קומרינים

קומרינים טבעיים וסינתטיים הם אנטי דלקתיים ואנטי אוקסידנטים, מגבירים טונוס של הורידים, מגבירים זרימת דם בורידים נהגו להשתמש בהם לטיפול בבצקת,

קומרינים הם תרכובות פנוליות שבודדו לראשונה מהצמח Dipteryx odorata ששמו האנגלי הוא Tonka bean ושמו הספרדי Kumaru. ממנו נלקח הכינוי קומרינים. יש להם ריח נעים, ונעשה שימוש רב בהם בתעשיית הבושם.

לעתים קרובות מתארים את הקומרינים כמדללי דם, וטוענים שיש אינטראקציה ביניהם ובין תרופות נוגדות קרישה. זוהי טענה מוטעית, שגורמת בהרבה מקרים להימנעות משימוש בצמחים המכילים קומרינים, למרות הפעילות הרפואית החיובית שיש להם (1), ולקשיים בקבלת אישור רשמי לצמחים המכילים קומרינים. יתכן שמקור הטעות בשם של התרופה לדילול דם קומדין שדומה מאד לקומרין.

הקומרינים עצמם אינם נוגדי קרישה, אבל הם עלולים להפוך לדימר dicoumarol בהשפעת פטריות מסוימות (1). דיקומרול הוא מטבוליט של הפטריות שגדלות על צמחים עשירים בקומרינים (1,2). כשצמחים כגון, Melilotus אינם מיובשים היטב עלולים להתפתח עליהם עובשים או פטריות אחרות שיגרמו לתסיסה ויהפכו את הקומרינים של הצמח לדיקומרול (2). שהוא אמנם רעיל ומסוכן ועלול לגרום לשטפי דם. זמן קצר לאחר שגילו את הדיקומרול הוא נתן את הרעיון לפיתוח חומר חצי סינתטי warafin, כרעל נגד חולדות ועכברים (2).

dicoumarol

בגוף האדם ובגוף בעלי חיים הקומרינים הצמחיים אינם הופכים לדיקומרול (1). יש דיווחים על צאן ובקר שאוכלים במרעה כמות גדולה של עשבים עשירים בקומרינים, ורואים אצלם תופעה של עיכוב בקרישת דם, שבד"כ אינה מסכנת את חייהם (2). יתכן שהסיבה היא הכמות הגדולה של קומרינים שהם אוכלים, או תגובה סינרגיסטית עם מרכיבים אחרים בלתי ידועים שיש בצמח (2).

קומרינים טבעיים וסינתטיים הם אנטי דלקתיים ואנטי אוקסידנטים (3), מגבירים טונוס של הורידים, מגבירים זרימת דם בורידים (4,5) נהגו להשתמש בהם לטיפול בבצקת, דלקות ורידים, דליות ברגליים וטחורים (3,4).

הקומרינים הנפוצים ביותר הם: coumarins, melilotoside מהצמח Melilotus officinalis- דבשה רפואית, esculetin והגליקוזיד שלו esculin המצויים בריכוז גבוה בקליפת הגזע וקליפות הפרי של ערמונית הסוסים- Aesculus hippocastanum,

Furanocoumarins

פורנוקומרינים מבוססים על שלד של קומרין בתוספת טבעת של furan.

פסורלן

חלק מהפורנוקומרינים הם פוטוטוקסיים. הם עלולים לגרום לתופעות קלות או קשות יותר בעור, כגון, פריחות או דלקות של העור. הנפוצים ביותר הם ברגפטן, פסורלן ו-xanthotoxin.

פורנוקמרינים הם פיטואלקסינים המופיעים בריכוזים שונים בצמחי מאכל ומרפא (2). סלרי עלול לפתח כמות גדולה של פורנוקומרינים, ולגרום לפריחות אצל אנשים העוסקים בו.

פריחות ודלקות כתוצאה ממגע עם ריכוז גבוה של פורנוקומרינים מוצאים גם בצמחים נוספים, כגון, מיני אנג'ליקה, מיני פיגם, אשכולית, ברגמוט Lime (6).

במיץ אשכוליות, ברגפטן והנגזרות שלו, מעכבים כמה אנזימים מהקבוצה של ציטוכרום P-450 ^(7מקור).

הפלבונואיד naringenin והגליקוזיד שלו naringen מעכבים אנזימים נוספים ממשפחת ציטוכרום P- 450. לקומרינים במיץ האשכוליות יש פעילות אנטי בקטריאלית.

מקורות

1. Yarnell E, Abascal K. Plant Coumarins: Myths and Realities. Alterantive and Complementary Therapies, 2009,15: 24-30.

2. Coumarins in: Ganora L. Herbal Constituents, Foundations and Phytochemistry, 2008, Herbalchem Press, Louisville, Colorado.

3. Fylaktakidou K. et al. Natural and synthetic coumarin derivatives with anti-inflammatory, anti oxidant activities. Curr. Pharm. Des. 2004, 10: 3813-3833.

4. Hoult J. and Paya M. Pharmacological and biochemical actions of simple coumarins; natural products with therapeutic potential. Gen. Pharmacol. 1996, 27: 713-722.

5. Pittler M. and Ernst E. Horse chestnut seed extract for chronic venous insufficiency. Cochrane Database Syn. Rev. 2006, 91): CD003230.

6. Eickhorst K. Delero V. and Csaposs J. Rue the herb: Ruta graveolens-associated phytophototoxicity. Dermatitis 2007, 18: 52-55.Fujita T. et al. Comparative evaluation of 12 immature citrus fruit extracts for the inhibition of cytochrome p450 isoform activities. Biol. Pharm. Bull. 2008, 31: 925-930.

לחזרה לחנות

חומצות שומניות במיני מרוה

מרוה - הסוג מרוה כולל כ-900 מינים של צמחים חד-שנתיים, דו-שנתיים או רב-שנתיים. המין הידוע ביותר הוא המרוה הרפואית שגדל ב

הסוג מרוה כולל כ-900 מינים של צמחים חד-שנתיים, דו-שנתיים או רב-שנתיים. רובם בני שיח ירוקי- עד, ארומטיים. הם מפוזרים על פני כדור הארץ באקלים סוב טרופי, ממוזג וטרופי יבש. לרבים ממיני המרוה יש פרחים המפיצים צוף המושך אליהם דבורים. למעלה מ-100 מינים משמשים כצמחי נוי (1).

המין הידוע ביותר הוא המרוה הרפואית שגדל בר באירופה. בימי הביניים התחילו לגדל אותו באירופה, וקראו לו Sage the savior, המרוה המושיעה. בשם זה הוא מוזכר בכתבים של תאופרסטוס, דיוסקורידס ופליני (1).

במאה ה-17 הביאו את המרוה הרפואית לאמריקה, ומאז מרבים לגדל אותה שם.

בכמה ממיני המרוה ידועים הזרעים בערך התזונתי או הרפואי שלהם. משרים אותם במים כדי לקבל את המרכיבים המוצילגניים שלהם, ומכינים מהם משקאות מרעננים.

במאה ה-17 הביאו את המרוה הרפואית לאמריקה, ומאז מרבים לגדל אותה שם.

מיני מרוה שנעשה שימוש בזרעים שלהם

Salvia colubariae ו- Salvia tiliaefolia , מנביטים את הזרעים ואוכלים את הנבטים, ומשתמשים בזרעים הטחונים לאפיה. העלים של שני המינים ארומטיים ומשתמשים בם לתיבול ולהכנת חליטות (1).

Salvia apiana, שנקראת באנגלית White sage, העלים בעלי ריח חריף. הזרעים מזינים.

Salvia lyrata – שימשה ברפואה המסורתית לטיפול בהצטננות, שיעול, אסתמה, סרטן, וכן להכנת מוצרים לשימוש חיצוני, לטיפול ביבלות, פצעים ופציעות.

Salvia repens- משמשת לטיפול במחלות של דרכי הנשימה ודרכי העיכול, וכן לטיפול בפצעים ובמחלות עור. מבעירים את העלים והזרעים כמו קטורת לטיהור הבתים אחרי מחלה ולהרחיק חרקים מהבית.

Salvia hispanica- מוצאו של הצמח ממקססיקו. שמו המקומי Chia. צמח חד שנתי, זקוף ומסועף. העלים בצבע ירוק בהיר. הפרחים בצבע כחול בהיר. משתמשים בזרעים ובשמן שמפיקים מהם. בעבודה שנעשתה בגרמניה נבדקו השמנים המופקים מהזרעים של מיני מרוה הגדלים בתורכיה(2). 88 מינים של מרוה גדלים בתורכיה, רבים מהם באזור אנטוליה ובאזור הים התיכון. חלק מהם אנדמיים (2). מטרת המחקר היתה למצוא מינים בעלי חשיבות כלכלית.

כמות השמן בזרעים היתה בין 17.7% ל25.2%. הכמות הגבוהה ביותר נמצאה אצל S. virgata והנמוכה ביותר אצל S. cryptantha. חומצות השומן שנמצאו היו בין C14 ו-C24.

רוב החומצות השומניות היו בלתי רוויות 87.5% עד 92.9% (S. halophylla). ריכוז חומצות השומן הרוויות 6.8% עד 12.4%.

החומצות הבלתי רוויות היו ברובן חומצה אולאית, לינולאית ואלפה-לינולנית (2). בחמישה מיני מרוה היה אחוז החומצה הלינולאית( 18:2:6 ) גבוה 58.5% עד 69.2%. המינם הם: S. bracteataS. euphratica, S. aucherii, S. canascens, S. staminea. במינים האחרים מצאו 22.9% עד 44.2% חומצה לינולאית (2).

חומצה אלפה לינולנית בריכוז גבוה נמצאה במינים S. limbata 40.8% ו- S. virgata 55.5%. במינים האחרים , S. hypargeia, S. halophylla, S. syriaca, S. cilicica היה ריכוז החומצה הלינולנית בין 20.8% ל-36.6% (2).

ריכוז החומצה האולאית בזרעים של המינים שנבדקו היה בין 16.8% ל-23%.

החוקרים הסיקו שיש אחידות בפיזור החומצות השומניות במיני המרוה, ושיש בסיס כלכלי להפקת השמן מהזרעים לשימוש רפואי וקוסמטי (2).

Salvia hispanica מרוה ספרדית- זרעי צ'יה

משפחה: Lamiaceae

שם מקומי: Chia

מוצאו של הצמח ממקסיקו. הוא היה ידוע ונערץ אצל האצטקים שגידלו אותו, והשתמשו בו כמזון וכן לשימוש רפואי (3). מקור השם המקומי של הצמח מהשפה האצטקית, chian משמעותו שמנוני.

מגדלים היום את המין hispanica כדי להכין מוצרי מזון מהזרעים, ולהפיק מהם שמן. ריכוז השמן בזרעים 25-34%. הוא מכיל 60-64% חומצה אלפה לינולנית אומגה 3, 20% חלבונים, 25% סיבים תזונתיים, רובם מסיסים במים, ריכוז גבוה של פנולים, כולל, חומצה כלורוגנית, חומצה קפאית, קוורצטין, kaempferol, myricetin (3).

שמנים רבים המצויים בצמחים מוגנים על ידי פוליפנולים אנדוגניים, המגינים עליהם מפני חמצון. חשיבותם גדולה בהגנה על חומצות שומניות רב בלתי רוויות (4).

זרעי ה-chia הם מזון מקובל במקסיקו ובדרום – מערב ארה"ב. מגדלים את הצמח במקסיקו, בוליביה, ארגנטינה, אקוודור וגואטמלה וכן גם באוסטרליה. במחקר שנערך בארגטינה נבדקה השפעת אכילה של זרעי chia במשך תקופה ארוכה על עמידות לאינסולין, ירידה בפעילות האינסולין ודיסליפידמיה אצל חולדות, שקבלו תזונה עשירה בסוכרוז (3). חולדות שקבלו במשך 3-5 שבועות תזונה עשירה בפרוקטוז או סוכרוז פיתחו תופעות שנוהגים לכנות סינדרום X. הן כללו שינויים בשומנים בדם, עמידות לאינסולין, השמנה מתונה, היפראינסולנמיה וירידה בפעילות האינסולין (5). ההשפעה של התזונה העשירה בסוכרים תלויה בריכוז הסוכר ובאורך התקופה שניזונים בה (3). אכילה של תזונה עתירת סוכרים לאורך זמן גורמת לשינויים אלה להיות בלתי הפיכים (3). כאשר הוסיפו לתזונה של החולדות שמן דגים ביחד עם הסוכרים לא התפתחו התופעות הנזכרות (5).

מחקר שנערך בשנים האחרונות הראה שהחלפת שליש מהחומצה הלינולאית הניתנת בתזונה בחומצה אלפה לינולנית אומגה 3, במשך שלושה חודשים, גרמה לירידה ברמת השומנים בדם והביאה לשיפור ברגישות לאינסולין (6).

שני ניסויים נעשו כדי לבדוק את השפעת זרעי ה-chia על התפתחות תופעות של שינויים בליפידים ועמידות לאינסולין. בניסוי אחד נתנו לחולדות תזונה שהכילה 62.5% במשך שלושה שבועות. המקור לשומן בתזונה שלהם היה זרעי chia. במקרה זה לא התפתחו תופעות של פגיעה בשומנים ושל עמידות לאינסולין (3).

בניסוי השני קבלו החולדות תזונה עשירה בסוכרים במשך שלושה חודשים. התפתחה אצלן עמידות לאינסולין ורמה גבוהה של שומנים. בהמשך חולקו החולדות לשתי קבוצות. במשך חודשיים נוספים קבלו מחצית מהחולדות תזונה עשירה בסוכרים. המחצית השניה קבלה תזונה עשירה בסוכרים וזרעי chia כמקור לשומן.

התוצאה שהתקבלה היתה שאצל החולדות שקבלו זרעי chia חזרה רמת השומנים בדם לערכים הנורמליים, והיתה ירידה בשומנים ששקעו בכבד ובלבלב (3).

החוקרים מסיקים שזרעי ה-chia מונעים תופעות של עמידות לאינסולין ושינוי ברמת השומנים, וגם מחזירים ערכים לנורמלים אחרי שימוש ממושך (3).

Salvia sclarea – מרווה מרושתת

שם עברי: מרוה מרושתת

שם אנגלי: Clary sage

תאור הצמח: מוצאו של הצמח מדרום אירופה וסוריה. צמח דו-שנתי שמגיע לגובה של 1-1.2 מ'. העלים גדולים, זוגיים, מכוסים בשערות. הפרחים בצבע ורוד-סגול מופיעים באביב ובקיץ. הפרחים והצמח כולו ארומטיים. הפרחים מושכים דבורים, והמרוה המרושתת הוא צמח דבש.

חלקי צמח בשימוש: עלים, פרחים, זרעים, שמן נדיף

מרכיבים של השמן הנדיף: מונוטרפים, myrcene, germacrene 1-2%מונוטרפנולים גרניול 1-5% לינאלול 24%, נרול 1-2%אסטרים,linalyl acetate20-70% , geranyl acetate 1-5%, neryl acetate 1-2%ססקויטרפנים דיטרפנואידים 3%

מרכיבים של הזרעים: חומצות שומניות, קפרית 0.92%, פלמיטית 7.05%ף סטארית 2.82%, לינולאית 16.82%, אולאית 21.71%, לינולנית 50.66%עקבות של חומצות arachidic, behenic, lignoceric

פעילות: נוגד עוויתות, נוגד דכאון, emmenagogue, מרגיע את העצבים, נוגד פטריות, אסטרינג'נט, קרמינטיבי, משכך כאבי בטן, מחיש ייצור של אסרוגן

שימוש רפואי: לפי הרפואה המסורתית משמש במקרים של בחילות, חוסר תאבון, הפרעות של מחזור חודשי, מנופאוזה

התוויות נגד: הריון. הזרעים משמשים לשטיפות עיניים, לטיפול בפצעים ובכיבים

שימוש במזון: ניתן לאכול את העלים והפרחים

שימוש במוצרי הגיינה: משתמשים בפרחים ובעלים להכנת סבונים ומוצרי הגיינה.

מקורות

1. Salvia in: Bown D. Encyclopedia of Herbs and Their Uses, Revised Edition 2001. DK, New York, p.353-356.

2. Bagci E. Vural M. Dirmenci T. et al. Fatty Acid and Tocochromanol Patterns of Some Salvia L. species. Z. Naturforsch, 2004, 59: 305-309.

3. Chicco AG. D’Alessandro ME. Hein GJ. et al. Dietary chia seed (Salvia hispanica L.) rich in alpha-linolenic acid improves adiposity and normalizes hyperiacylglycerolaemia and insulin resistance in dyslipaemic rats. British Journal of Nutrition 2009, 101: 41-50.

4. Taga MS. Miller EE. Pratt DE. Chia seeds as a source of natural lipid antioxidants. Journal of American Oil Chemists’ Society, 1984, Vol. 61 Number 5.

5. Lombardo YB. And Chicco A. Effect of dietary polyunsaturated omega-3 fatty acids on dislipemia and insulin resistance in rodents and humans. A review. J. Nutr. Biochem. 2006, 17; 1-13.

6. Ghafoornunissa, I A. and Natarajan S. Substituting dietary linoleic acid with alpha-linolenic acid improves insulin sensitivity in sucrose fed rats. Biochem. Biophys. Acta, 2005, 1733: 67-75.

מקור התמונה

להזמנת מרוה

חזרה לחנות

טאנינים

טאנינים - מקור השם טאנינים בנוהג להשתמש בהם לעיבוד עורות (tan). הטאנינים נקשרים לקולגן ולשאר ההחלבונים המצוים בעור. כולם בעלי תכונות נוגדות

מקור השם טאנינים בנוהג להשתמש בהם לעיבוד עורות (tan). הטאנינים נקשרים לקולגן ולשאר החלבונים המצוים בעור.

הטאנינים מצויים בדופן התא הצמחי. הם מצויים בכל צמח, ומשמשים כעין "עור" המסייע לריפוי הצמח כשהוא נפצע.

הטאנינים הם פולימרים או אוליגומרים, הבנויים מיחידות מבנה רבות, בעלות קבוצות פנוליות חופשיות.

משקלם המולקולרי 500-5000. רובם נמסים במים. הטאנינים הגדולים, בעלי משקל מולקולרי גבוה אינם נמסים במים. הם נקשרים לחלבונים ויוצרים קומפלקס חלבון-טאנין שאינו מסיס במים.

מבחינים בין שתי קבוצות עיקריות:

Hydrolyzable tannins – HT

Proanthocyanidins PA הנקראים גם condensed tannins.

HT הם מולקולות שבהן הקבוצות ההידרוקסיליות OH של הסוכר, בדרך כלל גלוקוז, עבר אסתריפיקציה עם חומצות פנוליות, כגון, חומצה גאלית או חומצה אלאגית. מתקבלים gallotannins או ellagitannins.

המקור הידוע ביותר לגאלו-טאנינים הוא tannic acid שמפיקים מהעפצים של Rhus semialata.

משקלם המולקולרי של אלגיטאנינים הוא 2000-5000.

HT עוברים הידרוליזה על ידי חומצות או בסיסים חלשים והופכים לסוכרים וחומצות פנוליות. הם עוברים הידרוליזה גם על ידי מים חמים או אנזימים. כשהם נקשרים לחלבונים יש אפשרות לחלבון להשתחרר אחרי שהטאנינים עוברים הידרוליזה ומתפרקים.

Epigallocatechin gallate epicatechin gallate

פרואנתוציאנידים נפוצים יותר בטבע מ-HT. הם מורכבים מאוליגומרים או פולימרים של יחידות פלבנואידים, הקשורים זה לזה על ידי קשר פחמן-פחמן. הם אינם מתפרקים על ידי הידרוליזה.

המסיסות שלהם במים או בממיסים אורגניים תלויה ברמת הפולימריזציה ובמשקל המולקולרי.

ההתקשרות של הטאנינים אל החלבונים תלויה במבנה של החלבון ושל הטאנין. החלבונים הנקשרים יותר הם בעלי משקל מולקולרי גבוה, בעלי מבנה גמיש ופתוח ואלה העשירים בפרולין. הטאנינים הנוטים להתקשר הם בעלי משקל מולקולרי גבוה יחסית. הם צריכים להיות מספיק קטנים כדי לחדור לתוך הפיברילות של מולקולות החלבון, ומספיק גדולות כדי לחבר ולהצליב שרשרות של פפטידים ביותר מנקודה אחת. ניתן לשער שיש דרגה מסוימת של קישור בין כל חלבון וכל טאנין.

הקבוצה הפנולית של הטאנין נותנת אטום מימן, ויוצרת קשר מימני חזק עם הקבוצה הקרבוקסילית של החלבון.

השקעת החלבון מקסימלית ב-pH הקרוב לנקודה האיזו-אלקטרית שלו.

הטבעת הפנולית, הנושאת קבוצות הידרוקסיליות רבות אחראית לפעילות האנטי אוקסידנטית של המולקולה, וגם מאפשרת לה להשקיע חלבונים.

כל הפוליפנולים בעלי תכונות נוגדות חמצון, כולל הפלבונואידים, מכילים טבעות פנוליות.

הטאנינים הקטנים יותר מסיסים במים חמים, או במים עם אלכוהול. יש להם פחות טבעות פנוליות והם חלשים יותר בפעילותם כאסטרינג'נט. הטאנינים הגדולים מכילים יותר טבעות פנוליות, והם בעלי פעילות מכווצת חזקה. משתמשים בהם לעיבוד עורות. המסיסות שלהם במים קטנה יותר, והם מצויים פחות בטינקטורות או במירתחים.

חלבונים עשירים בחומצה האמינית פרולין הם בעלי אפיניות מיוחדת לטאנינים. הם מצויים בריכוז גבוה ברוק של צאן ובקר שמתמודדים באופן קבוע עם טאנינים רבים.

מכאן עולה השאלה על השפעת הטנינים שבמזון על ספיגת חלבונים, מתכות ומינרלים שונים.

חזרה לחנות

methyl jasmonate

methyl jasmonate - מחקר שנעשה על ידי קבוצה של חוקרים (6) בדקה השפעה של הוספת MJ לפירות לפני קטיפתם על הפעילות האנטי אוקסידנטית

קבוצת חוקרים ישראלים מהפקולטה לרפואה של אוניברסיטת תל אביב, שבראשה עומד פרופ' אליעזר פלשר, נמצאת בשלבי פיתוח מתקדמים של תרופה נגד מחלת הסרטן. פרופ' פלשר חוקר כבר 10 שנים את ההשפעה של הורמון צמחי, methyl jasmonate על גידולים סרטניים. הוא מצא שההורמון, המיוצר בצמח כהגנה נגד זיהומים, יובש ומצבי עקה, מזרז את מותם של תאים סרטניים.

התבצע מחקר קליני בודד, שנערך על קבוצה קטנה של חולים. המחקר הראה ש-methyl jasmonate –MJ חודר לדם, ושאין לו תופעות לוואי שליליות.

מאז שהתחיל פרופ' פלשר לפרסם את מחקריו התחילו שש קבוצות נוספות מארצות שונות לחקור את השפעת MJ על סרטן (1).

פרופ' פלשר מקווה שתהיה אפשרות להכניס את התרופה המבוססת על MJ במהירות לשימוש, מכיוון ש-jasmonates הם קבוצה של מרכיבים צמחיים המצויים בשימוש נרחב בקוסמטיקה ובחקלאות. הוכח שהם אינם רעילים (1).

Jasmonates הם קבוצה של הורמונים צמחים המווסתים צמיחה והתפתחות של צמחים. בדומה לפרוסטגלנדינים גם הם נגזרות של חומצות שומניות. רמות גבוהות של ז'סמונאט מצויות בפרחים, בפירות ובכלורופלסטים. במקרים של פציעה או פגיעה בצמח עולה רמת הז'סמונאט (2).

פעילות של jasmonates בצמח: מעודדים נביטה של זרעים (3).

מעודדים אגירה של חלבונים (4).

כנראה שיש להם תפקיד בהבשלה של פירות, בהרכב הקרוטנואידים ובביטוי של גנים הקשורים לאגירת חלבונים בזרעים (3).

ממלאים תפקיד בהגנה על הצמח מפני מחלות (5).

Methy jasmonate

מחקר שנעשה על ידי קבוצה של חוקרים (6) בדקה השפעה של הוספת MJ לפירות לפני קטיפתם על הפעילות האנטי אוקסידנטית והאנטי סרטנית שלהם. הם טפלו בפירות של פטל שחור עם 0.01mM ו- 0.1mM של MJ לפני קטיפת הפירות. הם בדקו פעילות אנטי אוקסידנטית, תכולה של פלבונואידים ופעילות אנטי סרטנית של הפירות לאחר הבשלתם.

הם מצאו ריכוז גבוה יותר של פלבונואידים ואנתוציאנינים בפירות שטופלו ב-MJ לעומת אלו שלא טופלו, ריכוז גבוה יותר של סוכר, ריכוז נמוך יותר של חומצות, עליה בפעילות אנטי אוקסידנטית, עליה בפעילות אנטי סרטנית נגד תאי סרטן הריאות ותאי לויקמיה בתרביות ריקמה (6). הפעילות האנטי סרטנית התבטאה בעיכוב של שגשוג של התאים.

מקורות

1. Anti cancer flower power: Researchers combat cancer with a Jasmine-based drug. Science Daily (Aug. 25, 2008).

2. Creelman RA and Mullet ME. Biosynthesis and action of jasmonates in plants. Annual Review of Plant Physiology and Plant Molecular Biology, 1997, 48: 355-381.

3. Falkenstein E. et al. Methyljasmonate and alpha-linolenic acid are potent inducers of tendril coiling. Planta, 1991, 185; 316-322.

4. Anderson JM. Jasmonic acid –dependent increases in the level of specific polypeptides in soybean suspension cultures and seedlings. Journal of Plant Groth and Regulation, 1988, 7: 203-211.

5. Xu Y. et al. Plant defense genes are synergistically induced by ethylene and methyl jasmonate. Plant Cell, 1994, 6: 1077-1085.Wang SY. Bowman L. Ding M. Methyl Jasmonate enhances antioxidant activity, flavonoid content and antiproliferation of human cancer cells in Blackberries (Rubus spp). Journal of Agricultural and Food Chemistry, 2008, 107; 1261-1269.s

מקור התמונה

חזרה לחנות

ברומלין 2 – Bromelain

ברומלין - לטיפול בנקע בקרסול, בקדחת השחת, בכאבים בבית החזה, כסיוע לספיגת אנטיביוטיקה, לטרשת עורקים, להמסת קרישי דם, לאלרגיות למזון,

הברומלין הוא אנזים פרוטאוליטי המכיל גפרית. ממצים אותו מהגבעול והפרי של צמח האננס, Ananas comosus ממשפחת הברומליים, Bromeliaceae. הברומלין התקבל כתוסף צמחי.

כשלוקחים את הברומלין עם הארוחה הוא כנראה מסייע לעיכול החלבונים. כשלוקחים אותו על קיבה ריקה הוא פועל כנוגד דלקת.

Commission E ממליצה להשתמש בברומלין למקרים של נפיחות ודלקת של האף והסינוסים שנגרמו על ידי ניתוחים.

שימוש רפואי בברומלין

מבוסס על ניסויים בבני אדם וחיות

טיפול בדלקות: מחקרים ראשוניים מראים שברומלין הנלקח באופן פומי מפחית דלקת וכאב הנגרם על ידי דלקת.

טיפול בסינוסיטיס: ברומלין הוא תוסף יעיל בשילוב עם תרופות אחרות במקרים של סינוסיטיס. הוא מסייע להפחתת הדלקת והנפיחות, ובכך פותח את דרכי הנשימה.

טיפול בכוויות: נחקרה השפעת הברומלין על ריפוי של כוויות מדרגה שניה ושלישית. התוצאות הראו השפעה חיובית.

השפעה על העיכול, לאי ספיקה של אנזימים מהפנקריאס: הברומלין הוא אנזים מפרק חלבון. יש מעט מחקרים מדעיים המוכיחים שפועל כמסייע לעיכול.

השפעה על פריחות: יכל לסייע בטיפול בפריחות, הודות לפעילות האנטי דלקתית שלו ולהשפעתו המאזנת על מערכת החיסון.

שימוש רפואי מומלץ ברפואה המסורתית

לטיפול בנקע בקרסול, בקדחת השחת, בכאבים בבית החזה, כסיוע לספיגת אנטיביוטיקה, לטרשת עורקים, להמסת קרישי דם, לאלרגיות למזון, ברונכיט, דלקת של התעלה הקרפלית, הצטננות, שיעול, לטיפול בטחורים, לאיזון מערכת החיסון, לדילול דם, לזרימת דם לקויה אל הרגליים, לטיפול בסקלרודרמה, לפציעות וחבלות, לנפיחות אחרי ניתוח, טיפול בצלקות, בזיהומים של דרכי הנשימה העליונים, בדליות ברגליים לריפוי פצעים.

מינון: מבוסס על מחקרים מדעיים, פרסומים, שימוש מסורתי, המלצות של מומחים.

למבוגרים מעל גיל 18 Commission E ממליצים על מינון של 80-320 מ"ג פעמיים עד שלוש פעמים ביום. יש הממליצים על 120-240 מ"ג כמו בתכשירים Traumanase ו- Ananase.ישנם חוקרים הממליצים על 500-1000 מ"ג שלוש פעמים ביום.

ישנם יצרנים המוכרים כדורים של 500 מ"ג.

משחה בריכוז 35% ברומלין מומלצת לטיפול בפצעים.

אין מחקרים מדעיים שממליצים על מינון בטוח לילדים.

בטיחות

אין רגולציה לגבי הבטיחות, החוזק והנקיון של המוצרים. ישנם דיווחים על תגובות אלרגיות .

תופעות לואי: דווח על תופעות לוואי מעטות. דווח על שלשול ואי נוחות בקיבה. היו כמה דיווחים על הגברת קצב הלב, בחילה, גירוי של קרומים ריריים.

יש להיות זהירים אם לוקחים תרופות מדללות דם, וכן במקרים של אולקוס.

אינו מומלץ בתקופת ההריון וההנקה, כי לא נערכו מחקרים הבודקים בטיחות בהריון והנקה.

אינטראקציות עם תרופות

באופן עקרוני ברומלין עלול להגביר דימום בצרוף עם קומדין, אספירין והפרין. לא נערכו בדיקות.

מחקרים קליניים הראו שהוא מגביר ספיגה של אנטיביוטיקה, כגון, טטרהציקלין, ואמוקסצילין. הוא עלול להגביר פעילות של כימותירפיה, אבל לא נעשה מחקר שמוכיח או שולל.

עלול להגביר דילול דם אם לוקחים עם גינקו.

מקור התמונה

חזרה לחנות

סקוולן – Squalene

סקוולן - המחקר העוסק בסקוולן הוא התחלתי. נחקרת האפשרות להשתמש בו כתוסף לטיפול בסרטן. נערכו ניסויים על חיות מעבדה.

ה-sqaulene הוא איזופרנואיד בעל 30 אטומי פחמן, ושש יחידות של איזופרן. הוא ליפיד המצוי בריכוז גבוה בשמן כרישים, ובריכוז נמוך יותר (0.1- 0.7) בשמן זית, שמן נבט חיטה ובשמרים. הוא מצוי גם בחלב (sebum) שבשכבת הדרמיס אצל האדם.

הסקוולן הוא מרכיב ביניים בביוסינתיזה של כולסטרול ושל סטרולים צמחיים. עד השלב של סקוולן הביוסינתיזה של הסטרולים זהה בצומח ובחי.

הסקוולן הוא בעל כושר לספוג חמצן, ויש לכך משמעות פיזיולוגית עבור הכרישים.

פרמקוקיטיקה: מעל 60% מהסקוולן שמגיע מהמזון נספג מהמעי הדק. משם הוא מגיע למערכת הלימפה כשהוא נישא בצורה של כילומיקרונים. הוא מועבר בדם על ידי VLDL ומתפזר בכמה רקמות. ריכוז גבוה מתפזר בעור. הוא עובר מטבוליזם והופך לכולסטרול.

מחקרים על פעילות: המחקר בנושא התחלתי. נחקרת האפשרות להשתמש כתוסף לטיפול בסרטן. נערכו ניסויים על חיות מעבדה. לא נערכו בשלב זה ניסויים קליניים על בני אדם.

המחקר הראה שהסקוולן מעכב גידולים בריאה (1). הוא יעיל במניעת סרטן המעי הגס אצל חיות (2).

הוספתו לתזונה של עכברים גרמה להמרצת הפעילות של מערכת החיסון. במחקר אחר הראו שהוספת סקוולן לתזונה סייעה להורדת רמת כולסטרול (1).

החוקרים טוענים שהמחקרים שנעשו עם חיות מצביעים על אפשרות לשימוש בסקוולן למניעת וטיפול בכמה סוגים של סרטן, להגברת הפעילות של מערכת החיסון, ואולי גם להורדת רמת כולסטרול (3).

הכנות ומינון: הסקוולן הוא נוזל המצוי בשוק בצורת קפסולות בריכוז של 400 מ"ג, 450 מ"ג, 1000 מ"ג.

המינון הוא 500 מ"ג עד 4.0 ג'. המינון הגבוה מומלץ לחולי סרטן. המקור לסקוולן הוא בדרך כלל משמן מכבד של כרישים ולפעמים משמן זית.

ספרות:

1. Kelly GS. Squalene and its potential clinical uses. Altern. Med. Rev. 1999, 4; 29-36.

2. Rao CV. Newmark HL. Reddy BS. Chemopreventive effect of squalene on colon cancer. Carcinogenesis, 1998, 19: 287-290.

3. Newmark HL. Squalene, olive oil, and cancer risk; a review and hypothesis. Cancer Epidemiol. Biomarkers Prev. 1997, 6: 1101-1103.

מקור התמונה

חזרה לחנות

ברומלין – Bromelain

ברומלין - טיפול בברומלין מסייע במקרים של תרומבופלביטיס. טיפול ב-14 חולים. ניתן להשתמש במקרים של עצירות, גזים וטחורים.

הברומלין הוא אנזים פרוטאוליטי המצוי בפרי ובגבעולים של האננס, Ananas comosus. הסוג אננס שייך למשפחת הברומליה, Bromeliaceae. מוצאו מדרום אמריקה, ומשם הביאו אותו לאיים הקריביים. האננס הפך במרוצת השנים לפרי נפוץ מאד בשימוש. מגדלים אותו בארצות טרופיות וסוב טרופיות, כגון, איי האוקינוס השקט, במיוחד האי Moorea, במזרח אסיה ובדרום אפריקה.

האננס מכיל אנזימים פרוטאוליטיים,ברומלין ופפאין. הברומלין הוא המרכיב העיקרי והוא מצוי בפרי, במיץ מהפרי ובגבעולים (1). הברומלין הוא אנזים פעיל בטווח רחב של pH (2,3). הוא כולל אנזימים אחדים,כגון, פרוטאינאזות, פראוקסידאזות, פוספטידאזות וסידן קשור (1).

בארצות בהן גדל האננס נוהגים להשתמש בו, ובמיצויים שלו לטיפול בבעיות שונות, כגון, כנוגד דלקת במקרים של ארטריטיס שגרוני, דלקות של המעי הגס, אסתמה, סינוסיטיס, כאבים כרוניים (3,4).

הפעילות של הברומלין נחקרה כדי לבדוק אם אמנם ניתן להמליץ עליו כעל מיצוי צמחי רפואי.

פעילות אנטי דלקתית

ברומלין מפחית רצפטורים שעל פני השטח של התא, כגון, רצפטור ל- hyaluronan הקשור לנדידה של לויקוציטים ואינדוקציה של מתווכים פרו-דלקתיים (5,6). חוקרים הראו פעילות אנטי דלקתית ואימונו-מודולנטית של ברומלין (7). הם הראו שטיפול עם ברומלין מפחית תהליך דלקתי בדרכי הנשימה שנגרם על ידי אלרגן מושרה (7).מתוארים שני מקרים של מטופלים שהשתמשו בברומלין, על דעת עצמם, לטיפול בדלקת המעי הגס המתכייבת (8). המחלה נסוגה כתוצאה מהטיפול.הפעילות האנטי דלקתית של הברומלין הנלקח בלקיחה פומית מתבטאת לכל אורך המעי הדק. הפעילות האנטי דלקתית קשורה לפעילות הפרוטאוליטית של הברומלין (9). מכיוון שהברומלין יציב בטווח רחב של pH הוא יכל לפעול לכל אורך המעי ואין צורך להגן עליו עם קפסולות או בשיטות אחרות.

פעילות אנטי סרטנית של הברומלין

עיכוב של היווצרות גרורות נראו בניסוי על סרטן ריאות אצל חיות (10,11). הניסויים נערכו מול קבוצת ביקורת, וההפרש בין מספר הגרורות היה משמעותי (10,11). החוקרים הראו ששני חלבונים, שהם כינו אותם CCS ו- CCZ, חוסמים גידול של תאי סרטן השד, הריאות, המעי הגס, השחלות ומלנומה (10).

שימוש בברומלין לריפוי כוויות

כוויות מתאפיינות בצלקות קשות הנוצרות על הרקמה הפגועה. הצלקות מפריעות לריפוי, ועלולות לגרום לזיהום של הכוויה. טיפול חיצוני עם ברומלין (35% בתוך שמן או שומן) מפרק את הצלקות הקשות, ומחיש את ריפוי הכוויה. הראו ניקוי של כוויה אצל עכברים תוך יומיים, בעוד שטיפול בקולגנאז נמשך 10 ימים (12).

שיפור העיכול באמצעות ברומלין

ברומלין מסייע לעיכול במקרים של אי ספיקה של אנזימים מהפמקריאס (13). ניתן להשתמש בברומלין במקרים של עצירות, גזים וטחורים (1).

ברומלין מונע היווצרות קרישים

מחקרים in vivo ו- in vitro הראו עיכוב של צימות טסיות דם על ידי ברומלין (1). טיפול בברומלין מסייע במקרים של תרומבופלביטיס. טיפול ב-14 חולים באנגינה פקטוריס עם 400-1000 מ"ג ברומלין ליום גרם להעלמות של הסימפטומים הקשורים למחלה (14). השרייה של טסיות דם בתוך 10 מיקרוגרם במ"ל של ברומלין מנעה צימות של הטסיות (15).

סיכום

ניתן לראות את הברומלין כמיצוי צמחי, הכולל אנזימים שונים, כגון, פרוטאזות,פראוקסידאז,פוספטאזות. הברומלין הוא מנם אנזים פרוטאוליטי, אבל פעילות זו היא רק חלק מהפעילות הפרמקולוגית שלו. פעילויות נוספות הן: אימונומודולטורית, פיברינוליטית, אנטי דלקתית, עיכוב ציטוקינים.

הברומלין פועל לאורך כל דרכי העיכול. הוא בטוח לשימוש, ומתאים לייצור תוסף מזון.

ספרות

1. Tochi BN. Wang Z. Xu SY. et al. Therapeutic Application of Pineapple protease (Bromelain): A review. Pakistan J. of Nutrition, 2008, 7:513-520.

2. Chandier DS. and Mynott TL. Bromelain protects piglets from diarrhea caused by oral challenge with K88 positive entertoxigenic Escherichia coli. Gut, 1998, 43:196-202.

3. Hale LP. Greer PK. Trinh CT. et al. Proteinases activity and stability of natural bromelain preparations. Int. Immunopharmacol. 2005, 5: 783-793.

4. Lemay M. Murray MA. Davies A. et al. In vitro and ex vivo cyclooxygenase inhibition by a hops extract. Asian Pac. J. Clin. Nutr. 2004, 13: S 110.

5. Egwerda CR. Andrew D. Ladhams A. et al. Bromelain modulates T cell and B cell immune responses in vitro and in vivo. Cell Immunol. 2001, 210: 66-75.

6. Hale LP. Greer PK. and Sempowski GD. Bromelain treatment alters leukocyte expression of cell surface molecules involved in cellular adhesion and activation. Clin. Immunol. 2002. 104: 183-190.

7. Secor ER. Carson WF. Cloutier MM. et al. Bromelain exerts anti-inflammatory effects in an ovalbumin –induced murine model of allergic airway disease. Cell Immunol. 2005, 237: 68-75.

8. Kane S. and Goldberg MJ. Use of bromelain for mild ulcerative colitis. Ann. Int. Med. 2000, 132: 680.

9. Hale LP. Proteolytic activity and immunogenicity of oral bromelain within the gastrointestinal tract of mice. Internationl Immunopharmacol. 2004, 4: 255-264.

10. Batkin S. Taussig SJ. and Szekerczes J. Modulation of pulmonary metastasis (Lewis lung carcinoma) by bromelain and extract of the pineapple stem (Ananas comosus). Cancer Invest. 1988a, 6: 233-234.

11. Batkin S. Taussig SJ. and Szekerczes J. Antimetastatic effect of bromelain with or without its proteolytic and anticoagulant activity. J. Cancer Res. Clin. Oncol. 1988b, 114: 507-508.

12. Rosenberg L. Lapid O. Bogdanov-Berezolvsky A. et al. Safety and efficacy of a proteolytic enzyme for enzymatic burn de bridement; A preliminary report. Burns, 2004, 30: 843-850.

13. Knill – Jones RP. Pearce H. and Batten J. Comparative trial of Nutrizym in chronic pancreatic insufficiency. Br. Med. J. 1970, 4: 21.

14. Nieper HA. Effect of bromelain on coronary heart disease and angina pectoris. Acta Med. Empirica, 1978, 5: 274-278.

15. Metzig C. Grabowaska E. Eckert K. et al. Bromelain proteases reduce human platelet aggregation in vitro, adhesion to bovine endothelial cells and thrombus formation in rat vessels in vivo. In vivo, 1999, 13: 7-12.

חזרה לחנות

שמן ארגן – Argania spinosa

שמן ארגן - שימוש חיצוני לחיזוק והברקת השיער, לטיפול בעור יבש, לשמירה על העור, לטיפול באקנה ובכוויות. התערובת נחשבת למחזקת ומגבירה תשוקה מינית

שמן ארגן – Argania spinosa
משפחה: Sapotaceae

תאור בוטני: הארגן הוא עץ אנדמי למרוקו ואלגיר. הוא נפוץ מאד באזור של אגדיר, שם מצויים יערות צפופים של עצי ארגן. העץ גדל גם ביערות הרריים עד לגובה של 1500מ'.

חלקי צמח בשימוש: שמן מהזרעים.

עץ בוגר נותן 6-8 ק"ג של פירות. השמן הוא חומר התשמורת העיקרי של הזרע, ומהווה 60% ממשקלו.

מרכיבים: חומצה אולאית 41-48%, חומצה לינולאית 32-34%, חומצה פלמיטית 12%, חומצה סטארית 7%. סטרולים: beta- stigmasterol, campesterol, spinasterol, schttenol. אלכוהולים טריטרפניים: beta-amyrine, tirucallol.

רפואה מסורתית: השמן הוכן באופן מסורתי בכל בית. נוהגים להשתמש בשמן בשימוש חיצוני לחיזוק והברקת השיער, לטיפול בעור יבש, לשמירה על העור, לטיפול באקנה ובכוויות.

בשימוש פנימי משתמשים בתערובת של שמן ארגן עם קמח שעורה ודבש. התערובת נחשבת למחזקת, מסייעת לאחלמה ומגבירה תשוקה מינית.

מאכל מחזק נוסף הוא שמן מעורבב עם זרעים קלויים טחונים של ארגן ודבש. נותנים ממנו לילדים ולאנשים הזקוקים לחיזוק. השמן הוא מרכיב חשוב בתזונה. משתמשים בו לאכילה עם לחם וזעתר, וגם לבישול. פעילות: השמן מכיל כ- 80% חומצות בלתי רוויות, והוא מומלץ למאכל. הוא יציב ואינו מתחמצן בקלות.

העושר בחומצה לינולאית עושה אותו לשמן מעולה לקוסמטיקה. הוא מפחית יובש ומעכב ייצור מוגזם של קרטין. הסטרול schottenol מסייע לריפוי כוויות ודלקות בעור.

רעילות: השמן חסר רעילות לחלוטין ובטוח לשימוש.

חמאת שיאה Shea:

מפיקים את חמאת השיה מעץ שמוצאו ממערב אפריקה, Butyrospermum parkii, המשתייך גם הוא למשפחת ה-Sapotaceae. מפיקים את השומן מהזרעים המכילים כ-50% שמן בלתי מייבש. השמן משמש לבישול ומפיקים ממנו מרגרינה. הוא עשיר בויטמין A ו-E, ומשמש להכנת קרמים ומשחות לטיפול בעור.

חמאת שיה מוסיפה לחות לעור. הויטמינים A ו-E הם נוגדי חמצון. ויטמין E מגביר זרימת דם בכלי הדם הנימיים. החמאה מומלצת לשמירה על העור, וכן לטיפול באקסמה, כתמים, פריחות אלרגיות של העור, כוויות שמש, עקיצות חרקים ועור מתקלף.

ספרות

Charrouf Z. et al. Occurrence of erythrodiol in Argania spinosa (Sapotaceae). Al Biruniya, Rev. Mar. Pharm. Rabat, 1990 tome 6, pp.135-139. Bellakhdar J. La Phrmacopee marocaine traditionelle. Ibis Press, 1997.

חזרה לחנות

רסרבטרול – Resveratrol

רסרבטרול - ריכוז גבוה מצוי בגפן היין, בעלים ובקליפת הפרי. בזן מוסקט מצוי גם בזרעים. פועל כאנטי דלקתי ומעכב שחרור של ציטוקינים מזרזי דלקת.

רסרבטרול הוא פיטואלקסין המיוצר על ידי כ-70 מינים של צמחים (1).

צמחים מייצרים פיטואלקסינים בתגובה להתקפה על ידי חיידקים, פטריות, הקרנה עם קרניים אולטרה-סגוליות ומצבי עקה שונים. הרסרבטרול הוא פוליפנול השייך לקבוצת ה- stilbenes. הוא מצוי בצמחים המהווים חלק מהתזונת האדם, כולל ענבים, יין אדום, בוטנים, תות עץ, אוכמניות ועוד.

רסרבטרול Reservatrol

ריכוז גבוה מצוי בגפן היין, בעלים ובקליפת הפרי. בזן מוסקט מצוי הרסרבטרול גם בזרעים. הראו ייצור מוגבר של רסרבטרול כאשר הצמח הותקף על ידי הפטריה Botrytis cinerea(2). ככל שעולה ריכוז הרסבטרול עולה עמידות הגפן לפטריה (2). אותו חוקר הראה גם שכאשר שיח יחיד של גפן מותקף על ידי הפטריה, עולה ריכוז הרסרבטרול בגפנים המצויים בקרבתו (2). ככל שהפרי מתקרב לבשלות הוא מייצר פחות רסרבטרול (3). כשמכינים יין, עובר הרסרבטרול מקליפות הפרי ליין. ריכוז הרסרבטרול גבוה באופן משמעותי ביין האדום מאשר ביין לבן (4).

באופן מסחרי מפיקים רסרבטרול מנצרים של גפן עם אלומיניום כלוריד או אלומיניום סולפט, כשמקרינים אותם עם קרני UV(5). העלו את ייצור הרסרבטרול בצמחים על ידי הנדסה גנטית, והחדירו את הגן לייצור החומר לתפוחי אדמה, אורז, עגבניות, אספסת וטבק.

מדען יפני, Takaoka, מיצה רסרבטרול בשנת 1963 משורש של Polygonum cuspidatum. השורש מכיל עד 187 מ"ג ב-1ק"ג של שורש. זוהי כמות גדולה בהרבה מזו שיש בגפן. הרסרבטרול לא עורר עניין באותה תקופה. ב-1992 הוא התחיל לעורר עניין רב, כשקשרו את המצאותו ביין כהסבר לפעילות של היין האדום על הלב (6).

פרמקוקינטיקה של רסרבטרול

החומר נספג במהירות, ועובר במהירות רבה מטבוליזם והרחקה מהגוף (7). כשנתנו לבני אדם 25 מ"ג של רסרבטרול בלקיחה פומית, מצאו מטבוליטים של החומר שהגיעו למקסימום תוך 30-60 דקות (4).

רוב המחקרים נעשו in vitro על תאים בתרבויות רקמה, על שמרים, תולעים, זבובי פירות, עכברים וחולדות. אין מידע מדויק על פעילות הרסרבטרול והמטבוליטים שלו ברקמות שונות של גוף האדם (7). למרות זאת נעשה השימוש בחומר כתוסף מזון נפוץ מאד.

פעילות של רסרבטרול

הוכיחו שהוא מאריך את תוחלת החיים של שמרים ושל זבוב הפירות דרוזופילה (8).

אנטי אוקסידנט, מנטרל רדיקלים חופשיים, מעכב פראוקסידציה של שומנים, מעכב צימות של טסיות דם, אנטי ויראלי, מעכב Herpes simplex, Influenza(9), אנטי דלקתי, אנטי סרטני, מעכב התפתחות של סרטן העור אצל עכברים בשימוש חיצוני (10).

לאחרונה פורסמו ב-Pub Med כמה עבודות שנעשו על תאי מקרופאגים שנלקחו מחולים במחלות ריאה חסימתיות COPD- Chronic Obstructive Pulmonary Disease

מחקר אחד הראה שרסרבטרול עיכב שחרור של ציטוקינים מסוג אינטרלויקינים IL-8, ממקרופאגים של תאי סימפונות, שנלקחו על ידי שטיפות של דרכי הנשימה (11). החוקרים הסיקו שרסברטרול פועל כאנטי דלקתי ומעכב שחרור של ציטוקינים מזרזי דלקת.

חלק מהמחקרים מומנו על ידי חברות המייצרות רסרבטרול.

ספרות

1. Turner L. 1999, Supplement spotlight: Resveratrol. Vitamin retailer: Dietary Supplement Industry’s Leading Magazine.

2. Sbaghi M. 1994, Physiological and biochemical aspects of the interaction between grapevines and Botrytis cinerea: Synthesis and degradation of resveratrol. University de Bourgogne.

3. Jeandet P. Sbaghi M. Meunier P. 1995, The potential relationship of stilbene (reservatrol) synthesis to anthocyanin content in grape berry skins. Vitis 34: 91-94.

4. Goldberg DM. Yan J. Soleas GJ. Absorption of three vine-related polyphenols in three different matrices by healthy subjects. Clin. Biochem. 2003, 36: 79-87.

5. Cantos E. Garcia Viguera C. De Pascal T. et al. Effect of postharvest ultraviolet irradiation on reservatrol and other phenols of cv. Napoleon table grapes. J. Aggric. Food Chem. 2000, 48: 4606-4612.

6. Baur JA. Sinclair DA. Therapeutic potential of reservatrol: the in vivo evidence. Nat. Rev. Drug Discov. 2006, 5: 493-506.

7. Walle T. Hsieh F. Delegge MH. et al. High absorption but very low bioavailability of oral reservatrol in humans. Drug Metab. Dispos. 2004, 32: 1377-1382.

8. Wood JG. Rogina B. Lavul S. et al. Sirtuin activators mimic caloric restriction and delay aging in metazoans. Nature 2004, 430: 686-689.

9. Palamara AT. Nenicioni L. Aquilano K. et al. Inhibition of influenza A virus replication by resveratrol. J. Infect. Dis. 2005, 191: 1719-1729.

10. Jang M. Cai L. Udeani GO. et al. Cancer chemopreventive activity of resevratrol, a natural product derived from grapes. Science, 275: 218-220.

11. Culpitt SV. Rogers DF. Fenwick PS et al. Inhibition of red wine extract, reservatrol, of cytokine release by alveolar macrophages in COPD. Department of Thoractic Medicine, National Heart & Lung Institute, Imperial College London.

חזרה לחנות

פיטואקדיסטרואידים – Phytoecdysteroids

פיטואקדיסטרואידים - מרכיבים כימיים שהצמח מייצר כהגנה נגד חרקים אוכלי צמחים. תכשירים המכילים פיטואקדיסטרואידים מומלצים בטיפול בסכרתיים.

פיטואקדיסטרואידים הם מרכיבים כימיים שהצמח מייצר כהגנה נגד חרקים אוכלי צמחים. הם דומים במבנה המולקולרי שלהם להורמוני הנשל ecdysteroids שמייצרים החרקים (נשל מכונה ecdysis). חרקים שאוכלים פיטואקדי-סטרואידים, מבלי שהם מורגלים לכך, סובלים מתופעות, כגון, ירידה במשקל, הפרעות בתהליך הנשל ומוות (1).

פיטואקדיסטרואידים התגלו בצמחים בשנת 1996. במחקרים שנערכו מאז נמצא שהם משפיעים על יונקים בצורה שונה לחלוטין. הם מגבירים ייצור חלבונים אצל בני אדם וחיות, יש להם פעילות אדפטוגנית, אנטי מוטגנית, tonic, הם פעילים כאימונוסטימולנטים, מורידים רמה של כולסטרול (2).

הכימיה של פיטואקדיסטרואידים

פיטוטאקדיסטרואידים הם טריטרפנואידים. קבוצה זו כוללת, בנוסף, ספונינים טריטרפניים ופיטוסטרולים, ecdysterone campesterol.

ספונינים טריטרפניים של Cimicifuga

כ-250 פיטואקדיסטרואידים נמצאו בצמחים, ומעריכים שיש למעלה מ-1000 תרכובות שונות (1). אקדיסטרואידים הם סטרואידים פולריים מסיסים במים, בניגוד להורמונים הסטרואידיים של היונקים שהם ליפופיליים. רוב הפיטואקדיסטרואידים מכילים 19 עד 29 אטומי פחמן.

פיזור של טקדיסטרואדים בצמחים

כ-2% מהצמחים בעולם נבדקו לנוכחות של פיטואקדי-סטרואידים (3). נוכחותם הוכחה אצל כ-6% מבין אלה שנבדקו (1). ריכוז הפיטואקדיסטרואידים בצמחים הוא 0.1% או פחות. בודדו אותם מכל חלקי הצמח. הריכוז שלהם גבוה יותר בחלקי הצמח החשובים ביותר להישרדות שלו. הריכוז משתנה במהלך התפתחות הצמח.

הפיטואקדיסטרואיד הנפוץ ביותר בצמחים הוא ecdysone.

התרד (Spinacia oleracea) הוא אחד הצמחים העשירים בפיטואקדיסטרואידים. צמחים אחרים הם: שיח אברהם ממשפחת ה- Verbenaceae, Rhaponticum carthamoides ממשפחת המורכבים, Tinospora cordifolia ממשפחת ה- Menispermaceae ומינים אחדים ממשפחת הנוריתיים (4).

פעילות פיזיולוגית

אנטי אוקסידנטים, מגינים על הכבד, מורידים רמת סוכר בדם, מקנים לצמח תכונות של אדפטוגן.

כמה מהצמחים הידועים כאדפטוגנים נבדקו לנוכחות של פיטואקדיסטרואידים ונמצאו חיוביים, ביניהם: Achiranthes bidentata, Pfaffia paniculata, Tinospora cordifolia, Rhaponticum carthamoides, Serrulata coronata.

פיטואקדיסטרואידים מעודדים ייצור של RNA ומייצבים חלבון ופוספוליפידים על קרומי התאים (5). הם מגבירים גידול של שרירי השלד. הם מסייעים להורדת רמת כולסטרול בכבד על ידי הגברת ההפרשה של הכולסטרול במרה.

פיטואקדוסטרואידים, אפילו בריכוז גבוה, אינם משפעלים רצפטורים של הורמונים סטרואידליים (1). הם אינם משפיעים גם על חולדות וציפורים הניזונות מזרעים המכילים 20 ג' של אקדיסטרואידים בק"ג. כנראה שהפעילות ההורמונלית של האקדיסטרואידים מוגבלת לחרקים בלבד.

תכשירים המכילים פיטואקדיסטרואידים

השימוש באקדיסטרואידים כתוספי מזון התחיל לפני כ-40 שנה כש-Burdette (6) גילה ש- ecdysterone ממריץ ייצור של חלבון ברקמות של יונקים. מאז חזרו חוקרים נוספים והוכיחו את הפעילות האנבולית של האקדיסטרואידים בבני אדם ובחיות. ברוסיה ובסין התעניינו בצמחים המכילים מרכיבים אלה והמליצו עליהם לספורטאים התחרותיים. מרימי משקולות מרבים להשתמש בהם.

כיום מצויים כ-140 תוספי מזון המכילים ecdysone(4), ביניהם: Syntabol, Ecdysen, Ecdybol(7).

התכשירים מכילים אקדוסטרואידים מנוקים או אבקות של צמחים עשירים במרכיבים אלה, כגון, somaliensis, Achyranthes aspera,Cyanotis, Cyanthula officinalis, Rhaponticum carthamoides, Pfaffia paniculata, Polypodium vulgare.

לסיכום, הפיטואקדיסטרואידים שהתגלו בשנים האחרונות, הם מרכיבים בעלי השפעה חיובית וניתן להכין מהם תכשירים ותוספי מזון בטוחים לשימוש. נראה שהם מהווים פקטור חשוב במנגנון הפעילות של צמחים רבים שהיו נערצים ברפואה המסורתית של עמים שונים.

רק חלק קטן מצמחיית העולם נבדק עד עכשיו לנוכחות של פיטואקדיסטרואידים. הדמיון בין הפעילות שלהם לבין הפעילות של צמחים אדפטוגנים מדגיש את הצורך לבדוק נוכחות של פיטואקדיסטרואידים בכל הצמחים האדפטוגנים המוכרים ומומלצים בתרבויות השונות.

פעילות פרמקולוגית של פיטואקדיסטרואידים על יונקים

למעלה מ-300 אקדיסטרואידים שונים בודדו מבעלי חיים וצמחים. הגילוי של מרכיבים זהים בצמחים בשנת 1966, הפך אותם לזמינים בכמויות גדולות, ואיפשר לערוך מחקרים בקנה מידה גדול על השפעתם על יונקים.

כשהתברר שאקדיסטרואידים מווסתים ריבוי של חרקים ואינם רעילים כלל ליונקים, התעוררה התקוה שניתן יהיה להכין מהם חומרי הדברה בטוחים לשימוש.

יחד עם זה התעוררה השאלה כמה נפוצים מרכיבים אלה בירקות ופירות מאכל, ומה השפעתם על בני אדם הניזונים מהם. עושר רב בפיטואקדיסטרואידים התגלה בעלי התרד.

אקדיסטרואידים שונים במבנה שלהם מסטרואידים של יונקים והם אינם נקשרים לרצפטורים סטרואידיים.

מחקרים שעסקו בפעילות הפרמקולוגית של אקדיסטרואידים

נערכו על בני אדם וחיות מעבדה. התוצאות שהתקבלו עודדו הכנת תכשירים שהולכים ומתרבים בשווקי העולם.

השפעה על צמיחה

האפקט האנבולי של פיטואקדיסטרואידים אחדים הוכח בעכברים, חולדות, חזירים ועוד. ברוב החיות הגידול במשקל ובמימדים לא היה בולט. מחקר אחד הראה ש-ecdysone גרם לצמיחה מוגברת של הגוף והצמר אצל כבשים. המינון שגרם לצמיחה היה קטן, 0.02 מיקרוגרם לק"ג ליום.

ההשפעה היתה בולטת יותר אצל חיות שהתזונה שלהן היתה דלה יותר, ומניחים שניתן לייחס זאת לשיפור ניצול המזון בהשפעת האקדיסון. מחקרים אחרים הראו שכאשר ניתנו לחזירים במשך 30 יום תוספי מזון שהכילו צמחים עשירים בפיטו- אקדיסטרואידים, כגון, Rhaponticum carthamoides), התקבלה אצלם השפעה דומה של צמיחה (8).

השפעה על פעילות גופנית

פיטואקדיסטרואידים מגבירים בניית שרירים וגורמים לשיפור הכושר הגופני ללא אימונים מפרכים. השפעה זאת הראו אצל חולדות, שלאחר שבוע של טיפול במרכיבים אלה היו מסוגלות לשחות זמן ארוך בהרבה מקבוצת הביקורת.

השפעה על בניית עור ועצמות

אקדיסטרואידים מקצרים את זמן הריפוי מפציעה על ידי הגברת ייצור של חלבון וקרטין (9).

הכנות קוסמטיות רבות מכילות אקדיסטרואידים. הן מומלצות לריפוי פצעים ולמניעת קמטים.

ניסוי שנערך בחולדות הראה ש-ecdysterone בריכוז של 5 מ"ג לק"ג החיש ריפוי של שבר.

השפעה על ייצור חלבון

הגברה של ייצור חלבון בהשפעת ecdysone הראו כבר בשנת 1963. הראו הגברת ייצור חלבון בכבד של עכברים, בלב ובשרירים. הפעילים ביותר מבין האקדיסטרואידים היו turkesterone ואחריו cyasterone.

השפעה על מטבוליזם של גלוקוז

אקדיסטרואידים גורמים לירידה בריכוז של גלוקוז בדם. המנגנון הוא הגברת הפיכה של גלוקוז לגליקוגן, והמרצה של שימוש בגלוקוז על ידי הרקמות. כנראה שהמנגנון הוא הגברה של רגישות של הרקמות לגלוקוז. תכשירים המכילים פיטו-אקדיסטרואידים מומלצים לטיפול בסכרתיים (10).

השפעה על מטבוליזם של שומנים

אקדיסטרואידים מסייעים להורדת רמת כולסטרול בדם על ידי הפחתת ייצור של כולסטרול והגברת הפירוק שלו. הראו גם הגברה של ייצור חומצות מרה.

השפעה על הכבד

אקדיסטרואידים מגינים על הכבד מפני רעלנים, כגון, CCl4 ומחישים ריפוי אחרי הפטיטיס.

השפעות נוספות: ממריצים פעילות של מערכת החיסון, אנטי דלקתיים, נוגדי חמצון, מפחיתים חמצון של שומנים.

רעילות: אקדיסטרואידים אינם רעילים ליונקים. LD50 יותר מ-6 ג' לק"ג. אין להם השפעה אסטרוגנית ולא אנדרוגנית.

מוצרים מאקדיסטרואידים המצויים בשוק

Victory Beta Ecdysone*, מיוצר בארה"ב על ידי חברת General Nutrition Centers, מומלץ לשיפור הכושר הגופני ולבניית שרירים. קפסולות.

Immunectare*, מיוצר בארה"ב על ידי חברת Nature Plus Productמומלץ כאדפטוגן לחולי איידס. משקה.

Retibol*, מיוצר בארה"ב על ידי Atletica Sport International, מומלץ כאנבולי לספורטאים. כדורים.

Breckhman Gold*, מיוצר בארה"ב על ידי Prime Firm, מומלץ להגנה מפני לחץ ומתח, לשיפור הכושר הגופני והמיני, לבניית רקמת שרירים. נוזל וכדורים.

Ecdysten*, מיוצר ברוסיה על ידי Soviet Union, מומלץ כאנבולי, מחזק כללי, מגביר עמידות נגד מחלות זיהומיות. כדורים המכילים 5 מ"ג חומר פעיל.

Robofit Drops*, מיוצר בהונגריה על ידי Research Institute of Medicinal Plants, מומלץ כאדפטוגן, נגד stress, לשיפור המצב הגופני והפיזי. טינקטורה.

Maralan*, מיוצר בסלובקיה על ידי J. Kren Firm, מומלץ כסטימולנט, לשיפור הכושר הגופני, נגד stress, לשיפור התפקוד של מערכת העצבים המרכזית. תה ירוק.Leveton*, מיוצר ברוסיה על ידי Bipharm, מומלץ כאדפטוגן, לשיפור הכושר של ספורטאים, משפר כושר מיני.

ספרות

1. Dinan L. Phytoecdysteroids: biological aspects. Phytochemistry, 57: 325-339, 2001.

2. Kholodova YD. Phytoecdysteroids: biological effects, application in agriculture and complementary medicine. Ukr. Biokhim Z. 73: 21-29, 2001.

3. Dinan L. Sanchenko T. Whiting P. Chemotaxonomic significance of ecdysteroid agonists and antagonists in the Ranunculaceae: Phytorcdysteroids in the genera Helleborus and Hepatica. Biochemical Systematics and Ecology, 30: 171-182, 2002.

4. Klein R. Phytoecdysteroids, J. of the American Herbalist Guild. Fall/winter: 18-27, 2004.

5. Melzig MF. Bader G. Loose R. Investigations of the mechanism of membrane activity of selected triterpenoid saponins. Planta Medica 67: 43-48, 2001.

6. Burdette WJ. Effect of invertebrate hormones on vertebrate tissues. Science, 139: 987, 1962.

7. Lafont R. & Dinan L. Practical uses for ecdysteroids in mammals including humans: an update. J. of Insect Science, 3:7, 2003

8. Selecova L. et al. Use of Rhaponticum carthamoides Wild in animals nutrition. Cultivation, Harvesting and Processing of Herbs. Meeting held in the High Tatras, Slovak Republic, June 15-17, 1993. Book of Abstracts, p. 76.

9. Syrov VN. Khushbaktova ZA. Wound-healing effects of ecdysteroids. Doklady Akademii Nauk Respubliki Uzbekistana (12): 47-50, 1996

10. Yoshida T. et al. Effect of ecdysteroone on hyperglycemia in experimental animals. Biochemical Pharmacology 20: 3262-3268, 1971.

חזרה לחנות