שוש קירח – Glycyrrhiza galabra

שוש קירח שימש לטיפול במחלות של דרכי הנשימה, בשיעול, ולהפרעות של מערכת העיכול. מומלץ לטיפול באסתמה, שיעול, ברונכיט ובהפרעות של דרכי הנשימה

שם עברי :שוש קירח
שם אנגלי: Licorice, Sweetwood
משפחה: פרפרניים, Fabaceae (Leguminosae)
תיאור בוטני: מוצאו של הצמח מאזור הים התיכון, דרום רוסיה ואסיה הקטנה עד אירן. הוא גדל באדמה עשירה לגובה של 2-1.5מ'. בארץ הוא גדל ליד מקווי מים. הפרחים בצבע לבן עד ורוד, הפרי הוא תרמיל שטוח חסר זיפים, וזה המקור לשם המין. השורש בנוי משורש מרכזי וכמה שורשים צדדים. שימוש רפואי נעשה בשורש המרכזי שצבעו צהוב בהיר וטעמו מתוק. המקור לשם הצמח הוא ביוונית העתיקה, glykos- מתוק ו-rhiza- שורש. השם ניתן לצמח על ידי דיוסקורידס שחי במאה הראשונה אחרי הספירה. עד סוף האלף הראשון לספירה קטפו את הצמח מהבר. רק בתחילת האלף השני התחילו לגדל אותו כגידול חקלאי. כיום מרבים לגדל אתו בארצות רבות.
חלקי צמח בשימוש: שורש
רפואה מסורתית: שימוש רפואי בשוש קירח נעשה לפני אלפי שנים במצרים, יוון, רומא וכן בהודו. יש עדויות לשימוש בשוש באשור העתיקה ובמצרים כ-2500 שנה לפני הספירה. השתמשו בו לטיפול במחלות של דרכי הנשימה, בשיעול, ולהפרעות של מערכת העיכול. דיוסקורידס ממליץ בכתביו להשתמש בצמח לטיפול באסתמה, שיעול, ברונכיט ובהפרעות שונות של דרכי הנשימה. הצמח מוזכר כקרמינטיבי, ספסמוליטי ומשפר את איכות הקול. בסין משתמשים במין G. uralensis שהוא אחד הצמחים הנפוצים ביותר בשימוש בפורמולות הסיניות. הוא מוזכר לראשונה בספרו של הקיסר האגדי Shen Nong. הוא נחשב לצמח מתוק, מחזק ומאזן, נוגד שיעול ומשכך כאבי בטן.

מרכיבים: ספונינים טריטרפניים, בעיקר glycyrrhizin(2-6%), שהוא מלח אשלגן-סידן-מגנזיום של חומצה גליציריזית (1). בכמה מקומות בספרות מכנים אותה חומצה גליצריזינית (2). גליצריזין אחראי לטעם המתוק.

Glycyrrhizin החומצה הגליצריזית מורכבת מחלק הידרופילי, שהוא שתי מולקולות של חומצה גלוקורונית, וחלק הידרופובי שהוא החומצה הגליצירטית (3).

13 ספונינים נוספים מצויים בכמויות קטנות יותר (2).

פלבנואידים כ-1%, כ-30 פלבנואידים שונים. ביניהם liquiritigenin (flavanone), הגליקוזיד שלו liquiritin,Isoliquiritigenin (calchone) והגליקוזיד שלו isoliquiritin ואחרים (2).

איזופלבנואידים formononetin, glabrone ואחרים (2). Formononetin
מרכיבים נוספים: סטרולים, קומרינים, עמילן, סוכרים asparagine ומרכיבים מרים.
פעילות: אנטי דלקתי, מכייח, מרכך, enocorticotropic, אנטי ויראלי, נוגד אולקוס.
פרמקוקינטיקה: החומצה הגליצריזית עוברת הידרוליזה על ידי חידקי המעי בעלי אנזים בטא-גלוקורונידאז. היא הופכת לחומצה גליצריטית שנספגת במהירות ומועברת לכבד (4).

לאחר לקיחה של 100מ"ג גליצריזין על ידי מתנדבים בריאים, לא נמצא גליצריזין בפלסמה, אבל נמצאה חומצה גליצריטית בריכוז של פחות מ-200 ננוגרם ב-מ"ל. עשרים וארבע שעות לאחר לקיחת גליצריזין, מצאו גליצריזין בשתן. מכאן ניתן להסיק שחלק מהגליצריזין אינו מתפרק אלא מגיע לשתן בלי שעבר מטבוליזם (2).

פרמקולוגיה: גליצריזין וחומצה גליצריזית מעכבים RNAו-DNA וירוסים, כולל הפטיטיס Aו-C, הרפס זוסטר (5,6),HIV, הרפס סימפלקס (7) ו- CMV(8). גליצריזין והמטבוליטים שלו מעכבים את המטבוליזם של אלדוסטרון בכבד, ומדכאים פעילות של האנזים-beta-reductase5. עיכוב זה אחראי לפעילות הפסוידו-אלדוסטרון של השוש.

הדמיון של החומצה הגליצרטית להורמונים הקורטיקו-סטרואידים קשור לפעילות המינרלוקורטיקואידית והגלוקוקורטיקטאידית של החומצה הגליצריזית (9).

בנוסף, יש למרכיבים של השוש פעילות דומה להידרוקורטיזון. הם מעכבים פוספוליפאז A2(10).

In vitro הראו שהחומצה הגליציריזית מעכבת פעילות של COX, וייצור של פרוסטגלנדינים (11). לאיזופלבנואידים יש השפעה אסטרוגנית (1).

בין מרכיבי השוש יש כאלה שהם נוגדי חמצון פעילים ומגינים על הכבד. הם מסייעים להורדת רמת האנזימים של הכבד ולשיפור מצב הרקמות בחולי הפטיטיס (12).

תכשירים ללא גליצריזין משמשים לטיפול באולקוס. הם מגבירים ייצור ריר ואספקת דם לרירית הקיבה, ומחישים את ריפוי הכיב (13). התוויות:לטיפול בהפטיטיס A, הפטיטיס C כרוני, למחלות זיהומיות הנגרמות על ידי הרפס סימפלקס, הרפס זוסטר, varicella zoster, CMVו-HIV. לטיפול באפתות, בכיב פפטי, באקסמה, במחלות של דרכי הנשימה, באי ספיקה של של הורמונים אדרנוקורטיקואידים.
התוויות נגד: אי ספיקת כליות חמורה, שחמת הכבד.

שימוש בתקופת ההריון והנקה: שוש קירח אינו מומלץ בהריון, אין מניעה לשימוש בתקופת ההנקה.
תופעות לוואי: עלול לגרום לעליה בלחץ הדם. הספונינים של השוש נקשרים לקולטנים של מינרלוקורטיקואידים בכליות, ומגבירים פעילות של אלדוסטרון (1).

עלול לגרום לירידה ברמת האשלגן וצבירה של נתרן, וכתוצאה מכך לבצקות. כל התופעות נעלמות אם מפסיקים לקחת את השוש (12). מחקרים רבים מדווחים שלא הופיעו תופעות לוואי כלל במשך תקופת המחקר (14). הופעת תופעות הלוואי קשורה למינון שלוקחים ולמשך הטיפול, וכן לרגישות אישית (1).כמות הצמח שנלקחה יום-יום וגרמה לתופעות של עודף מינרלקורטיקואידים היתה בטווח של 1.5-250 ג' (15).
אינטראקציות עם תרופות: הורדת רמת האשלגן עלולהלגרום לאינטראקציה עם תרופות המכילות גליקוזידים קרדיאליים. תרופות משתנות הנלקחות ביחד עם שוש עלולות להגביר היפוקלמיה.

תרופות למניעת הריון המבוססות על אסטרוגן עלולות להגביר את תופעות הלוואי המינרלוקורטיקואידיות אצל אנשים רגישים.
הכנות ומינון: 1-1.5 ג' שלוש פעמים ביום בחליטה או מרתח, לטיפול באולקוס תכשיר ללא גליצריזין 0.4-1.6 ג'.

מינון גבוה מוגבל ל-4-6 שבועות (2).
שימוש בתעשייה: נעשה שימוש רב בשוש בתעשיית המזון, הממתקים והמשקאות. מכינים סוכריות שוש קירח בצרוף עם שמן אניס, מכינים משקאות אלכוהוליים, כגון, סוגים שונים של בירה, ומשקאות בלתי אלכוהוליים. מוסיפים ממנו למיני מאפה, פודינג וג'לטין.
התקן למזון הוא לא יותר מ-0.25% מהצמח (16). משתמשים בשוש בתעשיית הסיגריות כדי לתת טעם וריח לטבק.
סטטוס: באנגליה GSL, מאושר לשימוש בצרפת, בלגיה, גרמניה, בישראל, בארה"ב נחשב לבטוח לשימוש במזון.

ספרות

1. Gamer-Wizard M. Oliff HS. Webb D. et al. Glycyrrhiza glabra. Alt. Med. Rev. 2005, 10: 230-237.

2. Liquorice root, in: British Herbal Compendium, Bradley P.R (ed) 1992 British Herbal Medicine Association, p. 145-148.

3. Obolentseva GV. Litvinenko VI. Ammosov AS. et al. Pharmacological and therapeutic properties of licorice preparations (a review). Pharm. Sci. J. 1999, 33: 24-31.

4. Hattori M. Sakamoto T. Yamagishi T. et al. Metabolism of glycyrrhizin by human intestinal flora. II. Isolation and characterization of human intestinal bacteria capable of metabolizing glycyrrhizin and related compounds. Chem. Pharm. Bull. (Tokyo) 1985, 33: 210-217.

5. Baba M. Shigeta S. Antiviral activity of glycyrrhizin against Varicella-zoster virus in vitro. Antiviral Res. 1987, 7: 99-107.

6. Hattori T. Ikematsu S. Koito A. et al. Preliminary evidence for inhibitory effect of glycyrrhizin on HIV replication in patients with AIDS. Antiviral Res. 1989, 11: 255-261.

7. Pompei R. Flore O. Marccialis MA. et al. Glycyrrhizic acid inhibits virus growth and inactivates virus particles. Nature 1979, 281: 689-690.

8. Numazaki K. Umetsu M. Chiba S. Effect of glycyrrhizin in children with liver dysfunction associated with cytomegalovirus infection. Tohoku J. Exp. Med. 1994, 172: 147-153.

9. Armanini D. Karbowiak I. Funder JW. Affinity of liquorice derivatives for mineralocorticoid receptores. Clin. Endocrinol. (Oxf) 1983, 19: 609-612.

10. Okimasu E. Moromizato Y. Watanabe S. et al. Inhibition of phospholipase A2 and platelet aggregation by glycyrrhizin, an anti-inflammation drug. Acta Med. Okayama 1983, 37: 385-391.

11. Ohuchi K. Tsurufuji A. A study of the anti-inflammatory mechanism of glycyrrhizin. Mino Med. Rev. 1982, 27: 188-193.

12. Van Rossum TG. Vulto AG. Hop WC. et al. Glycyrrhizin-induced reduction of ALT in European patients with chronic hepatitis C. Am. J. Gastroenterol. 2001, 96: 2432-2437.

13. Van Marle J. Aarsen PN. Lind A. et al. Deglycyrrhizinised liquorice (DGL) and the renewal of rat stomach epithelium. Eur. J. Pharmacol. 1981, 72: 219-225.

14. Lino S. Tango T. Matsushima T. et al. Therapeutic effects of stronger neo-minophagen C at different doses on chronic hepatitis and liver chirosis. Hepatol. Res. 2001, 19: 31-40.

15. Stormer FC. Reistad R. Alexander J. Glycyrrhizic acid in liquorice – evaluation of health hazard. Food Chem. Toxicol. 1993, 31: 303-312.

16. Licorice root in:Herbal Medicine, Expanded Commission E Monographs, Blumenthal M. Goldberg A. Brinckmann J.(Ed.) American Botanical Council Austin TX. 2000 p. 233-240.

להזמנת שוש קירח

להזמנת שוש קירח אורגני

גרסיניה – Garcinia mangostana

גרסיניה משמש לטיפול בדיזנטריה, בשלשול, משחה מהפרי מסייעת לטיפול באקסמה ובפגעי עור שונים.מנגוסטין נמכר כתוסף מזון כמיץ או קפסולות

שם עברי: גרסיניה

משפחה: Guttiferae

שם אנגלי: Mangosteen

תיאור בוטני: המנגוסטין הוא עץ טרופי, ירוק –עד, שמוצאו כנראה מאיי סונדה ומ- Moluccas. מצויים עצי בר במלאיה, וכנראה שמשם הגיע העץ לתאילנד ובורמה. מרבים לגדל אותו בתאילנד, בדרום ויאטנאם, בורמה, סינגפור, מלאיה ודרום הודו.

העץ מגיע לגובה של 7-25 מ'. צבע קליפת הגזע חום כהה, כמעט שחור. העלים נגדיים וצבעם ירוק כהה.

הזרעים אינם זרעים אמיתיים, כי אין בצמח הפרייה. הזרעים נובטים במהירות לאחר שהם עוזבים את הפרי. הם מתים מהר אם מניחים להם להתייבש (2).

נעשו ניסיונות רבים לגדל את המנגוסטין בארצות אחרות, באזור הסוב-טרופי. כל הניסיונות נכשלו. המנגוסטין יכל להתקיים ולגדול בטמפרטורה שבין 4-38 מעלות צלסיוס. הוא זקוק ללחות מרובה, ואינו יכל לגדול במקומות שיש בהם עונות של יובש. הוא אינו סובל מליחות באדמה, מליחות במים, ויש להגן עליו מפני רוחות חזקות. עצים שגדלים על גדות נחלים, אגמים, בריכות או תעלות נותנים פרי רב.

חלקי צמח בשימוש: פירות.

מרכיבים: תרכובות פנוליות, אנתוציאנינים catechins, rosin, mangostin, xanthones, gartanin

פעילות:נוגד חמצון, נוגד אלרגיה, מעכב שחרור היסטמין, מעכב ייצור פרוסטגלנדינים E2(3),

Xanthonesמעכבים Mycobacteria(4), ועודדו אפופטוזיס בתאי לויקמיה אנושיים בתרבית (5).

Xanthonesהם תרכובות פנוליות פעילות מאד כנוגדי חמצון, כאנטי דלקתיים, נוגדי אלרגיה, מעכבים שחרור היסטמין.

שימוש רפואי: לטיפול בדיזנטריה, בשלשול, משחה מהפרי מסייעת לטיפול באקסמה ובפגעי עור שונים.

מנגוסטין נמכר כתוסף מזון כמיץ או קפסולות. המיץ הוא בדרך כלל תערובת של מיץ מנגוסטין ביחד עם מיץ תפוחי עץ, אגסים, אוכמניות, פטל שחור.

מירתח מהקליפה משמש לטיפול בשלשול וציסטיטיס. משרים את הקליפה במים במשך כל הלילה, ומשתמשים במשרה לטיפול בשלשול כרוני (6).

מיצוי מקליפת הגזע שנקרא amibiasine משווק כתכשיר לטיפול בזיהומים עם אמבות.

בפיליפינים משתמשים במירתח מהעלים ומקליפת הגזע להוריד חום ולטיפול בשלשול ודיזנטריה (6).

שימוש כמזון: מנגוסטין נאכל בעיקר כפרי טרי. הם נמכרים גם כפרי משומר, אבל טוענים שהם מאבדים את הטעם המיוחד שלהם בשימוש. במלאיה מכינים מהפרי ריבות.

ספרות:

1. Plantpiments for color and nutrition http://www.hort.wisc.edu/usdavcru/simon/publications/97hort0012.html

2. Mangosteen seed information

http://mangosteen.com/Sciencenonscienceandnonsense.com

3. Keigo N. Inhibition of histamine release and prostaglandin E2 synthesis by Mangosteen, a Thai medicinal plant. Biol. Pharm. Bull. 2002, Vol. 25. p. 1137-1141.

4. Sunit S. Antimycobacterial activity of prenylated xanthones from the fruits of Garcinia mangostana. Chem. Pharm. Bull. 2003, Vol 51, p. 857-859.

5. Matsumoto K. Induction of apoptosis by xanthones from Mangosteen in human leukemia cell lines. Journal Natural Products, 2003, Vol. 66, p. 1124-1127.

6. Mangosteen, Garcinia mangostana L.http://www.hort.purdue.edu/newcrop/morton/mangosteen.html

מילה – Fraxinus spp

מילה - רפואה מסורתית: בסין משתמשים בשורש של F. malacophylla כמוריד חום ונוגד דלקת. קליפת הגזע משמשת לטיפול בכאב שיניים, וזיהומים בדרכי השתן >

מילה
משפחה: זיתיים, Oleaceae
תאור בוטני: המינים השונים של ה-Fraxinus הם עצים, ולעתים רחוקות שיחים. הם בדרך כלל נשירים, ולפעמים ירוקי-עד. העלים נגדיים. הפרחים קטנים.

למינים שונים יש ערך כלכלי, מסחרי ורפואי רב. מינים רבים ידועים ברפואה המסורתית. ישנם מינים שנחקרו (1). בארצות רבות, כולל בארץ, מגדלים אותם כעצי שדרה.
רפואה מסורתית: בסין משתמשים בשורש של F. malacophylla כמוריד חום, נוגד מלריה, נוגד שגרון, ונוגד דלקת. קליפת הגזע משמשת לטיפול בסטומטיטיס, כאב שיניים, וזיהומים בדרכי השתן (2).

ביפן משתמשים בקליפת הגזע של המין F. japonica כצמח דיורטי, מוריד חום ומשכך כאב. הוא משמש לטיפול ברוימטיזם וגאוט (3).

F. bungeana נחשב לצמח רפואי בסין. משתמשים בו במקרים של שלשול, דלקת מפרקים וכן להורדת חום.

המין F. excelsior שמוצאו מאירופה ואסיה, ידוע כצמח רפואי ברפואה המסורתית. הוא מומלץ על ידי היפוקרטס. העלים משמשים להורדת חום ולטיפול ברוימטיזם. ברפואה המסורתית של בולגריה ופולין משתמשים בעלים ובקליפת הגזע לטיפול בפצעים, במקרים של שלשול ודיזנטריה.

חלקי צמח בשימוש: עלים, קליפת הגזע

מרכיבים: במינים השונים של ה-Fraxinus מצויים קומרינים, secoiridoidsו-phenylpropanoids.

ה-secoiridoids מצויים בעיקר כגליקוזידים ואסטרים של hydroxyphenyl alcohols. בנוסף מכילים המינים השונים פלבנואידים, פנולים פשוטים וליגנאן.

קומרינים הם מרכיבים שאינם אופייניים למשפחת הזיתיים. הם נמצאו בכל המינים שנחקרו, והם מייחדים את מיני ה- Fraxinus. בכמה מינים הם מצויים בריכוז רב, ומשמשים מקור לקומרינים בתעשיה.

הגליקוזידים של הקומרינים esculinו-fraxin נמצאו בכל המינים שנבדקו (1) Esculin Fraxin Secoiridoids שכיחים במשפחת הזיתיים. לקבוצה זו משתייך ה-oleuropein שהוא אחד מהמרכיבים העיקריים בעלים ובפירות של הזית. Oleuropein תשעה phenylpropanoid glycosides נמצאו במינים השונים של ה-Fraxinus(1). ביניהם verbascosideו- salidroside. בין הפנולים הפשוטים נמצאו נגזרות של חומצה בנזואית, כגון, חומצה ונילית, גאלית וסירינגית.

בין הטריטרפנים מצויות חומצה אורסולית, אולאנולית, בטולינית, וכן בטולין ו-beta-amirin.

פעילות: נחקרה הפעילות של מיצויים שונים מהצמח וכן של מרכיבים בודדים.

פעילות אנטי מיקרוביאלית:

מיצויים מימיים של העלים וקליפת הגזע של F. ornus ו- F. excelsior מעכבים גידול של השמר הלבן- Candida albicans. המיצוי של קליפת הגזע שלהם מעכב Staphylococcus aureus. המיצוי של קליפת הגזע של F. excelsior מעכב Proteus mirabilis. מיצויים אלכוהוליים ומירתחים של קליפת הגזע שלF. ornus מעכבים S. aureusו- B. subtilis(1).

פעילות נוגדת דלקת:

פעילות אנטי דלקתית הוכחה במיצוי המימי והמתנולי של קליפת הגזע של F. japonica(4). במיצויים מימיים ואלכוהוליים של קליפת הגזע של F.excelsior הראו מחקרים in vitroו-in vivo פעילות נוגדת דלקת ושגרון (5). מיצוי אלכוהולי של קליפת הגזע של מין זה מהווה מרכיב בתרופה צמחית נגד רוימטיזם Phytodor N.

פעילות נוגדת חמצון הוכחה במיצויים אלכוהוליים של קליפת הגזע של F. ornusו-F. excelsior(1). מרכיבים מבודדים מהצמח הראו גם הם פעילות נוגדת חמצון.

זרוז בשיקום של עור הראו במיצוי אלכוהולי של קליפת הגזע. המיצוי גרם לצמיחה מהירה של תאי אפיתל. עיכוב של lypoxygenase ושל ייצור לויקוטריאנים התקבל על ידי קומרינים שבודדו מה-Fraxinus, ביניהם esculetin, scopoletin, fraxetin, fraxin.

פעילות דיורטית התקבלה עם מיצוי מימי ואלכוהולי של עלים של F. excelsior. הראו גם עליה משמעותית בהפרשה של יונים של נתרן וכלור וכן של אשלגן (1).

הגנה על הכבד הראו כמה קומרינים ופלבנואידים המצויים בצמח. הם מגבירים הפרשת מיצי מרה ומנקים את הכבד מרעלנים.

הרחבה של כלי דם קורונריים התקבלה על ידי מרכיבים מקבוצת ה- secoiridoids(6).

לסיכום, הסוג Fraxinus הוא מקור עשיר לתרכובות פנוליות שונות, למרכיבים בעלי מבנה כימי מעניין ולמוצרים בעלי פעילות פיזיולוגית. רק מינים בודדים נבדקו. התוצאות שהתקבלו במחקרים ביחד עם החשיבות שייחסו למינים השונים שברפואה העממית, מעודדים את המשך המחקר.

ספרות:

1. KostovaI.and Lossifova T. chemical components of Fraxinus species. Fitoterapia 2007, 78:86-106.

2. He SD Ueda S, Inoui K. et al. Phytochemistry 1994, 35: 177

3. Inouye H. Nishioka T. Kaniwa M. Phytochemistry 1975, 14:304

4. Wallander E. Albert VA. Am. J. Bot. 2000, 87: 1827

5. Kruedener S. Schneider T. Elsner EF. Drug Res. 1995, 45: 169

6. CalisI.Hosny T. Lahloub MF. Phytochemistry 1996, 41: 1557.

חזרה לחנות

ציפורן Eugenia caryophyllus

ציפורן בשימוש פנימי מומלץ לטיפול בהפרעות בעיכול, כגון, גזים, התנפחות של הבטן, כאבים עוויתיים, בחילות. בשימוש חיצוני להקלה על כאבי שיניים

שם עברי: ציפורן

שם נרדף: Syzygium aromaticum
שם אנגלי: Clove
משפחה: הדסיים, Myrtaceae
תיאור בוטני: עץ בגובה 10-20 מ' שמוצאו באיי Moluca שבאינדונזיה.
עד שנת 1770 היה לגרמניה מונופולין על הציפורן. צרפת הצליחה להכניס גידול של עצי ציפורן לאיי מאוריציוס, ומשם התפשט הגידול לעוד ארצות.

היצרניות העיקריות של הציפורן בימינו הן: אינדונזיה, מדגסקר וברזיל (1).
חלקי צמח בשימוש: ניצני הפרחים
מרכיבים: שמן נדיף 14-21%, כולל בעיקר שלושה מרכיבים עיקריים: eugenol64-89%, acetyleugenol4-20%, beta-caryophyllene 4-12% , מרכיבים המצויים בריכוז נמוך: alpha-humulene 0.5-1.9%caryophyllene oxide 0.2-0.4%(2).

הדרישה לשמן נדיף רפואי בפרמקופיאה באירופה היא: eugenol 75-88%, acetyleugenol 4-15%, beta-caryophyllene 5-14%(1).

למטרות מסחריות שונות, לא רפואיות, מופק שמן מהעלים ומגבעולים. הוא דומה בהרכבו לשמן הנדיף המופק מניצני הפירות , אבל ריכוז ה- acetyleugenol נמוך יותר, והארומה באיכות פחות טובה משל השמן הנדיף המופק מניצני הפירות. eugenol פלבונואידים בערך 0.2%, כולל kaempferol, rhamnetin, quercetin, kaempferide, myricetin (3)chromones: 5,7-dihydroxy-2-methylchromone

חומצות פנוליות: גאלית, קומרינית, פרולית, ונילית, עקבות של חומצה כלורוגנית ואלגית (4). טאנינים, בעיקר אלגיטאנינים

טריטרפנים- חומצה אולאנולית 1% (4)

פוליסכרידים: שני rhamnogalacturans

עם שרשרת צדדית של abinanו-10-15% של קבוצות סולפט. לאחד יש משקל מולקולרי 36.000 ולשני 103.000.

גליקוזידים של סטרולים, סיטוסטרול, סטיגמה סטרול וקמפסטרול (5).

פעילות: רוב הפעילות של הצפורן מתייחסת לשמן הנדיף ולמרכיב הפנולי eugenol, ספסמוליטי (6), סטימולנט ארומטי (7), קרמינטיבי (6), מגביר הפרשת מיצי מרה (8), אנטי מיקרוביאלי (9), מעכב הרפס, נוגד הקאה (7).

השמן הנדיף וה-eugenol עלולים לגרום לגירוי בשימוש חיצוני, מאלחש מקומי עדין, נוגד דלקת (10) ונוגד חמצון, מעכב צימות של טסיות דם (10).

התוויות: בשימוש פנימי מומלץ לטיפול בהפרעות בעיכול, כגון, גזים, התנפחות של הבטן, כאבים עוויתיים, בחילות (7) בשימוש חיצוני להקלה על כאבי שיניים, בגרגור לדלקות גרון, בשטיפות פה לדלקות חניכיים (11), לטיפול באקנה, לכאבי שרירים, למחלות רוימטיות, נוירלגיה, שעלת וברונכיט (12).
התוויות נגד: במקרים של תפקוד בלתי תקין של הכבד, במקרה שלוקחים פרצטאמול או נוגדי קרישה.

תופעות לואי: שמן נדיף מרוכז גורם לגירוי של רקמות

אינטראקציות עם תרופות: אינן ידועות

הכנות ומינון: בשימוש פנימי, ניצנים יבשים 120-300 מ"ג

חליטה שני ניצנים בכוס מים חמים

טינקטורה 1:5 ב-40% אלכוהול, 20 טיפות שלוש פעמים ביום

שמן נדיף 2-3 טיפות

שימוש מקומי: לכאב שיניים משתמשים בשמן נדיף ללא מיהול, שטיפות פה עם 1-5% שמן נדיף, קומפרסים עם שמן אתרי מהול בתוך שמן.

בטיחות: השמן הנדיף בטוח לשימוש במינון המומלץ, שמן נדיף מהול אינו גורם לגירויים לעור, אבל עלול לגרום לגירוי בקרומים של הפה.

סטטוס בינלאומי: באנגליה GSL בשימוש פנימי וחיצוני צרפת התקבל לאינדיקציות מוגדרות גרמניה מקובל על Commission E מקובל שימוש למזון בארה"ב ובאירופה.

ספרות

1. Clove in; Bradley P. British Herbal Compendium Vol 2, British Herbal Medicine Association, 2004,113-1182.

2. Gopalakrishnan N. Studies on the storage quality of CO2 extracted cardamom and clove bud oils. J. Agaric Food Chem. 1994, 42; 796-798.

3. Vosgen B. and Hermann K. Glycosides of Pepper (Pipper nigrum), Clove (Syzygium aromaticum L.) and Allspice (Pimenta dioica L) 3. Phenolics of Spices Z. Lebensm Unters, Forsch, 1980, 170: 204-207.

4. Cal L. and Wu CD. Compounds from Syzygium aromaticum Possessing Growth Inhibitoty Activity Against Oral Pathogens. J. Nat. Prod. 1996, 59: 987-990.

5. Lee Jl. et al. Purification and characterization of Antithrombotics from Syzygium aromaricum. Biol. Pharm. Bull. 2001, 24: 181-187.

6. Sensch O. et al. Calcium channel blocking effect of constituents of Clove oil. Planta Medica 1993, 59 (Suppl) A687.

7. Chevallier A. Clove in: The Encyclopedia of Medicinal Plants. ISBN O-7513-0314-3 Lonon, New York, Stuttgart, Dorling Kindersley, 1996: 95

8. Yamahara J. et al. Biologically active principles of crude drugs, Pharmacological evaluation of cholagogue substances in clove and its properties. J. Pharmacobiodyn. 1983, 6: 281-286.

9. Dorman HJD and Deans SG. Antimicrobial agents from plants; antibacterial activity of plant volatile oils. J. Applied Microbiol 2000, 88: 308-316.

10. Saeed SA. et al. Eugenol: a dual inhibitor of platelet – activating factor and arachidonic acid metabolism. Phytomedicine 1995; 2: 23-28.

11. Giroflier, in: Medicaments a base de plantes ISBN 2-911473-02-7. Saint –Denis Cedex, France: Agence du medicament, 1998.Todd RC, editor, Clove, Clove oil in: Extra Pharmacopoeia, Martindale, 25^th edition, London Pharmaceutical Press, 1967: 853.

להזמנת ציפורן

עשב לימון – Cymbopogon citratus – רב זקן לימוני

עשב לימון מסייע לטיפול בכאב ראש, שפעת, כאב בטן, רוימטיזם, התכווצויות שרירים, מדלל דם, השמן הנדיף מומלץ כעיסוי להרפות שרירים מכווצים

שם עברי: עשב לימון

שם אנגלי: Lemongrass

משפחה: דגניים, Poaceae

תאור בוטני: הסוג Cymbopogon כולל 56 מינים של צמחים רב-שנתיים, לפעמים חד-שנתיים, ארומטיים, הגדלים באזורים טרופיים וחמים של אסיה ואירופה. רבים מהמינים מכילים שמן נדיף, המכיל ריכוזים גבוהים של ציטראל וגרניול.

C. citratus הוא צמח רב שנתי, שמוצאו מהודו וסרי-לנקה. העלים ישרים, צרים וארוכים. אורכם מגיע ל-90 ס"מ. התפרחת גדולה. היא כוללת שיבולת באורך 1 מ'. מרבים לגדל את הצמח במרכז ודרום אמריקה וכן באוסטרליה. הודו היא היצרנית העיקרית של שמן ציטרונלה (1).

חלקי צמח בשימוש: עלים, שמן נדיף.

מרכיבים: שמן נדיף : 0.2-0.4% הנקרא שמן ציטרונלה. הוא כולל citronellal 32-45%

Geraniol 12-25%

Geranyl acetate 3-8%

Citronellyl acetate 1-4%

הצמח מכיל אלקלואיד, ספונין, בטא-סיטסטרול, טריטרפנואיד- cymbopogonol

שמן אתרי שמקורו בצמחים הגדלים במערב הודו מכיל 65-85% של ציטראל ו-12-20% של myrcene(1)

פעילות: אנטי בקטריאלי בעיקר נגד חיידקים גרם-חיוביים,

נוגד פטריות (2,3,4), אנטי אוקסידנט, מרגיע של העצבים, משכך כאב (1),

שימוש ברפואה המסורתית: ברפואה הסינית משתמשים בצמח לטיפול בהצטננות,

כאב ראש, כאב בטן, כאבים רוימטיים ואחרים

שימוש ברפואת האיורודה: לטיפול בטפילים בדרכי העיכול, כאבי בטן, עודף גזים, ברונכיט, חום גבוה

התוויות: לטיפול בכאב ראש, שפעת, כאב בטן, רוימטיזם, התכווצויות שרירים (5), מדלל דם

השמן הנדיף מומלץ כעיסוי להרפות שרירים מכווצים. כנראה שהשמן הנדיף מפחית ריכוז של חומצה לקטית שחדרה לשריר (5). השמן הנדיף בעיסוי ישירות לעור משמש לדחיית יתושים.

הפעילות האנטי בקטריאלית יעילה יותר ב-pHבסיסי (4).

שמן נדיף של הצמח מעכב קנדידה (6).

מחקרים קליניים.

פעילות אנטי בקטריאלית: המרכיבים העיקריים הפעילים נגד חיידקים הם ציטראל, נראל, גרניאל ו-myrcene(4). הם מעכבים קולי, Bacillus subtilis, Staphylococcus aureus.

פעילות נוגדת פטריות: מחקרים in vitroהראו פעילות נגד מינים אחדים של קנדידה, נגד Mycrosporum

Aspergillus fumigatusו-Trichophyton mentegrophytes (3). הניסויים נעשו עם השמן הנדיף. המרכיבים הפעילים הם נראל, גרניאל וציטרונלאל (3).

התוויות נגד: הריון

תופעות לוואי: לא נמצאו

אינטראקציות עם תרופות: לא נמצאו

הכנות ומינון:חליטה 2 ג' של עלים יבשים לכוס, פעמים אחדות ביום

לשמן הנדיף יש שימוש רב בתעשיה של סבון, מוצרי הגיינה שונים, קרם ומשחות

סטטוס: GRAS

ספרות:

1. Lemongrass, in:Leung AY. Foster S. Encyclopedia of Common Natural Ingredients A Wiley-Interscience Publication, John Wiley & Sons, INC, 1996, p.344-345.

2. Hammer KA. Carson CF & Riley TV. Antimicrobial activity of essential oils and other plant extracts. J. Applied Microbiol. 1999, 86: 985-990.

3. Onawunmi GO. Evaluation of antifungal activity of lemongrass oil. Int. J. Crude Res. 1989, 27:121-126.

4. Onawumni GO. & Ogunlana A study of the antibacterial activity of the essential oil of lemon grass. Int. J. Crude Res. 1986, 24: 64-68.

5. Lemongrass in; PDR for Herbal Medicines 3^rd Edition, Thomson PDR, 2004 p. 505-507.Pattnaik S. Subramanyam VR. Kole C. Antibacterial and anti fungal activity of ten essential oils in vitro. Microbios. 1996, 86: 237-246.

להזמנת עשב לימון

דלעת – Cucurbita pepo

דלעת - רפואה מסורתית: זרעי הדלעת היו ידועים כהורגי תולעים. בטיחות: הזרעים נחשבים לבטוחים לשימוש, הזרעים והשמן משמשים למאכל >

דלעת

משפחה: דלועיים, Cucurbitaceae

שם אנגלי: Pumpkin seed

חלקי צמח בשימוש:זרעים

ישנם זנים רבים של דלעת, המשתייכים כולם למין C. pepo. לחלק יש זרעים בצבע ירוק כהה בעלי קליפה רכה. הנפוצים יותר הם זרעים לבנים בעלי קליפה קשה. המונוגרף הנוכחי מתייחס לזרעים בעלי הקליפה הלבנה הקשה.

מרכיבים: שמן 45-52% (1). השמן המתקבל על ידי כבישה הוא בעל צבע אדום כהה עד ירוק (2). הוא מכיל למעלה מ-80% חומצות שומן בלתי רוויות, בעיקר חומצה לינולאית (42-64%), חומצה אולאית (20-38%), ו-19% של חומצות רוויות, בעיקר חומצה פלמיטית וסטארית.

סטרולים, עד 0.5% מהשמן,בעיקר דלתא-7 סטרולים. דלתא-7 מראה שיש קשר כפול בין פחמן מספר 7 ופחמן מספר 8. ארבע סטרולים דלתא-7 מהווים 75-88% מכלל הסטרולים (3): stigmastadienol, alpha-spinasterol

דלתא-7,22,25 stigmastatrienol, avenasterol.

היתרון של סטרולים דלתא-7 הוא בניגוד לרוב השמנים המופקים מזרעים, שהסטרולים שלהם הם דלתא-5.

Squalene, אופייני לשמן דלעת

בטא וגמא- tocopherols360-540 מ"ג ל-ק"ג

קרוטנואידים, בעיקר לוטאין (50%), בטא-קרוטן 10-12% (4), כלורופיל

Sesquiterpenoids

מרכיבים נוספים: חלבונים 30-34%, פחמימות 6-10%, מינרלים בעיקר זרחן, אשלגן, מגנזיום, סידן, ברזל, אבץ, סלניום (1), cucurbitine, peponin

פעילות: מחזר dihydrotestosterone ברקמות של בלוטת הערמונית, מחזק את תפקוד שלפוחית השתן,

מסייע לשיפור פעילות השריר הסוגר של שלפוחית השתן, נוגד דלקת (5).

התוויות: לטיפול בגידול שפיר של בלוטת הערמונית, להפרעות בזרימת השתן כתוצאה מהגידול של בלוטת הערמונית, לשלפוחית שתן רגיזה, להפרעות בתפקוד של שלפוחית השתן (6).

פרמקולוגיה: הסטרולים דלתא-7, המצויים בזרעי הדלעת דומים במבנה המולקולרי שלהם ל-dihydrotestosterone

והם יכולים להתקשר לרצפטור שלו.

peponin הוא חלבון בעל שרשרת יחידה. הוא מעכב יעיל של HIV וירוס האיידס (7).

פעילות הזרעים כהורגי תולעים מיוחסת ל-cucurbitine.

הראו שהם מעכבים גם גידול של Schistosoma japonicum(8).

רפואה מסורתית: זרעי הדלעת היו ידועים כהורגי תולעים.

התוויות נגד: אינן ידועות

תופעות לוואי:אינן ידועות

אינטראקציות עם תרופות: בלתי ידועות

הכנות ומינון: אבקה 10-30 ג', טינקטורה כמות אקויולנטיות, שמן דלעת.

בטיחות: הזרעים נחשבים לבטוחים לשימוש, הזרעים והשמן משמשים למאכל.

ספרות:

1. Mabsour EH. et al. Nutritive value of Pumpkin (Cucurbita pepo kakai 35) seed products. J. Sci. Food Agric. 1993, 61: 73-78.

2. Murkovic M. et al. Variability of fatty acid content in pumpkin seeds (Cucurbita pepo) Z. lebensm. Unters. Forsch. 1996, 203: 216-219.

3. Tsakins J. Lalas Lj. Lazos ES. Characterization of crude and purified pumpkin seed oil. Grasas y Aceites 1997, 48: 267-272.

4. Matus Z. Molnar P. and Szabo LG. Main carotenoids in pressed seed (Cucurbita semen) of oil- pumpkin (Cucurbita pepo convar. Pepo var. styriaca). Acta Pharm Hung 1993, 63: 247-256.

5. Fahim AT. et al. Effect of pumpkin seed oil on the level of free radical scavengers induced during adjuvant arthritis in rats. Pharmacol. Res. 1995, 31: 73-79.

6. Pumpkin seed in: Bradley P. British Herbal Compendium Vol 2 British Herbal Medicine Association 2006, 320-324.

7. Gerhauser C. et al. Peponin a new ribosome-inactivating protein isolated from the seeds of Cucurbita pepo L. inhibits human immunodeficiency virus Type 1 reverse transcriptase. Pharm. Pharmacol. Lettr. 1993, 3: 71-75.Miharanian VH. And Abu-Chaar CI. Extraction and estimation of cucurbitin in Cucurbita seeds. Lloydia 1968, 31: 23-29.

חזרה לחנות

Coptis chinensis – קופטיס

קופטיס מטיב לטיפול בעודף חום המתבטא בעיניים אדומות, כאב גרון, אבצס, ריח לא נעים בפה בגלל חום בקיבה, דימומים מהאף, דימום בשתן.

Coptis chinensis – קופטיס
משפחה: נוריתיים, Ranunculaceae
חלקי צמח בשימוש: קנה שורש
תיאור בוטני: צמח רב שנתי, שגובהו 20-50 ס"מ. הפריחה בצבע לבן-ירוק, קנה השורש באורך 5-6 ס"מ וצבעו חום-צהוב. קוטרו 3-8 מ"מ. החלק הפנימי של קנה השורש בצבע צהוב-כתום (1). טעמו מר מאד, וכשלועסים אותו הוא צובע את הפה והרוק בצהוב (2). מוצאו של הצמח מסין. מין נוסף הוא Coptis japonica שמוצאו מיפן.
מרכיבים: המרכיב העיקרי הוא האלקלואיד ברברין, המצוי בריכוז של 4-8% (3). berberine אלקלואידים פרוטוברבריניים: coptisine, berberastine, palmatine (4).
פעילות: אנטי מיקרוביאלי, מעכב in vitro גידול של סטפילוקוקים, סטרפטוקוקים, פנוימוקוקים, Vibrio cholera, Bacillus anthracis, Bacillus dysenteria(5), וכן טפילים, כגון, EntamoebaGiardia lambia, Trichomonas vaginalis(6).
פעילות לפי הרפואה המסורתית הסינית: הקופטיס הוא צמח מר וקר, ההולך למרידיאנים של הלב, המעי הגס, כבד וקיבה. הוא מנקז חום ומייבש עודף לחות, מפחית חום מהלב, עוצר דימומים, מנקז חום מקיבה.

שימוש רפואי על פי הרפואה הסינית המסורתית: לטיפול בעודף חום המתבטא בעיניים אדומות, כאב גרון, אבצס, ריח לא נעים בפה בגלל חום בקיבה, דימומים מהאף, דימום בשתן.
שימוש חיצוני: לטיפול בעיניים אדומות ושורפות, לכיבים בפה ועל הלשון.
התוויות: לטיפול בשלשול שנגרם על ידי חיידקים (2), בדלקות של מערכת העיכול, כוויות, ליישמניה (7).

מחקרים קליניים: נערך מחקר על טיפול בליישמניה עם ברברין. הזריקו ברברין בריכוז של 2% לתוך הפצע שנגרם על ידי הזיהום בליישמניה. הטיפול היה יעיל (7).
התוויות נגד: הריון, הנקה, אינו מומלץ לטיפול בילדים קטנים. הבטיחות של טיפול בילדים לא נבדקה (1).

תופעות לוואי: לא נמצאו בריכוזים של 500 מ"ג (1)
מינון: 1.5-6.0 ג' ליום (1,2).
ספרות

1. Rhizoma coptidis, WHO monographs on selected medicinal plants, Vol. 1, 1999, World Health Organization, Geneva, 105-113.

2. Pharmacopoeia of the People’s Republic of China (English ed.). Guangzhou,Guangdong Science and Technology Press, 1992.

3. Quality control methods for medicinal plant materisals. Geneva, World Health Organization, 1998.

4. Ikuta A. Kobayashi A. Itokawa H. Studies on the quantitative analysis of protoberberine alkaloids in Japanese, Chinese and other countries Coptis rhizomes by thin-layer chromatography-densitometry. Shoyakugaku zasshi, 1984, 38: 279-282.

5. Simeon S. Rios JK. Villar A. Pharmacological activities of prtoberberine alkaloids. Plantes medicinales et phytotherapie, 1989, 23: 202-250.

6. Kaneda Y. et al. In vitro effects of berberine sulfate on the growth and structure of Entamoeba histolytica, Giardia lambia and Trichomonas vaginalis. Annala of tropical medicine and parasitology, 1991, 85: 417-425.

7. Medicinal plants in China, Manila, World Health Organization, 1989, (WHO Regional Publications, Western Pacific Series, No. 2).Ds Gupta BM., Dikshit BB. Berberine in the treatment of Oriental boil. Indian medical gazette, 1929, 67: 70.

להזמנת קופטיס

כלורלה – Chlrella vulgaris

כלורלה נוגדת סרטן, מגבירה פעילות של מערכת החיסון, מסייעת לניקוי הגוף מרעלנים, מעכבת ספיגה של רעלנים וסילוקם מהגוף, מסייעת להרחקת מתכות כבדות

שם עברי: כלורלה

השם המדעי: Chlorella vulgarisו- C. pyrenoidosa

תאור בוטני: כלורלה היא אצה ירוקה חד-תאית הגדלה במים מתוקים. היא התגלתה בשנת 1890 על ידי מדען הולנדי Beijernick. תאי הכלורלה מכילים גרעין מוגדר, כלורופלסטים ומיטוכונדריה.

הודות לתכולת החלבון הגבוהה באצה, ולקצב הצמיחה המהיר שלה, נערך מחקר אחרי מלחמת העולם השניה על האפשרות לשימוש בה כמקור עשיר למזון.

מרכיבים: חלבון הכולל 19 חומצות אמיניות, בריכוז של כ-60% (1).

חומצות שומן בריכוז 11%, ביניהן חומצות שומן חיוניות וחומצות אומגה 3 (alpha linolenic acid)

חומצות גרעין, 3% של RNAו-0.3% של DNA(1). הריכוז הגבוה של חומצות הגרעין קשור להגברה של תהליכי גדילה, התחדשות ושיקום של תאים.

ויטמינים, E, A, K אלפה ובטא- קרוטן, ויטמין C, B1, ,B2, B3, B5, B6B12

מינרלים, תכולת המינרלים בכלורלה תלויה בקרקע המזון. היא מכילה ברזל, סידן, מגנזיום, אשלגן, נחושת, אבץ ומנגן.

כלורופיל, הכלורלה עשירה מאד בכלורופיל (2).

פקטור הגדילה CGF- Clorella growth factor

זהו קומפלקס ייחודי המצוי בגרעין של הכלורלה. הוא מורכב בעיקר מפפטידים, חלבונים, חומצות אמיניות, חומצות גרעין ופוליסכרידים (3). הוא התגלה בראשית שנות החמישים של המאה ה-20 על ידי מדען יפני (3). הוא מתקבל על ידי מיצוי של האצה במים חמים.

פעילות

נוגד חמצון הודות לקרוטנואידים ולויטמינים (4)

הגברת פעילות של מערכת החיסון (2). ממריץ פעילות של תאי הרג טבעיים (6), מגביר ייצור של אינטרפרון ושל ציטוקינים (6). ניסוי קליני שכלל 117 משתתפים, הראה כי תמצית של כלורלה המריצה ייצור של נוגדנים בעקבות מתן חיסון נגד שפעת (5).

הכלורלה מסייעת לניקוי הגוף מרעלנים, מעכבת ספיגה של רעלנים ומזרזת את סילוקם מהגוף (7). מסייעת להרחקת מתכות כבדות.

פעילות נוגדת סרטן.

הראו שכלורלה מסייעת במניעת תופעות לוואי כתוצאה מטיפולים כימותרפיים בחולי סרטן, מבלי לפגוע בפעילות האנטי סרטנית של התרופה (8). החוקרים מסיקים שכלורלה מתאימה לשמש כתוסף מזון לחולי סרטן המקבלים טיפולים כימותירפיים (8).

כמה מחקרים טוענים שמיצוי מהכלורלה מעכב גידול של תאים סרטניים (9).

השפעה על מערכת העיכול.

הסיבים המרכיבים את דופן התא של האצה משמשים כסיבים תזונתיים. הם מגדילים את נפח הצואה וממריצים את התנועה הפריסטלטית של המעי. הם מסייעים במקרים של עצירות כרונית (1). הראו שהוספה של כלורלה לתרבית של לקטובצילוס גרמה להגדלת קצב ההתרבות שלו פי ארבע. מניחים שכלורלה מסייעת לשגשוג חיידיקים פרו-ביוטיים במעי (1).

פעילות של פקטור הגדילה של הכלורלה.

מחקרים בבעלי חיים הראו שהוספת המיצוי המכיל את קומפלקס ה-CGF למזון של ארנבים, עכברים, חולדות ועופות גרמו לעליה בקצב הגדילה שלהם בשיעור שנע בין 10-47% בהשוואה לקבוצת ביקורת (3). עוד נמצא כי לאחר שהגיעו לבגרות מינית, שיעור ההריונות והלידות אצלן היה גבוה יותר מאשר אצל חיות אחרות (3).

התוצאות של מחקרים אלה הביאו לכינוי פקטור הגדילה שניתן לקומפלקס שהופק מהכלורלה.

Yamagishi, החוקר היפני שגילה את ה-CGFמתאר ניסוי שערך בפעוטות וילדים. הוא מצא שהוספת כלורלה לתזונה שלהם גרמה לשיפור תהליך הגדילה שלהם. בנוסף הם היו עמידים יותר למחלות של דרכי הנשימה (3).

אופן השימוש:הכלורלה נמכרת כתוסף מזון. היצרנים ממליצים על מינון של 2.5 ג' ליום.

ישנם הממליצים להוסיף אבקה של כלורלה ללחם.

ישנם חוקרים המשמיעים ביקורת על הצגת הכלורלה כמזון-על, ללא הוכחות קליניות. רוב המחקרים נעשו על ידי החברות המוכרות את האצה. נערכו רק מעט מחקרים קליניים, רובם ללא קבוצת ביקורת. לא נערכו מחקרים על רעילות האצה, תופעות לוואי ואינטראקציות עם תרופות.

ספרות.

1. Ley BM. Chlorella. Detroit Lakes, MN, USA. BL. Publication, 2003.

2. Pitchford P. Healing with whole foods. Berkeley, California, USA. North AtlanticBooks, 2002.

3. Lee WH. Rosenbaum M. Chlorella, McGraw-Hill, 1987.

4. Christen WG. Liu S. Glynn RJ. et al. Dietary carotenoids, vitamins C and E, and risk of cataract in women: A prospective study. Arch. Ophthalmol. 2008, 126: 102-109.

5. Halperin SA. Smith B. Nolan C. et al. Safety and immunoenhancing effect of a Chlorella-derived dietary supplement in healthy adults undergoing influenza vaccination: Randomized double-blind, placebo-controlled trial. CMAJ. 2003, 169: 111-117.

6. Queiroz ML. Bincoletto C. Valadares MC. et al. Effects of Chlorella vulgaris extract on cytokines production in Listeria monocytogenes infected mice. Immunopharmacol. Immunotoxicol. 2002, 24: 483-496.

7. Takekoshi H. Suzuki G. Chubachi H. et al. Effect of Chlorella pyrenoidosa on fecal excretion and liver accumulation of polychlorinated dibenzo-p-dioxin in mice. Chemosphere. 2005, 59: 297-304.

8. Konishi F. Motsuyama M. Okuda M. et al. Protective effect of an acidic glycoprotein obtained from culture of Chlorella vulgaris against myelosuppression by 5-fluorouracil. Cancer Immunol. Immunother. 1996, 42: 268-274.

9. Merchant R. Andre C. Dietary supplementation with Chlorella pyrenoidosa produces positive results in humans with cancer or suffering from certain common chronic illnesses. JANA 2001, 4: 31-38.

להזמנת כלורלה

צ'ימפילה – Chimaphila umbellata

צ'ימפילה - רפואה מסורתית: האינדיאנים השתמשו בצמח כאנטי רוימטי. הרופאים האקלקטיים ראו אותו כאסטרינג'נט, והשתמשו בו לטיפול בבעיות דרכי השתן >

צ'ימפילה
שם מקומי: Pipsissewa
משפחה: Ericaceae אברשיים
תאור בוטני: גדל באירופה, אסיה, סיביר, צפון ודרום אמריקה. השם Pipsissewa ניתן לו על ידי האינדיאנים של מזרח אמריקה.
שם הסוג Chimaphila מקורו ביוונית, ומשמעותו אהבת חורף. זהו צמח קטן רב-שנתי, ירוק-עד, הגדל באזורים הממוזגים של ארה"ב וקנדה. הוא מגיע לגובה של 25 ס"מ.

חלקי צמח בשימוש: העלים היבשים או הצמח השלם.

רפואה מסורתית: האינדיאנים השתמשו בצמח כאנטי רוימטי. הרופאים האקלקטיים ראו אותו כאסטרינג'נט, והשתמשו בו לטיפול בבעיות של דרכי השתן. הם ראו אותו כמתאים למקרים של הטלת שתן תכופה ביום ובלילה, לטיפול בדלקות וכאבים ולאבנים בדרכי השתן. השתמשו בצמח גם כמחזק של מערכת העיכול. השימוש היה בדרך כלל כחליטה. מאוחר יותר העדיפו להרתיח ולנדף את המים. לקחו מהמירתח המרוכז 5-20 טיפות כל 2-4 שעות. הרופאים האקלקטים טענו שהצמח נעשה פעיל וחזק יותר לאחר כמה חודשים. השאירו את הצמח ששה חודשים, והנוזל נעשה ג'לטיני.

מרכיבים: גליקוזידים הידרוקינונים, בעיקר isohomoarbutin, homoarbutin נגזרות של נפתוקינון, chimaphilin שהוא 2,7-dimethyl-1,4-naphthquinone

פלבנואידים, כולל avicularinו- 4-5% טאנינים

טריטרפן beta-amyrin.

פעילות: chimaphilin הוא חומר גבישי צהוב, הדומה במבנה שלו לויטמין K. הוא אנטי בקטריאלי ואנטי פטרייתי. הוא מעכב S. aureus, קולי וקנדידה.

ה-chimaphilin עלול לגרום לדרמטיטיס.

מרכיב אנטי בקטריאלי נוסף הוא הארבוטין. הצמח הוא נוגד דלקת, כפי שהוכח במחקרים שנערכו בחיות. המרכיבים האנטי דלקתיים הם chimaphilin, חומצה אורסולית וחלק מהפלבנואידים.

התוויות: ציסטיטיס חריף וכרוני, רוימטיזם.

בשימוש חיצוני משתמשים בו לטיפול בפגעי עור שונים ולאבעבועות רוח.

התוויות נגד: אינו מתאים לשימוש ממושך בגלל תכולת ההידרוקינון שבו.

מינון: מיצוי נוזלי 1:1 באלכוהול 1-4 מ"ל ליום, חליטה 1-3 ג' ליום.
תכשיר הומיאופטי שמכינים מהצמח משמש לטיפול בדלקות כרוניות של דרכי השתן ובלוטת הערמונית.
המינון 5-10 טיפות או 5-10 גלובולים 1-3 פעמים ביום.
ספרות:

1. Brinker F. Chimphila, 2003 J. of American Herbalists Guild, 4:4-7.

2. Hausen BM. Schiedermair I. 1988, The sensitizing capacity of chimaphilin, a naturally- occurring quinine. Contact Dermatitis 19: 180-183.

3. Thomson RH. Naturally Occuring Quinones, 1971 2^nd Ed,. Academic Press, New York.

חזרה לחנות

ערבז סוככני – Centaurium erythraea

ערבז סוככני - רפואה מסורתית: לחוסר תיאבון, אנורקסיה, הפרעות בעיכול, למקרים של חוסר מיץ קיבה, או חוסר פפסין או חומציות נמוכה במיץ הקיבה >

ערבז סוככני

שם נרדף: Erythraea centarium

משפחה: ערבזיים, Gentianaceae

חלקי צמח בשימוש: נוף הצמח בפריחה

תאור בוטני: לסוג Centaurium משתייכים 40 מינים של צמחים חד-שנתיים ודו-שנתיים, לפעמים רב-שנתיים, הגדלים באזורים ממוזגים. הפרחים בצבע ורוד. C. erythraea גדל באירופה ובדרום-מערב אסיה.

מרכיבים: secoiridoid glucosides, בעיקר4-9% של swertiamarin, 0.3-0.9% gentiopicrin ו-gentiopicrin

sweroside. מקדם המרירות של מרכיבים אלה הוא 12.000 (1). שני אסטרים של sweroside אחראים לרוב המרירות של הצמח: centapicrinו- deacetylcentapicrin. השנים מצויים בריכוז נמוך בשחלות של הפרח. מקדם המרירות של centapicrin4.000.000 (2), ושל deacetylcentapicrin1.000.000 (3).

Xanthones: eustomin 0.04-0.06%(4) ו-demethl-eustomin0.03-0.04% (5).

חומצות פנוליות, קומרית, ונגזרות של חומצה צינמית, כגון, חומצה קפאית, פרולית וסינאפית, וכן נגזרות של חומצה בנזואית: ונילית וסירינגית (6).

טריטרפנים, כולל beta-amyrin, oleanolic acid oleanolic acid lactone (7).
אלקלואידים, בעיקר gentianine0.3% . flavonols, גליקוזידים של קורצטין ו-kaempferol (6) ופיטוסטרולים, כולל בטא-סיטוסטרול, סטיגמהסטרול, קמפסטרול.

פעילות: צמח מר וקר, מזרז של העיכול (8), נוגד דלקת עדין (9), מוריד חום (10).

מקדם המרירות של הצמח השלם הוא 2000 -10.000, בהשוואה לגנציאנה שהמקדם אצלו הוא 10.000-20.000.

התוויות: לחוסר תיאבון (11), אנורקסיה במיוחד אצל ילדים (12), הפרעות בעיכול, למקרים של חוסר מיץ קיבה, או חוסר פפסין או חומציות נמוכה במיץ הקיבה (12).

התוויות נגד: לא נמצאו

תופעות לוואי: לא נמצאו

אינטראקציות עם תרופות: אינן ידועות

הכנות ומינון: חליטה, 1-3ג' 3-4 פעמים ביום, טינקטורה 1:5 ב-40% אלכוהול 1-3 מ"ל שלוש פעמים ביום.

לשיפור העיכול יש לקחת את הצמח 20-30 ד' לפני הארוחה. יש ללגום באיטיות כדי לתת למרירות להמריץ את שחרור מיצי העיכול (12,13).

סטטוס: GSL באנגליה, מאושר לשימוש בצרפת ובגרמניה. בארה"ב משתמשים בצמח לתיבול משקאות אלכוהוליים.

מחקרים פרמקולוגיים בבני אדם

צמחים שהם tonic bitters כמו Cenaurium ואחרים מגבירים הפרשה של כל מיצי העיכול, כולל, רוק, מיץ קיבה, מיצים מהפנקריאס ומיצי המרה. הם מגבירים את התנועתיות והחומציות של מיץ הקיבה, על ידי סטימולציה התחלתית של הקולטנים למרירות שעל הלשון, וסטימולציה משנית כשהמרכיבים המרים מגיעים לקיבה.

כנראה שהמרכיבים המרים אינם מגבירים הפרשת מיצי עיכול במקרים שהרפלקסים הטבעיים גורמים להפרשה אופטימלית של כל מיצי העיכול (12,13).

ספרות.

1.Jankovic T. Krisic D. Savikin-Fodulivik K. et al. Comparative investigation of secoiridoid compounds of Centaurium erythraea grown in nature and cultivated in vitro. Pharm. Pharmacol. Lett. 1998, 8: 30-32.

2. van der Sluis WG. and Labadie RP. Secoiridoid glucoside occurring in Gentianaceae. Pharm. Weekblad 1978, 113: 21-32.

3. van der Sluis WG. and Labadie RP. Secoiridoids and Xanthones in the Genus Centaurium. Part III Decentapicrins A,B and C new m-hydroxybenzoyl esters of sweroside from Centaurium littorale. Planta Medica 1981, 41: 150-160.

4. Jankovic T. Krstic D. Savikin-Fodulivic K. et al. Xanthone compounds of Centaurium erythraea grown in nature and cultured in vitro. Pharm. Pharmacol. Lett. 2000 8: 23-25.

5. Schimmer O. and Mauthner H. Polymethoxylated xanthones from the herb of Centaurium erythraea with strong antimutagenic properties in Salmonella typhimurium . Planta Med, 1996, 62: 561-564.

6. Andrade PB. Seabra RM. Valentao P. et al. Simultaneous determination of flavonoids, phenolic acids and coumarins in seven medicinal species by HPLC/dioderray detector. J. Liq. Chrom. Rel. Technol. 1998, 21: 2813-1820.

7. Bellavita V. Schiaffella F and Mazzetti. Triterpenoids of Centaurium erythraea. Phytochemistry 1974, 13: 289-290.

8. Chevallier A. Centaury, in: The Encyclopedia of Medicinal Plants. ISBN 0-7513-0314-3. London, New York, Stuttgart: Dorling Kindersley, 1996:204.

9. Capasso F. Mascolo N. Morrica P. Phytotherapeutic profile of some plants used in folk medicine. Boll. Soc. Ital. Biol. Sper. 1983, 59: 1398-1404.

10. Berkan T. Ustunes L. Lemioglu F. et al. Antiinflammatory , Analgesic and Antipyretic Effects of an Aqueous Extract of Erythraea centaurium. Planta Medica 1991, 57: 34-37.

11. Centauree (Petite). In: Medicaments a base de plantes. ISBN 2-911473-02-7. Saint Denis Cedex, France: Agence du Medicaments, 1998.

12. Weiss RF and Fintelmann V. Amara Bitters Centaurium minus (C. erythraea) Lesser Centaury. In: Herbal Medicine 2^th ed. ISBN 3-13-126332-6 and 0-86577-970-8, Stuttgart-New york: Tieme 2000:51-54.

13. Schulz V. Hansel R. and Tyler VE. Bitter Herbs (Bitters) . in: Rational Phytotherapy – A Physicians’ Guide to Herbal Medicine 4^th ed. ISBN 3-540-67096-3.Berlin- Heidelberg, New York, London , Springer-Verlag, 2001: 204-209.

חזרה לחנות