סל קניות 0

קאוה קאוה – Piper methysticum

קאוה קאוה - השימוש בשורש הצמח. נמצא יעיל בגרמניה וארה"ב לטיפול בחרדות לחץ ואי שקט. לקאוה יש השפעה נרקוטית. הוא גורם למצב של אופוריה ושלווה

קאוה קאוה

משפחה: פלפליים, Piperaceae
חלקי צמח בשימוש: שורש, גבעול מקולף. הקאוה הוא השם שניתן באיי האוקיאנוס השקט לצמח ולמשקה שמכינים ממנו. הקאוה הוא מטפס רב שנתי, המגיע לגובה של 3 מ'. הוא גדל בכמה מאיי האוקיאנוס השקט. המקור הוא כנראה האי Vanuatu. הצמח היה נפוץ בכל האיים, אבל בכמה מהם הוא נכחד בגלל שימוש יתר.

השימוש המסורתי הוא במשקה שמכינים מהשורש. נערים ונערות בעלי שיניים בריאות היו לועסים את השורש, ויורקים את השורש הלעוס לתוך קערה שהוסיפו לה מים  קרים וחלב קוקוס (1). לאחר ערבוב היו מסננים דרך סיבים ושותים את הנוזל. בכמה מהאיים משתמשים גם בגבעול המקולף. הלעיסה הוחלפה במשך השנים בשיטות שונות של גריסת וטחינת השורש.

המרכיבים  האחראים לפעילות הצמח הם kava lactones, כולל  methysticin kawain, yangonin, dihydrokawain, המצויים בשורש בריכוז של 3-20%, תלוי בגיל הצמח ובתנאי הגידול. dihydrokawainו-dihydromethysticin משככים כאב וגורמים להרפייה של השרירים. ההרפייה היא תוצאה של השפעה ישירה על התכווצות השרירים ולא עיכוב של מעבר של גירוי עצבי.

הרדמה מקומית מתקבלת כשלועסים שורש טרי. האחראי לפעילות זו הוא בעיקר kawain. הזרקה תת-עורית של מיצויים אלכוהולים של kawain גורמת להרדמה מקומית שנמשכת שעות אחדות ואפילו ימים. היא עלולה לגרום לשיתוק של עצבים היקפיים,  ולכן אין המלצה להשתמש בצמח כמרדים מקומי.

תושבי האיים נהגו לשתות את הקאוה כאירוע חברתי, האורח הנכבד, או אדם חשוב מבני השבט היה מקבל ראשון את המשקה, ואחריו קבלו כל המשתתפים לפי הירארכיה קבועה וידועה.

לקאוה יש השפעה נרקוטית. הוא גורם למצב של אופוריה ושלווה, להרפייה של השרירים, תוך כדי שליטה מלאה בכושר התנועה. המשתתפים נרדמים ומדווחים על  חלומות רבים. שתייה מרובה גורמת להיווצרות של עור קשה ומחוספס.

הצמח נחקר בגרמניה ובארה"ב ונמצא שהוא יעיל מאד לטיפול בחרדות ובמצבי מתח ולחץ (2). הוא נחשב לצמח היעיל ביותר לטיפול בחרדה. הוא מצוי בשוק בקפסולות, טינקטורות, מיצוי נוזלי ומיצוי מוצק מרוכז.

לאחרונה דווח על נזקים שנגרמו לכבד בגלל שימוש במיצויים של קאוה.

בגרמניה היו 24 מקרים של נזק חמור לכבד. בשלושה מהמקרים החולים עברו השתלת כבד, ומקרה אחד הסתיים במוות. בכל המקרים נעשה שימוש במיצויים מכוילים שהכילו 30-70% של לקטונים (3,4) כתוצאה ממצאים אלה הצמח נאסר למכירה בארצות רבות באירופה. מכיוון שהקאוה יעיל מאד כצמח נוגד חרדה, קמה התנגדות גדולה בין חוקרים ומטפלים לפסילתו. מתנהלים ויכוחים מסביבו, ונערכים מחקרים חדשים על פעילות הצמח ועל רעילותו לכבד.

במעקב שנעשה באיים לא מצאו נזקים חמורים אצל האוכלוסיה, למרות שימוש קבוע במשקה מהקאוה במשך 2000 שנה (5). המשקה הובא לאוסטרליה והמליצו לילידים להשתמש בו במקום אלכוהול. הם השתמשו בריכוזים העולים פי 10-50 על הריכוז המומלץ, ללא כל פגיעה בכבד. הכנת מיצויים של קאוה לקטונים באיי האוקיאנוס השקט מעדיפים להשתמש בשורשים מצמחים בוגרים. כדי לברר אם ריכוז הקאוה-לקטונים והפיזור שלהם בשורש משתנה עם גיל הצמח, נבדקו שורשים שנלקחו מצמחים בני 5 ו-8 שנים (6). נעשה מיצוי של חלקים שונים של השורש ב-96% אלכוהול במשך 24 שעות. נמצא שריכוז הקאוה-לקטונים היה גבוה ביותר בקליפת השורש בשני הגילאים.

נבדק הבדל המרכיבים במיצויים במים, באלכוהול 96% אצטון 80% ו-אלכוהול 25%.במיצוי באלכוהול 96% ובאצטון התקבלו 100% של הקאוה-לקטונים, באלכוהול 25% התקבלו 15% ובמים פחות מ-3% מהקאוה-לקטונים.

ניתן להסיק שגורם ראשון שמשפיע על רעילות הקאוה הוא ריכוז הקאוה-לקטונים בתכשיר. המיצויים היבשים הנמכרים באירופה וארה"ב מכילים 30-70% של קאוה-לקטונים, בעוד שהמיצוי המימי ששותים תושבי האיים מכיל פחות מ-3%.בבדיקה של צמחי הקאוה שמוצאם באיים שונים נמצא ריכוז של קאוה-לקטונים בין 3-20% (7). זהו הבדל משמעותי, שמשפיע על התכשירים שמכינים מהצמחים, ועל הריכוז שמקבל המטופל.

לקטונים עוברים מטבוליזם בכבד על ידי קבוצת האנזימים ציטוכרום P450(8). יתכן שהקאוה-לקטונים המצויים בתכשירים המסחריים בריכוז גבוה, אינם מתפרקים במלואם על ידי הציטוכרום, והם עלולים  לגרום לתופעות של רעילות לכבד.

במיצוי באלכוהול 25% התקבל מרכיב נוסף והוא גלוטטיון (6), שאינו נמס באלכוהול בריכוז העולה על 50% (Merck Index, 1996). טינקטורות של קאוה ומיצויים נוזליים שנבדקו הראו שריכוז הגלוטטיון היה גבוה יותר ככל שהפולריות של הממיס היתה גבוהה יותר (6).

גלוטטיון נקשר לקאוה-לקטונים על ידי פתיחת הטבעת של הלקטון. הוא ממלא תפקיד חשוב בדה- טוקסיפיקציה של הקאוה-לקטונים (8). הראו שקשירת לקטונים ססקויטרפנים לגלוטטיון מחישה את הסילוק שלהם מתאי הכבד  על ידי לקטון הידרולאזות (9).

במקרים של חוסר גלוטטיון במיצוי, או בכבד של המטופל, יחשפו תאי הכבד ללקטונים חופשיים שאינם מתפרקים, והם עלולים לגרום לו נזק (10). הוספת גלוטטיון כתוסף מזון ביחד עם הלקטונים, מפחיתה את תופעות הלואי (11).

במיצוי במים נוכח גלוטטיון ביחס 1:1. אמנם, לא נמצא שמיצויים אלה גרמו נזק למשתתפים בהם. בתכשירים היבשים המרוכזים לא מצוי גלוטטיון כלל.
רעילות של הגבעולים. בכמה מהתכשירים המסחריים נעשה שימוש בגבעולים במקום או בנוסף לשורש (12). תושבי האיים משתמשים לפעמים בגבעול המקולף, אבל אינם משתמשים בקליפה. כשהביקוש עלה באירופה ובארה"ב, בשנים 2000-2001, נכנסו לשימוש קליפות הגבעולים שמכילות ריכוז גבוה של קאוה-לקטונים, והן זולות מפני שנחשבו לפסולת.

בודדו מקליפות הגבעול אלקלואיד pipermethysticine, שאינו מצוי בשורש (13).

הועלתה ההשערה שיתכן שקליפות הגבעול המכילות את האלקלואיד גרמו להשפעות הטוקסיות של הצמח.

לסיכום, החוקרים ממליצים (7) למצות את הקאוה בריכוז של אלכוהול שאינו עולה על 50%, לתת גלוטטיון כתוסף, במקרה שמשתמשים במיצויים יבשים מרוכזים, או בטינקטורה שבה השתמשו ב96%  אלכוהול, וכן להמנע משימוש בקאוה במקרים של מחלות כבד. 
ספרות.

1. Norton SA. Ruze P. Kava dermopathy. Journal of the American Academy of Dermatology, 31: 89-97, 1994.

2. Pittler MH. & Ernst E. Kava extract for treating anxiety (Cochrane review) In: The Cochrane Library, Issue 1, 2003.

3. Anon, Medicines Control Agency Meeting, London UK, December 2001.

4. Denham K. et al. Kava-the unfolding story: report on a work-in-progress. Journal of Alternative and Complemantary Medicine, 8: 237-263, 2002.

5. Steiner G.G. The correlation between cancer incidence and Kava consumption. Hawai Medical Journal 59: 420-422, 2000.

6. Witton PA. et al. Kava lactones and the Kava kava controversy. Phytochemistry 64: 673-679, 2003.

7. Simeoni P. Lebot V. Identification of factors determining kava lactone content and chymotype in kava (Piper methysticum Forst f.). Biochemical Systematics and Ecology, 30: 413-424, 2002.

8. Schmidt TL. et al. Helenanolide type sesquiterpene lactones. Part 7: the role of glutathione addition under physiological conditions. Bioorganic and Medical Chemistry 9: 2189-2194, 2001.

9. Bargota RS. et al. Structure- activity relationship on human serum paraoxonase (PONI) using substrate analogies and inhibitors. Bioorganic and Medicinal Chemistry  Letters, 13: 1623-1626, 2003.

10. Zheng XG. et al. Naphthazarin derivatives (V): formation of  glutathione conjugate and cytoside effects activity of 2-or 6-substituted 5,8-dimethoxy-1,4-naphthoquinones in the presence of glutathione-S-transferase, in rat liver S-9 fraction and mouse liver perfusate. Archives of Pharmacology Research 23: 22-25, 2000.

11. Lautermann. J. Glutathione- dependent antioxidant in the mammalian inner ear: effects of aging, otoside effects drugs and noise. Hearing Research 114: 75-82, 1997.

12. Dayton K. UH scientists may have solved  kava mystery. Available from http:// www. The honoluluadvertiser.com/article/2003/Apr/07/In03a.html. 2003.13. Draguil K. et al. Piperidine alkaloids from Piper methysticum. Phytochemistry, 63: 193-198, 2003.  

השוואה בין קאוה ותרופות קונבנציונליות. יעילותו של הקאוה כצמח נוגד חרדה ומתח הוכחה בשנים האחרונות. הצמח משרה הרפייה ורגיעה, מבלי לפגוע בכושר הקוגנטיבי של המוח, בזכרון או בעירנות. הוא אינו פוגע בפעילות המוח, אלא משפר אותה. בנוסף, הקאוה אינו גורם לסבילות או לתלות, כמו שעושות רבות מהתרופות נוגדות החרדה.

נעשו מחקרים מעטים המשווים את השפעת הקאוה לעומת תרופות קונבנציונליות מקבוצת הבנזודיאזפינים. זוהי קבוצת תרופות המשמשת להרגעה, להרפיית שרירים, למצבי פניקה, להשריית שינה ולהפסקת התקף אפילפטי.

תופעות לוואי: טשטוש, קשיי שיפוט וקואורדינציה, סבילות אחרי טיפול ממושך, התמכרות עלולה להתפתח לאחר טיפול ממושך. אב הטיפוס של הבנזודיאזפינים הוא הוואליום- diazepam.

מחקר אחד נעשה על 38 מטופלים מול קבוצת ביקורת. המטופלים סבלו מחרדות ומהפרעות פסיכוסומטיות. הם קבלו oxazepam או מיצויים מכוילים של קאוה. יעילות הטיפול נבדקה על ידי מבחנים מקובלים.

התקבלה השפעה דומה בשתי הקבוצות, והמטופלים לא סבלו מתופעות לוואי. הקאוה וה- oxazepan היו יעילים באותה מידה. מחקר נוסף נערך על 174 מטופלים שסבלו מחרדות במשך ששה שבועות. הם קבלו 300 מ"ג  ליום של תכשיר שהכיל 70% קאוה-לקטונים, 15 מ"ג ליום של oxazepam או9 מ"ג ליום של bromazepam. המחקר נערך בשיטה של סמיות כפולה. השיפור במצב המטופלים היה זהה בשלוש הקבוצות. השוואה בין תופעות לוואי נערכה במחקר מבוקר שכלל 15 מתנדבים בריאים. הם קבלו 30 מ"ג של clobazam, פלצבו או kawain סינתטי בריכוז 200, 400 ו-600 מ"ג.נבדקו EEG, מבחנים פסיכומטריים, דופק, לחץ דם ותופעות לוואי שונות.

שלושת הריכוזים של ה-kawain גרמו לשיפור בפעילות המוח, בריכוז, הקשבה, זמן תגובה ומהירות התנועה.

בדיקת EEG הראתה שריכוז של 200 מ"ג של kawain גרם למצב רוח טוב, הרגשה כללית טובה, עירנות ושיפור בכושר לעומת הפלצבו.

ריכוז של 600 מ"ג של kawain גרם לרגיעה בדומה לריכוז של 30 מ"ג של clobazam. השיפור בהרגשה הכללית ובפעילות המוח לא התקבל אצל המשתתפים שקבלו clobazam.

לא נערכו מחקרים על שילוב של מיצויים מקאוה עם תרופות קונבנציונליות. ההמלצה היא לבחור בין שני הטיפולים ולא לשלב ביניהם.

מטופלים הסובלים ממצבי חרדה ורוצים לעבור לטיפול עם קאוה, צריכים להפסיק את הטיפול בבנזודיאזפינים. עדיף שיעשו זאת בליווי מעקב צמוד של מטפל. מומלץ לא להשתמש בקאוה כצמח בודד, אלא כפורמולה הכוללת צמחים נוגדי דכאון, מרגיעים או מחזקים של מערכת העצבים. כשהקאוה משמש מרכיב בפורמולה פוחתת הסכנה להשפעה טוקסית לכבד.      
צמחים מומלצים לצרוף עם קאוה: Hypericum perforatum פרע, צמרות ענפים פורחים Humulus lupulusHops   פרחים נקביים Passiflora incarnata שעונית נאכלת, עלים Melissa officinalis מליסה רפואית, נוף הצמח Avena sativa  שבולת שועל, נוף הצמח וזרעים Astragalus membranaceus קדד, שורש Zizyphus jujuba שיזף תרבותי, פירות. 

ספרות. 

Woelk H. et al. The treatment of patients with anxiety.  A double blind study: kava extract WS1490 vs. benzodiazepine. Zitschrift fur Allgemenie Medizine, 69: 271-277, 1993.Munte TF. et al. Effects of oxazepam and an extract of kava root (Piper methysticum) on event-related potentials in a word recognition task. Neuropsychobiology 27: 46-53, 1993.Heinze HJ. Et al. Pharmacopsychological effects of oxazepam and kava-extract in a visual search paradigm assessed with event-related potentials. Pharmacopsychiatry 27: 224-230, 1994.

מקור התמונה

ניצנית – Kalanchoe pinnatum

ניצנית - פעילות: אנטי ויראלי, אנטי בקטריאלי, אנטי פטרייתי. הראו פעילות in vitro נגד סטפילוקוקים, קולי, בצילוס ופסוידומונס. אנטי דלקתי >

ניצנית
שם נרדף: Bryophyllum pinnatum
משפחה: Crassulaceae
תאור בוטני: לסוג Kalanchoeמשתייכים כ-200 מינים הגדלים באפריקה, מדגסקר, סין ויאוה. המין K. pinnatum הוא היחידי הגדל בדרום אמריקה. זהו צמח בשרני רב שנתי המגיע לגובה 1-1.5 מ'. הגבעולים חלולים, העלים בשרניים וצבעם ירוק כהה. הפרחים בצבע לבן, ניראים כפעמונים תלויים.

חלקי צמח בשימוש: עלים.

רפואה מסורתית: הצמח נחשב ל-panacea אצל תושבי אגן האמזונס. הקריאולים משתמשים בעלים קלויים מעט לטיפול בדלקות ובסרטן. חליטה מהעלים משמשת להורדת חום.

אנשי שבט ה-Palikur נוהגים לערבב את המיץ מהעלים עם שמן קוקוס ולעסות בו את המצח במקרים של מיגרנות או כאבי ראש. בשבט ה-Siona משתמשים בצמח לטיפול בכוויות. הם מחממים את העלים ומניחים אותם על כוויות וכיבים.  באקוודור משתמשים בחליטה מהעלים לטיפול בשברים ובנקע. בפרו משתמשים במישרה של העלים במים לטיפול בכאבי ראש, צרבת וחום.

בארצות שונות של אמריקה הדרומית קוראים לצמח "עלה הקסם" או "עלה החיים". בברזיל הצמח נחשב למרגיע, מרפא פצעים, דיורטי, נוגד דלקת ומרגיע שיעול. משתמשים בו לטיפול בברונכיט ואסתמה, אבנים בכליות, מחלות עור ובצקות ברגליים.
מרכיבים: טריטרפנואידים, bryophyllin A bryophyllol, bryophyllone, bryophyllenone bryophynol, beta-amyrin acetate, sterols, malic acid, isocitric acid, citric acid, caffeic acid, quercetin, kaempferol.
פעילות: אנטי ויראלי, אנטי בקטריאלי, אנטי פטרייתי. הראו פעילות in vitro נגד סטפילוקוקים, קולי, שיגלה, בצילוס ופסוידומונס. אנטי דלקתי, מוריד חום. מיצוי מימי של העלים מסייע לטיפול בליישמניה בשימוש פנימי וחיצוני.

מיץ מהעלים מעכב שחרור היסטמין, ויש לו פעילות נוגדת אלרגיה. למיצויים מהעלים יש השפעה מרגיעה על מערכת העצבים. כנראה שהמנגנון הוא עליה בריכוז של GABA.

התוויות: לטיפול במחלות של דרכי הנשימה, שיעול, כיב פפטי, זיהומים בעור בעיניים ובאוזניים.

התוויות נגד: הריון. ברפואה המסורתית השתמשו בצמח כסיוע לתהליך הלידה. יתכן שהוא ממריץ את הרחם.

אינטראקציות עם תרופות: תתכן אינטראקציה עם גליקוזידים קרדיאליים, כגון, דיגיטוקסין, ועם תרופות המדכאות את מערכת העצבים המרכזית.

רעילות: אין רעילות בצמח במינון עד 5 ג' ל-ק"ג.היו תופעות של רעילות אצל צאן ובקר שאכלו כמויות גדולות מהצמח.

הכנות ומינון: השימוש המסורתי הוא בחליטה מהעלים שתי כוסות ליום, או מיץ שסוחטים מהעלים הטריים.
בשימוש חיצוני משתמשים במיץ מהעלים הטריים לטיפול בכוויות, שריטות, דלקות בעור, דלקות עיניים, זיהומים בעור, בעיניים או באוזניים.

ספרות: Lesslie Tyler, The Healing Power of the Rain Forest, 2005.

טיון דביק Innula viscosa

טיון דביק - בשימוש פנימי וחיצוני. בשימוש פנימי הוא משמש כמגביר הזעה ומוריד חום, משתן ולכן מסייע להורדת לחץ דם, מומלץ לטיפול במחלות של דרכי ה

שם עברי: טיון דביק

משפחה:  מורכבים  (Asteraceae (Compositae               

תאור בוטני: טיון דביק הוא בן שיח גבוה רב שנתי שכיח מאד בארץ, ובאגן הים התיכון. הוא גדל בצידי דרכים, בין סלעים ובאדמות שאינן מעובדות. בבית גידול פורה הוא נדחק על ידי צמחים אחרים, בגלל צמיחתו האיטית. הוא זקוק למים רבים כדי להתפתח, ומגיע לשכבות של מים בעזרת שורשיו הארוכים, החודרים לתוך הסלעים. העלים מבריקים ודביקים, בעלי ריח עז, ומכוסים בשערות בלוטיות המפרישות ליפידים, פוליסכרידים וחלבונים. הפריחה בחודשים אוגוסט עד נובמבר. הפרחים צהובים. לצמח יש כמות גדולה מאד של זרעים המופצים על ידי הרוח, בעזרת גופי הפצה בצורת ציצית שערות. בחורף נובלים העלים. הטיון מפריש לסביבה חומרים המדכאים ומעכבים התפתחות של אורגניזמים אחרים (1). תופעה זו נקראת אללופתיה (allos- שכן, pathos- סבל, כלומר, הסבל הנגרם משכנות). העיכוב מתבטא בהקטנת אחוז הנביטה של צמחים בסביבה, וכן עיכוב של התארכות השורשים שלהם. בקר וצאן וכן חרקים וזחלים אינם ניזונים מהצמח, למרות שהוא בין הצמחים המעטים הירוקים בקיץ.

חלקי צמח בשימוש: עלים מרכיבים:שמן נדיף ירוק, כולל טרפנים, ססקויטרפנים לקטונים, חומצות ססקויטרפניות, אזולן, היספידולין, קמפור, תימול, צינאול, קרבקרול (2,3,4). הצמח מכיל פלבנואידים כגון rhamnocitrin, פנולים, טרפנים ומרכיבים נוספים מקבוצת הססקויטרפנים לקטונים.

רפואה מסורתית: צמח נערץ באוכלוסיה הערבית בארץ. הם טוענים שניתן להכין ממנו 40 תרופות, או תרופות ל-40 מחלות. משתמשים בו בשימוש פנימי וחיצוני. בשימוש פנימי הוא משמש כמגביר הזעה ומוריד חום, משתן ולכן מסייע להורדת לחץ דם, מומלץ לטיפול במחלות של דרכי הנשימה וכן להורדת רמת סוכר בדם (5). 

בשימוש חיצוני הוא מומלץ לעצירת דימומים, לטיפול בטחורים ובדליות ברגליים, לטיפול בעור מחוספס ופגוע, לחטא פצעים פתוחים. השימוש היה במירתח שהכינו מהעלים, אמבט ישיבה, או רסק של עלים טריים מעורבים בשמן זית.

פעילות:אנטי דלקתי, המרכיב האחראי לפעילות האנטי דלקתית הוא 1,4-dimethyl-azulene(6), אנטי דלקתי למחלות עור שונות (7), אנטי מיקרוביאלי נגד כמה חיידקים כגון Staphilococcus aureusו-Proteus vulgaris,     אנטי פטרייתי, מעכב Trichophyton rubrum ו- Microsporum canis, מעכב את השמר הלבן- Candida.  הפעילות האנטי פטרייתית נובעת מעיכוב משמעותי של ייצור הכיטין, שהוא מרכיב בדופן התא של הפטריות. הפעילות האנטי פטרייתית המירבית נמצאה במיצוי מימי של עלים בוגרים (8). המיצוי המימי היה יעיל נגד מחלות צמחים בשימוש חקלאי (3,9). פעילות נגד תולעים in vitroו-in vivoמיוחסת לחומצה ססקויטרפנית (10).

תופעות לוואי ורעילות של הצמח לא נבדקו. השימוש הרב ברפואה המסורתית מצביע על חוסר רעילות של המיצוי המימי. לא נקבע המיצוי האופטימלי והמינון המדויק. במחקרים שנעשו השתמשו במיצוי במים, באלכוהול, באתר, בכלורופורם. במיצויים בממיסים אורגניים התקבלו טרפנואידים שונים. כשרססו מיצויים אלה על צמחים שונים, הם מנעו ביעילות רבה התפתחות של פטריות על הצמחים.  חברת Aviscoמייצרת תכשירים מטיון דביק בארץ. הם הוציאו לשוק קרם anti aging, המזין את העור ומעכב את הזדקנותו.   ספרות                                                            

1. Snunit.k12.il – עיכוב נביטה על ידי טיון דביק, נעמי רייבשטיין

2. Ali-Shtayeh MS. Yaghmour RM. Faidi YR. & et al. 1998 Antimicrobial activity of 20 plants used in folkloric medicin Palestinian area. J. Ethnopharmacol. 60: 265-271 

3. Cohen Y. Wang W. Ben-Daniel BH. and Ben-Daniel Y. 2006, Extracts of Inula viscosa control Downy mildew of grapes caused by Plasmopara viticola. Phytopathology 96: 417-424 

4. Maoz M. and Neeman I. 1998, Antimicrobial effects of aqueous plant extracts on the fungi Microsporum canis and Trichophyton rubrum and on three bacterial species. Lett. Appl. Microbiol. 26:61-63.                                                                                                               

5. Yaniv Z. Dafni A. Friedman J. and Palevitch D 1987, Plants used for treatment of diabetes in Israel. J. Ethnopharmacol. 19; 145-151.

6. Lauro L and Rolih C. 1990, Observations and research on an extract of Inula viscosa Boll. Soc. Ital Biol. Sper. 66; 829-834.

7. Manez S. Recio MC. Gil I. et al. 1999, A glycosyl analogue of diacylglycerol and other anti-inflammatory constituents from Inula viscosa. J. Nat. Prod. 62: 601-604.

8. Cohen Y. Baider A. Ben-Daniel BH. and Ben-Daniel Y. 2002, Fungicidial preparation from Inula viscosa. Plant Prot. Sci. 38: 629-630.

9. Wang WQ. Ben-Daniel BH. and Cohen Y. 2004, Control of plant disease by extracts of Inula viscosa. Phytopathology, 94; 1042-1047.

10. Susplugas C. Balansard JC. Rossi J. et al. 1996, Evidence of antihelmintic action of aerial parts from Inula viscosa. ISHS Acta Horticular 96: II International Symposium on spices and medicinal plants.

מקור התמונה https://i.pinimg.com/originals/91/9d/6f/919d6f8d5a8dc2488f3cf4cfa21f1b4a.jpg

טיון השמש – Inula helenium

טיון השמש אנטי פטרייתי , נוגד תולעים מכייח. ברפואה המסורתית משמש לטיפול בברונכיט, שעלת, כאבי מחזור, דלקות בדרכי השתן, תולעים.

 השם בעברית: טיון השמש
משפחה: מורכבים, Compositae
חלקי צמח בשמוש: קנה השורש ושורש
תיאור בוטני: צמח רב שנתי שגובהו 100-180 ס"מ. מוצאו מאירופה. העלים גדולים, הגבעול זקוף ומסתעף בחלקו העליון, הפרחים צהובים, השורש עמוק, לקנה השורש יש ריח חזק אופייני.
מרכיבים: שמן נדיף, המכיל ססקויטרפנים ,  alantolactone,  isoalantolactone, נגזרות של אלנטולקטון שנקראות בשם כולל helenin. אינולין, polyynes.
פעילות: אנטי מיקרוביאלי, אנטי פטרייתי , נוגד תולעים הודות לאלנטולקטון ואיזואלנטולקטון, מכייח.
התוויות: לטיפול בברונכיט, שעלת, כאבי מחזור, דלקות בדרכי השתן, תולעים.
שימוש ברפואה מסורתית: על פי הרפואה המסורתית ידוע כמכייח, מחטא ומשפר זרימת דם לריאות וניתן במקרים של ברונכיטיס, דלקת ריאות ואסטמה. מתאים במיוחד לליחה תקועה. הצמח מר וגם ידוע כבעל פעילות נוגדת תולעים. ניתן גם כמחזק כללי למצבי חולשה קשים.

שימוש חיצוני: משחה או קומפרסים לטיפול בזיהומים בעור.
התוויות נגד: לא לנשים בהריון. לא לנשים מניקות
הכנות ומינון: חליטה כפית לכוס 3-4 פעמים ביום
מנת יתר: עלול לגרום להקאה, שלשול.

הצמח מצוי כמרכיב בתכשירים למערכת העיכול, לגאוט, לטיפול בהפרעות של דרכי הנשימה והכליות.

גוארנה – Paullinia cupana

גוארנה מפחית תחושת רעב, וכן מטפל בשלשול כרוני. בנוסף, הוא נחשב למשכך כאב, מחזק של הלב, מוריד חום, מרפה התכווצויות ומקל על כאבי ראש.

שם עברי: גוארנה

שם עממי: Guarana
משפחה: Sapindacaceae
חלקי צמח בשימוש: זרעים, פירות
תיאור בוטני: גוארנה הוא שיח מטפס מעוצה שמוצאו מיערות הגשם על גדות נהר האמזונס. בברזיל הוא מגיע לגובה של 12 מ'. הפירות קטנים, עגולים וצבעם אדום בהיר. הם גדלים באשכולות. כשהפרי בשל הוא נסדק, וזרע שחור בולט החוצה מתוכו, ונותן לו מראה של עין הפונה כלפי חוץ. אגדות אינדיאניות רבות קשורות למראה מיוחד זה.
רפואה מסורתית: הצמח היה נפוץ בשימוש אצל השבטים האינדיאניים של דרום אמריקה. במיוחד הרבו להשתמש בו בשבט ה-Guaranis, שממנו נלקח השם העממי של הצמח. הם ייבשו וקלו את הזרעים, ערבבו אותם במים והכינו מהם מימרח.

האינדיאנים השתמשו בצמח כסטימולנט, כמפחית תחושת רעב בתקופות של צום, וכן כטיפול בשלשול כרוני. בנוסף, הוא נחשב למשכך כאב, מחזק של הלב, מוריד חום, מרפה התכווצויות ומקל על כאבי ראש.

מרכיבים: קפאין עד 8%, עקבות של תיאופילין ותיאוברומין, פוליפנולים 12%, כולל catechinEpicatechin, proanthocyanidins, שמן נדיף. קפאין
פעילות: סטימולנט של מערכת העצבים המרכזית, דיורטי, עוצר שלשול הודות לטאנינים, נוגד עייפות, מעכב צימות של טסיות דם, מסייע לשיפור פעילות המוח, אנטי אוקסידנט, מעכב פראוקסידציה של ליפידים, משכך כאב.

התוויות: עייפות, חוסר מרץ, שלשול, כסיוע לדיאטה להורדת משקל, לשיכוך כאבי גב, להמרצת העיכול.
התוויות נגד: הריון והנקה. מומלץ לא להגזים בשימוש בגלל הריכוז הגבוה של הקפאין. במיוחד צריכים להיזהר אנשים הסובלים מהפרעות בלב, סכרת, יתר לחץ דם, כיב פפטי, אפילפסיה.
אינטראקציות עם תרופות: עלול להגביר דילול דם אצל אנשים המשתמשים בקומדין.

הכנות ומינון: באופן מסורתי נוהגים להכין מהזרעים משקאות לא אלכוהוליים. הם נפוצים בדרום אמריקה כמשקאות אנרגטיים, בשם Guarana  או Cupana ומכילים 1.3 ג' של הצמח בתוך 100 מ"ל. רבים מהמשקאות מזויפים. הזיוף הנפוץ הוא קפאין.

בשוק האמריקאי מצויים תכשירים המכילים 5-15% של קפאין.
המינון המומלץ הוא 1-2 ג' של זרעים טחונים בקפסולות או בחליטה 1-3 פעמים ביום. המינון התירפואיטי הוא 4-5 ג' ליום.

סטטוס: רפואה מסורתית, מזון פונקציונלי.
ספרות:

1.Taylor Leslie, The Healing Power of Rainforest Herbs, 2005.Weckerle CS et al. Purine alkaloids in Paullinia. Phytochemistry, 2003, 64: 735-737.

2. Espinola EB et al. Pharmacological activity of guarana (Paullinia cupana Mart.) in laboratory animals. J. Ethnopharmacology 1997, 55: 223-229.

3. Marx F. et al. Analysis of guarana (Paullinia cupana) Part 1. HPLC determination of caffeine, theobromine and theophylline in guarana seeds. Dtsch Lebenst. Tundsch. 1985, 81: 390-392.

4. Bydlowski SP. et al. An aqueous extract of guarana (Paullinia cupana) decreases platelets thromboxane synthsis. Braz. J. Med. Biol. Res. 1991, 24: 1019-1028.

5. Kennedy DO. et al. Improved cognitive performance in human volunteers following administration of guarana (Paullinia cupana) extract: comparison and interaction with Panax ginseng. Pharmacol. Biochem. Behav. 2004, 79: 401-411.

6. Galduroz JC. et al. Acute effects of the Paullinia cupana, “guarana” on the cognition of normal volunteers. Rev. Paul. Med. 1994, 112: 607-611.

7. Basile A. et al. Antibacterial and antioxidant activities of ethanol extract from Paullinia cupana Mart. J. Ethnopharmacology 2005, 102: 32-36.

גרינדליה – Grindelia camporum

גרינדליה - רפואה מסורתית: האינדיאנים של צפון אמריקה השתמשו בצמח לטיפול בברונכיט, במיוחד למקרים של ליחה צמיגה החוסמת את דרכי הנשימה >

גרינדליה

משפחה: מורכבים, Asteraceae(Compositae)
שם אנגלי:Gumweed  
חלקי צמח בשימוש: נוף הצמח

תאור בוטני: הצמח נקרא על שם בוטנאי רוסי D. Grindelשחי בשנים 1776-1836. בצפון אמריקה גדלים 45 מינים של גרינדליה, כצמחים חד שנתיים, דו שנתיים או רב- שנתיים. הם גדלים בצפון-מערב מקסיקו ובדרום-מערב אמריקה, באקלים יבש ואדמות מלוחות או אלקליות .G. camporaהוא צמח זקוף שגובהו כ-1 מ'. קוטפים את הצמח בזמן הפריחה.

מרכיבים: רזינים המכילים דיטרפנים 5-18% , מתוכםמהוות grindelic  acidו- hydroxygrindelic acid  כ-30%. הרזינים מכסים את העלים והפרחים, ומגינים על הצמח מפני היובש.

שמן נדיף  0.2% כולל בורנאול, קמפור bornyl acetatecamphene, myrcene, alpha &beta-pinene

ספונינים, טאנינים. פלבונואידים כולל kaempferol, luteolin, quercetin

רפואה מסורתית: האינדיאנים של צפון אמריקה השתמשו בצמח לטיפול בברונכיט, במיוחד למקרים של ליחה צמיגה החוסמת את דרכי הנשימה. בשימוש חיצוני השתמשו בצמח לטיפול בפגעי עור.

פעילות: אנטי מיקרוביאלי, אנטי פטרייתי, ספסמוליטי, אנטי דלקתי, נוגד אלרגיה, מכייח, מוריד לחץ דם. מסייע להרפייה של שרירים חלקים ושל שריר הלב.

החומצה הגרינדילית והנגזרות שלה אינן נמסות במים. הרזינים והחומצה הגרינדילית ונגזרותיה אחראים לתכונות האנטי מיקרוביאליות של הצמח.

הפלבונואידים אחראים לפעילות האנטי דלקתית והנוגדת אלרגיה.

התוויות: אסתמה, ברונכיט, שעלת, שיעול כרוני הנובע מגודש בריאות בגלל פעילות לקויה של הלב הצמח מומלץ במיוחד למקרים שליחה צמיגה חוסמת את דרכי הנשימה וגורמת לקוצר נשימה.

שימוש חיצוני: לטיפול באקסמה ובפריחות אלרגיות על העור, לטיפול בכיבים ובפצעים שאינם נרפאים. מכינים תכשירים שונים לטיפול בפגעי עור.

תופעות לוואי: מינון גבוה עלול לגרום נזק לכליות

התוויות נגד: הריון והנקה.

הכנות ומינון: חליטה כפית אחת של צמח יבש בתוך כוס מים, לשתות שלוש כוסות ביום.

טינקטורה 1:5 ב-60% אלכוהול, 1-2 מ"ל שלוש פעמים ביום.
ספרות.

Didry N. Pinkas M. Torck M. Chemical composition and antibacterial activity of leaves from different species of Grindelia. Plant Med. Phytother. 1982, 16: 7-15.

Hoffman JJ. Kingsolver BE. et al. Production of  resins by arid-adapted Asteraceae. Rec. Adv. Phytochem. 1984, 18: 251-271.

Schafer M. Schimmer O. Schultze W. Relative amounts of essential oil components in the flowers , leaves and stems of four Grindelia species. Planta Med. 1993, 59 (Suppl) A634.

Timmerman BN. Hoffman JJ. et al. Quantitative variation of grindelane diterpene acids in 20 species of North American Grindelia. Biochem. Sys. Ecol. 1987, 15: 401-410.

Bohlmann F. Ahmed M. Borthakur N. et al. Diterpenes related to grindelic acid and further constituents from Grindelia species. Phytochem. 1982, 21:167-172.

Kaltenbach G. Schimmer O. Volatile constituents of the herbs of Grindelia robusta and Grindelia squarrsa. Planta Med. 1991, 57 (Suppl. 2) A82.

Timmerman BN. Hoffman JJ. et al. Grindelane diterpenoid s from Grindelia squarrosa and G. camporum.  Phytochem. 1985, 24: 1031-1034.

שוש קירח – Glycyrrhiza galabra

שוש קירח שימש לטיפול במחלות של דרכי הנשימה, בשיעול, ולהפרעות של מערכת העיכול. מומלץ לטיפול באסתמה, שיעול, ברונכיט ובהפרעות של דרכי הנשימה

שם עברי :שוש קירח
שם אנגלי: Licorice, Sweetwood
משפחה: פרפרניים, Fabaceae (Leguminosae)
תיאור בוטני: מוצאו של הצמח מאזור הים התיכון, דרום רוסיה ואסיה הקטנה עד אירן. הוא גדל באדמה עשירה לגובה של 2-1.5מ'. בארץ הוא גדל ליד מקווי מים. הפרחים בצבע לבן עד ורוד, הפרי הוא תרמיל שטוח חסר זיפים, וזה המקור לשם המין. השורש בנוי משורש מרכזי וכמה שורשים צדדים. שימוש רפואי נעשה בשורש המרכזי שצבעו צהוב בהיר וטעמו מתוק. המקור לשם הצמח הוא ביוונית העתיקה, glykos- מתוק ו-rhiza- שורש. השם ניתן לצמח על ידי דיוסקורידס שחי במאה הראשונה אחרי הספירה. עד סוף האלף הראשון לספירה קטפו את הצמח מהבר. רק בתחילת האלף השני התחילו לגדל אותו כגידול חקלאי. כיום מרבים לגדל אתו בארצות רבות.
חלקי צמח בשימוש: שורש
רפואה מסורתית: שימוש רפואי בשוש קירח נעשה לפני אלפי שנים במצרים, יוון, רומא וכן בהודו. יש עדויות לשימוש בשוש באשור העתיקה ובמצרים כ-2500 שנה לפני הספירה. השתמשו בו לטיפול במחלות של דרכי הנשימה, בשיעול, ולהפרעות של מערכת העיכול. דיוסקורידס ממליץ בכתביו להשתמש בצמח לטיפול באסתמה, שיעול, ברונכיט ובהפרעות שונות של דרכי הנשימה. הצמח מוזכר כקרמינטיבי, ספסמוליטי ומשפר את איכות הקול. בסין משתמשים במין G. uralensis  שהוא אחד הצמחים הנפוצים ביותר בשימוש בפורמולות הסיניות. הוא מוזכר לראשונה בספרו של הקיסר האגדי Shen Nong. הוא נחשב לצמח מתוק, מחזק ומאזן, נוגד שיעול ומשכך כאבי בטן. 

מרכיבים: ספונינים טריטרפניים, בעיקר glycyrrhizin(2-6%), שהוא מלח אשלגן-סידן-מגנזיום של חומצה  גליציריזית (1). בכמה מקומות בספרות מכנים אותה חומצה גליצריזינית (2). גליצריזין אחראי לטעם המתוק.

Glycyrrhizin החומצה הגליצריזית מורכבת  מחלק הידרופילי, שהוא שתי מולקולות של חומצה גלוקורונית, וחלק הידרופובי שהוא החומצה הגליצירטית (3).

13 ספונינים נוספים מצויים בכמויות קטנות יותר (2).

פלבנואידים כ-1%, כ-30 פלבנואידים שונים. ביניהם liquiritigenin (flavanone), הגליקוזיד שלו liquiritin,Isoliquiritigenin (calchone)  והגליקוזיד שלו isoliquiritin ואחרים (2).

איזופלבנואידים formononetin, glabrone ואחרים (2).  Formononetin   
מרכיבים נוספים: סטרולים, קומרינים, עמילן, סוכרים asparagine ומרכיבים מרים.
פעילות: אנטי דלקתי, מכייח, מרכך, enocorticotropic, אנטי ויראלי, נוגד אולקוס.
פרמקוקינטיקה: החומצה הגליצריזית עוברת הידרוליזה על ידי חידקי המעי בעלי אנזים בטא-גלוקורונידאז. היא הופכת לחומצה גליצריטית שנספגת במהירות ומועברת לכבד (4).

לאחר לקיחה של 100מ"ג גליצריזין על ידי מתנדבים בריאים, לא נמצא גליצריזין בפלסמה, אבל נמצאה חומצה גליצריטית בריכוז של פחות מ-200 ננוגרם ב-מ"ל. עשרים וארבע שעות לאחר לקיחת גליצריזין, מצאו גליצריזין בשתן. מכאן ניתן להסיק שחלק מהגליצריזין אינו מתפרק אלא מגיע לשתן בלי שעבר מטבוליזם (2).

פרמקולוגיה: גליצריזין וחומצה גליצריזית מעכבים RNAו-DNA וירוסים, כולל הפטיטיס Aו-C, הרפס זוסטר (5,6),HIV, הרפס סימפלקס (7) ו- CMV(8). גליצריזין והמטבוליטים שלו מעכבים את המטבוליזם של אלדוסטרון בכבד, ומדכאים פעילות של האנזים-beta-reductase5. עיכוב זה אחראי לפעילות הפסוידו-אלדוסטרון של השוש.

הדמיון של החומצה הגליצרטית להורמונים הקורטיקו-סטרואידים קשור לפעילות המינרלוקורטיקואידית והגלוקוקורטיקטאידית של החומצה הגליצריזית (9).

בנוסף, יש למרכיבים של השוש פעילות דומה להידרוקורטיזון. הם מעכבים פוספוליפאז A2(10).

In vitro הראו שהחומצה הגליציריזית מעכבת פעילות של COX, וייצור של פרוסטגלנדינים (11). לאיזופלבנואידים יש השפעה אסטרוגנית (1).

בין מרכיבי השוש יש כאלה שהם נוגדי חמצון פעילים ומגינים על הכבד. הם מסייעים להורדת רמת האנזימים של הכבד ולשיפור מצב הרקמות בחולי הפטיטיס (12).

תכשירים ללא גליצריזין משמשים לטיפול באולקוס. הם מגבירים ייצור ריר ואספקת דם לרירית הקיבה, ומחישים את ריפוי הכיב (13). התוויות:לטיפול בהפטיטיס A, הפטיטיס C כרוני, למחלות זיהומיות הנגרמות על ידי הרפס סימפלקס, הרפס זוסטר, varicella zoster, CMVו-HIV. לטיפול באפתות, בכיב פפטי, באקסמה, במחלות של דרכי הנשימה, באי ספיקה של של הורמונים אדרנוקורטיקואידים.
התוויות נגד: אי ספיקת כליות חמורה, שחמת הכבד.

שימוש בתקופת ההריון והנקה: שוש קירח אינו מומלץ בהריון, אין מניעה לשימוש בתקופת ההנקה.
תופעות לוואי: עלול לגרום לעליה בלחץ הדם. הספונינים של השוש נקשרים לקולטנים של מינרלוקורטיקואידים בכליות, ומגבירים פעילות של אלדוסטרון (1).

עלול לגרום לירידה ברמת האשלגן וצבירה של נתרן, וכתוצאה מכך לבצקות. כל התופעות נעלמות אם מפסיקים לקחת את השוש (12). מחקרים רבים מדווחים שלא הופיעו תופעות לוואי כלל במשך תקופת המחקר (14). הופעת תופעות הלוואי קשורה למינון שלוקחים ולמשך הטיפול, וכן לרגישות אישית (1).כמות הצמח שנלקחה יום-יום וגרמה לתופעות של עודף מינרלקורטיקואידים היתה בטווח של 1.5-250 ג' (15).
אינטראקציות עם תרופות: הורדת רמת האשלגן עלולהלגרום לאינטראקציה עם תרופות המכילות גליקוזידים קרדיאליים. תרופות משתנות הנלקחות ביחד עם שוש עלולות להגביר היפוקלמיה.

תרופות למניעת הריון המבוססות על אסטרוגן עלולות להגביר את תופעות הלוואי המינרלוקורטיקואידיות אצל אנשים רגישים.
הכנות ומינון: 1-1.5 ג' שלוש פעמים ביום בחליטה או מרתח, לטיפול באולקוס תכשיר ללא גליצריזין 0.4-1.6 ג'.

מינון גבוה מוגבל ל-4-6 שבועות (2).
שימוש בתעשייה: נעשה שימוש רב בשוש בתעשיית המזון, הממתקים והמשקאות. מכינים סוכריות שוש קירח בצרוף עם שמן אניס, מכינים משקאות אלכוהוליים, כגון, סוגים שונים של בירה, ומשקאות בלתי אלכוהוליים. מוסיפים ממנו למיני מאפה, פודינג וג'לטין.
התקן למזון הוא לא יותר מ-0.25% מהצמח (16). משתמשים בשוש בתעשיית הסיגריות כדי לתת טעם וריח לטבק.
סטטוס: באנגליה GSL, מאושר לשימוש בצרפת, בלגיה, גרמניה, בישראל, בארה"ב נחשב לבטוח לשימוש במזון.

ספרות

1. Gamer-Wizard M. Oliff  HS. Webb D. et al. Glycyrrhiza glabra. Alt. Med. Rev. 2005, 10: 230-237.

2. Liquorice root, in: British Herbal Compendium, Bradley P.R (ed) 1992 British Herbal Medicine Association, p. 145-148.

3. Obolentseva GV. Litvinenko VI. Ammosov AS. et al. Pharmacological and therapeutic properties of licorice preparations (a review). Pharm. Sci. J. 1999, 33: 24-31.

4. Hattori M. Sakamoto T. Yamagishi T. et al. Metabolism of glycyrrhizin by human intestinal flora. II. Isolation and characterization of human intestinal bacteria capable of metabolizing glycyrrhizin and related compounds. Chem. Pharm. Bull. (Tokyo) 1985, 33: 210-217.

5. Baba M. Shigeta S. Antiviral activity of glycyrrhizin against Varicella-zoster virus in vitro. Antiviral Res. 1987, 7: 99-107.

6. Hattori T. Ikematsu S. Koito A. et al. Preliminary evidence for inhibitory effect of glycyrrhizin on HIV replication in patients with AIDS. Antiviral Res. 1989, 11: 255-261.

7. Pompei R. Flore O. Marccialis MA. et al. Glycyrrhizic acid inhibits virus growth and inactivates virus particles. Nature 1979, 281: 689-690.

8. Numazaki K. Umetsu M. Chiba S. Effect of glycyrrhizin in children with liver dysfunction associated with cytomegalovirus infection. Tohoku J. Exp. Med. 1994, 172: 147-153.

9. Armanini D. Karbowiak I. Funder JW. Affinity of liquorice derivatives for mineralocorticoid receptores. Clin. Endocrinol. (Oxf) 1983, 19: 609-612.

10. Okimasu E. Moromizato Y. Watanabe S. et al. Inhibition of phospholipase A2 and platelet aggregation by glycyrrhizin, an anti-inflammation drug. Acta Med. Okayama 1983, 37: 385-391.

11. Ohuchi K. Tsurufuji A. A study of the anti-inflammatory mechanism of glycyrrhizin. Mino Med. Rev. 1982, 27: 188-193.

12. Van Rossum TG. Vulto AG. Hop WC. et al. Glycyrrhizin-induced reduction of ALT in European patients with chronic hepatitis C. Am. J. Gastroenterol. 2001, 96: 2432-2437.

13. Van Marle J. Aarsen PN. Lind A. et al. Deglycyrrhizinised liquorice (DGL) and the renewal of rat stomach epithelium. Eur. J. Pharmacol. 1981, 72: 219-225.

14. Lino S. Tango T. Matsushima T. et al. Therapeutic effects of stronger neo-minophagen C at different doses on chronic hepatitis and liver chirosis. Hepatol. Res. 2001, 19: 31-40.

15. Stormer FC. Reistad R. Alexander J. Glycyrrhizic acid in liquorice – evaluation of health hazard. Food Chem. Toxicol. 1993, 31: 303-312.

16. Licorice root in:Herbal Medicine, Expanded Commission E Monographs, Blumenthal M. Goldberg A. Brinckmann J.(Ed.) American Botanical Council Austin TX. 2000 p. 233-240.

גרסיניה – Garcinia mangostana

גרסיניה משמש לטיפול בדיזנטריה, בשלשול,  משחה מהפרי מסייעת לטיפול באקסמה ובפגעי עור שונים.מנגוסטין נמכר כתוסף מזון כמיץ או קפסולות

שם עברי: גרסיניה

משפחה: Guttiferae

שם אנגלי: Mangosteen

תיאור בוטני: המנגוסטין הוא עץ טרופי, ירוק –עד, שמוצאו כנראה מאיי סונדה ומ- Moluccas. מצויים עצי בר במלאיה, וכנראה שמשם הגיע העץ לתאילנד ובורמה. מרבים לגדל אותו בתאילנד, בדרום ויאטנאם, בורמה, סינגפור, מלאיה ודרום הודו.

העץ מגיע לגובה של 7-25 מ'. צבע קליפת הגזע חום כהה, כמעט שחור. העלים נגדיים וצבעם ירוק כהה.

הזרעים אינם זרעים אמיתיים, כי אין בצמח הפרייה. הזרעים נובטים במהירות לאחר שהם עוזבים את הפרי. הם מתים מהר אם מניחים להם להתייבש (2).

נעשו ניסיונות רבים לגדל את המנגוסטין בארצות אחרות, באזור הסוב-טרופי. כל הניסיונות נכשלו. המנגוסטין יכל להתקיים ולגדול בטמפרטורה שבין 4-38 מעלות צלסיוס. הוא זקוק ללחות מרובה, ואינו יכל לגדול במקומות שיש בהם עונות של יובש. הוא אינו סובל מליחות באדמה, מליחות במים, ויש להגן עליו מפני רוחות חזקות. עצים שגדלים על גדות  נחלים, אגמים, בריכות או תעלות נותנים פרי רב.

חלקי צמח בשימוש: פירות.

מרכיבים:  תרכובות פנוליות, אנתוציאנינים   catechins, rosin, mangostin, xanthones, gartanin

פעילות:נוגד חמצון, נוגד אלרגיה, מעכב שחרור היסטמין, מעכב ייצור פרוסטגלנדינים  E2(3),

Xanthonesמעכבים Mycobacteria(4), ועודדו אפופטוזיס בתאי לויקמיה אנושיים בתרבית (5).

Xanthonesהם תרכובות פנוליות פעילות מאד כנוגדי חמצון, כאנטי דלקתיים, נוגדי אלרגיה, מעכבים שחרור היסטמין.

שימוש רפואי: לטיפול בדיזנטריה, בשלשול,  משחה מהפרי מסייעת לטיפול באקסמה ובפגעי עור שונים.

מנגוסטין נמכר כתוסף מזון כמיץ או קפסולות. המיץ הוא בדרך כלל תערובת של מיץ מנגוסטין ביחד עם מיץ תפוחי עץ, אגסים, אוכמניות, פטל שחור.

מירתח מהקליפה משמש לטיפול בשלשול וציסטיטיס. משרים את הקליפה במים במשך כל הלילה, ומשתמשים במשרה לטיפול בשלשול כרוני (6).

מיצוי מקליפת הגזע שנקרא amibiasine משווק כתכשיר לטיפול בזיהומים עם אמבות.

בפיליפינים משתמשים במירתח מהעלים ומקליפת הגזע להוריד חום ולטיפול בשלשול ודיזנטריה (6).

שימוש כמזון: מנגוסטין נאכל בעיקר כפרי טרי. הם נמכרים גם כפרי משומר, אבל טוענים שהם מאבדים את הטעם המיוחד שלהם בשימוש. במלאיה מכינים מהפרי ריבות.

ספרות:

1.     Plantpiments for color and nutrition http://www.hort.wisc.edu/usdavcru/simon/publications/97hort0012.html

2.     Mangosteen seed information

http://mangosteen.com/Sciencenonscienceandnonsense.com

3.     Keigo N. Inhibition of histamine release and prostaglandin E2 synthesis by Mangosteen, a Thai medicinal plant. Biol. Pharm. Bull. 2002, Vol. 25. p. 1137-1141.

4.     Sunit S. Antimycobacterial activity of prenylated xanthones from the fruits of Garcinia mangostana. Chem. Pharm. Bull. 2003, Vol 51, p. 857-859.

5.     Matsumoto K. Induction of apoptosis by xanthones from Mangosteen in human leukemia cell lines. Journal Natural Products, 2003, Vol. 66, p. 1124-1127.

6.     Mangosteen, Garcinia mangostana L.http://www.hort.purdue.edu/newcrop/morton/mangosteen.html

מילה – Fraxinus spp

מילה - רפואה מסורתית: בסין משתמשים בשורש של F. malacophylla כמוריד חום ונוגד דלקת. קליפת הגזע משמשת לטיפול בכאב שיניים, וזיהומים בדרכי השתן >

מילה
משפחה: זיתיים, Oleaceae
תאור בוטני: המינים השונים של ה-Fraxinus הם עצים, ולעתים רחוקות שיחים. הם בדרך כלל נשירים, ולפעמים ירוקי-עד. העלים נגדיים. הפרחים קטנים.

למינים שונים יש ערך כלכלי, מסחרי ורפואי רב. מינים רבים ידועים ברפואה המסורתית. ישנם מינים שנחקרו (1). בארצות רבות, כולל בארץ, מגדלים אותם כעצי שדרה.
רפואה מסורתית: בסין משתמשים בשורש של F. malacophylla כמוריד חום, נוגד מלריה, נוגד שגרון, ונוגד דלקת. קליפת הגזע משמשת לטיפול בסטומטיטיס, כאב שיניים, וזיהומים בדרכי השתן (2).

ביפן משתמשים בקליפת הגזע של המין F. japonica כצמח דיורטי, מוריד חום ומשכך כאב. הוא משמש לטיפול ברוימטיזם וגאוט (3).

F. bungeana נחשב לצמח רפואי בסין. משתמשים בו במקרים של שלשול, דלקת מפרקים וכן להורדת חום.

המין F. excelsior שמוצאו מאירופה ואסיה, ידוע כצמח רפואי ברפואה המסורתית. הוא מומלץ על ידי היפוקרטס. העלים משמשים להורדת חום ולטיפול ברוימטיזם. ברפואה המסורתית של בולגריה ופולין משתמשים בעלים ובקליפת הגזע לטיפול בפצעים, במקרים של שלשול ודיזנטריה.

חלקי צמח בשימוש: עלים, קליפת הגזע

מרכיבים: במינים השונים של ה-Fraxinus מצויים קומרינים, secoiridoidsו-phenylpropanoids.

ה-secoiridoids מצויים בעיקר כגליקוזידים ואסטרים של hydroxyphenyl alcohols. בנוסף מכילים המינים השונים פלבנואידים, פנולים פשוטים וליגנאן.

קומרינים הם מרכיבים שאינם אופייניים למשפחת הזיתיים. הם נמצאו בכל המינים שנחקרו, והם מייחדים את מיני ה- Fraxinus. בכמה מינים הם מצויים בריכוז רב, ומשמשים מקור לקומרינים בתעשיה.

הגליקוזידים של הקומרינים esculinו-fraxin נמצאו בכל המינים שנבדקו (1) Esculin  Fraxin  Secoiridoids שכיחים במשפחת הזיתיים. לקבוצה זו משתייך ה-oleuropein שהוא אחד מהמרכיבים העיקריים בעלים ובפירות של הזית.  Oleuropein תשעה phenylpropanoid glycosides נמצאו במינים השונים של ה-Fraxinus(1). ביניהם verbascosideו- salidroside. בין הפנולים הפשוטים נמצאו נגזרות של חומצה בנזואית, כגון, חומצה ונילית, גאלית וסירינגית.

בין הטריטרפנים מצויות חומצה אורסולית, אולאנולית, בטולינית, וכן בטולין ו-beta-amirin.

פעילות: נחקרה הפעילות של מיצויים שונים מהצמח וכן של מרכיבים בודדים.

פעילות אנטי מיקרוביאלית:

מיצויים מימיים של העלים וקליפת הגזע של F. ornus ו- F. excelsior מעכבים גידול של השמר הלבן- Candida albicans. המיצוי של קליפת הגזע שלהם מעכב Staphylococcus aureus. המיצוי של קליפת הגזע של F. excelsior מעכב Proteus mirabilis. מיצויים אלכוהוליים ומירתחים של קליפת הגזע שלF. ornus מעכבים S. aureusו- B. subtilis(1).

פעילות נוגדת דלקת:

פעילות אנטי דלקתית הוכחה במיצוי המימי והמתנולי של קליפת הגזע של F. japonica(4). במיצויים מימיים ואלכוהוליים של קליפת הגזע של F.excelsior הראו מחקרים in vitroו-in vivo פעילות נוגדת דלקת ושגרון (5). מיצוי אלכוהולי של קליפת הגזע של מין זה מהווה מרכיב בתרופה צמחית נגד רוימטיזם Phytodor  N.

פעילות נוגדת חמצון הוכחה במיצויים אלכוהוליים של קליפת הגזע של F. ornusו-F. excelsior(1). מרכיבים מבודדים מהצמח הראו גם הם פעילות נוגדת חמצון.

זרוז בשיקום של עור הראו במיצוי אלכוהולי של קליפת הגזע. המיצוי גרם לצמיחה מהירה של תאי אפיתל. עיכוב של lypoxygenase ושל ייצור לויקוטריאנים התקבל על ידי קומרינים שבודדו מה-Fraxinus, ביניהם esculetin, scopoletin, fraxetin, fraxin.

פעילות דיורטית התקבלה עם מיצוי מימי ואלכוהולי של עלים של F. excelsior. הראו גם עליה משמעותית בהפרשה של יונים של נתרן וכלור וכן של אשלגן (1).

הגנה על הכבד הראו כמה קומרינים ופלבנואידים המצויים בצמח. הם מגבירים הפרשת מיצי מרה ומנקים את הכבד מרעלנים.

הרחבה של כלי דם קורונריים התקבלה על ידי מרכיבים מקבוצת ה- secoiridoids(6).

לסיכום, הסוג Fraxinus הוא מקור עשיר לתרכובות פנוליות שונות, למרכיבים בעלי מבנה כימי מעניין ולמוצרים בעלי פעילות פיזיולוגית. רק מינים בודדים נבדקו. התוצאות שהתקבלו במחקרים ביחד עם החשיבות שייחסו למינים השונים שברפואה העממית, מעודדים את המשך המחקר.

ספרות:

1.     KostovaI.and Lossifova T. chemical components of Fraxinus species. Fitoterapia 2007, 78:86-106.

2.     He SD Ueda S, Inoui K. et al. Phytochemistry 1994, 35: 177

3.     Inouye H. Nishioka T. Kaniwa M. Phytochemistry 1975, 14:304

4.     Wallander E. Albert VA. Am. J. Bot. 2000, 87: 1827

5.     Kruedener S. Schneider T. Elsner EF. Drug Res. 1995, 45: 169

6. CalisI.Hosny T. Lahloub MF. Phytochemistry 1996, 41: 1557.

חזרה לחנות

ציפורן Eugenia caryophyllus

ציפורן בשימוש פנימי מומלץ לטיפול בהפרעות בעיכול, כגון, גזים, התנפחות של הבטן, כאבים עוויתיים, בחילות. בשימוש חיצוני להקלה על כאבי שיניים

שם עברי: ציפורן

שם נרדף: Syzygium aromaticum
שם אנגלי: Clove
משפחה: הדסיים, Myrtaceae
תיאור בוטני: עץ בגובה 10-20 מ' שמוצאו באיי Moluca שבאינדונזיה.
עד שנת 1770 היה לגרמניה מונופולין על הציפורן. צרפת הצליחה להכניס גידול של עצי ציפורן לאיי מאוריציוס, ומשם התפשט הגידול לעוד ארצות.

היצרניות העיקריות של הציפורן בימינו הן: אינדונזיה, מדגסקר וברזיל (1).
חלקי צמח בשימוש: ניצני הפרחים
מרכיבים: שמן נדיף 14-21%, כולל בעיקר שלושה מרכיבים עיקריים: eugenol64-89%, acetyleugenol4-20%, beta-caryophyllene  4-12% , מרכיבים  המצויים בריכוז נמוך: alpha-humulene 0.5-1.9%caryophyllene oxide 0.2-0.4%(2).

הדרישה לשמן נדיף רפואי בפרמקופיאה באירופה היא: eugenol 75-88%, acetyleugenol 4-15%, beta-caryophyllene 5-14%(1).

למטרות מסחריות שונות, לא רפואיות, מופק שמן מהעלים ומגבעולים. הוא דומה בהרכבו לשמן הנדיף המופק מניצני הפירות , אבל ריכוז ה- acetyleugenol נמוך יותר, והארומה  באיכות פחות טובה משל השמן הנדיף המופק מניצני הפירות.  eugenol פלבונואידים בערך 0.2%, כולל kaempferol, rhamnetin, quercetin, kaempferide, myricetin (3)chromones: 5,7-dihydroxy-2-methylchromone

חומצות פנוליות: גאלית, קומרינית, פרולית, ונילית, עקבות של חומצה כלורוגנית ואלגית (4). טאנינים, בעיקר אלגיטאנינים

טריטרפנים- חומצה אולאנולית 1% (4)

פוליסכרידים: שני rhamnogalacturans

עם שרשרת צדדית של abinanו-10-15% של קבוצות סולפט. לאחד יש משקל מולקולרי 36.000 ולשני 103.000.

גליקוזידים של סטרולים, סיטוסטרול, סטיגמה סטרול וקמפסטרול (5).

פעילות: רוב הפעילות של הצפורן מתייחסת לשמן הנדיף ולמרכיב הפנולי eugenol, ספסמוליטי (6), סטימולנט ארומטי (7), קרמינטיבי (6), מגביר הפרשת מיצי מרה (8), אנטי מיקרוביאלי (9), מעכב הרפס, נוגד הקאה (7).

השמן הנדיף וה-eugenol עלולים לגרום לגירוי בשימוש חיצוני, מאלחש מקומי עדין, נוגד דלקת (10) ונוגד חמצון, מעכב צימות של טסיות דם (10).

התוויות: בשימוש פנימי מומלץ לטיפול בהפרעות בעיכול, כגון, גזים, התנפחות של הבטן, כאבים עוויתיים, בחילות (7) בשימוש חיצוני להקלה על כאבי שיניים, בגרגור לדלקות גרון, בשטיפות פה לדלקות חניכיים (11), לטיפול באקנה, לכאבי שרירים, למחלות רוימטיות, נוירלגיה, שעלת וברונכיט (12).
התוויות נגד: במקרים של תפקוד בלתי תקין של הכבד, במקרה שלוקחים פרצטאמול או נוגדי קרישה.

תופעות לואי: שמן נדיף מרוכז גורם לגירוי של רקמות

אינטראקציות עם תרופות: אינן ידועות

הכנות ומינון: בשימוש פנימי, ניצנים יבשים 120-300 מ"ג

חליטה שני ניצנים בכוס מים חמים

טינקטורה 1:5 ב-40% אלכוהול, 20 טיפות שלוש פעמים ביום

שמן נדיף 2-3 טיפות

שימוש מקומי: לכאב שיניים משתמשים בשמן נדיף ללא מיהול, שטיפות פה עם 1-5% שמן נדיף, קומפרסים עם שמן אתרי מהול בתוך שמן.

בטיחות: השמן הנדיף בטוח לשימוש במינון המומלץ, שמן נדיף מהול אינו גורם לגירויים לעור, אבל עלול לגרום לגירוי בקרומים של הפה.

סטטוס בינלאומי: באנגליה GSL בשימוש פנימי וחיצוני צרפת התקבל לאינדיקציות מוגדרות גרמניה מקובל על Commission E מקובל שימוש למזון בארה"ב ובאירופה.

ספרות

1.     Clove in; Bradley P. British Herbal Compendium Vol 2, British Herbal Medicine Association, 2004,113-1182.    

2. Gopalakrishnan N. Studies on the storage quality of CO2 extracted cardamom and clove bud oils. J. Agaric Food Chem. 1994, 42; 796-798.

3. Vosgen B. and Hermann K. Glycosides of Pepper (Pipper nigrum), Clove (Syzygium aromaticum L.) and Allspice (Pimenta dioica L) 3. Phenolics of Spices Z. Lebensm Unters, Forsch, 1980, 170: 204-207.

4. Cal L. and Wu CD. Compounds from Syzygium aromaticum Possessing Growth Inhibitoty Activity Against Oral Pathogens. J. Nat. Prod. 1996, 59: 987-990.

5. Lee Jl. et al. Purification and characterization of Antithrombotics from Syzygium aromaricum. Biol. Pharm. Bull. 2001, 24: 181-187.

6. Sensch O. et al. Calcium channel blocking effect of constituents of Clove oil. Planta  Medica 1993, 59 (Suppl) A687.

7. Chevallier A. Clove in: The Encyclopedia of Medicinal Plants. ISBN O-7513-0314-3 Lonon, New York, Stuttgart, Dorling Kindersley, 1996: 95

8. Yamahara J. et al. Biologically active principles of crude drugs, Pharmacological evaluation of cholagogue substances in clove  and its properties. J. Pharmacobiodyn. 1983, 6: 281-286.

9. Dorman HJD and Deans SG. Antimicrobial agents from plants; antibacterial activity of plant volatile oils. J. Applied Microbiol 2000, 88: 308-316.

10.  Saeed SA. et al. Eugenol: a dual inhibitor of platelet – activating factor and arachidonic acid metabolism. Phytomedicine 1995; 2: 23-28.

11. Giroflier, in: Medicaments a base de plantes ISBN 2-911473-02-7. Saint –Denis Cedex, France: Agence du medicament, 1998.Todd RC, editor, Clove, Clove oil in: Extra Pharmacopoeia, Martindale, 25th edition, London Pharmaceutical Press, 1967: 853.

0
    0
    העגלה שלך
    העגלה שלך ריקהחזור לחנות