:27-30.
7. Biddal H. Rosezky A. Schlichting P. et al. A randomized placebo-controled, cross-over study of ginger extracts and ibuprofen in osteoarthritis. Osteoarthritis Cartilage 2000, 8:9-12.
8. Ryting K. Schlamowitz P.Warnoe O. Gitadyl versus ibuprofen inpatients with osteoarthritis. The result of a doubleblind randomized crossover study. Ugeskr Laeg 1991, 153: 2298-2299.Ernst E. The efficacy of Phytodolor for the treatmentof musculoskeletal pain- asystematic review of randomizedclinical trials. Nat. Med. J.1999,2,:14-16.
צמחי מרפא המסייעים להורדת רמת שומנים בדם - PANAX GINSENG- נחשב לצמח אדפטוגן. הוא מכיל ספונינים הנקראים ג'ינסנוסידים, והם מסייעים
צמחי מרפא המסייעים להורדת רמת שומנים בדם-
היפרליפידמיה ודיסליפידמיה הן בעיות שהרפואה המסורתית אינה עוסקת בהן, ואין לנו אפשרות להסתמך על ידע וניסיון של מאות או אלפי שנים. הרפואה לא נעזרה בבדיקות דם עד שלמדו להכיר את המרכיבים השונים המצויים בדם והכינו את הבדיקות המאפשרות למדוד אותם. הבינו שניתן ללמוד מהם על המצב הכללי של הנבדק, ולהיעזר בהם לאבחון מחלות של המטופל. לשם כך היה צריך ללמוד מה הרמה הנורמלית של כל אחד מהנתונים. נלקחו דגימות דם מאנשים על פני כדור הארץ, וזו הייתה תגלית מעניינת כשמצאו שהמרכיבים השונים בדם מצויים ברמה דומה אצל בני אדם מארצות שונות, אקלים שונה, תזונה ואורח חיים שונים.
אחרי שנקבעה הרמה הנורמלית של כל אחד מהמרכיבים, היה צריך להבין מה אומרות הסטיות מהנורמלי. מה ניתן ללמוד מרמה גבוהה או נמוכה של כל אחד מהמרכיבים. כאשר למדו לבדוק את רמת השומנים שבדם, הופיעו המושגים החדשים של היפרליפידמיה ודיסליפידמיה. לרמה הגבוהה של השומנים בדם לא התלוו סימפטומים, עברו עוד שנים עד שנעשה הקשר בין רמת השומנים ובין מחלות של הלב וכלי הדם. עד היום לא הוכח שירידה ברמת הכולסטרול והטריגליצרידים מפחיתה את הסיכון למחלות לב. הרופאים ממליצים להוריד את רמת הכולסטרול והטריגליצרידים באמצעות תרופות, שרובן גורמות לתופעות לוואי קשות.
תרופות להורדת כולסטרול וטריגלצרידים פועלות לפי המנגנונים הבאים:
*עיכוב ייצור של ליפופרטאין- זה המנגנון של הניאצין שמעכב ייצור של VLDL שהופך מאוחר יותר ל-LDL, שנקשר לכולסטרול ומחדיר אותו לתאים.
*עיכוב האנזים קואנזים A- רדוקטאז- גורם לעיכוב ייצור כולסטרול בכבד זה המנגנון של הסטטינים השונים, שאמנם גורמים לירידה בריכוז הכולסטרול, אבל הם גורמים לתופעות לוואי קשות, כגון, כאבי שרירים וגם איבוד זכרון.
ניתן להוריד רמת שומנים על ידי תזונה דלת שומנים וסוכרים ופעילות גופנית. יש צורך במשמעת עצמית ובהשקעה של זמן ומאמץ כדי להצליח במשימה. במקרים רבים קשה לאנשים להתמיד בדרך הזאת.
צמחי מרפא עשויים לעזור, אבל חשוב שהמטופל יסייע להצלחת הטיפול עם תזונה מתאימה.
צמחי מרפא המסייעים להורדת רמת שומנים בדם
הכבד משתחרר מעודפי השומנים המגיעים אליו כשהוא הופך אותם למלחי מרה ומעביר אותם לכיס המרה. משם יגיעו השומנים אל התריסריון. חלק מהם יתחברו בתריסריון עם השומנים המגיעים מהמזון, יהפכו לאמולסיה ויסייעו לעיכול השומנים.
מהתריסריון יגיעו מלחי המרה אל המעי הדק. חלק מהם יספגו בחזרה מהמעי הדק אל הכבד.
ככל שהמזון עשיר יותר בסיבים, ומעבר המזון במעי מהיר יותר, פוחתת הספיגה החוזרת. מלחי המרה יגיעו אל המעי הגס ויצאו מהגוף עם הצואה.
התזונה וצמחי המרפא פועלים בשיתוף למניעת עליה ברמת השומנים בדם ובסיוע להורדת רמת השומנים.
באופן כללי המרכיבים הפעילים העיקריים המתגייסים למטרה זו הם:
*המרכיבים המרים שהמשותף להם הוא הטעם המר. הם ממריצים הפרשת מיצי עיכול מכל האיברים הקשורים לעיכול, ממריצים את מעבר המזון, ופועלים בכבד כ-choleretics, כלומר, מגבירים ייצור של מיצי מרה על ידי תאי הכבד.
*הסיבים התזונתיים שסופחים מים ותופחים במעי, ומאיטים את מעבר הסוכרים, הכולסטרול והטריגליצרידים מהמעי הדק אל כלי הדם, ומשם אל הכבד.
*הספונינים המאיטים גם הם מעבר של סוכרים ושומנים אל הכבד, ובנוסף הם קושרים מיצי מרה ומגבירים את הפרשתם בצואה.
פורמולות סיניות מוצעות לטיפול בהיפרליפידמיה
Kangen-karyu
פורמולה סינית שנחקרה ביפן. היא נמכרת בצורת כדורים קטנים-גרנולות, ומומלצת במקרים של עמדון דם. הפורמולה מעכבת צימות טסיות דם, מונעת עודף צמיגות של הדם, ומסייעת להורדת לחץ דם (1,2) (ניתן ללחוץ על שם הצמח כדי לרכוש אותו, במידה וקיים)
פירוט הצמחים בפורמולה: גומא הפקעים הוא צמח המווסת את אנרגית הכבד, ומביא להרמוניה בין הכבד והטחול. Auklandia lappa מגביר זרימה של צ'י, מסייע לפתוח חסימות של הקיבה והטחול, מחזק את הטחול, מונע חסימות. Paeonia lactiflora הוא צמח שמזין ומניע את הדם , מרגיע את הכבד, משכך כאבים עוויתיים Carthamus tnctoria מניע את הדם, פותח חסימות בדם, משכך כאב. המחקר שנעשה עם חולדות הראה ירידה ברמת סוכר, וירידה ברמת השומנים בדם (2).
2. אנג'ליקה סינית ואסטרגלוסGui zhi Fu ling Wan
זוהי פורמולה שמרבים להשתמש בה בסין להגביר ייצור של כדוריות דם אדומות ולהמריץ את תפקוד הלב וכלי הדם. ריכוז של 3-6 ג' לק"ג ליום, שניתן לחולדות במשך 4 שבועות עזר לווסת רמת שומנים בדם, והוריד רמת LDL (מקור 3)
הפורמולה נבדקה על חולדות וארנבות. התקבל שיפור ניכר ברגישות לאינסולין. התקבלה ירידה ברמת הטריגליצרידים ורמת ה-LDL. לא התקבל שינוי ברמת HDL (4). דווח על מחקר קליני אחד. השתמשו בפורמולה שכללה 6 צמחים, שניתנו בקפסולות. 60 איש השתתפו במחקר (1)
רמת הכוסטרול הכללי ו-LDL ירדה באופן משמעותי בתום המחקר שנמשך 6 שבועות (1).לעומת זאת לא היה שינוי משמעותי ברמת הטריגליצרידים וה-HDL (1). שמונה מהנבדקים התלוננו שסבלו משלשול במשך הטיפול.
שימוש בצמחי מרפא בודדים להורדת רמת שומנים בדם
ברפואה הסינית במשך הדורות נהגו להשתמש בפורמולות ולא בצמחים בודדים.מחקרים שעוסקים בעשרות השנים האחרונות בחיפוש אחרי צמחים שיסיעו להוריד רמה של סכרים ושומנים בדם, בדקו גם פעילות של צמחים בודדים. אלו הצמחים שנתנו תוצאות טובות ביותר (1)
Gynostema pentaphyllum הוא צמח רב שנתי מטפס המשתייך למשפחת הדלועיים. ברפואה הסינית המסורתית משתמשים בו לדה טוקסיפיקציה, לטיפול בברונכיט כרוני, להקלה על שיעול. הוא נחשב לצמח אלמוות המרפא הכל (1). משתמשים בעלים ובגבעולים. המרכיבים הפעילים שלו הם gipenosides. מצאו בצמח 82 ספונינים שחלק מהם דומים ואפילו זהים לאלו של הג'ינסנג. מחקרים יפניים הראו שהצמח מוריד רמת שומנים אצל חולדות . פעילות זו מיוחסת לספונינים. הצמח מוכר עכשיו כאדפטוגן, המסייע לשיפור זרימת דם, מגביר פעילות של מערכת החיסון, מחיש חלוקה של לויקוציטים, מסייע להורדת רמת סוכר, טריגליצרידים וכולסטרול, מסייע להורדת יתר-לחץ דם, מונע התקף לב ושבץ מוחי, מרגיע, מעכב צימות של טסיות דם.
Panax ginseng נחשב לצמח אדפטוגן. הוא מכיל ספונינים הנקראים ג'ינסנוסידים, והם מסייעים בין השאר להוריד רמת שומנים בדם.
Salva miltiorrhiza מחקרים בחיות הראו שהצמח מוריד רמת שומנים בדם. הצמח מגביר זרימת דם בקפילרות ובכלי הדם הקטנים.
Pueraria lobata- kidzu מטפס גדול השייך למשפחת הקטנייתיים שימוש רפואי וכן שימוש כמזון נעשה בשורש. נחשב למוריד חום, מסייע להרפיה של השרירים, מלחלח, מפחית צימאון, עוצר שלשול, מטפל בסימפטומים הקשורים ליתר לחץ דם. ברפואה הסינית המסורתית משתמשים בו לטיפול בחום, כאב ראש, התקשות של הצוואר והעורף, לצימאון הנובע מעודף חום בקיבה, לעצירות הקשורה לעודף של חום או לחוסר של הטחול. נוהגים להשתמש בקודזו לטיפול באנגינה פקטוריס ויתר לחץ דם. בסין משתמשים בקודזו כתוסף מזון המפחית סיכון למחלות לב וכלי דם.הצמח מכיל isoflavonoid הנקרא puerarin.
סויה ומוצרי סויה הסויה ומוצריו נחקרו יותר מצמחים רבים אחרים. יש לסויה מסורת ארוכה של שימוש כמזון ותוסף מזון רפואי בסין. ישנם מחקרים המראים ששימוש בחלבון של סויה במקום בחלבונים אנימליים מסייע להורדת רמת כולסטרול, טריגליצרידים ן-LDL (19. הסויה מכיל גם ריכוז גבוה של איזופלבונואידים המגינים מפני סרטן השד והפרוסטטה. מומלץ להשתמש בהם בגיל המעבר כמחליפי הורמונים (1).
לסיכום, המחלות הקשורות לתזונה המערבית ולאורח החיים שאין בו מספיק פעילות גופנית, כגון, סכרת, רמה גבוהה של טריגליצרידים וכולסטרול בדם, העמידות לאינסולין , הן נושא המעסיק מאד את הרפואה.
התרופות שמורידות רמת סוכר ושומנים גורמות לתופעות לוואי קשות. צמחי המרפא המוצעים ברפואה הסינית, ההודית והמערבית יכולים לעזור, בלי תופעות לוואי, אבל עם עבודה ומשמעת של המטופלים. כדי להצליח בטיפול חייבים לחזור לתזונה מאוזנת, המכילה פחות סוכרים ושמנים מזוקקים, ולהשקיע בפעילות גופנית.
מקורות
1. Wu H. Bei J. Guo J. Chinese herbal medicine for treatment of dislipidemia. J. of Geriatric Cardiology, 2009, 6: 119-125.
2. Kim HY. Okamoto T. Yokozawa T. Benefical effects of Chinese prescription Kangen-karyu on diabetes associated with hyperlipidemia, advanced glycation endproducts, and oxidative stress in streptozotocin-induced diabetic rats. J, Ethnopharmacol. 2009
3. Gao q. Cheung JK. et al. Verification of the formulaton and efficacy of Danggui,, a decoction of Radis Astragalus and Radis Angelica sinensis as exemplifying systematic approach to revealing the complexity of Chinese herbal medicine formula. Chinises Medicine 2007, 12:2
4. Nakagawa T. Goto H. Hussein G. et al. Keishibukuryyogan ameliorates glucose intolerance and hyperlipidemia in Otsuka Long-Evans Tokushima Fatty rats. Diabetes Res. Clin. Pract. 2008, 80:40-47.
סרטן השד - אם מתחילים לקחת יוד כתוסף בשלב של המחלה הפיברוציטית הגושים נעלמים, אבל אם התחיל כבר להתפתח סרטן הוא בדרך כלל
סרטן השד – Breast cancer
תשובה שניתנה ע"י Dr David Derry לשאלה של פציינטית עם סרטן בשד. המטופלת סבלה בנוסף מתת-פעילות של בלוטת התריס, והרופא שהוא בעל נסיון רב בטיפול בשתי הבעיות האלה מתנגד להקרנות. לטענתו ההקרנות יפגעו בבלוטת התריס וינמיכו עוד יותר את פעילותה.הוא מספר על הנסיון שרכש במשך שנים.
סרטן השד מתפתח במשך 20-30 שנה לפני שהוא מתגלה. כאשר מתגלה הגידול זה מראה על סיום השלב של ההתפתחות האיטית של הסרטן. תופעות כגון גושים קטנים בשדיים נקראות מחלה פיברוציסטית, והן בדרך כלל לא ממאירות.
אבל יש דרגות במחלה הפיברוציסטית. כאשר יש גושים רבים והתאים נראים שונים מהרגיל, יש סיכוי רב יותר שתוך 10-20 שנה יתפתח סרטן. אם מתגלה תופעה כזאת בגיל 45-55 כנראה שנמצאים כבר בשלב מתקדם, והתאים עלולים להפוך לסרטניים. ניתן לסלק לגמרי תאים כאלה על ידי לקיחה יום-יומית של יוד (1).
בשנת 1993 התפרסם מחקר על טיפול במחלה פיברוציסטית באמצעות יוד כתוסף מזון (2).
המחקר נמשך כ-30 שנה ונעשה על ידי דר Eskin מפנסילבניה. הוא הוכיח בחיות ובבני אדם שמחלה פיברוציסטית של השד היא תוצאה של ריכוז נמוך של יוד במזון. הוא הראה גם שהשלב הבא עלול להיות התפתחות של סרטן השד (3,4).
במחצית השנייה של המאה ה-20 התחילו להפחית את ריכוז היוד במזון. בהתחלה עשו תעמולה גדולה שיש להפחית את כמות המלח. אח"כ הוציאו את היוד מהמלח, מהלחם וממיני מאפה שונים. הסיכון לחלות בסרטן השד עלה מ-1 ל-20 באמצע שנות הששים ל-1 ל-8 בשנות השמונים. הסיכון לחלות בסרטן השד הולך ועולה.
אם מתחילים לקחת יוד כתוסף בשלב של המחלה הפיברוציטית הגושים נעלמים, אבל אם התחיל כבר להתפתח סרטן הוא בדרך כלל לא נעצר גם כשמתחלים לצרוך יוד.
מניסיונו של Dr Derry הוא נוכח שניתן לעשות חלוקה גסה של הסרטן לשתי פאזות.
הראשונה היא טרום סרטנית והיא כוללת הפיכת תאים נורמליים לסרטניים. היא יכולה להמשך בין 10-30 שנה. תוספת של יודין תעצור את התפתחות הסרטן ותגרום לאפופטוזיס לתאים הבלתי נורמליים. אם רמת היוד נמוכה הפיכת התאים הנורמליים לסרטניים אינה נעצרת.
כשהתאים הופכים לסרטניים הם הולכים ומתרבים, ויכולים להתפשט למקומות אחרים, או להישאר במקום אחד.
הזמן הממוצע להכפלת מספר תאי סרטן הוא 100 ימים, וזה לוקח 9 שנים עד שבדיקה של ממוגרפיה תוכל לגלות את הסרטן, או 11 שנים עד שנגלה אותו בעצמנו (5).
רמה תקינה של הורמונים של התירואיד שמפוזרת בכל הרקמות תוכל לעצור את התפשטות הסרטן (6).
ההורמונים של התירואיד מווסתים את רקמת החיבור, שמייצרת כעין סיב המונע את התפשטות התאים הסרטניים.
יש אם כך שלב ראשון של הגנה באמצעות היודין במצב הטרום-סרטני, ושלב שני שבו ההורמונים של התירואיד ביחד עם היוד מגינים מפני התפשטות הסרטן.
עודף היוד יוצא עם השתן, ומגן על הכליות ושלפוחית השתן מפני הסרטן.
המינון הדרוש בדרך כלל הוא 200-400 מיקרוגרם של תירוקסין.
מינון דרוש של יוד הוא 4 מ"ג ליום.
כאשר השתמשו בתמיסת לוגול טיפה אחת מהתמיסה הכילה 6.5 מ"ג של יוד. לקחו אותה בתוך מים או חלב. זהו מינו מספיק כדי לעצור את הפאזה הראשונה הטרום-סרטנית.
כל מה שנאמר כאן לגבי סרטן השד נכון גם במקרים שלסרטן הפרוסטטה, ויתכן שזה יכול לעזור גם לסוגים נוספים של סרטן.
מקורות
1. Derry DM. Breast Cancer and Iodine Preventing and surviving. Trafford Publishing company, Victoria, Canada 2001.
2. Ghent WR. Eskin BA. Low DA. Hill LP. Iodine replacement in fibrocystic disease of the breast. Can. J. Surg. 1993, 36: 453-460.
3. Eskin BA. Iodine and breast cancer. Biol. Trace Element Res. 1983, 5: 399-412.
4. Eskin BA. Dietary iodine and cancer risk. Lancet 1976, 8: 807-808.
5. Clark WH. The nature of cancer: morphogenesis and progressive (self) disorganization in neoplastic development and progression. Acta Oncol. 1995: 34: 3-21.
6. Clark WH. Tumour progression and the nature of cancer. J. Cancer 1991, 64: 631-644.
מורינגה - השוואה בין ארבעה מינים של מורינגה נערך מחקר בו נעשתה השוואה בין ארבעה מינים Moringa oleifera מכונפת שמקורה מהודו
המורינגה שייכת למשפחת ה- Moringaceae. המשפחה כוללת סוג אחד בלבד, Moringa, שכולל 12 מינים. הם גדלים בארצות חמות טרופיות וכן בארצות חמות יבשות. המינים הנפוצים ביותר הם:
Moringa oleifera מורינגה מכונפת
nga peregina מורינגה רותמית
fiori syn. aptera
M. Arabica, M. zeylandica
המין שהתקבל כבעל ערך מסחרי וכלכלי רב ביותר הוא המורינגה המכונפת. היום מרבים לגדל אותו בארצות רבות. הוא ידוע מאז שנים רבות כצמח מאכל, ומחקרים רבים שנערכים בשנים האחרונות מייחסים לו חשיבות כצמח רפואי חשוב (1). מגדלים אותו בארץ כגידול מסחרי ופרטי, ומוצרים שונים מהצמחכבר מצויים בשוק.
המין Moringa peregrine- מורינגה רותמית נפוץ יותר בעולם כצמח בר. בארץ הוא גדל בעין גדי, באזור אילת וכן בבקעת ים המלח ובערבות הירדן (2).
זהרי מתאר את המורינגה הרותמית בספרו, ומספר שבאפריקה המזרחית מפיקים מהזרעים מין מסוים של שמן.
זרעים מכילים 35-50% שמן, והוא משמש לקוסמטיקה, לתעשיית סבונים בעלי איכות גבוהה ולמאכל (1). מחקרים מעטים נערכו על המין מ. רותמית. נערך מחקר אחד על השמן המופק מהזרעים (3). השמן מראה פעילות אנטי מיקרוביאלית ומוגדת חמצון.
השמן יציב מאד. בחימום ל-120 מעלות הוא התחיל להתחמצן אחרי 10.5 שעות. הוא נראה יציב יותר משמן זית שמופק בכבישה קרה (1). פעילות אנטי מיקרוביאלית התקבלה נגד: Staphylococcus aureus. Staphylococcus epidermitis, Pseudomonas aeroginisa, Candida albicans (1).
מקורות
1. Lalas S. Gortzi O. Athanansidis V. et al. Determination of Antimicrobial Activity and Resistance to Oxidation of Moringa peregina Seed Oil.Molecules 2012, 17: 2330-2334.
2. מיכאל זהרי, נופי הצומח של הארץ, הוצאת עם עובד,עמוד 53, 1982
3. Tsaskins J. Characterisation of Moringa peregrine Arabia seed oil. Grasas Aceites 1998, 49: 170-176.
השוואה בין ארבעה מינים של מורינגה (4)
נערך מחקר בו נעשתה השוואה בין ארבעה מינים של מורינגה:
Moringa oleifera, מורינגה מכונפת שמקורה מהודו
Moringa peregina מורינגה רותמית שמקורה מסעודיה, מאזור ים סוף
Moringa stenopetala שמקורה מקניה ואתיופיה
Moringa drouhardi שמקורה במדגסקר נבדקו המרכיבים הפעילים של המינים האלה, הערך שלהם כמזון והפעילות האנטי אוקסידנטית שלהם.
המורינגה המכונפת הית העשירה ביותר בבטא קרוטן, ב- alpha tocopherol ובכמות הסידן והברזל. ריכוז החלבונים היה זהה במורינגה המכונפת וב-M. stenopetala
ריכוז האסקורבט היה גבוה ביותר אצל המינים M. stenopetala ו-M. drouhardii
המורינגה הרותמית היתה זהה למורינגה המכונפת בריכוז הטוקופרול, והכילה ריכוזים נמוכים יותר מהמינים האחרים של חלבונים, בטא-קרוטן, אסקורבט, ברזל וסידן.
המורינגה המכונפת היא המין שגדל מהר בהרבה יותר מהאחרים, ושידוע מאז שנים במזרח אסיה ובאפריקה כצמח מאכל.
בארבעת המינים היה ריכוז גבוה של אוקסלאט בעלים הצעירים, ומעט מאד בעלים הבוגרים. מרכיבים נוגדי חמצון שנבדקו בארבעת המינים היו: כלל הפנולים, ויטמין A, C,E. בדקו את הריכוז שלהם בתוך המשקל היבש של המרכיבים.
בארבעת המינים יש ריכוז גבוה של פנולים בעלים הבוגרים בהשוואה לריכוז שלהם בפירות וירקות, גם בהשוואה לאלה הידועים כעשירים במרכיבים אלה. המורינגה הרותמית היתה העשירה ביותר בריכוז הפנולים. המורינגה המכונפת עשירה ברוב המרכיבים האחרים, כגון, ויטמינים ומינרלים. החוקרים מסיקים שהעלים הבוגרים של ארבעת המינים ראויים להחשב למזון רפואי.
העלים הבוגרים הם העשירים ביותר במרכיבים פעילים, אבל הנצרים הצעירים טעימים יותר.
המינים שנבדקו עשירים ב-glucosinolates שנותנים להם את הטעם המיוחד והתכונות האנטי מיקרוביאליות.
נבדקו התנאים הטובים ביותר לייבוש העלים. המחקר הנוכחי ממליץ על ייבוש ב-50 מעלות במשך 16 שעות. ההפסד במרכיבים פעילים היה הקטן ביותר בתנאים אלה, כשהעלים המיובשים נבדקר מול עלים טריים.
מבין צורות הבישול, אידוי העלים לזמן קצר שמר את רוב המרכיבים הפעילים. הקפצה קצרה של העלים עם ירקות נוספים היתה יעילה לשמירה על המרכיבים, לעומת טיגון ממושך שהורס מרכיבים רבים.
מקורות
4. Ray-Yu Yang, Chang LC. Hsu JC. et al. Nutritional and Functional Properties of Moringa Leaves from Germplasm to Plant, to Food, to Health.Strategies, Standards for a better impact on nutrition in Africa, Accra, Ghana, November 16-18, 2006.
אגוז מלך Juglans תכונות רפואיות: ויטמין סי, בי1, בי8, פי, רטינול, טאנינים, אי, אשלגן ...
אגוז מלך Juglans regia
שם אנגלי: English Walnut
שם עברי: אגוז המלך
משפחה: Juglandaceae
תיאור הצמח: אגוז המלך הוא פרי של עץ נשיר בגובה 30-35מ'. הפריחה בתחילת הקיץ. פירות הבוסר בצבע ירוק כהה. מוצאו מהמזרח התיכון. מגדלים אותו, מאז מאות שנים, באירופה, צפון אפריקה, מזרח אסיה וצפון אמריקה. אגוז המלך שונה מהאגוז השחור, Juglans nigra ןמהאגוז הלבן, Juglans alba (1). מוצאם של שני המינים האחרונים הוא מזרח ארה"ב (3).מקור השם Juglans הוא ביוונית, ומשמעותו אגוזי יופיטר. הקדמונים האמינו שבימי קדם האלים אכלו אגוזים, ובני אדם אכלו בלוטים I4). במקומות רבים קוראים לאגוז המלך באנגלית Persian Walnut, כי כך קראו לו הרומאים מפני שהוא נכנס לאיטליה מפרס (4).
רפואה מסורתית: לעלים יש פעילות מרככת ואסטרינג'נט על העור. נהגו להשתמש במירתח מהעלים לרחצה. בנוסף השתמשו במירתח מהעלים לטיפול באקנה, באקסמה, בהרפס בזיהומים פטרייתיים, במקרים של גרוד וגרויים בעור, לטיפול בדלקות, בכוויות, נשירת שיער בכיבים ובעודף הזעה.בנוסף השתמשו במירתח מהעלים להרחיק פשפשים וכינים (2,3,4,5).השתמשו באגוז בשימוש פנימי לטיפול בפציעות במוח ובמחלות נפש (2). ברפואה הסינית השתמשו באגוזים כמחזקי כליות (2). מירתח מהאגוזים נחשב למחזק של הכליות, מנקה דם, מרחיק תולעים ומחזק דם. השתמשו בו במקרים של אנמיה (1,6).
מרכיבים: העלים מכילים כ-10% טאנינים, מסוג ellagitanin (6) נגזרת של naphtalen- juglone פלבונואידים 3%, בעיקר נגזרות של קוורצטין ו- kampferol0.8-1.0% חומצה אסקורביתחומצות פנוליות, גאלית, קפאית (6)
פעילות: ה- juglone הוא אנטי ויראלי. לעלים יש פעילות נגד חיידקים ופטריות בשימוש חיצוני (7)
שימוש רפואי:. ה- juglone המצוי בעלים הוא בעל פעילות אנטי ויראלית, אנטי בקטריאלית ואנטי פטרייתית (,74,5).Commission E מאשרת שימוש חיצוני בעלי אגוז מלך, לטיפול בדלקות של העור, ובמקרים של הזעת- יתר בידיים וברגליים (7).
שימוש במזון: משתמשים באגוז כמעבה מזון בתעשיית המזון (1). האגוזים. נאכלים טריים או קלויים. מפיקים מהם שמן מאכל, ומכינים מהם "חלב אגוזים". השמן מתקלקל במהירות, ויש צורך בזיקוק ומשמרים כדי להגן עליו. יש שימוש לשמן בקוסמטיקה. השימוש העיקרי כמזון הוא באגוזים. משתמשים בהם, שלמים, טחונים או מרוסקים, במיני מאפה, גלידות, קישוט לעוגות. העלים והקליפות של פירות הבוסר משמשים כצבע לשיער. יש הנוהגים להשתמש בהם בצרוף עם חינה (8).
1. Bown D. The Herb Society of America New Encyclpedia of Herbs and their Use. London, Dorling Kinderdley Ltd, 2001.2. Wood R. The New Whole Food Encylopedia: A Comprhensive Resource for Healthy Eating. New York, Penguin Putnam Inc. 1999.3. Van Wyk BE., Wink M. Medicinal Plants of the World, Potland, OR, Timbe Press, 2004.4. Grieve M. A Modern Herbal, Vol 2, New York, Dover Books, 1971.5. Bruneton J. ed. Pharmacognosy, Phytochemstry, Medicinal Plants, 2nd ed. Paris, Lavoisier, 1999.6. Wichtl M. Brinckmann J. Herbal Drugs and Phytopharmaceuticals. Stuttgart, Medpharm GrrbH Scientific Publishers, 2004.7. Walnut leaf in: Bluementhal, Goldberg, Brinckmann, Herbal Medicine, Expanded Commission E Monographs, American Botanical Council, 2000, p. 401.D'Amelio FS. Botanicals: A Phtocosmetic Desk Reference, Boca Raton, FL.: CRCpRESS LLC, 1999.
פוספטידיל כולין – Phosphatidyl choline
פוספטידיל כולין - Phosphatidyl choline - מצגת הניתנת להורדה או שמירה או דפדוף באתר " על עלים" אפשור נוח לצפייה
השפעת הטעם המר על מערכת הנשימה – Bitter taste influence on respiratory system
טעם מר מערכת הנשימה - מחקר קטן שפורסם לאחרונה כהשערה יכל להסביר את אופן הפעולה של תערובת הצמחים ובפרט סינוסיטיס >
לפני כ-20 שנה כשהתחלנו להשתמש בתערובת של צמחים הנקראת Swedish bitter, הבחנו בהשפעה החיובית המהירה שיש לה במקרים של סינוסיטיס.
ילדים שסבלו מהתקפים קשים של סינוסיטיס עם כאב ולחץ על העיניים, התרגלו מהר לטעם המר של התערובת, והשתחררו במהירות מכל הסימפטומים.
במשך שנים לא הבנו איך התערובת פועלת במקרים של סינוסיטיס. המשכנו להשתמש בה בהצלחה בלי להבין מה המנגנון.
מחקר קטן שפורסם לאחרונה כהשערה יכל להסביר את אופן הפעולה של תערובת הצמחים.
המחקר פורסם בדצמבר 2012 ב-FASEB Journal. החוקרים מציגים השערה שיכולה להסביר כיצד תרופות יכולות להשפיע במקום שונה ובאופן שונה מזה שהועידו להן.
הם טוענים שכל תרופה עם טעם מר עלולה לפעול באופן בלתי צפוי בגוף, על ידי סטימולציה של רצפטורים לטעם המר המצויים מחוץ לפה (Extraoral type 2 taste receptors- T2Rs ).T2Rs אלה מצויים בחלל הפה, והם משמשים כקולטנים לטעם המר. מצאו לאחרונה שהם מצויים גם מחוץ לפה, במערכת העיכול והנשימה.
תרופות המכילות מרכיבים כימיים מרים שונים פועלים על קולטנים אלה, ועלולה להיות להם השפעה פיזיולוגית בתאים המכילים אותם.
לדוגמא, הם מצויים בתאים אנדוקריניים במערכת העיכול, כולל אלה המייצרים הורמונים פפטידיים כתגובה למרכיבים מרים.
במערכת הנשימה סטימולציה של T2R מתבטאת בתאי האפיתל ובשרירים החלקים של דרכי הנשימה. הביטוי הוא הגברה של תנועת הריסים בדרכי הנשימה, בהרפייה של השרירים החלקים ובהרחבת הסימפונות. כנראה שכך משפיע Swedish bitter במקרים של סינוסיטיס.
החוקרים ממשיכים לעבוד על הנושא וטוענים שאישורההיפותיזה שלהם יסייע לגילוי פוטנציאל של תרופות, בפעילות שלהן על מקומות שונים מהמטרה העיקרית שלהן.
מקורות
1. Clark AA. Liggett SB. Munger SD. Extraoral bitter taste rexeptors as mediators of off-target drug effects. The FASEB Journal, December 2012, Vol. 26 no 12 4827-4831.
