חומצות אמינו, ויטמינים ומינרלים הדרושים לגוף כדי לשמור על בריאות הנפש – Nutritional approaches to mental health

ויטמינים בריאות הנפש - חומצות אמינו, ויטמינים ומינרלים הדרושים לגוף כדי לשמור על בריאות הנפש - ישנם לפחות 15 מינרלים חיוניים לבריאות

חומצות אמינו, ויטמינים ומינרלים הדרושים לגוף כדי לשמור על בריאות הנפש – Nutritional approaches to mental health

כשמתעוררת בעיה נפשית, כגון, קושי להתרכז, נשירה מבית הספר, דכאון קל או חמור יותר, קשיים חברתיים נוהגים לחפש עזרה רפואית.

Hila Cass היא פסיכיאטרית אמריקאית המטפלת בשיטת הרפואה המשולבת. היא מטפלת באדם עצמו ולא רק בבעיה שלו, ומחפשת מה עלול לגרום לקשיים שלו, וכיצד ניתן לעזור לו.

בכתבה הנוכחית היא מתייחסת לחוסר בחומצות אמינו, בוויטמינים ומינרלים שעלולים לגרום לבעיות נפשיות, ומסבירה כיצד הם מסייעים לבריאות הנפש.

החוסר במרכיבים קשור לתזונה שאינה מספקת אותם. תזונה של מזון מהיר, מתועש, טעים לחיך אך לוקה בחסר עבור הגוף כולו והמוח.

חומצות אמינו, ויטמינים ומינרלים חשובים למערכת העצבים.

חומצות אמינו

מעבר של גירוי עצבי מתא עצב אחד לשני נעשה בתיווך של נוירוטרנסמיטורים (מתווכים עצביים). החומצות האמיניות הן אבני הבניין לכל החלבונים שבגוף, והן גם הפרקורסור למתווכים העצביים הנוצרים בתוך תאי העצב.

שלוש חומצות אמינו קשורות באופן ישיר למצב הרוח, לזיכרון, לכושר הלימוד ולמניעת דכאון (1). השלוש הן: פניל-אלנין, טירוזין וטריפאופאן.

פניל-אלנין וטירוזין הן פרקורסור של הנוירוטרנסמיטור נור-אפינפרין, שקשור לשינה, לחלימה ולרגשות. הוא משפיע על מצב של עירנות ועל ויסות מצב הרוח. נור- אפינפרין הוא המתווך העצבי העיקרי במערכת הסימפטטית.

טטריפטופאן הוא פרקורסור של סרוטונין. הוא הופך בגוף ל- 5-hydroxytryptophan ולסרוטונין. 90% מהסרוטונין בגוף מצוי במערכת העיכול, והשאר בטסיות הדם ובמערכת העצבים. הוא עוזר נגד דכאון.

ניתן לקחת חומצות אמינו ביחד עם היפריקום או עם ויטמין B6 כדי לחזור למצב של איזון.

ויטמינים

ויטמין B1 Thiamine

המוח משתמש בתיאמין כדי להפוך את הגלוקוז לאנרגיה. במצב של חוסר בתיאמין חסרה אנרגיה למוח. זה יכול לגרום לעייפות, דכאון, חרדה, רגזנות, דאגנות-יתר.

חסר בוויטמין B1 עלול לפגוע בזיכרון, לנדודי שינה ולהפרעות במערכת העיכול.

מזון המכיל פחמימות מזוקקות, כגון סוכר בצורה מוגזמת מייבש את המלאי של ויטמין B1.

ויטמין niacin B3

חוסר בויטמין B3 גורם לחרדה ולאיטיות פיזית.

ויטמין B6 pyridoxine

ויטמין B6 חיוני לייצור נוירוטרנסמיטורים. נמצא שיש קשר בין חוסר בוויטמין B6 ודכאון. ריכוז נמוך של ויטמין B6 גורם לאנמיה, ישנוניות, עוויתות.

גלולות נגד היריון עלולות לגרום לחוסר בוויטמין B6.

ויטמין cobalamin B12

חוסר בויטמין B12 עלול לגרום לאנמיה, לפגוע במצב הרוח, לפרנויה, מבוכה, דמנציה, הלוצינציות, לחולשה וקוצר נשימה.

בכבד יש בדרך כלל מלאי שלB12 מספיק ל-3-5 שנים, ולכן החוסר אינו מתבטא מיד. לקיחת ויטמין B12 כתוסף יכול לעזור ל-10%עד 30% מהאנשים הסובלים מדיכאון.

חומצה פולית- ויטמין B9

חומצה פולית מעורבת בייצור של כמה נוירוטרנסמיטורים, והיא חיונית לייצור של המוגלובין. חוסר בחומצה פולית עלול לגרום לאנמיה. הוא עלול לגרום גם לעייפות ודמנציה.

ויטמין C

ויטמין C ידוע כאנטיאוקסידנט יעיל מאד. בנוסף הוא חשוב לבריאות הנפש. חוסר בוויטמין C עלול לגרום לדיכאון. לקיחת 1-3 ג' ליום של ויטמין C חשוב במקרים של דכאון.

מינרלים

ישנם לפחות 15 מינרלים חיוניים לבריאות.

נתרן ואשלגן קובעים את איזון האלקטרוליטים של הגוף. הגזמה במלח עלולה לשבש את האיזון, להשפיע על רמה של נוירוטרנסמיטורים ולגרום לדיכאון, לתסמונת טרום-ויסתית.

חוסר בברזל גורם לאנמיה, לחולשה, לנדודי שינה.

חוסר במגנזיום עלול לגרום לחרדה, דאגנות, כאבי שרירים. מחלות של הכליות עלולות לגרום לחוסר מגנזיום. המנה היומית הדרושה של מגנזיום היא 400-800 מ"ג.

במקרים של דכאון מוצאים רמה גבוהה של סידן בגוף. שיפור במצב הדכאוני מתבטא בירידה הדרגתית בריכוז הסידן עד לרמה הנורמלית.

סידן ומגנזיום ביחד שומרים על ההומיאוסטזיס בגוף.

אבץ דרוש לכמה תהליכים הקשורים לפעילות המוח. חוסר באבץ עלול לגרום לאיטיות מנטלית, להפרעות ריגשיות ולשינויי בחוש הטעם ובתחושות, לפגיעה במערכת החיסון ובעור.

ישנן מחלות העלולות לגרום לדיכאון, כגון, העייפות הכרונית, היפוגליקמיה, לחץ דם נמוך. יש לבדוק גם חוסר איזון הורמונלי.

דכאון עלול להופיע בגלל חוסר איזון בהורמונים של התירואיד או של מערכת המין. במקום לטפל בדיכאון עם תרופות קשות, עדיף לטפל בגוף כולו ולהחזיר לו את האיזון.

חזרה לחנות

טיפול צמחי בכיב קיבה (אולקוס)

אולקוס- טיפול בעזרת צמחי מרפא בכיב קיבה אולקוס: נטופית רפואית, אכילאה, כורכום, גוטו קולה, שוש קירח, אולמוס, אלוורה

כיב קיבה או אולקוס היא מחלה נפוצה של מערכת העיכול. פצעים פתוחים מופיעים על דופן הקיבה או התריסריון, וגורמים לכאבי בטן, תחושה של בעירה, כאבים שמופיעים שעתיים או שלוש שעות לאחר הארוחה, בחילה או הקאות.

מעריכים שבארצות מערביות 2.4% מהאוכלוסיה סובלים ממחלה זו (1). מספר המקרים גבוה יותר בין מעשנים, בין אנשים המרבים בשימוש בתרופות אנטי דלקתיות NSAIDS , ובין אלה המרבים בשתיית אלכוהול (1).

הטיפול הקונבנציונלי כולל תרופות אנטיביוטיות נגד החיידק הליקובקטר פילורי, שהוכח הקשר בינו לבין אולקוס בקיבה ובתריסריון. בניגוד למה שחשבו במשך שנים רבות שאין אפשרות לחיידקים להתקיים בקיבה, הליקובקטר מתיישב בקיבה, כשהוא מקיף את עצמו בענן של אמוניה. הוא נמצא לפחות אצל 20% מהאוכלוסיה, אבל רוב האנשים אינם מפתחים מחלה. הטיפול האנטיביוטי ארוך. החיידק מגן על עצמו וקשה מאד לחסל אותו.

נותנים טיפול משולש. חומר המפחית את חומציות הקיבה ושתי תרופות אנטי ביוטיות. ניתן להשתמש ב- Bismuth salicylate במקום התרופה השנייה.

הטיפול הארוך פוגע בפלורה הטבעית של הקיבה וגורם להפרעות במערכת העיכול.

מחקרים קליניים הראו שניתן לטפל בכיב קיבה עם צמחי מרפא, שהשימוש בהם גורם לפחות תופעות לוואי, ובנוסף מחיר הטיפול הצמחי זול בהרבה ממחיר הרפואה המערבית (2).

השימוש בצמחי מרפא לריפוי מחלות שונות של מערכת העיכול הוא בן אלפי שנים. כל רפואה מסורתית שבאה מכל חלקי תבל למדה להכיר את הצמחים הגדלים בסביבה, ושניתן להשתמש בהם כדי להקל על כאבי בטן ולרפא מחלות שונות של מערכת העיכול, כולל אולקוס בקיבה ובתריסריון (1).

מחקרים קליניים רבים פורסמו המדווחים על הצלחות של טיפול בצמחים. על שיפור במקרים של כיב קיבה אחרי 3-5 ימים אצל חלק מהמטופלים, ואחרי 6-8 שבועות היה שיפור אצל למעלה מ-80% מהמטופלים (1).

חלק מהמחקרים ערכו השוואה בין טיפול בצמחים לבין טיפול עם תרופות קונבנציונליות.

כמה מחקרים בדקו טיפול עם צמחי מרפא בכיב בקיבה ובתריסריון מול תרופה קונבנציונלית cimetidine. הטיפול נמשך ארבעה שבועות, והחוקרים הסיקו שהטיפול בצמחים היה יעיל יותר (1).

שילוב של צמחי מרפא עם התרופה ranitidine הראה השפעה סינרגיסטית בטיפול בכיב קיבה (1).

הצמחים היו יעילים יותר גם בריפוי כיב קיבה וגם במניעת מחלה חוזרת.

לדוגמא, מחקר אחד הראה ריפוי אצל 62.4% מהמטופלים בכיב קיבה שהשתמשו בצמחי מרפא. אצל 17.7% מהמטופלים המחלה חזרה לאחר שנה.

אצל המטופלים שקבלו במשך תקופה זהה cimetidine היה ריפוי אצל 50.7% מהמטופלים, והמחלה חזרה לאחר שנה אצל 54.1% מהם (1). טיפול משולב של צמחי מרפא ו-omeprazole במשך ארבעה שבועות הוריד את מספר המקרים החוזרים לאחר ששה חודשים ל-25%. כאשר ניתן טיפול עם omeprazole לבד במשך ארבעה שבועות, היה מספר המקרים החוזרים לאחר ששה חודשים 57.1% (1).

טיפול בכיב פפטי עם צמחי מרפא

נבחר בצמחי מרפא בעלי התכונות הבאות:

מרככים, demulcent צמחים שירפדו את הקרומים הריריים ויגנו עליהם

מכווצים, astringent צמחים שיחזקו ויהדקו את הקרומים הריריים

אנטי מיקרוביאליים שיפעלו נגד ההליקובקטר וחיידקים פתוגניים אחרים

מרפאי פצעים, vulneraries, שיסייעו לריפוי וסגירת הפצעים, ולשיקום הקרומים הריריים של הקיבה והתריסריון.

צמחים מומלצים לטיפול בכיב פפטי: (להזמנת הצמח יש ללחוץ על שמו בעברית, הצמחים המסומנים ב * לא קיימים בחנות)

שם הצמח	השם בעברית	חלקי צמח בשימוש
Althea officinalis	נטופית רפואית	שורש ועלים
Berberis officinalis	ברברית*	קליפת הגזע
Achillea millefolium	אכילאה אלף העלים	נוף הצמח
Curcuma longa	כורכום	שורש, קנה שורש
Aloevera	אלויורה*	ג'ל מהעלים
Centella asiatica	גוטו קולה	עלים
Glycyrrhiza glabra	שוש קירח	שורש
Ulmus fulva	אולמוס	קליפת הגזע
Tabebuia avellanedae	לה פצ'ו	קליפת הגזע
Vaccinium myrtillus	אוכמניות	פירות
Filipendula ulmaria	ספיראה	עלים ופרחים
Agrimonia eupatoria	אבגר**	נוף הצמח
Ocimum sanctum	ריחן קדוש	עלים

נטופית רפואית ואולמוס הם צמחים מרככים המכילים ריכוז גבוה של ריר, המרפד רקמות ומגן עליהן מפני מרכיבים המשתחררים ממערכת החיסון.

ברברית ולה פצ'ו הם צמחים אנטי בקטריאליים, אנטי ויראליים ונוגדי טפילים.

התפקיד שלהם בפורמולה הוא להילחם בהליקובקטר פילורי.

אכילאה אלף העלים הוא צמח אנטי בקטריאלי ועוצר דימומים. במקרים של אולקוס עלול להיות דימום מהקיבה.

אלויורה וגוטו קולה הם צמחים הבונים רקמות ומרפאים פצעים. ניתן להוסיף גם קלנדולה רפואית שהוא מרפא פצעים, נוגד דלקת ואנטי אוקסידנט פעיל.

כורכום הוא אנטי דלקתי יעיל ביותר ואנטי אוקסידנט.

ספיראה מכיל סליצילטים ובנוסף הוא צמח אסטרינג'נט. הוא נוגד דלקת ומעכב פרוסטלנדינים.

שוש קירח הוא אחד הצמחים החשובים ביותר לטיפול בכיב פפטי. הוא מרכך, אנטי דלקתי, מפחית מתח, אנטי ויראלי, מגן על הכבד. הוא מסייע לטיפול בכיבים בפה, בקיבה ובתריסריון.

האוכמניות עשירות באנתוציאנינים שהם אנטי אוקסידנטים ואנטי דלקתיים

אגרימוניה הוא צמח אסטרינג'נט שעוצר דימום ומסייע לאיחוי רקמות וריפוי פצעים. ריחן קדוש מוריד את חומציות הקיבה (1).

לסיכום טוענים החוקרים שצמחי מרפא הם מועילים מאד לטיפול בכיב פפטי. הם נלחמים נגד החיידק הליקובקטר פילורי, מרגיעים את מערכת החיסון, עוזרים לרפא את הפצע הפתוח, עוצרים דימום, מפחיתים כאב, מרפדים את ריריות הקיבה והמעי ועוזרים להם להשתקם (1).

מקורות

1. Wei-Ping Bi, Hui-Bin M. Mao-Qiang M. Efficacy and safety of herbal medicine in treating ulcer: A review. World Journal of Gastroenterology 2014, 20: 17020-17028.

2. The cost for treating gastric ulcer. Available from: http://jibing.qiuyi.cn/wky/2013/0509/132036.html

3. De Kundu P. Swarnakar S. Ramamurthy T. et al. Antimicrobial activity of curcumin against Helicobacter pylori isolates from India and during infections in mice. Antimicrob. Agents Chemther. 2009, 54:11-17.

4. Khayyal MT. el-Ghazaly MA. Kenawy SA et al. Antiulcerogenic effect of some gastrointestinally acting plant extracts and their combination. Arzneimittelforschung 2001, 51:545-553.

5. Lee SY. ShinYW. Hahm KB. Phytoceuticals: mighty but ignored weapons against Helicobacter pylori infection. J. Dig Dis. 2008 9: 129-139.

6. Mota KS. Dias GE. Pinto ME.et al. Flavonoids with gasteoprotective activity. Molecules, 2009, 14: 979-1012.

7. Zaidi SF. Yamada K. Kadowaki M. et al. Bactericidal activity of medicinal plants, employed for the treatment of gastrointestinal ailments against Helicobacter pylori. J. Ethnopharmacol. 2009, 21:286-291

מקור התמונה

לחזרה לחנות

החיידק MRSA Staph

החיידק MRSA Staph - שני דברים שעלולים לגרום לאדם לקושי להתגבר על זיהום בקטריאלי. האחד הוא רמה נמוכה של ויטמין D, והשני הוא פגיעה במערכת החיסון

החיידק MRSA Staph

תשובה של Paul Bergner לשאלה בקשר למחלה שנגרמה על ידי MRSA- סטפ.

הסטפילוקוקים הם חיידקים גרם-חיוביים נפוצים מאד. רוב המינים של הסטפילוקוקים אינם אלימים כלל, והם חלק מהפלורה הנורמלית של האדם, הם מצויים בעיקר בעור ובקרומים הריריים.

ישנם מינים אלימים הגורמים למחלות בעור, בדרכי הנשימה ובדרכי השתן.

אחד מהמינים האלימים הוא Staph. aureus. סטפילוקוקים בדרך כלל רגישים לאנטיביוטיקה. אחת התרופות האנטיביוטיות המקובלות היא methicillin.

ישנם זנים של סטפילוקוקים שפתחו עמידות למתיצילין, ומכנים אותם בשם MRSA Methicillin Resistant Staphylococcus aureus

רוב האנשים הסובלים מזיהומים עם סטפילוקוקים עמידים למתיצילין, היו מאושפזים קודם בבית חולים, במרכזים לדיאליזה או במקומות אישפוז שונים. טיפוסים שונים של MRSA גורמים לזיהום בין אנשים בריאים.

כשהזיהום פוגע בעור הוא מופיע תחילה כתפיחה אדומה, שעלולה להתפתח לפצע מזוהם , לכיב או לאבסס עמוק ומכאיב.

נשאלה שאלה בפורום של Herbalhall לגבי ילד בן 13, שהיה חולה בדלקות אוזניים לעתים קרובות, עבר התקפים של אסתמה, אלרגי לדברים רבים, והוא סובל מפצעים קשים שנגרמו על ידי MRSA. המטפל מבקש עזרה מהחברים שבפורום כיצד לטפל בילד. היו תשובות שונות ועצות שניתנו לו.

Paul Bergner הוא הרבליסט, מטפל ותיק וחוקר. להלן התשובה שהוא נתן.

הוא רואה שני דברים שעלולים לגרום לאדם לקושי להתגבר על זיהום בקטריאלי. האחד הוא רמה נמוכה של ויטמין D, והשני הוא פגיעה במערכת החיסון בגלל רגישויות למזון. לפי התיאור שניתן , הילד סובל מדלקות במשך כל ימי חייו, בגלל מזון שלא מתאים לו ומעורר אצלו תגובה אלרגית שנעשית חמורה יותר במשך השנים, והיא מתגברת כל שנה בחודש אוקטובר.

P. Bergner טוען שהוא טיפל בכמה מקרים חמורים שלMRSA .

במקרה אחד של MRSA כרוני, אלא המליץ להוריד מהתזונה מזון שהמטופל היה רגיש אליו, ונתן לו ויטמין D ותוספים של חומצות שומניות אומגה 3. למרות שלא טיפל ישירות בספילוקוקים, החיידק נעלם ולא חזר. הריפוי היה מושלם.

מקרה אחר היה קשה יותר. אישה במצב בריאות טוב, בעלת מודעות לתזונה. היא לא אכלה גלוטן ולא מוצרי חלב ואכלה ירקות טריים.

היה לה זיהום עיקש של MRSA על הפנים ועל בית החזה. אחרי שהטיפול הממושך עם אנטיביוטיקה לא עזר פנתה לרפואה משלימה. צמחים שנתן לה מטפל סיני עזרו אבל לא פתרו את הבעיה.

היא סיפרה ל-Bergner שהיא מרגישה נפוחה כשהיא אוכלת ביצים, והוא הציע לה להפסיק לאכול ביצים ל-10 ימים. החיידק נעלם בימים האלה ללא כל טיפול נוסף.

ויטמין D מתווך ייצור של חלבון נוגד דלקת בעור. מומלץ להשתמש בויטמין D במקרים של אקסמה.

חוסר ויטמין D יכל להסביר את הבעיה של הילד שחי באזור שבו היום קצר מאד בחורף. מצב הילד מחמיר כל שנה בחודש אוקטובר, ורק בקיץ הוא מרגיש יותר טוב. ניתן להסביר את זה על ידי הירידה בייצור ויטמין D בחודשים האלה.

הילד לא לקח ויטמין D כתוסף, וכשהתחיל לקחת מצבו השתפר מאד.

P. Bergner ממליץ לכל מטפל לבדוק רמה של ויטמין D אצל כל מטופל שמגיע אליו עם אקסמה או עם מחלות דלקתיות אחרות על העור. הוא ממליץ על מינון של 5000 יחידות בימים הראשונים, ואח"כ אפשר לרדת בהדרגה.

חזרה לחנות

טיפול טבעי לדלקות חוזרות בדרכי השתן

טיפול בצמחי מרפא לדלקת בשתן מסייע במניעת דלקות חוזרות וכולל צמחים המספקים הגנה, חיטוי ושיקום הרקמות. לקריאת סקירת הצמחים המלאה לטיפול בדלקות בדרכי השתן >>

זיהומים חוזרים בדרכי השתן עלולים להיות תוצאה של שימוש מוגזם באנטיביוטיקה, שימוש בתכשירים הורגי זרע, יחסי מין, כשל חיסוני. הזיהומים מלווים בכאב, צריבה, כאבי גב תחתון ולפעמים גם דימום בשתן.

הרפואה הקונבנציונלית משתמשת באנטיביוטיקה, ושימוש מוגבר עלול לפגוע בפלורה הטבעית של הגוף, וגם לגרום לעמידות של החיידקים לאנטיביוטיקה. הטיפול האנטיביוטי אינו מונע מהזיהום להתפתח בדרכי השתן. טיפול מונע ניתן עם ריכוזים קטנים של אנטיביוטיקה לתקופה ארוכה של לפחות 6 חודשים ולעיתים קרובות יותר.

החיידק השכיח ביותר בגרימת זיהומים בדרכי השתן הוא E. coli

ב-90% מהמקרים ניתן לבודד את הקולי מהשתן.

טיפול אלטרנטיבי בזיהומים בדרכי השתן

D– מאנוז

הטיפול עם D- מאנוז נחשב ליעיל ביותר לטיפול ולמניעה של זיהומים בדרכי השתן.

D-מאנוז הוא סוכר המצוי בפירות, כגון, תפוחי עץ, אוכמניות וחמוציות, והוא הגורם לחמוציות לקשור את חיידקי הקולי, ולמנוע מהם להתקשר לתאי האפיתל של שלפוחית השתן. הוא אינו הורג את החיידקים, אלא רק מונע מהם להתקשר לתאים ולגרום זיהום. החיידקים נשטפים עם השתן, ואפשר לבודד אותם חיים מהשתן.

D-מאנוז אינו גורם לתופעות לוואי שליליות, והוא נחשב בטוח לשימוש. הטבה במצב המטופל מורגשת כבר אחרי יום אחד, ורוב הסימפטומים נעלמים בתוך יומיים עד 3ימים.

המינון הוא 500 מ"ג בקפסולה או באבקה, עם כוס מים כל שעתיים עד שלוש שעות במשך 5 ימים.

רצוי לקחת את המאנוז במינון נמוך במשך כמה ימים אחרי שהסימפטומים נעלמים. ניתן גם להשתמש במינונים נמוכים.

במקרים של זיהומים חוזרים ניתן להשתמש במינונים נמוכים כטיפול פרופילקטי . מאנוז יעיל בעיקר לטיפול בחיידקי הקולי, אבל יש חיידקים נוספים .הגורמים לזיהומים במערכת השתן.

במקרים של זיהומים חוזרים החיידקים מצליחים להתיישב על התאים של שלפוחית השתן וליצור ביופילם והם אלה שחוזרים וגדלים אחרי כל טיפול, וקשה להשתחרר מהם.

הטיפול צריך להיות נגד הביופילם המגן על החיידקים מפני אנטיביוטיקה ומפני מוצרים אלטרנטיביים. ניתן להרוס את הביופילם באמצעות אנזימים המפרקים את הסוכרים והפיברין של הביופילם.

Lauricidin

לוריצידין הוא מוצר פטנט שמקורו ב- monolaurin, שהוא חומצה שומנית בעלת 12 אטומי פחמן המופקת משמן קוקוס, ומייצרים ממנה מונו -אסטר של חומצה לאורית. מונולאורין הוא מוצר טבע. הוא מצוי בחלב אם כחלק מהתמיכה החיסונית של האם, וההגנה על התינוק.

מחקרים שנערכו לפני כ-30 שנה הראו שלמונולאורין יש פעילות אנטי -מיקרוביאלית, נגד חיידקים גרם-חיוביים ונגד שמרים(1). הוא חודר לתוך הממברנות של חיידקים גרם-חיוביים ומפרק אותן. הוא מונע מהתאים להתחלק, ומסייע למערכת החיסון להתגבר עליהם.

הוכיחו פעילות של מונולאורין נגד סטרפטוקוקים, סטפילוקוקים, ליסטריה, קלוסטרידיום, Corynbacterium ו- Bacillus cereus (1).

מחקרים שנערכו באוניברסיטת מינסוטה הראו שמונולאורין פעיל נגד הליקובקטר פילורי. הוא אינו פעיל נגד רוב החיידקים הגרם-שליליים, כגון סלמונלה, קולי, פסוידומונס ואחרים.

מונולאורין פעיל גם נגד וירוסים רבים, כגון, CMV, EBV,, וירוסים של שפעת, הרפס סימפלקס 1 ו-2 ואחרים. כנראה שהוא תוקף את המעטפת של הוירוס ופוגע בחלוקה של החומצה הגרעינית (1).

לוריצידין בטוח לשימוש של בני אדם.

Nattokinase

נטוקינאז נוצר על ידי חיידקים המצויים במזון המותסס נאטו. זהו אנזים פרוטאוליטי שמסוגל לשבור את החלבונים הסיביים המחזיקים את מבנה הביופילם. נאטוקינאז אינו מתאים לאנשים הלוקחים קומדין או אספירין, או תרופות אחרות המשפיעות על קרישה של דם.

Lactoferrin

לקטופרין הוא חלבון רב-תפקודי. הוא מהווה מרכיב במערכת החיסון עם פעילות אנטי מיקרוביאלית. הוא מרכיב של החיסון המולד, והוא מצוי בעיקר בהפרשות של קרומים ריריים.

הוא עוצר התפתחות של ביופילם פתוגני על ידי כך שהוא נקשר לברזל, ומפריע לחיידקים ליצור צברים של תאים וביופילם.

מחקרים נעשו עם עכברים, והראו שכמות חיידקי הקולי בכליות ובשלפוחית השתן ירדה באופן משמעותי, 24 שעות אחרי שנתנו לעכברים לקטופרין פומי.

בשנים האחרונות ישנם חוקרים הטוענים שדלקות בדרכי השתן נגרמים על ידי סטרפטוקוקים מקבוצה B, שמהווים פלורה נורמלית במערכת הרבייה.

כיצד למנוע ולטפל בדלקות כליות

דלקות בשלפוחית השתן, במיוחד כשהן חוזרות ונישנות, עלולות לגרום לדלקת בכליות. מכאן החשיבות הגדולה לטפל בהן ולמנוע אותן.

סיבוך של זיהומים סטרפטוקוקליים עלולים לגרום לגלומרולונפריטיס, ויש גם מחלות כרוניות, כגון, לופוס שמגבירות נטייה לדלקת כליות (1).

כדי למנוע דלקות חוזרות יש לאמץ אורח חיים שמפחית מצבי דלקת באופן כללי, ובמיוחד מונע נזק לכליות.

יש חשיבות גדולה לשמנים שמשתמשים בהם. יש להימנע ממרגרינה ומשמנים מזוקקים, ולהפחית בשמנים המכילים חומצות שומן אומגה 6, כגון, שמן קנולה, תירס, חמניות, סויה. ניתן להשתמש בשמן זית, שומשום, Hemp, וכשמן לסלט מומלץ להשתמש בשמן פשתן שעשיר בחומצת שומן אומגה 3.

דלקת כליות ממושכת עלולה לפגוע בנפרונים וברקמה של הכליות. שמן קוקוס עשוי למנוע נזק לרקמת הכליות ולהגן על הנפרונים (2).

תזונה ענייה בחלבונים מסייעת במקרים של דלקת כליות. מומלץ לאכול קטניות שהן עשירות בחלבון ובחומצות אמיניות, וכמות קטנה של חלבון מהחי. במיוחד חשוב לספק חלבונים לאנשים שהבעיה בכליות גרמה להם לאנמיה.

ניקוי של הכליות ממרכיבים שעלולים להזיק כולל ויתור על אוכל מתועש, מזון המכיל סירופ תירס או סירופ אגבה שהם עשירים בפרוקטוז, מזון מהיר שהוא עשיר בחומרים משמרים המבוססים על זרחן וממתיקים סינתטיים שהם רעילים לכליות. מומלץ גם להימנע ממזון מהונדס שעדיין לא יודעים מה חומרת הנזק שהוא גורם.

מומלץ להרבות במזון עשיר במרכיבים אנטי אוקסידנטים שמקורם בפירות וירקות, כגון, אוכמניות, ענבים, דובדבנים, רימון, תה היביסקוס, תה ירוק, לימון, תפוחי עץ, אגסים, סלרי שמוריד ריכוז של חומצת שתן ומסייע להורדת לחץ דם, מיץ סלק שהראו לאחרונה שהוא מסייע להורדת לחץ דם (3).

במקרים שיש רמת כולסטרול גבוהה בדם עדיף להשתמש בברברין שהתגלה לאחרונה שהוא מסייע להורדת רמת כולסטרול בדם (4).

תרופות NSAID כולל אספירין עלולות להיות טוקסיות עבור הכליות. רצוי להימנע, או לפחות לא להרבות בשימוש בהן (1).

ג'ינג'ר מיטיב עם הכליות. הראו לאחרונה שג'ינגר מפחית נזק לכליות שנגרם על ידי אנטיביוטיקה, ומחזיר את הקראטינין וחומצת השתן לרמה נורמלית (5).

ישנם מטופלים שמדווחים שהשתן שלהם מעלה קצף במיוחד כשהם חולים במחלה זיהומית, כגון, ברונכיט, סינוסיטיס או דלקת גרון ויראלית. במקרים אלה מומלץ להשתמש בקורצטין, כורכומין, ברומלין, מיצוי של לבונה – Boswellia, שיפחיתו במהירות את הדלקת.

המודעות לתזונה המומלצת כאן מתאימה לכל אדם בכל גיל. לעיתים קרובות המודעות מתעוררת רק במקרים של מחלה. ניתן להפחית דלקות בגוף ולמנוע נזק כרוני לכליות או לאיברים אחרים.

עדיף לאמץ אורח חיים כזה באופן קבוע כדי להימנע מלהגיע למחלות דלקתיות, למחלות כרוניות ולמחלות אוטו אימוניות.

מקורות:

1. Henderson JC. Inflammation and the Kidneys. Townsend Letter for Doctors and Patients June 2014.

2. Monserrat AJ. Romero M. Lago N. et al. Protective effect of coconut oil on renal necrosis in rats fed a methyl-deficient diet. Ren Fail 1995, Sep. 17 95): 525-537.

3. Coles LT. Clifton PM. Effect of beetroot juice on lowering blood pressure in free-living, disease- free adult: a randomized, placebo- controlled trial. Nutr. J. 2012, 11:106.

4. Kong W. Wei J. Abidi P. et al. Berberine is a novel cholesterol-lowering drug working through a unique mechanism distinct from statins. Nat. Med. 2004, 10: 1344-1351.

5. Ademiluyi AO. Oboh G. Ogunsuyi OB. et al. Attenuation of gentamycin-induced nephrotoxicity in rats by dietary inclusion of ginger (Zingiber officinalis) and turmeric (Curcuma longa) rhizomes. Nutr. Health 2012, 21: 209-218.

לחזרה לחנות

בעיות מעיים כרוניות – Chronic gut problems

צמחי מרפא לבעיות מעיים - התנאים להצלחת הטיפול: יש להתייחס כאל סימפטום גם להפרעות בשינה, מצב רוח ירוד, חוסר אנרגיה. להוציא לגמרי מהתזונה

בעיות מעיים כרוניות – Chronic gut problems

Paul Bergner מומחה למחלות מעיים מציע שיקום מערכת עיכול שנפגעה, דצמבר 2014.

"התאים של רירית המעי הדק מתחלפים במהירות. זוהי הרקמה השנייה אחרי תאי הזרע ,שהתחלקות התאים שלהם היא המהירה ביותר.

כל התאים הבונים את רירית המעי הדק מתחלפים תוך 5-6 ימים, וזה אומר ש-20% מהתאים מתחלפים כל יום. מחסור במרכיבים מזינים, במינרלים, חלבונים או ויטמינים יתבטאו אצלם במהירות רבה יותר מאשר ברקמות שהתחלקות התאים שלהם איטית יותר.

התאים זקוקים למרכיבים רבים כדי להיבנות. התאים של רירית המעי מקבלים כ-70% מהחומרים הדרושים להם מהדם, ואת השאר הם לוקחים באופן ישיר מהמעי. הם לוקחים מהמעי חלבונים וחומצות אמיניות, ויטמין A ואבץ, ונפגעים אם אינם מוצאים את מה שדרוש להם.

החיידקים הקשורים לרירית המעי נפגעים מאנטיביוטיקה בעלת ספקטרום רחב, ההורסת בנוסף לחיידקים הפתוגניים גם את חיידקי המעי. מחקרים הראו שאין במעי מנגנון של הומיאוסטזיס, והרס מוגבר של חיידקים עלול לגרום להתרבות של חיידקים אחרים שאינם ידידותיים למעי. החיידקים הנלקחים כפרוביוטיק אינם מספיקים כפיצוי על אלה שנהרסו.

אוכלוסיית החיידקים השוכנת במעי פועלת כמכלול, ומשפיעה על הקשר ההדוק בין תאי המעי, על המטבוליזם של האינסולין, על מערכת החיסון, וכנראה גם על המוח ועל מצב הרוח.

חיידקי המעי משתתפים בחילוף החומרים של סיבים תזונתיים שאינם מסיסים, כגון, גלוקוז, אינולין, פקטין ופוליסכרידים שונים.

סיבים תזונתיים המצויים במזון חשובים להתרבות החיידקים ולייצור של איזון בריא ויעיל שלהם.

צמחים המפחיתים דלקת במעי:

להזמנת צמח יש ללחוץ על שם הצמח בעברית.

שם הצמח	השם בעברית	חלקי צמח
Matricaria recutita	בבונג, קמומיל	פרחים
Mentha piperita	מנטה חריפה	נוף הצמח
Achillea millefolium	אכילאה אלף העלים	נוף הצמח
Plantago spp.	מיני לחך	עלים, זרעים
Calendula officinalis	ציפורני חתול	פרחים

קלנדולה ולחך הם צמחים הידועים כמרפאי פצעים ונוגדי דלקת בעור. הם מועילים מאד גם לריפוי הריריות של המעי, במיוחד אם לוקחים אותם בצורת אבקה, שנספגת היטב ומגיעה אל הרקמות.

תוספים מומלצים לשיפור בריאות המעי

חלבונים מהצומח ומהחי

ויטמין A, ויטמין D

אבץ

חלב חמוץ-קפיר, אפשר גם חלב קוקוס מותסס

ירקות כבושים

התוספים, הסיבים והצמחים תורמים את תרומתם ויכולים להועיל, אבל אם המזון מכיל מרכיבים שאינם מתאימים לאדם מסוים והם גורמים אצלו תגובה דלקתית במעי, הבריאות שלו לא תוכל להשתפר, ומדי פעם יהיו התפרצויות שונות.

ההתפרצויות יופיעו כפצעים מכאיבים, כאב ראש, סחרחורת, כאבי בטן, גזים, חולשה. רגישות למזון עלולה לפגוע במערכת העיכול, בשרירים ובשלד, בעור, בשינה ובמצב הרוח.

רגישות לחלב ולמוצרי חלב עלולה לגרום לעצירות אצל ילדים. לעתים קרובות מגיעים הורים למרפאה כדי להתלונן על עצירות כרונית אצל ילדים קטנים בני שנתיים או יותר. במקרים אלה יש לבדוק רגישות לחלב פרה, חלב עז או כבש.

אם יש רגישות ניתן להחליף עם חלב קוקוס, שקדים, אורז.

הגורמים לתגובה הדלקתית הם פפטידים. חוקרים מדווחים על כ-50 פפטידים שונים המצויים בחיטה שעלולים לעורר תגובה של מערכת החיסון.

הסימן הבולט ביותר לרגישות למזון הוא התנפחות של הבטן, שפוחתת ונעלמת אם מוציאים באופן מוחלט מזון כזה מהתזונה.

סימפטום אחר הוא התופעה המכונה ברפואה הסינית עלייה של אש הכבד , או החום המדומה העולה למעלה וגורם לכאבי ראש, פצעים ואפטות.

הטיפול הטוב ביותר בבעיות של רגישות למזון הוא לוותר על המזון שאינו מתאים ולהתבונן בתוצאות.

Paul Bergner מגדיר את התנאים להצלחת הטיפול:

* יש להתייחס כאל סימפטום גם להפרעות בשינה, מצב רוח ירוד, חוסר אנרגיה.

* להוציא לגמרי מהתזונה את המזון החשוד. לא לרדת במינון אלא להפסיק לחלוטין להשתמש בו ולא ל"רמות".

* השימוש בצמחים המוזכרים בטבלה מס' 1 יכול לעזור למטופל להתמיד בטיפול על אף הקושי.

* לעשות בדיקה של הסימפטומים אחרי שלושה שבועות. התוצאות יעודדו את המטופל להמשיך בטיפול.

* להמשיך שלושה שבועות נוספים ולערוך בדיקה נוספת.

* אם המטופל התמיד בהימנעות מהמזון שמזיק לו , יהיה שיפור לפחות ב- 70% הסימפטומים שהפריעו לו.

הטיפול דורש משמעת עצמית, והשכר הוא שיפור ניכר בבריאות."

חזרה לחנות

אזדרכת הודית – Azadirachta indica

אזדרכת הודית - רפואה מסורתית: יש מסורת ארוכה של שימוש רפואי בחלקי העץ השונים ברפואת האיורודה והסידהא. משתמשים בצמח לטיפול ב >

אזדרכת הודית – Azadirachta indica

שם אנגלי: Neem tree

שם עברי: אזדרכת הודית

חלקי צמח בשימוש: עלים, פרחים, זרעים, שורש, נצרים, פירות

תיאור הצמח: הנים הוא עץ ירוק-עד המגיע לגובה של 10 מ' ויותר. העלים משוננים בקצוות. הפרחים לבנים ויש להם ריח אופייני נעים. הפירות הם ענבות בצבע צהוב בהיר, וטעמם מתקתק. בכל פרי יש 4-5 זרעים (1).

מוצאו של הנים מסרי לנקה, הודו ובורמה. מגדלים אותו בארצות טרופיות, כולל אינדומזיה וארצות רבות באפריקה.

מרכיבים: טריטרפנואידים שמתוכם הלימונואידים הם הפעילים ביותר. תשעה לימונואידים מצויים בצמח, מתוכם azadirachtin הוא המרכיב העיקרי הפעיל ביותר.

Meliantriol הוא מרכיב חשוב נוסף.

Nimbin, nimbidin, gedunin טאנינים, פלבונואידים (2) תרכובות גופריתיות.

פעילות: Azadirachitin דוחה חרקים, פוגע במחזור החיים של החרקים, פוגע בזחלים של עש בריכוזים נמוכים מאד.

Nimbin, nimbidin הם בעלי פעילות אנטי ויראלית ואנטי פטרייתיים (2).

כל חלקי הצמח הם אנטי בקטריאליים, אנטי פטרייתיים ואנטי ויראליים.

העלים הם נוגדי תולעים, דיורטיים, ממיסים אבנים בכליות, הורגים חרקים, מטפלים בדלקות חניכיים, מסירים יבלות, מועילים במקרים של טחורים, אנטי אוקסידנטים, מנטרלים רדיקלים חופשיים (1)

הזרעים הם נוגדי שגרון, נוגדי תולעים יעילים, דוחים יתושים.

השמן שמפיקים מהזרעים אנטיספטי בשימוש לניקוי וחיטוי פצעים וכיבים, דוחים scabies, אנטי בקטריאלי, משכך כאב עדין.

הפירות הורגים חרקים, מורידים רמת סוכר, משלשלים, נוגדי תולעים, עוצרים דימום (1).

הפרחים הם אסטרינג'נט, נוגדי תולעים, חסרי רעילות.

נצרים מונעים עששת ומחלות פה ולסת (1).

רפואה מסורתית: יש מסורת ארוכה של שימוש רפואי בחלקי העץ השונים ברפואת האיורודה והסידהא. משתמשים בצמח לטיפול בהצטננות, כאבי ראש, הפרעות במערכת העיכול, סכרת, דלקות, לטיפול בכיבים בעור, לטיפול במלריה, מפחית פוריות (3), לטיפול בפרזיטים במערכת העיכול, לטיפול בכיב פפטי, לדחות חרקים, לסלק כינים, לטיפול במחלות של דרכי הנשימה, לטיפול במחלות עור ובפעי עור שונים.

פרמקולוגיה: מחקרים רבים נערכו על השימוש הרפואי בחלקי הצמח השונים.

הראו פעילות של העלים נגד פטריות, נגד תולעים במערכת העיכול, נגד שחפת, אנטי שגרוניים, יעילים במקרים שלמחלות עור, כיבים, דלקת חניכיים, נגד טפילים, מרפאים פצעים כרוניים, מגינים על הכבד, אנטי אוקסידנטים, אנטי ויראליים, מפחיתים פוריות של הזכר, מורידים רמת סוכר (1).

השמן שמפיקים מהזרעים דוחה חרקים ופטריות בצמחים, ומשתמשים בו בחקלאות להגנה על צמחים, דוחה פטריות עור אצל האדם.

בטיחות: אין מינון מוכח כבטוח אצל ילדים ומבוגרים.

משחה שהכינו משמן נים בריכוז 2-5% וכן השמן עצמו דוחים יתושים בשימוש חיצוני ומונעים עקיצות של יתושים.

תופעות לוואי: אצל ילדים שקבלו שמן נים היו מקרים של בחילות והקאות, ועליה ברמת האנזימים של הכבד.

מיצוי מעלים של נים עלול לגרום לברדיקרדיה, לפגיעה בקצב הלב ולהורדה מסוכנת בלחץ הדם (1,3).

יש להימנע משימוש בהיריון והנקה (1,3).

אינטראקציה עם תרופות: יש להזהר משימוש במיצויים מנים אם לוקחים תרופות להורדת לחץ דם ותרופות להורדת רמת סוכר (1,3).

מקורות

1. Azam MM. Mamum R. Towfiwue N et al. Pharmacological potentials of Melia azedarach, A review. American Journal of BioScience, 2013, 1:44-49.

2. Mugnai E. Azadirachta indica: Neem tree, the "village pharmacy". ASAT-Associazone Science Agrarie Trpicali. 2009.

3. Neem (Azadirachta indica) Natural Standard 2013 www.naturalstandard.com

להזמנת נים

חזרה לחנות

סיור לימודי בחוות על עלים – חוויה סינית בהרי הגליל

נכתב על ידי ד"ר ניר עמיר, המנהל האקדמאי של מכללת תמורות.

כמידי שנה, תלמידי שנה שלישית במסגרת לימודי רפואה סינית בתמורות יוצאים לטיול היכרות וטעימה עם צמחים בחוות הגידול לצמחי מרפא של פרץ גן בציפורי. סיור לימודי זה נעשה כחלק מסדרת התנסויות בטבע כדוגמת השתלמות לימודית בגן הבוטני וחווית טעימות צמחי תבלין.

התכנסנו בשעה תשע בבוקר. למרות שמדובר באביב, השמש כבר החלה לתת את
אותותיה, אך אנו התפנקנו בשתייה מרעננת ובכיבוד קל בצלייה הגדולה של מרכז המבקרים,
שם גם זכינו לשיחת היכרות עם המפעל כשמאחורינו מתקני יבוש צמחים, עליהם זכינו לקבל
הסבר על סגולותיהם, אודות שיטת הגידול האורגנית (נטולת חומרי ההדברה) וגם התנסות
בהרחה וטעימה. למדנו שמקום זה עוסק, לא רק בגידול צמחים אלא גם ביבוא אילו שלא
מתאים לגדלם בארץ ומה שלא פחות חשוב: עיבוד הצמחים לרמות שונות של זמינות לשימוש
טיפולי. חלק חשוב מהצמחים מועברים לבתי המרקחת ולמטפלים הסינים העוסקים בשיווק
צמחי מרפא בארץ.

בצד צמחים כמו מרווה, לחך וחוטמיות מרהיבות ושירותים שרק ההליכה אליהם
היא חווית טבע משכרת (אל תדאגו, השירותים מאורגנים מצוין ואינם חלק מהטבע) קיבלנו
מידע על המקום ועל חוות גידול הצמחים שמייחדת חלק מאדמותיה לגידול צמחי מרפא סינים
ובו בזמן חלק אחר מסווג כחווה ניסיונית לצורך אקלום צמחי מרפא סיניים ואחרים בארץ.
גם צמחים סיניים לא חסרו וכך זכינו לטעום "ביסים קטנים" מהליקוריץ – Gan cao שהיה טעים בערך כמו ללקק סוכרזית ולצפות
בהתפתחותו של עץ הג'ינקו בילובה – Bai Guo. גידול הוא אורגני, ללא
שימוש בחומרי הדברה.

כדי להגיע לחלקי החווה המרוחקים מאזור האירוח, נעזרנו ברכב של פרץ גן,
מנהל המקום. יתכן שהנסיעה לא עמדה בכל תקני הבטיחות המקובלים, אבל הרכב נסע כמעט
בקצב הליכה והנוף הגלילי הצדיק כל מטר.

אחרים נסעו עם כלי רכבם
והתאימו את קצב הנסיעה לרכב המוביל. כך הגענו לאזור החממות. אזור זה מתאפיין
בגידולי צמחים במגוון ענק. חלק מהצמחים מוכרים לכולנו. למשל האלוורה, קלנדולה (ציפורן חתול),
רוזמרין, סוגי מרווה וולריאן. אמנם מדובר בצמחים מערבים, אך יותר מפעם אחת התעכבנו
על מנת לדון בתכונות האנרגטיות הסיניות שמאפיינות כל צמח ובאופן בו אנו יכולים
לשלב את הצמח בתזונה ובאורח חיי המטופלים שלנו.

בתוך החממות היה חם ולכן, את ההסברים נשאנו בפתח החממה כאשר בתוכה
התמקדנו במישוש הצמח, היכרות עם השמנים האתרים המאפיינים אותו, הריח ולעתים גם
הטעם. בצד צמחים מערביים מוכרים יותר ומוכרים פחות, זכינו לראות צמחים סיניים
שכיחים כמו Rehmania glutinosa – Sheng
Di Huang, Rheum palmatum – Da
Huang, Scutellaria
baicalensis – Huang Qin או Taraxacum officinale – Pu
Gong Ying.

הרגשנו שאנו חווים מקצת מחוויית הליקוט של דאואיסטים אשר היו יוצאים
עם המורים שלהם לאסוף צמחי מרפא בטבע. בימים ההם, כל מטפל הרבולוג היה צריך להיות
גם מומחה בבוטניקה, כדי לא ללקות בזיהוי מוטעה של צמח וגם פרמקולוג, כדי לדעת איך
להכין ולמצות את הצמח.

היום הכול נעשה קל ונוח: יש חוות חקלאיות שמגדלות את הצמחים בלי
להסתכן בזיהוי מוטעה ולנפק צמח רעיל, יש פיקוח ישראלי, אמריקאי ואירופאי שבוחן שהצמחים
גודלו בתנאי איכות טובים, יש את משרד הבריאות שמוודא שהצמחים משווקים בתנאים
אופטימליים ויש את הרוקחים הסיניים שכבר מעבדים לנו את הצמחים ומנגישים אותם
לשימוש נוח ויעיל.

אז מה נשאר לנו, המטפלים, לעשות? לאבחן היטב את המטופלים ולהתאים להם
את פורמולת הצמחים היעילה ביותר עבורם. חווית ההיכרות עם הצמחים נותנת לנו, לא רק
פרספקטיבה לנוחות בה אנו חיים היום, אלא מאפשרת לנו לחוות את הצמח בדרך שהמטפלים חוו
לאורך אלפי שנים. החוויה גם מאפשרת לנו להטמיע את הידע לא רק דרך שינון אלא גם דרך
התנסות, טעימה והרחה.

חזרנו למרכז המבקרים, שם התרעננו עם תה קר וחם וארוחה מפוארת (שאותה
אנחנו הבאנו). בגלל חום הצהריים ויתרנו על ביקור בגן הלאומי של ציפורי שהוא סיפור
מרשים בפני עצמו. לא נורא, תמיד טוב להשאיר משהו טוב לביקור הבא…

RNA וחלבונים

RNA וחלבונים - מולקולות tRNA מעבירות חומצות אמינו אל הריבוזום, ויוצרות שם זיווג בסיסים עם קודונים ברצף שקובע m-RNA

קיימים שלושה סוגים של RNA :

RNA שליח- messanger RNA הסוג היחיד המכיל הוראות לייצור של חלבונים

RNA ריבוזומי- ribosomal RNA שהוא מרכיב חשוב של הריבוזום

RNA מוביל- transfer RNA שמסיע חומצות אמיניות אל הריבוזום, אחת אחת, לפי הסדר שמכתיב mRNA

הריבוזומים הם האתרים שבהם נוצרות שרשרות הפפטידים שבונים את החלבון.

מולקולה של RNA דומה לגדיל יחיד של DNA, אבל היא אינה זהה. RNA שנקרא חומצה ריבונוקלאית, בנוי בדומה ל-DNA מארבעה סוגים של נוקלאוטידים. כל נוקלאוטיד מורכב מקבוצת פוספט, מבסיס ומסוכר בעל חמישה אטומי פחמן –ריבוז ולא דאוקסיריבוז כמו ב-DNA. שלושה מהבסיסים של ה-RNA זהים לאלה של ה-DNA, אדנין, ציטוזין וגואנין. הבסיס הרביעי הוא אורציל ולא תימין.

האורציל יוצר זיווג בסיסים עם אדנין, וכך יכל גדיל חדש של RNA להיווצר מול קטע של DNA.

תהליך זה מתרחש בגרעין התא במסלול המוביל מהגנים לייצור החלבונים.

הגן הוא רצף מסוים של נוקלאוטידים של DNA . רוב הגנים מכילים הוראות לייצור של חלבונים. המסלול המוביל לייצור החלבונים כולל שני שלבים: תעתוק- transcription ותרגום- translation.

בשלב התעתוק נפרם הסליל הדו גדילי של מולקולת ה-DNA באתר של גן מסוים ומולקולת ה-RNA נבנית על פני רצף הבסיסים החשופים של אחד משני הגדילים. הגדיל של ה-RNA נבנה בהתאם לכלל זיווג הבסיסים, אדנין עם אורציל, ציטוזין עם גואנין. תהליך זה מתרחש בגרעין התא.

RNA- שליח יוצא אל הציטופלסמה ושם מתרחש תהליך התרגום. RNA מכתיב את הסדר של קישור החומצות האמיניות זו לזו ברצף הדרוש לייצור שרשרות פוליפפטידיות הבונות את החלבונים. הוא מכתיב חומצה אחרי חומצה. בשלב התעתוק מעביר ה-DNA את ההוראות ל-RNA, ובשלב התרגום מעביר ה-RNA את ההוראות לציטופלסמה. האנזימים המשתתפים בבניית ה-RNA הם RNA-polymerases.

החלבונים מורכבים מ-20 חומצות אמינו שונות, אך "שפת" ה-DNA מורכבת מ-4 בסיסים שונים בלבד. מכאן נובע שלא יתכן כי בסיס חנקני אחד במולקולת ה-DNA מהווה אינפורמציה לחומצת אמינו אחת, כי זה היה נותן קוד ל-4 חומצות אמינו בלבד. החוקרים הסיקו שדרוש רצף של לפחות שלושה בסיסים על גבי מולקולת ה-DNA או על גבי mRNA כדי לקבל קוד לחומצה אמינית אחת. כך מקבלים 64 צרופים שונים, לפי חישוב של 4 בחזקת 3, של שלשות מתוך ארבעת הבסיסים הבונים את מולקולת ה-DNA. כל שלשה של בסיסים לאורך מולקולת הmRNA- המהווה אינפורמציה למיקום חומצת אמינו במולקולת החלבון מכונה קודון- codon. סידרת 64 הקודונים השונים היא הקוד הגנטי, וזהו הבסיס לייצור החלבונים בכל היצורים.

ניתן לסכם את השלבים המוליכים מהגנים לייצור החלבונים:

קטע מהסליל הכפול של ה-DNA, שהוא הגן, נפרם בעת התעתוק

הבסיסים החשופים של אחד מגדילי ה-DNA משמשים כתבנית לבניית גדיל של mRNA. בתעתיק של ה-mRNA שנוצר, כל שלושה בסיסים נוקלאוטידים משמשים כקודון אחד.

כל קודון מכתיב חומצה אמינית אחת בשרשרת הפוליפפטידית.

רוב החומצות האמיניות מקודדות על ידי יותר מקודון אחד.

הקוד הגנטי:

מולקולות tRNA מעבירות חומצות אמינו אל הריבוזום, ויוצרות שם זיווג בסיסים עם קודונים ברצף שקובע m-RNA . הן מציבות את חומצות האמינו בסדר מסוים, על פי הסדר שמכתיבה מולקולת m-RNA. הן מתרגמות את מולקולת ה-m-RNA לרצף תואם של חומצות אמינו.

מולקולות r-RNA הן חלק ממרכיבי הריבוזומים המצויים בציטופלסמה. הריבוזומים הם המיבנים שעל גביהם נקשרות החומצות האמיניות זו לזו ויוצרות שרשרות פוליפפטידיות.

מקורות

1. Becker WM. Kleinsmith LJ. and Hardin J. 2000, The World of the Cell 4^th ed.. The Benjamin/ Cummings Publishing Company.

2. Alberts B. et al. 1998, Essential Cell Biology. Garland Publishing, Inc. New York and London.

חזרה לחנות

וניל – Vanilla planifolia

וניל-vanilla-planifolia - במאה ה-15 האצטקים כבשו את הארץ של Totonac, ומהר מאד התאהבו בוניל. הם קראו לו tlilxochitl שמשמעותו פרח שחור.

שם עברי: וניל
משפחה: סחלביים, Orchidaceae
מקור השם vanilla מהמילה הספרדית vaina שמשמעותה תרמיל.

מוצאו של הוניל ממרכז אמריקה. בחוף המזרחי של מקסיקו, במקום שנקרא היום Veracruz, גרו שבטים שנקראו Totonac הם היו הראשונים שהתחילו לגדל את הצמח, כנראה בסביבות 1200 לספירה.

לפי המיתולוגיה של ה-Totonac צמח הוניל הגיע לעולם, כשהנסיכה Xanat שאביה אסר עליה להתחתן עם בחור שהוא בשר ודם ולא נצחי, ברחה אל היער עם הבחור שאהבה. הם נתפשו וערפו את ראשם. כשהדם שלהם נגע באדמה יצא מתוכה צמח הוניל.

במאה ה-15 האצטקים כבשו את הארץ של Totonac, ומהר מאד התאהבו בוניל. הם קראו לו tlilxochitl שמשמעותו פרח שחור. התרמילים אמנם משחירים אחרי שקוטפים אותם.

הלהיטות לפירות הוניל על ידי האצטקים היתה רבה כל כך, שהם קיבלו את פירות הצמח כמס מתושבי הארץ שנכבשה. האצטקים הכינו משקה מזרעים של קקאו ופירות של וניל. הם קראו לחליטה xocoatl וזה המקור לשם שוקולד.

המושל האצטקי מונטסיומה נתן מהמשקה לספרדי Cortes ב-1520.Cortes הביא את הקקאו והוניל לספרד, ובמשך מאות שנים הספרדים ייבאו את המצרכים ממקסיקו, והכינו את השוקולד שהם מכרו לארצות אירופה.

עד אמצע המאה ה-19 מקסיקו היתה הארץ היחידה שייצרה את הצמח. בארץ מולדתו חי הצמח בסימביוזה עם פטריה היושבת על שורשי הצמח.

צורת חיים זאת מאפשרת לזרעים לנבוט, לפרוח, לתת פירות ולהצמיח צמחים חדשים.

בתחילת המאה ה-19 התחילו להעביר את הוניל לארצות אחרות. גידלו אותו מייחורים בגנים בוטניים ברחבי אירופה, אבל הוא לא פרח. הצרפתים העבירו אותו לאי Reunion ולמדגסקר, ההולנדים שתלו אותו באיי Molucca . הגידול התפשט, והצמח התחיל לפרוח בכמה מקומות, אבל לא נוצרו פירות וזרעים.

בשנת 1836 גילה הבוטנאי הבלגי Morren שהפרח מואבק על ידי מין של דבורים המצוי במקסיקו, Melipona bee, שחי באזור שבו גדל הוניל. כשישב בבית קפה במקסיקו הוא ראה דבורים שחורות עפות מסביב לפרחים. הוא ראה שהדבורים נוחתות על שפת הפרח ויורדות לתוכו, ויוצאות מכוסות באבקה. אחרי כמה שעות הפרחים נסגרו, ואחרי כמה ימים התחילו להופיע התרמילים. בשנת 1841 הציע Morren שיטה של האבקה מלאכותית, אבל היא היתה יקרה וקשה מדי. היו ניסיונות לגדל את הדבורה במקומות שבהם גידלו את הוניל, אבל הדבורים לא שרדו מחוץ לאזור שבו חיו במקסיקו.

באותה השנה ראה בעל חווה לגידול וניל באי Reunion צמח בודד עם תרמילים. ילד בן 12 , אחד מהעבדים שעבדו בחווה, ששמו אדמונד, סיפר שהוא האביק את הצמח ביד. השיטה התקבלה, ובספר של האי ריאוניון יש פירוט של שיטת ההאבקה בשמו של אדמונד, הילד שהמציא אותה. משתמשים במקל של במבוק כדי להכנס לפרח ולהפריד את האבקנים מהעלי. אח"כ נעזרים באגודל כדי לקחת את האבקה מהאבקנים ומפזרים אותה על העלי.

הפרח חי יום אחד או אפילו פחות. המגדלים צריכים, בעונת האביב, בזמן הפריחה, להסתובב במטעים כלי יום במשך שעות, ולהאביק את הפרחים מיד אחרי שהם נפתחים. זה יכל להסביר את מחירו הגבוה. התבלין השני במחיר אחרי הזעפרן.

בסוף המאה ה-19, קרוב ל-80% מהוניל שהגיע לאירופה גודל במושבות הצרפתיות שליד האוקינוס ההודי ובדרום האוקינוס השקט. בתוך 20 שנה נעשתה מדגסקר ליצרנית הגדולה ביותר של וניל. כיום מייצרת מדגסקר 58% מהצמח בעולם, ואחריה הפיליפינים עם 23%. מקסיקו מייצרת רק 2% מהצמח.

המין העיקרי שמגדלים בעולם הוא Vanilla planifolia. הוא גדל עכשיו בכל האזורים הטרופיים בעולם. המין Vanilla tahitiensis גדל בטהיטי ובאיי פולינזיה.

הוניל הוא צמח מטפס, הגדל על עץ תומך או עמוד. ניתן לגדל אותו בחורש או ביער, כשהוא נשען על עצים, או במטע על עצים או עמודים תומכים. אם משאירים אותו לגדול לבד הוא גדל עד לגובה העץ התומך בו, ונותן פרחים מעטים. המגדלים מקפלים את החלקים הגבוהים של הצמח כלפי מטה כל שנה, כך שהוא נשאר בגובה שאדם יכל להגיע אל פירותיו. הכיפוף מגביר מאד את הפריחה.

כל פרח מייצר פרי אחד. הצמח הרמפרודיטי. יש בו אבקנים ועלי. כדי למנוע האבקה עצמית יש קרום בתוך הפרח המפריד בין האבקנים והעלי.

המקום היחידי שיש בו האבקה טבעית של הוניל הוא מקסיקו. הדבורה מהסוג Melipora היא היחידה שיכולה להאביק את הוניל. בכל שאר המקומות בעולם ההאבקה היא מלאכותית, ומשתמשים בה היום גם במקסיקו.

התרמיל של הוניל מבשיל על הצמח ונפתח כשהוא בשל. בתך הפרי מצויים זרעים. כשהפרי מתייבש התרכובות הפנוליות מתגבשות ומשתחרר הריח האופייני לוניל.

הזרעים אינם נובטים בלי פטריית המיקוריזה. הגידול נעשה מייחורים. חותכים חלקים מהצמח ושותלים באדמה רכה, על יד עץ או מוט שמשמש כמשען. הצמיחה מהירה כשתנאי הגידול טובים.
מרכיבים

המרכיב הנותן את הריח האופייני לוניל הוא vanillin- 4'hydroxy-3-methoxybe vanillin המיצוי המתקבל מהתרמיל המכיל זרעים מכיל מאות מרכיבים, כולל, אצטאלדהיד, חומצת חומץ, חומצה הקסואית, מתיל צינמאט, eugenol, חומצה בוטירית. ניתן בקלות לסנתז ונילין ממרכיבים טריים, אבל רוב הונילין הנמכר למזון מיוצר מ-guaiacol.
סוגי וניל המצויים בשוק: Burbon vanilla או Burbon-Madagascar vanilla מיוצר מ- Vanilla platifolia מצמחים הגדלים במדגסקר, האי ראוניון, Comoros וגם מהודו.

Mexican vanilla מיוצר מ- Vanilla platifolia שגדל במקסיקו. נמכר תחת השם וניל מארץ המוצא. מוכרים אותו בשווקים לתיירים במקסיקו, ולעתים קרובות הוא לא מיוצר מוניל. מערבבים אותו עם Tonka bean שיש לו ריח דומה לוניל. הוא מכיל קומרין שעלול להזיק לכבד והוא אסור לשימוש לפי ה-FDA.

Tahtian vanilla כך מכנים את הוניל שמגדלים בפולינזיה הצרפתית ובטהיטי. המין הוא Vanilla tahitiensis והוא כנראה מכלוא של Vanilla planifolia ו- Vanilla odorata. זהו מין שהכניסו לפולינזיה מהפיליפינים, והוא הגיע מגוטמאלה.

West Indian Vanilla מיוצר מהמין Vanilla pompon שגדל באיים הקריביים במרכז ודרום אמריקה.

מקורות

Rain Patricia, The Cultural History of the World's Favprite Flavor and Fragrance 2004 New York J.P. Tarche/Pinguin

מקור התמונה

חזרה לחנות

שן ארי – שינן – Taraxacum officinale and Taraxacum mongolicum

שינן - שורש השינן ידוע במשך שנים רבות כמנקה של הכבד, מסייע לתפקוד תקין של הכבד, מסייע לטיפול בבעיות שונות בעור

שם עברי: שינן רפואי

שם סיני: pu gong ying

משפחה: מורכבים Asteraceae

חלקי צמח בשימוש: שורש עלים

מיני שינן מצויים בשימוש רפואי ובשימוש כמזון במדינות באסיה, אירופה ודרום אמריקה מאז מאות או אלפי שנים. הצמח מוזכר בספרו של דיוסקורידס de Materia Medica. דיוסקורידס השתמש בשמות יווניים עתיקים, והשינן היה ידוע כבר ביוון העתיקה ובמצרים (1). המין הסיני T. mongolicum מוזכר בספר Tang Matreria Medica שנכתב בשנת 659 לספירה (1) והוא מופיע שם כצמח חשוב לשימוש פנימי וחיצוני לטיפול באבסס, בדלקות עיניים וכן כצמח דיורטי (1). השימוש בצמח דומה ברוב הארצות. השורש נחשב למשפר של העיכול, מגביר את פעילות הכבד וצמח מנקה. העלים משמשים כמזון, ונחשבים לדיורטים ופועלים כצמחים מרים על מערכת העיכול.

על אף השימוש הרב שנעשה בצמח נערכו רק מעט מחקרים קליניים על מיני השינן השונים (1).

מרכיבים המצויים בשורש: sesquiterpene lactones המרכיבים החשובים ביותר . הם מצויים בצמח בדרך כלל כגליקוזידים, ביניהם: taraxosides, taraxacolides, dihydrolactucin, ixerin, taraxinic acids, ainslioside (2). ספונינים טרוטרפנואידים,

פניל-פרופנואידים , כולל, נגזרות של חומצה צינמית, חומצה ציקורית, חומצה כלורוגנית, חומצה קפאית

פוליסכרידים, אינולין שהוא פולימר של פרוקטוז נוכח בריכוז גבוה עלי השינן עשירים באשלגן (1). ב-100ג' של עלים מצויים 297 מ"ג של אשלגן לפי חישוב זה, ב-5 מ"ל של טינקטורה של עלי שינן בריכוז 1:2 מצויים 100 מ"ג של אשלגן, בערך חמישית מהמינון היומי הדרוש (1).

פרמקולוגיה

נבדקה ההשפעה של השורש והעלים של השינן על מערכת העיכול. ריכוז האינולין בשורש מקסימלי בחודשי הסתיו. האינולין פועל כסיבים תזונתיים, מרכך ומגדיל את נפח המזון (1). במשך החורף פועלים בצמח אנזימים המפרקים את האינולין והופכים אותו לפרוקטוז. הלקטונים הססקויטרפים נותנים לשורש ולעלים טעם מר. אמנם נהגו להשתמש בשורש ובעלים כסטימולנט מר המסייע לעיכול (1).

מחקרים אחרים הראו שמיצוי באלכוהול של השורש והפרחים פעילים כאנטי דלקתיים, פעילות המיוחסת לפניל-פרופנואידים (1).

Phenyl propanoids

ישנם מחקרים המראים פעילות אימונומודולנטית בשורש השינן. מייחסים פעילות זאת לפוליסכרידים. דרושים מחקרים נוספים כדי להוכיח שיש לצמח השפעה על מערכת החיסון (1).

מחקרים קליניים

באופן מסורתי מקובל שעלי השינן הם מרים ודיורטים. Commission E ממליצה על שימוש בעלים כדיורטים, וכן במקרים של אנורקסיה, דחספפסיה והפרעות בכיס המרה. אין מחקרים המוכיחים פעילויות אלה (1).

דה-טוקסיפיקציה

שורש השינן ידוע במשך שנים רבות כמנקה של הכבד, מסייע לתפקוד תקין של הכבד, מסייע לטיפול בבעיות שונות בעור (1). מעט מאד מחקרים מנסים להוכיח פעילויות אלה. נערך מחקר שבדק השפעה של פורמולה של צמחים על בעיות בעיכול ודלקת כרונית במעי הגס. הפורמולה כללה: Taraxacum officinale כצמח עיקרי, Hypericum perforatum, Melissa officinalis, Calendula officinalis, Foeniculum vulgare . הטיפול עם הפורמולה הראה השפעה חיובית מאד, שיכוך כאב ושיפור בעיכול (3).

שימוש חיצוני: היה שימוש מסורתי ב- latex המצוי בגבעול השינן להמיס יבלות. אין מחקר העוסק בפעילות זאת (1).

Traxacum mongolicum

השם בסינית: pu gong ying

הצמח גדל בכל רחבי סין. קוטפים אותו בתחילת הפריחה. משתמשים בשורש ובנוף הצמח. הצמח הוא מר, מתוק וקר. הוא נכנס למרידיאנים של הכבד והקיבה.

פעילות: מרחיק חום, מומלץ להפרעות הקשורות לעודף חום, בעיקר לחום בכבד המתבטא בעיניים אדומות ונפוחות וכאב בעיניים. מפחית אבסס, מתאים לשימוש במקרים של פצעים ודלקות בעור, בעיקר עוזר במקרים של אבסס במעי ובשדיים מגביר הפרשת חלב בהנקה מרחיק חום, מסייע לטיפול בצהבת והפרעות וכאבים בהפרשת שתן.

פעילות אנטיביוטית

נערך מחקר על השפעת הצמח על מחלות בדרכי העיכול שנגרמו על ידי הליקובקטר פילורי.

נבדקו 75 מטופלים נגד קבוצת ביקורת שקבלה גנטמיצין (4). השפעת השינן הסיני היתה דומה לזו של הגנטמיצין. המחקר הסיני מדווח על הצלחה ב-80% מהמקרים (4). מחקרים סיניים מדווחים על הצלחות גם בטיפול בהפטיטיס B ובמחלות מעיים (1).

מינון : מינונים מומלצים במקרים של שורש או עלים יבשים הם 4-10 ג' ליום. שורש או עלים טריים מומלצים במינון של 50 ג' ליום מחולק לשלוש פעמים. בדרך כלל משתמשים בטינקטורה במינון של 3-5 מ"ל שלוש פעמים ביום המינון לפי British Herbal Pharmacopea 0.2-2.0ג' של השורש שלוש פעמים ביום, או טינקטורה 4-8מ"ל שלוש פעמים ביום.

Commission E קובעת מינון של 3-4 ג' מהשורש פעמיים ביום או 10-15 טיפות מהטינקטורה שלוש פעמים ביום.

הפרמקופיאה הבריטית ממליצה על מינון של 3-5 ג' מהעלים או 5-10 מ"ל מהטינקטורה של העלים שלוש פעמים ביום

Commission E ממליצה על מינון של 4-10 ג' מהעלים או 2-5 מ"ל מהטינקטורה של העלים שלוש פעמים ביום.

בטיחות: השינן ידוע כצמח מאכל בארצות רבות מאז שנים רבות. הוא נחשב לבטוח לשימוש.

בארה"ב יש לו אישור של GRAS

לא נצפו השפעות שליליות אצל נשים בהריון או בהנקה. לא נראו השפעות שליליות אצל תינוקות שינקו מאמהות שהשתמשו בשינן, ובילדים שאכלו עלים או שתו חליטות מהשורש.

מומלץ להשתמש בזהירות בצמח במקרים של דלקת בקיבה או במעי.

מקורות

Yarnell E. Abascal K. Dandelion (Taraxacum officinale and T. mongolicum) , Integrative Medicine 2009, Vol. 8, No 2, 35-38.

Schutz K. Carcle R. Schieber A. Taraxacum – a review on its phytochemical and pharmacological profile. J. Ethnophamacol. 2006, 107: 313-323.

Chakurski I. Matev M. Koichev A. et al. Treatment of chronic colitis with an herbal combination of Taraxacum officinale, Hypericum perforatum, Melissa officinalis, Calendula officinalis and Foeniculum vulgare (article in Bulgarian) vutr. Boles 1981, 20: 51-54.

Fang JY. Effect of fu-zeng qu-xie on gastric disease infected with Campilobacter pyloridis (article in CHINESE) Zhong Xi Yi fie He Za Zh 1991, 11: 150-152

מקור התמונה

חזרה לחנות