לפה Arctium lappa

במשך אלפי שנים משתמשים בלפה כצמח רפואי, באירופה, בסין וביפן. הלפה נקרא ביפן gobo. ברפואה היפנית המסורתית משתמשים בלפה כמשתן וכמנקה דם.

משפחה: Asteraceae מורכבים
חלקי צמח בשימוש: שורש
תיאור הצמח: הלפה הוא צמח דו ביתי הגדל במקומות עם שמש מלאה או חלקית. הוא גדל בתוך יערות, בצידי הכביש, ובבתי גידול מופרעים. מוצאו מאירופה ואסיה. הוא הועבר לארצות רבות, ומשתמשים בו כמזון ולשימוש רפואי (1). הוא גדל לכל רוחבה של ארה"ב, ועד לדרום קנדה.
הלפה הוא צמח גדול. הגבעול שלו מגיע לגובה של 2 מ', העלים גדולים ורחבים, וגדלים על הסתעפויות של הגבעול. הפריחה היא באמצע הקיץ ועד תחילת הסתיו, בשנה השנייה . הפרחים בצבע סגול-וורוד. שורש לפה מגיע לעומק של 70 ס"מ. הוא מכיל את רוב המרכיבים המזינים והרפואיים כבר בשנה הראשונה. קליפת שורש לפה היא חומה, והשורש המקולף מבפנים צבעו לבן (1).

מרכיבים:
שורש לפה מכיל חלבון, סידן, זרחן ופולאט. השורש הוא מקור טוב לסיבים. הוא מכיל אינולין שעוזר למערכת העיכול, והוא גם קשור לפעילות נגד סוכר (1).
המונוסכריד הבולט בצמח הוא הפרוקטוז, והוא מכיל יחידות חוזרות של פרוקטוז וגלוקוז שבונים אוליגוסכרידים ופוליסכרידים הידועים כ-fructo-oligosacchrides FOS.
אינולין הוא פולימר של פרוקטוז. הוא נמס במים. הוא אחד מהסיבים המשמשים כמזון לפלורה של המעי.
השורש מכיל ליגנאן, טריטרפנואידים, פוליאצטילנים, חומצה קפאית, חומצה כלורוגנית וצינרין. הוא מכיל פלבונואידים: קוורצטין, לוטאולין שהם נוגדי חמצון.
נערכים מחקרים על מרכיב המצוי בשורש של הלפה- arctigenin. הוא בעל פעילות אנטי דלקתית. הוא מעכב ביטוי של גן של חלבונים שמווסתים פעילות של תאי דם לבנים ושל T- לימפוציטים (1). מחקר שנערך על עכברים הראה שארטיגנין הוא אנטי סרטני (1).

שימוש מסורתי בלפה:
במשך אלפי שנים משתמשים בלפה כצמח רפואי, באירופה, בסין וביפן. הלפה נקרא ביפן gobo. ברפואה ביפנית המסורתית הנקראת Kampo משתמשים בלפה כמשתן וכמנקה דם. שימוש נוסף הוא להגביר דה טוקסיפיקציה אצל תינוקות. במשך כ-100 שנה משתמשים בלפה לטיפול בסרטן.
לפה הוא גם אחד מהמרכיבים משתי פורמולות אנטי סרטניות Hoxsey ו- Essiac.
באמריקה השבטים האינדיאניים השתמשו בלפה לטיפול ברוימטיזם וכן כצמח מטהר דם. בכמה שבטים אינדיאניים השתמשו בלפה לטיפול במחלות של עור (1).
בימינו |משתמשים בלפה לתמיכה בבריאות העור, כצמח המניע את הלימפה ומזרז ומשפר את דה טוקסיפיקציה והניקוי (1). ממליצים להשתמש בלפה במקרים של אקנה, פסוריאזיס, אטופיק דרמטיטיס ודלקת כליות (1).
השורש נחשב ליעיל לטיפול במחלות כרוניות של העור, והזרעים נחשבים ליעילים לטיפול בהתפרצויות בעור, בכוויות.
בדרך כלל משתמשים בשורש של השנה הראשונה כמזון, ובעלים הצעירים שאוכלים אותם ללא בישול או שמאדים קצת.
למרות שהלפה הוא בשימוש רב ביפן ובאירופה הוא אינו מוכר בארצות רבות אחרות.
בשנים האחרונות הוא נעשה יותר מוכר.

מחקרים:
בעיות כרוניות של העור, כגון, פסוריאזיס, ואקזמה, מחלות של הקיבה והמעי, ארטריטיס שגרוני וגאוט, הן דלקות שקשה להשתחרר מהן. מטופלים שסבלו מכאבים בגלל אוסתיאוארטריטיס, קבלו חליטות של שורש הלפה, שלוש פעמים ביום, במשך ששה שבועות (1). הייתה ירידה בכאב ובסימפטומים של הארטריטיס, והיה שיפור בתנועה ובאיכות החיים של המטופלים.
במחקר אחר קבלו מטופלים עם אוסטיאוארטריטיס חליטות מששה גר' של שורש לפה, במשך 42 יום. בדיקות דם בסוף המחקר הראו ירידה משמעותית באינטרלויקין 6 ושיפור בהרגשה הכללית (1).
מחקרים על שימוש בלפה לבעיות של עור הראו שיפור רב במקרים של יובש בעור ובקמטים. המחקרים נעשו עם פירות של לפה (1).
מחקרים ראשוניים מראים שיפור במצב של חולים בסוכרת שמשתמשים בלפה.
שימוש בשורש לפה מונע נזק לכבד מרעלנים סביבתיים (1).

שורש לפה מכיל בכוס (118 גר')
קלוריות 85
חלבונים 1.8 גר'
פחמימות 20.5 גר'
שומן 0.2 גר'
אשלגן 363 מ"ג
סיבים 3.9 גר'

מקורות

Bauman H. and Bethany D. Food as Medicine: Burdock, Arctium lappa, Asteraceae. HerbaEGram, Vol. 15, Issue 1 January 2018.

להזמנת לפה

חזרה לחנות

אוכמניות- Vaccinium myrtillus

אוכמניות - התוויות: לטיפול בדלקות של ריריות הפה והגרון במקרים של שלשול במקרים של שבירות של כלי דם נימיים, לזרוז זרימת דם בורידים לטיפול

השם בעברית: אוכמניות
משפחה: Ericaceae
חלקי צמח בשימוש: פירות, עלים
תאור בוטני: שיח קטן ירוק-עד הגדל במרכז וצפון אירופה, צפון אסיה וצפון אמריקה. הצמח פורח באביב והפירות בשלים בחודשים יולי עד ספטמבר. הפרי הוא ענבה בצבע שחור.
שימוש רפואי נעשה בפירות ובעלים.

רפואה מסורתית: באירופה נהגו להשתמש במירתח מהפירות לטיפול בשלשול ודיזנטריה, בצפדינה וכן כדי להפסיק הפרשת חלב בהנקה (1). נהגו להשתמש בפירות לטיפול בהפרעות ראייה.
בנוסף השתמשו באוכמניות לטיפול בשיעול, אבנים בכליות, זיהומים בדרכי השתן, ובמעי ובהפרעות בכבד .
אכלו את האוכמניות כריבות וכתוספת לעוגות (2). בנוסף השתמשו בהן כטיפול לשיעול, אבנים בכליות, זיהומים של העור הפרעות במערכת העיכול, טחורים.
במלחמת העולם השנייה דיווחו הטייסים הבריטיים שאכילת אוכמניות עוזרת לשיפור הראייה שלהם, והם רואים טוב יותר את המטרות (2).
בעלים של האוכמניות נהגו להשתמש לטיפול בזיהומים בדרכי השתן.

מרכיבים: 5-10% של catechin tannins, כ-30% סוכר, יותר מ-1% חומצות פירות
פלבונואידים: astrgalin, hypeoside, isoquercetin, quercetin
חומצות פנוליות: קפאית, כלורוגנית
אנתוציאנידינים: malvidin, cyanidin, delphinidin, procyanidins B1-B4
myrtillin
אנתוציאנינים שהריכוז שלהם עולה עם הבשלת הפרי (1).

פעילות: אנטי אוקסידנט, מנטרל רדיקלים חופשיים
מגן על כלי הדם, מפחית שבירות של כלי דם
אנטי דלקתי, אסטרינג'נט, מעכב צימות של טסיות דם והיווצרות של קרישים
מעכב קולגנאז ואלסטאז המופרשים בתהליך של דלקת, ובכך מונע הרס קולגן
מונע הרס של רודופסין (פיגמנט רגיש לאור המצוי ברישתית העין), מסייע לרגנרציה של רודופסין
משפר ראיית לילה, מסייע להסתגלות של העדשה לראייה קרובה ורחוקה לסרוגין
האנתוציאנידינים מעכבים סינתיזה של פרוסטגלנדינים, מעכבים צימות של טסיות דם, מעכבים קולגנאז ומגבירים עמידות של כלי דם נימיים (1).
הטאנינים הם אסטרינג'נט, ומומלצים לטיפול בשלשול (2). באופן מסורתי השתמשו באוכמניות לטיפול בשלשול, בדלקת גרון ובכיבים בפה.
ברפואה המסורתית היו העלים והפירות של האוכמניות ידועים כמרפאי פצעים.
נערך מחקר שהשתתפו בו 47 מטופלים עם כלי דם שנשברים בקלות, טחורים וורידים ונפיחות ברגליים- varicose veins. הם קבלו מיצויים מאוכמניות, שגרמו לשיפור בזרימת הדם והפחיתו הרגשה של כובד, כאב ופגיעה בעור (2).

התוויות: לטיפול בדלקות של ריריות הפה והגרון
במקרים של שלשול
במקרים של שבירות של כלי דם נימיים, לזרוז זרימת דם בורידים
לטיפול בגלאוקומה, קטרקט, ניוון של רישתית העין
לשיפור ראיית לילה, במקרים של ראייה לקויה באור חזק, למקרים של פגיעה בראייה אצל חולי סכרת

התוויות נגד: לא נמצאו
תופעות לוואי: לא נמצאו
שימוש בתקופת ההריון וההנקה: אין מניעה
אינטראקציות עם תרופות: לא נמצאו

הכנות ומינון: 20-60 ג' ליום מהפרי הטרי, כחליטה, מירתח או הכנות גאלניות שונות
4-8 ג' פרי יבש
מיצוי יבש המכיל 25% אנתוציאנינים, 80-160 מ"ג שלוש פעמים ביום
לשימוש חיצוני, מרתיחים פרי מרוסק בתוך כוס מים במשך 10 דקות
לגרגור, מירתח המכיל 10% פרי
לטיפול בקטרקט מומלץ לקחת פרי של אוכמניות ביחד עם ויטמין E
במקרים של בעיות בראייה והפרעות שונות ברישתית, מומלץ לקחת פרי אוכמניות בצרוף עם בטא-קרוטן (1).

מקורות

1. Bilberry fruit in: Bluementhal M. Goldbeg A. Brinckmann J. eds Herbal Medicine, Expanded Commission E Monographs, American Botanica Council, 2000, p. 16-21.s
2. Kemper KJ. Bilberrt (Vaccinium myrtillus) The Longwood Herbal Task Force
http:/www.mcp.edu/herbal/default.htm

מקור התמונה

חזרה לחנות

שאלוט- Shallot- Allium cepa

שאלוט -מינים אחדים של Allium הם בעלי פעילות מיקרוביאלית יעילה.הם פעילים נגד חיידקים פתוגניים, נגד קנדידה, מיקרוספורום, הליקובקטר, קולי

שאלוט- Shallot- Allium cepa
Shallot הוא זן של הבצל Allium cepa . השם הנרדף שלו הוא Allium ascalonicum . הוא גדל באופן טבעי בהרים במרכז אסיה , כולל אפגניסטן, פקיסטן ובחלקים של סיביר וסין (1). הפקעות הן החלק הנאכל של הצמח.
הארצות שמגדלות ומשווקות את הצמח הן בעיקר צרפת. אנגליה, הולנד וארה"ב. ארצות רבות בדרום-מזרח אסיה ובאפריקה מגדלות גם כן את הצמח.

מרכיבים: ריכוז גבוה של פלבונולים, שרבים מהם בודדו ונבדקו in vitro. הם מראים פעילות אנטי דלקתית ואנטי אוקסידנטית. תרכובות organosulfides מצויות במיני בצל אחרים. אלה הן תרכובות המכילות גופרית הנוצרות על ידי האנזים alinase . אלה הם המרכיבים הנותנים למיני הבצל השונים את הטעם החריף המוכר.
isoliquiritgenin הוא אנזים המצוי בריכוז גבוה בצמח.

שימוש היסטורי ומסחרי

יש ידע מועט על השימוש הרפואי בצמח שקראו לו Allium ascalonicum על שם העיר אשקלון. נהגו להשתמש בצמח לטיפול בבעיות של מערכת העיכול, והוא היה ידוע כאנטי מיקרוביאלי.
הצמח מוזכר באנציקלופדיה Naturlis Historia , שם כותב Pliny the Elder שה-Shallot הוא אחד מששה מינים של בצל שהיו ידועים באותה תקופה.
בשנת 1554 גדלו את הצמח בספרד, איטליה, צרפת וגרמניה . רופא שחי במאה ה-17 באיטליה כתב שהבצל הזה הוא מזון טעים, מגביר את התיאבון כשהוא חם, ואפשר להכין ממנו משקה טעים.
גידול הצמח עבר לאנגליה ולארה"ב.
היום משתמשים בצמח למזון. מכינים ממנו מרק, סלט, מחמיצים אותו והוא חלק מהתפריט.

פרמקולוגיה

יש ידע מועט על התכונות הרפואיות של הצמח השלם, אבל נעשו מחקרים על כמה מהמרכיבים שיש בצמח.
מינים אחדים מהסוג Allium מפחיתים את הסיכון לסרטן במערכת העיכול. הראו שאנשים שאכלו 20 ג' של מיני Allium היו פחות חולים בסרטן הקיבה מאלה שאכלו כמות קטנה. כמות של 100 ג' ליום מפחיתה סיכון לסוגים שונים של סרטן (1).
מרכיבים שונים המצויים במיני בצל גורמים להאטה של התפתחות של סרטן בגוף החולה.
הראו אצל עכברים שתרכובות אורגניות של גופרית פועלות כמו תרופות כימותירפיות.
מחקרים בחיות הראו שה – Shallot גורם לירידה ברמת הגלוקוז וברמת השומנים בדם.
מינים אחדים של Allium הם בעלי פעילות מיקרוביאלית יעילה.
הם פעילים נגד חיידקים פתוגניים, נגד קנדידה, מיקרוספורום, הליקובקטר, קולי, סלמונלה , כולרה ורבים אחרים.

מקורות

Bauman H. and Applegate C. Shallot (Allium cepa var. aggregatum, amaryllidaceae) Herbal E Gram: Vol. 14, Issue 2 February 2017

חזרה לחנות

ערבה לבנה- Salix alba

במצרים השתמשו בקליפת הגזע של הערבה הלבנה לטיפול בכאב ודלקת. היפוקרטס ודיוסקורידס ממליצים על קליפת הגזע של הערבה לטיפול בגאוט וכאבי מפרקים.

השם בעברית: ערבה לבנה
משפחה: ערבתיים, Salicaceae
חלקי צמח בשימוש: קליפת הגזע
תיאור הצמח: מעל 300 מינים של ערבה גדלים על פני כדור הארץ
ערבה לבנה הוא עץ נשיר, הגדל לגובה של 6-18 מ'. עמוד העלי של הפרחים הזכריים צהוב והאבקנים שבפרחים הנקביים ירוקים.
ערבה לבנה גדלה באירופה, אסיה וצפון אמריקה (1). זהו עץ שיכול לגדול באקלימים שונים, מאקלים קר ועד אקלים טרופי. מגדלים את העץ בארצות רבות .
לשימוש רפואי קוטפים ענפים וקליפת גזע מעצים בני שנתיים עד שלוש שנים (1). קוטפים אותם בתחילת האביב.

רפואה מסורתית: במצרים העתיקה השתמשו בקליפת הגזע של הערבה הלבנה לטיפול בכאב ודלקת. היפוקרטס ודיוסקורידס ממליצים על קליפת הגזע של הערבה לטיפול בגאוט וכאבי מפרקים.
האינדיאנים באמריקה השתמשו בערבה לשיכוך כאבים.
אין דיווח על שימוש בערבה בימי הביניים.
בסוף המאה ה-18 ובמאה ה-19 השתמשו בערבה לטיפול בכאבי גב, כאבי שיניים, בכאבי מחזור חודשי, להורדת חום, להצטננות (1).
בשנת 1829 בודד רוקח צרפתי , H.Leroux, את הסליצין, וכימאי איטלקי הכין חומצה סליצילית ב-1838. התחיל באירופה שימוש נרחב בסליצין ובחומצה סליצילית לטיפול להורדת חום, לשיכוך כאבים של גאוט, לכאבי מפרקים (1). שימוש במינון גבוה של 8-10 ג' ליום גרם להקאות ולכאבי בטן.
Felix Hoffman ייצר בשנת 1890 את האספירין, שהפכה במהירות לתרופה הנפוצה ביותר בעולם. היום מרבים להשתמש באספירין לדילול דם.

סליצילטים מצויים בצמחים רבים: Gaultheia procumbens (wintergreen), Cimicifuga, Betula alba, Salix nigra, Salix purpurea, Salix fragillis, Populus spp.
היום משתמשים במינים אחרים של ערבה שמכילים ריכוז נמוך יותר של טאנינים, וריכוז דומה או גדול יותר של סליצילאטים.

מרכיבים: גליקוזידים פנוליים 1.5-11%, כולל סליצילאטים: salicotrin, salicin, tremulacin, syringing, tiandrin
חומצות פנוליות: חומצה כלורוגנית
פרואנתוציאנידין 1%, טאנינים 8-20%
Salicorin עובר הידרוליזה לסליצין, שהופך במעי לסליציל- אלכוהול- saligenin, שנספג בדם ומתחמצן על ידי הכבד לחומצה סליציצלית שהיא המרכיב הפעיל העיקרי.

פעילות: חומצה סליצילית מעכבת cyclooxygenase שהוא האנזים הגורם לייצור פרוסטגלנדינים בגוף, ומכאן הפעילות של הצמח כמשכך כאב וכאנטי דלקתי.

התוויות: לטיפול בשפעת, רוימטיזם, כאבי ראש ולהורדת חום.

הכנות ושימוש: 2-3 ג' מקליפת הגזע הטחונה לאבקה בתוך כוס מים. לחמם עד לרתיחה.
2-4 כוסות ליום.

טינקטורה 1:5 ב-45% אלכוהול

מיצויים ממינים שונים של ערבה הם מרכיבים בתרופות משככות כאב, מרגיעות, תרופות נגד כאבי בטן ונגד כאבים רוימטיים.

התוויות נגד: הצמח אסור לשימוש אצל אנשים הרגישים לאספירין.

תקן: צמח מאושר בארצות רבות. פעילות מוכחת על ידי מחקרים קליניים

מקורות:

Highfield ES. Kemper KJ. White Willow Bark (Salix alba) The Longwood Herbal Task Force 1999 http:/ www.mcp.edu/herbal/default

הממליס- Hamamelis virginiana

הממליס- השתמשו בחליטה מהחלק הפנימי של הגזע כדי לגרום להקאה במקרים של הרעלה. בשימוש חיצוני השתמשו בהממליס לטיפול בעור ובדלקות עיניים.

השם בעברית: הממליס
השם באנגלית: Witch hazel
משפחה: Hamamelidaceae
חלקי צמח בשימוש: עלים וקליפת הגזע

תיאור הצמח: הממליס הוא עץ קטן, נשיר בגובה 2-3 מ'.
הוא גדל ביערות נשירים של מזרח קנדה וארה"ב (1).
הממליס פורח בסוף הסתיו לאחר שהעלים נשרו. הפרחים צהובים וקצת ריחניים.
הפרחים מאובקים בסתיו, אבל ההפריה נעשית באביב (1). הפירות מבשילים בסוף הקיץ, והם נשארים על העץ עד שמתחילה הפריחה בסתיו.
אחד ההסברים לשם האנגלי של הצמח הוא ש- witch משמעותו באנגלית עתיקה כפוף וזה מתייחס לענפים הכפופים, ו-hazel מתייחס לדמיון של עלי ההממליס לעלים של עץ אגוז (1).
האינדיאנים שחיו באמריקה השתמשו בהכנות שונות של ההממליס כמזון וכרפואה. ה- Cherokee השתמשו בחליטה מחלקים שונים של הצמח לטיפול בהצטננות, חום, כאב גרון, שחפת, כאבים שונים ולטיפול בפצעים ובפציעות.
ה-Chippewa השתמשו בחליטה מהחלק הפנימי של הגזע כדי לגרום להקאה במקרים של הרעלה. בשימוש חיצוני השתמשו בהממליס לטיפול בעור ובדלקות עיניים.
ה-Mohegan השתמשו בחליטות מהניצנים והעלים בשימוש חיצוני לטיפול בחתכים, מכות ובנשיכות של חרקים (1).
ה-Iroquois השתמשו בחליטות ומירתחים של חלקים שונים של ההממליס נגד שלשול, לגרום להקאה, לשיעול, להצטננות, לטיפול בשחפת, בבעיות של מערכת הנשימה, להגביר תיאבון ולהסדיר את הכליות (1). הם הכינו משחה מהצמח, והשתמשו בה כאסטרינג'נט לטיפול במכות וחבלות וגם לכאבי שיניים (1).
השימוש בהממליס בימינו מסתמך על ידע שהיה בשבטים האינדיאנים במזרח-צפון אמריקה.
בשנת 1830 הכינו משחה משומן עם חלקים שווים של קליפת הגזע של הממליס, קליפת הגזע של אלון לבן- Quercus alba ומקליפת גזע של תפוח- Malus spp..
השתמשו במשחה לטיפול בטחורים.
בשיתוף בין אינדיאנים ולבנים הכינו משחות נוספות מהממליס, שהשתמשו בהן למטרות שונות.
הרופאים האקלקטיים Harvey Wickes Felter ו- John Uri Lloyd כתבו על שימוש בהממליס לטיפול בבעיות של ורידים, זרימת דם לקויה בוורידים, חסימה של קפילרות, טחורים, לכאב גרון, כאבים ברקטום, כאבים במערכת הרבייה של נשים (2).
בשנת 1985 Commission E הגרמנית אישרה את השימוש בעלים ובקליפת הגזע של הממליס כפתילות לטיפול בטחורים, דליות ברגליים, דלקות בעור. הם אשרו גם את צורות השימוש של משחה חצי מוצקה, מיצוי נוזלי המכיל 5-10% מהצמח, מירתח של 5-10 ג' מהצמח ב-250 מ"ל של מים.
מאז הופיעו מונוגרפים נוספים באירופה, כמו המונוגרף של Europpean Medicines Agency- EMA .
בשנת 2002 יצא מונוגרף של WHO על ההממליס.
בארה" ב קבל הממליס אישור של GRAS- Generally Recognized as Safe.
היום יש אישור לשימוש בהממליס בתערובת עם צמח משכך כאבים ,כגון, קמפור-
Cinnamomum camphora או ערער- Juniper, עם שמן נדיף של ערער להכנת מוצרים לטיפול בעור, בעקיצות של חרקים, פצעים ושריטות.
משתמשים בהממליס במוצרים קוסמטיים רבים, כגון, במוצרים אחרי גילוח.

שימוש בהממליס בימינו

המרכיב העיקרי בקליפת הגזע של הממליס הוא hamamelitannin המצוי בריכוז של 4.77% (1), gallic acid .059%, gallocatechin 0 .22% , catechin 0.39%
פלבונולים ופרואנתוציאנינים (1).
העלים של ההמימיליס מכילים: טאנינים;חומצה כלורוגנית, חומצה קפאיל-שיקימית, פלבונולים כגון נגזרות של קוורצטין וקאמפרול ופרואנתוציאנינים.
הטאנינים שבקליפת הגזע ובעלים הם בעלי השפעה חיובית על העור.
הטאנינים אחראים לפעילות האסטרינג'נט של הצמח ולעצירת הדימומים.

מחקרים in vitro על מיצויים של קליפת הגזע מראים פעילות אנטי בקטריאלית נגד חיידקים בפה, פעילות אנטי דלקתית ואנטי ויראלית נגד הרפס סימפלקס 1, וירוסים של שפעת A , ונגד פפילומה וירוס בבני אדם.

בשנת 2017 נערך מחקר על קרם לחות מעלים וניצנים של הממליס- Remifemin Feuchr Crème-RFC .
20 נשים בשלב פוסט-מנופאוזה, בגיל 54-76, שסבלו מיובש בווגינה מרחו 2.5 גר' משחה RFC פעם ביום לפני השינה. הם השתמשו בקרם במשך שבעה ימים.
בדיקות נערכו לפני שהתחילו להשתמש במשחה, 4-8 שעות אחרי השימוש בפעם הראשונה ו-14-22 שעות אחרי השימוש בפעם האחרונה.
הייתה הטבה במצב של היובש הווגינלי אחרי הטיפול הראשון והאחרון. 55% מהנשים דיווחו שהיובש נעלם אחרי הטיפול הראשון, ו-80% מהנשים דיווחו שהיובש נעלם לאחר הטיפול האחרון. ההשפעה של המשחה הורגשה מהר מאד, ונמשכה 24 שעות.

מבט לעתיד

הממליס גדל בצפיפות גדולה בארה"ב באזור של . New England קוטפים את השיחים בסוף הסתיו אחרי שהעלים כבר נפלו. ממשיכים לקטוף כשהצמח נמצא במצב של תרדמה במשך החורף ועד האביב.
כמה מהיצרנים המכינים מוצרים מהממליס אינם מסכימים עם השיטה הזאת של קטיף, שמאפשרת שימוש רק בניצנים הרדומים. הם טוענים שעדיף לייצר מוצרים מעלים הטריים ולא מהניצנים.
ישנם יצרנים כמו Wild Crops Farm IN Salem Missouri, המייצרים חומר מזוקק מהצמח מהעלים הטריים שנקטפים באביב. ניתן לקטוף את העלים מבלי לפגוע בענפים.
קליפת הגזע נקטפת באביב. קוטפים רק מהענפים של העץ, ורק מצד אחד של הענף (!). מתאימים את הקטיף של העלים ושל קליפת הגזע לדרישות של השוק לקבל חומר אורגני. יש גם גידולים אורגניים.
יש ביקוש רב לעלים לקליפת הגזע ולניצנים של ההממליס, לייצור מוצרי קוסמטיקה טבעית ומוצרים רפואיים אורגניים. היצרנים הם בצפון אמריקה ובאירופה.

מקורות

1. Engels and Brickmann J Witch Hazel, Hamamelis virginiana . HerbalGram 116, Nov. 2017, 8-16 wwwherbalgram.org.
2. Felter HW. Lloyd JU. King's American Dispensatory . Eighteenth Edition. Third Revision , Cincinnatti OH : The Ohio Valley Company, 1898.

מקור התמונה

חזרה לחנות

אילנתה – Ailanthus altissima

אילנתה - Ailanthus altissima - ברפואה הסינית משתמשים בקליפת הגזע השימוש צריך להיות זהיר.בקוריאה משתמשים בקליפת השורש לטיפול בשיעול

שם עברי: אילנתה

שם סיני: chun pi

משפחה: Simaroubaceae

חלקי צמח בשימוש: קליפת הגזע

תאור הצמח: משמעות השם הסיני היא עץ עם ריח מעופש. האילנתה הוא עץ נשיר, שמוצאו מצפון-מזרח וממרכז סין וטייואן. בניגוד לרוב מיני האילנתוס המין A. altissima גדל בארצות בעלות אקלים ממוזג ולא באזור הטרופי (1).

העץ גדל במהירות ומגיע לגובה של 25 מ'. העלים גדולים וארוכים, ועליהם יושבים עלעלים מאורכים מסודרים בזוגות.

אילנתה הוא עץ דו ביתי. הוא פורח בקיץ . הפרחים קטנים ויושבים ביחד בצפיפות. צבעם צהוב-ירוק ועד אדום (1).האבקה נעשית על ידי דבורים. הפרחים הנקביים מייצרים כמות עצומה של זרעים שמתפזרים עם הרוח, ונובטים בכל מקום שהם מגיעים אליו.

האבקה נעשית על ידי דבורים. הפרחים הנקביים מייצרים כמות עצומה של זרעים שמתפזרים עם הרוח, ונובטים בכל מקום שהם מגיעים אליו.

הביאו את העץ לאירופה ולארה"ב במחצית השנייה של המאה ה-18. גידלו אותו כעץ שדרה, כי הוא גדל מהר, נותן צל בקיץ וחסר עלים בחורף. הוא התקבל בשמחה בהתחלה, וראו בו עץ נוי קל לגידול, המתפשט מהר ואינו דורש הרבה. במשך הזמן הוא התנהג כעץ פולש, והיום רואים אותו כמזיק שיש לעצור את הגידול שלו.

הוא התפשט לאיזורים נוספים בעולם. הוא הגיע לארץ והפך אצלנו לעץ פולש. הוא נובט בקלות וגדל מהר. עכשיו הוא נחשב לעץ מזיק בארה"ב, באוסטרליה, ניוזילנד. אם גודעים את העץ הוא גדל מהר מחדש. הדרך הטובה למנוע התפשטות שלו היא לעקור את השתילים הקטנים המופיעים בגינות.

השם Ailanthus מקורו ב-ailanto, שמשמעותו עץ של שמים, או עץ שמגיע עד השמים (2). שם המים altissima, בא מהלטינית, ומשמעותו הגדול ביותר (3).

רפואה מסורתית: ברפואה הסינית משתמשים בקליפת הגזע. העץ נחשב למר, אסטרינג'נט וקר. מרידיאן היעד שלו הוא המעי הגס והקיבה (4). הוא מומלץ לשימוש במקרים של חום ולחות.

משתמשים בו במקרים של שלשול כרוני, דיזנטריה, דם בצואה, הפרשות וגינליות כרוניות בגלל חום ולחות.

בנוסף משתמשים בקליפת הגזע במקרים של טפילים במערכת העיכול ושל תולעים עגולות.

בשימוש חיצוני קליפת הגזע עוזרת להפסיק גרוד, ומשתמשים בה במקרים של פריחות עם גרוד חזק וממושך (2).

המינון המוצע הוא 6-9 תג' כמירתח (4).

מרכיבים: quassinoids: amarolide, ailanthone, chaparrinone

Indole alkaloids (4)

פעילות: נוגד תולעים, אנטי בקטריאלי , נוגד עוויתות, אסטרינג'נט, גורם לבחילה והקאה.

אין שימוש רב לצמח ברפואה המערבית. ברפואה הסינית משתמשים בקליפת הגזע ולפעמים גם בקליפת השורש כחלק מפורמולה. השימוש צריך להיות זהיר.

בקוריאה משתמשים בקליפת השורש לטיפול בשיעול ובזיהומים במערכת העיכול.

שימושים נוספים. ניתן לקבל צבע צהוב מהעלים.

העלים מכילים 12% טאנינים, קוורצטין, איזוקוורצטין (5).

מכינים נייר מהעץ ומהעלים.

מקורות

1.The Oxford English Dictionary, 2^nd ed. Oxford University Press, 1989

2.Shah B. The Checkered Career of Ailanthus. Arnoldia, 1997, 57: 21-27.

3.Swingle W. The Early European history and thebotanical nameof the tree of heaven, Ailanthus altissima. Journal of the Washington Academy of Sciences, 1916, 6: 490-498.

4.Cun pi in: Chinese Materia Medica, Chemistry, Pharmacology and Applicaton by You-Ping –Zhu harwood academic publishers, 1998 p. 662-663.

5.Ailanthus altissima Tree of heaven, Pfaf Plant Database, www.pfaf.org/user/plant.aspx

חזרה לחנות

קונדרוס קריספוס – Irish Moss

Chondrus crispus - קונדרוס קריספוס היא אצה נורית המשמשת כמרפא. מומלץ להמנע מחשיפה לריכוזים גבוהים של קרגינאן ישנם חוקרים בארה"ב

שם האצה: Chondrus crispus

משפחה: Gigartinaceae

אצה אדומית, מצויה בחופים של האוקינוס האטלנטי בצפון- מערב אירופה ובקנדה. האצה נצמדת לסלעים שטוחים מתחת לפני הים. היא מסועפת מאד ויוצאים ממנה ענפים רבים. הצבע שונה בעונות שונות של השנה. לפעמים צבע האצה הוא אדום – ארגמן והוא משתנה עד לצהוב-ירוק (1). אוספים אותה במקומות שהזרם איטי. היא מצויה בחופים של אירלנד, ונהוגים להשתמש בה כבר מאות שנים. מכאן המקור לשמה של האצה (2).

מרכיבים: מוצילג, carrageenan, יודין, ברומין, ויטמין A, ויטמין B.אסטרים של גלקטוז עם תערובת של מינרלים, אשלגן, נתרן, סידן, מגנזיום ו- NH4SO4

המרכיב העיקרי של האצה הוא פוליסכריד שנקרא carrageenan (1). הוא מצוי באצה בריכוז של 55%.

באצה היבשה יש 10% חלבון ו-15% התערובת של כל המינרלים.

מפיקים carrageenan מאצות אדומיות נוספות, כגון, Euchema species, Gigartina mamillosa, Gigartina chamissoi, Gigartina skottsbergii ואחרות (3).

השם carrageenan ניתן על שם עיר באירלנד בעלת שם דומה.

פעילות: מרכך בשימוש פנימי וחיצוני, מוסיף לחות.מוריד רמת כולסטרול, מפחית ספיגה של מזון ושחרור של מיצי קיבה בחיות מעבדה (2)

שימוש רפואי ב-carrageenan: להרגיע ולהקל על כאב של קרומים ריריים של דרכי הנשימה במקרים של שיעול, ברונכיט, שחפת להרגיע קרומים ריריים של מערכת העיכול במקרים של דלקות בדרכי העיכול מוצר שמכינים על ידי חימום לטמפרטורה גבוהה ו- pH נמוך משמש לטיפול בכיב פפטיוכן לטיפול בעצירות (3)

שימוש בתעשיה: מנצלים בתעשיה את פעילות הקרגינאן כקושר, מחליב, מעבה ומייצב של תכשירים רוקחיים, מזון, משחות שיניים וקוסמטיקה (3).

השם קרגינאן נכנס לשימוש בשנות העשרים של המאה ה-19, כנראה על שם עיר בעלת שם דומה באירלנד (4). השתמשו באצה באירלנד בשימוש ביתי לבישול, ובמיוחד לעבות ליפתנים, פודינג וקישוטים לעוגות.

הוא משמש כתוסף מזון בתעשיית המזון.

הוא נקשר לחלבון של החלב ומצוי בכל מוצרי החלב, בגבינות, בפורמולות של תינוקות, במוצרי חלב המכילים כמות קטנה של שומן, בקרמים, גלידות ויוגורט.מצוי גם בחלב סויה, חלב שקדים ואחרים

מצוי ברוב המשקאות הדיאטתיים ובתכשירים להרזייה (2).

באנגליה, ובכמה מדינות אירופאיות אחרות מקפידים לא להוסיף קרגינאן לפורמולות של תינוקות. בארה"ב מאפשרים שימושבקרגינאן לתינוקות (4).

תופעות לוואי: עלול לגרום לדימום, התכווצויות, שלשול, כיבים במעי הגס (2).

אינטראקציות עם תרופות: עלול להגביר דימום של מדללי דם.

התוויות נגד: הריון והנקה, כיב פפטי

מומלץ להמנע מחשיפה לריכוזים גבוהים של קרגינאן ישנם חוקרים בארה"ב המזהירים מפני שימוש בקרגינאן, בפרט בחומר שעבר טיפול כימי והמשקל המולקולרי נמוך. הממוצע של המשקל המולקולרי של קרגינאן הוא D 100.000.

לאחר טיפול יורד המשקל המולקולרי לפחות מ- D50.500 (4).

החקרים ממליצים לציבור לקרוא את הכתוב על האריזות של המזון. קרגינן שלא עבר טיפול מופיע כ food –grade או undegraded . קרגינן שעבר דגרדציה עלול לגרום לדלקות בדרכי העיכול ולפגיעה במעי הגס שעלולה להתפתח לסרטן (5,6).

סטטוס: ה -FDA נתן לאצה ולקרגינאן אישור GRAS. מאוחר יותר הוסיפו אזהרה שרצוי לא לחשוף את הציבור לקרגינאן בעל משקל מולקולרי נמוך.

מקורות:

1. Grahnen A. et al. Doxycycline Carrageenate- an Improved Formulation Providing More Reliable Absorption and Plasma Concentrations at High Gastric pH than Doxycycline Monohydrate. Eur. J. Clin. Pharmacol. 1994, 46:143-146.

2. O'Broder DA. Irish Moss, Herbal Monographs, www.summerlands.com

3. Carrageenan Monograph in Natural Medicine Comprehensive Database, Therapeutic Rersearch Faculty, publishers of Natural Medicines, Stocklon

4. Cohen MA. Carrageenan: pervasive food a that causes cancer, wipes out macrophages, and suppresses interferon. Townsend's Letter July, 2001

5. Tobacman JK. Et al. Review of harmful gastrointestinal effects of carrageenan in animal studies. Envioronmental Health Perspectives. October 2001:109.

6. Tobacman JK. Et al. Carrageenan iduces interlieukin-8 production through distinct Bc110 pathway in normal human colonic epithelial cells. Am J. Physiol. 2006, 9: 292;G829.

חזרה לחנות

ארוניה – Aronia melanocarpa

ארוניה - המחקרים שנערכו עם חולדות הראו שהצמח מגן על הכבד, מגן על מערכת עיכול, נוגד דלקת (2).פעילות אנטי בקטריאלית הוכחה in vitro נגד Staphy...

ארוניה – Aronia melanocarpa

משפחה: ורדניים, Rosaceae

שם אנגלי: Black Chokeberry

חלקי צמח בשימוש: פירות

תאור הצמח: Aronia melanocarpa הוא שיח נשיר בגובה 1-4 מ',שמוצאו מצפון-מזרח ארה"ב. מגדלים אותו במזרח אירופה, ב דנמרק וברוסיה (1). הוא פורח באביב. הפרחים לבנים.הפירות בשלים בסתיו, עונה שבה העלים מקבלים צבע אדום של שלכת, והפירות מבשילים ומקבלים צבע כחול כהה.הפירות אהובים על צבאים, ארנבות ועופות שאוכלים מהם בהנאה (1). הפירות נופלים מהשיח כשהם מבשילים. הזרעים והמיץ מהפירות הם בצבע סגול כהה (1).

באירופה פיתחו כמה זנים מהצמח, והם נמכרים עכשיו לארה"ב. משתמשים בפירות באירופה להכנת מיצים ויין (1).

מרכיבים: הפירות הם בין המקורות העשירים ביותר למרכיבים פנוליים, במיוחד אנתוציאנינים ופלבונואידים (2). האנתוציאנינים בפירות הם רובם גליקוזידים של ציאנידין.

נערכים מחקרים על פירות הארוניה בעשרים השנים האחרונות (2).

פעילות: הפעילות מיוחסת רובה לריכוז הגבוה של האנתוציאנינים, שאחראים לתכונות נוגדות החמצון של הפירות.

המחקרים שנערכו עם חולדות הראו שהצמח מגן על הכבד, מגן על מערכת עיכול, נוגד דלקת (2).

פעילות אנטי בקטריאלית הוכחה in vitro נגד Staphylococcus aureus ו- E. coli.

פעילות אנטי ויראלית הוכחה in vitro נגד וירוס influenza type A (2).

פעילות אימונו-מודולטורית נראתה בתרביות רקמה של לימפוציטים אנושיים, ואצל מטופלות עם סרטן השד (2).

עיכוב של צמיחת תאים של סרטן המעי הגס התקבל בתרביות של תאים שנלקחו ממעי גס של מטופל עם סרטן (2).

בטיחות: בכל המחקרים שנערכו עם הפירות והמיץ לא נראו תופעות לוואי או רעילות (2).

מקורות:

1. Knudson M. Aronia melanocarpa, Black Chockberry, United States Department of Agriculture, Natural Resources Conservation Service. USDA NRCS.

2. Valcheva-Kuzmanova SV. Bekcheva A. Cuurent knowledge of Aronia melanocarpa as a medicinal plant. Folia Med. 2006 48: 11-17.

חזרה לחנות

מוקונה – Mucuna pruriens

מוקונה במחקרים הראו עלייה במטופלים ברמת הטסטוסטרון. ריכוזים גבוהים (פי 3 מהמינון) העלו באופן משמעותי את שעות השינה, והפחיתו את התנועתיות.

שם בוטני:Mucuna pruriens

שם נפוץ: Cowitch, Velvet bean

שם עברי: מוקונה

משפחה: קטנייתיים Fabaceae

תאור בוטני

הצמח הוא מטפס חד שנתי שמגיע לגובה 15 מ'. מוצאו מהודו והוא גדל בארצות טרופיות באפריקה ובאים הקריביים. כשהצמח צעיר מאד הוא מכוסה בשערות, שנושרות אח"כ. הפרחים בצבע סגול-לבן. הפירות הם תרמילים באורך כ-10 ס"מ. בתוך כל תרמיל 4-6 זרעים בצבע שחור או חום מבריק.

חלקי צמח בשימוש: זרעים, עלים

רכיבים פעילים (בזרעים)

L- Dopa 40m"g/g של הצמח (1).

אלקלואידים mucunine, mucunadine, mucunadinine, pruriendine, nicotine

בטא-סיטוסטרול, גלוטתיון, חומצה גאלית

Tryptamine, alkylamines

פלבונואידים, קומרינים (2).

פרמקולוגיה

האלקלואידים שבזרעים גורמים לעלייה במספר תאי זרע בחולדות. נראתה עליה ברמת טסטוסטרון בחולדות (3).

ריכוזים נמוכים של האלקלואידים גרמו לירידה בשעות השינה ולעלייה בתנועה אצל חיות מעבדה. ריכוזים גבוהים (פי 3 מהמינון המומלץ) העלו באופן משמעותי את שעות השינה, והפחיתו את התנועתיות. ניכרת השפעה סטימולנטית על מערכת העצבים בריכוזים נמוכים והשפעה מדכאת בריכוזים גבוהים (4).

-Lדופה הוא פרקורסור של דופמין, והצמח גורם להקלה במקרים של מחלת פרקינסון.

מחקר שנעשה על 60 חולים במחלת פרקינסון שקבלו מיצוי של Mucuna במשך 12 שבועות, התקבלה ירידה משמעותית בתופעות המחלה מהשבוע הראשון ועד סוף השבוע ה-12 (5).

התוויות

לטיפול במחלת פרקינסון

למקרים של עקרות בגלל זרע מועט אצל גברים

לעידוד ביוץ אצל נשים

תופעות לוואי

מועטות, בעיקר במערכת העיכול (6).

מקורות

1. Parikh et al. Indian Drugs, 1990, 27.

2. Sinha J. Res. Educ. Indian Med. 1992, 11 (1): 15.

3. Amin KMY., Khan MN. Hakim S. et al. Sexual function improving effect of Mucuna pruriens in sexually normal male rats. Fitoterapia, 1996, 67: 53-58.

4. Ahmad S. et al. Conference of Pharmacology and Symposium on Herbal Druds (New Delhi), March 1991, 15, 26.

5. Katzenschlager R. Evans A. Manson A. et al. Mucuna pruriens in Parknson's disease: a double blind clinical and pharmacological study. J. Neurol. Neurosurg. Psychiatry, 2004, 75: 1672-1677.

6. Manyam BV. J. Altern. Complement Med. 1995, 1(3): 249-255.

להזמנת מוקונה

טופל אדום – Cynomorium coccinum

טופל אדום - מאה ה-9 השתמשו בו כמרכיב במשחה נגד גירויים בעור. מאוחר יותר ממליץ הרופא Al-Razi על שימוש בצמח לטיפול בטחורים, דימום מהאף

שם עברי: טופל אדום
משפחה: טופליים, Cynomoriaceae
תאור הצמח: הטופל הוא צמח חסר כלורופיל, רב שנתי. הוא טפיל- שורש, החי על שורשים של צמחים אחרים. רוב השנה הוא מצוי באדמה, בצורת קנה שורש הקשור אל השורשים של הצמח הפונדקאי.
הוא גדל במקומות יבשים, סלעיים או על אדמה חולית. הוא גדל בארצות הים התיכון, צפון אפריקה, ספרד, פורטוגל, איטליה, ישראל, סעודיה(1).
בארץ הוא גדל בצפון הנגב, מערב הנגב, חולות חלוצה, מדבר יהודה שומרון. הוא טפיל על שורשים של עצים ושיחים מדבריים הגדלים באדמה מלוחה, כגון, מלוח קיפח, אוכם מצרי, אשל היאור, ימלוח פגום. אין לו פונדקאי ספציפי.
רוב חודשי השנה ניתן לראות רק תפרחות יבשות. בחודש אפריל בוקעות מהאדמה תפרחות חדשות, עגולות. לאורך התפרחת פזורים מאות פרחים קטנים בצבע ארגמן. הפרחים הם חד-מיניים ודו-מיניים. הם מואבקים על ידי זבובים, שנמשכים אל הריח המתוק.
המין השני הוא Cynomorium sonaricum שגדל במרכז אסיה ומונגוליה וכן בסין(2). הוא נקרא בסין suo yang ויש לו שימוש רפואי ברפואה הסינית (3).

רפואה מסורתית: נהגו להשתמש בתפרחת לטיפול באנמיה ובמחלות אחרות של כלי הדם, ביתר לחץ דם, דיזנטריה, מחלות זיהומיות של מערכת הרבייה, הקאה ומחזור חודשי בלתי סדיר (4). מסופר שחיילים שנלחמו במסעי הצלב לקחו אתם תפרחות מיובשות כדי לטפל בפצעים (4).

הצמח הובא לסין ממונגוליה, והוא מוזכר לראשונה ב-Bencao Yanyi Buyi (הרחבה של ה- Materia Medica ) ב-1347. הצמח היה מרכיב בפורמולה קלסית Huquian Wan שמשתמשים בה לטיפול באין אונות ובחולשה ברגליים (4).
בימי הביניים קראו הרופאים הערבים לטופל Tarthuth, שמשמעותו האוצר בין התרופות. במאה ה-9 השתמשו בו כמרכיב במשחה נגד גירויים בעור. מאוחר יותר ממליץ הרופא Al-Razi על שימוש בצמח לטיפול בטחורים, דימום מהאף ודימום בלתי תקין מהרחם (4).
בסעודיה, שגם שם מכונה הצמח Tarthuth משתמשים בחליטה מהצמח היבש לטיפול בדלקות מעיים ובכיב קיבה (4). הבדוים נהגו לקחת למסעות תפרחות טריות, לקלף אותן ולאכול את החלק הפנימי שטוענים שהוא טעים (4).
באיים הקנריים השתמשו בטופל כאמצעי מניעה, כמשחת שיניים וכצבע יציב, שאינו דוהה לצביעת אריגים (4).
מרכיבים : גליקוזידים של אנתוציאנינים, ספונינים טריטרפנים, ליגננים (4).
מחקרים מעטים נעשו על הצמח. הם מראים שהטופל מסייע לשיפור זרימה של דם, להורדת יתר לחץ דם, וכן שהוא מעכב את וירוס האידס (4).

מקורות

1. World Checklist of Selected Plant Families, 2010, Royal Botanic Garens, Kew.
2. World Checklist of Selected Plant Families, 2010, Royal Botanical Gardens,
Kew.
3. Discovery of the photosynthetic relatives of the "Maltese mushroom" Cynomorium, BMC Evolutionary Biology Vol 5:38, 2005.
4. Cynomorium Parasitic Plant Widely Used in Traditional Medicine, by Subhuti Dharmananda.

מקור התמונה

חזרה לחנות