חומצה ארוקית
החומצה הארוקית היא חומצה שומנית, חד בלתי רוויה. השם ארוקית ניתן לחומצה כי מצאו אותה לראשונה בצמח Eruca בן חרדל. היא נפוצה בצמחים ממשחת המצליבים. להמשך לחצו
שם עברי: גלנגאל / אלפיניה
שם אנגלי: Galanga
שם נרדף: Galangal
משפחה: Zingiberaceae
חלקי צמח בשימוש: קני שורש מצמחים בני 4-6 שנים
תיאור בוטני: לסוג אלפיניה משתייכים כ-200 מינים של צמחים רב שנתיים, שמוצאם מאסיה ומאוסטרליה.
שני מינים נקראים בשם גלנגאל (אלפיניה): המין Alpinia officinarum נקרא lesser galangal ומוצאו מדרום סין.
המין Alpinia galangal נקרא greater galangal ומגדלים אותו באזורים טרופיים של דרום-מזרח אסיה, באינדונזיה, מלאיה ופיליפינים. הוא נחשב בעיקר לצמח תבלין (1).
מרכיבים: diarylheptanoids
פלבנואידים: כולל galangin, kaempferol, quercetin
rhamnetin, iso-rhamnetin, izalpin (מקור 2).
מיצוי אלכוהולי של הצמח מכיל 10% של galangin.
שמן נדיף 1%, כולל cineol49.6%, beta pinene6.6% alpha-pinene5%, camphene4.6%, cadinene4.6%, limonene4.0%.
סטרולים, כולל גליקוזידים של beta-sitosterol.
stigmasterol, campesteol, וכן עמילן, סוכרים, שומנים וטאנינים בלתי מסיסים בעלי משקל מולקולרי גבוה (3).
פעילות: מחזק ומחמם של מערכת העיכול (4), קרמינטיבי, ספסמוליטי (5), מפחית הפרשות מהקיבה, נוגד הקאה (4), אנטי דלקתי, מעכב ייצור של פרוסטגלנדינים (6), אנטי ויראלי (7).
התוויות לפי הרפואה המסורתית: להפרעות בעיכול, גזים, בחילה והקאה, כולל מחלת ים וכן לשיפור התאבון (1).
התוויות נגד: אינן ידועות
תופעות לוואי: אינן ידועות
אינטראקציות עם תרופות: אינן ידועות
הכנות ומינון: בחליטה: 1-2 ג', חצי שעה לפני הארוחה, שלוש פעמים ביום.
בטינקטורה: יחס של 1:5 ב-45% אלכוהול 2-4 מ"ל (1).
בטיחות: הצמח משמש כתבלין נפוץ בארצות שונות באסיה. הוא נחשב לבטוח לשימוש.
סטטוס: מאושר לשימוש על ידי Commission E, בצרפת נחשב לתבלין ולא לצמח רפואי.
בארה"ב נחשב לבטוח, והוא משמש לתיבול מזונות.
ספרות:
1. Galangal in: British Herbal Compendium by Peter Bradley, British Herbal Medicine Association Bournemouth, 2006, p.160-163.
2. Kang SS. Kim JS. Son KH. et al. Isolation of COX-2 inhibitors from Alpinia officinarum. Korean J. Pharmacogn. 2000, 31: 57-62.
3. Steinegger E. and Hansel R. galangal in: Pharmakognosie, 5th ed. ISBN 3-540-55649-4, Berlin- Heidelberg-New York: Springer- Verlag, 1992, 276.
4. Chevallier A. Galangal. In: The Encyclopedia of Medicinal Plants. ISBN 0-7513-0314-3. London-New York-Stuttgart, Dorling Kindersley, 1996: 58.
5. Galangae rhizome. Commission E Monograph published in: Bundesanzeiger No. 50 of 13 March 1990.
6. Kiuchi F. Iwakami S. Shibya F. et al. Inhibition of Prostaglandin and Leukotriene Biosynthesis by Gingerols and Diarylheptanoids. Chem. Pharm. Bull. 1992, 40: 387-391.
7. Chung TH. Kim MK. Kim JC et al. Investigation of Korean Plant Extracts for Potenial Phytotherapeutic Agents Against B-Virus Hepatitis. Phytotherapy Res. 1995, 9; 429-434.
צמחים טרנסגניים הם צמחים שה-DNA שלהם עבר שינוי על ידי טכניקה של הנדסה גנטית. בשנת 1946 גילו שקיים בטבע מעבר טבעי של גנים מייצור אחד לשני (1), ושזו תפעה המתרחשת לעיתים קרובות.
גנים עוברים בין חיידקים והם נעשים עמידים לאנטיביוטיקה, וכן בין מינים שונים של צמחים (2).
הצמח הראשון שעבר שינוי גנטי עם גנים בקטריאליים היה הטבק ב-1982. שינו את הטבק כך שהוא הפך לעמיד לחומרים קוטלי עשבים (3).
המדינה הראשונה שאישרה מסחר עם צמחים טרנסגניים היתה סין. הם הכניסו לסין ב-1992 טבק שהחדירו לו גן עמיד בפני וירוס שפגע בו.
ארה"ב אישרה ב-1995 תירס, כותנה ותפוחי אדמה מהונדסים, שהם עמידים לקוטלי חרקים וכן שמן קנולה מהונדס.
בשנת 1996 היו 35 צמחים מאושרים ב-6 ארצות שונות. בשנת 2000 יצא לשוק האורז המוזהב אשר התווסף לו גן של בטא קרוטן. זה היה הצמח הראשון שעבר שינוי גנטי כדי לשפר את הערך התזונתי שלו (4).
לאחרונה התחילו להשתמש בהנדסה גנטית לגידול של צמחי מרפא (5).
תעשיית הפפאיה נפגעה מאד ב-1990 מוירוס- Papaya ringspot virus PRSV (5). עקב כך, פיתחו זנים של פפאיה העמידים לוירוס. כיום רוב הפפאיה שגדלה בהוואי מהונדסת. הפפאיה בדרום אמריקה אינה מהונדסת. פיתחו זן נוסף של פפאיה שעמיד לשני וירוסים. חששו מתופעות אלרגיות אצל בני אדם הצורכים את זני הפפאיה החדשים, אבל לא היו תלונות על אלרגיה. זני הפפאיה שעמידים לוירוסים רגישים לפטריות יותר מהצמח שאינו מהונדס (5).
צמחים נוספים שמשנים אותם בשנים האחרונות על ידי הנדסה גנטית הם הג'ינסנג האסיאתי והאמריקאי (5). הג'ינסנג גדל לאט והמרכיבים הפעילים מצטברים בשורש במשך 6-8 שנים. שני מיני הג'ינסנג מבוקשים מאד בעולם, ונעשים מחקרים רבים במטרה לזרז את הגידול ואת ייצור המרכיבים הפעילים (5). החוקרים מדווחים על הצלחות בפיתוח של ג'ינסנג אסיאתי ואמריקאי כיותר עמידים בפני מחלות, פיתוח של ג'ינסנג עם ריכוז גבוה יותר של ג'ינסנוזידים, פחות רגישים לקוטלי חרקים ופטריות (5).
הצמח Atropa belladonna השייך למשפחת הסולניים עבר גם הוא שינוי גנטי. משתמשים בצמח להפקת סקופלאמין ואטרופין. הוסיפו לבלאדונה גן של שכרון שחור(Hyoscyamus niger) כדי להגביר את ייצור הסקופולאמין (5).
כיום בפיתוח אורז שמוסיפים לו גנים של שום כדי לשפר את העמידות שלו נגד חרקים.
צמחים נוספים שעברו שינוי גנטי כדי להגביר ייצור של מרכיבים מסוימים:
Carharanthus roseus – וינקה
Coptis
Escholzia California
Lavandula latifolia
פשתן- Linum usitatisimum
Mentha piperita
Salvia spp
מפתחים בננה שיש בתוכה מרכיבים מחסנים נגד מחלות, כדי לחסוך את הזריקות (5).
מפרסמים את הבננה המחסנת, וטוענים שבקרוב לא יהיה צורך באחיות המחסנות, בריצות לטיפת חלב ובדיקור של הילדים.
הכנת צמח טרנסגני
ישנן כמה שיטות להכנת צמח טרנסגני.
מבודדים את מקטע ה-DNA , מחדירים אותו לתוך פלסמיד.
הפלסמיד הוא מקטע של DNA שיכל לעבור רפליקציה. חיידקים רגילים לפלסמידים והם יקבלו אותם גם אם הם מכילים DNA שונה משלהם. מכניסים את הפלסמיד לתוך חיידק, Agrobacterium tumefaciens. מגדלים כמות גדולה של החיידק המכיל את הפלסמיד. מחדירים את החלק של הצמח המכיל את הפרחים לתוך המיכל עם החיידקים . חשוב להשאיר את הפרחים עם החיידקים עד שיחדור ה-DNA לתוך תאי הרבייה המצויים בפרח.
Agrobacterium tumefaciens הוא חיידק בעל יכולת טבעית להעביר מקטעים של DNA. הוא משמש כווקטור להעברת גנים עם תכונות שונות לתאים של צמחים. החיידק יחדיר את ה-DNA לכמות עצומה של תאים. חלק מהם יגיעו אל התאים המייצרים זרעים, מהם יצמחו צמחים חדשים. זורעים כמות גדולה של זרעים, ובוחרים מתוך הצמחים שגדלו את אלה המכילים את ה-DNA שהיינו מעוניינים בו.
מוסיפים אנטיביוטיקה שתהרוג את החיידקים שאינם מכילים את הפלסמידים עם ה-DNA. רק החיידקים שספגו את ה-DNA ישרדו, כי הם הפכו לעמידים בפני האנטיביוטיקה המסוימת שהוסיפו. האנטיביוטיקה משמשת כמסנן המאפשר לבחור רק את החיידקים שעברו שינוי גנטי. אפשר להשתמש בחיידקים כאלה לייצור חלבון.
שיטה נוספת שמרבים להשתמש בה היא ציפוי של חלקיקים של DNA בזהב או בטונגסטן, ויורים אותם ישירות לתוך רקמות הצמח.
שיטה זאת מתאימה גם לצמחים חד פסיגיים וגם למחטניים.
החסרון של השיטה שההזרקה החזקה לתוך הצמח קורעת לפעמים את הרקמות של הצמח.
הטענה העיקרית של המתנגדים לצמחים המהונדסים היא שהכניסו אותם למזון מבלי לבדוק את השפעתם על גוף האדם. לא נעשו ניסויים על השפעה לטווח קצר ובודאי לא לטווח ארוך. המתנגדים דורשים שיצוין על המזון שהוא מהונדס.
השמנים שמפיקים מתירס, סויה, קנולה הם מהונדסים, וכן גם המזון הניתן לבקר, לצאן ולתרנגולות. קשה מאד להימנע מלצרוך אוכל מהונדס, ועכשיו גם צמחי מרפא שנרצה להיעזר בהם עלולים להיות מהונדסים. השנים הבאות יגלו לנו מה יהיו התוצאות של המזון המהונדס.
דוגמאות לצמחים מהונדסים המשמשים כמזון
| שם הצמח | תכונות של הצמח המהונדס | השינוי שהצמח עבר | % בארה"ב | %בעולם |
| ליפתיתקנולה | עמיד לקוטלי חרקים מכיל ריכוז נמוך של חומצה ארוקית | הוסיפו גנים חדשים והעבירו את הגנים לגנום של הצמח | 87 | 21 |
| תירס | הוסיפו אנזים alpha amylase שהוא עמילן לסוכר, ומסייע לייצור אלכוהול | הוסיפו גנים חדשים חלקם מהחיידק Bacillusturingiensis | 86 | 26 |
| כותנה ושמן כותנה | הורג חרקים שעלולים לפגוע בגידול | הוסיפו גנים לגנום של הצמח | 93 | 49 |
| פפאיה בהוואי | עמיד לוירוס ringspot virus העלים עמידים לשני וירוסים | הוסיפו גן חדש לגנום | 80 | |
| תפוחי אדמה | גן עמיד לאנטיביוטיקה השימוש לשיפור ייצור של עמילן | הוסיפו גן עמיד לאנטיביוטיקה מחיידק, שינוי באנזימים המייצרים עמילן | לא ידוע | לא ידוע |
| אורז | Glden rice מכיל בטא –קרוטן | מכיל גנים מתירס וחיידק | ||
| סויה | עמיד בפני קוטלי חרקים מייצר פחות שומנים רוויים | הגן לעמידות נגד קוטלי חרקים נלקח מחיידק והוחדר לסויה | 93 | 77 |
| קישואים | עמידות לוירוס המוזאיקה של מלפפון, קישואים ודלעת | מכיל גנים עטופים בחלבון של וירוסים | 13 | |
| סלק סוכר | עמידות לקוטלי חרקים | גנים חדשים הועברו לגנום של הצמח | 95 | 9 |
| קנה סוכר פלפל מתוק | עמידות לכמה חומרי הדברה, תכולת סוכר גבוהה עמידות לוירוס מוזאיקת המלפפון (מכיל גנים עטופים בחלבון של הוירוס) | גנים חדשים הוחדרו לגנום של הצמח | ||
| עגבניות | עיכוב התרככות של העגבניה אחרי הקטיף | הוסיפו אנזים לגנום של הצמח | יצא מהשוק | מעט בסין |
| חיטה | עמידות מפני קוטלי חרקים | הוסיפו גנים חדשים לגנום של הצמח | לא ידוע | לא ידוע |
מקורות
2. Bock R. The give and take of DNA: horizontal gene transfer in plants. Trends in Plant Science 2010, 15: 11-22.
3. Fraley RT. Et al. Expression of bacterial genes in plant cells. Proc. Natl. Acad. Sci. USA, 1983, 80: 4803-4807.
4. Clive J. Global Review of the Field Testing and Commercialization of Transgenic Plants, 1986-1995. The International Service for the Acquisition of Agri-biotic Application, 1996.
5. Yarnell E. Abascal K. Transgenic herbal medicines: Exploring potential harms and benefits. Altern. Complement Ther. December 2012, 18:297-300
6. מקור התמונה Transgenic Medicinal Plants
הרישתית האנדופלסמית מצויה בכל תא של היצורים האויקריוטיים. זוהי רשת רציפה הבנויה ממברנות, ונפח החלל הפנימי שלה הוא כ-10% מנפח התא. הקיפולים של הממברנות מייצרים צינוריות, שלפוחיות ומבנים דמויי שק הנקראים ציסטרנות. קיים קשר בין הרישתית האנדופלסמית והקרום החיצוני של מעטפת הגרעין. כתוצאה מכך קיים רצף בין חלל הרישתית, ER-lumen לבין החלל שבמעטפת הגרעין, perinuclear space.
תאים פרוקריוטיים חסרי מעטפת גרעין חסרים גם רישתית אנדופלסמית. תאים אויקריוטיים חסרי גרעין, כגון, תאי דם אדומים אינם מכילים רישתית אנדופלסמית. הרישתית האנדופסמית תוארה לראשונה על ידי צוות חוקרים בשנת 1945 (1). הרישתית מחלקת את התא למדורים, וזה מאפשר קיום תהליכים שונים בציטופלסמה של התא ללא הפרעה.
מבחינים בשלושה מדורים הנוצרים על ידי הרישתית: חלל הרישתית, שטח הפנים של הרישתית ותמיסת הציטוסול שבין דפי הרישתית. בכל מדור יש אנזימים ספציפיים. מבחינים בין רישתית מחוספסת, rough ER, שבה שטח הפנים של הרישתית מכוסה בריבוזומים, ובין רישתית חלקה, smooth RH, שבה אין ריבוזומים על הממברנה (2). הרישתית החלקה הופכת למחוספסת כשנקשרים אליה ריבוזומים, והמחוספסת הופכת לחלקה כשהריבוזומים משתחררים ממנה.
הריבוזומים נקשרים לממברנות רק כשהם מתחילים לסנתז חלבון המוחדר לחלל הרישתית(3). הריבוזומים נקשרים גם לקרום החיצוני של מעטפת הגרעין. תאים העוסקים בסינתיזה אינטנסיבית של חלבון, כגון תאי כבד, מכילים כמות רבה של רישתית מחוספסת. כאשר מרסקים תאים בתנאי מעבדה, הרישתית מתפרקת למקטעים היוצרים שלפוחיות זעירות המכונות מיקרוזומים. קטעים של רישתית מחוספסת מתפרקים למיקרוזומים הנושאים ריבוזומים על שטחם החיצוני, אבל מבנה הממברנה שלהם זהה לזה של רישתית חלקה.
הרישתית החלקה יוצרת מערכת סבוכה של צינוריות ושלפוחיות. הם משתתפים בתהליכים מטבוליים, כולל ייצור של שומנים וסטרואידים, קישור לקולטנים של חלבונים על קרום התא ומטבוליזם של סטרואידים (4). במקרים רבים הרישתית החלקה מנצה שלפוחיות ממברנה, שלפעמים נודדות אל קרום התא, מתלכדות אתו ושופכות את תוכנן החוצה. שלפוחיות אחרות, וגם מקטעים גדולים יחסית של הרישתית החלקה יוצרים בהתמדה את הציסטרנות של גופיפי גולג'י. לשלפוחיות הניתקות מהרישתית תפקיד כפול. תוכנן האנזימטי משרת תהליכים מטבוליים, וקרום השלפוחית מהווה מקור של ממברנה המתווספת לגופיפי גולג'י או לקרום התא.
הרישתית האדופלסמטית ממלאת תפקיד בהעברה של חלבונים שנוצרו בריבוזומים למקומות היעד שלהם. חלבונים, ובמיוחד גליקופרוטאינים, נעים דרך הממברנות של הרישתית. מולקולות כאלה של חלבונים כאלה המועברים דרך הרישתית אל מקומות מסוימים בתא, נקראות מולקולות איתות. לרישתית יש תפקיד חשוב בהולכה של תאים אויקריוטיים (5).
מקורות
1.Porter KR, Claude A. Fullam EF. A study of tissue culture cells by electrone microscopy. J. Exp. Med. 1945, 81: 233-246.
2.Campbell NA. Biology Fourth Edition. 1996, Benjamin/Cummings Publishing, p. 120-121.
3. Lodish H. et al. Molecular Cell Biology 5th Edition, 2003, Freeman WH. P. 483-490.
4. Maxfield FR. Wustner D. Intracellular cholesterol transport. J. Clin. Invest. 2002, 110: 891-898.
5. Levine T. Short range intracellular trafficking of small molecules across endoplasmic reticulum junctions. Trends Cell Biology, 2004, 14: 483-490.
צמחי מרפא למערכת הלימפה.
מערכת הלימפה היא מערכת הובלה, המשלימה את מערכת כלי הדם. היא כוללת צינורות ניקוז, אברי לימפה וקשרי לימפה. מערכת צינורות הלימפה היא רשת מסועפת של צינורות האוספים ומובילים מים ומומסים מהנוזל הבין-תאי אל מחזור הדם. בדומה לנימי הדם כך גם נימי הלימפה מקיפים כל תא חי. נוזל הלימפה דומה בהרכבו לנוזל הדם, אבל הוא אינו מכיל כדוריות אדומות. מערכת הלימפה מחזירה לדם מים וחלבונים שיצאו מנימי הדם אל הנוזל הבין-תאי, ומובילה שומנים וחומרים זרים אל קשרי הלימפה. היא קולטת שומנים שנספגו במעי הדק ומעבירה אותם אל מחזור הדם. בנוסף, מערכת צינורות הלימפה מעבירה פתוגנים, תאים וחומרים זרים ושיירי תאים מרקמות הגוף אל קשרי הלימפה. מערכת צינורות הלימפה מתחילה במצעי הנימים. שם נכנס הנוזל אל נימי הלימפה. לנימים אין פתח מוגדר. המים והמומסים נכנסים אליהם מבעד למסתמים חד-כיוניים.
נימי הלימפה מתלכדים לכלי הלימפה, שהם צינורות בעלי קוטר גדול יותר. יש בהם מסתמים המונעים זרימה לאחור, ודוחפים את נוזל הלימפה קדימה. כלי הלימפה מתלכדים לצינורות איסוף, המתנקזים אל הוורידים שבבסיס הצוואר. קשרי הלימפה, lymph nodes ממוקמים לאורך כלי הלימפה. הם כוללים את השקדים, צינור לימפה ימני, המנקז את החלק הימני העליון של הגוף, בלוטת התימוס, שבו מתמיינים תאי הדם הלבנים, הלימפוציטים, לתאי T- ו-M לימפוציטים, צינור בית החזה, מנקז את רוב אזורי הגוף, הטחול, שהוא אתר מרכזי לייצור נוגדנים, לפירוק תאי דם אדומים, ולהיווצרות של תאי דם אדומים בעובר, קשרי הלימפה בבית השחי ובאזור המפשעה. לפני שנוזל הלימפה חוזר אל הדם הוא מסונן לפחות דרך קשר לימפה אחד. לימפוציטים הנוצרים במוח העצם מתיישבים בקבוצות גדולות בקשרי הלימפה. הם ממלאים תפקיד בהגנה על הגוף.
הטחול
הטחול הוא איבר ספוגי ורך, בגודל של אגרוף. הוא נמצא בחלק העליון של חלל הבטן, מתחת לצלעות בצד שמאל. הוא מתפקד כשני איברים. הוא מכיל מוך לבן ומוך אדום. המוך הלבן מכיל כמויות גדולות של לימפוציטים, שמתגייסים בעת הצורך להשמיד פולשים. הוא מתפקד כמו קשרי לימפה. המוך האדום נמצא מסביב למוך הלבן. הוא מכיל תאי דם אדומים רבים, ומקרופאגים הבולעים חיידקים ותאים פגומים ממחזור הדם. אצל העובר המוך האדום מייצר תאי דם אדומים. במוך האדום נקבע מי הם תאי הדם האדומים הזקנים או הפגומים, והוא מחסל אותם. הפרעות במערכת הלימפה עלולות להתעורר כשנוזל הלימפה עמוס מאד במרכיבים רעילים, כשהניקוז אינו יעיל בצינורות הגדולים. נוזל הלימפה שאינו זורם באופן חופשי גורם לחסימות, להיווצרות של צלוליטיס, להתנפחות וכאב בקשרי הלימפה.
לימפאדמה, Lymphoedema
נפיחות של קשרי לימפה כתוצאה מגודש בגלל חסימה בזרימה של נוזל הלימפה. הסיבה עלולה להיות דלקת, זיהום או סרטן.
אנגיומות שלל כלי לימפה
הופעה של בליטות על העור שנגרמות על ידי הצטברות של כלי לימפה. צבען של רוב הלימפאנגיומות הוא צהבהב עד חום בהיר. בתוכן יש נוזל חסר צבע.
צמחי מרפא למערכת הלימפה, lymphatics
הצמחים הלימפטיים פועלים כמזרזים של זרימת נוזל הלימפה, מפחיתים נפיחות של קשרי הלימפה, מסייעים לניקוז כלי הלימפה. ניתן להזמין צמחים על ידי לחיצה על שם הצמח בעברית. צמחים המסומנים ב * אינן זמינים בחנות.
| שם הצמח | שם הצמח בעברית | חלק בשימוש |
| Galium aparine | דבקה זיפנית | נוף הצמח |
| Calendula officinalis | ציפורני חתול | פרחים |
| Phytolacca Americana | פיטולקה* | שורש |
| Arctium lappa | לפה | שורש |
| Chelidonium majus | כלידוניום* | נוף הצמח |
| Baptisia tinctoria | ניל הצבעים* | שורש |
| Iris versicolor | איריס | שורש |
| Echinacea spp. | מיני אכיניצאה | שורש, עלים |
| Trifolium pretense | תלתן אדום | נוף הצמח |
| Smilax sarsaparilla | קיסוסית | שורש |
| Thuja occidentalis | תויה* | נצרים |
| Chionanthus virginicus | שיונאנתוס* | קליפת השורש |
| Chimaphilla umbellate | שימפילה* | עלים או נוף הצמח |
| Viola tricolor | סגל תלת גוני* | עלים ופרחים |
| Scrophularia nodosa | לוענית* | הצמח כולו, שורש |
הרחבת חלק מצמחי מרפא למערכת הלימפה:
Phytolacca americana
שם אנגלי: Pokeroot
משפחה: Phytolaccaceae
תאור בוטני: צמח זקוף,מסועף, רב-שנתי, הפרחים קטנים ולבנים, הפירות הם ענבות בצבע אדום, שהופך לסגול כהה. הפירות מכילים מיץ אדום וכ-10 זרעים בכל פרי.מוצאו של הצמח מצפון אמריקה. מרבים לגדל אותו כצמח נוי. המקור לשם הצמח ביוונית phyton-צמח, lacca הוא ה"לאק" שנלקח מחרק Laccifer lacca. Lacca מתייחס למיץ האדום המצוי בפירות.
חלקי צמח בשימוש: שורשמרכיבים: אלקלואידים, betanidine, betaine, isobetanineisobetanidine, phytolaccine, prebatanineספונינים טריטרפניים, phytolaccosides A-I, D2,O (1)אגליקון, phytolaccagenin, jaligonic acid (2)לקטינים, חמישה גליקופרוטאינים בעלי פעילות מיטוגנית, ידועים כ-pokeweed mitogen (PWM) (3)מרכיבים נוספים: isoamericanin A, PAP- (pokeweed antiviral protein) alpha-spinasterol, GABA.
רפואה מסורתית: הרבו להשתמש בצמח לטיפול במחלות שגרוניות, כצמח משלשל וגורם להקאה וכן לטיפול בפגעי עור שונים.נהגו לאכול צמח צעיר ללא בישול, או שהרתיחו את העלים ואכלו אותם כסלט.
פעילות: מנקז בלטות לימפה, אנטי ויראלי, אנטי דלקתי, מיטוגני- מגביר חלוקה של של לימפוציטים T ו-B (4).אנטי ויראלי- החלבון האנטי ויראלי (PAP) הוא גליקוזידאז המעכב פעילות של ריבוזומים (4).הספונינים הטריטרפניים הם נוגדי דלקת (3,4).מנקז בלוטות לימפה- הפיטולאקה הוא אחד הצמחים הפעילים והיעילים ביותר לניקוז בלוטות לימפה. הוא פועל במיוחד על העור ועל קרומים ריריים.
רעילות: כל חלקי הצמח רעילים, והשורש במיוחד (3). המרכיבים הרעילים העיקריים הם הלקטינים. הרעילות מתבטאת בתחושה של שריפה בפה ובגרון, בחילה, הקאה, שלשול, כאבי בטן, סחרחורת, טכיקרדיה, איבוד הכרה (3,4). הרעילות של השורש והעלים עולה עם גיל הצמח. אצל הפירות המצב שונה, הפירות הצעירים יותר רעילים מהפירות הבשלים (3,5). דווחו מקרים של רעילות אצל אנשים שהשתמשו בצמח למאכל או למטרות ריפוי (3). הרעילות מצטברת (4). הצמח הטרי רעיל יותר מהיבש. המיץ מהפרי עלול לפגוע בעור (3).
התוויות: בלוטות לימפה נפוחות, פרינגיטיס, טונסיליטיס, דלקת של הרחם, צסטיטיס, מחלות דלקתיות של העור, פיברואידים ברחם.
התוויות נגד: סרטן של הלימפה, הריון, הנקה.
הכנות ומינון: מירתח מהשורש, 0.06-0.3 ג' שלוש פעמים ביום.טינקטורה 1:5 ב-50% אלכוהול 0.2-0.6 שלוש פעמים ביום
מקורות
1. Woo WS. et al. Triterpenoid saponins from the roots of Phytolacca Americana. Planta Med. 1978, 34: 87-92.
2. Woo WS et al. Constituents of Phytolacca species. Anti-inflammatory saponins. Kor. J. Pharmacog. 1976, 7: 47-50.
3. Newall CA. Anderson LA. Phillipson JD. 1966, Herbal Medicine: A Guide for Health-Care Professionals. The Pharmaceutical Press, London.
4. Mills S. and Bone K. 2000, Pricipals and Practice of Phytotherapy, Churchill Livingstone, London.
5. Roberge R. et al. The root of evil- poke weed intoxication. Ann. Emerg. Med. 1986, 15: 470-473.
Chimaphila umbelata
שם מקומי: Pipsissewa
משפחה: Ericaceae אברשיים
תאור בוטני: גדל באירופה, אסיה, סיביר, צפון ודרום אמריקה. השם Pipsissewa ניתן לו על ידי האינדיאנים של מזרח אמריקה. שם הסוג Chimaphila מקורו ביוונית, ומשמעותו אהבת חורף. זהו צמח קטן רב-שנתי, ירוק-עד, הגדל באזורים הממוזגים של ארה"ב וקנדה. הוא מגיע לגובה של 25 ס"מ.
חלקי צמח בשימוש: העלים היבשים או הצמח השלם.
רפואה מסורתית: האינדיאנים השתמשו בצמח כאנטי רוימטי. הרופאים האקלקטיים ראו אותו כאסטרינג'נט, והשתמשו בו לטיפול בבעיות של דרכי השתן. הם ראו אותו כמתאים למקרים של הטלת שתן תכופה ביום ובלילה, לטיפול בדלקות וכאבים ולאבנים בדרכי השתן. השתמשו בצמח גם כמחזק של מערכת העיכול. השימוש היה בדרך כלל כחליטה. מאוחר יותר העדיפו להרתיח ולנדף את המים. לקחו מהמירתח המרוכז 5-20 טיפות כל 2-4 שעות. הרופאים האקלקטים טענו שהצמח נעשה פעיל וחזק יותר לאחר כמה חודשים. השאירו את הצמח ששה חודשים, והנוזל נעשה ג'לטיני.
מרכיבים: גליקוזידים הידרוקינונים, בעיקר isohomoarbutin, homoarbutinנגזרות של נפתוקינון, chimaphilin שהוא 2,7-dimethyl-1,4-naphthquinoneפלבנואידים, כולל avicularin ו- 4-5% טאניניםטריטרפן beta-amyrin.
פעילות: chimaphilin הוא חומר גבישי צהוב, הדומה במבנה שלו לויטמין K. הוא אנטי בקטריאלי ואנטי פטרייתי. הוא מעכב S. aureus, קולי וקנדידה .ה-chimaphilin עלול לגרום לדרמטיטיס.מרכיב אנטי בקטריאלי נוסף הוא הארבוטין.הצמח הוא נוגד דלקת, כפי שהוכח במחקרים שנערכו בחיות. המרכיבים האנטי דלקתיים הם chimaphilin, חומצה אורסולית וחלק מהפלבנואידים.
התוויות: ציסטיטיס חריף וכרוני, רוימטיזם.בשימוש חיצוני משתמשים בו לטיפול בפגעי עור שונים ולאבעבועות רוח.
התוויות נגד: אינו מתאים לשימוש ממושך בגלל תכולת ההידרוקינון שבו.
מינון: מיצוי נוזלי 1:1 באלכוהול 1-4 מ"ל ליוםחליטה 1-3 ג' ליום.תכשיר הומיאופטי שמכינים מהצמח משמש לטיפול בדלקות כרוניות של דרכי השתן ובלוטת הערמונית.
המינון 5-10 טיפות או 5-10 גלובולים 1-3 פעמים ביום.
ספרות.
Brinker F. Chimphila, 2003 J. of American Herbalists Guild, 4:4-7.Hausen BM. Schiedermair I. 1988, The sensitizing capacity of chimaphilin, a naturally- occurring quinine. Contact Dermatitis 19: 180-183.Thomson RH. Naturally Occuring Quinones, 1971 2nd Ed,. Academic Press, New York.
Chionanthus virginica
משפחה: זיתיים, Oleaceae
חלקי צמח בשימוש: קליפת השורש
תאור בוטני: לסוג Chionanthus משתייכים כ- 120 מינים, שרובם עצים קטנים או שיחים ירוקי- עד, הגדלים באזורים טרופיים וסוב- טרופיים במזרח אסיה, אוסטרליה, מזרח אמריקה הצפונית, אפריקה ומדגסקר. מקור השם ביוונית. Chio משמעותו שלג ו- anthos פרחים. הפריחה היא אמנם לבנה ובולטת מאוד.מוצאו של המין Chiananthus virginica ממזרח אמריקה הצפונית. מרבים לגדל אותו כצמח נוי.
מרכיבים: גליקוזידים וספונינים, chionanthinephyllyroside, forsythin.
פעילות: צמח מר, מגביר הפרשת מיצי מרה, דיורטי, משלשל, tonic.
רפואה מסורתית: האינדיאנים בצפון אמריקה נהגו להשתמש בצמח לטיפול בכאב שיניים, לפצעים בפה, לדלקות חניכיים, לדלקות גרון, למלריה, למחלות כבד, לצהבת ולטיפול בפצעים.
התוויות: צהבת, הפטיטיס כרוני, דלקת של הפנקריאס, טחול מוגדל, אבני מרה, לשיפור פעילות הכבד.שימוש חיצוני, לטיפול בפציעות וחתכים.
הכנות ומינון: חליטה, כפית לכוס, כוס וחצי ליום.טינקטורה 1:5 ב- 45% אלכוהול, 6-9 מ"ל ליום.
Iris versicolor
שם אנגלי: Blue flag
משפחה: איריסיים, Iridaceaea
חלקי צמח בשימוש: קנה שורש
תאור בוטני: הסוג איריס כולל כ-300 מינים של צמחים רב שנתיים,הגדלים באזורים ממוזגים בחלק הצפוני של כדור הארץ. השם איריס הוא שמה של אלת הקשת היוונית.נהגו בעבר להשתמש בשורש היבש, וקראו לו Orris. השימוש בשורש מוזכר במקורות עתיקים ממצרים, יוון ורומי. ממשיכים להשתמש בשורש בתעשיית הבושם. השורש מכיל שמן נדיף. הריח מתחזק ככל שהשורש מזדקן. מוצאו של Iris versicolor מצפון אמריקה.
מרכיבים: חומצות, סליצילית, לאורית, סטארית, פלמיטיתשמן נדיף 0.025%Iridin, בטא-סיטוסטרול, טאנינים
פעילות: מגביר הפרשת מיצי מרה, משלשל, משתן, נוגד דלקת, נוגד הקאה, מרפא פצעים
התוויות: לטיפול פנימי במחלות עורלאי ספיקה של מלחי מרה המלווה בעצירות. לתפקוד בלתי תקין של הכבד. להתפרצות של פריחה על העור
תופעות לוואי: השורש הטרי עלול לגרום לבחילה והקאה
התוויות נגד: הריוןנערכו מעט מאד מחקרים על הצמח ועל המרכיבים שלו.
מינון: מירתח מקנה השורש 0.6-2.0 ג' שלוש פעמים ביום
מקורות למאמר צמחי מרפא למערכת הלימפה :
Krick W. et al. Isoolation and structural determination of a new methylated triterpenoid from rhizomes of Iris versicolor. Z. Naturforsch, 1983, 38: 689-692.Blue flag in: Newall CA. Anderson LA. Phillipson JD. Herbal Medicine, A Guide for Health-care Professionals, London, 1996 The Pharmaceutical Press, p. 44. מקור התמונה What is Lymphatic Drainage? (with pictures) (thehealthboard.com)
ארכאולוגים ימיים חשפו שרידים של אוניה רומית ליד חופי טוסקנה, בעומק 200 מ' על קרקע הים. העבודה התחילה ב-1980. האוניה היתה מכוסה כולה עם צמחים ימיים, ועם שורשים שהתפתלו בתוכה. מעריכים שהאוניה טבעה בין השנים 120-140 לפני הספירה. היא היתה עשויה מעץ אורן, אלון ואגוז מלך. שמה היה Relitto del Pozzino. היא נשאה כדים ליין מחימר, שיוצרו ברודוס, ספלים מזכוכית מאזור סוריה-ארץ ישראל, כלי קרמיקה מאתונה ומנורות מאסיה הקטנה. המימצא המעניין ביותר היה תיק רפואי, שהיה שייך כנראה לרופא שהתלווה למסע. בתוכו מצאו הארכאולוגים כוס להקזת דם, מכתש ועלי רפואיים, כלים עדינים לניתוח, ו-136 אמפולות בתוך קופסה מעץ. באמפולות היו כדורים ירוקים, שטוחים, באורך 3 ס"מ וברוחב 0.5 ס"מ. האמפולות היו חתומות עם שעווה, והכדורים נשארו יבשים במשך יותר מ-2000 שנה על קרקע הים.הכדורים נשלחו לבדיקה ל- Smithsonian Institute ול- Institute for the Preservation of Medical Tradition בוושינגטון. החוקרים הצליחו לזהות DNA של ירקות בכמה מהכדורים. המימצאים הוצגו בכנס בינלאומי, Fourth International Symposium on Biomolecular Archaelogy בקופנהגן. לאחר השוואה של החלקיקים בבנק הגנים בארה"ב, יכלו להגדיר ירקות שהיו בכדורים, ביניהם: גזר, צנון, פטרוזיליה, סלרי, בצל, כרוב, אלפלפה, אכילאה והיביסקוס. המחקר לא הסתיים, ומנסים להמשיך ולהגדיר את ה-DNA של עוד ירקות. משערים שהיו ממיסים את הכדורים במים או ביין, ושהמלחים היו משתמשים בהם כמו בתוסף מזון בהפלגות ארוכות בהן היה מחסור בירקות טריים. יתכן שהשתמשו בצמחים האלה גם לטיפול מקומי, לריפוי פצעים. חלקים מהאוניה, וכן האמפולות וקופסת העץ מוצגים במוזיאון הארכאולוגי ב-Piombino.
פורסם ב- discovery.com/roman-ship-medical kit helsd veggie pills
ציטוכרומים P-450 (CYP) הם קבוצה של אנזימים המכילים מולקולה של heme, ויון של ברזל הוא קופקטור שלהם. הם מעורבים במטבוליזם של רוב התרופות המצויות היום בשוק. ציטוכרומים P-450 החשובים ביותר למטבוליזם של תרופות הם: CYP 2C9, CYP2C19, CYP2D6, CYP3A4/5 CYP1A2 (1). היכולת לצפות אם לתרופה מסוימת תהיה אינטראקציה עם CYP מהווה היום שאלת מפתח בתעשיית התרופות (2).עיכוב של CYP יכחל להיות הפיך או בלתי הפיך (2).תוספי מזון ומוצרים צמחיים עלולים גם הם להשפיע על CYP (3). רוב הצמחים שפועלים על CYP מעכבים את הפעילות שלהם, אבל יש כאלה שמעודדים את פעילות הציטוכרומים, כגון, פרע מחורר, מיני אכינצאה וג'ינסנג אסיאתי (4).מוכרת גם התופעה של עיכוב התלוי בזמן כלומר, העיכוב מתפתח אחרי שימוש ממושך בצמח או בתרופה (2).במקרים רבים, מוצרים מצמחי מרפא מעכבים CYP בניסויים in vitro, והעיכוב אינו נראה בניסויים קליניים בחיות מעבדה או בבני אדם (2). ישנם כמה הסברים לתופעה זו. אחד מהם הוא השימוש בשיטות מיצוי ובממיסים שונים של הצמחים שמשתמשים בהם בניסויים in vitro. למרות שהם נשטפים שוב ושוב, יתכן שהמרכיבים שנשארים משפיעים על האנזימים (5).בניסויים קליניים משפיעה הספיגה של החומרים, וכן אנזימים ותהליכים נוספים המתרחשים במערכת העיכול ובכבד (5).ככל שמתרבים המחקרים העוסקים בצמחי מרפא הולכים ומתרבים מספר הצמחים שמוכחים in vitro כמעכבים מרכיבים שונים של ציטוכרומים.
צמחים המעכבים מרכיבים של ציטוכרומים
P-450 (2): CYP1A2 תה שחור, תה ירוק, הרפגופיטום, Salvia miltiorrhyza, אכינצאה, ג'ינסנג מיץ אשכוליות, Polygonum multiflorum, קאוה, שוש קירח, רסברטרול, פרע מחורר
CYP2B6: שוש קירח, לוטאולין
CYP2C8: הרפגופיטום, גינקו, חומצה אוסנית
Polygonum multiflorum CYPC9: חמוציות, הרפגופיטום, אכינצאה, שמן אקליפטוס, בכור אביב, שום, ג'ניסטאין, ג'ינג'רג'ינסנג, גינקו, חותם זהב, מיץ אשכוליות, Polygonum multiflorum מיצוי מזרעי ענבים, תה ירוק, קאוה, שוש קירח, לוטאולין, גדילן מצוי, פרע מחורר, Saw palmetto, סויה, כורכום, חומצה אוסנית ולראינה רפואית
CYP2C19: הרפגופיטום, אכינצאה, שמן אקליפטוס, בכור אביב, שום, גינקו, ג'ינסנג, קאוה, גדילן מצוי, פרע מחורר, חומצה אוסנית, ולריאנה רפואית
Polygonu, multiflorum CYP2D6: סימיסיפוגה, פלפל שחור, הרפגופיטום, אמג'ליקה סינית, אכינצאה, בכור אביב, ג'ניסטאין, ג'ינג'ר, ג'ינסנג, גינקו, חותם זהב, מיץ אשכוליות, מיצוי מזרעי ענבים, תה ירוק, קאוה, לוטאולין, גדילן מצוי, קאוה, פרע מחורר, סויה, Yohimbine, Polygonum
multiflorum CYP2E1: אכינצאה, שום, ג'ינסנג, קאוה, רסברטרול, פרע מחורר, גרגיר הנחלים
CYP3A4: בטא-קרוטן, אכינצאה, פלפל שחור, תות עץ שחור, פטל שחור, אונקריה, קמומיל, אונקריה, הרפגופיטום, אנג'ליקה סינית, אכינצאה, אליטרוקוקוס, בכור אביב, חרצית ריחנית, שום ג'ניסטאין, גינקו, ג'ינסנג, חותם זהב, מיץ אשכוליות, מיצוי מזרעי ענבים, תה ירוק, קאוה, שוש קירח, לוטאולין, גדילן מצוי, אורגנו, רימון, פומלה, תלתן אדום, רסברטרול, מרוה פירות של שיזנדרה, פרע מחורר, כורכום, ולריאנה רפואית Saw palmetto, Polygonum multiflorum S. miltiorrhiza
פלפל שחור
בבדיקות in vitro התקבל עיכוב לכמה מרכיבים של ציטוכרומים. בבדיקות in vivo התקבלה אינטראקציה עם rimfapicin, propranolol, spartein, theophylline. האינטראקציה היתה תלויה בזמן (6).מחקרים קליניים הראו עיכוב בפינוי של מרכיבים כאשר השתמשו בפלפל שחור לאורך זמן. ניסויים שנעשו עם 20 מ"ג של piperine במשך שבוע אחד הראו עיכוב של אנזימים אחדים מקבוצת ציטוכרום P-450 (6).
Cimicifuga racemosa במחקרים in vitro הראו עיכוב חלש של CYP. העיכוב מיוחס לגליקוזידים הטריטרפניים שבודדו מהצמח (7). במחקרים קליניים שנעשו עם הצמח לא נמצא עיכוב של CYP והמסקנה היא שאין אינטראקציות בין סימיסיפוגה ותרופות (8).
מיני אכינצאה
האינטראקציות שמצאו in vitro בין אכינצאה ואנזימים שונים מקבוצת ה-CYP לא פגעה בפופולריות של הצמח. אמנם, במחקרים קליניים עיכוב CYP על ידי המינים השונים של אכינצאה הוא קטן מאד ולא משמעותי (8).
שום- Allium sativum
מחקרים in vitro הראו שכמה ממרכיבי השום מעכבים אנזימים מקבוצת CYP. מחקר אחד הראה שישנם מרכיבים שעלולים להגביר פעילות שלכמה אנזימים מקבוצת CYP (9).מחקרים קליניים מועטים בדקו השפעה של שום על CYP. מחקר אחד הראה עיכוב של 22% של CYP2E1 אחרי שימוש רצוף בשום במשך 28 יום (10).
גינקו בילובה
מחקרים in vitro מראים אינטראקציות של כמה ממרכיבי הגינקו עם אנזימים מקבוצת ציטוכרומים. מחקרים קליניים רבים נעשו על גינקו, והם לא הראו עיכוב משמעותי של CYP (11,12).Hydrastis canadensis עיכוב של CYP התקבל במחקר שנעשה על 12 מתנדבים בריאים (13).
מיץ אשכוליות
מיץ אשכוליות הוא מעכב יעיל של אנזימים מקבוצת ציטוכרום P-450 (14). ה-FDA בארה"ב דורש עכשיו מחברות התרופות לציין על הקופסה שמסוכן לקחת את התרופה עם מיץ אשכוליות. האחראים לעיכוב הם כנראה הפורנוקומרינים המצויים במיץ (2). שניים מהפורנוקומרינים השכיחים ביותר במיץ הם ברגמונטין ודיהידרוברגמונטין (2).מיצים של פירות אחרים הוכחו כמעכבים של CYP in vitro (15). הראו אינטראקציה עם מיץ רימונים, פטל שחור, תות עץ שחור (15).עיכוב של CYP לא התקבל במחקרים קליניים עם תה ירוק, שוש קירח, גדילן מצוי, רסרבטרול, Saw palmetto ועם מיצוים מסויה.
פרע מחורר
מחקרים קליניים הראו שאין אינטראקציה בין פרע מחורר לCYP בשימוש קצר מועד, עד שמונה ימים. שימוש ממושך עלול להשפיע על CYP במעי ובכבד (16).מחקרים in vitro הראו עיכוב וזירוז של CYP. היפרפורין מבודד היה מעכב פעיל של CYP, היפריצין היה כמעט ללא השפעה.
לסיכום, העיכוב הברור ביותר של CYP, והסכנה שעיכוב זה ישפיע על המינון של תרופות, התקבל עם מיץ אשכוליות. מחקרים רבים הראו אינטראקציות in vitro בין צמחים ו-CYP. חלק מהצמחים שנבדקו מצויים בשימוש מאז אלפי שנים, ללא תלונה מצד המשתמשים. העיכוב לא נראה כשמשתמשים בצמחים בצורת חליטה, מירתח או טינקטורה, כפי ששואלים מחקרים רבים "איפה האינטראקציה".
מקורות
1. Gurwitz HJ. Field TS. Avron J. et al. 2000, Incidence and preventability of adverse drug events in nursing homes. Am. J. Med. 109: 87-94.
2. Foti RS. and Wahlstrom JL. 2008, The role of dietary supplements in cytochrome P450-mediated drug interactions, Bol Latinoam. Caribe Plant Med Aromticas, Vol. 76-84.
3. Brazier NC. and Levine MA. 2003, Drug- herb interaction among commonly used conventional medicines: a compendium for health care professionals. Am. J. Ther. 10: 163-169.
4. Tirona RG. and Bailey DG. 2006, Herbal product-drug interactions mediated by induction. Br. J. Clin. Pharmacol. 61: 677-681.
5. Gurley B. 2005. In vivo assessment of potential herb drug interactions. Botanical –mediated effects on human drug metabolizing enzymes (CYPs) and trensportees in: Inernational Conference on Quality and safety Related to Botanicals, Oxford, MS.
6. Bano O. Raina RK. Zutsgi U. et al. 1991, Effect of piperine on bioavailability and pharmacokinetics of propranolol and theophylline in healthy volunteers. Eur. J. Clin. Pharmacol. 41: 615-617.
7. Tsukamoto S. Aburatani M and Ohta T. 2005a .Isolation of CYP3A4 inhibitors from the Black Cohosh (Cimicifuga racemosa). Evid Based Complement Alternat. Med. 2: 223-226.
8. van den Bout-van den Beukel CJ. Koopmans PP.et al. 2006, Possible drug metabolism interactions of medicinal herbs with antiretroviral agents. Drug Metabolism Rev. 38: 477-514.
9. Wu CC. Sheen LY. Chen HW. et al. 2002 , Differential effects of garlic oil and its three major organosulfur components on the hepatic detoxificaton system in rats. J. Agric. Food Chem. 50:378-383
10. Markowitz JS. Devane CL. Chavin KD. et al. 2003a Effects of garlic (Allium sativum) supplementation on cytochrome P4502D6 and 3A4 activity in healthy volunteers. Clin. Pharmacol. Ther. 74; 170—177.
11. Greenblatt DJ. Von Moltke LL. Luo Y. et al. 2006b, Ginkgo biloba does not alter clearance of flurbiprofen, a cytochrome P-450-2C9 substance. J. Clin. Pharmacol. 46: 214-221.
12. Mohutsky MA. Anderson CD. Miller JW. et al. 2006, Ginkgo biloba; evaluation of CYP2C9 drug interactions in vitro and in vivo. Am. J. Ther. 13: 24-31.
13. Gurley BJ. Gardner SF. Hubbard MA. et al. 2005b, In vivo effects of goldenseal, kava kava, black cohosh, and valerian on human cytochrome P4501A2, 2d6, 2e1, and 3A4/5 phenotypes. Clin. Pharmacol. Ther. 77: 415-426.
14. Lown KS.Baily DG. Fontana RJ. et al. 1997, Graefruit juice increases felodipine oral availability in humans by decreasing intestinal CYP3A protein expression. J. Clin. Invest. 99: 2545-2553.
15. Hidaka M. Okumura M. Fujita K. et al, 2005, Effects of pomegranate juice on human cytochrome p4503A (CYP3A) and carbamazepine pharmacokinetics in rats. Drug Metabol. Dispos. 33; 644-648. Gurley BJ. Gardner SF. Hubbard MA. et al. 2002, Cytochrome p450 phenotypic ratios for predicting herb-drug interactions in humans. Clin. Pharmacol. Ther. 72: 276-287.
16. מקור התמונה What Are Digestive Plant Enzymes? • Earth.com • Earthpedia
אבץ נמכר כתוסף מזון בתרכובות כימיות שונות: -אצטט, -ארגינט, -אסקורבט, –אספרטט, -קרבונט, -ציטרט, -גלוקונט, -גליצרט, -גליצינט, -היסטידינט, -לקטט, -מתיונט, -אוקסיד, -פיקונילט, -סלנט, -סולפט.
השפעות פיזיולוגיות
אבץ דרוש לגוף האדם לתפקודים רבים ושונים: לייצור של DNA, לחלוקת התא, לפעילות הורמונלית, לאיתות של נוירוטרנסמיטורים, לפעילות תקינה של מערכת החיסון ועוד…
הוא משתתף בפעילות של כ-300 אנזימים והוא דרוש לתפקוד תקין של רוב המערכות בגוף.
הוא חשוב במיוחד לצמיחה והתפתחות, לתיפקוד של מערכת העצבים, וכן לוויסות ברמה התאית. חוסר אבץ אצל תינוקות עלול למנוע גדילה והתפתחות של התינוק.
הוא נספג לכל אורך המעי הדק, בעיקר ב-jejunum. ועובר לתאים באופן אקטיבי כשהוא קשור לאלבומין, חומצות אמיניות ו- alpha2-macroglobulin. יין אדום, חלבונים של סויה וגלוקוז מגבירים ספיגה של אבץ. ברזל, נחושת, סיבים ופיטאט עלולים לעכב את הספיגה שלו.
האבץ יוצא מהגוף בעיקר בצואה, וכמויות קטנות יוצאות בשתן ובזיעה.
כמות בגוף אדם בוגר הוא 1.4 עד 2.5 ג'. מתוכם 60-65% מצויים בשרירי השלד, 30% בעצמות, בעיקר במוח העצם ו- 4-6% בעור.
המוח, במיוחד ההיפוקמפוס וקליפת המוח, הוא האיבר המכיל את הכמות היחסית הגדולה ביותר של אבץ. רוב האבץ, 85-95%, מצוי בתוך אנזימים, והשאר בסינפסות. ריכוז אבץ גבוה יחסית מצוי בעיניים, בעיקר בעדשה, במקולה וברישתית, וכן בכבד, בטחול, בלבלב, בכליות , בנוזל של בלוטת הערמונית ובנוזל הזרע.
כדוריות דם אדומות ולבנות מכילות גם הן ריכוז גבוה יחסית.
הוא מהווה מרכיב באנזימים רבים, יותר מכל מינרל אחר, הוא מהווה קו-פקטור בסינתיזה של חלבונים, שומנים וכולסטרול. ישנן פעילויות שעלולות להיפגע מחוסר מועט מאד שלו, כגון, הפעילות של ציטוכרום C – הדרוש להעברה של אלקטרונים ולייצור אנרגיה, האנזים superoxide dismutase –SOD המכיל אבץ ונחושת.
הוא מנטרל רדיקלים חופשיים בציטוזול של התאים, משחרר זרחן אי אורגני הדרוש למטבוליזם של העצם וגם האנזים alkaline phosphatase תלוי גם הוא באבץ.
מערכת החיסון תלויה ישירות באבץ לייצור התאים, להתמיינות שלהם בבלוטת התימוס, לוויסות הפעילות החיסונית, ולאיזון הפעילות התאית וההומורלית. חוסר אבץ יגרום ללימפופניה, לירידה בפרקורסור לתאי T ו-B לימפוציטים במוח העצם, לירידה בייצור של אינטרלויקינים IL-2 על ידי לימפוציטים סייענים, וירידה בפעילות של מערכת החיסון.
בנוסף, הוא ממלא תפקיד בתהליכים של גידול ודיפרנציאציה של תאים. דרוש לייצור של DNA ו-RNA, לייצור חלבון, לחלוקת תאים ולהתבטאות של גנים ומגן על DNA מנזק חמצוני.
הוא דרוש להבשלת תאי זרע, לביוץ, להפרייה ולהתפתחות של עובר בריא. אבץ מעכב את האנזים 5-alpha-reductase שגורם להפיכת טסטוסטרון לדי-הידרו טסטוסטרון, שנקשר לתאים בבלוטת הערמונית וגורם לגידול שלה. הוא מצוי בסינפסות בין תאי העצב במוח ומשתתף בפעילות של המתווכים העצביים. הוא עלול להיות קשור לבעיות התנהגותיות, לקשיים בלימודים וילירידה בכושר הקוגנטיבי.
לסיכום, דרוש לבריאות העור, לריפוי פצעים. הוא מצוי בשיער ובצפורניים. קוים לבנים (leukonychia) על הציפורניים מעידים על חוסר. כתוסף מזון מסייע במקרים של חוסר קשב וריכוז אצל ילדים או בוגרים. הוא מטפל בהתפתחות גופנית לקויה גם של תינוקות, לטיפול בפצעים קשים לריפוי, למקרים של חוסר בטסטוסטרון וספירה נמוכה של תאי זרע, לטיפול בבלוטת ערמונית מוגדלת ולשיפור הפעילות של מערכת החיסון.
ניתן להוסיף ככמוסות למזון
מקורות
Nitchell Bebel Stargrove, J. Treasure, DL. Mc Kee Interactions guides, Clinical Implications and Therapeutic Strategies, Elsevier Mosby, 2008.
מקור התמונה The Truth About Supplements: 5 Things You Should Know (pennmedicine.org)
מתוך מאמר של Carol Greider משנת 1998 (1).
בשנת 1961 פרסמו Hayflick ו- Moorehead מחקר, שבו הם טענו שתאים פיברובלסטיים מתחלקים בתרבית 40 עד 50 פעמים, ואז מפסיקים להתחלק, מזדקנים ומתנוונים(2). במחקרים שנעשו מאוחר יותר מצא Hayflick שתאים שנלקחים מאדם בגיל מבוגר יותר מספר חלוקות התא קטן בהרבה משל תאים הנלקחים מצעירים. הוא הסיק שמספר חלוקות התא מוגבל אצל בני האדם, ומספר החלוקות בתרבית תלוי בגיל התא, או בגיל האדם ממנו נלקחו התאים(3). בשנת 1978 עבדה E. Blackburn על DNA של שוטון חד תאי Tetrahymena. מרבים להשתמש בשוטון זה כמודל לניסויים רבים.
המחקר שלה הביא אותה לידי מסקנה שקצות הכרומוזומים, הטלומרים, בנויים מיחידות פשוטות של DNA די.אן.איי (4). בהמשך הבינו החוקרים שהם עלו על תופעה שקיימת ביקום מאז תחילת התפתחות החיים, ושמנגנון זהה מצוי אצל האויקריוטים (1).בשנת 1984, Carol Greider, שעבדה במעבדה של Blackburn זיהתה את האנזים טלומראז, ומצאה שהוא מוסיף יחידות של DNA לקצות הכרומוזומים, ומונע את התקצרותם (5). הטלומראז הוא אנזים פולימראז בעל מבנה מיוחד. הוא כולל RNA שהוא חלק ממבנה האנזים, ובנוסף נותן את התבנית לסינתיזה של יחידות של טלומרים (6).בסוף שנות השמונים של המאה ה-20 נושא הטלומרים התחיל לעניין חוקרים נוספים. תוצאות של מחקרים שהתחילו להצטבר הראו שבתאי זרע הטלומרים יותר ארוכים מאשר בתאים סומטיים. שבתאים שנלקחו מעור של אנשים זקנים הטלומרים קצרים יותר מאשר בתאים מעור של צעירים. והתחיל המחקר על הקשר בין הטלומרים וסרטן (7,8). בתחילת שנות התשעים של המאה ה-20 נסחו כעין מודל על הטלומרים וההזדקנות של התאים, שהיה בגדר השערה עד שהוכיחו אותו על ידי ניסויים. נאמר בו: טלומרים מתקצרים בתאים שמתחלקים בגלל הבעיה של רפליקציה בקצות הכרומוזומים ובגלל העדר של טלומראז. תאי זרע מכילים טלומראז והם שומרים על אורך הטלומרים. התקצרות הטלומרים מאותת לתאים להפסיק להתחלק והתא מזדקן. תאים סרטניים משפעלים את הטלומראז, ששומר על אורך הטלומרים ואפילו מאריך אותם. תאי סרטן אינם מתים והם יכולים להמשיך ולהתחלק בלי סוף. בתרביות של תאים יש כמה חלוקות, עד שהתאים עוברים כעין משבר של גדילה ורובם מתים. המעטים שישרדו ולא ימותו הם אלה שמשפעלים טלומראז, והטלומרים שלהם אינם מתקצרים אלא שומרים על אורכם ואף מתארכים. הם הופכים לתאים נצחיים שאינם מזדקנים וממשיכים להתחלק (1). הניסויים שנערכו אשרו בודאות את ההשערה שאורך הטלומרים קובע את סוף חלוקת התאים ואת כניסתם לתהליך של זיקנה והתנוונות (9).
מקורות
1. Greider C. Telomeres and senescence: The history, the experiment, the future, Current Biology, 1998, 8: R178-R181.
2. Hayflick L. Moorehead PS. The serial cultivation of human diploid strains. Exp. Cell Res. 1961, 25: 585-621.
3. Hayflick L. The limited in vitro lifetime of human diploid strains. Exp. Cell Res. 1965, 37: 614-636.
4. Blackburn EH. Gall JG. A tandemly repeated sequence at the terminal of the extrachromosomal ribosomal RNA genes in Tetrahymena. J. Mol. Biol. 1978, 120: 33-53.
5. Greider CW. Blachburn EH. Identification of a specific telomere terminal transferase activity in Tetrahymena extracts. Cell, 1985, 43: 405-413.
6. Greider CW. Blacburn EH. A telomeric sequqnce in the RNA of Tetrahymena telomerase required synthesis. Nature 1989, 337: 331-337.
7. Cooke HJ. Smith BA. Variability at the telomeres of human X/Y pseudoautosomal region. Cold Spring Harbor Symp. Quant Biol. 1986, 51: 213-219.
8. Harley CB. Futcher AB. Greider CW. Telomeres shorten during aging of human fibroblasts. Nature 1990, 345: 458-460.
9. Vaziri H. Benchimol S. Reconstitution of telomerse activity in normal human cells leads to elongation of telomeres and extended replicative life span . Curr. Biol. 1998, 8: 279-282.
טלומרים
הטלומר הוא אזור שיש בו רצף של DNA החוזר על עצמו בקצות הכרומוזומים. השם טלומר נלקח מיוונית, טלוס הוא קצה מסלול או סוף הקטע. תפקידו של הטלומר להגן על הכרומוזומים מפני הרס ומפני מיזוג עם כרומוזומים אחרים. תיאורית הטלומר והקשר שלו להזדקנות של תאים הוצעה לראשונה על ידי מדען רוסי בשם Olonikov (1). הוא טען שבכל חלוקה של תא קצה הכרומוזומים אינו עובר תהליך של שכפול, ולכן הכרומוזומים מתקצרים. החלק שמתקצר הוא הטלומר, ועם התקצרות הטלומרים התא מזדקן. הכרומוזומים מאבדים עם התקצרות הטלומרים את האינפורמציה הגנטית המצויה בקצוות, וזה מגביל את מספר החלוקות שהתא יכל לעבור, ומביא למותם של תאים. טלומרים מצויים בכרומוזומים לינאריים של מרבית היצורים האויקריוטיים, ויצורים פרוקריוטיים מעטים. אצל בעלי חוליות ה-DNA של הטלומר מורכב ממאות או אלפי רצפים קצרים עשירים בנוקלאוטיד גואנוזין TTAGGG החוזרים על עצמם. הראו שבכל חלוקה של תא שנבדקה בתרביות תאים, הכרומוזומים מאבדים כ-50 נוקלאוטידים של רצף טלומרי (2). החוקרים הציעו שהתקצרות הטלומרים היא הקוצבת את מספר חלוקות התא (3). כשהטלומר מגיע לאורך מסוים, ניתן האות למנוע חלוקות נוספות של התא (3). תאים שאינם מתחלקים מזדקנים ומתים. בתאים הגדלים בתרבית ואינם מתים לא ראו התקצרות של הטלומר עם חלוקת התא, התאים יכולים להמשיך ולהתחלק ללא הגבלה (4). בתאים שנלקחו מגידולים סרטניים נמצאו טלומרים שאינם מתקצרים, והתאים ממשיכים להתחלק.
טלומראז
האנזים Telomerase מאפשר את הארכת הטלומרים בקצות הכרומוזום. החוקרים Elizabeth Blackburn, Carol Greider ו- Jack Szostak קבלו פרס נובל בשנת 2009 על מחקרם על פעילות הטלומראז על הכרומוזומים. באדם הטלומראז הוא ריבונוקלאופרוטאין שמרכיב ה-RNA שלו משמש תבנית שעליה נוצרים הרצפים החוזרים שמצטרפים לטלומרים. באמצעות reverse transcriptase של הטלומראז נוצר עותק של DNA המשלים את ה-RNA העצמי של האנזים (5). תוצר DNA זה מתאחה עם הקצה של הכרומוזום. האנזים טלומראז פעיל בתאים סומטיים של האדם בשלב הראשון של ההריון ומפסיק להיות פעיל בשליש האחרון של ההריון. פעילות הטלומראז דרושה כדי לאזן את תהליך התקצרות הכרומוזומים המתרחש עם כל שכפול של DNA על ידי האנזים DNA-polymerase. אורך הטלומר נקבע על ידי איזון בין מספר חלוקות התא לבין פעילות הטלומראז (6).מחקרים מראים שעודף חמצון ודלקת מגביר את התקצרות הטלומרים (7).לויטמין D יש השפעה על אורך הטלומרים של תאי דם לבנים המצויים בכלי הדם ההיקפיים (8). הראו שיש קשר בין ריכוז גבוה של ויטמין D בדם ואורך הטלומרים בתאי הדם הלבנים. הם מסיקים שויטמין D הוא בעל השפעה חיובית על מחלות הקשורות לגיל (8).
טלומראז וסרטן
תאי סרטן צריכים למצוא דרך לשמר את ה-DNA של הטלומרים שלהם כדי שיוכלו להמשיך להתחלק. הם מגבירים את פעילות הטלומראז כדי שיאריך את הטלומרים שלהם, ויהפוך אותם לתאים שאינם מתים. ב-90% מסוגי הסרטן השונים מצאו עליה משמעותית בפעילות הטלומראז. חוקרים מציעים להיעזר בבדיקת פעילות של טלומראז לאבחון סרטן. מכיון שטלומראז אינו פעיל בתאים סומטיים, אבל פעיל בתאי סרטן. הציעו גם לעכב את פעילות הטלומראז במקרים של סרטן, כדי לגרום לתאי הסרטן להזדקן ולמות. הצליחו לעשות זאת בתאים מתרבית של תאים אנושיים עם סרטן השד והפרוסטטה. יש סיכון רב בטיפול כזה, כי עיכוב של הטלומראז עלול לפגוע בפוריות, בריפוי של פצעים, בייצור תאי דם ותאים של מערכת החיסון. המחקרים העוסקים בטלומרים והטלומראז המאריך אותם ומונע את מות התא, הם חדישים ואינטנסיביים. האמנם ניתן יהיה למנוע את ניוון התאים והרקמות בעזרתם? האם ניתן יהיה לעכב את הזיקנה כפי שהאמינו רבים כשגילו אותם? האם עיכוב של פעילות הטלומראז אצל חולים בסרטן, אמנם יסייע להרס ולניוון של התאים הסרטניים? גילוי הטלומרים והטלומראז פתח בפני עולם המדע פתח להבנה חדשה של תהליכים ברמה של הביולוגיה המולקולרית, שמשפיעים על התהליכים הבסיסיים ביותר, הקשורים למחלה ובריאות, אורך החיים, זיקנה, מחלות ניווניות והעיכוב האפשרי שלהן.
מקורות
1. Olonikov AM. A theory of marginotomy. J. Theor. Biol. 1973, 41: 181-90.
2. Allsopp RC. Vaziri H. Patterson C. et al. Telomere length predicts replicative capacity of human fibroblasts. Oroc. Natl. Acad. Sci (USA) 1992, 89: 10114-10118.
3. Harley CB. Futcher AB. Greider CW. Telomeres shorten during aging of human fibroblasts. Nature, 1990, 345: 458-460.
4. Kim NW. Piatyszek MA. Prowse KR. et al. Specific association of human telomerase activity with immortal cells and cancer. Science. 1994, 260:2011-2014.
5. Weinrich Sl. Pruzan R. Ma L. et al. Reconstitution of human telomerase with the template RNA component hRT and the catalytic protein subunit hTRT. Nature Genet, 1997, 17: 498-500.
6. Nakayama J. Tahara H. Tahara E, et al. Telomerase activation by hTRT in human normal fibroblasts and hebatocellular cacinomas. Nature Genet 1998, 18: 65-68.
7. De Meyer T. Rietzschel ER. De Buyere ML. et al. Studying telomeres in a longitudinal population based study. Front. Biosci. 13: 2960-2970.Richard JB. Valdes AM. Gardner JP. et al. Higher serum vitamin D concentrations are associated with longer leukocyte telomere length in womwn. Am. J. Clin. Nutr. 2007, 86; 1420-1425.
8. מקור התמונה Intravenous NAD+ and Your Telomeres | Wholehealth Chicago
