סל קניות 0

די מאנוז בשתן – d-mannose in recurrent urinary track infectons in women

די מאנוז בשתן - החוקרים מסיקים שD- מאנוז מתאים לטיפול פרופילקטי במקרים של דלקות חוזרות בדרכי השתן. D- מאנוז מצוי בפירות, כגון, חמוציות, תפוחים

די מאנוז בשתן –

מגדירים דלקת חוזרת בדרכי השתן כשהיא מופיעה פעמיים בתוך ששה חודשים, או שלוש פעמים בשנה (1). בהרבה מקרים שכיחות הדלקת גבוהה בהרבה. הרפואה מתמודדת עם דלקות חוזרות על ידי טיפול פרופילקטי עם אנטיביוטיקה (1). נותנים מינון נמוך של אנטיביוטיקה לתקופה ארוכה.

מעקב אחרי המטופלות הראה שטיפול אנטיביוטי למשך 6-12 חודשים וגם יותר, הוריד את מספר ההתפרצויות של הדלקת בדרכי השתן באופן משמעותי.

אין הסכמה כללית לגבי הזמן המדויק להתחלת הטיפול הפרופילקטי, על תקופת הטיפול ועל המינון המדויק (1). בדרך כלל נותנים רבע מהמינון היומי הטיפולי במצבי דלקת למשך ששה חודשים.

הבעייתיות של טיפול פרופילקטי ממושך היא הגברת עמידות של החיידקים לאנטיביוטיקה, והפגיעה בפלורה של מערכת העיכול.

בודקים השפעה של פירות של חמוציות, Vaccinium macrocarpon ופרוביוטיק כטיפול מונע ארוך-טווח.

עיכוב היצמדות של חיידקים אל מערכת השתן באמצעות D-Mannose

החיידקים המעורבים ביותר בזיהום של דרכי השתן הם Escherichia coli. אלה הם חיידקים לא אלימים, המהווים חלק מהפלורה הטבעית במערכת העיכול. כשהם יוצאים ממערכת העיכול ועוברים למערכות אחרות הם עלולים להיות אלימים. כשהם מגיעים למערכת הנשימה הם עלולים לגרום לדלקת ריאות אצל אנשים עם מערכת חיסון שאינה מתפקדת היטב.

כשהם מגיעים אל מערכת השתן הם נצמדים אל התאים ומתרבים בשלפוחית השתן (1). לחיידקי הקולי יש מנגנון מיוחד המאפשר את ההיצמדות שלהם. דופן התא של החיידק מכוסה בבליטות קטנות הנקראות pili. הקצוות של הפילי הם קומפלקס של לקטין שהוא גליקופרוטאין. הוא מכונה Type 1 Fimbriae והוא נקשר אל התאים. הלקטין קושר פוליסכרידים, והפימבריה נקשרים אל הסוכר D- מאנוז המצוי על הקולטנים של תאי האפיתל של רירית דרכי השתן.

ההיצמדות של חיידקי הקולי לתאי הפונדקאי מתווכת באמצעות ההתאמה שבין אתר הקשירה של החיידק Fim H   לבין מולקולות המאנוז המצויות על הממברנות של תאי האפיתל של רירית דרכי השתן.

כבר בשנות השבעים של המאה ה-20 נעשו עבודות שמטרתן לעכב את ההיצמדות של חיידקי הקולי לתאים של דרכי השתן באמצעות מאנוז (1,2,3).  ההנחה היתה שהמאנוז יתקשר אל הפימבריה של  החיידקים, יכסה אותם, ויפעל כמעכב תחרותי להיצמדות של החיידקים אל תאי האפיתל (3).

הנחה זאת אושרה במחקרים in vitro. D- מאנוז שהוסיפו אותו לחיידקים אמנם הפחית היצמדות של חיידקי קולי, Pseudomonas aeruginosa ו-Streptococcus zooepidemicus (3).

לאחר שהחיידקים נצמדים אל הרקמה, מתחיל תהליך של התרבות ושל ייצור של ביופילם. החיידקים מתארגנים במושבות בצורה של גוף רב-תאי, המאפשר להם יציבות והגנה, ומקנה להם עמידות לאנטיביוטיקה. בתוך הביופלם יש מובלעות של חיידקים רדומים שאינם רגישים כלל לאנטיביוטיקה, והם מצליחים לשקם את הביופילם אם החיידקים נפגעו מאנטיביוטיקה. הביופילם הוא המקור העיקרי לזיהומים החוזרים.

זמן קצר לאחר שהחיידקים נקשרים לתאי האפיתל מערכת החיסון מתעוררת לפעולה ומתפתחת דלקת, שעלולה להיות מלווה בצריבה בזמן מתן שתן, בכאב, חום, בשתן עכור, בכאבי גב תחתון ולפעמים גם בדם בשתן. הדלקת עלולה להתפשט אל צינור השתן ואל הכליות.

הטיפול המקובל הוא אנטיביוטיקה הניתן למטופל. הטיפול האנטיביוטי בדרך כלל יעיל והזיהום נעלם.  כשיש רגישות לזיהומים חוזרים בדרכי השתן, הופך הטיפול באנטיביוטיקה לבעייתי וגם לא תמיד יעיל .

נבדקה האפשרות לטיפול עם D -מאנוז כדי לעכב קישור של חיידקים (3).

המחקר נערך על 308 נשים מעל גיל 18, שכולן סבלו מזיהומים חוזרים בדרכי השתן.

הטיפול ההתחלתי היה עם אנטיביוטיקה. המטופלים קבלו 500 מ"ג של ciprofloxacin פעמיים ביום במשך שבוע. לאחר מכן חילקו את המטופלים לשלוש קבוצות.

הקבוצה הראשונה קבלה טיפול פרופלקטי של 2 ג' ליום של D-מאנוז למשך 6 חודשים. הקבוצה השנייה קבלה טיפול פרופילקטי של 50 מ"ג nitrofurantoin פעם אחת ביום למשך 6 חודשים. הקבוצה השלישית לא קבלה טיפול פרופילקטי (3).

במשך תקופת המחקר 98 מטופלות, שהם 32% קבלו דלקת חוזרת בדרכי השתן. בין 98 המטופלות, 60% לא קבלו טיפול פרופילקטי, 15% קבלו טיפול עם D-מאנוז, 20% קבלו טיפול פרופילקטי עם nitrofurantoin  (3).

החוקרים הסיקו שללא טיפול פרופילקטי הסיכון לדלקת חוזרת בדרכי השתן הוא גבוה באופן משמעותי. בנוסף נוכחו החוקרים שבקבוצה שקיבלה מאנוז היו פחות תופעות לוואי מאשר אצל אלה שקבלו nitrofurantoin (3).

החוקרים מסיקים ש  D- מאנוז מתאים לטיפול פרופילקטי במקרים של דלקות חוזרות בדרכי השתן (3).

D- מאנוז מצוי בפירות, כגון, חמוציות, תפוחים, תפוזים ואפרסקים בריכוז נמוך. ספיגתו בדם איטית פי 8 מגלוקוז. הוא מסונן דרך הכליות ומשתחרר מהגוף עם השתן.

הראו ש- 90% מהמאנוז המגיע במתן אורלי מגיע למערכת השתן תוך 30-60 דקות. הוא הפחית את תסמיני הדלקת אצל יותר מ-70% מהנבדקות (4). חיידקי הקולי נצמדים למאנוז ואינם יכולים להיצמד לתאי האפיתל   של שלפוחית השתן. החיידקים ביחד עם המאנוז נשטפים החוצה עם השתן.

D- מאנוז נמכר בשוק כתוסף מזון.

מקורות

1. Ofek I. Beachey EH. Mannose binding and epithelial  cell adherence of Escherichia coli. Infect. Immune. 1978, Oct. 22: 247-254.

2. Eisenstein BI. Ofek I. Beavhey EH. Interference with the mannose binding and epithelial cell adherence of Escherichia coli by sublethal concentrations of streptomycin. J. Clin. Invest. 1979 Jun. 63: 1219-1228.

3. Altarac S. and Papes D. Use of D-mannose on prophylaxis of recurrent urinary tract infections (UTIs) in women. BJU International 2013, Published by John Wiley & Sons.

4. Pak J. Pu Y. Zhang ZT et al. Tamm- Horsfall protein binds to type 1 fimbriated and prevents E. coli from binding to Uroplakin 1a and 1b receptors. J. Biol. Chem. 2001 Mar, 276: 9924- 9930.

צמחי מרפא לסטרפטוקוק Herbal treatment of Streptococcal infections

צמחי מרפא לסטרפטוקוק - החוקר ממליץ לרופא שרוצה לטפל בזיהום סטרפטוקוקלי עם צמחים לקחת דוגמא מטיפול שהוא נתן. הוא טיפל ב-6 מקרים בגרון עם צמחים

צמחי מרפא לסטרפטוקוק

סטרפטוקוקים מקבוצה A נקראים גם Strep pyogenes ו-Strep hemoliticus. המחקר על חיידקים אלה נמשך כ-100 שנה. עד היום אין חיסון נגד החיידק. הסטרפטוקוקים רגישים לפניצילין, וזה הטיפול העיקרי בזיהומים השונים.

אחד המרכיבים המצויים בסטרפ. מקבוצה A הוא Streptolysine S שמפרק כדוריות דם אדומות. מגדלים את החיידקים על אגר עם דם, עדיף דם כבש, וסביב הסטרפ. מקבוצה A יש אזור שבו התפרקו הכדוריות האדומות, והאגר נראה שקוף. זוהי דרך נוחה לזהות סטרפ. ישר מהמשטח.

כמה מהמרכיבים של הסטרפטוקוקים הם אימונוגניים.  במקרים של זיהומים בגרון או בעור מתפתחים נוגדנים. האנטיגן הספציפי לכל אחד מהטיפוסים נקרא M- ptotein. נוגדן נוסף ספציפי לטיפוסים השונים הוא חלבון T.

עבודה רבה הושקעה בניסיונות לייצר חיסון לטיפוסים השונים של חלבון M, ללא הצלחה. ישנם חוקרים המנסים לייצר חיסון על פי העיקרון של מניעת היצמדות של החיידק לתאי האפיתל.

מרכיבים אימונוגניים נוספים הם סטרפטוליזין O, DNase, Hyaluronidase.

אנזימים אלה עוזרים לחיידק להתפזר בתוך הרקמות של הפונדקאי.

סטרפ. מקבוצה A עלולים לגרום סיבוכים קשים, כגון, פגיעה בשסתומים של הלב, גלומרולונפריטיס, דלקת מפרקים. בדרך כלל במקרים אלה המטופל פיתח רמה גבוהה של נוגדנים לאנטיגנים השונים של החיידק.

ההסבר שניתן הוא שהקומפלקס אנטיגן-נוגדן שנקשר לרקמות הוא הגורם העיקרי לסיבוך שנוצר. מסיבה זאת מעדיפים לתת טיפול מהיר עם אנטיביוטיקה, כדי שהחיידק לא ישרוד בגוף זמן רב ולא יספיק לעורר תגובה חזקה של מערכת החיסון.

רופאים ומטפלים שעוסקים ברפואה אינטגרטיבית ונשאלים אם אפשר לוותר על הטיפול באנטיביוטיקה ולהשתמש בצמחים אנטי בקטריאליים, אינם מעיזים לענות בחיוב. לעיתים קרובות החולים במחלות סטרפטוקוקליות הם ילדים, וזה מוסיף על ההססנות של המטפל.

ההורה אינו מעז להחליט בעצמו למנוע טיפול אנטיביוטי מהילד, ולסכן אותו עם סיבוך שהוא יחיה אתו כל ימי חייו, וכך ממשיכים לתת לילדים פנצילינים שונים שמצליחים לסלק את הזיהום.

הפנצילין נחשב לאנטיביוטיקה כמעט אידיאלית. הוא פוגע בהשלמת בניין דופן התא בזמן חלוקת התאים של החיידק. מכיוון שלתאים של בני אדם ושל בעלי חיים אחרים אין דופן, צפוי שהפניצילין לא יפעל עליהם.

למרות זאת במקרים רבים מפתחים מטופלים אלרגיה לפניצילין, וצריך לפתח תרכובות חדשות, וכשנתנו טיפול פרופילקטי עם פניצילין לתקופה ארוכה, נפגעה מאד הפלורה הנורמלית של מערכת העיכול.

במחקרים in vitro ו- in vivo נמצאו צמחים בעלי פעילות נגד סטרפטוקוקים. בטיפול בזיהומים סטרפטוקוקליים של העור ניתן להשתמש בצמחים שמועילים לעור ופעילים נגד החיידקים.

טיפול באימפטגו עם צמחי מרפא

אימפטיגו הוא אחד מהזיהומים הסטרפטוקוקליים הנפוצים ביותר. כתוצאה של זיהום בעור עם סטר. מקבוצה A מתפתחים על פני העור פצעים מכוסים בקרום צהוב, ובתוכם מצוי החיידק. הפצעים מופיעים על הפנים, על הידיים והרגליים. אימפטיגו היא מחלה מדבקת מאד.

הטיפול הקונבנציונלי הוא משחות אנטיניטיות חזקות, ויש רופאים המעדיפים לתת למטופל גם טיפול אנטיביוטי אוראלי, כדי להרחיק את החיידק במהירות.

ישנם צמחים שהם יעילים כמו הטיפול האנטיביוטי, אבל חשוב שהרופא יעקוב אחרי הילד, ואם אין הטבה אחרי 24 שעות ימליץ על טיפול אחר (1).

החוקר ממליץ לרופא שרוצה לטפל בזיהום סטרפטוקוקלי עם צמחים לקחת דוגמא מטיפול שהוא נתן (1). הוא טיפל ב-6 מקרים של סטרפ. בגרון עם צמחים.

הוא עקב אחרי המטופלים וראה במהירות הטבה במצבם. הוא לקח משטחי גרון לביקורת אחרי 7-10 ימים. כל המשטחים היו שליליים (1). הוא השתמש בפורמולה שמקורה ברפואה מסורתית ונקראת HEMP . היא מכילה 4 צמחים: 

Hydrastis Canadensis

Echinacea spp.

Commiphora mlmol

americana Phytolacca    

החוקר ממליץ להשתמש בארבעה צמחים אלה בשימוש חיצוני במקרים של אימפטיגו (1), ולשטוף את הפצעים לפני הטיפול עם הצמחים, עם מימן פראוקסיד H2O2.

צמחים שהראו פעילות נגד טיפוסים שונים של סטרפטוקוקים: (2,3,4)

שם הצמח השם בעברית חלקי צמח בשימוש
Alium satvum שום בצל
Coptis chinensis   קני שורש
Ligusticum porteri אושה שורש
Cordyceps sinensis   פטריה
Achillea millefolium אכילאה אלף העלים נוף הצמח
Satureja hortensis צתרה נוף הצמח
Sophora flavescens סופורה עלים

עפצים של כמה מיני אלון מעכבים טיפוסים של סטרפ. המצויים בפה. אבל הם מתאימים גם לשטיפה של פצעים של אימפטיגו (1).

מחקר אחר הראה עיכוב של זיהום סטפטוקוקלי בעכברים עם שמן עץ התה- Melaleuca alternifolia(1)

כמה שמנים נדיפים הראו פעילות נגד סטרפטוקוקים, ביניהם : שמן אקליפטוס, תימוס, לבנדר, עשב לימון, קנמון, ציפורן, מנטה, מרוה (5).

שמן עץ התה ושמן לבנדר היו פעילים כששמו אותם ישירות על העור. בשאר השמנים הנדיפים משתמשים כשהם מהולים בתוך שמן שקדים (1).

Erysipelas– שושנה, טיפול עם צמחי מרפא

Erysipelas היא מחלה זיהומית של העור שנגרמת על ידי סטרפ. מקבוצה A. המחלה מתבטאת בחום, כאב וחולשה, ואזור מודלק בעור, אדום נפוח, חם וכואב מאד.

פורמולה מוצעת לשימוש פנימי

שם הצמח השם בעברית חלקי צמח בשימוש
Berberis mahonia ברברית שורש
Echinacea spp. אכינצאה שורש
Alium sativum שום בצל
Cordyceps sinensis קורדיספס פטריה
Achillea millefolium אכילאה אלף העלים נוף הצמח

פורמולה מוצעת לשימוש חיצוני

שם הצמח השם בעברית חלקי צמח בשימוש
Berberis mahonia ברבריס שורש
Achillea millefolium אכילאה אלף העלים נוף הצמח
Melaleuca alternifolia עץ התה שמן נדיף
Thymus vulgare בת קורנית מצויה שמן נדיף
Gentian violet    

מקורות

Stansbury J. Botanical Management of Streptococcal Infections of the Skin.NDNR.

Cichewicz RH. Thorpe PA. The antimicrobial properties of chile peppers (Capsicum specises) and their uses in Mayan medicine. J. Ethnopharmacol. 1996, 52: 61-70.

Kuo CF. Chen CC. Luo YH. et al. Cordyceps sinensis mycelium protects mice from group A streptococcal infection. J. Med. Microbiol. 2005, 54: 795-802.

Candan F. Unlu M. Tepe B. et al. Antioxidant and antimicrobial activity of essential oil and methanol extracts of Achillea millefolium subsp. millefolium (Asteraceae) J. Ethnopharmacol. 2003, 87: 215-220

Martin KW. Emst E. Herbal medicines for treatment of bacterial infections: a review of controlled clinical trials. J. Antimicrob.  Chemother. 2003, 51:241-246

צמח מרנטה Maranta arundinacea

צמח מרנטה Maranta arundinacea - פעילות: הצמח מזין, ומשתמשים בו כמזון עדין לאנשים שחולים במחלות כרוניות מסוימות, או בשלב של החלמה. הוא מתאים גם

צמח מרנטה Maranta arundinacea

שם אנגלי: Arrow root

משפחה: Marantaceae

תאור הצמח: צמח רב שנתי שגדל בארצות טרופיות. העלים בצבע ירוק בהיר, הפרחים לבנים.

מפיקים מהצמח עמילן חסר ריח וכמעט חסר טעם.

הפקעת של הצמח מכילה 27% עמילן, 53% מים,  1.56% אלבומין, 4.10% סוכר, 2.83% סיבים.

הצמח הגדל בהודו נותן עמילן יותר בהיר מזה שגדל באמריקה.

פעילות: הצמח מזין, ומשתמשים בו כמזון עדין לאנשים שחולים במחלות כרוניות מסוימות, או בשלב של החלמה. הוא מתאים גם לילדים כתחליף להנקה, או לתקופה קצרה לאחר שהאם מפסיקה להניק.

משתמשים בעמילן בצורה של ג'לי, מיץ לימון, ג'לי של פירות, ביחד עם תמציות או שמנים נדיפים וסוכר. הוא לא נעשה חומצי במעי. 

הוא משמש לעיבוי מרקים ולפתנים בדומה לטפיוקה.

היהודי הנודד – Commelina benghalensis

היהודי הנודד - שימוש רפואי: בסין יש שימוש רפואי לצמח. הוא ידוע כמוריד חום, דיורטי ונוגד דלקת.בפקיסטן  הוא משמש מזון  לחיות בית וגם לבני אדם

היהודי הנודד – Commelina benghalensis

הצמח ידוע בארץ בשם היהודי הנודד.

משפחה: Commelinacece

חלקי צמח בשימוש: כל הצמח

תאור הצמח: צמח רב שנתי שמוצאו באסיה ואפריקה הטרופית., הודו, סרי לנקה ודרום-מזרח אסיה. מגדלים אותו כצמח נוי בארצות רבות, כולל בארץ.

הצמח פורח במשך כל הקיץ. בארה"ב הוא נחשב לעשב רע.

בסין הוא גדל באזורים לחים.

הוא גדל בדרום- מזרח ארה"ב, בקליפורניה, הוואי, וכן בקובה, פורטו ריקו, ז'מייקה, ברבדוס. 

שימוש רפואי: בסין יש שימוש רפואי לצמח. הוא ידוע כמוריד חום, דיורטי ונוגד דלקת.

בפקיסטן  הוא משמש מזון  לחיות בית וגם לבני אדם.

בפקיסטן יש גם שימוש רפואי לצמח. משתמשים בו כמשלשל, לטיפול בדלקות של העור וכן לטיפול בצרעת.

בנפאל משתמשים בצמח כירק מאכל. נוהגים לאכול את העלים.

מכינים משחה מהצמח לטיפול בכוויות בשימוש חיצוני. שותים מיץ שמכינים מהשורש במקרים של בעיות בעיכול.

בהודו ידוע הצמח כמזון בשעת רעב.

בדרום מזרח אפריקה ואסיה  הוא משמש כמזון לבהמות.

בשימוש חיצוני משתמשים בו להכנת משחה לטיפול בפצעים.

גזר – Carrot, Daucus carota

גזר- בנוסף האדום מכיל אלפה- ובטא קרוטן ולוטאין. הגזר הלבן מכיל ריכוז גבוה של אשלגן. מחקרים בשנים הארונות מייחסים פעילות אנטי סרטנית

גזר

הגזר הוא ירק נפוץ ומוכר, המצוי בכל חנות ירקות. ניתן להתייחס אליו כאל מזון רפואי, הודות לתכולת המרכיבים הפעילים שהוא מכיל.

משתייך למשפחת הסוככיים, Apiaceae.

תאור הצמח: שבעה מינים גדלים בר בארץ: הגינה, יושב, הירדן, זהוב, עדין, החוף, מצוי.

מבין המינים יש כאלה שהם חד שנתיים ואחרים הם דו שנתיים.

גזר הגינה, בדומה לDaucus carota- הוא צמח דו שנתי. בשנה הראשונה הצמח מפתח שורש עבה ושושנת עלים. בשנה השנייה הוא מפתח שושנת עלים וגבעול גבוה, הנושא פרחים סוככיים. גובה הצמח הפורח 200-270 ס"מ. מוצאו מאירופה וגם מחלקים באסיה ומצפון אפריקה (1). מגדלים אותו בגידול חקלאי בארצות רבות ובאקלים שונה. הצמח עמיד בפני קפאון (1). 

מרכיבים: קרוטנואידים, כולל, אלפה-קרוטן, בטא-קרוטן, ליקופן

פלבונואידים, קוורצטין

מינרלים

הצבע הכתום הוא הנפוץ והמקובל בשנים האחרונות, אבל הגזר הופיע בכמה צבעים, צהוב, לבן, אדום וסגול (1). הצבע הסגול היה הנפוץ ביותר עד לפני כ-400 שנה. התיאוריה הרווחת היא שהצבע הכתום פותח בהולנד לכבוד המנהיג William of Orange. לא ברור מדוע הצבע הכתום התקבל כצבע השולט.

הקרוטנואידים נותנים את הצבע הצהוב, כתום ואדום. מקור הצבע הסגול הכהה באנתוציאנינים. הגזר הכתום מכיל ריכוז גבוה של בטא-קרוטן. הצהוב מכיל ריכוז נמוך של בטא-קרוטן, וריכוז גבוה של לוטאין. האדום מכיל ליקופן. בנוסף מכיל האדום אלפה- ובטא קרוטן ולוטאין (1).הלבן מכיל ריכוז גבוה של אשלגן. 

רפואה מסורתית: הצמח מוזכר לראשונה במאה העשירית לספירה, בהרבריום האנגלי. מסופר בספר שהשורש הוא emmenagogue, והוא מומלץ לטיפול באבעבועות ובשיעול (2). בכמה מקומות מדובר על שימוש בזרעים לזירוז מחזור חודשי וכדיורטיים (1).המין הגדל באמריקה Daucus  pulsillus היה בשימוש בשבטים האינדיאניים שחיו באמריקה הצפונית. השתמשו בו לטיפול בהצטננות, חום גבוה, גרוד והכשות של נחשים (3).

מחקרים שנערכים בשנים הארונות מייחסים לצמח פעילות אנטי סרטנית (4), וכן ממליצים לאנשים עם לחץ דם גבוה ומחלות לב (1).

בטא – קרוטן הוא פרקורסור לויטמין A שהוא אנטי אוקסידנט יעיל המסייע לשמור על  בריאות העור והעיניים (1).

אכילת כמות גדולה, או שתייה מרובה של מיץ עלולים לגרום לתופעה הנקראת carotenemia המתבטאת בצבע צהוב של העור.  זוהי תופעה חולפת ואין בה נזק (1). 

הרכב תזונתי: כוס אחת של מיץ טרי מכילה: 52 קלוריות 1.26 ג' חלבון 12 ג' פחמימות 0.23 ג' שומנים,

ויטמין A 31.317 IU  ויטמין C 11.4 מ"ג

סיבים תזונתיים 3.7 ג'

אשלגן 394 מ"ג הגזר הוא מקור טוב לויטמין B6, מנגן, מוליבדן, תיאמין, ניאצין, זרחן, מגנזיום ופולאט (1).

מקורות 

Bauman H. Food as Medcine: Carrot, Daucus carota, Apiaceae. HerbalEGram, 2014, Vol 11, Issue 12, December.What the ancient said about Carrot. World Carrot Museum website. Available at HerbalEGram 2014, November 19.Moerman DE.Native American Ethnobotany, Portland, OR: Timber Press, 1998.Bhanot A. Sharma R. Noolvi M. Natural Sources as Potential anti cancer agents: A review. International Journal of Phytomedicine(serial online) April 2011, 3 (1):9-26.

מקור התמונה

סרפד – Urtica dioica

סרפד - נוהגים להשתמש בעלים לטיפול באנמיה, דלקות מפרקים, אקזמה, גאוט, אלרגיה, כאב כללי, שיעול, שחפת, וכן לבעיות של הכליות ושלפוחית השתן .

הסרפד הוא צמח השייך למשפחת הסרפדיים Urticaceae.  מאז אלפי שנים הוא התקבל כצמח מזון ומרפא בכל הארצות בהן הוא גדל. למרות זאת הוא לא הפך לגידול חקלאי ולירק מאכל מקובל כחלק מהתזונה.

כשהצמח נקטף לאכילה מקפידים לקטוף אותו לפני הפריחה. משתמשים בעלים ובחלק הרך של הגבעול. במשך העונה החלק התחתון של הגבעול מתעצה. 

שימוש מסורתי במיני סרפד

מיני סרפד גדלים באירופה, אסיה, אפריקה וצפון אמריקה.

נוהגים להשתמש בעלים לטיפול באנמיה, דלקות מפרקים, אקזמה, גאוט, אלרגיה, כאב כללי, שיעול, שחפת, וכן לבעיות של הכליות ושלפוחית השתן (1).

בשימוש חיצוני משתמשים בסרפד לטיפול בשיער שמן ובקשקשים בשיער.

השורש משמש בשנים האחרונות לטיפול בגידול של בלוטת הערמונית .הזרעים  משמשים לחיזוק של הכליות . הם מסייעים להורדת ריכוז של uric acid. 

מרכיבים: ריכוז גבוה של מינרלים: ברזל, סידן, מגנזיום, אשלגן זרחן, מנגן, צורן, יוד, נתרן וגפרית (1)

הסרפד עשיר מאד בכלורופיל והוא משמש מקור להפקת כלורופיל.

ויטמינים: ויטמין C, קרוטנואידים, ויטמין A ו-B.10% חלבון (1).  

השפעת צורות ההכנה השונות על תכונות חלקי הסרפד: ייבוש והקפאה של עלי סרפד השאיר בהם את רוב המרכיבים הפעילים. מחקר שנעשה בשנת 1980 הראה שהעלים היבשים היו יעילים מאד לטיפול בקדחת השחת (2).

בישול גרם לירידה בריכוז החלבון והשומן של העלים. בישול קצר גרם לירידה קלה בריכוז, אבל  היא עלתה ככל שגדלה החשיפה לחום ולמלח (3). ויטמין A סידן וברזל מושפעים גם הם מהבישול (3).

חומצות שומניות שנמצאו בעלים: חומצה אולאית, לינולאית, אלפה-לינולנית, פלמיטית. בישול עם או בלי מלח לא גרם לשינוי בריכוז החומצות השומניות (3).

ריכוז החומצה הלינולאית והאלפה –לינולנית דומה לזה שבעלים. לא היה הבדל גם בין הריכוזים בעלי סרפד קפואים וטריים, וניתן להסיק שהעלים הקפואים יכולים לשמש מקור טוב לחומצות שומניות חיוניות כשמשתמשים בהם כירק מאכל (3).

חומצות אמיניות שנמצאו בעלים: תריאונין, ואלין, איזולויצין, לויצין, פנילאלנין, ליזין. החומצות היסטידין ומתיונין מצויות בריכוז נמוך יותר. הסרפד טרי או מבושל הוא מקור טוב לחלבון.

החוקרים ממליצים להוסיף עלים טחונים של סרפד ללחם, איטריות, פתיתים, קוסקוס, כדי להעשיר אותם בחלבון. תוספת כזאת תועיל לאוכלוסיה הסובלת מתת תזונה (3). הסרפד מתאים במיוחד, כי קל לגדל אותו, והמרכיבים הפעילים מצטברים בו במהירות. ניתן להפוך אותו למזון-על זול, המספק לאוכלוסיה מינרלים, ויטמינים וחלבונים.

החוקרים טוענים שהסרפד הקפוא, או המעובד  בתוך מוצרים שונים יזכה להצלחה רבה, כי הצריבות שהצמח גורם מרתיעות אנשים מלצאת ולקטוף את הצמח הטרי (3).

לסיכום, הסרפד הוא צמח עשיר במיוחד, קל לגידול, קל לעיבוד, נפוץ בארצות רבות ולא מנוצל.

מקורות

1. Nettle in: Yance DR. Adaptogens inMedcal Herbalism Healing Arts Press, USA 2013, p. 520-522.

2. Mittman P. Randomized double-blnd study of freeze-dried Urtica dioica in the treatment of allergic rhinitis. Planta Med. 1990, 56:44-47.

3. Rutto LK. Yixiang X. Ramirez E. Brandt M. Mineral properties and dietary value of raw and processed Stinging Nettle (Urtica dioica L.) Internationa J. of Food Science 2013, 1-5. http://dx.doi/10.1155/2013/857120

מקור התמונה

לרכישת סרפד

אלת המסטיק – Pistacia lentiscus

אלת המסטיק - חברת על עלים הינה חברה מובילה בארץ במכירת וגידול צמחי מרפא, את רוב הצמחים שאתם מכירים אנחנו מגדלים, מוזמנים להצטרף אלינו>

אלת המסטיק – Pistacia lentiscus

שם עברי: אלת המסטיק

משפחה: אלתיים Anacardiaceae

תאור הצמח: הסוג Pistacia כולל 11 מינים. אלת המסטיק הוא עץ קטן ירוק-עד הגדל בארצות שמסביב לים  התיכון.  אלת המסטיק הוא עץ דו ביתי, עגול ומסועף. עליו מסורגים, ועל כל עלה יושבים עלעלים זוגיים. העץ נפוץ בארץ בכל האזור הים תיכוני עד שפת המדבר. הוא גדל על אדמות שונות, ובכמה מקומות הוא מצוי בחברת צומח עם החרוב המצוי. העץ פורח באמצע מרץ עד סוף אפריל. הפרחים הזכריים הם בצבע אדום כהה, והנקביים בצבע צהוב. הפירות הם ענבות בצבע אדום, ההופך לשחור עם הבשלה.

חלקי צמח בשימוש: שמן מסטיק, השמן הנדיף המופק מהשרף, Lentisk oil השמן הנדיף המופק מהעלים, השרף עצמו, העפצים וחליטות מהעלים הצעירים והניצנים (1)

הכנת השרף: הזמן המתאים להפקת השרף הוא מאמצע יולי עד אמצע אוקטובר. עושים חתכים בקליפת הגזע והענפים, אחרי שמנקים את השטח מסביב לעץ, וגם מנקים את הגזע והענפים.  החתכים הם בעומק 2-4 ס"מ. עושים אותם עם פטיש ועם כלי בצורת סהרון (1). נותנים לנוזל לזרום לאדמה, שקודם כיסו אותה בחימר לבן. הנוזל מתקשה לטיפות. רוחצים אותן ידנית במים קרים וסבון ומשאירים אותן להתייבש בצל (1).

עצים זכריים נותנים יותר שרף מאשר עצים נקביים. הם מתחילים לייצר שרף בגיל 5, ומגיעים ליבול מקסימלי בגיל 15.

מרכיבים: השמן מהזרעים מכיל כ-80% חומצות שומניות בלתי רוויות, 50% מהווה החומצה האולאית ו-20% חומצה לינולאית ויותר מ-8% tocopherols (2). המרכיבים העיקריים באלת המסטיק הם פנולים וטרפנים. שניהם מצויים בכל חלקי הצמח, אבל הפנולים מרוכזים בעיקר בעלים ובניצנים, והטרפנים הם המרכיבים העיקריים של השרף ושל השמנים הנדיפים (1).

הפנולים כוללים פרואנתוציאנידינים, גליקוזידים של מיריצטין, רוטין, חומצה גאלית, חומצה כלורוגנית.

פעילות: אנטי בקטריאלי,

הוכחה פעילות נגד E. coli, Staphylococcus aureus, Bacillus subtilis

Helicobacter pylori, Streptococcus mutans

פעילות נגד תולעים ונגד פטריות הראו בבני אדם וכן בעיזים וכבשים (3). הטיפול המסורתי בשרף בצהבת עודד את החוקרים לבדוק את השפעת הצמח על הכבד, וכן את יעילותו כצמח אנטי אוקסידנט.

הפעילות האנטי אוקסידנטית היעילה ביותר התקבלה עם מיצוי מתנולי של עלים שנקטפו באביב (4). החוקר  מייחס את יעילות הצמח בניטרול רדיקלים חופשיים לפלבונואידים ולנגזרות של galloyl בעלים (4). פעילות אנטי אוקסידנטית יעילה הוכחה גם בחומצה הגאלית המצויה בפירות.

מחקר שנעשה ביוון הראה שאכילת אבקה של שרף האלה בריכוז של 5 ג' ליום, במשך 18 חודש גרם לירידה ברמת כולסטרול בדם, ירידה ברמה של LDL, של האנזימים GOT ו-GPT (5).

בטיחות: השימוש בצמח בארצות רבות במשך אלפי שנים מראה שהצמח אינו רעיל. נהגו ללעוס את השרף כמסטיק לצורך טיפול וגם להנאה.

אין מספיק מחקרים המאשרים שהצמח בטוח לשימוש.

מקורות

1. Dhifi W. Jelai N. Chaabani E.et al. Chemical compositions oflentisk (Pistacia lentiscus) seed oil. Afr. J, Agric. Res 2013 8:1395-1400.

2. Landau S. Muklada H. Markovics A and Azaizeh H. Traditional Uses    of Pistacia lenticus in Veterinary and Human Medicine, in: Yaniv Z.  Dudai N. ed. Medicinal and Aromatic Plants of the Middle-East, Springer Science+ Business Media, 2014.

3. Azaizeh H. Halahleh F. Abbas N. et al. Polyphenols from Pistacia lentiscus and Phillyrea latifolia impair the exsheathment of gasro-intestinal nematode larvae. Vet Parasitol 2012, 191:44-50

4. Gardeli C. Papageorgiou V. Mallouchos A. Essential oil composion of Pistacia lentiscus L. and Myrtus communis L. :Evaluation of antioxidant capacity of methanolic extracts. Food Chem. 2008 107:1120-1130.

5. Triantafyllou A. Chaviaras N. Sergentanis TN. et al. Chios mastic gum modulates serum biochemical parameters in a human population. J. Ethnopharmacol. , 2007, 111:43-49.

שרף אלת המסטיק
אלת המסטיק שרף שלם

להזמנת אלת המסטיק מהחנות בעל עלים

ג'ימנמה – Gymnema sylvestre

ג'ימנמה-gymnema-sylvestr - חברת על עלים מרכז צמחי מרפא - את רוב הצמחים שאתם מכירים אנחנו מגדלים, מוזמנים להצטרף אלינו>

שם מקומי בהודו: gurmar

משפחה: Asclepiadaceae

חלקי צמח בשימוש: עלים

תיאור הצמח: מוצאו של הצמח ממרכז ומערב הודו, ומארצות טרופיות באפריקה ואוסטרליה. הג'ימנמה הוא מטפס רב שנתי מעוצה. העלים נגדיים, אליפטיים או דמויי ביצה. הפרחים בצמרות הענפים קטנים, צבעם צהוב בהיר. הצמח גדל לאט(1). הסוג ג'ימנמה כולל 40 מינים (1). הוא גדל באזורים טרופיים וסוב טרופיים , במרכז ודרום הודו, בדרום סין, באזורים טרופיים באפריקה, במלזיה וסרי לנקה (1).נוהגים להרבות את הצמח מהשורשים, כי הזרעים הם בעלי חיוניות נמוכה.

מרכיבים: ספונינים טריטרפניים מקבוצות ה-oleane   וה-dammarane .המרכיבים העיקריים הם החומצות הג'ימנמיות  וה-gymnemasaponins, והם משתייכים לקבוצת ה-oleane (2) חומצה ג'ימנמית

מרכיבים נוספים: אנתרקינונים, פלבונים, פיטין, רזינים, חומצה טרטרית, חומצה פורמית חומצה בוטירית ו- Ca-oxalate (2). החומצות הג'ימנמיות החשובות ביותר הן A-D והן מצויות בכל חלקי הצמח (1). החומצות הג'ימנמיות הן בעלות מבנה של ספונינים טריטרפנים.

חומצות ג'ימנמיות I-VII בודדו מהמיצוי המימי של עלים יבשים (1).

Gurmarin הוא פפטיד המורכב מ-35 חומצות אמיניות. הוא פעיל מאד כאנטי סוכר, פעילות שמגיעה למקסימום בסביבות הנקודה האיזואלקטרית שלו (3). נעשו מיצויים מהצמח עם מתנול, פטרוליום-אתר וכלורופורם, ובודדו מרכיבים, כגון, חומצות שומניות רוויות ובלתי רוויות, חומצות ג'ימנמיות, gimnemosides ג'ימנמה-ספונינים, גורמרין (1). 

פעילות של החומצות הג'ימנמיות
החומצות הג'ימנמיות הן ספונינים טריטרפנים. צמחים מייצרים ריכוזים גבוהים של תרכובות אלה, והן משמשות הגנה בשביל הצמח מפטריות ומאכילת יתר.

הפעילות ההיפוגלקמית של החומצות הג'ימנמיות מתבטאת בהאטה של ספיגת הסוכר והטריגליצרידים מהמעי אל הדם, ובהגברת הפרשת אינסולין מהלבלב (4). החומצות הג'ימנמיות מתקשרות אל קולטנים של סוכר המצויים במעי, ומונעים ספיגה של סוכר על ידי המעי, וזה מנגנון נוסף התורם להורדת רמת גלוקוז בדם (5).

בנוסף, יש אינטארקציה בין חומצות ג'ימנמיות ובין glyceraldehyde-3-phosphate dehydrogenase (GAPDH)  (6).

ישנם מחקרים הטוענים שהג'ימנמה משקם תאים בלבלב . חקרים אחרים אינם מסכימים עם הדעה הזאת. הג'ימנמה שהתפרסם בעיקר כצמח לטיפול בסכרת ,מועיל גם כמוריד רמת כולסטרול וטריגליצרידים בדם (7). המרכיבים של הצמח הם בעלי פעילות אנטי מיקרוביאלית ואנטי דלקתית, ובהודו משתמשים בעלים לטיפול בעששת בפה, בכאבי בטן, במחלות שגרוניות וכן כצמח מנקה (1).

טיפול בעששת
נבדקו מיצויים של עלי ג'ימנמה במתנול-מים, כלורופורם ופטרוליום-אתר לפעילות נגד חיידקים ופטריות הגורמים לעששת בפה. המיצוי היעיל ביותר היה המתנולי (1). הכינו מהיצוי במתנול  אבקה שנבדקה, ונמכרת בשוק בשםGurmar Herbal Tooth powder. הפעילות שלה הוכחה על ידי מחקרים קליניים (8). 

שימוש בג'ימנמה ברפואת האיורודה
ג'ימנמה נחשב לצמח מר, מחמם, מסייע לעיכול, מחזק של הכבד, משכך כאב ונוגד דלקת (1). ברפואה המסורתית בהודו נהגו להשתמש בעלים של ג'ימנמה גם לטיפול בתולעים, בעצירות, כמחזק של הלב, כמכייח וכמשתן. בפרחים השתמשו בטיפול במחלות הקשורות לליחה ( 1).

בספרות עתיקה בהודו מסופר על שימוש בעלים של ג'ימנמה במקרים של  דיספפסיה, שיעול, עצירת שתן, טחורים, צהבת ולויקודרמה (1).

כיום ניתן להשיג את הצמח בהודו בצורות שונות: שקיות תה לחליטה, כדורים, כתוסף מזון, כמרכיב בתוך מוצרים מומלצים להורדת משקל, כמרכיב במוצרי מזון אנרגטיים. נמכר גם מוצר בשם Gymnema sylvestre 75, המכיל 75% חומצות ג'ימנמיות המיועד לשמירה על רמת סוכר תקינה בדם. 

רפואה מסורתית: משתמשים בג'ימנמה לטיפול בסכרת, באסתמה, דלקות עיניים, להגנה על הכבד וכן כאנטי מיקרוביאלי (1). הג'ימנמה נחשב לצמח המסייע לאיבוד משקל. החומצות הג'ימנמיות נמכרות כ"תה ג'ימנמה" ומומלצות כסיוע להורדת משקל.

מקורות:

1. Tiwari P. Mishra BN. Sangwam S. Phytochemical and Pharmacological properties of Gymnema sylvestre: An Important Medicinal Plant. Bio Med. Research International, 2014, Article ID 830285.

2. Khramov VA. Spasov AA. and Samokhina MP. Chemical composition of dry extracts of Gymnema sylvestre leaves. Pharamceutical Chemistry Journal, 2008, 42:30-32.

3. Chattopadhyay RR. A comparative evaluation of some blood sugar lowering agents of plant origin. Journal of Ethnopharmacology 1999, 67: 367-372.

4. Patel SS. Shah RS. and Goyal RK. Antihyperglycemic, antihyperlipidemic and antioxidant effects of Dihar, a polyherbal ayurvedic formulation in streptozotocin induced diabetic rats. Inian Journal of Experimental Biology, 2009, 47:564-570.

5. Sahu NP. Mahato SB. Sarkar SK. and Poddar G. Triterpenoid saponins from Gymnema sylvestre, Phytochemistry, 1996, 41: 1181-1185

6. Ishijima Y. takashima T. Ikemura T. and Izutani Y. Gymnemic acid interacts with mammalian glycerol-3-phosphate dehydrogenase. Molecular and Cellular Biochemistry, 2008, 310: 203-208.

7. Spasov AA. Samokhina MP. Bulanov AE. Antidiabetic properties of Gymnema sylvestre (a review) Phamaceutical Chemistry Journal, 2008, 42: 22-26.

8. Parimala Devi B. and Ramasubramabiaraja R. Pharmacognostical and Antimicrobial screening of Gymnema sylvestre R.Br and evaluation of Gurmar herbal tooth paste and powder, composed of Gymnema sylvestre R.Br, extracts in dental caries. International Journal of Pharma and Bio Sciences, 2010, 1: 1-16.

להזמנת ג'ימנמה מהחנות שלנו בעל עלים >>

צמחי מרפא לסטאפ – טיפול צמחי ב-Staphylococcus epidermitis

צמחי מרפא לסטאפ - הפורמולה מנעה התפתחות של ביופילם של החיידק על  משטחים של זכוכית ושל פלסטיק, שימוש בצמחים : שורש של

צמחי מרפא לסטאפ – טיפול צמחי ב-Staphylococcus epidermitis

העור מספק הגנה טובה בפני זיהומים הנגרמים על ידי חיידקים. ישנם חיידקים שהם הפלורה הטבעית של העור. הם חיים על העור ומתפרנסים ממנו, ואינם גורמים לזיהומים. אחד מהנפוצים הוא Staphylococcus albus שנמצא על פני העור, ואינו גורם לזיהום. כל סדק או חור קטן בעור הוא שער כניסה לחיידקים, שגורמים לפצע קטן, ואם הם אלימים הם מתפשטים במהירות ונכנסים לשכבות עמוקות של העור וגם לשכבות פנימיות יותר.

אנשים שאצלם מערכת החיסון אינה מתפקדת באופן תקין רגישים במיוחד לזיהומים בעור, כגון, חולי סוכרת שזרימת הדם אצלם לקויה.

Staphylococcus epidermitis הם חיידקים מסוכנים  ומכנים אותם חיידקים טורפים. באנגלית מכנים את החיידקים האלה  Flesh-eating bacteria.

אלה הם חיידקים החודרים אל השכבות העמוקות של העור והם גורמים לנמק. הם מתקדמים במהירות, במיוחד אצל אנשים עם כשל חיסוני וגורמים למחלה הנקראת Necrotizing fasciitis.

יש כמה קבוצות של חיידקים שעלולים להיות טורפים. והם מעורבים בגרימת fasciitis  נקרוטי . ביניהם טיפוסים של סטרפטוקוקים מקבוצה A, סטפילוקוקים MRSA שאינם רגישים למתיציקלין ו- Staph epidrmitis.

חיידקים אלה מייצרים ביופילם שמקנים להם הגנה מאנטיביוטיקה, והמדע מחפש כיצד לעצור התהוות של ביופילם וכיצד להרוס ביופילם שהתבסס.

מחקר שנערך באוניברסיטה בתאילנד הוכיח שטיפול באמצעות צמחי מרפא מעכב ביופילם של Staph. Epidermitis.

ביופילם של סטאפ. אפידרמיטיס נוצר לעיתים קרובות על ציוד של בתי חולים, כגון, קטטר או צינורות שמשמשים להאכלה. חולים המאושפזים בבתי חולים, ובפרט אלה העוברים ניתוחים הם בסיכון גבוה להידבק בחיידק (1).

במעקב שנמשך 30 שנה בדקו 80 מטופלים שעברו ניתוחי לב בבתי חולים לפני ואחרי הניתוח. לפני הניתוח מצאו אצל 4 מטופלים מתוך ה-80 סטאפ. אפידרמיטיס על החזה. אחרי הניתוח מצאו את החיידק שהיה עמיד לאנטיביוטיקה בפצעי הניתוח אצל 43 מטופלים (2).

במחקר שנערך בארבעה מרכזים אמריקאים למחלות לב, נבדקו  1559 תרביות של חיידקים . מתוכם היו 565 חיוביים לסטאפ. אפידרמיטיס. מתוך 565 הבדיקות החיוביות לנוכחות החיידק היו 46% שהשתייכו לאחד  מתוך שבעה

Clones של סטאפ. אפידרמיטיס עמיד לאנטיביוטיקה (3).

כשהביופילם של הסטפילוקוקים מתפתח הוא עלול להפוך לחיידק טורף, לחדור לשכבות העמוקות של העור ולגרום לפסייטיס נקרוטי  ולהתפשט במהירות לכל הכיוונים (1). הטיפול הקונבציונאלי הוא לעיתים קרובות כרורגי, והרופאים חותכים את כל הנמק ומנקים הכול מסביב.

ישנם טיפוסים של סטאפ. אפידרמיטיס שהם פלורה נורמלית של העור, והם מגינים על שכבות של העור, אבל יש גם טיפוסים אלימים שגורמים למחלות. הסטפילוקוקים האלימים עמידים לפניצילין, לטטרהציקלין, למתיציקלין ולכמה תרופות אנטי ביוטיות נוספות (1).

טיפול בביופילם של סטפילוקוקים באמצעות צמחים

במחקר הנוכחי נבדקו in vitro צמחים המעכבים ביופילם של סטאפ. אפידרמיטיס. לשם כך גידלו במעבדה ביופילם של סטפילוקוקים ובדקו מיצויים של צמחים המעכבים את התפתחות הביופילם.

הצמחים שהיו הפעילים ביותר בעיכוב התפתחות הביופילם היו פורמולה שמכילה שלושה צמחים:

שורש של Maranta arunndinacea

קליפת גזע של Oxylum indicum

הצמח השלם של Commelina benghalensis

הכינו שני מיצויים של הצמחים, אחד במים ואחד באלכוהול. המיצוי האלכוהולי היה פעיל יותר.

הפורמולה מנעה התפתחות של ביופילם של החיידק על  משטחים של זכוכית ושל פלסטיק, שעליהם החיידקים גדלים בבתי חולים, ומהם מתפתחים הזיהומים אצל החולים.

החוקרים הישרו את הביופילם של החיידקים בתוך מיצויים שונים של הצמחים לשבעה ימים. המיצוי המוצלח ביותר הרס 90% מהביופילם של הסטפילוקוקים.

נעשו ניסויים עם צמחים נוספים.

הפורמולה שנתנה עיכוב של  30% עד 40% של הביופילם הכילה מיצויים מארבעה צמחים:

שורש וקנה שורש של Curcuma longa

זרעים של Areca catechu

זרעים של אורז Oryza sativa

פירות של Garcinia mangostana

 שתי הפורמולות מצויות בשימוש רפואי בתאילנד מאז מאות שנים.

מקורות

1. Chusri S. Sompetch K. Mukdee S. et al. Inhibition of Staphylococcus epidermitis Biofilm Formation by Traditional Thai Herbal Recipes Used for Wound Treatment. Evid.-Based Complement Alternat. Med. 2012, 2012;159797.

2. Archer GI. Tenenbaum MJ. Antibiotic resistant Staphylococcus epidermitis in patients undergoing cardiac surgery. Antimicrob. Agents Chemother. 1980, 17; 269-272.

3. Gordon RJ. Miragaia M. Weinberg AD et al. Staphylococcus epidermitis colonization is highly clonal across US cardiac centers. J. Infect. Dis. 2012, 205: 1391-1398.

צמחי מרפא לטיפול ברוזצאה

צמחי מרפא לטיפול ברוזצאה: אזדרכת הודית- נים, פקעת שום, כורכום, לענה חד שנתית ארתמיס אנואה, ברברית, ניתן להכין משחה

צמחי מרפא לטיפול ברוזצאה

רוזצאה היא הפרעה שכיחה של העור. היא מתבטאת כפריחה  של נקודות אדומות על הפנים, כולל המצח, הלחיים, הסנטר והאף. הפריחה עלולה להתפשט גם לעיניים, לבית החזה והגב. רוזצאה שכיחה יותר אצל נשים.

הגורם למחלה אינו ידוע, אבל מניחים שיש כמה גורמים שעלולים לגרום להופעתה ולהפיכתה לכרונית, כולל זיהומים כרוניים, עיכול לא תקין, רגישות למזון, תופעות לוואי של תרופות ואורח החיים בכללותו.

רוזצאה כרונית מתבטאת בהתנפחויות, ובהגברת הצבע האדום של העור. לעתים קרובות העיניים אדומות ויש תחושה קשה של בעירה.

אם משאירים מצב כרוני ללא טיפול, כלי הדם של הפנים מתרחבים, האף מתרחב ומתעגל ומאדים מהדלקת הכרונית.

במקרים כאלה ממליצים המטפלים להימנע מאוכל חריף, מאלכוהול, ממזון מחמם, ממזג אוויר חם, מעישון, משהייה ארוכה בשמש ומטמפרטורות קיצוניות של חום אור קור. בנוסף ממליצים על מזון שאינו מעורר דלקות ועל שימוש בצמחים. ישנם מקרים שהטיפול מצליח, ויש הטבה במצב המטופל ואפילו ריפוי.

אחרי עבודה של 20  שנה של טיפול במקרים רבים של רוזצאה, מציע החוקר טיפול שיביא לריפוי מלא ושחרור מהמחלה (1).

הפלורה של האדם

החיידקים שחיים בתוכנו הם אלה שרכשנו מאז שנולדנו, והם התרבו ונעשו חלק אינטימי מגופנו. העור נושא עליו מינים רבים של חיידקים שעלולים לגרום לזיהומים. בנוסף  לחיידקים מצויות על העור גם פטריות, כגון קנדידה- השמר הלבן וטיפוסים שונים של Trichophyton  שגורמים לגרוד (1).

החיידקים שחיים במעי עלולים לגרום למחלות דלקתיות בעור, וזה מאשר את מה שהיה ידוע ברפואה המסורתית שהעור משקף את מה שקורה במעי (1).

חוקרים מצאו קשר בין תופעה של גידול יתר של חיידקים במעי הדק ורוזצאה.

התופעה נקראת Small Intestine Bacterial Overgrowth (SIBO). כשנתנו טיפול באנטיביוטיקה rifaximin כדי להפחית חיידקים פתוגניים מהמעי הדק, דווחו מטופלים עם רוזצאה על שיפור ניכר במצבם.

חוקרים אחרים מניחים שרוזצאה נגרמת על ידי זיהום עם קרדית הנקראת Demodex folliculorum. היא מתרבה על החלב המופרש בעור.

הנחה נוספת היא שרוזצאה קשורה לשינוי במערכת החיסון, שנגרם משינוי במעי והוא מאפשר לדלקת לשרוד.

אצל מטופלים עם רוזצאה מוצאים רמה גבוהה של ויטמין D בהשוואה לקבוצות הביקורת.

על אף ההשקעה הגדולה במחקר על המקור לרוזצאה, אנו נמצאים בשלב של הנחות שונות שכל אחת מתבססת על משהו, וכולם מחפשים איך לעזור לחולים שסובלים מאד מהמחלה.

החוקר מסכם ואומר שבמקור למחלה יש הפרעה במערכת החיסון, שנגרמת מגורמים שונים, כגון, התזונה, מצב הבריאות של המעי, אורח חיים שכולל את הטיפול בעור והחשיפה לשמש.

צמחי מרפא לטיפול ברוזצאה:

לשיקום הפלורה של המעי מציע החוקר שימוש על בסיס קבוע בכרוב כבוש, במלח וירקות אחרים כבושים במלח. הוא אינו ממליץ על קמבוצ'ה שמכילה שמרים שמתיישבים במעי.

התזונה חייבת להיות דלה בסוכר ובפחמימות מזוקקות.

במקרים של גידול יתר של חיידקים במעי – SIBO, משתמשים בצמחי מרפא אנטי בקטריאליים כדי לעכב גידול של חיידקים פתוגניים.

צמחי מרפא אנטי בקטריאליים לטיפול ברוזצאה ולמניעת רוזצאה SIBO:

שם הצמח השם בעברית חלקי צמח בשימוש
Azadirachta indica איזדרכת הודית- נים עלים
Allium sativum שום פקעת
Curcuma longa כורכום שורש, קנה שורש
Artemisia annua לענה חד שנתית עלים
Berberis aquifolium ברברית שורש

שימוש קבוע בתרופות אנטי דלקתיות NSAID, תרופות המפחיתות חומציות בקיבה, אופיאטים מחמירים מצב של גידול יתר של חיידקים במעי, ומפריעים לריפוי של רוזצאה.

הנוזל שבו כבשו את הכרוב או את הירקות האחרים מכיל חיידקים פרוביוטיים חיוביים לעור. החוקר ממליץ למטופלים להשתמש בו בשימוש חיצוני ולמרוח אותו על העור הפגוע.

מסכה מצמחים אנטי בקטריאליים יכולה להועיל במקרים שהקרדית Demodex גרמה לרוזצאה. מכינים מסכה מצמח שהוא הבסיס, כגון, קווקר, קמח שעורה או חומוס טחון וצמחים אנטי בקטריאליים.

 דוגמא למסיכה:

50 ג' קווקר טחון

50 ג' עלי Neem  טחונים לאבקה דקה

50 ג' עלי מרוה רפואית טחונים

 הכמויות משתנות לפי גודל השטח שצריך לכסות. ניתן להחליף את המרווה  בצמחים אחרים, כגון, בת קורנית מצויה, אכילאה אלף העלים, אונקריה, פירות של ערער, לה פצ'ו. ניתן גם להוסיף כמה טיפות של שמן עץ התה.

מערבבים את הצמחים ומוסיפים מעט מים וממשיכים לערבב עד שנוצרת מחית. משתמשים בה כמסכה, או שמשפשפים את העור הפגוע עם המחית.

שיקום העור

בכל פעם שיש פריחה, פצעים או בעיה בעור, צריך לחשוב על התזונה ועל בריאות המעי הדק. במקרים של רוזצאה מומלץ לאכול מזון דל בפחמימות ועשיר בשמנים מזינים, עם ירקות עלים, ומזון מריר כדי לעזור לכבד. רצוי להפחית בשמנים עשירים בחומצות שומניות אומגה 6, להוציא מהתזונה את החיטה שמכילה גלוטן ופפטידים רבים אחרים, ולהימנע מחלב ומוצריו.

הסוכר עלול להזיק לעור וחשוב לא להשתמש בו.

הסבון והשמפו התעשייתיים מזיקים לעור ולשיער. הם מייבשים, פוגעים בחומצות השומניות ובחיידקים שעל פני העור. רבים מפתחים רגישות לסבון ולשמפו. מופיעים פצעים ופצעונים על פני העור, ונשירת שיער אצל גברים ונשים צעירים.

ברפואת האיורודה ממליצים לנקות את העור עם שמן. משתמשים בעיקר עם שמן אפרסק, משמש, שומשום. מורחים את השמן ומחדירים אותו לתוך העור. ניתן להוסיף כמה טיפות של שמן נדיף של לבנדר.

ג'ל של אלויורה שמשתמשים בו טרי מרגיע את תחושת הבעירה, ומוסיף לחות לעור. ניתן להשתמש ברצועות שחותכים מהעלים ומורחים את הג'ל על העור.

המלצות למזון

רצוי להפחית :

  • מזון ממשפחת הסולניים, כגון, עגבניות, חצילים ותפוח אדמה
  • מזון  בעל טעם חמוץ, כגון, תפוזים, חומץ, יוגורט
  • מזון בעל טעם חריף, כגון, צ'ילי, שום, זנגביל
  • מזון שעלול לעורר דלקת, כגון, שמנים מזוקקים, מרגרינה, אוכל מתועש.
  • כדי להפחית דלקת בגוף צריך למנוע התלקחות מיותרת של מערכת החיסון.

רגישות למזון עלולה לעורר מנגנון של אלרגיה. מערכת החיסון תתערב ותייצר נוגדנים, ישתחררו ציטוקינים שיגרמו לתאים נוספים של מערכת החיסון להתעורר לפעולה, להגברת החדירות של כלי הדם, לנפיחות ולדלקת.

מערכת החיסון שלנו מוכנה לפעולה בכל עת, אבל חשוב שתהיה רגועה ושלא תצא למלחמה שאין בה צורך. לשם כך דרושה מודעות למזון שאנו אוכלים, ומשמעת עצמית כדי לוותר על מה שלא מתאים לנו.

מקורות

1. Todd Caldecott How to get rid of rosacea, August 2014, Food as Medicine, The Theory and Practice of food.

0
    0
    העגלה שלך
    העגלה שלך ריקהחזור לחנות