מעריכים כי על פני כדור הארץ גדלים כ-300,000 מיני צמחים, שמתוכם זוהו והוגדרו כ-250,000. כ- 75,000 מינים נמצאים כבר בגידול תרבותי, חקלאי או אחר. על פי תקנות משרד הבריאות, כוללת רשימת צמחי המרפא המותרים למכירה חופשית בישראל כ-1300 מינים. משרד הבריאות מגדיר אותם כ"צמחי מאכל". לפי הגדרה זו אין לייחס להם סגולות רפואיות כלשהן, או לציין על אריזתם התוויה רפואית למשתמש.

כ-50 צמחים מוגדרים כ"צמחי מרפא", והם קיבלו הכרה כבעלי השפעה רפואית. צמחים אלה מותרים למכירה בבתי מרקחת בלבד, לאחר הכנתם כתכשירים על ידי רוקח/ת, אך לא כמוצרי מדף תעשייתיים רגילים. רשימה נוספת, מצומצמת יותר, ובה כ-50 צמחים נוספים, מונה את המינים שאינם מותרים כלל למכירה בישראל. 
לדברי מר טל לביא, הרוקח האחראי באגף הרוקחות של משרד הבריאות בירושלים על עדכון רשימות הצמחים המוגבלים בשיווק והאסורים לשיווק, נמצאות הרשימות תחת עיון מתמיד. הערות לגבי הכללה או גריעה של צמח מהרשימות מתקבלות תדיר מהציבור, והן נשקלות באגף הרוקחות ובשירות המזון של משרד הבריאות.  משרד הבריאות פרסם באתר האינטרנט שלו הודעה בדבר עדכון רשימות הצמחים המותרים לשיווק כמזון.

בשנים 2006-2008 , עברה רשימת צמחי המאבל ביזמת משרד הבריאות עדכונים משמעותיים, ונוספו לרשימה מינים רבים שלא היו בה קודם. שינויים אלה נערכו בעקבות מאמץ מרוכז מטעם עיל"ם (העמותה הישראלית לצמחי מרפא) ומספר יצרנים, אשר סייעו בהגשת חומר מדעי מתאים למשרד. עם זאת, המצב הקיים מותיר מחוץ לתחום הגישה הנוחה לציבור מספר גדול של מיני צמחי מרפא, הידועים בארץ ובעולם כצמחים יעילים ובטוחים לשימוש. כך, למשל, על פי החוק, אין היתר למכור בבתי טבע  שורש של צמח הרודיולה Rodiola rosea, צמח הנמצא בשימוש ותיק בסין ובמדינות אירופה. ואף הזוטה הלבנה שלנו (Micromeria fruticosa) – צמח ייחודי שהתברכה בו ארץ ישראל, אשר אוהבי חליטות הצמחים נהנים ממנו – לא הותרה למכירה כמוצר מוגמר עד זמן לא רב. האם דומה מצב זה לנעשה במדינות העולם? 

בארצות הברית מתיר החוק מכירה של כל צמח, אלא אם כן נפסל למכירה על ידי מנהל המזון והתרופות (FDA) כצמח רעיל, או שהשפעותיו מסוכנות. הרשות סיווגה כ-380 מיני צמחים כ"מוכרים כבטוחים לשימוש" (Generally Recognized As Safe). עם זאת, רק כמחצית מהמינים הנכללים בתכשירים הנמכרים בבתי הטבע ובתי המרקחת, נמצאים ברשימת ה-GRAS! העובדה שאינם כלולים ברשימת הצמחים ה"מוכרים כבטוחים", אינה מצביעה בהכרח על היעדר בטיחות למשתמש. כל עוד לא הוכח אחרת, היצרן רשאי להשתמש בצמח לייצור תכשיר מסחרי. האחריות לבטיחות המוצר חלה כמובן על היצרן, והוא אחראי לתוצאות במקרים של הרעלה.

באירופה נמצאים היום בשימוש מסחרי למעלה מ 2,000 מיני צמחים, מתוכם כשני שליש הם מינים הגדלים ונאספים מהבר. בשנים האחרונות, האיחוד האירופי קובע תקנות חדשות לגבי הגדרות צמחים כתוספי מזון וכתרופות. מדינות האיחוד מאמצות בהדרגה את התקנות באופן עצמאי ובווריאציות שונות. בימים אלה ממש אמורות להתפרסם תקנות חדשות, על פיהן יאושרו לשימוש כ"תרופות מסורתיות" כל הצמחים שיש לגביהם תיעוד של שימוש מסורתי במשך 30 שנה לפחות, ומתוכן 15 שנה לפחות במדינות האיחוד. צמחים "חדשים", אשר אינם עומדים בקריטריון זה, יוכרו רק אם יוגשו לגביהם מסמכים המוכיחים יעילות ובטיחות.

בעקבות תקנות חדשות אלו, נעלמים כעת מהמדפים מוצרים צמחיים חדשים יחסית באירופה, גם אם היו ידועים באזורי עולם אחרים במשך מאות או אלפי שנים. כיוון שיצרנים קטנים אינם מסוגלים לעמוד, על פי רוב, בדרישות הביורוקרטיות לגבי התיעוד, נוצרה העדפה לתכשירי פטנט: מוצרים צמחיים מעובדים או מזוקקים, המשווקים על ידי היצרנים הגדולים. מחאה קמה גם מצד חסידי הרפואה ההודית (איור- ודה) והרפואה הסינית, אשר התקנות החדשות עלולות "להשאיר אותן בחוץ". עם זאת, במרבית מדינות האיחוד, משתדלות הרשויות לקיים דיאלוג עם היצרנים ועם הציבור, ותהליך הטמעת התקנות החדשות עדיין לא הסתיים.

אחד מתפקידי עיל"ם הוא לקיים דיאלוג מסוג זה עם רשויות הבריאות בישראל. יחד עם גופים מקצועיים אחרים, כגון הסתדרות הרוקחים וארגוני הרופאים, אנו נדרשים לסייע לרשויות לבחון את הרשימות הקיימות, לעדכן אותן ולהרחיבן. האתגר הוא להגיע ל"מודוס ויוונדי", ביסודיות ובאובייקטיביות הנדרשים, תוך הסתייעות ביתרונות המדע המודרני, אך גם תוך קיום פתיחות רעיונית לנכסים שקיבלנו בירושה: מורשת השימוש המסורתי בצמחי מרפא בתרבויות השונות