סל קניות 0

גיאון היערות – גאום – Geum urbanum L. ­

גאום - גיאון היערות הוא עשב רב שנתי, מעוצה בחלקו, המשמש בעיקר לטיפול בבעיות המשפיעות על הפה, הגרון ומערכת העיכול. מייחסים לו השפעה של הידוק

גיאון (גאום) היערות

גיאון (גאום) היערות הוא צמח מרפא בעל שימוש מתועד ותיק באירופה. לאחר מספר שנים של גידול בישראל, כדאי להפנות אליו גם אצלינו מבט, ולשקול שימוש בקליניקה.

משפחה ושמות עממיים

משפחה: ורדניים Rosaceae

שמות עממיים באנגלית: Wood Avens, Bennet’s Root ,Old man’s whiskers, Herb bennet

בתי גידול

חורשות, גדרות ומשוכות וכו’. הצמח עמיד לקור, גדל בקרקע לחה, מנוקזת היטב, מעדיף חצי צל. הוא נפוץ באירופה, מנורבגיה דרומה ומזרחה ועד צפון אפריקה, סיביר, ההימלאיה ומערב אסיה. נדיר מאוד בישראל.

תיאור הצמח

גיאון היער Geum urbanum הוא עשב רב שנתי שגדל לגובה 0.5 מ’, דומה ל Potentilla . הוא יוצר נוף כדורי בקוטר כ 0.5 מ’ ופרחים צהובים עדינים באביב ובקיץ. הצמח הוא דו-מיני, הוא מואבק על ידי דבורים, וגם פורה מעצמו.

שימוש כצמח מאכל

כמזון, אוכלים את העלים צעירים, מבושלים. השורש – מבושל, משמש כתבלין במרקים, תבשילים וכו’, וגם כחומר טעם בשיכר. לשורש הטרי יש ריח המזכיר ציפורן (clove, עם רמז של טעם קינמון, ועל כן יכול להוות תחליף לציפורן). מומלץ להשתמש בו באביב. השורש מבושל גם להכנת משקאות.

שימושים רפואיים

גיאון היערות הוא עשב רב שנתי, מעוצה בחלקו, המשמש בעיקר לטיפול בבעיות המשפיעות על הפה, הגרון ומערכת העיכול. מייחסים לו השפעה של חיזוק חניכיים רכות, מרפא כיבים בפה, טוב לגרגור לטיפול בזיהומים של הלוע והגרון, ולטיפול בריח רע. כל חלקי הצמח, אבל במיוחד השורש, הם אנטי דלקתיים, מחטאים, ארומטיים, עפיצים, יעילים כטוניקים  למע’ העיכול והשתן, ומפחיתים גירוי של הקיבה והמעיים. הם מאחים ומגלידים פצעים וטובים גם כשטיפת פנים, ואומרים שהוא מסיר כתמים, נמשים ופצעונים מהפנים.

תכשירים המופקים משורשים וקני שורש של Geum urbanum L. משמשים באופן מסורתי לטיפול בכיבים וגירויים של ריריות הפה, הקיבה ומערכת המעיים.

שימושים נוספים

בלקיחה פנימית מטפל בשלשולים, הפרעות מעיים, קלקולי קיבה, תסמונת המעי הרגיז והפרעות בכבד. הוא מיושם חיצונית גם כטיפול לטחורים, הפרשות מהנרתיק וכו’, ולטיפול במחלות עור שונות – עדיף לקצור את השורש באביב, שכן בתקופה זו הוא הריחני ביותר. לאבקת השורש היה ידוע גם שימוש כתחליף לכינין וטיפול בחום עולה ויורד.

מחקרים וממצאים

תמציות שונות של חלקי הצמח העליונים נבדקו לפעילות אנטי-ויראלית ואנטי-ניאופלסטית (נוגדת-גידולים) על קוי סרטן שונים. אחת התמציות הראתה פעילות אנטי-נאופלסטית חזקה על קווי תאי סרטן שלפוחית השתן, על ידי השראת אפופטוזיס ועיכוב NFκB p65 ושיבוטות תאים. שתי תמציות הראו גם פעילות אנטי-ויראלית מתונה. שבעים וארבעה מטבוליטים משניים (נגזרות של חומצה גאלית ו-Elagic acid, חומצות פנוליות, פלבנואידים וכו’) זוהו בצמח.

ריבוי

מזרעים, או חלוקה. ניסיון הגידול בישראל מצביע על כך שלמרות שבית הגידול הטבעי של הצמח הוא באזורים קרים, הוא מצליח לשרוד את הקיץ החם בישראל, ויש לו צימוח ומופע יפה באביב.

מקורות:

  1. https://pfaf.org/user/Plant.aspx?LatinName=Geum+urbanum
  2. ויקיפדיה.
  3. https://www.botanical.com/botanical/mgmh/mgmh.html
  4. Zaharieva, M.M. el al., In Vitro Antineoplastic and Antiviral Activity and In Vivo Toxicity of Geum urbanum L. Extracts. Molecules 2022, 27, 245.

שאלות ותשובות מתוך הטקסט:

מהם השימושים הרפואיים של גיאון היערות?
גיאון היערות משמש בעיקר לטיפול בבעיות בפה, גרון ומערכת העיכול, כמו חיזוק חניכיים, טיפול בכיבים בפה, גרגור נגד זיהומים בלוע וגרון, ולטיפול בריח רע מהפה.
איזה חלק מצמח גיאון היערות בשימוש רפואי?
השורש של גיאון היערות הוא החלק העיקרי לשימוש רפואי.
כיצד ניתן להשתמש בשורש גיאון היערות במטבח?
שורש גיאון היערות מבושל משמש כתבלין במרקים, תבשילים, ושיכר. השורש הטרי יש ריח המזכיר ציפורן וטעמו דומה לקינמון, והוא יכול לשמש כתחליף לציפורן.
האם אפשר לגדל גיאון היערות בישראל?
כן, את גיאון היערות ניתן לגדל בישראל, למרות שמקורו באזורים קרים. הוא שורד את הקיץ החם ומציג צימוח יפה באביב.

מורינגה – Drumstick tree – Moringa oleifera

מורינגה הוא צמח ידוע נערץ ונפוץ באסיה והפך פופולרי בשנים האחרונות במערב. לצמח מיוחסות מגוון סגולות רפואיות: אנטי בקטריאלי, אנטי ויראלי, אנטי פטרייתי ועוד. למידע נוסף

מאת: מינה פארן Ph.D

שם בוטני: Moringa oleifera
שם נפוץ:  Drumstick tree, Horseradish tree, Benzolive tree, Mulangay, Marango
שם עברי: מורינגה משפחה Moringaceae

מורינגה תיאור בוטני

לסוג מורינגה משתייכים 13 מינים. הנפוץ מכולם הוא M. oleifera. זהו עץ טרופי הגדל במהירות רבה ועמיד ליובש. מוצאו מהודו, פקיסטן, בנגלדש ואפגניסטן. חשיבותו הרפואית והתעשייתית ידועה מאז מאות שנים. הוא קל לגידול, ומרבים לגדל אותו ולהשתמש בו בארצות טרופיות רבות, כגון, פיליפינים, אידונזיה, תאילנד, סרי לנקה, מלזיה, אתיופיה, סודן, במזרח, מערב ודרום אפריקה, אמריקה הלטינית, האיים הקריביים ובאיי האוקינוס השקט (1).

חלקי צמח בשימוש: כל הצמח.

המורינגה כצמח מזון

כל חלקי הצמח אכילים, ומאז שנים רבות הוא נחשב לצמח מאכל.
התרמילים הארוכים לפני הבשלתם, הם הידועים והנפוצים ביותר כירק מאכל. ניתן לאכול אותם כסלט ללא בישול, או שמבשלים אותם כמו שעועית ירוקה. התרמילים הבשלים קשים יותר ומכילים הרבה סיבים. נוהגים לטגן אותם (2).
השורש המעובה משמש תחליף לחזרת, וזה המקור לכינוי עץ החזרת. ממליצים כיום להמנע משימוש בשורש בגלל תכולת האלקלואידים שבו, במיוחד מורינגין, שעלולים להיות רעילים (3).
העלים נאכלים כסלט, מבושלים, כבושים או מיובשים וטחונים לאבקה. עץ המורינגה מכוסה כולו עלים בסוף העונה היבשה, כשיש מחסור במזון. העלים משמשים גם מזון לחיות הבית. בנוסף משתמשים באבקה מהעלים היבשים כחומר ניקוי (1,3).
הפרחים נאכלים מבושלים או מטוגנים בחמאה. הם עשירים בסידן ואשלגן (4).
הזרעים מכילים  38-40% שמן יציב שאינו מתחמצן בקלות. הוא ידוע בשם Ben oil (1,4). העיסה שנשארת לאחר כבישת השמן משמשת כמזון לחיות הבית וכדשן לשדות, וכן לטיהור מי שתיה (5).
הזרעים הטחונים משמשים לניקוי מיץ מקנה סוכר ולטיהור מים. חלבון המצוי בזרעים נקשר לחומרים מוצקים. הם שוקעים והמיץ או המים  נעשים צלולים (1,4). הזרעים פועלים כחומר מקריש טבעי. הם דומים בפעילות זאת לסולפט האלומיניום (אלום). משתמשים בהם בשימוש מסחרי  לטיהור מי שתיה בקנה מידה גדול (6,7,8).
המורינגה מומלץ לטיפול באנשים הסובלים מתת תזונה. העלים מכילים יותר ויטמין A מגזר, יותר סידן מחלב, יותר ברזל מתרד, יותר ויטמין C מתפוז, יותר אשלגן מבננה (1). מורינגה ידוע בארצות בהן מגדלים אותו ומשתמשים בו כעץ פלאי. מעריצים אותו הודות לפעילות הרפואית והמזינה שלו.  נעשו כמה מחקרים על העץ, אבל רובם ללא קבוצת ביקורת והם אינם עומדים בקריטריונים הנדרשים במערב (1).

רכיבים פעילים

מינים שונים של מורינגה מכילים גלוקוזינולאטים ו- isothiocyanates, שהסוכר הבולט בהם הוא הרמנוז. בודדו ממיני המורינגה benzyl isothiocyanate, ptergospermin, niazimicin ועוד.

benzyl isothiocyanate

תרכובות דומות לאלה המכילות גפרית אופייניות  לצמחים ממשפחת המצליבים, כגון, חרדל, חזרת, גרגיר הנחלים. מכנים אותם בשם כולל שמן חרדל.
העלים עשירים בויטמינים, מינרלים וקרוטנואידים.  השורש מכיל אלקלואידים (0.1%), כגון. מורינגין ומוריגינין.

פרמקולוגיה

תרכובות הגפרית שבצמח אחראיות לפעילות האנטי ויראלית והאנטי בקטריאלית של הצמח (2). מחקר שנערך in vitro הראה ש-pterygospermin דוחה גידול של חיידקים גרם-חיוביים וגרם-שליליים, כגון, Staph. aureus, Bacillus subtilis, E. coli, Salmonella typhi, S. paratyphi
(Shigella dysentheria, Mycobacterium tuberculosis (9,10.
מחקרים שנערכים בשנים האחרונות מראים שעלי המורינגה מעכבים הליקובקטר פילורי(11).

פעילות

אנטי בקטריאלי, אנטי ויראלי, אנטי פטרייתי, ספסמוליטי, נוגד דלקת, נוגד טפילים, מסייע להורדת לחץ דם, נוגד אולקוס, מסייע להורדת רמת כולסטרול, מסייע להורדת רמת סוכר (1).

התוויות נגד למורינגה

ההמלצות לשימוש רפואי נאספו מהרפואה העממית ומתוצאות של מחקרים.
חלקי הצמח השונים מומלצים לטיפול בזיהומים בדרכי השתן (12,2), הצטננות (2), הרפס סימפלקס (13), לסילוק טפילים (14),לטיפול  בברונכיט, דלקות אוזניים, דלקת גרון (2), לטיפול באנמיה (2), למקרים של גסטריטיס, אולקוס (15), לשיפור העיכול (2), לכאבי מפרקים (2), לדלקות חריפות וכרוניות (16), לשיכוך כאב (16), כתוספת של מינרלים וויטמינים (17). הפרחים וקליפת הגזע מומלצים כדי לגרום להפלה (18),  השורש וקליפת הגזע מומלצים לשימוש כאמצעי מניעה (19), העלים מומלצים כטיפול למחלות דלקתיות של העור (20).
השמן המופק מהזרעים משמש למאכל, להכנת סבון ולהגנה על העור.

סיכום

מורינגה, שהוא צמח ידוע, נערץ ונפוץ  בשימוש בארצות טרופיות באסיה, אפריקה ואמריקה מעורר עניין רב בשנים האחרונות במערב. השימוש המסורתי רב השנים למאכל ולרפואה, ביחד עם תוצאות המחקרים המוכיחים פעילות רפואית חשובה של הצמח, הגידול הקל שלו וצמיחתו המהירה, מצדיקים השקעה של מחקר מקיף ויסודי, והכנסת הצמח לשימוש תזונתי ורפואי.

מקורות

1. Fahey J.W. Moringa oleifera: A Review of the Medical Evidence for Its Nutritional, Therapeutic, and Prophylactic Properties. Part 1. Trees for Life Journal, a forum on benefical trees and plants 2005, 1:5 www. TFLJournal.org.

2. Fuglie LJ. The Miracle Tree: Moringa oleifera: Natural Nutrition for the Tropics. 1999, Church World Service, Dakar. 68 pp.

3. Fuglie LJ. New Uses of Moringa Studied in Nicaragua. June 2000, ECHO Development Notes #68.

4. Donovan P. Moringa oleifera: The Miracle Tree, Natural News.com, 2007, www.naturalnews.com/022272.html

5. Berger MR. Habs M. Jahn SA. Schmahi S. Toxicological assessmet of seeds from Moringa oleifera and Moringa stenopetala, two highly efficient primary coagulants for domestic water treatment of tropical raw waters. East African Medical Journal, 1984, 61: 712-716.

6. Sutherland JP. Foklard GK. And Grant WD. Natural Coagulants for appropriate water treatment – a novel approach, Waterlines , 1990, 8: 30-32.

7. Gassenschmidt U. Jany KD. Tauscher B and Niebergall H. Isolation and characterization of a flocculating protein from Moringa oleifera Lam. Biochimica Biophysica Acta 1995, 1243: 477-481.

8. Olsen A. Low technology water purification by bentonite clay and Moringa oleifera seed flocculation as performed in Sudanese villages. Effects on Schistosoma mansoni cercariae. Water Research 1987, 21; 517-522.

9. Caceres A. Cabrera O. Morales O. et al. Pharmacological properties of Moringa oleifera. . Preliminary screening for antimicrobial activity. Journal of Ethnopharmacology 1991, 33: 213-216.

10. Das BR. Kurup PA. and Narasimha Rao PL. Antibiotic principle from Moringa pterygosperma. Part VII. Anti-bacterial activity and chemical structure of compounds related to pterygospermin. Indian Journal of Medical Research, 1957, 45: 191-196.

11. Galan MV. Kishan AA. Silverman AL. Oral broccoli sprouts for the treatment of Helicobacter pylori infection: A preliminary report. Digestive Disease Science, 2004, 49: 1088-1090.

12. Shaw BP. and Jana P. Clinical assessment of Sigru (Moringa oelifera Lam) on Mutrakrichra (lower urinary tract infection) NAGARJUN, 1982, 231-235.

13. Lipipun V. Kurokawa M. Suttisri R. et al. Efficacy of Thai medicinal plant extracts against herpes simplex virus type 1 infection in vitro and in vivo. Anti viral Research, 2003, 60: 175-180.

14. Mekonnen Y. Yardley V. Rock P. Croft S. In vitro antitrypanosomal activity of Moringa stenopetala leaves and roots. Phytotherapy Research, 1999, 13: 538-539.

15. Akhtar AH. Ahmed KU. Anti-ulcerogenic evaluation of the methanolic extracts of some indigenous medicinal plants of Pakistan in aspirin-ulcerated rats.Journal of Ethnopharmacology 1995, 46: 1-6.

16. Cacees A. Saravia A. Rizzo S. et al. Pharmacologic properties of Moringa oleifera 2: Screening for antispasmodic, anti-inflammatory and diuretic activity, Journal of Ethnopharmacology, 1992, 36: 233-237.

17. Barminas JT. Charles M. et al. Mineral composition of non-conventional leafy vegetables. Plant Foods for Human Nutrition Dordrecht, 1998, 53: 29-36.

18. Nath D. Sethi N. et al. Survey on indigenous medicinal plants used for abortion in some districts of Uttar Pradesh. Fitoterpia 1997, 68:223-225.

19. Shukla S. Mathur R. Prakash AO. Antifertility profile of the aqueous extract of Moringa oleifera roots. Journal of Ethnopharmacology 1998, 22: 51-62.

20. Udupa SL. Udupa AL. et al. Studies on the anti-inflammatory and wound healing properties of Moringa oleifera and Aegle marmelos, Fitoterapia 111994, 65: 119-123.

שאלות ותשובות מתוך הטקסט

מהו המין הנפוץ ביותר של צמח המורינגה?

המין הנפוץ ביותר של צמח המורינגה הוא Moringa oleifera.

מהן השימושים הרפואיים של צמח המורינגה?

צמח המורינגה משמש לטיפול בזיהומים בדרכי השתן, הצטננות, הרפס סימפלקס, טפילים, דלקות אוזניים, דלקת גרון, אנמיה, אולקוס, שיפור העיכול, כאבי מפרקים, דלקות חריפות וכרוניות, וכשיכוך כאב.

אילו רכיבים פעילים מצויים בצמח המורינגה?

המורינגה מכילה גלוקוזינולאטים, isothiocyanates, benzyl isothiocyanate, ptergospermin, niazimicin, וויטמינים, מינרלים וקרוטנואידים.

מהן הפעילויות הרפואיות של צמח המורינגה?

המורינגה ידועה בפעילויות אנטי-בקטריאליות, אנטי-ויראליות, אנטי-פטרייתיות, נוגדות דלקת, נוגדות טפילים, והספקת סיוע להורדת לחץ דם, רמות כולסטרול וסוכר.

מהו השימוש המסורתי בצמח המורינגה?

המורינגה משמשת למאכל, טיפול תזונתי ורפואי, על ידי שימוש בתרמילים, עלים, פרחים ושורש לצרכים רפואיים שונים.

אלמוות הכסף

אלמוות הכסף הוא צמח ייחודי שע"פ הרפואה העממית היו נוהגים להשתמש בו לטיפול בזיהומים בדרכי השתן, ובפרט להמסת אבנים בכליות. לעיתים יחד עם פולי הקפה. לחצו כאן

אלמוות הכסף

שם בוטני ושם נפוץ של הצמח

שם בוטני: Paronychia argentea

שם נפוץ: Silver nailroot

משפחה: צפורניים , Caryophyllaceae

תיאור הצמח

אלמוות הכסף הוא צמח שנתי משתרע, נפוץ בארץ. הפרחים קטנים, מקובצים בתפרחת שנשארת יבשה במשך כל השנה. זה המקור לשם הסוג, אלמוות.

השימוש הרפואי בצמח אלמוות הכסף

השימוש הרפואי בצמח ידוע ברפואה המסורתית. נוהגים להשתמש בו לטיפול בזיהומים בדרכי השתן, ובפרט להמסת אבנים בכליות.

הטיפול המסורתי באבנים בכליות

הטיפול המסורתי באבנים בכליות כולל שימוש בקליפות קפה ביחד עם אלמוות הכסף.

הוראות להכנת חליטה

מרתיחים 4 כפות גדושות של קליפות קפה בתוך 2 ליטר מים במשך 20 דקות. מכבים את האש ומוסיפים 2 כפות של הצמח מכסים את הכלי ומשאירים לחלוט במשך 20 דקות.

שותים את כל החליטה במשך יום.

תוצאות הטיפול עם אלמוות הכסף

מטפלים שהציעו טיפול זה למטופלים עם אבנים בכליות מדווחים על המסת האבן בתוך פחות משבוע.

האבן מתמוססת ומופיעים פרורים בשתן.

שאלות ותשובות מתוך הטקסט

כיצד משתמשים בצמח אלמוות הכסף לטיפול רפואי?

הצמח אלמוות הכסף משמש לטיפול בזיהומים בדרכי השתן ובפרט להמסת אבנים בכליות.

איך מכינים את החליטה המסורתית להמסת אבנים בכליות?

להכנת החליטה, יש להרתיח 4 כפות גדושות של קליפות קפה ב-2 ליטר מים במשך 20 דקות, ואז להוסיף 2 כפות של אלמוות הכסף, לכסות ולהשאיר לחלוט במשך 20 דקות. יש לשתות את כל החליטה במשך היום.

מהי התוצאה המצופה מהשימוש בצמח אלמוות הכסף להמסת אבנים בכליות?

התוצאה המצופה היא שהאבן בכליות תתמוסס בתוך פחות משבוע, ותופיעה פרורים בשתן.

מקור התמונה : https://www.pikiwiki.org.il/image/view/81584

חומעה מסולסלת – Rumex crispus

הצמח חומעה מסולסלת מטפל ב: פסוריאזיס, במצב אקוטי או כרוני; דלקות של מע' הנשימה; צהבת חסימתית. אחד המרכיבים בפורמולה העממית לטיפול בסרטן.

חומעה מסולסלת – Rumex crispus

שם בערבית: חומייד' או חמאד' حماض (כללי לחומעה)

שם באנגלית: Curled Dock, Curly dock, Yellow Dock

משפחה: ארכובתיים Polygonaceae

תיאור בוטני

Rumex crispus הוא צמח רב שנתי שגדל לגובה כ 60 ס"מ. הצמח נפוץ מאוד ביבשות אירופה, אסיה, אפריקה, ואמריקה, בעיקר בשדות בור, אתרי פסולת, ובצידי דרכים. הוא עמיד יחסית לקור, פורח מיוני עד אוקטובר, והזרעים מבשילים מיולי עד אוקטובר. המין הוא חד-ביתי, ומואבק על ידי הרוח. מייצר כמות גדולה של זרעים חומים ומלאים בחומרי תשמורת. השורש שיפודי, מעובה ולו צבע צהבהב.

שימוש במזון

העלים ניתנים למאכל בצורתם הגולמית, או מבושלים. ניתן לייבש אותם גם לשימוש מאוחר יותר. ניתן להוסיף את העלים לסלטים, לבשל אותם כמחבת או להוסיף למרקים. יש להשתמש רק בעלים הצעירים מאוד, רצוי לפני שהגבעולים התפתחו, ואפילו אלה עשויים להיות מרים. אם משתמשים בהם בתחילת האביב ובסתיו הם יכולים לעתים קרובות להיות טעימים למדי. העלים עשירים מאוד בוויטמינים ומינרלים, בעיקר בברזל ובוויטמינים A ו-C. את הגבעולים אוכלים נאים או מבושלים. עדיף לקלף אותם ולאכול את החלק הפנימי. הזרע – נא או מבושל. ניתן להשתמש בו להכנת משקה חם או קר , או לטחון אותו לאבקה ולהשתמש בו כקמח להכנת פנקייק וכו'. הזרע מאוד מסובך לקציר ולהכין. הזרע הקלוי שימש כתחליף קפה.

שימוש מסורתי

לחומעה המסולסלת יש היסטוריה ארוכה של שימוש ביתי כצמח מרפא. זהו מקור לחומר משלשל עדין ובטוח, פחות אגרסיבי מצמחי מרפא חזקים יותר כגון הסנה (כסיה) או הריבס (רובארב) בפעולתו, ולכן הוא שימושי במיוחד בטיפול בעצירות קלה. מייחסים לצמח תכונות ניקוי חשובות והוא שימושי לטיפול במגוון רחב של בעיות עור. ניתן להשתמש בכל חלקי הצמח, אם כי השורש הפעיל ביותר מבחינה רפואית. השורש הוא אלטרטיבי, מכווץ, מעודד הפרשת מיצי עיכול (כולאגוג), מטהר, משלשל וטוניק עדין.  אבקה של השורש, ביחד עם אבקת עלי סרפד, משמשת לטיפול באנמיה.

בסוג חומעה כ-200 מינים שונים. מין אחר ידוע בסוג חומעה ונפוץ מאוד בשימוש הוא חומעת הגינה, חומעה מצויה או חומעת השדה (Sorrel, בלטינית: (Rumex acetosa. מין זה משמש להכנת מרק (מזרח אירופה), כירק לסלט ולהכנת משקה חמצמץ בצבע אדום (מהזרעים). לפחות בשלש יבשות, העלים והשורש משמשים לטיפול פנימי וחיצוני בכאבי גרון, זיהומים,  כיב קיבה, מחלות כליות,  חום, תולעי בטן וסרטן. מין זה הוא אחד המרכיבים בפורמולה העממית ESSIAC לטיפול בסרטן.

פעילות

הצמח יכול לגרום או להקל על שלשולים על פי המינון, זמן הקציר והריכוזים היחסיים של טאנינים (גורמים לעפיצות, מכווצים) ואנתראקינונים (משלשלים) שנמצאים בו.  בשימוש גם לחום חוזר ונשנה, שיעול, כיב קיבה מחלות כבד וצהבת. הוא משמש לטיפול בעצירות, שלשולים, דימום ריאות, תלונות דם שונות וגם מחלות עור כרוניות. לשימוש חיצוני, ניתן למעוך את השורש ולהשתמש בו כעיסה וכמשחה, או לייבש ולהשתמש בו כאבקה על פצעים, כיבים, התפרצויות פצעים ובעיות עור שונות אחרות. הוא אנטיבקטריאלי, ומעודד הגלדה. נמצא שמיצוי אלכוהולי של הצמח מעכב התפרקות קולאגן, ועשוי לעכב הזדקנות תאים (anti-aging).

התוויות נוספות של הצמח: פסוריאזיס, במצב אקוטי או כרוני; דלקות של מע' הנשימה; צהבת חסימתית.

רכיבים פעילים

השורש מכיל נגזרות שונות של אמודין emodin ואנתראקינונים אחרים, פוליפנולים ((Cathechins, פלאבונואידים שונים כגון קמפרול   – Kaempferol נוגד חמצון בעל תכונות חשובות. תכולת האנתראקינונים בצמח מכפילה את עצמה במהלך הקיץ, ומגיעה עד לכדי כמעט 1% למשקל יבש. ריכוז גבוה של נוגדי חמצון אנטי-דלקתיים במיצוי של השורש נמצא מעודד אפופטוזיס בתאי סרטן-כבד ועשוי להחליף רכיבים תרופתיים סינטתיים. הזרע משמש לטיפול בשלשולים. תרופה הומאופתית מיוצרת מהשורש הטרי, שנאסף בסתיו.

התוויות נגד:

חסימת מעיים. זהירות מסוימת מומלצת בשימוש בו מכיוון שמינונים עודפים עלולים לגרום להפרעות בקיבה, בחילות ודרמטיטיס.

מיני  חומעה יכולים להכיל רמות גבוהות למדי של חומצה אוקסאלית,  האחראית לטעם העלים – חומצי כלימון. אין סיכון  בכמויות קטנות, אך אסור לאכול את העלים בכמויות גדולות מאחר שהחומצה האוקסלית עלולה לנטרל  זמינות חומרים מזינים אחרים במזון, במיוחד סידן, ובכך לגרום למחסור במינרלים. תכולת החומצה האוקסלית תפחת לאחר בישול הצמח. אנשים עם נטייה לראומטיזם, דלקת פרקים, גאוט, אבנים בכליות או חומציות יתר צריכים לנקוט משנה זהירות אם יכללו צמח זה בתזונתם מכיוון שהוא עלול להחמיר את מצבם. יש להימנע מצריכתו במהלך הריון והנקה.

מקורות:

1. PFAF

2. Demirezer, L. Ömür. "Concentrations of Anthraquinone Glycosides of Rumex crispus during Different Vegetation Stages" Zeitschrift für Naturforschung C, vol. 49, no. 7-8, 1994, pp. 404-406. https://doi.org/10.1515/znc-1994-7-802

3. i JJ, Li YX, Li N, Zhu HT, Wang D, Zhang YJ. The genus Rumex (Polygonaceae): an ethnobotanical, phytochemical and pharmacological review. Nat Prod Bioprospect. 2022 Jun 16;12(1):21. doi: 10.1007/s13659-022-00346-z. PMID: 35710954; PMCID: PMC9203642.

4. https://en.wikipedia.org/wiki/Rumex_crispus

5. Eom, T.; Kim, E.; Kim, J.-S. In Vitro Antioxidant, Antiinflammation, and Anticancer Activities and Anthraquinone Content from Rumex crispus Root Extract and Fractions. Antioxidants 2020, 9, 726. https://doi.org/10.3390/antiox9080726

6. https://www.youtube.com/watch?app=desktop&v=aS-qU1U0R9s

סרטון: הוצאת שורש חומעה מהקרקע ב"על עלים".

4.2024 מאת: פרץ גן, אגרונום ומנהל "על עלים – מרכז לצמחי מרפא" – Alalim.p@gmail.com

שאלות ותשובות מתוך הטקסט

מה הפעילות של שורש חומעה?

שורש חומעה משמש במקרים של חום חוזר ונשנה, שיעול, כיב קיבה מחלות כבד וצהבת. הוא משמש לטיפול בעצירות, שלשולים, דימום ריאות, תלונות דם שונות וגם מחלות עור כרוניות. לשימוש חיצוני לריפוי פצעים, פסוריאזיס. מתאים גם במקרים של צהבת ודלקות במערכת הנשימה.

מה השימוש המסורתי של שורש חומעה?

מטהר, משלשל וטוניק עדין.

מה התוויות הנגד של שורש חומעה?

חסימת מעיים. זהירות מסוימת מומלצת בשימוש בו מכיוון שמינונים עודפים עלולים לגרום להפרעות בקיבה, בחילות ודרמטיטיס.

הצטננות ויעילות תוספי תזונה

הצטננות- תוספי תזונה כמו ויטמין C, תוספת קבועה (1 עד 2  גרם ליום) עשויה להפחית את משך זמן (במבוגרים ב-8%, בילדים ב-14%) וחומרת ההצטננות. אבץ

מאמר: "טיפול עצמי בהצטננויות: תפקידם החלופי של  ויטמין C, ויטמין D, אבץ וקיפודנית ארגמנית בשלושה "אשכולות" חיסוניים (מחסומים פיזיים, חסינות טבעית וסתגלנית) המעורבים בארוע הצטננות – עצות מעשיות לגבי מינון ועיתוי הנטילה".

"על עלים" שמחים להגיש לכם תרגום ותקציר של מאמר-סקירה (review), העוסק באחת השאלות הנפוצות ביותר העוסקות ברפואת צמחים, ונשאלת לעתים קרובות בקליניקות, בבתי הטבע ובחוגים פרטיים: מהי יעילות תוספי התזונה המוצעים לטיפול עצמי בהצטננויות (Common cold)?

המאמר התפרסם בעיתון Evidence-Based Complementary and Alternative Medicine, בשנת 2018.

המושג "הצטננות" מתיחס לאחת המחלות הנפוצות ביותר, ומציין מחלה מתונה בדרכי הנשימה העליונות. הצטננות מתייחסת לצירוף של מספר תופעות מוגבלות במשכן, הנגרמות על ידי חידקים ווירוסים שונים.  באירופה, ילדים  חולים בהצטננות 6-12 פעמים בשנה, מבוגרים 2-5 פעמים בשנה, וקשישים נוטים לחלות יותר. המחלה שכיחה יותר בעונת החורף, ונמשכת בד"כ  כ-10 ימים.  מעבר לחוסר הנוחות האישי, הצטננויות גובות מחיר כלכלי כבד, בגרימת העדרויות מעבודה.

לפיכך, יש עניין רב בשמירה על מערכת ההגנה החיסונית, בעזרת טיפולים המפחיתים את שכיחות הזיהום ו/או מפחיתים את חומרת התסמינים ו/או מקצרים את משך ההצטננות, הן עבור הפרט והן עבור החברה כולה.

פעילות תאי הרג טבעי (תאי NK) ואימונוגלובולין A ברוק (IgA) נחשבים חשובים במניעת הצטננות. עם זאת, מספר גורמים סביבתיים, כולל אורח חיים מלחיץ, עשויים להחליש את מערכת ההגנה החיסונית, מה שעלול לגרום לסיכון מוגבר להצטננות. אורח חיים ומצב בריאות נפשית קשורים לפעילות תאי הרג טבעיים ופעילות תאי הרג המופעלים על ידי לימפוקינים. מערכת החיסון היא רשת מורכבת של רקמות, איברים, תאים וכימיקלים מיוחדים המגנים מפני גורמים זיהומיים ותוקפניים אחרים. למרות שמנגנוני ההגנה הללו מורכבים מאוד, ניתן לתאר אותם כמאורגנים בשלושה אשכולות אינטראקטיביים עיקריים: מחסומים פיזיים, חסינות מולדת וסתגלנית.

המחסום הראשון נגד "פולשים" מורכב ממחסומים פיזיים (pH נמוך הנגרם על ידי חומצות שומן ואנזימים שונים; הוא יכול להגביל את הצמיחה של רוב החיידקים), הפרשת ריר (הוא מכיל חלבונים שיכולים להרוס פתוגנים), וחומציות הקיבה. חסינות מולדת היא המחסום השני וכוללת תאי מערכת חיסון, כגון תאי NK, ציטוקינים (כגון אינטרפרון-γ), מקרופאגים וגרנולוציטים נויטרופילים. בנוסף, אבץ מדגים את השפעותיו האנטי-ויראליות באמצעות מולקולת ההדבקה הבין-תאית 1 (ICAM-1). חסינות מסתגלת היא המחסום השלישי לזיהום, ונרכשת בשלב מאוחר יותר בחיים, כגון לאחר חיסון או התמודדות מוצלחת עם זיהום. הוא שומר על זיכרון של כל הפולשים שהוא נתקל בהם ומאיץ את ייצור הנוגדנים, הכוללים לימפוציטים T (למשל, תאי T מווסתים) ולימפוציטים B.

שיטת הסקירה:

הסקירה השיטתית בוצעה על ידי שלושה סוקרים מיומנים באנדוקרינולוגיה ותזונה קלינית, אשר בחנו את המתודולוגיה ואת התוצאות הקליניות בשאלת המחקר, אשר נוסחה כדלקמן: "מצב הידע על תפקידם של ויטמין D וויטמין ,C אבץ ואכינצאה בשלושה אשכולות חיסון עיקריים (מחסומים פיזיים, מולדים, וחסינות אדפטיבית) במונחים של מניעה וטיפול (קיצור משך ו/או הפחתת חומרת התסמינים) של הצטננות". נסקרו מאמרים שפורסמו ב-30 השנים האחרונות, בשפה האנגלית.

תוצאות:

  1. אבץ

28 מחקרים נכללו בסקירה על אבץ ושלושת האשכולות המעורבים במהלך פרק הצטננות.

בעידן הנוכחי, כשני מיליארד בני אדם במדינות מתפתחות סובלים ממחסור ב-Zn (ZnD), בעיקר עקב תת-תזונה ומאפיינים קליניים גלויים של פיגור בגדילה ופגיעה במערכת החיסון.

צריכת אבץ מספקת עוזרת לשמור על מחסומים פיזיים ושלמות קרום הרירית ויוני אבץ לא קשורים מפעילים השפעה אנטי-ויראלית ישירה על שכפול רינו-וירוס. תוספת של Zn משפרת את תפקודי החיסון, כולל רגישות יתר עורית מאוחרת בילדים (10-20 mg של Zn).

תוספי אבץ מגבירים את המרכיבים התאיים של חסינות מולדת (למשל, פגוציטוזיס על ידי מקרופאגים ונויטרופילים, פעילות תאי הורגים טבעיים ויצירת פרץ חמצוני).

ציטוקין: וירוסי הצטננות מגבירים עקה חמצונית, אשר מפעילה מקרופאגים ומונוציטים ומביאה  לייצור מוגבר הן של הציטוקין הדלקתי והן של המוצר האנטי דלקתי.

 Zn נדרש גם כדי לעורר תגובות חיסוניות אדפטיביות. אבץ הוא קו-פקטור חיוני להורמון התימוס תימולין.  תימולין משרה מספר סמנים של תאי T ומקדם את תפקוד תאי T, כולל ציטוטוקסיות אלוגניות, פונקציות מדכאות וייצור אינטרלוקין-2.

מחקרים רבים הסכימו שתוסף אבץ מועיל בהפחתת הסיכון לדלקת ריאות ולהצטננות ושכיחות של זיהום בדרכי הנשימה, במיוחד בקשישים וילדים. תוספת אבץ (20 מ"ג ליום) מאיצה החלמה מדלקת ריאות חמורה בילדים. לאחרונה הראו שתי מטא-אנליזות שאבץ עשוי לקצר את משך ההצטננות בכ-33%. עם זאת, ישנם כמה נושאים על אבץ והצטננות שעדיין לא ברורים. קיימת שונות במינון היומי הכולל של אבץ, ומינון גבוה של אבץ בניסויים קליניים גרם להשפעות שליליות, כגון טעם רע.

  • 2. ויטמין D (26 מחקרים)

ניסויים קליניים מראים כי תוספת ויטמין D מפחיתה את האירועים הקשורים לזיהומים בדרכי הנשימה. במיוחד, ויטמין D יעיל במניעת סוגים אלה של זיהומים, בהנחה שמינון הויטמין D נע בין 400 IU/יום ל-2000 IU/יום. יש צורך בתוסף ויטמין D של 400 IU/d למניעת זיהומים בדרכי הנשימה. יש לעקוב אחר מצב ויטמין D בחולים מבוגרים עם זיהומים תכופים בדרכי הנשימה, ויש להשלים לחולים מחסור בוויטמין D. ככל ששמור יותר ויטמין D בגופם של תינוקות, כך הם יהיו חסינים יותר בפני זיהומים בדרכי הנשימה. נראה כי לתוספת עם ויטמין D בילדים חשיבות במלחמה בהופעת זיהומים בדרכי הנשימה. השילוב של חיסונים ותוספי ויטמין D יכול להפחית באופן משמעותי את הופעת  URTIs(זיהומים בדרכי הנשימה העליונות) ואת השימוש באנטיביוטיקה, וכתוצאה מכך ירידה של האינדיקטורים העולמיים לעמידות חיידקים. תוספת שבועית עם 10,000 IU של ויטמין D3 מונעת URTI במבוגרים צעירים.

תוספת ויטמין D בטוחה ומגנה מפני זיהום חריף בדרכי הנשימה באופן כללי, אך מטופלים שחסרים מאוד בויטמין D ואלה שלא קיבלו מנות בולוס חוו את התועלת הגדולה ביותר, כפי שהוכח לאחרונה במטה-אנליזה ששקלה 25 מחקרים אקראיים מבוקרים מתאימים (סה"כ 11,321 משתתפים, בגילאי 0 עד 95 שנים).

מצד שני, חלק מהמחקרים לא הראו מתאם משמעותי בין רמות ויטמין D וזיהומים בדרכי הנשימה התחתונות מבחינת המחלה וחומרתה. בנוסף, מתן חודשי של 100,000 IU של ויטמין D אינו מפחית את השכיחות או את חומרת URTIs במבוגרים בריאים. Zittermann וחב' מציעים כי יהיה זה סביר ובטוח לקחת כ-1000 IU של ויטמין D מדי יום, על מנת לייעל חסינות לא ספציפית ולמנוע זיהום.

לסיכום, תוספת ויטמין D הייתה בטוחה והיא עשויה להגן מפני זיהומים חריפים בדרכי הנשימה באופן כללי, אם כי ישנם מחקרים רבים שאינם תומכים בהתוויה זו ולכן יש צורך לערוך מחקר נוסף על מינון צריכת ויטמין D ומניעה/טיפול בהצטננות. יש לקחת בחשבון את רמות הבסיס של ויטמין D, גיל ומינון ויטמין D על מנת להתאים אישית את הטיפול. חשוב להתחיל תוספת  בתחילת הסתיו, על מנת להבטיח רמת ויטמין D נאותה בחורף.

  • 3. ויטמין C (14 מחקרים)

סקירת Cochrane של Hemila et al. , 2011, הכוללת עשרים ותשעה ניסויים עם 11,306 משתתפי מחקר, הגיעה למסקנה שלהזרקה קבועה של ויטמין C לא הייתה השפעה על שכיחות הצטננות באוכלוסייה הרגילה. עם זאת, הייתה לה השפעה צנועה אך עקבית בהפחתת משך וחומרת תסמיני הצטננות: במבוגרים משך ההצטננות הופחת ב-8% (3% עד 12%) ובילדים ב-14% (7% עד 21% ); יתרה מכך, בילדים, 1 עד 2  גרם ליום ויטמין C קיצרו הצטננות ב-18%. Maggini et al., 2012 השתמשו במינון של 1000 mg בתוספת 10 mg אבץ, והראו שתוסף עם ויטמין C ואבץ עשוי לייצג טיפול יעיל עם פרופיל בטיחות טוב, כדי לעזור להקל סימפטומים של מחלה ויראלית זיהומית זו.

קטגוריה מסוימת של נבדקים שעשויים להזדקק לתוספי ויטמין C היא ספורטאים העוסקים בפעילות גופנית כבדה, שכן מלאי ויטמין C של ספורטאים אלו עלול להתרוקן. סקירת ניסויים עם משתתפים שנחשפו לתקופות קצרות של מתח פיזי קיצוני (כולל רצי מרתון וגולשי סקי), תוספת של ויטמין C (6-10 גרם ליום) הפחיתה בחצי את הסיכון להצטננות; סקירה זו מצביעה על כך שתוספת ויטמין C עשויה להועיל לחלק מהנבדקים העושים פעילות גופנית כבדה, שיש להם בעיות עם זיהומים תכופים בדרכי הנשימה העליונות.

יש לקחת בחשבון כי מינון יתר של ויטמין C עלול להיות שלילי להגנה החיסונית, מכיוון שהוא מעכב תהליכי חמצון הדרושים להגנה מהשורה הראשונה מפני חיידקים או וירוסים.

לסיכום, תוספת קבועה (1 עד 2  גרם ליום) הראתה שוויטמין C עשוי להפחית את משך הזמן (במבוגרים ב-8%, בילדים ב-14%) ואת חומרת ה-CC. לכן, לאור העלות הנמוכה והבטיחות, ייתכן שכדאי לחולי הצטננות לבדוק על בסיס אינדיבידואלי האם ויטמין C טיפולי מועיל עבורם, בהתחשב בכך שבתנאים מסוימים ויטמין C עלול לפעול כפרואוקסידנט, ולגרום נֵזֶק חמצוני.

  • 4. אכינצאה (קיפודנית ארגמנית) (14 מחקרים)

חסינות סתגלנית: טיפול באכינצאה העלה משמעותית את אחוזי הלימפוציטים בדם של חולדות. יתר על כן, לתמצית מסיסה במים מ- Echinacea purpurea יש השפעות מתווספות, תלויות-מינון, על תגובות ציטוקינים של תאי T אנושיים. מנגנון הפעולה כלל השפעות מודולטוריות המצביעות על תפקיד אפשרי לתמצית מסיסת מים מ- Echinacea purpurea בגיוס משופר של  Ca2+ והפעלת תאי T. נמצא שרק הפוליסכרידים בצמח היו אחראים להשפעות המווסתות של מערכת החיסון שתוארו.

ניסוי כפול סמיות, אקראי ומבוקר פלצבו הראה ששילוב של קיפודנית ארגמנית, אבץ, סלניום וויטמין C עשוי להקל תסמינים בחולי מחלת ריאות כרונית-חסימתית (COPD) עם דלקות חריפות בדרכי הנשימה העליונות (URTI). נראה שלאכינצאה יש את אותו אפקט סינרגטי בשילוב עם Justicia adhatoda (אדטודה) ו- Eleutherococcus senticosus (ג'ינסנג סיבירי), כפי שהודגם במחקר מבוקר, בו שילוב זה של תמציות הפעיל השפעות נוגדות-שיעול משמעותיות, כתוצאה מזיהומים בדרכי הנשימה העליונות (URI).

לגבי תוספת אכינצאה לבדה, מחקרים שונים הוכיחו ששימוש בצמח זה עשוי להוות טיפול משלים לזיהומים בדרכי הנשימה. בניסוי אקראי, כפול סמיות, מבוקר פלצבו, אכינצאה הפחיתה את המספר הכולל של אירועי הצטננות, ימי אפיזודה מצטברים ואירועים משככי כאבים, הצטננות מועברת ויראלית, ובעיקר מנע זיהומי וירוס עטוף. הכותבים מציעים צריכה מונעת של E. purpurea במשך 4 חודשים כדי לספק יחס סיכון לתועלת חיובי. בשנת 2012, מחקר הראה כי תמצית סטנדרטית משורשי אכינצאה אנגסטיפוליה עם פרופיל פיטוכימי ספציפי יכולה לשפר את התגובה החיסונית לאחר החיסון לשפעת. ניסוי קליני מבוקר השווה שילוב חדש של אכינצאה עם מעכב נוירמינידאז, הטיפול בסטנדרט הזהב לשפעת, והראה את אותה השפעה. המחברים מציינים יתרונות אפשריים נוספים של טיפול טבעי זה, החופשי מעמידות לתרופות וסיבוכים. מטה-אנליזה עדכנית של מחקרים אקראיים מבוקרים הצביעה על כך שאכינצאה מורידה את הסיכון להישנות והתפתחות של סיבוכים של זיהום בדרכי הנשימה, באמצעות השפעות אנטי-ויראליות ואנטי-דלקתיות והאפנון של מערכת החיסון. בשנת 2014 פורסמה סקירת Cochrane על אכינצאה למניעה וטיפול בהצטננות, שהוכיחה שתוצאות של ניסויים מניעתיים בודדים מראות באופן עקבי מגמות חיוביות (אם לא מובהקות).

לסיכום, השימוש בקיפודנית מייצג טיפול משלים בדלקות בדרכי הנשימה. טיפול מניעתי עם תמציות אכינצאה  במשך 4 חודשים נראה מועיל למניעה/טיפול (2400 מ"ג ליום למניעה ו-4000 מ"ג ליום בשלבים חריפים של הצטננות).

מסקנות

באוכלוסיות אירופיות, למבוגרים יש בין 2 ל-5 זיהומים בשנה, ילדים בדרך כלל סובלים מ-6 עד 12 הצטננויות בשנה, ושיעורי הזיהומים התסמינים עולים בקשישים. שמירה על מערכת ההגנה החיסונית במצב תקין מורידה את שכיחות הזיהום ו/או מפחיתה את חומרת התסמינים ו/או מקצרת את משך הצטננות. מערכת החיסון היא רשת מורכבת של רקמות, איברים, תאים וכימיקלים מיוחדים המגנים מפני גורמים זיהומיים. למרות שמנגנוני ההגנה הללו מפני פולשים מורכבים מאוד, ניתן לתאר אותם כמאורגנים בשלושה אשכולות אינטראקטיביים עיקריים: מחסומים פיזיים וחסינות מולדת וסתגלנית. הצריכה של כמה תוספי תזונה וחומרים בוטניים יכולה להשפיע באופן משמעותי על מספר מרכיבים של חסינות. לגבי וויטמין D , ויטמין C ואבץ, יש עמדה מדעית ספציפית מטעם ה EFSA (הרשות האירופית לבטיחות מזון) המתייחסת לטענות הבריאותיות בהקשר של מערכת החיסון. לגבי ויטמין C  ואכינצאה, ישנן סקירות של Cochrane לגבי השימוש בשני אבות המזון הללו למניעה וטיפול בהצטננות.

הסקירה הנרטיבית הנוכחית הראתה שהראיות הנוכחיות ליעילות עבור אבץ, ויטמינים D ו-C ואכינצאה הן די חזקות, כך שניתן לעודד חולי CC לנסות אותם למניעה/טיפול בהצטננות שלהם.

לגבי ויטמין C, תוספת קבועה (1 עד 2  גרם ליום) עשויה להפחית את משך הזמן (במבוגרים ב-8%, בילדים ב-14%) ואת חומרת ה-CC.

תוספת אבץ עשויה לקצר את משך ההצטננות בכ-33%. חולי CC עשויים להפיק תועלת מנטילת אבץ בתוך 24 שעות מתחילת התסמינים.

לגבי ויטמין D, התוסף הגן באופן כללי מפני CC. יש לקחת בחשבון את רמות הבסיס והגיל. חולים שסבלו ממחסור בויטמין D ואלה שלא קיבלו מנות בולוס חוו את התועלת הגדולה ביותר.

באשר לאכינצאה, השימוש בצמח זה מייצג טיפול משלים בדלקות בדרכי הנשימה. טיפול מניעתי עם תמציות אכינצאה (2400 מ"ג ליום למניעה ו-4000 מ"ג ליום בשלבים חריפים של הצטננות) במשך 4 חודשים נראה מועיל למניעה/טיפול ב-CC.

תרגום ועריכה: פרץ גן

מקור:

Mariangela Rondanelli, Alessandra Miccono, Silvia Lamburghini, Ilaria Avanzato, Antonella Riva, Pietro Allegrini, Milena Anna Faliva, Gabriella Peroni, Mara Nichetti, Simone Perna, "Self-Care for Common Colds: The Pivotal Role of Vitamin D, Vitamin C, Zinc, and Echinacea in Three Main Immune Interactive Clusters (Physical Barriers, Innate and Adaptive Immunity) Involved during an Episode of Common Colds—Practical Advice on Dosages and on the Time to Take These Nutrients/Botanicals in order to Prevent or Treat Common Colds", Evidence-Based Complementary and Alternative Medicine, vol. 2018, Article ID 5813095, 36 pages, 2018. https://doi.org/10.1155/2018/5813095

חטמית תרבותית Alcea rosea

חטמית פרחי0 - ניתן לחלוט אותם לטיפול בסימפטומים שונים של מחלות דרכי הנשימה (אסטמה, שיעול) והעיכול (עצירות, טחורים ועוד).

שם בוטני ושם עממי של החטמית

שם בוטני: Alcea
שם עממי: Hollyhock (חטמית)
שם בערבית: الخطمي

תיאור הצמח וההבדלים בין החטמית הזיפנית לחטמית התרבותית

כולם מכירים את פרחי החטמית הורודים המקשטים באביב את צידי הדרכים בהרי ירושלים ובגליל. אבל בואו נבחין: זוהי החטמית הזיפנית,  מין הגדל בישראל בבר.  החטמית התרבותית נפוצה בגינון. מקור הצמח כנראה בטבע בהרי הבלקן  או טורקיה (דעה אחרת: בדרום-מערב סין), אך היום כבר אינה מצויה בבר, ונפוצה מאוד בגינות הנוי ברחבי העולם, ומקשטת אותן בצבעים שונים של הפרחים, מלבן ועד שחור. אף כי זהו מין שונה מהחטמית הזיפנית (Alcea setosa) הגדלה בר בישראל, הוא דומה לה מאוד  בתכונותיה ובמראיה. והנה הזדמנות לתקן גם טעות אחרת הנפוצה בחנויות: החטמיות, הזיפנית וגם התרבותית,  אינן זהות לנטופית הרפואית – הלא היא הAlthea officinalis (Marshmallow plant),  כפי שנוטים לעיתים לסמן אותה בטעות בבתי הטבע.  החטמיות, כמו הנטופית וגם החלמית (ח'ובייזה) הן בנות משפחת החלמיתיים (Malvaceae).

גידול

הצמח הוא חד שנתי, דו-שנתי או רב שנתי שאינו מאריך שנים בדרך כלל. הוא מתרבה בקלות מזרעים. הצמח משגשג בתחילת החורף, ועשוי להגיע עד לגובה 3 מטר במהלך האביב והקיץ. פריחתו שופעת. נוח וקל להשתמש בפרחים היבשים, ונהוג לאסוף את הפרחים הטריים או היבשים במהלך האביב והקיץ.

חומרי הצמח

כל חלקי הצמח מכילים את החומרים אשר הקנו לחטמית ולנטופית את פרסומן ברפואת הצמחים: סוכרים  בעלי השפעה מוצילגית (רירית). מידת הריריות משתנה בין חלקי הצמח השונים, אך כולם משמשים למיצוי ולניצול רוקחי.

שימוש רפואי בחלקי הצמח של החטמית

הפרחים יפים לשימוש פנימי וחיצוני. ניתן לחלוט אותם לטיפול בסימפטומים שונים של מחלות דרכי הנשימה (אסטמה, שיעול)  והעיכול (עצירות, טחורים ועוד). בדומה לעלים של הנטופית (אלתיאה), אשר השימוש בהם לטיפול בבעיות נשימה, דלקות גרון ושיעול אשר כבר מקובל בישראל, ניתן להשתמש גם בעלי הנטופית ובפרחיה היפים לאותן המטרות.

את השורש השיפודי עוקרים בסוף הקיץ או בסתיו.

שימושים רפואיים בחטמית

השורש הוא מכווץ ומלחלח, ומשמש למחושי בטן שונים, טיפול בדלקות בכליות, ברחם ובאברי המין. משרה של הפרחים, העלים והשורש יפה להגלדת פצעים ולטיפול בעור בכלל, להרגעת גירויים ולהפחתת דלקת ונפיחות.

פרחי החטמית מסמלים יופי, שפע, פוריות.

שאלות ותשובות מתוך הטקסט

מהם השימושים הרפואיים של פרחי החטמית?

החטמית משמשת לטיפול במחלות דרכי הנשימה כמו אסטמה ושיעול, וכן בבעיות עיכול כמו עצירות וטחורים. הצמח עוזר גם בהקלת דלקות גרון וניתן להשתמש בו גם חיצונית להקלת גירויים בעור.

איך להשתמש בפרחי החטמית לטיפול רפואי?

פרחי החטמית, הן טריים והן יבשים, יכולים לשמש לטיפול כחליטה

למה מיוחד השימוש בשורש החוטמית?

השורש הוא מכווץ ומלחלח, ומשמש למחושי בטן שונים, טיפול בדלקות בכליות, ברחם ובאברי המין.

ריכוז כורכומין

ריכוז כורכומין - מחקר בדק היכן קיימת ריכוז כורכורמין גבוה יותר בשורש היבש או בשורש הטרי של הכורכום? המחקר מצא הבדל וכי בצמח הטרי ישנו יותר

ריכוז כורכומין. מחקר: "ריכוזי כורכומין בשורש הטרי הם גבוהים יותר, בהשוואה לשורש יבש אשר יובש בשיטות שונות"

נערכה השוואה בין ריכוזים של חומרים פעילים שונים בשורש כורכום טרי , לאחר ייבוש בשיטות שונות. המחקר נערך ע"י חוקרים מאוניברסיטת Mahasarakham בתאילנד, ודווח בשנת 2021 בעיתון המדעי המוערך Food Chemistry.

שיטות הייבוש אשר נבדקו היו: ייבוש באויר חם (50 מעלות צלסיוס), ייבוש בשמש, וייבוש בהקפאה.

לאחר הייבוש, נבדקו בשורשים הטריים והמיובשים ריכוזי הרכיבים הבאים: 3 כורכומינואידים (בקיצור: כורכומין), חומצות פנוליות, פלבונואידים וחומצות אמינו, ונמדדה פעילות נוגדת חמצון. תוצאות: נצפתה ירידה משמעותית ביותר בריכוז הכורכומין בייבוש השורש  בשמש. הירידה היתה משמעותית אך פחותה יותר, גם בשיטות הייבוש האחרות. נצפתה גם ירידה בריכוזי רכיבים אחרים, בהשוואה לריכוזיהם בשורש הטרי.

נזכיר כי כל שורשי הכורכום בהודו (משם מגיע אלינו הכורכום היבש) מיובשים בשמש. שיטות הייבוש האחרות הן כמובן יקרות יותר. מיצוי של כורכומין משורש הכורכום מתבצע בתעשיה גם הוא מחומר הגלם (שורש כורכום) המיובש בשמש. הפקה תעשייתית של כורכומין טהור מהשורש הטרי אינה באה בחשבון, בגלל שיקולים כלכליים.

בקיצור, כבר שנים רבות מאז שהתחלנו לגדל ב"על עלים" את הכורכום הטרי באופן מסחרי בישראל (ב2011), אנחנו טוענים כי בריא וטבעי יותר לצרוך כורכום טרי. מחקר זה תומך בגישתנו. רכיבים אחרים המצויים בשורש, ואשר לא נבחנו במחקר זה, הם השמנים האתריים. אלה הם חומרים נדיפים, אשר חשופים לנידוף במהלך הייבוש והטחינה. לשמנים האתריים אשר בשורש עשוי להיות תפקיד חשוב בשיפור פעילות הכורכומין במעי, ובספיגת הכורכומין למחזור הדם.

מקור: 

Food Chemistry 339, (2021), Changes in curcuminoids and chemical components of turmeric (Curcuma longa L.) under freeze-drying and low-temperature drying methods. T. Chumroenphat et al.

שאלות ותשובות בנושא חליטות (תה צמחים)

שאלות ותשובות בנושא חליטות - האם הרכיבים הפעילים נעלמים בהרתחה? כמה פעמים מותר לשתות חליטה? ומהי החליטה האהובה על הקהל הישראלי?

שאלות ותשובות בנושא חליטות

מה הדרך הנכונה להכין חליטה?

בדרך כלל, מכינים חליטה של ידי מזיגה של מים רתוחים (חמים מאוד) על הצמח. המינון הרגיל הוא כפית אחת גדושה של הצמח היבש, לכל כוס של מים רתוחים. כפית אחת של צמח יבש וקצוץ מכילה בד"כ כ-5 גרם של הצמח. מערבבים בכפית את המים לאחר המזיגה לכוס, ומכסים את הכוס למשך מספר דקות. לאחר שהמים התקררו מעט, ניתן לסנן, או  לחכות עד שהצמח ישקע, ולשתות.
אפשר גם להכין חליטה מצמח טרי, ולערבב מספר מינים של צמחים.

האם יש הבדל בין חליטה למרתח?

כן. הכנת מרתח דורשת הרתחה של המים עם הצמח בתוכם. מכסים את הסיר ומבשלים על אש נמוכה. זמן ההרתחה עשוי להיות בין מספר דקות בודדות, ועד לעשרים דקות, תלוי בצמח ובהמלצה הספציפית. בדרך כלל, משתמשים בחליטה לעלים או פרחים.  שורשים, זרעים, קליפות וכד' הם חומרים קשים יותר, ונדרש מרתח כדי למצות אותם.

האם חליטה או מירתח פוגעים בחומרים הפעילים  אשר בצמח?

במרבית הצמחים, החומרים הפעילים אינם נפגעים או משתנים בחום החליטה או המרתח. חומרים נדיפים (כגון שמנים אתריים) עשויים להתנדף בחלקם, ולכן רצוי לכסות את הכלי בזמן ההכנה. עם זאת, נכון כי ויטמין C וחלק מויטמיני B אכן נפגעים בחום, ויש להתחשב בכך.

כמה פעמים ביום יש לשתות את החליטה?

תלוי בצמח, ובמטרה שלשמה צורכים אותו. חליטות הן הדרך הנעימה, הטבעית והבטוחה ביותר לצריכת מרבית צמחי המרפא. אם אין הגבלה בכמות היומית המומלצת לצריכת הצמח, ניתן לשתות חליטות ממנו מספר פעמים, במשך היום. במקרים של דלקות גרון, כאבי בטן מתמשכים, חום ועוד, נהוג לשתות מספר חליטות מדי יום.

האם המתקת החליטה בסוכר פוגעת באיכות החליטה?

בדרך כלל – לא. אך כמובן אין להמתיק חליטות במקרים של רמות סוכר גבוהות בדם, ואין להפריז בכמות הסוכר גם במקרים אחרים. המתקה בדבש עשויה להיות בריאה יותר אך עבור חלק האנשים, עלול להתלוות לה אפקט משלשל.

מהן החליטות הנפוצות להנאה (לא לאפקט הרפואי)?

הקהל הישראלי אוהב מאוד חליטת לואיזה, וחביבות עליו מאוד גם חליטות של זוטה לבנה, עשב לימון (לימונית), מליסה לימונית, קינמון, ג'ינג'ר (זנגביל), היביסקוס (תה אדום, חמצמץ), נענה ומנטה חריפה. הקהל מעדיף בדרך כלל את חליטות הצמחים שמגיעים מגידול אורגני.

האם אפשר תמיד לשלב צמחים שונים בחליטה?

בדרך כלל כן, אך לא תמיד. למשל, אם מבקשים להכין חליטה של צמחים להרגעה או לפני שינה, בדרך כלל לא נשלב חליטה של צמח ממריץ. אפשר להתייעץ איתנו בכתב (בוואטסאפ), וגם עם אנשי המקצוע בחנויות או בקליניקות.

מאמר: שאלות ותשובות בנושא חליטות

שאלות ותשובות בנושא חומרי גלם לייצור קוסמטיקה טבעית

שאלות ותשובות קוסמטיקה טבעית - מה הם חומרים טבעיים? מה הם חומרים נפוצים בתעשיית הקוסמטיקה שצריך להזהר מהם? ואילו צמחים נפוצים לרוקחות העור

שאלות ותשובות קוסמטיקה טבעית

 איך נדע אם חומר גלם הוא טבעי?

אין הגדרה אחת מוסכמת ומדויקת למונח "טבעי". ככל שחומר הגלם קרוב יותר למקורו, הוא יהיה "טבעי" יותר, אך תמציות המיוצרות מצמחים נחשבות גם הן לטבעיות, אם הן מיוצרות על ידי השרית הצמחים במים, באלכוהול ממקור צמחי, או בשמנים צמחיים המופקים בכבישה. גם שמנים אתריים נחשבים לטבעיים, אם הם מופקים בזיקוק באדים.

האם חומרים כימיים יכולים להיות טבעיים?

חומרים כימיים המופיעים בתוית המוצר, עשויים להיות ממקור טבעי או לא-טבעי, משום שיש דרכי הפקה שונות לאותו המוצר, לדוגמא: פרופילן גליקול הוא חומר גלם נפוץ בייצור קוסמטיקה, ועשוי להיות ממקור צמחי או מגז טבעי או מנפט. יש לבדוק עם יצרן החומר כדי לוודא את מקורו ואת בטיחותו.

האם צמחים הם תמיד טבעיים?

כן, צמחים הם תמיד חומרי גלם טבעיים. ניתן להשתמש בהם בצורתם הגולמית, קצוצים או גרוסים, או בצורת אבקה, הכל לפי אופן הייצור ואופן השימוש הרצוי.
ניתן להשתמש בצמחים טריים או יבשים, לפי העדפת תהליך הייצור.

האם צמחים בגידול אורגני הם טבעיים יותר?

תהליך הייצור האורגני אינו עושה שימוש בדשנים כימיים וחומרי רעל כימיים. על כן, אין ספק שחומרים צמחיים מגידול אורגני הם טבעיים יותר, אינם מכילים רעלים, וייצורם אינו מזיק לסביבה.
גם תהליך הייבוש עשוי להיות שונה במקרים שונים, ויש להעדיף חומרי גלם אשר יובשו באנרגיה סולרית ולא בהשקעת אנרגיה חיצונית המצריכה שריפת דלקים.

מהם חומרי הגלם הצמחיים המשמשים בייצור קוסמטיקה צמחית (הרבלית)?

צמחים נפוצים המשמשים למטרות טיפוח עור (קוסמטיקה), וגם לטיפול בבעיות עור שונות הם: צפרני חתול (קלנדולה) Calendula officinalis, כוכבית Stellaria media, סרפד Urica dioica, Urtica urens, מינים שונים של ארכובית Polygonum, רוזמרין רפואי   ,Rosmarinus officinalis ויטניה משכרת Withania somnifera, לחך גדול ולחך אזמלני,Plantago major, Plantago lanceolata   טיון דביק, Inula viscosa ורבים אחרים.
צרו איתנו קשר (לינק) להתייעצות על מינים נוספים

האם שמן זית הוא חומר גלם טבעי?

שמן זית המיוצר בכבישה קרה (לא מזוכך) הוא ללא ספק טבעי. יש להעדיף שמן זית מגידול אורגני.

מאמר: שאלות ותשובות קוסמטיקה טבעית מאת פרץ גן, מנכ"ל ומייסד על עלים.

שאלות ותשובות בנושא כמוסות או טבליות של צמחי מרפא

שאלות ותשובות בנושא כמוסות- צריכת צמחי מרפא באמצעות כמוסות מאפשרת שימוש בתמציות יבשות (אבקות) מרוכזות, וחוסכת את הצורך בהכנת חליטה

שאלות ותשובות בנושא כמוסות

מהם היתרונות שבשימוש בכמוסות או טבליות, כאמצעי לצריכת צמחי מרפא?

צריכת צמחי מרפא באמצעות כמוסות או חליטות מאפשרת שימוש בתמציות יבשות (אבקות) מרוכזות, וחוסכת את הצורך בהכנת חליטה, מרתח, או תמצית נוזלית. הכמוסות והטבליות מאפשרות גם להתגבר על בעיה של טעם מר או אחר, בצמחים עצמם.

האם רכיבי הכמוסה או הטבליה הם תמיד תמציות מרוכזות?

לא. יש שימוש גם באבקה של הצמח הטחון עצמו, הארוזה בכמוסה או בטבליה. קיימים גם מוצרים בהם יש שילוב של התמצית המרוכזת עם אבקת הצמח הגולמי, ואז מתקבל יתרון כפול – ריכוז עם כל הרכיבים הטבעיים. רכיבי המוצר מפורטים תמיד על גבי האריזה.

מהן סוגי התמציות היבשות (אבקות), המשמשות בייצור כמוסות וטבליות?

קיימים באופן כללי שני סוגי תמציות: תמציות סטנדרטיות (תקניות), ותמציות על בסיס יחס המיצוי. התמצית הסטנדרטית מיוצרת כך שתמיד יהיה בה את אותו הריכוז של אחד מהחומרים הפעילים, בדרך כלל יהיה זה הרכיב שנחשב לחשוב מבניהם. תמציות יבשות על בסיס יחס מיוצרות כך שמתקיים יחס קבוע בין חומר הגלם (הצמח) למוצר, ללא התייחסות לרכיב בודד מסוים.

האם הכמוסות מכילות גם תוספות שאינן טבעיות?

כמוסות או טבליות של צמחי מרפא מכילות צמחים בלבד, אך יש כמוסות של תוספי תזונה אחרים, כגון מינרלים, ויטמינים, חומצות אמינו או רכיבים אחרים, אשר עשויים להיות מיוצרים בתהליכים כימיים.

מהו חומר האריזה של הכמוסה (קפסולה)?

כמוסה מיוצרת מתאית (צלולוז), אשר אינה נעכלת.

האם קיימת כשרות לכמוסות?

כל מוצרי הכמוסות של "על עלים" מיוצרות בהשגחת הרבנות הראשית בישראל. בחלקן הן מיוצרות בהשגחת כשרות נוספת.

האם ניתן לייצר עבורי כמוסת בהרכב מיוחד ואישי?

אנחנו יכולים לייצר כמוסות בהרכב אישי, בכמות מינימלית של 10 צנצנות. יש ליצור איתנו קשר לגבי ההרכב הרצוי ולקבל הצעת מחיר.

שאלות ותשובות בנושא כמוסות

0
    0
    העגלה שלך
    העגלה שלך ריקהחזור לחנות