סל קניות 0

פחמימות בצמחי מרפא

פחמימות בצמחי מרפא - נעסוק בפרק זה בפחמימות המהוות חלק מהמרכיבים הפעילים של צמחי המרפא. הפחמימות נמסות בדרך כלל במים.

נעסוק בפרק זה בפחמימות המהוות חלק מהמרכיבים הפעילים של צמחי המרפא. הפחמימות נמסות בדרך כלל במים. נמצא אותן באבקות של צמחים שלמים טחונים, ובמיצויים מימיים, כגון, חליטות ומירתחים. כמו כן פחמימות יהיו נוכחות גם בטינקטורות בהן ריכוז האלכוהול הוא בסביבות 30% או פחות.

מונוסכרידים

לפעמים קוראים להם סוכרים פשוטים. הסיומת של השם שלהם ose. בדרך כלל הם יוצרים טבעת בתמיסה מימית. סוכרים עם טבעת מחומשת נקראים furanose, סוכרים עם טבעת משושה נקראים pyranose.

מונוסכרידים הם מולקולות קטנות, והם נמסים היטב במים. הם מתקשרים ביניהם ויוצרים פולימרים. הם יכולים ליצור קשר אלפה או בטא. בגוף האדם יש אנזימים המפרקים סוכרים הקשורים בקשר אלפה והם משמשים לנו מקור לאנרגיה. אין לאדם אנזימים המסוגלים לפרק קשר בטא.

גלוקוז

החד-סוכר הנפוץ ביותר בטבע. הוא מהווה חומר מוצא לכל הפיטו-כימיקלים האחרים. חלק גדול מהגלוקוז שנוצר בתהליך הפוטוסינתיזה הופך במהירות לעמילן או לסוכרוז, המורכב מגלוקוז ופרוקטוז. העמילן מתפרק על ידי אנזימים המצויים ברוק ובלבלב ליחידות של גלוקוז, שהוא הסוכר המצוי בדם, והוא ספק האנרגיה הראשי למוח ולכדוריות הדם האדומות, ומשמש מרכיב חשוב במרכיבים הרבים שהאדם מייצר.

מרכיב נוסף שהצמח מייצר במהירות מהגלוקוז הוא חומצה אסקורבית, חומצה אורגנית הפעילה בצמח כאנטי אוקסידנט יעיל. הריכוז הגבוה ביותר של חומצה אסקורבית מצוי בכלורופלסטים, ומגן על הצמח מפני הרדיקלים החופשיים הנוצרים בתהליך הפוטוסינתיזה.

החומצה האסקורבית-ויטמין C פעילה גם בגוף האדם כאנטי אוקסידנט בפאזה המימית. הגלוקוז הוא אחד מהמרכיבים הבולטים ביותר המקשרים בין ממלכת החי והצומח.

הגלוקוז מתקשר בגוף למולקולות רבות הנקראות בשם כולל גליקוזידים. כאשר הגליקוזיד קשור רק לגלוקוז קוראים לו גלוקוזיד.

פרוקטוז

פרוקטוז הוא המונוסכריד השני הנפוץ בטבע. הוא ידוע בשם סוכר פירות או levulose. הוא מצוי בסוכרוז, בדבש (38%), בנקטר אגבה (50-90%). הפרוקטוז הוא איזומר של גלוקוז הבנוי ממספר זהה של אטומי פחמן ומימן, אבל הוא מופיע בטבע בדרך כלל כפורנוז (טבעת מחומשת) ואילו הגלוקוז מופיע כפירנוז.

לאחרונה מרבים לעסוק בפרוקטוז, מפני שקושרים את הצריכה הגבוהה של פרוקטוז בהשמנה, בכמידות לאינסולין  ובסינדרום X. צריכת הפרוקטוז עלתה מאד בעשרות השנים האחרונות. מרבים להשתמש בו במשקאות ממותקים ובתרכיזים.

מחקרים בבני אדם ובחיות הראו שעליה בצריכה של פרוקטוז גרמה לעליה ברמת הטריגליצרידים, עליה במשקל, עליה בעמידות לאינסולין (1,2,3,4,). 

מונוסכרידים אחרים מצויים בצמחים כחלק מפולימרים, כגון, מוצילג, גומי, פקטין, וכן כחלק מפולימרים הפעילים כאימולוסטימולנטים.ישנם גליקוזידים בהם מופיעים חד סוכרים, כגון, ארבינוז, קסילוז, גלקטוז , מנוז. משתמשים בקסילוז במזון הנמכר כ"ללא תוספת סוכר". המתיקות של הקסילוז דומה לזו של הסוכרוז.

נגזרות של מונוסכרידים Uronic acids: לדוגמא, חומצה גלוקורונית, גלקטורונית. אלה הם סוכרים פשוטים שאליהם קשורה קבוצה קרבוקסילית. בצמח הם מצויים בדרך כלל כגליקוזידים או כחלק מפולימרים.

אלכוהלים סוכריים, כוללים נגזרות של חד סוכרים, כגון, גליצרול, סורביטול ומניטול, וכן מרכיבים סינתטיים המיוצרים בתעשיית המזון, כגון, אריתריול, מלטיטול, קסיליטול.

גליצרול מצוי בגוף החי והצומח כחלק מהמולקולה של הטריגליצרידים. בצורה מנוקה משתמשים בו כממיס פולרי.

סורביטול מצוי בכמה צמחים, כגון בפקעות ורדים, בפירות עוזרר, בעלים של מיני לחך (Plantago spp.). משתמשים בסורביטול כממתיק לסכרתיים מפני שהוא אינו מעלה באופן ישיר רמת גלוקוז בדם, אבל הגוף מייצר ממנו פרוקטוז. בתעשיית התרופות משתמשים בסורביטול לייצור סינתטי של ויטמין C.

עודף סורביטול עלול לגרום להפרעה בקיבה ובמעי, ולהחריף מצבי דלקת במעי.

מניטול מצוי בכמה אצות ים, כגון, מיני למינריה (קומבו). הוא מצוי גם בכמה מינים של מילה- Fraxinus. בתעשיית המזון משתמשים במניטול סינתטי בדומה לשימוש בסורביטול.

סוכרים אמיניים

אלה הם חד סוכרים שבהם קבוצה אמינית מחליפה אחת מהקבוצות ההידרוקסיליות. הם כוללים: גלוקוזאמין, גלקטוזאמין, מנואמין. לעתים קרובות הם מצויים בצורת אצטיל, כשקבוצת אצטיל קשורה לחנקן, כגון, N-אצטיל גלוקוזאמין. גוף האדם מייצר גלוקוזאמין מגלוקוז וגלוטמין, ומשתמש בו כחומר סיכה למפרקים.

 מקורות

1. Teff K. et al. Dietary fructose reduces circulating insulin and leptin, attenuates postprandial suppression of ghrelin, and increases triglycerides in women. J. Clin. Endolcrinol. Metab. 2004, 89: 2963-2972.

2. Bantle J. et al. Effects of dietary fructose on plasma lipids in healthy subjects. Am. J. Clin. Nutr. 2000, 72: 1128-1134.

3. Gaby A. Adverse effects of dietary ftuctose. Alter. Med. Rev. 2005, 10: 294-306.4.     Le K. et al. Metabolic effects of fructose. Curr. Opin. Clin. Nutr. Metab. Care 2006, 9: 469-475.

4. מקור התמונה Understanding Carbohydrates, Sugar, and Fiber – Ask The Scientists

סינופרט – Sinupret מונוגרף

סינופרט הינו תכשיר צמחי בעל ערך לסינוסים. הוא נמכר באירופה ללא מירשם רפואי, ומשמש לטיפול בסינוסיטיס ובברונכיט חריף וכרוני.

סינופרט הוא תכשיר צמחי המיוצר בגרמניה על ידי חברת Bionorica, Neumarkt. השם סינופרט נלקח מהמילים סינוס ו-preti, בלטינית יקר או בעל ערך. הוא בא לבטא שזהו תכשיר בעל ערך בשביל הסינוסים (1). הוא נמכר באירופה ללא מירשם רפואי, ומשמש לטיפול בסינוסיטיס ובברונכיט חריף וכרוני.

סינופרט מכיל מיצויים של חמישה צמחים:

Sambucus nigra        סמבוק שחור          פרחים

Primula veris            בכור אביב             פרחים ועלי גביע

Rumex acetosa         חומעה                   נוף הצמח

Verbena officinalis ורבנה רפואית         נוף הצמח

Gentiana lutea        גנציאנה                 שורש 

סינופרט מצוי בשוק בגרמניה ובאירופה כבר יותר מ-70 שנה. הוא יצא לשוק כנוזל בשנת 1934. כדורים יצאו לשוק ב-1968. מאז 1997 הוא נמכר גם בארה"ב ככדורים בריכוז גבוה יותר בשם Sinupret forte. מאז 2008 נמכרים בארה"ב באופן חופשי תכשירים שונים של סינופרט.

המיצויים של הצמחים נעשים במים ובאלכוהול. בשנים 2006-2008 היה הסינופרט התכשיר הנפוץ ביותר בגרמניה לטיפול בבעיות של דרכי הנשימה (2).

מרכיבים

המיצוי של פרחי הסמבוק השחור מכילים פלבונואידים עד 3%, כולל astragalin, hyperoside, isoquercetin, rutin, quercetin, kaempferol

מינרלים 8-9%, בעיקר אשלגן

חומצה כלורוגנית כ-3%

טריטרפנים כ-1%, כולל alpha-amyrin, beta-amyrin, חומצות טריטרפניות, אורסולית ואולאנוליתסטרולים 0.11%, שמן נדיף 0.03-0.3%, מוצילג, פקטין, סוכר, טאנינים (3,4).

הפרחים ועלי הגביע של Primula veris מכילים פלבונואידים, כולל, רוטין וקוורצטין, קרוטנואידים ונגזרות של חומצה סליצילית (5). עלי הגביע מכילים בנוסף ספונינים.

נוף הצמח של החומעה מכיל פוליסכרידים, חומצה אסקורבית, אוקסאלט, טאנינים, anthranoids, emodin, aloe emodin, rhein

פלבונואידים, נגזרות של חומצה הידרוקסי צינמית (5,6).

נוף הצמח של הורבנה הרפואית מכיל iridoid glycosides, חומצות טריטרפנואידיות, סטרולים, חומצה כלורוגנית, נגזרות של חומצה הידרוקסי צינמית ופלבונואידים (5,7).

שורש הגנציאנה מכיל מרכיבים מרים gentiopicroside 2-4% ו- amarogentin  0.025-0.084, אינדקס המרירות 58.000.אוליגוסכרידים, gentianose ו- gentiobiose 2.5-8.0%, חומצות פנוליות, אינולין, פקטין, טאנינים (4,5).  

פרמקולוגיה

נעשו מחקרים in vitro ובחיות מעבדה. הם הראו שלסינופרט יש פעילות אנטי מיקרוביאלית ואנטי ויראלית, מפחיתה צמיגות של ליחה, מכייחת, נוגדת דלקת (1).

הפעילות האנטי בקטריאלית הוכחה בבדיקה של פעילות התכשיר על חיידקים הקשורים לסינוסיטיס ולזיהומים של דרכי הנשימה (8), וכן גם הפעילות האנטי ויראלית.

התוויות נגד: התכשיר אינו מומלץ לאנשים שרגישים לאחד מהמרכיבים.התכשיר המרוכז אינו מומלץ לילדים מתחת לגיל 12, מפני שלא נעשו ניסויים קליניים.

שימוש בהריון והנקה: נעשו כמה מחקרים שהראו שאין לתכשיר השפעה טרטוגנית (1). מומלץ להתייעץ עם רופא לפני שימוש בתכשיר בתקופת ההריון וההנקה.

תופעות לוואי: במקרה שמתפתחת תגובה אלרגית לסינופרט מומלץ להפסיק מיד את השימוש (1).

סיכום של השפעות לוואי שליליות בשנים 1973 עד 2008 הראה שהשיעור באוכלוסיה של אנשים שסבלו מתופעות שליליות היה 1:1.000.000.

בטיחות: שימוש של 35 שנים בסינופרט מראה שהתכשיר בטוח לשימוש.

אינטראקציות עם תרופות: לא נמצאו.

מינון: Sinupret drops – למבוגרים 50 טיפות שלוש פעמים ביוםלילדים בגיל 6-12 25 טיפות שלוש פעמים ביוםלילדים בגיל 2-6 15 טיפות שלוש פעמים ביום

משך הטיפול במחקרים הקליניים היה 7-21 יום

Sinupret forte למבוגרים, כדור אחד שלוש פעמים ליום

סירופ לילדים:

לילדים בגיל 2-5 שנים חצי כפית שלוש פעמים ביום

לילדים בגיל 6-11 3.5 מ"ל שלוש פעמים ביום

מגיל 12 ומעלה 7 מ"ל שלוש פעמים ביום.

מקורות

1. Oliff HS. And Bluementhal M. Sinupret, Scientific and Clinical Monograph

2. Top phytopharmaceuticals in Germany, London; IMS Pharmatrend International; 2006-2008.

3. Bradley PR. Ed. British Herbal Compendium. Bournmpouth; British Herbal Medicine Association, 1992, No 1.

4. Newwall CA. Anderson LA. Phillipson JD. Herbal Medicines; A Guide for Health-Care Professionals, London, The Pharmaceutical Press, 1996.

5. Scientific Brochure; Sinupret forte for Sinusitis and inflammation of the Respiratory Tract. Neumarkt, Germany, Bionorica, January 2002.

6. Ulbricht CE. Basch EM. Eds. Natural Standard Herb & Supplement Reference: Evidence –based Clinical Reviews. St. Louis, MO; Elsevier Mosby, 2005.

7. Recio MC. Giner RM. Manez S. Rios JL. Structural considerations on the iridoids as anti-inflammatory agents. Planta Med. 1994, 60: 232-234.Maune S. Schubert S. Schafer D. Antimicrobial effects of a herbal medical product- a better understanding of host defense mechanisms. Paper presented at: World Allergy Congress, June 26-July 1, 2005.

8. מקור התמונה Victoriana Magazine

בלזם ירושלמי

בלזם ירושלמי - הבלזם הירושלמי היה ידוע כתרופה חשובה באירופה ובמזרח התיכון במשך 200 שנים. הכין אותה, במנזר הפרנס, נזיר קתולי שהיה רופא ורוקח

העבודה על הבלזם הירושלמי נעשתה בשיתוף של בית ספר לרוקחות, המחלקה ללימודי ארץ ישראל של בר- אילן, אוניברסיטת חיפה ומכללת אריאל (1). המונח בלזם התייחס ברפואה המסורתית לתכשירים רפואיים ששימשו לטיפול בפצעים ובפגעי עור שונים. בעברית תרגמו מונח זה לצרי.במשך השנים חל שינוי במונח בלזם. במינוח של ימינו הוא בא לתאר תערובת שמכילה שרפים טבעיים או סינתטים. באופן כללי בלזם מכיל בעיקר שרפים, גומי, שמנים נדיפים וחומצות ארומטיות, בעיקר חומצה צינמית ובנזואית (2).

להכנת העבודה נעזרו החוקרים במנזר הפרנסיצקני שבעיר העתיקה בירושלים. במנזר זה פעל בית מרקחת שהיה אחד מהמוסדות הרפואיים החשובים ביותר בעולם הנוצרי (3,4). הוא הפסיק לפעול לקראת אמצע המאה ה-20.

הבלזם הירושלמי היה ידוע כתרופה חשובה באירופה ובמזרח התיכון במשך 200 שנים. הכין אותה, במנזר הפרנסיצקני, נזיר קתולי שהיה גם רופא ורוקח, ושמו Antonio Menzani di Cuna. הוא חי בשנים 1650-1729. הוא ערך מחקר במשך 24 שנים עד שהגיע לפורמולה שהיתה יעילה (5). הוא פירסם את הפורמולה שלו במילנו ב-1719 (5). לאחר פרסום הפורמולה הכינו את הבלזם גם באירופה.

לקראת סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, עם התפתחות הרפואה הקונבנציונלית והעליה בשימוש בתכשירים שונים לריפוי פצעים, ירד הבלזם מחשיבותו בארץ ובאירופה.  הבלזם נחשב ל-panacea. בשימוש חיצוני השתמשו בו לטיפול בפצעים מסוגים שונים, בפציעות וחבלות ובמחלות עור שונות (5). בשימוש פנימי השתמשו בו בתקופות של מגיפות, וכן לטיפול בכאבי בטן, תולעים, טחורים, כאבי ראש, סחרחורת, דלקות אוזניים, כאב שיניים ומחלות לב (5).

מרכיבים

הפורמולה של הבלזם כפי שנמצאה בארכיב של המנזר הכיל ארבעה מרכיבים: Olibanum, Myrrh, Mastic Aloe.

Olibanum הוא השרף של הלבונה- Boswellia  שהרבו להשתמש בו כקטורת. שרף הלבונה הוא בעל פעילות אנטי דלקתית יעילה ביותר (6). Myrrh הוא השרף של Commiphora molmol ושל כמה מינים נוספים. השתמשו בו כקטורת, כבושם ולהכנת תכשירים קוסמטיים.

אלוי לא הוגדר במדויק. לא נרשם איזה מין של אלוי והחוקרים שהכינו את הבלזם השתמשו באלויורה. אין פירוט גם על צורת ההכנה. האם השתמשו במיץ, בג'ל או בצמח מיובש שהתקבל על ידי נידוף הנוזלים (1).

ה-Mastic הוא השרף של אלת המסתיק, Pistacia lentiscus . החוקרים הכינו את הבלזם ממיצוי של המרכיבים באלכוהול נקי. הם הכינו שני מוצרים לפי המרשם הבא:

Boswellia carteri 18g             שרף

Pistacia lentiscus   12g           שרף

Aloe vera   9g                         ג'ל

Commiphora molmol 3g      שרף 

במוצר השני היו כל המרכיבים זהים חוץ מהאלויורה שהכינו ממנו מיץ.  

פעילות של הפורמולה

החוקרים ערכו מחקרים in vitro ועל חיות מעבדה. הם הוכיחו שלתכשיר שהכינו יש פעילות אנטי דלקתית יעילה, פעילות אנטיספטית ונוגדת חמצון.

הם לא מצאו השפעה משמעותית של התכשיר על ריפוי פצעים. יתכן שהערך של הבלזם בטיפול בפצעים הוא בעיקר בפעילות האנטי דלקתית והאנטיספטית (1). יתכן גם שהמין של האלוי שהשתמשו בו ודרך ההכנה שלו היה גורם מרכזי ביעילות הבלזם כמרפא פצעים.

זיהום הוא גורם עיקרי המונע ריפוי של פצעים (7). החוקרים מניחים שהפעילות האנטיספטית היעילה של המרכיבים השונים של הבלזם תרמה לחיטוי הפצעים ואיפשרה את החלמתם. הם גם מעלים השערה שהכנה שונה של האלויורה היתה מגבירה את פעילות הבלזם כמרפא פצעים.

הבלזם היה ידוע באירופה ובמזרח התיכון כיעיל לריפוי פצעים. יתכן שהתכשיר שהכינו החוקרים אינו זהה לבלזם המקורי, ושיש להשקיע עוד עבודה כדי לשפר את איכות התכשיר.

הבלזם נחשב במשך מאות שנים ל-panacea , כנראה הודות לפעילות שלו כאנטי אוקסידנט, אנטי דלקתי ואנטיספטי. Boswellia serrata הוכח כאחד הצמחים האנטי דלקתיים היעילים ביותר. הוא מעכב את האנזים lipoxygenase ובכך מעכב ייצור של לויקוטריאנים הנחשבים למנציחי הדלקת. ההגיון העומד אחרי השימוש בשרפים לריפוי פצעים הוא, שהצמח מייצר שרף כדי לרפא את הפצעים שלו. כדי להפיק שרף מצמח יש לפצוע אותו, ואז הוא מגיב בהפרשה של שרף. השרפים מגינים על הרקמות החשופות של הצמח הפצוע מפני התייבשות, מונעים זיהום של הריקמה, מסייעים לאיחוי הרקמות הודות לפעילותם כאסטרינג'ט ומחישים את הגלדת הפצע.

העבודה הנוכחית מדגישה את החשיבות של לימוד ומחקר של כתבים רפואיים קדומים. האפשרות לחקור אותם עם המיכשור החדיש והמתחוכם ביותר, ביחד עם נסיון של שימוש קליני במשך שנים ארוכות, פותח בפנינו אפשרויות של שילוב ידע עתיק עם עשייה חדשנית. 

מקורות

1. Moussaieff A. Fride E. Amar Z. et al. The Jerusalem Balsam: From the Franciscan Monastery in the old city of Jerusalem to Martindale 33. J. of Ethnopharmacology, 2005, 101: 16-26.

2. Reynolds JEF. Prassad AB. 1982, Martindale: The Extra Pharmacopeia, 28th ed. Pharmaceutical Press, London, p. 314.

3. Hasselquist F. 1866, Voyages and Travel in the Levant, London. The original text was published as F. Hasselquist, Iter Palaestinum, Stockholm, 1757.

4. Horn E. 1962, Ichnographiae Monumentorum Terra Sanctae (1724-1744) In: Hoade E. Bagatti B. (Eds. and Trans.) Second edition of the Latin Text with English Version. Franciscan Pres, Jerusalem, pp. 176-181.

5. Bagatti B. 1946, Father Anthony Menzani of Cuna (1650-1729) inventor of “The Balm of Jerusalem”. Franciscan Studies 6 350-361.

6. Gupta I. Parihar A. Malhotra P. et al. Effects of gum resins of Boswellia serrata in patients with chronic colitis. Planta Medica 2001, 67: 391-395.

7. Cohen K. Dieglmann RF. Crossland MC. 1994, Wound care and wound healing. In: Schwartz SI. Shires GT. Spencer FC. Husser WC. (Eds). Principles of Surgery Sixth ed. Mcgraw-Hill , pp. 279-304.

8. מקור התמונה https://www.americanmotor-lodge.com/web-stories/healing-herbs-from-the-bible/

סינרגיזם

סינרגיזם בצמחים - ההגדרה המדויקת יותר של המונח סינרגיזם היא, שני מרכיבים או יותר מגבירים ומחישים זה את פעילותו של זה. סינרגיזם מחייב

כאשר העוסקים בצמחי מרפא משתמשים במונח סינרגיזם הם רוצים לבטא, שהצמחים המופיעים בפורמולה מסוימת עובדים בהתאמה זה עם עם זה, ותורמים בשיתוף להגברת ההשפעה הפיזיולוגית הרצויה. במקרים אחרים משתמשים במונח סינרגיזם כדי לטעון שהמרכיבים השונים המצויים בצמח מסוים עובדים בהרמוניה זה עם זה, ולכן פעילות הצמח השלם עולה על כל מרכיב בנפרד.

ההגדרה המדויקת יותר של המונח סינרגיזם היא, שני מרכיבים או יותר מגבירים ומחישים זה את פעילותו של זה. סינרגיזם מחייב אינטראקציה בין מרכיבים שונים. מבחינים בין כמה סוגים של סינרגיזם:

סינרגיזם חיובי, כלומר, הגברה של פעילות, שיכולה להיות תוצאה מכך שמרכיב מסוים הוא קו-פקטור של השני, או  שמרכיב אחד מעכב אנזים שעלול לדכא את פעילותו של השני, אפשרות נוספת היא  שמרכיב אחד מגביר קישור לקולטן של המרכיב השני.

סינרגיזם שלילי מתקבל כאשר מרכיב מסוים מקטין את הפעילות של השני, על ידי עיכוב הספיגה שלו, או שהוא גורם לו לשינוי במבנה המולקולה שלו שהתוצאה היא עיכוב הפעילות שלו. אפשרות אחרת היא שני מרכיבים מתחרים ביניהם על אתר קישור, ואז קיים ביניהם עיכוב תחרותי. ברפואה המסורתית ההודית והטיבטית מרבים להשתמש בסינרגיזם שלילי כדי לאפשר שימוש בצמחים רעילים. מקטינים את רעילותם על ידי השרייה עם צמחים שמעכבים את הפעילות הרעילה שלהם.

סינרגיזם מייצב הוא מצב שבו מרכיב אחד מגן על השני מפני שינויים כימיים, כגון, פירוק, פולימריזציה או מטבוליזם. לדוגמא, חומרים נוגדי חמצון מגינים על מרכיבים אחרים מפני חמצון. דוגמא נוספת, מרכיבים ריריים או אלקליים מונעים הרס של מרכיבים בסביבה החומצית של הקיבה. בכך מאפשרים למרכיבים אלה להיות פעילים כשהם מגיעים למעי הדק וכשהם נספגים בדם. מרבים להשתמש בסינרגיזם מייצב בתעשיית התרופות, כדי למנוע פגיעה בתרופה בדרכה אל היעד שלה.

סינרגיזם פיזיולוגי הוא זה המתרחש בתוך גוף חי. הוא כולל פעילויות, כגון, ספיגה, מטבוליזם, שינוי אנזימתי, תחרות על קולטנים, איזון וויסות על ידי מרכיבים בעלי פעילות מנוגדת או מחישה ומחזקת, אינטראקציה עם חיידקי מעי, ויסות של פעילות פיזיולוגית על ידי שינויים ב-pH, ועוד פעילויות רבות נוספות המתרחשות בכל עת בגוף חי ומאפשרות להרס ובניין להתקיים זה בצד זה.  אין הגדרה סטנדרטית למונח. משמעות המונח איננה רק הגברה וזירוז של תהליכים ביולוגיים וכימיים, אלא האפשרות לקיום פעילות משולבת בצורה הרמונית.

מקורות.

Spinella M. The importance of pharmacological synergy in Phytoactive herbal medicines. Alter. Med. Rev. 2002, 7: 130-137.Liu R. Potantial synergy of phytochemicals in cancer prevention: mechanism of action. J. Nitr. 2004, 134; 3479s-3485s.Ganora L. Herbal Constituents, Poundation of Phytochemistry. Herbalchem Press, Colorado, 2008.

מקור התמונה Examples of Synergy in Nature | Sciencing

מרכיבים מונעי סרטן שמקורם בתבלינים

תבלינים מונעי סרטן- המחקר הנוכחי מתמקד במרכיבים הפעילים של התבלינים האחראים לפעילות האנטי סרטנית שלהם, ובאפשרות למנוע סרטן על ידי שימוש קבוע

מרכיבים מונעי סרטן שמקורם בתבלינים.

האדם גילה את התבלינים ולמד איך לגדל אותם ולהשתמש בהם לפני אלפי שנים. העבירו תבלינים מארץ לארץ בים וביבשה. עוד בתקופות קדומות מאד התנהל מסחר בינלאומי של תבלינים, ומלחמות פרצו במטרה לשלוט בארצות עשירות בתבלינים מיוחדים. השתמשו בהם לתיבול מזונות, לשימור, לפולחן, להכנת קטורת, להכנת מוצרי הגיינה ולרפואה.

התבלינים מתוארים ברפואות המסורתיות השונות לפי תכונותיהם הפיזיולוגיות והאנרגטיות. ישנם תבלינים מחממים ומקררים, ממריצים ומרגיעים, ומשנים את תכונות המזון.

המחקר הנוכחי מתמקד במרכיבים הפעילים של התבלינים האחראים לפעילות האנטי סרטנית שלהם, ובאפשרות למנוע סרטן על ידי שימוש קבוע בהם. 

צמחי מרפא / תבלינים מונעי סרטן

פלפלת, Capsicum spp.

מרכיב פעיל: capsaicin

capsaicin הקפסאיצין הוא המרכיב הפעיל העיקרי של מיני הפלפלת השונים, המשתייכים למשפחת הסולניים-Solanaceae. בנוסף לפעילותו כמשכך כאב ונוגד גרוד אצל בני אדם, הראה הקפסאיצין פעילות נוגדת סרטן אצל חיות מעבדה ובניסויים in vitro. הוא דיכא התפתחות של סרטן עור, מעי גס, ריאות, לשון ובלוטת הערמונית (1).

הוא עיכב גידול של תאי סרטן אנושיים שונים בתרבית באופן סלקטיבי (2), כולל תאי לויקמיה, סרטן הקיבה, סרטן הכבד ופרוסטטה (3). הקפסאיצין מעכב פעילות של המתווך של מערכת החיסון nuclear factor kappa B שהוא מתווך דלקת. הוא מעכב שגשוג של תאים ומעודד אפופטוזיס (1). 

Curcuma longa כורכום

מרכיב פעיל: כורכומין

הכורכומין בודד לראשונה ב-1842 על ידי Vogel (1). מחקרים שנמשכים למעלה מ-50 שנה הראו שהכורכומין, שהוא פוליפנול, מונע ומטפל בסרטן. הוא מונע את ההפיכה של תא נורמלי לתא סרטני, את התפתחות הסרטן והיווצרות הגרורות (4). הפעילות האנטי סרטנית שלו קשורה לעיכוב שגשוג של תאי סרטן מסוגים שונים, לעיכוב של האנזימים cycloxigenase ו- lipoxygenase , עיכוב של TNF- Tumor necrotic factor, של כמוקינים, של מולקולות המסייעות להיצמדות על פני שטח התא ושל כמה אנזימים נוספים (4). הוא מעכב nuclear facror Kappa B- NFKappa B, ופעילות זאת קשורה לפעילות של הכורכומין המונע סרטן.

הכורכומין הוא אנטי אוקסידנט ונוגד דלקת יעיל מאד והוא חסר רעילות ובטוח לשימוש (5).  

Foeniculum vulgare זרעי שומר

מרכיב פעיל: Anethol

האנתול הוא אחד המרכיבים העיקריים בשמן הנדיף של השומר, האניס והקמפור.

האנתול מגביר את הרמה התוך- תאית של גלוטטיון- GSH ושל גלוטטיון טרנספראז- GST (6). ה- eugenol הדומה במבנהו לאנתול פועל בצורה דומה על גלוטטיון (7). שניהם פעילים כאנטי אוקסידנטים, מעכבים פראוקסידציה של ליפידים ומנטרלים רדיקלים חופשיים (8). אנתול מעכב התרבות של תאי אדנוקרצנומה פולש ובלתי פולש (9). 

Trigonella foenum graecum חילבה

מרכיב פעיל: diosgenin

גם חילבה ברשימת התבלינים מונעי הסרטן. דיוסג'נין הוא ספונין סטרואידלי המצוי בצמחים רבים, כגון, Dioscorea villosa, Costus speciosus, Smilax sarsaparilla. ברפואה המסורתית השתמשו בצמחים המכילים דיוסג'נין לטיפול בסכרת, רמה גבוהה של כולסטרול והפרעות של מערכת העיכול (10).

מחקרים שנעשו בשנים האחרונות הראו שדיוסג'נין מעכב שגשוג ומעודד אפופטוזיס של תאי סרטן אנושיים, כגון, סרטן המעי הגס, סרטן העצמות ולויקמיה (11). הוא מעודד אפופטוזיס שמושרה על ידי ציטוקינים, ופעיל כאנטי דלקתי. 

Nigella sativa, קצח

מרכיב פעיל: thymoquinone

Thymoquinone המרכיב הפעיל העיקרי בשמן הקצח הוא בעל פעילות נוגדת חמצון, נוגדת דלקת, מעכב פראוקסידציה של ליפידים (12). הוא מעכב ייצור של פרוסטגלנדינים.הוא מעכב צמיחה של תאי סרטן המעי הגס, סרטן השד, סרטן הרחם, לויקמיה וסרטן הלבלב (13). Thymoquinone מעודד אפופטוזיס, מעכב ייצור כלי דם חדשים in vitro ו- in vivo  ומעכב התפתחות של גידול סרטני (1).  

Rosemarinus officinalis רוזמרין

מרכיב פעיל: ursolic acid

ursolic acid החומצה האורסולית היא טריטרפנואיד פנטהציקלי, המצוי בצמחים רבים, כולל צמחי מזון ותבלין, כגון, אוכמניות, חמוציות, פרחי סמבוק, מיני מנתה, לבנדר, בת קורנית ועוזרר. לחומצה האורסולית יש פעילות אנטי בקטריאלית, אנטי ויראלית ואנטי פטרייתית. היא מעכבת גידול של השמר הלבן Candida albicans. יש לה פעילות אנטי דלקתית ונוגדת סרטן (14).

החומצה האורסולית מעודדת אפופטוזיס של תאי סרטן אנושיים, כולל תאי סרטן השד, מלנומה, סרטן הכבד, בלוטת הערמונית ולויקמיה (15).

הפעילות של החומצה האורסולית מתבטאת בשימוש חיצוני ופנימי. יש שימוש רב לחומצה במוצרי הקוסמטיקה הודות לפעילות הנוגדת דלקת שלה. מכינים ממנה משחות לטיפול בכוויות.

 Zingiber officinale ג'ינג'ר

מרכיב פעיל: gingerol

ג'ינג'רול שהוא המרכיב הפעיל העיקרי של הג'ינג'ר מעכב שגשוג של תאים בתרבית של סוגי סרטן שונים, כולל סרטן הפרוסטטה, השד והקיבה (16). בשימוש חיצוני הראה הג'ינג'רול פעילות נוגדת דלקת (1). תבלינים נוספים, כגון, כמון, קנמון, Corriandrum sativum, פלפל שחור נחקרים עכשיו, ונבדקת פעילותם הנוגדת סרטן.

לסיכום, מרכיבים פעילים המצויים בתבלינים מונעים ומעכבים סרטן באמצעות מנגנונים שונים, כגון, עידוד אפופטוזיס, עיכוב שגשוג של תאי סרטן, עיכוב  של התפשטות גרורות, עיכוב של ייצור כלי דם חדשים ומניעת הרס של עצמות. התבלינים נחשבים לבטוחים לשימוש. יש דיווחים על שימוש בהם כבר אלפי שנים, הם זמינים, לא יקרים ויעילים.

מקורות מאמר תבלינים מונעי סרטן

1.Bharat B. Ajaikumar B. Kuzhuveli B. et al. Potential of Spice-Derived Phytochemicals for Cancer Prevention. Planta Med. 2008, 24: 1560-1569.

2. Morre DJ. Chueh PJ. Morre DM. Capsaicin inhibits preferentially the NADH oxidase and growth of transformed cells in culture. Proc. Natl. Acad. Sci. USA, 1995, 92: 1831-1835.

3. Mori A. Lehmann S. O’Kelly J. et al. Capsaicin, a component of red peppers, inhibits the growth of androgen-independent p53 mutant prostate cancer cells. Cancer Res. 2006 66: 3222-3229.

4. Aggarwal BB. Kumar A. Bharati AC. Anticancer potential of curcumin: preclinical and clinical studies. Anticancer Res. 2003, 23: 263-298.

5. Goel A. Kunnumakkara AB. Aggarwal BB. Activation of transcription factor NF-kappa B is suppressed by curcumin (diferuloylmethane) (corrected). J. Biol. Chem. 1995, 270: 24995-25000.

6. Rompelberg CJ. Verhagen H. Van Bladeren PJ. Effects of the naturally occurring alkenylbenzenes eugenol and trans-anethole ondrug –metabolizing enzymes in the rat liver. Food Chem. Toxicol. 1993, 31: 637-645.

7. Stohs SJ. Lawson TA. Anderson L. et al. Effects of oltipraz, BHA, ADT and cabbage on glutathione metabolism, DNA damage and lipid peroxidation in old mice. Mech Aging Dev. 1986, 37: 137-145.

8. Mansuy D. Sassi A. Dansette PM et al. A new potent inhibitor of lipid peroxidation in vitro and in vivo, the hepatoprotective drug anisyldithiolthione. Biochem. Biophys. Res. Commun 1986, 135: 1015-1-21.

9. al-Harbi MM. Quteshi S. Raza M. et al. Influence of anethole treatment on the tumor induced by Ehrlich ascites carcinoma cells in paw of Swiss albino mice. Eur. J. Cancer Pre. 1995, 4: 307-318.

10. Pandian RS. Anuradha CV. Viswanathan P. Gastroprotective effect of fenugreek seeds (Trigonella foenum graecum) on experimental gasric ulcer in rats. J. Ethnopharmacol. 2002, 81: 193-197.

11. Cobiere C. Liagre B. Bianchi A. et al. Different contribution of apoptosis to the antiproliferative effects of diosgenin and other plant steroids, hecogenin and tigogenin, on human 1547 osteosarcoma cells. Int. J. Oncol. 2003, 22: 890-905.

12. Badary OA. Taha RA. Gamal el-din AM. Et al. Thymoquinone is a potent superoxide anion scavenger. Drug Chem. Toxicol. 2003, 26: 87-98.

13. Gali-Muhtasib H. Rossner A. Schneider-Stock R. Thymoquinone: a promising anti-cancer drug from natural sources. Int. J. Biochem Cell Biol. 2006, 38: 1249-1253.

14. Najid A. Simon A. Cook J. et al. Caracterization of ursolic acid as a lipoxygenase and cycloxygenase inhibitor using macrophages, platelets and differentiated HL60 leukemic cells. FEBS Lett. 1992, 299: 213-217.

15. Choi YH. Baek JH. Yoo MA. et al. Induction of apoptosis by ursolic acid through activation of caspases and down-regulation of c-IAPs in human prostate epithelial cells. Int. J. Oncol. 2000, 86: 565-571.

16. Lee HS. Seo EY. Kang NE. et al. Gingerol inhibits metastasis of MDA-MB-231 human breast cancer cells. J. Nutr. Biochem. 2008, 19: 313-319.

17. מקור התמונה https://amazingackee.com/jamaican-mixed-spice-baking-recipe/

יציבות פיטוכימית

יציבות פיטוכימית - מחקרים הראו שהפעילות הפיזיולוגית של התה נפגעת כאשר מוסיפים חלב לתה.החומצה הפרולית מחזקת את דופן התא הצמחי.

יציבות פיטוכימית/

מיצויים באלכוהול או במים רותחים בדרך כלל אינם מכילים אנזימים פעילים. האנזימים עוברים דה- נטורציה באלכוהול, ורובם נהרסים במים רותחים. מסיבה זו אין לצפות לריאקציות כימיות בין מרכיבים שונים המצויים במיצוי של צמח אחד או בתוך פורמולה.

אמנם יש מרכיבים המתקשרים ויוצרים קומפלקס ביניהם. הדוגמה הבולטת ביותר היא של הטאנינים הנקשרים לחלבונים, אמינים, אלקלואידים וכמה מהפוליסכרידים.

בנוסף, עלולים לחול שינויים כימיים במיצוי שעומד זמן ארוך, בעיקר חמצון של מרכיבים או היווצרות של פולימרים שהם שונים בתכונותיהם מחומר המוצא. מסיבה זו הפורמולות נחשבות ליציבות רק לשנתיים, בעוד שהטינקטורות יציבות לשלוש שנים.  

שינויים העלולים לחול בייבוש צמחים

צמחים  הנקטפים, אם לא נותנים להם להתייבש, יתחילו מיד להרקיב. אנזימים המצויים בצמח יפעלו עם החמצן שבאויר ויתחילו את תהליך הרקבון. פעילות של חיידקים ופטריות עלולה להחיש את הרקבון. צמח המכיל ריכוז גבוה של סוכרים ופחמימות אחרות ירקב במהירות רבה יותר מצמח המכיל מרכיבים אנטי מיקרוביאליים.

מאז ומתמיד הקפידו אנשים לייבש צמחים ולשמור אותם בצורתם היבשה. מעט מאד ידוע על מרכיבים המשתנים בזמן הייבוש. ידועים צמחים שיש בהם רעילות בצורתם הטריה שנעלמת עם הייבוש, לדוגמה Anemome pulsatilla.

Fever few מכיל מרכיבים הנקראים פרתנולידים, שהם אנטי דלקתיים ואחראים לפעילות הצמח כנוגד מיגרנה. הפרתנולידים נהרסים במהירות אם מייבשים או ממצים את הצמח. פעילות הצמח היא מקסימלית מיד לאחר שקוטפים אותו. 

קומרינים ודיקומרול  coumarin ,dicoumarol 

הקומרינים המצויים בצמחי מרפא רבים פעילים כמדללי דם מתונים, אבל פעילות של פטריה עלולה להפוך את הקומרינים לדיקומרול, שהוא מדלל דם פוטנטי שעלול לגרום לדילול-יתר בשילוב עם תרופות מדללות דם. לדוגמה הדבשה הרפואית- Mellilotus officinalis הוא צמח עשיר בקומרינים. יש להיות זהיר מאד בייבוש הצמח ולמנוע הופעת עובשים בצמח. הייבוש צריך להיות ללא לחותכדי למנוע הפיכה של הקומרינים לדיקומרול.

לקומרינים בפני עצמם יש פעילות חיובית על הורידים ועל מערכת הלימפה. למרות זאת אין מאשרים צמחים עשירים בקומרינים לשימוש.

דיקומרול הוא רעל. גילו לראשונה את השפעתו המזיקה כשעדר אכל מלילוטוס רפואי שנקטף והושאר כערמה לייבוש. הופיעו שטפי דם פנימיים אצל העדר שגרם למוות בכמה מקרים.

הפעילות של דיקומרול הפיכה. 

חמצון ונוגדי חמצון

בתוך הצמח יש הגנה על מרכיבים מפני חמצון על ידי אנזימים ונוגדי חמצון נוספים, כגון, פלבונואידים, קרוטנואידים ואחרים. כשהצמח נקטף ועובר תהליך של ייבוש, כנראה שחלק מאנטי אוקסידנטים מאבדים את פעילותם, ומרכיבים שבצמח עלולים להתחמצן.

חומצות שומניות רב בלתי רוויות, כגון אלה של שמן הפשתן, יתחמצנו אם לא נגן עליהם בקרור ובבקבוקים כהים. יש להגן על טינקטורות מפני השמש והקרניים האולטרה סגוליות.

צמחים עשירים בפוליפנולים מכילים בדרך כלל אנזים פוליפנול אוקסידאז. מיצוי באלכוהול מפסיק את פעילותו. אם הוא ממשיך להיות פעיל הוא יחמצן את הפנולים שיעשו כהים ויאבדו חלק מפעילותם.

טאנינים מתחמצנים כשהם נחשפים לאור. ניתן לראות זאת בפירות שנעשים כהים לאחר חיתוך.  כל הצמחים הירוקים מכילים אנטי אוקסידנטים. הם זקוקים לשמש לתהליך הפוטוסינתיזה, אולם צריכים להגן על עצמם מפני הנזק שעלולה לגרום השמש. 

יציבות לחום

היציבות לחום שונה אצל מרכיבים שונים. השמנים הנדיפים, המונוטרפנים והססקויטרפנים יהיו הראשונים שיורחקו מהצמח בזמן מיצוי בחום. ניתן למנוע את התנדפותם על ידי מיצוי בכלים סגורים.

קרוטנואידים יציבים מאד לחום. הם ממשיכים להיות נוגדי חמצון גם אחרי חימום ממושך. הליקופן, לדוגמא, נשאר פעיל לאחר בישול של העגבניות, גם אם הבישול ממושך.

בטא-קרוטן בגזר ובירקות אחרים ממשיך להיות פעיל לאחר בישול. הפלבונואידים יציבים גם הם לחום. הם ממשיכים להיות פעילים במיצוי במים רותחים, וגם לאחר בישול.

חומצה אוקסאלית לעומת זאת נהרסת בחום. זוהי חומצה אורגנית שעלולה לגרום נזק לכליות.

לאחר בישול החומצה נהרסת. באופן מסורתי היו מבשלים בישול ארוך צמחים המכילים חומצה אוקסאלית. לפעמים נהגו ליבש צמחים ולאכול אותם רק אחרי שנה.

צמחים עשירים בחומצה אוקסאלית: מיני חומעה, תרד, מיני חמציץ, עלים של רוברב- ריבס. מרבית המרכיבים לא נחקרו לשינויים שחלים בהם על ידי ייבוש, חום, חשיפה לקרניים אולטרה סגוליות והזמן. ניתן להסתמך על שימוש מסורתי בצמח. כשממליצים להשתמש בצמח הטרי, יש בדרך כלל מרכיבים הנהרסים על ידי ייבוש. כשממליצים לא להשתמש בצמח הטרי, יש בדרך כלל איזה מרכיב רעיל שנהרס עם הזמן, החום או הייבוש. מקורות Lisa Ganora, Herbal Constituents, 2008, Herbalchem Press, Louisville, Colorado   

השפעה של חלבונים על פנולים במזון

האוכמניות הן פירות של הצמח Vaccinium myrtilis . הפירות עשירים באנתוציאנינים, הנותנים להם את הצבע הכחול כהה, את הפעילות הנוגדת חמצון ואת ההשפעה שלהם על העיניים ועל הראיה.

נבדקה ההשפעה של חלב על אוכמניות.

מטרת המחקר היתה לבדוק אם הפעילות נוגדת החמצון של האוכמניות נפגעת על ידי החלב.

מתנדבים אכלו 200 ג' אוכמניות בתוך 200 מ"ל של מים או 200 מ"ל של חלב מלא (1). נלקחו דגימות דם בזמן אכילת הפרי, ובמשך כמה שעות לאחר מכן.

אצל המתנדבים שאכלו את האוכמניות עם מים היתה עליה בפלסמה בריכוז החומצה הקפאית והפרולית, ועליה בפעילות האנטי אוקסידנטית. אצל אלה שאכלו את האוכמניות עם חלב לא היתה עליה במרכיבים אנטי אוקסידנטים, להיפך היתה ירידה בריכוז חומצה קפאית ופרולית בפלסמה, וירידה בספיגה של החומצה הקפאית (1).

לפוליפנולים יש אפיניות גבוהה לחלבונים. הם נקשרים לחלבונים של החלב והופכים לבלתי פעילים. תופעה דומה נצפתה בתה הירוק והשחור, שנחשב לצמח רפואי חשוב הודות לתכולת הטאנינים שלו. מחקרים הראו שהפעילות הפיזיולוגית של התה נפגעת כאשר מוסיפים חלב לתה.

החומצה הפרולית מחזקת את דופן התא הצמחי. אצל בני אדם החומצה הפרולית והקפאית משתתפות בחיזוק של תאי עצב, ומסייעות למניעת מחלות ניווניות של מערכת העצבים.

החוקרים ממלצים להמנע מאכילת מאכלים עשירים בפוליפנולים עם חלבונים. הם ממליצים על מרחק של שעתיים מזמן אכילת פוליפנולים עד לאכילת מזון עשיר בחלבון.

מקורות

1. Minton B. Milk destroys antioxidant benefit in Blueberries. Free Radical Biology and Medicine, 2009.

אינטראקציות בין טאנינים ומקרו מולקולות 

לטאנינים שמקורם בצמחים יש השפעה רבה על התזונה של בעלי חיים, הודות לכושר שלהם ליצור קומפלקס עם מולקולות של פחמימות, חלבונים, פוליסכרידים ואחרים. הם מתקשרים עם עמילן ועם צלולוז. האינטראקציה עם פחמימות גדלה עם המשקל המולקלורי של הפחמימות והירידה במסיסות שלהם.

קישור של חלבונים על ידי טאנינים היה ידוע מאז אלפי שנים. אנשים למדו איך לעבד עורות באמצעות הטאנינים, וזה המקור לשם שניתן להם שלקוח מהמונח tan שמשמעותו לעבד עור. האינטראקציה בין החלבון והטאנינים תלויה במבנה שלהם.

החלבונים יתנו קשר חזק עם הטאנינים ככל שהמשקל המולקולרי שלהם גדול יותר, ככל שהם מכילים יותר פרולין וככל שהמבנה שלהם פתוח וגמיש יותר.

הטאנינים יתנו קשר חזק עם החלבונים ככל שהמשקל המולקולרי שלהם גדול יותר. הקשר בין הטאנינים והחלבון הוא לעיתים קרובות קשר מימני. הקבוצות הפנוליות של הטאנינים נותנות בקלות מימן, ויוצרות קשר מימני חזק עם הקבוצות ההידוקסיליות של החלבון. לטאנינים יש אפיניות גבוהה לחלבונים, הרבה יותר מאשר לעמילן.

השקעה של חלבונים על ידי טאנינים היא מקסימלית ב-pH הקרוב לנקודה האיזו אלקטרית של החלבון.

בתמיסות בהן ה-pH גבוה, הקבוצות ההידקוקסיליות של הפנולים מיוננות, ולחלבונים יש מטען חשמלי שלילי. קיים יחס של דחייה ביניהם ולא יהיה משקע.

לפעמים נוצרים משקעים שהפרוטאזות של מערכת העיכול אינן יכולות לפרק. במקרים אלה המזון הופך לחסר ערך עבור בעל החי, כי החלבון לא ישתחרר מהקומפלקס.

מקור התמונה Our Products & Solutions | DOMO Chemicals

כנס שיר"ם

כנס שיר"ם - שום, (לטיפול בזיהומים ולהורדת רמת כולסטרול) בשילוב עם תרופות נוגדות קרישה, כגון, אספירין, עלול לגרום לנטייה לדימומים.

סיכום הכנס כל יתרונות וחסרונות של הטיפול המשולב של צמחי מרפא ותרופות

הכנס התקיים באסף הרופא ב-1.12.08 צמחי המרפא ותוספי המזון הפכו לחלק מאורח החיים בארצות המערב. מעריכים שכשליש מתושבי ישראל משתמשים בצמחי מרפא או בתוספי תזונה.

סקר שנערך על ידי מכון גיאוקרטוגרפיה ומכבי שירותי בריאות בשנת 2003, מצא כי 37% מהנשאלים השתמשו באופן קבוע בצמחי מרפא או תוספי מזון.

מחקר נוסף נערך בשנת 2004 על ידי רופאי קופ"ח כללית, בקרב מבקרים אצל רופאי משפחה. הם מצאו שיעור דומה של משתמשים בצמחי מרפא ותוספי מזון. מחצית מהנשאלים דיווחו שהם נוטלים במקביל תרופות.

במחקר שבוצע בבית החולים אסף הרופא, ואשר פורסם בבטאון הרפואה של ההסתדרות הרפואית, הזהירו רופאים מפני הסכנה שבשילוב צמחי מרפא עם תרופות קונבנציונליות. עורכי המחקר, פרופ' מתי ברקוביץ ופרופ' אהובה גוליק מבי"ח אסף הרופא, ודר' לי גולדשטיין ודר' מאזן אליאס מבי"ח העמק, סקרו את המימצאים, וציינו שיש בארץ עשרות אלפי אנשים המשתמשים באופן יומי וקבוע בצמחי מרפא. רבים מתוכם נוטלים בו בזמן תרופות קונבנציונליות באופן קבוע.

הם טוענים שיחד עם היתרונות שבשימוש בצמחי מרפא, חייבים להיות מודעים גם להשפעה שעלולה להיות להם על יעילות התרופות שלוקחים המטופלים, ולנזק שעלול לגרום השילוב בין הצמחים והתרופות לבריאות המטופל.

החוקרים מציינים שהפיקוח על צמחי מרפא הוא כעל תוספי מזון ולא כעל תרופות, החברות המייצרות מיצויים צמחיים אינן חייבות לפרט במדויק את המרכיבים, ואינן חייבות לייצר מיצויים בעלי הרכב מדויק בכל פעם. בנוסף, אין רישום מדויק של תופעות הלוואי האפשריות.

מהמחקר עלה שכ-22% מהמבקרים בקופות החולים צורכים צמחי מרפא, אבל מחציתם לא דיווחו על השימוש בצמחים לרופא המטפל בהם. הם סברו שלצמחים אין תופעות לוואי.

עורכי המחקר ממליצים למטופלים להתייעץ עם הרופא המטפל לפני שהם מתחילים להשתמש בצמחים. בכתבה נאמר: " על הרופאים, המטפלים והמטופלים, לקחת בחשבון הן את תופעות הלוואי של צמחי המרפא עצמם, והן את תופעות הלוואי של השילוב בין צמחי המרפא לתרופות הרגילות. מצד שני, על הרופאים והמטפלים לברר עם הצרכנים והמטופלים מהם התרופות וצמחי המרפא שהם נוטלים, כדי לוודא שאין השפעות ושילובים לא רצויים בין התרופות וצמחי המרפא". 

דוגמאות לפגיעה הנגרמת משילוב התרופות עם צמחי המרפא*

שום, (לטיפול בזיהומים ולהורדת רמת כולסטרול) בשילוב עם תרופות נוגדות קרישה, כגון, אספירין, עלול לגרום לנטייה לדימומים. הוא עלול גם לגרום לכשלון של טיפול באיידס.* שילוב של אכינצאה עם תרופות נגד אסתמה ואלרגיה, עם סטרואידים או עם תרופה להורדת רמת כולסטרול, עלול לגרום לפגיעה בטיפול, או לעלייה חדה ברמת התרופות. Hypericum, perforatum* נלקח לטיפול בדכאון, חרדה או חוסר שקט, עלול לגרום לירידה ביעילות של תרופות אחדות, ביניהן של גלולות למניעת הריון.* שילוב של גינקו בילובה עם תרופות נוגדות קרישה, עלול לגרום לנטיית יתר לדימומים, לדימום תוך-מוחי ותוך- עיני.* שילוב של Panax ginseng עם תרופות לטיפול בסכרת עלול לגרום לירידה חדה ברמת הסוכר.* Plantago psyllium בשילוב עם תרופות פסיכיאטריות ותרופות נגד פרכוסים עלול לגרום לירידה ברמת התרופות.* שילוב של ורליאנה עם תרופות נוגדות חרדה ואפילפסיה עלול לגרום לדיכוי מערכת העצבים המרכזית.* שימוש ב"חגיגת" יחד עם סוגים שונים של אנטיביוטיקה עלול לגרום לפגיעה בספיגת האנטיביוטיקה.* הג'ינסנג עלול להגביר יעילות של תרופות לטיפול בסכרת.* תמציות של שום עלולות להגביר פעילות של תרופות לסכרת.* אומגה 3 משפר פעילות של תרופות נוגדות דכאון.* אומגה 3 משפר פעילות של סטטינים להורדת רמת כולסטרול. עמוס זיו מדווח על מקרה שכמות גדולה של סוכריות של ליקוריץ גרמה לעליה בלחץ דם. אשה כבת 40 שאהבה סוכריות של ליקוריץ אושפזה בשל עליות חדות וקיצוניות בלחץ הדם שלה. עמוס זיו, ראש אגף מחקרים ברפואה משולבת במרכז הרפואי אסף הרופא, טוען שהמטופלים לא מדווחים לרופא המטפל על נטילת צמחי מרפא, הרופאים אינם מתעניינים מספיק בנושא, והתוצאה היא שלפעמים קשה למנוע התנגשויות בין הטיפולים. " הרופאים אינם מודעים לנושא כי לטענתם אין הרבה חומר על תוספי המזון. ישנם גם רופאים המתנגדים לטיפול בצמחים. בנוסף יש הרבה מטופלים שמתביישים או חוששים לדווח לרופא שהם משתמשים בתרופה לא קונבנציונלית.

חשוב שהמטופל יספר לרופא המטפל באיזה צמחים ותוספים הוא משתמש. חשוב גם שהרופאים ילמדו להכיר צמחי מרפא ותוספי מזון. מומלץ לצרוך צמחי מרפא ותוספי מזון בהמלצת מטפל מוסמך. אם המטופל נוטל תרופות יש ליידע את המטפל כדי שיבדוק את בטיחות השילוב.

מומלץ לחכות לפחות שעתיים וחצי בין נטילת תרופות לנטילת תוספי מזון או צמחי מרפא. יש לנקוט במשנה זהירות אם התרופה והתוסף מטפלים באותה בעיה.

למטופלים הנוטלים באופן קבוע, או לזמן ממושך, תרופות בשילוב עם צמחים, מומלץ לבצע ספירת דם ולבדוק תפקודי כבד וכליות.

אוכלוסיות שלגביהן יש לנקוט זהירות מרובה בשילוב בין תרופות וצמחים הן: בני 70 ומעלה, חולים במחלות כבד, חולים במחלות כליה, חולים במחלות מערכת החיסון, חולים הסובלים מיתר לחץ דם, חולים הנוטלים תרופות מדללות דם.

מקור תמונה כנס חדשנות וטכנולוגיה בבריאות האישה 2022 במרכז הרפואי שמיר – אסף הרופא – (nessziona.net)

השפעת תרכובות פנוליות בשמן זית כתית

השפעת שמן זית - המסקנות שניתן להסיק מהמחקר הן: שמן זית פעיל כאנטי אוקסידנט, נוגד דלקת ומרחיב כלי דם. המכיל ריכוז גבוה של פוליפנולים מסייע

השפעת תרכובות פנוליות בשמן זית כתית/

שמן הזית מעורר לאחרונה עניין רב במערב. מחקרים אפידמיולוגיים מראים שבארצות בהן יש שימוש מוגבר בשמן זית, יש סיכון קטן יותר למחלות לב בהשוואה לארה"ב ולמערב אירופה. המושג של תזונה ים-תיכונית נעשה מקובל. אחד המאפיינים של תזונה זו הוא שמן זית מכבישה קרה ללא זיקוק.

פורסם לאחרונה מחקר שנעשה בספרד (1) על הערך הרפואי של התרכובות הפנוליות של שמן הזית. פירות הזית מכילים תרכובות פנוליות בדומה לעלים. שמן המתקבל בכבישה קרה מכיל ריכוז גבוה של פנולים, והם אחראים לטעם המריר של שמן זית טרי.

במחקר נבדקה השפעת הפנולים בשמן כתית על תגובת תאי האנדותל אצל אנשים עם רמה גבוהה של כולסטרול בדם.

תאי האנדותל הם תאים שטוחים המרפדים בשכבה חד- תאית את רקמות הלב, כלי הדם והלימפה. התרחבות כלי הדם התלויה בתאי האנדותל מופחתת אחרי ארוחה. חמצון מוגבר מהווה כנראה גורם עיקרי לתופעה זאת.

במקרים של חסימה בכלי הדם עלול להיווצר מצב של היפרמיה (עודפי דם בכלי דם מסוימים) ואיסכמיה באיזורים אחרים. האיסכמיה היא זרימה בלתי מספקת של דם, הנובעת בדרך כלל מהיצרות, ומתבטאת בחוסר אספקת חמצן.

נבדקו 21 מתנדבים, שלכולם רמה גבוהה של כולסטרול בדם. הם קבלו כולם אותה ארוחת בוקר שכללה שמן זית זהה. ההבדל היחידי היה שבקבוצה אחת הופחת ריכוז התרכובות הפנוליות שבשמן הזית פי 5. הזרימה בכלי הדם נבדקה על ידי מכשיר דופלר בזמן הארוחה, וכן שעתיים וארבע שעות אחר כך. כמו כן נבדק, בזמנים השונים, ריכוז השומנים בפלסמה, lipoperoxide, פרוסטגלנדינים F-אלפה והיחס בין ניטריטים לניטראטים.

התוצאות הראו שריכוז גבוה של פוליפנולים תרם לשיפור בתפקוד תאי האנדותל, עליה בריכוז הניטריטים המסייעים להרחבת כלי דם, ועליה מתונה בריכוז lipoperoxide ופרוסטגלנדינים F-אלפה. נמצא יחס חיובי בין ריכוז הניטריטים ותפקוד תאי האנדותל, ויחס שלילי בין התרחבות תאי האנדותל וריכוז הפרוסטגלנדינים. לא היה הבדל בתפקוד כלי הדם של שתי הקבוצות לפני הארוחה.

המסקנות שניתן להסיק מהמחקר הן: שמן זית המכיל ריכוז גבוה של פוליפנולים מסייע לתפקוד תקין של כלי הדם במשך כארבע שעות. הוא פעיל כאנטי אוקסידנט, נוגד דלקת ומרחיב כלי דם. הוא מסייע לכלי הדם להתמודד עם שינויים מהירים בזרימת הדם, כגון, האטה בזרימה אחרי הארוחה.

ספרות.

Ruano J. et al. Phenolic content of virgin olive oil improves ischemic reactive hyperemia in hypercholesterolemic patients. J. of the American College of Cardiology. 46: November 1864-1868, 2005.

מקור התמונה Olive Oil – An Oil With Healthiest Fat – Healthyliving from Nature – Buy Online (natureloc.com)

צמחים להורדת סוכר

צמחים להורדת סוכר: ישנם למעלה מ-700 צמחים הגדלים בארצות שונות ומומלצים לטיפול בסכרת. במאמר הבא נסקור את הצמחים להורדת סוכר בדם, לקריאה לחצו

צמחים להורדת סוכר או צמחים בעלי השפעה היפוגליקמית תופסים מקום מרכזי ברפואה המסורתית. מתוארים הסימפטומים השונים הקשורים למחלת הסכרת והצמחים המומלצים לטיפול. הרפואה הסינית מתארת שני טיפוסים שונים של המחלה, המקבילים לסכרת מטיפוס I וטיפוס II. היא מודה שבמקרה הראשון אין אפשרות של ריפוי, ושהמחלה היא לטלית.

למעלה מ-700 צמחים הגדלים בארצות שונות ומשתייכים לכ-180 משפחות, מומלצים לטיפול בסכרת או בסימפטומים הקשורים למחלה. מתוכם 127 מינים משתייכים למשפחת הקטניות- Leguminosae, 98 משתייכים למשפחת המורכבים – Compositae, 35 משתייכים למשפחת השושניים – Liliaceae, 35 למשפחת השפתניים – Labiaceae, 30 למשפחת הדגניים- Gramineae, והשאר מפוזרים בין שאר המשפחות.

מנגנון הפעולה של צמחים להורדת סוכר / בעלי השפעה היפוגליקמית-

הצמחים המומלצים לטיפול בסכרת במסורות השונות פועלים לפי כמה מנגנונים:

1. עיכוב ספיגת גלוקוז ממערכת העיכול לדם.

2. עיכוב ספיגה של גלוקוז מהכליות.

3. המרצת ייצור והפרשה של אינסולין.

4. הגברת קישור האינסולין לרצפטורים שעל הממברנות.

5. עיכוב של גלוקוניאוגנזה (gluconeogenes) בכבד.   

צמחים להורדת סוכר היפוגליקמיים- המומלצים לטיפול בסוכרת: (חלק מהצמחים ניתן להזמין בחנות, יש ללחוץ על השם העברי)

Trigonella foenum-graecum חילבה
Galega officinalis שורש גלגה
Gymnema sylvestris ג'ימנמה
Momordica charantia מלון מר
Atriplex halimus מלוח קפח
Syzygium cumini סיזיגיום
Poterium spinosum  סירה קוצנית
Ganoderma lucidum ריישי
Lupinus albus  תורמוס
Olea europaea עלי זית
Taraxacum officinale   שינן רפואי
Vaccinum myrtillus  אוכמניות
Grifola frondosa  מאיטקי
Artemisia spp.  מיני לענה
Teucrium polium  געדה מצויה
Cinnamomum zeylanicum קינמון
Ginseng quinquefolium ג'ינסנג אמריקאי
Opuntia phaeacantha צבר
Achillea fragrantissima אכילאה ריחנית
Paronychia argentea אלמוות הכסף
Inula viscosa טיון דביק
Eryngium creticum חרחבינה מכחילה

חלק מהצמחים המוזכרים ברשימה הנ"ל נחקרו, נפרט את הפעילות של כמה מהצמחים ההיפוגליקמיים.

1. Trigonella foenum-graecum חילבה

תיאור כללי: שמו העברי של הצמח גרגרנית יוונית, והוא ידוע יותר בשם חילבה. הוא משתייך למשפחת הפרפרניים , Papillionaceae. לסוג גרגרנית משתייכים כ-70 מינים, שמוצאם מאזור הים התיכון. בארץ גדלים למעלה מ-20 מינים של גרגרנית.הגרגרנית היוונית היא צמח חד שנתי עשבוני, בגובה 30-60 ס"מ. הפריחה באביב. הפרחים קטנים וצהובים. הפירות הם תרמילים ארוכים ומחודדים. משמעות השם Trigonella משולש קטן, על שם צורתם המשולשת של הפרחים. גדלו את הצמח עוד בימי קדם כצמח מרעה. הוא מוזכר במשנה ובתלמוד בשמות שונים: תלתן, גדגדנית וחנדקוק. הענפים הצעירים שמשו למאכל.

שימוש רפואי נעשה בזרעים, שהם גם החלק הנאכל של הצמח. 

רפואה מסורתית: החילבה הוא צמח מאכל ומרפא נפוץ בשימוש אצל יוצאי תימן. הטיפול בסכרת נעשה על יש השרייה של הזרעים הטחונים במים למשך לילה, ושתיית המישרה בבוקר. הזרעים משמשים, בנוסף, לטיפול בשיעול, בכאבי בטן, להורדת לחץ דם, להגברת התיאבון, להקלה על צירי לידה, לטיפול בצהבת, להגברת החשק המיני ולשיכוך כאבי פרקים.

שימוש חיצוני: משתמשים במישרה מהזרעים לשטיפת השיער, כדי לחזק אותו וכן כתכשיר נגד קשקשים. שימוש במישרה מהזרעים כאיספלניות מומלץ לריכוך מורסות ולהקלה על טחורים.

עיסה מזרעים מבושלים בשמן משמשת לטיפול בפצעים פתוחים ומפרישים. שימושים דומים בזרעים מוזכרים במקורות ממצרים העתיקה, יוון והודו. בסין מוזכר הצמח במקורות מלפני 1000 שנה. הזרעים מומלצים ברפואה הסינית לטיפול בכאבי בטן, בדלקת שלפוחית השתן, במחלות כליות ובמחלות שגרוניות, לטיפול באין אונות ולשיפור פוריות של גברים. 

מרכיבים: שמן נדיף 0.015%, אלקלואידים דמויי פירידין, בעיקר trigonelline- 0.2-0.36%, choline, gentianine carpaine, ספונינים סטרואידליים 0.6-1.7%, בעיקר diosgenin והאיזומר שלו Yamogenin, gitogenin, tigogenin

פלבנואידים: vitexin, luteolin, quercetinMucilage 26.3%, סיבים כ-10%, מורכבים בעיקר מפקטין ו-galactomannans

25-30% חלבונים, המכילים בעיקר ליזין וטריפטופאן,

5-10% ליפידים ויטמינים A, B1, C, ריבופלאבין, בטא-קרוטן וחומצה ניקוטינית, סידן וברזל, סיטוסטרול,

חומצות אמיניות חופשיות: ארגינין, היסטידין, ליזין. 

ערך תזונתי של 100 גרם: (ע"פ J. Duke)

מים 7.8%, חלבון 28.2 ג', שומן 5.9 ג', פחמימות 54.5 ג', סיבים 8 ג', אפר 3.6 ג', סידן 220 מ"ג, זרחן 358 מ"ג, ברזל 24.2 מ"ג, בטא-קרוטן 55 מיקרוגרם, תיאמין 0.32 מ"ג, טריפטופאן 274 מ"ג. ערך קלורי 369 קלוריות. 

פעילות זרעי חילבה: היפוקליקמי, מוריד רמת כולסטרול, מסייע להורדת רמת השומנים בדם, מכייח, נוגד עוויתות, ממריץ של הרחם, מרפא פצעים, מרכך את העור. 

מנגנוני הפעילות ההיפוגליקמית: כמה ממרכיבי הצמח משתתפים בפעילות ההיפוגליקמית. הסיבים והריר תופחים במערכת העיכול, יוצרים מבנים ג'לטיניים ומעכבים ספיגה של סוכרים, שומנים וכולסטרול מהמעי אל הדם. בכך הם מונעים עליה חדה ברמת הגלוקוז לאחר הארוחה, וחוסכים מהפנקריאס את הצורך לייצר אינסולין בקצב מהיר.

מנגנון נוסף הוא זה של החומצה הניקוטינית העוברת מטבוליזם לניקוטינאמיד. ניקוטינאמיד מגביר חדירות של גלוקוז לתאים ובכך מוריד את רמתו בדם. הטריגונלין, שנחשב בעבר למרכיב הפעיל העיקרי, מסייע כפי הנראה לפעילות של ניקוטינאמיד בכך שהוא מונע את פירוקו על ידי אנזימים. הספונינים הסטרואידליים והטריטרפניים המצויים בזרעים משתתפים גם הם בעיכוב ספיגת הסוכר, השומנים והכולסטרול אל הדם. 

התוויות: לטיפול בסכרת, בהיפרליפידמיה וברמה גבוהה של כולסטרול בדם. לטיפול בברונכיט ובשיעול כרוני, להגביר הפרשת חלב אצל נשים מיניקות, לחיזוק כללי, להגברת הפוריות. בשימוש חיצוני מומלץ לטיפול בפצעים פתוחים ומפרישים, לכיבים, לשפתיים סדוקות.

התוויות נגד: הריון, בגלל השפעתו של הצמח כממריץ של הרחם. 

הכנות ואופן השימוש: זרעים כתושים או טחונים 6 ג' ליום. על פי Commission E הגרמני (גוף מקביל לFDA- בארה"ב) המנה היומית המומלצת במקרים של סוכרת או רמות גבוהות של כולסטרול היא 5-30 ג' עם כל ארוחה, או 15-90 ג' פעם אחת ביום עם הארוחה. (להגברת הפרשת חלב 1.5 ג' כפיות גדושות זרעים לכוס מים, לבשל על אש קטנה במשך 10 ד'.)

שימוש חיצוני – כמשחה, רטייה- 50 ג' זרעים טחונים ל-1 ליטר של מים חמים. 

ספרות:

PDR for Herbal Medicine, Third Edition, 2004, p. 318-319. Thomson PDR.Ali L. et al. Characterization of the hypoglycemic effect of Trigonella foenum graecum seed. In PM 61: 358-360, 1995.

2. מלון מר Momordica charantia

שמו האנגלי של הצמח Bitter melon, ובעברית הוא תורגם למלון מר. הצמח משתייך למשפחת הדלועיים, Cucurbitaceae. שם הסוג Momordica בא מלטינית ומשמעותו לנגוס. יתכן שהוא בא לבטא את הצורה המיוחדת של העלה שנראה כאילו נגסו אותו. כל חלקי הצמח מרים, כולל הפרי. 

חלקי צמח בשימוש: כל הצמח, מיץ מהפירות והעלים. הצמח גדל באזורים טרופיים באסיה, מרכז ודרום אמריקה ובמזרח אפריקה. זהו צמח מטפס בעל גבעולים דקים וקנוקנות. העלים בצורת כף יד, הפרחים צהובים. הפרי הצעיר הוא ירוק ודומה למלפפון קטן. כשהוא מבשיל הוא מגיע לאורך של 20 ס"מ וצבעו כתום. הפרי מפוצל לשלושה חלקים, וכשהוא נפתח משתחררים הזרעים.

רפואה מסורתית: שימוש רפואי נעשה בחלקי הצמח השונים בארצות השונות שבהן הוא גדל. בדרום אמריקה נוהגים לגדל את הצמח. משתמשים בפרי ובעלים כירק מאכל, לאחר הרתחה במי מלח ושפיכת המים המרים. מיץ מהפרי או חליטה מהעלים משמשים בתרבויות השונות לטיפול בסכרת, כנוגדי תולעים וטפילים שונים, וכן נגד זיהומים מיקרוביאליים. הפירות משמשים לטיפול בגידולים, בכיבים, כמגבירי תאבון, אפרודיזיאק, כנוגדי עצירות, לטיפול במלריה, כקוטלי חרקים וכעוצרי דימומים.

הצמח כולו משמש ברפואה המסורתית לטיפול באסתמה, נגד הצטננות, אבנים בכליות, דלקת המעי הגס, דלקות עור, סכרת, דלקת הטחול, פסוריאזיס ומלריה. 

מרכיבים: העלים עשירים מאד במינרלים וויטמינים. הם מכילים: סידן, פוספט, ברזל, נתרן, אשלגן, בטא-קרוטן, תיאמין, ריבופלאבין, ניאצין וויטמין C. הפירות מכילים מינרלים וויטמינים דומים לאלה של העלים. בנוסף הם מכילים ספונונים סטרואידליים הנקראים charanthin. פירות בוסר מכילים אלקלואיד הנקרא momordicin. הפרי והזרעים מכילים פוליפפטידים דמויי אינסולין הנקראים p-insulin (plant-insulin) ואלקלואידים- Charantain. 

פעילות: היפוגליקמי, אנטי ויראלי, אנטי בקטריאלי, מעכב Helicobacter pylori, מעכב את האנזים Guanylate cyclase הקשור לפתוגנזה של פסוריאזיס ולויקמיה. 

מנגנון הפעילות ההיפוגליקמית: קושרים את הפעילות ההיפוגליקמית לשלוש קבוצות של מרכיבים: הספונינים הסטרואידליים- קרנטין, הפפטידים דמויי האינסולין והאלקלואידים – charantain. הקרנטין הוא תערובת של ספונינים וכולל:Beta-sitosterol-beta-D-glucoside 5, 25 stigmadien-3-beta-ol-glycosidep-insulin מורכב מ-166 שיירים המכילים 17 חומצות אמיניות. הוא דומה לאינסולין של פרה (1-4). הצמח מגרה את תאי beta שבפנקריאס לשחרר אינסולין (5). מנגנון נוסף הוא של הספונינים המעכבים ספיגה של סוכר מהמעי (6). הצמח מגביר סינתיזה של גליקוגן בכבד וממריץ את חמצון הגלוקוז (7). מרכיבים של הצמח מעכבים גלוקוניאוגנזה, ע"י עיכוב האנזימים: glucose-6-phosphataseFructose-1,6-biphosphatase (7).

ניסויים קליניים: המחקרים נערכו עם אבקה מהצמח או עם מיצויים, והראו ירידה ברמת הגלוקוז אצל בני אדם וחיות מעבדה (9-12). הירידה ברמת הגלוקוז התחילה 30 דקות לאחר לקיחת הצמח, הגיעה לשיא אחרי ארבע שעות ונמשכה לפחות 12 שעות.

תופעות לואי: מינון גבוה עלול לגרום לכאבי בטן ולשלשולים. דווח על שני מקרים של איבוד הכרה בגלל היפוגליקמיה אצל ילדים שקבלו חליטה מהצמח (13). אצל עכברים הראו ירידה בפוריות מ-90% ל-20% לאחר לקיחה יומית של מיץ מהפרי.

התוויות נגד: הריון. החלבונים שבודדו מהפרי הטרי גרמו להפלה אצל חיות מעבדה.

אינטראקציות עם תרופות אחרות: עלולות להיות תגובות עם תרופות אחרות להורדת רמת סוכר.

מינון: בגלל המגוון הרב של התכשירים שהשתמשו בהם במחקרים השונים, לא הוחלט עדיין על המינון האופטימלי. המינון שניתן כאשר השתמשו במיץ מפרי טרי היה 50-100 מ"ל. אין עד היום מחקרים הקובעים מהו המינון היעיל והבטוח לשימוש.

תכשירים: קפסולות של 100 מ"ג ו -490 מ"גמיץ סחוט טרי של חברת L&S NaturalDiafree של חברת DGM export PVT – טבליות של 500 מ"ג המכילות תערובת של כמה צמחים, וה-Momordica הוא אחד מהם. 

ספרות:

1. Ng TB., Wong CM. et al. Insulin- like molecules in Momordica charantia seeds. J. Ethnopharmacol. 15: 107-117, 1986.

2. Ng TB., Wong CM. et al. Isolation and characterization of a galactose binding lectin with insulinomimetic activities from the seeds of the bitter gourd, Momordica carantia. Int. J. Pept. Protein Res. 28: 163-172, 1986.

3. Wong CM et al. Screening of Trichosanthes kirilowii, Momordica charantia and Cucurbita maxima for compounds with antilipolytic activity. J. Ethnopharmacol. 13: 13-21, 1985.

4. Khanna P. et al. Hypoglycemic activity of polypeptide-p from a plant source. J. Nat. Prod. 44: 648-655, 1981.

5. Welihinda J. et al. The plant Momrdica charantia. Acta Biol. Med. Ger. 41: 1229-1240, 1982.

6. Marles R. Farnsworth N. Antidiabetic plants and their active constituents: an update. Phytomedicine, 2:137-189, 1997.

7. Sibib BA. et al. Hypoglycaemic activity of Coccinia indica and Momordica charantia in diabetic rats: depression of the hepatic gluconeogenic enzymes glucuse-6-phosphatase and fructose-1,6-biphosphate and elevation of both liver and red-cell shunt enzyme glucose-6-phosphate dehydrogenase. Biochem. J.292: 267-270, 1993.

8. Lee-Huang S. et al. Inhibition of the integrase of human HIV type 1 by anti- HIV plant proteins MAP30 and GAP31. Proc. Natl. Acad. Sci. USA, 92: 8818-8822, 1995.

9. Baldwa VS. et al. Clinical trials in patients with diabetes mellitus of an insulin-like compound obtained from plant source. Upsala J. Med. Sci. 82: 39-41. 1977.

10. Leatherdale BA. et al. Improvement in glucose tolerance due to Momordica carantia (karela). Br. Med. J. (Clin Res. Ed). 281: 282,1823-4.

11. Srivastava Y. Antidiabetic and adaptogenic properties of Momordica charantia extract: an experimental and clinical evaluation. Phytother. Res. 7: 285-289, 1993.

12. Welihinda J. et al. Effect of Momordica charantia on the glucose tolerance in maturity onset diabetes. J Ethnopharmacol. 17: 277-282, 1986.

13. Raman A. Lau C. Anti-diabetic properties and phytochemistry of    Momordica       charantia. Phytomedicine, 2: 349-362, 1996.

3. ג'ימנמה Gymnema sylverse

משפחה: Asclepiadaceae

חלקי צמח בשימוש: שורש, עלים

תיאור כללי: הצמח גדל בר ביערות טרופיים בהודו, והשתמשו בו לטיפול בסכרת ברפואה המסורתית. מחקרים הוכיחו את יעילותו במקרים של סכרת מטיפוס 1 ו-2. אחד המרכיבים החשובים של הצמח הוא gymnemic acid מגע של החומצה עם הלשון מבטל את התחושה של הטעם המתוק. במחקר הראו ששימוש בחומצה זו גרם לאנשים לאכול פחות, ולא להיות להוטים אחרי הטעם המתוק. תוצאה זו התקבלה רק כאשר השתמשו בחומצה המנוקה או במיצויים מהצמח במגע ישיר עם הלשון. בליעה של כדורים או קפסולות הייתה חסרת השפעה. מנגנון הפעולה ההיפוגליקמית של הצמח הוא המרצת ייצור אינסולין ע"י הפנקריאס, וזירוז של רגנרציה של תאי בטא בפנקריאס. הראו שבמקרים של סכרת מטיפוס 1, הצמח גרם לירידה ברמת הסוכר, ובירידה בריכוז האינסולין הדרוש. כנראה שהצמח פועל ע"י המרצת פעילות האינסולין האקסוגני, ורגנרציה של תאי בטא בפנקריאס.

במקרים של סכרת מטיפוס 2, התבטאה ההשפעה ההיפוגליקמית אצל כל הנבדקים.

מינון: 400 מ"ג ליום.

הצמח אינו מוריד רמת סוכר אצל אנשים בריאים.

ספרות:

Murray M.T. Diabetes and Hypoglycemia, Prima Publishing, Ca, 1998

עד כה, הרחבנו על היפרגליקמיה- רמות סוכר גבוהה בדם וסכרת נרחיב עתה על

היפוגליקמיה- רמות נמוכות של סוכר בדם

היפוגלקמיה, או רמת סוכר נמוכה בדם, יכולה להתבטא בעייפות מרובה והתשה. הסיבות עלולות להיות:

  • ייצור מוגבר של אינסולין
  • נזק לתאי הכבד
  • הפרשה בלתי מספקת של הורמונים אדרנו- קורטיקואידים

המלצות לטיפול: להמנע מאכילת סוכרים מזוקקים, לאכול ארוחות קטנות לעיתים קרובות, צמחים לניקוי וחיזוק הכבד.

צמחים מומלצים:

1. שינן רפואי

במקרים של ירידה בריכוז האשלגן רצוי להוסיף שינן רפואי שהוא עשיר מאד באשלגן.  הצמח משתייך למשפחת Asclepiadacece.

2. ג'ימנמה

הג'ימנמה הוא מטפס מעוצה (liana) המגיע לגובה של 8 מ'. הוא גדל בהודו, סין, מלזיה, סרילנקה, ויאטנם ודרום אפריקה. משמעות השמות ההודיים של הצמח Gurmar ו- Madhunashini היא "הורס סוכר". הם מתייחסים לתכונת הצמח לבטל את הטעם המתוק.

רפואה מסורתית: נהגו להשתמש בצמח לטיפול בסכרת. בנוסף השתמשו בו במקרים של סוכר בשתן והפרעות בדרכי השתן. היום הוא נחשב לאחד הצמחים הטובים ביותר לטיפול בסכרת.

חלקי צמח בשימוש: עלים.

פעילות: מוריד רמת סוכר במקרים של סכרת מטיפוס 1 ו-2, מוריד רמת כולסטרול, נוגד טעם מתוק, מסייע להורדת משקל.

פרמקולוגיה: המרכיבים האחראים לדיכוי הטעם המתוק הם החומצות הג'ימנמיות ו-gimnemasaponins. הראו ש-gimnemasaponins מעכבים תמיסה של גלוקוז 0.1M. המנגנון הוא תחרות על תפישת רצפטורים לטעם מתוק. תופעה זו ידועה גם אצל קופים, חולדות ועכברים. אצל בני אדם ושימפנזים הספונינים תופשים רצפטורים לטעם מתוק, אולם אין להם כל השפעה על רצפטורים הרגישים לטעם מר, חמוץ או מלוח. עיכוב הטעם המתוק מופיע כ-30 שניות לאחר ששותים או לועסים את הצמח. העיכוב חל על הטעם המתוק באופן כללי, ללא הבדל אם המקור הוא סוכרוז, גלוקוז, ממתיקים מלאכותיים או פירות.

פעילות היפוגליקמית: המנגנון לפיו פועל הצמח הוא המרצה של שחרור אינסולין, עיכוב ספיגת גלוקוז מהמעי, ונראה שיש גם שיקום או תיקון של תאי לבלב המייצרים אינסולין. מחקרים הראו שהצמח, בלקיחה אוראלית, האריך חיים של חולדות עם סכרת מושרית. אצל ארנבות עם סכרת מושרית שקבלו את העלים כאבקה, הראו ירידה ברמת הסוכר בדם, עליה בריכוז הגליקוגן בכבד ובכליות. אצל נבדקים בריאים לא נראתה ירידה ברמת הגלוקוז.

התוויות: סכרת מטיפוס 1 ו-2. תשוקה לטעם המתוק.

הכנות ומינון: חליטה 6-12 ג' ליום. כדורים 12 ג' ליום. לדיכוי הטעם המתוק יש לשטוף את הפה עם 1-2 מ"ל מהמיצוי המימי. לחזור על הטיפול כל 2-3 שעות.

התוויות נגד: בלתי ידועות.

רעילות: אין. LD50 בעכברים 3.99 ג' ל-ק"ג. 

ספרות:

Shanmuggasundaram ERB et al. Use of Gymnema sylvestre leaf extract in the control of blood glucose in insulin-dependent diabetis mellitus. J. Ethnopharmacol. 30: 281-294, 1990

Baskaran K. et al. Antidiabetic effect of a leaf extract from Gymnema sylvestre in non-insulin dependent diabetes mellitus patients. J. Ethnopharmacol. 30: 295-305, 1990.

Hellekant G. et al. Effects of gymnemic acid on the chorda tympani: Proper nerve responses to sweet, sour, salty and bitter taste stimuli in the chimpanzee. Acta Physiol. Scand. 124: 399-408, 1985.

Warren RP. Warren RM. Weninger MG. Inhibition of sweet taste by Gymnema sylvestre. Nature, 223: 94-95, 1969.

3. קינמון ציילוני Cinnamomum zeylanicum

צמח תבלין נפוץ הידוע בשם קינמון הוכח בשנים האחרונות כהיפוגליקמי יעיל . הקינמון הוא עץ ממשפחת העריים, Lauraceae, שמוצאו בדרום מזרח אסיה. קליפת הגזע היא החלק המשמש כתבלין וכמרפא. מחקרים שנעשו לאחרונה הראו שקנמון, בריכוז של 1 ג' ליום, מסייע להורדת רמת סוכר, כולסטרול ושומנים בדם. נצפתה ירידה של עד 30% בריכוז הסוכר והשומנים.המרכיב הפעיל המשפיע על רמת הסוכר אינו ידוע. ישנם חוקרים המייחסים פעילות זו ל- methyl hydroxy chalcone polymer. מניחים שהקנמון מגביר את יעילות האינסולין ומשפר את כושרו להחדיר גלוקוז לתאים. הראו שהקנמון מסייע לתאי השומן להכיר ולהגיב לאינסולין. ריכוז של גרם אחד נראה אופטימלי ואין צורך לקחת כמויות גדולות יותר.

ספרות.

Khan A. et al. Cinnamon improves glucose and lipids of people with Type 2 Diabetes. Diabetes Care 26: 3215-3218, 2003.

מקור תמונה maybomhoachat.vn

למעבר לחנות

צמחים אנטי ויראליים

צמחים אנטי ויראליים בעלי תכונות ייחודיות המסוגלות להילחם בסוגי וירוסים שונים ביעילות. על עלים מציגים סקירה מקצועית של צמחי מרפא אנטי ויראליים

צמחים אנטי ויראליים

הוירוסים הם היצורים הקטנים ביותר. הם בנויים מחומצת גרעין המוקפת במבנה חלבוני, הנקרא קופסית –capsid. לחלק מהוירוסים יש מעטפת המקיפה את הקופסית, המורכבת משומנים וחלבונים. הוירוסים מכילים רק חומצת גרעין אחת, RNA או DNA. לפי סוג חומצת הגרעין הם נחלקים לנגיפי RNA או DNA. השם וירוס מקורו ביוונית, ומשמעותו רעל. ההסבר שניתן למחלות הויראליות היה שמקורן ברעל שחודר לגוף. השם העברי הוא נגיף. הוירוסים אינם פועלים כיצורים חיים כשהם מצויים מחוץ לתא המאכסן. הם אינם נושמים ואינם מתרבים.

כדי לחדור לתא מאכסן עליהם להצמד אל קרום התא. ההיצמדות נעשית באמצעות גליקופרוטאינים הבולטים מן המעטפת כזיזים, ומהווים אתרי קישור. הגליקופרוטאינים הם האנטיגנים העיקריים של הנגיף, ומערכת החיסון של האדם יוצרת נוגדנים נגדם. ע"י עיכוב או מניעת הצמדות של הוירוס לקרום התא ניתן למנוע מחלה ויראלית.

לאחר שהוירוס חודר לתא, הוא מעביר לו מידע המצוי בחומצת הגרעין שלו, וגורם לתא לייצר את מרכיביו. בצורה זאת הוא מתרבה בתוך התא.

שלבי הדבקה עם נגיף- RNA   

השלב הראשון הוא הצמדות של הנגיף אל קרום התא המודבק. התא מחדיר את הנגיף אל תוך הציטופלסמה שלו. אנזימים תאיים מפרקים את הקופסית החלבונית העוטפת את חומצת הגרעין, וה-RNA של הנגיף נחשף. ה-RNA מכיל את המידע התורשתי. נגיפי RNA הם היחידים בטבע המכילים מידע תורשתי ב-RNA ולא ב- DNA.

ה-RNA הנגיפי משכפל את עצמו. הוא מתנהג כ-RNA שליח, ומוסר את המידע התורשתי כתבנית לייצור חלבון לריבוזומים של התא, שאינם יודעים להבחין בין ה-RNA הנגיפי לבין RNA- שליח של התא עצמו.

במקרים אחרים הנגיף מכיל אנזים ההופך אותו ל-RNA שליח.

הריבוזומים מייצרים חלבונים לפי המידע המצוי ב-RNA של הנגיף. התא משתעבד לגמרי לנגיף ומייצר את המרכיבים שלו, הוא מייצר חלבונים וחומצת גרעין של הנגיף, וכן אנזימים, כגון, RNA-  polymerase הדרושים לשכפול  RNA של הנגיף. חלבוני הקופסית מתחברים עם חומצת הגרעין, ויוצרים חלקיקי נגיף חדשים. חלקיקי הנגיף גורמים להרס התא המאכסן, משתחררים ממנו ויכולים לתקוף תאים אחרים. במקרים אחרים הם מתעטפים בקרום של התא, ויוצאים ממנו בדרך של הנצה. התהליך כולו אורכו כ-7 שעות.

שלבי הדבקה עם נגיף DNA (דוגמא, הרפס) 

השלבים הראשונים זהים להדבקה עם נגיף RNA.

הנגיף חייב להצמד לקרום התא של המאכסן, והתא מכניס אותו אל הציטופלסמה, שם הוא מפרק את חלבוני הקופסית שלו וחושף את ה-DNA. ה-DNA חודר אל גרעין התא, כי רק שם הוא יכל לשכפל את עצמו. המידע הגנטי המצוי ב-DNA הנגיפי מועתק למולקולות של RNA- שליח, שיוצאות אל הציטופלסמה, ומעבירות את תבנית החלבון לריבוזומים.

המשך התהליך דומה. התא המאכסן מייצר את החלבונים וחומצת הגרעין של הנגיף, והם מתחברים ויוצרים חלקיקי נגיף חדשים. חלקיקי הנגיף משתחררים ע"י הריסת התא או שהם יוצאים ממנו בשיטת ההנצה, ומדביקים תאים נוספים.

התהליך נמשך כ-18 שעות

מנגנוני הגנה

הפעלת לימפוציטים T ו-B.

תאי T- לימפוצטים האחראים להגנה התאית של הגוף, קושרים אליהם את חלקיקי הנגיף התוקף, ומכינים אותם למסירה לתאי B לימפוציטים.

תאי B- יוצרים נוגדנים נגד מרכיבים אנטיגניים של הנגיף, ובכך מנטרלים אותם.

הנוגדנים הם ההגנה העיקרית נגד נגיפים. הם נוצרים בזמן מחלה קלינית או סוב-קלינית הנגרמת ע"י נגיפים, וכן ע"י חיסונים. חלק מהנוגדנים נשארים בגוף במשך כל החיים, ולכן ישנן מחלות ויראליות, כגון, אדמת, חצבת, אבעבועות ועוד, שאנו חולים בהן רק פעם אחת . 

מנגנון האינטרפרון

האינטרפרון הוא חלבון קטן, המיוצר בציטופלסמה ע"י תאים, כתגובה להדבקה ע"י נגיפים. הפקודה לייצור האינטרפרון יוצאת מגרעין התא המודבק אל הריבוזומים באמצעות RNA- שליח מיוחד.

האינטרפרון אינו מסוגל לעכב שום פעילות של הנגיף בתוך התא, אבל הוא יכל לצאת מתוך התא המותקף, ולהעביר אינפורמציה לתאים הסמוכים. מולקולות האינטרפרון מתקשרות לקולטנים המצויים ע"פ קרום התאים, ומוסרות להם הודעה על הנגיף התוקף. התאים מגיבים בייצור אנזים Rnase, המפרק את ה-RNA הנגיפי.

כשהנגיף ישתחרר מהתא המודבק ויחדור לתוך תאים אחרים, התאים אמנם ימשיכו לפרק את הקופסית שלו ולשחרר את ה-RNA של הנגיף, אבל ה-RNase שהתא ייצר יוכל לפגוע ב-RNA ולהרוס אותו. במקרים של מחלות ויראלים, מוצאים עליה בכמות האינטרפרון בגוף החולה. 

וירוס ההרפס- HSV

Herpes Simplex Virus – HSV (הרפס סימפלקס וירוס) שייך למשפחת נגיפי ה- Herpesviridae, הנפוצים מאד אצל בני אדם. בודדו שבעה מבני המשפחה.

HSV1 – נגיף נפוץ ביותר. מופיע בשלפוחיות בחלל הפה. המחלה מלווה בחום ובהגדלת בלוטות לימפה. עלול לגרום לדלקות עיניים או דלקת קרום המוח.

אתר הלטנטיות שלו במערכת העצבים, בעיקר באזור השליטה על הלחיים ובמערכת העצבים המרכזית. הנגיף הלטנטי עלול לעבור רה-אקטיבציה תקופתית, ולנדוד לאזור הפה והלסת, האף או העיניים, ולגרום להופעת השלפוחיות והכאב.

HSV2 – נגיף נפוץ הקשור לזיהומים באברי המין. הוא עלול להיות קשור לסרטן צוואר הרחם. אתר הלטנטיות של במערכת העצבים באזור אברי המין.

נגיפים ווירוסי DNA נוספים:

Varicella Zoster Virus – גורם לאבעבועות רוח. אתר הלטנטיות שלו במערכת העצבים. 

Human Cytomegalovirus –HCMV – נגיף נפוץ ביותר, הגורם למיגוון רחב של מחלות בבני אדם. יכל להתבטא בזיהומים סמויים, עייפות, דלקות בכבד, מחלות של דרכי הנשימה, דלקת ריאות. אתר הלטנטיות שלו בלויקוציטים, אך יש פגיעה בכליות, בלב ובשקדים. 

Epstein- Barr Virus –EBV- נגיף נפוץ מאד. עלול לגרום למונונוקלאוזיס – מחלת הנשיקה. רוב בני האדם נושאים את הנגיף ומפתחים נוגדנים נגדו עוד בגיל הילדות. המעטים שלא באו במגע עם הנגיף או לא פתחו נוגדנים נגדו, עלולים לחלות בגיל 17-25, או מאוחר יותר. הנגיף מתרבה בלוע וגורם לשינוים בבלוטות לימפה. אתר הלטניות של הנגיף הוא בלימפוציטים מסוג B, תאי החיך והשקדים. נמצא קשר בינו לבין סוגי סרטן, כגון, לימפומה. 

Human Herpes Virus- HHV- גורם לאדמדמת אצל תינוקות. אתר הלטנטיות שלו אינו ידוע, כנראה בבלוטות הרוק.

מרכיבים צמחיים בעלי פעילות נגד וירוסים

פלבנואידים

Quercetin הוא בעל פעילות וירצידית נגד וירוסים בעלי מעטפת, כגון, Herpes simplex. הוא גם מעכב רפליקציה של וירוסים. מחקרים הראו פעילות של קורצטין נגד וירוס הפוליו בנוכחות אנטי אוקסידנט, כגון, ויטמין C.

Catechin  ו- luteolin פעילים in vivo  נגד Hepatitis B ונגד Herpes simplex. 

טאנינים  

הטאנינים בצמח נקשרים לחלבונים ומשקיעים אותם. מניחים שפעילותם האנטי ויראלית היא תוצאה מהתקשרות הטאנינים לחלבון שע"פ קופסית הנגיף או על הקרום של תא המאכסן, ובכך למנוע הדבקה של הוירוס לתא. פעילותם היא וירוצידית.

דוגמא: eugeniin מצוי בצפורן- Syzygium aromatica ונמצא מעכב וירוסים מסוג הרפס. 

חומצות פוליפנוליות  

חומצה קפאית- הוכחה פעילות נגד שפעת, Herpes simplex,vesicular stomatitis virus, נגיף ה- vaccinia ו- adenovirus

נגזרות החומצה הקפאית

חומצה רוזמרינית, כלורוגנית- chlorogenic acid, חומצה ציקורית, ו- echinacoside הם בעלי פעילות נגד וירוסים. 

ספונינים 

Anagalis arvensis- פעיל נגד נגיף הפוליו ונגד Herpes simplex. המנגנון הוא עיכוב של רפליקציה. בטיפול חיצוני יעיל נגד דלקות עיניים ויראליות. Glycyrrhiza glabra המכיל ספונינים מעכב וירוסים הגורמים להפטיטיס, וידוע כצמח המגן על הכבד. 

Lignans

מעכבים רפליקציה. צמחים המכילים lignans הם בעלי פעילות אנטי ויראלית.

דוגמא- Podophyllum peltatum מעכב נגיפים של אדמת והרפס.

לקטינים

נקשרים לפוליסכרידים וגורמים לצימות. מעכבים קשירה של הנגיף לקרום התא. דוגמא- סמבוק שחור

וירוסים תוקפים צמחים-

כתוצאה מכך הצמחים פיתחו מרכיבים הפועלים במנגנונים שונים כדי להגן על עצמם מפני הוירוסים. אחד המנגנונים הוא מניעת היצמדות של הוירוס לקרום התא. וירוס שלא חדר לתא לא יוכל להתרבות ולגרום למחלה.

מנגנונים אחרים הם עיכוב של אנזימים הדרושים לשכפול חומצות הגרעין של הוירוס, או חיזוק והמרצה של מרכיבים של מערכת החיסון, בעיקר של הלימפוציטים מסוג T ו-B. ישנם צמחים בעלי פעילות וירוצידית, שיכולים להרוג נגיפים שונים. 

צמחים אנטי ויראליים

1. שום הגינה – Allium sativum

שום טרי, או מיץ משום טרי מעכב את כל הוירוסים שנבדקו. לגבי חלק מהוירוסים הוא פועל כוירוצידי.

מרכיבים מעכבי וירוסים: אליצין, שהוא הגורם הפעיל העיקרי בשום, מצוי רק בשום טרי,-Ajoene- allyl methyl thiosulfonate נמצא במיצוי של שום בתוך שמן. מיצוי של שום בשמן זית מתחמצן בקלות, ורצוי להכין כמות קטנה. תכשירים מסחריים שהכילו אליצין ותרכובות גופרית אחרות המצויות בשום, היו פעילים נגד וירוסים שונים.

מחקרים הראו ששום הגן על עכברים מפני הידבקות בוירוסים של שפעת שהוחדרו דרך האף. הראו גם המרצה של ייצור נוגדנים נגד וירוס השפעת.  

2. טבבויה – Tabebuia avellanedae

שמות נרדפים: La Pacho, Pau D’Arco, Ipe Roxo

משפחה: Bignoniaceae

תאור בוטני: עץ טרופי ירוק-עד, שמוצאו מברזיל. גובהו יכל להגיע ל-40 מ'. לסוג שייכים כ-140 מינים. ברוב המינים הפריחה היא בצהוב. המין avellanedae פורח בצבע ורוד-סגול.

חלקי צמח בשימוש: קליפת הגזע

רפואה מסורתית: הצמח מצוי בשימוש כבר למעלה מ-1000 שנים. הוא היה אחד מהצמחים הנפוצים ביותר בשימוש אצל האינדיאנים משבט האינקה וה-Callawaya. הם השתמשו בקליפה הפנימית של העץ לטיפול בכוויות, דלקות במעי, דיזנטריה, חום, דלקות גרון, פצעים, דלקת מפרקים, ציסטיטיס, מחלות של דרכי הנשימה, הכשות נחשים , עגבת, כיבים, דלקות בדרכי השתן וסוגים שונים של סרטן. 

מרכיבים: הקליפה הפנימית של הגזע היא החלק העיקרי, אבל גם הקליפה החיצונית מכילה ריכוזים נמוכים יותר של אותם המרכיבים.

המרכיבים העיקריים הם 18 quinones שונים, כולל naphthoquinones ו- anthraquinones.

הנפתוקינונים החשובים ביותר הם: lapacholbeta-lapachone, xyloidone.

מרכיבים אחרים: quercetin, lapachenole ,Carnosol, indoles.

hydroxybenzoic acids

ספונינים סטרואידיים ואלקלואידים- tecomine.

Lapachol היה המרכיב הראשון שנחקר. הוא בודד מהצמח בשנת 1882, וסונתז ב-1927.

שלושת המרכיבים העיקריים הוכחו כבקטריצידיים ופונגיצידיים. 

פעילות: אנטי בקטריאלי, אנטי ויראלי, אנטיפטרייתי, אסטרינג'נט, אנטי סרטני, נוגד פרזיטים, מעכב מלריה, אימונוסטימולנט.

פעילות אנטי בקטריאלית הוכחה נגד חיידק גרם- שלילי- ברוצלה, וחיידק גרם- חיובי: סטרפטוקוקים וסטפילוקוקים.

פעילות אנטי ויראלית הוכחה נגד הרפס 1 ו-2, וירוס השפעת, וירוס הפוליו retrovirus reverse- transcriptase ,Vesicula stomtitis virus האחראים לפעילות האנטי ויראלית הם הנפתוקינונים, המתערבים בטרנספורט של אלקטרונים במסלול הנשימה של מיקרואורגניזמים. כנראה שזה גם המנגנון שלו כאנטי סרטני.

פעילות אנטי פטרייתית הוכחה נגד קנדידה ונגד Trichophyton. העיכוב הוכח בשימוש פנימי וחיצוני. פעילות אנטי סרטנית משתמשים במיצוי מקליפת הגזע. הוכיחו אפיניות של lapachol לתאים סרטניים. המנגנון הוא התערבות במטבוליזם של חמצן בתאים סרטניים, ועיכוב של העברת אלקטרונים בנשימה.

כתוצאה מכך נוצרים רדיקלים חופשיים שפעולת ההרס שלהם מתמקדת בחומצות הגרעיניות של התאים הסרטניים. בנוסף, ל-beta-lapachone יש פעילות אנטי ויראלית נגד וירוסים שעלולים לגרום לקרצנומה ולויקמיה. פעילות נגד רדיקלים חופשיים הצמח מכיל מרכיבים אנטי אוקסידנטים פעילים-carnosol , אינדולים ו-furanoquinones. האחרון פעיל נגד לויקמיה.

התוויות: במקרים של זיהומים עם קנדידה בשימוש פנימי וחיצוני, זיהומים פטרייתיים, מלריה ומחלות אחרות שנגרמות ע"י פרזיטים, דלקות של הפה, אף וגרון, הפרעות במערכת העיכול: סינדרום המעי הרגיז, דלקות של קרומים ריריים, קוליטיס, מחלת Crohn, דיזנטריה, אולקוס, הפרעות במערכת האורוגניטלית: ציסטיטיס, דלקת של הפרוסטטה, פוליפים בשלפוחית השתן, דלקת של צוואר הרחם, לויקוראה. למקרים של גסטריטיס, פצעים, כיבים, פיסטולה, אנמיה, פגעי עור שונים הקשורים לניקוז בלתי יעיל, אקסמה, פרונקולוזיס, פסוריאזיס, כאבי מפרקים, אסתמה, ברונכיט.

שימוש חיצוני: במקרים של זיהום עם חיידקים, וירוסים או פטריות 

התוויות נגד: אינו מומלץ בהריון. לא מצאו השפעה שלילית במיצוי מהצמח השלם. Lapachol במינון של 100 מ"ג לק"ג, גרם להפלות אצל חולדות. 

הכנות ומינון: מירתח 1.5-3.5 ג' שלוש פעמים ביום או 3-7 מ"ל של טינקטורה של מיצוי 1:5 ב-45% של אלכוהול. הנפתוקינונים נמסים טוב יותר באלכוהול מאשר במים.

ניתן להרתיח 10 ג' מקליפת הגזע בתוך 600 מ"ל של מים במשך 15 ד'. לסנן ולשתות במשך היום.    

3. נים הודי – Azadirachta indica – Neem tree 

משפחה: Meliaceae- איזדרכתיים

חלקי צמח בשימוש: כל חלקי הצמח- קליפת הגזע, קליפת השורש, פירות, זרעים, עלים, שמן מהזרעים 

תאור בוטני: עץ ירוק-עד, בגובה של 12-18 מ', דומה לאיזדרכת. הפריחה בצבע לבן. מוצאו מהודו. רוב חלקי הצמח הם בעלי טעם מר מאד. העץ יכל לחיות למעלה מ-200 שנה. מקור שם הסוג הוא מהשם ההודי azad dirakht, שמשמעותו עץ חופשי. 

רפואה מסורתית: הצמח ידוע בהודו כ"בית מרקחת כפרי". במשך יותר מ- 4500 שנה הוא מומלץ כאנטי בקטריאלי, אנטי ויראלי, נוגד תולעים, נוגד סכרת, מועיל במקרים של מלריה. השתמשו בו לטיפול במחלות דלקתיות, כגון, ארטריטיס, שגרון ומחלות דלקתיות אחרות. הנצרים הצעירים משמשים לניקוי השיניים ולמניעת עששת. בשימוש חיצוני משתמשים בו לטיפול במחלות עור.

מרכיבים: קליפת הגזע- טאנין 12-16%, מרכיבים מרים: nimbin, nimbinin ו- nimbidin.

הגזע מכיל צבע אדום שנהגו להשתמש בו לצביעה.

מהגזע מופרש נוזל בצבע ענבר, שמשחיר עם הזמן. הנוזל הוא גומי הנקרא East India Gum.

הגומי מכיל אלקלואיד בשם margosine, המתגבש למחטים לבנות.

מרכיבים אחרים: L-arabinose, D-galactose,D-glucuronic acid, D-glucoseamine

העלים והנצרים מכילים נגזרת של margosine שהיא מסיסה יותר במים, nimbin, nimbinenenimbandiol, nimbolide, quercetin, beta – sitosterol, n- hexacosanol, nonacosane

העלים הבוגרים מכילים ריכוז גבוה של סידן, זרחן וברזל,ויטמינים B,C וקרוטנים וחומצות אמיניות חופשיות.

הפירות מכילים: gedunin, azadiradione, azadirone, bimbiol  ועוד.

הזרעים מכילים שמן בריכוז של כ-23-30% ממשקלם.

השמן נקרא Neem oil או oil of margosa. 

nimibinin – השמן מר מאד וריחו דומה מעט לשום. הוא מכיל חומצה מרגוזית ותרכובות אורגניות גופריתיות. החומר המר הוא margospicrin. החומצות השומניות שבשמן הן: חומצה אולאית 56.6%, לינולאית 9%, פלמיטית 16.2%, סטארית 14.6%, ארכידית 3.4%. השמן מתקבל ע"י כבישה קרה וחמה. 

פעילות: קליפת הגזע- אסטרינג'נט, נוגד תולעים הגומי המופרש מקליפת הגזע- סטימולנט, מרכך העלים והנצרים- קרמינטיביים, מסייעים לעיכול, נוגדי תולעים, נוגד עששת ודלקת חניכיים. מיצוי מימי של העלים בריכוז של 10% הוא אנטי ויראלי נגד : Vaccinia, Variola, New Castle. המיצוי האלכוהולי של העלים מעכב חיידקי גרם-חיוביים וגרם-שליליים.

לשמן הנדיף יש פעילות נגד פטריות.

בשימוש חיצוני העלים משככי כאב ואנטי דלקתיים. הפירות: tonic, משלשל, מרכך עבור העור, נוגד תולעים, יעיל בטיפול בדלקות בדרכי השתן ובטחורים. הפרחים: סטימולנטים ומרגיעים כאבי בטן. הזרעים: אנטי ויראליים ואנטי פטרייתיים

שמן מהזרעים:  הורג חרקים, משכך כאב אוזניים, מרפא מחלות פה ולסת, אנטי בקטריאלי נגד חידקים גרם-חיוביים וגרם-שליליים, אנטיספטי, בשימוש חיצוני יעיל למחלות עור, רוימטיזם, כיבים, חתכים וצרעת.  

margosates- הם מלחים של החומצה המרגוזית. יש להם פעילות חזקה נגד טפילים חד תאיים. הפעילות נגד שוטוניות דומה לזו של emetin. 

התוויות: קליפת הגזע- לטיפול במלריה ובמחלות עור, במקרים של חום עולה ויורד לסרוגין. הגומי מהגזע  הוא סטימולנט, מחזק ו- tonic, העלים משמשים למאכל לבקר, צאן וגמלים בתערובת עם מזון אחר. מומלצים לטיפול בתולעים, לדחות חרקים ונמטודות להגן על מזון נגד עש ופטריות.

בשימוש רפואי פנימי וחיצוני משתמשים בעלים לטיפול בזיהומים ויראליים, בקטריאליים ופטרייתיים וכן כנוגדי דלקת. הפירות מומלצים לטיפול בזיהומים של דרכי השתן, בטחורים ובמחלות עור.

הזרעים הטחונים משמשים להגנה על קטניות ודגניים מפני חרקים שונים. יש להם שימוש בחקלאות כדוחי מזיקים.

השמן מהזרעים  בשימוש חיצוני, למחלות עור כרוניות, כגון, אקסמה, לכיבים שאינם נרפאים, לכאבים רוימטיים וכאבי ראש, ל-erysipelas, לטיפול בזיהומים של העור, לטיפול בפטריות של העור, למחלות פה ולסת, דלקת חניכיים, לדחות כינים, לטיפול בקרציות אצל כלבים. לשמן יש שימוש רב בחקלאות, כדוחה חרקים ומזיקים אחרים. מכינים ממנו תרסיסים להדברת מזיקים. להגנה על העור והפה, מכינים מהשמן תכשירי הגיינה, משחות שיניים, נוזלים לשטיפת הפה, סבונים רפואיים ומשחות שונות.

שימוש פנימי בשמן: עשר טיפות ביום, במקרים של מלריה כרונית, עגבת וצרעת. 

הכנות: חליטות חמות וקרות של חלקי הצמח השונים. מירתח, טינקטורה. טוחנים חלקים שונים של הצמח לאבקה, ומשתמשים בצורה של אבקה או שמכינים קפסולות וכדורים.

בשימוש חיצוני: משחה מהעלים לטיפול בטחורים חיצוניים ופנימיים ופיסטולה. משחה מהעלים עם זרעי שומשום מומלצת לטיפול בכיבים. עלים בוגרים ביחד עם זרעים של Psoralea corylifolia מומלצים לטיפול בלויקודרמה. הפרחים נאכלים בהודו חיים או קצת מטוגנים. הם מומלצים במקרים של חולשה כללית.

4. מליסה רפואית – Melissa officinalis  

צמח אנטי ויראלי בעיקר בשימוש חיצוני. מיצוי מימי וטינקטורה 1:5 ב-45% אלכוהול הוכחו כמעכבים של Herpes simplex טיפוס 1 ו-2. הפעילות האנטי ויראלית מיוחסת לתרכובות פולי- פנוליות, כולל חומצה קפאית והנגזרות שלה.

שימוש חיצוני: משחה מ- 5% של הצמח

חליטה של שלוש כפיות מהצמח בכוס מים או שתי כפיות של טינקטורה, למריחה על פצע או שטיפה.   

5. היפריקום – Hypericum perforatum

השם בעברית: פרע מחורר

משפחה: פרעיים – Hypericaceae

תאור בוטני: לסוג היפריקום משתייכים כ-370 מינים, המפוזרים ע"פ כדור הארץ. המין  perforatum H. הוא עשב רב שנתי, המגיע לגובה של 30-60 ס"מ. הפריחה בחודשים יוני עד אוגוסט. הפרחים צהובים.

חלקי צמח בשימוש: פרחים, ניצנים, עלים.

הפרחים והעלים המצויים בצמרת הענף מכילים כמות מקסימלית של מרכיבים פעילים. יש לקטוף רק את החלק העליון של הענף. 

היסטוריה: מקור השם היפריקום מיוונית, ומשמעותו מעל לתופעה. שם זה ניתן לו כנראה בגלל השימוש שנעשה בו בזמן קדום כמגן מפני רוחות רעות. בכתביהם של היפוקרטס, פליני, דיוסקורידס, תאופרסטוס וגאלן, מתואר הצמח כמרפא פצעים, משתן, משכך כאב. השתמשו בו לטיפול בדכאון, כנוגד תולעים, להרטבת לילה אצל ילדים, לעצור דימומים, לטיפול בנוירלגיה. נהגו להשתמש בחליטה מהצמח, במינון של 2-3 ג' שלוש עד חמש פעמים ביום. במאה ה-19 המליצו בארה"ב להשתמש בהיפריקום במקרים של היסטריה ושל דכאון. 

מרכיבים: 6.5 – 15% של טאנינים מסוג catechin

epicatechin, leucocyanidins

2-5% פלבנואידים, בעיקר: רוטין, קוורצטין, quercetrin, isoquercetrin, kaempferol ביפלבנואידים, נגזרות של phloroglucinol-hyperforin עד 4%,

חומצות פנוליות: קפאית, כלורוגנית, פרולית,

שמן נדיף 0.05-1.0% בעיקר n-alkanes,Naphthodianthrones 0.05-0.15%: היפריציןו-pseudohypericin. בפרחים יבשים מצוי היפריצין בריכוז של עד 1.8%.בטא-סיטוסטרול, ויטמינים C ו- A, xanthones

קרוטנואידים וכולין.  

פעילות: היפריצין ופסוידוהיפריצין הם בעלי פעילות אנטי ויראלית ונוגדי דכאון

פרואנתוציאנידינים- אנטי אוקסידנטים, אנטימיקרוביאליים, אנטי ויראליים, מחזקים כלי דם נימיים

xanthones- נוגדי דכאון, אנטי מיקרוביאליים, אנטי ויראליים, דיורטיים. מחקרים רבים אשרו שההיפריקום הוא צמח אנטי דכאוני, אנטי ויראלי ומרפא פצעים. מחקרים in vitro הראן שהיפריצין ו-xanthones מעכבים MAO- Mono Amine Oxidase. פעילות זו לא הוכחה in vivo. פעילות אנטי ויראלית הוכחה in vitro  ו-in vivo. הראו עיכוב של הוירוסים: וירוס השפעת, Herpes simplex type 1 and 2, HIV, Cytomegalovirus, Parainfluenza 3, Vesicular stomatitis virus

פעילות נוגדת דכאון הוכחה בבני אדם ובחיות. הצמח נחשב היום למוביל בטיפול טבעי בדיכאון. לאחרונה הוצע ה-hyperforin כאחראי לפעילות האנטי דכאונית של הצמח. 

התוויות: דכאון, הפרעות בשינה, דאגנות יתר, רגזנות, חוסר מנוחה, נברוזה, מיגרנה, כאב ראש, נוירלגיה, אישיאס, כאבים ודלקות עצביים, הרפס, כאבים כרוניים לאחר שברים, כאבי שרירים, אולקוס, דלקות קיבה ומעיים, טחורים פנימיים, שפעת.

שימוש חיצוני: כאבים ודלקות בפה, שמן פרע מומלץ לטיפול בכוויות, עקיצות, חתכים, טחורים, הרפס, כיבים שאינם נרפאים. בחליטה מומלץ להשתמש לשטיפות פה וגרגור.

התוויות נגד: אינן ידועות 

תופעות לואי: מגביר רגישות לאור השמש, בעיקר אצל אנשים בעלי עור בהיר. מחקרים שנערכו בבני אדם וחיות הראו השפעות פוטוטוקסיות רק אם משתמשים במינון הגדול פי 30 עד 50 מהמינון המומלץ. 

שימוש בתקופת ההריון וההנקה: אין מניעה 

אינטראקציות עם תרופות אחרות: לא נמצאו 

הכנות ומינון: חליטה 2 כפיות בכוס מים רותחים, 1-3 כוסות ליום, טינקטורה 1:5 ב-70% אלכוהול, 300 מ"ג שלוש פעמים ביום= 30 טיפות שלוש פעמים ביום. השימוש בטינקטורה נמצא יעיל יותר מאשר החליטה. שימוש חיצוני במיצוי בשמן.

הכנת מיצוי בשמן: משתמשים רק בפרחים, עדיף טריים.

משאירים את הפרחים בשמן במשך 10 ימים בשמש. מערבבים כמה פעמים ביום. לאחר הסינון רצוי להוסיף לפרחים מעט אלכוהול 70%. להשאיר באלכוהול במשך 2-3 שעות. להוסיף לשמן.

ניתן להשתמש בשמן גם בשימוש פנימי- 1 כפית על קיבה ריקה בבוקר ובערב.

תכשירים מסחריים צריכים להכיל לפחות 0.04% היפריצין.    

*היפריקום נמכר בישראל בבתי מרקחת בלבד.

תערובת טינקטורות נגד וירוסים 

(ע "פ Ed Smith) – להזמנת הצמח לחצו על שמו-

Hypericum perforatum   20% היפריקום פרע (נמכר בבתי מרקחת בלבד)

Thuja occidentalis 16% טויה (נמכר בבתי מרקחת בלבד)

תערובת אנטי ויראלית נוספת

Hypericum perforatum   15% היפריקום פרע (נמכר בבתי מרקחת בלבד)

מקור התמונה Antiviral Plants, worth to try! (bluenethospitals.com)

לחזרה לחנות

0
    0
    העגלה שלך
    העגלה שלך ריקהחזור לחנות