שימוש חיצוני בתרכובות הפנוליות של גדילן מצוי

גדילן מצוי - Silibinin סיליבינין הוא אחד ממרכיבי הסילימרין. יש לו כמה איזומרים. הוא אנטי אוקסידנט פעיל, המונע פראוקסידציה של ליפידים והמנטרל

השימוש בצמחי מרפא ובמרכיבים הפעילים שלהם להכנת תכשירים לטיפול בעור הולך ומתרחב, ומהווה ענף שנוהגים לקרוא לו "קוסמטיקה טבעית.

העור, שהוא המערכת החיצונית של הגוף חשוף לכל פגעי הסביבה, ליובש, ללחות, לזיהום האויר, לפיח, לאבק ולאבקות הצמחים. מראה העור משקף את ההשפעות החיצוניות והפנימיות. תזונת האדם משפיעה על העור, הבריאות והחולי של האיברים, וכמובן חלים בעור שינויים עם הגיל.

נערכים מחקרים על השפעת המרכיבים הפעילים, שמקורם בצמחים, על העור בשימוש חיצוני. לפי תוצאות המחקרים הם נכנסים לשימוש תעשייתי, בדרך כלל כתכשירים קוסמטיים להגנה על עור הגוף, הגנה על הפנים, כמוסיפים חיוניות לשיער או כהגנה מקרנים אולטרה-סגוליות.

אחת מהתכונות החשובות שמחפשים החוקרים במרכיבים הצמחיים היא יעילותם כנוגדי חמצון. לכן רוב המרכיבים שהתקבלו לשימוש מסחרי הם פלבונואידים, פוליפנולים, קרוטנואידים וקומרינים. משתמשים במיצויים מהצמח השלם אן במרכיבים מבודדים ומנוקים מהצמח (1,2,3). נפוצים בשימוש Calendula officinalis, Matricaria recutita, Hamamelis, Aesculus hippocastanum, Comfrey, Aloevera, זרעי ענבים, רימון, אלנטואין

מרכיבים מבודדים, כגון, quercetin, hesperidin, diosmin, lycopene, lutein חומצה רוזמרינית, חומצה כלורוגנית, חומצה אלאגית (2,3).

מספר התכשירים המופיעים בשוק הולך ועולה, אבל כמעט כולם נמכרים ללא מחקר שמוכיח את פעילותם. הם מוצעים לציבור כשומרים על בריאות העור, מונעים או מיישרים קמטים, מסירים כתמים מהעור, שומרים על עור צעיר ומתוח ועוד הבטחות רבות, שמשאירות את הציבור עם הרגשה שמוכרים להם אשליות.

תכשירים מעטים נחקרו, ביניהם הסילימרין ואחד מהמרכיבים שלו סיליבינין שהופקו מגדילן מצוי, Silybum marianm.

סיליבינין הוא פלבונולגינן המצוי בגדילן מצוי וכן בארטישוק, Cynara scolymus (4).

Silibinin סיליבינין הוא אחד ממרכיבי הסילימרין. יש לו כמה איזומרים. הוא אנטי אוקסידנט פעיל, המונע פראוקסידציה של ליפידים והמנטרל רדיקלים חופשיים (5).

חלק מהניסויים שנעשו עם מרכיבים שמזיקים לכבד נעשו עם הצמח השלם, עם סילימרין או עם סיליבינין. הראו שסיליבינין מגן על הכבד מפני רעלנים (6). במיצוי המסחרי מגדילן מצוי שמכיל 80% סילימרין, מהווה הסיליבינין 32% מהרכבו (4).

בשנים האחרונות הראו תכונות אנטי סרטניות של סילימרין. סיליבינין מונע ומעכב סרטן העור (7). הוא מנע התפתחות של סרטן העור על ידי חומרים מסרטנים (7).

סילימרין מגן על הכבד ועל העור מפני כימיקלים קסנוטוקסיים (8).

סילימרין הוא אנטי דלקתי. הוא מעכב את האנזימים cyclooxygenase ו-lypoxygenase ומעכב ייצור של פרוסטגלנדינים (9). הוא מפחית מצבים דלקתיים בעור. סילימרין וסיליבינין מעכבים שחרור של ציטוקינים (4).

חשיפה של העור לקרניים אולטר סגוליות גורם לדלקת, בצקת, ובהמשך לסרטן העור (7). טיפול פנימי או חיצוני עם סילימרין או סיליבינין מעכב התפתחות של סרטן העור. הראו עיכוב של סרטן העור בעכברים אחרי חשיפה לקרניים אולטרה סגוליות (10). שימוש קבוע בסילימרין אצל עכברים, פנימי או חיצוני, לא גרם לתופעות לוואי שליליות, ולא היתה לו השפעה שלילית על בריאות העכברים (11).

סיליבינין מגן בפני כוויות שמש, הנגרמות מחשיפה ממושכת לקרניים אולטרה סגוליות (4). יש לכך חשיבות רבה כי חשיפה לקרניים אולטרה סגוליות וכוויות שמש עלולות לגרום לאפופטוזיס ולמוות של תאים. אפילו חשיפה קצרה עלולה לגרום למוות של תאי אפידרמיס (4).

שימוש פנימי בסיליבינין עיכב אפופטוזיס אצל עכברים והגן מפני כוויות שמש (11). סילימרין וסיליבינין בטוחים לשימוש. בכל המחקרים נבדקו המרכיבים שבודדו מהצמח ולא מרכיבים מסונתזים.

ניתן לשלב שימוש חיצוני בסילימרין יחד עם שימוש פנימי, ולקבל השפעה מקסימלית של תכשיר אנטי אוקסידנט, מנטרל רדיקלים חופשיים, מגן על הכבד ומגן על העור.

מקורות

1.Choi CM. Berson DS. Cosmeceuticals. Semin. Cutan. Med. Surg. 2006, 25: 163-168.

2. Pieroni A. Quave CL. Villanelli ML. et al. Ethnopharmacognostic survey on the natural ingredients used in folk cosmetics, cosmeceuticals and remedies for healing skin diseases in the inland Marches, Central-Eastern Italy. J. Ethnopharmacol. 2004, 91: 331-344.

3. Thornfeldt C. Cosmeceuticals containing herbs: fact, fiction and future. Dermatol. Surg. 2005, 31: 873-860.

4. Singh RP. and Agarwal R. Cosmeceuticals and Silibinin. Clin. Dermatol. 2009, 27: 479-484.

5. Carini R. Comoglio A. Albano E. et al. Lipid peroxidation and irreversible damage in the rat hapatocyte model. Protection by the silybin-phospholipid complex idB 1016. Biochem. Pharm. 1992, 43:2111-15.

6. Pares A. Planas R. Torres M. et al. Effects of silymarin in alcoholic patients with cirrhosis of the liver: results of a controlled, double-blind, randomized and multicenter trial. J. Hepatol. 1998, 28: 615-621.

7. Singh RP. Agarwal R. Mechanisms and preclinical efficacy of silibinin in preventing skin cancer. Eur. J. Cancer, 2005, 41: 1969-1979.

8. Lang I. Nekam K. Gonzales-Cabello R. et al. Hepatoprotective and immunological effects of antioxidant drugs. Tokai J. Exp. Clin. Med. 1990, 15: 123-127.

9. Marks F. Furstenberger G. Muller-Decker K. Arachidonic acid metabolism as a reporter of skin irritancy and target of cancer chemoprevention. Toxicol. Lett. 1998, 96-96, 111-118.

10. Katiyar SK. Korman NU. Mukhtar H. et al. Protective effects of silymarin against photocarcinogenesis in a mouse skin model. J. Natl. Cancer Inst. 1997, 88: 56-66.

11. Mallikarjuna G. Dhanalakshmi S. Singh RP. Silibinin protectsagainst photocarcinogenesis via modulation of cell cycle regulators, mitogen-activated protein kinases, and Akt signaking. Cancer Res. 2004, 64: 6349-6356.

מקור התמונה

חזרה לחנות

מרכיבים צמחיים המשפיעים על פעילות המוח

צמחים שמשפיעים על המוח - בכתבים שפורסמו ביוון העתיקה לפני למעלה מ-2000 שנה דווח על המרוה הרפואית והמין lavandulifolia S. כצמחים המשפרים

מחקרים רבים נעשו בעשרות השנים האחרונות על צמחים בעלי השפעה פסיכואקטיבית, ועל המרכיבים שלהם (1). רובם בודקים in vitro השפעה של מרכיבים צמחיים על תאים. מעטים מתארים מחקר שנעשה על חיות מעבדה, ורק מספר קטן מאד של המחקרים נעשו על בני אדם (1). העבודה הנוכחית בודקת את הצמחים והמיצויים שהוכנו מהם, שנערכו עליהם מחקרים קליניים, והם סייעו במשהו לשיפור פעילות המוח (1).

השאלה הנוספת שעבודה זו עוסקת בה היא מדוע מייצר הצמח מרכיבים שפועלים על המוח של האדם, וכיצד הם פועלים (1).

בפני הצמחים עומדים אתגרים רבים. הצמחים, שהם המקבלים הישירים של אנרגית השמש, צריכים להעביר אותה לכל שאר היצורים על פני כדור הארץ. ההתמודדות של הצמחים היא לשרוד על אף היותם נאכלים. הם חייבים למצוא את הדרך לאיזון בין הסובבים אותם שאוכלים אותם כדי להתקיים, לבין הרצון וההכרח שלהם לשרוד.

הצמחים צריכים גם לדאוג לעצמם להאבקה ולפיזור הזרעים שלהם. הם צריכים להתגבר על תנודות במזג האויר, תקופות של יובש ותקופות של גשמים חזקים, רוחות ושאר פגעי מזג האויר.

במשך כל שנות קיומם על פני כדור הארץ למדו הצמחים לסנתז מרכיבים שמגבירים את כושר ההישרדות שלהם, ומסייעים להם להתמודד עם האתגרים העומדים בפניהם (2).

הצמחים משקיעים אנרגיה רבה בבניית המרכיבים, שנוהגים לקרוא להם מרכיבים שניוניים.

הם מגינים על הצמח מפני זיהומים עם חיידקים, וירוסים ופטריות, פועלים כאנטי אוקסידנטים, מנטרלים רדיקלים חופשיים, בולעים קרניים אולטרה סגוליות. ישנם מרכיבים המעכבים נביטה וצמיחה של צמחים אחרים בקירבת הצמח. כך הם מאפשרים לזרעים שהתפזרו מצמח האם לנבוט ולגדול.

ישנם צמחים המייצרים מרכיבים מרים מאד, ואפילו רעילים, כדי למנוע מבעלי חיים לאכול אותם. מרכיבים מעניינים במיוחד הם אלה הפועלים על מערכת העצבים (3). הם פועלים על המתווכים העצביים כאגוניסטים או אנטגוניסטים (4).

דימיון ביולוגי בטבע

תהליכים דומים מתרחשים בטבע בין קבוצות שונות ומינים שונים. לדוגמא, רוב המסלולים המביאים לסינתיזה או לפירוק של חלבונים, חומצות גרעין, פחמימות ושומנים הם דומים ואפילו זהים(1).

כמה מהמולקולות המשמשות כמתווכים עצביים אצל היונקים, כגון, אצטיל כולין, מצויות אצל כל הייצורים האויקריוטיים (5). האנזימים ציטוכרום P-450 מצויים בכל הייצורים החיים וגם בצמחים. הם עוסקים בדה טוקסיפיקציה ומטבוליזם של מרכיבים רבים (6).

גלוטטיון בצורותיו השונות מצוי בכל הייצורים, ומתפקד כנוגד חמצון אנדוגני (7).

מולקולות איתות, כגון,nitric oxide (NO) ממלאות תפקיד דומה בכל עולם החי ובצמחים (8).

אצל בני אדם וחרקים ניתן למצוא אותם מתווכים עצביים, כגון, דופמין, סרוטונין, גלוטמאט, gama-amino-butyric acid- GABA ואצטיל כולין.

המתווך העצבי octopaine שהוא אנלוגי לנור-אדרנלין מצוי אצל חרקים (9).

הכימיקלים העצביים האלה ממלאים לפעמים תפקידים דומים אצל בני אדם וחרקים, ולפעמים תפקידים שונים.

כיצד פועלים הצמחים על מערכת העצבים?

תיאוריה אחת אומרת שההשפעה נובעת מהדמיון במבנה ובתפקוד של המולקולות אצל הצמחים והיונקים. בעיקר עלולים להשפיע מסלולי האיתות שקיימים בכל עולם החי והצומח.

תיאוריה שניה אומרת שהדמיון הוא בין מערכת העצבים האנושית, וזאת של אוכלי העשבים, בעיקר החרקים. המרכיבים שמייצר הצמח כדי לפעול על מערכת העצבים של החרקים, שהם מרבית האכלנים של הצמחים, יפעלו גם על מערכת העצבים של האדם. התגובה אצל האדם עלולה להיות דומה או שונה לחלוטין.

מה ידוע עד היום

מספר גדול מאד של תמציות שצמחים וחומרי טבע מוזכרים במחקרים רבים כמשפיעים על פעילות המוח (10). מיצויים ומרכיבים מ-85 צמחים היו פעילים בטיפול בבעיות נפשיות על מודל של חיות (10). מחקרים קליניים מסודרים נעשו רק על חלק קטן מהצמחים. ב-10 השנים האחרונות פורסמו כ-15.000 מאמרים על מרכיבים צמחיים המשפרים את פעילות המוח (1). הקבוצות הכימיות הגדולות ביותר המצויות בצמחים אלה הם האלקלואידים, טרפנים ופנולים (1).

אלקלואידים

האלקלואידים כוללים כ-12.000 מרכיבים צמחיים טבעתיים, המכילים חנקן. הם מצויים בכ-20% מהצמחים (11). מעריכים ששימוש רפואי באלקלואידים נעשה כבר לפני 5000 שנה. האלקלואידים שמשו כצמחי רעל, נוירוטוקסינים ופסיכדלים (12).

דוגמאות לאלקלואידים: אטרופין, סקופולאמין, היוציאמין, ניקוטין, קפאין, אפדרין, קוקאין, מורפין, סנגוינרין, כלידונין (13).

התועלת של האלקלואידים לגבי הצמח היא שהם רעילים לחרקים ולאוכלי צמחים אחרים. צמחים עשירים באלקלואידים אינם נאכלים (2). לעתים קרובות הם פועלים באופן ישיר על מערכת העצבים (4). הם פועלים כאגוניסטים או אנטגוניסטים למתווכים עצביים, על ידי התקשרות לרצפטורים שלהם, והתערבות במטבוליזם שלהם.

לדוגמא, אלקלואידים מעכבים את האנזים כולין אסטראז, ומגבירים פעילות של אצטיל כולין.

במקרים אחרים האלקלואידים מחקים מבנה מולקולרי של נוירוכימיקלים אנדוגניים (3).

חלק מהאלקלואידים רעילים ליונקים. הם פועלים על מערכת העצבים וגורמים להתמכרות, לשינוי בתפישת המציאות ולהרס.

קפאין

קפאין הוא פורין-אלקלואיד.

תפקידו בצמח הוא הגנה מפני אוכלי העשבים, וגם עיכוב של צמיחה ופוריות של צמחים אחרים (14). הוא מגביר עירנות אצל החרקים, מפחית שינה (15). יש לו השפעה דומה אצל יונקים. הוא מגביר פעילות דופמינרגית וגלוטמינרגית (16).

אצל בני אדם הקפאין הוא המרכיב הפסיכו אקטיבי הנפוץ ביותר בשימוש. הוא מצוי בקפה, בתה, בקקאו, במאטה, ובריכוז גבוה בגוארנה. נערכו מחקרים רבים על הקפאין. בריכוז נמוך הוא מגביר ערנות ופועל כסטימולנט. בריכוז גבוה הוא עלול לגרום לחרדה, חוסר מנוחה, הפרעות בשינה, טכיקרדיה ועצבנות.

ניקוטין

ניקוטין הוא פירידין-אלקלואיד. הוא דוחה חרקים ופרזיטים. הוא רעיל ליונקים, ובלקיחה פומית או בהזרקה מתחת לעור במינון לטלי הוא עלול לגרום למוות.

אדים של ניקוטין גרמו לדרוזופילה היפראקטיביות בריכוז נמוך, והקטנה בפעילות עד לשיתוק בריכוזים הולכים ועולים. הסיבה לפעילות זו היא קישור ישיר לרצפטורים לאצטילכולין ועליה בפעילות הדופמינרגית (17).

ביונקים ניקוטין נקשר ישירות לרצפטורים ניקוטיניים של אצטיל כולין. הוא מגביר שחרור של מתווכים עצביים, כולל אצטיל כולין, גלוטמט, סרוטונין (18). כמה עבודות הראו שהניקוטין מסייע לשיפור הזכרון והכושר הקוגנטיבי. אבל בגלל האופי הממכר שלו, והסכנה מהרעילות לא מומלץ להשתמש בניקוטין.

טרפנים

הטרפנים הם קבוצה גדולה, המונה כ-30.000 מרכיבים הנמסים בשומנים. יחידת המבנה שלהם היא האיזופרן המורכב מחמישה אטומי פחמן. הם מיוצרים על ידי כל עולם החי והצומח. ממיינים אותם לפי מספר יחידות האיזופרן למונוטרפנים,, ססקויטרפנים, דיטרפנים,Sesterpenes (5 יחידות איזופרן), טריטרפנים וטטרה טרפנים.

הם מהווים קבוצה גדולה של מרכיבים, ודרגת הרעילות שלהם היא מצמחי מאכל חסרי רעילות לחלוטין ועד לצמחי רעל. בין הטרפנים יש כאלה שהם אנטי ויראליים, אנטי בקטריאליים ואנטי פטרייתיים, ויש כאלה שתפקידם למשוך אל הצמח את המאביקים ואת מפזרי הזרעים (1).

הטרפנים משפיעים גם כן על מערכת העצבים של חרקים. יש ביניהם כאלה הפועלים על מערכת ה-GABA. יש להם פעילות אגוניסטית ואנטגוניסטית על ידי קשירה לרצפטורים של GABA.

צמחים מייצרים אקדיסטרואידים מסטרולים שהם אנלוגים להורמונים של חרקים.הם מגינים על הצמח בכך שהם מתערבים במסלול החיים של חרקים, בכך שהם עלולים לעכב צמיחה או מטמורפוזה שלהם (19).

מונוטרפנים מצויים בטבע כשמנים נדיפים בצמחים, לדוגמא, צינאול, גרניול. הם מעכבים גידול של מיקרואורגניזמים.

טרפנים מצויים בטבע בתוך תרכובות שונות. הספונינים הם גליקוזידים של טריטרפנים. הם רעילים לבעלי חיים בעלי דם קר, כגון, דגים, צפרדעים, חלזונות. הם מהווים מרכיב חשוב אצל הצמחים האדפטוגנים המגבירים עמידות של בני אדם בפני מצבי לחץ, ומגבירים פעילות של המוח.

גינקו בילובה

הצמח המקובל ביותר בעולם לשמירה על פעילות המוח. באירופה מרבים לתת אותו באופן קבוע לאנשים זקנים וכן במקרים של דמנטיה (20). הצמח מעכב PAF, מגביר ייצור של תחמוצת חנקן- NO, מגביר זרימת דם למוח וזרימת דם היקפית, מגן על תאי המוח כאנטי אוקסידנט יעיל. נעשו מחקרים רבים המוכיחים את יעילות כצמח נואוטרופי באנשים צעירים וזקנים (21).

הגינקו מכיל פלבונואידים וטרפנים, שפועלים בצמח כנוגדי חרקים ואנטי מיקרוביאלים. העלים בדרך כלל אינם מותקפים על ידי חרקים, וגם אינם רגישים למחלות הנגרמות על ידי וירוסים ופטריות. אין זחל שגדל על עלי הגינקו. המרכיבים של הצמח מגינים עליו מפני פגיעה סביבתית.

מחקר שנעשה על ידי Cochrane סיכם תוצאות של 33 מחקרים. בסיכום נאמר שהתוצאות מוכיחות שיש שיפור בכושר הקוגנטיבי ובתפקוד המוח אצל אנשים המשתמשים בגינקו (22).

לעומת זאת התפרסם מחקר שטען ש-3069 אנשים עם דמנטיה, בגיל 72-96, קבלו 120 מ"ג של מיצוי מגינקו פעמיים ביום. המחקר טוען שלא היה הבדל בין המטופלים בגינקו לבין קבוצת הביקורת (23). בתשובה עונה Kaschel (24) שבמחקר נתנו תוצאות כלליות ולא התחשבו בשינויים שחלו אצל אנשים בודדים. הוא סיכם 29 מחקרים והסיק ששימוש קבוע בגינקו מביא לשיפור בתפקוד, בזכרון לטווח ארוך ובריכוז (24).

מליסה רפואית

המליסה נחשבת כבר למעלה מ-2000 שנה כצמח הפועל על מערכת העצבים, מפחית חרדות ומשפר מצב רוח (25). השמן הנדיף מכיל מונוטרפנים וססקויטרפנים כולל, geranial, neral, citronellal, geranyl acetate, beta caryophyllene, 1,8 cineol (26). השמן הנדיף מעכב נמטודות ווירוסים. הצמח מעכב אצטי כולין אסטראז. יש לו אפיניות ל-GABA. הוא מעכב GABA transaminase, ובכך מגביר פעילות של GABA.

Panax ginseng

הג'ינסנג הוא צמח מוערך בסין כבר 5000 שנה. הוא ידוע ברפואה הסינית המסורתית כצמח המסייע לשיפור הכושר הקוגנטיבי, מגביר זכרון ומגביר חיוניות. המרכיבים העיקריים שלו הם כ-40 ספונינים טריטרפניים הידועים בשם ג'ינסנואידים. תפקידם בצמח הוא להגן עליו מפני פטריות, וירוסים, חיידקים וחרקים (27).

כמה מחקרים שנערכו מול קבוצת ביקורת הוכיחו את יעילות הג'ינסנג כמסייע לשיפור הזכרון, להגברת מהירות המחשבה, לדיוק הזכרון ולשיפור כושר הביצוע (28). הג'ינסנג נחשב לצמח אדפטוגן הפועל על מערכת העצבים והמערכת האנדוקרינית.

Salvia officinalis, Salvia lavandulifolia

בכתבים שפורסמו ביוון העתיקה לפני למעלה מ-2000 שנה דווח על המרוה הרפואית והמין lavandulifolia S. כצמחים המשפרים את פעילות המוח.

המרכיבים הפעילים האחראית לפעילות זאת הם קבוצה של פוליפנולים, ומונוטרפנים המצויים בצמח בשמן הנדיף שהוא מייצר. מרכיבים אלה מגינים על הצמח מפני חרקים.

טינקטורות מהצמח והשמן הנדיף מעכבים אצטיל כולין אסטראז (29). כמה מחקרים מבוקרים הוכיחו שמיני מרווה מסייעים לשיפור הזיכרון, כושר הריכוז והערנות (30).

פנולים

קבוצה גדולה המונה כ-10.000 מרכיבים שונים, הנפוצים מאד בכל עולם הצומח. ישנן כמה קבוצות של פוליפנולים. הגדולה מביניהן היא הפלבונואידים, שמספרם מגיע ל-6000 תרכובות שונות. הריכוז שלהם בצמח מגיע לפעמים ל-10% מהמשקל היבש של הצמח.

ישנם בין הפנולים מרכיבים הדוחים פטריות ווירוסים, אבל רובם ממלאים תפקיד של אנטי אוקסידנטים, בולעים קרניים אולטרה סגוליות, נותנים צבע לצמח שמושך חרקים שמאביקים אותו, מצויים בפירות שבעלי חיים אוכלים ומפזרים את הזרעים, מייצרים צבע כהה בקליפת הפרי שמגן על הזרע והנבט.

מבין הפנולים יש כאלה המגיעים אל תא העצב ופועלים עליהם כאנטי אוקסידנטים. הם מונעים נזק לתאי המוח.

הפנולים, וביוחד הפלבונואידים נפוצים מאד בין הצמחים, והם מהווים מרכיב חשוב בתזונה של האדם. יש המלצות רבות להקפיד על אכילת פירות וירקות המכילים פלבונואידים כדי למנוע מחלות ניווניות של העיניים, למנוע מחלות דלקתיות ולהגן על פעילות המוח.

מוצרים תעשייתיים רבים פותחו מהפלבונואידים המצויים בצמחים, והנמכרים כמרכיבים בודדים, כגון, קוורצטין, ממרכיבים פנוליים אחרים, כגון, Resveratrol ומפנולים אחרים המומלצים בשימוש פנימי וחיצוני.

לסיכום, בספרות העתיקה שבאה מהודו, סין, מצרים, יוון ורומא מוזכרים צמחים המסייעים לשמור על פעילות המוח, למנוע איבוד זיכרון וירידה בכושר הקוגניטיבי. מחקרים קליניים על צמחים אלו התחילו רק בשנים האחרונות. עבודות רבות פורסמו על מרכיבים בודדים שנבדקו על תאים בתרבית, על השפעה של צמחים על חרקים, עכברים וחולדות.דרושים מחקרים שיגדירו את המרכיבים הפועלים על מוח האדם, שיסייעו להבנה של מנגנון הפעולה שלהם, להבנה של מנגנונים של סינרגיזם, ויתנו תוצאות אמינות החוזרות על עצמן במחקרים שיעשו על ידי קבוצות שונות של חוקרים.

מקורות

1. Kennedy DO. Wightman EL. Herbal Extract and Phytochemicals; Plant Secondary Metabolites and the Enhancement of Human Function. American Society for Nutrition, Adv. Nut. 2011, 2: 32-50.

2. Harborne JR. Introduction to ecological biochemistry. 4^th ed. London: Elsvier, 1993.

3. Wink M. Evolution of secondary metabolites from an ecological and molecular phylogenic perspective. Phytochemistry, 2003, 29: 913-920.

4. Wink M. Interference of alkaloids with neuroreceptors and ion channels. Stud. Nat. Proc. Chem. 2000, 21: 3-122.

5. Kawashima K. Misawa H. Moriwaki Y. et al. Ubiquitous expression of acetylcholine and its biological functions in life forms without nervous systems. Life Sci. 2007, 80: 2206-2209.

6. Scott JG. Liu N. Wen Z. Insect cytochromes p450 diversity, insecticide resistance and tolerance to plant toxins. 1. Comp. Biochem. Physiol C Pharmacol Toxicol Endocrinol. 1998, 121: 147-155.

7. Dalle-Donne I. Rossi R. Colombo G. et al. Protein S-glutathioneylation; a regulatory device from bacteria to humans. Trends Biochem. Sci. 2009, 34: 85-96.

8. Palavan-Unsal N. Arisan D. Nitric oxide signaling in plants. Bot. Rev. 2009, 75; 203-229.

9. Farooqui T. Octopamine-mediated neuromodulation of insect senses. Neurocham. Res. 2007, 32: 1511-1529.

10. Zhang ZJ. Therapeutic effects of herbal extracts and constituents in animal models of psychiatric disorders. Life Sci. 2004, 75; 1659-1699.

11. Zulak K. Liscombe D. Ashaihra H. et al. Plant secondary metabolism in diet and human health. Oxford : Blckwell Publishing 2006. p. 102-136.

12. Goldman P. Herbal medicines today and the roots of modern pharmacology. Ann Intern Med, 2001, 135: 594-600.

13. Zenk MH. Juenger M. Evolution and current status of the phytochemistry of nitrogenous compouns. Phytochem. 2007, 68: 2757-2772.

14. Ashihara H. Sano H. Crozier A. Caffeine and related purine alkaloids; biosynthesis, catabolism, function and genetic engineering. Phytochemistry, 2008, 69: 841-856.

15. Ho KS. Sehgal A. Drosophila melanogaster: an insect model for fundamental studies of sleep. Methods Enzymol. 2005, 393: 772-793.

16. Ferre S. An update on the mechanism s of the psychostimulant effects of caffeine. J. Neurochem. 2008, 105: 1067-1079.

17. Wolf FW. Heberlein U. Invertebrate models of drug abuse. J. Neurobiol., 2003, 54: 161-178.

18. Di Matteo V. Pierucci M. Di Giovanni G. et al. The neurobiological bases for the pharmacotherapy of nicotine addiction. Curr. Pharm. Des. 2007, 13: 1269-1284.

19. Cespedes CL. Salazar JR. Martinez M. Insect growth regulatory effects of some extracts and sterols from Myrtillocactus geometrizans (Cactaceae) against Spodoptera frugiperda and Tenebrio molitor. Phytochem. 2005, 66: 2481-2493.

20. Berger P. Ginkgo leaf extract . Medical Herbalism, 2001, 2; 5-6.

21. Mix JA. Crews WD. An examination of the efficacy of Ginkgo biloba extract EGb 761 on the neuropsychologic fubctioning of cognitively intact older adults. J. Altern. Complement Med. 2000, 6: 209-219.

22. Moulton PL. Boyko LN. Fitzpatrrick JL. et al. The effect of Ginkgo biloba on memory in healthy male volunteers. Physiol. Behav. 2001, 73; 659-665.

23. Birks JG. Grimley E. Van Dongen M. Ginkgo biloba for cognitive impairment and dementia. Cochrane Database Syst. Rev. 2009, CD003120.

24. Kaschel R. Ginkgo biloba specificity of neuropsychological improvement. A selective review in search of differential effects. Human Psychopharmacol. 2009, 24: 345-370.

25. Kennedy DO. Scholey AB. The psychopharmacology of European herbs with cognition –enhancing properties. Curr. Pharm. Des. 2006, 12: 4613-4623.

26. Tittel G. Wagner H. Bos R. Chemical composition of the essential oil from Melissa. Planta Med. 1982, 46; 91-98.

27. Sparg SG. Light ME. Van Staden J. Biological activities and distribution of plant saponins. J. Ethnopharmacol. 2004, 94: 219-243.

28. Kennedy DO. Scholey AB. Wesnes KA. Differential, dose dependent changes in cognition performance following acute administration of a Ginkgo biloba/Panax ginseng combination to healthy young volunteers. Nutr. Neurosci. 2001, 4: 399-412.

29. Savelev SU. Okello EJ. Perry EK. Bytyryl-and acetyl-cholinesterase inhibitory activities in essential oils of Salvia species and their constituents. Phytother. Res. 2004, 18; 315-324.Kennedy D. Dodd F. Robertson B. et al. Monoterpenoid extract of sage- Savia lavandulifolia with cholin-esterase unhibiting properties improve cognitive performance and mood in healthy adults. J. Psychopharmacol. Epub. 2010, Oct. 11.

מקור התמונה https://www.google.com/blank.html

חזרה לחנות

קומרינים

קומרינים טבעיים וסינתטיים הם אנטי דלקתיים ואנטי אוקסידנטים, מגבירים טונוס של הורידים, מגבירים זרימת דם בורידים נהגו להשתמש בהם לטיפול בבצקת,

קומרינים הם תרכובות פנוליות שבודדו לראשונה מהצמח Dipteryx odorata ששמו האנגלי הוא Tonka bean ושמו הספרדי Kumaru. ממנו נלקח הכינוי קומרינים. יש להם ריח נעים, ונעשה שימוש רב בהם בתעשיית הבושם.

לעתים קרובות מתארים את הקומרינים כמדללי דם, וטוענים שיש אינטראקציה ביניהם ובין תרופות נוגדות קרישה. זוהי טענה מוטעית, שגורמת בהרבה מקרים להימנעות משימוש בצמחים המכילים קומרינים, למרות הפעילות הרפואית החיובית שיש להם (1), ולקשיים בקבלת אישור רשמי לצמחים המכילים קומרינים. יתכן שמקור הטעות בשם של התרופה לדילול דם קומדין שדומה מאד לקומרין.

הקומרינים עצמם אינם נוגדי קרישה, אבל הם עלולים להפוך לדימר dicoumarol בהשפעת פטריות מסוימות (1). דיקומרול הוא מטבוליט של הפטריות שגדלות על צמחים עשירים בקומרינים (1,2). כשצמחים כגון, Melilotus אינם מיובשים היטב עלולים להתפתח עליהם עובשים או פטריות אחרות שיגרמו לתסיסה ויהפכו את הקומרינים של הצמח לדיקומרול (2). שהוא אמנם רעיל ומסוכן ועלול לגרום לשטפי דם. זמן קצר לאחר שגילו את הדיקומרול הוא נתן את הרעיון לפיתוח חומר חצי סינתטי warafin, כרעל נגד חולדות ועכברים (2).

dicoumarol

בגוף האדם ובגוף בעלי חיים הקומרינים הצמחיים אינם הופכים לדיקומרול (1). יש דיווחים על צאן ובקר שאוכלים במרעה כמות גדולה של עשבים עשירים בקומרינים, ורואים אצלם תופעה של עיכוב בקרישת דם, שבד"כ אינה מסכנת את חייהם (2). יתכן שהסיבה היא הכמות הגדולה של קומרינים שהם אוכלים, או תגובה סינרגיסטית עם מרכיבים אחרים בלתי ידועים שיש בצמח (2).

קומרינים טבעיים וסינתטיים הם אנטי דלקתיים ואנטי אוקסידנטים (3), מגבירים טונוס של הורידים, מגבירים זרימת דם בורידים (4,5) נהגו להשתמש בהם לטיפול בבצקת, דלקות ורידים, דליות ברגליים וטחורים (3,4).

הקומרינים הנפוצים ביותר הם: coumarins, melilotoside מהצמח Melilotus officinalis- דבשה רפואית, esculetin והגליקוזיד שלו esculin המצויים בריכוז גבוה בקליפת הגזע וקליפות הפרי של ערמונית הסוסים- Aesculus hippocastanum,

Furanocoumarins

פורנוקומרינים מבוססים על שלד של קומרין בתוספת טבעת של furan.

פסורלן

חלק מהפורנוקומרינים הם פוטוטוקסיים. הם עלולים לגרום לתופעות קלות או קשות יותר בעור, כגון, פריחות או דלקות של העור. הנפוצים ביותר הם ברגפטן, פסורלן ו-xanthotoxin.

פורנוקמרינים הם פיטואלקסינים המופיעים בריכוזים שונים בצמחי מאכל ומרפא (2). סלרי עלול לפתח כמות גדולה של פורנוקומרינים, ולגרום לפריחות אצל אנשים העוסקים בו.

פריחות ודלקות כתוצאה ממגע עם ריכוז גבוה של פורנוקומרינים מוצאים גם בצמחים נוספים, כגון, מיני אנג'ליקה, מיני פיגם, אשכולית, ברגמוט Lime (6).

במיץ אשכוליות, ברגפטן והנגזרות שלו, מעכבים כמה אנזימים מהקבוצה של ציטוכרום P-450 ^(7מקור).

הפלבונואיד naringenin והגליקוזיד שלו naringen מעכבים אנזימים נוספים ממשפחת ציטוכרום P- 450. לקומרינים במיץ האשכוליות יש פעילות אנטי בקטריאלית.

מקורות

1. Yarnell E, Abascal K. Plant Coumarins: Myths and Realities. Alterantive and Complementary Therapies, 2009,15: 24-30.

2. Coumarins in: Ganora L. Herbal Constituents, Foundations and Phytochemistry, 2008, Herbalchem Press, Louisville, Colorado.

3. Fylaktakidou K. et al. Natural and synthetic coumarin derivatives with anti-inflammatory, anti oxidant activities. Curr. Pharm. Des. 2004, 10: 3813-3833.

4. Hoult J. and Paya M. Pharmacological and biochemical actions of simple coumarins; natural products with therapeutic potential. Gen. Pharmacol. 1996, 27: 713-722.

5. Pittler M. and Ernst E. Horse chestnut seed extract for chronic venous insufficiency. Cochrane Database Syn. Rev. 2006, 91): CD003230.

6. Eickhorst K. Delero V. and Csaposs J. Rue the herb: Ruta graveolens-associated phytophototoxicity. Dermatitis 2007, 18: 52-55.Fujita T. et al. Comparative evaluation of 12 immature citrus fruit extracts for the inhibition of cytochrome p450 isoform activities. Biol. Pharm. Bull. 2008, 31: 925-930.

לחזרה לחנות

חומצות שומניות במיני מרוה

מרוה - הסוג מרוה כולל כ-900 מינים של צמחים חד-שנתיים, דו-שנתיים או רב-שנתיים. המין הידוע ביותר הוא המרוה הרפואית שגדל ב

הסוג מרוה כולל כ-900 מינים של צמחים חד-שנתיים, דו-שנתיים או רב-שנתיים. רובם בני שיח ירוקי- עד, ארומטיים. הם מפוזרים על פני כדור הארץ באקלים סוב טרופי, ממוזג וטרופי יבש. לרבים ממיני המרוה יש פרחים המפיצים צוף המושך אליהם דבורים. למעלה מ-100 מינים משמשים כצמחי נוי (1).

המין הידוע ביותר הוא המרוה הרפואית שגדל בר באירופה. בימי הביניים התחילו לגדל אותו באירופה, וקראו לו Sage the savior, המרוה המושיעה. בשם זה הוא מוזכר בכתבים של תאופרסטוס, דיוסקורידס ופליני (1).

במאה ה-17 הביאו את המרוה הרפואית לאמריקה, ומאז מרבים לגדל אותה שם.

בכמה ממיני המרוה ידועים הזרעים בערך התזונתי או הרפואי שלהם. משרים אותם במים כדי לקבל את המרכיבים המוצילגניים שלהם, ומכינים מהם משקאות מרעננים.

במאה ה-17 הביאו את המרוה הרפואית לאמריקה, ומאז מרבים לגדל אותה שם.

מיני מרוה שנעשה שימוש בזרעים שלהם

Salvia colubariae ו- Salvia tiliaefolia , מנביטים את הזרעים ואוכלים את הנבטים, ומשתמשים בזרעים הטחונים לאפיה. העלים של שני המינים ארומטיים ומשתמשים בם לתיבול ולהכנת חליטות (1).

Salvia apiana, שנקראת באנגלית White sage, העלים בעלי ריח חריף. הזרעים מזינים.

Salvia lyrata – שימשה ברפואה המסורתית לטיפול בהצטננות, שיעול, אסתמה, סרטן, וכן להכנת מוצרים לשימוש חיצוני, לטיפול ביבלות, פצעים ופציעות.

Salvia repens- משמשת לטיפול במחלות של דרכי הנשימה ודרכי העיכול, וכן לטיפול בפצעים ובמחלות עור. מבעירים את העלים והזרעים כמו קטורת לטיהור הבתים אחרי מחלה ולהרחיק חרקים מהבית.

Salvia hispanica- מוצאו של הצמח ממקססיקו. שמו המקומי Chia. צמח חד שנתי, זקוף ומסועף. העלים בצבע ירוק בהיר. הפרחים בצבע כחול בהיר. משתמשים בזרעים ובשמן שמפיקים מהם. בעבודה שנעשתה בגרמניה נבדקו השמנים המופקים מהזרעים של מיני מרוה הגדלים בתורכיה(2). 88 מינים של מרוה גדלים בתורכיה, רבים מהם באזור אנטוליה ובאזור הים התיכון. חלק מהם אנדמיים (2). מטרת המחקר היתה למצוא מינים בעלי חשיבות כלכלית.

כמות השמן בזרעים היתה בין 17.7% ל25.2%. הכמות הגבוהה ביותר נמצאה אצל S. virgata והנמוכה ביותר אצל S. cryptantha. חומצות השומן שנמצאו היו בין C14 ו-C24.

רוב החומצות השומניות היו בלתי רוויות 87.5% עד 92.9% (S. halophylla). ריכוז חומצות השומן הרוויות 6.8% עד 12.4%.

החומצות הבלתי רוויות היו ברובן חומצה אולאית, לינולאית ואלפה-לינולנית (2). בחמישה מיני מרוה היה אחוז החומצה הלינולאית( 18:2:6 ) גבוה 58.5% עד 69.2%. המינם הם: S. bracteataS. euphratica, S. aucherii, S. canascens, S. staminea. במינים האחרים מצאו 22.9% עד 44.2% חומצה לינולאית (2).

חומצה אלפה לינולנית בריכוז גבוה נמצאה במינים S. limbata 40.8% ו- S. virgata 55.5%. במינים האחרים , S. hypargeia, S. halophylla, S. syriaca, S. cilicica היה ריכוז החומצה הלינולנית בין 20.8% ל-36.6% (2).

ריכוז החומצה האולאית בזרעים של המינים שנבדקו היה בין 16.8% ל-23%.

החוקרים הסיקו שיש אחידות בפיזור החומצות השומניות במיני המרוה, ושיש בסיס כלכלי להפקת השמן מהזרעים לשימוש רפואי וקוסמטי (2).

Salvia hispanica מרוה ספרדית- זרעי צ'יה

משפחה: Lamiaceae

שם מקומי: Chia

מוצאו של הצמח ממקסיקו. הוא היה ידוע ונערץ אצל האצטקים שגידלו אותו, והשתמשו בו כמזון וכן לשימוש רפואי (3). מקור השם המקומי של הצמח מהשפה האצטקית, chian משמעותו שמנוני.

מגדלים היום את המין hispanica כדי להכין מוצרי מזון מהזרעים, ולהפיק מהם שמן. ריכוז השמן בזרעים 25-34%. הוא מכיל 60-64% חומצה אלפה לינולנית אומגה 3, 20% חלבונים, 25% סיבים תזונתיים, רובם מסיסים במים, ריכוז גבוה של פנולים, כולל, חומצה כלורוגנית, חומצה קפאית, קוורצטין, kaempferol, myricetin (3).

שמנים רבים המצויים בצמחים מוגנים על ידי פוליפנולים אנדוגניים, המגינים עליהם מפני חמצון. חשיבותם גדולה בהגנה על חומצות שומניות רב בלתי רוויות (4).

זרעי ה-chia הם מזון מקובל במקסיקו ובדרום – מערב ארה"ב. מגדלים את הצמח במקסיקו, בוליביה, ארגנטינה, אקוודור וגואטמלה וכן גם באוסטרליה. במחקר שנערך בארגטינה נבדקה השפעת אכילה של זרעי chia במשך תקופה ארוכה על עמידות לאינסולין, ירידה בפעילות האינסולין ודיסליפידמיה אצל חולדות, שקבלו תזונה עשירה בסוכרוז (3). חולדות שקבלו במשך 3-5 שבועות תזונה עשירה בפרוקטוז או סוכרוז פיתחו תופעות שנוהגים לכנות סינדרום X. הן כללו שינויים בשומנים בדם, עמידות לאינסולין, השמנה מתונה, היפראינסולנמיה וירידה בפעילות האינסולין (5). ההשפעה של התזונה העשירה בסוכרים תלויה בריכוז הסוכר ובאורך התקופה שניזונים בה (3). אכילה של תזונה עתירת סוכרים לאורך זמן גורמת לשינויים אלה להיות בלתי הפיכים (3). כאשר הוסיפו לתזונה של החולדות שמן דגים ביחד עם הסוכרים לא התפתחו התופעות הנזכרות (5).

מחקר שנערך בשנים האחרונות הראה שהחלפת שליש מהחומצה הלינולאית הניתנת בתזונה בחומצה אלפה לינולנית אומגה 3, במשך שלושה חודשים, גרמה לירידה ברמת השומנים בדם והביאה לשיפור ברגישות לאינסולין (6).

שני ניסויים נעשו כדי לבדוק את השפעת זרעי ה-chia על התפתחות תופעות של שינויים בליפידים ועמידות לאינסולין. בניסוי אחד נתנו לחולדות תזונה שהכילה 62.5% במשך שלושה שבועות. המקור לשומן בתזונה שלהם היה זרעי chia. במקרה זה לא התפתחו תופעות של פגיעה בשומנים ושל עמידות לאינסולין (3).

בניסוי השני קבלו החולדות תזונה עשירה בסוכרים במשך שלושה חודשים. התפתחה אצלן עמידות לאינסולין ורמה גבוהה של שומנים. בהמשך חולקו החולדות לשתי קבוצות. במשך חודשיים נוספים קבלו מחצית מהחולדות תזונה עשירה בסוכרים. המחצית השניה קבלה תזונה עשירה בסוכרים וזרעי chia כמקור לשומן.

התוצאה שהתקבלה היתה שאצל החולדות שקבלו זרעי chia חזרה רמת השומנים בדם לערכים הנורמליים, והיתה ירידה בשומנים ששקעו בכבד ובלבלב (3).

החוקרים מסיקים שזרעי ה-chia מונעים תופעות של עמידות לאינסולין ושינוי ברמת השומנים, וגם מחזירים ערכים לנורמלים אחרי שימוש ממושך (3).

Salvia sclarea – מרווה מרושתת

שם עברי: מרוה מרושתת

שם אנגלי: Clary sage

תאור הצמח: מוצאו של הצמח מדרום אירופה וסוריה. צמח דו-שנתי שמגיע לגובה של 1-1.2 מ'. העלים גדולים, זוגיים, מכוסים בשערות. הפרחים בצבע ורוד-סגול מופיעים באביב ובקיץ. הפרחים והצמח כולו ארומטיים. הפרחים מושכים דבורים, והמרוה המרושתת הוא צמח דבש.

חלקי צמח בשימוש: עלים, פרחים, זרעים, שמן נדיף

מרכיבים של השמן הנדיף: מונוטרפים, myrcene, germacrene 1-2%מונוטרפנולים גרניול 1-5% לינאלול 24%, נרול 1-2%אסטרים,linalyl acetate20-70% , geranyl acetate 1-5%, neryl acetate 1-2%ססקויטרפנים דיטרפנואידים 3%

מרכיבים של הזרעים: חומצות שומניות, קפרית 0.92%, פלמיטית 7.05%ף סטארית 2.82%, לינולאית 16.82%, אולאית 21.71%, לינולנית 50.66%עקבות של חומצות arachidic, behenic, lignoceric

פעילות: נוגד עוויתות, נוגד דכאון, emmenagogue, מרגיע את העצבים, נוגד פטריות, אסטרינג'נט, קרמינטיבי, משכך כאבי בטן, מחיש ייצור של אסרוגן

שימוש רפואי: לפי הרפואה המסורתית משמש במקרים של בחילות, חוסר תאבון, הפרעות של מחזור חודשי, מנופאוזה

התוויות נגד: הריון. הזרעים משמשים לשטיפות עיניים, לטיפול בפצעים ובכיבים

שימוש במזון: ניתן לאכול את העלים והפרחים

שימוש במוצרי הגיינה: משתמשים בפרחים ובעלים להכנת סבונים ומוצרי הגיינה.

מקורות

1. Salvia in: Bown D. Encyclopedia of Herbs and Their Uses, Revised Edition 2001. DK, New York, p.353-356.

2. Bagci E. Vural M. Dirmenci T. et al. Fatty Acid and Tocochromanol Patterns of Some Salvia L. species. Z. Naturforsch, 2004, 59: 305-309.

3. Chicco AG. D’Alessandro ME. Hein GJ. et al. Dietary chia seed (Salvia hispanica L.) rich in alpha-linolenic acid improves adiposity and normalizes hyperiacylglycerolaemia and insulin resistance in dyslipaemic rats. British Journal of Nutrition 2009, 101: 41-50.

4. Taga MS. Miller EE. Pratt DE. Chia seeds as a source of natural lipid antioxidants. Journal of American Oil Chemists’ Society, 1984, Vol. 61 Number 5.

5. Lombardo YB. And Chicco A. Effect of dietary polyunsaturated omega-3 fatty acids on dislipemia and insulin resistance in rodents and humans. A review. J. Nutr. Biochem. 2006, 17; 1-13.

6. Ghafoornunissa, I A. and Natarajan S. Substituting dietary linoleic acid with alpha-linolenic acid improves insulin sensitivity in sucrose fed rats. Biochem. Biophys. Acta, 2005, 1733: 67-75.

מקור התמונה

להזמנת מרוה

חזרה לחנות

טאנינים

טאנינים - מקור השם טאנינים בנוהג להשתמש בהם לעיבוד עורות (tan). הטאנינים נקשרים לקולגן ולשאר ההחלבונים המצוים בעור. כולם בעלי תכונות נוגדות

מקור השם טאנינים בנוהג להשתמש בהם לעיבוד עורות (tan). הטאנינים נקשרים לקולגן ולשאר החלבונים המצוים בעור.

הטאנינים מצויים בדופן התא הצמחי. הם מצויים בכל צמח, ומשמשים כעין "עור" המסייע לריפוי הצמח כשהוא נפצע.

הטאנינים הם פולימרים או אוליגומרים, הבנויים מיחידות מבנה רבות, בעלות קבוצות פנוליות חופשיות.

משקלם המולקולרי 500-5000. רובם נמסים במים. הטאנינים הגדולים, בעלי משקל מולקולרי גבוה אינם נמסים במים. הם נקשרים לחלבונים ויוצרים קומפלקס חלבון-טאנין שאינו מסיס במים.

מבחינים בין שתי קבוצות עיקריות:

Hydrolyzable tannins – HT

Proanthocyanidins PA הנקראים גם condensed tannins.

HT הם מולקולות שבהן הקבוצות ההידרוקסיליות OH של הסוכר, בדרך כלל גלוקוז, עבר אסתריפיקציה עם חומצות פנוליות, כגון, חומצה גאלית או חומצה אלאגית. מתקבלים gallotannins או ellagitannins.

המקור הידוע ביותר לגאלו-טאנינים הוא tannic acid שמפיקים מהעפצים של Rhus semialata.

משקלם המולקולרי של אלגיטאנינים הוא 2000-5000.

HT עוברים הידרוליזה על ידי חומצות או בסיסים חלשים והופכים לסוכרים וחומצות פנוליות. הם עוברים הידרוליזה גם על ידי מים חמים או אנזימים. כשהם נקשרים לחלבונים יש אפשרות לחלבון להשתחרר אחרי שהטאנינים עוברים הידרוליזה ומתפרקים.

Epigallocatechin gallate epicatechin gallate

פרואנתוציאנידים נפוצים יותר בטבע מ-HT. הם מורכבים מאוליגומרים או פולימרים של יחידות פלבנואידים, הקשורים זה לזה על ידי קשר פחמן-פחמן. הם אינם מתפרקים על ידי הידרוליזה.

המסיסות שלהם במים או בממיסים אורגניים תלויה ברמת הפולימריזציה ובמשקל המולקולרי.

ההתקשרות של הטאנינים אל החלבונים תלויה במבנה של החלבון ושל הטאנין. החלבונים הנקשרים יותר הם בעלי משקל מולקולרי גבוה, בעלי מבנה גמיש ופתוח ואלה העשירים בפרולין. הטאנינים הנוטים להתקשר הם בעלי משקל מולקולרי גבוה יחסית. הם צריכים להיות מספיק קטנים כדי לחדור לתוך הפיברילות של מולקולות החלבון, ומספיק גדולות כדי לחבר ולהצליב שרשרות של פפטידים ביותר מנקודה אחת. ניתן לשער שיש דרגה מסוימת של קישור בין כל חלבון וכל טאנין.

הקבוצה הפנולית של הטאנין נותנת אטום מימן, ויוצרת קשר מימני חזק עם הקבוצה הקרבוקסילית של החלבון.

השקעת החלבון מקסימלית ב-pH הקרוב לנקודה האיזו-אלקטרית שלו.

הטבעת הפנולית, הנושאת קבוצות הידרוקסיליות רבות אחראית לפעילות האנטי אוקסידנטית של המולקולה, וגם מאפשרת לה להשקיע חלבונים.

כל הפוליפנולים בעלי תכונות נוגדות חמצון, כולל הפלבונואידים, מכילים טבעות פנוליות.

הטאנינים הקטנים יותר מסיסים במים חמים, או במים עם אלכוהול. יש להם פחות טבעות פנוליות והם חלשים יותר בפעילותם כאסטרינג'נט. הטאנינים הגדולים מכילים יותר טבעות פנוליות, והם בעלי פעילות מכווצת חזקה. משתמשים בהם לעיבוד עורות. המסיסות שלהם במים קטנה יותר, והם מצויים פחות בטינקטורות או במירתחים.

חלבונים עשירים בחומצה האמינית פרולין הם בעלי אפיניות מיוחדת לטאנינים. הם מצויים בריכוז גבוה ברוק של צאן ובקר שמתמודדים באופן קבוע עם טאנינים רבים.

מכאן עולה השאלה על השפעת הטנינים שבמזון על ספיגת חלבונים, מתכות ומינרלים שונים.

חזרה לחנות

methyl jasmonate

methyl jasmonate - מחקר שנעשה על ידי קבוצה של חוקרים (6) בדקה השפעה של הוספת MJ לפירות לפני קטיפתם על הפעילות האנטי אוקסידנטית

קבוצת חוקרים ישראלים מהפקולטה לרפואה של אוניברסיטת תל אביב, שבראשה עומד פרופ' אליעזר פלשר, נמצאת בשלבי פיתוח מתקדמים של תרופה נגד מחלת הסרטן. פרופ' פלשר חוקר כבר 10 שנים את ההשפעה של הורמון צמחי, methyl jasmonate על גידולים סרטניים. הוא מצא שההורמון, המיוצר בצמח כהגנה נגד זיהומים, יובש ומצבי עקה, מזרז את מותם של תאים סרטניים.

התבצע מחקר קליני בודד, שנערך על קבוצה קטנה של חולים. המחקר הראה ש-methyl jasmonate –MJ חודר לדם, ושאין לו תופעות לוואי שליליות.

מאז שהתחיל פרופ' פלשר לפרסם את מחקריו התחילו שש קבוצות נוספות מארצות שונות לחקור את השפעת MJ על סרטן (1).

פרופ' פלשר מקווה שתהיה אפשרות להכניס את התרופה המבוססת על MJ במהירות לשימוש, מכיוון ש-jasmonates הם קבוצה של מרכיבים צמחיים המצויים בשימוש נרחב בקוסמטיקה ובחקלאות. הוכח שהם אינם רעילים (1).

Jasmonates הם קבוצה של הורמונים צמחים המווסתים צמיחה והתפתחות של צמחים. בדומה לפרוסטגלנדינים גם הם נגזרות של חומצות שומניות. רמות גבוהות של ז'סמונאט מצויות בפרחים, בפירות ובכלורופלסטים. במקרים של פציעה או פגיעה בצמח עולה רמת הז'סמונאט (2).

פעילות של jasmonates בצמח: מעודדים נביטה של זרעים (3).

מעודדים אגירה של חלבונים (4).

כנראה שיש להם תפקיד בהבשלה של פירות, בהרכב הקרוטנואידים ובביטוי של גנים הקשורים לאגירת חלבונים בזרעים (3).

ממלאים תפקיד בהגנה על הצמח מפני מחלות (5).

Methy jasmonate

מחקר שנעשה על ידי קבוצה של חוקרים (6) בדקה השפעה של הוספת MJ לפירות לפני קטיפתם על הפעילות האנטי אוקסידנטית והאנטי סרטנית שלהם. הם טפלו בפירות של פטל שחור עם 0.01mM ו- 0.1mM של MJ לפני קטיפת הפירות. הם בדקו פעילות אנטי אוקסידנטית, תכולה של פלבונואידים ופעילות אנטי סרטנית של הפירות לאחר הבשלתם.

הם מצאו ריכוז גבוה יותר של פלבונואידים ואנתוציאנינים בפירות שטופלו ב-MJ לעומת אלו שלא טופלו, ריכוז גבוה יותר של סוכר, ריכוז נמוך יותר של חומצות, עליה בפעילות אנטי אוקסידנטית, עליה בפעילות אנטי סרטנית נגד תאי סרטן הריאות ותאי לויקמיה בתרביות ריקמה (6). הפעילות האנטי סרטנית התבטאה בעיכוב של שגשוג של התאים.

מקורות

1. Anti cancer flower power: Researchers combat cancer with a Jasmine-based drug. Science Daily (Aug. 25, 2008).

2. Creelman RA and Mullet ME. Biosynthesis and action of jasmonates in plants. Annual Review of Plant Physiology and Plant Molecular Biology, 1997, 48: 355-381.

3. Falkenstein E. et al. Methyljasmonate and alpha-linolenic acid are potent inducers of tendril coiling. Planta, 1991, 185; 316-322.

4. Anderson JM. Jasmonic acid –dependent increases in the level of specific polypeptides in soybean suspension cultures and seedlings. Journal of Plant Groth and Regulation, 1988, 7: 203-211.

5. Xu Y. et al. Plant defense genes are synergistically induced by ethylene and methyl jasmonate. Plant Cell, 1994, 6: 1077-1085.Wang SY. Bowman L. Ding M. Methyl Jasmonate enhances antioxidant activity, flavonoid content and antiproliferation of human cancer cells in Blackberries (Rubus spp). Journal of Agricultural and Food Chemistry, 2008, 107; 1261-1269.s

מקור התמונה

חזרה לחנות

ברומלין 2 – Bromelain

ברומלין - לטיפול בנקע בקרסול, בקדחת השחת, בכאבים בבית החזה, כסיוע לספיגת אנטיביוטיקה, לטרשת עורקים, להמסת קרישי דם, לאלרגיות למזון,

הברומלין הוא אנזים פרוטאוליטי המכיל גפרית. ממצים אותו מהגבעול והפרי של צמח האננס, Ananas comosus ממשפחת הברומליים, Bromeliaceae. הברומלין התקבל כתוסף צמחי.

כשלוקחים את הברומלין עם הארוחה הוא כנראה מסייע לעיכול החלבונים. כשלוקחים אותו על קיבה ריקה הוא פועל כנוגד דלקת.

Commission E ממליצה להשתמש בברומלין למקרים של נפיחות ודלקת של האף והסינוסים שנגרמו על ידי ניתוחים.

שימוש רפואי בברומלין

מבוסס על ניסויים בבני אדם וחיות

טיפול בדלקות: מחקרים ראשוניים מראים שברומלין הנלקח באופן פומי מפחית דלקת וכאב הנגרם על ידי דלקת.

טיפול בסינוסיטיס: ברומלין הוא תוסף יעיל בשילוב עם תרופות אחרות במקרים של סינוסיטיס. הוא מסייע להפחתת הדלקת והנפיחות, ובכך פותח את דרכי הנשימה.

טיפול בכוויות: נחקרה השפעת הברומלין על ריפוי של כוויות מדרגה שניה ושלישית. התוצאות הראו השפעה חיובית.

השפעה על העיכול, לאי ספיקה של אנזימים מהפנקריאס: הברומלין הוא אנזים מפרק חלבון. יש מעט מחקרים מדעיים המוכיחים שפועל כמסייע לעיכול.

השפעה על פריחות: יכל לסייע בטיפול בפריחות, הודות לפעילות האנטי דלקתית שלו ולהשפעתו המאזנת על מערכת החיסון.

שימוש רפואי מומלץ ברפואה המסורתית

לטיפול בנקע בקרסול, בקדחת השחת, בכאבים בבית החזה, כסיוע לספיגת אנטיביוטיקה, לטרשת עורקים, להמסת קרישי דם, לאלרגיות למזון, ברונכיט, דלקת של התעלה הקרפלית, הצטננות, שיעול, לטיפול בטחורים, לאיזון מערכת החיסון, לדילול דם, לזרימת דם לקויה אל הרגליים, לטיפול בסקלרודרמה, לפציעות וחבלות, לנפיחות אחרי ניתוח, טיפול בצלקות, בזיהומים של דרכי הנשימה העליונים, בדליות ברגליים לריפוי פצעים.

מינון: מבוסס על מחקרים מדעיים, פרסומים, שימוש מסורתי, המלצות של מומחים.

למבוגרים מעל גיל 18 Commission E ממליצים על מינון של 80-320 מ"ג פעמיים עד שלוש פעמים ביום. יש הממליצים על 120-240 מ"ג כמו בתכשירים Traumanase ו- Ananase.ישנם חוקרים הממליצים על 500-1000 מ"ג שלוש פעמים ביום.

ישנם יצרנים המוכרים כדורים של 500 מ"ג.

משחה בריכוז 35% ברומלין מומלצת לטיפול בפצעים.

אין מחקרים מדעיים שממליצים על מינון בטוח לילדים.

בטיחות

אין רגולציה לגבי הבטיחות, החוזק והנקיון של המוצרים. ישנם דיווחים על תגובות אלרגיות .

תופעות לואי: דווח על תופעות לוואי מעטות. דווח על שלשול ואי נוחות בקיבה. היו כמה דיווחים על הגברת קצב הלב, בחילה, גירוי של קרומים ריריים.

יש להיות זהירים אם לוקחים תרופות מדללות דם, וכן במקרים של אולקוס.

אינו מומלץ בתקופת ההריון וההנקה, כי לא נערכו מחקרים הבודקים בטיחות בהריון והנקה.

אינטראקציות עם תרופות

באופן עקרוני ברומלין עלול להגביר דימום בצרוף עם קומדין, אספירין והפרין. לא נערכו בדיקות.

מחקרים קליניים הראו שהוא מגביר ספיגה של אנטיביוטיקה, כגון, טטרהציקלין, ואמוקסצילין. הוא עלול להגביר פעילות של כימותירפיה, אבל לא נעשה מחקר שמוכיח או שולל.

עלול להגביר דילול דם אם לוקחים עם גינקו.

מקור התמונה

חזרה לחנות

סקוולן – Squalene

סקוולן - המחקר העוסק בסקוולן הוא התחלתי. נחקרת האפשרות להשתמש בו כתוסף לטיפול בסרטן. נערכו ניסויים על חיות מעבדה.

ה-sqaulene הוא איזופרנואיד בעל 30 אטומי פחמן, ושש יחידות של איזופרן. הוא ליפיד המצוי בריכוז גבוה בשמן כרישים, ובריכוז נמוך יותר (0.1- 0.7) בשמן זית, שמן נבט חיטה ובשמרים. הוא מצוי גם בחלב (sebum) שבשכבת הדרמיס אצל האדם.

הסקוולן הוא מרכיב ביניים בביוסינתיזה של כולסטרול ושל סטרולים צמחיים. עד השלב של סקוולן הביוסינתיזה של הסטרולים זהה בצומח ובחי.

הסקוולן הוא בעל כושר לספוג חמצן, ויש לכך משמעות פיזיולוגית עבור הכרישים.

פרמקוקיטיקה: מעל 60% מהסקוולן שמגיע מהמזון נספג מהמעי הדק. משם הוא מגיע למערכת הלימפה כשהוא נישא בצורה של כילומיקרונים. הוא מועבר בדם על ידי VLDL ומתפזר בכמה רקמות. ריכוז גבוה מתפזר בעור. הוא עובר מטבוליזם והופך לכולסטרול.

מחקרים על פעילות: המחקר בנושא התחלתי. נחקרת האפשרות להשתמש כתוסף לטיפול בסרטן. נערכו ניסויים על חיות מעבדה. לא נערכו בשלב זה ניסויים קליניים על בני אדם.

המחקר הראה שהסקוולן מעכב גידולים בריאה (1). הוא יעיל במניעת סרטן המעי הגס אצל חיות (2).

הוספתו לתזונה של עכברים גרמה להמרצת הפעילות של מערכת החיסון. במחקר אחר הראו שהוספת סקוולן לתזונה סייעה להורדת רמת כולסטרול (1).

החוקרים טוענים שהמחקרים שנעשו עם חיות מצביעים על אפשרות לשימוש בסקוולן למניעת וטיפול בכמה סוגים של סרטן, להגברת הפעילות של מערכת החיסון, ואולי גם להורדת רמת כולסטרול (3).

הכנות ומינון: הסקוולן הוא נוזל המצוי בשוק בצורת קפסולות בריכוז של 400 מ"ג, 450 מ"ג, 1000 מ"ג.

המינון הוא 500 מ"ג עד 4.0 ג'. המינון הגבוה מומלץ לחולי סרטן. המקור לסקוולן הוא בדרך כלל משמן מכבד של כרישים ולפעמים משמן זית.

ספרות:

1. Kelly GS. Squalene and its potential clinical uses. Altern. Med. Rev. 1999, 4; 29-36.

2. Rao CV. Newmark HL. Reddy BS. Chemopreventive effect of squalene on colon cancer. Carcinogenesis, 1998, 19: 287-290.

3. Newmark HL. Squalene, olive oil, and cancer risk; a review and hypothesis. Cancer Epidemiol. Biomarkers Prev. 1997, 6: 1101-1103.

מקור התמונה

חזרה לחנות

ברומלין – Bromelain

ברומלין - טיפול בברומלין מסייע במקרים של תרומבופלביטיס. טיפול ב-14 חולים. ניתן להשתמש במקרים של עצירות, גזים וטחורים.

הברומלין הוא אנזים פרוטאוליטי המצוי בפרי ובגבעולים של האננס, Ananas comosus. הסוג אננס שייך למשפחת הברומליה, Bromeliaceae. מוצאו מדרום אמריקה, ומשם הביאו אותו לאיים הקריביים. האננס הפך במרוצת השנים לפרי נפוץ מאד בשימוש. מגדלים אותו בארצות טרופיות וסוב טרופיות, כגון, איי האוקינוס השקט, במיוחד האי Moorea, במזרח אסיה ובדרום אפריקה.

האננס מכיל אנזימים פרוטאוליטיים,ברומלין ופפאין. הברומלין הוא המרכיב העיקרי והוא מצוי בפרי, במיץ מהפרי ובגבעולים (1). הברומלין הוא אנזים פעיל בטווח רחב של pH (2,3). הוא כולל אנזימים אחדים,כגון, פרוטאינאזות, פראוקסידאזות, פוספטידאזות וסידן קשור (1).

בארצות בהן גדל האננס נוהגים להשתמש בו, ובמיצויים שלו לטיפול בבעיות שונות, כגון, כנוגד דלקת במקרים של ארטריטיס שגרוני, דלקות של המעי הגס, אסתמה, סינוסיטיס, כאבים כרוניים (3,4).

הפעילות של הברומלין נחקרה כדי לבדוק אם אמנם ניתן להמליץ עליו כעל מיצוי צמחי רפואי.

פעילות אנטי דלקתית

ברומלין מפחית רצפטורים שעל פני השטח של התא, כגון, רצפטור ל- hyaluronan הקשור לנדידה של לויקוציטים ואינדוקציה של מתווכים פרו-דלקתיים (5,6). חוקרים הראו פעילות אנטי דלקתית ואימונו-מודולנטית של ברומלין (7). הם הראו שטיפול עם ברומלין מפחית תהליך דלקתי בדרכי הנשימה שנגרם על ידי אלרגן מושרה (7).מתוארים שני מקרים של מטופלים שהשתמשו בברומלין, על דעת עצמם, לטיפול בדלקת המעי הגס המתכייבת (8). המחלה נסוגה כתוצאה מהטיפול.הפעילות האנטי דלקתית של הברומלין הנלקח בלקיחה פומית מתבטאת לכל אורך המעי הדק. הפעילות האנטי דלקתית קשורה לפעילות הפרוטאוליטית של הברומלין (9). מכיוון שהברומלין יציב בטווח רחב של pH הוא יכל לפעול לכל אורך המעי ואין צורך להגן עליו עם קפסולות או בשיטות אחרות.

פעילות אנטי סרטנית של הברומלין

עיכוב של היווצרות גרורות נראו בניסוי על סרטן ריאות אצל חיות (10,11). הניסויים נערכו מול קבוצת ביקורת, וההפרש בין מספר הגרורות היה משמעותי (10,11). החוקרים הראו ששני חלבונים, שהם כינו אותם CCS ו- CCZ, חוסמים גידול של תאי סרטן השד, הריאות, המעי הגס, השחלות ומלנומה (10).

שימוש בברומלין לריפוי כוויות

כוויות מתאפיינות בצלקות קשות הנוצרות על הרקמה הפגועה. הצלקות מפריעות לריפוי, ועלולות לגרום לזיהום של הכוויה. טיפול חיצוני עם ברומלין (35% בתוך שמן או שומן) מפרק את הצלקות הקשות, ומחיש את ריפוי הכוויה. הראו ניקוי של כוויה אצל עכברים תוך יומיים, בעוד שטיפול בקולגנאז נמשך 10 ימים (12).

שיפור העיכול באמצעות ברומלין

ברומלין מסייע לעיכול במקרים של אי ספיקה של אנזימים מהפמקריאס (13). ניתן להשתמש בברומלין במקרים של עצירות, גזים וטחורים (1).

ברומלין מונע היווצרות קרישים

מחקרים in vivo ו- in vitro הראו עיכוב של צימות טסיות דם על ידי ברומלין (1). טיפול בברומלין מסייע במקרים של תרומבופלביטיס. טיפול ב-14 חולים באנגינה פקטוריס עם 400-1000 מ"ג ברומלין ליום גרם להעלמות של הסימפטומים הקשורים למחלה (14). השרייה של טסיות דם בתוך 10 מיקרוגרם במ"ל של ברומלין מנעה צימות של הטסיות (15).

סיכום

ניתן לראות את הברומלין כמיצוי צמחי, הכולל אנזימים שונים, כגון, פרוטאזות,פראוקסידאז,פוספטאזות. הברומלין הוא מנם אנזים פרוטאוליטי, אבל פעילות זו היא רק חלק מהפעילות הפרמקולוגית שלו. פעילויות נוספות הן: אימונומודולטורית, פיברינוליטית, אנטי דלקתית, עיכוב ציטוקינים.

הברומלין פועל לאורך כל דרכי העיכול. הוא בטוח לשימוש, ומתאים לייצור תוסף מזון.

ספרות

1. Tochi BN. Wang Z. Xu SY. et al. Therapeutic Application of Pineapple protease (Bromelain): A review. Pakistan J. of Nutrition, 2008, 7:513-520.

2. Chandier DS. and Mynott TL. Bromelain protects piglets from diarrhea caused by oral challenge with K88 positive entertoxigenic Escherichia coli. Gut, 1998, 43:196-202.

3. Hale LP. Greer PK. Trinh CT. et al. Proteinases activity and stability of natural bromelain preparations. Int. Immunopharmacol. 2005, 5: 783-793.

4. Lemay M. Murray MA. Davies A. et al. In vitro and ex vivo cyclooxygenase inhibition by a hops extract. Asian Pac. J. Clin. Nutr. 2004, 13: S 110.

5. Egwerda CR. Andrew D. Ladhams A. et al. Bromelain modulates T cell and B cell immune responses in vitro and in vivo. Cell Immunol. 2001, 210: 66-75.

6. Hale LP. Greer PK. and Sempowski GD. Bromelain treatment alters leukocyte expression of cell surface molecules involved in cellular adhesion and activation. Clin. Immunol. 2002. 104: 183-190.

7. Secor ER. Carson WF. Cloutier MM. et al. Bromelain exerts anti-inflammatory effects in an ovalbumin –induced murine model of allergic airway disease. Cell Immunol. 2005, 237: 68-75.

8. Kane S. and Goldberg MJ. Use of bromelain for mild ulcerative colitis. Ann. Int. Med. 2000, 132: 680.

9. Hale LP. Proteolytic activity and immunogenicity of oral bromelain within the gastrointestinal tract of mice. Internationl Immunopharmacol. 2004, 4: 255-264.

10. Batkin S. Taussig SJ. and Szekerczes J. Modulation of pulmonary metastasis (Lewis lung carcinoma) by bromelain and extract of the pineapple stem (Ananas comosus). Cancer Invest. 1988a, 6: 233-234.

11. Batkin S. Taussig SJ. and Szekerczes J. Antimetastatic effect of bromelain with or without its proteolytic and anticoagulant activity. J. Cancer Res. Clin. Oncol. 1988b, 114: 507-508.

12. Rosenberg L. Lapid O. Bogdanov-Berezolvsky A. et al. Safety and efficacy of a proteolytic enzyme for enzymatic burn de bridement; A preliminary report. Burns, 2004, 30: 843-850.

13. Knill – Jones RP. Pearce H. and Batten J. Comparative trial of Nutrizym in chronic pancreatic insufficiency. Br. Med. J. 1970, 4: 21.

14. Nieper HA. Effect of bromelain on coronary heart disease and angina pectoris. Acta Med. Empirica, 1978, 5: 274-278.

15. Metzig C. Grabowaska E. Eckert K. et al. Bromelain proteases reduce human platelet aggregation in vitro, adhesion to bovine endothelial cells and thrombus formation in rat vessels in vivo. In vivo, 1999, 13: 7-12.

חזרה לחנות

שמן ארגן – Argania spinosa

שמן ארגן - שימוש חיצוני לחיזוק והברקת השיער, לטיפול בעור יבש, לשמירה על העור, לטיפול באקנה ובכוויות. התערובת נחשבת למחזקת ומגבירה תשוקה מינית

שמן ארגן – Argania spinosa
משפחה: Sapotaceae

תאור בוטני: הארגן הוא עץ אנדמי למרוקו ואלגיר. הוא נפוץ מאד באזור של אגדיר, שם מצויים יערות צפופים של עצי ארגן. העץ גדל גם ביערות הרריים עד לגובה של 1500מ'.

חלקי צמח בשימוש: שמן מהזרעים.

עץ בוגר נותן 6-8 ק"ג של פירות. השמן הוא חומר התשמורת העיקרי של הזרע, ומהווה 60% ממשקלו.

מרכיבים: חומצה אולאית 41-48%, חומצה לינולאית 32-34%, חומצה פלמיטית 12%, חומצה סטארית 7%. סטרולים: beta- stigmasterol, campesterol, spinasterol, schttenol. אלכוהולים טריטרפניים: beta-amyrine, tirucallol.

רפואה מסורתית: השמן הוכן באופן מסורתי בכל בית. נוהגים להשתמש בשמן בשימוש חיצוני לחיזוק והברקת השיער, לטיפול בעור יבש, לשמירה על העור, לטיפול באקנה ובכוויות.

בשימוש פנימי משתמשים בתערובת של שמן ארגן עם קמח שעורה ודבש. התערובת נחשבת למחזקת, מסייעת לאחלמה ומגבירה תשוקה מינית.

מאכל מחזק נוסף הוא שמן מעורבב עם זרעים קלויים טחונים של ארגן ודבש. נותנים ממנו לילדים ולאנשים הזקוקים לחיזוק. השמן הוא מרכיב חשוב בתזונה. משתמשים בו לאכילה עם לחם וזעתר, וגם לבישול. פעילות: השמן מכיל כ- 80% חומצות בלתי רוויות, והוא מומלץ למאכל. הוא יציב ואינו מתחמצן בקלות.

העושר בחומצה לינולאית עושה אותו לשמן מעולה לקוסמטיקה. הוא מפחית יובש ומעכב ייצור מוגזם של קרטין. הסטרול schottenol מסייע לריפוי כוויות ודלקות בעור.

רעילות: השמן חסר רעילות לחלוטין ובטוח לשימוש.

חמאת שיאה Shea:

מפיקים את חמאת השיה מעץ שמוצאו ממערב אפריקה, Butyrospermum parkii, המשתייך גם הוא למשפחת ה-Sapotaceae. מפיקים את השומן מהזרעים המכילים כ-50% שמן בלתי מייבש. השמן משמש לבישול ומפיקים ממנו מרגרינה. הוא עשיר בויטמין A ו-E, ומשמש להכנת קרמים ומשחות לטיפול בעור.

חמאת שיה מוסיפה לחות לעור. הויטמינים A ו-E הם נוגדי חמצון. ויטמין E מגביר זרימת דם בכלי הדם הנימיים. החמאה מומלצת לשמירה על העור, וכן לטיפול באקסמה, כתמים, פריחות אלרגיות של העור, כוויות שמש, עקיצות חרקים ועור מתקלף.

ספרות

Charrouf Z. et al. Occurrence of erythrodiol in Argania spinosa (Sapotaceae). Al Biruniya, Rev. Mar. Pharm. Rabat, 1990 tome 6, pp.135-139. Bellakhdar J. La Phrmacopee marocaine traditionelle. Ibis Press, 1997.

חזרה לחנות